פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



2
ועדת העבודה והרווחה
03/01/2022


מושב שני

פרוטוקול מס' 59
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שני, א' בשבט התשפ"ב (03 בינואר 2022), שעה 13:05

התאגדות עובדי המחקר והפרויקט באוניברסיטת תל אביב לקידום תנאי העסקתם

חברי הוועדה: אפרת רייטן מרום – היו"ר
מיכל רוזין

קרן ברק
שלמה קרעי

לבקה חלבי-חסון - עו"ד, הממונה על יחסי עבודה, ת"א והמרכז, משרד הכלכלה והתעשייה

ד"ר מרדכי רונן - יו"ר ועד עובדי המחקר, אוניברסיטת תל אביב

נסים גיל חיון - חבר ועד עובדי המחקר, אוניברסיטת תל אביב

תומר רזניק - מזכיר האיגוד המקצועי במרחב תל אביב, ההסתדרות החדשה

עומר שכטר - לשכת הקשר עם הכנסת, ההסתדרות החדשה

אביעד הומינר רוזנבלום - קרן ברל כצנלסון

אבראהים כילאני - עו"ד, סגן הממונה הראשית על יחסי עבודה, משרד הכלכלה והתעשייה

עילם שניר - עו"ד, מח' ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

נדב שמיר - עו"ד, סגן היועמ"ש, המועצה להשכלה גבוהה

אביגיל בן דב סגל - מוזיאון הטבע, ועד עובדי המחקר והפרויקט, אוניברסיטת תל אביב

ד"ר דרור שגב - מנהל מכון מחקר, ועד עובדי המחקר, אוניברסיטת תל אביב

פריה טוך - מפתחת אתרים בכירה, ועד עובדי המחקר, אוניברסיטת תל אביב

דנה אהרן - סמנכ"ל משאבי אנוש, אוניברסיטת תל אביב

גיל בר-טל - יו"ר הסתדרות המעו"ף, ההסתדרות החדשה

זינב מנסור - עו"ד, רמ"ט יו"ר הסתדרות המעו"ף, ההסתדרות החדשה

ראובן פרי - שדלן, ראש חטיבת ההשכלה הגבוהה, ההסתדרות החדשה

נעה בן שבת

ענת כהן שמואל

אירית שלהבת



התאגדות עובדי המחקר והפרויקט באוניברסיטת תל אביב לקידום תנאי העסקתם

אני מתכבדת לפתוח את הדיון הבא של ועדת העבודה והרווחה. היום 3 בינואר 2022, א' בשבט התשפ"ב, השעה 13:10 כמעט. על סדר היום, בהמשך לפנייתה של יושבת-ראש סיעת מרצ, חברת הכנסת מיכל רוזין, נושא התאגדות עובדי המחקר והפרויקט באוניברסיטת תל אביב לקידום תנאי העסקתם.

נשלח מכתב ב-23 בדצמבר 2021 לוועדת העבודה והרווחה, ובו תוארה סיטואציה שבה כ-1,500 עובדי מחקר ופרויקטים באוניברסיטה מועסקים שנים ארוכות באוניברסיטה ומוגדרים כעובדים זמניים, ארעיים, ולכן אינם נהנים מזכויות, כגון ימי חופשה וכולי. לאחר התאגדותם עדיין ההנהלה אינה מנהלת עימם משא ומתן בתום-לב. אני מקריאה מתוך המכתב.

חברת הכנסת רוזין, בעצם הרמת דגל בכל הקשור לפגיעה בזכות החוקתית להתארגנות. על כך הדיון. נשמח לשמוע ממך את ההמשך.

תודה רבה. קודם כול, אני מברכת את כל המוזמנים והמגיעים ואת חברי הכנסת הנוכחים. קרעי, תשמע, אולי תעזור לנו.

אני מוטרדת מאוד מן הסוגיה הזאת, בעיקר אולי כי מדובר במעסיקה שאמורה להוות עבור כולנו מודל לחיקוי להומניזם, לאוניברסליות, לזכויות אדם, זכויות אזרח, יחסי עובדים, הגנה על עובדים. ודווקא כשזה מגיע במקום שבו אי אפשר לטעון לחוסר מודעות, חוסר הכרות, חוסר הבנה, אלא דווקא במעוז הקידמה של אוניברסיטת תל אביב אז אני חושבת שאנחנו צריכים להידרש לדון בדבר הזה. לכן פניתי אליך ואני שמחה על הדיון, כי זה אחד מן הכלים החשובים שלנו כחברי ועדת העבודה והרווחה להגן על זכויות עובדים.

מדובר פה, כפי שאמרת, בקבוצה של כ-1,500–2,000 עובדים, שעובדים בכל מיני תפקידים שונים: תומכי מחקר, אנשי אדמיניסטרציה, מנהלי מעבדות, מחשוב וכדומה. זה מאוד מאוד מגוון. בעצם נוצרו מעמדות בתוך האוניברסיטה בין מי שיש לו קביעות ויש לו תקן ומי שיש לו שכר קבוע ובין עובדים זמניים. אני כרגע לא מדברת על הסגל הבכיר או על הסגל הזוטר. אני מדברת על עובדים שעובדים באוניברסיטה שנים רבות וארוכות בתפקידים מגוונים, ועדיין הם לא נחשבים כעובדים קבועים של האוניברסיטה, אין להם את התנאים הסוציאליים הראויים ולעיתים הם יכולים להיות מפוטרים בכל חודש, בכל שלושה חודשים או בכל חצי שנה ואז מעסיקים אותם מחדש, העיקר לא לתת להם את אותן זכויות סוציאליות.

למרות הניסיון של אותם עובדים להתאגד ולהתארגן על מנת להגן על הזכויות שלהם, האוניברסיטה לצערי – אי אפשר לומר זאת אחרת פרט לכך שהיא מתנכלת להם. ניסו לפטר את יושב-ראש הוועד, פגעו בשכר של חברת ועד אחרת. למרות החלטה של בית הדין האזורי לעבודה על פגיעה בהתארגנות וקנס שהוטל על האוניברסיטה והוראה מצד בית הדין לעבודה להחזיר את יושב-ראש הוועד לעבודה, עדיין האוניברסיטה ממשיכה להתנהל באופן שלא מצופה ממוסד ציבורי, ובוודאי כזה שבפקולטה למשפטים שבו מרים את הדגל של זכויות האזרח והגנה על עובדים.

אני חושבת שהגיע הזמן שאנחנו נקרא מפה – ואני לא רוצה עוד לסכם, אני רוצה לשמוע את הסוגיה על בוריה – אני חושבת שאנחנו נדרשים לדון בדבר. אנחנו לא עושים משא ומתן במקום העובדים או במקום האוניברסיטה אבל אנחנו דורשים, והיו תקדימים לכך בעבר, שהאוניברסיטה תקיים משא ומתן הוגן, בתום-לב עם העובדים על מנת להגיע להסדר עם אותם עובדים. אנחנו לא יכולים להסכים לסיטואציה הזאת. זה פגיעה ביחסי עבודה במדינת ישראל.

שוב אני חוזרת למשפט שאתו התחלתי: לא ייאמן שזה מגיע מאוניברסיטת תל אביב, מעוז המודרניה, הקידמה והרוח.

תודה רבה לך, חברת הכנסת רוזין. נציגי עובדי המחקר, מי נמצא כאן? כולכם. מי מדבר?

אני אשא דברים. קוראים לי ד"ר מרדכי רונן. אני נציג עובדי המחקר והפרויקט באוניברסיטה, שכוללים כ-2,200 עובדים.

אנחנו בבעיה. אנחנו מועסקים לאורך שנים ארוכות, כפי שחברת הכנסת הנכבדה אמרה, בתת תנאים. אין לנו שום ביטחון תעסוקתי, אין לנו שום תנאים סוציאליים, אנחנו לא צוברים שום דבר. אנחנו מועסקים בחוזים זמניים של בין חודש לשנה. אני הועסקתי למשך תקופה כל שלושה חודשים מחדש, כל חודש מחדש.

כמה שנים אתה כבר שם?

מ-2012. אני אישית התחלתי את המאבק כשראיתי חבר שהוא גם עובד מחקר, בן 63, שכאשר חבר סגל שאצלו עבד יצא לפנסיה אותו זרקו. אז הבנתי שזה העתיד שלי. כאשר הבנתי זאת הלכתי כמו תמים לוועד כדי להגיד: חבר'ה, יש בעיה, בואו תטפלו בה. הוועד הקיים אמר: אתה לא שייך אלינו, אתה לא תקני. הבנתי שאני ושכמותי נופלים פה בין הכיסאות, ולא פלא שמעסיקים אותנו כך כי אין אף אחד שמייצג אותנו.

אני פעיל בהתאגדות הזאת של העובדים מזה שבע שנים. אתם שואלים למה שבע שנים, אולי אני לא יעיל – אני עומד מול מעסיק שמתנהל בצורה גם כוחנית וגם חכמה כדי למסמס את ההתאגדות שלנו, הכול כדי למשוך זמן. הם יודעים דבר אחד ברור, שברגע שיהיה הסכם קיבוצי לעובדים האלה זה יעלה להם יותר ממה שעולים להם כל משרדי עורכי הדין וכל ההתעסקות בבתי המשפט וכל הפיצויים שהם משלמים עכשיו בפסק הדין אם הוא יהפוך חלוט בהחלטה של הארצי, אז שווה להם מבחינה כספית. זה הנקודה איך אוניברסיטת תל אביב מתנהלת.

האם זה קיים רק באוניברסיטת תל אביב או גם באוניברסיטאות אחרות?

אוניברסיטת תל אביב מובילה בתחרות בגדול. יש יותר עובדים שמוגדרים "ארעיים" מאשר עובדים תקניים. אבל הבעיה קיימת גם בטכניון, גם במכון ויצמן, גם בבאר שבע, בכל מקום יש את התעסוקה הארעית הזאת. הכול התחיל לפני 15–20 שנים, כאשר מן המסדרונות של הממונה על השכר הגיעה המלצה להתחיל להעסיק את העובדים בצורה ארעית, שתהיה העדפה. במשך השנים האחרונות כל תקן של עובד "יקר" נשתל לטובת עובדים אדמיניסטרטיביים ובמקומו הועסק עובד בתנאים של עובדי מחקר או עובד פרויקט או כל מה שמוגדר כתקציבים ארעיים, למרות שהתפקידים שלנו הם תפקידי ליבה, אנחנו עובדים בליבת העשייה האקדמית, אנחנו התומכים של המחקר וההוראה, אנחנו מדענים, אנחנו מהנדסים, אנחנו ביולוגים, כימאים, כל מה שתרצו. הם אומרים: לא, יקר לנו מדי להעסיק אתכם בתקן, נעסיק אתכם בצורה פוגענית. כך זה נמשך.

יש מן הסתם איגודים אחרים באוניברסיטה, נדמה לי שלושה או ארבעה.

יש את הסגל הזוטר, הסגל הבכיר, הסגל המינהלי.

איתכם לא ניהלו אף פעם משא ומתן? וגם לא כעת, אחרי שכבר התאגדתם ונכנסתם תחת כנפי ההסתדרות?

לפני שנתיים, בספטמבר 2020 התאגדנו בחסות ההסתדרות, שהיא הארגון היציג באוניברסיטה, והוקם ועד. מאותו רגע חלה תפנית משמעותית בהתנהלות מולנו – התחילה התנכלות. כלומר גם פגעו משמעותית בשכר של חברת ועד, אותי ניסו לפטר והסיבה היחידה שלא הצליחו היא רק בגלל שההסתדרות מגינה עליי בתור הארגון היציג. בעצם הם ממסמסים את המשא ומתן. בניגוד לפסיקה חלוטה של בית הדין, בא מוסד ציבורי ואומר: לא, אני לא מעביר לוועד את נתוני העובדים. הישיבה הראשונה של המשא ומתן התחילה בזה שעורך הדין של האוניברסיטה אמר: אנחנו לא מכירים בוועד.

אבל היום בית המשפט כבר מכיר בוועד.

בית המשפט קבע שאם ההסתדרות מכירה בוועד אז על המעסיק להכיר בו, אבל הם מתעלמים מזה. הם לא מעבירים לנו את הנתונים באצטלה שצריך כתב חיסיון על הפרטים של העובדים, אבל הם לא מוכנים להעביר לוועד את כתב החיסיון הזה, רק להסתדרות. הם לא מוכנים להכיר בוועד בכלום. אפילו במשא ומתן הם רצו שיהיה נציג של הוועד המינהלי הקיים.

מתי לאחרונה ניהלתם איתם דיון שלא בבית משפט?

לפני כחודשיים–שלושה, אולי יותר. ישיבות המשא ומתן מתנהלות בחוסר תום-לב כי עד שלא יביאו לנו נתונים של העובדים אי אפשר לעשות באמת משא ומתן פרודוקטיבי ולדבר על אנשים, במיוחד שהם מציגים כל הזמן עובדות שהן לא נכונות על מספר העובדים. הם טוענים עד היום שיש רק 1,100 עובדים, אבל כשהתחלתי לשאול אותם במשא ומתן האם הם כללו את עובדי השעות – לא, האם הם כללו אנשים שעובדים מתחת לאחוז תקן מסוים – לא. זאת אומרת, כל הזמן להשאיר את הקלפים אצלם.

היום כשאתם מאוגדים ואתם כבר ועד, הרי כבר קיימת לכם זכות השביתה.

קיימת, אבל צריך לזכור שני דברים.

חשבתם לעשות שביתה?

קודם כול, גם בפסיקה נכתב שמותר להסתדרות להכריז 48 שעות מראש על סכסוך עבודה. מותר לנו לשבות אבל יש לנו עובדים שבמשך שלוש שנים רואים איך מתעללים בוועד שלהם, מאבקים משפטיים כל הזמן. אנשים מבינים מה קורה. יש חברי ועד שפרשו. כאשר מעסיק מתנהל בצורה כזאת כוחנית מול עובדים שהם מוחלשים, אנשים מפחדים שהם יהיו פעילים בוועד ופשוט לא יחדשו להם את כתב המינוי. היו לי הרבה עובדים כאלה.

אז ידכם על התחתונה גם בכל הקשור להתנהלות היום-יומית ולמשא ומתן.

החלישו אותנו מאוד.

יש לנו נציגות של האוניברסיטה בזום? דנה אהרן, סמנכ"לית משאבי אנוש, שלום. למה אתם לא יושבים לסגור איתם את התנאים? אנשים נראים לי באמת שגם נותנים את חייהם, את מרצם, את חוכמתם לאוניברסיטה, אני מניחה שעושים עבודה טובה, אתם מחדשים איתם את ההסכמים בכל פעם מחדש. למה לא להגיע איתם כבר להסדר ולהכיר גם בהם, ובעיקר להיטיב את הזכויות הסוציאליות של אותם עובדים מסורים?

אתייחס. קודם כול, יש כמה אי-דיוקים אבל לא אעבור על כל דבר. אוניברסיטת תל אביב היא מקום מאורגן. יש לנו לא ארגון עובדים אחד ולא שניים. העובדים מאוגדים ולגבי הסגל המינהלי אנחנו בקשרי עבודה הדוקים, עם הסכמי שכר של 50 שנים, של עשרות שנים, לא של שנה–שנתיים, מול ההסתדרות. אז לא מדובר כאן על מקום לא מאורגן או שלא מבין מה זכויות העובדים.

אנחנו יודעים. השאלה האם לא הגיע הזמן שתכירו גם בהם.

תנו לי רגע להשלים. קודם כול, אנחנו כבר מנהלים משא ומתן. אנחנו נפגשים לפגישות משא ומתן. הייתה אמורה להיות פגישה לפני כשבועיים, שנדחתה לבקשת ההסתדרות בשל אילוצים טכניים להבנתי. יש לנו פגישה בשבוע הבא. אנחנו יושבים ומדברים.

באשר לנתונים – כפי שציין ד"ר רונן, האוניברסיטה כפופה לחוקי הגנת הפרטיות. הנתונים הללו יועברו כמובן בכפוף לתקנות הגנת הפרטיות, של אבטחת מידע ולוודא שהנתונים האלה נמצאים במאגר מידע שמור.

כפי שנתונים עוברים לאיגודים האחרים שאתם עובדים איתם?

כן, לגמרי. לפני כמה שנים נכנסו לתוקף תקנות הגנת הפרטיות. האוניברסיטה מקפידה עוד יותר בשנים האחרונות על נושא העברת מידע. במיוחד כשמדובר על נתונים פרטניים. לא מדובר על נתונים על כמה בסך הכול עובדים יש אלא ממש נתונים פר עובד, ושם אנחנו מקפידים יותר. אבל אני מניחה שהנושא הזה יובהר בפגישה הבאה שיש לנו בשבוע הבא.

זה נושא שאני מקווה שהוא בגדר הנושא הטכני, כן לפעול על פי החוק. כפי שאתם מעבירים את החומרים האלה עם הפרטים האישיים לאיגודים אחרים תעבירו גם להם. אבל זו באמת לא השאלה.

קודם כול, אני שמחה לשמוע שיש לכם בשבוע הבא ישיבה, שזה כבר צעד חיובי כדי להגיע להסכמות כלשהן בין הצדדים. בסופו של דבר, כאשר אנחנו שומעים על מי שעובדים שנים רבות במוסד ולא מכירים בהם ובתקנים שלהם אלא הם שוב ושוב מוכרים כתפקידים ארעיים, אז יש פה עוול, ואמרה בצדק חברת הכנסת רוזין, שדווקא מכם אולי מצופה להתנהגות אחרת.

יש בהחלט מורכבות באופן ההעסקה אבל כן אומר שהנושא הזה נדון במשא ומתן. אסביר לוועדה במה מדובר. בין היתר מדובר למשל על עובדים שמועסקים על חשבון מענקי מחקר שמקבלים חברי סגל אקדמי בכיר. מענקי המחקר קצובים בזמן, זו הסיבה שההעסקה באופייה היא זמנית והיא גם קצובה בזמן. אבל לא אכנס לכל הפרטים, אני מציגה את זה רק כדוגמה.

איך את רואה את המשך ההידברות ביניכם? מה הולך לקרות?

אנשי הנציגות וההסתדרות מבקשים לחתום על הסכם קיבוצי נפרד. האוניברסיטה ביקשה לעגן במקור את ההסדרה הזאת דרך ההסכם הקיבוצי הקיים לסגל המינהלי, אבל זו הדרך שמבקשת ההסתדרות וזה הערוץ שכרגע אנחנו מדברים בו.

בישיבה האחרונה זו הייתה בקשה שלי, ביקשנו מן הנציגות להעביר אלינו או לגבש רשימת דרישות באופן מסודר כדי שנבין על מה מדובר.

גיבשתם כבר?

גיבשנו. גם בישיבת המשא ומתן אמרנו שיש לנו הרבה עובדים שישמחו להחיל את ההסכם הקיבוצי עליהם. אבל כשדנה מדברת פה על החלת ההסכם הקיבוצי, הם הדגישו במשא ומתן שהם ימשיכו להגדיר אותנו כארעיים, כי בהסכם הקיבוצי יש סעיף שאומר שמותר להעסיק עובדים ארעיים. זה בעצם לקבע את המצב הקיים, ולזה לא הסכמנו כלל וכלל.

דנה, למה שיסכימו לדבר כזה?

אני מניחה שעכשיו אנחנו לא מנהלים משא ומתן בתוך הוועדה.

את צודקת. אתם מוזמנים לעשות שימוש גם ביכולות שלנו בוועדה כדי לסייע לצדדים להגיע לפתרונות. אבל בהחלט אני חושבת שזאת נקודה מהותית כי היא עצם העניין, האם העובדים המסורים נשארים כעובדים ארעיים או לא, זה התשתית של כל ההידברות. אני מניחה שאילו הם לא היו מוגדרים כך הם אולי לא היו צריכים להתאגד.

להגדיר מנהל מעבדה כארעי רק בגלל שכרגע המחקר ממומן על ידי קרן מחקר מסוימת זה לא נכון, מה עוד שהתפקיד הזה מוגדר מזה שנים בהסכם הקיבוצי כתפקיד לא ארעי. פשוט הייתה החלטה של האוניברסיטה לא לקחת יותר מנהלי מעבדות בצורה תקינה, לא לקחת יותר מהנדסים בצורה תקינה, כי לא רוצים להתחייב אליהם לאורך שנים, אבל האוניברסיטה מעסיקה אותם לאורך שנים וחוסכת כסף על הגב של העובדים. כך זה מתנהל. להגיד שמנהל מעבדה הוא דבר ארעי זה כמו להגיד על כל דבר באוניברסיטה שהוא ארעי, גם המנכ"ל הוא ארעי כי גם המנכ"ל יעזוב מתישהו. ברמת העיקרון, אם אתה עובד עד הפנסיה - - -

כמה מתוך העובדים שמאוגדים אתכם נשארים עד הפנסיה?

בגלל התנאים – לא הרבה. יש תחלופה של עובדים בגלל שאנשים רואים שאין להם עתיד, שמתייחסים אליהם כאל עובדים סוג ב'. אפילו למכרזים פנימיים של האוניברסיטה לא נותנים לנו לגשת, ליום העובד לא מזמינים אותנו. אנחנו לא נחשבים עובדים של האוניברסיטה.

ד"ר רונן, אתם יודעים שאנחנו מזמינים אתכם גם לימי העובד.

רק אחרי שדרשנו כדי להבין למה אנחנו מופלים לרעה.

לא, זה היה קודם לכן.

ולא ניתנו מתנות לחג. אבל עזבי אותי מיום העובד, אני רוצה לקבל משכורת נורמלית, אני רוצה לקבל תנאים סוציאליים.

אל תיכנסו האחד בדבריו של השני כי אי אפשר לנהל כך שיחה.

לפני שאת עונה אני רוצה להגיד דבר מה. אנחנו מתמודדים עם סוגיה של העולם המודרני, של כלכלת פלטפורמות ושל העסקה של פרילנסרים. פה אנחנו לא מדברים על זה. פה מדברים על תפקידים באוניברסיטה. גם לא משנה אם אנשים עוזבים או לא עוזבים. כפי שהוא אומר, גם המנכ"ל יכול להתחלף. אם יש תפקיד קבוע, לא האדם אפילו, יש תפקידים קבועים, יש מנהל מעבדה, יעזוב אחד ויבוא אחר, יש תפקיד קבוע. מדוע התפקיד הזה לא מקבל מעמד ותקן באוניברסיטה? סליחה שאני מתייחסת לתפקידים ולא לאנשים אבל אני מנסה להבין את צורת המחשבה. כשאת אומרת שזה תפקידים ארעיים – אם לקחת מישהו לאיזה תפקיד ארעי ואחרי שלושה חודשים גם האדם עוזב את התפקיד וגם התפקיד עובר מן העולם אז הוא אכן ארעי, אבל אם גם כאשר יש תחלופה של אנשים התפקיד הזה כבר 20 שנים מישהו ממלא אותו, איך הוא יכול להיחשב כתפקיד ארעי? אני מנסה להבין את ההגדרות שלך.

אולי זה לא הובהר עוד קודם, שמדובר על חברי סגל אקדמי בכיר שזוכים במענקי מחקר. מענקי המחקר הם זכייה בגין תחום מחקר ספציפי. אין תפקיד מנהל מעבדה בתחום מסוים שזה התפקיד וכך הוא ממשיך לאורך שנים ואנחנו בוחרים להעסיק אותם באופן זמני, זה לא העניין, אלא כל חבר סגל אקדמי בכיר מרגע שהוא זוכה במענק מחקר, בהתאם לתחום המומחיות שלו ולעיסוק שלו מגייס מנהל מעבדה שרלוונטי לתחום העיסוק והמומחיות שלו. כשמענק המחקר מסתיים – ולפעמים הם מסתיימים ולצערנו לפעמים לא זוכים במענקי המשך – יכולה להסתיים גם העסקתו של העובד.

כמה מתוך כל התפקידים האלה הם תפקידים שהיו זמניים וכמה הם קבועים יותר מחמש שנים?

אין לי פה את הנתונים. ד"ר רונן תיאר את זה על עצמו, שהוא הועסק בתקופה שהוא הועסק במשך מספר שנים לא על מענק אחד אלא על מספר מענקים.

על פי מבחני הפסיקה, ברור לגמרי שהם מועסקים במקום ואתם המעסיקים ויש יחסי עובד–מעביד. אין פה שאלות של המעמד. זה באמת רק האם אתם מגדירים אותם ארעיים, והאם אתם לא בעצמכם נפגעים דווקא מהשימוש – אני לא רוצה לקרוא לזה בשמות לא ראויים או לא נכונים, אבל המנגנון שאתם קיבעתם במשך השנים, האם הוא לא פוגע דווקא בכם? זו גם שאלה שצריכה להישאל ביושר. או האם דווקא המצב, שנוצר מין יצור כלאיים כזה, גורם לניצול של הסיטואציה ולכן ניצולם של העובדים בגלל שזה תלוי מחקר ותלוי מענק? יש כאן הרבה מאוד שאלות, שאני מניחה שחלקן נענו במסגרת ההליכים בבית המשפט, וגם עצם ההתאגדות שלהם במסגרת ההסתדרות נותנת תשובות לשאלות הללו.

כעת מתבקש מכם לקחת את המורכבות הזאת ואת היחסים ביניכם צעד אחד קדימה ולמצוא פתרונות. בסופו של דבר מדובר על עובדים מן המניין, עובדים מצוינים, איכותיים, שגם האוניברסיטה מתהדרת בהישגיהם. צריך למצוא כאן פתרון. תרצו לומר על זה עוד מילה לפני שאני עוברת הלאה?

אני רוצה להבהיר, אם הבינו אותי לא נכון. אין חולק על כך שאנחנו נמצאים במשא ומתן. זה לא שאנחנו חושבים כאוניברסיטה שאין סוגיות להסדיר והכול נהדר והכול בסדר ואנחנו מסרבים לדון, זה לא העניין. אנחנו דנים איתם וכן יש סוגיות מסוימות - - -

מתי דנתם בפעם האחרונה?

הישיבה האחרונה שלנו הייתה ב-18 באוקטובר. הייתה צריכה להיות ישיבה לפני שבועיים שנדחתה לבקשת ההסתדרות, ויש לנו ישיבה בשבוע הבא. אציין שהיו עד כה ארבע ישיבות משא ומתן ואני מניחה שנתקדם מהר יותר.

תודה, דנה.

אני רוצה לחדד עוד דבר אחד כי חשוב להגיד את זה. רוב העובדים שלנו, התפקידים שלהם נמצאים בהסכם הקיבוצי. כשהיא אומרת שאנחנו ארעיים – לא הגדירו את התפקידים האלה כארעיים בהסכם הקיבוצי משנת 1973. כמובן שיש לנו עובדים שמוגדרים ארעיים כי הם לא מופיעים בהסכם של 1973 כי אז לא היו מחשבים. למשל כל סקטור המחשוב לא מוגדר בהסכם הקיבוצי, ואין חולק על כך שהם עובדים קבועים. אז לקרוא להם ארעיים – זה משהו אחר.

אני רוצה להגיד דבר חשוב: העובדים שלנו שווים את ההשקעה. אנחנו מביאים קרנות מחקר, אנחנו מביאים מאמרים, אנחנו מייצרים פטנטים, אנחנו מביאים את היוקרה לאקדמיה. ארצה להיות במוסד שמבין שההשקעה בעובדים שכמונו תביא בסופו של דבר יותר תקציבים לאקדמיה. אנחנו אלה שמחנכים את הסטודנטים, אנחנו אלה שעושים את המחקר, שמהווים את כל התמיכה של הסגל הבכיר. בשם המצוינות מגדירים אותנו כארעיים אבל אני לא רואה שהם עושים את הארעיות הזאת לסגל הבכיר. להגיד שאני ארעי זה כמו להגיד על כל פרופסור באקדמיה שהוא גם זמני.

אני מקווה שיהיה שינוי גישה כי בינתיים יש לנו מעסיק שפוגע בהתאגדות, והורשע בפגיעה בהתאגדות, לא שומע לפסקי דין – למרות כל מה שדנה אמרה עדיין לא עברו נתוני העובדים, ועכשיו בהסתדרות עובדים על תביעת ביזיון בית דין על הנושא הזה. גם את הפסיקה האחרונה, במקום לקבל את הפסיקה שפגעתם בהתאגדות, תשלמו את הקנס, תשבו אתנו בתום-לב למשא ומתן, לא, גם על זה הם מערערים.

כלומר בכל פעם רק אחרי שמתקבלים פסקי דין ויש עניינים אז יושבים אתכם למשא ומתן.

סחבת וזמן על חשבון ההתאגדות. גם העובדים רואים את זה.

עו"ד גיל בר-טל, יושב-ראש הסתדרות המעו"ף, בבקשה. שלום.

תודה רבה לכם. אני אקצר בדבריי כי אנחנו בסוף. תודה רבה לכם על הדיון החשוב מאוד הזה, גם לחברת הכנסת אפרת רייטן מרום וגם לחברת הכנסת רוזין. רק רציתי לומר שאין לאוניברסיטת תל אביב פריבילגיה להפר את החוק. בית הדין קבע שהם הפרו את החוק. לא המנכ"ל ולא נשיא האוניברסיטה התייצבו לדיון פה. הם משדרים מסר של זלזול, כפי שהם מזלזלים בנו. זה דיון חשוב מאוד. מה אנחנו מבקשים מן הוועדה? להורות לאוניברסיטה להיכנס אתנו למשא ומתן ולחתום על הסכם קיבוצי.

אבל הם אומרים שהם יושבים אתכם למשא ומתן, יש לכם דיון בשבוע הבא.

פסק הדין אומר אחרת. הם יושבים, הם שותים קפה, הם לא מקדמים את זה לשום מקום, הם לא מציעים שום אלטרנטיבה. בינתיים יש עובדים שאין להם אופק תעסוקתי, שלא מצליחים להתמודד במכרזים, שיש להם תנאים מופחתים, הפרשות מופחתות לפנסיה. הם ממש הפכו לחצר האחורית של האוניברסיטה.

מה אתם פועלים בתור ההסתדרות? היום הם כבר מאוגדים בהסתדרות, אתם כבר מייצגים אותם.

אנחנו מייצגים אותם אבל אנחנו לא זוכים ליחס שיגרום לנו להגיע להסדרת הזכויות שלהם. הם צריכים הסדרת זכויות מיוחדת. באוניברסיטה: כן תעבירו נתונים, לא תעבירו נתונים – חצי שנה.

אין בעיה, בשבוע הבא יש לכם דיון. אני מציעה לכם בסוף הדיון לדווח לוועדה איפה הדברים עומדים.

אני מבקש שהוועדה תעקוב אחרינו ותשמע על התקדמות המשא ומתן.

בהחלט, זה מה שאנחנו מציעים. אף אחד פה לא במחלוקת שקיימת זכות התאגדות, במיוחד אחרי כל הצעדים שכבר נעשו, הן המשפטיים, הן ההתאגדות במסגרת ההסתדרות. שמענו כאן את נציגת האוניברסיטה.

רק בקשה קטנה: שימו לב שלא יפטרו את יושב-ראש הוועד או את חברת הוועד, שגם הפחיתו להם זכויות וגם רוצים לפטר אותם.

הבנתי שזה כבר היה בהליכים משפטיים.

בית הדין קבע שחייבים להחזיר אותי לתפקיד אבל הם הציעו לי משרה ארעית במקום, לא בתפקיד שפוטרתי ממנו, בניגוד לפסק הדין. היו אמורים להחזיר אותי להיות מנהל מעבדה והם כתבו בריש גלי: אנחנו לא מוכנים, אין תפקיד למוטי, שילך לתפקיד אחר ארעי לחצי שנה.

האוניברסיטה מוכנה לשלם 150,000 שקל קנס ולא לנהל אתנו משא ומתן. אנחנו מבקשים שתעקבו אחרינו. תודה רבה.

תודה רבה להסתדרות המעו"ף. אני רוצה לשמוע את העמדה של משרד הכלכלה והתעשייה, עו"ד לבקה חלבי-חסון, הממונה על יחסי עבודה באזור תל אביב והמרכז, בבקשה.

שלום. אני רוצה לפתוח ברקע לדברים. זכות ההתארגנות היא כמובן זכות יסודית שגם זכתה למעמד חוקתי, הן בחקיקה, הן בפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה ושל בית המשפט העליון. בחקיקה נקבעו הוראות אופרטיביות האוסרות על המעסיק להתערב בהתאגדות העובדים וכי הפרת האיסור מהווה עבירה פלילית. כמו כן הפסיקה קבעה כי חל איסור על המעסיק להביע עמדה לעניין התארגנות העובדים, שכן הבעת עמדה עלולה להתפרש כהפרעה להליך ההתארגנות.

בענייננו, כפי שציינתם פה, היו כמה פסיקות של בית הדין האזורי וגם של בית הדין הארצי לעבודה, והוא קבע שחור על גבי לבן שמדובר בסכסוך כלכלי. אנחנו פה רוצים להגיד את העמדה שלנו. זה בסמכותה של הממונה הראשית על יחסי עבודה, כך שאנחנו רוצים להשתמש בזה וכמובן להודיע שהממונה מביעה נכונות ליטול לידיה את מלאכת התיווך ביישוב הסכסוך הכלכלי ולהוביל את המשא ומתן בין הצדדים, במטרה להגיע ביחד איתם לחתימה על הסכם קיבוצי. ובלבד שהמשא ומתן יתנהל באופן ענייני ובתום-לב, כאשר יחול חיסיון על תוכן הדיונים אצל הממונה.

בבקשה, אז יש לכם אופציה גם להיעזר במשרד הכלכלה שמציע את עזרתו כדי להגיע פה להסכם קיבוצי.

אנחנו נשמח כמובן. בדרך כלל האקדמיה אומרת שיש לה את החופש האקדמי. תחת האצטלה של החופש האקדמי לנהל את הכספים שלהם הם לא רוצים שאף אחד ייכנס להם בין הרגליים.

אני חושבת, קודם כול, שצריך לראות מה קורה בשבוע הבא. תפנו אלינו אחרי הפגישה בשבוע הבא ונראה איפה הדברים עומדים. אנחנו כן נקיים פה מעקב באופן מסודר אחרי התנהלות הדברים. יש לכם גם דלת פתוחה ממשרד הכלכלה, שנכון לסייע ולהגיע כאן לאיזה הסדר בין הצדדים. שמעתם את עמדתה של הגברת. פתוחה כאן הדלת כדי להגיע להסדר, כי ההסדר חייב להגיע. אחרי הפסיקות שהיו, החקיקה וחוקים ברורים לחלוטין, מצב אבסורדי, וההתאגדות שלכם בהסתדרות – כל הדברים האלה ביחד מובילים אותנו לדרך אחת.

אני רוצה לשמוע את תומר רזניק, מזכיר האיגוד המקצועי של ההסתדרות החדשה במרחב תל אביב.

תודה על הדיון החשוב. שלום, גברתי יושבת-הראש, תודה לכולכם. תודה על הדיון החשוב הזה.

אגיד בקצרה, כי הדברים נאמרו אבל חשוב לי להציג את זה. אני מלווה את ההתארגנות הזאת כמעט שנתיים, ואולי "אשם" במידה רבה בהתנכלות למוטי רונן. אנחנו ניסינו לחדש את המאבק הזה, שהיה די תקוע וחידשנו את ההתארגנות. זה כבר לא אמירה שלי, זה אמירה של בית הדין, שבעצם האוניברסיטה פגעה בהתארגנות ולכן גם הורה לפצות את ההסתדרות וגם להשיב את מוטי לעבודה ולעוד חברת ועד להחזיר את שכרה.

המציאות שאנחנו רואים היא קשה ביותר. המעסיק, שהוא בסוף מעסיק ציבורי, מכסף ציבורי, מתנהל בצורה שלא מתאימה לאופי שלו, ואני אומר את זה אפילו כבוגר המוסד הזה. אנחנו מקווים מאוד שהאוניברסיטה תשמע את הקולות שעולים כאן בוועדה ותנצל את הזרוע המושטת שלנו, כי בסופו של יום ולמרות שאנחנו בתוך סכסוך עבודה שמגיע לפסים משפטיים, הדבר היחיד שאנחנו רוצים הוא לקיים משא ומתן מהיר, ענייני ויסודי כדי לפתור את הדבר הזה. עוד דחייה ועוד סחבת ולגבי כל דבר להגיע לבתי משפט – על כל פיפס אנחנו מגיעים לבית משפט. המעמדות שד"ר מוטי רונן תיאר כאן זה מהדברים הכי קטנים. זה נוגע גם במי יכול לשלוח מיילינג-ליסט לעובדים, שזה הוועד הקיים. באמת בכל סעיף ובכל פסיק ובכל תו ותג. אני חושב שזה דבר מיותר ומזיק.

אני מקווה מאוד שמכאן, בזכות הדיון הזה, בין היתר, בזכות הפסיקות הברורות של בתי הדין, נצא לדרך אחרת. אני ממש קורא לאוניברסיטה – הם הגישו ערעור על פסק הדין – למשוך את הערעור, להיכנס למשא ומתן ענייני. לנו כהסתדרות אין עניין ללכת כל הזמן לאפיקים משפטיים, אלא להיפך, לפתור את הדבר הזה, אבל עוד כוחנות לא תפתור את זה. אם יכולה לצאת מכאן קריאה להפסיק את הכוחנות וההתעמרות והאגרסיביות.

בעוונותיי בגלגול קודם עבדתי עם חבר הכנסת גילאון, שהיה מיושבי הוועדה הזאת, והיה לו משפט שאני חושב שהוא נכון כדי לסכם את הדבר הזה. הוא היה אומר: החוק הכי חשוב אי אפשר לחוקק אותו בכנסת, והוא שאנשים יהיו בני אדם. זה המסר שאני חושב שמכאן אנחנו צריכים להוציא: להתנהל בצורה הוגנת, עניינית, אנושית, מכבדת – זה מה שאנחנו מבקשים.

נדמה לי שגם הצדדים לא מעוניינים בסופו של יום לפגוע איש ברעהו, כי בסופו של דבר העובדים עובדים באוניברסיטה ומסייעים לאוניברסיטה וכולם מרוויחים מן ההתקשרות ומן הדיאלוג הזה. אם זה לא היה ברור עד עכשיו, ברור שאני מצטרפת לקריאה שלך בכל הקשור להתנכלויות. זה בוודאי – לא התנכלויות ולא התעמרות ולא חס וחלילה לפטר אנשים כשעושים את המשא ומתן הזה. אנא שבו בתום-לב, שני הצדדים, ותגיעו להסכמים.

אני חייב לומר משפט אחרון. המצב כמובן קשה לנו אבל צריך לומר, לא נעים להגיד את זה, אבל בסוף לאוניברסיטה המצב הזה פשוט נוח כי זה זול יותר.

ברור, דיברנו על זה, זה ניצול של סיטואציה.

אבל אי אפשר להשלים עם המצב הזה וצריך להגיע לפתרון.

לא נראה לי שאתם משלימים עם הסיטואציה.

אנחנו לא משלימים וברור לנו שצריך להגיע פה להסדר ייחודי, אנחנו מבינים את זה.

הנה אתם בכנסת והייתם בבתי המשפט ויש פסיקה על פסיקה.

אני חוזרת על דבריי, בשבוע הבא, כך לפי דבריה של דנה אהרן מן האוניברסיטה, אתם אמורים לערוך פגישה. אני מקווה שהיא לא תבוטל, כל אחד מסיבותיו שלו, שלמרות האומיקרון עדיין הפגישה הזאת תתקיים במועדה, אם לא פיזית אז בזום. תדרשו שהישיבה הזאת תתקיים. תיכנסו למשא ומתן בתום-לב כדי להגיע כאן להבנות, להתקדמות, ותחזרו אלינו בדיווח אחרי הישיבה הזאת ולגבי ההמשך. יש לכם גם את משרד הכלכלה לרשותכם.

נשמח להזמין את הממונה על יחסי עבודה לפגישה הזאת כדי לראות, אולי להיות באפר כזה, לראות שהכול מנוהל כפי שצריך.

בהחלט. הנה, אתם יכולים להחליף פה פרטים.

אני מקווה שלאור הישיבה הזאת גם האוניברסיטה תחזיר אותי לתפקיד שהייתי בו, כפי שאומרת הפסיקה, כי כרגע הם לא מוכנים לזה.

נעשה את המקסימום כדי שנוכל לעזור בתיווך הזה כדי להגיע לתוצאות טובות.

מצוין.

תודה רבה לכולכם. בהצלחה לכל הצדדים. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:40.