פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



21
ישיבה משותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט והוועדה לזכויות הילד
21/12/2021


מושב שני


פרוטוקול מס' 73
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
פרוטוקול מס' 27
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שלישי, י"ז בטבת התשפ"ב (21 בדצמבר 2021), שעה 11:30

מפעל ההזנה במוסדות החינוך - במסגרת יום המאבק בעוני ובאי ביטחון תזונתי ישיבה משותפת עם הוועדה המיוחדת לזכויות הילד

חברי הוועדה: שרן מרים השכל – יו"ר הוועדה לזכויות הילד
מיכל שיר סגמן - יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
משה טור פז
אמילי חיה מואטי

אפרת רייטן – יו"ר ועדת העבודה והרווחה

לילך ברקאי - ממונה תכניות משלימות למידה, משרד החינוך

מריה רבינוביץ' - נציגת מחלקת המידע והמחקר של הכנסת

אתי וייסבלאי - נציגת מחלקת המחקר והמידע של הכנסת

חן אריאלי - סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו, עיריית תל אביב-יפו

שי אייזקס - עוזרת לסגנית ראש העירייה, עיריית תל אביב-יפו

אהרון טרואן - חוקר, האוניברסיטה העברית בירושלים

רן מלמד - מייסד עמותת ידיד

אילת ורד יוסף - מנהלת בית ספר

דב ויסמן - חבר הנהגת הורים יישובית

דורית אדלר - נשיאת הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא

טלי ניר - מנכ״ל, עמותה 121

מירום שיף - יו"ר הנהגת ההורים הארצית

מיטל בק - עו"ד, עמותת לתת

שני אשר - מנהלת מחקר ומדיניות, ארגון לתת

דב ויסמן - חבר הנהגת הורים יישובית

תמי סלע

יהודית גידלי

רויטל יפרח

מפעל ההזנה במוסדות החינוך – במסגרת יום המאבק בעוני ובאי ביטחון תזונתי

שלום לכולם. אני שמחה לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של כנסת ישראל, שפותחת ישיבה מיוחדת יחד עם הוועדה לזכויות הילד, עם חברתי, יושבת-ראש הוועדה, חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. צהרים טובים לכולם, תודה רבה שהגעתם לדיון החשוב הזה.

הדיון היום יעסוק במפעל ההזנה במוסדות החינוך במסגרת יום המאבק בעוני ובאי ביטחון תזונתי. אותו היום אשר יזמה חברת הכנסת אפרת רייטן, שמצטרפת אלינו כעת, הוא יום חשוב וקריטי, ולכבוד היום הזה החלטנו לקיים יחד, בשיתוף פעולה, דיון לעניין ההזנה בבתי הספר. צריך להבין שילד שבסופו של דבר מגיע לבית הספר כאשר הוא צריך לחשוש מבחינת הביטחון התזונתי שלו, האם יהיה לו מה לאכול? הוא ילד שלא רק שלא יתרכז בלימודים, הוא לרוב לא יגיע ללימודים.

אנחנו מבינים את המשמעות, את הצורך בסיוע לאותם ילדים נזקקים, ילדים שנמצאים במצבים קריטיים, שבסופו של דבר מתדרדרים לתוך מקומות פחות טובים - -

אפשר להגיד מקומות רעים מאוד.

כן, שמשאירים אותם בתוך סוג של מעגל של עוני, מעגל של פשיעה וכולי.

אני חושבת, חברת הכנסת מואטי, אם הערת, שכשקיימנו את יום המורה, אחד הדברים שנגעו ללב ברמה הכי אישית היה כאשר המורות שלך עמדו על הבמה וסיפרו שהן היו עושות תורנויות בבית הספר בהפסקה, בהכנה של סנדוויצ'ים לילדים. הן היו מסתכלות בתוך התיקים שלהם כדי לראות אם ילדים היו מגיעים עם סנדוויצ'ים, ושמות סנדוויץ' לילדים שלא היה להם אוכל. לחשוב על ילד שמגיע לבית ספר והבטן מכרכרת ואין לו אוכל בבית – תקשיבו, זה באמת דבר בסיסי, אלמנטרי, משהו שאנחנו חייבים למצוא לו פתרון נאות.

אני נותנת את זכות הדיבור לחברתי, יושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד, שקיימה כבר מספר דיונים לדעתי בעניין הזה, חברת הכנסת מיכל שיר, בבקשה.

מיכל שיר סגמן (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

תודה רבה, חברת הכנסת השכל. אני אפתח ואומר בצער, שכנראה שגם הדיון הזה, כמו עוד הרבה דיונים שנוגעים לילדים בישראל, ייפול על אותם נתונים, וכך נראית הוועדה לזכויות הילד כמעט בכל דיון. אנחנו נבקש נתונים – כמה ילדים רעבים יש במדינת ישראל? ואף אחד ממשרדי הממשלה לא ידע לתת לי תשובה. אולי במועצות המקומיות, בשלטון המקומי אבל אז שוב, אנחנו מגיעים לבעיה השנייה, שאין שום גורם שמתאם ומתכלל את ילדי ישראל כך שגם אם יש מידע בגוף אחד, הוא לא חושב להעביר אותו אל הגוף השני. וכך ילדים נופלים בין הכיסאות – כל משרד ממשלתי שומר אינפורמציה לעצמו, לא חולק את זה עם המשרד הרלוונטי השני, אין שיח בין-משרדי, אין שום תיאום. ובמקרה הזה, כמו בשאר המקרים, הילדים נופלים בין הכיסאות, ובמקרה הזה מדובר על ילדים רעבים.

אני מאוד מקווה שבדיון הזה אנחנו נקבל נתונים אמתיים של כמה ילדים רעבים. כשאנחנו אומרים "ילדים רעבים", אנחנו חושבים על אזורים מרוחקים בפריפריה, אולי על איזה שהוא מקום... לא, לא, מדובר על ילדים ברמת-השרון, שנחשבת לעיר עשירה. מדובר על ילדים בתל-אביב, ברמת-גן. גם במרכז וגם בפריפריה. מדובר על ערים שמדורגות בסוציו שלהן כערים חזקות. אבל מה לעשות שהלמ"ס מעודכן רק לשנת 2017? כלומר, גם הנתונים שיש למדינת ישראל נכונים לשנת 2017. אנחנו אוטוטו נקבל את הנתונים של שנת 2019, ואיפה כל הקורונה באמצע, של הורים שהפסיקו לעבוד, של משפחות שנקלעו למצוקה אמתית? את כל זה מדינת ישראל לא יודעת ואין לה נתונים והיא מסתכלת על אזור סוציו ולא על הילד עצמו, ואת זה אנחנו חייבים להפסיק.

אני מאוד מקווה שהמילים שאמרתי עכשיו כדברי פתיחה יהיו לא נכונות. אני מאוד מקווה שיוכיחו אותי אחרת אבל אני משוכנעת, לצערי, שאני לא טועה הפעם, ואנחנו חייבים לשים סוף לתופעה הזאת, שאין גורם מתכלל ומתאם לילדים, שאף אחד לא יודע לתת נתונים על ילדי ישראל, ושלא יישאר ילד פגוע, לא ילד מוכה ובטח לא ילד רעב במדינת ישראל. תודה.

תודה רבה על הדברים. אני רוצה לתת את זכות הדיבור ליוזמת היום, חברת הכנסת אפרת רייטן, אשר ביקשה גם את הדיון בעניין. ברכות ובאמת יישר כוח לא רק על היוזמה של היום הזה אלא בכלל, על העבודה בוועדת העבודה והרווחה, שאני יודעת שהנושא הזה קרוב מאוד לליבך ואת עושה שם כמעט כל יום עבודה בדיוק בנושאים האלה של עוני. בבקשה, זכות הדיבור שלך.

תודה רבה רבה גם ליושבת-הראש שרן השכל וגם ליושבת-הראש מיכל שיר, כל חברי הוועדה והאורחים – תודה רבה שהזמנתם אותי. ראשית, תודה רבה שהסכמתם לקיים גם את הדיון הזה, המשותף, החשוב.

אני חושבת שחלק מהאמונה שלי בדרך ובפתרון בעיות היא התכלול. באמת לשמוע את כל הגורמים, וכמה שיותר לשים אותם סביב השולחן. אי אפשר להתעלם גם אם הקולות לא נעימים, גם אם נראים לא רלוונטיים, גם אם נראים לכאורה שוליים – לשבת ולשים את כולם סביב השולחן, ורק ככה נגיע לפתרונות הנכונים והמהירים יותר, וזו תהיה הדרך הקצרה ולא הדרך הארוכה.

כך היה גם בבוקר, כשפתחנו את היום המיוחד והגיעו השרים הבכירים לראשונה לשבת יחד. הם סיפרו לי שמעולם זה לא היה שהגיע שר האוצר ליום הזה, ושר הרווחה, והשרה לשוויון חברתי ושרת התחבורה, והגיעו חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה. אגב, אני חייבת להגיד במאמר מוסגר שהמפלגה היחידה שלא שלחה נציג הייתה מפלגת הליכוד. כל המפלגות האחרות הגיעו והשתתפו בדיון הזה, וצר לי על כך.

הגיע המנכ"ל לביטוח לאומי, ובמסגרת הדיון הזה הבוקר גם נחשף הדוח האלטרנטיבי של "לתת", ובו יש את הנתונים שדיברת עליהם, מיכל, ואתם קצת מחפשים. בשבוע הבא יפורסם הדוח של המוסד לביטוח לאומי, ותמיד יש הבדלים וזה סוג של מלחמה - -

מיכל שיר סגמן (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

זאת הבעיה, שלמדינה אין את הנתונים ולארגונים יש.

נכון. לכן, גם בהיבט הזה היה לי חשוב שישבו הפילנטרופים וישבו העמותות, שכולם ישבו ביחד וישמעו האחד את השני כי אי אפשר לעצום עיניים ולהגיד: לא, לא, אני יודע לבד הכי טוב, אל תתערבו לי. אלה בדיוק הבעיות שאנחנו צריכים לפתור.

אני גם אוסיף עוד נקודה על הדברים שאת אומרת, שהם כל-כך נכונים: כבר במחקר של מחלקת המחקר והמידע של הכנסת בנושא מערך הביטחון התזונתי בישראל, שנערך עכשיו, באוגוסט 2021, צוין שם במפורש שהמרכז שאל את כל אחד מהגורמים, כל משרדי הממשלה ואת המוסד לביטוח לאומי, המשרד לשוויון חברתי וכולי, האם ישנו גורם מתכלל. התשובה הייתה כמובן שלא, ואז אם לא – אז האם יש צורך? כולם ענו פה אחד שצריך, ברור שצריך, ומי שצריך להיות הגורם המתכלל זה משרד הרווחה, ככה לטענתם. באותה העת משרד הרווחה לא נתן את תשובתו אבל היום כן ישבו הנציגים אצלנו בדיון, והודיעו שהם פועלים להקים שוב את המועצה לביטחון תזונתי, שהייתה קיימת עד לפני כמה שנים. זו אמנם ועדה מייעצת ואין לה סמכויות מעבר לכך אבל עדין, אוקי, חלים פה שינויים. מתחילים להיעשות פה בחזרה צעדים. עצם קיומו של הדיון הזה ושל היום הזה, עצם שיתוף הפעולה של כל הגורמים – אני חושבת שיש לזה חשיבות מאוד-מאוד גדולה. הנתונים מדברים בעד עצמם. אני יכולה להשאיר לכם כאן את הדוח – 400,000 ילדים לפי הדוח נמצאים באי ביטחון תזונתי חמור. זאת אומרת, יש מעל 700,000 ילדים באי ביטחון תזונתי, מתוכם 400,000 ילדים באי ביטחון חמור.

כשאתם שואלים פה את הנתמכים לגבי אי הביטחון התזונתי, אז מקרב נתמכי הסיוע, הם מספרים שאצל קרוב ל-70% התגבר הצורך במזון בעקבות משבר הקורונה. שהאוכל שהם קנו לא הספיק להם ולא היה להם כסף לקנות עוד. 50% מהם – הילדים שלהם צמצמו בכמות האוכל או דילגו על ארוחות. דמיינו את הילדים שלכם צריכים לדלג על ארוחות.

ובהקשר לדיון החשוב שערכה אתמול חברת הכנסת מואטי – דיון חשוב ומרגש מאין כמוהו בנושא היעדר התזונה לתינוקות והצורך בסבסוד ובפיקוח של מוצרי המזון, אז גם בהקשר לזה – מעל 51% ויתרו על תחליפי החלב לתינוקות. ושמענו אתמול על אימהות שמערבבות עם קמח וסולת ועוד כל מיני סיפורים. שמענו את הילדים בוכים בהקלטות.

מיכל שיר סגמן (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

אגב, עכשיו היינו ערב התקציב. בנק החלב – יש במדינות העולם בנק חלב, כמה מאות אפילו. בישראל יש לנו רק בנק חלב אחד שמספק גם תזונה לפגים וגם חלב אם. לפעמים אמא שלא יכולה וזה חלק מהתרופה לפג – העלות של זה היא חמישה מיליון שקלים. ממשלות ישראל בשנים האחרונות מגלגלות את זה – חמישה מיליון שקלים כדי שיהיה פה בנק חלב. יש אישה אחת שנוסעת מהצפון עד לדרום כדי לנסוע עם שקית החלב שהיא מצליחה איך שהוא לתת לתינוק. זה הזיה.

אני שמחה שיש פה הרבה חברות כנסת, נשים, וגם גברים אבל אני חושבת שזה באמת לא עניין מגדרי. אני חושבת שזה פשוט עניין אנושי בסוף-בסוף, עניין של בני אדם וכולנו מודעים לזה שהחוסן שלנו זה במקומות החלשים ואנחנו צריכים לתת את הדעת, וערכים של סולידריות ובאמת לראות את החלש וחייבים לחזור לשולחן.

אנחנו נעשה את הכל. אני מודה לכם מקרב לב שהואלתם לעשות את הדיון הזה. אני מאחלת לכם הרבה בהצלחה, אני אשאר פה עוד כמה דקות והולכת לוועדה הנוספת שדנה בעניינים האלה. אני מאחלת לכם בהצלחה, ואנחנו נשתף פעולה בכל דבר שתרצו כדי לקדם ולפתור חסמים.

מיכל שיר סגמן (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

נראה למשרדי הממשלה איך לעבוד ביחד.

אז כך: בעקבות הדיון הקודם, למי שלא מכיר, בוועדת החינוך יש סטופר וניתן זמן קצוב לחברי הכנסת ולדוברים. קודם כל, אני רוצה לפתוח עם מחלקת המחקר והמידע של הכנסת במצגת של חמש דקות שתציג בפנינו את הנתונים. לאחר מכן, תינתן זכות הדיבור לחברת הכנסת אמילי מואטי.

בבקשה, מחלקת המחקר והמידע של הכנסת, חמש דקות.

צוהרים טובים. תודה רבה לכם. אנחנו נציג בקצרה את הדוח שהגשנו לוועדה לזכויות הילד ביולי 2021. הדוח הזה נכתב לבקשת הוועדה בעקבות הדיונים שהוועדה ערכה לפני כשנה, בין הסגרים של הקורונה, במטרה לבדוק מה קורה עם הילדים בזמן הזה, שמערכת החינוך לא פועלת ומפעל ההזנה לא פועל – איך ילדים מקבלים סיוע בתחום המזון בתקופה הזאת.

את החלק הראשון אציג בקצרה, אלה הדברים שכבר העליתם כאן על היעדר נתונים והיעדר תכלול של התחום הזה. בהמשך, אתי תמשיך עם הנתונים על מפעל ההזנה והסבר על מה שקורה בתחום הזה.

בשקף הראשון אתם יכולים לראות, כפי שכבר אמרתם, את הנתונים של אי ביטחון תזונתי בקרב ילדי ישראל, ואתם גם יכולים לראות את התאריך, למתי מתייחסים הנתונים האלה. אלה נתונים של הגורמים הרשמיים בישראל, האחרונים, משנת 2016.

הנתון הראשון הוא מהסקר לביטחון תזונתי של המוסד לביטוח לאומי, שעל-פיו 26% מילדי הסקר סובלים מאי ביטחון תזונתי. במספרים מדובר על כ-640,000 ילדים. יש שוני בהגדרות, ואם אנחנו משליכים את זה לנתונים של הלמ"ס, אנחנו מדברים על יותר מ-700,000 ילדים. יותר ממחציתם נמצאים באי ביטחון תזונתי ניכר, ואתם יכולים לראות בצד ימין של השקף שהשיעורים בקרב ילדים ערבים ובקרב ילדים חרדים הם יותר גבוהים באופן משמעותי מילדים יהודים לא חרדים.

בנוסף לכך, עוד קבוצות חלשות הן ילדים שחיים במשפחות שבראשן הורה עצמאי, משפחות חד-הוריות ובמשפחות שההורים מקבלים קצבת הבטחת הכנסה.

מתחת לזה אתם יכולים לראות נתונים של משרד הבריאות, שגם הוא ערך בשנת 2016 שני סקרים בקרב הורים לילדים בגילאים שנתיים עד 11, ובקרב בני נוער מגיל 12-17. אתם יכולים לראות שהנתונים שם על ילדים באי ביטחון תזונתי שונים מאלה של המוסד לביטוח לאומי, וזה מביא אותי לאותה נקודה שאת, גברתי יושבת-הראש ציינת, שיש שוני בנתונים בין מקור למקור כי כל גוף בוחר את זה באופן שלו עם השאלות שהוא בוחר ולא תמיד יש התאמה. אז למעשה, אנחנו לא יכולים לומר היום מה הנתון המרכזי.

השקף הבא – כאן אתם יכולים לראות את הנתונים שמתייחסים לשנת 2020. אז בשנת הקורונה הראשונה, למעשה היו הרבה יוזמות של הרבה גופים, בתוכם גם הלשכה המרכזי לסטטיסטיקה, שבדקו נושאים חברתיים שונים, ובהם גם היעדר ביטחון תזונתי.

על-פי סקר של הלמ"ס, הנתונים מתייחסים כאן לבני 21 ומעלה, שבמשקי הבית שלהם יש ילדים. היו ארבעה סקרים בתוך התקופה של 2020, והשיעור של האנשים שהשיבו על השאלה: האם בעקבות המשבר אתה או מישהו מהבית צמצמתם את כמות האוכל או הארוחה בשבוע האחרון מסיבה כלכלית – זה השיעורים שהשיבו "כן" בין 14 ל-21, זה תלוי בתקופה, זה נפרד במסמך שלנו. וגם כאן, השיעורים של המשיבים בחיוב בחברה הערבית היו יותר גבוהים.

אתם יכולים גם לראות את הנתונים של דוח העוני האלטרנטיבי של ארגון "לתת", שהם הצביעו על כ-32% של ילדים שנמצאים באי ביטחון תזונתי.

עוד נתון נוסף – בגלל שהתוצאה הישירה של העוני זה היעדר ביטחון תזונתי בקרב ילדים, אז הצגנו גם את הנתונים של המוסד לביטוח לאומי על עוני בקרב ילדים. בשנת 2019 ובשנת 2020, אתם יכולים לראות שההבדלים לא כל-כך גדולים. אפילו יש איזו שהיא ירידה ב-2020 אבל היא לא נובעת מזה שיש פחות ילדים עניים אלא היא נובעת מכך שקו העוני ירד, ולפי שיטת החישוב יצא כך שיש פחות אבל למעשה, אם נחשב את העוני של הילדים בשנת 2020 לפי הנתונים של קו העוני של 2019, אנחנו נגלה שיש יותר ילדים עניים.

מה זה "קו עוני"?

יש חישוב מסוים - -

רגע, ההגדרה עצמה השתנתה? ההגדרה הקודמת גם לא הייתה הגדרה שמגדירה באמת מה זה עוני.

משום שלא מתייחסים לחישוב כולל של כמה הון אדם מחזיק או לא. כלומר, קו העוני מתייחס רק להכנסות, הוא לא מתייחס לירושות, לא מתייחס לגב כלכלי, לא מתייחס לסוגיה האם יש - -

אם אני לא טועה, בגלל החל"ת, שיצאו הרבה, ואז נראה כאילו יש עלייה. זאת פיקציה.

סליחה, מה ההגדרה החדשה שמשרד הרווחה הגדיר כעוני?

זה המוסד לביטוח לאומי. זה לא הגדרה, זה קו העוני שהם קובעים, ויכול להיות שנציג שלהם נמצא פה.

- - -

אני חשבתי שהם הביאו הגדרה חדשה, שאולי הייתה יותר...

מה שצריך לעשות זה ללכת ללמוד מהצרפתים איך מחשבים את זה.

לכל שנה הוא ישתנה משום שהוא מחושב על-פי השכר החציוני אז זה לא משנה, אבל השאלה היא האם הם כבר הגדירו אותו מחדש?

אבל החישוב לא יכול להיות רק על-פי הכנסות לנפש.

ברור. ההגדרה צריכה להשתנות, זה העניין.

בבקשה, תמשיכי.

למעשה, רצינו להראות דוגמה לשוני בין הגופים וגם להסביר שלא היה כזה שינוי בשנת הקורונה לטובה.

השקף הבא – אנחנו מציגים נתונים של סקר מאוד מקיף שערכו נציגי אקדמיה בשיתוף עם משרד הבריאות והנהגת ההורים הארצית. בראש הסקר הזה עמד פרופסור אהרון טרואן, שמשתתף היום בדיון, ויכול להיות שהוא ירחיב על הנתונים בהמשך אבל אנחנו יכולים לראות שבמסגרת הסקר 16% מילדי ישראל סובלים מאי-ביטחון תזונתי. אתם יכולים גם לראות את המדרג של חומרת האי-ביטחון התזונתי – שני אחוזים, וחמישה אחוז ותשעה אחוז ב"מתון" ו"קל".

גם כאן אתם יכולים לראות את הנתונים וההבדלים בין ילדים יהודים לערבים, אז כבר אפשר לזהות שהאוכלוסייה המוחלשת ביותר זה ילדים ערבים, ואפשר לראות שבכל סקר זה חוזר על עצמו.

כמו שאמרתי, שיש אוכלוסיות שלא נבדקות כמו שצריך, כמו האוכלוסייה הבדואית וכדומה, וגם יש תת-דיווח בהקשרים האלה של אי-ביטחון תזונתי. אז אם משחררים גם את זה, זה...

נכון, קשה להגיע לאוכלוסיות מסוימות בסקרים האלה.

בכלל, לא סוקרים בכלל אוכלוסייה בדואית, זה ידוע, בטח לא במדדים כאלה. יש תת-סיקור בקרב האוכלוסייה הערבית בכלל אבל יש תת-דיווח. מי רוצה להגיד על עצמו שהוא עני?

כן, בבקשה.

אז בגלל שאין מדיניות בתחום הביטחון התזונתי, ובגלל שאין גוף אחד שמתכלל, אנחנו עשינו את אותה סקירה בין המשרדים הממשלתיים, ועשינו איזה שהוא מיפוי כדי להבין מה הם ערוצי הסיוע העיקריים שבהם הילדים היום יכולים לקבל סיוע בתחום הביטחון התזונתי.

אז הערוץ הראשון זה הזנה בבתי ספר וגני ילדים – אני לא אתייחס לערוץ הזה, אתי אחר-כך תרחיב. אני רק אגיד שהזנה בבית ספר ובגני ילדים – אלה מסגרות של משרד החינוך. אנחנו יודעים שילדים עד גיל שלוש לא נמצאים שם, וההתייחסות וההזנה זה לבתי ספר יסודיים. זאת אומרת, בני נוער בחטיבות ובתיכוניים לא מקבלים סיוע, אז זה שתי קבוצות שלא נמצאות בערוץ הזה.

מסגרות חוץ-ביתיות בקהילה של משרד הרווחה – זה ערוץ נוסף בהם ילדים יכולים לקבל הזנה אבל חשוב לי לציין כאן שזה לא מסגרות שהן ייחודיות לתחום סיוע במזון. אלה מסגרות כמו פנימיות, מועדוניות, מסגרות לילדים ונוער בסיכון, שהילדים באים לשם וכחלק מהשירותים הם מקבלים איזו שהיא ארוחה. אבל במיפוי שלנו, אנחנו ראינו בזה מקור לאיזו שהיא הבטחה של תזונה לילדים שמשתתפים שם.

ערוץ סיוע נוסף זה תכניות סיוע במזון לכלל האוכלוסייה, שבתוכם גם ילדים שמקבלים סיוע. אנחנו מדברים כאן בעיקר על פעילות של עמותות וחלוקת תווי מזון שנעשית לפעמים גם בשיתוף המשרדים, משרד הרווחה, או במבצע האחרון בקורונה על-ידי משרד הפנים אבל ההישענות של המדינה על העמותות מאוד ניכרת ומשמעותית כאן.

בשקף הבא אתם יכולים לראות את המיפוי שעשינו – חילקנו את זה לשתי מערכות: מערכת חינוך ומערכת הרווחה, כפי שגם ציינתי קודם. ניסינו גם לספור כמה ילדים יש בכל מערכת, שעשויים לקבל סיוע. יש חפיפה בין הנתונים האלה. אנחנו לא יודעים אם ילד אחד יכול לקבל הזנה גם במסגרת הזאת וגם במסגרת הזאת, ואנחנו גם לא יכולים לדעת אם יש ילדים שנופלים בין הכיסאות ולא מקבלים לא שם ולא שם.

השקף הבא והאחרון בחלק שלי - -

רגע, משרד החינוך, כמה סך הכל הוא מזין?

תכף אתי תרחיב.

אנחנו כבר על ה-10 דקות אז אני מבקשת דקת סיכום.

אז אני מדלגת על הרווחה. אני רק אגיד שעל-פי ההערכה שלנו זה סביב 145,000 ילדים ובני נוער שנמצאים במסגרות רווחה ויכולים לקבל ארוחה.

הם יכולים, הם לא מקבלים בפועל.

שהם עומדים בקריטריונים?

זה לא לפי קריטריונים. זה לא מפעל הזנה ברווחה. זה מסגרות של רווחה שהילדים מבקרים שם - -

כן, השאלה אם תכנית "ניצנים" היא תכנית צהרונים – אתם מחשיבים את זה כמפעל? כי לא כל הילדים שנמצאים שם זקוקים לזה, זה לא מטעמי רווחה אלא מטעמי נוחות של ההורים. השאלה איך אתם מגדירים את זה?

כן, זו תכנית שניתנת בהזנה, וכמו שאמרנו זה אחד - -

אם המצב הסוציו-אקונומי באותו יושב פתאום גדל – אין תכנית "ניצנים" - - -

מיכל שיר סגמן (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

עשינו על זה דיון בוועדה לזכויות הילד – עדין אין לך את הנתונים. יכול להיות שהיה יישוב שבשנת 2016 או 2017 עלה בדירוג שלו ומאז הוא צנח בחזרה – עדין הילדים שם לא יהיו זכאים לזה. הנתונים פשוט לא מעודכנים.

חברים, שנייה. מריה, אתם רוצים משפט סיכום?

אני רק אראה את הנתונים של מערכת החינוך – אם אפשר לעבור לשקף הבא: אז במשרד החינוך ב-2020, בסך הכל יש לנו שלושה תכניות, שמתוכן תכנית אחת שפועלת לפי חוק והתפקיד שלה זה לתת הזנה. זה מפעל ההזנה לפי חוק ארוחה יומית, שניתנו בו כ-190,000 תלמידים. תכניות אחרות כמו תכנית מיל"ת ומסגרות משלימות כמו "ניצנים", שזה הצהרונים, שההזנה הייתה חלק ממה שניתן אבל זה לא היה הדגש העיקרי באותה תכנית. בסך הכל מדובר ב-450,000 תלמידים.

אם נתמקד קצת במפעל ההזנה – אני חושבת שמה שחשוב להגיד לגבי - -

מיכל שיר סגמן (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

סליחה, יש לי עוד הערה לגבי תכנית "ניצנים": ה-240,000 ילדים – שימו לב שאלה הילדים שהולכים היום ל"ניצנים" אבל קחו למשל את העיר תל-אביב – תל-אביב נמצאת בסוציו שהילדים שם לא זכאים לסבסוד. זה אומר שיש שם הרבה מאוד הורים בדרום תל-אביב ובשכונות נוספות, שאין להם סיכוי לשים את הילדים שלהם בתכנית "ניצנים" כי תל-אביב, כעיר, מדורגת גבוה - -

בדיוק.

מיכל שיר סגמן (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

- - תוך התעלמות מוחלטת ממשפחות שאין להן מה לאכול. זה המחדל הגדול.

- - -

שאלה למחלקת המחקר והמידע של הכנסת: מערכת החינוך או הרווחה ביחד בעצם מזינות כל יום 450,000 תלמידים בישראל נכון לעכשיו?

מערכת החינוך בלבד.

מה העלות של מפעל ההזנה?

של מפעל ההזנה זה כ-300 מיליון.

של הכל? של כל ה-450?

מפעל ההזנה עצמו. הכל ביחד היה בשנת 2020 – 650 מיליון, שזה היה נמוך קצת ביחס לשנים קודמות בגלל הסגר שהיה באותה שנה.

תודה רבה.

דבר אחד שחשוב להגיד לגבי ארוחה יומית – היא מיועדת לתלמידים שבבתי הספר שלהם יש יום חינוך ארוך, וכרגע מקבלים אותו בערך 60% מהתלמידים שבבתי הספר האלה.

מיכל שיר סגמן (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

ומה קורה בסגר, בקורונה?

יש לנו שקף על הקורונה. אם תרצו שנראה אותו...

אנחנו קצרים בזמן, לצערי, אז נאלץ לדלג עליו.

אני רוצה לשמוע את נציג משרד החינוך. הוא נמצא אתנו? נמצא. אז קודם כל, אתן את זכות הדיבור לחברת הכנסת מואטי, ולאחר מכן אשמח שנשמע את משרד החינוך, שיציג בפנינו את התכניות ומה נעשה בעניין הזה.

חברת הכנסת מואטי, לרשותך שתי דקות, בבקשה.

כמו שאמר אילן גילאון: חבר כנסת ואז בן-אדם.

אגב, חברת הכנסת רייטן, תודה רבה על הדיון. באמת היה דיון מרתק בזכותך. תודה גם לרן מלמד שנמצא כאן, וחלק ניכר של הצעת החוק מתבססת על דברים שלו.

יש קבוצות שטוב שלא נמצאות בחדר הזה. כל מי שחושב שעוני זאת בחירה, כל מי שחושב שמערכת חינוך פרטית מראה על חוסן של מדינה ולא על חולשה, וכל מי שחושב שעוני או חוסן של חברה נמדד על-פי החוליה החזקה ולא על-פי החוליה החלשה – כל אלה, טוב שהם לא כאן, הם לא רצויים.

עם כל הכבוד לריבוי הדעות והעמדות, אני מעדיפה עמדה שאומרת שאם יש עוני ואם בני אדם לא חיים כאן חיים של בחירה, ואם אדם קם בבוקר ושואל את עצמו: איך אני מסיים את היום הזה כדי לשרוד? אנשים שחושבים שזה בסדר – שילכו לחפש את החברים שלהם במקומות אחרים.

התפקיד שלנו, כידוע, הוא לא רק להטיח האשמות במשרדי ממשלה ובמכוני מחקר. התפקיד שלנו לשנות את המציאות. אם משרדי הממשלה לא מצליחים לבצע את מה שאנחנו מצפים, אנחנו צריכים לשעות את זה. התפקיד שלנו זה לא רק לדבר אלא גם להציג חזון ולעבוד צמוד עם אותם משרדים כדי לממש אותו. אז תודה שאתם כאן, ותודה על העבודה הקשה שאתם עושים עבור כולנו.

אתמול, בדיון המהיר שיזמנו בוועדת העבודה והרווחה בראשות אפרת רייטן, דיברנו על החשיבות של הנגשה מלאה של מזון חיוני לתינוקות לכל בית בישראל. הדיון הזה חשוב במציאות שבה 26,000 תינוקות הולכים לישון רעבים. זה נתון שאסור לנו לעבור עליו לסדר היום, והתפקיד שלנו הוא לשנות אותו בהקדם.

ההקלטה ששמענו אתמול – אני חושבת שכל חבר כנסת צריך להתעורר בבוקר להקלטה כזאת כי החרפה היא עלינו. עלינו, חברי הכנסת, ולא עליכם, משרדי הממשלה.

מיכל שיר סגמן (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

את חייבת להשמיע אותה למי שלא שמע.

אם היה לי אומץ, הייתי משמיעה אותה אבל אני לא אעשה את זה.

דיברנו על האחריות שמוטלת עלינו להבטיח גישה למזון בריא. צריך להבין שגישה למזון בריא משפיעה על היכולות הקוגניטיביות של הילדים, מה שמשפיע על היכולת שלהם להשתלב במערכת החינוך, להצליח בלימודים, שמשפיע על היכולת שלהם לחיות חיים של בחירה, שמשפיע על היכולת שלהם להיות מאושרים, וכך לגלות נדיבות גם כלפי החברה. אני באמת מאמינה שהתפקיד שלנו הוא לדאוג שאנשים יחיו כאן חיים מאושרים. אני יודעת שזה לפעמים משעשע חברי כנסת כשאני אומרת את זה אבל זו גם האחריות שלנו. מחקרים מוכיחים שתלמידים שסובלים מתזונה לקויה, נמצאים בעמדת נחיתות מובהקת להצליח לעומת העמיתים שלהם.

אנחנו כאן גם כדי לדבר וגם כדי לזעזע את המערכת אבל בעיקר-בעיקר כדי לפעול. ואם אנחנו נסיים את הקדנציה הזאת בלי שהדברים האלה משתנים, כולנו צריכים ללכת הביתה. תקליטו את זה, ואני אשמיע את זה גם לעצמי מדי פעם כי זה באמת התפקיד שלנו, ולא רק להגיד להם: למה לא עשיתם? למה לא הבאתם? איך אתם בודקים? אגב, איך אתם בודקים – הערה לגבי זה: נורא פשוט – מישהו או מישהי מרוויחים 15,000 שקל בחודש. למישהו יש דירה בבעלותו וירושות שהוא עומד לרשת מההורים שלו ולמישהי אין – המעמד שלו שונה ואי אפשר לבחון את זה על-פי אותו פרמטר של הכנסה. תודה רבה.

תודה רבה לחברת הכנסת אמילי מואטי.

אני רוצה לתת את זכות הדיבור למספר ארגונים לפני משרד החינוך כדי שמשרד החינוך יוכל להגיב לדברים משום שזמננו קצר.

עורכת הדין טלי ניר, יו"ר עמותת 121 את זכות הדיבור. לרשותך שלוש דקות. אני מבינה שהבאתם גם מצגת אז בבקשה להעלות אותה.

תודה. אני רוצה לדבר היום על בעיה נוספת שקיימת בתוך הספקטרום הרחב והכואב שמוצג כאן היום וזה החוסר במפעל הזנה בכלל לחטיבות ביניים ולתיכונים היום במערכת החינוך בישראל.

אני מדברת כאן בשם שותפות – אפשר לדלג על השקפים של העמותה ולעבור לשקף הרביעי שמציג את חברי השותפות שלנו. אנחנו נקראים מתכון להצלחה כי אנחנו רוצים שאת ההצלחה של בני הנוער.

היעד שלנו הוא קודם כל להתמודד עם נשירה של נוער בסיכון, שהיום נושר מהמסגרות בגלל שבני הנוער רעבים. וכמו שאתם מדמיינים ומתארים לעצמכם, בני נוער שרעבים לא יכולים להתמקד במשימה הלימודית שלהם.

ולכן, אנחנו התכנסנו, גם רשתות חינוך שפועלות בתחום הזה – נמצאת אתנו גם מנהלת בית ספר, אילת ורד יוסף, שתוכל להעיד מקרוב על המצב בשטח. הרשתות, ארגונים חברתיים, ארגוני ביטחון תזונתי והנהגת ההורים הארצית, וביחד בדקנו לעומק את המצב בתחום הזה.

לרשותנו יש סקר שנעשה ב-2019 על-ידי משרד הבריאות, והסקר הזה מראה ממש ערב הקורונה – צריך להגיד שהצרכים הוחמרו במהלך הקורונה ואנחנו שומעים את זה מהשותפים בשטח. היו 54,000 תלמידים בחינוך העל-יסודי, בחטיבות הביניים והתיכונים, שהצהירו שהם לא יכולים להתרכז במשימה הלימודית שלהם בגלל שהם רעבים.

המצב הקשה הזה בכלל לא מטופל היום על-ידי מערכת החינוך כי כמו שהוזכר קודם, ואתם ראיתם, שיש תכנית הזנה בחינוך היסודי, היא מסתיימת בכיתה ו'. היום יש פתרונות נקודתיים ותרומות בלבד בחלק. מהסקר הקצר שערכנו, פחות משליש מצליחים לקבל היום מתרומות באופן לא יציב איזה שהוא פתרון. והדבר הזה דורש פתרון.

לכן, מה אנחנו מציעים, וגיבשנו ממש תכנית מפורטת והגשנו גם לכם, חברי הכנסת, בייחוד יושבות הראש של הוועדה המיוחדת לזכויות הילד ויושבת-ראש ועדת החינוך, וגם למשרד החינוך כמובן, שבו אנחנו מציעים משהו מאוד פשוט, ועשינו כבר את כל התחשיבים. אנחנו מציעים שני שלבים: קודם כל, בתי ספר של הזדמנות שנייה, בתי ספר לנוער בסיכון כמו זה שמנהלת אילת ורד יוסף, שיושבת כאן, שהם זקוקים הכי הרבה לצורך הזה מכיוון שאם הילדים שם ינשרו מבתי הספר האלה, לא יהיה להם לאן לחזור, הם כבר נשרו מהמסגרות הכלליות. והבעיה שם חמורה, ורוב התלמידים שם זקוקים להזנה.

השלב השני הוא להסתכל על בתי הספר – וכאן אנחנו מצפים ממשרד החינוך, וההצעה שלנו היא שהם ינסו למפות ולהגיד מה הצרכים בייתר בתי הספר, ומה האפשרויות? בחלק יש קפיטריה, בחלק אין. אנחנו לא יודעים אפילו מה המצב בשטח ומה התשתית שיש היום בשביל לתת מענה לכל הילדים שנמצאים היום בחוסר ביטחון תזונתי, ולכן לא מסוגלים ללמוד.

תודה רבה. אנחנו מאוד מקווים שאתם תסייעו לנו לקדם את התכנית החשובה הזאת.

תודה. אני רוצה לתת את זכות הדיבור למירום שיף, יו"ר הנהגת ההורים שנמצא אתנו בזום. מירום, אם תוכל לומר את הדברים. לרשותך שתי דקות, ולאחר מכן חבר הכנסת משה טור פז.

תודה רבה לכם. יישר כוח.

תודה רבה לחברת הכנסת רייטן על היוזמה.

צהרים טובים. תודה רבה על ההזדמנות לדבר. אני חושב שהמצב לפני הקורונה לא היה טוב. הסגרים והבידודים שחווינו כולנו, הם השפיעו על המצב הכלכלי של משפחות רבות, משפחות שלאו דווקא נמצאות בפריפריה הכלכלית אלא נמצאות בכל מקום, ולא משנה מה מעמדו הסוציו-אקונומי של היישוב שבו הם גרים.

כולם הצהירו פה מספרים אבל אני רוצה שכולנו נסתכל אל הפרצוף של אותו ילד, ונזכור תמיד שמאחורי כל המספרים האלה עומד ילד או ילדה שהולכים לבית הספר רעבים, חוזרים הביתה לישון רעבים, וכך הם מתנהלים ביום-יום.

אנחנו צריכים לזכור שילד כזה בדרך כלל מתבייש להזמין אליו חברים הביתה. הוא לא פנוי באמת ללמידה, הילד הזה. תחשבו מה קורה לנו כשדילגנו על ארוחת צהרים אחת – איך אנחנו מרגישים? וזאת רק ארוחת צהרים אחת.

אסור שאנחנו נסכים שיהיה ילד אחד במערכת החינוך שיסבול מרעב או יגיע לזה. ולכן, חייבים להגדיל את התיאום עם משרד הרווחה ומשרד החינוך. אני חושב שמוסדות החינוך במדינת ישראל חייבים להיות אקטיביים, וזה אומר שהם יבררו למה ילד מגיע ללא סנדוויץ' לארוחת עשר. למה הוא מגיע ללא מעיל וללא סוודר? זה דברים שהם קריטיים ויכולים להציל נפשות.

חשוב שבעל-יסודי נכניס את - - - שהזכירו אותו פה – סנדוויץ' לכל תלמיד, לכל ילד, וניתן גם שם פתרון ונזכור שזה לא רק קשור למצב סוציו-אקונומי.

אנחנו צריכים לדאוג שבצהרונים בבתי הספר יאפשרו לילדים שאין להם, להיכנס בחינם או במחיר מאוד סמלי כדי שנוכל לתת להם את הדבר הזה, גם ב - - -

אנחנו צריכים להבין שהילדים האלה, אם לא נעזור להם, הם הולכים לעבוד. ואז הסיכוי שהם יסיימו את מערכת החינוך ולא ינשרו הולך וקטן, ואנחנו מייצרים מעגל עוני נוסף.

פה אני פונה גם לחברי ועדת החינוך של הכנסת – אסור שאנחנו נדבר על זה רק ביום הזה. היום הזה הוא מאוד-מאוד חשוב אבל אנחנו צריכים לדבר על זה כל יום, וכבר אני מקווה שנקבע מועד חדש לדיון נוסף, שבו נראה איך אנחנו באמת פותרים את הבעיות ונותנים מענה ליותר ויותר ילדים. תודה רבה.

תודה רבה לך, יושב-ראש ועד ההורים הארצי.

אני רוצה לתת את זכות הדיבור לחבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. לרשותך שתי דקות.

תודה. צהרים טובים לכולם. אני אשתף בחוויה – נכנסתי ללמד בכיתה י"ב, הייתי מנהל בית ספר, וראיתי שיש ילד שאני לא מצליח ללמד אותו, ולא משנה מה עשיתי – בשום מצב הילד הזה לא הצליח ללמוד. עד שבשקט-בשקט לחש לי אחד המורים: תקשיב, הילד הזה רעב. כשאתה נכנס ללמד אותו, הילד הזה פשוט לא מצליח להתרכז. באותו מקרה, כמנהל בית ספר, היינו מכנים את עצמנו "חתולי רחוב", אתה תמיד נופל על הרגליים ואיך שהוא מסתדר. אז לקחתי מבית ספר היסודי השכן כמה מנות של הזנה שנשארו בסוף היום, והילד הזה היה אחד מאלה שקיבלו אותן. זו רק דוגמה, וכמובן שזה לא צריך לעבוד ככה.

ילד רעב לא יכול ללמוד, זה ברור. בבתי הספר היסודיים, כמו שהוצג כאן, יש מוסד הזנה לא רע. לא תמיד האוכל בריא, לא תמיד הוא האוכל הנכון אבל הוא לא רע. והצורך שמוצג כאן למפעל הזנה לבתי הספר העל-יסודיים, ובדגש לבתי הספר לנושרים – הוא נכון.

צריך לומר שאנחנו עסקנו כאן, בוועדה, ועוד נעסוק ביום לימודים ארוך, בצורך שלנו וברצון, שהיינו רוצים שימי הלימודים בישראל יהיו ארוכים יותר, יקיפו יותר שעות, יותר אחריות על התלמידים. לדבר הזה יש היבט תזונתי כי כשהילדים באים לזמן ארוך לבית הספר, צריכים לראות שהם יאכלו. מי שהבית שלו יכול לאפשר – שיאפשר. מי שלא – אנחנו צריכים גם כן לעשות את הדבר הזה.

אני חושב שמוצע כאן בשתיים, שלוש שורות, מתוך מתכון להצלחה: מדי יום נזרקות בישראל טונות רבות של אוכל. שני המקומות הגדולים זה בתי מלון וזרועות הביטחון, בדגש על צה"ל. זה ממש ווין-ווין מכל בחינה שהיא, והיה צריך לחשוב כיצד מעבירים ממקום למקום שני. זה דבר מורכב אבל יש עמותות שעושות אותו כבר היום.

ההצעה שלנו כוללת גם שימוש ב - -

ראיתי. ולכן, לצד ההרחבה התקציבית, טוב נעשה שם ניזום כאן, וזו הצעה שנכונה שוב – נזרוק פחות מזון, נביא למי שצריך וגם אפשר לעשות את זה באופן דיפרנציאלי. תיארה פה חברת הכנסת שיר סגמן נכון, שיש הרבה מאוד רשויות שלכאורה חזקות עם חוליות חלשות, והם לא מקבלים. אפשר לפתור את זה בדרך ממשלתית, ואנחנו כולנו צריכים לטפל בזה. אני חושב שהדבר הזה הוא תנאי לכל התקדמות חינוכית שנרצה לעשות בישראל.

לסיום – עוד פעם, באנקדוטה אישית: למדתי שנה אחת באנגליה. בבתי הספר היסודיים שם יש מפעל הזנה כללי. מי שיש לו – משלם, ומי שאין לו – מקבל בחינם וככה זה עובד. וכל הילדים חוזרים הביתה שבעים. לשם אנחנו צריכים לשאוף. תודה רבה.

תודה רבה לך על הדברים. אני רוצה לתת את זכות הדיבור לאילת ורד יוסף, מנהלת מרכז חינוך טכנולוגי, תיכון לנוער בסיכון. לרשותך שתי דקות.

אני מנהלת מח"ט עתיד ברחובות, וכמי שעובדת ונתקבלת יום-יום בנוער בסיכון, כזה שמקבל היום הזנה דרך עמותה, דרך תרומה שאני מקבלת, אני יכולה לומר לכם שללא היכולת הזאת לתת לילדים ביטחון תזונתי, לא היינו מצליחים להחזיק אותם בבית הספר שעות ארוכות, ובאמת ללמד אותם.

הילדים האלה, רובם מסיימים את יום הלימודים והולכים לעבוד. הם מגיעים הביתה בשעות הערב המאוחרות כך שאלמלא אנחנו ניתן להם הזנה בבית הספר, הם לא יאכלו כל היום אלא יחיו על סנדוויצ'ים או מה שהם מצליחים להשיג. לכן, זה באמת משהו מאוד חשוב.

אני יכולה להגיד שההצלחה שלנו בבית הספר תלויה ביכולת שלנו לספק להם מזון. לנערים ונערות רבים זו באמת הארוחה החמה היחידה במהלך היום. אז נכון להיום – בבוקר אנחנו מספקים להם סנדוויצ'ים מ"נבט", ובצהרים עמותה אחרת, "לקט ישראל", שמספקת לנו מזון בימים שני עד חמישי, ואנחנו באמת יכולים לתת להם. אני לא חושבת שהיינו מצליחים להחזיק אותם בבית הספר שעות כה רבות וללמד אותם ולהגיע לאיזו שהיא הצלחה.

אני מאוד מתחברת למה שאמרה פה חברת הכנסת, שחברה נמדדת ביכולת שלה להסתכל על החוליות החלשות שלה, והמטרה שלנו, בבית הספר, היא באמת ללמד אותם ולהוציא אותם לחיים עם יותר אפשרויות להצליח ולא להיות אזרחים נזקקים אלא להיות אנשים שיש להם יכולת להצליח ולפרנס את עצמם, וחלק ניכר מהעניין הוא באמת לספק להם מזון.

אני מתייחסת למזון לא רק בהיבט הפיסי. אני חושבת שהמזון הוא גם לנפש כי ילדים, נוער כזה שמגיע לבית הספר ומקבל גם מזון פיסי וגם איזו תחושה של ביתיות ואנחנו יכולים להצמיח אותו – זו נקודת החוזק של חברה. תודה.

תודה רבה על הדברים ויישר כוח על הפעילות.

אני רוצה לתת את זכות הדיבור לחברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. לרשותך שתי דקות.

תודה רבה. אני רק אגיד שאבא שלי ניהל בית ספר טכנולוגי ובעלי היה מורה בהיל"ה. אז מה שאת מתארת מוכר וידוע, ואני רק אגיד לך, משה, שבבריטניה דווקא הממשלה שמרנית ואחרי שקיצצה את מפעל ההזנה היא החזירה אותו, ועשתה אותו דווקא מודל אוניברסלי ומיטיב שמתייחס למזון בריא ותזונה ולא רק למפעל הזנה כי בסופו של דבר, ההשלכות הבריאותיות מאוכל מזיק ורע הן לא פחות חשובות.

אני אגיד שמדינת ישראל, כשהיא נבנתה, מפעל ההזנה היה משהו בתוך המדינה בכל בית ספר. לא היה דבר כזה ילד רעב. היה ברור שתפקיד מערכת החינוך הוא גם הזנה, לא תלוי שעת לימודים, לא תלוי יום לימודים ארוך. הייתה תשתית של רווחה שהייתה אינהרנטית. עם השנים זה נשחק.

אגב, מהלך ההפרטה הראשון שנעשה בישראל היה באמת תשלומי הורים. ככה החלה ההפרטה במדינת ישראל ולאט-לאט הוצאת מפעל ההזנה מהמערכת. היום מפעל ההזנה הוא תלוי מצ'ינג, תלוי יכולת כלכלית. מה ההיגיון בהשתתפות הורית אם הצורך נובע מאי-ביטחון תזונתי? האוניברסליות של הסוגיה הזאת היה המפתח.

רק אם נייצר את המערך של מפעל ההזנה ככזה שנותן לכל תלמיד מגיל רך ועד לתיכון את האפשרות להיות מוזן באוכל בריא, אנחנו באמת נקיים את תפקידנו. כמובן שזה צריך להיעשות כבר עכשיו על-ידי פיילוט שלם, מיצירת מערך שהוא גם מערך כלכלי שיכול לייצר תעסוקה. ולרתימת הסוגיה הזאת, גם לסוגיה של חקלאות ופיתוח של תזונה בת-קיימא, אפשר לרתום את הסיפור הזה לכל הספקטרום. בסופו של דבר, מדובר פה בפריון, ביכולת שלנו להעניק חינוך איכותי ומיטיב והוא עובר גם דרך הקיבה. לא יכול להיות שאי ביטחון תזונתי יהיה בתוך מערכת שאמורים דרכה להוציא את המוחות ואת החדשנות ואת ההשכלה שלנו. זאת החובה שלנו.

תודה רבה על הדברים, הם בהחלט חשובים.

אני רוצה לתת את זכות הדיבור לדוקטור דורית אדלר, בבקשה. לרשותך שתי דקות.

תודה רבה, כבוד היושבת-ראש, חברי כנסת מדהימים שעוסקים בתחום הזה, אני נשיאת הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא. אנחנו מסתכלים על כל מערכת המזון וגם לשעבר התזונאית הראשית של המעוצה הלאומית לביטחון תזונתי ולכן, אני יכולה להביא מבט רחב.

אין ספק שארוחות אוניברסליות זה חלק מזכות יסוד של ילדים לגדול בצורה בריאה ותקינה. להשאיר ילדים במשך כל-כך הרבה שעות ללא אוכל, אולי קצת אוכל, אולי תלוי בתרומה – הדבר הזה הוא לא סביר.

אני רק רוצה לספר לכם שבתחילת המאה הגיע מנהל בית ספר בעיר העתיקה ל"נשות הדסה", שרק הקימו אז את הדסה, ואמר שהוא לא מצליח ללמד את הילדים כי הם רעבים. והם התחילו לתת ארוחות לבתי הספר ובשנה השלישית הם התנו את זה בלימודי תזונה. הם אמרו: אתם רוצים שאנחנו נמשיך לתת כסף? אתם תלמדו את התלמידים את נושא התזונה כדי שהם ידעו לבנת בעצמם את התפריט של עצמם.

אין ספק שמדינות כמו פינלנד, שיש שם ארוחות בבתי ספר שהן אוניברסליות – הדבר הזה מהווה גם מרכיב חינוכי בתוך הסיפור הזה. המורה יושב עם הילדים, אוכלים כמו בבית ארוחות סביב השולחן – זה חלק מהתרבות שלנו. הדבר הזה, כפי שנאמר פה על-ידי חברת הכנסת נעמה לזימי, יכול להיות גם מנוף לתעסוקה של אוכלוסיות חלשות.

אני רוצה לומר שמדינת ישראל היא לא מדינה ענייה. אתם יודעים שלימודי תזונה היו חלק מלימודי הזה"ב מה שנקרא, אותו דבר לימודי בישול. העובדה שהוציאו את זה לא אומר שעכשיו אנחנו צריכים ללכת ולקבץ נדבות. לא פילנטרופים צריכים לממן את זה ולא הצלת מזון. הצלת מזון היא נושא חשוב אבל אני רוצה להתנות את זה – הצלת מזון חייבת להיות מבוססת על הצלת מזון בריא ובר-קיימא. אם אנחנו מצילים מזון מזיק ואותו מחלקים לעניים, אנחנו שופכים שמן למדורת ההשמנה, סוכרת וכיוצא כאלה דברים, ולכן אנחנו באים ואומרים שמדינת ישראל בתחילת קיומה לקחה אחריות על הדבר הזה – אתם יודעים שגם היה עניין של צנע. לא הלכו לקבץ נדבות, המדינה לקחה אחריות.

לכן, ארוחות בבתי הספר חייבות להיות מבוססות על תזונה בריאה, בסיסית ובת-קיימא, מותאמת תרבותית. זה חייב להיות אוניברסלי, זה חייב להיות מקור לתעסוקת קבוצות אוכלוסייה חלשות שיכולות להתפתח עם הדבר הזה, והדבר הזה הוא מרכיב מרכזי בפיתוח והבטחת ההון האנושי של מדינת ישראל. תודה רבה.

תודה רבה על הדברים. רן מלמד, בבקשה. לרשותך גם שתי דקות.

תודה. לפני 19 שנה כתבתי את חוק ארוחה חמה לתלמיד. הצלחנו להעביר אותו כי ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, קיבל החלטה עקרונית ללכת על הנושא הזה. 10 שנים אחר-כך העברנו את חוק המועצה לביטחון תזונתי, שכמו שאתם יודעים תקועה, ואני מקווה שעכשיו באמת תחדש את ימיה.

אבל אני רוצה לדבר, ברשותכם, על העקרונות אבל גם על הפתרונות: חוק ארוחה חמה לתלמיד דיבר על זה שיש שלושה עקרונות בסיסיים: 1. אוניברסאליות – כל הילדים אוכלים כי אחרת נוצרים מעמדות של ילדים חלשים וילדים חזקים. אגב, גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני בעד להפסיק לדבר על עוני. צריך להתחיל לדבר על רווחה כלכלית, על הזכות לחיות ברווחה כלכלית. זאת הזכות, ולא קיום בכבוד שמדברים עליו ולא העוני אלא הזכות לרווחה כלכלית. זאת זכות שחוצה היום ותגיע למעמד הביניים הקורס בעקבות הקורונה, ונדבר על זה עוד שנייה.


(היו"ר מיכל שיר סגמן, 12:36)

העיקרון השני – ההזנה אוניברסאלית והתשלום הוא דיפרנציאלי. מי שיש לו – משלם, מי שאין לו – לא משלם.

העיקרון השלישי – בואו נהפוך את מפעל ההזנה למפעל של סיוע או תגבור תעסוקתי לאוכלוסיות מובטלות, בעיקר קבוצות של אימהות חד-הוריות, שהיה אז המשבר הגדול, בשנת 2001-2001 – הרעיון היה להקים מטבחים קהילתיים שאימהות יוכלו לעבוד בהם, להתפרנס אבל גם להכין לילדים את האוכל שהם אוהבים.

החוק עבר. הוא לא עבר מספיק טוב בגלל שהצמידו אותו ליום לימודים ארוך. לא היה צריך להצמיד אותו ליום לימודים ארוך. אבל העובדה שהצמידו אותו ליום לימודים ארוך, וחשוב לי שתדעו את זה, הביאה למצב שכשרצו לעשות את הסכם "אופק חדש" עם המורים, באו המורים ואמרו: תמורת "אופק חדש" אנחנו מבקשים שלא תהיה ארוחה חמה. ואז הגיעה שרת החינוך אז, יולי תמיר, לוועדת החינוך וביקשה לשנות את החוק ולהוריד את המילה "חמה" מהחוק. הצלחנו למנוע את זה כמובן.

אני יודע שאין לי זמן אז אני אעבור מיד לפתרונות: אחד הפתרונות המידיים, מעבר להרחבת החוק, ויש לי היום ארבע הצעות שונות להרחבת החוק ואני אציג אותן בנפרד, זה בין השאר לחשוב על מה קורה בימים שאין לימודים. במערכת החינוך יש כ-140 ימי לימוד או 145 ימי לימוד בשנה. מה קורה עם עוד 150,160 ימים?

אז יש הצעת חוק שנקראת "ארוחה בחופשה", שעברה פיילוט במשרד הרווחה והיא לא אוניברסאלית, היא רק לילדים בסיכון בתקופת החופש, עם מחקר מלווה של "ברוקדייל", שהוכיח שהפתרון ישים, זול ומאוד טוב, והייתי מבקש מאוד מחברת הכנסת ואולי גם מחבר הכנסת טור פז לקחת את ההצעה ולהעלות אותה. אני אתן לכם אותה. זה הפתרון הנוסף.

דבר נוסף, וזו שאלה לאנשי משרד החינוך - -

לקצר, זה משפט אחרון בבקשה.

- - במשך חמש השנים אחרונות, כל שנה, לא נוצלו בין 50 ל-60 מיליון שקלים מתקציבי מפעל ההזנה של בתי הספר. הם לא נוצלו כי רשימת בתי הספר לא עודכנה, הם לא נוצלו כי לא הייתה עבודה שתביא את הכסף לילדים.

יש הצעת חוק נוספת שלי שמוגשת בימים האלה, ואני מקווה שאתם תצטרפו אליה, שאומרת שכספי העודפים של מפעל ההזנה לא יחזרו לאוצר כל שנה, הם יישארו בתוך המערכת.

אגב, עשיתי את זה עם חוק אחר שלי – חוק דודי השמש בדיור הציבורי, וככה הצלחנו להתקין דודי שמש לכל אחד מדיירי הדיור הציבורי בארץ. הכסף לא יכול לחזור לאוצר, תשאירו אותו בתוך המערכת.

משפט אחרון – יש המון כסף במערכת להזנה, ואמר נכון מי שאמר: אין איגום משאבים אבל אין גם איגום מידע. בעיריית תל-אביב יש פרוייקטים של הזנה שלא קשורים למדינה - -

תודה, אנחנו דיברנו על זה.

צריך לעשות מחקר, גברתי היושבת-ראש. תבקשו ממרכז המחקר והמידע מחקר על יוזמות ההזנה של הרשויות המקומיות. אם אתם רוצים תמונה אמתית על מה קורה – זה ייתן לכם את התמונה האמתית.

תודה רבה. באופן כללי אני אשמח למחקר בנושא כל ילדי ישראל – תמונת הילדים הכוללת בישראל, זה משהו שאשמח לקבל באופן כללי רק זה לא קיים.

דב ויסמן, בזום. בבקשה.

אני ביקשתי לדבר. אני רוצה למקד את נקודת המבט לכך שמשרד החינוך מתווה יום לימודים ארוך, ומשנה הבאה כל המוסדות העל-יסודיים אמורים לעבור ליום לימודים ארוך כשמבטלים את ימי שישי. אנחנו נתקלים ונתקלנו גם לפני הקורונה בבעיה הזאת, בתלמידים שלמדו שעות ארוכות, ואנחנו ניתקל בה עכשיו ביתר שאת, של ילדים שנשארים במסגרות החינוכיות עד שעה מאוחרת ואין להם פתרון הזנה כלל. אני יכול להגיד לכם שילדים מגיעים לעשות בחינה בשעה 15 והם לא מסוגלים להתרכז כי הבטן מכרכרת להם.

אנחנו דיברנו על זה, דב. העלינו את הנקודה הכואבת הזאת.

זה מתחבר כחוט השני עם אותם דברים שאת אמרת בדיון אתמול בוועדה לזכויות הילד, על כך שהמשרדים הממשלתיים מתעלמים מהזכויות של הילדים. הילדים הם אוויר ביניהם.

אז אני מציע שמשרד החינוך יפסיק להתעלם מהזכויות של הילדים ויתווה תכניות שהן אופרטיביות ומעשיות, ויחשוב גם על הילד ולא רק על הכיס.

תודה. שני אשר מארגון "לתת", בבקשה.

שלום. אני מייצגת את ארגון "לתת", ובאמת תודה על הכינוס החשוב הזה ועל כל הכינוסים של היום הזה והדיונים בנוגע לצמצום העוני.

חינוך הוא כלי שאמור להיות הכלי המרכזי בצמצום פערים חברתיים וכלכליים. חינוך איכותי מאפשר רכישת כישורים והשכלה מקיפה, ואם הוא שוויוני אז הוא יכול גם לסייע בהשתלבות בשוק התעסוקה ובצמצום פערי הכנסה, וזה בעצם הפקטור הכי גדול שבסופו של דבר מאפשר מוביליות חברתית ויציאה ממעגל העוני.

בישראל של ימנו, מערכת החינוך לא ממש מסייעת בצמצום הפערים, וכמו שאנחנו רואים כאן, בהקשר של ההזנה, זה אפילו מרחיב את הפערים. כך למשל בתקופת הקורונה, האוכלוסיות החזקות, המבוססות, ילדים נשארו יותר בבית והאוכלוסיות החזקות לא נזקקו לשירותי ההזנה. דווקא האוכלוסיות המוחלשות, שהיו יותר בבית ויותר נזקקו לעזרה הזאת, לא קיבלו את ההזנה שכן כל מפעלי ההזנה נסגרו.

על-פי דוח העוני שלנו, כמו שנאמר פה בתחילת הדיון, יש היום 774,000 ילדים, שזה יותר מ-30%, שחיים באי-ביטחון תזונתי, מתוכם מעל 16% באי-ביטחון תזונתי חמור. ילדים זו הקבוצה שנפגעת הכי הרבה מאי-ביטחון תזונתי. ילד רעב, כמו שנאמר פה הלוך וחזור, יסבול מפגיעה בהתפתחות, מפגיעה קוגניטיבית, מפגיעה נפשית, מפגיעה חברתית. ילד שסובל מרעב לא ילמד כמו שצריך, ובעצם ככה אנחנו רק מגדילים ומנציחים את הסיכויים שלו להישאר במעגל העוני ומרחיבים את הפערים, ואת זה צריך לעצור, את המעגל הזה צריך לעצור.

עם התפרצות מגפת הקורונה הפערים התרחבו. לא רק שהסביבה הביתית הפכה לסביבת הלימודים והמעטפת הלימודית נפגעה, עבור אותם ילדים מהאוכלוסיות המוחלשות, הסביבה הפיסית נפגעה, המעטפת הפיסית נפגעה, ואותה ארוחה חמה יחידה שהם יכולים לקבל במהלך היום לא התממשה עבורם והם לא יכלו לקבל אותה.

לנו יש נתונים ממחלקת המחקר והמידע, שגם הוצגו כאן ובכל מיני דוחות שיצאו במהלך המשבר, שבין חודש מרץ 2020 למרץ 2021, מערכת החינוך נסגרה שלוש פעמים, את זה אנחנו יודעים, ובוטלו בין 60 ל-90 ימי הזנה לכל תלמיד. עם הסגירה הזאת, ילדים רבים שנסמכו על מערכת ההזנה לא קיבלו את הארוחה שלהם. בשני הסגרים שהיו בספטמבר-אוקטובר 2020 - -


(היו"ר שרן השכל, 12:40)

משפט סיכום בבקשה.

- - וב-2021, לא ניתן סיוע לתלמידים הזכאים. יש נתונים על זה שפחות מ-20,000 מתוך יותר מ-400,000 תלמידים זכאים המשיכו לקבל מזון. כל ההזנה נפסקה, וכך הפגיעה רחבה יותר והפערים גדלים על חשבון האוכלוסיות שצריכות את העזרה.

תודה רבה על הדברים, שני אשר מארגון "לתת".

אני רוצה לתת את זכות הדיבור לחן אריאלי, בבקשה. לרשותך שתי דקות.

תודה רבה. אני לא מבינה איך אנחנו יושבים פה כבר שעה ולא מדברים על זה שיש גל חמישי של קורונה בפתח. בקורונה האחרונה, מפעל ההזנה לא עבד כמו שצריך ועדין אין לנו תשובות. עשרות-אלפי ילדים נותרו רעבים. היו שני דיונים בכנסת הקודמת בנושא הזה, וזאת לא בעיה תקציבית בכלל, זו בעיה לוגיסטית. אני חושבת שבכלל לא צריך לעניין אותנו הבעיה הלוגיסטית, ואנחנו צריכים לדרוש ממשרדי הממשלה להוציא לפועל את מפעל ההזנה. נכון שזה נהדר לשבת פה ולדבר על איך אפשר לשפר אותו אבל אנחנו ממש בפתחו של סגר או אולי סגירה נוספת של מערכת החינוך והילדים האלה יישארו שוב רעבים.

הקורונה לא רק מגיפה בריאותית, היא גם מגיפה של אי-שוויון, והעובדה שמפעל ההזנה לא פועל בקורונה צריך להטריד את כל מי שיושב פה סביב השולחן ואנחנו צריכים לדרוש פתרונות כי מחר בבוקר יסגרו בתי הספר והילדים האלה, לא רק שהם יהיו באי-ביטחון תזונתי, הם גם לא יקבלו אותו ויהיו בסגר בתוך הבתים שלהם.

בואו ננסה להבין איך זה קורה, איך יש אינטגרציה בין משרדים שמאפשרת את המשך המפעל הקיים גם בהתפרצות של מגיפה כמו שאנחנו שרויים בה כרגע.

תודה. עורכת הדין מיטל בק מהמועצה לשלום הילד, בבקשה. שלום מיטל, ממש בדקה לתת לנו תמצית הדברים.

תודה רבה על זכות הדיבור ועל הדיון החשוב הזה היום. מפעל ההזנה, אנחנו מסכימים, יש פה רוב דעות שהוא מפעל חשוב מאין כמותו. חשוב לציין שהחובה של מדינת ישראל לספק אוכל חם ומזין לילדים בישראל נובעת קודם כל מהכוח של האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות הילד, שאנחנו מציינים השנה 30 שנה לאשרורה. המפעל הזה ממש את הזכות הבסיסית של כל ילד בישראל לכבוד, לביטחון סוציאלי, להתפתחות ולשוויון.

אני מתחברת לדברים שהדוברת הקודמת דיברה עליהם – התקיים דיון בנושא הזה לפני שנה בוועדה לזכויות הילד. היינו אז בסגר השני ואנחנו יודעים שבקורונה מספר הפניות ללשכות הרווחה ולמוקדי הסיוע עלה, בין היתר גם על רקע של אי-ביטחון תזונתי. בימים שבתי הספר היו סגורים, מאות-אלפי תלמידים שזכאים לארוחה יומית מתוקף החוק, לא קיבלו את האוכל למרות שהתקציב למפעל ההזנה קיים. על הוועדה לוודא שהתקציב הזה מנוצל לטובת ביטחון תזונתי ושהוא לא יוסת למקומות אחרים בתוך המערכת. אני מצטרפת לקריאה שאם באמת חלילה יהיה סגר נוסף, ילדים לא יישארו רעבים.

תודה.

עוד עלה בדיון ובמסמך של מחלקת המחקר והמידע, שעדין אין גורם שמתכלל את הנושא הזה וזה מצוי בין כמה משרדים. צריך שיהיה גורם אחד שיאסוף את הנתונים, שידע באמת מה מספר הילדים שזקוקים באמת למפעל ההזנה, ואיך בפועל מגיעים אליהם. זו לא סוגיה חדשה. אנחנו שמחנו לשמוע היום שהמועצה לביטחון תזונתי תוקם מחדש אך יחד עם זאת, חייבים לוודא שכל גוף מתכלל שהוא, יהיה גם ביצועי ולא רק מייעץ ויוכל להביא לשינוי מעשי בשטח.

דבר אחרון – לגבי היעדרו של מפעל ההזנה בחטיבות ובתיכונים – אנחנו מצטרפים לקריאה של ארגון 121. על הוועדה לעשות הכל כדי להרחיב את מפעל ההזנה גם לחינוך העל-יסודי.

תודה רבה על הדברים. אני רוצה לתת את ההזדמנות למשרד החינוך להגיב ולומר את הדברים.

אני ממונה על תכניות משלימות למידה ממשרד החינוך. קודם כל, גם משרד החינוך מברך על הדיון החשוב והמשמעותי הזה. מפעל ההזנה מטעם המשרד מספק מזון לכ-406,000 תלמידים במסגרת חמש תכניות, ביניהם כולל את צו יוח"א. משרד החינוך מספק לתלמידים מזון איכותי ובטוח. הייתי בדיון בשבוע שעבר על הנושא שעברנו מלחם אחיד ללחם מקמח מלא, הנושא של התאמת הארוחה לתלמידים ממגזרים שונים בכשרויות שונות. התאמת התפריטים למגזרים השונים וכן, משרד החינוך מתייחס מאוד במפעל ההזנה שלו לא רק לכמות אלא גם למה שיש, שעל זה דיבר שר הרווחה, והייתי גם בדיון הקודם עם חברת הכנסת אפרת רייטן. נעשים מהלכים רבים בנושא של מפעל ההזנה על-מנת לספק לתלמידים מזון בריא ואיכותי גם מבחינת שיפור המנות הבשריות – אם זה לאפשר אחוז חלבון גבוה, שילוב של דגנים מלאי, פסטה מקמח מלא, פתיתים מקמח מלא, הופחת הנתרן. אנחנו פועלים בהתאם להנחיות של משרד הבריאות. בעקבות המהפכה הבריאותית נעשו שיפורים דרמטיים גם במפעל ההזנה, הוא לא נותר מאחור ואת זה חשוב לציין.

מבחינת הנתונים, כמו שאמרתי, אנחנו פועלים על-פי צו יוח"א, ויש חמש תכניות ביניהן ניצנים, חינוך מיוחד ותכנית מיל"ת, ששם התלמידים מקבלים הזנה.

לגבי הקורונה – משרד החינוך בסגר הראשון נתן מענה לכ-18,000 מנות לילדים בסיכון. יש לנו את המנגנון. ככל שנידרש, משרד החינוך ישמח לשתף פעולה עם שאר הגורמים כפי ששיתפנו פעולה בעבר, יחד עם פיקוד העורף, יחד עם משרד האוצר, משרד הבריאות, המועצה לביטחון תזונתי במשרד הרווחה. אז ככל שנידרש, אנחנו נשמח לעשות כן.

האם גם בסגר השני והשלישי נעשתה חלוקה?

בסגר השני והשלישי זה הועבר למשרד הרווחה.

למה זה הועבר למשרד הרווחה?

לא על ידינו.

על-ידי מי?

אני יכולה לבדוק אבל זה לא על ידינו. ברגע שנאמר לנו שאנחנו לוקחים את המפעל – לקחנו את זה בשתי ידיים, וכמו שאמרתי, יש לנו את המנגנון וככל שנידרש – נעשה כן.

אפשר לשאול על היחס לחינוך העל-יסודי, איך אתם מתייחסים לזה במשרד החינוך?

אני יכולה לומר שאנחנו כן מרחיבים. כרגע אנחנו גם בשלבי התארגנות להזנה של מכ"טים – מרכזי חיוך טכנולוגיים. אנחנו מדברים על 24,25 מוסדות.

איך אתם מזהים את אותם תלמידים שנזקקים לאותן ארוחות?

האם את מדברת על מה שאמרתי כעת או האם את מדברת על מפעל ההזנה באופן כללי?

לא, אמרת שזיהיתם 16,000 תלמידים שאליהם היו צריכים להגיע ולחלק ארוחות.

18,000 ילדים בסיכון - -

אז זה נתונים שמגיעים אליכם ממשרד הרווחה? איך זה עובד?

כן, זה היה בשיתוף פעולה עם משרד הרווחה. בגלל זה ציינתי והיה חשוב לי לציין שאלה פעולות משותפות עם כלל הגורמים, ואז עשינו הצלבה של מידע ויצאנו לדרך.

לגבי המכ"טים – כרגע מדובר במסגרת תכנית החומש למגזר הערבי בלבד, נכון?

זאת ההסדרה כרגע, רק למגזר הערבי במסגרת תכנית החומש אבל יש 214 מסגרות על-יסודיות לנוער בסיכון. אני מדברת רק על הנוער בסיכון ולא על ה-1,600 של כולם.

תודה. חברת הכנסת מיכל שיר, יושבת-ראש הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, את רוצה לומר כמה מילות סיכום?

מיכל שיר סגמן (יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד):

אני שוב חוזרת על הנושא העיקרי: עד שלא יקום כאן גורם שמתאם ומתכלל בנושא הזה, שיודע לחבר בין כל המגזרים, בין כל הילדים בכל מערכות החינוך, לפני ואחרי בית הספר, עם או בלי קורונה וסגרים במהלך החופשות – הילדים האלה לא יקבלו את המענה. כלומר, בכל פעם זה יראה כמו פלסטר, וזה מה שזה יהיה וככה זה גם יראה.

אז פה יש תכנית חומש לילדים במגזר, וזה בסדר, נהדר שעוד ילדים יקבלו אוכל אבל האם זה מספיק? האם מדינת ישראל, שכלל תושביה הוא בגודל של עיר ממוצעת בעולם של 10 מיליון איש, יכולה להרשות לעצמה דבר כזה? הרי אנחנו מדברים פה ברמת כשל מערכות ברמת עיר, אם אנחנו מסתכלים על זה בזירה הבין-לאומית ולא ברמת מדינה.

אני חושבת שברגע שמשרד הרווחה, ביטוח לאומי, משרד החינוך ואולי גם משרד הבריאות, בצורה כזו או אחרת, איזה אוכל הם מקבלים, ישבו יחד וייצרו שולחן עגול משותף על-מנת לבחון את הנושא הזה – תראו באופן פלא איך התקציבים מופנים בצורה נאותה ונכונה, וכלל ילדי ישראל מקבלים את מה שהם צריכים כי הפתרונות הם לא קשים, כסף במקרה הזה לא חסר כי אנחנו רואים שיש עודפים שחוזרים למשרד האוצר מדי שנה, שזה הזוי בעיני, אז באמת, כמו שנאמר כאן, זה עניין לוגיסטי.

השאלה היא עד כמה אכפת למדינת ישראל שיש לה או אין לה ילדים רעבים? אז אם לא אכפת, יועילו משרדי הממשלה לבוא ולומר: לא אכפת לנו. אבל אם כן אכפת – שבו ביחד, תפתרו את העניין הזה, וגברתי יושבת-הראש, אני חושבת שאנחנו צריכים לתת כאן זמנים מתי הם יושבים. כלומר, שיודיעו לנו, לוועדה, מתי הם מתכוונים לשבת ולפתור את העניין הזה כי אחרת זה יהיה עוד דיון נחמד ונשמע על עוד דיונים ובשנה הבאה יגידו: כן, הוועדה המשותפת עשתה עוד דיון, וככה זה גם ייראה. תודה רבה.

אנחנו מסכמות את הישיבה ונועלות.

אני רוצה לסכם כך: קודם כל, תודה רבה על הדברים. תודה רבה ליושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד, מיכל שיר, ותודה רבה לחברת רייטן, יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה על קיום הדיון, על יוזמת היום. תודה רבה לכל הארגונים שהגיעו היום כדי להציג את הדברים וגם לזעוק את זעקתם של עשרות-אלפי תלמידים במערכת החינוך בישראל, שלמעשה לומדים עם קיבה ריקה, ולמעשה חיים בקושי בלתי רגיל שאנחנו לא מאחלים לאף אחד.

לכן, הוועדה מבקשת ממשרד החינוך וממשרד הרווחה לשבת יחד בשולחן עגול, ולייצר גוף שיתכלל את כל עניין מפעל ההזנה בקרב תלמידי ישראל. ההמלצה שלנו היא שכל הגורמים שאמונים על הנושא יקימו גוף או ועדה או רשות משותפת, שדרכה כל הדבר הזה יעבור.

ברור ממה שנשמע והדהד גם כאן, בוועדה, שיש פה גם עניין פוליטי, וישבו פה חברים מכלל המפלגות ושוחחו בעניין ההזנה בבתי הספר, ויש פה אחידות דעים שכלל תלמידי ישראל, כולם, צריכים לקבל ארוחה בבית הספר, צריכים לקבל סנדוויץ', וזה משהו שניתן ליישם וניתן לעשות.

בסופו של דבר, גם אם אנחנו מסתכלים על התכנית של יום לימודים ארוך במיליארד וחצי שקלים, על תכניות בהערכה של 650 מיליון שקלים לחצי מיליון תלמידים כמעט, שהיום נמצאים ומקבלים את אותה ארוחה, לשני מיליון תלמידים זה יהיה פחות משני מיליארד שקל. נראה לי שניתן לומר בהערכה מאוד-מאוד גסה, ניתן לומר שמיליארד וחצי שקלים כן יתכללו את כלל מפעל ההזנה של כל תלמידי ישראל. אני חושבת שיש פה אחידות בקרב חברי הכנסת לעניין הזה, ולכן זו משימה שמוטלת על כתפינו.

הבקשה של הוועדה היא שמשרד החינוך יישב יחד עם הארגונים שעוסקים בעניין, ויכינו תכנית מסודרת להזנת כלל בתי הספר וכלל תלמידי ישראל.

אני יודעת שהדבר הראשון שיבואו ויגידו: חבר'ה, אין לנו תקציב לזה. תנו לנו לדאוג לזה. אני מבקשת מכם שתגישו לנו תכנית מסודרת למפעל הזנה לכלל תלמידי ישראל, ותנו לנו לדאוג לשאר. בדגש על נושאים שדוברו לעניין איכות ההזנה, לוגיסטיקה וכלל המכלול שנדרש שם, ותגישו זאת לוועדה.

אנחנו נקיים דיון המשך לגיבוש הנושא ולגיבוש הדברים, ולכן אנחנו בעוד כ-12 שבועות נתכנס, שי הוועדות, לדיון המשך בנושא. אנחנו מבקשים שמשרד החינוך יגיע מוכן עם תכנית להציג לנו, ולתת לנו, חברי הכנסת, לעשות את העבודה הקשה לאחר מכן.

תודה רבה לכל מי שהגיע. אני נועלת את הישיבה. המשך יום טוב.


הישיבה ננעלה בשעה 13:11.