פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



29
ועדת הכלכלה
27/12/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 127
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, כ"ג בטבת התשפ"ב (27 בדצמבר 2021), שעה 11:14

הדו"ח הלאומי לאובדן והצלת מזון של לקט ישראל

חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר
רון כץ
אורי מקלב
יבגני סובה
יסמין פרידמן

משה אבוטבול
יעקב אשר
גילה גמליאל
נעמה לזימי
אורי מקלב

רותם דרייפוס - מרכזת בכירה (תקצוב-עיזבונות), משרד הרווחה והביטחון החברתי

גדעון כרוך - מנכ"ל, ארגון "לקט ישראל"

רוית דינמז יחזקאל - יועמש ומנהלת קשרי ממשל, ארגון "לקט ישראל"

אפרת בראונשטיין - עוזרת אישית למנכ"ל, ארגון "לקט ישראל"

מנחם מנדי בלוי - יו"ר המיזם הלאומי לביטחון תזונתי

דורית אדלר - נשיאה, הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא

חיים שפיגל - ראש אגף מזון ומשקאות, רשת מלונות דן

אורי צוק-בר - סמנכ"ל אסטרטגיה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

רותם שמאי - ראש תחום חדשנות, המשרד להגנת הסביבה

מאיה סגל דורון - מנהלת תחום הצלת מזון, ארגון לתת

נמרוד הגלילי - מנהל תחום רשתות המזון, איגוד לשכות המסחר

מיקי חיימוביץ - יו"ר, מרכז השל לקיימות

עידית חנוכה

אסתר מימון

הדו"ח הלאומי לאובדן והצלת מזון של לקט ישראל

אני שמח לפתוח את הדיון בוועדת הכלכלה בנושא "הדוח הלאומי לאובדן והצלת מזון של לקט ישראל" ועוד גופים שעוסקים בסוגיה הזאת, איך אפשר לא לזרוק מזון, ויתייחסו אליה. אחרי דיון סוער של מסגרות אשראי ולפני דיונים סוערים על חקלאות עם זיקה לדיון הזה – גם בחקלאות זורקים מזון לפעמים – אנחנו שמחים שיש אנשים שכואבים את עניין זריקת המזון, שמחפשים דרכים יצירתיות ומעשיות לקחת את השפע הזה שיש בחברה, את השפע הזה שזכינו לו אנחנו בבתים שלנו, בארגונים, במלונות, באולמות, בשדות – את השפע הזה במקום לזרוק, להחזיר אותו למי שאין לו בצורה מכבדת, בצורה ראויה, בצורה שמאפשרת קיום בכבוד. די אם נשיב את המזון שנזרק בישראל, לא יהיה אף אדם רעב, אפילו לא צריכים לתת משהו, אבל זה צריך להיות מושב בדרך הכי יפה, הכי שוויונית, הכי מכבדת, הכי נקייה, הכי טרייה. זה לא צריך להיות מעשה של חרפה, אלא מעשה שיש בו גאווה אישית והעצמה אישית. על כל הדברים האלה נדון בשעה הקרובה. אני מבקש מגידי כרוך, מנכ"ל לקט ישראל לפתוח. אנחנו ניתן למספר דוברים ואחר כך לחברי כנסת.

תודה, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, על ההזדמנות להציג את הדוח השישי של לקט ישראל. אני רוצה בהזדמנות זו גם להודות לשותפים שלנו, שאני לא בטוח אם הם נמצאים פה, המשרד להגנת הסביבה, שמאוד שותפים לדוח הזה וגם לדוח האחרון, ועשו עבודה נהדרת וקיבלו את הנתונים ומאמינים בנתונים כפי שהם. זה מאוד חשוב לי לציין.

הדוח השישי שלנו דן באובדן והצלת מזון בישראל, הפעם בדגש על השפעת הקורונה. מבחינת הנתונים של הדוח, לצערי הנתונים לא משתנים במהלך השנים. אנחנו עדיין עומדים על סדר גודל של 20-19 מיליארדי שקלים של אובדן מזון בישראל, שזה מהווה 2.5 מיליון טון של מזון שנזרק לפח.

אם מסתכלים על מזון בר אכילה, או מזון בר צריכה, אנחנו מסתכלים על בערך 50% מזה, 1.2 מיליון טון, בשווי של כ-6.5 מיליארדי שקלים. עדיין זה כמויות מאוד מאוד גדולות של מזון שהולך לפח, בשווי מאוד גדול, וזה בהחלט משהו שצריך להערכתנו להתייחס לזה.

אנחנו לא שונים מכל מדינה מערבית אחרת. 35% מהמזון שאנחנו מייצרים נזרק לפח. אני חושב שבעידן כזה, שלא ברור לגבי העתיד, ויש דרישות, מעין שינוי אקלים וכל הנלווים לזה, לזרוק 35% מהמזון שמייצרים זה בהחלט חרפה וזה לא נכון שזה יקרה, בטח לא בישראל, מדינה קטנה כמו שלנו, שאפשר להגיע מצפון לדרום באותו יום ואף לחזור.

מבחינת הנתונים של הדוח, אנחנו רואים שינוי במגמה בהשפעת הקורונה. נחסכו באובדן כ-50,000 טון, אבל שוב אנחנו מדברים על מיליוני טון ו-50,000 טון זה 1%, זה לא מספיק, צריך לקרות הרבה הרבה יותר מזה. אנחנו רואים שינוי בצריכה שנדבר עליו טיפה בהמשך.

בתקופת הקורונה לקט ישראל הוסיפה 150,000 איש לתמיכה. בסך הכול לקט ישראל תומכת בכ-250,000 איש. עכשיו זה ירד טיפה.

אתה יכול להגיד בשתי דקות גם על ההיסטוריה של הקמת העמותה, המייסדים, השותפים? מדובר באנשים מקנדה, גם עולים מקנדה מעורבים בזה.

כן. היושב-ראש שלנו - - -

עבדתי עם יהדות קנדה, אז אני רוצה שתסקור גם את ההקמה.

היושב-ראש גר ברעננה.

תסקור את ההקמה של הארגון הזה.

בשמחה. היושב-ראש שלנו ג'וזף גיטלר עלה בשנת 2000 לארץ, והוא הקים את העמותה ב-2003. אנחנו חוגגים 18. הוא מאוד מחובר ליהדות קנדה, אישתו היא ממשפחת קושיצקי, תורמים מאוד מאוד גדולים ואנשים נפלאים, ובהזדמנות זו נאחל החלמה מלאה לחמותו.

ג'וזף הקים את הארגון כארגון בהתחלה שעשה כל - - -

אתה מדבר על ג'ודי קושיצקי? זאת חמותו?

כן.

אישתו היא אחות של דיוויד קושיצקי או בת דודה שלו?

אחותו.

מיכאל, אתה עושה תחקיר על כל - - -

לא, אבל אלה יהודים טובים שאוהבים את המדינה. דיוויד קושיצקי שלח את הילדים שלו לעשות צבא והסדר בישיבת הכותל, גר בקנדה וכל ליבו בארץ-ישראל, ובנו מתנ"סים ועשו חסד. זאת הפעולה הכי צנועה שהם עשו. הכרת הטוב. אנחנו יהודים, אבוטבול. בן אדם עשה טוב, לא נכיר בטוב שלו?

אני מקבל את זה מאוד. אני שמח שאתה ככה יורד לפרטים. זה טוב.

תודה, ידידי. בבקשה, המנכ"ל.

עם זאת, הפעילות של העמותה היא פעילות בעלת השפעה רוחבית מאוד מאוד עמוקה בהצלת מזון. אנחנו רואים שהנושא הזה, הצלת מזון, מתפתח, אבל לא מתפתח מספיק בארץ. אנחנו רואים דוגמאות בעולם עם תמיכות ממשלתיות מאוד רחבות, גם בתחום הקורונה, והיו תמיכות מאוד מאוד גדולות גם בארץ, אבל הרבה מאוד בארצות-הברית. אני חושב שהתמיכות צריכות ללכת לכיוון של הצלת מזון. אין היום תוכנית לאומית בנושא של הצלת מזון. זאת אומרת, אנחנו יודעים שיש 2.5 מיליון טון בחוץ, שמתוכם כל העמותות ביחד מצילות כ-50,000 טון, אבל אין היום תוכנית לאומית, ואני חושב שזה הכרח.

בעולם יש תוכנית לאומית?

סליחה?

יש מדינות בעולם שיש בהן ממש תוכנית לאומית להצלת מזון?

כן. יש בארצות-הברית. זה מתוקצב ברמה מאוד מאוד גבוהה. אם אני זוכר את הנתונים נכון, ה-USDA קונה תוצרת חקלאית מחקלאים ב-70 מיליארד דולר, עודפים, ומעביר אותם דרך רשת בנקאי המזון לעמותות ולנזקקים עצמם. זאת אומרת, יש יותר חשיבה על הכיוון הזה.

כשאתה פונה בממשלה לדבר על הבעיה הזאת, איזה משרד הוא הכתובת שלך? מי פתח לך דלת לדיון הזה?

קודם כול משרד הרווחה בהחלט מודע היום יותר ויותר לעניין הזה. יש המיזם לביטחון תזונתי, שאנחנו חלק ממנו ביחד עם "אשל ירושלים", ומנדי בלוי נמצא פה, כדי שהוא יוכל לדבר גם על זה. אנחנו שותפים עם אשל ירושלים. משרד הרווחה היום מכיר יותר את הרעיון הזה של הצלת מזון.

הרעיון בבסיס של הצלת מזון זה הנושא של המינוף, כאשר שקל אחד שמשקיעים בהצלת מזון מייצר 3.6 שקלים של מזון. אני חושב שצריך לעמוד בתור. אם היו משקיעים 3.6 שקלים עבור כל שקל השקעה, היו עומדים אצלנו בתור מאוד ארוך כדי להשקיע בנו, אבל כשמדובר במזון זה כנראה פחות מעניין.

אני חושב שהיום משרד הרווחה בהחלט רואה את היתרון של זה ומנסה לקדם את זה איתנו, אבל לא רק. אני חושב שיש משרדים נוספים כמו משרד החקלאות שצריך להיכנס לתמונה הזאת מאוד חזק. יש המון תוצרת חקלאית שבאמצעות ובעזרת משרד החוץ והגופים הקשורים לו אפשר להגביר את כל הנושא של הצלת מזון. צריך תוכנית לאומית שתתכלל את זה, הצלת מזון.

יש תוכנית?

יש תוכנית לביטחון תוזנתי.

אני שואלת אם לכם יש איזה תוכנית ואיזה חזון על איך המדינה יכולה להתנהל אחרת ולתקצב? מה התקציב? נניח אם אתם רוצים להציל פי שניים או פי שלושה מזון, בכמה תקציב מדובר ולכמה אנשים זה יעזור? האם יש משהו כזה כתוב ומסודר?

יש לנו את הרעיוניות שלנו. הם לא מונחים עדיין בצורה מסודרת. אני יכול לספר שב-2019 הצלנו 15,500 טון, ב-2021 עכשיו, בימים אלה, אנחנו מסיימים אותה עם 25,000 טון. זאת אומרת, בתוך שנתיים קפצנו ביותר מ-10,000 טון, ובשנה הבאה נגיע ל-30,000 טון. זאת אומרת, זה אפשרי.

התקציבים שלנו הם רק תקציבים פילנתרופיים. ופה הנקודה המשמעותית, אם המדינה רואה בזה ערך, ואנחנו חושבים שכן, צריך להגדיל את התקציבים באמצעות תמיכה ממשלתית, אפשר ללוות את זה במחקר, אפשר ללוות את זה בהרבה דברים נוספים.

אני כבר אומרת לך שאני מעוניינת ללוות אותך בנושא הזה ולהוביל אותו.

קודם כול, תודה רבה.

ראית איזה זכות יש ליסמין? אתה יודע למה? היא גדלה בבאר שבע, היא טיפלה בבלוקים, היא טיפלה בעניים, היא טיפלה בדיור ציבורי.

בגלל זה גם אני רוצה לעזור, כי גדלתי שם?

ואז גם אבוטבול מצטרף.

נולדתי בסורוקה, מיכאל.

ב-ד'?

שכונה ד'.

לזימי ממגדל העמק. כבר קיבלת שדולה להצלת מזון, שתעזור לנו.

כי אנחנו יודעים מה ערכו של המזון.

אבוטבול, איך קרה שירוחם, מגדל העמק, בית שמש, באר שבע, באו לנושא הזה? אתה יודע למה? אני אגיד לך למה, כי אנחנו פגשנו רעבים.

אולי גם אנחנו היינו קצת רעבים. מותר להגיד, מיכאל.

השבעים לא כואב להם. אנחנו פגשנו רעבים. אני שמח שאתם פה. לפעמים אני בדיונים לבד, ואני שמח שבאתם. תודה רבה. תמשיך, המנכ"ל.

אני חושב שהפעילות הזאת צריכה להיות פעילות מאוד מאוד משמעותית, שמחברת הרבה מאוד משרדי ממשלה, ואני חושב שמי שצריך לתכלל אותה בסופו של דבר, בגלל שזה פועל ועובד עם כל כך הרבה משרדים, זה צריך להיות משרד ראש הממשלה שיניע את זה, שידחוף את זה, שיחזיק את המשרדים הרלוונטיים האחראים לפעילות הזאת.

יש לפעילות הזאת יתרון. כולנו מדברים עכשיו על נושא האקלים. הייתה עכשיו ועידת גלאזגו וכו', אז הצלת מזון בכלל, או אובדן המזון בכלל, אחראי על 6% מיצירת גזי החממה. באחת הוועידות האחרונות, נדמה לי בפריז, החליטו על צמצום גזי החממה ב-15% עד 2030. הינה, רק אובדן המזון יכול לתרום 6% לצורך זה. זה המון.

מעבר לזה, יש גם בזבוז שאנחנו רואים מבחינת התשומות שמושקעות, וזה גם קשור להגנת הסביבה. אם מסתכלים על השטח הנדרש, או השטח שהולך לבזבוז בגלל כל הנושא הזה של ייצור המזון, שזה כולל בוודאי שדות חקלאיים, כולל מפעלים, תעשייה וכו', אנחנו מדברים על שטח שגודלו פי 20 מתל אביב. כמות המים שמושקעת והולכת לטמיון זה שווה ל-56,000 בריכות אולימפיות. זאת אומרת, אנחנו מדברים על מדינה, וברוך השם היום יש לנו מכוני התפלה, ולא חסרים לנו מים, אבל אנחנו מדברים על מדינה שלא רוויה במאגרי מים גדולים וכו', ופה אנחנו זורקים לפח כמויות אדירות, וזה ממש מיותר.

יש שלושה יתרונות מרכזיים למה בכלל לעשות את הצלת המזון. קודם כול, זה היתרון הכלכלי. דיברתי על הנושא של המינוף. כל שקל מאפשר 3.6 שקלים של מזון, ואם מסתכלים על המשמעות של הגנת הסביבה, אנחנו כבר מדברים על 4.2 שקלים יתרון. יש פה יתרון חברתי בצמצום פערים, שהוא בוודאי חשוב לכולנו, וחשוב לנו לקחת את המזון הזה ולהעביר אותו למי שצריך.

זה לא רע שיש עודפים, אנחנו מדינה מערבית, אנחנו רוצים ללכת לקנות בסופרמרקט ושיהיה לנו כל מה שאנחנו צריכים, זה מחייב את הסופרים, הקמעונאים, לעמוד ולייצר כל הזמן, שכל הזמן יהיה לנו בשוק ועל המדף מה שאנחנו רוצים, וזה יוצר עודפים. זה בסדר שיש עודפים. לא בסדר הכמויות, אבל זה בסדר שיש עודפים אם לוקחים את העודפים שיש ומעבירים אותם למי שאין לו. ואין.

אנחנו מדברים היום על כ-20% מהאוכלוסייה שנמצאת באי-ביטחון תזונתי, שאפשר לסייע לה בקלות. ויש כמובן את היתרון הסביבתי, שדיברתי עליו קודם. אני חושב שיש כמה צעדים מאוד פשוטים, ראשוניים, שאפשר לעשות מעבר לתוכנית ממשלתית בהובלת משרד ראש הממשלה.

אני חושב שיש חברות ממשלתיות. יש היום 41 חברות ממשלתיות, אפשר בהחלט לחייב חברות כאלה לתרום את העודפים שיש להן. יש לנו למשל שיתוף פעולה מצוין עם חברת החשמל, אבל היא כמעט היחידה. יש חברות ממשלתיות מאוד גדולות, שצריך לחייב אותן. זה נמצא בתוכנית ה-CSR שלהן, הן בוחרות לא ליישם את זה, וזה הדבר הכי קל.

ממה ההתנגדות נובעת?

אני לא בדיוק יודע. זה חשש. בדרך כלל זה חשש של מוניטין. הם מפחדים לאבד את המוניטין שלהם, שחס וחלילה יש איזה תביעה וכו'.

יש פה סוגיה רוחבית, ואני אשמח לרעיונות איך אנחנו מתגברים עליה. אם לוקחים מאולם את האוכל, ולמישהו יש חס ושלום הרעלת קיבה, הוא עוד יכול לתבוע את האולם. האולם רצה לתת בחינם, והוא הופך להיות - - -. אנחנו צריכים לחשוב למשל על ביטוח שהמדינה תעשה, ותממן את הביטוח הזה, ואז הם מוגנים ובשיעורים גבוהים, בפרמיה שאנחנו נשלם, כמדינה. צריך לחשוב על הדבר הזה.

צריך להתייעץ עם משרד המשפטים.

אם יורשה לי, היושב-ראש, הינה ב-2018 חבר הכנסת מקלב, בתמיכה כמובן שלנו, העביר את החוק לעידוד והצלת מזון, שפוטר מאחריות אזרחית ופלילית את תורמי המזון, כל עוד הם מקיימים את הוראות משרד הבריאות.

עדיין חוששים.

אבל עדיין משרד הבריאות לא תיקן תקנות לצורך העניין הזה.

החוק נכנס לתוקף, עבר בקריאה השלישית, וללא תקנות. בסיכום נטפל בתקנות האלה. אנחנו גם נוסיף את הרעיון של פרמיה שאנחנו נייצר לזה.

יש גם הנושא של הרגולציה שפוגעת בזה. למשל קחו גביע של גבינה לבנה או קוטג', שיש להם תאריך פג תוקף. מה קורה לאותו גביע היום בשעה 24:00 או 01:00 בלילה, או מחר דקה אחת אחרי חצות?

הוא הולך לפח.

הוא הולך לפח, אבל בפנים לא קורה לו כלום, אפשר עדיין לצרוך אותו. היום אי-אפשר להמשיך לשווק אותו. בבית אני יכול לעשות מה שאני רוצה, אבל אי-אפשר להמשיך ולהעביר אותו בשוק, וזה משהו שחברות יודעות היום לתת הארכת תוקף, ובעבר גם אנחנו קיבלנו, כשעסקנו במוצרים האלה. זו דוגמה לרגולציה אחת בנושא הזה שאפשר בהחלט לקדם.

איך האירוע הזה מתקיים? נניח יש לחברה גביעי קוטג' שפג תוקפם, היא תיתן לך יומיים-שלושה ותגדיר את זה לזמן?

בדיוק. וזה צריך להיות להערכתי רק לעמותות. זאת אומרת, שאי-אפשר יהיה למכור את זה בתקופה הזאת.

לעמותות מוסמכות.

עמותות יוכלו להמשיך ולקיים את זה. אני חושב שזה משהו של רגולציה שצריך לעבור.

יש הרבה מוצרים כאלה שפג תוקפם?

המון.

וכיום הם מושמדים?

כן. אין מה לעשות איתם.

בישראל היום יש מצב שאלפי גביעי קוטג' הולכים לפח כבר במפעל.

לאו דווקא קוטג'. כל המוצרים שהם קצרי מועד יחסית.

אם נניח רשת מזון רוצה למכור במבצע, בגלל שיש מוצרים שעוד מעט פג תוקפם, אין שום חוק שמחייב אותם להגיד את זה. אבל נניח בן אדם נכנס לחנות ורואה מבצע, הוא יודע שעדיין הוא יכול לקנות מוצר שהוא זול יותר, אבל לצרוך אותו ממש בשבוע-שבוע וחצי, ולא עכשיו לעשות בלגן בסטוקים של חלב או קוטג' ולחפש משהו שיחזיק לך שבועיים. אנחנו יודעים שכולנו עם התנהגות צברית דומה.

עמדה של כל מה שבעוד שבוע פג תוקף. חצי מחיר, תיקח.

זה מה שאני אומר. עלה לי עכשיו רעיון. בואו נחשוב כוועדת הכלכלה. נקדם משהו שיחייב. למשל מדף, לא מדף.

יש לנו תקנות המזון.

לא, אין את זה. אין. אתה לא מחויב. אתה שם תווית של מבצע, ואנשים שואלים: למה יש מבצע? למה פתאום אתה מוכר את זה ב-60%? למה? כי אתה שם לב, מישהו שם לב שבעוד שבוע יפוג התוקף שלו. מה שאני אומר: זה רעיון טוב, זה רעיון שיכול לסייע לאנשים שאולי מעדיפים לקנות מוצרים יותר זולים, ואז לאכול את זה, לא לשים את זה במקפיא, וזה יאפשר גם להיפטר מסחורה במחיר סביר.

מיכאל, בלי לשים לב נתת זכות דיבור לח"כים לפניי.

אני מוותר, שייקח את זכות הדיבור שלי.

מוותר? בא אחרון, מדבר ראשון. זה כמו חוקת ההסתדרות.

אתה תדבר ראשון אחרי - - -

גם העלבת אותי וגם לא לקחת את זכות הדיבור שלי.

חלילה. אני לא רוצה להעליב אתכם.

ויתרתי לך. קח את זכות הדיבור שלי.

עור של פיל יש לקואליציה הזאת.

אנחנו רק בטוב היום. עכשיו, בשעה הזאת.

עד ל-40 חתימות.

יש פה שעה של חסד. שעה של כוונות טובות.

רק עוד שני נתונים שלדעתי מאוד חשובים. כל הפער של ביטחון תזונתי בישראל נמדד ושווה בערך, לפי נתוני הלמ"ס – שווה בערך 3.9 מיליארד שקלים, ואז זה יביא את כל האנשים בישראל לתמיכה נורמטיבית של העשירון בין השלישי לרביעי. אלה נתוני הלמ"ס. הם עברו עיבוד וכו', אבל אלה נתוני הלמ"ס.

אותם 3.9 מיליארד שקלים, באמצעות הצלת מזון זה יעלה רק 1.1 מיליארד שקלים, בגלל הנושא של המינוף. זאת החשיבות של המינוף בפעילות של הצלת מזון, שזאת פעולה כלכלית חשובה מאין כמוה, וגם הופכת מיד להיות חברתית.

נתון שני ואחרון, ואז אני אסיים. כל משפחה בישראל זורקת היום לפח ישירות 615 שקלים במזון שהולך לאיבוד.

כל חודש.

כן. בכל חודש. 3,600 בשנה, קצת יותר מזה.

בממוצע.

למעשה הנתון הוא 7,400 אם מסתכלים על ה - - - של זה. למה? כי כל אחד בשרשרת ייצור המזון מעמיס על השני. זאת אומרת, אותו חקלאי לא מוכן לסבול שהוא ישלם עבור העודפים, אז המחיר שלו עולה. המתווך שקונה, גם מעלה את המחיר, הקמעוני, היצרן. כולם מעלים את המחיר ובסופו של דבר זה מצטבר ל-7,400 שקלים למשפחה. זאת אומרת, יש פה יוקר מחיה בגלל אובדן מזון, ויוקר המחיה עולה ב-11%. זה נתון מדהים. הנתון המדהים שבגלל אובדן המזון בישראל יוקר המחיה עולה ב-11%. אני חושב שזה נתון שמאוד צריך להתייחס אליו, כי זה משפיע על כל אחד ואחד מאיתנו. אנחנו זורקים לפח 7,400 שקל. אני רוצה להודות לכם על הקשב.

אנחנו עוד איתך, אפילו הארכנו את הדיון הזה. לקחתי חצי שעה מדיון אחר, כי זה דיון חשוב. חברי הכנסת ואחרי זה עוד דוברים. חבר הכנסת אבוטבול.

קודם כול יישר כוח ליושב-ראש, לוועדה שמקיימת דיון כזה חשוב בעניין הזה. זכיתי להיות אורח בלקט ישראל, וראיתי את העבודה הנפלאה שהם עושים, גם המתנדבים, גם החקלאים שנותנים את התנובה למען אותן משפחות, לאחר מכן את כל התהליך של השרשור, איך זה מגיע לאותן עמותות בכל חבלי הארץ. כאשר הייתי ראש העיר בית שמש, זכינו שמשפחות רבות נהנו מהמיזם הזה.

הדברים חשובים לנו, למדינה עצמה. ראשית, הרי הרבה מהדיונים אנחנו מקיימים על זה שאין היום לצערנו דברים שהיו בעבר, כמו למשל באותה קדנציה קודמת שהיו השוברים של משרד הפנים, שיזם בזמנו שר הפנים, הרב אריה דרעי וכו', אבל יש תחליפים. לקט ישראל יכולה בהחלט להיות היום, אם יעשו את זה בצורה נכונה, אם יגיעו לכל קצה של חקלאי, אם יגיעו לכל נקודה, רק מה, יש להם הרבה עלויות בנושא הזה. את העלויות האלה חייבים לראות איך אנחנו מביאים, אם זה הדלקים להגיע לאותם חקלאים, להחזיר את זה, לקחת את זה. עצם העובדה שאותו חקלאי עושה מחווה ומוכן לתת לך: קח ממני את הכול, זה כבר, איך אומרים, "קדוש יאמר לו". אתה בא פתאום ועכשיו גם צריך לשנע את זה, וכל הדברים שמסביב. אלה עלויות מאוד גדולות והמדינה חייבת לשים יד בכיס ולתת את זה, כי זה יפתור לנו המון בעיות.

דבר נוסף שאני רוצה לבוא ולומר: דיברתם על הנושא הזה של מוצרי גבינה. אני יודע שמכל דבר שקיים בגבינה – אפשרי לבדוק את זה. אני לא כימאי – אבל מי שמבין טוב בנושא הזה, יכול לקחת דברים שטיפ-טיפה פג תוקפם ולערב אותם, כמובן במעבדה נכונה, סטרילית, כמובן לעבד אותם ולהפוך אותם למוצר אחר, שיכול להאריך את חיי המדף שלו, ואת זה כן יוכלו לתת לאותן משפחות. אוקיי, לא יהיה לו קוטג', אבל יהיה לו משהו אחר טעים, שהוא יוכל למלא את הקיבה הריקה שלו של אותו אדם. כך שיש פתרונות כאלה ואחרים.

לצערי היו גם מיזמים שלקט ישראל עשו ונתקלו בקשיים, אם זה לקחת מזון מבתי מלון וכו' וכו', אבל זה נעצר בחלק מהמקומות מכל מיני סיבות. בטוח שלקט ישראל לא הייתה הסיבה ל"לא", אבל אנחנו חייבים למצוא כל מיני פטנטים ודברים מהסוג הזה.

ואני רוצה בסוף לזרוק איזה הצעה שיכולה טיפה לעודד ולתמרץ את הנושא הזה. חייבים לחשוב על כיוון, עידוד ותמריצים, מעבר לנושא של כסף, כי כסף זה לא הכול אצל אותם חקלאים – ולפעמים יש להם הרבה כסף והם לא צריכים אותנו, אבל לפעמים אם עושים, ואני אומר את זה לך: מיכאל, היקר, כיושב-ראש ועדת הכלכלה, אולי אתה תרים את זה ותוכל לעשות משהו יפה ביחד אולי עם שר החקלאות או שר האוצר – אם רק יתפנו לנושאים מהסוג הזה, ולעשות ערב הוקרה לכל אלה שנותנים, ללקט ישראל או כל מיני ארגונים, לתת להם סוג של תעודת כבוד. זה יתמרץ גם אחרים שעדיין לא נמצאים באותם הדברים האלה, לבוא ולהגיד: גם אנחנו רוצים להיות ה"אחיעזר" וה"אחיסמך" לאותן המשפחות האלה.

אני אומר שוב: אין בכוחה של המדינה לתת את הדברים האלה. אני זוכר שכאשר כמובן למדתי את הנושא כראש עיר, הרווחה עצמה, המחלקה של הרווחה, לא היו לה כספים, הם היו פונים לכל מיני פילנתרופים, לכל מיני גופים: תעזרו לו בתנור, תעזרו לו בשמיכות לחורף.

חבר'ה, אין בעיות. רוצים לעשות את זה, רוצים להישען גם על אחרים, אבל בואו נעשה גם להם, לאותם אנשים, ניתן להם קצת דלק, באותה צורה שכאשר מיכאל יזמין 1,000 אנשים מהסוג הזה לאולם – נדאג לנושא של תו ירוק וכל הדברים, לאולם בנייני האומה – ולכל אותם אלה יחלקו תעודות, יעשו להם תמרוץ לנושא הזה, אני בטוח שזה יגביר פי שניים גם את החלוקה וגם את הנתינה.

יש מספיק אנשים שרוצים לתת, אבל לא מספיק מודעים. בואו נחבר אותם על ידי העידוד הזה. ואיך כתוב שם? "קנאת סופרים תרבה חכמה", אז גם פה קנאת חקלאים תרבה תנובה, ובכך נוכל למנוע את אותו כאב גדול של אותם ילדים.

יש ארגון בבני ברק, שנקרא "חסדי נעמי", והלוגו שלהם כל הזמן מצמרר אותי: אימא, הבטחת לנו עוף לשבת. מדובר בסוג כזה של ילדים, שאם הם לא יקבלו את אותה מנה חמה שתורמים כל מיני ארגונים, לא בטוח שהם יאכלו את העוף החם הזה לשבת.

תודה לכל הארגונים מראש על כל העזרה שלכם, ואנחנו פה לצדכם, ומזלנו ומזלכם שנפלנו עם יושב-ראש ועדה שיודע מה זה עוני ומה זה גם להילחם בעוני. תודה רבה.

תודה. יסמין, בבקשה.

עשר שנים לא אכלתי עוף וגם לא בקר, ולא קרה לי כלום.

מטעמים אחרים.

ברור שמטעמים.

אידיאולוגיה.

לא קורה כלום לאנשים שלא אוכלים.

אין לי הרבה מה לומר. אני אשמח להוביל את זה. יישר כוח על העבודה. אני רוצה להוביל את זה, אני רוצה לקחת את זה צעד אחד קדימה, אני רוצה ללמוד את הנושא לעומק ולראות איך אפשר להפוך את זה לפרויקט לאומי. מבחינתי, איך שנצא מהוועדה נדאג לתאם, וכל מי שרוצה להצטרף אליי כמובן מוזמן.

תבורכי. איך אני מבסוט ממך – גם קצר, גם מחויב. מה צריך יותר מזה? נעמה, בבקשה.

תודה. מעטים הדברים שאנחנו נתקלים בהם שהם כמו שאני אוהבת, גם חברתיים, גם כלכליים וגם סביבתיים. הצלת מזון זאת בהחלט הנקודה שבה אנחנו רואים את כל האפשרויות הנכונות מתכנסות יחדיו.

בחיפה, מי שיודע, היה לפני כמה שנים מין מיזם מדהים שקראו לו "רובין פוד". זו המסעדה הראשונה שממש פעלה להצלת מזון. זה היה מדהים, כל יום מהסחורה שהייתה נשארת בשוק, בשוק תלפיות בהדר, היו עושים את הבישול. הכול גם היה טבעוני, יסמין. כמובן זה היה מרשים מאוד. בסופו של דבר, בגלל כל מיני עניינים המקום נסגר, אבל זו הפעם הראשונה שנחשפתי באמת לאפשרויות המדהימות של הצלת המזון, וכמה לא נתפס שזה לא עוגן מרכזי פה, במיוחד בעולם שבו יש אוכל אין-סופי ועוני מעמיק וקשה ורעב אין-סופי, שזה פרדוקס שחייבים לטפל בו.

הדיון שלך היום, מיכאל, הוא דיון של כלכלת חמלה, משהו שאנחנו צריכים להחדיר יותר במדינה הזאת שלנו.

את יודעת מה הבעיה עם הביטוי הזה, שאנחנו חומלים מישהו?

חמלה על כדור הארץ, חמלה על המזון, על המשאבים.

כאילו אנחנו המיטיבים שחמלנו.

להפך, חמלה זה מושג - - -

הקדוש ברוך הוא הוריד לעולם הזה את הטוב ואת - - -

מיכאל, רווחה נתפס כסעד. חמלה נתפס כאילו - - -

חובתנו.

היושב-ראש, במקום חמלה, אנחנו צריכים חמ"ל, חדר שיטפל בדברים היפים שלהם.

כלכלה שחומלת על המקום הזה, קודם כול, לא רק על בני האנוש שחיים פה.

זו חובתנו. זה הבסיס של ההתנהגות האנושית.

זו החובה שלנו. הגיע הזמן שאם המדינה, מה שנקרא "המשרדים", לא תופסים את הנושאים האלה שמתפתחים בכל העולם כמו שצריך, אנחנו המחוקקים נתחיל להכניס יותר תקנות של רגולציה וחקיקה, כדי לאפשר את זה.

כמו שאמרת, משה, באולמות האירועים כל כך הרבה אוכל טוב מתבזבז, נזרק, במקום שיגיע למקומות שצריך. יד אחת לא יודעת מה עושה היד השנייה. והגיע הזמן להסדיר את התחום הזה, מתוך הבנה שאנשים חיים פה גם בעוני ומצוקת רעב, אבל גם יש ערך למשאבים שאנחנו מייצרים, וזה גם אקולוגי יותר, מונע פלסטיק, מונע זריקת מזון, מונע בזבוז, מונע זיהום, וזה גם יכול להיות, תתפלאו, כלכלי מאוד. זה יכול להיות מנוע שמייצר כלכלה שהיא אורגניזם כזה, שמייצרת כל הזמן תחלופה לעצמה, וביטול הזיהום שפוגע בכלכלה.

כל הכבוד על הדיון הזה, וגם אני, כמו שיסמין אמרה, אנחנו לשירותכם בכל מה שקשור לזה, ונותנים גיבוי מלא.

ההצעה שלך, יגבני, הצעה מצוינת, תורמת להורדת יוקר המחיה בסל המזון, מאפשרת רגע לעשות איזה הערכה, לא לבזבז, לא למכור בהיחבא ובסתר משהו שהוא עוד מעט פג תוקף. במקום כל ההסתר, לקחת את זה ולשים אותו קדימה ולהגיד: תקנו יותר בזול.

אני אשמח מאוד אם תצטרפי.

מעולה. אני לגמרי מסכימה עם הרעיון.

הרעיון של חובת דיווח.

במקום שהרשתות יסתירו את הפג תוקף, בואו נשים את זה קדימה, וניתן בזול יותר. לא יקרה שום דבר. תודה.

תודה לך.

אני רוצה קודם כול לברך אותך, את הוועדה, על הדיון החשוב הזה. כולנו באנו ממקומות שאנחנו יודעים להעריך כל שקל וכל פיסת לחם שנשארת על השולחן. אני, בתור ילד, שגדל לא בישראל, מגיל צעיר אני יודע שאסור לזרוק לחם, ככה אמרו לי. אסור לזרוק לחם, ואני אף פעם לא זורק לחם, אני משתדל גם לחנך את ילדיי שלא זורקים לחם. עדיף לא לקחת מאשר לקחת ולזרוק.

מה שאני מבקש ומה שאני מציע. אנחנו בעניין של הצלת מזון, ויש הרבה אנשים נזקקים במדינה שישמחו לצרוך את זה. צריך לא לשכוח דבר אחד, יש הרבה אנשים שמרגישים לא בנוח. לא לשכוח כשאתה מחלק מזון שנשאר, אתה גם צריך להכיר את הגישה. הרבה פעמים האנשים האלה, דווקא האנשים הכי חלשים והכי זקוקים, הם אלה שהכי פחות יצעקו ויבקשו. ככה זה עובד. אני מכיר את זה מאוכלוסיות שונות, בן אדם חושב פעמיים לפני שהוא קונה לחם או חלב, ובחיים לא ביקש, בחיים גם לא יבקש ובחיים גם לא ייקח משהו שהוא ידע שנשאר באיזה אולם אירועים. גם את זה צריך להביא בחשבון.

תרשה לי להשוות את האוכל למשל לבגדים. יש משפחות עמידות שרוצות לתרום בגדים, אז יש נקודות איסוף, כמו בעמותות שלכם, כמו בעמותות אחרות. בן אדם תורם את הבגדים, הוא אומר: יש לי בגדים שהם כבר יד שנייה, אבל הבגדים האלה עדיין טובים, אז הוא נותן לאיזה מרכז שבודק, שעושה ניקוי לבגדים, ואז מחלקים את זה בהתאם לצורך, ואותו בן אדם שלוקח את זה, אין לו תחושה שהוא עכשיו לקח ממישהו, והוא צריך להסתכל לו בעיניים. אלה דברים שצריך להביא בחשבון, כשאנחנו מתייחסים לאנשים שהם מעוטי יכולת. הרבה פעמים אותם אנשים מתביישים לבקש, ואנחנו יודעים שהם זקוקים. פה צריך לא לשכוח את העניין הזה.

אני מצטרף פה לקריאה, אני לא יודע אם לעשות חמ"ל, אני מניח שיש משרדים שאפשר במסגרת העבודה שלהם למצוא את הדרך לבנות לוגיסטיקה של הדבר הזה, כי אנחנו יודעים שהחוקים מקשים על שמירת המזון, והרבה פעמים המזון נזרק בגלל שיש רגולציה – רגולציה היא דבר טוב, כי זה שומר על בריאות האדם, אבל מצד שני, אנחנו יודעים שאם אתה מוריד מעלה אחת בשימור, אז על פי התקנים אתה מחויב לזרוק – ואנחנו יודעים שהאוכל הזה הוא טוב יחסית. אלה דברים שצריך תמיד למצוא את האיזון הנכון בין הצורך לשמור על המזון לבין הצורך לחלק אותו לנזקקים.

אם המדינה או המשרדים יידרשו פה להפחית טיפה ברגולציה, במסגרת שעדיין מאפשרת שמירה על החוק, שמירה על איכות המזון, אז צריך לעשות את זה. לפעמים אנחנו יודעים שהרבה אוכל, גם בצבא, גם באולמות אירועים ובעיקר בבתי מלון, פשוט נזרק, כי מישהו לא שם את הטמפרטורה הנכונה, איבד מעלה אחת-שתיים, הוא לא לוקח סיכון, כי אם חלילה הוא ייקח סיכון, מחר ידווחו עליו שהוא לקח סיכון, הוא יאבד את מקום העבודה שלו. נכון? אני אומר דברים מציאותיים. זה מה שקורה במציאות.

יש ארגונים אמיצים שלא פחדו לעשות את זה, ובגדול. אנחנו ניתן להם גם אפשרות לדבר.

אני חוזר, אני שמח על ההצעה לחוקק חוק שיאפשר לרשתות המזון למכור את המוצרים לא בסתר, שאנשים לא יתחילו לבדוק את הפג תוקף, אלא יהיה מדף של מוצרים שניתן - - -

שבוע. שבוע אחרון.

בהתאם לחיי המוצר, למשל המוצר יכול להיות על המדף שלושה חודשים.

- - - שבוע אחרון.

בדיוק. צריך לחשב את האחוזים.

תביא הצעה.

אני מביא את ההצעה. הינה, סיכמנו.

ברשותך, אני אשלים אותך. צריכים להיות על כל מוצר שני תאריכים, תאריך למכירה ותאריך לאפשרות חלוקה. ואז יודעים במכולת שהוא יכול להישאר ולתת עוד שבוע-שבועיים אם רוצים לחלק את זה. אחרי זה כבר מסוכן לאכול את זה.

אני סומך עליכם שתנסחו נוסח.

אין בעיה. סיכמנו. דבר טוב. תודה.

סליחה, אני צריכה לצאת. אני מתנצלת, אני ממש רוצה להישאר - - -

נתת התחייבות וזה בסדר.

אני גם אתעדכן בפרוטוקול של הוועדה.

תעבדו ביחד. אנחנו נוציא סיכום ותעקבו אחרי סיכום הדיון היום.

תודה רבה.

חיים שפיגל, ראש אגף מזון ומשקאות במלונות דן, שלמדו לעשות את זה, ובאמת מופת לשותפות הזאת עם המגזר השלישי ולהראות שאפשר. בבקשה.

התעודה בדרך.

תודה לכם. אני לוקח את המושג שטבע היושב-ראש, "ארגונים אמיצים" ואני מצטרף. אני לא חושב שמלונות דן הם ארגון אמיץ במיוחד, אבל עינינו פקוחות. חלק גדול מהעובדים שלנו באים ממגזרים שהם אינם הייטקיסטים וכו', ואנחנו בהחלט מכירים בחשיבות של זה.

שני מושגים שעלו פה ואני רוצה להתייחס אליהם. דבר אחד, הנושא של ייצור עודף. אנחנו למעשה סוף השרשרת שמשתמשים במוצרים, ולמעשה כחלק מצורת ההגשה של המזון – ודרך אגב היא לא רק במלונות, אלא בכל המדינה, כולל במפעלי תעשייה, כולל במקומות עבודה, כולל בכל מקום, חברות קייטרינג וכו' – ברגע שאנחנו מתעסקים בהגשת מזון במזנונים, ורוב רובנו אוכל מזון ממזנונים כאשר הוא מגיע או למקומות עבודה או למלונות וכן הלאה, באופן אוטומטי יש בזה ייצור עודף, מכיוון שאף אחד מאיתנו לא רוצה לגשת למזנון שהתחיל את הפעילות שלו בשעה 18:00, להגיע ב-20:30 בערב ולראות שהמזנון ריק.

ברגע שאנחנו מחויבים, וזה חלק מהמסורת המקצועית שלנו למלא את המזנון גם ב-20:30, זה אומר שמ-20:300 עד 21:00, נגיד שזה סיום הארוחה, מ-21:00 ועד למוחרת בבוקר יש הרבה מאוד ייצור עודף לקראת הדבר הזה.

דרך אגב גם במכרזים שהם חלק מחובת המכרזים במקומות עבודה ענקיים: חברת החשמל, רפא"ל, התעשייה האווירית וכן הלאה וכן הלאה, גם שם התופעה הזאת היא אותה תופעה, מכיוון שבחוזה של חברת הקייטרינג, ולנו במלונות דן יש שתי חברות קייטרינג גדולות מלבד 20 מלונות – בחוזה של חברות הקייטרינג מוטבע הנושא של כמות המזון שתישאר וכמות המזון שקיימת עד העובד האחרון. וזה אומר באופן כמעט מובנה ייצור עודף. שיטת המזנונים זה דבר אחד.

דבר שני, אני רוצה לדבר על בזבוז מזון. הרבה מאוד זה קשור לחלק האבולוציוני שלנו, קשור מאוד מאוד למקומות הלידה שלנו, אם נרצה להגיד מאיפה עלינו לארץ וכן הלאה, וקשור גם ואולי בעיקר בנושא של החינוך. אין לי שום בעיה עם שום אורח שלוקח לצלחת שלו הרבה אוכל, אני אומר לו אפילו "בתיאבון", ואני עושה כל מאמץ כדי שייהנה מהאוכל, אבל עיני לא טובה באלה שמשאירים על הצלחת שני שלישים או שלושה רבעים מהמזון, ופה זה הרבה עניין של חינוך. ומכיוון שלא עסקינן בוועדת החינוך, אלא רק בוועדת הכלכלה, אני אומר כך - - -

זה חינוך לכלכלה נבונה.

נכון. זה דבר שהיה פעם מוטבע - - -

אני צריך שתסיים, כי יש לי הרבה דוברים ואני עוד חורג מהזמן.

אתה חושש להגביל אותם כי לא יבואו למלון שלך? אם תגביל אותם, מה יקרה?

חיים, תגיד מילה על השותפות עם לקט.

אני חושב שהשותפות שלנו עם לקט זה אחד הדברים החשובים במסגרת האחריות התאגידית שלנו. השפים, הטבחים ובעלי המקצוע במלונות שמחים להפריש את מה שנשאר, את אותו ייצור עודף שדיברנו עליו קודם, בצורה סופר מסודרת. לקט זה גם הארגון היחיד במדינה, שאני מכיר בכל אופן, שעושה את זה בצורה סופר מקצועית. נגענו פה בנושא טמפרטורות, נגענו בנושא של תברואת מזון וכן הלאה וכן הלאה, מהבחינה הזאת לקט נותנים לנו פוליסת ביטוח שהדברים האלה נעשים נכון. אני חושב שסוג כזה של שיתוף פעולה צריך להגביר אותו, כי ייצור עודף קיים, השאלה איך הוא מגיע אחרי שנגמרת הארוחה ולמי הוא מגיע.

תודה לך. חברת הכנסת מיקי חיימוביץ' בזום.

שלום לכולם, אני מכירה את המפעל האדיר הזה של לקט כבר יותר מ-12 שנה. ג'וזף גיטלר, המייסד, היה אחד האנשים שעשיתי עליהם כתבה ב"ישראלים 10". זה אחד הארגונים המרשימים ביותר שיש בחברה האזרחית שיצא לי להכיר.

הקדשתי סרט בתוכנית "המערכת" על התופעה של בזבוז מזון בארץ, בגלל זה אני מכירה אותה לעומק, ואני חייבת להגיד שלמרות שבעקבות הסרט השתפר המצב בצבא, אני שומעת את הדברים האלה פה וזה כואב לי. הסרט הזה, אם הוא היה משודר היום, הוא עדיין הכי אקטואלי, כי עקרונית שום דבר לא השתנה.

אני שומעת את גידי כרוך ואני אומרת: הוא מגיע לכנסת בכל שנה, מביא את הדוח הזה, מספר על הווין-ווין הזה, זה פשוט להציל אוכל ולהציל כסף ביחד.

הלוגיסטיקה קיימת, חבר הכנסת אבוטבול, היא קיימת כי לקט הקימה אותה, ולקט מקיימת היום לוגיסטיקה לאומית עם אפס הכנסה מהמדינה. גידי, נכון? תקן אותי אם אני טועה. אפס שקלים קיבלתם בשנה האחרונה, נכון?

נכון. לא קיבלנו תמיכות.

זה נראה לך תקין?

זה נראה לכם הגיוני? זה נראה לכם הגיוני לגבי מפעל מטורף כזה? תלכו לבקר שם, זו לוגיסטיקה מטורפת.

כל הדברים האלה של מוצרים פגי תוקף למשל, שדיברתם עליהם, נעשו על זה כבר אין-סוף דיונים. בזמנו נפגשתי עם המנכ"ל של שופרסל, הצעתי להם לעשות מקרר בצד, שיהיו שם המוצרים שתיכף פג תוקפם, כי אנשים יכולים לקנות אותם ב-50% הנחה, לחסוך כל כך הרבה כסף, הם לא מעוניינים בזה והם לא עושים את זה.

הצבא ששנים לא תרם, היום תורם, ועובדה היא שזה אפשרי גם עם החוק הקיים. כלומר, החוק הקיים מאפשר לתרום בביטחון את כל מה שאפשר, וזה טונות של אוכל באופן יום-יומי.

מה שבטוח שאנחנו יודעים היום שחייבים שינוי במדיניות. כמו שגידי כרוך, המנכ"ל של לקט, אמר, הנושא הזה לא צריך להיות מטופל רק על ידי עמותה. משרד ראש הממשלה, אין ספק, הוא המקום שצריך להתייחס לסוגיה הזאת, כי זאת באמת סוגיה שהיא בין-משרדית, גם הגנת הסביבה, גם חקלאות, גם רווחה, גם כלכלה. צריכה להיות פה תוכנית שסוף-סוף תיקח את הנושא הזה ותוציא כסף מאוכל שהולך לפח. זה בלתי אפשרי לתאר את המצב הזה שאנחנו נמצאים בו. אנחנו מדינה מערבית, יש לנו עודפים, זה ברור לכולם, ואפשר לצמצם את זה. זאת משימה לאומית, וככה צריך להתייחס אליה. תודה רבה.

תודה. איזה תשוקה. כאילו שאת כאן עדיין בכנסת. כל הכבוד, מיקי, על הגיבוי, הליווי והמסירות לנושא. נרתום אותך גם למהלך של ביסוס הרעיון הזה בממשלת ישראל ובכנסת ישראל.

מנדי בלוי, יושב-ראש המיזם הלאומי לביטחון תזונתי. גילוי נאות, לפני עשר שנים הייתי ראש העיר בירוחם, ואחד הפרויקטים הכי יפים שזכיתי להשיק, אולי מהראשונים במדינה, זה להעניק לכל אדם שחשבנו שיש לו חוסר במזון בבית תשובה ברווחה, באחריות העירייה, עם המיזם לביטחון תזונתי בצורה ממלכתית, דיסקרטית, מכבדת. יש לכם הרבה זכויות, מנדי, ואני שמח שיש לכם שותפות עם לקט ישראל. בבקשה.

תודה רבה, אני שמח שהזמנתם אותנו. אנחנו מפעילים את המיזם הלאומי לביטחון תזונתי מטעם המדינה, ולכן באיזה מקום בצורה עקיפה המדינה כן שותפה בלקט, כי לקט ביחד עם אשל ירושלים מפעילים את זה.

נכון להיום יש 10,000 משפחות שמקבלות מדי חודש, מעבר לכרטיס מזון – מקבלות גם פירות וירקות, כ-22 קילו של פירות וירקות בחודש, מגוון של פירות ומגוון של ירקות.

אם דיבר חבר הכנסת אבוטבול על עוף לשבת, אני חושב שהבעיה כרגע זה תפוח עץ ליום חול. המשפחות שאנחנו מדברים עליהן לא מסוגלות לקנות פירות בכלל וירקות במצב הבסיסי ביותר. לשמחתי שר הרווחה יחד עם שר האוצר עומדים להגדיל את המיזם ל-25,000 משפחות וגם להגדיל את סל הפירות והירקות.

אנחנו משבחים את שר האוצר ואת שר הרווחה שעיגנו בתקציב המדינה החדש הגדלה לנושא של ביטחון תזונתי, וגם הכנסת הסעיף הזה לבסיס התקציב, בלי טובות בכל שנה ובלי חיפוש הכסף הזה, לעגן אותו בתוך הממשלה.

בהחלט. חצי דרך עשו. זאת אומרת, חצי מהתקציב מעוגן בבסיס, החצי השני, נקווה שימשיך הלאה. התקציב גם עומד לגדול בשנים הבאות. זאת המגמה וזה הכיוון.

אמרתי בנאום, כשדיברנו על ביטחון תזונתי, היה פה יום כזה בכנסת, שזאת בעיה של 200-100 מיליוני שקלים, זהו, ואנחנו נדאג ששום אדם לא יהיה רעב ללחם בישראל. זה לא סיפור למדינה עשירה.

אנחנו מעריכים את זה בקצת יותר, חצי מיליארד, אבל גם המספרים הם לא גבוהים.

זה היה פחות מ-100, זה נהיה 100, זה צריך להיות 200.

המספרים לא גבוהים.

זה אפשרי. חוץ מזה, לא הכול כסף. חלק מהכסף ילך להצלת המזון האבוד.

בהחלט. אנחנו היום משולבים, אשל ירושלים יחד עם לקט ישראל, במיזם. אם סיפקנו עד עכשיו כ-2,600 טון של פירות וירקות, אנחנו מדברים כרגע, החל מאפריל, שזה יהיה סדר גודל של 8,000 טון של פירות וירקות בשנה. ושוב, אנחנו מדברים על משפחות שללא זה, אין להן פירות ואין להן ירקות. יש להן אולי תפוח אדמה.

וגם תלכו לרכש ישיר מהחקלאי. תאמין לי, שליש מחיר טרי וישראלי.

אנחנו עושים גם את זה. צורת העבודה שלנו – זה גם תהליך שעברנו יחד עם לקט ישראל – אם בשלב הראשון בן אדם קיבל 22 קילו שכללו 10 קילו שומר, די מהר הכנו סלים של מקסימום פירות ומקסימום ירקות שתקבל משפחה, סוגים שונים, מגוון שלם. אין משמעות לזה שבמקום שהחקלאי יזרוק, המשפחה תזרוק. היום מקבלים לפחות שישה-שמונה סוגים של פירות וירקות.

מנדי, אני רוצה לשבח אתכם. אני יודע כמה קשה לבנות שותפויות בין עמותות במגזר השלישי. הרבה פעמים יש ביקורת על הממשלה ששני משרדים לא מדברים אחד עם השני, אבל שותפות בין עמותות זה מורכב, לכל אחד יש את התפיסות שלו, הרעיונות שלו, שיטת עבודה, מבנה ארגוני אחר, ואתם משלימים אחד את השני.

אנחנו בהחלט משלימים אחד את השני.

אתם גם יודעים לקנות אוכל וגם לאסוף אוכל. הם זרוע איסוף איכותי ועם בקרות. וזה ממש ווין-ווין. השותפות בפני עצמה היא בשורה למדינה הזאת.

אני חושב שגם אחד הדברים המיוחדים במיזם, שזה שותפות של ממשלה, רשויות מקומיות, שהן כולן שותפות בפרויקט הזה, אגפי רווחה. יש רכזי ביטחון תזונתי בכל אחת מהרשויות שמשתתפות כרגע בפיילוט, ועכשיו זה יגדל כנראה לערים נוספות יחד עם העמותות. המענה הזה הוא המענה הממלכתי הנכון, המכובד, הדיסקרטי, שמגיע לאותם אנשים שנזקקים לזה.

אני מקווה שנגיע למספרים שאנחנו רוצים בסופו של דבר להגיע לפי הבדיקות שלנו יחד עם הביטוח הלאומי. אנחנו מדברים על כ-150,000 משפחות שמבחינת הקריטריון של המיזם צריכות לקבל את הסיוע. אם השנה כבר נגיע ל-25,000 משפחות, אני חושב שאנחנו צועדים בכיוון הנכון.

תודה רבה.

ממש עוד שתי מילים, כבוד היושב-ראש, רק בהקשר למה שהוא אמר. אנחנו גם מפעילים פרויקט מאוד מאוד גדול של מרכזי הפצה יחד עם לקט ישראל, של ליקוט המזון מהמלונות, מהצבא וכן הלאה. עשינו צעדים מאוד מאוד גדולים יחד עם לקט בייעול עם הסיוע במזון. פעם היו לוקחים ממלון ומעבירים מייד למשפחה או לבית תמחוי, וזה גרם לבזבוז מאוד גדול והאפשרויות להצלה היו מאוד מאוד קטנות. כבר הקמנו ארבעה מרכזים. אנחנו נקים עוד ארבעה או חמישה מרכזים ביחד, שאליהם יגיע מזון מכל המקומות, וממנו נשלח להרבה מקומות. אנחנו מדברים כרגע על סדר גודל של אלפי מנות ביום. אני מאמין שנוכל להגיע לעשרות אלפי מנות ביום בהמשך.

תבורכו על השיפור המתמיד ועל איתור החסמים והפריסה הארצית של מרכזים כאלה. תבורכו.

יש מידע לגבי יהדות העולם והשתתפותם במזמים כאלה, אדוני היושב-ראש?

המידע הוא פשוט, הם שילמו על 90% מהעלויות האלה.

98%.

המידע הוא ברכה ליהדות העולם על הלב הרחב, ולא ברכה למדינת ישראל, אבל לאט-לאט אנחנו מכניסים את הנושא הזה לתוך הממשלה, כמו ששמעת, וזה טוב.

יש לציין שלא רק יהדות העולם. אחד מהתורמים הגדולים של המיזם הוא ערבי מדובאי. הבעל בית של בורג' חליפה הוא אחד מהתורמים הגדולים של המיזם.

מדהים. ד"ר דורית אדלר, נשיאת הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא.

תודה, כבוד היושב-ראש, חברי הוועדה, שהזמנתם אותי לדבר פה. הגעתי מוועדת הבריאות ולפני שבוע הייתי בוועדת הכספים. בוועדת הבריאות על ביטחון תזונתי. אני רוצה לקחת זום אאוט. האווירה פה היא מאוד נעימה, אבל צריך להבין שאיבוד ובזבוז מזון זה חלק ממערכות מזון שבורות. לבוא ולומר שזה בסדר לייצר מזון בעודף בכמויות שאנחנו מייצרים, לא עולה בקנה אחד עם ההמלצות לא של האו"ם ולא של כל המהלכים להצלה של כדור הארץ ממשבר האקלים.

יש תמימות דעים, את העודפים של הבזבוז צריך קודם כול להפחית בייצור. לא כל מזון הוא מזין, יש מזון ויש משמון. יש מזון שנושא את התו הירוק ויש מזון שנושא את התו האדום, שאנחנו מטילים עליו כבר מיסים. ולמה אנחנו מטילים עליו מיסים? כי הוא מטיל עלינו מיסים מטורפים.

אמר כאן כבוד היושב-ראש 200-100 מיליון. אתה יודע מה, חצי מיליארד-מיליארד שקלים פותרים את כל בעיית האי-ביטחון התזונתי של מדינת ישראל. אם אתם מכבדים את האוכלוסייה באי-ביטחון תזונתי, הגיע הזמן לנתק את הצלת המזון מאי-ביטחון תזונתי.

למה לנתק? אם במודל שהוא קונה רק מה שהוא חייב, ומה שהוא אסף הוא מביא, הוא מקטין את הקנייה שלו. דווקא הסינרגיה פה עוזרת.

כבודו, אני אסביר. נאמר פה שהצילו הרבה שומר וכל מיני כאלה. באופן עקרוני יש פה כמה אלמנטים שצריך להבין. האוכלוסייה באי-ביטחון תזונתי מבחינת הזכות למזון זכאית לקבל את המזון לא מתרומות. תרומות זה לא נחשב מכבד. זאת אומרת, כרטיס לרכישת מזון, שהכרטיס הזה יאפשר לקנות סל מזון רחב, בריא, בסיסי ובר-קיימא, כי הדיון הבא יהיה על פתיחת גידול הביצים, ייצור ביצים בעודף, שפעת העופות, ועוד פעם מיליארדי שקלים שאנחנו נצטרך להתמודד איתם עם מגפות נוספות.

שני שלישים מהסיוע הוא בכרטיס.

הצלת מזון צריכה להיות רק על מזון בריא. נכון להיום חלק מהצלת המזון מצילה את תעשיית המזון שמייצרת מזון מזיק בעודף. אנחנו באים ואומרים הפוך, תעשיית המזון שתורמת מזון מזיק, לא רק לא לפטור מעלות הטמנה, אלא לחייב אותם בעלות הטמנה גבוהה, כי המחקרים המקצועיים מראים שאז הם מייצרים הרבה פחות מזון מזיק בעודף.

לגבי הצלת מזון של הירקות והפירות, אין ספק שזאת משימה לאומית. כל ירק ופרי שמגדלים במדינת ישראל הם למעשה משאב לאומי.

אנחנו לא יכולים לצפות מהחקלאים להמשיך לתרום חלק גדול ממה שהם מגדלים. החקלאים הם לוחמי המזון שלנו. המדינה צריכה לרכוש את המזון כמו בארצות-הברית ולדעתי יכול להיות שהמדינה צריכה להעביר את זה לבתי חולים, כי הרבה פעמים אתה מציל סוג מזון מסוים, והעניים לא יכולים לקלוט כמויות כאלה, והעניים יקנו בכרטיס את המזון הבריא. להוזיל את המזון הבריא והבר-קיימא. עלויות ההשמנה זה 20 מיליארד שקל, עלויות סוכרת – 9 מיליארד. תודה.

תודה רבה. חברי הכנסת שנכנסו עכשיו לדיון, אנחנו כבר בסוף. אם אתם רוצים להגיד מילה זה דקה, ולא יותר מדקה, כי כבר עמדתי לסכם עכשיו את הדיון בזמן כניסתכם. שני דוברים אחרונים, כל אחד ממש דקה, שלושה חברי כנסת – דקה, ואני מסכם. רותם שמאי, תחום חדשנות, המשרד לאיכות הסביבה.

קודם כול, תודה רבה שאתם נותנים לי לדבר.

את יודעת למה נותנים לך לדבר? כי את שותפה של לקט ישראל, את יודעת לעבוד איתם. זאת הסיבה. אנחנו אוהבים את מי שעובד. מי שכבר עובד, אנחנו אוהבים אותו.

אני מאוד שמחה שהדיון היום הוא דווקא בוועדת הכלכלה ולא רק בוועדת הפנים ואיכות הסביבה, כי זה נושא מאוד חשוב עם השלכות רוחביות גדולות מאוד.

כבר אמרו לפניי שכאשר אנחנו משליכים מזון לפח, אנחנו זורקים איתו את כל המשאבים שהשקענו בו, עד לנקודה שהוא הושלך, וככל שאנחנו מתקדמים בשרשרת, עוד ועוד משאבים הולכים לטמיון, ובסוף אנחנו גם צריכים להשקיע משאבים כלכליים אדירים לטיפול בפסולת המיותרת, כמו שגם אמרו שכאשר אנחנו באים לטפל באובדן מזון, קודם כול, אנחנו רואים לנגד עינינו את המניעה של העודפים במקור, עם זאת, אנחנו גם יודעים שלא נוכל למנוע מראש ולחלוטין היווצרות של עודפים לאורך כל השרשרת, ואם נוצרים עודפים כאלה אצל החקלאי, תעשייה, רשתות שיווק, צרכנים גדולים, החלופה הטובה ביותר תהיה לדאוג שהמזון הזה, שכבר השקיעו בו משאבים, יגיע למי שזקוק לו.

אני כן רוצה להגיד שהנושא של הפחתת אובדן מזון הוא חלק מאסטרטגיית הפסולת של המשרד שלנו, והוא חלק מהתוכנית הלאומית לשינוי אקלים. אנחנו מכירים את מורכבות הבעיה ואת ההכרח למצוא דרכים לשיפור המצב, ובכוונתנו בשנה הקרובה גם לקדם תוכנית פעולה בנושא, וכיוון שאובדן מזון מצריך ראייה רוחבית ממשלתית, אנחנו מקווים לרתום את הממשלה כולה לקידום הנושא. כבר היום יש שיח פתוח בין המשרדים: כלכלה, רווחה, חקלאות, המשרד להגנת הסביבה. אני מקווה שלא שכחתי אף אחד. יש שיתוף פעולה יפה. וכמו שציינו כבר קודם אין דבר יותר טוב מלפתור בעיה סביבתית יחד עם בעיה חברתית וכלכלית.

תודה רבה לך וגם על הדרך להגיד את הדברים בתמצית. נמרוד גלילי, איגוד רשתות השיווק. עמדתכם, בקצרה בבקשה.

בוקר טוב לאדוני היושב-ראש ולחברי הכנסת, אכן זה נושא חשוב ביותר, ואני יודע שיש רשתות לא מעטות שהתקשרו עם ארגונים כאלה ואחרים כדי לתרום את עודפי המזון שיש להם ברשתות ובמחסנים הלוגיסטיים.

אני רוצה להציג נקודה אחת בעייתית, הנקודה שרוצה לגרום לרשתות למכור מוצרים שהתוקף שלהם עומד לפוג במחיר אטרקטיבי יותר. אני חושב שזה בהחלט דבר חשוב וכדאי לקדם אותו, אבל בשביל לקדם אותו צריך לעשות שני דברים חשובים: האחד, לאפשר לעשות סימון מחירים באמצעות צגים אלקטרוניים, ולא להתחיל להדביק על כל מוצר את המחיר.

זה נושא שלא קשור לדיון, אדוני.

אני אגיד למה זה קשור.

נתתי לך דקה, ועברת את הדקה והלכת לנושא שלא קשור לדיון.

ברשותך, תן לי חצי דקה, ואני מסיים.

לא. אני לא נותן לך לדבר על סימון אלקטרוני עכשיו.

אז אני לא אדבר על סימון אלקטרוני.

תגיד משפט סיום שקשור לדיון הזה בבקשה.

בשביל שנוכל לעשות תמחור דינמי, לא מספיק להגיד "תעשו תמחור דינמי", צריך שהטכנולוגיה תאפשר את זה באמצעות ברקוד דו-ממדי.

בסוף הגעת לסימון דיגיטלי. תודה רבה לך, אדוני. אורי צוק-בר סמנכ"ל אסטרטגיה, משרד החקלאות.

שלום לכולם, תודה רבה. אנחנו פועלים במשרד, בעיקר בתחום הראשון של שרשרת הערך של הסכום החקלאי, בהטמעה של טכנולוגיות לבחינת איכות פנימית של פרי באמצעים דיגיטליים. אנחנו מפתחים עכשיו אפליקציה עם יכולת בדיקה וסיווג של איכויות. זה יחסוך קטיף של פרי לא בשל, זה ידע לסווג את הפירות ואת הירקות לפי רמות של איכות ואפשר גם להתאים - - -

אתה כבר שותף ללקט ישראל ולביטחון תזונתי?

בהחלט.

אתה כבר פתחת להם דלת במשרד החקלאות?

בהחלט.

אז תבוא עליך הברכה. והשאר תעבדו לפרטי פרטים, אורי. נעשה עוד דיון כזה. פשוט אנחנו באיחור.

גם פעולות יחד איתם של פינוי תוצרת עודפת, במקום לזרוק אותה, לעמותות של קליטת תוצרת עודפת.

תודה לך, אורי, גם שפתחת דלת, וסליחה שקיצצתי אותך כי אנחנו בחריגת זמן, אבל אני מאוד מאוד מעריך את אנשי המקצוע שעלו מאיכות הסביבה וחקלאות, וכל המשרדים האחרים, רווחה, ביטחון, שפתחו את הדלת לשותפות הזאת. תודה רבה לכם.

חברי הכנסת, הדיון אמור להסתיים, ואני לא יכול להשאיר אתכם בלי משפט. כל אחד דקה. יעקב אשר, בבקשה.

אדוני היושב-ראש תודה וסליחה על האיחור. קודם כול אני כמובן רוצה לשבח את הארגונים של המגזר השלישי, לקט וכל האחרים. אמרתי גם בישיבה קודמת שהייתה בנושא הזה, אני לא זוכר אם באיזה שדולה או משהו, שחייב להיות גורם גג שמסנכרן. אדוני, מי כמוך יודע כמה עמותות טובות היו עובדות אצלך בעירייה, אבל בסוף היה קורה שאדם אחד היה מקבל שמונה-עשר חבילות, והשני היה מת מרעב, כי הוא לא קיבל.

שיבחנו את המיזם של הביטחון התזונתי, את הרכז העירוני שפתאום יודע את כל התמונה. חייבים רכז כדי להכניס את המיזם.

אני מנסה לעמוד בדקה, אדוני.

אבל אני מפריע לך בארבע שניות. מס הכנסה...

לכן אני אומר שחייבים לשים דגש על הסנכרון.

נקודה נוספת. גם בתרומות של חקלאים ודברים מהסוג הזה, אחת הבעיות שקיימות זה שינוע של הסחורה הזאת, זאת אומרת, בסופו של יום יכולה להיות סחורה, עם הרבה הוצאה כדי להביא אותה ולשנע אותה וכו', ולא תמיד כל העמותות יודעות לעבוד עם זה. חלקן כן, חלקן לא. זו הוצאה כספית. צריך לשקול, אדוני, אולי שזה יהיה דבר שאפשר יהיה להכיר בזה כתרומה, תרומת מס, כי זה לא כסף, אבל זה שווה כסף, ואז גם החקלאי או מי שמביא את התרומה יהיה לו כדאי לעסוק בזה.

הוצאה מוכרת לצורך תרומה.

דבר אחרון, אדוני, בעבר היה פה חוק שנקרא "בל תשחית" שמישהו מחברי הכנסת לפני הרבה שנים הגיש.

מי?

יש מחלוקת אם זה זבולון אורלב או המר.

זה היה זבולון.

ידידי, יש לך חוק מגניב של מקלב, שנכנס לתוקף ב-2018.

אני מכיר.

בלי תקנות. מעולה החוק הזה, נותר ללא תקנות. אין לו תקנה. חוק ללא תקנה.

יש לו תקנה, אם אנחנו נחיה אותו.

אנחנו נביא את התקנות האלה.

אני לא יודע אם החוק הזה מדבר על העניין של השמדת מזון עודף. בהשמדת מזון עודף רק היום הייתה או הולכת להיות הצעת חוק לגבי הנושא של ביצי מאכל והשמדה של כמויות ענקיות של הדברים הללו.

יש לי חלק.

אני אומר דבר אחד, אני מאוד מברך על זה שמשרד החקלאות פותח דלת, וההוא פותח דלת, אבל אנחנו לא צריכים להיות שנוררים. לדעתי צריך לשים פה צוות בין-משרדי עם ראש כלכלי, שידע לתמחר את אותם הדברים הללו, וגם אם זה לא לתת בחינם, זה לתת אותם במחירים שמצד אחד זה יעזור לענף החקלאות, שיוכלו לפחות לממן הוצאות ראשוניות שלהם, ולא להרוויח הרבה, או רשתות שיעשו מבצעים מיוחדים, כי כשאתה מכניס את זה ברשת עצמה, אתה מערבב בין אוכלוסיות היעד, ואני לא לבטוח שנגיע לאותן אוכלוסיות שאנחנו רוצים להגיע אליהן. נדמה לי שגברתי אמרה את העניין הזה, שאפשר יהיה לעשות את זה בצורה מוסדרת.

דקה זה כבר לא, גם בברוטו, גם בנטו וגם בעלות מעביד.

מה שאני מבקש לסיום, שאדוני בסיכום שלו יעשה עוד ישיבה, אבל הישיבה הזאת תהיה איך מקימים צוות בין-משרדי עם אוריינטציה כלכלית, לא רק רחמים. רחמים יש, נגמר. כולנו בעד, אנחנו בסדר.

עבודה, ותוצאות וממשלה לקחת אחריות.

מה שלא כלכלי, הממשלה תפיל בסופו של יום.

תודה רבה לך. זה בעיה, ראש עיר, יש לו תפיסות שלמות. יש לו את התורה, אז הוא מביא לנו את חוכמת המעשה. רון כץ, גם סגן ראש עיר. תראה את הסריה שיושבת כאן. בבקשה, סגן ראש העיר פתח תקוה לשעבר.

תודה רבה, אדוני, קודם כול, אני רוצה לברך אותך, אני יודע שזה נושא מהנושאים החשובים שאתה מבקש לקדם, ואין דבר חשוב יותר. זה ממש כאב לב הדיון הזה על תוצרת שזורקים, כשאנשים כל כך צריכים את זה. הפרדוקס פה הוא משהו שחייבים לטפל בו.

זו גם הזדמנות טובה לברך את שר הרווחה, שהקים מיזם שלם סביב הדבר הזה. מאיר הוא האיש הנכון בנושא הזה, אין בכלל ספק. אם יש מישהו שיכול להרים את זה כמו שצריך, זה יהיה שר הרווחה הנוכחי, שבאמת חי את הנושא הזה.

אני חושב שאנחנו צריכים להמשיך ולעקוב אחרי הנושא הזה, ואני גם מצטרף לדבריו של חברי. צריך להיות פה עם ראש כלכלי, לראות איך מתמחרים את זה, כי אנחנו לא צריכים להיות כמו אחרוני הקבצנים. להפך, זה צריך להיות דבר גדול, זה צריך לבוא מהלב, זה צריך לבוא מרצון לעזור, ורק ברגע שנהפוך את המשוואה הזאת וזה יהיה מרצון לעזור ורצון לתת, באמת זה יהיה כמו שצריך. ואני חושב שנצליח לעשות את זה, כי יש ממשלה שבאמת אכפת לה, ויש את כל הגורמים שרוצים לעזור, ויש אותך, מיכאל, שלא תרפה מזה, אני מכיר אותך ואני יודע שאנחנו נצליח. תודה רבה.

תודה רבה, רונצ'וק, מופת לתמצית. גילה גמליאלה, בבקשה – אחרונת הדוברים.

חבר הכנסת מיכאל ביטון, אני חושבת שאין ראוי ממך להוביל את הנושא הזה, חברות וחברי הכנסת, ארגון לקט ישראל, שאני מלווה אותו, אתה לא תאמין, אבל עוד מתקופת היותי סגנית שר במשרד החקלאות, ובשנה שעברה הייתה לי הזכות להוביל לראשונה את שיתוף הפעולה בין המשרד להגנת הסביבה לבין ארגון לקט ישראל סביב הדוח של אובדן המזון.

אני מוריד בפנייך את הכובע על שני הדברים, גם את הכיפה של אשר, גם הוא עשה לך.

אשריך.

במקום הכובע, שים כיפה, נגמר הסיפור.

אני שם קסקט של מסורתיים. אני יהודי מסורתי.

אתה צדיק, אתה.

כולנו אחים יהודים, אתם זוכרים את זה. זאת האמירה של מנחם בגין, זיכרונו לברכה.

בבקשה.

היום כולנו כבר מבינים שלסוגיית אובדן המזון יש גם מחיר כלכלי וגם מחיר חברתי, ולא פחות גם מחיר סביבתי מאוד מאוד כבד. 2.5 מיליון טון של מזון ראוי למאכל נזרקים לפח בכל שנה. לפח. לפח. זה אומר שכ-35% מכלל המזון המיוצר בישראל פשוט מושלכים לפח. אלה הבשורות הרעות, אבל יש גם בשורות טובות, שהשינוי תלוי רק בנו.

אני מאמינה בך, מיכאל, גם בשר הרווחה, אני בהחלט חושבת שזה עניין שצריך להכיל את כלל משרדי הממשלה. צריכה לבוא החלטת ממשלה. אם היה עוד זמן, היינו מספיקים גם את זה כבר לעשות, לתכלל את כל הנושא הזה, וגם הייתי ממליצה לוועדה לקיים סיור בארגון של לקט, כדי לראות מול העיניים את הדברים הללו, לראות ולא להאמין.

הקלות הבלתי נתפסת שבה אנו משליכים לפח מזון ראוי למאכל היא כתוצאה של אורח חיים ותרבות צריכה בזבזנית, התרבות שלנו פשוט בזבזנית, וזאת מציאות אבסורדית שבה כסף ומשאבים פשוט נזרקים לפח.

בשנה שעברה הוכחנו שבמדינת ישראל, ההיבט הסביבתי לדוגמה, יכול וצריך לבוא ביחד עם הרווח הכלכלי והרווח החברתי, ורואים את זה כמעט בכל התחומים.

אם אנחנו מונעים אובדן מזון והצלת מזון, איך זה בא לידי ביטוי? זה בא לידי ביטוי שהמשאבים שיורדים לטמיון, כמו קרקע, מים, אנרגיה, חומרי הדברה ודשנים – כולם מושקעים בגידול, ייצור, יבוא ושיווק של התוצרת, ולאורך כל התהליך נפלטים לסביבה גזי חממה, הם מזהמים – ובסוף אנחנו גם נדרשים להשקיע משאבים כלכליים לטיפול בפסולת המיותרת הזאת. זה פשוט לא נתפס.

יקירתי, הרבה נאמר קודם. אנחנו בסוף. משפט סיום.

אסטרטגיית הפסולת שהובלתי, כשרה להגנת הסביבה – שמנו לנו למטרה להפחית את שיעור הפסולת שמוטמנת בישראל ב-20%. חלק מהיכולת למימוש האסטרטגיה זה בדיוק זה, לקחת את אובדן המזון, במקום לזרוק אותו לפח, לתעל אותו למקומות שצריך, ואז נוכל להציל מזון שיתרום משמעותית לא רק להפחתת הפסולת, אלא גם לסיוע לנזקקים. וכפי שנאמר כאן בצורה מאוד נכונה, אפשר לתעל את זה שזה יהיה גם ווין-ווין לכולם, גם לחקלאים.

בעיית אובדן מזון היא בעיה לא רק פה בארץ, היא בעיה כלל עולמית. האום הגדיר ביעדיו לפיתוח בר-קיימא כי עד שנת 2030 יש להפחית את בזבוז המזון ב-50%, וגם מדינת ישראל צריכה להצטרף למאמץ הגלובלי, וזה מה שאני ממליצה לך כאן, מיכאל, לסיכום הישיבה.

תודה.

פשוט לקרוא לממשלה להצטרף ליעד הזה של האום, ושנגדיר - - -

לגרום לממשלה, להזיז אותה.

בדיוק. לדרוש את היעד הזה, שעד שנת 2030 נפחית את בזבוז המזון ב-50%.

תודה רבה, אני לא רוצה לסיים בלי הזכות להראות שיש עוד המון עמותות וגופים שעושים עשייה נפלאה, גם בתחום המזון, גם בהצלה של המזון וגם בחלוקת מזון. לא נצליח לתת לכולם פתחון פה היום, אבל ניתן רק למאיה סגל מארגון לתת. ממש דקה, מאיה.

תודה רבה לוועדה ותודה לידידינו בלקט ישראל. זה מקום מכובד וחשוב, והיה לי רק חשוב להזכיר במילה את ארגון לתת, שזה החצי המשלים של ארגון לקט ישראל. ארגון לתת פועל בכל הסקטורים של רשתות השיווק, הרשתות הקמעונאיות, שמהוות יותר מ-50% מכלל פוטנציאל ההצלה במדינת ישראל, והסקטור השני זה חברות המזון. היה לי הרבה מה להגיד, אני לא אאריך, אני רק אגיד תודה רבה.

ניתן לך בפעם הבאה קצת יותר, מאיה.

ברשותך, אני אגיד רק דבר אחד מהסעיפים שכתבתי לי. חברת הכנסת נעמה לזימי אמרה שהצלת המזון יכולה להיות כלכלית, ואני מאוד מאוד מסכימה איתך. לצערי הרב כרגע היא לא כלכלית, והמצב אבסורד. ההפך, לרשתות השיווק וחברות המזון יותר משתלם כלכלית – ואנחנו בוועדת הכלכלה – להשמיד את המזון מאשר להציל אותו. אני לא אפרוט פה את הסיבות, נצטרך לעשות את זה אחר כך בצורה מסודרת. אני רק אגיד פה, כי זה מאוד מאוד חשוב.

השולחן העגול שאנחנו דורשים מהממשלה מחייב גם שולחן עגול וארגון גג לכל ארגוני המזון והעמותות שעוסקות בחלוקת מזון ואיסוף מזון, גם להביא אינפוט משותף של מדיניות, גם לייצר תיאום, סינרגיה, שותפויות. גם לכם אני קורא לבנות שולחן עגול של כל מי שעוסק בהצלת מזון וחלוקת מזון, ויש הרבה מקרים יפים שארגונים בתחום מסוים חברו יחד, ויש להם עוצמה יותר גדולה לפעול גם מול הממשלה. למשל ארגוני הצעירים בישראל, ארגוני הנוער הקימו ארגון משותף, וזה נותן להם כוח אדיר. תודה רבה לך, מאיה. אני מסכם את הישיבה.

אפשר דקה אחת?

איך אני יכול להגיד לך לא?

אני מכבד את לקט, התוודיתי לפעילות שלהם בעקבות חוק שהעברנו כאן בכנסת, חוק הצלת מזון.

זאת הבעיה איתך. פרגנו לחוק שלך, דיברנו על התקנות. תגיד משהו שלא אמרנו.

אני לא יודע מה אמרתם ומה לא אמרתם. אני רוצה להגיד לך שזה עשה שינוי במודעות. גם אם לחוק עדיין אין תקנות, באופן מעשי זה הביא לכך שיש תגבור ואנשים שמוצאים את האומץ וגופים שונים שתורמים.

מהוועדה צריכה לצאת קריאה לאותם גופים שיש להם עודפי מזון, ועדיין יש עודפי מזון. אם הם היו יודעים מה זה עושה למשפחה, מה ההבדל בין מרק שהוא עם אבות מזון והרבה יותר בריא, באפשרות הזאת שיש עוד כמה ירקות במרק, אם היו יודעים כמה הדברים שעוד מוסיפים זה נותן בריאות וביטחון תזונתי, אנשים היו רצים כדי להביא את זה ללקט, הם היו עושים את זה אם הם היו יודעים מה ההשלכות שיש לזה.

אשריך. אני גאה בך. תודה רבה. יש לך זכות יסוד שלמעטים מאיתנו יש, שהבאת חוק, ואנחנו צריכים להביא את התקנות, כולנו, להשלים את המלאכה שהתחלת בה. תודה רבה לך, חבר הכנסת מקלב.

קודם כול, אני רוצה להתנצל בפני חן הרצוג, הכלכלן הראשי, שישב פה בצניעות וענווה וכתב את הדוח הזה של לקט ישראל. לא דיברת אבל השפעת. תאמין לי, זה יותר טוב. מעט דיבורים, יותר השפעה. אשריך ותודה רבה, ואני מסכם.

ראשית, אני שולח רפואה שלמה לג'ודי קושיצקי ממשפחת קושיצקי, שהיא עשתה דברים גדולים מאוד בישראל. ג'וזף גיטלר מייסד לקט ישראל הוא החתן שלה; לכל המשפחה הזאת על המעשים הטובים, לג'וזף על הקמת לקט ישראל, ואני מוריד בפניכם את הכובע, על הארגון הזה שהתחיל בקטן. אני זוכר את זה לפני 15 ו-20 שנה במגבית קנדה, זה הסתכם בתמונות של נוער אוסף מלפפונים בשדות. שכללתם את הארגון, הפכתם אותו למשפיע, למרכזי. ויחד אתכם עשרות ארגונים: כוח לתת, לתת, מאיר פנים, חסדי נעמי – אין-סוף ארגונים, וגם של חסד ומזון. לא חייבים עמותות ולא חייבים ארגונים, די אם תלכו לקהילות ותראו מה זה גמ"חים, ותראו איך בתים שלמים נפתחים, ואיך אוספים מבית הכנסת אדם שאין לו מה לאכול, ואיך שכנים יודעים למי אין אוכל ומניחים בבית באופן מכבד מנות שלמות, ואיך אדם רואה זקן ערירי בביתו ושולח לו ומזמין אותו אליו.

יש עולם של חסד שנבנה בישראל, אבל אנחנו לא יכולים להשאיר את זה רק לקהילה, כי בעולם המודרני הרבה פעמים יש זרות, ניכור, חומות, מעליות, גדרות ושערים ביישובים. אנחנו חייבים שהמדינה תיקח אחריות על הביטחון התזונתי של אזרחיה ועל הצלת המזון הזה, שמצד אחד לאנשים חסר, ומצד שני אנחנו זורקים.

אני משבח את כולכם, משבח אתכם על השותפויות ביניכם, על ביטול האגו, ובסוף זה נשען עשרות שנים על תורמים, על תרומות, על פילנתרופיה ישראלית ועולמית. והגיע הזמן שזה יהיה בשער הראשי של כנסת ישראל וממשלת ישראל, וזה מתחיל ומתקדם.

הוועדה קוראת להכנה ולביצוע של תוכנית לאומית להצלת מזון וביטחון תזונתי. אנחנו מבקשים משר הרווחה מאיר כהן להיות הפיבוט והמנהיג של כל משרדי הממשלה שהוא יחשוב לנכון שהם רלוונטיים לביטחון תזונתי ולהצלת מזון, לקיים דיון ראשון, ולדווח לוועדה בתוך חודשיים. יש מכתב שנשלח אליו, והוא יבוא ויציג מפגש בין-משרדי: רווחה, סביבה, כלכלה, ביטחון, שוויון חברתי - -

בריאות.

עוד לא סיימתי.

- - בריאות וחקלאות.

אני מחויב. אני מצדיע לחברת הכנסת יסמין פרידמן שלקחה על עצמה גם להעמיק אתכם, גם להקים שדולה בכנסת לביטחון תזונתי והצלת מזון, וכל חברי הכנסת שיצטרפו לעשייה הזאת יבואו על הברכה.

הוועדה במכתב קוראת לשר הבריאות, שליבו בעניין, לתקן את התקנות שכבר שנתיים ממתינות, החל מינואר 2020, מאז שהחוק נכנס לתוקף, ועדיין אין תקנות במסגרת חוק עידוד תרומות מזון, להביא לנו תקנות טובות, תקנות שנותנות ביטחון למי שתרם את המזון, וביטוח למי שתרם את המזון, סדר בממשלה, פיקוח והסדרה, מי הגופים שיכולים לאסוף ולחלק מזון, מה חל עליהם, איזה הובלה, איזה אריזה, איזה קירור, ועל הדרך כל מה שיידרש.

אנחנו דורשים משר הבריאות במכתב שיצא מהוועדה להביא את התקנות לאישור ועדת הבריאות, ואם יחפוץ גם לוועדת הכלכלה או לוועדה משותפת של החוק שהוביל חבר הכנסת מקלב.

אנחנו גם דורשים שבתקנות הללו יהיה מענה לסוגיות של רגולציה שנדרשו פה על מוצרים שאומנם פג תוקפם, אבל הם עדיין ברי-אכילה – מהו אותו מועד שניתן לחלק אותם, למרות שפג תוקפם, וכל בעיה רגולטורית אחרת, ואני לוקח את המלצתו של חבר הכנסת יעקב אשר.

הוועדה תכנס ישיבה נוספת בסוגיית הביטחון התזונתי והצלת מזון בישראל, תעקוב אחר הממשלה, ובחודשים הקרובים נודיע לכם על מועד.

במיוחד בנושא השמדת יבולים.

או תאריכים כפולים שהצעתי.

בשורה התחתונה אנחנו מצדיעים לכל אחד ואחת מכם שעוסקים בנושא, מצדיעים לאנשי המקצוע בממשלה, בין שדיברו ובין שלא דיברו, שפתחו את הדלת במשרדי הממשלה, אבל לא לפתוח את הדלת, לפתוח את השער הראשי ואת הכיס הראשי, וסעיף תקציבי קבוע במשרדים להצלת מזון וביטחון תזונתי. תודה רבה לכם.


הישיבה ננעלה בשעה 12:33.