פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



44
ועדת החוקה, חוק ומשפט
26/12/2021


מושב שני




פרוטוקול מס' 146
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום ראשון, כ"ב בטבת התשפ"ב (26 בדצמבר 2021), שעה 14:00

עבודת ועדות החריגים לנושא הכניסה והיציאה מישראל בשל הגבלות הקורונה.

חברי הוועדה: גלעד קריב – היו"ר
גבי לסקי – מ"מ היו"ר
יום טוב חי כלפון
אורי מקלב
אוסאמה סעדי

יעקב אשר
איתמר בן גביר
אלון טל
שמחה רוטמן

סגן השר אביר קארה
תומר מוסקוביץ - מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים

נטלי אור חן - סגנית ראש מינהל האוכלוסין, רשות ההגירה והאוכלוסין, משרד הפנים

מיכל יוספוף - ראש אגף אוכלוסיות זמניות, רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים

אמנון שמואלי - רשות ההגירה והאוכלוסין, משרד הפנים

עירית ויסבלום - עו"ד, הלשכה המשפטית, רשות ההגירה והאוכלוסין, משרד הפנים

עדית ריס - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

ד"ר אשר שלמון - מנהל המחלקה ליחסים בין-לאומיים, משרד הבריאות

אייל סיסו - סמנכ"ל לעניינים קונסולריים, משרד החוץ

יעקב לבנה - מנהל מחלקת אירו-אסיה, חבר ועד העובדים, משרד החוץ

יניב בכר - מנהל אגף הפיקוח על הייצוא, משרד הכלכלה

מיכל וונש קוטלר - חברת כנסת לשעבר

דב ליפמן - חבר כנסת לשעבר

מיכל רפיד - עו"ד

פליאה קטנר - יו"ר "משפחות רוצות להתאחד"

נחמיה מלינוביץ - מנהל מחלקת מעורבות בתפוצות ויו"ר איגוד הישיבות

אורן פסטרנק - עו"ד, מייסד מחאת הריבון

הרב ד"ר זאב וורן גולדשטיין - הרב הראשי ליהודי דרום אפריקה

ליאור ברס - עו"ד, פעילה למען זכויות כניסת זרים לישראל

גור בליי

אסף פרידמן

אהובה שרון, חבר תרגומים

עבודת ועדות החריגים לנושא הכניסה והיציאה מישראל בשל הגבלות הקורונה. << נושא

צוהריים טובים לכולם. אני ש ומתנצל על העיכוב בפתיחת הדיון. חלקכם ראיתם את אינטנסיביות הדיונים הקודמים. אני מודה לכל מי שטרח וטרחה להגיע. מחמת ריבוי הנוכחים כאן בחדר אנחנו לא נזכיר את כל המשתתפים ולכן, ככל שאנשים מדברים, אנא הציגו את שמכם לפרוטוקול.

בפתח הדברים נציין את חברי הכנסת וחברי הכנסת לשעבר שיושבים יחד אתנו בדיון ואני מודה להם על הגעתם. מכובדי יושב ראש הוועדה הקודם חבר הכנסת יעקב אשר, חבר הכנסת יום טוב כלפון, חברת הכנסת לשעבר מיכל וונש קוטלר, חבר הכנסת שלעבר דב ליפמן, חבר הכנסת סעדי, סגן השר חבר הכנסת אביר קארה, חבר הכנסת מוסי רז וחברת הכנסת גבי לסקי. חבר הכנסת רוטמן יצטרף אלינו בעוד רגעים אחדים.

בפתיחה אני מבקש לומר שתי הערות קצרות. למרות שכבר עברנו לדיון אחר, גם הוא בענייני הקורונה, אני מבקש לומר שמבחינתי האירוע שקרה כן בדיון האחרון היה חציית קו אדום. אני לא עסוק בלמשטר אמירות כאלה ואחרות של חברי כנסת, אני מתאמץ גם לא למשטר אמירות של אנשים בכלל, בוודאי לא של מוזמנים ומוזמנות בוועדה, אבל תקנון הכנסת מעניק סמכות ברורה ליושב ראש גם להציב קווים אדומים, במסורה אבל להציב קווים אדומים. מבחינתי, בין אם הדברים ייאמרו על ידי מוזמן מן החוץ ובין אם הם ייאמרו על ידי חבר כנסת, כאשר חברי כנסת או מוזמנים יעברו לעולם דימויים שקשור בשואה ובקורבנותיה, הם לא ימשיכו לשבת בחדר הוועדה הזה ומי שרוצה לגשת ולהתלונן לוועדת האתיקה הלא קיימת או לגורם אחר – מוזמן לעשות כן. אבל כדי להודיע מעכשיו ועד תום כהונתי כיושב הוועדה שמי שבחדר הזה ישתמש בדימויים מעולם השואה, גם לא יזכה לשלוש קריאות. למי שיש שאלות, שיבדוק את הוראות התקנון ומה הן מאפשרות ליושב ראש.

זה מה שיקרה כאן. צר לי שזאת הפעם הראשונה שנאלצנו להוציא חבר כנסת מן הוועדה כי היה כאן אירוע שבו הקפדנו לא להוציא, אלא אנחנו הוצאנו את עצמנו להפסקה ובדין ודברים רגוע עם חבר הכנסת המוחה סיימנו את האירוע הזה. זו הפעם הראשונה בששת החודשים האחרונים שחבר כנסת מוצא מחדר הוועדה. זה שרף סבלנות אחד לניסיונות לשבש לאורך כל הדיון את היכולת של חברי כנסת אחרים לדבר, לקבל תשובות, שאלות, זה בסדר, זה במסגרת ההתנהלות הפרלמנטרית וצריך גם לזה להיות סבלנים. כאשר נחצה קו אדום של שימוש בדימויים מעולם השואה, התקנון יופעל בדרך העוקפת את שלוש הקריאות.

לגבי העניין בו אנחנו דנים. אנחנו ביום מאוד מאוד עמוס בעניין תקנות וגם באישור הצעת חוק שלממשלה חשוב שנקדם השבוע ובהקדם, ועל פניו היה פיתוי מבחינת לוחות הזמנים לבטל או לדחות את הדיון שאנחנו מקיימים עכשיו כי הדיון הזה לא קשור באישור תקנות, אין כאן לוחות זמנים קשיחים שאם לא נתכנס בקרים יקרו מאליהם. אנחנו עומדים על אי דחיית הדיון הזה מכיוון שלצערי הוא כבר נדחה משבוע שעבר אבל גם מחמת חשיבות העניין.

הדיון שלנו מוקדש היום לסוגיית הכניסה והיציאה מישראל, הן של אזרחים ותושבים ישראלים והן של קהלים נוספים. זה דיון עמוס היבטים ועמוס פנים. אנחנו יכולים לקיים רק בנושא הזה סדרת דיונים ארוכה ואני אומר מראש שהמטרה שלנו בדיון הזה היא להתקדם ביחד חברי וחברות כנסת ונציגי הממשלה בקידום פתרונות. לכן אני מבקש מחברי וחברות הכנסת, גם כשהם אומרים אמירות עקרוניות, לומר אותן בתמצית ויותר ללכת לכיוון הצעת הפתרונות.

אנחנו מנהלים כאן דיון משולב בשתי מערכות נורמטיביות כאשר המערכת הנורמטיבית הראשונה היא בכל סוגיית היציאה מישראל והעניין הזה כן מוגדר בתקנות שמגיעות לאישורה של הוועדה. התקנות, אם אינני טועה, אמורות לשוב לשולחן הוועדה בשבוע הקרוב, אותה רשימה של מדינות אדומות אסורות ביציאה ולצדן הקריטריונים של ועדת החריגים, של ההחרגה מאיסור היציאה. המערכת הנורמטיבית השנייה – היא לא מגיעה לדיון כאן בוועדה במובן של אישור תקנות או פעולה תחיקתית אחרת - זאת כל סוגיית הכניסה לישראל. לא אחזור בהרחבה על עמדתי שגם זה היה צריך להגיע לכאן בצורת תקנות. את זה נשאיר לדיונים שיש לנו בחודש הקרוב. המערכת הנורמטיבית השנייה היא חוק הכניסה לישראל. ההכרעות שמוכרעות מכוח החוק הזה, הנהלים שנקבעים על ידי שרת הפנים בהמלצת רשות האוכלוסין וההגירה שנציגיה יושבים כאן אתנו.

מכיוון שאנחנו לא עוסקים כרגע באישור, אנחנו נדבר על הדברים כמקשה אחת כך שחברי הכנסת והדוברים יוכלו להתייחס גם לזה וגם לזה. אני מבקש שננסה לראות איך אנחנו יוצאים כאן או עם הסכמות או לפחות עם חומר למחשבה לגורמים הממשלתיים. אמרתי בדיון הקודם מה ציפיותיי בכל הנוגע ליציאה מישראל, ואלה תקנות שיגיעו אלינו השבוע, והן לראות שינויים ובהמשך אני אתייחס ואומר איזה שינויים אני חושב שצריך להכניס בגוף התקנות. נשמע גם דברים מצד רשות האוכלוסין וההגירה, דברים שכבר נעשו לגבי הכניסה לישראל ונשמע עוד התייחסויות של חברי וחברות כנסת וחברי כנסת לשעבר.

יש לנו כמה בקשות של חברי כנסת שצריכים לצאת במהירות וחשוב לי לכבד אותם. יש לנו גם כמה אורחים מן החוץ. אנחנו ראשית נבקש מחבר הכנסת אשר, חבר הכנסת רוטמן וחבר הכנסת מוסי רז פתוח כי הם צריכים לצאת. נשמע גם את חברת הכנסת לשעבר מיכל וונש קוטלר שגם היא עתידה לצאת. אני אציע לחברי הכנסת שנשמע מעט התייחסויות של הממשלה ואז התייחסויות שלכם, אם מישהו ירצה לדבר. בניגוד למנהגו של היושב ראש, ננסה להיות כולנו תמציתיים כדי שכולם יצליחו לדבר.

חבר הכנסת אשר, בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש. אני חושב שהדיון הזה הוא דיון חשוב כי הוא יכול דווקא לעזור. כששומעים את הדברים כשהם לא תחת תקנות כאלה ואחרות אלא שומעים אותם יותר באופן כללי בעקבות אישורי תקנות למיניהן שאתם עסוקים בזה - ואני לא מפריע לכם בעניין הזה, ואני חושב שחברי הוועדה עושים כאן עבודה מצוינת - כן חשוב הדיון הזה כדי לראות כל מיני נקודות שאנחנו נחשפים אליהן במהלך התקופה הזאת ולתקן אותן תוך כדי תנועה, שזה אחד הדברים החשובים.

לגבי מה שאמרת בפתיח, לגבי הוצאת חברי כנסת מדיון בוועדה. שברת את השיא שלי באחד. אני הוצאתי אחד בכל התקופה.

אז עוד לא שברתי. תיקו. את הקודם לא הוצאתי. הוא נשאר ואנחנו יצאנו. זה חידוש פרלמנטרי.

תשמור על זה גם הלאה. זה בסדר גמור.

אני רוצה גם לשבח את האנשים שעובדים קשה מאוד בימים הללו. אף אחד לא יכול להבין את הכמויות ואת מה שקורה שם, ועם כל זה, כמו שאמרתי, חשוב לתקן תוך כדי תנועה ואני אעלה נקודות ונושאים שאני רואה לנכון להעלות אותם.

בנושא של מלוניות לזרים אין קריטריונים כל כך ברורים. לגבי ישראלים אנחנו יודעים שמי שנחשב מוגן, לא צריך להגיע למלונית. אני קורא לזה מוגן ואפשר לקרוא לזה בשם אחר, ירוק או לא ירוק. לפי הדברים שאנחנו יודעים, כאשר מגיעים זרים מוגנים – כפי שנקרה בהגדרה שלהם – הם נשלחים למלוניות.

אני אתן עוד דוגמאות. זרים או ישראלים שחוסנו בחוץ לארץ בחיסון אחד של ג'ונסון או מחוסנים בשתי מנות בחצי השנה האחרונה שבהגדרה הם נקראים מוגנים, יוצא שהזרים נשלחים לכל תקופת הבידוד והישראלים רק עד לקבלת התוצאה. מי שמחוסן שלוש פעמים, הוא משוחרר לבידוד ביתי. למה? אם אנחנו הולכים בכיוון של מה מוגן ומה לא מוגן, זה צריך להיות לכולם ואז גם הקריטריונים וגם בעבודה בשטח יהיו יותר ברורים ויותר מובנים. אני לא מבין את החלוקה הזאת וההבדל ביניהם. אני אומר את זה על סמך פניות שמגיעות אלי כל הזמן.

ישראלים או זרים בעלי תו ירוק בישראל או מחלימים פלוס חיסון או מחוסנים שתי מנות בתוך חצי שנה נחשבים למוגנים ונשלחים למלונית עד קבלת התוצאות. למה? הם בסך הכול עוברים בדיקה נוספת שהיא בדיקה שעושים לכולם ולכן למה לשלוח אותם להמתנה במלוניות? אגב, אדם זר שהגיע עם תו ירוק נשלח לשבעה ימים למלונית. כאן צריך הבהרה בנושא הזה ולכן אני חושב שחשוב מאוד לראות את הדברים האלה. לדעתי בעניין הזה צריך להיות נוהל אחיד. גם אם יחליטו שזה לא בידוד ביתי, הוא צריך להיות לפחות עד קבלת התוצאה השלילית ולא לאחר מכן. מי שיוצא חיובי בבדיקה בשדה התעופה, משלים את כל תקופת הבידוד במלונית.

אני אספר לכם סיפור מהימים האחרונים. זוג שהגיע לארץ, עברו בדיקה ונשלחו למלונית. הם מחוסנים. בבדיקה הבעל יצא חיובי והאישה שלילית. האישה שוחררה לביתה והבעל נשאר במלונית כשהוא כמו כל אחד אחר שנדבק היום בקהילה. זאת אומרת, מה ההבדל? האם יש סיבה מסוימת למה להשאיר אותו ולהפריד אותו מאשתו? היו תקופות שלא היו לנו חיסונים ולא היה לנו כלום, היינו במצב בו הפרדנו גם משפחות כשלא הייתה ברירה אבל היום אנחנו במצב אחר לכאורה. צריכה להיות איזושהי אחידות בדבר הזה.

לגבי ועדת החריגים במלונית. זה קיים בשדה או זה קיים במלונית עצמה? בתקופה שלי אני זוכר שזה התחיל ככה ואחר כך היה אחרת כדי להוריד את הפקק בשדה. שוב, זה דבר שמביא הרבה עימותים, הרבה רעש, הרבה עבודה. כדי לחסוך את העבודה עושים עבודה יותר גדולה. מה קורה לישראלים לא מחוסנים והם למעלה מגיל 70 שיש להם מקום בידוד אחר? האם יש להם דין אחר בעניין הזה? לפחות מה שהיה בעבר, היה. אני לא יודע קורה כרגע.

עוד שתי נקודות כי אני לא אהיה כאן אחר כך. בנושא של הוועדה ליציאת ישראלים למדינות אדומות. אני מבין שכנראה זה כן תוקן אבל אנחנו בזמנו קבענו שזמן ההמתנה לבקשות לא יהיה יותר מ-24 שעות. עומדים בזה?

כן. אנחנו נשמע את הנתונים.

אם דברים תוקנו, מבחינתי כאילו לא אמרתי אותם.

נקודה נוספת אדוני היושב ראש. אני חושב שצריך לקחת בחשבון אנשים שצריכים לצאת לצורך עסקים. יש מסלול מאוד מאוד מפרך שצריך לעבור דרך משרד ממשלתי כדי להגיד שזה עסק חיוני מאוד וכולי. הרבה אנשים לא מצליחים להגיע לדבר הזה למרות שמבחינת העסק שלהם זה משבר או לא משבר. אני אומר שוב, שנבין, אנחנו מדברים היום על עידן של מחוסנים עם בוסטר אחד, בוסטר שני, בוסטר שלישי והרביעי בדרך ואנחנו כנראה עדיין נהיה עם כל מיני ועדות כאלה ואחרות.

חבר הכנסת אשר, תשאיר קצת לחברים האחרים. אני חס על לוח הזמנים שלך.

תהיה לי אחר כך נסיעה ארוכה ואני אעקוב אחרי הדיון. אם ישכחו משהו, אני אודיע לך או למנהלת הוועדה.

בסדר. בכל זאת יש לך כאן מעמד בכיר.

יש נקודה אחת שקצת מציקה לי ולא רק לי אלא לכולם במקרה של זר שנשוי לישראלית. בואו נעצור את הדבר המדמם הזה כי הוא בלתי אפשרי.

התקדמנו בנושא הזה התקדמות גדולה. עוד לא נכנסנו לארץ המובטחת וננסה לעשות את זה היום.

שיהיה בהצלחה בכניסה לארץ המובטחת.

תודה ליושב ראש ועדת החוקה הקודם. חבר הכנסת רוטמן, בבקשה.

אני אשתדל לקצר וגם לדבר בראשי פרקים. אני מזכיר שלא זכור לי שקיבלנו תשובה ואני אשמח לתשובה בעניין הזה. לפי הבנתי החוק אומר במפורש שמישהו שאיננו תושב ישראל ומישהו שהוא תושב ארצות הברית או צרפת לצורך העניין והוא אזרח ישראלי, לכאורה אמור להיות מסוגל לחיות על הקו. החוק אומר בצורה מאוד ברורה שלא תוגבל יציאתו של אדם ממקום מגוריו הקבוע ומצד שני לא מגבילים כניסה של אזרחים. בדיון הקודם שנערך בנושא שמענו על איזשהו נוהל של כרטיס ל-90 ימים או כל מיני דברים כאלה שהוא אולי רלוונטי לאנשים שמתחילים עכשיו להיות תושבים במקום אחר, סטודנט שמתחיל עכשיו לימודים בחוץ לארץ או מישהו שעושה עכשיו רילוקיישן, אבל אנשים שמקום מגוריהם הקבוע הוא כך – הנוהל הזה צריך להיות מבוטל וצריך לעמוד על כך. אני מבקש אדוני היושב ראש, כשלא אהיה כאן, אני בטוח שתדרוש את התשובה הזאת. זה מה שנקרא תשלומים מהפעם הקודמת.

אמירה עקרונית שאני אומר אותה ואני אחזור ואומר אותה. אני חושב שבמסגרת המחויבות שלנו בחוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי שמדבר על מחויבות שלנו לקשר עם יהדות התפוצות ומדבר על המחויבות שלנו להיות פתוחים לעלייה, המשמעות מבחינתי – ואני מאוד מאוד מקווה שאשכנע בכך כמה שיותר אנשים – היא שמישהו שהוא זכאי לעלות לארץ על פי חוק השבות, צריך לאפשר לו כמה שיותר כניסה בדרך הדומה לישראלים אזרחי ישראל. בדיוק כדי לא להכביד על הליכי הטרום עלייה שלו, אם הוא עוד לא החליט על עלייה. זאת בדיוק כדי לייצר את הקשר הזה ולחזק את הקשר הזה עם יהדות התפוצות ובעיקר כדי לשקף את האמירה העקרונית שמדינת ישראל היא ביתם של כל היהודים בעולם. לאמירה הזאת צריכה להיות לא רק אמירה עקרונית אלא היא צריכה להיות עם תוכן ומשמעות, גם אם זה אומר שאנחנו נצטרך כתוצאה מזה לעשות עוד מלונית בידוד עם כל ההשלכות של הדבר הזה. לגבי העלות התקציבית, דיברנו על זה בדיון הראשון, יכול להיות שצריך לתת לזה גם מענה. לאמירה הזאת צריך שיהיה בשר ולא רק שהיא תישאר אמירה עקרונית.

לגבי איסורי היציאה. אני חוזר על מה שאמרנו בעבר. אדוני היושב ראש, גם אמרת בדיונים שגם אתה רואה חלק מהבעייתיות עין בעין אתי. אני חושב שאיסורי היציאה, במיוחד כאשר אנחנו נמצאים בגל אומיקרון שלפי הערכות שנמסרו לנו על ידי אנשי המקצוע, כנראה בעוד 5 שבועות פלוס-מינוס ישראל תהיה באותו סטטוס של כל המדינות האדומות מבחינת התפשטות ה-אומיקרון. הסיטואציה בה אנחנו אומרים לאנשים אל תצאו למדינות, אל תצאו עכשיו לטיול של חודש בארצות הברית לצורך העניין, מגבילה בזכות החוקתית שלהם בלי שום הצדקה, עם אפס הצדקה. לכן אני מבקש שכל נושא היציאה יישקל בצורה אחרת לחלוטין.

ספציפית לעבודת ועדת החוקים. אומרים שוועדת החריגים עומדת ב-24 שעות אבל לפי המידע אני מקבל, היא לא עומדת ב-24 שעות. מה זאת אומרת היא לא אומרת? היא מחזירה תשובה לקונית והתשובה הלקונית היא כדי לסמן וי שהיא ענתה, זהב בסדר גמור אבל זה לא נותן כלי לטיפול בבעיה וכדי להתחיל מחדש את ספירת ה-24 השעות.

אתה מדבר על ועדת החריגים ליציאה.

אני קיבלתי תלונות על שני הסוגים, אבל יכול להיות שאפשר למקד את זה. תשובה לקונית לא אומרת כלום. במקרה של כניסה, אלה אירועים אחרים כי אז גם מתמודדים עם נציגויות בחוץ לארץ ואז עולות שאלות אחרות. מה שקורה בתשובה לקונית, בן אם היא ניתנת בוועדת החריגים בישראל, בין אם היא ניתנת מהקונסוליה, שם לוחות הזמנים הם אחרים, כל הדבר הזה צריך לתת מענה אחר. אני חושב שלאור מסת התקנות וההגבלות שאנחנו מקבלים בוועדה עכשיו, אנחנו צריכים לשמוע במה שנקרא שטר ושוברו בצדו את הגדלת כוח האדם של ועדת החריגים בצורה ברורה כך שאנחנו נדע שבמקום שני צוותים, יש יותר. אם אנחנו מכפילים או משלשים או מרבעים את מספר האנשים שעכשיו יפנו, צריך לרבע את מספר הוועדות. זאת מתמטיקה פשוטה.

אדוני היושב ראש, אני סמוך ובטוח שבהמשך הדיון תעמוד על הדברים הללו יחד עם שאר חברי הוועדה. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת רז ואחריו חברת הכנסת לשעבר מיכל וונש קוטלר.

תודה אדוני היושב ראש. ברכות על איך שאתה מנהל את הדיונים האלה ובעיקר בגין התקרית הבוקר.

אנחנו עוד מעט שנתיים בתוך מגיפת הקורונה ואנחנו לא יודעים כמה זמן היא תימשך ובאיזה עוצמות. בהחלט מדי פעם יש צורך בסגירת השמיים כזו או אחרת.

אני רוצה להתמקד במספר דברים מאוד מצומצם שלדעתי אנחנו צריכים להבטיח אותם בכל מצב. ראשית, אני מדבר על משפחות. עסקתי הרבה בנושא של ילדים של ישראלים, בנושא של אלה שנולדו בהליך פונדקאות. נכון לרגע זה הילדים של ישראלים עד גיל 5, הם אלה שלא יכולים לחזור מחוץ לארץ לביקור משום שהם צריכים כאן בידוד ארוך וגם שם בידוד ארוך ואני לא יודע אם יש לי דרך לפתור את זה. כאן אני לא עומד במה שאתה אמרת אדוני היושב ראש. לעומת זאת, בנושא של בני זוג של ישראלים, נראה לי שצריך בהחלט לקבוע שיהיו להם תנאים זהים כמו לישראלים. בני זוג, אלה בני זוג מכל הסוגים והמינים ואני לא צריך לפרט. אני לא חושב שאפשר להמשיך את המצב הזה. אם היה מדובר בשבועיים או חודש, זה היה לא טוב ולא נעים אבל לא סוף העולם. אבל אני לא חושב שאפשר להמשיך עם המצב כפי שהוא כיום וצריך להסדיר את הבעיה הזאת באמצעות החלטה פשוטה שבן זוג של ישראלי, הוא כמו ישראלי. אם הוא לא התחסן, הוא כמו ישראלי שלא התחסן. אחרת אני לא רואה איך מתמודדים עם הדבר הזה.

הדבר הנוסף שאני רוצה לומר מתייחס לדברים שאמר קודם חבר הכנסת רוטמן. אני לא רוצה להיכנס לשאלות הפילוסופיות. אני תומך בחוק השבות ואם רוצה אדם לבוא לכאן, לעלות לארץ ולקבל אזרחות – הוא יכול להיכנס אבל לא יתכן שאנחנו ניצור מצב בו מגיעה קבוצת תיירות אחת ואומרים ליהודים שהם יכולים להיכנס ולאלה שלא יהודים אומרים שהם נשארים בחוץ.

זה חוק השבות. מה לעשות? צריך ללמוד את חוק השבות אלא אם כן אתה רוצה לתקן אותו.

חבר הכנסת בן גביר, לא כאן ולא בדיון הזה. סליחה. תמשיך בבקשה.

חוק השבות מדבר על עלייה לארץ וקבלת אזרחות וכל מי שרוצה לעשות את זה, מוזמן לעשות את זה על אף הפנדמיה ואז יחולו עליו כללי כמו שחלים על ישראלי. בידוד כמו שחל על ישראלים, אם צריך בידוד. אבל מי שלא מתכוון לבוא במסגרת חוק השבות, מי שמתכוון לבוא מכל סיבה אחרת, אני לא חושב שהאפליה שיצרנו בגבולות היא אפליה הגיונית.

אתה לא מבין שזאת מדינת היהודים?

חבר הכנסת בן גביר.

אתה לא מבין שזאת מדינת היהודים וצריך לקדם את בואם של יהודים?

חבר הכנסת בן גביר, תודה על הערת הביניים.

אדוני היושב ראש, מו תר להעיר הערות ביניים כאן גם אם אתה לא מסכים להן.

הערת. יישר כוחך.

יכול להיות שיש כאן חברי כנסת שחושבים שיהודים מדביקים פחות מנוצרים.

מה הדמגוגיה הזאת? זה מה שאמרתי? שיהודים מדביקים פחות? כך הבנת?

מכיוון שניצלת את זכותך לקריאת ביניים - - -

תעיר לו. אתה יושב ראש. אני אמרתי דבר כזה?

אני רוצה לחזור בקצרה ולומר. לפתור את בעיית בני הזוג בדרך של הכרה בהם כישראלים לכל דבר, להפסיק את האפליה בגבולות בין זכאי חוק השבות לבין אנשים שהם לא זכאי חוק השבות ולנסות למצוא פתרון יצירתי לשאלת הילדים.

תודה רבה. חברת הכנסת לשעבר קוטלר, בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש. תודה רבה על דיון כל כך חשוב שאתה מתעקש לקיים אותו למרות דחייתו מסיבות טכניות, במיוחד שאין לנו את הוועדה בקצה המסדרון, ועדת עלייה, קליטה ותפוצות.

אני כאן כדי להשמיע קול שבעצם השמעתי לאורך כל הכנסת הקודמת בכל דיון ובכל ועדה אפשרית, לרבות זו. חבר הכנסת אשר יכול להעיד על כך. אני חושבת ששנתיים לתוך אירוע, אנחנו חייבים לקחת בחשבון שאנחנו שנתיים בתוך אירוע. לא התחלנו אותו היום ואי אפשר להתייחס אליו כאילו אנחנו בהתחלה.

ביקשת קודם שנציע הצעות ואני אומר שביומה האחרון של הכנסת הקודמת התהליך אותו עברנו בהרחבת הקריטריונים לחיילים בודדים, לבנות שירות, לעולות שילדו וכולי, עבר את מה שנקרא הכלל שמחיל את עצמו על כל משפחה מדרגה ראשונה כפי שנוהגות מדינות רבות בעולם, ואגב, הם הפכו לכלל והם לא נחשבו כחריגים. אני חושבת שזאת צריכה להיות מגמת השינוי. אנחנו מוציאים את מספר האנשים גם לטובת ועדת החריגים שקורסת ביציאה ובכניסה וגם לטובת הנזק המתווסף של קריאה לציבורים שלמים כחריגים ולא ככלל.

אני רוצה להתייחס לשלושת הקבוצות שאני חושבת שאנחנו פוגעים בהן ואני חושבת שחבר הכנסת מוסי רז צודק בהחלט. יש כאן שלוש פיות. הראשונה היא אזרחית ולא משנה ערבים, יהודים, צעירים, מבוגרים, אזרחית – בני/בנות זוג, ילדים והורים של מי שהם אזרחים ישראלים והם מופלים לרעה כאשר הם אינם יכולים להתראות עם הורה או עם ילד וזה במשך שנה, שנתיים. הם אינם יכולים להגיע לחתונה, אינם יכולים להגיע לסעוד הורה. כדי להדגיש את האבסורד, אני יכולה לספר שהיום ילדים לאימא – אני מצטערת לומר את זה - שנפטרת כמו כלב לבדה בבית אבות בירושלים, שלושת ילדיה אינם אזרחים של מדינת ישראל, על פי הקריטריונים יכולים להגיע להלווייתה אבל לא יכלו להיפרד ממנה. זה דבר בלתי נסבל.

אנחנו מטפלים כל יום בבקשות כאלה והן מאושרות.

אני רק אומר שאם זה לא מטופל בזמן, היא נפטרת. אני לא מייחסת כאן כוונת זדון. אם אי אפשר להגיע לבקשה בתוך שלושה ימים, הרי האימא נפטרת. זה לא מכוונת זדון אלא פשוט לא הגיעו אל בקשת הפונה. זאת המציאות ואני יכולה להביא את המקרים.

אדוני היושב ראש, הפגיעה הראשונה היא באזרחים. הפגיעה השנייה היא בעולים חדשים שמה לעשות, הם השאירו הכול מאחור מתוך ידיעה שהורה וילד יכולים לעלות על מטוס ולא עוד. לא עוד הורה וילד יכולים לעלות על מטוס. פגיעה שנייה במי שבעצם מגשימים היום את חזונה, ייעודה וערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. עולים לארץ ממקומות אחרים שקשה, שמשאירים את המשברים וכולי אבל יודעים שהם יוכלו להתראות עם המשפחה ואגב, לא רק במקרים חריגים. הם לא צריכים לחוות משבר בריאות נפש שכולם צריכים להמציא כדי להיות חריגים או משבר הומניטרי כדי להמציא את היותם משתייכים לקבוצת החריגים. הם לא חריגים אלא הכלל.

הדבר השלישי. הנזק המצטבר אחרי כשנתיים ואני מהדהדת כאן את הכאב האדיר של מדינת ישראל, כן, כמדינת לאום של עם יהודי ומה לעשות, מחציתנו כאן ומחציתנו ברחבי העולם. צריך לשקול את המרכיב הזה ולמצוא את הדרכים האפידמיולוגיות, הבריאותיות ולהסביר עם אמפתיה את אותם כללים בדיוק ולא באים אל הלקוני שאומר למי שהיום יושב בוועדת הנשיאים של ארצות הברית שמייצגים את מדינת ישראל בתפוצות, או אנשים שיושבים בכל מיני תפקידי מפתח שאינם יכולים להיכנס ארצה ומקבלים מענה לקוני שאומר אינכם רצויים כאן. אני אולי כן אציין את משפחתו של אליהו קיי שבדרום אפריקה נמצאים כל אלה שיכולים לתמוך בהם כשהם יושבים כאן שבעה אחרי שהוא נרצח, ונציגים של הקהילה הרחבה יותר שמגיעים ארצה כדי לנחם אבלים, מאולצים לעלות על טיסה שמחזירה אותם לדרום אפריקה, שלא לומר גם תוך כדי חילול שבת. הנזק המצטבר של קהילות שלמות, רב של קהילה ציונית אוהבת ישראל, שמרגישות שלא עוד מממשת מדינת ישראל את קיומה כמדינת הלאום של העם היהודי.

אני כן רוצה לחזור לפתרונות הפרקטיים. היה כבר כלל של משפחה מדרגה ראשונה – כך קורה למשל בקנדה – לא צריכה לעבור ועדת חריגים אלא היא מגיעה לשדה התעופה ומראה שהיא משפחה מדרגה ראשונה. על בני זוג ובנות זוג דיבר חבר הכנסת רז, אבל אני אומר שיש גם מי שעובדים בחוץ לארץ ושאר משפחתם בארץ כמשפחה שעלתה לארץ והם מסיבות שונות טרם שינו סטטוס ולא יכולים לצאת לעבודתם מעבר לים. הרשימה ארוכה מאוד, אדוני היושב ראש.

מה שצריך לקרות זה שיהיו כללים ולא חריגים, זאת יצירת מדיניות ברורה, שקופה, הוליסטית שרואה את מרכיביה השונים של החברה הישראלית על כל המורכבות שלה – אזרחית, כמדינת לאום של העם היהודי, עולים שהותירו את הכול מאחור מתוך הנחות מסוימות – ולוקחים בחשבון שאנחנו שנתיים בתוך אירוע שאנחנו גם לא יודעים מתי הוא יסתיים.

זכיתי לשמוע קודם את הסטטיסטיקות על הגל הזה ואת חוסר הוודאות האפידמיולוגית. אנחנו יודעים שאולי גם יהיה הגל הבא וכאן צריך כללים מבעוד מועד עם מדיניות שרואה את כל המורכבות הזאת ולדרוש את זה מהממשלה מבעוד מועד ולא בדיעבד, במחשבה תחילה ולא בכיבוי שריפות ופלסטרים. תודה.

תודה. מבחינת סדר הדיון אני רוצה לבקש מחברותיי וחבריי נציגי הממשלה – כיון שיש הרבה מאוד דוברים שמביאים הרבה מאוד עדויות מן השטח ואני יודע שלא תמיד זה קל כאשר חושבים שדברים נפתרו - שנשמע רצף של דוברים ואז ניתן לכם את כל הזמן הדרוש כדי להגיב ולהעמיד דברים על דיוקם.

ברשותכם, אני מבקש שחבר הכנסת שלעבר דב ליפמן ידבר ולאחר מכן חבר הכנסת כלפון. יש לנו אתמול לא מעט אורחים ומשתתפים ב-זום. אני מראש חוזר ואומר שהוועדה הזאת עתידה לקיים דיונים מעקב בנושא הזה אחת למספר שבועות, שבועיים, שלושה שבועות. הדיון נדחה משבוע שעבר מכיוון שאני הייתי בבידוד. הנושא הזה לא מופע חד פעמי, בין אם החוק מסמיך אותנו כוועדה ובין אם נפל בחלקנו כי הנושא נופל בין הכיסאות. הוועדה הזאת תמשיך לעסוק בנושא הזה אחת לשבועיים-שלושה.

הצטרף אלינו חבר הכנסת אלון טל. ברוך הבא.

תודה רבה כבוד היושב ראש. תודה שאתה מביא את הנושא הזה כל הזמן ועוקב אחורי מה שקורה. אני אהיה מאוד מאוד קצר ולעניין. לגבי יציאה, כרגע אלו שעובדים בחוץ לארץ – רופאים, רואי חשבון, עורכי דין – אפילו אין להם קטגוריה בחריגים.

הזכרנו את זה בדיון הקודם ועמדנו על כך שהתקנות הבאות יהיו חייבות לכלול אותם.

הם לא יכולים לפרנס את המשפחה שלהם ואכן צריך למצוא לזה פתרון. לאלו שגרים בחוץ לארץ, שיש להם אזרחות ישראלית - - -

ברשותך, אני קוטע אותך. את הנקודה הזאת הראשונה אני רוצה להדגיש כי זאת לא פעם ראשונה שהנושא נדון. אני אמרתי שמבחינתי - אני מודה שעוד לא שמעתי את עמדת הממשלה – שלדעתי הנושא הזה של אנשים שהם אזרחים או תושבים ישראלים שמתפרנסים בחוץ לארץ, הסיפור הזה חייב להופיע באופן פרטני בסט התקנות הקרוב שאנחנו עתידים לקבל השבוע. דעתי נאמרה כאן ואני רוצה לחזור עליה. זה חייב להיות שם. זה לא שונה מעיתונאי שיוצא לצורך עבודתו.

או ספורטאי.

כן. אני יכול לתת עוד הרבה דוגמאות.

אלו שגרים בחוץ לארץ ויש לה אזרחות ישראלית, כרגע יש אופציה ל-30 יום, הם אומרים שהם לא יחזרו לכאן במשך 30 ימים אבל כיוון שיש אלפי בקשות – אני לא יודע את המספר המדויק אבל יש כ-20 אלף בקשות – יכולים לקצר את זה ורק לומר שמי שמגיע לשדה ויש לו תצהיר שהוא לא חוזר תוך 30 ימים, זה סוף הסיפור.

אנשים שנכנסים לישראל?

שיוצאים. יש אנשי שהגיעו לביקור משפחתי והם מחכים. יש לנו אישה שיש לה עבודה מחר אבל היא לא יכולה לצאת כי היא לא קיבלה תשובה אבל היא מוכנה להגיד שהיא לא חוזרת לכאן במשך 30 ימים והיא מחכה לתשובה מוועדת החריגים שיש לה מסה של בקשות ואין הן יכולת להגיע לבקשה של אותה אישה. היא תגיע לשדה עם הצהרה האומרת שהיא תושבת חוץ לארץ, הנה מקום המגורים שלי, הכתובת שלי, אני יוצאת מכאן וזה סוף הסיפור. היא לא תחזור תוך 30 ימים כפי שהם קבעו. זה יכול להיות פתרון שגם יעזור להם ולא תהיה מסה כזו גדולה של בקשות. זה יפתור בעיות לשני הצדדים.

כדי לדייק. אנחנו נקבל התייחסות. אנחנו מדברים על אנשים שהם אזרחים ישראלים אבל מקום מגורים ומרכז חייהם הקבוע הוא בחוץ לארץ. נוצר מצב קצת אבסורדי שאם לא היה להם את הדרכון הישראלי, הם היו נכנסים לכאן מכוח ועדת חריגים כדי לבקר משפחה. אנחנו פשוט רושמים את הנקודות.

זאת לא אשמת האנשים המכובדים שנמצאים כאן אבל 24 שעות זה באמת לא קורה בשטח. המסה של הבקשות שאנחנו מקבלים, הפניות – זה לא קורה. יומיים-שלושה ואפילו יותר, לא מקבלים ואין להם לאן לפנות כדי לקבל את התשובה.

הדבר הנוסף לגבי יציאה. יש כנראה בעיה טכנית שאני לא יודע מי יכול לפתור אותה. אנשים יושבים שעות על גבי שעות ולוחצים על כפתור שליחה אבל זה לא יוצא לשום מקום. זאת בעיה שצריך לפתור אותה. לדרוש מאנשים לקבל אישור אבל אין להם דרך טכנית לעשות את זה כי יש בעיות. זאת לא בעיה שהתעוררה היום אלא זאת בעיה זה שבוע עם בעיות טכניות. מישהו בצד הטכני חייב לפתור את זה כדי לתת לאנשים את הזכות לצאת לפי החוק.

לגבי כניסה. כאשר גורמי הממשלה מדברים, צריך לברר כי יש בלגן בין משרד הפנים ומשרד החוץ לגבי הכללים. יש בלבול לגבי סבים, סבתות והורים. אני יודע שהם אישרו את זה, הם אישרו שסבים וסבתות יכולים להגיע גם ממדינה אדומה אבל בקונסוליות בכל העולם - - -

אני רוצה להבין. אתה מדבר על הגעה של סבים וסבתות לאירועי מעגל שנכנסים היום בחריג ההומניטרי שקבעו.

כן. גם ממדינה אדומה. אישרו את זה בשבוע שעבר. אנשים מגישים בקשה לקונסוליה ולא נותנים אישור.

אתמול לא נתנו לסבתות להיכנס.

אנחנו יודעים. העלינו בפני מר סיסו ממשרד החוץ שנמצא אתנו את התחושה, שיש איזושהי בעיה בזרימת המידע לנקודות הקצה ושבמקרה של הנכנסים לישראל, להבדיל מהיוצאים מישראל, הסיפור מתפזר על כל הקונסוליות הישראליות. כשיוצאים מישראל יש כתובת – ועדת החריגים של רשות האוכלוסין. יש לנו תחושה שעולה מהשטח שיש איזשהו קושי בחלחול הנהלים של רשות האוכלוסין שמתואמים אתכם אל הקונסוליות. בהמשך נשמע את ההתייחסות. אני יודע שנעשה כאן מאמץ גדול מצד משרד החוץ והשירות הקונסולרי. צריך לראות איך מתגברים על הקושי עליו אנחנו שומעים בשטח.

הדבר האחרון הוא לגבי אוחזי ויזות. יש כאן בלבול. לא יודעים אם יש לי אשרה א/1 או א/5, האם אני יכול להיכנס או לא יכול להיכנס, אני צריך אישור של הקונסוליה או לא, באשרה B-1 לעובדים, יכול להיות כללים ברורים אבל כנראה יש איזשהו באג.

האם הסיפור הזה הוא סיפור של הסברה או גם כאן מקבלים מידע סותר כשהם פונים לקונסוליה?

כנראה מידע סותר. זה לפי המידע שיש לנו.

הם לא צריכים לפנות. הם מגיעים לטיסה ועולים.

הדבר האחרון, אני רוצה לחזק את דבריה של חברת הכנסת לשעבר קוטלר אמרה. רוצים להגיע למצב שכל מי שמחוסן יכול להגיע וכמובן החריגים יהיו אלה שלא מחוסנים אבל יש להם בארץ קרוב מדרגה ראשונה. יש הרגשה – וגם שמענו הבוקר את המידע ממשרד הבריאות - שאולי לקחנו צעדים כי רצינו להיות זהירים אבל אולי הגיע הזמן לקחת צעד אחורה ולהחזיר את זה למה שהיה כדי שכולם יוכלו לחיות כפי שהיה קודם לכן.

בהקשר הזה צריך לומר אין ספק שנגיף ה-אומיקרון שיבש לנו את המהלך התקין של ההתקדמות. לכן חלק מהדיון שלנו כאן יצטרך לעשות את ההבחנה בין מה קורה כרגע, וכולנו תקווה שתוך שלושה-ארבעה שבועות מסיבות טובות או חס וחלילה כי כבר לא יהיה טעם בסגירת השמיים נחזור לתקופה שהייתה לפני סגירת השמיים ונמשיך את ההתקדמות שלנו. היינו באמצע הדרך בטיפול בעניינים בעזרת הממשלה ולכן אני חושב שגם בתשובות הממשלה נצטרך לבצע כאן איזושהי הבחנה בין מה קורה כאשר השמיים עדיין לצערי סגורים. אמר פרופסור זרקא בדיון הקודם שלהערכתו תוך שבועיים או שלושה שבועות נצטרך לבחון את כל העניין הזה, האם יש בו היגיון אפידמיולוגי. צריך להבין מה קורה כרגע ומה עבודת המטה של הממשלה לרגע שבו אנחנו יצאנו מסיטואציית סגירת השמיים.

חייב להיות מאוד ברור מה הם הכללים כאשר יוצאים.

נכון. חבר הכנסת כלפון, בבקשה.

אדוני היושב ראש, תודה על הדיון החשוב הזה שרצינו לקיים זמן רב. דיברנו על זה בינינו כמה פעמים.

אני אחלק את דבריי לשני חלקים, לרמת הקריטריונים ולרמת הפעילות של ועדת החריגים. ברמת הקריטריונים, אין ספק שגם בנוגע ליציאה מישראל וגם בנוגע לכניסה לישראל, אני חייב לומר לכם שהתחושה בציבור היא שיש בלגן גדול מאוד, היעדר התחשבות במצבים האישיים, במצבים ההומניטריים. יש תחושה גדולה של בירוקרטיה יתרה. כדי להמחיש את זה אני אתן דוגמה. מדי יום אני מקבל עשרות פניות כאלו של אנשים שקיבלו סירוב מוועדת החריגים. לא מסבירים להם באמת היכן הם נופלים. לפעמים אין בכלל הסבר למה הבקשה נדחית. לכן יש קודם כל חובה לעבוד על הקריטריונים שיהיו הרבה יותר ברורים גם בפרסום וגם שהקריטריונים יהיו יותר מתחשבים.

בדיון האחרון דיברנו עם מר שמואלי על העניין של 90 הימים למי שמקום מגוריו הקבוע בחוץ לארץ והגענו למסקנה ש-90 יום, זה חסר היגיון. לכן אני מבין שעכשיו יש התקדמות לכיוון 30 ימים וזוהי התקדמות ברוכה. זה אומר שיש לשפר את הקריטריונים במיוחד - כאן אני אולי חולק על חלק מחברי הוועדה – שיש להם באמת זיקה אמיתית לישראל, שאלה יהודי תפוצות בפועל, משפחות של עולים חדשים או כל בני משפחה של ישראלים שהם לא תיירים, הם לא זרים, יש להם זיקה למדינה ולא ניתן שלא להתחשב בזיקה המיוחדת הזאת. לא מדובר בזרים. זה הבית הלאומי של העם היהודי.

אני אלך אפילו יותר רחוק. מבחינה פרוצדורלית לאנשים האלה יש אפשרות לקבל אשרת עולה בכוח בלי להשתקע בישראל. זה נקרא אשרת א/1. הם יכולים להיכנס לישראל גם אם הם לא הופכים להיות מיד אזרחים ישראלים כי הם זכאי שבות. לכן אי אפשר לעסוק בהם ובבקשות שלהם כמו בתייר, בכל הכבוד, או בן אדם שמאוד אוהב את ישראל אבל הוא לא זכאי שבות. לכן הקריטריונים צריכים להיות מותאמים לאוכלוסייה הספציפית הזאת. אני קורא להם יהודי תפוצות, אפשר לקרוא להם זכאי שבות. צריך להתאים את הקריטריונים. ברמה ההומניטרית אלה אנשים שיש להם כאן הורים זקנים שצריך לטפל בהם או ילדים שמתחתנים. שיהיה ברור שבאמירה שלי אני מכניס וכולל את המדינות האדומות בנוגע לקריטריונים. אני בכלל חושב שבנוגע למדינות האדומות כן צריך לחזור לכלל שהיה קיים לפני כן, שכל מי שיש לו בן משפחה מדרגה ראשונה כאן בישראל, יוכל להיכנס, כמובן א הוא מחוסן. זה הדבר הראשון ברמת הקריטריונים. חייבים לשפר את הקריטריונים גם בכניסה וגם ביציאה.

ברמת עבודת הוועדה. אני שמעתי קודם ממר שמואלי שבנושא כניסה לישראל אתם עונים תוך חמישה ימי עבודה. נכון?

זה הכלל. חמישה ימי עבודה מיום ההגשה.

מה קורה עם יהודי מארצות הברית או מפריס שאימא שלו על ערש דווי בבית חולים בירושלים והוא צריך להגיע מיד? עד שהוא מקבל תשובה – הדוגמה שניתנה על ידי חברת הכנסת לשעבר קוטלר – ועד שהוא יגיע, זה יהיה מאוחר מדי. חמישה ימי עבודה, לדעתי זה יותר מדי זמן כדי לתת תשובה לבן אדם שצריך להיכנס בדחיפות לישראל.

כל אלה שעל ערש דווי מקבלים מענה מיידי ולא ממתינים חמישה ימים. אנשים שמגיעים לעתים לשדה התעופה, בשדה התעופה מקבלים אישור לעלות בתנאי שיש מסמכים שתומכים במצב של השוכב על ערש דווי.

טוב שאתה אומר לי את זה. סליחה שנכנסנו לפרטים. דוגמה של מקרה ספציפי שאני קיבלתי, של אישה שכרגע היא בפריס, אימא שלה עם סרטן שעכשיו התפשט לכל הגוף ואותה אישה צריכה להיכנס דחוף לישראל. היא שלחה את המסמכים עם תעודת האונקולוג ומה שיש בצרפת שנקרא ספר משפחה, שזה סוג של אילן יוחסין של המשפחה, ואמרו לה שהיא לא הוכיחה את קשר המשפחה וביקשו ממנה להגיש שוב. היא שוב הגישה עם תעודת הלידה שלה שמראה שזו באמת אימא שלה ואז אמרו לה שחסרה תעודת הזהות של האימא. זה מקרה קונקרטי שקרה בימים האחרונים. היא הייתה צריכה להגיש שלוש בקשות וכל פעם לחכות לתשובה כדי להיכנס לישראל. כנראה שכן יש בעיה בהתנהלות של הוועדה. שוב, מאוד יכול להיות שבגלל העומס אבל חייבים לטפל בזה. מה לעשות, יש רק אימא ויש רק אבא אחד וחבל שבגלל איזושהי בעיה בירוקרטית אנשים לא יוכלו להיות ברגעים האחרונים עם ההורים שלהם. לכן אי אפשר להקל ראש בדבר הזה. אלה סיפורים אישיים, אלה מקרים הומניטריים. אנחנו אמנם בפנדמיה, אנחנו מצב חריג, אבל עדיין צריך להתחשב בבני אדם ושוב, אלה בני אדם שלמעשה גם יכלו להיות אזרחים ישראלים בפועל.

תודה רבה אדוני היושב ראש. כמובן נשמח לשמוע את התשובות ואחר כך יהיו שאלות המשך.

אני אומר לכם כבר עכשיו מכובדיי מכיוון שאני מכיר את המאמצים שלכם וגם את הנהלים שתוקנו שאחת הסוגיות שאני מבקש שתתייחסו אליה, במיוחד בהקשר הנכנסים לישראל כי שם הסיפור מאוד מפוצל בקונסוליות, היא איך אנחנו מגיעים למצב שיש טלפון אדום, שיש איזשהו מסלול בו אפשר לפעול אם יש מקרה הומניטרי חריג ולא מצליחים לפרוץ את החומה הבירוקרטית הזה לא תמיד באשמתכם כי לפעמים קורה שהאזרח הזר לא בדיוק מבין מה דורשים. מה שקורה זה שלשכות של בערך 25 חברי כנסת כאן בבניין הפכו להיות הקווים האדומים ואז אתם המסכנים מקבלים כל היום ווטסאפים מעוזרי חברי הכנסת לגבי המקרים השונים. אני יכול להעיד על מה שקורה בלשכה שלי בעניין הזה. כל החברים שיושבים כאן מדברים מדם ליבם בהקשר הזה. לכן חייב להיות איזשהו פתרון. עובדים דרך הקונסוליות, מצוין, אבל במקרים הומניטריים חריגים ודחופים, חייב להיות איזשהו מסלול של בקרה מרכזית אם לא מקבלים את התשובה.

במיוחד בימי ראשון, אז חלק מהאנשים לא עובדים.

ברשותכם, הערה קצרה של סגן השר שצריך לצאת.

כאן אני דווקא אומר משהו חיובי ואני רוצה לומר זאת גם למנכ"ל רשות האוכלוסין תומר מסקוביץ והחברים המכובדים שיושבים כאן. אנחנו צריכים לזכור שבימים האלה של הקורונה יש גם אנשים מאחורי המספרים והם עובדים מאוד מאוד קשה, גם בוועדות החריגים שפתאום צצו. אלה אנשים שלא היו רגילים לעשות זאת. אנחנו רואים את זה בהרבה מאוד משרדים ממשלתיים, שיש אנשים שמתעלים הרבה מעבר. כשיש לי ביקורת על המגזר הציבורי, ויש לי, כולם מכירים אותה, אני אומר אותה אבל במקרה הספציפי הזה אני חושב שחשוב בדיון הזה גם לומר תודה לאותם אנשים שעומדים מאחורי הבקשות האלה, שמקבלים אותן, שעושים את זה בשעות לא שעות. אנחנו גאים בכם. צריך לומר לכם תודה ובהחלט צריך, עם כל הרגישויות שיש כאן, לזכור שיש כאן הרבה מאוד מקרים הומניטריים והיינו רוצים לראות כמה שיותר אנשים בפנים. אני באופן אישי מול רשות האוכלוסין, מול משרד הפנים, מול משרד החוץ וגם מול משרד הבריאות מקבל הרבה מאוד פניות ופונה למערכות האלה. אני רוצה לומר לכם בכל המקרים נעניתי בחיוב ואת כל המקרים בעניינם פניתי הצלחנו להכניס לארץ.

אם כן, רציתי לומר לכם תודה רבה.

תודה סגן השר. חבר הכנסת אלון טל, חברת הכנסת גבי לסקי, חבר הכנסת סעדי. זה על פי סדר ההגעה.

אתה מתעלם ממני?

אתה עושה כאן פרובוקציה.

עכשיו זאת באמת פרובוקציה.

אני פשוט לא רגיל להסתכל לשמאל קיצון. בחרת לשבת שם. חבר הכנסת סעדי, אתה לא תהיה אחרון הדוברים מבין חברי הכנסת.

אני אהיה האחרון. זה בסדר. אחרון חביב.

קודם כל הערה טכנית למרכזת הוועדה. אני רוצה להציע שידאגו למחיצה נוספת כאן. אני עם חברי חבר הכנסת כלפון יושבים כתף מול כתף ואם הייתי חיובי, כבר מזמן הייתי מדביק אותו. באופן כללי אני מציע דווקא בוועדה שיושב הראש כל כך סבל מהמחלה, בואו נעשה את המקסימום.

גילוי נאות. אימא שלי כרגע במאבק קשה עם הסרטן והבת שלי נאלצה לבטל את הנסיעה שלה לחוץ לארץ שם היא לומדת לדוקטורט לאור המגבלות החדשות והפיכת ארצות הברית למדינה אדומה. אני שואל שאלת תם. אני מבין את ההיגיון אבל למה אי אפשר להתחיל את כל סדרת בדיקותPCR עוד בארצות הברית? אם מישהו שומר על עצמו, יש שלוש בדיקות PCR – שלושה ימים, עוד ארבעה ימים לפני הטיסה – ואז אפשר לקצר את הבידוד כאן כי מי שמגיע ל-7 ימים ל-10 ימים, זה מנטרל ולא תואם את המטרה לשמה הוא הגיע לכאן. במדינות שיש להן מערכת PCR מסודרת, אני לא חושב שאנחנו צריכים לפקפק בזה ולהניח שדווקא בזמן הטיסה זה אירוע מדבק יותר מכל דבר אחר.

באשר למה שאמר היושב ראש, רציתי גם אני לומר זאת. הרעיון הזה שאנחנו נעבוד דרך הקונסוליה, נראה לי שהוא שייך לעידן אחר, העידן בו קונסוליות שימשו איזושהי תחנה שאנשים יוכלו לבוא אליה, להתראיין וכולי, אבל זה לא המצב היום. מי שיכול להרשות לעצמו לקנות כרטיס טיסה, יכול להרים טלפון למספר 1-800 במדינת ישראל ולדבר על הוט ליין כאן. לחילופין, תעשו את זה במוקדים הגדולים של יהדות בארצות הברית, בצרפת, באוסטרליה וכולי אבל אין סיבה שאחרי שנתיים למגיפה אנחנו נמצאים עם אותה תשתית. אני יכול לומר לכם שבמקרה חברים במשרד החוץ הדליפו לי כל מיני מספרים סלולריים של קונסוליות וכך הצלחתי לעזור לאלה שפנו אלי אבל זה לא יתכן. זה נותן פרס לפרוטקציות. צריכה להיות דרך אחת מסודרת. היום, כשאנחנו מתקשרים לכל העולם לקבל מידע, אין סיבה שלא תהיה גם כאן אותה היענות, שיהיה איזשהו מרכז שייועד לנושא הזה כדי להקל.

תודה כבוד היושב ראש. לא אחזור על הדברים שכבר נאמרו. אני רוצה לעסוק בשאלה עיקרית אחת ואני רוצה להחזיר את כולנו פסק דין שניתן בבג"ץ 5628/20 שם ייצגתי – עד לפני כניסתי לכניסת הייתי עורכת דין – עתירה של המון זוגות שלאחד מבני הזוג לא אפשרו להיכנס לארץ. כתוצאה מאותה עתירה הוסכם על ידי המדינה והמשיבים להוסיף לקריטריונים של אפשרות להיכנס לארץ גם בני זוג שאינם בהליך המדורג. קרי, שהם יכולים להוכיח את הקשר הזוגי אבל הם אינם נמצאים בהליך מדורג. יש תתפלאו, זוגות רבים כאלה, גם מבוגרים שאחד מבני הזוג עובד בחוץ לארץ והשני למשל חברת מועצה בארץ. הם לא גרים במשק בית משותף אבל הם בני זוג לכל דבר ועניין. הקשר הזוגי שלהם מתקיים אך ורק מאותן נסיעות תדירות אחד לשני. באותה עתירה נוסף הקריטריון הזה, בדיוק כפי שקורה עם זוגות שהם בהליך המדורג. אני תמהה למה הפעם נבחר שלא להוסיף את אותם זוגות. אין שום היגיון אמיתי להשאיר אותם בחוץ ולכן אני אבקש להכניס גם את אותם זוגות לקריטריונים כדי לא לפגוע בקשר הזוגי.

אני מזכירה שבאותה תקופה היינו גם בסגרים קשים, בלי חיסונים וכולי ובכל זאת לאחר הדיון בבית המשפט הסכמתם לתקן את הפגיעה הזאת. מאז זה לא חזר ואני תמהה למה.

לגבי היציאה מישראל. אני חייבת לומר שאנחנו מדברים כאן על זכויות חוקתיות, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, סעיף 6(א) קובע שכל אדם חופשי לצאת מישראל. מתי אפשר לפגוע בזכות יסוד? רק באופן מידתי וזה לא עולה על הנדרש. הם אומרים אנחנו מצמצמים רק למקרים של מדינות אדומות ובכל זאת יש ועדת חריגים. אבל אני קיבלתי פניות על מקרים שאנשים לא קיבלו מענה מספיק מהר בוועדות חריגים או שלא הצליחו ליצור קשר עם ועדת החריגים. אני יודעת שיש את שיש ועדה וכי אתם עובדים ומקבלים המון פניות, אבל מאחר ומדובר בפגיעה חוקתית, יכול להיות שצריך להתארגן באופן אחר שיאפשר את הפניות האלה ואת המענה המיידי כי באמת מדובר כאן בפגיעה חוקתית שאין לה הצדקה.

לגבי מה שאמר חברי חבר הכנסת מוסי רז וגם חבר הכנסת כלפון עמד על החשיבות של חוק השבות ולאפשר ליהודים להיכנס או באשרת כניסה א/1 או אנשים שרק באים לבדוק את האפשרות לעשות עלייה או כבר עשו אותה, אבל אני חייבת לומר שיש כאן אזרחים שגם אם הם מוכרים כאן כיהודים, ההורים שלהם אינם מוכרים כיהודים. אני מתכוונת לחלק גדול מיוצאי ברית המועצות שמתגוררים בארץ וההורים שלהם אינם מוכרים כיהודים וההבחנה הזאת פוגעת בזכויות.

לכן להחזיר את המצב של הדרגה הראשונה יכול לפתור את הבעיה הזאת.

לזה אני מסכימה. צריך לעשות משהו כללי לתושבים אזרחים, דרגה ראשונה, לא משנה הדת והמוצא שלהם. זה יכול לפתור את הבעיה וזה מאוד חשוב.

לגבי הקשר עם הקונסוליות והאחידות של הכללים שם. יש כאלה שמאפשרים לסבים וסבתות להיכנס לישראל לצורך בר מצווה. אני אתמול השתתפתי בבר מצווה שלא אפשרו לסבתא להשתתף בה. לא יכול להיות שיש כאן אי אחידות בקבלת ההחלטות. יכול להיות שהמידע לא עובר באופן בהיר או שבקונסוליות מחליטים החלטות עצמאיות. אני לא יודעת מה הבעיה אבל זה משהו שצריך לבדוק אותו.

תודה אדוני היושב ראש. מדובר בנושא חשוב ואכן מדי יום ביומו אנחנו מטפלים בעשרות פניות ומשגעים את ועדת החריגים, את רשות האוכלוסין ואת ועדת הערר אבל זה מה שיש. מכיוון שמדובר בהחלטות שלא נותנות פרק זמן להתארגן ונכנסות לתוקף כאשר אנשים הם אוויר. קיבלתי עכשיו מקרה של משפחה מירושלים המזרחית, אישה עם שני ילדים קטנים, אחד בן שנה והשני בן שנתיים, הגיעו מקוריאה, הם בדובאי ועכשיו הם לא יכולים לחזור לקוריאה והם לא יכולים לבוא לישראל. בדובאי נתנו להם שלושה ימים על חשבון המדינה ואחר כך אמרו להם שזה על חשבונם אבל אין להם. מה אתם רוצים מהמשפחות האלה?

דיברתי על העניין הזה של המחנה של ההיי-טק, של הרובוטיקה באיסטנבול שהיה באוגוסט ונדחה להיום. הגישו בקשות לוועדת חריגים ולוועדות ערר – לא. הם הפסידו. אני אומר שאני לא מטיל את האשמה על ועדת החריגים, יש לה אלפי בקשות והם משתדלים, אבל הבעיה היא בתקנות ובחוקים. הבעיה היא אצלנו. הבעיה היא בממשלה שמביאה תקנות וחוקים שקורעים לב ולא נותנים תשובות ואז אומרים ועדת חריגים. מה אתם רוצים מוועדת החריגים? אמנון מסתכל, אומר נכנס או לא נכנס, בתוך הקריטריונים או לא בתוכם.

חלק מהבעיה הוא ההסברים, להסביר לאנשים כי האנשים לא יודעים. אני למשל פניתי אליכם בבקשה לגבי אזרח, פרופסור שרוצה להביא את בת זוגו מסין. אמרתם לי שזה לא בקריטריונים. היום דיברתי עם אמנון שאמר לי שבכלל זה קשור למשרד החוץ ולא אליכם. אפילו אני לא ידעתי.

גם אני לא.

אם אתה לא יודע ואני לא יודע, אז מי יודע? איך האנשים ידעו. גם כל העניין הזה של ילדים עד גיל שנה, עד גיל שנתיים, עד חמש שנים, תגידו לנו. פעם אומרים לי עד שנה לא צריך, הוא בא עם אימא שלו או עם אבא שלו. אחר כך אומרים לי שנתיים, אחר כך אומרים לי חמש שנים. תנו לציבור את הדברים, תפרסמו באתר כך שהאזרחים והתושבים ידעו.

אני כל הזמן התנגדתי לעניין הזה של מה שנקרא תיירות יהודית. רוצים כאן לקחת את הדיון הזה לחוק השבות או לא חוק השבות, לעלייה או לא עלייה. העמדה שלנו ברורה ואמרנו אותה ונמשיך לומר אותה אבל זה לא הדיון. אנחנו נגד חוק השבות ואנחנו פועלים לשנות אותו.

לא תצליחו.

למה? עם הקואליציה שלך הם כן יצליחו. בקואליציה שלך יש לזה סיכוי.

חברים, 20 אחוזים מהמדינה הם אזרחים ערבים ולכן אני אומר בואו נתרכז בעניינים האלה. תומר ואמנון, תעזרו לנו לעזור לאנשים.

(היו"ר גבי לסקי)

תודה רבה חבר הכנסת סעדי. חבר הכנסת בן גביר.

תכף אני אשבח אבל לפני כן יש כאן מחלוקת עקרונית שצפה. לא נהפוך כאן את הדיון הזה לדיון עקרוני כי לא לשם כך התכנסנו אבל אני לא מבין על מה התרעומת כאן של חלק מחברי הכנסת. כלום אתם לא מבינים שזו מדינה יהודית וכמדינה יהודית יש לנו חוק שבות ויש גם קדימות? מה לעשות, יש קדימות ואת זה צריך להבין וזה לא בגלל גזענות וזה לא בגלל שליהודים אין קורונה ולאחרים יש קורונה אלא זה בגלל דבר פשוט. הייעוד של המדינה הזאת הוא מדינה יהודית. פשוט כואב לי שפעם אחר פעם יש כאן חברי כנסת שצריך להסביר להם את זה אבל לא באתי כאן לעלות על בריקדות בענייני עקרונות כי זאת לא הסוגיה. אנחנו מדברים כאן על ועדת חריגים.

יצא לי להכיר את חלקכם ובאמת אני יודע שאתם עושים עבודת קודש. יש קונצנזוס כאן מימין לשמאל שאתם עושים עבודת קודש ושאתם מתכוונים לקודש. זה ברור לנו. יחד עם את אני הייתי שמח לדעת בדיון הזה, לא רק לדבר על השאלה העקרונית ועל הנהלים והתקנות שכמו שאומרים כאן מונחתות מלמעלה אלא גם לדבר על ההיערכות שלכם כוועדת חריגים, מה קורה, מה זה מונה, כמה אנשים ומה ההיקף. יש לי כאן איזשהו מסמך ששלחו על חופש מידע בתחילת הקמתה של ועדת חריגים. הבנתי שתוך שבוע היו כ-20 אלף פניות וכוח האדם כל כך מצומצם. מה קורה היום? אני בטוח שהדברים השתנו.

אנחנו ניתן לכם את כל הנתונים. לכן הגענו לכאן.

עוד מעט מסיימים את התייחסות חברי הכנסת ונאפשר לכם להתייחס.

גם אני, כמו יתר חברי הכנסת, מקבל לא מעט פניות, לא מעט תלונות ולא מעט טענות והתחושה היא שיש איזשהו פער בין הדברים שכן אפשר לאפשר לבין זה שיש כאלה שנשארים מאחור, אם זה בגלל – וזה בולט לי כי כמה פעמים חוויתי את זה, שהתקשרו אלי ואמרו לי - שהקונסוליה לא עובדת ביום ראשון ושאלו מה עושים ולמי פונים. אז אני או העוזרים שלי פונים ותמיד קיבלנו מענה אבל יש כאן איזשהו פער בלתי מוסבר שאני חושב שצריך לגשר עליו וגם להנגיש אותו כפי שאמרו כאן חלק מחברי הכנסת שהציבור יבין מה בעצם הקריטריונים ולמה לא זה לא, אבל יותר מזה, כאשר כן הוא כן – איך עושים את זה בדרך הכי מהירה והרי קצרה. אני יודע שהעומס הוא מאוד מאוד גדול אבל לכן אתם כאן, להסביר לנו איך אתם מתמודדים עם העומס הזה כי זה דבר שהוא מאוד מטריד אותי.

תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב.

תודה רבה, ממלאת מקום היושב ראש. לפעמים יש יתרון כשמדברים בסוף כי אז שומעים את כל הדוברים ולפני שהישוב ראש מסכם אני יכול לראות שמצד אחד משבחים מאוד את עבודת ועדת החריגים ואני חושב שאין על זה ויכוח וזה בקונצנזוס. נקודת האיזון היא לא אצלכם אלא בהנחיות שאתם מקבלים לוועדת החריגים, מה ההנחיות שהממשלה רוצה. אני חושב שבלי ויכוח על חוק השבות, למדינת ישראל יש שוני לעומת המדינות האחרות בחלק הזה ובקשר שלה לתפוצות. לכל מדינה יש קשר בעיקר כלכלי אבל לא קשר שכל הזמן היא מטפחת אותו והקשר המשפחתי והקהילתי שיש בין המדינה לבין הקהילות. יש משפחות שחצי מתגורר בישראל והחצי השני בחוץ לארץ. צריך לתת על זה את הדעת כשנותנים הנחיות במיוחד שזה נעשה במהירות. אנחנו צריכים לדעת איך אנחנו יכולים לעשות מה שצריך לעשות כאשר עדיין שומרים על המסגרות. הפרט במקרה הזה לדעתי ניתן לפתרון ויש את האפשרות לעשות זאת.

ברשותך, אני אתייחס בקצרה. לא שמעתי את כל דוברים אבל זה שעובדים לפי חוק הכניסה לישראל, לפי חוק הקורונה , צריך לשנות את זה. אני לא יודע אם דיברתם בישיבה הזאת על זה או לא.

(היו"ר גלעד קריב)

לא צריך כיוון שכבר הודענו מה יקרה בסוף ינואר.

כבר אמרתי לך שעד בית המרזח, גם צריך כוסית משקה. עד סוף ינואר, יש לנו עוד חודש וחצי.

לזכות חברינו ממשרד הפנים ייאמר שמרגע שאותתנו על העניין, הם מתנהגים אל מול הוועדה הזאת כאילו הדברים נעשים על פי חוק הקורונה, מגיעים ומדווחים.

אני לא יודע מה יהיה בחוק הקורונה עצמו אבל אם יש הקמת מנגנון ערעור, יכול להיות שצריך בהחלט לעשות את זה ואני לא יודע אם זה נמצא. חלק מהטענות שעולות כאן הוא לגבי הקונסוליות. צריכה להיות אחידות. הקונסוליות כידוע לא עובדות באופן יעיל כמו שעובד משרד הפנים. יש קונסוליה שנמצאת באיזה מקום נידח והיא לא יודעת איך להתעסק בזה. צריך לתת להן כוח אדם אבל את הכול צריכה לרכז רשות האוכלוסין. גם משרד הפנים היום צמצם כי פעם היה אפשר להגיש ידנית, היום אי אפשר להגיש ידנית. מעמד סטודנטים ומשפחות של תושב ארעי במירכאות או שלא במירכאות, הם נמצאים כאן וההורים כאן אבל אין לה מעמד של ישראלי. זה לא דבר נדיר בארץ כאשר יש עשרות אלפי משפחות שחלק מהמשפחה הוא במעמד מסוים וחלק מהמשפחה במעמד אחר. זה דבר שגורם לחלק מהבעיה.

יותר מזה. אתם דיברתם על חוק השבות. בלי להיכנס לחוק השבות, בגלל חוק השבות היום במדינת ישראל תייר יכול לשהות הרבה זמן. לא זורקים תייר אם הוא באופן לגלי, בגלל חוק השבות. במדינה אחרת נותנים לך חודש, נותנים לך חודשיים או שלושה חודשים ואחר כך אתה צריך לעזוב. כאן בארץ תייר, אם הוא זכאי להיות בארץ לפי חוק השבות, הוא יכול להיות גם שנתיים ושלוש שנים. אם תייר נמצא כאן שלוש שנים, גם משפחתו כאן. זה דבר שאני חושב שיש לו משמעות וצריך לראות את זה, במיוחד את אלה שמרכז חייהם כאן או שיש להם כאן משפחות. דיברתם על אבא שמגיע לכאן כל סוף שבוע, אבל אם המשפחה שלו נמצאת כאן – גם אם הוא לא נמצא כאן רוב השנה - מרכז החיים צריך להיות אינדיקציה מספיקה גם אם הוא עצמו לא נמצא. אם אותו אדם שמשפחתו נמצאת כאן ומרכז חייה כאן, גם אם הוא תייר, אני חושב שצריך להסתכל עליו כעל מישהו שמרכז חייו כאן כי משפחתו הגרעינית כאן. אני חושב שזה אותו פרמטר.

אני חושב שהיה שמאוד נכון לנמק את התשובה. אתם לא מנמקים למה הבקשה סורבה. תגיד לו שזה בגלל שאין לו אישורים ואז אולי הוא יכול להביא את האישורים. אני חושב שעד היום, לגבי יציאה מהארץ, היו 24 שעות לתשובה. צריך להוסיף כוח אדם ולראות אחרי כמה זמן מקבלים תשובה. יש דברים דחופים אבל אין עם מי לדבר. מישהו צריך לבוא להלוויה.

דיברנו על זה. על המוקד החם.

עוד משפט אחד. דיברנו על בירורים דיברנו על המוקד החם ועל משך הזמן לקבלת התשובה. דיברנו גם על כך שאולי אפשר להגיש לרשות האוכלוסין את המסמכים ללא תור. עוד משפט אחד שאני רוצה להוסיף ובזה אני אסיים.

היום אנחנו מתייחסים כאילו הכול זאת מדינה אדומה אבל יש גם מדינות שהן לא אדומות ואנחנו נשארים בקריטריונים הקודמים. אמנון, אני רואה שאתה מהנהן בראש.

יש הבדל בין מדינות אדומות ללא אדומות.

אבל בנושא הזה היו לנו כמה הערות. דיברנו על סבא, על סבתא ועל אחים. עדיין צריך לחזק את כל הקריטריונים באשר למדינה אדומה. אותו דבר גם לגבי יציאה מהארץ. אין פירוט של ההנחיות ואנחנו לא יודעים מי יכול לצאת ומי לא. 90 הימים, אמרנו שצריך לראות איך לסדר את זה. כל הדברים האלה משתלבים בתמונה אחת כאשר מצד אחד אנחנו מודים לכם ומהצד השני יש הרבה מה לשפר.

תודה לחברי הכנסת. אולי בניגוד לדיונים אחרים בהם אנחנו מדברים ממעוף הציפור, אני לא חושב שיושב כאן חבר כנסת אחד – שוב, כפי שאמרתי - שלא ממש מתעסק בנושאים האלה. אנחנו מדברים מדם ליבנו ומזמננו המוקדש לעניין הזה.

ברשותכם, אני רוצה לפנות לכמה דוברים מן החוץ. מראש אני מתנצל שלא כל הנמצאים ב-זום ידברו. לאחר מכן נפנה לנציגי הממשלה. ראשון הדוברים באמצעות ה-זום יהיה הרב דוקטור זאב וורן גולדשטיין שהוא הרב הראשי האורתודוכסי של יהדות דרום אפריקה.

אני רוצה לשמוע מספר דוברים כיוון שגם הדוברים האלה שפנו אלינו מראש מביאים אתם מקרים. בסופו של דבר אנחנו רוצים לשמוע את ההתייחסות. אני מראש מבקש דברים קצרים לא יותר משלוש דקות לדובר.

תודה רבה ליושב ראש ולחברי הוועדה. אני מאוד מעריך את ההזדמנות לדבר כאן עכשיו. אני מדבר בשמי אבל גם בשם יהודי התפוצות. אני חושב שמה שאנחנו רואים כאן בוועדה זה שכאילו יש שתי דרכים. דרך אחת היא דרך חריגים אבל אני חושב שזה לא עובד. גם בצד הפרקטי שומעים שאי אפשר להתמודד עם כל המספרים של האנשים. אני יכול לדבר כאן במשך שעה ולספר על כל המקרים שנגרם להם סבל אנושי וכאב לב שאי אפשר לתאר. אב שלא יכול להיות בבר מצווה של הבן שלו, המנחמים שבאו לנחם את משפחת קיי ולא יכלו להיכנס, מקרים רבים וכל אחד יכול לספר וגם חברי הכנסת מודעים למקרים האלה. זה גורם סבל אנושי בלתי נסבל ומדינה יהודית לא יכולה לסבול סבל אנושי כזה שהוא ממש אכזרי.

במקום חריגים צריכים להיות כללים. כלל אחד שכל מי שרוצה לבוא לארץ יכול להיכנס אם הוא יהודי או אזרח ישראלי עם אותם תנאי חיסון, בידוד ו-PCR וזהו. בלי חריגים. כלל אחד. זה לא רק מהצד הפרקטי מונע את הסבל האנושי אלא זה גם מצד החזון של מדינת ישראל להיות מדינה יהודית.

אני צריך לומר באופן מאוד חזק שאנחנו יהודי הגולה לא תיירים במדינת ישראל. זה הבית שלנו. אני מבין לגמרי שיש זכויות של אזרחים בגלל שאנחנו לא משלמים מסים ולא משרתים בצבא אף על פי שיש אלפי חיילים בודדים, אבל כניסה לארץ זאת לא זכות אזרחית אלא זאת זכות אבות של בני אברהם, יצחק ויעקב. הסבל האנושי הוא בגלל שהחוקים האלה קורעים את לב העם היהודי כי אנחנו כל כך מעורבים. אנחנו ביחד משפחה אחת. כל הסבל האנושי הוא בגלל שאנחנו כאיש אחד ולב אחד, כלשון חז"ל. אי אפשר להיפרד מיהודי, אחד מן השני. כשמתייחסים ליהודים בחוץ לארץ ואומרים להם אתם תיירים, זאת סטירת לחי לנו כי אנחנו לא תיירים. זה הבית שלנו.

לכן אני פונה אליכם ואומר שזה מאוד מאוד חשוב לא רק ליהודי התפוצות אלא גם למדינת ישראל. הקרע הזה מחליש את מדינת ישראל. אנחנו השותפים של מדינת ישראל בכל תפוצות העולם ומדינה יהודית היא סיבת הקיום של מדינת ישראל. לכן אני פונה אליכם, לממשלה, מעומק הלב ואומר שאלה צריכים להיות כללים ולא חריגים – חיסון, בידוד ו-PCR לכל אזרח ישראלי ולכל יהודי בעולם. דבר פשוט ומקובל. זה כדי למנוע את הסבל האנושי.

תודה כבוד הרב. אני מצטער שאני קצר. תודה הרב גולדשטיין. תדבר אתנו גם באמצעות מערכת ה-זום עורכת הדין ליאור ברס שכבר הופיעה בפני הוועדה וסייעה לנו בקידום חלק מהצעדים. כאמור, אני מבקש בקיצור כי תוך כמה דקות אני רוצה לעבור לנציגי הממשלה כדי שנתקדם לעבר הפתרונות.

למרות שיש הרבה מה לומר, אני אנסה לקצר. הרבה חברי כנסת דיברו כאן על דברים חשובים ונכונים, וכך גם הרב גולדשטיין שדיבר על הקשר של יהדות התפוצות ואנשים עם זיקה לישראל, משפחות, משפחות של עולים. חשוב ונכון אבל הרבה מלים נאמרו כאן ולדעתי לא צריך להמשיך לחזור על זה.

אף אחד לא דיבר על אנשים שהם בעלי מעמד בישראל, אנשים שגרים בישראל, שמרכז החיים שלהם בישראל. אני הכנתי מצגת שמפרטת מי האנשים האלה ומה המעמד שלהם.

לא. אנחנו לא מראים מצגת. כיוון שהנושא הוא חשוב והוא ידוע, אני רוצה לשאול אותך מה כרגע לא נפתר.

העניין המרכזי הוא עניין המדינות האדומות. רשות האוכלוסין לא פרסמה נוהל ברור לגבי מי שיכול להיכנס ממדינות אדומות. אנחנו נמצאים כמעט חודש אחרי המדינות האדומות הראשונות שהוכרזו, כמעט 10 ימים אחרי המדינות הראשונות באירופה עליהן הוכרז שהן מדינות אדומות ואין נוהל ברור לגבי מי שיכול להיכנס ומה הוא צריך לעשות כדי להיכנס. אנחנו כרגע נמצאים במצב שבאתר הנחיות כניסת זרים לישראל רשומות שלוש שורות של אנשים שיכולים להיכנס, שעומדים בהתוויית החיסון, שאלה אנשים עם זיקה קרובה לאזרח ישראלי שזה בן זוג או הורה של אזרח ישראל. במקום השני יש הורים זרים לחתונה של הבן שלהם. במקום השלישי השלמת תהליך עלייה. כל שאר האנשים - ומדובר על עשרות אלפי אנשים בעלי מעמד בישראל – אין זכר למה שהם צריכים לעשות ואיך הם צריכים לעשות כדי לחזור ממדינה אדומה שהם נקלעו אליה. כלומר, שהם הגיעו לשם לפני שהיא הייתה אדומה. בהנחיות אין לזה זכר.

אני יודעת דברים ממסמכים פנימיים שהגיעו לנתב"ג, מסמכים שהגיעו מרשות האוכלוסין לשגרירויות, לנציגויות. יש דברים שאני יודעת שהם לא פורסמו לציבור. לדוגמה, בעלי אשרות כניסה – א/1, א/2, א/3, א/4, א/5, לא זקוקים לאישור עלייה למטוס. זה דבר שאני לא בטוחה שהוא עומד במבחן המציאות אבל זה משהו שפורסם לחברות התעופה. אגב, אני אשמח אם יכולים לאשר את העניין הזה. שמחוסנים עם אשרה א/1 עד א/5 לא צריכים אישור מיוחד כדי להיכנס לישראל. לעומת זאת, אשרות ב/1, ב/3 ו-ב/4 כן צריכים אישור. לא ברור מי זכאי לאישור, האם מחוסנים לא מחוסנים וכולי. אני אשמח אם אפשר לשמוע את ההוראות הברורות לעניין הזה.

לגבי זוגות ישראלים בהליך המדורג כאשר צד אחד הוא לא מחוסן. בישיבה הקודמת דיבר מר אשי סלמון ממשרד הבריאות ועמד על כך שאנשים שמרכז חייהם, והוא ציין גם סטודנטים וגם עובדים זרים, עדיין צריכים לבקש אישורים מוועדת החריגים, אם הם מחוסנים או לא מחוסנים.

בנוסף, הנושא אותו העלתה חברת כנסת גבי לסקי וחבר הכנסת מוסי רז לעניין בני הזוג שהם לא בהליך המדורג. אני רוצה להדגיש כאן שכבר הייתה פרוצדורה לכניסה של האנשים האלה. כלומר, זה בוטל ב-1 בנובמבר עת ישראל נפתחה לתיירים. הייתה מעין גניזה של כל מה שקרה, כאילו במחשבה שעכשיו ישראל פתוחה לתיירים מעכשיו ועד הולם, כאילו לא ציפינו שיהיה כאן עוד איזה וריאנט ולא ציפינו שישראל תיסגר. למעשה צריך לחזור למה שהיה. זה כבר היה, זה כבר היה קיים ואני שואלת למה העלמתם את זה. היו קיימים גם טפסים והעלימו אותם ב-1 בנובמבר. אני לא יודעת מה חשבו כשהשביתו את הטפסים האלה. אלה דברים שקיימים. אנחנו הלכנו אחורה. אני גם אמרתי את זה בישיבה קודמת ולא קרה עם זה שום דבר. הלכנו אחורה. אלה דברים שקיימים. ועדת חריגים ייעודית לאנשים בעלי מעמד, זה כל כך פשוט וזה יקל על רשות האוכלוסין ועל הנציגויות. אנשים לא ירשמו לכם כל כך הרבה פרטים, אנשים שהם בעלי מעמד. אתם רק צריכים את הוויזה שלהם, את המעמד שלהם. היה טופס לנושא אשרות – הוא הושבת. היה חריג של בני זוג של ישראלים – הורדתם את החריג הזה. למה?

יש לי עוד הרבה דברים להגיד אבל אני מקצרת.

תודה. העבודה לא תהיה רק כאן בוועדה. יש עוד שתי דוברות שנמצאות כאן ובפני השאר אנחנו נתנצל והם יוכלו לדבר בדיון הבא. פליאה קטנר, בבקשה.

אני יושבת ראש "משפחות רוצות להתאחד" או באנגלית We want to meet each other. זה למעשה קמפיין שאני התחלתי אותו והוא עדיין פעיל בנושא הזה של בני זוג ובני משפחה. זה התחיל מזה שאנחנו למעשה חיים בעולם גלובלי. לא יודעת אם שמתם לב אבל עד הקורונה אנשים עשו המון דברים ברחבי העולם, הם גם עבדו בכל מיני מקומות וגם באופן קצת מפתיע יצרו קשרי אהבה ומשפחה. התחלתי את זה כמובן מהסיפור האישי שלי. בן הזוג שלי חי בשוודיה, אני חיה פה בישראל, בן הזוג שלי לא יהודי ואני יודעת שזה למורת רוחם של כמה מחברי הכנסת כאן.

אתם התחלתם להפוך כאן את החריג לכלל. זאת כאילו הפכה היות ועדה של הלא יהודים והמתבוללים. רק אלה הבעיות שיש?

אם תיתן לי לדבר אתה תבין שזה בדיוק הפוך.

עם כל הכבוד, מי שהעירה את ההערה לעבר חברי הכנסת, זאת את. מי שהייתה עסוקה בלומר מה לשביעות רצונם או לא, זאת את.

מקובל. כמו שאמרתי, בן זוגי אינו יהודי ולא ישראלי. האמת היא שכאשר התחלתי את הקמפיין הזה, המטרה לא הייתה ואין לה שום קשר לנושא של התאזרחות או נושא של מעמד. אנחנו דיברנו אך ורק על משהו אחד והוא תנו לנו להיפגש. היום בעולם הגלובלי זוגות ומשפחות, תאים משפחתיים, באים בכל מיני צורות. יש לנו הומואים ולסביות שזה גם דבר שעד כך וכך לא היה דבר מקובל ויש למשל, סתם דוגמה, את התא המשפחתי שלי, של אנשים שחיים בשתי מדינות והם משתי דתות שונות, הם לא יכולים לחיות במדינה אחת ולמעשה אנחנו קיבענו את התא המשפחתי שלנו ככזה שחי על הקו.

כשאני התחלתי את העניין הזה המטרה שלי הייתה כדי שיאפשרו לנו להיפגש. אני לא יודעת כמה מכם בכלל מסוגלים לדמיין את מה שאנחנו עברנו בשנתיים האלה. תנסו. באמת תנסו לדמיין. לעבור פנדמיה בלי הבן אדם שהכי קרוב אליכם בעולם. אתם לא יודעים מה קורה שם. אתם חייתם על הקו עד היום ואין לכם שום אפשרות לראות את הבן אדם שהכי קרוב אליכם. אני אוסיף על זה ואומר שאני באופן אישי גם נושאת אחוזי נכות. אתם יודעים מה זה בשביל אדם כמוני לעבור דבר כזה? אתם יודעים מה זה בשביל אדם שיש לו ילדים, ולא התחתן מכל מיני סיבות, למשל אנשים שנמצאים כרגע עדיין בהליך של גירושין ולא יכולים להינשא בחתונה אזרחית ולהביא איזשהו טופס? אתם יודעים איך זה לעבור דבר כזה?

כשאני ארגנתי את האנשים האלה, ואני בכוונה אומרת את זה, יצאנו להפגנות ואנחנו עבדנו מול התקשורת. אני מציינת את זה כי זה לא היה קורה אם היינו שלושה אנשים. אנחנו מספר מספיק גדול כדי שתתחשבו בו ותאפשרו לנו להיפגש.

השיא של הקמפיין שלנו היה הגעה לבג"ץ. אני רוצה לעשות כאן גילוי נאות. חברת הכנסת גבי לסקי, כשהיא דיברה על כך שהיא ייצגה קבוצה מסוימת, אלה אנחנו. זה בג"ץ שרשום על שמי. זה בג"ץ של משפחות רוצות להתאחד. זאת החלטה של בג"ץ וזה בפסיקה ששני הצדדים יעבדו יחד, שנציגות שלנו תעבוד עם רשות האוכלוסין. גיבשנו את האפשרות הזו והאפשרות הזו, כמו שכבר נאמר כאן, באורח פלא פשוט נדרסה מהאתר. אני הלכתי לחפש אותה אבל מישהו דרס אותה. למזלי יש לי צילומים גם של הנוהל הזה שהיה וגם של אותם טפסים שחולקו לאנשים ואני רוצה לומר לכם שיש לי כאן בנייד – מי שרוצה לראות - את אותם צילומי המסמכים שאומרים שאם יש לכם קשר זוגיות ואתם רוצים להזמין מה שנקרא חבר, אתם יכולים עם הוכחות זוגיות. תביאו תכתובות, תביאו תמונות. זה לא בהכרח נושא למשל של איזשהו הליך מדורג או נושא של נישואין או חשבונות משותפים.

אבל אז כל אחד יבוא ויגיד.

בהחלט יש אפשרות להראות קשר.

אני מבין את סערת הנפש. המטרה שלנו בין השאר היא לפתור דברים. הנקודה ברורה. בואי תסיימי כי יש עוד דוברת אחת ואחר כך נשמע את נציגי הממשלה.

הנוהל שהיה – ואני באמת רוצה להגיב לדבריך – קשר זוגי ארוך טווח. לא מישהו שפגשתי אתמול בפאב. זה משהו שניתן להראות אותו. אני אפילו דיברתי עם חבר הכנסת גלעד קריב ושנינו דיברנו על כך שיש אפשרות להראות קשר. אני אגיד את זה במלים שאמרתי לך אז: בני זוג כותבים דברים קצת מביכים וקיצ'ים אחד לשני, זה לא דבר שהוא בלתי אפשרי להוכיח. יש לנו זוגות שהצליחו לקבל את האישור, יש לי זוג הומואים שאחד ישראלי והשני שוודי, הם חיים בשוודיה ויש אפשרות להראות ב-גוגל כשאתה מציין היכן אתה נמצא, והם הראו את זה.

אתם לא יכולים להשאיר אותנו בלי צפי ובלי החרגות. אני כרגע מדברת על אותם אנשים שכאשר הם נכנסים לכאן הם נכנסים באשרה ב/2. בן הזוג שלי, כשהוא נכנס, הוא כביכול תייר, הוא נכנס באשרה ב/2 אבל היית לו אפשרות בזכות הבג"ץ הזה, ואני לא מבינה איך העלמתם אותה.

תודה. אחרונת הדוברים, מיכל רפיד. יתר הדוברים מוזמנים גם להעביר בכתב. בעוד שבועיים יתקיים דיון מעקב.

תודה. אני רוצה להודות על ההזמנה להשתתף בדיון. באתי לשתף אתכם היום בסיפורי האישי כדי לסייע למשפחה הפרטית שלי ולמשפחות רבות נוספות.

המצב הקיים הוא שבמדיניות הנוכחית של סגירת השמיים בפני זרים, המדיניות הזו קורעת משפחות ובמשפחה אני מתכוונת גם לבני זוג שאינם נשואים כמו במקרה הפרטי שלי. אמנם אחרי חודשים ארוכים של קורונה נפתחה אפשרות בפני זרים שהם בני זוג של ישראלים שיוכיחו את הזוגיות עמם בפני רשות האוכלוסין וההגירה, זה קרה באוגוסט 2020 וזה היה מבורך, אבל עכשיו, עם הסגירה המחודשת, כפי שאמרו לפניי, בנובמבר, בעצם הגלגל הוחזר לאחור ושוב המשפחות קרועות.

יושבים כאן נציגי ממשלה ואני רוצה לנצל את ההזדמנות ולשתף אתכם במה קורה לאזרח, איך הוא מתמודד עם ההשלכות וההשפעות החריפות מאוד של מדיניות שלפעמים לא שקופה מספיק או לא ברורה מספיק, לא אחידה וכולי.

הסיפור שלי הוא כדלקמן. אני בזוגיות עם גבר בלגי מזה שלוש שנים וחצי בהן הוא חי בבלגיה ואני בישראל במשך כל התקופה. זו הזוגיות שלנו.

אבל זה לא הכלל. אני חייב לומר משהו. זה מאוד מרגש מה שאתם אומרים אבל הפכתם את זה כאילו הכלל הוא כזה.

תודה על הערת הביניים.

אתה צריך להביא אתה כלל אבל אתה מביא את המיעוט והופך אותו לכלל. הומואים ולא יהודים. אני לא מזלזל ברגשות. מה שאתם שומעים, אלה רק הסיפורים האלה. יש יהודים שלא נותנים להם להיכנס לכאן, פעם אחר פעם.

תודה על הערת הביניים.

באמת, אני לא מפקפק במה שאת אומרת אבל הפכתם את זה לכלל.

היא לא הפכה את זה לכלום.

אלה הארגונים אותם אתם מביאים.

תודה רבה לחבר הכנסת בן גביר על הערת הביניים שלו. אנא תסיימי ונמשיך.

באמת, באנו לשמוע אותם.

חבר הכנסת בן גביר, תודה על הערת הביניים שלך.

הזוגיות שלי היא זוגיות אוהבת, קרובה ומכבדת וחשובה לא פחות משל כל אזרח ישראלי אחר וכל אדם באשר הוא. במסגרת הזוגיות הזו החלטנו בן זוגי ואני להביא יחד ילד. בערב ליל הסדר 2020 ילדתי את בננו. אני בטוחה שכולכם זוכרים היטב באיזה מצב הייתה שרויה המדינה וכל העולם באותו יום בדיוק. הלידה שלי הייתה צפויה לסוף חודש מארס. בן זוגי נערך מבעוד מועד על מנת להגיע שבוע לפני בתקווה לתפוס את הלידה ולהיות אתי ולהיות בשבועות הראשונים של בננו יחד אתנו. אבל לקראת אמצע חודש מארס, כזכור, הבנו שהשמיים עומדים להיסגר - - -

סליחה, גברתי, עם כל הכבוד, המטרה שלנו בוועדה היא לקדם פתרונות. אנא סיימי. אמרתי שיש 3 דקות לכל דובר מבחוץ.

הוא עשה מאמץ להקדים את ההגעה. אני סידרתי עבורו דירה לבידוד לשבועיים כי כך אמרו בתקשורת לאזרחים שזה המצב. זר שירצה להיכנס, יידרש לשהות בבידוד שבועיים והכול מרגע לרגע. סידרתי דירה, ציידתי אותה בכל טוב מצרכים עבורו, ציידתי אותו במכתב שיציג לרשויות בשדה התעופה בבריסל ובישראל שמסביר מדוע הוא מגיע לכאן, היכן דירת הבידוד, פרטי קשר שלי, של בעלת הדירה ושל אדם שלישי שיאמתו את הסיפור שאני לא ממציאה. לשמחתנו טיסתו לא בוטלה וב-14 במארס הוא נחת כאן. התקשר ואמר לי הגעתי, אני כאן. שמחנו עד כלות ולצערי אחרי כמה דקות הוא התקשר אלי ממשטרת ההגירה והוא אמר לי שלא מכניסים אותו. משטרת ההגירה סובבה אותו, העלתה אותו על המטוס חזרה לבלגיה כשאני בחודש תשיעי. כך רגע לפני שאני יולדת מצאתי את עצמי לבד וזה המצב, ללא בן זוג. אמי זיכרונה לברכה לצערי נפטרה, אבי מבוגר ושרוי בבידוד בזמן סגר ובקבוצת סיכון גבוהה, דולה, אפילו שהכנתי מבעוד מועד שאולי תלווה אותי למקרה שהלידה תקדים, התקשרה ואמרה שהיא מתנצלת, היא לא תלווה אותי כי היא חוששת להיכנס לבית החולים מאחר ומפחיד מדי בימים אלה. כך נותרתי לבד.

באותו מקום לא אמרו לו מדוע לא מכניסים אותו, כשהכול מסודר, יש דירה לבידוד וכולי. לאחר מכן ערכתי בירורים מול משרד החוץ והסתבר שמשרד הבריאות – כך הובילו אותי מגורם לגורם – הוציא אז צו שחייב אדם שרוצה - - -

גברתי, לא. סליחה. אני מאוד מזדהה עם הסיפור ואני חושב שהתכנסנו.

אני אצמצם.

לא. גברתי, הסתיים. משפטי סיום שלך, שניים-שלושה והסתיים הזמן. יש כאן עוד הרבה מאוד אנשים שיש להם סיפורים אישיים ואנחנו לא מאפשרים להם.

צריך לשמוע את הצד השני, את נציגי הממשלה. אדוני היושב ראש, אני בעצמי קיצרתי בדברי כדי לשמוע אותם.

בסופו של דבר בלידה הוא לא היה אתי. חמישה חודשים עד שנפתחה האפשרות לבני זוג הוא לא ראה את בנו. אז הוא כן נכנס ועל כך שמחנו מאוד.

עכשיו לא ברור מדוע הגלגל הוחזר לאחור מדוע ביטלו את חריג בני הזוג. את זה אנחנו לא מבינים. בנובמבר הממשלה הודיעה על פתיחת שמיים ולכן הוא התכוון להגיע ב-7 בדצמבר, נערך לכך, רכש כרטיס טיסה ואז הודיעו, שבוע לפני כן, שהשמיים נסגרים. זה רלוונטי לעכשיו.

גברתי, הזמן הסתיים. סליחה.

אני רק רוצה לציין שמשרד הפנים - - -

לא. גברתי. יש כאן תרבות דיון. מכיוון שאני עושה את זה אל מול חברי הכנסת, אני מרשה לעצמי לעשות את זה מול המוזמנים.

אפשר משפט וחצי?

משפט וחצי. כן.

בתחילת דצמבר הגשתי בכל זאת בקשה למשרד הפנים עבורו ועד היום לא נעניתי.

אני רק מבקשת שתראו בנו בני זוג. בן זוגי הוא כמו גבר ישראלי שטס לחוץ לארץ ומבקש לשוב הביתה לזוגתו בעודו מחוסן ומסכים לתנאי הבידוד. תודה רבה.

תודה. קוצר הרוח לא קשור לסיפור שהוא חשוב ואנחנו נדרוש תשובות. מתוך הדברים שנאמרו אני רוצה לחלק את ההתייחסות של נציגי הממשלה לנושא היציאה מישראל ולנושא הכניסה לישראל. אני רוצה להתחיל בהתייחסות של מי ממשרדי הממשלה. נמצא כאן גם נציג ועד עובדי משרד החוץ ואחרי תשובות הממשלה, ככל שיהיה זמן, אנחנו נשמע התייחסות.

ברשותכם, אני רוצה להתחיל בנושא היציאה מישראל. אני מבקש את ההתייחסות של הממשלה לבקשות שלנו לנושא הרחבת החריג ההומניטרי בתקנות, כך שהדברים יהיו יותר ברורים ויותר רחבים כאשר בתוך הרחבת החריג ההומניטרי אנחנו התייחסנו וביקשנו מכם התייחסות למגוון רחב של אירועי חיים וכל הנושא של ביקור בני משפחה מבוגרים וקשישים.

זאת כניסה. אתה רוצה התייחסות לכניסה?

יציאה למדינה אדומה. יש היום איסור יציאת ישראלים למדינות אדומות.

אתה מדבר על ביקורים בחוץ לארץ.

כן. מכיוון שזה יותר קצר ויותר תחום, אני מבקש קודם כל תשובות לגבי היציאה. עוד יומיים יגיעו לכאן תקנות ואמרתי כבר לפני שבוע מה אנחנו מצפים לראות בתקנות. אני רוצה להבין האם הייתה התקדמות בנושא של הרחבת החריג ההומניטרי. כרגע אנחנו נמצאים במצב שבו בנהלים של רשות האוכלוסין לגבי הנכנסים יש יותר פירוט של מקרים הומניטריים שמתירים כניסה לאנשים שהם לא אזרחים ישראלים מאשר הפירוט שנמצא בתקנות לגבי אזרחים ישראלים ביציאתם כאשר הזכות החוקתית של אזרחים ישראלים לצאת ממדינתם היא במדרג נורמטיבי יותר גבוה מכניסת זרים. אנחנו כרגע בדפיציט לגבי יכולתם של אזרחים ישראלים לצאת מהארץ במקרים הומניטריים.

הדבר השני שאני מבקש התייחסות שלכם אליו הוא לגבי חריג התעסוקה ומה הפתרון לאותם ישראלים שעבודתם בחוץ לארץ אבל מרכז חייהם - או המשפחתי או חצי מחייהם – נמצא כאן.

אני מבקש התייחסות שלכם למקרה השלישי של אנשים שאוחזים בשני דרכונים, הם אזרחים ישראלים, הם גם אזרחים זרים, מרכז חייהם בחוץ לארץ, הם נכנסים לארץ מכוח היותם אזרחים ישראלים, גם מציגים את הדרכון הישראלי וביציאתם לחוץ לארץ דורשים מהם התחייבות לא לחזור למדינת ישראל – שהיא עדיין מדינתם – במשך 90 ימים. אולי זה קוצר ל-30 ימים. אני מבקש לקבל את ההתייחסות לכך. לא ברור לי למה בכלל יש את הדרישה הזאת כאשר אדם הוא אזרח ישראלי.

נתחיל עם הנקודות האלה ואחר כך נעבור לנכנסים לישראל.

מי מתייחס?

ברשותך, אני רוצה להתחיל כי ב-3:30 יש דיון על המדינות האדומות והדיון בהחלט נוגע למה שקורה כאן עכשיו.

אנא העבר את הציפייה שלנו כי אני אומר שוב שהתקנות לא תאושרנה כאן בוועדה אלא אם יהיה מענה לדברים האלה.

הדיון הוא טכני כדי לראות מה צריך להיות אדום ומה לא צריך להיות אדום. אני אתחיל באמירה כללית שנאמרה לטעמי גם בדיון הקודם.

מי אלה המדינות האדומות?

אני אגיד לכם כשנדע. אני לא צופה היום שינויים גדולים. אנחנו מדברים על שהוא מצב מאוד זמני, גם היושב ראש הדגיש את זה וזה גם עלה בדיון הקודם אבל צריך להבהיר את זה היטב. אני חושב שהיה כאן ערבוב שלם של בעיות שהן בעיות מתמשכות לאורך כל הקורונה, חלקן נפתרו, חלקן לא, לבין המצב המאוד מאוד ארעי שקורה עכשיו. המצב שקורה עכשיו, אני אדגיש שוב, הוא מצב בין שבועות בודדים שבו אנחנו רוצים לדחות את כניסת הגל לישראל. הוא ייגמר או כי נגלה שהוא לא נורא כפי שחששנו או כי מה לעשות, בישראל יהיו כבר הרבה מאוד חולים.

אבל הסבתא מתה פעם אחת בקנדה.

אני אתייחס לזה. אני לא מדבר על הסבתא כי לגבי הסבתא אף אחד לא באמת עוצר ואם לוקח, בגלל העומס הרב יותר זמן, אנחנו צריכים למצוא דרך איך לקצר ולייצר למי שהסבתא שלו מתה, כפי שאתה אומר, את היכולת להגיע להלוויה.

עדיפה היכולת להגיע להיפרד ממנה מאשר להגיע להלוויה.

אנחנו מדברים על אותו דבר. ברור. אני כיוונתי לדעתכם ואתם כיוונתם לדעתי ולכן אין צורך להרחיב. המצב הזה להערכתי ישתנה במהלך החודש הקרוב ואולי אפילו הרבה קודם לצערנו, אם באמת תחזיות התחלואה בארץ יעלו.

יש כמה דברים שמתנגשים ואני חושב שההתנגשות המיידית כרגע היא בין הרצון המיידי שלנו להוריד באופן משמעותי ביותר תנועה פנימה והחוצה לארץ של כולם, ולא קשור אם אתה כזה או אחר, אם אתה אפילו אזרח ישראלי או אזרח זר. המטרה המהותית היא למנוע תנועה וכניסה של יותר ויותר מקרים ויצירת שרשראות חדשות. מתוך כך אולי נגזרות אותן החמרות שקיימות בעיקר בעשרת הימים האחרונים – דרום אפריקה קצת יותר – באופן קצת יותר רחב.

יש כאן כמה התנגשויות שאין לי פתרון מצוין להן. ההתנגשות הבסיסית, אדם שמקום עבודתו בחוץ לארץ, כפי שאנחנו מכירים לא מעט גם מחבריי שעובדים מיום שני עד יום חמישי בלונדון או בפריס וחוזרים הביתה לסוף שבוע. האירוע הזה הוא אירוע סופר בעייתי. הוא בדיוק המקום בו אדם נכנס ארצה ולא עובר בידוד.

שיעבור בידוד.

אז הוא לא יכול לעבוד. אז באים אלינו אומרים שאנחנו לא נותנים לו לצאת מהארץ כשיש לו סיבה אמיתית לצאת ממנה.

לא. סליחה, אנחנו כבר עסקנו בזה בוועדה ואמרנו לכם שהמילה הקדושה היא עקרון המידתיות. יכול להיות שאותו אדם - מכיוון שאף אחד לא מבקש מכם להכניס לכאן אנשים בלי חובת בידוד – שחוזר ממדינה אדומה ישהה בבידוד והוא יעשה את הכלכולציה שלו אם עדיף לו לצאת פעמיים בחודש במקום ארבע פעמים.

האופציה הזאת ברורה אבל לרוב הפנייה שמגיעה אלינו, זה תמיד הסבר למה הוא חייב לצאת ולמה צריך להחריג אותו.

אבל זה לא צריך להיות בינארי.

השתמשתי בדוגמה הזאת כדי להראות שגם מה שהוא צורך אמיתי, מהווה בעיה.

דיברנו על סוגיות כלכליות. לשמאלי יושב מר בכר ממשרד הכלכלה ואנחנו עובדים הרבה מאוד ביחד. אני אתן לכם דוגמה לאירוע כלכלי מאוד משמעותי שהולך להיות בעוד כשבוע והוא איום מאוד מאוד גדול. יש כנס ענק של חדשנות טכנולוגית בלאס וגאס, ה-CES, מעל 100 אלף משתתפים, מאות פניות של חברות ישראליות שרוצות להשתתף. להבנתנו האירוע הזה הולך להיות אירוע ההדבקה הגלובלי המשמעותי ביותר שיהיה בעולם בשבועות הקרובים. אנחנו בבעיה גדולה והשאלה היא איך מאזנים את זה נכון. מצד אחד יש כאן צורך כלכלי מורכב, מובן ומוצדק ומצד שני ברור לנו שהסיכון במקרה הזה הוא גדול.

אני כן חושב שיש מקום ברמה ההומניטרית לאותם מקרים קורעי לב ולדעתי ועדת החריגים עושה את עבודתה ומה שלא - מגיע בסופו של דבר לוועדת ההשגות ובוועדת ההשגות שוב הכול נבחן בנפש חפצה.

במהלך הדיון עלתה שורה של עניינים אחרים. אני לא יודע אם אתה רוצה שאני אשיב טכנית או שנשאיר את זה במסגרת הכללית הזאת. אני כן אומר שהיו חברי כנסת שפנו עם שאלות טכניות רבות. אני מוכן לענות באופן פרטי.

בסדר, אנא תבדקו. רוב הסוגיות באמת נוגעות לנכנסים, מטבע הדברים גם סביר להניח שכאשר תיסגו מנושא המדינות האדומות, לא מיד ייפתחו השמיים למתווה התיירות וכולי.

מכיוון שאתה הולך עכשיו לדיון על מדינות אדומות, אני שב וחוזר על המסר שלי. בעיניי התשובות לא מספקות. אני רוצה לומר שוב שנקודת המוצא שלי היא שהלוואי ובעוד שבועיים מטעמים טובים – ובצר לנו מטעמים רעים – תבואו ותצמצמו מאוד או תבטלו את רשימת המדינות האדומות אבל אנחנו לא יכולים לצאת מנקודת הנחה כזאת כי אנחנו גם ראינו תהליכים ודינמיקות אחרות בהם לא רוצים להוריד שום מגבלה כדי שלא תהיה תחושה בציבור שהגזרה עברה. היינו בזה בגל הרביעי. אני יכול לספר לך כמה זמן לקח לנו להוריד מגבלות קטנות שכולם הסכימו שאין להן הצדקה אפידמיולוגית על בריכות בחוץ ועל מסעדות כי האמירה הייתה שזה לא הרגע לצמצם בהגבלות.

אני לא מוכן להסתפק באמירה שעוד שבועיים או שלושה הכול משתנה. אני חוזר על האמירה שלי ואומר שככל שממשלת ישראל הולכת ביום שלישי הקרוב להביא תקנות, אם התקנות יכללו את החריגים הקיימים בלבד – אני אמליץ לחבריי לא לאשר את התקנות.

אני אומר ברחל בתך הקטנה ששני דברים חייבים להיות שם וחייבים להיות שם כשלב ראשון.

האחד, הרחבת הסעיף ההומניטרי. אתם רוצים לראות מקרים הומניטריים? תסתכלו על הרשימה שיצרו ברשות האוכלוסין לגבי הנכנסים, היא הרבה יותר מפורטת מהדוגמאות שהבאתם בחריג ההומניטרי, שימו אותן כדוגמאות בתוך החריג ההומניטרי כדי שנדע שיש הרחבה של ההבנה מה זה מקרה הומניטרי . אם יגיע אלינו החריג ההומניטרי באותו ניסוח, ההמלצה שלי לוועדה תהיה לא לאשר את הרשימה של המדינות האדומות.

הדבר השני הוא חריג התעסוקה. אני ממש לא תומך בהורדת חובת הבידוד ממי שחוזר. אין שום סיבה שאדם שהוא על הקו יהיה בפחות ימי בידוד. אם כבר, צריך לתת לו יותר ימי בידוד. אבל את השיקול האם שווה לו לחילופין להיות שבוע במרפאה שלו בפריס ואז 10 ימים כאן בבידוד ואז לנסוע- זאת לא החלטה שלכם. עקרון המידתיות החוקתי אומר שבוחרים באמצעי שפגיעתו בערך המוגן היא הפחותה ביותר. אני אומר שוב שאם כל מה שנישאר בתחום התעסוקה הוא אותו חריג של משרד הכלכלה למפעלים ולחברות ולא לישראלי שעובד בחוץ לארץ – אני אמליץ לא לאשר. מה שהוועדה תחליט, היא תחליט.

צריך להבין שהמשמעות היא שכל אדם שיש לו צורך כלכלי יוכל לצאת.

לא. יש הבדל בין אדם שיש לו צורך כלכלי כי יש לו פגישה מאוד חשובה אבל האמת היא שהוא יכול לעשות אותה ב-זום או לדחות אותה בארבעה שבועות לבין בן אדם שפרנסתו בחוץ לארץ. את הדבר הזה אפשר להוכיח לוועדת החריגים. אדם שעובד בחוץ לארץ יכול בקלות להראות לכם שזאת לא פגישה עסקית, שזאת לא איזו תערוכה שהוא לא מציג בה היום אבל עוד חצי שנה היא מתכנסת שוב או שזאת פגישה עם משקיעים אלא זה מקום עבודתו. הוא לא יכול לפרנס את משפחתו.

אדוני היושב, ראש, אני שומע את מה שאתה אומר. נראה לי שאפשר יהיה לסדר את זה.

בבקשה. בסדר. הדבר האחרון הוא הסיפור הזה של דרישת ההתחייבות ל-30 ימים. אני לא מצליח להבין. אם האדם הוא אזרח ישראלי והעיקרון הוא שאזרחים ישראלים יכולים להיכנס למדינתם מתי שהם רוצים, בכפוף לדבר אחד והוא שישבו בבידוד, מה הקטע הזה של להחתים אזרחים ישראלים על התחייבות לא לחזור למדינתם במשך 30 ימים או 90 ימים? יחזר ו ישבו בבידוד כמו כל אזרח ישראלי אחר.

צריך להבין שמדובר על אותם אנשים שמצהירים שמרכז חייהם בחוץ לארץ.

אז מה? עדיין הם ישראלים.

זאת אמירה של אדם שחוזר לביתו.

אז מה? הוא אזרח ישראלי.

לפי שיטת היושב ראש, אתה בעצם אומר שאם אדם רוצה לצאת לחופשת סקי והוא ישראלי, הוא יוצא לחופשת הסקי, יחזור ואחרי שבוע ירצה לצאת שוב.

לא.

למה לא? הוא ישראלי.

אתה יודע מה ההבדל?

לא. לא הבנתי מה ההבדל.

אני אסביר לך מה ההבדל. מכיוון אותו אזרח ישראלי, הערך המוגן ביציאתו לחוץ לארץ הוא הרבה יותר מובהק מחופשת סקי. הוא גם חי בחוץ לארץ ומותר לאזרחים ישראלים לחיות בחוץ לארץ, ועדיין הם אזרחיה של מדינת ישראל.

אם אני מבין נכון אתה אומר שאם הוא חי בחוץ לארץ, הוא יוכל לנסוע הלוך וחזור כל שבוע אבל אם הוא חי בישראל ורוצה לצאת פעם בחודשיים לחופשת סקי, אנחנו לא נותנים לו. זה לא הגיוני.

זה הגיוני כי אם למשל אדם הוא אזרח ישראלי והיום מרכז חייו הוא בשוויץ – ואני לא יודע אם שוויץ היא מדינה אדומה – או בארצות הברית או בבריטניה, ויש לו כאן שני הורים קשישים. ברוך השם הם עדיין לא על ערש דווי אבל הם קשישים וצריך לטפל בעניינם. כך שגרת חייו. הוא כל חודש או כל שבועיים מגיע למען הוריו. אנשים הרי לא עושים את עצמם יו-יו וקופצים לישראל כדי להיות בחוף בתל אביב וחוזרים למרכז חייהם בלונדון. כנראה יש להם איזושהי סיבה להיות על הקו. כמו שאמרנו שלגבי אדם שעובד, ישראלי שחי כאן אבל עובד שם, צריך למצוא לו פתרון, אז כנ"ל לגבי אזרח ישראלי שמוכן להיכנס לבידוד.

אבל זה לא קורה אדוני.

אם זה לא קורה, אז מה הבעיה?

אנחנו עוצמים עיניים. רוב אותם אנשים שמגיעים לא שומרים על בידוד. אנחנו יודעים את זה ורואים את זה. אדם בא למטרה אמיתית, משפחתית, חשובה, לפעמים אפילו הומניטרית ממדרגה ראשונה והם לא שומרים על בידוד. אנחנו יודעים את זה.

תביאו את שני החריגים הראשונים. נחיה עם ה-30 ימים בהינתן שבועיים-שלושה נוספים של מדינות אדומות. אני מסמן לכם שאם תוך שבועיים-שלושה המצב נשאר כמו שהוא, אנחנו נחזור לסוגיה הזאת.

ביום שלישי הקרוב, כדי שלא יאמרו בממשלה לא ידענו ולא שמענו, אני אומר את זה בפעם השמינית בשבוע האחרון שבלי הרחבת החריג ההומניטרי ובלי התייחסות לתעסוקה, המלצתי לחברי הוועדה תהיה לא להצביע בעד התקנות.

אנחנו נפעל בהתאם.

תודה פרופסור שלמון. אנחנו עוברים לסוגיה היותר מורכבת.

יש עוד משהו בעניין הנכנסים?

בנושא הנכנסים יש לנו רשימה מאוד ארוכה אבל נמצא כאן ראש רשות האוכלוסין.

ברשותך אדוני, לפני שיינתנו כאן המספרים כי בסופו של דבר מדובר כאן על הרבה מספרים, אני רוצה לומר ממש כמה משפטים ראשונים.

יש שלנו ממש רשימת מקרים ותגובות.

כן. קודם כל אני חייב לומר לכל חברי הכנסת בהווה ולשעבר שלהבדיל מדיון קודם ידעו גם להביע תודה על העבודה שאנשים עושים.

בוודאי.

אם כן, תודה על התודה. בהחלט היא מגיעה לאנשים. תודה ששמתם לב.

שעובדים מסביב לשעון.

לגמרי. חבר הכנסת יודע באיזה שעה הוא דיבר אתי ואיפה הייתי.

מדובר כאן במספרים של עשרות אלפים כך שאפילו אם אנחנו ב-99 אחוזים פועלים נכון, לכל אחד יהיו את ה-30-20 מקרים מזעזעים שטעינו בהם. אני אומר לך שתמיד נטעה. אם נגיע ל-95-99 אחוזים עבודה טובה, אני אהיה שקט עם זה אבל אז יהיו לי עשרות ומאות מקרים בהם טעינו כי זה דבר כל כך גדול.

לגבי הפניות שמגיעות אליכם. אני יכול לומר לכם כמעט באחריות שכמעט כל מי שפונה לחבר כנסת, פונה גם אלינו, גם לוועדה, גם לאתר, גם למשרד והרבה פעמים אני שואל את אמנון – אחרי שחבר כנסת כותב לי ממש בדחיפות נוראית – מה עם המקרה הזה והוא אומר לי שזה כבר אושר מזמן. אנשים, זכותם, פונים לכל הכיוונים והרבה פעמים הבעיה שלהם כבר נפתרה במקום אחר.

אני רוצה לומר משהו מאוד מאוד עקרוני. חבל לי שחבר הכנסת בן גביר לא נמצא כאן אבל חבר הכנסת כלפון הציג את אותה דעה וגם חבר הכנסת רוטמן. אנחנו נמצאים כאן – כמו שאמר דוקטור שלמון – במצב מאוד מאוד זמני. אני ממש מציע לא לנהל את הדיון הסופר עקרוני שנוגע למדינת ישראל על מעמדם של היהודים מול לא יהודים כאן בהליך של שבועיים. אנחנו כעמדה עקרונית אמרנו – אמנם אישרנו בר מצוות – שבאותה מידה בדיוק, אם נקבל בקשות לאיזשהו טקס מעגל חיים נוצרי או מוסלמי אחר, נאשר אותו באותה מידה. אני לא חושב שבנושא של הכניסה לישראל, ליהודי יש זכות לעלות לארץ כמו שאני לא חושב שיבוא מישהו ויגיד שאם יהודי רוצה לעלות לארץ, בשביל זה הוא צריך לזכות כאן במשרה והוא מתמודד במשרה הזאת מול לא יהודי, אז צריך לתת עדיפות ליהודי כי זה ביתו של העם היהודי. אני לא חושב שמישהו מציע את זה.

עוד מעט אני אציע פתרון בעניין הזה.

צריך מאוד להיזהר בדבר הזה. אם הייתי יודע שאנחנו נמצאים כאן בהליך של שנים קדימה, הייתי קדימה, היינו משלבים את הדיון הזה שמעמיד את חוק השבות, חוק הלאום, אבל לא כרגע.

הסיפור הזה הוא כבר שנתיים.

לא, הוא לא שנתיים. טוב שהזכרת את זה כי בנובמבר פתחנו את הכול. בסוף נובמבר נפל עלינו הסיפור הזה.

צריך לומר עוד דבר אחד ברמה מאוד מאוד עקרונית ותמיד הדיונים האלה מתנהלים במעמד צד אחד. כלומר, תמיד יש את הדיונים התקציביים כשחבר כנסת בא ואומר שהוא רוצה לעשות משהו שעולה כסף ושואלים אותו על מה הוא מוותר. כאן הדיון הוא חיי אדם. כל מי שמנסה לפתוח כאן ורוצה לפתוח כאן, צריך להגיד בכמה עלייה בקורבנות ובמתים הוא מוכן לשלם בשביל הדבר הזה. אני לא יודע את המחיר אבל אני יודע שאנחנו נמצאים היום במצב בו אנחנו נמצאים כי היינו מאוד מאוד קשוחים, אטומים, גסי לב , ערלי לב וכל התארים ששמים עלינו והצלנו הרבה חיי אדם ואני גאה בזה. מי שרוצה להתיר, זה לגיטימי אבל צריך להגיד כמה הוא מוכן לסכן בשביל הדבר הזה. אף אחד מחברי הכנסת שדיבר כאן לא אמר שהוא חושב ששווה לנו לשלם עוד כמה עשרות אלפי מתים או עוד כמה עשרות חולים קשים ביום כדי לאפשר למישהו לעבוד גם פה וגם פה. זה דיון ששווה לקיים אותו אבל צריך לשים את שני הצדדים על השולחן.

כמו שאמרנו כל הזמן, אנחנו הולכים כאן ממש בצעדים מדודים. זאת גם הנחיית השרה שלי לגבי הכניסה וגם ההנחיה של הממשלה באופן כללי. כשראש הממשלה הפיל את הגרזן הזה ביום שישי לפני חודש, דובר על שבועיים. אמרנו שבועיים, אפשר גם לא לעבוד שבועיים, אנשים גם היו בסגר שבועיים. זה נפתח והתחלנו גם אנחנו לפתוח. הורדנו את ה-90 ימים ל-30 ימים ופתחנו המון מעגלי חיים. חלק מהדברים שנאמרו כאן כבר קיימים בשטח. למשל, אם יש משפחה ישראלית כמו המשפחה שנמצאת כאן ובן הזוג נמצא בחוץ לארץ, אם זאת לא מדינה אדומה – הוא יכול להיכנס. כבר כמה ימים זה כך.

כאן אני מציע לכולם ואומר שאני חושב שחלק גדול מהאנשים שטוענים כאן טענות בכלל לא טרחו לקרוא את האתר שלנו. אני לא מדבר על חברי הכנסת אלא על האנשים. אנחנו מכירים את האופי הישראלי. קודם כל פונים למישהו שמכירים ואחר כך טורחים להיכנס לאתר. מישהי הגישה לי בקשה דחופה מאוד לגבי הכנס הזה שהוזכר כאן. היא בכלל לא טרחה להגיש בקשה באתר אלא קודם רצו לראש הממשלה ואחר כך אלי. אז תקראו את הדברים שהם מאוד מאוד מפורטים באתר.

דבר אחד אחרון לפני שאני אתן לנציגים להציג את המספרים. אני חייב להתייחס לסיפור הזה של משפחת קיי וזה גם נוגע למה שאשר אמר. בואו נזכור מה היה שם. הייתה שם משפחה שישבה שבעה על בנה שנרצח בפיגוע. היו חברים של המשפחה, לא קרובי משפחה, שרצו להגיע מדרום אפריקה. לא נתנו להיכנס. אגב, יגיד כאן אמנון שהם היו יכולים לחזור לדובאי לפני כניסת השבת. הם עיכבו את הטיסה שעתיים כי ניסו להתווכח אתנו ובסוף היו צריכים בגלל זה לטוס בשבת. בואו נחשוב שהיינו נותנים להם להיכנס. הם היו עושים בידוד שבוע או הולכים לנחם? זאת בדיוק הדוגמה. הוא בא לנחם בשבעה, איך הוא יתבודד? אם הוא יכול לנחם בשבעה ב-זום, שינחם מדרום אפריקה. זה בדיוק הסיפור. אנשים אומרים ואומרים אבל בסוף הם לא מקיימים את חובת הבידוד.

הם יצאו לפני שדרום אפריקה הייתה אדומה.

הם יצאו לפני שדרום אפריקה הייתה אדומה, אבל היינו צריכים לפטור אותם מחובת בידוד? לא. לא הייתה אפשרות מעשית לנחם אבל את דוגמה קלאסית לכך שאנשים אומרים כמס שפתיים שהם ישמרו על חובת הבידוד ובסוף הם לא שומרים על חובת הבידוד ואנחנו יודעים את זה מהשטח.

אתם רוצים להציג מספרים?

כן. אני אתן את המספרים.

כן. לאחר מכן נעבור לרשימת מקרים ותגובות שלכם.

אני אתן את המספרים כדי שתדעו על מה מדבר. אני מדבר על החודש האחרון, מאותו יום בו נפל הגרזן, ב-27 בנובמבר. עד היום זה כמעט חודש.

אני אומר עוד משהו. כל הזמן מדברים על ועדת החריגים כאילו שזו ועדה שדנה. זה לא נכון. אין ועדת חריגים. יש ועדה שקובעת מדיניות. יש צוות כזה ואז הבקשות לא נדונות באיזו ועדה אלא הן נדונות על ידי עשרות צוותים ולכן אין באמת בעיה.

בקונסוליות.

גם בקונסוליות וגם בלשכות מינהל האוכלוסין. הכלל אומר שאם המבקש הוא תושב זר, הוא זה שמזמין את עצמו להגיע לארץ, זה נדון בקונסוליות. הקונסוליות נמצאות בבעיה כי ממש בימים האחרונים לוס אנג'לס, סן פרנציסקו וניו יורק נסגרות בגלל אומיקרון ומנסים לתגבר אותן לעבוד מהבית, אבל עד אז זה עבד יחסית מאוד מאוד מהר. אם ההזמנה באה מהארץ, מי שדן בה זה מינהל האוכלוסין אצלנו. זאת לא ועדה אלא זה כל הלשכות.

איך אנחנו מתמודדים עם העובדה שיש כאן כנראה מצבור מספק של מקרים כדי לומר שמשהו קורה בהעברת המידע לקונסוליות?

אני לא מסכים עם זה. זה פשוט לא נכון. שוב, כשאתה מדבר על עשרות אלפי בקשות, אחוז מ-20 אלף בקשות, זה 200 בקשות. אם היינו ב-99 אחוזים, יש לך 200 אנשים שיבואו לכאן ויצעקו. סטטיסטית המידע מגיע, הוא נמצא באתר.

כמה בקשות מגיעות למשרד הפנים?

לא למשרד הפנים אלא לרשות האוכלוסין וההגירה. הוגשו 3,000 בקשות, שזה הרבה יותר אנשים כי הרבה פעמים בקשה זה להכניס כמה אנשים, 12 אלף אושרו, 1,000 סורבו.

אם הוגשו 3,000 בקשות, איך אושרו 12 אלף?

בן אדם יכול להגיד שהוא רוצה להכניס מספר אנשים.

על כמה אנשים הוגשו הבקשות?

13 אלף.

לגבי משרד החוץ. הוגשו 23,675 בקשות. שם זה אינדיבידואלי. 5,945 בקשות אושרו. 6,196 בתהליך. 11,534 לא עומדים בקריטריונים.

כאן יש לנו ועדת חריגים. כאשר הקונסוליה מחליטה שיש לה מקרה שלא עומד בקריטריונים אבל הוא יכול להגיע לאיזשהו מצב הומניטרי, זה המקרה היחיד בו יש ועדת חריגים ואחר כך מר סיסו ממשרד החוץ ירחיב בנושא ויספר לכם איך זה עובד.

רציתי לומר שמדובר כאן במספרים עצומים ולכן , ראשית, אנחנו עומדים בקצב מהיר מאוד של תשובות. שנית, בטוח שיש לנו טעויות ונפילות. אין מצב שלא, בטח כאשר מערכת משתנה כל יום. שלישית, אין כאן בעיה של ועדה שצריך לתגבר אותה כי אנחנו עובדים כאן גם על הצוותים של ביקורת גבולות שאמנון מפעיל אותם, גם על הצוותים של מינהל האוכלוסין שנטלי מפעילה אותם.

למה יש חמישה ימי עבודה לתשובה למי שרוצה להיכנס לישראל?

שבעה ימים. שוב, יש מקרה דחוף של מישהו שהוא על ערש דווי, אני אישית מאשר המון מקרים כאלה ביום כי אנחנו יודעים שאף אחד לא מתכנן שאימא שלו תמות בעוד שבוע.

בעניין הזה אני רוצה לבקש משהו. הדיון כאן הוא לא דיון כללי. אנחנו תכף נעבור על רשימת סיטואציות, חלקן נוגעות ל-אומיקרון, חלקן תעלינה עכשיו כדי שבעוד שבועיים-שלושה, כאשר תצמצמו את רשימת המדינות האדומות, אנחנו נראה שיש מדיניות ברורה לגבי הסוגיות האלה, גם אם אי אפשר לפתור אותן בשיא תחלואת ה-אומיקרון.

אנחנו מדברים על אנשים שנמצאים בחוץ לארץ, הם מגישים בקשה לקונסוליה המקומית ומשהו קורה כמו למשל שיש חג לאומי והקונסוליה סגורה. מה כרגע המסלול של הטלפון האדום? האם יש כרגע באתרים השונים אמירה שאם הסיטואציה היא סיטואציה הומניטרית דחופה ל-48 השעות הקרובות, לא קיבלתם מענה מהקונסוליה, אתם יכולים לפנות אלינו עם כל המסמכים והיכן זה נמצא באתר?

צוהריים טובים. אני סמנכ"ל לעניינים קונסולריים במשרד החוץ. אני אענה לך על דבריך אבל קודם אני רוצה להתייחס לדבריו של תומר.

שאל חבר הכנסת מקלב למה הקונסוליות ואני אסביר לכם למה. משרד הפנים יש 52 לשכות שעובדות מ-8:00 עד 5:00 בערב. יש עוד 108 נציגויות בעולם שעובדות בשעות הפוכות. כל המטרה שהוספת הקונסוליות אומרת הכפלת הכוח ולתת שירות יותר טוב לאזרחים או לזרים שרוצים לבוא. אם אתה עכשיו נמצא במצב ויש לך כאן אנשים שעובדים, 100 אנשים, 200 אנשים שעובדים מ-8:00 עד 5:00 בערב, בשעות הפוכות יש לך, בשעות אחרות, אנשים שממשיכים לעבוד סביב השעון. זה נכון שהקונסוליות סגורות ביום ראשון אבל הן פתוחות ביום שישי ואילו רשות האוכלוסין סגורה ביום שישי. אם כן, הוספנו זמן שירות והוספנו כוח אדם.

זה לא מגביל. מי שהלך לקונסוליה, נשאר בקונסוליה.

נכון. אלה שני לינקים שונים.

לא. אני אסביר לכם. יש המון בקשות שהן בקשות כפולות כאשר פונים גם אלינו, בן הזוג שחי בארץ פונה לרשות האוכלוסין ובן הזוג שחי בחוץ לארץ פונה למשרד החוץ ובדרך כלשהי פונה גם אליכם חברי הכנסת ולאחרים שמבקשים לסייע כי אנשים רוצים לקבל תשובה מהר. יש מערכת מאוד ידידותית ומאוד מהירה שאנחנו יודעים גם כמה זמן ואנחנו יודעים להגיד ברמת האדם מי טיפל בבקשה. ביולי הקמנו את המערכת ומאז היו 138,727 בקשות שפנו לנציגויות בחוץ לארץ ונענו. אם לא היינו עונים, כנראה שלא היינו מגיעים למספרים האלה. גם כאר כוחותינו היו מדוללים בחוץ לארץ כי אתם יודעים שמשרד החוץ לא שופע כוח אדם, עדיין עמדנו במספרים די גבוהים. כפי שאמר מנכ"ל רשות האוכלוסין, רק בשלושת השבועות האחרונים 23,675 פניות התקבלו ונענו בקונסוליות. חלקן נענו בסירוב.

מה קורה כאשר הקונסוליה סגורה. לכל הקונסוליות בעולם יש טלפון חירום שמפורסם בכל אתר ואתר.

בלינק עצמו אין טלפון חירום.

לא בלינק. באתר של הקונסוליה. אני אסביר לך.

למה כשבן אדם ממלא את הטופס, אין לו איזשהו טלפון אליו הוא יכול להתקשר אם הוא מקבל סירוב?

אני אומר לך מה הסיבה האמיתית. כשאתה מקבל 138 בקשות ויש לך שני אנשים בקונסוליה מסוימת או שלושה אנשים בקונסוליה אחרת, אם הם יצטרכו גם לענות לטלפונים – הם לא ייתנו שירות. אנחנו רוצים לתת שירות ושירות מהיר.

ברור. אני מבקש תשובה לגבי החירום.

אני נותן תשובה לגבי החירום. ראשית, אני אומר שיש טלפון חירום בנציגות. שנית, חדר מצב במשרד החוץ פועל 24/7, 365 ימים בשנה. הפעלנו חפ"ק ספציפי לאירוע הזה שפועל מ-8:00 בבוקר עד 8:00 בערב. אני יכול לתת את המספרים. גם לשם אפשר להתקשר.

חדר המצב, עם כל הכבוד, הוא חדר המצב המרכזי של שירות החוץ הישראלי. אני מבקש שבצורה מאוד מאוד ברורה, גם באתרים וכולי תימצא הדרך – ואנחנו נבקש לזה התייחסות מכם בהמשך השבוע - שיהיה מאוד ברור מה המנגנון למקרים הומניטריים דחופים שאינם מקבלים את המענה – יכול להיות מסיבות טובות - מהקונסוליה המקומית. גם אם אלה מקרים בודדים, אדם לא צריך שתימנע ממנו הזכות להיפרד מקרוב על ערש דווי כדי שאחר כך יאשרו לו להגיע להלוויה. יש סופי שבוע, חגים לאומיים בקונסוליות, לפעמים יש אתגרים אחרים, יש עומס, חייב להיות מוקד. תגדירו מה הקריטריון. אלה יכולים להיות מקרים הומניטריים שקשורים רק בחולי, באירועי מעגל חיים מסוגים מסוימים, אבל כתובת שבה אתה יודע שזר יכול להגיש בקשה - או אזרח ישראלי – שתקבל איזשהו מסלול טיפול מיוחד. אתם תסננו ותראו. אדם שפנה וזה לא מקרה הומניטרי דחוף, תודיעו לו ותאמרו לו שימתין לתשובה כי זה לא מקרה הומניטרי. לזה אני מבקש לקבל תשובה שלכם.

היושב ראש, יש לי שאלה ספציפית. האם עדיין קיים הכלל שמי שהגיש בקשה והיא לא התקבלה, לא יכול להגיש 14 ימים בקשה נוספת? אני חייב לומר שזה כלל מאוד מאוד בעייתי. יכול להיות שאנשים פספסו איזשהו מסמך ולכן הבקשה לא התקבלה או יכול להיות שטעו בקטגוריה. אני יכול לספר על מקרה שקרה, מקרה שאני מכיר. אימא של חייל בודד, בתקופה שהמדינה בה היא נמצאת היא עדיין לא אדומה, התבלבלה בקטגוריה ואז אמרו לה שבמשך 14 ימים היא לא יכולה להגיש בקשה חדשה.

נעשה את זה מאוד פשוט. אנחנו מבקשים מכם תשובה גם בעניין הזה ביומיים הקרובים. אנחנו מבקשים מכם להוריד את ההגבלה הזאת. היא לא במקום והיא לא מתכתבת עם עקרונות חוקתיים. הרחבתם את המדינות האדומות, אדם טעה, אין סיבה להעניש אותו אם הוא צריך להגיע לארץ. תאתרו מטרידים סדרתיים וטפלו בהם. אני לא פותח כאן דיון. אני מבקש לקבל התייחסותכם לבקשה שלנו כוועדה להוריד את העיקרון הזה שאנחנו לא מוצאים לו כל הצדקה ברמה הנורמטיבית אלא בדיוק להיפך.

תודה רבה אדוני היושב ראש.

בבקשה. אני מבקש לעבור לשאלות הבאות שלי ולקבל תשובות בין אם מתומר ובין ממשרד החוץ. לא לגבי הכול אנחנו נקבל תשובות.

מר מוסקוביץ, בואו נדבר על המצב של ה-אומיקרון ולגבי המצב של ה-אומיקרון, אני לא יודע אם מדובר בשבועיים, שלושה, חודש. נאמרו כאן כמה דברים ואני אבקש את ההתייחסות לנקודות הבאות. אנחנו מדברים כרגע רק על המדינות האדומות ותכף נדבר על מצב אחר.

אמרנו כאן בוועדה שבעינינו אדם שמרכז חייו כדין הוא בישראל, כדין, אדם נמצא כאן, הוא סטודנט באוניברסיטה העברית, הוא באשרת סטודנט, מדינת ישראל אישרה לו להיות כאן כבר שלוש-ארבע שנים וללמוד לדוקטורט במדעי היהדות או בחקלאות. בהינתן ההרחבה הדרמטית של המדינות האדומות, אנחנו לא במצב שיש שתי מדינות אדומות מהן מגיעים 250 אנשים בשבוע אלא אנחנו במצב אחר. רוב העולם שנמצא בקשרי הגעה ויציאה עם ישראל, הוא היום מוגדר אדום.

אנחנו נבקש את ההתייחסות שלכם להגדרה שמי שמרכז חייו כדין במדינת ישראל, גם אם הוא מגיע ממדינה אדומה והוא עומד בהתוויות החיסון, יוכל להיכנס כי כרגע הקריטריון אומר שהוא צריך להיות בעל זיקה לישראלי, בן זוג או ילד. דהיינו, אדם שהתרגשה עליו המדינה האדומה, לא יכול כרגע באופן אוטומטי לחזור ללמוד בארץ והוא מפסיד לימודים באוניברסיטה העברית. הוא מחוס והוא עומד בהתוויות החיסון. אני לא פותח דיון אלא אני אבקש לקבל את ההתייחסות שלכם בכתב.

אני אבקש משרת הפנים לאפשר לכל אדם שעומד בהתוויית החיסון ומרכז חייו בישראל כדין, ללא קשר לשאלה אם יש לו זיקה לישראלי, של בני זוג ושל הורות, שיינתן לו לחזור לישראל, למקום בו הוא מנהל את חייו.

אדוני, הערה טכנית. אנחנו נקבל את זה בכתב כסיכום של הוועדה?

כן. אנחנו נרשום את הדברים האלה.

נקודה שנייה. אם כניסת זרים ממדינות אדומות שעומדים בהתוויית חיסון רלוונטית לכניסה לחתונת בנם או בתם, למה דווקא חתונה? אם אפשרתם לזרים להיכנס לאירוע חיים משמעותי של קרוב משפחה שלהם כאן בארץ, הם עומדים בהתוויית החיסון, למה בהלוויה צריך אישור חריג ובחתונה זה אוטומטית?

אני אגיד לך למה. זאת סיבה אחרת. הלוויה בדרך כלל, אין לך אפשרות לעשות בידוד לפני ההלוויה. חתונה, אנשים יודעים מראש ולכן הם באים שבוע לפני החתונה ונכנסים לבידוד ואחריו באים לרקוד בחתונה. בהלוויה הוא צריך לבוא, ואנחנו מאפשרים לו לוותר על הבידוד במקרה של הלוויה.

הבנתי. מכיוון שעסקינן כרגע באנשים שעומדים בהתווית החיסון, אני מבקש ששרת הפנים תבחן את האפשרות להרחיב את המעגל הזה, לא בצורה דרמטית, על עוד אירועי חיים. אני גם מבקש שהזיקה לא תהיה רק של הורים לילדים אלא גם סבא וסבתא.

לגבי הבקשות החריגות המדינות האדומות, אנחנו עדיין ב-אומיקרון, אני מבקש בחינה שלכם של סוגיית הרשות להגעה להלוויה. כרגע ההגדרה היא שהלוויה נערכת בישראל תאושר לאבלים מקרבה ראשונה ללא בני הזוג. אם אנחנו נמצאים במצב שיש שתי מדינות אדומות בעולם, זה בסדר. כלה לא יכולה להגיע להלוויית חמותה? זה בלתי נתפס. אני מבקש שתעסקו בסיפור של הרחבת החריג הזה.

כיצד לדעתכם ניתן היום מענה לסוגיה של אנשים שמבקשים לבוא ולבקר את קרוביהם על ערש דווי? אני כרגע מדבר על מדינות אדומות ו-אומיקרון ולא על הסיפור הרחב. היום אזרח זר, סבתו על ערש דווי, אמו על ערש דווי, חותנתו על ערש דווי, חותנו על ערש דווי, מה קרה הפרוצדורה? האם יש כרגע פרוצדורה לזה? אם אני מבין נכון, בהקשר של ה-אומיקרון, של המדינות האדומות, אני לא מאתר חריג הומניטרי כללי. יש רשימה מאוד מאוד מוקפדת של מקרים ותגובות. אין שם חריג הומניטרי כזה. אני אומר שזה בלתי מתקבל על הדעת.

בסוף נאמר שמקרים חריגים יופנו לקונסוליות כאשר מאתרים מקרה שלא עונה לקריטריונים אבל יש בו היבטים הומניטריים.

כל הסיטואציה הזאת היא חריגים.

הקריטריונים הם אלה החריגים שנכנסים. אם אלה טעמים הומניטריים שלא נכנסים לקריטריונים, עליהם - - -

ברור לי. אני מבקש שהנושא הזה של הגעה לקרוב משפחה מדרגה ראשונה או שנייה, שנמצא בחולי משמעותי, אני מבקש שזה יעלה מדרגה מהחריג הכללי לרשימת החריגים היותר מפורטת. ממילא הכול כאן הוא בשיקול דעת. אני מבקש שזה יהיה. אני חושב שזה מתבקש. אני מבקש שתביאו את זה לשרת הפנים. כמו שהלכתם בכיוון היולדות, לכו גם כאן. הדברים יצאו אליכם בכתב.

אתה לא רוצה להתייחס לנושא מרכז חייו של הגרעין המשפחתי?

כן. אתה מתכוון ממדינה אדומה.

כן. ממדינה אדומה.

חבר הכנסת מקלב מבקש להוסיף להתייחסות שלכם וכאן אני חושב שחבר הכנסת מקלב יסכים אתי שבהקשר של המדינות האדומות וה-אומיקרון, זאת קרבה ראשונה. אנחנו מדברים על סיטואציה בה אדם הוא אזרח זר, אין לו מעמד בישראל אבל יש לו משפחה מדרגה ראשונה כאן בישראל. אני מניח שזאת סיטואציה יחסית נדירה אבל לפעמים היא קורית.

לא. היא לא נדירה.

למה נדירה? יכולים להיות אלפי מקרים כאלה.

זה לא הורה שמבקש לבקר את בנו.

לא. בן זוג. אלה שנמצאים זה אלה שאנחנו קוראים להם אבא של שבת. יכול להיות שחלקם נכנסים ביום חמישי וחוזרים ביום ראשון.

אלה סיטואציות של משפחות שיש להן מעין עלייה מפוצלת. המשפחה כבר עלתה לארץ, האבא עוד לא הסדיר את ענייניו, הוא מנצל את העובדה שישראל היא מקום מאוד נוח לתיירים יהודים, עבודתו היא בחוץ לארץ. כרגע אנחנו לא קובעים מסמרות אלא מבקשים מכם לבחון.

קרוב של אזרח.

זה לא קרוב. זאת משפחה גרעינית.

משפחה גרעינית של אזרח ישראלי שנמצא כאן.

ממדינה אדומה.

אבל של אזרח או של תושב? לא של כל אחד.

אזרח או תושב.

לא אשתו של הסטודנט. אם יש פה את הסטודנט שלומד, אשתו תרצה לבוא – זה לא, או שכן, תחליטו אתם.

חברים, תבדקו.

הבעל הוא סטודנט והאישה נסעה להורים שלה והיא צריכה לחזור.

אז מרכז חייה בישראל. זאת סיטואציה אחרת. זה הקריטריון הראשון שאמרתי.

היא באשרה א/4 כך שאין לי בעיה.

חברים, כל מי שמרכז חייו בישראל צריך להיות מסוגל לחזור לישראל. אנחנו לא עם מדינה אדומה אחת. ארצות הבריתה היא מדינה אדומה, אז אנחנו אומרים לאלפי אנשים שלא יחזרו למרכז חייהם בישראל אלא אם אתם באשרה א/5?

יש כאן שני דברים. או מרכז חייה של משפחתו הגרעינית הוא כאן או שהוא עצמו, מרכז חייו בחוץ לארץ והוא מגיע לכאן.

על זה דיברנו. על הסיפור הזה של אנשים שמרכז חייהם, מרכז עבודתם ופרנסתם במקום אחר. על זה אמרנו שיחזרו לבידוד. זאת סוגיה שכבר התייחסנו אליה.

ברשותכם, אני מבקש לעבור מעבר לסוגיית ה-אומיקרון ולומר מה נקודת המוצא שלי. גם אחרי שנצמצם את רשימת המדינות האדומות בעוד שלושה-ארבעה שבועות, עדיין זה לא שאתם באופן מיידי, או יש סיכוי ניכר שלא באופן מיידי, חוזרים לשמיים פתוחים ולמתווה התיירות. יש סיכוי טוב שעוד נעבור כאן מצב שקודם כל מבטלים מדינות אדומות, אבל נשארים עם הגבלה על כניסת זרים לישראל. זה תרחיש שצריך להתכונן אליו. לכן בעיניי דברים שעלו כאן, שאפשר אולי להצדיק אותם על רקע ה-אומיקרון לעוד שבוע, שבועיים, שלושה - כבר מחכים כאן חודשים לפתרון – אבל צריך להתחיל לדבר על מה קורה שיורדים מהסיטואציה של מדינות אדומות. כאן עלו כמה נקודות שצריך לחשוב עליהן.

עוד לפני הסוגיה הכללית של יהודים ולא יהודים, ותכף אני אציע לכם משהו בהקשר הזה. יש כאן תופעה שדובר בה. זה גם לא משנה מה היקפה כי אם היקפה קטן, קל לפתור אותה, ואם היקפה גדול - צריך לפתור אותה.

אם זה קטן, זה לא נורא, ואם זה גדול – זה מסוכן. זה בסדר. אני אתך.

נכון. מה לעשות שהתפקיד שלנו בוועדה הוא לחשוב על האיזונים. הממשלה מונעת תחלואה ואנחנו סומכים עליכם. התפקיד שלנו הוא על האיזונים מהצד השני ולאתגר אתכם. אם הייתי מומחה לרפואה, הייתי מאתגר אתכם בענייני הרפואה אבל אנחנו בוועדת חוקה מומחים להגנה על זכויות אדם.

לגבי הסוגיה שעלתה כאן לעניין בני זוג חסרי המעמד. אני אבקש מכם התייחסות לעניין הזה. הסוגיה הזאת בעבר זכתה לפתרון. כרגע, לא משנה מה קרה בדרך, ה-אומיקרון וכולי, אין לה פתרון. אני מבקש לשמוע מכם מה התכנית שלכם גם אם היא לא בשבוע–שבועיים הקרובים. ברור לכם שאם ההגבלות של מדינות אדומות ממשיכות משום מה לאורך זמן, הסיפור הזה צריך לקבל פתרון בתוך תקופת ה-אומיקרון.

חד משמעית.

אדם שמוכיח זוגיות ובן הזוג מוכן להיכנס לבידוד, צריך לאפשר לו להיכנס. צריך גם לאפשר לישראלי לצאת במסגרת החריג ההומניטרי. זאת בדיוק ההרחבה של החריגים ההומניטריים. אדם שמוכיח קשר זוגי משמעותי ואפשר להטיל את חובת ההוכחה על האדם היוצא.

כך זה היה.

נכון. זה כבר היה.

זה לא שמחקנו את כל מה שהיה. זה יחזור.

תגלית נכנסו. נכון? ז\ה קצת יותר חשוב מתגלית.

גם תגלית חשובים. מכובדיי, חבל על הדיון.

גם תגלית לא נכנסים ממדינה אדומה.

המטרה כאן היא לפתור את העניין. אם התשובה של משרד הפנים, - כשתחזרו אלינו והיא על דעת שרת הפנים - היא שאת הסיפור הזה בשבועיים הקרובים בגל הזה של ההתמודדות עם ה-אומיקרון מחזיקים אבל הכוונה שלנו היא לשנות את המדיניות ויש כאן התחייבות – זה חשוב. אני רק מוסיף לזה עוד דבר אחד. אם ההגבלות בשל ה-אומיקרון תימשכנה מעבר לשבועיים-שלושה, ה-אומיקרון יפסיק להיות תירוץ טוב לעניין הזה ותצטרכו לפתור את זה תוך כדי תקופת ה-אומיקרון.

אני מבקש שתחזרו אלינו עם תשובה. אמרה חברת הכנסת לסקי בצדק שכרגע אנחנו מבינים שההגבלה הזאת לא חלה רק על בני זוג לא רשומים ממדינות אדומות אלא היא חלק מסגירת השמיים הכללית לזרים. אם הייתם באים ואומרים שאם בן הזוג מוכר אך לא רשום הוא ממדינה אדומה - בוא נחכה עוד שבועיים, אבל אם הוא לא ממדינה אדומה, אז מה הבעיה להכניס אותו עכשיו בכפוף לבידוד והוכחת הקשר? אני לא קובע מסמרות כי בכל מקרה זאת לא סמכותנו אלא סמכות השרה. אני מבקש התייחסות לסוגיה הזאת.

אני מאותת לחברותיי, ואתם ממילא מקבלים ומקבלות את האיתות הזה כי זה מה שאמרתם כרגע, שהסוגיה של בני זוג מוכחים אך לא רשומים צריכה להגיע לידי פתרון מהיר. אנחנו מבקשים מכם התייחסות לסוגיה הזאת.

אפשר שאלה?

לא. אנחנו מאחרים לעוד דיון. את מוזמנת להעביר לי שאלה ונעביר להם. סליחה. אנחנו מנסים לפתור את הסוגיה.

אני אציין למען הסדר הטוב שכאשר אנחנו כן מאפשרים לבני זוג להיכנס, גם מי שהוא לא נשוי או לא רשום, כן אפשרנו לידועים בציבור.

אני לא מדברת על ידועים בציבור.

אנחנו לא פותחים את הדיון מחדש. ברור שהם לא מוכרים כרגע כידועים בציבור.

אם תכירו במי שלא בהליך מדורג כידוע בציבור, אז זה בסדר.

מי שלא בהליך המדורג, כבר נתנו.

נתתם בבג"ץ שלי אבל כרגע לא.

גבירותיי, הסיטואציה ברורה. אנחנו מבקשים מהמדינה לחזור אלינו עם תשובה. אני אבקש את התשובה במהלך השבוע הקרוב. אני מבקש שתביאו את הדברים בפני השרה. אני רק מאותת שאם מה שמטריד אתכם זה ה-אומיקרון, אז תעשו כבר עכשיו לאלתר את ההבחנה בין מדינה אדומה למדינה לא אדומה לעניין החזרת הנוהל שהיה. אני אומר שוב שאם עוד שבועיים אנחנו רואים שהסיפור של המדינות האדומות לא משתנה, נצטרך שינוי מדיניות שלכם בעניין הזה.

יש לנו כאן את הסוגיה של אנשים שנמצאים בתהליכים מפוצלים של עלייה. גם כאן אני לא רוצה לפתוח שוב את הדיון. אני אומר שאנחנו נעסוק בזה בדיון הבא. אני מבקש מחברי הכנסת שעוסקים בעניין, חברי הכנסת לשעבר, ארגוני העולים, לטייב את ההבנה שלנו בוועדה ואני פונה כאן לסוכנות היהודית אם הם בדיון, ואם לא – נפנה אליהם. האם ניתן להגדיר בצורה יותר ברורה את המעמד הזה של שוקלי עלייה?

אדוני היושב ראש, יש מעמד כזה. אשרה א/1. הבעיה היא שהציבור לא מכיר את זה וזה דורש הרבה ניירת. זה דורש לפתוח תיק עלייה, להביא כל מיני תעודות וכולי.

אני אומר שאני לא בטוח שכרגע אפשר למצות את הדיון. אם הייתה כאן ועדת עלייה קליטה, טוב היה שהייתה עוסקת בזה. אנחנו נעסוק בזה. אני רק אומר שאת הסוגיה הזאת בואו נטייב וקודם כל בינינו נבין את הסיטואציה, נדבר עם שרת העלייה והקליטה ונראה. בסופו של דבר צריך להבין שאנחנו באמת כרגע בסיטואציה. עוד שנייה אנחנו מסיימים את הדיון הזה והולכים להטיל הגבלות עוד יותר חמורות על אזרחי ישראל. הדברים חייבים להיות קצת בהלימה לדברים שקורים כאן בתוך הארץ. בואו נטייב את סוגיית העולים וננסה לקדם אותה ביחד. אם כן, את סוגיית העולים בפיצול, אנחנו רושמים לנו.

הנקודה האחרונה שאני מבקש כרגע להתייחס אליה ואני כבר אומר לכל המשתתפים הרבים שלא דיברו שאתם מוזמנים להעביר אלינו לוועדה מסמכים נקודתיים שאומרים שהנקודה הזו והזו לא קיבלה התייחסות בדיון הזה וצריך לפתור אותה. אנחנו גם נעשה את העבודה בין הישיבות של הוועדות.

נקודה אחרונה איתה אני מסיים את הדיון בשלב הזה ואני אומר שוב שייקבע מהר מאוד דיון מעקב בנושא ואנחנו גם מבקשים לקבל תשובות על הבקשות שלנו מרשות האוכלוסין עד סוף השבוע. לגבי הסיפור הזה של קבוצות והקשר עם יהדות העולם. ברור לי שיש כרגע סיטואציה מיוחדת של אומיקרון ואני חושב שאם האמירה היא בואו נחכה שבועיים-שלושה, זה דבר שהוא סביר והוא הגיוני. נצטרך לבדוק היכן אנחנו עומדים בעוד שבועיים-שלושה. אבל להערכתי גם עוד שבועיים ושלושה, גם כשתורידו את המדינות האדומות, לא תפתחו את השמיים מיידית למתווה התיירות.

את התכניות נפתח.

אני מבקש שתעשו עבודת מטה עם משרד הבריאות וכולי כדי לראות האם בצד האמירה של התכניות מוגדרות עוד מספר קבוצות שבשלב הראשון צריך להכיר בהן. אני אתן כמה דוגמאות וחלקן של הדוגמאות נוגעות ליהדות העולם אבל חלקן רחבות מיהדות העולם. הנושא של משלחות מנהיגות ומשלחות סולידריות שמביאות באמת את מנהיגי ומנהיגות הקהילות היהודיות באמת נמצאים בקשר שוטף עם מדינת ישראל. זה היה בעבר. כל הנושא של התכניות החינוכיות שאתם אומרים שממילא קיים. הנושא של קבוצות של אנשי ונשות דת מדתות אחרות. אלה לא כמו כל קבוצה שעולה לרגל אלא למשל מסדר מסוים, כנסייה מסוימת, זרם דתי מסוים שמארגן קבוצה של אנשי ונשות דת.

נגיד הבאהים.

בסדר גמור. חברים, זה רק מקדם את העניין. אני רק מבקש שתהיה התייחסות למשהו שהוא יותר רחב מקבוצות של תכניות חינוכיות גם לקבוצות נוספות. בשלב הבא אני כן מבקש שתעשו עבודת מטה האם אפשר להגדיר עוד מדרגת ביניים שבאה ואומרת שאזרח זר שיש לו קרוב משפחה במעגל מסוים בישראל, דינו לא כדין כל תייר שבין המשלחות והקבוצות לבין פתיחת השמיים לכל התיירים, בין אם מדובר באדם יהודי מהתפוצות ובין אם מדובר באדם לא יהודי. יש הרבה מאוד אנשים שחיים באירופה שיש להם קרוב משפחה מדרגה ראשונה שהוא אזרח נוצרי בחיפה ובמעלות תרשיחא. כאן זה לא קשור ליהדות. אדם שיש לו קרוב משפחה בדרגה ראשונה או בדרגה שנייה – אח, אחות, הורה, אתם תגדירו – הוא כן יכול להיכנס בכפוף לבידוד ולהתוויות חיסון עוד לפני שפותחים את השמיים לכל התיירים מכל העולם. אני אבקש את ההתייחסות שלכם לזה. כרגע זה לא רלוונטי לרגע הזה בתוך אירוע ה-אומיקרון.

לפני שאתה מסיים, נמצא כאן נחמיה מלינוביץ.

אתה יודע כמה אנשים נמצאים כאן והם לא דיברו?

הוא מייצג עשרות אלפי משפחות.

בסדר. אדוני, דקה ולאחר מכן שתי דקות לנציג ועד העובדים של משרד החוץ. אנחנו תמיד בחדר הזה מכבדים נציגי ועדי עובדים ואיגודי עובדים, לפחות בקדנציה הזאת. לא יודע מה היה קודם לכן ולא יודע מה יהיה בעתיד. כאן, כרגע, מכבדים מאוד איגודי עובדים.

אני מייצג קבוצה של כ-30 אלף סטודנטים וסטודנטיות שנמצאים וגרים בארץ וכאן מרכז חייהם. המצב כרגע הוא שיש לי קשר עם המנכ"ל ועם אמנון ותוך 24 שעות הוא עונה ועוזר לנו באופן פרטני אבל למה זה לא נמצא באתר? מי שמרכז חייו בארץ עכשיו ויוצא, אמנון אמר לי – ואמנון והצוות שלו, עוזי ועוד אנשים, באמת עובדים 24/7 – שאם הוא רוצה לחזור, שיפנה אליו. למה זה צריך להיות כך כשיש לנו 30 אלף משפחות שגרות כאן? אני מקבל עשרות ומאות פניות ביום ואני צריך לפנות לאמנון והוא עוזר. הוא באמת עוזר 24 שעות ביום.

באיזו אשרה נמצאים האנשים האלה?

א/2 ו–א/4.

ביקשנו את ההתייחסות שלהם.

עזרנו גם בהבאתם וכרגע לא מאפשרים לאזרחים ישראלים לצאת. אם זר יוצא, הוא צריך באותם קריטריונים שקבענו לישראלים. אנחנו לא מפלים לטובה את הזרים.

כבר נגענו בנקודה הזאת. הציפייה שלנו שכל אדם שמרכז חייו בישראל יוכל לחזור למדינת ישראל בכפוף לכללי הבידוד וכולי. נבקש את ההתייחסות שלכם.

האבסורד הוא שישראלי צריך להגיש בקשה כדי לצאת. הזר לא צריך.

הבעיה היא שברגע הזה קשה לאחוז במקל בשני קצותיו. מצד אחד אתה אומר שהוא רוצה לצאת, אז נותנים לו לצאת בלי שום סייג, ואז, כשהוא רוצה לחזור, שגם יחזור בלי סייג.

לא. מה פתאום? אותן סיבות כמו ישראלי.

אבל ישראלי צריך אישור כדי לצאת.

זו הבעיה. אין אישורים ולכן אני צריך לפנות לאמנון שנותן לי. אני שולח לו מסמכים להלוויה, לחתונה וכולי.

מכובדיי, אני מבקש, לא נפתור כאן את הכול כרגע. יש כאן איזשהו מלכוד שצריך לחשוב עליו. מצד אחד אנחנו לא רוצים למנוע מאזרח זר לצאת את הארץ למולדתו. מצד שני אי אפשר שכאשר האזרח הישראלי רוצה לצאת לאותו מקום, יש ועדת חריגים ולשר אין ועדת חריגים, אבל בחזרתו הזר מבקש שננהג בו כבאזרח ישראלי. צריכה להיות הגבלה בשני הצדדים. אם הזר שנמצא כאן באשרת סטודנט, כאן זה מרכז חייו, מקבל על עצמו שיציאתו צריכה להיות על פי החריגים של האזרח הישראלי, אז חזרתו לארץ צריכה להיות כמו של האזרח הישראלי. אני מבקש שתפתרו את העניין הזה. הרי אפשר לפתור את זה בדיוק על ידי אותו מנגנון.

אבל התקנות לא מאפשרות לנו להעביר אותו ועדת חריגים.

תקנות תמיד ברות שינוי. אני אתן לך פתרון פשוט. אזרח זר שהוא סטודנט כאן והוא רוצה לנסוע עכשיו לבקר את משפחתו והוא לא עומד בחריגים, שיחתום על התחייבות שהו אלא חוזר לישראל 90 ימים. אבל אזרח זר שיושב כאן כסטודנט ויש לו הצדקה כרגע לצאת לחוץ לארץ, לא לחופשת סקי בקולורדו, כשיש את אותו חריג שהיה מאפשר לאזרח ישראלי לצאת - הומניטרי, אירוע מעגל חיים, תעסוקה - אז הוא צריך לחזור לכאן כמו אזרח ישראלי. פתרונות אפשר למצוא. העיקרון ברור. תביאו בבקשה פתרון לעניין.

אחרון הדוברים בדיון הזה, יעקב לבנה, נציג ועד עובדי משרד החוץ. תציג את עצמך ואנא, בבקשה, בתמצית של התמצית.

אדוני היושב ראש, תודה רבה. כאמור אני ממשרד החוץ. אני מדבר כאן בשם כל עובדי המשרד שכפי שנאמר בצדק באמת עושים עבודת קודש גם בימים כתיקונם וגם בימי הקורונה אבל לצערי הרב מדינת ישראל באיזשהו שלב שכחה אותם. על כן חלק גדול מהדברים, חלק גדול מהמנגנונים שהוועדה הנכבדת הזאת דיברה עליהם, אני חושש שפשוט לא יוכלו להתממש בקצב הזה כיוון שאנחנו נמצאים בכניסה למשבר גדול מאוד במשרד החוץ ועל זה באנו להתריע.

מה שקרה ומה שקורה עכשיו זה שמדינת ישראל מפקירה את עובדי משרד החוץ, מפקירה את משפחות עובדי משרד החוץ שהמצב שלהם בזמן הקורונה, גם בארץ וגם בחוץ לארץ, רק הולך ונעשה יותר גרוע. כבוד היושב ראש דיבר על הצורך בקו אדום, אני אומר שעברנו את כל הקווים האדומים, את כל הגבולות האדומים ביחס של מדינת ישראל לעובדי משרד החוץ. אני רוצה להזכיר רק בהקשר של הקורונה שאנחנו חילצנו אלפי ישראלים מכל העולם אבל מדינת ישראל הזניחה אותנו, מדינת ישראל השאירה אותנו בחוץ והמצב הזה לא יכול להימשך.

לצערי אנחנו עלולים להגיע למצב שנאלץ לומר לאזרחי מדינת ישראל, נאלץ לומר לוועדה הנכבדה הזאת אל תבנו עלינו מכיוון אנחנו לא נוכל יותר לסייע לאזרחי מדינת ישראל, לא בחירום ולא בשגרה, בצורה המסורה כפי שעשינו עד היום.

אנחנו מאוד מאוד לא רוצים להגיע למצב הזה ולכן אנחנו קוראים לשר החוץ יאיר לפיד להתערב, להפשיל את השרוולים, לפתור את המשבר הזה ואנחנו גם נשמח כמובן שחברי הכנסת וכבוד היושב ראש יחזרו לנושא הזה ויבדקו האם הוא נפתר או לא מכיוון שאחרת חלק גדול מהדברים שדוברו כאן פשוט לצערי לא יוכלו לקרות. מחובתנו לומר את הדברים האלה מראש.

האם זה כבר קורה? אתם כבר בסוג של שביתה?

אני אומר בתמצות כי אני מבין שהזמן קצר. אנחנו נמצאים אחרי הרבה מאוד התראות, אחרי חודשים וחודשים של התראות ובקשות - אני כמעט אומר תחינות – לקיים משא ומתן איתנו על מנת לפתור את המשבר ולהימנע ממנו. נאלצנו לפנות להסתדרות ולהכריז על סכסוך עבודה. לפני קרוב לחודש הוכרז כחוק סכסוך עבודה. מאז אף אחד לא דיבר אתנו. אתם יודעים שיש שבועיים של צינון אבל גם הצינון עבר. אנחנו באמת – זו הסיבה בגללה הגעתי לכאן היום כבוד היושב ראש – לא רוצים להגיע למקום הזה שנאלץ לפגוע חלילה באזרחי ישראל בשום מצב ובוודאי לא במצב בו המדינה נמצאת היום, אבל יש לנו אחריות לשירות החוץ הישראלי, יש לנו אחריות כבדה למשפחות של העובדים שלנו ואנחנו מאוד מבקשים שהדברים האלה ייפתרו. תודה רבה.

מכובדיי, שמענו את הדברים והם נרשמו בפרוטוקול. אני אומר שוב שהוועדה הזאת תמיד פתוחה בפני נציגי עובדים ועובדות. זה חלק ממארג הזכויות החוקתיות, זכות ההתאגדות ועוד זכויות רבות אחרות. חשוב לומר שזאת לא הוועדה שעוסקת בשירות החוץ של מדינת ישראל. אנחנו כרגע עוסקים בזווית מאוד מסוימת ואני מאוד מאוד מקווה שהדברים כן יגיעו לפתרונם. אני בטוח שדברים שנאמרו כאן, נשמעים מחוץ לחדר הוועדה. תודה על הגעתך לכאן.

זאת באמת הזדמנות להודות לכל אנשי שירות החוץ, אלה שנמצאים במטה בירושלים ואלה שפרוסים בכל רחבי העולם. תודה לאנשי רשות האוכלוסין.

חבריי, אנחנו מסכמים את הדיון. אנחנו נוציא היום או מחר פנייה מהוועדה. אני מבקש שנקבל במהלך השבוע התייחסות ממשרד הפנים לסוגיות שהעלינו. אם צריך לבוא בדין ודברים, נעשה את זה גם אל מול שרת הפנים. ברור שאנחנו בעיצומו של אירוע שמשבש רגע את התכניות המקוריות. זה ברור ואף אחד לא גס לבו בנושא ה-אומיקרון. אני מבקש כאן פעולה דו שלבית. ראשית, התמודדות עם כמה דברים שהעלינו כאן שעדיין רלוונטיים לסיטואציה הזאת של מדינות אדומות ו-אומיקרון, ושנית, התחלת היערכות שלנו לרגע שבו הרשימה מצטמצמת.

העלינו כאן את כל הנקודות. אם יש עוד נקודות, בעוד שבועיים יש לנו עוד דיון מעקב בנושא הזה.

תודה לכולם. בשעה 16:30 אנחנו חוזרים לדיון בנושא תקנות התו הירוק.




תודה. הדיון נעול.


הישיבה ננעלה בשעה 16:23.