פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



36
ועדת העבודה והרווחה
10/01/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 60
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שני, ח' בשבט התשפ"ב (10 בינואר 2022), שעה 9:20

דיווח שר הרווחה והביטחון החברתי, השר מאיר כהן, על פעילות משרדו, תוכניות העבודה ואופן ביצוע תקציב משרדו – בהתאם לסעיף 123(ז)(1) לתקנון הכנסת

חברי הוועדה: אפרת רייטן מרום – היו"ר
יוראי להב הרצנו
מופיד מרעי
אוסאמה סעדי
יצחק פינדרוס
מיכל רוזין

משה אבוטבול
יעקב אשר
ענבר בזק
קרן ברק
אבתיסאם מראענה
שלמה קרעי
נירה שפק

שר הרווחה והביטחון החברתי מאיר כהן
סיגל מורן - מנכ"לית משרד הרווחה והביטחון החברתי

חנן פריצקי - סמנכ"ל תקציבים, מנהל אגף בכיר תקצוב וכלכלה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

בוני גולדברג - עו"ס, יועצת לשר הרווחה והביטחון החברתי, משרד הרווחה והביטחון החברתי

סמדר אהרוני - מ"מ ראש העיר, ממונת תיק רווחה, עיריית נס ציונה

שפרה שחר - מנכ"לית, עמותת בית חם לכל חייל

אלכס פרידמן - יו''ר עמותת נכה לא חצי בן אדם

מנג'ולה קקולוולה - מלווה סיעודי יו''ר, עמותת נכה לא חצי בן אדם

רות פרמינגר - נציגת הארגון בכנסת, יו"ר ועדת חקיקה, ארגון נפגעי פעולות איבה

ד"ר עדית סרגוסטי - אחראית יישום מדיניות, בזכות

איילת רוזין - איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

איתמר אביטן - מנכ"ל, אקט איגוד עובדי הקולנוע, הטלוויזיה והבמות

ד"ר רותם אפודי - סמנכ"לית בכירה וראשת מינהל סיוע לבתי משפט ותקון, משרד הרווחה והביטחון החברתי

ענבל חרמוני - יו"ר ארצית, איגוד העובדים הסוציאליים

ערן וינטרוב - מנכ"ל, ארגון לתת

אולגה ברברמן - רכזת מעבדה חברתית, ארגון לתת

שמואל סמי קידר - מנכ"ל, הל"ב – איגוד העמותות לזקן בישראל

ד"ר אבשלום אדרת - חבר הוועד המנהל, בשביל החיים – העמותה למניעת התאבדות ותמיכה במשפחות שיקיריהן התאבדו

ענת כהן שמואל

אירית שלהבת



דיווח שר הרווחה והביטחון החברתי, השר מאיר כהן, על פעילות משרדו, תוכניות העבודה ואופן ביצוע תקציב משרדו – בהתאם לסעיף 123(ז)(1) לתקנון הכנסת

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה. בוקר טוב לשר הרווחה שהצטרף אלינו הבוקר. היום 10 בינואר 2022, ח' בשבט התשפ"ב, השעה 9:20. התכנסנו לישיבה בהתאם לסעיף 123(ז)(1) לתקנון הכנסת, לדיווח של שר הרווחה והביטחון החברתי, השר מאיר כהן, על פעילות משרדו, תוכניות העבודה ואופן ביצוע תקציב משרדו.

בוקר טוב לשר ולמנכ"לית המשרד, כמובן לכל חברי הכנסת שהגיעו ולגורמים הרלוונטיים מכלל המשרדים ומן המוסד לביטוח לאומי.

יש הרבה מאוד נושאים ושאלות שמן הסתם יעלו כאן אבל אני מציעה שתחילו בדברי הצגה שלך, כבוד השר. לאחר מכן נוכל להיכנס יותר לפרטים ונבקש להעמיד את הדברים לדיון על ידי חברי הוועדה ושאר חברי הכנסת. אם מקובל עליכם, בבקשה.

שלום לכולם, בוקר טוב גברתי, תודה רבה לך על הזימון הזה. בוקר טוב לחבריי וחברותיי חברי הכנסת ולכל האורחים שנמצאים כאן.

כולנו אפופים בסיפור הזה של האומיקרון אז אנחנו או לפני בדיקות או אחרי בדיקות או ממתינים לבדיקות, וחבל. אנחנו נחיה עם זה ונקיים את הישיבה הזאת. שוב תודה רבה.

הייעוד של משרד הרווחה והביטחון החברתי הוא לשמור על רווחתם וביטחונם של כלל אוכלוסיית מדינת ישראל, למנוע מצבי סיכון ומצוקה ולקדם רווחה ומוביליות חברתית. לא תמצאו חלק מן ההיגדים האלה בפעמים הקודמות. אני רוצה לשים דגש על כך שהשינוי המהותי שאנחנו מטמיעים בתוך המקום הגדול הזה הוא לאתר ולייצר תהליכים של מוביליות.

משרד הרווחה במשך שנים רבות מאוד נתפס כמשרד שהולך עם איזה טנק של מים וכל פעם שהוא נתקל בשרפה הוא מכבה אותה. זה לא תפקידו של משרד הרווחה. הוספנו לזה דבר שלהערכתי הוא חשוב מאוד וכל המשרד משתנה, כל התפיסה משתנה. המשרד הופך להיות למי שעניינו גם באיתור האוכלוסיות לפני שאנשים מגיעים למצבי קיצון שבהם לצערי אנחנו מטפלים.

איך אנחנו עושים את זה? להלן לפניכם מטרות-על אסטרטגיות של משרד הרווחה. אני קורא להן המ"מים. ישבנו כולנו, המנכ"לית הכי טובה שיש זאת סיגל מורן, ביחד עם צוותי העבודה שלנו וחשבנו איך אנחנו הופכים את המשרד הטוב הזה למשרד שיש לו משמעות בליבת העשייה של החברה הישראלית.

דבר ראשון, מתאימים. ראיתם בשבוע שעבר – שירותי רווחה מגוונים וגמישים מותאמים למגוון אוכלוסיות ולצרכים שונים. אני חושב שהסנונית הראשונה הייתה החלטה שלנו, של סיגל ושלי, לקחת תקציבים, לבוא לשטח ולהגיד: חבריה, הנה התקציב שלכם, בואו ביחד אתנו תבנו את החליפות המתאימות לאוכלוסיות שלכם. אנחנו מתחילים את זה באוכלוסיית הקשישים. יש בתוך הקהילות מענים יוצאים מן הכלל, מתוך חוכמה אזורית, מקומית. אנחנו רואים את זה במועצות אזוריות, רואים את זה בקיבוצים, בעיירות פיתוח, בערים, בערי פריפריה. במקום שמשרד הרווחה יגיד להם: תראו, הנה התקציב שלכם, הוא מחולק ל-16 סעיפים ואתם יכולים לעשות רק את הדבר הזה, ואם אתם רוצים להעביר ממקום למקום אסור לכם, צריך שיבואו עשרה מפקחים ויאשרו לכם – אנחנו אומרים להם: בואו נפשט את כל התהליכים האלה. אם יש מענה שהוא טוב ומאושר ועומד בכללים אז מי אנחנו שנגיד לכם מה לעשות? בואו ביחד נעשה את הדברים.

דבר שני, מודדים. חבריה, 13 מיליארד שקלים זה הרבה מאוד כסף. המשרד הזה במשך הרבה מאוד שנים לא היה בתהליך של מדידה. אנחנו מנהלים, גם אני וגם סיגל, כלכלת רווחה. צריך לנהל כלכלת רווחה. כלכלת רווחה מנהלים בכך שמודדים את ההשקעות. יש השקעה בתוכנית מסוימת – היום כל תוכנית במשרד הרווחה, מקטנה ועד גדולה, מלווה בתהליך של מדידה. חבריה, יש תוכניות שעולות 30, 40, 50 מיליון שקלים והוקצבו להן 300 מיליון שקלים. אם המדינה ומשרד הרווחה ראו לנכון להשקיע 300 מיליון שקלים בתוכנית מסוימת מישהו צריך למדוד את זה, האם ההשקעה הזאת מניבה פירות. צריך אחרי שנה לעצור ולהסתכל ולבדוק כמה אנשים התחילו בתוכנית, מה קרה.

למשל תוכנית הדגל שהתחלתי בה כשהייתי ראש עיריית דימונה, שנקראת "נושמים לרווחה" – אגב, תוכנית מצוינת, גם כשאנחנו בודקים אותה היא תוכנית דגל. זו תוכנית שמשקיעים בה 150 מיליון שקלים ולוקחים 5,000–6,000 משפחות שנמצאות בקרקעית העוני, מחליטים על מנטורים שמלווים את המשפחות ונכנסים אל תוך המשפחה. למנטורים יש תקציבים, שהם ביחד עם המשפחה מנתבים אותם, החל מחובות, ניהול תחום הבריאות בתוך המשפחה וניהול התחום הכלכלי. לעיתים החבר'ה האלה יושבים בישיבות הפדגוגיות עם ההורים ולוקחים את ההורים להשמה למקומות עבודה. זאת התוכנית שצריכים למדוד כל משפחה וכל מלווה וכל מנטור – מה הוא עושה, איך הוא עושה, מה קורה למשפחה אחרי חצי שנה, אחרי שנה, אחרי שנתיים. בסופו של יום זה 13 מיליארד שקלים שאנחנו חייבים לבחון אותם בראייה של כלכלת רווחה.

מתאימים, מודדים.

מונעים – איתור ומניעה בקרב פרטים, משפחות וקהילות במצבי סיכון. זה דבר שאנחנו חייבים לעשות אותו. תסתכלו איך אנחנו עושים אותו, תסתכלו על הרובריקה הבאה, שכתוב בה: משתפים – חיזוק שיתופי פעולה בין משרדי הממשלה והציבור.

החלום הגדול שלי, וגם של סיגל, הוא שיהיה לנו מספיק כסף במדינה הזאת, שבכל בית ספר – והיום זה מוכח מעל לכל ספק – יהיו עובדים סוציאליים. אני עשיתי את זה כאשר ניהלתי בית ספר. הייתה עובדת סוציאלית, הקשר היה הדוק. אין לכם מושג כמה בעיות חינוך אנחנו פותרים דרך הבדיקה והמיפוי של העורף המשפחתי, כמה דברים איתרנו בשל כך שעובדת סוציאלית ידעה לשבת עם המשפחה וידעה לפרק כל מיני דברים. בנוהל מנכ"ל משרד החינוך מורה צריך במשך רבע שעה לעשות ביקורת פעם בשנה אצל תלמידיו. בדרך כלל עושים את זה בכיתה א' וזהו. עכשיו מגיעים עובדים סוציאליים, נכנסים אל תוך הבית, בראייה של עובדים סוציאליים, והם ממפים את הבית אחרת. המיפויים האלה הופכים להיות לפלטפורמה יוצאת מן הכלל של איתור וטיפול. למשל מישהו נתן לי נתון שאנחנו בודקים, מה קורה עם ילדים ששני ההורים שלהם יש להם רישומים פליליים, או שאחד מן ההורים יושב בכלא. שמעתי נתון כזה, שכ-20% מן הילדים האלה יגעו או בעבירות פליליות או שגם להם יהיה רישום פלילי כזה או אחר. אלה ילדים שאפשר לאתר אותם, אפשר להגיע אליהם לפני.

שיתופי פעולה זה דבר חשוב מאוד בכדי שאנחנו נצליח לייצר את האיתור ולטפל.

דבר חשוב לא פחות הוא המתחזקים. ראו, בגלים האחרונים של הקורונה – ואני חייב להגיד את זה, וככל שאני נמצא שם אני חש בעוול הגדול הזה – גילו את המורים, גילו את הרופאים, אני לא בטוח שגילו את אנשי הרווחה. אנשי הרווחה נושאים על כתפיהם אנשים עם מוגבלויות ואנשים קשישים ומשפחות בקשיים ומשפחות בתוך הקהילה שמעולם לא נגעו ברווחה, שהקורונה והמגפה הזאת הביאה אותם למצוקה. מטפלים בילדים נושרים שאנחנו אוספים אותם ברחוב. יש לנו עלייה דרמטית במספר הילדים שבאו לפנימיות שלנו, יש עלייה של 650 תלמידים – 10%. בכדי לעשות את כל זה אנחנו מחויבים בכבודם ובמעמדם של העובדים במשרד הזה, בראש ובראשונה של העובדים הסוציאליים. לא כל כך גילו אותם ולכן הם היו צריכים להיאבק. ענבל חרמוני ואחרים צריכים להיאבק מול משרד האוצר, כאילו עושים טובה בזה שמשפרים את שכרם.

אני חוזר על המטרות העיקריות: מתאימים, מודדים, מונעים, משתפים ומתחזקים.

סיגל תציין את תחומי הליבה. חשוב שאתם תדעו מה תחומי הליבה של המשרד הזה, במה הוא עוסק. בבקשה, סיגל.

קודם כול, אני מתנצלת, אצטרך לצאת עוד מעט כי יש הערכה אצל ראש הממשלה בנושא האומיקרון שמטריד גם אותנו מאוד. אנחנו נמצאים בנוהל חירום של היערכות למצב שלא יהיה לנו מספיק כוח אדם במסגרות הרווחה.

אולי תגידי על זה כמה מילים לפני שאת יוצאת. זה מאוד מאוד חשוב ומטריד בעיקר היום את רוב האנשים.

אגיד, גם בהמשך לדברים של השר, שמשום מה גם בעניין הזה התחושה שלנו היא שלא מספיק מבינים את האתגרים של מערכת הרווחה. במערכת החינוך שנמצאת בכותרות, וחשוב שתהיה, בתרחיש שאליו אנחנו נערכים עדיין אפשר לפזר את הילדים ולשלוח אותם הביתה. אצלנו במערכת הרווחה יש מסגרות רבות שלא משנה מה אנחנו חייבים להמשיך להפעיל אותן.

יש לכם כבר את ההשלכות של האומיקרון, הבידודים והמחלה במסגרות?

קודם כול, אנחנו עולים במספרים, כפי שעולה קצב התחלואה באוכלוסייה, אבל אנחנו הכנו תרחיש ייחוס שכל כולו מתמקד באופציה שמסגרות יקרסו בגלל חוסר בכוח אדם. זה תרחיש הייחוס שאליו אנחנו נערכנו. אני לא רוצה לגזול יותר מדי זמן אבל אגיד שנקודת המוצא היא שאין כוח אדם בשוק, כלומר אין אפשרות לגייס עובדים. לכן בשעת השי"ן שהגדרנו אותה אנחנו הולכים להעביר את כל משרד הרווחה לנוהל חירום, את כל העובדים בשירותים שהם חיוניים אבל לא אקוטיים לצו השעה, הוצאנו קול קורא לכל עובדי הרווחה, ביקשנו להתגייס. עוד לא הספקתי לעדכן את השר – יש התגייסות יפה מאוד.

כולל אנשים בפנסיה?

לא בפנסיה. כל עובדי המשרד, כולל קציני מבחן, כולל עובדי המטה, ממש צו 8.

קציני מבחן ומזכירות ופקידים. ישימו עליהם חליפות מגן וייכנסו לתוך המסגרות.

מכיוון שאנחנו לא יכולים לחייב, הוצאנו קול קורא לעובדים ויש לנו התגייסות יפה. יש כל מיני פעולות, אבל מבחינתנו תסריט האימה הוא קריסה של מערכת שאי אפשר לתת לה מענה. כל זה כמובן בהנחה שהתרחיש יתקיים. כל מסגרת שאפשר, אנחנו נפזר אותה, כולל פנייה לבני משפחה לקלוט את היקירים שלהם לשבועיים הביתה, אם זה אפשרי. אבל תזכרו שיש לנו גם מסגרות חסות הנוער, של מי שחייבים להמשיך להיות שם עם כוח אדם מספיק. יש לנו כמובן את המסגרות של אנשים עם מוגבלויות, ועוד ועוד. בקיצור, כל כולנו בתוך העניין הזה, לצד זה שמנסים לתפעל את השוטף, אבל בשבועיים הקרובים כנראה זה יהיה מרבית העיסוק שלנו.

אתם כבר מקבלים יותר פניות, כמו בגלים הקודמים, של אנשים במצוקה?

חד-משמעית.

באילו אחוזים?

זה במאות אחוזים. גם נציין את זה בדברים. זה לא פוסט קורונה, זה פוסט גלים, כלומר בכל גל זה הולך ומצטבר. בכל המערכות שלנו – לדוגמה בפנימיות ילד ונוער, אנחנו מדברים על עלייה שלא ראינו כמוה, של מאות ילדים. עכשיו עשינו הרחבות למכרזים קיימים כדי לתת מענה לקליטה של ילדים נוספים. צריך לומר שגם חומרת האירועים עולה. אם אנחנו מדברים על מכורים – אנחנו מדברים על סמים קשים; אם אנחנו מדברים על אלימות – אנחנו מדברים על אלימות קשה. יש עלייה גדולה מאוד באלימות במשפחה, בפגיעות מיניות, בכל תחום. הקורונה תלווה אותנו עוד הרבה מאוד זמן. כרגע אנחנו נערכים למצב האקוטי של מתן שירותים, אבל תוך כדי זה המסגרות שלנו, רובן, כל המסגרות שמטפלות בסוגיות שאמרתי, יש בהן עלייה מטורפת.

ברשותך, אני רוצה להגיד משהו לאוזני כולנו. זה לא אנשי רווחה שכל אחד מאתנו חושב עליהם, כלומר יש כאן אוניברסליות מוחלטת לגמרי. אנחנו מתעסקים עם משפחות וילדים בקשיים בתוך אוכלוסיות שבמציאות אחרת הם לא היו אנשי רווחה במובן הקלאסי שכל אחד חושב עליו בראש. אנחנו רואים ילדים, ילדות והורים ממשפחות מבוססות, שלעיתים איכשהו נפלטו ממערכת החינוך תוך כדי. אגב, הייתה נשירה סמויה גדולה מאוד בעידן הזום. היום אתה יכול להיכנס לזום, לשים את השם שלך, לכבות את המצלמה ולעשות מה שאתה רוצה. לכן אמרתי שיש התווספות דרמטית במספר הילדים שאנחנו מטפלים בהם, וזה בסדר גמור, לשם המשרד הזה מכוון.

אבל השאלה אם יש לו את האמצעים, כי ידענו שעוד קודם היו חסרים לו אמצעים, אז איך אנחנו היום מתמודדים עם הסיטואציה?

האמצעי היחיד שבולט בחסרונו, ולהערכתי אנחנו צריכים לעשות הכול כמדינה בכדי לטפל בו, הוא כוח האדם. חבריה, יש במשרד הרווחה 500 תקנים לא מאוישים כי עובדים ועובדות סוציאליים, הטובים ביותר, לא מוכנים לעבוד בשכר נמוך. תראו שחלק מן המשימות, מן ההגדרות של היעדים שלנו לשנה הזאת, לא לעוד שנתיים או שלוש, בתקציב כשסיגל ופריצקי ואני ישבנו אז חלק מן התקציב היה לחיזוקם של העובדים הסוציאליים. צריך לעשות שינוי דרמטי. המציאות הזאת מוכיחה מעל לכל ספק שאם יש קבוצת עובדים שהיום צריך לשים אותה בקרון הקדמי ולטפל בה זה העובדים הסוציאליים.

מעבר לזה, מי שעובד, עובד קשה ועובד במסירות. כלומר זה לא מין רגע שבו אנחנו מתבכיינים. לוקחים אחריות על כל מה שיש. זה שאנחנו נתקלים בבעיות של כוח אדם, זה לא מרפה את ידינו וזה לא גורם לנו להגיד: אוקיי, שיסתובבו ברחוב. לא, אנחנו נמצאים שם. מה שסיגל עושה עם העובדים הוא דבר חסר תקדים. אנחנו נדהמנו, סיגל קראה ליושבת-ראש הוועד ואמרה: תגידו, אם אנחנו נצטרך, כל מי שיושב כאן בקומה הראשונה והשנייה והשלישית ובבניינים אחרים יסכים לשים ציוד מגן ולרדת לשטח? אמרה יושבת-ראש הוועד: רוצה אני, אעשה את זה.

הוצאנו קול קורא משותף, ביחד עם יושבת-ראש ועד העובדים.

לכן מעודד מאוד שהמנכ"לית עם יושבת-ראש ועד העובדים מוציאות קול קורא משותף. בדרך כלל אף אחד לא ביקש, לא אמרו: אם לא תשלמו לנו לא נעשה. אמרו: מאיר וסיגל, אם אתם צריכים אותנו אנחנו שם.

השאלה אם זה לא נוגע בדיוק בנקודה שבה כולנו תמיד מצטיינים בה, שבתקופת חירום אנשים מוציאים מעצמם את הסולידריות, את טוב ליבם, את רוחב ליבם ומתגייסים לעזור, אם זה בזרועות הביטחון ואם זה בלימודים, והנה גם פה. אנחנו יודעים שהאנשים האלה הם אנשים טובים, הם גם פנו למקצוע הזה בגלל שיש להם את הדחף ואת העוצמה לעזור לאנשים אחרים. אבל אני חושבת שיש פה דיסוננס מובנה, כי באמת המשכורות שלהם נמוכות מאוד, ואני יודעת שהם עשו מאבק ארוך מאוד, הרי הם היו אצלנו וסיפרו לנו על ההסכמים שאליהם הם הגיעו, על שיפור התנאים שלהם, אבל עדיין זה טיפה בים והדרך כל כך ארוכה. אז זה נכון גם מבחינת איכות האנשים וגם מבחינת הניצול.

התשובה שלי היא זאת: את צודקת, אבל אנחנו אלה שנעשה את השינוי כאן בתוך הוועדה הזאת. זאת את, זה כל חברי וחברות הכנסת מן הוועדה, זה אנחנו. זה לא להקים קול זעקה, לא. מזה לא מגיעים לשום מקום. אלא לייצר פגישות עם אנשי משרד האוצר, כשאנחנו הופכים להיות לפה ולדוברים של העובדים הסוציאליים במדינת ישראל.

אנחנו יודעים כמה כסף צריך בשביל לעשות שינוי?

כן, אנחנו יודעים לכמת את זה. ענבל יודעת לכמת את זה. אנחנו יודעים בדיוק כמה אנחנו צריכים ואיך לשפר את שכרם. ראו, אם זה מעניין אתכם, אפתח סוגריים. עובדים סוציאליים במדינות ה-OECD מגיעים לגיל 34, 35, 36 והם נמצאים כבר כמעט בשיא שכרם. עובדים סוציאליים במדינת ישראל רק בגיל 60 מגיעים לשיא שכרם. דווקא בגיל הזה, שבו מקימים משפחות, אנשים באמצע שנות השלושים, עובד סוציאלי עדיין מדשדש סביב שכר של 7,000 שקל, אז תראו לי מי מוכן לזה היום. המורים מזמן נמצאים במקום אחר לגמרי. אבל שוב, נמשיך עם תחומי הליבה של המשרד. את העלית נקודה חשובה מאוד ואת מוזמנת בשמחה גדולה להוביל את זה.

תכננו לדבר על זה בהמשך אבל אם יורשה לי להוסיף על מה שאמר השר: אנחנו סיימנו עכשיו עבודה גדולה מאוד, שהובילה אותה העו"סית הראשית של המשרד, שמדברת על שיפור – זה לא רק השכר אלא מעמדה של הפרופסיה. נעשתה עבודה, בשיתוף רחב מאוד עם קהלים שונים, שהשר עוד לא ראה אותה, ויש לנו מועד להציג את זה בפניו, שחלקה קשור בשכר, אבל לא רק, זה קשור גם במעטפת, גם בהדרכות, גם בעומסים. אנחנו חושבים שצריך להגדיר תקנים לעניין הזה, כמה תיקים צריכים להיות לעו"ס.

ועניין המוגנות שעלה על הפרק.

על זה דווקא נעשתה עבודה מצוינת, ששותף לה כמובן האיגוד. אנחנו חושבים שצריך לתקוף את העניין הזה מכל הכיוונים. השכר הוא מרכיב משמעותי וחשוב, הוא לא היחיד. חלק מן הדברים אנחנו גם שוקלים לכלול בתוך חוק שירותי הרווחה, שאנחנו עכשיו מעדכנים אותו, ולהכניס לתוכו מרכיבים שקשורים בעובדים הסוציאליים עצמם.

רק לסבר את האוזן, בכל שנה מסיימים כ-1,800 בעיקר עובדות סוציאליות, אבל הן לא מגיעות אלינו, הן לא מגיעות למש"חים (מחלקות לשירותים חברתיים) ולא מגיעות למשרד.

עכשיו כשאתם מדברים על רעיון כל כך מבורך, לשים עובד סוציאלי בבית ספר – אין אחיות אבל אולי יהיו עובדים סוציאליים בבית ספר, זה נשמע כמו רעיון מבורך. אבל באמת מבחינת תקנים, מבחינת כסף – בסוף הכול זה תקציב.

יכול להיות שהשר, אחרי שנגמור להיאבק בתוך המשרד, אולי נכון להציע להציג כאן בוועדה את העבודה שנעשתה. נעשתה עבודה מאוד מאוד מקיפה ומעמיקה. אם הוועדה תהיה ביחד אתנו להוביל את הדבר הזה אני חושבת שזה מבורך.

ארוץ קדימה. אומר כדי ליישר קו: תחומי הליבה שלנו – יש לנו ארבעה מינהלים, שהם המינהלים המקצועיים. כמובן שסביבם יש מינהלים אחרים.

מינהל המוגבלויות – אנשים עם מוגבלויות, כ-130,000 מקבלי שירות, 1,145 מסגרות דיור, 969 מהן בקהילה.

מינהל אזרחים ותיקים – מינהל צעיר, עד כמה שזה נשמע מוזר, במשרד הרווחה. עד לפני שנתיים הוא היה תחום בתוך מינהל אחר. היום זה מינהל שהולך וגדל. תיכף כשנדבר על התקציב אתם תראו שהמינהל הזה הוא אחד המינהלים שתוגברו בצורה משמעותית בתקציב. זה גם המינהל, כפי שאמר השר, שאנחנו מתחילים בו את המהפכה של הסלים הגמישים עם הרשויות. אנחנו מדברים על 105 בתי אבות, שחלקם בתי אבות משותפים עם משרד הבריאות וחלקם בתי אבות של משרד הרווחה, ועוד 860 מסגרות בקהילה, שהן מסגרות נהדרות של מרכזי יום, של מועדוני מופת ועוד דברים אחרים.

נוסיף רק שמשרד הרווחה הוא הרגולטור של כל בתי האבות בארץ, גם של בתי אבות פרטיים. בתקופת הקורונה הם עוברים לאחריות שלנו ואנחנו אחראים לכל הרגולציה ולכל מה שקורה שם.

וגם כאן, אם יורשה לי להוסיף, בקרוב אנחנו צריכים להשלים את הרגולציה לדיור המוגן מכיוון שלא הושלמו התקנות שיאפשרו לנו גם לדרוש רישוי מן הדיור המוגן, גם להגן על האנשים שנמצאים שם ושמים את מיטב כספם, שיש להם או אין להם. זה גם דבר שנמצא על סדר היום שלנו.

תפתחי סוגריים לגבי בתי האבות והקורונה. היום לגבי מצב הקורונה והטיפול בקורונה – האם מבחינתכם אתם שבעי רצון?

בסך הכול כן. צריך לומר שהמצב בבתי האבות כרגע נמצא בשליטה, נגיד כך. אני מחכה להעלות לזום כדי להציף את הקשיים שיש, על חלק ממה שכולנו חווים, אבל בסך הכול כרגע המצב נמצא בשליטה.

וכוח האדם שם?

הולך ויורד, אבל עדיין לא הגיע לקו האדום.

אנחנו לא נמצאים בשיא. עושים פעולות בכדי לא להגיע לשם.

גם שם יש לכם תוכנית מגרה?

לא לדיור המוגן אלא לבתי האבות. לגבי הדיור המוגן לנו אין תוכנית.

מינהל שירותים חברתיים ואישיים – זה שם כולל להמון דברים. שם נמצאות התוכניות לילד ולמשפחה, פנימיות ילד ונוער, תוכניות העוני והמחלקות לשירותים חברתיים, שזה הזרוע שלנו ברשויות, ומינהל תקון, שאני מקווה שעד הפעם הבאה שנגיע לדיון בוועדה כבר יהיה לו שם אחר מכיוון שהשם הזה הוא שם נוראי. כמי שהגיעה מחוץ למשרד, הלכתי לבדוק מה משמעות השם.

בואי תגידי לכולנו מה זה תקון.

לתקן אנשים – זה השם.

לתקן אנשים? זה עוד יותר גרוע בעיניי.

השם לא טוב. אנחנו נחליף אותו.

בכל אופן, יש במשרד הרווחה אוכלוסיות קצה, קצה קצה, קצה קצה קצה, אז במינהל תקון נמצאות הקצה קצה קצה. תחת תקון נמצא חסות הנוער, נמצאות המסגרות של שורדות זנות, של התמכרויות, כל העולמות הללו. יש לנו כ-1,000 נערים ונערות בחסות הנוער, שגם שם יש עלייה משמעותית במספר הנערים והנערות. יש 250 מסגרות חוץ-ביתיות וכ-1,250 מסגרות בקהילה. בסך הכול צריך לומר שבמשרד הרווחה יש כ-8,000 מסגרות – חלקן של שישה אנשים וחלקן של 200, אבל יש כ-8,000 מסגרות שנמצאות תחת הפיקוח שלנו. שתי מסגרות הן של שירותים ישירים – מעונות יום לאנשים עם מוגבלויות וחסות הנוער. כל השאר הם שירותים שניתנים במיקור חוץ.

סיגל, אני מציעה, גם בגלל שהתחלנו באיחור, אולי ננסה להתרכז בדברים המרכזיים, האתגרים המרכזיים שציינתם כאן, ואולי בתוכניות שלכם לגבי השנה הקרובה.

ברשותך, האתגרים המרכזיים באופן תמציתי ואז נעבור לשקף האחרון של התקציב.

כן, כי אני רוצה לאפשר לאנשים להתייחס ולקיים דיון.

האתגרים המרכזיים של המשרד הזה: 1) פיתוח והרחבת תוכניות איתור, מניעה ומוביליות.

איך? איך מאתרים?

נדמה לי שדיברתי על זה במשך חמש דקות. אני אחזור. שיתופי הפעולה: זה שאנחנו נכנסים לתוך בתי הספר, זה שאנחנו נמצאים בתוך הרשויות, זה שאנחנו נמצאים בתוך בתי הסוהר, זה שאנחנו נמצאים בתוך תנועות הנוער – הכוונה היא להיות חלק, לשתף פעולה, לשבת סביב כל שולחן חברתי במדינת ישראל. אזכיר לכם, נכנסנו לתוך התחום של מסילה בתל אביב, כל מי שמטפל באותם נערים ונערות ובמחסני הילדים. העברנו החלטת ממשלה לפני שבועיים–שלושה שבועות, בעיניי החלטה דרמטית, שאומרת: משרד הרווחה ומדינת ישראל לוקחים אחריות על כל הדברים שקורים. זה מבחינתי האתגר המרכזי, כי אם אנחנו מאתרים אותם, ואם השותפים מבינים שאנחנו באים עם יכולת, אז אנחנו מתחילים בתהליכים של מניעה ותהליכים של שיפור.

2) פיתוח מענים הוליסטיים לאזרחים ותיקים. שוב, האזרחים הוותיקים זה בדיוק המקום שבו זה לא אנשי רווחה. למשל התוכנית, שאולי עכשיו בתקופת הקורונה שמה נשמע לא טוב, "מבדידות להתגודדות". עכשיו אנחנו זהירים בגלל הקורונה, לא רוצים, אבל כעיקרון, אנחנו מוצאים אזרחים ותיקים מכל הגילאים שאין להם שום בעיה כלכלית, יש להם בעיה אחת, בעיה של בדידות. ככל שזה בפריפריה, אנחנו מגלים שבמועצות אזוריות יש בישוב כזה אחד, בישוב כזה אחד ובקיבוץ כזה אחד ולא מוצאים את ההזדמנות לחבר אותם. בישובים הערביים אנחנו נתקלים – ולכן אנחנו נותנים שם, אני אומר מראש, העדפה מתקנת. אני גדלתי במשפחה מרוקאית שבה הסבא והסבתא היו אתנו, זאת הייתה התפיסה, שהם אתנו. תמיד אמרנו שאין סיפורי כיפה אדומה כי אין סבתא שגרה ביער, הם אתנו. אבל עכשיו מסתבר שלא. אנחנו באים לתוך כפרים ערביים, החבר'ה הצעירים יצאו, הילדים יצאו ללמוד, יצאו לעבוד. פונים ראשי רשויות ואומרים: היום זו הבעיה המרכזית שלנו.

הבדידות של הגיל המבוגר, שבטח החריפה בגלל הקורונה ובגלל הריחוק החברתי.

בוודאי.

יש תוכנית שהיא מענה ספציפי עבורם?

יש מענה ספציפי לאנשים הללו.

אז איך עדיין אנחנו רואים כותרות על קשיש בן 90 פלוס שנמצא במצב כל כך קשה, לבד? איפה רשויות הרווחה במקרים האלה? ברור לי שאי אפשר לראות את כולם, אבל מדובר פה באנשים שאנחנו מכירים אותם, אנחנו יודעים את הגיל שלהם, אנחנו יודעים שהם ניצולי שואה, אנחנו יודעים שהם עריריים. כלומר יש את המידע הזה למשרד הרווחה. איך הם נעלמים מתחת לרדאר? איך רואים עדיין כותרות כאלה?

רואים את הכותרות, ואני לא מקל ראש בכותרות הללו. למשל ראינו את הכותרות על 171 קשישים שנמצאו מתים בבתיהם. עשינו בדיקה באוגוסט והסתבר שרובם לא היו קשישים, היו חבר'ה בני 40–50. זה עדיין לא מעמעם את הטרגדיה, אבל חלקם פשוט לא היו מוכרים לאנשי הרווחה.

האחריות היא על כולנו. אני פונה לראשי עיריות ואומר להם: אנחנו ניתן לכם את העזרה. אתם תמפו את הקשישים שנמצאים בעירכם. חבריה, רוב הקשישים מזדקנים בתוך הבתים שלהם. 95% מאתנו נזדקן בתוך הבתים שלנו. חלק לא מבוטל מאתנו לא ירצה שום קשר לרווחה. יש כאלה שאומרים: אנחנו לא רוצים. אנחנו הפכנו להיות לסוכנים שנוקשים על הדלתות ואומרים: חבריה, בואו אלינו. היום אנחנו במהלך מדהים של לנקוש על הדלתות. לא נוכל לעשות את זה לבד.

בשבוע שעבר התפרסמה תמונה מזעזעת מאוד, בטח יצא לכם לראות, של דירתו של קשיש ניצול שואה, מצב הבית שלו, השירותים, הכול. אלה אנשים שמשרד הרווחה מודע לקיומם?

חבריה, תזכרו שעד שנת 2013, כאשר אני הייתי שם, משרד הרווחה טיפל בניצולי השואה. היום אנחנו נמשיך לטפל בניצולי שואה למרות שהעבירו חלק מן הטיפול למשרד אחר. אנחנו לוקחים אחריות על כל דירה כזאת. שוב אני אומר, לא הסברתי את הדברים כדי להגיד שהם אחראים. אנחנו אחראים. בתוך מעגל האחריות יש את ראשי הערים ואנחנו פונים לראשי הערים. אנחנו נותנים כסף – חלק מן הסיפור של הגמישות התקציבית הוא בכדי שראש עיר שרוצה לשפץ דירות של עשרה קשישים יוכל לשפץ דירות של עשרה קשישים ולא לחכות לפילנתרופיה. חלק מן הגמישות הזאת היא שראש עיר יוכל גם לסייע ל-10–20 משפחות שלא רשומות ברווחה, אבל אם הוא מאתר איזה צורך מידי לעזור להן מבחינת ביטחון תזונתי אז הוא יכול לא לפשוט יד אלא הוא יודע שהמדינה עומדת מאחוריו עם האחריות.

אנחנו צריכים באמת מעבר למה שמשרד הרווחה עושה. באמת אני אומר בענווה גדולה, אנחנו עושים. אי אפשר להגיע לכל אחד. אנחנו נוכל להשלים את הפאזל הזה בכך שנמצא שותפים מלאים. רוב ראשי הערים הם שותפים מלאים. הייתי ביקנעם אצל שמעון אלפסי, שהוא ראש עיר ותיק ביקנעם. הם פיתחו שם איזו אפליקציה עם מדי המים. זה מדהים. הם עשו מיפוי של הקשישים וניצולי השואה ויש אפליקציה שעוקבת אחרי צריכת המים. אם הם רואים שמשהו הופסק שם – אנשים מגיעים אל תוך הבתים, נוקשים על הדלת.

אפשר גם עם חברת החשמל לעשות את זה.

אנחנו מפתחים בכל עיר. ברוך השם, אנשים חיים יותר. אגב בשנת 2035 תהיה עלייה של 30% באוכלוסייה הישראלית, ועלייה של 130% באוכלוסייה של בני 75 ומעלה כי אפשר יהיה לחיות יותר. ההתפתחות של עולם הרפואה ועולם הטכנולוגיה מאפשרת את הארכת תוחלת החיים. מדינה שלמה צריכה להיערך לזה.

תסיימו את הסקירה ונפתח את הדיון. לא כל יום מגיע לכאן השר והוא רוצה להציג סקירה, עם כל הכבוד, אוסאמה. אני רק רציתי לשאול לפני שאנחנו מתקדמים: היום, אפרופו מה שאתם אומרים, אם אני יודעת שהשכן שלי נמצא במצב לא טוב, יש מספר טלפון שאליו אני יכולה לפנות, מוקד חירום בעניין עזרה לאנשים ספציפיים?

בוודאי.

יש מוקד של משרד הרווחה, 118, שפועל 24/7. אנחנו עושים כל הזמן פרסום של המוקד, גם דרך הרשויות וגם באמצעי התקשורת. כל פנייה שמגיעה למוקד מטופלת.

היה פרסום של משרד הרווחה על אלימות במשפחה.

אתם ממשיכים את הטיפול. זה מעולה. כל פעם שאני רואה את זה: טוב שממשיכים את אותו קמפיין.

מדהים עד כמה זה הקפיץ את מספר הפניות. אנשים פשוט לא ידעו. הקמפיין שאנחנו עושים עכשיו עונה בדיוק לשאלה שלך.

יש לנו עוד חצי שעה ואני רוצה להתקדם.

כל מי שמזהה קשיש או קשישה ברחוב ויודע לתקשר איתם, אני מבקש מאוד – כולנו מכירים את הרשויות. מה שצריך זה או להתקשר בטלפון למוקד שלנו או להגיע לרשות. אנחנו מגיעים לכולם.

ברשותך, יש לי הצעה כדי לייעל. אולי כדאי שתענה תוך כדי השאלות.

אולי כדאי לומר כמה מילים על התקציב.

אני סמנכ"ל תקציבים של משרד הרווחה. אנחנו מדברים על תקציב 21 ו-22. אנחנו מדברים על גידול של 1.2 מיליארד שקל, באמת גידול מרשים בצורה בלתי רגילה.

התקציב שלנו מגיע ל-9.7 מיליארד שקל, כאשר זה התקציב שהוקצה מתוך תקציב המדינה. בנוסף יש לנו עוד סדר גודל של כ-3 מיליארד שקל לתקציב של הכנסות מן הרשויות המקומיות, ביטוח לאומי וכולי. דהיינו, בסופו של יום, אנחנו עם 13 מיליארד שקל. זה התקציב שעומד לרשותנו. תקציב מרשים מאוד. הוא אף פעם לא מספיק לשירותי הרווחה אבל אנחנו מתקדמים כל הזמן. אנחנו גם מגיעים לאוכלוסיות חדשות וגם מעמיקים את הטיפול באוכלוסיות ותיקות, אנחנו עושים את זה במקביל. זו באמת עלייה מרשימה.

זה לא כולל את התקציב של הביטוח הלאומי?

לא, הוא לא כולל את התקציב של הביטוח הלאומי. זה תקציב רווחה בלבד.

תקציב הביטוח הלאומי הוא 70 מיליארד שקלים. חתמתי עליו בשבוע שעבר.

הדברים המרכזיים שמרכיבים את ה-1.2 מיליארד שקל הם 200 מיליון שקל לטיפול באוכלוסיות במצבי משבר וסיכון ואלימות במשפחה. קיבלנו תוספת מרשימה מאוד לנושא טיפול באלימות במשפחה.

מה הגידול של התקציב השנה לעומת שנים קודמות?

השנה הוא סדר גודל של 700 מיליון שקל לעומת השנה הקודמת, ועוד 500 מיליון שקל. זה התוספת. דהיינו, 1.2 מיליארד שקל תוספת לתקציב הרווחה לעומת שנת 2020. אנחנו מגיעים ל-9.7 מיליארד שקל בתקציב המדינה.

תוספת של 1.2 מיליארד שקל לתקציב הרווחה? כל הכבוד.

כל אלה תוספות.

עמדנו בשנת 2020 עם תקציב של 8.5 מיליארד שקל ועכשיו אנחנו נמצאים עם תקציב של 9.7 מיליארד שקל.

אני רציתי שהוא יהיה יושב-ראש הכנסת, אתה יודע.

אני שמח שהוא שר הרווחה.

כפי שאמרתי, אנחנו מדברים על 200 מיליון שקל לנושא טיפול באוכלוסיות במצבי משבר, כאשר התוספת המרכזית הייתה לטובת טיפול באלימות במשפחה.

אנחנו מדברים על 110 מיליון שקל לחיזוק השירותים החברתיים ברשויות המקומיות, כאשר הדבר המרכזי הוא 450 עובדים סוציאליים חדשים שיתווספו לפיתוח שירותים קהילתיים ברשויות המקומיות.

מה תפקידם?

תפקידם לפעול בכל מגוון השירותים ברשויות המקומיות. אני מדבר על 110 מיליון שקל עבור תוספת עובדים סוציאליים. בשנים האחרונות אנחנו דווקא נותנים, כפי שהשר אמר, לרשויות המקומיות אפשרויות בחירה לאן ילכו העובדים, באילו נושאים מרכזיים הם יטפלו. מצד אחד אנחנו מכוונים אותם מלמעלה ומצד שני אנחנו מפקחים על זה, אבל משאירים לרשויות גמישות היכן להוסיף את העובד הבא.

גם הוספנו 40 מיליון שקל לטובת מוגנות של עובדים סוציאליים. היו על זה הרבה מאוד סיפורים בעבר לגבי המוגנות של העובדים הסוציאליים.

אנחנו מדברים על תוספת של 60 מיליון שקל לשירותים קהילתיים למוגבלים – הרחבת השירותים, נופשונים, קהילות תומכות לאנשים עם מוגבלות, שהיא הרחבה מרכזית מאוד של השירותים לאנשים עם מוגבלויות.

זה דבר שנשאלתי עליו על ידי חלק מחברי הכנסת, בדיוק על הנקודה הזאת, האם אנחנו צריכים להסכים לכך שאנשים עם מוגבלויות נמצאים בכל מיני – אתם זוכרים את האבא ששבת כאן והגיע לוועדה. זה בדיוק העניין: להפוך את מרחבי העבודה שלהם לכאלה שיכולים לתת להם העצמה קוגניטיבית, מרחבי עבודה טובים יותר. אנחנו ממש בעיצומה של מהפכה. אגב, קראנו לאיש ששבת וצירפנו אליו את פרופ' קורי שולמן, ואמרנו לו: הנה כסף, שב איתה ובעוד חודשיים תביאו את ההצעות שלכם. במקום שאנחנו נתחיל לשבת ולחשוב. אתה הורה שחי את הילד שלך כבר 30 שנים.

זה שיתוף הפעולה.

בואו ושבו קבוצה של הורים ביחד עם האקדמיה, תנסו לחשוב, ומה שאתם תביאו זה מה שאנחנו נעשה.

זה כבר התקבל או נמצא עדיין בתהליך?

הם בשלבים.

בעוד שלושה שבועות נגיש את ההמלצות לשר. יש שם שלושה הורים.

יוראי היה שושבין.

אבל לגבי חלק מן העניין אנחנו כבר בשלבי סגירה סופית של שדרוג המענים במסגרות האלה של התעסוקה ואנחנו באמת עושים שם שינוי.

מה שיישאר לנו פתוח, אני שם פה תפוח אדמה לוהט בפני כל חברי הכנסת, זה יחסי העובד–מעביד בחלק מן המקומות.

אנחנו יודעים את זה ואנחנו כבר מכינים הצעת חוק.

מצוין. אני אהיה שותף מלא.

ארוץ על ההמשך. בד בבד עם הרחבת השירותים בקהילה יש לנו הרבה מאוד אנשים שעדיין זקוקים לסידור מוסדי. יש לנו 75 מיליון שקל תוספת לסידורים מוסדיים בכל קשת המענים בנושא המוגבלויות.

קיבלנו 260 מיליון שקל, סכום חסר תקדים, גם לטובת שיפוצים ומיגון שירותי רווחה.

אני לא מוכן שזה יעבור כך. מדינת ישראל מאז הקמתו של משרד הרווחה – זה היה משרד הסעד – מסרבת בתוקף שיהיה לה סעיף של בינוי. משרד הבינוי והשיכון בונה כיתות, משרד הבריאות מחפש פילנתרופיה לבתי חולים אבל מידי פעם בונים איזה בית חולים. משרד הרווחה – זה רק פילנתרופיה או הרצון הטוב של ראשי ערים. איפה אנחנו מרגישים את הקושי הגדול? בישובים הערביים, כי שם יש קרקע פרטית. אנחנו באים לבאר שבע ומוצאים מקום לגן כזה או גן אחר. לכן התעקשתי הפעם שיהיה סעיף של בינוי. בשנה הבאה פריצקי ואני נלך למשרד האוצר והסעיף הזה יגדל. בסופו של דבר בכל עיר נוכל לבוא לראש העיר ולהגיד לו: יש לך אפשרות לבנות מרכז יום לקשישים ומרכז יום לילדים עם מוגבלויות ואתה לא צריך ללכת לחפש איזה מקלט ישן או לחפש פילנתרופ שייתן לך.

הדבר הבא הוא סיפור הביטחון התזונתי, שהשר שם אותו על השולחן באופן ברור מאוד.

מה זה אומר? מה הולך להיות בהרחבת המענים?

זה אומר שבגדול אנחנו ממשיכים עם שני מענים מרכזיים. דבר אחד הוא כל נושא התמיכה, ששודרג בצורה בלתי רגילה. בשנה הבאה אנחנו מדברים על סדר גודל של 46 מיליון שקל לנושא תמיכה ועוד סדר גודל של 60 מיליון שקל לטובת המיזם לביטחון תזונתי. אנחנו מריצים את המיזם לביטחון תזונתי כבר מספר שנים ואנחנו מגיעים לתוצאות משמעותיות מאוד בטיפול במשפחות.

אנחנו נעבור מ-10,000 משפחות ל-27,000 משפחות שיקבלו כרטיסים נטענים.

ולא את הסל שאנחנו מכירים.

ושיפור שכרם של העובדים הסוציאליים. על זה דיבר השר בתחילת הדברים.

עד כאן התוספות.

תודה רבה. בואו נעבור לחברי הכנסת ולשאלות. יש פה חברי כנסת שביקשו ממני לדבר כעת כי הם נאלצים ללכת. חברת הכנסת ענבר בזק, בבקשה. לכל אחד יש שתיים–שלוש דקות.

אני מבטיחה לדבר בקצרה ואז אצא לוועדת החוקה, חוק ומשפט.

קודם כול, רציתי להגיד תודה גם לשר וגם לסיגל מורן. רואים שיש פה עבודה חשובה מאוד. זה אחד המשרדים החשובים והמשמעותיים בתקופה הזאת. רואים שנעשתה פה עבודה, גם הגדלה של תקציבים, גם גמישות חשובה מאוד.

אני רוצה להעלות נושא אחד, שגם סיגל תתחבר אליו כראש מועצה אזורית לשעבר. פנו אליי ראשי מועצות אזוריות. העובדים הסוציאליים ברשויות מקבלים איזשהו מימון על נסיעות לבתים. במועצות אזורית, בעיקר בפריפריה, בנגב בגליל ובגולן, שהמרחקים גדולים מאוד ואין תחבורה ציבורית, המימון לא מכסה את עלות הנסיעות שלהם. כפי שדיברנו, גם כך השכר נמוך ואז האנשים האלה למעשה נאלצים להוציא מכיסם כסף כדי להגיע לבתי אנשים. אשמח אם תראו מה אפשר לעשות בעניין הזה ואם צריך גם תיקון חקיקה בנושא הזה אשמח להתגייס. זה נושא שלגביו פנו אליי כבר כמה אנשים ואשמח אם תעזרו.

קודם כול, כשצריך לפרגן אז מפרגנים. השר, כל הכבוד לכך שהרווחה עומדת על סדר היום ושהצלחתם להביא תקציבים גדולים ומשמעותיים.

יש תחושה בזמן האחרון שכל הבעיות של מדינת ישראל מתנקזות או לביטחון פנים או לרווחה. כל הזמן אומרים: אז איפה הרווחה? או איפה המשטרה? איפה הרווחה? איפה המשטרה? באמת אי אפשר שרק המשטרה ורק הרווחה יתנהלו פה. צריך איכשהו לפזר את הכול.

בואי נחתור לשאלות.

יש לי כמה דברים. קודם כול, גם רציתי לפרגן על הקמפיין בעניין אלימות במשפחה שאתם ממשיכים אותו. זה התחיל כמדומני אצל איציק שמולי, אבל כל הכבוד שאתם ממשיכים אותו. הוא מאוד מאוד חשוב. נושא אלימות במשפחה נוגע קצת גם לשב"ס אבל בעיקר לעובדים הסוציאליים. בכלל כל הסיפור של טיפול בגברים אלימים – חלק מהעניין הוא שהרבה מאוד אנשים שיושבים בבתי הכלא יחזרו בדיוק לאותו דבר כי הם לא עוברים שום העצמה, שום טיפול, שום כלום ושום דבר. לכן חייבים איכשהו לתת להם את הגזר של הפחתה בתקופת הכליאה אבל אם הם יעברו טיפול כולנו נרוויח מזה. אני מאמינה יותר במניעה מאשר בענישה ופה המניעה היא קריטית.

אני רוצה להגיד משהו דווקא בעקבות השיחות אתך. נפתחו ארבע דירות לגברים שעברו את התהליך הזה. יש לך הרבה זכויות בזה, קרן. אנחנו פונים לגברים ומנסים להביא אותם לדירות הללו. עכשיו אנחנו צריכים לטפל בזה מבחינת חקיקה, שהגברים יחויבו. אלה דירות שמנסות לשנות את המשוואה הזאת. המציאות היא קשה מאוד, יש אלימות כנגד אישה, לוקחים את האישה עם הילדים שלה ומוציאים אותה לבית מוגן, שככל שנעשה תמיד הבית יהיה בעייתי וקשה מאוד. אלה מקומות קטנים ודירות קטנות, במיוחד כשצריך להביא את הילדים. אנחנו מנסים לשנות את המשוואה הזאת, לכן פתחנו את הדירות הללו. עכשיו צריך לעבות את האקט הזה גם מבחינת חקיקה, גם בזה שבתי המשפט יבקשו מאותם גברים, לא רק להרחיק אותם מן הבית אלא גם לעבור לדירות האלה.

להורות להם, לא לבקש מהם.

אפרת, גם את מכירה את הדברים האלה מתפקידייך הקודמים. הרבה פעמים הם מעדיפים לשבת בכלא בסבבה ולא לעבור טיפול נפשי מאוד מאוד קשה.

אם כי גם בכלא הם עוברים טיפול.

הם לא מחויבים. זה בדיוק הסיפור. אני מאמינה יותר בגזרים, תנו להם יותר צ'ופרים, תמריצים מאשר ענישה וזה ישתלם לשני הצדדים.

דבר נוסף, דיברנו על כך ורק אזכיר, זיהוי ודיווח על התעללות בילדים. אנחנו מנסים, יש עובדים סוציאליים ויש מורים. צריך פשוט לקדם את החקיקה, שיהיו הכשרות, שתהיה חובה למורים, לעובדים סוציאליים, לרופאים, שיידעו איך לזהות התעללות בילדים ולאן לדווח. זה זיהוי ואחרי כן דיווח. חובת הכשרה של מורים ושל עובדים סוציאליים. מדוע? כי היום אחד מכל חמישה ילדים עובר התעללות, בין אם מינית ובין אם פיזית, מכות, זה לא משנה, אחד מכל חמישה. זאת אומרת שבכיתה יושבים חמישה, שישה, שבעה ילדים כאלה. לכן אנחנו צריכים להכשיר את אנשי המקצוע כדי שיידעו לזהות אותם וגם יידעו לאן לדווח. יש היום גם תוכנות של אנימה, שאפשר דרכם לזהות דרך ציורים של ילדים.

מאיר, אנחנו מדברים על זה מאז שנת 2013 כאשר היית שר הרווחה, על ההכשרות. המל"ג עצר אותנו. הגיע הזמן לחייב אותם לשתף פעולה.

בדיוק, חייבים לחייב אותם לשתף פעולה כי ילד שאנחנו מזהים אותו בגיל הנכון, בגיל חמש, שש, שבע, אנחנו חוסכים לו את כל החיים הרעים. מי שעובר התעללות בגיל חמש, שש, שבע, היא לא נפסקת פתאום, רק אנחנו יכולים לזהות את זה. אם הוא חווה התעללות בגיל חמש, שש, שבע הוא עובר התעללות עד גיל 18. אנחנו רוצים להציל אותם.

אלה הדברים. יש עוד הרבה אבל אני מפסיקה כאן.

תודה. בואו נשמע איפה זה עומד. איפה המודעות של המשרד בעניין?

אנחנו כמשרד מטפלים בזה, אבל צריך כאן שילוב. אני חושב שצריך בהזדמנות הראשונה לערוך ישיבה ביחד עם ועדת החינוך, להזמין את שרת החינוך וגם אני אגיע לכאן.

ולקדם את התוכנית.

אגב, הוקם שולחן שיושבים סביבו שלושת השרים עם המנכ"לים: הבריאות, הרווחה והחינוך, ויש שולחן שלי ושל ניצן הורוביץ. אני חייב להגיד שניצן הורוביץ כל כך מבין את הדברים האלה. כל האנשים שנופלים בין רווחה לבין בריאות אנחנו רוצים לטפל בהם, גם תקציבית. יש פתיחות. הדבר הטוב הוא שאף אחד לא רוצה קרדיט לעצמו. הוא אומר: בואו נשב שנינו ונטפל בעניין הזה. זה לדעתי הפתרון, ישיבה משותפת.

תודה קרן. בואו נקדם את זה. חבר הכנסת סעדי, אחר כך נירה שפק. אני יודעת שכולם צריכים ללכת. אני לא מפלה פה אף אחד, כולם ידברו.

מי שבא ראשון.

אני לא יודעת מי הגיע ראשון. לא קיבלתי רשימות של חברי הכנסת. כולם ידברו 2–3 דקות. מופיד מרעי, בבקשה.

תודה גברתי היושבת-ראש. כבוד לשר שמגיע לכאן מידי פעם ומציג את תמונת המצב הכוללת, וגם נקודתית כשאנחנו מדברים על נושא כזה או אחר.

אני רוצה לייצג בדברים שלי בקצרה שלוש קבוצות. אחת היא העובדים הסוציאליים. דובר כאן בעבר על התנאים של העובדים הסוציאליים, אתם דיברתם על כך שאתם מתכוונים לטפל מערכתית בתנאים של העובדים הסוציאליים. הם עובדים הכי קשה, הם עומסים על עצמם את כל משקל הטיפול בכל מי שצריך, וגם לא יכולים להוציא את זה החוצה, כך שהטיפול הנפשי והרגשי שלהם והפיזי שלהם במטופלים אי אפשר לפרסם אותו, זה נשמר איתם והם עובדים קשה גם מבחינת המרחק. דובר כאן על מרחק – בעיקר בפריפריה, בכפרים, בישובים הצפוניים. צריך לעשות כאן חשיבה מערכתית, טיפול ולתת להם את התנאים שמגיעים להם.

הנושא השני הוא ילדים מחוסרי קורת גג. דיברנו על זה. חשוב מאוד כאן שיתוף הפעולה עם משרד החינוך כי חלק מן הילדים שלנו מטופלים על ידי משרד החינוך וחלק על ידי משרד הרווחה. אין סנכרון בין שני המשרדים. אני שמח לשמוע שיש יותר ילדים שנקלטים במוסדות. צריך לראות מה קורה עם הילדים שאנחנו לא יודעים איפה הם, זה מה שתמיד מטריד אותי. אמרתי גם בעבר, אני חבר בעמותה למען הילד, מתנדב ומלווה אותם כבר 25 שנים. תמיד מטריד אותי הילדים שאנחנו לא יודעים איפה הם.

נכון, אלה שנופלים בין הכיסאות.

במשפט אחד: אני גדלתי בדור שכאשר היינו מטיילים בדימונה היינו פוגשים אנשים מקסימים שקראו להם מדריכי רחוב. אגב, המקום הראשון שבו אנחנו מחזירים אותם, יש לנו שולחן גדול מאוד של ערים מעורבות, בעקבות האירועים. במשרד הרווחה יש שולחן של כל מנהלי אגפי הרווחה בערים המעורבות. המקום הראשון שבו אנחנו שמים את המאתרים האלה הוא שם, בכדי לגלות את הילדים האלה, אבל אנחנו צריכים לחזור לימים הטובים שהיו למשרדים, גם לחינוך וגם לרווחה, עיניים בשטח.

אני עובר לחברה השלישית, למגזר הערבי, שדיברת עליו, הלא יהודי, הכפרים. בגלל חוסר תעסוקה ובגלל חוסר בתעשייה באותם ישובים, כאשר אין תעסוקה אנשים מידרדרים לעוני והדרדור לעוני מביא אותם למצב רע מאוד. נכון שאתה אומר, וזה בסדר, אני שמח לשמוע שאתה אומר שהיום שם צריך לתת את הפוש היותר רציני. הפער הוא גדול, כבוד השר. תפתחו לא רק זוג עיניים אלא עשרות זוגות עיניים על מה שקורה שם. המצב רע מאוד.

ראינו את המצב החמור גם בכל הדוחות על העוני. יש תוכנית מסוימת לחברה הערבית?

כן, בוודאי. אפרט, ברשותכם. בתוכנית של הביטחון התזונתי הם מקבלים פי שניים ממספרם באוכלוסייה. אנחנו מבינים את זה. לנושא של הבינוי מוקדש המון. יש עוד שתי תוכניות מקבילות. תזכרו את תוכנית החומש של המגזר הערבי, שיש בה טיפול באיתור. כל משרד מקבל עוד תקציבים שצבועים אך ורק למגזר הערבי.

אנחנו דנים שם גם על הנקודה הזאת.

אתם יושבים שם וחבר הכנסת סעדי יושב שם. בסך הכול יש שם הרבה מאוד כסף. אנחנו צריכים לנתב אותו לשני דברים: לחיזוק המענים שאנחנו כבר נותנים, ולייצר מענים חדשים שהם אופייניים, תלויי שפה ותלויי תרבות. במגזר הבדואי אנחנו עושים את זה בהכנסת יותר ויותר נשים למעגל העבודה ומגשרים בתוך הישובים הערביים, וכנ"ל בצפון.

חבריה, אני מציע שבאמת תהיה ישיבה אחת, אם זה מעניין אתכם, שבו נדבר אך ורק על המגזר הערבי.

קבענו ספציפית דיון בנושא החברה הערבית וזה יקרה בחודש הקרוב.

תבוא גם השרה לשוויון חברתי, שהיא אחראית, ואני אגיע. אני מציע שכל שר שיגיע לכאן ידבר גם על ההיבטים האלה במגזר הערבי כי זה שותפות.

בואו נמשיך לשמוע. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, אחריו נירה שפק ואוסאמה סעדי. בבקשה.

בשבוע שעבר, לא בשעות העבודה, ראיתי בפייסבוק פוסט של אימא לילדים עם צרכים מיוחדים שמספרת בייאוש רב על ההתמודדות שלה מול הרגולציה. כתבתי לה: קראתי את הסיפור שלך ואשמח לעזור. לא חלפו שתי דקות, חלפו שלוש, וזה לא היה בשעות העבודה, וקיבלתי וואטצאפ מסיגל מורן שאומרת לי: אני מכירה את הסיפור, פה זה עומד, מחר יצרו קשר אנשי המשרד. יום למחרת התקשרה אליי סיגל מורן ועדכנה אותי שהכול טופל. גם האימא אישרה שהיא קיבלה טיפול.

אתה יכול לצרף אותנו לקבוצה הזאת?

אין קבוצה. היא שלחה לי וואטצאפ.

מה זה "לא בשעות העבודה"? יש לנו שעות עבודה מוגדרות? שאני אדע גם.

זה היה במהלך יום המנוחה השבועי שלנו. זה מאוד הפתיע אותי.

מאיר, שר הרווחה, בחרת להקיף את עצמך לא רק באנשים מקצועיים אלא באנשי שליחות, גם סיגל וגם שיבי וגם יובל וגם רוני וגם רביע וגם ענת. אני מוכרח לומר לך, אתה יודע כמה אני פונה אליך, אני פונה אליך לא מעט, אתה השר שאני עובד אתו הכי הרבה. אני מוכרח לומר לך שאני מקבל שירות יוצא מן הכלל מאנשי משרדך.

זה בוני גולדברג, שהייתה מנהלת אגף הרווחה בעיריית ירושלים במשך הרבה מאוד שנים. זה היה כבוד גדול. התקשרתי אליה ואמרתי לה שאני צריך – אתם יודעים שהעולם לא תמיד שייך לצעירים, יש הרבה חבר'ה שיש להם ניסיון, ומה שהיא פותרת 20 אחרים לא יכולים לפתור. תודה רבה שאת נמצאת.

על כן אני אומר: לא רק באנשי מקצוע מהטובים ביותר אלא גם באנשי שליחות שמקיפים אותך. מאחר ואני חבר מפלגתך אני יודע להעיד שיכולת לבחור בכל תפקיד שהוצע ליש עתיד ואתה בחרת לשוב למשרד הרווחה. רוצה לומר שזה בלבך. אתה רואה את האנשים, אתה בא מלא בתשוקה ומדינת ישראל התברכה בהיותך שר הרווחה והביטחון החברתי.

אני רוצה לדבר על שתי סוגיות ממש בקצרה. אחת היא לגבי אנשים עם צרכים מיוחדים, שכל פנייה פרטנית שמגיעה אליך אתה מטפל בה, אבל גם אני מצפה מאוד לעבוד אתך על המהלכים פורצי הדרך ברמה הרוחבית שאתה מתכוון להוביל, גם בחוק שירותי רווחה.

חוק המוגבלויות, החוק לאנשים עם מוגבלויות. בעזרת השם, אני מקווה מאוד. הוא חוק חשוב והוא תוספת משמעותית. גברתי היושבת-ראש, אנחנו עושים כל מאמץ שהוא יגיע במושב הזה.

הנושא השני והאחרון הוא הקהילה הגאה. כל הפרשיות האחרונות של תופעת Me Too שהתפרצו בקהילה הגאה מעלות צרכים. הקמנו צוות משותף שאמור למפות אותם ולתת מענה. אבל שוב, השר כהן, מי שפנה בהקשר הזה הוא אתה אליי, בבקשה לבדוק מה הם הצרכים אל מול החדשות שגילית בנושא הזה. לכן אני באמת שמח מאוד, אני בטוח מאוד כשהרווחה בידיים שלך. אני יכול לומר את זה בלי קשר לקואליציה או אופוזיציה. אני חושב שכל חברי הכנסת כאן, וחברת הכנסת ברק גם העידה על כך, שמחים על כך שאתה אמון על הנושא הזה.

תודה רבה. אני מבקשת ממנהלת הוועדה, היות ומה שהיה מתוכנן לנו בשעה 13:00 בוטל אז אני מבקשת להאריך את הישיבה כי יש פה עוד הרבה שאלות שאנחנו רוצים לשאול ולקבל עליהן תשובות. חברת הכנסת נירה שפק, בבקשה.

תודה רבה. קודם כול, באמת תודה על ההצגה.

אני רוצה להעלות כאן נושא שהוא משלים ולא נאמר כאן, אני חייבת לדבר עליו. זה נושא המוכנות לחירום. כיושבת-ראש ועדת המשנה למוכנות העורף אני עוברת במשרדים, משרד-משרד, ואני חייבת לציין כאן את פעילות משרד הרווחה שמגיע עם תוכניות מסודרות. אנחנו נמצאים במצב חירום ואנחנו כל הזמן לפני מצב חירום. מתוכניות כלליות ועד למשל לנושא מרכזי פינוי לאומיים לאנשים עם מוגבלויות – זה מה שעסקנו בו עם השר בשבוע שעבר – גם במרכז בדימונה וגם בירושלים. התבשרתי שהשר עובד על הקמת מרכז נוסף. הדיונים הם עד רמת סוג המיטה, סוג הערכה צמודה. זה הרמה שאני באמת מצפה מכל משרד ממשלתי. באתי לכאן קודם כול כדי להגיד תודה על זה, כי זה חשוב ואנחנו נבחנים בחוליות החלשות שלנו. זה הדבר הראשון.

הדבר השני שאני רוצה לדבר עליו, אני מוטרדת מאוד מן המצב בבתי הספר ומן האלימות הפיזית והמינית וההטרדות שנעשות, ואנחנו נחשפים לאירועים כאלה. אנחנו חייבים לתת לזה מענה. באמת זה מענה משולב של רווחה וחינוך. התוצר שהצגת, הפתרון של עובדים סוציאליים בבתי הספר, לדעתי יביא בדיוק לזה, זה בדיוק לגעת בשטח. אשמח להצטרף לכל דבר בנושא הזה.

הדבר השלישי, קיבלתי מן השר מאיר כהן את הוועדה לצמצום תורים בין פריפריה למרכז. גם בנושא הרווחה אנחנו צריכים לעשות עבודה. אני שמחה מאוד שאתה העברת לי כובע שאתה פרטנר לו. אני חושבת שאנחנו מתקדמים גם פה. אז באמת המון תודה על העשייה.

תודה רבה חברת הכנסת שפק. חבר הכנסת סעדי ואחריו חבר הכנסת קרעי.

תודה גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, כבוד המנכ"לית, שעזבה בינתיים, תודה על המצגת. אבל אני לא יכול שלא לפתוח במה שקורה בנגב. הבוקר עוד פעם כוחות המשטרה וקק"ל באו עם דחפורים, עם כוחות גדולים של משטרה, עוד פעם נמצאים בישוב סאווה, באדמות של שבט אלעטרש. זה מעורר תסיסה לא רק בנגב אלא בכל החברה הערבית. אני מבקש ממך בכובע השני שלך, אדוני השר, באמת הגיע הזמן להידבר ולהפסיק את זה. הרי רק לפני שבוע אמרו שמפסיקים, אז עכשיו חזרו. זה מעורר תסיסה רבה.

בשבוע הבא ט"ו בשבט. אנחנו במדינת היהודים, מה לעשות.

אז מכינים את הנטיעות?

מה לעשות. מדינת היהודים.

רק באדמות של הערבים נוטעים.

אנחנו בעיקר גם מדינת חוק.

בעניין התוכנית לחברה הערבית, גברתי היושבת-ראש, אני מבקש, מכיוון שזמננו קצר ומצומצם, ושם יש עבודה רבה, שאנחנו מברכים על חלק גדול ממנה – כשאנחנו צריכים לברך ולהגיד תודה אז אנחנו מברכים. באמת השר כהן, המנכ"לית וכל המשרד עושים המון. כפי שהוא אמר, גם יש העדפה מתקנת, וצריך העדפה מתקנת כי החברה הערבית, 50% ממנה חי מתחת לקו העוני, במיוחד הילדים. שני ילדים מתוך שלושה חיים מתחת לקו העוני. צריך לחזק את מחלקות הרווחה ברשויות הערביות.

גם השר וגם החברים פה דיברו על עניין תנאי השכר של העובדים הסוציאליים ועל המחסור בעובדים סוציאליים. אני פונה לשר. יש לנו בעיה עם מאות בוגרים מאוניברסיטאות בירדן וברשות הפלסטינית שסיימו את לימודיהם ויש עבורם תוכנית השלמה. אפשר לזרז את זה. אדוני השר, אתה יודע שזה עבר גם את המחלקה המשפטית, גם אצל הדס הרשמת של העובדים הסוציאליים.

לתת להם אפשרות לעבוד בארץ אחרי האוניברסיטאות. הן לא מוכרות?

היו שם בעיות אבל יש תוכניות השלמה.

זה מסוג הבעיות שאין בינינו ויכוח לגביהן. פתחי אבו יונס אומר בצדק, והוא מסכים אתי ועם חבר הכנסת סעדי ועם מנסור, עם כולם, הוא אומר: חבריה, אנחנו לא רוצים שיהיו עובדים סוציאליים שהם פחות טובים. אנחנו בשיח עם אוניברסיטאות בעבר הירדן וברשות הפלסטינאית. אנחנו מעבירים את הסילבוס. ברגע שיש הסכמות והם עומדים בסילבוס העובדים האלה מתקבלים בארץ כי חסרים לנו עובדים בישובים הללו.

אדוני השר, אני מסכים אתך שאנחנו רוצים רמה טובה.

לא לחסוך ברמה רק בגלל שיש חוסר של עובדים.

אנחנו רוצים רמה טובה, רמה מצוינת. למשל אוניברסיטת בית לחם, שיצאו ממנה הרבה בוגרים, קיבלה את התוכנית, יש סילבוס חדש לתוכניות, זה אושר על ידי הרשמת של המחלקה המשפטית. זה מחכה לחתימה שלך, אדוני השר. אני מבקש ממך לזרז את זה.

יתרה מכך, אנחנו מנסים את חלק מהם שעברו הכשרה אצלנו להעסיק כבר כעובדים בתוך המערכת, לקלוט אותם. בסדר.

זה בדיוק מה שהצעתי.

נשמע שיש לכם פה הבנה והאירוע הזה יתקדם.

אני רק מבקש מן השר שיזרז את זה.

הנושא האחרון הוא יחידות הסיוע בבתי דין שרעיים. אני גם דיברתי אתך. יש 12 תקנים. הבעיה היא שעכשיו אם מוציאים מכרזים, עד שיהיו מכרזים ועד שיהיו עובדים ייקח עוד שנה ואז אי אפשר לנצל את התקציב. אנחנו מבקשים עכשיו לקבל עובדים במינוי זמני במכרז בפועל ולהוציא מכרזים להמשך.

אנחנו פועלים בעניין הזה.

יחידות הסיוע האלה לא פועלות כבר שנים, רק בבתי הדין השרעיים. יש עובדים בבית משפט למשפחה ובבתי דין רבניים. רק בבית הדין השרעי היו חסרים תקנים.

אנחנו הולכים במסלול שאתה אומר, בשלב ראשון ללכת על מילוי מקום ותוך כדי זה להסדיר את המכרז. אני רק רוצה לומר שלא קל למצוא עובדים.

אני יודע.

תודה רבה. חבר הכנסת קרעי ואחריו חבר הכנסת אשר.

תודה, גברתי יושבת-הראש, מכובדי השר. הוא אחד השרים שאני יכול לומר להם "מכובדי השר".

מאיר, מי כמוך יודע כשר הרווחה, שאולי זה אפילו המשפט שחקוק לכם על שערי הכניסה למשרד, שחוסנה של חברה נמדד ברגישות, ביחס שלה לחלשים שבה.

אתמול ביקרתי – וזאת לא הפעם הראשונה שאני שומע ומקבל פניות בנושא הזה – במעון יום לקשיש בדרום. הם מלינים, ובצדק לדעתי, על כך שיש פער גדול מאוד, ואני לא בקיא במספרים, בין קצבת הסיעוד, אפילו ברמה הגבוהה ביותר, רמה 6, שנותן משרד הרווחה, שנותן הביטוח הלאומי, לבין העלויות בפועל של עובד סיעוד, שמגיע לרמה של פי שניים. אם הקצבה הגבוהה ביותר היא 5,300 שקל בערך אז העלות בפועל של עובד סיעוד, בגלל כל הדרישות והתנאים הסוציאליים וכל מה שמסביב, מגיעה קרוב ל-10,000 שקל. הדבר הזה לדעתי אי אפשר להמשיך בו. זה היה הרבה שנים אבל אדם רגיש כמוך שנמצא במשרד, אני חושב שאנחנו צריכים לצמצם את הפער, או מלמעלה או מלמטה, או משני הצדדים: גם להגדיל קצת את הקצבה וגם לצמצם את הדרישות. הרי עובדים זרים שמגיעים מקבלים במקומות אחרים הרבה פחות, אפילו פחות מחצי ממה שמקבלים כאן.

הסיעוד הוא עניין בפני עצמו. גם המטפלים במדינה אבל גם העובדים הזרים. ונגעת בעוד נקודה חשובה מאוד, שזה כמובן קצבת הזקנה. אולי תתייחסו לשלושת הדברים.

אני חושב שאדם שנזקק והמדינה מכירה בו שהוא לא יכול לתפקד, שמקבל את הרמה הגבוהה ביותר, לא צריך להשלים מהבית או שהילדים יצטרכו להשלים לו. המדינה צריכה להתייחס בכבוד לאותם קשישים.

יש לכם תוכנית בעניין הזה?

יכול להיות שצריך בחקיקה להוריד את הדרישות, לקבוע שכר מינימום אחר לעובדים כאלה.

שלמה, תודה. זאת סוגיה שאנחנו חיים אותה בכל יום, נושמים אותה וחושבים כל הזמן. זאת סוגיה משותפת גם למשרד הפנים כמובן, לביטוח הלאומי, למשרד הרווחה, לגופים שמביאים לכאן את העובדים. אנחנו נמצאים במצוקה. חסרים – הממעיטים אומרים 3,000, המגזימים אומרים 6,000 עובדים. הבעיה היא קשה מאוד בדרום ובצפון כי רוב העובדים שכבר קיימים, אני מדבר על עובדי סיעוד של 24/7 שבאים מחו"ל, מעדיפים להתקרב למרכז. יש לנו קושי רב מאוד בפריפריה. זה קושי אחד.

הקושי השני הוא שכרם. ישבתי בשבת אצל קשיש שסיפר לי שאילולא ילדיו הוא לא היה יכול לעמוד במעמסה הזאת כי הוא צריך שהם יישארו בסופי שבוע וצריך לשלם להם 360 ש"ח לכל סוף שבוע.

והוא מברי המזל שיש לו מטפל, כי לאחרים אין.

מי שאין לו, הוא משחרר אותם בשבת ומוצאים כל מיני מתנדבים שיעשו את זה.

כמה דברים נמצאים על השולחן ובאופן מידי. אני מקווה שאני לא אשב כאן בעוד חודשיים ואגיד שאנחנו עדיין מקשקשים כי זה דרמטי. דבר אחד זה הוועדה לסיעוד, שדנה ועובדת כמה שיותר מהר, שיושבים בה נציגים של כל מי שאמרתי. הדבר השני זה מחשבה לפתוח מידית עוד הסכמים עם מדינות אחרות בכדי לקלוט מהן עובדים נוספים. אגב, כשהייתי במרוקו, כשפתחנו שם את השגרירות, אחת השיחות שלי הייתה על להביא לכאן עובדים מרוקאים, עובדים מבוגרים. עכשיו צריך לתקן את החקיקה. מי שמגיע לנגב לא יוכל על דעת עצמו לעבור למרכז הארץ.

יש היתכנות עם מרוקו?

יש היתכנות כזאת.

הם אמרו שפרט ל-360 שקל האלה שעליהם דיברת משלמים להם עוד 100 שקל דמי כיס או כל מיני תנאים כאלה.

אנחנו יודעים. הנקודה הזאת של התשלום היא מתח בין ארגוני עובדים ישראלים שמגנים עליהם. לחלקם אני אומר בזהירות גדולה: אני מכבד כל ארגון שדואג לשכרם של אנשים, אבל אתם לא מסתכלים על הקשישים בביתם, אתם מסתכלים על העובדים. בהחלט יש מקומות להוריד את התעריפים. אנחנו עובדים על זה. לדעתי אנחנו נהיה בימים הקרובים אנשי בשורה, אבל בכל מקרה אם המשרד שאחראי על הבאתם לארץ לא ייתן את האישור להביא אותם לארץ אנחנו נישאר באותה מדמנה. אני רואה רצון מצוין אצל שרת הפנים.

אני מוכן להיות מי שידאג לכך שהאופוזיציה לא תערים קשיים, שזה יעבור באופן חלק.

בכבוד גדול.

אני לא רוצה לקלקל את האווירה.

אז אל תקלקל, אתה לא חייב.

קודם כול, אני רק יכול להצטרף למילים ולשבחים על התפקוד של השר. אנחנו מכירים הרבה מאוד שנים. כמי שגדל בשלטון המקומי – אלה המקומות שמתאימים לו, ואני לא רוצה להפריז יותר מדי כי אחרת באמת נסבך אותו.

דבר אחד כללי ודבר אחד יותר פרטני וממוקד. באופן כללי, זה עולה מכל הכיוונים, האפליה הקיימת בפועל של רשויות חלשות ורשויות פריפריאליות, המאבק הזה להביא עובדים סוציאליים לרשויות בפריפריה. זו בעיה קשה מאוד. בכלל כל נושא השכר של העובדים הסוציאליים הוא בעיה קשה. אבל אני חושב שעדיין צריך, למרות שהתחילו עם זה קצת בשנים האחרונות, ואנחנו היינו מן הראשונים שדחפנו את זה, דווקא מיכאל ביטון ואנוכי, כשהוא עוד היה ראש עיר ואני כבר הייתי בתחילת דרכי בכנסת, לקדם את נושא התקצוב הדיפרנציאלי ברווחה. זה נושא גדול, שאולי נאבד בדרך כמה חברים טובים שלך ושלי מן הרשויות החזקות, אבל זה יעשה את מה שצריך. במצב היום כשהמדינה לא יודעת להביא עוד כמות גדולה של כסף זה פשוט חלוקה נכונה יותר. יש רשויות שלא ירשו לא את הים ולא את אזור המלונאות מאף אחד, זה לא של אבא שלהם ולא של אימא שלהם, ויש רשויות שאין להן ולא יהיו להן מקורות הכנסה.

אנחנו מכירים את הבעיה הזאת כבר שנים רבות.

הנושא הזה כל פעם בורחים ממנו. מתקדמים בו קצת. אני חושב שגם בחינוך היה נכון לעשות את זה, אבל ברווחה על אחת כמה וכמה, כי זה קריטי. זה שתי מדינות בסופו של דבר.

יעיד פריצקי כמה נלחמנו עם משרד האוצר. אגב, הסיפור הוא של 350 מיליון שקל, זה לא בשמיים, בכדי לעשות שינוי דיפרנציאלי ולשחרר רשויות במעמד סוציו-אקונומי 1 עד כמה שנחליט, או לחלופין לצמצם. היום להוציא טיפול באוטיזם, כל ראש עיר מגלה למשל מישהו שיש לו התמכרות ורוצה להוציא אותו החוצה, ראש העיר משלם 25% מכל עלות. אני לוקח עובדים סוציאליים, כראש עיר אני משלם 25% משכרם. האנשים החזקים אין להם בעיה כי ראש עיר רשאי לתת למשל אחזקת רכב לעובדת סוציאלית.

להוסיף כוננות, לתת אחזקת רכב מפתה יותר לכל העובדים הסוציאליים ברשויות החזקות.

לכן אנחנו הצענו לשנות. באנו עם הצעה כזאת, שכתובה בתוך התקציב. המתנגדים הגדולים היו ראשי הרשויות בעצמם, מרכז השלטון המקומי התנגד וקיבלתי הרבה תגובות חזקות מאוד, ומשרד האוצר שמפחד. ראשי הערים לא מתנגדים כי יש בהם איזה רוע-לב. הם אומרים: תביאו כסף תוספתי.

זה עדיין נמצא על השולחן בדיאלוג או זה כבר ירד מן הפרק?

בוודאי, כל הזמן.

האוצר פשוט מדבר על משחק סכום אפס.

אני אומר לכם שבסוף משרד האוצר יצטרך להבין את זה. השנה הוא יבין את זה.

נושא שני חשוב מאוד, יש בעיה, שלא התחילה עכשיו, בנושא של מעונות שיקום לילדים. הקריטריון הוא בעיה התפתחותית אבל יש מקרים לא מעטים – אני מטפל במקרה אחד מעיריית ירושלים. אני רוצה לדבר חצי דקה על הנושא הזה. יש פה משהו שנופל בין הכיסאות. יש תינוקת שבגלל בעיות של הכחלה היא אוכלת בזונדה, עם הרבה מורכבות רפואית. בהתפתחותי היא לא במקום הקיצוני אבל היא במקום לא כל כך טוב, אבל יחסית טוב יותר מאחרים. התשובה של משרד הרווחה, כנראה גם בהתייעצות עם משרד הבריאות כי יש כאן משהו שכנראה חופף ביחד, היא שלא מגיע לה מקום במעון השיקומי והיא צריכה ללכת למשפחתון רגיל. תחשבו על משפחתון רגיל עם ילדה שיש לה זונדה, שאוכלת דרך צינור, ילדה שמכחילה מידי פעם או דברים מן הסוג הזה. אין ספק גם שהיא תגיע לבעיות התפתחות.

ברור. יש כרגע בעיה. יש פער בין הצרכים האמיתיים שלה לבין ההגדרה שלה.

גם בפארה-רפואי היא צריכה יותר בגלל שהיא צריכה להתחיל ללמוד לאכול.

אתם מכירים מקרים כאלה?

אני קיבלתי תשובה שלילית על בקשה כזאת. אני יודע שבעיריית ירושלים יש כמה מקרים מן הסוג הזה במחלקה.

כלומר זה לא מקרה אחד בודד.

אין על זה שום תקצוב. אולי היו צריכים למצוא פתרון ביניים, משהו שיקומי-התפתחותי.

עם המעונות השיקומיים יש לנו בעיה הרבה יותר חמורה ממה שאתה מציג, אם יורשה לי, כי יש פער גדול מאוד, בלתי נתפס במספר המעונות השיקומיים שקיימים. המדינה לא השקיעה בזה במשך שנים. אנחנו עכשיו, גם משרד הרווחה וגם הביטוח הלאומי, אישרנו, אם אני לא טועה, למעלה מ-30 מעונות שיקומיים בכל רחבי הארץ. זה כמובן ייקח זמן כי צריך לבנות. אבל אני רוצה לומר שחלק מן העניין נובע מכך שכל מקום במעונות השיקומיים נדרש.

זה לא בגלל בעיית מקום. זה בגלל בעיית הגדרה.

קודם כול יש בעיה של מקום ואז גם אני משערת שהקריטריונים הרבה יותר קשיחים. יש פה שני חלקים.

אני מבקש להעביר לך את המקרה הזה, זה מקרה שהוא ממש קיצון. לא יכול לעלות על הדעת שבמשפחתון תהיה ילדה שצריכה איתה חצי בית חולים.

תודה רבה. אני מבקשת ברבע השעה שנותרה לנו לעבור לחברה האזרחית: איגוד העובדים הסוציאליים, ענבל חרמוני, יושבת-ראש האיגוד, יש לך דקה להציג את דבריך, בבקשה.

תודה רבה. הפרגונים קיימים ובאמת יש עבודה יפה. אני אדלג על זה.

אני רוצה להדגיש את העניין שככל שהתוכניות של המשרד יפות מאוד וגם מודגש תחום המניעה, המחסור בעובדים ובעובדות בשטח הוא גדול מאוד. זה יותר מ-500. זה לא רק עובדים במשרד עצמו שחסרים. חסרות המון עובדות ברשויות המקומיות. מה זה חסרות? מראש אין מספיק תקנים, אבל תקנים קיימים עדיין עומדים ריקים.

העזרה שאנחנו נצטרך עכשיו היא לדחוף לחתימה על הרפורמה שלנו, שאמורה לתת איזשהו אוויר למערכת. אני לא יודעת אם נציגי משרד האוצר נמצאים בדיון אבל אנחנו צריכים push לחתימה על הניסוחים המשפטיים. אני לא בטוחה שבמשרד האוצר מבינים עד הסוף את הדחיפות שבעניין הזה, ולא שמישהו מתחמק, אבל יש פה עניין גם של דחיפות כי עוד ועוד עובדות נוטשות את המערכת.

ענבל, אני שמח על הפגישה הזאת שבה אני שומע את זה. לא הייתה פנייה. אני יכול לדחוף, אני יכול להרעיש עולמות, אנשיי יכולים להרעיש עולמות. אנחנו שותפים שלכם. רק תגידו את זה.

אני יודעת, אבל חשוב לי לומר את זה גם בוועדה. אתה יודע, יש משמעות גם לאמירה של הדברים.

אז הנה זה נרשם.

זה דבר אחד. דבר שני הוא העניין שסיגל מנכ"לית המשרד ציינה, של העומסים. זה לא יכול לחכות לא שנה, לא שנתיים ולא שלוש שנים. בסופו של דבר אני יודעת שהמשרד רוצה מאוד לטפל בזה. אני מציגה את הדברים בצורה ברורה מאוד: החסם לכל הדברים ולכל הפיתוחים ולכל התוכניות ולכל התקציבים ולהמון דברים שחברי כנסת העלו פה הוא משרד האוצר. הגיע הזמן שמשרד האוצר יפסיק לנהל את תחום הרווחה במדינת ישראל, פשוט הגיע הזמן, בגלל שעם עומסים של 300, 400 ו-500 עוד הרבה אנשים מעל גיל 90 ומתחת לזה ימצאו את הגופות שלהם בבית בלי שאף אחד יידע. צריך להגיד את הדברים כפי שהם.

משרד האוצר לא אשם בזה.

לאורך השנים כן, חד-משמעית. על כל דבר צריך לריב איתם, להתווכח. אתם יודעים את זה טוב מאוד. עם כל הכבוד, במצב שהרווחה נמצאת נטל ההוכחה הוא לא על המשרד כרגע, הוא על העניין התקציבי. אני אומרת את זה כדי לחדד ולהדגיש: תוכניות יפות יש, אנשים מקצועיים יש, אבל אם במשרד האוצר ימשיכו להסתכל על כל הוצאה בתחום הרווחה כבזבוז כסף, וזה המצב, אנחנו לא נגיע רחוק.

אני לא חושבת שיש ביניכם מחלוקת כל כך מהותית, כבוד השר, בעניין הזה.

אין בינינו מחלוקת בכלל.

רק צריך לקדם את ענייני התקציבים כדי לשפר את התנאים של העובדים הסוציאליים, כדי לגייס עוד עובדים.

ועומסים, עומסים, עומסים.

אבל העומסים הם חלק מכך שאין מספיק ידיים עובדות ואין מספיק עובדים סוציאליים, הדברים קשורים זה לזה.

אני רוצה להגיד משפט אחד. ענבל, המאבק שלך הוא הכי צודק בעולם ואת מנהלת אותו ואני מלא הערכה לניהול של המאבק שלך, אבל דווקא אני לא חושב שברגעים האלה שאנחנו צריכים שהם יחתמו אנחנו צריכים להגיד את מה שאנחנו אומרים. צריך גם להגיד מילה טובה. אני ביקשתי ממשרד האוצר 1.2 מיליארד שקל והם נתנו לי 1.2 מיליארד שקל.

אז היית צריך לבקש יותר.

אני באמת יודע לנהל תקציבים, גם יעקב אשר וגם אני ניהלנו תקציבים. אמרתם שיש סגירה של 200 מיליון שקל ואני עכשיו שומע שהם עושים בעיות. אנחנו יודעים לשבת עם משרד האוצר. אם את רוצה שאני אשב כתף אל כתף אליך, אני וסיגל, אנחנו נעשה את זה ונפתור את הבעיה.

אני יודעת.

אבל משרד האוצר יודע וכל ממשלת ישראל יודעת – ונדמה לי שסיפרתי על זה ליעקב אשר – אין בממשלה יותר התבטאויות של "אנחנו מוציאים על הרווחה". אנחנו משקיעים ברווחה. מי שחושב שהוא מוציא על הרווחה, שלא יהיה בשום מקום.

תודה רבה ענבל. תיכף נחזור לשמוע עוד חברי כנסת שהצטרפו אבל כפי שהבטחתי אנחנו עוברים לאנשים בזום ובחדר הוועדה. ד"ר עדית סרגוסטי, אחראית ליישום מדיניות בארגון בזכות.

תודה רבה. קודם כול, תודה על הדיון ותודה למשרד הרווחה, שבאמת אחרי תקופה ארוכה של קיפאון אנחנו רואים עשייה חשובה ומשמעותית.

אני רוצה להתמקד בנושא אנשים עם מוגבלות. מדינת ישראל חתמה לפני עשור בערך על אמנה בין-לאומית לזכויות אנשים עם מוגבלות. האמנה הזאת קובעת בצורה חד-משמעית שלכל אדם עם מוגבלות יש זכות לחיות בקהילה כמו כל אחד מאתנו. האמנה קובעת שמוסדות ומסגרות שיש להן מאפיינים מוסדיים צריכים לעבור מן העולם. מדינות שאשררו את האמנה מצופה מהן להכין תוכנית אסטרטגית לסגור את המוסדות ולפתח מענים בקהילה. למרות זאת אנחנו שומעים ממשרד הרווחה שהוא ממשיך להשקיע עשרות מיליוני שקלים במוסדות. לא מזמן אושר תקציב משמעותי לעלה נגב. אנחנו יודעים שיש כוונה להשקיע במוסדות ממשלתיים. הדבר הזה עומד בניגוד לאמנה הבין-לאומית.

אני מבין שעד שאנחנו לא נוציא לפועל את האמנה אז מי שנמצא בטללים בדימונה או במוסד אחר צריך לייבש אותו ולא צריך לתקן לו את השירותים או לא צריך לתת לו את מה שצריך?

לא זו הכוונה. מצד שני, מגיעות אלינו פניות מעשרות אנשים שוועדות של המשרד קבעו שהם צריכים לחיות בקהילה והם מחכים שנים בתור.

את בוודאי רואה את החוק על אנשים עם מוגבלויות, עד כמה הוא קרוב ומתקרב בצעדים דרמטיים. את יכולה להנהן בראשך. אף אחד לא יוצא מן השיח הזה כשכל רצונו בידו. בתפיסת העולם שלי אני חסיד גדול של להעביר כמה שיותר אנשים אל תוך הקהילה. אני וסיגל מתמודדים בכל יום. סיגל רק השבוע ישבה יום שלם אצל ראש עיר, מתוך התפיסה הזאת של הרצון לפרק מוסד ולהביא אותו אל תוך הקהילה, וזה היה קשה, והיא הצליחה לפרק את זה צעד אחר צעד.

אני מצהיר כאן: לא יהיה מעבר דרמטי ב-cut אל תוך הקהילה. זה תהליך. אנחנו מחויבים לתהליך הזה. התהליך הזה דורש הרבה מאוד תקציבים, הרבה מאוד עובדים. אני חושב בדיוק כמוך אבל עד שזה יקרה – וזה קורה לאט-לאט. חבל שלא ראינו, יש פה גרף שמראה מגמה של שינוי בשנתיים של 14%, רק בחצי השנה האחרונה של אנשים שאנחנו מעבירים אותם אל תוך הקהילה. אבל אנחנו מחויבים – כשאני מגיע למוסד שנמצא בצפון הארץ, שהוא ממשלתי, ואני רואה איפה האנשים חיים, גם אם ההשקעה שלי תרד לטמיון בעוד שנתיים אני חייב לדאוג שהשנתיים האלה, שיכול להיות שהן השנתיים האחרונות בחייהם, יהיו הכי טובות שבעולם.

תודה רבה, נסתפק בדברים האלה.

רק משפט אחד בהקשר הזה בשביל לדייק. יש לנו כל מיני דיונים עם בזכות. האמנה קובעת שלכל אדם תהיה אפשרות בחירה לחיות בקהילה ולכן זה לא אומר שאין אנשים שיבחרו להיות גם במסגרות.

אני מניחה שהדיונים האלה עוד יימשכו גם כשתגיע לכאן הצעת החוק אז נוכל לדבר על זה בהמשך. שמואל סמי קידר, מנכ"ל הלב – איגוד העמותות לזקן בישראל. אני כבר אומרת שלא כל מי שנרשם יוכל לדבר. אנחנו כבר באיחור, בהתמשכות של הדיון מעבר לזמן בחצי שעה וצריכים להתחיל פה עוד שלושה דיונים ואנשים מחכים לנו ועלינו עוד להעביר היום הצעת חוק אחת שאמורה לעלות היום למליאה, אז הזמן לחוץ מאוד. בבקשה אדוני. אנחנו לא שומעים אותך. אנחנו מתנצלים. מארגון לתת, אולגה ברברמן, רכזת מעבדה חברתית.

רשות הדיבור היא לערן וינטרוב המנכ"ל.

אצלי רשום שאת. אז אנחנו נוותר כרגע עליך. תודה רבה. ד"ר אבשלום אדרת מבשביל החיים – העמותה למניעת התאבדות ותמיכה במשפחות שיקיריהן התאבדו, חבר הוועד המנהל, בזום.

אני רוצה להגיד רק שני משפטים. העמותה בשביל החיים עוסקת במניעת התאבדויות ותמיכה במשפחות שיקיריהן התאבדו. היינו אלה שלפני 8–9 שנים דחפו את הממשלה להקמת תוכנית לאומית למניעת אובדנות, וכללו בתוך התוכנית הלאומית גם תמיכה במשפחות שיקיריהן התאבדו. מי שלא יודע את הנתונים, למעלה מ-500 בני אדם מתאבדים בכל שנה. המשפחות האלה, לפי מחקרים שנעשו גם בארץ וגם בעולם, הן בסיכון גדול פי שמונה להתאבדות נוספת. כך שתמיכה במשפחות האלה היא לא רק מעשה של חסד וסיוע כדי לחזור לחיים אחרי אסון כזה גדול. אני עצמי איבדתי את הבן שלי בהתאבדות בתחילת השירות הצבאי ומאז מקדיש את כל מאמציי לנושא הזה.

מאחר וזה היה בתוך התוכנית הלאומית אז זה היה נתון לגחמות של משרד הבריאות ושל משרד האוצר, אם כן להעביר את הכסף או לא להעביר את הכסף למשרד הרווחה כדי לסייע למשפחות. למרות שהשר באמת תומך בנושא הזה ומקדם אותו אנחנו רוצים ביחד עם המשרד להגיש הצעת חוק ספציפית לתמיכה בסיוע למשפחות שכולות על רקע אובדני כדי שזה לא יהיה תלוי רק בכל מיני דברים שקורים בממשלה.

בואו נשמע התייחסות קצרה.

אני מבקש להעביר את הצעת החוק ליושבת-ראש הוועדה. אני רוצה שזה יבוא מן הוועדה. אנחנו נתמוך בהצעת החוק.

שהוועדה תגיש את זה כהצעת חוק.

בסדר גמור, אעביר את זה לוועדה.

לדעתי זה צריך לבוא מטעם הוועדה, מטעם כל חברי הכנסת שנמצאים בוועדה. אתה הכי צודק.

אני מייצג 120 עמותות במדינת ישראל, גם טיפולי בית, גם מרכזי יום וגם קהילות תומכות. זה בערך 300,000 אנשים.

אני רוצה לציין את התוכנית המרשימה, המקיפה והמהפכנית שהציג השר. אני מכיר הרבה תוכניות, כאזרח אני מלווה את המערכת כבר זמן רב. אני רוצה להגיד לכם שאתם נותנים לנו הרבה מאוד תקוות לראות איזשהו ניהול תקין.

זו הזדמנות גדולה להודות גם לשר וגם למנכ"לית וגם לצוות שלו, בשיתוף עם משרד האוצר, שבתקופת הקורונה הקשה סייעו לנו במתן כספים ועד היום אנחנו מקבלים את הכספים. אנחנו עדיין ממתינים לתוכנית שעובדת ומנסים לגבש אותה בין משרד האוצר לבין משרד הרווחה. אני מקווה מאוד שהתוכנית תיכנס לתוקף לפני שהשיפוי ייגמר בסוף דצמבר.

היא תיכנס.

אם זה ייכנס מרכזי היום יוכלו לצעוד קדימה בצורה טובה מאוד.

דבר נוסף, יש לי רק הערה אחת לגבי התוכנית המהפכנית והטובה, שהסמכויות מועברות לשלטון המקומי. אני מכיר הרבה מאוד רשויות, אני מכיר ראשי שלטון מקומי ששוקדים ועובדים ועוזרים ותומכים ונותנים כספים למוסדות של הקשישים. יש גם רשויות שלצערי לא כל כך עושות את זה.

הרשויות הללו לא יקבלו אפילו שקל, אל תדאג.

לא אכפת לי שהם לא יקבלו. אני רוצה שהקשישים יקבלו תמיכה.

שיהיה פיקוח. מאה אחוז. אנחנו צריכים לסיים. הנקודה בהחלט ברורה. תודה רבה לך.

שלום, תודה רבה על זכות הדיבור. אנחנו מייצגים את עובדי הקולנוע והטלוויזיה ואת עובדי התרבות. אנחנו נמצאים כרגע בבעיה קשה מאוד בעניין צו סיווג מבוטחים ואנחנו מאוד מאוד צריכים את עזרת השר בעניין. ימים קשים עוברים עלינו. כרגע עלולים לגבות מאתנו ביטוח לאומי בהיקף כפול, כאשר המטרה של הביטוח הלאומי הייתה לעזור לנו. מנכ"ל הביטוח הלאומי עוזר לנו מאוד, השר הקודם איציק שמולי עזר לנו מאוד. אנחנו ממש צריכים את עזרתך בימים האלה כדי שבסוף חודש ינואר לא נשלם ביטוח לאומי כפול.

יש מאבק איתנים עם משרד האוצר ערב-ערב, אתה יודע את זה, וגם מחר בערב. אני תומך בכם.

מילה אחרונה של חברי הכנסת: חבר הכנסת אבוטבול.

מה עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית?

את צודקת. ככל שלשר תהיה פה עוד דקה אז אני מוכנה לשמוע אבל אנחנו כבר בסוף הדיון. חברי הכנסת, אם אתם יכולים בחצי דקה.

רבע דקה. חילקת את הדקה לשתיים ועכשיו לרבע דקה, נפלא מצדך.

אתה יכול גם לוותר על זה, זה בסדר גמור, לא אעשה אתך משא ומתן. זה בסדר גמור, חבר הכנסת אבוטבול, עם כל הכבוד לך.

גם את המינימום לדבר אתם מנסים למנוע מאתנו?

כן, זה הרי צנזורה.

צנזורה אתם עושים בצורה טובה.

פשוט חוצפה.

זו חוצפה מצדך.

משעה 9 בבוקר אנחנו פה.

גברתי, יש עוד ועדות, צריך גם אותן לכבד.

יש פה עוד חברי כנסת ונציגים של החברה האזרחית שצריכים לכבד. אתה רוצה לבוא במקום החברה האזרחית, במקום הסיוע? אין שום בעיה.

העמותות דיברו, כל הכבוד להן. כל הכבוד לעמותות, הן עושות עבודה נהדרת.

סליחה, גברתי, חבר הכנסת מבקש לקחת את הזמן שלך.

אל תנסי להעיף את האש אליי. יש נושא חשוב שהשר מכיר אותו ואנחנו רוצים להעלות אותו.

תודה רבה.

את יכולה לא לשמוע. מדובר בנושא העובדים הסוציאליים.

דיברנו על זה במשך שלוש שעות. היות ולא היית כאן לא שמעת.

יש ראשי רשויות שלא נמצאים במצב שהם יכולים לתת את אותה השתתפות מצידם. אני רוצה לדעת האם כבודו, גם כראש רשות בעבר, מטפל בנושא.

מזל שהגעת לשאול את השאלה הזאת שלא עלתה כאן במשך שלוש שעות.

יפה מאוד. מותר לו לענות.

חבר הכנסת אבוטבול – נחת רוח.

נחת רוח? זה מעצבן. בשביל מה באנו לכאן?

תודה רבה. אתה רוצה לצאת?

אנחנו שליחים של ציבור לא פחות ממך.

תודה רבה, תודה רבה. אבל השאלה הזאת עלתה ודיברנו על זה.

אבל הייתי בדיון אחר, אז אני צריך לדעת גם מה קורה פה?

אולי אתה לא צריך לדעת. חבל על הזמן.

אני גם פה וגם שם.

אז תשאל.

אז שאלנו.

מביך.

מביך אותי שאת מתנהגת כך.

אתה מביך את עצמך.

אני לא מביך את עצמי. אני שואל שאלה.

אתה גם לוקח את הזמן של האנשים, גם השאלה הזאת נשאלה כבר. זה פשוט לא יאומן.

אותי מעניינות הרשויות, שיהיו להן כלים.

יפה. אשלח לך אחר כך את הפרוטוקול ותוכל לקרוא את התשובה.

עכשיו אני אשמע את השר.

דיברנו על זה וכבר קיבלנו תשובה.

יפה מאוד. אז מה?

ברור, אבל מבחינת חבר הכנסת אבוטבול כרגע חשוב יותר לשמוע שוב את התשובה.

תן לנו להגיד מילה, בחייך.

אני כיבדתי אותך, במשך שעה וחצי ביקשתי לדבר ולא קיבלתי רשות.

בבקשה, גם אתה תדבר.

אולי תעדכן אותו אחר כך על מה שנאמר כאן. באמת, עם כל הכבוד.

אפרת, את רוצה להתחרות בעקיצות? אני יודע גם לעקוץ.

עם כל הכבוד, חבל שאתה לא מכבד את כל האנשים שיושבים כאן ואת חברי הכנסת.

את לא מכבדת, את לא נותנת לשמוע את הדברים.

אתה מגיע לכאן בסוף הדיון ועושה כאן פשוט סקנדל רק בגלל האגו, עם כל הכבוד.

אני מגיע אחרי עבודה נוספת. זה נושא חשוב – עובדה שכולם מדברים על זה.

אז אתה רוצה לשמוע שוב.

בוודאי.

אשמח לענות. בתקציב הזה שמנו 350 מיליון ש"ח, בתקווה שמשרד האוצר יאשר את זה ואז אנחנו נשנה את כל המדרג של המאצ'ינג, מתוך אותה מחשבה כמו שלך. אני מבין שזה כואב לך. זה כאב לי כאשר הייתי ראש עיר. אין ראש עיר באשכולות סוציו-אקונומיים 1–5 שזה לא כואב לו ולא סובל מזה. לכן הטיעון שלך צודק. אבל ניתן להגיד אותו בנחת. אנחנו דיברנו על זה. היושבת-ראש הקדישה לפחות רבע שעה לעניין ודנו בו.

אבל התעקשת לשמוע שוב ולקחת את הזמן של החברה האזרחית.

אפשר בוועדת הבריאות לשים זום כדי שנוכל לשמוע את הדיון כאן?

אתה לא חושב שזה בזבוז זמן של הכנסת והציבור לחזור על אותם דברים?

הוא עונה תשובה.

לאור ההתנגדות של מרכז השלטון המקומי, והיא התנגדות מובנת - - -

כי הם מתחלקים בשאר.

בא מרכז השלטון המקומי ואומר: לנו אין בעיה לשנות, רק תביאו עוד כסף. זה נמצא בדיונים במשרד האוצר.

תודה רבה לך.

אדוני השר, אני מודה לך על אורך הרוח ועל כך שחזרת על הדברים שוב. אני מודה לחברי הכנסת ולמוזמנים היקרים. אני מצטערת שלא היה זמן לשמוע גם אתכם. אני מודה גם לשר וגם למנכ"לית שהגיעו והציגו בפנינו בצורה מאוד מאוד - - -

אני מבקש לומר מילה אחת. פניתי למנכ"ל משרד הבריאות, ביקשתי ממנו שגם משפחות של נכים או קשישים שמטופלים על ידי עובדים זרים יוכלו לעשות PCR. אני מבקש ממך להירתם לנושא הזה ולעזור. את יתר הדברים שלחנו במייל.

אני לוקח את זה עליי.

הנה, קיבלת כבר התייחסות ספציפית של השר לעניין הזה.

תודה רבה. אנחנו נקיים עוד דיונים נוספים. אני מודה לכם על אורך הרוח ועל הפירוט של הדברים ועל המצגת. יש לכם באמת עבודה כל כך חשובה, אנושית ורבה בסיוע לכל כך הרבה אוכלוסיות, שבימים הקשים האלה זקוקות במיוחד לידיים האוהבות האלה ולאנשים עם הלב הרחב והחם. אני מאחלת לכם הצלחה רבה. אנחנו נקדם מן הוועדה את כל הנדרש כדי לטייב, כדי להעביר כאן חקיקה גם בהקדם וגם משופרת.

תודה רבה לכולכם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:05.