פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



33
הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
27/12/2021


מושב שני

פרוטוקול מס' 19
מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
יום שני, כ"ג בטבת התשפ"ב (27 בדצמבר 2021), שעה 11:00

1. סקירת שרת הפנים בדבר האתגרים בהעסקת עובדות ועובדים זרים בענף הסיעוד ומדיניות משרדה בנושא
2. דיווח רשות האוכלוסין אודות הסקר בנושא אי מימוש היתרים להעסקת עובד זר בסיעוד

חברי הוועדה: אבתיסאם מראענה – היו"ר
שרון רופא אופיר

שרת הפנים איילת שקד
תומר מוסקוביץ

–

מנכ"ל, רשות האוכלוסין וההגירה

ענבל משש - מנהל, רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול

משה נקש - מנהל, רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול

ניר פוגל - מנהל, רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול

עינת קולמן - עו"ס, מובילת המאבק להילחם בנטישות קומבינות עו"ז

יפעת סולל - עו"ד, עמותת "כן לזקן"

אלעד זכות - יועץ מנכ"ל של מאיר שפיגלר, בטוח לאומי

רותם שחבר - פורם לביאות ואריות למען חולי סרטן

אריאלה בן צור - עמותת "אחיעוז"

אלכס פרידמן - ארגון "נכה לא חצי בנאדם"

יולי גת - יו"ר איגוד בית אבות "א.ב.א"

נחי רף - מנכ"ל, אגוד בתי אבות א.ב.א

אפרת רותם - איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

דורון רז - יו"ר איגוד נותני שירותי סיעוד בישראל

נתי בלום - ד"ר, מנכ"לית עמותת עמדא - עמותת אלצהיימר ומחלות דומות בישראל

רענן שנהב - עו"ס, אופק רגב עובדים זרים בע"מ

רון אובוז - עו"ד, שותף במשרד אובוז, בורלא ושות'

משה רוטמן - יו"ר מהל"ב

רמי סלהוב - פעיל חברתי בהובלת המאבק בנטישות עובדים

נועה בן שבת

מיכל דיבנר כרמל

חבר תרגומים

סקירת שרת הפנים בדבר האתגרים בהעסקת עובדות ועובדים זרים בענף הסיעוד ומדיניות משרדה בנושא

בוקר טוב לכולם, בוקר טוב לכולן, אנחנו מאוד שמחות שאיילת שקד נמצאת איתנו היום, לתת לנו סקירה בדבר האתגרים בהעסקת עובדות ועובדים זרים בענף הסיעוד ועל מדיניות משרדה בנושא. החלק השני של הדיון, אנחנו נתכבד לשמוע את הדיווח של רשות האוכלוסין, אודות הסקר, בנושא אי מימוש ההיתרים להעסקת עובדת, או עובד זר. גברתי, איילת שקד, בוקר טוב, אנחנו כל כך שמחות שאת איתנו ונענית לבקשה שלנו והגעת. כמובן, אני רוצה להודות לכל מי שמשתתפת איתנו, גם כאן וגם בזום. כרגיל, אנחנו נגיד תודה, אני אגיד תודה לכל מי שבהחלט הגיע, מר תומר מוסקוביץ, הגיע והגיעה. אהלן וסהלן. רשות האוכלוסין, הביטוח הלאומי, החברות, ארגונים, נשים ואנשים טובים וטובות, אכפת להם מאוד והם משתתפות איתנו, כמעט בכל דיון אפשרי.

כמובן, אני רוצה להגיד תודה לוועדה שלי, וועדת העובדות והעובדים הזרים. למנהלת הוועדה מיכל דיבנר-כרמל וליועצת המשפטית של הוועדה נועה בן שבת, ליעל אורבך, לדוברות והדוברים של הוועדה, אורי מיכאל ונועה מינהב, וכמובן, אנחנו נתחיל. גברתי השרה, יש לך את הבמה, להציג לנו את העמדה של משרדך, בנושא ובמשבר, שאני מקווה שאנחנו נצא ממנו, בסוגיית הסיעוד.

תודה רבה. אז אני באמת שמחה להיות פה. אני חושבת שזה נושא חשוב מאוד, אני עוסקת בו כשרת פנים במשרד כל הזמן, ביחד עם תומר, יושב ראש ראשות האוכלוסין וההגירה ועם ענבל, שאחראית על העובדים הזרים ועושה עבודה נהדרת. אז אני אתן איזושהי סקירה קצרה ואז לדברים שאנחנו עושים ואז נשמח לענות על שאלות.

אז בישראל, באופן חוקי, מועסקים כ-57 אלף עובדים זרים, כמטפלים אצל קשישים ובעלי מוגבלויות. שיש סה"כ עוד 20 אלף היתרים, שהם לא מנוצלים, זאת אומרת, מועסקים 57 אלף ויש 77 אלף בעלי היתרים. זאת אומרת, מכל מיני סיבות ההיתרים האלה, לא ממומשים. האזורים הגאוגרפים שעובדים הזרים בסיעוד נחלקים בהם: 30 אחוז באזור תל-אביב, 50 אחוז באזור המרכז, 20 אחוז באזור הפריפריה. אנחנו מודעים לרגישות של הענף הזה, מודעים גם לבעיות שיש ואנחנו באמת, מאז שנכנסתי למשרד, מנסים למקד את שיפור השירות עבור ציבור המטופלים, להקל עליהם בנטל הרגולטורי הנוראי, אני יודעת, שכרוך במציאת עובד זר וגם אנחנו מנסים לטפל בכל נושא האי וודאות הרגולטורית.

אנחנו עשינו בחצי שנה האחרונה, כמה וכמה צעדים, שאני מאוד מקווה שהם באמת יקלו על העניין הזה. אחד, החרגנו כניסה של עובדים זרים בכלל ובוודאי בענף הסיעוד. זאת אומרת, שאם בשנת הקורונה הקודמת ב-2020 נכנסו כ-4,500 עובדים זרים, בתחום הזה, אז השנה ייכנסו כ-8,000 בערך 7,900, שזה נתונים דומים, כמו לפני הקורונה, ב-2019 נכנסו 8,100 והשנה נגיע גם ל-8,000, לא כמו בשנה הקודמת, ששמה באמת נכנסו 4,500 ונוצר מחסור. כדי לחפות על המחסור הזה של הקורונה, אז אם אתם זוכרים העברנו הוראת שעה, באוגוסט 2021. הוראת שעה שבעצם, אפשרה, אנחנו קיוונו שזה יהיה 2,000 עובדים שכבר נמצאים פה, בעצם וכבר מועסקים, להמשיך לעבוד פה, למרות שהם היו צריכים להפסיק לעבוד.

לצערנו, הוגשו פחות בקשות ממה שחשבנו, הוגשו כ-750 בקשות של מטופלים סיעודיים ומתוכם אושרו כ-500 עובדים זרים, זאת אומרת, עוד 500 עובדים זרים לפול. אני הקמתי צוות בין משרדי, ברשות ענבל, שבעיניי זה דבר מאוד מאוד חשוב, לבחון את שיטת העסקה, מה זאת אומרת, אנחנו בוחנים האם נכון לעבור לשיטת התאגידים, זאת אומרת, שכל הפרוצדורה של העסקה, לא תיפול על המשפחה, אלא יהיה תאגיד, שיטפל בזה. מהחישובים שלנו, זה לא מייקר את העסקה, זה מה שענבל צריכה להוכיח לי ואני מקווה שאנחנו – מתי נקבל את התוצאות, עוד חודשיים?

כן, עד מרץ, גברתי.

עד מרץ, אז עד מרץ, אנחנו נקבל את המסקנות של הצוות הזה ואם באמת נראה שזה עדיף, אז נשנה את מודל העסקה ואני חושבת שזה יהיה עדיף למשפחות. אני הגדלתי את מכסת האישורים בוועדה ההומניטרית, מה זאת אומרת, בשנת 2021 המכסה עמדה על 1,800 אישורים בוועדה ההומניטרית, אני שאלתי את ענבל, האם היא חושבת שנגיע למכסה הזאת, אז היא ככה, התלבטה, אני אמרתי לה, בכל אופן בואי נגדיל, הגדלתי את זה ל-3,000, ככה שאדם שמגיע לוועדה ההומניטרית, הוא עובר את תנאי הסף, אז הוא יקבל, זה המטרה שלי, אני לא רוצה להקשות, אני רוצה להקל, אני מבינה את המצוקה של המשפחות. אז אני אומרת שוב, אדם שמגיע לוועדה ההומניטרית, כדי לבקש את הארכת העסקה של העובד הזר שלו, בתחום הסיעוד, אם הוא עומד בתנאי הסף ואין איזה משהו חריג, אז הוא יקבל את האישור, זאת המטרה שלי.

אנחנו עשינו עוד הקלה רגולטורית לציבור המטופלים, כדי להבטיח רציפות. נתתי תקופת התארגנות, למטפלים שנדחו בוועדה ההומניטרית, עד יוני. צריך להגיד שמעל 90 אחוז אישורים בוועדה ההומניטרית מתקבלים. אני באמת, באתי בגישה מקלה, אמרתי למי שעובר תנאי סף ואין בעיה מיוחדת, תאשרו, כדי להקל על כולם. אנחנו עוסקים כל הזמן, בגיוס עובדים חדשים ובהסכמים בילטרליים חדשים. יש לי שאיפה, גם לפתוח את מרוקו, לעובדים סיעודיים. אני חושבת שיש פה אוכלוסיות, שישמחו לקבל גם עובדות ועובדים סיעודיים ממרוקו. אני כבר מודיעה לכם, שהתחלנו בגישושים ובהחלט יש הענות, גם מהצד השני, אז נתתי הוראה להתקדם ואני מקווה שנתקדם בעניין הזה.

גיוס עובדים זרים לבתי אבות. בהתאם להחלטת הממשלה 183, אז צפויים בזמן הקרוב, להגיע עוד 2,000 עובדים סיעודיים לבתי אבות. אנחנו יודעים שזה היה חסר, שבתי אבות התלוננו שחסר להם, אז אני מקווה שבחודשים הקרובים, יגיעו כל ה-2,000 וככה יהיה - - -

מאיזה מדינות? אנחנו יודעות?

כן, מנפאל.

עכשיו יש לנו את ההסכם הבילטרלי ועשינו את ההגרלה, עכשיו הם ממש בשלב החיסונים. מתחסנים ובאים.

זהו, אנחנו עושים גם באמצעים דיגיטליים, באתר של הרשות וכו', להנגיש את כל הרגולציה המורכבת ואת כל מה שאפשר ומה שאי אפשר וכל התנאי סף של הוועדה ההומניטרית וכל התקנות וכל ההקלות, שהמשפחות יידעו. ואני רוצה להודות למספר ארגונים שיושבים פה, שגם מתעסקים בנושא וגם אני יודעת, עוזרים ותומכים במשפחות וזהו. אני אשמח לשמוע, אולי אם אתם רוצים את ענבל קצת ואז שאלות.

כן, ענבל, את רוצה להוסיף עוד משהו?

לא, אני חושבת, קודם כל, תודה לשרה ותודה לגברתי, יושבת הראש. אני חושבת שהשרה סקרה, באופן מאוד רחב, על הפעולות שנעשו בחצי שנה האחרונה. כל הזמן השרה מנחה אותנו להיות פרואקטיביים, להקדים, למצוא פתרונות ומענים לכל הסוגיות. אני יודעת שרבים גם מהיושבים כאן, נפגשים עם השרה וגם איתנו, הדלת שלנו תמיד פתוחה לציבור, אנחנו שומעים את המצוקות ואנחנו כל הזמן מנסים למצוא מענים, בטח בתקופה המאתגרת והמורכבת הזו. כפי שהשרה הנחתה אותי, אז אנחנו באמת, מגבשים עכשיו, עושים איזושהי ראייה, באמת הוליסטית, על כל ענף הסיעוד ומנסים לגבש גם בהתייחס – היינו פה בדיונים קודמים – גם לגבי שיטת העסקה, מה המבנה הרצוי, באופן אחד שהשרה הנחתה אותנו, שלא יהיה תוספת עלויות למטופל, זה היה מלכתחילה על השולחן ובאופן גלוי.

הדבר השני, באמת, למצוא מענה, לכל המצוקות שעולות ובטח לנטל הבירוקרטי, המאוד כבד שיש היום על משפחות. אז אנחנו שקדנו בשקידה ראויה באמת, כל הצוות הבין משרדי ואנחנו נגיש את המסקנות שלנו לשרה, כמובן, או ההמלצות שלנו, בחפוף למועד שהיא הנחתה אותנו.

נפלא. אוקי, גברתי השרה, יש לנו, אני באופן אישי, מבחינת הוועדה ואנחנו כמובן, עוקבות כל הזמן אחרי כל מה שקורה בסיעוד והמשבר שנוצר וגם אנחנו שמחות שאת קשובה וגם תקופת ההתארגנות מאוד עזרה להרבה משפחות ומטופלים ומטופלות. אני אשמח להתייחסותך, לגבי הסוגייה של עבודה ומנוחה, בעצם, זה אחד הדברים הקשים ביותר, שאנחנו מתמודדות אתו, בענף הסיעוד, במיוחד כשאנחנו בעצם, מול סוגייה שבה, המטפלת, או המטפל, נדרש לגור בבית של המטופל, או המעסיק, היא יוצרת, לא מעט פעמיים, סוגייה של גם, פערים חברתיים, גם מקום שהוא צריך בעצם, לישון בו וגם שעות עבודה של סביב השעון.

תחושה של שחיקה מאוד מאוד גדולה, מצד המטפלים והמטפלות והשאלה, האם לסוגייה הזאתי, לא הגיע הזמן, שאנחנו בעצם, נתחיל להתייחס אליה, לגבי שעות עבודה ומנוחה? האם אנחנו בעצם צריכות להגיע לסיטואציה שבה צריך לפתוח את הנושא הזה, כל שיטת העסקה, של 24 שעות בבית של המטופל, שזה מאוד ייחודי למדינת ישראל, אגב, מדינות אחרות, יש שמונה שעות, תשע שעות, מה שמוגדר ובעצם, יש משמרות, אבל לגור בבית של מטופל ומטופלת, זה סוגייה מאוד מאוד קשה. אנחנו גם רואות, איך היא באמת, משפיעה מאוד על כל האוכלוסייה בישראל, גם על אותם מטפלות ומטפלים, האם הסוגייה הזאתי נשקלת?

אם אנחנו נשנה את זה, זה ייקר את עלות העסקה, שגם ככה היא גבוהה, בסוף, עובדים זרים, שמגיעים לארץ, בתחום הסיעוד, הם יודעים למה הם באים, זה לא, את יודעת, זה לא סוד, זה בחירה שהם עושים באופן חופשי וגם ככה, אני חושבת, שצריך דווקא, להסתכל על המשפחות, המשפחות היום מאוד מאוד קשה להם למצוא עובד טוב והסכומים הם כבר די גבוהים, אם גם הרבה מאוד משלמים להם גם בסופי שבוע, שהם לא אמורים לעבוד בסופי שבוע והמשפחות משלמות להם, כדי שיישארו גם בסופי שבוע ועובדה שהרבה עובדים מעדיפים להרוויח יותר ולהישאר גם לסופי שבוע. אז אנחנו, גם משרד הפנים, אנחנו לא אחראים על חוק שעות עבודה ומנוחה, אבל אם את שואלת אותי, אני יכולה רק ככה, מבחוץ להגיד לך, שאני לא חושבת שצריך לשנות את המודל הזה, כי זה ישיט עוד נטל על המשפחות, שגם ככה קשה להם.

אוקי, אנחנו באופן אישי, כן עובדות על הסוגייה הזאתי, של הסדרת שעות עבודה ומנוחה ובכלל, להסתכל אולי, על משהו יותר רחב. בכל זאת, אני חושבת שאנחנו אוכלוסייה ישראלית, היא אוכלוסייה שהולכת ומזדקנת עם השנים ואם תהיה לנו ראייה רחבה, לעוד 20 שנה קדימה, באיזה מצב אנחנו רוצות למצוא את עצמנו, אבל בהחלט, זו סוגייה אקוטית, אפילו בית המשפט שלח את המחוקק, לדון בסוגייה הזאתי, כי הוא בעצמו לא יכול להסדיר אותה.

הדבר השני, מכיוון שיש לנו את תנאי הסף, אני כמובן, אתן לכולם, למי שביקש וביקשה זכות דיבור, לשאול וניתן לשרה לענות. סוגייה אחת, שהיא בעצם, יש קבוצות שלא עומדות בתנאי הסף וגם הוועדה ההומניטרית, היא לא המענה בשבילם והשאלה היא, האם צריך לפתוח את כל החוק הזה, תיקון חוק, של כניסה לישראל ולהחריג קבוצות מסוימות, שהם בעצם בחצי שנה הזאתי, שהוועדה מתקיימת, מגיעים אלינו כל כך הרבה וגם ענבל משש מאוד שותפה למשבר מאוד גדול, של קבוצות מסוימות, שלא מצליחות באמת, להעסיק עובד זר והם לא עומדות בתנאי הסף. האם יש סיכוי שדבר כזה ייקרה?

אז, תראי, אנחנו כל הזמן צריכים לשמור על האיזון הזה, בין הצורך להביא עובדים זרים בסיעוד, שבאמת, זה צורך אמיתי והכרחי, לבין המשימה שלנו כרשות האוכלוסין וההגירה, למנוע השתקעות בארץ, של מהגרים לא חוקיים ואכן, החוק הזה של 13 שנה, הוא לפעמים קשה, כי לפעמים מגיעים עובדים מדהימים, שרוצים להישאר בארץ לעוד תקופה, אבל אנחנו נאלצים להגיד להם, שהם צריכים לעזוב, כי הם כבר 13 שנה פה ובסוף, כן יש לנו אחריות, גם למנוע השתקעות. אז השאלה, איזה קריטריונים, אם הוועדה תפנה אלינו ותראה לנו, שיש קריטריונים שיכול להיות שנכון לשנות, אז אנחנו פתוחים לשמוע, אז כמובן, צריך לעשות תהליך חקיקה, אז הקריטריון של מספר השנים, אנחנו לא נשנה, אבל אם יש קריטריונים אחרים, שאתם חושבים שאפשר להקל ולשנות, אז אנחנו פתוחים לשמוע.

נפלא, אז אנחנו יש לנו חוק מוכן, אנחנו נשמח כמובן, לשתף, את רשות האוכלוסין וגם את גברתי השרה ואנחנו בתקווה שנביא בשורה, לאותם אוכלוסיות, חולים סופניים, אנחנו מדברות על מונשמים, על חולים קשים, שמאוד מתקשים, בדרך כלל, למצוא מטפל, או מטפלת. יופי, נפלא, אני פותחת את הדיון לשאלות, אני ארשום שאלות ואנחנו נאפשר לשרה לענות. עינת קולמן, מהמאבק נגד נטישות וקומבינות, של העובדות והעובדים הזרים, אני מבקשת, יש לך שלוש דקות ועשרים וארבע שניות, נשמע לך הגיוני?

נשמע לי הגיוני.

בבקשה.

אז ככה, קודם כל, אני שמחה שככה, הגעת השרה איילת שקד, כי חשוב לנו מאוד שתתחברי למה שקורה בשטח. דיברנו על הנושא של האתגרים, שיש לכם חברי הכנסת להתמודד, כדי שהקשישים והנכים, יהיה להם טיפול. הבעיה, היא זה ששנים רבות לא מתמודדים עם הנושא הזה. עכשיו, האמירה שלכם, שאתם אומרים, שככה תפעילו ותעשו, היא צריכה להיות אמירה שתגדיר לנו, מתי? מתי? ומה התקציב שאתם הולכים להשקיע, כדי שבסוף, כל אחד מאיתנו יוכל להיות עם עובד זר, אם זה לאבא שלו ואם זה לאמא שלו ואם זה נכה סיעודי. אנחנו רוצים לדעת מתי, זה דבר ראשון.

מתי, מה?

מתי נהיה במצב שיהיה שכר אחיד לכל העובדים הזרים, כי אנחנו לא יכולים לעמוד בעומס של עלות העסקה של 13 אלף, מתי כשעובד זר יוכל לא לסחוט אותנו, כי הוא יידע שאם הוא סוחט אותנו ואם הוא מבקש שנעלה לו את המשכורת, אחרת הוא יעזוב, שאם לא ניתן לו עכשיו לשלוש שעות ניקיון, הוא יעזוב. כל הסחיטות הלא נעימות האלה, מתי יהיה חוק שיגיד, 'סחטת? נטשת? לארצך חזרת', מתי יהיה אכיפה, מתי אנחנו נחוש את האיכפה, שבאמת, אותם עובדים זרים שלא אכפת – את דיברת קודם, על הנושא של היתרים, שאנשים לא מנצלים אותם – הרבה פעמים אנשים לא מנצלים היתרים, כי הם מבינים שזה כזה כאב ראש, להעסיק עובד זר, אוקי, אין אכיפה, אם יש מתלוננים ברשות ההגירה, מתלוננים במשטרה ואומרים, הרביצו, נטשו.

בתכלס המצב נשאר אותו דבר, אז מתי תהיה אכיפה? מתי באמת תחפשו את העובדים הזרים? כלומר, כל הנושא הזה, שציינת, ש-20 אלף אנשים, שלא לקחו היתר העסקה, זה בגלל שאנחנו מבינים את הקושי, שמשרד הפנים דיבר על הנושא הזה, שהוא רוצה לקדם את הוויזות לכל אנשי ההייטק, אוקי, כדי שיהיה יותר עובדים זרים להקל עליהם בנושא הוויזות, אני רוצה שתקלו עלינו, בשטח, הכול זה דיבורים, כי בשטח, כשמגישים בקשה לקבל לוויזה הומניטרית, או עובד זר כזה, או אחר, עוברים איזשהו תהליך מאוד ארוך, לכן אני אומרת, זה יפה לדבר שאנחנו רוצים לעשות דברים ואני מעריכה מאוד, גם את השרה וגם כמובן, את חברת הכנסת מראענה, אבל בפועל, אנחנו רוצים לדעת מתי הדברים ייקרו, כי בסוף אנחנו לא תעשייה ואנחנו לא ביזנס, אנחנו הקשישים והנכים והרמה הכלכלית היא מוגבלת, כמה שאנחנו יכולים לשלם, זה מוגבל ולכן אנחנו מצפים, באמת, לעבודה מכם.

תודה, אני רושמת, את בעצם, עינת, אומרת, מתי ייווצר גם – מר תומר מוסקוביץ, אני חושבת שאתה תוכל גם להתייחס, אנחנו ניקח כמה שאלות, השרה יצאה לוועדת השרים והשרות לחקיקה, אנחנו ניקח שתי שאלות ואז אנחנו נפתח את זה לתשובה שלך – את בעצם אומרת, מתי ייווצר כאן שכר אחיד, לא כל עובד זר הוא יחליט כמה הוא לוקח, את קוראת לזה סחיטה, איך נגיע למצב שהשכר הוא אחיד וטו לא.

וכל האתגרים הנוספים, של הסחיטות, של הנטישות.

אכיפה.

אכיפה, כן.

אוקי, יש לנו את עורכת הדין, יפעת סולל, מעמותת "כן לזקן", בבקשה.

אני מעדיפה לדבר שהשרה תחזור, אם היא חוזרת.

מה?

השרה חוזרת לדיון?

כן, כן, כן, היא יצאה לוועדת השרים לחקיקה, חמש דקות והיא תחזור.

אז אני אשמח לדבר, כשהיא תחזור.

אוקי, רותם.

אני גם אשמח.

את רוצה גם אותה? אז אנחנו יכולות לצאת לפרסומות ואז זה, אוקי, אז רגע, שנייה, אני עושה סדר. אוקי, אריאלה בן צור, "אחיעוז" בבקשה.

היי, קודם כל אני מחזקת את מה שעינת דיברה כאן, לגבי האכיפה, אנחנו נתקלים בזה, אבל הייתי רוצה להתייחס לנושא של המחסור. לא בכדי, השרה אמרה, שאנחנו בעצם, נמצאים היום בדפיציט של עובדים זרים, למרות שיכול להיות שיש יותר היתרים ופחות יישומים בהם, אבל אנחנו נתייחס לזה, כזה יהיה באמת, כשנשמע על הסקר עצמו, אבל אני רוצה לדבר מהשטח, על מה שקורה במחסור. המחסור היום נובע מארבעה סיבות. הסיבה הראשונה התחילה מזה, שבעצם, ב- 2012 בוועדת שושני, החליטו על מכסה, המכסה הייתה נגזרת, מתוך כמות ההיתרים שהיו וזה התאים לאותה עת, מ-2012 זה נשאר על אותם אחוזים, זה דבר אחד.

דבר שני, שאנחנו רואים, שאנחנו יודעים שיש מחסור עצום, באמת, שנת הקורונה, שתי שנות הקורונה, נכנסו פחות עובדים ואנחנו פנינו, לא פעם ולא פעמיים, בבקשה לרשות האוכלוסין, לנסות להשלים את החסר, שהיה בשנת 2020-21 כרגע, אנחנו במחסור, לטענתנו ולפי מה שאנחנו היום, מסקר שאנחנו עשינו אגב, שהוא סקר פרטי והוא בר תוקף, אבל מסקר שאנחנו עשינו, מתוך השבוע האחרון שפנו אלינו, כאלף מטופלים וביקשנו מהם לדעת, למה רק כרגע הם מיישמים, אז הסיבות הן מגוונות, אבל בין היתר, אין עובדים, פונים אלינו ואומרים לנו בפירוש, פנינו לחמש, שש, שבע לשכות, אין עובדים.

את בעצמך מנהלת לשכה פרטית, אז בעצם פונים אליך ואת אומרת להם, אין לי עובדים.

אין לי עובדים, אין לי.

אבל איך את מסבירה את זה? אבל יש פה סטירה מאוד גדולה, תיכף אנחנו - -

אני אתן לך עוד ראיה, כל חודש אנחנו מקבלים מרשות האוכלוסין את אחוזי ההשמה בכל לשכה ועכשיו, הלשכות הן לשכות גדולות ובכל זאת, כולנו עומדים כמעט על 99 אחוזי השמה, קרי, במאגר יש אחוז אחד, זה 500 עובדים שמסתובבים, זה מה שיש.

מסתובבים בכל הארץ.

בכל הארץ. אנחנו פשוט רואים את זה בשטח יום יום ולכן השכר עולה ולכן הנטישה גוברת ולכן זה הפך להיות שירות לעשירים בלבד ולכן יש את הקטע הזה, של הוועדות ההומניטריות, כי כל פעם שיש משבר, אחת לכמה שנים, לוקחים פול של איזה 3,000 עובדים, באיזה מדינה מתוקנת, משנים את התקנה, בהתאם ל- אוקי, תחליטו שזו התקנה, בואו, אנחנו נלך דרך מה שאתם תנחו, אבל לא ייתכן שכל כמה שנים ניקח פול של עובדים ונחליט שמשנים ומתאימים את התקנות, למצב הנוכחי ובעצם, אנחנו פורצים כל פעם את זה מחדש.

אז בואו נחליט מראש, בואו, נניח לצורך העניין, פנינו ואמרנו, תנו לנו אפשרות בשנת 2022, או להכניס יותר עובדים, או לסדר, בוא נעשה איזושהי הסדרה, בואו תחברו את עצמכם ואותנו למציאות הקיימת ואני פשוט מחזקת את מה שנאמר פה. אנחנו רואים שבשנה האחרונה, יש הרבה יותר נטישות של התקופה הראשונה, אם קודם לכן, עובדים נשארו שנה, עכשיו הם נשארים חודשיים ושלושה, למה? כי הם יודעים שהם באו בשכר מסוים ותוך חודש הם יכולים להכפיל כמעט את השכר שלהם, אז בואו אנחנו כולנו צריכים להסתכל לתוך המציאות הקיימת - - -

אוקי, הראלה, תודה הראלה, את בעצם אומרת, אני אצמצם את הזה, בשביל שתהיה לך שאלה טובה, בעצם, מנוסחת, טלוויזיונית. שבעצם את אומרת, המציאות שלנו, כלשכות פרטיות, אומרת, שיש מחסור מאוד מאוד גדול, יש 500 עובדות ועובדים זרים, שמסתובבים בארץ ומחולקים על 99 לשכות פרטיות, נכון? מדייקת ואת אומרת יש פער, בין מה שמוצג, מבחינת הרשות האוכלוסין, למה שהחוויה האמיתית, אתם בתור ספקיות וספקים, של אותו ענף. אוקי, אז זה שאלה שתיים. עכשיו, אני אחזור לעורכת הדין, יפעת סולל, השרה חזרה בשבילך, בבקשה, עמותת "כן לזקן". השרה איילת שקד, פשוט, הנשים פה וויתרו על זכות הדיבור, כל עוד שאת לא פה.

תודה רבה, אני אעשה את זה קצר וממוקד, יש המון המון סוגיות בהקשר הזה ואני באמת, רוצה להתייחס רק לדברים שרלוונטיים כרגע. אנחנו עמותת "כן לזקן" עוסקים בנושא של עובדי הסיעוד והעובדים הזרים בסיעוד, למעלה מ-15 שנה והנחנו על שולחן הוועדה הזאת, הצעה בנושא העסקת עובדים זרים בסיעוד, לפני 12 שנה.

אני לא הייתי פה.

לא, את לא היית פה. לדעתי, ניצן הורביץ היה אז יושב ראש הוועדה ולכן אני רוצה, באמת, לעסוק, קודם כל בסוגייה הזאת, שהוועדה עכשיו יושבת על המדוכה, של הנושא של ההעסקה ונדמה לי, שהמיקוד הוא לא המיקוד הנכון, משום שסוגיית העסקה, היא לא השאלה הטכנית, של מי מפיק את תלוש השכר, שזאת שאלה משמעותית ויש את כל הנושא של מי משלם את הזכויות הסוציאליות - - -

יפעת, רגע, שנייה, את מדברת על שינוי של שיטת העסקה.

כן. כן.

אוקי, אני רק ממקדת אותך.

רגע, ממש בקצרה והנושא של העסקה, הוא לא הנושא הטכני, של מי משלם. הנושא של העסקה, הוא, איך נראית העסקה של עובד זר בסיעוד והעסקה של עובד זר בסיעוד, נראית, באופן, שהוא לא סוגייה טכנית, הוא סוגייה מהותית, שמתייחסת למי אמור לתת מענה למחליפים לעובדים לסופי שבוע, ציינת שהמשפחות משלמות על זה, זה לא חוקי, אז בואי נזכור, אנחנו לא מעודדים עכשיו, פעילות לא חוקית, מעבר לזה, שזה לא חוקי, להעסיק עובדים שבעה ימים בשבוע, נזכור שלא מדובר במכונות, אלא בבני אדם ובני אדם, אינם יכולים ואינם צריכים, לעבוד שבעה ימים בשבוע ולכן, המודל הזה, הוא מודל שלא נותן שירות טוב למטופלים, כמו גם לא ראוי מבחינת שוק העסקה, לכן, הסוגייה המרכזית היא, בנושא העסקה וכן, בסוגייה של העסקה, מה עושים עם סופי השבוע, מה עושים עם החגים, מה עושים שאנשים חולים, מה עושים כשהם בחופשות, הסוגייה הזאתי לא נפתרת במי משלם טכנית.

דבר נוסף, שצריך שחייבים לשים אליו לב, אנחנו לא מדברים כאן על העסקת עובדים שהעבודה שלהם, היא מנותקת מ- איך אני אגיד את זה - מבני אדם, אבל לא דומה העסקה בבניין, להעסקה בסיעוד. העסקה בסיעוד, יש בה היבטים מאוד קשיחים, של צורך הבניה של איך מכשירים את העובדים, מי דואג להביא את ההכשרה של העובדים, מי דואג להתאים, אנחנו לא בעניין טכני, אנחנו מדברים המון המון על מספרים, כמה עובדים יש, כמה עובדים צריך. צריך לקחת בחשבון ואנחנו רואים את זה מאוד מאוד יפה, שמדובר בעובדי הסיעוד הישראליים.

הרבה פעמים עובד הסיעוד, עובדת הסיעוד ברוב המקרים, לא מתאימה למטופל, או למטופלת, שהיא אמורה לעבוד אתו, או איתה, לא מתאימה מבחינת התאמה אישית, אנחנו מדברים על עובדת, שעוסקת בתחומים הכי אינטימיים של המטופל, המטופלת וצריכה להיות גם התאמה אישית ביניהם, בסופו של דבר, אנחנו מדברים בבני אדם ולכן, אני חושבת באמת, שהנושא הזה, של אופן העסקה, אסור להסתכל עליו ברמה הטכנית ואם אנחנו נפתור אותו רק ברמה הטכנית, אנחנו נייצר בעיה יותר קשה, מאשר פתרון, משום שאז אנחנו נגיד, הנה יצרנו איזשהו פתרון והפתרון הזה, הוא לא באמת פתרון, הוא פתרון דמה ואנחנו מיד ביום שלאחר מכן, נצטרך מחדש לדון בסוגיות המהותיות. אני בשני משפטים - - -

לסיים.

כן, כן, אז ממש במשפט אחד. צריך לדבר על תנאי הסף, תנאי הסף שונו, הם שונו באופן שמפלה, באופן מאוד מאוד קיצוני. מטופלים זקנים ונותן העדפה למטופלים צעירים, אנחנו עתרנו בעניין הזה לבית המשפט העליון, בית המשפט העליון ושבטו כבג"צ, העביר ביקורת מאוד מאוד קשה על התיקונים וקבע שמדובר פה באמת, בשינויים שיש בהם קושי רב, הוא עדיין לא נתן החלטה. אני ממש חושבת, שאנחנו לא צריכים להגיע למצב שבית המשפט העליון קובע, שחוק של מדינת ישראל מפלה בין אנשים, על בסיס גיל. אנחנו צריכים לתקן את החוק, באופן שמתייחס לרמת הצורך ולרמת הסיעוד בהם המהותית של המטופלים, בלא הבדל גיל ורק, באמת, באמירה, כל הסוגייה של עובדים זרים בסיעוד, אמרת, זה צורך, זה צורך היום, כי אין לנו מדיניות שמייצרת פתרונות אחרים. אפשר להציג מדיניות שמשנה את כל ההתייחסות, לעובדי הסיעוד ותייצר כאן מצב שעובדים ישראלים, יוכלו וירצו לעבוד בתחום הזה ומסגרות אחרות שנותנות מענים כלליים, לא צריך להתייחס לסוג העסקה הזאת, כמאוד מאוד בעייתי כגזרת גורל. תודה רבה.

תודה, תודה, אז אנחנו לקחנו בעצם שלושה דוברות, אני אחזור על השאלות. לגבי שכר אחיד, בעצם עינת קולמן דיברה על הסוגייה של בגלל המחסור, נטענת כן טענה, שכן, עדיין יש מחסור בעובדות ועובדים זרים והיא מייצרת, המחוסר מייצר סוגייה שכל עובד זר, לא כולם, בעצם, כל אחד דורש את המשכורת שהוא רוצה, זה בעצם, מייצר תחרות מאוד גדולה, אז זאת השאלה של עינת. זה להתייחסותך והשאלה השנייה, היא שוב, המחסור, שדיברה עליה אריאלה בן צור, שאומרת, מה שרשות האוכלוסין מציגה בפנינו, היא מציגה תמונה אחת, של אין מחסור, כל הזמן בעצם, כן נכנסים למדינת ישראל, עובדות ועובדים זרים, אבל בראיה של אריאלה, שהיא מייצגת בעצם, לשכה פרטית "אחיעוז", היא אומרת, אנחנו רואות תמונה שונה לחלוטין ואת יפעת סולל, את שמעת אותה, לגבי מודל העסקה, צריך לראות את בני האדם ומה שקורה בבניין, זה לא קורה בסיעוד. בבקשה, גברתי.

טוב, אז בעניין השכר, של העובדים הזרים, שבאמת, הבנתי שהוא עולה, בגלל, בעצם, שיש מחסור ולכן, יש יותר תחרות, אז חלק מהעובדים, באמת, מנצלים את זה להעלות את השכר שלהם. אני חושבת, שאם נעשה שלושה דברים, קודם כל, נביא עוד עובדים והשנה אנחנו הבאנו כמות יפה, נוצר מחסור בשנה האחרונה של הקורונה, אז אם נמשיך ונביא יותר, זאת אומרת, נעלה את כמות העובדים, אם נעבור למודל של תאגידים ואם נייצר איזשהו סוג של לא כבילה, אבל מחויבות של עובד שמגיע לכאן לתחומים, זאת אומרת לעשות תחומים שונים בסיעוד ועובד שמגיע, נניח, לתחום מסוים, לא יכול לעבור לתחום אחר. אני חושבת ששלושת הדברים האלה ביחד, יובילו לשמירה סבירה על מחירים. ענבל את רוצה להגיד עוד משהו?

אני מסכימה עם השרה, בעצם, יש כפי שהשרה תיארה, הרבה יותר כניסה של עובדים. השרה גם הנחתה אותנו לעשות איזשהם - - -

בתקווה שהם נכנסים דרך הסכמים בליטרליים, האם זה סוגייה שאנחנו רואות שרק הולכת, זאת הכניסה היחידה של עובדים? זאת השאיפה שלנו?

לא, כרגע בענף הסיעוד, התחלנו ביישום של ההסכם הבילטרליים, עם הפיליפינים ביוני 2021. אני חייבת לומר, שזה מאוד מאתגר בתקופת קורונה, ליישם הסכם בילטרלי, עם כל המורכבות שבדבר, אנחנו מצליחים, כל פעם אנחנו מעלים את כמות העובדים שנכנסת, באמצעות הבילטרלי, אני חושבת שכ-900 עובדים נכנסו, במחצית השנה האחרונה, אנחנו נגביר את הקצב ל-2022, זה כולל כניסה של סרילנקה, עובדים מסרילנקה, באמצעות הבילטרלי וכך אנחנו יכולים לחשוב גם, על המכסה, אין מכסה ענפית, כפי שאתם יודעים, אבל יש מכסה של כניסה, של עובדים זרים חדשים. אגב, חשוב לציין, שאריאלה אמרה פה חלק מהדברים, אבל לא כל הלשכות ממצות את המכסה שניתנת להם, אז מחד, אתם אומרים שיש מחסור, מצד שני לא מזמינים עובדים, לפי המכסה שיש לכם, יש אפשרות להזמין עובדים חדשים ואתם לא עושים את זה, כולל הלשכה שלך – "איתני מור" אריאלה.

אנחנו לגמרי מיצינו.

לא, את לא מיצית, את לא מיצית, הנתונים אצלי, אבל לא נורא, אז כן יש אפשרות, עדיין לא מיצו את המכסה, יש לשכות שלא מזמינות בכלל, יש לשכות שמזמינות פחות מהמכסה שניתנת להם. כן, אנחנו עושים בחינה ל-2022, כפי שהנחתה אותנו השרה, כפי שהנחה אותנו המנכ"ל, לגבי הכניסה של עובדים זרים חדשים והגדלת המכסה, זה דבר שנבחן כעת.

דיברת על האתגר, בהסכמים בילטרליים האתגר יותר גדול להכניס עובדים זרים, בהסכמים בילטרליים.

לא, האתגר הוא ליישם הסכם בילטרלי, בשנת קורונה, שזה - -

למה? מה ההבדל? מה קורה שמה?

תחלואה בכל העולם, סגירות במקומות מסוימים, זה לא רק מה המצב פה, לעיתים יש סגר אצלם ואז אנחנו - - -

אז כל הכניסה של עובדים זרים לארץ, היא אתגר גדול, לא קשור להסכם בליטרלי.

לא, אז אני אומרת, גם השיח מול מדינת המוצא והמדינה השולחת, הוא מאתגר יותר, כי בפיליפינים בתחילת הדרך היו סגרים וגם עבדו מהבית והתקשורת ואל תשכחו שאנחנו עושים ראיונות לעובדים וכל העובדים שמגיעים באמצעות בילטרליים, עושים בדיקות רפואיות, נבדק רישום פלילי וההכשרה. אנחנו עומדים על הכשרה בקורסים עם תעודות, שצריכות להיבחן, אז יש פה ראיונות, יש לנו מערכת, שאנחנו מראיינים את כל העובדים, נכנסים לתוך מאגר, יש פה אופרציה שלמה, מוסדרת, מקצועית, רצינית, שהממשלה עושה מול המדינות השולחות, כדי להביא לפה עובדים מוכשרים ומיומנים, שמתאימים ובאמת, אנחנו רואים ששביעות הרצון מהעובדים והעובדות שמגיעים, הפיליפינים, שמגיעים באמצעות הבילטרלי, היא גבוהה וגם אנחנו עושים אוריינטציות, גברתי, לעובדים, כפי שתיארנו בפעמים הקודמות.

נכון, תודה. אני אתן זכות דיבור.

אני רוצה לשאול שאלה.

לא, לא, עינת אנחנו ניתן קודם כל ואחר כך, אם לא תקבלי תשובות במהלך היום, אז אני אתן לך.

גם אני אשמח.

אלכס. בוקר טוב.

בוקר טוב.

מה שלומך?

מעולה. מה שלומך?

ראיתי שלקחת ממני את כל הפוקוס, בתחילת הדיון, אז אני אאפשר לך אחרי - - -

אז אני בעונש?

לא, מה פתאום, אני אתן לרותם, כי הצביעה קודם וגם היא רשומה לפניך, מה נעשה.

אין בעיה.

רותם בבקשה.

תודה רבה. לי קוראים רותם, אני הבת של אהובה שחבר זכרונה לברכה, שנפטרה לפני חמישה חודשים מסרטן ריאה ואני מייצגת את פורום "לביאות ואריות לסרטן ריאה" ואני אדבר על נקודת מבט של החולים הסופניים ועל משפחותיהם. לנו למשפחות של החולים הסופניים, אין את הפריבילגיה להזמין מחו"ל, זה פשוט קצר מידי ויותר מזה, יש בעיה מאוד מאוד חמורה, אני לא רוצה לבכות פה, כי כבר בכיתי פה בדיונים. יש לנו בעיה מאוד חמורה לגייס עובדים זרים. קודם כל, זה עבודה מאוד קשה, דבר שני, זה חוזה לתווך קצר והעובדים זרים לא רוצים לעבוד אצלנו וזה לא משנה המחיר ובאמת, שהצענו והמחיר לא היה הבעיה שלנו, במקרה שלנו ואנחנו גרים בתל-אביב ואין לנו בעיה של הפריפריה ועדיין לא רוצים לבוא.

אז אני ממש מבקשת, קודם כל, אני שואלת שאלת תם, האם אפשר להכיר בהוספיס בית, כמוסד סיעודי ולהכיר בו כבית אבות, כמו שבחוק מאפשר לבתי אבות להעסיק עובדים זרים, שחלק מהשירותים שאני אקבל בהוספיס בית, כמו שאני מקבלת אחות, רופא, אני אוכל לקבל איזשהו שירותי סיעוד. המצב הזה שמשפחה של מטופל, שאומרים לאמא יש לך עוד חודשיים, שלושה, אצלנו זה היה שבועיים, אוקי, המצב הזה שאתה צריך לאסוף את עצמך, כשאתה שבור לרסיסים ולהתחיל לחפש את אותו עובד זר וללקט אותו, פשוט ללקט אותו מכל מיני, לא יודעת, זה בלתי אפשרי.

נכון, למצוא אותו.

זה פשוט בלתי אפשרי למצוא אותו וזה גם בלתי אפשרי רגשית, כי בזמן הזה, אני מצפה להיות עם אמא שלי, חבוקה ואוהבת איתה ולא להתעסק בנושאים של איפה אני מוצאת את אותו עובד – מישהו צריך לעשות את זה בשבילי והדבר הזה של להכיר בהוספיס בית, כבית אבות ושהם ייתנו לנו את השירותים האלה, זה בעיניי משהו שהוא צריך להיות חלק מהסל.

תודה רותם. אנחנו נאפשר עוד, אלכס פרידמן, ארגון "נכה, לא חצי בנאדם", בבקשה ואחריו ניתן לשרה וגם הצטרפה אלינו חברת הכנסת שרון רופא אופיר. ברוכה הבאה.

אלכס, בבקשה.

כמו שאמרתי לשרה, בתחילת הדיון, אנחנו בדרך הנכונה. נעשים דברים וצעדים טובים ובאמת, כל הכבוד לחברת הכנסת מראענה, וגם לך השרה, כמובן ענבל, שבדיוק, דיברנו על פגישת העבודה שבועית שלנו, שצפויה אוטוטו ובאמת, נעשים דברים טובים, אבל, שלוש נקודות, קודם כל העניין של הזמן, אסור לנו לשכוח שבסופו של דבר, אנחנו במדינת ישראל והדברים לוקחים פה זמן. הוועדה המבורכת, לדוגמא, של ענבל, תגיש מסקנות רק במרץ, במידה ויש ענייני חקיקה, כולנו יודעים, זמן ממוצע של חקיקה בישראל ובינתיים, אין לנו את הזמן הזה. שמעתי הרגע, את הסיפור של רותם, מטופלים נפטרים לפני שמגיע אליהם מטפל, שאולי יאריך טיפה את החיים שלהם, או את איכות החיים שלהם. זו דוגמא אחת מתוך רבות. אתמול פנה אליי מישהו, ביקש את עזרתי והוא סיפר לי שהוא חודש יישן בכיסא בבית שלו, בגלל שהוא לא מוצא מטפל, או מטפלת. זה נקודה אחת.

נקודה שנייה, זה שנושא השכר הוא חשוב, כמו שאמרה קודמתי, אבל יש עוד הרבה הרבה דברים, יש את העניין של המחסור, הנטישות ועוד ועוד ועוד, כמו שאת יודעת, בנינו תוכנית שלמה, של בעיות ופתרונות, גם הגשנו לך אותה השרה ואני חושב שצריך לראות, איך אנחנו בונים רפורמה כוללת ולא רק את שינוי שיטת העסקה ונקודה שלישית ואחרונה, זה העניין הכלכלי, שאמרת פה, בתחילת דבריך, אמרת שהנושא ייבחן ואם אין לו עלות כלכלית, אז הוא יתקבל, אז אני חושב שהגישה צריכה להיות אחרת, במידה ויש לו עלות כלכלית, זה לא דבר נורא, כל עוד זה לא חל על המטופלים, המדינה יכולה וצריכה לשאת בעלות הזאת, במסגרת התקציב הבא, ביחד עם שינויים נוספים.

למשל, אנחנו היום משלמים ביטוח לאומי, כל חודש, זה משהו כמו 200 ₪, אם אני לא טועה, לבטל את זה, עולה בסך הכול שישה מיליון שקלים, זה מוריד לנו את העלות הכספית, זה מוריד לנו את הבירוקרטיה ויש עוד ועוד צעדים שמופיעים בתוכנית וזאת צריכה להיות עדיפה ואכן סל שינויים לקראת התקציב הבא, זה להעביר אותו ביחד.

גברתי השרה, את רוצה לענות, לגבי האם להכיר בהוספיס בית, לגבי עובדת או עובד זר שמגיע. והדבר השני כמובן, ואני חושבת שאני מתחברת למה שאלכס אמר, האם צריך בעצם, בתוך הוועדה ההומניטרית, לאפשר הגשה דחופה של מקרים הומניטריים דחופים, כמו המקרה שגם הגיע אליי הבוקר אלכס, דיווחתי על המקרה המזעזע, של בנאדם שיושב בכיסא חודש, כי אין מישהו שיזיז אותו.

אני הפניתי אותו אלייך.

אני יודעת, בגלל זה אני מפרגנת לך. גברתי השרה.

כן, קודם כל הוועדה ההומניטרית דנה במקרים דחופים, יושב ראש הוועדה, עורך דין יוסי וויצמן, עושה עבודה מאוד מאוד טובה והוא מבין את העניין, אז אני יכולה להגיד לכם, שאם יש לכם מקרים דחופים, אז תעבירו, או אלייך ותעבירי ללשכה שלי, או ללשכה שלי ובהחלט, אנחנו ישירות מעבירים ליושב ראש הוועדה והוא דן בזה, אז הוועדה בהחלט, עובדת גם על מקרים דחופים, פשוט הציבור צריך לדעת, לפנות להגיד שזה דחוף, כמובן, שזה יותר טוב, אם זה בא דרכך, או דרך הלשכה שלי, אבל כל פנייה שאומרים שהיא דחופה, אז היא נדונה. בעניין ההוספיס, אני חושבת שאם נעשה את המודל של התאגידים, זה יכול לפתור את הבעיה, זאת אומרת - - -

איך? אני יכולה להגיב על זה?

כן.

אני מאוד מקווה שההוספיסים יוכלו להיות אחד מהתאגידים האלה, כי מה שקורה ברגע - -

אז אני לא מבינה, את מדברת על הוספיס ביתי.

כן, אני אסביר, מה שקורה, זה שאם אני אצטרך בסוף, מה שקורה זה שבאה קופת חולים, אומרת לי רותם היקרה, אין לנו מה לעשות עם אמא שלך, את מופנית להוספיס בית, יש לך זכויות של אחות ורופא.

כן.

והנה לך איזה מכתב, איזה 'צעטלך', לכי לתאגיד תמצאי עובד זר. העניין שאני מתחילה לרוץ בין כל מיני בירוקרטיות, שאני לא אמורה לעשות. דבר שני, במידה ונגיד, יש מחסור בעובדים זרים ויש קושי לתאגידים לגייס עובדים זרים, בטח, למצבים מאוד מאוד קשים, כמו אמא שלי, אז הסיטואציה הזאת, לא נפתרת, כי אני מחר בבוקר צריכה ללכת לבית ספר, ללכת למקום העבודה שלי וללמד, אני לא יכולה להשאיר את אמא שלי, שהיא מרותקת למיטה, בלי עובד זר. אז מה שאני מבקשת כאן, זה שברגע שההוספיסים יאפשרו להם להעסיק עובדים זרים ואנחנו נוכל לקבל את הסל הזה, כסל שלם, אוקי, אנחנו לא נצטרך להתרוצץ ולמצוא את הזה וגם לקופות החולים, קופות החולים צריכות להבין, שללא עובד זר, לחולה סופני, לנו, למשפחות, אין אפשרות לצאת לשוק העבודה, אין לנו.

תודה רותם.

ברשותכם, אני רוצה להתייחס למקרה של ההוספיס, כדוגמא פרטית לכמה יתרונות יש בשיטת התאגידים. טוב היום המצב הוא, שיש לנו עובד אחד, מול משפחה אחת. כשזה התחיל לפני, כשהתעסקתי עם זה בגלגול הקודם שלי, לפני 20 שנה, המשפחות היו מאוד חזקות, העובדים היו מאוד חלשים ולמעשה זה היה שוק של מעסיקים, התמונה היום היא שונה, היום זה שוק של עובדים, בגלל אלף ואחת סיבות שאתם תיארתם אותם והדוגמא של ההוספיס זה דוגמא אחת.

הסיפור של קביעת מחיר מקסימום בשוק של עובד אחד, מול מעסיק אחד, לא ייקרה בחיים, כי אין לי שום אפשרות פיקוח, מה אני אגיש תביעה נגד המעסיק הזה? על הפרת המחיר? לא ייקרה, פשוט אפשר לדבר תמיד על אכיפה, גם אם יהיה לי מפקח אחד, על כל משפחה של מטופלים, הם יפרו את החוק, כי בסופו של דבר, יש להם את האינטרסים שלהם, לכן חייבים להכניס את הבאפר של תאגידים, כגורם שיש לו אחריות ויש גם מצד שני, אפשרות לתמרץ אותו, עכשיו, אפשרות התמרוץ, זה בדיוק הדוגמה שלך, זה דוגמה מצוינת, כי היום עובד זר יכול לעבוד רק במקום אחד, אז הוא יבחר כמובן, את המקום הכי טוב לו, הכי טוב מבחינת נוחות, מבחינת שכר, מבחינת הכול ואם יש לי תאגיד, שיש לו אלף עובדים ועכשיו יש לי הקצאה של מכסה מחו"ל ואני מנקד את התאגידים, כדי להחליט כמה עובדים חדשים הם יקבלו, מה ההקצאה החדשה, אז בפירוש, עבודה בהוספיס, תהיינה עם ניקוד יותר גבוה. ברור שמי שעובד אצל משפחה של מבוגרים מתל-אביב, שכל היום מטיילים איתם בגן השעשועים, יקבל ניקוד יותר נמוך ממי שעובד בפריפריה עם מטופל ששוקל 120 קילו.

היום אני לא יכול לעשות את זה, כי הם אומרים, אוקי, אני עובד פה והוא עובד פה ויש לך אחד על אחד, אבל שיהיה לי תאגיד, שיקבל ניקוד, זה בדיוק יהיה פתרון, גם לדוגמא של ההוספיס וגם לדוגמא של הפריפריה וגם לדוגמא של הנטישות וכל הדוגמאות שיש לי אפשרות לפקח על גוף, שהוא גוף כלכלי, הוא SPC, כמו שנעשה בענף הבניין, זה דבר אחד. עכשיו, יש פה עוד נקודה שאת נגעת בה, שצריך לציין שזה לא בתחום שלנו, זאת אומרת, אנחנו צריכים להסדיר נושא של העסקת עובד זר, הנושא של הוספיס, זה יותר עולם של משרד הבריאות, שהוא צריך להחליט מה יש בסל וכל זה, זה בטח לא בסמכות שלי להחליט על הדבר הזה, אני רק מציע לך, מכיוון שעשינו הליך שימוע ציבור, בנושא של הוועדה של ענבל, אני לא יודע אם השתתפת בה, אם לא - - -

בדיוק דיברתי עם ענבל שאני רוצה לבוא.

את לא צריכה לבוא, מספיק שתכתבי, כי הוועדה מתקדמת והדברים שלך יישקלו, כי יש אלף דוגמאות, מה שאת הבאת זה דוגמא אחת מאוד בולטת, אבל יש עוד המון דוגמאות אחרות לעניין הזה.

אני יכולה להגיב?

לא, לא רותם לא. אנחנו צריכות להמשיך, כן, גברתי, חברת הכנסת אופיר.

תודה, גברתי היושבת ראש. תודה לשרה שמכבדת אותנו בנוכחותה. אני רוצה לשתף בסיפור אישי. לפני שנתיים נפלו עלינו השמיים. אבא שלי שבמשך הרבה מאוד שנים, היה חולה באי ספיקת לב, המצב שלו הלך והורע. פנינו להליך אל מול משרד הפנים, מול רשות האוכלוסין וההגירה, כדי באמת, להביא עובד, עובדת זרה, לצורך העניין זה היה ועד שקיבלנו את האישורים ועד שהיא הייתה אמורה להגיע, מצאנו את עצמנו מתרוצצים, בין מנוי, בהיי סבתא, להודעות שעולות בפייסבוק, לקבוצות שמשותפות בווטסאפ, בתוך תחושה איומה ונוראה שאתה אמור, אמורה במקרה שלי, אני בת בכורה להורים, אנחנו שתי בנות, אחותי חיה בניו יורק, אני כאן, מצאתי את עצמי כל היום עסוקה, גם בלהיות סביב אבא שלי ולחזק את אמא שלי, שגם היא לא אישה צעירה, לבין לשבת לצד המיטה שלו, בבית החולים, לבין לחפש את אותה מטפלת.

אני כן רוצה להגיד לזכותם של רשות האוכלוסין וההגירה, שהם היו מאוד יעילים וקיבלנו די מהר את האישור, רק שמצבו של אבא שלי הלך והורע וגם אנחנו נדרשנו להוספיס בית ובתוך המציאות הזו, של הוספיס בית ואני מתחברת למה שאת אומרת, כי גם אני יכולה לבכות פה, זה נורא נורא קשה, אתה רואה את האדם, הכי קרוב אלייך בעולם, נמצא בשלבי דעיכה, בשלבי גסיסה ואתה חסר אונים ואת לא מצליחה למצוא, גברתי היושבת ראש, אף אחת, או אף אחד, שירצה לבוא לטפל בו וכל אחד שכבר הצלחתי למצוא, אז למחרת בבוקר, כתבה לי בצורה מנומסת, תודה, אבל לא תודה.

ומצאתי את עצמי, במשך ימים ארוכים, ליד האבא החזק, הגיבור שלי, באמת, פתאום הופכת להיות המטפלת הסיעודית שלו, כי אין ברירה אחרת, זאת שמקלחת אותו, זאת סליחה על השיתוף, שצריכה להחליף לו טיטול, זאת שצריכה לנגב לו את הפה, זאת שצריכה לנסות לתת לו לאכול. ההוספיס בית היו נהדרים, באמת, מאוד מכילים, מאוד תומכים, בכלל, כל התפיסה הזאת, היום של טיפול פליאטיבי, היא לא מובנת מאליה והיא מאוד מאוד מחממת את הלב, בתוך רגעים כאלה קשים, אני מתחברת לדברים שאת אומרת, אם אפשר היה, בתוך אותם תאגידים שאתם מדברים עליהם, להפנות, או להקצות, בתוך התאגיד, חלק יחסי, שיופנה להוספיס בית וככול שהאוכלוסייה הולכת ומתבגרת, לצערנו, אנחנו נדרש לעוד ועוד ועוד עובדות ועובדים סיעודיים ועוד ועוד עובדות ועובדים, שגם יידרשו להוספיס בית, אגב, לא רק לאוכלוסייה מבוגרת, גם לאוכלוסייה בנות ארבעים, וחמישים, יש הרבה מאוד מחלות קשות יום, שבגינן אנשים מסיימים חיים ואני הכי מכול רציתי באותם רגעים, להישאר הבת של אבא שלי, להיות שם, להניח עליו את הראש, לבכות כשצריך, לנשק אותו כשצריך, להחזיק לו את היד שצריך ולא להתמודד, אל מול התמודדות, באמת, חסרת, זה היה פשוט בלתי אפשרי.

אני ממש זוכרת את התקופה הזו, כתקופה הכי קשה בחיי, לא רק בגלל האובדן, גם בגלל המקום הזה, שאת כל כך צריכה לגייס את כל הכוחות שלך ואת גם חסרת אונים, כי אין פתרון בסוף, זאת אומרת, את יודעת אנחנו מוכנות להיות DOING, אם אנחנו יודעות שבסוף נמצא לזה איזה מענה ואת לא מוצאת שום מענה ולדיון אחר, אולי, פעם, לא פה בוועדה הזאת, גם מתמודדת מול חברות ביטוח, עם אכזריות בלתי נתפסת, אז את כל הזמן, באיזשהו סוג של התמודדות, זאת אומרת, שברגע שהוא עצם את העיניים ונשם את הנשימה האחרונה שלו – איך אמרה לי איזה חברה, היא אמרה לי, לצד כל הכאב, אולי את יכולה גם לנשום לרווחה, שכל הקושי הנוראי הזה, נגמר – אז אני מקווה שכן, נמצא לזה איזשהו פתרון, אם בזכות הוועדה הזו, שעושה באמת, עבודה מבורכת וגם בזכות מה שהשרה עושה, שראוי פה להזכיר, שהארכת את התוקף של השהייה של עובדים, שנגמר תוקף השהייה שלהם וזה לא מובן מאילו ואני יודעת לאן פנייך ולכן אני מרשה לעצמי, לשתף, ככה, ממקום אישי. תודה.

תודה, מאוד ריגשת. חברת הכנסת שרון. טוב, כל אחת והאובדן שלה. אנחנו נעבור, אני אתן זכות דיבור לאפרת רותם, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים בבקשה.

תודה רבה ליושבת ראש, תודה רבה לשרה. אני אהיה מאוד קצרה. אני רוצה להעיר נקודה נוספת. כאשר אנחנו מדברים על המעבר, מחברות העמותות הסיעוד, להעסקה דרך התאגידים, אני רוצה להעיר הערה נוספת, שקשורה לשירותים הסוציאליים שנותנים שני הגופים האלה. מצב סיעודי – נאמר כאן כבר רבות – הוא לא כמו עבודה בבניין, יש לנו כאן מצב משברי, של המטופל יש לנו גם מצב משברי של המטפל, שבעצם, שוהה בבית של המטופל במשך 24 שעות, עם בדידות, עם זרות והמעורבות של עובדות ועובדים סוציאליים בסיטואציה הזאתי היא קריטית. היא קריטית לעניין ההתאמה, כמו שעורכת דין סולל הזכירה, היא לעניין הליווי לאורך הדרך, לעניין ההכשרה, לעניין הסיוע במצבים שבהם הדברים לא מסתדרים כמו שצריך ולליווי של המטפל, כדי להימנע ממצבים, למשל, של שחיקת החמלה, שזה תופעה שאנחנו מכירים וקיימת, אצל מטפלים סיעודיים, במצבים מהסוג הזה, ששוהים לבדם לאורך כל כך הרבה זמן, מתמודדים עם אתגרים.

היום לחברות ועמותות הסיעוד, יש מערך של מאות עובדות ועובדים, בכל הארץ, שיודע לתת את זה, בצורה יותר טובה, בצורה אולי, שדורשת גם תיקונים לפעמים, אבל זה קיים, הם יודעים לתת את זה, הם יודעים לתת גם את הרצף הטיפולי. לאו דווקא תמיד הצורך הסיעודי, קורה ביום אחד, כאשר צריך מטפל 24 שעות ביממה. לפעמים זה איזושהי התדרדרות לאורך הזמן, שמתחילה במספר שעות בשבוע ומשמה ממשיכה. התאגידים היום אין להם את המערך בצורה זהה והחשש המאוד מאוד גדול שלי, הוא שבמעבר הזה, אנחנו נאבד את הנפח הכול כך משמעותי, בטיפולים הסיעודיים.

אני אומר, אני מאוד מאוד מסכים עם הנקודה שהעלית, בכלל, צריך לזכור שטיפול סיעודי, זה לא אפס, או מאה, יש הרבה באמצע ודווקא, באמצע, נכנסים המטפלים הישראליים, שכן נותנים את המענה, לא כל משפחה צריכה מייד את כל, או בכלל, את כל המאה אחוז מסביב לשעון. בסיפור של התאגיד זה בהחלט אחד הסוגיות שאנחנו ביקשנו מאוד מאוד לבחון אותה, אנחנו משתלבים עם חברות הסיעוד שנותנות את שירותי הסיעוד ואגב, אפרופו שיטות התמרוץ, מנגנוני התמרוץ לתאגידים, אחד הדברים שבהחלט יבואו בחשבון, זה העסקת ישראליים, גם בטיפול הלא סביב השעון, אז זה חלק מהעניין, אני מודה לך על ההערה הזאת, זה דבר שאנחנו מאוד מאוד מודעים אליו. תודה.

תודה, אני אתן לדורון רז, איגוד חברות הסיעוד.

תודה רבה, תודה לשרה שהגיעה וליושבת ראש, למוסקוביץ וענבל, על העבודה המבורכת שאתם עושים. אנחנו חברות ועמותות הסיעוד, מטפלים בלמעלה מ-275 אלף קשישים במדינת ישראל, זכאי חוק סיעוד. עבודה קשה לאורך הרבה מאוד שנים, עם תמיכה שקודמתי דיברה על הרצף הטיפולי, שהוא אחד הדברים היותר חשובים, בכל המערך הזה שמתוכנן לעשות והשינוי שניתן לעשות, בגלל שאנחנו נכנסים אל המטופל, שהוא בתחילת דרך התדרדרותו ומלווים אותו לכל אורך הדרך, עם עובדים ישראלים שמגיעים לפי מספר שעות שהוא צריך, משלבים את זה עם מרכז יום, שהוא יכול לצאת. יש כל מיני שילובים שאנחנו עושים, בשביל - - -

תגיד כמה עובדים ישראליים עובדים אצלכם? זה חשוב שזה ייאמר.

עובדים אצלנו 150 אלף עובדים ישראליים וכ-45 אלף עובדים זרים, מתוך המערך הזה עובדים אצלנו, על החלק של הזכאות של הקשיש בשעות הסיעוד, זאת אומרת, אנחנו נמצאים כבר בבית ויודעים את המערך. זה אני רוצה לגשת דווקא, בגלל שהשרה נמצאת פה, לנושא אחר. המצוקה, קודם כל אני מברך מאוד על הנושא של ההסכמים הבילטרליים, אני חושב שהם הדרך הנכונה ביותר לעתיד ותביא לנו מזור רב. אנחנו אמרנו שאנחנו עמותות וחברות הסיעוד, מתחייבים לקלוט כל עובד בלטרלי שיגיע לארץ, או כל עובד אחר שיגיע לארץ.

לגבי הנושא של מחסור בעובדים. המחסור הזה, זה איזשהו גלגל שכל כמה שנים חוזר, מכל מיני סיבות. עכשיו הוא חזר בגלל הקורונה, בעבר הוא היה בגלל סיבות אחרות ומר נקש שיושב פה, הרבה שנים, אנחנו יושבים במסגרות שונות יודע, אני יזמתי, עם עוד אחרים, בעבר, פעמיים, פעם אחת שהשר גדעון סער היה שר הפנים ופעם אחת שדרעי היה שר הפנים. יזמנו מהלך של החזרה של עובדים סיעודיים זרים, שנמצאים בצורה בלתי חוקית בארץ, המדינה לא עושה שום דבר בשביל להוציא אותם מהארץ, הם ממשיכים להיות פה ועוסקים בכל מיני עבודות אחרות והם יודעים, יש להם אוריינטציה והם יודעים את השפה והם יכולים מחר בבוקר להתחיל לעבוד ושאני הצעתי את זה בהתחלה, אמרו, אף אחד לא יסכים ובמהלך הזה 8,000 עובדים בלתי חוקיים, חזרו לתוך מעגל העבודה החוקי, עם התחייבות בתום העבודה לעזוב את הארץ וחסכנו 8,000 עובדים שיגיעו מחו"ל והיו לנו עובדים טובים שידעו את העבודה ואף אחד לא רוצה להיות פה בארץ לא חוקי.

כל אחד אם יש לו את ההזדמנות, בסוף רוצה להיות חוקי ואני חושב, שזה יהיה גדלות מאוד, מבחינת השרה, לעשות מהלך כזה ולפחות, את המצוקה הזאת, לפתור אותה, אם היה מצב שהמדינה הייתה מוציאה את העובדים האלה מהארץ, אז ניחא הייתי אומר, אבל אם המדינה לא מוציאה את העובדים מהארץ והם שנשארים פה והם יכולים לחזור חזרה למעגל הסיעוד, עם הגבלה, אנחנו הגופים היחידים שמפרישים לקרן שהמדינה הקימה, את זכויות העובדים לפנסיה, המדינה שולטת בזה ונותנת להם את הכסף בשדה התעופה, זאת אומרת, יש שוט מנגנון, שהם יעזבו בסוף התהליך, את הארץ ואני הייתי מאוד מעריך את השרה ואני חושב שתעשי מהלך גדול, אם תקצי איזה מכסה של עובדים, שנמצאים פה, להלבין אותם, במילה הלא יפה, או להחזיר אותם למעגל העבודה הסיעודי בבית. אני חושב שביום אחד, התמונה הייתה מתהפכת ולא היה מחסור בעובדים זרים והיה לנו זמן גם אוויר נשימה לבילטרלי שיגדל הלאה. תודה.

תודה. דורון. גברתי השרה, את חושבת שיש מצב שנגיע, כמו שעשה בנימין נתניהו ואריה דרעי, בעצם, מתי זה היה? ב-2004 ו-2019, היינו בסוגייה הזאתי, את רואה מצב כזה שבו יש את העובדים הלא חוקיים, שאת אומרת, אנחנו נשאיר אותם בארץ ונביא אותם לסיעוד, או אחרת - -

הם נשארים בארץ, לא צריך להשאיר אותם, רק שמחזירים אותם בחזרה - - -

לא, שיישארו לעבוד ספציפי לסיעוד.

רק נציין שחצי מהעובדים הזרים הלא חוקיים, שהגיעו לעבודה בענף הסיעוד, יכולים להגיע בפני הוועדה ההומניטרית כבר היום, כלומר, יש להם מסלול כבר היום.

אבל הם לא עומדים בתנאי הסף.

אבל הם לא עומדים בתנאי הסף ויש להם פחד.

דורון, דורון, לאט לאט.

חצי מהעובדים עומדים והם פחות מ-13 שנה והם יכולים ללכת לנכים קשים, שזה גם אחת המטרות שאנחנו רוצים להוביל ולכוון לשם את העובדים, אז יש את האפשרות הזאת גם.

ההצהרה שלכם תשנה את פני הדברים, אנשים פוחדים, הם לא חוקיים בארץ, הם פוחדים לעשות את המהלך, אפילו לבוא לוועדה הומניטרית, אבל אם תגיד להם, אני נותן לכם דלת פתוחה, תבואו תתקבלו, אז תהיה היענות.

אז הוצאנו בשביל זה הוראת שעה והנה אנחנו כאן בוועדה וצופים בנו, אז אנחנו אומרים באופן מאוד ברור, מי שעומד בתנאיי הסף, שייגש לוועדה ההומניטרית ואנחנו פועלים לפי בית הילל ולא לפי בית שמאי, אני אמרתי את זה בתחילת דבריי.

אבל הבעיה פה, זה הרוב לא עומד בתנאי הסף, זה המחסום הגדול שצריך שמה - - -

בתנאי שהם ילכו לעבוד אצל נכים קשים.

אני יכול להעיר הערה לכבוד השרה.

אחרונה.

כבוד השרה, הנושא היא פסיכולוגי, העובדים הלא חוקיים, שאת אומרת להם, תיכנסו למנגנון מסוים שבסוף אולי יאשרו לכם, הם מפחדים, אבל אם תגידי באופן גורף, 5,000 אני נותן להם, הם יחזרו חזרה לעבוד.

מוסקוביץ, אל תיבהל, הם לא הולכים להשתקע.

השרה אמרה ש-90 אחוז מי שיעמוד בתנאי הסף, יאושר בוועדה וזה המצב היום, זה כבר אמירה מאוד חזקה.

על האמירה אני מדבר על האמירה.

כבוד יושבת הראש, אני ממתינה בסבלנות ורשומה, מאוד חשוב לי שהשרה תהיה.

אז אני ממש צריכה ללכת, אז בואי תתני לה ואני אתייחס.

יולי גת.

תודה רבה וסליחה. יולי גת, יושבת ראש ארגון א.ב.א.

ארגון א.ב.א מאגד בתוכו מעל 200 מוסדות, שמטפלים במעל 25 אלף זקנים. ראשית, אני רוצה לומר, שזה אות כבוד לוועדה וכול הכבוד על ההזמנה וההגעה של השרה. זה מוכיח את החשיבות של הנושא הזה. בהערה קטנה לשרה, אנחנו ביקשנו לפני חצי שנה להיפגש, על דברים אחרים שקשורים בזקנים ואנחנו נשמח, אם תוכלי לקדם לנו את הפגישה הזו של האיגוד איתך. ולעצם העניין, 2,500 עובדים אושרו בחוק, עדיין לא הגיע אף אחד, מאוד מתקדם נושא נפאל, חשבנו זה יגיע עד סוף השנה הזאת. אנחנו לא רואים את זה באופק.

לא, לא, זה באופק, זה ממש באופק.

אתם הזמנתם 850 עובדים כרגע.

יש לנו 1200 בערך.

הקצנו ל-122 מוסדות 1,205 עובדים זרים, לפי בקשה שלכם, יש עוד מכסה שאתם לא מנצלים, כרגע, להזמין מחו"ל הזמנתם 850 .

רגע ענבל, ברשותך רגע, אנחנו מכירים את הנתונים, אז בואי גם אני אסביר אותם, אבל ראשית עוד לא הגיעו וחשבנו שהם יגיעו בסוף השנה הזאת, אני מקווה שזה יגיע בהקדם, זה קריטי ומאוד חשוב. אל עצם העניין של ההזמנות וכל הסידורים האלה, קודם כל, אני חייבת להגיד, יש לנו דלת פתוחה, רשות ההגירה מדברת איתנו שוטף, ענבל נותנת מענה לכל שאלה, בזמן אפס ועל כך, אני מצדיעה להם. יש להם נכונות להביא אותם, לא פחות משלנו, אבל לא תמיד זה תלוי בהם, או בנו וזה תלוי הרבה פעמים בדברים אחרים. ראשית, לגבי ההזמנות, המון תקלות היו, תקלות בירוקרטיות.

כמו מה?

כמו למשל, שקודם כל, כל המוסדות של הטיפול הגריאטרי הפעיל, של סיעוד מורכב, מונשמים ושיקום, משום מה, בהחלטת הממשלה, הגדירו רק סיעודיים ותשושי נפש, לא ברור למה, אף אחד לא יודע לתת הסבר ומחסור אדיר, יש גם בגריאטריה הפעילה, שזקוקה להרבה יותר עובדים, לא יכלו להזמין. הייתה גם בעיה בירוקרטית שמשרד הבריאות החליט, שרק מי שמעסיק מפעיל בפועל את המחלקה, יכול להזמין ואנחנו ראינו ארגון כמו "עמיגור" למשל, שיש לו שמונה מחלקות שהוא רצה להזמין עובדים ולא יכול, בגלל בעיות טכניות בירוקרטיות, לא קשורות לרשות ההגירה ולא קשורות אלינו. בנוסף, משרד הבריאות הגביל, את הכמות שכל אחד יכול. אם אני לדוגמא במוסד שלי אני צריכה עשרה עובדים, הגבילו אותי לארבעה, זאת אומרת, יגיעו ארבעה, זה נהדר, אבל עדיין חסרים לי עובדים ולא יכולתי להזמין בתוך המכסות, זאת אומרת, היו כל מיני, בעיות בירוקרטיות שבגינן וגם בעיות טכניות.

מה השאלה שלך לשרה, לפני שהיא הולכת.

אז מה שאני רוצה לומר, זה שאנחנו שומעים שיש עוד הסכמים בלטרליים, ההסכם השני היה עם גאורגיה, זה מתעכב ולא מתקדם. אפשר להפעיל הסכמים בליטרליים אחרים, כמו למשל על הפיליפינים, אין שום סיבה שלא יאפשרו למוסדות, על הסכמים בלטרליים נוספים. זה הדבר העיקרי, הדבר השני זה, השינוי של החקיקה, של במקום רק סיעודיים ותשושי נפש, לכל המוסדות הגריאטריים, זה קריטי, זה מאוד מאוד חשוב והדבר השלישי, זה באמת, הנושא של הרווחה. מתוך ה-2,500 אושרו 2,000 לסיעוד ו-500 לבתי אבות, משום מה הוחלט, קודם לטפל ב-2,000 ורק אחרי שה-2,000 יגיעו, נפעל גם על ה-500, המצוקה גם שם. אנחנו רואים שהדברים מתעכבים, אנחנו מבקשים לעשות את זה במקביל. תודה רבה.

הנה, ענבל תענה לך על כל השאלות. בבקשה ענבל.

תודה יולי ואנחנו באמת בשיח יומיומי ורציף עם המוסדות, אז כפי שאמרת, באמת בתחילת הדרך היו עיכובים, בשל הקורונה, גם עם נפאל וגם עם גאורגיה, היה גם וועדת אגרות ואת מכירה את כל הויה דולורוזה שהיה לנו בתהליך, אבל בסופו של דבר, אנחנו ממש בישורת האחרונה, העובדים מתחסנים בנפאל, יש תהליך, קיבלתם חוזים - חתמתם, העובד חתם על החוזים. אנחנו ממש ממש מקווים לראות את העובדים, בעזרת השם, בינואר, לכל המאוחר פברואר, בארץ. אני חייבת להגיד, שבסך הכול כרגע, הזמינו כ-850 עובדים זרים מנפאל בסך הכול.

חלק מהדברים שיולי מציינת, קשורים למשרד הבריאות ולא אלינו, כפי שהיא אמרה ובצדק, חלק מהדברים הם בתוך החלטת ממשלה, אנחנו לא יכולים לפעול בניגוד להחלטת הממשלה. הם אמרו לנו קודם 2,000 ואחר כך 500, זה בדיוק מה שאנחנו נעשה והדלת כמובן, תמיד פתוחה בשיח, אנחנו משתפים ונמצאים כל יום בשיח איתם. כדאי גם להזכיר, שמנכ"ל הרשות היתחשב בבקשה של ארגון א.ב.א, לגבי בתי האבות ואפשר כרגע תקופה של אי אכיפה, בתוך בתי האבות, עד סוף פברואר, לאותם מוסדות שהזמינו, או לפי המאוחר, חודש לאחר שהגיעו העובדים, אז זה התחשבות נוספת שאנחנו נתנו, באישורו של מנכ"ל הרשות.

אנחנו מדברות על העובדים, שבעצם, מבקשי מקלט, שנמצאים אצלכם?

גם עובדים זרים לא חוקיים, שעובדים אצלנו, כאן אני רוצה רק להעיר הערה, ראשית, הנושא שמופנה לשרה, זה בעיקר בתיקון החוק, אם אפשר את ה-500 לא לעכב ולהכיל בתוכם גם את המר"גים ולגבי ה- - -

תודה יולי.

רגע, רק בנושא האי אכיפה, אנחנו נדבר על זה באחד על אחד, אבל האי אכיפה, כשאנחנו מדברים על 8,000 עובדים חסרים ושיגיעו 1,000 עדיין יהיו חסרים הרבה ואנחנו כן נרצה להמשיך ולקבל אוזן קשבת מרשות ההגירה והאוכלוסין ומהמנכ"ל, כדי שאנחנו נוכל להאריך את זה ולאפשר עבודה, כי כרגע הסיטואציה, אני יכולה מהמוסדות שלי, היא כמעט בלתי נסבלת, אנחנו שוחקים את העובדים שלנו עד דק.

טוב, אני צריכה ללכת, תודה רבה לכם.

תודה, גברתי השרה שהגעת ונמשיך לשתף פעולה.

כן.

תודה, יום יפה. אוקי, אני רוצה מר מוסקוביץ, אתה רוצה להגיד משהו בעניין? או שאנחנו יכולות להמשיך הלאה. יופי. ד"ר נתי בלום, עמדא, את איתנו בזום? את יכולה להעלות, להציג את הדברים שלך.

האמת, שאני רציתי לשאול את ענבל, על ההכשרות שהיא דיברה, כי אני לא מכירה הכשרות.

שאלה מצוינת. תודה.

של הבילטרלי?

אני לא מכירה אף הכשרות ואני יכולה להגיד לך מניסיון ואצלנו, אני מייצגת 150 אלף משפחות ואצלנו באמת, בפייסבוק בקבוצה אחד הדברים זה שאנשים מגיעים, אומרים הוא זקן, הוא סיעודי, נכנסים הביתה, הזקן הסיעודי הוא גם דמנטי ואחרי כמה זמן הם עוזבים, יש להם הצעות הרבה יותר טובות, פשוט הם לא יודעים להתמודד עם הבעיה הקשה, פה יש שילוב קטלני שלפעמים אדם שמור פיזית וזקוק להשגחה מאוד גדולה, בגלל שהפעילויות שהוא עושה, מאוד מסוכנות לו ולסביבה שלו, אני לא ראיתי הכשרה, אני גם מנסה בכל דרך להכשיר, יש לנו כבר קורסים דיגיטליים, אבל זאת בעיה מאוד מאוד קשה ושאת אומרת מכשירים, אני תוהה על מה מדובר.

והדבר השני שאני רציתי להגיד, זה שאתם אמרתם שנכנסים המון אנשים, אבל יש המון עובדים שהם לא מספיק איכותיים, כדי לעבוד עם האוכלוסייה ואז יש לנו בעיה מאוד קשה, זאת אומרת, להכניס עובד, זה נהדר, אבל עובד מאוד צעיר, שלא מסוגל להתמודד עם הקושי המאוד גדול, מייד בורח.

תודה. תודה.

הכמות היא פחות חשובה, אולי מהאיכות.

אז אני חושבת שהשאלה לגבי הכשרות, את רוצה לענות ענבל.

הצגנו את זה, גם בדיונים הקודמים. כמובן, ביחס להכשרות, אני בהחלט שותפה לעמדה שחייב הכשרות לפני שמגיעים לטפל במעסיק סיעודי, במטופל סיעודי.

האם ספציפי לאוכלוסיית הדימנטים?

אני לא זוכרת עכשיו את הסילבוס בעל פה כמובן, אבל הסילבוס, אני לא כתבתי אותו מן הסתם והוא לקח בחשבון את העבודה של צוותים בין משרדיים שמייעצים לנו בנושא הזה. אין בעיה, זה לפרסם את הסילבוס, היקף השעות הוא ידוע, אנחנו לא מסתירים את הדברים.

סילבוס מפורסם, או שצריך לפרסם?

אני חושבת שמי שפנה קיבל, היקף השעות, אנחנו באופן אישי פרסמנו על היקף השעות, אני חושבת שאפשר לפרסם גם את הסילבוס, אנחנו לא - -

אצלכם באתר.

כן ואם יש הערות בונות, כמובן, לגבי הכשרה, שאגב, היא בהיקף יחסית, באמת, רציני ומשמעותי, גם עם הפיליפינים וגם עם הסרילנקים, אין שום בעיה, גם לקבל הערות בונות.

בסדר, אז ההערה לפרוטוקול, אנחנו נשמח לראות בעצם, שהסילבוס מפורסם אצלכם באתר.

אין בעיה.

ואז זה יהיה שקוף.

והחלק הנוסף, זה האוריינטציה לפני שהם מגיעים ואוריינטציה אחרי שהם מגיעים וזה שני שלבים אחד לפני, קודם כל, קורס הכשרה, אוריינטציה לפני, אוריינטציה בעת שהם פה בבידוד ואנחנו עושים גם, אוריינטציה אחרי תקופה בערך, או של שלושה, או של שישה חודשים שהם בארץ, כהליך משלים, אז אנחנו מסתכלים באמת, קדימה, בנושא הזה.

שלום גברתי היושבת ראש. רציתי להתייחס למספר דברים שאמרה השרה, אז באמת ראינו בהוראת השעה הקודמת, בחודש יוני, שהייתה כוונה לבוא ולהסדיר לפחות 2,000 עובדים ובסופו של יום, אנחנו נשארנו עם 493 עובדים, כמעט 500 עובדים שקיבלו את האישור ומאוד חבל שלא נתנו את האישור גם לעוד אנשים שהיו מעל 13 שנים, אני מדבר בכל שבוע עם עשרות משפחות, שזה ההתניה שלהם, שלא נכללו בהוראת שעה הקודמת, בגלל שהעובד מעל 13 שנים.

עכשיו, אנחנו מבינים את מדיניות ההגירה של ישראל ולא רוצים ללכת נגד החוק, חוק הזרים זה משהו שעומדים עליו, זה לא יהיה שינוי בקרוב בעניין הזה, אנחנו לא מבקשים שינוי בחוק, אנחנו מבקשים שינוי זמני ספציפי לתקופת הקורונה, גם לנושא של מעל 13 שנים, מדובר במעט מאוד משפחות ואמרה ענבל, בדיון הקודם, אני באמת מחזק את ידיה בדבר הזה, שכל עוד כל מטופל סיעודי הוא חשוב ועזרה לכל אחד היא חשובה ולכן במידה ואחנו נוכל לעזור לעוד כמה משפחות, הרי נוצר מצב שבגלל תקופת הקורונה, אנחנו כמעט שנתיים מהארכת תקופת ההתארגנות ויש משפחות שיש להם עובד שהוא מעל 13 שנים, הוא כבר יותר משנתיים אצלם, בחודש יוני, כאשר תגמר תקופת ההתארגנות, הוא כבר יהיה שנתיים וחצי אצלם ואז אי אפשר יהיה להגיד לו ללכת, אחרי שנתיים וחצי להתנתק מהמשפחה שלו, זה חייב להיות, כמובן במידה ותהיה הוראת שעה נוספת.

חייב להיות גם התייחסות לאנשים שנמצאים מעל 13 שנים, לא כמובן בחקיקה, אלא בהוראת שעה, לבוא ולעשות הסדר, גם לאנשים האלה, שהם נמצאים בבעיה. אני מוכרח לומר שסיפור לגבי מה שהיה ביום חמישי האחרון שהציבור לא מודע באופן מספיק לדבר הזה, הציבור לא יודע שכדי לקבל תקופת ההתארגנות, צריך לפנות לוועדה ההומניטרית, לקבל סירוב, למרות שהוא עומד בתנאי סף והסירוב הזה, הוא למעשה, האישור שלו להמשיך ולעבוד אצל המשפחה והם לא יודעים את זה. אמר גם דורון שהרבה מפחדים לפנות בצדק, לפנות לוועדה, מה שנקרא אצלם, לעלות מעל הרדאר, שלא יגלו שהם עוד פה לא חוקיים, אז הם בכלל לא פונים ומה שקרה זה למשל, מקרה שהיה לנו לפני שלושה שבועות מצאו עובדת, הפקחים של ההגירה מצאו עובדת, שנמצאת כבר שנה וחצי, אצל מטופלת אלמנה בת 86, עצרו אותה, לקחו אותה לגבעון.

במשך שלושה שבועות ניסינו לשחרר אותה, היא נמצאת בעבודה אצל מטופלת סיעודית, רק שהיא לא הלכה והסדירה ולא פנתה לוועדה ההומניטרית, כמובן שיום לפני זה, אם היא הייתה פונה לוועדה, היא הייתה מקבלת אישור, אבל היא לא פנתה ובאמת, בפסק דין אמיץ של השופטת אגמון גונן, מיום חמישי האחרון, היא שחררה אותה והיינו צריכים להגיע למחוזי בשביל זה, רק במחוזי הסכימו לשחרר אותה ולהחזיר אותה למשפחה שלה בחזרה, אחרי שנה וחצי, שהיא מועסקת שמה, אז באמת, אין מספיק ידיעה בציבור, שכדי לקבל את זמן ההתארגנות הזאתי, צריכים לפנות לוועדה ההומניטרית, לקבל סירוב והסירוב הזה הוא האישור להמשיך ולעבוד, לכן מוכרח לבוא שינוי גם בדבר הזה, של העובדים שמעל 13 שנים, שגם הם יקבלו פתרון, ולא מדובר על הרבה, אני מוכן לבדוק את הנתון, לגבי כמה משפחות מדובר, אבל לדעתי, מדובר בכמה עשרות, עובדים של משפחות שנמצאים כבר מעל חצי שנה, כמעט שנתיים אצל המשפחות ומועסקים, אבל הם לא יקבלו לא יזכו בהוראת השעה הבאה אם תהיה, לקבל את הוויזה שלהם.

תודה, תודה רון, אני רוצה, אנחנו כבר שעה ורבע בתוך הדיון. יש לנו את המצגת שהיא מצוינת, שיש לנו בטח עוד איזה לפחות לפחות חצי שעה לדבר עליה ושרשות האוכלוסין יציגו, לגבי הסקר שבוצע בנושא אי מימוש ההיתרים להעסקת עובדים זרים בסיעוד. אני חושבת שגם שם יהיו שאלות ואני רוצה לשאול את רענן שנהב, שהוא נמצא בזכות דיבור וגם משה רוטמן ושמואל מזרחי ורמי סלהוב, אם אתם תחכו, תוך כדי המצגת, או אחרי המצגת, בטח יעלו לכם שאלות שמה ואתם תרצו לעלות.

בהחלט.

יופי נפלא, אני אוהבת שמשתפים איתי פעולה. אז אנחנו פשוט נצא לעשר דקות, ענבל ומשה נקש אתם מוזמנות להכין את המצגת, עשר דקות ואנחנו נחזור. השעה 12:17 אנחנו נחזור ב-12:25. מספיק זמן, תודה.


(הישיבה נפסקה בשעה 12:17 ונתחדשה בשעה 12:27.)




דיווח רשות האוכלוסין אודות הסקר בנושא אי מימוש היתרים להעסקת עובד זר בסיעוד

אוקי, חברות וחברים, אנחנו מחדשות את הדיון ואנחנו נשמח לתת לניר פוגל, מרשות האוכלוסין, שיציג בפנינו את הסקר, בנושא אי מימוש היתרים להעסקת עובד זר בסיעוד. אנחנו מדברות על 23 אלף היתרים, שלא ממומשים. בבקשה. שלך.

תודה רבה, תודה רבה על ההזדמנות. אז באמת, דיברנו פה הרבה על הנושאים של מחסור ועל הנושאים של אי מימוש, אז אני רוצה להציג סקר. סקר שלנו, של הרשות, משותף עם סימי, כשהביצוע היה של חברת מדגם.

אתה מייצג את מדגם?

לא, אני מהרשות אוכלוסין.

אז, למה אמרת אני והם?

סקר של הרשות, משותף עם סימי, בבצוע של חברת מדגם.

עכשיו אני מבינה. כן, בבקשה.

(הצגת מצגת)

טוב, אז סקר שנערך על ידי מדגם, עם מדגם שכבות מייצג, עם 804 מרואיינים, שהם בעלי היתר בסיעוד תקף, שיכולים להעסיק עובד זר ועל פי המערכת המחשובית שלנו ברשות, מופיע שהם אינם מממשים את ההיתר. סקר שהוא סקר טלפוני. הוא בוצע בחודשים אוקטובר ונובמבר.

איך בחרתם את ה-800?

מתוך, הנה עוד מעט אני אגיע לזה, מתוך כלל, יש לנו במערכת את כלל, אלה שהם בעלי היתרים תקפים, שאני אומר, שאצלנו במערכת המחשובית, זה אומר שאנחנו רואים שאין להם את השידוך של מטפל זר.

בבקשה.

אז אני מדגיש רק שזה ממצאים ראשונים של הסקר ונתחיל. אז כשגזרנו את הנתונים לקראת הסקר, בספטמבר, היה מדובר על סדר גודל של 23 אלף בעלי היתרים שאינם מממשים. צריך לציין, שבחלוף הזמן הקצר האלה, חודשיים, שלושה חודשים שעברו, צומצם כבר המספר הוא, נכון להיום עומד על 20 אלף, יש כאן את המספרים שהם נכונים להיום. ישנם 77 אלף בעלי היתרים. ישנם 57 אלף עובדים זרים חוקיים ו-14 אלף לא חוקיים, סדר גודל היום של 20 אלף בעלי היתרים, שאינם ממומשים.

קצת על אוכלוסיית הסקר, קצת על הדמוגרפיה. מבוגרים מעל גיל הפנסיה: 92 אחוזים. בין גיל 18 לגיל פנסיה: 7 אחוזים. קטינים: אחוז אחד. זה גם די דומה לאוכלוסייה שהם כן ממשים, שהם כן מעסיקים. 80 אחוזים: קיבלו ומקבלים קצבה מבטוח לאומי. 20 אחוזים: לא מקבלים. וכשמסתכלים על סטטוס - - -

מתי הסקר בוצע?

באוקטובר נובמבר, ממש לפני חודש.

טרי.

טרי. מסתכלים על סטטוס ההעסקה כיום, בקרב האוכלוסייה הזאתי, אנחנו רואים שיש 78 אחוזים מעסיקים, איזשהו מטפל. זאת אומרת, כמעט 80 אחוזים, זה לא שהם ה-20 אלף האלה נשארים לבד, ללא מטפל וללא עזרה. רואים שמעסיקים יותר עובד ישראלי, 42 אחוזים: מעסיקים עובד ישראלי. 36 אחוזים: מעסיקים עובד זר, בכל זאת. כשלגבי העסקת עובד זר, מה שאפשר לראות, זה שמבחינת הסטטוס כיום. 47 אחוזים: מעולם לא העסיקו עובד זר. 17 אחוזים: העסיקו בעבר, כיום הם לא מעסיקים עובד זר ו-36 אחוז: כאמור, אלה שדיברנו עליהם, מעסיקים בהווה עובד זר.

אנחנו בעצם אומרות לפי הנתון הזה, שיש כולם בעצם, הם בעלי היתרים להעסקת עובד זר, אתה אומר 47 מעולם לא העסיקו, אבל מחזיקים את ההיתר, 36 הם כן מעסיקים ולא בהכרח עובד זר.

36 אחוזים מעסיקים עובד זר.

והוא יכול להיות שהוא לא חוקי?

כנראה.

כנראה, מה אני עושה עם ה-כנראה הזה.

תיכף.

נבין.

כן.

תודה.

אז בוא נתייחס לאלה שלא מעסיקים, שזה 64 אחוזים, לא מעסיקים עובד זר. אם מתייחסים לאותם 17 אחוזים שכן העסיקו בעבר, בהווה הם לא מעסיקים, אבל בעבר הם כן העסיקו, הסתכלנו על משך העסקה שלהם וראינו שמשך העסקה שלהם עם העובד הזר האחרון שהיה אצלם, הוא היה משך העסקה קצר יחסית, כמעט 78 אחוזים: העסיקו פחות משנה, 50 אחוזים: העסיקו פחות משלושה חודשים את העובד הזר האחרון. כשמסתכלים על סיבת סיום העסקה, רואים שזה 50/50, 50 אחוזים: מהמקרים זה העובד שפוטר, 50 אחוזים: מהמקרים העובד עזב.

קצת מסתכלים על הסיבות לאי העזיבה, לפי הדיווחים של אותם נשאלים שענו לנו, אז 23 אחוזים: אומרים שהוא חזר אל ארץ המוצא, 19 אחוזים: אומרים שהוא עבר לעבוד במקום אחר. הדברים שגם דיברנו פה בוועדה. לגבי אלו שמעולם לא העסיקו: 47 אחוזים כאמור. שאלנו על הכוונות ביחס למימוש ההיתר, אז לפי ההצהרה 68 אחוזים: אמרו שהם כן התכוונו להעסיק, לפחות בתווך זמן קצר, מאז שהם הוציאו את ההיתר, 32 אחוזים: אומרים שהם הוציאו את ההיתר הזה, בעצם, לשעת צורך עתידית, אז זה חלק מאותו, צריך להגיד את זה, חלק מאותו סיפור של מחסור, של ה-20 אלף, הם גם כאלה, יש בעלי היתרים שהם לא מעוניינים כרגע, גם להעסיק ולשעת צורך הם יוציאו את ההיתר, אם הם חיפשו בפועל, אז מעל מחציתם לא חיפשו, מצהירים שלא חיפשו בכלל עובד זר.

שאלנו אותם, נתנו להם כמה היגדים ושאלנו אותם על מידת ההסכמה שלהם, כאן בתרשימים האלה, מה שבכחול, אז האלה שאמרו, שהם מסכימים עם ההיגד במידה רבה, או במידה רבה מאוד, השאר, או שלא מסכימים, או שמסכימים במידה מועטה. אז כמה היגדים, העניין של יקר לנו מידי, זה בלט יותר 45 אחוזים הסכימו, קצת פחות מזה, אבל יש את זה גם משמעותי, חשש מהכנסת אדם זר, מעדיפים עובד ישראלי, 40 אחוז מסכימים, 60 אחוז לא מסכימים. פחות מזה לא נדרש טיפול 24 שעות, זה 30 אחוזים, מעניין, חסר מקום בבית, הוא עניין זניח יחסית, 11 אחוזים אמרו. דקדקנו באוכלוסייה הזאתי ושאלנו, רק בקרב אלה שאו העסיקו בעבר, או שהם בפועל, כן חיפשו עובד זר, מספר היגדים. אז למה, מה הסיבה לאי העסקה כיום: חלק משמעותי אומר שפערים חברתיים תרבותיים, שאר הסיבות כאן, זאת אומרת, 35 אחוזים אמרו שהעניין הזה, 65 אחוזים אומרים שזה לא העניין, ושאר הסיבות, אנחנו שהם יותר מינוריות, התנסות שלילית בעבר, מיקום המגורים מהווה בעיה, הם יותר מינוריות.

עכשיו, הקבוצה השנייה, של האלה שכן מעסיקים כיום: 36 אחוזים. לגבי משך העסקה, יש 32 אחוזים שמעסיקים כבר, יותר אפילו משנה, אבל רואים גם 17 אחוזים מעסיקים פחות מחודש, יכול להיות שזה גם חלק מאותו צמצום שאמרנו שזה ירד, מ-23 אלף בספטמבר, ל-20 אלף היום, עד שכבר הגיעו אליהם לסקר, הם כבר העסיקו וזה כנראה, כאילו, מה שנקרא העסקה חוקית, עובדים חוקיים. תוך כמה זמן שאלנו אותם, את אלה שיש להם עובד היום, תוך כמה זמן לקח לכם למצוא את העובד הזר: 56 אחוזים: אומרים שזה פרק זמן קצר יחסית, של פחות מחודש. 44 אחוזים: אומרים שיותר מחודש, אז עבורם שאלנו, כי יותר מחודש זה הרבה זמן, אז עבורם שאלנו את השאלות, מה הסיבה לחיפוש הממושך, לראייתם, אז היה את הטענה של כמחצית, כאן זה שאלת רבת ברע, אז מצטבר ליותר מ-100 אחוזים, אבל 50 אחוז: אמרו שיש סיפור של בעיית היצע של עובדים.

מחסור.

של מחסור וכמובן, שגם העובדים בוחנים, אם העובדים הזרים, שכן מגיעים, כי מגיעים, הגיעו אליהם עובדים זרים ו-29 אחוזים: אומרים שהם לא התאימו.

רק נחדד, שוב, בנקודה הזאת, ה-51 אחוז האלה שאמרו שאין היצע, הם בסוף עם עובד זר, זאת אומרת, הם אומרים היה קשה למצוא, לקח זמן למצוא, אבל עכשיו הם עם עובד זר. זה הקבוצה הזאת.

כן ו-23 אחוזים: אומרים שהעובדים שהגיעו אליהם, הם בעצמם, לעובד זה לא מתאים, אז יש כאן גם וגם מה שנקרא. קצת הסתכלנו על הבדלים עם פרפריה ותל אביב ומרכז, אז שקפים שראינו קודם, על העניין של העסקת הסטטוס, שכיום 78 אחוזים מעסיקים, 22 אחוזים לא מעסיקים, אז בפרפריה, אפשר לראות ששיעור ההעסקה הוא גבוה יותר 85 אחוזים מעסיקים, כשיש ייתרון לעובדים הישראלים: 48 אחוזים, אם אפשר לראות שמה, שבמרכז: 40 אחוזים, בתל אביב: 42 אחוזים, בפרפריה: 48 אחוזים, של עובדים ישראלים.

על הסיבות לסיום העסקה, עם זה היה 50/50 ארצית, אם העובד פוטר, או העובד עזב. בפרפריה רואים, כן תמונה שיש, יותר עובדים שעוזבים, מאשר עובדים שמפוטרים, 55 אחוזים, לעומת 45 אחוזים, כשזה קצת מתהפך בתל-אביב ובמרכז, אז רואים גם את זה. בכל מקרה, כאילו, בוא נגיד, שהסיבה השכיחה יותר לסיום העסקה, זה העזיבה של עובד, ממה שמפיטורין.

השאלות הם רק למשפחות?

זה שאלות שאנחנו מתקשרים, לפעמים המעסיק בעצמו, הוא איש הקשר גם והרבה פעמים זה המשפחה.

הנתונים האלה הם רק מהמעסיקים, אין שום דבר מהעובדים.

כן, כן, השאלון הוא על המעסיקים, אלה שהם בעלי היתרים שלא ממומשים, זה אוכלוסיית הסקר. לגבי היגדים אחרים, אפשר לראות במקרה ואלה שלא מעסיקים עובד זר בפרפריה, שמעדיפים יותר עובדים ישראלים, אנחנו רואים שמה את ה-48 אחוזים, לעומת מרכז: 40 אחוזים ותל אביב: 35 אחוזים. בתל-אביב אפשר כן לראות, שההיגד הזה, שזה סיפור יקר מידי, הוא קצת פחות שכיח, ממה שמרכז ובפרפריה, 37 אחוזים בתל-אביב ובקרב אלה שחיפשו עובד זר, או שהעסיקו בעבר, מה הסיבות לאי העסקה כיום, אותם היגדים, כאמור, אז בפרפריה רואים, פחות שכיח את ההיגד, שזה מדובר בפערים חברתיים ותרבותיים, שמונעים את העסקת הזר ויותר שכיח העניין, באמת שמיקום המגורים, מהווה בפרפריה, מהווה איזושהי בעיה, אנחנו רואים 37 אחוזים, לעומת במרכז: 14 ובתל-אביב: 5 אחוזים.

לגבי משך הזמן, אז כאמור, 56 אחוזים: לקח להם פחות מחודש ו-44 אחוזים, בקרב אלה שכן מעסיקים היום עובד. אז בפרפריה רואים קצת היפוך מגמה, לוקח יותר זמן בפרפריה, למצוא את העובד הזר, זהו הטיעון למשך חיפוש ארוך, כי אין היצע, צריך להגיד שהוא שכיח יותר, דווקא, בתל אביב, אפשר לראות 59 אחוזים ציינו שהם מסכימים עם ההיגד הזה, לעומת 47 אחוזים ו-50 אחוזים. אני חושב שזה השקף האחרון, אז זהו, תודה רבה.

תודה רבה, אז בעצם, בשורה תחתונה, מה בעצם אתם, מה אנחנו לומדות ולומדים מהסקר שיצאתם אליו, אני מנסה לכוון, בעצם, אם הסקר הזה מייצג בעניין של 23 אלף, אז אתה גם ירדת ל-20 אלף, האם הוא, בעצם, המשמעות של הדבר, שיש לנו קרוב ל-8,000 בעלי היתר של עובדים זרים, בלי שהם רשומים אצלכם ברשות האוכלוסין, האם אני מדייקת?

כן, באם מתרגמים את האחוזים האלה לכל הפער, כמו שעשית בחישוב נכון, זה בסביבות 7,000 עובדים, שכנראה מועסקים אצל מטופלים סיעודיים, או 7,000 מטופלים סיעודיים שמעסיקים עובדים, שוב, זה לפי הדיווח שלהם, חלקם כבר הסדירו מעמד בחלוף הזמן, כמו שהסברנו, גם זה מוריד את הפער, חלקם, בהבנה שלהם מעסיקים עובד, אבל אולי יש איזשהו פער שהם מבינים רשום או לא רשום, מוסדר, או לא מוסדר, כלומר, יכול להיות שמשפחה מעסיקה עובד והם הגישו בקשה לוועדה ונדחו וקיבלו תקופת התארגנות, מבחינתם יש להם עובד, הם אמרו יש לנו עובד וזה גם יכול להיות, עוד איזשהו הסבר לפער הזה, אבל בגדול, ניתן לראות שמדובר בכמות - כמו שאת אמרת, גברתי היושבת ראש – לא מבוטלת של אנשים, שיש להם פתרון, זאת אומרת, ראינו, גם עובדים זרים וגם עובדים ישראלים, קבוצה מאוד נכבדה, מכל הקבוצה הזאת, יש להם פתרון טיפולי כלשהו.

מה אנחנו עושות עם זה?

אז קודם כל, מן הסתם, אנחנו קוראים למי שלא יודע , אם הדבר הזה מוסדר, או לא מוסדר, כי אנחנו רואים שכנראה, יש פה איזשהו פער.

זה אלפים.

אם אנחנו נעשה כמו שענבל אמרה, משהו פרואקטיבי מצידנו וננסה לחפור קצת יותר ולהבין למה יש פה פער, שאנשים שחושבים שהם מעסיקים ואצלנו רשום שלא, יכול להיות שוב, יכול להיות שזה פער בהבנה ובזה שהוא אומר אני הגשתי לוועדה, או אני קבילתי זמן התארגנות, מבחינתי אני מעסיק וזה בסדר ויכול להיות שזה פשוט, חוסר הבנה של תהליכים שצריכים לבצע, אוקי, שצריך ללכת ולהגיש בקשה ודרך לשכה פרטית ולרשום את העובד כמו שצריך ואנחנו ננגיש את המידע מצידנו, איך אתה יכול לברר, אם העובד רשום אצלך, או לא רשום אצלך, כחוק.

רגע, שאלה ואם יתברר לנו שיש לנו בעצם, 5,000 מקרים שכאלה, משפחות שכאלה, שמעסיקות עובדים זרים, שלא רשומים אצלכם כחוק, בעצם, מגלים ש-5,000 הם בעצם, לא חוקיים ואי אפשר, הם לא עומדים בתנאי הסף, אז מה עושים עם הדבר הזה, זה מספר עצום.

זה בדיוק מתחבר לדיון הקודם, זה כנראה, האנשים שנמצאים כרגע בתקופת ההתארגנות.

באמת.

או שהם בתקופת ההתארגנות, או שהם פשוט צריכים לפנות והם לא יודעים שהם היו צריכים לפנות אלינו לוועדה, כדי לבחון את הדברים האלה.

אז אוקי, אני רוצה כותרת, מה אני יעשה, עכשיו אני רוצה כותרת, בוא נתארגן על כותרת שאומרת כזה דבר, מה אתה קורא עכשיו לציבור, שהוא מחכה, אנחנו מדברות, זה גם לא רק לציבור, זה גם לא כותרת, אני חושבת שזה אחריות שלנו פה להגיד, יש אלפים של בתי אב, שבעצם, מעסיקים עובד זר לא חוקי ומה אתה אומר להם? עכשיו תלכו, לרשות האוכלוסין ולאתר ומה תעשו, אחד, שתיים, שלוש.

אז אני אומר, יש באתר שלנו את הבירור סטטוס מידע של עובד זר וכל עובד זר יכול להזין שם את הפרטים שלו ולראות, אם הוא מוסדר או לא מוסדר, אוקי, גם המעסיק יכול לעשות את זה וגם העובד הזר יכול לעשות את זה, זה הצעד הראשון, קודם כל להבין ואם לא, יש את הלשכות הפרטיות, שזה חלק מתפקידם לסייע, בלהגיש בקשה אלינו, או בלנסות להסדיר את התהליכים של הרישום, כי יכול להיות, ששוב, יכול להיות שאנשים לקחו עובד וכרגע, חשבו שזה בסדר ואולי זה לא, חשבו שזה מוסדר ואולי זה לא מוסדר וכמובן, שוב אמרתי, יש גם כאלה שכבר הסדירו.

והדבר השלישי באמת, שהם פוחדים כנראה.

פוחדים ממה?

יכול להיות שמעסיקים עובדים שגם פה עשרים שנה ומבינים שאין מה לעשות, אבל לוקחים את הצ'אנס ואומרים אני עם סיעודי אז אני מעסיק.

אבתיסאם, אני יכולה להתערב, כי אני מכירה את השטח. כשאני חיפשתי לאמא שלי עובדת זרה, אנשים ואנשים שומרי חוק אמרו לי, רותם, מה הסיפור הזה עם החוקי, לא חוקי, פשוט תעסיקי עובדת זרה לא חוקית והסתבר לי, שלא מעט מחבריי הטובים, אנשים שומרי חוק, מעסיקים עובדים לא חוקיים, בידיעה, כי הם פשוט הרימו ידיים מלנסות למצוא, זה יכול להיות אמא חולת אלצהיימר ולא מצאו לה עובדת זרה, כאילו, זה נפל בפעם הראשונה שזה, מצאו עובדת זרה טובה פה בארץ, היא לא מתאימה לזה והם ממשיכים איתה בידיעה צלולה שיש סיכוי שמשטרת ההגירה, מה שנקרא, אבל זה מצב שקודם כל, כשאנשים שומרי חוק מגיעים למצב הזה, שהם כבר וויתרו על החוקיות של האירוע, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו שאלה מאד רצינית, אולי החוק צריך לחשוב עליו.

קודם כל, יכול להיות שהחוק לא סבבה, שזה גם תמיד ככה, יכול להיות שאנחנו גם לא סבבה וזה גם לפעמים ככה ולפעמים אנחנו גם רוצות ורוצים להקטין ראש, כי בסדר, זה שיטת המצליח.

לא אבל יש פה עניין.

אנחנו בהחלט, לא נעודד העסקה שלא חוקית, או בכלל באופן כללי, פעילות שהיא בניגוד.

לא, חלילה, חלילה, תקשיבי, אני לא העסקתי עובדת זרה, בגלל הנושא הזה של החוקיות, כי לנו זה היה מאוד חשוב, אבל אני אומרת את זה ואני חושבת שכדאי שנחשוב על הדברים האלה, כי הרבה אנשים שומרי חוק, אוקי, מגיעים למצב שהם הביאו עובדת זרה מחו"ל, העובדת זרה הזאת פתחה אצלם עסק בבית ללקים, סתם, דוגמא למשהו ששמעתי, הם פיטרו אותה ואז הם רוצים לדעת ולהבטיח שאותה עובדת שהם מביאים לאמא שלהם, שהיא חסרת אונים, תהיה עובדת טובה והם בוחרים אותה מהארץ, כי ככה הם יודעים שזו אישה שהם יכולים לעבוד איתה וזה לא משהו שאתה בוחר דרך האינסטגרם, לא אנסטגרם, אבל וצריך לתת על זה את הדעת.

תודה רותם תודה.

אני חושב.

רגע, חברות וחברים, יש לנו רשימת של דוברות ודוברים מהסבב הקודם, ששווה לתת להם את הזה - -

הערה קטנה, זה מתחבר עם מה שאמרתי. אז יכול להיות שלא בגדול להלבין עובדים, אבל לפחות את העובדים האלה, שכבר מטפלים וכבר יש שביעות רצון וכבר מצאו פתרון לאנשים שהם בקושי אמיתי, אותם, אם הם לא עונים לקריטריונים האלה, באופן חריג, בגלל הקורונה, בגלל הדברים, היו צריכים לקחת ולהכשיר אותם.

דורון, ידידי, זה מה שעשו בדיוק בהוראת השעה הקודמת. זה בדיוק מה שעשו, לקחו עובדים שנדחו וקראנו להם ואשרנו את מי שניתן היה לאשר, לפי הוראת השעה, אוקי, זה בדיוק התהליך שעשינו וכשתגמר תקופת ההתארגנות הזאת -ענבל אמרה את זה בוועדות קודמות – כל הדברים האלה ייבחנו לטובת המטופלים אנחנו נעשה אותם, זה הכוונה.

בזה אני בטוח.

גם מי שמעסיק כדאי באמת, אלף להעסיק באופן חוקי, זה וודאי, אבל יש כיום אפשרות להגיש לוועדה ההומניטרית, גם מי שלא עונה על תנאי הסף, אתם מכירים את זה מהוראת שעה הקודמת, כי בסוף אנחנו רוצים, אמרתי כל פעם, להכווין התנהגות ואנחנו רוצים שאנשים יפעלו על פי החוק, אז אם יש כרגע הקלה רגולטורית שהנחתה השרה, לאפשר תקופת התארגנות עד ה-30.6 למי שנדחה בהחלטת הרשות ולכן חשוב, גם הנושא הזה, אי אפשר לעשות מה שרוצים ואחר כך להגיד, לא סליחה, לא מכוון כלפייך, אי אפשר לעשות מה שרוצים, להגיד החוק לא בסדר, אנחנו לא בסדר, מצאנו את העובד הזה ואחנו נעסיק אותו לא חוקי ועכשיו תפתרו לנו את כל הבעיות של העולם.

אוקי אז זה לוקח אותי - - -

יחד עם זה, אני רק רוצה להגיד, בנושא של היתרי העסקה, יש המון היתרי ההעסקה שלא משתמשים בהם, בגלל כל הבעיות שמוסדרות פה ואם הבעיות האלה היו מסודרות בחקיקה, אם העובדים הזרים היו יודעים, שהם באו לטפל ולא לשדרג הכנסה, אז הכול היה פה טוב ולכן אנחנו צריכים לעשות שינוי חקיקה ולעשות את זה כמה שיותר מהר, כי זה לא תעשייה, זה אנשים, זה החיים שלהם - -

תודה, עינת.

מי שאין לו עובד זר, הוא מחר לא בחיים, או בבית חולים, אז לכן צריך לדאוג להם לעשות את זה במיידי.

עינת, יקירה תודה. אז בעצם, שאלה אחרונה ואז אני רוצה להעלות לזום, את מי שלא דיבר איתנו קודם ונרשם, אז בעצם וזה שאלה אליך, נקש, בעצם, איך התוצאות של הסקר, משפיעים על כל הסוגייה של הארכה שלכם לגבי המחסור, מה עכשיו, איך אנחנו מתארגנות מחדש על כל הסוגייה הזאת?

אז, קודם כל, אנחנו מבינים שיש פה באמת, פערים בין ה-לבוא ולהציג 77 אלף בעלי היתרים, 57 אלף עובדים זרים חוקיים, המחסור הוא 20 אלף, זה לא ככה, זאת אומרת, אם מהסקר עולה ש-52 אחוז מאלה שיש להם היתר, לא חיפשו בכלל עובד זר ו-32 אחוזים מראש אמרו שהם לא התכוונו להעסיק ולחפש עובד זר, אלא הוציא לשעת הצורך, אז זה קודם כל, מצביע על מספרים הרבה יותר נמוכים ומתחבר לזה כל מה שאמרה פה השרה ואמר תומר ואמרה ענבל, של הרצון שלנו הוא לעשות מה שניתן, כדי שייכנסו לפה כמה שיותר עובדים זרים חדשים וכמובן, שכמה שיותר במסגרת ההסכם הבילטרלי ואנחנו נותנים הקלות ואנחנו נותנים את תקופת התארגנות, כל מה שאפשר לעשות, מתוך העובדים שנמצאים וחדשים שיבואו, כדי לצמצם.

אוקי, שאלה אחרונה באמת, שלי, כי זה מעורר אצלי סקרנות מדהימה. תגידו לי, עכשיו, אנשים שמחזיקים היתר והם לא מעסיקים עובד זר, אחרי הממצאים של הסקר, האם יש שמה קריטריונים שבהם מוגדר, כמה זמן אתה בעצם, יכול להחזיק בהיתר ואתה לא מממש אותו.

לא, אין קריטריון שאומר, תוך כמה זמן, אם לא תשתמש אנחנו ניקח לך את ההיתר.

למה? הנה, עובדתית אנחנו.

משתי סיבות. סיבה ראשונה אנחנו לא רוצים לפגוע באנשים. אנשים הוציאו את זה, כי הם חושבים שהם יצטרכו, ילך להם יותר מהר וזה בסדר, זה לגיטימי, אין פסול בזה שהוא יחזיק את ההיתר לשעת הצורך והסיבה השנייה, זה שאנחנו לא רוצים לעודד העסקת עובדים זרים אצל מי שלא רוצה, יכול להיות שהוא אומר, כרגע אני מסתדר עם ישראלי, למרות שיש לי היתר, אני לא רוצה זר, אני מסתדר עם ישראלים עם כמה שעות, אז אני כמדינה, לא רוצים לדחוף אותו, לך תעסיק עובד זר, כי אם לא ניקח לך את ההיתר.

בעבר, אני רגע טיפה אשלים על משה, אני מסכימה על כל מה שהוא אמר, אבל בעבר, ההיתר היה לשנה אחת ואחר כך, עוד פעם, במגמה להקל את כל הבירוקרטיה למטופל הסיעודי, שממלא מתקשה, אז בחנו ונתנו תקופה של ארבע שנים היתר, אגב, זה חריג, אין את זה בענפים אחרים, זה הענף היחידי.

גם להקל כלכלית.

כן, גם הנושא הזה של העלות של ההיתר, היא מאוד מופחתת זה 310 ₪ ל-4 שנים של היתר, אז זה מתחבר לגישה המקלה כלפי האוכלוסייה של המטופלים הסיעודיים, אבל אני מסכימה שזה חלק מהפערים שנוצרים במערכת, אולי, אני לא הייתי אומרת לקצר את תקופת ההיתר, אבל לחשוב על פתרונות אחרים.

אין שום בעיה, ברגע שיודעים את האמת ואתם עושים עבודה נהדרת, יודעים את האמת, אז אין בעיה לחיות עם זה.

דורון. דורון רז, אנחנו לא פתחנו פה, תיכף יגישו לנו קפה שחור ואנחנו נתחיל פה לעשות שיחות קפה וזה לא, זה דיון שצריך להסתיים, ממש תוך 12.5 דקות. אני רוצה לתת, לשנהב רענן, את זכות הדיבור, של שלוש דקות, כי הוא פשוט המתין בסבלנות מאוד יפה. איפה אתה אדוני? שלום.

אני פה על הקו. תודה רבה לך כבוד יושבת ראש הוועדה ולכל המשתתפים. קודם כל, אני רוצה להעלות מה שעינת קולמן אמרה, באמת, צריך לשנות את החקיקה בענף הזה. צריך להבין, זה לא ענף עבודה רגיל, שאנשים באים, מחתימים שעון והולכים הביתה, שאפשר להכיל כאן שעות עבודה, מנוחה. זה ענף אחר, ענף ייחודי באופי ובתעסוקה והוא צריך להיות מוחרג. אני לא אומר שהעובדים צריכים להיפגע בזכויות, הזכויות שלהם פשוט, צריכות להיבנות באופן שונה בתוך הענף הזה ואי אפשר לשנות את השיטה של העסקה בענף הזה, בלי להסדיר את החקיקה המתאימה והרלוונטית.

תודה.

לגבי, הנושא הזה של, משהו שאמרה ענבל, לגבי אי מיצוי המכסות של הלשכות. הסיבה ש - -

(השיחה נותקה)

לא, אני לא שומעת אותך, אתה מתנתק לי.

מה שהוא רצה להגיד, זה שהמכסה של הלשכות הפרטיות מתאפסת כל רבעון, דבר שכבר אינו נכון, כי בהנחיה שענבל הוציאה ללשכות, א' אנחנו מסתכלים על זה כבר, כמעט ברמה חציונית, זאת אומרת, אנחנו גוררים מכסה שנותרה מרבעון ולרבעון ויתרה מכך, לשכה שמצתה את כל המכסה שלה, אפשרנו לה, א' להקדים מתוך רבעון הבא וב' גם תוספת על חשבון העובדים הבילטרליים אם יביאו, זאת אומרת, אנחנו לא אומרים זהו, אין מכסות, לא נותנים.

זה רק ברבעונים האחרונים.

רענן, אתה רוצה להגיד לי מה זה רוחבי ולא ספציפי עכשיו, מה היה לפני חודשיים.

כן, בהחלט, אחד מהדברים כיום כל הדרישות של העובדים הסחטנות, זה הכול תוצאה שהחלו כללים של שוק חופשי, בשוק הזה של עובדים זרים. שוק שצריך להיות מפוקח ותחת שליטה והסדרה של הרשות. הרשות נותנת את ההיתרים ואומרת, ואומרת תעשו מה שאתם רוצים, יש חופש העיסוק, העובדים לא יכולים לעשות מה שהם רוצים ומה שבא להם, אין היום אפילו בהסכמים הבילטרליים, כל עובד שמגיע לארץ, יכול להגיד אחרי יום יומיים, לא מתאים לי העבודה וללכת לאן שהוא רוצה לעבוד והרשות תגיד לו, מותר לך זה החוק, התאגיד יגיד-מותר לו זה החוק.

תודה. תודה רענן. משה רוטמן, נמצא איתנו בזום? ותעלו בבקשה גם את שמואל מזרחי, הסתדרות הגמלאים.

בתחום של העסקת עובדים, שוק מפוקח, אני לא יודעת למה הכוונה, מה הכוונה שוק מפוקח?

אני פשוט לא הצלחתי להבין, למה הכוונה שיש שוק מפוקח על ההעסקה הזאתי, למה הכוונה, איפה יש לנו שוק עבודה מפוקח?

את אומרת שאין לנו שוק עבודה מפוקח?

מה זה אומר? מה זה אומר שוק עבודה מפוקח? יש לנו תנאי עבודה שיצרו איזושהי מסגרת חוקית, אבל מעבר לזה, להגיד שהעבודה תהיה עבודה מפוקחת, מה זה אומר? זה כבילה? זה אומר מה?

מהשטח, אני יכולה להגיד, שנניח סתם, נושא אחד, עובד יכול להגיע היום ומחר להחליט שהוא לא ממשיך, כלומר, אין איזושהי, אני יודעת ששומרי הזכויות יטענו שזה לא הוגן, אולי זה כבילה, אבל עדיין, עובד שמגיע ובסך הכול המתינו לו כל כך הרבה זמן ואחרי יומיים, שלושה, שבוע, חודש, החליט שלא מתאים לו, מסיבותיו שלו ויכול להיות שהם, אגב, סיבות אובייקטיביות, אבל נניח, שאנחנו נשים לב, אם אני חותמת חוזה אישי ואני נוסעת לחצי שנה, או נוסעת לתקופה מסוימת, כי זה מה שהחוק, מה שקבעתי וזה מה שחתמתי, זה מקרה שוק מפוקח.

בסדר, אבל שוק מפוקח אין לנו בתחום העבודה, אני לא מכירה -

אבל פה, אז רגע, בנושא של קשישים ונכים, אנחנו צריכים אותכם כן מפוקח, כשאנחנו מדברים על אנשים שהם לא חסרי ישע, את צודקת, אבל של חסרי ישע, צריך לדאוג להם, מעבר לזה, גם אנחנו וגם אנשי המאבק, בלהילחם בתרמית העובדים הזרים בסיעוד, מדווחים הרבה פעמים שמגיע אליהם עובד זר והם לא יכולים לדעת עליו שום דבר, אין להם שום מערכת שתגיד להם, אם הוא שתה אלכוהול, אם הוא הרביץ, האם נטש, האם סחט, אנחנו רוצים מערכת שתהיה מסודרת, שאנחנו נדע על העובד הזר, גם דברים טובים וגם ביקורות ואנחנו רוצים לדעת, מי האדם שהולך לטפל בחולה אלצהיימר, בהורה ובילד ולכן מפוקח זה חשוב.

תודה עינת. תודה, תודה, אני מבקשת לא להתפרץ, היום הייתי כנראה נחמדה וכולם פה הפכו להיות זה, לא לדבר באמצע, צריך לסיים את הדיון, כי עוד עשר דקות, אני לא אמורה להיות פה. שמואל נמצא איתנו, או משה רוטמן.

טוב, אני אבזבז חלק מהשלוש דקות, להודות לך, את הכנסת אווירה ברוח חדשה בוועדה, יש שינוי אמיתי וגם לשרת הפנים וגם לרשות האוכלוסייה וההגירה ואני אגיד את זה בצורה מאוד פשוטה. אנחנו עם חוק שלא מתאים וצריכים לתקן אותו, הסיפור של ה-13 שנה ויום, שכבר אי אפשר להעסיק, הוועדה ההומניטרית היא נפלאה, אבל היא לא עומדת מעל החוק ומשה נקש מייעץ לשר וכמובן, הוא לא יכול לאשר משהו שהוא לא בהתאם לחוק, אז זה דבר ראשון. אני גם נוגע בנושא של שכר המינימום, שעומד לעלות, אחרי שקצת מהעיבוד של הקצבאות הנמוכות תוקן, מה ייקרה עכשיו, אם יעלה השכר מינימום, עכשיו, הייתה החלטה מאוד אנושית, של בג"צ, לתת להם שכר מינימום למטפלים ואין לי שום דבר נגד, להיפך, רק שיהיה לנו את היכולת, אבל היכולת צריכה להינתן לנו משיפוי של המדינה, של המחוקק, שם קיבלנו גב קר וזאת אחת הבעיות, שאנשים שמגיעים ממקומות שמרווחים 50 דולר בחודש, אני יכול לומר, שבמדינות אירופאיות, או אחרות, שמעסיקים עובדים זרים ואולי אפילו אחים, התנאים הם הרבה יותר קשים, המשכורות הרבה יותר נמוכות.

ומה שאני רוצה לומר, אנחנו מנסים להיות אנושיים ולהראות לעולם כמה שאנחנו טובים, אבל פה, את הקשישים ואת הנכים הקשים, אנחנו בעצם, נטשנו. החברות כוח אדם, אין להם הרבה מה לעשות, הן משחקות בדיוק עם הקלפים שיש להם, אין להם שום אפשרות להפעיל שום סנקציות ולא לעובדים הסוציאליים שלהם על כל מטפל, מי שמשחק בקלפים, זה העובדים הזרים, וכאשר, החברות כוח אדם למדו, שאם מישהו נוטש עובד, אין פה עניין שאפשר להפעיל עליו סנקציות, או כוח, מצד שני, גם אין להם מישהו אחר לספק, אז באים ואומרים תביאו עוד עובד מחו"ל, כי שמה הכסף הגדול ואין עיני צרה שמישהו ירוויח, אבל אלוהים ישמור, אנחנו עם אנשים מונשמים ועם נכים דמנטיים ועם נכויות כל כך קשות, שחלקם צריכים השגחה 24 שעות. אנחנו גם הפכנו להיות מעסיקים, איפה נשמע כדבר הזה, אני במשך 19 שנה צריך לנהל את כל הדברים האלה, כלומר, אני גם זה שמחליף את כל המטפלים שנוטשים, או הולכים, כבר ב-19 שנים האחרונות, נטשו אותנו 56 עובדים, לא רוצים לעבוד, לא בתוך משפחה ולא עם נכים מורכבים, אבל גם הם לא מוכנים לעבוד לפי החוק ולא לפי השכר שהחוק קבע, כלומר אנחנו נסחטים.

תודה, תודה משה, סליחה שאני מקצרת, אבל אנחנו כמובן, נשמח לפגוש אותך שוב, לא בזום, גם ולשמוע אותך. שמואל מזרחי, נמצא איתנו, הסתדרות הגמלאים, לא. ורמי סלהוב, הוא נמצא איתנו בזום? רמי איך התגלגלת לזום אני בדרך כלל רואה אותך פה.

תקשיבו, אני רוצה בקשר לקו לעובד, הייתי השבוע בקו לעובד, אנשים שמה היו מסכנים, ברחו, הם מגנים עליהם, קו לעובד מגן עליהם.

לא הבנתי?

העובדים באים לקו לעובד והקו לעובד אומרים להם, תשמעו, אם לא תשלם את ה-30 אלף שקל, אתה תלך לעוד משפטים, אז ראיתי השבוע, יש לי סרטונים של העובדים שצעק בחוץ ויש לי אנשים שמסכנים שמה, עובדים זרים, שבאים לשמה לפני משפט והם רוצים בכוח, את הכסף שלהם.

אני מבינה, אוקי, אז היית בקו לעובד.

אנחנו רוצים להגיד לקו לעובד, שגם אנחנו רוצים הגנה. גם אנחנו רוצים ייעוץ משפטי, שיהיה לנו עורך דין.

רמי תודה, אני מבינה, אתה בעצם מתוך הוועדה יוצא בקריאה, שאתה גם בתור מעסיק, אתה רוצה הגנה. מעולה.

נכון.

מעולה. מעולה.

צריכים להגן את קו לעובד שלא יעשה מה שהוא רוצה. - עובדים זרים.

תודה רמי, תודה רבה. אני חייבת לסיים את הדיון, כי צריך לסיים אותו. החזקתם יפה ומדהים ואחלה עבודה עשיתם והבאתם דברים מעולים. אני רוצה לברך קודם כל, את השרה ועל הכוונה שלה לפעול לשינוי חלק מהקריטריונים המופעים בתנאי הסף, לפחות הייתה הצהרת כוונה של כן, התגמשות בתנאי הסף של הוועדה ההומניטרית, כמובן, שאנחנו נפעל ביחד, בשיתוף פעולה, גם עם הארגונים, גם עם השרה, גם עם רשות האוכלוסין, על מנת להביא את המיטב לאותה אוכלוסייה, בטח אוכלוסיות כל כך מוחלשות. הוועדה מחזקת את הדברים שנאמרו כאן, בהקשר לשינוי שיטת העסקה, מבקשת לתת פתרון כולל לענף הסיעוד הבייתי, תוך מתן תשומת לב מיוחדת בתהליך לבחינת הסוגיות המרכזיות, שמירה על רצף טיפולי, ליווי ומעקב של אנשי מקצוע ונשות מקצוע, בדגש על עובדות סוציאליות.

מתן מענה לקבוצות שמתקשות למצוא עובד, או עובדת בדגש על חולים וחולות סופניים ועוד. בקשה לרשות האוכלוסין שתפרסם באתר את הסילבוס, על הכשרות העובדות והעובדים, הנדרשת במסגרת ההסכמים הבילטרליים, ככל שיעלו הערות מגורמים בשטח, נבקש מרשות האוכלוסין שתיקח זאת בחשבון. כמובן, שתעדכן אותנו. הוועדה קוראת לרשות להנגיש מידע לציבור, באשר לבדיקה חוקיותם, או אי חוקיותם, של אותם עובדות ועבדים.

אני חושבת שזה בהחלט, בעקבות הסקר, יש לנו פה מספר לא מבוטל של תהייה ואני חושבת שאנחנו גם בוועדה כיושבת ראש הוועדה, אני מסרבת לתת יד להעסקה של עובדים ועובדות לא חוקיים. אני חושבת שאפשר למגר את זה. השאלה אם בתוך מספר חודשים, או בתום תקופת ההתארגנות, האם אנחנו נוכל לקבל מידע מרשות האוכלוסין, לגבי אותה אוכלוסייה של כ-7,000 מעסיקים שהאם יסדירו את זה בתקופת ההתארגנות, לא יסדירו את זה בתקופת ההתארגנות, משהו צריך לקרות בתוך ה- בפרק זמן מסוים וגם לתת לי מענה, על ה-7,000 האלה, שבעצם, אנחנו לא יודעים לגבי האי חוקיותם של עובדים.

אני אגיד לך, ברשותך, משהו לגבי הדבר הזה, קודם כל, אנחנו נראה את זה בנתונים, זאת אומרת, בסוף תקופת ההתארגנות, אם עובדים יפכו לעובדים חוקיים ופחות עובדים לא חוקיים, אז מן הסתם, זה יצביע על זה. ברור שלא דיברנו עם כל ה-20 אלף אז אין לנו את ה-7,000 שמית, זה סקר שנערך עם 800 איש, אז אנחנו משליכים מהאחוזים על הכלל, אבל אנחנו מן הסתם, כן, צריך להידרש לדבר הזה, ננסה להנגיש יותר את המידע, כדי שאנשים יידעו וכמובן, הצעדים שייקרו, החל מיוני, או לקראת יוני, אנחנו כמובן לא נחכה לרגע האחרון, ישפיעו גם על הדבר הזה ואנחנו כמובן, עוד נפגש פה, עוד הרבה עד אז.

יופי נפלא ודבר האחרון, אני רוצה בבקשה, לבקש מרשות האוכלוסין, מידע שהוא גם נציג אותו בוועדה, בסוגיית הנטישה, יתקיים אצלנו בוועדה דיון בקרוב, נכון? מיכל, על סוגיית הנטישה של עובדים זרים ועובדות זרות ואני רוצה לבקש שתכינו לנו מידע לקראת הדיון, של מה היקף של התופעה של הנטישה, אני חושבת שאנחנו שומעות על זה, הגיע הזמן, שאם זה סוגייה של מפחידה נורא וגדולה, אז שנתייחס אליה ואם זה מספרים בודדים, אז גם שנתייחס לזה. יש משהו נורא מבהיל בסוגייה הזאתי וסיפורים גם אישיים והגיע הזמן שנבין בדיוק, מה המספרים של העובדים שנוטשים ומה עושים איתם.

אין בעיה.

נכון?

נכון.

נראה לי הגיע הזמן.

יוזמה מצויינת.

נפלא. אני רוצה להגיד לכם תודה, אתם נפלאות ונפלאים, תודה על השיתוף פעולה, תודה לכולם ונתראה בקרוב, בינתיים שיהיה לנו שנה אזרחית מופלאה. שלום להתראות.



הישיבה ננעלה בשעה 13:10.