פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



23
ועדת משנה לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
28/12/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 1
מישיבת ועדת משנה של ועדת העבודה והרווחה
לעניין שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
יום שלישי, כ"ד בטבת התשפ"ב (28 בדצמבר 2021), שעה 11:20

ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות במקומות עבודה

חברי הוועדה: יוראי להב הרצנו – היו"ר

אורי גז - מנהל תחום קידום תעסוקה, נציבות שיוויון לאנשים עם מוגבלות

דפנה מאור - מנהלת המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה, משרד הכלכלה והתעשיה

דן רשל - נציב, נציבות שיוויון לאנשים עם מוגבלות

איאת רחאל - מנהלת האגף לגיוון תעסוקתי, נציבות שירות המדינה

ענת שלהב דורון - משרד העבודה והרווחה

גיא שמחי - הממונה על תעסוקת אנשים עם מוגבלות בלשכת ההסתדרות החדשה

עודד בשן - יו"ר פורום פת

אורן הלמן - סיכוי שווה

חנה גול - יו"ר עמותה ואמא לילד עם צרכים מיוחדים

עדי אבירם - מרכז השלטון המקומי

עמיחי תמיר - יו"ר ארגון זכויות הנכים

נועה בן שבת

אורית ארז

מעין מכלוף, חבר תרגומים


ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות במקומות עבודה

בוקר טוב, אנחנו פותחים את הדיון הראשון של ועדת המשנה לשיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. והנושא הראשון יהיה תעסוקה, ויותר נכון ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלויות במקומות העבודה. אני אמנם על מעט מאוד שעות שינה, מאחר והיה לנו לילה ארוך מאוד בכנסת, אבל התעקשתי לא לדחות את הדיון היום, ואני רוצה להודות ליו"ר הכנסת שאישר לנו באופן מיוחד לקיים את הדיון הזה בשעה הזו, ואני שמח לפתוח את הדיון הראשון הזה בוועדת המשנה.

הוועדה הזאת הולכת לעסוק בשורה ארוכה מאוד של נושאים שמרכיבים את החיים שלנו כאן במדינת ישראל, כבני אדם, כאזרחי המדינה. ואנחנו התכנסנו פה, בשביל לעבור נושא נושא, ולוודא שהצרכים המיוחדים של אנשים עם מוגבלויות מקבלים מענה, ומאפשרים להם ליטול חלק מלא ובלתי נפרד מהחברה. זה נכון עבור החברה הישראלית, וזה בעיקר נכון עבורם כבני אדם, כאנשים שזכאים להתפתח ולצמוח, ולממש את שאיפותיהם וחלומותיהם.

הוועדה הזו, וחשוב לי להדגיש את זה, כי אני ער לעניין הרב שהיא מייצרת, היא האכסניה בכנסת לארגוני החברה האזרחית, להורים לאנשים עם צרכים מיוחדים. שמנו לעצמנו מטרה, וזה חד-חד ערכי לתת לכם ולכן קול, לעשות שימוש בכוח הפרלמנטרי שיש לוועדת המשנה, לטובת קידום המטרות המשותפות שלנו.

אני רוצה להגיד שההחלטה לעסוק כבר בדיון הראשון בנושא של תעסוקה לאנשים עם צרכים מיוחדים היא לא שרירותית. התעסוקה מבחינתי היא מרכז החיים. היא המקום שבו אדם מתפתח, לומד, מבטא את היכולות שלו. המקום שמקנה לאדם תחושת כבוד, סיפוק, ערך ועצמאות. שילוב של אנשים עם צרכים מיוחדים בתעסוקה מבטיח בדיוק את זה. מאפשר להם לחיות חיים עשירים ומלאי משמעות, חיים שהם לא במתקנים סגורים, הרחק מהעין הציבורית. הרחק מאנשים אחרים. אלא במקומות בהם מקיימים חיים מלאים כחלק בלתי נפרד מהקהילה ומהחברה הישראלית.

בהקשר הזה, מכוח התיקון לחוק משנת 2016 מעסיקים ציבוריים מחוייבים לכך שבמקום העבודה יהיה ייצוג הולם של אנשים עם מוגבלות. בעוד מספר רגעים אנחנו נקבל מהגורמים השונים תמונת מצב על אחוז הייצוג של אנשים עם מוגבלויות במקומות העבודה, במגזר הממשלתי, הציבורי והפרטי. אך יותר מכל הנתונים, תכלית הדיון הזה היא להבין מהם החסמים המרכזיים העומדים בדרך ליישום מלא של חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, שמציב רף של חמישה אחוז של אנשים עם מוגבלויות.

נכון, בהרבה מאוד מקרים שילוב של אנשים עם מוגבלויות בקהילה מצריך יותר. בתכנון, בתקנים, במשאבים היקפיים. אבל בעיניי זאת השקעה אפסית לעומת התמורה, שהיא לאפשר לאנשים לממש את החיים שלהם. לאפשר להם לחוש משמעותיים ובעלי ערך. לאפשר להם להיות חלק מהחברה שלנו. מהמרקם שהופך אותנו למי שאנחנו. כפרטים וכחברה. השילוב הזה לא רק יוצר סביבת עבודה מכילה ומקבלת, אלא גם חברה סובלנית הרבה יותר. חברה שאני רוצה לראות את עצמי כחלק בלתי נפרד ממנה.

אנחנו נתחיל בדיון הזה, וראשון הדוברים אולי גם יתקבל פה בברכה, על תחילת כהונתו כראש הנציבות לשיוויון לאנשים עם מוגבלויות. דן רשל, נמצא אתנו כרגע בזום. אני רוצה לאפשר לך לפתוח את הדיון עם דברי פתיחה. ואני חושב שכולנו שמחים מאוד שאתה האיש שנבחר לעמוד בראש הנציבות. ואני באופן אישי מצפה לעבודה משותפת איתך. ואני מאחל לך הצלחה רבה.

תודה רבה יוראי. כבוד גדול להופיע לפניכם כוועדה. לפני כל האנשים המכובדים שנמצאים כאן. וגם תודה רבה על ההקדמה המאוד מאוד תכליתית, מאוד מאוד נכונה, ומדוייקת בנושא החשוב הזה.

איתי כאן גם אורי מהנציבות, שהוא מייצג אותנו פיזית בוועדה. למרבה הצער נפצר ממנו להיות, אבל לצורך העניין אני כאן אתכם.

גם אורי בזום. אני מעודד את כולם להגיע לזום. ככל שיהיו פחות אנשים כך ייכנסו פחות לבידוד. הכנסת היא לא מקום בטוח בנושא הזה.

אני מניח את שתי ידיי על הדבר הזה. אנחנו בנסיבות מאוד לא שגרתיות. וכמה שאפשר לייצר את הקשרים האלה בדרכים שהן פחות מסוכנות, אז אני בהחלט בעד.

לעצם העניין, אני אתחיל אמירה, שמישהו שאני מאוד מכבד ומעריך אמר לי פעם. הטענה שיש קושי להעסיק אנשים עם מוגבלות, כי המוגבלות יוצרת קושי בהעסקתם, היא טענה כל כך אבסורדית. אבל מעבר לזה, האם אנשים ללא מוגבלות אותם קל להעסיק? זה קל להעסיק אנשים? זה לא קל להעסיק אנשים. בכלל. אז זה נכון שגם אנשים עם מוגבלות לא קל להעסיק, אבל באמת, במרבית המקרים, לא פחות ולא יותר מאשר העסקת אנשים בכלל.

אחרי שאמרנו את זה, המגזר הציבורי, שכולל מבחינתנו, בהגדרה מאוד פשוטה, אבל אפשר גם להסתבך איתה, זה כל גורם שמבוקר על ידי מבקר המדינה. וזה אומר גם משרדי ממשלה, העסקה במשרדי ממשלה, גם העסקה ברשויות מקומיות, וגם חברות ממשלתיות. שהחלק האחרון הוא כמובן עשרות אלפי עובדים.

ולגבי החברות הממשלתיות באמת, החלק האחרון הזה, יש ביניהן, אני אפילו שמח להגיד שרובן, שמקבלות על עצמן את ה"נטל" הזה, נטל במרכאות כפולות ומכופלות. זה לא נטל, כמו שאמרנו זו זכות, וזו חובה, וזה משהו שהכי רחוק מנטל. אבל יש כאלה שמקבלות את החובה הזאת עליהן, כמו למשל באמת חברת החשמל, וסתם בתור דוגמא חברת נצח, של הרכבת הקלה בתל אביב, שלי היה הכבוד להיות דירקטור בה, ויש עוד הרבה מאוד חברות ממשלתיות שעושות את זה, מקבלות את זה בחפץ לב ופועלות למען זה.

אבל גם יש חברות ממשלתיות שמשום מה רואות את עצמן משוחררות מהחובה הזאת. ואני גם אגיד ספציפית, למשל נמלים. נמלים למרות שהם חברות ממשלתיות, לכל דבר ועניין, לא רוצים לקבל על עצמם, ואומרים שהם פטורים מזה. צריך לפעול בנושא הזה, כי זה עוד פוטנציאל להרבה הרבה מקומות עבודה, ואסור לשחרר את זה. זה דבר אחד.

דבר שני, כולנו חיים באותו מקום, אנחנו יודעים שלפעמים בין הכוונה, גם אם היא כנה ואמיתית, לבין הביצוע בפועל יש פער, כי המציאות היא כזאת שלא כל דבר שרוצים ומתאמצים לעשות אותו באמת אפשר לעשות אותו. כל עוד פועלים למען זה. מה שנקרא בנפש חפצה. אז הדברים קורים. ואם צריך להגיע לחמישה אחוז, והדרך לשם לוקחת עוד זמן, זה לא נורא. תמיד יש את היעד, בהקשר הזה מי שעובר את היעד בכלל זה מבורך, אבל כל המהלך של לשאוף לשם, זה מה שאנחנו רוצים לראות. זה למעשה מה שאנחנו שואפים אליו.

דבר נוסף, חייבת להיות אכיפה. די מזמן הגענו למסקנה ששיימינג כשלעצמו זה דבר שלא עובד. ואני כבר לא חושב שיש מי שחולק על זה. צריך אכיפה בנושא הזה, כולל אם צריך סוגים יצירתיים של סנקציות. כמובן אין לנו שום כוונה לגרום נזק, לאף גוף, לאף חברה. אני ככלכלן מאוד מאוד מאמין בחברות שיפעלו למקסם את הביצועים שלהם, את העסקים שלהם. ואנחנו לא רוצים באמת לפגוע. אבל כן צריכות להיות סנקציות, על כאלה שניכר שאין להם כוונה לעמוד בזה.

דן, יכול להיות שאורי יתייחס לזה, אבל אתה לא מוצא שיש לך היום, כנציב, כלים רגולטוריים שמאפשרים לך להטיל סנקציות או עיצומים על גופים שלא עומדים ביעד?

אורי כן יתייחס לזה, אבל יש, אבל לא מספיק, וגם השימוש שמתאפשר לנו בנציבות לעשות בכלים האלה, לדעתי הוא טעון שיפור.

הבנתי. נעבור לנתונים שעל בסיסם נוכל לקיים את הדיון, על איך אפשר לשפר את המצב היום.

רק עוד דבר אחד, יושב ראש הוועדה, שכרגע יש באמת דיונים לגבי הרחבת החוק והחובה, גם למגזר הפרטי. עכשיו אנחנו בטח לא נרחיב על זה כאן, אבל החשיבות של ההקשר הזה כאן זה שככל שנפעיל את החוק, וניישם אותו במגזר הציבורי, בצורה יותר יעילה, ויותר מקסימלית, ויותר באמת שמתיישבת עם החובה, כך הלגיטימציה, גם ליישם את זה ולהעביר את זה למגזר הפרטי תהיה יותר גבוהה. וזה כשלעצמו בעיניי מצדיק את כל המאמצים במגזר הציבורי, כדי באמת להיות הכי ישרים וטהורים ונקיים בהקשר הזה, במובן של נאה דורש – נאה מקיים.

תודה רבה דן רשל, ובהצלחה רבה. אני רוצה בבקשה להעלות את אורי גז. הבמה היא שלך, ואנחנו נשמח לשמוע מה הסטטוס במגזר הציבורי בכל הנוגע לחמישה אחוז עובדים עם מוגבלויות.

בוקר אור, שלום לכולם. אני אורי גז, אני מנהל תחום קידום תעסוקה בנציבות שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים. ובין היתר מפקח על התחום של ייצוג הולם בגופים ציבוריים, תחת פיקוחנו.

על הנציבות בשתי מלים, הנציבות הוקמה מתוקף חוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ופועלת לקידום ויישום של החוק, קידום שיוויון ומניעת אפליה של אנשים עם מוגבלות, קידום נגישות ועידוד השתלבותם והשתתפותם הפעילה של אנשים עם מוגבלות בחברה. בנציבות שלוש מחלקות עיקריות: מחלקת נגישות, שעוסקת בעולמות של נגישות, בפיקוח ואכיפה בעיקר. מחלקת שילוב בקהילה שאני חלק ממנה, שבין היתר מפקחת על ייצוג הולם, והמחלקה המשפטית. כאמור אנחנו חלק ממשרד המשפטים, יש הרבה פעילות משפטית.

מבחינת תיקון 15 לחוק, אז התיקון מדבר על כך שגופים ציבוריים שמעסיקים מאה עובדים ומעלה מחוייבים בעצם לעמוד ביעד העסקה של לפחות חמישה אחוזים עובדים עם מוגבלות משמעותית. כשמוגבלות משמעותית, על פי רוב מתייחסת לאנשים עם ארבעים אחוז נכות ומעלה, או עשרים אחוז נכות, וזכאי שיקום תעסוקתי.

מבחינת התהליך, אז ההצלבה של הנתונים מתבצעת בביטוח לאומי. אנחנו מקבלים את הנתונים מהם. בעצם אליהם מועברים הנתונים מכל הגופים שמכירים באנשים עם מוגבלות, ואת רשימת הגופים הציבוריים שמעבירים משרד הכלכלה והתעשייה. הם מצליבים את הנתונים מעבירים אלינו את רמות העמידה ביעד. אלינו ואל נציבות שירות המדינה. אנחנו מחוייבים לפרסם את הנתונים תוך ארבע עשר יום. בדרך כלל הנתונים מתפרסמים בתחילת חודש אוגוסט.

מבחינת רמות העמידה ביעד, אנחנו מדברים על ארבע רמות עמידה. כאשר עמידה מלאה נחשבת בקרב גופים שמעסיקים לפחות חמישה אחוזים. רמה בינונית זה בין שלושה וחצי אחוזים לחמישה אחוזים. רמה נמוכה זה בין שני אחוזים לשלושה וחצי אחוזים. ורמת אי עמידה זה גופים שמעסיקים פחות משני אחוזים. לשמחתנו כמעט ואין גופים כאלה, אבל עדיין יש.

בכל מקרה, מעסיק שלא עומד ביעד ברמת עמידה מלאה, למעשה שלושת הרמות התחתונות פה בטבלה, נדרשים להכין תכנית שנתית לקידום העסקת עובדים עם מוגבלות משמעותית, ובזה מתרכז הרבה מהפיקוח שלנו בעצם, על פרסום התכנית, על תיקון אם נדרשו לתיקון. אנחנו נותנים פידבקים על התכניות, ויישום התכנית. הכל בהתאם כמובן להוראות החוק.

מבחינת הנתונים, אחוז העמידה ביעד של גופים ציבוריים, כשאנחנו מדברים פה על גופים ציבוריים אנחנו מדברים על גופים שמעסיקים מאה עובדים ומעלה, וזה לא כולל את משרדי הממשלה ויחידות הסמך, שהן תחת פיקוח של נציבות שירות המדינה. אז אפשר לראות שששים ואחד אחוזים עומדים ברמת עמידה מלאה, עשרים ושישה אחוזים ברמה בינונית, שנים עשר אחוזים ברמה נמוכה, ואחוז אחד, שזה למעשה שני גופים, נמצאים ברמת אי עמידה.

בהקשר של רשויות מקומיות, אני אגיד פה עכשיו כמה פילוחים. רשויות מקומיות מהוות כשבעים ושניים אחוז מהגופים שאנחנו מפקחים עליהם. ואם אנחנו רואים פה את הפילוח לפי סוג הרשויות אז אנחנו רואים שבעיריות המצב יותר טוב, לעומת במועצות מקומיות ומועצות אזוריות. כשבעיריות שבעים ושישה אחוזים עומדים ברמת עמידה מלאה, ובמועצות מקומיות חמישים וחמישה, מועצות אזוריות רק ארבעים ושישה אחוזים.

מבחינת חלוקה למגזרים אפשר לראות שהמגזר הדרוזי והמגזר הכללי הם המגזרים שגבוהים יותר מבחינת אחוז הגופים שעומדים ביעד. שוב, הנתונים פה מתייחסים לכמות רשויות שונות בכל מגזר, אז צריך לקחת את זה בערבון מוגבל ביחס לגופים שמיוצגים פה בבודדים או בעשרות מועטות. לצערנו במגזר הבדואי ובמגזר החרדי המצב הרבה פחות טוב.

בחלוקה למחוזות אפשר לראות שבמחוז תל אביב ובמחוז צפון המצב יותר טוב. במחוז ירושלים ובמחוז יהודה ושומרון לצערנו המצב פחות טוב.

קצת על בעצם סיכום של הפיקוח והאכיפה שלנו, שהתבצעה בין השנים 2020-2021. שנת פיקוח מבחינתנו מתחילה בתחילת נובמבר. גופים שלא עומדים ביעד נדרשים להכין תכנית שנתית עד לשלושים ואחד באוקטובר, ובנובמבר אנחנו מתחילים בעצם לאכוף את זה, אל מול גופים שלא פרסמו תכנית עד לתאריך הזה.

בשנה שעברה מאה עשרים ושישה גופים לא עמדו ביעד ונדרשו להכין תכנית שנתית. אנחנו נדרשנו להוציא שבעים ושניים מכתבי התראה לפני צו לגופים שלא עמדו ביעד, לא הכינו תכנית או לא מינו ממונה בהתאם להוראות החוק. ונדרשנו גם בהמשך לזה לשלושים ואחד צווים לגופים שלא נענו למכתב ההתראה. בשנים עברו גם מספר גופים זומנו לחקירה, נשלח אליהם זימון לחקירה, שלא התקיימה בסוף, כי הם בסוף פרסמו תכנית בהתאם להוראות החוק. השנה, בשנה החולפת, לא נדרשנו לזה. בעקבות האכיפה מאה אחוז מהגופים מינו ממונה, ומאה אחוז מהגופים הכינו תכנית.

מבחינת פעולות נוספות, שוב הייצוג הולם זו נישה מאוד ספציפית בפעילות של הנציבות בעולמות התעסוקה. הנציבות גם פועלת לקידום מדיניות שנוגעת לזכויות אנשים עם מוגבלות בתעסוקה. נותנת ייעוץ מקצועי ומענה משפטי לפניות ציבור. פועלת למניעת אפליה והגשת כתבי אישום ותובענות אזרחיות בין היתר. פועלת ליידוע זכויות ומתן כלים, מפגשים והרצאות עם אנשים עם מוגבלות ובני משפחותיהם, ארגונים ומעסיקים, אנשי מקצוע, הפקה של עלוני מידע וחומרים רלוונטיים. פעילות לזיהוי והסרת חסמים וגיבוש מענים נדרשים, סביב משבר הקורונה גם היתה לא מעט פעילות בעולמות האלה. ארגון כנסים וימי עיון, הפצה של מידע ושירותים, איסוף נתונים, מידע ועוד. ושיתופי פעולה. כל הדברים שמניתי זה באמת ביחד עם שיתופי פעולה עם גורמים רלוונטיים, זה אנשים עם מוגבלות, מעסיקים, בתוך הממשלה, רשויות מקומיות, מגזר פרטי, מגזר שלישי וכו'.

מבחינת הפעולות הנוספות שנדרשות, דן נגע בזה, ואני רוצה להניח פה כמה פעולות בהמשך למה שדן דיבר. אנחנו חושבים שנכון להרחיב ולהכיל את תיקון 15 לחוק השיוויון גם על חברות ממשלתיות וגופים מבוקרים, שכיום לא נכללים, מה שאומר שאנחנו לא מקבלים את הנתונים, ומן הסתם הנתונים גם לא מתפרסמים לגביהם, לגבי רמת העמידה ביעד שלהם, וגם לא עומדת מולם חובה להכנת תכנית שנתית, זה גם לא תחת פיקוח שלנו.

ההרחבה באמת של ייצוג הולם למגזר הפרטי, ובתוך זה תיקון לחוק עסקאות גופים ציבוריים, בעיקר לסעיף 2.ב.1 שמדבר על ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות, תנאי לעסקה עם גוף ציבורי. למעשה כשיש ספק או נותן שירות רוצה להתקשר עם גוף ציבורי הוא צריך להראות שהוא פועל לייצוג הולם, ואם יהיה אינדיקציות בנוגע לרמת העמידה ביעד, ניתן יהיה לעגן את זה. אם הוא לא עומד ביעד או כן עומד ביעד, רק אז ניתן להתקשר מולו.

אורי תודה רבה. כמה שאלות. מה החסמים המרכזיים שאתה מזהה בכל אחד מהסוגים של הגופים הציבוריים, שמונע ממנו מלהגיע ליעד של חמישה אחוז? כלומר למה בנק ישראל, מוזיאון תל אביב לאומנויות, מפעל הפיס, הרשות לניירות ערך, לא עומדים ביעד ונמצאים בקטגוריה הנמוכה. מה החסמים שמונעים מהם להגיע לחמישה אחוז.

אז מבחינת החסמים, ביחס לגופים, אפשר לחלק את זה גם לפי קבוצות שיש עוד גורם שיכול לסייע בפעולות מולם. וגם פרטנית. אז כל גוף מתמודד עם מצבים שונים. זה יכול להיות כאמור חסמים שונים. זה יכול להיות קשור למיקום הגיאוגרפי. זה יכול להיות קשור לאופני העיסוק שנמצאים באותו גוף, והפוטנציאל של אנשים עם מוגבלות מתחומי העיסוק האלה להשתלב באותו מקום. וזה יכול להיות בין היתר פשוט העוגן והמוקד שהנושא הזה תופס בקרב אותו גוף – עד כמה ממונה התעסוקה, לצורך העניין, שאמון על התחום הזה באותו גוף, הוא גורם דומיננטי.

אורי, אתה מדבר איתי על הטכניקה. אני שואל ברמה כללית, מה מונע מגופים, האם זה תשומת לב, זאת הבעיה, שגופים לא רואים חשיבות מספיק גדולה בלהקדיש משאבים לטובת העניין הזה? אין חסמים אחרים?

יש עוד הרבה חסמים.

בוא ננסה לגעת בהם.

אז יש חסמים כמובן מהצד של המעסיק, שהרבה פעמים עולים, בהקשר שלא מצליחים להגיע למספיק אנשים עם מוגבלות. אנחנו רואים את זה לפעמים במקרים כשמייעדים משרות מסויימות ולא מצליחים לאייש אותן. הרבה פעמים זה כן נופל גם על הטכני. חשוב להניח את זה. כי עם כל הכבוד לזה שמייעדים משרה, הרבה פעמים לא מפרסמים את זה בפורטל ייעודי, או לא פונים לגופים שיכולים להיות פוטנציאל לגיוס דרכם. ויש גם חסמים, כמובן בתהליכי הגיוס והקליטה, עד כמה התהליכים מותאמים לאנשים עם מוגבלות, עד כמה הם נגישים לאנשים עם מוגבלות, עד כמה המקום עצמו נגיש, סביבת העבודה נגישה. וכן בכל הבסיס של הדברים האלה נמצאת הנכונות של הגופים, והרצון שלהם לפעול לטובת העניין.

ויש גם חסמים מצד העובדים עצמם. אני יכול להגיד לדוגמא על משרדי ממשלה, אבל לא רק. הרבה פעמים המחשבה שאני לא יכול לעבוד במקום כזה, כי אני לא אצליח להתקבל, כי יש מועמדים שיותר טובים ממני, כי ניסיתי בעבר, לפני הרבה שנים, ונתקלתי בחומות שלא אפשרו לי לעבור משוכות ראשוניות בתהליך, וכו'.

אתה מזהה שמרבית הבעיות בהגעה לאיוש המשרות הללו מגיע מהמקום שבו יש משרות מיועדות לאנשים עם צרכים מיוחדים, או מהמקום הזה שהמעסיק לא יודע מי עומד מולו, ומה הלקות שיש לאותו בנאדם? אני באמת מנסה להבין איך אנחנו יכולים לסייע בהקשר הזה. כי הנתונים, אמנם במגזר הציבורי הם סבירים, אבל אני לא מוצא סיבה הגיונית למה אין עמידה מלאה. בחמישה אחוז.

אתה קצת מבקש ממני להיות פה סניגור של הגופים, זו עמדה מעניינת בהקשר הזה בתור הגוף שמפקח ואוכף.

אני מבקש בתוך הגוף שמפקח והרגולטור להצביע לי על החסמים,

אני אגיד מה אני מזהה מתוך התכניות השנתיות לדוגמא, וזה תהליך שאנחנו מתנהלים מולו בשוטף. לצורך העניין בתכניות השנתיות אנחנו רואים הרבה פעמים שגופים מתחייבים לייעד משרות, אפילו כמה שנים ברצף. ולמעשה לא מייעדים אותן בפועל. או מייעדים את המשרות, ולא מצליחים לאייש, וכשאנחנו מבררים למה לא הצלחתם לאייש, אז אנחנו מבינים שפשוט פרסמו משרה ייעודית, ולא נעשו פעולות מעבר. לא פנו לגופים מסייעים לאיתור וגיוס מועמדים פוטנציאליים, ולא נעשו הרבה פעולות מעבר לזה להכשרה של הקרקע לגיוס אנשים עם מוגבלות.

ואיפה אתם נכנסים לתמונה, בהקשר הזה? האם אתם מחברים בין אותם ארגונים?

אני יכול לתת פה משהו שהוא מאוד פרקטי, שאנחנו עושים אותו כל הזמן. בכל מייל פיקוח שאני מתנהל מול הגופים, אנחנו מפנים לגופים שמסייעים, גם מעסיק להיות מעסיק שיותר פתוח ונכון לשלב, גם ברמה של פעולות קונקרטיות. בהקשר הזה תעסוקה שווה, שזו זרוע ביצועית של המטה לשילוב, שמסייעים למעסיקים, מדריכים ממוני תעסוקה וכו'. וגם לגופים שיכולים להוות פוטנציאל לאיתור וגיוס מועמדים דרכם. בהקשר הזה לצורך העניין אגפי שיקום של ביטוח לאומי, ומשרד הבטחון.

אני כן רוצה לשאול אותך, אורי, איזה כלים יש לך על מנת להעניש גופים שלא עומדים ביעדים?

אז אני יכול לציין, התהליך היום הוא מאוד מסורבל, מבחינת תהליך האכיפה. הוא מתחיל בצורה של מכתב יידוע, שאנחנו שולחים לכל הגופים שלא עומדים ביעד. לאחר מכן, אם הם לא פרסמו תכנית אנחנו שולחים מכתב התראה. אם זמן מסויים זה צו, שיגיע לזימון לחקירה. ורק אם וכאשר הם לא נעתרו להכנת תכנית שנתית, שלמעשה לא דורשת מהם יותר מידיי תשומות, אז זה יגיע לחקירה. אף פעם לא הגענו לחקירה. מהבנה פה שהתהליך מסורבל אנחנו יכולים להבין שהרבה פעמים הוא לוקח זמן, ופחות אפקטיבי. ולכן מדובר, יש עכשיו ממש תהליך חקיקה, של מעבר לעיצומים כספיים. ברגע שהסנקציות בהקשר זה יהיו יותר נוכחות, אז גם בעצם האכיפה תהיה משמעותית, והפרסום של התכניות יהיה בשלב הרבה יותר רלוונטי לפעילות. ואנחנו מאוד מקווים גם שנתכנס לשלבים של תכניות העבודה. למעשה היום יכול להיות מצב שגופים מפתחים תכנית שנתית רק בחודש מרץ או אפריל, אחרי שהם קיבלו מאתנו מכתב התראה וצו, והתכנית אמורה להתייחס למה הם הולכים לעשות בשנה הנוכחית.

כלומר המצב הנוכחי הוא שהסנקציה הכי כבדה שאתה יכול להשית על גופים שלא עומדים בהוראות החוק זה מכתב שהנפקות שלו היא "נו-נו-נו".

לא בדיוק. יש סמכויות שהן מעבר. פשוט ההגעה לשם היא מאוד מסורבלת. לצורך העניין אנחנו יכולים לזמן אותם לחקירה, וגם לחקור אותם.

אבל אתה כרגע אמרת שלא נפתחה חקירה אחת.

נכון, כי בסוף מה שהם נדרשים לעשות זה לפרסם תכנית שנתית, זה מבחינתם להתכנס, לכנס את הגורמים הרלוונטיים לכמה שעות, לשבת ולבנות תכנית שנתית. וכשזה מגיע לשלבי האכיפה המתקדמים אז הם פשוט עושים את זה. העניין הוא שהדרך עד לשם היא דרך מסורבלת.

הדברים ברורים. תודה רבה לך אורי. אני רוצה בבקשה לתת עכשיו לנציבות שירות המדינה, לאיאת רחאל, מנהלת האגף לגיוון תעסוקתי, להציג את הנתונים במגזר הממשלתי. אני אשמח לשמוע מה הסטטוס במגזר הממשלתי בבקשה.

רק שאלה קטנה, חשוב מאוד להבין את הפער שהיה בין חקיקה להיום. מה ההבדל, רק אם אפשר שתהיה התייחסות פה, מה היה ההבדל בין 2015 להיום, אם יש נתון כזה, להבין מה היה בשנים האחרונות, ואז אפשר יהיה לקבל פרספקטיבה.

בסדר גמור. נחזור לשאלה שלך מאוחר יותר. אני מאוד רוצה להתקדם ולשמוע מה קורה במגזר הממשלתי. בבקשה איאת.

שלום לכולם, אני מאוד שמחה על הדיון החשוב הזה כאן, לכבודו התכנסנו. אני אציג ביחס לנתונים של נציבות שירות המדינה, והאגף לגיוון תעסוקתי. אני בעצם אגיד, האגף לגיוון תעסוקתי הוקם לפני יותר מארבע שנים, בשנה הבאה נציין חמש שנים להקמת האגף. ובעצם האגף לגיוון תעסוקתי בתפקיד שלו אמון על כל הנושא של ייצוג האוכלוסיות הזכאיות לייצוג הולם, מכוח חוק שירות המדינה מינויים. מדובר בחמש אוכלוסיות, יחד לרבות אנשים עם מוגבלות. וביחס לתפקידים של האגף, זה קודם כל בנושא של גיבוש מדיניות, נהלים, ורגולציה ומעקב מול יחידות שירות המדינה, כחלק מהתפקידים המרכזיים של האגף לגיוון תעסוקתי. התפקיד השני, ובעצם הציר השני של הפעולות של האגף מתמקד בהנחייה וליווי מול יחידות שירות המדינה, למעלה מתשעים יחידות בתוך שירות המדינה. וזה בעצם מתבצע על ידי מינוי ממוני גיוון תעסוקתי, וגם על ידי הנחייה וליווי מול יחידות ההון האנושי בשירות המדינה. ולספק ולתת את הידע והכלים ביחס לתעסוקת האוכלוסיות מרקע מגוון, בדגש על תעסוקת אנשים עם מוגבלות. ביחס להנחייה וליווי, זה קורה גם בשיתוף פעולה עם ממשקים רבים.

אני אציג את הנתונים ביחס לשנים האחרונות. וגם ביחס למיקוד, איפה לנתונים של שנת 2020, מתוך דו"ח הגיוון והייצוג שאנחנו מפרסמים בכל שנה. היום שירות המדינה עומד בשלוש נקודה שבע אחוז, כאשר היעד הממשלתי הוא חמישה אחוז. היתה ירידה בשנים האחרונות ביחס לייצוג אנשים עם מוגבלות. ובשנתיים האחרונות, ובשנים האחרונות, גם עם ההקמה של האגף, המיקוד שלנו הוא לצמצם את הירידה הזאת. אנחנו רואים שבשנת 2019, ושנת 2020 הירידה הזאת התמתנה.

כמה מהיחידות במגזר הממשלתי עומדות ביעד באופן מלא?

יותר מחמש עשרה יחידות עומדות, מתוך משרדי הממשלה,

מה זה אומר מבחינת אחוזים?

מבחינת אחוזים עומדות ביעד הזה של חמישה אחוז כעשרים אחוז מיחידות שירות המדינה. יש יחידות, אני אגיד לך גם מבחינה מספרית, אני אשלח את זה גם מבחינה מספרית, ביחס ליחידות שנמצאות בעמידה בינונית, וכמו שאורי הציג קודם, ביחס לרמות עמידה, גם ביחס לעמידה נמוכה וביחס לאי עמידה.

אנחנו מסתכלים על הנתונים האלה מבחינת, הבחינה שלהם, גם מתוך צנעת הפרט, אותם נתונים ביחס לאנשים עם מוגבלות בתוך שירות המדינה, זה מתבצע על ידי הממשק מול הביטוח הלאומי. אנחנו לא יכולים לפרסם על הנתון ביחס לכל משרד, אלא רק לפי אמות המידה. ובעצם זה רק ביחידות שהן מעל מאה עובדים. היחידות האלה אנחנו יודעים על רמות העמידה ביחס אליהן.

היעד של חמישה אחוז הוא גם ליחידות של פחות ממאה עובדים, לא?

כן. לכל יחידות שירות המדינה היעד הזה.

אז אני רוצה שנתעכב על הנתון הזה. את אומרת שעשרים, פחות מעשרים אחוז מהיחידות עומדות באופן מלא. מהיחידות הממשלתיות, לא הציבוריות. כמה עומדות ברמה נמוכה, או אפסית? מבחינת אחוזים, מהיחידות? אני אגיד לך למה, כי כשאת מציגה שהנתון הוא שלוש נקודה שבע ברמה המערכתית זה קצת מבלבל. אם אנחנו עומדים על פחות מעשרים אחוז מהיחידות שעומדות באופן מלא, המצב הוא מעורר דאגה. ותיכף ניגע לסיבות שבעיניי זה המקום לדון בהן, למה את חושבת שהמצב הוא כזה. אבל קודם כל נדבר על הנתונים. תשע עשרה מהיחידות עומדות באופן מלא. כמה עומדות ברמה נמוכה או אפסית?

בחלוקה הזאת שאנחנו עושים ביחס למערכת הבריאות ומערכת משרדי הממשלה, כחמישים ושבעה אחוז מתוך הייצוג הזה, הנתון הזה נמצא במערכת הבריאות, וכארבעים ושלושה אחוז במשרדי הממשלה. זאת אומרת שיש יותר עמידה במערכת הבריאות, וזה אומר בתי חולים ממשלתיים.

יישר כוח. אבל אני שוב רוצה להתעכב דווקא על המקומות הפחות טובים.

אני אגיד, אני אחלק את זה למרכזים רפואיים לעומת משרדי ממשלה. ביחס למרכזים רפואיים יש כעשרים ושמונה בסך הכל. באי עמידה יש גוף אחד שנמצא באי עמידה, שזה שני אחוז ומטה. זה ביחס לנתוני 2020. כארבע עשרה יחידות הן ברמה נמוכה.

מה זה אומר?

ברמה נמוכה זה אומר בין שניים לשלושה וחצי אחוזים.

ארבע עשרה יחידות מתוך כמה?

מתוך העשרים ושלוש, שזה בעצם אומר ששים ואחד אחוז.

את מדברת כרגע רק על המרכזים הרפואיים?

כן.

יש לך את הנתונים לגבי כל המגזר הממשלתי?

את זה אני אשלח עוד פעם בתום הוועדה.

הנתונים שיש לי, ורציתי שתגידי אותם אולי לפני שאני אומר אותם, הם שתשעה עשר אחוז מהיחידות עומדות באופן מלא, ושלושים ושישה אחוז עומדות ביעד ברמה נמוכה או אפסית. ב-2018. ואני רוצה לשאול אותך, איאת, למה, למה רק תשע עשרה אחוז מהיחידות במגזר הממשלתי עומדות ביעד. אם זה חוק שהממשלה מבקשת עכשיו להרחיב, על המגזר הפרטי, מדוע היא עצמה לא עומדת ביעד. מה החסמים שקיימים, מה הסיבות.

אני אתייחס גם לחסמים, וגם לפעולות מול יחידות שירות המדינה. בעצם העיסוק בנושא הזה של קידום הייצוג ההולם וקידום העסקת אנשים עם מוגבלות התחיל בהרבה שנים לפני, אבל מבחינת כלים זה התחיל מההקמה של האגף, ומינוי ממוני גיוון תעסוקתי, שבעצם זה התפקיד שלהם. קידום התעסוקה, גם מבחינת גיוס, גם מבחינת הנכחת השיח והמודעות לנושא הזה בתוך יחידות שירות המדינה. זה חלק מהתפקיד של ממונה גיוון תעסוקתי, וזה משהו שאנחנו עכשיו רואים את זה במגמה גם של עלייה, גם מבחינת הפעולות.

יש כמה חסמים מול יחידות שירות המדינה. למשל בכל הנושא של איתור מועמדים חדשים, ביחס לאנשים עם מוגבלות, יש מספר נמוך של מועמדים שמגישים לשירות המדינה, ביחס לכל המשרות, וגם למשרות ייעודיות. אנחנו מודעים לפער הזה, והנתונים האלה ביחס למספר היחידות שלא עומדות ביעד זה מטריד אותנו, וזה דגש שגם נציב שירות המדינה הציב כמיקוד אסטרטגי ביחס לפעולות שאנחנו מקדמים.

מה זה אומר? שזה מטריד אתכם, מה זה אומר שזה יעד אסטרטגי, איך אתם מטפלים בבעיות האלה, מה אתם עושים.

אני אגיד איך המיקוד האסטרטגי בא לידי ביטוי. אז קודם כל מינוי ממונה גיוון תעסוקתי. היום הגענו ליותר משמונים ממוני גיוון תעסוקתי. בהתחלה התחלנו עם עשרים ממוני גיוון תעסוקתי. בהתחלה התחלנו עם עשרים ממוני גיוון תעסוקתי, חמישים, והיום בשנת 2021 אנחנו עם יותר משמונים ממוני גיוון תעסוקתי, שמונו בשנה האחרונה למעלה מעשרה חדשים.

מה אותם ממונים עושים?

ממונה גיוון תעסוקתי זה בעצם הפונקציה שאחראית, שהיא בעצם מומחית לקידום נושא הגיוון התעסוקתי, כמו שהאגף לגיוון תעסוקתי מסתכל על זה באופן רוחבי, על כל יחידות שירות המדינה, בכל משרד ומשרד, מינינו ממונה גיוון תעסוקתי, ובשנה שעברה, בשנת 2020 גם הסדרנו את המעמד שלהם בתקנון שירות המדינה, במטרה שכל משרד ומשרד ימנה ממונה גיוון תעסוקתי, גם למשרדים שלא מינו והתעכבו במינוי ממונה גיוון תעסוקתי שלחנו אליהם מכתבים עם דרישה למנות ממונה גיוון תעסוקתי. ובתפקיד שלהם הם אחראים על גם בחינת תמונת המצב, ביחס לאנשים עם מוגבלות וביחס לכלל האוכלוסיות, למפות את הנתונים האלה, להצביע על הפערים, להצביע על החסמים, ולפעול.

איך הם פועלים, הם נדרשים להגיש לנו תכנית עבודה, היום אנחנו בשבוע הבא, בשלושים לדצמבר, עד השלושים לדצמבר הם נדרשים להגיש לנו את התכנית הזו, שהיא בשונה לתכנית הכללית של המשרד ביחס להון אנושי. יש תכנית ייחודית לנושא הזה של גיוון תעסוקתי, ואנחנו שלחנו גם מכתבים לאותן יחידות שלא עומדות ביעד לאנשים עם מוגבלות, שזה גם משהו שכתוב בחוזר של הגשת תכנית העבודה, שאותן יחידות שלא עומדות, הן נדרשות ומחוייבות להתמקד באנשים עם מוגבלות. המיקוד צריך לבוא לידי ביטוי גם בייעוד משרות, זה משהו שגם שלחנו להם לגבי זה מכתבים, שהם צריכים להתמקד באנשים עם מוגבלות, שזה אומר גם לייעד משרות, גם לבצע איתור אקטיבי, יזום, ביחס לגיוס מועמדים חדשים, וגם לבחון את העסקתם בתוך אותן יחידות.

בנוסף לתכניות עבודה, וגם תוך תכנון מול ביצוע, הם נדרשים לדווח מתוך הפעולות שהם פירטו לנו בתכניות העבודה, מה מתוכן מבוצע.

מה הכלים שלך, כרגולטור, כנציבות שירות המדינה, לעשות על גופים ממשלתיים שלא עומדים ביעד? יש לך יכולת להטיל סנקציות, עיצומים כספיים? מה את יכולה לעשות מול שמונים ואחד אחוז מהגופים שלא עומדים ביעד, שמפרים את החוק?

אז ביחס לסנקציות שגם מעוגנות בחוק שירות המדינה מנויים, מבחינת התפיסה ומבחינת הכלים שעומדים לרשותנו, עם ההקמה של האגף, אנחנו מודעים לזה שחלק מהכלים לא היו נמצאים בידי משרדי הממשלה וגם לא היו כלים אפקטיביים כדי לקדם את ההעסקה הזאת. היום אנחנו בדגש על מתן כלים, על ידי גם מינוי ממוני גיוון תעסוקתי.

זה לא מה ששאלתי גבירתי. אני שאלתי שאלה מאוד ברורה. תעני עליה בבקשה.

אני מבינה, ואני מגיעה לתשובה הזאת. אז זה בדיוק לתת את הכלים על מנת לעמוד ביעד הזה. אנחנו מבינים שחלק מהפער ואי העמידה זה גם בגלל כלים שלא היו מצויים במשרדים, וגם להדגיש את זה. אז יש סנקציות שנמצאות מעוגנות בחוק, כמו הקפאת תקינה, כמו דרישה לייעד משרות כחלק מסנקציה. אנחנו כן מבקשים לייעד משרות כחלק מסנקציה.

לא הבנתי, אך זה סנקציה?

מבחינת תקינה, זה לא מה שקורה.

למה זה לא קורה?

אנחנו היינו בשנתיים האחרונות, בשנתיים של גם קורונה וגם מספר מאוד מצומצם של משרות,

מה הקשר לקורונה?

אנחנו בוחנים את הכלי הזה. הוא עדיין לא מיושם.

איאת, אני מוכרח לעצור אותך, כי אני פשוט לא מצליח להבין את הגישה. זרקת את המילה קורונה, כאילו זאת מילת קסם שאמורה לרפא את כל תחלואי העולם. אין קשר לקורונה. את ציינת סנקציה אחת שיש ברשותך, שזו הפקעת תקנים. כמה תקנים הופקעו עד עכשיו, למול שמונים ואחד אחוזים מן הגופים הממשלתיים שלא עומדים ביעד שלהם?

אז אנחנו בוחנים את השימוש בסנקציה הזאת,

אבל לא שאלתי אם את בוחנת. שאלתי נתון עובדתי. כמה תקנים הופקעו?

הופקעו תקנים בעבר. אני יודעת שבשנים האחרונות מההקמה של האגף לא הופקעו תקנים.

תודה רבה לך.

אז אני אגיד שכן יש שימוש, נציב שירות המדינה משמש את יחידות שירות המדינה, גם בתכניות העבודה, לבקש מכל מנכ"ל ומכל משרד לדווח על תמונת המצב בדגש על אנשים עם מוגבלות, וגם לדווח מה הפעולות שמתכננים לעשות בשנה הבאה כדי לצמצם את הפער הזה. זה משהו שנעשה, גם בנציבות המדינה וגם בהצגת תכניות העבודה.

תודה רבה לך. אני רק אגיד לך, הפעולות שאת מציינת של דיווח הן בעיניי נכונות למצב שבו אנחנו נמצאים בחמישים אחוז עמידה ביעד, שישים אחוז עמידה ביעד. אנחנו עומדים כאן על פחות מעשרים אחוז עמידה ביעד, של גופים ממשלתיים. ציין פה נציג הנציבות לשיוויון אנשים עם מוגבלויות שכרגע מתחילים לעבוד על חקיקה של עיצומים כלכליים על גופים ציבוריים ופרטיים שלא עומדים ביעדים. ואני אומר, לפני שאנחנו הולכים לשוק הפרטי ולשוק הציבורי ראוי שגופי המדינה, הממשלה, יעמדו בהתחייבויות האלה. וכשאני שואל מה עושים על מנת לוודא שהגופים הממשלתיים עומדים, אז התשובה היא דיווח.

אני חושב שאנחנו לא נמצאים במקום הזה. זו באמת תעודת עניות גדולה שאנחנו ב-2022 בעוד מספר ימים, ושמונים ואחד אחוז מגופי הממשלה לא עומדים ביעד. וזה כשאנחנו לא מחלים בכלל את החובה הזאת על החברות הממשלתיות ועל גופים נוספים. אז אני חושב שאנחנו לא נמצאים באותו מקום, מבחינה תפיסתית, ואני קורא, ואני אקרא לזה בסיכום, לאמץ גישה הרבה יותר פרואקטיבית, ואגרסיבית אולי, מילה קשה, אבל אגרסיבית, על מנת לוודא שהממשלה מיישמת את החוקים של הכנסת, בראש ובראשונה על ידי הממשלה עצמה.

גיא שמחי, אני שמח מאוד שהגעת. פיזית, למרות שבפעם הבאה, אמנם אני שמח לראות את זיו פניך, וגם את הכלב שלך החמוד, אבל אני קורא לכם, נצלו את האפשרות לעלות בזום. זה הרבה יותר בטוח. גיא, הבמה שלך. אני כן אשמח לשמוע מה קורה במגזר הפרטי, והתייחסויות שלך למה ששמענו עכשיו גם על ידי נציגת שירות המדינה, וגם על ידי הנציבות לשיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות.

קודם כל אני חייב לציין שיש לנו מגמה שמסתמנת ולכן היה חשוב לי לשמוע את הנתון מהנציבות, לגבי תחילת החוק להיום. זה חשוב לדעת איפה אנחנו עומדים, ולאן הגענו מאז ועד היום. את זה לא שמעתי, אבל אשמח לקבל את הנתון הזה.

אנחנו נאפשר לדן רשל להתייחס לדברים שלך.

פשוט נתון מספרי, מה היה בתחילת החקיקה, ומה קורה היום. שתי הערות לגבי הדוברים הקודמים.

האחד, נתחיל בשירות המדינה, עם איאת. העבודה שעושים בשירות המדינה בנושא הזה, אני יודע שיש שם באמת התכווננות מאוד חזקה, ברמת ההצהרה, ומינוי האנשים, שזה כבר חשוב. יש עוד הרבה עבודה לעשות. יש נתון אחד שאני חייב לומר אותו כאן. אני גיליתי אותו ממש לא מזמן. יש מאתיים אנשים עם מוגבלות לפחות שאני מכיר. אני חושב שאולי יש יותר. שמועסקים בשירות המדינה, על ידי חברה קבלנית. הם עובדים כתף אל כתף עם עובדים במשרדם, ומקבלים את השכר מאותה חברה, שמקבלת את הכסף מחשכ"ל, ממשרד האוצר, מעבירה אותו אל החברה. יש מכרז חשכ"ל, שהכסף מועבר אל החברה דרך המדינה, והכסף עובר אל האדם דרך אותה חברת השמה, חברת כוח אדם שהיא בעצם מספקת את השירות הזה בעבור המדינה. אותם מאתיים עובדים, באופן עקרוני למגזר הציבורי הפרטי הם לא נכללים, אין שום התייחסות בחקיקה לנושא הזה לגבי משרדי הממשלה. לדעתי, לפי מה שהבנתי גם מהנציבות שהם לא נכללים בתוך הספירה הזאת. ואם הם יכללו, זאת אומרת יהפכו להיות עובדי מדינה, כמו שהם צריכים להיות כי הם עובדים כתף אל כתף, אז אותם עובדים יעלו להם את המכסות האלה ברגע.

אם אנחנו מדברים על החסם, איאת לא דיברה על זה, תהליכי קליטה. שהרבה אנשים מדברים על חוויה קשה בתוך תהליכי הקליטה לשירות המדינה. אז יש כבר מאתיים עובדים שעובדים שם בתוך המדינה, אבל לא נכללים לייצוג ההולם, וחבל. אז זה כאילו נשמע אופטימי, כשאני אומר יש עוד מאתיים עובדים. אבל כרגע, מבחינתי, כגוף שמייצג את העובדים, אז זה נושא שיכול להגביר את זה.

אני רוצה פה לשים על השולחן שלהסתדרות יש הסכם קיבוצי מול אחד מהגופים האלה, ולי נודע את זה לאחרונה במכרז הזה. ואנחנו נעשה כל מה שאנחנו אמורים לעשות כדי שאותם עובדים יהפכו להיות עובדים כמו כל עובד אחר. וגם ייכללו בתוך הייצוג ההולם, ויעלו את האחוזים. אז זה חשוב היה לי לומר.

לגבי הנושא של האכיפה, דן דיבר קודם על נושא, על עיצומים כספיים. תקשיבו חבר'ה, אני מדבר כרגע על המגזר הפרטי. הממשלה חייבת להוביל פה, אתה צודק יוראי. הממשלה חייבת להוביל פה את האג'נדה. היא חייבת להוביל בנתונים, חייבת להוביל ברמה המקצועית, בכל הרמות, קדימה. גם את המגזר הציבורי, וגם את הפרטי.

במגזר הפרטי, אין לנו כרגע כלי שמודד מהו היישום של הייצוג ההולם. אנחנו כרגע מנסים לתקן, כבר כמה שנים האמת, יש לנו הצעת חוק, שבה תיקון 15 בא לתקן את הנושא הזה, ולייצר כלי מדידה. זה נורא נורא פשוט. פשוט כלי מדידה, זהו, אין לזה שום עלות כספית. שום דבר. ארבע שנים לא מצליחים. ממשלה קמה, נופלת, בקיצור לא הולך. חייבים לקדם את זה. אנחנו בייצוג יש שלושה אחוז במגזר הפרטי, גם מגזר ציבורי דרך אגב, וגם ממשלה. זה ייצוג נמוך. בישראל ישנם שמונה מאות אלף אנשים בגיל העבודה, עם מוגבלות. תחשבו כמה אחוז זה. זה בערך שישית מכוח העבודה במשק. אני הייתי מעריך את זה כשנים עשר אחוז. חמישה אחוז זה ייצוג מאוד נמוך. במגזר הפרטי שלושה אחוז זה עוד יותר נמוך.

עכשיו תראו, המגזר הפרטי, וגם דן לדעתי, אני חושב גם הנציבות וגם כל מי שיושב פה חייב להבין שהתהליכים האלה הם תהליכים ארוכי טווח. כמו שאמר דן, וצדק, הנושא הזה של תעסוקה של אנשים עם וללא מוגבלות הוא מאוד דומה. כי להעסיק אנשים זה מורכב, וגם אנשים ללא מוגבלות זה לא פשוט להעסיק. יש פה תופעה חברתית חשובה ביותר, שקיבלה דחיפה מאוד גדולה על ידי ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה, שנחתם על ידי ראש הממשלה בנט. ואז החקיקה שהתקדמה, ויצרה את הייצוג, את האחוז של הייצוג ההולם. במגזר הפרטי היום הייצוג הוא שלושה אחוז.

ואנחנו רואים, אפשר לראות את זה, את המגמות שקורות בחברה, רק ממה שעובר בסביבה. רמת המודעות שעולה, תכניות טלויזיה, בכך שאתה רואה יותר ויותר, ואני עובד בשטח, אז יותר ויותר מעסיקים שמתחברים אל הביקוש, ואל הגורמים כמו החבר'ה של דפנה שיודעים לתת מענים, גם למעסיק עצמו, וגם מבחינת עובדים וההשמות שלהם והליווי שלהם בעולם העבודה. יש יותר ריכוך של הפחדים שהיו קיימים, וחסמו את הכניסה מצד המעסיק. יש יותר נכונות שלנו, של האוכלוסיות.

גם זה חשוב לומר. כל הזמן תשימו לב, אל תתייחסו רק לצד אחד. זה חשוב ביותר. אבל גם אנחנו במשחק הזה. בואו תשאלו, תעשו סקר, כמה אנשים עם מוגבלות יכולים או רוצים לצאת לשוק העבודה. האמת, לא בגלל שאנחנו מפחדים. לא בגלל שאנחנו כאילו לא יכולים. הרבה פעמים נורא מפחיד. גם אני, כאדם עיוור, לצאת החוצה, לחצות כביש, זה קשה, זה מפחיד. אבל אני צריך לעשות את זה. גם אני, גם לי יש אחריות על כמה אנחנו נהיה חלק מהחברה הישראלית.

כלי המדידה חסר במגזר הפרטי. אני חושב, אם תשאל אותי, שיש ייצוג די גבוה, משום שהייצוג יחסית הוא נמוך, זה שלושה אחוז. ואם יהיה לנו כלי מדידה נוכל למקד הרבה יותר את העבודה שלנו, והגיע ליותר מעסיקים, שלא מצליחים עדיין לעמוד, ולתת להם יותר כלים.

גיא, בהקשר הזה יש כמה שיטות של מודלים ברחבי העולם, של איך לתמרץ את הסקטור הפרטי, בחברות שגדולות ממאה אנשים. למול כלי מדידה כמובן. אחד דוגל כמו שהוצג פה על ידי אורי מהנציבות לשיוויון אנשים עם מוגבלויות לקבוע את זה כסף כניסה למכרזים ממשלתיים. יש כאן מודלים שמדברים על תימרוץ, כלומר לתת נקודות זכות לחברה שעומדת ביעד הזה. איפה אתה עומד?

אני לא אוהב את הדברים האלה. אני לא חושב שאף אחד צריך לקבל תימרוץ כדי לקבל אותי לעבודה. אני עובד מעולה. לא תקבל אותי – תפסיד. תפסיד אותי. אתה לא תקבל עליי כסף. אתה לא תגזור עליי קופון.

אתה מעדיף ללכת על שיטה של העלאת המודעות הכללית בציבור,

לא רק זה. גם השאיפה שלי למצויינות. שים אותי במרכז. אני אדם שרוצה להיות מצויין, ושיקבלו אותי בגלל המצויינות שלי. לא בגלל שאני עם מוגבלות. ולא שיקבלו עליי קנס בגלל שאני אדם עם מוגבלות.

גיא, אני מסכים איתך, ואני מעודד אותך. אתה יחיד סגולה.

לא, אני לא.

אני אומר, אתה יחיד סגולה בנוף הישראלי, לא בנוף של אנשים עם צרכים מיוחדים. אני אבל שואל אותך איך אתה מתרגם את האמירה הזאת למדיניות שתעזור לנו.

אז קודם כל תראה מה היה פה ב-2014. מה שחתום עליו ראש הממשלה שלנו היום. היה פה הסכם הדדי. בין מעסיקים לעובדים. באו שני הצדדים ואמרו רוצים אנחנו. היום, תקשיב טוב, היום מחפשים עובדים עם פינצטה. היום זה הזדמנות אדירה דרך אגב. ולאט לאט, בגלל שהמודעות והתודעה הולכת ועולה, שאנחנו אנשים עם יכולת יצרנית מאוד גבוהה, צריכים את ההנגשות שלנו, צריכים את ההתאמות שלנו, המעסיק יותר ויותר פותח את הדלת ויותר ויותר מכניס. ואז הוא מבין איזה עוצמות יש לו בארגון שלו. כשהוא מבין את זה, הוא כבר לא רוצה לוותר עלינו. והוא רוצה עוד כמונו, ועוד ועוד ועוד. כי ה-diversity מביא ליצרנות גבוהה יותר. מביא לקיימות גבוהה יותר. כל המחקרים בעולם מדברים על זה. לא רק אנחנו.

בגרמניה נתנו קנסות. מה עשו המעסיקים, שילמו כסף. יש להם הרבה כסף. מה אכפת להם. אז ישלמו חמש מאות אלף שקל, ולא יעסיקו. מה הבעיה. ואז יש קרן, והקרן הזאת הולכת אחרי זה לכל מיני מטרות, שאף אחד לא יודע מה עושים איתם.

אני חושב שאת הדברים האלה אנחנו יכולים לבחון אל מול הנתונים שנקבל כשנרחיב את החקיקה.

את זה חובה לעשות.

לשם כך התכנסנו.

עכשיו תראו, אנחנו צריכים להכין תשתיות, יותר תשתיות, כדי שנוכל לחבר בין ההיצע והביקוש. יש הרבה פערים וחסמים בנושא הזה. וזה כבר תכנית מאוד מאוד מורכבת. זה לא לשבת פה ולספר איך עושים את זה. אני יכול להגיד בגדול שצריך שנשב, עשינו את זה כבר, דפנה פה יושבת לידי, עשינו את זה כבר ובנינו מודל משותף של עבודה משותפת של כל הגורמים. של המעסיקים, של ארגון העובדים, של הממשלה, של החברה האזרחית, של הרשות המקומית. של אנשים עם מוגבלות. על בסיס נתונים ומחקרים שבעצם מחברים את כל הגורמים לשולחן אחד, שיודעים לחבר בצורה הרבה יותר טובה בין ההיצע לבין הביקוש, לתת את הליווי המתאים, לתת את ההדרכה הנכונה למעסיק. הרבה אנשים רוצים רק לא יודעים איך לעשות.

אז צריך לשים לב, לא להפחיד, כי הפחדה מרחיקה. לעזור. החברה שלנו היא טובה. אנשים טובים, הם רוצים. רק לא תמיד יודעים איך. בואו נלך בכיוון הזה. בואו נבחן את זה בעוד חמש שנים, כשניתן את כל הכלים. אם אין כלים אי אפשר לעשות. אתה צודק, נבחן את החסמים, ניתן מענים לכל החסמים. ואם הם לא יצליחו בעוד חמש שנים, עם כל זה שפתרנו להם את החסמים שלהם, אז תעניש אותם. עכשיו לא. זה עוד מוקדם מידיי.

תודה רבה גיא שמחי. אני רוצה עכשיו לאפשר לנציגת משרד הרווחה, ענת שלהב דורון, שמצטרפת אלינו בזום, להתייחס לדברים שנאמרו כאן.

שלום, נעים מאוד. אני רוצה להגיד בקצרה, אנחנו פועלים במסגרת מינהל מוגבלויות, ומשרד הרווחה והבטחון החברתי. אנחנו פועלים ומקימים ועושים תכניות חדשות שעוסקות בשילוב אנשים עם מוגבלות על רצף התעסוקה. יש לנו בעצם ברצף התעסוקה, ממסגרת שהיא מסגרת שיקומית תעסוקתית, ועד למסגרות שהן שילוב בשוק פתוח, תוך דגש מאוד גדול על תעסוקה כחוק.

יש לנו קבוצות עבודה בשוק הפתוח לאנשים שנמצאים בתפקוד נמוך. זה אומר קבוצה של אנשים, עד שנים עשר אנשים, שעובדים בשוק פתוח במגוון רחב של תחומים, אם זה טכסטיל, אם זה אופנה, אם זה טכנולוגיה. זה בעצם אנשים שיכולים לצאת לעבוד, יכולים להשתכר בשכר מותאם, וצריכים בעצם ליווי של מדריך צמוד, שנותן את החלק השיקומי.

ובעצם נוצר מצב, אני מאוד מתחברת לדברים של גיא, נוצר פה מצב של אנשים איכותיים, שרוצים לעבוד, ויודעים לעבוד. והם לא עובדים במסגרות, אני מבקרת בקבוצות העבודה האלה ואני לא שומעת יותר את המילה חסד, ורחמים או איזה שהוא מקום של כי ככה צריך, אלא באמת מבינים את הערך המוסף של העבודה, ההתמדה, היכולת ללמוד את סוג העבודה. השילוב באמת מאפשר עבודה כמו כולם בשוק הפתוח, והשפה של התעשייה, ושל הגורמים שמעסיקים את האנשים, מאוד משתנה. יש עוד הרבה מאוד מה לעשות בתחום הזה. אבל אנחנו באמת, אני חייבת לומר שאף על פי ולמרות הקורונה, שיצרה משברים כאלה ואחרים בעולם העבודה, הצלחנו להעלות בשנת 2021 את מספר האנשים בקבוצות העבודה, ופנינו ל-2022, בעצם היום אנחנו מדברים על כמעט תשע מאות אנשים בקבוצות העבודה האלה, אנחנו רוצים להכפיל ב-2022 את כמות האנשים שעובדים בקבוצות העבודה.

כמו כן יש לנו גם שילוב פרטני, של אנשים שיכולים לעבוד ללא ליווי צמוד בשוק העבודה. אני רוצה להגיד שאנחנו נמצאים בקשר צמוד עם הנציבות, בקידום הנושא הזה. אנחנו עובדים בצמוד עם השותפים שלנו במשרדים הנוספים, אם זה משרד הבריאות ומשרד הכלכלה, כדי לעבוד בתאום ובצורה סביב הנושא של הסדרה חוקית של נושא התעסוקה.

אני גם אומר שהיה לנו ביקור של נציב שירות המדינה, בחלק מהתכניות שלנו בקבוצות העבודה, ובהחלט אנחנו מנסים שם גם להניע תהליכים של העסקת אנשים עם מוגבלות, ישירה דרך משרדי ממשלה. הדרך עוד ארוכה, אבל השיח הזה הוא מאוד מאוד חשוב. אני מאוד מתחברת לדברים שגיא אמר, ובאמת רוצה לקוות שבשינוי מודעות ושינוי תפיסה נצליח להוביל שינוי ולקדם את הנושא הזה של העסקת אנשים עם מוגבלות.

אני רק מדגיש שבעיניי הקטר של העניין הזה צריכים להיות משרדי הממשלה בראש ובראשונה, ואחריהם החברות הציבוריות. המגזר הפרטי ידביק את הפער, בדיוק כי הוא מבין את הערך הכלכלי, לצד הערך החברתי שיש בהעסקת אנשים מצויינים באופן כללי, ובפרט אנשים עם צרכים מיוחדים.

שיהיה בהצלחה לכולם. אני מאוד מאמינה בהעלאת המודעות, והעבודה המשותפת הזו, וביחד באמת נצליח. אנחנו היינו ב-2014 במקום אחר, ואנחנו נמצאים היום במקום אחר. אני מקווה שאנשים פה מסכימים איתי, שאנחנו כל הזמן בקידום הנושא של קידום אנשים על פני רצף התעסוקה, הסתכלות על היכולת, תכנית אישית מוכוונת אדם, וזה מה שאנחנו פה דוגלים במינהל, ועם זה אנחנו הולכים קדימה.

תודה רבה ענת. אני רוצה לעבור לנציגת משרד הכלכלה, דפנה מאור. נשמח לשמוע את ההתייחסות שלך.

תודה רבה. קודם כל חשוב לי לציין, התפקיד שלי הוא מנהלת המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה. בתוך מינהל אוכלוסיות. ואנחנו באמת, זה בדיוק מה שאנחנו עושים, בזרוע עבודה, במשרד הכלכלה. וזה בדיוק מה שאנחנו עושים, אנחנו קמים בבוקר בדיוק למשימות הללו. אנחנו עובדים גם על צד הביקוש, וגם על צד ההיצע. ואני אנסה רק לתת את הקונטקסט.

אבל אולי משפט אחד קודם, אני חושבת שכל העבודה הקשה מאוד שמתבצעת בשנים האחרונות, מתנקזת גם להחלטה מאוד חשובה שקיבלה הממשלה, לגבי יעדי התעסוקה של הממשלה ל-2030. בפעם הראשונה נקבע יעד, להעסקת אנשים עם מוגבלות, במסגרת יעדי התעסוקה. וזה נאמר בצורה מאוד יפה. זאת לא החלטה מקרו-כלכלית, זו החלטה מקרו-חברתית. וזה אולי הדבר החשוב, והיום יש לנו רף, ויעד, של תעסוקת אנשים עם מוגבלות בשנת 2030, שהוא עומד על חמישים ואחד אחוז. בשביל לסבר את האוזן, ביום קביעת הרף הזה, או היעד הזה, אנחנו עמדנו על ארבעים ואחד אחוז. ואנחנו מנסים להדביק את הדבר הזה בצורה מאוד מאוד מדוקדקת, כאשר השותף שלנו בבדיקה לנושא הזה הוא המוסד לביטוח לאומי, שבודק את נתוני האמת.

אני מברך על קביעת היעדים דפנה, זה חשוב, אבל אנחנו לא עומדים ביעדים של החוק, שקובע יעדים מאוד ברורים. אז בואי נדבר שניה לא על 2030 או 2050, אלא בואי נדבר על מה קורה היום, ולמה אנחנו עומדים על תשעה עשר אחוז עמידה,

אז אתה צודק שחלק מהבדיקה היא העמידה בייצוג ההולם, בוודאי ובוודאי בגופים הציבוריים. לא רק הממשלתיים. כל הגופים הציבוריים. יש למשל תיקון שצריך להיעשות, והוא בידיים גם של הכנסת, למלא את הקבוצה הריקה של החברות הממשלתיות. היום החברות הממשלתיות לא נמדדות בכלל, בגלל שהן בחוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות קבוצה ריקה. זה משהו שבקלות יחסית שנים מנסים לסדר את זה, זה לא קורה.

אבל בואו נדבר על מה אנחנו עושים כדי שזה יקרה. אז כמו שאמרתי אנחנו גם עובדים על הצד של ההיצע, של העובדים עם המוגבלות. הרבה מאוד עבודה מתבצעת בעניין של הכנה של אנשים לעולם העבודה. גם הכנה של מה שאנחנו קוראים כישורים רכים, אבל לא פחות חשוב מזה, גם הכשרות מקצועיות, וגם להכין אותם למה ששוק העבודה דורש מהם.

כיצד?

אז כמו שאמרתי, זה יכול להיות הכשרות מקצועיות פרטניות, זה יכול להיות הכשרות, שוברים להכשרות מקצועיות ותמיכה בהכשרות מקצועיות לאנשים עם מוגבלות שזקוקים להנגשות. יש גופים אחרים, אני לא יודעת אם המוסד לביטוח לאומי ידבר פה, אבל ידברו גם על הפעולות המשמעותיות שלהם.

כמה אנשים השתתפו בהכשרות המקצועיות? כמה אנשים עברו דרככם?

אני יכולה לדבר רק על מה שעבר אצלנו, במשרד הכלכלה. אנחנו מדברים על כאלפיים איש בשנה האחרונה, שעוברים תהליכים שונים ומשונים. חלקם סטודנטים עם מוגבלות, חלקם עברו הכשרה. חלקם עברו תהליכי השמה מלווה אצל מעסיק.

אני חושבת שאנחנו צריכים, ונאמר פה על ידי גיא וענת, ואני חושבת שזאת התפיסה לפחות שלנו. אנחנו צריכים לעזור למעסיקים לקלוט ולהשאיר עובדים עם מוגבלות. זאת משימה מאוד מורכבת. כאשר אדם מעסיק מחליט לקלוט עובד עם מוגבלות, ותיקף אני אדבר האבחנה בין גופים ציבוריים לגופים פרטיים. אנחנו הולכים על שרשרת שלמה של פעולות, שינגישו עבורו את המשרה. זה מתחיל בתהליך המיון והסינון של המשרה. אולי אפילו עוד לפני זה, בבניית תיאור התפקיד כך שאדם עם מוגבלות בכלל יראה את עצמו רלוונטי לדבר.

אחד הדברים שעובדים הרבה מאוד עם מעסיקים, זה כן משרה מלאה-לא משרה מלאה. הרבה פעמים יותר קל לנו, דרך אגב במגזר הפרטי, בואו נתחיל במשרה נמוכה יותר, בהיקפה, ולאחר מכן אנחנו נתקדם למשרה מלאה או ליותר היקף שעות. כי אנשים עם מוגבלות הרבה פעמים נרתעים רק מהרעיון.

אתם עושים ריצינג'-אאוט לחברות ציבוריות ופרטיות?

בהחלט. דובר פה על מרכזי התמיכה למעסיקים שאנחנו נותנים, אנחנו פונים למעסיקים, מציעים להם סל שלם של שירותים. לא של הטבות. של שירותים. החל מהדרכות, בתוך הארגון, מה זה אומר לקלוט עובדים עם מוגבלות. למה זה חשוב. איך עושים את זה. איך פותחים בכלל את הראש לרעיון של לקלוט עובד עם מוגבלות. ואז אנחנו עושים איתם ניתוחי עיסוק. לפעמים אנחנו יושבים מול מעסיק והוא אומר: לא, אני חייב למשרה הזו בנאדם שומע, או בנאדם רואה. ואנחנו יושבים איתם ומראים להם שיש פתרונות, גם טכנולוגיים, גם אחרים, שאפשר לעשות אולי הצרכת משימות ולייצר מצב שבו אנשים יוכלו לקבל עבודה שמתאימה להם, והמעסיק יקבל את מה שהוא צריך.

אנחנו ממשיכים בתהליך הקליטה והפרסום. יש לנו אתר, פורטל עבודה נגישה, שיש בו משרות עבור אנשים עם מוגבלות. אנחנו מפרסמים את המשרות האלה, מלווים את המעסיק בקליטת העובדים, ולאחר מכן לכל אורך חיי העבודה שלהם. אנחנו במשרד בכובע קצת אחר שלנו, של המטה, נותנים השתתפות במימון התאמות. זאת אומרת מעסיק שקולט עובדים עם מוגבלות יכול לקבל סיוע של המדינה בהשתתפות בהתאמות הנדרשות. בקרוב מאוד יגיע עוד ברבעון הראשון של 2022, יגיע אליכם לכאן תיקון של תקנות ההתאמות שלנו, שאנחנו בהסכמה עם האוצר, אנחנו נאפשר גם לגופים ציבוריים לקבל את ההשתתפות במימון ההתאמות הללו, על מנת שבאמת יוכלו לקבל את מירב הסיוע.

עוד דבר אחד שאני רוצה לציין בהקשר הזה, אנחנו עובדים מאוד קשה, במסגרת מידע שנקרא employtec, יחד עם ג'וינט ישראל, על מנת לייצר טכנולוגיות מסייעות לשילוב של אנשים עם מוגבלות בתעסוקה. אנחנו מחפשים טכנולוגיות קיימות שאפשר לעשות להן איזה שהוא טוויסט קטן על מנת שיוכלו להתאים לאנשים עם מוגבלות. למשל נושא של אפליקציות לפירוק משימות לאנשים עם מוגבלות קוגנטיבית, שיוכלו, יחד עם הטלפון, היום כל אחד מסתובב עם טלפון, לפרק את המשימה שלהם, ובאמת לייצר משימה, לבוא ולראות איך אתה מתקדם. עשית את זה, עכשיו אתה מקבל את המשימה הבאה, עשית את זה, עכשיו אתה מקבל את המשימה הבאה.

דפנה, אולי היינו צריכים לפתוח איתך דווקא.

אני מוכרחה לומר, אנחנו מאוד אופטימיים. אנחנו רואים את השינוי. אני באמת, אני מלווה את התעסוקה של אנשים עם מוגבלות, הצטרפתי מעט לפני החתימה על הסכם ההרחבה. ואני אומרת לך שרואים את המגמה. רואים את השינוי.

איך השפיע החל"ת על ההעסקה של אנשים עם צרכים מיוחדים?

כל הקורונה. קודם כל אנחנו מדברים על אנשים עם מוגבלות. אנשים עם צרכים מיוחדים, כולנו, כל אחד מאתנו. אבל אני אומר שכל נושא הקורונה פגע בראש ובראשונה באנשים עם מוגבלות. שיעור התעסוקה של אנשים עם מוגבלות ירד בצורה גדולה יותר מאשר באנשים ללא מוגבלות.

אני ביקשתי מהמוסד לביטוח לאומי לקבל נתונים של תעסוקה של אנשים עם מוגבלות. לצערי הם לא הצליחו להביא את זה להיום. אבל הלכתי אצלנו, באגף אטרטגיה, שעשו עיבוד לנתוני סקר כוח אדם, ואנחנו רואים שיפור משמעותי ב-2021. התחלנו אותה, רק שתקבלו מושג, אמרתי לכם, ערב קורונה היינו בארבעים ושלושה אחוז של אנשים עם מוגבלות. הרבעון הראשון של 2021 היה עם שלושים ושלושה אחוז, הרבעון השני כבר עלינו לשלושים ושבעה אחוז, וברבעון השלישי אנחנו עומדים על כמעט ארבעים ושלושה אחוז. זה חדשות מצויינות. הן לא מספקות, אבל הן חדשות מצויינות.

דפנה, תודה רבה לך. שרת הכלכלה מאוד מתעניינת בנושא של אנשים עם מוגבלויות בשוק התעסוקה. אני אדווח לה אישית על הפעילות, שבעיניי היא מרשימה מאוד. אני והוועדת משנה הזו שותף מלא שלך לדרך שלך, ושל יתר המשתתפים והגורמים.

אני רוצה לתת עכשיו לעודד בשן, יו"ר פורום פת, תעסוקת אנשים עם מוגבלויות לדבר.

שלום וצהריים טובים לכולם. קודם כל יוראי אני מברך על הפוקוס שאתם שמים לנושא בכלל, ובטח לנושא של השילוב בתעסוקה. למי שלא מכיר, פורום פת זה פורום של שבעה עשר עמותות וארגונים, שבעצם נותנים עבור המדינה ועבור כל משרדי הממשלה, עיקר הארגונים שנותנים את השירותים בפועל בשטח. את השירותים של האיבחון, הכשרה, השמה, לעשרות אלפי מקבלי שירות מכל המגזרים, מכל הגילאים. גם משרד הבריאות, ביטוח לאומי, משרד הרווחה. ובעצם מעבר לפעולה של כל עמותה בנפרד, אנחנו יצרנו איזה שהוא מרחב עבודה משותף, שכדי שיהיה חיבור הרבה יותר טוב, בין החברה האזרחית, המגזר העסקי והמגזר הציבורי, ואנחנו רואים תוצאות ביומיום. רק לפני שבוע היה איזה שהוא דיון כדי לטייב איזה שהן תקנות. עם דפנה מאור, החיבור בין המגזרים השונים יביא לתוצאות אפקטיביות יותר.

אנחנו מבקשים להצטרף למה שנאמר פה, גם על ידי דן, וגם על ידי גיא, על החשיבות הדרמטית של תיקון 15. מסכים יוראי מה שאמרת שנאה דורש נאה מקיים. קודם כל שהמדינה תראה דוגמא למגזר הפרטי. ויחד עם זאת אנחנו חושבים שהיכולת מדידה במגזר הפרטי, בתוך כל המאמצים, ובאמת נעשים פה הרבה מאוד מאמצים בהרבה מקומות, זה קפיצת מדרגה מאוד משמעותית, שנדע, שהמעסיקים יוכלו לדעת איפה הם עומדים. שיוכלו לחשוף את זה לציבור, שהציבור יכול למדוד את המעסיקים ואת החברות הגדולות כמה הם עומדים בדבר הזה. זה גם יפתח הרבה מאוד הזדמנויות קדימה בעבודה שלנו. זה מהצד כמובן של מה שנעשה על ידי המגזר הציבורי, והחשיבות למגזר הפרטי.

אנחנו כארגונים שנותנים את השירות בפועל מאוד מחוברים לשטח, והחשיבות שלנו קודם כל לשפר את תהליכי הליווי ואת המקצועיות של תהליכי הליווי ושל השירותים שהם נותנים, כדי שהם יהיו מאוד אפקטיביים. ופה אני רוצה לתת דגש על נושא של מומחיות. בסוף אנחנו מדברים על אנשים עם מוגבלות, אבל זו קבוצה מאוד גדולה של אנשים, עם צרכים מאוד שונים. המדינה מאמצת את גישת התיפקוד. אני גם מנכ"ל מגדלור, אנחנו נותנים שירותים לאנשים עם מוגבלות ראיה, בסוף אדם שמאבד ראיה בגיל ארבעים וחמש, חמישים, הוא צריך התאמות טכנולוגיות, מהצד של המעסיק. הוא צריך שהמערכת מידע, כשהוא נכנס למקום עבודה תהיה נגישה.

עודד, אפרופו הדברים שלך לגבי מינעד אנשים שנכנסים תחת כנפי החוק, האם אתה בעד להרחיב את מינעד הלקויות, ואולי להוריד את אחוז הנכות שמאפשר הכרה, כמו שעלה פה על ידי מספר גורמים?

כרגע אנחנו רואים שעמדת הפורום במה שמוגדר עכשיו, הציג את זה גם אורי בהתחלה, שאנחנו רואים בזה, זו עמדת הפורום, שזה מה שצריך להיות. לפעמים עולים קולות מתוך הארגונים על אנשים עם מוגבלות הרבה יותר מורכבת, ודווקא ספציפית איך אפשר לבדוק האם מעסיק מה שנקרא תופס את המכסות במוגבלות היותר קלה, ואיפה ההזדמנויות של האנשים עם האתגרים היותר מורכבים. אז אנחנו חושבים שצריכים להשאיר את זה, אנחנו חושבים שצריך ליצור מגוון של ליווים ופתרונות על פי הצרכים. ליווי לאדם עם בעיית אוטיזם זה לא ליווי לאדם עם בעיית ראיה. זה לא הפתרונות, זה לא ההנגשות שצריך לאדם או למעסיק. וכנ"ל לאנשים שצריכים הנגשות אחרות. יש ליצור מגוון של מומחיויות ולא פתרון אחד לכולם.

אנחנו מברכים ביחד, החברה האזרחית והמגזר הציבורי והמעסיקים, ביחד נצליח להביא את השינוי.

פורום פת עושה עבודה יוצאת מן הכלל, חשובה מאוד, ואני שמח שאתם כאן, ושאתה כאן דיברת עודד.

אורן הלמן, בבקשה.

אני רוצה להגיד שזו באמת התרגשות גדולה מאוד בשביל כולנו, שזו פעם ראשונה לדעתי בכנסת שיש ועדה, תת ועדה, גורם אחד שעוסק בעניין הזה של אנשים עם מוגבלות, ומרכז את הטיפול בתחום הזה. זה דבר אחד, וזה חדשות מאוד מאוד טובות עבור כל מי שעוסק בתחום. ומעבר לזה גם הבחירה שלך לתפקיד הזה יוראי, היא גם כן בשורה מאוד מאוד טובה. יצא לנו לדבר לא מעט פעמים, ואני עוקב אחרי הפעילות שלך, ואני חושב שהמחוייבות שיש לך לתחום הזה, ביחד עם המיקוד של תת הוועדה בתחום באנשים עם מוגבלות, מאוד מאוד תעזור.

חשוב להבין שבישראל היום יש בערך תשעה משרדי ממשלה לפחות שעוסקים בנושא של אנשים עם מוגבלות. מה שגורם להרבה מאוד בירוקרטיית יתר, אנדרלמוסיה רגולטורית וכמובן גם הרבה מאוד חוסר תאום, ופגיעה גדולה מאוד במיצוי הזכויות, בכל התחומים, אבל בעיקר בעולם השילוב בעבודה.

אני אגיד שאני מייצג פה את סיכוי שווה, סיכוי שווה זה גוף, הוא לא עמותה, הוא גוף התנדבותי, שמפעיל דף פייסבוק וגם דף לינקים, ביחד יש לנו יותר ממאה אלף חברים בדפים האלה. כולל גם פורום גדול מאוד של מנהלי וסמנכ"לי משאבי אנוש בחברות שונות. ואנחנו בעצם נותנים חשיפה, מצד אחד לאנשים עם מוגבלות שמחפשים עבודה, בשפתם, בדרך שבה הם מתבטאים, בדרך שבה הם בוחרים להציג את עצמם, בלי התערבות שלנו, למעט עריכה פה ושם. ומצד שני, משרות שמיועדות רק לאנשים עם מוגבלות. כי אנחנו לא מאמינים, וסליחה מכולם, לא מאמינים בהעדפה מתקנת. בעינינו זה חרטה-ברטה, כי זה בעצם משאיר את האפשרות לקלוט או לא לקלוט בידי המעסיק. ומי שרוצה יקלוט, גם בלי העדפה מתקנת, ומי שלא רוצה לא יקלוט, גם עם העדפה מתקנת. ולכן זה בעינינו לא רלוונטי.

אני רוצה להגיד שברור, אני שומע את הדיון, שכולם עושים הכל. והכל בסדר, והכל יש התקדמויות. אני, אם אתה מרשה לי להיות,

הקשבת לדברים שלי במסגרת הדיון? אני בהחלט הייתי למול הנתונים.

שכל אחד יבחר. אני פחות אופטימי מכולם, אני חייב להגיד, בייחוד בתקופת הקורונה ואחרי הקורונה. משום שכל מגמה שלא תהיה, בסופו של דבר מעמידה אותנו בפני המציאות, והמציאות היא קשה מאוד עבור אנשים עם מוגבלות. כל סוג של מוגבלות. אנחנו יודעים שיש גיוון גדול מאוד של מוגבלויות, אבל אנשים עם מוגבלות, לפי דעתי, אמרה את זה קודם דפנה, מחקרים מראים את זה, נפגעו קשה מאוד בתקופת הקורונה. אם לפני הקורונה היו חמישים ושלושה אחוזים מהאנשים עם מוגבלות שלא עבדו, אז אחרי הקורונה זה גדל בצורה משמעותית. משום שמעבר לזה שהם בקבוצות סיכון, ולא יכולים לצאת מהבית, חלק מפחדים בכלל לצאת מהבית, אז יש גם פי ארבעה אנשים עם מוגבלות שהוצאו לחל"ת או פוטרו כתוצאה מהקורונה. וזה הגדיל בצורה משמעותית את העניין הזה. ומי שיצא ראשון בדרך כלל גם חוזר אחרון לעולמות האלה.

אני רוצה להגיד שבסופו של דבר השילוב של אנשים עם מוגבלות, בתפיסה שלי, שונה לחלוטין בשני מגזרים. יש את המגזר העסקי, תיכף נדבר עליו. ויש את המגזר הציבורי, הממשלתי, שהוא החשוב ביותר. למה הוא חשוב ביותר, כי שם, מעבר לזה שהם נכנסים ועובדים, ויש שם את החוק של החמישה אחוזים, חוק שיזמנו לפני בערך שבע שנים, שמחייב שילוב שלהם, שם בעצם המגזר הציבורי לא רק מקבלים תנאי העסקה שהם הוגנים, עם מינימום אפליה, ומקסימום יציבות. אלא הם גם הופכים להיות חלק מתהליך קבלת ההחלטות. ההחלטות לגבי אנשים עם מוגבלות מתקבלות בגופים ממשלתיים, במשרדי ממשלה, בחברות ממשלתיות, ברשויות מקומיות, ולא בשופרסל, בתנובה או בפרטנר. חשוב להבין את זה.

אני אומר שיש בעיה גדולה מאוד, בהיבט של האכיפה. כי החוקים שאתם מחוקקים בכנסת, נציגי הציבור, נבחרי הציבור, כשהם לא נאכפים הופכים להיות המלצה. והחוק הזה שמחייב שילוב של חמישה אחוזים הוא בגדר המלצה, משום שיש בו מנגנונים מאוד ברורים של אכיפה, אבל הם לא מיושמים. ואני בעניין הזה דרך אגב אופטימי, משום שנבחר לאחרונה נציב שיוויון לאנשים עם מוגבלות חדש, קוראים לו דן רשל, לדעתי הוא אמור להשתתף בדיון הזה, והרוח שאני שומע מהכיוון שלו היא של, מעבר לחקיקה, גם אכיפה של החוקים. וזה בדיוק תפקידו של הרגולטור בעניין הזה, הוא הרגולטור על המעטפת, כלומר על מה שהוא לא שרות המדינה. וצריך לזכור שבשרות המדינה עצמו, זה נציבות שרות המדינה, חבר'ה, תתחילו לאכוף. ועל המעטפת, שזה עיריות, רשויות מקומיות, חברות ממשלתיות, זו נציבות שיוויון לאנשים עם מוגבלות. וחבר'ה, גם אתם תתחילו לאכוף, ולדעתי דן יוביל את המנגנון הזה.

צריך לזכור, ואני שומע, ואני נדהמתי לשמוע שיש חברות ממשלתיות, ואני עובד בחברה ממשלתית, שיש חברות ממשלתיות שחושבות שהחוק הזה לא חל עליהן. אז אני אומר מי אתם בכלל שתעשו דין לעצמכם. החוק הזה חל על כל גוף ממשלתי, כולל כל החברות הממשלתיות. וכל חברה שמנסה להתחמק מהחובה הזאת, שהיא גם זכות, לא מבינה שהיא שייכת לציבור והיא שייכת גם לאנשים עם מוגבלות שעובדים פה, וגם להורים שיש להם אנשים עם צרכים מיוחדים. וזאת חוצפה אם יש חברה כזאת שחושבת שיש אנשים עם מוגבלות, שמונה מאות אלף אנשים עם מוגבלות, שחושבת שהיא לא צריכה להעסיק חמישה אחוז מהעובדים שלה מתוכם. זאת חוצפה, ולטעמי צריך פשוט לאכוף אותם, ואם צריך לתקן את החוק אז לתקן את החוק.

לשם כך התכנסנו. דן רשל פתח את הדיון, ואנחנו שמחנו מאוד לארח אותו. אני מודה לך מאוד על הדברים שלך.

רק עוד דבר אחד, משפט אחרון, צריך לזכור, אנחנו חמישה מיליון אנשים שרלוונטיים לעניין הזה. אבא שלי אדם עם צרכים מיוחדים. יש בישראל מיליון אנשים עם צרכים מיוחדים ומוגבלות. יש להם הורים, אחים ואחיות. תזכרו, המעסיקים הפרטיים, וכאן אני פונה אליכם. אנחנו נקנה רק במקומות שמעסיקים אנשים עם מוגבלות. ואני קורא לכל ההורים ולכל המשפחות המיוחדות לשים לב לזה. תהיו לקוחות של מקומות שמעסיקים אנשים עם מוגבלות. תאמין לי, לא תצטרך שום חקיקה כלפיהם. אנחנו כוח צרכני עצום, ואנחנו נפעיל את הכוח הצרכני שלנו. אז תודה רבה, ובהצלחה בעבודה החשובה הזאת, וגם לך יוראי.

תודה לך. ומהורה אחד, להורה אחרת. אני רוצה בבקשה לאפשר לחנה גול לומר מספר מלים.

שלום נהוראי, ואני מאחלת לך הצלחה בוועדה המדהימה הזאת, שהיא מאוד חשובה. אני אמא של עמית, בוגר בן שלושים ואחת, על הרצף. אני יו"ר עמותה שמקימה בית לחיים ומרכז תעסוקה בהוד השרון, ואני חברה בוועדה שהקים שר הרווחה שעוסקת במרכזי תעסוקה לתפקוד נמוך.

אני רוצה רגע להתייחס לדברים שנאמרו פה על ידי דוברים. אני ממליצה שנעשה או נפעל למען תיקון בחוק, שאכן יופעלו סנקציות למגזר הציבורי. כי קודם כל המגזר הציבורי חייב להיות מודל מייצג לארץ כולה. וכפי שנקבע בחוק, אם זה חמישה אחוז, שישה אחוז, הם צריכים לקבל עובדים לחיקם, ולאמץ אותם.

אני חושבת שאפשר גם לפעול בדרכים טובות. לייצר מדדי הצלחה במגזר הציבורי, שהם צריכים לעמוד בהם, וזה הכל אפשרי. זה הכל עניין של הסברה ואיך לעשות את זה.

בנושא של המגזר הפרטי אני חושבת שצריך לייצר אינסנטיב כלכלי אמיתי להקלות במס וכאלה בכדי שזה אכן יהיה כדאי להם. למרות מה שגיא אמר, שמאוד ריגש אותי, שיקבלו אותו כי הוא הכי טוב שיש. אבל אני לא בטוחה שזה נכון לכולם, ושזה מתאים לרובם. מהמקום שאני מכירה הרבה מאוד בעלי צרכים מיוחדים אני חושבת שזה פחות מתאים.

אני חושבת שאנחנו צריכים לפעול להקמה של חברות כוח אדם שיעסקו רק בזה. בליווי והטמעה של בוגרים עם צרכים מיוחדים בתוך המשרדים עצמם, עד שהם יוכלו להיות עובדים מן המניין. וזה תהליך. זה לא פעם אחת, פעם שנייה וגמרנו. זה תהליך הרבה יותר ארוך ועמוק.

והמלצה נוספת שאני רוצה לדבר עליה, לנסות להקים מרכזים, מרכזי הכשרה טכנולוגיים, מרושתים בארץ, בכדי שאנשים עם צרכים מיוחדים, ובוגרים עם צרכים מיוחדים, יוכלו לעסוק בתחומים האלה, ששם החוזקות. שם רובם יכולים לעבוד מול מחשב, ורובם יכולים לעבוד בטכנולוגיה ולעסוק בזה, ושם אנחנו צריכים לאפשר ולעשות את זה.

תודה רבה לך על הדברים החשובים. לפני שניתן לעמיחי תמיר לדבר, אני רוצה לעבור להתייחסות קצרה של מרכז השלטון המקומי. עדי אבירם, בבקשה.

קודם כל אני רוצה לברך את דפנה על מה שהיא אמרה, שבאמת פותחים את זה גם למגזר הציבורי. כי אני עבדתי איתה, והם עזרו לנו המון.

אחת הבעיות הותיקות שהרשויות והמגזר הציבורי, אנחנו לא יכולים לדעת מי עובד אצלנו, אנחנו מקבלים מהביטוח לאומי את ספירת האחוזים. בעצם אף אחד לא יכול לדעת את זה. אבל העניין הוא שיש לנו מכרזים, ואז אנחנו נעשה מכרזים, אבל ההגדרה פה של האחוז, קשה לאמוד אותה, בתור רשות שמנהלת את זה. זה גם לא כל כך נכון, ובאמת עושים בעיקר לפי המכרזים. אז אם עושים חובת מכרזים, ולא באים עובדים, אי אפשר לראות את זה במפה הסופית, ביטוח לאומי בעצם שהוא מפרסם. זו אחת הבעיות. זה לא אומר שאין עובדים.

היה פה גם הנושא של מה האחוז. יכול להיות שבאמת עובד עם מוגבלות קשה, כשנכנס לרשות, אז כולם ידעו. אבל יכול להיות שהאחוזי נכות כן אפשר להוריד אותם בקצת, כי ארבעים אחוז בזה ועשרים אחוז בזה, אז לא תמיד אנחנו מכסים. ולמרות שלנו נראה שאדם עם מוגבלות, הוא לא נכנס לשיכלול.

עדי תודה רבה לך על הדברים. אני אתייחס גם אליהם בסיכום.

קודם כל תודה על הרשות דיבור. הזדמנות לעשות דבר שלא מקובל אצלי, לברך אותך, את הוועדה. אני נחשב לאחד שמבקר, וגם על הנושא היום, שהוא מאוד מאוד חשוב, אנחנו עוסקים בו, משתדלים לשתף פעולה עם כל עמותה שרוצה לשתף פעולה.

הערה כללית, אולי בגלל שאני בא מעולם מדעי הרפואה, ולא מדעי החברה, כשמציגים לי אחוזים אני לא בדיוק יודע מה המשמעות של זה. צריך לקבל יותר נתוני תעסוקה כדי לנתח בצורה אולי יותר מדוייקת.

אני רוצה להתייחס למספר נושאים, שעוסקים בתעסוקת אנשים עם מוגבלות, בראש ובראשונה לחוק לרון. כיום חוק לרון הוא חסם עבודה ברור. הדיסריגרד אמנם עלה, אבל הוא עלה בצורה יחסית לא גבוהה. המפלגה שלך הציעה להעלות את הדיסרגרד, אחד וחצי כפול השכר הממוצע במשק. אנחנו הצענו קצת יותר. זה לא כל כך משנה. הלוואי שנגיע למה שאתם מציעים.

הוא עלה בצורה משמעותית.

הוא עדיין נמוך מאוד. דבר נוסף, יש הטבה שמאוד מעודדת העסקה של אנשים עם מוגבלות, וזה הפטור ממס הכנסה. ומשום מה יש כאן פגיעה לגבי אנשים עם מוגבלות, והורדה של שליש מהפטור ממס הכנסה. יש צורך לחשוב איך מתקנים את זה מחדש, ולאו דווקא על ידי הליכה לבתי המשפט ולהגיש תביעה נגד הפגיעה הזו, כי היא באמת פגיעה שאני רק יכול להתפלא איך דבר כזה קורה.

נקודה אחרונה שאני רוצה להעלות במסגרת הדיון היא תעסוקה מתקנת, שבה יש ניצול בוטה של אנשים עם מוגבלות בעבודה, וזה דבר שחייבים לשפר, ואני מקווה שתיקח על עצמך את הנושא הזה. תודה רבה.

לוקח. אדוני הנציב, מספר דברי סיכום לך, ואז אני אסכם את הדיון ונתפזר.

תודה יוראי. אני רק רוצה להתייחס לדברים האחרונים, שאמר ד"ר תמיר, גם בהקשר של הדיסרגרד, וגם בהקשר של הפטור ממס הכנסה. לגבי הדיסרגרד, אני חושב שבמציאות הנוכחית במדינה, בכל מה שקשור לתעסוקה לאנשים עם מוגבלות, אדם עם מוגבלות לדעתי לא צריך בכלל להגיע למצב שהוא מתחיל לחשב, לעסוק בחישובים, האם כדאי לו לצאת לעבודה או לא כדאי לו. ולכן כל הדיסרגרד, בכלל, הוא מאוד מאוד בעייתי, וככל שאי אפשר בלעדיו, אם באמת זה המצב, הוא צריך להיות בסכום הרבה הרבה יותר גבוה. אדם עם מוגבלות לא צריך לעסוק בחישובים אם משתלם לו לצאת לעבוד או לא. הוא פשוט צריך לצאת לעבוד. זה דבר אחד.

לגבי הפטור ממס הכנסה, והפגיעה בפטור הזה. אני חושב שחלק מהעוול שאנשים דווקא מפספסים אותו בהקשר הזה, מלבד הפגיעה עצמה, זה הבידול שזה יוצר בין סוגי מוגבלויות. מכיוון שהפגיעה בפטור לא חלה, לא על נכי צה"ל, לא על נפגעי פעולות איבה, ואם בהקשר הזה, לפני הפגיעה בפטור לא היה את הבידול הזה, כרגע פתאום יצרו עוד בידול, שלא היה קיים. זאת אומרת המגמה צריכה להיות הפוכה. איפה שיש בידול בין סוגי מוגבלויות, צריך לבטל אותו, לא להעצים אותו. וזה מה שהשינוי הזה עשה. זה משהו באמת נשגב מבינתי. מכל בחינה שהיא.

לסיכום הדיון, באמת נאמרו פה הרבה מאוד דברים, מאוד מאוד חדים ונכונים. צריך כמובן לטפל בכל הזוויות האלה. אבל אם זה לא יהיה בצורה מעמיקה, בצורה עניינית, אז זה יחטיא חלק גדול מהמטרות פה. קודם כל עצם זה שהתת ועדה הזאת קיימת, ופועלת, זה כבר התקדמות עצומה, שאנחנו צריכים באמת לחבק אותה. זו פריבילגיה שיש פה לכולנו, שצריכים לעבוד עם התת ועדה הזאת, בראשותך אדוני, באופן אינטנסיבי. וזה מה שבכל מקרה בנציבות אנחנו מתכוונים לעשות.

כל סוגיה שעלתה פה שווה טיפול ומחשבה מעמיקה. ובאמת יש לנו הרבה מאוד מה לעשות. זה מה שהולכים לעשות מעכשיו.

תודה רבה דן. אני רוצה להודות לכל משתתפי הדיון הזה, באופן כללי, שוב להדגיש את החשיבות שאני רואה בפיקוח ובקידום של מגוון הסוגיות שקשורות לחיים של אנשים עם צרכים מיוחדים, או אנשים עם מוגבלויות. בראשם ובמרכזם עולם התעסוקה. היום נגענו בפרק של ייצוג הולם. אנחנו ניגע גם במסגרות תעסוקה מגוונות לאנשים עם מוגבלויות. וביתר הנושאים.

בהקשר הזה אני מוכרח לומר שאני מעט מאוכזב מההתייחסות של נציבות שירות המדינה והנתונים המעט דלים שהוצגו, ביחס לחובה החוקית לעמוד בייצוג ההולם. ואני קורא לנציבות לעשות פעולות יותר ממוקדות, על מנת להגיע ליעד המלא, ובהוראות החוק.

בהקשר הזה אני מוכרח לומר לכם שהתפרצתם, או התפרצנו לדלת פתוחה. אני מקווה שעוד השבוע אני אניח הצעת חוק, או בעצם תיקון חקיקה שהולך להכיל את תיקון 15 לחוק השיוויון גם על החברות הממשלתיות וגם על הגופים המבוקרים. הולך לדרוש ייצוג הולם גם למגזר הפרטי, כלומר לחייב מדידה. ובתוכו גם תיקון לחוק עסקאות גופים ציבוריים. זאת במטרה לראות איך אנחנו נותנים עוד דחיפה לכל העולם הזה. אנחנו הולכים לעשות את ההתאמות הנדרשות. ככל חקיקה שאני מקדם אנחנו נקיים גם מפגשי שיתוף ציבור, גם מפגשים נוספים עם ארגוני החברה האזרחית, ככל שתרצו לקחת חלק.

המטרה שלנו היא לוודא שמדינת ישראל עושה קפיצת מדרגה נוספת בנושא של שילוב אנשים עם צרכים מיוחדים, או מוגבלויות, בשוק התעסוקה. זה חלק מרכזי בחיים של האדם. ואני מאוד שמח על הבשורה הזאת, ועל העובדה שאנחנו יחד הולכים להתקדם גם בנושא הזה. אנחנו נקיים דיונים נוספים בקשר לעולם התעסוקה כאן בוועדה, לצד נושאים רבים ונוספים שנתעסק בהם.

משפט לסיכום, אורן דיבר קודם כהורה. תראו, אנחנו צריכים מפה, גם מהוועדה הזאת, להגיע אל יעדים שאומרים שבעשר, חמש עשרה שנים הבאות, כל ילד שחי היום יוכל לצאת לעולם העבודה ולעבוד בה. אין שום סיבה אחרת שלא. וכל הכבוד, אני מברך על המהלך המדהים הזה, על תשומת הלב ועל ההתייחסויות המאוד ספציפיות בנושא התעסוקה. אנחנו פה כדי לעזור ולקדם כל דבר שצריך, עד להצלחה.

תודה רבה לכל השותפים. ישיבת הוועדה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:40.