פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



2
ועדת ביטחון הפנים
07/12/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 34
מישיבת ועדת ביטחון הפנים
יום רביעי, ג' בטבת התשפ"ב (07 בדצמבר 2021), שעה 12:00

הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 55 והוראות שעה), התשפ"א-2021

חברי הוועדה: מירב בן ארי – היו"ר
זאב בנימין בגין
רות וסרמן לנדה

אורית סטרוק
אוסאמה סעדי

גונדר איילה חיים - ראש אגף האסיר, שב"ס, המשרד לביטחון הפנים

גנ"מ קתרין בן צבי - רמ"ח חטיבת טיפול ושיקום, שב"ס, המשרד לביטחון הפנים

גנ"מ אלונה זרז'בסקי - ראש מחלקת האסיר, שב"ס, המשרד לביטחון הפנים

סג"ד אליאסף זכאי - רע"ן תכנון כליאה, שב"ס, המשרד לביטחון הפנים

סג"ד כינרת צימרמן - רע"ן משפט מינהלי, ופלילי שב"ס, המשרד לביטחון הפנים

נטלי דרורי - ק' ייעוץ וחקיקה מדור נפגעי עבירה, אח"מ, משטרת ישראל, המשרד לביטחון הפנים

דורון ליבוביץ - קמ"ד חקירות אח"מ, משטרת ישראל, המשרד לביטחון הפנים

רונית פלץ - ר' פרויקט נפגעי עבירה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון הפנים

שירה קרואני ארד - קמ"ד אח"מ וטכנולוגית, יועמ"ש המשטרה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון הפנים

שרון שמש - אגף המודיעין, משטרת ישראל, המשרד לביטחון הפנים

אביב ישראלי - ע' יועמ"ש, המשרד לביטחון הפנים

ברוך עדיקא - מנהל תחום תוכניות וארגון שב"ס, המשרד לביטחון הפנים

נעמה פויכטונגר - אשכול ענישה וחלופות, מח' ייעוץ וחקיקה (פלילי), משרד המשפטים

עטרת דור-שפיגלמן - מתמחה, מח' ייעוץ וחקיקה (פלילי), משרד המשפטים

עידו חי - רפרנט בטחון פנים, אגף תקציבים, משרד האוצר

תמר לוי בונה - אגף התקציבים, משרד האוצר

מירי פרנקל-שור – היועצת המשפטית של הוועדה
עידו בן יצחק

לאה קריכלי

אור שושני

הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 55 והוראות שעה), התשפ"א-2021, מ/1398

צוהריים טובים, אנחנו פותחים את ישיבת הוועדה לביטחון פנים בנושא: הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 55 והוראות שעה), התשפ"א-2021. לפני שאנחנו מתחילים בהקראה אני רוצה שעידו או מירי, היועצים המשפטיים, יסבירו לנו מה עשינו כאן.

במהלך הדיונים בוועדה עלו סוגיות מספר, הן על ידי חבר הכנסת בני בגין והן בהערות שלנו. אנחנו שלחנו את ההערות לקבלת עמדה מהממשלה, וכבר היום היה אמור להתקיים דיון בנוסח מתוקן, אבל לא קיבלנו תשובות מספקות. לחלק מהדברים הממשלה עוד הייתה צריכה זמן לגבש עמדה ובחלק מהדברים לא הייתה עמדת שר. קיימנו אתמול מפגש פנימי עם נציגי הממשלה, ועדיין נשארו סוגיות פתוחות. אני לא איכנס כרגע לסוגיות הפתוחות, אבל לאור המצב - - -

צריך להגיד שקיימנו מפגש עם השר וסגן השר.

בסיום המפגש עם נציגי הממשלה הצענו לפצל את הצעת החוק, מצד אחד כדי לתת מענה לסיום תוקפה של הוראת השעה, שמסתיימת ב-20 בדצמבר, ומצד שני כדי לאפשר לוועדה להמשיך לדון על הסוגיות העקרוניות שמשליכות על השחרור המינהלי. בהמשך, התקיים אתמול מפגש בין יושבת-ראש הוועדה לביטחון הפנים לבין השר עמר בר לב וסגן השר יואב סגלוביץ', בהשתתפותי. אנחנו הצגנו את הרעיון של הפיצול, את התכלית ואת הקשיים שעלו. כרגע הצעתנו לוועדה היא לפצל מהצעת החוק סעיף מסוים, לאשר את הפיצול במליאת הכנסת, ואחר כך לאשר את הצעת החוק עד ל-31 ביולי 2022, וזה ייתן לוועדה שהות להמשיך לדון בסוגיות הנוספות.

ועד יולי החוק יהיה כמו שהוא עכשיו?

כמו שהציעה הממשלה.

עם ההחרגות של עברות המין והאלימות. זאת אומרת, החוק הקיים יימשך, אבל בהצעת החוק מוצעים גם הסדרים שונים לגבי עברות מין ואלימות, שכבר ייכנסו לתוקף.

וגם טרור, נכון?

הטרור כבר קיים.

הצעת החוק שמוצעת כוללת כבר את ההסדרים האלה. החלק הזה יעבור בקריאה שנייה ושלישית ויהיה בתוקף עד 31 ביולי 2022, ובמהלך התקופה הזאת אנחנו נמשיך לדון בסוגיות האלה - - -

ננסה שזה יהיה עד סוף מושב החורף, עד מרץ, כדי שלא נגיע לדקה ה-90.

מבחינת תקנון הכנסת, ברגע שאנחנו שומרים חלק מפוצל על שולחן הוועדה, אנחנו יכולים באותה מסגרת של אישור החלק המפוצל לקריאה שנייה ושלישית להאריך גם את הוראת השעה. זאת אומרת שאין חובה על הממשלה להניח הצעת חוק נוספת על שולחן הוועדה כדי להאריך את הוראת השעה מיולי 2022 להשלמה לשלוש שנים או כל תקופה אחרת שהוועדה תחליט.

כמובן שהחוק מאפשר עד יולי, אבל כדאי שתדעו שאנחנו לא נחכה לדקה ה-90 אלא נסיים את כל הדיונים עד סוף מושב החורף, כדי לא להגיע ליולי בלחץ.

מצד אחד אנחנו לא רוצים שהתקופה תהיה ארוכה מדי, כי אז דברים נמרחים, מצד שני אנחנו מבינים שצריכה להיות תקופה מסוימת נוספת כדי לאפשר לממשלה לגבש עמדות לגבי סוגיות שונות שעלו.

מתי פג התוקף?

20 בדצמבר.

אז אמרתי את הצעתנו לוועדה, והשר גם קיבל אותה.

לפני שנתחיל בהקראה, יש למישהו הערות?

יש לי הערות בעקבות הדיון אתמול. שמחתי על הדיון אתמול, הוא היה דיון גם ער וגם ענייני, ואני אומר את זה למרות שהצעותיי נדחו. אבל לא נפתרה אתמול הבעיה היסודית, שאפשר היה לפתור אותה. דקלה מחטיבת התביעות הראתה אתמול נתונים יפים על כך שבחטיבת התביעות נעשתה עבודה ונעשית עבודה ואכן יש הפחתה נאה במספר המעצרים בשלוש או ארבע השנים האחרונות. עלתה תהייה על הגרף שאני הצגתי, גרף של מספר העצורים בפועל בבתי הכלא. קיבלתי אמש את הנתון המעודכן עד סוף נובמבר, והתמונה עומדת בעינה. יש לי פה שקף מעודכן שמראה את זה. אנחנו רואים בו שמספר העצורים, שהגיע למינימום אי-שם בתחילת 2019, כלומר בתקופת השחרור המינהלי המוגבר הגדול, עולה מאז. אומנם לא עולה בהתמדה, אבל כן יש עלייה, שהיא בסך של מאות עצורים.

בשקף של היום הוספת את שומר החומות? בשקף אתמול הצגת את זה ללא שומר החומות.

זה היה רק תרגיל בשביל להראות שהמגמה הזאת החלה לפני אירועי מאי.

אז כרגע זה כן כולל את אירועי מאי?

כן, כן, זה לפני אירועי מאי. מהקורונה בכלל התעלמתי.

אותי מדאיג קודם כול הפער. מספר המעצרים יורד על פי נתונים, אבל מספר העצורים – שזה כל העצירים הפליליים, כולל מעצרי ימים, מעצרים עד החלטה אחרת ומעצר עד תום ההליכים... לקחתי אמש את כל הנתונים, כדי להבין מאיפה נובע הפער. אז זה המצב לאשורו בבתי הכלא. האם העודף נובע מתביעות של הפרקליטות? כי הפרמטר הקובע איננו רק מספר התביעות אלא גם אורך המעצרים שנדרש.

למה אני עומד על זה? כי כולנו צריכים להיות עם תמונה אחידה, להבין את התהליכים, להבין מה מקורם, כדי שאנחנו נעמוד בעוד שנה ונוכל לתת את הדין וחשבון שנצטרך לתת.

אני מבין שיהיה דיון בקרוב במחלקת ייעוץ וחקיקה, ואנחנו צריכים לראות את הפרי של הדיונים האלה, וגם את מה שנעשה בחטיבת התביעות. אנחנו צריכים לראות את הפירות של הדיונים שהממשלה מקיימת בעניין חלופות מעצרים ומאסרים. ולצורך כך אני חושב שאנחנו צריכים לראות תיאום בין הגורמים שעוסקים בכך. צריך להיות אדם שרואה את התמונה כולה, ואם צריך קצת להמריץ את העניינים, שימריץ אותם. כי לדעתי אנחנו צריכים תוך חודשיים-שלושה להתחיל להפעיל חלופות למצב שנוצר. ועד הרגע הזה לא הזכרתי את התקווה של כולנו שתצלח פעולת הממשלה בהקטנה של הפשיעה בחברה הערבית, שוודאי תניב יבול לבתי הכלא מהבחינה הזאת.

אני חושב שאצלכם במשרד לביטחון פנים אנחנו במצב ייחודי שאני לא בטוח שיש בהרבה משרדים: בט"פ אכן רואה את התמונה הכוללת, כי בסמכותו לעצור, באמצעות המשטרה, ומצד שני הוא גם אמור לראות את התמונה בבתי הסוהר. תודה רבה.

אני רוצה להתייחס לדברים שעלו. אכן נערכת עבודת מטה במשרד לביטחון הפנים, גם אצל השר וגם באגף אסטרטגיה, כולל דיונים בעניין מיצוי השימוש בחלופות כליאה והרחבת השימוש בחלופות כליאה. הדברים ידועים ונמצאים בעבודה, וכשיהיו תוצרים נשמח להציג אותם.

לעניין פרויקטור ברמה הממשלתית – יש תיאום בין-משרדי בממשלה לעניין יישום החלטות הממשלה שעוסקות בנושאים האלה, 291 ו-3595. מנכ"ל משרד רה"מ מרכז איזושהי עבודת מטה מתכללת ליישום כל הצעדים שבהחלטת הממשלה. כך שכן יש איזשהו תכלול ממשלתי של הנושא הזה, ובטח שיש תכלול של המשרד לביטחון הפנים והגופים שלו. גם במשרד המשפטים נעשית עבודה, ואנחנו מסונכרנים בינינו.

בכל זאת, אנחנו לא שומעים שום דבר על שרטוט של לוח זמנים. מתי נוכל לומר שהממשלה מיצתה את הדרכים הראויות והיא תוכל להציג אותן בדיונים הפנימיים וגם כאן בוועדה? אני כבר עבדתי עם מנכ"לים של משרד ראש הממשלה, אני לא חושב שהוא יהיה פנוי לנושא כזה. הוא סומך על בט"פ ולא נראה לי שאפשר לראות בו המתאם של העניין הזה. מישהו אחר צריך לקחת את זה. זו הצעתי.

יש לנו איזושהי בעיה, אנחנו נצא להפסקה של חמש דקות.

(הישיבה נפסקה בשעה 12:25 ונתחדשה בשעה 12:35.)

חברי וחברות הכנסת, אנחנו מחדשים את הדיון של הוועדה. אנחנו עוברים להקראה. עידו, בבקשה.

אני אקריא כל סעיף ואסביר אותו.

גברתי, אפשר להגיד מילה? אני תמר, מאגף תקציבים. אני הבנתי שההחלטה היא לפצל את התקן המינהלי. אני מבינה שהמחשבה היא לדון בו בינואר. אז לפני שמתחילים להקריא חשוב לי להגיד לפרוטוקול שהסיפור של התקן המינהלי קשור באופן אינהרנטי ועמוק לעמידה בבג"ץ המחיה, ואין בעיה שאנחנו לא דנים בזה בחודש דצמבר אלא בחודש ינואר, אבל צריך להבין שהדברים באו ביחד, כדי שההצעה הזאת לא תקשיח את היצע הכליאה ביחס לצורך לעמוד בבג"ץ. אם מפצלים ודנים בינואר – בסדר. אבל כן הייתה מחשבה מאחורי ההצמדה הזאת - - -

לא, לא, את התקן המינהלי הוא מביא בצו.

זה היה אמור להיות חלק מההצעה הזאת - - -

אני יודעת, אבל השר החליט להביא את זה בצו שיאושר על ידי הוועדה.

אני מבינה, אבל אני אומרת שהיה רציונל בלהביא את שני הדברים ביחד, כי יש קשר בין שני הדברים מבחינת הקשחת היצע הכליאה ביחס לעמידה בבג"ץ. זה בסדר שזה יבוא בינואר ולא עכשיו, אבל צריך להבין ולומר שהממשלה כן קשרה בין שני הדברים, כי שניהם קשורים לעמידה בבג"ץ, ובנוסף, כשנדון בזה בינואר צריך לזכור שיש לנו בג"ץ שצריך לעמוד פה, על אף שהקשחנו פה בהצעה הזאת את היצע הכליאה. אנחנו צריכים לזכור את זה כשאנחנו באים לדון בתקן המינהלי.

אנחנו נעשה את זה. עידו, בבקשה.

מירב, רציתי לשאול כמה דברים לפני ההקראה.

אבל בואי נתחיל קודם בהקראה ואחר כך תשאלי מה שאת רוצה. עידו, בבקשה.

אני אקרא סעיף ואז אסביר אותו:

תיקון סעיף 68א
1.
בפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב–1971‏ (להלן – הפקודה), בסעיף 68א, בהגדרה "אסיר" –



(1) בפסקה (1), במקום "שאינה עולה על ארבע שנים" יבוא "שאינה עולה על שלוש שנים";



(2) בפסקה (2), במקום "העולה על ארבע שנים" יבוא "העולה על שלוש שנים".


זה התיקון שהוא הוראת קבע והוא לא חלק מהוראת השעה. היום האסירים שנגזר עליהם עונש של עד ארבע שנות מאסר זכאים לשחרור המינהלי אוטומטית, ומארבע שנים ומעלה הם זכאים לשחרור המינהלי גם אם קיבלו שחרור על תנאי מוועדת השחרורים. מה שמוצע פה זה להוריד את הרף הזה לשלוש שנים. כלומר, אסירים שנגזרו עליהם בין שלוש לארבע שנות מאסר, החל מתחילת תוקפו של החוק הזה יהיו זכאים לשחרור רק אם גם ועדת שחרורים בחנה את עניינם והחליטה לתת להם שחרור על תנאי.

תיקון סעיף 68ו
2.
בסעיף 68ו לפקודה, בפסקה (2), במקום "העולה על ארבע שנים" יבוא "העולה על שלוש שנים".



זה השלמה לסעיף הקודם, בנושא הדיווח לוועדה.

תיקון חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 54 והוראת שעה)
3.
בחוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 54 והוראת שעה), התשע"ט–2018‏, בסעיף 3(א), ברישה, במקום "בתקופה של שלוש שנים מיום י"ב בטבת התשע"ט (20 בדצמבר 2018)" יבוא "בתקופה שמיום י"ב בטבת התשע"ט (20 בדצמבר 2018) עד יום ט"ז באדר ב' התשפ"ב (19 במרס 2022)."



אני אסביר. בהמשך הצעת החוק מוצע סעיף תחולה, ומאחר ששירות בתי הסוהר ביקש תקופה של שלושה חודשים כדי להיערך ליישום השינויים המוצעים בהצעת החוק, אז סעיף 3 אומר שההוראות הקיימות יימשכו במשך שלושת החודשים האלה, עד 19 במרץ, וב-20 במרץ, כפי שנקרא בהמשך, יתחיל ההסדר החדש.

הוראת שעה לעניין יתרת מאסר מרבית
4.
בתקופה שמיום תחילתו של חוק זה ועד יום ג' באב התשפ"ב (31 ביולי 2022), יקראו את הפקודה כך:



(1) בסעיף 68א –




(א) אחרי ההגדרה "אסיר" יקראו:





""חוק שחרור על תנאי ממאסר" – חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א–2001‏;";



את סעיף קטן (ב) אנחנו מציעים לפצל. אני אקרא אותו ואסביר אותו:




(ב) אחרי ההגדרה "יתרת מאסר" יקראו:





""מאסר" – כהגדרתו בחוק שחרור על-תנאי ממאסר;";



ההגדרה שמופיעה בחוק שחרור על תנאי ממאסר למעשה לא כוללת בתוכה אסירים שמרצים עונש מאסר כחליף לעונש קנס, כלומר היא לא כוללת אסירים שהוטל עליהם קנס, הם לא שילמו אותו ובמקום זה נכנסו למאסר. בהצעת החוק מוצע שלא יחול עליהם שחרור מינהלי בתקופה של שלוש השנים האלה או בתקופת הוראת השעה. עלו כל מיני חלופות בהקשר הזה, אנחנו ניסינו לגבש איזשהו מענה, כי מצד אחד אנחנו לא רוצים שלא יחול עליהם כלום, ומצד שני הרציונל של ההסדר הוא שהם לא ישוחררו מוקדם מדי ואז לא ישתלם להם לשלם את הקנס. במסגרת כל הנושאים האחרים שאנחנו צריכים לדון בהם אנחנו הצענו לפצל את הסעיף הזה.

גברתי היושבת-ראש, סליחה על האיחור, הייתי בפגישה במשרד האוצר. בעניין סעיפים 1 ו-2 יש לנו כמובן הסתייגויות.

כל ההסתייגויות אחרי ההקראה.

"שחרור מינהלי
68ג.
(א) עלתה תפוסת האסירים על תקן הכליאה, יורה הנציב שישוחררו טרם זמנם האסירים שיתרת המאסר שלהם ביום מתן ההוראה (בסימן זה – היום הקובע) אינה עולה על יתרת המאסר המרבית הקבועה בטור ב' בחלק א' לתוספת הראשונה לקבוצת האסירים שעמה נמנים אותם אסירים לפי טור א' בחלק האמור, ולעניין אסירים שוועדת השחרורים החליטה לגביהם שישוחררו על-תנאי מנשיאת יתרת תקופת מאסרם לפי סעיפים 3 עד 5 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר (בסעיף זה – החלטה על שחרור על-תנאי ממאסר) – שיתרת מאסרם ביום הקובע אינה עולה על יתרת המאסר המרבית הקבועה בטור ג' באותו חלק לקבוצת האסירים שעמה הם נמנים.



זה למעשה מחליף את הסעיף הקיים, שנוגע לכלל האסירים למעט אסירים בעברות ביטחון ולמעט אסירים בעברות מין ואלימות, שאת ההסדרים לגביהם אני אקרא בהמשך. אחר כך, כשאקרא את התוספות, נראה מהן תקופות השחרור שמוצעות לגבי הקבוצה הזו.







(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), יתרת המאסר המרבית לעניין אותו סעיף קטן, לגבי אסיר שמתקיים לגביו תנאי מהתנאים כמפורט להלן, תהיה יתרת המאסר הקבועה בטור ב' בחלק ב' לתוספת הראשונה לקבוצת האסירים שעמה נמנה אותו אסיר לפי טור א' באותו חלק, ולעניין אסיר כאמור שניתנה לגביו החלטה על שחרור על-תנאי ממאסר – יתרת המאסר המרבית הקבועה בטור ג' באותו חלק לקבוצת האסירים שעמה הוא נמנה:








(1) הוא הורשע בעבירת טרור כהגדרתה בחוק המאבק בטרור, התשע"ו–2016‏ (בסעיף זה – חוק המאבק בטרור);








(2) הוא הורשע בעבירה לפי פקודת מניעת טרור, התש"ח–1948‏, לפי חוק איסור מימון טרור, התשס"ה–2005‏, או לפי תקנה 84 או 85 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945‏, כנוסחם ערב ביטולם בחוק המאבק בטרור, או בעבירת ביטחון כהגדרתה בחוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה), התשס"ו–2006‏, כנוסחו ערב ביטולו בחוק המאבק בטרור;








(3) הוא הורשע בידי בית משפט צבאי כהגדרתו בתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, בעבירה לפי חלק ג' לתקנות האמורות;








(4) הוא הורשע בידי בית משפט צבאי כהגדרתו בתקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ז–1967‏, כפי שהוארך תוקפן ותוקן נוסחן בחוק, מעת לעת, בעבירה נגד ביטחון המדינה שנקבעה בצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע–2009‏, בצו אחר שהוציא המפקד הצבאי באזור או בתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, כתוקפן באזור.



אני אסביר את כל הדבר הזה. ההסדר שהקראתי עכשיו קיים גם כיום בהוראת השעה. הוא למעשה מחריג את האסירים הביטחוניים מתחולת השחרור המינהלי המורחב. כלומר, התקופות שלהם הן התקופות המצומצמות, כפי שהיו ערב תחילת החוק. יש כאן שינוי אחד שהוא למעשה חזרה לנוסח הקודם, כלומר הנוסח הקיים כיום: בפסקה (4), במקום "בעברת ביטחון" מופיע "בעברה נגד ביטחון המדינה", וזאת משום שהצו שאליו מפנה הסעיף הזה, צו בדבר הוראות ביטחון, כולל גם עברות שהן עברות לא ביטחוניות במהותן, למשל עברת שוחד. לגבי עברות כאלה אסירים מוחזקים לא כאסירים ביטחוניים אלא כאסירים פליליים, רק שהם פשוט נשפטו בבתי המשפט הצבאיים. לגביהם יחול ההסדר הכללי.

אבל ממה שראיתי בטבלאות, אתה פוגע פה לא רק בשחרור המוגבר אלא אתה גם מצמצם את התקופות של השחרור המינהלי הרגיל.

לא. אולי זה נובע ממה שהקראתי בסעיפים הראשונים, של שינוי מארבע שנים לשלוש שנים.

לא, תראה למשל את טבלה ב'. לגבי "העולה על חודש ואינו עולה על חצי שנה", יתרת המאסר המרבית בטבלה א' זה שמונה שבועות, ולעומת זאת בטבלה ב' זה שבועיים.

נכון, אבל זה המצב הקיים בשלוש השנים האחרונות, מאז תיקון 54. השמונה זה המורחב, זה מה שחל על פליליים בשלוש השנים האחרונות. השבועיים זה מה שהיה חל על כולם לפני התיקון של שלוש השנים, וממשיך על אסירים ביטחוניים בשלוש השנים האחרונות. זה גם קיים כבר היום.

שמונה זה המורחב?

שמונה זה המורחב, כן.

וטור ב' ו-ג'?

עוד לא הגענו לקרוא את זה, אבל אני אסביר. הטבלה הראשונה נוגעת לכלל האסירים, ובה זה שמונה שבועות. הטבלה השנייה, זאת שהיא תחת חלק ב', זה האסירים הביטחוניים, שבה התקופה היא שבועיים. חלק ג' זה עבירות מין ואלימות, שבהן יש הסדר אחר. השינוי היחיד שנוגע לאסירים ביטחוניים הוא אותו שינוי שנוגע לכלל האסירים: שאסירים שמרצים עונש של בין שלוש לארבע שנות מאסר חייבים ועדת שחרורים.

אני אמשיך לקרוא:







(ג) על אף האמור בסעיף קטן (א), יתרת המאסר המרבית לעניין אותו סעיף קטן, לגבי אסיר שמתקיים לגביו תנאי מהתנאים כמפורט להלן, תהיה יתרת המאסר הקבועה בטור ב' בחלק ג' לתוספת הראשונה לקבוצת האסירים שעמה נמנה אותו אסיר לפי טור א' בחלק האמור, ולעניין אסיר כאמור שניתנה לגביו החלטה על שחרור על-תנאי ממאסר – יתרת המאסר המרבית הקבועה בטור ג' באותו חלק לקבוצת האסירים שעמה הוא נמנה:








(1) הוא הורשע בעבירות לפי סעיפים 144ו, 329, 333, 335, 368ב או 368ג לחוק העונשין, התשל"ז–1977‏ (בסעיף זה – חוק העונשין);



מדובר בעברות שבוצעו ממניע גזעני, חבלה בכוונה מחמירה, חבלה חמורה, חבלה או פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפת קטין או חסר ישע, התעללות בקטין או בחסר ישע.








(2) הוא הורשע בעבירת מין כהגדרתה בחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו–2006‏;



כאן מדובר בעברות של פרסום והצגת תועבה ביחס לקטין, אינוס, בעילה אסורה בהסכמה, מעשה סדום, יחסי מין בין מטפל נפשי למטופל, יחסי מין בין כהן דת לאדם שקיבל ממנו ייעוץ או הדרכה, מעשה מגונה, מעשה מגונה בפומבי, עברת מין במשפחה בידי אחראי על חסר ישע.








(3) הוא הורשע בעבירות כמפורט בפרטים 1 או 2 בתוספת לחוק שחרור על-תנאי ממאסר.



כאן מדובר בעברות אלימות שביצע אסיר כלפי בן משפחתו, לרבות כליאת שווא של בן משפחתו או עברה אחרת שפגעה בחירות או בשלוות חייו של בן משפחתו, לרבות עברות של התעללות, הזנחה ונטישה של בן משפחתו. וכן עברות של סרסרות למעשה זנות, הבאת אדם לידי מעשה זנות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות, ניצול קטינים לזנות, צריכת מעשה זנות לקטין, החזקת מקום לשם זנות, השכרת מקום לשם זנות, פרסום ומסירת מידע בדבר זנות של קטין, פרסום בדבר שירותי זנות של בגיר, הצעה לעיסוק בזנות, הנחה לקטין לגור בבית זנות, פרסום והצגת תועבה ופרסום פוגע על שלטי חוצות.

כל העברות האלה שהקראתי, שנוגעות גם לעברות מין וגם לעברות אלימות – ההסדר שמוצע כאן הוא הסדר שהוא בעצם קבוצת ביניים בין האסירים הפליליים לבין האסירים הביטחוניים, והוא קובע שלגבי אותם אסירים שנגזר עליהם עונש של פחות משלוש שנות מאסר, אם הם עברו ועדת שחרורים ונקבע שהם מתאימים לשחרור מוקדם, הם יקבלו את השחרור המורחב, כפי שאני מייד אקרא. ואם ועדת שחרורים לא שחררה אותם בשחרור מוקדם, כלומר לא נמצא שהם מתאימים לשחרור מוקדם, הם כן יקבלו את השחרור המינהלי, אבל את התקופות הקצרות, אותן אלה שהיו קיימות לפני השחרור המינהלי המורחב. אני מקווה שהייתי ברור.

אבל מה התקופות?

זה בתוספת - - -

טור ב' זה השחרור המורחב. איפה הטור של השחרור הרגיל שהוא היה מקבל?

זה מופיע בחלק ג'.

זה בעצם כמו התקופות שיש ביחס לביטחוניים. כלומר, התקופות המצומצמות שהיו לפני הסדר 54, לפני ההרחבה.

(ג1)
(1) הורשע אסיר בעבירה כאמור בסעיף קטן (ב) ובעבירה נוספת – יחולו הוראות סעיף קטן (ב) לגבי כל תקופת מאסרו.








(2) הורשע אסיר בעבירה כאמור בסעיף קטן (ג) ובעבירה נוספת למעט עבירה כאמור בסעיף קטן (ב) – יחולו הוראות סעיף קטן (ג) לגבי כל תקופת מאסרו.



יש לנו פה שלוש קבוצות של עברות, והסעיף הזה נועד להבהיר מה קורה לגבי אסיר שהורשע בעברות משני סוגים. הכלל שנקבע פה הוא שהולכים לפי המחמיר. כלומר, אם אסיר הורשע בעברת ביטחון ובגנבה, תקופת השחרור המינהלי שלו תהיה כשל אסיר ביטחוני ולא כשל כלל האסירים. כנ"ל לגבי אסיר שהורשע במעשה מגונה ובגנבה. תקופת השחרור המינהלי שלו תהיה כפי שנקבע לגבי אסירים שהורשעו במעשים מגונים, ולא כפי שנקבע לגבי אסירים שהורשעו בגנבה.







(ד) מצא הנציב, לאחר שחרור אסירים לפי הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ג), כי תפוסת האסירים עדיין עולה על תקן הכליאה ואינה עומדת בתנאי הדין, רשאי הוא, באישור היועץ המשפטי לממשלה, להגדיל את יתרות המאסר המרביות הקבועות בטור ב' או בטור ג' בחלק א' לתוספת הראשונה או בטור ג' בחלק ג' לתוספת האמורה, לגבי האסירים הנמנים עם קבוצת האסירים שבטור א' באותו חלק, בפרק זמן שיורה ושלא יעלה על שבועיים; שחרור של אסירים טרם זמנם לפרק זמן נוסף כאמור יהיה באופן ובהיקף שיקבע הנציב בפקודות נציבות בתי הסוהר, בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.



זה גם סעיף שקיים היום במסגרת הוראת השעה מ-2018. הוא בעצם מאפשר לנציב, במקרים שבהם עדיין יש צפיפות, להגדיל את תקופת השחרור המינהלי בעוד שבועיים, באישור היועץ המשפטי לממשלה.







(ה) על אף הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ד), לא ישוחרר לפי הסעיפים הקטנים האמורים אלא אסיר שביום הקובע נשא לפחות מחצית מתקופת המאסר שנגזרה עליו.";



גם זה כבר קיים כיום. בגלל השחרור המינהלי המורחב, בתקופות מאסר קצרות יכול להיווצר מצב שכביכול... אם לצד השחרור המינהלי יש גם שחרור על תנאי אז בעצם את רוב המאסר הוא לא ירצה. אז כאן נקבע איזשהו רף תחתון שאם יש אסיר של שנה, וחישוב התקופות שלו מביא אותו לשחרור של שבעה חודשים לפני תום תקופת מאסרו, אז הוא לא ישתחרר שבעה חודשים קודם אלא שישה חודשים.



(3) אחרי סעיף 68ג יקראו:



"שחרור מינהלי של עובד שירות שעבודת השירות שלו הופסקה
68ג1.
על אף האמור בסעיף 68ג(א) עד (ג), יתרת המאסר המרבית של עובד שירות כהגדרתו בסעיף 51א לחוק העונשין שעבודת השירות שלו הופסקה לפי הוראות סעיפים 51ט או 51י לחוק האמור, תיקבע לעניין אותו סעיף, לפי יתרת עונשו בעת הפסקת עבודת השירות ולא לפי תקופת העונש שנגזרה עליו, ובלבד שלא ישוחרר לפי סעיף זה אלא אסיר שביום הקובע נשא לפחות מחצית מיתרת עונשו האמורה.";



גם זה סעיף שקיים כיום במסגרת הוראת השעה. הוא נוגע למי שמרצה מאסר לאחר שעבודת השירות שלו הופסקה. יש כאן איזושהי תוספת קטנה שלא הייתה קודם: שעבודת השירות הופסקה גם בעקבות צו שיפוטי ולא רק בעקבות צו מינהלי.

פסקה (4) היא פסקה שאנחנו מציעים בנוגע לחובת הדיווח. היום חובת הדיווח לוועדה שקבועה בפקודת בתי הסוהר היא שאחת לשנה הוועדה מקבלת דיווח על מספר האסירים ששוחררו בשחרור מינהלי, בחלוקה לפי פחות מארבע שנות מאסר או יותר מארבע שנות מאסר. אנחנו מציעים שבתקופת הוראת השעה יוגדלו תכיפות הדיווחים לאחת לחצי שנה, וגם שהדיווח יכלול פילוח לגבי סוגי העברות שעשינו. יש לנו שלוש קבוצות של עברות – ביטחוני, מין ואלימות, והיתר – וגם בהן יש הבחנות בין מי שקיבל שחרור על תנאי למי שלא קיבל שחרור על תנאי, ואנחנו רוצים שתהיה לנו תמונה כוללת של כל הנושאים האלה. על כן זה הנוסח שאנחנו מציעים:



(4) במקום האמור בסעיף 68ו יקראו:




השר ימסור לוועדת ביטחון הפנים של הכנסת, בכל שישה חודשים, דיווח על המפורט להלן בששת החודשים שקדמו למועד הדיווח:




(1) לגבי אסירים כאמור בסעיף 68ג(ב) –





(א) מספר האסירים שתקופת מאסרם אינו עולה על שלוש שנים ושוחררו בשחרור מינהלי;





(ב) מספר האסירים שתקופת מאסרם אינו עולה על שלוש שנים ושוחררו ללא שחרור מינהלי;





(ג) מספר האסירים שתקופת מאסרם עולה על שלוש שנים ושוחררו בשחרור מינהלי;





(ד) מספר האסירים שתקופת מאסרם עולה על שלוש שנים ושוחררו ללא שחרור מינהלי;




(2) לגבי אסירים כאמור בסעיף 68ג(ג) –





(א) מספר האסירים שתקופת מאסרם אינו עולה על שלוש שנים ושוחררו בשחרור מינהלי לתקופה כאמור בטור ב' בחלק ג' לתוספת הראשונה;





(ב) מספר האסירים שתקופת מאסרם אינו עולה על שלוש שנים ושוחררו בשחרור מינהלי לתקופה כאמור בטור ג' בחלק ג' לתוספת הראשונה;





(ג) מספר האסירים שתקופת מאסרם עולה על שלוש שנים ושוחררו בשחרור מינהלי;





(ד) מספר האסירים שתקופת מאסרם עולה על שלוש שנים ושוחררו ללא שחרור מינהלי;




(3) לגבי אסירים שהורשעו בעבירות שאינן כאמור בסעיף 68ג(ב) או (ג) –





(א) מספר האסירים שתקופת מאסרם אינו עולה על שלוש שנים ושוחררו בשחרור מינהלי;





(ב) מספר האסירים שתקופת מאסרם עולה על שלוש שנים ושוחררו בשחרור מינהלי;





(ג) מספר האסירים שתקופת מאסרם עולה על שלוש שנים ושוחררו ללא שחרור מינהלי.";



אני כבר אומר שאני רואה שאני עשיתי פה איזו טעות, אבל בגדול, המטרה היא שאנחנו נקבל על כל שלוש התקופות דיווח ביחס למי שפחות משלוש שנים ומי שמעל שלוש שנים, וביחס למי שקיבל שחרור מוקדם ומי שלא קיבל שחרור מוקדם.

זה בעצם סעיף חדש לגמרי.

נכון.

זה סעיף קטן (4) של מה? אני רוצה להגיש עליו הסתייגות, אז אני רוצה להבין איך אני קוראת לו.

זה סעיף הדיווח לוועדת ביטחון הפנים.

הבנתי, אבל איך הוא נקרא?

הוא נקרא פסקה (4).

אני טוען שזה נושא חדש.

אז מה אתה רוצה?

צריך להפסיק וללכת לוועדת הכנסת.

אפשר לנמק למה?

חבר הכנסת סעדי, הוועדה מבקשת לקבל את הנתונים האלה על מנת לסייע לפעילות הוועדה. הממשלה תשמח לא לתת את הנתונים האלה. אני חושבת שזה חבל ש - - -

אני אשמח שכל החוק הזה לא יהיה.

הוא רוצה לתקוע את החוק בכלל.

אני אשמח לשמוע נימוק למה זה נושא חדש.

יש הרבה בעיות - - -

בני, ברגע שאין שטח מחיה - - -

- - -

עידו, עזוב, אני לא צריכה את זה, אני אבקש דיווח לבד, אני לא צריכה סעיף כזה בחוק.

שיעשו קודם מה שהם רוצים. אחרי זה יבואו אלינו בטענות. הם לא עושים את החוק, הם מבזים את החוק.

מי?

לא, לא שמעת אותי - - -

איפה השיקום? יש שיקום?

בסדר, את הכול צריך לעשות.

אבל מתי? שיעשו את זה לפני החוק. שיעשו את זה, ואז אין לי בעיה לשחרר. אבל ברגע שאין שיקום ואין שטח מחיה אסור להם להביא חוק כזה.

עידו, תוריד את זה.

טוב.

גם את תקן הכליאה, מה שהתחייבו אליו בבג"ץ... אני מזכיר לכם שהתחייבו להביא את תקן הכליאה על 13,750. הצהירו את זה.

בסדר, הוא יביא את זה בנפרד - - -

לא יביא. אנחנו שמענו שהם רוצים כבר להביא את ה-14,000. הם אמרו שהם יביאו את ה-14,000.

לא נכון.

אמרתם את זה.

לא אמרנו מספר - - -

אפשר רגע להגיד משהו? אוסאמה, תקשיב, את הנושא של המספר השר ביקש להביא בנפרד.

אני יודע למה. כי הוא לא רוצה להתחייב.

רגע. הצו בכל מקרה צריך להיות מאושר בוועדה, ולצורך העניין יהיה כאן דיון, כמו שתמיד יש.

הם התחייבו בבג"ץ שזה קשור אחד בשני, ועכשיו הם מביאים את הצו הזה, מביאים את כל מה שהם רוצים, אבל את ה-13,750 אנחנו נביא בצו אחר, בדיון אחר, כבר אחרי אישור החוק הזה. מה זה ייתן לנו?

לא, בכל מקרה הוא חייב אישור של הוועדה, כי זה צו.

אוסאמה, זה הפוך. אתה חושב שצריך מספרים יותר גדולים בשחרור המינהלי. השחרור המינהלי הוא אחת הבעיות - - -

לא, ממש לא.

לא, אני רוצה קודם כול לתת הזדמנות - - -

הוא רוצה שהמספר יבוא, וככה זה היה גם בחוק הקודם - - -

- - -

זה ויכוח מיותר. השר היה צריך להביא את זה ביחד עם החוק, אוסאמה צודק. אבל השר פנה אלינו, ואנחנו כוועדה... אני נעניתי לבקשתו. ועדיין, יהיה כאן דיון על המספר, אני מבטיחה לך.

כן, אבל כמו שאני שמעתי מהנציגה, השר חושב להשאיר את המספר על 14,000.

אני לא אמרתי מספר, אני אמרתי שהוא שוקל את הנושא ובוחן - - -

שאלנו אותך מה הכיוון ואמרת במפורש שהכיוון הוא להשאיר את זה על 14,000.

לא אמרתי להשאיר, אמרתי ש - - -

אל תסתבכי, עזבי את זה, למה את נכנסת לזה? אני חושבת שאוסאמה מעלה כאן סוגיה חשובה, והיא תהיה כאן בדיון. אני מבטיחה לך שיהיה על זה דיון.

אבל רק אחרי שנאשר את הדברים האחרים.

אבל זה לא קשור. אתה לא היית פה בהתחלה, כשאמרתי שאנחנו מפצלים את החוק.

הייתי פה, הייתי אפילו בדיון הקודם, ואני שומע את הצלילים, מירב, אני שומע את הצלילים. וגם את ובני צריכים לשמוע את הצלילים ולהבין מה הם רוצים. זה ברור.

אוסאמה, אם תוריד ל-13,750 פירוש הדבר הוא עוד 250 שחרורים מינהליים, כי אנחנו לא עומדים בסף הצפיפות - - -

זה לא בהכרח, זה תלוי בפוטנציאל.

תני לי להשלים. שחרור מינהלי ככלל הוא אחד הגורמים המונעים טיפול. הוא לא מספיק, הוא לא יספיק, הוא לא מגיע. אז להגיד שגם רוצים שיקום וגם לבקש להוריד את תקן הכליאה – זה פשוט לא הולך ביחד. אני חושב שזה מנוגד.

חבר הכנסת בני בגין, אני מורידה את הסעיף של הדיווח. אני אבקש דיווח לוועדה, אני לא צריכה סעיף בשביל זה.

אני לא מבין למה להוריד את זה.

כי הוא ביקש נושא חדש וזה יכול לתקוע לי את כל החוק, וגם ככה אני באיחור, וגם ככה - - -

לא הבנתי - - -

עזבו, אין לי זמן ללכת עכשיו לוועדת הכנסת. אני פשוט יכולה לבקש דיווח.

גברתי היושבת-ראש, אפשר התייעצות סיעתית עם אוסאמה?

אתם באותה סיעה? אם אתה רוצה, תדבר איתו חופשי. תצאו רגע לדבר, אתה לא צריך בשביל זה התייעצות סיעתית.

מירב, למה את מורידה את סעיף הדיווח?

כי אני לא יכולה לעכב את זה, אורית.

מה, רק בגלל שהוא רוצה נושא חדש?

הוא חבר כנסת, מותר לו לטעון נושא חדש.

לא צריך, הורדנו את זה.

תודה, חברי הכנסת בני בגין ואוסאמה. אנחנו משאירים את הסעיף, ירדה הבקשה לנושא חדש. חבר'ה, צריך לדעת לעבוד ביחד. עידו, תמשיך.

(5) במקום התוספת הראשונה יקראו:



"תוספת ראשונה



חלק א'



כאן אנחנו בעצם מגיעים לתקופות השחרור המינהלי. הטבלה הראשונה שאני מקריא מתייחס לכלל האסירים, למעט אסירים ביטחוניים ולמעט עברות מין ואלימות, שהקראתי. התקופות שמצוינות בטור ב' מתייחסות לאסיר שלא קיבל שחרור על תנאי ממאסר, והתקופות המצוינות בטור ג' מתייחסות לאסיר שכן התקבלה לגביו החלטה לשחרור על תנאי ממאסר:

טור א'
טור ב'
טור ג'

קבוצת האסירים
יתרת מאסר מרבית (בשבועות)
יתרת מאסר מרבית (בשבועות) לגבי אסיר שניתנה לגביו החלטה על שחרור על-תנאי ממאסר

מי שנדון למאסר לתקופה –



(1) העולה על חודש ואינה עולה על חצי שנה
8
8

(2) העולה על חצי שנה ואינה עולה על שנה
12
12

(3) העולה על שנה ואינה עולה על 18 חודשים
16
16

(4) העולה על 18 חודשים ואינה עולה על 24 חודשים
10
16

(5) העולה על 24 חודשים ואינה עולה על 30 חודשים
12
18

(6) העולה על 30 חודשים ואינה עולה על 36 חודשים
14
20



אני עוצר כאן, כי יש כאן שינוי ביחס להסדר הקיים. לגבי אסירים שהעונש שלהם הוא בין 18 ל-36 חודשים, בפסקאות (4) עד (6), יש כאן ירידה לעומת תקופות השחרור המינהלי שקבועות כיום בחוק. אתם רוצים להסביר את זה?

הסברנו את זה גם בדיון הקודם, אבל אני אבקש מקתרין בכל זאת להסביר את הנקודה הזאת. אני רק אגיד שזה נועד לתמרץ אסירים להשתלב בתוכניות שיקום ולהגיש בקשה לשחרור על תנאי ממאסר, מכיוון שאז יינתן איזשהו מענה מלא שיאפשר שחרור שלהם גם מוקדם וגם מינהלי מחד, ומצד שני יאפשר איזושהי תוכנית שיקום אפקטיבית. קתרין תסביר את הפערים שהם מצאו בשב"ס ביחס לאוכלוסייה הזאת ולמה אנחנו חושבים שיש צורך בתיקון.

וזאת לאחר שראינו שהשחרור המינהלי הביא איתו ירידה במספר הבקשות לשחרור בוועדות השחרורים, כי כבר לא כדאי להם להגיע לוועדות השחרורים.

נכון.

אני קתרין, ראש מחלקת חינוך, טיפול ושיקום בשב"ס. אנחנו ראינו ירידה של כ-30% בכניסות לטיפול בגלל שיתרת המאסר הייתה מאוד קטנה. אנחנו לא רוצים שאנשים שלא יוכלו להיכנס לטיפול, אנחנו בעצם נפגע בשחרור המינהלי שלהם. לכן הלכנו לקבוצה שאפריורית הם יכולים להיכנס, יש להם יתרה מספקת להיכנס, אבל אם הם לא ייכנסו לטיפול ולא יקבלו שליש, המינהלי שלהם יקוצר. לא פגענו באופן דרמטי. הייתה ירידה מינורית, אבל הורדנו את היקף השחרור המינהלי בסביבות שישה שבועות בין השחרור המלא לשחרור בשליש. אז אני חוזרת, אם אסיר לא עושה עם עצמו כלום ולא נכנס לטיפול ונשאר כל המאסר – המינהלי שלו יקוצר. הוא לא כמו של הקבוצה שהוחרגה, אבל עדיין מינהלי מקוצר. היה והוא כן נכנס לטיפול וועדת השחרורים התרשמה מהתהליך הטיפולי שהוא עבר – המינהלי שלו יהיה ארוך יותר.

מהו זמן הטיפול המזערי שעל פי ניסיונכם יש לו השפעה מיטיבה על האסיר ועל הקהילה שהוא משוחרר אליה?

זאת שאלה מאוד טובה. כרגע הטיפול הרציני הממוצע הוא חצי שנת טיפול. כלומר חצי שנה שהוא נכנס למחלקה ועובר טיפול אינטנסיבי. בגלל אורכי המאסר קיצרנו בחלק מסוגי הטיפול את הטיפול גם לארבעה חודשים, אבל פחות מזה זה כבר לא אפשרי.

זה אחת לשבוע?

לא, זה כמעט כל יום. אם הם נכנסים למחלקה אז כל יום יש קבוצה, ויש גם טיפול פרטני. הם משולבים בתעסוקה ובחינוך בבקרים, ואחר הצוהריים הם עוברים את הטיפול.

אני ממשיך.

(7) העולה על 36 חודשים ואינה עולה על 42 חודשים
--
24

(8) העולה על 42 חודשים ואינה עולה על 48 חודשים
--
27

(9) העולה על 48 חודשים ואינה עולה על 54 חודשים
--
27

(10) העולה על 54 חודשים ואינה עולה על 60 חודשים
--
27

(11) העולה על 60 חודשים ואינה עולה על 66 חודשים
--
27

(12) העולה על 66 חודשים ואינה עולה על 72 חודשים
--
27

(13) העולה על 72 חודשים ואינה עולה על 78 חודשים
--
28

(14) העולה על 78 חודשים
--
30



חלק ב' של התוספת נוגע לתקופות המאסר של האסירים הביטחוניים. התקופה הראשונה זה למי שלא קיבל שחרור על תנאי, והתקופה השנייה זה למי שכן קיבל שחרור על תנאי.

טור א'
טור ב'
טור ג'

קבוצת האסירים
יתרת מאסר מרבית (בשבועות)
יתרת מאסר מרבית (בשבועות) לגבי אסיר שהתקבלה החלטה על שחרורו על-תנאי ממאסר

מי שנדון למאסר לתקופה –



(1) העולה על חודש ואינה עולה על חצי שנה
2
2

(2) העולה על חצי שנה ואינה עולה על שנה
3
3

(3) העולה על שנה ואינה עולה על 18 חודשים
4
4

(4) העולה על 18 חודשים ואינה עולה על 24 חודשים
5
5

(5) העולה על 24 חודשים ואינה עולה על 30 חודשים
6
6

(6) העולה על 30 חודשים ואינה עולה על 36 חודשים
7
7

(7) העולה על 36 חודשים ואינה עולה על 42 חודשים
--
8

(8) העולה על 42 חודשים ואינה עולה על 48 חודשים
--
9

(9) העולה על 48 חודשים ואינה עולה על 54 חודשים
--
10

(10) העולה על 54 חודשים ואינה עולה על 60 חודשים
--
11

(11) העולה על 60 חודשים ואינה עולה על 66 חודשים
--
12

(12) העולה על 66 חודשים ואינה עולה על 72 חודשים
--
13

(13) העולה על 72 חודשים ואינה עולה על 78 חודשים
--
14

(14) העולה על 78 חודשים ואינה עולה על 84 חודשים
--
15

(15) העולה על 84 חודשים ואינה עולה על 90 חודשים
--
16

(16) העולה על 90 חודשים ואינה עולה על 96 חודשים
--
17

(17) העולה על 96 חודשים ואינה עולה על 102 חודשים
--
18

(18) העולה על 102 חודשים ואינה עולה על 108 חודשים
--
19

(19) העולה על 108 חודשים ואינה עולה על 114 חודשים
--
20

(20) העולה על 114 חודשים ואינה עולה על 120 חודשים
--
21

(21) העולה על 120 חודשים ואינה עולה על 126 חודשים
--
22

(22) העולה על 126 חודשים ואינה עולה על 132 חודשים
--
23

(23) העולה על 132 חודשים
--
24



בחלק שכרגע הקראתי אין שינוי ביחס למצב הקיים. חלק ג' נוגע למי שהורשע בעברות מין ואלימות. גם כאן החלק הראשון זה מי שלא עבר ועדת שחרורים והחלק השני זה מי שכן עבר ועדת שחרורים.

טור א'
טור ב'
טור ג'

קבוצת האסירים
יתרת מאסר מרבית (בשבועות)
יתרת מאסר מרבית (בשבועות) לגבי אסיר
שהתקבלה החלטה על שחרורו על-תנאי ממאסר

מי שנדון למאסר לתקופה –



(1) העולה על חודש
ואינה עולה על חצי שנה
2
8

(2) העולה על חצי שנה ואינה עולה על שנה
3
12

(3) העולה על שנה ואינה עולה על 18 חודשים
4
16

(4) העולה על 18 חודשים ואינה עולה על 24 חודשים
5
16

(5) העולה על 24 חודשים ואינה עולה על 30 חודשים
6
18

(6) העולה על 30 חודשים ואינה עולה על 36 חודשים
7
20

(7) העולה על 36 חודשים ואינה עולה על 42 חודשים
--
24

(8) העולה על 42 חודשים ואינה עולה על 48 חודשים
--
27

(9) העולה על 48 חודשים ואינה עולה על 54 חודשים
--
27

(10) העולה על 54 חודשים ואינה עולה על 60 חודשים
--
27

(11) העולה על 60 חודשים ואינה עולה על 66 חודשים
--
27

(12) העולה על 66 חודשים ואינה עולה על 72 חודשים
--
27

(13) העולה על 72 חודשים ואינה עולה על 78 חודשים
--
28

(14) העולה על 78 חודשים
--
30



סעיף 5 הוא סעיף שהשר מבקש שלא נכלול בהצעת החוק. הוא נוגע לקביעת תקן הכליאה במסגרת הוראת השעה. אני אקריא את הסעיף אף שמוצע לא לכלול אותו בהצעת החוק:

הוראת שעה לעניין תקן הכליאה
5.
על אף האמור בסעיף 68ב לפקודה, בתקופה של שנה מיום תחילתו של חוק זה יהיה תקן הכליאה בכלל בתי הסוהר 13,750 מקומות כליאה.

תחילה
5.
תחילתו של חוק זה ביום י"ז באדר ב' התשפ"ב (20 במארס 2022).



כאן, כפי שציינתי בתחילה, שב"ס נדרש לשלושה חודשי היערכות ליישום החוק, ולכן זה סעיף התחילה המוצע.

יש כאן עוד נושא שנשאר פתוח לדיון, הנושא של דחיית השחרור בגלל נפגעי עברה, אבל הנושא הזה כרגע לא בשל.

לא הבנתי מה לא בשל.

הנושא של דחיית השחרור לשם מתן הודעה לנפגע עברה. זה נושא שעדיין בליבון. אחת הסיבות שאנחנו מפצלים את החוק היא כדי לאפשר לנו להמשיך לדון בזה.

נעבור להסתייגויות. אורית, בבקשה.

אורית את מציגה גם את ההסתייגויות של האופוזיציה?

אני מציגה הסתייגויות בשם הציונות הדתית, ש"ס, יהדות התורה והליכוד. אני אומרת מראש שלאור השינויים יהיו שינויים גם בטקסט של ההסתייגויות כמובן.

אבל לפני שאני מדברת על ההסתייגויות אני רוצה להגיד כמה דברים כלליים. קודם כול, טוב שהמדינה והממשלות מתחילות להתעשת קצת מאז הגזרה של בג"ץ, שפשוט בלי שום התחשבות הציפה את רחובותינו באנשים מסוכנים. טוב שמתחילים לגדור את זה ולקבוע כללים שאומרים את מי ניתן ואת מי לא ניתן לשחרר. זה כשלעצמו תהליך מבורך, ואני חושבת שצריך להגביר אותו הרבה יותר. אני חושבת שהפסיקה של בג"ץ היא פסיקה הזויה, חסרת התחשבות באזרח הנורמטיבי, חסרת התחשבות בקורבנות העברה וגם חסרת כל פרופורציה למה שבאמת קורה בבתי הכלא.

היינו ביום ראשון האחרון – ותודה לך על הסיור הזה, מירב – בבית כלא, נכנסנו לתוך חדר שיושבים בו אסירים, ואת זוכרת מה אמרתי לך שם? המרחב בתוך החדר הזה לא שונה בכלום מהמרחב שיש לילדים שלי באולפנות ובישיבות התיכוניות, בחדרים שהם ישנים. כלום. אין שם שום צפיפות נוראה. אני אגיד אפילו יותר מזה: הוא לא שונה בכלום אפילו מהמרחב שיש לילד שגדל במשפחה ברוכת ילדים. הוא לא שונה בכלום, באמת. הצעקה על הצפיפות בבתי הסוהר היא חסרת כל פרופורציה ביחס לצעקה על מה שקורה כשאתה משחרר מחבלים, סוטי מין - - -

אבל זה לא קשור לזעקה של הציבור, זה קשור לאמנה הבין-לאומית. אני מסכימה איתך שלא הייתה צפיפות, אני ראיתי כמוך.

עם כל הכבוד, אמנות בין-לאומיות – כבודן במקומן מונח. מירב, אם יש דבר טוב אחד שקרה בממשלה הנוראה הזו זה ייסוד הוועדה הזאת והצבתך בראשה. אני חושבת שזה דבר מאוד מבורך שהקימו ועדה לביטחון פנים, וזה גם דבר מאוד מבורך ששמו בראשה מישהי שהיא minded, חרוצה ועושה עבודה.

אבל אני חושבת שחייבים לשנות את הראש וחייבים לשים את נפגעי העברה – גם אלה שכבר נפגעו וגם הנפגעים הפוטנציאליים שייפגעו מהאסירים האלה שאנחנו משחררים בהמוניהם לרחוב – במרכז תשומת הלב שלנו. הם יותר חשובים. וזה לא שלא אכפת לי מזכויות אסירים, כן אכפת לי, אבל הצפיפות היא לא כזאת נוראה, ואני אשמח ללכת לעוד בתי כלא להתרשם. בכל מקרה, אני חובת שהפרופורציות חייבות להשתנות.

דבר שני, לא יכולתי להיות בדיון הקודם, הייתי בוועדות אחרות, אז אני רוצה לשאול האם הוועדה קיבלה איזשהו צפי של שחרורים. על מי אנחנו מדברים? על איזו מסוכנות אנחנו מדברים? אני שואלת בעיקר בהינתן גל המעצרים האחרון של שומר החומות וגלי המעצרים הצפויים אם אכן הפרויקט של יואב סגלוביץ' יתממש, מה שיגביר את הצפיפות באיזושהי מידה. אני חושבת שלא יכול להיות שאנחנו נחליט פה שמשחררים ומשחררים ומשחררים, בלי לדעת את מי משחררים ובפני אילו סכנות אנחנו מעמידים את הציבור. בנוסף, השחרור המינהלי הוא גם מין פטנט כזה שמונע תהליך שיקום, כי השחרור על תנאי הוא שחרור שכן מותנה בתהליך שיקום וכן מצמצם מסוכנות.

לוועדה הזו יש אחריות עצומה כלפי הציבור, ואנחנו צריכים לחשוב על מה אנחנו הולכים לשפוך לציבור לרחובות. יותר מזה, גם בהינתן כל הסוגיה של שומר החומות והצורך בהרתעה, צריך לחשוב איזה הדים מייצר שחרור של אדם שזה עתה התפרע בהתפרעות לאומנית איומה. האם זה יוצר הרתעה? האם זה דווקא יוצר דלק לגלגלי הטרור? אי אפשר לדבר רק על מה שקורה עם האסירים בבתי הכלא, צריך גם לחשוב על מה שקורה עם האזרחים ברחוב.

בגדול, כל תיקוני החקיקה שנעשו מאז אותו בג"ץ הם בכיוון הזה, וזה דבר מבורך. אבל זה ממש ממש לא מספיק; הפרופורציות חייבות להשתנות.

מירב, אני מכירה את סד הזמנים ומבינה אותו, ואני לא חושבת שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לדלג על סד הזמנים כאילו הוא לא קיים. אבל אם הוועדה הזאת רוצה להיות אחראית כלפי הציבור היא צריכה לקבל מהשב"ס איזשהו צפי שאומר על מי מדובר. מאחורי המספרים והטבלאות יש אנשים, בני אדם, שיש להם או אין להם מסוכנות.

בהינתן כל אלה, אני חושבת שהוועדה צריכה לדחוף – וסליחה שאני מעיזה לומר את זה – לשינוי גישה מול בג"ץ. מדינת ישראל צריכה לחזור לבג"ץ ולהגיד: לא. עם כל הכבוד, האזרחים קודמים לחישובים של שלושה מטר או ארבעה מטר. יש חשבון אחר שצריך לעשות אותו, ואני חושבת שהחשבון הזה צריך להתחיל מפה, מהוועדה הזאת, ולעלות למעלה, עד לרמה שהממשלה תגיד לבג"ץ משהו אחר.

אני לא אומרת שלא יהיה שחרור מינהלי, אני לא יודעת, צריך לחשוב על זה לעומק. אנחנו יודעים שיש שחרור מוקדם על תנאי, שיוצר מנגנון אחר לגמרי מול האסיר, מול המשפחה שלו, מול הקהילה שאליה הוא יוצא, מול הרחוב; לעומת השחרור הזה, שהוא פשוט הפקרות. הוא פשוט הפקרות. בג"ץ מפקיר את האזרחים. ואנחנו, מירב, עם כל הכבוד לבג"ץ, לא יכולים לתת לזה יד. אנחנו צריכים לשים ברקס ולעשות חושבים מחדש שיתחיל מכאן ויעלה למעלה.

בנוסף, אני חושבת שהוועדה צריכה לדרוש מהמשרד לביטחון פנים ומהאוצר תוכנית לבינוי, אם הבעיה היא צפיפות. חברים, סליחה, אבל חיי אדם, סבל של בני אדם, סבל של נפגעות תקיפה מינית למשל – כמה כסף זה שווה? אנחנו היינו עכשיו בכלא עופר ושמענו את המצוקה בנוגע לבינוי, והוועדה הזאת צריכה לבוא בדרישות לתוכנית בינוי עם לוחות זמנים.

כבר היה לנו דיון על זה, דיברנו על התכנון של מגידו, הם הציגו את זה. בואי נתקדם להסתייגויות.

עכשיו אני מגיעה להסתייגויות, ואני מאוד מקווה – וגם סומכת עלייך – שכל ההערות האלה לא היו לשווא - - -

לא, הדברים שאת אומרת נשמעים.

עכשיו אני אגיד פתיח קטן להסתייגויות. ההסתייגויות שכתבנו נכתבו על בסיס הנוסח הקודם, אז אני מבקשת שעידו או מישהו אחר יעשו התאמה לזה - - -

אנחנו תמיד מתאימים.

אז אלה ההערות שאנחנו רוצים להגיד. הסעיפים שאני אגיד הם לפי הנוסח הקודם. לגבי סעיף 1 וסעיף 2, שמדברים על הפחתה מארבע לשלוש שנים – אנחנו מציעים שזה יהיה שלוש שנים ושישה חודשים. אני יודעת שזה לכאורה נשמע כאילו זה סותר את כל מה שאמרתי קודם, כי זה נותן יותר אפשרות לשחרור של יותר אסירים. אבל אני חושבת שבהינתן שאנחנו עדיין בתוך סד הזמנים, זה קצת משנה את המאזנים, כי זה אומר שאני יכולה להרשות לעצמי לשחרר אסירים שלפי התפיסה של החוק הזה הם פחות מסוכנים לציבור. כך הם ישתחררו יותר, ואז אני אוכל לצמצם, או לצמצם מאוד ואפילו לאיין, את השחרור של אסירים אחרים. זאת אומרת, אני משנה פה את המאזן.

מירב, אני רק רוצה להגיד שאת ההסתייגות הזאת וגם את האחרות – אני באמת לא אומרת אותן מן השפה ולחוץ. אני באמת לא אומרת אותן רק כדי שיהיה יותר זמן במליאה. אני באמת רוצה שהוועדה תשקול את זה. אני רוצה שהוועדה תשקול את האפשרות לתת יותר אופציה של שחרור בקבוצות האסירים הפחות מסוכנות, ומנגד להפחית ולפעמים גם לאיין מקבוצות האסירים היותר מסוכנות. אני כן מבקשת לשקול את זה פה, אני אומרת את זה כהערה רצינית ולא כהסתייגות מן השפה ולחוץ כדי שתהיה עוד הצבעה במליאה.

בסעיף 4 פסקה (2), בהינתן שהנציב לא עמד במכסה, הוא יכול להרחיב. אבל עם כל הכבוד לנציבה - - -

בשבועיים בלבד.

כן. משאירים את שיקול הדעת לנציב.

זה הסדר שקיים גם היום.

אני יודעת, ועדיין זכותי להציע שינוי לגביו. כך כתוב בנוסח הקודם – 68ג(א): "עלתה תפוסת האסירים על תקן הכליאה, יורה הנציב שישוחררו טרם זמנם האסירים שיתרת המאסר שלהם...". מה שאנחנו רוצים להציע זה של-"יורה הנציב" יתווסף "לאחר התייעצות עם השר לביטחון פנים".

אבל את התקן קובע השר בצו באישור הוועדה. כלומר, תקן הכליאה נקבע ואז זה מנגנון שאמור להיות אוטומטי.

אז זה בדיוק מה שאני רוצה: שזה לא יהיה אוטומטי. אני רוצה למנוע את האוטומציה, אני רוצה להכניס שיקול דעת לפחות של השר. לכן אני רוצה להוסיף את "לאחר התייעצות עם השר לביטחון פנים".

אני עוברת לסעיף 4 פסקה (2). אנחנו מדברים פה על אנשים שהורשעו בעברות לפי סעיפים 144ו וכו'. אנחנו רוצים להוסיף סעיפים נוספים: 146 ו-147. מדובר על עברות של התאגדות אסורה. אני אקרא את העברות –

התאגדות אסורה לפי סעיף 145 זה חבר בני אדם, מואגד או לא מואגד, שבחוקתו או בתעמולתו או בדרך אחרת הוא מטיף, מסית או מעודד לאחת מפעולות אסורות אלה: או למוטט את סדרי השלטון בישראל במהפכה ובמעשה חבלה, או להפיל בכוח או באלימות את הממשלה החוקית של ישראל או של מדינה אחרת או כל ממשל מאורגן, או להרוס נכס של המדינה או נכס המשמש למסחר בפנים המדינה או עם ארצות אחרות, או לפגוע בנכסים כאמור.

סעיף 2: חבר בני אדם, מואגד או לא מואגד, שבחוקתו או בתעמולתו או בדרך אחרת הוא מטיף או מעודד לעשות מעשה שמטרתו המפורשת או המשתמעת היא המרדה כמשמעותה בסימן א'.

סעיף קטן 2(א): חבר בני אדם, מואגד או לא מואגד, שבאופן מאורגן בחוקתו או בתעמולתו או בדרך אחרת הוא מטיף, מסית או מעודד לגזענות כהגדרתה בסימן א'1, לרבות הטפה, הסתה או עידוד כאמור לעקרונותיהם של הנאצים או של התנועה הנאצית.

חבר בני אדם שלא הודיע את תקנותיו כפי שהוא מחויב על פי הדין, או שהוא מוסיף להתכנס לאחר שפורק לפי הדין.

חבר בני אדם, מואגד או לא מואגד, המסונף או נחזה כמסונף לארגון המטיף או מעודד לאחת התורות או המעשים האמורים בסעיף זה.

סניף, מרכז, ועד, קבוצה או סיעה של התאגדות אסורה, וכל מוסד או בית ספר שבהנהלתה או שבפיקוחה.

מטיף להתאגדות אסורה, סעיף 146: המטיף או מעודד בדיבור, בכתב או בדרך אחרת לעשיית אחת הפעולות האסורות לפי סעיף 145 – דינו מאסר שלוש שנים.

סעיף 147: מי שמלאו לו 16 שנים והוא חבר להתאגדות אסורה או מי שתופס או פועל במשרה או בעמדה בה או פועל כנציג שלה או משמש מורה במוסד או בבית ספר המתנהלים או נחזים כמתנהלים בהנהלתה או בפיקוחה של התאגדות אסורה – דינו מאסר...

בקיצור, גברתי היושבת-ראש, אלה סעיפים שמי שהורשע בהם הוא בוודאי אדם מסוכן למדינת ישראל. הרי הרציונל של החוק הוא לאזן אחרת בין אסירים יותר מסוכנים לפחות מסוכנים, ולכן אנחנו חושבים שאת שני הסעיפים האלה צריך גם להכניס לתוך אותה רשימה של סעיפי חוק שבהם השחרור יצומצם מאוד.

אז זאת ההסתייגות השלישית.

בסעיף 4 פסקה (2) כתוב עוד פעם על הסמכות של הנציב. כתוב כך: מצא הנציב, לאחר שחרור אסירים לפי הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ג), כי תפוסת האסירים עדיין עולה על תקן הכליאה – שגזר עלינו בג"ץ – ואינה עומדת בתנאי הדין, רשאי הוא באישור היועץ המשפטי לממשלה להגדיל את יתרות המאסר המרביות.

אנחנו מבקשים שלא יהיה אפשר להסתפק באישור היועץ המשפטי לממשלה, אלא צריך יהיה אישור גם של שר המשפטים. שוב, אנחנו לא מוכנים לשחרר את הדרג המדיני הנבחר מאחריות לאירוע הזה, כי זה אירוע שמסכן את הציבור.

לאחר מכן, באותו סעיף כתוב "שלא יעלה על שבועיים". אנחנו רוצים לומר "שלא יעלה על שבוע". כלומר, לצמצם את היכולת הזו. מירב, אם נגיע למצבים שאי אפשר יהיה לעמוד בסד שבג"ץ הכניס אותנו לתוכו, מבחינתי הזעקה צריכה לעלות למעלה. זה לא יכול להיות שאנחנו נסכן את הציבור רק בגלל שבג"ץ קבע, עם כל הכבוד.

בתוספת הראשונה בטבלה ב', הטבלה של האסירים הביטחוניים, אנחנו רוצים לשנות כך: עד אסיר ששפוט גג ל-24 חודש – להשאיר את זה כמו שזה. לגבי אסירים ששפוטים ל-24 חודש עד 30 חודשים אנחנו רוצים שהשחרור יתאפשר רק באישור השר לביטחון פנים והוועדה לביטחון פנים של הכנסת.

אני רוצה להסביר את הרציונל. אבל לפני זה, אני חושבת שאנחנו צריכים לשנות את הטרמינולוגיה ולקרוא להם "המחבלים הכלואים" ולא "אסירים ביטחוניים". לטעמנו הם לא אמורים להיות משוחררים בכלל. שיירקבו בכלא או ישבו את המקסימום שהם מחויבים לשבת, מלבד אותם אלה שתפסת אותם על איזו עברה ראשונית ואולי עוד אפשר להוציא אותם מהמעגל, אלה ששפוטים עד 24 חודש, מקסימום. אבל כל מי שמעבר לזה, כדי שהוא ישוחרר זה צריך להיות מקרה סופר סופר מיוחד וצריך להיות עליו דיון מיוחד, גם אצל השר לביטחון פנים וגם פה בוועדה לביטחון פנים. כי לא סתם ככה לוקחים מחבל ומשחררים אותו, אפילו אם אין לו דם על הידיים.

אני רוצה להגיד, מירב, שמחבלים שאין להם דם על הידיים, על פי רוב זה בגלל שהתפספס להם והם לא הצליחו להרוג. זה הכול. הם לא הצליחו.

אסירים ביטחוניים לא כלולים בהסדר.

הם פה, בהסדר הזה, בטבלה ב'.

הם כלולים בהסדר המקורי. הם כלולים בתקופות הקצרות שהיו לפני הוראת השעה של תיקון 54. על זה היא מדברת, על התקופות המצומצמות האלה.

כן, אני מדברת על זה. מחבל כלוא שאין לו דם על הידיים – על פי רוב זה בגלל שהתפקשש לו.

אוקיי, בואי נתקדם להסתייגויות.

אנחנו מבקשים שמהרובריקה החמישית והלאה, עד מספר 12, זה יהיה באישור השר לביטחון פנים והוועדה לביטחון פנים של הכנסת. וממספר 12 – כלום. אפס. אין שחרורים בכלל. כל מי שתקופת המאסר שלו היא מ-66 חודשים ומעלה, לא יהיה לו שום שחרור בכלל. וזאת גם הסיבה שבהתחלה העלינו לשלושה וחצי חודשים, כי אנחנו רוצים לשנות את האיזונים. כלומר, שיותר גנבים ישתחררו אבל פחות מחבלים ישתחררו. מבחינתי שאף אחד לא ישוחרר, אבל בטח שלא מחבלים. דרך אגב, אני חושבת שגם בשביל הגנבים יותר טוב שהם ישוחררו בכפוף לתהליך שיקום. אבל אם כבר נגזר שחרור מוקדם, אז לפחות שלא ישוחררו מחבלים כבדים בכלל, ובמקומם אותם גנבים ישתחררו. אז זאת ההסתייגות השישית.

ההסתייגות השביעית נוגעת לסעיף 4 פסקה (2). אנחנו רוצים להוסיף פה סעיף קטן (ג)(1). מדובר על שחרור שנעשה אך ורק בכפוף להחלטה של ועדת שחרורים. פה אני גם אצטרך את העזרה של הייעוץ המשפטי ואולי עידו יאיר את עיניי, כי אני באמת לא יודעת אם זה כבר קיים. אם זה כבר קיים ההסתייגות הזאת יכולה לרדת. אנחנו רוצים לחייב שוועדת השחרורים, כשהיא באה לדון בסוגיית שחרור מוקדם של אסיר שהורשע בעברות מין, עברות אלימות במשפחה ועברות טרור, קודם לקבלת ההחלטה היא תחויב לזמן ולשמוע את נפגעי העברה. אם זה כבר קיים אז אפשר להוריד את זה, ואם זה לא קיים, אז בהינתן שהשחרור הוא שחרור מינהלי, כלומר שחרור בלי כלום, אז לפחות שזה יהיה איזשהו רף מינימום.

אין לפניי את החוק הרלוונטי.

יש להם חובה כזו.

יש חובה כזו? גם במינהלי?

לא במינהלי.

שמישהו אחת תדבר.

אני נעמה, ממשרד המשפטים. אם הבנתי נכון את מדברת על בקשה לחייב את ועדת השחרורים להזמין בפניהם את נפגעי העברה באותן עברות שמוחזקות כמסוכנות.

נכון.

אז אני אזכיר שחוק זכויות נפגעי עברה בהחלט קובע את זכותם של נפגעי עברה להביע את עמדתם בצמתים שונים של ההליך הפלילי. בהקשר הספציפי הזה מדובר על נפגעי עברות מין ואלימות, אבל ככלל מדובר בקבוצות יותר רחבות מהעברות שמוחרגות כאן, כי כאן מוחרגת רק רשימה מצומצמת יחסית של עברות. כך שיש להם זכות להביע את עמדתם בפני הוועדה, הם מקבלים הודעה על מועד הדיון בוועדה ויכולים להעביר את עמדתם, בכתב בדרך כלל. מזכירות הוועדה אחראית לרכז את העמדות האלה ולוודא שהן מגיעות לכל מי שצריך. נכון להיום הפרקטיקה היא לא שנפגע עברה מתייצב בפני הוועדה, מפני שהוא לא צד להליך האדוורסרי עצמו, כשם שהוא לא מופיע בפני בתי המשפט בצמתים שבהם הוא זכאי להביע עמדה כנפגע עברה, מפני שהוא לא צד להליך. אבל עמדתו בהחלט צריכה להישמע.

האם הוועדה מחויבת לשמוע את נפגע העברה לפני שהיא מקבלת החלטה?

היא לא מחויבת לשמוע אותו בעל-פה בפניה, אבל מכיוון שלנפגע עברה יש זכות להביע את עמדתו, ממילא הוועדה חייבת לשמוע את כל החומר הרלוונטי שמובא בפניה.

באלימות במשפחה מתקיימות ועדות מסוכָּנוּת בקהילה טרום ועדת השחרורים. בוועדות המסוכנות האלה מגיע נציג של הקורבן, העו"ס שלו בקהילה, והוא מדבר מגרונו. זאת אומרת, הוועדה מסכמת - - -

לאן הוא מגיע?

יש ועדת מסוכנות טרם ועדת השחרורים בקהילה. הקורבן מיוצג שם על ידי העובד הסוציאלי שלו בקהילה, והוא מביא את דברו.

ההליך שאת אומרת מעוגן בחוק?

זה תהליך קבוע - - -

אם כך אנחנו צריכים את זה גם לגבי שתי העברות האחרות.

לגבי עברות מין מתקיימת הערכת מסוכנות, בנפרד, לפני ועדת השחרורים, והמסוכנות שלו מובאת בפני ועדת השחרורים. זאת אומרת, בשתי העברות הקריטיות האלה יש הערכה של המסוכנות של אותו תוקף.

ובעברות טרור?

רק באלמ"ב ומין.

זה כל כך פשוט לאמץ את המנגנון שקיים בנוגע לעברות אלימות ומין גם לעברות טרור.

בואי נמשיך להסתייגות האחרונה. אחרי זה נעבור להסתייגויות של חבר הכנסת אוסאמה סעדי.

ההסתייגות האחרונה זה בסעיף החדש שהוספתם, סעיף 4 פסקה (4), שהוועדה מקבלת דיווח עיתי פעם בשישה חודשים על השחרורים. אני רוצה להוסיף שהוועדה תקיים דיון בהשתתפות השר לביטחון פנים אחת לשנה על המימוש של הסעיף הזה.

בסדר.

זה לא נכתב, אז תוסיף את זה, עידו, בסדר?

בסדר, עידו רשם.

אני סיימתי. ואני שוב אומרת שאני מאוד הייתי שמחה שלפחות חלק מההצעות האלה יתקבלו, כי הן באמת לא נאמרות מן השפה ולחוץ. אני חושבת שאנחנו צריכים לשנות קונספט ולתת יותר הגנה לציבור.

בסדר גמור, הערותייך נשמעו. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, יש לך הסתייגויות בעל-פה? אם כן, בבקשה.

גברתי היושבת-ראש, אני הבעתי את דעתי בישיבה הקודמת לגבי החוק בכללותו. ועכשיו אני רואה את כל החוק הזה וכל הדיונים שאנחנו עושים, ההסתייגויות, המליאה, התוקף של הארכת הוראת החוק הזאת עד ליולי 2022 – ואני לא מבין מה כל כך דחוף פה לשב"ס. אומרים שעד סוף 22' 80% מהאסירים יעמדו ב - - -

80% ממתקני הכליאה יעמדו - - -

אומרים ש-80% יעמדו בפסק דין שטח המחיה, אז מה הדחיפות לכנס את הוועדה? אנחנו כבר אחרי שעות של דיונים, ואחרי זה זה עוד יבוא למליאה, יהיו הסתייגויות, וכל זה בסך הכול לתקופה של חצי שנה, שבה יודעים שהם לא עומדים בבג"ץ שטח המחיה, שהם לא נותנים את הארבעה וארבעה וחצי מטר.

עכשיו, יש כאן חברי כנסת שמצידם אפילו לא צריך מטר אחד, צריך עונש על עונש.

אם אתה מתכוון אליי אני מבקשת שלא תעליל. אל תעליל, אני לא אמרתי מטר אחד, אל תעליל.

אמרת על הבג"ץ שהוא בג"ץ הזוי. מי שאומר על הבג"ץ הזה שהוא הזוי, שפסק הדין הזה הוא הזוי, פסק דין של השופט רובינשטיין, שהלך בעצמו וביקר בבתי כלא ובדק את כל התנאים, כשגם נתנו שנים על גבי שנים למדינה לעמוד בבג"ץ הזה, ונתנו הארכות ועוד הארכות... זה לא אני באתי וקבעתי את זה. אמרו שזה המינימום. לא מבקשים פה תנאי לוקסוס, מבקשים תנאי מינימום לאסירים. הם חטאו, הם פשעו, בית המשפט הטיל עליהם עונשים והם מרצים אותם, אבל בכל זאת צריך לזכור שגם יש זכויות מינימום שהם צריכים לקבל בתוך הכלא, בין אם זה עצורים ובין אם זה אסירים.

המדינה לא מקיימת את זה, והיא זאת שהביאה את השחרור המוגבר, לא אנחנו. המדינה הביאה את זה, כדי שהיא תוכל לעמוד בבג"ץ שטח המחיה. בחלק מההצעות אני הייתי שותף, יזמתי חלק מהחוקים, כמו למשל עבודות שירות עד תשעה חודשים. הייתה לי הצעת חוק פרטית ומיזגנו אותה. המדינה הביאה את השחרור המוגבר, אמרו שזה יעזור לקדם את זה. אז מה קרה פתאום? אני לא מבין מה השינוי הזה, מה הפרסה הזאת שהמדינה עושה עכשיו. את האסירים הביטחוניים החריגו. לכן אין פה את העניין הביטחוני. כי החרגתם את זה. אז מה אתם רוצים להשיג עכשיו בשישה-שבעה חודשים האלה שנותרו. באמת שאני לא מבין.

גברתי היושבת-ראש, אין לי בעיה לדון בקבוצות סיכון ובהבחנה בין קבוצות – אבל לעשות את זה כאשר המדינה עומדת בשטח המחיה. ולכן ההסתייגות העיקרית שלי היא שהחוק החדש לא ייכנס לתוקף כל עוד שהמדינה לא מקיימת את פסק דין בג"ץ. שקודם כול ייתנו את המינימום שבג"ץ קבע, ואחרי זה אפשר, אם רוצים, להחריג אלימות במשפחה, עברייני מין, ועברות ביטחון, שכבר הוחרגו.

דבר שני, אני מבקש שכל עוד השב"ס לא נותן אפשרויות שיקום... הרי מה המטרה של הענישה? הרתעה אבל גם שיקום. שאותם עבריינים לא יחזרו על העברות שלהם. איך עושים את זה אם לא נותנים להם אפשרויות של שיקום בתוך בתי הסוהר, במיוחד אצל נוער וקטינים. ככה לא נשיג את המטרה. וראינו את התופעה של המועדוּת לעבריינות, ראינו שאחוזים גדולים מאלה שלא השתקמו חוזרים על העברות.

גברתי היושבת-ראש, בעברות ביטחוניות אין בכלל אפשרות של שיקום. המדינה, המשרד לביטחון פנים, השר, לא התקינו בכלל תקנות. אני מדבר על זה שנים. לא נותנים אפשרות להשתקם, ואז הוא בא לוועדת שליש והם אומרים לו, אדוני, אתה לא עשית שיקום. הוא אומר: אבל אין לי אפשרות לעשות שיקום. ואז הוא נדחה מהשליש. ככה יוצא שהוא גם לא מקבל שליש וגם לא מקבל שחרור מינהלי, בגלל שהמדינה לא התקינה את התקנות. אז ההסתייגות השנייה היא שהחוק ייכנס לתוקף כאשר השב"ס יהיה מוכן ומסוגל לתת אפשרות שיקום לכלל האסירים.

אני עובר להסתייגות השלישית. אני לא מבין את כל העניין של השלוש שנים והארבע שנים. ניסו פה לעשות שמיניות באוויר ולעשות סלטות באוויר, אבל אין שום סיבה להוריד את זה מארבע שנים לשלוש שנים. אם באמת הגיעו לשלב של שטח המחיה והם עומדים במינימום שבמינימום אז אפשר אולי להוריד את זה מארבע לשלוש שנים. אבל כל עוד שלא, למה להוריד את זה? דיברו על עברות פשע/לא עברות פשע. אבל זה לא זה. כי או שזה פשע, שזה העונש מקסימלי... אבל את מדברת על העונש שהוטל. פה אין הפרדה בין שלוש לארבע שנים. אז מורידים פה מארבע לשלוש שנים בלי שום סיבה הגיונית. ולכן אני מבקש שבסעיף 1(1) ייכתב "שאינה עולה על ארבע שנים" במקום "שאינה עולה על שלוש שנים". ושגם בפסקאות (1) ו-(2) ייכתב כך.

אני גם מבקש לבטל את סעיף 4 על כל סעיפי המשנה שלו ועל כל ההבחנות שלו. אני גם מבקש במקום 31 ביולי 2022 לקבוע... אם באמת רוצים לבדוק חלופות, שיביאו את החלופות. אני שמעתי בדיון הראשון שהיה בוועדת הפנים, לפני שהתפצל, על תקן הכליאה, כשאז היה היושב-ראש המנוח סעיד אלחרומי. קיימנו דיון ואמרו בו: תנו לנו 60 יום; תנו לנו תקופה שתספיק לנו כדי להביא משהו מוגמר. ועכשיו באים ועושים את זה מנות מנות? מחלקים את זה לעד יולי ולאחרי יולי? אם יש לכם משהו מוגמר, תביאו אותו.

הצעת החוק המקורית היא לשלוש שנים. הוועדה הציעה שזה יהיה עד יולי.

כי לא הייתם מוכנים עם הכול. אם הייתם באים מוכנים לא היינו מגיעים לפיצול הזה עכשיו, אבל יש דברים שלא קיבלנו עליהם תשובות.

עד איזה תאריך אתה מציע?

אני מציע לתת להם עוד חודשיים. עד פברואר.

אבל ההתחלה של החוק היא במרץ.

לא, אני מבקש לבטל את החוק, כלומר מה שקיים עכשיו ימשיך לחול עד פברואר, שבו נביא את הדברים החדשים.

אני גם מבקש להחזיר את סעיף 5. אני חושב שזה מראה על הכוונות של המשטרה. כי בבג"ץ ובדיון הראשון שהיה בוועדת הפנים אמרו כל הזמן שהם יביאו את כל התיקונים האלה ויעשו את ההבחנות למיניהם וגם הבטיחו להוריד את תקן הכליאה ל-13,750. ועכשיו הם אומרים שהם מוצאים את זה - - -

עזוב, אוסאמה, אני מבטיחה לך שזה יהיה.

אין שום סיבה להוציא את זה.

זה כבר אבוד.

אז אני מבקש להחזיר את זה. להחזיר את סעיף 5. אני מגיש את ההסתייגויות האלה בשם כל הרשימה המשותפת. אנחנו נגיש דף חתימות.

תודה רבה. אני רוצה להצביע על הפיצול.

יש לי הסתייגויות.

יש לך הסתייגויות?

כן.

מה אתה מצפה שאני אעשה איתן?

א', לקבל אותן. זה לא בשמיים. ואם לא אז אני מבקש לדבר.

בסדר, אז תתחיל. אבל זה חייב להיות קצר, כי אנחנו חייבים להתקדם.

תאמיני לי שזה יהיה הרבה הרבה יותר קצר מחבריי וחברותיי. לגבי הדיווחים, יש דיווח שיכול להועיל לנו כדי להבין כמה מרווח יש לנציבת השירות בבתי הסוהר: דיווח על מספר האסירים שהגיע או עבר מועד השחרור המינהלי שלהם והם לא שוחררו. כי זאת אינדיקציה לכך - - -

מה נקודת הזמן? מתי תדווח על זה? הרי זה משתנה כל יום.

אפשר שזה יהיה ממוצע חודשי או ממוצע שבועי. הרי הכול אמור להיות ממוחשב. זה יגיד לנו אם אנחנו רחוקים מתקן הכליאה.

בקשה שנייה, ברשימת עברות המין מופיע גם מעשה מגונה בפומבי. נדמה לי שלא ראיתי קושי בהוצאת הסעיף הזה, כי בהשוואה לכל הדברים האחרים אני לא רואה בזה מסוכנות לציבור של מי שנכלא על הסעיף הזה. דיברנו על זה ואני חשבתי שזאת לא הצעה מרחיקת לכת, ולא ברור לי איך זה הגיע לשם. אז זו בקשתי. בזאת סיימתי. תודה.

טוב, אז אנחנו שמענו את ההסתייגויות של חברי הכנסת. עכשיו אנחנו נצביע על פיצול סעיף 4(1)(ב) להצעת החוק, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת. ההצבעה על ההסתייגויות תהיה לאחר האישור של הפיצול במליאה. הבנו?

לא.

מה זה הפיצול?

אנחנו מפצלים את סעיף 4(1)(ב) להצעת החוק, לפי סעיף 84(ב) לתקנון הכנסת.

עניינו של הסעיף הזה הוא התחולה לגבי מי שמרצה מאסר כחליף לעונש קנס.

רק אותו מוציאים?

מוציאים אותו ואנחנו נדון בו בהמשך. הוא גם יאפשר לנו לקיים דיון בסוגיות כמו חלופות לשחרור המינהלי וזכויות נפגעי עברה, שבהן אנחנו רוצים לדון בחודשים הקרובים.

אז רק אותו אתה מוציא?

אותו אני מפצל.

אני לא יכולה להצביע על ההסתייגויות לפני שמאשרים את הפיצול במליאה, נכון?

כן.

אז אנחנו נאשר את הפיצול במליאה ונצביע על ההסתייגויות בוועדה. מי בעד הפיצול?

שלושה בעד.

מי נגד? מי נמנע?

אין.

הצבעה

אושרה.

ההצעה לפיצול עברה והיא תעלה למליאה ביום שני, ולאחר מכן נצביע על ההסתייגויות ועל החוק כמובן. תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:45.