פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



30
ועדת החינוך, התרבות והספורט
28/12/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 79
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ד בטבת התשפ"ב (28 בדצמבר 2021), שעה 11:40

1. דיווח שנתי לפי סעיף (6) לחוק זכויות התלמיד, התשס"א-2000
2. אלימות במערכת החינוך

חברי הוועדה: שרן מרים השכל – היו"ר
משה טור פז

אלינה ברדץ' יאלוב
אלון טל

עינב לוק - מנהלת אגף בכיר שפ"י, משרד החינוך

בלה רדונסקי - עו"ד, ייעוץ משפטי מחוזות חיפה והצפון, משרד החינוך

פטריק ביתן - עמית מחקר, המרכז הבינתחומי הרצליה

לילי הלפרין - יו"ר מרכז אמת לסובלנות, מוזמנים נוספים

מנשה לוי - יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר, ארגון מנהלי בתי-ספר

אורית גור כהן - יו"ר משותף "מנהיגים"- ארגון מנהלי בתי הספר, ארגון מנהלי בתי-ספר

איריס דורון - מנהלת בית ספר, התאגדות המנהלים

ראשד הייב - מנהל Ceo Ve Hand

אופק ראשון - מפקדת סיירת החרם

ד"ר זאב דגני - מנהל גימנסיה ת"א

ורד גיל - ממונה אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות, משרד החינוך

הילה פאר סיקרון - מתאמת פעולות כנסת ממשלה במשרד החינוך

אילן שמש - סגן מנהל אגף א חינוך ילדים ונוער ב', משרד החינוך

אור רוזמן - ע' יועמ"ש, המשרד לביטחון פנים

ורד בירון שרביט - יזמית בתחום הרווחה האישית

אהרון דגן - רפ"ק, ק' בילוש נוער ארצי משטרה, המשרד לביטחון פנים

ליאורה רמון - מפקחת על התחום הטיפולי, משרד הכלכלה

אילנה משטקין - אמא

יעל אנדר - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

תמי סלע

יהודית גידלי

חבר תרגומים

אלימות במערכת החינוך

בוקר טוב לכל הנוכחים, בוקר טוב לכל חברי הכנסת שנשארו ערים איתנו, אחרי סגירת המליאה בשעה שמונה וחצי בבוקר. חברת הכנסת אלינה ברדץ' יאלוב, תודה רבה לכל המוזמנים שהגיעו היום לדיון הכול כך חשוב, על האלימות במערכת החינוך. אנחנו ראינו בשבועות האחרונים, אני לא יודעת אם זה בהכרח עליית מדרגה, אלא יותר תקשור בכותרות, של גל אלימות מאוד מאוד קשה, בקרב בני נוער וילדים, במסגרות בית הספר, מסגרות חינוכיות. הדבר הזה פשוט מדיר שינה מעינינו. אנחנו יושבים פה בוועדה ושומעים דיון אחרי דיון, מה היו ההשפעות הנוראיות של הקורונה, של סגר של שנה וחצי, אנחנו יושבים כאן ושומעים מנהלים וראשי ראשיות, שמספרים לנו שהילדים חזרו אלימים יותר ואיזה השפעות הרסניות היו על אותם בני נוער וילדים, של ישיבה של שנה וחצי בבית ולמידה בזום.

ומטרת הדיון היום, היא קודם כל, להביא את המקרים הקשים האלו, לשוחח עם בני הנוער, לשמוע מהם רעיונות, לשמוע ממשרד החינוך, מה נעשה בעניין. בדיון הקודם הבאתם תוכנית למיגור אלימות, אנחנו מעוניינים לשמוע, כיצד היא מתקדמת, איפה היא מיושמת, איפה יש הישגים, איפה יש בעיות, כמה מקרי אלימות דווחו בשבועות האחרונים, על מנת שנוכל לעקוב מקרוב ולראות, איך אנחנו עוקרים את התופעה המכוערת הזו. נושא אחד שהוא קריטי, שעלה גם בוועדה הקודמת, ממסקנות הוועדה היו, שאותם תלמידים שבהם התעללו, לא צריכים להיות אלו שיענשו והם לא אלו שצריכים לעבור מסגרת ולראות, האם ניתן לחייב את אותם ילדים תוקפים, במעבר למסגרת אחרת, משום שבסופו של דבר, זו ההרתעה הגדולה ביותר, אם ההורים יידעו שהם צריכים לקחת את הילד שלהם כל בוקר לבית ספר אחר, שהוא יותר רחוק מהבית ולהחזיר אותו, בגלל שהם, בתחילת הדברים, קודם כול, לא חינכו אותו לסובלנות, לכבוד הדדי ולא בעצם טיפלו באותה תופעה מכוערת, שלמנהלים תהיה אפשרות להרחיק אותם מבית הספר ואף להעביר אותם.

אני חושבת שחלק מהמקרים שעלו כאן בדיון הקודם, שמדברים על הורים שהשתתפו בעצמם בחרמות ובכל מיני מקרים כאלו ואחרים, הוא פשוט פוקח עיניים ואנחנו מבינים שלא רק שאנחנו צריכים לטפל בילדים עצמם, אלא גם בהורים של אותם ילדים, במידה והם לא משתפים פעולה עם מוסד החינוך, עם מנהל בית הספר, או עם ההורים של אותו ילד שנפגע קשות מהילד שלהם. אנחנו כאן גם כן, על מנת לשמוע את הדיווח שמשרד החינוך צריך לתת לנו, על פי חוק בכל שנה, על רחקה לצמיתות של תלמידים מבתי הספר. הוועדה אמורה לקבל לידיה, קיבלנו, אז אנחנו מעוניינים לשמוע ממכם על המקרים, על הכמויות ולהתחיל לדון בכך. אני רוצה לתת את זכות הדיבור, קודם כל, לחברי הכנסת שהגיעו. אני אתן ככה, שתי דקות לכל חבר כנסת. חברת הכנסת אלינה ברדץ' יאלוב, בבקשה.

תודה. תודה גברתי יושבת הראש. האמת שאני לא חברה בוועדת חינוך, אבל הדיון הזה הוא כל כך חשוב, שאמרתי שאחרי לילה לבן, אני בכל זאת נשארת בכנסת ובאה לפה. אני רוצה להגיד כמה מקרים של פניות אליי ואני רוצה באמת, לשאול את משרד החינוך מה עושים עם הנידון. מקרה אחד, ילדה גיל 12, 13 משהו כזה, הוטרדה על ידי ילד בבית ספר, בכיתתה, שוב, מהתיאור של אמא, לא הבנתי האם זאת הייתה הטרדה מינית, או פשוט הצקות והטרדות, אבל לצורך העניין, זה לא כל כך חשוב. הילדה נכנסה לדיכאון, נאלצה לעבור לבית ספר אחר, עדיין נמצאת, עד כמה שאני מבינה מאמא שלה, בטיפולים כאלה ואחרים ויכול להיות שהטיפולים האלה, נובעים מאותה בעיה שהיא עברה. אותו ילד נשאר בבית הספר, לא קרה אתו כלום, לא השעיה, לדעתי, כמה ימים בודדים היה בבית, חזר, כאילו ששום דבר לא היה, כל המסגרת נשארה, רק הילדה, כרגע מתמודדת עם בעיות.

עשיתי שיחות ארוכות עם אילנה, אמא של ליאן. פחות או יותר, אותו סיפור בדיוק. הילדה עברה איזושהי, הייתי אומרת התעללות מהצד של הבנות וגם כן, נאלצה לעבור לבית ספר אחר, הבנות קיבלו עונש שהן לא רואות את זה בכלל, לדעתי כעונש, כמה ימים להישאר בבית, זה לא עושה שום דבר וגם הילדה הזאת שעברה התעללות, עוברת לבית ספר אחר והבנות האלה נשארו בבית ספר ושום דבר לא קרה ושמעתי עוד כמה וכמה מקרים, בדיוק, באותה תצורה, אז לי חשוב להבין, האם בעצם, למערכת החינוך אין שום כלים להתמודד עם מקרים כאלה, חוץ מלהשאיר את הילדים האלה יומיים, שלושה ימים בבית, כפי שזה נאמר לכמה אימהות ששוחחתי איתם, או שזה באמת משהו שמנהלי בתי ספר, לא יודעים איך להתמודד עם זה ולכן מפילים את זה על הנחיות שלא קיימות, זה דבר ראשון.

דבר שני, השנה וחצי האלה מאוד מאוד קשות, בעקבות הקורונה, לילדים יש המון המון בעיות ואני שוחחתי עם בחורה בת 16, מיכל יופידוף מאשדוד, היא סיפרה על תופעה שמתרחבת אצלנו בעיר, בעיר אשדוד, ששם באמת, יש בעקבות החזרה ללימודים, אחרי שנה מאוד מאוד קשה של קורונה, יש כל מיני בעיות לילדים ואין מספיק יועצות חינוכיות ואין מספיק אנשים שמדברים עם הילדים ומשוחחים וחלק מהבעיות נשארות לא פתורות, כי הילדים האלה לא מוכנים ללכת להורים ולספר להם ואז זה נשאר פתוח, כשהם מנסים לגשת, היא נתנה לי דוגמה של חברה שלה לכיתה, ניסתה לגשת ליועצת חינוכית, אמרה לה, תקשיבי, יש לי בעיה אני רוצה להיפגש איתה, היא אמרה, את לא נראית לי כמישהי שצריכה פתרון, והילדה כבר כותבת מכתבי התאבדות, אז אני מבינה שיש עומס, אני מבינה שאין מספיק יועצות חינוכיות, אבל זה משהו שצריך לתת לו את הדעת. תודה רבה.

תודה רבה על הדברים. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.

שלום, בוקר טוב. תודה רבה על הדיון החשוב הזה. באמת אני חושב שתפקידה של הוועדה, כמבקרת, כמקבלת דוח ובוחנת מה נעשה, הוא מאוד חשוב בהקשר הזה. אני רוצה להביא פה כל אחד במקומם של מנהלי בתי הספר, אולי בגלל שהייתי שם ואני גם עמדתי בניסיון הזה, בצורה מאוד מורכבת, אני מצאתי את עצמי, במקרים מסוימים, העד, השופט והתליין. כלומר, למנהלי בתי ספר יש סמכות, או לפחות אחריות חריגה בתחום הזה, כי כמו שהבאת דוגמה יפה, אלינה, המקרים הגיעו לפתחם ובסוף בסוף, הם היו צריכים לקבל החלטה ואני לא מדבר על מקרים שבהם המשטרה ומערכת המשפט ממצים את הדין, ברוב המקרים שבהם תלמידים מעורבים, לא בכך מדובר, אלא מדובר במקרים שהם לא במרחב הפלילי, או שאי אפשר למצות אותם במרחב הפלילי.

אני מצאתי את עצמי כמנהל בית ספר, כמו שאני אומר, מקבל החלטה, שבעצם שופט צריך לקבל אותה, אבל לא ברחתי מאחריות היא התקבלה ואני חושב ואני אומר כאן, שלמנהלי ביתי ספר יש מצוקה אמיתית, סביב הנושא הזה, גם בהבנת התפקיד, גם הבנת גבולות הגזרה, גם היכולת למצות את ההחלטות, אל מול התלמידים, גם הצורך לעמוד מול הורים וגם להבין את התהליכים המקצועיים שנדרשים מהם. אני חושב שבעניין הזה, יש לא מעט קשיים של מנהלים והייתי רוצה שהמשרד, אם זה לא בא לידי ביטוי בדיווח שלו היום, יביא את זה לידי ביטוי בתוכנית העבודה העתידית, כי צריך להבין במערכת החינוך בסופו של דבר, כל בית ספר הוא מערכת, כאילו הוא חלק מהמערכת הגדולה, אבל הוא בעצם, סוג של אורגניזם משלו.

יש אירוע מאוד קשה שקורה בבית ספר באזור עוטף עזה, בימים האחרונים, שהתחיל לחדור לפרסום, בסוף 1,500 תלמידים נמצאים באירוע הזה, למרות שנגעו בו עשרה או 20, 1,500 תלמידים עסוקים ומנהל בית הספר הוא המנהיג, שצריך להוביל את הטיפול הזה. אני חושב שיש מקום לחשוב, גם סטטוטורית וגם מהותית, איך אנחנו עוזרים לו יותר, כי אני מתרשם שיש מצוקה לא קטנה בנושא הזה, זה מאוד מאוד מקשה ואז גם לפעמים, אנחנו פוגשים את המקומות, שבהם הטיפול לא ניתן כמו שצריך. תודה.

תודה רבה על הדברים. אני רוצה לתת קודם את ההזדמנות למשרד החינוך, לבוא גם להציג את הדוח וגם להציג את הדברים, כולל הטענות שעלו כאן מטעם חברי כנסת למקרה האלימות האחרונים ולדרכי פתרונות.

שלום, בוקר טוב לכולם. שמי עינב, אני מנהלת את השירות הפסיכולוגי הייעוצי של משרד החינוך. נמצאת איתי גם ורד גיל, שנמצאת בזום והיא תדווח על דוח הרחקה לצמיתות ובלה רדונסקי, שעוברת בין הוועדות. אני אתחיל ואומר, שמשרד החינוך ער ומודע, לריבוי האירועים שמתרחשים במערכת החינוך. אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מאוד מורכבת, מבחינתנו, התלמידים חזרו אחרי תקופה קשה, של חוסר בסדר יום, הרגלים, אפילו לא תרגלו מיומנויות חברתיות, לא נפגשו מספיק עם חברים, לא רגילים לסדר יום, להרבה מאוד דברים שהם רגילים בשגרה ואנחנו רואים את ההשלכות של המצב הזה, על מצבם הרגשי של התלמידים ואני אגיד שבחלק מהמקרים אנחנו ראים את ההשפעות הרגשיות, בהתכנסות פנימה, בעצבות, בקשיים רגשיים ובחלק מהמקרים, אנחנו רואים את זה בהתנהגויות סיכון, כמו אלימות וכדומה.

זאת אומרת, אנחנו קודם כל, משרד החינוך, השרה, עדים למצב המשמעותי וקיימנו כמובן דיונים ואתם יודעים, רציניים בנושא ושרת החינוך יצאה עם תוכנית, למניעת אלימות ולחיזוק ההיבטים הרגשיים והחברתיים. התוכנית הזאת הושקה למנהלי בתי הספר ובעצם, יש בה מספר מרכיבים מאוד משמעותיים, שכמובן, נמצאים כרגע באמירה, גם של מדיניות, גם של משאבים וגם של ליווי ותמיכה של הצוותים החינוכיים בתוכנית.

מה השלבים האלו?

אני קודם כל אתאר את התוכנית ואני אגיד שהתוכנית מכוונת לשלוש אוכלוסיות. מכוונת לעבודה עם מנהלים וצוותי חינוך, מכוונת לעבודה עם תלמידים ומכוונת לעבודה עם הורים ואנחנו חושבים שבאמת עבודה עם שלושת האוכלוסיות, היא העבודה המהותית ושיש בה הרבה מאוד שיתופי פעולה. אני אגיד שהתוכנית במהותה, גם ניתנת למנהלי בתי הספר – אתה דיברת חבר הכנסת, משה, על האחריות המאוד מאוד גדולה – ולכן, התוכנית במהותה נותנת למנהלי בתי הספר, את היכולת לבנות תוכנית שמותאמת לצרכים, כי מה שמתאים לבית ספר אחד, לא מתאים לבית ספר אחר, התוכנית יש בה גמישות מאוד מאוד גדולה ומשאבים, כך שבית הספר יוכל לבנות את התוכנית המתאימה לו.

בהקשר של צוותי החינוך, אנחנו מדברים על האפשרות לבתי הספר, לקיים סדירות קבועה בחדר המורים ולתת למורים כלים ולחזק את החוסן ואת תחושת המסוגלות שלהם להתמודד עם המצב. דיברנו רבות על המצב של הילדים, אני רוצה להגיד שגם המורים, עושים עבודה מאוד מאוד מורכבת ועושים עבודה, משקיעים רבות, אבל אני חושבת שגם עליהם מוטלת אחריות מאוד מאוד גדולה וקשיים גם ברמה האישית וגם ברמה המקצועית ולכן אנחנו מדברים על סדירות קבועה בחדר המורים, שגם תתייחס לחוסן של צוותי החינוך, להיבטים הרגשיים של הצוותים, כדי לתת להם ולחזק אותם ואת היכולת שלהם להתמודד במציאות המורכבת.

בנוסף, אנחנו מדברים על הכשרה וכלים, גם לאיתור וזיהוי ילדים שנמצאים במצוקה וסיכון, זה אני יכולה להגיד שהתחלנו בתהליך הזה, כבר בשנה שעברה, שהמורים קיבלו, 3,900 בתי ספר עברו הכשרה, בנושא של איתור וזיהוי ילדים בסיכון, מרחוק ומקרוב, אנחנו יודעים שזה גם כלים שונים, אבל כל הנושא של איתור וזיהוי, כדי באמת לזהות, איזה ילדים נמצאים, אנחנו מדברים עם המורים, גם על ההיבטים האלה וגם על, איך מתמודדים עם אירועים חריגים של אלימות, פגיעה מינית ושימוש בחומרים מסוכנים.

מה קורה בפרקטיקה? כמה קורסים, או הכשרות כאלו כבר ערכתם למורים בבתי ספר?

אז כמו שאמרתי כרגע, הנתונים שיש לנו הם מה שנעשה ב-תשפ"א שזה היה 3,900 בתי ספר. אנחנו יצאנו עם התוכנית, בתי הספר נערכים להשתלמויות במוסדות החינוך, כמובן, שיהיו לנו את הנתונים נוכל להגיד אותם, כרגע אנחנו לא יודעים להגיד, בתי הספר קיבלו את האפשרות - - -

כשאת אומרת לי בבתי ספר, זאת אומרת שכל צוות החינוך בבית הספר ישב לאותה הכשרה, לאותו קורס, על מנת לתת מענה רגשי לילדים?

בתשפ"א, כן, 3,900 מוסדות חינוך העבירו הכשרה לצוותי החינוך, בנושא של איתור וזיהוי ילדים במצוקה וסיכון, איך מקיימים שיח ריגשי, שלושה נושאים בהיבט הרגשי ואקלים כיתה שמתייחס כמובן, ל-איך אני מחזק את תחושת השייכות, המוגנות והחוסן, זה הועבר ב-תשפ"א. היום אנחנו מדברים על הכשרה מעמיקה, שגם מתייחסת לחוסן הרגשי של צוותי החינוך ולתוכניות וכלים, סביב המצב הנוכחי, אז זה מרכיב אחד בתוכנית, זה עבודה עם המנהלים וצוותי החינוך. המרכיב השני, הוא עבודה עם תלמידים, כאשר התוכנית מדברת, על הרחבת המרחבים לקיום שיח רגשי ולדבר עם ילדים, על מצבי חיים, על כישורי חיים, על מיומנויות רגשיות, חברתיות והדגש בתוכנית הוא שבתי הספר ניתנת להם אפשרות על חשבון שיעורים, לפנות זמן ומקום נוסף, לקיים שיעורי חינוך, שיעורי כישורי חיים לשיעורים במליאה.

מה זה שיעורי כישורי חיים?

אני אומר, קודם כל, תוכנית כישורי חיים היא תוכנית ארוכת שנים, את בוודאי יודעת, אבל אנחנו מדברים השנה על תוכנית כישורי חיים המתחדשת, אנחנו הוצאנו תוכנית חדשה, שמתאימה את התכנים למציאות המשתנה, חומרים שהם רלוונטיים, משמעותיים.

כמו מה שלמשל?

אני אתן דוגמה, הרבה יותר שיעורים שעוסקים בזמן מסכים וכמה אני מתנהל בתוך המסכים ברשתות החברתיות, מה אני עושה במצב שאני עד למצוקה של תלמיד אחר, מה ההבדל בין דיווח להלשנה, אנחנו מדברים על באיזה כיתות יש להקדיש יותר זמן לנושא מסיום, כך למשל בהיבטים חברתיים של שיימינג, של אלימות, כל הנושאים האלה באו לידי ביטוי. דבר נוסף שמאוד חזק בתוכנית החדשה, זה הנושא של מיומנויות חברתיות, אנחנו מבינים שצריך להטמיע וממש להקנות מיומנויות חברתיות. לצערנו, תלמידים רבים לא תרגלו באופן טבעי ושוטף את המיומנויות החברתיות וצריך לעצור לתרגל אותם ולדבר עליהם ולניהול קונפליקטים, איך אני מנהל קונפליקטים. זאת אומרת, התכנים בגדול, היו גם בעבר תכנים כאלה, אבל היום הדגש אחר והוא גם מתאפשר ליועצת בית הספר ולצוות החינוכי לבחור מתוך מאגר של חומרים את מה שמתאים ורלוונטי לכיתה שלהם כי אנחנו רואים שונות, גם בגיל, גם בכיתות וגם בתרבות.

אז זה חלק אחד של התוכנית שאומרת, תרחיבו את הזמן של השיח הכיתתי, של שיעורי כישורי חיים ושיעורי חינוך, כן, גם אם זה אומר פחות לחץ לימודי ויותר לשים דגש, אני חושבת שאולי זאת אחת הבשורות הגדולות, להגיד שימו דגש על ההיבט הרגשי חברתי ותפנו זמן ומקום, יש לכם לגיטימציה. זה דבר אחד. הנושא השני, זה השיחות האישיות, לקחת את השיעורים הפרטניים ולקיים בהם שיחות אישיות עם כל התלמידים כי אנחנו רואים שחלק מהילדים ובעיקר אנחנו רואים את אלה שההתנהגות מוחצנת, או תוקפנות, את זה אנחנו רואים, את הדברים האחרים אנחנו פחות רואים ואנחנו מזמינים את צוותי החינוך לקיים שיחות אישיות עם הילדים ולפנות לזה, זמן ומקום.

להגביר את הפעילות החברתית, אם זה פעילות OUT DOOR, אם זה פעילות, פשוט לייצר יותר הזדמנויות למפגשים חברתיים בכיתה בבית הספר, אז אלה הדברים בהקשר של תלמידים. בהקשר של כמובן קבוצות רגשיות וטיפולים, את התייחסת, אני תיכף אתייחס לנושא של יועצות חינוכיות ופסיכולוגים. יותר לראות אחרי השיחות האישיות והאיתור והזיהוי, לראות מי זקוק למענה. אני חושבת שגם בשורה מאוד מאוד גדולה שקרתה השנה, זה גידול במספר שעות הייעוץ החינוכי, שאנחנו מעבירים למערכת החינוך. בתחילת השנה הועברו למערכת החינוך, לבתי ספר שהיה בהם מיעוט שעות ייעוץ, למעלה מ-2,700 שעות וממש בימים האלה, אנחנו מחלקים, מתקצבים לבתי הספר שעות ייעוץ נוספות בהיקף של 30 מיליון ₪.

מבחינתנו זאת בשורה מאוד מאוד גדולה וזה יאפשר ליועצות בתי הספר, להגדיל את תווך ההשפעה שלהם בתוך בתי הספר ולתת מענה לתלמידים וצר לי לשמוע על האירוע שתיארת וכמובן, כל אירוע, אפשר להפנות אלינו ואנחנו נבדוק לגופו, אבל אנחנו מודעים לזה שליועצות יש עומס מאוד מאוד גדול ולא לכולם יש היקף משרה מספק ולכן יוצאים השנה, גם בתחילת השנה, עם תגבור שעות הייעוץ בבתי הספר, תגבור שעות הייעוץ בגיל הרך ועכשיו בימים אלה, אנחנו מתגברים את שעות הייעוץ בשעות נוספות בהיקף של 30 מיליון. בנוסף לזה, בנושא של השירותים הפסיכולוגיים, אנחנו יצאנו עם "קול קורא" השנה ונתנו תקציב תוספתי לשירותים הפסיכולוגים, כדי שיוכלו לתת יותר מענים טיפוליים, גם לצוותי החינוך - - -

נתתם אבל יותר שעות? או העלאה בשכר לאותם צוותים פסיכולוגים?

בנושא של שכר, זה הסכם שאיננו - - -

אז זה לא כל כך עוזר, משום שהתקנים לא מאוישים, אנחנו בדיון הקודם, גם דיברנו על כך שחסרים, כמעט 50 אחוז מהתקנים, פשוט בשירות הפסיכולוגי לא מאוישים בבתי ספר.

אנחנו מדברים על 70 אחוז תקינה, ברמה ארצית, זה משתנה כמובן, מרשות לרשות. מה שכרגע אנחנו עושים, אני חושבת שצריך להסתכל על הסוגייה הזאת, בתווך הקצר ובתווך הארוך, אין ספק שבתווך הארוך, צריך לתת מענה לסוגיית הפסיכולוגים במדינת ישראל - - -

מה אתם עושים אבל, כמשרד החינוך, בשביל לגייס יותר פסיכולוגים? כי אנחנו מבינים את המצוקה הנוכחית.

נכון, אז כרגע, בתווך הקצר מה שאנחנו עושים, אנחנו מאפשרים לשירותים הפסיכולוגים, תקציב תוספתי לטיפול ואנחנו רואים שהדבר הזה מאפשר לשירותים הפסיכולוגים לתת לפסיכולוגים, מתוך השפ"ח ומחוץ לשפ"ח תקציב תוספתי לטיפול וזה בהחלט נותן מענה לעוד ילדים לעוד משפחות ולעוד אוכלוסיות.

ואתם שמים לב לפריפריה?

בוודאי.

אתם שמים לב, בפריפריה אנחנו במצב יותר גרוע מהמרכז.

בוודאי, יש קריטריונים לחלוקת "הקול קורא", הוא משתנה בהתאם, אחד הקריטריונים זה כמובן פריפריה חברתית וגאוגרפית, אחוז הכיסוי, אם שפ"ח יש לו כיסוי גדול, לעומת שפ"ח שיש לו פחות כיסוי, זה "הקול קורא", שיש לו קריטריונים ואנחנו נצא עם תקציב נוסף, שהוא גם חלק מהתוכנית של שרת החינוך "באים בטוב", אז זה בהקשר למענים הטיפוליים, זה כמובן, לא ייתן מענה לכל הסוגיות, אבל זה יגדיל את היכולת של אנשי המקצוע, של היועצים הפסיכולוגים לתת מענה. אני אגיד בנוסף לזה, שאנחנו איישנו ימי הדרכה למוסדות החינוך. אתם התייחסתם בדבריכם, גם לסוגייה של מנהלים מתמודדים עם אירועים מאוד מאוד מורכבים, יש לנו מדריכים שאנחנו הכשרנו אותם והם עכשיו נמצאים עבור מנהלי בתי הספר, גם בהיבטים רגשיים חברתיים, גם מדריכים בנושא של מניעת אלימות, התמודדות עם אירועים של פגיעה מינית, סמים ואלכוהול וכל הסוגיות וכמובן, חשש לאובדנות.

המדריכים האלה מגיעים לבתי הספר מלווים ומדריכים, גם את היועצים וגם את הצוותים החינוכיים. הניסיון שלנו מלמד, שכאשר קורה אירוע מאוד מאוד מורכב וגם שיש לו הד תקשורתי ואתה דיברת, לא רק ילדים מסוימים נפגעים, אלא מעגלי הפגיעות הם מאוד מאוד גדולים, בית הספר זקוק לסיוע של מומחה בתחום ולכן אנחנו מאפשרים למדריכי שפ"י להגיע למוסדות חינוך ולסייע למנהלים ולצוותי החינוך להתמודד עם האירוע, כולל ייעוץ משפטי, כולל כל הגורמים הרלוונטיים, כדי באמת, ללוות את האירוע מהרגע שהוא מגיע - - -

השאלה היא אבל, אנחנו כן מבינים שבאלו שיש להם פרופיל תקשורתי גבוה, משרד החינוך מייד נכנס, אבל אלינו מגיעים הרבה מקרים, שאין להם פרופיל תקשורתי, שהם איזה סתם מקרה התעללות שפתאום העלו לטיק טוק, איזה ילד שלא קיבל מענה, כלומר, השאלה היא פה איך אתם, קודם כל, כמה דיווחים נגיד, היו לכם בחודש האחרון? לחודש דצמבר, על מקרה אלימות? הרי אני מבינה, שבתי הספר לא מחויבים לדווח לכם, על כל מקרה ומקרה אלימות, זה אגב, היה משהו אחד, שהבקשה שלנו כוועדה, דרישה שבכל מקרה אלימות, המנהלים יעלו את המקרה למפקח המחוזי, לכל הפחות.

נכון. אז על פי הנחיות חוזר מנכ"ל, קודם כל, אני אגיד שהנושא של אלימות יש בו תווך מאוד מאוד גדול ברצף הזה, כאשר מדובר באירוע חריג ויש קריטריונים לאירוע חריג, מנהל בית הספר מחויב לדווח על האירוע, למפקח בית הספר בדוח אירוע חריג, אני אגיד - - -

איך אתם מגדירים אירוע חריג?

יש מספר קריטריונים, אחד הקריטריונים, זה אירוע חריג שיש בו חבלה של ממש, שיש בו תפוצה רחבה, שהוא משפיע על המצב הרגשי והנפשי של הילד, המצב הפיסי, יש מספר קריטריונים בחוזר מנכ"ל, שאומרים לבתי הספר, מהו אירוע חריג.

וכמה דיווחים כאלה קיבלתם בחודש האחרון?

אז אני כרגע, לא יכולה להגיד כמה אירועים יש לנו בחודש האחרון, אנחנו ואוספים את זה במחוזות - -

אתם יכולים לעשות בבקשה בירור? זה מאוד חשוב לנו.

אנחנו בהחלט יכולים לעשות בירור.

אם תוכלו לעשות בירור ולהחזיר לנו תשובה כמה שיותר מהר.

של החודש האחרון, אוקי, אז אנחנו צריכים לאסוף מחוזות.

אני רק רוצה להוסיף משהו, בלה רדונסקי, לשכה משפטית. מעבר לגבי מה שאמרת, מה שמקבל פרופיל תקשורתי, צריך להבין שמוסדות החינוך, באמת, כמו שעינב אמרה, עובדים לפי חוזר מנכ"ל אקלים, שיש לו טבלאות מאוד מסודרות, שמנהלים מחויבים לפעול בכל אירוע שמרחש במוסד החינוכי, מהקטן עד הגדול, לרבות, יש ממש פירוט, לא רק למי לדווח, אלא איזה פעולות בית ספר נדרש לעשות.

אוקי.

אפשר לראות את זה בתוך החוזר מנכ"ל וזה מטופל ברמה המחוזית, ברמה הבית ספרית וברמה המחוזית ובאמת, מה שמקבל פרופיל תקשורתי, יכול לעלות למטה, אבל זה בכלל לא שייך לעובדה שמטפלים בכל אירוע ואירוע.

אוקי, אני רוצה להעלות בבקשה את - - -

גברתי יושבת הראש, בעניין הזה רק, אני רוצה על מה שנאמר פה, רק להעיר הערה. תראו, בנקודה הזו ושוב, אני מדבר ממש מהשבוע האחרון, ישנו פער תודעתי שנמצא בין מה שמשרד החינוך, כמשרד המטה, עושה ויודע לעשות, לבין, לעיתים, מה שאנחנו פוגשים בשטח, כפי שאמרה יושבת הראש וכאן אני חוזר ואומר שיש גם תפקיד לרשות המקומית, אבל דמות המפתח הוא מנהל בית הספר, אנחנו רואים שוב פערים מאוד גדולים וכיצד מטופל אירוע ובמה שנקרא, כיצד הוא נפתח ונסגר, לפי השאלה של הבנת התפקיד ואפילו הבנת המשאבים, הרי כולנו יודעים שבאירוע כזה, המשאבים הם לא הסיפור, להקדיש עשר, או מאה או אפילו יותר שעות ייעוץ, או ליווי, במקרה חירום זה לא העניין, העניין הוא שלמנהלים בהרבה מקרים, אין את הניסיון, או את הכשירות, או את הבנת התפקיד. אני מצאתי את עצמי בימים האחרונים, מסביר לראש רשות מקומית, מה כדאי לו לעשות במקרה כזה, מתודות פשוטות וההתרשמות שלי, שיש בזה פערים נורא נורא גדולים בשטח, עינב.

אני רוצה להוסיף משהו למה שאמר חבר הכנסת. אילנה סיפרה לי, שביום רביעי, קרה אירוע, אילנה דיווחה והיא קיבלה תשובה מהעוזרים של המנהלת והמנהלת עצמה, שהיא יכולה לקבל אותה רק ביום שלישי, שבוע אחרי זה, שזה אומר, כמעט שבוע וזה לפי הגדרה שלכם, ככה לפחות הבנתי, אירוע חריג, כן.

לגמרי.

אז, אכן יש כנראה פער, בין חוזר המנכ"ל וכל ההנחיות הנכונות של משרד החינוך.

למה שקורה בשטח, זה פעם אחר פעם, אנחנו שומעים את זה, בכל מקרה ומקרה, זה נראה כאילו מנסים להשתיק את זה ולטאטא את זה מתחת לשטיח, אני אומרת לכם את זה. אני רוצה באמת, ככה, להעלות בזום בבקשה, את אילנה מושטקין, אילנה את נמצאת איתנו בזום?

כן, אני נמצאת אתכם בזום, וכל מה שאני שומעת ובאמת, כל מה שנעשה אחרי האירוע החריג של הבת שלי ושום דבר לא היה דומה אפילו, אפילו לא מתקרב למעשה, למה שעשו. אחרי שהיא הותקפה על ידי הבנות, אני הייתי מצפה המינימום, איזה שיחה של מנהלת, מינימום ואיזשהו סיוע של יועצת ושל פסיכולוג ומה שקיבלתי שבוע אחרי, אהה אמרו לי, שלמנהלת יש דברים יותר חשובים, זה דבר ראשון, בגלל זה קיבלו אותי רק יום שלישי, שבוע אחרי ודבר שני, היועצת של בית הספר, אמרה לי שאני צריכה עכשיו לחפש לילדה שלי פסיכולוג ועוד דבר שאני הייתי מצפה חד משמעית, שהבנות האלו לא יחזרו לבית הספר, זה היה מספיק לי. לא הייתי הולכת לא למשטרה, לא לתקשורת, זהו, ברגע שזה קורה ובמשפחה הילדה הותקפה, האמא כולה בלחץ וכולה - - -

אילנה, יש לי שאלה. האם זה היה מקרה האלימות הראשון של הבנות האלה, כלפי ליאן? או שהיו מקרים נוספים לפני כן?

אחר כך היא סיפרה לי, שגם היו, גם היו דברים, אבל עד שלא קרה אסון כזה, היא לא סיפרה לי.

האם היא דיווחה למנהל? על המקרים הקודמים, או למורה בכיתה?

כן, אני הייתי מצלמת תמונות מזעזעות, מכות כחולות שהילדה חוזרת מבית הספר, הייתי מצלמת ושולחת למחנכת ושאלתי, תגידי, מה צריך להיות פה?

האם המחנכת העבירה את הדברים למנהלת?

אני לא יודעת, אם היא העבירה, אבל היא אמרה לי להתקשר לאיזשהו רכזת שכבה, את תתקשרי, את תדווחי.

האם מרכז האזור, יצר איתכם קשר? מפקח אזורי של מחוז דרום?

לא, כלום.

האם אתם יכולים בבקשה, להעלות בזום את מפקח דרום? של משרד החינוך. תודה אילנה. אנחנו קודם כל, אני רוצה לשלוח מפה חיבוק ענק לליאן. אני חושבת שהיא גיבורה, אני חושבת שהחשיפה שלה בשבועות האחרונים, העלתה בצורה דרמטית, את המודעות למקרה האלימות הקשים שמתרחשים בבתי הספר ונתנה אומץ להמון ילדים, לצאת ולהתלונן ולספר על מקרים שהם חווים. אני באמת, רוצה לשלוח לך מכאן, מטעם כל הוועדה וכל חברי הוועדה, חיזוק ענק ושאנחנו כאן לרשותכם בכל דבר שצריך. השאלה הנוספת, האם ליאן כבר החלה לימודים במסגרת חינוך אחרת?

כן. עכשיו היא נוסעת כל בוקר, הלוך ושוב, עם אוטובוסים וזה, רחוק, רחוק, רחוק מאוד.

אם הייתה לך אפשרות והיו מרחיקים את שתי הבנות מבתי הספר, האם היא הייתה בוחרת להמשיך ללמוד בבית הספר? או שהמצוקה החברתית כבר הייתה גדולה מידי?

היא המשיכה, היא המשיכה, היא חזרה יום שני והילדה הזאת שבכיתה איתה, היא חזרה, היא הסיתה את כל הכיתה נגדה, היא באה להרביץ לה, היא באה לאיים עליה, היא כן חזרה ללימודים, היא הייתה מוכנה, היא מאוד רצתה את החברות שלה, היא מאוד מאוד אהבה את בית הספר, אבל אחרי שהיא הותקפה פעם שנייה, היא כבר אמרה, זהו, אמא, אני האמנתי, שאת הבטחת לי, שהמחנכות ישימו לב והכול יחזור לשגרה וכבר לא יהיו דברים כאלו, היא נתנה אימון לאנשי מקצוע ושהיא הותקפה פעם שנייה, היא כבר אמרה, זהו, אמא, עד כאן, יותר אני לא חוזרת.

תודה רבה. חברי הכנסת, אתם רוצים לשאול שאלה, את אילנה.

אני פשוט מכירה את הסיפור.

אילנה, אני רוצה להודות לך וכמו שאמרתי, אנחנו שולחים לך מכאן חיזוק וכמו שאמרתי לפני כן, כל דבר שליאן תצטרך, אנחנו כאן לרשותה, כדי לסייע לה.

אני רק מבקשת, אני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב, שיהיו פעילויות בהפסקות, שהילדים משועממים, אין להם הרבה מה לעשות בהפסקות, אז אני חושבת, פה צריך גם לחשוב על איזשהו פעילות גופנית, לא יודעת, מה שיעסיק אותם ולא יהיו דברים כאלו בהפסקות וחוץ מהפסקות, גם בשיעורים, אני חושבת צריך להיות איזשהו צוות שבודק, אם כולם בשיעורים, כי אם הרבה ילדים משוטטים סתם ולא נכנסים לכיתות, אז זה גם אומר, שמשהו לא בסדר, איך אף אחד לא שם לב, איפה ילדים האלו, למה הם לא נכנסו, כי ברגע ששמעתי את המקרה עם ליאן, לפחות ארבעה, או חמישה ילדים לא נכנסו לכיתה, אף אחד לא דאג, אף אחד לא הפריע לו.

ועוד דבר חשוב מאוד מאוד החוסר אכפתיות הזה וחוסר גם באנשי מקצוע, שלא יודעים במקרים האלו, א' לעשות דבר ראשון, במקרה הזה, לדבר עם אמא, להזעיק את אמא לבית הספר, לשאול, לבדוק, לעשות בדיקות, למה זה קרה, איך קרה, לתת מענה למשפחות, גם שנפגעו, גם למשפחות ש-איך הם צריכים לפעול ברגע הזה, לבקש סליחה, להגיע, לדבר עם הילדים, להגיע לבית שלי, אפילו עם הבנות האלו, כי סך הכול זה ילדים. אנחנו מדברים על ילדים, אז כן יש מה לעשות, יש כלים מקצועיים, אז כאילו, איפה זה? עד איפה אנחנו צריכים להגיע, לאיזה רמה, שיעשו חוק, או ישנו את הגישה. אני מבקשת, באמת, לקחת את זה לתשומת ליבכם ולעשות עם זה משהו מאוד מאוד שלעתיד, לא יקרה לאף אחד, אני לא מאחלת את זה לשום משפחה לעבור את זה ואני באמת, מאוד מודה לכם, שאתם הקשבתם ותודה על המילים הטובות. אני מודה לכם מאוד, תודה.

תודה רבה לך אילנה ותודה רבה על האומץ שלך, כאמא, לעמוד ככה, כמו לביאה, כדי להגן על הבת שלך ולהביא את הדברים אלינו, כדי שאני מקווה, שנוכל לתת את הכלים עכשיו, באמת למוסדות החינוך, לטפל במקרי אלימות כאלו, ביד חזקה ולמגר אותם, כמה שיותר מהר. תודה רבה לך.

תודה רבה לכם ואני חושבת גם, בכל דבר, יש יוצא דופן, אני מסכימה, יש לכם כלים, יש לכם נהלים, אבל בכל דבר יש יוצא דופן וצריך לפעול לפי המקרה. מקרה כמו שעכשיו אני באתי לבית ספר חדש ואמרתי, אני חד-הורית, אני רוצה בבקשה הנחה, אז אמרו לי, לא, את כבר איחרת, את לא יכולה לעשות, את תשלמי השנה מחיר מלא, שנה הבאה, אלוהים גדול, אז כאילו, אין פה איזשהו, אנשים לא רגישים למצב שלך, אני הרגשתי חוסר אכפתיות, חוסר אונים, יש פה דברים - - -

אילנה, אז אני אשמח קודם כל, אם יש בעיות ומצוקות, תשלחי לנו אותם ואני מבקשת תשלחי לי אותם ואנחנו ננסה לסייע ולטפל באופן מידי, בגלל המקרה החריג והמעבר החד שהיא נאלצה לעשות, שלא באשמתה, אז כל מקרה וכל בעיה שיש, בבקשה תפני את זה אליי ואני אדאג לטפל בזה באופן מידי.

תודה.

תודה רבה לך, תודה. קודם כל, אני מבקשת שתעדכנו אותי, מתי שאנחנו יכולים להעלות את מפקח מחוז דרום.

אנחנו מנסים, אבל אני רק רציתי להגיד משהו, קודם כל, באמת, אני מזדהה עם כל מילה של אילנה והמקרה הוא באמת מקרה קשה וחמור ומעבר לזה שהוא קשה וחמור אנחנו בוועדה ואנחנו לא מתייחסים למקרה פרטני כזה, או אחר - - -

אבל, אתם מבינים שיש פה כשל, זה לא רק המקרה הזה, שלושה מקרים שאנחנו הבאנו בוועדה הקודמת, גם לא טופלו כראוי, לא לפי הנהלים האלה. המנהלים לא דיווחו עליהם, המורים לא דיווחו עליהם, ככה שקשה לי להאמין, שזה מקרים חריגים ופרטניים וכדי לא לטמון את הראש בחול, אתם חייבים לפקוח את העיניים ולטפל בזה, כי אם אנחנו נמשיך ונגיד יש את הנהלים וזה עובד, לא תייצרו שינוי ואנחנו נדרשים כרגע למלחמת חורמה באלימות, בקרב בני הנוער והילדים. הם נמצאים כרגע במצב שיש עלייה דרמטית, כל המנהלים, כל ראשי הרשויות מדווחים את זה, אני לא רוצה לספר לכם על מקרים בראשון לציון, של ממש, היו צריכים לסגור בית ספר, ראש העיר היה צריך לסגור בית ספר, בגלל זה, כדי לטפל בזה, אתם חייבים לגעת במקרים הפרטניים, לייצר אכיפה וייצר הרתעה ולייצר שיתוף פעולה של ההורים, כי בלי זה, אנחנו לא נצליח להילחם בזה, אתם חייבים לקחת את זה עליכם, אז אני מבקשת, כמה שיותר מהר להעלות גם כן את המפקח של מחוז דרום ותעדכנו אותי בבקשה.

אנחנו בודקים.

ואני מבקשת להעלות את, קודם כל, אני מבקשת, לפי הנוסח, בגלל שאנחנו מעלים ומדברים על מקרים ומעלים ילדים, בגלל רגישות הנושאים הצפויים לעלות בישיבה זו, אני קובעת, כי בהתאם לסעיף 120, לתקנון הכנסת, ככל שתהיה בקשה, או יעלה צורך, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור, פרטים מזהים של דוברות ושל קטינות, או דוברים, או קטינים, או ככול שזה יידרש לבקשת משתתף אחר בישיבה, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור, עשויה לגרום נזק, למי שביקש זאת, או לזולתו. זה אני חייבת לקרוא לפרוטוקול, על מנת שנוכל למחוק - - -

עוד הערה, גם אם יעלו דוברים, גם בוגרים, וודאי קטינים, לא להתייחס ושלא יעלו פה פרטים מזהים, אם מדובר על הקשרים של עבירה, פגיעה מינית, או התעללות שהיא עבירה פלילית, או הקשרים של טיפולים פסיכיאטריים, או בדיקות, שזה דברים שאסור לנו לפרסם, לפי חוק, אוקי, אפשר לדבר על טיפול של המערכת, של המקרה, על החרמות, אבל צריך מאוד להיזהר וכמובן, אנחנו מקבלים אישור הורים, אם יש קטין, או קטינה שמבקשים לשתף במקרה.

אכן, זו הסיבה שמקודם הערתי את מה שאנחנו לא יכולים להתייחס למקרה פרטני, אבל בהחלט, לוקחים לתשומת ליבנו.

אוקי, תודה רבה ואני רוצה להעלות את אופק ראשון, מפקדת סיירת החרם, שנמצאת איתנו בזום. שלום אופק.

שלום לכולם. אני קודם כל שמחה מאוד להיות כאן, ואני שמחה לשמוע את הדברים שאת אומרת והשאלות שאת שואלת, מרגיש שיש לי פה באמת פרטנרית איתי, למיגור התופעה ותודה על ההזמנה להיות כאן.

אני כתבתי לי כמה דברים שאני רוצה לדבר עליהם, אני מקווה שזה לא יהיה ארוך מידי, אבל קודם כל, אני באמת רוצה להגיד לך, תודה על ההזמנה לדיון החשוב הזה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות, להודות לאחותי חן ולמערכת הצינור שמלווים אותי ולא נותנים לנושא לרדת מהסדר יום. החרם שאני עברתי, אמנם השאיר צלקות לי ולמשפחה שלי, צלקות שאני לא יודעת, אם הם יעברו, אבל אני אנצל את כל מה שקרה לי ועבר עליי, כדי לדאוג שהדבר הזה, לא יקרה לאף ילד, אף ילד, או ילדה, לא צריכים לקום בבוקר לתוך סיוט ולפחדים מהכניסה לבית ספר.

תחשבו על ילד בן שבע, שמונה, יותר, פחות, שהבוקר טוב שלו, זה קללות ואיומים של אתה מכוער, אף אחד לא רוצה להיות חבר שלך, תתאבד כבר ואף אחד לא חבר שלו, אצלי, זה באמת היה אזעקת אופק, כל פעם שהייתי מנסה להתקרב למישהו בבית ספר, בכיתה, האזעקה הזאת הייתה מופעלת והיו בורחים ממני. בעיקר גם שש שנים של תחושה של בדידות, של אוויר, שלא משנה לאף ילד מהכיתה שלי, אם אני נמצאת, או לא נמצאת, לא משנה כמה אני אנסה לתאר לכם, אני לא אצליח, את הבדידות הזאתי, תחשבו איך ילד צריך להעביר ככה, יום שלם וכמה שנים טובות בלימודים, בבית ספר.

תחשבו על התחושה שהוא חי איתה וגדל איתה. לילד בן שבע אין את הבגרות להבין, שהוא לא הבעיה והילדים הם הבעיה, זה משפיע לו על הדימוי העצמי, זה מלווה אותו כמה שנים טובות ואפילו אולי כל החיים. לצבא להתגייס בתחושה של מה אני שווה, מי אני בכלל, ככה הוא הולך גם לאוניברסיטה וככה מתחתנים ולא נותנים לדימוי העצמי הזה שלהם לצאת החוצה ולפרוץ גבולות. אז באמת, הרבה ילדים חלקם אנשים בוגרים היום, שחיים עם תחושות כאלה, אבל בואו נדבר על אותו הילד ונשאל איזה הישגים לימודיים אפשר לצפות מילד כזה, שמקבל הרגשה יומיומית שהוא אפס ושהוא לא שווה כלום, ושגם לאט לאט מתחיל להאמין לזה שהוא אפס, רק נשמה קטנה וטהורה, שרק עלתה לכיתה א'.

לפעמים זה נובע, כביכול בגלל המראה שלו, או מגבלה כלשהי שלו, לפעמים זה פשוט, סתם, כי מישהו, או מישהי בכיתה, החליטו שצריך להתעלל בו. מאז שהמקרה שלי פורסם, זה הדבר העיקרי, שאני ואחותי מתעסקות בו, בעזרת 'הצינור', וגילינו דבר מאוד עצוב, שכמו שבמקרה שלי, מי שעובר דבר כזה, אחרי הכול, הוא זה שצריך למצוא בית ספר חדש, לעבור לסביבה לא מוכרת, להתחיל הכול מהתחלה, עם דימוי עצמי של אפס, מרוסק, לגמרי ואני שואלת, למה? למה הקורבן צריך לשלם את המחיר על זה ולא רק הוא, גם המשפחה שלו, שכמו שבמקרה שלי, המשפחה שלי עברו איתי את כל הסבל הנפשי, יום, יום, שנה, שנה והכלי היחיד שיש למנהלת, למחנכת במקרה כזה, זה שיחת נזיפה, שכנראה לא תועיל בכלום ובמקרה הטוב, כמה ימי השעיה, אחרי התמודדות עם הורים מגוננים מידי, שלעיתים, יותר בעייתיים מהתלמיד עצמו.

עם כל המעמסה שיש על הצוות החינוכי ואני יודעת, הקורונה, לימודים, ספק אם מורים רוצים לקחת על עצמם את המשימה הזאת, לחנך גם את ההורים ולא יעדיפו, פשוט לסגור את הנושא, כמו שאמרת, בצורה קלה יותר ולטאטא את הבעיה מתחת לשטיח, אבל גם אחרי כמה ימי השעיה האלה, אחרי השיחת נזיפה, הכול חוזר להיות אותו דבר. הקורבן והמתעללים חוזרים לסורם וכל אחד ממשיך בתפקיד שלו.

שבוע שעבר קרה לי דבר משמח ועצוב, בו זמנית, כשקיבלתי את הנאום של חברת הכנסת, מאי גולן, שהיא עם דמעות מספרת על מה שהיא עברה בבית ספר, נפגשנו והיא סיפרה לי יותר פרטים על כל מה שהיא עברה בבית ספר ואחר כך הגיע החלק היותר משמח, שבו גיליתי, שהסיפור שלי ושלה הוא כמעט דומה לחלוטין, שתינו עברנו חרם ארוך, לימודים בפרויקט הילה ועשייה חברתית, שמחתי לראות מאוד מול העיניים שלי, איך ממקום נמוך כל כך, אפשר לקום ולהגיע למקום, שאפשר להשפיע על כל כך הרבה אנשים. אפשר לייצר חברה הרבה יותר טובה והרבה יותר ערכית שאף אחד לא מתעלל באף אחד וכן אני חושבת שהמילה חרם, היא לא לקרוא לילד בשמו, הבעיה האמיתית היא התעללות, זאת המילה.

מאי סיפרה לי על הצעת חוק שלה ועל הקושי שלה לקדם אותו, אז כן, אולי אני ילדה בת 16 ואני לא מבינה בפוליטיקה, אבל אני לא הבנתי, איך העוולה החברתית הזאת קשורה לפוליטיקה, הרי התופעה הזאת היא לא פוסחת על אף אחד, על אף מגזר. הייתי עם סיירת החרם אצל ילדי המרכז, הצפון הדרום, יהודים וערבים ואני בטוחה שהמתעללים לא שואלים את עצמם ואת מי שהם מתעללים בו ומי ההורים של אותו ילד בחינוך, אני פשוט לא הצלחתי להבין ותסלחו לי שוב, על התמימות, איך קורה שהחוק הזה לא עובר ברוב של 120 חברי כנסת, הילדים של כל אחד ואחד פה, הנכדים והאחיינים, כולם פה בסיכון ענק, לחוות התעללות כלשהי והמטרה של החוק הזה, היא פשוט להגן על ילדים טובים מידי, שנפלו קורבנות לבריונות חברתית בבית ספר ולמנות גורם אחראי לטיפול ומניעה בנושא ובנוסף גם החוק מסביר פעולות מניעה והסברה.

נכון להיום, הילדים מגיעים למסגרת החינוך ורוכשים שמה בעיקר רק השכלה ומעט מאוד חינוך וערכים. התחושות של כל מי שאני מקבלת ממנו, מי שמבין בתחום וגם מי שסיים 12 שנות לימוד, שהחוויה העיקרית בבית ספר, זה אולימפיאדה לבגרויות. לקחת ילד בן שש, להכניס אותו לבית ספר ולהוציא אותו לעולם הגדול הזה, בן 18, שהוא נורא חכם, אבל אין לא ארגז כלים שמכין למספיק קבלת סמכות, סובלנות, קבלת האחר, כבוד הדדי, רעות והעצמת החלש. אנחנו שומעים על מקרה אונס בתוך בתי ספר, תקיפות של ילדים עם תסמונת טורט, שודים בטיולים צעירים ששודדים מבוגרים ולא מבינים איפה הבעיה, אז אני בטוחה שיש כאן אנשים חכמים ממני, כן, אבל בכל זאת, אם אני כאן היום והוזמנתי לפה, אני לעניות דעתי חושבת שערכי הרעות והכבוד ומוסר וגבולות, אלו דברים שנורא חסרים במערכת החינוך.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות, להגיד שאני מאוד שמחה על העשייה המבורכת שכולכם פה לוקחים בה חלק. כל צעד שנעשה, כדי לתמוך בדברים כאלה ולמנוע בריונות כלשהי, זה דבר מבורך מאוד וצריך להמשיך עם יוזמות כאלה כמה שיותר. אני מוכנה לתמוך בכל חוק, לנסות להשקיע כמה שאני יכולה, מבלי להבחין מי הגיש את החוק הזה, למי הוא שייך, כל מי שיעשה את זה, יקבל את הברכה שלי ואת העזרה שלי, באמת מלב מלא וכיף. העיקר להגן על הילדים. אני מאוד הייתי רוצה לקדם חוק בנושא כזה וראו הוזהרתם. אני לא מתכוונת לוותר.

אני רוצה להיפגש עם כל ראשי המפלגות של כולם, אני רוצה להיפגש עם הקואליציה, במטרה אחת, להעביר את החוק הזה, שיגן על כל הילדים של כל אחד מאיתנו, ברוב של 120 קולות. אני לא יודעת אם קרה דבר כזה במדינת ישראל, או לא, אבל אני יודעת, שאם זה ייקרה זה לא יהיה ניצחון של אף אחד, לא של איזשהו חבר כנסת, לא של מפלגה כלשהי, לא קואליציה ולא אופוזיציה, יהיה כאן ניצחון של כולם ויהיה פה בעיקר ניצחון של ילדי מדינת ישראל ולשם כך נבחרתם, אז בואו תעזרו לי להציל את הילד הבא. לי יש כוח ללכת עם הצינור ולבקר כל ילד מוחרם, אבל הגיע זמן גם להפעיל חקיקה וענישה, כדי למנוע את המקרה הבא. אני אסיים שוב, בתודה גדולה ליושבת ראש הוועדה על ההזמנה ותודה חשובה לכל צוות הצינור ולאחותי, שלקחו את הנושא כפרויקט אישי ולא רק לצורך רייטינג ובלעדיהם לא הייתי מצליחה לעשות את כל מה שאני עושה. תודה רבה לכולם, על הזמן וההקשבה שלכם, כבוד הוא לי.

אופק, את פשוט ריגשת פה כל אחד ואחד שיושב פה מסביב לשולחן. את הדהמת פה את חברי הכנסת. את פשוט יש לך אינטליגנציה רגשית ברמה בלתי נתפסת, יש לך בגרות. תקשיבי, את יכולה לבוא ולקיים דיונים כאן יחד איתנו, עם חברת הכנסת ברמה הזאתי.

אני אבוא.

את פשוט מתוקה אמיתית. אני רוצה להיות חברה שלך, אני לא מבינה איך מישהו מסוגל ככה, איכשהו לעשות משהו, את ילדה מדהימה, את באמת, ילדה מדהימה.

תודה. תודה רבה, אני באמת מאוד אשמח להיפגש איתך, ושנדבר. אני נהנית באמת, לראות שיש לנו מישהי שאכפת לה ושלא שותקת ושאכפת לה ממי שבחר בה ושאכפת לה לבוא לפעול, אני נורא אשמח לפגוש אותך באמת.

אופק, את וילדים כמוך נותנים לנו פה נבחרי הציבור את התקווה ואת האומץ לעבוד בשבילכם, באמת שאנחנו רואים ילדים מדהימים כמוך, שעובדים בהתנדבות ופועלים במה שהם מאמינים ופועלים לשינוי ולעשייה. את נותנת באמת, את נותנת לי אישית תקווה אדירה, לדור הצעיר במדינת ישראל ואיזה ילדים, איזה דור גדל כאן, באמת, את פשוט מרגשת.

רואים עבור מי ולמה אנחנו נלחמים.

בדיוק, ממש ממש ככה וחשוב לי להגיד גם כן, בהזדמנות הזו, שבתקווה חדשה, אנחנו כן מקדמים חוק לבריונות ברשת ולחרמות ולפרסומים על אלימות ברשת, או פגיעות ותקיפות מיניות ואנחנו עובדים עליו קשה, כדי להגן עליכם מפני אותם תופעות, אנחנו מבינים שככול שהיום מייצרים יותר סרטונים ויראליים, ילדים חושבים שזה יותר מצחיק ויותר פופולרי ואנחנו חייבים לבוא ולראות, איך אחנו עוצרים את זה וגודעים את זה ולא מאפשרים את אותה אלימות פיזית ומינית, ככה להתפשט ברשתות החברתיות, ברמה כזו שפוגעת באמת בילדים.

אני גאה בכם כל כך על הפעילות ועל הרצון והחוסר שקט, זה לא מובן מאליו, אני לא יכולה לתאר לכם בזום, כמה צמרמורת שיש לי וכמה אני מתרגשת, זה באמת משמח אותי כל כך, אני עם דמעות. אני מודה לך.

אז, ריגשת פה את כולנו, ממש נגעת לכולנו בלב ואת מוזמנת כאן לכל הדיונים. אני חושבת שהפעילות שלך היא מדהימה, גם מה שאת עושה לילדים האחרים, באמת, נותנת להם כוח והשראה. תודה רבה לך אופק. ממש תודה.

ממש תודה לך.

אפשר להגיד משהו לאופק? אופק, נעים מאוד, שמי עינב ומאוד מאוד ריגשת אותי בדברים שלך, ואת באמת מעוררת השראה. אני רוצה להגיד, שאני באמת מאמינה, שחלק מהשינוי המשמעותי, צריך לבוא מילדים ומילדים מנהיגים, בדיוק כמו שאת דיברת. אני חושבת שלילדים יש המון המון כוח להוביל שינוי, יחד איתנו ואני ממש שמחה להכיר אותך ולשמוע את הדברים המרגשים שלך ותודה על כל מילה שאמרת. אנחנו פה בשביל להקשיב ולהוביל שינוי, אנחנו רואים בכם התלמידים, דמויות משמעויות, יש כאן עוד נציגת מועצת התלמידים, אז באמת להגיד שאנחנו חושבים שהתלמידים הם מפתח לשינוי מאוד משמעותי וביחד, רק יכול להיות השינוי, אז תודה על כל מילה ואם כבר ניתנה לי רשות הדיבור, אז אני רוצה להגיד גם לאילנה, שהקשבתי בקשב רב לדברים המורכבים שאת תיארת, אנחנו בודקים את הכול ואנחנו באמת, אני צר לי על האירוע המאוד מאוד קשה שקרה לליאן ואנחנו רושמים לעצמנו, את כל הפרטים שנאמרו כאן וכמובן, נבדוק לעומק כל אירוע ואירוע, תודה.

תודה על הדברים. אני רוצה להעלות בזום את ד"ר זאב דגני, מנהל הגימנסיה בתל אביב. זאב דגני, אתה איתנו?

הוא גם בוועדה השנייה. הוא בא משם, וועדה של מעמד האישה.

אוקי, אנחנו נמתין בינתיים. ככה, קודם כל, הייתי רוצה שתציגו את המצגת, משרד החינוך, לעניין הרחקה של התלמידים, את הדוח. מי אמור להציג את זה?

ורד גיל, היא נמצאת בזום.

אם אפשר להעלות את ורד גיל. שלום ורד גיל.

היי צוהריים טובים, תודה על ההזמנה. רק אני רואה כאן את המצגת שהיא לא שלנו.

כן, אם אפשר להוריד אותה ולפתוח את הזום.

עכשיו אתם שומעים אותי?

זה דגני. אוקי, טוב, סליחה ורד.

אני אמתין.

שלום, ד"ר זאב דגני, מנהל הגימנסיה בתל אביב.

שלום וברכה, צוהריים טובים, תודה שהזמנתם אותי.

אנחנו נשמח לשמוע ממך, קודם כל, גם אולי קצת על תופעות האלימות, בקרב בני הנוער, על החזרה שלהם מאותם סגרים. אנחנו שומעים מלא מעט מנהלים, דיווחים ומקרים ואיך אתם כבית ספר מתמודדים עם התופעות האלה ואיזה כלים ניתנים לכם על ידי משרד החינוך, כדי להתמודד עם התופעות האלו?

וואלה כמה שאלות.

כן.

תראי, אני חושב שאנחנו חברה אלימה, בית ספר לא נמצא בוואקום, הוא חלק מחברה גדולה והאלימות שמתרחשת מחוץ לכותלי בית הספר, כמובן גם בבית הספר, אגב, הפרלמנט שלנו, דוגמה לא קלה לאלימות שאנחנו לומדים אזרחות, שולחים תלמידים לשמוע וועדות בכנסת ורואים התנהגות שבהחלט, לא מעודדת מודל חיקוי טוב, אבל נעזוב את זה כרגע. העבודה פה היא עבודה מאוד מאוד קשה, אני חושב, בתי הספר, אני מכיר את זה על עצמי, די נמצאים בחזית מאוד מורכבת, הרבה פעמים יש איזה דינמיקה שאחד הביטויים שלה ושמענו את זה קודם בשיחות, יש השתקה. אני חושב שלנו, למנהלים ולמורים, מאוד קשה להודות בזה, שאנחנו חווים חוויות של פגיעות ואלימות בבית ספר והדבר הראשון שחשוב לעשות, זה להודות ולהכיר בתופעה הזאת, בכדי להתחיל לטפל בה, כי כל הזמן שיש השתקה ויש בעצם הסתרה, אי אפשר לעבוד על העניין הזה. אני חוויתי לפני כמה זמן, חוויה לא פשוטה, בטח בתקשורת שמעתם את זה, הדבר הראשון שעשינו, זה הכרנו באחריות שלנו לעבוד עם התלמידים שלנו, לטפל בסוגיות האלה וזה קטע מאוד מאוד חשוב.

איך טיפלתם? אתם קיבלתם את הכלים ממשרד החינוך? אנחנו שמענו פה על הכשרה של מורים לעניין הטיפול במצב הנפשי ולשיח מול התלמידים, האם המורים שלך קיבלו את ההכשרה? האם הם עובדים ביחד עם התלמידים? האם הם מקבלים יותר שעות חינוך וכישורי חיים, כפי שנאמר כאן?

אני מבקש לענות על השאלה הזאת ברגישות ובעדינות, כי אנחנו די, בתי הספר נמצאים די לבד בחזית הזאת. יוצאים כל מיני הנחיות וחוזרי מנכ"ל וכל מיני שעות שמובטחות, אבל צריך לראות את המורים, המורים שחוקים, עייפים, משתכרים מעט במשכורתם, כך שהיכולת להיות שלבוא אליהם בדרישות, מעבר למה שהם עושים, הרבה פעמים יכולת מאוד מורכבת ומאוד קשה. ובעניין הזה, אולי זאת אמירה לכם, תנסו לשפר את מעמד המורה, בכדי שאפשר יהיה לבוא אליהם בבקשה של מעבר ללמד את הדיסציפלינה לעסוק יותר בערכים ויותר ברגישות, לא פשוט העניין הזה ולכן אנחנו נמצאים קצת במבוי סתום. חלק גדול מאלימות אגב, היא אלימות שמגיעה לבית הספר, מחוץ לבית הספר, אחנו חווינו וחווים הרבה מאוד ביטויים של אלכוהול וסמים שילדים צורכים מחוץ לבית הספר ונוצרים שם עימותים מסביב לעניין הזה. אנחנו לוקחים אחריות ומטפלים גם בזה, אבל - - -

דוקטור דגני, שאלה, האם התופעה הזו התרחבה, לאחר אותו סגר, או סגרים של הילדים? או שזה היה גם כן לפני כן, באותה כמות ובאותה רמה?

לסגר יש תפקיד גדול מאוד בעניין הזה, אין ספק, מצד שני גם, אני חושב שיש עכשיו יותר חשיפה ויותר מודעות, עובדה אתם עסוקים בזה ולא רק אתם עסוקים בזה, אז יכול להיות שמכאן ייצא משהו יותר חיובי, אבל כן, לסגר הייתה משמעות מאוד גדולה. הילדים היו בשעמום, היו בבדידות, איבדו כישורי חברה מאוד מאוד קריטיים וכל הדברים האלה באים לידי ביטוי עכשיו, אנחנו משלמים על זה, לכן אגב, אולי בואו נעשה כל מאמץ לא להכניס את התלמידים האלה שוב לסגר, לא להשתמש בזום כשיטת - - -

אנחנו נאבקנו על כך אתמול, בוועדת החינוך, במשך שעות ארוכות, כדי לוודא שמערכת החינוך תישאר פתוחה ואני שמחה כמובן לבשר שהצלחנו והיום יגיע למעשה מתווה חדש לבתי הספר היסודיים וביום ראשון יגיע מתווה חדש לתיכונים ולחטיבות הביניים.

אולי רק עוד מילה, אנחנו כן עסוקים הרבה מאוד בלשנות את היחסים בין מורה נואם, למורה מקשיב ומחנכים את המורים שלנו, להטות יותר אוזן לקולות שהרבה פעמים מודחקים ולא נשמעים, וזה חשוב מאוד וזה עושה את העבודה ומשפר את השיח. אחד הביטויים הכי מעניינים שיש היום לבית ספר, זה כשיש פגיעה כזו, או אחרת, אם זה מינית, או אם זה אלימות אחרת, אפילו מחוץ לבית הספר, מבחן בית הספר, זה שהתלמידים הנפגעים מרגישים אמון כלפינו ובאים ומשתפים אותנו בעניין וזאת דוגמה חשובה מאוד. אני חושב, בגלל הסיפור הזה, אפשר להתמודד עם זה, אפשר לטפל בזה.

כלומר, אליכם הם מדווחים ראשונים בעצם, גם על מקרה אלימות וגם על מקרים של תקיפות. ואיך אתם מתמודדים עם זה? מה אתם עושים עם זה?

אז תראי, קודם כל, אנחנו מרחיבים את מעגל השותפים להתמודדות עם הסיפור הזה, משתפים את ההורים, נעזרים בשירות הפסיכולוגי, נעזרים במערכת של גופים בארגונים שמתעסקים במניעה של הטרדה מינית וכך הלאה.

אתם הכנסתם בעצם את הארגונים כאלו, מה לערוך שיחות עם אותם תלמידים? להעביר שיעורים בעניין?

בעיקר אנחנו עובדים עם ההורים. אני חושב שהאחריות הזאת, של ההתנהלות של התלמידים, היא אחריות הורית לפני הכול וכן אנחנו מבינים שהיום הקריירה ועוד הרבה מאוד מניעים אחרים, שמובילים הורים פחות לשים לב, למה קורה לילדים שלהם, פחות לשוחח איתם, להקשיב להם, זה גורם חשוב משמעותי מאוד, אז אנחנו הפכנו להיות מהורי תלמידים, גם להוריי הורים, זה קטע חשוב משמעותי, אבל יוצרים פה איזה מעגל של שותפות, למעגל של אי השתקה, למעגל של שינוי יחסים בין הקשבה ודיבור ביחד, אני חושב שזה עושה את העבודה ואתם צריכים לשמש לנו גם, כדוגמה פוזיטיבית, להתנהלות תרבותית והגונה וקשובה אחד לשני, כי אתם לא עושים את העבודה שלכם כמו שצריך, אני לא מדבר עלייך, אני מדבר כרגע על המוסד הזה.

אוקי. תודה. חברי הכנסת, יש לכם עוד שאלות? אוקי, תודה רבה לך, דוקטור זאב דגני על הדברים, אנחנו מאוד מעריכים את הזמן ושעלית לשוחח איתנו על הדברים, תודה רבה לך. אני רוצה לתת את זכות הדיבור, לראשד הייב , מנהל VE HAND.

כן.

הייתה אמורה לעלות בזום, ורד.

מי? סליחה, רגע, נכון.

סליחה שאני מנהלת פה את הדיון, מצטערת.

ורד גיל, סליחה שככה קטענו אותך. אנחנו נשמח לשמוע ממך את הדיווח למעשה על הרחקה של תלמידים מבתי הספר, את הסיבות, אם יש חלוקה למגזרים, שזה גם מאוד חשוב לנו. נשמח לשמוע אותך, בבקשה.

טוב, אז תודה רבה, תודה על ההזמנה. שמי ורד גיל, אני ממונה על אקלים חינוך המיטבי, למניעת אלימות בשפ"י, ואני אומר שכמדי שנה משרד החינוך מגיש על פי חוק דוח הרחקה לצמיתות לכנסת ובעצם, אני אציג כאן מספר נתונים של הדוח מתשפ"א, מהשנה שעברה. חשוב לי גם להבהיר, שדוח ההרחקה לצמיתות, ובעצם המושג הרחקה לצמיתות מהמוסד החינוכי, זה בעצם אמצעי פדגוגי אחרון, שבו בעצם נוקט בית ספר לאחר שמוצו התהליכים החינוכיים והטיפוליים ואז הגענו בעצם, לשלב שבו אנחנו עורכים את ההליך של הרחקה לצמיתות. אם אני לרגע מתבוננת על הנתונים של השנה האחרונה, של תשפ"א, אז הורחקו לצמיתות 44 תלמידים, בסך הכול, אני אומר, שיש לנו 28 תלמידים, שהם בנים, זכרים, 16 בנות.

כמה סך הכול? 44, כמה בנים?

בנים 28.

אוקי.

בנות 16. אני אומר, שרוב התלמידים המורחקים הם מחטיבות ביניים 11 תלמידים וסך הכול יש לנו 19 תלמידים – בין י'-יב', 11 תלמידים ז'-ט'. לגבי הפילוח של המחוזות, אז יש לנו - - -

רגע, וביסודי מה זה 14?

לא, ביסודי ארבעה תלמידים.

אז רגע. סליחה על המתמטיקה, אבל יצא לי 34. 19 : י' עד יב', 11 : בחטיבות הביניים וארבע ביסודי.

אני אגיד, א' עד ו', שזה ארבעה תלמידים, ז' עד ט': 11 תלמידים, כיתות י': 16 תלמידים ו-י' עד יב': 13 , זה בסך הכול 44.

אוקי, חשבתי שאמרת 19.

אם אפשר רק שאלה לגבי המינוח. לצמיתות, זה אומר שהם הוצאו מהמסגרת ולא נמצאים במסגרת אחרת?

לא, לא, הרחקה לצמיתות, זה בעצם שהליך הפדגוגי נמצא בתוך בית הספר שבו נמצא הילד, שהוא לומד בו והם מועברים לבית ספר אחר, אני תיכף אני אומר לכם את הנתונים האלה, כמה תלמידים בסיום שנה שעברה, בכלל, עזבו את מערכת החינוך.

זה רק בחינוך הרשמי, או שזה בכלל, הנתונים שאת מוסרת הם רק בחינוך הרשמי, כי פשוט - - -

זה גם וגם.

ורד, שנייה זאת בלה, אני רק רוצה לדייק כמה נקודות. יש שתי אופציות בהעברת תלמיד בין מוסדות חינוך. אופציה אחת, זה לפי תקנות העברה, שזה בדרך כלל מסיבות, למשל, ילדים שחשודים בפגיעה מינית וכן הלאה, הם לא מורחקים לצמיתות, הם מועברים בהתאם לתקנון העברה. החוזר מנכ"ל של הרחקה לצמיתות, חוק זכויות התלמיד מגדיר את ההליך להרחקה תלמיד לצמיתות, אבל הוא לא חל על מוסדות מוכרים שאינם רשמיים ולכן החוזר מנכ"ל חל, על כלל מערכת החינוך, יש הליך מוסד בתוך חוזר מנכ"ל וההרחקה לצמיתות, נעשית בשני מקרים, או במקרה אחד שבבית ספר באמת מיצה את כל ההליכים הפדגוגים החינוכיים - - -

ויש רשימה של כאלה? זאת אומרת - -

זה לא רשימה סגורה, אלא אנחנו בוחנים, יש לחוזר הזה - - -

השאלה שלי האם למנהל בית ספר, יש מרחב תמרון או שיש לו כאילו LIST, זה ניסיתי, זה ניסיתי.

לא, לא, אין לו LIST, יש לו שני חוזרי מנכ"ל, לפני שמגיעים להרחקה לצמיתות, אוקי אני אגיד את זה ככה, לפני שמגיעים להרחקה לצמיתות לחוזר מנכ"ל שמסדיר הליך של הרחקה לצמיתות, יש שני חוזרים נוספים שמנהל אמור לבדוק את עצמו על פיהם, חוזר מנכ"ל אחד שזה אקלים חינוכי מיטבי, האם האירועים שהילד היה מעורב בהם, נמצאים בתוך החוזר ובטבלה כתוב שלמנהל בית ספר, יש את השיקול דעת, האם להרחיק תלמיד לאחר שהוא עשה את כל הפעולות. חוזר מנכ"ל נוסף, זה מניעת נשירה, זה מה שנקרא הכלה במוסדות חינוך לגבי ילדים בנשירה סמויה, ילדים שיש להם בעיות של הסתובבות בבתי הספר, ילדים שמעורבים באירועים בבתי ספר, ילדים שיש להם בעיות בקבלת סמכות בבית ספר, כל מיני תופעות כאלה גם אי נוכחות וכן הלאה.

האם אתם יכולים לסווג לנו כמה הם בעצם, תופעות של אלימות, כמה הם תופעות של -

כן, כן, יש את הנתונים בדוח.

אוקי, אז בבקשה כן.

אז לגבי, אם אנחנו פורטים את 44 הרחקות מתשפ"א, אז מדובר במעורבות ואלימות חמורה, מדובר ב-11 מקרים. מעורבות באלימות מינית, מדובר על מקרה אחד. אלימות כלפי צוות חינוכי - - -

רגע, עוד הפעם. עוד הפעם.

מעורבות באלימות מינית.

כן. זה בנפרד הם מסווגים את בנפרד.

אלימות מינית זה בנפרד, אלימות חמורה, שזה כנראה נזק גופני, אם אני מבינה נכון, זה בנפרד.

הנושא של הפגיעות המניות זה לא הרחקה לצמיתות.

אז רגע, שנייה, אלימות מינית אחד.

אלימות כלפי הצוות החינוכי ארבעה מקרים, בעיות חמורות של ביקור סדיר, שמונה מקרים והפרות משמעת חמורות ואי קבלת סמכות, 20 מקרים, סך הכול 44 מקרים. עינב, מה אמרת? שבלה תמשיך?

לא, אני רק רציתי לדייק, שהנושא פגיעות מיניות כמו שאמרתי, זה בכלל חוזר מנכל אחר ודרך תקנון אחר, כך שזה לא נמצא פה. כל האירועים שבגינן ילדים הועברו בשל פגיעה קשה, פגיעה מינית או הטרדה מינית, לא נמצאים בטבלאות האלה.

אוקי, אז אתם יכולים לדווח לנו, כמה מקרים של אלימות מינית והטרדה מינית, תלמידים שהורחקו?

התקנות העברה זה נמצא בעצם, בסמכות הרשויות המקומיות, כאשר מנהל המוסד מעביר את כל הטיפול של העברת התלמיד.

והם לא מדווחים לכם? על מספר כולל?

אני לא בטוחה, זה משהו שצריך לברר.

אני צריכה לבדוק את זה, זה בדרך כלל לא מופיעה בדוח הרחקה לצמיתות.

אם פה יש הרחקה לצמיתות והעברה למסגרת אחרת ובמקרה אחר קוראים לזה העברה שהוא גם הוצא בעצם לחלוטין מהמסגרת הראשונה ועבר.

נכון.

לא, כי אז כל הדיווח הוא בעצם לא בצורה מלאה ואנחנו - - -

לא, לא, הרחקה לצמיתות, הוא הליך שנעשה בהתאם לחוק זכויות התלמיד וחוזר מנכ"ל הרחקה לצמיתות והוא נעשה בכל מהקרים למעט במקרים של פגיעות, או הטרדות מיניות, ששם ההליך הוא דרך תקנות העברה, תקנות חינוך ממלכתי, העברה, ששם מוסדר הליך אחר של העברת תלמיד, שהוא לא נמצא - - -

אבל פה הזכרתם מקרה אחד, בכל זאת.

לא, אז כי כנראה שהתווסף אליו עוד אלימות.

בדיוק, זה היה רק תוספת, הסיפור היה שם של אלימות חמורה ואז זה התווסף.

אבל זה מהותי, זאת אומרת, השאלה המהותית היא לא זה שחל נוהל אחר, הליך מבחינה מהותית צריך להיות עם שימוע, צריך להיות - -

נכון. כן, כן, כן.

לוודא שכל הגורמים הטיפוליים והחינוכיים - -

יש את הכול. יש את הכול.

אז גם בהעברה זה אותו דבר?

כן, רק שהבסיס המשפטי של העברה, הוא תקנות חינוך ממלכתי העברה.

והם לא מחויבים לדווח לכם?

לא, לא, אנחנו נמצאים בחלק מההליך, האם זה נאסף, או לא, אני צריכה לבדוק, כי אנחנו הבאנו את הנתונים של ההרחקה, לדעתי - - -

אז בעצם התמונה של הרחקה, שזה בעצם סוג של העברה של תלמיד מבית ספר בגלל אירועים - -

לא, זה לא סוג של העברה, לא זה לא סוג של העברה, זה הרחקה, תבינו, הרחקה לצמיתות, אני רוצה להסביר משהו מהותי, הרחקה לצמיתות היא בדרך כלל נתפסת כענישה, אוקי, תפיסת העולם אומרת, שכאשר ילד היה מעורב במקרה אלימות קשים, או כשילד הפר הפרות מאוד קשות בבית הספר, ההעברה שלו היא לא בעצם העברה, בשביל כמו למשל, בפגיעה מינית, או בהטרדה מינית, שאתה מפריד בין הצדדים, כדי שבאמת, אנחנו לא יכולים לקבוע מה היה שם, או לא היה שם, אלא במקרה של אלימות והתנהגות שאינה ראויה במוסד חינוך, הרחקה לצמיתות נתפסת כענישה, וכשאנחנו באים על פי חוק, בעצם, לכנסת ומדברים על הרחקה לצמיתות, אנחנו באים ונותנים לכם את כל התמונה, לגבי ילדים שהפרו את אותם הנהלים, שהתנהגו בהתנהגות שאינה מקובלת, באופן כזה, עד כדי כך, שהם היו צריכים לעבור לבית ספר אחר, אבל כשאנחנו מדברים במהות על פגיעה, או הטרדה מינית, או למשל, כשיש העברה בגין, נגיד עבירה פלילית מאוד קשה, אנחנו מוסד חינוך, אין לו את הסמכות לקבוע, אם היה, או לא היה, האם אכן הילד פוגע, או לא פוגע ולכן אנחנו הולכים על הליך של העברה, שהוא לא הליך של ענישה, אלא הפרדה בין הגורם הפוגע לכאורה, לבין הנפגע. זה מהותי, זה מאוד מהותי בתפיסה ובהבנה.

אני מתנצלת שאני חוזרת למקרה של אילנה, שהיא הסבירה אותו כל כך טוב. במקרה הספציפי הזה, המנהל, או המנהלת, אני לא יודעת מי שם בדיוק, נניח, מנהלת בית הספר החליטה שהיא לא עושה רחקה לצמיתות של הבנות האלה והיא משאירה, לצד השני, זאת אומרת, לאמא הזאת, אילנה לצורך ההמחשה בלבד, יש איזשהם כלים לפנות למשרד החינוך ולהגיד, זה לא בסדר שהם לא קיבלו הרחקה.

כלומר, זה נתון אך ורק שיקול דעתו של המנהל?

זה לא רק נתון לשיקול דעתו של מנהל, לפי חוזר המנכל צריך להיות צוות בין מקצועי בעבירות החמורות ואנחנו בהחלט מדברים ושוב, אני לא רוצה להיכנס למקרה הפרטי - -

לא, לא אני נתתי את זה רק כהמחשה.

לא במקרה הפרטי, אבל במקרים - -

אמורה להתכנס וועדה בין מקצועית, כשהמנהל בעצם, אחראי עליה וזה כתוב בחוזר מנכ"ל, בוודאי במקרים כל כך קיצוניים, גם באירועים שמתרחשים מחוץ למוסד החינוכי וגם באירועים שמתרחשים בתוך המוסד החינוכי, שכוללת יועצת בית הספר, בלי להתייחס למקרה כזה, או אחר, יש מקרים שגם מחנך הכיתה נמצא, או רכז השכבה, השפ"ח לפעמים נמצא, הרווחה לפעמים נמצאת, זה תלוי באירוע.

אני לוקחת מקרה קיצון, אני במקרה שלי, לא ניקח דוגמה שיכולה להתפרש כדוגמה, במקרה שלי לצורך העניין אני רוצה כאמא לזרז את התהליך, יש לי דרך לפנות אליכם? או שהכול מול בית הספר? זה מה שאני שואלת.

כעקרון ההתנהלות היא מול בית הספר, אבל תמיד כשהורה - - -

לצורך העניין, אני יכולה לפנות אלייך ולהגיד לך, תקשיבי לא מטפלים.

כל הורה במדינת ישראל, כל הורה, בלי שום קשר לאירועים האלה, יכול לפנות, גם לפיקוח, יש פניות לציבור.

השאלה, אם יש לכם סמכות, זאת אומרת, לקבוע את התהליך הזה, של לצורך העניין, המורפי הזה, לא רוצה.

בוודאי, בוודאי, ברגע שזה מגיע, למשל, לפניות הציבור.

זה מאוד חשוב לפניות הציבור.

או לכל מיני פורומים.

אני מצטערת שהתערבתי.

לא, אלא, לא, זה שאלה מצוינת ואני הייתי שואלת אותה גם כן, כלומר, איך יכול להיות אם יש פנייה של אותה אמא למנהל, להרחקה של אותם ילדים, כלומר, ניתנת להם אפשרות פשוט, להתעלם, הם מחויבים להעלות את זה הלאה.

מה שיעשה המחוז, הוא בדרך כלל יבדוק ויבחן את התנהלות של בית הספר ויבחן את ההליכים שנעשו בבית הספר בצורה קפדנית, יכול להיות שיהיו מקרים שיכניסו גם את הפיקוח על הייעוץ במחוז.

האם אתם בוחנים את המקרה הספציפי של ליאן?

אז כמו שעינב אמרה, אנחנו בהחלט, נבדוק את כל הדברים לעומק, חלקם כבר נבדקו, חלקם - -

מדוע אותן ילדות לא הורחקו, למעשה? אם מדובר פה במקרים שהאלימות חוזרת, האמא טוענת שהילדה חזרה עם סימנים כחולים והמורים התעלמו והמנהלים התעלמו, הם לא דיווחו את זה למפקח מחוז דרום, זה בטוח, אני לא יודעת למה לא מעלים אותו לזום? אבל תקשיבו, זה הזוי. זה באמת מקרים חמורים שלא יכולים שייקרו. אתם תהיו חייבים לתקן ולשנן את החוזר מנכ"ל מול אותם מנהלים, לסוג של חובת דיווח, כי אם אנחנו חוזרים, פעם אחר פעם, פעם אחר פעם, על מקרים, שבהם אנחנו שומעים על מקרים מהורים שלא מקבלים את הדיווח, ממורים שלא מוכנים להעביר את זה הלאה, תטפלו בזה אתם, זה לא עניין שלנו.

לא, אבל אין שום בעיה, שבאמת, כל הורה במדינת ישראל, יש לו הרבה מאוד אפיקים לפנות למערכת החינוך, יש ממונה על זכויות הילד, יש פניות הציבור, יש יועצים משפטיים, יש יועצים חינוכיים.

אוקי, כמה פעמים קיבלתם לפניות הציבור בקשה להרחקה של ילדים על אלימות?

לא, אני לא זוכרת שקיבלתי, אי פעם בקשה להרחקה, אבל כן, הרבה מאוד פניות לבחינת התנהלות המוסד החינוכי, זה כן משהו שאנחנו עושים במחוזות.

ומה המסכנות שלכם מהחקירות של האירועים האלו?

יש באמת טווח מאוד מאוד רחב.

לא, אבל באופן קצת יותר כולל, האם אתם רואים, משרד החינוך, האם אתם עומדים מאחורי אותם מנהלים ואומרים שהם מתנהלים כראוי, על פי אותם נהלים, על פי מה שאתם רואים לנכון, או האם אתם רואים פעם אחר פעם בעיתיות וצורך בתיקון ושינוי אותם נהלים?

ברשותך אני אנסה להגיד כמה דברים, קודם כל, אני רוצה להגיד שכל מקרה לגופו, אנחנו מקבלים הרבה מאוד מקרים, אתם יכולים להניח שיש מקרים שבהם בית הספר וההורים לא רואים עיין בעיין את אותו מקרה ואז אנחנו מתערבים ומנסים להסתכל בנקודות המבט השונות, אני יכולה להגיד שהטווח הוא מאוד מאוד גדול, אבל כאשר הורה מרגיש שלא נעשה הליך מספק עבורו ועבור הילד שלו, יש לו ערוצים רבים לפנות ואנחנו מתייחסים לכל פנייה בעומק רב ובחשיבות רבה, כי אנחנו חושבים שרק ההתערבות הזאת, באמת יכולה לאפשר, בסופו של דבר, את המענה הראוי והנכון. אני רוצה להגיד שהרחקה לצמיתות, היא איזשהו הליך שבאמת הוא קצת - אנחנו לא נוהגים להרחיק בקלות תלמידים, אנחנו משתמשים בזה, כאשר באמת צריך להרחיק לצמיתות ומנסים למצות את האפשרויות, יש מקרים שבהם יש חשיבות להרחיק לצמיתות, אין מה להגיד, יש מקרים כאלה ויש מקרים כאלה.

אני רוצה להגיד שהמספרים שהציגה ורד, הם יחסית נמוכים, צריך לזכור שזה התרחש בשנת קורונה, זאת אומרת, הרבה פעמים ההרחקה לצמיתות נעשית, כאשר מתרחשים בתוך בתי הספר אירועים קשים, במקרה של שנה שעברה, אנחנו רואים ירידה משנים קודמות ואז ההנחת עבודה שלנו, היא שזה התרחש בשנת קורונה ויש לנו שנים שהנתונים הם יותר גבוהים, של הרחקה לצמיתות, יש גם ועדת ערר.

שנייה, אני רוצה עוד הפעם לבדוק. ורד, את איתנו? את נתת לנו לפחות, לפי מה שאני כתבתי, מבחינת אלימות מינית, הורחק תלמיד אחד, אלימות כלפי צוות, ארבעה תלמידים, עניין של ביקור סדיר, שמונה תלמידים. בנושאי משמעת, 20 תלמידים.

אבל כמו שבלה גם אמרה - - -

אחד חסר.

11 באירועי אלימות חמורים. חסר לך הראשון לא הצגת.

אלימות, אוקי, 11 מקרי אלימות חמורים.

בכמה מקרים מתוך התקיפות האלו שדווחו מבתי הספר, בכמה מקרים הורחק הפוגע? ובכמה מקרים הורחק הנפגע? אתם יודעים לומר לנו?

כמובן, בכל המקרים שהוצגו כאן בדוח, אנחנו בוודאי לא מרחיקים, אין מדיניות להרחיק נפגע, נהפוך הוא, המדיניות היא להרחיק את מי שפוגע וכמו שבלה הציגה, זו בהחלט סנקציה משמעותית, שמנהל בית הספר יכול לנקוט בה, הרבה פעמים אנחנו רואים באירועים מורכבים, שבסופו של דבר, אם ילד ומשפחתו מחליטים מנסיבות אישיות, שעל אף כל מה שנעשה, הם לא רוצים להמשיך בתוך בית הספר. אני יכולה להגיד, שמבחינה מקצועית אנחנו מעודדים ילדים להישאר בבית הספר ולתת להם מענה חינוכי וטיפולי, אבל יש מקרים שבסופו של דבר, הצוות החינוכי, הולך עם הילד ועם משפחתו ועם רצונו לעבור מבית הספר, אבל זה בוודאי ובוודאי לא מדיניות, להרחיק - - -

אוקי, תודה רבה, ורד שנייה, פשוט יש לנו כמה דקות, ורד את רוצה עוד להשלים כמה דברים?

אני רק אומר, שככה, לסיכום, ועינב גם נגעת בזה, כשאנחנו מתבוננים על נתוני הרחקה לצמיתות, במבט על, לאורך השנים, בעשור האחרון, אנחנו רואים שכן יש ירידה בהרחקה לצמיתות. השנה כמובן, היא שנת קורונה, אז היו הרבה פחות, אבל ברור לנו שאנחנו עושים גם מיצוי של ההליכים, גם החינוכיים וגם הרגשיים של התלמידים ומדובר בדרך כלל, לא בעקבות מקרה אחד, שאנחנו מחליטים על פתיחה של המהלך, של הרחקה לצמיתות, אז תודה רבה.

תוכלי רק לומר לנו, לפי המקרים גם, כיצד זה מחולק לפי מגזרים? ממלכתי, ממלכתי חרדי, ממלכתי דתי, ערבי.

כן, אז אני יכולה לומר, לגבי הדוח הנוכחי, שבממלכתי מדובר על 24 מקרים והחרדי על 20 מקרים והחברה הערבית, לא דיווחו, הם דיווחו שאין להם מורחקים בשנה הזו.

אוקי, תודה רבה. יש לך הערה?

רק הערה, באמת, כי אנחנו לקראת סיום, תראו אני חושב שנעשה מהלך גדול במשרד החינוך, בעשור האחרון קצת יותר, להקטנת כמות המוצאים מבתי הספר, הייתה בעבר תופעה רחבת היקף שמנהלים הרחיקו תלמידים, לא תמיד בהצדקה ולא תמיד כזה היה לטובת הילד ולכן, זה צד אחד של איזון, המספרים שאנחנו רואים פה, הם מספרים מאוד קטנים שמבטאים בסך הכול אחריות מאוד גבוהה של בתי הספר היום נדרשים לקחת על התלמידים שלהם, צריך לומר הדבר הזה, שתי הסתייגויות, אחת קשורה לדיון הזה, כלומר, שיש מקרים שבהם היינו רוצים, אולי נצרכת יד קשה יותר ופרדה מתלמיד, כי בסוף זה או הוא, או היא, כלומר, הפוגע והנפגע פה לא תמיד אנחנו נראה הרחקה וזה כן מקרים שאנחנו צריכים לעמוד עליהם.

הדבר השני ולא פחות חשוב, זה שבתוך עולם האיזונים והבלמים, יש לעיתים תחושה, שגם כאשר מוצדק להוציא תלמיד מבית ספר, גם כאשר תלמיד, בוא נגיד, כבר כלו כל הקיצים, המנהלים מרגישים שאין להם את היכולת וזה שוב, עולם מאוד מאוד עדין של איזונים. אני חושב שכאן, הייתי אומר שצריך כל הזמן לבחון את עצמנו ולראות אם אנחנו לא מגיעים לקיצוניות.

תודה על הדברים, שנייה, אני רוצה רק לתת לעוד שני דוברים, בבקשה, ראשד הייב, ככה בשתי דקות, לתמצת לנו את המצגת, משום שאנחנו קצת קצרים בזמן.

(הצגת מצגת)

כן, ממש מאוד בקצרה, אני מתחיל כאילו הפוך, אני מציג את עצמי, כי אם דבריי מעניינים, אז מעניין מי אני. אני אתחיל בשאלה מוזרה בהתחלה, אבל אחר כך אתם תראו שהיא ממש קשורה לדיון הזה. כמה רעידות אדמה חזקות, או בינוניות קרו בארץ ב-1500 שנה האחרונות, כמה? אתם יודעים? תשע, אוקי, הסתברות קטנה מאוד שתקרה רעידת אדמה, ולמרות זה יש תרגילים כל שנה בבתי ספר בכל הארץ לרעידות אדמה, נכון? אוקי, יופי.

87 אחוזים מתלמידי יסודי, ספגו אלימות מילולית, 83 אחוזים ספגו אלימות פיזית, אבל מה חשוב, חשוב הנתונים האחרונים, שמעט מאוד מדווחים, אוקי, למה? השקופית הבאה, בבקשה, בגלל פחד, אם אתה תספר למורה, אז אני ארביץ לך, אוקי, זה התחיל רק אלימות מילולית, אבל אם אתה תספר למורה שאני עושה את זה, אז אני ארביץ לך, זה גם אגו, מה אני אגיד למורה ואז הוא יתחיל לדבר על זה מול הכיתה, או הפוגע גם יגיד, שהוא מלשין עליי, כל הסיפור הזה, אז זה פחד, זה אגו, זה הרבה דברים.

ניסיתי להביא מחקר, עם נתונים כמו שהבאתי בסקר הקודם, אין מחקר שמצדיק את זה, אבל לפי השאלות שלנו, זה כן יהיה. מה הפתרון, אוקי, אז הבאנו לכם פתרון, אני מדגיש את זה מאוד, שאנחנו כחברה לא רוצים שום תקציב, שום מימון, שום עזרה בזה, אנחנו תקצבנו את זה, זה ממש קיים כבר, ממש בשורת הקוד האחרונה, זאת אפליקציה, אפליקציה שהתלמיד קודם כל יכול לדווח בצורה אנונימית, אוקי, הדיווח יגיע לאיש קשר מתוך בית הספר, באופן מידי וגם הנתון של הדיווח יירשם DATA BASE של האפליקציה.

תכלס יש שלוש אפליקציות. אפליקציה לדיווח ולקמפיין, לדוגמה, אם בית ספר ממגזר ערבי - אני שונא את המילה מגזר, בשבילי כולם חברה ישראלית אחת, אבל יש אצלכם בשפה – אם בית ספר ממגזר ערבי, יש לו קמפיין נגד אלימות, אוקי, קמפיין של פייסבוק, למה שהמידע הזה יהיה רק נגיש לאנשים שהם שמו לייק בתוך הפייסבוק הזה, למה לא יהיה פשוט לכל המגזר, זה גם אפילו מפחית את העלויות התקציביות של משרד החינוך לקמפיינים, אז גם לאפליקציות תהיה אפשרות לשתף קמפיינים בין בתי הספר. האפליקציה יהיה בה שלוש דפים, של התלמיד, אני עכשיו מזכיר אפליקציה של תלמיד, שלוש דפים, דף דיווח יגיע מידי לאיש קשר מתוך בית הספר והדיווח גם נרשם DATA BASE, כאילו אפשר אחר כך שיהיה נתונים.

הדיווח יהיה לפי איזה כיתה, מה קורה, הודעה שהוא יכול לרשום, סוג המקרה, אם זה הטרדה מינית, אם זה אלימות פיזית, אלימות מילולית, חרם, הכול. שני הדפים, דף בערבית ודף בעברית, של הקמפיינים, מה אתה עושה, אם חברך בכיתה קרה לו -אחד שתיים שלוש, מה אתה עושה עם זה, דרכי מניעה, אוקי וגם כל בית ספר שעושה משהו, יכול להעלות את זה בתוך האפליקציה. זה האפליקציה הראשונה, יש לנו את האפליקציה שאיש הקשר מתוך בית הספר, יגיע אליו הדיווח, הדיווח גם יגיע ל- DATA BASE של משרד החינוך, אוקי, ואז הוא מטפל בזה, אם זה לא טופל, אז משרד החינוך יכול לראות את זה, כאילו, יכול לעקוב אחרי הדיווח, למרות שאנחנו לא יודעים מי מדווח, אפילו אנחנו החברה המתכננת, לא יודעים מי דיווח.

ויש את האפליקציה השלישית, שהיא תנהל את כולם, היא תוסיף אנשי קשר ממשרד החינוך, היא תוסיף אנשים, אז הכול מוכן, אוקי, אנחנו לא רוצים שום תקציב ממשרד החינוך, שום ממון לזה, מה חסר? חסר, את שיתוף הפעולה. אנחנו לא מעוניינים כחברה, ששיתוף הפעולה יתגלגל לאנשי קשר, כי זה פעם קרה לפני, בתחילת הקורונה, הבאנו רעיון מצוין, אוקי, של הסברה בתוך הקורונה וזה התגלגל לאנשי קשר, תלך ליושב ראש, לא יודע מי, במשרד כלשהו ותדבר אתו ואז אנחנו צריכים לקבוע פגישות ואז פתאום, החברה לא מתעסקת בעסקים שלה, היא מתעסקת רק אחרי הדבר הזה, לא. אנחנו רוצים שזה יבוא דרך הוועדה, אוקי, שהוועדה, אנחנו נותנים לכם את האפליקציה, את הפרסום אנחנו - איך לפרסם, אוקי, עיצובים לתלמידים, כדי שישתמשו באפליקציה, אנחנו נותנים בחינם, סרטונים איך להשתמש אנחנו נותנים, גם אפילו הדרך, בית הספר לא פונה לתלמידים תלשינו אחד על השני, לא.

ואין לזה שום תשלום?

לא רוצים כלום, אנחנו עושים את זה בהתנדבות שלנו לחברה הישראלית, אני אמרתי שאני אציג את עצמי בסוף, אחד התפקידים שעברתי הייתי נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית.

אז אני באמת משם, אוקי וגם המסגרת הלאומי שלי, נכון שלא המשכתי אותה בגלל בעיות בריאות, אבל גם עבדתי בתוך זה, אז אני באתי מהעולם הזה והחברה שלנו vehang, יש בה 300 עובדים, 21 חברות בת, תשתמשו בנו, לא רוצים שום תקציב לזה, הכול בא מוכן.

תודה רבה על הדברים, אני רוצה לתת את זכות הדיבור.

זה חברה פרטית?

כן.

מסתבר שכנראה הערוצים שלנו לא פתוחים, הם ניסו כמה זמן וזה נשמע כמו אפליקציה מצוינת, חבל.

אבל אני חייבת להגיד משהו, כל אפליקציה גם אם היא מצוינת, חייבת לבוא בכלים הנכונים.

אז למה לא פותחים את הדלת ומדברים איתם? זה השאלה הראשונה, רגע, אני עוצרת כאן, כי אין לנו זמן, זה לא עניין משפטי, הדברים המשפטיים תדאגו לטפל בזה, אבל לפתוח את הדלת ולקבל יזמות ולקבל טכנולוגיה ופתרונות יצירתיים, חברה, תפתחו את הדלת, אחר כך תבדקו את הדברים לעומק. אני רוצה לתת את זכות הדיבור, בבקשה, לוורד בירון שרביט, שתי דקות, להציג את הדברים, היא נמצאת איתנו בזום. בבקשה.

שלום, אני מודה קודם כל, על האפשרות וההזמנה ואני רוצה להציג בקצרה רבה את היוזמה שאני מפתחת כבר קרוב לשנה וככול שאני שמעתי את הנושאים ואת הילדים, הילדה המדהימה שדיברה בוועדה, את האמא, קודם כל אני פה כאמא, אמא לשני ילדים, שחוותה בתוך המערכת תהליכים ארוכים וקשים, של חרמות ואלימות וכו' ופעלתי לאורך כל השנים, ביחד עם המערכת וראיתי את אוזלת היד ואני חושבת שיש כוונות טובות ורצון עז, גם של המערכת, גם של המורים לבוא ועצם, לעשות שינוי ואני רוצה רק בקצרה לתת כמה נתונים שהוצאתי בנושא מצוקות בני נוער 2020 לעומת 2019, על מנת להבין כמה הנושא הזה כאוב וקשה ולהציג בקצרה את הפתרון שאנחנו מציעים.

פי 4.4, תחושת בדידות: פי 2.5, פגיעה עצמית: פי 1.8, הפרעות אכילה: פי 2, אלימות ברשת: פי 2.5, שימוש באלכוהול: פי 2.3, שימוש בסמים: פי 2.7, כולנו מבינים שהמצב הוא קשה, ניתן להמשיך לטפל בסימפטום, אני היום באה ואני רוצה לקחת אותכם ממש בקצרה, בשתי דקות למקום אחר, הילדים של כולנו צריכים אהבה. אנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו אהבה עצמית, אהבה וקבלה עצמית הם הבסיס של חיינו, כל עוד ילד לא מקבל את עצמו, לא אוהב את עצמו, אין סיכוי להעביר לו שום מסר של – לא לאלימות, הוא יגיע לבית ספר והוא יפרוק את הזעם שלו וזה ייצא על הסביבה שלו וזה ייצא גם כלפי עצמו.

אני יזמית התוכנית של "מסע של אהבה" וביחד עם צוות מאוד גדול, פעלנו במשך שנה לבנות את עיקר התוכנית שמתרכזת בנושא של, איך להגביר את רמת האהבה העצמית והשקט הפנימי, בקרב הילדים ובני נוער, מתוך הבנה שהם הבסיס אשר יוביל את צמצום מניעה של התנהגויות מסוכנות על ידם. זה יהווה בסיס עבורם לחוסן נפשי, למימוש עצמי, לאושר ולהגשמה. המטרה שלנו היא לפעול במערכת החינוך ברמה של תוכנית לאומית ולא של ללכת ולנסות לשים את זה כמוצר מדף, על מנת לאפשר גם לאנשי חינוך וגם לילדים להשתלב בתוך התוכנית הזו. אנחנו באים ומציעים ללמד אהבה עצמית, שקט פנימי, הגשמה עצמית, איך כל ילד יוכל למצוא את האור הפנימי ובמקום להתרכז בפגיעה ובמקום להתרכז להתבלט דרך היבטים שליליים, להתרכז במתנה שהוא הביא, לחבר אותו למקום החזק שלו, לחוזקות שלו, לאור שהוא הביא לעולם. עולם המודעות מאפשרת כלים עוצמתיים ומהירים ויעילים לטובת הנושאים האלה. יש כבר הוכחות יש תוכניות שמופיעות - - -

ורד, משפט סיכום, בבקשה.

אוקי, אז כמו שאני אומרת אנחנו מציעים תוכנית חינוך לאומית, של שינוי המיקוד לרווחה ואושר של התלמיד ואנחנו מאמינים ששינוי זה יוביל לפיתוח החוסן הנפשי, מימוש עצמי, אושר והגשמה ויאפשר למורים לרכוש כלים עוצמתיים ומשפיעים כיצד להתמודד עם המצב, ניתן לטפל בסימפטום, אנחנו מציעים לטפל במקור.

תודה רבה על הדברים ואני רוצה לתת דקה וחצי לנציגת מועצת התלמידים, יעל אנדר בבקשה.

אני יעל, אני נציגת הנוער הארצית, בת 15, מרמת השרון. דבר ראשון, אני אשמח להוסיף על דבריו המוקדמים של חבר הכנסת, בנוגע באמת, לטובת התלמיד המורחק. אנחנו כמועצות מחוזיות למשל, בכל ועדת ערר בנושא תלמיד מורחק, יכול וצריך לנכוח, או יו"ר, או סיו"ר של מועצה מחוזית, זה באמת, בשבי ללתת פרספקטיבה של תלמיד, זה מאוד חשוב, בשביל למצוא את הפתרון הנכון והבריא. ובנושא האלימות שהתחלנו אתו, נושא מיגור האלימות בבתי הספר, הוא נושא שמועצות התלמידים בכל הגלגלים מהבית ספרית, לרשותית, למחוזית, לארצי, פועלים בה ונותנים בה את חלקן וזה הנושא שבאמת, הוא בראש מעיניה של המועצה הארצית, כרגע. כפי שנאמר פה, אנחנו גם, אנחנו שותפים, אנחנו קוראים לכל המועצות הבית ספריות, בעצם להגיע לאיזשהו שיח, גם עם הנהגת ההורים וגם עם ההנהלה, בשביל למצוא את הפתרון שבאמת מתאים לבית הספר הספציפי, זאת אומרת, אין פתרון קסם שמתאים לכולם, חייבים למצוא את הדבר המתאים לכל עיר ולכל בית ספר.

ומעבר לזה, אנחנו באמת בקשר רציף עם הנהגת ההורים בנושא וממש בקרוב, אמורה להתקיים פגישה של מזכירות המועצה הארצית, יחד עם השרה. אנחנו שותפים לדרך ואנחנו מעורבים, הנושא הזה מאוד מאוד חשוב. תודה רבה.

תודה רבה על הדברים, יעל, תודה שהבאת את הדברים של מועצת התלמידים בפני הוועדה ושהגעת אלינו.

אני רוצה לסכם את הדיון. קודם כל, הוועדה רואה בחומרה את העלייה במקרי האלימות, בתקופה האחרונה וכמו שאמרנו אנחנו מבינים פעם אחר פעם, עולים כאן דיווחים, מדברים על תופעות הלוואי, של הסגרים והקורונה וחוסר הלמידה הפרונטלית, או שיבוש שגרת הלימודים הפרונטלית וההשלכות ההרסניות שלה, הן בבריאות הנפש, הן באלימות והתקפי זעם, הן בדיכאונות, הפרעות אכילה, אנחנו לא מדברים עדיין על הפערים החינוכיים שנוצרו ולכן הוועדה קובעת, כי ככול שניתן אנחנו נשמור על שגרת הלימודים, ככול שזה אינו מסכן את בריאותם של תלמידי ישראל. אנחנו נאבקים על זה ונלחם על השמירה על מערכת לימודים, מערכת חינוכית פתוחה, מסגרת חברתית ומסגרת חינוכית.

אנחנו פעם אחר פעם מקבלים דיווחים מהשטח ונראה שהיכולת שלהם להציף את הדברים מעלה, כמעט ולא קיימת ולכן נדרשת כאן חשיבה מחדש, על חוזר מנכ"ל חדש שיש להוציא, שלמעשה, יכניס פנימה את היכולת של משרד החינוך לגעת ולפקח במקרים גם ברמה הפרטנית וגם לתכלל אותם ברמה כוללת ולהביא נתונים לעניין הזה. אנחנו מבקשים שבתוך חוזר מנכ"ל חדש שייצא, לעניין מקרי האלימות, אנחנו מבקשים דיווח של מנהלי בתי ספר, על כל מקרה אלימות, גם להורים וגם למפקח המחוזי, על מנת שנוכל לאמוד את אותם מספרים, של מקרי האלימות שמגיעים אלינו ולוודא שיש טיפול נאות לכל מקרה ומקרה פרטני, רק על ידי הרתעה ואכיפה, אנחנו נצליח למגר את התופעה הזו.

הוועדה מבקשת, קודם כל, באמת את המידע על כמה מקרי אלימות דווחו בחודש האחרון, יש לנו פה דיון על אלימות ומרגיש שמשרד החינוך לא הגיע במאה אחוז מוכן לדיון ולכן אנחנו נקיים דיון המשך, לעניין הזה, ממש בשבועות הקרובים, אנחנו נקיים דיון לעניין התמכרויות והשפעות הקורונה, אבל שם, אני רוצה בבקשה להעלות את אותו מפקח של מחוז דרום, אני מבקשת שהוא יעלה כאן בפני חברי הוועדה וידווח לנו, איך יכול להיות שהיו מקרים שלא הגיעו לפתחו ואיך הוא מטפל בהם באופן פרטני, משום שזה לא מקרה ראשון שמגיע אלינו.

אנחנו מבקשים לדעת, כמה תלונות הגיעו מהורים, שלא היו שבעי רצון מטיפול המנהלים באותם מקרי אלימות של התלמידים. אנחנו מבקשים לדעת, כמה מקרי אלימות דווחו בכל מחוז ומחוז ואנחנו מבקשים לדעת לגבי תקנות חינוך העברה, על מקרים של אלימות מינית, כמה מקרים בהם הועברו תלמידים מבית הספר, אנחנו לא יכולים לקבל את התמונה הכוללת של תלמידים שהורחקו, בלי התמונה למעשה, של דיווח על התקנות האלה.

זה פשוט שני דברים שונים.

בסדר, אבל אנחנו מנסים לקבל את התמונה הכללית ולכן נדרש כאן גם דיווח. יש לנו את זה על הדוח שקיבלנו עכשיו, הוא מונח כאן לפרטי פרטים, למגזרים. אנחנו מבקשים קודם כל מתווה, בתוך אותו חוזר מנכ"ל שביקשנו, למתווה הרחקה של ילדים שפגעו באלימות בילד אחר, בסגנון ה- - שלוש מקרה אלימות: אזהרה, אזהרה, הרחקה, אנחנו רואים המון המון מקרים שבסוף הנפגע, הוא זה שמורחק במקום בדיוק ההיפך ולכן אני כאן מבקשת מתווה מוגדר וברור למנהלים, על מקרים כאלו, כדי לצמצם גם את שיקול דעת שלהם בעניין הזה, משום שכפי שאנחנו רואים, הנושא לא מטופל כראוי. אנחנו מבקשים ממשרד החינוך, לייצר קודם כל, דיון פנימי לעניין מפגשיי חובה של הורים, אחר הצהריים, כדי לתת להם כלים לחינוך נגד אלימות, בסופו של דבר, זה מגיע קודם כל להורים, יכול להיות שזה רשות, אנחנו מבקשים את זה כחובה, בסוף ההורים, כמו שעלו כאן מנהלי בית ספר, הם נותנים את הדירקטיבה, הם יודעים לטפל במקרים האלה, החינוך בסופו של דבר, נעשה ברובו בבית. אנחנו ראינו מקרים מאוד קיצוניים שבהם הורים גם דיברו את אותם ילדים ולכן משרד החינוך חייב לבוא ולפעול אקטיבית, בחובה, גם אל מול ההורים ולתת להם את ההדרכה הנאותה.

הדבר האחרון שהוועדה מבקשת, הוא למעשה שולחן עגול, עם יזמים וארגונים, כדי לבחון מתווים שונים למיגור האלימות. יש היום המון האקתונים, משרד החינוך צריך לייצר האקתון, להזמין חברות טכנולוגיה, להזמין ארגונים, להזמין עסקים, לבוא ולראות, איך אנחנו יכולים לפתור ולמגר את תופעת האלימות. האפליקציה הזו שהוצגה לפני כן, היא רעיון מדהים, שאתם צריכים לבחון, אבל צריך דלת פתוחה אליהם ולכן עניין של האקתון, הוא איזה שולחן עגול עם יזמים, הוא קריטי והוא דחוף, אנחנו מבקשים שיתקיים בחודש הקרוב, כלומר, תוך חודש.

תודה רבה לכל מי שהגיע, תודה רבה לכל הנוכחים, תודה רבה לכל המשתתפים בזום, תודה רבה למועצת התלמידים, תודה לאופק ולליאן, ולאילנה אמא של ליאן, על ההשתתפות בדיון החשוב הזה, תודה לד"ר זאב דגני מנהל הגימנסיה בתל אביב, אני נועלת את הישיבה והישיבה הבאה תפתח בעוד כחמש דקות. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:14.