פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
06/12/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 62
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ב' בטבת התשפ"ב (06 בדצמבר 2021), שעה 9:00

הצעה לדיון מהיר בנושא: "נשירה סמויה והתמודדות מערכת החינוך"

חברי הוועדה: שרן מרים השכל – היו"ר
סימון דוידסון
משה טור פז
עופר כסיף
מאיר פרוש

סמי אבו שחאדה
יעקב מרגי
אורית סטרוק

רפי בטיט - ממונה ארצי ביקור סדיר ומניעת נשירה, משרד החינוך

מנחם גולדין - עו"ד, מנהל יחידת מיצוי זכויות בארגון קשר- הבית של המשפחות המיוחדות

חיים מויאל - מנהל אגף חינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך

ד"ר יוכי סימן טוב - מפקחת מצבי לחץ ומשבר, משרד החינוך

שירה פולק - קבסי"ת מנהלת יחידה

מאור צמח - קב"ס, עירית ירושלים מנח"י

גור רוזנבלט - מנהל אגף רישוי בקרה ואכיפה, משרד החינוך

תמי סלע

יהודית גידלי

הדר שקד כרמלי- חבר תרגומים


הצעה לדיון מהיר בנושא: "נשירה סמויה והתמודדות מערכת החינוך", של ח"כ יעקב מרגי, סמי אבו שחאדה, אורית מלכה סטרוק (מס' 93).

בוקר טוב לכולם, אני שמחה לפתוח הבוקר את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של כנסת ישראל. אנחנו היום נקיים דיון שהוא דיון מהיר בנושא נשירה סמויה והתמודדות מערכת החינוך עם אותה נשירה סמויה של חה"כ אורית סטרוק, חה"כ יעקב מרגי וחה"כ סמי אבו-שחאדה. קודם כל לצורך הצגת הנושא אני אתן למציעים את זכות הדיבור, אני אתן לכל אחד מכם שלוש דקות זכות דיבור. אורית, בוקר אור. אורית בבקשה אני אתן לך את זכות הדיבור ראשונה, לרשותך שלוש דקות.

תודה רבה, אני לא יודעת אם אני אנצל את כל השלוש כי אני רוצה בעיקר לשמוע ואז אני אתייחס. אבל אני רוצה להגיד בפתיח שהסוגיה הזו של נשירה ונשירה סמויה, וזה היה הנושא שאני עליו הגשתי, גם אפשר לראות בתוכן בדברי ההסבר שהגשתי גם על הנשירה וגם על הנשירה הסמויה, זה שתי תופעות שונות ושתיהן חמורות. אני מאוד הייתי רוצה שנשמע על שתיהן אם אפשר. הדבר הזה כרגע לפי מה שאני הספקתי לשמוע ולהבין, ממש מכת מדינה.

בעיקר בעקבות הקורונה שהילדים איבדו לחלוטין את הקשר הנורמטיבי עם בית-הספר, חלקם הגיעו לרחובות, חלקם פשוט יושבים בבית מול המסכים, אבל לבית-הספר באחוזים הרבה יותר גבוהים ממה שהיה פעם הם לא מגיעים. והדבר הזה לדעתי הוא נושא מאוד כאוב שצריך לעמוד על סדר יומה של הועדה ולראות איך המערכת מטפלת, כי לפי, נגיד את זה ככה אני השתתפתי בדיוני עבר על הנושא של הנשירה, כבר אז תמיד אמרו שהמערכת לא באמת בנויה לטפל בדברים האלה, המבנה הפנימי של המערכת למשל הסמכויות של קבסי"ם שלא ממש קיימות, קבסי"ם שהם 100% MINDED לנושא הם עושים הרבה מעבר לסמכויות שלהם, ברוב טובם. אבל אין באמת גורם שדואג להחזיר את הילד, הילדים לבתי-הספר או לשבץ אותם למסגרות אחרות, ואני זוכרת שהיה על זה דו"ח מבקר מדינה מאוד חריף. לאורך השנים עלו שאלות על התפקוד של המערכת בתחום הזה של הנשירה, עכשיו השאלות האלה מחמירות פי כמה וכמה.

אני רוצה גם להגיד שאגב ראיתי תופעה כזו של נשירה, אפשר לקרוא לזה ככה, גם לא רק בבתי-הספר אלא גם בתנועות הנוער, זאת אומרת, ביקרתי עכשיו בבני-עקיבא באריאל היה חודש של ארגון, ודיברתי עם קומונריות בהרבה סניפים והן אמרו לי שקשה מאוד להביא את הילדים גם לתנועות הנוער, כלומר גם לחינוך הבלתי פורמלי אחרי הקורונה, הרבה ילדים פשוט ברחו מהמסגרות, נשרו, נעלמו, גם מהמסגרות האלה. אנחנו בסוף רוצים שילדי ישראל כולם יקבלו את החינוך הטוב ביותר ויהיו עטופים בתוך מערכת. וברגע שילד נשמט ממערכת, אין בעצם גורם חינוכי שמטפל בו ואני הייתי באמת רוצה לשמוע ומשם להבין איך מתקדמים.

תודה רבה לך חה"כ אורית סטרוק. חה"כ יעקב מרגי בבקשה, מציע שני. שלוש דקות לרשותך להצגת הנושא.

תודה ליו"ר, תודה לצוות הוועדה וליוזמת, צריך לומר הזכות היא לחה"כ אורית סטרוק, היא יזמה אני רק הצטרפתי. אני חושב שבלי שום קשר לקורונה זה נושא שצריך להפנות אליו את הזרקורים, כי המציאות במערכת החינוך, אני מיד אחבר את זה עם הקורונה. הרכבת נוסעת, וזו בעיה לא רק של הקדנציה הזאת זה של שנים רבות, כשהרכבת נוסעת יש מי שנשכח בצידי הדרך. לפעמים הוא בולט, לפעמים הוא לא בולט. אלא שנשרו בנשירה גלויה אז הם בולטים, יתמודדו.

נכון שהמהירות תגובה שלנו היא איטית, כל סוגיית הקבסי"ם היא דיון נפרד לא עכשיו. אבל יש את הנשירה הסמויה שהיא ממילא עוד לפני הקורונה היו אותם תלמידים בצוק העיתים, גם הצוות החינוכי לא יכול להפנות את תשומת הלב אליהם ולפעמים הם מחממים את הכיסא ולא מפיקים את התועלת הנדרשת ממערכת החינוך, הקורונה העצימה זאת הן על-ידי סוגיית הלמידה מרחוק שזה העצים את החוסר נוכחות שלהם, גם ככה כשהיו בכיתה הם היו ניצבים סטטים בלבד, ברגע שהפכו ללמידה מרחוק הקושי גבר, הם קיבלו לגיטימציה אפילו בדחיפת ידיים של המערכת "זוזו הצידה". ואני חושב שכל הדיון פה זה לא מי אשם ואיך מה, אלא זו הזדמנות שעד כה, תמיד אמרתי מערכת החינוך זו הייתה שעתה היפה אילו הייתה יודעת להתנהל בקורונה, לנצל את המשבר הזה, זו הייתה שעתה היפה. יש דברים שאפשר לציין לשבח, ויש דברים שמה לעשות, זה משרד ענק, מסורבל. אני מסיים, אני רוצה שהדיון הזה בסוף, גברתי היו"ר, יהיה עם מסקנות של פעולות אקטיביות, ממוסדות, אפילו גורם מתכלל של מערכת החינוך בסוגיה הזו של הטיפול בנשירה הסמויה והגלויה.

תודה רבה לך על הדברים. והמציע השלישי חה"כ סמי אבו שחאדה, בבקשה, לרשותך גם שלוש דקות.

בוקר טוב גברתי היו"ר. אני גם מצטרף לתודה ליוזמת הראשונה. ואני חושב שזה דיון מאוד חשוב, אני זוכר באחד הכנסים שהשתתפתי בהם פעם באירופה, מספר הסטודנטים באוניברסיטה בעיר שהיא יחסית קטנה היה ממש גדול יחסית לגודל האוכלוסייה, ואז אני שואל אותם איך זה יכול לקרות, "מה אין לכם נשירה?" ואז הם שואלים אותי "מה זה נשירה?". אנחנו נמצאים בעולם אחר לגמרי לצערנו מבחינת החינוך. גברתי יו"ר, אוריינות בכלל ואוריינות דיגיטלית בפרט היא תעודת הכניסה לכל אזרח למדינה מודרנית וחברה מודרנית. בלי היכולות הבסיסיות האלה של אוריינות ואוריינות דיגיטלית, אנחנו מאבדים חלק גדול מהילדים שלנו, הם גם בכלל לא יוכלו למלא את תפקידם בחברה לאחר מכן כי זה הא', ב', זה המכשיר כניסה שלהם לחברה המודרנית ובטח לחברה פוסט-מודרנית והדיגיטציה שהוא דבר מאוד חשוב.

והפערים שנמצאים בחברה הם פערים מאוד גדולים בין החברות השונות במדינת ישראל וכולנו מאמינים שהחינוך זה מכשיר המוביליזציה, זה מכשיר הניעות החברתי הכי חזק, זה שהוא מוכח מדעית שהוא יכול לסגור פערים ויש לו חשיבות גדולה מאוד. הקורונה העצימה בצורה גדולה מאוד את הפערים בין החברות השונות, וזה היה ברור בעיקר בין החברה היהודית והערבית, אבל גם החברה החרדית נפגעה קשות מהמצב החדש הזה שיצרה הקורונה של הלימוד מרחוק שהעביר עשרות אחוזים מהתלמידים שלנו לרחוק מלימודים מאשר למידה מרחוק. המצב השונה הזה היה כמה מחקרים חשובים, גם דו"ח של מבקר המדינה וגם תחקיר של משרד החינוך, וגם עמותת אג'יק בנגב, יש שם מספרים מזעזעים שאומרים של- 51 אחוזים מהאוכלוסייה הערבית אין בכלל אינטרנט בבית, כדי שנדע איפה שמנו את התלמידים כשאנחנו אומרים "לימודים מרחוק" למחצית מהחברה הערבית אין בכלל אינטרנט בבית. ל- 40 אחוז מהמשפחות אין בכלל מחשב בבית. עמותת אג'יק אומרת ש- 51,000 תלמידים מהכפרים הבלתי מוכרים בלבד, לא מכל הנגב, 51,000 רק מהכפרים הבלתי מוכרים בכלל לא למדו, אין להם בכלל תשתית, אין להם לא אינטרנט, לא מחשב, ולא חשמל.

הם בכלל נותקו מהמערכת וזה כבר דבר שנמשך לתקופה די ארוכה, ושמו אותנו במצב שאנחנו לא רק שלא מקדמים שיוויון דרך החינוך, אלא שהמצב החדש שיצרה הקורונה הגדיל את הפערים. אנחנו איבדנו עשרות אלפי תלמידים בנגב בנוסף לעוד כמות מאוד גדולה של תלמידים בכל החברה הערבית, גבירתי היו"ר, אפילו מקומות לא הכפרים הבלתי מוכרים, ערים גדולות כמו אום אל פאחם, כמו נצרת, תשתית האינטרנט שם לא אפשרה לימוד מרחוק. גם איפה שיש תשתית, התשתית הייתה כל-כך רעועה שזה לא אפשר לימודים מרחוק וזה יצר מצב שבו מאות אלפי תלמידים בחברה הערבית איבדו כמעט שנתיים לימודים. ולכן אנחנו עכשיו צריכים להיות במצב, לדעתי, להכריז על המצב הקיים כמצב חירום, ולבנות תכנית עבודה שתעשה שני דברים במקביל, בעיני, דבר אחד זה איך לסגור את הפערים בין אלה שעדיין נמצאים במערכת החינוך לשאר התלמידים במערכת החינוך במדינת ישראל. זה אמור להיות צעד אחד בתכנית.

הצעד השני, גברתי היו"ר, משרד החינוך צריך לספק לנו תכנית חירום של איך אנחנו מחזירים את הילדים ואת בני הנוער שהם כבר מחוץ למערכת, כי הם כבר איבדו כל-כך הרבה, הם לא מסוגלים לחזור. אלה שהיו בכיתה ז', אמורים להיות עכשיו כבר בכיתה ט' ולא למדו כלום בכיתה ז'-ח', ואותו הדבר מה קרה עם אלה שלא הגישו בגרויות? אז צריכה להיות לנו איזושהי תכנית חירום איך מחזירים את הילדים האלה לאיזושהי תכנית, מערכת, משהו שיתן להם כלים, כדי שיסגרו את הפערים. אני כבר מסיים גברתי, כדי שיסגרו את הפער שנוצר איתם ולא נאבד מאות אלפי תלמידים לרחוב. זה נושא שבעיני הוא קריטי, אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. אני ראיתי שגם משרד החינוך יש לו את המספרים והוא מודע לעניין הזה. אני פשוט לא ראיתי תכניות עבודה של גם איך לסגור את הפערים עם אלה שנמצאים, וגם להחזיר ילדים ובני נוער שכבר איבדנו אותם ולתת להם מסגרת. תודה רבה לך.

תודה רבה על הדברים. דברים באמת חשובים, אנחנו שומעים לא מעט דברים חמורים. אני רוצה לדבר גם כן ולהזכיר את ההשלכות של אותה נשירה מבתי-הספר החל מכל מגזר, וזה לא משנה מאיזה מגזר בין אם זה חילוני, חרדי, דתי, ערבי. ואני אולי אציין בהזדמנות הזאת, אני עשיתי סיור בנגב, ממש לפני מספר שבועות, אני ביקרתי בבית-ספר בלקייה, או-קיי? בית-ספר נהדר, למורים יש כוונות נהדרות, המנהלים שם עושים עבודת קודש, אבל ה באים ואומרים בצדק, הילדים לא מגיעים לבית-ספר ואין להם כח-אדם, אין להם אנשים שמסוגלים לעקוב אחרי זה. אתם יודעים אחר-כך איפה מוצאים אותם? הם מנצלים אותם אחר-כך, לוקחים אותם ברכב, שודדים תחנת דלק, שולחים את הילדים לשדוד, וחוזרים חזרה. אם הם לא נמצאים בבית-ספר הם עסוקים בדברים אחרים.

אנחנו מאבדים אותם.

לגמרי. זה תוצר לוואי.

וזה מקרה אחד. יש את הילדים שנכנסים לדיכאונות.

זה לחלוטין. אני מדברת עוד רק על נושא אחד שאני אחרי סיור שהיה לי נוכחתי לדעת. והקבסי"ם שם אומרים, אין לנו כח-אדם, אין לנו מספיק אנשים, אנחנו לא יודעים, אין לנו מושג. שאלתי כמה תלמידים לא מגיעים עכשיו לבית-ספר? לא יודעים. מצב....

חלק גדול מהם באמת הופך להיות קורבן של אלימות ופשיעה לצערנו.

ממש. ולזה אנחנו חייבים לתת מענה, אני אשמח ככה באמת לתת לכם את זכות הדיבור משרד החינוך, להציג בפנינו בפני הוועדה, אני אעשה פינג-פונג אחד אחד. חברי כנסת, דוברים שמעוניינים לדבר, נא להעביר לי פתק או להצביע ואני ארשום אתכם, אבל אני רוצה כמובן להתחיל במשרד החינוך. רפי?

חיים מויאל אני אתחיל.

אז חיים, אני אשמח ככה שתציג בפנינו איזה תכניות יש לכם גם למניעת נשירה? מה אתם עושים בשטח כדי לוודא שאותם תלמידים מגיעים? איך אתם עוצרים את זה? מה התכנית שלכם?

תודה, אני אנסה לתת איזושהי סקירה קצרה, ממש בשתי דקות לגבי הסיטואציה של נשירה. קודם כל ברמת המונחים, יש נשירה גלויה ונשירה סמויה. גלויה היא מאוד ברורה- או שילד יש לו סמל מוסד, הוא מחובר לסמל מוסד, או אין לו. חשוב שנדע, אנחנו באחוזים מאוד נמוכים בנשירה גלויה, בין הנמוכים ב-OECD או בעולם, בנשירה גלויה.

כמה אחוזים?

חצי אחוז, למשל, בנשירה גלויה שנתית. עכשיו, בשנת 2020...

כי תקציבי בית-הספר זה 'פר' תלמיד גברתי.

כולם מדווחים שכולם מגיעים.

רגע, שניה, אנחנו מקשיבים בצורה גלויה.

אני מדבר על נשירה גלויה.

חשוב לקבל את הנתון.

אבל ברגע שאתה משייך את זה לשייכותו לסמל מוסד, אתה מטשטש את הנתון, הנתון הוא לא נכון. הוא יכול להיות נושר, עדיין עם סמל מוסד.

תנו להם שניה את ההזדמנות להשלים.

חה"כ תאמין לי אני תכף נוגע בזה. אבל חשוב שנדע שהנתונים הללו אנחנו מודדים אותם כל שנה, בקורונה הנשירה ירדה מכיוון שבתי-הספר לא הנשירו תלמידים. חשוב לדעת את זה. עכשיו אם מסתכלים על הגרף של הנשירה הגלויה במדינת ישראל לכל אורך השנים יש ירידה מאם אתם רוצים בשנות השמונים 20 אחוזים לנתונים שאנחנו מדברים עליהם. זה נשירה גלויה. עכשיו אני רוצה לדבר על נשירה סמויה. לנשירה סמויה יש מספר מרכיבים, זה לא אם התלמיד מגיע או לא מגיע לבית-ספר. הוא מגיע לבית-ספר ולא נכנס לכיתה זה גם נשירה סמויה, הוא בתוך הכיתה- - -

זה מה שרציתי לומר, זה בעיה בהגדרה.

רגע, זה הגדרות. זה ההגדרות שנתנו. הוא נכנס לכיתה ולא מגיע להישגים הנדרשים, זו גם נשירה סמויה מבחינתנו. עכשיו, המדידה שלנו היא בעיקר בנשירה גלויה ולא נשירה סמויה. אנחנו היום עוסקים בזה רבות כדי לבנות כלי שימדוד לנו בסופו של דבר את הנשירה הסמויה. מכיוון שאם אתה מגדיר ילד כנושר, בסופו של דבר אתה צריך שבית-הספר יעשה פעולות מסוימות, והפעולות האלה מוגדרות בחוזר מנכ"ל של ביקור-סדיר. הן מאוד ברורות, מה צריך לעשות כדי למנוע את הנשירה.

אתה יכול לפרט לנו בבקשה?

חה"כ שרן, מה שאמר הקב"ס שהוא לא יודע והוא לא מדווח, אנחנו מקבלים דיווחים די קבועים. יש כ- 90,000 תלמידים שהם מטופלי קבסי"ם, כלומר הקב"ס אמור לדעת, ואם הוא לא יודע זה בעיה שלנו.

אין להם שם מספיק תקנים.

זה סיפור אחר של התקנים.

עדיין.

אני רוצה להשאר בנושא של הנשירה. עכשיו, יש לנו איזורים.

אני רק רוצה לשאול, האם אתה לא מכיר תופעה שילדים לא מגיעים לבית-הספר, לא אמרתי מגיעים ולא נכנסים לכיתה. לא...

לא מגיעים שלושה חודשים והוא לא מוגדר

לא מגיעים לבית-ספר ולא מדווחים עליהם שהם לא מגיעים, כי אני, זאת התופעה שאני שמעתי עליה.

הוא שאמרתי. הקורונה העצימה את הפעולה הזאת. אנחנו לא רוצים לייצר מצב שבו בית-ספר לא לוקח אחריות על הילד. לכן, חוזר מנכ"ל ביקור-סדיר, מגדיר את זה בצורה מאוד מסודרת. עכשיו האם יש ילדים כאלה בודדים? אני מניח שיש. חשוב להדגיש, הקורונה העצימה את המצב הרגשי, את המצב הלימודי, את המצב החברתי של הילדים. דיברנו על ילדים בנגב, ילדים יוצאים לעבודה, לא רק בנגב, בעוד הרבה מקומות אחרים. יוצאים לעבודה כדי לעזור לפרנסת ההורים. אנחנו מזהים ילדים שאין להם אוכל, ולכן זה חלק מהפעולות שאנחנו מנסים לעשות. דרך-אגב במגזר, בחברה הערבית ובחברה הבדואית, שם אנחנו מזהים בעיות מאוד קשות בנושא הזה ואנחנו מנסים לטפל. אני רוצה להתמקד בהקשר הזה של הנשירה ובעיקר הנשירה הסמויה. מכיוון שהנשירה הסמויה היא מתעתעת. אנחנו רוצים את הילדים בתוך מסגרות בית-הספר, אנחנו לא רוצים אותם בחוץ. אני לא רוצה לגרום לכך שבסופו של דבר בית-הספר יבוא ויגיד "אני לא מטפל בילד הזה", אני רוצה אותו מטפל בילד הזה. ולכן אנחנו עושים עבודה משותפת בין הקבסי"ם לבין הבית-ספר ככל שאנחנו יכולים לשמר את הילד בבית-ספר.

מה אתם עושים? מה הפעולות שאתם עושים?

הפעולות שאנחנו עושים הן קודם כל מעקב, קבסי"ם דרך-אגב זה אחד הדברים המרשימים ביותר, הם מכירים בצורה מאוד מדוייקת גם את הילדים הנושרים הגלויים. מכירים אותם. אנחנו עושים שני מבצעים בשנה של איתור של נושרים גלויים. בקורונה הלכנו לזהות ילדים שהם היו בסיכון גבוה מאוד, שבתי-הספר סימנו לנו אותם כילדים עם בעיות קשות של כניסה ללמידה בזום ועוד כאלה פעולות, וזיהינו אותם והתחלנו לעבוד איתם ובית-הספר כדי להחזיר אותם ללמידה.

ואם בית-הספר לא מדווח?

שלא נטעה, זה לא פעולה שבא הקב"ס והחזיר, זה תהליך ארוך, חינוכי, לא פשוט, ועדיין יש הרבה מאוד ילדים, אני אומר שוב, הרבה מאוד ילדים שנמצאים בכניסה ויציאה מבית-הספר ואנחנו לא מוותרים על החלק הזה, כל עוד אנחנו יכולים, אנחנו לא רוצים שתיווצר הנשירה הגלויה.

חיים, שאלה. קודם כל אחרי שאתם מזהים שילד בעצם נשר, כתוצאה מדיווח של המנהלים, של המורים וכו'. מה הפעולות שאתם נוקטים בהן?

קודם כל ילד שלא מגיע באופן קבוע לבית-הספר, כלומר, שבעה ימים רצופים, או 14 ימים לא רצופים, מיד הקב"ס נכנס לפעולה, יוצא מכתב להורים, אחרי זה יש 21 יום. בסופו של דבר אחרי 60 יום יש אפילו פעולה משפטית שאנחנו- - -

אתם ממתינים אז 60 יום לפעולה משפטית?

כן.

ואין שום פעולה בעצם לפני כן?

לא, יש.

מה? מה למשל? אני שואלת.

רפי הוא המנהל של המחלקה לביקור סדיר, בוא תספר.

א' אני אגיד שיצא חוזר מנכ"ל לפני כארבע שנים מאוד משמעותי שעוסק בכל הנושא של גריעת תלמידים בתוך בית-הספר. אם אני כמנהל בעבר, אני אגיד את זה טיפה בצורה מותרת, הייתי יכול לבוא בבוקר "בוקר טוב, לא נראה לי אתה לא לומד אצלי", אז היום הנושא הזה איננו. ויש חוזר מנכ"ל מאוד מסודר.

לסבר את האוזן של חברי הוועדה, חוזרי מנכ"ל, אני רוצה לשאול אותך, אתה יכול לומר לחברי הוועדה מה התקן 'פר' תלמיד לקב"ס ברשות מקומית?

כן, כ-100 תלמידים לקב"ס.

אתה עומד מאחורי הדברים שלך?

כן.

זאת אומרת, קח את העיר באר-שבע, 250,000 תושבים, תלמידים אני מעריך שזה כמה עשרות אלפי תלמידים, אתה רוצה לומר לי שיש לי אלפי קבסי"ם בעיריית באר-שבע.

לא... לכל קב"ס יש יותר....

רגע. שניה, שאלות אפשר תוך כדי וזה לגיטימי וזה בסדר.

קודם כל יש פה חוזר מנכ"ל. חוזר מנכ"ל מגדיר מצויין.

זו משימה בלתי אפשרית של קב"ס.

אני מסכים איתך. חוזר מנכ"ל מגדיר בצורה מאוד ברורה בסעיף 7 את התהליך שאנחנו רוצים שיקרה על-ידי בית-הספר, על-ידי הקב"ס ועל-ידי הרשות המקומית.

תפרט בפני חברי הוועדה מה התהליך הזה.

התהליך, תלמיד לא הגיע, ו/או הגיע לסרוגין בצורה שאינה מניחה את הדעת ברמת הטיפול של בית-הספר, המנהל מוציא מכתב להורים, בו הוא מודיע "הילד לא היגע לבית-הספר".

כשהוא מוציא מכתב להורים הוא מוציא מכתב גם לכם?

הוא מוציא מכתב להורים. לא, בשלב הראשוני אחרי שבועיים זה להורים. ובבית-ספר יש מערכת שמטפלת בתלמיד, כמערכת בית-ספרית. לאחר 14 יום הוא מוציא מכתב נוסף להורים עם העתק לקב"ס ולרשות המקומית. ובתום 21 יום הוא צריך לקבל דו"ח מהקב"ס מה קורה בתוך התהליך הזה. אני רק אסבר את האוזן, אנחנו בשנים האחרונות עשינו שינוי בעבודת הקב"ס. הקב"ס מטפל בעיקר, אני אמר את זה בכוונה בצורה כזאת, בנשירה סמויה, זאת אומרת רישתנו את כל מוסדות החינוך בקב"ס, כל קב"ס יש לו מספר מוסדות שבתחום אחריותו, הוא צריך להגיע למוסד הזה, להכיר את הילדים בנשירה סמויה בתוך המוסד והגדרנו את זה מכיוון שהוא לא מחליף את המנהל והוא לא במקום המוסד הלימודי, הגדרנו את זה כלקחת את הפרוג'קטור, לשים את זה על אותו תלמיד, ולהגיד למערכת החינוך הבית-ספרית מה אתם עושים עם הילד הזה שהוא בנשירה סמויה. איך אתם מטפלים בו?

פרוג'קטור צריך להיות קודם כל על-ידי המורה והמנהלת והיועצת חינוכית, כי הוא עם כל הכבוד שיושב בעיריה- - -

זה מה שאמרתי בדיוק.

זה לא קורה. רבותי זה לא קורה. אתה יודע למה זה לא קורה? אני אגיד לך למה כי המציאות כפי שאמרתי, הרכבת נוסעת. אין עניין לבית-ספר להשאיר תלמידים. אתה יודע מה? אני אומר משהו קשה, רגע תן לי משפט אחד לטובת הדיון, אני בדילמה קשה ואני אומר לך למה. כי קודם פעלנו הרמזור של הנשירה הגלויה היה מהבהב ועשינו כל מני חוזרי מנכ"ל וכללים והגדרות, הורדנו את הרף. אתה יודע מה? אולי זה שנשר כבר והוא גלוי, מקבל טיפול, זה שסמוי לא מצליח. כשאתה אומר לי שני מבצעים בשנה לאיסוף נשק, להבדיל, שני מבצעים בשנה ועד שהוא נכנס לפוקוס.. הלכה לו שנת לימודים אחת או שתיים. אנחנו מבקשים תכנית מערכתית.

בעצם שולחים מכתב, המנהלת שולחת מכתב, המורה שולחת מכתב.

והקב"ס נכנס לתמונה.

מתי הוא נכנס לתמונה?

הוא מערב גם את הרשות המקומית, את מחלקת החינוך של הרשות המקומית. יש פה מנהל מחלקת חינוך שישב ומכיר את העובדה של הקבסי"ם בתחום הזה ומתחילים תהליך התערבות עם התלמיד. כאשר אנחנו קוראים לזה, חי מגדיר את זה, רשת... שמשרד החינוך יודע להעמיד לתלמיד.

מה קורה אם המנהל לא מדווח? המנהל והמורה מתעלמים, לא מדווחים.

א' אם אנחנו עוסקים בעבריינים, זה חלק בעייתי ומורכב.

לא, לא, לא, רגע. אני מדברת על מנהלים שלא מדווחים שאותו תלמיד מגיע לבית-הספר. יכולות להיות מספר סיבות. אני לא...

זה חמור מאוד מכיוון שיש חוזר מנכ"ל.

מה הסנקציות שננקטות על מנהלים ומורים שלא מדווחים?

יש במשרד החינוך מנהל שנקרא מנהל אכיפה ובקרה ברישוי, צריך לשאול אותו מה הסנקציות.

הם נמצאים פה איתנו?

לא. אפשר להעלות אותם?

מנהל אכיפה וסנקציות במשרד החינוך, שאלה לגיטימית.

שרן, היה דו"ח שלם על זה. לא משתלם לדווח.

חברי הכנסת, אני רוצה כן להגיד, שהקב"ס חלק מהשינוי תפקיד שלו זה להגיע לבית-ספר ולהגיד "אדוני המנהל יש לך פה תלמיד", חלק מהתפקיד שלו זה בדיקת יומנים שהוא עושה מידי פעם, והוא רואה את הכיתות בבית-הספר והוא אומר, ואני מסכים עם האמירה שלקבסי"ם.. חסר כוח אדם קבסי"ם. אני מסכים.

אין מוטיבציה. צריך להעלות להם את השכר.

אני מסכים. אני אומר פה לפרוטוקול שהשכר של הקבסי"ם אינו מצדיק את מעמדם, תפקידם ועבודתם הקשה בתוך המערכת.

אתם קבעתם שהוא חייב להיות מורה לשעבר והוא יורד בשכר.

נכון, . היו פה הרבה דיונים סביב הסיפור- - -

כמה קבסי"ם יש היום?

כ-760 קבסי"ם בארץ.

760? על כמה נושרים, וכמה נושרים גלויים יש היום? רגע אנחנו מדברים על הגלויים, עוד לא הגענו לסמויים, אני רוצה להבין כמה.

חצי אחוז, בסביבות 9,000 תלמידים. גלויים.

אז רגע, אתם יודעים היום על 9,000? וסמויים שאתם...

שניה גברתי אני עבדתי כמה שנים במערכת החינוך, בפרטית ובציבורית וכו'. קודם כל החצי אחוז זה מעליב לדבר בחצי אחוז הזה ולקחת אותו ברצינות זה לא מכובד.

לא, אמרו 9,000.

לא. זה לא חצי אחוז, אתם יודעים שזה לא חצי אחוז, אנחנו יודעים שזה לא חצי אחוז.

אני מדבר קודם כל על הגלוי לפני הסמוי. אני חושב שהגלוי הוא הרבה מעבר לחצי אחוז. יש אינטרס גברתי למנהלי בתי-הספר, לדווח לא נכון כי הם מקבלים תקציב...

אז בגלל זה אני רוצה להבין איזה סנקציות ננקטות וכמה.

תקציב בית-הספר שלהם נפגע בצורה דרמטית..

נכון.

אני עבדתי במערכת, אני מכיר אותה.

אנחנו עוד מעט נעלה אותם

המנהלים אמרו לנו לא לדווח.

אני מקווה שהם יענו לנו, אני פשוט רוצה...

דבר שני, חוץ מכל זה חברים. בינתיים התוצאות הן שאנחנו חלק גדול מהתלמידים בחברה החרדים, הערבים, כולם, לא למדו, לא למדו תקופה די ממושכת, אם לא תהיה למשרד החינוך תכנית ברורה איך להציל אותם, אנחנו נאבד אותם. כמו שאמרה יו"ר הועדה, אנחנו נמצא אותם ברחוב, בפשיעה, באלימות, הם לא יוכלו לחזור לחברה.

תודה רבה על הדברים. אני רוצה לעבור גם כן לעוד מספר דוברים שיש. חה"כ עופר כסיף, שתי דקות לרשותך. בבקשה.

תודה רבה גברתי, תודה לנוכחים ותודה בעיקר ליוזמים של הדיון החשוב הזה. אני רוצה לומר שני דברים, דבר ראשון אני חושב שהקורונה שינתה משהו מאוד מהותי מעבר למה שנאמר. לא רק כמותית, היא שינתה משהו מהותי, באיזה מובן? היא הפכה את הנשירה הגלויה והסמויה לחופפות במידה רבה. משום שלפי ההגדרה ע-פי למשל הדו"ח של הממ"מ. הממ"מ הוציא ערך מחקר על הנשירה ב-2014. לפי ההגדרה שהממ"מ במסמך הזה נתן, לתופעת הנשירה, נשירה גלויה היא העדרות פיזית כולל מה שמכונה הברזה באמצע היום". רגע, אני אומר לפי הממ"מ. אפשר לחלוק על האפיון.

רגע, הוא אומר מה ההגדרה של הממ"מ.

לפי המסמך של הממ"מ, מה שמכנים "נשירה גלויה" נוגעת להיעדרות פיזית מבית-הספר.

זה היה פעם, זה היה שנות ה-80.

רגע, עכשיו, אני אומר עוד פעם אפשר לחלוק על ההגדרה, אני מזכיר את ההגדרה של הממ"מ.

מה זה אפשר? יש חוזר מנכ"ל.

זה הגדרה של הממ"מ, אתה צודק.

זה דבר אחד. מה ההגדרה של "נשירה סמויה" לפי אותו מסמך? ואלה לא הגדרות שרירותיות, הן נסמכות על דברים מטיבו הממ"מ עוסק במחקר, וההגדרה שנתנו אז לנשירה סמויה כללה גם מה שמכונה "נוכחות פסיבית" אפילו היו אלה שכינו את זה "נוכחים נפקדים". כלומר שיכול להיות תלמיד

נמצא פיזית, אבל לא נמצא באמת. הקורונה יצרה חפיפה משום שתוך כדי הלימודים מרחוק, לא נכחו שזה גלויה, אבל גם היתה סמויה כי הרבה פעמים לא נכחו גם בזום.

תודה.

והבעיה הזאת היא בעיה מתגלגלת שצריך לתת לה פתרון. והפתרון, ובכך אני אסיים, הפתרון הוא גם מניעת ניכור של התלמידים ממערכת החינוך. אחת הבעיות היא הניכור של התלמידים, אני לא מטיל אשמה על איש, רק מציין עובדה שצריך לקחת אותה בחשבון כדי... צריך להתמודד גם עם הבעיה הזאת.

תודה רבה על הדברים חה"כ עופר כסיף. הדובר הבא הוא מנחם גולדין הוא נמצא איתנו בזום.

אני עו"ד מנחם גולדין, מנהל יחידת מיצוי זכויות בארגון קשר- הבית של המשפחות המיוחדות. משפחות לילדים עם מוגבלויות, אבל אני מוכרח להגיד שהשם הזה הוא לא מצדיק כי הילדים שאנחנו מדברים עליהם, שימו לב, ילדים עם קשיים רגשיים, ילדים עם קשיי למידה, ילדים עם קשיי התנהגות, ילדים עם לצערנו בקורונה וזה קורה הרבה, ילדים עם נושא נפשי, בעיית קשב וריכוז, עיכוב התפתחותי, עיכוב שפתי, כל הדברים שאני חושב שאם מדברים על תקופת הקורונה ונדבר על נושא הנשירה בכלל, אלה הם התלמידים.

ואנחנו מדברים גם על ילדים שיכולים להגיע אליהם הביתה ולתת להם מענה. אנחנו עובדים הרבה עם קבסי"ם והעבודה הטובה עם קבסי"ם עובדת כאשר אותו קב"ס לא רק מגיע או שולח מכתבים למשפחה, אלא גם מגיע לבית-הספר ואומר תשמעו יש פה עוד שעתיים של הוראה תומכת, ועכשיו המורה יוכל לעבוד. יש פה עכשיו עוד טיפול שאפשר לתת טיפול רגשי, אפשר להביא הדרכת צוות, אפשר להביא מנתח התנהגות. ומפאת קוצר הזמן אני אגע בנקודה, למשרד החינוך יש תקציב, לפי הצהרותיו, של קרוב ל-10,000,000,000 שקלים בנושא הזה, גם כבוד היו"ר יודעת שמגיעים אליה שחרות לבקרים בסוגיה שמדברת גם על חוסר ניצול תקציבים. מדובר על האפשרות האמיתית לתת מענה לכל אותם תלמידים כאן ועכשיו בבתי-הספר. מדובר על תלמידים שהם תלמידים ממופים, שמגישים כבר בחודשים האלה את כל האפיונים, את השאלונים גם שלהם, גם של ההורים שלהם, גם של המורים שלהם לקבל את המענה, ושימו לב מה הם יכולים לקבל ברמה הבסיסית, הם יכולים לקבל שעתיים של הוראה תומכת, זה כולל גם מנתח התנהגות אם רוצים לעשות את זה בעבודה קבוצתית, אם יש ארבעה תלמידים שזכאים אפשר להעלות את זה עד לארבע שעות. יש אפשרות למשרד החינוך היום בתכנית החדשה שהוא הציג לשלוח את כל הגורמים האלה הביתה. איפה הקטש?

משפט סיכום בבקשה.

לסיכום, משרד החינוך מתעקש שלא לאפשר לתלמידים לקבל את המענים האלה כבר בשנה הנוכחית, וההצעה הפרקטית שלי עכשיו ביחד עם הקבסי"ם וביחד עם הגורמים, לייצר מסלול, מסלול פשוט שבו התלמידים האלה שצריכים את המענים האלה ביחד עם הקבסי"ם, יוכלו לקבל את הדברים האלה כבר בשנה הנוכחית. ולהפוך את החוסר ניצול התקציבי לאפשרות באמת לשנות את מערכת החינוך.

תודה רבה לך מנחם.

גברתי אם תוכלי לדרוש את הנתון, ויש את הנתון, של מספר תלמידים סמויים שמוגדרים לפי ההגדרה של משרד החינוך כתלמידים בנשירה סמויה, חייבים לקבל את הנתון.

אני חושבת, כלומר, תקנו אותי אם אני טועה, אמרתם שיש בערך מספר של 90,000 תלמידים.

לא, לא, זה הגלויים.

מה זה? זה הגלויים? לא הם אמרו גלויים, כמה? 8,000 או משהו...

אין לנו מערכת שבודקת את הסמויים.

מה זה אין לנו מערכת? אתה בצ'יק מוציא חוזר לכל מנהלי בתי-הספר לתת לפי הגדרה הזו מי בכיתה נחשב כנושר סמוי, למה דבר כזה, תאמין לי אם היה חמש יחידות, לחמד יחידות פיסיקה ומתמטיקה הייתם בשבועיים מקבלים מיפוי של כל הארץ.

לא, לא זה התחום שבאחריות- - -

כן, כן. אני אומר לך כן, כן, כשרציתים לדעת את הפוטנציאל של פיסיקה ומתמטיקה, בשבועיים קיבלתם.

חה"כ, האמן לי שזה התחום שלי ואני עוסק בו.

זה לא בוער לכם.

זה בוער לי.

זה לא בוער במשרד. בך, לא במשרד.

במשרד גם, זה בוער בי, תסלח לי על, אני אומר לך, זה בוער בי בצורה יוצאת דופן. ואני אומר לך שנכון לרגע זה אנחנו עושים מאמץ אדיר כדי לפתח מערכת שנוכל להביא את הנתון.

אני אביא את הנתון בסופו של דבר כי זאת המטרה.

אם אתה אומר ש- 50,000 נושרים גלויים.

לא גלויים, אני מתקן.

יש לך 50,000 מטופלי קב"ס.

לא נושרים.

רק שניה, יש לך 90,000 מטופלי קב"סים לפי הדיווח שלכם, מצבת הכח של הקבסי"ם היא בחוסר נוראי.

נכון.

וגם אם היא לא הייתה בחסר, הטירוף שקב"ס צריך לתת טיפול למאה תלמידים זה בלתי אפשרי בכלל.

אנחנו לא חולקים.

השאלה לא אליך, השאלה למשרד החינוך, כמה משאבים משרד החינוך משקיע בילדים האלה שאם הם לא ילמדו, הם ילמדו משהו אחר.

אני אומר לך משהו קשה, המשאבים שלהם מוסתים לאותם תלמידים שיודעים לנצל את המערכת טוב.

אני רוצה שתענו באמת על השאלה הזאת. כלומר, יש לנו פה שתי סיבות מהמחקר שראינו, שתי סיבות עיקריות בעיקרון לנשירה. הראשונה זה באמת בעיות בבית, בעיות רווחה, מצוקה, אירועים כאלה ואחרים. ויש את הדבר הנוסף שבעצם מראה לנו על חוסר יכולת או אי עמידה בציונים גבוהים בעצם במערכת החינוך וסוג של ייאוש מסוים. איזה תכנית יש לכם באמת להחזיר את התלמידים דווקא האלו, או-קיי? הבעיות בבית והדברים שיש, יש אולי עובדים סוציאלים, אבל כשאנחנו מדברים באמת על התלמידים עם ההישגים הנמוכים, אנחנו רואים כאן תקציב של 10,000,000,000 שקלים, טוענים פה כמובן שהתקציב הזה לא מנוצל או לא מוכנים לנצל אותו השנה, כדי לתת את אותו מענה טיפולי, פדגוגי, שאותו תלמיד צריך, תלמיד שבעצם נושר בגלל הסיבה השניה איך אתם דוחפים את משרד החינוך כדי לנצל את המשאבים האלה?

אני רק אגיד, יוכי, תכף, משפ"י (אגף שירות פסיכולוגי יעוצי במשרד החינוך) תשים את המרכיבים החינוכיים-טיפוליים שמתקיימים בתוך בית-הספר. אבל, האגף מטפל בכיתות מב"ר-אתגר שזה בעצם ילדים...

כן, אבל כיתות מב"ר-אתגר אז הנשירה לא תהיה משם כי הם מקבלים את הפתרון בתוך הכיתה.

המספרים שבעבר היו נושרים, הילדים האלה שהגיעו עם שליליים ולא למדו כפי שצריך, בסופו של דבר הכיתות האלה נתנו מענה, זה בחטיבה העליונה. בחטיבות ביניים יש לנו תכניות לילדים כדי למנוע את הנשירה שלהם ולהגביר את יכולת הלמידה שלהם והחזקה רגשית.

אני מדברת על אלו שנשרו.

אבל אלה שנשרו, זה בדיוק אחת הבעיות.

אז אלו שנשרו כיתת מב"ר לא עזרה להם והמענה שכרגע אתם נותנים לא עזר להם, אז מה כן נעשה?

לא, את מדברת על נשירה סמויה או גלויה?

גם וגם. כשאתה מדבר איתי על כיתות מב"ר, או-קיי אז אתה מונע את זה בצורה עתידית. אלו שכבר שאתם יודעים שהם יושבים בבית, מה אתם עושים מבחינה פדגוגית כדי למשוך אותם חזרה? אתה תחזיר אותם חזרה לכיתת מב"ר? משם הם נשרו.

גברתי, סליחה שאני אומר את זה. נשירה גלויה הם ילדים שנושרים, הם נשרו. נכון לרגע זה אין לנו הרבה פתרונות לעשות עם זה.

מה זה? אין לכם פתרונות לעשות עם זה?

בנשירה גלויה אנחנו עושים את הנסיונות להחזיר אותם ללמידה, אנחנו לא מצליחים בנשירה גלויה. בנשירה סמויה אנחנו מצליחים יותר.

וואו. זה מאוד חמור מה שאתה אומר.

אני יודע שזה חמור.

תן לנו אלטרנטיבות.

ברגע שהילד נשר, המערכת ברגע שהוא יצא מתחום סמלי המוסד.

זה פשוט חמור, קשה לי להגיד עד כמה, באמת. אני עוברת לדובר הבא חה"כ משה טורפז, בבקשה לרשותך שתי דקות.

תודה. קודם כל באמת הוצגו כאן מספרים שמבחינה רשמית, 12,000 נושרים לפני הקורונה, 8,000 המספר האחרון, מספרים מרשימים כי באמת בנושא הנשירה הגלויה משרד החינוך עשה הרבה מאוד, בואו נזכור יש מדרג היום. בית-ספר רגיל, כיתות מב"ר ואתגר, בית-ספר לנושרים, תכנית הילה, ורק אחרי כן, מי שנושר משלושת התכניות האלה הוא נושר ממש.

יש עוד 80,000 תלמידים, דיברנו עליהם באחד הדיונים הקודמים שלא רשומים במערכות של משרד החינוך ולא לומדים בבית-ספר עם סמל מוסד. אנחנו לא יודעים כמה מתוך הם לומדים בחינוך פרטי או לא לומדים. וזה נתון שאנחנו חוזרים שוב ושוב בוועדה הזו שלא מצוי בידינו בוודאי לא נמצא בידי אנשי המקצוע כאן, הוא צריך להיות בידי מנהל בקרה ואכיפה של גור ובתוכו יש חלק גדול, כשסמי אבו שחאדה אומר שעוד עשרות אלפי ילדים, הוא מדבר עליהם.

שהם לא היו רשומים בשום מערכת של משרד החינוך, חייבים לומר את זה. שתיים, יושבים פה אנשי מקצוע מעולים, אני לא חושב שבשום תחום אחר יושב הטופ של אנשי המקצוע של מערכת החינוך בתוך משרד החינוך, כמו שיושבים בנושא הנוער הנושר, ולכן אני אומר כאן, בעיני כמו שאמר חה"כ מרגי הבעיה היא לא עם מי שיושב לפנינו, הבעיה היא מה המקום שהתחום הזה מקבל במשרד מבחינת משאבים והקצאות. יש מצב חיובי שבניגוד לעבר דורשים מבתי הספר לא לוותר על ילדים, שזה מצב שונה ממה שהיה בשנות ה-70-80, אומרים לבתי-הספר אל תנשיר אף אחד. זה מצב מצוין, אלא מה, שכשיש לך 760 קבסי"ם על 90,000 ילדים מטופלים, זה אומר שיש לכל קב"ס 120 ילדים, בואו נזכור זה 120 ילדים לא הקלים ביותר. עכשיו אמר כאן חה"כ מרגי, כדי להיות קב"ס אתה יורד בתנאים, אתה מקבל פחות משכורת, אתה לא מקבל את כל כיסויי הרכב, אתה צריך להסתובב ב-120 בתים.

ולך תעשה את העבודה יותר קשה.

בדיוק. יש כאן בעיה בכמות התקינה של הקבסי"ם שלא עולה, במיוחד במגזר החרדי והערבי, וגם בעיה בתנאים שלהם. עיקר הפעולה בסוף של מניעת נשירה צריכה להיות בבתי-הספר. וכאן אני אומר, כאן גברתי, בעיני יש שתי מסקנות שאנחנו צריכים לפנות בהן למשרד החינוך. האחת זה נושא כמות הקבסי"ם תקני הקבסי"ם והתנאים שלהם שתקועים כבר הרבה מאוד שנים. ושתיים ארגון מחדש של המשאבים של בתי-הספר בפרטני. אמרה כאן חברת הכנסת סטרוק וזו נקודה חשובה, אם לא יהיה INCENTIVE לבתי-הספר לדווח, יהיה מאוד קשה לקבל את נתוני הנשירה הסמויה כי זה דבר מאוד אפור, לעומת זאת אם בתי-הספר יקבלו תקצוב לפי הדיווח על נושרים סמויים, כמו בית-ספר שיגיד 12 יקבל X ואם ידווח 24 יקבל שני X, תהיה להם מטרה לדווח את האמת כי הם יקבלו לפי זה משאבים. וזה דבר שהיום בארגון בתי-הספר לא קיים, הם מקבלים תקציב פיקס ובסוף ככה זה עובד, יש 5,400 מנהלי בתי-ספר.

אם אני אדווח על 100 תלמידים שלא מגיעים ותקבל תקציב כפול אז אתה הופך את העובדות להפוך, כלומר יהיה יתר דיווח. זה בעיה.

יכולה להיות בקרה של קבסי"ם. כן, אבל בדו"ח שמונח לפנינו אנחנו רואים שחוץ ממחוז צפון שום מחוז במשרד החינוך לא דיווח על הנושרים הסמויים שלו. יש לזה סיבה זה נתון שקשה לאסוף אותו, צריך להתאמץ.

אז אני מציע בעיני שני דברים שאנחנו יכולים לדחוף את משרד החינוך, האחד זה חיזוק מערך הקבסי"ם גם בתקינה וגם בתקצוב כל קב"ס. ושתיים, זה המשאבים הפרטניים שמקבלים בתי-הספר להתמודד עם נשירה סמויה, צריך גם לחזק, וגם להגדיל.

תודה רבה על הדברים,

מנהל האכיפה נמצא איתנו בזום אני מבקשת שתעלו אותו בבקשה.

בוקר טוב גור. אנחנו פה אני חייבת לומר קצת המומים נוכח התופעה וההתמודדות איתה ואולי גם חוסר היכולת להתמודד איתה, עם תופעת הנשירה. עכשיו אנחנו מבינים שיש מוסדות רבים שבצם לא מדווחים, אין להם INCENTIVE לדווח, אם הם מדווחים על נשירה בעצם נפגע התקצוב שלהם. אני מנסה להבין, איזה סנקציות, או קודם כל כמה פעמים יזמתם בצורה יזומה שלכם סוג של פיקוח ובקרה על בתי-ספר לעניין הדיווח של התלמידים שהגיעו או לא הגיעו. כמה מקרים נוכחתם לגלות שבהם לא דיווחו על תלמיד נושר, ובמידה ובמקרים האלו שגיליתם איזה סוג של סנקציות נקטתם אל מול המוסד או הנהלת המוסד.

או-קיי אז אני אסביר ואומר. קודם של שלום לכולם, שמי גור רוזנבלט אני במנהל במשרד החינוך את מנהל הרישוי בקרה ואכיפה. ואגף אכיפה שנמצא אצלי אמון בין השאר על מה שאתם אמרתם, אגף אכיפה וגם אגף בקרה עושים בדיקות מהסוג הזה. הסוגיה פה היא מאוד מורכבת אני גם אסביר למה. תראו, תלמיד שנושר הוא בדרך-כלל, בטח דיברתם על זה בדיון לפני שעליתי, ואני גם מראש מתנצל שאני אצטרך עוד מעט לרדת.

אבל, תלמיד שנושר הוא כמובן לא נושר ביום אחד, זה תהליך, הוא לאט לאט מגיע פחות ופחות לבית-הספר עד שהוא נושר. עכשיו אנחנו כמשרד חינוך, כל עוד התלמיד מגיע לבית-ספר גם אם זו הגעה פחות סדירה, כמובן לא רוצים שבית-הספר ידווח עליו כתלמיד שעזב אותו כי הרבה מאוד פעמים ברגע שהתלמיד לא מדווח במערכות משרד החינוך כמי שלומד בבית-הספר, אז גם בית-הספר לא... והקשר איתו מתנתק, ולכן העמדה המקצועית של גורמי ביקור סדיר בתוך משרד החינוך היא שכל עוד התלמיד מגיע לבית-הספר גם אם זה אל הגעה סדירה, הוא צריך להיות מדווח במערכות כתלמיד. מצד שני, ברגע שהתלמיד מפסיק לבוא לבית-ספר אנחנו רוצים לדעת את זה. קודם כל לדעת את זה כי יכול לדעת שהתלמיד הפסיק לבוא, שמעתי את סוף דבריו של חה"כ, כמובן אנחנו מפעילים את כל המערכות, אם הוא לא לומד בתיכון רגיל אז הוא יכול ללמוד בתיכון טכנולוגי.

כן אבל לא כשלא מדווחים לכם.

אני אגיע לזה. עכשיו פה אנחנו מגיעים לאלה שלא מדווחים. נגיד ילד, תלמיד עזב לחלוטין. לא לומד כרגע בבית-הספר בכלל, חצי שנה, שנה, שנתיים והוא לא מגיע לבית-הספר, אבל התיכון ממשיך לדווח, זה בדרך-כלל קורה בתיכונים, התיכון ממשיך לדווח אותו. למה הוא עושה את זה? למה הוא ממשיך לדווח אותו? כי הוא לא רוצה שינשרו לו תלמידים, פעם אחת. פעם שניה יש פה סוגיה צריך להגיד את האמת- - -

של התקציב, כן אנחנו מבינים. אבל מה אתם עושים?

רגע. אז אנחנו עושים כמה פעולות. קודם כל אנחנו עושים מבצעים ממוקדים באוכלוסיות הבעייתיות. לפני הקורונה עשינו מבצע מאוד גדול בנגב, סביב האוכלוסייה הבדואית גם בפזורה וגם בערים, עשינו מבצע גדול מאוד. הוא היה מבצע שעבד לשני הכיוונים, זאת אומרת גם הלכנו לבתי הספר ובדגימות מאוד- - -

כשאתה מדבר על מבצע, כמה מוסדות? כמה אנשים יצאו לשטח?

כל מבצע כזה אנחנו מוציאים עשרות אנשים. הרבה פעמים במבצעים האלה, אני חייב להסביר, יש מבצעים שגם אנחנו הולכים לבתי-הספר שלנו ואז אנחנו הולכים לבתי-הספר עם רשימות התלמידים, עוברים ממש על כל בית-הספר תלמיד תלמיד "אני רוצה לראות אותו, אני רוצה לראות אותו", מסתכלים מי נמצא ומי לא נמצא. דרך אגב המורים אומרים את האמת, אם ילד לא מכירים אותו והוא מופיע ברשימות הם יגידו לנו את זה. מנהל עשה מה שעשה בגלל שמורים אמרו את האמת, במקביל אנחנו הולכים לבתי עסק במעסיקים את הילדים שנשרו.

רגע, במבצע הזה שאתם ביצעתם, כמה תלמידים נושרים סמויים שלא דווחו מצאתם?

אני ממש מתנצל לא התכוננתי לדיון הזה, לא באתי לכאן עם נתונים מסודרים, יש בהחלט מספרים משמעותיים.

מה הסנקציות?

אין לנו את המספרים. כלפי אלו שמצאתם שלמעשה לא דיווחו.

יש לנו, יש לנו את המספרים. אני רק אמרתי שלא התכוננתי לדיון הזה אז אין לי כאן אותם "בשלוף".

מה האמצעים שנקטתם כנגד אותם מנהלים שלא דיווחו לכם?

קודם כל אנחנו מקזזים את התקציב שהועבר, גם שנים אחורה, זה קנסות מאוד מאוד משמעותיים. מי שמפעיל את התיכון זה יכול להיות לרשות המקומית אם היא מפעילה את התיחום, זה יכול להיות לבעלות למי שמפעיל את תיכון, לא משנה, אחת הרשתות "אורט", "עמל", לא משנה כרגע. אנחנו נותנים קנסות כספיים מאוד כבדים על הדבר הזה.

רגע. כשאתה אומר לי קנסות, אתה מתכוון לתקצוב של התלמיד הזה שלא הגיע, שזה בעצם כסף גנוב? אין לזה מילה אחרת. אז אתה פשוט מבקש ממנו להחזיר את הכסף הגנוב. האם אתה קונס אותו על אותה עבירה שנעשתה? האם הטלת עליהם קנס עיצום של חצי מיליון שקל? 100,000 שקל?

מסכים, זה כואב. זה כואב מאוד.

לא לא לא, אני מצטערת, אבל כסף שנגנב מקופה ציבורית זה פשוט כסף שהחזרתם לתוך הקופה. זה לא עונה, זו לא ענישה, זה לא קנס עכשיו שאתה מטיל על אותו מוסד, שאתה אומר על זה ששיקרתם, רימיתם, גנבתם את המערכת, אתם עכשיו הולכים לשלם חצי מיליון שקל, זה קנס. זה עונש. זו הרתעה. כשאתה אומר להם "אה נו טוב, גנבתם? תחזירו את הכסף" זה לא עונש, אני מצטערת.

אני מודה שגם אני בעבר חשבתי ככה, אבל אני נוכחתי לראות שמה שאנחנו קוראי החזרת כספים מכיוון שזה גם שנים אחורה, זה מאוד כואב, מאוד מרתיע.

זה קיומי למוסד. אני מסכים איתו כרגע זה לא הפוקוס, הפוקוס לא צריך להיות הענישה. הדיון צריך להתמקד באותם תלמידים, איך משרד החינוך מנצל את המשאבים?

אני לא מסכימה. אני ממש לא מסכימה איתך חה"כ מרגי. אם מנהל מוסד ידע שהוא יצטרך לשלם קנס על גניבה, זה ירתיע אותו הרבה יותר מאשר להחזיר תקציב. גנבת 100,000 ₪? תחזיר את ה- 100,000 ₪. זה קנס? זה לא קנס. זה הצלחת, הרווחת. תחזיר את הכסף. זה נראה לך הרתעה? זה נראה לך קנס?

תאמיני לי שזו הרתעה, זה מחסל מוסד. הגבייה הרטרואקטיבית.

מה שאתה אומר זה פשע משתלם. אני אלך... סליחה... אני אלך עכשיו לבנק אני אגנוב 100,000 ₪, הצלחתי הצלחתי, לא הצלחתי אני אחזיר את הכסף.

איך קונסים את הרשות המקומית?

אני לא רוצה שהדיון יוסט לשם.

היו"ר איך קונסים רשות מקומית? מוצאים בית-ספר שהרשות המקומית מפעילה את זה, ולא דיווחו על תלמידים שלא באו. איך קונסים את הרשות המקומית?

לא הבנתי.

בית-ספר שבאחריות הרשות המקומית, לא באו תלמידים. איך קונסים?

והוא דיווח שהם מגיעים.

ולא דיווחו שלא מגיעים, כן? אני אגיד ככה. איך קונסים את בית-הספר?

אני מבחינתי אז להטיל סנקציות על ראש העיר. להחזיר, להביא לו מפקח על הראש שלו למערכת החינוך שלו. אני רוצה סנקציה.

תשאלי עכשיו אם קנסו פעם רשות מקומית.

חה"כ פרוש. סליחה, אני עונה לך. אם אני ראש רשות מקומית ואני יודעת שמשד החינוך יבוא ויביא לי מפקח על הראש שלי שיחזיק לי את תיק החינוך אם אני משקרת בדיווחים, אני כל חודש מעמידה את כל המנהלים של הבתי-ספר שלי ואומרת להם תתחילו לדווח לי אחד אחד.

אבל תשאלי אם עשו את זה פעם.

אז הם אומרים שלא. הם אמרו שלא. הם מחזירים את הכסף.

לא. את מדברת על מנהל מוסד, מנהל עמותה. מה עושים עם הרשות המקומית?

זה מה ששאלתי, הוא אומר שהם מחזירים את הכספים, שזו הרתעה מספקת.

מהרשות המקומית לא יבקשו כסף. לא יקנסו רשות מקומית. למה?

תקשיב, אז בסופו של דבר צריך עונש.

למה את הרשויות המקומיות לא קונסים אותן?

מה לעשות. טוב אני- - -

את לא יודעת את התשובה?

אני יושב בשקט ומאוד סבלני אבל אני חייב לומר משהו.

חה"כ דוידסון, עכשיו זכות הדיבור באמת שלך. שתי דקות.

קודם כל לדעתי אנחנו מפספסים את העיקר. אנחנו הולכים סביב-סביב ולא מגיעים בסוף לעיקר. אז קודם כל אנחנו לא באים לפה לתקוף את משרד החינוך. אני רוצה לברך את מי שהעלה את הדיון הזה, חברי הכנסת שהעלו. אתם צריכים להבין שבסוף כשמעלים דיון כזה ומגיעים 11 חברי כנסת, כנראה שהדיון הזה חשוב מאוד לכנסת ישראל ולאנשים שיושבים פה. אז אנחנו לא באים לתקוף, אנחנו באים להבין איפה הבעיה ועדיין לא הבנו איפה הבעיה, ואנחנו רוצים להבין מה נעשה בעבר ומה יהיה בעתיד. כמו שקינלי נתן מספר הערות לגבי מה צריכים לעשות בעתיד.

אני רק אומר לכם, שכשמדברים על החזרה מקורונה אז אני מכיר אישית חבר אחד, אפילו שניים, שהילדים שלהם חצי שנה יושבים בבית כי הם התרגלו לשחק במחשבים כל הלילה, והם לא הולכים לבית-ספר, ופעם אחת מורה התקשרה אליהם ובזה נגמר הסיפור. בסוף הילדים לאן הם מגיעים לבית-ספר? למורים. המורים זה הכלי החשוב ביותר, ואנחנו מדברים על חוזר מנכ"ל, אבל בסוף המורים, הבאמת כמעט מסכנים שמקבלים את הילדים וגם הם כבר מרימים ידיים, הם אלה שצריכים לחבק את התלמידים, אלה שצריכים לשמור עליהם, ואלה שצריכים להתקשר וללכת אליהם הביתה אם הם לא מגיעים לבית-ספר. זה הכלי החשוב ביותר. אנחנו הולכים מסביב בהרבה מאוד, כל מיני עם קנסות וקנסות וחוזה מנכ"ל. בסוף בואו נגיע לעיקר, העיקר הוא המורים, המורות שאנחנו צריכים לחבק אותם, להעריך אותם, ולתת להם את הכלי הכל-כך חשוב לשמור על הילדים. אז באמת בואו נגיע לעיקר, מה אנחנו עושים מהיום הלאה כדי שיהיה יותר טוב. לא נלך סחור סחור וסביב סביב. תודה.

תודה רבה על הדברים. אני נותנת את זכות הדיבור למאור צמח, מאור צמח הוא קב"ס בירושלים. אני אשמח שתשתף אותנו קצת במציאות היומיומית שלך בעבודה.

אני מאור צמח, אני 10 שנים קצין ביקור סדיר בעיריית ירושלים. אני אחראי על קרוב ל-14 בתי-ספר מהמגזר הממלכתי, הממלכתי דתי והחינוך המיוחד. אני אגיד לכם לגבי הקורונה ואני גם אתייחס לעבודת הקבסי"ם בתקופה הזאת, כמה דברים, אחד עבודת הקב"ס היא עבודה מאוד מאוד מורכבת, הוא האיש שמתכלל את הסיפור. עכשיו, קחו לכם 100 סיפורים, יש לי פה איזה סיפור שכתבתי, מקוצר הזמן אני לא אספר את הסיפור. אבל הסיפור הוא בדרך-כלל מגיעים בדרך-כלל משפחות מאוד מורכבות, הוא סיפור מורכב, הוא ילד שלפעמים הוא אובחן כ-ADHD או איזו דיסלקציה..

קשיים אובייקטיבים.

קשיים אובייקטיבים של התלמיד. והוא חבוט והוא מגיע לקב"ס ובעצם הקב"ס צריך עכשיו להחזיק אותו, להחזיק את הסיפור שלו, להחזיק את הלמידה שלו, ובעצם לגרום לו ללמידה אפקטיבית ואקטיבית בבית-הספר. על זה התווספה שנת הקורונה, שבשנת הקורונה באמת התלמידים ישבו בבית מחוברים למערכות הטכנולוגיות מי שיכול, וקחו ילד שהוא עם ADHD שלא תמיד התאים לו להתחבר עכשיו למורה המשעמם במסך, אלא יותר התאים לו לשחק בפלאפון. ובאמת אנחנו רואים תופעות של בעיקר תופעות חרדתיות, רגשיות ונפשיות, זה מועצם באופן משמעותי בחודשים האחרונים אנחנו רואים.

יש נתון שפורסם, וזה עף פה באוויר 80,000 ומשהו מטופלי קב"ס, נגיד שאנחנו מדברים על 90,000 מה שפורסם בעיתון, זה לא מקור שאפשר להסתמך עליו אבל אני חושב שבתחושה שלי, בתחושה של קבסי"ם שבאים מהשטח, הנתון הזה הוא התחלה של טיפול הקורונה, הנתון הזה ילך ויגדל בחודשים הקרובים עד איזשהו איזון מסוים לדעתי, וזה בעצם נשירה ישירה של הקורונה. זה ילדים, ובסופו של דבר ישבו קרוב לשנה- שנה וחצי מנותקים ממערכת החינוך, מנותקים מהמערכת החברתית ועכשיו לך תמשוך אותם בחזרה ללמידה. קצין הביקור הסדיר, תשמעו ואני אומר את זה, אני 10 שנים בתפקיד הזה, אני אבא לשבעה ילדים, אני מגיע עם משכורת באמת חרפה, אין לי מילה אחרת להגדיר את זה. מכיר אותי פה ידידי חה"כ טורפז שהיה אחראי על מערכת חינוך של קרוב ל- 350,000 תלמידים, והוא יודע טוב מאוד מה המשמעות של קצין ביקור סדיר ואני אומר את זה, עבודת קודש, לא לעצמי, אני אומר את זה לעשרות קבסי"ם שכרגע נמצאים בזום, וזה בהחלט עבודה שהיא סביב השעון, היא לא נגמרת כשאתה מגיע בשעה 18:00 הביתה ומכבה את הטלפון, מתקשרים אליך "כרגע הילד נמצא ברחוב". אני אומר לכם קרה לי לא פעם ולא פעמיים שילדים הגיעו אליי הביתה, קיבלו מיטה והלכו לישון ובבוקר באנו ודיברנו מה קורה ואיך מחזירים אותם ללמידה. אני רוצה לצטט פה שני ציטוטים ואני אסיים אותם, ואני חושב שהם חשובים לא כי הם באים ברמה אישית לנגוע, אלא באמת לאחריות של הוועדה הזאת. קודם כל ב- 18.8.21 דיברה שרת החינוך חה"כ שאשא-ביטון והיא אמרה משפט אחד, צייצה אותו וזה היה מאוד משמעותי.

היא כתבה דבר כזה עשרה ימים לפני פתיחת שנת הלימודים, היא כתבה: "צו השעה להחזיר את ילדינו הילדים שנשרו לרחוב, ולצמצם את הפערים שנוצרו". בעצם זה מבחינתי כשאני קראתי את הציוץ הזה בטוויטר, הבנתי שהשרה בראש מעייניה עכשיו להחזיר את הילדים לבית-הספר. להחזיר את הילדים עם הנשירה הגלויה, והנשירה הסמויה וכל המילים היפות, היא זיהתה את הבעיה, שמה מרקר על הבעיה. מבחינתי, כי איך אומרים, ללוחם יש את המטרה, אז זה מבחינתי המטרה של השרה, להחזיר את הילדים שלנו למערכת. ואני חושב שזה צו השעה של שנת הלימודים הנוכחית ובכלל. עוד דבר, תראו אני הייתי פה ב- 2015, ישב בראשות הוועדה חה"כ מרגי והמסקנה הייתה, ואני מצטט אותה: "לייצר שולחן עגול ומעקב באופן אקטיבי אחרי שכר הקבסי"ם ואחרי עבודת הקבסי"ם".

תראו אני באמת לא בקטע של בכייני, וקבסי"ם הם ילדים טובים. הם הילדים הטובים של המערכת, זה סך-הכל 150 עובדים שלא יצאו לרחובות, שאין להם גוף מייצג כמעט, שהם ברוך השם יש להם אוזניים קשובות, חה"כ סטרוק, חה"כ מרגי וחה"כ טורפז וכל שאר חברי הכנסת. אנחנו שמחים לאוזניים האלו, אבל זה לא מספיק. זה לא מספיק שתחזרו על הדברים שחזרתם ואמרתם ב- 2015, והבטחתם ואמרתם שתעשו. אנחנו באמת מבקשים שהוועדה הזאת תהפוך את עצמה לוועדה אופרטיבית, שתקבל החלטות, תקבל החלטות עלינו, תקבל החלטות על המשרד, תקבל החלטות, אתם שליחי ציבור, ושליחי ציבור צריכים לעשות את העבודה הזאת ככה.

משפט סיכום. דיברתם על נושא של תקינה, דיברתם על נושא של שכר הקבסי"ם, ועל סל למיצוי תקציבים, אני חושב שסל של כלים שקב"ס ילך איתו קבוע הוא משמעותי. אני חושב ששלושת הדברים האלו הוועדה הזאת וחה"כ השכל, אנחנו גם מכירים, אני באמת אומר, אני חושב זה עומד לפתחך ללוות את הסיפור הזה בחודשים הקרובים ולא להרפות בנושא הזה.

מאור אני רוצה לשאול רק שאלה, מתי אתה נכנס לתמונה?

באיזה שלב אתה נכנס?

אני אומר לכם בשורה התחתונה, קצין הביקור הסדיר הוא הקביים של מנהל בית-הספר.

רגע אתה נכנס לתמונה רק חודשיים אחרי שהתלמיד לא מגיע?

לא לא ממש לא, זה יכול להיות חמש דקות אחרי שהוא לא מגיע, זה יכול להיות דקה לפני שהוא לא מגיע, זה יכול להיות תוך כדי... ויש לי סיפורים שאני מלווה שנים על גבי שנים עד החתונה של התלמיד, ואני לא אומר את זה כמליצה. קצין הביקור הסדיר, ובאמת אני אומר קחו את עצמכם, תרדו לשטח לבתי הספר ותשאלו. קצין הביקור הסדיר הוא היום הזרוע של ילדים בסיכון של מנהלת בית ספר. כשמנהלת בית ספר אומרת "הילד ככה וככה עשה לי" והמשפחה "מה אני צריך לעשות ללכת לרווחה" מה זה רווחה הוא לא יודע הוא לא יודע מה זה פקידת סעד, יש לו את הקצין הביקור הסדיר והוא הזרוע שלו והוא איש המקצוע שלו והוא מגיע לישיבות מורים, הוא מגיע לישיבות, לאינספור דברים, זה קצין הביקור הסדיר.

תודה רבה. רפי אתה רוצה להגיד משהו למילת סיכום? ביקשת.

הנושא של נשירה סמויה, הקב"ס בתחילת תהליך של נשירה סמויה, אני אגיד יותר מזה, אנחנו כל שבוע מעבירים במערכת אלקטרונית מאובטחת רשימת תלמידים שנשרו, נשורים גלויים. ואני אומר לקב"ס ONCE אתם רואים תלמיד ברשימה שאתם לא מכירים אותו זה נ' שלכם, כי ילד שנהיה נושר גלוי היה בדרך-כלל נושר סמוי תקופה ארוכה. אתם אמורים להכיר אותו, לטפל בו שם. וזאת המגמה. ואני אומר כאן בצורה ברורה, הקבסי"ם מכירים את כל הילדים שמגיעים לנשירה גלויה כי הם טיפלו בנשירה הסמויה.

אני אומר בצורה ברורה. הקבסי"ם מכירים את הילדים בנשירה הסמויה.

חבר'ה, רוב הקבסי"ם מגיעים לתוך בתי-הספר, הם לא יושבים בתוך המשרדים, הם לא יושבים ברשויות שלהם, הם מכתתים את רגליהם בתי-הספר, הם הולכים לחצר האחורית של בית-הספר, הם הולכים לזולה של המחששה...

בסופו של דבר אבל, רפי, האחריות היא על מנהל בית-הספר אי אפשר להסיר את האחריות. האחריות היא על מנהל בית-הספר.

הם לא נמצאים במשרדים הם עובדי הרשויות אבל- - -

חברים אני ממש מתנצלת אבל תם זמן הדיון, אנחנו בחריגה, אנחנו חרגנו מזמן הדיון ואני חייבת לסכם את הדברים, אני מתנצלת. אנחנו כבר בחריגה ואני צריכה לסכם את הדיון. מה שאני מבקשת זה כך, קודם כל על משרד החינוך להטיל את האחריות ולשים את המנהלים במרכז הבמה. היכולת להתחיל לפתור את אותה בעיה של הנשירה הסמויה, גילוי מוקדם, דיווח, מוטל קודם כל על מנהל בית-הספר וצריך לראות איזה סנקציות ניתן לנקוט כלפי מוסדות שלא מדווחים על אי הגעה או נשירה של תלמידים, זו קביעה שלנו כאן של ועדת החינוך. הוועדה דורשת דיון פנימי במשרד החינוך, על סנקציות, על מורים ומנהלים שלא מדווחים, על נשירה או על תלמידים שלא מגיעים ועל רשויות מקומיות.

אנחנו מבקשים באותו דיון לקיים דיון על גיוס קבסי"ם לעניין החוסרים שכרגע, על העלאת שכר הקבסי"ם ותנאי הקבסי"ם. אנחנו מבקשים שתגיעו לוועדה בתוך 12 שבועות ותדווחו לנו על אותו דיון פנימי שהתקיים והמסקנות מאותו הדיון. על משרד החינוך להציג תכנית פדגוגית לתלמידים נושרים תוך 12 שבועות. זה בלתי מתקבל על הדעת שאין לכם תכנית פדגוגית לילדים נושרים.

זו הדרך להחזיר אותם חזרה למערכת החינוך, זה לא מעניין הכיתות מב"ר, בסופו של דבר כמו שנאמר, זה תלמידים עם קשיים, הפרעות קשב וריכוז, בעיות בדיבור, בעיות קריאה, את המענה הזה צריך קודם כל לתת להם, ואני מבקשת פה לוועדה תכנית פדגוגית שתכינו תוך 12 שבועות. שאותו תלמיד שלא נושר מסיבה של אלימות בבית, מצוקת פרנסה, דברים כאלו ואחרים שמטפלים בעצם השירות הפסיכולוגי או עובדי סעד, בעצם נותנים, אני מבקשת את המענה הפדגוגי, או-קיי? הוועדה מבקשת מיפוי ואיסוף נתונים מכל 5,000 ומשהו מוסדות החינוך במדינת ישראל לנשירה הגלויה והסמויה בהן. אנחנו מבקשים שתשבו ותעבדו על מיפוי של כלל מוסדות החינוך במדינת ישראל. סמויה וגלויה ביחד.

הנתונים הגלויים הם לא מספקים. הם לא מספקים אותנו אני מצטערת, זה לא מספיק. כמו שאתה אומר כשאתם מגיעים לגלויה זה כבר אחרי כנראה לפעמים גם שנתיים של נשירה סמויה אז מה עוזר לי הנתונים האלה של החצי אחוז של הגלויה כשאנחנו מבינים שהם באמת נתונים של קולעים למצב בשטח? אנחנו רוצים להבין את המצב בשטח. בנוסף לזה, ועדת החינוך תצא לסיור במוסדות החינוך בנגב, הסיור הזה כבר נקבע אבל בתוך הסיור הזה אני מבקשת שהצוות שממונה על מניעת נשירה ומנהל אגף ילדים ונוער בסיכון יגיעו ביחד איתנו לתוך הסיור הזה כדי לשמוע את המצוקות של אותם מנהלים ומורים שמתמודדים עם נשירה אדירה וקשה, מאוד מאוד קשה. הדברים שאני שמעתי ושאני ראיתי פשוט זיעזעו אותי, ובגלל זה אני החלטתי לצאת לסיור שם עם ועדת החינוך. אני מבקשת שגם תגיעו ותהיו חלק כדי לבוא, לשמוע אותם, מה קורה שם, ולדעת איך בתוך הועדה והדיון הפנימי שתקיימו איך אתם נותנים לנו פתרונות. הוועדה תקיים דיון נוסף בעוד 12 שבועות לאחר שנקבל את המסקנות של הדיון הזה. תודה. אני מתנצלת אנחנו חייבים לנעול. תודה רבה והישיבה נעולה, אני מתנצלת בפני מי שלא הספיק לדבר.

הישיבה ננעלה בשעה 10:09.