פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



28
ועדת הכלכלה
18/01/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 153
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, ט"ז בשבט התשפ"ב (18 בינואר 2022), שעה 11:00

הצעה לדיון מהיר בנושא: "היקפי מעורבות ילדים החברה הערבית בתאונות בכלל ובתאונות דרכים בפרט"

חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר
סמי אבו שחאדה
מאזן גנאים
בועז טופורובסקי

ולדימיר בליאק
עופר כסיף
מיכל רוזין
ג'ידא רינאוי זועבי

נועם בגינסקי - ראש מחלקת התנועה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון הפנים

נחמה לאור דרורי - סמנכ"ל פיתוח, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

סיור חלבי - מנהלת אגף ההסברה לחברה הערבית- הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אורלי סילבינגר - מנכ"לית, בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

לי ליבר - חברת הנהלה ומנהלת אגף, בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אלעד כליף - מנהל תחום נתונים, בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

ד"ר אורן זק - סגן מנהל המחלקה לבריאות העובד, משרד הבריאות

לאה בריסקין ברקו - מנהלת תחום תכנון אסטרטגי בעבודה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

סאאירה עבד - מדריכה מרכזת ארצית על המגזר הלא יהודי, משרד החינוך

אמיר וייס - מנהל אגף מדיניות ממשלתית, הרשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים

נעם וילדר - עו"ד, המועצה הלאומית לשלום הילד

רועי ברק - רכז תחום תחבורה, סיכוי - העמותה לשוויון אזרחי בישראל

דקלה טקו

אורי פנסירר



הצעה לדיון מהיר בנושא: "היקפי מעורבות ילדים החברה הערבית בתאונות בכלל ובתאונות דרכים בפרט", של ח"כ מיכל רוזין, עופר כסיף (מס' 158).

שלום לכולם, אנחנו ממשיכים את דיוני ועדת הכלכלה והפעם ביוזמה לדיון מהיר בנושא היקפי מעורבות ילדים בחברה הערבית בתאונות בכלל ובתאונות דרכים בפרט של חבר הכנסת עופר כסיף וחברת הכנסת מיכל רוזין. כמי שיזמו את הדיון, אתן להם לפתוח.

בפתח הדיון הזה, אני רוצה להגיד משהו שקשור באופן ישיר. כידוע לכם, אחת מהתופעות הקשות ביותר בישראל היא שכחת ילדים במכוניות. לצערי לתופעה הזו יש הרוגים ופצועים רבים. הממשלה חוקקה חוק שמחייב התקנה של התקן בטיחות למניעת שכחת ילדים ברכב, והתקנות האלה נכנסו לתוקף והם צריכות להתממש. וראינו איזה מעין מחטף של הממשלה, הממשלה עושה דיון, ומודיעה שהיא מבטלת את ההוראה הזאת. טוב, לא ידעתי שממשלה מבטלת חוקים. חשבתי שהכנסת מבטלת חוקים. אבל אי אפשר לבטל את החוק הזה בלי שהוא יידון בוועדת כלכלה. אבל זה חמור מאוד שמישהו חושב שבממשלה הוא מודיע על ביטול חוק עוד בטרם התייעץ עם ועדת כלכלה, בזמן שוועדת כלכלה הציגה למשרד התחבורה מה הדרישות. אם הם רוצים לבטל את התקנה הזאת, אם הם היו מחלקים התקנים בחינם או עושים פעולות מסוימות או תמריץ להורים לקנות מכשיר כמו שהם עשו בהתקנה של מובילאיי ברכבים ותיקים, נתנו להם הנחה ברישיון. יכולים היו לתת הנחה ברישיון תמורת התקנה של מכשירים למניעת שכחת ילדים.

אני אומר לממשלה: מחטפים כאלה לא יתקבלו בכנסת. הכנסת היא הריבון של הממשלה. החוק הזה בתוקף, והתקנה בתוקף. ואם מישהו רוצה להתדיין אצלנו או איתנו, זה יהיה רק בכנסת ולא בפעולה שעוקפת את הכנסת. ולצערי, שכחת ילדים ברכבים היא גם חלק מהנושא שאתם רוצים לדבר עליו. אני רוצה להעביר את רשות הדיבור למיכל ועופר, אתם תחליטו מי ראשון.

תודה רבה אדוני, תודה רבה לכל הנוכחים, תודה רבה לחברתי, חברת הכנסת מיכל רוזין על היוזמה המבורכת. המניע או הטריגר מבחינתי לבקש את הדיון החשוב הזה הוא בעקבות הדוח של ארגון בטרם שאני מברך אותו, וקודם כל מברך על קיומו. ומברך אותו כמובן על העשייה החשובה מאוד שלו, והפעלתנות המבורכת והנדרשת – ותכף אומר גם משהו על הסכנה שנשקפת לפעילות הזאת לאור החלטה שאני ממש לא מבין אותה, של משרד הרווחה והביטחון החברתי, תכף אתייחס לזה בקצרה. אבל קודם כל כולנו באמת, כולנו בלי קשר לעמדה פוליטית, מודעים ומודאגים משיעור המוות בתאונות של ילדים בכלל, בלי קשר לזהותם כמובן. אבל כפי שעולה מהדוח של בטרם, הפרופורציות של קורבנות ילדים ערבים בכלל וערביי הנגב בפרט, הם פרופורציות מפלצתיות.

לפי מה שאנחנו רואים, ודרך אגב, אנחנו רק לקראת סוף ינואר וכבר ב-16 בינואר כשיצא המסמך שאני מחזיק, היו כבר ארבעה ילדים שמתו בתאונות. אני לא יודע אם מחציתם ערביי הנגב, אני לא יודע מה המצב היום. מאז 16 בינואר עברו יומיים, ואני ממש מקווה שלא נוספו. בכל אופן, אנחנו רואים שהשיעור של ילדים ערבים בנגב בעת תאונות, קורבנות, הרוגים וגם פצועים קשה – השיעור שלהם עצום. רק אזכיר פה את המספרים, אני מבין שארגון בטרם הכין מצגת וחשוב מאוד שהיא תוצג ונלמד יותר, אז אגע רק ממש בכמה נקודות:

קודם כל הילדים בחברה הערבית בכלל הם כמחצית ממקרי התמותה בתאונות. כלומר, זה למעלה מפי שניים מהשיעור שלהם באוכלוסייה באופן כללי. הסיכון של ילד מערביי הנגב בדרום, כפי שנאמר בדוח, למות בתאונה גבוה פי 2.9 ביחס לילד ערבי מאזור אחר. כאשר כשאנחנו מדברים על השוואה לאוכלוסייה הכללית, אנחנו רואים שהמצב אף יותר גרוע. רק כדי לסבר את האוזן, שיעור מקרי התמותה לכל 100,000 ילדים בקרב האוכלוסייה הבדואית גבוה פי 2.9 משיעור זה בקרב ילדים בחברה הערבית בשאר המחוזות. ושימו לב לזה: פי 8.2 משיעור זה בקרב ילדים בחברה היהודית.

6.3.

זה פשוט דבר שהוא לא יאומן. גם כן, תראו: כשאני מסתכל על הטבלה, כשמדובר על קבוצות אוכלוסין, אנחנו רואים ששיעור שנתי ל-100,000: יהודים זה 1.1, ערבים באופן כללי זה 4.2. ערבים ממחוז דרום זה תשע ל-100,000. זה פשוט בלתי נסבל. ושתי הסיבות המרכזיות לתמותה בתאונות הן טביעה, ותקנו אותי אם אני טועה, זאת גם הסיבה העיקרית או הראשונה בכלל בחברה לתאונות ילדים. אם אני לא מדייק אז תקנו אותי. והסיבה השנייה היא מה שנקרא דריסה לאחור. אי אפשר לנתק את הסיבות האלה מהמצב השורר בנגב ככלל. ואני גם פה רוצה להתייחס למה שבטרם פרסמו. ממש בסכמתיות ומאוד מהר: מה שמאפיין את ההיפגעות של ילדים בחברה הערבית בנגב זה היעדר תשתיות בטוחות – כבישים, חשמל, מבנים, בורות מים פתוחים שלא מסומנים ולא מגודרים, זה דבר אחד. היעדר מרחב ציבורי, זאת אומרת אין מגרשי משחקים לילדים, לכן הם משחקים במקומות מסוכנים, בין אם זה בורות פתוחים ובין אם זה מקומות שבהם יש תנועה של רכבים. במובן הזה, גם אין הפרדה בין אזורי המשחק לאזורים של הנסיעה ואזורים מסוכנים אחרים.

גם באותו אזור יש נגישות הרבה יותר גבוהה של ילדים לפסולת רעילה. האוכלוסייה גם כמובן ענייה במיוחד. אני בכלל חושב שהגיע הזמן שחברי הכנסת יעשו סיור בנגב לראות שמדובר בארץ אחרת. פשוטו כמשמעו. משאבים, יש - - -

אנחנו גרים בתוך זה.

הוא מהנגב.

אני מדבר - - -

אנחנו גרים ברח'מה. יש ישוב שנקרא רח'מה, ואולי יהיה לו סוף סוף מדרכות ומגרש והכול.

תכף אומר על זה מילה, כי אני באמת לא רוצה להאריך ולגזול זמן מאחרים. רק עוד שני דברים, ממש בקצרה: יש פרויקט של ארגון בטרם שהוביל במהלך השנים לירידה של 35% בתמותת ילדים ערבים בנגב מתאונות. עכשיו משום מה, משרד הרווחה והביטחון החברתי הודיע שזו השנה האחרונה שהוא יממן את הפרויקט. זה דבר שאני קורא פה לאדוני היושב-ראש ולחברי בוועדה, להניף פה דגל שחור ולומר - - -

כסיף, בלבלו אותי, חשבתי הגיעו 50 מיליארד לאוכלוסייה הערבית.

אכן בלבלו אותך.

אתה אומר רק שני שקלים להציל את החיים של ילדים, שני שקלים שבוצעו בפועל והוכיחו את זה.

נכון. אני חושב שאחת מההמלצות שאנחנו צריכים להוציא פה זאת קריאה למשרד שלא יבטלו את המימון הזה ואפילו יגדילו אותו.

נעשה את זה. לא רק למשרד, יש רשות לחברה הערבית, יש לה מיליארדים, ומישהו יצטרך לממן את זה.

זה דבר אחד. והדבר האחרון, ראינו גם מה היה בתקופה האחרונה בנגב – אי אפשר לנתק את הדברים האלה. ההזנחה וההפקרה של האוכלוסייה הערבית בנגב שבאה לידי ביטוי גם בשיעור התאונות, התמותה והפציעות הקשות. זה חלק מהמחאה שראינו בשבוע האחרון, ויש אינטרס לכולנו - - -

אני נותן - - - שנתמקד בנושא, כי לא - - -

יש אינטרס לכולנו לפתור את הבעיה הזאת, זה אינטרס כלל ישראלי.

אין אדם שמתנגד להצלת חיים של ילדים. אין אדם. בכל המערכת הפוליטית.

מסכים איתך. תודה רבה.

ועל זה אנחנו צריכים לעבוד. אני הייתי רוצה שניתן למיכל כיוזמת הדיון, ואז נשמע את אנשי המקצוע ואחרי זה חברי כנסת נוספים, אם תוכלו ככה להתאזר בסבלנות. מיכל, בבקשה.

תודה לחברי עופר כסיף, הוא באמת הרחיב ונתן את כל הנתונים. אני בכל זאת רוצה לתת עוד נתון מזעזע אחד והוא לא פחות חשוב, אולי זה חלק מתמונה שחסר כרגע בפאזל. יותר מ-30% מקורבנות תאונות הדרכים במדינת ישראל הם אזרחים ואזרחיות ערבים. שמענו את הנתונים המדאיגים והנוראיים והמזעזעים לגבי הילדים. אבל צריך לזכור שיותר מ-30% מקורבנות תאונות הדרכים במדינת ישראל הם של אזרחים ואזרחיות ערבים, ואנחנו יודעים שחלקם באוכלוסייה הוא משהו כמו 18%.

21%

לא, לא, יש לי ויכוח תמידי עם מוסי רז, והוא מתקן אותי, ואני סומכת על הסטטיסטיקות שלו. אבל בואי נגיד פחות – 20%, בסדר? נסכים על זה. ולכן זה אומר שהסיכוי - - -

מה שמבלבל אותנו תמיד זה איך סופרים את הערבים בירושלים.

כן, כנראה.

זה העניין.

ולכן הסיכוי - -

האמת היא שלא סופרים אתכם בכלל, אבל זה כבר סיפור אחר.

- - של אזרחי ישראל הערבים הם בעצם פי שניים מהסיכוי של אזרחי ישראל היהודים להיהרג בתאונות דרכים. מנתוני ארגון אור ירוק, אנחנו למדים שכמעט 40% מבני הנוער בחברה הערבית נוהגים לעיתים ללא רישיון; 36% ללא חגורות בטיחות. וכמובן הנתונים המזעזעים על 48% ממקרי התמותה בתאונות דרכים של ילדים ערבים ובדווים כמובן.

ברור לנו שמדובר קודם כל ולפני הכול בתשתיות שהוזנחו והופקרו במשך שנים. ועל ההזנחה הזאת אנחנו משלמים מחיר יקר בחיי אדם. אנחנו אומרים שכל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו, ואנחנו מזלזלים פה בחיי אדם, בחיי ילדים, באופן שיטתי ומודע. ואני חייבת לומר, זה כל פעם מעציב אותי להגיד את זה: אני כבר הייתי בדיון הזה, וזה הכי עצוב לי הבוקר.

את יודעת על מה אני מסיר בפניכם את הכובע? עופר ומיכל, שכאילו בעיות של ערבים זה רק לערבים. ומה שאתם עושים זה – במבט אולי לא דתי – המעשה הכי נאצל של ערבות הדדית, אבל בשבילי כיהודי זה קידוש השם. חביב אדם שנברא בצלם. ואתם נלחמים פה מלחמה שהיא לא של המגזר שלכם, אבל מלחמה מוסרית. ואני מעריך אתכם מאוד על הדבר הזה.

תודה. אז באמת הגיע הזמן שאני - - -

אני אתכם, אני מצטרף.

היינו בדיון הזה, היינו עם בטרם, קיבלנו גם אז את הנתונים, דיברנו אז על תופעה קשה של חניות פרטיות של בתים שילדים נדרסים וזה לא נקרא תאונות דרכים, הם לא נכללים בסטטיסטיקה.

עצם זה שארגון בטרם הלך לנושא כל כך קשה ומורכב לטיפול – הרי אף אחד לא רוצה לטפל בדברים האלה, ולאף אחד אין מתודה ואין רעיונות, וכל אחד אומר, זה מהקדוש ברוך הוא, זה בלתי אפשרי לפתור את הבעיה הזאת. הכניסה לנושא הזה והבאת תוצאות, וזה שממשלה פתאום מודיעה לארגון שלא יהיו כספים להצלת חיים, בשנים שהטענה שיש 50 מיליארד לאוכלוסייה הערבית – משהו פה השתבש בסדר העדיפות הממשלתית. נעשה על זה בקרה ונוודא שלפרויקט הזה יש כספים כמה שנים קדימה.

תודה לך.

בואו נשמע את הארגונים בבקשה. בטרם, וגם אם תוכלי להתייחס להחלטת הממשלה הלא ראויה, לעקוף את עבודת ועדת הכלכלה והכנסת ולהודיע שהיא מבטלת חוקים עוד לפני שבכלל חזרו אל הוועדה, אחרי שהוועדה נתנה הוראות למשרד התחבורה בסוגיית החוק של שכחת הילדים ברכב. ולדעתי אחוז גדול מהם זה גם באוכלוסייה הערבית ואז אנחנו צריכים לטפל גם בנושא הזה. אם תוכלי גם לעניין הזה להתייחס בדברים שלך.

בוקר טוב לחבר הכנסת מיכאל ביטון, יושב-ראש הוועדה, ותודה על הדיון החשוב הזה. תודה לעופר ומיכל שיזמו אותו.

קשה לדבר על הילדים האלה. זה המקום שבו מדברים הכי הרבה פוליטיקה בעולם, בניין הכנסת. אנחנו היום נמצאים בדיון שהוא לא פוליטי, הוא דיון של הצלת חיים. 26 ילדים מהחברה הבדווית שאיבדו את חייהם בשנה האחרונה מספרים הכי טוב את הסיפור הזה. זה סיפור כואב, זה סיפור של אובדן חיים.

רק בתאונות.

רק מתאונות.

לא תמותת תינוקות שגם זה אחוז גבוה.

נכון.

את מדברת על תאונות ממש.

תאונות בבית, בסביבתו. חברים, הילדים האלה ילדים ישראליים שיכולים לתרום לתל"ג שלנו. אין דבר יותר כואב מזה. והם מספרים את הסיפור של היום בבוקר. הם אלה שבסופו של דבר יקבעו אם החברה הישראלית היא חברה חזקה או לא, כי כל חוזק החברה הוא כחוזק החוליה החלשה שלה. יש לנו בדרום חוליה חלשה מאוד בדמות חיי ילדים.

אני מעבירה לאלעד שיספר את הסיפור במספרים. ואקח אתכם לסיור וירטואלי בשטח. אני רוצה שתחושו את הדברים. זה כואב בלב. ובאמת כמו שאמרה מיכל, וכמו שאמר עופר, ועאידה שנמצאת איתנו לאורך כל הזמן – אנחנו חייבים לשים לזה סוף ויש לנו פתרון. זה הדבר הכי משמח. בבקשה, אלעד. בואו נתקדם.

(הצגת מצגת)

תודה רבה. בוקר טוב, כפי שחבר הכנסת כסיף אמר, הבעיה העיקרית מהיפגעות של ילדים ערבים וילדים בדווים בישראל נעוצה בפער. הפער בין החלק היחסי שלהם באוכלוסיית הילדים, ילדים ערבים מהווים 24% מכלל הילדים בישראל, אבל הם תופסים כמעט מחצית מכלל מקרי התמותה בחמש השנים האחרונות – 46%. כשאנחנו מסתכלים על ילדים מהחברה הבדווית, התמונה אפילו חמורה יותר: ילדים בדווים מהווים רק 5% מכלל הילדים בישראל, אבל תופסים 20% מכלל מקרי התמותה מהיפגעות. אחד מכל ילד חמישי שנהרג מהיפגעות בחמש השנים האחרונות הוא ילד בדווי.

מה האחוז שלהם באוכלוסייה?

של ילדים בדווים באוכלוסייה? 5% מאוכלוסיית הילדים. 117 ילדים ובני נוער נהרגו מתאונות בשנת 2021. 56 מתוכם היו מהחברה הערבית, כמעט חצי. מתוכם 26 ילדים ערבים ממחוז דרום, כלומר – בדווים. 22% מכלל מקרי התמותה שייכים ל-5% האלה שראינו קודם. כשאנחנו מסתכלים על שיעורי התמותה ל-100,000 ילדים, התמונה מתבהרת: הסיכון של ילד מהחברה הערבית להיהרג בתאונה גבוה פי 2.7 מאשר של ילד מהחברה היהודית. הסיכון של ילד בדווי להיהרג בתאונה - - -

אני לא מצליח לראות את המצגת, יש לי שאלה כדי להבין: אנחנו פה עכשיו במספרים ובאחוזים האלה מתייחסים למקרי מוות או לתאונות בכלל?

מקרי מוות. כרגע אנחנו מתייחסים רק למקרי מוות ובשקף הזה לשנת 2021, כפי שאמרתי, הסיכון של ילד מהחברה הערבית להיהרג גבוה פי 2.7 מהסיכון של ילד יהודי. והסיכון של ילד בדווי גדול פי 6.3 בשנת 2021, להיהרג בתאונה. ומה קורה בשנת 2022? לצערנו עדכון ממש מהיומיים האחרונים: חמישה ילדים נהרגו מתחילת השנה, פחות משלושה שבועות, ארבעה מתוכם מהחברה הערבית, שניים מתוכם בדווים.

כשאנחנו מסתכלים על 26 מקרי התמותה של ילדים מהחברה הבדווית השנה, 23 מתוכם מגיעים רק משלושה מנגנונים עיקריים: תאונות דרכים, טביעה ושריפות. מתוך 16 מקרי תאונות הדרכים, 12 מגיעים משני מנגנונים – תאונות הולכי רגל וסביבת הרכב. שמונה ילדים נהרגו השנה בתאונות הולכי רגל, שישה מתוכם מתחת לגיל חמש, ועוד ארבעה ילדים, כולם כמובן פעוטות, נהרגו בסביבת הרכב. ואם נאמר עוד דבר קטן על עניין הטביעה, באופן עקבי השנה ובשנים קודמות, עיקר מקרי הטביעה בחברה הבדווית נובע מגישה לא מוגבלת של ילדים קטנים לכלי מים פתוחים כמו גיגיות ודליים. כלומר, כולם או רובם קורים בסביבת הבית. תודה רבה.

אני רוצה רגע להתייחס למאפיינים ואמר עופר, יש פה שילוב של שני מנגנונים שבעקבותם הילדים מתים. פעם ראשונה זה התשתיות המאוד לא מפותחות בתוך החברה הבדווית בדרום.

אנחנו פה מדברים – הילדים האלה כולם מתים בבית, ליד הבית, בחצר. נכון?

הם בעיקר מתים בבית וסביבתו, נכון. כולל אם זה בדרכים, זה בסביבת - - -

יש לזה בטח השלכות קטסטרופליות נפשיות על האימא, על המשפחה, על הסביבה.

חד משמעית. לגמרי. אז כמו שאני אומרת: תשתיות לא מפותחות, ניקח ישוב בדווי וניקח ישוב יהודי – זה לא נראה שהם נמצאים באותה תקופה. אם אנחנו מסתכלים על הצד השני המשלים, זה בעצם חוסר המודעות וחוסר ידע ואורחות החיים של עוני משווע וגורם לכך שלא ניתן לייצר את אותה מעטפת בטיחות משפחתית ואישית לילדים.

אני לוקחת אתכם לסיור קצר - - -

אורלי, אני רוצה למקד אותך. תיקחו בחשבון שיש לנו חצי שעה לדיון ואנחנו רוצים להיות מעשיים ולהוציא סיכום שיש בו משימות ודרישות. אני רוצה למקד אותך, את הבעיות האלה של היעדר תשתיות וכן האלה, אנחנו יודעים. לדעתי מה שאנשים צריכים לשמוע ממך, זה איך פיצחתם דרכים להקטין את הסיכון ואת ההורדה של 30%. את הפעולות האלה, זה הדבר שאנחנו רוצים לשמור עליו ולהרחיב אותו.

יפה, אז תן לי רגע לעבור כדי שאוכל להסביר.

אבל זה תלוי יותר בממשלה.

אבל אני רוצה לראות את המתודה. איך הם עשו את זה. הממשלה תקשיב. יש פה נציגי ממשלה. מה יש פה? רגע, מי נמצא פה?

נמצא פה הרלב"ד – הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

ומה עם המשרדים שמימנו את זה?

אני מניחה שיש משרדים נוספים.

רגע, מי נמצא? מי נמצא פה? מי זומן?

ביטחון פנים.

אבל המממן? מי מימן את התוכנית?

הרווחה.

ואיפה הרווחה? הרווחה, תתכוננו לתת תשובות בנושא. במיוחד ששר הרווחה גם אמון על הסדרת ההתיישבות הבדווית. אני יודע שזה נושא שבנפשו - -

וגם תושב הנגב.

- - ושהמנכ"לית יודעת את הנושאים האלה לפני ולפנים. כמי שיצרה שותפויות ופתרונות לאוכלוסייה הבדווית: סיגל מורן. שני אנשים שמבינים את הנושא. אני מאמין שהם לא ישיבו פנינו ריקם. נציגת הרווחה, תתכונני לתת תשובות עוד מעט. אורלי, בבקשה.

(הצגת מצגת)

אני מדפדפת אתכם על היעדר תשתיות, אני פשוט רוצה שתראו איך זה נראה בשטח מעבר להיעדר תשתיות. אוקיי, תראו איך שזה נראה בשטח. אני לא חושבת שאנחנו מכירים את זה מהחברה היהודית.

חוטי חשמל חשופים, ילדים שאין להם מרחב ציבורי. תראו איפה הם נמצאים. אלה תמונות שצילמנו בשטח. הילדים האלה, אין להם איפה להיות, הם בחוץ. אוכלוסייה חלשה, בתים קטנים. הילדים נמצאים בתוך הבישול. הם חשופים לחומרים מסוכנים. הם נמצאים ליד אש גלויה, אם זה מחוץ לבית ואם זה בתוך הבית. הם חשופים לפסולת. אם זה פסולת של מכוניות, פסולת בניין מחוץ לבית, חומרים מסוכנים בתוך הבית ולרוב, שימוש באמצעים. קר. אני לא יודעת מי מכם חווה היום מעלה אחת בחוץ. אין להם אמצעי חימום. אז זה יהיה מנגל בסלון, וזה יהיה אש גלויה במטבח, וזה יהיה אש גלויה מחוץ לבית, ממש מטר מדלת הכניסה. הם משחקים ליד הרכב. הם משחקים ליד הרכב בתוך הבית, ברחוב. הם משחקים ברכב ליד הרכבים, אין הפרדה בין כביש לדרך. אוקיי? עצוב.

כבוד יושב-ראש הוועדה, במהלך ששת השנים האחרונות, באמת בתמיכה ממשלתית רחבה, חייבים להודות, בתקציבים של מעל 2 מיליון שקלים, ממשלה יחד עם המגזר הפרטי-עסקי, הצלחנו להביא לשינוי.

זה פרויקט מצ'ינג?

לא. זה פשוט תרומות שהצלחנו להשיג מכימיקלים לישראל, מקבוצת מגדל, שתרמו חמש שנים ברציפות. והגופים העסקיים אומרים לנו: אנחנו שמנו את חלקנו, אנחנו רוצים שהממשלה תיקח הלאה. עכשיו זה משרד הרווחה, התחלנו במשרד ראש הממשלה, משרד החקלאות, משרד הכלכלה והיום רווחה.

תקשיבו חברים, העבודה עוד לא נגמרה, תראו איפה המספרים נמצאים היום. אבל, מה שמשמח שאחרי שש שנים, בעבודה מאומצת של שילוב אסטרטגיות, זה הכשרה והדרכה, וזה ייעוץ מקצועי לרשויות, וזה עבודה בקהילה בבתים, בטיפות חלב, בגני ילדים, בבתי ספר והסברה משולבת – הצלחנו להביא לשינוי, לירידה של 35% בתמותת ילדים בתאונות בחברה הבדווית. אני לא מכירה הרבה פרויקטים שאחרי שש שנים בתקצוב כזה הגיעו למצב הזה.

כדי לעשות את קפיצת המדרגה הבאה, נדרשים לנו שני תהליכים: פעם ראשונה – ואגב, כאן המקום להגיד תודה לצוות המהמם שלנו בדרום, ליאת ורד חן מנהלת המרחב, ושחר חברון שעושות עבודת קודש – כדי להמשיך את העבודה הזאת, נדרשים שני דברים: פעם אחת בהחלטת הממשלה של תוכנית החומש, מכיוון שמשרד הרווחה אמר לנו שאין להם תקציבי המשך לפרויקט הזה מטעמם, ואני מייצגת פה את כולנו חברים, לשים תקציב ייעודי. 26 ילדים מתו, אי אפשר לשים את זה מתחת לכותרות אחרות.

אני רוצה להבין, כרגע הפרויקט לא עובד?

הפרויקט הזה תוקצב שנה אחרונה על ידי משרד הרווחה.

כמה?

במיליון שקל מצד משרד הרווחה. יש לנו עוד 700,000 שקל נוספים, שנה אחרונה אני מתקציבים פרטיים.

תורמים.

זאת אומרת שהיום 1.7 מיליון שקלים, והחל משנה הבאה - - -

ובינואר אין כלום?

ינואר 2023 הפרויקט יתום.

אז השנה עדיין יש ויש לנו שנה לטפל בבעיה.

נכון.

קודם כל, כל הכבוד שאתם מביאים בעיה שנה קדימה. כך שאפשר לטפל. כל הכבוד.

בתוך החלטת הממשלה שתתקבל היום, אנחנו מבקשים 4 מיליון שקלים לשנה כדי שלא ניקח עוד שש שנים, ותקציב משמעותי לטיפול בתשתיות.

ולא נעניתם כשניסחו את התוכנית הכוללנית לאוכלוסייה הערבית?

אני יודעת שרוצים להכניס את זה מתחת לפעילות של משרדים אחרים. תקשיבו, בטיחות ילדים היא מעניינם של הרבה מאוד משרדים. היא צריכה להיות סעיף מובחן. צריך לתת לגופים מקצועיים לטפל בנושא הזה באופן מובחן ולא לשים את זה תחת בריאות או רווחה או תחומים אחרים. זה חייב להיות עצמאי, סעיף עצמאי. בסדר? המשך פיתוח מהלכים מותאמים בשטח - - -

אבל יכול להיות שגם אם יש משרד מממן, יש פה ראייה בין-משרדית. יש אחד דואג לתשתית, אחד לאכיפה, אחד ל - - -

השאלה היא האם זה הוליסטי.

לכן אנחנו מבקשים חד משמעית סעיף עצמאי, לא מוחבא. סעיף שיקראו לו בטיחות ילדים, שיופעל על ידי גורמים מקצועיים.

ואתם מצליחים לתקשר עם כמה משרדי ממשלה על הנושא הזה?

אנחנו עובדים היום עם הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים באופן מדהים, עם משרד הבריאות, עם משרד הרווחה, עם משרד החינוך, עם משרד הכלכלה, עם המשרד לביטחון פנים, עם משרד הבינוי והשיכון – אנחנו עובדים עם כלל המשרדים.

יפה, יש שולחן עגול?

אנחנו יודעים לתכלל.

אבל יש שולחן עגול?

בוודאי. בתוך הפרויקט הזה שותפים: הרשות הלאומית, משרד הבריאות, משרד הרווחה וגם משרד החינוך.

יפה. סמי אבו שחאדה, בבקשה.

תודה אדוני, סליחה על הבורות, זה דבר שנראה גם ולצערי הרב צריך לדבר כך, שבטווח הארוך חוסך המון כסף והמון סבל, גם למדינה וגם לאנשים – למה אנחנו נתקעים במשהו כזה? גם אם זה לא - - - אני רוצה להבין, אני באמת לא יודע.

לסמי יש תמיד את אותה השאלה: למה לא עשו את זה קודם? איך הרשלנות הזאת? בכל ועדה הוא שואל את זה.

לא, אני באמת - - -

אתה צודק. אבל הם לא הכתובת.

לצערי הרב - -

אנחנו הכתובת.

- - גם מבחינת האינטרס הכלכלי של המדינה.

עלות מול תועלת.

לצערי הרב, אני לא רוצה לדבר ככה, אלה חיי בני אדם, זה יותר חשוב. אבל ברמה הזאת אפילו.

ברור, תחסוך תאונות, תחסוך פיצויים, תחסוך ביטוח לאומי, תחסוך עולמות במיליון שקל, לחסוך את זה.

השאלה אם תמיד מפצים. זה גם - - -

כן, זה משהו אחר.

חלקם לא מוגדרים כתאונות דרכים.

יש עלות אלטרנטיבית להזנחה. כשאתה מזניח במיליון שקל, זה יכול לעלות לך גם 10 מיליון.

חברים, אתם יודעים מה היתרון שלנו? אנחנו יכולים להסתכל אחורה על מה שקרה, ואנחנו יכולים לדאוג קדימה למה שיקרה. אנחנו מעסיקים מדריכות מתוך החברה הבדווית בדרום. הכספים של הפרויקט הזה בהנחיה שלי, מושקעים בגורמים מתוך החברה הבדווית, אנחנו משלמים כסף בפרויקט לכל גורם בתוך החברה. אנחנו בעקיפין עושים עוד דברים טובים מאוד בשטח. על כסף אחד תספרו פעמיים. אז יש לנו אפשרות לדאוג לעתיד טוב יותר.

אנחנו אתכם.

אורלי, אני רוצה לתת לעוד אנשים. הדיון הולך ומתקצר.

אני סיימתי, כבוד היושב-ראש.

מאזן, אתה ואחרי זה רועי ברק, רכז תחום תחבורה בעמותת סיכוי, וג'ידא רינאוי זועבי.

אני אשמח גם לדבר, כבוד היושב-ראש.

אני רוצה להודות לך אדוני היושב-ראש, לחבריי חברי הכנסת יוזמי הדיון הזה, עופר ומיכל, ללא ספק, התמונות אומרות הכול, וכל ילד הוא עולם ומלואו – לא חשוב אם הוא יהודי או ערבי. אני מסתכל על אחוז המתים באוכלוסייה בכלל – 6.3 מהדרום. ויש דבר יותר מסוכן שלא הוזכר פה, יש הרבה אנשים שאין להם קורת גג. ואני מכיר באופן אישי משפחות שאיבדו את יקיריהן מקור מקפיא של חמש או שש מעלות מתחת לאפס. אף אחד לא הזכיר אותם. זאת אומרת שאנחנו צריכים לדבר איך אנחנו מצילים את הילדים האלו מחר ומחרתיים. ואם תרשה אדוני היושב-ראש, להיכנס קצת לפוליטיקה – אם לא יהיה הסדר, כל הכסף שאתה מדבר עליו, לצערי זה לא יכול לעזור. ילד, אין לו איפה ללכת, אנחנו לא רוצים פארקים, אבל כשאין לו היום מגרש קט-רגל, אין מגרשי שחב"ק – מגרש דשא סינטטי – אין תאורה, אין מדרכות, אין כלום. נציג המשטרה יושב פה, ואם רוצים לאכוף, איפה יאכפו בכפרים בלתי מוכרים? אין להם איפה להיכנס ולעשות את ההסדרה. ולכן אם לא נכניס את הנושא הפוליטי לתוך הדיון הזה, לצערי לא נפתור כלום. הנושא הוא יותר פוליטי, אז כל הכבוד לכם בטרם שאתם עושים עבודת קודש, גם אותם 1.7 מיליון שאת אומרת – זה לא מספיק. אם אנחנו היום מחלקים את זה לאוכלוסייה של 300,000 תושבי הנגב, אני מדבר בינתיים על הנגב בלבד, אז הסכום הזה לא מספיק. ואני אומר לך, נצטרך לדאוג, לשריין יותר תקציבים.

ביקשתי 4 מיליון לשנה לתוכנית החומש - -

אנחנו נכניס את זה לסיכום.

- - רק לפעילות בשטח.

ללא ספק צריך להכניס את זה לסיכום, כי הסכום הזה לא מספיק.

מאזן, אתה יש לך השפעה. אנחנו בונים עליך.

לי?

לפעמים אתה פונה אלי, אבל הפעם אני פונה אליך.

אני פונה אליך כתושב הנגב.

זה ודאי, אני בעד. אבל על הקופה של כמה מיליארדים לחברה הערבית, יש לך השפעה.

ללא ספק. אבל אני רוצה להגיד לך - - -

אז אנחנו רוצים את זה שם.

אחי, אתה כתושב הנגב.

אתה יודע שזה פוליטי לא פחות מכלכלי.

ואתה - - -

אבל אם בגלל פוליטיקה הגיע התקציב, אנחנו בעד.

אתה איש - - -

פוליטיקה זה ניהול תקציבים. פוליטיקה זה חלוקת משאבים. זה מענה לעניינים.

מרדכי, אתה איש עתיר ניסיון, היום כל דבר אומרים לך קול קורא, אז מי יעשה את הקול קורא בכפרים הבלתי מוכרים? אז אני אומר לך מתוך אותם 5.2 מיליארד שקל לדרום, אני אומר לך שאני בספק אם הכסף הזה יגיע. אני אומר לך בגלוי, אני לא אופטימי.

ברשות מקומית לא צריך קול קורא. המדינה יודעת לתקצב רשויות בלי מכרז.

הלוואי.

מוחמד, הם פתרו לך את הבעיה, בטרם עושה את העבודה ויודעת לעבוד עם כל הממשלה. הם יודעים לעשות את העבודה.

מאזן, רשות מקומית יכולה לקבל כסף מהממשלה בלי קול קורא. מה זה קול קורא.

לרוב הישובים אין רשות. אין להן.

יש לנו. יש לנו מועצה אזורית בדווית, יש שתי מועצות, והן אחראיות גם על הפזורה הלא מוסדרת, זה בהגדרה.

אתה יודע, כבוד היושב-ראש, שלא יכולים לסלול כביש כי אין הסדרה.

זה נכון. זה נושא אחר.

אתה יודע שלא יכולים לבנות מגרש כדורגל או מגרש שחב"ק, כי אין אדמה?

ברור.

אז - - -

זה נושא גדול ואחר, אבל הוא בעייתי.

אז אנחנו באמת צריכים לפתוח את העיניים, לפתוח את הלב ואת הראש, ובאמת במקום להגיד: פולשים וגונבים את האדמה, אז בואו נדבר איך היום מסדירים את נושא הנגב, ואיך נותנים לילדים האלה לחיות בכבוד.

אחרי עשרות שנים של הזנחה, אני חושב שהממשלה מתחילה לזוז בהסדרת ההתיישבות

תודה.

על זה אנחנו יכולים להתווכח.

להצליח בזה ייקח זמן. הזנחה של עשרות שנים לא נגמרת ביומיים. אתה היית ראש עיר, אתה יודע מה זה תוכנית מתאר ותב"ע, והיתרי בנייה – זה עשר שנים לוקח.

אבל הנה, 73 שנים לא עשו כלום. הלוואי ובעוד - - -

אתה יודע שאני עזרתי להסדיר את היישוב רח'מה. עזרתי להסדיר את הישוב רח'מה עשר שנים. עשר שנים של תכנון, ואולי עכשיו כבר יש החלטת ממשלה. בלי החלטת ממשלה אי אפשר לסדר אותו, ועשינו תכנון ותקציבים והקמנו בית ספר וגנים.

אתה יודע אדוני שזה קצה הקרחון. לא ניכנס לזה עכשיו, אבל התוכנית הממשלתית היא לא התוכנית הראויה.

נכון. אבל אל תסיטו את הדיון מהנושא שלשמו התכנסנו.

בדיוק, בואו נתמקד.

רועי ברק, רכז תחום תחבורה בעמותת סיכוי, בבקשה.

שלום אדוני היושב-ראש, תודה רבה שאתה נותן לי להגיד כמה דברים. בימים האלה מקדמת הממשלה תוכנית חומש חדשה לישובים הבדווים בנגב. על התוכנית הזאת משרד הרווחה אחראי ובמסגרת פרק התחבורה לתוכנית החומש הזו לבדווים, היקף ההשקעה של משרד התחבורה בתוכנית הזו היא אפס. אפס שקלים. הכול נגזר מהחלטה 550. זאת אומרת שכל התוכניות שהן לנגב, נגזרות מ-550 ואין שום תוספת תקציבית אפילו של שקל אחד לישובים הבדווים בדרום.

מעבר לכך, בגלל שהתוכניות נגזרות מ-550, אף אחת מהתוכניות האלה לא נוגעת לישובים הלא מוכרים בנגב. זאת אומרת, ש-100,000 אזרחים שבהם הבעיה החמורה ביותר בנושא שאתם מדברים עליו, לא מקבלים שום פתרון. אין אפילו תוכנית שדנה בהם, שלא לומר תקצוב. ופה הבעיה החמורה ביותר: בעצם, כל התוכנית של הישובים הבדווים בנגב בעצם מתבססת על תוכניות ש-550 מבצעת, ללא שום תוספת תקציבית למאפיינים הייחודיים כפי שאנחנו מבינים ויודעים שיש להם, וגם בדיון הזה עולים. וזה דבר חשוב מאוד להתייחסות של כולכם ולתשומת לבכם. תודה רבה לכם.

תודה רבה רועי, ואני נותן לך ציון לשבח על אמירות קצרות ולעניין. לפעמים אנשים מדברים ולא זוכרים מה הם אמרו. מי שקצר ולעניין גם זוכרים מה הוא אמר ומשפיע על המציאות. ג'ידא, בבקשה.

תודה רבה, בוקר טוב לכולם, תודה אדוני יושב-ראש הוועדה, תודה לחברתי מיכל רוזין, על הדיון המהיר בנושא החשוב הזה. האמת היא שאני מלווה - - -

יש עוד מישהו שעזר.

גם עופר.

גם עופר, סליחה. אני מלווה וגם פעילה מאוד בנושא הזה, וגם מכירה המון שנים את ארגון בטרם. ארגון בטרם עושה עבודת קודש בנושא של בטיחות ילדים ובכלל. לא רוצה להלאות אתכם עוד פעם ועוד פעם שנדבר על הנתונים, אבל אני רוצה דווקא לקחת את המקום האישי, האנושי, ולהגיד שבשנים האחרונות התופעה הזאת או המספרים האלה או האירועים האלה, מופיעים ככותרת קטנה בעיתון, אבל כל כותרת קטנה כזו היא בעצם מציאות שמחריבה משפחה שלמה. כך היה בעילוט כאשר נדרס תינוק בן שנה, כך היה באום אל פאחם כאשר ילד בן ארבע נדרס וכך היה גם כאשר תינוקת בת 17 חודשים נדרסה.

הנתונים ידועים לממשלה. הנתונים ידועים לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. הנתונים ידועים לכולם. השאלה היא מה מחליטים? מה מחליטים? אני רוצה שאנחנו היום נחליט שאנחנו מתחילים לבצע. יש תוכנית, יש החלטה, יש תקציבים, צריך רק להתחיל לעבוד. ועל זה אני קוראת מפה, בדיון הזה, להתחיל פשוט לבצע. נקודה. תודה רבה.

תודה רבה לך. עכשיו אני מבקש מנחמה דרורי.

נחמה לאור דרורי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים – הרלב"ד.

בבקשה, נחמה.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש, ותודה לכם על הדיון הזה. אני רוצה להגיד כדבר ראשון שמבחינת הרלב"ד, שיתוף הפעולה שלנו עם ארגון בטרם בנושאים שהועלו כאן, לא רק שהוא לא מצטמצם, אלא הוא הולך ומתרחב. אורלי ואני כבר ב-7:30 בבוקר עם שני הצוותים שלנו ישבנו על תוכנית עומק. ואנחנו מתכוונים להשתמש בתקציבים שיוקצו לרלב"ד במסגרת החלטה 550, וגם בתקציבים שיש לרלב"ד ממילא לטיפול בחברה הערבית לצורך הרחבה של שיתוף הפעולה בהיקפים יותר משמעותיים.

אנחנו עובדים כבר חמש שנים עם החברה הערבית, יחד עם החברה הערבית, עם צוות שנמצא בתוך הרלב"ד, מתוך החברה הערבית, ועובד איתנו על הבעיות הספציפיות שאנחנו צריכים לטפל בהם בבטיחות. אני רוצה להתחיל את דברי, להראות לכם את אחד מהקמפיינים, את האחרון שעלה לפני חודשיים בתחום הזה של היפגעות ילדים.

(הצגת סרטון)
זה אחד מני קמפיינים שאנחנו מעלים לחברה הערבית בכל שנה בתקציבים שעד עכשיו היו מצומצמים והתרחבו עם 550.

רק תשנו את המילה "מגזר" – תשנו לחברה.

צודק. תודה על ההערה.

אני חייבת לשאול אותך, יש מחקרים רבים שמראים שלא תמיד התשדירים, הפרסומות, ההסברה הזאת עובדת. ראינו למשל בענייני סיגריות, מיכאל, שכול התשדירים הכי מפחידים שאותי נורא הפחידו, את המעשנים הם לא הפחידו. אתם זוכרים, את התולעים שיוצאות מקופסת סיגריות, וכל מיני דברים. מחקרים הראו ההפך, שאנשים רואים דברים מזעזעים – הם לוקחים צעד אחורה ואומרים: זה לא מעניין אותי, זה לא מתייחס אלי.

אני מסכימה איתך לחלוטין - - -

האם זה עובד? בדקתם את זה?

קודם כול, אנחנו בודקים את עצמנו תמיד, תכף אתייחס לזה. אגיד כך: הסברה לבדה לא עובדת. מבחינת בטיחות בדרכים, יש מודלים של עבודה שלוקחים זוויות שונות של התעסקות, כמו חינוך בגילאים הקטנים. הסברה חייבת להיות, כי אם את לא תשימי את זה בתוך סדר היום ואם זה לא יעסיק את החברה הערבית, ואם לא נוכל לנהל שיח מתמיד על הנושא הזה, וזה יהיה בתוך התודעה. יש המון בעיות אחרות שמטרידות את החברה הערבית, ואת לא תקבלי את תשומת הלב שאת צריכה מתוך הקהל שלך. אבל כן, צריך לטפל בתשתיות, באכיפה, בחינוך, בהסברה, בכל - - -

אני שואלת ספציפית על האם בדקתם אפקטיביות?

אנחנו בודקים את עצמנו לפני ואחרי קמפיינים באופן קבוע, וזאת כדי ללמוד איך לעשות את זה יותר ויותר טוב. כן – אנחנו מצליחים להשפיע לגמרי. יש כאן תשדיר שבעצם מכניס את הרעיון של אחריות הורית לילד עד גיל תשע שלא חוצה כביש לבד, רעיון שלא נדון בכלל בחברה הערבית עד עכשיו, בכלל. וזה חלק מהכלים שהורים יכולים להפעיל, ואנחנו יודעים את זה מתוך קבוצות מיקוד – הם מבקשים להפעיל, הם רוצים שיתנו להם כלים במה לעשות ואיך לעשות כדי שהם יוכלו לקדם ולעשות את הדברים אחרת.

אני רוצה לענות לך בעוד דוגמה: בקמפיין שאנחנו כבר עושים ארבע וחמש שנים באופן אינטנסיבי וקבוע בנושא של חגורות בטיחות, ולהגיד לך, שכשהתחלנו לעבוד, רמת החגירה בחברה הערבית הייתה בסביבות 60% בערך. אחרי ארבע או חמש שנות עבודה, בתצפית שעשינו לפני שנה בערך, אנחנו מגיעים לאחוזים שקרובים ל-70, 70 ומשהו אחוז, עלייה של 10% בחגירה במושבים קדמיים, ו-15% במושבים אחוריים. וזה רק הסברה וחידוד וחינוך ועבודה עם ילדים וכולי, ומעטפת של אכיפה של משטרת ישראל נותנת בזמן הנכון ותוך שיתוף פעולה.

הילדים צריכים לחנך את ההורים, זאת הדרך הכי הנכונה.

זה אומר שאני רוצה להגיד לכם שיש הרבה מאוד מה לעשות, שאנחנו יודעים איך להפעיל את המודלים האלה בצורה נכונה כדי להביא לתוצאות המשמעותיות. וכשאת עובדת בצורה נכונה, החברה הערבית עושה צעדים משמעותיים לכיוון אקלים בטיחות יותר משמעותי.

תודה רבה, יש לי רק עוד עשר דקות לדוברים אחרונים ואז אנחנו מסכמים. הדוברים האחרונים אלה עו"ד נועם וילדר, מהמועצה לשלום הילד; נועם בגינסקי, ראש מחלקת התנועה, המשרד לביטחון פנים; בועז טופורובסקי, חבר הכנסת ואז אנחנו מסכמים את הדיון. לכן יש לכם שתיים-שלוש דקות כל אחד. נועם וילדר, בבקשה.

כמה עובדים מהחברה הערבית יש ברלב"ד?

כרגע יש ארבעה, בתוך תוכנית 550, אנחנו מתכוונים להרחיב אותם לעוד.

כמה עובדים יש?

בסביבות 50 עובדים. בערך 10%.

זה 8% וזה לא - - -

שנייה, אני מחדדת עוד – נרחיב את זה עכשיו, כיוון שיש תקציבים נוספים ועבודה נוספת לעשות, ויותר מזה אני רוצה להגיד: אנחנו מפעילים גם מיקור חוץ.

יש אדם מדהים שמיועד להיות יושב-ראש הרשות לבטיחות בדרכים – אבי נאור. והרשות הזאת עברה דיכוי קליני ותקציבי על ידי הממשלה, היו לה מאות מיליונים בעבר, נשארו לה כמה עשרות מיליונים. היו לה פעם עשרות מיליונים לשותפויות עם רשויות על בטיחות בדרכים, נשאר לה רק 8 מיליון לרשויות. הצפנו את האתגר של הרשות הזאת, לא קיבלנו תשובות טובות. אבי נאור הוא איש רציני מאוד. בועז טופורובסקי בוועדת משנה לבטיחות גם יגיד כמה מילים, ואנחנו צריכים לגבות את הרלב"ד, לתת להם יותר משאבים, ואז גם הדרישה שלכם נכונה, לאור השכיחות של תאונות בקרב האוכלוסייה הערבית והנפגעים הרבים מעל הייצוג שלהם בכלל האוכלוסייה, גם אנשי מקצוע מכל הסוגים, בני האוכלוסייה הערבית, צריכים להיות בתוך רלב"ד. בבקשה, נועם בגינסקי.

בוקר טוב כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, כמה מילים כי המספרים כבר נאמרו, אבקש לתת התייחסות קצרה: מדובר על זה שהילדים במרחב הציבורי, במיוחד בנגב, ששם יש לנו את מרבית מקרי הדריסה, הם בעצם נמצאים יחד באותם מקומות שכלי הרכב נמצאים. אני יכול להגיד שבאותן תאונות לצערנו, שנדרסים הילדים, ואני מדבר בעיקר על הילדים הקטנים של עד גיל ארבע – ב-90% מהמקרים זה בני משפחה. זאת אומרת, או אבא שדורס ילד או אימא שדורסת את הילד או דוד שדורס את הילד. זה לא משהו שמתבצע במרחב הציבורי שמישהו במקרה בא לכפר ופגע בילד. וחייבים להעלות את המודעות בקרב ההורים שאי אפשר במצב הזה להיכנס לאוטו ולהתחיל לנוסע, אלא חובה לפני שאתה נכנס לאוטו ולפני שאתה מתחיל לנסוע, לעשות בדיקה מסביב לרכב שאין ילדים ושאין תינוקות שזוחלים מסביב לרכב. וזה לא ברור מאילו שבגלל שהרכב עומד בחוץ, במקום פתוח או בתוך החצר, אז אתה נכנס לאוטו, מניע ונוסע, וזה להערכתי יצמצם בצורה דרמטית את כל המקרים האלה. כי בסופו של דבר, המקרים האלה הם בבית, הם לא מקרים אחרים.

בנוסף, צריך לקחת בחשבון שהתופעות כמו נהיגה ללא רישיון נהיגה, ועצרנו לא מזמן בפזורה בנגב ילד בן 12 שנוהג באוטו של אבא שלו, ומסיע את אחיו בן השמונה או שבע – אלה תופעות שאתה לצערי נתקל בהם בעיקר בחברה הערבית, ובעיקר בדרום, בנגב. 42% מהאכיפה שלנו מתבצעת בחברה הערבית, בין אם זה בפעולות אכיפה שגרתיות, בין אם זה בפעולות אכיפה ממוקדות.

הנושא של חגורות בטיחות, בשלושת השנים האחרונות, בין 75% ל-80% מהאכיפה על היעדר חגורת בטיחות, אלה עבירות שנרשמו במגזר. בין 1,300 ל-1,500 דוחות על נסיעה ללא חגורות. אני גם לא מדבר על הנושא של נסיעה עם - - -

מה האחוז בנגב, בבקשה?

אין לי, אני יודע לדבר על מה שנקרא, על הגילאים אפס עד 17. אין לי את החלוקה.

נועם, האם אתם בשולחן עגול איתם על הפגיעה בילדים בהיבט של תאונות בדרכים, שזה התחום שלכם? האם אתם חלק מהשולחן הזה? כי אני מבקש מכם שתעבדו איתם בצוות, ואם יש דרכים מכל סוג למנוע ולהקטין - - -

נשמח ליטול חלק בכל שולחן עגול. אנחנו באופן צמוד מאוד עם הרלב"ד בכל הנושאים, בין השאר גם בנושא הזה. וככול שיבקשו את הנוכחות שלנו, נשמח להיות שם. כבודו, עוד משפט: מבחינת הדוברות, גם אנחנו – משטרת ישראל, אגף התנועה, עושה הרבה מאוד דברים בנושא הדוברות. מעל 176 פרסומים במהלך השנה האחרונה בנושא הזה של אכיפת עבירות, תאונות דרכים, העלאת מודעות לנושא של ביצוע של עבירות תנועה, כולל סרטונים – אני מזכיר שוב – 26 סרטונים שעלו לרשת להראות את ההתנהלויות, בין השאר, גם של אותו ילד שהסיע את אחיו. וצריך לזכור שהסרטונים האלה מחר הם גם ראיות בבית משפט. אז למרות המגבלה, זאת אומרת שאנחנו מכירים ומודעים, אבל גם החברה, ולמרות העוני הכבד ולמרות הכול – התושבים צריכים להבין בעצמם שיש להם חלק לא מבוטל בעניין, ויש להם יכולת אדירה להשפיע.

זה ברור. אבל נועם, זה כמו שיש תאונות בדרכים ואז אומרים הגורם האנושי. בסדר, בן אדם נרדם, זה לא בסדר. אבל אנחנו כארגון, כממשלה, אתם כמשטרה, לצד ההבנה שכן יש פה אחריות להורים, לדוד, למי שנסע רברס, למי שלא חגר. אבל אנחנו צריכים לחנך אותם ולאכוף ולהסביר, ואפשר – רק לא להתייאש. לא להגיד, זהו, זה גורם עליון, כוח עליון, אין לנו יכולת להשתלט.

אין דבר כזה גורם עליון.

אנחנו יכולים לעשות. ומה שאני אוהב פה זה שנולד שולחן עגול של ממשלה, של עמותה שמתמחה בתחום, שהממשלה מכירה את הידע הייחודי של בטרם ומכירה את המובחנות שלה ומוכנה אפילו לתקצב אותה ללא קולות קוראים כי היא רואה את המומחיות שלה. נבנה פה שולחן עגול, ואני מבקש ממך או מנציגיך, ואני מכיר אותך בוועדה הזאת, להיות חלק מהפגישות, ספציפית על הנושא הזה, ולסייע בידם ככל שתוכלו באופן יצירתי.

נשמח לסייע בידם בידע ובניסיון.

אין לנו זמן חברים, יש לי שבע דקות וחמישה דוברים.

רק שאלה למשטרה, בסוף הם גם צריכים להראות הצלחה. אתם צריכים להראות בנתונים הצלחה, ואין הצלחה. אם בסוף, עם כל הסרטונים וכל הדברים שנעשים, אין בסוף ירידה משמעותית בהיקף תאונות הדרכים, ובהיקף התמותה, אז אתם צריכים לשאול את עצמכם מה לעשות אחרת.

יש גם עוד דבר, אני משלים את מה שמיכל אמרה, זה גם לא העיקר מה שאמר ה - - -

אבל כסיף, לא נגיע לסיכום טוב. אתם רוצים סיכום, רציתם לתת הזדמנות לאחרים שלא דיברו פה. יש לי ארבעה דוברים בשש דקות. נעם וילדר, המועצה לשלום הילד, בבקשה.

שלום, תודה על רשות הדיבור, הוצגו פה נתונים והוצגו פה הפערים העצומים והמעציבים, ולכולם פירוש אחד והוא שעשרות מקרי מוות של ילדים יכלו להימנע מדי שנה. הנתונים האלה נחשפים כל פעם מחדש, למרות שני הדוחות של מבקר המדינה שפורסמו בעשור האחרון, הדוח של הוועדה הבין-משרדית בנושא בטיחות ילדים בחברה הערבית, תוכנית החומש של משרד הבריאות, החלטה מספר 550, בכל אלו פורטו צעדים אופרטיביים להתמודדות עם הבעיה. השתתפנו בלא מעט דיונים בנושא, המועצה שבה ומציפה את הצורך בשיתוף פעולה בין משרדי הממשלה, ארגוני החברה האזרחית והרשויות המקומיות. את נחיצות ההשפעה בשיפור בתשתיות, אנחנו רואים היעדר השקעה במשאבים במקומות שהם הכי קריטיים להגנה ומוגנות ילדים. הרבה פעמים, הסברה וקמפיינים כמו שנאמר פה, לא באמת יעזרו אם הילדה יוצאת מבית הספר ואין לה כביש סלול עם מדרכה מסודרת בדרך הביתה.

תשתיות משופרות הן הבסיס לזכות לחיים וביטחון, לכבוד, לשוויון, זכויות שהאמנה הבין-לאומית בדבר זכויות הילד מדברת עליהן. לצערנו הרב הזכויות האלה מופקרות, חומרת המצב ברורה. הליקויים כבר נרשמו, כיוונים לפעולה כבר שורטטו, ואין צורך ליצור יש מאין. הנתונים שמציג ארגון בטרם שמשקפים את ההצלחה שלו, מראים ששיעורי התמותה הגבוהים הם לא גזרת גורל, וכל מה שנשאר הוא לשים את חייהם של הילדים בראש סדר העדיפויות. להשקיע משאבים וליישם באופן מלא ומקיף את התוכניות, תוך מחויבות בלתי מתפשרת לשינוי המציאות – ברמה הלאומית וברמה המקומית.

ואגב, בהמשך למה שאמר יושב-ראש הוועדה על שכחת ילדים ברכב, ההחלטה של משרד התחבורה לבטל את חובת ההתקנה של מערכת להרתעת שכחת ילדים מנוגדת לחלוטין לבקשה שלנו לשים את חייהם של ילדים בראש סדר העדיפויות.

תודה רבה לך נועם, עכשיו אני רוצה תשובות של הרווחה, איך הם מתכוונים להתמודד עם הנושא הזה. לאה בריסקין, מנהלת תחום תכנון במשרד הרווחה.

נעים מאוד, אני מנהלת תחום חברה וקהילה מאגף לפיתוח כלכלי חברתי בחברה הבדווית בנגב ושל משרד הרווחה. אנחנו נמצאים ערב החלטת חומש חדשה לחברה הבדווית, החידוש בנו בהקשר הזה לעומת ההחלטה הקודמת – 2397 – הוא שהוא כולל פרק בריאות. פרק הבריאות מכוסה בסך של 112- 114 מיליון שקלים, והוא יטפל בתחום הזה של מעורבות ילדים בתאונות בבית ותאונות בדרכים. כחלק מהדיאלוג שלנו מול משרד הבריאות ביקשנו שהם ייקחו בעלות על הנושא הזה. בין אם זה אבחון פנים, בין אם זה פיתוח מדיניות וכתיבת תוכנית עבודה לנושא הזה. זאת אומרת שיהיה תקציב שיופנה לטיפול בסוגיה החשובה מאוד הזאת.

מה שהסברנו גם בהתקשרות שלנו מול ארגון בטרם, זה שהחלטה על הנושא הזה תהיה בעתיד של משרד הבריאות במסגרת עבודת החומש.

את יודעת לא, זאת תשובה שהכי מדאיגה אותי – שמשרד מסביר לארגון, שתהיה רגוע, משרד אחר יטפל. ומשרד הבריאות איתך? משרד הבריאות התחייב לקחת את זה? יש התחייבות שלו?

כן.

למה להעביר את זה, אם זה שם עד עכשיו. למה?

איפה? הוא איתנו פה, הוא יכול? אז למה הוא לא בא להגיד לנו את זה עכשיו? אם הוא מתחייב להחליף אותך בהובלת הנושא הזה. איפה הוא?

הוא לא מחליף אותי, אסביר שוב: במסגרת תוכנית החומש, יהיה פרק בריאות שאנחנו חלק ממנו.

רגע, רגע, אני לא צריך הסבר על דינאמיקה של פרקים. את אומרת בעתיד משרד הרווחה לא יוביל את זה, משרד הבריאות יוביל את זה. הבנתי נכון.

האגף לפיתוח כלכלי בשיתוף עם משרד הבריאות.

משרד הבריאות יוביל את זה בעתיד, זאת התשובה.

במסגרת החומש - - -

בסדר, אז עכשיו את אומרת שמשרד הבריאות לקח את זה על עצמו?

זה יהיה חלק מתוכנית העבודה - - -

הוא הסכים? הוא התחייב? יש התחייבות כתובה שלו - - -

אני לא מבין את ההיגיון.

רגע, שנייה, יש התחייבות שלו? זאת לא חוכמה לשלוח אותנו בתהליכים של "תלך תבוא" בין משרדים. אם יש העברת שרביט מסודרת והתחייבות כתובה של משרד להוביל ולתקצב – למה לא. אבל שהמשרד יגיד לנו, זה הם אחראים?

- - -

חכי רגע, לאה. ד"ר אלי רוזנברג, מנהל המחלקה לבריאות – הציבור בטח – במשרד הבריאות. אתה איתנו, אלי רוזנברג?

חודש טוב, ד"ר רוזנברג לא נמצא, אבל אני עובד איתו, שמי אורן זק.

אתה יודע, יש בירוחם רופא שקוראים לו רלי רוזנברג.

נכון, ד"ר רוזנברג הוא מנהל המחלקה לבריאות העובד, ואני סגן מנהל המחלקה.

אז אתה לוקח את זה, אתה עושה העברת שרביט השנה?

האמת היא שאני לא מכיר את הסוגיה שהועלתה.

זאת תשובה מדאיגה – זה שאתה לא מכיר.

זה נראה רע מאוד.

אתה יודע, יש בצבא כל מיני שפות כאלה, טופורובסקי, אז עם נגיד עושים דיון, אז מישהו אומר: שתכיר שנסגר, אתה לא מכיר? אז כשתכיר שכבר משרד הרווחה החליט שאתה אחראי. רק אם אתה לא מכיר אז תכיר.

פשוט - - - הרשות הלאומית לבטיחות ילדים במשרד הבריאות.

זה לא אותו משרד? איפה הרשות הזאת?

מדובר פה במשהו שהוא ייחודי. צריך לתת לו את תשומת הלב הייחודית.

אין בעיה כסיף, אבל אני לא קיבלתי עדיין שמשרד הבריאות לקח אחריות. מזל שהבאתם את הבעיה הזאת עשרה חודשים - - -

מה שמדאיג אותי הוא שהרווחה רוצה להסיר אחריות. זה לפני שמדברים על מי שמקבל.

לאה, לא ניתן לכם להסיר אחריות, זה לא עובד ככה. גם השר שלך לא ייתן. השר שלך והמנכ"לית שלך, אני מכיר אותם, שניהם לא ייתנו לפרויקט הזה להיפגע. אין מצב.

מסכים.

אני יכולה להוסיף עוד מילה?

בוודאי.

ההתקשרות עם ארגון בטרם היא במימון שלנו, ובאופן אישי דאגתי שיהיה מימון לשנה הקרובה.

אני גאה בך על זה.

- - -

אבל אם משרד הבריאות לא ייקח את זה שנה הבאה, את תדאגי שהמימון יימשך אצלכם?

בטח, בטח, חד משמעית.

כל הכבוד. אמירה מעולה.

אני רוצה שזה ייכנס לתוך החלטת הממשלה כסעיף מובחן. לאה, באמת עשית עבודה נהדרת השנה, אסור להפסיק את זה, חברים.

כל הכבוד. לאה, כל הכבוד. רגע, תפסיקי, אני נותן לך מחמאות. יש מעט פעמים שפקיד פה נותן לנו תשובות אמיתיות. אמרת: אני דאגתי לכסף השנה, ואני אדאג שיהיה להם כסף גם שנה הבאה.

- - - נפלו בין הכיסאות - - -

ואם משרד הבריאות לא ייקח אחריות, אני פה כדי לדאוג. אני נותן לך חיזוק חיובי על הדבר הזה.

- - - בחברה הבדווית, זאת לא סתם פעולה שוטפת של הרווחה ומשרד הבריאות.

כל הכבוד לך. אני רוצה לסכם את הדיון. טופורובסקי הלך. בליאק, אתה רוצה לומר משפט? אנחנו בסיכום. תודה רבה שאתה פה, ותודה עוד יותר על הענווה שלך שאתה לא מדבר כשלא צריך.

יש עוד דוברת, מפקחת ממשרד החינוך, מיכאל.

סאאירה עבד, מרכזת המגזר הלא יהודי במשרד החינוך, דוברת אחרונה ואנחנו מסכמים את הדיון.

כבוד היושב-ראש, כדאי שתשמע את הרשות לפיתוח כלכלי למיעוטים.

אתן לכם גם. חכה, אתה הבא בתור. בבקשה, סאאירה.

תודה על רשות הדיבור, אני מברכת על קיום הדיון הזה מול כל הגופים השונים. כנציגת אגף זה"ב – זהירות בדרכים, נגישות ואורך חיים בטוח בחברה הלא היהודית בכלל ובחברה הערבית, אנחנו מגייסים כל מיני תוכניות במשרד החינוך בכדי להגביר את מודעות התלמידים מגיל הרך עד י"ב. בתקופה זו אנחנו פועלים על שיתופי פעולה בין הרבה גורמים, כי ראיתי שנכון לשתף ולשלב ידיים בין הרבה גורמים, אם זה הרלב"ד, אם זה בטרם, אם זה הרבה עמותות שמבקשות לייצג כל מיני תוכניות בתוך בתי הספר, אנחנו מאפשרים להם את זה, להגביר את המודעות. חשוב לי לציין שאנחנו בתהליך של הכשרה של כל המורים ואני מקווה מאוד ממשרדי הממשלה לתת את התקציבים הנכונים למשרד החינוך כדי להגביר את ההכשרות למורים ולגננות, לכל מיני פרויקטים שאנחנו נכניס לתוך בתי הספר, ודווקא לצעירים ולתוכנית של החינוך התעבורתי בכלל כדי להגביר את המודעות.

אנחנו גם כן עובדים על תיאום כנסים וזה מאוד חשוב לראשי הרשויות שהם גם כן ייקחו את הכף וייקחו את האחריות לכל נושא הסדרת מעטפת הבטיחות, לכל נושא הסדרת ההסעות, משמרות הזה"ב. אני מפנה גם כן את הבקשה שלי לאחראים במשטרה שזה הופסק לצערי הרב בחברה הערבית, בגלל שאין לנו את המשאבים של השוטרים שהם יציגו את התלמידים שיוכשרו, כל ההכשרה גם כן הועברה אלינו לתוך בתי הספר, שהמורים עושים באופן כללי. אני מקווה מאוד שכל מה שאנחנו עושים במשרד החינוך, מפתחים יחידות לימוד וכל ההתמודדות עם הקורונה, אז אנחנו צריכים את שילוב הידיים עם כל הגופים. תודה לך.

תודה לך סאאירה. מה פירוש השם הזה?

סאאירה זה הישרדות מתמדת והולכת.

זה מתאים לקורונה, אבל את לא נולדת בקורונה.

זה מתאים גם לנושא הדיון.

הישרדות מתמדת. ברוך השם, הכול לטובה.

תודה.

הרשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, צוהריים טובים, אמיר וייס, מנהל אגף מדיניות ממשלתית ברשות לפיתוח כלכלי למיעוטים. אנחנו מנהלים את החלטה 550, אז רציתי לבקש ברשותך לעשות סדר ולדייק פה גם בדברים שנאמרו.

בקצרה, אבל אני בעיקר לא רוצה הסברים. אני רוצה מנהיגים שלוקחים אחריות. תגיד לי אם אתם לוקחים אחריות על הפרויקט הזה ואם אתם יודעים להביא לו כסף? אלה שתי התשובות שאני צריך, כל השאר זה דיבורים.

לזה אני רוצה להתייחס ובקצרה.

שמעת מה המיקוד? האם אתם לוקחים אחריות על הפרויקט הזה והאם אתם תדאגו להביא לו כסף. אלה שתי השאלות שעליהן אני רוצה תשובות.

התשובה היא כזאת: לאור הנתונים שהוצגו והחשיבות של הנושא הזה, בתוך פרק התחבורה בהחלטה 550, יש פרק מיוחד שמתייחס לכל הנושא של בטיחות בדרכים. פרק שעוסק גם בנושא של הקמת מרכזי הדרכה, בחינוך, בהסברה, בניהול בטיחות, במידע ומחקר, בתוכניות תמרור. כל זה מתוקצב, פרק ייעודי שמתוקצב ב-140 מיליון שקל לחומש הקרוב, 28 מיליון שקלים לשנה. בתוך החלק הזה יש את חלקו של המגזר הבדווי בדרום, אם אנחנו דנים על הנושא של הבדווים בדרום, שהוא כ-17.5% מההחלטה.

את התוכנית הזאת מלווה ועדה מתמדת שהיא אמורה לאשר את תוכניות העבודה ולתקצב. בסוף החודש, שלושה ימים, הוועדה המתמדת מתכנסת. כל משרד ומשרד בא ומציג את תוכנית העבודה, ולאחר שהתוכנית מוצגת – אנחנו מאשרים את התקצוב של 2022 וזה יוצא לדרך. מה שאני רוצה להגיד הוא שבהחלט מה שהולך לקרות הוא שבתחילת פברואר אמור התקציב לשנת 2022 לטובת הנושא של בטיחות בדרכים לצאת לדרך. תודה.

ויהיה כסף לבטרם, לפרויקט הזה שיימשך בינואר 2023? יקצו לזה כסף?

אל תפחד, תגיד. אנחנו - - - תגיד, שיהיה לך את האומץ. אני אעזור לך, אל תדאג.

ב-1 לינואר הפרויקט הזה יימשך ואתה תדאג לתקציב שלו?

מאזן, צוהריים טובים לך, מה שלומך?

תודה, בסדר גמור.

הכסף שאנחנו מעבירים זה כסף שעובר לרשות לבטיחות בדרכים.

למטרה הזאת?

לטובת - - -

ככל שדברים קשורים לתאונות דרכים, שיתוף הפעולה שלנו עם בטרם שם ומתרחב.

יפה, תודה רבה, אנחנו מסכמים את הדיון.

כן, מצוין, רק שזה לא מכסה את הכול לצערנו.

זהו חברים, אנחנו באיחור. ראשית אני רוצה לברך את חברי הכנסת עופר כסיף ומיכל רוזן, על הבאת הנושא הזה לסדר היום הציבורי ולכנסת. אני רוצה לברך את כל אנשי המקצוע, את בטרם והגופים האחרים, על כך שהדלקתם נורה אדומה לבעיה שתיכנס לתוקף כבר בינואר 2023, יש לנו זמן לטפל בבעיה. אני רוצה להודות גם למשרד הרווחה שאמר שהוא לא ירפה וידאג לפרויקט הזה ולפעולה הספציפית של לאה בריסקין להביא את התקציב השנה, וגם לעשות תהליכים סדורים להבטחת עתיד הפרויקט, וגם להגיד מילה טובה לאמיר וייס מהרשות לפיתוח כלכלי על התוכנית העתידית, להמשיך לתקצב את הרלב"ד לסוגיות של בטיחות בדרכים ומתוכם ייגזרו הפעולות של ארגון בטרם.

הוועדה דורשת ממשרד האוצר, התחבורה והבטיחות בדרכים, הרווחה והבריאות, להוסיף תקציב של 4 מיליון שקל כל שנה למניעת תאונות ותאונות דרכים והרג של ילדים בשיעור גבוה באוכלוסייה הערבית. להפוך את זה לפרויקט רב שנתי, פרויקט שבטרם ביצעו והוכיחו שכשעושים פעולות של הסברה והדרכה ומניעה והיערכות, וכל פעולה אחרת, ניתן להפחית את כמות הנפגעים – גם פצועים וגם הרוגים של ילדים באוכלוסייה הערבית. זה כמובן נכון בכלל, אבל היום אנחנו מדברים על הילדים באוכלוסייה הערבית שלצערנו השיעור שלהם הוא פי שתיים ופי שלוש מהייצוג שלהם באוכלוסייה. הכוונה לשיעור ההרוגים והנפצעים בתאונות.

הוועדה שמעה את הנתונים הקשים. הוועדה תמשיך לעקוב בוועדת המשנה לבטיחות בדרכים על פתרונות להפחתת התאונות והמוות המיותר של ילדים בחברה הערבית, ובמיוחד בחברה הבדווית שגם שם המצב עוד יותר קשה. הוועדה מבקשת מנציגי המשטרה לשבת באופן קבוע בשולחן עגול עם נציגי הרלב"ד וכלל המשרדים, ולהדק את הקשר, ולהביא רעיונות יצירתיים כיצד להקטין את הנפגעים ואת התאונות. כמו שפעם אמרו: דרוש כפר שלם לחנך ילד – דרושה ממשלה שלמה להציל ילד ממוות בתאונה. לכן אני מבקש גם מנציג המשטרה, שהוא נציג המשרד לביטחון פנים, ואני יודע שנועם הוא שותפותי, ואתם תמצאו בו אוזן קשבת לדברים.

הוועדה מודאגת מהעברת האחריות על הפרויקט הזה ממשרד למשרד בטרם יש התחייבות כתובות ותקצוב סדור. אנחנו נמשיך לפקח על הנושא הזה לקראת הכנת תקציב המדינה. חלקכם גם בוועדת כספים וכאן, ולא נאפשר מצב שאין המשכיות לפרויקט שהוכחו התוצאות שלו. אנחנו לקראת הכנת תקציב המדינה ובהתאם לתשובות שנקבל בחודשים הקרובים, נחליט כיצד לבצע דיון מעקב. הוועדה גם תוציא מכתב לשר הרווחה ומנכ"לית משרד הרווחה שליבם ונפשם גם לנגב וגם לאוכלוסייה הבדווית, ולשר הרווחה יש אחריות מיוחדת בהסדרת ההתיישבות הבדווית, להנחות את עובדיו, לדאוג למבט רב שנתי ולתקצוב גבוה יותר לנושא הזה, וליציבות ולשינוי בר קיימא בתחום הזה. פרויקטים כאלה לא יכולים להיות מוטלים בספק כל שנה בגלל גחמה של מישהו. צריכה להיות תוכנית רב שנתית ממשלתית, שלוש-ארבע-חמש שנים קדימה, ואני סומך על שר הרווחה והמנכ"לית שלו שליבם בעניין הזה, אבל אנחנו נוציא מכתב רשמי מהוועדה. תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 12:14.