פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



20
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
11/01/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 34
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, ט' בשבט התשפ"ב (11 בינואר 2022), שעה 10:00

מה חדש במדד המגדר לשנת 2021 של שוות – המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית במכון ון ליר

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר
נעמה לזימי
גבי לסקי

יפית אלפנדרי - מנהלת תחום בכיר סטטיסטיקה מגדרית, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

פרופ' חנה הרצוג - מנהלת שותפה, מכון ון ליר

פרופ' נעמי חזן - מנהלת שותפה, מכון ון ליר

הדס בן אליהו - מנהלת 'יודעת'- מרכז ידע נשים ומגדר, מכון ון ליר

שרון בריק דשן - מנכ"לית, קולך- פורום נשים דתיות

ד"ר אורית רישפי - יו"ר העמותה ומומחית לשלטון מקומי, כ"ן- כח נשי לישראל, עמותה לקידום נשים בישראל

ד"ר מזל שאול - מנכ"לית, כ"ן- כח נשי לישראל, עמותה לקידום נשים בישראל

ד"ר הגר צמרת - עמיתת מחקר בכירה, מכון ור ליר

ענת מימון

דלית אזולאי

הדר שקד כרמלי - חבר תרגומים


מה חדש במדד המגדר לשנת 2021 של שוות – המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית במכון ון ליר

אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, היום ה-11 לינואר 2022, ואנחנו שוב, עוד פעם, בשעה טובה מדד המגדר- אי שוויון מגדרי בישראל 2021, ממרכז לקידום נשים בזירה הציבורית במכון ון ליר- 'שוות'. אני חייבת להגיד שזה הפך לאירוע שנתי בוועדה לקידום מעמד האישה. אני כל שנה מקבלות את המדד שפיתחתן ואנחנו עוברות עליו והוא גם כן מסייע לנו בעבודה שלנו להבין את השינויים שקורים בתוך הזירה, בתוך הציבוריות הישראלית למעמדן של נשים.

השנה אולי המדד יתן לנו גם להסתכל יותר לעומק בצל מגפת הקורונה כי זה 2021, זה שנה שהיא עברה עלינו קשה, כולנו יודעים שהקורונה וההשלכות שלה גם הכלכליות, גם החברתיות, ואנחנו עוסקים בזה המון בכנסת, ההשלכות שלה היו קשות. האם זה תורגם לאיזשהם שינויים בתוך המדד? האם הצלחתן ללכוד בעדשה של המדד את ההשפעות האלה ומה אתן ממליצות?

אתמול היה דיון מאוד מעניין בוועדת החינוך בכנסת על ההשלכות הנפשיות על התלמידים בגלל שנת הקורונה. אני חושבת שכדאי מאוד גם לבדוק את ההשלכות הנפשיות עלינו כנשים, כאימהות, כעובדות, והשינויים האדירים שיכול להיות שלא תצליחו ללכוד במדד הזה, אבל אני בטוחה בעוד שנתיים שלוש שהמדד יוכל לשקף יותר.

כל הנושא של עבודה מהבית, איך זה ישפיע על נשים, כל הנושא של להכיר בעבודה מהבית, עכשיו אחרי ששברנו את הטאבו ואת התרבות הקיימת שאמרה "יוצאים לעבודה". כנראה צריכים לעבור לטרימינולוגיה, הבנה ותרבות שאומרת עובדים אפילו אם זה מהבית, ואני חושבת שעכשיו נשים גם יכולות לבקש בצורה מאוד ברורה את התגמול על כל השעות שעבדו בהן מהבית ולא הכירו להן בזה, כי התרבות היתה שעובדים רק במקומות העבודה.

אז אני בטוחה שיהיו הרבה שינויים הלאה, בואו נשמע מה קרה ב-2021 לפי המדד שלכן. ואני מברכת על זה שגם כל הנשים שהשתתפו בעבר נמצאות היום גם כן. פרופסור חנה הרצוג, היא נמצאת איתנו בזום ואני מבינה שאת רוצה לפתוח קצת, אחר כך נשמע הצגה של המדד. בבקשה גבירתי, בבקשה פרופסור חנה.

תודה. זאת השנה התשיעית שאנחנו משיקות את מדד המגדר, ותמיד שמחות שהוועדה למעמד האישה ולשוויון מגדרי מארחת אותנו. תודה מיוחדת לראש הוועדה חברת הכנסת עאידה תומא סולימאן, השרות וחברות וחברי הכנסת שאני מקווה שהגיעו למפגש המקוון, אני לא רואה את כולם. למכון ון ליר שהוא ביתנו מאז המדד הראשון, ולמעגל המתרחב של פמיניסטיות המאמינות שידע זה כוח.

מדד המגדר הוא בעצם ניסיון ליצור מצרף של נתונים, והייחוד שלו למול הרבה מאוד מדדים שנמצאים היום בשטח ופורחים כמו פטריות אחרי הגשם וטוב שכך, אבל המדד ייחודו בכך שלא מסתפק במספר מצומצם של תחומים לבדיקת מדידת אי השוויון והוא מרחיב כל הזמן את מרחבי החיים שאליו הוא מתייחס, זה דבר אחד.

הדבר השני זה שהוא בוחר את אי השוויון לאורך זמן, אנחנו מתחילות את המדידה כבר ב- 2004, ולכן יש לנו בהחלט איזושהי תמונה על מידת ההתרחבות, ההצטמצמות ושל המדד בתחומים השונים, ומאפשר לנו להרחיב את המבט לרשת היחסים הפזורים ברחבי החברה ולשאול על הרבה מאוד שאלות שקשורות זה לזה ולפעמים גם פותחות זוויות חדשות לשאלות חדשות.

בנוסף יש לנו עוד במדד דבר ייחודי והוא שאנחנו בוחנות גם יחסי כוח בין גברים ונשים במצלוב ב- INTERSECTIONALITY בינם לבין מיקומי מגדר אחרים, ונכון לעכשיו אנחנו בדקנו את החברה החרדית, את החברה הערבית, הפריפריה והשנה התרומה שלנו היא שהכנסנו את המימד של גילאי 65 ומעלה, כאשר השאלה היא שוב האם הפערים מצטמצמים. והמדד מבחינה הזאת לכן הוא חי, תוסס ומגיב לתהליכים, והבחירה של שנת 65 הייתה עוד לפני המחשבה שהייתה לנו לפני כן, אבל הקורונה פשוט העמידה זכוכית מגדלת למצב הקיים ולבעיות של מה שנקרא "65 ומעלה" או "הזקנים".

יש לנו גם המלצות במדד, אני לא אכנס עכשיו לכאן, אבל אני כן רוצה לסיים ולומר שהמדד נבנה מתוך תובנות פמיניסטיות שמציעות שפה חדשה לראות את הדברים, למדוד את הדברים ואנחנו חושבות שזה כלי מעולה לפיתוח אסטרטגיות לשינוי. וכמו שאני אוהבת לומר, צורת ההתפעל של השורש מ.ד.ד זה שאנחנו צריכות לפעול, לא רק למדוד, אלא בעצם גם להפוך את זה לכלי פעיל שכמובן מיועד לכל הגופים שמקבלים החלטות, מחוקקים, משרדי ממשלה, גופים ממשלתיים ציבוריים ובכלל זה גם החברה האזרחית. במובן זה המדד משמש לנו כמצפן ומצפון, ועל קצה המזלג חברותיי בהמשך יציגו נתוני מדד המגדר. תודה רבה.

תודה רבה, תודה פרופסור חנה. אני הייתי שמחה לשמוע אולי באיזשהו שלב, פעם כשנעבור על המדד הזה, שתגידו לי אם איזשהו משרד אימץ לעצמו את, וזה לא, אני לא אומרת את זה לרעתכם, אני אומרת את זה כביקורת על המשרדים שלא משתמשים בכלים השונים שמפותחים על ידי או החברה האזרחית, או על ידי חוקרים, בעניין של מדדים. אני עדיין זוכרת איך חגגנו את ההחלטה של ניתוח מגדרי לתקציב המדינה, שלצערי הרב רק הולך ונדחף הצידה והמשרדים לא עושים את זה כפי, למרות שזה כבר היתה החלטה של ממשלה. אז אני תמיד אקרא למשרדים כן להשתמש במידע שאתן אוספות ואתן מנתחות. דוקטור הגר צמרת שתציג לנו את מדד המגדר 2021, איתנו בזום.

כן, שלום.

בבקשה גבירתי.

טוב, שלום לכולן, אז באמת אני רוצה להוסיף על הדברים של פרופסור חנה הרצוג, רק לענות למה שאת אמרת קודם, שבאמת אנחנו מסתכלות בראיה מאוד רחבה, אבל לגבי העניין של הקורונה, רוב הנתונים שלנו הם על שנת 2019. מה שמדהים ועצוב שזה בעצם הנתונים גם של הלמ"ס, חלק מהנתונים של 2019 גם בעקבות קורונה ובכלל, אפילו הם עוד לא מעודכנים. אז בדיוק כפי שחזית קודם, אנחנו ככל הנראה רק עוד שלוש שנים נראה ממש בנתונים את ההשפעה, משהו כזה שנתיים-שלוש, את ההשפעה ממש של הקורונה, אבל יש לנו כאן התייחסות ספציפית שאחרי זה לא אני אציג אותה.

אז המדד בעצם בנוי מ-14 מימדים, ובכל מימד יש מספר שונה של אינדיקטורים וסך הכול, אינדיקטורים זה בעצם סדרות של נתונים, יש לנו סך הכול 120 בערך, משהו סדר גודל של 120 סדרות שאנחנו עוקבות אחריהן. מה שאנחנו עושות עם כל ה- 120 אינדיקטורים זה בעצם ההשוואה הזאת היא משנת 2004, אנחנו העמדנו ב- 2004 מסיבות שרירותיות את האי שוויון המגדרי כולו בכל התחומים בכל 14 המימדים העמדנו אותו על 100, זאת אומרת זה אחד. אי השוויון ב- 2004 הוא אחד, וביחס אליו אנחנו מודדות האם יש גידול או קיטון בסך האי שוויון המצרפי במדינת ישראל. ובתמונה שאנחנו רואות כאן שימו לב שבשנת 2004 זה 100. אנחנו הגענו אחרי כל השנים האלה בעצם ל- 0.88, כלומר יש איזושהי ירידה של האי שוויון אבל ירידה מאוד מאוד מינורית, ובשנים האחרונות בכלל אין שום שינוי, אוקיי? הקו בעצם ישר כבר כמעט עשור.

תוך 15 שנים או 16 שנים אנחנו אפילו לא ירדנו באחוז אחד כל שנה?

לא לא אחוז, זה בעצם 12 אחוזים סך הכול.

מאית אפילו.

כן. עכשיו בכל אחד מהמימדים, אני טיפה אכנס אליהם, בכל אחד מהמדדים יש לנו בעצם מדידה של מה התרומה שלו לגודל של האי שוויון. המימד הכי משמעותי זה בעצם המימד שאנחנו קוראות לו "עוצמה פוליטית וכלכלית", הכוונה היא בעצם מי שמוביל, מי שנמצא למעלה, חברות כנסת, שרות וגם מנכ"לים, מנכ"ליות, דירקטורים, אוקיי? כל מי שנמצא בעצם בראש פירמידה, שם אי השוויון בעצם הוא הכי גדול. זאת אומרת, תקרת הזכוכית בכלל המשק ובעיקר בפוליטיקה, אנחנו רואים שם 68 אחוזים של עומק אי שוויון.

בנושא של תרבות ותקשורת גם יש חסמים ואנחנו נציג את זה בהמשך, זה 56 אחוזים אי שוויון שם, ואנחנו רואות שההשכלה דווקא שם למשל בהשכלה, אי השוויון הוא נמוך יותר אבל כמובן שתראו שהוא לא מתרגם לשוק העבודה, בשוק העבודה 42 אחוזים של אי שוויון כללי ובהשכלה רק 11 אחוזים. יש לנו שם בצד שמאל במצגת, אנחנו רואות את המצלוב כמו שקראה לזה עכשיו חנה הרצוג, בעצם INTERSECTIONALITY ההסתכלויות שלנו על התמונה של החברות השונות של האי שוויון, אז בעצם בחברה החרדית אי השוויון הוא 63 אחוזים, בחברה הערבית 60 אחוזים, המימד החדש של ה-65, מובגרים בני 65 ומעלה, אי השוויון בו הוא 43 אחוזים.

שניה. שתי שאלות, מצד אחז כל האחוזים של עומק אי השוויון הם הכי גבוה זהה 68 אחוזים? אז איך סך הכל הגענו ל-88 אחוזים?

זו מדידה אחרת לחלוטין. המדידה של ה- 0.88 זה בעצם כמו מדד המחירים, זו תפיסה של מדד המחירים. בעצם לכל אינדיקטור יש אחוז מסוים של השפעה על התמונה הכללית ואמרנו אוקיי, הרי אי השוויון ב- 2004 הוא 1, ממנו אנחנו רוצות לראות האם בעצם יש גידול באי שוויון או קיטון באי שוויון, אז זה בעצם שיעור שינוי וכיוון. פה זה בעצם מדידה של ה- 50-50, זאת אומרת של האם אנחנו במצב של 50-50 אז זה 0, זו מדידה פשוט שונה לחלוטין.

אז איך יכול להיות וזאת השאלה השניה, איך יכול להיות שעומק אי השוויון בחברה הערבית או בחרדית הוא פחות מהחברה הכללית?

הוא לא פחות מהחברה הכללית, בעוצמה הפוליטית והכלכלית זאת אומרת בראש הפירמידה גם בחברה הערבית וגם בחברה היהודית או בכל מקום אחר יש בעצם את האי שוויון הכי גדול. זאת אומרת נניח אם את מסתכלת על מנכ"לים אז יש 90 אחוזים בערך גברים - - -

זאת המציאות שאני מכירה אבל אתם כתבתם למעלה ככל שהאחוז גבוה יותר ככה האי שוויון גדול יותר. אז אם אחוז הוא 68 זה אומר שהאי שוויון בחברה באופן כללי - - -

לא בחברה בעוצמה פוליטית, רק בעוצמה פוליטית.

בעוצמה פוליטית, בסדר, אבל בעוצמה פוליטית בחברה הישראלית באופן כללי. ואז בחברה החרדית זה 63 אחוזים ובחברה הערבית זה 60 אחוזים.

לא סתם נמצא שני צדדים שונים, אנחנו לא משוות, בשקף הזה, אנחנו לא משוות את האחד לשני בצורה ישירה בגלל שיש מרכיבים שונים בין כל תחום, לא בכל תחום אפשר לבדוק את כל האינדיקטורים. הסך-הכול הכללי נמדד בשקף הראשון ברמת אי השוויון.

מה בסדר אבל שאני מנסה להגיד, להציג את זה בצורה כזו, סליחה, זה מטעה.

אוקיי.

זה מטעה. זה מראה כאילו שהמצב בחברה הערבית הוא יותר טוב מהמצב בחברה הכללית. הלוואי. וגם בחרדית זה לא המצב.

אני מסכימה איתך לגמרי, אני חושבת שבאמת עניין של החשיבה של המדדים בגלל זה גם התפיסה הפמיניסטית במדידה שלנו בא לידי ביטוי בעניין של הריבוי ושבעצם המדד הוא לא מספר אחד. אני חושבת שאנחנו נקבל את ההערה הזאת שבכלל כדאי לא להציג את זה ככה, בעיניי אני מקבלת אותה לגמרי, אבל העניין הוא באמת שהסיפור נובע מהרבה מאוד גורמים. בעצם הסיפור בחברה הערבית הוא שונה, שבעצם החברה הערבית באמת, למשל נשים שיעור המשכילות הוא יותר גבוה. ההכנסה לשעה, זאת אומרת כמה כסף שמרוויחה אישה ערביה לשעה בממוצע, יותר גבוה מאשר גברים ערבים. ומצד שני שיעור ההשתתפות בשוק העבודה של נשים ערביות הוא הרבה יותר נמוך בהשוואה לגברים ערבים, זאת אומרת הפער בהשתתפות בשוק העבודה הוא הרבה יותר גדול מאשר בקרב היהודים. ובעצם זאת אומרת התמונה היא תמיד מורכבת, מספרים זו תמיד רדוקציה, ואנחנו - - -

נכון, ואולי גם בעוצמה הפוליטית כדאי אולי לא עכשיו כשאנחנו דנות בזה, אולי אחר-כך כדאי לבדוק מה המדדים שאתם משתמשים בהם למשל למדוד את העוצמה הפוליטית של נשים בתוך האוכלוסייה הערבית, כי יכול להיות שיש פרמטרים שהם פנימיים ומתייחסים למה שקורה בתוך החברה שאתם לא מזהים, אתן לא מזהות. אז אולי כדאי שנדבר על זה אחר-כך.

אין ספק שיש פרמטרים שאנחנו לא מזהות, מתוך זה, כמו שהתחלתי עם העניין הזה של השנים, שחסר לנו נתונים בשנים, אבל גם בוודאי אנחנו כל פעם מחפשות עוד ועוד נתונים כי אנחנו תמיד רואות תמונה חלקית וזו לא תכונה שלנו אלא תכונה של הנתונים.

אוקיי, אז הנה בדיוק עכשיו אנחנו נכנסות רגע למה נכנס במד העוצמה בסך החברה, שכולל אגב גם את החברה הערבית, אני חייבת לציין, זה בעצם בכל ישראל כלומר זה כולל את החרדים את הערבים ואת הכל - - -

זה כל-כך קל להכניס את הערבים במדד הזה. אפס.

אז הנה שיעור המנכ"ליות לעומת שיעור המנכ"לים במשק ותפקידי ניהול במגזר הציבורי, רצינו קודם כל להגיד שיעור המנכ"ליות במשרדי ממשלה בממשה הנוכחית, אז עלינו ל-30 אחוזים, וואו, תראו שזאת עליה מאוד משמעותית לעומת 10 אחוזים בשנת 2011. ושיעור המנכ"ליות במשק תראו מבין כלל החברות, חברות פרטיות וחברות ציבוריות, בעצם יש 40,000 מנכ"לים ו- 9,000 מנכ"ליות, שם אנחנו לא רואות ממש שיפור.

אוקיי.

מימד התרבות והתקשורת, אנחנו בדקנו ועקבנו אחרי ההשמעות של זמרים לעומת זמרות בכל תחנות הרדיו במדינה, ובעצם 66 אחוזים מההשמעות הן השמעות של גברים, יש לנו עוד 15 אחוזים השמעות של הרכבים שגם בהם העירו לנו, שגם בהם הרוב גברים, סה"כ 19 אחוזי נשים. ויש מחקר נוסף שמדבר על, הוא מחקר בינלאומי, על נשים וגברים בדיווחי חדשות בישראל. יש לנו בעצם השוואה שבכל המדיה בכל כלי התקשורת גם הכתובה וגם בטלוויזיה וגם ברדיו, אנחנו רואות שב- 2020 יש אפילו גידול, זה בעצם מה שזה ספר פה בגרף הזה, זה בעצם ספר את המספר הייצוגי והאזכורים של גברים בכלי התקשורת בכלל כלי התקשורת, לעומת מספר האזכורים של נשים, הקו השחור זה כמובן גברים שזה כבר מגיע כמעט ל-90 אחוזים. ובעצם אנחנו רואות שכמו בעוצמה אז יש לנו פער עצום בייצוג בתרבות ובתקשורת.

דיברנו על העוצמה הפוליטית ועל ראש הפירמידה, הקדשתי לזה די הרבה זמן עכשיו כשדיברנו, ובעצם בואו נסתכל על מה שקורה למטה, יש לנו אחד המימדים זה עוני וביטחון כלכלי שבו אנחנו רואות מידי שנה שנשים נמצאות שם יותר.

אחד האינדיקטורים המשמעותיים זה מספר העובדים שהשכר שלהם הוא פחות משכר מינימום, אחוז העובדים, זה בעצם נשים כמעט 40 אחוזים מנשים שנמצאות בשוק העבודה מרוויחות שכר מינימום ומטה, משתכרות שכר מינימום ומטה. ושיעור הגברים שנמצא במצב זה זה 26.6 אחוזים, ופה יש גם מעקב אחרי הרציפות התעסוקתית בו הנשים יותר יש להן בעצם לא מקבלות 12 משכורות בשנה, 36 אחוזים מנשים לא מקבלות 12 משכורות בשנה, ו-32 אחוזים מהגברים. התופעה הזאת היא תופעה משמעותית לגבי, זאת אומרת יש לנו בעצם שוק העבודה, התנאים בשוק העבודה בכלל.

אנחנו עוקבות גם אחרי בעצם הסגרגציה, שזה ההסללה של נשים וגברים למקצועות, גם בלימודים גם בהשכלה וגם בתעסוקה. ופה אנחנו באמת שמות לב תמיד שכפי שהראנו בהתחלה שיש איזשהו שיפור בהשכלה, זאת אומרת יש יותר נשים, משפטים ורפואה לדוגמה, אחוז בהשכלה של לומדות משפטים ושל לומדות רפואה הוא בעצם יותר גבוה מאשר אלה שבסופו של דבר הולכות באמת ועוסקות במשפטים וברפואה, זה אחוז יותר נמוך. זאת אומרת אנחנו רואות ששוק העבודה מוסיף אי שוויון מגדרי על מה שבהשכלה אנחנו כבר מצליחות להשיג.

מימד נוסף שאנחנו עוסקות בו זה עבודה, משפחה וזמן, חשוב להדגיש, לי היה מאוד חשוב להדגיש שוב ושוב את זה שבמדינת ישראל מספר הילדים לאמא הולך וגדל בצורה אנומלית, זאת אומרת אנומלית במובן שזה שונה משאר המדינות, אנחנו במדינות ה-OECD נמצאות ממש בהפרש עצום בעניין הזה משאר המדינות. ממוצע ילדים לאמא בישראל הוא 3.01, וב-OECD 1.6. וכמובן אנחנו רואות את זה בזמן שבעצם שימו לב שמספר השעות שגברים משקיעים בטיפול בילדים עדיין לא נמצא, בכלל לא עומד בהשוואה למספר הנשים שנשים, אז זאת אומרת ברגע שיש לנו גם הרבה מאוד ילדים, וגם הגברים לא נכנסו לעניין הזה, אז אין ספק שבהקשר הזה אי השוויון המגדרי זו נקודה מאוד חשובה להתעסק בה במדינה שלנו.

אני חייבת להגיד שאחרי הדיון הזה מתקיימת עוד ישיבת ועדה שהיא דנה בפערי השכר, ומסתמכת גם על הדו"ח של משרד האוצר בעניין שמתייחס באופן ספציפי על איך אימהות, ובאוכלוסייה הערבית נישואין, משפיעים על נסיגה בעבודת הנשים, אפשרויות התקדמות שלהן, אפשרות השתכרות יותר גבוהה, אז זה מתחבר לזה.

אכן, אוקיי. אז אנחנו מתייחסות כמובן לאלימות, עוקבות אחרי כל נתוני האלימות שיש, גם תיקים במשטרה. אנחנו רואות נתונים על 2020 ומספר תיקי עבירות בין בני זוג אז יש ממש עליה שאנחנו רואות אותה, כאשר השחור זה בעצם עבירות. תיקים שנפתחו נגד גברים, מספר הפניות החדשות גם הלך ועלה, אנחנו יודעות כמובן שהדיווח, כמובן, עניין הזה של מעקב אחרי נתוני אלימות, שלפעמים הגידול הוא בדיווח ולא במקרים. בהקשר של פניות חדשות אנחנו בטוחות שחלק מזה זה גם זה, ושמחות ככל שמדווחות לנו יותר.

אוקיי, המימד החדש של גיל 65 ומעלה, בעצם זו הסתכלות ספציפית על הגילים האלה. אנחנו עקבנו כי בעצם הסיפור שם אחר, זאת אומרת הסיפור מן הסתם אחר כי אנחנו מסתכלות, תראו אחוז האלה שעובדים אחרי גיל 65 הוא מן הסתם הרבה יותר קטן מאשר מה שקורה בגילאי עבודה עיקריים אבל גם שם גברים גם עובדים יותר, אוקיי ממשיכים בעצם לעבוד, 30 אחוזים מבני 65 ומעלה עובדים יותר, ו-15 אחוזים מהנשים, זאת אומרת ממש חצי. בצד שמאל יש נתונים מאוד חשובים בעיננו, בנושא של פנסיה יש לנו גם את גובה הפנסיה של נשים שהוא בעצם הרבה יותר נמוך, זאת אומרת גם כסף שנכנס להן כשהן כבר מקבלות פנסיה, הוא הרבה יותר נמוך. וגם יש הרבה פחות נשים שבכלל מקבלות פנסיה, זאת אומרת כמות הנשים שמקבלות פנסיה - - -

אבל זה לא מפתיע המקרה הזה.

לא, לא מפתיע בכלל, רק חשוב לנו נורא לעקוב אחרי זה, ולפני זה לא היו לנו מספיק נתונים. זה באמת בשיתוף עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הנתונים האלה לא באמת מפורסמים ולא באמת עוקבים אחריהם כי באמת - - -

כל עוד יש פער בשכר ואחוזי נשים עובדות יותר נמוכים, זה יתגלם ויתגלה בצורה מאוד ברורה בפנסיה, כלומר מכניסים פחות כסף, יש פערי שכר, אז חוסכים גם לפנסיה פחות, זה ברור.

נכון, נכון, אבל במיוחד גם כשמדברים על העלאת גיל הפרישה וכו', אלה נתונים מאוד חשובים. יש לנו בעצם גם את העניין של תוחלת החיים. אנחנו בכלל עוקבות אחר בריאות, לא הצגנו את זה פה כי באמת אנחנו לא יכולות להציג הכל, אבל תוחלת החיים של נשים זה ידוע שהיא יותר גבוהה. אבל יש מדידה אחרת שהיא בעצם תוחלת חיים בריאים של כמה שנים קדימה המגדרים חיים ואנשים חיים, אבל האם זה בעצם חיים טובים, זאת אומרת חיים שבמצב בריאותי תקין. ואז אנחנו רואות כשמודדות את זה אז בעצם תוחלת החיים הבריאים של נשים נמוכה יותר משל גברים ובעצם נפתח פער. יש לנו את הנתונים האלה רק ב- 2015.

מימד החברה הערבית, הזכרתי את זה קודם הסיפור בחברה הערבית הוא באמת אחר וכלל שיהיו לנו יותר נתונים כמובן אנחנו תמיד מעדיפות לבדוק כמה שיותר. בעצם אנחנו בהשכלה נשים ערביות שיעור המשכילות ביניהן הוא יותר גבוה משל גברים ערבים אנחנו רואים את זה גם ב- 16 שנות לימוד גם ב- 13-15 שנות לימוד - - -

סליחה, אני חייבת לשאול, הסטטיסטיקה הזאת כוללת גם את אלה שלומדים בחו"ל?

לא.

זו סטטיסטיקה שאתם מקבלים מהאוניברסיטאות.

כן, אבל - - -

אז זה לא בהכרח משקף מאה אחוז כי יש אחוז מאוד גדול של סטודנטים וסטודנטיות שלומדים בחו"ל. הסטודנטים בחו"ל הם עדיין מספר יותר גבוהה מאשר הסטודנטיות.

אבל זה מבוסס על נתוני למ"ס ולא על מל"ג הפעם, ולכן - - -

אני זוכרת ששאלתי את אותה שאלה - - -

לא, זה כולל מכללות.

אם זה למ"ס זה משהו אחר, אם זה מהמל"ג זאת הייתה ההערה שלי בפעם הקודמת. אוקיי, אם זה של הלמ"ס אז זה אומר.

אני ככל הזכור לי זה כולל מכללות ואוניברסיטאות ולא כולל סטודנטים בחו"ל.

הגר מה מקור הנתונים? חינוך או סקר כוח אדם? אם זה סקר כוח אדם זה כולל, אם זה נתוני חינוך אז לא. אם את זוכרת.

אתם תצטרכו לבדוק את זה ואני הייתי מציעה שבאמת ללכת בשנה הבאה למדד שהוא יתייחס גם כן להשכלה הגבוהה בחו"ל, כי היא אולי תשנה קצת את התמונה.

אוקיי. יפית תודה, למדתי משהו, לא ידעתי שבסקר כוח אדם יש את הנתונים האלה והם כוללים את זה, מרתק, באמת. אוקיי, אז בעצם אנחנו יש רק את החברה החרדית עוד במצגת שלנו. בחברה החרדית אנחנו עוקבות גם על נתונים שהם דרך המכון לדמוקרטיה שהם עוקבים אחרי זה. זה בעצם השתתפות בכוח העבודה בחברה החרדית, כמובן נשים עובדות יותר, אנחנו מכירות את הסיפור הזה, וגם משכילות יותר. אנחנו רואות שגם ממש נפתח פער בהשכלה לימודים לתואר אקדמי בחברה החרדית - - -

מעניין, העקומה פה היא הרבה יותר כאילו בעליה יותר מזנקת מאשר באוכלוסייה הערבית.

נכון.

והפער הוא יותר קטן.

אבל בהשכלה הפער גדל.

הפער גדל בהשכלה, אבל גם בהאצה יותר מאשר בחברה הערבית, בעבודה גם כן הפער הוא יותר קטן. מעניין.

אוקיי. השקופית הבאה היא בעצם של הדס.

אני מציעה שאנחנו נעשה את ההמלצות ביחד עם הדיבור על הקורונה.

אז אני סיימתי להציג את הנתונים.

תודה דוקטור הגר, הדס בן אליהו בבקשה, אני מבקשת ככה להתחיל להתכנס כי יש עוד גם את נעמי חזן. תודה.

אבל באמת את אמרת בהתחלה יושבת הראש, על החשיבות של הבנה של מה שקורה בשנתיים האחרונות שאנחנו בתוך מגפת הקורונה. ואני אגיד קודם כל שגם אם הנתונים שאנחנו מציגות עכשיו עוד לא יכולים להיכנס לחישוב עצמו של המדד, אבל הסוגיה הזאת, שלדעתי חלק מזה יהיה כבר בשנה הבאה במדד, היא מאוד משמעותית כי אנחנו רואות שנשים מושפעות באופן שונה מגברים, ומושפעות באופן שונה לרעה. אז אנחנו נראה שלושה נתונים בסך הכול, זה ניטור שאנחנו עושות ביחד עם מרכז 'אדווה' במשך כבר שנה וחצי, ורואות באמת את הפערים כפי שהם באים לידי ביטוי בתחומי חיים שונים. אני אציג פה משהו אחד על תעסוקה, משהו אחד על אלימות ומשהו אחד על עבודות - - -

אלימות כבר אפשר להראות את זה במדד.

על אלימות אנחנו רואות וראינו, תעלה המצגת אז אני אתייחס. ואני אגיד שאחד המאמצים הגדולים ביותר, ויפית יושבת פה מהלמ"ס, זה נושא הנתונים וזה נכון במדד באופן כללי ובהקשר של הקורונה. קשה מאוד להשיג נתונים בזמן אמת, נתונים שהם מפולחים מגדרית, שהם מפולחים מגדרית גם להסתכל על קבוצות אוכלוסיה שונות, ובעניין הזה זה המלצה גורפת שלנו ובקשה לוועדה גם לחזור ולהדגיש את החשיבות של פילוח מגדרי של נתונים סטטיסטיים על-ידי כל רשויות ומוסדות המדינה, זאת הקריאה הראשונה שלנו מהדיון.

אז אנחנו רואות, לכל אורך הדרך ראינו שבגלל שנשים וגברים ממוקמים במיקומים שונים בשוק העבודה, אז נשים יש להן תנודתיות יותר גבוהה של יציאה וכניסה ברגע ששוק העבודה נסגר, מערכת החינוך נסגרת, הן ממוקמות במקומות שונים מגברים ולכן כל הזמן יוצאות ונכנסות. תנסו לדמיין את הסיטואציה הזאת שאתן כל הזמן יוצאות ונכנסות משוק העבודה, כמה אתן יכולות לשרוד שם את כל הבירוקרטיה, כל פעם להתחיל ולהתניע מחדש.

הדבר המשמעותי הנוסף שאנחנו רואות וזה מבוסס על ניתוח של משרד האוצר, אפרופו אם יש פה דיון אחר-כך, זה שקבוצת הגיל של 65 ומעלה היא פגיעה באופן יוצא דופן, ונשים בקבוצת הגיל הזאת לא מצליחות להתאושש. אנחנו רואות שגברים כן הצליחו לחזור לשוק העבודה גם אם לא במספרים שהיו קודם, אבל נשים במיוחד נשארות בחוץ בקבוצת הגיל הזאת, גם בקרב הצעירים. נשים לא מתאוששות, בקרב הנשים הצעירות יותר בשוק העבודה, חוזרות ומצליחות להיות מועסקות בהיקפים מצומצמים יותר מאשר גברים וזה סימון מאוד משמעותי לשבריריות הזו, הגר דיברה קודם על שוק עבודה מעורער, אני חושבת שהוא מתערער עוד יותר עבור נשים.

שני נושאים שהיו מאוד על סדר היום הציבורי בתקופת הקורונה בהקשר המגדרי, אחד זה עבודות שקופות, אנחנו רואות זה מחקר של אוניברסיטת חיפה שהם עשו אותו כבר מספר רב של פעימות, בעצם שלא משתנה כלום על אף הדיבור על עובדים מהבית, וגברים, וחזרנו למשפחה, וגילינו את הילדים, אני מצטערת, אין לזה ביטוי בנתונים, כמה מחבריי הטובים זאת החוויה שלהם אבל בסטטיסטיקה אנחנו לא רואות את זה. והנטל הזה של שעות הטיפול בבית ובמשפחה נשאר באופן מובהק בידיים של נשים - - -

אני עדיין זוכרת שכשהתחילה הקורונה הייתי יושבת ראש ועדה מיוחדת עבודה ורווחה, ואז אני אמרתי שהפחד האמיתי שלי שדווקא במקום ללמוד, לגלות את המשפחה ולחלק את הנטל, שאנחנו חוזרים שנים אחורה מבחינת שהאישה בעצם תחזור שנים אחורה איפה שהנטל הוא כפול עליה. ולצערי הרב זה נשמע שלא שאני כאילו נביאה, אבל אני רואה את המגמות בתוך החברה ואני יודעת לאן הם יובילו. במקום לעשות מהפכה בזמן קורונה, אנחנו נעשינו יותר מסורתיים בעניין הזה.

נכון. וזה אצלנו וזה במדינות אחרות בעולם, יש פה נתונים של האו"ם גם כן על הגידול בזמן שנדרש - - -

את מתכוונת שאני קצת ארגיש יותר טוב, בכל העולם זה קורה לא רק לנו.

זה לצערי אנחנו לא ממש מרגישות יותר טוב בזכות זה. הסוגיה האחרונה היא באמת סוגיית האלימות ופה אנחנו, יש פה שני נתונים, אחד זה קו 118 של משרד העבודה והרווחה שזכה להרבה בולטות בתקופה של הקורונה, ואנחנו רואות שעדיין היקף הפניות על אלימות במערכת זוגית, פניות אלימות כלפי נשים לעומת אלימות כלפי גברים, קשה לראות פשוט את האלימות כלפי גברים אלה עמודות מאוד קטנות ובהירות. והאלימות כלפי נשים שעלתה ועוד לא ממש לא נעלמה. וגם תלונות, תיקים שנפתחו במשטרה על אלימות גופנית במשפחה שהקורבן היא אישה, גם כן המספרים גבוהים יותר ממה שהם היו לפני הקורונה. וזאת תמונה מאוד עגומה. אז אנחנו נגיד לסיכום - - -

זה שימוש ציני במושג "הכרנו את המשפחה יותר".

גם הביטוי "מוכרת לרווחה", נכון?

כן.

כאילו היא איזה עבריינית, זה הכל היפוך של המילים. נגיד עוד פעם, חייבת להיות מדיניות שהיא רגישת מגדר. מדיניות רגישת מגדר צריכה להיות מבוססת על נתונים רגישי מגדר, זה הולך יד ביד. וברגע שאין נתונים אפשר יותר בקלות שהמדיניות גם כן לא תכיר בהשפעות הייחודיות שיש למצב הנשים לעומת גברים. גם ככה קשה לראות בישראל מדיניות רגישת מגדר באיזשהו תחום, וכשיש מחסור בנתונים אז אנחנו עוד יותר בפער ואנחנו רואות שנפגעים הישגים שלנו, ואנחנו לא חושבות שזה רק בתעסוקה ורק בהקשר של אלימות ועבודות שקופות אנחנו חושבות שזה יבוא לידי ביטוי גם בתחומים אחרים ויש על זה נתונים ראשוניים, אפילו בנושאים של ייצוג פוליטי וייצוג בעוצמה כלכלית.

אז דיברתי על המדיניות, אני אגיד שאנחנו זקוקים ומקבלות הרבה שיתוף פעולה מהרבה מאוד גופים בשביל לבנות את תמונות המצב האלה, אבל זה ממש מאבק מאוד סיזיפי, כל פעם מחדש במקום שהנתונים יונגשו בצורה פתוחה, בצורה זמינה שמאפשרת ניתוח שלהם ועבודה איתם לגופים בחברה האזרחית, אז זה הרבה פעמים תהליכים מאוד איטיים וקשים וזה חבל. ואנחנו פונות שוב בהזדמנות הזאת ללמ"ס, בבקשה שיבוצע סקר תקצוב זמן, ומצטרפות לאמנת איסטנבול, סקר בנושא של אלימות במשפחה, וכמובן מערכת החינוך, הטמעה של שוויון מגדרי במערכת החינוך. יש גם הצעת חוק עכשיו שמנסות לקדם - - -

איזו הצעה?

היה דיון, או עכשיו יש, על חינוך בגיל הרך - - -

טוב ניסינו לקדם, זאת הייתה הצעת חוק שאני העליתי במליאה, כמובן הייתה התנגדות של הממשלה אבל הגענו להסכמה עם השרה שהיא מוכנה לשבת להידברות, וננסה לפתח משהו בחודשיים הבאים, באם - - -

הצעה של מה?

של חינוך לשוויון מגדרי, חובה. זאת אומרת שזה יהיה אינהרנטי בתוך מערכת החינוך. התשובה של השרה היתה שיש נטייה לסרב לחקיקה בעניין תכניות חינוך, כלומר לא אוהבים כאשר מחוקקים דברים בעניין תכניות החינוך, כי זה נטוי להשפעה פוליטית כל פעם לכיוון אחר. אבל היא אמרה שהיא מאוד תומכת והיא רוצה לעשות את זה והיא התחילה, ואנחנו יודעות גם קיבלנו דיווח פה, שהתחילו איזושהי תכנית ניסיונית בגני ילדים וגם הכניסו, הזרימו תקציבים מיוחדים לבתי-הספר. אבל הכל עדיין לא ממש בתוך מערכת החינוך, לכן סיכמנו שבחודשיים הבאים נקיים דיונים איתה באופן ישיר כדי לקדם כמה מהתוכניות, ורק אחר-כך נחליט אם אנחנו מעלות את זה להצבעה או לא, אם אני מעלה את זה להצבעה או לא. נראה איך נתקדם.

בהצלחה לכולם.

כן. תודה רבה ואני חייבת להודות להזכיר לכולן שהממשלה הזו קבעה שיש קבינט לשוויון מגדרי שעד כמה שזכור לי, קיים ישיבה אחת בששת החודשים האחרונים, לקראת היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים אני חושבת שזה אחד המוקדים שאנחנו נארח את השרה האחראית על הקבינט בדיון קרוב בוועדה, ואני חושבת שזה המקום שצריך לבוא ולהציע את כל ההצעות. חשיבה מגדרית זה דווקא בתוך הממשלה, ומדיניות רגישת מגדר אני בטוחה שזה אחת מהמטרות של הקבינט, רק שיתחילו לעשות את זה. אוקיי, אני מתכבדת לתת את הבמה לפרופסור נעמי חזן, כולם יודעים שאני לא אובייקטיבית כשזה מגיע לפרופסור נעמי חזן, בבקשה גבירתי.

תודה גבירתי ראש הוועדה וחברתי ומקור ההשפעה.

תודה, תודה.

בוקר טוב לכולם וכולן, אני אקצר מאוד בסיכום ואעלה שלוש נקודות בלבד. נקודה ראשונה זה הקונטסט, תקחו את מדד המגדר היום ואת המגמות המאוד בעיתיות שמתחילות להסתמן במדד לגבי אי יכולת להתמודד עם שינויים, כאשר הנקודה המרכזית שיוצאת במיוחד בתקופת הקורונה, היא שנשים הופכות להיות סממן של בעיות חברתיות עמוקות. תסתכלו על מה שקורה לנשים וזה משקף תהפוכות חברתיות אדירות שאנחנו בעיצומן, כי ההבדל בין בית למישור הציבורי מטושטש מאוד, יש תהליכים חברתיים חדשים והנפגעות העיקריות כרגע הן נשים. ולכן מדד המגדר השנה, אני חושבת בכל השנים, אבל במיוחד השנה הוא כל כך חשוב כי הוא מסמן כיוונים של שינוי חברתי ומציב אתגרים לחברה כולה. זו הנקודה הראשונה.

הנקודה השניה, כולנו דיברנו כל הזמן על הטמעת חשיבה מגדרית, על ייצוג למגוון וקבלת החלטות, על היבטים שונים של תפוצות שונות בניסיון לגבש מדיניות, ועל בחינת ההשלכות על קבוצות שונות של נשים. הטמעת חשיבה מגדרית זו לא סיסמה, אלה כלים לשינוי חברתי כולל, יותר שוויוני וזה חיוני שנזכור את זה.

הנקודה השלישית היא נוגעת להיעדר כלים, לרמז שחברת הכנסת עאידה תומא סולימאן היא העירה ממש בסוף, אני רוצה לחזק. אני רוצה להגיד מזל שיש לנו את הוועדה לקידום מעמד האישה, ופעם בשנה מישהו מפקח בצורה רצינית על מצב מדד המגדר ואי שוויון מגדרי. כי תחום הפיקוח במצב המעורער של הדמוקרטיה הישראלית הוא תחום שקצת אבד לנו, והכלי החשוב ביותר זה לפקח בצורה צמודה. אני לא בטוחה שזה יקרה באמצעות ועדת סמים לקידום מעמד האישה או לשוויון מגדרי, אבל אני חושבת שמנגנון ניטור של שינויים הוא חיוני ואני מציעה שנקדם את הנושא הזה גם באמצעות הוועדה, בינתיים טוב שהוועדה לקחה.

תודה רבה פרופסור נעמי. את האמת, אני לא הצעתי את הקבינט שיעשה את הניטור הזה, אלא שהקבינט יקבל לידיו את המידע גם שלכם וגם של גורמים אחרים, שיאותת לקבינט לאיזה כיוון צרכים להוביל את המדיניות של שוויון מגדרי. מאוד חורה לי שהקבינט היחידי שעוד לא ישב על המדוכה והוציא איזשהו כיוון מבחינת נושאים במדינה, זה הקבינט של שוויון מגדרי. ואני חושבת שאנחנו כדאי מאוד שנפנה, וכמו שהממשלה באופן כללי חייבת שמישהו יבקר את עבודתה, יפקח על עבודתה ויבדוק כמה היא מובילה לכיוונים שהם, או איזה סוג של מדיניות היא מובילה, אותו הדבר בעניין של שוויון מגדרי.

השאלה האם הוועדה הזו היא, הרי בכל העבודה שאנחנו עושות, לא רק בישיבה שיש בה את מדד המגדר, אלא בכל הישיבות של הוועדה, אנחנו בודקות כל הזמן כולל פגישות העבודה עם המשרדים, בודקות כל הזמן את המדיניות של הממשלה, ומפקחות על העבודה של הממשלה בכיוון של שוויון מגדרי.

אני חושבת שמה שנחוץ בנוסף לניטור של האי שוויון וזה, הוא יותר גם כן גוף שמפתח רעיונות איך לסגור את האי שוויון הזה, זה איזה כיוון של חשיבה אסטרטגית של הנשים במדינה ושל כל מיני גופים, איך מקדמים שוויון. וזה מה שהיה אמור הקבינט לעשות לפחות מבחינת הממשלה. חברת הכנסת גבי.

אני חייבת להצביע בחוזקה.

את חייבת להצביע, בסדר חשבתי לתת לך את האפשרות.

הערכאות הפורנזיות, אז זה לא - - -

אה אוקיי אז תצביעו ותכינו את זה לקריאה שניה ושלישית. למשל זה עוד נושא של הערכאות הפורנזיות שטיפלנו בו לאורך שנים בקדנציה או בכנסת ה-20, פיקחנו כאשר התחילו בתי החולים לזרוק את הערכאות אחרי תקופה מסוימת בגלל חוסר מקום לאחסון, ואנחנו פיקחנו על זה והוצאו נהלים שישמרו את הערכאות הפורנזיות בבתי חולים, ועכשיו יש חקיקה בנושא הזה. ואני שמחה שמכינים את זה לקריאה שניה ושלישית, כאשר תהיה בכנסת אפשרות להמשיך בעשיית החקיקה כמו שצריך אחרי שכולם יבריאו מהקורונה.

טוב, תודה רבה פרופסור נעמי חזן. דוקטור אורית רישפי, יו"ר עמותת "כן", בבקשה גבירתי.

יופי תודה על ההזדמנות ותודה על הבמה החשובה הזאת. אני מסתכלת מסביב ואני רואה שהמוני המחוקקים והמחוקקות הגיעו לדיון החשוב הזה, וחבל.

אל תטעי את הציבור, הם לא רואים מה שאת רואה.

אין, אין, אין, יש פה נציגות של כמה ארגונים - - -

חייבים להגיד שבזום נמצאת איתנו חברת הכנסת נעמה לזימי שנמצאת בבידוד, לכן היא הצטרפה דרך הזום, וחברת הכנסת גבי לסקי עזבה. אני חייבת להגיד שהוועדה לא מבורכת בהרבה נוכחות של הח"כים, כי גם אנחנו במצב של קורונה ורבים נמצאים בבידוד. אבל באופן כללי, הסברתי את זה, עדיין אין לי, איך אומרים, מניין מלא של הוועדה בגלל הבעיות בין אופוזיציה וקואליציה.

אז א' אנחנו פה תמיד לעזור לך לקדם את העניינים. אז שמי דוקטור אורית רשפי, אני ממלאת מקום של יושבת הראש בעמותת "כן", עמותה שמקדמת נשים למוקדי קבלת החלטות ופוליטיקה. אני אהיה קצרה כי אנחנו בדיון כזה עמוס, ויש הרבה דברים חשובים להגיד. אני ממש אדבר בכותרות אבל אני חושבת שאני אהיה מאוד ברורה ואולי אפילו בוטה.

קודם כל נתחיל מזה שבאמת מדד המגדר והנתונים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וכל המקורות האחרים, דאטה היא קריטית בשבילנו ואנחנו חייבות אותה, ותודה לכל העושות במלאכה וחשוב להמשיך וחשוב כמובן בפריזמה מגדרית לכל אורך הדרך.

הדבר השני שאני רוצה להגיד במיוחד לאור מה שאנחנו כאן שומעים, שומעות ורואים, זה שהתהליכים המנומסים שלנו שנמשכים כבר בערך 100 שנה ובעצימות גבוהה ב- 10-20-30 שנים הנאורות האחרונות שלנו, לא הובילו אותנו כל-כך להישגים של שוויון מגדרי. ראינו את העלייה שם בפרומילים ובאחוזים בודדים, אם כבר שלא לדבר על הידרדרות אחורה ברגעים של משבר, שזה כמובן לא מפתיע לאור המצב שאנחנו נמצאות בו. אז מבחינתנו חד משמעית חקיקה היא מחייבת אותנו ככלי עבודה. זה נכון שיש תהליכים אבל בסופו של דבר אנחנו, לפחות בעמותה, מבינות ואומרות שאנחנו רוצות חקיקה, ולא סתם חקיקה, אלא חקיקה שתהיה אפקטיבית. איך היא תהיה אפקטיבית? היא תהיה אפקטיבית כשיהיה לה שיניים, זאת אומרת כל מיני אמצעים של MONITORING כמו שאמרה יושבת ראש הוועדה, כלים לפיקוח ולבקרה ולהתערבות בתוך התהליכים.

דוגמה, מינויים לדירקטוריונים בחברות הממשלתיות, כשנעשה שינוי וחוייבו להכניס גם נשים, זה בא יחד עם ועדה בראשות שופטת בדימוס. והוועדה אכן, גם מניסיון אישי, גם אני עברתי את זה, אני כיהנתי בנת"ע הרבה שנים, שם באמת יש ועדה ולא נתנה להכניס גברים עד שלא היו מספיק נשים בכל דירקטוריון ודירקטוריון. חקיקה עם שיניים, זה מה שאנחנו צריכות. והדבר השני לגבי חקיקה, היא חייבת להיות רוחבית. לי באופן אישי, הרבה שנים בעסק הזה, נמאס לשמוע שעכשיו נעשה חקיקה לתאגידים, לחברות ממשלתיות, לגרד בראש ובעוד עשר שנים אולי נצליח להביא לסיטואציה שיהיה לנו חקיקה לחברות ציבוריות. אנחנו אגב על החברות הציבוריות עכשיו יושבות, אגב, פרסום הדירקטורים והדירקטוריות היה לנו חלק בשינוי ובתיקון האומלל מ"נבחרת הדירקטורים" ל"נבחרת הדירקטורים והדירקטוריות" לפחות את זה רצינו לראות, עשינו גם את הסבב הזה.

והדבר השני אני רוצה פה לציין אני מניחה שכל מי שמעורבות תוכלנה גם להתייחס לזה, הקריטריונים בנבחרת החדשה לדירקטורים והדירקטוריות הם קטסטרופליים לנשים, מחסומים וחסמים, אני שומעת את זה בהרבה מקומות, עוד לא פתחתי בעצמי, אבל מה שאני ראיתי כבר - בעייתי, ואנחנו צריכות לטפל בזה ומהר.

אז אני מציעה שאם אתן רוצות לטפל בזה, תפתחי את זה, תבדקי את זה, אם יש צורך נקיים על זה דיון לפני שזה יהיה מאוחר מידי.

שלא תפספסו פה, אני אומרת את זה בשבילך, שבשנתיים האחרונות יש ירידה דרמטית בייצוג של נשים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות.

נכון, כי עזבו, אבל לא ניכנס לזה.

זה לא פשוט, זה משהו שהוא בחוק.

נכון אבל פשוט כי לא היו מינויים. אני בעצמי נשארתי אישה יחידה בנת"ע כדירקטורית ברכבת הקלה, במשך כמעט שלוש שנים החזקתי על הכתפיים שלי לבד כמעט את נת"ע, כי גם לא הכניסו אף אחד חדש, במקרה הייתי שם - - -

אבל זה לא במקרה.

יכול להיות, בסדר. אוקיי, בכל אופן החקיקה שאנחנו דורשות ויש לנו רשימה של דברים, היא חקיקה עם שיניים, וחקיקה רוחבית. זאת אומרת למשל יש את חוק שיווי זכויות האישה, אפשר לגשת אליו, לרענן אותו, להסדיר אותו, להרחיב אותו ולא לשחק איתנו - "תאגידים עירוניים בעוד שנה, תאגידים ציבוריים נראה מה מצב הבורסה" וכזה, אלא באמת לעשות חקיקה אחת ולתמיד. נשים צריכות להיות, ברור מה זה ייצוג הולם, ייצוג הולם צריך להיות מובהר, לטעמנו ייצוג הולם הוא לא פחות מכחלקנו באוכלוסייה - 50-51 אחוזים, לא יודעת, תספרו כמה יש עכשיו, ככה צריך להיות.

הנושא השני הוא מעבר לחקיקה, כמו שאני אומרת חקיקה רוחבית ואפקטיבית. הדבר הנוסף הוא שאנחנו צריכות להכנס ל- MOOD ולפעולה של אקסלרציה. לא תהליכים, מספיק תהליכים, אני חושבת שמספיק אנשים מבינים בכל המגזרים מה צריך לעשות, אנחנו צריכות כרגע לבוא בגישה - - -

אני מאוד מתפעלת מהאופטימיות שלך. את מאמינה שיש אנשים שמבינים - - -

לא, לא, לא. אני חושבת אבל שאנחנו צריכות לשנות את השיח להיות פחות טולרנטיות לתהליכים, כמובן שאיפה שצריך תהליכים ימשכו התהליכים. יש הרבה מקומות שצריך תהליכים וזה לא קשור לא לכסף, דרך אגב, וגם לא כל כך למגזרים. אלא זה קשור לזה שהחברה היא עדיין שוביניסטית, כל החברה. אני אגיד במלוא הכנות - - -

אז איך את תעשי את השינוי?

כנראה גם אני נופלת לפעמים לסוג של שוביניזם אולי מגברים. אנחנו תכף נכנס ל- - -

אין לנו הרבה זמן, אני מבקשת.

הדבר הנוסף הוא, אני מציעה לעצמנו בצורה חזקה מאוד ואנחנו עושות את זה בעמותת "כן", אקסלקציה. אנחנו רוצות האצה, לא כל דבר צריך להיות תהליכי. מה שהבנו מה אנחנו רוצות, אנחנו צריכות להגיד מה אנחנו רוצות. וזה גם עלה פה דווקא באזור של העצמה פוליטית וכלכלית, ראינו גם בנתונים כאן זה אזור מאוד חלש וגם אותו צריך לחזק. זאת אומרת המציאות החברתית שלנו גם כפי שאמרה פרופסור חזן, אנחנו בעצם צריכות פה שינוי חברתי, זה לא בעיה של אנשים, אני לא מחדשת. הנושא של חוסר שוויון מגדרי הוא לא רק הבעיה של הנשים אלא הוא באמת צריך לבוא כביטוי כשינוי חברתי, אנחנו נושאות בעול כי אנחנו אלה שסובלות מזה, אבל זה לא צריך להיות ככה ואנחנו צריכות לפעול גם בנושא הזה.

אוקיי. עוד משפט.

ועוד משפט אחד, יש לנו תוכנית במגירה שלא יכולנו להוציא אותה מזה שאנחנו עמותה קטנה ולא ממומנת יותר מידי, תוכנית שקראנו לה בזמנו "שוויון מגדרי דמוקרטיה ואזרחות פעילה" כי בעצם זה מה שצריך - - -

אוקיי, זה משפט מאוד ארוך בואי נסיים אותו.

- - בתוך הדברים האלה אז זהו, ומזל תגיד איך אנחנו עושות את זה בפועל.

לא, לא, שניה חברות. קודם כל אני חושבת שאמרת דברים שבתיאוריה כולנו מסכימות איתם, אבל אני חושבת שאנחנו גם הגיע הזמן לסמן את הנסיגה שקורית בחברה הישראלית. אני כבר שנים מזהירה שנסיגה בכיוונים של זכויות אדם תעשה נסיגה בזכויות נשים. זה לא יכול להיות שאנחנו תהיה לנו אשליה שאנחנו נשיג יותר כנשים בזמנים שיש בהם התדרדרות של ערכי דמוקרטיה וזכויות אדם.

אני רואה מה שקורה בשנים האחרונות, אני ראיתי כאשר דיברנו והשרה, לא פחות ולא יותר, לא איזה חברת כנסת מהצד, הביאה את ההצעה של אלימות כלכלית. אני ראיתי מה קרה בבית הזה, איך התנפלו עליה והתנהלו באלימות נגדה, חברי כנסת.

אני רואה איך מתנהלים גם כן כאשר מדברים על נושאים שקשורים לחזקת הגיל הרך, על ההתחזקות של ארגונים שוביניסטים שפועלים בצורה מאוד ברורה בתוך הכנסת, ועושים LOBING גם בתוך המפלגות כדי לדרדר את העניין של שוויון מגדרי. אנחנו צריכות להיות עירניות לדברים האלה, וזה מתבטא גם כן כאשר אין עין פקוחה על הייצוג של נשים נגיד בחברות הממשלתיות, אפילו אם יש חוק.

אני מדברת גם כן על השוויון בשכר, או אי השוויון בשכר, הפערים בשכר, זה לא מספק אותי שמשרד האוצר יעשה מחקר ויגלה לנו שיש פער בשכר, נו באמת, שנים כבר מדברות על זה. אני רוצה לראות משרד האוצר, שלא לוקח אחריות ומנחה את המשרדים איך לזלזל בניתוח המגדרי של תקציב המדינה, זה ההבדל. אנחנו לא רוצות שהם ישקפו לנו את המצב, זה התפקיד שלנו, תפקיד של ועדות, תפקיד של ועדות פרלמנטריות, תפקיד של החברה האזרחית, ולא תפקידה של הממשלה. תפקידה של הממשלה לתקן את המעוות ולא להרחיב אותו.

אנחנו עוד לא התחלנו לגעת בנושא של הרפורמה לשוויון מגדרי בתקציב המדינה, שהסתכמה בעצם בהעלאת גיל הפרישה לנשים. אני חושבת שהגיע הזמן גם לדבר על זה בצורה גלויה, כי אם אנחנו רוצים להבין למה אנחנו לא מתקדמות בסגירת הפער בשוויון, אנחנו לא נצליח להוביל מדיניות אחרת.

אני רוצה לתת לגברת מזל שאול מנכ"לית עמותת "כן", בבקשה גבירתי.

תודה רבה. אני לא אאריך, אני אצטרף לאמירה מאוד חדה שאני רוצה להגיד בבמה הזאת. יש לנו כבר נתונים, מעריכות מאוד, אנחנו כולנו עוסקות בנתונים האלה ובתמונת המצב, ואנחנו מכירות את תמונת המצב הזאת, העגומה, כבר מספיק שנים. אני בעסק של עמותת "כן" מ-2017, וזה מספיק. אני חושבת שמפה אנחנו צריכים לבוא ולקרוא לחברות הכנסת שיוצאות ביוזמות כאלה ואחרות, נקודתיות, לחבור יחד, ללחוץ, לבוא ולהגיד הגיע הזמן לצאת בתוכנית לאומית לשוויון מגדרי. מה צריך לעשות אנחנו יודעים, יודעות, אנחנו צריכות סוף סוף לראות תכנית לאומית שמדברת על שוויון מגדרי, שאומרת מה צריך לעשות, אני יכולה לבנות תכנית כזאת בכמה דקות, כולנו פה ארגוני חברה אזרחית שנמצאים איתנו בזום ופה בחדר, אנחנו יודעות להוביל תכנית לאומית לשוויון מגדרי. הגיע הזמן שממשלת ישראל, כנסת ישראל, בקואליציה הרחבה ויחד עם האופוזיציה ויחד עם הקואליציה, יציגו למדינת ישראל ולאזרחיה ואזרחיותיה תכנית לאומית לשוויון מגדרי.

תודה רבה.

אני אשמח גם לקבל את רשות הדיבור, שרון בריק דשן, מנכ"לית "קולך".

בבקשה.

תודה. אז קודם כל אני מברכת את יו"ר הוועדה על הדיון הזה, ובוודאי על הצגת מדד המגדר ועל העריכה שלו, ואני מבקשת להצליב בין מגדר למגזר. אני רוצה להיכנס להיבט של הנשים הדתיות, של הפמיניזם הדתי, ואם הפרסום של מדד המגדר הנפתח בחשש שהגדלת אי השוויון בהקשר הקורונה עלולה לפגוע אנושות בהישגים של עשרות שנים, אז אני רוצה להתייחס לאזור הכי קרוב לעבודות השקופות, אולי לקהילות, ולדבר רגע על מה שקרה לנשים במגזר הדתי בהקשר של בתי הכנסת והקהילות.

בעוד בעבר נשים דתיות ישבו מאחורי המחיצה, היו מעורבות מעט מאוד בבתי הכנסת, אם בכלל, הגיעו עם הילדים לחצר בית הכנסת, אולי השתתפו בקידושים, ב-20 שנה האחרונות חל שינוי משמעותי. נשים מגיעות לבתי הכנסת, הן מעורבות, הן משפיעות, התעוררה פעילות של נשים סביב שמחת תורה, קריאה במגילת אסתר, בת מצוות, כמובן שאני לא מתייחסת על כלל הציבור הדתי, אבל זה איפשהו בתוך המנעד המאוד רחב הזה. וכשהגיעו מגבלות הקורונה הראשונות והגבלות בחללים, אז היה צריך באיזשהו שלב להצטמצם ל-50, אני לא יודעת אם אתן זוכרות שזה קרה, אבל היינו צריכים להצטמצם ל-50, אחר כך ל-20, אחר כך ל-10, וכדי לקיים תפילה בבית כנסת נדרש מניין של עשרה גברים, וככל שהיה צורך להצטמצם הראשונות לצאת היו הנשים.

אז בהתחלה הייתה איזו מין פלישה מעזרת גברים לתוך עזרת הנשים, אחר כך נשים באמת יצאו ולא נספרות וזה בגבולות ההלכה. אבל יש לזה השלכות, ואמנם התפתחו מניינים בחוץ ברחוב, בחצרות, נוכחות של נשים לא מאוד גבוהה, וכשהיה שלב האופטימי והנשים התחילו לחזור לתוך בתי הכנסת, והילדים עוד לא היו מחוסנים, אז נשארו הנשים בבית עם הילדים. וגם עד לפני חודש חודשיים כשהייתה חזרה נוספת כבר ילדים גם חזרו, בולטת מאוד אי החזרה של נשים, נשים נשארו מאחור ואני חושבת שזה מאוד מתכתב עם סיפור העבודות השקופות שאתן הצגתן.

נכון שגם יש אחוז מסוים של גברים שלא חזר לבתי הכנסת, אז אני אומרת שהצד הטוב בזה שזו בעיה חברתית ולא רק בעיה של נשים, כפי שגם אמרתן, הנושא בכלל אי השוויון הוא נושא של כלל החברה וגם בחברה הדתית הוא נושא של כלל החברה ולא רק של נשים.

אני רוצה ממש ככה בשתי מילים בהסתמך על המחקר של אריאל פינקלשטיין שהוא דוקטורנט בחוג למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן, עשה מחקר על החברה הדתית, ככה פרסם אותה בתחילת השנה. ואני אציג אולי שלוש נקודות קטנות שבהן אני רוצה לומר שהפער בין נשים לגברים הוא בולט יותר כשמדובר על החברה הדתית, כלומר נשים דתיות נמצאות בייצוג חסר ביחס לנשים שאינן דתיות ולצורך העניין ההגדרה הדתית תהיה בהצגה הזאת, בוגרות החינוך הממלכתי-דתי לעומת בוגרות הממלכתי.

אז ראשית, השירות הצבאי. אמנם יש עליה ניכרת מהפכה של ממש בעשור האחרון, ועדיין רק כ-30 אחוזים מבוגרות החמ"ד משרתות בצה"ל ומהוות 9 אחוזים מכלל החיילות בצה"ל, ואלה שמתגייסות מתגייסות במוטיבציה גבוהה והן נמצאות דווקא בייצוג גבוה יחסית בנושא הקצונה, כלומר 10 אחוזים מהן יוצאות לקצונה.

דוגמה נוספת מתחום ההשכלה, 19.9 אחוזים מבוגרות החמ"ד לומדות חינוך לתואר ראשון, זה למשל 7.8 אחוזים מבוגרות החינוך הממלכתי, וכמובן שיש לזה השלכה גם בצד התעסוקתי.

אני כבר מתקדמת לתעסוקה, אז אני אומר ש- 25.8 אחוזים מכלל השכירות בוגרות החינוך הממלכתי-דתי עוסקות בחינוך. יש פה הסללה חזקה מאוד מצד מערכת החינוך, זה לעומת 3.5 אחוזים בחינוך הממלכתי. וגם במקצועות הבריאות והרווחה, 14.3 אחוזים מתוך בוגרות החינוך הממלכתי-דתי עוסקות במקצועות האלה לעומת 10 אחוזים מבוגרות הממלכתי. ופה כמובן שהיינו רוצות לראות גם הכוונה גבוהה יותר למקצועות הטכנולוגיה. והדברים האלה מתבטאים כמובן גם בשכר, יש פער של 15 אחוזים בין שכר של בוגרות החינוך הממלכתי לחינוך הממלכתי-דתי וכל אלה כמובן תוצאת הדברים הקודמים שאמרתי שאני מקווה שאנחנו נוכל להמשיך ולפעול ולשנות אותם בכל האמצעים, כלומר גם פה בעיצוב המדיניות, גם דרך עתירות משפטיות, גם דרך מערכת החינוך הפורמאלית והבלתי פורמאלית וגם באמצעות השיח הציבורי. תודה.

תודה רבה. אני חייבת להגיד שמה שהעלית דומה או מסביר יותר את מה שאמרתי מקודם בעניין המגזרי ומוקדי הכוח, כאשר אמרתי איך אתם מודדים בחברה הערבית, כי אני חושבת שבקבוצות שונות בתוך האוכלוסייה מדדי הכוח ועמדות הכוח בתוך האוכלוסייה הם שונים מבאופן כללי בחברה הישראלית. כך שאולי יש ארגונים, אולי יש מוסדות, אולי יש עמדות שהן פנימיות של האוכלוסייה, שנשים נמצאות בהן או לא נמצאות והן יכולות ממש לשקף את איפה נמצאות הנשים בתוך המגזר הזה או אחר. וזאת בדיוק הייתה הדגמה מאוד טובה של איך משפיע המרחב שהוא לא בהכרח יכול להיכנס להגדרה של מוקד כוח, באופן כללי בחברה הישראלית, איך נכנס המקום הזה שזה בית כנסת או תפילה בבית כנסת, להבנה של נשים שנמצאות או במרחב הציבורי או במוקדי הכוח. אז תודה על ההסבר הזה. דוברת אחרונה, בבקשה גבירתי כי אנחנו נצטרך לסכם.

אוקיי, טוב. יפית אלפנדרי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אני עוסקת כבר שנים רבות בכל הנושא הזה של סטטיסטיקה מגדרית, אני אדבר על שלוש נקודות מרכזיות, לצערי הרב הדיון הבא לא יתקיים בנושא פערי שכר מגדריים.

נכון את כבר העלית את זה בשידור ישיר.

נמשיך להעלות את זה כל פעם מחדש.

נצטרך לבטל בגלל הקורונה את הישיבה הבאה.

טוב, אז כנציגת הלמ"ס אני אפתח ואומר שנתונים מגדריים יש לנו, כל ניתוח שאנחנו מוציאים מהלמ"ס הוא בפילוח מגדרי. יש שתי חולשות שלנו בלמ"ס, אנחנו לא מקוננים סקר תקצוב זמן וסקר אלימות במשפחה, חוץ מזה - - -

ואתם לא סוקרים את הנגב, האוכלוסייה הערבית בנגב.

לא באופן מודע, כי אנחנו לא מוצאים סוקרים שיגיעו - - -

אני כבר שש שנים שומעת את התשובה הזו שלא מוצאים סוקרים. אני אצא לחפש לכם.

אני אשמח לקיים על זה דיון עם פתרונות, כי באמת אנחנו לא מוצאים, אבל אנחנו - - -

אז נעשה פגישת עבודה על זה.

מה שהתחלתי להגיד אבל, שיש שני נושאים שאנחנו באמת לא מודדים אותם, סקר תקצוב זמן, סקר אלימות במשפחה. אבל בואו אני אגלה לכן סוד, אנחנו לא נגלה איזה משהו שאנחנו לא יודעות. אז נתונים יש, נתונים זמינים יש, נתונים לפי פילוח מגדרי יש, וצריך להתקדם הלאה ואני מסכימה מאוד עם מה שעמותת "כן" אמרו שבאמת צריך לפרוט את זה ממש לפעולות.

אני יכולה להגיד שאני נמצאת בצוות בין-משרדי לקדם את החלטה 1325 של האו"ם, לקדם את כל הנושא של שוויון מגדרי במשרדי ממשלה, וממש קריאה לפעולה, הפגישה הבאה תהיה עם החברה האזרחית ולראות איזה פעולות ACTION ITEAMS ממש פורטות אותם כדי לקונן אותם לנושא של שוויון מגדרי, גם כל הנושא של אמנת איסטנבול שעלה פה.

ודבר אחרון לפני הישיבה פה, ולפני הדיון שלי שלא התקיים, קצת הסתכלתי על כל מיני קריטריונים ותקרת הזכוכית, ואני מברכת מאוד את יושבת הראש ואת "כן" שהעלו את כל הנושא הזה של הדירקטורים. עשיתי איזה סקירה ממעוף הציפור באמת מה הקריטריונים להיכנס לנבחרת הזאת, ומה שאפשר לראות שמלכתחילה יש הדרה של נשים רק בקריטריונים של להיכנס לתוך הנבחרת. כלומר זה מועדון סגור שאין יותר מידי משחקים, אז נכון. עכשיו זה מאוד מתקשר להטיות המגדריות, כי כנראה שמי שהחליט מה הקריטריונים פחות מודע מגדרית, או יודע שצריך לעשות חמישים-חמישים. אבל מבחינת הכניסה, כלומר יש כבר מחסום לנשים להיכנס מעצם הקריטריונים עצמם. אז אני מברכת באמת על הדיון שהתקיים בנושא, אני מקווה מאוד שנפגש ואני אציג את המחקר שלי.

אני גם רוצה שנשב ונעשה את הישיבה שהייתה אמורה להתקיים תכף, עוד מעט, בנושא פערי שכר ואנחנו נקיים אותה. אבל לצערי בגלל המצב, כל חצי שעה יש לנו כנראה מאומת חדש בבניין, אז נצטרך לבטל את הישיבה. אני גורמת לכן הרבה נחת עם מה שאני אומרת, אני יודעת. אבל זאת המציאות במדינה כולה, בואו נודה, הכנסת היא רק דוגמה ממה שקורה במדינה. וזה שלא עושים סגר וזה שנותנים לנו את האמון המלא, פתאום המדינה מאמינה לנו, "לכו תבדקו את עצמכם, תחליטו אם אתם צריכים להיות בבידוד או לא", זה לא אומר שהמצב הוא לא מדאיג.

ואני באמת רוצה לנצל את ההזדמנות שאנחנו בשידור לפנות לציבור ולהגיד, שלא לזלזל. לצערי הרב, יכול להיות שההתנהלות של הממשלה מול המגיפה עכשיו נותנת לנו הרגשה שנחליק ככה בשקט את המגיפה, היא מוטעית. אל תתבדו. אני היום בבוקר שמעתי על המסמך של קבוצה של רופאים מאוד בכירים וסטטיסטיקאים ומדענים, שפנו לממשלה והודיעו שנכון, שההדבקה היא הרבה יותר רחבה ומהירה, והמחלה כאילו יותר קלה, האומיקרון, אבל זה לא מונע בגלל שההדבקה רחבה. עכשיו האפשרות של לקבל חולה במצב קשה היא 1/500 במקום 1/100 שזה המצב הכללי של הקורונה, זה אומר שאנחנו יכולים בעוד שבוע שבועיים להיות עם 100,000 אנשים מאומתים ביום. זה אומר שאנחנו יכולים להגיע למצבים שבהם מערכת הבריאות לא תוכל לשאת את המספר של החולים, וגם של החולים במצב קשה. לכן, אני חושבת שכדאי מאוד לפנות לציבור להתנהל בצורה מאוד חכמה, לשמור על עצמכם, לבדוק ואם מתברר שאתה או את חולה, לא לזלזל, להיות בבידוד, וכן לחכות עד להחלמה מהירה. את השיעור בבריאות ושמירה על עצמנו נתנו לציבור, אבל אני חושבת שהממשלה גם כן צריכה לקבל על עצמה את האחריות ולא לגלגל אותה על הציבור. לא כל הציבור ידע להתנהל, ובסופו של דבר יהיו השלכות, השלכות כלכליות, בריאותיות וגם נפשיות.

לא יכול להיות שלא מצהירים על סגר כי לא רוצים לקחת על עצמנו את הנטל הכלכלי, אבל עובדה, הרבה עסקים כבר, כולל הכנסת, לא מצליחים להתנהל בצורה טובה, והרבה עסקים נסגרים בגלל שהבעלים שלהם או העובדים שלהם או חולים או נמצאים בבידוד. מי יפצה את הציבור על זה? אני חושבת שהממשלה חייבת לקחת אחריות על המצב הזה, לא לעשות את האומיקרון מחלה שקופה, או מגיפה שקופה, כי היא לא. כי היא נוגעת בנו, היא נוגעת בחיים שלנו, בעסקים שלנו, במצב הכלכלי שלנו.

והמדד המגדרי יצליח בעוד כמה שנים למדוד את התוצאות של המדיניות הזו, אבל אנחנו לא יכולים ולא יכולות לחכות עוד כמה שנים. אני חושבת שההצהרות שהיו והכיוון שאתן נתתן והמלצתן עליו, שהממשלה והמדינה חייבת לקחת אחריות יותר גם בנושא של אי שוויון מגדרי. זאת באמת מחלה שקופה עד עכשיו בחברה, וכמה שאנחנו מנסות למשוך את אור הזרקורים על המציאות הזו, לא יתכן שכל הצרות על ניסיון לקדם שוויון מגדרי מסתכמות בפרומיל אחד. לא יכול להיות, כל שנה בפרומיל אחד. וחלק מזה לא באחריות של המדיניות המובלת, בנושא של מוקדי הכוח. אם יש צד טוב לעניין של החוק הנורבגי, ולא תבינו אותי לא נכון, אני נגדו, החוק הנורבגי העלה את מספר הנשים הפעם, זה לא אומר שיש שינוי מגמתי.

ובנושא הכלכלי הקצבאות או המענקים שנתנו לציבור בתקופת הקורונה, נותנות את האשליה כאילו יש סגירת פער שכר, לא, יש או אם בעניין ההכנסה של הציבור, לא. זה לא הרבה מהשינויים האלה וחלק מהשינויים לצערי הם לא מגמתיים, הם לא מושכלים והם לא תוצר של מדיניות רגישת מגדר. והגיע הזמן לשנות את זה, והגיע הזמן לשנות את זה שאני חושבת שהדרישה של תכנית לאומית לשוויון מגדרי זה מה שאנחנו רוצות שתהיה התוצאה של הקבינט לשוויון מגדרי. העבודה של הקבינט של שוויון מגדרי שאני שוב אומרת, לצערי, ישב רק פעם אחת עד עכשיו. אני מפצירה ואני קוראת לשרה מירב מיכאלי האחראית על הקבינט לשוויון מגדרי, לכנס, ואנחנו יכולות לעזור בהרבה מהמידע שיתאסף מולנו.

הרשות לקידום מעמד האישה מובילה את הצוות הבין משרדי.

את הצוות הבין-משרדי, לא לשוויון מגדרי. הצוות הבין-משרדי בעניין 1325, עד כמה שידוע לי, 1325 לא מתייחס לשוויון מגדרי באופן כללי, אלא מתייחס לנושא שאף אחד במדינה הזו לא רוצה להתייחס אליו, זה תפקידן של נשים באיזורי קונפליקטים מזויינים. המדינה לא רוצה להתייחס, מכניסה את הראש מתחת לחול, גם הממשלה הזו. אנחנו לא במצב של קונפליקט כזה, אנחנו לא במצב של המשך כיבוש, אז אני רוצה לראות על מה ידונו, אולי על ייצוג נשים בדירקטוריונים הממשלתיים. לצערי שאני נשמעת ככה צינית, אבל המציאות גורמת לי את זה. עדיף מאשר לבכות, לא?




הנושא השני שאני חושבת שאנחנו בירכנו תמיד על העבודה המאומצת של "שוות" בנושא המדד הזה. אני אשמח, כפי שאמרתי, שאנחנו נשב ונדון על הייחודיות של המגזרים ובדיקת התוצאות, המדד והקריטריונים, מדדים שאתם מחליטים עליהם. ואני קוראת לכולן באמת, אנחנו נבדוק את הקריטריונים שדיברת עליהם בעניין ייצוג נשים בדירקטוריונים הממשלתיים של חברות ממשלתיות, ואנחנו נבדוק את זה, אנחנו נקיים את הדיון על פערי שכר ונקווה רק בריאות לכולם. תודה רבה ואני נועלת את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:34.