פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



20
הוועדה המיוחדת לענייני התמכרויות, סמים ואתגרי הצעירים בישראל
28/12/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 21
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני התמכרויות, סמים ואתגרי הצעירים בישראל
יום שלישי, כ"ד בטבת התשפ"ב (28 בדצמבר 2021), שעה 10:00

התמודדות מערכת החינוך עם התנהגויות סיכוניות - תמונת מצב בראי בני נוער לציון שבוע המודעות הלאומי להתמודדות עם סמים ואלכוהול

ברי הוועדה: רם שפע – היו"ר

קרן רוט איטח - ממונה מניעת שימוש בסמים ואלכוהול משרד החינוך

יעל אנדר - נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

עומר שחר - יושב ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית

דורון שחור - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

רונית טאוב - ד"ר, מנהלת בית ספר

אורית שפירו - מנהלת תחום בחירה סמים ואלכוהול ברשות הלאומית לביטחון קהילתי, המשרד לבטחון פנים

שיהאב אלדין הרוש - נציג מועצת תלמדים ונוער ארצית

ליבי בראון - תלמידה חטיבת יהלום

איל גלס - סמנכ"ל מועצת ארגוני הילדים והנוער

זוהר - תלמידה מקיף ו' אשדוד

דורון ניצן - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

עדי נעמת - ראש תחום שותפות נוער המועצה הלאומית לשלום הילד

מאיה כהן - נציגה מועצת התלמידים והנוער הארצית

משה פריאל - עיתונאי

מאיה קידר - בת שירות יבנה

שירז - תלמידה מקיף ו' אשדוד

אלעזר שטרן

בת שבע פנחסוב

מעין מכלוף, חבר תרגומים


התמודדות מערכת החינוך עם התנהגויות סיכוניות - תמונת מצב בראי בני נוער לציון שבוע המודעות הלאומי להתמודדות עם סמים ואלכוהול

בוקר טוב לכולם, קודם כל אני אתחיל בלהתנצל שאיחרתי. אני לא יודע כמה מכם יודעים, אבל לא ממש ישנו פה הלילה בכנסת, היה לילה לבן, ויש הרבה דברים. אבל אנחנו עכשיו פה כל כולנו. אז גם תודה למי שהגיע, תלמידים, תלמידות, תיכף גם נציג אתכם, וגם לכל מי שנמצא איתנו בזום, כיתות, אנשי מקצוע, משרדים ממשלתיים, קרן רוט איטח ממשרד החינוך, שגם הגיעה לפה ותציג תיכף מצגת.

אני אגיד שאנחנו עושים היום דיון, שהוא במסגרת השבוע הלאומי להתמודדות עם התמכרויות לסמים ולאלכוהול. ואנחנו פה מציינים בכנסת היום יום מיוחד בנושא הזה. גם תהיה התייחסות בהמשך היום בפתח המליאה, שאגב כמעט כל סדר היום במליאה זז, למעט זה.

מה שאנחנו בחרנו לעשות, באופן מכוון, אני אקריא את הכותרת, כדי שתראו ממש את הדיוק של איך שרצינו לעשות את הדיון, זה "התמודדות מערכת החינוך עם התנהגויות סיכוניות – תמונת מצב בראי בני הנוער לציון שבוע המודעות הלאומי להתמודדות עם סמים ואלכוהול".

ולכן את הדיון היום ננהל ממש במשותף, עומר שחר, יו"ר מועצת התלמידים, שלומד בעפולה, תיכף גם יספר על עצמו. המחשבה שאנחנו נעשה את זה ביחד, וגם הגיעו לפה כמה תלמידים. כי מה שאותי בעיקר מעניין, ואותנו כוועדה, זה לראות איך אתם, בזווית שלכם, חווים את הטיפול שלנו, כנבחרי ציבור, של משרד החינוך, של בתי הספר, כל מה שאתם רוצים להעלות ולהציג. הרבה מאוד פעמים, רוב הזמן אנחנו חושבים שאנחנו יודעים יותר טוב מכם מה קורה. אבל אתם בסוף נמצאים בבית הספר ומרגישים ויודעים בדיוק מה עשו ההשפעות של הקורונה, מה קורה עם הגל הזה, זום, הרבה מאוד השפעות שאתם באמת באמת חווים ביום יום. ולכן חשבנו לעשות את זה, ככל שאפשר, להביא את הזווית שלכם לפה. ואנחנו בעיקר נשתדל להקשיב.

יש גם כמה מצגות, ככה שכל אחד ייתן מהתמונת מצב שלו איך הוא רואה את הדברים. נתחיל איתך, עומר, בבקשה. אני שמח שבאת ושמח על השיתוף פעולה הזה.

אני שמח גם שלמרות הלילה הלבן שעשיתם פה בכנסת אנחנו כן עושים את הדיון הזה. זה חשוב. כל כך הרבה בני ובנות נוער שנכנסו, לשתף בעצם איך הם חווים את כל הנושא הזה של התמכרויות, ואיך הנוער רואה את זה מנקודת המבט שלו.

הוועדה תמיד באה ונותנת לנו את המקום, כנוער, להתבטא, ואני רוצה להודות על זה, וגם לך אישית, שאנחנו משתפים פעולה עוד הרבה לפני שנכנסת לרשות הוועדה, והנושא החשוב והרלוונטי הזה, שבקורונה התעצם עוד יותר, כל ההתמכרויות, והחיפוש אחר ריגושים, רק בא עוד יותר אחרי שהיינו בבית, בסגרים, ובבדידות, וכל הנושא הזה של אלכוהול וסמים, שהוא לא מטופל מספיק טוב, ואפשר להגיד את זה בקול, הוא לא מטופל מספיק טוב, בכל הרבדים, גם מבחינת אכיפה, גם מבחינת חינוך, גם מבחינת ההורים עצמם, שאם הורה קונה לילד שלו אלכוהול אז זה דבר שהוא בעייתי, הוא מדרדר אותו. ואני בכוונה לא רוצה לדבר יותר מידיי, כי יש לנו הרבה מאוד דוברים, שיתנו את נקודת המבט שלהם. אני רק, שוב, מודה על הדיון הזה, ומצפה לשמוע כאן את כולם.

תודה רבה. אולי רגע לפני שנתחיל, תציגו את עצמכם. נראה לי שנתחיל איתך קרן, ואחרי זה נחזור אל התלמידים. בבקשה.

קודם כל המון תודה על הדיון, ועל האפשרות לשמוע את הנוער. שזה משהו שהוא ממש מאפיין את הוועדה הזאת, והיום ביתר שאת. ותודה לנציגי מועצת התלמידים שנמצאים פה, ולכל החברים האמיצים שנמצאים פה בזום, שזו תכנית של מנהיגות נוער, שאני בהמשך אתייחס לזה.

כמו שבאמת נאמר והוזכר רבות אנחנו נמצאים בתקופה שהיא תקופה מורכבת, תקופה לא פשוטה, שבה בני הנוער, חוו מציאות משתנה, אנחנו כרגע בפתחו של גל חמישי, לא יודעים כרגע אם יתנהלו כיתות סגורות, כיתות אדומות, כיתות ירוקות, תו ירוק, תו סגול. מערכת של מציאות שהיא מורכבת, ולא משהו שאנחנו מכירים אותו. ובוודאי מתבגרים, שבתהליכי התפתחות, שאין להם איזו שהיא ראייה עם פרספקטיבה, חווים את התקופה הזאת בצורה יותר קשה.

אנחנו ממחקרים יודעים, וגם בלי מחקרים, ממה שאנחנו שומעים מילדים, שיש עלייה של רגשות לא נעימים, של בדידות, של עצבות, של שעמום. בצד מבוגרים, שעסוקים בשאלות של פרנסה, עסוקים בשאלות של בריאות, אנחנו מוצאים את בני הנוער לפעמים בלי הרבה תמיכה ומעטפת של בוגרים. ואז לפעמים אחד הפתרונות שבני נוער בוחרים כדי להתמודד עם כל מיני תסכולים וכל מיני קשיים, זה הפתרון של שימוש בחומרים. שנותן הרבה פעמים רוגע ושקט זמני, אבל בעצם יוצר בעיה חדשה, כי הוא לא מאפשר באמת להתמודד עם הבעיה שמלכתחילה גרמה לשימוש בחומרים.

צריך גם לזכור שהמציאות שבני הנוער פוגשים היא מציאות של נירמול תופעת השימוש בסמים ואלכוהול, שהיא תופעה שבעצם רווחת גם בקרב מבוגרים, והרבה מאוד דובר על זה, שהנירמול הזה משפיע על תפיסת המסוכנות, ועל הדרך הזאת של להתמודד עם קשיים באמצעות חומרים, או כחלק מתרבות הפנאי.

ואז לנוכח המציאות הזו, מה בעצם התפקיד של מערכת החינוך, איזה כלים היא מעניקה באמת ילדים ולבני הנוער, לצמוח מתוך המשבר הזה, לצמוח מתוך המשבר הזה, לצמוח מתוך הבדידות והתחושות הבין אישיות הקשות האלה. איך אנחנו מקדמים ומטפחים את החוסן, איך אנחנו מאתרים ילדים שנמצאים במצבי קושי ובדידות ומצוקה, ואיך אנחנו בעצם מבססים מערכות יחסים בתנאים משתנים.

אני רוצה לציין את התכנית החדשה ששרת החינוך שלנו, ד"ר יפעת שאשא ביטון יצאה איתה לפני כשבועיים למערכת החינוך, "באים בטוב – די לאלימות". למידה רגשית חברתית, צמצום אלימות והתנהגויות סיכון. שבעצם לוקחת בחשבון את כל מה שאני אמרתי קודם, את כל הקושי לחזור לשגרת למידה סדירה. את הקשיים בהסתגלות ללמידה חדשה. זו תכנית תהליכית שמקיפה את כל המערכת. תלמידים, צוותים, כי גם הצוותים החינוכיים עברו משהו בחיים האישיים, ובחיים המקצועיים שלהם. ובוודאי ההורים. ואיך אנחנו, כמערכת, נותנים מעטפת לכל האוכלוסיות שאנחנו בעצם רוצים לחזק את הלכידות והשייכות, ובהמשך נראה איך פרמטרים של שייכות, פרמטרים של אהבה לבית הספר, משפיעים על תחושה של חוסן ועל הגנה מפני התנהגויות סיכון.

המערכת מדגישה את הנושא של מניעת אלימות והתנהגויות סיכון, מקדמת למידה רגשית חברתית, אותן מיומנויות שהן בעצם מתאימות לחיים ועוזרות לנו בתחושה של חוסן ותחושה של רווחה נפשית, בתוך תנאים שמקדמים ותנאים שמגנים, שזה קידום אקלים חינוכי מיטבי.

מערכת החינוך לא פועלת בואקום. היא חלק מחברה, ואנחנו כיחידה גם פועלים בשיתופי פעולה עם הרשות הלאומית לבטחון קהילתי, ובזום נמצאים השותפים שלנו, אורית שפירו, הנציגה, שבוודאי תשמיע גם את נציגת המבט מהצד השני. אנחנו עובדים בשיתופי פעולה עם משרדים שונים. משרד המשפטים, משרד הרווחה בוודאי, משרד הבריאות, החינוך הפורמלי, החינוך הבלתי פורמלי, כשאנחנו מאמינים שהנושא הזה קשור בקהילה, קשור במערכת של אקו-סיסטם שכולנו חייבים לעבוד יחד לייצר תנאים מיטביים.

אנחנו מאמינים, כמו שציינתי קודם, וזה בוודאי בא לידי ביטוי בתכנית שציינתי קודם, שקשר מיטיב של תלמידים וצוותים משפיע, ומגדיל את הסיכויים לרווחה נפשית. ארבעה גורמים משתנים שפרופ' יוסי הראל פיש מציין, גורמי השפעה על רווחה נפשית, שזה מבוגר משמעותי, חוויה חיובית בתוך בית הספר, תחושה של ערך ומחוברות חברתית. ארבעה משתנים שבוודאי משפיעים על הרווחה הנפשית, שאנחנו בהרבה מהעבודה שלנו מדגישים אותם. אנחנו יודעים שלאמונות והתנהגות של מבוגרים יש השפעה על ההתנהגות של הילדים, בעניין של המודלינג. אנחנו מאמינים בשיח פתוח על הנושאים שלנו. וגם, מנהיגות נוער, יש כוח משמעותי ביכולת להוביל שינוי. וזה בא לידי ביטוי מתורגם בעבודה שלנו.

אז אני רוצה לומר שהפעולות של המשרד מתייחסות לשלושה רבדים. ברובד הרחב, האוניברסלי, זה הנושא של כל התכניות החינוכיות שלנו, במקום של המניעה. אחר כך זה המקום של האיתור והזיהוי של ילדים שנמצאים במצבי מצוקה.

השכבה של המניעה, שמן הסתם היא גם הרחבה ביותר וגם המשמעותית ביותר, השאלה איך מתמודדים. הרי המילה מניעה היא באה למנוע משהו שאתה יודע שעוד רגע הולך לקרות. אבל בעצם מה שדיברנו הרבה פעמים, ככל שנצליח, כמערכת, לתת פשוט כלים יותר טובים להתמודדות כללית. לא עם הסיכוי שאולי, תרחיבי טיפה.

זה מה שאמרתי, מה נשים שם בפיתוח של יחסים, בפיתוח של עבודה תוך אישית, בין אישית, העבודה הערכית, שמייצרת תחושה של חוסן. ואז ברגע שיש תשתית טובה, גם של יחסים, גם של מיומנויות בין אישיות. וגם מחקרים מראים שככל שאנחנו מקדמים למידה רגשית חברתית יש יותר פניה פנייה להתנהגויות סיכון. ועל זה היום המערכת בכל הרבדים עובדת. זה לא רק סיפור של שפ"י, זה סיפור של כל המערכת. גם בתוך תכני הלמידה, בתוך נושאי הלימוד, המזכירות הפדגוגית בתוך הסיפור הזה. הרעיון להגיע לשיח שגם בתוך הקשר של טקסט או בתוך הקשר של נושא לימודי, אנחנו יכולים לגלות שם ולנצל את ההזדמנות לעשות שיח שיכול לחזק את החוסן.

השלב הבא זה תכניות התערבות, שבאמת בתוך תכנית כישורי חיים המאוד רחבה, שמדברת על מיומנויות של קבלת החלטות, של תחושת שייכות, של פנייה לעזרה, אנחנו בוודאי מייחדים פרקים שעוסקים בתחומי המניעה. כי למדנו, ואנחנו יודעים שזה שאנחנו מדברים באופן כללי זה לא מספיק. אנחנו חייבים לייחד בתוך התכנית הכללית של כישורי חיים, לייחד פרקים שעוסקים במניעה, בהתאם לשלב ההתפתחותי ולמשימות ההתפתחותיות באותו שלב.

אולי אמרת את זה ופספסתי, אני רגע מוודא, התכנית של כישורי חיים,

בקצה זה באמת המענה הטיפולי, שהוא לרוב נעשה בשיתוף גורמים בקהילה, פחות בתוך בית הספר, כי בית הספר הוא פחות מנדט טיפולי, למעט תכנית אחת, שאני אתייחס אליה בהמשך.

אז מה אנחנו עושים בעצם ברמה של המניעה, וברמת התכנית ההתערבותית. אני חייבת לציין שאנחנו פועלים במניעה עם שלוש אוכלוסיות, כמו שאמרתי קודם. קודם כל האוכלוסיה של המבוגרים, הצוותים החינוכיים, שזה גם בחינוך הפורמלי וגם בחינוך הבלתי פורמלי, שזה כולל תנועות נוער, מועצות תלמידים, כל מה שקשור לחינוך הבלתי פורמלי. ובחינוך הפורמלי אני מזכירה שיש לנו מב"סים, מובילים בית ספריים, בתוך החינוך העל יסודי, שהתפקיד שלו לממש את המדיניות של המשרד בתוך בתי הספר. זאת אומרת שהוא אחראי לזה שתתקיים תכנית של כישורי חיים בתחום של מניעת סמים ואלכוהול.

האוכלוסיה הבאה זה התלמידים, והאוכלוסיה הנוספת זה ההורים. הפעולות שלנו עם הילדים זה פעם אחת כישורי חיים, שזה מגן עד יב', והנושא הבא, פה זה דוגמא לתמונה מכנס ארצי שקיימנו בשיתוף פעולה עם המשטרה, המכללה הלאומית לשוטרים, כשאפשר היה להתכנס פנים אל פנים, בשנה שעברה היה לנו כנס כזה בזום, במרחב מקוון, שזה היה יוצא מן הכלל. וכמובן מועצת התלמידים והנוער הארצית ותנועות הנוער.

אני חושב שבאופן כללי אחרי זה שווה, ואולי גם אתם קצת תספרו, על החוויה של המערכת הלא פורמלית, שהיא חלק אקוטי בכלים שהתלמידים פוגשים.

לגמרי. אני חייבת לציין שאנחנו ניהלנו שולחן עגול עם תנועות הנוער במשך שנים, ביחד עם הרשות למלחמה בסמים, ממש ליווי בבניית תכניות, עם ליווי אישי של תנועות הנוער, כולל בניית תכנית התערבות. וכשקרו האירועים ליווי והדרכה. כרגע, בשנתיים האחרונות, הם הרחיבו את השולחן שלהם לשולחן שעוסק בחוסן, ופחות נותן מקום לתכנים של סמים ואלכוהול. אבל אנחנו בדיבור נוסף על איך מחזקים את הדבר הזה. כי בעינינו לא מספיק לדבר על חוסן, צריך תמיד לתזכר את הנושאים של הסיכון.
פה זו דוגמא למרחב המקוון שקיימנו בשנה שעברה, התכנסות של מנהיגות עמיתים, עמיתים ומשפיעים, כשאי אפשר היה להתכנס פנים אל פנים. בני נוער נכנסו מכל הארץ, ושיתפו בתוצרים שהם עשו. משחקים שהם פיתחו, סרטונים שהם יצרו, דברים יוצאי דופן ומרשימים ויצירתיים באופן יוצא מן הכלל. ואני מזכירה שזה בהתאם לתנאים של למידה מרחוק. זאת אומרת זה היה משהו באמת יוצא דופן.

בנוסף, פה אלה תכנים של כישורי חיים, שכרגע מתעדכנת ומתחדשת, אבל אתה יכול לראות פריסה, מתכנית של יום של תכלת בגני הילדים, שהיא מדברת על כישורי חיים, שמייצרת איזו שהיא הזדמנות לשיח, על איך אני שומר על גופי מחומרים מזיקים, מה אני עושה כשאני מזהה קושי, למי אני פונה לעזרה. מיומנויות בסיס שמותאמות לגיל. וככה אנחנו עולים עם הגיל ומכניסים את הנושאים הרלוונטיים. בכיתה ה-ו כבר מתחילים לדבר ישירות על השימוש בחומרים. בה' דרך גדולים ולא שותים, תכנית שעובדת כבר על אלכוהול, לקראת מסיבות הבת-מצווה ובר-מצווה, וגם הנושא של העישון, זה בא במרכזי למידה בתכניות שפיתחנו בשיתוף השותפים שלנו, אם זה האגודה למלחמה בסרטן, משרד הבריאות, הרשות למלחמה בסמים. ובתיכון אנחנו יותר נכנסים לסיפור של העישון, של סמים ואלכוהול כמובן.

בנוסף לעבודה המתמשכת בכישורי חיים, בפיקים אנחנו גם מנצלים אירועי חיים להזדמנות נוספת להעלות את הנושא על סדר היום. למשל לקראת חגיגות השנה האזרחית שיתקיימו בסוף השבוע, או לקראת ל"ג בעומר, לקראת פורים, בדגש בחינוך הממלכתי דתי. לקראת היציאה לחופשה, וזה תמיד מגובה, בעבודה עם ילדים ובוודאי מכתבים להורים, בשיתוף הנהגת הורים. למשל אנחנו מייחדים את דצמבר כחודש המודעות להתמודדות עם סמים ואלכוהול במשרד החינוך. פה אתם יכולים לראות דוגמא שפרסמנו לאנשי חינוך, עם חומרים עדכניים לעבודה עם תלמידים בעברית ובערבית. מותאמים מגזרית. פנייה להורים, פנייה לצוותי חינוך. זאת אומרת בדצמבר אנחנו עדכנו, שלחנו פנייה לאנשי המקצוע של שפ"י, עם עדכון של חומרים והנחיות על מה כדאי לשים דגש. השנה למשל שמנו דגש על פעילות של מנהיגות נוער. פיתחנו חומרים שעוסקים במנהיגות נוער, איך אני יכול בעצם להיות מנהיג בסביבה שלי, ולהיות מנהיג של עצמי.

הדבר הנוסף זה לגבי צוותי חינוך, עשינו הרצאות מקוונות לצוותים, לאנשי חינוך, אנחנו פיתחנו ערכה של איתור, אנחנו הרבה מאוד משקיעים בהכשרת הצוותים שלנו באיתור. אנחנו מקיימים הרצאות להורים, אתמול היתה לנו הרצאה להורים, בנוסף להרצאות לכלל ההורים, בהובלת השרה, זה חלק מהתכנית של באים בטוב, הרצאות להורים שתהיינה בימי שני, לכלל ההורים, עם טובי המומחים, וגם אנשי המקצוע של שפ"י. אתמול ושלשום קיימנו הרצאה להורים בהשתתפות של קרוב לארבע מאות הורים בכל ערב. היתה לנו הרצאה להורים עם קרוב לחמש מאות הורים בחברה הערבית. הרצאה להורים בחינוך הממלכתי דתי. אלה פעילויות שמיקדנו בחודש ספטמבר, כחלק מהעבודה להתמודדות עם הסמים והאלכוהול.

באיתור, כמו שאמרתי, אנחנו עושים עבודה של הכשרת הצוותים להיות רגישים, ולאתר גם מקרוב וגם מרחוק. יש פעילות של מתחרים לנוער, אנחנו שותפים לתכנית הלאומית שלוש מאות ששים, לעבודה בחופים עם נוער בסיכון, באיתור של נוער בסיכון, ומתן מענים בהובלת שלוש מאות ששים ובשיתוף משרד הרווחה ומשרדים נוספים.

ובהקשר הטיפולי יש לנו תכנית שנקראת אופי – אימון ופיתוח יכולות התמודדות. זה תכנית שפותחה בזמנו עם הרשות למלחמה בסמים, זו תכנית שיובאה מארצות הברית, ועשינו התאמה לתכנית. זו תכנית שבה אנחנו מכשירים את אנשי הצוות בתוך בית הספר לעשות עבודה עם ילדים שכבר אותרו, ורוצים לעשות שינוי. אם זה בעישון, בסמים, באלכוהול. וזו עבודה קבוצתית בתוך בית הספר. כי אנחנו מאמינים שהרבה פעמים המענה התוך בית ספרי זה המענה הכי טוב והכי רלוונטי.

זאת הסיסמה שלנו, וזאת התקווה שלנו, הלוואי ונלמד איך לדבר בטלפונים ניידים, שזה גם כן אחד האתגרים שלנו, ליהנות בלי לשתות אלכוהול, לחייך לא רק לסלפי, לחלום ללא סמים, להיות חברים, לשמוח מהדברים הפשוטים. וזה מבחינתנו, כמובן,

זה נכון אגב לכל אדם,

לחלוטין, אבל זה המוטו שמנחה אותנו ומלווה אותנו בעבודה שלנו. וזה מבחינתנו. ויש בזום גם תלמידים עמיתים, ויש מנהל בית ספר, שאני אשמח שיקבלו הזדמנות לשתף.

אני אשתדל ככל שנצליח לתת לכמה אנשים את הזכות להתייחס. אני רוצה להגיד משהו לך קרן, אני אמרתי את זה כמה פעמי, אני אומר את זה גם היום. אני עבדתי עם לא מעט יחידות בשנה שעברה של משרד החינוך. אני לצד זה מבקש להגיד שאני פונה אל התלמידים שאני פונה אליהם להגיד בחופשיות מה אתם מגישים. לא תמיד, מה לעשות, מה שהמערכת מנסה, כל תלמיד ולתלמידה מרגישים.

זה לא תמיד יורד לשטח כמו שמצפים.

בדיוק, אפילו להעביר ביקורת זה חלק ממה שאנחנו עושים פה, זה ללמוד ולשים זרקור על מה שצריך להשתפר, וזה בסדר גמור, וכולנו לוקחים את זה למקום הנכון והאפקטיבי. אז אם מישהו מכם רוצה להתייחס, בבקשה. אם לא, אפנה לחלק מהאנשים שנמצאים בזום.

אני אתייחס לנקודות, יש לנו כמה נקודות להעלות באמת בנושא. ראינו פה הרבה את עניין המניעה. אבל אני מאמינה שרוב מי שנמצא בפגישה הזאת, גם פה בחדר, גם בזום, לא מאמין שנצליח, לפחות לא בשנים הקרובות, או בשנה הנוכחית, להגיע למצב בו כל בן או בת נוער, עד סוף שנות התיכון שלו, לא מתקרב לאלכוהול, לא שותה אלכוהול, לא באירועים חברתיים לפחות. ובסופו של דבר אנחנו כן רוצים להישאר מחוברים לשטח, ולהיות מציאותיים, בשביל בסופו של דבר לצמצם נזקים.

אז באמת, מעבר לנזקי ההתמכרות, שידברו עליהם פה בקרוב, נזקי חוסר השליטה, הבקרה והמודעות יכולים ליצור בעצמם סיטואציות מסוכנות. אנחנו שומעים כל הזמן על אין ספור אסונות שקורים בשכרות בני ובנות נוער, בסביבה שהיא לא בטוחה בשבילם.

אז אני חושבת שלכן באמת מעבר למניעה הכל כך חשובה הזאת, חשוב להכניס לתכנים החינוכיים איזה שהוא דגש על שתייה בסביבה בטוחה. זאת אומרת, במידה ואנחנו באים לתלמידים ואומרים להם, או.קי., בסדר, אל תשתו, זה לא מומלץ. במידה ואתם שותים שימו לב שהסביבה שלכם לא מסכנת אתכם. שיש סביבכם אנשים שיכולים לשמור עליכם. ושהאנשים שסביבכם לא ינצלו את המצב הזה לאיזה שהוא ניצול או לתקיפה.

הלוואי שיום אחד נצליח באמת להגיע למצב בו שתיה בקרב בני ובנות נוער זה לא בנורמה. עד אז בואו ננסה קצת למנוע אסונות, או לא ניתן לעוד נערות לעבור ניצולים כאלה ואחרים במסיבות בגלל שתיה.

תודה רבה, אני בטוח שזה לא קל לדבר פה בכנסת בוועדה. אבל איך בסוף ביומיום אפשר למנוע את זה? כלומר מה יגרום למשרד, למורים, לצוותי ההוראה, להבין שהם עושים את הדבר הנכון כדי למקסם את הסיכוי למנוע מקרים כאלה.

דבר ראשון, ליצור את השיח הפתוח הזה. זה כבר חשוב. זאת אומרת שתלמיד לא יצטרך להגיד בכיתה, או באיזה שהוא דיון שפותחים, כשמורה מדבר, באמת על עניין המניעה, שאני אומרת, הוא באמת נורא חשוב. אבל במידה ופותחים דיון כזה חייבים באמת לתת מקום לסימנים האלה.

למשל יצא לי לראות איזה שהוא מודל, זה היה נורא מזמן, מה עושים כשנכנסים למסיבה. זאת אומרת איפה יש שומר, למי אני יכולה לפנות אם יש איזו שהיא בעיה. אותו הדבר בנוגע לשתיה. איך אני מגיעה הביתה בכלל, במידה ואני שיכורה. לאיזה חברים אני יכולה לפנות. איזה גורמים יש סביבי שיכולים לעזור אם חברה שלי פתאום לא מרגישה טוב. זה דברים שחייבים לעלות בתוך דיון, לפחות ברמה הבית ספרית.

וזה קורה?

זה לא קורה. לא כרגע.

לא יצא לך בבית ספר שפתחו איתך שיחה על זה?

בבית הספר האמת שממש לפני כמה ימים העלו את הנושא בשיעור חינוך,

אז זה קורה, זה מתחיל.

זה שיפור נפלא. אבל לא נוגעים בנושא הזה מספיק. זה עדיין בעניין המניעה.

זה יותר בעניין של הפחדה. זה מסוכן, אל תשתמשו, אל תשתו.

בדיוק.

ובסוף כשאומרים לך אל תעשה, אתה מסתכל ואומר אני אעשה. כי זה מעניין אותי. זה אסור אז אני אוהב למרוד.

או שמדברים על הנזקים לטווח הארוך, שהם כמובן לא פחות חשובים, אבל גם על הדברים היותר מיידיים צריך לדבר. אז באמת השיח הפתוח הזה מאוד חשוב. מעבר לזה שלהביא את השיח הזה בשלב הרבה הרבה יותר מוקדם. להתחיל לדבר על זה בכיתה י' זה לא הזמן. צריך להתחיל לדבר על זה לטעמי כבר מגיל מאוד מאוד מוקדם, בשביל לפחות ליצור את השיח הזה, שיוכל להיות שיח מספיק בטוח לתלמידים ותלמידות.

ממש במשפט, אני רוצה להגיב, מה שהיא אמרה לגבי השיפור שקורה בבתי הספר. זה באמת שיפור מאוד מבורך. רק חשוב לי להגיד שלמרות שאצלה בבית הספר זה קורה, יש הרבה מאוד שזה לא קורה אצלם בבית הספר. איפה שזה כן קורה זה בעיקר יוזמות ספציפיות, מקומיות, של אותה הנהלת בית ספר, אותו סגל מורים. זה לא איזו שהיא מגמה כללית, בכל הארץ כרגע. זה לא משהו שבא לידי ביטוי וכל בית ספר בארץ יכול להגיד לך העברתי שיעור חינוך על איך לשתות נכון. להיפך.

תודה. אני מסתכל פה בזום, ורואה הרבה בתי ספר, גם באורט רבין וגם במקיף ו' אשדוד, ובית ספר אומנויות באשקלון. בקיצור מלא. אז חשבתי שאולי אני אשתמש בהזדמנות אולי חלקכם לא ביקשו זכות דיבור, אבל אולי דווקא נשמע ספונטנית, מישהו שלא תכנן להגיד. מי שאני אתן לו עכשיו את רשות הדיבור, ככל שאין אישור להראות אתכם, אתם צריכים בעצם לסגור את המצלמה, אבל לדבר. אז אולי אני רואה כמה מכם, מקיף ו' באשדוד. אתן רוצות להגיד משהו? אז תכבו את המצלמה. אבל אנחנו נקשיב לכם בקשב רב.

הי, אני שירז ממקיף ו' באשדוד, עם חברות שלי לסמינר עמיתים. אני בלי קשר פועלת במועצה וגם במועצה הבית ספרית. אני מדברת על זה מעוד מקומות חוץ מעמיתים. אני חושבת שכל הקטע של הסמים וההתמכרויות התחיל בגלל הקורונה. לא התחילו בגלל, הם יותר התרבו בגלל הקורונה. יותר לחץ חברתי בין ילדים בשכבת גיל שלנו, שזה שכבות י', ט'. יותר לחץ חברתי. כאילו בגלל הקורונה ילדים הגיעו למצבים שלא כל כך כאילו נפשיים בסדר נקרא לזה. אז הם חושבים שזו דרך בריחה שלהם למקום הטוב, ולמקום שלהיות בטוח בעצמי, ומשוחרר וכיף לי ואני לא חושב על כלום וראש נקי.

אני אישית ספציפית, ראינו כמה מקרים שלא נעים לראות, מכל מיני בחינות, מבחינה של סמים, אלכוהול. ואני חושבת שאם באמת השיח יהיה יותר פתוח לבין ילדים, אנחנו כעמיתים יכולים להביא את הדעה שלנו, ילדים מהשכבה שלנו, ילדים משכבות יותר נמוכות, אז יהיה יותר קל.

תודה. עוד מישהי רוצה להתייחס? אז נעבור למקומות אחרים. חטיבת יהלום בשוהם, רק תרימו יד אם מישהו מכם רוצה להגיד משהו. אנחנו פשוט לא נראה אתכם, אתם אפילו לא חייבים לכבות את המצלמה. בבקשה.

שלום, אני ליבי בראון מחטיבת יהלום, מקבוצת עמיתים משפיעים. אני חייבת לומר שתופעת הסמים והאלכוהול זו תופעה שהיא כן נפוצה. ושהכי חשוב זה לטפל בה מהשורש שלה. וכבר משכבות מאוד נמוכות, גם משכבה ז', ואני לא מגזימה. צריך לעקור את זה לפני שזה כבר מתחיל ומתפתח ונהייה בעיה .

ליבי, סליחה שאני קוטע אותך, את יכולה קצת לספר על מה זה אומר נפוצה? באיזה קנה מידה, כולם, חצי, חלק, איפה.

אני לא יודעת מספרים. אני מרגישה שיש יותר מידיי. זו תופעה שאפשר להיתקל בה, ואפשר להיתקל בה בשכבות, והיא מתחילה כבר עכשיו, ואני שומעת מאנשים ואני רואה שכבר היא נפוצה בשכבות נמוכות. וזה דבר שבאמת אסור להתעלם ממנו. אסור להגיד טוב, מתחילים לשתות ומתחילים להשתמש בסמים רק בתיכון, אז נעזוב את החטיבה. זה לא נכון. חייב לטפל בזה כבר, אסור להתעלם מזה, אסור לזלזל בזה. צריך להסביר באופן מקיף.

כי השכבות האלה הן השכבות שהכי נתונות ללחץ חברתי. וזה יכול מאוד מאוד להשפיע. במיוחד עכשיו עם הקורונה, כולם חזרו, האנשים עכשיו אחרי תחושת בדידות, אחרי תחושה שמחפשים באמת ריגוש, כמו שנאמר. ויש את כל הלחץ החברתי מסביב, ויש קבוצות שחברים משתמשים, וחברים צורכים, והם מנסים לשכנע אותך. ואנשים צריכים לדעת לאיזה עולם הם מתקרבים. ואם מתאים להם להתקרב לעולם הזה. ואם הם כן יתקרבו אליו איך להיות בטוחים.

אני זוהר משכבה ח', מעמיתים משפיעים של ח'. אצלנו זה כבר התחיל כבר, בעיקר במסיבות, בבר-מצווה, בת מצווה. בבר-מצוות ומסיבות יש שולחן עם כיבוד ועם אלכוהול, וילדים אומרים טוב אני אשתה קצת, ואז מתחילים ללחוץ עליהם מהכיוון של הלחץ החברתי של תהיה קול, תשתה. וילדים לא יודעים כל כך איך להסתדר עם זה, אז הם שותים, ולא רגילים לזה, וזה מגיע באמת לדברים מאוד מסוכנים.

אני חושבת שכדאי דווקא יותר לדבר על איך, מה לעשות במידה והשתכרת. מה לעשות אחרי, לפני. כי למנוע את זה יהיה מאוד קשה. אנחנו כבר בעולם שאי אפשר למנוע את זה. אני חושבת שכדאי דווקא להתמקד באיך לעשות שזה יהיה בטוח יותר.

אנחנו פשוט רוצים לוודא שלחברים שלנו, ולכל אחד ואחד יהיה את כל הכלים והידע שנדרשים להם בשביל לצלוח את השלב הזה של להיות נער מתבגר, בצורה הכי בטוחה.

קודם כל אתם תצלחו אותו. כולנו היינו נערים ומתבגרים. אבל נכון שבצורה הכי בטוחה שזה צירוף מלים מדוייק למטרה, גם שלכם כמי שעוסק בזה מבפנים ומנסה להצמיח מנהיגות מקומית, וגם של המשרד ושל כל הצוותים החינוכיים, שבסוף הם נמצאים שם.

אורית שפירו, שהיא מנהלת תחום בחירה סמים ואלכוהול ברשות הלאומית לבטחון קהילתי, בעצם תחת המשרד לבטחון פנים, ושותפה של הוועדה ושלנו, לנסיונות רחבים לעשות פה טוב יותר. בבקשה.

בוקר טוב, איזה כיף לשמוע את כל המתבגרים פה. אני חושבת שגם זוהר וגם עומר דיברו על החשיבות של עבודה עם קהלי יעד שונים. גם ילדים ומתגברים, אבל חייבים לראות את המקום של ההורים ואנשי המקצוע.

כשאנחנו מדברים על העבודה, אנחנו מדברים על עבודה על הרצף היומי. גם בתוך בתי הספר, אבל גם מחוץ לבית הספר. מרכזי נוער, תנועות נוער, מתנ"סים. כשאנחנו מדברים על מגוון התנהגויות סיכון. גם שימוש בחומרים מסכנים, גם התמכרויות לחומרים וגם להתנהגויות. וגם לאלימות.

בת שבע ביקשה ממני שאני אגע במספר נתונים. אני רואה שגם פרופ' יוסי הראל פיש פה, וגם איריס נהרי פה. אבל הסקר שנעשה בסוף שנת 2018, 2019, אנחנו יכולים לראות בצורה מאוד ברורה שתפיסת המסוכנות לאורך השנים בקרב המתבגרים שלנו, כיתות י', יא', יב', יורדת. ולכן גם כמות השימוש בקנביס פה עולה.

עוד מאיסוף הנתונים, אנחנו יכולים לראות מנתוני משרד הבריאות משנת 2019, באישפוזיות לנערים ונערות יש לנו עלייה בכמות המתאשפזים, גם בקרב בנים וגם בקרב בנות, כשהחומר שנפוץ ביותר זה גם אלכוהול וגם קנביס, ואחר כך חומרים אחרים. מנתוני משרד הרווחה של שנת 2020 אנחנו יכולים לראות את מספר בני הנוער שמטופלים בשבעים וארבע יחידות ייעודיות שלהם. וגם פה השימוש הוא שימוש בסמים, בקנביס, באלכוהול ובחומרים נוספים.

התחלתי לדבר על הסקר שיוסי הראל פיש מוביל פה בארץ מ-1994. ואנחנו יכולים לראות שיש עלייה בכמות השימוש בעיקר בקנביס, אבל יש לנו גם שימוש לא מבוטל בסמי פיצוציות, באקסטזי, ב-LSD ובחומרים אחרים, כשהשימוש בקרב הבנים גדול יותר מבקרב הבנות.

והנתון האחרון זה מחקר של שימוש בחומרים ממכרים בקרב נוער בסיכון, שנעשה עם משרד החינוך ועם המשרד לבטחון פנים, וגם פה יוסי הוביל את זה, משנת 2018. אנחנו יכולים לראות על הכמות המאוד גדולה של בני הנוער, שנמצאים במסגרות של קידום נוער, שמשתמשים בקנביס. גם מפעם וגם בשנה האחרונה, בהשוואה לשנים הקודמות.

מבחינתנו ברשות הלאומית לבטחון קהילתי יש לנו מספר מענים, והמענים האלה, כמו שאמרתי בשקף הראשון, הם לאורך כל השנה. רק לא רק בחודש דצמבר ולא רק בשבוע האחרון. ואם תסתכלו הם מדברים גם על הורים, גם על אנשי מקצוע וגם ילדים.

זה הכשרות של צוותים ברמה הארצית והיישובית, על מדריכי מוגנות בשיתוף עם משרד החינוך, יש לנו קרוב לשש מאות תשעים שנמצאים בתוך בתי הספר. יש לנו סדנאות והכשרות להורים. כי ההורים חייבים להיות שם. זוהר דיברה איתנו על בר ובת מצווה. מי מביא את הבר ובת מצווה ומשלם על זה, זה ההורים. חייבים לדבר עם ההורים ולתווך להם מה המשמעות של ההתנהגות שלהם מול הילדים שלהם. יש לנו סדנאות ופעילויות לבני נוער וצעירים. יש לנו הכשרות והדרכות בוועדות סטטוטוריות. כי גם פרנסי היישובים וכל היישובים בארץ חייבים לדעת מה ההשלכות של מה שקורה בתוך היישובים שלהם, על בני הנוער בכלל, ועל כלל האוכלוסיה בפרט. יש לנו כנסים, יש לנו פיתוח כלים. והובלת תהליכים בוועדות.

ואם אני נכנסת לתכניות, קרן דיברה על מספר הפעולות שאנחנו עושים בשיתוף איתם, מעבר לתכניות הרבות שמשרד החינוך הוביל, יום של תכלת, בונים ולא שותים, מכורים לחיים, תכנית אופי ועמיתים. כשבצד שמאל אתם יכולים לראות איגרת שבנינו ביחד עם שותפים שלנו, קריטיים לתהליך הזה. בין היתר גם משרד הבריאות, בהובלה של פאולה, וגם עמותות משמעותיות, ומתבגרים בקורונה.

אנחנו משתדלים, עד כמה שניתן, בתוך התהליכים גם של קורונה וגם במיעוט תקציבים עד אפס בשלוש שנים האחרונות, להיות עם יד על הדופק ולראות מה אנחנו יכולים לעשות בשביל להצליח ולגדל את השטח.

אנחנו לאורך השנה נותנים דפי מידע להורים, בהתייחס למה שקורה בשטח. ואם סם האונס פרץ בשנה האחרונה, אתם יכולים לראות דף מידע להורים, בשביל שיידעו איך לתווך את השיח הזה לילדים שלהם. איך אני אמור לדבר עם הבן שלי או עם הבת שלי על סם האונס. אתם יכולים לראות כאן את עלון הנייס-גיי. יו"ר הוועדה יודע שזה נושא שעלה מאוד חדש בחודשיים האחרונים. מייד כתבנו להורים, גם בעברית וגם בערבית כמובן, בשביל לתווך את הנושא הזה עם המתבגרים, ועם כל הילדים המדהימים שנמצאים כאן.

ובצד ימין, מזכירה לכם בקיץ שעבר, כל מה שקרה באילת. ישר, ברור לנו שההורים הם חוד החנית לנהל את השיח ולתווך אותו עם המתבגרים שנמצאים איתנו כאן בזום.

נושא האלכוהול, נושא מאוד מדובר. מספר פרסומים שמנהלים היישוביים שלנו, יש לנו אותם כמעט בכל הארץ, מאתיים שלושים וחמישה יישובים בכל הארץ, מוציאים ומתווכים את זה בסדנאות שעוברות בעיקר להורים, כדי שידעו איך לנהל שיחה עם הילדים שלהם על אלכוהול. בכל זמן, בכל מצב, דברו עם הילדים שלכם. כל מה שכתוב בעברית יש לנו גם בערבית כמובן.

ואם אנחנו מדברים כרגע על מיקוד של השבוע הזה, שבגינו אנחנו מנהלים את המפגש הזה, אז ברמה הארצית רק אתמול עשינו יום עיון גדול מאוד עם השותפים המאוד משמעותיים שלנו, משרד הבריאות, משרד החינוך והמשטרה, שמדברים גם על טיפול ושיקום. גם על אכיפה. וגם על חינוך ומניעה. וזה בא לאנשי מקצוע. כי אנשי מקצוע יורידו את זה בתוך היישוב לתוך קהלי היעד.

בצד ימין אתם יכולים לראות אחד מתוך סדרה של פרסומים שהוצאנו ברמה ארצית למנהלים שלנו, שמדברים כן היום ספציפית על הקנביס, בגלל השיח הציבורי ובגלל השיח של הלגליזציה, כן, מתי ואיך במדינת ישראל.

אתם יכולים לראות דוגמא לאיך זה נראה אצלנו, ברמה יישובית, בעיקר במערכת החוץ בית ספרית, אבל גם בשיתוף פעולה עם המערכת התוך בית ספרית. ביישוב כמו למשל בנס ציונה. על מגוון אירועים שנעשים בשבוע אחד בכל קהלי היעד שדיברנו עליהם. הורים, אנשי מקצוע, בני נוער, ילדים, כך זה נראה.

אנחנו יכולים לראות פה סדרה של הדרכות להורים. כי אם ההורים לא ידעו לדבר סמים ואלכוהול עם המתבגרים שלהם, אז זוהר לא סתם תגיד לנו שאחר כך הם מביאים את זה למסיבת בר ובת מצווה.
אז יש לנו פה מספר דוגמאות מני עשרות ומאות דוגמאות שבשבוע האחרון קיימות בכל הארץ להורים. בנס ציונה, מעלה אדומים, מודיעין. לנסות ולתפוס את ההורים בכל מקום שהם, ולדבר על ההתנהגויות הסיכוניות. גם כמובן הקהילה דוברת העברית וגם ערבית וגם אנגלית ואמהרית.

וכאן זה מספר דוגמאות לפעולות שאנחנו עושים מול בני הנוער ועבור בני הנוער. מצד שמאל אתם יכולים לראות פעילות שביקשתי לקבל חי, טרי לגמרי, באילת. יש לנו עגלה שהיא ניידת, שזזה בכל מקום, אתם יכולים לראות. לא שמתי לכם כמובן תמונות של בני הנוער, מפאת החיסיון שלהם. אבל הם יוצאים לשטח, הם יושבים שם, יש להם פעולות מניעה ואיתור, וברגע שמוצאים מישהו, ועם כל השותפים המלאים שלנו כאן, בכל משרדי הממשלה, איתור זיהוי והפנייה, מעבירים. באמצע אתם יכולים פעילות מקסימה, של מועצה אזורית חוף הכרמל, שהוציאה דף מידע, גם להורים וגם למתבגרים. מתוך הבנה שהם מדברים ביניהם. יש סרטון, הוד השרון, דף מידע להורים.

אז אתם יכולים לראות כאן את החשיבות של העבודה, גם עם ההורים, בעיניי בעיקר עם ההורים, שלדעת לתווך את ההתנהגויות הסיכוניות בקרב המתבגרים. לא הראיתי לכם פה נתונים בנוגע לקורונה. זה משהו מאוד חדש. בהובלה של פרופ' יוסי הראל פיש, ככל שהזמן יותר, וגם קרן התחילה לדבר על זה. נתונים ממש ממש חדשים, אז אני לא מעלה אותם. תודה רבה.

אורית תודה רבה. כמו שאמרתי, דמות מפתח ביכולת שלנו, של כולנו, של המערכות, באמת להצליח לתכלל את הפעילות. אנחנו רואים את זה, כמו שאת אמרת את זה בצורה הרבה יותר טובה ממני, רק הקהילה, בשילוב של כל הכוחות, באמת יוכלו לתת את המענים. ועובדים על זה. יש כמובן עוד הרבה מה לעשות. אבל עובדים על זה. תודה רבה.

נחזור עכשיו לתלמידים. נמצאת אתנו מאיה כהן.

שלום, אני מאיה כהן, מהיישוב עומר, תלמידת יב'. אני הייתי רוצה להציג לפניכם את בעיית הקושי בזיהוי מכורים. בעצם יש הרבה בני נוער ששותים, מעשנים וצורכים חומרים מסוכנים על בסיס יומיומי. אחרי בית הספר הם הולכים הביתה, יושבים עם החבר'ה שלהם, ולפעמים בישיבות האלה, בפגישות האלה, מתנהל שיחה. על מה קורה הלאה, והאם אתה מתכוון לעשן ולצרוך את הדברים האלה כל החיים שלך. ברור שלא. כולם מתכננים להפסיק מתי שהוא. זה בקרב הנוער יש הרבה מאוד את העניין הזה של הדחיינות. אני אפסיק לקראת סוף יב'. אני אפסיק בצבא.

אני רק אגלה לך משהו, דחיינות יש אצל כולם. אבל את צודקת. אני מחזק את מה שאמרת.

זה מאוד מאוד מתבטא בנושא הזה. אז מצד אחד כולם מוכנים שהם בצ'יק יכולים להפסיק, ושהם יפסיקו כשיהיה צריך. כרגע לא צריך. כרגע זה רק בשביל הפן. ומצד שני יש את הבית ספר. שלא תמיד יכול לזהות את המכורים האלה. כי הם בסך הכל מתפקדים. בגיליון ציונים הם לא בולטים עכשיו באדום. יש להם נוכחות סדירה מינימלית. הם בעצם עושים מה שצריך בשביל לא לבלוט יותר מידיי. אז לבית הספר מאוד מאוד קשה לזהות אותם.

ובנוסף לזה, קשה להם לפנות לבקש עזרה. במידה וכבר הם הגיעו להבנה שמשהו לא בסדר, שהם לא מצליחים לצאת מהמעגל הזה, הם לא יודעים לאן לפנות. כי נורא קשה לפנות להורים ולהגיד להם שאתה צריך עזרה, כי אתה לא רוצה לאכזב אותם. והבית ספר צריך להיות בשקיפות מלאה עם ההורים, אז אתה גם לא יכול לפנות ליועצת כל כך. אז יש פה בעיה בקרב התלמידים שכן הבינו שהם צריכים עזרה.

בנוסף לזה אין מודעות לגבי איך לצאת מהמעגל הזה, במידה ואתה לא יכול לפנות להורים או לבית הספר. אין פתרונות נגישים. אז כן מציעים לנו בבית הספר הרצאות, וסדנאות וכל מיני דברים כאלה. ומדי פעם מביאים מישהו שיספר את הסיפור חיים שלו, ואיך הוא יצא מהתמכרות. אבל בסופו של דבר אין פרקטיקה בנוגע למכורים, לא עכשיויים ולא מכורים בעתיד. וזה משהו שנורא חשוב להביא למערכת החינוך, ובעצם להביא נציגות כלשהי, שהיא בלתי פורמלית. שתשמש לתלמידים האלה כמענה.

אבל זה קורה? את מציעה משהו שאת לא חווה אותו בבית הספר? זה לא משהו שקורה בעומר עכשיו, מפגש בלתי פורמלי שמדבר על זה?

אני אומרת שצריך להיות מענה בלתי פורמלי. יש את השיחות האלה בין התלמידים, יש תלמידים מכורים, שיש כאלה שגם מבינים שהם צריכים עזרה. שהם רוצים לצאת מזה. אבל זה מה שחסר. חסר הגוף הבלתי פורמלי הזה. זה מה שאני מנסה להגיד.

למה צריך גוף בלתי פורמלי?

כי אני לא יכול לפנות להורים, כדי שהם לא יתאכזבו ממני. אני לא יכול לפנות לבית הספר כי הם יעבירו להורים. אני תקוע פה במצב שאין לי למי לפנות. ואם יש עכשיו איזה מישהו שהוא לא עכשיו בתפקיד מורה או בתפקיד הורה, שאפשר לדבר אליו כחבר, והוא מעבר לכזה מסגרת של בית ספר, אז יהיה לתלמידים הרבה יותר קל לפנות. וגם אותו אדם יוכל לזהות את מה שקורה בבית הספר. להבין, הוא אמנם מצליח בשיעור מתמטיקה, אבל אחר כך, בהפסקה, הוא הולך למחששה, ומעביר שם את כל היום. והמורים לא רואים את זה, כי הוא היה במתמטיקה. אז אותו גוף בלתי פורמלי צריך להיות שם, ולמצוא את הדברים האלה.

זו נקודה מאוד חשובה. אני מחזק אותך מאוד. אני מאמין גדול מאוד במערכת הבלתי פורמלית. ואני מניח שרובכם יודעים שגם הייתי אחד מהאנשים שהובילו פה את הגדלת התקצוב של כל הגופים הבלתי פורמליים. אנחנו אומרים הרבה פעמים תנועות נוער, אבל יש גם את ארגוני הנוער, ויש שנות שירות, ויש מכינות, ויש חוגי סיירות. יש המון כלים לעשות את זה.

אני מחדד, לפחות מהצד שלי, אני לא בטוח שצריך שיהיה גוף בלתי פורמלי שזו תכליתו. מה שאנחנו צריכים לשאוף אליו כחברה זה שכמה שיותר בני ובנות נוער יקבלו את ההזדמנות לקחת חלק בפעילות לא פורמלית, ושבעצם שם לאפשר את המקום לשיח שהוא קצת פחות אמצעי. זה לא ההורים, זה לא בית הספר, אבל אני רק אומר, לא בטוח שצריך לעשות משהו אחר חדש.

אני חושב שהיא התכוונה לתת מהכלים שכבר יש, אבל גם נער שנמצא בבלתי פורמלי אחרי בית הספר, בזמן הזה הוא לא יעשן ולא ישתה. אז זה עוד איזה שהוא צעד בדרך למניעה. זה גם משהו חשוב.

אולי נעשה איזה מעבר מהיר, נמצא איתנו פה איל גלס, שהוא ממועצת ארגוני הילדים והנוער. איל, אני יודע שהכנת מצגת, אבל בוא תשקול האם צריך מצגת, או שפשוט תיתן התייחסות קצרה.

שלום, אני אתן התייחסות קצרה. אני לא אראה את המצגת, אני אגיד כמה דברים. קודם כל אני מבקש להגיד תודה, אתה אמרת את זה עכשיו, כרגע כשדיברת על מהלך מורכב ויוצא דופן של השלמת תיקצוב בכלל ארגוני הנוער. אנחנו חושבים שזה דבר שמנע משבר, הוא מייצר ודאות, הוא מאפשר לנו המשך של צמיחה, ודווקא בימים האלה הוא חשוב מאוד. היו גורמים נוספים שאנחנו מודים להם בסיפור הזה. אני מבקש קודם כל לנצל את ההזדמנות להגיד תודה לך, בשם ארגוני הנוער, על ההתגייסות, ולהגיד תודה בכלל על השותפות.

בהקשר של הנושא שעליו הוועדה הזאת מתכנסת, אני רוצה להגיד שלדעתי זה היה הגל השני של הקורונה. המצגת, שאני לא הולך להציג אותה, אלא רק להגיד עליה ממש כמה מלים בקצרה, נובמבר 2020, בעיצומו של הגל השני אנחנו קיימנו סקר, ביחד עם המשרד לחיזוק חברתי וקהילתי. היה סקר מקיף, הוא כלל 2300 נערים, בני ובנות נוער. והוא נקרא נוער בזמן הקורונה. הוא בא לבדוק מה הנוער אומר. מה הנוער מרגיש. בכדי שאנחנו נוכל ללמוד, על הדאגות, ועל העיסוקים, ועל החשיפה להתנהגויות סיכוניות, בדומה לדיון שאנחנו מקיימים פה היום. הסקר מוצג כחלק מחומר הרקע לוועדה.

מעבר לממצאים המעניינים בסקר אני חושב שהדבר המעניין בו, והדבר המעניין שקורה כאן, זה הניסיון לתת לנוער לדבר, ופחות להגיד מה אנחנו אומרים בשמו. אני חושב שהדברים שאמרו פה עד עכשיו הם מאוד ברורים ומאוד מעניינים.

אחד הממצאים בסקר מתייחס לחשיפה להתנהגויות סיכוניות, במגוון תחומים. נשירה מבית ספר, נשירה, גילויי מצוקה וחרדה, פגיעה ברשתות חברתיות. אלה שלושה דברים שעולים באחוזים יותר גבוהים מסמים ואלכוהול, אבל הם דברים שמעסיקים את הנוער. אני חושב שהתפקיד שלנו בארגוני הנוער, החינוך הלא פורמלי, יכול להיות שגם בחינוך הפורמלי, זה להתייחס לדברים האלה כאל חוליה חלשה, או חוליה הראשונה בשרשרת. התפקיד שלנו זה לזהות, ולהכיר את החוליות האלה, ולהגיב מהר.

אני רוצה להגיד שמבחינת מענים מקצועיים שלנו, בארגוני הנוער במועצה, אז אנחנו נענים וחשופים לאתגר הזה, אני חושב שתקופת הקורונה מעצימה את האתגר, אבל לא להתבלבל, זה היה משמעותי ונוכח גם בלי תקופת הקורונה. אני יכול להגיד שאנחנו מזהים את ההתפתחות בארגוני הנוער בכל מה שקשור לצורך ביצירת מענים מקצועיים, כדי לקדם, לסייע, ללוות, לתמוך את אותם ארגונים. אנחנו הקמנו מערך לליווי ותמיכה לאנשי מקצוע שפעילים בארגונים. אנחנו גאים מאוד שהצלחנו להקים את המערך הזה. אנחנו עושים את זה במשאבים באמת דלים, שעומדים לרשותנו.

אני רוצה להגיד שאנחנו נמשיך ללוות, לתמוך, ולקדם יותר ויותר ארגונים לעבודה יותר ויותר מקצועית בכל מה שקשור למענים שניתנים לבני הנוער. אנחנו בשביל להמשיך את זה מוכנים לחשוב מחוץ לקופסה, לשתף פעולה, לקבל סיוע, אם זה בהיבטים של משאבים, ואם זה בהיבטים מקצועיים.

ולסיכום אני רוצה להגיד את מה שאמרתי בראשית דבריי, יש פה הזדמנות שלנו להקשיב וללמוד ממה שמעסיק ומטריד את הנוער. אני חושב שזה החלק החשוב. זה ייחודי, זה לא קורה בכל ועדה או בכל דיון.

תודה רבה. אמרת פה כמה דברים טובים. אז אני מודה לך. השיתוף אתכם חשוב לנו מאוד. חשוב לנו לשמוע את הזווית של המועצה לשלום הילד. עו"ד עדי נעמת בבקשה.

תודה רבה. אני מאוד שמחה לראות את בני ובנות הנוער, שלוקחים חלק מהותי בדיון הזה. בתקופה האחרונה אנחנו היינו כן בדיונים שונים על ההתמכרות בסמים, אלכוהול, סיגריות, אלימות מכווונת, חרמות חברתיות. ומובן שהדברים האלו הם סימפטומים למצוקה גדולה שהיא חלק ממשבר הקורונה, והשפיעה הכי הרבה על ילדים ונוער. אנחנו רואים את העלייה המטאורית במצבי הסיכון. חלק מהמירוץ שלנו השבוע, בדיונים בוועדת החינוך והחוקה, בנוגע להנחיות הקורונה החדשות, זה לא לגדוע לבני ובנות הנוער את הרצף, את השגרה בלימודים. לא מהבחינה הלימודית, אלא כי הם צריכים להישאר בקשר עם בני גילם, עם גורמי החינוך. שמישהו יסתכל עליהם ויושיט להם יד ויאתר את מצבי הסיכון שלהם. אנחנו יודעים שמחקרים מראים שילדים ונוער במצבי סיכון כן משתפים מבוגר משמעותי. בשביל זה הם זקוקים לדמות משמעותית כדי לפנות אליה. ולכן צריך לפתוח את הדלת, גם הורים, אנשי חינוך, אנשי טיפול. וזו משימה קשה, שיש יועץ חינוכי אחד לאלף תלמידים בבית הספר.

וגם אנחנו בפרלמנט הנוער, במפגשי התייעצות, אני אגיד מה שצף, שהנוער זעק לסיוע רגשי וחברתי, להכללה של מפגשים קבועים של אנשי טיפול במסגרת בית ספרית, התאמת מענים מגוונים והעלאת מודעות. ערוצי התקשורת, למי הם פונים, ממי הם מבקשים עזרה. וכמו שאמר אחד הנערים, שצריך לאחות את כל השברים שנוצרו, וליצור איזו שהיא רשת בטחון לנוער.

וכרגע אני אגיד שמאוד מבורך לראות את התכנית של משרד החינוך. אני לא יודעת אם היא נעשתה בשיתוף עם הנוער, אבל אם רוצים לעשות את זה כמו שצריך יש לעשות את זה יחד, בהיוועצות, לדבר איתם כמו שנעשה בדיון הזה, גם מה שהוצג, זה חשוב וחיוני. אבל צריך להכניס את זה בתכניות לימודים שנתיות. לא כשעה פה ושם בכישורי חיים. להרחיב את המענים אחר הצהריים, חיזוק החוסן האישי, הרחבת מענים רגשיים לכולם לתמיכה, לכלל הנוער. לוודא שאכן התכנית הזאת היא מיושמת בשטח, ומוקצים לה הכוח אדם והמשאבים הנדרשים. תודה רבה.

חשוב רק, רם, להתייחס ולהגיד שתכנית שנכתבה במשרד החינוך גם התכנית ששרת החינוך הציעה לפני שבועיים, נכתבה בשיתוף מלא אתנו, וגם כל התהליך שאנחנו עובדים יחד עם אגף שפ"י שמתעסק בזה, אז אין ספק, רוב הטענות פה הן יותר על היישום ופחות על קבלת ההחלטות והמדיניות.

אני גם מחזק את מה שאתה אומר, וזה טוב שזה בשיתוף אתכם, וזה בסדר גמור שעדי, וזה תפקידה, תאתגר גם אתכם כל הזמן. אף פעם השיתוף הוא לא מספיק. אני עמדתי בראש התאחדות הסטודנטים הרבה שנים, וגם אנחנו ניסינו לעשות שיתוף עם הסטודנטים וזה אף פעם לא היה מספיק. וגם אתה, מה לעשות, מכיוון שהייתי בכובע דומה לשלך, בסוף אתה גם חלק מהמערכת, וכשאתה מייצג הרבה אנשים אז גם אתה, התיאום שלך עם המערכת הופך להיות גדול. ולכן זה טוב שגם התלמידים והתלמידות יהיו בתקשורת עם המערכת, זה חלק מהכוח אגב גם של המועצה, אני בטוח שאתם עושים את זה, לדעת שזה בסדר שהשטח יעשה דברים גם בלעדיכם. זה מחזק את היכולת שלכם לתת להם מענים. אז אלה קולות חשובים.

אני רוצה בבקשה לשמוע את שיהאב אלדין הרוש, נשמח קצת לשמוע לעומק מה קורה בחברה הערבית, או בכלל בעצם.

שלום, אני שיהאב, נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית, מטייבה, בכיתה יב'. אם נחזור אחורה, כמה שנים, אנחנו נשים לב שהשתמשות באלכוהול, בסמים, ואפילו העישון, היו מתחילים כמעט בגיל שמונה עשרה, משהו כזה. אבל לצערנו היום אנחנו רואים שכל הדברים האלה מתחילים מגיל קטן מאוד. קטן לגמרי. כמעט מגיל שלוש עשרה, משהו כזה.

אני אגיד משהו שקראתי באופן אישי, לפני כמה זמן הייתי באיזו פגישה בתנועת נוער. כשסיימנו יצאנו, בא אליי מישהו, קטן, נראה בכיתה ח'. אז הוא שאל אותי סליחה, יש לך נייר גלגול. זה המשתמשים בו לעשן סמים. אז אני שאלתי אותו למה, מה אתה רוצה, והתחלתי לספר לו שזה משהו לא טוב, זה מזיק לבריאות. אז אחרי כמעט עשר דקות, או חמש עשרה דקות של הסברים וככה, הוא הסתכל עליי ואמר לי, הופה, אתה לא גבר, אתה לא מעשן. אז הבעיה הרצינית היום היא שרוב בני הנוער מקשרים את העישון והסמים והאלכוהול שאם אתה עושה את כל זה אתה גבר, אתה גיבור, אתה מלך. אז זאת בעיה שחייבים לטפל בה.

אבל הבעיה הזאת לא עוצרת כאן. אלא ממשיכה, בני הנוער האלה עושים את כל זה גם בבית הספר. הם מוכרים אחד לשני, משכנעים זה את זה להשתמש במוצרים האלה. בקיצור הם כל יום מושכים מישהו לדבר הרע הזה.

אבל השאלה המעניינת לכולם מה הנהלת בית הספר עושים, מה מערכת החינוך עושה לגבי הדבר הזה. רוב המורים, ואפילו המנהלים כשרואים שיש בקבוק בירה לתלמיד בבית הספר, הם סתם באים, לוקחים אותו, ופשוט אומרים תשמע, בוא נשכח שזה קרה, בוא נתחיל מחדש. אל תתקרב עוד פעם לדברים האלה. וכולנו יודעים שזה בכלל לא יקרה.

לכן הבעיה לא באה רק מהתלמידים ומהנוער, אלא ממשיכה מהנהלות בתי הספר, מערכת החינוך. אנחנו רואים שיש פחות התעניינות לטפל בבעיה הזו.

יש פחות התעניינות, או שפשוט לא מצליחים לטפל או לתת מענה?

שני הדברים. אם באים ואומרים אל תשתו, אל תשתמשו בסמים, התלמידים רוצים דווקא להשתמש. אז צריך לחפש דרך כדי נכונה, לא כל הזמן אומרים אסור אסור.

הבנתי. זה נושא יותר עמוק, שלא נצליח להיכנס לכולו כרגע. אבל תודה רבה. אני שמח לשמוע אותך, ויישר כוח גם למועצת התלמידים שבאמת העלו פה ככה הרבה תלמידים ותלמידות מכל רחבי הארץ.

מאיה קידר, בבקשה.

שלום, קוראים לי מאיה קידר, אני מאשקלון, והיום אני עושה שנת שירות ביבנה.

באיזו מסגרת את עושה את השנת שירות?

מטעם עמותת לשובע. אנחנו נותנים מענה כל יום אחרי בית ספר לתלמידים לבוא לפה, לקבל ארוחת צהריים, לימודים, פעילות שהיא ערכית, חינוכית וחברתית.

ולי באמת יצא הרבה פעמים, עם חניכים שלי, ובמיוחד שהם בשכונות האלה, להיות איתם בשיח בנוגע לאלכוהול ולסמים. ולצערי הרב ילדים בכיתה ו' מדברים איתי על זה.

לפי דעתי דבר מאוד משמעותי שיכול לקדם את זה שלאנשים בחברה הבלתי פורמלית יהיו את הכלים איך לבוא ולדבר על זה, כי הם אלה שנחשפים לזה. אני הייתי מרכזת בצופים לפני כן, ולא ידעתי איך להגיד למדריכות בכיתה י' איך לדבר על זה עם חניכים שלהן של כיתה ח', שהם שנה מתחתיהן, והם בעצמם לא יודעים להתמודד עם זה. יותר קל לדבר עם חברה שלי שהיא שנה מעליי, או מדריכה שלי או כל אדם אחר מאשר לפנות לבנאדם שאני מרגישה שלא באמת באותו כובע כמו שלי בתור נערה.

הזוית הזאת כבר נאמרה מקודם, ואת צודקת, באמת שינש"נים איפה שהם נמצאים זה מצויין. לצערי הרב אנחנו לא נמצאים בכמויות גדולות של שינשי"נים ברחבי הארץ, והיכולת של הגוף הזה כפלטפורמה לתת מענה היא פשוט מצומצמת מידיי. הלוואי והמדינה תכיר בכלי המדהים בזה, גם לבני הנוער וגם לכלל החברה הישראלית, ואז יהיו הרבה יותר שינשי"נים פרוסים ברחבי הארץ, והמענה הזה יהיה יותר גדול. אפשר לשמוע מהדיבור שלי שגם אני עשיתי שנת שירות, אבל זה סיפור אחר.

אני חושב שצריך להגיד, זה נכון שיש יתרון מובנה למערכת הלא פורמלית, ועדיין יש הרבה מאוד מורים ומורות, וצוותים חינוכיים, שאני בטוח שיודעים לתת קשב, יודעים לשמור גם על הסיפור האישי של התלמיד או התלמידה שמספרים להם שהם עוברים משהו, לא משנה, כל סיפור. וצריך לזכור רגע שגם הם שם כדי לתת מענה, מורים, מורות. לתת מענה, להתמודד, להקשיב לכם בהפסקות, אחרי בית ספר. אנני מכין את האתגר, באמת מבין אותו. אבל נראה לי שצריך כל הזמן גם לסגור את זה. בואו לא נוציא אותם מהמשוואה.

אני מסכימה, הרבה מתוך הבנה הרבה פעמים מורים צריכים להתעסק יותר בתחום הלימודי, והתחום החינוכי הוא מאוד מאוד רחב. אם זה משפחתי, או חברתי. הרבה פעמים מתפספסים הדברים הקטנים. כשיש מורה אחד על ארבעים תלמידים זה דבר שהוא מתפספס, וזה לגיטימי. בשנייה שיהיה למורים ובכללי לחברה החינוכית שפועלת בכלים של איך לעשות את זה ברמה היומיומית, של לשאול ילדה, חניכה או תלמידה, שיודעים שהיא יוצאת הערב, אם יש לה איך לחזור, זה לא דבר שלצערי תמיד קורה. זה נובע הרבה פעמים מחוסר פנאי, או מחוסר יכולת, והרבה פעמים יש המון כוונה טובה. וזה משהו שלפי דעתי, מתוך השטח, דבר שמאוד יתרום.

בקצרה, אני בן שבעים ושלוש, היום יש לי יום הולדת.

מזל טוב!

תודה. אני עיתונאי במקצועי, ולפני ארבעים שנה שימשתי כעובד סוציאלי מטפל במכורים לסמים קשים. עכשיו הביטו, אני יושב נדהם מכל מיני התבטאויות. כשאני שומע את התלמידה הנחמדה מעומר שואלת בתמימות שאלה עניינית – איך אני מזהה משתמש מכור וכו'. אני נזכר שלפני שלושים וארבע שנים, בדיוק בימים האלה, יומיים שלושה לפני הסילבסטר, נהגתי לצאת גם עם מכורים נקיים מהמטופלים שלי שנגמלו, לבתי ספר. לא אשכח את אותו יום שהיינו במקיף ו' בבאר שבע. אחרי אותו מסר שהעברנו לתלמידים, גם אני וגם המדריכים, הנגמלים, ניגש אלינו תלמיד, הוציא כדור אקסטזי, והודה לנו. והוא התוודה עם זה התכוננתי בעוד יומיים לצאת למועדון הפורום בבאר שבע, לתפוס ראש, ולהרגיש טוב. אני כרגע יושב ואני שומע תלי תלים תכניות למיניהן. מאוד מזכיר לי שעה, שעה וחצי של פוליטיקה יחצ"נית. לא שמעתי פה ולו איזכור אחד לגבי שימוש באותם אנשים שעשו מסע, אמיץ, מורכב, קשה, מהתחתית, מהמיץ של הזבל, ועד לשיקום טוטאלי נורמטיבי, שחלקם כיום עוסקים בעיסוקים חינוכיים טיפוליים, בקהילות טיפוליות וכו'.

ואני שואל שאלה, מדוע לא משתמשים באותו משאב נהדר. תודה רבה.

תודה רבה לך. שאלה טובה. זווית חשובה מאוד.

צהריים טובים, אני מנהלת בי"ס מקיף ו' באשדוד, מתרגשת כמו הילדים. אני רוצה להציג מה נעשה בבית הספר אצלי. אצלי המדריכה המחוזית נמצאת בבית הספר, שמה ירדנה, היא גם פה בוועדה. ביחד עם המב"סית ועם התלמידים שלי, המאוד מאוד מוכשרים. לקחנו את כל מה שאמרת, ואגב דיברתם מאוד מאוד יפה, ולקחנו את כל מה שדיברתם בעצם, ועשינו הקלטה אצלנו בבית ספר. לקחנו את הקבוצה המקסימה הזאת של עמיתים, הפכנו אותם למנהיגים צעירים. זאת אומרת שהם לא מתעסקים רק בפעילות פרואקטיבית בתחום מניעת חומרים ממכרים. כמובן בשכבת ז' מניעת עישון, בדגש על סיגריות אלקטרוניות, חדש שצריך לטפל. בכל אחת מהשכבות, הציגו את זה קודם, ואני לא אתייחס. מה שכאן עשינו, יש מערך של חניכויות שונות, שנעשות, כי אחת הבנות שם דיברה שאין להם בעצם למי לפנות. אני יכולה להגיד בגאווה גדולה, אלף יש להן לפנות פה אחת לשנייה. והנושא השני זה שיש להם צוות שיודע היטב מה לעשות כשילדים יש להם קושי.

מה הילדים עושים אצלנו בבית הספר, הם חונכים אחד את השני, וכותבים אחד עם השני כל מיני תכנים. אתה תראה אותם פה על ספסלים יושבים בחוץ ומדברים. הם מעבירים סדנאות ופעילויות, ואז הם יוצרים את הקשר של אחים בוגרים, שאם יש קושי, כמו שתיארתם קודם, אז יש להם עם מי לדבר. מעודדים את קבלת השונה, ומעודדים בעיקר לקחת אחריות ולא לעמוד מהצד.

יש לנו עבודה גם מול הצוות החינוכי וההורים. ובעצם בעצם, הכי חשוב בעיניי זה התמיכה פה אחת של השנייה. יש לנו עוד דרך, אבל אני חייבת להגיד, בהתייחסות למה שאמרתם קודם, שחייבים לייצר מודלים בית ספריים. לעשות יום עצירה ארצי, כמו שעשינו בנושא אלימות, שכל מדינת ישראל מדברת את זה, ולתת לנו בתי הספר לעשות את מה שאנחנו מבינים. הסיפור הוא צריבה במודעות. אפשר לעשות קמפיינים. הסיפור של להעלות למודעות הוא קריטי. אני חושבת שהכוח פה הוא בנוער, שיודע לעשות את זה היטב. תודה רבה.

יישר כוח. המערכת הבית ספרית, מרמת המנהלות ומנהלים, וכל הצוות, אתם שם, יום יום, חיים את היכולת לתת מענה ולהבין את הצרכים. אז תודה רבה.

אנחנו מתקרבים לסיום. יהיו עוד ממש דוברים בודדים. אם יש למישהו משהו שמאוד קריטי לו לומר.

אני מור לוי, אני תלמידת שכבה י"א', מקבוצת עמיתים. אנחנו בשבוע האחרון בנינו חדר למניעת התנהגויות סיכוניות, יחד עם היחידה לבטחון. אליו אנחנו מכניסים תלמידים משכבות י', ובבית הספר אצלנו יש בערך שמונה עשרה כיתות י'. ובפעילות אנחנו מדמים מצב של מסיבה, שבו אנחנו מציגים סיטואציות שונות. אנחנו משתפים את התלמידים, ולאחר כל סיטואציה אנחנו מפתחים דיון בגובה העיניים. ככה הדיון והשיח הרבה יותר פתוח. אנחנו מעלים שאלות, כמו מדוע בני נוער שותים, איך מזהים את הגבול שלי, מה ההבדל בין הגבול הפנימי לחיצוני, איך אני מתמודדת עם לחץ חברתי, ושאלות בסגנון הזה. אנחנו משתמשים במשקפיים ברמות שונות של שתיה, ואפילו שימוש בסמים. וכך אנחנו נותנים לילדים תחושה איך מרגישים כששותים יותר מידיי.

אנחנו בקבוצת עמיתים חושבים שפעילות בסגנונות כאלה באופן חווייתי יותר יכולים להשפיע יותר. והמטרה שלנו זה באמת להעלות מודעות למצבי סיכון, ולפתח חוסן להתמודד עם לחץ חברתי, לדעת להפעיל שיקולי דעת ואיך להתמודד ולהגיב במצבים כאלה.

גם חשוב לומר שאנחנו רוצים לבקש להגביר את האכיפה. כי אנחנו חושבים שזה בעיקר משהו שיכול לעזור, אולי לא למנוע, אבל אולי להוריד את הכמות של בני הנוער שמשתמשים באלכוהול וסיגריות. כי בשנים האחרונות אנחנו רואים שהגיל שבו ילדים צורכים אלכוהול וסיגריות הולך ויורד. ואין באמת אכיפה לזה. אם ילד רוצה ללכת ולקנות הוא פשוט יכול ללכת, ולא תמיד שואלים אותו, לא על תעודת זהות ולא על גיל. ואנחנו רואים את זה גם בסביבת בית הספר, וגם בעבודה, בכל מקום אחר.

אבל את חושבת שבאמת, נגיד ותהיה אכיפה מאוד מאוד מוגברת, בסוף אתם יודעים היטב איך לעקוף כל דבר כזה. בסוף המדינה צריכה להחליט איפה היא משקיעה משאבים. אני שואל בכנות מה דעתך, אין תשובה אחת נכונה, אבל זה יעזור אם באמת תהיה אכיפה?

אני מסכימה איתך שאם מישהו רוצה להשיג את זה הוא ישיג. אם זה לשלוח חבר, או הורה. אבל אני חושבת שלא כל ההורים יודעים שהילדים שלהם מעשנים. ואם נגיד זה יהיה פחות נגיש בחנויות אז יהיה לילדים יותר אפשרות להגיע לזה לבד.

זה נכון, זה לא משהו שצריך להזניח. אני רק תוהה איזה אחוז זה באמת יוריד.

צריך גם שהנוער עצמו לא ירצה לשתות ולא ירצה לעשן. ברגע שזה יבוא ממנו הוא לא יבקש כל פעם פרצות איך.

שלום, אני רק רוצה להגיד שאומנויות ומקיף סלאמה ממש ממש רוצים לדבר.

אני ממקיף סלאמה. אני מאוד מודה לכם שנתתם לנו את הבמה להשתתף בדיון חשוב מאוד כמו זה. אני רואה מאוד שתיה מופרזת ואלכוהול, ושתיית משקאות אנרגיה ושימוש בסמים וסיגריה אלקטרונית וכו'. וזה קשור למצב הנוער. אני רואה שהם משתמשים בחומרים האלה, הם קורבנות החיים. רוצים לדאוג להעלות את המודעות בין בני הנוער שלנו, בחברה הערבית. וגם אנחנו יש לנו אחים, ואני דואגת מאוד לאח שלי. וגם לעמית שלי בכיתה. ולא רוצה שהמצב הבריאותי והנפשי שלהם יתדרדר. ויהיו מסגרות לנער שידאגו לשלב אותם אחרי הצהריים, כמו כן דמויות משמעותיות עבור הנערים.

אנחנו זכינו שהיועצת בבית ספרנו היא גם המב"סית והמדריכה בנושא. תודה.

תודה רבה. אני ראיתי שהקראת את הדברים שלך. יש משהו שאת רוצה להגיד, מהלב, לספר?

כן, אני מבקשת גם כן, אנחנו מבקשות תקציב לעמיתים, כי כבר שנתיים אנחנו בלי תקציב. השנה הקודמת אנחנו עשינו גם כן כמו סרטים, וזה היה בלי תקציב.

לא היה תקציב מדינה. הצלחנו להעביר תקציב, ולאט לאט דברים ישתחררו, והכספים ירדו לשטח.

כן, אבל התקציב הזה לבניית מסגרות לאחרי הצהריים, שישרתו את הנוער.

כמות הזמן שהשקעתי בזה היא אין סופית, כולל סוף השבוע האחרון להעביר תקציבים שלא עברו בזמן. ועוד מעט אגב, באחת יש דיון בוועדת כספים שאמור להעביר עוד כספים. אבל רגדע אני שם את זה בצד.

ממשרד העלייה והקליטה, בבקשה.

לי קוראים אורנה יוסף, אני עובדת סוציאלית מחוזית, מחוז תל אביב והמרכז, ממשרד העלייה והקליטה. עבורי זה מרתק לשמוע את התלמידים הנהדרים האלה. זה האמירות האמיתיות והאותנטיות מהשטח. וחשוב לי להגיד שכל הדברים שנאמרו עד עכשיו הם מאוד חשובים, וכדאי וחשוב שימשיכו להתקיים, בכל הפעילויות שהציגו לפניי.

אבל אני כן רוצה להגיד אבל. ככה היה חסר לי בשיח שכל הפעילויות האלה מותאמות בשפה, ובתרבות, לתלמידים העולים שזה חלק שהוא מאוד מאוד חשוב. כלומר השיח הזה, שמגיע אליהם בשפה שלהם, ומותאם תרבותית למה שהם מכירים ויודעים, הוא שיח שהוא חשוב להתקיים באופן שמותאם להם. בלי זה לא יכול בעצם להגיע ולמנוע ולהגיע למטרות שאנחנו רוצים להגיע אליהן.

אני חושבת, ואז שואלים איך עושים את זה, אין פתרונות קסם, כמו כל תחום אחר. אני חושבת שיש חובה לחתור ולא לוותר, לשתף את התלמידים העולים. אם יש אפשרות לגייס אנשי מקצוע דוברי שפה זה מצויין. אני יודעת שמאוד קשה לגייס אנשי מקצוע דוברי שפה כמעט בכל התחומים. זה קושי שהוא ידוע ומוכר לצערי. אבל אם אין את אנשי המקצוע אז מדריכים, או כל אנשי תומכי חינוך שיכולים באמת לעשות את העבודה הזאת לא פחות טוב. לגייס את אנשי המקצוע הטובים. לא לוותר לתלמידים ולא לוותר להורים, שמתקשים לגעת בתחומים האלה כמו שאר ההורים. אני מאמינה שלהם, להורים עולים כמה וכמה יותר מהורים אחרים, ותיקים. אז באמת לא לוותר, ולנסות לגייס אותם לטובת הילדים והבני נוער. זה מאוד קריטי, מאוד חשוב.

ובאמת בני הנוער שנמצאים פה הם נציגות נפלאה, ואני בטוחה שיש פה חבר'ה עם כוחות, ויש להם את הכוחות לעלות ולדבר על ההתמודדות עם ההתמכרויות לסמים ואלכוהול. אבל לצערי, לצערנו כחברה, אני מאמינה שהחלק שלא מוצג כאן, שלא יודע ולא יכול להעלות את קולו או להראות את פניו, לא נמצא פה. איך אנחנו מגיעים אליהם. מי אלה התלמידים האלה, שאנחנו לא שומעים את קולם בזום.

לצערי הקול גדול, וככה גם מהמחקרים שעולים בשנים האחרונות עולה כי בני נוער עולים, בעיקר עולים מחבר העמים ויוצאי אתיופיה הם נציגות באחוזים מאוד גבוהים בשימוש באלכוהול וסמים. וזה משהו שצריך להיאמר ולהיות מטופל במסגרות.

אנחנו במשרד העליה והקליטה בשנים האחרונות אמנם עושים עבודה משותפת עם משרד הרווחה, ומתקצבים אנשי מקצוע דוברי שפה, בעיקר באמהרית, רוסית, צרפתית, בניסיון לגייס עוד אנשי מקצוע בשפות נוספות, שרואים צורך שעולה, כשאנחנו נכנסים יותר ויותר לתחום הזה. ובאמת עושים עבודה ברשויות בהן יש את היחידות לטיפול בהתמכרויות. טיפול ייחודי, מותאם בשפה, מותאם בתרבות. וזה לא מספיק. אנחנו בעצם משרד ממשלתי שמשלים מענים. אנחנו לא המענה העיקרי, הנותן מענה בתחום הזה. אנחנו נותנים טיפולים ותכניות משלימות. זה לא מספיק. אנחנו צריכים לגייס עוד כוחות לטובת העניין הזה. תודה רבה על ההזדמנות.

תודה רבה אורה. אני שמח שדיברת, מכיוון שבאמת כמו שאמרת אתם משרד שנותן מענה משלים, אבל המענה המשלים הזה הוא חלק מהעניין. כלומר אף אחד לבד לא יכול. השיתוף פעולה, גם של החברה האזרחית, אותם ארגונים בלתי פורמלים, וגם של כל משרדי הממשלה. זה לא רק אתגר של משרד החינוך. עם מועצת התלמידים, איתנו ככנסת. זה חייב לעבוד ביחד. אני אשמח שאת, אתם, תהיו שותפים בדיונים פה. אני יודע שהשרה הנהדרת רוצה את זה, זה חשוב לה. אני מזמין אתכם לפה להיות שותפים שלנו.

אני אתן לעומר שחר כיו"ר מועצת התלמידים לסכם את הדברים מהצד שלו. עומר בבקשה.

קודם כל אני רוצה להודות לכל הנוער המדהים, שנכנסו, בין אם דיברו או לא דיברו. העלו את הנקודות בצורה שהיא מדהימה. עוד נקודה שלא הספקנו להעלות וכן חשוב לי להגיד זה כל נושא הדוגמא האישית מטעם מערכת החינוך. המורים שלנו שלרוב לא נחשפים, ולא מעשנים מול תלמידים. אבל יש מקרים שהם מעשנים טיפה מחוץ לבית הספר וחושבים שלא רואים אותם. זה משמש דוגמא רעה. כוכבי רשת, מדריכים, גם בחינוך בלתי פורמלי, הרבה פעמים זה נראה כאילו אה, בסדר, זו לא מערכת חינוך אז אני יכול להראות משהו שהוא טיפה אחר, כדי להתקרב אולי לחניכים. ואז יוצא מצב של דוגמא שהיא טיפה הפוכה.

בכללי, כל נושא האלכוהול ועישון, זה הפך להיות איזה שהוא טרנד חברתי. שיהאב התייחס לזה ואמר שהגיל הממוצע של משתמשים ירד. וזה עצוב, כי בסוף אני זוכר שהייתי בכיתה ז', כשהייתי רואה בלו או אקסל הייתי נלחץ. הייתי אומר מה זה, אני לא יודע מה יקרה לי מזה. והיום אני רואה ילדים בכיתה ז' מעלים סטורי ומתלהבים וחושבים שזה בסדר וטוב ותקין שילד בכיתה ז' יושב ושותה ומעשן.

אני מודה מאוד על הדיון הזה. אני חושב שהוא משמעותי, וגם נמשיך את התהליך אחרי זה גם עם משרד החינוך, גם אתכם כוועדה, כדי לראות איך אנחנו ממגרים את התופעה הזאת של ההתמכרויות.

ומשפט אחרון בנושא ערב השנה החדשה, שממש ככה קרוב אלינו. אנחנו יצאנו בשיתוף פעולה עם השפ"י. יצאה איגרת לכל התלמידים שהיא לאו דווקא להגיד להם אל תשתו או אל תעשו. אלא יותר, אם כבר קרה מקרה, איך אפשר להתנהל כשחבר שלך שיכור, מה צריך לעשות. ואני במסגרת הזאת אאחל גם לכל מי שכן יוצא ומבלה לשמור על עצמו, ושיהיה בסדר, גם קורונה וגם התנהגויות סיכוניות. ותודה לך רם. זה לא מובן מאליו בכלל.

תודה רבה עומר. באמת מחזק כל מילה שאמרת. באמת מאוד מתחבר ושמח, בעיקר על ההבנה של המורכבות, ולא לחשוב שאנחנו באמת מחר בבוקר נגיד לאנשים עכשיו, תלמידים ותלמידות בסילבסטר לא לצאת. אנחנו צריכים להתמודד, למנוע ולהקטין סיכונים.

תודה רבה על הדיון, תודה רבה לך על האוזן הקשבת לבני הנוער. הנושא של מיזעור נזקים עלה פה הרבה מאוד בשיח של בני הנוער, ורק אומר שאנחנו גם הטמענו את זה בתכניות שלנו בבית ספר, פירסמנו מערך שיעור שמתייחס לנקודה הזאת של מיזעור נזקים. של אם באמת שותים אז מה עושים. כשהמסר הוא שלא כדאי ולא מומלץ, ותברר למה אתה שותה. אבל יחד עם זאת, כשנקלעת לסיטואציה מהם הדברים שכדאי לעשות. וזה מאוד מתכתב עם האיגרת שמועצת תלמידים ונוער הארצית מפרסמת.

יש עוד הרבה מאוד עבודה. ותודה על הדלת הפתוחה הזאת.

תודה רבה. אני משתדל, וגם צריך להגיד שהצוות שלי, ובמיוחד אביגיל שמלווה את הוועדה, דואג כל הזמן שגם אני זוכר שהתפקיד שלנו הוא גם להקשיב כל הזמן. אז אנחנו משתדלים מאוד.

יש לי הרבה דברים להגיד. אני בעיקר אבל רוצה להדגיש את זה שבאמת מבחינתי זאת תפיסת עולם לשמוע. בכל הקשר כמעט שאנחנו מתעסקים בו. את מי שחווה את האתגר, בהקשר הזה בעיקר בני ובנות נוער. אגב גם צעירים אחרי שירות צבאי. ראינו את זה פה בכל מיני נתונים שעלו בוועדה בשבועות האחרונים. למשל ספציפית בסוגיית הקנביס, הרבה מאוד אתגרים גם בגילאי עשרים וארבע עד שלושים וקצת. זה לא רק אתגר בקרב בני נוער. אבל כמובן גם היכולת שלנו כמדינה לתת מענים באמצעות המשרדים הממשלתיים בתוך המערכת החינוכית זה יותר קל. יש מסגרות הרבה יותר טובות, המענים יותר טובים. גם ההתייחסות של ההורים, של הקהילה. זה לא פשוט, אבל יותר פשוט לתת מענה באמצעים האלה, מאשר אחר כך כשנכנסים למערכת הצבאית, או שנת שירות, כל אחד מה שהוא עושה. זה פשוט נהיה יותר קשה, המעטפת הממשלתית היא הרבה יותר מורכבת.

אני באמת מתחבר לדברים של עומר, ופה אני רוצה להודות לך כיושב ראש המועצה, ולכל מי שלוקח חלק. קיבלנו פה זוויות מצויינות. גם משיהאב, גם מאיה מעומר נתנה זווית טובה. השנת שירות, שאמרתי שאני מתוסכל מכך שעוד לא הצלחנו לגרום לכך שיהיו הרבה יותר שינשי"נים בישראל, אבל זה עוד דבר שאני מקווה שהממשלה הזאת תחזיק הרבה שנים כדי שנעשה עוד הרבה שינויים.

אני פה באמת משתדל להיות אוזן קשבת שלכם. אתם אגב יכולים גם למצוא אותי לא רק פה בוועדה. אם מישהו רצה לדבר ולא הספיק או שרצה להגיד משהו, תכתבו, באינסטגרם, או למי שעוד יש פייסבוק. אז בכיף, בכל מקום באמת אנחנו שם, וזמינים.

תודה רבה, אני סוגר את הדיון, וכמו שאני אומר בכל דיון, מבטיח גם עכשיו – אנחנו פה, ממשיכים לעקוב, לתת מענים, גם עם המשרדים, גם אתכם, גם עם החברה האזרחית, עם כל מי שאפשר. וזמינים גם לראות איפה אנחנו מפספסים. המערכת החינוכית פה באתגר, היה אתמול דיון סוער בוועדת החינוך, עדי התייחסה לזה. תוך כדי סיטואציית קורונה מאוד מאוד קשה שמתרגשת עלינו, וכמובן שכל החלטה על לסגור, על לעבור לזום, היא משפיעה דרמטית גם מיידית וגם לטווח הארוך. אנחנו מאוד מודעים לזה. הייתי די מעורב אתמול בהחלטות כדי לנסות לייצר איזון מסויים. אבל זה ברור שהפגיעה היא מאוד מאוד משמעותית.

תודה רבה לכולם. אם אתם רוצים אתם יכולים לעבור לצפות בדיון שלנו ושל ועדת הבריאות, שקשור גם לסוגיה של התמכרויות, והמעבר של המענה לקופות החולים. זה דיון אחר. תודה רבה ויום נעים. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:15.