פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



25
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
14/12/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 28
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, י' בטבת התשפ"ב (14 בדצמבר 2021), שעה 11:30

חסרות מעמד בישראל

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר
נעמה לזימי

שרית פרץ - רפ"ק, המשרד לביטחון הפנים

תמר להבי - מנהלת תחום מקרים ארציים, משרד הרווחה והביטחון החברתי

חמה ישראלי שמייסר - מנהלת שירות (השמות מיוחדות, מצבי חירום ומשבר), משרד הרווחה והביטחון החברתי

דינה דומיניץ - עו"ד, מתאמת המאבק בסחר בבני אדם, משרד המשפטים

סיגלית זוהר - עו"ד, ממונה תחום סחר סיוע משפטי, משרד המשפטים

רונית אליאן - לשכה משפטית, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

שרית פוזן - עו"ד, לשכה משפטית, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

תהילה אראל - עו"ד, לשכה משפטית, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

אפרת פורת - מונה בכירה, המוסד לביטוח לאומי

רעות שאער - מנהלת פניות הציבור, האגודה לזכויות האזרח בישראל

איילה אוליר - רכזת פרוייקט נשים ללא מעמד אזרחי בישראל, אישה לאישה מרכז פמיניסטי חיפה

אליזבתה ניקולאיצ'וק - מנכ"לית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

נעמה אבו רביעה - פעילה

רבקה גורפינקל - מתמחה, המרכז הרפורמי לדת ומדינה

נועה דיאמונד - עו"ד במרכז לסיוע משפטי לעולים, המרכז הרפורמי לדת ומדינה

שני בר טוביה - מקדמת מדיניות, א.ס.ף., ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט

ענבר בראל - עו"ד, מנהלת המחלקה המשפטית, המוקד לפליטים ולמהגרים

מיא גנאדי - עובדת סוציאלית, רשויות מקומיות ערביות

אורלי דהאן - לשכה משפטית, רשות האוכלוסין, משרד הפנים

חתאם אבו עגאג - חסרת מעמד, הפזורה הבדואית, מועצה אזורית רמת נגב

ענת מימון

דלית אזולאי

איילה בנד, חבר תרגומים

חסרות מעמד בישראל

אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, היום 14 לנובמבר 2021, ואנחנו היום בציון יום זכויות האדם בכנסת. כפי שידוע לכם מתקיימים הרבה דיונים בוועדות השונות, גם היינו עכשיו בכנס שמתקיים בנושא אפליה אבל אנחנו מקדישות את הדיון היום לדיון על חסרות מעמד בישראל ובפוקוס מיוחד על חסרות מעמד נפגעות אלימות מגדרית גם כן.

אני חייבת להגיד שהוועדה הזאת דנה בנושא הזה כבר כמה פעמים, היו לנו בכנסת ה-20 שלושה דיונים בנושא נשים חסרות מעמד, בדיונים האלה התמקדה הוועדה בשתי אוכלוסיות נשים חסרות מעמד הסובלות מאלימות, נשים מבקשות מקלט ונשים הנשואות לאזרחים ישראליים ונמצאות בתהליך התאזרחות. אנחנו יודעים שהתהליך הזה גם כן לאור ההתפתחויות שהיו בחידוש חוק האזרחות גם הופסקו ההליכים לפי ידיעתי שמתקיימים בנושאים האלה, תכף נשמע גם כן, יש לנו נציגים מרשות האוכלוסין, יש לנו נציגים או נציגות ממשרד העבודה והרווחה ויש מהמשטרה.

אנחנו עקבנו לאורך השנים גם איך המדינה טיפלה בנושאים האלה, בינתיים כל עוד הנשים נמצאות בתוך מדינת ישראל יש אחריות מבחינתי למדינה כלפי הנשים האלה כל עוד הן נמצאות בתחום הגבולות שלה, הנשים גם סובלות מאלימות, גם צריכות, לא כולן, יש כאלה שסובלות מאלימות, יש כאלה שסובלות ממחסור אדיר בשירותים בגלל המעמד שלהן ונגישות לשירותים השונים, ואנחנו ננסה היום לשמוע לאחר שנתיים של כמעט ניתוק מהנושא לא ביום יום ובעשייה מול נשים בציבור, אני כמעט, הלשכה שלי מוצפת בפניות של נשים חסרות מעמד שסובלות מהמצב הזה, אבל ניתוק מדיונים בוועדה ומעקב מול המשרדים, אנחנו נרצה לדעת מה קרה בשנתיים האלה. האם המדינה השתפרה בטיפול שלה ומה יש לנשים עצמן, כי יש לנו כמה עדויות שאני ארצה שנפתח בהן. ומה העדויות ידברו אחר כך נציגות ארגונים ואני מבקשת מנציגות המשרדים לרשום מולכן את ההערות, את הבעיות שיוצאות תוך כדי העדויות ואני אחר כך אפנה אליכן בשאלות כדי לקבל את התשובות שלכן.

אני רוצה להתחיל עם נאמה אבו רביעה, פעילה, נעמה מדברת רק בערבית ואני אתרגם אותה כדי שכולם יבינו ואולי רוואת תרצי לעזור לנו בתרגום גם. נעמה, אני מבקשת למי שנוכח פעם ראשונה בוועדה, אני נותנת זכות דיבור שלוש דקות.

(אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגום חופשי מפי מתורגמנית)

קוראים לי נעמה אבו רביעה, בת 44, נשואה, הגעתי לפה לייצג את הנשים שאין להן תעודת זהות. המציאות מאוד קשה ותמידית של סבל מתמיד, וקשיים שתכף אפרט עוד. יש מצב של אישה שאפילו לא יכולה להניק את התינוק הרך הנולד שלה, ואין לה את האמצעי אפילו לקנות את החלב הזה. בנוסף לכל זה היא גם סובלת מאלימות מבן הזוג והיא מפחדת לגשת למשטרה ולהגיש תלונה כי היא יודעת שהסוף יהיה במחסום והיא תגורש פשוט. בקורונה הקושי הוא עוד יותר גדול, היא לא יכולה להתחסן, היא לא יכולה להרגיש בטוחה, לא יכולה לחסן את הילדים שלה וזה מקשה עוד יותר. חופש התנועה שלה מאוד מוגבל, ביקורים בסיסיים כמו לקופת חולים, למשרדים ממשלתיים, היא מנועה מלעשות את זה, לא יכולה לנוע בחופשיות, אין לה אישור שמאפשר לה לנוע בחופשיות. מקווה למציאת פתרונות הולמים שיאפשרו לה לחיות בכבוד, בחופש ובביטחון.

היא אומרת שהרבה מהאנשים לא קיבלו את החיסונים. אני יודעת שבצפון היו כמה מקומות שכן אפשרו מתן חיסונים, אני לא יודעת מה קורה בנגב, אבל תכף נשמע. אני רוצה לתת לעורכת דין רעות שאער מהאגודה לזכויות האזרח.

שלום, תודה על הקיום של הדיון החשוב הזה. אני מניחה שיתייחסו פה בהרחבה לשלל הבעיות שמצבן של נשים חסרות מעמד מעלה. אנחנו הגשנו לוועדה נייר עמדה ואני מבקשת לדבר בנושא שאליו התייחסנו באופן יותר ממוקד, בגלל קוצר הזמן.

אני רוצה להתייחס לנושא של טיפול רשות האוכלוסין וההגירה בנשים הפגיעות ביותר, הפלשתינאיות הפגיעות ביותר שחיות בישראל בלי מעמד קבוע ובלי היתר שהייה שחוק האזרחות אפשר גם בזמן שהיה תוקף ואני רוצה לחדד את הקשר שבין הנושא של מעמד לבין היותן של הנשים נפגעות אלימות. הרבה פעמים הנשים האלה נישאות לגברים ישראליים, מביאים אותם מהשטחים הכבושים, בגילאים צעירים בלי שהן לפעמים מודעות להשלכות של הדבר והן הופכות להיות סוג של נספח או רכוש של הבעל בגלל התלות שלהן בו בענין המעמד. הרבה פעמים המעמד שלהן לא מוסדר לא מכיוון שהן לא מעוניינות בזה אלא מכיוון שהבעל לא מעוניין בזה וברגע שהבעל לא מעוניין הן חסרות אונים לגמרי מול המערכות והן נותרות חשופות גם לאלימות על כל הסוגים שלה, פיזית, נפשית, כלכלית. לפעמים הן מוחזקות בתנאים שגובלים בתנאי עבדות ושיעבוד.

רשות האוכלוסין וההגירה פרסמה ברבות השנים נוהל שאמור להתמודד עם הבעיה הזאת בדיוק, אלא שהנוהל הזה קובע תנאים, תנאי סף כל כך אבסורדיים שהנוהל הופך להיות לא רלוונטי, כי הנוהל דורש מצב שבו האישה המעמד שלה כבר הוגשה בקשה להסדיר אותו, היה צריך להיות רצון מראש של הבעל לפנות ולבקש לקבל עבורה היתר, מה שלא מתקיים באחוז גדול מאוד של המקרים וגם נדרש שהאישה התריעה על קיום האלימות כלפיה מראש עוד לפני הפירוד מבן הזוג. מה שקורה בפועל זה שהנשים שסובלות מאלימות לא עומדות בתנאי הסף של הנוהל ולא יכולות להגיש בקשה לפיו, בהרבה מאוד מקרים הן לא יכולות גם להגיש בקשה לוועדה ההומניטרית כי הוועדה ההומניטרית המייעצת שמטפלת בעניינם של פלשתינאים ופלשתינאיות לא מאפשרת להגיש בקשה למי שאין לה מזמין ישראלי. אישה שאין לה ילדים עם אזרחות ישראלית או תושבות ישראלית לא עומדת בתנאי הסף גם של הוועדה הזאת.

המצב בשטח, התוצאה היא שאלפי נשים חיות מתחת לרדאר, לא מטופלות על ידי הרשויות, אין להן כסף משלהן ואמצעים שלהן, אין להן זכות לקבל שירות מאף רשות ממשלתית, לא טיפול רפואי ולא טיפול של הרווחה, לא ביטוח לאומי ולא שום זכות אחרת, הן והילדים שלהן נותרים חשופים לאלימות ואף גוף במדינה לא יכול לעזור ולטפל בהן, כולל החשש המאוד מובן לפנות למשטרה מכיוון שבהרבה מקרים המשטרה במקום לטפל בפן הפלילי תוביל לגירוש של האישה מהמדינה.

תכף נרצה לשמוע גם מהמשטרה, כי אני יודעת שיש נוהל שאומר אחרת.

נכון. לא תמיד מבוצע בשטח. אגב לגבי השאלה שעלתה פה לגבי חיסונים, אנחנו הרבה פעמים מפנים נשים לתחנות החיסון שמוקמות במיוחד לחסרי מעמד אבל גם שם חיסוני קורונה ניתנים רק למי שיש לה היתר שהייה. מי שאין לה היתר לא יכולה להתחסן. אנחנו מכירים כמו שתיארתי את החסמים לקבלת היתר, זה תלוי גם ברצון של הבעל, גם יש תהליך בירוקרטי שהוא מאוד ארוך ומכביד והרבה מאוד נשים ומשפחות לא צולחים את ההליך הזה. כך שיש נתח גדול מבין הנשים הפלשתינאיות שחיות בישראל שאין להן את ההיתרים האלה.

תודה רבה. בעיקר אני רוצה למקד את השאלות למשרדים. אני יודעת שיש קריטריונים שונים, יש ועדות הומניטריות שונות, לפלשתינאיות יש ועדה הומניטרית אחת ולשאר יש ועדה הומניטרית אחרת ויש קריטריונים שונים. בשני המקרים אני ארצה הבהרות בעניין הזה, למה צריך קריטריונים שונים ואיך יכול להיות שקריטריוני הסף חוסמים את הנגישות לוועדה מלכתחילה. והמשטרה, גם נרצה לשמוע בעניין הנוהל שלכם והביצוע שלו. ענבר בראל, המוקד לפליטים ומהגרים.

אז קודם כל אני אגיד תודה רבה ליושבת ראש הוועדה על הדיון והישיבה המאוד חשובה הזאת ויש פה נוכחות מאוד מרשימה גם של הממשלה, גם של ארגונים חברתיים. אני אנצל את הבמה כדי לדבר על תיק ספציפי שמוכר להרבה מהנוכחות פה באולם וזה התיק של 27 קורבנות סחר אתיופיות שנסחרו לישראל בשנת 2012 בהיותן קטינות. הגשנו את התיק הזה כבר לפני למעלה משנה. כל הנשים האלה הוכרו כמעט עם כניסתן לישראל בתור קורבנות סחר בבני אדם, קיבלו אישור ממשטרת ישראל, בכל זאת הן היו חשופות להליכי גירוש בשנים האחרונות והבקשה שאנחנו הגשנו בשבילן היה לגביה דיון כבר לפני שנה ושלושה חודשים בוועדת המשנה לסחר, ביקשנו מעמד קבע עבור הנשים האלה, בגלל הזוועות שהן עברו, בגלל העובדה שהן קשרו פה את גורלן גם אחת בשניה וגם במדינת ישראל, ועבר כבר המון זמן והנשים האלה עדיין פה רק במעמד ארעי. הן קיבלו בזמנו אשרה לשנה אחת ועכשיו ההליכים המשפטיים שהגשנו נמחקו כי משרד הפנים ביקש לבחון את התיק עוד פעם ואת הבקשה למעמד קבע עוד פעם. למרות שהיתה קריאה גם של חברי וחברות כנסת, גם של הוועדה, גם שלנו להעניק מעמד שהוא ארוך טווח לנשים האלה, הן עדיין פה במעמד ארעי ויש הבנה מאוד נרחבת לגבי זה שהתיק שלהן הוא כל כך חריג והוא כל כך קשה ואין להן מקום אחר חוץ מכאן והן חייבות את זה לצורך הביטחון שלהן ואני מאוד אודה אם תוכל לצאת עוד פעם קריאה - - -

והן מוכרות כקורבנות סחר.

הן מוכרות כקורבנות סחר, באופן רשמי יש לכולן אישורי הכרה, הגשנו את התיק הזה עבור כולן כקבוצה, יש גם הבנה של משרדי הממשלה שמדובר פה בקבוצה שבלתי ניתנת להפרדה ואנחנו נשמח אם תצא עוד פעם קריאה מהוועדה המאוד חשובה הזאת לגבי הדרישה למעמד קבע ארוך טווח עבור הנשים האלה שהן זקוקות לה באופן נואש.

תודה. אנחנו גם נשמע תשובות על הנושא. חתאם אבו עגאג, בזום.

(אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגום חופשי מפי מתורגמנית)

הנשים הפלשתינאיות מתמודדות עם קשיים בארץ, דבר ראשון מבחינה רפואית, אין להן ביטוח והן לא יכולות לקבל את הטיפול הרפואי כמו שצריך, הדבר השני מעבר הגבול, הן לא יכולות לעבור את הגבול בשלום ולא יכולות לבקר את המשפחות שלהן. דבר שלישי, כל הזכויות שלהן לא מוכרות בארץ כמו למשל הזכויות של לשכת הרווחה, של הביטוח הלאומי, גם כמו שהצגתם לגבי הגשת תלונות במשטרה. במשרד הפנים אנחנו צריכים כל הזמן להגיש את כל המסמכים והאישורים כדי לעקוב אחרי האישורים, זה תהליך מאוד מסובך.

דבר שני מבחינת דיור, אנחנו כולנו גרות בשכירות והשכירות מאוד גבוהה. עוד דבר לגבי תעסוקה, אנחנו לא יכולות לעבוד פה ואין לנו שום זכות לקבל תלוש משכורת או לקבל את הזכויות שלנו כעובדות פה בארץ. עוד שתי נקודות אחרונות, אנחנו רוצות לחיות בביטחון ולהתנהל בשלום בארץ. והדבר האחרון, גם אנחנו מתמודדות עם קשיים לגבי רישום הילדים שלנו ברשות האוכלוסין שזה לוקח הרבה זמן, זה תהליך מסובך ועוד אנחנו משלמות סכומים גבוהים כדי לרשום אותם ברשות האוכלוסין.

תודה רבה. אני חושבת שהקושי האמיתי בלשמוע את העדויות האלה זה לא שאנחנו לא ידענו על הקשיים האלה, הקושי האמיתי שאני יושבת אחרי שלוש שנים ואני עדיין שומעות אותן עדויות. עברו שלוש שנים מאז הדיון האחרון שקיימתי בנושא הזה, הבעיות אותן בעיות. הנשים עדיין נמצאות באותו באותו מלכוד שהיו בו לפני שלוש שנים ואולי עכשיו הקושי הוא יותר רחב. וזה הקושי האמיתי. יכול להיות שאנשים יגידו לי אז מה חידשו העדויות האלה, ידענו שהן לא יכולות, אין להן חופש תנועה וידענו שהן לא יכולות להיכנס לבקר את המשפחות שלהן. אבל תתארו, מי שנתנה עדות לפני שלוש שנים שהיא לא יכולה לבקר את המשפחה שלה, היא עדיין לא ביקרה, היא עדיין לא פגשה א המשפחה שלה. וזה הקושי האמיתי. חברת הכנסת נעמה הצטרפת אלינו, אנחנו במסע לשמוע על הבעיה.

אני אגיד משהו קצר, כי אני מעדיפה לשמוע. באמת חשוב להיות פה ותודה לכל הנוכחות. אני אגיד שגם בשבוע האחרון הגשנו בקשה לשאילתא למליאה בכל מה שקשר לסחר בנשים מאתיופיה שנחשפנו אליו דרך התקשורת, אז אני אומרת שאנחנו כל הזמן פוגשות את המקרים האלה שוב. אין ספק שהסיפור של אלימות בתוך התא המשפחתי במיוחד אצל נשים שנסחרו או נישאו בכפיה הוא לא יכול להיות פקטור שיטלטל את חייהן עוד יותר אלא צריך להיות מנגנונים שיסייעו להן לאחר המצב הזה. נוצר מצב שהמדינה מקדמת את העוול הכפול הזה בעצמה ואנחנו חייבות למנוע אותו.

קודם כל תודה עאידה על הדיון הזה החשוב, אני אקריא רק כמה נקודות ממסמך של אישה לאישה שזה ארגון שאני פעילה בו שנים, על הדרישות שלנו. אני רוצה לדבר על הדרישות. מתן מעמד אזרחי המקנה זכויות סוציאליות, בחינה הומנית המבסס פרספקטיבה מגדרית, הכשרה מתאימה לנציגי הוועדות, ופיקוח על ידי נציגות חיצונית בעלת הכשרה על כל התהליך. אלו דברים בסיסיים, לכמת אותם במעשים, לדרוש אותם כבר עכשיו בלי יותר מדי - - -

בואי נתחיל עם זה שיכנסו את הוועדות קודם כל, שתדונה הוועדות ואז נכשיר אותם. ואני מציעה להעלות את זה בקואליציה. תודה רבה חברת הכנסת נעמה לזימי. אם כבר התחלת לצטט אישה לאישה, איילה אוליר בזום, כבר העבירו את ההמלצות שלכם אבל אני בטוחה שתרצי להוסיף משהו.

האמת שבאתי להביא נושא אחר, אז טוב שנעמה הצליחה להעביר את הדברים האלה. הנושא שרציתי לדבר עליו זה הטיפול של המשטרה. לצערי אנחנו היינו עדות בשנתיים האחרונות לכמה מקרים של נשים שהלכו למשטרה להתלונן על אלימות שהיו חשופות אליה או על איום שהיה עליהן ולא קיבלו את המענה המתאים. למשל אחת הפעמים היה מקרה של אישה פלשתינאית והבת שלה שהלכו להגיש תלונה במשטרה על איש שאיים עליהן בנשק בפארק ונאמר להן שאם הן יגישו את התלונה אז השוטרים יאלצו לגרש אותן. אז הן לא הגישו את התלונה והלכו הביתה בלי לקבל מענה. במקרה אחר אישה הלכה להגיש תלונה על איומים כלפיה והשוטר אמר שהוא לא יכול לטפל בתלונה אם אין לה מעמד. היא הלכה לשם עם העובדת הסוציאלית והן התקשרו אלינו ואנחנו היינו צריכות להעביר לשוטר אישורים שהיא כן עושה מאמצים להסדיר את המעמד שלה ושהמקרה שלה מטופל ואז היא קיבלה מענה.

אחרי כמה מקרים כאלה שקיבלנו החלטנו לפנות למשטרה לנסות להבין אם יש נוהל שמתייחס לנושא או לא. פנינו למשטרה בבקשת חופש מידע, כמה בקשות חופש מידע למען האמת, החל מיוני 2019, אז אמרו לנו שהנוהל היחיד שיש בו התייחסות למקרים, למשל הנחיה שלא לעכב לחקירה נשים ללא מעמד, זה נוהל הטיפול בקורבנות סחר. ושאפשר להסיק מהנוהל הזה לגבי מקרים אחרים אבל באופן כללי הם לא מכירים מקרים שבהם לא התנהלו כראוי. יחד עם זאת הם ציינו שהם בוחנים את האפשרות להוסיף הנחיה שלא לעכב נשים לחקירה במקרה של תלונה של אלימות בין בני זוג.

שנה אחרי זה הגשנו שוב בקשת חופש מידע להבין אם נוספה הנחיה, עדיין לא נוספה הנחיה, זה עדיין היה בתהליך והשנה שוב פנינו באפריל להבין אם היה תיקוף להנחיה כזאת, ונאמר לנו שלא היה ולא ידוע על לוח זמנים להוסיף אותה לנוהל. זה כמובן מאוד מדאיג אותנו, אחרי שנתיים שאנחנו רואות שלא נעשתה שום התקדמות ואני אם אישה נפגעת אלימות רוצה להתלונן במשטרה ומגיעה אלי אני לא יכולה להגיד לה את יכולה ללכת לבד ותקבלי מענה, היא חייבת איזה שהוא תיווך וליווי, לדאוג שהזכויות שלה ישמרו. אז פנינו במכתב למפכ"ל המשטרה, ליועצת המפכ"ל לשוויון מגדרי וגיוון תרבותי וליחידת הייעוץ המשפטי, להתריע על הנושא הזה ולבקש שיסדירו את זה באופן מיידי, קיבלנו תשובה שהמכתב התקבל ומעבר לזה לא קיבלנו שום תשובה עד היום. אז אנחנו חושבות שזה חיוני להוסיף באופן מיידי הנחיה לכל הנהלים המשטרתיים שעוסקים באלימות שלא להתנות את המענה במעמד אזרחי, לא לעכב, לא לגרש או לאיים בגירוש, או לבדוק תהליכי הסדרת מעמד לפני מתן מענה לכל מקרה ואחרי שתתווסף הנחיה כזאת לנוהל אז כמובן לפרסם אותה גם לציבור גם לנשים וגם לארגונים.

תודה רבה איילה. זה מתווסף לשאלות שנרצה לקבל עליהן תשובות. דבר שמעלה אצלי תהיות, נרצה לדעת באיזה שהוא שלב איך בדיוק הנהלים האלה מרועננים, איך הם יורדים למטה, עד כמה השוטרים בתחנות והיומנאים ומי שבא במגע ראשון עם האישה כאשר היא מגיעה להתלונן יודע על הנוהל, מה ידוע לו על הנוהל, כל כמה זמן מכשירים את האנשים האלה בידע הזה. עורכת דין נועה דיאמונד, המרכז הרפורמי לדת ומדינה, בבקשה גבירתי.

תודה ליושבת ראש הוועדה, לחברות הוועדה ומארגנות הדיון בנושא הכל כך חשוב הזה, תודה שאתן מאפשרות להשמיע את קולן של נשים שעל פי רוב קולן לא נשמע. אני אדבר מטעם המרכז לסיוע משפטי לעולים, היום אני דווקא לא אדבר על עולים או עולות אלא על קבוצה אחרת שאנחנו עוסקות בייצוג שלה מזה כשני עשורים, נשים זרות שנפלו קורבן לאלימות בן זוג ישראלי. לאורך השנים ייצגנו בעשרות אם לא מאות תיקים פרטניים של נשים כאלה, רובן המוחלט אימהות לילדים אזרחים ישראליים ובנייר העמדה שהגשנו לקראת הדיון היום ביקשנו להתמקד בממשק בין הסוגיה של הסדרת מעמדן של נשים זרות קורבנות אלימות ונושא הדיון היום, נשים חסרות מעמד בישראל.

אני רוצה לדבר על המקרים הקיצוניים ביותר של מערכת יחסים אלימה בין גבר ישראלי לאישה זרה כשהבעל אפילו לא מוכן לפנות ולבקש להסדיר את מעמד האישה אף על פי שהוא יכול לעשות זאת על פי נהלי רשות האוכלוסין. כלומר הוא הופך במו ידיו את האישה לחסרת כל מעמד חוקי בישראל, הוא הופך את הבית לכלא ואת עצמו לסוהר של האישה ונשים במצב הזה פוחדות אפילו יותר מהרגיל לצאת מהבית, ליצור קשרים עם הסביבה, להתלונן, כי בנוסף לפחדים הידועים נוסף פחד מפני אכיפה וגירוש.

בהקשר הזה הציפיה מרשות האוכלוסין, עליה אנחנו ובתי המשפט מדברים שוב ושוב, הוא לשחק תפקיד בסיוע לנשים הללו לצאת מהקשר המתעלל, לתת לנשים האלה איזה שהוא אופק שבו הן לא תלויות בבעל ולא תלויות בקשר האלים, כדי שהן לא יפחדו לצאת מהקשר הזה ויוכלו להגיש בקשה להסדיר את המעמד שלהן.

בנייר העמדה ציינו התחייבות של המדינה לבית המשפט בדיון בעתירה מינהלית מלפני כמעט עשור, לתת קדימות בכל שלבי הטיפול בבקשה לנשים חסרות רשיון ישיבה שנפלו קורבן לאלימות בן זוג. למרבה הצער ההתחייבות הזאת מופרת, אין דרך אחרת לומר את זה, ברגל גסה. הבקשות של הלקוחות שלנו חסרות המעמד ממתינות חודשים ואפילו שנים להכרעה וחשוב להדגיש שהן כולן אימהות לילדים ישראליים במשמורתן, הן כולן צריכות לפרנס את הילדים האלה, לשלם שכר דירה אחרי שהן יוצאות ממקלט לנשים מוכות, לשלם חשבונות, לקיים את הילדים ולקיים את עצמן, וכל זה כשאין להן רשיון ישיבה, אין להן אפשרות אפילו לפתוח חשבון בנק, אין להן ויזה להראות למעסיק, לבעל בית, לרשויות, נקודת הפתיחה שלהן היא כל כך מוחלשת, הן גם נשים גם זרות גם קורבנות אלימות ואז על הכתפיים שלהן מעמיסים גם את ההתמודדות הזאת של היעדר מעמד מוחלט, עד שהן אזרו סוף סוף אומץ לצאת מהבית האלים ולהתחיל דרך עצמאית הן צריכות להיות תקופה ארוכה בלימבו נורא שהן לא יודעות מה יהיה עם הבקשה שלהן להסדר מעמד.

אז קודם כל אנחנו מבקשות מהוועדה להפציר ברשות האוכלוסין לקיים את ההתחייבות היפה הזאת מלפני כמעט עשור, לתת קדימות לבקשות של חסרות מעמד בכל שלבי הטיפול בבקשה.

אהבתי להפציר. לא שזה עובד.

נכונות ונסיון אנחנו תמיד מקבלות בברכה.

אנחנו בשלבים של אקטים שאמורים להיות יותר חזקים מהפצרות.

בהחלט, אני מסכימה. מדובר על התחייבות לתת קדימות לבקשות של חסרות מעמד בכל שלב משלבי הטיפול בבקשה, בשלב הלשכה האזורית, בראיון, בוועדה ההומניטרית, זאת ההתחייבות של המדינה, אנחנו מצפות מהמדינה לקיים אותה אבל בנוסף אנחנו גם ריאליות, ואנחנו מבינות שבין המצוי לרצוי יש פער לא קטן, אנחנו מודעות לעומס שמוטל על הוועדה הבין משרדית, אנחנו יודעות שהוא כבד, אנחנו יודעות שההמתנה לוועדה היא ארוכה גם אם ההמתנה תקוצר היא עדיין תהיה ארוכה ולכן אנחנו סבורות בנוסף כדי לתת עוד איזה שהיא מעטפת של סיוע שצריך לתקן את נהלי רשות האוכלוסין ככה שבהיעדר החלטה תוך תקופה של שלושה חודשים אחרי הגשת בקשה של אישה חסרת מעמד מכוח נוהל אלימות, אישה נפגעת אלימות, תינתן לה אשרת עבודה זמנית ומתחדשת עד להכרעה בבקשתה. אנחנו לא מבקשות שיתנו לה רשיון ארוך טווח, אנחנו לא מבקשות שיכריעו בבקשה שלה בלי לבחון אותה, אנחנו מבקשות שיתנו לה איזה שהוא מעמד בתקופת ביניים עד שהיא תקבל הכרעה.

נקודה אחרונה, קושי נוסף שאנחנו נתקלות בו בהקשר הזה הוא קושי של דחיה על הסף של בקשות. נשים שעד שהן הצליחו לצאת ממעגל האלימות, לאזור אומץ, לגשת לרשות האוכלוסין ולהגיש בקשה, אומרים להן, אין לנו מושג מי את, את לא באת לפה אף פעם עם הבעל שלך ממשרד הפנים, אנחנו לא יודעים בכלל אם הייתם בזוגיות אמיתית או זוגיות כנה - - -

זה עלה כבר.

ואז אומרים להן אנחנו דוחים את הבקשה על הסף, אתן צריכות לצאת מהארץ. אז הנשים נכנסות לאיזה שהוא סחרור של הליכים משפטיים רק כדי להוכיח באופן אבסורדי שהן היו בקשר כן עם בן זוג אלים שהן נאלצו לעזוב אותו במצב כל כך מוחלש ולדעתנו צריך למנוע את המצבים האלה ולקבוע שלא תהיה דחיה על הסף של בקשות כאלה במקרה שהאלימות מוכחת. לרשות האוכלוסין יש רשימה של איך מוכיחים אלימות וכמובן כשיש ילדים משותפים. המסר צריך להיות להקל על הנשים האלה, להפחית את החששות שלהן, לסייע להן ולא לדחות אותן.

תודה רבה. אתן רואות שאני נותנת במה לכולן אבל בואו נהיה יותר ממוקדות ופרקטיות. התשתית של כל הסבל של הנשים ידועה ודיברנו עליה כבר בישיבות הקודמות וגם עכשיו. אני נותנת עכשיו לשתי נציגות שביקשו זכות דיבור, אבל אני מבקשת מכן, שלוש דקות ותנסו להתמקד בדברים שעוד לא עלו או בדברים שהתפתחו בתקופה האחרונה שאנחנו צריכות לקבל עליהם תשובות. דוקטור שני בר טוביה, מ-א.ס.ף.

תודה רבה. אני מתנצלת שנכנסתי באיחור, זה בגלל כנס זכויות אדם שגם יושבת הראש היתה בו. אני עובדת בארגון א.ס.ף אבל מקדמת מדיניות של שישה ארגוני זכויות אדם שמנסים לסייע לפליטים ומבקשי מקלט, ובתוך כך כמובן גם למבקשות מקלט, ואני כאן כדי לדבר על מבקשות המקלט, רובן מאריתריאה, מיעוטן מסודן. ביקשת שנצביע על הייחוד של האוכלוסיות שאנחנו מבקשות להעלות כאן, אני חושבת שהנקודה החשובה לגבי מבקשות המקלט, או שתי נקודות חשובות, זה קודם כל שאנחנו מדברות על קבוצה לא גדולה מוגדרת של כ-5,000 נשים, הנקודה השניה זה שהן נמצאות כאן, חלקן כבר 16 שנים כולם מעל עשור ויש למספר הזה חשיבות ומשמעות גם בהשוואה למהגרות אחרות, אנחנו מדברות על חוסר במעמד קבע שהוא נמשך המון שנים וההדרה ככל שעוברות השנים היא גדלה אקספוננציאלית, המשקל הוא מצטבר וזה חשוב. והנקודה השלישית היא שהן בין קבוצות הנשים המוחלשות והפגיעות ביותר בישראל כתוצאה ממדיניות הדרה רשמית שממשלות נתניהו, כלומר מעל עשור שבאמצעות מעשים ומחדלים הן מודרות לשולי החברה הישראלית.

כל ממשלות ישראל, עוד לא ראיתי ממשלה מתנהגת אחרת.

אנחנו מנסות להישאר אופטימיות ולראות מה בכל זאת אפשר לעשות ואיך בכל זאת אפשר להיחלץ מהמצב הזה. אני רוצה לומר שזאת לא בושה להגיד אחרי 16 שנים שמה שצריך לקרות עכשיו זה לתת להן מעמד. כאילו משהו שאנחנו לא מעזות לחלום עליו, אבל למה בעצם, איך זה הגיוני שזה לא יהיה הפתרון אחרי 16 שנים של חיים ללא מעמד קבע עם פיסת הנייר הזאת שנקראת 2 א' 5. זאת לא בושה לומר שזה מה שצריך לקרות עכשיו. גם אם יבדקו עכשיו בקשות המקלט כמו שצריך, ושוב, יש סיבות להתקשות להאמין שזה מה שיקרה, זה יהיה מעט מדי ומאוחר מדי. הנשים האלה כתוצאה מההדרה ואנחנו יודעות שאוכלוסיה שלמה מודרת, אז נשים מודרות יותר, אנחנו מדברות על הדרה כלכלית ואנחנו מדברות על הדרה משירותי בריאות.

אני רוצה למקד. אנחנו יודעות שהן מודרות, אנחנו יודעות שהן סובלות, אני רוצה להבין, בשנתיים האחרונות חלה איזה שהיא התפתחות או הידרדרות מבחינת הרשויות. את זה אני רוצה לשמוע.

חד משמעית. מבחינת הרשויות המדיניות נותרה אותה מדיניות, התוצאות, חלה הידרדרות משמעותית וכולנו יכולות גם להבין מדוע, בין היתר בגלל משבר הקורונה אבל גם בגלל כמו שאמרתי ההדרה המצטברת, השנים שחולפות, ככל שאת חיה יותר שנים בעוני ואז נוחת עלייך משבר הקורונה. חד משמעית גם מחלקת המדינה האמריקאית הצביעה על כך, מספר הנשים מבקשות המקלט שנאלצו להיכנס למעגל של ניצול מיני ושל זנות לצרכי הישרדות, מספר הנשים שילש את עצמו במהלך תקופת הקורונה, אנחנו מדברים על אחוזים למרבה הצער מאוד גבוהים. רוב הנשים מבקשות המקלט בישראל, הרוב המכריע הן אימהות ויש גם אחוז מאוד ניכר, יש לנו רק הערכות אבל ההערכות שלנו זה שמדובר על מעל חצי מהן שהן בפועל חד הוריות, בפועל מתמודדות לבד עם גידול הילדים שלהן ועל רקע אותה הדרה כלכלית, הדרה בריאותית, ויש מה לעשות. גם אם משרד הפנים לא יענה לקריאתי, ויש סיבות לחשוב שהוא לא יענה לקריאתי, לתת לכולן א' 5 מחר, לא עוד שנה, לא בכפוף לבדיקת בקשות המקלט, מחר, גם אם לא, למשרדי ממשלה אחרים יש אחריות ויש מה לעשות. שירותי רווחה מלאים, נגישות מלאה לשירותי רווחה, תוכניות של ביטחון תזונתי, אין שום סיבה שהם לא יכללו מבקשי ומבקשות מקלט, וכרגע הם לא כוללים.

תודה רבה. ליזה ניקולאיצ'וק מאיגוד מרכזי הסיוע.

אני ממש אהבתי את כל מה ששמעתי ואני לא רוצה לחזור על הדברים האלה. מאות פניות שאנחנו מקבלות במיוחד בקורונה ואחרי זה ומתחילות את הסאגה. כדי לדאוג לילדים של אישה בלי מעמד זה גורם אחד. רפואה, גורם שני. אזרחות, שלישי. אנחנו מרגישות ומוצאות את עצמנו רצות ממקום למקום, בדיוק כמו שהנשים האלה. ומקרה אחרון עם איזה ערביה, שישה ילדים, כמעט שבע שנים בארץ, אחרי שבע שנים של מאבק משותף היא היום עובדת סוציאלית, עוזרת לנשים אחרות ורק אתמול קיבלנו הודעה על זה שהיא מקבלת סטטוס להיות חוקית בארץ. אז כל זה ביחד כדי לא לקחת יותר מדי זמן, חסר משהו מאוד מדוייק, חסרה חקיקה מאוד מדוייקת ברמה בינלאומית, זכויות של הנשים האלה בחקיקה, החמרה בענישה לאלה שמאיימים, פוגעים מינית, מטרידים, מנצלים, מניפולטורים, ומנצלים את הילדים ככלי מיקוח.

הכי חשוב במשפט שלי מאוד חשוב להגיד, גם בשם של כל מרכזי הסיוע, זה שחסרה כתובת אחת שיודעת לתת מענה לכלל הבעיות של נשים חסרות מעמד. כדי שאנחנו לא נמצא את עצמנו מפוזרות ועושות איזה שהיא עבודה. כתובת אחת שאישה אולי היה לה מזל ופנתה למרכז סיוע או לאחד מהארגונים שדיברו בצורה בלתי רגילה היום, אישה מגיעה ואנחנו יודעות שיש את הכתובת שבכתובת הזאת אישה תקבל את מה שמגיע לה לקבל ככל אדם שנפגע. ואז אנחנו נלווה, נגייס את הכסף ותהיה מתנדבת דוברת אותה שפה, יש לנו עזרה בשמונה שפות, אבל כתובת של מדינה כמדינה לקחת אחריות ונותנת לכלל הבעיות בכתובת אחת. זה חוסך לנו בבירוקרטיה, זה חוסך בסבל של נשים ולכל בן אדם בעולם במיוחד במדינה דמוקרטית מגיע לקבל את הזכויות שמגיע לה באופן כללי.

בזה אני רוצה לסיים, אני מאוד מקווה שאנחנו ניפגש עוד פעם ונדבר על מה שתהיה לזה תוצאה. אני חושבת שחסרים גברים שמנהלים הרבה דברים בירוקרטיים במדינה שלנו, הם לא טורחים לבוא ולשבת איתנו ולקבל את ההחלטה כי רוב הפוגעים הם גברים, רוב הנפגעות הן נשים, 98.8-9 אחוז, וכדאי לגברים שמנהלים את המדינה בצורה מסויימת לקחת אחריות ולפתוח כזה מוקד, זה יחסוך לנו בעבודה, יחסוך בסבל של נשים נפגעות וזה יאפשר לנו לקדם ולהתקדם בתחום.

תודה רבה ליזה. אני חייבת להגיד שהיה חשוב לי לתת לארגונים ולנשים להשמיע את קולם, האבסורד הגדול הוא שהרבה מהנשים רצו להגיע ולהשמיע את קולן, ולרגע חשבו שאפשר להיכנס לבנין בלי שיהיה כל מעמד או תעודת זהות, אז תארו את המצב שהיה הצוות, מנהלת הוועדה והרכזות היו צריכות להסביר לנשים שוב שדלתות הבית הזה לא פתוחות לחסרות מעמד. אבל טוב שיש זום וככה יכולנו להשמיע חלק מהקולות. אני רוצה עכשיו להתחיל לפנות לנציגות המשרדים. מעניין מאוד, נאמרו גברים ומכל המשרדים נשלחו מי שמטפלות בזה זה נשים. אבל אני יודעת שבדרגים הגבוהים איפה שמקבלים את ההחלטות יושבות גם נשים, לא רק גברים, אז כך שאנחנו צריכות כל מי, אני יודעת שיש נציג מהמשרד אבל אני מסתכלת סביב השולחן וכולו נשים. לא להמעיט מערכו של הנציג של משרד הפנים, משרד הפנים, משפטים.

אני רוצה להתחיל עם נציגות משרד רשות האוכלוסין ממשרד הפנים, אני חושבת הרבה מהדברים שעלו הם חלקכן בדיון הזה ואני מבינה שרונית, עלו כמה שאלות, אני אשמח לדעת קודם כל איך אתם מתנהלים בימים האלה.

אני ברשותך רוצה להתחיל דווקא מהסוף, ממה שחברת הכנסת מקודם ציינה ואת גם אמרת ברקע, לגבי קיום הוועדות. אז הוועדה ההומניטרית, לא להוראת שעה, הוועדה ההומניטרית לזרות מתקיימת אחת לחודש באופן רציף וקבוע, אנחנו מטפלים בבין 20 ל-30 תיקים בכל ועדה, כך שהיא מתנהלת בצורה שוטפת למעט תקופת החגים שהיא התנהלה בצורה מצומצמת בגלל שהיינו בימים מצומצמים אבל זה כחריג. אז לגבי הוועדה הזאת אני חייבת לציין שהתפקוד שלה מתבצע כמו שנדרש מאיתנו.

לגבי הוועדה השניה אני דווקא פה הייתי רוצה להעלות את עורכת דין תהילה הראל שהיא גם בזום, שתציין ותדגיש את התפקוד של הוועדה בתקופה האחרונה החל מיולי 2021, אז אם את רוצה שהיא תגיב ואני אמשיך אז תחליטי את.

לא, אנחנו נחזור אליה.

לגבי הנשים שחוות אלימות ואנחנו שמענו פה את עורכת דין רעות שאער ואת נועה דיאמונד לגבי הבקשות שהן מגישות או לא יכולות להגיש ברשות ההגירה והאוכלוסין. רשות ההגירה והאוכלוסין כתב נוהל ייעודי ספציפי לנשים נפגעות אלימות שהיו בקשר עם אזרח ישראלי. אז לענין הזה יש לנו פתרון ספציפי לנוהל הזה. לגבי אלה שלא הגישו בקשה במסגרת נוהל חיים משותפים או נישואים וחוו אלימות, יש אופציה להגשת בקשה לוועדה ההומניטרית ושוב כל מקרה יבחן על פי הקריטריונים של הבקשה. אין חסימה ואומרים לא הגשת אז את לא יכולה גם להגיש בקשה הומניטרית, זה לא קורה, זה לא קרה וזה כתוב שחור על גבי לבן בנוהל הייעודי הספציפי הזה. יש אמנם קריטריונים, נכון, הקריטריונים נבדקים פר בקשה, אנחנו בודקים כל בקשה בלב פתוח ונפש חפצה - - -

כן, אבל היו טענות על הנוהל עצמו, שתנאי הסף שלו הם כמעט חסימה.

תנאי הסף שלו הם לא כמעט חסימה, זה נכון שאנחנו בנוהל אומרים שאם היא היתה במסגרת של הליך מדורג אז יש קריטריונים, אבל יש סעיף שאומר שאם יש בקשה שהוגשה במסגרת של אלימות והפקיד מוצא לנכון להעביר את הבקשה אז הוא מעביר את הבקשה.

מה זאת אומרת אם הוא מוצא לנכון, לפי מה הוא מוצא לנכון? אי אפשר לסמוך על רצונו הטוב של הפקיד או הפקידה.

נכון. במקרה של אלימות אני מדברת, אם יש פניה של אישה זרה שחוותה אלימות ורוצה להגיש בקשה במסגרת הוועדה ההומניטרית, לא אומרים לה את לא יכולה להגיש בקשה.

אני יודעת שלא אומרים לה, אומרים לה אנחנו בודקים את הבקשה שלך לפי תנאי הסף שנמצאים אצלנו בנוהל, תנאי הסף הם כל כך קשים, הם מסננת שכמעט כל הנשים נופלות ממנה.

אני לא יודעת להגיד אם כל הנשים נופלות ממנה.

זה מה ששמעתי עד עכשיו.

אני אנסה לחדד את הענין הזה. אני עורכת דין שרית פוזן מרשות האוכלוסין וההגירה מהלשכה המשפטית. אני חושבת שמה שצריך לחדד כאן, התנאים הם לא תנאים בלתי עבירים, אנחנו רואים את זה בוועדה, מגיעות בקשות והן עומדות בתנאים והן נדונות וגם יש כאן אצל רונית נתונים שהיא תוכל לחלוק אותם. ומה שרונית ניסתה להגיד זה שבמסגרת הנוהל גם מי שלא עומדת באותם תנאים בסיסיים או מי שלא היתה בהליך מדורג לפני כן, אלו שני דברים, גם מי שהיתה בהליך מדורג ולא עומדת באותם קריטריונים שכתובים בנוהל, עדיין קיימת האפשרות וזה כתוב בנוהל שלנו, זה נכון שבסוף זה נתון לאיזה שהוא שיקול דעת, אבל הרבה דברים במערכת הזאת פועלים בשיקול דעת. אנחנו כפופים לפסיקה, אנחנו מכירים את המערכת, הדברים האלה בדרך כלל לא נדחים על הסף, יש אם, יש את ענין האלימות, לוקחים את זה בחשבון, הדלת לא ננעלת ברגע שלא עומדים ברשימת קריטריונים.

אני אשאל את הארגונים כדי להבין את הענין יותר. האם אתן יכולות להגיד לי מהמקרים שאתן טיפלתן בהם, כמה מהנשים שעוד לא התחילו את התהליך המדורג ופנו לאחר מכן, נתקבלו בוועדות. אחוזים גסים.

אז אני יכולה להגיד באופן כללי, אני כבר לא מדברת על זה שהוועדה מאשרת מקרים בודדים, ב-2020 אנחנו הגשנו בקשת חופש מידע, אושרו חמש בקשות מתוך 200 ומשהו, אני מדברת על הוועדה שמטפלת בפלשתינאיות. אבל אם להתייחס לגופו של מקרה, הסמכות שניתנה לקבוע במקרים הומניטריים שינתן מעמד היא של שרת הפנים והמקרים שאנחנו מדברים עליהם אישה יכולה להגיש בקשה ופקיד בלשכה יראה שהיא לא עומדת בקריטריונים ויכול לעצור את הטיפול בה שם. ולכן זה מאוד בעייתי. אני לא מדברת כבר על טיב שיקול הדעת אבל הגורם שמפעיל את שיקול הדעת הוא לא הגורם הנכון.

אני מבינה שהחלטת הוועדות ההומניטריות צריכות לעבור אישור בסוף של השרה.

זאת המלצה.

שוב, יש כאן את ההבחנה בין שתי הוועדות.

זה של הוועדה ההומניטרית לפלשתינאים.

אני מדברת על הוועדה לפי הוראת השעה. שם הדברים קשים במיוחד ואם אפשר רק לציין דבר אחד - - -

שם החגיגה יותר גדולה. שם הדברים שערורייתיים, לא קשים.

לחלוטין. ובהתייחס למה שנאמר פה, לוועדה הזאת כשלעצמה, נכון שאפשר לפנות גם אליה, אבל גם לה יש תנאי סף שחוסמים את הדרך בהרבה מאוד מקרים ואז לא מכאן ולא מכאן, אין התייחסות לעובדה שמדובר באישה נפגעת אלימות שמכניס אותה גבר לארץ ומן הסתם הוא לא רץ להסדיר את המעמד שלה.

שאלה. כמה את מעריכה מהבקשות שהגשת שלא היה להם תהליך מדורג, נתקבלו?

שלא היה להן הליך מדורג, שלושה או ארבעה מקרים שהוזכרו בנייר העמדה שלנו, הבקשות האלה לא התקבלו, שלוש מתוך הנשים האלה היינו צריכים לנהל בשבילן הליכים משפטיים בגלל דחיה על הסף. עורכת דין פוזן מזכירה כאן את הסעיף שמאפשר לטפל בבקשות גם של נשים שלא עומדות בקריטריונים, כן, הנוהל מאפשר את הגמישות הזאת, אבל הבעיה היא שהנשים האלה נתקעות ברמת הלשכה. זה לא שאומרים להן אסור לך להגיש בקשה, אומרים להן בבקשה, תגישי, היא מגישה ומקבלת החלטה שהבקשה נדחית על הסף כי לא היתה כנות קשר ולא היה הליך מדורג. אז מה זה עוזר לנו שיש סעיף שמאפשר להגיש בקשה גם למי שלא עומדת בקריטריונים. הסעיף הזה הוא ריק, אין לו משמעות אם דוחים את הבקשות על הסף בסופו של דבר וצריך לנהל הליכים משפטיים.

יש לי נתונים, רק כדי לסבר את האוזן, מהשנתיים האחרונות בתיקים שלנו, אנחנו מטפלות בהרבה תיקים, תיקים ספציפיים של נשים נפגעות אלימות, גם של נשים לא חסרות מעמד, אבל זה משקף את המצב. בשנתיים האחרונות אנחנו הגשנו, אנחנו משרד קטן, 24 עררים לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל של נשים נפגעות אלימות בלבד, שהבקשות שלהן נדחו ולעומת זאת בשנתיים האחרונות קיבלנו 12 החלטות חיוביות להעניק לנשים מעמד, רק שלוש מתוך 12 הנשים הללו היו נשים שלא היו זקוקות להליך משפטי כדי לקבל את ההחלטה החיובית הזאת.

תודה רבה.

אני רק רציתי לציין את הנתון של השנה האחרונה במסגרת הוועדה ההומניטרית לענין נשים שנפגעו מאלימות, בניגוד למה שאני שמעתי פה אנחנו אישרנו מעל 70 אחוז מהבקשות לאישור מתן מעמד או המשך המעמד. ולענין שנועה ציינה קודם לגבי הרשיון או הארכת הרשיון של אותן נשים, ברגע שמגישים בקשה לוועדה והיא נבחנת בוועדה הרשיון הקיים שלהן מוארך עד למתן החלטה סופית בעניינן, כך שהן לא - - -

אבל אני מדברת על נשים חסרות מעמד שאין להן רשיון שמגישות את הבקשה.

הדיווח הוא לוועדה, הוא לא פינג פונג. כי אני גם רוצה לשמוע. אז אנחנו מדברים על נשים שאין להן מעמד, אנחנו לא מדברים על אלה שכבר בתהליך וקיבלו איזה שהיא אשרה, אנחנו מדברים על אלה שחסרות כלום, כמובן את יודעת ואני יודעת שהן לא יכולות להחליט שעכשיו נותנים אשרה זמנית, זאת אחת מהדרישות שנעלה בסוף הדיון. והכתובת היא דווקא לדרג המדיני ולאו דווקא לדרג המקצועי. תהילה אראל, אני מאוד מבקשת, איך מתקיימים הדיונים, האם מתקיימים, מתי פעם אחרונה התכנסה הוועדה ואיך הולך בעבודה השוטפת אם היא קיימת.

שלום, אני רוצה קודם כל לומר כמה דברים רק בשביל הרקע. אנחנו מדברים על הוועדה המקצועית ההומניטרית לתושבי אזור, זאת ועדה שהוקמה מכוח חוק, מכוח סעיף 3א1 לחוק - - -

אנחנו יודעים את זה. בואי נתקדם לתשובות.

אני רק רוצה לעדכן שבשישי ביולי כמו שאתם יודעים פקע חוק הוראת שעה, למרות זאת בהנחיית השרה הוועדה הזאת ממשיכה לדון בטעמים הומניטריים ובמקרים הומניטריים, ולתת להם מענה. הוועדה באופן כללי לאורך השנים, אני יכולה להגיד בסדר גודל משנת 2018 מוגשות אליה כ-300 בקשות בשנה והיא דנה בכ-350 בקשות בשנה וגם עכשיו הוועדה מתכנסת מדי כשבוע כדי לטפל ולתת מענה לכמה שיותר בקשות.

אתם עדיין מתכנסים כל שבוע?

הוועדה מתכנסת בערך כל שבוע כדי לדון בכמה שיותר בקשות, במקביל אנחנו עובדים על גיבוש נוהל - - -

לא, לפני הנוהל.

שאמור לצאת בסוף דצמבר ואנחנו כרגע ממשיכים לדון בהתאם לקריטריונים שהיו בתקופת הוראת השעה.

בגלל שאתם מתכנסים כל כך בתכיפות וזה מפתיע עבורי, אפשר לדעת בכמה בקשות בשנה הזאת כבר דנתם וכמה קיבלו איזה שהוא מעמד, כמה נפסלו על הסף.

בשנת 2021 אנחנו דנו ב-244 בקשות עד כה, עוד לא נגמרה השנה, וזה כשהיו גם הפסקות, הוועדה המשיכה לדון גם בפרק הזמן הזה ואנחנו בערך ממליצים על אישור של כ-15, בין 15-17 אחוז בערך, משהו כזה. אפילו לפעמים 20 אחוז.

אתם ממליצים על אישור או שהנשים האלה קיבלו מעמד?

ממליצים על אישור, אין לי את הנתונים כמה בסוף זה היה אבל אין הרבה סטיה בעניין הזה. עד כמה שידוע לי, אני לא יודע, יש את התהליך עד שזה עובר בוועדה אבל אין לי את הנתונים האלה. אני יכולה להגיד לך על מה שיש לי.

אז אני מבקשת לשלוח לוועדה כמה שיותר מהר את הנתונים האלה של כמה בקשות כאלה הוגשו לוועדות ההומניטריות בשנה הזאת, בכמה דנתם, כמה מהם מקרי אלימות, ומה התשובות, מה ההמלצות של הוועדה היו בכל מקרה. כמה התקבלו, כמה נדחו, כמה עדיין בדיון, מין פילוח כזה.

אני אדבר עם גורמי המקצוע ואראה מה יש להם לתת ובהתאם לזה אני אשיב.

ומה השינוי שאתם מתכננים, אמרת שאתם דנים - - -

אני אומרת שבסוף החודש אמור, אנחנו עובדים על גיבוש נוהל, נוהל עבודה בעקבות פקיעת החוק. שמסדיר את הנושאים.

מי מרשות האוכלוסין צריך לענות לי על העובדה שנשים פונות מאז פקיעת החוק או הוראת השעה ומבקשות לקבוע להגיע כדי להתחיל את התהליך ולא קובעים להם תורים. מי מהרשות פה יכול לענות לי.

אני יכולה להגיד שאני אברר את זה ואני יכולה להחזיר לך תשובה, אני לא יודעת לענות על זה.

להתחיל באיזה הליך, בהליך של בקשה הומניטרית?

לא, הליך מדורג. זה לא באחריות שלכם? אתן רק בוועדה. אז אין פה נציג או נציגה של רשות האוכלוסין, משרד הפנים?

את הנתונים בתחום הזה אין לי כרגע. אני יכולה לבדוק ולענות לך.

אוקיי. אני רוצה לפנות לעורכת דין דינה דומיניץ, מתאמת המאבק בסחר בבני אדם.

שלום ותודה רבה על הדיון החשוב הזה. יש לי כובע נוסף עכשיו, אני גם מנהלת את הצוות יישום בעניין פוליגמיה היה בראשות מנכ"ל המשרד ועכשיו אני מנהלת את הוועדה במינוי שלו. עולים פה המון נושאים, חשוב לי להגיד שכמובן שנשים חסרות מעמד זאת קבוצה באוכלוסיה שבין אם היא מהאוכלוסיה הפלשתינאית, בין אם היא ממדינות אחרות בעולם, בין אם הן מבקשות מקלט, אוכלוסיה שאנחנו רואים בה אוכלוסיה שהיא מאוד פגיעה לתופעות של ניצול ואף סחר בבני אדם ולכן אנחנו פועלים כדי למנוע את ההידרדרות של התופעות האלה, אנחנו חושבים שברמה הכללית ואנחנו גם פועלים לכך בתיאום הבין משרדי לנסות לדאוג למשל לאכיפת זכויות העבודה, לכל הנושא של ביטחון תזונתי, כל מה שאפשר לעשות כדי למנוע הידרדרות למצבים שאנחנו רואים אותם ואנחנו כולנו יודעים את הקשר בין המצב לבין הסיכוי והמצוקה שעשויה להוביל - - -

כמה אתם מצליחים - - -

דווקא בתקופת הקורונה אני חושבת שזה נתן תנופה גדולה בנושא, יצאו גם הנחיות בינלאומיות שהצביעו על הצורך לדאוג ולשים דגש דווקא על האוכלוסיות הללו שהן פגיעות יותר, שהן נעדרות רשתות של תמיכה כמו לאזרחי המדינה, תקופה שהיא בכל העולם כמובן קורית, לא רק בישראל - - -

אבל את שמעת עכשיו שנשים לא קיבלו את החיסון. הנחיות בינלאומיות זה טוב, מה התבצע בארץ? אמרו לי להיות אחראית על מה שקורה בארץ, מה התבצע?

אני כמובן לא יכולה לענות לכל משרד, זה משרד הבריאות צריך לענות.

אבל אתם מתאמים, אתם עוקבים, בטח יש לך איזה שהיא תמונה.

נכון, אבל למיטב ידיעתי חיסונים היו אמורים להינתן ללא קשר למעמד, אני יודעת שלפחות ביחס לכל הקבוצה של מבקשי המקלט כן דאגו גם לתחנות מיוחדות, דאגנו שיהיו נהלים שלא בודקים מעמד לפני מתן חיסון, היו הרבה הנחיות בנושא הזה.

מה שיותר חשוב לי אם אפשר להתמקד, זה דווקא הנושא של קורבנות סחר שאנחנו כן מזהים קורבנות סחר, ממש הגיעו למצבים האלה, הן יכולות לבוא כמובן מכל הסוגים של האוכלוסיות שדיברנו, גם לאוכלוסיה הפלשתינאית יש לנו נוהל יחסית חדש מהשנים האחרונות מול מתאם הרווחה של המינהל האזרחי שיודע שיש חשד, זה יכול להיות גם חשד לסחר למטרות ניצול מיני, זה יכול להיות גם בהקשרים אחרים, נישואי כפיה, זה יכול להיות בכל מיני הקשרים, הם יודעים להפנות את המקרים האלה לגורם המוסמך שזה משטרת ישראל, ולפעמים הנשים האלה מוכרות ואז הן כן מקבלות כמו יתר קורבנות הסחר את המעמד ואת השיקום והסיוע שמדינת ישראל נותנת לקורבנות סחר וזה יכול להיות מכל קבוצה אחרת. יש לנו כמובן עוד הרבה מאוד עבודה לעשות אבל כשהמעמד הזה מסתיים, מדובר במעמד זמני, לפעמים אנחנו רואים בקשות שמגיעות גם לוועדות ההומניטריות.

אתם מודעים לעליה החדשה שקרתה בשנה האחרונה בניצול מיני ונשים שהידרדרו לזנות בשנה שנה וחצי האחרונות בגלל הקורונה והן שקופות כמעט למוסדות ולרשויות והן לא יכולות להגיע והן עכשיו גם סובלות ממצב כלכלי קשה. מה הפתרון שלהן.

אני דווקא יכולה להגיד, אני גם מנהלת את צוות היישום הבין משרדי בנושא הזנות, אז בהקשר הזה עד היום כל התוכניות המאוד יפות, הסיוע הממשלתי שעכשיו גם נכנס לבסיס התקציב, תקציב המדינה של המשרדים, שזה נהדר, 30 מיליון כל שנה, מתוך התקציב הזה רוב התוכניות לא היו פתוחות בפני אוכלוסיה שהיא חסרת מעמד, לנשים חסרות מעמד, היום הוועדה הקצתה סכום כסף, אנחנו יוצאים במיזם משותף יחד עם קרן שוסטרמן ועם עמותה מפעילה שמיועדת ספציפית לאוכלוסיה של נשים חסרות מעמד שנמצאות בזנות הישרדותית נוכח המצוקה, אנחנו מודעים בהחלט למספרים שעלו, ב-2017 היה מיפוי שנעשה בשיתוף שלנו ושיתוף של המדינה ומצא כ-400 נשים באזור המרכז שעוסקות בזנות, ההערכה היום של משרד הבריאות היא שזה השליש את עצמו המספר הזה ואנחנו בהחלט מאוד מודאגים ומבינים שצריך להתאים את התוכנית למאפיינים של האוכלוסיה. צריך למשל תרגום, צריך דברים נוספים שלא רלוונטיים לאזרחיות ישראליות ואני מאוד מקווה שזה ייתן מענה גם אם ראשוני, אבל לפחות אנחנו יוצאים לדרך עכשיו עם התוכנית הזאת.

תודה. אני רוצה לשמוע את נציגת הבט"פ, משרד הבט"פ או משטרת ישראל. שמענו על ענין הנוהל, שמענו על ההנחיה החדשה, אני רוצה לשמוע גם תשובות בענין הכשרות והורדת ההנחיות לשטח ואיך אתם מתייחסים לטענות הקשות שהועלו פה, שהמשטרה עדיין או שלא מקבלת את התלונה או שהיא פועלת לגירוש הנשים.

אז אני אתחיל דווקא מהשאלה האחרונה ברשותך, חשוב לייצר הבחנה מאוד ברורה, משטרת ישראל ורשות ההגירה הן שתי רשויות נפרדות לגמרי, משטרת ישראל לא פועלת לגירוש של אנשים או נשים חסרי מעמד, זה לא התפקיד שלנו, אני יכולה להגיד שגם במקרים שבהם יש חשודים, רק בשלב שהם נאשמים, והם חסרי מעמד, רק אז אנחנו נפנה לרשות האוכלוסין וההגירה בבקשה להמשיך טיפול ברגע שאותו אדם משתחרר. זאת הדרך היחידה. במקרים שבהם אנחנו בשיתוף פעולה עם רשות ההגירה בהקשר הזה - - -

אני קצת איבדתי אותך. המשטרה לא מתעסקת עם מה שאתם קוראים שב"חים?

אני מדברת כרגע על קורבנות עבירה.

הקשר היחידי שלכם זה אם מישהו במקרה חשוד במשהו ואתם עוצרים אותו ומגלים שהוא שוהה בלתי חוקה או היא שוהה בלתי חוקית ואז אתם קוראים לה ככה, הבנתי אותך נכון?

לא.

אז תני לי להבין.

אני אומרת שהמשטרה לא עוסקת בנושא של גירוש אנשים חסרי מעמד בישראל, אני לא מדברת כרגע על שוהים בלתי חוקיים שנמצאים בישראל וזאת העבירה שהם מבצעים אגב בהרבה מקרים כעבירה נלווית, אנחנו לא מתעסקים בזה כרגע, אנחנו מדברים על אנשים שהם קורבנות עבירה, האם משטרת ישראל פועלת לגירושם. התשובה היא לא. חד משמעית לא. ובמקרים שנתנו כאן דוגמאות כמו שאני אומרת - - -

אבל הנשים האלה הן גם לפי הסטטוס שלהן כאילו שוהות בלתי חוקיות.

אז דווקא בהקשרים, בוודאי של אלימות במשפחה בדוגמאות שניתנו כאן, יש הנחיה חד משמעית שכבר ירדה לשטח, כלל החוקרים והשוטרים קיבלו את ההנחיה הזאת שבמקרים של אלימות במשפחה או עבירות מין כשאדם מגיע להגיש תלונה אנחנו נקבל את התלונה ואנחנו גם נטפל בה ללא קשר למעמד של אותה מתלוננת. זה משהו שירד כבר כהנחייה, יש הנחיות, יש נהלים, יש פקודות במשטרה, אנחנו פועלים לעשות איזה שהוא יישור קו כאמירה כללית של משטרת ישראל בהקשר הזה, ולכן אותו נוהל שדובר שהוא בתיקוף נכון הוא בתיקוף משטרת ישראל מייצרת נהלים, מעדכנת נהלים, זה לא משהו שקורה ביום, משהו שהרבה גורמים בתוך המשטרה צריכים לתת על אותם נהלים את הדעת, אבל אני כן יכולה לומר שהדבר כן מצוי בנהלים קיימים כבר. למשל בנוהל טיפול בקורבנות סחר בבני אדם, גם קורבנות סחר וגם עדים שהם נתינים זרים, ככל שהעבירה היחידה שהם בצעו לצורך הענין לכאורה היא שהייה בלתי חוקית, אנחנו לא נעצור אותם ולא יוגש כתב אישום בגין העבירה הזאת, ההתייחסות אליהם היא קורבנות באופן חד משמעי. אני יכולה לומר גם מדוגמאות של תיקים שאני טיפלתי כחוקרת לפני 15 שנים, נשים ללא מעמד פלשתינאיות שהיו מגיעות לישראל בין אם במסגרת נישואין, אגב לפעמים גם לא במסגרת נישואין, ובוצעה כלפיהן עבירה, הן טופלו כקורבן לכל דבר. אנחנו לא היינו דקה אחרי מגרשים אותן רק בגלל שאין להן מעמד בישראל. ככל שיש דוגמאות, שוב, אני לא יכולה לומר - - -

שמעת דוגמאות פה.

אני רוצה אם אפשר, כדי לטפל, אני חושבת שארגוני הסיוע שנמצאים כאן מכירים אותי מספיק טוב ויודעים שכשהם מביאים בפני מקרה ספציפי שמשטרת ישראל לא טיפה כראוי זה נבדק. היו מקרים, אני מדברת באופן כללי, לא בהקשר הזה, שמשהו נעשה לא בסדר, הדברים טופלו. אני יכולה להגיד שהיו הרבה ולא מעט מקרים שהדיווח הועבר אלי, נבדק ונמצא כלא נכון ואותו ארגון סיוע קיבל את המידע הזה וידע לטפל בזה הלאה גם מול מי שדיווח לו.

עכשיו רק לענין ההכשרות שנשאלתי, אז כמו שאמרתי יש פקודת משטרה שעוסקת דווקא בנתינים זרים, אגב באופן כללי. הטיפול בנתינים זרים במשטרת ישראל זאת פקודה - - -

אבל לפני, עכשיו שמענו שנוהל טיפול המשטרה ואת לא במקרה התייחסת שזה מוזכר ספציפית בנוהל טיפול בנפגעות סחר, ואת לא הזכרת את זה בענין נוהל אחר שהוא ספציפי בענין קורבנות אלימות.

לא, אני אמרתי שכן, שיש הנחיה, עשיתי הבחנה בין הנחיה שכבר הועברה לשוטרים בשטח בהקשר של קורבנות אלימות במשפחה ועבירות מין, ואמרתי שגם בנוהל הקיים שכרגע כבר קיים לטיפול בקורבנות של אלימות במשפחה זאת הנחיה שתיכנס גם לתוך הנוהל.

היא עדיין לא נמצאת בתוך הנוהל.

אבל היא כבר הועברה כהנחיה ואני נתתי דוגמאות ואני אמרתי שבסוף זה גם - - -

מתי היא הועברה?

לפני מספר חודשים. אם הוועדה רוצה, אם יושבת הראש מבקשת תאריך מדוייק אני יכולה להביא.

לא רק את התאריך, אני רוצה את ההנחיה ואני רוצה לדעת איך מופצת ההנחיה הזאת. איך היא מחלחלת עד אחרון השוטרים הזוטרים כולל היומנאים.

אז אני אומר.

כי מהתשובות שאני שומעת זה לא מקרים נדירים ומהעדויות שאני שומעת זה לא מקרים שהיה בהם דיווח לא נכון.

אם זה לא נבדק אז איך אנחנו יודעים שזה דיווח לא נכון?

אני אומרת מאיך שאני יודעת מהשטח ומאיך שאני שומעת מהארגונים, זה מעבר למקרים ספציפיים, זה יותר, תגובה שכנראה רווחת בחלק מהמקומות.

אני מאוד אשמח, כדי לטפל וכדי להשתמש באותן דוגמאות בהכשרות שאנחנו מעבירים, וזה הדבר הבא שארצה להתייחס, אבל אני ארצה לקבל דוגמאות ספציפיות, עם תאריכים, עם מקרים ועם שמות של אנשים שנוכל לבדוק קודם כל כדי שהמקרים האלה לא יחזרו וכדי להעביר עד אחרון השוטרים את רוח הדברים של משטרת ישראל בין היתר שאנחנו לא מקרבנים אם אפשר לומר שוב אנשים שכבר נפגעו בעבר.

התחלתי לומר לגבי פקודת המשטרה שזאת פקודה מאוד חשובה, טיפול בנתינים זרים, אנשים שאין להם מעמד בישראל, זאת פקודה שעכשיו מתעדכנת גם היא וגם שם אנחנו נוסיף, אני כבר הוספתי, רק צריך להפיץ את זה, להעביר את זה לשוטרים בשטח. יש הכשרות רבות שנעשות בכל מיני הקשרים, אם זה אלימות במשפחה, עבירות מין, עבירות של סחר בבני אדם, בהקשר של חוק איסור צריכת זנות, ובכל אחת מההכשרות האלה, ימי העיון, פיקוח ובקרה שאנחנו עושים, מפגשים עם שוטרים, זה אחד הדברים שאנחנו מעבירים כי אנחנו חושבים שזה חשוב מאוד.

תודה. אני ארצה את המידע הזה ואני ארצה לדעת מתי הנוהל מתעדכן. תשובה ברורה, לא בתקופה הקרובה ולא בחודשים הבאים אלא מה התהליך ומה חסר כדי שהנוהל יתעדכן בצורה הכי טובה. אני לא שמעתי תשובה בעניין 27 הנשים האתיופיות.

לגבי קורבנות הסחר שדיברנו עליהן.

כי גם היתה פניה מהוועדה הזאת, ועדת המשנה שהיתה בקדנציה הקודמת, חתמנו חברי וחברות הכנסת אז, אם אני לא טועה עכשיו גם מתנהלת החתמה שוב, ביקשו ממני לחתום על עוד פניה, מה קורה איתן? ואני מבקשת שום הסבר על איך עובדים ומה עובדים, תשובה מאוד פשוטה. יש החלטה בענין הנשים האלה קורבנות הסחר, או אין. ולמה. אנחנו תיכף ניגש לנציגות משרד הרווחה.

גבירתי אם אפשר רק לומר, שנכון לעכשיו ההליך המשפטי שהגשנו נמחק כי משרד הפנים ביקש לבחון עוד פעם, אז את הבקשה הרשמית עדיין לא הגשנו ואנחנו קוראות לוועדה לגבי הסחר. אם אפשר להוסיף משהו מאוד קטן לגבי איסוף הנתונים, שבעיני הוא רלוונטי גם למשרד הפנים וגם למשטרה. אנחנו בשנת 2017 ביקשנו לקבל נתונים מהוועדה ההומניטרית שנוגעת לנושאים שאושרו בנוהל אלימות, נתונים ממש בסיסיים שהיינו בטוחים שיש, אין אותם, ומשרד הפנים ענה שהוא בכלל לא עושה איסוף של הנתונים הללו. נוצר מצב שכל לשכה מטפלת בתיקים של עצמה, אין מדיניות, הכל מאוד ספורדי ולכן אנחנו גם נשמח לקבל את הנתונים שדיברתם עליהם, 70 אחוז זה מאוד חשוב. אחד הנתונים היותר משמעותיים זה השינמוך של האשרות, גם כשבקשות מוגשות וגם כשבקשות מאושרות ויש החלטה קונקרטית של הוועדה שאומרת שמדובר באישה שצריכה לקבל מעמד בישראל, אם בעבר היא הייתה מקבלת אשרה מסוג א' 5, אשרה שהיא יותר מבוססת, יש בה זכויות סוציאליות - - -

אנחנו יודעות.

היום היא מקבלת ב' 1 שזאת אשרה שכמעט לא שווה. היא לא נותנת את היציבות שצריכה, היא שווה הרבה בטח לאישה שלא היה לה מעמד, אבל היא לא שווה מספיק כדי לתת את היציבות. והדבר השני זה לגבי הנהלים, גם נוהל סחר שבו מעוגנת אותה הנחיה שאומרת שלא יעבירו נשים, גם היא הנחיה לא מפורסמת. פנינו למשטרה כדי לקבל אותה ואמרו לנו שהיא לא יכולה להימסר לנו כי היא בתיקוף או לא בתיקוף, פנינו יחד עם אישה לאישה.

אני יודעת, החומר מולי, בגלל זה ביקשתי את ההנחיה. מה שלא נותנים לך יכול להיות שהם חייבים לתת לוועדה.

נכון. אנחנו פנינו בבקשת חופש מידע וגם שלחנו תיעוד לגבי זה.

כשהתהליך לא הסתיים הם בטח לא ישלחו.

אני אגיד שדווקא היא הנחיה שהיא תקפה, זאת לא הנחיה שעדיין לא התווספה כמו בנוהל אלימות.

את מדברת על נוהל סחר?

נכון. על נוהל קורבנות סחר שבו יש את ההנחיה שלא להעביר, זה נוהל שהוא גם לא מפורסם ופנינו בבקשה לקבל אותו וקיבלנו תשובה שהוא בשלבי תיקוף.

זה לא קשור, הנוהל לא הותר לעיון. יש נהלים במשטרת ישראל שהותרו לעיון הציבור ויש כאלה שהם לא לעיון הציבור.

אנחנו בכנסת נחשבים ציבור?

אני לא יודעת לומר אם בכנסת ניתן להעביר את הנהלים שלא הותרו לציבור, אני יכולה לבדוק את זה.

אני מבקשת שתבדקי. ולקבל תשובה כתובה. כדי לבדוק את זה גם בייעוץ המשפטי.

שלום, צוהריים טובים, אנחנו מכירות מעשייה משותפת ואני משתתפת המון בוועדות שלך ובדיונים החשובים מטעם הלשכה המשפטית של רשות האוכלוסין וההגירה, אורלי דהאן. אני חלק מהצוות שמטפל בבקשה של ה-27 נשים, אכן התקבלה החלטה של שר הפנים דאז בכל הענין שההחלטה היתה בעקבות כל החומר שאספנו וכל החומר המקצועי שהוצג, התקבלה החלטה להעניק לקבוצת הנשים הזאת ב' 1 לשנה, רישיון עבודה, תוך כדי שהשר ציין שהגורמים השונים, גם הממשלתיים וגם הארגונים יבחנו את האפשרות לחזרה בטוחה של אותן נשים.

אני רוצה לציין שאני אכן מכירה לעומק וכל הצוות שדן בבקשה מכיר לעומק את קורבנות הסחר, אני הייתי מעורבת עוד כשהן זוהו, אין חולק שהן עברו דברים מאוד קשים, אין חולק שמדובר במקרים בהחלט חריגים - - -

אורלי, אני רוצה להבין, החלטת השר לבדוק את האפשרות או מתן קודם כל האשרה לשנה ולבדוק את האפשרות להחזיר אותן, זה קרה לפני ההליך המשפטי?

כן, זה קרה לפני.

אני מנסה למקד, אני לא רוצה לחזור להיסטוריה. יש הליך משפטי שנמחק כי אתם הבטחתם לבדוק את העניין מחדש.

בדיוק. אנחנו מסרנו שבמסגרת ההליך המשפטי שאנחנו נקבל בקשה מעודכנת ונעביר אותה לשרה הנוכחית לבחינה, שתבחן את הדברים בהתאם למדיניות. מאחר ומדובר בהחלטה שהולכת למקום של שיקול דעת ולא נהלים קיימים, אלא בקשה הומניטרית לקבוצה מיוחדת, הסכמנו שנעביר את הדברים בכל זאת השנה של ה-ב' 1 חולפת בסביבות מרץ אם אני לא טועה, אז אנחנו נעביר את הבקשה המעודכנת לפני השרה שתבחן את הדברים.

אני הבנתי שאתם עוד לא הגדשתם את הבקשה במוקד, אז כמובן זה בידיים שלכם עכשיו להגיש כמה שיותר מוקדם, תהיו בקשר איתנו ברגע שאתן מעבירות ואנחנו נעקוב. אני מאוד מקווה שהסגה הזאת תסתיים לפני מרץ כך שלא תהיה עוד תקופה של נשים שלא יודעות מה קורה איתן ואם זה לא מסתיים לפני מרץ אני אפנה ואבקש שתשקלו להאריך את תקופת השנה שבזמנו שר הפנים החליט עליה עד לקבלת החלטה סופית.

תודה אורלי. אני רוצה לתת לנציגות משרד הרווחה.

אתן עדכון כללי, וחמה תיתן עדכון לגבי קורבנות סחר המטופלים במשרד.

עדכון כללי אם אפשר, אני יודעת שהתקציב הקודם שהיה לכם, שהייתם צריכים לקבל 40 מיליון קיבלתם בסוף 10 מיליון.

לא קיבלנו תקציב בכלל. היתה החלטה להעביר 10 מיליון, לא קיבלנו אותם אבל למרות זאת אנחנו יישמנו - - -

אני מתה על ההפתעות האלה.

המשרד כן יישם את המלצות מור יוסף וכמענה לבג"צ אנחנו העברנו נהלים ואנחנו מטפלים בשלוש אוכלוסיות של זרים, פלשתינאים, זרים שהם ברי הרחקה וזרים שאינם ברי הרחקה. מבחינת קטינים, קטינים זכאים לקבל את כל שירותי הרווחה וגם משפחותיהם.

את מתכוונת מבחינת התקציב, על איזה שנים את מתכוונת?

2018-2019.

אבל בדיווח בוועדה פה ב-11 לדצמבר 2018, דיווח על ניצול תקציב, דובר על 10 מיליון.

אנחנו מנצלים את התקציב רק שהוא חלק מהתקציב הכללי של המשרד, משרד האוצר מעולם לא העביר תקציב ייעודי בהתאם להחלטת הבג"צ ובהתאם להמלצות של ועדת מור יוסף לענין הזרים. אנחנו מטפלים בזרים במסגרת ההמלצות מתוך התקציבים השוטפים שלנו.

כלומר המשרד עצמו הרצה תקציב מסויים, האם זה נלקח מסעיפים אחרים על חשבון סעיפים אחרים?

כן. מאותם סעיפים תקציביים על חשבון אזרחים אחרים. כל המענים שפיתחנו בשנתיים האחרונות הם מתוך התקציבים השוטפים של המשרד. אני יכולה לפרט איזה מענים אנחנו נותנים. בתחום של בגירים אנחנו משלבים בגירים במסגרות של דרי רחוב, מסגרות חוץ ביתיות, בשנתיים האחרונות לא קיבלנו פניות של נשים רק פניות של גברים, משלבים נשים במקלטים לנשים מוכות, כ-30 נשים זרות משולבות מדי שנה, רוב הנשים הן נשים חסרות מעמד אבל אנחנו משלבים עם פלשתינאיות. פלשתינאיות שנמצאות באיחוד משפחות או שיש ילדים משותפים אז אנחנו מטפלים באופן מל, פלשתינאיות שאין ילדים או שהן לא באיחוד משפחות משולבות באופן זמני, בודקים את המעמד מול המינהל האזרחי, מול קמ"ט רווחה, אם הוא מוצא לנכון להוציא לה אשרת שהייה על רקע רווחה אז הוא מוציא לה אשרת שהייה ואנחנו ממשיכים לטפל, במידה ולא אנחנו עושים תהליך מול שירותי הרווחה ברשות.

אני שמעתי ממנהלות מקלטים שבתקופה האחרונה זה הולך ונעשה יותר ויותר קשה ולא מצליחים לטפל בנשים האלה.

יש קשיים מאוד גדולים במקלטים, החסמים העיקריים הם בעיקר חסם של היעדר ביטוח רפואי, חסמים של גישור שפתי ותרבותי שלמרות שיש לנו תקציב לתת למקלטים לעניין הזה לא מצליחים ליישם את הנושא בגלל שאין מתרגמים וגם המתרגמים שכבר יש לא עומדים במחירי החשכ"ל, אז הנושא הזה הוא מאוד בעייתי. והרבה מהטיפול השיקומי במקלטים לנשים מוכות ובדירות המעבר וגם ביחידות הטיפוליות בקהילה, מבוססים על שירותים משלימים של משרדי ממשלה אחרים שאין את זה, אנחנו יכולים לתת את המענה של משרד הרווחה אבל ברגע שאין ביטחון סוציאלי וביטוח לאומי או אפשרות להשתלב בקורסים של השכלה או תוכניות תעסוקתיות בזרוע עבודה או אפילו סיוע בשכר דירה ממשרד השיכון, זה יכול לתקוע את התהליך השיקומי. ולכן אלה חסמים מאוד גדולים. זה נכון מה שמנהלות המקלטים אומרות. אנחנו יכולים לספק הגנה.

זה בעיקר השירות הבסיסי ביותר, קורת גג ועובדת סוציאלית מלווה שמרגישה מתוסכלת כי היא לא יכולה לתת את מלוא השירות.

התסכול הוא מאוד גדול. גם ברמת מטה וגם ברמת השטח, בתקופת הקורונה אנחנו פתחנו את כל התקציבים הגמישים, כל סיוע של ביטחון סוציאלי שהיה, שלוש פעימות של הקרן לידידות וגם הסיוע של הפיס הורחבו ואפשרנו למחלקות לתת גם לזרים. יש לנו עובדות סוציאליות שנתנו במחלקות, בעיר תל אביב נתנו 20 תקנים, בשאר הרשויות זה מתפזר. עובדות עם האוכלוסיה ובעיקר ברמה הקהילתית. חשוב להגיד שזאת אוכלוסיה - - -

אחת הבעיות שאני מרגישה אותה ואני אגיד אותה לא בגלל שאני לא רוצה שהנשים הזרות חסרות המעמד יקבלו את השירות הזה, אבל לפחות הזרות חסרות המעמד הן בולטות, רואים אותן, יודעים איפה הן נמצאות, הנשים הפלשתינאיות שיש להן ילדים אזרחי המדינה הזאת שהן בנות המקום הן נטמעות, הן לא נראות ואז אי אפשר לכוון עובדות סוציאליות כי שם מרוכזות יותר. האם חשבתן למשל בנגב להזרים עכשיו עובדות סוציאליות לנושא הזה, למרות שאני אומרת לכן, אין עיר, אין כפר שאין בו נשים חסרות מעמד, פלשתינאיות חסרות מעמד במדינה הזאת. אני שמעתי מספרים על חלק מהערים, אני בעצמי הייתי בהלם. מה עושים במקרים האלה?

במזרח ירושלים אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם הרשות ועם מנהלת הנפה של המחוז לטיפול בנושא הזה, גם במחוז דרום אנחנו בקשר עם מנהלת הנפה ואנחנו מנסים לפתח מענים.

אני שמעתי אותך אומרת אצלנו 20 עובדות סוציאליות לתל אביב. אני מבינה, לתל אביב כי יש שמה ריכוז של נשים זרות חסרות מעמד.

יש עוד 10 תקנים שחולקו בין שאר הרשויות. בירושלים יש שני תקנים, אחת מיועדת לאוכלוסיה הפלשתינאית, אחת מיועדת לאוכלוסיית הזרים.

אני לא מבינה, מה הוא מספר הנשים הזרות חסרות המעמד ומה הוא מספר הנשים הפלשתינאיות חסרות המעמד שנמצאות בארץ. 20 לתל אביב החזקה שיש לה לשכה מאוד חזקה ו-10 ארצית לנשים הפלשתינאיות, איך מקבלים החלטות כאלה. כן, זה המצב ואני מתרעמת עליו. צריכים להיות עם צבע עור אחר או בלונדיניות כדי שישימו לב לנשים הפלשתינאיות חסרות המעמד, הן נטמעות בתוך האוכלוסיה ואז אי אפשר לתת להן מענים כי הן נראות כמו כולנו. זה ממש מקומם. אני יודעת שזאת מדיניות וכל הנושא שלנו פה הוא תרגום של מדיניות. אבל אפילו כשרוצים להוביל מדיניות כזאת שתהיה קצת חוכמה בלהסתיר אותה, לא ככה מנקר עיניים.

אנחנו נפנה למשרד האוצר ונרצה להבין למה משרד האוצר לא רואה לנכון לבצע את החלטת בג"צ ולהקצות תקציבים שאמורים להקצות אותם לפי ההחלטה. אני חשבתי שהתקציבים האלה, עכשיו אני יודעת מה התשובה תהיה, ואתן יודעות מה התשובה תהיה, התשובה תהיה שמשרד האוצר יגיד סיכמנו עם משרד העבודה והרווחה להעביר להם תוספת תקציבית שהם ינצלו את התוספת התקציבית לפי סדר שהם יקבעו אותו. נכון או לא? אני כבר קיבלתי תשובות כאלה. וזה היה הסידור עם השרים הקודמים. אני רוצה לדעת, בתקציב המדינה שאושר ל-2019-2020, מה הסעיף התקציבי שמכסה את הנושא הזה. זה עדיין 10 מיליון?

אנחנו מוציאים יותר מ-10 מיליון.

אבל זה אומר שהתוספת התקציבית שניתנה לכם כנראה היה סיכום שהיא תכלול, שאתם תחליטו מה אתם עושים. אני אשמח לקבל את הסעיפים התקציביים של המשרד שהוקצו דווקא לטיפול, חלוקת התקנים, אם יש תקנים נוספים, התקנים הקודמים בתקופת הקורונה האם הם עדיין ממשיכים לתפקד ואם כן מה החלוקה שלהם.

התקנים של הקורונה?

לא, את אמרת שבתקופה הקורונה הזרמתם כספים.

הרחבנו מענים, כן.

כן, הרחבתם מענים. אז השאלה שלי היא האם המענים האלה ממשיכים, מה החלוקה שלהם, למנות אותם, והחלוקה הגרפית שלהם, איך זה מחולק כולל התקנים וגם התקציבים. וכמה שיותר מהר. מקסימום כמה ימים לקבל את זה. אני בטוחה שאם אתם עובדים מסודר יש לכם את הכל, רק צריך לשלוף אותו ולהחתים את השר עליו.

אתן מרגישות שיש עוד דברים שלא, אני חושבת שקיבלנו - - -

נועה ממשרד הרווחה, אני חוזרת אחורה לרשות האוכלוסין, נשמח לקבל התייחסות לנושא של מתן קדימות לנשים חסרות מעמד שמגישות בקשות הומניטריות בהתאם להתחייבות במסגרת עתירה מינהלית 13110-02-12, עפאף דבש נגד שר הפנים, התחייבות שרשות האוכלוסין בעצמה הביאה בפני בית המשפט.

אם אני זוכרת נכון, בדיונים הקודמים דובר על תהליך מאוד ארוך בוועדות ההומניטריות שלוקח הרבה זמן עד לקבלת החלטות, זה לא מה ששמענו עד עכשיו. אמרתם מתכנסים כל חודש, דנים בכ-30 בקשות, זה אומר שאתן מתקתקות.

לא, במקביל יש המון בקשות חדשות במסגרת הוועדה ההומניטרית מכל מיני סיבות אפשריות.

מה ממוצע הזמן בין הגשת הבקשה לקבלת החלטה?

זה יכול לקחת חודשים עד שנה.

חודשים עד שנה. כולל נפגעות אלימות, האם אתן מבצעות קדימות לנפגעות אלימות?

לא.

למה?

כי מבחינתנו כל הבקשות ההומניטריות, לכל אחת יש את הדחיפות שלו.

צריך לזכור שכרגע אנחנו כאן בוועדה הזאת שדנה בזכויות הנשים, אנחנו רואים חשיבות רבה ולכן אנחנו מביאים לידי ביטוי את העמדה של הרשות בהקשר של אלימות, אבל קיימות עוד קבוצות וכל אחד טוען ומבקש את הקדימות הזאת ולהוסיף לזה שלא מעט הליכים ובקשות חוזרים מערכאות השיפוט השונות עם סד זמנים שדוחק לצערנו הצידה בקשות שהוגשו כדין במסגרת ההליך הרגיל. אנחנו אומרים את הטענה הזאת גם בהליכים המשפטיים ואומרים תנו לנו לנהל את הדברים כי לא הגון שאישה שהגישה עוד לפני שהיא פעלה בהליך משפטי ויש לה טענת אלימות או שיש טענות אחרות, מי שמגיש בקשות הומניטריות יש להם לכל אחד טענות שכל אחד סבור שהוא צריך להיות הראשון, בסוף הערכאה השיפוטית שקבעה לנו לעמוד באיזה שהוא סד זמנים מאוד דחוק, דוחק הצידה, כי בסוף יש לנו את מסד הנתונים שבו אנחנו יכולים לעבוד.

אתן מודעות לזה שהרבה מהפניות שמגיעות אלי אומרות ככה, הבן זוג נפטר, במיוחד נשים שיש להן ילדים, שהילד המזמין ובמקרה הוא בן 16.5 ואז הסחבת בתיק נמשכת עד שהוא בן 18 ואז מפסיק להיות סיבה הומניטרית שהאמא צריכה להיות ליד הבן. אתן מכירות את הסיפורים האלה?

אני לא מכירה אבל אני יכולה להגיד לך שלמיטב ידיעתי מתייחסים למקרה בעת הגשת הבקשה. מתי הוגשה הבקשה בהתייחס לגילו של הילד.

ולא הגיל שלו ברגע שמכריעים?

אנחנו רואים את מכלול הדברים, אנחנו מסתכלים, כל מקרה בסופו של דבר הוא לגופו ובכלל הדוגמה שיושבת הראש נתנה, ענין של אלמנה, יש לזה גם נוהל מוסדר ואם מדובר כאן על ילד אזרח ישראלי וודאי שגם לגיל יש משמעות ודווקא בדרך כלל ככל שהילד גדול יותר יש לכך משמעות הרבה יותר חזקה לאישור בקשה. אנחנו מנסות לקדם את קיצור הטיפול בלי קשר.

אני חושבת שבנוסף למה שנאמר פה זמני הטיפול של הוועדה הם שנה שנה וחצי ומעלה. מה שבסמכות הרשות לעשות והיא לא עושה אותו זה להושיב יותר מהרכב אחד של ועדה והוראת השעה מאפשרת את זה, אנחנו הגשנו בקשת חופש מידע, יש הרכב אחד של הוועדה שמתכנס ואנשים מחכים שנה שנה וחצי ולא מקבלים תשובה.

שתי הוועדות?

אני מדברת על הוועדה שמטפלת בפלשתינאים, והדרך היחידה לקבל איזה שהיא תשובה היא לפנות לבתי המשפט ולכן זה מה שאנשים עושים, כי הם לא נענים בכלל.

תודה רבה. חלק גדול מהדרישות שלי בסיכום כבר ביקשתי אותן תוך כדי ואנחנו רושמות ואנחנו נרצה לקבל את התשובות האלה בצורה מסודרת. אבל אני חייבת להגיד, זה מאוד מדאיג אותי שמבחינת ההישגים שהיו בלאפשר תקציב מאוד ברור לנסיון לעזור עדיין קיים אבל לצערי הרב עדיין קיים בדיוק כמו שהוחלט עליו לפני כמעט ארבע שנים, כלומר אנחנו לא רואים את התוספת ולא רואים את זה בעליה למרות שהוא אפילו לא מגיע להחלטה העקרונית שהיתה של 40 מיליון, היום אנחנו מדברים על 10 מיליון שגם כן לא מתפתחות כל כך ולא רואים אותם מוקצות מלכתחילה. אבל מה שמדאיג עוד יותר, שזה אומר שהמענים ואנחנו יודעים שעברנו שנתיים של קורונה שהיו קשות במיוחד ואני בטוחה שדרדרו הרבה נשים או לעוני אמיתי ולחוסר ביטחון תזונתי או לצערי הרב לניצול מיני ואנחנו ראינו את זה בדיונים קודמים איך יש עליה בנשים שנכנסות או חוזרות למעגל הזנות.

אני יודעת שכל מה שקורה הוא תרגום של מדיניות, מדיניות בעיני לא הומניטרית בכלל. ולא הומנית בכלל. שמפלה בין בני אדם ומתנערת מאחריות על דברים שקורים בתוך מדינת ישראל. שהמדינה גורמת. גם אפילו לאזרחים זרים, אם המדינה מתיימרת להיות מדינה דמוקרטית חתומה על אמנות בינלאומיות של זכויות אדם וזכויות נשים, היא חייבת לעמוד בסטנדרטים האלה. לא יכולה לעשות לעצמה הנחות תחת כל שהן סיבות לאומיות או לאומניות של פוליטיקאים ואני חושבת שהגיע הזמן להגיד את הדברים בצורה הנכונה, אני יודעת שהדרג שיושב מולי זה לא הדרג שאני מדברת עליו, יש דרג פוליטי שהגיע הזמן שיקח אחריות ויש ממשלה שטוענת לשינוי שהגיע הזמן שתפעל לשינוי ולא לדרדור המצב. מה שקרה בענין חוק האזרחות זה נסיגה אחורה אפילו יותר קשה כי היא עצרה את התהליכים שהיו וזה לא מתקבל על הדעת וזה לא דבר שאפשר לשתוק עליו. הנשים הפלשתינאיות, מדינת ישראל עדיין כובשת את השטחים הפלשתינאיים ויש לה אחריות על הנשים האלה אם הן בתוך גבולות מדינת ישראל או מחוץ. בתוך האיזור הכבוש. הן נמצאות, הן נשים של אזרחים והן אימהות של אזרחים. וצריך לטפל בהן וצריך לתת להן מעמד. זה בלתי מתקבל על הדעת שעדיין יש נשים שלא מעזות לצאת מהבית שלהן כי הן מפחדות שיתפסו בדרך. הן לא הולכות לבתי חולים ואני מכירה סיפורים כאלה. לא הולכות לבתי חולים, לא הולכות לקבל סיוע רווחתי וגם לא מגיע להן לקבל, נשים שאני זוכרת לפני שנתיים עוד טיפלתי במקרים של נשים שילדו בבית חולים ומבית החולים נלקחו למחסום. אלה דברים שקורים במדינה.

וזה מביש וזה מקומם ואני פונה לשרת הפנים, אני יודעת שהיא מתכננת להביא את החוק מחדש, הוראת השעה, ואנחנו נעמוד ונתעקש על זה שהוראת השעה הזאת לא תעבור אבל אני חושבת שהגיע הזמן גם שמי שיושבים בקואליציה ומגנים על זכויות אדם ומצרים הם מגנים על זכויות אדם ועל זכויות האוכלוסיה הערבית, הפלשתינאית, שיגידו מילה בנושא הזה ולא ישבו בשקט.





אני מודה לכולן ואני מקווה לקבל את התשובות שביקשתי. אני נועלת את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:30.