פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
21/12/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 72
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ז בטבת התשפ"ב (21 בדצמבר 2021), שעה 10:59

חינוך חקלאי - במסגרת יום חקלאי מדינת ישראל

חברי הוועדה: שרן מרים השכל – היו"ר
משה טור פז
עופר כסיף

שרון אופיר
ענבר בזק

שר החקלאות ופיתוח הכפר עודד פורר
יואל אבני - מפמ"ר חקלאות משרד החינוך

מיכל לוי - ד"ר, מדענית ראשית משרד החקלאות ופיתוח הכפר

נעמה קאופמן פס - מנכ"לית משרד החקלאות ופיתוח הכפר

שי אילן - מנכ"ל עמותת ציוני דרך

מירב בן דוד - רכזת פורום עמלי

צדוק דורלכר - מנהל תכנית חקלאות בעמק

און ריפמן - השומר החדש

תמי סלע

יהודית גידלי

מעין מכלוף, חבר תרגומים



חינוך חקלאי - במסגרת יום חקלאי מדינת ישראל

בוקר טוב לכולם, אני שמחה לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. היום אנחנו נמצאים במסגרת של יום החקלאי במדינת ישראל. ולכבוד זה גם כאן, בוועדת החינוך, החלטנו לקיים דיון, על חינוך חקלאי.

בסופו של דבר, אחרי, לדעתי, מאות של שנים, אם לא יותר, בהן יהודים לא הורשו להחזיק אדמות, כאשר חיו בגולה, הם הגיעו לארץ ישראל, ולמדו על פיתוחה, ולמדו חקלאות. אני חושבת שדווקא כאן לימדו יותר ויותר חקלאות. הביאו לכאן מומחים מאירופה, על מנת לפתח חקלאות שהיתה נראית בלתי אפשרית על אותה אדמה. מה שהיה אדמת מדבר וטרשים.

במסגרת יום החקלאי אנחנו מדברים על חינוך חקלאי, כדי לראות איך אנחנו ממשיכים את המורשת הציונית המפוארת הזו, של עבודת אדמה, ועבודת חקלאות. ומנחילים אותה לדור הצעיר, שלצערי אנחנו רואים הולך ונעלם. משום שפחות צעירים נכנסים לאותו מקצוע חקלאות, פחות צעירים מכירים את העבודה, יודעים, ולשמחתי יש לנו כאן, נמצאים אתנו בחדר גם ארגונים מדהימים, שעושים לילות כימים כדי להכניס גם את הדור הצעיר, ללמד אותו, לחנך אותו לעבודת אדמה, לחקלאות ולציונות.

אני רוצה לפתוח את הדברים, ואולי לתת למנכ"לית משרד החקלאות את ההזדמנות לפתוח את הישיבה, ולומר מספר דברים. אז בבקשה, מנכ"לית משרד החקלאות, נעמה קאופמן.

תודה רבה לך שר החקלאות שאתה מצטרף אלינו לדיון בנושא חינוך חקלאי. אני אשמח לתת לך את זכות הדיבור, להציג את הדברים בפתח הישיבה. בבקשה.

אני אתן למנכ"לית לפתוח.

בבקשה, נעמה קאופמן.

באמת ההשקעה בדור הצעיר, גם התייחסנו לזה באריכות בוועדת כלכלה, בסוגיה של ההשקעה של המשאבים של המשרד בדור הצעיר בחקלאות בתכניות חינוכיות עניפות, ובכל הדור הצעיר, שזה הולך גם לגיל בית הספר, בסוף כשאנחנו מנסים לחנך דור צעיר לחקלאות אנחנו הולכים גם לגיל הצעיר יותר, ועד להגיע לרמות של תיכון ואחרי התיכון, ותכניות למתנדבים בחקלאות. ואני אשמח לחלוק עם הוועדה קצת מהתכניות שהיו בשנים האחרונות, שאנחנו ממשיכים אותן.

אבל אני כן חייבת להגיד שבאמת, אני אשמח לפרט על התכניות ועל כמויות המשתתפים ועל המשאבים שהמשרד משקיע, באמת, בלי תפיסת עולם שאומרת, שמתייחסת באמת גם לאתגרים שעולם החקלאות נמצא בהם, שבאמת ירידה משמעותית בכמות החקלאים והסתכלות איך אנחנו מתקנים את המצב הזה. הרפורמה שאיפשרה לנו להביא, באמצעות שר האוצר ושר החקלאות, משאבים חסרי תקדים, שלא היו עשרות שנים בחקלאות, כדי להשקיע בכל העולמות האלה, מעולם החינוך ועד רכישת מכונה לחקלאי, עובר דרך כל עולם החדשנות. אלה מנועי הצמיחה שגם מושכים את הדור הצעיר לחקלאות.

אני קצת אדבר על התכניות שלנו. כי בסוף המקום שבו זה מדבר לכולנו, ההתמודדות עם משבר אקלים, והעובדה שמשרד החקלאות הוא משרד המזון של מדינת ישראל, ובטחון המזון נמצא במשרד החקלאות, הוא העולם שמושך לשם גם את כל עולם ההייטק שנותן פתרונות, גם ברמה של מדינת ישראל, מדינת ישראל, ללא קשר למזג האויר, יש בה מזג אויר מגוון מהדרום לצפון, ויש בה מו"פים איזוריים שנותנים פתרונות לחקלאות ברמה המקומית, עם התמודדות עם חקלאות מדברית, עם עולם שבאמת עובר שינויים של מזג אויר.

העולמות האלה הם עולמות מרתקים, שמושכים את עולם ההייטק ואת עולם ההשקעות להשקעות בחקלאות. וכמובן כשמשהו כל כך מדובר זה מחלחל לתוך בתי הספר, לתוך המגמות. אם זה מגמות ביולוגיה וביו-טכנולוגיה וכל העולמות הללו, באמת להרחיב את תחומי העיסוק של החקלאות לעולמות של ביו-טכנולוגיה, פוד-טק ואגרו-טק, זה העולם החדש, וכשנתמודד איתו גם נביא את הקהל החדש לחקלאות.

אני אספר קצת על התכניות, בכל זאת ועדת חינוך, נרצה קצת לתת דוגמאות. קודם כל יש יחידה לנוער שוחר מדע במכון וולקני. מכון וולקני הוא יחידת סמך של משרד החקלאות. מכון מחקר, אחד הגדולים בארץ, לעולמות של החקלאות.

כמה בני נוער משתתפים בתכנית?

יש המון המון תכניות, אני אספר לכם עליהן. למשל ימי עיון לתלמידים, שזה מרמה של בית ספר יסודי ועד יב', בשנה רגילה, ללא קורונה משתתפים בזה כשלושת אלפים תלמידים, בתכניות הללו. בשיתוף כמובן עם מינהל חינוך התיישבותי, ובתי הספר וכו'.

יש פרוייקטים כיתתיים של הגשה לבגרות, בעיקר בביו-טכנולוגיה, של כיתות יא'-יב', והגשה לבגרות של חמש יחידות לימוד, כיתות של עתודות מדעיות, הכל בשיתוף של מכון וולקני עם הנחיה, שבשנים רגילות משתתפים בהם כמאה עשרים משתתפים, ועבודות גמר שמגישים בהם תלמידים.

יש פרוייקטים של חממות, גם בשיתוף תלמידים של נוער בסיכון וחינוך מיוחד, שמגיעים גם לעבודה מעשית בחקלאות, וזוכים לפעילות של העשרה, גם בעזרת מתנדבים וגם באמצעות בתי הספר.

יש פרוייקט מזרעתק, יש המון מלים מיוחדות לתלמידים מהחברה הבדואית, שמתקיים במרכז המחקר של גילת, של תלמידים מצטיינים בכיתות י', מבתי הספר באיזור, של חורה, ערה, כוכבי המדבר ורהט. התלמידים מגיעים כל שבוע למרכז, לומדים תכנים, מקבלים הדרכה. זה בסוף חוזר לשטח, זה חוזר הביתה. זה חוזר איתם, ומייצר גם סקרנות מאוד גדולה לעסוק בדברים האלה בהמשך.

תחרות וולקניקיישן, זה תחרויות שבאמת אנחנו לוקחים תלמידים מצטיינים, נותנים להם לעשות פרוייקטים מדהימים, ואחרי זה להשתתף בתחרויות ולזכות בפרסים, ולקדם אותם לעסוק במגמות האלה.

וכמובן שיש הדרכות מאוד נרחבות של מורים. מרכז ארצי למורים במדעי החקלאות. כשמדריכים את המורים כמובן שקל להדריך את התלמידים.

יש לנו קורסים מאוד יפים של עתידים לחקלאות, כמו שיש צוערים לשירות המדינה, שלטון מקומי, יש גם בנושאים האלה, בחקלאות. זה קורסי דגל, זה קורסים מאוד מאוד רציניים בהדרכה מאוד אינטנסיבית של המשרד, עם אנשי הדרכה שמדריכים חקלאים בשטח, עם עשרות צעירים בכל מחזור שמקבלים הדרכה מאוד מקצועית, חוזרים איתה הביתה. יש לנו נהלי תמיכה בפעילות של צעירים בחקלאות. בסוף צעירים זה גם בגיל של בית ספר יסודי ותיכון, מעוררים את הסקרנות, ממשיכים עם זה לשלבים הבאים.

עמותות שמפעילות אלף חמש מאות משתתפים. בשלוש שנים האחרונות למשל השקענו בזה שמונה מיליון שקלים. נהלי תמיכה של מתנדבים בחקלאות, כאשר שם השקענו, יצאו למעלה מארבעה מיליון שעות התנדבות. כמו שאומרים, אחרי המעשים נמשכים הלבבות, אתה עוסק בהתנדבות בתמיכה של עמותות, אתה רוצה להישאר, אתה רואה בזה אופק קריירה, אתה מקבל סקרנות. זה יכול לבוא ממקום ערכי, וללכת למקום של פרנסה ממש, שמאוד עוזר לחקלאים. מאוד משמעותי.

נהלים לטובת דור צעיר בחקלאות, יש שיתופי פעולה עם משרד הנגב והגליל ומשרד החקלאות, השר הוא שר הנגב והגליל והפריפריה ושר החקלאות. תכניות לטובת דור צעיר בחקלאות בהיקפים של שישים מיליון שקלים אושרו לאחרונה בוועדת השרים לפיתוח הנגב והגליל.

תמיכה במוסדות חינוך חקלאי, יש לי כאן מספרים, אבל אנחנו כבר יודעים על בקשות נוספות בכל המוסדות שעוסקים בחינוך חקלאי.

יש לנו פרוייקטים, כמו שאמרנו, במגזרים השונים, מגזר הבדואי וכו'. פרוייקט של תעסוקת נשים בדואיות בחקלאות. נשאלתי על זה גם הבוקר, העיסוק של הכנסת עוד אוכלוסיות לעולם החקלאות, שגם תורם לאוכלוסיות וגם תורם לכוח אדם וכוח עבודה שצריך אותו בחקלאות עם עובדים מקומיים, הוא מאוד משמעותי.

פרוייקטים משותפים עם משרד הרווחה, פרוייקטים מגוונים, אם זה בתי צמיחה לגידול ירקות במגזר הבדואי, ואם זה מיזמים משותפים עם אורט ובתי הספר, אם זה התקשורת עם לקט ישראל, בסוף הם גם עוסקים בחקלאות וגם מקבלים תזונה, אז זה הכל מתחבר לבטחון התזונתי.

וכמו שאמרתי פעילויות עניפות במכון וולקני.

העיסוק שלנו בהכשרת הדור הצעיר לחקלאות הוא על השולחן, הוא מאוד משמעותי לנו, הוא על הפרק. אנחנו מתייחסים שוב לכל גיל בהיבט שלו. ואני חושבת שהעיסוק שלנו בחדשנות בעולם חקלאות, בעולמות החדשים ובחיבור למציאות בשטח, של העיסוק בדברים שמעניינים את כולנו. שוב, המזון, ובעולמות של התמודדות עם שינויי אקלים מושכת את כל עולם ההיי-טק וכמובן מושכת גם את הדור הצעיר.

אולי השר ירצה להרחיב קצת על הרפורמה ועל המשאבים שהבאנו לנושא הזה, ואחרי זה אולי תתנו קצת למדענית הראשית שתדבר על עולם החדשנות בחקלאות, ואיך הוא מתחבר לכל זה.

תודה רבה על הסקירה, נעמה קאופמן מנכ"לית משרד החקלאות. אני מעבירה את זכות הדיבור לשר החקלאות עודד פורר. בבקשה.

תודה. גבירתי היושבת ראש, כמו שאמרה מנהלת הוועדה את דרכי בכנסת התחלתי בוועדה הזאת כחבר ועדה. אני חושב שזו אחת הוועדות החשובות. כי פה אנחנו מעצבים את העתיד של מדינת ישראל. ועסקינן היום, ביום הזה של צעירים לחקלאות, בעתיד של מדינת ישראל.

את החשיבות שלוקחים ושמים על הדור הצעיר לחקלאות, זה לא משהו שהומצא ב-2021. לצערי זה הוזנח שנים ארוכות, דיברתי על זה גם בוועדות האחרות. התחום הזה של הבאת צעירים לחקלאות פשוט הוזנח לחלוטין. כשאני נכנסתי למשרד גיל החקלאי הממוצע היה ששים וחמש צפונה מה שנקרא. וזה לא בגלל רפורמה בחקלאות, ולא בגלל שום סיפור אחר. זה בגלל פשוט הזנחה של התחומים האלה, של ממשלות ישראל. זה לא שממשלה ספציפית קיבלה החלטה. פשוט הנושא הזה הלך ונדחק לשוליים, וחייבים להחזיר אותו למרכז הבמה.

וצריך להבין, שכשכמה מדינת ישראל מחדש, והתחילה שיבת ציון, לפני למעלה ממאה שלושים שנה, שמו את נושא החקלאות כערך. אני חושב שדי להזכיר, אולי דווקא, אני רוצה להזכיר בנושא של חקלאות, וחינוך חקלאי, אז נכון שהיה את בית הספר מקווה ישראל, שפרץ את הדרך, אבל דווקא להזכיר אישה, רחל ינאית בן צבי, שלפני שהיא היתה רעייתו של הנשיא המנוח, הנשיא בן צבי, היתה ממקימי ארגון השומר, שהתחיל כארגון בר-גיורא. והיא הקימה, ב-1919, כאן בירושלים, את בית החלוצות, במטרה להכשיר חלוצות, צעירות לחקלאות. בלי תמיכה ממשרד החקלאות היא עשתה את זה, בלי סיוע מהמשרד לפיתוח הנגב והגליל, ובלי סיוע ממשרד האוצר. פשוט באה ועשתה את זה. לימים החווה הזאת עברה, והיא היום בית הספר החקלאי בעין כרם. אבל היה לה חזון.

אז, כשלא היה פה כלום, היה חזון. היה לדור הזה את היכולת לבוא ולשים את הדגש, כשאין כלום, לשים אותו על החינוך. וכשלא היה מה לאכול בבית, ומאיפה מביאים את האוכל אמרו אנחנו נשים את האוכל הזה על חינוך הדור הצעיר, כדי שנצמיח פה משהו חדש. והחזון הזה נשכח לאורך השנים. לאורך השנים התנהלו פה בשוטף. ואנחנו מחזירים היום, אני חושב גם ברפורמה הגדולה שאנחנו עושים בחקלאות, וגם במה שאנחנו עושים טובת הצעירים לחקלאות, מחזירים את החזון של החקלאות הישראלית לקדמת הבמה.

ואני אומר לך, אני אומר את זה בכל דיון שלי, על הרפורמה בחקלאות, אם לא נעשה את זה, השנה, אנחנו הפסדנו את הרכבת. העולם כולו מתמודד היום עם משבר אקלים בלתי נתפס, בקצב החמרה מאוד מאוד גבוה. אני מדבר על איזורים שלמים שמתייבשים, איזורים שלמים שמתחממים, שאתמול גידלו בהם, והיום כבר אי אפשר לגדל בהם. אז מדינת ישראל כנראה לא תצליח, בגלל שאנחנו ניסע פה ונזהם פה פחות, לשנות את הזיהום בעולם. אנחנו קטנים. גם לא נצליח לגדל את כל התוצרת החקלאית עבור כל העולם. אבל נצליח ללמד את כל העולם איך עושים חקלאות במדבר. ונצליח ללמד את כל העולם איך עושים חקלאות בעולם משתנה. ונצליח לעשות את זה, כי עד היום אנחנו סמל, כי עשינו את זה. כי כשבאו לפה, אז, כשסבא של סבא שלי בא לרחובות ב-1890, וכשבאה רחל ינאית בן צבי בתחילת המאה העשרים לארץ ישראל, וכשהקימו את בתי הספר החקלאיים, וכשבנו את היישובים בנגב, וכשבנו את הערבה התיכונה, כשבנו את כל זה, אף אחד לא האמין שתצמח שם חקלאות. אבל היה חזון שמצמיחים ושעושים, וזה קרה.

וזה מה שאנחנו עושים היום. אנחנו מצד אחד הולכים להשקיע, דרמטית, משאבים, במחקר ופיתוח, במענקי השקעות ומתן כלים לחקלאים להשתמש בכלים החדשניים והטכנולוגיים הכי טובים בעולם. ומצד שני אנחנו גם משקיעים בדור הצעיר. אמרתי את זה כבר בוועדת כלכלה, אני אחזור על זה עכשיו. אנחנו הוספנו, שריינו תקציב לתקנה שנקראת מתנדבים לחקלאות, שנתנו בכל שנה, באו וביקשו מהמשרדים, תביאו לנו כסף כדי שנוכל לתמוך באנשים שמתנדבים לחקלאות. והיה שם שלוש עשרה מיליון שקל בתקנה הזאת. וצריך להבין שדרך התקנה הזו הצילו חקלאים, גם במשבר הקורונה. כי המתנדבים האלה באו וקטפו שדות כשלא היו קוטפים. באו ואספו סחורה, וסייעו לחקלאים כשלא היה להם כוח אדם. ועד היום הם מצילים באמצעות המתנדבים האלה. לקחנו את התקנה הזאת, שריינו אותה, הפכנו אותה לתקנה ששלוש שנים קדימה יש ודאות תקציבית לארגונים שעוסקים בתחום. עשרים מיליון שקל בשנה. עברה כבר החלטת הממשלה הזאת, בקבינט נגב-גליל שאני עומד בראשו.

אני אומר את זה כאן, יש לנו תקנה של צעירים לחקלאות. יש בה שניים פסיק שישה, שניים פסיק שבעה מיליון שקלים בכל שנה. מה שנקרא בשביל להתגלגל באיזו שהיא צורה. אין ודאות למי שעוסק בתחום הזה, שהוא יכול פה לעשות תכניות שהן תכניות ארוכות טווח, תכניות של שלוש שנים קדימה. בכוונתי, ואני כבר מנהל על זה שיח עם שר האוצר, באמצעות חברת הכנסת שרון רופא-אופיר שמקדמת את הנושא הזה, דיברתי על זה כבר עם שר האוצר ואגף התקציבים. אנחנו בעזרת השם נביא החלטה לקבינט נגב גליל, 2022-2023-2024, לסכם איתם על תקציב של חמישה, שישה ושבעה מיליון שקלים בהתאמה. ניקח את התקציב הזה וכמעט נשלש אותו בתוך חמש שנים. הארגונים האלה יהיה להם לאן לתכנן, יהיה להם לאן לצמוח, כדי שנחזיר את הדור הצעיר לחקלאות. אנחנו עושים את זה בזה שנהפוך את החקלאות לתחרותית, למושכת, לאטרקטיבית, למנוע כלכלי מצד אחד, ומצד שני עם השקעה בדור הצעיר שייחשפו לעולם הזה. הדור הצעיר לא מספיק חשוף לחקלאות. ואת זה נעשה באמצעות המתנדבים, נעשה את זה באמצעות תקנות הצעירים. ואני בטוח שבתנועת המלקחיים הזאת נוכח לבוא בעוד ארבע שנים חזרה לכאן, ממש לפני פיזור הכנסת ה-24, נחזור לכאן, ואז גם נגיד: תראו את גיל החקלאי הממוצע, ירד משמעותית, כי דור צעיר נכנס לחקלאות.

אני מאוד מאוד מקווה. באמת אני רוצה לברך אותך על היוזמה המבורכת שלקחת על עצמך, להוריד את גיל החקלאי. ובסופו של דבר להכשיר צעירים שרוצים להיכנס לעולם החקלאות. אבל הרבה פעמים אין להם את הכלים, את הידע, או הם רואים גם את היחס כלפי החקלאים הותיקים יותר, והם מתייאשים עוד לפני שהם נכנסו לתוך אותו מקצוע. ואכן משאבים והשקעה בהם וחינוך הם הדרך איתה צריך לפעול.

ואני מאוד מאוד שמחה ומברכת לשמוע אותך, שר החקלאות, שבאמת לקחת דירקטיבה חדשה, כדי להשקיע משאבים באותה הכשרה. תודה רבה.

עוד משפט, גם נושא צער בעלי חיים, שנמצא על שולחן הוועדה, שהוא נושא שהמשרד היום עוסק בו כפי שלא עסק בו בעבר, עם פתיחות מחשבתית, שמצד אחד מבינה את הצרכים החקלאיים, מצד שני מבינה שזה משהו שהוא חלק מהעשייה שלנו, זה אחד הדברים שגם הם מושכים דור צעיר לחקלאות. הדור הצעיר רוצה את הנושאים האלה כנושאים שנמצאים על השולחן ולא נושאים שמטוטאים מתחת לשטיח. אני חושב שאלה דברים שצריך לעסוק בהם. אני יודע שאני לא יכול להשיג את כל מה שרוצים. משק חי הוא לא נעים בנושא של צער בעלי חיים, אבל אני חושב שאנחנו יכולים לעשות גם בזה שינוי. וזה חשוב כדי למשוך צעירים לחקלאות.

אני אמרתי זאת גם בדיון לפני כן, שקיימנו כאן בוועדה הזו, לעניין חוק צער בעלי חיים, אני כבר שש שנים בכנסת, כמי שהיתה אחות וטרינרית, וטבעונית, ופעילה בתחום בעלי החיים, עוד מכניסתי הראשונה לכנסת התחלתי לעסוק בחקיקה ובקידום כל נושא צער בעלי חיים והגנה על בעלי חיים. ועם כל השרים שהיו עד היום, שלפחות מולם היה מימשק ומולם אני עבדתי, אכן הדלת שלך פתוחה, ובאמת זו רוח שלא היתה כמותה, של הגנה ושמירה על בעלי החיים. ואני מודה לך על כך. זה משב רוח מאוד מרענן, ואני חושבת שזו בשורה אדירה לכל כך הרבה אזרחים ישראלים, שהנושא הזה מבחינתם הוא מהותי. הוא בלב שלהם. אז באמת תודה רבה על כך, גם כן בהזדמנות הזו. תודה רבה לך שר החקלאות.

אני רוצה לתת את זכות הדיבור לחבר הכנסת עופר כסיף.

תודה רבה. דיון באמת חשוב. קודם כל אני חייב להגיד שחינוך חקלאי הוא לא בהכרח חינוך ציוני. אני בעד חינוך חקלאי, לגבי השני קצת פחות. אז כך שאני לא מקבל את ההשוואה הזאת. חינוך חקלאי וחקלאות, שאני כמובן בעדם, ותיכף אני קצת ארחיב, מבחינתי דווקא במובנים מסויימים צריכים להיות ההיפך מחינוך ציוני. אבל לא ניכנס לזה, מן הסתם לא נסכים.

אני כבר לא גר ברחובות. לפחות עופר נשאר ברחובות.

נכון. אני חייב להגיד שני דברים. קודם כל עודד שייך למשפחה באמת בעלת, אני חושב שיהושוע סבך- - -

יהושוע זה אבא שלי, והוא קרוי על שם סבא של סבא שלי.

אז אליו התכוונתי, שנדמה לי ב-1903 התחיל עם החקלאות ברחובות.

1890.

אז אפילו יותר מוקדם. זה דבר אחד שהיה חשוב לי להגיד. וגם חקלאות היתה גם לפני סוף המאה התשע עשרה בארץ. היתה חקלאות, לא המציאו אותה רק עם מה שמכונה העלייה הראשונה. גם זה צריך לקחת בחשבון. יש חקלאות מסורתית ערבית, וכן הלאה. נורא מעניין, חבל שאין זמן לדבר על הקונפליקטים שהיו סביב שאלת החקלאות, בין מה שמכונה העלייה הראשונה והשנייה. שזה נושא מעניין היסטורית.

מה שאני אומר, תראו, יש כמה דברים, ואני אהיה מאוד סכמתי בגלל קוצר הזמן. דבר ראשון, אני חושב, ואני גם אומר את זה דרך אגב, גם אני בתוך חקלאי לשעבר, גם אני הייתי חקלאי בקיבוץ, הייתי ראש ענף בצל. ועברתי בעוד ענפים, לא אכנס לזה עכשיו. אבל יש לי באמת, הרבה פעמים כשאני נוסע בכבישי הארץ אני אפילו מאריך את הדרך כדי לעבור דרך יישובים כפריים כדי להריח את השדות ורפתות וכן הלאה. עד היום אני אוהב את זה.

אני חושב שקודם כל צריך להחזיר ולעבות, אדוני השר, את לימודי החקלאות בבתי הספר. אני חושב שהם לא מספיק מרכזיים. ואני חושב שדווקא בוועדת חינוך מתאים להעלות, להחזיר את לימודי החקלאות לבתי הספר. הלימודים לא רק התיאורטיים, גם המעשיים. של עבודה בשדה. של להריח את האדמה, להרגיש אותה. זה נפלא, בעיקר לילדים. זה דבר אחד.

דבר שני, אני חייב גם להעביר פה איזו שהיא ביקורת. חינוך חקלאי מבחינתי הוא לא רק חינוך תיאורטי, כפי שאמרתי, הוא גם חינוך מעשי. ואני חושש מאוד שאחת מהסיבות שיש התרחקות מהחקלאות, או מלכתחילה אי רצון לעסוק בה בקרב צעירים זה משום שיש תחושה לא לחלוטין מנותקת מהמציאות שלא תהיה בעבודה הזאת, עם כל האהבה אליה, פרנסה. וזה, אני חייב לקשר לשני דברים קריטיים. אחד, זה כל הנושא של הפחתת המכס והגדלת הייבוא, שלדעתי וכאן מן הסתם נהיה חלוקים, אבל אני אומר את דעתי, שלדעתי פוגעים בחקלאות המקומית, ובחינוך לחקלאות, ובעידוד המוטיבציה לעסוק בחקלאות. זה דבר אחד.

ודבר שני, ובזה אני אסיים, כל הנושא של המשלוחים החיים. המשלוחים החיים לא רק שהם פוגעים קשות בבעלי החיים כמובן, אנחנו יודעים במה זה כרוך. רק השבוע חברת כנסת היתה על אוניה של משלוחים חיים בנמל אשדוד, ותיעדה את המצב הנוראי שם. וכולנו מכירים את זה. אבל גם המשלוחים החיים פוגעים במגדלים המקומיים. פוגעים קשות במגדלים המקומיים. זה גם לא יוביל לירידה במחירים. ובעיקר זה פוגע במגדלי הצאן. גידול הצאן היה חלק מהמורשת של בני הארץ הזאת, בין אם אנחנו מדברים על הפלשתינים ובין אם אנחנו מדברים על היהודים.

לכן אני פונה פה אליך, אדוני השר, ובזה אני אסיים, אנא עשה ככל הניתן כדי לא להקטין, לחסל את המשלוחים החיים. זו גם התעללות בבעלי החיים, והם גם פוגעים קשות במגדלים המקומיים.

תודה רבה לך חבר הכנסת עופר כסיף. אני אתן כרגע את זכות הדיבור לאון ריפמן, מהשומר החדש. בבקשה.

תודה רבה. קודם כל זו הרגשה מאוד טובה להיות פה. זה ממש שולחן של שותפים, כל מי שיושב פה סביב לשולחן, כבר היינו בפגישות עבודה או בפרוייקטים שהקמנו יחד, בהקשר הזה של החינוך החקלאי.

צריך רגע להגיד מה האתגר. האתגר הוא שיש לנו עידן של מסכים, ועידן של רשתות חברתיות. ונוער עם תופעות עוד יותר קשות, בגלל הקורונה, של בדידות, של ניתוק, של חוסר תחושת משמעות, של חוסר אפילו בחוסן המנטלי והרגשי. ומצד שני שאנחנו מסתכלים על החינוך, ואנחנו זכינו בשומר החדש כבר יותר מעשור לשים את החינוך החקלאי כממש מתודה שלאורה אנחנו עובדים בכל התחומים, אז אנחנו רואים כמה החינוך החקלאי וכמה החקלאות נותנת כוח לנוער, נותנת כוח לילדים, יותר משכל דבר אחר משמח אותם לצאת מהבית, להתנדב, לעזור לחקלאי, לעשות דברים טובים. יש לזה משמעות אדירה.

גם צריך להגיד שמבחינה היסטורית עוד לפני שקמה המדינה קמו בתי ספר חקלאיים. קודם כל היה בית ספר חקלאי, מקווה ישראל ואחרי זה כדורי, ואז גם אחרי כמה עשורים קמה מדינה. וזה לא סתם, כי החקלאות עוסקת בחיבור העמוק לארץ הזאת, לאדמה הזאת, לכל הדברים שהעם היהודי במשך הרבה מאוד שנים חתר אליהם.

צריך להבין שיש פה שינוי תפיסה. ארבעת בתי הספר, שבהמשך עמית יתייחס אליהם אני מקווה, שאחד מהם הקמנו יחד עם חבר הכנסת קינלי, עוד לפני שהיה חבר כנסת, ארבעת בתי הספר שהקמנו בחמש-שש שנים האחרונות הם חידוש, גם מבחינת החשדנות החינוכית. מדברים היום על מיומנויות המאה עשרים ואחת, על STEM, על חינוך מכוון יישום, מבחני פיזה בודקים את המדינה בתחום המיומנויות, והעניין שהחינוך החקלאי מאפשר לנו לא לגדל מדענים של חקלאות, אלא חקלאים אמיתיים. לא רק אנשים שעוסקים במדע החקלאות.

באמת ניסינו, ואנחנו ממשיכים לנסות, כמעט בכל תחום אפשרי, בתי ספר, התנדבות, גרעין נחל חקלאי, זאת אומרת להחזיר את החינוך החקלאי כמעט בכל פלטפורמה שאפשר. תנועת נוער חקלאית. ואנחנו באמת מקווים שתצא בשורה גם מהוועדה הזאת, וגם מהמשך תכניות העבודה בכל המשרדים, לחזק את החינוך החקלאי, שיהיה, כמו שנאמר פה, אמר פה חבר הכנסת כסיף, שיהיה בכל בית ספר שדה חקלאי, שיהיה בכל תנועת נוער שבוע עבודה חקלאית. אנשים במדינה שהם מעל גיל חמישים, ממש התנדבו בחקלאות בעצמם. והדבר הזה נעלם ממערכת החינוך. אז אני מקווה שנצליח יחד להחזיר את זה. תודה רבה.

תודה רבה על הדברים, ותודה רבה על העשייה המדהימה שארגון השומר החדש באמת עושה בכל רחבי מדינת ישראל. גם בחינוך הנוער לחקלאות, וגם בשמירה על החקלאים עצמם. אנחנו כולנו מכירים מקרוב את העבודה החשובה הזאת.

אני רוצה לתת את זכות הדיבור ליוזמת היום, וליוזמת הדיון, שרון רופא-אופיר. בבקשה.

תודה גבירתי היושבת ראש. אני חייבת להגיד שזה משמח אותי שבדיון הקודם הייתי יחד עם גבירתי היושבת ראש ועכשיו אני עם גבירתי היושבת ראש. אז יש פה בכלל רוחות חדשות בכנסת.

היום החשוב הזה התבטל בגלל הנחיות הקורונה, ואני מאוד מאוד מעריכה את זה, שגם את, וגם ראשי הוועדה האחרים, כלכלה ובטחון פנים, הסכימו להענות לבקשתי וכן לקיים את הדיונים האלה. כי לא די לדבר בחקלאות. אפשר להפוך בה עוד ועוד ועוד. ואני מתחייבת שאנחנו נעשה את זה. אנחנו כבר עושים את זה ואנחנו נמשיך לעשות את זה.

ואני אתחיל אולי מהסוף, מהבשורה הכי חשובה של היום הזה, מעבר לשיח שמתקיים. הבשורה ששר האוצר נעתר לבקשתי, ביחד עם שר החקלאות, אנחנו מביאים בשורה של תמיכה לצעירים בחקלאות. כי בסוף היום הזה היה יום של הצדעה והוקרה לכם, הצעירים והמתנדבים בחקלאות. אז למתנדבים, ככה בשיתוף כוחות ממשלתי, הצלחנו לגייס עשרים מיליון שקל. ועכשיו לצעירים יהיה תקציב שיגדל משנה לשנה על פני שלוש שנים. וזאת באמת בשורה של ממש.

אבל אני אחזור רגע לנושא הדיון. אנחנו מדברים פה בכל אופן חינוך. ואני אספר לכם על חינוך לחקלאות שאני למדתי. למורה שלי לחקלאות קראו אורה. אורה חקלאורה. ככה קראנו לה. אגב, היא אהבה את השם, זה לא ככה היה מאחורי הגב. אורה חקלאורה היא מישהי שאני מלווה עד היום. כשמדברים על מורה לחיים, אז אורה היא אחת המורות שלי לחיים. אני מודה ומתוודה שאני לא זוכרת את השמות של כל המורים שלי, אבל של אורה כן. ובטח ובטח זוכרת את החווה החקלאית שעיבדנו יחד בבית הספר נרקיסים בטבעון. ואני נורא שמחה שעדיין החווה הזו קיימת בבית ספר נרקיסים בטבעון. ולא רק שם, ילדיי שלמדו בטבעון בקצה השני גם למדו בחווה החקלאית. בתי הצעירה, בת עשר, מגיעה עם התיק יבול, פעם אחת זה עלי מנגולד, ופעם אחרת עלי סלק, ועוד כל מיני דברים שמגדלים שם. אנחנו עושים ביחד לביבות. אבל בעיקר מבינים את הערך של אדמה, את הערך של ציונות.

ואני רוצה שנסכם, במשך הרבה שנים כנראה ציונות הפכה להיות איזו מילה גסה, בציבוריות הישראלית. אולי בכנסת ישראל היא היתה שייכת לציבורים מסויימים. אמרתי בדיונים הקודמים ואני אומרת פה, חקלאות זה ציונות, וציונות זה אדמה. ואם אנחנו לא נבין את זה ולא נשמור על זה, ולא נחבק את זה ולא נעודד את זה, אני לא יודעת מה יעלה בגורל העתיד של מדינת ישראל.

אבל אמרתי כבר שהיום מנשבות רוחות חדשות, וכחלק מהרוחות החדשות האלה ביקרתי בשבוע שעבר ונפגשתי עם צעירים שלומדים בבית הספר החקלאי בכדורי מטעם אדם ואדמה. ראיתי באמת צעירים עם ברק בעיניים, שרן אנחנו חייבות ללכת לשם ביחד, כי זה ממלא את הלב. זה נותן תחושה שיש בשביל מה להמשיך ולעבוד. לצאת ככה קצת מהאפרוריות של המשרדים והמשכן שלנו. אבל אני הייתי מאוד רוצה שהצעירים האלה ידעו, שלצד עבודת האדמה, נוכח התקציבים הגדולים ששמים היום. חקלאות זה גם הייטק. חקלאות זה גם לחשוב במונחים שלא רק איך לזרוע חיטה, ולקצור אותה, ולשתול מלפפונים. אלא גם לחשוב במונחים של הייטק. אז יהיו צעירים שיבואו וילמדו חקלאות, כי הם באמת רוצים ללבוש את אותו דגמ"ח שיושב ראש ארגון השומר דיבר עליו. ויהיו צעירים שירצו ללכת עם חליפה, ולעשות כסף, ועדיין יתעסקו בחקלאות. ואנחנו שהופכים כל הזמן בשאלה ומתאימים את מדינת ישראל, שהשנה תחגוג את שנתה השבעים וארבע, לרוח התקופה ולמציאות המתחדשת. ואני מברכת על זה, תודה ענקית לך על מה שאת עושה בוועדה החשובה הזאת, בטח בתחום של חקלאות. תודה רבה.

תודה רבה על הדברים, ותודה על היוזמה הכל כך חשובה הזו בכנסת. באמת יוזמה מבורכת, שחשוב להמשיך.

אני רוצה לתת את זכות הדיבור לצדוק דורלכר מחקלאות בעמק.

תודה רבה על זה שהזמנתם אותנו, ותודה על הדיון והעיסוק בנושא הכל כך חשוב הזה. אני דור שלישי לחקלאים, מעמק המעיינות. אני בעצמי, מדברים על חינוך לחקלאות, מגיל 14 כבר עובד בענפי החקלאות במשק, ברפת, בגידולי השדה. ואנחנו בעצם ננהל פרוייקט של צעירים וצעירות, חיילים וחיילות משוחררים שבאים מכל רחבי מדינת ישראל. מכל הקשת של החברה הישראלית. לעבוד עבודה מועדפת בחקלאות, יחד עם חיי קבוצה. מדובר בתכנית חינוכית. אנחנו לא קבלנים של פועלים.

וקורה פה דבר ענק. המטען החינוכי הערכי שאנחנו נותנים לחבר'ה שלנו שהחקלאות זה לא מקום עבודה. זה לא ג'וב לצעירים. החקלאות היא קודם כל ערך לאומי. החקלאות היא ההגנה על הגבולות בעצם ההתיישבות. והחקלאות הם אלה שקבעו את גבולות המדינה. החקלאות היא השמירה על הבטחון, על העצמאות שלנו. זה הבריאות שלנו, זה התזונה שלנו, זה היכולת שלנו פה לספק לאזרחים מזון טרי, בריא, מפוקח.

החקלאות היא בעצם הסיפור שלנו, של איך שקמה מדינת ישראל. והיא גם היכולת שלנו לשמור על ריאות ירוקות, לשמור על הטבע, על החי. דיברנו על הגנה על בעלי החיים, אז יש פה מערכת אקולוגית שלמה, שמתקיימת בתוך אלפי דונמים של שטחים חקלאיים בכל הארץ. ובעצם עם המסר הזה, שאנחנו נותנים, בעצם מאפשרים לצעירים וצעירות.

דיברנו על הקושי בזה שבעצם גם משקים נסגרים, וגם החקלאים הופכים להיות יותר ויותר מבוגרים. ואנחנו פה בעצם עושים תנועה הפוכה. אנחנו מצליחים במה שאנחנו עושים, אני רוצה מילה של אופטימיות, יש כאן מאות צעירים וצעירות שמגיעים מכל הארץ, ועובדים ונמשכים ומתחברים, דרך הסיפור של ההבנה של העומק. מקבלים תשתית חינוכית וערכית למה זה חקלאות ומה המשמעות העמוקה. ולכן הם לא באים רק לשבעה חודשים למועדפת.

היתה אצלנו חברת הכנסת שרון רופא אופיר, ראתה שהם כבר בדרגי הביניים של הניהול, ראתה שרוב העובדים הן בעצם עובדות. למעלה משמונים אחוז מהפונים הן בעצם פונות, בוגרות 8200 והיחידות הכי טובות, והן אחרי זה מגיעות, דיברנו כל הבוקר על חדשנות, לחברות האגרוטק. כלומר אנחנו מצד אחד משאירים פה חקלאים וחקלאיות שממש יעבדו כמו שאמרתי עם הדגמ"ח, מצד שני בוגרים ובוגרות שלנו ממלאים את הפקולטות לחקלאות. והם בעצם דור העתיד גם מהבחינה הזאת. מזמין את כולכם לבוא ולהתרשם. קורה פה דבר באמת משמעותי. ותודה לכם.

אני חייבת להגיד, באמת, חזרתי מהיום הזה, זה מילא אותי לחודש קדימה. נראה לי אני פעם בחודש באה אליכם להיטען, להטעין את המצברים ולהמשיך.

את מוזמנת.

תודה רבה על הדברים. אני מעבירה את זכות הדיבור לחבר הכנסת משה טור פז. בבקשה.

שלום לכולם. אני כילד זכיתי לעבוד בחווה חקלאית בירושלים. היום במקום של החווה הזו עומדים רבי קומות, ובמקום שהחווה עברה אליו גם עומדים רבי קומות. אז יש לנו אתגר לא קטן, שמצד אחד אנחנו מלבישים את המדינה שלמת בטון ומלט, ובאותו צד לא נשאר איפה לקיים חקלאות.

אני חושב שיש כמה דגמים מדהימים שצומחים בעשור האחרון, בחינוך הממלכתי – אדם ואדמה מקימים בתי ספר, והיופי הוא בעיקר שילוב בכפרי נוער. שמענו על כדורי, יש גם בכפר סילבר, שילדים עובדים בחקלאות, ילדים מכל סוגי האוכלוסיה.

אתה גם הקמת מוסד.

זכיתי לעזור להקים אחד. וגם בחינוך הדתי קמו בעשורים האחרונים בתי הספר של רגבים, שבעצם עושים דבר מאוד דומה בממלכתי דתי וזה ראוי לציון. ויש גם את מפעל החוות החקלאיות של משרד החינוך, שבסך הכל עובד מאוד יפה.

אנחנו צריכים לשאוף לכך שכל ילד, גם במובן הרוחב, ייגע מתי שהוא באדמה. רק בשנה האחרונה קם בירושלים בית ספר יער, לא ראשון מסוגו בארץ, שבו גם כן הילדים מתחברים לטבע, יומיומית. אבל זה הקצה. זה השפיץ. כל מערכת צריכה את השפיץ שלה. בתי ספר חקלאיים, בתי ספר יער. אנחנו צריכים לשאוף שכל ילד, בין המסכים, כפי שאמר און ריפמן נכון, ייגע באדמה. יעבוד בה ירגיש בה בבית. זה בריא. זה טוב לבריאות הנפשית שלו, וככל שנרחיב את החינוך החקלאי, ושמענו כאן בשורה משר החקלאות. אנחנו רוצים עוד, כחלק ממערכת החינוך הרחבה כולה. תודה רבה.

תודה רבה על הדברים. עמותת ציוני דרך, שי, בבקשה.

תודה רבה. קודם כל אני באמת אגיד תודה רבה גם על הדיון הזה, וגם השר וחברת הכנסת שרון רופא-אופיר שיזמו. אני חייב להגיד שבאמת אני מרגיש שיש לנו אוזן קשבת במשרד, וזה דבר חשוב בפני עצמו.

אני גם תוצר של חינוך חקלאי. אני מבן שמן, לא הזכירו את זה, כפר הנוער בן שמן, אני מרגיש שיש צורך זהותי להזכיר את המקום. אבל אני דווקא רוצה להגיע לנקודה של דווקא הנערות המאוחרת. היום אנחנו דור של צעירים, אני מרגיש חלק ממנו עדיין, שבעצם יש לו איזו נערות מאוחרת, ואני רוצה לדבר על השלב של הסטודנטים, השלב של צעירים שהם אחרי הצבא, שבו הם צריכים לבחור את דרך חייהם, במה הם יעסקו בעתיד. הרבה פעמים השלב של בתי הספר הוא חשוב לחלוטין, אבל זה לא דרך הבחירה של החיים שלך אחרי זה. ודווקא הנערות המאוחרת הזאת, אתה בוחר את הצומת דרכים שלך, לא משנה עכשיו איזה כיוון למדת באוניברסיטה.

אנחנו בעמותה מפעילים את תכנית קטיף ישראלי שבעצם לוקחת סטודנטים בתקופות חופשת הסימסטר שלהם לעבוד בחקלאות, לעבוד ממש בשכר אצל חקלאים, בעצם לתת מענה לידיים עובדות לחקלאים שצריכים את זה. יש מחסור בידיים עובדות, כולם יודעים, במיוחד של ישראלים עובדים. ובעצם לתת מענה גם חברתי לאותם צעירים, וגם תעסוקתי, שגם מחבר אותם, דרך האדמה, לארץ, להכיר נופים חדשים, להכיר מקומות חדשים, ואולי אחרי זה גם לבחור בזה כמקצוע.

ואני אגיד שיש לנו הצלחות בזה. ויש חבר'ה צעירים שמגיעים לתקופות קצרות של חודש חודשיים, ובוחרים להישאר אחרי זה כחקלאים. יש לנו את זה בצפון, בגולן, יש לנו את זה בדרום, בערבה. אני כן אגיד שיש בזה אתגרים, וצריך לחשוב איך מכנסים תכניות חינוכיות, כמו שאנחנו מפעילים, ותכניות אחרות שחבריי פה בשולחן מפעילים, ותומכים בהם. כי כן חשוב לי לשים פה את הנקודה הסופית, כל הזמן מדובר על זה שצעירים בורחים מחקלאות, וצעירים לא מגיעים לחקלאות ודור החקלאים מזדקן. אני רואה תמונה הפוכה. המון צעירים רוצים להגיע לחקלאות, הם צריכים את העזרה באיך להגיע לשם.

תודה רבה על הדברים, ותודה רבה על הפעילות. ואני רוצה לעבור לחברת הכנסת ענבר בזק. בבקשה.

בוקר טוב, תודה רבה על הדיון החשוב הזה. אני גם נכנסת פה לאווירה הנוסטלגית של שיתוף בחוויות. אני גדלתי בקיבוץ, קיבוץ דן בגבול הצפון. קודם כל מגיל שלוש עשרה, יום בשבוע, ימי רביעי, היה מוקדש לעבודה במשק. זאת אומרת חלק משבוע הלימודים שלנו, אנחנו למדנו חמישה ימים ויום אחד עבדנו. עבדתי שנה במכוורת, כדבוראית, ואחר כך עברתי לפרדס, ושם התאהבתי. אז זה ממש, ראו בזה כערך. בקיבוץ גם ראו בנו כוח עבודה, זה היה כוח עבודה משמעותי. אבל ראו בזה כחלק מתהליך חינוכי.

ואני חייבת גם להגיד כחוויה שלי, היום עבודה בפרדס היה לא פחות, ולפעמים אפילו יותר מלמד מהלימודים בבית הספר. אחר כך גם בגיוסים, ביא', יב', התחלנו לעשות גיוסים, לרישיון נהיגה ולנסיעה לפולין. ככה מקובל בקיבוצים. לא שמקבלים את הכסף מההורים, כי להורים לא היה כסף. היינו יוצאים לעבוד. אז יצאנו למחנות עבודה, כל השכבה ביחד, לקטיף תפוחים ביראון. היינו קמים לפעמים בבוקר לפני יום הלימודים, בחמש בבוקר לעבוד בשדות עמק החולה.

אז קודם כל באמת גדלתי כנערה שחקלאות היא ערך, וחקלאות היא ערך בסיסי בחיים שלנו. כל מה שנאמר פה, בטחון תזונתי, וציונות. ואני חושבת שזה ערך מאוד מאוד חשוב. לצערי הרב היום גם בקיבוצים יש הרבה פחות את הנושא הזה של נוער שעובד בחקלאות, בגלל כל מיני תקנות וחוקים של עבודת נוער. ובטח ובטח בערים אין לבני הנוער הזדמנות להיתקל בחקלאות. אני חושבת שאחד הדברים שאפשר לעשות כדי כן לחשוף את בני הנוער בערים לחקלאות זה להקים גינות, בין אם גינות עירוניות רגילות, אבל יש גם היום את החקלאות הורטיקלית, שהיא מאוד מתקדמת, חקלאות הידרופונית, שלא צריכה אדמה. אני חושבת שיהיה נכון להציע דבר כזה, לתקצב דבר כזה, למשרד החינוך. תודה.

תודה רבה על הדברים. מירב בן דוד מארגון עמלי, בבקשה.

תודה רבה, צהריים טובים לכולם. קודם כל באמת להודות לכם על היום החשוב הזה והדיון פה בוועדת החינוך. וכמובן לחברת הכנסת שרון רופא אופיר והשר עודד פורר שבאמת בזכותם יחד אתכם בעצם מתקיים שיח ער סביב צעירים בחקלאות. זה משהו שבאמת בעשור האחרון פחות זכינו לו, אז אנחנו באמת מעריכים את זה מאוד.

אני מרכזת פורום שנקרא עמלי. אנחנו פוגשים את הצעירים דווקא בשלב של אחרי צבא או שירות, ובשלב הסטודנטיאלי. אבל זכיתי להיות מעורבת בהקמה של שלושה ממוסדות רגבים, שחבר הכנסת הזכיר. ויש לי בן שלומד ברגבים בגולן, ואני גרה ברמת הגולן. על אף שגדלתי ברחובות, ובחווה החקלאית ברחובות.

באמת מיותר לחזור על הדברים שנאמרו, שבאמת חקלאות היא ערך עליון, והיא הרבה מעבר לעבודה. אנחנו ממש בטוחים שהנחלת הערכים, וחיבור של צעירים לחקלאות זה דבר שיש לו אימפקט מאוד מאוד משמעותי ודרמטי לקיומה של מדינת ישראל. כי בסוף חקלאות זה ציונות וציונות זה חקלאות. יש מי שחושב שעבודת כפיים זה משהו מיושן ולא רלוונטי. אבל בסוף מדינת ישראל הוקמה, כמו שאמרו, על ברכי החקלאות.

מעבר לאתוס הציוני ולשמירה על המדינה אני רואה באמת בנוער וצעירים שעובדים כפיים, גם אם אחר כך הם ימשיכו לאגרו-טק, ולהיי-טק, ולא יעסקו אפילו בחקלאות. אבל עצם העיסוק הזה לתקופה בחיים, אני לא מדברת על יום אחד אלא על איזו שהיא תקופה, זה בעצם נותן לדור הזה, שהזכירו את האתגרים שלו, בונה חוסן ובונה את האישיות. להבין מה זה עמל, מה זה תהליכיות. היכולת להתבונן על דברים בשקט. היכולת להיות כמה שעות ביום בלי הסחות דעת כאלה ואחרות, אלא אתה ועצמך. זה דבר שהוא בהכרח מגדל ומעצים ובונה חוסן. והוא בהכרח דרמטי, ושומר על מדינת ישראל.

כי בסוף אנחנו רואים לאחרונה משבר גדול, ומה התדמית של החקלאות בישראל. לצערי היא לא כזאת תדמית טובה. ואין לי ספק שאם נלווה את הדור מגיל צעיר, נענה לאתגרים שלו, ניתן להם מענה, אז ללא ספק נייצב את מדינת ישראל.

תודה רבה על הדברים. לצערי זמננו תם. ואנחנו נאלצים לסגור את הדיון. אני רוצה קודם כל להודות לכל הארגונים החשובים שהגיעו לפה, גם כדי לשתף אותנו בפעילות המדהימה שהם עושים. אני רוצה להודות למשרד החקלאות, על הפעילות העניפה, ועל התכניות שאותן הם הציגו כאן בפנינו.

קודם כל הנושא של חינוך לחקלאות הוא קריטי למדינת ישראל. ככל שאנחנו נכחיד את חקלאי ישראל, שזו היתה המגמה עד היום, כאשר אנחנו רואים את קצב העלייה של הגיל הממוצע של חקלאי ישראלי, ופחות ופחות דם חדש שנכנס לתוך המערכת, אנחנו מבינים שתחום העיסוק הזה למעשה בסופו של דבר ייעלם. בסופו של דבר יש ערך לחקלאות. זה לא רק הערך התזונתי, המזון, אלא באמת אני חושבת שזה ערך ציוני, של הגנה ושמירה על אדמות המדינה, פיתוח יכולות וכישורים, ובאמת דברים מדהימים. וזו הזדמנות.

מי אנחנו, כלומר הדור שלנו צריך ללמוד מההיסטוריה. מה היו הקשיים של הורינו, סבינו וסבותינו, בדרך לארץ ישראל, עד שהורשה להם בכלל לאחוז באדמה ולעבוד אותה, ולהצמיח אותה, ולהפרות אותה. ואני חושבת שזה סוג של מורשת שניתנה לנו כדי להמשיך.

אז כמובן שאנחנו נקיים דיון המשך בעניין הזה, ונשמח לארח את כולכם. אני מאחלת לכל חקלאי ישראל יום חקלאות שמח. תודה לכל הארגונים שעובדים ועומלים לילות כימים כדי להשיג את אותה המטרה. תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:50.

.