פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



13
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
14/12/2021


מושב שני

פרוטוקול מס' 25
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, י' בטבת התשפ"ב (14 בדצמבר 2021), שעה 12:37

אלימות מקוונת כלפי קטינים

חברי הוועדה: מיכל שיר סגמן – היו"ר
עלי סלאלחה

סגן שרת החינוך מאיר יצחק הלוי
ד"ר נאוה כהן-אביגדור - ראש האגף האזרחי 105, המשרד לביטחון הפנים

קובי עזרא - יועמ"ש מטה מאור משטרה, המשרד לביטחון פנים

אדורה אלעיס - נציגת משרד החינוך במוקד המטה הלאומי מוקד 105

איתי גוהר - פרקליט, משרד המשפטים

מיכל גולד - עו"ד, מתאמת בין משרדית למניעת עבירות נוער, משרד המשפטים

יפעת זץ - מדריכה ארצית מרכזת אתר שפ"ינט וגלישה בטוחה

מיכל מנקס - סמנכ"ל חינוך רווחה וחברה, מרכז השלטון המקומי

אורנה היילינגר - נטיקה, איגוד האינטרנט הישראלי

אורי וינוקור - נציג הנהגת ההורים הארצית, הנהגת הורים ארצית

עדי נעמת - ראש תחום שותפות נוער, המועצה הלאומית לשלום הילד

איילת רזין בית אור - עו"ד, היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

מיקה נטוביץ מנצור - מנהלת סיוע ברשת קולמילה, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

מרטין אלבצ'אן - נציג מועצת התלמידים הנוער והארצית

עומר זווילי - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

איתמר ג'ינו - ילד

רחל ג'ינו - אמא של איתמר

ד"ר יסכה מוניקנדם-גבעון - מרכז המחקר ומידע של הכנסת

יובל וורגן - ראש צוות בכיר, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אילן אביטן - עו"ס ארצי לחוק נוער, מנהל תחום משרד הרווחה במטה הלאומי

דאשה שאולוב - נפגעת מאלימות ברשת

נויה בלזר - תלמידה

מישל וינר - תלמידה

נירה לאמעי

תמי ברנע

חבר תרגומים

אלימות מקוונת כלפי קטינים

בוקר טוב. אני רוצה לפתוח את ישיבת הוועדה. היום ה-14 בדצמבר, 2021, י' בטבת התשפ"ב. הנושא שלנו היום, אלימות מקוונת כלפי קטינים, במסגרת יום מיוחד בנושא: אתגרים ברשתות החברתיות, ביוזמת חבר הכנסת, מאיר יצחק הלוי, מתקווה חדשה. אני רוצה שנפתח עם סקירה של הממ"מ שנשמע קצת נתונים ולאחר מכן, גם נשמע קצת קטינים.

אני רק אקריא בפתיחת הוועדה, מאחר ואנחנו מארחים פה קטינים: כידוע ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת והפרוטוקול וגם שידור הישיבה, יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת, ככל שיעלו עניינים הנוגעים לקטינות וקטינים, שיש חשש שעברו הטרדה מינית, או פגיעה מינית, עבירת אלימות, או עבירה של התעללות, שיעלה דבר שיש בו לייחס להם עבירה, או מקשר אותם לבדיקה, טיפול, או אשפוז פסיכיאטרים, או להליך פלילי המתנהל בבית משפט - חל איסור על פרטים מזהים שלהם ולכן - הם לא יצולמו, או יוקלטו ולא יחללו פרטים מזהים שלהם בפרוטוקול הדיון, כמו כן בגלל רגישות הנושאים הצפויים לעלות בישיבה זו, אני קובעת, כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת, ככל שתהיה בקשה, או יעלה צורך, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור, פרטים מזהים של דוברות ושל קטינות, דוברים או קטינים, או ככל שזה יידרש לבקשת משתתף אחר בישיבה, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור, עשויה לגרום נזק, למי שביקש זאת, או לזולתו. בבקשה.

תודה רבה, גברתי יושבת הראש, יובל וורגן, מרכז המחקר והמידע של הכנסת. הדברים שאני אציג בקצרה, הם מתוך מסמך שכתבה ד"ר יסכה מוניקנדם-גבעון, שנמצאת פה לידי, שקצת התקררה והצטרדה, בגלל זה אני עדיין משמש לה כפה, אני מקווה שאדייק בדברים, אפשר להעלות את המצגת.

(הצגת מצגת)

המצגת מבוססת על מסמך שנכתב עבור הוועדה לזכויות הילד ונמצא גם באתר הכנסת. אז קצת רקע על הנושא באופן כללי, אפשר לראות בשקופית שהפגיעה מקוונת, או אלימות מקוונת, יכולה לכלול את כל טווח הפגיעות שאנחנו מכירים מאלימות רגילה, פיזית, החל מהשמצה והטרדה ופגיעה בפרטיות ופגיעה מינית ואפילו אינוס מקוון. כמובן, בשונה מאלימות רגילה, באלימות מקוונת, נעשה שימוש באמצעים טכנולוגיים, על מנת לפגוע באחר. אנחנו סוקרים במסמך, לא מפרטים את זה פה במצגת, אפשר לקרוא שם בעיון את נושא ההסדרה, ככלל, אלימות במרחב המקוון תישפט באותם כלים, שבהם נשפטת פגיעה במרחב הפיזי וכאמור, במסמך יש פירוט של חוקים רלוונטיים, כמו למשל חוק הסרטונים, שמאוד קשור לעולמם של בני נוער, חוזרים והוראות של משרדים נוספים וגם הצעות חוק שהועלו בנושא ועדיין לא נחקקו.

חשוב להדגיש בפתיחה, שהאינטרנט כשלעצמו, הוא לא רע, הוא כלי והוא תלוי במידה רבה, במה אנחנו עושים אתו ואפשר לעשות עם האינטרנט גם דברים חיוביים, גם בהקשר הזה של אלימות מקוונת, למשל, בתחום ההסברה, או בתום ההטמעה של כלים לדיווח מהיר על פגיעה, אבל בכל זאת, יש באינטרנט מאפיינים, בכלים המקוונים, יש מאפיינים שיוצרים הזדמנות גדולה יותר, או סיכון למעשה, גדול יותר לפגיעה, בשעות שונות של היום, מכל מיני מקומות ובלי פיקוח, אפשר לראות את נושא האנונימיות. הפוגעים לא תמיד מודעים לחומרת הפגיעה שלהם, לא תמיד מקבלים אחריות על מעשיהם. לפעמים יכולים להיות מקרים שהפגיעה היא גם יותר קשה, כי המידע מופץ במהירות אדירה, הרבה יותר מהמרחב הפיזי וגם נשאר לזמן מאוד מאוד ארוך, עד שמגיעים אליו, או עד שמצליחים להסיר אותו והמאפיינים האלה יכולים לגרום לפגיעה נרחבת, לא רק כלפי מי שנפגע ישירות, אלא גם מצד אנשים נוספים שנחשפים לפגיעה.

אז אנחנו נראה כמה סוגים של נתונים, יש - באמת, מצטער קצת על השיבוש בפונטים, אבל אני אגיד בעל פה את עיקרי הדברים - יש סוגים שונים של דיווחים, אחד המקורות העיקריים, מטבע הדברים, כשאנחנו מדברים על ילדים ובני נוער, זה סקרים שעושה משרד החינוך. פה אנחנו רואים דיווחים מתוך סקרי האקלים של המיצב, של הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, אפשר לראות שמבחינת שיעור המעורבות שתלמידים מעידים עליו בסוגים שמפורטים כאן, הם לא מאוד גבוהים מבחינה אבסולוטית, הפגיעה השכיחה ביותר, היא - הוצאתי מקבוצה שהייתי חבר בה, או פתחו בלעדי קבוצה ברשת החברתית - זה יכול להיות מיוחס לפעמים לחרם, לא בהכרח, אבל כן קשור לזה.

שיעורים נמוכים יותר מדברים על הפצת תמונות, שמועות, או עלבונות והשפלות. תיכף נראה שממקורות מידע אחרים, יש נתונים אחרים קצת, כן אפשר להגיד על הנתונים האלה, זה לא מוצג פה, אבל במסמך שבחברה הערבית, או דומים לחברה היהודית, או גבוהים יותר ועוד מילה שאני אגיד, זה שלמשרד החינוך יש שני מקורות עיקריים לנתונים מהסוג הזה, אחד זה סקרי האקלים של המיצב והשני זה סקר ניתור אלימות, שיש בו גם פרק ספציפי לאלימות דיגיטלית, משום מה המשרד לא פרסם בשנים האחרונות, את הממצאים של הסקר השני, כבר ביקשנו גם מוועדת החינוך, שתסב את תשומת ליבו של המשרד, אבל נשמח, אם גם הוועדה לזכויות הילד, תעשה זאת, כי הסקר האחרון היה בתשע"ט ב-2019, תמיד יש איזשהו עיכוב בפרסום, אבל לא עד סוף 2021.

בטח לא לשנת קורונה, שבאה באמצע וסביר להניח, שכמו בשאר הדברים, גרמה להחרפה.

אבל זה יאפשר לנו להצליב את הנתונים ולראות אם המגמות דומות שונות ולהבין עד כמה הדברים האלה, באמת משקפים, או לא. שקופית הבאה בבקשה, אז מקור נוסף שאנחנו מראים במסמך, זה סקר שערך המשרד לביטחון פנים, ספציפית בקרב בני נוער, צריך לשים לב, שפה שאלו את בני הנוער על חשיפה לאלימות ולא על פגיעה ישירה, שהם עצמם, בהכרח נפגעו ואפשר לראות ששיעורי החשיפה הם הרבה יותר גבוהים. שליש מהילדים נחשפו לאלימות מילולית, קצת פחות משליש נחשפו להטרדה מינית, ביוש, חרם והשפלה, זה שיעורים מאוד גבוהים.

עוד נתון שעלה בסקר הזה ולא מוצג פה בשקופית, אבל הוא די מזעזע בפניי עצמו, זה שחמישית מבני הנוער, העידו שהם הכירו ילד שרצה להתאבד בעקבות פגיעה קשה שחווה ברשת. כמו שרואים בכותרת, זה סקר מלפני שלוש שנים, מ-2018.

אגב, אני אגיד את ההמשך של הסקר הזה, זה עד גיל 17, זאת אומרת, זה ילדים שהם בני נוער, זה בדיוק נופל על גיל ההתבגרות.

נכון מאוד. גם זה היה מעניין לראות נתונים דומים מעודכנים, אפשר לעבור לשקופית הבאה.

אגב, הוציאו סקר כזה, גם ב-2019, זאת אומרת המשרד לביטחון הפנים, עשה גם סקר ב-2019.

רק, שם ותפקיד לפרוטוקול, בבקשה.

ד"ר נאוה כהן אביגדור, מ- 105 ומהמשרד לביטחון הפנים.

ואת יודעת להגיד, אם המגמות שם דומות?

כן.

דומות, אז תודה. בשקופית הזאת יש בעצם, נתונים מכמה מקורות נוספים, למשל, דו"ח האינטרנט של בזק, שהוא סקר די גדול באמת, מצוטט שהנתונים שלו די דומים לסקר של המשרד לביטחון הפנים, 22 אחוז מבני הנוער, נפגעו מבריונות רשת, אגב, תשעה אחוז מבני הנוער, העידו שנפגעו מביוש, ספציפית ברשתות החברתיות, אם אנחנו בהקשר של הרשתות החברתיות. סקר של איגוד האינטרנט, דווקא, בקרב ההורים, אנחנו כאן שוב יורדים קצת באחוזים, אולי חוסר מודעות של ההורים, אולי לפעמים גם לא נעים גם לדווח, אם הילדים נפגעו, או לא וסקר מאוד מעניין, סקר HBSC , סקר בינלאומי, של ארגון הבריאות העולמי, שיש לו גם נציגים בישראל. אפשר לראות שאחוז של בערך עשרה אחוז מהבנים בישראל, העידו על עצמם שהשתתפו בבריונות רשת, כמעט פי שלוש מזה, בחברה הערבית. אחוז קטן יותר, היו קורבנות, העידו על עצמם שהם קורבנות, גם כאן, יש יותר בחברה הערבית, בהשוואה בינלאומית, המקום של ישראל, מבחינת השיעור של השתתפות באלימות מקוונת, הוא גבוה. מבחינת שיעור המעידים על השתתפות מקוונת אנחנו היינו במקום ה-15 מ-45 מקומות.

זה נתון שנכון ל-2019? אהה לא, 2020.

2020 ומבחינת שיעור קורבנות, שהעידו על עצמם קורבנות, מקום קצת יותר נמוך, יותר נמוך, זה יותר טוב במקרה הזה. עד כאן, הנתונים הכלליים על היפגעות. מבחינת הטיפול הממשלתי, אז הגורם העיקרי, באמת, שמטפל בנושא הזה, הוא מוקד 105, נאוה נמצאת פה, היא בטח תוכל להציג באופן כללי, יותר בעצמה. אנחנו נותנים סדר גודל כללי, במסמך יש הרבה יותר פירוט, כ-12 אלף פניות בשנה. מבחינת הסתכלות על גילאים שהם בקבוצת הסיכון העיקרית, לפגוע ולהיפגע, אז אנחנו רואים קצת הבדלים, בין החברה היהודית לערבית, אבל כמובן, אנחנו מדברים על בני נוער, בין גילאי 12 ו-14. מבחינת זירות האירוע, בעבר היה נהוג להתייחס לפייסבוק כזירת אירוע מרכזית, היום כנראה, בני הנוער נמצאים שם קצת פחות, אז אפשר לראות את הזירות החלופיות, אינסטגרם ווטסאפ מובילות.

בשקופית הבאה, נוכל לראות מבחינת נושאי הפניות, אנחנו מדברים כאן, על שנת 2020, ככה ממה שדיברנו עם נאוה לפני תחילת הדיון, אנחנו מבינים שהתמונה ב-2021, דיי דומה. השכיחות הגבוה ביותר היא של עבירות פגיעות מיניות, מבחינת הפגיעות שמגיעות ל - - -

היום זה עומד על כשליש.

כשליש. כשליש מהפגיעות שמדווחות למוקד הן בנושא עבירות מין. אפשר לציין עוד, גם פה בעניין הזה, ש-12 אחוז מהפניות בשנה הזאת שבדקנו, היו בנושא אובדנות.

מה של בני נוער, ילדים, שדיווחו שהם הביעו כוונה?

לא בהכרח, יכול להיות שדיווחו על חבר, על זה ששמעו, על זה שנחשפו ברשת.

יש הרבה פניות למוקד של עדים לפגיעה באחר, זה יכול להיות כל אחד מאיתנו שנחשף לפוסט אובדני, או פוסט שמביע מצוקה ברשת והוא פונה אלינו ואנחנו יודעים לאתר מי נמצא מאחורי זה ולטפל בדברים.

תודה.

וכן, יש עוד קטגוריה של מצוקה, שנוספה ביולי 2020, אז מבחינת הנתונים בשנת 2020 כולה, אולי הם לא גבוהים, אבל אנחנו מבינים שהיא נמצאת מאז בעלייה, מבחינת שיעור הפניות. בהמשך לשאלה של יושבת הראש - חסר לי על הגורמים המדווחים, אני אגיד בעל פה - מבחינת מי הגורמים שפונים למוקד, הגורמים העיקריים הם ההורים והנפגעים עצמם. ההורים הם במקום הראשון, זאת אומרת, כשאנחנו מדברים על פגיעה מקוונת בילדים ובני נוער, יש חשיבות רבה במעורבות של ההורים, בהסברה להורים ובקשר שלהם עם הילדים, שמאפשר טיפול ומודעות לפגיעות.

אנחנו רואים בניתוח יותר מעמיק של שנת 2020, שוב, שיש עלייה בשיעור הדיווחים גם של עדים, על חשבון גורמים אחרים - בהמשך לשאלתך, מי הם אלה שפונים - ויכול להיות שהשיעור הגבוה של ההורים, אם אנחנו בכל זאת מדברים, גם על שנת קורונה, הוא קשור גם לזה, שבכל זאת, ההורים היו יותר בבית, קצת יותר עם הילדים ונחשפו קצת יותר מהרגיל, לפעילות של הילדים ברשת.

אז יש גם נקודה טובה עם הקורונה.

אבל הילדים היו יותר ברשת.

המציאות מאזנת את עצמה.

אם אפשר בנקודה הזאת להוסיף, ממה שלמדנו, שדווקא בימים שהילדים לא בבתי הספר, שישי, שבת, חופשות, חגים, רמת האלימות, לפי הפניות ל-105, יורדת, זאת אומרת, גם באופן שוטף, הפניות אלינו בראשון עד חמישי הם רבות יותר, מהפניות בשישי, שבת, כנ"ל בחופשות, חגים, זאת אומרת עצם הנוכחות בבתי הספר והקשר הפיזי בין הילדים, כנראה, בסופו של דבר, מייצר גם אירועים אלימים שבאים ליידי ביטוי ברשת, אז זה לכל הכיוונים, זה ניתוח מאוד.

תודה.

אני רוצה להגיד, אם אפשר להכניס פה משפט מנקודת המבט של הממ"מ גם, השיתוף פעולה עם מוקד 105, בכל הקשור לקבלת מידע ונתונים, הוא גם היה יוצא דופן.

אנחנו שומעים דברים מדהימים על 105, אגב, לא פעם ראשונה פה בוועדה, השאלה היא איך אנחנו מעצימים אותכם ואיך הציבור ישמע עליכם יותר?

24/7 זה תיק-תק. תודה. תודה.

הזכרנו את הקורונה, שקופית אחרונה בעניין הספציפי הזה, כולנו יודעים שבזמן הלמידה מרחוק, היה שימוש מאוד אינטנסיבי בתוכנת הזום, אפשר לראות בנתונים, על אירועי זום, ממש בהתאם לסגרים ולשהות של הילדים יותר בתוכנה הזאת, שהיה גל ראשון מאוד מאוד ברור, של עלייה באירועי זום, אחריו היה טיפול של משרד החינוך, אולי גם של המוקד עצמו, אבל הוא כנראה לא פתר לגמרי את הבעיות, כי בסגר השלישי והאחרון, זה מה שיש בצד ימין של השקופית, בכל זאת, שוב הייתה עלייה באירועי זום, אחרי שכבר הייתה יותר מודעות לפרצות של האבטחה והצורך בהסברה וכו'.

אבל באיזה פלטפורמה? מה היה השימוש מלכתחילה בזום, כי הרי אם אני מסתכלת, בווטסאפ היום אפשר לשים ארבעה, או חמישה משתתפים, לא חייבים זום. זום בדרך-כלל משמש למטרה מסוימת, מה לבני נוער ולזום? מה היה עיקר השימוש שם?

אז מה שאנחנו והוצאנו על זה גם דוחות מיוחדים ומן הסתם זה חלק ממה שאתם מתבססים עליו, עד ה-15.3.2020.

כשהקורונה התחילה בעצם.

בדיוק, זה התאריך, כמעט לא הכרנו את אפליקציית זום, כאפליקציה שדיווחו על פגיעות בזירה הזאת, במוקד 105, זה היה בשוליים של השוליים. מה- 15.3 אנחנו ראינו עלייה בפניות למוקד 105, על פגיעות באפליקציית זום, עכשיו, כל השיעורים המקוונים.

אבל שם זה בפיקוח מורה, דווקא זה אמור להיות בסדר.

אז אחד הדברים שלמדנו זה, שבבת-אחת התחיל השימוש באפליקציית זום, בלי שתמיד מי שניהל את הדיונים היה מודע לתכונות הטכנולוגיות ולמה שצריך לעשות, אגב, מפה נולד שיתוף פעולה מאוד משמעותי, גם עם משרד החינוך וגם עם ראשי אפליקציית זום, ממש עשינו שיח עם הגורמים הכי בכירים של האפליקציה מחו"ל, הם עשו מהלכים לשדרוג ההגנה על כל המשתמשים באפליקציה.

במשרד החינוך עשו פעולות, כדי לתת כלים לשימוש נכון יותר של צוות ההוראה, למשל, אנשים קיבלו לינקים לדיוני זום והפיצו אותם הלאה וילדים נכנסו לשיעורי זום, כי הלינקים עברו ולא הייתה שליטה על מי נכנס, היום יודעים שיש חדר המתנה, כולם נכנסים לחדר המתנה ואחד הדברים היפים שעשינו, למדנו שיש כזה דבר, מפוצצים שיחות זום, מפוצצים מפגשי זום, ממש חבר'ה שנכנסו באופן יזום לשיעורים מקוונים ופוצצו את השיעורים ובאחד המקרים גם מהבחינה הזאת, המוקד פעל ומפקדת המוקד נכנסה לקבוצה כזאת ואמרה גם שהסבירה, שהפעולה היא בעייתית וכולם יצאו מהקבוצה, היא נסגרה, אנחנו העברנו את המסרים בהרבה מאוד פלטפורמות, זאת אומרת, היינו מודעים גם לפניות שהגיעו אלינו, אגב, חלק לא מבוטל מהפניות, היה פגיעות על רקע מיני, שיתוף של תכנים לא הולמים, תכנים מיניים בשיעורים כאלה ואחרים, זה הייתה זירה שכולם למדו להתמודד איתה. אני חושבת שהיום המצב טוב יותר.

תודה.

שלום, נאוה שאלה, האם אתם מאתרים משהו שנראה בעינכם, נחזה בעינכם כעבירה, האם אתם פונים למשטרה? או לחלופין, אם אתם מקבלים איזשהו דיווח על תוכן שעלה, סרטון, או משהו אחר שפוגע בקטין, או אדם אחר, האם אתם פונים לרשת החברתית ומבקשים להסיר את התוכן הזה?

אז, אני אגיד משפט ונמצא כאן גם עורך דין, קובי עזרא, היועץ המשפטי של 105.

אז אנחנו נשמע אותו אחר כך. ניתן לממ"מ לסיים.

במשפט אחד, 105 זה המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל וחינוך בריאות רווחה ומשפטים, אנחנו לא צריכים לפנות למשטרה, אנחנו ביחד גוף לאומי, שכולל את המשטרה.

שאני שומעת על שיתוף פעולה בין משרדי, אני רווה נחת.

אגב, זה גוף ייחודי בעולם בהרכב של השותפים שבו.

בדיוק קלענו לדעת גדולים של היועצת המשפטית, השקופית הבאה מדברת על זה, באמת ש-105 הוא חלק ממטה לאומי, להגנה על ילדים ברשת, מטה בין משרדי, באמת, משהו שאנחנו לא מוצאים בהרבה נושאים אחרים, שאנחנו חוקרים אותם וכחלק מובנה ממנו, יש טיפול משטרתי, טיפול של הפרקליטות וגם טיפול ברמת חינוך, רווחה, אם צריך הפנייה לגורמים קהילתיים, אפשר למצוא על זה יותר פירוט במסמך. אפשר לראות כאן נתונים שאנחנו ביקשנו לקבל, על תיקים משטרתיים שנפתחו, בעקבות פניות למוקד.

לפעמים כשאנחנו רואים נתון כמו שישה אחוז, ישר עולה ביקורת שזה מעט, אבל צריך לקחת פה בחשבון, שחלק מהפניות, הן לא בהכרח פניות לעבירות פליליות, צריך לקחת בחשבון, שיש אכיפה אלטרנטיבית מה שנקרא, בחינת פנייה לרשתות החברתיות להסרת תכנים והיא לא בהכרח אכיפה מול הפוגע עצמו וגם צריך לקחת בחשבון, שלא כל הפעילות המשטרתית, בנושא של אלימות מקוונת, היא אך ורק דרך 105, אנחנו יודעים שנפתחים תיקים רבים, אצל המשטרה, ברמת המחוזות, כרגע הנתונים האלה לא נכללים.

במסמך פה, אנחנו מדברים על תיקים שנפתחו בעקבות פניות ל-105, גם במקרה הזה, כמו שראינו בפילוח של נושאי הפניות, רוב התיקים עסקו בפגיעות מיניות בעבירות מין ויש גם לצערנו, מספר מאוד מאוד גדול של אתרים פדופילים שמוצאים צווים להגבלת גישה, רובם יושבים בשרתי אינטרנט בחו"ל, לא בישראל, אבל מדובר על מספר רב.

זה לא אומר שהם לא ישראלים, זה אומר שהשרתים יושבים בחו"ל.

אנחנו ממש מתקרבים לסיום, אמרנו שבמסגרת המטה הלאומי, פועלת גם הפרקליטות, מיוצגת גם הפרקליטות. אפשר לראות פה קצת נתונים, על פעילות יחידת הסייבר בפרקליטות, שחלק מהתיקים שהיא מטפלת בהן, גם כן הגיעו ממוקד 105. פה במספרים של כתבי האישום, זה לא בהכרח פניות מ – 105, זה פניות שבכלל טיפלה בהם יחידת הסייבר בפרקליטות, שמטפלת גם בקטינים וגם בבוגרים, בכל זאת, אפשר לראות מהנתונים שקיבלנו, שרוב הנפגעים הם קטינים, רוב גדול 85 אחוז ואפשר לראות גם, שמדובר במספר גדול של נפגעים, לייתר דיוק נפגעות. באותו כתב אישום יכולות להיות הרבה מאוד נפגעות.

כן, זה רשת, זה לא.

שקופית אחרונה, אוקי, יסכה מבקשת להדגיש בצדק, שבמקרים רבים, במסגרת הטיפול בקטינים, לא הולכים מייד לערוץ המשפטי, לערוץ של האכיפה, אלא נוקטים בטיפול חינוכי, משקם, טיפולי.

אני מניחה שזה תלוי באופי הפגיעה.

תלוי באופי הפגיעה ובחומרתה. זהו, במסמך אנחנו מפרטים גם עמדות של ארגונים והמלצות שלהם וקצת אינדיקציות לעמדות של בני הנוער עצמם, על מה הם אומרים בנושא הזה, מהאינדיקציות האלה, אנחנו לומדים, למשל, יש מודעות, יחסית נמוכה למה זה כולל אלימות מקוונת, כששואלים את בני הנוער, הם לפעמים מתייחסים לזה, במובן די מצמצם ואז יכול להיות שהם לא יכולים לומר שהם נפגעו, או נחשפו לפגיעה הזאת. אחוז די נכבד מבני הנוער, העידו שלא שמרו על חוק הסרטונים וכן אפשר לראות גם את המקום המשמעותי של בית הספר, בהסברה, מתוך בני הנוער שהעידו שכן, נחשפו להסברה בנושא הזה, הרבה מאוד מהם שמעו זאת בבית הספר, אז אם אנחנו מחפשים מקום להרחיב את זה, או לתת לזה יותר אפקטיביות, בית הספר הוא כנראה, זירה מרכזית. זהו, אני לא אדבר על ההמלצות, בטח חלק מהארגונים גם נוכחים פה. תודה רבה.

תודה רבה, אני מעבירה את רשות הדיבור לסגן שרת החינוך, חבר הכנסת, חברי, מאיר יצחק הלוי, שיזם - - -

בסוף אני אתרגל לזה.

כן, יזם את היום החשוב הזה ובאמת אני חושבת שרוב פועלך, גם עוד כראש עיריית אילת, עוסק בתחום הזה וכל הכבוד, שהרמת את הדגל, הכול כך חשוב הזה. הגיע הזמן שמדינת ישראל תשים את הפנס על הנושא החשוב, במחשכי הרשת, מה שנקרא, אז יישר כוח, בבקשה.

תודה, תודה גברתי היושבת ראש, אנחנו מדלגים מוועדה לוועדה, זו הוועדה השלישית, היינו בוועדה - - -

זה טוב, זה מבורך, שיהיו עוד וועדות כאלה.

היינו בוועדה לביטחון פנים וועדת חינוך ועכשיו אצלך. אני חייב להגיד לך שמוועדה לוועדה, לא רוצה להגיד התסכול, אבל מידת החשיבות בטיפול, במיגור תופעות האלימות והבריונות ברשתות, מוצף בסדרי גודל אחרים. כמו שאמרת, אני מלווה את הנושא הזה מאז, אם נרצה, סוף שנת 2017, אודה ולא אבוש, כקורבן, אבל לאט לאט נחשפתי לפוטנציאל הרשע, שיש ברשתות ודרך אגב, אני בעד רשתות ובעד ביקורת ובעד העברת לחצים לגיטימיים, אבל אני נגד כל מה שהוא דה לגיטימיות, כלפי ילדים ונוער, סחיטות כלפי מבוגרים, כל הרשע שיש בתוך הרשתות הללו.

אני רוצה להגיד כמה דברים ברלוונטיות לוועדה. אין ספק, אין ספק שהדבר שדרבן אותי יותר מכל, זה נפשם החשופה של הילדים שלנו, התלמידים שלנו ואני אומר את זה, כאיש חינוך, כראש עירייה, שעסק כל חייו בחינוך. אני ראיתי מה קורה לילדים, שעשו להם פעולות של דה לגיטימציה, הנזקים הם נזקים בלתי הפיכים, אנחנו נמצא ילדים במהלך חייהם, במצבים שהם מצבים טראומתיים, אין ספק שתקופת הקורונה, העצימה את העניין וחשפה פה, הרבה מאוד דברים ואם תרצו זה גם כליי העבודה שלנו, לראות מה אנחנו עושים עם העניין של המדיות ולכן אני חושב שצריך לעשות פעולה, שהיא פעולה הוליסטית, אני לא מכוון דברים, אמרתי את זה, נמצאים פה חברים מ-105, אני לא מכוון דברים למשטרה, אני חושב שכל הקהילה, מההורים, דרך מוסדות החינוך, דרך מוסדות החינוך הבלתי פורמלית, דרך המשטרה והפרקליטות, בתי המשפט, הגופים מהמגזר השלישי, כולם צריכים להתגייס, בדיוק כמו שעשינו בתוכנית: עיר ללא אלימות, לפני הרבה מאוד זמן.

אני רוצה להגיד עוד משהו, ילדים גם מאוד מתוחכמים, יש ילדים שעושים את המניפולציות דרך הדברים, כדי לשרת מעמד חברתי שלהם. יש כאלו הרבה מאוד, כי אני שאלתי, מי הקורבן, מה הפרופיל של מי שעושה את העבירה ואלו הדברים שצריך להבין ולנתח אותם ולכן נדרשות פה פעולות רבות, אם יורשה לי, גברתי היושבת ראש, עוד פעם כאיש נוער וותיק מאוד. אני מאמין בנוער כסוכני השינויים מאוד משמעותיים ולא בכדי ביקשתי, שהיום הזה יהיה בסימן של נוער, דרך אגב, במליאה שנעשה באודיטוריום, מי שיוביל את הפעולה, זה בני הנוער, כי נוער יודע לטפל בנוער, השיח הוא שיח נגיש, הוא פחות מאיים, הוא יותר אינטימי ולכן צריך לעשות פעולה, כמו באילת, יש נגיד, נוער אומר לא לסמים, מטפלים נוער בנוער, זה חשוב מאוד לעשות את זה, אז אני אציע, בין היתר, גם לעשות את הפעולה הזו.

אני אגיד עוד משהו, אני לא רוצה לצאת בשום הצהרה שקשורה במשרד החינוך, אבל אני מהמר, בסדר, לצורך העניין, שבבוא הזמן והזמן קרוב, יהיה מה שקראנו פעם, מדריכי מוגנות, שבכל בית ספר, עשינו את זה, על עיר ללא אלימות בזמנו, שיהיה מורה, שזה תחום הידע שלו, שמטפל במוגנות, אל מול הלקונה החברתית הקשה ביותר וזה צריך להיות חלק אורגני מהסד"ק הבית סיפרי, כי אנחנו מבינים שפה אנחנו נמצאים במצב - - -

בהמשך לשיחה שלנו אתמול, כל מה שקשור בכלל, בהכשרות מורים, עוד לפני שהם הופכים להיות מורים.

נכון. נכון.

יש כל כך הרבה דברים להכניס, גם לזיהוי אלימות מינית, דבר שדובר הרבה, גם להכניס את כל נושא הרשתות, זה הזמן להתחיל לרענן גם את תוכניות הלימודים.

בעצם כל הקהילה חייבת להתגייס לעניין. אנחנו באילת בזמנו, גייסנו את ההורים, שיהיו חלק מתוכנית העבודה ומשפט אחרון. אני מאוד שמח שאני רואה הרבה מאוד הצעות חוק בעניין הזה, של הרבה חברי כנסת, זה מצוין, זה התפקיד שלנו, לתת בעצם כלי עבודה, מה שאני גיליתי, גברתי היושבת ראש, שהמערכות נבוכות, אין להם כלי עבודה, זה לא משנה, אם אתה מדבר עם הפרקליט ואני דיברתי עם הפרקליט, משי ניצן, דרך אלטמן, דרך כל הגורמים ודרך המשטרה ודרך בתי המשפט, אין להם מספיק כלים ואנחנו צריכים לצייד אותם בכלים, זה בצד של האכיפה והענישה, אבל יש פעולות נוספות ואני בטוח שהיום הזה, שהוא מבחינתי גם יום מטלטל, יוביל כך אני מאמין ומקווה, לכך שנדע ביחד לצמצם עד כמה שרק ניתן, את האירוע הקשה הזה. תודה.

תודה ושוב יישר כוח, שהרמת את הדגל הזה. אני חייבת להודות שבקדנציות הקודמות, עוד לפני שלוש שנים, שככה, התחילו באופן אישי להתקיף אותי ברשת, אמרתי מה אפשר לעשות, אמרו לי - כלום, אמרתי אז בוא נחוקק חוק, אמרו לי - אין לך סיכוי, רדי מזה, ממש נפנפו אותי, אז העובדה, אנחנו אומרים את זה בצער, כן, כי כנראה שהמצב עוד החריף עוד יותר ושוב, נכנסה גם קורונה והעובדה שסגן השרה, חבר הכנסת, מאיר יצחק הלוי, הרים את הדגל הזה, כמישהי שנמצאת פה במשכן כל כך הרבה שנים, אני יכולה להגיד לכם, שזה שינוי עצום, גם בתפיסה של הכנסת, כי הרבה מאוד פעמים האינטרנט והרשתות, יכולות גם מאוד לבלבל את המחוקק, בגלל שמדובר על ארגונים ותאגידים שלאו דווקא נמצאים פה בארץ, נורא קשה להחיל עליהם אכיפה, נורא קשה לומר להם בעצם מה לעשות.

זאת אומרת, יש כאן המון המון תחומים שברמת איפה חופש הפרט מתחיל, איפה הגנה, זאת אומרת מה קורה שם - זה מסובך, זה באמת מסובך, והכנסת באמת לא נתנה על זה את הדעת, אז תודה רבה לך באמת, אני חושבת שאני יכולה להגיד את זה באמת, בשם כל הכנסת, כי זה דבר שהוא פורץ דרך. תודה רבה.

תודה.

תודה רבה, חבר הכנסת, סלאלחה, בבקשה.

השאלה שאני שואל, אני הייתי מנהל בית ספר, עד 15 לפברואר 2019.

מנהל בית ספר מצטיין ברמה הארצית, אני אגיד את זה.

תודה, תודה. אני לא שמעתי על החוק הזה ואני עסקתי בנושא הזה ועשיתי את הכול, על מנת שלא תהיה תופעה כזו בבית הספר שלי. טיפלתי גם באיזשהו אירוע, ששני ילדים צילמו ילדה והכניסו את זה לרשת ועשו בלגן שלם, אבל אם אנחנו רוצים להגיע לקהל רחב מאוד, שיעסוק בזה וימנע את זה, אז אני חושב שיש מקום להביא את זה למועצות המקומיות לדוגמא, להביא את זה לבתי הספר, למנהלי בתי הספר, אפילו מגיל אפס, לגננות עד התיכונים. להביא את זה לארגוני המורים, הסתדרות וארגון המורים, להביא את זה למוסדות הרווחה במועצות המקומיות, שכן מגיעות הבעיות האלה אליהם, להביא את זה למתנ"סים, לחינוך הבלתי פורמלי, שכן יעסוק בזה והרבה פעמים הנושא הזה קורה בחינוך הבלתי פורמלי, במתנ"ס בערב וכו'.

יש חוזר מנכ"ל חדש שחודש מאוד מפורט של משרד החינוך.

גברתי, חוזר מנכ"ל, לצערי הרב - - -

לא, אני יועצת משפטית של הוועדה, אני לא משרד החינוך, אני רק מציינת שיש בפני חוזר מנכ"ל מאוד מפורט ומרשים השאלה עד כמה הוא מחלחל לשטח.

סגן השר אמר וחשוב להביא את זה למישהו שיהיה אחראי בתוך בית הספר, החוזר מנכ"ל מגיע, היה מגיע בחוברת, היום מגיע אלקטרוני וכמעט ואנשים לא רואים אותו, לא קוראים אותו, גם המנהל לא עושה את זה, אלא אם כן יש משהו שהמפקח אמר לו וכו' ולכן העניין הוא צריך להיות, בר יישום, שיש מישהו שאחראי וזה האחריות שלו בכל בית ספר ובית ספר ובזה אנחנו יכולים להסיק את המסקנה ולשים לב גם לבתי הספר בפריפריה, שהן יותר מוחלשות, שאין להם הרבה אמצעים, להביא את המידע הזה שיגיע אליהם, יהיה להם מול העיניים, שעה, שעה, יום, יום, לילה, לילה.

תודה רבה. נמצאים איתנו כאן בני נוער, שחוו פגיעה ואני רוצה לתת להם את זכות הדיבור, דאשה שאולוב נמצאת איתנו בזום.

אם אני יכולה רק משפט אחד?

כן, בטח, בבקשה.

גם לגבי דאשה שעומדת לדבר, גם לגבי הנוכחים חברי הכנסת, חשוב לומר שבאופן עקרוני יש דברים שהחוק אוסר על פרסומם, דברים שקשורים לקטינים, מתוך הגנה על קטינים, חוק הנוער טיפול והשגחה ולכן טיפול פסיכיאטרי, מעורבות בערערה וכדומה ולכן הוועדה מנסה מאוד לשמור על האפשרות של הקטינים האלה להתחרט על כך בעתיד, אולי יש פרטים שהם לא רוצים לספר - - -

לזהות את הבעיה.

נכון.

אנחנו לא ניתן להם לפרסם. לזהות את הבעיה ולמצוא את הגוף שכן מטפל בה, לפי החוק.

כן, אבל אני מדברת מבחינת ההגנה על הקטין, על הפרטיות שלו, אז חשוב לומר גם למי שעומד לדבר וגם לאחרים שעומדים לתאר אולי מקרים שקרו לקטינים שמוכרים להם, לשמור על הפרטיות של הקטינים, לחשוב פעמיים לפני חשיפה בשם מלא, לנו יש תמיד אפשרות גם לשנות את הפרוטוקול אחר-כך ולמחוק שם מלא, מי שחושב שהוא נחשף יותר מידי ויש גם דברים שפשוט אסור לפרסם, כמו למשל מעורבות בטיפול פסיכיאטרי, ניסיון התאבדות, דברים שפשוט אסור, לפי החוק, גם לקטינים לספר על עצמם, מתוך הגנה עליהם. אז אני מציינת את זה.

תודה רבה. דאשה תודה רבה, שאת איתנו כאן ושהחלטת לחלוק איתנו את הסיפור שלך, כדי שנוכל לסייע ולעזור לבני נוער נוספים. אז דאשה רק עוד רגע, כנראה שיש לנו איזושהי תקלה. דאשה אנחנו חוזרים אלייך עוד כמה דקות. אז אולי בינתיים, עו"ד איילת רזין, עד שנעלה שוב את דאשה, בבקשה.

טוב, חשוב שנשמע את דאשה, אני מקווה שזה יסתדר, תודה על זכות הדיבור ובכלל תודה לסגן השרה על היום החשוב הזה. מידי שנה אני מופתעת שהממ"מ לא ציינו את הנתונים שלנו, שהם ככה מתייחסים, יש להם ראייה רוחבית ואנחנו אוספים נתונים גם מכל הרשויות, קודם כל אני אדבר על נתוני מרכזי הסיוע. ארגון מרכזי הסיוע מוציא דוח מידי שנה וכל שנה אנחנו רואות זינוק אקספוננציאלי בנתוני פגיעה ברשת וביחס הפוך לנתונים של גיל ונפגעים ונפגעות, כלומר הגיל הולך ויורד. לשנת 2020 למעלה משישה אחוזים דיווחו על הפגיעה שלהם, שהיא קרתה בעצם במרחב המקוון, מדובר על אלפי מקרים, תיכף אני אגיד את הנתון המדויק, נעלם לי פה איפה שחישבתי את זה, אבל למעלה משישה אחוזים הפגיעה הייתה באינטרנט, או בטלפון.

נתוני משטרת ישראל, מצביעים על עלייה של 143 אחוזים בתלונות על הפצת תמונות ופרסום מידע בחמש השנים האחרונות. 21 אחוז מדיווחים שהגיעו למשרד החינוך עוסקים בפגיעות מקוונות, כלומר, איפה שלא מסתכלים, רואים שהדבר הזה, הנדבך של פגיעות ברשת הולך וצובר תאוצה וכמו שאנחנו רואים, לצערי ביותר מידי סיטואציות, הרשויות גוררות רגליים מאחור. אני אתחיל במערכת החינוך, דובר, אבל כן חשוב לי להתמקד בשני נושאים, אחד הנושא של העלאת המודעות, קודם כל, בכלל ההבנה, שמה שקורה זה אסור, שזו פגיעה, שזה ניצול, שאם אני אשלח את התמונה הזאת, אי אפשר לדעת מתי ואיפה היא תצוץ.

הדבר השני, זה מתן כלים למורים, לאנשי ונשות חינוך. לזהות פגיעה ולדעת לתת מענה מותאם, לא מאשים, לא מצמצם ודבר שלישי, כל זה בתוך הנדבך של חינוך, זה לתת כתובת למי אפשר לפנות, כתובת לסיוע, 105, רווחה, מוקדים שיכולים - - -

אני חושבת שבאופן כללי, חסר פה קמפיין מאוד מאוד רציני, כדי שאנשים יבינו וידעו, ש-105 קיים, כי אתם באמת עושים עבודה מופלאה, צריך שהציבור יידע שאתם קיימים.

בהחלט, דבר נוסף, זה כל הנושא של חיקוק עבירת הגרומינג, יש נדבכים שלמים של ההתקדמות לביצוע עבירה, שהם לא מחוקקים ולא מופללים, בכלל כל יצירת הקשר של אדם מאוד מבוגר, שמחפש קורבנות, בתוך מרחבים, שהוא לא אמור להימצא בהם, שמתחיל התכתבויות שהוא לא יודע לספק להם הסבר, זו לא עבירה פלילית היום. לצערי, במערכות אכיפת החוק, לא רואות עיין בעיין איתנו בצורך לחוקק את העבירה הזו של הגרומינג. דבר נוסף זה המרחב של האכיפה, אין מספיק אכיפה, בין אם במקצוע ואופן החקירה ובין אם בהתייחסות לנפגע עבירה, נפגעת העבירה שמגיעים להתלונן, שכבר הושיטו יד והגיעו להתלונן על עבירה מן הסוג הזה, יש המון המון האשמת קורבן, שכרוכה בטיפול בתלונה הזו, אני מצטטת ממש ככה ממקרים שאני מלווה: מעניין הוא לא נראה מהבחורים שעושים את זה, אל תדאגי הזמן מעביר את זה, פעם הבאה אל תצטלמי. זה ציטוטים של פונות שאני עצמי מלווה ואני מכירה את היחס הזה.

כל הנושא של הסרת תכנים, אותה הצעת חוק שמקדם השר, האפשרות לבקש לעצור את הפגיעה האינסופית הזו, שהיא מייחדת את הסוג הזה של עבירה והיעדר אכיפה ואני אומרת את זה, אפס אכיפה של הפרות של איסורי פרסום, של נפגעי עבירה - אפרופו מה שעכשיו היועצת המשפטית – אפס אכיפה של הפרות של איסורי פרסום, מכל הסוגים. אני עצמי הגשתי שתי תלונות במשטרה, סביב פרסומים פוגעניים וחושפניים, בניגוד לחוק, על אותה נפגעת, קטינה, מפרשת האונס המפורסמת באילת ולמיטב ידיעתי, לא נעשה עם זה דבר וחשוב מאוד לשים זרקור גם על זה. אני אשמח לתת עוד, נמצאת איתי מיקה נטוביץ מנצור, מנהלת הסיוע המקוון שלנו, במרכזי הסיוע, שהיא בעצם מהשטח, אני אשמח אם היא ככה תוסיף עוד מספר דברים.

היי, תודה, אני אעשה את זה קצר. אנחנו במרכזי סיוע, נמצאות איפה שהנוער נמצא, ככה אנחנו מדברים הרבה היום, על מרחב הלא בטוח הזה ברשת וחשוב שתדעו שיש שם גם מרחבים בטוחים. יש לנו אתר, שנקרא "קולמילה" ומידי שנה, אנחנו מדברים עם אלפי בני נוער וצעירים, שעוברים פגיעה מינית, או עברו פגיעה מינית ומוצאים אותנו כתובת לקצת שיתוף, לאיזשהו שותפות סוד לפעמים וכמובן הלאה, אם זה לספר ביחד להורים, ללוות אותם למרכזי ההגנה ובכל דבר שהם ירצו, כדי לקבל טיפול. אנחנו רואות באופן ברור, שאנחנו נוגעות בקצה הקרחון, של הסיפור של פגיעות ברשת.

והבאתי עדות קצרה, של נערה שכותבת לנו, אני ככה מטשטשת את הזהות וגם בהתייחס למה שאמרתם, יש פה היום קטינים ככה בדיון, אז אני אקריא רק חלק ממנו, כדי שנבין מה נערה מרגישה, תוך כדי ואחרי פגיעה ברשת והיא כותבת ככה: "עשיתי טעות, שמחתי על מישהו, עבדו עליי, עשו לי מניפולציות, גרמו לי לעשות דברים שאני לא רוצה וזה אשמתי, בסדר, אבל למה זה לא עובר? זה אשמתי, כי אני סמכתי עליו, אני עשיתי, אני שלחתי לו מה שהוא ביקש, כל יום, מתי שהוא רוצה, במשך שלושה חודשים וזה היה נורא, כל שנייה וכל רגע, סבלתי וכאב לי, אבל פחדתי לאבד את מה שחשבתי שנוצר ביננו, חשבתי שהוא בן 16 ובסוף התברר שהוא בן 42, למה מישהו יכול להיות כל-כך מרושע ומגעיל, מה חסר לו בחיים, למה הוא היה צריך לעשות את זה, למה הוא שיקר לי, למה אני סובלת ממנו, אני כבר ילדה גדולה, אני בת 15, אני לא הייתי אמורה ליפול לזה, לא הייתי אמורה לעשות את מה שהוא ביקש".

ואז היא כותבת לנו דבר מדהים: "כשמישהי עוברת תקיפה פיזית, היא יכולה לתאר ולחוש, אבל כשעוברים דבר כזה ברשת, מסתכלים עלייך מהצד ואומרים, אפשר לחשוב, מה כבר קרה, הוא לא נגע בה, היא יכלה לעצור את זה בכל רגע, למה היא כבר לא אוכלת? למה הציונים יורדים? הם לא מבינים, את נשארת להתמודד לבד עם המצב ואף אחד לא רואה, אנשים לא מבינים שזה משפיע עליי, נכון, אמרתי למשטרה ונתתי עדות ומצאו אותו, אבל זה לא אומר שזה נגמר" ואנחנו רואות כאן, בעצם את כל ההשלכות שיש על טראומה מינית פיזית, מתקיימות, אם לא באותה מידה, אפילו יותר גם, כשיש את הפגיעה, כאשר היא מתבצעת בצורה הווירטואלית. תודה.

תודה רבה. אנחנו יודעים שגם פגיעה ווירטואלית יכולה גם להגיע שוב גם לפגיעה פיזית, ראינו וחזינו אגב, לא רק מהיום, אני זוכרת עוד מלפני כמה שנים, פרשיות שלמות שהתפוצצו, תחקירים שניסו לעשות, בערוצים כאלה ואחרים ואנחנו יודעים שזה עלול להסתכם באמת בעניין של בסוף פגיעה זה איך הבנאדם חווה את הפגיעה וצריך אני חושבת להסביר בעיקר לבני נוער, שאם אתה מרגיש לא נוח, אם את, או אתה, מרגישים לא נוח, סימן שמשהו לא בסדר.

הם הרבה פעמים לא יודעים בכלל להגיד ולהבין, מה הם עוברים.

נכון. חלק מהכלים שצריך לתת. תודה רבה. יש לנו את הזום? עוד לא. אנחנו נעבור לאיתמר. שלום איתמר, שלום רחל, בבקשה שבו. אנחנו נשמח לשמוע אותך איתמר, קודם כל תודה רבה, הגעת עד לירושלים ושהגעת אלינו לכנסת ושאתה מסכים לחשוף את הסיפור שלך ושאתה עושה את זה, באמת, כדי לעזור לילדים אחרים ואנחנו מאוד נשמח, אתה גיבור גדול שאתה כאן. תודה רבה. בבקשה.

אני איתמר, עברתי חרם קשה, עם אלימות מאוד קשה, כל יום בבית ספר התחננתי שלא יעשו לי דבר רע, כי כל יום הוא היה יום יותר קשה בחיים שלי. הרגשתי שאני לא קשור לעולם הזה, הרגשתי שאין לי מקום בעולם הזה, הרגשתי כאילו שגם אני לפעמים כועס על אמא שלי, שיש לי צמרמורת להגיד את זה, כי היא שולחת אותי לבית ספר יום יום, אבל אני עכשיו ממש לא כועס עליה, כי אני יודע שהיא לא עשתה את זה בכוונה, כי היא לא ידעה את מה שאני עובר בהתחלה, אז עכשיו אני מבקש סליחה שכעסתי עליה ועכשיו אני הרבה יותר טוב.

אני עברתי לבית ספר חדש, ועכשיו אני מתעסק בדברים הטובים, אבל עדיין יש לי המון המון דברים רעים, יש לי התקפי חרדה, יש לי המון דברים שלדעתי הם לא צריכים להיות לילדים, לא משנה באיזה גיל הם, הם לא צריכים להיות לילדים וגם לא לשום בנאדם, אז אני רוצה לשנות את זה, זה מה שאני רוצה, אם אני לא אצליח לשנות את זה בעולם, אז לפחות בישראל טיפונת, אני רוצה כמה שיותר להפיץ את זה, בשביל שזה ייגמר, אם זה ייקח לי זמן, אני יודע שזה ייקח לי זמן, אבל אני עדיין לא מוותר ואני מאוד רוצה שכל הילדים בבתי הספר, ילמדו הרבה על זה ושזה לא נעים ושפשוט שהנושא הזה, באמת יעבור כבר, עם החרם הזה, כי יש ילדים שבאמת, הם בגילאים קטנים ויש ילדים שפשוט החליטו ללכת, אז זה לא דבר שילדים צריכים לעשות, ממש לא. ילדים הגיעו למצב שהם זהו, לא פה, אז אני לא רוצה שזה ייקרה יותר, כי אני שמעתי הרבה סיפורים שילדים הלכו והיה לי צמרמורת ואני כעסתי גם ואני לא רוצה שזה יחזור. זהו.

תודה, איתמר, בן כמה אתה?

אני בן עשר וחצי.

וכשבעצם חווית את זה בבית הספר הקודם, קודם כל, איך המעבר לבית ספר חדש? איך זה עובר בכיתה חדשה? איך זה מרגיש לעבור בית ספר? האם מדובר בילדים שהם אלה שפגעו בך, או עשו את החרם?

את האמת, שהמעבר לבית ספר חדש, אני בפעם הראשונה, קצת פחדתי, כי אני פחדתי שזה יחזור אליי עוד פעם, אבל עכשיו באתי ביום הראשון, לא הייתי בכלל לא הייתי, ממש הייתי שלילי ביום הזה, הייתי ממש שלילי, אמרתי יעשו עליי, יעשו עליי עוד פעם אני יודע ובאתי באמת לבית הספר הזה וכולם קיבלו אותי בצורה שלא חלמתי שיקבלו אותי, באמת, אני הייתי בשוק, אני גם פחדתי מההתנהגות, אף פעם לא היה לי התנהגות כזו מילדים, אז אני מאוד שמח שהיה לי את ההזדמנות הזאת לעבור לבית הספר הזה.

כמה זמן אתה בבית הספר החדש?

עוד מעט שנה.

ויותר טוב שם?

הרבה יותר טוב.

קודם כל זה נהדר לשמוע. הילדים שפגעו בך, עדיין בבית הספר הקודם?

את האמת שכן, גם הם פעם בחרם הם היו מוסיפים אותי לקבוצות ווטסאפ, מקללים אותי ומסירים אותי וזה בדיוק.

זה עדיין.

זה עדיין, כן.

מבית הספר הקודם?

כן, הם מוסיפים אותי לקבוצות ווטסאפ, מקללים, מסירים, אני ישר אומר לאמא, היא מטפלת בזה. פעם אחת, ממש, מחוץ לבית הספר, בשעות הצהריים, הלכנו הכיתה שלנו נפגשת בגן שעשועים, ליד הבית הספר ואנחנו משחקים וראיתי שם שתי תלמידות מבית הספר הישן, מהכיתה שלי ואני לא הייתי מעוניין לדבר איתן, כי אני לא מעוניין לדבר עם אף אחד ואני לא מעוניין לראות שם אף אחד והן פשוט, כאילו התחילו לומר לי, כל הכיתה מקללת אותך, קורה שם בעיות, לאחד מהילדים בכיתה יש סכין והוא איים על ילדים ויש שם הטרדות ואני אומר מה זה קשור אליי, מה אני יכול לעשות עם זה וחוץ מזה, כאילו, הם אומרים לי, שאם אתה תריב אתו, אז הוא יכול לאיים עלייך עם סכין.

ואני ביום הזה, אמא שלי הייתה עם סבתא שלי זכרונה לברכה, בכלל, אצל דודה שלי וביום הזה אמרו לי שיש לו סכין, למישהו שמה, אני התחלתי להילחץ, אני באתי לגן שעשועים שמח, אמרו לי זה, אני ישר התקשרתי לאמא ולא גיליתי לה, אחרי זה אמרתי לה והתחלתי לומר, אני לא הולך לגן שעשועים ובאמת, עד היום אני לא הולך לגן שעשועים, אבל היום אני מבין שעשיתי שטות שלא הלכתי לגן שעשועים, כי אף אחד לא יכול לעבור אותי ואף אחד לא יכול להוציא עליי סכין, גם אם הוא רוצה, אם הוא יוציא עליי סכין, יש אני, יש לי את הזכות גם להרחיק אותו ממני וגם לא לאיים, אבל כן, אני יכול להשתמש בהגנה עצמית וגם יש לי טלפון עליי, אז אני תמיד יכול להתקשר למשטרה ולאמא שלי ואם אני רואה מישהו שם אני יכול להתרחק, אז למדתי היום שהכול בסדר ואני יכול ללכת לגן שעשועים בטוח.

איתמר, קודם כל, אתה מאוד אמיץ.

תודה.

ואתה גיבור גדול ואתה גיבור בסיפור הזה. לא הילדים האחרים, זה מאוד מאוד חשוב שיהיה לך ברור מי הבסדר כאן.

כן.

לפעמים זה עלול להיטשטש. יש לי שאלה, לאמא רחל. את ידעת על 105? פניתם ל-105?

לא. לא ידעתי שיש דבר כזה, אבל ברשותכם, אני רוצה קודם כל לעשות משהו, אתה אמרת שאתה כעסת על אמא ואני מבינה את זה ואני רוצה לבקש ממך סליחה, סליחה על כל אותם ימים שהערתי אותך ולקחתי אותך לבית הספר, בידיעה מוחלטת שאתה דחוי ואתה שקוף, אבל הייתי צריכה להתפרנס, כדי שלך יהיו חיים יותר טובים, אז אני ממש מבקשת ממך סליחה.

אני רוצה שתבינו, אני יודעת שאתם אנשים עם השפעה, אני מבקשת ממכם, תנסו לתאר, לא בתור בעלי השפעה, בתור הורים לילדים, איך זה לחיות עם רגשות אשם, של רק יום אחד, של להעיר ילד ולקחת אותו למקום, שהוא צריך להילחם וגם להיות, שתבינו שזה מצלק משפחה שלמה, זה הורס משפחות, כי שומעים תמיד את הסיפור של הילד, אני באופן אישי, פוטרתי ממקום עבודתי, בצדק, כי הייתי צריכה להיות זמינה לו. זהו. סליחה. הייתי צריכה לבקש ממך סליחה ואתה הילד הכי גיבור שאני מכירה, אני מקנא בך, הלוואי והייתי גיבורה שהייתי ילדה.

רחל, מרגע שבעצם זיהיתם ואיתמר חלק איתך, מה היה סדר הפעולות? מה עשיתם? למי דיווחתם? מה הייתה הענות? מה הייתה הענות המערכות, איך טיפלו? מה היה שם?

אז ניסינו כל דרך אפשרית.

פנית למנהלת? למורה?

פניתי למנהלת, פניתי למחנכת, פניתי להורים, פניתי בדרך יפה, פניתי בדרך לא כל-כך יפה, פניתי בדרך שקטה ופניתי בדרך פרובוקטיבית, כי כבר כלו כל הקיצים ושהיה איזשהו אירוע מכונן, אירוע קצת קשה, מאוד קשה, אני לא אפרט אותו כאן. פה החלטתי שאני מעדיפה ילד חיי בבית ומצידי שלא ייקרא ולא יכתוב, אבל שיהיה לי בבית, במיוחד אחרי שעברתי שבע שנים של הפריות, כדי שיהיה לי דבר כזה מוצלח, כן, לגמרי והחלטתי שאני משאירה אותו בבית. המענה שקיבלתי זה, שאני אמא פרובוקטיבית, שאני - - -

מבית הספר?

גם ואז את יודעת, כול העניין הוא הרשתות החברתיות, אז זה מתחיל שם וזה נוצר איזשהו, זה כמו כדור שלג, זה לא קל להתמודד עם הילד שמציקים לו, כי לא רוצים להתמודד עם משהו שהוא קשה, אז מעדיפים לברוח ולהטיח את האשמה לכיוון שלנו, אז שזה כבר הגיע למצבים, שהם ראו את זה פיזית, של התקפי חרדה ו - - -

צילומי מסך.

יש צילומי מסך, יש גם יותר, אני לא אפרט כאן, יש יותר, אני בשמחה אשב איתכם ואז כאילו, את כבר מגיעה למצבים שאת לא יכולה, הוכחתי אותם מול כל מיני וועדות, מהפיקוח בעירייה, שם כן שינסו מותניים ומייד, כן, ניסו לעזור לי ועזרו לי, האמת, רק משם באה הישועה. מהעירייה כן, מי שהתערב - - -

וגם מהעירייה אף אחד לא הפנה אותכם ל-105?

יכול להיות שנאמר, אבל לא, אף אחד, אני לא יודעת מה זה.

105, זה בדיוק פגיעה ברשתות, בדיוק הגורם שמטפל בפגיעה ברשתות ובקבוצות, זה הגורם. זה המקום לפנות אליו.

קודם כל, חשוב שתדעי, גם להבא, ש-105 אפשר לצלצל 24/7 ותקבלו מענה ותקבלו טיפול ותקבלו תמיכה, ככול שצריך, זה גוף שבאמת, כמו שנאמר פה, זאת המטרה שלנו, להגן על ילדים שנפגעים ברשת וכל אחד יכול להתקשר, גם אם לא הוא הנפגע, אלא הוא ראה פגיעה במישהו אחר, אפילו מישהו שהוא לא מכיר אותו ויש מעטפת של טיפול ועזרה ומשרד החינוך הוא חלק מהמטה הלאומי, אז גם לך וגם לכל מי שתוכלי להעביר הלאה וגם דרך הוועדה הזאת, אנחנו עושים הכול, כדי שכולם יידעו עלינו ויש עוד הרבה מה לעשות ובהמשך לדברים, קודם כל, כל הכבוד לך.

תודה.

באמת, אני חושבת שפה אתה כבשת את כולנו ואני מאחלת לך שיהיה לך תמיד רק טוב, בכל מקום שתהיה בו ותדע שיש כתובת לפנייה אם צריך, אבל אני רוצה להגיד שמהנתונים שעולים מ-105 ועד היום מהקמת המוקד ב-6.2.2018 ועד היום, טיפלנו ב-למעלה מ- 33 אלף אירועי פגיעה בקטינים ברשת. 70 אחוז מהפוגעים בקטינים, הם קטינים בעצמם וגיל 13 הוא גיל משמעותי, שבו יש הרבה מאוד נפגעים והרבה מאוד פוגעים, אתה אפילו צעיר הרבה יותר וזאת העבודה האמיתית שצריך לעשות, בכל ההיבטים, בהסברה בחינוך, במניעה, שימו בצד ובסוף את האכיפה, יש גם אירועים שהם אירועים אזרחיים, הם לא עוברים את הרף הפלילי וגם בזה אנחנו וכל מי שנמצא פה בארגונים שנמצאים כולם מטפלים, אבל 70 אחוז מהפוגעים בקטינים, הם החברים שלהם.

איתמר, אתה רצית להוסיף משהו.

כן, רציתי להוסיף שבאמת, עשינו, ניסינו להגיד לכל מי שיכלנו, הגענו כבר עד למנהל מבית הספר, לכולם הגענו ובוודאי שהם אמרו שהם יטפלו בזה ואני באופן אישי הרגשתי שהם לא טיפלו בזה, יכול להיות שהם עשו משהו, אבל אני באופן אישי, לא הרגשתי שהם עשו משהו, כן, הרגשתי פעם אחת שהם עשו משהו באחד הזומים, הם עשו פעילות והם כיוונו את התלמידים, להגיד עליי, פעילות להגיד דברים טובים על הכיתה, לא אמרו עליי משהו אחד טוב. אחרי זה אמא שלי, כמו שהיא אמרה, החליטה לא לשלוח אותי לבית הספר, הלכתי לישון, ממש היה לי קשה לישון בלילה, הייתי חולם על הרבה הרבה דברים רעים, יש לי עדיין את החלומות האלה, אני סובל מהתקפי חרדה וזהו.

מי שכן עזר לנו, זה משפחת סיירת החרם, הצינור עם גיא לרר, ועם הצינור שנכנסנו והוא היה הכי חשוך, וכמה אור קיבלנו וזה באמת באמת משפחה, אני חייבת לציין את זה, זה לא איזשהו פרומו, זה קבוצת ילדים אמיצים שאין לתאר, אופק ראשון, אתם בטח כולכם נחשפת לסיפור שלה, ביחד עם איתמר וכל סיירת החרם, מספרים על המאבק שלהם.

המאבק שלי אישית, זה להפסיק את זה וזהו, זה מה שאני רוצה שילדים ילמדו שזה דבר הכי נורא שיש בחיים האלה ובאמת אחרי החרם, מה שנשאר, שלושה האנשים הכי חשובים שיש לי בחיים, זה אבא שלי, אמא שלי וסבתא שלי זיכרונה לברכה ואני טיפלתי בה במשך שלושה חודשים, בחופש הגדול, עברתי לבית ספר בסוף כיתה ד', אז היה לנו חופש גדול והיא הייתה חולה מאוד, היה לה מחלה מאוד קשה והיה לי זכות לטפל בה והיה לי זכות, באמת, לעשות את כל מה שצריך ובאמת, אני הרגשתי, זה היה חופש גדול מאוד מעייף ומאוד מתיש, אבל אני אחרי זה אמרתי, שזה החופש הגדול הכי כיף שהיה לי, כי אני הספקתי לטפל בסבתא שלי ואני, באמת, על כל מה שהיא עשתה לי, כי שהיא הייתה חייה, אז היא עשתה רק, היא התעסקה בלהביא דברים טובים רק לאחרים, לא לעצמה, היא לא הייתה מתעסקת בעצמה, היא רק הייתה מתעסקת באחרים.

פעם היא הגיעה לבית הספר של איתמר.

בדיוק, פעם היא הגיעה לבית הספר עם מגש של סופגניות.

ומתנות ושכנעה ילדים.

ומתנות ואמרה מי שיהיה חבר של הנכד שלי, אני אתן לו מתנה, באמת, היא הייתה בנאדם מיוחד, שלא הרבה זוכים להכיר בחיים, יש הרבה בני אדם מיוחדים ושגם לא כל אחד זוכה להכיר, אבל באמת, אני זכיתי להכיר את הבנאדם הזה ואני הרגשתי שהיא החיים שלי בעצם, הנשמה שלי ועכשיו אני מרגיש שהוא נותן לי רק טוב בבית הספר כמובן.

יש אור בקצה המנהרה, הבית ספר החדש של איתמר, לא חשבתי שיש כזה דבר. אני יכולה להגיד את השם שלו?

של בית הספר? בוודאי.

קיבלו אותנו בזרועות פתוחות, מורה - - -

הם ידעו? כלומר, הם עודכנו, על המצב ידעו, איך לטפל בזה משם?

הסיפור של איתמר נחשף בצינור, אמרתי במסגרת "סיירת החרם", אבל זה לא משנה, כי הכיתה, ההורים, הרגשתי שזה אותנטי, הרגשתי שזה אמיתי, המורה, שפתאום איתמר לא שקוף, קוראים לה חגית מורדוך והיא פשוט אישה, אם יש קסמים ואם יש מלאכים, אז היא אחת מהן, המנהלת אלכסנדרה, בבית ספר מצפה ברנע, באשקלון, באמת גאווה, לאיתמר ישן בשקט ללילה שלם ואיתמר קם לבית הספר בשמחה ומבקש ללכת לבית הספר.

תראו כמה אנשי חינוך זה דבר, שיודעים להכיל את האירוע ולטפל בו כראוי, תראו את ההבדל שזה עושה.

וגם בחרם, אמא שלי לא קשור אליי, לא ישנה בשקט, בגלל שההורים גם, ההורים גם התנהגו אליה לא יפה ואני הרגשתי שההורים החרימו אותה, החרימו אותה, שלחו לה הודעות.

אתם רוצים שאני אספר לכם סיטואציה?

תודה, אבל רחל, יש לנו עוד אנשים שצריכים לדבר וזמננו מאוד מאוד מוגבל, לצערנו הרב. אני חייבת להודות, איתמר, דיברת על סבתא שלך, אין לי ספק שהיא גאה בך, כי אתה ילד מדהים וחשוב לי באופן אישי, להגיד לך שהעולם הוא מקום טוב ויש אנשים טובים.

ויש אנשים רעים.

ויש אנשים רעים, צריך לאט לאט ועם החיים לומדים, לברוח מהרעים ולצמד אל הטובים, אתה ילד מדהים ואתה ילד חכם ואני יודעת שאתה, אמא שלך זכתה בך, סבתא שלך זכתה בך וגם הוועדה הזו זכתה בך שבאת והצגת את הסיפור הזה באומץ.

תודה שנתתם לי זכות.

זה הוועדה שלך, זה זכויות הילד פה. תודה, תודה רבה, רחל תודה רבה על החשיפה והסיפור, יש גם נציגי משרד החינוך השם שמעו גם את הלא טוב מבית הספר הקודם וגם את הטוב מבית הספר החדש.

תודה, תעשו דברים טובים למען הילדים.

תודה, דאשה, כן בבקשה.

קודם כל תודה, הכול התחיל שהייתי בת שמונה, לאחותי היה חבר, כעבור שש שנים הם נפרדו וברגע שהם נפרדו, הייתי קטינה וחבר הזה, האקס הזה שלה התחיל לקחת תמונות שלי מגיל 14 ומגיל 15 ולהדביק את זה לתכנים פורנוגרפיים ולהפיץ את זה ברשת, לעלות את זה ולתייג את זה לפייסבוק שלי, כשהייתי בתיכון. מילדה מלאת שמחת חיים ומלאה ב - - - (השיחה נותקה)

איילת יש אפשרות להתקשר לדאשה ולהסביר לה שאנחנו מתנצלים מעומק הלב. מישל וינר גם נמצאת בזום? אני מבינה שיש לנו בעיה בזום, אצלנו באופן כללי.

הכול נפל, כל הזום, אבל מה שאני רוצה לעשות, זה לשים אותך על הרמקול, אז אני פשוט אשים אותה על רמקול ונשמע אותה ביחד. דאשה, אני שמה אותך ליד הרמקול, כולם מקשיבים לך, זה נקטע כשאמרת שבן הזוג של אחותך הפיץ תמונות ומה קרה לך בעקבות זה.

אוקי, אז הוא התחיל להפיץ את התמונות האלה, כשהייתי קטינה והייתי צריכה, הוא היה מעלה את זה לפייסבוק, הוא היה מעלה את זה ומתייג אותי ואת אחותי והייתי צריכה להישאר ערה כל הלילה בעצם ולשמור על זה שאנשים שאני מכירה, ילדים מהשכבה שלי, מהכיתה שלי, לא יראו את זה ולא יחשבו עליי דברים נוראיים, שאני באמת עשיתי דבר שכזה והצטלמתי בצורה כזאת. זה ממש ממש קשה, אני הפסקתי לצאת מהחדר, ניתקתי קשר מכל האנשים, מבית הספר ומכל החברים שלי, פשוט רציתי להתמקד רק בזה ואני עד היום חווה חרדות, אני עד היום עוד מנסה לבנות את עצמי מחדש אחרי זה, כי זה מאוד מאוד קשה לסמוך על אנשים, אחרי שבנאדם שהוא היה כמו אח גדול בשבילי ושאני מכירה אותו מגיל שמונה, עושה לי דבר כזה, זה פגיעה קשה מאוד באמון ועד היום אני יוצאת לא יוצאת מזה, לא סיימתי בגרויות, בגלל זה, הפסקתי ללמוד. כן.

איך המשפחה הגיבה? איך הסביבה הגיבה?

אז המשפחה שלי לא ידעה, אני ואחותי התמודדנו עם זה בסוד, כי התביישנו, התביישנו מאוד וזו הייתה חוויה מאוד לא נעימה והמשפחה עכשיו גילתה, האקס של אחותי בעצם, שלח בקבוצת צ'ט לכל הדודים ולאבא שלי, לכל קרובי המשפחה, את התכנים הפרובוקטיביים האלה והלא אמיתיים האלה וברגע שהוא עשה את זה, בעצם, הוא נתן לנו את הפוש הזה להיחשף וללכת עם זה הלאה ולחשוף את הסיפור שלנו החוצה, בלי בושה.

לפני כמה שנים זה קרה?

זה קרה לפני שהייתי בת 17, היום אני בת 26, אז אני מתמודדת עם זה כבר כמה שנים.

הבנתי, 105 לא היה קיים אז.

17, לא, את הפעילות שלנו, ההחלטות ממשלה עברו בינואר ובספטמבר 16 והתחלנו לעבוד בפברואר 18, גם בעצימות נמוכה, ההשקה לציבור הייתה בנובמבר 2018.

דאשה, מתי החלטת שאת בעצם פונה, או מתחילה לפעול בנושא הזה? מתי חל השינוי הזה, של לפרוץ את מחסום הבושה?

ברגע שזה קרה, כשהייתי פחות מגיל 17, הלכתי ישר למשטרה ורציתי לעשות עם זה משהו, רציתי להכניס אותו לכלא ואת מי שעשה את זה, אבל הייתי אז ילדה וזה מאוד השפיע עליי ונסגרתי בעצמי והדחקתי את זה, ופשוט אפילו ברחתי לחו"ל אחרי שסיימתי בית ספר.

ועכשיו בגלל שהוא בעצם, שלח את הסרטונים האלה לאבא שלי ולכל קרובי המשפחה בפייסבוק, ממש לאחרונה, אז לקחתי את עצמי בידיים ואמרתי, די מספיק, אני הולכת לקחת את זה ברצינות ולתת לו לשלם על מעשיו, מה שנקרא, לתת לקארמה לעשות את שלה וזהו, עכשיו אני אפעל בכל הכוח ואני אעשה כל דבר, בשביל להוציא את האמת החוצה ובשביל לגרום לאנשים אחרים, לא להיות עם זה לבד, כי הרבה מאוד ילדים שעוברים את זה, לא מספרים להורים ולא מספרים לחברים וזה לא בושה, תספרו, תצאו עם זה החוצה, אתם הקורבן פה.

תודה רבה דאשה, תודה רבה שהסכמת להיחשף מולנו ותודה שאת מספרת את הסיפור שלך, כדי שאנחנו פה בוועדה נוכל גם להפיק לקחים וגם לייצר מציאות שהיא אחרת. הרבה מאוד פעמים הצפה של נושאים, היא כבר חלק מפתרון הבעיה. אז תודה רבה לך.

תודה רבה, אני מאוד מעריכה את זה.

תודה וסליחה על כל התקלות בדרך.

זה מכבד את המטרה.

אני חייבת לומר משהו בנימה אישית. כשמדובר על נשים, על בנות, על כל אדם, אבל יש איזשהו מיתוג שאני חושבת שרוב הנשים פה הזדהו איתי, מיתוג נשי, אף אחת לא לגמרי נהנית ממיתוג נשי, יש משהו בפגיעה מינית פיזית, או ברשת, הם אומרים רגע, רגע, רגע, מה זה אומר, שאני קורבן, מה זה אומר עליי, עשו לי את זה, מה המשמעות של זה והרבה מאוד נשים ובנות וילדות בוחרות לא להציף, כי זה אומר משהו עליהם, בעיקר ברשת, כי אם אני מציפה, אז אולי היום רק חלק קטן רואה את זה, אבל אם אני אציף את זה, אז כל בית הספר יידבר על זה, גם מי שלא ראה, אז כל מי שפגש אותי, פתאום ייחשף לזה, או גם המשפחה שלי, שלא נחשפה לזה עד היום ואם אני מציפה את זה, אז אולי כולם יידעו ואני לא רוצה.

זאת אומרת, יש כאן איזשהו סוג של מעגל קסמים, שאני חושבת שהוא מאוד חריף והרשתות החברתיות, הן אלה שמייצרות אותו וזה סוג של איזשהו מעגל שאנחנו חייבים גם בחקיקה, לשבור את הראש ולראות איך אנחנו וגם בחברה, גם ברמה החברתית, איך אנחנו מפסיקים את מעגל הקסמים הזה. בבקשה.

אם אני יכולה להתייחס לנקודה הזאת, אחד הדברים היפים שאנחנו רואים ברשת, זה שיש גם אזורים, פורומים באזורים שאפשר להיחשף שם, זאת אומרת, שמאפשרים אנונימיות ואנחנו רואים שילדים ובני נוער מדברים שם על המצוקות שלהם ועל הפגיעות שלהם, בלי להזדהות והם מקבלים תמיכה, הם מקבלים תמיכה מבני נוער אחרים שמחזקים אותם, שמעודדים אותם, אם זה בעניינים של – דיברנו על מצוקה נפשית עד כדי אובדנות –בני נוער וילדים מעלים תכנים, של אני רוצה לסיים את החיים ותתנו לי עצות איך לסיים את החיים ואז אומרים לו, או לה, לפנות לעזרה.

אותו דבר בקטע של פגיעות מיניות, זאת אומרת, קודם כל צריך לזכור שאנשים פוגעים באנשים, ילדים פוגעים בילדים ואנשים פוגעים באנשים וברשת יש, כמו שהיא מאפשרת, בגלל הסגולות הייחודיות שלה, שהוצגו כאן במחקר, בסקירה של הממ"מ, את החשיפה ואת התאוצה ואת ההיקף, היא גם מאפשרת לפרוק, גם באופן אנונימי וגם לקבל הרבה מאוד תמיכה ואנחנו תמיד צריכים לזכור – דיברת על האור בקצה המנהרה – שברשת יש גם את הדארק-נט, אבל גם את האזורים המוארים.

אני חייבת להודות ולציין, כי אני גיליתי על זה – אמנם אני מכירה היטב את משרד המשפטים – אבל באמת נחשפתי לזה, יחסית רק לאחרונה, שבעצם קמה הוועדה הציבורית הראשונה הייתה משר המשפטים, שמי שאחראי עליה הוא מנכ"ל משרד המשפטים, ערן דוידי, וועדה ציבורית שבאה לבחון ממש את כל הסכנות ברשת, כדי שנוכל לדעת איזה חוקים אפשר לחוקק, כי כמו שאמרנו, זה נורא מורכב, זה לא כזה פשוט כמו שזה נראה, תיקון עוולות הרבה יותר בעיתיות. בבקשה, רק שם ותפקיד לפרוטוקול.

צוהריים טובים, שמי אורנה היילינגר, אני מאגוד נטיקה הישראלי ואני אבקש להגיד כמה דברים. ראשית, אחד הדברים שבעיניי חסרים וזה עלה מאיתמר הגיבור, זה שמערכת החינוך - אני טוענת את זה, למרות חברותיי ממערכת החינוך – לא מטפלת בסוגייה הזו, אם פרח הוראה יוצא היום ב-2021-22 הוכשר ומקבל תעודת הוראה, בלי לקבל קורס לזהות השפעה של חרם על ילד, עכשיו אני חושבת ש -105 עושים - - -

זיהוי פגיעה על כל גווניה.

קורס חובה, בעיניי נתחיל עם משרד החינוך, אבל זה העובדים סוציאליים, זה פסיכולוגים, זה כל אלה חייבים לקבל את הקורס הזה, כמנדטורי שבלעדיו לא מוסמכים, זה אחד. שתיים, 105 עושה עבודת קודש 24/7 יחד עם זה הוא לא חזות הכול, קורים הרבה מאד דברים שצריכים להיפתר במעמד שזה קורה, לא להתגלגל לפתחו של 105, זה צריך להיות באמת מה שנקרא דרג ב'.

מניעה, זיהוי וטיפול. זה אותו צינור.

לגמרי, לחלוטין.

להיפגע מפגיעה כלשהי הרבה יותר גבוהה מאשר מחנק, לצורך העניין, למרות שזה גם חשוב, אנחנו לא מזלזלים בעזרה ראשונה.

דבר נוסף שחשוב לומר, הפרסומים, בכלל ואני חושבת שגם של מערכת החינוך בפרט, הם מדברים על מניעה ברמה של, אל תצטלמי, אל תעשי, אל - - -

אל תלבשי מיני.

תודה. זה בדיוק זה ולא מדבר אל הפוגע, תדע לך – אתה פוגע, תדע זו עבריינות, עכשיו, נדבך נוסף, איתמר הגיבור ואני אגיד את זה עוד הפעם, זה ילד בן 10, זה קרה שהוא היה בן 8 בן 9, זה לא הילדים, זה ההורים, הוא אמר את זה, אנחנו לא יכולים לסלוח למבוגרים האחראיים באירוע כזה, זאת אומרת, אנחנו כל הזמן טוחנים את הראש לילדים והמבוגרים האחראיים לא באים לידי ביטוי בהיבט הזה.

נכון. נכון.

הם לפעמים מעצימים את הפגיעה.

לגמרי. כן.

תודה רבה, אני מבינה שעדיין אין לנו זום, אז אני פונה, גם זמננו הולך וקצר, איזה נציגי ממשלה יש לנו כאן בחדר? משרד החינוך. משרד החינוך במטה הלאומי ב-105. רציתי גם לשמוע את מועצת התלמידים, ברגע שיהיה לנו זום, שוב אני אומרת, זמננו קצר.

מועצת התלמידים פה.

אהה אז רגע, משרדי הממשלה תמתינו, מועצת התלמידים, בבקשה. נקודת המבט שלכם.

תודה רבה, אני מרטין, נציג מועצת התלמידים והנוער הארצי ובעצם אנחנו עובדים כל השנה על הנושא הזה, של אלימות מקוונת, לכן גם יזמנו את האירוע שיתקיים מאוחר יותר היום, בשיתוף חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי. יש לנו שבוע הבא וועדת נוער וקהילה שלנו, מובילה כנס לבני ובנות הנוער בנושא, כנס ארצי. הובלנו קבוצת ביקורת עם מבקר המדינה ויש לנו את פורום הנוער מ- 105, אנחנו בעצם עובדים הרבה על הנושא הזה ואנחנו רואים בזמן האחרון איזושהי עלייה נורא מדאיגה, בשיעור הפניות למוקד 105, עלייה של 65 אחוזים בתקופת הקורונה. יש לנו קרוב לשליש מבני הנוער, שנחשפו להשפלה, או חרם ושיעור דומה שנחשפו לאלימות בעלת אופי מיני. שמענו פה גם קודם את העדויות, באמת המצמררות ותמונה העל שקיבלנו, היא שהבעיה העיקרית היא שאין לבני הנוער, בעצם, את המוקד הזה, הם לא יודעים למי לפנות, הם מרגישים לבד.

מפרסמים לכם את זה, אני אתן לך דוגמא, כשאני הייתי ילדה אני לא יודעת אם זה קיים היום, בתאי שירותים היו מדביקים לנו על פגיעה מינית, ער"ן בדיוק. היה שניים והיה ערן. תמיד איזה מדבקה, או שתיים שהיו בתאי שירותים, אבל אני לא יודעת, אם זה עדיין קיים.

אנחנו הפקנו מדבקות כאלה על פגיעה ברשת, בדיוק באותה אוריינטציה של הפגיעות המיניות, "נפגעת ברשת" ולחייג ל-105.

יש איזה משהו שמבהיר לבני הנוער שהם יכולים לייצר פנייה אנונימית? אני חושבת שזה מה שהכי מפחיד לנוער, להיחשף.

אז הפנייה היא לא אנונימית, אבל חייבים להבין וקובי, אם אתה תרצה להתייחס לזה, רוצה רגע להתייחס לנושא של פנייה אנונימית? אוקי, כשמתקשרים ל-105, גם אם הילד שמתקשר, לא רוצה להזדהות, אנחנו מקבלים את הפנייה, מדברים אתו, מסבירים לו, בסופו של דבר, כדי לטפל באירוע הוא לא יכול להישאר אנונימי וגם בגלל שמגיעים למשטרה, בסופו של דבר, אם זה מקרה חירום, אז המשטרה יכולה וצריכה לעשות מה שהיא צריכה לעשות על פי חוק ולכן, אנחנו לא מפרסמים ולא יכולים לפרסם, שניתן לפנות אנונימית ל-105.

נאוה, יש לי שאלה, כמה ניתוקים אתם מקבלים?

אני לא יודעת להגיד לך.

אני כבר אומרת לך המון, אני אסביר לך גם למה. כל נפגע, כל נפגע, או נפגעת, עוד בדור הקודם של טלפונים הציבוריים, עוד בדור שלא היה ווטסאפים שאפשר להעביר, ילד, בן נוער, שחווה פגיעה, כל פגיעה, ברשת, פיזית, אלימות, אלימות מינית, סף הלחצים שהוא מרגיש שעוטף אותו, הוא בלתי נסבל, אין לו את הכלים, או את היכולת לבוא ולפנות לאיזשהו גורם לעזרה. וכשהוא כבר אוזר את האומץ, וזה לאזור אומץ, זה לא פשוט, והוא מרים את היד ככה רועדת - ואז הוא מבין שהפנייה שלו לא אנונימית והוא כבר עשה את הצעד הזה, את יודעת מה קורה ברגע הזה, לרוב, לכן אמרתי לך תבדקי את הניתוקים, בום, הוא מנתק, אין לו אומץ, הוא לא מסוגל.

חייבים לייצר פלטפורמה אנונימית, לא לטיפול, ברור שכדי שתוכלו לטפל בפועל, אותו נער, נערה, ילד, ילדה, יהיו חייבים בהמשך הדרך להיחשף, אבל כדי לייצר את הפלטפורמה הראשונית, את הכר הרך הזה, קודם כל תגיע, קודם כל בוא נפתח לך את הדלת, אחר כך כל השאר.

אני רוצה נורא לחזק מיכל את מה שאת אומרת, הפנייה האנונימית שאנחנו מאפשרות ברשת, למי שעברו פגיעה, בהחלט היא עוזרת לעזור את הסף הראשוני של הסוד, אני לא יכולה לספור את כמות המקרים שאנחנו אומרים, זה מקרה ל-105, תפנו ל-105 והשאלה הראשונה זה: זה אנונימי? אנחנו יודעות שזה לא, אנחנו אומרות תצטרכו להזדהות.

יש בינכם שיתוף פעולה גם?

אנחנו מעבירות את הפניות, אבל אני לא יכולה להעביר פנייה אנונימית, כי לא אין פרטים. אני יכולה לייעץ, או להציע לנער, או לנערה, לפנות למקום שאני יודעת שעושה פלאים, אבל יש מחסום שם, זה נכון, הם נעצרים בדרך כלל. מה שאנחנו עושות זה שאנחנו מנסות, כן לייצר אצלנו איזשהו קשר של אמון לטווח קצת יותר ארוך מרק שיחה חד-פעמית, שבמהלכו אולי זה שהארגון הלא ממסדי, שהוא אנחנו, יאפשר להם לבטוח ואז ביחד איתם להגיע אליכם ואת זה כבר עשינו, שזה פשוט שיחות טלפון יחד איתם, או דרך הליווי המשפטי שלנו.

יש בינכם אולי איזשהו שיתוף פעולה שאפשר לייצר?

אז יש שיתופי פעולה עם כולם, כולם מכירים אותנו, אנחנו משתפים פעולה עם ארגונים רבים מאוד, כולם יודעים עלינו, מגיעים לביקורים ב-105. אנחנו מבינים שלא יעזור כלום, אמרתי 33 אלף אירועים, אנחנו בתא הדיווח, ברור לי שמה שקורה בחוץ ובמספרים הרבה יותר גדולים, אנחנו יודעים שנושא של פגיעות מיניות הוא בתא הדיווח בכלל. אני רוצה להגיד שהנושא של פניות אנונימיות עלה, זה לא משהו שלא עלה, שלא דנו בו ואתם יודעים, אנחנו גוף ממשלתי ואנחנו לא יכולים להגיד שזה אנונימי, כשזה למעשה, בפועל, לא אנונימי, אבל, כן, אם מישהו מתקשר ולא מזדהה ורוצה לדבר, ידברו אתו ויעשו את כל מה שצריך, כדי לעזור לו להיפתח ולהבין שאנחנו שם בשבילו.

ודרך אגב, בהסברה, אנחנו מאוד מנסים לחזק גם את הפן האזרחי, כי 105 זה לא רק משטרה, 105 זה גם עוד ארבעה משרדי ממשלה אחרים ויחד עם זאת, היכולת של 105 לעשות את מה שהיא עושה, זה הרבה מאוד גם בגלל המשטרה ואי אפשר ולא צריך להסתיר את זה, אז כן, זה מורכב, אבל יושבים באמת נציגות בכירות ממערכת החינוך והרווחה, עו"סיות לחוק הנוער, נציגות בכירות מהשירות הפסיכולוגי הייעוצי, ממשרד הבריאות, אנחנו מקבלים אירוע במעטפת מאוד מאוד תומכת ואזרחית, אבל במוצהר זה לא יכול להיות אנונימי.

נאוה אני ממש מציעה לשקול לאפשר לנוער לפנות בכתב אליכם, אם זה אפילו בווטסאפ, שווטסאפ זה פלטפורמה לא אנונימית, אבל היא הרבה יותר נגישה. להגיד לנוער, תתקשרו 105, גם אני, אני ממש מרגישה שכשאני מפנה אותם אליכם, הם אומרים, אפשר לכתוב להם, יש להם ווטסאפ, יש להם באתר?

אז אנחנו כבר בתהליך של בחינת יישום של פניות מקוונות.

בהחלט, אני מבינה את הקשיים, אגב - - -

אמרתי שאנחנו בתהליך של בחינת פניות מקוונות.

אז אנחנו נשמח לקבל מכם דיווח בהמשך על העניין הזה, של איך זה מתקדם. שאלה אחרונה, מועצת התלמידים, עד כמה אתה מרגיש שבני הנוער מכירים את 105? מעבר לנוחות ופנייה, עכשיו, אגב, אני שוב אומרת, להבדיל מדיונים אחרים שאני מקבלת אולקוס ממשרדי הממשלה, 105 אתם מבורכים, אתם טובים, אני רוצה לדעת פה בוועדה, איך להעצים אתכם ואיך להפוך אותכם ליותר טובים, איך להפוך אותכם ליותר משמעותיים, כי לא יעזור העולם הולך לכיוון שלכם.

אז התשובה היא פשוטה, בני הנוער לא מכירים את מוקד 105, או לפחות לא מספיק. אותם מדבקות שדיברנו עליהם קודם בתאי השירותים, זה לא של תקופתנו, כלומר, זה קיים בחלק מהמרכזים העירוניים. בבתי ספר זה לא קיים, אבל דברים כמו ער"ן לא מוקד 105. אנחנו יודעים שבני נוער אין להם למי לפנות, הם לא מרגישים בנוח לפנות להורים, למורים, לחברים שלהם, הם לא יודעים ש- 105 קיים, וזאת אחת הסיבות שאנחנו תומכים בהצעה של חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי, באמת ליצור איזשהו תפקיד של רכז מוגנות, בכל בית ספר, שהוא יהיה כתובת לתלמידים, שהם יכולים לפנות אליו בכל עת.

כן, בהחלט, של חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי, של מרכז נפגעי ונפגעות סיוע.

דרך אגב, יש מדריכי מוגנות של רשות לביטחון קהילתי, של המשרד לביטחון פנים בבתי הספר.

כן, אבל כמו שאנחנו יודעים הגופים האלה פועלים בחוסר, זה כמו שאומרים לי שיש יועצת בבתי הספר, זה נחמד, רק מי שמכיר את המציאות יודע שזה לא נכון, את יודעת, יש רצוי ויש מצוי, אנחנו רוצים גם את הרצוי לא רק את המצוי. בבקשה.

שלום, אני נויה מכרמיאל.

תודה שהגעת אלינו מכרמיאל.

תודה לכם על הזכות. אני מתנדבת בפרויקט שנקרא "שומרי מסך", שהוא משותף לרשת אורט ולגוגל. אני רק רוצה לספר בקצרה על הפרויקט ועל 105, ככה, איך זה קשור. הפרויקט בעצם פועל בכל מיני בתי ספר בארץ, ברשת אורט בעיקר. פרויקט שנועד למגר את הבריונות ברשת והוא מנוהל על ידי בני נוער.

מהמם. בדיוק רציתי להגיד, תשתמשו בהם הם מכירים את הרשתות יותר טוב מכולנו.

אני ככה מתנדבת בפרויקט כבר כמה שנים, אנחנו בעצם מעבירים שיעורים לחטיבה התחתונה, לכיתות ז', ח', ט', על כל הרשת, בפרט, על הבריונות.

למה רק ז', ח', ט'? ישב פה ילד בכיתה ד'.

כן, אנחנו פועלים גם בבתי ספר היסודיים, זה מה שבאתי להגיד, זה קיים בתיכון בבית ספר שלנו וגם בבתי ספר היסודיים, אנחנו כבני נוער, הולכים ומעבירים להם שיעורים שאנחנו בונים. אנחנו בעיקר מתעסקים גם במניעה, איך לא להגיע בכלל לבריונות, איך אנחנו מונעים את זה. בשנה האחרונה אנחנו גם פתחנו אתר למורים, שהוא ממש מעוצב כחדר מורים, שיש שם ממש טיפים, איך אפשר לזהות את הבריונות אצל ילדים, מה אפשר לעשות, איך אפשר להתמודד עם ילד שחווה בריונות כזאת ובעצם, בכל שיעור אנחנו גם מציינים את 105 כמוקד שאפשר תמיד לפנות אליו, מעבר לזה שאפשר לפנות אלינו בבית הספר, אבל מה לעשות שזה לא קורה רק בבית הספר שלנו וזה קורה בכל מקום בארץ ובעולם, אז אנחנו תמיד מציינים גם את 105 ומסבירים מה זה 105, כי באמת שאין מודעות בבתי הספר, אז שתדעו שככה, יש מי שמספר עליכם.

תודה. יישר כוח והלוואי ותגדלו ותסייעו במאבק הזה, מעבר לקמפיין מסיבי ש-105 צריך לעשות, גם להיכנס לחדשות הערב, זאת אומרת, באמת להתחיל להריץ את זה ועוד שאלה שאני ככה, יושבת וחושבת כהורה, היום הילדים שלי בני שלוש וארבע, אבל זה מרגיש שזה הרכבת דוהרת לעברי, ואני חושבת שאני משקפת הרבה מהתחושות של ההורים. אוקי. יודעים שיש בריונות ברשת, יודעים שיש הטרדות ברשת, יודעים שיש קבוצות ווטסאפים. איפה הפרטיות של הילד מתחילה ואיפה ההתערבות שלי כהורה מתחילה, זאת אומרת, איפה הגבול עובר, מה אני אמורה לעשות כהורה, עכשיו, הורים יקשיבו לדיון הזה, הורים היום ישמעו, מה אנחנו אמורים לעשות ואני לא מדברת כיושבת ראש וועדה, אני מדברת כאמא, מה אנחנו אמורים לעשות. המועצה לשלום הילד. בבקשה.

אז אני רוצה להתקשר רגע גם לשאלה שלך ובאופן כללי גם לנייר עמדה שהגשנו ולדברים שעלו מבני ובנות הנוער בהליכי היוועצות שקיימנו איתם, בנושאים בדיוק האלו. אגב, לעניין הזה של ההורים, הם גם באו ואמרו, תראו היום הורים הם פונים הרבה פעמים לשיטות של ניתור, של מעקב, הם בכלל לא מכירים את הסביבה הדיגיטלית שבה אנחנו נמצאים. הם משתמשים בשיטות האלה, כי המחשבה שאלה השיטות שבאמת, או שימנעו פגיעה, או של התמודדות עם פגיעה.

כמה זמן לקח לי להבין, שיש דבר כזה שקוראים לו טיק טוק? בחיי לא נעים לי להגיד.

אז אני אגיד שאני להליך היוועצות אמרתי רגע, אני חייבת גם כמישהי שבתחום להכיר את הזירות האלה ואני הורדתי טיק טוק ופתאום בכלל נחשפתי לאיך דברים עובדים, או איך ההצהרות שם, אני אומרת אז גם, בטח להורים חשוב להכיר את הזירות האלו, מה שבני ובנות הנוער אמרו, זה גם ש - - -

איך? איך? הורים יודעים שהם צריכים להכיר, איך?

אז זה באמת חשוב הכשרות, חשוב הכשרות להורים, ואני רוצה רגע להתחבר גם לדברים החשובים שהם אמרו וגם על בסיס הדברים שהם אמרו, אנחנו ביססנו את ההמלצות שלנו. הם אמרו, הם נולדו למרחב המקוון, זה כבר לא השיח של יתרונות, אל מול חסרונות, אל מול סכנות, הם נולדו לתוך המרחב הזה ולכן החשיבות, בלייצר סביבה שהיא מכבדת ובטוחה, היא קריטית עבורם, ולשם צריך לחתור ולא להגבלה של שימוש.

ומה שהם אמרו, זה שבעצם די בחשיפה גבוהה כמעט כל אחד מהם, או שנחשף לפגיעה בפני עצמו, או לחבר שלהם וככתובת ראשונית, בדרך כלל, הם אלו שהם פונים לחברים והם אמרו שהרבה פעמים מרגישים גם שהמורים שמלווים אותם, וגם שההורים, הם בכלל לא מבינים את העולמות, אז בטח שקודם הם פונים לחברים שלהם וגם הם דיברו על עצמם בהיבט הזה וכמו מהנתונים שעולים, שהרבה פעמים גם הנערים עצמם, אלה שפוגעים, הם צריכים את ההכשרות האלו גם עבורם, גם למוגנות ברשת, אבל גם איך לא לפגוע וזה דברים שהם סופר קריטיים שהם העלו וגם הציפו את האפקט הזה, שבסופו של דבר, השימוש ברשת מעלה גם עבורם, התמודדות עם תכנים של דימוי עצמי, של ביטחון עצמי וערך עצמי וממש קראו לאותם הכשרות, אבל לא הכשרות שאחת ל- שנעשות בבית ספר, למשהו שהוא קבוע, למשהו שהוא מתמשך, למשהו שנעשה על ידי גורמים שיש להם, הם נגיד סיפרו שעשו להם על ידי מורים.

אני רק מבקשת לקצר כי אנחנו חייבים לסיים.

אוקי, רק אני אגיד, שהביאו לנו הכשרה נגיד של מורים לבית ספר, אבל המורים בעצמם לא ידעו להעביר לנו את ההכשרה הזאת, אז הם גם ביקשו שההכשרות יהיו על ידי אנשי מקצוע, על ידי נערים ונערות, או אלה שנפגעו בעצמם ואני באמת אקצר ואני אגיד.

לא, זהו, זה משפט אחרון. זהו, אני מתנצלת, תודה.

הכול נמצא גם בנייר עמדה שהגשנו. תודה.

תודה רבה, אתם עושים עבודה מבורכת, אני רק אומר ממש במילה. אני לא יודעת אם מישהו זוכר כאן, את המחיקון ואת האנטי מחיקון, תחשבו מה קרה מהרגע שאמרו, לא להכניס טלוויזיה למדינת ישראל, עד הרגע שאמרו, אוקי, בסדר אז אנחנו נמחק לה את הצבע, כדי, לא מצליחה להבין את ההיגיון וזה ישראליים המציאו את האנטי מחיקון שהחזיר את הצבע, אבל מפה ועד הגבלת צפייה לגילאים מסוימים, תראו את הפער של השנים. אסור לנו שזה ייקרה במרחב של הרשת. הפער הזה, בין כניסה של משהו שהוא חדש, שהמדינה לא יודעת להתמודד אתו, כי הוא חדש, לבין סוג של איזשהם, סוג של הגבלות, של אלימות, של מין, של שפה בוטה, כמו שאנחנו רואים היום, את הגבלות הצפייה.

אנחנו כן מבינים שמדובר פה הרבה על העלאת מודעות, שזה כלי, שעוד לפני שהחקיקה ברשת נכנסת, כי אנחנו מבינים שזה עניין מורכב, כי שוב, אנחנו עדיין במחיקון, אנטי מחיקון ובפער הזה, כי ככה המדינה עובדת, אבל כן, יש צעדים שאפשר לעשות אותם עכשיו, כן הם עולים כסף, הם יעלו כסף למדינה, אין מה לעשות, אבל אם אנחנו לא נייצר את ההסברה הזאת, גם להורים, גם לתלמידים ונתחיל להעלות את המודעות, גם ל-105 ולדברים שהם יכולים לעשות, אנחנו נישאר מאחור והילדים ייפגעו. עכשיו, זה לא תורה מסיני, זה מאוד מאוד פשוט, היגיון בריא, עכשיו רק צריך לרצות לבצע. מילה אחרונה אני רוצה לפנות למשרדי הממשלה, משרד החינוך, משרד המשפטים, יש לנו את מיכל וינר שאני רוצה לשמוע אותה ואנחנו מסיימים.

אני רק רוצה להגיד, שברשתות החברתיות עצמן, יש הגבלת גיל צפייה. טיק טוק, פייסבוק וכל שאר האפליקציות, יש מבחינת הרשת הגבלת גיל צפייה. טיק טוק זה לגיל 13 ומעלה. פייסבוק זה לגיל 13 ומעלה, מה שקורה זה אחד, שהורים שיודעים שזאת ההגבלה, עדיין נותנים לילדים - - -

הורים לא יודעים שיש טיק טוק.

לא, הורים יודעים שיש טיק טוק וגם הורים יודעים שזה מגיל מסוים ויחד עם זאת, נותנים לילדים שלהם להיכנס לזירות האלה, בגילאים צעירים יותר, כשהרשת עצמה מצהירה שהסביבה לא מותאמת לילדים בגילאים צעירים יותר ואני יודעת דרך אגב, מטיק טוק.

נתת לילד מכשיר סלולרי, חשפת אותו. היכולת של ההורים, שוב אני אומרת, יש הבדל בין הרצוי למצוי. האם ילדים מתחת לגיל מסוים, צריכים סלולרי? לא, האם זה קורה? כן, עכשיו בואו נתמודד עם זה. יש לילדים מכשיר סלולרי, כשיש לכל הכיתה ויש לכל השכבה, הורה, רוב ההורים, יש כמה בודדים שמצליחים להתמודד עם זה, אבל אי אפשר להפיל את הכול על ההורים, אין להם שום יכולת להגיד לילד, אין לך מכשיר סלולרי.

למה, יש להם יכולת לנהל אותו, בתוך המרחב המקוון ולהיות מעורבים 24/7, כמו שהם אחראים עליו כשהוא יוצא מהבית וכמו שהם מנחים אותו לגבי דברים אחרים. המעורבות של ההורים היא קריטית.

היא קריטית, אבל היא מוגבלת, את צודקת, יש אחריות הורית, אל היא מוגבלת. את יודעת מה, ילד בכיתה ד', אולי יש לך יותר, ילד בכיתה ז', ח', ט'.

זה עניין של שיח, זה עניין של שההורה צריך לתת לילד את התחושה, שהוא שם בשבילו ואם הוא נפגע, הוא מבין מה קורה. הוא צריך לדבר אתו ברמה של מעורבות יומיומית, לא שגר ושכח איזה פעם בשבוע, הוא צריך ללמוד איפה הילד נמצא, לא יכול להיות שהורה לא יידע באיזה אפליקציות הילד שלו נמצא, זה כמו שהילד שלך ייצא, לך יש ילדים צעירים, אבל הילד שלך ייצא ולא תדעי איפה הוא נמצא, את רוצה לדעת אם הוא בקולנוע, או אם הוא במגרש המשחקים, את רוצה להכיר את הסביבה שהוא נמצא בה, אותו דבר פה, ההורים צריכים להכיר את האפליקציות שהילדים שלהם נמצאים בהם.

לכן אמרתי, זה חלק מהדרכת הורים.

אני רוצה להוסיף לגבי הגבלות גיל.

מי כבודו?

עומר, ממועצת התלמידים והנוער הארצית.

עומר במילה אחת.

אוקי, אני רוצה להוסיף שחלק מהגבלות הגיל, היא לא באמת מתאימה, לדוגמא בטיק טוק, אומרים שהגבלת גיל, כפי שציינת היא 13 פלוס, אך התכנים שנמצאים בטיק טוק, הם לגילאים הרבה יותר מבוגרים ויכולים אפילו במקומות אחרים להיות על - - -

אני אלך איתך על הרבה יותר פשוטים, תעשה גוגל, תעשה יוטיוב, לא נראה לי שיש שם איזושהי מסננת רצינית.

נכון, אבל תכנים - - -

מילת חיפוש מאוד פשוטה.

נכון, אבל זה נורא בעניין של ההגבלות, ההגבלה לא באמת מתאימה לתכנים שנמצאים שם והיא נמצאת שם, רק בשביל להגיד שיש הגבלה על הגיל.

זאת גם לא הגבלה של ישראל, אם אני לא טועה, זה הגבלה של אותה מדינה שייצרה את אותה אפליקציה.

זה בינלאומי מבחינת האפליקציה.

זאת אחת הבעיות הגדולות, אגב, בחקיקה, אם אנחנו מסתכלים על חקיקה זה חתיכת אתגר, משרד החינוך בבקשה, משרד המשפטים, משרד הרווחה. מיכל גולד, את רוצה לומר כמה מילים?

רק שני משפטים, אני אגיד ממש בקצרה, מיכל גולד, מתאמת בין משרדית למניעת עבריינות נוער, את ציינת את הצוות של המנכ"לים, שר המשפטים באמת מינה את מנכ"ל משרד המשפטים, לעמוד בראש צוות מנכ"לים שיהיו שם, מנכ"לים של משרד הרווחה, חינוך - - -

על דוח עדנה ארבל.

בין היתר כן, תקשורת וביטחון פנים, באמת, כדי לקדם את ההגנה ולצמצם את הסכנות לילדים ונוער ברשת ואני פה יושבת ולומדת, ממש, אני חברה בוועדה, מרכזת אותה ואנחנו מודים לך מאוד.

אנחנו מאוד מאוד נשמח לשמוע על ההתקדמות, אגב, של הוועדה, מה אתם מציפים שם ואיזה כלים אתם חושבים שאנחנו יכולים, לא רק אתם משרדי הממשלה, תזרקו גם, מה שנקרא, לכנסת שנוכל גם אנחנו קצת לחוקק חוקים בנושא הזה. בבקשה משרד החינוך, רק שם מלא בבקשה ותפקיד.

יפעת נציגת משרד החינוך. אני אגיד קודם כל שאנחנו מברכים על קיום היום והוועדה ואני רוצה להודות גם לדאשה וגם לאיתמר, הם אמנם לא איתנו אבל, ככה, באמת אמיצים בשיתוף שלהם איתנו. אני אגיד שמשרד החינוך רואה במניעה וצמצום אלימות יעד מרכזי, כמובן.

אנחנו גם רואים את פועלה של השרה שאשא ביטון, שעשתה את שבוע האלימות, אגב, קיבלתי על זה פידבקים מטורפים, דווקא עם משפחה עם ילדים, שככה חלקו איתה ומההורים שלהם שאמרו כמה הילד קיבל באותו היום, דווקא ביום שהם לא למדו ועסקו אך ורק באלימות וזה באמת אינפקט מאוד חיובי.

אז אני אגיד שאנחנו עוסקים בנושא של אלימות על גווניה השונים, בין אם זה פנים אל פנים, או במרחב המקוון לאורך כל השנה. שמים דגשים בתחילת שנה, שאנחנו פותחים את שנת הלימודים, בכל מה שקשור לתקנון, נהליי התנהגות. בשבוע הלאומי לגלישה בטוחה ברשת, שמתקיים כל שנה בפברואר וגם לקראת היציאה לחופשת הקיץ.

זה רק פעם בשנה?

השבוע הלאומי, הוא בינלאומי, הוא מתקיים בפברואר, כמובן, בשותפות ובהובלה של 105, עם משרדי הממשלה הנוספים. אנחנו כן עוסקים בנושא לאורך כל השנה, זה באמת מתחבר לתוכנית בהובלת השרה, שכרגע, מעבה את כל מה שקשור ללמידה ריגשית, חברתית, מניעת פגיעה, כל מה שקשור לפיתוח חוסן, שייכות, מוגנות, בקרב תלמידים וגם צוותי החינוך וההורים. אנחנו נגיד שיהיה עיבוי לכל מה שקשור לשיעורי כישורי חיים, שבהם אנחנו עוסקים במניעה, הנושא הזה הוזכר כאן, שיעורי כישורי חיים שעוסקים בנושאים רגשיים חברתיים ובתוכם גם הנושא של הרשת, שיעורים ייעודיים שעוסקים במרחב המקוון, בנושאים שונים.

סליחה שאני קוטעת אותך, פשוט זמננו קצר, אנחנו נוכל לקבל פה בוועדה, איזשהו דוח מסודר, מאחר וזאת תוכנית חדשה יחסית, שכרגע רק מעבים אותה, שמה זה אומר, בכמה בתי ספר זה תחול התוכנית הזו, כמה פעמים בשבוע, זאת אומרת באמת, איזשהו משהו, שאנחנו הוועדה לזכויות הילד, נוכל לראות ובאמת, אולי גם להעיר הערות, אנחנו שומעים כאן גם את הנוער המדהים שיש לנו כאן, אנחנו מאוד נשמח לקבל, בכל התקדמות שיש לכם, בדיוק כמו שאמרנו למשרד המשפטים, לקבל על זה דיווח.

אנחנו נגיד שאנחנו עוסקים במגוון רחב של נושאים, החל משמירה על הפרטיות, הנושא של תדמית דיגיטלית, צריכה מבוקרת של תכנים, כל מה שקשור לצילום והפצת תמונות בעלות גוון מיני, כמובן, כל מה שקשור להתנהגות מכבדת, פנייה לעזרה, דובר פה הרבה על הצורך לפנות לעזרה, למי פונים, איך פונים, לעודד, כמובן, את הנושא של העומדים מהצד, שעדים לפגיעה, מה התפקיד שלהם ולעודד, כמובן, לעמוד לצד הנפגע ולדווח על הפגיעה. בנוסף לזה, אנחנו מעבירים את צוותי החינוך, לרבות, אנשי המקצוע, יועצים, פסיכולוגים. אנחנו מקנים להם הכשרות. בתשפ"א הועברו כ-3,000 הרצאות למנהלים, תיכף נציגת 105 גם תוכל להרחיב.

אני חייבת לעצור אותך, אני שמחה לשמוע על התוכנית הזאת, היא מאוד נכונה, אני מכירה את השרה ואני יודעת עד כמה הנושא הזה, הוא קרוב וחשוב לה ועד כמה היא שמה על זה דגש, אבל לבוא ולהגיד פסיכולוגים, יועצים, אנחנו יודעים פשוט את המצב הקיים, נכון להיום הם אנשי המקצוע שאמורים לאייש את המשרות האלה, אנחנו מבינים את הבעיות שיש שם, אז שוב, אני שמה שוב את הפער בין הרצוי למצוי, זה אכן הרצוי, לא בטוח שזה יהיה במצוי, לכן אני רוצה לקבל תמונת מצב אמיתית לוועדה ולא שמספרים לי שיש פסיכולוגים שיבואו ויעשו והיועצים והפה והשם, רצוי ומצוי ואנחנו יודעים שיש פער.

אלה דברים שקרו, זאת אומרת זה לא רק לגבי התוכנית העתידית.

אני עדינה, שלא תגידי שאני לא עדינה, בדרך כלל אני פחות עדינה.

יש גם את נושא חובות הדיווח של מנהלים.

נכון. אפרופו איילת, איתמר, כן.

אמביוולנטיות בחשיפה, או בהגעה, בגלל החובה לדווח עוד לפני המשטרה, אני מדברת על אפילו דיווח למשרד החינוך ולמפקח על בית הספר.

הזכרת קודם באמת, את חוזר מנכ"ל אקלים, שבאמת מחייב אותנו לפעול, כאשר אירועים מגיעים אלינו, גם אם הם מחוץ לכותלי בית הספר, גם אם מחוץ לשעות בית הספר, אז כמובן שצוותי החינוך מחויבים לדווח.

השאלה אם אנחנו יודעים כמה מחובת הדיווח באמת תקפה? זאת אומרת האם יש ביקורת על מנהלי בית הספר, על המורים, לראות, למשל, איתמר, הנה דוגמא, יש ילד בן 8, מנהל בית הספר לא טיפל נכון, המורים לא טיפלו נכון, איתמר עבר בית ספר, משרד החינוך יודע, הוא עבר לבית ספר עם מנהל אחר, זאת אומרת, ראינו את הרע, ראינו את הטוב, האם יש איזושהי בדיקה של משרד החינוך, על המנהל שממשיך לנהל שם, על המורים שממשיכים ללמד שם ועל התלמידים שממשיכים להטריד אותו, גם כשהוא עבר בית ספר, כן, אנחנו רואים ילד ישב פה עכשיו, בתי ספר באשקלון. מה הטיפול של משרד החינוך? האם זה בפיקוח?

אז תראי, אני לא רוצה להיכנס למקרה ספציפי, של איתמר, שהוא באמת מקסים.

איתמרים - ברבים.

היה לנו בוועדת חינוך, מקרה של ילד שגם, שמנהל בית הספר סירב ל – גם שם הוא עבר בית ספר.

זה מדהים אותי שהמותקף, או מותקפת הם אלה שעוברים בית ספר ולא התוקפים. זה שינוי תפיסה בגישה.

אבל גם שם זה עלה שבספק מאוד עם בתי הספר, מנהלי בתי הספר מדווחים כחוק ולפי חוזר מנכ"ל. זה נושא שעלה שם בהחלט.

צריך לבדוק את זה ואנחנו נשמח לקבל איזושהי חוות דעת, איזושהי תשובה ממשרד החינוך, לדעת ולהבין, איך אתם מטפלים במקרים שאתם ותמיד זה יהיה פרטני, זאת אומרת פעם אחת זה יהיה איתמר, פעם שנייה זאת תהיה גילה, זה לא משנה, איך משרד החינוך, כמה מקרים כאלה ומה איך אתם מטפלים? מה עשיתם? מה הפעולות, אנחנו נשמח לקבל על זה דיווח.

סליחה, אני יכול שתי מילים.

חצי מילה.

אני רוצה בבקשה לבקש מטעם כל הנוער וכל הילדים, להקפיד בבקשה על המצב הנפשי, דיברתם עכשיו על קודם כל לדעת ולדווח וגם 105, הם מוקד ממשלתי טיפולי, אבל לא מוקד של טיפולי נפשי והתלמידים והילדים והנוער צריכים להתמודד עם המצב הנפשי הנוראי הזה, כמו שאיתמר אמר.

תודה, אני מתנצלת, אתה אומר דברים חשובים, אבל הדיון כאן נגמר.

אז רק בקשה להקפיד ולעשות כמיטב יכולתכם במצב הנפשי, זה יעזור מאוד.

אני יכולה להגיד, אני יודעת שהשרה שאשא ביטון, שמה על זה, אגב, דגש, עד כדי כך שאמרה שילמדו פחות, אבל שניתן יותר דגש על זה, שזה חתיכת אמירה משרת חינוך, שבדרך כלל יש מרדף אחרי ציונים והישגים וזה, פה היא אומרת עצרו, הנפש של הילד חשובה יותר. יש לך מה להוסיף במילה.

אני אגיד שאני נציגת החינוך במטה הלאומי, מוקד 105, אז ככה אני גם מפה וגם מפה.

הנה הגורם המתאם. אני נורא אוהבת גורם מטפל.

אז אנחנו באמת מחברים וכמוני יש עוד גם ממשרד הרווחה והבריאות והפרקליטות, שאנחנו כולנו מחוברים למשרדים שלנו, אבל אנחנו גם עובדי המטה הלאומי 105 ואנחנו עושים את החיבורים. כל הידע שנצבר במוקד 105, אנחנו מעבדים אותו, יחד עם משרד החינוך, בונים שיעורים של כישורי חיים, אנחנו מנגישים את הידע, עושים שיעורים על חוק הסרטונים, יחד עם הפרקליטות, יחד עם שוטרים, אנחנו נכנסים במפגשים מקוונים וגם פיזית. אנחנו כן מכשירים אנשי חינוך, אם זה יועצות שהן שנה ראשונה בשטח, אנחנו נותנים להם את הידע, מה שאנחנו עושים מנגישים את הידע שלנו וגם לוקחים מהידע של הורות וחינוך וגם מביאים את זה למוקד.

אתם עושים עבודה מבורכת, אני כבר אומרת לך, זה לא מספיק.

אני יודעת, אבל זה מאמצים - - -

תגידי לי מה אני צריכה לעשות בוועדה לזכויות הילד, כדי שהעבודה שלך תהייה טובה יותר.

את התחלת ואמרת, אני בתור אמא, אז קודם כל ההורים הם פה חלק אינטגרלי, ההורים הם סמכות בתוך המקום הזה.

לא כל ההורים מודעים, יש לך שכבות שונים באוכלוסייה, יש לך אזורים שונים, יש לך יחסים בתוך המשפחה שהם כאלה ואחרים זה לא –

זה מאמץ של כולנו, אנחנו צריכים את הרווחה, אנחנו צריכים את השוטרת, את היועצת, את העובד הסוציאלי, זה מאמצים של כולם, אני לא יכולה להגיד לך דבר אחד.

כן, אבל זה יכול להיפתר בפתיחת שנת לימודים, כשיושבים עם ההורים באספת הורים ולהעביר להם את זה, אבל כמו שאת יודעת לא כל ההורים מגיעים.

אגב, חלק מהדברים שקורים, ישנן הרצאות להורים, ישנן סדנאות שמעוברות להורים.

השאלה אם זה בכל בתי הספר ובכל השכבות ובכל האזורים בארץ?

אנחנו מנסים להגיע לכולם, אני יכולה להגיד לך שאני מגיעה - - -

זה משרד החינוך, מה זה מנסים, אתם יכולים להגיע לכולם, אם לא אתם, אז מי כן?

אנחנו מגיעים, אבל כמו שאת אומרת שיש אזורים, אולי יש מגוון, השטח הוא מגוון, בוא נתחיל מזה, אז במזרח ירושלים, או בהרצליה, או לא יודעת איפה.

לא אמרתי להיכנס למאה שערים עכשיו ולהתחיל להסביר להם על בעיות ברשת, לא שהם לא צריכים לדעת, כי הם כן משתמשים, אבל עדיין.

אנחנו גם עושים עבודה עם החברה החרדית, אנחנו עושים עם כל החברות, זה חשוב להגיד את זה, אנחנו עושים, מנגישים את הידע מותאם תרבות, מותאם שפה וכמו שאת אומרת, זה עדיין לא מספיק, אבל נעשה, אי אפשר לבטל את הקיים.

חלילה, לכן אמרתי, שאלתי, איך אנחנו, פה בכנסת יכולים לעזור לכם לעשות עבודה הרבה הרבה יותר טובה, האם אתם צריכים רוח גבית? האם אתם זקוקים לחקיקה? האם אתם זקוקים לאיזשהו משהו מאיתנו? הנפת דגל, אנחנו יושבים פה עבורכם, אתן חיות את השטח, אתן נוגעות בהם, אם אתם לא תציפו.

אני מסכימה עם רוח המפקד, אם זה משהו שמגיע מלמעלה ומחלחל, אם השיח הציבורי הוא באמת, על סובלנות ברשת וכולנו שגרירים של טוב ברשת, זה מתחיל משם.

שגרירים של טוב לא אומר לנערה להיזהר, כשיש מישהו שפוגע בה, עם כל הכבוד, זאת מילה מכובסת, היא נורא נחמדה, עוד שנייה נשים לה גם פפיון כזה, ילדים הם לא זה, תראו אותם, הם חיים את המציאות הזאת ואת השפה הקשה הזאת ברשת, בכל רגע נתון שהם נכנסים ועד שמגיעים אליכם, אז הם שומעים מילים נורא נורא יפות ועדינות ומציירות את הכול ב- תזהרו, דוגרי, הם צריכים דוגרי, הם צריכים שיסתכלו עליהם בעיניים, תגידו להם את האמת, במה להיזהר, בלי הרבה שטויות, כי זה החיים שלהם, ככה והם יבינו אותכם, הם חיים את המציאות הזאת. משרד המשפטים יש לכם משהו להוסיף? לרווחה? אני כבר נותנת לך איילת. משרד המשפטים. אתה יודע מה רגע חכה, אני רואה שאיילת מחזיקה את המשפט שלה האחרון.

קרה משהו עכשיו עם נער, נערות, משהו שאני לא חושבת שיש מישהו במדינה הזאת שלא הזדעזע מהסיפור הזה בטלוויזיה. חייבים לעצור את שגרת היום, שגרת הלימודים ולדבר עם כולם על, לא על הרזולוציות של מה שקרה, אבל מה עושים עם קורה, לאן פונים, אי אפשר ואני יכולה להגיד, אני לא יודעת אם זה נכון, או לא, שמעתי ביקורת על זה שאפילו בבתי הספר שזה קרה, לא מדברים את הדברים, אני לא יודעת אם זה נכון, אני ממש ממש מקווה שאני טועה, אבל כולם שמעו את זה, נכון? כולם שמעו על החשד של פגיעה בנער, שעבר מבית ספר אחד לשני, צריך לדבר איתם על זה, זה בסדר? זה לא בסדר, זה שאנחנו המבוגרים ממשיכים בשגרת היום אנחנו מעבירים להם מסר, שזה בסדר וזה סבבה, שימשיכו להתעמת להם שם במשטרה ואנחנו ממשיכים בחיים שלנו, אי אפשר לטמון את הראש בחול יותר וזה אחריות שלנו ואני לא באה בטענות לחברותיי פה, שכן עושות, אבל מישהו צריך לתת את הפקודה, עוצרים הכול ומדברים על מה שקרה, אי אפשר להמשיך, הילדים האלה חשופים לעוד הרבה יותר מאיתנו.

נכון. תודה רבה. בבקשה משרד המשפטים, לאחר מכן אני חייבת להודות שאני כבר חורגת בשתי דקות ואני, אלא אם כן, אנחנו נזעיק לפה את חבר הכנסת סלאלחה, אני לא יכולה להישאר יותר, אז משרד המשפטים, אלא אם כן, אתה לא חוזר על מילים שנאמרו כאן.

אני אשתדל לא לחזור, לעשות את זה גם ממש מהיר. אז עורך דין איתי גוהר, ממחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה. אני ארצה להעיר על איזושהי פעילות שאנחנו התחלנו לפני שנתיים, בנוגע לחוק הסרטונים. התחלנו לפעול ביחד עם ימ"ר תל אביב, לחשיפה של מפיצים גדולים, ברשת הטלגרם, כתוצאה מהפעילות הזאת, הגשנו מספר כתבי אישום, שכוללים כ-630 נפגעות, סגרנו עשרות קבוצות בטלגרם, הפעילות הזאתי ממשיכה. הפעילות הזאתי, כן הצליחה לייצר, סוף סוף, פסיקה וענישה, גם משמעותית, אנשים היום יושבים בכלא, כשהליבה של הפעילות שהם עשו, זה הפצה חוזרת של תכנים - - -

אם נבחרי הציבור יתחילו לתבוע אתם תקרסו סופית. סליחה תמשיך, הייתי חייבת.

ובנוסף, אנחנו גם פועלים גם באופן וולונטרי להסרת תכנים, כלומר אנחנו ממתינים גם למסקנות וועדת דוידי שתבחן את הדברים ותראה את הכלים החקיקתיים המתאימים, אבל כבר מסוף 2015, המחלקה שלנו פועלת באופן וולונטרי, עם כל החברות, בשביל להסיר תכנים, במקרים המתאימים, גם תכנים של קטינים מגיעים אלינו ומקבלים סעד של הסרה, בדרך כלל, במקרים שבהם הגורם המפרסם הוא אנונימי ואי אפשר להגיע אל כל הפרסומים שיושבים ברשת ואין דרך להגיע אליהם באופן אחר. ראש תחום נוער בפרקליטות נמצאת בזום ולא יכולה לדבר, היא רק ביקשה להעביר את תוכן הדברים, שהטיפול הפרקליטותי בעבירות מין, שמבצעים קטינים, אז הוא לא פשוט, בדרך כלל הפוגעים הם גם ילדים והכלי הפלילי הוא כלי מאוד מאוד דרמטי, שמייצר אדוות גם להמשך החיים ולכן עיקר הזרקור צריך להיות במניעה ובחינוך בתחומים האלה.

תודה רבה. משרד הרווחה. בזום, יש לנו זום? אילן אביטן. צוהריים טובים, אני מתנצלת אתה ממש אחרון הדוברים.

ממש קצר, אילן אביטן, אני עו"ס ארצי לחוק נוער, מנהל תחום משרד הרווחה במטה הלאומי. אני מאוד שמח על היום הזה, דיון מאוד מאוד חשוב. אני רק אוסיף את החלק שלי. אנחנו מתעסקים הרבה בצוות של הרווחה במטה הלאומי, עם נושא של חובת דיווח והגנה על קטינים, במקרה אלימות שונים בכל התחומים, באלימות פיזית ומינית ואני חושב שהשותפות שנעשית בתוך 105, יחד עם המשרדים הנוספים יחד עם חברינו במשטרה, נעשית באירועים שמגיעים אלינו, נעשית עבודה מקצועית מאוד מאוד טובה. אנחנו יוצרים רצפים טיפוליים בתוך הקהילה, כדי להגיע לאותם ילדים ולבנות תוכניות טיפול, שאחר כך ייושמו בטיפול בקהילה, במרכזים לטיפול בנפגעים ואני מסכים אני חושב שאמירה פה שאומרת שצריך להגביר ככל שאפשר את הפרסום, כדי שזה יגיע ליותר קהלים, ליותר ילדים, ליותר הורים.

בהחלט, אנחנו דנו בזה המון, בשעתיים האחרונות, ללא ספק, זה אחד הדברים שיותר חשוב לעשות. להגביר את המודעות ל-105. תודה רבה. מילה אחרונה, אני חייבת למישל ווינר, ממש מילה אחרונה. בזום. היא המתינה באמת, מישל אני מתנצלת מעומק הלב, שאני נאלצת לקצר אותך, אני מבטיחה לך שאנחנו עושים דיון המשך ובדיון ההמשך, אנחנו נשמח, או שאת תגיעי לכאן גם פיזית, לא רק את הסיפור שלך, אלא גם תציגי את המיזם שלך בנושא הזה. אז בבקשה.

אני אשמח, אז אני אגיד את עיקרי הדברים בקצרה. כיום אני תלמידת יב', המקרה שאני עברתי, היה ממש לפני שנה בחנוכה האחרון. לקחו תמונה שלי כשאני נערה בת 16, פרסמו אותה ברשתות החברתיות ומעליו דירוג, שמדרג את המראה החיצוני שלי, אני לא חושבת שצריך להתחיל לפרט על מה זה עושה לנערה בת 16, בשלב הזה כשהיא בתקופת התיכון ובגרויות והכול ביחד.

אני הייתי גם באותה תקופה שגרירה בארגון ליד, כיום אני שגרירה שנה ב', אז הייתי שגרירה שנה א', והחלטתי שמהמקום הזה של הפגיעות אני מנתבת את זה למקום של הקמת פרויקט, שיספק מענה, לבני ובנות נוער, שממש עכשיו חווים את מה שאני חוויתי אז, כי אני חושבת שעד כמה שאנחנו נדבר על להעלות את המודעות ולמנוע, עדיין יש כמו שאמרת את המצוי ואת הרצוי וכמובן שהרצוי, זה שיהיו אפס מקרים, אבל כיום זה לא המצב וצריך גם לדעת להנגיש ולטפל באלה שחוו את זה ונפגעו בזה, מהבחינה הנפשית וזה בדיוק מה שאני חיפשתי ובפרויקט שאני הקמתי, פרויקט שנקרא: "להזיז הרים", לוקחים בני נוער שנפגעו ומתמודדים עם התופעה הזאת כרגע, אז הוא כרגע מצוותים אותם לבני נוער בוגרים יותר, שבעברם בעצמם חוו פגיעה ברשת, זאת אומרת, יש פה איזושהי קבוצת שייכות ויש פה משהו שהיא שפה משותפת וממש נוער מוביל נוער, שמדברים בגובה העיניים זה עם זה.

זה מהממם. משגע. תודה רבה. כל הכבוד. באמת כל הכבוד.

תודה.

דרך נפלאה להתמודד עם הדברים ובאמת לא רק להעביר את זה הלאה, אלא גם לטפל, יישר כוח.

תודה רבה.

תודה רבה לכל המשתתפים, אני מתנצלת שלא כולם הספיקו לדבר, אנחנו נעשה על זה דיוניי מעקב, מאחר והנושא הזה רק הולך ותופס, לצערנו, תאוצה ואני אשמח, גם מי שלא שמענו בדיון הזה, שכן נשמע אותו בדיון הבא ואני מסכמת את החלטות הוועדה.

למשרדים השותפים במטה הלאומי להגנה לילדים ברשת, המשרד לביטחון פנים, משרד החינוך, משרד הרווחה והביטחון החברתי, משרד הבריאות, משרד המשפטים. הוועדה מברכת על פעילותו של המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, מוקד 105 ואת שיתוף הפעולה של משרדי הממשלה ופעילותו וקוראת לפעול להעלאת המודעות לקיומו, בקרב ילדים והורים במסע פרסום, בפעולות יח"צ ודרך הרשתות החברתיות עצמן. הוועדה מבקשת לקדם קבלת פניות מקוונות, הוועדה מבקשת עדכון בנושא, כלומר, 105 אנחנו ממש מחכים לראות את ההתקדמות שלכם ולבחון את כל הנושא של פניות אנונימיות אל המוקד.

למשרד החינוך הוועדה קובעת, שיש למנות מדריכי מוגנות, בכל מוסד חינוכי. הוועדה קוראת לפעול בקרב התלמידים למודעות בנושא המותר והאסור ברשת. הוועדה קוראת להכשיר מורים לזיהוי, לא רק לזיהוי ומתן מענה לתלמידים שנפגעו ברשת, אלא לזיהוי פגיעות באופן כללי ברשת, הזנחה, אלימות, אלימות מינית, זה מסט. הוועדה מבקשת לקבל עדכון לגבי פעולות המשרד ליישום הוראות חוזר המנכ"ל בנושא אקלים חינוכי, מיטבי והתמודדות מוסדות חינוך עם אירועי אלימות וסיכון. הוועדה קוראת לפרסם את נתוני סקר ניתור אלימות במערכת החינוך, שנערך בשנת 2019. משרד החינוך זאת הייתה אחת ההערות הראשונות של הדיון הזה.

למשרד המשפטים, הוועדה מבקשת לקבל עדכון בנוגע לעבודת ועדת דווידי והצוות, לצמצום הסכנות וקידום ההגנה לילדים ונוער ברשתות החברתיות, ברשות מנכ"ל משרד המשפטים שפועל ליישום המלצות הוועדה הציבורית לגיבוש אמצעים להגנה על הציבור, מפני פרסומים פוגעניים, ברשות השופטת בדימוס, עדנה ארבל. תודה רבה למשתתפים, תודה רבה על ההיענות, שנדע בשורות טובות.



הישיבה ננעלה בשעה 14:40.