פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



5
ועדת הפנים והגנת הסביבה
03/01/2022


מושב שני



פרוטוקול מס' 87
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שני, א' בשבט התשפ"ב (03 בינואר 2022), שעה 10:08

הזיהומים בנחל אלכסנדר למתן פתרון כולל לשפכים באזור

חברי הוועדה: ווליד טאהא – היו"ר
מוסי רז – מ"מ היו"ר
סמי אבו שחאדה
יוראי להב הרצנו

אלון טל

אתי בורלא - מנהלת המחלקה לבריאות הסביבה, לשכת הבריאות מחוז מרכז, משרד הבריאות

גיורא שחם - מנהל הרשות ויו"ר המועצה, הרשות הממשלתית למים וביוב

זאב אחיפז - משנה למנכ"ל, הרשות הממשלתית למים וביוב

ד"ר גלית שאול - ראשת מועצה אזורית עמק חפר, ויו"ר רשות ניקוז ונחלים שרון

אלון אטקין - ראש אגף בכיר כלכלה ומחקר, המשרד לשיתוף פעולה אזורי

גדעון ברומברג - מנכ"ל אקופיס, ארגונים סביבתיים

אמיר ארז - ראש אגף מים ונחלים, המשרד להגנת הסביבה

חיים בורובסקי - רפרנט מים ותעופה, אגף התקציבים, משרד האוצר

חיזקי סיבק - סגן ומ"מ ראשת מועצה אזורית עמק חפר

אסף בן לוי - עו"ד, יועץ משפטי, החברה להגנת הטבע

דליה טל - עמותת צלול

ניסים אלמון - מנכ"ל רשות ניקוז ונחלים שרון

לירון אדלר מינקה

שוש אזולאי

הדס עזר, חבר תרגומים


הזיהומים בנחל אלכסנדר למתן פתרון כולל לשפכים באזור

בוקר טוב לכולם, אנחנו מתחילים דיון על הזיהומים בנחל אלכסנדר, למתן פתרון כולל השפכים באזור. נעשה דיון בוועדה ב-22 בספטמבר 2020, אז הייתה חברת הכנסת מיקי חיימוביץ' ויש פרוטוקול וסיכום של אז. אני מבין גם שלא נעשה הרבה מאז בעניין הזה. אנחנו רוצים להתחיל עם ראשת מועצת עמק חפר ד"ר גלית שאול, בבקשה.

תודה רבה. קודם כל, אני רוצה להגיד תודה ענקית גם לוועדה הזו, ככה להתכנסות הקודמת וגם היום, ולך יו"ר הוועדה. בהינתן שעובדה שהכנסת היא מקום שאפשר ביחד איתו לקדם נושאים שהם נמצאים על סדר היום שלנו כל הזמן, היא מאוד משמעותית, בטח לראשי הרשויות שהרבה פעמים מוצאים את עצמם לבד בסוגיות שהן ארציות לאומיות שלא תלויות בהן. הסיפור הזה של נחל אלכסנדר הוא במקרה אצלי, כי המועצה אזורית עמק חפר בשטחה זורם נחל אלכסנדר, שמתחיל או מגיע מהרשות הפלסטינאית, וכל מה שקורה שם הוא בעצם חלק בלתי נפרד מסדר היום שלנו, כשלא אנחנו קבענו אותם, התושבים שלי לא מזהמים.

בנחל אלכסנדר מזה עשרות שנים, שנים ארוכות, ישנה תעלת ביוב שכולה מגיעה מהרשות הפלסטינאית, לצערי הרב, למרות ניסיונות מאוד יפים של השנים האחרונות וגם, בוא נאמר, אפילו פרסים שקיבלו על שיתוף הפעולה לפני עשרים שנה, מתוך עשייה משותפת של אנשי הרשות ביחד עם אנשי רשות הניקוז וראש המועצה אזורית דאז. הם אפילו זכו לפרסים והקימו בכספים בין לאומיים מט"ש מאוד יפה בצד הפלסטינאי, רק לצערי זה לא מונע את התופעות הקשות שיש לנו היום. התופעות החוזרות ונשנות של נחל שסופג הכל, אין לי דרך אפילו לתאר את זה.

אני חושבת שמי שהיה אצלנו בביקור ראה את זה, מים שהופכים לדם, עופות, פגרים של בעלי חיים וכל לכלוך אפשרי שהוא שזורם לעמק חפר, שזה חלק בתי נפרד מהיום יום שלנו, אבל בסוף מגיע לים. כאשר הוא מגיע לים, אז החופים נסגרים, אני מדברת על החופים במרכז הארץ, שבהתראה של רגע נסגרים ומגיעים למצב של סכנה בריאותית למתרחצים שבהם, מוציאים את הגולשים ואת הילדים, זה דבר שלא צריך לקרות. אנחנו בעצם תקופה ארוכה מנסים למצוא פתרונות ואנחנו בשיתופי פעולה, לצערי, זה לאט מדי. אני לא יודעת אפילו להגדיר בדרך הנכונה מה הוא קצב של מדינה חייבת לעבור מול דבר כזה.

אבל אנחנו רואים שישנה סוגיה שהיא כל כך גדולה, שהיא סוגיה פתירה, לא צריך להתייחס אליה כאל, לא יודעת, איזה שהוא מפגע שאי אפשר להתעסק איתו, זה לא הקורונה. זו סוגיה שצריך לפתור אותה, צריך לחשוב, לעשות צעדים אחת, שתיים, שלוש ולהתקדם. מה שקורה בסיפור הזה הוא שב-2014 המועצה שלנו בעמק חפר, עוד לפני זמני, הגישה בג"ץ נגד המדינה. המדינה אמרה אנחנו מחויבים להקים מט"ש, כי עד אז המט"ש שהיה שם היה זמני לגמרי בעצם שנמצא כרגע כבר עשרים שנה, הספיקה שלו היא ששת אלפים קוב, כרגע אנחנו מדברים על שלושים אלף לפעמים. אנחנו מדברים על מצב שמחייב היערכות, והיערכות הזו מ-2014, למרות שהמדינה הבטיחה והמועצה לקחה את הבג"ץ שלה חזרה, לא התקדמה הרבה.

אבל כן, בתקופה האחרונה, ואני חושבת שהעובדה שהצלחנו להעלות את המודעות פה בכנסת ישראל והעובדה שהרבה גורמים מבינים, אני חושבת שהצלחנו לעשות מה שפעם כאשר עבדתי במשרד הרווחה קראו לו "הכשרת הלבבות". הלבבות כבר מבינים שצריך לעשות משהו, זאת אומרת שאנחנו כבר באיזה שהוא שלב שיש תוכניות וכבר יש תכנית, אז זה לא המט"ש שנתנו עשרים מיליון כדי לבנות אותו שעלותו ארבע מאות מיליון, אלא מדברים על איזו שהיא תכנית מרוככת. אני באמת לא מספיק מבינה בעניינים הטכניים בשביל להגיד מה יותר טוב ומה פחות טוב, יש אני מקצוע. מדברים על תכנית אחרת שלפני שבועיים, לשמחתי הרבה, אני לא ראיתי את הפרוטוקול אבל אני חושבת שהיא התקדמה ואושרה. אבל הדבר הכי משמעותי שאין אותו, ואנחנו יודעים במדינת ישראל שאפשר לדבר הרבה ולהגיד דברים טובים ויפים, אבל מה שאין זה תקצוב כרגע - - -

איפה היא התקדמה ואושרה?

מבחינה מקצועית אושרה ברשות המים, תיכף תוכלו לשמוע את הדיווח על זה, אבל בעצם שמו אותה על סדר היום ואמרו אוקיי התכנית נראית לנו ואנחנו רוצים להתקדם, אבל אבני הדרך ובעיקר המימון - - -

מי הגיש את התכנית?

אז כבר אנחנו נוכל לתת לידידי, ראש רשות המים, ככה להסביר. אבל, זו תכנית שרשות המים מקדמת, אחרי תקופה, אני אומרת, ארוכה שבה עבדנו למען תכנית אחרת. אני גם יושבת ראש רשות הניקוז ברשות ניקוז ונחלים שרון, שזה כולל גם אותנו בעמק חפר, אבל זו בעצם תכנית שמקודמת כבר הרבה מאוד שנים ביחד עם כל הגורמים. תכנית נבדקה לפרטים ובעצם דיברה על איזה שהוא סדר גודל שהוא כנראה יקר מדי למדינת ישראל, ארבע מאות מיליון, וכרגע הם מדברים על מה שהם קוראים מט"ש מרודד, אנחנו תיכף נשמע את ההגדרות. אני אומרת שוב, לי לא אכפת, אני רוצה פתרון, מה שייתן לי פתרון אני מוכנה לקחת אותו.

גלית, אפשר לשאול שאלה? אני פשוט לא מכיר את החומר. מקור הזיהום היחיד או מקורות הזיהום מגיעים רק מהרשות?

רק מהרשות. השפכים של עמק חפר לא מגיעים - - -

מהמדינה שום מפעל, שום מועצה לא מזהם את נחל אלכסנדר?

לא, נחל אלכסנדר כרגע מקבל את המקורות שלו רק משם. אנחנו ב-2013 עברנו אירוע מאוד מאוד קשה, שבעצם מי הביוב האלו הציפו את הישוב בת חפר מעמק חפר ברמה של פגיעה. אנשים שם עדיין בפוסט-טראומה, כל פעם שיורד גשם אני מקבלת טלפונים מעשרות תושבים. תבינו שבת חפר היום יש בה חמשת אלפים תושבים, היא הולכת להיות מורחבת ללמעלה מעשרת אלפים. אנחנו נמצאים במצב מאוד מאוד לא פשוט של מפגעים, כל הזמן מפגעים של ריח והכל. השפכים של עמק חפר מועברים למט"ש של מי נתניה שנמצא בשטח של עמק חפר, אבל ממש לא שם באזור עמק חפר המערבי.

מבחינתנו, זה המקור היחיד. אגב בתכנית המקורית באמת שנבנה מט"ש בצד השני בכספים גרמניים לפני עשרים שנה, חשבו שהוא יטופל שם וזה יעבור, אבל זה לא קורה. ההבנה היום שצריך לעשות משהו בצד שלנו, על מנת לוודא שהמים נקיים. זה לא קשור לכל מה שקורה שם, אנחנו מבינים ומכבדים. מי שנמצא אצלנו בשטח רואה, בנייה מאסיבית הכפלה של עוד ועוד בניינים ועוד מפעלים, וחלילה הכל בסדר מבחינתנו רק רוצים למצוא פתרון. הדבר הזה לא יכול לבוא על חשבון התושבים של עמק חפר, כרגע זה מה שקורה.

אנחנו מתמודדים בסוגיה שהיא גדולה על מועצה אזורית שסדר היום שלה לא כולל טיפול בשפכים של הרשות הפלסטינאית, אנחנו לא יכולים לטפל בזה בעצמנו, אנחנו לא יכולים. יש לנו כוחות מקצועיים שמנסים להתמודד, אבל זה קצת כמו האצבע בסכר של הנער ההולנדי, אבל זה המצב. יש שם כמות גדולה שמחייבת מט"ש מודרני, כזה שיידע להתמודד עם הדברים ואני מקווה שמה שמציעים פה חבריי מרשות המים הוא כזה.

הבעיה העיקרית שלי, ואני באמת מאוד מעריכה את הקפיצה שנעשתה ממש בתקופה האחרונה, שכרגע ואני רואה מדינת ישראל העבירה שמים כספים פה, שם, לקורונה מוציאים כל היום, אבל המפגע המטורף הזה שהוא מתמשך שנים ארוכות, אף אחד לא מוצא את הכסף. כל פעם זה מגיע למכאן ומכאן וירדו לארבע מאות מיליון למאתיים מיליון, ועדיין גם למאתיים מיליון אין שום תכנית תקציבית ואין אבני דרך. אני מאוד מקווה שאולי בישיבה הזו אנחנו נתקדם עוד צעד, הלוואי.

אנחנו רוצים להבין מי הוא הגורם המרכזי שאמורים לפנות אליו כדי לעשות את הדבר הזה, מי? הגנת הסביבה, משרד האוצר?

ביטחון.

אני חייבת להגיד שבסוף, לצערי, האמירה היא רק האוצר. בעיניי, משרד האוצר, כמו שאמרתי ואני באמת חושבת שאנחנו הגענו למצב שכולנו מבינים את הסוגיה. כולם מבינים את הסוגיה וכולם מבינים שצריך להיות שם משהו וצריך לטפל, עברנו את השלב. אנחנו כרגע בשלב שמישהו צריך לשים את הכסף וזה לא קורה.

אבל, להבנתי, יש מקורות מימון זרים לפרויקט הזה של הקמת מתקן השפכים בטול כרם ופשוט אישור של הממשלה בהקשר הזה. להבנתי, יושב הראש, מדובר - - -

אנחנו לא מדברים על מתקן בטול כרם, אנחנו מדברים על מתקן ביד חנה.

בתוך אזור המועצה האזורית.

בעמק חפר, בשטח המועצה, איפה שנמצא כרגע המתקן הזמני שהוקם לפני עשרים שנה, מדברים על להחליף אותו. יכול להיות שהוא גם מתקן - - -

המתקן עצמו כאילו בתכנון רשות המים?

כן. הם הגוף המקצועי, אבל הם צריכים עזרה בלהביא את הכסף, כרגע זה לא קורה.

אבל מקצועית צריך שניים? מקצועית בטח לא צריך שניים.

מקצועית, יכול להיות שאם בשכם היה נמצא - - -

אם יש פתרון בטול כרם, לא צריך פתרון פה.

אנחנו לא מכירים פתרון בטול כרם שקורה כרגע.

עזבו, אני פשוט שואל טכנית אם זה נבדק בשטחי הרשות, זה כבר נפתר בשטחי הרשות זה כבר נפתר נגמר.

טכנית, אם היה נפתר בשכם אז גם כן היה קורה ועובדה שזה לא קורה.

אפשר לשאול שאלה לפני שרשות המים מדברת? כי אני באמת רוצה להבין, אם לצורך העניין, אני יודע שהוקם מתקן טיפול בשפכים ביד חנה ב-2002 שההספק שלו אמור להכיל ששת אלפים מיליון קוב מים, והיום הוא קולט כמעט פי שלוש וחצי, למה מבחינת החלופות אתם מתעדפים להרחיב את המתקן הזה, במקום להתקין מתקן ברשות הפלסטינית שיטפל בצרכים של הרשות. בעצם הוא יימנע את הגעת המזהמים האלה לתוך הנחל?

אז כמו שסיפרנו, לפני עשרים שנה הוקם מתקן בשכם. מתקן חדיש בכספים של הגרמנים שכולנו חשבנו אז באותם ימים, ואני אמרתי זכו בפרסים ונסעו לאוסטרליה על שיקום הנחלים הכל היה מצוין, בפועל זה לא קורה. בפועל, אני לא יודעת להסביר אם לא רוצים להשתמש, משתמשים או תרבותית כולם שופכים בנחל בכל, מקרה וזה לא מגיע. בפועל, המצב הוא שהכל נשפך לנחל, הזיהום המגיע מהרשות הפלסטינאית, למרות שיש שם מתקן חדיש, יפה ומצוין, זה לא קורה. הלוואי והיינו יכולים להיות אלו שיכולים להגיד לרשות לטפל כך או אחרת. אני אומרת לך, לכן דיברתי על "הכשרת הלבבות", ההבנה אצל כולם, כל הגורמים שמעורבים בסיפור הזה, זה עד שלא יהיה מתקן בכניסה, בנקודת הכניסה, שזה אומר איפה שאנחנו נמצאים בדיוק.

יד חנה היא בדיוק נקודת הכניסה שמשם הדברים מגיעים לנחל, עד שלא יהיה מתקן חדיש וכזה שיכול לטפל במה שמגיע, אנחנו לא נהיה בשום פתרון שמטפל בנחל אלכסנדר ובחופי הים. כרגע המצב הוא כזה שאנחנו נמצאים בסימן שאלה, או לא יודעת איך לקרוא לזה, מזה עשרים שנה. אני חושבת שעשרים שנה זו כבר תקופת זמן שיכולה להעיד לכולנו על מה קורה. זה לא שלא נעשה ניסיון, היינו מקווים שהדברים ייראו אחרת. אולי ביום מן הימים הם יהיו אחרת, אולי עוד עשרים שנה. כרגע, עמק חפר, נחל אלכסנדר מזוהם, חופי הים מזוהמים במרכז מדינת ישראל ואת זה צריך לפתור בסכום כסף, שיחסית למדינת ישראל, כנראה לא כל כך גדול.

אוקיי, תודה רבה. אני רק רוצה להעיר שטיפוח נחלים זה דבר שצריך להיות דבר עקבי. זה מצריך משילות. יש בעיה בקשר הרדוד בין הרשות הפלסטינית לבין מדינת ישראל. אנחנו נתרחק מאספקטים תרבותיים, אני מציע לך לא לדבר על זה. הכל קשור בכסף ומי צריך לעשות מה, האם הוא יכול מעשית ופוליטית לעשות את זה. אנחנו יודעים כבר את המוגבלויות של - - -

סליחה אם לא הובנתי נכון, בפועל אנחנו פשוט רואים מכליות מגיעות ושופכות.

גלית, הבנתי אותך ובכל זאת אני מחדד.

בסדר גמור.

אז הרשות הפלסטינית גם בשם מגבלות הכיבוש, אין לה סמכות על כל מקום, על כל ואדי ועל כל שטח, על כן יש פה אחריות בלעדית של מדינת ישראל בעניין הזה לטעמי. האחריות היא שצריך לטפל, אני לא יודע אני לא בסוד הדברים מה שקורה מעבר, מבחינת הנושא הזה ספציפי, ואני לא יודע איפה מתחילה אחריות של זה, איפה מסתיימת האחריות של ההוא וכל הבלגן של האזורים A, B ו-C וסיפורי סבתא. אנחנו נתרכז באמת במה שדובר עליו בדיון הקודם והיו מסקנות, היו הבטחות ונאמר שמישהו ייתמוך אז רשות המים תציג את התכנון שלה בעניין הזה ונרצה לשמוע את משרד האוצר. אם אין נציג בזום או פה בוועדה אז אני מבקש שהוועדה תדאג, שיהיה נציג של משרד האוצר שייתן את דעתו על העניין הזה.

מוסי צריך להחליף אותי, ועד אז רשות המים, בבקשה תציג את עצמך.

(היו"ר מוסי רז)

אני מנהל רשות המים. נמצא פה איתי זאב אחיפז שהוא המשנה למנהל הרשות והיועצת של גל פרנקל גפן. אני ברשותכם, אגיד כמה מילים טרם נעלה את המצגת ונראה לכם את הדברים התכל'ס שאנחנו מתכוונים לממש בהקדם, בהיבט של ההנדסה אבל גם בהיבט של המימון. אני רוצה להגיד כמה מילים, ואני מאוד שמחה על ההזדמנות שניתנת פה המסגרת הועדה, להציף פה סוגיה שהיא סוגיה רוחבית שהחרפה הסביבתית הזו נמשכת כבר עשרות שנים.

למעשה מאז ומעולם החרפה הסביבתית הזו נמשכת. נהרות של שפכים זורמים במספר נחלים מגב ההר לכיוון מערב וגם לכיוון מערב וגם לכיוון מזרח. נחל חברון זורם בשפכים מהעיר חברון ובנותיה, מחל מודיעין מזרים שפכים גולמיים או גולמיים למחצה מהעיר רמאללה ובנותיה. בנוסף, נחל שילה סופג שפכים גם מאריאל, ברקן, מסלפית, מברוקין, מדיר בלוט ומעוד עשרות ישובים שנמצאים באגן נחל שילה. לחרפתנו, נחל שילה בגלל שהוא סדוק, השפכים האלה מחלחלים והם לא מגיעים לתחום ישראל, אלא יורדים ויום אחד נמצא אותם במעיינות ראש העין, בקידוחי ראש העין.

נחל תאנים, פלג יד חנה ונחל שכם בתחום של מועצה אזורית עמק חפר - כולם הם יובלים של נחל אלכסנדר, שפכים גולמיים מהעיר טול כרם, שפכים מטוהרים משכם. המט"ש, גלית הזכירה, מזרים את הקולחים המטוהרים, כאילו אחרי טיהור שניוני בתוך הנחל, אבל אליהם מצטרפים אלפי קובים של שפכים גולמיים מכל הישובות שנמצאים במורד נחל שכם, ואלו שפכים גולמיים בשטחי B, ויחד הם מצטרפים וזורמים והופכים חזרה לשפכים. גלית תיארה את הזוועה הזו של טול כרם של משחטות, דם, נוצות, המון גרוסת של מנסרות אבן, שנמצאות במרחב של שכם, שהופכות את שפכים למין מרק סמיך כזה עם חומר לבן שפשוט קשה לתאר אותו, ולהריח אותו בטח.

נחל קישון סופג את השפכים מהעיר ג'נין ובנותיה. בקיצור, אנחנו מדברים על מרחב שלם. אני לא מדבר על הצד המזרחי של אזור אל בירה שהולך לנחל עוג'ה והקדרון שאנחנו עכשיו מטפלים בו, אולי נזכיר עליו בכמה מילים. התופעה הזו היא תופעה רוחבית של הנהרות האלה, של השפכים, שאנחנו נאלצים לעצור אותם בתחומי הקו הירוק ומנסים לטפל בהם, כמו שגלית אמרה כמו ההולנדי עם האצבע בסכר. את השפכים של שכם וטול כרם אנחנו מנסים לעצור ביד חנה, הקיבולת שם לא מספיקה, תיכף זאב ירחיב על זה בכמה שקפים שהכנו.

המשאבים עד היום היו מוגבלים, ולכן התוצאות היו בהתאם. לפני מספר חודשים, כמעט שישה או שבעה חודשים לאור חומרת העניין ולאור חוסר היכולת לטפל בסוגיה הזו בראיה מערכתית, וידעתי שאחד המרכיבים המשמעותיים הוא הנושא המימוני, אגב כל השפכים שמגיעים מתחום איו"ש ומטופלים בתחום ישראל העלויות שלהם מקוזזות מכספי המיסים הפלסטינים. עכשיו, אנחנו מאוד לא אוהבים את זה, זו סוגיה מאוד רגישה, ולכן אם הזכרנו את מט"ש שכם בעניין הזה, העובדה שהוא מטהר אותם אבל לא מסלק את המים להשקיה, ולכן הקולחים ממשיכים לזרום לתוך הנחל, כשהוא לא מטפל בבוצות ושמתמלאות לו הבוצות, שזה החומר האורגני שהוא תוצר של תהליך הטיהור הביולוגי והוא שופך אותם לתוך הנחל, אין לנו ברירה, אלא לטפל בזה בתחום ישראל. כלומר, לנסות לטפל, על מנת לצמצם את הזוועה הסביבתית הזו שקורת בנחל אלכסנדר.

אני קם כוועדת משנה של מועצת רשות המים שתלווה תכנית שלמה לפתרון מלא ומוחלט של הסוגיה הזו. במקביל, נתנו אישור לפלסטינים להקים מט"ש שלהם בטול כרם והתנאי להפסקת הקיזוז ההוא בסילוק מלא, כלומר לא מספיק שתקימו את המט"ש, אלא תקחו את הקולחים האלה ותשתמשו בהם. יש לכם מחסור במים, תיקחו ותשקו את השטחים. אני הבנתי שיש איזו שהיא בעיה תרבותית לשימוש בקולחים בתחומי הרשות הפלסטינית, צריך לפתור את זה, כי אחרת לא עשינו כלום. השקענו מיליונים בהקמת מט"שים, אבל אם אין שימוש בקולחים הזה, הם חוזרים לנחל, וכפי שאמרתי קודם, מתערבבים עם השפכים והופכים חזרה לשפכים. כדי למזער במשהו את הסיכונים או את יכול המימון של הקמת המט"ש הזה, שתיכף ידברו על העלויות שלו, בתחום ישראל באזור של יד חנה, הרחבה של המתחם הקיים היום, אנחנו החלטנו לחבר אליו גם ישובים ישראלים כדי שיהיה איזה שהוא כסף בסיס שאפשר יהיה - - -

למה אתה מתכוון כשאתה אומר ישובים ישראלים?

למשל יש באזור מט"ש שנקרא מט"ש תנובות, שלוקח את שפכי כפר יונה ועוד - - -

אתה מתכוון לישובים בתוך ישראל?

בתוך ישראל, במקום להרחיב אותו, לקחת ולהקים איזו שהיא תחנת שאיבה שם, שתשאב אותם לתוך יד חנה ועל ידי זה להפוך אותו למט"ש - - -

איפה הבעיה מכיוון הרשות? אני רוצה להבין, כי כלכלית, פוליטית, הגיונית והכי טוב שהם יפתרו את הבעיה. גם להם יש בעיה, והם בטח מעוניינים לפתור אותה, מה מונע מבעדם?

מונעת אותם העובדה. אתה יודע, איך אומרים, העובדה זה פקטור, עובדה שאת המט"ש בנו בשכם ובטול כרם לא בנו.

אני שואל, מה מונע מבעדם? צבא, כלכלה? מה הבעיה? אני לא מבין.

אני אסביר לך חבר הכנסת אבו שחאדה, כיוון שיש כאן איזה פיל בחדר שלא מדברים עליו, כדאי שהוא יהיה על השולחן. תקן אותי אם אני טועה, אני אגיד מה שאני יודע ויכול להיות שאתה יודע יותר. כמובן יש הבדל בין מקרים שונים, אבל הרשות הפלסטינית באופן עקבי מסרבת, אפשר להגיד שהם צודקים או טועים, כל אחד לפי השקפתו, זה לא חשוב בכלל לדיון, היא מסרבת לשתף פעולה עם התנחלויות. לכן, יש מקרים שאפילו יש כסף זר, אני חושב שמכירים את זה, שהגיע גרמני או אחר, אבל צד אחד מתנה את זה שההתנחלויות יהיו בעניין, מצד שני מתנה את זה שלא יהיו התנחלויות בעניין, לכן לא משתמשים בכסף ואין מט"ש.

כבוד היושב ראש, אני חושב שזה בדיוק המצב היה בנושא נחל קדרון, אבל זה לא המצב בנחל אלכסנדר.

לא, אני מדבר על ההוויה הכללית.

אבל אני כן חושב, סליחה אני עוסק בזה עשרים שנה, ואני זוכר למשל שהקימו את המט"ש בשכם ואז בכלל בהיעדר בסיס של ארנונה לא הפעילו את זה כי לא יכלו לממן את החשמל. כלומר, יש איזו שאלה של תפישה והבנה מהצד של הפלסטינים ואפשר באמת להסתכל במקור וכו', שזה חלק מהסיפור.

אבל אני רציתי לשאול את מנהל הרשות שאלה אחרת, בזמנו, הרעיון להקים בכלל את כל המערכת של יד חנה, היה רעיון של שמעון טל, לדעתי, נציב המים האחרון, כי הוא באמת לא האמין שאף פעם הפלסטינים יעשו את זה ומזה אנחנו חרגנו מעקרון בסיסי בנושא גיוס שנתי שנקרא באנגלית "The proximity principle", עקרון הקרבה, שאתה רוצה בעצם לטפל במפגע כמה שיותר קרוב למקור. אנחנו, ממה שאני זוכר, כי עשיתי מחקר ופרסמנו די הרבה מחקרים בנושא הזה, כשלושים אחוז מהביוב מחלחל אל האקוויפר בדרך. האם יש לכם נתונים על המחיר הספציפי של הובלת השפכים בדרך וכמה אנחנו בעצם מפסידים מבחינת החלחול?

אז ככה, קודם כל, לגבי שכם, כפי שנאמר פה, הוקם מט"ש מסודר, גדול במימון גרמני. הסוגיה שם, כפי שאמרתי קודם, היא לא הטיהור של השפכים, למרות שהוא לא בסטנדרט הישראלי, הוא לטיהור של - - -

עשרים שלושים, לא?

הוא לא בשלישוני נחל, מה שאנחנו קוראים אצלנו על פי תקנות ענבר, אבל אליו מצטרפים אלפי קובים של שפכים מכל הישובים שנמצאים במורד העיר שכם, משוויכה ומעשרות ישובים קטנים שנמצאים שם, אגב כולם בשטחי B.

ומכליות ששופכות פעם אחר פעם ושמות שם את הזה, ואין לנו שום יכולת לעצור אותן. הן פשוט שופכות את זה לתוך הנחל.

לכן, מה שמגיע אלינו הוא כבר ביוב מטוהר משכם ברמה שניונית, כפי שאמרתי, אלא בהצטרף ביוב גולמי מאותם כפרים ובמעבר יד חנה, נחל שכם, על הגשר הזה זורמים קולחים. לגבי טול כרם, אתה צודק, יד חנה היא בטווח, אתה יודע, הוא צמוד ממערב לגדר ההפרדה ומט"ש טול כרם המתוכנן, כפי שאמרתי, אישרנו את המיקום שלו. הוא ממש נמצא בצמוד לגדר מצד מזרחה.

עכשיו, השאלה היא למה שניים? כאילו, לכאורה, יש פה איזה שהוא סוג של חנק, ואני אומר בצורה הכי ברורה, ברגע שיוקם מט"ש טול כרם ומי הקולחים יטוהרו לסטנדרטים שמוכרים אצלנו, במידה והם זורמים את הקולחים, אנחנו נהיה מוכנים במשא ומתן. אנחנו בקשר היום, אני בקשר טוב היום עם הגורמים הפלסטינים, גם עם אנשי המים שם וגם עם נציגי המדינות התורמות. אנחנו או שניקח את הקולחים האלה נפדה אותם, או שהם בעצמם יכינו מערכת סילוק שייקחו את הקולחים המטוהרים האלה ויזרימו אותם להשקייה, כולל אגירה דרך אגב.

לא, אתה צריך להגיד שזו הסיבה שאתם גם מתכננים להעביר שפכים - - -

מבחינתי אינשאללה שלא יגיע קוב אחד מטול כרם , שכם, שוויכה ולא משום זה. אנחנו נסתדר עם זה, אבל עד שיקומו המתקנים במרחב שבשליטת הרשות הפלסטינית, אין לנו ברירה. אנחנו חייבים להגן גם על תושבי עמק חפר, אבל גם על כלל האוכלוסייה בישראל מהחרפה ולסלק את החרפה הסביבתית הזו.

בחופי הים בעמק חפר מתרחצים שני מיליון איש.

חברים, אני צריך להבין. תרשה לי רק שנייה, לפני שנלך לאיבוד בפרטים, אני רוצה להבין את ההיגיון. יש פה בעיה סביבתית, אוקיי? אני מניח שאין להם אינטרס בעניין הזה. אני מנסה לחשוב, יכול להיות גם הרבה יותר זול בסוף לאוצר לפתור את הבעיה שם. לא רק יותר זול, יכול להיות שגם יותר נכון ויותר טוב לסביבה ויותר הגיוני לפתור את זה שם, אוקיי? אני שואל מה מונע אותם מלפתור את זה שם?

אתה צריך לשאול אותם, לא אותי. אני לא יודע, אני מסתכל על העובדות בשטח ועל המציאות שמתגלגלת או זורמת - - -

תבוא מדינת ישראל תבוא לראש אגף טול כרם תגיד לו אדוני - - -

סמי, מה זה שם, בטול כרם? באזור A?

איפה שצריך. אני לא מכיר את כל הזרימות ומאיפה זה, אני לא יודע. יש לי שאלה פשוטה, אתה אומר לי אוקיי יש בעיה, היא עולה X כדי לפתור אותה, אוקיי? אני חושב שאם פותרים אותה במקום אחר, היא יכולה להעלות רבע X, זאת השאלה שלי. אני רוצה להבין את ההיגיון.

אני רוצה להצטרף בשאלה, בכל זאת הפלסטינים משלמים מחיר לא מבוטל עבור אותן הזרמות שמגיעות במורד מי שכם.

הם משלמים רק מה שעולה. אנחנו בודקים בדיקה קפדנית מאוד.

מה זאת אומרת מה שעולה?

זאת אומרת מגיעים שפכים מנחל שכם, מפלג יד חנה ומנחל תאנים, הם מוטים לתוך המט"ש המצ'וקמק היום שישנו ביד חנה, שאנחנו הולכים להרחיב אותו, ועולה תפעול - - -

עלות התפעול של הזה?

באופן מלא. אנחנו החברה הכלכלית של מועצה אזורית עמק חפר שמנהלת את זה, היא מגישה לנו חשבונות, יש לנו בקרה הנדסית, יש לנו הרבה קטטות ופינג פונג של החשבונות האלה. בסופו של יום, ברגע שהחשבונות האלה מאושרים על ידי הבקרה ההנדסית של רשות המים, זה עובר לדרגים הגבוהים במשרד האוצר לצורך קיזוז מכספי המדינה.

כמה זה בשנה?

עשרים ושניים מיליון שקל, אני מבין מהבירורים שלי. אם זה נכון, אני רוצה לדעת לאן הלך הכסף.

מוסי, זה המון כסף זה גם מייצר אינטרס שם לפתור את הבעיה.

זה אינטרס אצלנו לפתור את הבעיה שם.

אבל האם יש מקרים הפוכים? נאמר, נחל עזה שזורם מישראל לעזה או, אני לא יודע איפה נמצאת ירושלים המזרחית, קראנו היום בעיתון שיש היום זיהום בירושלים המזרחית לנחל קדרון שזורם לרשות הפלסטינית, למעשה.

קודם כל, נחל קדרון זורם, גם לרשות הפלסטינית, אבל סופו בים המלח, אתם יודעים, שפך נחל קדרון מדרום לשמורת עין פשחה.

אז האם יש מקרים הפוכים שבהם זורמים מישראל לתחומי הרשות הפלסטינית, מעזה?

רגע, את נחל קדרון אנחנו עכשיו בעיצומו של מגה פרויקט בעלות של שמונה מאות מיליון שקל, תקשיבו טוב, לצנר את כל הביוב של מזרח ירושלים. אנחנו מנסים לחבר אליו גם שפכים מישובים פלסטינים שנמצאים מחוץ לתחומים המוניציפליים של ירושלים, קצת מתקשים לאור מה שאתה הזכרת קודם. ברגע שאנחנו באים בשיח לחבר את זה יחד עם גורמים ישראלים, אז הרשות נרתעת או לא רוצה לעשות את זה, אבל אנחנו עובדים באופן בלתי תלוי. אנחנו לוקחים את כל השפכים, כולל של הכפרים הפלסטינים, הכנסנו אותם לצינור של עשרות קילומטר דרך נבי מוסא, בקעת הורקניה. אנחנו מביאים את זה למט"ש שהולך להיות מורחב באזור האוג, מה שנקרא מט"ש אוג, זה שנמצא מתחת ורד יריחו.

אנחנו מתכוונים לטהר את השפכים שם ולהזרים אותם להשקיה של החקלאות בצפון ים המלח, גם לחקלאות הישראלית וגם החקלאות הפלסטינית. הפלסטינים נטעו סביב יריחו, מי שנוסע שם, מאופק לאופק כעשרים אלף דונם תמרים, שאללה יודע מאיפה הם חושבים להשקות אותם. היום התמרים קטנים, מחר הם יגדלו. כל דונם כזה צריך אלף חמש מאות קוב, רק העשרים דונם האלה צריכים שלושים מיליון קוב. אנחנו רואים את הבעיה, מזהים אותה ומנסים לסייע לחקלאים שיושבים בסובב יריחו, על מנת לתגבר אותם באספקת המים גם מהכיוון הזה וגם מכיוונים אחרים. לכן, אם נחזור חזרה לסוגיה שלשמה התכנסנו, אנחנו נמצאים בעיצומו של מהלך כדי להניע פרויקט שייתן מענה סופי ומוחלט לשאוב את השפכים מכיוון טול כרם, שכם ובנותיהן, ולהשיב את המים האלה כקולחים להשקייה.

אבל אני לא קיבלתי תשובה לשאלה. מההתחלה, בזמנו עשינו ניתור במשך שלוש שנים על הזרימה
בתוך נחל, הם קוראים לזה אזומרד מהצד הפלסטיני ואלכסנדר אצלנו, והמסקנות היו בדיוק כמו בנחל חברון. המסקנות היו שיש חלחול משמעותי של אותם שפכים שמגיעים לישראל, כלומר אנחנו לא מקבלים מאה אחוז, חלק בעצם חודר למי התהום, והשאלה היא האם השירות ההידרולוגי נתן איזה שהוא מספר? כי יש לזה מחיר ללכת הלאה. אני מבין שאתם הרמת ידיים, ניסיתם הכל ואני לא בא במתקפה, אני מבין שלא מצאתם שותפים מהצד הפלסטיני מבחינת הטיפול בהזרמות הקטנות יותר מהערים. לכן, אמרתם אין מה לעשות, אותם כפרים - - -

זה עשרים שנה, זה לא יום, כן?

אני מבין את זה, אבל שואל האם אתם ערים לזה שבסופו של דבר אנחנו נקבל את זה במי תהום, ואם כן אז באיזה היקף?

אז אני אשיב לך, השפכים האלה שזורמים כבר עשרות שנים, וכולל אלוביום שנסחף בזמן שיטפונות, מיצרים איזה שהוא מצע שהוא יחסית אטים בקרקעית הנחלים. מכיוון שמדובר על ספיקות קיציות בעיקר, כמות החלחול בנחל שילה היא גדולה מאוד, פשוט לא מגיעים שפכים למורד ואין ספק שזה חודר לתת הקרקע, כנ"ל בנחל מודיעין. המחשופים, הקרסט שנמצא שם למעשה קולט את הכל. בנחל חברון הקרקעית, להערכתו, אטומה למרות שיש מידה מסוימת של חלחול, בנחל אלכסנדר לדעתי גם כן התופעה היא לא בולטת. למה שאתה מכוון - - -

עמוס ברנדייס דיבר על שלושים אחוז בזמנו, כשהוא עשה את - - -

עמוס ברנדייס הוא לא גיאו-הידרולוג. אני מעריך אותו מאוד, אבל הוא לא גיאו-הידרולוג.

כן, אני מסכים.

למה שאתה מרמז, זה למעשה לפתרון האולטימטיבי לדבר כזה, הוא בעצם להניח צינור באפיק הנחל ואליו לחבר את כל מקורות השפכים ולטפל בהם בנקודה נמוכה, ועל ידי זה אתה גם מונע את מעט החלחול שיש באותם הנחלים. אנחנו הכנו תכנית כזו בנחל חברון, אנחנו מוכנים להציג אותה, על מנת לפתור את הבעיה הזו. אפשר לחשוב על התכנית הזו בנחל שכם, זה ייקח עשרות שנים. זה פרויקט יקר בצורה בלתי רגילה, ולכן אין לנו ברירה היום, אלא לטפל. אתה יודע, האויב של הטוב הוא הטוב מאוד. אנחנו כרגע רוצים לפתור את בעיית עמק חפר. דרך אגב, זה לא רק עמק חפר נחל אלכסנדר הוא אחד מפנינות הנוף, הטיול והטיהור של מדינת ישראל שמתכסה בשמלת בטון ומלט והיא רוצה את החייצים הירוקים האלה, והיא רוצה זרימה של מים נקיים בנחלים גם באפקט החזותי וגם התחושתי, ולכן זה בלתי נסבל שזה יימשך ככה.

כפי שאמרתי, אנחנו נעשה את זה, אנחנו נחושים לעשות את זה. תיכף נציג לכם את מודל המימון לדבר הזה, נדרש פה סיוע של תקציב אומנם. אנחנו יודעים לעשות את זה, כי אנחנו הולכנו למודל של B.O.T, של יזמות שלמעשה תקבל את החזר ההון ואת התפעול דרך עלויות המים, או המחיר שישלמו לעבור טיהור של כל קוב, תיכף זאב יציג את זה. ככל שהפלסטינים יקימו אצלם מתקנים גם לטיהור, אני מדגיש, גם לסילוק הקולחים, אנחנו באותו יום נעצור את הקיזוזים. אין לנו שום עניין, להפך, אנחנו מכירים את המצב של הרשות הפלסטינית, אין לנו שום עניין לנגוס במעט המיסים שהם מקבלים, אבל אין לנו ברירה. מכיוון שמשק המים הוא משק סגור, מה הוא משק סגור? זאת אומרת, שכל העלויות נכנסות לתעריף המים שאנחנו משלמים בבית אצלנו. אנחנו לא יכולים להעמיס את העלויות האלה, של טיפול בשפכים פלסטינים על צרכן המים בישראל, זה לא יעבור.

אבל יש בסיס משפטי לקיזוזים האלה?

כן.

מה הבסיס המשפטי?

יש לזה הסכמים.

זה מופיע בהסכמים, שמותר לקזז?

אלה הסכמי הביניים.

אדוני היושב ראש, אני שואל אותך, לי לפחות נודע על עשרים ושניים מיליון שקל מדי שנה שבעצם מקזזים מזה, לאן הכסף הזה הלך? כלומר, אני מניח שזה נכנס לקופת המדינה - - -

לא, זה מכסה את העלויות של הטיפול.

של יד חנה, כן?

כן.

אני הייתי ביד חנה לא פעם ולא פעמיים, המתקן הזה לא מספק עשרים ושניים מיליון - - -

למה אתה אומר את זה?

כי אתה מגיע לשם בחורף וזה - - -

הוא עולה סדר גודל של מיליון וחצי שקל לחודש.

אין פה עשרים ושניים מיליון, אל"ף ובי"ת - - -

מה? עשרים ושניים מיליון.

אני יכול לענות פה, בין עשרים לעשרים וחמש מיליון. הסכום הזה שאתה מדבר היה ב-2018 ו-2019, ב-2020 וב-2021 הסכומים האלה ירדו, למה שגיורא אומר, מיליון וחצי לחודש שזה שש עשרה, שבע עשרה מיליון שקל לשנה על שבעה מיליון שקלים, אלו העלויות. סביבות בין שניים לשלושה שקלים למטר קוב, זו עלות הטיפול ביד חנה, חלק ניכר מזה זה בגלל הדייסה הזו שמצטרפת לקולחים ולשפכים יחד עם הנסורת של ה- - -

אם העלות הזו הייתה פותרת את הבעיה, אנחנו היינו רגועים לגמרי, אבל כמו שצריך להגיד, אלון, ואתה יודע בעצמך וכולנו שקצת התבלבלנו, בסדר? אנחנו בעמק חפר כרגע מטפלים בבעיה שלא שייכת אלינו, היא לא שייכת אלינו. כמו שאמרתי, כבר לפני עשרים שנה נעשו ניסיונות. אנחנו לא יכולים להיות תלויים בסוגיות כמו שאיך הרשות משתפת פעולה או לא, מה אנחנו עושים או לא עושים, בסוף בסוף התושבים שלי הם אלו שסופגים את הריחות, הם אלו שחיים ליד הביוב הזה והם אלו שנמצאים ליד הנחל. שמענו פה אמירות מאוד עדינות, יחסית למה שקורה בקטסטרופה הזו, זו קטסטרופה. אתם יכולים לשאול את אנשי איכות הסביבה והגנת הסביבה, מי כמוך יודע את הדברים האלו. חוף הים של שני מיליון איש שמגיעים אליו מכל אזרחי מדינת ישראל וצריכים לסגור בגלל זיהומים, איך זה יכול לקרות דבר כזה, באמת? אנחנו לא יכולים להשאיר דבר כזה. זה פיגוע, זה טרור בשטחה של מדינת ישראל.

גלית, אנחנו לא מתווכחים על הצורך לטפל במפגע הזה, אנחנו פשוט דנים בחלופות.

אבל אנחנו כבר אחרי עשרים שנה שדנים בחלופות, אוקיי? בשנת 2014 מדינת ישראל הגיעה למסקנה ואמרה אני מתחייבת להקים מט"ש והוא עוד לא הוקם, אז כולם נמשיך לדבר כל היום ובסוף לא יהיה. צריך לשים כסף ולפתור את זה, אני מסכימה איתך מצדי שלא ירד אגורה מהרשות הפלסטינאית, אני לא צריכה את זה.

אל"ף אני הייתי צריך לפתוח באמת בהשתאות ממה שכן הצלחנו מבחינת שיקום הנחל, והייתי שם בחגיגה הגדולה בסוכות, וראיתי רבבות - - -

נכון. עובדים קשה מאוד, תיכף תתנו לסגן שלי לדבר, תשמעו מה עושים.

אני יודע, ואני בכל זאת רוצה לשאול, בואו נגיד שהפלסטינים לא יצליחו, כמו שאנחנו לא מצליחים לעצור את כל הקולחים, כי החקלאות מצטמצמת וכו'. אם יגיעו לרמה שלישונית ברמה של נחל, האם במקרה כזה ועומדים בתקני ענבר, זו פנטזיה אבל בואו נגיד, אותו מתקן חדש יוקם אולי בטול כרם?

לא נקזז.

אז לא נקזז?

לא נקזז.

יש לכם מצגת שמעתי.

כן, זאביק בבקשה.

אלו בעצם השפכים שנמצאים במעלה הגא נחל אלכסנדר, זה מתקן יד חנה, הוא הוזכר, שהוא כבר מ-2002 והיום מגיעים אליו שפכים בכמות פי שלוש ממה שהוא מתוכנן. יש לנו מתקן בתנובות שגיורא הזכיר אותו שיש לו עודפים, ויש לנו את מט"ש נחל שכם מערב בדיר שרף, ואני חושב שחבל שאנחנו נעצום עיניים וצריך להבין וללמוד מה קורה עם המט"ש הזה. זאת אומרת, ברגע שיש מט"ש ואין ניצול קולחים, המשמעות של זה היא שבסוף צריך על אותו קוב לשלם פעמיים, עולה לטפל בו פעמיים.

בתוך התכנית שלנו לא כללנו כרגע בעלויות, כי זה משהו אופציונלי, אנחנו מדברים באמת גם על צינור מדיר שרף ליד חנה. ברגע שזה מגיע בצינור, אז לא צריך לעשות את כל הטיפול מהתחלה בשפכים, אלא מספיק רק לשדרג אותם לאיכות השקיה ללא מגבלות ולשלב אותם בתוך תשתיות ההשבה שיש לנו.

בנסיבות האלה יש טעם בכלל במתקן הזה? כי ממילא אחרי זה צריך לטפל - - -

אז זה בדיוק מה שאני רוצה להגיד, שאנחנו צריכים ללמוד מזה גם על המתקן המוצב בטול כרם. עכשיו, זה שהפלסטינאים לא מנצלים את הקולחים, זה לא בגלל שכאילו אנחנו מתעסקים המון בהשבת קולחים, גם אנחנו לא הגענו למאה אחוז. אנחנו בתשעים אחוז, אנחנו שואפים למאה. התנאים שלהם הם הרבה יותר קשים, אין שם שטחים נרחבים שאפשר להקים שם מאגרים ולצאת עם כל הקולחים. כולם מכירים אלו שטחים פרטיים, קטנים, טרסות ולחשוב שנגיע לניצול מלא זה לא סביר, וגם חבל להתאמץ בכיוון הזה. למשל, כאשר אנחנו עושים את האנלוגיה לטול כרם, אחת ההצעות שלנו לרשות הפלסטינאית, אנחנו נטפל ביד חנה, נחזיר לכם את הקולחים כמה שאתם רוצים ומתי שאתם רוצים, שזה יתרון גדול, שאפשר להשתמש רק בקולחים של הקיץ.

בעצם בחורף אנחנו נהיה הפתרון כולל הקמת המאגרים וכולל הכל, ולדעתי זה מהלך מנצח. כי להקים מט"ש, לא להשתמש בקולחים, בסוף כשהם יגיעו אלינו, בכל מקרה הם צריכים איזה שהוא טיפול משלים, גם אם לא קרה להם שום דבר בדרך, זה חבל. אם צריך לצאת קצת מהמאבקים הפוליטיים, נסתכל על זה מקצועית ולהגיע לפתרון הכי נכון לטובת כל הצדדים, כולל גם החקלאים הערביים שרוצים להשקות. שניתן להם את הקולחים מתי שהם רוצים, בלי צורך להתעסק עם האיגום והפעלה של כל מפעל השבה, שזה משהו מאוד כבד, אני חושב שזה יהיה תועלת לכל הצדדים.

אולי ראוי לומר שבעמק חפר יש מפעל השבה עצום של עשרות שנים, שהוא בעצם מייצר מוקד ועזרה, ואולי דווקא בימים האלו שאנחנו כל כך עולים עם רפורמות וכל מיני עניינים על החקלאים. אנחנו צריכים להבין, שבסוף לא יהיה מקום לא לשפכים שלנו ולא לשפכים של הרשות ולא לשפכים של אף אחד אחר, אם גם החקלאות הזו תחוסל, אז אולי צריך להגיד מילה טובה בהקשר הזה.

אנחנו כדי להיערך לקנות את הקולחים האלה, בעצם יש לנו את המפעל שגלית הזכירה של עמק חפר, מפעל מאוד גדול, אבל שרשרנו את כל המפעלים מעמק חפר, ואפילו מדרום יותר, עד חוף כרמל. זאת על מנת להגיע לפוטנציאל ניצול מלא ועל מנת להגיע למצב של אפס הזרמות לנחל. עכשיו, אני בפירוש רוצה להגיד זו לא התנשאות, זאת אומרת כשאני אומר שבשטחי השומרון אי אפשר לעשות את זה, זה לא בגלל שהם פחות מוכשרים מאיתנו, פשוט התנאים הם בלתי אפשריים. גם אם אנחנו היינו צריכים להקים שם מפעל השבה, לא היינו מצליחים לעשות את זה. במקסימום היינו מצליחים לנצל חלק מהקולחים של הקיץ, וגם זה בסימן שאלה. אז פה אלו הפרטים הטכניים, פחות חשובים. זה כאילו הטיפול שנדרש במה שזורם היום בנחל שכם, שזה הטיפול המורכב יותר, למרות שבעצם זו תערובת של קולחים ושפכים, וזה בגלל שהם זרמו בנחל והתווספו להם עוד כל מיני דברים.

אחרי התלבטויות רבות, התפיסה שלנו, שחשבנו שנכון להקים, לאור כל הדברים שהיו פה ועלו פה באי ביטחון, באמת מה בסוף יעשו ברשות הפלסטינאית יטפלו או לא יטפלו. אז בעצם, על מנת לקצר את לוח הזמנים, גלית קראה לזה מט"ש מרודד, אנחנו לא חושבים שזה מט"ש מרודד. אנחנו הגדרנו את דרישות האיכות בדיוק כמו קודם, איכות השקיה חקלאית ללא מגבלות, רק שאמרנו שיש פה הזדמנות לנצל תשתיות קיימות, כי בעצם יש פה איזה מט"ש שהוא אקסטנסיבי של מאגרים קיימים. בואו ניקח טכנולוגיה שיודעת להשתמש בזה. המטרה הייתה להשיג שני דברים, בראש ובראשונה, לקצר לוחות זמנים, כי להתחיל להקים מט"ש, אלו עבודות הנדסה אזרחיים, בטונים, ציודים וכו', זה ייקח הרבה זמן. לעומת זאת, לעשות שימוש בתשתיות הקיימות, אנחנו יכולים לתת תשובה ולוח זמנים הרבה יותר קצר.

הדבר השני, כמובן זה גוזר את העלויות. כאשר אנחנו מדברים, מה שגלית אמרה, ארבע מאות מיליון שקל, שבכלל לא ברור מי יחזיר את זה. בוודאי שזה פרויקט קשה גם למדינת ישראל, ופה הגענו, תיכף תראו, לעלויות יותר סבירות, ובעיקר מה שעשינו הוא בעצם איזה שהוא חיבור. כלומר, איזה שהוא מהלך הדרגתי של שילוב שפכים מתורמים ישראליים לצורך המט"ש הזה, זאת על מנת שיהיה לו בסיס כלכלי עם אופציה שאם שטחי הרש"פ יצאו ממנו, אנחנו נדע להטות שפכים נוספים כדי שההשקעה פה לא תהיה מבוזבזת.

תפיסת ההקמה היא תפיסה של "לבנות, לנהל ולהעביר", זאת אומרת הקבלן לוקח על עצמו את ההקמה ואת הטיפול לתקופה שנקבעה, ואחר כך מחזיר את זה לגורם בעצם הזמין את זה ממנו. פה, הוספנו עוד נדבך, שזה בעצם התכנון, מטילים על הקבלן גם לתכנן. אנחנו הלכנו פה למצב שבעצם אנחנו מגישים לקבלן שיזכה תכנון בהיקף של שלושים, ארבעים אחוז מהתכנון המפורט. דבר זה מאפשר לנו את צווארי בקבוק והדברים המעכבים לקדם יותר, ואת הדברים שזה חשוב שזה יהיה באחריות של הקבלן. כלומר, שהוא ייקח על זה את האחריות משלב התכנון, התכנון המפורט נשאר אצלו. בדרך הזו בעצם אנחנו מקווים להגיע למצב שתוך שלוש שנים אנחנו נפתור את הבעיה של השפכים אשר זורמים לנחל אלכסנדר. זה מה שכתוב פה, אנחנו הולכים להקים מט"ש לשלושים וחמש אלף, כי זה גם למה שמגיע עכשיו, גם לגידול בשפכים הפלסטינאים - - -

איזה היקף הגידול הזה? הרי, אנחנו הולכים להכפיל את עצמנו תוך שלושים שנה, הפלסטינאים קצת פחות, הם התקרבו לזה, מה הנפח עכשיו ומה אתם צופים לעוד עשרים שנה, נגיד?

אני אומר, כרגע זה עשרים אלף, לקחנו בחשבון שלושים וחמש, לקחנו רזרבה לגידול פלסטינאי וגם להטיה מסוימת של שפכים ישראלים לפה. יש אופציה להרחיב את המט"ש גם לחמישים ושישים אלף קוב ביום. אבל, אני יכול לצייר לך פה מטריצה של המון אפשרויות מה יהיה בעתיד, למשל, במקום להגדיל את המט"ש, נניח את הצינור מדיר שרף אל המט"ש, ואז נעשה רק מודול של טיפול שלישוני בקולחים. פה, הורדנו, היום עשרת אלפים, אבל זה חלק מהגידול העתידי מהשפכים של הרש"פ. יקום מט"ש טול כרם, אז אולי נצטרך לעשות פה רק תיקון משלים, אז בשביל זה לא הלכנו למשהו יותר גדול. הלכנו למשהו שנותן פתרון פתוח לעשור הקרוב, עם אופציה בהמשך להגיב בהתאם להתפתחויות שיהיו.

הבנתי שבעתיד אתם מצפים שחלק מהשפכים שיגיעו ליד חנה יהיו שפכים ישראליים. היום איזה אחוז מהשפכים?

אפס.

אז זה מאה אחוז---

צריך לעשות השקעות לא פשוטות, כדי להביא את השפכים הישראליים לשם, ואנחנו חושבים שזה נכון בראייה ארוכת טווח.

שאלה אחרת, התקיים דיון בכנס של האגודה לאקולוגיה, נדמה לי בשנה שעברה, זה היה בזום, בשאלה של נחל אלכסנדר והבעיה של כמות השפכים שככה לא מצליחה לנצל. הביולוגיים הימיים ציינו שהם חושבים שיש בעיה מבחינה אקולוגית להגדלת ההזרמה גם של שפכים אחרי טיהור שלישוני, זו סוגיה שאתם בדקתם? אני לא יודע אם זה, יחסית, זה בעצם הסיכון הכי גדול, אני סתם סקרן.

אני מכיר את המחקרים, אגב, אנחנו בימים אלה גם עושים חיבור של מים שפירים, להזרמה לנחל, על מנת לתת מענה לאירועים שגורמים לו לעקה, אבל אנחנו לא מסתכלים על זה ככה, אלון. אנחנו מדברים על ניצול מלא של כל הקולחים.

גם בישראל?

רק בישראל.

רק בישראל, היום ישראל מנצלת בין שמונים וחמישה, שמונים ושבעה אחוז מכלל הקולחים המטוהרים. כל הנגב, כל הארץ הולכת לאט לאט לעבור מהשקיה במים שפירים להשקיה - - -

אני מכיר את זה, אני התכוונתי המלאי של שטחים מסביב לעמק חפר שהולך ומצטמצם הפיתוח המואץ לוקח את השטחים החקלאים.

אז, אנחנו עובדים עכשיו במודל של ספקי קולחים מרחביים. במרחב הזה של בין הירקון לחוף כרמל יש ספק קולחים אחד, לכן אפשר לנייד אזורים שבהם יש עודפי קולחים, באזורים היותר צפופים. עמק חפר עוד יש לה פוטנציאל גדול מאוד לפיתוח ושגשוג של החקלאות, ואני מבין שהם הולכים לכיוון הזה.

תשעים ושניים אחוז מהשטחים שלנו מעובדים.

חוף כרמל כנ"ל, רמת מנשה, הרכס של רמות מנשה.

אם לא יספחו את כל השטחים שלנו לנתניה, אני אשאר שטחים פתוחים וזה, לאט לאט.

לכן, הצעתי מה שהצעתי, אנחנו פה ערוכים לנצל מאה אחוזים מהקולחים.

יש לכם תקציב לזה?

כן. רגע, בשנים האחרונות - - -

למה, למט"ש?

לא, זו העלות אבל מי יממן?

שנייה, בנינו פה מאגרים בהיקף נוסף, מעבר לכל המאגרים הקיימים, של עשרה, שניים עשר מיליון קוב, לכן אמרתי שאנחנו יכולים להציע לפלסטינאים לקבל את הקולחים רק מתי שהם רוצים, הם רוצים בקיץ יקבלו בקיץ. אבל, חבל להקים שני מט"שים, כי זה בסוף גורם לעלויות מיותרות וכפולות.

אני גם מבין שהתורמים האירופאים שבינתיים התחייבו להקים מט"ש בטול כרם, הם לא יממנו אם הם ייראו שיש פה בעצם כפילות של תשתיות. כלומר, זה הגיוני, זה פוגע במוטיבציה, אתם רוצים לפתור בעיה. אם ישראל פתרה את זה בצד שלהם אז אין למשק - - -

זה לגמרי לא הגיוני. כפי שזאב אמר, ברגע הפלסטינים יקימו את המט"ש, יביאו אותו לסטנדרטים שאנחנו מכירים אותם, השתמשו במים, ישיבו אותם בשטחים שלהם עם כל המגבלות שזאב הזכיר, מה טוב. אם הם לא יסכימו, אנחנו נקבל אותם כקולחים אלינו ונשתמש בהם, והם יקטינו את הכמויות למט"ש יד חנה, ולכן לא יצטרכו לקזז את העלויות האלה, אין כאן שום בעיה.

אבל, הרבה יותר פשוט היה אם הגורמים הבין לאומיים היו קצת יוצאים מהעקרונות על זה, וקונים זכויות, במירכאות, טיפול ביד חנה עבור הרשות הפלסטינאית, אז עלות הטיפול היה יורדת - - -

כן, אבל זו סוגיה מדינית.

אגב, לא בטוח שזה בלתי אפשרי. זו סוגיה מדינית, אבל לא בטוח שזה בלתי אפשרי.

אנחנו אירחנו את הגורמים הבין הלאומיים אצלנו, זה לא נמצא על הפרק. זה מצער, אבל זה לא נמצא. הביאו באמת חברים, ככה עשו הרבה ניסיונות. אנחנו לאורך התקופה האחרונה, שלוש שנים שלי בתפקיד, אנחנו כל הזמן עם כל הרעיונות של כולם, אבל זה לא מביא לפתרון.

אני מבדיל בין המקורות הגדולים שהם שכם וטול כרם, ואותם מקורות קטנים שאני מניח, שמבחינת, ניהול זה יותר קשה גם לפלסטינאים לתפוס אותם - - -

נכון, אתה צודק, לאורך הנחל.

לכן, יד חנה אולי עושה בשכל, אבל אולי דווקא באותו היקף, מכיוון שאני כן חושב שתורמים רוצים להעצים את הציבור הפלסטיני ושיהיה להם איזו שהיא עצמאות מבחינת ניהול משק מים פנימי, לפחות מבחינת קולחים. אבל, ייתכן והכפרים הקטנים, כמו שלקח לנו הרבה זמן לעבור מבורות ספיגה לביוב - - -

תראו, רשות המים היא רשות מקצועית, היא מופקדת על התחום. אני באופן אישי עושה מאמץ עצום להכניס את הפרויקט הזה לתוך איזו שהיא קורה ואני גם מסיים את התפקיד בעוד כחצי שנה ואני מאוד רוצה שהדבר הזה ייכנס לאיזה שהוא מסלול שהוא אל חזור. אז, זאב תיכף ישלים את הסוגיה המימונית.

כן, אז זה הדבר שחשוב לנו לשמוע, הסוגיה המימונית. אני גם רואה, זאב אתה אולי תדע להגיד לנו, היה דיון ב-22 בספטמבר 2020, לפני שנה ורבע בערך, ושם אחד הסיכומים היה שמשרד האוצר יציג תוך שבועיים מתום חג סוכות, סוכות של תשפ"א, לא תשפ"ב, זאת אומרת לפני יותר משנה, עדכון כתוב על התקציבים שמשרד האוצר יקצה לטובת שדרוג מט"ש יד חנה, אז האם זה הוצג? איפה נתקענו מאז?

לא, אין לנו עוד סגירות עם האוצר. כאילו, הגישה שלו בגדול היא חיובית, אבל אין לנו עוד סגירה על מספרים. אני אומר גם, התכנית הזו היא תכנית יחסית חדשה, והיא נותנת מסגרת כספית קצת שונה בהיבט שיש לנו פעולות שאנחנו צריכים לבצע בשנה הקרובה בהיקף לא קטן, שנדרש לזה לתקציב. אני מדבר על היקף בסביבות של שלושים, שלושים וחמישה מיליון שקל. הפעולות האלה נועדו בעצם להכין את הקרקע לאותו קבלן שיזכה במכרז. במכרז בעצם יהיה לנו קבלן זוכה, הליך כזה לוקח זמן, שנה, שנה וחודשיים עד שיהיה לנו קבלן זוכה. הכוונה, להכין לו את הקרקע ככה, על מנת שהוא יוכל להשלים את הקמת המט"ש בלוח זמנים קצר.

עכשיו, הצד של הקבלן, לכאורה, מסודר במתכונות הזו של "D.D.B.O.T" , אבל צריך לזכור שיש פה אולי מצב הכי פחות מתאים למכרז כזה בגלל הסיכונים. זאת בגלל, שהדבר שהכי מפחיד קבלנים במצב הזה אלו סיכוני הכמות, מה קורה אם לא יגיעו השפכים, לכן אנחנו צריכים לייצר פה איזו רשת ביטחון חכמה, על מנת לקבל הצעות טובות במרכז, כי בסוף אנחנו רוצים מכרז שהעלויות שלו יהיו מינימליות. אז זה על הקטע של המכרז, נצטרך פה רשת ביטחון של - - -

אז מה הערכה שלך, מתי ייצא מכרז?

רק שנייה. ואנחנו צריכים תקציב על מנת לקדם את הפעולות בשנה הקרובה, שנת 2022. אני אומר, המכרז כבר החברה הכלכלית של מועצה אזורית עמק חפר התחילה להתארגן. לייצר מכרז כזה מחייב יועצים גם יועץ כלכלי פיננסי, יועץ משפטי, יועצים הנדסאים, טוב יש לנו הרבה, כי הרבה עובדים על התכנון של הזה, אבל בסוף צריך להיות פה צוות שמייצר את המכרז הזה. לפי הגל שעשינו, אנחנו מאוד רוצים להיות עם קבלן זוכה בפברואר 2023, ואז בעצם נעביר לו את המקל ולתת לו את כל התשתיות שקידמנו בשנה הקרובה, על מנת שהוא יוכל לזרז את ה- - -

אז אני רושם לעצמי, שאמרת שאנחנו מקווים להיות בפברואר 2023 עם קבלן זוכה ושכבר עד אז יש תקציב, נכון?

שזה עוד שנה ומשהו. הכוונה היא שיש דרך - - -

כדאי אבני דרך קצרים יותר, כאילו מתי יוצא מכרז, מתחיל, על מנת שנוכל לעקוב אחרי זה.

אתה יכול לענות על זה?

מה?

אבני דרך קרובות יותר, מתי יוצא מכרז?

כן, שורה. כי אנחנו ראינו במשך שנה לא התקדם כלום, אז תפקידנו הוא לפקח על הממשלה. האם משרד האוצר בעצם מורח אתכם, אנחנו תפקידנו לעבור על ה- -, להגיד חבר'ה תתחילו להתעשת.

כרגע אני עוד לא מתלונן על האוצר, אנחנו נשב ונסגור את זה.

אבל אני כן. אם אני שומע מראשת המועצה על המצוקה שיש בעמק חפר, אנחנו חייבים לצעקתם.

מבחינת האוצר, הלוא המשימה הראשונה היא תקצוב של הפעילות בשנת 2022, שזה בעצם דבר שנדרש מיידי.

רגע, בוא נהיה ספציפיים, אנחנו במהלך 2022 נדרשים כשלושים מיליון שקל, על מנת לעשות את הפעולות הדחופות והמיידיות גם ברכש של ציוד וגם בעבודות דחופות בתוך המרחב שבו אמור לקום המט"ש המשודרג.

לפני שיקרוס.

אז זה דבר שצריך מחר בבוקר לסכם עליו את המסגרת התקציבית לזה - - -

שמה היא לדעתך המסגרת התקציבית?

כשלושים מיליון שקל.

בטווח המיידי את זה אין לנו עדיין.

אוקיי. אז בואו נעלה את חיים בורובסקי רפרנט מים ותעופה באגף תקציבים בזום. יש לנו אותו?

כן אני פה.

מה אתה אומר, יש פתרונות לשתי השאלות האלה? הכלים המיידיים ונושא המכרז, כולל התקציב שלו מאה שמונים וחמישה מיליון, נדמה לי, שכתוב בפברואר 2023, אם הוא זוכה בפברואר 2023?

אז אני אתייחס. קודם כל, הפרויקט הזה, ברגיל, אנחנו לא מלווים פרויקטים של ביוב ברמת רזולוציה כזו, כל כך נאמר אינטימית. אני מכיר את המט"שים במדינת ישראל, אבל את מט"ש יד חנה אני מכיר מצוין, הרבה יותר מאת המט"שים האחרים. אנחנו ערים לבעיה הסביבתית שיש שם ומתכוונים למצוא לה פתרון, זה כאמירה כללית. הנושא הזה לא נזנח ולא ממוסמס.

אז מה קרה בשנה האחרונה מאז שהתחייבתם בספטמבר 2020 לקדם את זה, ואנחנו שנה פלוס וחצי ולא קרה למעשה כלום?

אז התהליכים האלה הם לא פשוטים בכלל. זאב התייחס אליהם, אני חושב, בקצרה, אבל איך ייצא כזה פרויקט? מה מבחינה זה הנדסית התכולות שצריכות להיות לפרויקט הזה. הפרויקט הזה השתנה בצורה די משמעותית מבחינת התכולות שלו, דובר בהתחלה על פרויקט מסוג אחד, היום הפרויקט מבחינה הנדסית השתנה בצורה די משמעותית, גם המשמעות הכלכלית שלו השתנתה. אז, להגיד שלא נעשה כלום בשנה, שנה ושלושה חודשים האחרונים, ארבעה חודשים האחרונים, זה - - -

מה בוצע על ידכם בשנה, שנה וחצי האחרונות?

מה שנעשה, זה שהיום אנחנו יודעים איך אנחנו יוצאים לדרך. זאב הציג לכם את התוצאות של התהליך הזה שהוא פרי של העבודה שנעשתה בשנה הכמעט וחצי האחרונות? מה ההיקף של המכרז? מה הוא כולל?

זאב, אלו דברים שלא ידעתם לפני שנה וחצי?

אלון, סליחה, צריך להגיד גם שכשאני נכנסתי לתפקיד, אמרו לי הנושא הזה הנה הוא מטופל לגמרי, קיבלנו עשרים מיליון לעשות תכנון. תכננו, חיכינו שנה שלמה לתכנון הזה הכל היה מצוין, נכנסתי לתפקיד ב-2018, ובסוף אחרי שכבר היה תכנון החליטו שאין כסף ושהדבר הזה לא קורה. חיכינו שנה ומשהו, זאת אומרת שאנחנו כל פעם מחכים, מגיעים לזה. אני לא רוצה להשתמש במילים לא יפות, מרחו לא מרחו, אני חושבת שזה לא על סדר העדיפות כרגע של מדינת ישראל.

עכשיו היה תקציב גדול מאוד, מה הבעיה לשים בתקציב הזה סכום שיקדם, לא את כל המט"ש או לפחות חלק ממנו, איזה שהוא משהו שייתן. אני חושבת באמת שרשות המים עושה עבודה מאוד מסורה, וגם את חיים אני מכירה, הוא איתנו לגמרי, אבל משרד האוצר כולו לא נמצא שם. מה לעשות, אין דרך אחרת לקרוא לזה, אני באמת לא יודעת עוד מה אפשר להגיד. שלוש שנים שאני שם, בסדר? שלוש שנים שאני רואה ממקום ראשון כולם מטפלים בזה ולא קורה כלום.

כי שמענו מנציג האוצר שבמשך שנה ושלושה חודשים הקונספציה התגבשה וכו'.

אבל נתתי דוגמה של קודם.

מה שהיה לפני שלוש שנים, כבר היה קונספציה. אני רוצה לשאול אותך - - -

בוא נעצור רגע, גם גלית וגם אלון. בוא רגע, תענה בבקשה לשתי השאלות. אחרי זה אפשר לשאול על העבר. קודם כל, האם יש שלושים מיליון שקל למה שדיבר המנכ"ל לגבי הכלים המיידיים?

יימצאו לזה מקורות המימון, אנחנו לא נעכב את הדבר.

זאת אומרת, זה זמין מיידית?

כן, זה יהיה במהלך - - -

אני מבקשת שיירשם בפרוטוקול, שיש התחייבות של האוצר ששלושים מיליון יהיו מיידית.

שתיים, האם סכום של מאה שמונים וחמישה מיליון, פחות או יותר, רשמנו לעצמנו שאמרת שבדרך כלל אתם לא מלווים פרויקטים אבל הפעם כן. סכום של פחות או יותר מאה שמונים וחמישה מיליון יהיה זמין להוצאת מכרז בחודשים הקרובים, על מנת שתוך שנה מהיום יהיה גם זוכה?

המודל של המכרז הזה, הייתי רוצה לענות לך בכן ולא, אבל האמת היא שהתשובה - - -

תענה תשובה מורכבת, זה בסדר, מותר לך. אל תקטעו אותו, תתנו לו לענות.

אז תודה אדוני היושב הראש, אני אענה את התשובה הקצת יותר מורכבת. זאב נגע בזה במילה, מודל המימון של הפרויקט הזה הוא לא מודל קלאסי שתקציב המדינה מעמיד כסף או תעריף המים מעמיד כסף, כך בדרך כלל ממומנים פרויקטי מים וביוב במדינת ישראל. הפרויקט הזה הוא פרויקט שונה, משום שנדבך עיקרי בו אלו הזרמות שלא קשורות למדינת ישראל, אלא להזרמות מהרשות הפלסטינאית, לכן המודל פה הוא יותר מורכב.

מה שאנחנו הולכים ליצר, ביחס לאותם מאה שמונים וחמישה מיליון שקלים, הוא מודל שאומר כך, יבוא זכיין שיקים ויתפעל את אותו פרויקט, הזכיין הזה לא צריך להתעסק. זה יהיה זכיין ישראלי, הוא לא יודע לגבות כסף מרשות פלסטינאית או להתקשר איתם. הוא גם לא יודע בדיוק כמה מים, כמה ביוב הם יזרמו. זה לא, ניקח כדוגמה הפוכה, מט"ש נתניה לדוגמה או בהרצליה, שאנחנו יודעים בדיוק כמה תושבים יש שם, כמה קוב ביוב הם מזרימים כל יום, לכן הצפי, המודל העסקי שלו הוא מאוד ברור.

פה, המודל העסקי הוא מאוד לא ברור, ולכן פה המדינה תבוא ותאמר, אנחנו נותנים לאותו יזם, לאותו זכיין במכרז שייצא כמו שזאב התייחס, אנחנו ניתן לו רשת ביטחון. נבוא ונאמר לו, X אחוזים מהקובים, אנחנו מבטיחים לך בין שהם יזרמו בין שהם לא יזרמו, המדינה תיתן לך ביטוח עבורם. זאת אומרת, אנחנו נעשה איזה שהוא מודל שהרוב הגדול יהיה בביטוח של המדינה, היתר יהיה באיזה שהוא סיכון של היזם, על מנת להכניס פה זכיינים שירצו שהמכרז יהיה אטרקטיבי ויוכלו להיכנס לפרויקט הזה ולהקים אותו גם בלו"ז קצר וגם בעלויות קצרות. זה בתשובה קצת יותר מורכבת למודל הזה. אותה רשת ביטחון, בזה אני אסיים ואענה לשאלתך, אנחנו כמדינה נעמיד אותה. זאת אומרת, יהיה פה מודל שיבטיח לאותו זכיין כיסוי מהמדינה לגבי חלק ניכר מהעלויות. את הפרטים עצמם אם זה שמונים אחוז, שבעים אחוז - - -

זאת אומרת אתה מאשר את מה שזאב אמר ותהיה רשת הביטחון, כמה שהיא לא צריכה לעלות, לא חשוב כרגע כמה היא תעלה, ויהיה זוכה תוך שנה. זאת אומרת, התשובה שלך היא פחות או יותר חיובית.

אלו לוחות הזמנים?

לגבי לוחות הזמנים, יכול להיות שיזוזו לפה או לשם - - -

לא, זו שאלה חשובה, כי לוחות הזמנים כבר זזו מפה לשם כבר עשרים שנה. התחלתם את התהליך הזה כאשר הייתי בגיל מצוות, עכשיו אני כבר לא בגיל מצוות. על כן, אני כן אשמח אם תוכל לתת לנו איזה שהוא גדרות ללוחות הזמנים אללו, של העברת הכספים ולתת רשת ביטחון וכו'.

ואם אפשר לחדד, יש לנו הקלטה ממאי 2017, שממש פה בוועדה הזו, אוקיי, דיון, לפני שהייתי ראשת מועצה, כן? ב-2017, התחייבות של האוצר למאתיים חמישים למיליון לזה שזה יקרה. זאת אומרת, מה ערב לי עכשיו שאומרים שלושים מיליון ואולי שלושים?

ועל כן לוחות הזמנים חשובים, ומאחר וזה רשום בפרוטוקול, שווה שתהיה יותר ברור לגבי זה.

ערובה גם שזה יקרה.

אז חוץ מלהוציא את פנקס הצ'קים האישי שלי ולתת ערובה, אין לי חוץ מהמילים שלי. אני יכול להגיד לכם שאני בשנתיים האחרונות, יחד עם זאב או יותר נכון עוזר לזאב, כי זאב הוא המוביל פה והוא איש מקצוע מהמעלה הראשונה, אז נרתמנו לפרויקט הזה במלוא הכוח. זה הוא לא דבר שכיח שאנחנו עושים, אני לא מתעסק ככה במט"שים אחרים, אבל יד חנה זה מקרה מיוחד. לכן, אני מבין את הכעס גם של גלית שנפגשנו לא אחת, יש פה תסכול והוא מובן. אני יכול לומר לכם, גם ברמה האישית וגם ברמה הארגונית, שאת הדבר הזה אף אחד לא מתכוון למסמס אותו, לא למרוח אותו ולא להעמיד את הכספים.

יש לנו אבני דרך, זאב הזכיר אותן, אני חושב שזכיין אמור להיות ברבעון אחד, שניים של שנה הבאה, זאב תקן אותי אם טועה. אני חושב שלוחות הזמנים האלה הם שאפתנים, אבל סבירים, אם זה יזוז חודש, חודשיים, אז זה אפשרי, אבל אלה המסגרות שאנחנו מדברים האלה. כלומר, שיהיה פה זכיין בגודל של רבעון שני או סוף רבעון אחד או רבעון שניים בשנה הבאה.

אני פשוט מקבל הערות מחבריכם אנשי מקצוע מחוץ לכנסת, הבנתי שחשוב מאוד שיהיה איזה שהוא מאגר לקליטת זרימה, או זרמים חריגים, על מנת לאפשר באמת את אותן עונות. זה חלק מהמפרט שאתם הולכים לבקש במכרז?

אז אני חושב שכדאי גם שנדבר על שלושת הסילקווטורים הגדולים. יש פה פרויקט הנדסי שכולל גם מאגרים, גם תשתיות של ביוב. אני לא חושב שזה רלוונטי להיכנס לפה או לשם. הולך להיות גם במסגרת הפרויקט הזה מאגר שיקלוט את המים בחלק מהתקופות. כן, יש נדבכים שונים לפרויקט הזה, אני לא רואה סיבה להתייחס ספציפית למאגר או לתשתית בתוך המט"ש או מחוצה לו. נאמר ככה, יש פה תשתית רובוטית שהמטרה שלה היא לקלוט את השפכים, למנוע את הזיהום בנחל אלכסנדר, וגם לאפשר שימוש במים האלה כמי קולחים באזור עמק חפר, על מנת להשקות את האבוקדוים ואת גידולי השדה באזור הזה, כך ש- - -

בתקווה שיישארו, לאור הגזרות.

בתוך המסגרת הזו ישנם שני מאגרים שקשורים למט"ש, שיודעים להחזיר את השפכים חזרה למט"ש, אחד הוא מאגר מאתיים אלף, נמצא בתחומי המט"ש, אחד הוא מאגר העוגן שכבר היום משמש באירועים של העכר. חוץ מזה במסגרת מפעלי השבה, לא קשור לפה, יוקם מאגר של שני מיליון, לטובת אם אחרי כל מה שעשינו בגלל אילו שהם שפכים מאוד חריגים שיגיעו, האיכות לא תגיע לאיכות השקיה ללא מגבלות. אז, יהיה מאגר ספציפי לזה עם מעגל השבה ספציפי לקולחים שהוגדרו.

מאה אחוז. אני רוצה בבקשה, גברת אתי בורלא מנהלת המחלקה לבריאות הסביבה במשרד הבריאות.

אז קודם כל, אנחנו מברכים על הדיון, זה דיון מאוד חשוב. אני מלשכת הבריאות מחוזית, מחוז מרכז, ואני אגיד שבמחוז מרכז הנושא של נחל אלכסנדר זה המטרד הכי גדול שיש לנו במחוז. הוא מטרד נוראי, סכנה ממשית בנושא של בריאות הציבור. אני אגיד שהתכנית שהוצגה כאן על ידי רשות המים היא תכנית שאושר, גם על ידי הוועדה המקצועית למים וביוב בוועדה המחוזית, גם היינו שותפים אנחנו וגם הגנת הסביבה לתכנית תחומי השיפוט של רשות המים. התכנית היא טובה, היא תיתן את המענה שבעצם יאפשר את השימוש בקולחים האלה, במפעל ההשבה האדיר שיש כאן באזור ושימוש בקולחים שיש היום.

היום מה שקורה זה, שמכיוון שהשפכים האלו לא מטופלים בכלל, אנחנו לא יכולים לתת אתרי השקיה בקולחים, ולכן אין סילוק וזה הכל זורם בנחל, כמו שאתם שמעתם. עכשיו, אני רוצה לסקור חלק מהבעיות הקשות שאנחנו פשוט חוששים מאוד לבריאות הציבור בכל יום שהתכנית הזו לא מקודמת. דרך אגב רק אני אגיד שגם אם יעמדו בלוחות הזמנים האלה, והלוואי שככה יהיה, שב-2023 יהיה מכרז ותהיה חברה שתקים, זה גם שלוש שנים. אז, זה שנה ועוד שלוש שנים, זה עוד ארבע שנים לחיות עם המטרד הזה, גם אם מתחילים בלוחות הזמנים שכרגע נאמרו כאן.

עוד מילה אחת לפני שאני עוברת למטרדים, התכנית של שלושים המיליון, תכנית החירום הזו היא חובה, היא חובה. היא לא תשפר כל כך את איכות השפכים בעצם שזורמים בנחל, לא כל כך, אבל היא חייבת, מכיוון שהיא תיתן קצת מענה לאנשים שעובדים במתקן הזה שהיום עושים דברים עם הידיים שלהם, אי אפשר בכלל לחשוב על דברים כאלה, איך המתקן הזה עובד.

אז, לגבי המטרדים, אני אגיד שהמטרד הראשון הוא לתושבי עמק חפר, שהנחל עובר בצמידות לבתים שלהם, מטרדי ריחות נוראיים ותלונות מכאן עד להודעה חדשה, ובצדק ממש.

הדבר השני שאנחנו ממש חוששים לו הוא הנושא של הנחל עצמו, אתם יודעים, זה נחל אלכסנדר. הוזכרה כאן הפעילות התיירותית האינטנסיבית סביב הנחל הזה. משפחות עם ילדים מסתובבים שם יום יום, ילדים ניגשים לנחל. הנחל הוא לא נחל שאין מגע עם המים שלו, יש מקומות שיש אפשרות של מגע עם המים, אפשרות לרדת לנחל להשתכשך עם המים האלה, עכשיו אלו שפכים. במפורש יש שם תוצאות של בדיקות, גם לא צריך תוצאות, כששפכים גולמיים זורמים לנחל, אלו שפכים גולמיים עם כל המשמעות של זה. אז, הנושא הזה של הסיכון של תושבים מכל הארץ שמגיעים לאזור, זה לא רק תושבי עמק חפר.

בנוסף, כמובן הנושא אחר כך של השפכים האלה לנחל. יש בשטח הנחל הזה בשני הצדדים מצפון ומדרום חופי רחצה, פעילים ואינטנסיביים מאוד, גם בית ינאי וגם מכמורת, שמעת לעת אנו נאלצים לסגור על החופים. כלומר, להמליץ למשרד הפנים על סגירת החופים, בגלל תוצאות חריגות של המים. עכשיו, במכמורת ישנה גם פעילות ימית מאוד ענפה, אלו אנשים שממש גולשים, אנשים שגולשים ונמצאים במגע כל הזמן עם המים, וגם את זה אנחנו דרשנו להתרחק משפך הים.

יש תיכון עם אלף חמש מאות תלמידים במבואות ים שנכנס למים כל הזמן, זו פשוט סכנה ולא מבינים. אני יכולה לספר על הרופא המחוזי שהיה אצלנו ומה הוא אמר.

נכון, יש פה סכנה אמיתית, לכן אני מברכת על הדיון הזה ואני מאוד מאוד מקווה שבאמת, לפחות, לוחות הזמנים שהוצגו כאן היום הם יעמדו בהם, זה מה שחשוב. תודה.

אני מהמשרד לשיתוף פעולה אזורי. טוב, אין ספק שזה נושא שתושבי המועצה סובלים ממנו תקופה מאוד ארוכה, והניסיונות לפתור אותו בעבר לא עלו בהצלחה, לא השיגו את המטרות שלהם. אבל, צריך לחזור אחורה, המטרה והאינטרס של ישראל היא, קודם כל, שהרש"פ תטפל בשפכים של עצמה קרוב למקור הזיהום, זה האינטרס של ישראל וזה גם ישראל של הרשות הפלסטינית, זה אינטרס של שני הצדדים או אינטרס משותף. כיום מתנהל שיח קצת יותר מוצלח מאשר בעבר בנינו לבין הרשות הפלסטינית. יש תכניות, שוב יש לפלסטינים אינטרס, צריך לוודא שקידום של תכנית שיכולה להביא לפתרון, עכשיו לא תהווה תמריץ שלילי לפיתוח של פתרונות ברשות הפלסטינית.

הקהילה הבין לאומית בתחום הזה של טיפול בשפכים וגם השבה, אלו דברים שיש לה נכונות להשקיע בהם, אבל אני בספק אם תהיה נכונות להשקיע בפתרונות כפולים. כלומר, צריך לוודא שאנחנו לא יוצרים פה גם תמריץ שלילי לזה, כי בסופו של דבר, בסופו של דבר, אם כל הזיהומים של הרש"פ ימשיכו להגיע לישראל, אז שני הצדדים ימשיכו להיפגע. אנחנו נרדוף אחרי הזנב של עצמנו ולנסות למצוא פתרונות. התכנית לגבי מט"ש טול כרם, להבנתי ולמיטב ידעתי, רשות המים אישרה בעבר.

ישנה גם נכונות של הקהילה הבין לאומית להשקיע שם, אבל יש פה דברים של ביצה ותרנגולת. צריך לקדם את כל האישורים שם, יש נושא של אישור סטטוטורי שבלעדיו אי אפשר להתקדם, והקהילה הבין לאומית לא תאשר ולא תיתן תרומות כל זמן שאין תכנית מלאה שאפשר ליישם אותה. כלומר, אנחנו נמצא פה בסוג של מעגל שימשיך להזרים אלינו את השפכים, כל מה שאלון העלה, את הנושא של זיהום מי תהום ובעיות נלוות. אנחנו רוצים ליצר אינטרס משותף וזה אפשרי, כלומר יש לנו את המקורות כרגע שזה אפשרי, אבל באמת צריך לראות שמקדמים את זה ולא יוצרים פתרונות שהם בעצם שוללים את זה.

מאה אחוז. תודה. אני רוצה בבקשה בזום מר גדעון ברומברג מנהל אקופיס.

תודה רבה, אדוני יושב הראש. אני חושב שגם בארגון אקופיס כולנו מרגישים שאנחנו באותו הצד. אנחנו רוצים למנוע את הזיהום, אנחנו רוצים לשמור על בריאות הציבור, אבל אנחנו חושבים שיש לנו חילוקי דעות פה בדרך. אנחנו לגמרי תומכים בעמדה פה של משרד שיתוף פעולה אזורי, שהטיפול פה צריך לעשות במקור באזור A בשיתוף פעולה עם הרשות הפלסטינית. באזור B שפה יש סמכות אכיפה של מדינת ישראל ובזיהומים שיוצאים באזור C שהם כולם באחריות של המנהל האזרחי וישראל כריבון בינתיים.

יש להסתכל פה גם בדוח של מבקר המדינה, שחד חלק הביע הרבה ביקורת על התנהלות בצד הישראלי בנחל שכם ובכלל בכל נחלי אשר חוצי גבולות. הוא הביע ביקורת שהצד הישראלי לא עשה מספיק על מנת לקדם פה שיתוף פעולה ופתרונות ראויים. בנושא טול כרם, חייבים לומר, שלפני עשרים שנה הפלסטינאים ביקשו לבנות מתקן בטול כרם לטיפול שפכים, וראש המועצה של עמק חפר בעבר סירב ומנע מאישור של הפלסטינאים לבנות מתקן בטול כרם. אז יש פה אחריות שהיא לא רק בצד הפלסטינית, יש פה אחריות משותפת, שלא ראינו נכון איך כן לקדם שיתוף פעולה, על מנת לפתור את - - -

אחריות משותפת ורק צד אחד סובל, זו הבעיה, רק אנחנו.

לא, שני הצדדים סובלים, אני מצטער.

אני לא חושבת. אני חושבת שאנחנו סובלים מהשפכים. היחידים שסובלים מהשפכים הם תושבי עמק חפר ותושבי מדינת ישראל ומי שמגיע לים. אנחנו אנשים שסובלים מהסיפור הזה. אחריות משותפת.

אני מסכים איתך.

מי שקידם את המט"ש בנחל שכם הוא ראש המועצה בעמק חפר, רק בזכות העבודה שלו - - -

אני לא מוריד מהסבל של מדינת ישראל ותושבי עמק חפר, אבל גם תושבי הגדה גם סובלים. אנחנו צריכים לחשוב ולראות כן את הפן הפוליטי פה. במשך עשרים שנה הייתה פה ממשלה שרצתה להחליש את הרשות הפלסטינית ולא ניסתה לקדם פה שיתוף פעולה. היום יש לנו ממשלה חדשה, אנחנו ראינו את המפגש הכל כך חשוב בין שר הביטחון לנשיא הפלסטיני, שמראה שיש פה נכונות חדשה.

אנחנו גם כן רואים את ההצלחה של ראש המועצה המיתולוגי, נחום איצקוביץ מעמק חפר, שכן מאוד הצליח לקדם שיתוף פעולה. רק עכשיו השנה, ראינו עוד פעם שיתוף פעולה, שכן פתר את רוב הבעיות של העכר השנה. אז אנחנו רואים שהמצב של לפני חצי שנה הוא שונה, בגלל שיש שינוי מדיניות ממשלתית. היום ממשלת ישראל רוצה לחזק את הרשות הפלסטינאית.

הרשות הפלסטינאית שוב חוזרת, כי היא אומרת שהיא רוצה לבנות מט"ש בטול כרם מכספי תורמים, ולטפל בביוב בצד שלה. היא מוגבלת ביכולת שלה לטפל בכל הזיהומים, בגלל החלוקה של A, B ו-C, שאין מה לעשות, מדינת ישראל אחראית בנושא של אכיפה באזור B, ובכל הנושאים שקשורים לביוב באזור C. אני בשיחות שלי עם חלק מהמדינות התאומות שמעתי שהמדינות לא הולכות לתרום למט"ש של טול כרם, אם מדינת ישראל תרחיב את יד חנה או תבנה מתקן חדש לטפל בביוב החוצה גבולות. זאת בגלל שהם לא מוכנים שיהיה פה כפל תשתיות. יש ביקורת של משלמי המסים של המדינות התורמות, שלא אפשרו השקעה, שבעצם זו זריקה של כסף של המיסים של המדינות התורמות לפח.

יש לנו פה, לא רק מצב שאנחנו מחלישים את הרשות הפלסטינית. אם אנחנו לוקחים את כל האחריות, לא רק מט"ש יד חנה פה, אבל המדיניות פה שאנחנו שומעים מראש רשות המים היא בעצם בכל הנחלים לבנות מט"שים בצד הישראלי, וככה כאילו לפתור את הבעיה. אבל, אנחנו לא באמת ככה פותרים בעיה, ושוב צריכים לחזור לדוח מבקר המדינה שבא ומחזק את הטענות, זו לא אותה הדרך. אנחנו חייבים שיתוף פעולה. זה לא רק ביוב שחוצה גבולות, יש לנו שריפות בצד המזרחי של הקו הירוק, יש לנו פסולת שלא פותחים אותה בצורה ראויה. אנחנו הולכים לבנות טורבינות רוח ולהעביר את הרוח מזרחה, על מנת לטפל בשריפות. אין מנוס, יש פה קושי, אין ספק שיש פה קושי לשיתוף פעולה.

ארגון כמו אקופיס מכיר את הקושי הזה היטב, אבל אין ברירה אחרת, ודווקא עכשיו כאשר יש ממשלה חדשה, כאשר יש שר ביטחון שרואה צעד קדימה, כפי שאנחנו רואים, למען חיזוק הרשות. זאת כאשר יש לנו שר, שיתוף פעולה אזורי, ששם בסדר העדיפות גם נושא של שיתוף פעולה אזורי. אנחנו קוראים להקמה של צוות שהתעסק בכל הנושאים של זיהומים חוצי גבולות בניהול של משרד הביטחון ומשרד שיתוף פעולה יחד, ועל זה לשים את הנושא של בנייה של מט"ש טול כרם. מט"ש טול כרם גם ייקח ארבע שנים, אנחנו שמענו מהאוצר ומרשות המים שגם הפתרון של הרחבה של עמק חפר ייקח ארבע שנים. אבל, אנחנו יכולים לבנות מט"ש בטול כרם גם בתוך ארבע שנים, ואז יהיה לנו באמת פתרון בר קיימא שהוא חיזוק הרשות, ודרך חיזוק הרשות היא גם מחזקת את מדינת ישראל.

אני ארצה להגיד משפט ואני מבקשת להעביר לסגן שלי, בסדר? אם אפשר. אני רק רוצה להגיד משפט אחד, היופי בפתרון הזה שהוצע כאן, כמו ששמענו, שהוא יכול להכיל גם את זה וגם את זה. אין פה שום כוונה אחרת, הלוואי ויהיה מט"ש בטול כרם, אני ממשיכה את דרכו של נחום איצקוביץ שהיה לפני, והוא אמר בצורה מאוד יפה שאפשר לעשות את זה ביחד, הלוואי ואפשר יהיה לעשות את זה ביחד. בינתיים מחובתנו להגן על תושבי מדינת ישראל ממה שקורה בנחל הזה. מחובתנו לתת פתרונות שכרגע קיימים, והיופי של התכנית הזו, שמעתם את זה מכל אנשי המקצוע, שגם ביום שאחרי שיוקם שם מט"ש, ניתן עדיין להשתמש במט"ש הזה לצרכים מקומיים שלנו ומהישובים הישראלים, מהצד שלנו. כלומר, גם עמק חפר המזרחי וגם את תנובות, בנוסף לתת עזרה ופתרון למים המושבים.

כן, אנחנו לא נמתין לסיפור הזה של מה שיקרה או לא יקרה, מתישהו, ברשות הפלסטינאית. אנחנו מאוד בעד שיימצא פתרון שם, אבל זה לא ידחה את זה בעוד עשרים שנה כרגע. לצערי הרב, הדיון הזה הלך לכיוונים הלא נכונים. אנחנו מבקשים את ההתחייבות של האוצר, כמו שאמר חיים, התחייבות נוספת שמדברת על מיידית, כי שמעתם פה מה שאומר משרד הבריאות, הרופא המחוזי שהיה שם וכל האנשים שנמצאים במקום הזה. יש פה סכנה ברורה ומיידית, היא לא סכנה שהיא שונה מהסוגיות הבריאותיות האחרות שאנחנו נמצאים בהן, היא סכנה מאוד גדולה. אם לא יהיה מישהו שיבין את הדבר הזה, תושבי עמק חפר לא יכולים לשלם את המחיר.

אני אשתדל לקצר את הדברים, כדי לא לחזור על דברים שנאמרו. אני חושב שהדברים ברורים למדי וחבל לעשות מסובך ממשהו שבסופו של דבר הוא פשוט לגמרי. עכשיו רק להבהיר, כמו שגלית אמרה, אנחנו בעד שיתוף פעולה עם הרשות הפלסטינית, בטח בנושאים של מים וזה יכול להיות דבר מנצח. אבל, המטרה של הדיון פה היא הפסקה של אסון אקולוגי שקורה כל יום, שנה אחרי שנה, כנגד התושבים של עמק חפר וישראל, ולא לטפל בסוגיות הפוליטיות של הרשות הפלסטינית, עם כל הכבוד שהיה לה מספיק זמן לטפל בעניינים שלה.

אנחנו משקיעים במנהלת הנחל ובכלל, כל הגופים שסביב המנהלת, משאבים אין סופיים לשיקום הנחל והטיפול פה, ועד היום הושקעו מאות מיליוני שקלים בדבר הזה. אבל צריך להגיד, הנחל יכול להיות מחר נקי, זה לא איזה משהו מאוד מורכב, כל מה שצריך לקרות, צריך להגיד דברים נוכחים. כדי שהנחל יהיה נקי מחר, צריך לעצור את הזיהום מהרשות הפלסטינית והיא אחראית לזיהום הזה, בניגוד להתחייבות המפורשת שלה בסעיף 12 להסכם הביניים.

אני שמעתי פה את כל הטענות כאן לאחריות הישראלית, אני לא יודע מה עומד ברקע ועקיף וזה, אין הזרמה של ביוב ישראלי לנחל הזה. אם דיברו פה על עכר, לצערי אני חייב להגיד ואני אגיד את זה בהכי עדין שאני יכול, לא ממש זכינו לשיתוף פעולה של הרשות הפלסטינית בנושאים של העכר. בנושא של העכר הוא נושא דרמטי, כי העכר בעצם גורם לחוסר יכולת לטפל בביוב עצמו וגורם לכמויות אדירות של ביוב להגיע לנחל ואנחנו עצרנו את זה. אנחנו עצרנו את זה, לא בהכרח בזכות סיוע משמעותי שקיבלנו ואנחנו נשמח לסיוע כזה ואני תיכף אתייחס לזה.

התוצאה היא פשוט פיגוע אקולוגי רצוף, אתי בורלא דיברה על זה, גלית דיברה על זה, שפוגע בתושבים של עמק חפר וישראל בכלל. פוגע בחי, צומח, הידרולוגיה, חופים, מה לא ולוקח אחורה כל פעם את המאמצים של שיקום הנחל על כל הכסף שהושקע בזה. יושב הראש, אין מה לעשות, צריך להגיד דבר אחד, הפתרון צריך להיות מיידי. עשרים שנה, כל פעם אומרים שנה הבאה, מודל א', מודל ב', מודל ג', מי שיודע ליצר פתרון שיבוא וישים אותו על השולחן. כרגע עומד פתרון אחד על השולחן, שאגב יש לו עוד נגזרות שצריך לטפל בהן. לאין מה לעשות, כנראה הפתרון שכרגע צריך ללכת עליו זה המט"ש החדש בצד הישראלי, וזה נובע גם מההתנהלות הפלסטינית בניהול של המט"ש בדיר שרף.

אני יכול להראות לאדוני תמונות איך בוצע, יורדת מהמט"ש בדיר שרף, שהוא מט"ש הרבה יותר משוכלל משלנו. שלנו זה בכלל לא מט"ש, זה סוג של מתקן חירום, והיא יורדת אל מתקן החירום שלנו על מנת לסתום אותו. גיורא שחם גם הזכיר כאן את הנושא שהפלסטינאים לא משתמשים במים המושבים, לצערנו, כי אפשר לספק להם המון מים לחקלאות. הם צריכים להגיד, אנחנו משתמשים בזה, כל עוד הם לא עושים את זה, מה יקרה? מה יעשו בעודפי המים? יזרימו אותם לאיפה? אני כבר אומר, שחלק מהתפיסה שלנו של ניהול הנחל היום, על מנת לשמור עליו, זה שלא יזרמו קולחים באיכות נמוכה לנחל.

רק לסכם את זה, אדוני, צריך פה לוח זמנים שהוא לוח זמנים קשוח, כמובן עם גמישות מסוימת, וחייבים פה את העזרה שלך למעקב ריבוני של הוועדה. שלא נפגש עוד שנה, עוד שנה נשמע עוד פעם יש מודל חדש, יש מודל כזה או אחר, עוברת עוד עונת אכה, עוברת עוד עונה עם ביוב ועוד עונה שאנחנו לא מצליחים לפתוח את החופים, כי ביום שפותחים את החופים אז מודיעים לנו שהביוב זורם בנחל ומשרד הבריאות סוגר אותם, זה בלתי אפשרי. בכל מקרה, אנחנו צריכים לצאת למט"ש החדש ובתקופת הביניים, ואגב בכלל, גם אם יש מט"ש חדש ויש פה עוד גורמים שמתעסקים לא רק במט"ש, אנחנו חייבים לעבוד מול הפלסטינאים לצמצם את הזיהום במעלה הנחל.

אנחנו מאוד נשמח לשיתופי פעולה בדבר הזה. הפעלה נכונה של דיר שרף, הקמה של מאגרים נוספים של הפלסטינאים. צריך להפסיק את זרימת הביוב הפלסטינית לבריכות חמצון של טול כרם, וצריך לדאוג לסיוע של הפלסטינים בנושא של המאבק באכר. בנינו מתווה מאוד מורכב, עזרה שלהם תוכל להביא למצב שכמעט לא יהיה נזקי אכר בנחל אלכנסדר. צמצמנו אותם מאוד משמעותית, אבל אנחנו להגיע למצב של אפס נזק. אנחנו זקוקים לשיתוף הפעולה, הם רק ירוויחו מזה, אנחנו רק נרוויח מזה.

תודה. אמיר ארז מנהל אגף מים ונחלים בהגנת הסביבה.

אני לא אחזור על הדברים שנאמרו, על חומרת הבעיה הסביבתית האקולוגית והבריאותית. אני רוצה רק לומר דבר אחד, ראיתם ואני חושב שכולנו השתכנענו שמדובר במתווה די מורכב עם הרבה אי וודאות. אני כבר בדיון אחר עם רשות המים ביקשתי, ואני חושב שראוי שיהיה למדינת ישראל תכנית חלופית. אם חלילה המתווה הזה, שהוא מסובך, לא ייצא לפועל - אני לא רוצה שנגיע עוד שלוש שנים או ארבע שנים ונתחיל את הכל מהתחלה. אני חושב שכדאי שתהיה לנו תכנית מגירה אחרת ולחשוב עליה ולחשוב איך מקדמים אותה, אם המתווה הזה של המכרז הזה לא יצלח. תודה.

מאה אחוז, תודה. ניסים אלמון מנכ"ל רשות ניקוז ונחלים שרון.

אני רוצה להגיד לוועדה ולכל מי שנוכח כאן, מי שמלווה את הנושא של נחל אלכסנדר מקדמת דנא גם כשמנהל הנפה היה וראש העיר של טול כרם מחמוד ג'לאד, והיחיד אולי דיבר אותם בשפתם זה אני, ואני מכיר את זה על בוריים. מה שתקע אותנו לאורך כל הדרך הוא כל מיני חכמולוגים שהם יודעים לדבר, אבל למעשה הם לא עושים כלום. גם עכשיו, גם בישיבה הזו, מנסים לגרור אותנו אחורה. אתם יודעת מה אמר לי מחמוד ג'לאד? תעזוב אותך מהביוב, מה זה מעניין אותנו, זה לא בסדר העדיפות שלנו. ועוד אם אני יכול להשתין עליכם אנחנו נעשה את זה. אז בבקשה, לא לספר סיפורים ולא לבוא בכל מיני זה. אילו ניתן לעשות, לא ניתן לעשות.

אנחנו השקענו מאתיים חמישים אלף שקל בתכנון של מט"ש טול כרם ומזרחה למט"ש של יד חנה. השקענו מאתיים חמישים אלף שקל והיה תכנון מפורט לביצוע. הגרמנים אמרו לנו שאם אתם תהינו מהמים האלה, אנחנו לא נשקיע. אמרנו אנחנו לא נהנה, תטפלו בהם, תשקיעו ואנחנו נעזור לכם ושהמים יילכו אליהם, רק הם לא עשו את זה. למה הם לא עשו את זה? ואל תגידו שאנחנו לא הסכמנו להקים מט"ש שם, פתאום באו עם תכנית חדשה להעביר את המט"ש על יד החומה של בת חפר, צמוד לחומה של בת חפר.

בוודאי שהתנגדנו, כי מישהו חשב שיצמיד את המט"ש ליד החומה של בת חפר, ואפשר לבנות את המט"ש הזה, זה מה שהיה. אז אל תעוותו את הדברים ואל תספרו סיפורים. ושיקמתי להם גם את נחל חדרה בשעה חמש אחר הצהריים עד אחד עשרה בלילה, אתה יודע ברומברג על מה אני מדבר, אז בבקשה תתנו לנו לעשות. תנו לנו להראות, תנו לנו לעבוד ותנו לנו לבצע ומספיק עם הקשקשת של שלושים שנה. אז אני כועס נורא על כל מיני חכמולוגים, שכולם שותפים שיקום של נחל אלכסנדר, כולם חכמים בשיקום של נחל אלכסנדר, אבל אף אחד לא עושה כלום, הגיע הזמן שיבוצע.

אנחנו מציעים עוד שלב, ומר שחם ידידי יודע, אנחנו רוצים לבנות עגנים ירוקים על מנת לטפל בקולחים שזורמים כרגע בנחל בשלב ביניים עד שיהיה המט"ש. אחר כך כאשר יהיה המט"ש נוכל לשדרג את זה ולשפר את מי הקולחים המטוהרים מהמט"ש, על מנת להחזיר אותם לנחל במסגרת הקצאות מים לנחלי ישראל. אז, זו התכנית אני לא רוצה להאריך וגם על זה צריך לתת את הדעת. גם על זה צריך לתת את הדעת וגם לזה צריך להשקיע כסף, על מנת לתת תשובה מהיום למחר, תשובה לא שלמה אבל מלאה.

תודה רבה. גברת דליה טל עמותת "צלול".

עמותת "צלול" כבר לפני עשר שנים מימנה תכנית של השבת מים לנחל, מתוך איזו שהיא אופטימיות שהנה אוטוטו הולכים להקים מט"ש חדש ביד חנה, עברו עוד עשר שנים ואנחנו בדיוק באותו מקום וזה מאוד חבל. אנחנו כמו תושבי עמק חפר דורשים, כמובן, מט"ש עכשיו, אבל מצד שני אחרי כל הדיון פה אני חושבת שהגיע הזמן באמת לעשות איזה שהוא תיאום, כי אנחנו שומעים כאן כל הזמן שמועות, זה מדבר עם זה וההוא מדבר עם ההוא ואנחנו בעצם לא מבינים מה קורה כאן באמת. אני חושבת שצריך לעשות כאן איזה שהוא תיאום רציני עם משרד ראש הממשלה, משרד לשיתוף פעולה אזורי עם כל הגורמים בשטח, בדיוק כמו שעשו בקדרון. הרי, במשך שנים בסופו של דבר היה דיבורים בקדרון, זאב זוכר את זה וגם גיורא שלקח עם עצמו לטפל בזה, היו אלף דיבורים, שמועות וכן הלאה, ובסוף הגיעו למסקנה כן או לא, גם פה צריך להגיע לזה.

אני חושבת שאחרת אנחנו מפספסים פה משהו מאוד גדול ועיקרי. נכון בזיהום צריך לטפל במקור ויש מקומות שאפשר לטפל בו במקור, אז צריך לעשות את זה. עכשיו, ניסים אלמון ולו יש ניסיון, אבל הניסיון שלו הוא לא מהשנים האחרונות. אני חושבת שצריך לעשות יישור קו עכשיו ולראות מה קורה עם זה. לגבי הפטנט של DBOT, שזה משהו די חדש עד כמה שאני מבינה, להגיד לכם את האמת, זה די חשוב בעיניי הסיפור הזה, במיוחד שעכשיו מנסים גם לצרף לזה את מט"ש תנובות. החשש שלי שבסופו של דבר לא ייצא זה ולא זה, זאת אומרת שתנובות בסוף לא ישודרג וגם המט"ש של עמק חפר, ובסוף אנחנו ונמצא ביוב בנחל אלכסנדר גם מיד חנה וגם מתנובות. אז גם על זה אני חושבת שצריך לתת איזו שהיא תשובה שהיא הרבה יותר ברורה לציבור, כי אני לא כל כך מבינה מה קורה שם. זאת אומרת, זה נשמע פטנט, איך אני אגיד לכם, איך ממט"ש של ארבע מאות מיליון שקל ירדתם למאה שבעים מיליון שקל, זה נראה מאוד פישי. אני חושבת שצריך לתת על זה הסברים קצת יותר טובים, לפחות לציבור.

חוץ מזה, באמת העניין הזה של המאגר הוא קריטי, כי אנחנו יודעים בוועדה אחרת דנים פה על עודפי הקולחים שיש כבר היום במדינת ישראל. אנחנו יודעים שאם השדרוג שם לא יהיה באמת לרמה של לישונית פלוס, לא יוקם מאגר כמו שצריך וכל המאגרים האלה יחוברו, אז מה שיקרה הוא שאנחנו נקבל גם קולחים וגם שפכים שכולם יזרמו בסופו של דבר לים. אז פה באמת אני באמת חושבת, כמו שאמיר אמר, את התכנית הזו צריך לסגור הרבה יותר טוב ממה שזה נשמע היום גם את העניין התקציבי וגם את התכנוני, ואולי גם לחשוב על איזו שהיא חלוקת חירום, למקרה שזה לא יצליח. אני הייתי מאוד שמחה אם הוועדה הזו הייתה באמת מתכנסת שוב בעוד מספר חודשים, ושאנחנו נקבל כאן תשובות הרבה יותר ברורות. זאת על מנת, שלא נשב כאן עוד עשר שנים והתכנית הזו של השבת מים לנחל אלכסנדר מלפני עשר שנים באמת תעלה עובש ואבק. תודה.

תודה, דליה. אסף בן לוי מהחברה להגנת הטבע אחרון, לפני שגיורא יענה.

שלום. תודה רבה על זכות הדיבור, באמת בקצרה כי אמרו פה הרבה דברים חשובים. אנחנו כמובן מברכים על קיום הדיון החשוב הזה, אנחנו יודעים ורואים שמדובר בסוגיה שהיא קשה והיא ממושכת. זו לא הפעם הראשונה שהדיון מתנהל פה בוועדה, אבל בפעם הזו, אולי בניגוד מחלק הפעמים הקודמות, אנחנו שומעים כאן על דיונים על תקציבים ולוחות זמנים. יש כאן התקדמות חשובה וגם אם לדעתנו לוחות הזמנים שהוזכרו הם מעט ארוכים יותר ממה שנדרש בשביל להשלים את המכרז, אנחנו מבקשים שייקבע דיון המשך בעוד כשנה או בזמן שהוועדה תוכל, אבל בפרק זמן של כשנה. זאת על מנת, לקבל סטטוס עדכני ולראות שבאמת יש התקדמות מבחינת לוחות הזמנים, על מנת שלא ייקבע דיון נוסף לבקשה של עמק חפר ואז ייפתחו שוב את כל לוחות הזמנים מחדש.

במקביל, עולים כאן הרבה דיונים חשובים לגבי נושא של זיהום חוצה גבולות, גם זיהום נחלים וגם זיהום יבשתי. הדיון הזה חורג מגבולות הדיון הנוכחי על נחל אלכסנדר, ולכן ראוי ואנחנו מבקשים גם, שהתקיים דיון נפרד בוועדת הפנים על נושא של זיהום חוצה גבולות. בדיון הזה ידוע לנו בסוגיות יותר רחבות, כמו שיתופי הפעולה ברשות הפלסטינית ושאר הנושאים שעלו כאן, אבל מבלי לגרוע מהצורך הדחוף לטפל בנחל אלכסנדר, שכאמור אנחנו כבר נמצאים בשלב יחסית מתקדם שלו. תודה רבה.

תודה רבה. גיורא שחם, בבקשה.

הערה אחת רק עובדתית או ההיסטורית, טול כרם והרשות רצו לבנות את המט"ש ממש על הגדר של בת חפר, וכמובן שמדינת ישראל לא יכלה לשים. למפגע כזה יש גם כללים ורדיוסים לאירוע כזה. כרגע הרשות פנתה, ביקשה וסימנה אתר, רובו בשטח A, צמוד למט"ש יד חנה שלנו. לכן, אני יחד עם המנהל האזרחי ומתאם הפעולות בשטחים מתואמים, זאת על מנת לתת להם את ברכת הדרך, לכו בכוחם זה, תצליחו סבבה, לא תצליחו אנחנו מתקדמים לשלנו.

הערה שנייה, האויב של הטוב הוא הטוב מאוד. הייתה תכנית גדולה מצוינת, אין לנו את היכולת להכיל אותה. כרגע, באמצעות כוחות משותפים מקצועיים, באמת מהשורה הראשונה בארץ, הגענו לתצורה יותר צנועה שיש עליה אחריות מקצועית מלאה שהיא תתחקר ותביא את הקולחים לאיכות הנדרשת. עוד איזו שהיא קלישאה שאני רוצה להגיד אותה, שכמו שאמר מאור, גם מסע של עשרת אלפים מים מתחיל בצעד אחד. אנחנו יצאנו לדרך, צעדנו את הצעד הראשון הזה, הקמנו את ועדת המשנה של רשות המים שיש לה גם את הסמכויות שהכרת התעריפים וגם לכוון את הרכיבים, מאשרת את תכניות הפיתוח. שמעתם את הרכיבים הכלכליים של המיזם, שמעתם את נציג אגף תקציבים שאמר שהוא נותן פתרון לדברים המיידים.

אנחנו יוצאים למודל מימוני, בגלל הסוגיה הרגישה של הקיזוז, מודל מימוני בשיתוף המגזר הפרטי, מה שנקרא PPP, והמכלול הזה יוצא את המיזם הזה לדרך. אנחנו בשיתוף פעולה מלא עם הרש"פ, בכל מקום שנוכל לסייע להם באמצעות המדינות התורמות והנציגים שלהם פה בארץ. אני נמצא בקשר כמעט יום יומי איתם, ואנחנו נפגש איתם בקרוב. אנחנו לא עושים את זה מאחורי גבם, אנחנו לא עושים את זה בצורה לאומית, אנחנו עושים את זה כי אין לנו ברירה. לעניין הפקפוק על התכולה ההנדסית של הדבר, זה עבר שיפוט הנדסי ברשות המים ולכן אנחנו משוכנעים שזה יעבוד.

לסיכום, מט"ש יד חנה יצא לדרך. בשמחה נענה לפניות של הוועדה הנכבדה, על מנת לעקוב אחרי ההתקדמות. לוח הזמנים, כפי שאמרנו, אנחנו עושים מאמץ גדול שבמהלך 2023 יהיה לנו זכיין למכרז ה-BOT. אכן זה לוקח שלוש שנים לבנות אותו, אבל ברגע שזה נכנס לתוך המסלול, לתוך הקורליס הזה, ואין לו דרך חזרה והוא פתר את הבעיות הממוניות, אני משוכנע שיבוא סוף למחדל הסביבתי רב השנים שיש בנחל אלכסנדר.

תודה, גיורא.

אני רוצה לסכם: הוועדה קיימה דיון ונדמה לי שזה ברור לכל המשתתפים, ישנן גם חילוקי דעות, אבל אני חושב שיש כמה דברים שאפשר לסכם שברורים לכולם. הדבר הראשון, במקור היה עדיף, כפי שקבע מבקר המדינה, לטפל בשפכים במקור, קרי בטול כרם וברשות הפלסטינית וזה לא נעשה, זה בוודאי לא אשמת מישהו הנמצאים כאן, שזה לא נעשה. דבר שני, השאיפה היא שזה עדיין יקרה, בדיוק כפי שאמר גיורא, השאיפה היא שזה עדיין יקרה, אבל דבר שלישי, ברור שאנחנו לא יכולים לחכות שזה יקרה. ברור שהתושבים במועצה האזורית עמק חפר, ואזרחי ישראל כולם, לא יכולים לחכות שזה יקרה ואנחנו צריכים כמדינה להיות אחראיים למים שזורמים אצלנו ולטהר אותם במהירות הרבה האפשרית.

הדבר הרביעי, שאנחנו רושמים בפנינו את הבטחת האוצר לספק את המימון לכלים הנדרשים ואת רשת הביטחון למכרז הנדרש, שאני מניח שייצא בחודשים הקרובים, אומנם הם לא התחייבו, על מנת שנוכל בערך תוך שנה לצאת לדרך עם יזם. כמובן, כל הזמן הזה יעשה מאמץ גם מול הרשות הפלסטינית והם יוכלו לפתור את הבעיה שם, זה תמיד לטובה. הדבר האחרון, אנחנו ממנים את רשת המועצה גלית שאול להודיע לנו בסוף חודש מארס, בעוד שלושה חודשים, אם הבעיה לא תיפתר בסוף חודש מארס, אבל אם את מתרשמת שעדיין אנחנו תקועים באותו מקום ושלושה חודשים לא התקדמנו לשום מקום, לבקש מאיתנו דיון נוסף ונתכנס לדיון נוסף מספר ימים לאחר הבקשה שלך. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:55.