פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



20
ועדת משנה לתקציבי ספורט
21/12/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 3
מישיבת ועדת המשנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט
לתקציבי הספורט
יום שלישי, י"ז בטבת התשפ"ב (21 בדצמבר 2021), שעה 9:00

תקצוב אולמות ספורט ומגרשי ספורט בבתי ספר

חברי הוועדה: סימון דוידסון – היו"ר
עופר כסיף

ולדימיר בליאק
אימאן ח'טיב יאסין
משה קינלי טור פז

מאיר אליהו - איגוד מנהלי ספורט ברשויות יו"ר ועדת מתקנים

מיכאל גוטרמן - מנכ"ל שובו

יעקב גנון - מנהל מחלקת ספורט חבל מודיעין

גיא דגן - מנהל תחום דעת וממונה על חינוך גופני משרד החינוך

אסף יסעור - זוכה מדליה בטקוונדו במשחקים הפרה-אולימפיים

יחיעם שרעבי - מאמן נבחרת ישראל בטקוונדו

יחיעם שרעבי - מאמן נבחרת ישראל בטקוונדו

- מאמן נבחרת ישראל בטקוונדו

אילנית שושני


–


סמנכ"לית ומנהלת מינהל הפיתוח משרד החינוך

אתי דנן

מעין מכלוף, חבר תרגומים



תקצוב אולמות ספורט ומגרשי ספורט בבתי ספר

בוקר טוב, אנחנו מתחילים ישיבה של ועדת המשנה לספורט בנושא אולמות ומגרשים בבתי הספר. יש לציין שזה דיון שני בנושא הזה. אנחנו לפני כחודש, קצת יותר, עשינו דיון ראשון, בוועדת חינוך, ואנחנו ממשיכים את הנושא הזה, כי הנושא חשוב.

כהקדמה, חשוב לי מאוד לציין שבסוף אם אנחנו מסתכלים על הספורט הישראלי, הספורט הישראלי אמור, כמו בכל מדינה מתוקנת, לצמוח ממערכת החינוך. לצמוח מבתי הספר. מספר הילדים העוסקים בספורט במדינת ישראל, אני מדבר על ספורטאים שרשומים באיגודים, הוא מהנמוכים בעולם. סך הכל במדינת ישראל רשומים מאה עשרים אלף ספורטאים באיגודי הספורט. איגודי הספורט שאני מדבר זה איגוד הכדורגל, איגוד הכדורסל, איגוד השחיה, איגוד האתלטיקה וכן הלאה. סך הכל מאה עשרים אלף ספורטאים רשומים. שזה קצת יותר מאחוז. ואם אנחנו מסתכלים מה קורה בעולם, במדינות המתקדמות, בואו נגיד באירופה זה בין עשרים לעשרים ושמונה אחוז רשומים באיגודים. אם אתם מסתכלים על מדינה כמו דנמרק, שהיא מדינה עם חמישה וחצי מיליון תושבים, יש מעל מיליון ספורטאים שרשומים באיגודים.

עכשיו כשאנחנו מנתחים מה קורה במדינות האלו, המתקדמות, אנחנו מבינים דבר אחד, שהוא הבסיס. כל בתי הספר מרושתים במתקני ספורט מהמעלה הראשונה. זה אומר אולמות, מגרשים, בריכות שחיה, מגרשי אתלטיקה, איצטדיוני אתלטיקה, חלקם קטנים, חלקם גדולים. אבל הבסיס, בכל המדינות האלו, זה המתקנים.

ברגע שיש את המתקנים האלו, זה נותן לנו בעצם שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה היא, כמו שיש לנו התאחדות בתי הספר במדינת ישראל, אז רשת גדולה מאוד של אגודות, שמרושתות על ידי משרד החינוך. כשהילדים מסיימים את הפעילות של בתי הספר, ומייד לאחר מכן נכנסים לפעילות של אגודות, או פעילות של משרד החינוך בבתי הספר, וכולם עושים ספורט. זה הולך לשחיה וזה הולך לג'ודו וזה הולך לאתלטיקה, וזה הולך לכדורסל. ובשעה ארבע הם כבר אחרי הפעילות של הספורט, והולכים הביתה, אחרי שהם גם סיימו את הנושא של החוג עצמו.

וזה בעצם, כשאני מסתכל על זה אחרי כל כך הרבה שנים שאני מתעסק בספורט התחרותי במדינת ישראל, אני מבין שזו הבעיה הראשונה שאנחנו צריכים וחייבים לטפל בה. לא יתכן שבמדינת ישראל יהיו חסרים מעל אלפיים מאתיים אולמות בבתי ספר. מעל אלפיים מאתיים אולמות בבתי הספר חסרים! בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים, תיכונים, חברה ערבית, חברה יהודית, חרדים, דתיים, בכל רשת של בתי הספר חסרים אולמות.

עכשיו כשאין אולמות, אז אנחנו מגיעים למצב של שיעור חינוך גופני, ואני אומר את זה כאדם שבגילגול הקודם הייתי עשר שנים מורה לחינוך גופני. סיימתי גם כמחנך וכמורה לחינוך גופני. ואני אומר לכם שהייתי מגיע למצב שהייתי עומד בשמש, עם המשרוקית והכובע טמבל שלי, שעות, ממש משעה שבע וחצי בבוקר עד שעה ארבע אחר הצהריים, מתחת לכיפת השמיים, ומחפש פתרונות לשיעור חינוך גופני. אז השיעור חינוך גופני, אתם מבינים שהוא אחרי שעתיים שלוש אתה כבר לא יכול לדבר. אז ככה הוא נראה.

ואתה אין לך כוח יותר לתלמידים, וברגע שלמורה אין את האנרציה ואין את התשוקה הזאת לבוא ולעשות שיעור חינוך גופני כמו שצריך אז הוא נהיה כאילו שיעור חינוך גופני. אז הילדים אחרי זה לא עושים חינוך גופני, והילדים לא רוצים לבוא יותר לשיעורים. ותארו לכם ילד שצריך לעשות שיעור בשעה שתים עשרה בצהריים מתחת לכיפת השמים בשלושים וחמש מעלות חום, האם זה בכלל אפשרי. וכל הנושא הזה של השיעורי חינוך גופני. ואני לא מאשים את המורים. כי יש מקומות שאין את האולם הבסיסי לעשות את זה.

אז מה אנחנו מצפים, איפה אנחנו נעשה אחרי זה את החוגים של האגודות, איפה אנחנו נעלה את מספר הילדים שמשתתפים באגודות ספורט. כל הנושא הזה מתחיל מבתי הספר. אז עד 2010 משרד החינוך היה בונה בית ספר, יחד עם אולמות. יחד עם המגרשים. מ-2010 זה התנתק. בונים בית ספר, פשוט בפרוגרמה כותבים שאמור להיות מגרש או אולם, ואחרי זה לך תחפש את הכסף. לך תחפש אחרי זה את המימון לבנות את האולם ואת המגרש. אז הבית ספר יכול לעבוד כבר שלוש שנים, ולפעמים יותר מזה, ללא אולם, ללא מגרש, ואחר כך מתחילים לבנות את האולם ואת המגרש, אז צריכים לפרוץ את הגדרות, צריכים להתחיל להכניס כלי רכב, וכל מיני קבלנים שצריכים לבנות את האולם. למה? אני באמת לא מבין את זה. למה במדינה מתוקנת בעולם בונים את הבית ספר יחד עם האולם, יחד עם המגרש.

הגיעו אלינו שני אורחים מאוד מאוד חשובים, אסף יסעור ויחיעם שרעבי. אסף זכה באליפות העולם בטקוונדו לפני מספר ימים, תיכף הוא יספר את הסיפור שלו. ואני החלטתי שכל פעם שתהיה ועדה אנחנו מביאים לפה באמת סיפור אמיתי על ספורטאי. הוא יספר לנו מה זה להיות ספורטאי ואיך זה להיות ספורטאי במדינת ישראל.

ולא פחות חשוב מאסף, בעיניי זה הדבר הכי חשוב בספורט הישראלי, אתם יודעים מה, לפני האולמות, זה המאמנים. יחיעם שרעבי, המאמן הראשי של נבחרת ישראל בטקוונדו, שבעצם אימן וגידל את אסף, וגם את אבישג שזכתה במדליית ארד במשחקים האולימפים. ואני יודע שאתה בחור שקט, ואני יודע שאתה לא אוהב לדבר, ואני יודע שאתה לא אוהב תקשורת. אבל אני אגיד לך משהו יחיעם, אם אנחנו לא נעלה את הנושא הזה של הספורט, ושל המצוקה, של המתקנים ושל הכספים, ואני יודע מה עברתם כדי לנסוע לאליפות אירופה לפני כחודש ימים, שכמעט לא נסעתם בגלל מחסור של כסף לאליפות אירופה. צריך לדבר על זה, צריך להעלות את זה. גם אם אתה לא אוהב, יש לך אפשרות היום, רואים אותך הרבה מאוד אנשים, בטלויזיה ובזום, וכל הספורט הישראלי מחובר לזה, ואנחנו נעלה את זה כל יום.

לפני שאנחנו נתחיל את הדיון החשוב הזה, לגבי האולמות והמגרשים בבתי הספר, אני רוצה להזמין את אסף, באמת אני מתרגש. אני כאיש ספורט, אני לא יודע אם אתה יודע, אבל הייתי מאמן כל חיי, ויושב ראש איגוד השחייה. אני יודע מה זה לאמן ספורטאי. אני יודע מה זה להיות ספורטאי במדינת ישראל. כמה זה קשה, וכמה המשפחה שלך צריכה להיות מעורבת, כספית, והסעות, ובאמת לוותר על הרבה דברים, לפעמים גם לאחים שלך, כדי שאתה תקבל את מה שאתה צריך. ואני אשמח אחרי זה שאתה תספר לנו את הסיפור שלך האישי. אז קודם כל אני רוצה להעניק לך משהו קטן, מוועדת הספורט, ועדת המשנה לספורט.

ויחיעם שרעבי המאמן, אין ספורטאי בלי מאמן. זה תמיד הולך ביחד. אנחנו נתחיל דווקא עם אסף. כולם יודעים על הסיפור שלך. זה התחיל שבוע לפני הבר-מצווה שלך. תספר לנו במספר מלים איך זה קרה. ויותר חשוב, יש פה אנשי ספורט, יושב פה גיא, הוא האחראי על כל הנושא של החינוך גופני, כל הנושא של החינוך גופני במשרד החינוך. ואנשים מהשטח, ורואים אותנו הרבה אנשים בזום. תספר לנו מתי החלטת להיות ספורטאי, ואת התהליך עד שקיבלת את המדליה לפני מספר ימים.

טוב, אז קודם כל לכבוד הוא לי להיות פה היום. כבוד לי לפגוש אתכם, ולקבל את התעודה הזאת. ובאמת תודה רבה. אז אני ברשותכם אספר קצת מהסיפור שלי. אני, לפני שנפצעתי, כשהייתי ילד קטן, תמיד אהבתי ספורט, תמיד עסקתי בספורט. אבא שלי התעסק עם נוער בסיכון דרך ספורט, היה רץ מרתונים. אז מגיל מאוד מאוד קטן החיים שלי היו סביב ספורט. עוד לפני שהגעתי לטקוואנדו, עוד לפני שהתחלתי ענף ספורט תחרותי אולימפי.

בגיל שלוש עשרה, ממש יום אחרי הבר-מצווה, שבוע לפני החגיגות, אני גר ברמת הגולן, ביישוב שנקרא אלוני הבשן, יש שם מתקן של חברת החשמל, שיש בתוכו טרנספורמטור שמחלק את החשמל לכל השבעים משפחות ביישוב. באותה שבת נכנסתי לחדר חשמל הזה כדי לחלץ כדור כדורגל משם, וכשיצאתי מהחדר בעצם נגעתי בכבל חשוף של מתח גבוה שמוליך עשרים ושתיים אלף וולט, סגרתי מעגל חשמלי כשתפסתי עם היד השנייה גדר, ובעצם נסגר מעגל, ואותו זרם חשמלי נכנס לי לתוך הגוף. בעצם עברתי התחשמלות, הידיים נשרפו, והוטסתי עם מסוק לבית החולים שיבא ברמת גן. הייתי מאושפז שמונה חודשים, עברתי חמישה עשר ניתוחים, בארץ, ובעולם. ובמהלך השיקום הגיעה לבקר אותנו בבית החולים חברה של המשפחה, והיא הכירה לי בעצם את הענף ספורט הזה שנקרא טקוונדו. ובעצם אבא שלי כתב בפייסבוק שאני רוצה בעצם להתחיל ללמוד טקוונדו. נקרא לזה ככלי שיקומי ולא כספורט תחרותי.

יחיעם שרעבי, עד היום מאמן נבחרת ישראל, יצר קשר עם אבא שלי, ונפגשנו בקניון ליד בית החולים, ובעצם הזמין אותי אליו להתאמן. והייתי נוסע פעם בשבוע מרמת הגולן לרמלה, להתאמן בטקוונדו, לעשות משהו שאני אוהב. ועם הזמן זה הפך למשהו יותר רציני, משהו יותר משמעותי בחיים שלי. התחלתי לחלום, וגם הגיעה מטרה.

זה אומר שעזבת את רמת הגולן ועברת לגור ברמלה?

כן.

ואיפה גרת ברמלה?

אז יש שם את המתקן אימונים שלנו, יש שם את האולם שלנו, ויש שם את המגורים של הספורטאים. אנחנו חיים שם במשך השבוע, כמו מחנה אימונים כזה, וביום חמישי חוזרים הביתה כל אחד לבית שלו.

ראיתי, ארבעה בחדר, נכון, מיטות קומותיים.

כן, אבל אנחנו מבסוטים. זהו.

זה מגורים שהאגודה עצמה דואגת או נבחרת, או כאיגוד?

זה מגורים שכעקרון המועדון עשה את זה, וגם במימון עצמאי וגם בעזרת עיריית רמלה. עיריית רמלה הקצתה לנו שטח, והנבחרת שוכרת את זה לתקופות מסויימות, שבהן הספורטאים משתמשים.

אסף, לפני שנעבור ליחיעם, יש לי שאלה, כל התקופה הזאת שהתאמנת, שהחלטת שאתה עובר לגור ברמלה, כמובן גם למדת שם בבית ספר, נכון?

כן.

כלכלית, איך שרדת את התקופה הזאת?

שרדתי, זה לא אני שרדתי, יש לי משפחה שתומכת בי. כמובן הם היו צריכים להיערך לזה, ולעשות כל מה שאפשר כדי להתמודד עם זה. אבל אני שמח שהיה שם את המשפחה שלי לתת לי את הגב הזה.

כמה הספורט, כמה המסגרת הזאת של יחיעם והטקוונדו בעצם אוששה אותך נפשית? עזוב גופנית, נפשית, מהפציעה הנוראית הזאת שעברת?

אם נדבר באחוזים זה כמעט מאה אחוז, זה הדבר שאחרי הפציעה זה מה שנאחזתי בו. אחד הדברים שהכי הרבה עזרו לי לצאת מהפציעה הזאת.

למדת בבית ספר ברמלה, אני מניח?

ברחובות. בבית ספר עמית עמיחי.

אז היית נוסע, וכל הדבר הזה היה ממומן על ידי ההורים?

כן, בשלב הראשוני כן.

והיום, אחרי שאתה כבר מוכר, יש לך תמיכות נוספות?

כן. בשנים האחרונות, אחרי כמה הישגים שהגיעו, בעצם דרך חשיפה בטלויזיה פנו אליי, ואל ההורים שלי, בעצם כל מיני חברות שרוצות לתמוך בי. כמובן גם הוועד האולימפי, וגם עיריית רמלה, וגם נותני החסות שלי.

מי נותן לך חסות היום?

חברת כלל, שטראוס, וסוכנות לביטוח.

אפשר לשאול שאלה? טקוונדו זה ענף בעיקר עם הרגליים. יכולת בעצם למעשה להתחרות גם בתחרויות הרגילות. איך שם היית בא לידי ביטוי?

קודם כל, אני כשנכנסתי לטקוונדו הכריזו שבטוקיו בעצם 2020 פעם ראשונה הולך להיכנס למשחקים האולימפיים טקוונדו כענף פרה-לימפי. זאת היתה בשבילי הזדמנות בעצם להיכנס לזה. החוקים טיפה שונים, בעצם אסורות הבעיטות לראש, ודברים כאלה. יש יתרון למי שיש ידיים, אבל אני הספורטאי היחידי בישראל שמתאמן בטקוונדו פרה-לימפי בעצם, אז אני מתאמן בנבחרת ישראל הרגילה. אני לא בטוח לגבי החוקים, אם הייתי יכול להתחרות בתחרויות רגילות.

צריך לזכור שבטקוונדו הרגיל מנקדים גם על אגרופים. בפרה-אולימפי מנקדים רק על רגליים, בטקוונדו הרגיל מנקדים על אגרופים, ויש לידיים גם דומיננטיות שאפשר לדחוף, לעשות דברים, אבל אם זה הוא מתמודד גם בפרה-אולימפי, כי הרבה מהיריבים שלו יש להם רק כף יד קטועה, ושתי ידיים כמעט בריאות. עם זה הוא מתמודד. אבל לא מזכים אותם על אגרופים, מה שבטקוונדו הרגיל כן מזכים.

יחיעם, כמאמן למאמן. אני תמיד מגדיר את עצמי מאמן. זה מה שעשיתי עשרים וחמש שנה כמעט. לא פשוט להיות מאמן במדינת ישראל. תהליך קשה. הייתי רוצה לשאול אותך, אנחנו מדברים פה היום על מערכת החינוך, על הספורט במערכת החינוך. על הנושא של האולמות והמגרשים. איך אתה רואה כמאמן, ומי שמוביל בעצם ענף שזכה במדליה במשחקים האולימפיים. לא כל ענף עושה את זה. איך אתה רואה את הקשר שלך, של המסגרת שלך, עם נושא של מערכת החינוך?

קודם כל זה ברור, בשביל ספורטאי עלית צריך שיהיו תשתיות רחבות. וברגע שאנחנו זקוקים לתשתיות רחבות אז נגישות של אולמות זה מאוד מאוד קריטי. קודם כל בשביל שיהיו יותר חוגים, כי בלי החוגים, בלי הכמויות של ילדים בחוגים אין סיכוי להגיע לספורטאי עלית. כל ספורטאי מתחיל בחוגים, עד שמאתרים אותו והופכים אותו לספורטאי תחרותי יותר.

בנוסף, דיברתם על שיעורי ספורט, ואולמות לשיעורי ספורט, אני חושב שאסף, קיבלתי אותו באמת מבחינה פיזית מהרגע הראשון בצורה טובה. בגלל שהוא עסק בספורט לפני. יש חשיבות מאוד גדולה, במיוחד היום שרוב הילדים נמצאים כל היום במחשבים, בפלאפונים, יש חשיבות מאוד גדולה לחינוך גופני בבית הספר, כדי שיהיה להם מגוון רחב של פעולות ספורטיביות, כמה שיותר. ואז אפשר בהמשך כל אחד לייעד אותו לספורט, ענף ספורט שיותר מתאים לו. אז יש לזה חשיבות מאוד גבוהה. נגישות של אולמות ספורט, אני עוד פעם אומר, זו חשיבות מאוד גבוהה, בגלל שבלי חוגים נגישים לכל ילד יהיה מאוד קשה להגיע לספורטאי העלית.

עכשיו ראיתי שאתם מתאמנים באיזה האנגר. זה לא אולם ספורט, נכון?

זה אולם ספורט שהוא נמצא מתחת, יורדים במדרגות אבל זה אולם ספורט לכל דבר. מבחינתנו נקרא לזה אנחנו נמצאים במקום טוב, בהשוואה למדינת ישראל. אנחנו נמצאים במקום טוב, שעונה לנו על הצרכים.

זה בתוך בית ספר?

זה בית ספר לשעבר שנסגר, ופשוט עיריית רמלה הקצו לנו את האולם הזה, ונתנו לנו להקים שם מתקן של טקוונדו, שזה מבחינתנו דבר מאוד מבורך. אני לא מכיר הרבה אופציות כאלה במדינת ישראל, בכלל לאנשים. שזה מאוד חבל. וזה באמת מה שנתן לנו לפתח גם את אבישג עם המדליה האולימפית, וגם את אסף בפרה-אולימפי. זה נותן לנו מקום להתמקד בספורט.

אז קודם כל תודה רבה, באמת תודה רבה שהגעתם. כנסת ישראל מעריכה ומוקירה אתכם, על כל מה שאתם עשיתם ועושים ותעשו בעתיד. הספורט הוא חלק מפעילות נרחבת שאנחנו עושים פה בכנסת, ורוצים להזיז תהליכים, למען הילדים, למען העתיד של הילדים. ואני אומר לכם, ויושבים פה אנשים שהם אנשי ספורט. הספורט הוא חלק אינטגרלי, ולא פחות חשוב, מהחינוך בבתי הספר. ככל שיותר ויותר ילדים יעסקו בספורט, במסגרות ספורטיביות, אנחנו כאנשי ספורט מבינים את זה, הילדים יתנהגו בצורה אחרת, בעיקר בחברה הערבית, אני חוזר על זה כל הזמן. יושבת פה נציגה, חברת כנסת שמייצגת את החברה הערבית, ויש לה ילד ספורטאי, שחיין, והיא מבינה מה זה עושה לילדים.

אנחנו חייבים להנגיש את הנושא הזה. אולמות, מתקנים, מאמנים, אגודות, משרד החינוך, לאגד כולם כוחות ביחד, כדי שיותר ויותר ילדים יהיה להם את הזכות להיות ספורטאי. ואני מזכיר מה שאסף אמר – ההתאוששות הנפשית שלו מהפציעה, הוא מגדיר את זה כמאה אחוז בזכות הספורט. מאה אחוז בזכות הספורט. מי יודע איפה הוא היה היום אם לא היה את הספורט. אז תודה רבה.

אנחנו נמשיך את הדיון, ונתחיל עם גיא. עשיתי איזו שהיא פתיחה. אתה מכיר את הרציונל שלי, ושל הוועדה, ושל האנשים שמגיעים לפה. אני רוצה באמת שתיתן לנו איזו פתיחה, אתה כמי שמייצג את מערכת החינוך, לגבי הפתיחה שאמרתי, לגבי הקשר של משרד החינוך לספורט. ובסוף להגיע למחסור הגדול שיש במדינת ישראל של אולמות, ומה אפשר לעשות בנדון, בדרך הכי מהירה שיש.

קודם כל אני רוצה להודות מאוד על עצם קיום הדיון הזה, והדיון הקודם, ובכלל הרוח שאתה מביא לעניין הזה, בעצם העובדה שאתה מונית כאיש ספורט לקדם את כל התחום הזה של הספורט, של מתקני הספורט. אני מאוד מתחבר גם למה שאמרת בפתיח של הדברים.

אני רוצה להזכיר לכולנו שבעצם הבסיס של כל הפעילות הגופנית שקיימת במדינת ישראל, ובכלל בכל העולם, זה החינוך הגופני בבתי הספר. כי חינוך גופני בבתי הספר זה בעצם הבסיס של כל ילד במדינת ישראל. כל ילד זכאי לקבל שעתיים חינוך גופני לפחות במהלך השבוע. אנחנו כולנו חושבים ששעתיים זה לא מספיק והיינו רוצים יותר, וצריך לחשוב על איך עושים את זה, ויש לי גם בעניין הזה כמה רעיונות. אבל בגדול זה הבסיס, שממנו בעצם מקבלים את החינוך הראשוני, להכיר גם את גוף האדם, להבין את החשיבות, להכיר ענפי ספורט, מיומנויות גופניות, מכיתה א' עד כיתה יב', ואפילו בגני הילדים, במסגרת של תל"נ, תכנית לימודים נוספת, נכנסים מורים לחינוך גופני. לא בכולם. זה לגבי העניין הזה.

לגבי עניין המתקנים, אני מסכים מאוד שכדי בעצם להשתוות למדינות העולם, בטח המפותחות, זה לא הגיוני שבתי ספר במדינה שבקיץ היא חמה מאוד, בחורף יש גם הרבה ימי גשם, כל הסיפור של ההתחממות הגלובלית ומשבר האקלים, שהולך ויביא את זה לידי ביטוי בצורה יותר משמעותית, שלא יהיה בכל בית ספר את המעבדה של החינוך הגופני, שזה בעצם אולם הספורט. כמו שיש מעבדה לביולוגיה, ואם יש מוזיקה יש את המקום הייחודי לעשות מוזיקה, צריך להיות בכל בית ספר אולם ספורט. אני מסכים עם הנושא הזה.

מה המחסור שיש היום באמת במדינת ישראל?

זה נתון כללי. ממה שאני מכיר אני חושב שבערך חמישים אחוז מבתי הספר אין להם אולמות ספורט.

חמישים אחוז מבתי הספר?

וגם בתי ספר שיש להם אולמות ספורט לפעמים זה אולם ספורט שמשמש תיכון ושתי חטיבות ביניים. כלומר גם שם יש לפעמים עשרה מורים ושנים עשר מורים לחינוך גופני, ובו זמנית באולם יכולים להיכנס, נאמר שזה אולם גדול, חמישה. אם יש שתי מחיצות, וחדר כושר וחדר ספח נוסף סטודיו, חמישה.

רוב האולמות האלה שאתה מדבר עליהם, חלקם הגדול לא תקניים. זה אולמות קטנים של עשרים על עשר. זה הישנים, מה שבנו לפני קום המדינה.

בעבר זאת היתה התפיסה. כשנבנה בית ספר הוא נבנה עם חלל לפעילות גופנית. זה לא אולם ספורט, אבל יש בתי ספר ותיקים שזה משמש.

כשאתה אומר חמישים אחוז מבתי הספר, אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לח"כ אימאן ח'טיב יאסין, אחר כך לח"כ עופר כסיף. ולמה, כשאתה אומר חמישים אחוז מבתי הספר זה מכל החברה הישראלית. ואני בטוח שבחברה הערבית אנחנו נגיע למספרים הרבה יותר גבוהים. של מחסור של אולמות ומגרשים.

אנחנו גם נגיע למנכ"ל רשת שובו בהמשך. ולמה מנכ"ל רשת שובו נמצא פה, כי אני הייתי בסיור בבית ספר מדהים של הרשת בנתניה, וכאב לי לראות, אתה יודע, את המתקנים שנמצאים שם, שכמו שאמרתם, האולמות הקטנים האלו שבנו לפני ארבעים שנה, ולחשוב שבבית ספר שיש מאות ילדים כולם בסוף צריכים להתכנס לתוך אולם כזה, שאני חושב שמבחינה בטיחותית זו בעיה להכניס ארבעים ילדים לאולם כזה, לעשות שיעור חינוך גופני, זה גם בעייתי. אחרי שאנחנו נדבר גם על החברה הערבית, ועל רשת שובו, אני רוצה אחרי זה שנתחיל לחשוב על איזה דברים אנחנו צריכים להזיז ולפעול, כדי להתחיל להגיע לאיזה שהוא שינוי בנושא הזה.

עוד משפט אחד לסיום דבריי, אני רוצה לומר שקודם כל נמצאת איתנו גם אילנית, סמנכ"לית וראש מינהל הפיתוח בזום. כשנגיע לנושא המשאבים.

משרד החינוך מאמין בחשיבות, ורוצה לבנות. זה עניין של משאבים. מה שכן משרד החינוך בונה בכל תכנון של כל פרוגרמה של בית ספר, זה את מגרשי הספורט, את מסלול הריצה, את בור הקפיצה למרחק, את מה שקיים בחוץ. והוא מחייב רשות מקומית שבונה בית ספר להשאיר שטח פנוי לבניית אולם ספורט, כשאין בעצם תקציב לבניית האולם. ואז האולם נבנה, או לא נבנה. אני חושב, יש פערים לסגור, אבל יש גם הסתכלות קדימה. אני באמת חושב ומאמין שצריך שכל בית ספר, אני לא יודע אם בשנת 2022-2023, אבל אני יודע שיש כבר דיונים, והיה דיון אצל שר האוצר בעניין הזה, עם משרדים. אני חושב שכל בית ספר צריך להיבנות עם אולם ספורט. למשרד אין כרגע תקציב לבנות את זה. זה צריך להיות משהו תוספתי, שבית ספר שנבנה על פי מפתח מסויים, מגודל מסויים, גודל האולם בהתאם לגודל בית הספר.

האולם צריך להיבנות מראש הכי גדול שיש. ואני אסביר לך למה. זה האבסורד. בזמנו היה חטיבות ביניים, והיה תיכונים, בנפרד. חיברו את האולמות האלו, אבל מבחינת הספורט השאירו את זה כאילו זה בית ספר אחד. זה שני בתי ספר. אז נוצר מצב שבשיעור מסויים יש לך שמונה כיתות שעושות שיעורי חינוך גופני בשעה. שמונה כיתות. אז בסוף אתה מוצא את עצמך שאתה צריך לעשות שיעור מסביב לעץ. אין לך איפה לעשות.

אני אגיד דבר נוסף ואחרון, ביקשתי עוד קצת לדבר. לבוא ולומר שבסוף כל אולם ספורט זה בעצם אולם הספורט של אותה שכונה, של אותה קהילה. כי בסוף בתי ספר מחלקים את העיר, את היישוב, פחות או יותר על פי שכונות, ועל פי קהילות. ואז בעצם יהיה מצב שכל שכונה שנבנית, ונבנה לה בית ספר, ייבנה לה גם אולם ספורט. ובאמת יהיה את המקום להתחיל להרחיב את מה שאתה טענת בתחילת הדברים.

בוקר טוב לכולם, כבוד היו"ר, אין ספק שהנושא אכן חשוב, ומחייב. אתה התחלת כאילו במהלך הדברים שלך אמרת להסתובב מסביב לעץ. אני רוצה להגיד לכם שהשיעור של הספורט שלי היה מסע ריצה בין העצים. זה מה שהיה אז. באמת בתוך בית הספר לא היתה לנו האפשרות. נכון שעברו ימים מאז, אבל המצב לא השתנה. מבחינת האפשרויות בפני התלמידים שלנו.

אנחנו נמצאים בזמן שיש בו, במיוחד בתוך החברה הערבית, כל הנושא של השמנת יתר. זה לא בא סתם. פשוט מאוד, אנחנו בצפיפות, אין מקומות אפילו להליכה בתוך היישובים. ויש לנו, אתה דיברת על שני שיעורים, צריך יותר. אני חושבת שצריך שעת ספורט כל יום. כי זה המקום היחיד שהתלמידים או הילדים שלנו באמת יכולים לנוע. במיוחד בעידן כזה שהם יושבים כל היום מול המחשבים והאפליקציות. רצו או לא רצו, זאת המציאות. ואנחנו כמערכת צריכים למצוא פתרונות לדבר הזה. ואנחנו צריכים להמציא פתרון שהם מובנים.

אם ניקח את כל הנסיבות, שאין במרחב אפשרות ללכת ולעשות ספורט, וגם אין אפשרות אחר כך ללכת לחדרי כושר, שאינם נמצאים גם במרחבים הציבוריים בכל היישובים. תוסיף לזה שזה מאוד יקר, תוסיף לזה, בדיוק אני יוצאת עכשיו לדיון בנושא של עוני, שאין למשפחות מאיפה לשלם גם עבור מנוי באולם ספורט. אז כל התרכובת הזאת, בעידן של אלימות, ואין ספק שכולנו יודעים שלעשות ספורט זה דבר שמשחרר, משחרר לחצים, משחרר אלימות. אז לכן צריך לעשות את כל, לקחת את כל התמונה הזאת, ולשים פתרונות שהם הוליסטיים ושלמים.

עוד נושא, שאנחנו לא תמיד שמים לב אליו. אפילו כשאנחנו מגיעים לרמה הזאת, שיש לנו מבנה של אולם ספורט, עד שאנחנו נמצא את ההצטיידות אז אנחנו אומרים בסדר גמור, יש לנו, אנחנו חשבנו שהכל מסודר. אבל מה, ברשויות אין הרבה תקנים, או אין אפשרות אפילו לתקנים להחזיק את אותם אולמות ספורט. ואז כאילו אנחנו כל פעם, עד שאנחנו מוצאים את השקל הזה ומשקיעים אותו, בסופו של יום אנחנו ממסמסים את השקל הזה, כי אנחנו לא נותנים את הפתרון הכולל, של כל הדברים.

אני חושבת שאני נגעתי ברוב הנקודות.

את היית מנהלת מתנ"ס, כמה באחוזים מהאזור שאת ניהלת, כמה ילדים אחר הצהריים עסקו בפעילות ספורטיבית, בחוגים, משהו מרוכז?

תשמע, אני לא רוצה לקחת את יפיע כדוגמא. יש לנו כמה עמותות ספורט, ואני חושבת שיש פה עוד סוגיה שצריך לשים לב אליה, וזאת הסוגיה המגדרית. לרוב אנחנו מוצאים בנים בספורט ולא בנות. ולרוב אנחנו מוצאים את הכדורגל. קצת כדורסל, כי היה ביפיע כדורסל. אבל אני לא רוצה לקחת את יפיע כדוגמא, כי באמת היא קצת שונה. ועדיין, לא הרבה.

אני אומרת שצריך להנגיש, לא לדבר על תחבורה ציבורית כדי להגיע, איפה ממוקדם אולם הספורט היחידי שנמצא בתוך היישוב. בתי ספר ישנים שאין בהם מרחבים. בית ספר של שמונה מאות ילדים שיש בו חצר כמו האולם הזה, ואין בו אולם ספורט.

אין ביפיע אולם ספורט בבית הספר?

יש עכשיו, אבל אתה שאלת אותי על לפני חמש שנים, שש שנים. עכשיו כל בתי הספר הם חדשים, יש לנו בית ספר אחד שאין בו אולם ספורט, אבל הוא קרוב לאולם ספורט, שמשרת שלושה בתי הספר: חטיבת ביניים, חטיבה עליונה ויסודי. יש שם קרוב לאלפיים תלמידים על אולם אחד. תתאר לעצמך איך זה. וזה אולם ספורט שמהווה גם לפעילות ספורט ותחרויות אחרי הצהריים. ויש לנו ליגת נשים וליגת גברים. שוב, אני אומרת, יפיע זו לא הדוגמא. אני רוצה שנסכם על הסוגיה הזאת אחת ולתמיד. לתת פתרונות כוללים, שלמים והוליסיטים שלוקחים את כל הדברים ביחד.

ובבתי הספר, אני חושבת כבוד היו"ר שצריך לפעול מול משרד החינוך. כל יום צריך לפחות שעה לתלמיד שיעשה ספורט.

זה מיליארד שקל,

זה עניין של בריאות ושל אורח חיים. ועוד נקודה אחרונה, גם כשאנחנו עושים ובונים אולמות ספורט אנחנו לא מתייחסים לאנשים עם צרכים מיוחדים. גם באולמות הכי מפוארים,

היום חייבים, על פי חוק,

על פי חוק חייבים, אבל בואו נבדוק בשטח מה יש לנו.

היום לא תהיה שום תכנית בלי הנגשה.

צריך לתת גם אפשרות לבעלי צרכים מיוחדים, לצרוך את השירות הזה. לא מספיק שאנחנו מעמידים את האולם ועושים כניסה לאנשים עם מוגבלויות. לא יכול להיות. בפנים אתה צריך עוד תיגבור לאותה הפעילות. עוד משאבים כדי לעשות קבוצה במקום הזה, ואם אתה רוצה לשלב, זה עוד יותר. אני בטוחה שכל הילדים בבתי הספר, במיוחד בבתי הספר, אם אנחנו מדברים על שיעורי ספורט, הם כמעט לא משתתפים, בעלי צרכים מיוחדים. כי אין אפשרות לאותה מורה שיש לה ארבעים תלמידים להתעסק גם עם הילד הזה, או הילדה הזאת.

מאחר ואנחנו לא יותר מידיי, ברור שהמצב הוא לא אידיאלי, אבל אני חייב להציג כמה דברים, שעשינו בשנים האחרונות. לא מדבר כרגע על מתקנים. מתקנים זה דבר שדיברנו עליו, ויש גם בעניין הזה שיפור מסויים. אבל כמובן כשיש בית ספר ללא מתקן, ויש כאלה, אז צריך לעשות עוד הרבה.

אבל אם נעבור על צרכים מיוחדים, אנחנו הקמנו מועדונים בית ספריים לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים. פרה-לימפי, וספיישל-אולימפיקס. גם פיזי, כל בית ספר שרוצה להקים,

זה דרך ההתאחדות?

יש תקציב לזה? כל בית ספר שרוצה?

יש תקציב לזה, וכל בית ספר שרוצה ומגיש. כן. יש אוכלוסיות כאלה שמאוד סיעודיות, וזה קצת יותר בעייתי, אבל יש, ויש תחרויות, והיום אני גם מאפשר לעשות מקצים של צרכים מיוחדים גם בתחרויות רגילות. אנחנו משפרים את זה, עובדים יחד גם עם התאחדות הפרה-לימפי, וגם עם הספיישל-לימפיקס, ויש לנו עבודות משותפות, בשלוש-ארבע השנים האחרונות.

תוכל להגיד לי בבקשה כמה אולמות כאלה יש?

לא דיברתי על אולמות. המועדון הבית ספרי זה בעצם מסגרת. יכול להיות שיש מועדון בית ספרי גם בבית ספר שאין אולם. עושים את זה באולם במקום אחר. על מתקנים אין לי ויכוח. דיברנו כרגע על מה אנחנו משפרים. דיברתי על המגזר הערבי. הוספנו תקציבים מיוחדים ללימודי שחייה.

איפה? אני יודעת שאני משלמת, שמונה תשע שנים, כל חודש, שש מאות שקל,

בצפון, במשולש, ברהט לפזורה הבדואית, איפה שיש בריכות שחיה. אבל אנחנו בסביבות החמשת אלפים, ששת אלפים תלמידים נוספים, חוץ מאלה שממילא,

אבל תקשיב, אני שחייה קצת מבין. הוא מדבר על הפרוייקט של כיתות ד'-ה', של עשרה שיעורים, שנים עשר שיעורים. את מדברת על חוג שנתי, זה משהו נקודתי, שחשוב מאוד לילדים שבחיים לא מגיעים לבריכה. את מדברת על חוגים שנתיים, על פעילות שהיא קבועה כל השנה, שזה משהו אחר לגמרי. זה לא העולם של משרד החינוך בכלל. הבעיה שלך שאת צריכה להסיע את הילד שלך שעה לאימון.

זה אחד, אבל אני דיברתי על זה ביום הראשון שפתחנו את השדולה כאן, בנושא של שחייה. אתה אומר שיגיעו לבריכה. אלף לא כולם מקבלים. בית, יש עשרות אלפי ילדים שלא מגיעים לבריכה, ועד שהם מגיעים לים, הם לא יוצאים ממנו. וזה בושה לנו כחברה.

לגבי הנושא הזה, אנחנו נעשה דיון מיוחד בנושא של השחייה.

אם אנחנו נסתכל על מספר הילדים שטובעים בים, ומה הרקע העדתי שלהם,

זה חרדים וערבים.

בדיוק.

אז התכנית התוספתית היא לחרדים וערבים. עוד פעם, התקציב לא מספיק לכולם,

אנחנו נעשה דיון מיוחד על הנושא הזה, כי הוא מאוד חשוב. אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לח"כ עופר כסיף.

תודה רבה על הדיון החשוב הזה. אני רוצה לתת כאן כמה מספרים. הממ"מ, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, הוציא ביוני האחרון מחקר לגבי המתקנים, לגבי אולמות ומגרשים. תשימו לב רגע לנתונים ספציפיים שנוגעים לפערים בין היישובים הערביים לבין היישובים הלא ערביים. כשאני אומר רשויות לא ערביות אני בכוונה לא אומר רשויות יהודיות, כי זה כולל גם מה שנקרא ראשויות מעורבות.

אז תשימו לב, כשמדובר על אולמות ספורט ומגרשי כדורגל, תשימו לב לפער. מדובר על אולמות פר עשרת אלפים נפש. אז ברשויות הלא ערביות יש שניים נקודה שניים אולמות לעשרת אלפים נפש. וברשויות הערביות אחד נקודה שלוש. זאת אומרת שברשויות הלא ערביות יש למעלה מפי אחד וחצי אולמות פר עשרת אלפים איש. זה פער גדול, שצריך לצמצם אותו. ואפשר לצמצם אותו מהר. צריך להשקיע. כמובן שכבר דובר בזה, ועוד ידובר בזה אני מניח. ודובר כמובן גם על העניין הבריאותי. מדובר על העניין של עיסוק.

כי צריך לקחת בחשבון, זה לא רק הפער הגדול שהזכרתי. אם כל הדברים האחרים היו שווים, עדיין היה פער גדול. אבל על אחת כמה וכמה כשמדובר על הזנחה ועל הפקרה ברמות אחרות. יש לזה השלכות על פשיעה. עכשיו תקחו בחשבון שביישובים ערביים אין פארקים. אין כמעט אפשרויות של עיסוקי פנאי. ולכן יש עוד יותר חשיבות לדבר הזה.

עכשיו תשימו לב רגע למשהו מעניין, לגבי מגרשי כדורגל. שוב, זה נמדד פר עשרת אלפים איש. על פניו נראה שהפער לא גדול. אפס נקודה תשע ברשויות ערביות, ועשר נקודה שמונה ברשויות לא ערביות. כאילו יש יותר. אבל תשימו לב, למה הפער בכל זאת גדול, לרעת הרשויות הערביות, משום שזה לא נותן מענה למספר הכדורגלנים. כי במגרשי כדורגל למשל, גם זה מתוך הדו"ח, הדו"ח אומר שברשויות לא ערביות, עוד פעם, גם פה מדובר כדורגלנים לעשרת אלפים נפש בגילאי 10 עד 19. ברשויות לא ערביות, יש מאה ששים ושבעה. ברשויות ערביות יש מאתיים שלושים וארבעה. זאת אומרת שעדיין פר הצורך, הפער הוא גדול לרעת הציבור הערבי.

עכשיו מה שאני אומר בשורה תחתונה, וכמובן שאני, כפי שיודע היושב ראש, בתור חובב ספורט, רק לצפות, כן, רואים שזה לא בתור מי שעוסק. המקסימום שאני עושה זה שכיבות שמיכה בחורף עם השמיכה. זה המקסימום. למרות שהייתי אתלט פעם. אני חושב שאולי זה פוסט-טראומה, בגלל זה אני עכשיו לא. בכל אופן, אני באמת רואה את הנושא הזה של ספורט ועידוד הצעירים, ובכלל הציבור לעשות ספורט, בלי קשר, אני לא דוגמא אישית טובה, אבל ברמה העקרונית אני לחלוטין יותר ממאה אחוז מצדד בזה, ויודע היושב ראש שאני משתדל לעשות ככל הניתן כדי שנקדם את זה. במקרה הספציפי הזה של מתקנים, אולמות ומגרשים, אני חושב, ואני מקווה שהוועדה גם תקדם את זה, ואני מאמין שהיושב ראש יעשה הכל כדי לקדם את זה, שבאמת תהיה השקעה מאסיבית, בעיקר לטובת הצעירים, בשיפור מתקנים קיימים, והקמת מתקנים איפה שלא קיימים.

ולסיכום, כפי שאני כרגע אמרתי, על בסיס המספרים, היישובים הערביים צריכים להיות מספר אחד, משום ששם ההזנחה של כל מה שקשור למתקני ספורט היא כפולה ומכופלת. כמובן בלי להקל בראש גם בכלל במה שמכונה פריפריה. וביישובים אשכולות נמוכים, יש גם כן צורך כמובן עוד יותר לחזק את המתקנים האלה.

אני מאיר אליהו, אני מנהל אגף הספורט בעיריית לוד, ויושב ראש ועדת מתקנים באיגוד מנהלי הספורט ברשויות. נגעת ביישובים הלא ערביים, אז אם תיכנס לתוך הדו"ח הזה, אני לא יודע אם עשו את המיפוי הזה, תראה שיש פער גם בין הרשויות החלשות, בלמ"ס 1-4, הפערים שם, תסתכל בלמ"ס 5-10 ותראה שגם שם יש פער מאוד מאוד גדול.

חד משמעית, אמרתי, לכן אני חוזר ואומר שאני התמקדתי בנושא של היישובים הערביים, משום ששם באמת הפערים הם עצומים. הזכרתי, אני לא אחזור על זה, אבל אני מסכים לחלוטין עם מה שאתה אומר. וגם אמרתי, יש הזנחה, וגם יש צורך אובייקטיבי בעוד יותר חיזוק מתקנים קיימים והקמת מתקנים שאין, בעיקר באיזורים מוחלשים, בין אם זה האשכולות הנמוכים, ובין אם זה בשכונות מסויימות בתוך הרשויות. אתה מכיר את זה מלוד היטב.

אני אגיד לך, אנחנו הגענו למצב במדינת ישראל, אני אומר את זה לצערי הרב מאוד, שכדי שהילד שלך יהיה ספורטאי אתה צריך להיות בעל אמצעים. אני קורא לזה ספורט לעשירים. היום, אני אתן לכם נתונים, שלא כולם מבינים. היום כדי להיות שחיין בקבוצה תחרותית, הצטרף אלינו חבר הכנסת בליאק שהיה בעצמו ספורטאי צמרת בברית המועצות, שהגיע לארץ ורצה להמשיך להתאמן, אבל הבין שאף אחד לא הולך לעזור לו, אז הוא הלך ללמוד ראיית חשבון, ולמזלנו עשה את זה, כי היום הוא חלק דומיננטי בוועדת כספים בכנסת ישראל, ויש לספורט הישראלי אמירה בוועדת הכספים, בגלל שהוא מבין את המשמעות של זה. אבל יש לו גם ילדה שהיא שחיינית.

והיום כדי שספורטאי, עופר, זה מספרים אמיתיים, זה בין שש מאות לאלף שקל לחודש, תשלום חודשי. זה בלי הבגדי ים, בלי התחרויות, נגיד יש לך שני ילדים, זה עולה בסביבות אלפיים חמש מאות, שלושת אלפים שקל בחודש להחזיק את הספורטאים. מי יכול לעשות את זה?

ילד בכפר בחברה הערבית יכול לשלם את הסכומים האלו? ההורים שלו יכולים לשלם? ילדים בלוד יכולים לשלם סכומים כאלו? אם אין עזרה משמעותית של העירייה, ואין תמיכה? אז הכל נופל בסוף על העירייה, ועל ראש עיר, אם הוא אוהב ספורט או לא אוהב ספורט, וככה זה נראה.

יש גם את הפערים בין הרשויות החזקות למוחלשות.

ישב פה קודם אסף יסעור, זכה באליפות עולם פרה-אולימפי, הילד שמתחרה בלי ידיים. אתה שומע, ילד שגר ברמת הגולן, צריך לעבור לגור ברמלה כדי להתאמן, מרמת הגולן לרמלה, תחשבו, במדינת ישראל. אין לנו עוד מקום. תחשבו, טקוונדו היום מתאמים, יש מרכז אחד שהוא מרכז ספורטיבי אמיתי, זה ברמלה. אבל למה ילד ברמת הגולן לא מגיע לו שיגיע להישגים? ילד ברהט לא מגיע לו שיגיע להישגים? לכל ילד מגיע להגיע להישגים. זו המדינה שלו.

אנחנו חייבים, במיוחד היום כשמדברים על הנושא של העוני במדינת ישראל, אחד הדברים הבסיסיים שהמדינה חייבת לאפשר לילדים, כן, אני לא מתבייש להגיד את זה, כמו שהיה בברית המועצות, שלכל ילד תהיה אפשרות לעשות ספורט. כל ילד יהיה אפשרות ללכת לחוג ספורטיבי. זה יחסוך במערכת הבריאות, זה יחסוך במערכת הבטחון. זה יחסוך ברווחה. זה המניה הכי בטוחה. להשקיע בילדים בספורט, בגיל הצעיר, אני לא מדבר רק על ספורט, יש דברים אחרים, יש מוזיקה. ילד שיהיה עסוק, שיהיה במסגרת, זה יחסוך לנו בעתיד, על כל ילד, מדובר על מאות מליונים, אם לא מיליארדים.

אפרופו מה שאמר אדוני, וגם מה שאתה אומר, שימו לב בדו"ח, אמות המידה בתכנית, שנקראת תכנית מתקנים 2027, אמות המידה בתכנית ייקבעו באופן שמיטיב עם רשויות מקומיות שמשתייכות לאשכולות 1 עד 6, וכן הלאה, כך שבתנאים מסויימים לא יידרשו הרשויות להעמיד מימון משלים. אבל תשימו לב – וזה אני רוצה להעלות כשאלה – בראשון לינואר 2020 פקע תוקף תכנית מתקנים 2027, ובשל המצב הפוליטי טרם נקבעה תכנית חדשה.

יש כבר תכנית חדשה. אבל יש קטש פה, זה לא מצינג, אבל אתה צריך לוותר על מתקן, אם יש לך זכאות,

בעוד שבועיים הוועדה הזו תדון בתכנית המתקנים החדשה, יהיו שלושה דיונים בנושא הזה. אנחנו מחלקים אותם לענפי ספורט קבוצתיים, אישיים, וענפים לא אולימפיים. אנחנו נחלק את זה, ואנחנו נדון על הנושא של התכנית החדשה, וכמה שאפשר אנחנו ננסה להשפיע על שינויים בתכנית הזאת.

צריך להבין שהתכנית מחולקת לשניים. יש תכנית של אגף המתקנים, זו כבר לא קרן המתקנים, פעם אחת. ויש תכנית חומש לחברה הערבית, זו תכנית שבעצם הן מתערבבות ביחד, אבל זה כסף חיצוני לתכנית הזאת. זה שבע מאות מיליון שקל, ועוד מאתיים שישים מיליון שקל כל שנה. זה סדר גודל של המספרים.

תודה אדוני היושב ראש. קודם כל אני יצאתי מהדיון בוועדת הכספים, בעיקר כדי לברך אותך על הקמת הוועדה הזאת, ועל כך שאתה מעלה את נושא הספורט יום יום, בכנסת ישראל, וזה חידוש מרענן, בטח בשבילי. כפי שציינת אני איש ספורט, וספורט הוא חלק אינטגרלי מהחיים שלי. חשוב מאוד שנושא הספורט לא יירד מסדר היום של כנסת ישראל ושל ממשלת ישראל.

אני מבין שבתקציב האחרון אנחנו העלינו את תקציב הספורט בעשרים וחמישה אחוז, אבל זה לא מספיק. אנחנו חייבים לקדם מהפיכה של ממש בתחום הזה. במתקנים, במעמד המאמן. כפי שציינת שנושא הספורט, החוגים יהיו נגישים לכל ילד, ולא משנה איפה הוא גר. ויש לי, כפי שאמרת, ילדה שחיינית, ואני יודע כמה זה עולה, ואני יודע כמה מאמץ נדרש מההורים. אבל ספורט, הרי זה לא רק ספורט. זה גם חינוך, וגם תרבות, וזה הרבה מאוד היבטים שאנחנו כחברה חייבים לטפל בזה, וחייבים לקדם את זה.

אני יכול להבטיח, במרכז הקואליציה וועדת הכספים, יש לכם אוזן קשבת בוועדה. וכל ועדה וכל דרישה אנחנו נטפל בה ואנחנו נקדם אותה. תודה רבה.

חבר הכנסת בליאק תודה רבה. אתם יודעים, זה שחבר הכנסת בליאק נכנס לוועדה, אני אגיד לכם למה זה חשוב. חשוב לנו, לעולם הספורט. וצופים בנו מאות אנשים עכשיו. בסוף בסוף, בהתחלה כשהתחלתי לדבר על הספורט חברי בליאק אנשים הסתכלו עליי בעין עקומה. אמרו מה זה השטויות שלו עכשיו. אתה לא, כי אתה מגיע מהעולם הזה. היום אנשים מסתכלים אחרת. מבינים שהאג'נדה הזאת שנקראת ספורט היא ענקית. היא נוגעת לעשרות אלפי משפחות. לכל כך הרבה ילדים שרוצים לעשות ספורט ואין להם. לכל כך הרבה הורים שמתחברים למה שאמרת, אבל אין להם את הכסף לעשות את זה, או אין להם מתקן. אז ילד צריך לנסוע מרמת הגולן לרמלה. זה הזוי.

אז אני רוצה לומר לנו, לאנשי הספורט שצופים בנו ושנמצאים פה, שחבר הכנסת בליאק הוא יותר מאוזן קשבת. הוא באמת מאמין במה שהוא אומר. ושאנחנו צריכים לעשות מהפיכה בספורט הישראלי. כי בסוף במספרים היבשים רק מאתיים שישים מיליון שקל עובר לאגודות ולאיגודים. זה הכסף של כל הספורט במדינת ישראל. וכשאני יושב כל הנושא של חוק,

מתוך תקציב של ארבע מאות וחמישים מיליארד.

יפה, בתוך תקציב של ארבע מאות חמישים מיליארד מאתיים שישים מיליון שקל הולך בשביל ספורט אמיתי. אז אני שואל אתכם, זה נשמע לכם הגיוני? לי זה לא נשמע הגיוני. הבעיה שאפילו שר האוצר לא מספיק מודע למספרים האלה הקטנים. אז התפקיד שלך בוועדה הוא אקוטי בשבילנו, בשביל עולם הספורט. כי לא צריכים להכפיל אותו, צריכים לעשות אותו פי ארבע.

ואני אומר לך, זה אפשרי . בסופו של דבר זה לא הרבה כסף. אנחנו יכולים לעשות את זה. יש לנו מספיק משאבים במדינה כדי לעשות פה מהפיכה של ממש. להרים את הספורט לרמות שלא הכרנו כאן. אבל אנחנו חייבים לעשות את זה, בשביל הילדים שלנו, בשביל ההורים.

אחד מזין את השני. השקעה בספורט תיצור שינוי תודעתי. שינוי תודעתי יעודד השקעה בספורט.

זה הדבר היחידי שבכנסת יש הסכמה מלאה. רק ספורט.

אני לא כל כך אוהב להביא את ברית המועצות כדוגמא, כי זה לא דוגמא לשום דבר בערך. אבל בגיל שמונה, תשע, עשר, לא היתה לי אופציה אחרת חוץ מללכת לחוג ספורט. זה כל כך טבעי, שפשוט אני באתי לחוג אתלטיקה בגיל אחת עשרה, ואמרו לי אתה מתאמן שש פעמים בשבוע. והתחלתי להתאמן, בגיל אחת עשרה, שש פעמים בשבוע. וזה היה טבעי. זה לא היה משהו חריג.

נכון, כל ילד עשה את זה.

אתה מוביל את נושא, בין היתר נושא מתקני הספורט. אנחנו יודעים שהיום במדינת ישראל כל אולם ספורט שנבנה, ברגע שהוא נפתח, תוך חודש ימים הוא מלא בפעילות. מחפשים פעילויות, ולא מוצאים מתקנים.

דיבר חבר הכנסת כסיף על העניין של הפערים. בתי ספר, בבניית בתי ספר אין פערים. כלומר כל אוכלוסיית מדינת ישראל, בגילאים עד גיל שמונה עשרה, יש להם בתי ספר. ברגע שכל בית ספר ייבנה עם כל המתקנים, כולל אולם הספורט, זה באופן טבעי יסגור גם פערים מגדריים, גם פערים חברתיים, וגם, אם דיברנו על למ"ס כזה, למ"ס אחר, אם צריך להוסיף כסף, יש לרשות, אין לרשות. פשוט זה יתחיל ליישר קו, ולא יהיה פערים חברתיים. ברגע שבכל בית ספר ייבנה. באופן טבעי, כמו שאמרנו, האולם יתמלא בפעילות, ואז אנחנו נראה היקפים אחרים לגמרי של פעילות.

אני רוצה לעבור למנכ"ל רשת שובו. אני רוצה להגיד, אני לא הכרתי את הרשת הזאת. והייתי בסיור. ולדימיר, אתה מכיר את רשת שובו? אני הייתי בסיור שם לפני שלושה שבועות, משהו כזה. זה פשוט מדהים. הקשר, והחיבור בין חילונים לדתיים, בין מסורת ללא מסורת, מסורתיים ולא מסורתיים. הערכים שהם מקבלים והלמידה ברמה הגבוהה שהם צורכים ברשת הזאת, באמת כל הכבוד.

אבל היה לי נורא נורא כואב, אני אמרתי לך שם, לראות את הנושא של מתקני הספורט. אני לא מוכן שבמדינת ישראל, לא במגזר החרדי, בחרדי זה יותר גרוע מאצל הערבים, כי הם בכלל לא מבינים את המשמעות של ספורט. למרות שכתוב בתורה אפילו.

כן, יש שם כמה בעיות ייחודיות.

אז מצד אחד הייתי, גיא, זה חשוב שתכיר את הרשת, אני מאוד הייתי מופעם מהפעילות החינוכית, המסורתית, לא דתית אבל מסורתית. אבל מה זה כאב לי על הנושא של הספורט. ואז בסוף הדיון, בא אליי מנכ"ל הרשת ואומר לי סימון, תגיד לי, איפה אני צריך להשיג תקציב, אני צריך כדורים, אני צריך דלגיות. הסתכלתי עליו, לא הבנתי בכלל מה הוא אומר לי. כי אני רגיל שאומרים לי אנחנו צריכים אולמות. הדברים הבסיסיים, זה לא נמצא איפה שהוא בתוך תקציב של משרד החינוך לדאוג לכדורים לבית ספר?

אז אני ביקשתי ממך שתגיע לפה, אני רוצה שתציג את הדברים. בבקשה.

קוראים לי חיים מיכאל גוטרמן, ואני מודה ליושב ראש חבר הכנסת דוידסון גם על הביקור בבית הספר, וגם על זה שאתה מייד דאגת להזמין אותי לפה, ולא ירדת מהעניין עד שהבאת אותי לפה, ואני מודה לך מאוד על זה, ועל האכפתיות שלך, אם זה חרדים, אם זה ערבים.

בסוגריים, אני מדנמרק. דיברת על דנמרק, אני גם הייתי בקבוצת כדורגל, בתור ילד. בתור ילד חרדי הייתי בקבוצה של כדורגל, אפילו הייתי טוב בזה. אני זוכר פעם אחת נשברה לי הרגל, בתחילת המשחק, והפסדנו אחת עשרה אפס, בגלל שלא הייתי.

בכל מקרה, אני מנכ"ל של רשת שובו שלושים שנה. זה הוקם בזמנו בזמן העלייה גדולה מרוסיה, בעצם בשביל העלייה מרוסיה, לתת להם מצד אחד חינוך בריא לגוף, וגם לנפש. ולתת להם גם זהות יהודית וגם רמה מאוד גבוהה בלימודים כלליים. במשך השנים הפכנו להיות רשת שפתוחה לכל ילד בישראל, שרוצה את השילוב הזה שראית בבית הספר. זהות יהודית, בלי שום כפייה, מצד אחד. מצד שני רמה הכי גבוהה בלימודים הכלליים. אנחנו חלק מחינוך עצמאי. בתי הספר שלנו. ויש שם מחסור, אם שמענו מה שקורה בציבור הערבי, אצלנו יש בחלק מבתי הספר אולמות ספורט, שעשרים שנה לא השתמשו בהם. פשוט הם עזובים, ולא השקיעו בהם. מגרשי ספורט שאי אפשר להשתמש בהם. וגם התלמידים וגם הצוות וגם ההורים, שחלק גדול מההורים שלנו זה כמו שאמרתי עולים, או בני עולים, גם מרוסיה, מתחננים, למה אנחנו לא זכאים, כמו שיש חינוך בריא לנפש אנחנו רוצים חינוך בריא לגוף. זה שיעורי ספורט.

אז אני מודה לך מאוד שהזמנת אותי לפה, מסתבר שבכל החינוך העצמאי יש חוסר גדול, אני יכול לדבר על רשת שובו, יש לנו בשמונה עשרה ערים בתי ספר, זה כולל גני ילדים, בתי ספר יסודיים ותיכונים. בשמונה עשרה ערים בארץ, כולל גם בלוד, כולל בנוף הגליל. בנוף הגליל יש לנו בית ספר, יש שם אולם ספורט שיכול לשמש את כל השכונה, והוא עומד עשרים שנה בלי שום שימוש. בגלל שאין תקציב להשקיע לשפץ את האולם.

גיא, אין כסף במשרד החינוך לשיפוצים של אולמות? הכל על העירייה?

מדובר כאן על החינוך העצמאי, שגם פה אני צריך לבדוק. אני אומר עוד פעם, אילנית שושני בקיאה בזה יותר טוב ממני,

אז עוד מעט נבקש תשובה מאילנית שושני, שהיא סמנכ"לית מינהל הפיתוח במשרד החינוך.

אז אנחנו מוכנים, מחכים לזה בכיליון עיניים, ואתה תפנה אותי או אותנו לאיפה שנוכל.

נפנה לאילנית, שאיתנו בזום. אילנית, אנחנו צריכים כסף.

אני גם מצטרפת ליוזמה המבורכת, אני אישית תמיד במדוכה בנושא אולמות ספורט, ואני מברכת על קידום הנושא הזה. אני מקווה שגם בשל הזמן, ויש בשלות בין משרדית גם לנושא הזה. בהקשר הזה אני אבקש לעדכן. אני סמנכ"לית מינהל הפיתוח, המינהל שאחראי על כל התשתיות הפיזיות של מוסדות החינוך. אני אבקש לעדכן את הוועדה בישיבה שהיתה אצל שר האוצר מר אביגדור ליברמן לפני שבוע, בנושא הספורט, ברשות שר הספורט מר חיליק טרופר ונציגים של משרד השיכון, רמ"י ומפעל הפיס, וכמובן נציגי האוצר. זה היה שולחן עגול שבעצם העלינו את נושא הספורט, וגם דנו בנושא אולמות הספורט.

הוצגו הפערים במערכת החינוך בנושא אולמות הספורט. הבחנו בין הקיים לבנייה חדשה, שלכם אני אומרת, מפתח העלות לבינוי כיתה במשרד החינוך לא כולל את אולמות הספורט, כן כולל את מה שאמר חברי גיא, את כל נושא הספורט הפתוח, המגרשים, המתקנים, וכו'. אבל אולמות הספורט באמת היה משהו שלא נפל בין הכסאות, אבל לא קיבל תפקיד ייעודי. לא במפתח העלות לכיתה ולא בתקציב המשרד. הפתרונות היו פתרונות שכולם מכירים, אמות מידה בפיס,

אילנית, בנושא הזה, עד 2010 בנו בתי ספר בעצם עם האולמות, נכון?

עם אולם התעמלות, נדמה לי שהיה בגודל של עשר על עשרים, שברור שהיום הדרישות השתנו, הצרכים, כמות הלקוחות. אנחנו רוצים שאולמות הספורט יהיו גם קהילתיים, וישמשו גם לחוגים אחרי הצהריים, ולא רק בשעות הלימודים. ולכן הגודל כמובן הוא אחר ממה שהיה אולם התעמלות, אולם קטן ולא מאובזר.

אולמות הספורט היום כוללים מגרש כדורסל תקני, עם מושבים, כדי לקיים בהם גם קהל, כלומר אימונים עם קהל. ומה שבעצם אני חוזרת לדיון שהיה אצל שר האוצר, כי הוא חשוב לדיון כאן, בעצם סוכם, עלו הפערים, אגב לכם אני אומר שמה שהוצג כפערים בקיים זה באמת היקפים של כמיליארד שקל, כדי ליישר קו עם הבתי ספר הקיימים. לגבי החדשים, הצגנו שבערך משרד החינוך בונה בשנה כמאה בתי ספר חדשים, בין מאה למאה חמישים. ועלות אולם ספורט תקנית, שביקשנו שמשרד הספורט בעצם יהיה אחראי על הסטנדרטיזציה של הדבר הזה, כדי שזה ייבנה גם נכון. עם כל ההרחבה של ההסתכלות על אולם ספורט, כמו שאמרנו. אז יש כרגע דיוק של העלויות, אבל בערך זה נע בסביבות, יש ויכוח, בין שלושה לחמישה מיליון. מדובר על תקציב שאנחנו מבקשים כדי לבנות כל בית ספר חדש שייפתח מ-2022 ואילך, משהו בסביבות בין שלוש מאות לארבע מאות חמישים מיליון שקל. וזה בעצם, תהיה אמירה שכל בית ספר חדש שנבנה במשרד החינוך כבר יהיה עם אולם לספורט מתוקצב.

מה שסוכם זה שמשרד הספורט יתכלל את כל הנושא הזה, כולל איגום משאבים. כיוון שיש המון שכונות שנמצאות היום, שדיברו על זה גם משרד השיכון וגם רמ"י, לנסות לראות לראות איפה באיגומי תקציבים, ייכנס כל הנושא של הפיתוח, והתקציבים שמקבלת הרשות, במסגרת פיתוח השכונות החדשות בהסכמי דר. וכל האפשרויות האלה יחד, בעצם אנחנו החלטנו להיפגש בעוד חודש, או משהו כזה, בינואר או פברואר, כדי להביא את כל האפשרויות, ולדייק את העלויות, ואז יתכנס שוב השולחן כדי לראות איך מקדמים את נושא תיקצוב אולמות ספורט בחדש. ואולי אולי תהיה נגיעה גם לגבי סגירת פערים בבתי ספר הקיימים.

בנושא השיפוצים, התקציב שכרגע קיים במשרד החינוך לצערי לא יכול לתת מענה לנושא שיפוצים באולמות ספורט. גם זה אנחנו נבקש בדיונים מול האוצר, האם לקבל תקציב תוספתי לזה, או לכלול את זה, כי כיום זה לא נמצא בקריטריונים, במסגרת התקציב בסיס שלנו.

אני רק אתן לך טיפ בנושא הזה. יש עשרות אולמות במדינת ישראל שהם פשוט נעולים וסגורים, בגלל נושא של מחסור כסף לשיפוצים אני חושב שחלק מהתקציב שאתם מדברים עליו, לבנות אולמות, היה עושה שכל אם היו מפנים כסף, זה הרבה הרבה יותר זול לשדרג ולשפץ אולם מאשר לבנות מחדש. אז אם תוכלי לרשום לך את הנקודה הזאת לפגישה, אני גם אפנה את הנקודה הזאת למשרד האוצר, החינוך והספורט, כי זה דבר שצריכים לדון בו.

אני מסכימה איתך, וזו הערה חשובה, כי באמת כשדיברנו על סגירת פערים, אז נושא השיפוץ של הקיים לא עלה, וזו נקודה מאוד מאוד חשובה לקידום של כל מכלול ההיבטים של אולמות הספורט, הן בקיים והן בחדש.

בנושא נגישות, עלה כאן גם נושא נגישות, אני רק אומר שמשרד החינוך כן מתקצב הנגשה של אולמות, זאת אומרת אפשר לבקש, ככל שיש צרכים בבית ספר להורים, מורים, תלמידים, להנגיש את האולם, אז לזה כן יש תקציב ייעודי במערכת, וניתן לקבל כספים להנגשת האולם.

זה דרך אגף המתקנים של משרד הספורט, או דרך משרד החינוך?

הנושא של הנגשת אולמות הספורט יש תקציב ייעודי, ככל ויש צרכים. זאת אומרת אם יש תלמיד או הורה או מורה עם צרכים מיוחדים, ויש דרישה להנגיש את האולם, אז יש תקציב ייעודי, וזה נכלל אצלי בקריטריונים וניתן לקבל על זה מענה תקציבי.

סוכם שבעצם משרד הספורט הוא מתכלל את כל החיבורים בין כל המשרדים, ותיקבע ישיבת המשך בנושא.

אילנית, עוד שאלה לי אליך בבקשה, מאיר, אולי תתחבר אליי בנושא הזה, של מנהלי אגפי הספורט. כשאתם מדברים על שלושה עד חמישה מיליון ₪ לאולם, מדובר על אולמות קטנים. צריכים לחשוב על אופציה, בדיון הבא שאתם יושבים, ואנחנו נעלה את זה גם במכתב, מה עושה עירייה שרוצה בעצם לשדרג ולהגדיל את האולם. כי אני יודע שעיריות ירצו לעשות את זה. והאם מפעל הפיס הוא חלק מהנושא הזה של איגום משאבים של משרד הספורט, או שזה יהיה חיצוני. זאת אומרת האם עירייה תוכל לפנות למפעל הפיס כדי לקבל תוספת להגדיל את האולם.

כפי שאמרתי, משרד הספורט, כרגע אנחנו מדייקים גם את ההגדרה התכנונית של האולם. כן מדברים, גם אנחנו מאתרים בכל מגרש של בית ספר, שטח לאולם בגודל תקני, של שלושים ושניים מטר, יותר מאולם ההתעמלות שדיברנו עליו בפתיח. זאת אומרת זה כן אולם שיש לו גודל תקני של מגרש כדורסל לפחות, עם מושבים. משרד הספורט אמור לתת לנו את ההגדרה הנכונה, בהתאם לגודל, מה צריך להיות באולם, מה גודלו, מה שטחו, ואחר כך נדייק את העלויות. אני יודעת שמדברים על אולם יותר גדול מאולם התעמלות, זה בוודאי, ועל זה דיברנו בין שלושה לחמישה מיליון שקל. הפיס היה נוכח בשולחן העגול, והוא כן חלק מתוך כל איגום התקציבים בכל הנושא של ספורט, ובכלל זה גם האולמות.

בדיון עלו גם נושאים נוספים, כמו איצטדיונים, שצריך להשלים. היו עוד נושאים שלא קשורים רק למשרד החינוך.

לפני שאנחנו מסיימים, אילנית, אני אתן לך טיפ, היום בעולם, את יכולה לראות את זה אם תסעי לאבן יהודה, תראי בית ספר כזה שהוא דוגמא, בית ספר אמריקאי, אני יודע שזה קצת מפואר בשבילנו, אבל היום בעולם מדברים על מתקני ספורט. לא מדברים רק אולם, או בור קפיצה, או מגרש. מדברים על בריכות שחיה, על אתלטיקה. אני יודע שאני קופץ מעל הרף של החלומות של משרד החינוך, אבל בסוף צריך להגיע גם לזה. שבמדינת ישראל, בכל עיר, יהיה בית ספר אחד שתהיה לו בריכת שחייה.

והבריכת שחייה הזאת תאפשר לכל התלמידים בעיר הזאת לעשות את הפרוייקט של כיתות ב', לא כיתות ה'. שילדים ילמדו שחיה בכיתות ב', עם התנאים שמשרד החינוך מבקש, זאת אומרת ששים ס"מ עומק, וכל התנאים האלה. ואז אולי נגיע מתי שהוא לאיזה שהוא חלום, שילדים בכיתות ב' ילמדו שחיה. במגזר החרדי, במגזר הערבי בעיקר. ילדים שידם אינה משגת. וצריכים לחשוב על הנושא הזה, שבריכות שחיה גם יהיו חלק מהמחשבה של מתקנים במדינת ישראל, בבתי הספר. תחשבו איזה דבר זה, ילד יש לו שיעור ספורט, שיעור שחיה. זה קיים בעולם, זה לא משהו שאני ממציא. היום אין בארצות הברית, או בדנמרק אין בית ספר בלי בריכת שחיה. זה לא קיים. זה חלק מהפעילות השנתית של חינוך גופני בגילאים מסויימים. ואז ילדים פחות יטבעו, גם בחברה הערבית, גם בחברה החרדית. כי בסוף אנחנו מדינה של חוף ים, וכולם מגיעים לים. אבל כל שנה מתים במים בטביעה בין ששים למאה אנשים. מתים. על מה, על זה שהם לא יודעים לשחות. אז זה גם דבר שצריכים לחשוב עליו אילנית. איפה שהוא אצלכם בשולחן העגול. אנחנו ננסה לעזור בנושא הזה פה מהכנסת.

גם האומדנים, אני מבין שאתם מדברים על מינהל הספורט, גם האומדנים של מינהל הספורט מושתתים על האומדנים של טוטו. אלה אומדנים מאוד מאוד ישנים. הם רחוקים מהמציאות, מהמספרים המציאותיים. אנחנו עכשיו סיימנו אולם ספורט בינוני בלוד, שזה עד חמשת אלפים מקומות. זה עשרה מיליון שקלים. זה לא שלושה, וזה לא חמישה. יש פערים מאוד מאוד גדולים, גם באומדנים של מינהל הספורט. מינהל הספורט באומדנים שלו לאולם גדול שמונה וחצי מיליון שקלים. אולם גדול היום לא נבנה, כי אפשר לבנות אותו פחות משבע עשרה, שמונה עשרה מיליון שקלים.

גם ההקמה שלו, אני בטוח שאפשר להביא את זה פחות מעשרה מיליון. זה גם מה שמעצבן. אפשר לעשות הרבה אולמות, במחירים הרבה יותר זולים. להוציא מהמדינה עשרה מיליון שקל, אני בטוח שיש הרבה אפשרויות להביא את זה בפחות. לא בחמישים אחוז, אבל בשישים אחוז. ככה אני חושב.

צריך לקחת בחשבון שהאומדנים לא כוללים פיתוח, תשתיות, אגרות, ניהול פרוייקט, פיקוח, תכנון. כל האומדנים של מינהל הספורט לא כוללים את זה. וזה נופל על הרשות. צריך לקחת את זה בחשבון, אם נחבר את כל זה, נגיע למעל עשרה מיליון שקלים, אולם שסיימנו לבנות אותו לא מזמן, של ארבע מאות שבעים מקומות.

אילנית, אני אדבר גם עם שר הספורט בנושא, כשקובי דנון דיבר על נושא של בנייה קלה לפני פחות משנתיים הוצאתי לסיור באירופה את ראש מינהל הספורט עופר בוסתן, את גיא אטיאס, שהוא אחראי על הנושא של תקציבים, ואת אבי הסמנכ"ל, לראות איך בונים בעולם מתקנים. תקשיבו, הם בונים את זה אחרת לגמרי. הנושא של בנייה קלה, זה הדבר שבונים היום באירופה. לא בונים בעשרה מיליון שקל אולם באף מקום. הכל בנייה קלה, הכל פשוט, הכל מהיר. קיטים של בנייה. הכל מגיע מוכן במשאיות, תוך שבוע ימים בונים את זה.

תראו, גם אולמות ספורט אני יודעת, יש אולמות ספורט שנבנים בוודאי דרך החברה למשק, יש את החברות כמו רולאן, שזה חברה מתועשת. אבל לא ראינו שזה מוזיל משמעותית את העלויות. שוב, הפער, צודק הנציג שדיבר כרגע ואמר שזה עולה עשרה מיליון. באמת בשולחן אמרנו שהעלויות מבחינתנו זה הרבה יותר, כי יש פיתוח, ומי כמונו יודע שמגרשים הם מגרשים הם טופוגרפיות, בדרך כלל זה המגרשים הפחות טובים ברשויות, שניתנים למוסדות חינוך, ולכן יש עבודות פיתוח מאוד גדולות. ולכן ביקשנו שלפני שייקבע, ייקבע הסטנדרט, לאיפה המדינה רוצה, בעצם לאיפה היא מכוונת בנושא אולמות ספורט ובתי ספר. ואז במיקור המחירים, אנחנו כמובן, גם עלות כיתה אצלנו כוללת את עלויות התכנון, כוללת את עלויות הפיתוח. כל הדבר הזה כמובן שיילקח בחשבון. עוד לא סגרנו את העלויות. רק עדכנתי את הוועדה בישיבה הזו.

אילנה, אני אספר לך עוד משהו, לפני שאנחנו מסיימים. יש את הנושא של הגגות הסולריים. אני דיברתי עם שר הספורט בנושא הזה, ביקשתי שיבדוק, יחד עם משרד האנרגיה, את הנושא של חברות חיצוניות שישקיעו את בניית הגג של האולם או המגרש, ותמורת זה יתנו להם אפשרות להשתמש באנרגיה של החשמל, זה גם סוג של BOT בנושא אנרגיה. זה גם נושא שצריכים לחשוב עליו. תודה רבה אילנה.

אני קובי, מנהל מחלקת הספורט בחבל מודיעין, חבר ההנהלה ביחד עם מאיר באיגוד מנהלי מחלקות הספורט ברשויות. והייתי שחיין בעבר, אתה היית המאמן שלי. תודה רבה על הקמת הוועדה, תודה רבה באופן אישי, סוף סוף יש פה אמירה שמקשיבים לנו. זה לא דבר שמובן מאליו שמתחילים להקשיב מהשטח. אז קודם כל דיברנו על מגרשי הספורט, אני חושב שבשנים האחרונות באמת, בזכות גיא דגן המפמ"ר, הוקמו כל מיני מתקני כושר בתוך בתי הספר, שצריך להמשיך עם זה, וזה רעיון מדהים.

מתקני הספורט, מדברים על מגרשים, כל נושא הכירויים עדיין לא שם. זאת אומרת מקימים מגרש ללא כירוי. כי מי שאין אולמות, לפחות יש לו כירוי. לעשות את זה, לעגן את זה בחוק, שמי שמפתח מגרש חובה כירוי. וזה דבר פשוט. מגרש חיצוני אני מדבר. ותאורה, שאפשר כמובן להשמיש אותה בערב. אז זה מבחינתי הדברים הבסיסיים, שאנחנו עוד שנות אור מהקמת אולמות, אבל אנחנו מנסים כל מיני פתרונות יצירתיים. כמו שדיברת על אנרגיה סולארית, אנחנו רוצים את כל זה בחבל מודיעין. כל המגרשים פתוחים, אנחנו עכשיו מכרים אותם, בזכות חברות, באופן פרטי.

והדבר האחרון, מה שדיברת על מתקני הספורט שלהקים אותם זה מאוד מאוד יקר, וחבל. ובאמת כדאי שיכניסו את העניין של בנייה קלה. תודה רבה.

קודם כל הוועדה, הרוח הגבית הזאת, כי בסוף גם אילנית דיברה, וראיתם שיש פתיחות מלאה. בסוף העניין זה שצריך להביא תקציב נוסף. ואני חוזר ואומר, כל בית ספר בסוף זה יהיה מועדון בית ספרי,

אז אני רציתי להעלות את זיו ישראלי, שיסביר על הנושא של מועדון בית ספרי, ואנחנו לא נספיק.

אז אני רוצה לומר לך שאנחנו צריכים לעשות דיון נפרד שקשור בכלל להתאחדות הספורט ולבתי הספר, כי גם במצב הנוכחי יש הרבה מה לעשות כדי לקדם את הספורט בתוך בתי הספר.

אנחנו נעשה דיון. יש הרבה דיונים. אני רק רוצה לסכם. אני מודה לחברים שהגיעו לוועדה. אני מודה לאסף יסעור הספורטאי שהגיע. אני מודה לעשרות אנשים שהיו בזום, כי הנושא הזה חשוב להם. אני מבקש להוציא בעצם מכתב סיכום מהוועדה הזאת למשרד הספורט, משרד האוצר, משרד החינוך, בנושא בניית בתי ספר, עם אולמות.

פעם אחת צריך להבין שיש מחסור של חמישים אחוז מבתי הספר במדינת ישראל, שאין להם אולם בשנת 2022. זה לא נורמלי הדבר הזה. לדאוג לזה שמהיום כל בית ספר ייבנה עם אולם ספורט, ולא לאחר מכן. לנושא של מתקנים נוספים, לעשות חשיבה בין המשרדים על בניית מתקנים נוספים, מעבר לאולם עצמו, בכל עיר שתהיה בריכת שחיה, שתשרת את כל תלמידי האזור. גם לפרוייקטים של לימוד שחייה, וגם שיעורי חינוך גופני עצמם.

לבדוק את הנושא של סטנדרט הבנייה במדינת ישראל. במדינת ישראל משלמים, אם אני לא טועה לפחות פי שתיים ממה שמשלמים בעולם. יש לבדוק את הנושא של איך, ובאיזה חומרים ובאיזה סטנדרט בנייה בונים בחוץ לארץ, ולהביא את הנושא הזה למדינת ישראל, זה יעלה הרבה פחות כסף.

נושא של קירוי המגרשים שנבנים. המגרשים שנבנים היום, שיהיו עם קירוי ותאורה. כי אנחנו רוצים שהילדים יוכלו לשחק גם אחר הצהריים וגם בערב, דבר שירחיק אותם מהפשע ומהאלימות.

והנושא האחרון, הוועדה רואה חשיבות מאוד מאוד גבוהה בנושא של חינוך גופני וספורט בבתי הספר. יש לדאוג למתקנים, יש לדאוג לכל המוצרים הנלווים למתקנים, כל הציוד הנלווה למתקנים. יש לדאוג לעזרה כלכלית, עזרה כספית בשידרוג, בשיפוץ ובשיפור האולמות. יש במדינת ישראל עשרות אולמות נעולים, סגורים, כי פשוט אין כסף לשפץ אותם.

אני רוצה להמליץ לך אדוני יושב הראש שתקיים כאן דיון שיחרוג מתיקצוב אולמות, ויעסוק בתוכן הספורט, אפשר לתאם את זה עם ראש הוועדה. כי אני אגיד לך משהו, אני אחרי כמה נסיונות שעשיתי בשנים האחרונות בתחום הספורט הגעתי למסקנה די רדיקלית, שהמתווה הנוכחי של שני שיעורי ספורט בשבוע, של ארבעים, ארבעים וחמש דקות, הוא לא מוצלח. ישנם בתי ספר בישראל שעשו נסיונות, שלא עולים יותר כסף, עם אותם משאבים, ונותנים הרבה יותר. שיעורי ספורט, זמן ספורט, חינוך גופני לתלמידים. אני ממליץ שנקיים דיון חינוכי פה, עם כמה הצעות, איך עושים ספורט טוב יותר בבתי הספר, עם אותם משאבים. זה לא עוסק בתשתיות, זה עוסק בשיעורי הספורט עצמם. ואני ממליץ לך אדוני, בגלל ההתמחות שלך, אני מוכן גם לתרום את שלי, שנבחן כאן כמה מודלים. לדעתי אפשר לעשות הרבה יותר טוב, עם הקיים.

אני רוצה לברך את חבר הכנסת קינלי. הבן שלו סיים קורס טייס, מזל טוב.

תודה רבה לכולם, דיון פורה. אנחנו נמשיך כל שבוע בדיון הזה של הספורט, כי מגיע לילדים שלנו. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:30.