פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



20
ועדת הבריאות
12/01/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 53
מישיבת ועדת הבריאות
יום רביעי, י' בשבט התשפ"ב (12 בינואר 2022), שעה 9:30

הצעה לדיון מהיר בנושא: "פעילות המרכז הרפואי לבריאות הנפש "מעלה הכרמל"

חברי הוועדה: עידית סילמן – היו"ר
אלון טל

מיכל וולדיגר

יעקב שטרן - עו"ד, יועץ ליו"ר הוועדה

חיים שוייצר - סגן בכיר בפרקליטות המדינה

ד"ר בעז לב - נציב הקבילות למקצועות הרפואיים, משרד הבריאות

פרופ' שאול דולברג - יו"ר ועדת מוגנות חסרי ישע, משרד הבריאות

ד"ר טל ברגמן - ראש שרותי בריאות הנפש, משרד הבריאות

תומר דגני - עו"ד, התובע הראשי, משרד הבריאות

ד"ר איל פרוכטר - מנהל המרכז לבריאות הנפש "מעלה הכרמל"

ד"ר עדית סרגוסטי - אחראית יישום מדיניות - "בזכות"

אנונימית - אמא למאושפזת ב"מעלה הכרמל"

אנונימית - אמא למאושפזת ב"מעלה הכרמל"

אנונימית - אמא למאושפז ב"מעלה הכרמל"

אנונימית - אמא למאושפזת ב"מעלה הכרמל"

נעה בן שבת

אורית ארז

חבר תרגומים

"פעילות המרכז הרפואי לבריאות הנפש "מעלה הכרמל""

אנחנו מתחילים את הדיון, בוקר טוב, ה- 12.01.2022, י' בשבט תשפ"ב, אני מבקשת מכולם לעטות מסיכות, תודה. הצעה לסדר בדיון מהיר של חברי הכנסת מיכל וולדיגר וקטי שטרית בנושא פעילות המרכז הרפואי לבריאות הנפש "מעלה הכרמל". אנחנו נשמע בבקשה את האנשים ונתקדם הלאה. אני רק אומר שלגבי הנושאים, כן, אמרתי, לגבי הנושאים שקשורים לחקירת המשטרה אנחנו לא נגע בהם כי זה נמצא תחת חקירת משטרה, ואנחנו נתקדם לעבר הנושא פעילות המרכז הרפואי וכפי שהוגדר בריאות הנפש "מעלה כרמל". אני רק אומר שיש לנו כאן נציגים של המשרדים השונים, נציגי משפחות, אנחנו כרגע עושים עבודה מאוד מאוד גדולה בתחומי בריאות הנפש, אנחנו נשלח למי שנמצא כאן בדיון היום גם לינק הצטרפות לפורום של בריאות הנפש של ועדת הבריאות של הכנסת שבו אנחנו גם נעדכן בפעילות וגם בדיונים נוספים שמתקיימים מעבר לשעות הוועדה, אז תודה רבה לכל מי שנמצא כאן, כן, בבקשה.

תודה רבה, אז בוקר טוב לכולם. אני רוצה קודם כל להודות על הכנסת הנושא הזה לסדר היום של הוועדה. אנחנו פנינו שלוש פעמים כדי שהנושא הזה ייכנס, אני שמחה שבפעם השלישית הצלחנו. מדובר באמת במקרים חמורים ביותר.

רק נציין שכבר עשינו דיון על "מעלה כרמל", דיון מיוחד בוועדה, רק לציין.

כן, כן, מאה אחוז. הנושא הזה בסדר יום הזה הוא דחוף וחשוב כי מעבר למקרה של ליטל יעל מלניק ז"ל, שהוא פשוט מזעזע, ומעבר למקרה ההתאבדות שהיה ב-30 בנובמבר במחלקה, אנחנו מדברים כרגע על מחלקת נוער שהיה שכמובן אי אפשר להכיל את הכאב שיש שמה, מעבר למקרה שקרה בתחילת השנה על צעירה בת 14 שעברה הטרדה מינית על ידי המאבטח, כלומר כל מקרה ומקרה בפני עצמו הוא מזעזע, אבל רצף המקרים מדאיג ביותר. הורים פנו ופונים אליי בלי סוף, האמון של המשפחות הוא בקרשים. אני חושבת שהנושא של משפחות, במיוחד כשמדברים על ילדים ונוער הוא קריטי, הוא מהותי והמצב בבית חולים הזה מבלי להיכנס ממש האם נכון או לא נכון, אבל מעצם העניין שהאמון אזל, אין אמון, הוא קטסטרופה, וצריך לעשות כאן בדק בית רציני, לבדוק אלף את המקרים הנוראיים האלו, לבדוק אותם ולהפוך כל אבן כדי למצוא למה ומה קרה וכמובן לבוא בדין עם כל מי שאחראי לדברים האלה אבל גם על האוירה, גם על האג'נדה, לערב הורים, לערב משפחות, הם לא הבעיה, הם אם לא הפתרון אז לפחות חלק נכבד בפתרון, אז באמת שוב תודה, אני אשמח לשמוע דברים ולהגיב אחר כך אבל שוב מודה על העלאת הנושא הכל כך כל כך בוער הזה. תודה.

חבר הכנסת אלון טל, בבקשה.

אני בהחלט גם כן עקבתי בדאגה אחרי המקרים, אין לי הרבה מה להוסיף יותר מאשר מה שאמרה גברתי כרגע; כן חשוב שירגישו שהכנסת מודאגת ומפעילה את הפיקוח הנחוץ, אז כל הכבוד על זה שמצאתם זמן לדיון הזה.

תודה. אנחנו נשמע עכשיו, אני מציינת רק שכידוע לכם ישיבות הוועדה מוקלטות, משודרות והפרוטוקול גם שידור הישיבה עתידים להתפרסם באתר הכנסת ובאינטרנט, בהתאם להוראות סעיף 120ד' לתקנון הכנסת יש אפשרות באמת לחסות פרטים מזהים של דוברים או דברים שנאמרו במהלך הישיבה, אם הדבר דרוש לשם הגנה לעניינו של קטין או לפי בקשה של מוזמן כזה שעלול להיגרם לו נזק - נשקול אפשרות זו אם יהיה צורך בכך או שנתבקש לכך. כמובן שאם אתם מדברים על קטין או בשמו אז בבקשה לא למסור את פרטיו המזהים, זה מאוד מאוד חשוב. אני מבקשת באמת להקפיד בנושאים האלה.

אני רק אומר שבאמת ניהלנו בעבר דיון בנושא "מעלה כרמל", לפני שבוע ניהלנו דיון בנושא בריאות הנפש של הילדים והנוער. יצאה גם תוכנית שמכינים עכשיו משרד הבריאות ביחד עם משרד הרווחה בנושא הזה והחינוך, אנחנו מעורבים בתהליכים וכבר שבוע הבא אתם תוזמנו לפגישה ויהיה דיון ועדה בנושא. אנחנו נתחיל ממשרד הבריאות, בבקשה, טל ברגמן, נמצאת איתנו? טל ברגמן היא ב-zoom.

אוקיי, טוב, אז קודם כל תודה רבה לכולם ובוקר טוב. אני שמעתי רק חלק מהדברים בגלל איזו שהיא בעיה טכנית, היה פה משהו שה-zoom נתקע לכמה דקות, אני לא יודעת אם זה אצל האחרים אבל אצלי בדקתי את זה גם סלולרית וגם מחשב, אבל כן שמעתי לפחות את חלקם הראשון של הדברים.

אני מבינה שהנושא לפחות ממה שהבנתי מחברת הכנסת וולדיגר מתמקד סביב ילדים ונוער ותלונות ובעיות שמעלות משפחות, אז קודם כל אני אגיד שאנחנו נשמח לקבל את התלונות האלה של המשפחות כמשרד הבריאות, אני אישית יכולה לומר שלאגף בריאות הנפש לא הגיעו איזה שהן תלונות ספציפיות ממשפחות לגבי "מעלה כרמל", בטח שלא יותר מבתי חולים אחרים אז אני אפילו לא זוכרת כרגע ספציפית ובדקתי אתמול ושלשום דברים שהגיעו אלינו ברמה של תלונה ספציפית וחשוב לי כן להגיד את זה, שברגע שמגיעות אסונות אנחנו מתייחסים בכובד ראש ובצורה יסודית.

כי הם מפחדים שהילד ייזרק מבית החולים כמו שנאמר על ידי לא מעט הורים שפנו בביקורת.

אני לא יכולה להתייחס למקרה פרטני, בוודאי שלא כרופאה עם הפרת חסינות ופרטיות של אדם ובטח לא כשהמקרה מועבר בפניי דרך ועדה בכנסת או דרך תקשורת. אם המקרה מועבר בפנינו בצורה מדויקת והמשפחה פונה והיא צריכה לפנות ואגב מגיעות לאגף הרבה מאוד תלונות, לא רק תלונות של פניות ציבור אז אפשר לפנות, זאת אומרת אם אנשים אחרים יודעים לפנות ויודעים להגיע אז גם פה אפשר להגיע ואז אפשר לענות.

טל, כמו שאמרתי היא מפחדת, היא מפחדת לפנות.

אוקיי, רגע, אני רוצה לענות ברשותך. עכשיו, אני מבינה שאנחנו מדברים על כל התחום של הילדים והנוער, עכשיו, נכון שיש חקירה פלילית ואי אפשר להתייחס, אבל אני כן רוצה להתייחס ברמה הגלובאלית. לנו כמשרד הבריאות יש כל כוונה, כל כוונה, תכף אני אבקש מתומר דגני ראש יחידת הדין המשמעתי שלנו לדבר, לנו יש כל כוונה לבדוק, גם ברמת האירועים הפרטניים היות ואישית אני מכירה את המקרים האלה ואני יודעת שאין קשר ביניהם ושתאורטית, לא רק תאורטית, גם מעשית, דברים כאלה קורים, זה מערכת גדולה, דברים כאלה קורים, אין ספק שיש פה קלסתר ולנושא של הקלסתר צריך להתייחס, ובמקום הזה משרד הבריאות אכן מתייחס במקומות שכרגע הוא יכול להתייחס, אז קודם כל כדבר ראשון כן יש לנו את כל הכוונה בעולם לבדוק את המקרים האלה, גם כל מקרה באופן אישי וגם לבדוק - - -

כן, האמת היא שאני יכולה להגיד שדברתי איתך מספר פעמים והעליתי בפניך את הנושא של "מעלה כרמל", וגם אתמול דברנו שיחה ארוכה בנושא הזה, ובאמת באת עם נכונות אדירה וגם דברים שנעשים מאחורי הקלעים אצלכם כרגע שאתם בוחנים ודברנו עליהם, ואנחנו נביא אותם בהמשך כי כרגע באמת הם נמצאים תחת איסור פרסום.

אנחנו נוכל להביא דברים ממש ספציפיים. אני רוצה לומר, חשוב לי להגיד, יש את כל הכוונה - - -

רגע, טל, אם רק נוכל לציין שגם אתם בתור משרד הייתם שם בבדיקה ב"מעלה כרמל" - - -

קודם כל אני אגיד, אז בכל הרמות שאנחנו יכולים להיות שם בתור בדיקה זה רק בדיקה ראשונית וגם היא מאוד מאוד מוגבלת ואני אסביר מדוע, זאת אומרת, יש את כל הכוונה לבדוק כל מקרה ומקרה אבל גם לבדוק לאור המקרים האלה את ההתנהלות של המחלקה. אגב, בתוך איזה שהוא קונסטלציה של ועדת בדיקה שגם תבדוק מסקנות אישיות לכל אחד מהמקרים ואז תסיק מכל שלושת המקרים, אם יש מה להסיק, מסקנות אופרטיביות ומסקנות משמעותיות לגבי תפקוד המחלקה ככלל כמחלקה. עכשיו, איפה הבעיה - - -

אני לא מבינה רק, טל, למה בעתיד? יש מקרים שהתחילו שאנחנו מדברים על תחילת 2021, בסדר?

אז אני אסביר, אז אני אסביר לך.

לא, למה את מדברת על עתיד ולא - - -

אז, אבל אם תתני לי לענות אני אסביר לך, יש לי תשובות, את רוצה תשובות, נכון? אז יש לי מענים, אז בואי תני לי לסיים את דבריי, בכל זאת יש לנו קורונה ובאנו באמת, פינינו הכל רק בשביל הדיון הזה, באנו קבוצה של אנשים ממשרד הבריאות באמת כדי לכבד את הדיון הזה, אז לפחות לתת לנו להשלים את דברינו עד הסוף. אז גם כשאת הולכת לבדוק מקרה פרטני ואת אומרת ובצדק רגע, אבל מה המקרה הפרטני הזה בעצם קשור? אז הוא קשור, מכיוון שכשאת הולכת ובודקת מחלקה את בודקת ומתחקרת את צוות המחלקה, ואם אותו צוות מחלקה ותכף אני כן אבקש מתומר דגני, כי אני לא משפטנית, להסביר את זה, כשאת בודקת את צוות המחלקה את עשויה לייצר קונטמינציה ברמת פרקליטות, גם מהמקרה הבודד שכרגע הוא בהליכים.

את נכנסת לאותו חלל, לאותה מחלקה, לאותו צוות, וכאן יש את הבעייתיות הגדולה כרגע של להיכנס לדברים האלה. עכשיו, יש שוב את כל הכוונה, גם אני יש לי שאלות קליניות ומקצועיות וניהוליות לגבי המקום, אני לא חוסכת בביקורת, אף אחד במשרד לא חוסך בביקורת, אבל אנחנו משרד שעובד תחת מגבלות החוק ותחת מגבלות של ההליך הפלילי והמשפטי, ולכן אני יודעת שהתשובה הזאת מתסכלת, היא מתסכלת גם אותנו אבל זאת האמת.

עכשיו אני רוצה שתומר יסביר באמת ברמה המשפטית קצת יותר, באמת לתת את ההיבט המשפטי על דבריי ואז אני אמשיך לומר מה כרגע אנחנו עושים ואני אשמח גם ששאול דולברג ידבר וגם אייל פרוכטר על דברים שנעשים.

בבקשה, אז אנחנו, כן, אז אנחנו נעבור אליו. הוא נמצא איתנו כאן? תומר דגני?

כן, אני פה. שלום.

בבקשה, תומר. אני רק אומר שאני גם צירפתי לכל מי שרוצה את הפרוטוקולים של הישיבה הקודמת שעשינו בדיון של "מעלה כרמל", והפנינו באמת בקשות שחלקן גם מטופלות וקיבלנו עליהן אני וטל ברגמן וצוות ממשרד הבריאות ככה התחלנו לשבת על הנושאים האלה ושאלתי אותם גם, גם יצאה בקשה מועדה אחרת כאן, ועדת העבודה והרווחה בנושא הזה, וגם אני מבינה שמתייחסים לאירועים ולגבי כל הנושא של הפיקוח, ההסדרה, בבקשה, כן.

אז אני תומר דגני, ואני התובע הראשי במשרד הבריאות ביחידת הדין המשמעתי. אחד מהתפקידים שלי זה לעזור בתיאום מול המשטרה והפרקליטות. במקרה הזה אנחנו מבינים שמתנהלות חקירות משטרה או הליך פלילי גם בעניין של רצח, המשמעות היא שאנחנו מאוד מאוד מאוד צריכים להיזהר לא לשבש את ההליך הפלילי, נאמר לנו גם שב"מעלה כרמל" נתפסו, נקרא לזה בשפה שלנו הוחרמו חומרים מבית החולים לטובת החקירה המשטרתית, גם של הרצח, ולכן אנחנו מאוד מאוד צריכים להיזהר כשאנחנו ניגשים ל"מעלה כרמל" ולדבר עם הצוות, לא לזהם את החקירה, לא לזהם את ההליך הפלילי, ולכן אנחנו פנינו בבקשה לפרקליטות לראות איך אנחנו יכולים ליצור איזה שהוא מנגנון יצירתי שמצד אחד יאפשר לנו לקיים בדיקה ומצד שני לא לזהם את ההליך הפלילי. אנחנו מתואמים עם הפרקליטות בעניין הזה, הם מתקדמים, בודקים את זה והם יתקדמו עם זה. נמצא איתנו גם כאן ב-zoom עו"ד חיים שוייצר מהפרקליטות שירכז את זה, אנחנו מאוד מתואמים עם הפרקליטות, יש לי רק שבחים בהקשר הזה, וזהו.

אוקיי, תודה, אז ממשרד המשפטים חיים שוייצר, אני - - -

שניה, אני רק רוצה לשאול אותו שניה רגע שאלה, בסדר?

כן.

אתה מדבר איתי על, שוב, אני גם עורכת דין במקצועי, אמנם לא פלילית אבל מכירה את ההליכים. אני מבינה את הצורך לא לזהם חקירה ומצד שני לנהל חקירה משל עצמכם, אבל עדיין אני לא מצליחה להבין למה משרד הבריאות, איפה זה מפריע כדי לקבוע נוהלים מאוד מאוד ברורים, פיקוח בורר, אנחנו מדברים פה, אני מכירה, שוב, מאז שאני בתוך התמונה, מכירה ארבעה מקרים מזעזעים כל אחד בפני עצמו, אז מעבר ללבדוק למה קרה ואיך קרה המקרה הספציפי שמדברים עליו וחלקם יש חקירות משטרה חלקם אין, יש כאן בעיה, אז איפה חידוד הנהלים, איפה חידוד הפיקוח, המקום הזה אמור להיות הכי מוגן על ילדים ונוער, והורים שולחים והם, לא שולחים, הם משאירים בבית כי אין, מבחינתם, שוב, יכול להיות שזה רק פרי דמיונם, אבל המציאות מראה אחרת, הייתם עברתם על נהלים? בדקתם פיקוח? יש יותר רגולציה? איפה זה נמצא בכל הסיפור מעבר לבדיקה הקונקרטית של מקרה קונקרטי.

תודה על השאלה. כדי שנדע מה צריך לחדד ואיזה נהלים הופרו ואולי צריך לתקן נהלים, צריך - - -

באמת אתה עושה ממני צחוק, מה זאת אומרת אתה לא יודע? אם מאבטח עשה הטרדה מינית כלפי קטין או אם מישהי התאבדה או אם מישהו, אנחנו יודעים את התוצאה, אז צריך לראות מה הופר, כאילו יש פה משהו שהוא לא ברור, היעדר פיקוח, היעדר קשר בין ההורים, אפשר לנסות, קחו את ההורים, תשבו איתם, תדברו, שלא קשור לחקירה, מה הם מרגישים, הילדים מה הם מרגישים, כלומר אפשר לעשות דברים שהם מעבר לחקירה, אני מצטערת, בעיניי זאת לא תשובה.

התשובה היא כמו שאמרתי קודם, בשביל לגשת לאנשים ולבדוק ולתחקר אנחנו נעשה את זה בצורה הכי רצינית. זה לא רציני לעשות חצי עבודה או שליש עבודה, צריך ללכת ולבדוק את הדברים, ואם הולכים ובודקים אנחנו נמצאים בחשש שאנחנו, אנחנו מאוד מתייחסים ברצינות לתיק רצח, אנחנו לא רוצים לשבש תיק רצח, אם אנחנו נדבר עם הצוות יש, זה חייב להיות מתואם עם המשטרה והפרקליטות ובעניין הזה יש התקדמות.

אז זה אומר שתיק רצח אם תהיה חקירה עכשיו שלוש שנים אז שלוש שנים לא נעשה כלום כי יש תיק רצח שאנחנו צריכים לעצור.

בדיוק הפוך, לא רק שאנחנו עושים, אנחנו מתקדמים בעניין הזה עם תיאום מול הפרקליטות והעניינים מתקדמים והתיאום הזה מתקדם ולטעמי מתקדם טוב מאוד.

אז אני אשמח לשמוע וגם ההורים הנוספים שנמצאים פה על ה-zoom מה מתקדם. כלומר, אני לא צריכה שתגיד לי עכשיו במדוייק, אבל אוקיי, מתקדם ומה זה אומר? שהסתכלתם על נהלים, שבדקתם מה עושים, מה הכוונה שאתה אומר לי מתקדם?

זה אומר שהתיאום מול הפרקליטות הוא כזה, שאני מקווה שבתקופה הקרובה אנחנו נמצא את המנגנון שיאפשר לטל ברגמן ולצוותה להגיע ולבדוק את הדברים, אבל טל ברגמן לא תלך לבית החולים בלי לדעת שהיא לא משבשת חקירה או הליך פלילי, זה לא רציני לטעמי לדרוש ממשרד הבריאות לפעול כשהחומרים נמצאים בתיק החקירה, כשהצוות נחקר במשטרה והוא עלול להיות עד במשפט פלילי, זה חייב להיות מתואם מול הפרקליטות ואכן תיאום כזה מתקדם.

עוד שאלה אחת, האירוע מפברואר שקרה עם המאבטח, אוקיי? מאז, בסדר? לא נעשתה בדיקה, הרי גם אז שלחו לכם, נדמה לי שהמועצה לשלום הילד שלחה מכתב לגבי האירוע ההוא, בסדר? האירוע הנוראי הבא קרה נניח בנובמבר אם אני לא טועה, היה שם כמה חוש, מה קרה אז? כלומר אתה בא אליי היום ואומר לי היום אנחנו לא יודעים איך לבדוק, אנחנו צריכים לחכות עם הפרקליטות, אבל מה קרה עם התלונה שהיתה בתחילת או אמצע פברואר, או תחילת מרץ, מה עם זה? איפה הבדיקות? אם היו בדיקות, מה המסקנות? מי עשה מה? האמירה היום אחרי שכבר קרו שלושה או ארבעה אירועים להגיד אנחנו רוצים לבדוק אם אנחנו יכולים להתחיל את הבדיקה בעיניי זה כשלון.

אני רוצה לשאול אותך שאלה.

בבקשה, חבר הכנסת אלון טל. כן.

אתה נמצא במערכת, אתה מרגיש בנוח עם המצב שם בבית החולים לאור ריבוי, אם שמעת דברי פתיחה של חברת הכנסת ואתה לא מודאג? אתה לא חושב שבאופן פרואקטיבי משרד הבריאות צריך לפעול כדי למנוע מקרים נוספים? נראה לי, אני מבין את הזהירות, אבל יש איזה קו דק בין זהירות ושאננות.

השאלה שיותר נחדד אותה זה גם מה אתם עושים היום בימים אלה אל מול בית החולים?

אז כמו שאמרתי אנחנו פנינו ברמה פרואקטיבית לפרקליטות כדי לקבל אישור לנהל ועדות בדיקה או לנהל בדיקה בבית החולים, ואנחנו עשינו את זה ופעלנו וזה ממשיך לפעול, ובהקשר הזה אנחנו מאוד מתואמים עם הפרקליטות, אני לא מאמין שזה ייקח עוד שנים או אפילו - - -

הפרקליטות היא הגוף - - -

נראה לי שאנחנו מתקדמים דווקא בקצב סביר ביחס למצב, ולשאלתך בהקשר הזה אנחנו באמת נוקטים גישה פרואקטיבית כדי לבדוק.

איזה גישה פרואקטיבית? אתה אומר שאתה עובד רק מול הפרקליטות, זה מה שאתה אומר לי עכשיו, סליחה שאני מדברת, פשוט מדם לבי, מדם לבי ומדם הוריהם של ילדים שנמצאים שמה וילדים שעזבו, איזה פרואקטיבי, שפנית, אתה אומר כל הזמן, אתה חוזר על אותו משפט "פנינו לפרקליטות כדי, פנינו לפרקליטות כדי", כלומר אין שום פיקוח על בית החולים עכשיו, אין שום פיקוח על המוגנות של הילדים שמה עכשיו, עכשיו ברגעים אלו ממש, ההתנהלות היא אותה התנהלות כי אתם עוד עובדים מול הפרקליטות, זה מה שאתה אומר, אלא אם כן תקן אותי שאני לא שומעת טוב.

את שומעת טוב מאוד והבנת נכונה, הפיקוח על בית החולים - - -

מרגיע, מאוד מרגיע.

אני חושב שצריך, אנחנו צריכים לקחת בחשבון שיש פה חקירת רצח, זה לא חקירה של - - -

על אחת כמה וכמה, אתה רק מצדיק את מה שאני אומרת, יש כאן מקום של ילדים ונוער שהיה שם לכאורה ראיה של רצח.

חברת הכנסת מיכל - - -

לא, אני, זה פשוט - - -

אני הבנתי אבל אנחנו לא יכולים לחזור על זה מאה פעם בלי שנוכל לשמוע את האנשים הנוספים. משרד המשפטים, חיים שוייצר, סגן בכיר בפרקליטות המדינה, בוא נשמע אותך, מה אתה אומר, מה היא עמדתכם, איפה אתם מצויים בתוך המקום הזה.

שלום וברכה. כפי שתומר אמר אנחנו נמצאים בשיתוף פעולה מול הגורמים הרלוונטיים במשרד הבריאות. יש לנו כאן כבר, אנחנו כבר אחרי חקירה, אנחנו בעצם כבר הוגש כתב אישום בתיק הרצח, אני כמובן מנוע בלדבר באופן ספציפי על הפרטים, אבל זה וודאי לא דבר שייקח שנים, יש פה עדים, תומר כבר, יש במסגרת חקירת המשטרה נחקרו אנשים מתוך בית החולים, צפויים להעיד שבמסגרת המשפט הפלילי, לכן יש פה רגישות לבוא כרגע ולפנות, שמשרד הבריאות יפנה אליהם, יש פה רגישות מצד השיבוש האפשרי של ההליך הפלילי אבל זה וודאי לא דבר שייקח שנים. בנוסף לכך יש פה גם רגישות מצד צו איסור פרסום גורף שהוטל על הפרשה הזאתי ועל החומרים מצד בית משפט. אנחנו בתיאום מול משרד הבריאות החלטנו שאנחנו נפנה לבית המשפט במטרה לצמצם את הצו כך שמשרד הבריאות יוכלו לעיין בחומרים רלוונטיים וביחד אנחנו רוצים ליצור מתווה שבאמת יוכל, משרד הבריאות יוכל להתחיל כבר בקרוב בהליך בדיקה בלי שיהיה בכך שיבוש של - - -

אני רוצה לשאול אותך רגע משהו, אם יש בבנק מעילה בבנק, אוקיי? לא סוגרים את הבנק, לא מדברת על מעילות שהבנק מתמוטט, יש מעילה בבנק, אז יש חקירה משטרתית נגד המעילה בבנק, אז מה, אז בבנק לא עושים שום בדיקה? בלי כל קשר, ממשיכים להתנהל אותו דבר שמה יקרה, ופה מדובר בחיי אדם.

אני באמת אחזור שוב על מה ששאלתי קודם ולא קבלתי תשובה, יש כאן מושג, שאגב הבנתי שגם המנהל מחלקה בכלל לא עובד, כאילו אין בכלל מנהל מחלקה כי הוא נמצא בחקירות והושעה, לא יודעת מי מחליף אותו לא מחליפים אותו, אין לי מושג, אבל יש כאן ילדים ונוער שנמצאים בתוך מחלקה שהיא אמורה להיות מוגנת ביותר, ילדים חלשים שצריכים את העזרה והמוגנות מעבר לנפש שלהם גם לגוף שלהם, הדברים הכי בסיסיים, נעשו מקרים איומים שם או לכאורה, בסדר? אנחנו לא יודעים, אז לא נוגעים בהם בגלל שצריך לבדוק במשטרה אם מותר להם לבוא ולבדוק מה לעשות, אני לא מצליחה, זה כאילו מין מעגל כזה שבעצם בסוף מי שעלול להיפגע זה אותם ילדים שנמצאים שם, זה נשמע לי מצב אבסורדי.

אז אני אחדד, בכל הקשור לאירוע של המעשים המיניים, עבירות מין - בנקודה הזאתי ההליך המשפטי כבר הסתיים בהרשעה, המאבטח הורשע, בנקודה הזאתי אין מניעה לערוך בדיקה בנוגע לאירוע הזה. גם בנוגע לאירוע ההתאבדות נפתחה חקירת משטרה בגלל, לאור סעיף 19 לחוק חקירות סיבות מוות, כאשר בפטירה בבית חולים במרכז לבריאות הנפש תמיד נפתחת חקירה, אבל כרגע גם במקרה הזה לא עלה כרגע חשד לפלילים אז גם בנקודה הזאתי אנחנו אמרנו למשרד הבריאות ניתן לבדוק.

בנוגע לתיק הרצח כן בשלב הזה יש פה חשש לשיבוש, יש צו איסור פרסום, כמו שכבר אמרתי צריך לפעול בזהירות, וגם כפי שאמרנו למשרד הבריאות, גם כאשר הם מציעים לבדוק את האירועים האחרים - צריך לעשות את זה בזהירות כדי שלא לשבש את החקירה של תיק הרצח, אבל בשיתוף פעולה ומנסים באמת גם לזרז את ההליכים כדי לאפשר גם כמה שיותר מהר בדיקה רחבה של משרד הבריאות גם בכל הנוגע לאירוע הרצח.

אוקיי, פרופסור שאול דולברג, יו"ר ועדת מוגנות חסרי ישע ממשרד הבריאות, נמצא איתנו?

כן, שלום, בוקר טוב.

בבקשה, בוקר טוב פרופסור.

אז אני רק רוצה לספר לכם שמנכ"ל משרד הבריאות הקים לפני שבועיים שלושה ועדה בראשותי, כאשר בוועדה הזאת חברים אנשים ממערכת הבריאות.

נכון, האמת שקראנו את ההודעה של זה אתמול גם, על מוגנות וחסרי ישע בתוך מערכת הבריאות, מבורך מאוד מאוד מאוד ויישר כוח, זה חלק מהתהליכים שנעשים ואנחנו מברכים על זה, אני אשמח שתפרט.

רק להוסיף שיש לנו בוועדה אנשים ממשרדי המשפטים, הרווחה, בטחון פנים, כלומר משטרה, והוצאנו גם קול קורא לארגוני חברה אזרחית לשלוח בקשה להשתתף בוועדה כי אנחנו חושבים שהם צריכים להיות חלק מהוועדה הזאת. הוועדה הזאת שאמורה לטפל בקטינים וחסרי ישע והמוגנות שלהם בתוך מערכת הבריאות תעלה לישיבה ראשונה ביום ראשון.

אנחנו אמורים לבדוק את ההליכים של טיפול במקרים כאלה כאשר הבסיס לכל הדבר הזה יהיה במניעה, לאחר מכן יש לנו תת ועדות שעוסקות באירועים שקורים, לא באירועים ספציפיים אלא מה קורה כאשר קורה אירוע, אנחנו מחלקים את זה לשניים, יש פה שני גורמים שצריכים להסתכל עליהם, אחד זה הפוגע כמובן והשני זה הנפגע, זו מערכת בריאות, יש מישהו שנפגע וצריך לטפל בו, והחלק השלישי זה החלק שאנחנו קוראים לו אכיפה, זה החלק של מה שקורה באותו רגע שקרה האירוע, איך זה עושה את ההליך עד שזה מגיע או לא מגיע לשלטונות החוק ולמשפט, אני כבר יכול לומר שממה שאמרתם פה ללא ספק יש פה איזה ממשקים שהם לא לגמרי סגורים, מידע לא מגיע כמו שצריך, אנחנו נצטרך אחרי זה לבדוק את זה במהלך העבודה של הוועדה כדי לטייב את הדברים האלה ולוודא שהאינפורמציה בין המשטרה, בין הפרקליטות ובין משרד הבריאות תהיה שקופה.

תודה.

אני רוצה רגע לשאול.

שניה, שניה רגע, אני רוצה גם להעלות את פרוכטר.

כן, אני רק רוצה לשאול אותו רגע שאלה, הבנתי שאתה אחראי על מוגנות של חסרי ישע, ואני, שמענו מקודם מהדובר הקודם שאמר שבעצם הנושא של הפגיעה המינית באותה ילדה קטינה בת 14 בעצם הסתיים ואפשר לחקור, שמעתי, נראה לי קראתי בעיתון בדצמבר, סוף דצמבר השנה, שרופאה הוטרדה מינית על ידי רופא בתוך המחלקה ב"מעלה הכרמל" והוא בעצם הורחק, שאני לא יודעת מה קורה, שוב, עם כוח האדם, אז אני שואלת רגע, אז בהטרדות מיניות כבר אפשר לחקור, כבר אפשר לטפל, איפה זה עומד? כלומר מעבר להקמת הוועדה שלך. יש כאן נושא שהוא ידוע שכבר חוזר על עצמו, מה קורה עם זה? בדקו את הנהלים? הסתכלו? מישהו הלך וראה?

אז ניתן לפרופסור דולברג, אתה יכול לענות רגע?

מה שהמטרה של הוועדה היא לבדוק תהליכים בכלל מערכת הבריאות, לאו דווקא במוסד כזה ולאו דווקא באירוע כזה או אחר וזאת המטרה של הוועדה, זה מה שאנחנו רוצים לעשות, ולא להסתכל על נהלים באופן כללי, בין ילדים, בין במבוגרים, בין בקשישים, בין בבריאות הנפש, וגם על התהליכים האחרים, אנחנו לא בודקים ולא חוקרים תהליכים ספציפיים, בשביל זה יש גופים אחרים בתוך המשרד.

אני רק אומר שהוועדה אתמול קראה לגופים שעוסקים בקידום זכויות של חסרי ישע וקטינים להציע את עצמם להצטרף לוועדה, גם הוועדה שלנו קוראת כאן, וזה באמת ישיבה ראשונה שהיתה ועדת מוגנות חסרי ישע וקטינים בתוך מערכת הבריאות. אני כן אוסיף ואומר שכל מי שירצה להביא את עמדתו בפני הוועדה יכולים לעשות זאת, גם בכתב, אבל צריך לזכור שזה עד ה-30.01, אז צריך לעשות את זה כמה שיותר מהר. יש גם את החומרים שאנחנו נצרף אותם לכל מי שרוצה על הוועדה שהתקיימה אתמול ועל הפרוטוקול שיצא ממנה, אז תודה רבה. פרוכטר נמצא איתנו? אוקיי, בבקשה, כן.

אני פה ואני עוקב, ואני מאוד מודה לוועדה על הדיון, אני חושב שזה נורא חשוב. קודם כל חשוב לי להגיד, אנחנו מבחינים בעלייה דרמטית גם בביקוש, כל הזמן, בביקוש, כולל אשפוזים ובכלל לטיפולים בקרב צעירים בתקופה האחרונה מאז הקורונה, הקושי הוא ניכר במיוחד בעידן הזה שהקורונה מציפה אותנו גם בביקורים וגם בדברים אחרים, וחשוב לי להגיד בשתי מילים על בית החולים, בית החולים "מעלה הכרמל" הוא בית חולים של 233 מיטות ששוכן בטירה, טירת הכרמל בחיפה, ליד חיפה, יש פה מחלקות מגוונות, יש פה מחלקה אחת אשפוזית של ילד ונוער שהיא מחלקה על אזורית, כלומר היא מקבלת את המקרים הכי קשים מאזור הצפון, מכל אזור הצפון, אלה שלא יכולים להתאשפז בצפת או בנהריה מגיעים אלינו ואנחנו באמת מתמודדים עם מקרים מאוד סבוכים ומורכבים, חלקם גם מצווים, כלומר מאושפזים בכפייה כזאת או אחרת, אם בהוראה ואם בצו, צו חוק נוער, ומאוד לא פשוט בעידן הזה לטפל בצעירים האלה.

האם אנחנו, מה שקרה בעצם בשנה האחרונה, כמו שנאמר פה נכון, זה צבר של אירועים שכל אחד מהם בפני עצמו הוא מאוד קשה ועצוב והצבר הוא צבר מאוד רע, ולכן הבקשה שלנו היא בהחלט היתה גם לבקרה חיצונית והמשרד, גם האגף, גם החטיבה וגם המנכ"ל מאוד תומכים בזה ומלווים אותנו. אגב, גם כולם באו ובדקו והם מסתכלים, אנחנו בוודאי ובוודאי לא ללא בקרה, וטוב שאנחנו תחת בקרה כי כך ראוי.

מי זה כולם באו ומבקרים? לא הבנתי.

מבקרים, מעבירים גם ביקורת וגם - - -

לא, אבל מי זה כולם? כי לפני רגע שמענו ממשרד הבריאות שהוא לא יכול.

כולם, גם אנשי האגף, גם אנשי חטיבת בתי החולים וגם אפילו המנכ"ל והשר הגיעו לבקר אצלנו ולשמוע וללמוד מה קרה. זאת הזדמנות באמת גם להודות לחברת הכנסת סילמן וגם לשר ששמים את בריאות הנפש בקדמת הבמה אחרי הרבה מאוד שנים של הזנחה וחצר אחורית. בתוך האירועים צריך להסביר, אירוע ראשון שמצויין פה ובאמת חברת הכנסת וולדיגר ציינה את זה לנכון, אירוע המאבטח, אני אומר במגבלות מה שמותר, בשנייה שנודע לנו ונודע לנו באותו יום של המקרה, הוא מאבטח שכמובן התקבל לעבודה לפי כל הכללים וכל החוקים הנהוגים כי אנחנו מוסד אחראי וזה נבדק, כמובן כולל תיק פלילי, היעדר תיק פלילי וכולי.

הוא התקבל לעבודה, היה את האירוע, אנחנו נודע לנו על זה כי אחות דיברה עם הילדה. זה מה שקורה אצלנו, שואלים מה קרה, זה קרה, אני לא יכול להתייחס לנסיבות אבל זה קרה לא בתוך שטח המחלקה, חשוב להגיד, אלא דווקא כשהיא היתה עם הוריה, עם אמה, ובשנייה שנודע לנו אנחנו הגשנו את התלונה למשטרה ודיווחנו לכל הרשויות ולכל מי שצריך כי כך נוהג מוסד אחראי. באשר לאירוע הרצח רק אסבר את האוזן, האירוע הוא איום ונורא, חורג מכל דבר ואגב אם לא היה את אירוע הרצח כנראה לא היה מדובר פה על הצבר כיוון שאירועים של התאבדות לדוגמא קורים כל העת בבתי חולים פסיכיאטריים, לצערי, כל אחד הוא עולם ומלואו ואיום ונורא ואנחנו בקשר עם המשפחה.

אז עושים על זה בדיקת בית. סליחה, אם יש התאבדויות בתוך בתי החולים אז בודקים מה קורה ולמה קורה, בסדר?

נכון, בודקים.

זה לא להגיד כן, זה קורה, יופי, מצויין, זה קורה.

את צודקת, את צודקת, בודקים גם פה ובצדק.

לכל ילד יש הורים, יש משפחה ואני הייתי מבקשת באמת לא להגיד זה קורה כי זה לא צריך לקרות, לא צריך להגיד שזה קורה.

לא, לא, לא, אני לא אומר זה קורה, אני רק אומר זה קורה כי זה קורה, אבל חשוב להגיד, זה לא פותר אותנו מלבדוק וזה לא פותר אותנו מבקרה וזה גם לא פותר אותנו מקשר עם המשפחה.

לא, כי זה מה שאמרת לפני רגע, שאם לא היה רצח לא היינו בודקים.

ותאמיני לי, בתור מי שהיה בשבעה, בתור מי שישב בשבעה עם ההורים של אביב זכרונה לברכה וגם עם הצוות שלי שבוכה וכואב את האירוע ורבים היו מהצוות, גם בשבעה וגם בהלוויה וגם אחרי עוד בקשר עם ההורים של אביב זכרונה לברכה, אנחנו מאוד כואבים את הדבר הזה ומלווים מאוד, אבל בעשרים ואחת שנות קיומה של אותה מחלקה זה יהיה ההתאבדות הראשונה שהיתה שם, אז אי אפשר להגיד המחלקה לא טובה או המחלקה סופר בעייתית כשאירועים כאלה בהחלט קורים. אני חוזר שנייה לאירוע הרצח כי אירוע הרצח הוא מאוד מהותי פה בתוך הסיפור, איום ונורא, מחוץ לכל טווח העבודה שלנו כאנשי מקצוע. אירוע הרצח קרה שמונה חודשים לאחר שהיא שוחררה מאשפוז, שמונה חודשים האלה לא הצליחו למצוא לה פנימייה שהיתה אמורה להיות.

אבל היה ביניהם קשר, אנחנו אסור לדבר על זה כי אמרתם שזה בתוך הליך משפטי.

לא, לא, אבל זה מותר להגיד כי אלה עובדות.

אבל העובדות הן שאיפה היא הכירה אותו, היא הכירה אותו בבית החולים. זה לא המקרה הראשון, אני שמעתי על עוד מקרים שהאחים בתוך בתי החולים בקשר עם ה- - -

רגע, דקה, שניה, פרוכטר, בוא תסיים רגע כי אנחנו רוצים להמשיך ויש לנו באמת הגבלה של זמן.

אני אסיים. היו אם כך באמת שלושה אירועים מאוד מאוד מאוד קשים, אנחנו בהחלט מסיקים את המסקנות ולומדים מכל אירוע ואירוע ועסוקים מאוד גם עם החטיבה, גם עם האגף, גם עם המשרד למצוא פתרונות שהם פתרונות שבודקים אוירה מאפשרת ודברים כאלה שהם מתחת לפני השטח כי זה קריטי, אנחנו נשמח להרחיב על זה בוועדה, אני יודע שדוקטור טל ברגמן גם דיברה איתך חברת הכנסת סילמן.

כן, נכון.

ואנחנו נציג את זה בשמחה רבה, זה גם מאוד קריטי.

אני רק רוצה לומר שאני התקשרתי בנוגע לכמה מקרים שדיברו איתי ישירות לבית החולים שלכם ודיברתי עם הצוותים הרפואיים באמצע הלילה עם נערות שהיו מועמדות לאשפוז, אני חייבת לומר שזה נכון, היו דברים קשים, באופן אישי הם קיבלו מענה וגם אני יודעת שצוות של משרד הבריאות הגיע אליכם לבדוק ולא רק צוות של משרד הבריאות, גם אנשים שלנו מכל מיני מקומות הגיעו לבדיקה, בין אם היא סמויה, בין אם היא גלויה, לתוך בית החולים ואני כן מבקשת מכם שתהיו עם היד על הדופק על הדברים האלה, זה סופר חשוב למשפחות, זה סופר חשוב לנו, אני חושבת שלשבת איתם, לתת להם את המענים, לנהל, אתה יודע, את הוונטילציה הזאת של מה קרה, איך קרה, המשפחות בסוף באות מתוך דאגה עצומה, כנ"ל המטופלים, אנחנו מבינים שהעומסים הם אדירים, אנחנו מבינים שיש קושי בתוך המערכות אבל המחויבות שלנו זה לנסות ולעשות את הכל.

אני רוצה רגע להוסיף, פרופסור, אני רוצה להוסיף ולהגיד גם כבת משפחה בעצמי וגם חברת כנסת, עצם העובדה שחברת הכנסת עידית סילמן ו/או מיכל וולדיגר ו/או חברות כנסת אחרות צריכות להתערב בפניות, ומדובר על הורים שיש להם מספיק כוח, חוסן נפשי כדי למצוא את הטלפון שלנו ולהרים אלינו טלפון ואז אנחנו מתקשרים ואז מתקנים את הבעיה, שם הכאב שלי, כי יש כל כך הרבה, שוב, זה לא כלפיך אישי, אבל יש כל כך הרבה משפחות שהן פשוט טובעות בים העומסים שיש עליהן והקושי, הן לא מגיעות אלינו והילדים שלהם, סליחה שאני אומרת את הדברים אבל הם ככה, הם פשוט נרמסים תחת עומס.

אז שוב, זה לא רק אליך, אבל, אתה עושה לי לא, אבל אני אומרת לך על פניות שיש לי, חלקן אני מצליחה להגיע אליכם והן נפתרות, חלקן אני צריכה להגיע לטל ברגמן או למעלה והן נפתרות, אבל רבים לא נפתרים כי מה לעשות, אין מה לעשות, ויש הרבה, הרבה, הרבה מה לעשות והדבר הזה מטריד ביותר אותי, לא נותן לי לישון בלילה, פשוט מטריד ולוקח שינה מעיניי על הסיטואציה ועל המצב שאנחנו נמצאים בו היום, גם לגבי בית החולים שלך וגם בכלל לגבי כל הבתי חולים הפסיכיאטריים בארץ, שלא נדבר על המצב בקהילה, אבל זה נשאיר את זה לדיון אחר.

דוקטור פרוכטר, אני רק אגיד שכשיורד גשם אז כולם נרטבים, וכשכולם נרטבים ומצב בריאות הנפש במדינת ישראל הוא קשה, הוא קשה והוא מורכב, אני חייבת לומר שאני מקבלת טלפונים 24/7 בכלל על פניות של בריאות. אנחנו כרגע בפניות מול בית החולים "קפלן" ומול בית החולים "איכילוב" על מלא דברים שקשורים לבריאות ללא קשר לבריאות הנפש ועם קשר לבריאות הנפש, הלשכה שלי מוצפת בפניות שקשורות לבריאות ללא קשר למציאות הקיימת, בסדר? אנחנו התפקיד שלנו בתור נבחרי ציבור זה לתת מענה לכל בן אדם שפונה אלינו ולכן גם אם אנחנו פונים אליכם זה מתוך באמת השליחות שלנו. אני כן רוצה להעביר לרגע לדוקטור בעז לב.

אני אבקש גם לתת להורים לדבר, יש פה הורים.

דוקטור בעז לב, נציב הקבילות למקצועות הרפואיים, בבקשה, במשרד הבריאות. דוקטור בעז לב? איתנו? כן, דוקטור בעז, בבקשה, אנחנו פשוט נבקש מכולם להתחיל לקצר כי יש לנו זמן קצוב, כן.

מאה אחוז, אני מאוד מאוד אקצר משום שכל מה שרציתי לומר כבר נאמר באופן עקרוני. צריך להבין שבית החולים מתנהל וגם תפקידו ואין לי ספק שהם עושים את זה, גם לבדוק את התנהלות כל המחלקות, זה חלק מתפקידה של הנהלת בית חולים, ותפקידה של חטיבת בתי החולים והאגף לבריאות הנפש וכולנו, אני חושב שכולנו חרדים וכולנו רואים את בריאות הנפש כמשהו שצריך לעלות באמת ממש ממש על השולחן, בהיבטים המערכתיים היותר רחבים וכל מקרה לגופו צריך להיבדק, עכשיו כשיש לנו את ה-clearness גם לבדוק את האירוע האחד בינתיים של האובדנות. אנחנו כמובן נבדוק אותו ואנחנו נמליץ על ההמלצות המתבקשות ממנו ולדעתי, לדעת כולנו, אני חושב שלאחר שנקבל את היכולת לבדוק את כל המערך, אני חושב שזה לטובתו של בית החולים, לטובת החולים, לטובת כולנו שנבדוק ונמליץ את ההמלצות המערכתיות, כי המערכת הזאת היא סובלת, היא סובלת והיא סובלת גם בגלל המשאבים וגם בגלל המקום שלה על השולחן של כולנו, אני חושב שהיא צריכה להיות מקום מאוד מאוד גבוה ואולי הכי גבוה.

לצערי הרב לא רק המערכת סובלת, הילדים סובלים, ההורים סובלים, בסדר? זה הסבל העיקרי, שמה אני נמצאת.

את צודקת, כן כן, לא לא, המערכת כולה בנויה בשביל הילדים, הרי זה ברור, אנחנו כאן לא עובדים בשביל עצמנו אף אחד מאיתנו, זאת המטרה שלנו, ברור שכואב לנו לפחות כמו שזה כואב לכל אחד מחברי הכנסת. עד כאן.

אוקיי, תודה רבה. אני רוצה לשמוע את ההורים קצת, בבקשה, הם נמצאים ב-zoom בעילום שם, בבקשה.

בוקר טוב, שלום.

בבקשה.

הבת שלי היום בת 16, היא היתה מאושפזת באשפוז יום ב"מעלה הכרמל" כשהיא היתה בת 11, ואני מבקשת לשתף אתכם במכתב תלונה שכתבתי לבית החולים, למנהל הקודם, קראתי לו על הקלות הבלתי נסבלת של השחרור, שמונה חודשי אשפוז שהסתיימו בעשר דקות. הבת שלי היתה מאושפזת שמונה חודשים בתקופת הקורונה הראשונה, ברגע שחזרו בחזרה לאשפוז תוך עשר דקות היא היתה בחוץ. פניתי אליו באמת בלב כבד ובטן מלאה על האופן שבו שחררו את הבת שלי. אין לי שום ביקורת לגבי ההחלטה עצמה לשחרר אותה, אבל הביקורת שלי כלפי בית החולים היא לגבי האופן שבו נעשה שחרור של ילדים. אני חושבת שמדובר פה במשהו מערכתי שראוי שאנשים כמוכם ישימו עליו את הדגש. השחרור נעשה בקלות בלתי נסבלת, בחוסר ברגישות ובאי מתן ליווי ותמיכה מילולית לילדים שמשתחררים לקראת המסגרת הבאה.
אנחנו תוך עשר דקות היינו בחוץ, בלי שום ידע, בלי שום הכנה, בלי שום מסגרת תומכת, נזרקנו החוצה עם חמישה חודשים שבהם קיבלנו תמיכה של משרד החינוך של תוכנית שנקראת תוכנית לילדים חולים בביתם, עם מורה שהגיעה הביתה שלוש פעמים בשבוע, אני יש לי את החוסן הנפשי ואת היכולת להילחם בבירוקרטיה והלכתי לעירייה, ישבתי שם כחוני המעגל, שעות עד שמישהו היה מוכן לקבל אותי ולהגיד לי לאן הילדה שלי שייכת ולאן היא הולכת.

באותה נימה אני כן רוצה לומר שהפסיכיאטרית שמטפלת במחלקת הנוער, ד"ר אילנה פישמן, היתה באמת כאור בכל המחלקה וטיפלה בנו ברגישות ועד היום היא מטפלת בנו. הנושא הזה של מה קורה כשילדים הולכים הביתה, נושא שראוי לשים עליו תשומת לב, הילד לא יכול להשתחרר לתוך ריק, הוא צריך לדעת לאן הוא הולך והוא צריך את התמיכה, ההורים כאן הם גורם שיכול לעזור ולתמוך, ולתחושתי הם בכלל לא פונקציה, הרגשתי כמו מספר, הילדה מגיעה, היא בחוץ.

אני כן מבקשת לציין גם כן חוות דעת של הורים אחרים, אני נמצאת עכשיו בהרבה מאוד קבוצות ומנסה לעזור להורים שנמצאים באותו מצב כמוני, שהייתי בו, והם אומרים שההמתנה לאשפוז היא מאוד מאוד ארוכה. הם מבקשים להסב תשומת לב שלא מדובר על משהו שהוא באמת רק של "מעלה הכרמל", זה קורה בכל הארץ.

אז אני רק אגיד לך שאנחנו מנסים עכשיו למצוא איזה שהוא פתרון לייצר איזו שהיא מבניות אחרת, אז אני אשמח גם שתקחי את הטלפון שלי, הצוותים שלי יעבירו לך, תוכלי להעביר גם להורים, אני אצרף אתכם לקבוצה שפתחנו בנושא הזה, כי אנחנו מנסים לתת איזו שהיא תשובה, איזה שהוא מענה אחר, גם אם הוא זמני, בשיתוף באמת המשרדים כדי למנוע את המצב הזה שלוקח המון זמן לענות וכמו שציינת השחרור הזה שהוא לבד לשום מקום.

אני חייבת רגע להתפרץ. קודם כל תודה ענקית על החשיפה ועל הרצון ועל היכולת לשתף כי זה לא ברור מאליו, אני מבינה את כל הקשיים שעוברים בני משפחה והורים, חשוב לי לציין, עידית ובכלל מי שמקשיב, אני חוזרת על מה שאמרתי בהתחלה, בתי החולים, שוב, בהיעדר כוח אדם, מאיזה אג'נדה, אני לא יודעת מאיפה זה נובע, מתייחסים להורים כמטרד, לפחות זה היחס שההורים מרגישים, יכול להיות שזה לא מתכוון, כמטרד, כמשהו שהוא זניח, אז כשאמרת שצריך להכין את הילדה שלך או את המשתחררים ליציאה זה בדרך כלל צריך לקרות דרך ההורים, כלומר ברור דרך הילדה באופן ישיר אבל ההורים גם צריכים את הדבר הזה כי בסוף הם אלה שמחזיקים את כל האירוע, הם בעצם ה-case manager שאין, הם בסוף מנהלים, הורה נשאר הורה של הילד לעד ולנצח, ולכן הנקודה הזאת צריכה להיות מושרשת בתוך בתי החולים, בתוך נהלים של משרד הבריאות, צריך להכניס את זה ולהסביר ששחרור חייב להיעשות יד ביד עם ההורים ועם הילדים ולא פשוט לזרוק אותם החוצה ככה ב-out of the blue בלי שום יכולת לדבר איתם ובאמת לדבר.

אז שניה, מיכל, אנחנו רוצים לתת מקום לעוד הורים, אז רק אני אומר, בסדר? שצריך לזכור ששיקום, כל התחום של חוק שיקום הוא מגיל שמונה עשרה ויש כאן בעיה שגם היא בין משרדית עוד הפעם, כי יש אחריות למשרד הרווחה על הילדים בגילאים האלה שאת מדברת עליהם וצריך לעשות את החיבורים הנכונים כדי שיהיה מי שיקלוט אותם בחוץ, וזה קריטי קריטי ואנחנו עובדים על זה כרגע מול השר מאיר כהן ואני אעדכן. אמא נוספת שרוצה לעלות?

שלום לכולם, אני רוצה קודם כל להודות על ההשתתפות בדיון החשוב הזה והאפשרות להשמיע את המצב מהצד שלנו. בתי בת 14 וחצי אושפזה לראשונה במרץ 2021, זה אשפוז שלישי שלה במהלך העשרה חודשים האחרונים. הכניסה לאשפוז היא חוויה מאוד קשה ומטלטלת עבור הילדה והמשפחה, ודבר הכי חשוב שאני רוצה להגיד אני איבדתי את בעלי מאובדנות לפני שנתיים, ואמירה שהתאבדות זה משהו שקורה, זה משהו שמקרי היא לא אפשרית עבורי, במיוחד ממקום שאמור להגן על היקר לנו מכל.

אחרי שנכנסים לאשפוז, שזה תהליך כמו שאמרתי מאוד מטלטל, חותמים על טופס הסכמה אז הילד נכנס לבית החולים ואחר כך ההורים פשוט לא יודעים מה קורה שם, מאוד קשה לפגוש את הרופאים, במיוחד במצב שקורה עכשיו. יש מחסור ברופאים, הם מאוד עמוסים, אנחנו לא מקבלים עדכונים, לא על טיפול תרופתי, לא על תוכנית טיפול, והאשפוזים עצמם מאוד מאוד ממושכים, הם נמשכים חודשים, אני חושבת שהאשפוז לא צריך להיות כל כך ארוך, הוא צריך להיות ממוקד, כמובן כל מקרה לגופו, ובמטרה להחזיר את הילדים, לשקם אותם, להחזיר אותם לקהילה.

הבת שלי במהלך האשפוז שלה היו כמה אירועים חריגים שקרו, פעמיים היא עברה הטרדה מינית על ידי ילדים אחרים, אני קיבלתי על זה עדכון מתחנת האחיות. היתה גם פגיעה עצמית כאשר אני לא קיבלתי עדכון מהצוות הרפואי, פשוט ראיתי את זה בביקור על הילדה שלי, אני פניתי לפניות הציבור של הבית חולים, הוזמנתי לפגישה עם הרופא ומה שהוא אמר לי פשוט "אם את לא סומכת עלינו, מאוד חשוב לנו האמון שלך, אז פשוט תקחי את הילדה שלך למסגרת אחרת", ואני רוצה להגיד לכם שאנחנו ההורים אנחנו פשוט שבויים, גם אם היו לי מליונים אני לא יכולה לשים אותה בבית חולים פרטי, הבית חולים הזה זה מה שיש, אני גם לא יכולה לקחת אותה לשום אזור אחר, ואני מצפה מהמוסד הזה גם לראות בנו הורים לא משהו שמפריע, אני הרבה פעמים פשוט מרגישה שאני פשוט מציקה לצוות, אני מבינה את העומס שלהם, אני מבינה את המצב, אבל אנחנו חייבים להיות שותפים מלאים, לדעת מה שקורה עם הילדים שלנו.

אמא יקרה, אמרת פה משהו מזעזע, ועידית, אני חושבת שזה נקודה נורא נורא נורא חשובה, שפנית, וגם מה שאמרתי מקודם לטל ברגמן, שמשפחות מפחדות לבקר - בביקורת, לא מלשון לבקר, לבקר לא נותנים להם - אבל מבחינת ביקורת, כי אם מנהל מחלקה, מה שאמרת פה, שאמר לך "אם לא טוב לך קחי את הילדה" זה פשוט מזעזע, פשוט לא מעבירים ביקורת כי הם פוחדים, כי הם, בדיוק מה שאת אמרת, כי המשפחה שבויה, כי הילד שבוי, אין תחליפים, אני לא יודעת. רק עוד משפט.

כן, בבקשה.

מה שאמרתי שנורא חשוב לי שתקשיבי, על מה שהיא סיפרה פה האם, ואני שומעת את זה לא מאחת ולא משתיים, שברגע שהן מעבירות ביקורת על טיפול כזה או אחר או על יחס כזה או אחר - הן מיד נקראות לסדר על ידי מנהלי המחלקות או הרופאים.

טוב, אני מחזק אותך, באוניברסיטה יש את אותה בעיה, סטודנטים לא רוצים להתלונן על מרצה לא מתאים מכיוון שזה יתנקם בהם בסופו של דבר מבחינת - - -

אני מצטערת, אנחנו פשוט נצטרך לקצר את הדברים של הח"כים, יש לנו גם צו נוסף של קורונה לדון בו שצריך לאשר אותו ואם לא הוא יפוג תוקף, ולכן אני רוצה לתת מקום רגע להורים, בסדר?

כן, אבל רציתי להפנות את תשומת הלב, אני מנסה כבר להגיע למשפט אחד, בדיוק, זה נושא מהותי שבו אמא מתלוננת ושמעתי רבות כאלה, שמעת, אמרתי לטל ברגמן, שמשפחות לא מתלוננות בקול הבריאות או לא משנה איפה כי הם בעצם שבויים, קהל שבוי.

ברור, ברור, אני פשוט אומרת בואו נרכז את כל הדברים שנשמע את כולם ואז נוכל להגיד גם במרוכז ולא רק לכל אחד.

פשוט אמרה את זה, צריך להבין. זה לא יכול להיות שמנהל מחלקה יגיד לאמא "אם לא מתאים לך תקחי את הילד", הזוי, פשוט הזיה.

אין שום בעיה, רק בואו נרכז את הדברים של כולם כי כל אחד ידבר כאן עכשיו ואנחנו רוצים לתת לו לדבר. בבקשה, אמא נוספת. אמא נוספת ש- - -

אני אשמח לדבר בבקשה.

כן, בבקשה, כן.

הבן שלי מאושפז כבר במשך שנה, הוא אושפז בשנה שעברה, בינואר שנה שעברה, הוא השתחרר ממש לא מזמן, אני רוצה לומר שהדברים הקשים מאוד שקרו ב"מעלה כרמל" בתקופה הזאת שגם הרצח של יעל זכרונה לברכה וההתאבדות של אביב זכרונה לברכה, וה- - של הרופא הבכיר, כל אלה הם רק הזדמנות בעיניי לטפל בתולעים שיש במחלקה באופן מיידי, זה לא - - הם הדברים הבולטים והקשים, אולי הייתי צריכה להתחיל אחרת, להגיד - - -

לא כל כך שומעים אותך טוב, את פשוט לא נשמעת טוב.

עכשיו יותר טוב?

לא מספיק בעיניי.

לא? רגע. אני אנסה לחבר את זה. אני אומרת שאני אולי צריכה להתחיל בזה שיש במחלקה הרבה מאוד צוות מסור וטוב, ואנשים - - -

אגב, זה משהו שמאוד חשוב להגיד כי אנחנו קיבלנו הרבה פניות של הורים גם על זה וחשוב להגיד את זה שהרבה פעמים זה לא המקצוענות של הצוות שהוא באמת מסור וטוב, זה נופל על הרבה דברים אחרים בירוקרטיים וחיבורים אחר כך לרווחה בחוץ ולגורמים נוספים.

לא, אני רוצה לומר שיש שם אנשים טובים.

נכון.

אבל מבחינת הצוות הרפואי, הרופאים שאני נתקלתי בהם היחס היה מאוד מאוד לא מקצועי, לא נעים, לא אנושי בעיניי, מאוד תמציתיים, מאוד נוקשים, המשפט של "לא טוב לך, תלכי" שמעתי אותו כמה פעמים, ואני רוצה להגיד שזו הזדמנות להציל, לשנות גישה, להביא מנהל או מנהלת חדשים עם רוח חדשה, עם אנושיות, עם יחס, עם חמלה כלפי הילדים וכלפי ההורים, שיראו בנו ההורים כתובת משמעותית כי אנחנו ההורים של הילדים ואנחנו נמשיך איתם, אנחנו מרגישים אותם, שלא יבטלו ולא ישללו את הרגשות של הילדים שלנו ולא שלנו, ולא את הרגשות שלנו, הבן שלי כבר אמר לי כמה פעמים "אני אמרתי מה שאני מרגיש אבל אמרו לי "אבל הצוות לא רואה את זה ולא חושב ככה", אז הפסקתי לומר את האמת ואני אומר את מה שהם יצפו ממני. אני מצפה וכמו שאני גם מרגישה שבויה, אין לי מקום אחר כי חיפשתי בנרות בית חולים אחר שיקבל אותנו באשפוז האחרון, אף בית חולים לא הסכים לקבל אותנו וחזרנו בלית ברירה ל"מעלה כרמל" ואין לנו מקום אחר, ובשביל הילד שלי ובשביל עוד ילדים נוספים אני מתפללת ומקווה שיעשו שם עבודת בית טובה ושיראו את הדברים - - -

זאת בדיוק הצעת החוק שלי, שייתן יכולת בחירה להורים איפה לאשפז.

אני לא מוכנה לקבל לא ידענו ולא שמענו, זה לא מקובל. זהו, סליחה על הסערה, אבל באמת - - -

היא מובנת לגמרי.

אוקיי, יש לנו עוד אמא שנמצאת או לא?

כן, אני רציתי לדבר.

כן.

אני אמא לבת 14 וחצי שהיתה מאושפזת פעמיים ב"מעלה כרמל" ועכשיו היא באשפוז יום שלהם. האמת היא שאת רוב הדברים כבר אמרו, אבל בעיקר הקושי הוא היא התחושה שההורים ממודרים, תחושה שמישהו לקח את הבת שלי ומטפל בה ולא כל כך משתף אותי. באשפוז הראשון שערך כשישה שבועות הבת שלי היתה שם במהלך השישה שבועות האלה אני חושבת שהיא פגשה פסיכולוגית פעם אחת, גם את הרופא אולי היא פגשה פעמיים, אני לא פגשתי אותו אפילו פעם אחת.

שאלות רבות שאני שאלתי הפנו אותי לעובדת סוציאלית שחוץ מלשמוע שתיבת הטלפון שלה מלאה לא באמת הצלחתי לדבר איתה, משהו כמו יומיים לפני השחרור היא התקשרה אליי ואמרה לי "את יכולה לגשת לביטוח לאומי לקבל קצבה", בזה בערך הסתכמה הפגישה, זאת אומרת אנחנו בתור הורים שלצערי הרב הגענו לתחום בריאות הנפש בעקבות הקורונה, בלי שום רקע לפני, בלי שום ידע לפני, נזרקנו לאיזה שהוא חור שחור ואני לא צריכה להגיד את הלחץ ואת הפחד פתאום לחוות את המערכת הזאת ולגלות שהילדות שלך, שתי בנות במקרה שלי, זקוקות לעזרה נפשית, ולא רק שלא קיבלנו שם איזו שהיא תמיכה ואיזה שהוא עידוד, להפך, הרגשנו, אני הרגשתי כמו, ואני לא נודניקית מטבעי ואני לא בן אדם שאוהב לנדנד, אבל הרגשתי פשוט כמו עלוקה, זו התחושה שנתנו לי, טלפון כל יום כדי לדעת מה קורה עם הבת שלי.

למשל באחד הביקורים מצאתי אותה במצב שהיא רדומה לגמרי, "מה קרה, למה את ככה?" אז היא אמרה לי שהיה לה ערב מאוד קשה ושתפסו אותה ושנתנו לה זריקת הרגעה וכל הבכי והתחנונים שאני אקח אותה משם, באמת כאמא איך אני לא יודעת שעל הבת שלי עבר מן לילה כזה? זה תחושה נוראית, זה תחושה שאני נטשתי אותה וזנחתי אותה, ואני נותנת לאחרים כל שעולה על דעתם מבלי שיש לי איזו שהיא זכות להתערב.

אני אתן עוד דוגמה, הבת שלי ששאלה למה היא שם וביקשה שישחררו אותה. היה לה ניסיון אובדני, אז אמרו לה אנחנו פה כדי למנוע את האפשרות שלך להתאבד, אז היא אמרה להם אתם לא באמת יכולים למנוע את זה, הנה, יש לי משקפיים, גם עם משקפיים אפשר להרוג, אז מה הפתרון שנעשה? לקחו לילדה את המשקפיים, והיא סבלה מכאבי ראש, והיא לא יכלה לקרוא ספרים שזה היה הדבר היחיד שהחזיק אותה שם, ובמשך שבוע כל פגישה שהגעתי אליה היא היתה נרדמת לי מול העיניים, היא פשוט היתה מלאה בתרופות וכשהתקשרתי לרופא וביקשתי שיחזירו לה את המשקפיים אמרו לי שאין אפשרות להחזיר לה את המשקפיים כי היא איימה להתאבד איתם, למרות שהיא לא איימה באמת להתאבד איתם, וגם אם היא אומרת משפט כזה אז פשוט תשגיחו יותר, הרי אם היא אמרה שהיא תנשך את עצמה לא יסגרו לה את הפה עם מלתעות, נכון? זה העיניים שלה, לקחו לבת שלי את העיניים.

אל תציעי להם רעיונות.

ואני לא יכולה בכלל לתאר את התחושות כשאת נמצאת במצב כזה, בשחרור כמו שכבר אמרו פה שוב נזרקנו לחור שחור, לא ידענו אפילו שקיימת אפשרות לאשפוז יום, אמרו לי תחזירי אותה לבית ספר רגיל, ילדה שנמצאה, שאחרי השחרור היתה שעה וחצי לבד בבית וחתכה את עצמה חמישים פעם, היא יכולה לחזור לבית ספר של שבע מאות ילדים?

ברור שלא.

ואני חייבת להגיד שכל דבר שהשגתי באשפוז הזה, כל מידע שקיבלתי היה רק כשהפסיכיאטר הפרטי ששילמתי לו 1,400 שקל למפגש התקשר והתערב ושאל בשבילי ואמר בשבילי והרגיע אותי, שום דבר אחר לא יכולתי אני לקבל באופן אישי, זה פשוט נורא, אני - - -

ואת לא משתפת, רגע, ואת עוד לא משתפת---

מישהו עובר התקף לב, משוחרר מבית חולים עם איזה שהוא דף גנרי שאומר לו אל תעשה ככה וכן תעשה ככה, אפילו את המינימום הזה לא נתנו לי, אני לא ידעתי מה אני עושה, אני אגיד אפילו שביקשתי תרופות לאותו ערב כי חששתי שאני לא אספיק לקנות תרופות, אמרו לי מצטערים, אפילו את המינון התרופתי לאותו ערב אנחנו לא יכולים לתת לך, אז גם ככה אנחנו באמת, הקורונה הזאת הביאה אותנו למצב שלא דמיינו בחלומות הגרועים ביותר שלנו שנגיע אליו, ובכל זאת כל דבר שהשגתי בתקופה הזאת השגתי רק כשהוצאתי פנקס צ'קים ושילמתי מאות שקלים.

לא התייחסת גם לנושא של אין לך קשר עם הילדה, כלומר את בבית, את לא יכולה להתקשר אליה כי אין לה טלפון וגם אין טלפון ציבורי, רק בשעות ספציפיות וגם יש נתק.

נכון, נכון, תנסו להשיג, אני פשוט, תקשיבו, אני פשוט הייתי שם כל יום, כל יום אני הייתי שם, אבל אם הבת שלי היתה צריכה אותי לפני היא לא יכלה, ואם הבת שלי עברה לילה מאוד קשה היא לא יכלה לפנות אליי.

אז אני רוצה, אני אשמח - - -

ובתקופת הקורונה גם דרך אגב הגבילו את הביקורים של ההורים, שזה גם איזה שהוא דבר אבסורד.

נכון, נכון, ובזה גם אנחנו מטפלים. אז אני רק אשמח בבקשה, אנחנו לוקחים את הפרטים שלך גם ואנחנו נפנה אליך גם באופן אישי כי אנחנו מטפלים כרגע באמת במקרים פרטניים גם מול הבית חולים, דוקטור עדית סרגוסטי, אחראית יישום מדיניות של "בזכות", בבקשה.

תודה רבה. קשה לדבר אחרי הסיפורים הקשים האלה שאנחנו שומעים כאן. אני רוצה אבל לנסות להצביע על כמה שורשים לבעיות שאנחנו עדים להן כרגע, ולצערי הסיפורים שאנחנו שומעים מ"מעלה כרמל" - - -

לא שומעים.

לצערי הסיפורים שאנחנו שומעים מ"מעלה כרמל" מצטרפים לפרשיות קשות שהיו לאורך השנים, החל בפרשייה בבית חולים "איתנים", מחלקת אוטיסטים מי שזוכר, בית חולים הפסיכיאטרי הפרטי נווה יעקב בפתח תקווה ועוד ועוד סיפורים, חלקם מגיעים לתקשורת, אחרים לא מגיעים לשם.

אני חושבת שמה שעולה מכל הסיפורים האלה מסמן שמנגנוני הפיקוח והבקרה שקיימים היום הם לא מספיק אפקטיביים והדברים שההורים מספרים, מה שאנחנו שומעים כל פעם, אנשים שנמצאים בתוך המסגרות האלה, בתוך המסגרות הסגורות, זה יכול להיות מוסדות, גם מוסדות של משרד הרווחה, בתי חולים פסיכיאטריים שהם בסופו של דבר מקומות סגורים, אנשים שנמצאים שם א' חוששים לפנות לפיקוח והבקרה של המשרדים עצמם, הם לא תמיד מאמינים שהפיקוח הזה יעזור להם, והם חוששים שמא יבולע להם, והפתרון שאנחנו מסמנים זה הקמה של מנגנון פיקוח, משהו שנקרא - - זה קיים בהרבה מאוד מקומות בעולם, זה מחוייב מאמנה בין לאומית לזכויות אנשים עם מוגבלות.

מנגנון פיקוח ובקרה עצמאי שיהיה מחוץ למשרדים שהם נותני השירות, משרד הבריאות הוא גם הרגולטור, הוא גם במקרה הזה של בתי החולים הוא הבעלים של בית החולים, הוא נותן את השירות והוא גם עושה את הפיקוח על עצמו, ולכן נדרש מנגנון פיקוח חיצוני, יש לנו הצעת חוק, אנחנו נשמח אם תקחו ותקדמו אותה, הצעת חוק בנושא שנועדה לתת, להעניק סמכויות, להרחיב את הסמכויות של נציגות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים כך שהם יוכלו לשמש כ- - כמנגנון בירור תלונות לאנשים שנמצאים בתוך המסגרות הסגורות, מנגנון שא' יהיה חיצוני, הוא יהיה, יגיע באופן אקטיבי לתוך המסגרות האלה, ידבר עם האנשים שנמצאים שם, ידובב אותם כדי שהם יוכלו להתלונן והם ירגישו בטוחים שהם יכולים להתלונן אל מישהו שהוא חיצוני וגם יהיו לו סמכויות אכיפה שיאפשרו לו לאכוף את המסקנות של הדבר, של הביקורים האלה, זה דבר אחד, אז מנגנון פיקוח בקרה חיצוני למערכות שנותנות את השירותים. הדבר השני וזה נכון במיוחד לגבי מחלקות ילדים ונוער, המחלקות האלה שנמצאות בתוך בתי חולים פסיכיאטריים נפרדים, המחלקות האלה צריכות להתבטל ולעבור לתוך בתי החולים הכלליים.

כן, דיברנו על זה כמה פעמים.

הסיפורים שקורים בבתי החולים מדגימים את זה בצורה מאוד מאוד חדה ומשמעותית, אנחנו קיבלנו תלונות מהורים לילדים שנמצאים במחלקת נוער ב"גהה" ששלושה שבועות לא יכלו לראות את הילדים שלהם, ומעבר לכביש ב"שניידר" הורים ישנים ליד ילד שמאושפז במחלקה, וזה לא ייתכן שיהיו שני יקומים מקבילים, שני כללים שונים לחלוטין, לא ייתכן שילד שמאושפז בתוך מחלקה פסיכיאטרית לא יראה את ההורים שלו וילד שמאושפז בכירורגית או באיזו שהיא מחלקת ילדים אחרת ההורה יוכל לישון לידו, המחלקות האלה, מספר המיטות האשפוז הפסיכיאטרי לילדים ונוער במדינת ישראל לא עומד על אלפים, אנחנו, אני חושבת שיש משהו קרוב לשלוש מאות מיטות אשפוז כאלה, צריך להעביר אותם מחר בבוקר לתוך בתי החולים הכלליים, שהם יהיו חלק מבתי החולים, עם אותם כללי התנהגות, אנשים יגיעו לשם, חלק מהסיבה שקוראים הדברים האלה שזה מקומות סגורים - - -

ואנחנו חוזרים על זה פעם אחר פעם.

אין חיטוי יותר טוב מאור השמש.

והדבר האחרון, ואנחנו אומרים פעם אחר פעם אחר פעם, מענים בקהילה שיאפשרו לצמצם את האשפוזים, שימנעו אשפוזים, שיקצרו את האשפוזים, יש שם חסר מאוד מאוד גדול בנושא הזה וגם זה משהו שחייב להתקדם ולהיפתר.

אוקיי, תודה רבה. אנחנו לאור עצם העובדה שאנחנו פשוט המליאה עוד מעט נפתחת ואין לנו זמן על חשבון מליאה, וצריך להתקיים כאן גם אישור של צו של קורונה, דיון נוסף, אז אנחנו, ובאמת לאור העובדה שבאמת לדיונים מהירים בדרך כלל נותנים כשעה ולנו זה לא מספיק ואנחנו נקיים דיונים רחבים יותר, אז אנחנו גם שבוע הבא נתכנס לדיון רחב יותר שייצא זימון אליו בנושאים של בריאות הנפש שאיתם אנחנו ממשיכים, וכאן אני אומר שהוועדה באמת קוראת לפרקליטות ולמשרד הבריאות לקדם את הליך הבדיקה וגם כמובן הוועדה תבקש לקבל את המסקנות של הוועדה הבודקת ונקיים על כך דיון, כבר העלינו על זה דיון קודם, על "מעלה כרמל", הוועדה מבקשת לקדם באופן מערכתי את הפתרונות באמת לכל הבעיות שהועלו והוצפו בוועדה בדיונים השונים שהתקיימו פה, לדווח על הפעולות שננקטו ושהמשרד פועל לקידומם.

אנחנו נשמח לבדוק את הצורך בהקמת מנגנון פיקוח ובקרה עצמאי חיצוני שיוכל לפקח על המשרד, כמו שאנחנו, החתול ששומר על השמנת, אז אנחנו מעוניינים באמת לפתח ולבחון את מנגנוני הבקרה החיצוניים. אין ספק שמערכת בריאות הנפש צריכה לעשות בחינה מחודשת לגבי בריאות הנפש כמחלה, ואם היא מחלה כמו כל מחלה אחרת היא צריכה לקבל גם את היחס המתאים, ולכן כל מחלקות הילדים והנוער המתמודדים עם מחלה, מחלה שהיא בריאות נפש והיא מקבלת כן יחס שונה בתוך המערכת, גם בנושא של ביקורי הורים, גם בנושא של התמודדויות כאלה ואחרות, באמת הסטיגמה הופכת להיות, עוברת לעשייתן, וכן אנחנו רוצים לבחון את המענים בקהילה לצמצום אותם אשפוזים, ואנחנו נקיים על כך דיון נפרד למה המענים שיכולים להינתן ומה אנחנו כרגע מציעים גם למשרדים השונים בתוך כל התמהיל, אז - - -

אני מבקשת רק להציע עוד רעיון אחד, שכן, אני מציעה ש"מעלה הכרמל" יעשו פגישה עם כל ההורים, יקשיבו באמת לתלונות שלהם, ינסו לשפר את הדבר עוד לפני התערבות של משרד הבריאות, תקשיבו, יש כאן רצף של הורים, כמות עצומה של הורים שמגיעה אליי עם אותן תלונות שחוזרות על עצמן. אני מבקשת - - -

רציתי לחדד את זה, שלהציע לבית חולים ליצור מנגנון שיישאר אפילו בצורה אנונימית, בצורה כזו באופן רציף, צריך להיות פה איזה שהוא מתווה קבוע, שלא באופן אקראי אתה מצליח להיפגש עם רופא, לא, זה צריך להיות במסגרת כזו של משוב והעברת מידע אחרת המצוקה תמשיך.

כן. תודה רבה לחברי הכנסת שהשתתפו בדיון, בזאת אנחנו נועלים את הישיבה. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:42.