פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



25
ועדת המשנה לתקציבי הספורט של ועדת החינוך, התרבות והספורט
10/01/2022


מושב שני

פרוטוקול מס' 4
מישיבת ועדת המשנה לתקציבי הספורט של ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ח' בשבט התשפ"ב (10 בינואר 2022), שעה 12:55

תקצוב התאחדות הכדורגל בישראל

חברי הוועדה: סימון דוידסון – היו"ר

ולדימיר בליאק
משה טור פז
יבגני סובה
אוסאמה סעדי

דודו מלכא - סגן ראש מינהל הספורט וספורט הישגי, משרד התרבות והספורט

נורית שרביט - מנהלת היחידה לקידום ספורט נשים וספורט עממי, משרד התרבות והספורט

רונן הרשקו - משנה למנכ"ל, התאחדות הכדורגל

ד"ר אחסאן חלאילה - מנהל מכללת משגב להכשרת מאמנים, איגודי ומרכזי ספורט

אמיר כהן - מנכ"ל איגוד מאמני הכדורגל בישראל

יעקב גלאם - יו"ר קבוצת כדורגל הנשים מכבי כישרונות חדרה

פיני בלילי - כדורגלן עבר

סילבי ז'אן - כדורגלנית עבר

אריק בנאדו - כדורגלן עבר

אורי אוזן - כדורגלן עבר

אלעד שולמן - אוהד כדורגל

שי אבואב - מנהל אפקס – המרכז לפיתוח יכולות אישיות לשחקני כדורגל מקצוענים

מוחמד אבו אלהיג'ה - יש עתיד

יפתח אלישיב

יוסי שרעבי - מנכ"ל, התאחדות הכדורגל

ילה חוס Jelle Goes - המנהל הטכני, התאחדות הכדורגל

בוני גינזבורג - המשנה למנהל הטכני, התאחדות הכדורגל

משה סיני - מנהל יחידת הסקאוטינג, התאחדות הכדורגל

ארי אחאי אבידור (מתמחה)

אתי דנן

אירית שלהבת



תקצוב התאחדות הכדורגל בישראל

בוקר טוב לכולם. אנחנו פותחים את ישיבת ועדת המשנה לתקציבי הספורט.

הדיון היום הולך להיות מרתק כי אנחנו מדברים היום על הקטר והמנוע של הספורט הישראלי, ולא רק הישראלי, שהוא ענף הכדורגל, הענף שצופים בו הכי הרבה אנשים בעולם, וגם במדינת ישראל, ענף שמושך את התקשורת, את השידורים בטלוויזיה.

אתחיל קודם כול מן הדיון שהיה לנו הבוקר בוועדת החינוך, שעסק בנושא המצב הנפשי של תלמידים במדינת ישראל בעקבות הסגרים והמצב הקשה של הקורונה. הוצגו שני מחקרים מעניינים מאוד, אחד של פרופ' ענת שושני ומחקר אחר של פרופסור אחר שאני לא זוכר את שמו. כולם מודעים וכולם יודעים וכולם מדברים על המצב שאליו התלמידים והילדים שלנו הגיעו: מצב של חרדה, דיכאון, השמנה, עלייה מטורפת בהיקף השימוש בסמים ובאלכוהול, הימורים, שמונה עד עשר שעות בטלפון הנייד, שלא נדבר על המחשבים והטלוויזיה. הילדים שלנו הגיעו למצב לא טוב.

מן היום הראשון שלי בכנסת אני מדבר על נושא הספורט. כולנו פה אוהבים את הספורט ולכל היושבים סביב השולחן הזה יש מטרה אחת, להאדיר את הספורט, להעצים אותו. כשאני מדבר על הספורט אני מדבר על אותם ילדים, שאנחנו ראינו את המחקרים היום על היקף החרדה, על האלימות, על הפשע וכדומה אצלם, להבין שהספורט הוא הפתרון האולטימטיבי כדי למגר את כל הדברים הללו.

להפתעתי, וגם לא להפתעתי, אותם מחקרים שהציגו לנו היום הפרופסורים הציגו את הנושא הזה, שהספורט ומסגרות הספורט הצילו את אותם ילדים, אותם 120,000 ספורטאים הרשומים באיגודים, שיכלו להתאמן גם כשהיה סגר, אותם תלמידים ואותם נערים ונערות שיכלו להמשיך לשחק כדורגל, לשחות, לעסוק באתלטיקה וכדומה, הפעילות הזאת הצילה אותם.

אני שוב חוזר ואומר לחבריי חברי הכנסת, לשרים בממשלה: תשקיעו בספורט. הספורט בסוף על כל שקל שאנחנו נשקיע בו יחזיר לנו עשרות מונים. אותם ילדים שיהיו במסגרות הכי חינוכיות שיכולות להיות, החינוך שמקבלים במגרשים ובבריכות ובאותן מסגרות ספורט הוא לאין ערוך טוב יותר מכל מסגרת אחרת. היום בבוקר בוועדת החינוך קיבלנו אסמכתה מקצועית על מחקרים שנעשו בנושא.

אני מדבר גם על החברה הערבית וגם על החברה היהודית, אבל בעיקר בחברה הערבית, אותם 50% ילדים ונערים ונערות חסרי מעש, שאין להם פעילות אחרת אחר הצוהריים, צריך לדאוג להם למגרשים, למאמנים, לאגודות, להשקיע כסף, כי אותם ילדים שייכנסו למסגרות הללו – וכל מי שיושב פה יודע את זה כי אנחנו אנשי ספורט – כל הילדים האלה לא יגיעו לפשע, לא יגיעו לאלימות.

התחלתי לחפש היום כל מיני נתונים נוספים והגעתי לאיסלנד. 336,000 אנשים גרים באיסלנד.

ויש להם נבחרת "חבל על הזמן".

בשנת 2008 באולימפיאדה בבייג'ינג הם זכו במדליית כסף בכדוריד, הם השתתפו בשני מונדיאלים וב-2016 הם היו ברבע גמר. אין ילד באיסלנד שלא נמצא במסגרת ספורטיבית: בשחייה, בכדורגל ובכדוריד בעיקר. בשנת 2002 היו חמישה מגרשי דשא סינטטי, אולם כדורגל אחד ושבעה מגרשי מיני באיסלנד. היום יש שבעה אולמות כדורגל, 22 מגרשים סינטטיים ו-150 מגרשי מיני. כל מורה לחינוך גופני באיסלנד חייב תעודת אימון ומדעי הספורט. כל מורה לחינוך גופני באיסלנד הוא גם מומחה בנושא האימון. זה בעצם אחד הדברים המשמעותיים ביותר. בשנות התשעים באיסלנד הייתה בעיה קשה ביותר של אלימות ואלכוהול בקרב בני הנוער. היום בעקבות כל מה שהשקיעו במדינה הזאת ובעקבות זה שהיא הפכה להיות מדינה ספורטיבית הפשע והאלכוהול נעלמו.

כשאני ביקשתי מרונן הרשקו, סמנכ"ל ההתאחדות, לקיים את הדיון הזה, זה היה אחרי שיחה שהייתה לי אתו והתרשמתי מאוד מתוכניות, מאסטרטגיה, מדברים לעתיד. כל מה שאני אומר עכשיו אני אומר כאדם שלא בא מן השמיים. אני עשיתי את זה, הייתי יושב-ראש איגוד השחייה. יושב פה דודו מלכא שליווה אותי צעד אחר צעד, אחרי כל השיגעונות שלי. השיגעונות שלי אמרו שלושה דברים פשוטים מאוד. הדבר הראשון, חייבים להביא את הכוח המקצועי הכי טוב שיש ובאמצעותו לגדל הרבה מאוד מאמנים ישראלים הרבה יותר טובים. הדבר הזה עלה כסף, זה נכון, אבל הוא עשה את השינוי. הדבר השני הוא מתקנים, שלא הצלחתי לקדם עד היום כלום, שום דבר, נאדה. והדבר השלישי הוא להגדיל משמעותית את מספר הספורטאים. בזה כן הצלחנו.

כשאני בא לענף הכדורגל, אני שואל שאלה ראשונה: מה היעד? מה היעד של התאחדות הכדורגל? לאן רוצים להגיע? האם רוצים להעפיל ליורו? האם רוצים להעפיל למונדיאל? האם רוצים להגיע עם נבחרת הנוער לגמר כלשהו? מה היעדים של התאחדות הכדורגל?

כשאני אומר את כל הנתונים ואת הבקשות אני מתכוון גם לכדורגל נשים, כי כדורגל נשים יכול להיות מנוע אדיר לבנות, בעיקר בפריפריה. יושב כאן גם יעקב גלאם מחדרה ואני יודע שבזום יש הרבה מאוד נציגים של קבוצות הכדורגל. אני לאו דווקא מדבר על אותן קבוצות שמביאות שחקניות זרות לליגת העל בכדורגל נשים. אני מדבר בעיקר על התשתיות, על כמויות גדולות של בנות שישחקו כדורגל, על נערות, שיהיו יותר קבוצות, יותר אגודות, יותר מגרשים ויותר פיתוח בנושא הזה.

הדבר הראשון הוא היעדים והמטרות.

הדבר השני, מי אחראי מקצועית, האם יש דמות שהיא אחראית מקצועית על כל תהליך האסטרטגיה והמהפך שרוצים לעשות בענף הכדורגל.

הדבר השלישי, איך התוכנית מלמעלה יורדת לשטח, כי בסוף כולם מבינים, ודודו מלכא יותר מכולם, שמה שעושה את הספורט זה האגודות, זה השטח, זה מה שיביא לנו ספורטאים, משם נוכל להביא את הספורטאים לרמות הכי גבוהות, כי ברמות הכי גבוהות מדינת ישראל היא אחת מן המתקדמות בעולם בשימור וטיפוח ולהביא ספורטאים לשיא כשהם כבר בגיל בוגר. הוועד האולימפי, בעזרת מינהל הספורט, עושה את זה מעולה, אבל השאלה הגדולה היא התשתיות. אותם ילדים, ילד בן 10, איך אנחנו רואים אותו בגיל 18 מגיע לרמה שהוא שחקן לא פחות טוב מהשחקנים באיסלנד? שלא יספרו לי סיפורים שאנחנו היהודים קטנים והם גדולים ושאי אפשר להגיע לרמות הכי גבוהות. אני מזכיר לכם שלפני שבועיים שחיינית של מדינת ישראל זכתה באליפות העולם. מי חשב שזה יקרה בכלל? אז גם בכדורגל אפשר. לא צריך לפחד. צריך לחלום הכי גבוה שאפשר ולהתחיל להשיג יעדים, יעד אחר יעד.

הדבר האחרון לפני שנתחיל את הדיון הוא נושא שבעיניי הוא אחד החשובים ביותר, נושא המאמנים. אם לא יהיו לנו מאמנים ברמה גבוהה, מאמנים שיעבדו עם התשתית, עם הצעירים והצעירות, אם לא יהיו לנו מאמנים שיידעו לטפח את הדור הצעיר אנחנו לא נראה בעוד שמונה שנים שום דבר. אני שמח שהצלחנו להעביר פה בוועדת החינוך את החוק שאתם ביקשתם ושאופ"א מבחינה מקצועית אחראית היום על כל נושא תעודות הכשרה למאמנים. צריך לעשות את זה בכל הענפים. בסוף מה שהם ילמדו, איך הם ילמדו ואיך הם ייצאו מן ההכשרה שלהם, זה יהיה חלק גדול ומשמעותי מתפקידם כמאמנים. כמובן צריך להשקיע הרבה יותר כסף, צריך להזרים לאגודות כסף כדי שהמאמנים ישתכרו טוב יותר ולא יעזבו את הענף הזה ולא יצטרכו לעבוד בעשר עבודות.

נערוך היום דיון מעניין, כי הכדורגל מעניין הרבה מאוד אנשים. אתחיל מחבר כנסת, אחרי כן נעבור למנכ"ל התאחדות הכדורגל, יוסי שרעבי, שיציג לנו את התוכנית, ולאחר מכן נעבור אחד-אחד. אני מקווה שכולם ידברו. כל מי שירצה להגיד את דבריו, אני מבקש להעביר אליי פתק כדי שאדע מי רוצה לדבר. אנחנו נגיע גם לנושא הכספי – דודו מלכא נמצא פה וכל המספרים אצלו בראש – ויהיו שאלות, יותר נעימות או פחות נעימות. רק אגיד שמינהל הספורט ושר הספורט חילי טרופר מבין את המשמעות, רוצה לקדם ולהשקיע כספים, וזה יקרה בגדול גם בתקציב הבא.

נתחיל קודם כול עם חבר הכנסת ולדימיר בליאק, שהוא גם נציג הקואליציה בוועדת הכספים. אני אומר לך את זה בכל פעם שאני פוגש אותך: אם בתקציב הבא לא נכפיל את תקציב הספורט במדינת ישראל – לא עשינו כלום.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לברך את כל הנוכחים ואותך על הדיון החשוב הזה. בכל פעם אני מגיע לוועדה הזאת ומברך.

אני איש ספורט בעברי. נושא הספורט קרוב מאוד ללבי ואני מרגיש שבממשלה הזאת, בקואליציה הזאת יש לנו מספיק אנשים שמחויבים לנושא הזה, אוהבים את הספורט, מחויבים לנושא הספורט. אנחנו חייבים לעשות כאן מהפכה כבר בתקציב הקרוב, להגדיל באופן משמעותי את תקציב הספורט, וכמובן אני כאוהד כדורגל חושב שזה ענף מן המובילים בארץ, שחשוב מאוד לכל כך הרבה אנשים, למיליוני ישראלים. באנו לשנות, באנו לעשות כאן שינוי לשנים רבות.

שוב אני רוצה לברך את כל הנוכחים. תודה רבה.

תודה רבה אדוני. בבקשה חבר הכנסת אוסאמה סעדי.

תודה לך, אדוני היושב-ראש, חברי סימון, שאתה מוביל את העניין הזה של קידום הספורט על כל ענפיו במדינה בכלל, ואתה גם נותן דגש מיוחד לעניין של הספורט בחברה הערבית ואנחנו משתפים פעולה בעניין הזה, אז תודה לך על הדיון החשוב הזה. אני מברך את כל הנוכחים, גם מן החברה הערבית, שנמצאים כאן.

אין ספק שצריך להשקיע בספורט ובענף המוביל, שזה הכדורגל. צריך להתחיל מתשתיות. אם אין תשתיות אז בכלל אין על מה לדבר. אפרופו תשתיות, אני לא יכול שלא לדבר על הבאסה ועל הפדיחה, על מה שקורה בדוחה. אני מבקש ממך, אדוני היושב-ראש, אתה יושב-ראש ועדת המשנה לענייני ספורט, לקיים דיון דחוף על העניין הזה, מה קורה באצטדיון דוחה. לא יכול להיות שקבוצת המגזר, בני סכנין, צריכה לנדוד ולבקש לקיים משחק, בין אם זה בקריית שמונה, בין אם זה בנוף הגליל, בין אם זה בנתניה. בסוף טוב שמצאו לנו מגרש בבלומפילד. למה? אני וחברי חבר הכנסת סימון דוידסון הלכנו לדוחה, לקטר, לפני עשר שנים לגייס כסף כדי לבנות את אצטדיון דוחה. מדינת ישראל לא בנתה עד היום אצטדיון אחד, אז הבאנו כסף. אם יש בעיות בבטיחות – ואתה יודע שאני משמש כיושב-ראש ועדת משנה לבטיחות בעבודה – חשובה לנו הבטיחות אבל ראיתי וקראתי, ואנחנו עובדים עם העירייה, עם הקבוצה – תיקנו את כל מה שטעון תיקון, וראינו הודעה של סגן השרה יאיר גולן שאמר שהכול תוקן, הכול בסדר, אפשר לשחק בדוחה. ואז הקבוצה אמרה: אנחנו מקיימים את המשחק מול הפועל ירושלים בדוחה. המשטרה אמרה: לא, אנחנו לא פותחים את האצטדיון בדוחה. למה? אני לא יודע. אתה מדבר עם השר, עם סגן השר. אומרים: כן, לא. אני מבקש, אדוני, זה פדיחה. אם מדברים על כדורגל ועל איך לקדם חיים משותפים דרך הספורט, וזה חשוב מאוד, ולגדוע את הגזענות מן הספורט, זה חשוב מאוד, אז אין אפילו אזרח ערבי אחד שלא שואל ולא תוהה ולא זועק: מה קורה?

אני כבר פניתי לחברת הכנסת מירב בן ארי, יושבת-ראש הוועדה לביטחון פנים. עד המליאה היום בשעה 4 יהיו לנו תשובות ונדע איך אנחנו מתקדמים.

זה חשוב מאוד. מבחינת בטיחות, מבחינת כל מה שהיה צריך, העירייה ומנהל האצטדיון עשו את כל התיקונים. יושב כאן גם תושב סכנין, אחסאן חלאילה. אם יש בעיות – שמענו על חקירה ולא חקירה – זה משהו שונה לגמרי. תמשיכו לחקור ולחקור, אבל המגרש היום אפשר לקיים בו משחקים ולתת לכל האוהדים להיכנס.

אני אוהד כדורגל, אני מכור לכדורגל, וגם לכל ענפי הספורט. אין משחק שאני לא רואה, גם מקומי וגם מחו"ל. באמת צריך לעודד ולהתחיל תשתיות, נוער. אם אין לנו קבוצות נוער והשקעה בנוער – יש היום בישובים ערביים המון בתי ספר לכדורגל, אבל צריך לעודד את זה, כי זה פרטי וגובים כסף מן ההורים. איפה המדינה? את המצטיינים האלה צריך לטפח. אם לא נטפח אותם מגיל צעיר הם לא יתקדמו.

נשמע היום את אנשי ההתאחדות בנושא הזה.

אני מברך אותך ואנחנו נמשיך לעבוד ביחד על מנת לעודד את כל ענפי הספורט, לא רק את ענף הכדורגל. יש גם כדורגל נשים. יש היום קבוצות של כדורגל נשים בישובים הערביים, צריך לעודד גם אותן.

חד-משמעית. תודה רבה. רשות הדיבור לחבר הכנסת משה טור פז, המכונה קינלי.

שלום. תודה רבה, חבר הכנסת דוידסון. באתי לברך את הוועדה. אולי זה יפתיע חלק מן היושבים כאן אבל כמי שהתגנב ליציעי ימק"א בשנות השמונים כדי לראות את קבוצתו, ביתר ירושלים, משחקת, נשארתי עד היום אוהד כדורגל וגם עקבתי לאורך השנים גם אחר סילבי ז'אן, גם אחרי פיני בלילי ואחרים שיושבים כאן. היו שנים שידעתי לדקלם הרכבים בעל פה אך העברתי את זה לדברים אחרים.

אדוני היושב-ראש, לא סתם נושא הספורט מחובר ישירות לוועדת החינוך, כי ספורט זה חינוך וחינוך דורש ספורט איכותי בישראל. אני מצטרף לקריאה שלך להכפיל את תקציב הספורט על מנת שנראה כל תלמיד, בדגש על המגזרים שלא מקבלים היום תקציבים ראויים, פועל בספורט, עוסק בספורט, מקבל מתקנים ראויים.

דיברת על המאמן – בסוף בלי מאמן זה לא ילך. המאמנים האיכותיים הם מי שייצרו לנו ספורטאים ראויים.

לא סתם התעקשת על פטור ממס, כולל במקצועות הפאראלימפיים, כי אנחנו רואים עד כמה בסוף הספורט שייך לכל חלקי האוכלוסייה. אפשר ללמוד גם אמונה וגם נחישות, גם ספורטאי בריא וגם ספורטאי שמתמודד עם מוגבלויות. זו חשיבות אדירה. אני מברך אותך על כך ואצטרף לכל מאבק שלך בנושא.

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, חובב השחמט הידוע, בבקשה.

תודה רבה. תיכף תגלה מה שלא ידעת, איך כדורגל קשור אליי.

קודם כול אני רוצה לברך אותך, חברי סימון, על ועדת המשנה הזאת. אמרתי לך כבר בעבר בשיחה: כל מה שאתה צריך ממני אני בא.

אני צריך את שר האוצר.

קודם כול אותי קיבלת. לגבי שר האוצר – אגיד לך את מספר הטלפון שלו וגם אתה יודע איך לפנות אליו.

אני רוצה להגיד כמה דברים קטנים. ב-2012, עוד בחיים הקודמים שלי, כשהייתי איש תקשורת ופרשן פוליטי בערוץ 9, התמזל מזלי להגשים חלום ילדות ולהיות שדרן כדורגל. שיחקתי כדורגל עד גיל 12, עוד באוקראינה לפני שעליתי. ב-2012 ערוץ 9 קיבל כמעט בחינם – היה שם איזשהו דיל – אפשרות לשדר משחקי יורו. עשינו את זה בשתי השפות, גם ברוסית וגם בעברית. אני זוכר את הפרשנים הגדולים שישבו לצדי. במסגרת כל החבילה הזאת זכיתי גם לעשות סרט שנקרא "כדורגל לחיים", שבו היו לי שש דמויות שכל החיים השקיעו בכדורגל. אם זה אספן, שלצערי כבר הלך לעולמו, שכל החיים אסף דברים, מאמן כדורגל, מי שכל הזמן היה מארגן כדורגל, שהיה ראש הוועדה שארגנה את אירוע היורו בקייב. במסגרת הסרט ראיינתי גם את מאמן נבחרת אוקראינה דאז, אולג בלוחין, השחקן האגדי, שקיבל את כדור הזהב ב-1975. שאלתי אותו הרבה שאלות על כדורגל אבל לאחת השאלות הוא ענה לי במשפט אחד שאני זוכר עד היום. הוא אמר לי: כשאתה שחקן כדורגל מגיל צעיר, כאשר אתה מתחיל לשחק כבר בליגות בוגרות, מגיל 17 ועד גיל 37 – הוא פרש בגיל 37 – אתה לא רואה שום דבר חוץ מכדורגל, אלה החיים שלך. זה בתפיסה של כדורגלני העבר האגדיים. שאלתי: מה זאת אומרת שאתה לא רואה שום דבר? "אין, שום דבר, רק כדורגל, זה מה שיש לי בראש, רק כדורגל, כדורגל, כדורגל".

בשביל לפתח כדורגל אתה צריך להסתכל לא רק על כדורגל, אתה צריך לראות גם את כל ההיבט החברתי, כפי שאמר אוסאמה, אתה צריך להסתכל על ההיבט הכלכלי. אני למשל לא מבין למה כאשר אני רואה יציע ריק באצטדיון בנתניה כשנפתח טורניר לקבוצות נוער עם גרמניה, רוסיה, איחוד האמירויות וישראל, אני לא מצליח להבין למה לא היו שם ילדים. נכון, יש קורונה, אבל עדיין. אפשר לעשות את זה, אפשר לעודד כדורגל, אפשר להביא ילדים. חבר'ה, לא תמיד ההיבט הכלכלי צריך להיות המכריע.

אני חושב שהכדורגל כתפיסת חיים, גם בנושא החברתי וגם בנושא החינוכי, צריך להתחיל מאפס. צריך להגיד שאותו ילד, שכל החיים שלו חלם להגיע לקאמפ נואו, קודם כול שיגיע לטדי, יגיע לסמי עופר ושם יראה את המשחקים. לפני שבוע ביחד אתך ראינו משחק של מכבי חיפה מול מכבי תל אביב, ישבנו בפרסה. חברים, חבל שאין שם מצלמות, הייתם צריכים לראות את התגובות של חברי הכנסת שישבו וראו את המהפך הגדול של 3–2 לאחר שמכבי תל אביב הובילה 2–0. זה היה כאילו חזרנו לילדות. אני רוצה שכל ילד יתרגש כשהוא רק מתקרב לאצטדיון כדורגל, שהוא יתרגש כשאומרים לו, לא משנה אם זה אבא או אימא, אם זה מורה בבית ספר: אני נותן לך עכשיו כרטיס בחינם, תגיע ותראה את המשחק של חיפה בטדי מול ביתר ירושלים או מול הפועל תל אביב, לא משנה. תפקידנו להכניס את הממד הזה, הממד החברתי-חינוכי.

אני יודע שמדינה לא יכולה להתערב הרבה בכדורגל, כי זה הפורמט, אלה החוקים הבין-לאומיים. אסור לנו כמדינה, כממשלה, כשר הספורט להתערב בכל הקשור להתאחדות הכדורגל, כי אחרת יהיו סנקציות ויוטלו עונשים ולא נוכל לקדם את הכדורגל, אבל בהיבט החינוכי והחברתי בהחלט אפשר לעשות את זה. אני מצפה גם ממך להוביל את זה. אם צריך לעשות תוכנית מסודרת בואו נכין תוכנית מסודרת, בואו נציע את מה שאנחנו יכולים להציע כחברי כנסת, ואז ניתן את זה למקבלי ההחלטות ואז נראה, אם חסר כסף בואו נראה איך אנחנו מוסיפים. אבל קודם כול לפני הכסף שנתחיל בסוויץ' בראש שלנו. לכולנו יש ילדים. אמנם אני אבא לבנות אבל גם אני רוצה שהבנות שלו ישחקו. הבת הגדולה אוהבת כדורגל, היא לא משחקת אמנם אבל אוהבת. בואו ניתן קצת את ההיבט הזה ואולי גם נשפר את מצב הכדורגל במדינת ישראל.

תודה רבה, חבר הכנסת סובה. אנחנו עוברים ליוסי שרעבי, מנכ"ל התאחדות הכדורגל בישראל, הוא נמצא בזום, שיציג לנו מצגת על האסטרטגיה של התאחדות הכדורגל. יוסי, הבנתי שאתה לא מרגיש טוב, אני מקווה שישתפר מצבך. בבקשה.

אני בסדר, תודה רבה. תודה רבה לך על הזימון של הוועדה, תודה רבה לך על כך ששמת את נושא הכדורגל במרכז הדיון היום.

קודם כול אפתח ואומר שאנחנו הגשנו תוכנית אסטרטגית בפני הנהלת התאחדות הכדורגל. אנחנו עדיין במהלך הדיונים בתוך ההנהלה, לכן לא נפרט את התוכנית האסטרטגית לחמש השנים הקרובות. כן ניגע בכמה וכמה דברים, גם על פי בקשתך. נעבור בקצרה במהירות על הסוגיה התקציבית, עם זרקור על דברים שאני סבור שחשוב שחברי הכנסת יכירו ויידעו. לאחר מכן ניתן איזשהו מבט על העולם הטכני, על הפיתוח הטכני של עולם הכדורגל – על זה ידברו הצוותים הטכניים שלנו, אנשי המקצוע בתחום הזה. ברשותך, חבר הכנסת דוידסון, אני אתחיל.

בהמשך ישיר לפתיח שלך, דיברת על החשיבות החברתית של הכדורגל, על התרומה החינוכית שלו, על העובדה שהוא עוסק במניעה, אני חושב שאנחנו פטורים מלהסביר את זה, זה מן המפורסמות. אני רק רוצה להפנות את תשומת לבכם, תשומת לבך ותשומת לב כל מי ששומעים ומאזינים, בשנה–שנתיים האחרונות אופ"א עשו מחקר בארץ, בדומה למחקרים אחרים שהם עושים במקומות אחרים, כדי להבין את הערך החברתי של העיסוק בעולם הכדורגל כאן במדינת ישראל, מה התרומה החברתית של העיסוק בעולם הכדורגל. המספרים מרשימים מאוד. הם פחות מרשימים ממה שהיו יכולים להיות. המחקר הצביע על השפעה גם בתחום הבריאות, גם בתחום החברתי, גם בתחום החינוך, גם בתחום המניעה של עבריינות ובעוד הרבה מאוד היבטים אחרים שענף הכדורגל תורם להם, והמספרים הם מדידים.

היום רשומים בכדורגל הישראלי 40,000 משתתפים. כפי שתראו, זה מספר קטן מאוד, זה לא מספר גדול. המחקר בודק גם את תחום הפשיעה, גם את תחום המניעה והתרומה החברתית והרפואית וגם ההשפעה כלכלית ועוד כהנה וכהנה.

השורה התחתונה של המחקר מלמדת על תרומה של קרוב ל-200 מיליון אירו לכלכלה ולחברה בישראל של הפעילות העכשווית של הכדורגל הישראלי. כלומר נכון לרגע זה, עם הנתונים הקיימים היום, של 40,000 בלבד הרשומים כשחקנים פעילים בכדורגל הישראלי, שזה מספר לא גדול, התרומה היא קרוב ל-200 מיליון אירו.

נשים זרקור על מה קורה בכדורגל הישראלי. צריך להבין, ודיברתם על זה, כמות מגרשי הכדורגל בישראל היא קטנה פי עשרה מן הממוצע הבין-לאומי. זה נתון שמקשה מאוד על הרחבת מספר המשתתפים, שזה אחד היעדים הגדולים. חבר הכנסת דוידסון אמר את זה בפתיח שלו. הגדלת מספר המשתתפים הוא יעד בכל ענפי הספורט, יש לזה חשיבות עליונה. אחרת קשה מאוד להגיע להישגים וכמובן התרומה החברתית היא לא אפקטיבית באותה מידה.

דבר שני, כמות המאמנים במדינת ישראל קטנה מאוד. המהפכה שנעשית ברגע זה, גם בסיוע של ועדת המשנה לספורט של ועדת החינוך, שהתאחדות הכדורגל קיבלה אחריות בלעדית על כל תחום האימון, יש לזה השפעה מרחיקת-לכת. אנחנו מתקדמים עם ההנחיות ברישיון של אופ"א. האתגר הגדול שלנו הוא להעמיד כאן יותר מאמנים, אבל לא רק יותר מאמנים אלא יותר מאמנים איכותיים. חלק מן הצורך להעמיד מאמנים איכותיים זה הכשרה בין-לאומית שלהם. אין לנו מספיק מאמנים שהתנסו ברמות הבין-לאומיות, ברמות הגבוהות ביותר, מה שמכתיב לנו את הצורך להביא לכאן גם מאמנים זרים שיכניסו כאן תורה וידע. זו הסיבה – עוד מעט תשמעו את ילה חוס, המנהל הטכני של הכדורגל – שחתמנו הסכם והבאנו לפני חודשיים מאמנת טכנית משווייץ לכדורגל נשים, שהיא גם מנהלת טכנית של הכדורגל וגם מאמנת את הנבחרת הלאומית שלנו, כדי להביא כאן ידע וניסיון בין-לאומי שמאוד מאוד חסר בארץ, לפחות בעולם הכדורגל.

דבר שלישי, צריך להגדיל את כמות המשתתפים. בישראל היחס הוא בסביבות 0.4–0.5. הממוצע באופ"א – יש 55 התאחדויות ששותפות באופ"א – הוא 2.6. שיעור ההשתתפות במדינת ישראל בטל בשישים. אי אפשר עם זה להביא הישגים, אי אפשר עם זה לעשות אימפקט חברתי. זה אחד היעדים הגדולים ביותר. אבל אם לא ניכנס אל תוך מערכת החינוך ואם לא יהיו לנו יותר מגרשים, וכתוצאה מכך יותר משתתפים ויותר קבוצות וכן הלאה, נתקשה לעשות את המהפכה.

דבר רביעי, דיברנו על התשואה החברתית, הסברתי אותה. היום התשואה החברתית על 40,000 היא 200 מיליון אירו. דמיינו לכם אם היינו מגיעים לממוצע הבין-לאומי איזו השפעה חברתית גדולה הייתה לכדורגל. עם 40,000 משתתפים אנחנו עם השפעה חברתית וכלכלית של 200 מיליון אירו במונחים כמותיים, על פי המחקר של אופ"א. ככל שהמספרים גדלים כמובן האימפקט החברתי גדל הרבה יותר.

דבר חמישי, כל זה מביא אותנו להבנה שאם אנחנו רוצים להגיע להישגים אנחנו חייבים להשקיע בכישרונות שיש לנו. זה מחייב אותנו לאסטרטגיה אחרת, ש-ילה ורונן ובוני ומשה סיני יציגו לכם כאשר אני אסיים את המצגת שלי.

יש מתקנים שסגורים בשבת? אתה יכול להגיד באחוזים? האם יש לך בעיה ברמה מוניציפלית?

אם אוכל לסיים את המצגת ואחרי כן תשאלו שאלות. התפוסה של המתקנים במדינת ישראל היא 100% ויותר. ניצול המגרשים הוא מקסימלי. יש מחסור גדול במגרשים במדינת ישראל. תיכף אגע בזה.

כשאתה מדבר על מגרשים אתה מתכוון למגרשי אימון, נכון? לא לאצטדיונים.

אני מדבר על מגרשי אימון. באצטדיונים מצבנו טוב הרבה יותר. אם כי יש עכשיו תוכנית של המשרד, יש גם החלטה שבמגזר הערבי, בעקבות החלטת הממשלה, יקומו עוד שני אצטדיונים נוספים, אחד באופן מידי ועוד אחד בעתיד. בעולם האצטדיונים מצבנו טוב יותר. אנחנו במצב גרוע מאוד בכל הקשור למתקני אימונים ומגרשים בליגות הנמוכות.

גם כאשר הייתי מנכ"ל המשרד עשינו עבודה עם דלויט לנסות להבין מה היעדים הגדולים של הכדורגל הישראלי ואיך בכל זאת אפשר להגיע להישגים ב-2024. אנחנו רוצים להיות ב-2024 ביורו, וב-2030 במונדיאל. אנחנו לא חושבים שזה מחשבות הזויות. עם התוכניות שאנחנו מקדמים עכשיו, עם הדברים שתיכף תראו אנחנו בהחלט מאמינים שאנחנו יכולים להיות שם. כאשר הייתי מנכ"ל המשרד ועשינו עבודה עם דלויט, ואנחנו מאמצים את זה היום בהתאחדות הכדורגל, דיברנו על ארבעה דברים מרכזיים.

ראשית, גם הרחבת מספר הפעילים, שזה ברור לגמרי. בלי הגדלת מספר המשתתפים יהיה קשה מאוד לעשות כאן מהפכות. שנית, לאתר את השחקנים הטובים והמוכשרים, לדעת לחבק אותם מגיל צעיר, להעמיד להם את כל המתקנים, את כל המעטפת המקצועית, לטפח אותם ולגדל אותם במעלה הדרך לתוך הליך ההסללה במרכזי המצוינות שתשמעו עליהם עוד מעט, באקדמיות שתשמעו עליהן עוד מעט, בתוך הנבחרות השונות, לבני 16, 17, 18 וכן הלאה, לבני 21 ועד לנבחרת הבוגרת. כמובן עולם המאמנים שדיברתי עליו, ועוד ידברו עליו בהמשך, וסוגיית המתקנים.

מבט מהיר על עולם התקציב – התקציב שמדינת ישראל מעמידה לענף הכדורגל, באופן גס, מתחלק לשלושה תחומים: מבחני התמיכה, התמיכה בתשתיות, והשיווק, קרי הטוטו.

קודם כול, אני רוצה להגיד מילה טובה על משרד הספורט. משרד הספורט, בראשות השר – אני פטור מלדבר על המשרד בתקופה שאני הייתי מנכ"ל שלו - - -

יוסי, אתה בניגוד עניינים.

המשרד היום בראשות השר חילי טרופר עושה עבודה נפלאה. אני רוצה לשבח אותם. יש שם הבנה, יש שם גמישות, יש שם נכונות. יחד איתם אפשר לעשות מהפכה. יש שותפים טובים. אבל יש שם קשיים וצריך לעבוד ביחד כדי באמת להתמודד עם הקשיים.

הדבר הראשון הוא מבחני התמיכה – צריך לדעת שהכדורגל והכדורסל במדינת ישראל מהווים בין 70%–75% מהספורט הישראלי. משרד הספורט – אני לא מדבר על תשתיות – מעמיד מסגרת של 500 מיליון שקלים לטובת תמיכה בענפי הספורט השונים. עליכם לדעת ששני הענפים האלה, הכדורגל והכדורסל, נהנים מ-17%–20% מתוך התקציב הכללי הזה. אני נהגתי כך גם כאשר הייתי מנכ"ל המשרד. יש לזה הרבה מאוד סיבות, חלקן סיבות טובות, אבל זאת המציאות.

היום יש מבחן חדש, מבחן איגודים ואגודות. התקציב שהמדינה מעמידה בתוך המבחן הזה הוא בסביבות 260 מיליון שקל. 265 מיליון שקל אם מוסיפים את הנשים, אבל זה משהו חד-פעמי, או לא חד-פעמי, משהו זמני כתוצאה מהחלטת בג"ץ.

260 מיליון שקל – לפני שמונה שנים הסכום היה שונה?

החלק היחסי של הכדורגל והכדורסל הוא אותו חלק, נומינלית זה אותו סכום, הוא לא השתנה, 38% עם תרגום של הסכום הנומינלי ששני הענפים האלה קיבלו.

כלומר לפני שמונה שנים התמיכות של 260 מיליון שקל היו אותן תמיכות?

לא, בוודאי יש גידול תקציבי משמעותי.

אני רוצה להבין בכמה אחוזים התקציב גדל.

קודם כול יש פה משהו שצריך להבין. כשעשינו בזמנו את הרפורמה בשוק ההימורים והעברנו את כל תקציב התמיכות למשרד אז במעלה הדרך התחיל להיות גידול תקציבי. בזמנו הייתה שורת הרווח של הטוטו שעברה למשרד, למועצה הלאומית, והיא חילקה את הכסף. הטוטו בכל שנה מייצר שורת רווח שנעה בין 550–630 מיליון שקל. זה מה שעמד לטובת הספורט הישראלי. השנה למיטב ידיעתי הטוטו הולך להודיע על שורת רווח של 700 מיליון שקל. התקציב של המשרד חוצה כבר מזמן את מיליארד השקלים. דודו מלכא יידע להגיד טוב יותר ממני, כי היום אני כבר פחות בקיא במספרים הכוללים. לדעתי התקציב הכולל היום מגיע ל-800 ומשהו מיליון שקלים, בלי התשתיות. הסכום גדל ללא ספק. מאז שנעשתה הרפורמה הסכום במעלה הדרך, המספרים גדלו והתקציב גדל באופן משמעותי. יש היום לספורט הישראלי הרבה יותר כסף מאשר היה לו בעבר, אין בכלל שאלה.

אבל כשאני מסתכל על מה שהכדורגל מקבל – הוא כמעט ולא גדל במונחים נומינליים. הוא תמיד נע בסביבות 45–50 מיליון שקל וזה לא השתנה בשנים האחרונות, המספרים זהים.

מה כן גדל? הכדורגל והכדורסל מקבלים 38%, הרבה פחות מן החלק היחסי שלנו בעוגה, אבל המשרד נאלץ להתמודד כאן עם מציאות מורכבת מאוד. הוא צריך לתקצב 85 ענפי ספורט והוא עושה את האיזונים שלו. זה הערכה שלא בדיוק עומדת במבחן המציאות, שהכדורגל והכדורסל יודעים להביא גם ממקורות אחרים, שניגע בהם עוד מעט.

התחום שחשוב להצביע עליו הוא תחום פיתוח הכדורגל. ההתאחדות היום כאסטרטגיה – ועוד מעט רונן ואחרים יציגו את זה – משקיעה בפיתוח הכדורגל. היום אנחנו משקיעים באקדמיות, יש לנו שתי אקדמיות, גם לנשים וגם לגברים; יש לנו מרכזי מצוינות, שהמשרד היה שותף להם; יש את הבתים הלאומיים; יש נבחרות לאומיות; יש את כל עולם המאמנים; יש מרכזי הכשרה; כל עולם ההדרכה. ההתאחדות מתקציבה – תקציב התאחדות הכדורגל השנה יהיה בערך 106 מיליון שקל – מתוך 106 מיליון שקל 50 מיליון שקל הולכים להשקעה בתחומים הללו. ההתאחדות לא נהנית מן ההשתתפות של המדינה בתחומים הללו. המדינה לא משתתפת בכלל בפיתוח עולם הכדורגל.

יש עכשיו מהלך לגבי המאמנים, ויש איזו מחשבה לגבי האקדמיות, אבל עדיין הסכומים קטנים מאוד. המדינה חייבת – וזה דבר שאני רוצה להצביע עליו. אנחנו בשיח עם המשרד, המשרד מבין את זה. אנחנו עובדים עכשיו על מסלולים כדי לראות איך המדינה עוזרת לפתח את עולם הכדורגל, כי זה אחריות של המדינה וזה הצד הממלכתי. זה הנבחרות, זה האקדמיות, זה הדור הצעיר. על זה אנחנו עובדים עכשיו.

עולם התשתיות – כאן קרתה מהפכה. איפה היא לא עובדת עד הסוף? ברגע שהאחריות על כל תוכנית המתקנים עברה למשרד הצטרף הרבה יותר כסף. אם הטוטו היה מוציא בכל שנה הרשאות בסביבות 140–150 מיליון שקל, היה מצליח לבצע במקרה הטוב 60–70 מיליון שקל בגלל המון חסמים. היום המשרד מוציא בכל שנה מאות מיליוני שקלים לתשתיות בתחום הספורט. אלה סכומים מטורפים. עובדת שם יחידה נפלאה, עם דניאל וניצן שעושים עבודת קודש. יש לי רק דברים טובים להגיד על מה שהמשרד עושה בתחום התשתיות. למשל השנה, לפני שבועיים קיבלנו אישור על סכום של 70 מיליון שקלים לתאורה ולהשמשה של מגרשים. אנחנו נעזרים במרכזי מצוינות במשרד. בתקופה שלנו פיזרנו 200 "סחבקים", יש הרשאות למגרשים. אבל עדיין יש פער גדול.

ממה נובע הפער? כאן אני פונה אליך, חבר הכנסת דוידסון, אני שם את הסוגיה על השולחן: יש המון חסמים. יש מחסור בקרקעות, אין מספיק קרקעות. צריך לעשות פריצת דרך, ביחד עם רמ"י ועם מינהל התכנון, בכל הקשור בעתודות קרקע. אין לנו יכולת לבנות בשטחים ירוקים מגרשי כדורגל. כאן צריך לעשות עבודה.

מחר יש לי פגישה עם מנכ"ל משרד הפנים בסוגיית הפשרת אדמות חקלאיות למען מגרשים ומתקני ספורט. בצורה כזאת או אחרת צריך לאפשר את זה.

נהדר. זה אחד החסמים הגדולים. יש הרבה חסמים אחרים. כאן הייתה פריצת דרך ויש הקשבה. הכנו תוכנית אסטרטגית לתחום המתקנים ביחד עם המשרד. אנחנו מדברים על מתחמים של מגרשים, עם בין 2–4 פיצ'ים, עם מבנה תומך. נפזר אותם ברחבי הארץ. קיבלנו השנה כבר הקצבה לשני מתחמים כאלה ב-2022 והכוונה היא לפזר את זה במעלה השנים ולהגיע לעשרות כאלה שמפוזרים ברחבי הארץ כדי לתמוך במועדונים ולפתח את הכדורגל מלמטה – ילדים, נוער. כל מתקן כזה אמור לייצר בין 8–12 קבוצות. זה מהפכה שאנחנו מתכוונים לעשות בעולם התשתיות.

התחום הבא שאני רוצה להצביע עליו הוא תחום השיווק. הפופולריות של שני הענפים הללו, גם הכדורגל וגם הכדורסל, התבטאה עד היום בהסכמי השיווק שהיו עם הטוטו. אלא מה, אנחנו עשינו בזמנו הסכם במסגרת הרפורמה והתקבלה החלטה, אותו הסכם שיווק שהיה לכדורגל על סך 80 מיליון שקל, שלמעשה הביא לידי ביטוי את הפופולריות של ענף הכדורגל. כתוצאה מסיבות שונות, ולא אלאה את הציבור עכשיו, הסכום הזה ירד ל-74 מיליון שקל, שמתוכם רק 29 מיליון שקל זה הסכם שיווק וכל השאר זה שיטור, אבטחה, סדרנות, תפעול ועוד כל מיני אלמנטים כאלה כדי להגיע לסכום של 73–74 מיליון שקל.

הטוטו מוגבל היום, הוא נמצא במסגרת הסכם בתוך מגבלה של 1.7% מתוך התקציב שלו שהוא יכול לתת לשיווק. המספר הוא 47 מיליון שקלים. אני חושב שגם את זה צריך לפתור. צריך לאפשר לטוטו, שבסוף נהנה מן ההימורים – ו-90% מן ההימורים הם על כדורגל וכדורסל, לא רק בארץ, בעולם בכלל – לאפשר לטוטו להגדיל את האחוזים ולהגדיל את המספרים כדי שהוא יוכל להגדיל את הסכמי השיווק שלו עם הכדורגל והכדורסל ואולי גם עם ענפים אחרים. אין למדינה יכולת בתוך מבחני התמיכה הקיימים שלה להגדיל באופן דרמטי את העזרה לכדורגל. הסכמי השיווק עם הטוטו היו אחד הפתרונות האלגנטיים, הנכונים והראויים, כי הם שיקפו באופן אמיתי את הערך המוסף של הענפים האלה מבחינת פרסום, מבחינת שיווק, כי אלה הם הענפים הפופולריים. נכון לרגע זה הטוטו לא יכול לסייע. הטוטו נמצא בתקרה של 47 מיליון שקלים והוא צריך עם הסכום הקטן הזה להעביר גם לכדורגל וגם לכדורסל. לכדורגל הוא מעביר 29 מיליון שקלים, לכדורסל הוא מעביר 14 מיליון שקלים, ובדרך הוא מסייע גם לכדוריד ולכדורסל נשים ולכדורגל נשים וכן הלאה בסכומים קטנים. זה אחד הדברים שצריך לעשות. דיברתי על זה עם הטוטו אבל כמובן זה חוק, 1.7% מופיע בתוך החוק. אני שם את זה על השולחן, חבר הכנסת דוידסון, כסוגיה ששווה לדון בה.

אנחנו עוברים עכשיו לצד הטכני ואני מעביר את השרביט לרונן הרשקו ולצוות שנמצא בשפיים.

תודה רבה יוסי. אנחנו עוברים לצוות הטכני.

הצוות הטכני יושב עכשיו בבית הנבחרות, הם איתנו בזום.

רק לסבר את האוזן, הרבה מן הדברים שאמרתם והעליתם, חבר הכנסת סימון דוידסון וחברי הוועדה, הם דברים שגם אנחנו נתנו עליהם את הדגש. זה המקום להציג אותם.

אני מבקש לומר דבר אחד: ברוב המקומות זה תהליכים. בדרך כלל אוהבים את המילה "תהליך", אבל זו הדרך היחידה וזה מה שאנחנו רוצים להציג לכם, את אותו תהליך, את מה שעברנו, איך הגיעו לתובנות. את זה הצוות המקצועי יעלה עכשיו בפניכם. כמובן לאחר מכן כל שאלה בכל תחום שהוא – אתם מוזמנים לשאול ואנחנו נענה.

עד שאנשי הצוות הטכני יעלו בזום, אריק בנאדו ביקש לדבר. כולם מכירים אותו, כולם יודעים, הוא שחקן נבחרת ישראל לשעבר, בבקשה.

קודם כול, שלום לכולם. אדבר בקצרה כי אני צריך ללכת. יש לי כמה נקודות שאני רוצה לגעת בהן.

דיברנו על הספורט בכלל בארץ. אני חושב שאנחנו מדינה שאוהבת מאוד ספורט אבל אנחנו לא מדינה של תרבות ספורט. אם אנחנו רוצים להנחיל את זה אנחנו צריכים להתחיל מבתי הספר, ברמה של שעות, ולהגדיל את מספר השעות, ואולי בתקופת קורונה עדיף שיהיו בחוץ מאשר בפנים.

ספורט הוא דבר שנותן מענה להרבה מאוד דברים, גם בריאותית, גם קבוצתית, גם מרקם חברתי מיוחד שנוצר בקבוצה, היררכיה, דברים של תחרות, מצוינות, וינריות ודברים שנותנים המון לילדים.

אתן דוגמה, בבית הספר שלי היה ילד שהיה אמור להתחרות בריצה, והמורה אמרה לו שאולי הוא לא ייצא בגלל שחשוב יותר להיות בכיתה ואז היה צריך לערב את היועצת. זה קרה לפני חודש בבית ספר בתל אביב. אלה דברים שצריך לתת עליהם את הדעת.

ככל שנוסיף שעות לילדים – היום יש שעתיים שבועיות. שלוש או ארבע שעות לדעתי רק ייטיב עם כולנו.

נקודה שנייה זה מתקני ספורט. מעבר למתקני ספורט נוספים שאנחנו צריכים להגדיל ולתת, לדעתי יש מתקני ספורט שברגע זה נמצאים והם מוזנחים, מלוכלכים, אין מקומות ישיבה להורים. אתן כדוגמה את הספורטק בתל אביב, עיר עם לא מעט כסף. אני תושב תל אביב היום. יש שם לכלוך, להורים אין איפה לשבת בזמן האימון של הילדים, חדרי ההלבשה מוזנחים, אין איפה להתלבש ולהתקלח, אין צל ומתאמנים בשמש.

זה של הפועל תל אביב.

זה לא רק הפועל תל אביב, גם שמשון תל אביב משתמשת במגרש הזה. זה בעיר תל אביב. המתקן כבר קיים אבל הוא מוזנח ועצוב לראות את זה.

יש תוכנית לשפץ אותו כנראה בקרוב.

אבל כל הדברים האלה לוקחים המון זמן, וחבל, כי אנחנו רוצים להקים עוד מתקנים אבל גם לשפר מתקנים קיימים.

וזה עוד מתקן טוב. תלך לפריפריה – שם זה הרבה יותר גרוע.

מי אחראי על המתקן הזה? עיריית תל אביב?

אין לי ביקורת על המקום הזה. זה כך בכל הארץ. יש מתקנים קיימים שהם מוזנחים, וחבל. אתה נוסע היום לגרמניה - - -

לא הבנת את השאלה. למי לפנות? לעירייה? למועצה המקומית? הרשות המקומית אחראית על הסדר, לפני השיפוץ, לפחות לעשות סדר במתקן.

אם יש מתקן קיים שהוא מטופל וילדים באים אליו והורים מגיעים לשם והוא נראה מוזנח, איזו חוויה יש להורה או לילד שמגיע למתקן כזה?

אני מסכים אתך ב-300 אחוז ולכן השאלה: אם זה באחריות רשות מקומית אז צריך לפנות לרשות המקומית.

אם למשל קבוצת מכבי חיפה, שהיה לה את אצטדיון קריית אליעזר שהיה מוזנח לעומת אצטדיון מפואר של 28,000 אנשים, או בבאר שבע אצטדיון של 15,000 אנשים – רואים איך הקהל נהנה לבוא ויש חווית צפייה. חווית משתמש היא חשובה פה בסופו של דבר. אם לא ניתן על זה את הדעת נפסיד הרבה צופים, הרבה קהל.

נקודה שלישית, אני חושב שצריך להקים גוף הרצאות למחלקות נוער. אולי זה קשור להתאחדות הכדורגל. ההתאחדות עושה הרבה דברים טובים בזמן האחרון ברמת מרכזי המצוינות, וגם ברמת הקורסים והכשרה של המאמנים. גוף הרצאות לילדים ולמחלקות הנוער ברמה של התנהלות, ברמה של יחס לנשים, ברמה של איך להתנהל במדיה חברתית, איך להיות אנשים טובים יותר, חיוביים יותר. המדיה החברתית לפעמים לוקחת את הילדים לכל מיני כיוונים לא טובים שאנחנו לא אוהבים. אם ייתנו על זה את הדעת וייתנו לזה מענה אנחנו נרוויח ילדים טובים יותר, ילדים מחונכים יותר, עם רצונות טובים יותר. אני מקווה מאוד שייתנו על זה את הדעת. זה דבר שחייב להיעשות. היו מקרים בעבר שזה עלה. לפעמים נראה לי שזה הולך קצת לאיבוד. זה נושא חשוב מאוד.

אני רוצה להתערב במה שאמרת עכשיו. אני חושב שצריך להתחיל עם ההורים. יש לי חבר שהבן שלו שחקן כדורגל צעיר בן 12. לפני כמה חודשים הוא הזמין אותי לצפות במשחק כדורגל של הקבוצה שלהם. לא משנה איפה זה היה. ישבתי והזדעזעתי לשמוע הורים מקללים את המאמן, את השופט, ההורים של הילדים שמשחקים. אז איך הילדים יהיו?

הרבה פעמים זה גם היחס שההורים מקבלים. אריק דיבר על המתקנים, אבל כשאתה מתייחס לאנשים כמו אל חיות והם עומדים על הגדר ואין אור - - -

אורי, אתה בחיים לא היית מקלל מאמן.

חלק מהעניין הוא שספורט גם משפר התנהגות, לא רק של הורים אלא גם של ילדים. אם כל האגודות יישרו קו תחת ההתאחדות אז גם המיעוט הזה – לדעתי זה מיעוט – יוקצה החוצה. ספורט הוא קודם כול חינוך, ואנשים צריכים להבין את זה. הוא גורם לילדים קטנים להכיר דברים שהם לא הכירו בסביבה שלהם, לדבר אפילו בשפה אחרת, להכיר בני מיעוטים, להכיר אנשים מעדות שונות ומדתות שונות. הספורט נותן כל כך הרבה וכל כך עצוב שהמדינה מזלזלת בזה. כל כך עצוב לראות הורים עומדים על הגדר. ההורים לא צריכים לעמוד על הגדר, קודם כול, בואו נתחיל מזה. בספארי יש גדר.

בואו ניתן לאריק לסיים.

אני מסכים עם אורי לחלוטין. אם התנאים נראים טוב יותר אז הכול נראה טוב יותר, גם החוויה שההורה יושב בשמש ומקבל עצבים ומתחיל לקלל, זה גם לא נכון, וגם צריך לקבוע גבולות להורים, בטוח שצריך לעשות את זה.

בעניין של מחלקות הנוער והמענה, איך להתנהל, מין סוג של קוד אתי, הרצאות של שחקני עבר שיבואו להרצות, של אנשי חינוך שיבואו להרצות, שיידעו טוב יותר איך צריך להתנהג ולהתנהל בתור ספורטאי שמהווה דוגמה.

הנושא הבא הוא הצבא. יש עניין של ספורטאים מצטיינים. אני הייתי ספורטאי מצטיין בעצמי. גם הפקודות של אותו ספורטאי מצטיין הן מאוד מינימליות לגבי התנאים שהוא יכול לצאת. לקחת את כל הספורטאים שיש במדינה, שמשקיעים מגיל עשר ולפעמים מגיל שמונה או חמש, שמגיעים לגיל 18 ופתאום בא הצבא והם נתקלים באיזה קיר עצום, והם שוקלים אם לפרוש או לא לפרוש. שיהיה מענה, שייקחו את כל הספורטאים האלה, שילכו לבתי חולים, שילכו להרצות לבני נוער, שילכו לבתי ספר להרצות ולקדם את הספורט. אנחנו רוצים לקדם את הספורט ואפשר להשתמש בדברים כאלה בחוכמה רבה יותר ולעשות שיתוף פעולה עם הצבא.

מה אתה עשית בצבא?

ניקיתי מדרכות.

אורי, מה אתה עשית בצבא?

חילקתי עיתונים. הייתי גם ש"ג. סימון, אפשר גם לדחות את הגיוס. לפעמים הספורטאי בגיל 18 אתה עוד לא יודע אם הוא יהיה שחקן או לא אבל זה הגיל הכי קריטי. הספורטאי מתגייס בגיל הכי קריטי להתפתחות שלו. לא תרמתי לצבא כמו שיכולתי לתרום.

לא סתם אני שואל אתכם. דודו שם צוחק מתחת למסכה כי הוא מבין את הנושא הזה. פיני, מה אתה עשית בצבא?

הייתי מדליק ממטרות.

אלה שמגיעים לצבא כספורטאים מצטיינים הם באמת החבר'ה הכי טובים, לא רק בכדורגל.

לא הייתי ספורטאי מצטיין, דרך אגב. הייתי צריך לעבור מסלול חתחתים כדי לשנות את הפרופיל. יכול להיות שהיו רבים כמוני שלא הצליחו והם היו יותר מוכשרים ממני.

זה נושא חשוב מאוד. אני יודע שדודו נאבק על זה במשך שנים.

בואו ננצל אותם לדברים טובים.

הם יכולים להיות מד"סניקים. לא חסר מה לעשות איתם.

שי, אתה תספר להם עוד מעט על הפגישה שהייתה לנו אתמול ומה אנחנו עושים עם זה. אנחנו נקדם את זה.

עוד שתי נקודות אחרונות ממש במהרה. צריך להיות מענה בהיבט המנטלי והפסיכולוגי לשחקני נוער ולשחקנים בוגרים: טיפול בחרדות ובדברים אחרים. דובר על זה באולימפיאדה, מדברים על זה כל הזמן. לעשות מחקרים, לדעת לתת מענה, לעזור, שבכל מחלקת נוער יהיה גוף שיוכל לתת מענה לילדים הללו. וגם בקבוצות בוגרות זה עדיין חסר. יש קבוצות כאלה ואחרות שנותנות מענה אישי, אנשים הולכים לזה לבד. זה דבר מאוד מאוד חשוב בתקופה הזאת, במיוחד כשדיברת פה על הילדים שעוברים היום תקופה קשה מאוד מנטלית בקורונה, לתת להם מענה לדברים הללו. אנחנו צריכים אותם חזקים מנטלית ושיידעו איך להתנהל בלחצי החיים שהם עוברים.

דבר אחרון הוא מענה לשחקנים פורשים, מבחינת פנסיה, מבחינת ליווי אחרי פרישה. שחקן כדורגל מסיים את הקריירה בגיל 37, בגיל 35, בגיל 30.

דווקא ארגון השחקנים עובד על זה במרץ.

לא אמרתי שלא. צריך לתת לזה מענה יותר כולל.

בוועד האולימפי קוראים לזה "היום שאחרי".

כך קוראים לזה גם בכדורגל.

יש מדינות שמכריחות אותך להפריש כסף כי הפנסיה מגיעה בגיל 65 או 67, והיום רוצים לדחות את זה, ואתה פורש בגיל 35, הרבה פעמים בלי מקצוע, הרבה פעמים גם ההכנסה שלך כילד, שנראית גבוהה מאוד, אתה פורש פתאום עם משפחה וההכנסה יורדת לאפס בבום. אני מכיר הרבה מקרים עצובים מאוד.

אני לא רוצה שנתפזר לכל הבעיות של הספורט הישראלי. אני רוצה שנצא מפה ב-14:30 עם הבנה שהתאחדות הכדורגל הולכת לכיוון נכון, שבאמת בעוד שמונה שנים אנחנו נשב שוב בוועדה כזאת ונגיד: וואו, נעשתה דרך והגענו למונדיאל, הגענו ליורו.

אם רונן הרשקו נמצא בהתאחדות אז אני רגוע.

אני רוצה להודות לכל מי שמשתתף. אני מציע שתהיו ממוקדים, תפנו אלינו עם הצעות קונקרטיות. אנחנו בהחלט רוצים ללמוד ורוצים להתקדם אבל שבדיון הבא תגידו לנו, לחברי הכנסת, מה לדעתכם אפשר לשפר. אנחנו מחוקקים, אנחנו יכולים להגיש הצעת חוק, להגיש שאילתה למשרד, לעשות דברים במסגרת הכלים הפרלמנטריים שלנו. אנחנו לא מנהלים את ההתאחדות ולא מנהלים את ענף הכדורגל. לכן תהיו ממוקדים, כשאתם מלינים על הבעיה תנסו למצוא דרך לפתרון עבורנו, שאנחנו נוכל לא רק לדבר ובסוף לשכוח מן הדיון אלא להמשיך את הטיפול. כפי שאמרתי: הצעות חוק, שאילתות וגם הצעות לסדר, אלה שלושת הכלים העיקריים לחבר כנסת בכל תחום, לא משנה אם כדורגל או ביטחון תזונתי או מלחמה ביוקר המחיה. בדיון הבא אני מציע שנרכז את הצעדים האופרטיביים הקונקרטיים בנושא החקיקה, שינוי חקיקה או פניות לשר הספורט. בסדר? תודה. אני מצטער שאני צריך לעזוב, אני הולך לישיבת סיעה.

כאשר אתה הולך תגיד לבוס שלך שאתה בא מדיון על הכדורגל, הוא ישמח לבוא.

אגיד ואספר. הוא אוהד של טוטנהאם ושל ביתר ירושלים.

אנחנו עוברים ל-ילה חוס, המנהל הטכני של התאחדות הכדורגל, בבקשה.

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי:)

תודה רבה. זו זכות עבורי ואני גאה שאני יכול לדבר בדיון הזה ביחד עם הצוות שלי, עם משה סיני ובוני גינזבורג. אני מכהן בתפקיד כבר יותר משישה חודשים בארצכם היפה.

אחת המשימות של המחלקה הטכנית שלנו היא פיתוח עתידי של הכדורגל, לא רק של הכדורגלנים המצטיינים אלא מן הבסיס, מן הנוער ועד לאקדמיות, ולבסוף גם פיתוח של שחקנים לנבחרת הלאומית.

אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להתחבר עם כל הגורמים. אחד הדברים, אנחנו לא עושים העתק-הדבק מהניסיון שלי בעבודה בהולנד, באסטוניה, ברוסיה וכולי. אנחנו בונים את הדי-אן-אי שלנו.

אני פועל במחלקה הטכנית ביחד עם משה ובוני, שהם אגדות בכדורגל הישראלי והם גם העתיד של הכדורגל הישראלי, אז כל מה שיצרנו מחובר לישראל, משהו שהוא בסיסי לעתיד.

אחד הדברים שיצרנו וגורם לנו לגאווה, לעבוד ולשחק עבור הנבחרת הלאומית בכדורגל הישראלי. צריך לפתח את השחקנים, שיהיו גאים במדינתם, שיהיו גאים בעצמם, אבל אנחנו גם צריכים שחקנים אינטליגנטים ויצירתיים.

ולבסוף יש לנו הרבה תשוקה והרבה רגש בישראל. אחד הדברים הוא שצריך גם לחנך את ההורים, בגלל שכדורגל הוא עבור השחקנים, עבור בנים ובנות, זכרים ונקבות, והוא לא עבור ההורים, הוא לא עבור המאמן. אנחנו מבינים שאנחנו מפתחים את הכדורגל בשביל השחקנים.

אחד הדברים – אני רוצה שנעבור ישירות למשה סיני, שידבר על החשיבות של מה שהכדורגל נתן לו כשהוא גדל בישראל. משה סיני, בבקשה.

שלום לכולם. אנחנו שומעים פה את הדיון על פיתוח הכדורגל ותמיכה בכדורגל, תמיכה בספורט. אני רוצה לומר לכם כמה דברים קצרים וברורים, שתבינו איך הספורט, הכדורגל, עזר לי באופן אישי להתפתח ולהגיע אל מה שהגעתי היום.

אנחנו גדלנו שישה אחים עם שני הורים בבית של חדר אחד, בתנאים קשים מאוד מאוד. לא אכנס עכשיו לכל הפרטים אבל כך היה בזמנו. הכדורגל למעשה עזר לי להגיע לאן שהגעתי. אציג לכם דוגמה אחת פשוטה: היו לי עשרה חברים בשכונה, מתוכם שמונה כל חייהם היו בבתי סוהר. הסביבה שלנו הייתה של עבריינים, של חוסר תמיכה. אם מדברים על פריפריה אז ביפו זה היה הפריפריה. כשאני רואה ילדים שנמצאים בפריפריה ואין תמיכה ואין עזרה, אז שלא נתפלא שהם מגיעים לפשע. הם מגיעים לפשע ואחר כך כולם סובלים.

התמיכה שלכם צריכה להיות בפיתוח ילדים, בעזרה, בתמיכה, בתקציבים, ולא להתקמצן בזה, הן במגזר הערבי והן במגזר היהודי, זה באמת לא משנה מי ומה. זה איך אנחנו מפתחים ואיך אנחנו מחברים את הילדים ביחד. היום כשאני מסתכל על העבר שלי, אם הייתי עושה טעות אחת או שתיים והולך לכיוון לא נכון אז לא הייתי יושב פה ומדבר והייתם אולי צריכים לבוא לבקר אותי בבתי סוהר. לכן אני חושב שכל התמיכה וכל העזרה תלויה בכם. אני מסכים בהחלט עם כך שצריך להכין תוכנית לעניין הזה, איך עושים, איך מפתחים. בעניין הכדורגל יש לנו את ילה חוס, שהוא איש מקצוע מדהים, ובוני גינזבורג שיש לו גם ניסיון וגם יכול לעזור. בהתאחדות הכדורגל אנחנו בעבודה יום-יומית, ואנחנו בפיגור של הרבה מאוד שנים לעומת הכדורגל האירופאי והספורט האירופאי.

הבקשה שלי אליכם, תראו אותי ותסתכלו על הילדים הקטנים האלה, איך אנחנו עוזרים להם. תודה רבה לכם.

תודה רבה משה. בוני נמצא שם? יש לנו פה עוד הרבה דוברים. חשוב לנו להבין את האסטרטגיה ושתציגו לנו את התוכנית כדי שאנשים פה ואנשים בבית, וצופים בנו הרבה אנשים, יידעו לאן הולכת התאחדות הכדורגל, מה הכיוון, מה האסטרטגיה. אני שמח מאוד שיש מאמן מקצועי זר שהגיע אלינו. אני מאמין בזה מאוד. אנחנו רוצים להבין מה קורה עם ילד בן עשר היום, איפה הוא יהיה בעוד שמונה שנים, איפה הוא יהיה בעוד ארבע שנים.

אם אנחנו לוקחים את האסטרטגיה, דבר ראשון כש-ילה הגיע, אנחנו קודם כול בונים את המחלקה הטכנית כדי לתת מענה לדברים שאתה מדבר עליהם. אנחנו מדברים על כמה יסודות מרכזיים, שגם שמעתי בשיח שהיה אצלכם, חבר הכנסת דוידסון. אנחנו מדברים על הכשרת מאמנים, שהוא תחום שאנחנו עובדים עליו אצלנו – ועבר חוק בעניין הזה שהכול יוצא דרך התאחדות הכדורגל – שלא יהיו מאמני כדורגל לא מספיק טובים. אנחנו כמובן רוצים לפתח את תחום האימון ותחום ההכשרה ואנחנו עובדים על זה. זה נושא גדול בפני עצמו, שאנחנו נרחיב אותו. אין בעיה שנשב מולך כדי שתראה איך אנחנו מטפלים בדברים.

אני העברתי את החוק הזה אז אני יודע מה זה.

נקודה נוספת, איך אנחנו מפתחים כדורגל: יש לנו מרכזי פיתוח. נכון לרגע זה יש לנו שלושה מרכזי פיתוח: בצפון הארץ, בדרום הארץ ובמרכז הארץ. אנחנו חושבים שבסופו של דבר נצטרך שיהיו לנו 10 או 12 כאלה. בתוך מרכזי הפיתוח הללו, מי שמנהל אותם ועובד בהם זה מאמני הכדורגל. מאמני הכדורגל שנמצאים אצלנו לא רק מאמנים את הקבוצות שלהם אלא גם עובדים במרכזי הפיתוח, כאשר אנחנו שולטים במחלקה הטכנית בתוכן האימון, ברמת האימון, כל דבר מתוכלל ומעוגן על ידינו.

רק בשביל לסבר את האוזן, ביום ראשון הייתה ישיבת מאמנים, שכוללת את כל המחלקה, כאשר כל אחד יודע בדיוק מה הוא עושה במהלך השבוע, כאשר התוכנית היא רב-שנתית ואנחנו יודעים לאן אנחנו מתקדמים.

ממרכזי הפיתוח אנחנו נעים ליסוד הבא, וזה האקדמיה. נכון לעכשיו במבואות ים יש 67 חניכים בשלושה שנתונים, שמקבלים את כל מה ששחקני כדורגל בגיל הזה צריכים לקבל. כעבור שנתיים הם ממשיכים הלאה. כבר עכשיו משה סיני שמכין את הפרויקט עובד על שנתון 2009 ואנחנו מתכננים.

יש לי שאלה בנושא מרכזי האימון, זה חשוב. אני ממש ממש מאמין במרכזי האימון, כפי שפתחו את הפנימייה בווינגייט, שזה שינוי גדול מאוד. השאלה שלי, שחקן שמשחק למשל בהפועל חדרה ונבחר להיות במרכז האימון הזה, האם הוא עוזב את האגודה שלו?

לא, ממש לא. הם מתאמנים במשך שלושה ימים. בואו נדבר לא על חדרה, בואו נדבר על הפריפריה, מבלי כמובן לזלזל בחדרה. בואו ניקח נער שנמצא היום ביישוב בצפון הארץ והוא לא משחק במועדון גדול. אגב זה לא אומר שמחלקת הנוער במקומות הקטנים לא מספיק טובה, אבל עדיין. נניח שהוא משחק בקבוצה בישוב קטן ובמשך שלושה ימים בשבוע הוא מגיע לאימונים, כאשר מי שמאמן אותו זה מאמני נבחרת ישראל, וזו הדרך שבה הדבר הזה מתקיים, ואז הוא חוזר לקבוצה שלו. יש להם ארבע או חמש יחידות אימון. הם עושים שלוש יחידות אימון, לפעמים שתי יחידות אימון אצלנו במרכזי הפיתוח. כך זה עובד.

האם יש קשר בין מרכז האימון לאגודה? באגודה יודעים שאם היה אימון עצים יום לפני הוא לא יגיע למחרת ויעשה עוד פעם אימון עצים?

בוודאי. קודם כול צריך להבין, הדבר הראשון ש-ילה ואני עשינו כשנכנסנו לתפקיד, עברנו בכל הארץ: בסכנין, בבאר שבע, בקריית שמונה, בכל מחלקות הנוער כי הבנו שפיתוח השחקנים צריך להישען קודם כול על המועדונים. ברגע שיש לנו שיח פתוח איתם, כמו ממש עכשיו, שעה לפני שהתכנסנו כאן היינו בדיון לגבי מבנה הליגות. הזמנו חלק מן המועדונים, ואנחנו עובדים 8, 8, 8, ועל ידי קונסיליום אנחנו מקבלים החלטות. הדבר הכי חשוב זה הקשר עם המועדונים, ואנחנו בקשר יום-יומי רציף, לא רק לגבי הנבחרות אלא לגבי כל מה שאנחנו נגענו בו עכשיו בשיח.

אם יורשה לי להשלים, כל מרכז כזה בסוף הוא גם מרכז תורתי. רואים את זה בשקף. זה הרעיון של העתיד. כל אותם מאמנים מוזמנים להיות חלק מתוך האימונים האלה. בוני הדגיש את זה – זה האינדיבידואל, זה לא נבחרות אזוריות, זה הפיתוח האישי של השחקן. לכן כל מאמן לאחר מכן מגיע, הם חלק מאתנו וביחד מעבירים את האימונים. הצוות המקצועי בהמשך השבוע נמצא בתוך אותם מועדונים ונותן להם כלים לפיתוח השחקן.

מאיזה גיל הם מגיעים למרכזים האלו?

בגילאי 10 עד 12–14.

כמה אפשר להכניס בכל מרכז כזה?

יש לנו קרוב ל-300 ילדים ברמה הארצית בכלל המרכזים, אחרי שעברו מיון. כפי שאמרנו, עשינו את זה בכל הארץ. בגלל שזה לא נבחרת כל הזמן יש תחלופה של ילדים.

אותו מודל אנחנו הולכים ליישם, ביחד עם המנהלת הטכנית, גם בנושא נשים. כל מה שאתם שומעים פה היום, חשוב להדגיש שגם ברמת פיתוח הנשים, התוכנית שעושים עכשיו, היא תהיה זהה אחת לאחת. המנהלת הטכנית נמצאת בכל הישיבות שנמצא בהן הצוות הטכני. כלומר זה חלק בלתי נפרד.

יהיה פרק לגבי כדורגל נשים. בוני, תמשיך בבקשה, סליחה.

חשוב ש-ילה יציג את החזון שלו ואת הראייה שלו כי זה חשוב מאוד, כי הוא מכוון אותנו איך אנחנו עושים את הדברים הללו.

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי:)

אחד הדברים מזווית טכנית לפיתוח עכשווי ועתידי הוא שיש לנו ארבעה עמודי יסוד.

ראשית, אם רוצים לפתח את השחקנים שלנו, בנים ובנות, צריך מאמנים טובים ומוסמכים. סימון דוידסון, בעבר הייתי גם באיסלנד וכל המאמנים שעבדו שם כולם מאמנים מוסמכים שלמדו באוניברסיטאות וקיבלו רישיון אימון מאופ"א, כך שהיה לנו גם קשר לאופ"א. המטרה שלנו – ואנחנו צריכים מקורות ותמיכה תקציבית – להשקיע הרבה יותר מאמץ בהכשרת מאמנים והסמכתם. איסלנד היא דוגמה טובה בגלל שכל ילד שמשחק באיסלנד בגילאי 8–12 משקיע מאמצים מידי שבוע בשילוב של בית הספר ושל מועדון לכדורגל, כדורסל וכולי. הסמכת המאמנים היא חשובה מאוד.

רק לפני שעה הייתה לנו פגישה גדולה עם המועדונים שלנו כדי לחשוב איך נוכל לשפר את מבנה התחרויות לבני הנוער שלנו, בגילאי שמונה עד 23, כי אנחנו מחנכים ומפתחים את השחקנים שלנו דרך ליגה מסודרת.

כן, אנחנו צריכים בוודאי עוד מתקנים. בהשוואה להולנד, שם יש 17 מיליון תושבים, בישראל יש 9.3 מיליון תושבים. בהולנד יש 7,000 מגרשי כדורגל ובישראל יש 400 מגרשי כדורגל. צריך מתקנים כדי להתפתח כי אנחנו צריכים לתת להם אפשרויות להתאמן, להתפתח ולשחק במשחקים בסופי שבוע.

אז עמוד יסוד אחד הוא פיתוח מועדונים ועמוד יסוד אחר הוא תחרויות. בנוסף אנחנו גם צריכים לפתח כל שחקן שילך בדרך הייחודית שלו.

לכמה שנים יש ל-ילה חוזה?

לשנתיים ועוד שנתיים.

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי:)

יש לי חוזה לשלוש שנים עם אופציה לשנה רביעית וחמישית, וזה טוב כי, כפי שאמרתי כבר, אנחנו מאמנים בקבוצות, אנחנו צריכים קבוצות חזקות ואנחנו צריכים זמן כדי לפתח את הכדורגל.

בשביל להגיע למקסימום מאמנים ומקסימום ילדים, כדי שהם יוכלו לקבל את רמת האימון הטובה ביותר האופציונלית, אנחנו מפתחים עכשיו תוכנה שתאפשר לכל מאמן בכל נקודה בארץ, דרך התאחדות הכדורגל, לקבל כל אימון שניתן לעשות: הגנתי, התקפי, מעברים וכולי, תהיה לו אופציה ללחוץ על כפתור ולקבל את זה. בדרך הזו הוא גם יוכל כמובן להעביר את המסרים. הרעיון הוא: אנחנו לא הולכים ללמד את האנשים כדורגל. אנחנו רוצים לתמוך באנשים, בקבוצות הכדורגל. זה לא רק המועדונים הגדולים. אנחנו חושבים שבפריפריה יש ים של פוטנציאל ואנחנו רוצים להיות שם, או פיזית או באפשרויות הדיגיטליות, ועל זה אנחנו עובדים. זה לא רק בפיתוח, זה כבר או-טו-טו ביישום. אנחנו מאמינים שכל ילד בארץ, ולא משנה איפה הוא גר, תהיה לו הזדמנות להיות שחקן כדורגל. אנחנו לא רק מוכנים. אנחנו שם.

שאלתם שאלות. אני רוצה לתת דוגמה לפרויקט הסקאוטינג. באקדמיה יש שלושה שנתונים. השנתון הבא יהיה של ילידי 2009, זה יהיה בשנה הבאה.

מי אחראי על הסקאוטינג?

מתוך 4,500 ילדים אנחנו מחלקים את הארץ לעשרה אזורים. בעשרה האזורים הללו יש כ-20 מועדונים. כל מועדון ישלח בין שלושה לחמישה שחקנים. אנחנו נלך לראות את השחקנים ולאחר הסינונים והמיונים הם יגיעו לשפיים ובסופו של דבר נזקק את זה מ-4,500 ל-20–25 שחקנים. זו הדרך שבה אנו עובדים. אנחנו מאמינים שזה צריך להיות תהליך קבוע. זאת דוגמה לנקודה אחת, חלק מן הדברים שאנחנו עושים.

אנחנו צריכים להתקדם. אני רוצה להודות לכם.

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי:)

ילה, יש לי חלום שבעוד שש או שמונה שנים יהיה לנו משחק מול הולנד ואנחנו ננצח את הולנד 1–0 או 2–1 או 3–2.

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי:)

החלום שלי, והוא לא רק החלום שלי, החלום שלנו הוא שישראל תעפיל ליורו ב-2028 ושננצח את הולנד. אם נוכל להשיג את זה ביחד, בגלל שאנחנו צריכים את המועדונים, אנחנו צריכים את תמיכת כולם. אנחנו מאמינים בחלום הזה.

אנחנו יודעים שבישראל אוהבים מאוד כדורגל, ומצד שני יש גם אכזבה גדולה. יש מילה אחת שלא אוהבים להשתמש בה, אבל זה מה שאנחנו עושים פה: אנחנו מדברים על תהליך. ישבתי בכיסא נהדר בקריירה שלי, הייתי פשוט סמכות בלי אחריות. ההוא היה צריך לעשות ככה, ההוא היה צריך לעשות ככה. האתגר האמיתי הוא בדיוק להגשים את החלומות שלך ושל האזרחים בישראל, שבעוד עשור אנחנו נוכל להיות גאים, גם אם זה לא יהיה במשמרת שלנו, אבל בהמשכיות אנחנו נגיע למקומות שאנחנו צריכים להגיע אליהם, כי בלי לטפל מלמטה בבסיס לא נגיע בחיים לשום מקום. זו הדרך שאנחנו עובדים בה. יש לנו גם זכות גדולה ש-ילה פה אתנו, שהוא נותן לנו מהידע הרב שלו כדי שאנחנו נציף את הידע ובסופו של דבר נוכל להגיע ליעדים שקבענו לעצמנו במדינה.

אני מצטרף לדברים שאמרת. אני מגיע מהספורט התחרותי. אחד הדברים שעשיתי כיושב-ראש איגוד השחייה ב-2016, הבאתי את המאמן של נבחרת ארצות הברית, דייב מארש וקבעתי שב-2024 תהיה מדליה לשחייה הישראלית בטוקיו. יושב פה בחור עם חולצה צהובה, דודו מלכא, שהסתכל עליי קצת כמו על משוגע, אבל הוא אמר לי: סימון, רוץ על זה, וגם עזר מבחינה כספית לאיגוד בנושא הזה.

חבר'ה, אל תתביישו לחלום הכי גבוה שאפשר, תהיו משוגעים, כי בלי משוגעים אי אפשר להצליח. אני קורא לכולם, לבעלי האגודות, לבעלי המועדונים: תהיו סבלניים, תפסיקו לפטר מאמנים בכל יום שני וחמישי, תלכו על דרך. דרך צריכה להיות ארוכה. לא ייתכן שבמועדון במשך עונה אחת יהיו ארבעה מאמנים שונים. כל מאמן צריך להיות עם פילוסופיית עבודה ולטווח ארוך. אני שמח לשמוע מה אתם עושים. אני שמח ששאלתי את רונן לכמה שנים חתמו עם ילה, כי בסוף צריך לראות תהליך ארוך-טווח וכמובן לבדוק אותו, בכל שנה לבדוק איפה התקדמנו, איפה נכשלנו, איפה אפשר לשפר, איפה צריך יותר כסף, איפה אפשר להזיז כספים. כמובן זה תהליך ארוך.

משה סיני, בוני גינזבורג ו-ילה חוס.

נעבור לנושא אחר. אני רוצה לדבר במשך כמה דקות על כדורגל נשים. הייתי אתמול במפגש בנתניה באיזה בית ספר על פרויקט שנקרא "בועטות". זה חלק מעמותה גדולה שפועלת בתחום הספורט מיד אחרי שעות בית הספר. כלומר יש צלצול לסיום הלימודים בבית הספר, הן מגיעות למגרש ועושות פעילות. היו שם קרוב ל-40 בנות, עם שתי שחקניות זרות מנתניה, שעשו איזה שיתוף פעולה איתן, וזה היה מקסים. יש 1,500 בנות בפרויקט "בועטות" בארץ. אני לא יודע אם יש בהתאחדות 1,500 בנות בכדורגל נשים, אבל זה פרויקט יפה מאוד.

אני רוצה לשמוע מרונן הרשקו, ואחרי כן ידברו יעקב גלאם וסילבי ז'אן. לכל אחד תהיה דקה לדבר על כדורגל נשים. יעקב גלאם, אני רוצה להזהיר אותך כבר ולהגיד לך שבהשקפת העולם שלי, אותי לא מעניינות השחקניות הזרות, אותי לא מעניינת הצלחה של קבוצה בעונה אחת בליגת העל. אותי מעניינת הדרך, בדיוק מה שבוני אמר. תשתית, בנות צעירות, נערות.

מעניין למה אמרת את זה לי.

כי אתה מייצג פה את ליגת העל לנשים.

למה אתה חושב שאני לא בדעה שלך?

ארצה לשמוע. אתה מייצג את ליגת הנשים. אני שומע ורואה שמדברים כל הזמן על ליגת העל, ליגת העל. חבר'ה: תשתיות, דרך, כיוון, פילוסופיה. בואו נראה מה יקרה בעוד שנתיים, ארבע שנים ושמונה שנים אם לא תהיה דרך כזאת. אחרי שאתם תדברו, נורית שרביט, אחראית על ספורט נשים במינהל הספורט, תדבר. רונן, בבקשה.

כפי ש-ילה אמר: אצלנו זה אנחנו, כלומר אין הפרדה, בטח בצד של התכנון הטכני, זה משפחה אחת. מהבעיה שיוסי דיבר עליה, וזאת אמירה, להביא לכאן מישהי שמובילה בתחום שלה באירופה, שעובדת בפיפ"א ובאופ"א בפיתוח, וזה לצורך פיתוח הענף. גם זה ייקח זמן אבל הרעיון הוא שילוב של כל הידע הזה לפיתוח ענף הנשים.

עיקר העבודה הוא בנושא תשתיות. אחד הדברים שאנחנו כבר פועלים – נורית יכולה להעיד – כל דבר כזה בלי מאמנים, בלי תשתית, בלי לפתוח בית ספר, כשאין לך את המורים הטובים ביותר יהיה קשה מאוד. אנחנו בשלב איתור של בנות, נערות צעירות, עד שחקניות פעילות ושחקניות עבר.

כמה אגודות יש לנשים בארץ?

יש כאלה רק עם מחלקת נוער ויש כאלה עם בוגרות. להערכתי בסביבות 40–50. אין לי מספר מדויק.

יכולה להיות אגודה שיש לה קבוצה רק בליגת העל?

לא, חייבת להיות לה גם מחלקת נוער.

כלומר יכולות להיות אגודות עם קבוצות לילדים ונוער בלי ליגת העל.

יעקב, תספר לנו על חדרה.

אולי אני קצת מדמיין אבל ברוב הישיבות שבהן אני נוכח הדיון על נשים הוא בסוף ואין לו זמן, כך קורה. אולי זה מקרי. אני חייב שתי דקות. אני חייב גם לענות כאן לשתי טענות שעלו.

מספרים על איש עני שרצה להתאבד והיה לו לאכול רק תפוח אדמה. אקצר את הסיפור: מתי הוא התעודד? כשהוא ראה שמישהו בא ולוקח ממנו את הקליפות כדי לחיות, כדי לאכול. אותו דבר, אני מסתכל פה ואני אומר: אני מבין את הבעיה של מגרש מלוכלך. אני רוצה להגיע למצב שיש לי מגרש מלוכלך כדי להשתמש בו.

יש לי קבוצה שזכתה בשנה שעברה בגביע המדינה בנערות. מגיעות אלינו לחדרה בנות מקריית שמונה ועד המרכז, אבל הן באות למגרש, במקרה הטוב מתאמנות על בוץ, כי זה מה שנותנים להן. השליטה היא גברית לחלוטין, גם במגרשים. אין שעות לאימונים ולמשחקים. ילדות משחקות משחקי ילדות, במקרה הטוב בשעה 8 בערב מתחיל המשחק. כל התנאים, כל הדברים מדיחים אותן לצדדים.

יש איזה הסכם עם משרד הספורט כשבונים מגרשים, שבאחוז מסוים מן הזמן נשים צריכות להשתמש בו. לפי דעתי זה מעולם לא נאכף וזו אולי הבעיה הכי קשה שיש לספורטאים.

באיזה מגרש אתם מתאמנים בחדרה?

אנחנו מתאמנים בכמה מגרשים, מפזרים אותנו בכמה מגרשים. גם השחקניות הבוגרות במשך כמה חודשים עשו מחאה והראו את זה בטלוויזיה, אין להן מקום להתאמן, אין להן מקום לשים את הציוד. שחקניות בוגרות בליגת העל לנשים לוקחות איתן ציוד הביתה. ואם אחת לא באה או קרה משהו אז יש בעיה באימון. תבינו איפה אנחנו נמצאים. אני לא מאשים גוף מסוים, זה דבר כללי, זה עיריות, זה גופי ספורט. אני פונה פה לכולם, אני חושב שזו בעיה כללית.

אתה אומר, ונורא לשמוע את זה, שבעצם הנשים הן הילד החורג. יש קודם כול את הבוגרים, את הנוער, את הנערים, את כל הקבוצות של הבנים, ומה שנשאר נותנים לנשים.

כן, ללא ספק, במקרה הטוב.

אתה אומר שזה כך לא רק בחדרה, זה כך בכל הארץ.

זה דבר בלתי נסבל. איך אני יכול לפתח עוד קבוצות? אנחנו מפתחים עוד קבוצות באוויר, מה שנקרא, כי אין לי מגרשים לשים אותן, אין לי שעות, אין לי איפה לשים את הציוד, אין לי שום דבר כדי לעשות את זה. איך רוצים שאני אפתח? קבעו עכשיו קריטריונים לחלוקת תקציבים לפי הישגים. איך אני יכול להגיע להישגים בתנאים האלה? איך אפשר לשפוט אותי לפי הישגים? אני מדבר על כדורגל נשים, לא על חדרה.

עוד מעט נורית שרביט תדבר על נושא התקציבים. אני אבא לשלוש בנות וכאשר הייתי מאמן שחייה, בגלגול הקודם הייתי מאמן של נשים. הבנתי מהר מאוד דבר אחד: כשיש לך נשים חזקות בקבוצה זה קטר שמוביל את כל הקבוצה. בקבוצות מעורבות הנשים הרבה יותר חשובות מן הגברים כדי למשוך את הקבוצה קדימה, מן הבחינה של המסירות שלהן והעבודה הקשה וכולי וכולי.

אם אנחנו מדברים על העצמה נשית, נורית, הספורט צריך להיות הדגל הכי גדול של מדינת ישראל, להעצים נשים דרך הספורט. אם מדובר על שוויון – זה הדבר הכי חשוב מבחינת שוויון. נמצאת פה הכדורגלנית הכי גדולה בכל הזמנים, באמת אני נרגש שאני רואה אותה, שעשתה והיא מדברת וחשוב לה כל כך נושא כדורגל הנשים. קודם כשדיברתי איתה כמעט זלגו לה דמעות מן העיניים כי המצב הזה כואב לה. סילבי ז'אן, בבקשה.

שלום לכולם. שמעתי את הכול. קודם כול, אני מקנאה במה שקורה בכדורגל הגברי. זה שהם בוכים – כפי שאתה אמרת, אנחנו רוצים להגיע למצב הזה, אל מה שיש אצל הגברים, כי אין לנו כלום ושום דבר, פשוט כך. כדורגל נשים במדינת ישראל הוא חולה. מדובר כבר על 24 שנים מאז קום כדורגל נשים במדינת ישראל ושום דבר לא זז.

אני שמחה שעכשיו הגיעה מנהלת טכנית. הכול טוב ויפה. מה היא תעשה? זה סוג של תהליך. יפה. השאלה כמה זמן יימשך התהליך הזה. כשאני מסתכלת על האקדמיות שיש לבנים – אין בכלל אקדמיה לנשים, יש רק אקדמיה אחת לבנות. אני רוצה שיהיו כמה שנתונים של אקדמיות אצל הנשים, אצל הילדות. אני רוצה לפתח את הדור הצעיר.

אני מסתכלת גם על הדור הנוכחי, וכפי שאמרת: כמה שפחות זרות. אני רוצה שהישראליות שלנו יתקדמו, לפתח את הישראליות, את מה שיש לנו במדינת ישראל ולא להביא זרות, שתוך שנה–שנתיים הולכות לשחק במדינה אחרת ואז נעלמות. מה יוצא לנו מזה?

אני חושבת שההתאחדות עובדת נכון אבל כל הזמן אנחנו נמצאים רק בירידה. אני שואלת: לעזאזל, מה קורה פה? איך ייתכן שמשנה לשנה אנחנו הולכים אחורה? אנחנו לא הולכים לעולם קדימה. לא ראיתי אף פעם, גם בתקופה שלי וגם מאז שפרשתי, שכדורגל נשים מתפתח פה והולך לכיוון שהוא קמצוץ ממה שקורה באיסלנד. באיסלנד כדורגל נשים הוא בין הטובים בסקנדינביה והוא הכי מפותח. במדינת ישראל אין זה כך. אז מה קורה שם שאין פה? זה לא נראה לי הגיוני.

חסר הכול. אנחנו חולים. כדורגל הנשים במדינת ישראל הוא כדורגל חולה. צריך לבנות הכול מהתחלה ועד הסוף, מן הבסיס, אם זה בבתי ספר, משרד החינוך צריך לעשות שיתוף פעולה עם התאחדות הכדורגל, פשוט לנקות הכול ולגדל דור צעיר. אני מסתכלת כבר על הדור הצעיר, אני לא מסתכלת על הדור שיש פה עכשיו. צריך כמובן לעזור גם לדור שפעיל עכשיו אבל אם אנחנו רוצים כדורגל נשים בישראל צריך לדבר על ילדות צעירות. מה שקורה במודל בגרמניה, בארצות הברית, בסקנדינביה – אני רוצה את המודל הזה במדינת ישראל.

תודה רבה. נורית שרביט, בבקשה.

אני מנהלת היחידה לקידום ספורט נשים וספורט עממי. קודם כול, אני מברכת גם על היוזמה שלך לקיים את הדיון ועל ההצגה היפה מאוד של התאחדות הכדורגל בתוכנית האסטרטגית וראייה עתידית לכל מה שהם רוצים לקדם ולפתח. כמובן שגם אנחנו רוצים אותם דברים.

בראשית דבריי אני רוצה לומר שמדיניות המשרד, בהובלת השר חילי טרופר והמנכ"ל, הינה קידום ספורט נשים. הנושא הזה נמצא בליבה של כל התוכניות האסטרטגיות של המשרד וכחלק מן המדיניות של השר.

אציג מספר דוגמאות, אם זה בנושא של תקציב, אם זה בנושא של תשתיות ואם זה בנושא של תמיכות וכדומה. קודם כול, באשר לתקציב, ובדגש על מה שנעשה בתקציב של ליגות העל, כי גם אם אנחנו רוצים לפתח תשתיות אנחנו בסופו של דבר רוצים שהילדות האלה יראו למעלה שיש למה לשאוף ויש לאן לצמוח ולהגיע והן חייבות לראות את ה-role model גם בקצה. הכסף שהמשרד נותן בשנים האחרונות גדל בצורה משמעותית מאוד, מ-4.3 מיליון שקל בשנת 2019 ל-6.6 מיליון שקל בשנת 2020, ובשנת 2021 זה 7.4 מיליון שקל. מעולם לא היה כל כך הרבה כסף בכדורגל נשים בליגת העל.

אז לאן הולך הכסף?

שאלה מצוינת. זה אחד הדברים שבשנה הבאה, 6 מיליון שקל מתוך התמיכה הזאת לליגות העל נעביר ליחידה המקצועית, למרכז לקידום ספורט נשים ב"אתנה" ואנחנו נקבע אמות מידה, בסוג של לא תמיכה אלא רכש, שבאותן קבוצות בליגות העל שיקבלו את הכספים הללו ידאגו לא כרגע לשלם לשחקניות זרות אלא לפתח את כל התשתית מלמטה ועד למעלה.

בודקים את זה גם אצל הגברים או רק אצל הנשים?

רק בנשים. זה תקציב ייעודי לטובת קידום ספורט נשים.

אני שואל אם בודקים את הדברים האלה גם אצל גברים, כי זה נשמע לי סוג של האשמה.

חס וחלילה. אנחנו לא מדברים על האשמה. להיפך, אנחנו רק רוצים לראות לאן מגיע הכסף. אנחנו רוצים שהכסף שמיועד לטובת קידום ספורט נשים ילך לקידום ספורט נשים. זה מעבר לתקציבים האחרים, זה רק נקודה אחת, יש עוד הרבה מאוד תקציבים. גם בכספי התמיכה של המשרד הגדלנו פי שניים את הכספים שמיועדים לליגות העל בקידום ספורט נשים, מתוך הבנה שאנחנו רוצים לשים שם דגש על קידום של מאמנות, קידום של מנהלות, קידום של מעטפת מקצועית, של מרכזי מצוינות. כל הדברים שסילבי דיברה עליהם, זה מופיע. זה מבחן חדש שפורסם רק לפני חודש.

אותו דבר, אנחנו גם ניתן תמיכה משמעותית רק לנשים בייצוג קבוצות של ליגות העל במפעלים בין-לאומיים. אנחנו רוצים שהן יתפתחו ויתחרו גם בחו"ל.

נושא חשוב מאוד שהכנסנו במבחני התמיכה החדשים הוא קידום מוגנות בספורט. זה תחום שאריק דיבר עליו, גם קידום מוגנות בספורט, גם מניעת הטרדות מיניות. זה יהיה חלק מן ההדרכה שתתבצע בתוך ההתאחדות וגם בתוך האגודות.

השר רק לפני כחודש העביר החלטת ממשלה על הקמת ועדה ציבורית שתבחן את ספורט הנשים בישראל, בדגש על עולם הכדורגל והכדורסל. תת-ועדה אחת תעסוק רק בנושא הזה. המטרה כאן ללמוד, לשפר ולקדם את התשתיות. דיברתם על מספר הקבוצות, מספר האגודות, בסך הכול 45 קבוצות – זה כלום. ללא ליגת העל. אם דיברת על "בועטות", יש לנו עוד תוכניות לשיפור התשתיות, שהתחלנו, אמנם בקטן, ביחד עם משרד החינוך, ביחד עם התאחדות הספורט לבתי הספר ו"אתנה" בתוכנית "שווה בספורט" בתוך בתי הספר. אין ספק שזו התשתית לגידול ולהביא את הילדות לעסוק בספורט ולשנות פה את תרבות הספורט, שגם ילדות יכולות לשחק כדורגל.

אני מבקש לעצור. אתן דקה לאחסאן חלאילה שידבר על אצטדיון דוחה ואחרי כן דקה לאורי אוזן ואני חייב לסיים.

רק בקשה קטנה. אני רוצה שייכנס לפרוטוקול: אני מבקש שיהיה דיון על מעמד המאמן.

יהיה דיון נפרד רק על זה.

לא שמעתי פה אף אחד מדבר על תקצוב איגוד המאמנים ותקצוב המאמנים.

אני רוצה להגיד רק עוד משפט אחד לגבי המאמנת. גם בנושא של מאמנות ומדריכות זה הרי מתחיל מן הבסיס: כדי לעשות קורס מדריכים צריך רקע בספורט ואם אין כמעט ילדות ונשים שעוסקות בכדורגל אז גם אין לנו מדריכות ומאמנות. מול התאחדות הכדורגל אנחנו בונים איזו הכשרה שאולי תעשה אפילו איזו מכינה, כדי להכשיר, כדי שיהיו לנו בעתיד מאמנות.

יש עוד הרבה מאוד דברים לעשות ואני אשמח שבדיונים הבאים נפרט ונפתח.

יהיו פה עוד הרבה מאוד דיונים. תודה רבה, נורית. אחסאן חלאילה, בבקשה, ממש בקצרה כי אני חייב לסיים.

שלום לכולם. אני מנהל מכללת משגב להכשרת מאמנים. גם התאחדות הכדורגל וחברי מאיגוד המאמנים אמיר כהן יודעים שאנחנו היום הגוף הכי גדול בארץ שמכשיר מאמני כדורגל וזה תעודת כבוד.

הזניחו פה את הצפון. כל הצפון ביחד מפעיל היום הרבה פרויקטים של ספורט.

אני בא אליכם מחברה קרועה, מדממת, בוכה. אני בא אליכם מחברה שאף אחד לא מדבר עליה למעלה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי דיבר למען אצטדיון דוחה, למה לא עושים, למה לא בודקים. חבר'ה, אם אנחנו רוצים לקדם את הספורט ורוצים להעצים אותו ואת המאמן אנחנו צריכים להשקיע הרבה משאבים. לא צריך לאפשר שקבוצה אנונימית מן הצפון תחפש מגרשים חלופיים למען קידום הספורט. אם אנחנו לא מחזקים את מעמד המאמן דרך איגוד המאמנים ודרך התאחדות הכדורגל לעולם לא יהיה לנו ספורט.

הייתה לי קבוצת כדורגל נשים במשגב-סכנין. נשבע לכם, מה שאמרתם זה בדיוק מה שקרה אצלנו. היו נותנים לנו רק בשעה 8 בלילה להתאמן או לשחק ולכן הפסקתי את הפעילות של הקבוצה הזאת כי מבחינה מנטלית וגם מהרבה בחינות הבנות לא יכולות לחזור ב-10 הלילה לביתן.

אני מבקש שאתה תתערב, שכל הגורמים בכנסת יתערבו למען פתיחת אצטדיון דוחה, למען החזרת החיוך והדו-קיום בקבוצת איחוד בני סכנין. אם לא תתמכו בספורט זה יחזור אלינו באלימות.

אנחנו חייבים לתת יד להרבה גורמים ומשאבים לחיזוק ספורט הנשים וגם לחיזוק הכדורגל, כי אבדה תקוותנו בהרבה דברים. האלימות נוגסת בתוכנו ולכן צריך את הספורט שיירפא את כל הפצעים.

אני מסכים אתך במאה אחוז. אני מתחבר לכל מה שאתה אומר. תודה רבה. אני מצטער, אני חייב לסכם. אורי, אני ממש מתנצל. אתן לך חצי דקה.

דיברו פה על הסיבות. על הסיבות כולם מסכימים. ביקשתם פתרונות אופרטיביים. קודם כול, איתור מוקדם של ספורטאים לפי ענפים. חייבים להכניס את האגודות לבתי ספר. אין מספיק מגרשים. יש מגרש קט-רגל בכל בית ספר, צריך להתאמן שם. צריך להעלות את שכר מאמני הנוער – דיברו פה על המאמנים. כמות שיעורי הספורט – לא יכולים להיות שניים, חייבים להיות ארבעה ואפילו יותר, אפשר אחרי ולפני הלימודים. לשפר את החוויה של הקהל – זה דבר שלא דיברנו עליו, גם שעות, גם מה שמסביב, גם ההגעה, גם להביא יותר ילדים. על הצבא דיברו פה. ובעיקר להבין שספורט עושה חברה טובה יותר. אם נבין את זה אז גם התוכניות האלה יבואו לידי ביטוי.

כל מה שאמרת זה מה שכולם מסכימים. אני מבטיח לכל מי שנמצא פה מסביב לשולחן הזה, לא הגענו לנושא של האלימות במגרשים, זה משהו שאני עליו בכל הכוח ויהיו בשורות בחודש הבא בנושא הזה. גם יש שולחן עגול של משרד הספורט עם המשרד לביטחון פנים ועם משרד המשפטים. אנחנו מתכנסים בסוף לדבר שיעשה טוב למניעת האלימות.

אני רוצה לברך את התאחדות הכדורגל על שינוי כיוון, על אסטרטגיה, על רצון והבנה שחייבים לעשות שינוי. אי אפשר להמשיך כפי שהיה. אני רואה פה גם מנהל מקצועי זר בעל שם ואני רואה פה אנשים מקדמת הכדורגל.

אני רוצה לתת לכם טיפ קטן מן העולם שלי: תמיד תזכרו את הכוכבים שגדלו במדינת ישראל, תכבדו אותם, תנו להם להיות חלק מן המערכת. הם רוצים. פיני בלילי יושב פה לא כי אין לו מה לעשות. הוא בוער. אורי אוזן בוער ברצון לעזור ולטפח שחקנים צעירים. הם לא עושים את זה בשביל כסף. ויש עוד רבים אחרים שפונים אליי. תחשבו על איזו ועדה עם חבר'ה ותיקים. תכניסו אותם אל תוך העולם הזה בצורה כלשהי. זה רעיון שאני זורק.

אני מברך את ההתאחדות. אני מברך את מינהל הספורט. זו פעם ראשונה שדודו מלכא לא היה צריך לדבר בוועדה. אני מברך את מינהל הספורט על הקשבה, על רצון להיות חלק מוועדה שקצת מטרללת את המשרד אבל בסוף תעשה טוב כי אנחנו מעלים פה דברים שהם חשובים לספורט הישראלי.

תודה לכל מי שהגיע לדיון הזה. אנחנו נמשיך ונעשה דיון משלים בהמשך. לא נוותר על עולם ספורט הנשים. נילחם למען ספורט הנשים בכל מקום ובכל נקודה כי זה חשוב. כפי שאמרתי קודם, העצמה של הנשים דרך הספורט – זה אחד הכלים הכי חשובים. סילבי, תמשיכי להיאבק עם אש בעיניים כי בסוף אנחנו ננצח את כל המערכת.

מצטער, אני מבקש סליחה מכל מי שלא הצליח לדבר. יהיה דיון נוסף בהמשך. אני נועל את הישיבה ומאחל לכולם בהצלחה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:30.