פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



16
ועדת החינוך, התרבות והספורט
14/12/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 68
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י' בטבת התשפ"ב (14 בדצמבר 2021), שעה 12:16

התמודדות מערכת החינוך עם האלימות ברשתות החברתיות

חברי הוועדה: שרן מרים השכל – היו"ר
משה טור פז
אמילי חיה מואטי
עלי סלאלחה
מאיר פרוש

מיכל וולדיגר

סגן שר החינוך מאיר יצחק הלוי
תמי אומנסקי - מנהלת תחום המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, משרד החינוך

ורד גיל - ממונה אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות, משרד החינוך

שירי דניאלס - מנהלת מקצועית ער"ן, מוזמנים נוספים

דרור גלוברמן - מגיש טלוויזיה

עומר שחר - ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית

רוני קמאי - נציג

איתן נעמן - ראש צוות 'גלגל הצלה'

עדי ורטהיים - מחלימה מסרטן השד

סיגל שפיץ - ראש צוות מוגנות ויו"ר ועד הגנים , נציגת הורים

יהודית גידלי

עופרה ארגס – חבר תרגומים







התמודדות מערכת החינוך עם האלימות ברשתות החברתיות

אני שמחה לפתוח את ישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט להיום, ה-14.12.2021. אנחנו היום נדון בהתמודדות מערכת החינוך עם האלימות ברשתות החברתיות במסגרת יום מיוחד בנושא האתגרים ברשתות החברתיות.

אני רוצה בפתח דבריי קודם כל לברך ולהודות לסגן שר החינוך מאיר יצחק הלוי על קודם כל העבודה העיקשת והמתמידה מרגע שנכנסת לכנסת למאבק בבריונות ברשת בכלל, באלימות במעגלים החברתיים ובבתי הספר. העבודה הזו היא באמת ראויה וחשובה מאין כמוה. אני חושבת שבעיקר בתקופה האחרונה, מרגע שחזרנו גם מתקופה של יותר משנה שבה תלמידים היו סגורים בסגר בבתים, לא היו בתוך מסגרת שגרתית של בתי ספר, למעשה נפרץ סוג של מחסום. אנחנו רואים על פי מחקרים שתלמידים חזרו לבתי הספר הרבה יותר אלימים ואנחנו לא מדברים רק על אלימות בבית הספר, אנחנו רואים גם את האלימות הזו ברשתות החברתיות, אנחנו רואים גם עליה במקרי האלימות המינית בבתי הספר, ההטרדות והתקיפות המיניות והדברים האלה מדאיגים אותי מאוד.

בוועדת החינוך קיימנו כבר שלושה דיונים בנושא, בדיון האחרון בעקבות הטרדות מיניות גם במסגרות הבלתי פורמליות, הוועדה פנתה במכתב ואנחנו ממתינים לתשובות וכמובן שנקיים דיוני המשך, אבל יחד כולנו צריכים למצוא את הדרך להתאמץ ולסייע לילדי ישראל, לתלמידי ישראל לצלוח את הפער הרגשי הזה שנפער בתקופת הקורונה ולהחזיר אותם לסוג של שגרה, לתת להם את הכלים להתמודדות נפשית כדי לא להתמודד עם אותם תסכולים דרך אלימות, דרך תקיפות מיניות.

נדרשת פה השקעה, בין אם זה בשירות הפסיכולוגי בבתי הספר, הכנה, קורסים, על כל הדברים האלה אנחנו נדון היום. אני רוצה לתת ליוזם היום את ההזדמנות לפרוס בפנינו את הדברים. בבקשה סגן שרת החינוך מאיר יצחק הלוי, לרשותך זכות הדיבור. מי שמעוניין בזכות הדיבור בבקשה להעביר לי פתק עם שם ותפקיד.

זו גם ההזדמנות לברך אותו.

תודה רבה.

סליחה. אני חייבת לומר עוד כמה מילים לפרוטוקול. אני חייבת לקרוא את זה לפרוטוקול משום שנמצאים פה קטינים בחדר.

"כידוע, ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת והפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. ככל שיעלו עניינים הנוגעים לקטינים וקטינות שיש חשש שעברו הטרדה מינית או פגיעה מינית, עבירת אלימות או עבירה של התעללות, שיעלה דבר שיש בו לייחוס להם עבירה או מקשר אותם לבדיקה, טיפול או אשפוז פסיכיאטרי או הליך פלילי המתנהל בבית משפט, חל איסור על פרטים מזהים שלהם ולכן הם לא יצולמו או יוקלטו ולא יכללו פרטים מזהים שלהם בפרוטוקול הדיון. כמו כן, בגלל רגישות הנושאים הצפויים לעלות בישיבה זו אני קובעת כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת ככל שתהיה בקשה או יעלה הצורך, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים המזהים של דוברות ושל קטינות, דוברים או קטינים או ככל שזה יידרש לבקש ממשתתף אחר בישיבה, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום נזקר למי שביקש זאת או לזולתו".

בבקשה סגן השר מאיר יצחק הלוי.

תודה גבירתי היו"ר, אני קודם מודה לך על ההתגייסות לסייע להצלחת היום המאוד חשוב הזה, יום שתכליתו אתגרי הרשתות החברתיות בצל האלימות הגוברת בהן, אני רוצה להגיד לך גבירתי, להגיד לחבריי חברי הכנסת, אני נחשפתי לעוצמת הבעיה ברשתות החברתיות לפני כארבע שנים, בתקופת היותי ראש עירית אילת, אני חייב להגיד בהתוודות אישית, כקורבן, אבל ככל ולמדתי ונברתי בנושא, גיליתי את פוטנציאל הרשע שיכול להיות ברשתות, בצד חשיבותן הרבה. חשוב גם את זה להגיד, אני חושב שיש בהן הרבה מאוד דברים חיוביים, אבל לדעתי הקורה אותנו בשנים האחרונות מלמד שאין נכון להיום כלים שיודעים להתמודד עם כל אותן בעיות שהרשתות הללו יוצרות, ואני מדבר על הטרדות, שיימינג, מה שנקרא ביוש, סחיטה, אלימות בגוונים שונים ומשונים, והיה ברור שצריך לעשות מעשה.

אני יכול לספר שבאילת, ויש כאן נציגות אילתית, התחלנו את המלאכה כבר לפני כשנתיים ומשהו על ידי בניית מתווה עבודה שתכליתו טפול בעניין, וגם כשהייתי ראש עיר הוקמה ועדת משנה לעניין הזה בראשותי לטפל בתופעות האלימות, ומיום כניסתי לכנסת ישראל לפני כחצי שנה שמתי את זה כאחד מנושאי הליבה בטיפול שלי כחבר כנסת ולא מיותר לציין שהתפקיד שאושרתי להיכנס אליו אתמול כסגן שרה, ברור לגמרי שגם שם אני אעשה את זה.

אני רוצה להגיד רק במספר נתונים כי מאוד חשוב לי היום לשמוע את בני הנוער. אני חושב שהם סוכני שינוי דרמטיים בעניין הזה, אני חושב שהם חשובים מאוד בתוך השיח. אני רוצה רק לתת בנתונים כדי שנבין. הפלטפורמה הזו הפכה להיות פלטפורמה פרועה, חסרת רסן שמובילה לפעולות של דה-לגיטימציה לצעירים, אבל לא רק. בדו"ח של המועצה לשלום הילד ל-2018 מעל ל-600 צעירות וצעירים חוו חוויה אובדנית. כשאני אומר חוויה אובדנית זה או רצו להתאבד או ניסו להתאבד, או היו עם מוטיבציה להתאבדות. אלה מספרים מטורפים בכל קנה מידה.

אבל חשוב להגיד, לא מדובר רק בבני נוער גבירתי, יש לנו היום על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ותקשיבו למספר, חשוב שנדע את זה, 226,000 אנשים מעל גיל 20 שחוו חוויה של בריונות ואלימות ברשתות, מתוכם 20% ומשהו סחיטה, סחטו אותם באמצעות הרשתות. לכן כשרואים את הנתונים הללו צריך להבין שאנחנו נמצאים בפני לקונה חברתית לטעמי הקשה ביותר שחולפת עלינו בעשור האחרון ואנחנו נדרשים לעשות מעשה.

אני רואה לנגד עיני את התלמידים המדהימים שנמצאים כאן שמבחינתי הם חשופים בצריח או אם תרצו חשופים לפני המקלדת, זה דבר שהוא קשה מנושא, אבל ראינו גם את הבן של ניצב ברכה גבירתי, בדיון קודם, שאביו התאבד כתוצאה מדה-לגיטימציה, משיימינג, מניסיונות של איומים וסחיטה ואנחנו מכירים על הקשת הזו עוד הרבה מאוד ניסיונות ואני יכול להגיד גם ניסיונות של כאלה שמנסים לאיים על גברת ד"ר אלרועי, שמבחינתי זה אותו דבר. מנסים לגנוב את דעתה באמצעות הלחצים שמופעלים ברשתות החברתיות והלא לגיטימיים.

לכן אני חושב שהיום הזה, בסיכומו של יום, כשאנחנו יושבים בבית המחוקקים גבירתי, צריך לעשות מעשה חקיקתי ציבורי רחב. אני רוצה להגיד משפט, אני לא מכווין דברים ולא מכוון למשטרה. אני אומר שיש כאן טיפול הוליסטי. צריך להיות טיפול שההורים שותפים לו, שמערכות החינוך שותפות לו, שהמשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט, בקיצור כל הקהילה צריכה להתגייס לעניין הזה כדי להגיד 'די לאלימות ברשתות החברתיות'.

משפט אחרון, אני הוצאתי את תכנית 'עיר ללא אלימות' לאוויר העולם בשנת 2004 כראש עירית אילת, שהפכה להיות תכנית לאומית. באלימות הזו שהיא אלימות פיזית, אתה יודע מי הקורבן ואתה יודע מי המכה, ואתה יודע, גם פחות או יותר יש לך מתווה שנגדיר אותו מתווה טיפולי. פה מדובר פעמים רבות בנזקים נפשיים שתחילתם ברורה, סופם מי ישורנה. זאת אומרת אנחנו בהחלט יכולים למצוא ברבות השנים אנשים שחווים חוויות טראומטיות, פוסט טראומטיות, כתוצאה מפגיעה שהייתה כמה שנים קודם לכן. לכן כמו שאמרתי, נדרשת כל הקהילה להתגייס. זו הסיבה שאני מאוד שמח שנמצא פה יו"ר מועצת התלמידים והנוער כי אני חושב שהם יכולים להיות מחוללי שינוי מדהימים. אני שמח שהתקשורת התגייסה לעניין שאני רואה בו את הלקונה החברתית ולי אין ספק שחברי הכנסת, סגן שר החינוך לשעבר, חשוב לציין את זה, כולם יתגייסו לעניין ונצליח ביחד לגרום לתת מזור א. לנפשות הפגועות וב. לגרום שמספרם יהיה מינימלי. תודה רבה.

תודה רבה לך על הדברים סגן שר החינוך, מאיר יצחק הלוי. אני רוצה לתת גם ליו"ר מועצת התלמידים הארצית את ההזדמנות לומר כמה מילים. בבקשה עומר, זכות הדיבור שלך.

תודה רבה על רשות הדיבור ותודה לחברי סגן השרה החדש מאיר יצחק הלוי על היום המיוחד הזה שאנחנו מובילים ביחד. אני חושב שהרשתות החברתיות הן משהו שאנחנו כבר מזמן, אין אדם במדינה שלא משתמש בזה,

יש.

אם זה וואטסאפ, אינסטגרם, טיקטוק, כל דבר.

יש. אני לא משתמש.

אבל אתה עדיין עם הטלפון ביד. זה גם משהו.

על זה לא היו מקיימים דיונים היום.

דיווחים מהאפליקציות השונות.

אבל אני חושב שהיום אנחנו עדים להרבה מאוד בעיות ואתגרים שנוצרו ברשת החברתית בגלל שכולנו חשופים אליה. אני אגע ברשותך בשתי בעיות. כיף לראות הרבה נוער שהגיע לכאן, זה הרבה יותר מעניין, ולצערי רק שני חברי כנסת הגיעו, זה נראה לי - - -

חמישה. גם עלי סלאלחה היה פה לפני כן. חבר הכנסת עלי סלאלחה ממרצ, ח"כ מאיר פרוש וח"כ משה טור-פז. אתם רואים, יש לנו מספר ועדות במקביל אז הם משתדלים להגיע לכל הדיונים.

אז טוב שחברי הכנסת פה, אני אגע בבעיה הראשונה שאני חושב שהיא אמנם לאו דווקא קשורה לחינוך אבל היא קשורה לדוגמה אישית. השיח ברשתות החברתיות של נבחרי הציבור, אני חושב שאנחנו רואים את זה בעיקר לאחרונה ובקורונה זה עוד יותר התעצם, מאוד לא מכבד, הרבה פעמים גם לפעמים פייק ניוז ושיח שדוגמה הוא לא, בטח לא לנו, לנוער שמסתכל ורואה, בין אם זה טוויטר, אינסטגרם, טיקטוק, אני קורא לכם כאן ואני גם אגיד את זה בכנס, לדבר בשיח מכבד יותר ולהוות לנו דוגמה גם בנושא הזה.

בנושא השני זה כל הנושא של החינוך בתוך מערכת החינוך. יש כאן את 105, אבל הם מטפלים אחרי שהדברים קורים. אני רוצה רגע לדבר על נושא המניעה, והמניעה היא חינוך בתוך בית הספר, וזה לא יכול לקרות אם המורים בעצמם לא יודעים מה זה רשתות חברתיות, לא יודעים להתנהל בתוך הרשת, לא יודעים מהם האתגרים שעומדים שם. אז חשוב מאוד להכניס את זה לתוך מערכת החינוך, לחשוף את המורים למה זה רשת חברתית, מה הסכנות ואיך הם יכולים לסייע לתלמידים, כי בסוף אנחנו נכנסים, בין אם זה בגיל 5, 8, 10, 18, נכנסים לרשת החברתית וזה כמו שנותנים למישהו לנהוג בלי שהוא למד לנהוג. זה משהו שהוא נחשף לדברים שהוא לא יודע איך להתמודד איתם וצריכים לצפות ממנו להסתדר לבד, זה מהלך שמצריך גם את המערכת וגם מחוצה לה גם החינוך הבלתי פורמלי וגם ההורים.

תודה רבה, אני מניח שיעלו פה עוד הרבה נקודות חשובות. אני לצערי צריך לצאת אבל המון המון בהצלחה.

תודה רבה לך. אני רוצה לתת את ההזדמנות למשרד החינוך לבוא ולהציג בפנינו חלק מהתכנית בעצם של 'חיים ברשת', חלק מהמערך של מה נעשה במשרד החינוך, כדי לוודא את המוגנות של תלמידים או להגן על תלמידים שעוברים בריונות ברשת.

אנחנו שוחחנו כאן בתוך הוועדה על המוקד הכל כך חשוב שהקמתם וחשוב אולי שנציף את זה גם פה, ומי שצופה בנו, שידעו, מוקד 105 שתלמידים יכולים להתקשר אליו ולדווח על תקיפות, על אלימות, על בריונות, כולל בריונות ברשת. זה למעשה מוקד שמשרד החינוך מפעיל ויכול לתת לכם מענה.

סליחה, זה לא מוקד שמשרד החינוך מפעיל, זה מוקד שנמצא בתוך המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, הוא מובל על ידי המשרד לביטחון פנים, מנוהל על ידי משטרת ישראל לה"ב 433 ומשרד החינוך שאני הנציגה שלו. אנחנו שותפים לתוך המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת ובתוך זה יש גם את המוקד והרבה מאוד עבודה של מניעה והסברה. קטעתי אותך אז ברגע ש- - -

נהדר. אז אני רוצה באמת שעכשיו תציגו את הדברים, מה עשיתם בשנה האחרונה על מנת לא רק התכנית בעצם של מוגנות ברשת, לא רק התכנית של חיים ברשת, אלא גם איך אתם מצמצמים את אותם פערים שנפערו בתקופת הקורונה, כי אנחנו מבינים שאותם תלמידים חזרו עם מטען הרבה יותר גדול גם של אלימות וגם של אלימות מינית. אז חשוב לנו לשמוע כאן בוועדה איך אתם מתכוונים לצמצם את זה. איזה כלים ניתנים לתלמידים.

שמי תמי אומנסקי, אני מנהלת את תחום משרד החינוך במטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת ו-105 ויחד איתי נמצאת כאן ורד גיל שהיא הממונה על היחידה לאקלים וצמצום אלימות במשרד החינוך. אני אפתח עם השותפות עם 105 במה שאנחנו עושים ואני אמשיך יחד עם ורד לפעילות של מערכת החינוך בתוך מערכת החינוך.

כפי שאמרתי, באמת משרד החינוך כאן שותף למטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת. אני אומר שגם במטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת ראינו לאורך השנתיים האחרונות את המצוקה של הילדים, את הפניות למוקד, הנתונים נמצאים במסמכים שחברי הוועדה קיבלו, ואנחנו יכולים לראות ששליש מהאירועים שמגיעים למוקד הם אירועים של פגיעות מיניות, 20% זה אירועים של בריונות כולל חרמות, ו-10% הם אירועים של מצוקה ועד רצון להתאבד.

האירועים האלה, כשהם מגיעים למוקד 105 למעשה נמצאים שם נציגים ממשרדי הממשלה השותפים למטה הלאומי, כאמור משטרת ישראל והמשרד לביטחון פנים שמתכללים ומנהלים ועובדות סוציאליות לחוק הנוער שהן השלוחה לתוך הרווחה ונותנות את המענה הרווחתי ונציגות של השירות הפסיכולוגי ייעוצי של משרד החינוך שנמצאות שם ומחברות במידת הצורך לבתי הספר. לכן אין אירוע שמגיע למוקד 105 ולא נתפרת לו החליפה ההוליסטית הזאת שאם נדרשת הרווחה, רווחה, ואם נדרש החינוך, החינוך, ואם נדרשת המשטרה, ואם נדרשת הסרת תכנים אז יש לנו את האפשרות הזאת גם דרך המשטרה, גם בחיבור לפרקליטות ועוד.

בנוסף אני אגיד שגם מתוך ההבנה שלנו של מה שקורה בתוך המטה הלאומי, אנחנו מבינים כמה חשוב לפעול לא רק כדי לטפל באירועי הפגיעה עצמם, אלא לעשות הרבה מאוד עבודה של הסברה ומניעה, ואני אגיד שבמטה הלאומי יש אגף שהוא האגף האזרחי שעוסק בנושא הזה של הסברה ומניעה. ממש לפני שבוע היה כנס גדול מאוד לחברה הערבית, 8,000 צפיות של ילדים, נוער, הורים, אנחנו לא יודעים, 8,000 צפיות בנושא של הגנה על ילדים ברשת בחברה הערבית.

אני אגיד שהשבוע יש כנס לחברה הלהט"בית. אנחנו יודעים שהאוכלוסיות האלה הרבה פעמים הן הרבה יותר בסיכון ברשתות החברתיות, וזה קורה ביום חמישי הקרוב. הרבה מאוד עבודה בתוך הרשת, כפוסטים, באינסטגרם, בפייסבוק, אני אגיד שהמטה הלאומי בהובלתי כנציגה של משרד החינוך, אנחנו מובילים פורום נוער שעומר יחד עם החברים שלו שותפים לו, ויחד עם הפורום הזה אנחנו חושבים איך נכון לתווך את הידע הזה לתלמידים.

לגבי מערכת החינוך ומשרד החינוך, חשוב להגיד שכל הידע שאנחנו צוברים בתוך 105, אנחנו בסוף מתרגמים אותו לתכנית לבתי הספר. זאת אומרת כשיש תכנית כישורי חיים, ועוד מעט ורד תרחיב יותר לעומק על התכנית החדשה של שרת החינוך שממש לפני שבוע פורסמה, כשאנחנו מדברים על תכנית כישורי חיים, הידע שאנחנו צוברים בתוך 105, איפה הילדים נמצאים, באיזה פלטפורמות, מה הם עושים, האם יש הבדל בין הפצת תמונות וסרטונים בחטיבת ביניים או בתיכון, ואנחנו יודעים שיש הבדל. זה מתווך לכתיבה של התכנית החינוכית, והתכנית החינוכית מתקיימת בתוך הכיתות וורד עוד מעט תרחיב.

בנוסף לזה כל ההכשרות, אנחנו דואגות שכל יועצות בתי הספר בשנה הראשונה לכניסתן למערכת החינוך יקבלו מפגש איתנו, עם אנשי משרד החינוך ב-105. הן מקבלות את הידע של הרשת כדי שלא יהיה מצב שיועצת שנכנסת למערכת החינוך לא מכירה את הנושא, לא מכירה את נושא הרשת ולא יודעת איך לפעול כשקורה אירוע.

היום במדינת ישראל כל היועצות בכל בתי הספר כבר עברו את ההכשרה הזו?

לאט לאט כל היועצות עוברות. אנחנו התחלנו מיום הקמת המוקד, אחרי השנה הראשונה, מיום הקמת המטה הלאומי אנחנו כבר כארבע שנים, כל שנה מכשירות את היועצות בשנה א'. בנוסף, אנחנו עושים כנסים ליועצות החינוכיות.

כמה יועצות עדיין לא עברו את ההכשרה הזו?

אני לא יודעת להגיד לך, אבל כן אני יכולה להגיד שהפעולה היא בערוצים שונים. יש את היועצות בשנה א', אבל בנוסף ליועצות בשנה א' יש לנו הכשרות לאורך כל השנה דרך כנסים וימי עיון עם המפקחות על הייעוץ, שאפרופו, איתן אנחנו גם מטפלות באירועים.

השאלה שלי היא, בסוף היועצות הן אלו שהתלמיד פוגש בבית הספר.

נכון.

והשאלה שלי, כלומר אחרי תקופה שאתם מפעילים, האם עדיין נשארו יועצות, גם אם הן לא בשנה א', אולי פער שנפער לפני כן, עדיין יש יועצות בבתי הספר שטרם קיבלו את ההכשרה הזו ומה המספר שלהן.

אני לא יודעת לתת לך תשובה על זה, אבל אני יודעת להגיד, הצוות שלי בתוך המטה הלאומי להגנה לילדים ברשת מחולק למחוזות. כל אחת מהרפרנטיות המחוזיות דואגת שבמחוז הספציפי, גם אם זאת לא הכשרה, יהיה כנס או מפגש עם היועצות של אותה מפקחת וניתן שם הידע. בנוסף אני אגיד ש-3,000 מנהלים, בהנחייה של מנכ"ל משרד החינוך הקודם, 3,000 מנהלים קיבלו מפגש איתנו. זה פורסם לכל המחוזות, כל המנהלים נדרשו לקבל מפגש איתנו בנושא של הרשת ואנחנו כל הזמן מפרסמים לעוד ועוד מנהלים. זאת אומרת זה המהלך שאנחנו פה פועלות.

האם מנהלי בתי הספר מודעים לעובדה שהם מחוייבים לדווח על תקריות אלימות?

הם לא מחויבים לדווח, אני רגע רוצה להגיד איך זה עובד. קודם כל להגיד שמערכת החינוך, יש לה את אנשי המקצוע שלה. יועצות בתי הספר, פסיכולוגים חינוכיים, המורים, חלק גדול מהאירועים שמגיעים לבתי הספר יכולים להיות מטופלים בבית הספר ואין צורך לפנות ל-105. 105 זו לא חובה. לפנות ל-105 זו המלצה, זו רשות ואנחנו מדגישים את הידע מתי נכון להם לפנות ל-105. ככל שהם מכירים יותר, הם גם פונים יותר. גם ילדים פונים ל-105. אין חובה לפנות ל-105.

אבל לדעתי הנוהל במשרד החינוך הוא שיש חובת דיווח.

לא, יש חובת דיווח על אירוע חריג. לא ל-105, יש חובה לטפל באירועי פגיעה ברשת במערכת החינוך, יש חוזר מנכ"ל שעוסק בנושא של אקלים וצמצום אלימות, שבתוכו יש פרק שלם שעוסק בנושא של פגיעות רשת. אני אגיד שהמדריכים של היחידה של ורד בעצם הם המעטפת הרחבה לתוך מערכת החינוך לטיפול באירועי הפגיעה. אז אולי רגע אתן לורד להמשיך. בבקשה.

תודה נעים מאוד. אני ורד גיל משפ"י. אני אמשיך את הדברים של תמי ולרגע אדבר על חוזר מנכ"ל, יש לנו חוזר מנכ"ל אקלים שיצא ב-2015 וחודש לפני פחות משנה, בעצם יש לנו את פרק 3.3 שעוסק באלימות מקוונת על כל הרבדים והחלקים שלה ובעצם מנהל בית ספר, ברגע שהוא נתקל באלימות מקוונת אם היא בתוך בית הספר ואם היא מחוץ לבית הספר, מחוייב לעבוד על פי החוזר. יש פעמים שכן צריך לפנות למשטרה, לרווחה, ויש פעמים שלא. זה דבר אחד.

הדבר השני שחשוב לי לומר הוא שבעצם כמו שתמי אמרה לפני שבוע שרת החינוך שלנו יצאה בתכנית חדשה נקראת "באים בטוב", למידה רגשית חברתית ומניעת אלימות, שבעצם התכנית היא תכנית שעוסקת על סוגי האלימות על כל גווניהם, כמובן שיש גם דגש על אלימות מקוונת והתכנית הזאת היא תכנית מאוד מקיפה, שהיא מקיפה את העבודה עם הצוות החינוכי, כמו שעומר דיבר, היא מקיפה את התלמידים והיא מקיפה את הקשר והשותפויות עם ההורים.

כשאני מדברת על התכנית, ואני פורטת אותה לרגע, אז אנחנו מדברים על ניסיון למניעה של אלימות על כל הסוגים, ובעצם מנהל בית ספר חשוב מאוד שיעבוד בראש ובראשונה עם הצוותים החינוכיים. דובר כאן על השנתיים של הקורונה, אז נכון, הצוותים הם צוותים שעברו וחוו והתמודדו ובראש ובראשונה אנחנו צריכים לחזק אותם, את החוסן שלהם, כדי שהם יגיעו בצורה אחרת ונינוחה, כולל כלים לעבוד עם התלמידים שלהם וגם שתהיה שותפות עם ההורים. זה הדבר הראשון.

הדבר השני שהוא מקביל, זה העבודה עם התלמידים שלנו. בעצם השרה מדברת על כך שאנחנו נעבה את העבודה הרגשית-חברתית עם התלמידים, גם ברמה מערכתית בית ספרית וגם ברמה כיתתית וגם ברמת הפרט. אם יש לנו שיעורי כישורי חיים ואם יש לנו את שיעורי מפתח הלב שעוסקים בחלק הרגשי, ואם יש לנו בבתי הספר העל יסודיים את השיעורים - - -

מאיזה גיל מתחילים את ה- - -

כישורי חיים מגני הילדים עד סיום י"ב. ממש. אנחנו מדברים על מהלך התפתחותי, אנחנו מדברים היום על דמות הבוגר, לאן אנחנו היינו רוצים, איזה מיומנויות היינו רוצים שייצא איתן הבוגר ממערכת החינוך. וזה ממש התפתחותי מגני הילדים.

בסדר גמור.

חשוב לומר שהשותפות עם ההורים היא שותפות מאוד חשובה. אנחנו מדברים על הרצאות להורים שניתנו בתקופת הקורונה גם להתמודדות וגם קשר אישי שהוא מאוד מאוד חשוב עם היועצת, פסיכולוגית בית הספר. התכנית מאוד מקיפה וכוללת גם מתן מענים בשטח, כולל תקציבים ואנחנו מברכים עליה מאוד. אם תרצו המשך של הרחבה בשמחה. אנחנו באמת נותנים דגש רחב גם על החלק של אלימות ברשת, גם על החלקים של בניית תכניות לפני שאנחנו מגיעים באמת לחלקים הרה-אקטיביים שלשם לא היינו רוצים להגיע.

תודה רבה ורד. אני רוצה לתת את זכות הדיבור לדרור גלוברמן מהתכנית NEXT, תכנית שאחריה עוקבים באמת המון המון ילדים ובני נוער שעוסקת בחדשנות וברשת בכלל. התפקיד שלכם בתקשורת הוא גם תפקיד מאוד מאוד חשוב ומשמעותי, המון פעמים הנושאים של בריונות וחרמות מוצפים גם אלינו דרך התקשורת, אני אשמח שתשתף אותנו קצת בעבודה שלכם כחלק מהתקשורת.

חברת הכנסת השכל, חברי הכנסת וחברי הוועדה וכל המוזמנים, אני טיפה רוצה להסביר מה הבנו בחודשים האחרונים, כי הבנו אינפורמציה חדשה חשובה מאוד לכל העוסקים במלאכה ולכל האנשים שיושבים כאן. התפקחנו. ואני יושב כאן ואומר לכם בביטחון מלא מה שהוכח כבר פעם אחר פעם ובחודשים האחרונים ביתר שאת, פייסבוק, אינסטגרם ושאר הרשתות החברתיות גורמות למשתמשים המבוגרים והצעירים, נזק בכוונה ובידיעה ברורה. זה פשע שמבוצע במיליארדי אנשים בעולם ובישראל והוא במסגרת החוק, הוא מותר.

רק בישראל, הזכרת את זה קודם, סגן השרה הלוי, רבע מבני הנוער, הילדים שלי ושלכם מושפלים ברשת כל שנה, אף אחד לא חסין, כמות הפניות לער"ן עלתה פי חמישה בתוך שנה. נסיונות האובדנות של קטינים עלו ב-62% במהלך עשר שנים. גם בלי הנתונים האלה חברי הכנסת בטח מכירים את התגובות האלימות וחסרות הפרופורציה שמתחילות ברשתות אבל דולפות גם לרחוב, לפוליטיקה, לבתי הספר, לבתי החולים, והנקודה היא שזה לא קרה בטעות.

פרנסיס האוגן, עובדת פייסבוק לשעבר חשפה ממש לפני חודשיים מסמכים פנימיים מפייסבוק, ממטא, שמוכיחים שהחברה הזו יודעת יותר טוב מכולם אילו נזקים היא גורמת בכוונת מכוון. המנהלים שלה רואים את הנתונים, את הדיכאון, את האובדנות, את התלות, את ההתמכרות, ובוחרים במתכוון להמשיך לפגוע במשתמשים, שוב, רובם צעירים, כדי להגדיל את הרווחים הכלכליים. ואת כל זה הם מסתירים מהציבור.

כבר שנים שאנחנו, העיתונות, האקדמיה, החברה האזרחית וגם חברי כנסת מנסים לדרוש דין וחשבון מחברות הטכנולוגיה ובואו נודה, נכשלנו. הן לא מתעניינות בנו ואנחנו האזרחים בעצם לא בחרנו ב הם. אנחנו בחרנו בכם. ונדמה לי שאנחנו מבינים שזה התפקיד שלכם, לשמור עלינו מהמפלצות האלה.

לצערי חלק מחברי הכנסת מצאו לנכון דווקא לשתף פעולה עם הקמפיין של מתא, פייסבוק, תחשבו טוב. קמפיין הגיוני וסביר, אפילו נשיא המדינה בתוכו. אבל תבינו, מתא פייסבוק מעדיפה להפעיל אתכם במקום לתקן את עצמה.

הוקמו ועדות חשובות של השרים הנדל וסער, ועדות מבורכות, עד שהן תגענה למסקנות אנחנו דורשים את הצעד הראשון. כשמדיח הכלים מתקלקל יש למי לפנות, יש שירות לקוחות. כשהחיים שלי מתקלקלים כי טינפו עלי ברשת, אין עם מי לדבר. אין טלפון, אין מייל, אך אחד לא יטפל בי. לכן אנחנו יצאנו בתכנית NEXT יחד עם גלית ויואב בקמפיין לחייב בחוק את הרשתות לפתוח מוקד בישראל בעברית, שיענה 24/7 לתלונות של אנשים שנפגעו ויטפל בהן במהירות, כמעט באותה המהירות שבה הוויראליות של אותם טינופים יכולים לחסל לך את החיים.

הצעת חוק ברוח זו הוגשה על ידי ח"כ אלינה ברדץ'-יאלוב, היא כבר נתמכת על ידי חברי כנסת רבים גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה ואנחנו חושבים שהצעת החוק הזו חשובה וכך גם הצעות החוק של סגן השרה הלוי ושל ח"כ מגן תלם ובזק, הצעות חיוניות.

אני רוצה להכיר לכם את האיש הזה, האיש הזה קוראים לו אריאל רוניס, הוא היה איש כוחות הביטחון וניהל בשנים האחרונות את לשכת משרד הפנים בתל אביב. לפני שש שנים הוא התאבד. אדם מבוגר. אחרי שטינפו עליו ברשת ולא היה לו עם מי לדבר. מאז שהשקנו את הקמפיין אנחנו מוצפים בזרם של סיפורים מצמררים על אנשים שהושמצו, נחסמו, ספגו התעללויות איומות, התחזו להם. החשבון של רומי חולת הסרטן נגנב והזכרונות שלה נעלמו, נעמה, דוגמנית בת 27 מקבלת איחולי אונס ומוות בטיקטוק. מאיה לי מוטרדת מינית כל יום על ידי עברייני מין, חלקם מוכרים. הם נתקעים באותו קיר. אין עם מי לדבר. על בני נוער, להם זה כבר ברור מאליו, הם אפילו לא מצפים שיהיה להם עם מי לדבר, מפנימים את הנזק ומה הם מבינים? שהם עצמם לא בסדר, כי מתעללים בהם. כי פוגעים מהם מינית.

שרונה רוניס, אחותו של אריאל שהראיתי לכם כתבה לנו אתמול "בשביל אחי הקמפיין הזה מאוחר מדי אבל אולי הוא יצליח להציל מישהו בעתיד" אז זה תלוי בכם, בלהבין שיש כאן קרב מעצמות. אתם האנשים שאנחנו בחרנו מול האנשים שלא בחרנו אבל בוחרים להזניח אותנו ולהרוויח על חשבוננו כל יום.

אני רוצה לוותר על הזמן שנותר לי ולהעביר אותו לעדי ורטהיים שפנתה אלינו עם הסיפור שלה. תקשיבו לו בבקשה.

בבקשה עדי.

תודה רבה. אני ממש מתרגשת אז תסלחו לי על הקול הרועד. אני עדי ורטהיים, אני בת 33 מהוד השרון, אני אמא לארבעה בנים. בדיוק לפני שנה במהלך ההריון הרביעי שלי עם בני הרביעי אובחנתי עם סרטן השד ועל הדרך עם השד שברשת. נפלתי קורבן להתחזות ברשת, במהלך השנה האחרונה נלחמתי בסרטן השד, מישהו ניצל את המצב הרגיש שלי ואת הרגישות של הסביבה אלי, פתח פרופיל מזוייף, פרסם תמונות שלי עם הקרחת, עם הילדים וביקש את עזרת הסביבה בתרומות כספים בביט למספר אמיתי.

חוץ מהפגיעה האישית, עוגמת הנפש, חדירה לפרטיות יש כאן פגיעה להמון אנשים שפתחו את ליבם ותרמו לאותו משתמש מזויף. הפרופיל עדיין קיים, עדיין מבקש כספים, הגשתי תלונה, המשטרה סגרה את התיק, אין עם מי לדבר, ועוד ועוד אנשים תורמים או נופלים קורבנות למתחזים.

אני יודע שהדברים שלנו הם קצת מעבר לסקופ של הוועדה אבל בני הנוער סובלים את הדברים האלה על אחת כמה וכמה והחינוך צריך לענות לאתגרים האלה.

תודה רבה על הדברים.

אפשר גבירתי לפני שאנחנו עוברים לעוד ועדה רק משפט אחד ברשותך. אני פשוט מתנצל אבל אנחנו מדלגים עכשיו לוועדה נוספת. מה שאני רוצה להגיד למה שנאמר פה, המשימה שלנו, של חברי הכנסת ושל כל מי שדעת בראשו להוביל מהלכים חקיקתיים מצד אחד ומצד שני לגייס את כל הקהילה לעניין הזה. זה לא קלישאות. צריך מהלכים חקיקתיים. אני עם אפס סובלנות לעניין הזה. אני אומר את זה בצורה הברורה ביותר, ואני שמח על כל יוזמה של ח"כים לקדם מהלך שבא ואומר 'די עם ההפקרות הזאת'. ולשמוע את הסיפורים - - -

תפרט מה, אנחנו נשמע.

אמרתי. ניסיון של סחיטה, אני לא רוצה להביא את הדוגמאות האישיות. אני הגשתי 27 תלונות למשטרת ישראל על נסיונות סחיטה ברמה האישית, הפעילו על עבריינים שהראו פוסטים ואמרו 'אם אתם לא תעשו את זה אז אנחנו נפרסם אותם' הכל נמצא במשטרת ישראל, כתוב ורשום ומתועד. לכן אני אומר, המשימה שלנו, של שרן של משה ושלך אדוני ושלי ושל כולם להוביל מהלכים חקיקתיים בצד האחד, מצד שני מהלכים ציבוריים, לא לפסוח על נושא החינוך כי זה בנפשנו, לעדכן את ההורים בתוך המדיות הללו, ויש כאן כמו שאמרתי טיפול הוליסטי שצריך כדי לעקור את הנגע שאני מגדיר אותו כלקונה החברתית הקשה והמסוכנת ביותר העוברת עלינו בשנים האחרונות. כך אני רואה את הדברים.

תודה רבה לך סגן השר ותודה רבה על קיום היום החשוב הזה גם כן. אנחנו מבינים את סד הזמנים שאתם רצים מוועדה לוועדה.

אני חושבת קודם כל שזו יוזמה מאוד מאוד חשובה, העניין של פתיחת המוקד של המשרד לביטחון פנים בשיתוף פעולה עם משרד החינוך. מוקד לתלמידי ישראל. אני חושבת שיש מקום לשקול להרחיב את זה בכלל לפתוח מוקד אזרחי לאומי שיטפל באמת בתלונות או בבעיות ברשת, צריך לדבר על זה.

מישהו חושב שאם יש את האפשרות בכח של מישהו למנוע מהם לעשות את כל הדברים האלה? משום שזה קיים, אז זה קיים.

עולם הטכנולוגיה והאינטרנט והרשתות החברתיות הוא אמנם יחסית חדיש אבל הוא כבר נמצא אצלנו כמה שנים טובות, גם מדינת ישראל לא חלוצה בעניין הזה. יש המון מדינות שעשו רגולציה ופיקוח ובקרה גם על רשתות, גם על חברות. יש אמצעים לעשות את זה. צריך לראות איך אנחנו באמת מאזנים מבחינת מידתיות, מבחינת חדירה לפרטיות, אבל מבחינת ההגנה אנחנו רואים מקרים קשים שוברי לב שמגיעים למצב של התאבדויות. צריך לראות איך אנחנו מטפלים בזה.

איך אנחנו - - - שיש את הכלים האלה וזה באופן חוקי - - -

אז אני עכשיו אתן לך, ח"כ פרוש, את זכות הדיבור. בבקשה.

לא, לא זכות דיבור. אני שואל אותו מה - - -

ח"כ פרוש, יש כאן חברות שמרוויחות מאות מיליארדי דולרים מהביזנס הזה. אולי יקצו חלק מהמשאבים שלהם כדי להגן על האנשים שעל גבם מרוויחים את הכסף הזה? אולי נחייב אותם לפתוח מוקד, לענות, לסנן? דברים בסיסיים.

ומה נעשה עם המוקד. אם מישהו יכול להזיק במו ידיו, אז הוא עושה את זה.

נתנו לך אוטו, אתה יכול לדרוס אנשים כאוות נפשך. אבל לא, יש כללים, יש חוקים ואתה תיענש.

האם מישהו מציע תרופה אמיתית לדבר הזה?

כן. יש מספר הצעות חוק כמו הצעת החוק שהזכיר דרור של אלינה ממפלגת ישראל ביתנו, הצעת חוק של מאיר יצחק הלוי, יש עוד שתי ועדות גם במשרד המשפטים וגם במשרד התקשורת, האחת של שר המשפטים גדעון שער והשניה של שר התקשורת יועז הנדל שמנסים באמת למצוא את המנגנון הנכון לעניין הזה. גם במשרד החינוך הוקם צוות מיוחד למלחמה בבריונות ברשת ואלה הנתונים שלמעשה קיבלנו מה נעשה עד עכשיו.

זה תהליך של אבולוציה מסוימת וככל שהאינטרנט והרשתות החברתיות יתפתחו יותר כך גם אנחנו נצטרך ללמוד ולהתפתח יחד איתם ולראות איך אנחנו מגינים על ילדי ישראל. ח"כ משה טור-פז בבקשה. יש לך שתי דקות.

תודה רבה. אני אתחיל מדבריו של ח"כ פרוש ואני אומר - - -

עוד לא אמרתי כלום. שאלתי.

שאלותיך. אם לפני 100 שנים כשהתחילו לעבור מסוסים לכלי רכב קרתה תאונת הדרכים הראשונה, אני מניח שהיו אנשים שאמרו בעצם מה אנחנו עושים עם הדבר הזה. אנחנו פחות או יותר באותו מצב, רק לפני עשר שנים הבן הבכור שלי שיכנע אותי, כשהייתי מנהל בית ספר, לפתוח חשבון פייסבוק בפעם הראשונה. קצת יותר מעשר שנים, ושנה אחרי זה כבר מנעתי התאבדות של תלמידה באמצעות אותו חשבון. כלומר צריך להבין כמה הדברים האלה מיידיים ורק נזכיר שבחברה החרדית לפי המחקרים האחרונים, כ-50% מהחברה החרדית היום נמצאת באיזו שהיא רשת חברתית ובישראל 83%, אז כמה הדבר הזה נוגע לכולנו.

אמר כאן יו"ר מועצת התלמידים, ואני חושב שאנחנו צריכים להתחיל עם זה. קודם כל זו דוגמה אישית, בואו נודה על האמת, הבית הזה, הפרלמנט הזה, הכנסת הזו לא חפה מאחריות לדבר הזה לפני שאני מגיע לחקיקה, וזה נוגע בדיוק לשאלה של כיצד אנחנו מתבטאים ברשתות החברתיות, מה אנחנו אומרים ולא אומרים ובסוף מה שאנחנו אומרים פה יוצא לכל מקום. אז כן, גם לכנסת יש אחריות ודוגמה אישית נדרשת.

אחרי שאמרנו את זה אנחנו בוועדת חינוך ובסוף הכל חינוך ואנחנו צריכים לדאוג שמערכת החינוך, קודם כל נעשו צעדים מאוד מרשימים שהוצגו כאן. כדי שמערכת החינוך תהיה רלוונטית, אני אספר כאן שכשהייתי מראיין מחנכים כמנהל בית ספר לא קיבלתי לעבודה מחנך שלא היה ברשתות החברתיות, כי אמרתי לו 'זה כמו שתאמר לי שאתה לא מוכן לעשות תורנות חצר. אם אתה לא מוכן לעשות תורנות חצר, אתה צריך גם לעשות תורנות רשת חברתית. זה חלק מהעולם של הילדים, אתה לא שם, אתה לא קיים'.

הדבר האחרון שאני אגיד בעניין הזה כי מעבר לכך שהכל חינוך צריך לזכור שיש פה פער דורות בלתי נגמר. הילדים הם בני הבית, אנחנו המבוגרים המהגרים בעולם הטכנולוגי. אם אנחנו לא נדע כל הזמן להשיג את האתגרים שהם נמצאים בהם, מה שיקרה לנו זה שהם משחקים כרגע במגרש משחקים רק שמגרש המשחקים הזה לא עלה 100,000 שקלים, הוא מגלגל מיליארדים ואם אנחנו לא נדרוש, כמו שיש לנו תקינה לגן משחקים, תקינה לרשתות החברתיות, וזה החקיקה שבאחריותנו, ח"כ פרוש, להגביל ולדרוש חקיקה מגבילה, קווים פתוחים ועוד, אז אנחנו לא שומרים על הבטיחות של הילדים שלנו. תודה.

תודה רבה על הדברים. אני רוצה לתת את זכות הדיבור לסיגל שפיץ מהנהגת ההורים הארצית. סיגל בבקשה, לרשותך שתי דקות. זמננו קצר אז אם תוכלי בתמציתיות.

תודה רבה שרן על זכות הדיבור. אני אנסה בקצרה. אני רוצה להתחיל בדבר הכי חשוב. מבחינת ההורים, אין לנו ידע. אנחנו נמצאים בתקופה שבה כבר אנחנו, הדור הקודם, אין לנו שום מושג ואין לנו שום יכולת להתמודד עם הרשתות, עם האפליקציות, עם כל הדבר הזה שנקרא מדיה חברתית ואתם מדברים פה על הכשרה של מורים ושל צוותים ושל יועצות, הכל טוב ויפה, הבנו כבר שההורים וכולם פה מסכימים על זה, הם חלק בלתי נפרד מהסיפור הזה של להתמודד עם האלימות במדיה, ואנחנו למעשה כמעט לא מקבלים מידע, נכון שיש כל מיני הרצאות בערב להורים הכי מעורבים שמגיעים, בסוף אנחנו חושבים שמשרד החינוך צריך למצוא את הדרך יחד עם כל הגופים האפשריים, איך כן לתמרץ את ההורים על זה שהם יגיעו ללמוד על הדבר הזה, אפילו אם זה בשעות היום, אם זה על חשבון העבודה, זה יכול לבוא לידי ביטוי בכל מיני תמריצים של נקודות זכות בשעות עבודה וכולי כדי להכניס את ההורים לתוך מעגל הידע הזה.

היועצות לא יכולות להתמודד בבתי הספר עם הסיפור הזה, הן יכולות בקצה להתמודד עם ילד שנפגע בצורה משמעותית. בסוף, מה שהיינו באמת רוצים לראות בתוך מערכת החינוך זו הסברה סדורה כל הזמן, שוטפת כל השנה, איך הילדים אמורים להתמודד אם יש תחילה של פגיעה, ממה הם צריכים להיזהר. לצערנו הילדים עדיין לא יודעים את זה וכבר מכיתה ב' הם יושבים עם הטלפון ועם הרשתות - - -

מילת סיכום בבקשה. פשוט יש לנו עוד רשימת דוברים.

לסיכום אני אגיד גם משהו חיובי. אנחנו בקשר שוטף עם 105, הם עושים עבודה נהדרת. אנחנו חושבים שצריך לנצל את הגוף הזה, להרחיב אותו, את הפעילות שלו בתוך בתי הספר ולעזור להם להתמודד עם הבירוקרטיה הרבה של אפליקציות כמו טיק טוק שאנחנו רואים אותן באופן שוטף אצל כל הילדים אבל אין למדינת ישראל שום יכולת לאכוף שם כלום, לקבל מידע מהחברה הסינית וכולי, להרחיב את הפעילות שלהם להתמודד עם זה בתוך המערכת ולייצר - - - שתאפשר לנו גם לפקח ולבקר. תודה.

תודה רבה לך. אני רוצה לתת לרוני קמאי ממועצת התלמידים ולאחר מכן לח"כ פרוש. בבקשה שתי דקות לרשותך.

תודה רבה על זכות הדיבור. אני באמת רוצה לדבר על הנקודה של מה שקורה אחרי שקרה אירוע בבית הספר. בדרך כלל קורה אירוע ברשת ואחרי כמה שבועות, אחרי שבאמת האירוע מתפוצץ ומגיע להורים, מגיע למבוגר אחראי ששם לזה סטופ, יש בבית הספר שבוע שבו מדברים על הנושא וזה בדרך כלל מסתכם בכך שהאנשים שפגעו, פתחו להם תיק במשטרה, אומרים שזה מטופל ושם נגמר האירוע, בחיים לא נותנים יותר מזה, בחיים לא נותנים פרטים ואני חושבת ואני מאמינה וגם אפשר לראות את זה במקרים מאוד רבים שזה גורם לעוד אירועים. מאוד מרגיש שמדברים איתנו על הנושא הזה, שהוא נושא כל כך רגיש ובאמת כדי לא לגעת בנקודה, דרישה כדי לא לפגוע שזה לחלוטין צריך להתחשב בכל דבר כזה, אבל לא מדברים עם התלמידים בגובה העיניים שלהם על המצב וזה גורם לתלמידים טיפה לזלזל במערכת. זה גורם להם טיפה להאמין שהפגיעה הזאת לא באמת כל כך חמורה כמו שמתארים אותה, וזה רק יוצר עוד פגיעות.

חייבים לדבר בשיח פתוח עם התלמידים. אני באמת מאמינה שאם יהיה שיח אמיתי בתוך בית הספר עם המורים, עם שאלות אמיתיות, שיהיה לתלמידים ולתלמידות מקום להגיד 'אבל אני לא מבין, אבל אני חושב שצריך לעשות ככה וככה', ונכון שזה יהיה שיח קשה כי זה נושא רגיש וזה נושא שיש בו כל כך הרבה היבטים, אבל ביחד עם 105 וביחד עם כל כך הרבה גורמים באמת להביא לשיח שיש בו תשובות לתלמידים, אני חושבת שאפשר לפתור את הבעיה הזאת. כי התלמידים פשוט מרגישים, הם מדברים על זה, הנושא באוויר, אבל אין שום דבר שגורם להם באמת להרגיש שיהיה משהו משמעותי שיקרה אם יפסיקו עם זה.

תודה רבה על הדברים. ח"כ פרוש בבקשה.

גבירתי אני מודה לך על כך שאת נותנת לי זכות דיבור. אני פה בחדר לא משתלב בדיוק בצבעים ובנוף. לכאורה זה הרי אומר משהו, אבל כשראיתי את הכותרת אמרתי שאני כן רוצה לבוא ולשמוע ולהבין מה שקורה פה.

לא בכדי כאשר ח"כ טור פז מדבר על אחוזים, הוא יודע לומר. אני לא רוצה לומר שהוא חולק, אבל הוא בא ואומר שבאוכלוסייה הכללית מדובר פה על היקפים של יותר מ-80% ובמגזר החרדי זה 50%. בעצם מה הוא אמר? הוא אמר שאלה שפחות משתמשים ברשתות, הבעיות קיימות פחות, נאמר זאת כך.

יכול להיות שאני מדבר פה אבל יש לי את ההזדמנות לומר את זה. יש לי פלאפון שקוראים לו מוגן. הוא לא כשר ב-100% למה? כי אני יכול לקבל סמסים ויש לי גם ווטאסאפ. אבל מיתר הדברים אני מנותק. יש לי בן שהוא ראש עיר של 60,000 נפש, אין לו אפילו בפלאפון שלו גם אפשרות לקבל סמסים. הוא מנהל עיר. אין אב מעיד על בו, אבל אומרים שהוא מוצלח גם. ראש עיר מוצלח.

למה אנחנו עושים את זה כך? משום שאנחנו חושבים שעל ידי זה אנחנו פחות נהיה פגיעים לבעיות שונות שכתוצאה מכך אנחנו נמצאים פה. אני לא בא לומר מוסר חלילה לאף אחד, אבל זה ברור שמהאחוזים אנחנו מבינים שאם אתה פחות - - -

אני רוצה לומר על זה משהו.

אם אתה פחות שמיש בעניין הזה, אז אתה פחות נפגע. אני אומר את זה פה כי אני מנצל את הזדמנות, ואולי לך יש את ההזדמנות לדבר ולשוחח עם אותו אחד שיכול להחליט על זה. יש לנו טלפונים כשרים וכרגע מונח בפני שר התקשורת הצעה לבטל את הטלפון הכשר, והוא מסיבותיו הוא מוביל את הדבר הזה. אני לא רוצה לומר שאם יש אצלנו ועדה הוועדה הזו מתנהגת, אני לא יודע אם להגיד כן או להגיד לא, יש כאלה שאומרים לא, אבל על כל פנים, אני מנצל כאן את ההזדמנות לומר שאם אנחנו קיבלנו על עצמנו להתנהל ולחיות עם פלאפונים בלי שום אפשרות שהדברים האלה יוכלו להגיע אליהם, אז אני לא חושב שצריך לכפות עלינו חיים כאלה שנחיה דווקא עם טלפונים כאלה וכחבר כנסת, מוועדת החינוך של הכנסת אני מבקש שתצא פניה, אני לא צריך את הרשמיות ואת התקשורת ולפגוע ולומר 'פנית אלי ברבים', אני פניתי לכל מיני אנשים סביב העניין הזה, אבל אני חושב שאם אנשים מקבלים על עצמם ונוער מקבל על עצמו, קודם כל לבני נוער בציבור שלנו אסור לילדים שיהיה להם פלאפון בישיבה בגילאים האלה, אבל אם כן, רק כשר.

מותר שתהיה פניה מוועדת החינוך לקבוצה שקיבלה על עצמה פה במדינה, אוכלוסייה שלא רוצה להיות פתוחה לדברים האלה, שלא - - -

הסוגייה הזו היא לא רק עניין של הטלפונים הכשרים אלא גם איזה מספרי טלפון למעשה מונעים מהם להתקשר אליהם, זה עומד על הפרק, אבל זה לא הנושא של הדיון היום. אני רוצה אבל לומר משהו לאותם - - -

מותר, למרות שלא - - -

אנחנו פשוט עוד ממש שתי דקות צריכים לסיים. חשוב לי לומר משהו שאולי באמת, אני אומרת את זה בזהירות, שאולי הדור המבוגר עוד קצת יותר קשה לו לקבל את זה. אבל גם אם אין לך אינטרנט ואין לך רשת חברתית זה לא אומר שאתה פגיע לטרנדים, לבריונות.

פחות.

אני רוצה לספר לך על טרנד שהיה בסרטוני טיקטוק, טיקטוק זו אפליקציה של סרטונים ויראליים, בקרב ילדים ערביים ממזרח ירושלים לצוד ממש ילדים, בני נוער חרדים, ולהוריד להם סטירה, לשפוך עליהם כוס מים חמים וכל פעם שהם התעללו, ממש, נהגו באלימות כלפי אותו ילד חרדי, הם העלו את זה כסרטון וזה הפך להיות ויראלי.

השאלה היא פה איפה אנחנו מגבילים את כמות האלימות באותם סרטונים שמייצרים פגיעה פיזית ממשית גם נפשית, אבל גם פיזית ממשית, כולל אלו שאין להם את אותה רשת חברתית.

אם מדבריי חלילה נשמע שלא צריך לטפל בבעיה הזאת אדרבה ואדרבה, מאוד צריך לטפל בזה. אני רק - - -

העניין הזה ממש פוגע בכולם, בין אם יש לך טלפון כשר או לא, רשת חברתית או לא.

מקבל את זה, אבל אני לקחתי את זה רגע לפינה ואומר שאם יש כאלה שהם לא רוצים להשתמש בזה והם על עצמם, הם לא כופים לאף אחד.

אבל זה לא קשור לדיון.

אז אסור לנו לדאוג לכך שתהיה פה, מותר להגיד את האמירה הזו.

שווה ליידע את הוועדה שיש יוזמה בשם 'תנו לגדול על שקט' שאני גם שותף בה, מאות בתי ספר יסודיים, שומע, ח"כ פרוש? כמו האנשים שלך, קונים לילדים שלהם טלפונים טיפשים, עוד פחות מכשרים, שלא יהיה וואטסאפ ולא יהיה כלום והם עושים את זה, חילוניים לגמרי, מודרניים לגמרי, נמנעים כמוך.

אני מברך אותם. אם זה לא נושא הדיון, אז אם לא עשו בהצעה לסדר, בקריאת ביניים, אני חושב שזה חשוב, חשוב לצאת עם פניה כזאת. אם אנחנו נקבל - - - שלא יפגעו בנו.

אני רוצה לתת עוד הזדמנות לבני הנוער שנמצאים איתנו כאן, למישהו אחד לומר את הדברים לפני שאני מסכמת את הדברים. צבי רגלר או מישהו אחר שרוצה לייצג את העמדה ולדבר? בבקשה.

אני מייצג את 'גלגל הצלה', ארגון נוער שקם להילחם בבעיות ברשת, גם בעניין השיימינג וגם בעניין התמכרויות ושאר העניינים. אני מצטרף לכל שאר הדברים שנאמרו פה. אנחנו חושבים, רק כמה נקודות שלא העלו אותן, א. צריך לדבר עם הנוער בשפה שלו. מוקד 105 הוא מוקד מצוין, האנשים שם עושים עבודה חשובה ונהדרת, אבל בסוף זה טלפון. בתכלס, מי מדבר היום בטלפון? מי מתקשר? אני חושב שעל כל פניה שמקבל מוקד 105 יש המון פניות שלא מגיעות אליו.

נכון. אגב, גם אין מספיק מודעות למוקד הזה. יש המון ילדים שלא יודעים עדיין שיש אותו.

אין מודעות, נכון, אין מספיק מודעות למוקד, זה גם, אבל בסוף זה משהו מאוד מהותי. הנוער לא מתקשר. אם היה מקום נגיד להכניס לינק, שאפשר בשנייה לדווח, צ'ט עם נציג, זה יותר קל גם. זה דבר אחד.

עוד עניין, הנוער הוא לא הבעיה בסוף. כולם מסכימים עם זה. הנוער הוא לא הבעיה. אנחנו בגלגל הצלה חושבים שהנוער הוא הפתרון. בסוף יש המון בני נוער שרוצים, אנחנו כאן - - - ארגון ואני חושב שיש פה עוד הרבה ארגונים, בני נוער רוצים לפתור את הבעיה הזו ויש להם כוח, הם יותר מכירים את זה, הם יותר מכירים את הבעיה מבפנים ובסוף שינוי שיבוא מבני הנוער אני חושב שהוא יותר משמעותי, ובאופן כללי נראה לי שכולם צריכים לשלב זרועות במאבק הזה כי זה לא בעיה של ציבור אחד או של גיל מסוים אלא בעיה של כולם, גם התמכרויות לרשתות חברתיות וגם כל העניינים, גם השיימינג, זה בעיה של כולם וכולם צריכים לשלב זרועות ורק כך זה יעבוד. אם ידברו מעל הראש של בני הנוער ויגידו 'תעשו ככה תעשו ככה', ניסו את זה, זה לא עבד. עובדה.

אני רק אגיד שתי מילים. אתה מאוד מאוד צודק, שבני הנוער צריכים את האפשרות לפנות בצורה מקוונת ולא רק להרים טלפון, והנושא הזה של פניות מקוונות נמצא כרגע במטה הלאומי בחשיבה ובהבנייה. זו מערכת מאוד מורכבת אבל זה נמצא בתהליך, וחשוב מאוד לעדכן את הוועדה.

הדבר השני, במערכת החינוך יש 3,000 ילדים שפועלים בגובה העיניים עמיתים ומשפיעים ולא רק - - -

הם מתנדבים?

לא. הם פועלים במסגרת מנהיגויות הנוער במערכת החינוך, בשבוע גלישה בטוחה, הם פועלים בנושא הרשת, מדברים על הילדים בגובה העיניים, יש את החבר'ה של שומרי מסך שראיתי אותם מסתובבים כאן באורט עושים גם את הפעולות האלה. יש הרבה מאוד קבוצות של בני נוער בתוך מערכת החינוך שמדברות בגובה העיניים עם הילדים ואת הדבר הזה צרך להרחיב וגם בהקשר הזה התכנית החדשה של השרה לוקחת גם בחשבון.

כל הכבוד שלקחתם אחריות על הפגיעות ומדהים שאתם לא מטילים שום אחריות על הפלטפורמות שגורמות את זה בכוונה ומרוויחות כסף.

אנחנו כן.

זה אחריות אבל זה בכלים שהם יכולים להתמודד איתם ולעשות איתם.

בהצלחה גם במהלך הזה הוא חשוב מאוד. זה באמת לא משהו שמשרד החינוך יכול לפתור, משטרה יכולה לפתור, זה דורש פה את כולם.

אמילי את יכולה לנסות לדבר לראות אם אנחנו שומעים אותך? לא. זה לא עובד. אוקיי. אני אסכם את הדיון. תראו, קודם כל אני רוצה להודות לכולם. ח"כ מואטי אני ממש מתנצלת, אנחנו פשוט לא שומעים אותך אז אנחנו לא יכולים לתת לך את זכות הדיבור אבל כמובן שיהיה דיון המשך.

אני רוצה להודות לכולכם, לכל מי שהגיע היום, לחברי הכנסת, למועצות התלמידים, לכל התלמידים שהגיעו מכל רחבי הארץ, דרור גלוברמן, תודה רבה שגם אתה פועל בתחום התקשורתי למשרד החינוך, למשרד לביטחון פנים, לצוות הוועדה כמובן של ועדת החינוך, ח"כ מיכל וולדיגר שהצטרפה אלינו ממש עכשיו וח"כ פרוש שהיה איתנו לאורך כל הדיון.

קודם כל אני מבקשת כמובן מהצוות של מוקד 105 לצאת בקמפיין. את זה גם אמרנו בסבב הקודם, בדיון שהיה פה בוועדת החינוך. חייבים לצאת בקמפיין מודעות שהתלמידים ידעו שיש להם כתובת ושיגיעו אליכם.

אנחנו כמובן נקיים דיון המשך בעניין הזה, יש לנו גם מסקנות שביקשנו מכם להביא אלינו נתונים, אבל חשוב לי לומר משהו אולי כאן אלינו לחברי הכנסת. בתקופה האחרונה, בייחוד בחודשים האחרונים, הכנסת הזאת יותר מקוטבת, יותר אלימה מילולית. באמת, השיח בינינו הוא שיח שבסוף אמור להוות דוגמה לתלמידי ישראל ולאזרחי ישראל, ולצערי גם בלילות, גם אתמול בלילה, הדברים שאנחנו עוברים ושומעים מעל בימת הכנסת, לא רק שהם מעודדים סוג של בריונות וזלזול ושמות גנאי וכינויים, אני חושבת שקודם כל גם עלינו כנבחרי ציבור לבוא ולשמש מודל לחיקוי לאותם ילדים, לא להשתמש באותה בריונות, בכינויי גנאי, בקללות, כל מיני הסטה כזו או אחרת ובפרופגנדה אחד כנגד השני. יכול להיות שיח מכבד, מכובד, אידיאולוגי, עם פערים מאוד גדולים בינינו, אבל חשוב שאנחנו נראה שניתן לקיים דיון מעמיק ושיח וויכוח קשה ומר, אבל שיח שיהווה להם דוגמה איך צריך לעשות את זה. בלי קללות ובלי גינויים ובלי דברים כאלה, ואולי זה משהו שאנחנו צריכים לקחת עלינו כחברי כנסת. מכל הקשת הפוליטית.

תודה רבה לכולכם, תודה לכל מי שהגיע. אני נועלת את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:07.