פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



36
ועדת הכלכלה
06/12/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 108
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, ב' בטבת התשפ"ב (06 בדצמבר 2021), שעה 13:00

היערכות המדינה להתמודדות עם החשש לקריסת מבנים ישנים

חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר
מאזן גנאים
לימור מגן תלם
אורי מקלב

יעקב אשר
ענבר בזק
יוראי להב הרצנו
אורי מקלב
נירה שפק

עינת גנון - סמנכ"לית, הרשות להתחדשות עירונית

עליזה בלוך - ראש העיר, עיריית בית שמש, נציגי רשויות מקומיות ומועצות אזוריות

אופיר יחזקאלי - מ"מ וסגן ראש העיר קריית שמונה, נציגי רשויות מקומיות ומועצות אזוריות

ג'קלין הרוש - תושבת העיר קריית שמונה, נציגי רשויות מקומיות ומועצות אזוריות

יגאל גוברין - יו"ר, איגוד המהנדסים לבנייה ותשתיות

שי זולדן - חבר מועצת קריית גת

דורון יהודה - יושב-ראש, ארגון נכי הפוליו וארגון היל"ה

אמיר יהב - מנהל הוועדה, הועדה הבין משרדית להיערכות לרעידות אדמה

עמנואל משייב - ראש מחלקת יישום ובקרה אגף הגנה, כבאות והצלה, המשרד לביטחון הפנים

יניב וולפר - ראש מחלקת מיגון, משרד הביטחון

אבירם דהרי - ראש העיר קריית גת, נציגי רשויות מקומיות ומועצות אזוריות

אביחי שטרן - ראש עיריית קריית שמונה, נציגי רשויות מקומיות ומועצות אזוריות

עידית חנוכה

אסתר מימון


היערכות המדינה להתמודדות עם החשש לקריסת מבנים ישנים

שלום לכולם, אנחנו מתחילים דיון בנושא דרמטי שמשפיע על חייהם של מיליונים בישראל, והוא ההיערכות של המדינה להתמודדות עם החשש לקריסת מבנים ישנים. הנושא הזה קיבל חשיפה ציבורית גבוהה בשל משברים, כמו בכל דבר, וקריסת הבניינים בחולון וברמת גן. זה הביא לסדר-היום הציבורי את הנושא הזה, וגם הציף בקרב רבים מהאזרחים חשש שהם עצמם גרים בבניין שהוא בסכנת קריסה.

הצפת הנושא הזה גרמה לכך שבניינים רבים החלו להיבדק, חלק ביוזמת רשויות, חלק ביוזמת התושבים עצמם, וזה יצר בעיה חדשה, שבה לא ברור מי אחראי לבניין שיכול להיות בן 50 שנה, 60 שנה, 70 שנה, שעומד לקרוס.

ראשית, מדינת ישראל רצתה להכין את עצמה לרעידות אדמה, ואחד הכלים היחידים שהיא יצרה לנושא הזה היה תמ"א 38, אלא שתמ"א 38, יש לה כלל אחד, שהיא מתקיימת במקום שהוא כלכלי, ובאופן פרדוקסלי, הביצוע של תמ"א 38, שזה חיזוק מבנה קיים והוספת יחידות דיור, מעלית וכו', זה קורה לא במקומות שהאיום הכי גדול על רעידות אדמה.

רעידות אדמה בישראל מושפעות מהשבר הסורי-אפריקאי, ורעידות אדמה בעבר גבו חיי אדם גם בארץ-ישראל. זכורה רעידת האדמה בצפת, ומדי פעם אנחנו חווים רעידות אדמה בעוצמה נמוכה, אבל כל אנשי המקצוע אומרים שלא לעולם חוסן, והנושא הזה סמוי מן העין, אבל אנשי המקצוע יודעים לצערנו שבאיזה מחזוריות בעולם ובמועד, שהוא אף פעם לא צפוי, מתרחשות רעידות אדמה שהן גדולות יותר וגובות חיי אדם.

הממשלה לא הצליחה לבסס את המבנים המשותפים בשבר הסורי-אפריקאי באזורים מועדים לפורענות, לא באילת, לא בצפת, לא בבית שאן ולא בקריית שמונה. דווקא שם הסכנה ודווקא שם לא בוצע כמעט דבר.

בתפקידי כשר במשרד הביטחון יזמנו לחבר בין הכסף שקצת הבאנו, ועכשיו נביא יותר, למיגון הצפון, שזה הוספת ממ"ד. ובאמצעות התקציב הזה, ביחד עם משרד השיכון, לבצע בבניין הזה בבלוק, כבר ביסוס יסודות, גם מעלית וגם תמ"א וגם ממ"ד. אני יודע שמשרד השיכון עובד עם משרד הביטחון על פיילוט כזה, זה מה שהיה צריך להיות בכל הארץ כבר מזמן. בואו נראה האם הדבר הזה מתקיים. הוא בתחום האחריות שלנו.

מה הדינמיקה של מבנה שקורס? בדרך כלל מבנה ותיק, אז גרים בו אזרחים ותיקים. בדרך כלל 50, 60, 70 שנה הוא קיים, כבר לא יודעים מי בנה אותו, כבר קשה למצוא במועצות או ברשויות שלא ניהלו ארכיון את כל התוכניות של הקונסטרוקציה. ובאופן פרדוקסלי החלשים ביותר גרים במבנים המסוכנים ביותר. ובזה שהם חלשים, א', הם לא יודעים את מי לתבוע. הרי כל בניין מישהו בנה, או המדינה בנתה, אם זה דיור ציבורי, או אדם פרטי בנה. אם המדינה בנתה והוא קורס, היא צריכה לשאת באחריות. ואם אדם פרטי בנה והבניין קורס, הוא צריך לשאת באחריות, רק שלא יודעים מי בנה. לא רק שלא יודעים מי בנה, לא יודעים איך לתבוע, לא יודעים להתארגן משפטית, לתבוע את הזכויות.

לא זו אף זו, לאנשים אין ביטוח לבית. חלק הפסיקו לשלם משכנתה, או קנו את הבית בדיור ציבורי, וזהו. אין להם ביטוח לבית, אפילו לא לתכולה. שיעור האנשים בישראל שיש להם ביטוח לבית עצמו, למבנה, הוא בסביבות 70%, זה מהנתונים, אבל ביטוח תכולה הרבה פחות. אז אדם – ביום אחד קורס ביתו, הלכה התכולה ששווה עשרות, אם לא מאות אלפי שקלים, הלך הבית.

חבר הכנסת אשר מחמם מנועים. כשהוא עושה את התנועה הזאת, אני נכנס לכוננות.

אמרת נקודה שהיא לא נכונה, גם אם יש לו ביטוח, גם על המבנה וגם על התחולה, זה לא יעזור אם יש סדק בקומה השלישית, כשכל הבניין עומד ליפול.

ודאי. בית זה בית. בית משותף מושפע מכולם, אבל לא רק זה, הביטוח - - -

גם אם הוא קורס - - -

לא ביטוח. אין ביטוח.

הביטוח על המבנה הוא על עלות הבנייה, אפילו לא על שווי הקרקע. נגיד שקנית בית שעלה 1.5 מיליון שקל, כי הקרקע הייתה 200,000 שקל בזמנו, ועכשיו הקרקע היא מיליון שקל - - -

זה לא פיצוי על קריסה שבאה בעקבות נניח שנים - - -

הניסוח אומר שאתה לכאורה זכאי. הוא לא מדבר על רעידות אדמה, זה כאילו כוח עליון.

גם על זה לא.

אם יש שריפה, על זה כן.

היסוד של הדבר הזה, חברים, זה שמישהו בנה את הבניין ומכר אותו והרוויח על הבניין, ואי-אפשר לתבוע אותו מיידית ולקבל את הכסף מיידית, ואז אנשים נשארים חסרי קורת גג, חסרי תכולה, אלה שעזבו את הבית. מה עם אלה שחוששים בכל יום? פגשתי משפחה מדהימה, עולים מאתיופיה, בבית עם סדקים בעמודים. אז אמרתי לאימא: למה לא מדווחים למהנדסת בעירייה? היא אומרת: יפנו אותנו. לאן אני אלך? אם עכשיו אני אדווח על העמודים בסכנה, יפנו אותנו. לאן אני אלך? זאת אומרת, אנשים נמנעים אפילו לדווח על סכנת הבתים, כי אין פתרון שיטתי למדינת ישראל למצבים כאלה. והזעקה הזאת הגיעה מכל הארץ.

יש פה אדם אחד שפנה אליי לקיים דיון דחוף בנושא, והוא יהיה ראשון הדוברים. אחרי זה נשמע כמה ראשי רשויות, אחרי זה חברי כנסת, ואחרי זה נבקש ממשרד השיכון וממשרדים אחרים לתת תשובות. אני כבר יודע שהתשובות לא עד הסוף, אבל אנחנו הולכים להיכנס בנושא הזה חזק מאוד.

חבר הכנסת אשר, אתה היית ראש עיר, וגם מאזן, ולימור הייתה יועצת משפטית, ומקלב אני לא יודע.

הוא היה סגן.

סגן ראש עיר. בבני ברק?

לא. עיר קטנה... ירושלים.

ירושלים קטנטונת, אין לכם הרבה תושבים.

כמו ירוחם בערך...

אנחנו עברנו את ורסאי. עברנו גם את זה.

איך אתה מסביר את זה שכל השורה הזאת היא המוניציפלי בכל פעם מחדש?

פעם היו עורכי דין, היום המוניציפלי הוא הלובי הכי חזק פה בכנסת. היום המוצלחים מהמוניציפלי, מביאים אותם לכנסת.

פעם הביאו אותם מכספים.

כל הבלוקים בירוחם בנתה המדינה. ירוחם הייתה צריכה להיות כפר חקלאי מ-1951. מעברה, כפר חקלאי, באו עולים, אמרו "בלוקים", נגמר הרעיון של כפר חקלאי. עכשיו אנחנו עושים כרמים ושדות, "עוד תטעי כרמים", נכון? הנבואה מתגשמת עכשיו. שמו אנשים בבלוקים, אבל בירוחם רק ארבעה בלוקים בנה יזם פרטי. קלט איזה הזדמנות בשנות ה-70. קנו את הבתים עולים מחבר העמים, והם באים ואומרים לי: העמודים נראים לא טוב. המהנדסת מראה לי את זה ואומרת: מיכאל, העמודים נראים לא טוב. ואז אני חושב מה לעשות, אני מחפש את הבעלים, את הקבלן, לא מוצא אותו. מחפש את התוכניות, קונסטרוקציה של הבניין, גם לא מוצא. אני צריך להחליט כראש עיר לפנות 16 משפחות, בית של ארבע קומות, ארבע דירות בכל קומה. ואני אומר: מה צריך לעשות פה? מה שאני מדמיין שעכשיו צריך לבנות את הבניין הזה מחדש. לוקחים יועץ קונסטרוקציה והוא אומר: תשמע, יש פה כמה עמודים שהם לא בסדר, יש לזה פתרון הנדסי. אני שואל, מה הפתרון? הוא אומר: מצפים אותם במתכת כבדה, במקום העמוד הזה נוצר עמוד מתכת עם משטח תמיכה. היה נשמע לי פתרון של מאות אלפי שקלים. בסוף זה היה עשרות אלפי שקלים. בסוף הכרחתי גם את הגזבר ואת המועצה לשלם עשרות אלפי שקלים על הבניין הזה.

למה אני מספר את הסיפור הזה? כי יבואו ויגידו: תשמע, זה בעלות פרטית, זה לא עניינה של המדינה. עכשיו יש רשויות שכותבות מכתבים לכל הבתים: תיזהרו, הבתים שלכם בסכנה, תטפלו בזה. למי הם כותבים את זה? לקשישים, לעולים, לחסרי כל. ואנחנו עלולים פה להפקיר את האזרחים. אז אנחנו לקחנו אחריות ברמה המקומית, והשאלה פה בדיון הזה, מי ייקח אחריות ברמה הלאומית.

אין משהו מוסדר לכל העניינים.

נכון, איזה שיטת עבודה. בעוונותינו אנחנו יודעים כולנו, שכאשר יש אסון מכל סוג, בין אם שיטפון או קריסה של קונסטרוקציה, אנחנו דואגים לחוקק חוק ספציפי על האסון ולתת פיצוי, אבל פה, בגלל שזה בעיית המונים, עוד לא חוקקנו את החוקים, ויכול להיות שנידרש לחוקק חוקים.

הישיבה הזאת צריכה להיות מבוא לחקיקת חוקים. זה מבוא עכשיו לשמוע את הדברים, להציע דברים כדי להגיע לזה.

אנחנו נשמע. אולי המדינה יוזמת חוקים ולא ידענו.

אולי גם נעורר אותה ליזום. בסופו של דבר זה דבר שהתעורר. כפי שאמרת, זה דבר שהתחיל בשנייה אחת. יש חששות שמגשימים את עצמם, וקריסת מבנים זה חלק מהדברים. זה מתחיל באחד, בשניים, בשלושה. יש הרבה דברים שאתה לא יודע איפה היעד עכשיו, אבל אחרי שקורה איזה אסון, מתברר שיש הרבה דברים כאלה.

הרבה פעמים אנחנו דואגים לעשות פה בקרה גם על המגזר העסקי, שהוא מרוויח יותר מדי או מגזים – דווקא חברת ביטוח אחת, AIG, כשהבניין בחולון קרס, אמרה: אני אדאג לדיירים לדמי שכירות ולרכישה של מזון, משימות שהיא לא חייבת לקחת על עצמה. יש פה בטיפול בבעיה הזאת חשיבה חדשה, וגופים שלא חשבו לעסוק בזה - - -

למה הם עשו את זה? מתוך חשיבה עסקית?

אולי הם הרוויחו פרסום והרוויחו לגיטימציה ואהבה ציבורית, אבל הם עשו מעשה שהם לא חייבים לעשות. קודם כול, כל המבנים שנבנו בדיור ציבורי, נמכרו לאנשים אחר כך לבעלות פרטית, ומי שבנה זאת המדינה, וזאת חובתה. ויש עשרות אלפי בניינים כאלה. במגזר הפרטי נצטרך למצוא את הדרך לאתר את הבעלים, אבל לא נשאיר את האנשים בלי טיפול מיידי במצוקה, עד שיום אחד מישהו ישפה אותם והם יוכלו לעשות תביעה אזרחית נגד מי שבנה את הבניין ולא דאג שיהיה יציב להרבה מאוד שנים.

אני לא אופתע אם יהיו אנשים שבגלל חשיבה עסקית ויזמות פרטית, הם יגלו את הבעיות והם ילכו גם לעירייה וגם למהנדס העירייה, ויגידו: הבניין הזה ככה וככה, כדי לעורר - -

מה שנקרא "הכנסה".

- - יוזמה עסקית כזאת או אחרת. זה גם יכול לקרות ברגע שזה יתרחב. אבל בדבר כזה לא יכולה להיות אחריות אישית.

אני חושב שהציבור נכנס עכשיו לתחושות פחד.

היה סיפור כזה עם הטרקטור שנתן בטעות נתן מכה לעמוד.

זה קורה הרבה.

על פרויקט שעבדו שנה שלמה.

אני כל הזמן מקבל מדיירים, אנשים שקנו בניין, מנסים לפנות, מי שעקשן גורמים לו לצאת באופן כזה - - -

אם לא ניתן פתרון, אנשים יחששו מלספר, מלהראות שיש להם סדקים - - -

בדיוק. וחס ושלום, האסון הבא עומד בפתח, וחובתנו להיערך וכבר להתריע מיידית. חבר המועצה בקריית גת, שי זולדן, מיוזמי הדיון הזה. בבקשה.

תודה רבה. קודם כול, תודה לכם, חברי הכנסת וחברי הוועדה שהתכנסנו, ולך, חבר הכנסת יושב-ראש הוועדה, מיכאל ביטון. זאת הזדמנות נהדרת להגיד תודה. אני מגיע בשם הציבור, ואני רוצה להגיד לך בהזדמנות זאת באמת באמת תודה, אתה כל הזמן מקשיב ונענה לרוח הציבורית ולדברים שהעם זקוק להם.

הסיפור הזה תופס אותי לפני כחודש וחצי. כחבר מועצה פונים אליי בעשרות פניות מאזור הבשן, האזורים הישנים של העיר. כמו שיושב-ראש הוועדה אמר, בניינים בני 50, 60, 70 שנה. תופסים אותנו שם תושבים מבולבלים, תושבים מהמוחלשים ביותר שיש, מהשכונות הקשות ביותר שקיימות, תופסים אותנו כשהם מקבלים צווים מטעם העירייה לפנות בתוך 30 יום, או לטפל בבעיות הקונסטרוקטיביות שיש להם בנכסים שלהם. ואותם אנשים, שהם ממש קשיי יום, אנחנו יכולים לדבר בקלות על האנשים הכי מוחלשים בחברה הזאת, אנשים שיש להם בעיות מכאן ועד הודעה חדשה, גם פיזיות וגם כלכליות, הם לא ידעו, כשהם מקבלים את הצו הזה, מה הם אמורים לעשות למוחרת ואחרי ה-30 יום.

קריית גת מבחינתי הייתה מקרה בוחן, מקרה שאנחנו אמורים לטפל בו, כי זה בא לפתחנו. יש שם הרבה בניינים כאלה. במסגרת ה-30 יום, הרי נתנו צווים לאנשים לטפל. אם הם לא מטפלים, מה הם עושים למוחרת בבוקר? הם יצאו לרחוב? הרי הם לא באמת יכולים. ולכן, כמו שחבר הכנסת ביטון אמר, מדובר בבעיה שכנסת ישראל צריכה לתת עליה את הדין, ולדעתי גם להנחות את הרשויות בהתאם.

אנחנו פועלים כבר כחודש וחצי לטפל בזה, כי זה הנושא הכי חשוב שיש כרגע לדעתי. מדינת ישראל מזדקנת, ולכן הבניינים ימשיכו להזדקן, וכך יותר ויותר תושבים יצטרכו עזרה.

אני יכול להגיד, כבוד היושב-ראש, שאנחנו מתעסקים בזה בקריית גת כבר חודש וחצי, ומה שאנחנו עושים, יזמנו איזה פתרון, שנביא אותו לטובת חברי המועצה, לפתחם, לאישורם. זה עבר בוועדת הכספים אצלנו, אני מקווה שזה גם ימשיך.

הסוגיה היא מעניינת, כי מדובר בנושא פרטי. הרי הנכסים הפרטיים שלהם, בחנו האם בכלל יש להם אפשרות לקבל פיצוי מחברות הביטוח. באזורים האלה אין להם משכנתאות, והם בטח לא שילמו ביטוחים, אז אין להם מאיפה להיפרע, ולכן הם הגיעו אלינו.

חקרנו המון בנושא הזה והצלחתי לגייס את חברי המועצה להגיע למין משהו שעושה שכל. אני אשמח להציג אותו פה בדקה.

בבקשה, תציג.

מה שאנחנו עושים זה דבר כזה: במסגרת הבניין מדובר בדרך כלל על בין עשרות למאות אלפים של שקלים כדי לשקם ולחזק את המבנה. מדובר ב-50,000, 100,000, 200,000 שקלים בדרך כלל, על מנת להביא אותו למצב שאפשר לגור בו, עד לכשיעשו את הפרויקטים של התמ"א.

חיזוק מבנה כזה בחנו במקרים האלה בצורה של בניין-בניין. עניין אותנו לראות, עשינו סקרי עומק. מה שראינו שם, שיש אוכלוסיות שכן יוכלו לשלם את העלות. העלות היא בערך 10,000 בממוצע, 15,000 שקלים לדירה, והרוב כן יוכלו לעמוד בזה. אממה, אלה שלא יוכלו לעמוד בזה, נשווה אותם לתבחינים של הביטוח הלאומי, שזה בדיוק כרגע במבחנים שלנו, ועל פי תבחיני הפטור או הסיוע שניתן, עיריית קריית גת תיכנס לנעליהם של מעוטי היכולת, של האנשים שלא יכולים, וכך אם שתיים, שלוש, ארבע משפחות מתוך 12 המשפחות שנמצאות שם, נוכל להיכנס בנעליהן וכן להגיע למצב שאנחנו מממנים את התיקונים האלה, וכך גם האנשים יוכלו להיות במקום שהוא בטוח עבורם קונסטרוקטיבית למגורים, וגם נוכל לעזור שהדבר הזה יקרה.

חשבנו על זה כעיריית קריית גת, הרי לא נוכל להיכנס, כבוד היושב-ראש, כמו שאמרת, ונוכל לשאת בעלויות האלה, כי עיריית קריית גת, כמו ערים אחרות, אנחנו רשות יחסית חלשה, אבל מה שכן נוכל לעשות, נוכל לשלם ולהיכנס בנעליהם של האוכלוסיות היותר מוחלשות, וביום שהם יוכלו להיפרע מהנכס, כלומר ביום שהם יבצעו מכירה, או ביום שזה יעבור ליורשים או משהו כזה, הכסף הזה יוכל להיות מוחזר לעיריית קריית גת, וכך גם נמצא את הפתרון וגם ניתן סוג של סיוע ביניים. לא באמת מימון מכיסנו, אלא סוג של סיוע ביניים.

וכאן, בתום הדיון הזה, אם בסופו של דבר זה משהו שיוכל תהיות מאומץ פה בגישה כזאת או אחרת, מה שכן הייתי רוצה שהוועדה תעזור, זה למימון הזה, לסיוע הביניים לרשויות. כלומר, עיריית קריית גת, כמו עיריות אחרות, תצטרך לדון בזה ולגשת לזה כבר השנה, וזה יצטרך להיות במסגרת התקציבים שכבר היו השנה - - -

מי שייהנה מההשקעה הזאת בעתיד, הוא ישלם על מה שהעירייה עשתה, כדי להציל את הבניין הזה.

צריך את זמן הביניים.

זה כמו היטל השבחה עתידי, אבל בינתיים עלויות המימון באות בחלקן מהרשות המקומית, ואנחנו צריכים כממשלה וכמחוקקים לעשות פיילוטים כאלה ולבדוק אם אין קרנות עירוניות למבנים מסוכנים. קרן פעולות, שהכסף חוזר אליה בסופו של דבר, קרן עירונית למבנים משותפים.

אתה תמשיך לקדם את הפיילוט הזה ותעדכן אותנו בישימות שלו, ואנחנו נמשיך לדון בנושא הזה ולעשות פגישות עבודה גם עם אנשי המקצוע במשרדי הממשלה. תודה רבה.

מופיע לי שראש העיר קריית גת בזום, אם אתה רוצה להוסיף כמה דברים.

כבוד היושב-ראש, ידידי מיכאל, הקרן הזאת – אנחנו עכשיו לוקחים את התבחינים של המיזם לביטחון תזונתי, זה משהו שהממשלה עשתה פעם, ויש בו תבחינים מחמירים, כי אנחנו בסך הכול רוצים לעשות פיילוט ולא רוצים שאנשים יבינו לכאורה שמדובר בכיס עמוק וכולם לא יכולים, אלא רק מי שבאמת לא יכול - - -

אתה מדבר על הזכאות לסיוע?

כן על סיוע הביניים, על מימון הביניים, ומכיוון שזה פיילוט, ואנחנו יודעים שעד שיעבירו כל מיני קרנות וכן הלאה, זה ייקח הרבה זמן, ואנחנו נותנים לדיירים 60-30 יום, זה לא בטווחי הזמן שמישהו יכול להתעשת ולהביא חוקים וכן הלאה, אולי כן, אבל אנחנו אומרים: נקדם אנחנו, העירייה.

היום הפצנו את זה לדיירם את ההסכם, וכמובן העברנו שינוי בחוק העזר ונריץ אותו למשרד הפנים ולמשרד האוצר, אבל בינתיים אנחנו מקדמים את זה כפיילוט על הבניינים הראשונים.

דרך אגב, יש לנו יותר מ-30 בניינים כפול 24 בממוצע. תעשה חשבון, זה בערך 700 משפחות - - -

בסכנה.

כן. וזה רק הולך וגדל.

אני רוצה לציין שהקריסה של המבנה בחולון עזרה לתושבים להבין שזה רציני, ושכדאי מאוד שלא יסמכו על מישהו אחר שיבוא לעזור להם, כי זה רכוש פרטי, ורובם עושים את זה לבד, וזה חשוב וטוב.

אני רוצה להוסיף עוד נקודה שהיא משמעותית מאוד לדיירים. מרגע שהבניין מסוכן, או אם חס וחלילה הוא קורס, השווי של הדירה הוא שווי הקרקע בלבד. לכן כשיבואו לעשות פינוי-בינוי או תמ"א כזאת או אחרת, הם הפסידו 75% מערך הבית. זה קטסטרופה. צריך לחשוב על זה ברמה הארצית, כי ברגע שהבניין נופל, הבית לא שווה כלום - - -

האם בדקתם את האפשרות לאתר את הקבלן שבנה?

הבניינים האלה נבנו בדרך כלל עוד לפני שהייתה בכלל מחלקת - - -

הם לא באחריות אחרי כל כך הרבה שנים.

חלק מהבניינים האלה נבנו במקור כדיור ציבורי, וזאת אחריות של המדינה. האחריות שלה למבנה הזה. הינה, יש לך כבר העילה למה היא צריכה לעזור בפתרונות.

שלחנו גם לשר השיכון, לאלקין, ולשרת הפנים מפורט, בניין-בניין.

אני לא מסכים עם חבר הכנסת אשר, שלא שווה לבדוק מי בנה את הבניינים האלה ושהמדינה תסייע.

אם זה יזם פרטי, אין לך אחריות על זה, אבל אם זה מדינה - - -

מה זאת אומרת? יזם פרטי יכול למכור בניין שאחרי 50 שנה יקרוס?

יש לו שנת בדק, יש לו - - -. נגמר.

מקסימום שלוש שנים.

אחרי שנתיים בניין יקרוס וזהו?

לא. אם יקרוס בפשיעה - - -

לא. מכרת לי בית ואחרי שנתיים הוא הלך, אתה לא חייב לי כסף?

אחרי שנתיים?

או אחרי עשר.

אחרי 50?

מה זאת אומרת, אין לזה הגדרה בחוק?

לא יודע.

אז נא לבדוק. בואו נבדוק.

מדובר פה בבניינים של 40 ו-50 שנה. מה שאמרת, אדוני היושב-ראש, זה יותר חשוב, אותם מקומות שנבנו על ידי המדינה, אפשר לקשור פה את המדינה לעניין.

אבירם אני גם אוסיף לך נתון, הלכת יפה וחכם לתבחינים סוציו-אקונומיים שהמדינה כבר הכירה בהם, כמו בביטחון התזונתי, כדי לתת עדיפות אצלך למי אתה מסייע, לחלשים ביותר, שזה יפה מאוד, אבל תדע עוד דבר, יגידו לך היועצים המשפטיים, גם במועצה וגם במשרד השיכון, מה אתה רוצה מאיתנו? זה בתים פרטיים, זה לא בידיים שלנו.

מדינת ישראל ומשרד השיכון עושים כבר 30-20 שנה פרויקט, שנקרא "עשה זאת בעצמך", שמכוון למבנים משותפים שהם ברוב רוכשים, בבעלות פרטית, ועדיין הוא מעניק לכל דירה כזאת 30,000 שקל ליחידה לשיקום המבנה המשותף. על אף שמדובר בבעלות פרטית של נכס, המדינה שמה 27,000 שקלים ודורשת מהמקומי לשים 3,000 שקל, וגם אותו פוטרת לפי מצב סוציו-אקונומי. זאת אומרת, המדינה יודעת להתערב במבנה משותף שהוא בבעלות ורוכשים, ויש לה מודל כזה שנקרא "עשה זאת בעצמך".

זה ישים היום?

בטח. זה קרה לפני שנה ושנתיים בירוחם. ואין סיבה שמישהו משפטית יגיד לך: אני לא יודע להתערב בבניין כזה, כי ב-20 השנה האחרונות התערבו בעשרות אם לא במאות בניינים כאלה שיש בהם רוב רוכשים.

אומרת עו"ד לימון מגן תלם מניסיונה כיועצת משפטית בעירייה במגדל העמק שהעילה להתערבות, שהכסף נועד רק לחזיתות, חדרי מדרגות ופיתוח סביבתי, כאילו האינטרס הציבורי, ולא בפנים הבית, ואין לנו בעיה. עצם זה שממשלה ידעה להיכנס לבניין שהוא ברוב רוכשים בשביל האסתטיקה, כל שכן שהיא צריכה להיכנס כשיש סכנת חיים, וכל שכן אם היא עצמה בנתה אותו בזמן מסוים. ואני לא אתפלא אם אנחנו לא נפעל מהר, אם לא תהיה פה איזה תביעה ייצוגית שתעלה למדינה מיליארדים ועדיף לנקוט יוזמה.

בינתיים אני מוריד את הכובע בפני שי זולדן, חבר המועצה, ובפניך, ראש העיר, על האומץ, הנועזות והחדשנות להגיד: במקום שאין איש, היה איש, ושאתם כבר בונים את הפתרונות ואתם צריכים את הגיבוי שלנו. על זה אני מוריד את הכובע בפניכם, על היזמות הזאת. ואני מקווה שרבים ילכו כמוכם, כראשי העיר, למפות את הבעיה ולפעול בה, ואנחנו, כחברי כנסת, חובתנו לא להשאיר אתכם לבד מול הממשלה ורשויות החוק ולמצוא את הפתרונות. תודה לך, ראש העיר.

רק משפט אחרון, אנחנו תמיד חלוצים, הסכמי גג וכן הלאה, אבל באמת - - -

לפי החשבון הזה עלית במרבד הקסמים, לפי החלוציות שלך.

מהצד של אימא שלי "אעלה בתמר".

"אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו." עליית התימנים, התרמ"ו.

הסיפה שלך חשובה ביותר, זאת אומרת, אנחנו רצים קדימה, אבל אם לא יהיה לך גיבוי ממשלתי, הפיילוט הזה - - -

אני מחפש פה את כל השרים של הממשלה בנושא הזה, עוד לא מצאתי אותם. זימנו את משרד השיכון לדיון הזה.

יש נציגים בזום.

היום ברמת החשיבות שלך זה שנציג משרד השיכון הוא בזום.

אנחנו כאן.

הם פה. הם הגיעו.

מיכאל, אם תקשור את זה יחד עם הרשות להתחדשות עירונית, זה יכול להיות בינגו.

נעשה את זה. נשמע כמה ראשי ערים, ואז חברי כנסת ואז את אנשי המקצוע.

מי שחבר כנסת והיה ראש עיר?

אין לו זכויות מיוחדות. חוץ מזה, אף פעם לא הפריע לך לדבר לפני זמנך, אז מה זה יעזור לי בכלל? אביחי שטרן, ראש העיר קריית שמונה.

צוהריים טובים לוועדה הנכבדה. אני מודה לכם מאוד קודם כול על הדיון החשוב הזה, וגם על דברי הפתיחה. הקשבתי קשב רב, והיטבת לתאר את זה במדויק, אז אני לא אחזור על הדברים. אני רק רוצה לתת כמה דגשים.

יש שיר שאומר "רק על עצמי לספר ידעתי", וקטונתי מלדבר על הבעיות בקריית גת, ובוודאי ברחבי הארץ, ואני רוצה לשים בפני חברי הוועדה הנכבדה קצת זרקור על הייחודיות שיש לנו בקריית שמונה, ולמה קריית שמונה לא דומה ליתר המקומות בארץ.

היטבת לתאר נכון שהמבנים הם מבנים שנבנו בשנות ה-50 וה-60, עוד הרבה לפני חוק התכנון והבנייה, כמובן גם התקן שהיה אז, יסודות וכו', לא דומה להיום. למעשה היסודות שהיו אז זה היה 20 ס"מ, ולא תמיד קלונסאות, ודאי שזה לא עומד היום בתקן הנכון. אבל מה שייחודי לנו, לקריית שמונה, זה קודם כול המיקום הגיאוגרפי, שאנחנו יושבים על השבר הסורי-אפריקאי, עם תזוזות קרקע תמידיות, עם קווי העתק פעילים לאורך כמה רחובות בעיר, מה שגורם לתזוזה קבועה של הקרקע.

נוסיף לזה שאנחנו גם אזור עדיפות לאומית שמדינת ישראל קבעה שהקרקע פה היא אפס. אז אמר קודם חברי אבירם, ראש העיר של קריית גת, שבמקרה כזה של פינוי, השווי למעשה הופך להיות רק שווי הקרקע, במקרה שלנו שווי הקרקע הוא אפס, ולכן התושבים הופכים להיות חסרי כל.

כמובן זה גם משפיע על הפתרונות החוקיים שיש היום. הרי אם אנחנו מדברים על תמ"א 38, או פינוי-בינוי, או כל התמריצים שיש היום, תגיד לי איזה יזם פרטי היום יודע להגיע לקריית שמונה, כשעלות הקרקע היא אפס, אבל עלות הבנייה כשבנייה של מטר לצורך העניין בקריית שמונה או מטר בתל אביב היא אותה עלות, ודאי שאין לו שום תמריץ להגיע עד לקריית שמונה, אם בכלל הוא גם יצליח למכור אחר כך את הבית במחיר שווי שוק. הרי אנחנו מדברים על אזורים ותיקים, שיכונים ותיקים, ומחירי הדירות הם בהתאם.

אחד הבניינים הראשונים שאנחנו פינינו למשל היה בערב יום כיפור, באמצע הסעודה המפסקת. יצאתי לפנות בניין, 18 דירות, ארבע כניסות, שפונה כולו לא רק בגלל תזוזות הקרקע ושהמבנה נבנה בשנות ה-50 וה-60, יש לנו עוד תופעה ייחודית בקריית שמונה, חדרי הביטחון. בשנות ה-80 באה מדינת ישראל בגלל המצב הביטחוני שלנו ויצרה חדרי ביטחון שתפרו אותם למעשה כטלאי לבנייה הוותיקה. אותה בנייה חדשה על בנייה ותיקה עם שילוב תזוזות הקרקע במהלך השנים גורמים לניתוק של אותם חדרי הביטחון, של הבנייה החדשה מהבנייה הישנה.

לא נעים לי להגיד, אבל אני מחזיק פה ביד סקר, שעשה אותו משרד השיכון, אתם רואים את הכותרת, משרד השיכון בשנת 2001, במאי 2001. עשו סקר כדי לבדוק את מצב החד"בים. אני יכול לדפדף פה, אין בלוק אחד בעיר שלא נבנה לו חד"ב כזה, ואתם יכולים לראות עוד בשנת 2001, יש פה אלפי דוגמאות כאלה מה מצב הבניינים. מיותר לציין שמאז שנת 2001 עד היום, למרות הסקר עב הכרס הזה שעשה משרד השיכון, עד היום לא ניתן שום פתרון לדירות האלה.

והיטבת לתאר שגם עמידר או מי שבנה את אותם בלוקים בשנות ה-60 וה-70 מכרו אותם. בשנים האחרונות באו לאותם דיירים, לפני 15-10 שנים, אמרו להם: בואו תממשו את הזכות שלכם, תיקנו את הדירה. אף אחד לא סיפר לאותם דיירים שכבר בשנת 2001 ידעו על הסיכונים האלה. אדרבה, מכרו להם את הבניינים האלה כבניינים שאין בהם שום סכנה, והיום אני מוצא את עצמי צריך לפנות את אותם דיירים.

רק בשבועיים האחרונים כבר פינינו ארבעה בניינים כאלה שקיבלו אצלי צווי פינוי. איך אמרת קודם? "עניין פרטי". זה בית פרטי, אז נמצאת אצלכם בוועדה הנכבדה – נשארתי פה בזום כדי לאפשר לה להגיע יחד עם הסגן, ממלא המקום שלי, תושבת העיר שלנו – זו דוגמה אחת מיני רבים לדיירת בשנות ה-80 לחייה, שחיה מקצבת זיקנה, שקיבלה בבוקר צו פינוי, כי המבנה שלה מסוכן. אממה, עכשיו כשהיא הולכת לקבל סיוע אחר, והיא חיה מקצבת זיקנה של 2,900 שקל, אז אומרים לה שהיא גם לא זכאית לדיור כי היא בעלת דירה או הייתה בעלת דירה בעשר השנים האחרונות. וכמו שאמרת, אדוני היושב-ראש, היא פשוט שואלת לאן ללכת.

כשאתה אומר, לאן ללכת? אלה אנשים דלי אמצעים, ועוד הוציאו כסף – תבין עד כמה זה אבסורד – אחרי שהבאתי שלוש חוות דעת של קונסטרוקטורים, שלצערי שלושתם קבעו שהמבנה מסוכן. תשאל, למה שלושה? כי כמו שאמרתם קודם, אני מבין שאין לי פתרון לאותם דיירים, אז כשקיבלתי את חוות הדעת הראשונה שאומרת שהמבנה הזה מסוכן, שצריך לפנות אותו, לא היה לי פתרון לאותם דיירים, ולא הייתי מסוגל לעשות את זה ולפנות את ג'קלין בת ה-80, אז הבאתי עוד קונסטרוקטור, ובחוות הדעת השנייה גם הוא קבע שהמבנה מסוכן, אז הגיע קונסטרוקטור שלישי, וגם הוא קבע שהמבנה מסוכן. ואז אתה יודע מה קרה? כל הדיירים האלה הלכו, אספו כסף מהגרושים האחרונים שלהם, כי יותר זול היה להם להביא קונסטרוקטור רביעי שיבוא ויגיד שאפשר להשאיר אותם במבנה, והוא לא עומד להיות מסוכן.

האנשים האלה מעדיפים לגור תחת סכנה, כי אין להם שום פתרון אחר. בגיל 80 אם אני אזרוק אותה לרחוב, ועמידר לא תסייע לה, ודאי שלא יהיה לה פתרון. ואני לא רוצה לחשוף פה מצבים של עוד דיירים ומצבים רפואיים מפאת צנעת הפרט, אבל יש עשרות מקרים כאלה, כולל דיירי עמידר, שאתה אומר שזה המקרה הקל, שעמידר אמורה לדאוג להם לדיור חלופי.

אני לא צריך להגיד לכם, חברי הוועדה, כמה שנים עמידר לא בנתה דיור חדש בארץ. נגיד שמחר בבוקר יש לי בנמצא פיזית כל כך הרבה נכסים לדיירים האלה, אז קודם כול אין לי בנמצא, וגם אם יש, הוא בוודאי לא מתאים במקרים של משפחות מרובות ילדים או אנשים עם בעיה של נגישות, עם כיסאות גלגלים, שצריכים קומות קרקע, דירות נ"ר וכיוצא בזה. המצב עוד יותר מורכב. ולא נעים לי להגיד, במקרים האלה שאני אישית הלכתי וליוויתי אותם מול עמידר, אז כשהצלחנו לקבל שכר דירה מוגדל – אתם שומעים? מוגדל – זה היה 1,200 שקל. תגידו לי איפה אפשר למצוא דירה לשבע נפשות ב-1,200 שקל. מה אני אמור להגיד לאותם דיירים? וזה לא דיירים פרטיים, חבר'ה, זה דיירי עמידר, דיירים שהמדינה אחראית עליהם.

אני רוצה להגיד לכם עוד דבר אחד, ואולי עם זה אנחנו נסיים. אני לא מקבל את העניין הזה שזה בית פרטי. סליחה גם בשדרות וגם אצלנו בקריית שמונה נופלות קטיושות על בתים פרטיים, אז המדינה אומרת לאנשים: תישארו בבית למוות? לא. המדינה יודעת לשחרר כיפות ברזל. כל טיל עולה מעל מיליון שקל – אתם מכירים את המספרים – כדי לאפשר לאנשים לחיות בשלום ולהסיר סכנה מעל הראש שלהם, אז למה כשמדובר בסכנה קיומית של רעידות אדמה, כשכולכם רואים את התופעה הזאת, שהיא תופעה כלל ארצית, קל להגיד: זה פרטי, אין לנו דרך לעזור? למה אף אחד לא אומר שזה בית פרטי שנופלים עליו טילים? איפה האחריות של המדינה שהקימה את הבניינים האלה?

אני אומר לכם שוועדת הכלכלה הנכבדה היום היא פרומו לוועדת החקירה שתהיה פה מחר. וזה לא יעבור ככה. אני אומר לכם: אנחנו היום יושבים, כשכל אחד כותב את כתב ההגנה שלו עם כל מיני יועצים משפטיים בכל מיני כיסויים: זה פרטי, לא פרטי, כן זכאית, לא זכאית.

אביחי, תגיע לסיום דבריך, בבקשה.

בכל הסיפור הזה בסוף שכחנו שעם כתב ההגנה הזה בסוף יהיו אשמים, ויהיו אחראים ואנחנו גם נצטרך לקבור אנשים. אני קורא לכם: בואו נתעשת היום, כדי שנוכל לתת פתרונות.

אדוני היושב-ראש, באמת לא נעים, יושבים פה מקריית גת ומרשויות אחרות, רשויות שעוד יכולות להציע פתרונות. הוא ישב פה ואמר לך על פתרון יצירתי שהם עושים. לצערי קריית שמונה נמצאת היום בתוכנית הבראה עם חשב מלווה, אני לא מסוגל לקיים היום אפילו את הוראות חוק מבנים מסוכנים, כי החוק אומר לי: תפנה את המבנה, תגדר אותו, תאטום אותו בבטון או תהרוס אותו, כדי להסיר את הסכנה, ואת העלויות תחייב את הדיירים. אני כבר לא מדבר על חיוב הדיירים, ואמרת נכון, לא בהכרח יהיה לי את מי לחייב. אני נמצא היום במצב שאין לי את הכסף, אני בהבראה. מאיזה כסף אני הורס את הבניין? מאיזה כסף אני מגדר אותו? אתם מבינים שיש לי חוק שאני לא יכול לעשות כלום? אנחנו מחכים ליום שיגישו נגדי כתב אישום.

חברי הוועדה הנכבדים, אני מבקש, אני מתחנן אליכם, בשם כל תושבי קריית שמונה: תיתנו לנו פתרון. אני גם לא יכול לעמוד מול התושבים שלי שבאים אליי עם הסל מעיריית חולון, ואומרים לי: תראו, שם כל משפחה קיבלה עזרה של 6,000 שקל מהעירייה, ופה קיבלו עזרה של 3,000 שקל מהעירייה. אני אומר לכם שהעירייה לא מסוגלת אפילו לגדר את הבניין, אני כבר לא מדבר על לתת מענה לתושבים האלה.

תודה, אביחי. אתה בטח בניהול ישיבות העיר מקצץ חברי מועצה שמאריכים יתר על המידה. יש לך אחד כזה פה, סגן ראש העיר או ממלא-מקום ראש העיר מקריית שמונה, אופיר. משפטים קצרים כדי שנשמע את ג'קלין הרוש, שהיא חשובה לנו.

אני אגיד בקצרה, אני יושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. כמו שראש העיר תיאר, אנחנו בסיטואציה לא פשוטה. תמיד מדברים על המצב הביטחוני, אבל אם שואלים אותי באמת ממה אני הכי מפחד בלילה, זה מרעידת אדמה. יש לנו בין 300 ל-400 מבנים מסוכנים, כבר מסקרים ב-2001 וב-2004. אנחנו כרגע עם ארבעה בניינים, 60 דירות, מתוכן 16 דירות עמידר שכבר קיבלו צווי פינוי. אנחנו בסיטואציה שזה או להשאיר אותם במבנה המסוכן או לזרוק אותם לרחוב.

אנחנו נראה פה לוועדה את הבקשה לסיוע בדיור שהגישה ג'קלין, ותיכף היא תדבר. משרד הבינוי והשיכון בא ואומר: על פי כללי משרדנו, סיוע בשכר דירה ניתן לחסרי דירה, שלא הייתה בבעלותם דירה בעשר השנים האחרונות. בעלי דירה אף בנסיבות של צו סכנה בגין מבנה מסוכן אינם זכאים לסיוע בשכר דירה. מצד אחד היא לא מקבלת השתתפות בשכר דירה, מצד שני, אין לנו דרך לשים אותה ברחוב.

יש פה כמה דברים שצריכים לקרות: דבר אחד, בטווח הזמן המיידי, בטווח הקרוב, צריך לשנות את הקריטריונים להשתתפות בשכר דירה לתושבים שעברו צו פינוי, ולהכיר בהם כחסרי דיור. זה במיידי, ואני מבין שמשרד הבינוי והשיכון צריך תיקון חקיקה לעניין הזה, ותקציב לעניין הזה, אז אנחנו מבקשים מכם לקדם את זה כמה שיותר מהר.

בטווח הרחוק, ההצעה של קריית גת יכולה להישמע טובה, ככל שיש מימון ביניים לחיזוקים כאלה ואחרים ברמה קטנה – איפה שאנחנו מסוגלים לעשות את זה, אנחנו מסוגלים – וברמה היותר משמעותית, הפתרון האמיתי לכל הדבר הזה זה לקדם התחדשות עירונית של פינוי-בינוי, תמ"א 38 לא רלוונטי. יש פה בניינים של שתיים-שלוש קומות שבעבודה נכונה אפשר להרוס ולבנות מחדש.

כמובן אין כרגע כדאיות כלכלית בפריפריה לעניין הזה, אבל ככל שהמדינה תשכיל דרך הרשות להתחדשות עירונית לשים לזה תקציבים, לבוא למגזר הפרטי, להפסיק לזרוק כסף על כל מיני טלאים, פה חיזוק, שם ממ"דים, מגן לצפון, צריכים משרד הבינוי והשיכון וכולם לאגם את התקציבים למקום אחד, לבוא ליזם פרטי, להגיד לו: תהרוס, תבנה מחדש, אני נותן לך או מענק כספי או התחייבות אם לא הצלחת למכור את הדירות. היה פעם דבר כזה. פעם המדינה הייתה נותנת ערבות לרכוש - - -

הפעם הזאת זה 1,990, זה לא כזה פעם. בנו מאות אלפי בתים בישראל בערבות של המדינה. ואתה יודע מה הסוד? כולם נמכרו. המדינה לא הייתה צריכה להוציא את הערבות.

נכון. מדברים על משבר הדיור, מדברים על מחסור.

זה לא היה כזה פעם, לפני 20 שנה. היינו בחיים כשזה היה - -

זה מסוג הפתרונות שיכולים לקרות מחר בבוקר.

- - אפילו אנשים בוגרים.

נכון. הם יכולים לשנות את כל התהליך הזה. בסוף זה גם עניין ביטחוני, גם עניין של רעידות אדמה ומסוכנות וגם עניין חברתי. לקחת את כל השכונות הוותיקות האלה ולהפוך אותן. זה לא רק לבנות שכונות חדשות כל היום. כל היום בונים שכונות חדשות. צריך לדאוג לשכונות הוותיקות ולראות איך הן משנות את המרקם שלהן.

ג'קלין הרוש, תושבת קריית שמונה. בבקשה.

אני תושבת קריית שמונה משנת 1961, ודיירת עמידר משנת 1974. לפני 12 שנה קניתי בית. אז הייתי בריאה, קיבלתי הלוואות, אימא שלי זיכרונה לברכה עזרה לי, הבת שלי הייתה רווקה. כולם עזרו לי וקניתי את הבית.

את הבית של עמידר.

מעמידר, ממשרד השיכון.

במסגרת חוק הדיור הציבורי.

מאז התחילו הבעיות. אחרי שלוש שנים התחילו סדקים, התחילו בעיות. הייתי פה אצל אורלי אבקסיס ומקסים לוי, ושום דבר לא זז. היום המצב מחמיר. אין לי לאיפה ללכת. אני לא בריאה. אני אישה מאוד חולנית, אין לי איפה ללכת. עם הקצבה והנכות שיש לי אין לי מה לעשות. גם אם יזרקו אותי עכשיו מהבית, אין לי לאיפה ללכת, אני לא אזרק לרחוב. אף אחד לא מסתכל עליי.

אני רוצה לתת פירוש רש"י למה שאמרת. הבניין הזה שגרת בו, לפני שקנית אותו, הוא נבנה בשנות ה-50 או ה-60.

בשנות ה-60.

עבור גלי העלייה ממרוקו.

על ידי עמידר.

חוק הדיור הציבורי, שאפשר רכישת בתים, החל בשנות ה-90. לפעמים עצרו את זה, ומכירת דיור ציבורי בלי בנייה חדשה זה גם יצר בעיה, אבל נשים את זה בצד. המדינה מכרה למישהו בית, וכבר בשעת המכירה הוא היה בן 40 שנה בלי לתת ביטחונות שמה שמוכרים מבחינת מבנה, קונסטרוקציה, תשתיות ביוב, מים, חשמל, זה בכלל בסטנדרט. מכרו את זה, מה שנקרא בעסקים "as is", לאנשים התמימים ביותר. אמרו: תקנה, זה שלך.

הרבה פעמים חברות הדיור הציבורי אהבו למכור בתים. כמה? תמיד 51% מהבתים. למה? אם הם השאירו לעצמם 49% מהדירות, ה-51% אחראים להיות ועד בית ולתחזק את הבניין, ואם יהיה ועד, אז עמידר ייתנו את ה-49% דירות שלהם, אבל אין ועד בית, אז עמידר גם לא שמו תחזוקה על הבניין. הם בעצם פטרו את עצמם מעתיד הבניין. וזה המצב שהיא מתארת.

גם פטר את עצמו מעבודות תחזוקה.

היא קנתה חתול בשק. היא קנתה בית שאין לו עתיד. ביום שהיא קנתה את הבית כבר הפגמים היו בתוכו, ולכן החובה המוסרית שלנו. זה מחזק את מה שדיברנו קודם, שאכן תהיה פעולה ממשלתית, במיוחד במקרים הספציפיים הללו. תודה לך, ג'קלין. אנחנו עכשיו נעבור לסבב חברי כנסת לפי זמן הגעתם. לימור מגן תלם, בבקשה.

אני 20 שנה יועצת משפטית של רשות מקומית, כך שיצא לי להתעסק הרבה עם כל הנושא של מבנים מסוכנים. אני רוצה לציין שהמצב החקיקתי היום לא מאפשר לרשות מקומית להיכנס ולתקן בתים של אנשים פרטיים. זה המצב היום בחוק. אני לא מדברת על הדיור הציבורי, אני מדברת על דירות שהן בבעלות פרטית. ולכן כרגע אין אפשרות שרשות מקומית תיכנס לתקן בתים פרטיים.

יש חוק עזר למבנים מסוכנים, שדובר בו רבות, שמהנדס העיר, שמזהה שבניין מסוכן, מודיע לתושבים, והם צריכים לתקן אותו. הוא רשאי לתקן ולחייב אותם. מדובר בעלויות מאוד גבוהות.

המצב היום הוא שאין אפשרות שהעירייה תיכנס לתקן בתים פרטיים, ובלי תיקון חקיקתי ובלי תקציבים מיוחדים שיוקצו לכך, אין שום פתרון שהרשות יכולה לתת לתושבים.

זה המתווה החקיקתי היום, ואם אנחנו יושבים פה ומנסים לשנות, זה לשנות את החקיקה, כדי שרשות מקומית תוכל להיכנס ולתקן את הבתים הפרטיים, ומן הסתם להקצות תקציבים - - -

בדרך כלל אני לא חולק עלייך, בגלל זה נתתי את הדוגמה של פרויקט "עשה זאת בעצמך", שבו המדינה נכנסת למבנה משותף בבעלות פרטית, עם 30,000 שקל ליחידת דיור, ומצאה את הדרכים המשפטיות לעשות את זה.

צריך למצוא את הדרך גם פה.

זה הרצון, לא הדרך.

יש שיפוץ חזיתות, יש חוקי עזר של פינוי מפגעים בשטחים משותפים, שאז כן אפשר שרשות מקומית תיכנס ותחייב, אבל פה צריך לעשות תיקון חקיקה משמעותי. מדובר פה בתקציבים גבוהים.

כאשר נכנסתי למבנים משותפים, והיועצים המשפטיים שלי במועצה אמרו לי: אסור לך, כי זה בית פרטי - -

צריכים להגדיר את זה כמפגע.

- - אז אמרתי להם את התשובה, שאם למדינת ישראל מותר להיכנס בפרויקט עז"ב – אגב, הפרויקט הזה לא תמיד בוצע טוב. הפרויקט נקרא "עשה זאת בעצמך". נותנים לוועד לנהל את הקשר עם הקבלן, ומשרד השיכון משלם לקבלן. אבל הוועד לא יודע לנהל קבלן, אז הוא שם לו צינור ביוב צמוד למים, ודברים שהשם ישמור, אבל העובדה שהמשרד יודע למנות בניין. אני לא קראתי לפרויקט הזה "עשה זאת בעצמך", קראתי לו פרויקט "עזוב אותי באימא שלך", יענו, קח את הכסף ותישאר עם הבלוק כמו שהוא, עזוב אותי, אבל את הכסף הם ידעו לתת – ומכיוון שהם ידעו לתת, כשם שממשלה יודעת להיכנס לבית של רוב רוכשים, גם עירייה יכולה.

צריך הסדר חקיקתי לעשות את זה.

אני לא צריך חקיקה, כי היום עושים את זה. לא צריך שום חקיקה.

היום עושים את זה פר פרויקטים שמוגדרים על ידי הממשלה.

לא פר פרויקט. כל בניין משותף ישן יכול לקבל תקציבי עז"ב, והמסלול המשפטי במשרד השיכון ביצע את זה. ואם זה טוב ברמה הממשלתית, זה טוב ברמה המקומית.

התקציב שלהם נמוך.

בחוק עזר זה אפשרי.

אין שום דבר שמחייב אותם.

עזוב אם יש כסף או אין כסף, אני מדבר על אפשרות.

אתה יכול לתקן עבורם ורק לחייב אותם, אבל מדובר פה בסכומים מאוד גבוהים, זה לא רק סילוק מפגע או תיקון קטן.

ראש העיר קריית שמונה אמר נכון, שגם ככה הוא קורס תקציבית, אז גם את הבעיה הזאת זורקים עליו? אנחנו יודעים שראשי הערים בסוף הם הכול, הם הכתובת של האזרחים. אנחנו צריכים לעזור להם לעזור לאזרחים, לא להשאיר אותם לבד.

חד-משמעית.

תודה רבה. יעקב אשר, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהדיון הוא חשוב מאוד. כמו בדברים מהסוג הזה לא צריך להיות נביא ולא צריך להיות חכם כדי להבין שככל שיעברו השנים כך יהיו לנו יותר מקרים כאלה כמו שהיו בחולון או כמו במקומות אחרים. היום הם מסוכנים ומחר הם יהיו מסוכנים מאוד, ולכן צריך לתקוף את זה מכמה כיוונים.

קודם כול, צריך איזה הליך של הסדרה של בדיקת מבנים. אני לא יודע, התפרסם שאחת לחמש שנים, אני לא יודע אם זה מופיע כחוק עזר או משהו אחר. אין שום הסדרה לגבי בדיקה של בניינים. לא צריך לבדוק את זה אחרי 20 שנה, אפשר להחליט שבניין מגיל מסוים, או משנה מסוימת שנבנה, אחת לכמה שנים חייב לעשות בדיקה, כדי לראות האם הוא מסוכן או לא.

החלק שחשוב באמת הוא ליצור הסדרה בפתרון הבעיה הזאת. קודם כול, הנושא הזה של כיסוי ביטוחי שצריך להיות בצורה כזאת או אחרת. אני הגשתי הצעת חוק, היא נמצאת היום בוועדת השרים. דנו בה בוועדת השרים. ממה שנאמר לי לפחות, רשות שוק ההון, רשות הביטוח, יש להם כללים שהם יכולים להחיל, הם ינסו להחיל את הדברים הללו בפנים. ולמה אני מתכוון? אם חלילה מגיעים למצב שבו חייבים להוריד בניין, או בניין ירד ונפל. צריך ליצור מסלול מיוחד של פינוי-בינוי, וזאת הזדמנות עכשיו. אני לא יודע לאן החוק של שרת הפנים עובר. הוא לא עובר לכאן לדיון, נכון? הוא עובר לוועדת הפנים.

היינו רוצים את החוק הזה פה.

חייבים בחוק הזה, שהוא מחליף את התמ"א הקודמת, צריך לשים מסלול מיוחד של פינוי-בינוי למבנים מסוכנים. מסלול מיוחד.

מסלול ירוק. מסלול מהיר.

בדיוק. שאומר: תעדוף ומתן היתר. קציבת מועדים להליכי תכנון, אחוזי הסכמה, לשפר את החלק של אחוזי ההסכמה רק במבנים ממש מסוכנים - -

כדי שתהיה כדאיות.

- - קציבת מועדים לדיון בדייר סרבן. פשוט לגעת בכל הנקודות. הדבר הלא פחות חשוב, ואמר את זה גם סגן ראש העיר כאן מקודם, הממשלה חייבת בפריפריה – הרי אנחנו יודעים שאם אין ערך כלכלי, לא יהיה יזם – במקומות הללו, בפריפריה, ערך הקרקע הוא נמוך מאוד, וכאן המדינה צריכה לבוא. אם זה יהיה בית בתל אביב, תאמין לי, הם ימצאו את הדרך. אם זה יהיה בקריית שמונה או במקומות אחרים, חייב להיות – דיברת על קרן ברשות מקומית. אני לא יודע, אני לא אוהב קרנות ברשות מקומית, זה עושה צרות בדרך כלל – המדינה צריכה, לא קרן, תפקיד משרד השיכון צריך להיות שבכל מקרה שמוגדר תחת המסלול הירוק שקבע עכשיו יושב-ראש ועדת הכלכלה, מסלול ירוק למבנים מסוכנים, בסוף הדרך יש סיוע ממשלתי לאותם מקומות שאין כדאיות כלכלית, ואז נוכל לרוץ עם הדבר הזה.

וכמובן גם הנושא הביטוחי. אני חוזר עוד פעם, ישבתי עם משה ברקת ועם האנשים שלו, והצעתי את הצעת החוק שלו. הם אמרו שאין צורך בהצעת החוק, הם יכולים לעשות את זה בתקנות, והממשלה צריכה לקבל על זה החלטה וגם הרשות עצמה. ולמה אני מתכוון בביטוח? לא יכול להיות שאנשים יהיו תלויים בחסדים של מישהו. כרגע, הרי גם אם הולכים לעשות פינוי-בינוי, אדוני היושב-ראש, לוקח זמן לגלגל את זה, גם אם נעשה מסלול קצר. אז הביטוח הוא קודם כול ברגע שבניין, או קורס, או ברור שהוא מסוכן ואי-אפשר לתקן אותו, או אין כדאיות לתקן אותו, ואז הביטוח צריך לשלם את זמן השכירות עד תקופה מסוימת. נגיד שיקבעו שלוש שנים או עד תחילת פרויקט הפינוי-בינוי, ששם כבר נכנס יזם, ואז היזם נכנס לנעלי חברת הביטוח.

הדברים האלה חייבים להיות סגורים מכל הכיוונים, לתקוף את זה מכל הכיוונים, להסדיר את זה. תאמין לי, אם תהיה מלחמה ויקרסו שני בתים לא בגלל המלחמה, וכולנו נהיה עסוקים רק בלדבר על מלחמה, הכותרות של חולון גם לא יהיו כמו שהיו קודם, כי יש סדרי עדיפויות.

אגב, במלחמה יטפלו בבעיה הזאת. כשנושא הוא ביטחוני הוא מטופל - -

זה אפרופו תאונות דרכים.

- - אבל כשזה רק אזרח ועני וזקן בפריפריה - - -

אם אתה חושב שיהיה רע"ד, שזה אחת ההגדרות של מצבי חירום בעורף, ותהיה לך קריסה של מאות בתים - - -

יבנו אוהלים, מעברות, בתים.

קרווילות.

הכול יעלה כסף, יותר מלראות את הנולד, יותר מחיזוק מבנים משותפים.

מכל העסק הזה אנשים סובלים.

נכון. והדבר האחרון הוא שבאמת יש מקרים שבהם אפשר לתקן, כי אנחנו לא רוצים להגיע למצב שיבואו אנשים בשביל העניין הכלכלי ויגידו: מאוד מאוד מסוכן, ומצד שני יכול להיות מצב, כמו שאמרת, שאנשים גרים בפחד לא לספר שעמוד חצוי לשניים - -

מסתירים את הסדקים.

- - ומסתירים את זה. אני חושב שהרעיון שעשו בעירייה הוא פיילוט, אבל הוא פיילוט לא לעירייה, הוא פיילוט לממשלה בסופו של דבר.

פיילוטים של מנהיגים מקומיים עם גב ממשלתי ומימון ממשלתי.

בדיוק. ואז אם יש מקום שאין בו כדאיות או לא ירצו לבנות בניין חדש ולעשות את התמ"א, שזה הדבר הכי טוב שצריך לעשות, אז לפחות יתקנו את השניים-שלושה עמודים עם פלדה ועם כל מה שצריך שם, ובעלות יחסית מזערית, לפחות ישמרו על החיים של האנשים. תודה רבה.

תודה לך. יוראי להב הרצנו.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, על הדיון החשוב הזה. אתמול הייתי בקריית שמונה, הלכתי להדליק חנוכייה יחד עם ראש העירייה אביחי שטרן ואופיר יחזקאלי, שיושב פה, ולפני ההדלקה עליתי לאחד מהבניינים שקיבלו צו הריסה. עליתי ואפילו בעין בלתי מזוינת של הדיוט כמוני - - -

לא רצית להישאר הרבה בבניין. הביקור מספיק.

מעבר לסדקים הנוראיים שרואים בבניין, הוא עקום. אתה עולה ואתה רואה שאתה לא עולה בבניין שהוא תקין. זה פחד אלוהים. פחד אלוהים. זה משהו שהמדינה צריכה לקחת עליו אחריות, לא התושבים.

דיברתי עם בת להורים מבוגרים שגרים באותו בניין. היא אומרת: לאן ההורים שלי, בני יותר מ-80, שהם חולים במחלות כאלה ואחרות, ילכו? לאן הם ילכו? ואני שואל אותך: לאן הם ילכו? ועל כן זאת חובתה של המדינה.

כשדיברתי עם ג'קלין הרוש, וחשבתי שהיא עדיין בבית שלה - - -

אני בבית.

היא בצו פינוי.

היא לא יכולה ללכת, כי היא גם לא תקבל סיוע בשכר דירה - -

אין לי לאיפה ללכת.

- - כי לפי ההגדרות שנאמרו, היא לא זכאית.

חבר הכנסת ביטון, לאן אנחנו מצפים שג'קלין תלך? לאן?

אני רוצה להתייחס לדבר שנאמר פה. אני חושב שזה צריך להיות באחריות המדינה, וזאת לא אמירה סוציאליסטית. אם נחזור לשני הגושים הגדולים שהקימו את המדינה, גוש החרות של ז'בוטינסקי, שדיבר על הצרכים האלמנטריים שצריך להילחם עליהם ולהרעיש עליהם עולמות, חמשת המ"מים. מה המ"ם הראשון?

מחסה.

מעון.

מזון. מרפא. מורה.

בדיוק. גם גוש החירות וגם הגוש הסוציאליסטי של בן גוריון חשבו שצריך להיות מעון, גג מעל ראשיהם של אנשים.

אתה אומר שז'בוטינסקי וא"ד גורדון, שניהם מסכימים שבית זה זכות יסוד. אזרח נורמטיבי צריך קורת גג.

זכות לקורת גג, לא לבית.

מסכימים שהזכות של אותם אנשים לקורת גג היא לא זכות שאפשר לדבר עליה. מה קורה באותו בית, בתוך הגדרות של אותו אדם, על זה כבר יש ויכוחים איך אנחנו מטעינים את הזכות של המקרקעין. אבל לכל אדם יש זכות לקורת גג - - -

בטוחה ויציבה.

חד-משמעית. ועל כן זה תפקידה של המדינה. איך עושים את זה? דיברתי גם עם ראש עיריית קריית שמונה, ובתור צעיר אני יכול להחמיא לבחור צעיר נוסף. הוא יוצא מן הכלל במחויבות שלו ובנחישות שלו בהקשר הזה. יש הרבה פתרונות, אפשר לקדם התחדשות עירונית במימון המדינה עכשיו. בחוק ההסדרים הפנינו את הכספים של קרן ההתחדשות העירונית בדיוק לטובת הדברים הללו, אפשר לנתב את זה משם, אבל צריך ללכת להתחדשות עירונית כוללת באזורים האלה שנמצאים על קו השבר הסורי אפריקני, כשמדובר באנשים משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות, אוכלוסייה מוחלשת, להם צריך לעזור, ולהם צריך לעזור עכשיו.

אני אומר לך שאם ההורים שלי היו גרים במקום הזה, לא הייתי נותן להם לגור שם יום אחד. הייתי מוכר את כל מה שיש לי על מנת להעביר אותם משם, אם יש לי. מדובר פה במצב חירום. יושבת פה יושבת-ראש ועדת המשנה למוכנות העורף, זה חלק בלתי נפרד מהחירום שלנו. החירום החברתי הוא חלק בלתי נפרד מהחוסן הלאומי של ישראל.

תודה לך על הדיון החשוב, ואני חושב שתמצא לזה, כבוד היושב-ראש, שותפים מכל סיעות הבית, כי זה לא עניין של סוציאליזם או קפיטליזם, של שמאל מול ימין. כולנו מאמינים בערכים הללו.

בעיה לאומית שחלה על כולם. ענבר בזק, בבקשה.

אני גם רוצה לברך את כבוד היושב-ראש על הדיון ולהוסיף לדבריו של חברי, חבר הכנסת להב הרצנו. היינו אתמול ביחד בסיור הזה. מעבר לזה שכמו שיוראי מתאר, שעלינו במדרגות, והבית היה באלכסון, ואגב, חבר הכנסת ביטון, העברתי לך תמונות תוך כדי הדיון, תמונות שצילמנו אתמול, אותי זעזע, כשישבנו שם עם משפחת שטרית, זוג הורים לחמישה ילדים, שבע נפשות, והיה שם ראש העיר אביחי, והיה שם אופיר, סגן ראש העיר, והם באים ואומרים להם: הלכנו ושילמנו כסף למהנדס שיגיד לנו שמותר לנו להישאר בבית הזה. והם מתווכחים, ויושבים שם ראש העיר וסגנו שהביאו המלצה של מהנדסים, שאומרים: אתם חייבים לפנות את הבית הזה, הוא יכול לקרוס לכם על הראש, יוראי ואני עלינו במדרגות ואני אומרת לו: בוא נברח מפה מהר, הוא עוד רגע יושב לנו על הראש, ואני רואה משפחה עם ילדים קטנים, שמוכנים להוציא כסף למהנדס שיגיד להם: תישארו פה, כי אין להם לאן ללכת. ואני מסתכלת שם ואני אומרת: משהו פה עקום. האנשים האלה שילמו כסף כדי להישאר בבית שבעין בלתי מזוינת אתה רואה שהוא יכול לקרוס לך על הראש, עם ילדים קטנים. האנשים האלה נשארים שם כי אין להם לאן ללכת.

והעירייה – ובאמת עוד פעם אני רוצה לחזק את מה שחבר הכנסת להב הרצנו אמר – העירייה מנסה ורוצה לעזור להם, אבל אין להם תקציב, אין להם לאן להוציא אותם. תוך כדי נתתי לו כל מיני פתרונות, הוא אומר: אין לי מאיפה, אין לי מאיפה לממן להם עכשיו לצאת, אין לי מאיפה לעזור להם לחזק את הבתים. צריך רק להסתכל על זה ולראות את האסון שהולך לקרות, הוא מול העיניים, וזה עניין באמת של זמן לא ארוך עד שהמבנים האלה יקרסו עם האנשים עליהם.

אנחנו רואים בזה דיון חירום. זה לא דיון לסוגיות ארוכות טווח. זה דיון חירום.

לגמרי. והאחריות של המדינה קודם כול למצוא את הדרך בפריפריה, במקומות שבהם אין היתכנות כלכלית ליזמים פרטיים לעשות פינוי-בינוי. לעזור לאותן רשויות שאין להן את היכולת, אין להן את היכולת אפילו לממן לאותם תושבים – אוקיי, אנחנו מבינים את המצוקה שלכם, צאו רגע לדיור, בינתיים, עד שנמצא את הפתרון – אין לעירייה את היכולת להוציא אותם.

אני חוששת מהרגע שניזכר בדיון הזה ונגיד: אמרנו את זה, ונראה את החדשות בעיתון על המבנה שהתמוטט על משפחת שטרית או כל משפחה אחרת.

חס ושלום. הדיון הזה לכן צריך להוביל אותנו להרבה מאוד דיונים, לחקיקה ולמעשים של ממשלה. נצטרך להאיץ את הדיונים, ולכן גם יזמנו אותו בהובלה של שי זולדן מקריית גת, שאני נותן לו את הקרדיט על הצפת הנושא. חברת הכנסת נירה שפק, בבקשה.

קודם כול, אני רוצה להודות על הדיון הזה. כבר בספטמבר ביקשתי דיון מוועדת הפנים יחד עם חבר הכנסת יוראי להב הרצנו וחבר הכנסת רון כץ, כי מי שקרא את הדוח של תחזוקת מבנים נכנס ללחץ. זה לא משהו שלא ידענו, אבל הוטרדתי שם מהכאוס בעניין של אחריות וסמכות.

קודם כול, בתחקיר שעשיתי יש חמישה משרדי ממשלה שמוזכרים באחריות, אבל אין באמת הגדרת אחריות, סמכות וכשירויות או מדדים שהם צריכים לבדוק. היום כל אחד עושה משהו אחר. למשרד הבינוי והשיכון יש את הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית שאמורה לטפל בזה. למשרד לביטחון פנים. לכיבוי אש יש סמכויות, הם באים ויכולים לתת דוחות, אבל לא אומרים מי ממשיך עם זה הלאה. משרד הביטחון – פקע"ר ורח"ל – במסגרת האחריות שלהם והמוכנות למצבי חירום בעורף. רע"ד – רעידת אדמה – מוזכרת כאחת המוכנויות שמוגדרות, משרד הפנים, מינהל התכנון ובחלקו גם ברשויות המקומיות בנושא מחלקת ההנדסה. כל זה לא ברור. זאת אומרת, לוקחים את כולם. לכאורה כאילו אנחנו צריכים להיות רגועים, כי כל כך הרבה גופים מתעסקים עם זה, בפועל כלום.

אני רוצה להוסיף עוד שני גופים מעבר לזה. פעם אחת זה האנשים. מצד אחד אנחנו באים ואומרים: כמו שמישהו קונה בית, הוא גם קונה אוטו לדוגמה, וכשאתה קונה אוטו אתה חייב לעשות לו אחזקה וטיפול, אם לא, אתה לא קונה אותו, זה לא רק המחיר של האוטו. כשאתה קונה בית, אתה צריך להבין שאתה צריך להשקיע בביטוח, באחזקה X לכמה זמן. אין הגדרה כזאת ואף אחד לא בודק. אם לא טיפלתי באוטו, אני באה לעשות לו חידוש רישיון, הוא לא עובר את המכון, אני מקבלת פסילה עד שאני לא מתקנת אותו במוסך. לבית אין דבר כזה.

ופה אני חייבת להגיד על השולחן בהוגנות, שמי שקונה בית צריך להיות לו את החלק הזה, אבל אין את ההבנה הזאת, ומשאירים את זה. אני לא יודעת אם אני לדוגמה, שיש לי בית, שעושה לו ביטוח, עושה לו אחזקה ובודקת אותו, אני צריכה לשאת בעלויות של אלה שלא עשו את זה. זאת גם שאלה שצריך לשאול.

ועוד גוף מעבר לפרסונה זה כל נושא ועדי הבתים. הייתי בשתי פגישות עם ועדי הבתים, מצד אחד הם אמורים לאכוף, מצד שני, אם תשימו לב בהגדרות שלהם, אם עכשיו מהנדס העיר ייתן את המכתב לבניין, וועד הבית לא יטפל בזה, יש עליו אחריות. הוא בעצם נמנע. מצד אחד הוא מייצג את הדיירים, מצד שני אין לו כלים לאכוף את הדבר הזה, והם תקועים באמצע. יש לי כבר שני ועדים שהעירייה עשתה עבודה רצינית, המהנדס עבר בכל הבתים והוציא דוח, מה עושים עם זה? הקוף עבר למקום אחר.

ויש עשרות אלפי בניינים בלי ועד בית. מילא, פה יש לך ועד לדבר, אנחנו מדברים כשאין ועד, איש לגורלו.

קודם כול בוועדת המשנה שלי למוכנות העורף אני עושה שני דברים - - -

אני צריך שתגיעי לידי סיום.

קודם כול, אני מודה לך על השותפות לדבר הזה ועל ההובלה של זה פה.

אנחנו לא ידענו על המכתב שלך מספטמבר.

כי זה היה לפנים. באתי בשמחה איתו.

קודם כול, אנחנו מבקשים גם מהוועדה הזאת לקיים דיון בהיבטים שדיברת עליהם, וגם לאחד מאמצים בין הוועדות.

כבר אמרתי קודם שהייתי מרוצה כי כל הדברים שעליתי עליהם עשיתם לבד.

לא עשינו כלום, רק הצפנו בעיה.

קודם כול, לדעת את מי לזמן. זה צריך לדעת, רק את מי לזמן.

היו דברים בעבר במשכן, וחברת הכנסת טלי פלוסקוב ניסתה להוביל את זה, יש לי מלא סיכומים שלה. אנחנו לא צריכים להמציא את זה מחדש. צריך לקחת ולראות איך מיישמים את זה. אני מדברת על ארבעה גופים שצריך להסדיר. האחד זה הסמכות לרשות, לראות איך מחייבים אותם, כי לבניית מקלטים בחוק הרשויות במוכנות לחירום, כאחראית על המוכנות של היישוב, יש הגדרה פעם בכמה מקלטים. דרך אגב, גם יש מקום לפינוי. על פי הגדרת פקודת הרשויות לחירום, יש אחוז מסוים מכל רשות שצריכה לפנות מבנים על מנת לאפשר מענה לחירום, אפשר להגדיר את זה ככה. אתה מכיר את זה, היית ראש עיר. לבדוק אולי חיזוק מבנים בהלוואות מדינה, זה אומר על תקציב 2024-2023, כדי לאפשר למיעוטי יכולת לבוא ולקחת הלוואה בערבות מדינה על הדבר הזה; ורגולציה – לא מצאתי גוף שאחראי על רגולציה מתכללת.

אני ממש מברכת. אני רואה את עצמי שותפה לדבר הזה ושנעבוד בין שתי הוועדות, אני בהיבט הביטחוני, ואתה - - -

נעבוד. לך אני מוסיף, נירה, כמה שיותר את אותו מודל, שכאשר כבר הלכו לשים ממ"ד בצפון, אז לא ישימו אותו בלי הכנת הקרקע.

עשו ממ"דים, עשו חדרי ביטחון והרסו את המבנה.

מילא זה שהרסו, אבל היום נכנסים לקריית שמונה בקרוב לממ"דים.

נכון. במיגון הצפון.

לא להיכנס בלי ביסוס קרקע. זה לא יהיה כלכלי, כי למשרד הביטחון יש כסף רק לממ"ד, אבל השיכון צריך להביא, והכלכליות של הוספת יחידות דיור אמורה להכניס לראשונה מישהו.

אולי פה, אולי אצלי, זה בכלל לא משנה. אני חושבת שפה זה יותר נכון מאשר בוועדת המשנה, להביא את הגופים ולראות שזה אכן מבוצע.

אנחנו נביא אותם.

ביקשנו לא לעשות ממ"דים לבניינים ישנים, אלא לאגם משאבים ולעשות פינוי-בינוי. בסוף כשזה מגיע אליי לוועדה המקומית - - -

הממ"ד נועד למנוע סיכון של טילים לא עלינו, וטילים יש בישראל כל חמש-עשר שנים, גם לא עלינו, אבל הם לא יודעים שגם רעידות אדמה יש פה בכל 50 ו-100 שנים, ועברו 70 שנה ו-100 שנה.

בסטטיסטיקה זה שנת הרע"ד.

בבתים שראינו הוסיפו ממ"ד והבלוק של הממ"דים - - -

זה לא בוצע כראוי.

בוצע כראוי אבל - - -

הדייר, כשמגיע הקבלן ועושה את העבודה, אין לו ועד בית, הוא לא יודע להביא עורך דין שיבדוק אותו, הוא לא יודע לתבוע אותו על נזקים לבניין בזמן העבודות. כוח ההתארגנות לא קיים בכלל.

יש גם חוות דעת של יועמ"ש משרד הביטחון בהקשר הזה, של אחז בן ארי, שהיה יועמ"ש ב-2017. יש שם מספיק חומרים שאפשר לבנות איתם את ההמשך. אני מרגישה שבכל פעם פותחים, מדברים על זה, סוגרים.

אני אסכם את הדיון בסופו, אבל אנחנו יכולים להציל המון בניינים מקריסה בפעולות של עשרות אלפי שקלים או מאות אלפי שקלים. מיועד להריסה זה מיועד להריסה, כבר אי-אפשר לתקן כלום, אבל אפשר להציל אלפי בניינים בפעולות של 50,000 שקל, של 200,000 שקל, אותם עמודי מתכת שמחליפים את עמודי הבטון. יש פתרונות.

אנחנו מקדמים בברכה את ראשת העיר בית שמש, ד"ר עליזה בלוך. אנחנו שמחים שאת איתנו, אני גם אתן לך לדבר, אבל אני רוצה בינתיים לשמוע את דורון יהודה.

כבר השתתפתי בדיונים בוועדת הפנים בשנות ה-60, ב-1967. כשדנו בנושא של רעידות אדמה, דובר שם על אסון שיכול לקרות, איזה נזק ייגרם ואיזה צעקה תקום שלא טיפלנו בזמן. שם העליתי כמה נקודות של סגירת קומות העמודים. היו מהנדסים שישבו בוועדה ואמרו: אם סוגרים את קומות העמודים, זה מייצב את הבניין. העליתי שם את הנקודה שאפשר לסגור את קומות העמודים, כולל ממ"דים וכל הדברים, ולחזק את המבנה כדי שהוא לא יתמוטט בשעת רעידת אדמה וכו', ואת הכסף לנושא הזה של סגירת קומת העמודים אפשר לגייס ממשרד השיכון, שפותר בעיות של נכים ושל אנשים שקשה להם לעלות קומות, ויכול לעשות את העבודה הזאת, וככה הוא מרוויח יותר. אם הוא היה צריך לקנות דירה שלמה, הוא היה צריך לשלם מיליון, מיליון וחצי, אבל לעשות את החיזוקים זה היה עולה חצי מחיר, כולל השתתפות של כל מיני גורמים נוספים.

אני חוזר ואומר: לא ראיתי שזה נעשה, ראיתי שלוקחים עמודים, עוטפים את העמודים בבטון ומסדרים את העמודים כלפי חוץ, כאשר העמוד עצמו לא קיבל ביסוס רציני, ואם אין לו תמיכות של קירות, בטון וחגורות שיחזקו אותו, כל הבניין הזה עשה חיזוק, שאני אומר לכם, שברעידת אדמה הוא ייפול. וזה דבר בדוק מה שאני אומר לכם.

מי נמצא בכל הדירות שאנחנו מדברים עליהן? רוב הציבור שנמצא בדירות המסוכנות אלה אנשים קשיי יום, אנשים נכים, שמשרד השיכון שם אותם בשנות ה-60 ולפני זה בדירות של עמידר, והם קנו, כמו שאמרת, את הדירות, נתנו להם בשנות ה-90 לרכוש את הדירות האלה, כאשר הסדקים איומים, הביובים מציפים את הדירה, הכול לא מסודר. עמידר לא טיפל בנושא ומכר דירות לאותם אנשים שהיום סובלים גם מהדברים האלה וגם מאסון, שאם הוא יקרה, הם יהיו הראשונים להיפגע, הם גם לא יכולים לברוח. אל תשכחו שנכה לא יכול לברוח בגלל הזמן שהוא יצטרך לברוח מהדירה או ללכת לאיזה מקום.

בואו נאמר שעכשיו אנחנו מוציאים אותו, לאיזה דירה תוציאו אותו? איפה יש דירות מתאימות לנכים? איפה יש דירה עם נגישות, שירותים מתאימים, פתחים מתאימים? אין דבר כזה. לכן משרד השיכון חייב להיכנס לעובי הקורה ולתת פתרונות וסיוע בנושא הזה.

בנתניה נעשה דבר מאוד יפה. שיכון רומנים – שכונה שלמה של בתים שעומדים ליפול בכל רגע. זה כבר היה לפני עשר שנים שאמרו שהם נופלים. עיריית נתניה לקחה קרקע, נתנה בסמוך למבנים האלה קרקע ליזם, אמרה לו: תבנה פה, תהרוס את זה, תכניס את הדיירים, אבל הביורוקרטיה, הסחבת, זה יותר מעשר שנים, רק גלגל שמתגלגל ולא זז.

קוראים לזה "בינוי-פינוי-בינוי". קודם בונים, מפנים ועוד פעם בונים. תודה לך, דורון יהודה, אמרת דברים מדם ליבך על ניצול קומת העמודים, אבל לחזק את העמודים לפני שסוגרים אותם, גם נרוויח יחידות דיור, גם נביא דיור בר השגה לנכים. כל כך פשוט, כל כך הגיוני. תודה על הדברים.

אלעזר במברגר, מנהל הרשות להתחדשות עירונית, איתנו פה?

אלעזר לא נמצא, אני סגניתו.

קדימה.

תודה רבה, אדוני. כמו ששמענו מחברי הכנסת השונים יש פה מספר נושאים שקשורים בטיפול במבנים המסוכנים. יש פה נושאים קנייניים, נושאים משפטיים, נושאים תכנוניים, קונסטרוקטיביים כמובן בראש ובראשונה, ולכן מכיוון שזה נוגע למספר משרדי ממשלה, יש צוות שמנכ"ל משרד ראש הממשלה עומד בראשותו. אני לא ראיתי אם השתתף פה מישהו ממשרד ראש הממשלה, באופן טבעי הם אלה שמתכללים את הטיפול באירוע. הממשלה מודעת, בודקת, זה ברור שצריך לעשות פה תכלול של טיפול בנושא החשוב הזה.

מבחינת הרשות להתחדשות עירונית, אנחנו מטפלים בשלב המקדים. אנחנו מנסים להגיע לכמה שיותר בניינים לפני שהם קורסים. ברגע שבניין, לא עלינו, מתמוטט וצריך לפנות אותו מיושביו, צריך לתת מה שנקרא "טיפול חירום", ולהתחיל רק אז בהליכים של התחדשות עירונית, זה זמן שלאותם דיירים כמובן שאין. ולכן אנחנו מנסים להרחיב כמה שאפשר את המבנים שאנחנו מטפלים בהם, שבסופו של דבר הם אותם המבנים, ואנחנו מנסים להגיע לכמה שיותר פרויקטים, לסייע בכל התחומים.

אני חייבת לומר שגם בפריפריה, כי זה אחד הקולות שנשמעו פה ביתר שאת, אנחנו מנסים לפתח מנגנונים שיאפשרו התחדשות עירונית בפריפריה. בדיוק יצאתי לרגע מהחדר, אבל לשמחתנו אמרו לי שדובר על הכספים שבחקיקה, שבוועדת הפנים נקבע שמתוך הקרן להתחדשות עירונית 70 מיליון שקלים ישמשו לטובת התחדשות עירונית בפריפריה. יש כספים נוספים שיוקצו שסוכם עליהם בין שר השיכון לשר האוצר, וככל הנראה בקבינט הדיור הקרוב אנחנו נביא החלטת ממשלה שמאגמת תקציבים יחד עם משרד הביטחון, אני מאוד מקווה שגם עם גורמים חוץ-ממשלתיים שהביעו נכונות עקרונית להצטרף, כך שיש החלטת ממשלה שכבר מבושלת מאוד וכנראה תגיע לקבינט הדיור הקרוב, כך שאנחנו בהחלט עושים ונערכים לכל הפעולות האלה.

עינת, ההתחדשות העירונית בישראל, הכלכליות שלה לא מתרחשת ביישובי הספר, וגם הפרויקטים שקצת התחלתם לא הגיעו ליישובי הספר. והשאלה שלי, בגלל שהשם שלכם זה "התחדשות עירונית" ואתם משרד השיכון והבינוי, הרבה מהשיכונים האלה נבנו על ידי המשרד, למה שלא יהיה עכשיו אגף למבנים מסוכנים, תעדוף למבנים שאתם בניתם לפני 60-50 שנה? פיילוטים בקריית שמונה, בבית שאן, בקריית גת, באוכלוסיות הכי מוחלשות. זה החוב המוסרי שלכם.

אנחנו לגמרי פודים את החוב המוסרי שלנו. אנחנו מקדמים בימים אלה מספר פיילוטים. אגב, שותף מצוין שלנו זו עיריית קריית שמונה, אופיר יושב פה בחדר איתנו, קודם לכן דיבר ראש העירייה. יש לנו פיילוט בשלב מאוד מתקדם בקריית שמונה, תב"ע שברור לנו שהיא לא כלכלית ועדיין קידמנו אותה, כדי להיערך ליום שבו החלטת הממשלה תעבור עם הקצאת הכספים, ואלה בדיוק הכספים שמשלימים את חוסר הכדאיות הכלכלית.

יש גם את הרעיון של קרקע משלימה לקבלן. נותנים לו אדמה חדשה ואז הוא מחויב על כל אדמה חדשה לקחת בלוק או שניים ולהעמיד אותו על הרגליים.

לצערי המנגנון של קרקע משלימה הוא אפקטיבי באזורי הביניים ולא בפריפריה, כיוון שערך הקרקע בפריפריה עדיין נמוך מדיי, ולכן השווי של - - -

תלוי מה. אם את נותנת לקבלן בפריפריה 200-100 צמודי קרקע, הקרקע הזאת שווה הרבה כסף.

הקרקע כשלעצמה לא שווה מספיק - - -

היום גם צמוד קרקע בפריפריה שווה כמה שקלים. חצי דונם, השווי של האדמה 200,000-100,000 שקל. הפיתוח עולה 400,000, אבל שווי הקרקע מתחיל להיות בצמודי קרקע.

תלוי איפה.

לתת לו 200-100 צמודי קרקע מולם ארבעה בלוקים. יהיו לך עשרות קבלנים שייגשו לדבר הזה, כי בצמודי קרקע האדמה שווה כסף. בבתים המשותפים את צודקת, שלא ניגשים לכל המכרזים ובאמת אין היתכנות כלכלית.

אני אומר לכם במשפט, כי עוד לא הגענו לכל הדרישות של הוועדה מכם, יש מכרז בממשלה: דרוש מנהיג למבנים מסוכנים.

אמרתי, אני מסכימה איתך.

תגישו מועמדות, תהיו המנהיגים. ואגב, תשפיעו על חייהם. בסוף זה כסף קטן מה שנתנו לכם. מה זה 70 מיליון לפריפריה?

ועוד 40 מיליון.

זה עשרה פרויקטים. אנחנו יודעים מה שווי הכסף הזה. זה פיילוט של עשרה פרויקטים לכמה עשרות בתים, 400 בתים. אם היום תיכנסי למה שעושים בקריית גת ותגידי את הדבר הבא: אני אתכם, נשמור על הבניין שיהיה בחיים עוד 20-10 שנה, בכניסה של 50,000 עד 200,000 שקל עמודים, להציל את הבניין, ניקח את הבניינים האלה בעדיפות להתחדשות עירונית, נבנה עליהם תוכנית כלכלית, נעמיס את ההוצאה הזאת. לפעמים כשאתה יוצא לפרויקט כמו תמ"א, אז הקבלן מוכן לשים כמה שקלים חמש שנים קודם, או על תכנון או על היבטים אחרים, כי הוא יודע שיום אחד זה יביא לו את התוצאה.

אני אומר לכם שאין להם גורם ממשלתי שיודע לעבוד עם אזרחים. למשרד השיכון היו צדדים חברתיים ורגישים בגלל הדיור הציבורי, בגלל שיקום שכונות. הוא ידע לעבוד עם כל בניין, יש לו עובדים בשכונות, בעיריות, והוא יכול למפות איפה הבעיות, ולקחת כל עירייה כזאת ולהתחיל להציל בניינים שלא יקרסו עד להתחדשות העירונית. נכון, זה יקרה בעשור הקרוב, אולי נצליח להגיע לפריפריה בהתחדשות עירונית אמיתית, כפי שהיא מתוארת, שיש בה גם תוספות של יחידות דיור, של תעסוקה, של ממ"ד, של מעלית, שזה המרצדס. עד שתבוא המרצדס תנו להם פיאט אונו, שיהיה להם רק העמוד, שלא ייפול. ואיפה שהייתם תמשיכו למרצדס. זה מה שאנחנו רוצים מכם.

ותמצאו את כל הפתרונות המשפטיים, ויש פתרונות. משרד השיכון ידע להיכנס לבית של רוב רוכשים, ויש פה חוב מוסרי. עשרות אם לא מאות אלפי בניינים הם של המדינה, נבנו על ידי המדינה, נמכרו לדיירים בדיור הציבורי, נמכרו בתנאים לא טובים, כי התשתית לא טובה. יש לנו חוב מוסרי להציל את הבניינים האלה. האם יש פה עוד נציג של משרד השיכון איתנו? אתה רוצה להוסיף? בבקשה.

קודם כול, יש פה כמה וכמה, בהתחלה לא ראית אף אחד מאיתנו, או לא חשבת שטרחנו.

לא רשמתם את עצמכם שאתם נוכחים.

אנחנו גם נוכחים כאן פיזית - - -

בפעם הבאה אתה צריך לגשת למנהלת הוועדה. זה דיון שמכוון אליכם, ולהגיד: יש פה נציגים, אלה שמותינו, ואנחנו נדבר. ככה עושים בוועדה.

הזדהינו בכניסה, ויש לנו עוד כמה חברים בזום. אנחנו לוקחים ברצינות את הסוגיה. הזכרתם פה הרבה תפקידים, הרבה משימות והרבה בעיות, אבל משרד הבינוי והשיכון בסופו של יום הוא לא הרגולטור כמעט באף לא אחת מסוגיות הליבה שעלו כאן. מה אנחנו כן? אנחנו כן גוף שהוא גם מוביל תכנונית והנדסית. ובצוות שהזכרת, עינת, שבראשותו עומד מנכ"ל ראש הממשלה, אנחנו נהיה שם שותפים, נוביל את הצוות ביחד עם איגוד המהנדסים, בתור הצוות שייתן – דיברתם פה על הסדרה ועל בחינה, אין כיום הסדרה לאיך בודקים בניין, איך ניגשים אליו, איך ממפים את הסיפור, אז כבר הכנו בשיתוף עם איגוד המהנדסים תוכנית ראשונית איך למפות, איזה נתונים צריכים במיפוי הכלכלי, קודם כול בשביל למפות את כמות ואזור המבנים שחשודים, מבנים ותיקים. כרגע הם לא מסוכנים, מבנים ותיקים שעלולים להיות מסוכנים מפאת גילם ומצבם הפיזי או התחזוקתי.

בשלב הבא יש לנו המלצות לאיך בודקים אותם, איזה מהנדס יבדוק, איך הוא בודק בשני שלבים, השלב ראשוני הוא ויזואלי, השלב השני הוא יותר מעמיק, כשהמצב של המבנה לא מאפשר להסתמך על המצב הוויזואלי. איך זה יתגלגל בסוף לביצוע? אתם פה תעזרו לאן ילכו התקציבים ואיך יחליטו מי זה שייגש לבדוק אותם ומי ייגש לחזק אותם.

אנחנו שם לאורך כל הדברים שהזכרתם, אפילו באותו מבנה שהזכרת בירוחם עם אותם עמודים, בסך הכול כמה עשרות אלפי שקלים בסוף שהיה צריך בשביל לחזק אותם. אני מכיר את הבניין הזה באופן אישי, התייחסנו אליו, למרות שזאת לא הייתה אחריות משרד הבינוי. מנהלת מחוז הדרום התייחסה לסוגיה הזאת וסייענו ככל שיכולנו. עוד פעם, כדאי שזה יעבור בצורה מוסדרת.

מצד אחד אתה מדבר כללי מדי, מצד שני המנגינה שלך היא של נכונות. אתה אומר: אם יטילו עלינו את המשימות ויגבו אותנו בסמכויות ובתקציבים, נדע לבוא לבניינים האלה, גם לעזור לרשויות וגם לפתור בעיות. אבל הקצב הוא דחוף, זו לא יכולה להיות עוד ועדה בין-משרדית שנפגשת פעם בחודש. אנחנו במצב חירום. אנחנו קיבלנו נורות אדומות עם שני המבנים האחרונים בחולון וברמת גן. אנחנו לא רוצים עוד קטסטרופות כדי לעבוד מהר.

אני מבין שלא תקבל את התשובות כמו שאתה רוצה, אבל המשרד כמשרד, מנכ"ל ושר אמורים לשים את הנושא הזה בסדר העדיפויות שלהם, ולהוביל אותו. במקום שאין איש, היה איש. אם ישאלו מי אחראי לבניין מסוכן, יהיה דיון של שבע שנים מי האחראי, אבל אבירם בקריית גת לא חיפש ראש עיר אחר שיחליף אותו, הוא אמר: אני אחראי. אני לא אחראי לכלום פה, ואני אחראי על הכול. ואני אומר לכם שמשרד השיכון צריך לגלות פה מנהיגות – וזה החלשים ביותר חברה – והוא יודע להיכנס לבניין של רוב רוכשים, בין אם בהתחדשות עירונית איכותית עד הסוף, בין עם אקמולים, לעשות גם אקמולים וגם לגבות עירייה שלקחה אחריות, כי זה מכפלות. כשאתם לבד, אין עם מי לדבר, אבל אם עירייה רצה ומיפתה את הבניינים ועשתה את האומדנים, והלכה ובדקה עם הקונסטרוקטור שלה כבר את הסיכון, תנו לה גב.

לא צריך להמציא את הגלגל. להמציא איזה פרויקט לאומי. עד שהוא יבוא, המשיח יבוא. קריית גת זזה, בואו נעזור לה. מה את צריכה: חצי מיליון שקל? צאי לדרך. מי עוד זז. אגב, זה מקל עליכם, כי זה בלי רגולציה. עירייה פטורה ממכרז, מתקצבים אותה, עושים קול קורא, כל עירייה שמוכנה לטפל במבנים מסוכנים, למיפוי המבנים ולפתרונות מיידיים ולקרן סיוע ולהקדמת מימון לדיירים, תגישו קול קורא. זה כמה מיליונים.

זה כמה מיליונים. תראה פה, אם אנחנו נותנים לקריית גת מיליון שקל עכשיו, הוא עובד במיליון שקל. אם עכשיו נגיד למדינה: תדאגי לכל הבניינים האלה שלא יהיו מסוכנים בקריית גת, זה מאות מיליונים וזה לא יקרה, וזה גם לא יקרה בשנים הקרובות. צורת החשיבה היא במהירות תגובה, זה מה שאנחנו צריכים פה, ורעיונות חדשים, דברים שלא היו על השולחן.

אנחנו מתבשרים פה שמשרד ראש הממשלה מסנכרן פה את הכוחות, אבל אנחנו צריכים קצב. זה המסר שלי אליך, וככה אני גם רוצה שיגיע אל השותפים בשולחן העגול במשרד ראש הממשלה. ראשת העיר בית שמש, ד"ר עליזה בלוך, בבקשה.

קודם כול, צוהוריים טובים. אני מקשיבה לדיון ואני רוצה לומר שיש פה דיון שמבחינתי הוא קצת באוויר, אקדמי. באתי הנה כדי להגיד שאנחנו בחירום, לא פחות מחירום.

החוויה שאני רוצה שכל אחד מכם ידמיין שאצלנו עובדת סוציאלית נכנסת עם שוטר, דופקת בדלת ואומרת לדייר: תצא מהבית בתוך שעה-שעתיים, תאסוף את מה שחשוב לך, תחליט – בובה, מחשב, שולחן – וצא, כי אני לא יודעת אם הבית יקרוס. ויש לי דיירים שמוצאים מהבית, נמצאים במתנ"ס או בכל מקום אחר, וברור שהבניין ערב קריסה. זו סיטואציה שאני לא יודעת להכיל. אני חושבת שהיא מחייבת את כולנו לזעזוע יותר גדול.

כולנו בוגרי אסון מירון, כולנו יודעים מה קרה שם, ועדת החקירה, והטיפול וההנחיות יתחילו אחרי שקברנו אנשים. פה הכתובת היא לא על הקיר, היא חרוטה, היא ברורה, היא חזקה, היא חד-משמעית, אי-אפשר למצמץ, אי-אפשר להגיד "לא ידענו", "כן ידענו", הסיפור מסובך, מסוכן.

אני שומעת רצון טוב מכולם, אין משרד שאומר שזה לא מעניין, או שזה לא חשוב. אני יכולה להגיד שלבית שמש היה ביקור גדול של כמעט כל מנכ"לי משרדי הממשלה, כולל מנכ"ל משרד ראש הממשלה – כולם באו וראו, ויש רצון מאוד טוב. בשורה התחתונה, לדייר היום אין כתובת. הדייר יצא מהבית, או שהוא יודע שהוא צריך לצאת מהבית בחודש הקרוב, כל מהנדס של מכבי אש יכול לתת הנחיה לצאת מהבית, ואין כתובת. וזה בסדר שקמות ועדות, ויש תהליכים. אנחנו עמוק בתוך העולם של התחדשות עירונית, עמוק מאוד, אבל התחדשות עירונית זה לא פתרון לא למחר ולא לעוד שבועיים.

עלתה פה סוגיה של ערך הקרקע, צריך להביא בחשבון שבמקומות כמו שלנו, שערך הקרקע הוא כל כך נמוך, המכפילים הם מטורפים. צריך להתייחס אל זה באופן רציני מאוד. זה לא פתרון למחר בבוקר. אני חושבת שהתוכנית צריכה להיות מה אנחנו נותנים לתושבים שלי ברחוב ביאליק, ברחוב נרקיס, היום, מחר, לתת פתרון אמת, מהיר, מיידי, ובמקביל לבנות תוכנית ארוכת טווח.

העובדה שאנחנו היום, כנציגי המדינה, נתונים לחסדים של יזם, שיבנה, לא יבנה, בקצב שנוח לו, בשלב שהוא יחכה עד שערך הקרקע יעלה, בקצב שבו הוא יחליט עם השותף שלו עם מי הם מסתדרים, עם מי הם לא מסתדרים, זה לא סביר.

צריך להביא בחשבון שמדינת ישראל בנתה את הבניינים האלה. מדינת ישראל עודדה את האנשים לקנות את הבניינים האלה. המדינה לא תחזקה את הבניינים האלה, הם מטים ליפול, ועכשיו כל הדיון אם יש פה רוב רוכשים, לא רוב רוכשים, בסופו של יום אותה משפחה, שבקושי גומרת את החודש וצריכה עכשיו למצוא פתרון לשכור דירה – ממי היא תשכיר? לכמה זמן היא תשכיר? מה הפתרון שיש לנו כמדינה להציע לה? זה לא סביר הסיטואציה הזאת.

ואני חייבת להגיד שאם לא נטפל בזה מהר כאן ועכשיו, אף אחד מאיתנו לא יוכל להגיד "לא ידענו". ברור לי, ואני אומרת בצער, שביום שבו יקרה אסון, כל המערכות ישתוללו ואיכשהו יהיו תקציבי ענק, וכולם יגידו: היינו שם, אמרנו. כל הבקשה שלי לכולנו, להגיד את זה דקה לפני הקריסה, לא נחכה שיהיה אסון ותקום ועדת חקירה, ואיכשהו אז יהיו מיליארדים, ולא תהיה רגולציה, וכל המשרדים יהיו שם ראשונים בתור. הכתובת על הקיר, אנחנו רואים את הסדקים.

היום, כעיר שיש לה כרגע משפחות שאנחנו הוצאנו מהבית, כי אני לא יכולה לקחת על עצמי את הסיכון הזה, וכל התוכניות היפות כרגע לא נמצאות בשטח, אין לי שום פתרון שמדינת ישראל יודעת להגיד לי: עכשיו קחי, תעשי, תקדמי. אז אנחנו מקדמים מול יזמים, מנהלים איתם תהליך שיתחילו לשלם שכר דירה ונזרז להם תוכניות. כעירייה אנחנו עושים את המקסימום לזרז את כל התוכניות, גם שם הרגולציה לא מקלה בכל התהליכים האלה, אבל יש פה גם שאלות רגולטוריות וצריך לקצר תהליכים.

כמה מבנים כאלה יש עכשיו בבית שמש?

בדקה הזאת יש לי שני בניינים שרוקנו מדייריהם, עכשיו.

מתי זה קרה?

בחודשיים האחרונים. יש לי עוד בניין אחד שבתום ה-30 יום האלה אני אצטרך לפנות.

איזה כלים יש לך כעירייה לעזור לדיירים האלה?

באופן אמיתי יש לי מחלקת רווחה שמנסה לעזור למשפחות, יש לנו אגף ביטחון שעזרנו בארגון מחסנים לאנשים לשמור את הדברים שלהם.

איזה עזרה קיבלת מהמדינה למצב הזה?

רצון טוב. חיוך.

טפיחה על השכם. צא בהצלחה.

טפיחה על השכם, ביקורים, הכול בסדר. ואני אומרת את זה באהבה גדולה, אבל גם בצער גדול. בסוף מדובר בחיי אדם, זה לא מותרות. אנחנו עיר שעסוקה מאוד בבנייה של שכונות חדשות. אני אומרת: רגע עצרו, בואו נטפל באוכלוסייה הוותיקה, בואו ניתן להם מענה.

האם הכרת את המודל שקריית גת מקדמים?

אני מכירה את המודל הזה. אני מכירה אותו מצוין. אנחנו מאוד מנסים לקדם את הדבר הזה, לכן אמרתי: אני עושה הבחנה בין טיפול שורש גדול למיפוי המבנים המסוכנים. אני בכוונה אומרת: המיפוי הוא לא האתגר, בסוף צריך לתת מענה. זה לא יפתור לבן אדם שאני אגיד לו: תקשיב, אתה גר במבנה מסוכן. יופי, תודה. מה עזרת לי?

זה לא ברכה, זה קללה. לא הצלת אותו, הרסת לו את החיים.

זה נכון גם על שאלות הנגישות והבטיחות, לכן זה לא מקדם את העיר. אני בסוף צריכה להסתכל לתושב בעיניים ולהגיד: אנחנו עשינו את המקסימום בשבילך. זה שאנחנו שם בשבילו זה יפה, זה חשוב, היום צריך פתרונות מהירים יותר, לתת מענה. אי-אפשר להשאיר את התושבים נתונים לרצון הטוב של איזה יזם שיתחשק לו בקצב שלו.

התוכניות של התחדשות עירונית לטווח הרחוק הן יפות, הן חשובות. צריך להביא בחשבון שהיום אין תקציבי שיקום שכונות, אין תקציבים של תמ"א 38 או פתרונות שיכולים עכשיו לתת לי מענה. גם במקומות שאפשר היה בתמיכה קטנה לחזק את הבניין ולאפשר לו אורך חיים ארוך יותר, אין היום שום תקציב של שקל לעניין הזה, אני כבר לא מדברת על התקציבים החברתיים שאמורים להכיל את הדבר הזה.

אני נמצאת פה כדי להגיד: הכתובת על הקיר. כשיהיה אסון, כולם יזדעקו. כל הפתרונות של ההסכמים של התחדשות עירונית זה בסדר, זה פתרונות ל-5, 10, 15 שנה במקרה הטוב. זה לא נותן מענה למחר בבוקר. אני לא רואה את החירום בממשלה לעניין הזה, ואני צריכה להגיד: בואו עכשיו מהר. אני מזמינה את כולכם לסיור לראות איך הדבר הזה נראה. זה מסוכן במיוחד, ואני שמחה על מה שאמרת, במקומות שבהם יש רשויות שדוחפות, שהן בעניין, אנחנו עמוק בתוך האירוע - - -

לתת להם לעבוד. אם אנחנו מעמידים לך מיליון שקל את יודעת לעבוד.

אני יודעת לעבוד, ואני יודעת למהר, ואני בכוונה אומרת שהדרך לגרום ליזם לעשות את זה מהר, הדרך להגיד לעמידר "קחי אחריות על התושבים", הדרך להגיד שלפני שאתם מעודדים רכישה, בואו ניתן מענה. ואני אגיד יותר מזה, יש קרקעות במדינת ישראל, אפשר לתת אותן כקרקע משלימה ברמה רחבה יותר, טובה יותר. אי-אפשר להשאיר את המשאב הזה בצורה כל כך חזקה, ולהשאיר בסוף תושבים שאין להם שום פתרון נכון להיום בערב, נכון למחר בבוקר. אני מאוד חרדה, ואני נמצאת פה כנציגת התושבים בהקשר הזה. אין שום דבר אחרת מאשר לשחרר מהר את כל החסמים ולצאת לדרך.

תודה, ראשת העיר. יגאל גוברין, יושב-ראש איגוד המהנדסים.

אני רוצה להתייחס לצד ההנדסי של כל הדברים האלה ופחות לצד של מקורות המימון לעניין, למרות שבסופו של דבר אנחנו יודעים שזה כמעט מתחיל ונגמר בכסף.

אין לנו שום ספק שמדובר בכמות גדולה מאוד של בניינים כאלה שנמצאים במצב לא טוב. חלקם נמצא, למשל בבית שמש, הבעיה היא בעיה של קרקעות תופחות, חלקן בבת ים, ששם הבעיה היא בעיה של קרבה לים, וסיבות הנדסיות יש הרבה מאוד.

אנחנו כאיגוד המהנדסים, אנחנו עמותה, אנחנו מלכ"ר לצורך העניין, ומאגדים את כל מהנדסי הבנייה בארץ, לקחנו על עצמנו מטלה שלא ניתנה לנו, אבל הרמנו את הכפפה ואנחנו כרגע בעיצומה של עבודה למי מותר לבדוק מבנים כאלה. אנחנו חושבים שלא לכל אחד מותר ולא כל אחד יכול לעשות את זה, זה גם דיני נפשות וזה גם אחריות כספית גדולה מאוד. פעם אחת אנחנו מטפלים בעניין הזה, ופעם שנייה אנחנו קובעים מין מטריצת סיכונים שאומרת איך צריך לבדוק בניינים, באיזה סדר, באיזה תכיפות, מה הקריטריונים ההנדסיים לבדוק מתי בניין הוא במצב בסדר, מתי הוא דורש רק ניטור ומעקב. אם הוא דורש תיקון, מה צריך לעשות, וחלילה אם מגיעים עם בניין להריסה, גם להחליט שהבניין הזה לא ראוי למגורים.

אנחנו עובדים ביחד עם ארגון מהנדסי הערים במשותף וגם עם משרד השיכון, כדי שלפחות החלק ההנדסי יהיה מכוסה מכל הצדדים שלו, באופן הכי הדוק שאפשר.

אני רוצה להגיד במאמר מוסגר, בחו"ל, בערים שיש להן בניינים בני מאות שנים אפילו, קיימת הסדרה רגולטורית מאוד מסודרת לעניין הזה, עם חובה של בדיקה של הבניינים, דיווח מה קורה איתם. אנחנו חושבים שבניינים מסוכנים בוודאי, פעם בחמש שנים, צריך לבדוק אותם. יש תקן ישראלי לעניין הזה, תקן 1525, רק שהוא תקן וולונטרי, הוא לא מחייב.

אנחנו רוצים לעשות את המעטפת ההנדסית המלאה, כדי שלפחות הצד ההנדסי יהיה מכוסה כמו שצריך.

תודה רבה. יניב וולפר, ראש מחלקת מיגון, משרד הביטחון. בבקשה, יניב. בעיקר איך אתם ממנפים את אותם מאות מיליונים שהגיעו עכשיו למיגון הצפון, ואולי בעתיד גם לאזור עוטף עזה, לפעולה כוללנית שלא רק שיש בה ממ"ד, אלא גם למניעת רעידות אדמה, שזה אחד מהתחומים שנחשב כאסון, לפתרון הבעיה של מבנים מסוכנים.

אנחנו ביחד עם משרד הבינוי והשיכון, בדגש על הפעימה הבאה בקריית שמונה, כי זו העיר, לצורך העניין, הגדולה, המשמעותית בפעימה הבאה, להתחיל ולבדוק איך אנחנו עושים איגום משאבים במקומות שבהם מאושר לנו תקציב לביצוע הקמת ממ"דים.

אנחנו חושבים שנכון כרגע לקחת את המשאב ולא להשקיע בעוד טלאי על טלאי כמו שיושב-ראש הוועדה ציין, אלא נכון לקחת את המשאב הזה ולחבר אותו לאיגום משאבים רחב יותר.

אנחנו עושים היום פיילוט בקריית שמונה לדבר הזה, ביחד עם משרד הבינוי והשיכון, ואנחנו מעוניינים להרחיב את הדבר הזה בכל מקום שיתוקצב במסגרת הפרויקט. ובמקום שנשים את הכסף הזה לתוספת ממ"ד, נוכל לתת מענה רחב יותר, שייתן תמריץ לקבלן כדי לעשות פינוי-בינוי וחיזוק מבנים גם נגד רעידות אדמה, ולתת את המענה השלם.

זה כרגע במקומות שאנחנו מנהלים את הפרויקטים לצורך העניין, ותוקצבו, והמדינה נתנה תקציב, במקומות אחרים שבהם לא, אז בדיונים הקודמים שהיו בוועדות הקודמות ובוועדה שניהל מנכ"ל משרד ראש הממשלה הצענו את הפלטפורמות שיש לנו כדי לעזור למפות את הבעיה, למרות שהרשויות עושות את זה בצורה די טובה, אבל עדיין להשתמש בבסיס הנתונים שיש לנו, ובכל עזרה שאנחנו יכולים כדי לעזור בשלב המיפוי. שלב המענה הוא אירוע יותר מאתגר - - -

יניב, סוגיית רעידת האדמה יושבת בדרכים מסוימות גם במשרד הביטחון, מבחינת פיקוד העורף והעיסוקים שלו. הנושא של רעידת האדמה.

לגבי רעידת אדמה, ראיתי שאמיר יהב, יושב-ראש הוועדה הבין-משרדית לרעידת אדמה נמצא איתנו כאן בזום, שהוא יתייחס לזה. זה גוף אחר במשרד הביטחון.

אני רוצה בכל זאת את ההתייחסות שלך, הרי עכשיו יהיה לך כסף למיגון הצפון, ושם עם עבודה נכונה תעשו את זה בצורה כוללנית ומתואמת עם משרדים אחרים, ותמנפו את הכסף הזה לביסוס נגד רעידות אדמה. אבל מה עם היישובים שאין בהם תקציבי מגן הצפון? איך אנחנו עושים פיילוטים שקשורים לרעידת אדמה בישראל ונכנסים לעוד יישובים ותיקים, גם על השבר הסורי-אפריקאי ובכלל, ומתחילים גם שם להתחיל כמה הצלחות של בסיס בתים?

בכל מקום, לצורך העניין, כשיש הלימה בין הפרויקט של מיגון הצפון ובין מקום שבו אנחנו יכולים לעשות תהליך של פינוי-בינוי או שת"פ כזה או אחר עם משרדי ממשלה אחרים, אנחנו עושים את זה, ונשמח להרחיב את זה. הכוונה היא לא להסתכל רק על סוגיית הממ"ד, כי בסוף, כמו שנאמר, יש שינויים אחרים שנכון לתת להם מענה. אם בסוף אין איגום משאבים רחב יותר, אי-אפשר לתת מענה רחב יותר במה שהאוצר מתקצב אותנו לממ"ד, כי בסוף בקושי לממ"ד זה נותן מענה עם עליית המחירים עכשיו, ולכן נכון לפעול ביחד, בפעולה משותפת עם המשרדים האחרים ולייצר איגום משאבים, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים, ונרצה אפילו להרחיב את זה.

קודם כול, זה חזון אחרית הימים ואני מאוד מאוד שמח. לקח לי הרבה זמן לייצר את הסינרגיה הזאת בין כל הגופים. ונחכה לפעם הראשונה שיש גם ממ"ד, גם יסודות קרקע וגם מעלית באותו יישוב. אנחנו מחכים להנחת אבן הפינה לפרויקט הראשון הזה שלכם. אמיר יהב, הוועדה הבין-משרדית להיערכות לרעידות אדמה.

צוהריים טובים. אדוני היושב-ראש, אני אתייחס ברשותך לשני נושאים שהעלית עכשיו: האחד זה נושא של חיזוק מבנים ומיגון הצפון. אני חושב שאנחנו דוחפים את זה יחד עם משרד הביטחון. ההיגיון הוא שהחיזוק ייעשה עם אותו תקציב בבנייה רוויה, ולאו דווקא במבנים בבנייה חד-קומתית. הסיכון הגדול יותר הוא בבנייה רוויה, ושם הפתרון צריך להיות גם ממ"ד וגם חיזוק מפני רעידות אדמה.

יש היום אפשרות לעשות חיזוקים בצורה מודרנית, שהם הרבה יותר זולים, וגם הבנייה של ממ"דים במבנה גבוה היא זולה יותר פר יחידת דיור מאשר במבנה חד-קומתי, לכן ההיגיון הוא שהתקציב הזה ילך לבנייה רוויה. זה דבר אחד.

דבר שני, אני אמשוך אותנו להסתכל בזום אאוט, ואני תיכף אחזור. מבחינת כמות המבנים שיש בארץ, 44,000 מבנים בערך, שזה 55% מהמבנים הישנים שנבנו לפני 1980 נמצאים באזורי הביקוש, ששם התמ"א 38 רלוונטית. 36,000 מבנים, שזה 45%, נמצאים בפריפריה. המדינה שלנו היא מדינה צרה, רעידת אדמה שתתרחש, ותתרחש, חזקה, איפשהו בצפון ים המלח תפגע בחלקים נרחבים במדינה, כולל בחולון, כולל ברמת גן, כולל בתל אביב, ששם רוב המבנים הישנים, והמבנים שהתמוטטו עכשיו הם באמת בחולון וברמת גן. ולכן אני לא יודע אם התוכנית החליפית של תמ"א 38 קורמת עור וגידים, אבל במידה וזה לא קורה כל כך מהר, נכון שתצא קריאה מהוועדה הזאת להאריך בחמש שנים נוספות את תמ"א 38, לפחות נוכל לתת מענה לדבר הזה, שזה תוכנית שהממשלה החליטה עליה, היא תוכנית מצילה חיים והיא קיימת, רק צריך להאריך אותה ולדחוף אותה קדימה.

וזה נכון להסתכל על התוכנית של תמ"א 38 – ותיכף אני אדבר על הפריפריה, אבל נכון בתמ"א 38 להסתכל, לא על כמות המבנים שהתוכנית הזאת הצליחה לעשות, אלא על כמות התושבים שהיא כבר הצילה. אם אנחנו מסתכלים על כמות התושבים שהיא הצילה או שהם כבר נמצאים בתוך התהליך עצמו, אנחנו מדברים על יותר מחצי מיליון בני אדם. זאת לא תוכנית קטנה. זאת תוכנית טובה מאוד שהצליחה - - -

אמיר, אני אמור לסיים עוד חמש דקות, ואני לא יכול שתיתן לי את הסקירה על חומרת הבעיה, כי זה כבר ידוע. איפה הכסף ומה עושים? וגם מה זה עוזר לי שעשינו תמ"א 38 ואת המוחלשים ביותר לא מיגנו ולא הגנו עליהם מפני רעידת אדמה, ואת אלה שהכי קרובים לשבר הסורי-אפריקאי? אם יימשך תמ"א 38 זה בסדר, זה חשוב, אבל אחרים קיבלו אפס פתרון. על האפס אני רוצה שתדבר, לא על מי שיכול היה לעשות תמ"א 38.

את הנושא הזה צריך לנסות להרחיב, ויש כמה אפיקים שאפשר לנסות להרחיב אותם. האחד, זה למשל tax credit, שירחיב את אזורי הביקוש לפריפריה. זה לא יהיה לכל הפריפריה, אבל בהחלט לחלק מהפריפריה. יש תוכנית, אדוני היושב-ראש, שאתה הובלת ביחד עם שר הפנים הקודם ועם הוועדה הבין-משרדית, שיש לה מנגנון פיזיבילי למימון של חיזוק ומיגון של מבנים בפריפריה. אני חושב שנכון שיציגו את זה בפניך. התוכנית הזאת או הרעיון הזה הסתיים, והוא בר-ביצוע. זה בר-ביצוע כמעט מייד. נכון שזה יוצג ונכון לטעמי שהדבר הזה יידחף - - -

מי ריכז את הפתרון הכוללני? מי הגוף שיציג את זה? משרד הפנים?

משרד הפנים.

בסדר גמור. הדובר האחרון עמנואל משייב, אגף הגנה, כבאות והצלה, ואחרי זה נסכם את הדיון.

שלום לכולם, אני יכול להגיד שמאז האירוע של ה-12 בספטמבר בחולון נקראנו כמעט ל-177 אירועים בנושא של ליקויים ואלמנטים שקורסים בבניינים. קרוב ל-35 בניינים פונו. זה במסגרת המבצעית שאנחנו נקראים אליו או לאירוע שריפה, או לאירוע של חילוץ והצלה, ואנחנו מזהים שיש איזה בעיה, ואז אנחנו מפנים את זה למהנדס העיר או למדור מבנים מסוכנים.

לגבי הנושא של הבנייה והיתרי בנייה, אנחנו, כרשות הכבאות, אנחנו גורם מייעץ למהנדס העיר ואנחנו יותר דנים בסידורי כבאות ותחזוקה של מערכות כיבוי אש ופחות בנושא של יציבות שלד הבניין. בנושא הזה אין לי הרבה להוסיף, כי זה משהו שהוועדה המקומית או מהנדס העיר מטפלים בו, ואנחנו לא מתעסקים בשלד הבניין, אנחנו יותר מתעסקים בעמידות אש של החלקים ושל האלמנטים ויותר בסידורי כבאות.

תודה רבה לך. אני מסכם את הדיון הזה. מדינת ישראל במצב חירום. סוגיית המבנים המסוכנים זאת סוגיה שהיא מתחת לפני השטח. אם לא נפעל מיידית, בנמרצות, בתיאום בין משרדי הממשלה, בגיבוי ובמימון לרשויות מקומיות, האירועים של חולון ורמת גן הם קדימון לאסון, לאסון בטיחותי, לאסון לאומי שעלול להתרגש עלינו, בין אם זה ברעידת אדמה, גם אם חלקית, בין אם זה במאות מבנים, וכבר תיארו פה, שהם במצב דומה לבניינים בחולון וברמת גן.

מבנה שאין ברירה אלא להרוס ולפנות. שם נדרש פתרון כלכלי, ליווי פרטני של משפחות ושיקום חייהן מחדש. יש אלפי-אלפי מבנים שבמאמץ קטן של תיקוני חלק מהקונסטרוקציה, או גיבוי שלה באמצעות תשתיות מתכת, אפשר להאריך את חייהם בכמה שנים עד לפתרון ארוך טווח של התחדשות עירונית, ואלה מבנים שחייבים להיכנס אליהם היום כדי שלא יחזרו להיות במצב של סכנת קריסה.

הוועדה מצאה בנושא ההתמודדות בנושא קריסת מבנים מסוכנים שחסרה כתובת אחת בממשלה. ריבוי השחקנים וריבוי הסמכויות לא יוצרים אחריות אחת ויחידה. במובן הזה אנחנו שמחים לגלות שמשרד ראש הממשלה הופך להיות אינטגרטור ויוצר סינרגיה ותיאום בין משרדי הממשלה, אבל הוא צריך להתייחס לפעולה הזאת כאל פעולת חירום. ואני אמנה גם פעולות מיידיות שהוא יכול לעשות, לצד הפעולות ארוכות הטווח, המבורכות, שהוא מבצע.

הוועדה קוראת למשרד הבינוי והשיכון, למשרד האוצר ולמשרד הפנים לבחון את המודל שהוצע על ידי עיריית קריית גת, ויכול להיות מאומץ על ידי עיריית בית שמש, ומאפיין את ראשי הרשויות שלא טמנו את הראש בחול, ולא הטילו את כל האחריות על האזרח החלש, ואמרו: במקום שאין איש, היה איש, אלא שהם נותרו לבדם בחזית המשבר, שמוצף פה במדינה, של המבנים המסוכנים.

שמענו פה את ראשת העיר בית שמש, שפוגשת את הכאב של האזרח, שלאזרחים שלה יש את הנייד שלה, אין להם את הנייד של השר אלקין בינתיים, והיא צריכה לשכן אותם מחדש, ולשקם אותם מחדש, ולדאוג שיש להם קורת גג ושיש להם פרנסה. עולמם חרב עליהם ואין לה שום כלי פעולה אמיתי שמדינת ישראל מגבה אותו בעבודה מולה.

ולכן אנחנו מבקשים מהממשלה לחבק את ראשי הרשויות האלה שנקטו יזמות, ולסייע להם מידית, לפני כולם, כי הם לקחו אחריות.

הוועדה סבורה שמודל זה בדומה למודלים אחרים של מעורבות וסיוע של המדינה, כמו שנעשה למשל בפרויקט "עשה זאת בעצמך", הוא הכלי לסייע לבתים בטווח הביניים, עד להתחדשות עירונית כוללנית ושלמה, ובכך למנוע אסונות עתידיים ולהציל אזרחים רבים.

עוד סבורה הוועדה, בכל הנוגע למבנים ישנים שהמדינה הייתה הבעלים הקודמים שלהם, שלמדינה יש אחריות גדולה וחוב מוסרי גדול יותר, והיא דורשת ממשרד הבינוי והשיכון לערוך מיפוי של מבנים מסוכנים, שהוא בנה בעצמו מקום המדינה, ולתת להם עדיפות בפתרונות.

כפי שנאמר כאן, גם על ידי נציגי משרד השיכון, הנכונות קיימת, צריך לתקצב את זה וצריך להקים צוות פעולה במשרד השיכון למבנים מסוכנים, בין אם זה הרשות להתחדשות עירונית או אגפים אחרים שהיו פה.

הוועדה קוראת למשרד הבינוי והשיכון לתקן את הקריטריונים למתן סיוע בשכר דירה, ולכלול בהם קריטריון לבעלי בתים שפונו בכוח, בשל סכנת הבניין, ולהגמיש עבורם את הקריטריונים ואת קבלת הסיוע בשכר דירה באופן מהיר, בסמוך למועד הפינוי מהבית.

הוועדה קוראת למשרד הבינוי והשיכון ולרשות להתחדשות עירונית ומשרד הפנים לתקן את החוק להתחדשות עירונית, באופן שיוסיף מסלול מהיר, מסלול ירוק, לקידום ובינוי מחדש של מבנים שהוגדרו "מסוכנים", בעדיפות על בניינים אחרים ועל התחדשות אחרת.

הוועדה מברכת על הצוות הבין-משרדי שמשרד ראש הממשלה הקים.

הוועדה קוראת להקמת מנגנוני ליווי וסיוע כוללני למשפחות המפונות מדיור מסוכן, בין אם זה ברמה המקומית או הארצית.

אנחנו נקיים דיון בעוד חודש ונזמן אליו את מנכ"ל השיכון, מנכ"ל הפנים, מנכ"ל משרד ראש הממשלה ומנכ"ל משרד הביטחון, ושם נבקש לראות את תוכנית העבודה שגיבש הצוות הזה באשר למבנים מסוכנים, כולל נושאים שהצפנו כאן.

אנחנו מבקשים ממשרד הפנים וממשרד הביטחון להציג את המודל המעשי שיצרו בחודשים האחרונים, כשפעלו בנושא הזה יחד עם השר דרעי, בתפקידי הקודם כשר במשרד הביטחון, שנאמר כאן שזה מודל בר-ביצוע ושיש לו אפשרות כלכלית. אנחנו מבקשים שהמודל הזה יוצג לנו, כפי שאמיר יהב מהוועדה הבין-משרדית להיערכות לרעידת אדמה ציין.

אנחנו מבקשים משר האוצר, וזאת פנייה אישית שלי אליו, להקים קול קורא מיידי של כמה עשרות מיליוני שקלים לרשויות שלוקחות אחריות, ולתקצב אותן תקציב ראשון, גם אם זה הקדמת מימון, שיאפשר להם להתערב במבנים הללו, להפעיל מהנדסים, להפעיל פתרונות הנדסיים קצרי טווח, גם אם הכסף הזה יחזור לקופת העירייה במסגרת התחדשות עירונית או העברת בעלות על חלק מהדירות, ולתת תמריץ וגיבוי לראשי הרשויות שנותרו לבדם בקרב על ביטחונם של אזרחי ישראל במבנים מסוכנים. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:02.