פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת לענייני התמכרויות, סמים ואתגרי הצעירים בישראל
08/12/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 16
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני התמכרויות, סמים ואתגרי הצעירים בישראל
יום רביעי, ד' בטבת התשפ"ב (08 בדצמבר 2021), שעה 9:15

עתיד הצעירים בענף החקלאות בישראל

חברי הוועדה: רם שפע – היו"ר
ענבר בזק – מ"מ היו"ר

שרון רופא-אופיר
נירה שפק

דורית אדלר - ד"ר, הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא

עמרי בראל - יזם

הילה גורדון גרידיש - עו"ד, בת למשפחת חקלאים ממושב דלתון, ענף ההטלה

אבשלום וילן - מזכ"ל, התאחדות החקלאים

שמעון גואטה - חקלאי צעיר

אילנה דרור - כלכלנית, איגוד חקלאי ישראל

חיים חבלין - חקלאות, התנועה הקיבוצית

ניצן מאיר - יועץ השר לענייני התיישבות, משרד החקלאות

אורי ספיר - סמנכ"ל התיישבות ותעסוקה ארגון השומר החדש

ליאורה ששון - בת למשפחת חקלאים במושב דלתון - ענף ההטלה

ליאורה ששון - בת למשפחת חקלאים במושב דלתון - ענף ההטלה



מוזמנים באמצעים מקוונים - בת למשפחת חקלאים במושב דלתון - ענף ההטלה

אלעד אורמיאן - מגן חקלאות ישראל

יואב כהן - יו"ר ועד נטועה

לירון אמדור - ד"ר, מכון יסודות

עמית בנצור - ראש מכון יסודות

מירב בן דוד - פורום עמלים

אור שפירר - קיבוץ ארז

לביא רפאל - מנכ"ל החברה לחקלאות עירונית

בת שבע פנחסוב

מעין מכלוף, חבר תרגומים
עתיד הצעירים בענף החקלאות בישראל

בוקר טוב לכולם, שלום לכל מי שבזום, שמחים שאתם מתחילים לפתוח מצלמות. אני אפתח בכמה מלים, ואחרי זה אנחנו נתחיל את הדיון. קודם כל, לא במקרה בחרנו בעצם לראשונה להגדיר בכנסת ועדה שמייחדת את עצמה לאתגרי הצעירים בישראל. לצד ההתמכרויות.

ובאמת אני בהקשר הזה שמח על ההזדמנות לאפשר דיון ראשוני, אני מניח שלא היה כזה בכנסת ספציפי, שעוסק בדור הבא של החקלאות בישראל, בצעירים, בצעירות, בלאן אנחנו הולכים בעצם. אז היום אנחנו נתמקד ממש במישור הזה.

תראו, זה לא סוד, יש חודשים מאתגרים לחקלאות בישראל. אני יחד עם הרבה חברים שלי, עם נירה, ועוד כמה חברים משאר המפלגות, ועם ידידותינו בישראל ביתנו, אנחנו באתגר. יש בינינו פערים באיך נכון לדעתנו לנהל את החקלאות בישראל, ואת הרפורמה. והיו חודשים מאתגרים, וגם צפויים שבועות מאתגרים. אבל נראה לי שברור לכולם שכשאתה מסתכל על חקלאות אתה לא יכול להסתכל רק בטווח המיידי. אי אפשר לבחון את זה רק ממה יקרה מחר, בעוד שבוע, בעוד חודש. יוקר המחיה מטריד מאוד גם אותי. ואני חושב שהרפורמה באופן שבו הוצגה בהתחלה לא נתנה פתרונות אמיתיים לציבור בישראל, אלא רצתה לעשות משהו מהר מהר, בלי להסתכל על הכל. ולשמחתי היינו פה מספיק אנשים כדי להבהיר שאנחנו מוכנים ורוצים רפורמה, אבל היא צריכה להיות בהסכמה ובצורה רצינית.

יצא לי לשוחח גם אתמול עם שר האוצר ושר החקלאות, ונראה לי שכולנו מבינים ביחד שצריך לעשות הכל בהסכמות ובצורה רצינית. ומפה אני אומר, אין מספיק משא ומתן אינטנסיבי כדי להגיע להסכמות. אז אנחנו צריכים ביחד להגביר באופן דרמטי את השותפות שלנו. אבל זה אני אומר כאמירה כללית על כל הרפורמה, ולא ספציפית.

כאמור, הדיון היום הוא על הדור הבא. והדור הבא הוא אותו הקשר של הרפורמה. כשאתה מסתכל חמישים שנה קדימה, אז אתה צריך לראות מי הולך להמשיך את החקלאות, בכל התחומים שלה, ובכל ההיבטים. וזה מה שנשמע היום.

אני נותן את רשות הדיבור לנציג משרד החקלאות. כמובן הזמנו גם את השר וגם את המנכ"לית. לא יכלו להגיע מהסיבות שלהם. אבל אנחנו שמחים על מי שאיתנו, ניצן מאיר, יועץ השר לענייני התיישבות. בבקשה ניצן, רשות הדיבור שלך. סליחה, אבשלום וילן, גם חבר הכנסת לשעבר, הרבה שנים במשכן, וגם עכשיו מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל. כובעים רבים וחשובים. בבקשה.

כשאני הייתי צעיר ועסקתי פיזית בחקלאות, אז שאלו איפה הדור הצעיר. ואני כבר היום מאוד לא צעיר. אבל אני באמת חושב שצריך להסתכל בפרספקטיבה של כמה אנשים באמת קשורים לחקלאות בישראל. ואני מסתכל למשל דרך האקדמיה, הפקולטה. הייתי לפני חודשיים, היה כנס באונ' בר-אילן שארגנו חברות שלמות של אנשים צעירים מאוניברסיטאות, על נושאים חקלאיים. זה היה מדהים, קרוב לאלף איש, רובם המכריע צעירים, בוגרי תואר שני ושלישי, עם כמויות אדירות של פרוייקטים חקלאיים מדהימים.

מה שאני רוצה להגיד שדרך הידע, ודרך המחקר, ודרך הסטרטאפים בחקלאות, ישראל היום היא מעצמה, והחקלאות הישראלית, הרבה מאוד אנשים צעירים מגיעים לחקלאות דרך הנושאים הללו. ולכן אני חושב שזה קודם כל הדבר החשוב. כי אם תשתית הידע נשמרת, ואם אנשים מתחברים לחקלאות, אז הם גם ימשיכו. וזה חבר'ה באמת ברמה מאוד מאוד גבוהה.

הדבר השני שאני חושב שבסופו של יום זה עניין של עדיפות של מדינה. ישראל היא לא מדינה ככל המדינות. בישראל הישנה עשרים ואחד אלף קילומטר מרובעים. אין לנו יותר קרקע. והחקלאות מפוזרת, בניגוד למדינות אחרות. יש בארץ עשרים וארבעה איזורי אקלים שונים. ולכן לפי דעתי החיבור חייב להיות אלף ברמת השטח, רמה של מי יעשה את העבודה עצמה. ובית, בכל המחקר והטכנולוגיה, זה היה תמיד היתרון היחסי שלנו, משחר החקלאות, שאנשים פה הגיעו בלי שום ידע, והוקם מכון וולקני, ואחרי זה, בשנות החמישים, כשהגיעו עולים חדשים, ושמו אותם בכל רחבי הארץ, ולא היה להם מושג איך מעבדים אדמה. ובאמצעות מערכת הדרכה מאוד מסודרת שהמדינה השקיעה בה, הצלחנו להגיע לתוצאות שהגענו, המאוד יפות.

ולכן אני חושב שזה עניין של עדיפות ממשלתית. ואני מאוד מקווה שמשרד החקלאות יהיה משרד שבאמת אנשים ירצו בו, ויהיה משמעותי, ויוכל להשיג גם תקציבים. כי בסך הכל אם נבין, אחרי כל הדיבורים, הרפורמה, זה לא חשוב. מה שחשוב בסופו של דבר, אם אחרי הקורונה, אם מדינת ישראל תדע לייצר לעצמה את מקסימום המזון שהיא יכולה לייצר בתוכה. זה צריך להיות היעד והמטרה, זה אתגר מאוד מעניין להרבה אנשים צעירים. ואני מאמין שאם נכוון את זה נכון, צעירים יעסקו בחקלאות. ואנחנו כבר ראינו שבמקומות שאף אחד לא מאמין אנחנו מגיעים להישגים מצויינים.

ולכן, אם שואלים אותי למה אני אופטימי, כל זמן שצעירים מוכנים לבוא וללמוד ולעשות, ממשלה באה, ממשלה הולכת, למרות שעכשיו יש ממשלה טובה, ויהיו ממשלות יותר טובות בעתיד, אני אומר את זה כמובן בציניות קצת, זה בסדר, בסופו של יום זה עניין של סדר עדיפות לאומי.

תודה רבה. אני רק אתייחס לזה, אני באמת לא התייחסתי למשבר האקלים, ואני חושב ששתי הסוגיות האלה הולכות יחד. זה לא רק בהקשר של בטחון המזון, זה גם בהקשר של שטחים פתוחים, ושל איך אנחנו מנהלים את החלוקה של השטח במדינה שלנו באופן כללי. הצטרפה אלינו חברת הכנסת ענבר בזק, שהיא גם יקירת הוועדה. בוקר טוב.

חברת הכנסת נירה שפק, בבקשה.

אני אגע בנושא של הצעירים, אני אקרא לזה בהתיישבות, אני אתייחס רגע ספציפית. להתיישבות הכפרית, וזה לא רק, כי יש לנו גם יישובים קהילתיים, מושבים, קיבוצים, וגם אני חושבת הרחבה מעבר למעגל רק של התחום הזה. ואני אגיד כמה דברים.

אחד בתחום של החיבור לאדמה. אנחנו נמצאים בחברה שחסר לנו את החיבור. יש לנו נוער מהמם, שמנסה להתחבר, ואנחנו צריכים לתת לו את הכלים. אז החיבור לאדמה.

בניית דור ההמשך לאותם יישובים. בסוף כשאנחנו מסתכלים ענף ענף, אנחנו רואים את כמות העובדים הזרים שהולכת וגדלה, ואי אפשר לוותר עליה. מצד שני, אני מדברת עם צעירים בעוטף, אני באה מהעוטף, ואני שואלת למה אתם לא בחקלאות. אני הולכת לאור הנר, למה ברפת באור הנר אין דור המשך. אז הם אומרים עם מי אני אשאר פה. צריך לאור הטכנולוגיה, וכמות העובדים הזרים, עם מי אני אדבר, עם עצמי? זה לא כמו בכפר שלכם, אני בת גרעין נח"ל, שכל החבר'ה היו ביחד. או מושב. אנחנו לא מצליחים לחבר אותם. טכנולוגיה ומו"פ לא השקיעו בזה שנים. אין לצעירים אתגר לבוא, ודרך הענפים להיכנס. והתחום הזה הולך ונעשה בעייתי.

יושבים כאן שלושה, שמעון, הילה וליאורה. שהם דור המשך. אני אצל שמעון הייתי במשק, הוא פעיל בכל מקום, ומוביל. הוא אומר אני רוצה להמשיך, תנו לי את הכלים להמשיך. תנו לי את הכלים להיות הדור הבא. תאפשרו לי להחזיק את המשק שלי. ואנחנו צריכים להקשיב להם ולתת להם מענה.

רק בסוגריים, הם דור המשך בהקשר הזה, בענף ההטלה, ששם עוד יותר אין דור המשך. אני אומר את זה כי אנשים חושבים שאין שם דור המשך, הם גם ידברו אחר כך.

נכון, אני בכוונה לא רוצה לקחת את מקומם, אני רוצה להגיד שכשאני רואה כאלה שרוצים, אני רוצה לראות אותם.

אנחנו מדברים על בטחון, חקלאות זה בטחון. כולנו מצטטים את טרומפלדור, במקום בו תחרוש המחרשה, קו התלם האחרון יקבע את קו הגבול. וזה אומר בכל. זה אומר מלחרוש, מדרך נוכחות, ויושבים כאן השומר החדש, גם בהקשר של מי על השטחים.

אני מדברת בנושא של איכות הסביבה, התחלת להזכיר את זה, החקלאות כגורם עוצר, אם קראנו את דו"ח מבקר המדינה על כל הנושא של ההצפות והנגר העילי. אגרו-אקולוגיה. הדברה. אנחנו רואים מלא פיתוחים שמדברים על זה. אני רוצה את הצעירים שם. אני לא רוצה להביא את זה מחו"ל. והשילוב גם בכלכלה, כפורץ דרך.

אז כל הדברים האלו מביאים אותנו למצב שחייבים להשקיע. ואתה יודע מה, רם, לא רק בתוך הארץ. אני אתמול קיימתי פגישה עם מנכ"ל הסוכנות. הוא אומר חברו את האנשים האלה לקהילות בעולם. תשלחו אותם, אפילו בשירות אזרחי, תשלחו אותם ללמוד, להביא, זה אנשים שמושרשים בארץ, תשלחו אותם לחבר אותם לקהילות.

אז אני מברכת, ואני חושבת שצריך לבוא ולתקוף את זה מכל הכיוונים האלה. וזו חובתנו.

אני מתחבר לכל מילה. בבקשה, חברת הכנסת בזק.

קודם כל תודה רבה, זה באמת מאוד חשוב. צריך להבין שחקלאות זה ענף שמחייב תכנון ארוך טווח. יותר מכל תחום אחר. אתה נוטע היום עץ, אתה משקיע בו, ומדשן, ומשקיע בו כוח אדם, ומים, ואתה מקבל במקרה הטוב פרי בעוד חמש-שבע שנים. ובטח ובטח שאם אנחנו רוצים שצעירים ייכנסו לענף אנחנו צריכים ענף שיש בו ודאות לאורך זמן, לאורך שנים רבות.

מה שקרה בשנים האחרונות, בגלל חוסר היציבות הפוליטית, בגלל שהתחלפו פה ממשלות, בגלל שהתחלפו פה שרי חקלאות, בגלל שכל פעם המדיניות השתנתה, נוצר מצב של חוסר ודאות ושל קריטריונים שמשתנים בתדירות גבוהה מידיי. אני ביקרתי לפני חודשיים, עשיתי סיור לולים על גדר הגבול, בדלתון ובאביבים. הראו לנו לולים שרק הקימו אותם, הם אפילו עוד לא התחילו לפעול. לולים בהשקעה של מיליונים. לפי תקנים אירופאים, שהממשלה הקודמת, ששר החקלאות הקודם התקין. ופתאום הוחלפה הממשלה, יש שר חקלאות חדש, עם הרבה מוטיבציה ורצון ומחשבות ורפורמות, ופתאום משנים, ואומרים עכשיו תקימו לולים חדשים. הם עוד לא התחילו לגדל תרנגולות, הלולים עוד לא התחילו לעבוד, וכבר אומרים להם תקימו משהו חדש. או שמדברים על ביטול מכסות. שזה משהו שאי אפשר לתכנן ארוך טווח כשאומרים לחבר'ה צעירים תיכנסו לענף, כשהם לא יודעים לאן הענף יילך.

אז אני רוצה באמת להדגיש שיש פה, משרד חקלאות, שר חקלאות חדש, רפורמות, חדשנות, זה מאוד מאוד מבורך. אבל צריך לעשות תהליכים ורפורמות בצורה יותר ארוכת טווח, יותר מתוכננת, לתת להם להיערך. לתת להם להתכונן לשינויים. אני באמת נמצאת בפורום החקלאות של שתיל, אני בחודש האחרון, אין יום שאני לא עונה, מתכתבת, מדברת עם חקלאים חרדים לפרנסה שלהם, מהתעסוקה. ומאוד קשה לשכנע צעירים, מאוד קשה להם לשכנע את הבנים והבנות שלהם. נפגשתי לפני שבוע עם צעירים שאומרים באנו הביתה, ההורים קראו לנו תבואו, ואנחנו לא יודעים אם תהיה לנו פרנסה, לאור כל השינויים והדרישות.

אז קודם כל באמת אני מקווה שבוועדה הזאת אנחנו נביא, נמצא את הדרך כן לשמר את החקלאות הישראלית, לדאוג לבטחון התזונתי של מדינת ישראל, לעודד צעירים להיכנס, ולצד זה באמת לאפשר את החדשנות, את ההתפתחות, אבל בצורה כזאת שתאפשר לחבר'ה הכל כך טובים שבאו הנה, לדעת שיש להם עתיד כלכלי לשנים רבות. תודה רבה.

תודה רבה ענבר. בבקשה חברת הכנסת רופא-אופיר.

בוקר טוב לאדוני היושב ראש, בוקר טוב לחברתי יושבת ראש השדולה לקידום החקלאות בישראל, יחד עם רם בן ברק. בוקר טוב לחברי עוזר שר החקלאות. קודם כל אני מברכת על הדיון החשוב הזה, ותודה רבה שהזמנת אותנו להיות חלק ממנו.

ואני מברכת על זה שאנחנו בכלל מדברים חקלאות. אני חושבת שהרבה מאוד שנים לא דיברו חקלאות במדינת ישראל. אני לא מדברת על אנשים שעוסקים במלאכה, כמו אבשלום וילן, זה משהו שהוא בנפשך. לא דיברו במדינת ישראל חקלאות. ולא לדבר במדינת ישראל חקלאות מבחינתי זה לא לדבר במדינת ישראל ציונות. כי חקלאות זה ציונות. השורשים שלנו נטועים עמוק באדמה. שם זה התחיל.
אני, גילוי נאות, מטבעון. מגרש המשחקים שלי היה עמק יזרעאל. מכירה היטב את רגבי האדמה, מכל מקום, גם מתי מדשנים, ומתי יורד גשם, ומה ההבדלים בריחות. והדור שלי, לי ימלאו בעוד עשרה ימים חמישים ואחד, זה בערך הדור האחרון שהיה להם ברור שהם יהיו בנים ממשיכים. שהם יקחו את מה שאבא, סבא, עשה, וימשיכו הלאה. הילדים שלהם היום ממש לא בעניין. ואנחנו רואים איך נמכרים משקים בכפר יהושוע, ובנהלל, ובמושבים נוספים.

וזה מבורך, כי מצד אחד הדלתות נפתחות, ובאות עוד אוכלוסיות. אבל מצד שני זה מלמד שמדינת ישראל שבמשך שנים לא חשבה על החקלאות, ולא הכניסה אותה לפריזמה הזאת, היתה בפשיטת רגל. כי שוב, מדינה שלא דואגת לזה, תמצא את עצמה בסוף בלי מדינה. להיות מדינת תל אביב זה לא להיות מדינת ישראל. מדינת ישראל היא סך כל חלקיה. גליל שווה נגב שווה מרכז, זה חלק מהעניין.

ואני מברכת את הקואליציה החדשה, כי הקואליציה החדשה הזו, על גווניה השונים. גם אם הקולות שונים היא מדברת חקלאות, ובראשה השר עודד פורר, שמדבר חקלאות גם אם חלק מהדברים כמו שאמרת אתה לא בהכרח מסכים. אבל זה נמצא פה עכשיו בליבת הקונסנזוס.

אנחנו רואים היום צעירים רבים, הדור הצעיר, דיברת נירה על א.ד. גורדון הבא. יש הרבה א.ד. גורדונים הבאים, אבל כדי שאנחנו ננגיש את זה לצעירים שלנו, אתם יודעים, אני תמיד אומרת כאמא, אני אמא לשלושה ילדים, שכדי שאני אצליח להגיע לילדים שלי אני צריכה לדבר בשפתם. אז אני מודה שאם לא הם לא הייתי שולטת בסטורי, עדיין לא לגמרי שולטת, אני מודה, ולא הייתי יודעת לחלוטין אולי מה זה תיק-תוק. אבל אין ברירה, אנחנו צריכים לדבר את העולם.

ואם אני רוצה שהצעירים ידברו חקלאות אז אני צריכה לדבר בעולם הזה שלהם. וכשבא השר עודד פורר ואומר צריכים לדבר במונחים של מדינת סטרטאפ, של טכנולוגיה, של להעביר תמיכות ישירות למענקי חדשנות, זה ידבר לצעירים. אם אני היום אדבר לאותו צעיר שאבא שלו וסבא שלו וסבא של סבא שלו, שקבע את קו הגבול של מדינת ישראל, יבוא וימשיך לעבד את מטע השזיפים במטולה, או את הפרדס באזור השרון, אני לא בטוחה שזה נורא ידבר אליו. אם אני אדבר אליו במונחים סקסיים יותר, סליחה על הביטוי, סקסיים במובן מונגשים אליו, הוא ירצה להתעסק בזה.

מעבר לזה, חייבים לפתוח את השוק לתחרות הוגנת. וגם זה הרבה מאוד שנים לא קרה, וגם על זה צריך לדבר. וגם זה יביא עוד צעירים. כי הם יבינו שיש להם סיכוי להיות שם. שזה חלק מהעניין. כל הנושא של מכסות, שלא נגעו בו הרבה מאוד שנים. אתם יודעים למה, כי פחדנו לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה. אז היום אנחנו מעזים לגעת בו, ושינוי זה דבר מלחיץ, ואנשים מפחדים משינוי. אבל אני אומרת לחקלאים שכבר הצטרפו, וישנם רבים כאלה, שמבינים ורוצים את הרפורמה. לא לפחד משינוי. שינוי זה דבר מבורך.

ועוד משהו שאתה אמרת, ואתה מאוד צודק, משבר האקלים זה לא משהו שאנחנו המצאנו. הוא כאן. אנחנו צריכים להילחם בו, אבל זה לדיון אחר. מה שאנחנו צריכים לעשות, ברמת החקלאות, זה לדאוג לטכנולוגיה, לחדשנות, לשיטות מתקדמות. אתם יודעים מה, אולי גם לגידולים מתאימים. שיתאימו לאקלים. אז חדשנות מתקדמת, ארגונים ברוכים, שעושים מלאכה, אני אזכיר את השומר החדש, שאני מלווה מיום הקמתו, אבל לצידו יש עוד ועוד ארגונים נהדרים.

אני כן אגיד כאן שבעשרים ואחד לחודש יש יום שלם שהכנסת עוסקת בחקלאות. ואני מאחלת לכולנו להמשיך לעסוק בנושא החשוב הזה, ולהתקדם קדימה. תודה רבה.

רם, אני מתנצלת, אני צריכה לצאת לדיון בראשותי. תעדכן אותי, ובהצלחה.

ככל הנראה אנחנו נדבר על זה עוד לא מעט. תודה רבה. יש לי הרבה התייחסויות. אני רק רוצה להגיד דבר אחד, שרון. אמנם זה אולי לא נעים, אבל כן צריך להגיד את זה. אני חושב שאחד הדברים הלא טובים שקורה בחודשיים האחרונים, ויודעים את זה פה הרבה מאוד מהאנשים שנמצאים איתנו בזום ופיזית, זה גם האופן שבו, לצערי, בוחר שר החקלאות הרבה פעמים להתייחס לחקלאים. אני בטוח, ובאמת אני יודע, דיברנו על זה גם אתמול, אבל לא יכול להיות ששר חקלאות בוחר להשתמש במלים קרטל, ובולשביקים, ועוד הרבה מלים, שפשוט מייצרות קודם כל פגיעה אישית לאנשים שמרגישים שהוא האדם שמייצג אותם. גם אם הוא רוצה לעשות דברים טובים, האופן שבו הוא בוחר להתייחס עד עכשיו, בעיניי, אני אומר את זה ברמה האישית, כי אני בסך הכל מעריך אותו, הוא נבחר ציבור מעולה כבר המון שנים, הדבר הזה עושה נזק לאופן שבו האנשים מאמינים שהממשלה רוצה לדאוג להם. אני מאוד עדין, אני בטוח שבשבועות הקרובים ביחד נוכיח שזה לא המצב.

תראה, אני לא אענה בשמו של עודד, הוא יודע לדבר מספיק טוב בשם עצמו. אבל אני יודעת ממנו שהיו ביניכם שיחות קרובות, והסכמות. לשים רגע מלים בצד, אני בעד להתחיל להפוך למציאות, לא רק מלים.

אבל המלים האלה פוגעות באנשים שהוא מייצג אותם.

אז זה יהיה בינך לבינו. אני בטוחה שהמציאות שתשתנה, לשם כולנו מכוונים.

אני מסכים. זה לא בינו לביני, זה בינו לבין הציבור. אלה דברים שהוא אומר בראיונות. הוא יכל להיות פה.

נעים מאוד, אני הילה, אני ילידת מושב דלתון בגליל. אבא שלי חקלאי, שעוסק בענף ההטלה. יש לאבא שלי רק שתי בנות, אני ואחותי. זה אומר שאחת מאתנו, או שתינו, נמשיך, בעזרת השם, אם הרפורמה הזאת לא תחסל אותנו, נמשיך את הדרך של אבא במשק.

אני רוצה רגע לפתוח את הדברים שלי בהתייחסות למה שאמרתם על השר פורר ועל ההתבטאויות שלו בחודשים האחרונים. אני מאמינה ששומעים בקול את ההתרגשות. אני לא מתרגשת רק מהמעמד, אני מתרגשת גם מהסיטואציה של לדבר על הנושא הזה. את דיברת על זה שהשר פורר בעצם רוצה לדבר במונחים, אני אגיד את זה איך שאמרת, במונחים סקסיים לדור הצעיר.

קודם כל אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם, אני לא דוברת של השר פורר, אני חברת כנסת, אני מדברת בשם עצמי. אני חושבת שצריך להנגיש חקלאות לדור הצעיר. אני, שרון, במונחים שהם יותר מתחברים אליהם.

אז אני חושבת שהשר פורר לא מנגיש. אני לא תוקפת אותו אישית עכשיו, זאת לא המטרה שלי.

חברת הכנסת רופא-אופיר, ככה דיונים מתנהלים. מה לעשות. גם כשאני מגיע לדיונים אני מתיישב ורואים את מירב מיכאלי. ככה זה עובד. אבל אני אומר גם לך הילה, היא נמצאת פה כי זה חשוב לה, וכל מה שקשור בשר פורר זה בסדר גמור, אפשר להתייחס בדיון, אבל תפני אליי. במובן הזה היא באמת לא מייצגת אותו, אני אומר לזכותה, היא לא צריכה להגיש שהיא מגוננת עליו פה. אנחנו יכולים להגיד את כל מה שאנחנו חושבים, תרגישי נוח, יש לך הרבה על הלב, שמעתי, אני יודע. תגידי הכל, רק זה לא קשור אליה.

מה שרציתי להגיד זה שאנחנו לא מרגישים, אני מדברת בשמי, בשם שמעון ובשם ליאורה, ואני מאמינה שבשם עוד צעירים שחיים בגליל, וההורים שלהם חקלאים, וחלקם גם עובדים היום במשק, אנחנו לא מרגישים שההתבטאויות של השר פורר באים להנגיש את החקלאות לציבור הצעיר. כשאנחנו היינו ילדים אנחנו בעצם גדלנו במושב, ואת החינוך שלנו בעצם למדנו בעיר, רובנו למדנו בצפת. ותמיד התביישנו שההורים שלנו חקלאים. כי יש איזה משהו, העירונים, אבא שלך עורך דין, מורה, עובד עירייה, ובמושב ההורים שלנו היו חקלאים. והיה איזה שהוא פדיחה להגיד שאבא שלך חקלאי.

ובאמת במרוצת השנים דווקא אנחנו הרגשנו שלאט לאט אנחנו גאים בזה שההורים שלנו חקלאים. אתה מרים את הראש ואתה אומר אבא שלי חקלאי, ואנחנו מתפתחים, והנה אנחנו בונים לולים חדשים. ואנחנו קונים עוד מכסות. והמשק גדל. ובאמת אנחנו הופכים להיות ממשהו שמרוויח גרוש וחצי, אנחנו מנסים להיות יותר יעילים ולהרוויח יותר. ולאט לאט עם השנים התחלנו להיות גאים בזה שההורים שלנו חקלאים ושאנחנו מגיעים מהמושבים.

והנה, בחודשים האחרונים, פתאום הופכים אותנו שוב, פדיחה, קוראים ללולים שלנו לולי זבל, מאשימים אותנו בסלמונלה, בשפעת העופות. מאשימים אותנו בזה שהביצים שאנחנו מספקים למדינת ישראל במשך שבעים שנה הם ביצים לא איכותיות מספיק, לא טובות מספיק. אנחנו בעצם, שבעים שנה מדינת ישראל רובה אוכלת ביצים שגודלו ויוצרו במדינת ישראל. אף אחד בשבעים שנה האחרונות, אני רוצה שמישהו יביא לי מחקר כמה אנשים מתו מסלמונלה מביצים שגודלו במדינת ישראל. אין כאלה, לא קרה, אין מקרים כאלה. כי הביצים שאנחנו מביאים הן ביצים איכותיות. הלולים שאנחנו מגדלים בהם הם לא לולי זבל. כדי להכניס לולים חדשים אנחנו נדרשים לנקות את הלולים שלנו. אנחנו נבדקים כל כמה חודשים.

אתמול אבא שלי דיבר איתי בבוקר, רציתי לדבר איתו על זה שאנחנו מגיעים היום לכנסת, ולשאול אותו כמה דברים. הוא אמר לי הילה, אני לא יכול עכשיו, כי הגיעו מהפיקוח הוטרינרי, באים לעשות לי ניטור סלמונלה. והעובדה ששר במדינת ישראל, שאמור לייצג אותי, שאמור לייצג את החקלאות, שאמור לעודד אותי הילה להמשיך את הדרך של אבא שלי מתבטא בצורה כזאת פוגענית כלפי חקלאים, שבאמת שבעים שנה. אותי אבא שלי חינך שמי שעובד קשה מצליח. לימדו אותנו שהזורעים בדמעה ברינה יקצורו. ועכשיו, כשאבא שלי בן שישים ושלוש, יהיה בריא וייבדל לחיים ארוכים, הוא נמצא בשלב שכאילו הוא אומר, הגיע הזמן שאני הגעתי לרוויה, אני אנוח, אני אראה את דור ההמשך, ובאמת בשנים האחרונות הוא בנה לול שעוד לא הספיק להאכלס בו עופות, הוא היה צריך לאכלס עופות ממש בחודש-חודשיים הקרובים. ואני אומרת, הוא עכשיו היה אמור לנוח, להגיד הנה, דור ההמשך תורו הגיע.

ובחודשים האחרונים, אני לא יודעת אם ההתבטאויות האלה, עזבו את הסיטואציה הכלכלית, שלא בטוח יהיה משתלם בעוד חודשיים שלושה להמשיך לגדל. הסיטואציה של איך יסתכלו עליי, הציבור בישראל, אחרי ארבעה החודשים, המסע הנוראי שאנחנו עוברים בחודשים האחרונים. אני לא בטוחה שאני רוצה להיות הפנים של החקלאות בשנים הבאות, כי שונאים אותנו. אני עובדת בתל אביב היום, אני עורכת דין במקצוע שלי, ורואת חשבון. אני עובדת במשרד גדול בתל אביב. אני גרה בצפון היום, אבל אני עושה נסיעות ברכבת לתל אביב. ובאמת, אנשים, אני רוצה שהחברים שלי פתאום יסתכלו עלי, יגידו מה, היא רוצה לחזור לחקלאות, תראו איך משמיצים אתכם. לפעמים חברים שלי מסתכלים ואומרים על מה את מדברת, איפה את, איפה לחזור לשם. תסתכלי איך משמיצים אתכם. וגם אם לא, חושבים שאנחנו איזה מליונרים שחיים בעולם אחר.

יש גורמים במשך שנים שהכפישו את החקלאים, את הקיבוצים, את התושבים. מציירים אותם כטייקונים, כגוזלי אדמות. ואני כל כך מתחברת למה שאת אומרת. אני כשהייתי ילדה אני זוכרת שזו היתה גאווה ללכת בכל מקום ולהגיד אני קיבוצניקית. והיום זה כאילו נחשב מילת גנאי.

זו גאווה גם היום. יש כאלה שמנסים לשנות את זה, אבל אנחנו נמשיך להתגאות.

אני הייתי בישיבות בכנסת בוועדת כלכלה סביב הרפורמה בייבוא. ואני שמעתי אנשים פה מהמשכן שמתארים במלים האלה, שהחקלאים הם קרטלים, החקלאים אשמים ביוקר המחייה. וכולנו יודעים שזה לא נכון, כולנו יודעים שזה מחיר התיווך. ועדיין יש גורמים פוליטיים שזה משרת אותם לצייר את החקלאים כמי שאשם ביוקר המחייה.

מטרת הוועדה הזאת היא לנסות אולי, אני לא יודעת אם לתקן אבל לנסות למצוא פתרונות ולחזק את התהליך הזה.

ענבר, אני רק אחזק את דבריך שמה לעשות שבסוף הכלכלה והכסף לא יכול לשקר. נחלה בגבול הצפון בגליל נמכרת במחירים הרבה יותר נמוכים מנחלה במרכז. וגם רוב סכום הנחלה בעצם נובע ממכסת הלולים. בלי הלול הבית שווה גרושים. והעובדה שכאילו אפשר להוכיח שההתיישבות בגליל היא לא מספיק מושכת את הצעירים זה שהקרקעות, בואו נגיד את האמת, הקרקעות מחולקות בחינם בגליל, רק תבואו ותמשיכו את ההתיישבות.

הילה, אם את יכולה להתייחס בשני משפטים לסיטואציה הספציפית במשפחה שלך. מתי בניתם את הלול, כמה זמן, אם השקעתם בזה כסף, שנבין רגע מבפנים איך זה קורה.

בשנת 2018 משרד החקלאות העלה בעצם הצעה של רפורמה שהמטרה של הרפורמה היתה להוציא את הלולים, עד אז מגדלים, עד היום מגדלים מאחורי הבית, והמטרה של הרפורמה היתה להוציא את הלולים לחוות גידול. הרפורמה נחתמה על ידי נציגי החקלאות, אבל לא נחתמה על ידי שר החקלאות ועל ידי משרד החקלאות. אבל למרות זאת היו חקלאים, כמו במושב דלתון, המושב שממנו אני באה, שהחליטו כן ליישם את ההחלטות שהתקבלו ברפורמה, בליווי מלא של משרד החקלאות.

בעקבות זה, לפני שנתיים אבא שלי, וחברים שלו, זאת אומרת יש חוות לולים היום, חוות לולים מחודשת בדלתון. אבא שלי וחברים שלו התחילו לבנות לולים, בהלוואות ענק, כמעט ללא הון עצמי. כל לול כזה עולה משהו כמו חמישה מיליון שקלים. בכל לול יש כמה שותפים. חקלאי אחד לא יכול לבנות לול כזה לבד. אבא שלי בנה את הלול יחד עם עוד שותף, כשהלול הזה רובו ממומן בהלוואות, חלק הלוואות בערבות מדינה.

מה שקורה זה שהיום, זה לול מעוף, אגב יש להם בחוות לולים בדלתון חמישה לולים, ארבעה מתוכם זה לולי מעוף, ולול אחד זה לול כלובים חדש. שאגב בנוי בתנאים של הרפורמה של 2018, זאת אומרת שהוא בהתאם ל-2018 כן מתאים לרווחת העוף, לפחות רווחת העוף ב-2018. רווחת העוף היום כנראה השתנתה.

אני רק רוצה להעיר הערה, במסגרת הרפורמה אין שום דרישה לפירוק של הלולים החדשים.

זה לא מה שאנחנו אומרים, שאתם דורשים לפרק אותם. אבל אני אגיד לך שאבא שלי היה צריך לאכלס את הלול הזה בעוד חודש בערך, ואנחנו כרגע לא קונים עופות, מהסיבה המאוד פשוטה שאנחנו לא יודעים מה יהיה העתיד של ענף ההטלה מחר בבוקר.

גם צריך להגיד שיש תקנות שאמורות להשתחרר עד סוף השנה, ובינתיים משרד החקלאות מחזיק אותן ולא משחרר אותן, למרות שזה מנוגד להסכם.

בינתיים יש משא ומתן,

זה לא קשור למשא ומתן. צריך להגיד את זה.

אדוני היושב ראש, יש מפגשים תכופים בין נציגי המגדלים לבין שר החקלאות ברמה של פעמיים ושלוש בשבוע.

למען הדיוק עד היום היו, השתתפתי בכל המפגשים, היו שלושה, אולי ארבעה מפגשים, אולי בימים הקרובים יהיה עוד מפגש.

אז אדוני לא השתתף בכל הדיונים, אני מצטער.

אני או נציגיי היינו בכל הדיונים. ניהלתי בעברי עשרות דיונים בנושאים חקלאיים, עם שרי חקלאות מימין ומשמאל. כל פעם שרצו להתקדם, היו לילות לבנים, עד שגומרים. פה, מה זה,

אבל את מי אדוני מאשים שאין משא ומתן, אני לא מבין.

אני לא מאשים שום דבר. אני רק אומר דבר אחד, שרי חקלאות,

אני רוצה להגיד, זו פעם ראשונה שאני פה אצלך בדיון, ואני מקווה להיות פה פעמים רבות. כמו שאמרתי קודם, נושא החקלאות הוא נושא של כולנו. ולי יש איזו שהיא הרגשה שהנושא הוא לא עתיד הצעירים בחקלאות אלא מה עושה רע השר פורר. אז זה לא נושא הדיון. אם התכנסנו כאן היום כדי שכולם יגידו כמה השר פורר עושה דברים רעים, ואין משאים ומתנים, ולא מדברים עם זה, ולמה הוא אמר ככה, ולמה הוא קרא לזה זה. חברים, ככה לא מתקדמים. זה מה שרציתי להגיד קודם. נכון, אני מהמפלגה שלו. אני מאמינה מאוד בדרך שלו. אבל זה לא קשור. גם אם הייתי חושבת שלא, הייתי אומרת את דעתי. בסוף אני כאן, ואני מקווה שכל אחד מכם כאן, כדי לקדם את עתיד החקלאות בישראל.

על מה את מדברת, אני לא מוכן לזה. יושבת פה מישהי שהיא עתיד החקלאות, והוא השר שלה, מה לעשות. ככה זה עובד, זה העולם.

סליחה, ממש ככה זה לא עובד. זה עובד איך מתקדמים. אני רוצה לדבר על החקלאות. אני מכבדת שבאת לשתף, זה מרגש אותי, אני כן רוצה שתמשיכי להיות חקלאית. אני כחברת כנסת כן אדאג שזה יקרה. אני כן אדאג שיהיה עתיד לצעירים בחקלאות. אני חושבת שזה חשוב. אני חושבת שיש פה כוחות נהדרים בכנסת, ובממשלה. אני אדם שבא מראיית הטוב, מראייה של שותפות, שרוצים לעשות את זה. אני שמחה שסוף סוף מדברים על חקלאות. אני שוב אומרת, שינוי זה דבר מפחיד, אבל כן מתקיימים משאים ומתנים. כן מדברים עם חקלאים. דלתי פתוחה בפניך, את מוזמנת אלי ללשכה אחר כך. תבואי לדבר איתי. תודה רבה לכולכם, וסליחה שאני צריכה לצאת.

תודה רבה. יש לי הרבה מה לומר, מכיוון שאני מכבד אותך נעשה את זה בפעם הבאה כמו שצריך.

אני יודעת שיש משא ומתן, ויש כוונות טובות. אבל במהלך משא ומתן, כשמשתחררות הצהרות לתקשורת, שהן סותרות את ההסכמות, זה יוצר תחושה שאין משא ומתן. זו הנקודה. כי כשעושים משא ומתן צריך לשבת בדלתות סגורות, ולא לצאת החוצה ולהצהיר הצהרות ולהפחיד את השטח. התחושה היא כרגע שיש פער מאוד גדול, ואין הסכמות שהיו.

יושב הראש ואני חברים בשדולת החקלאות, אנחנו מכירים את ההסכמות. שנינו הצבענו בעד חוק ההסדרים, ובעד התקציב, תחת ההבנה שיש הסכמות עם החקלאים. וכשכל בוקר אנחנו קמים, פותחים את העיתון, ורואים הצהרות ששונות מההסכמות, זה נותן תחושה שאין משא ומתן. אז אם באמת יש משא ומתן בואו נעצור רגע את כל ההצהרות לתקשורת, וניסגר בחדר, כמו שאמר פה אבשלום וילן, ונסגור את הפינה הזאת.

זה היה דגש חשוב. הילה, תודה רבה.

רק הערה קטנה, כדי לשים את הדברים רגע על דיוקם.

אין בעיה, רק קח בחשבון שאם אתה תדייק אז גם אני אדייק. ולא בטוח שהאמת נמצאת בצד של משרד החקלאות.

אני רק אגיד איך שאני רואה את הדברים, כיועץ שר החקלאות. אנחנו נמצאים במשאים ומתנים. בנושא של ענף ההטלה אנחנו ישבנו כמה פעמים עם הנציגים. הגענו להסכמות. השר התחבק, לחץ ידיים וכן הלאה. יום למחרת קיבלנו מכתב כזה או אחר שמבטל לחלוטין את ההסכמות, שכבר הצלחנו להגיע אליהן יום לפני. בענף ההטלה, זה המצב.

מתי זה היה שהגעתם להסכמות ולחצתם יד והתחבקתם? לא היה דבר כזה.

אני הייתי בחדר. יום למחרת הגיע מכתב. המכסות. מעבר לזה, כלום. יש מדיניות לשר, והשר רוצה לבטל, זו המדיניות שלו. לבטל את המכסות. ועדיין לא קיבלנו אפילו פעם אחת איזה שהוא מסמך מה כנגד. מה רוצים.

אז איך הגעתם להסכמות אם לא היה מסמך כזה?

אז בישיבות כן הגענו לאיזה שהן הסכמות, לפחות להתחיל לדבר. יום למחרת קיבלנו מכתבים, של בטל ומבוטל, ואפילו לא מתחילים, אלא אם כן נקודת הפתיחה היא אי ביטול המכסה.

תראה, פה אני לוקח את מה שאמרה חברת הכנסת רופא-אופיר. אנחנו לא נהפוך את כל הדיון רק לדיון על הרפורמה. נחזור לעניין שלנו. יש לי המון מה להגיד על מה שאמרת. חוץ מזה שבעיניי זה לא המצב, ובלשון עדינה – זאת לא האמת. כי לא היו הסכמות עד עכשיו בשום נושא. היו דברים עקרוניים, שהסכמנו שאפשר לדבר עליהם. ניצן, זה לא משא ומתן אינטנסיבי. תגיד עכשיו פה למיקרופון מתי פעם אחרונה ששר החקלאות ישב עם החקלאים, ואתה תהיה בבעיה. אז בוא עכשיו תעצור.

זה בסדר גמור, ההצהרות של לפתוח את הדלת זה אחלה. המציאות היא שאני הייתי חלק, אני פה רק שלוש שנים, כבר כמה משאים ומתנים, ודאי גם בחוק ההסדרים, וכשיש משא ומתן אמיתי אז נכנסים לילה אחרי לילה אחרי לילה, כמו שעשינו בשבוע שלפני חוק ההסדרים, ומדברים. מאז עברו שלושה חודשים, זה לא משא ומתן אינטנסיבי לסגירה.

חברת הכנסת בזק אמרה את זה, השר בעצמו התבטא בתקשורת ואמר – או שיהיו הסכמות, או שלא יהיו הסכמות. בניגוד מוחלט לכל הסיכומים, עם כל הנהלת הקואליציה, ועם שר האוצר ועם כולם. את זה אנחנו לא עשינו. ואפילו על זה אנחנו כמעט לא הגבנו. כי אנחנו בוחרים להיות שותפים בקואליציה שבה מתנהלים ביחד מבפנים. גם הדיון הזה לא אמור להיות ככה. אבל זה שאתה בחרת לבוא לפה, וגם על חברת הכנסת רופא אופיר להצדיק את זה שיש משא ומתן, בעיניי זו גם טעות טקטית, כי כולם מבינים שזה הרי לא המצב. המצב הוא שזה מתנהל בעצלתיים. אני מקווה שזה ישתנה. נסתכל קדימה.

אבל יש פה המון אנשים שרצו לדבר, והם בחרו לדבר על דברים אחרים. אם אתה רוצה להגיד משפט להגיב אני נותן לך את הזכות.

משפט קצר להגיד שה... והשר רואים את הצורך במשא ומתן אינטנסיבי עין בעין.

אני חושבת שאם השר באמת חושב שצריך לקיים משא ומתן אמיתי אז הוא היה מגיע לשבת לדבר עם החקלאים.

אנחנו עוברים עכשיו לעמית בנצור, מנהל מכון יסודות. יש גם מצגת, אני אשמח להעלות אותה. בבקשה עמית. קצת נתונים ומידע, מעבר לעניינים של הרפורמה.

אז קודם כל מה שאני אציג פה זה עבודה שעשינו בשנה האחרונה, שנמצאת ממש בשלבים האחרונים, בהובלתה של ד"ר לירון אמדור, יחד עם לירון ישראלי בנושא הדור החדש בחקלאות. מה צריך, מה הבעיות, איפה החסמים, ומה הפתרונות שיכולים להיות. אנחנו היום נציג לכם בפעם הראשונה את הניתוח של המצב היום. אנחנו ממש בשלבים האחרונים של ניתוח החלופות וההמלצות שלנו.

אז קודם כל בואו נדבר על מה הבעיה. אנחנו מכירים את זה – ירידה מתמשכת לאורך השנים במספר החקלאים בישראל. אתם יכולים לראות פה את המגמה, לפי משרד החקלאות אנחנו נמצאים בירידה של משהו כמו חמישים אחוז לעומת איפה שהיינו בשנות השבעים, במגזרים השונים, ובטח בסך הכל.

וכשאנחנו מסתכלים על ישראל לעומת העולם, אז אנחנו רואים שמספר המועסקים בישראל בענף החקלאות, מתוך כל המועסקים בשוק העבודה, הוא הנמוך ביותר מבין כל המדינות. הממוצע של ה-OECD הוא ארבעה וחצי אחוזים, ישראל עומדת על פחות מאחוז. גם מדינות שבהן החקלאות מתקדמת מאוד, גם מבחינה טכנולוגית וגם מבחינת הפיריון, יש בהן יותר חקלאים מאשר במדינת ישראל.

כשאנחנו מסתכלים על הגילאים של החקלאים אז אנחנו גם מכירים את זה, הגיל של החקלאים דרך אגב זו תופעה כלל עולמית, היא לא מאפיינת רק את ישראל, הגיל הממוצע של החקלאים בישראל הוא כמעט ששים. בחלוקה השונה, אתם רואים פה, לפי קבוצות אוכלוסיה שונות, בין המושבים לבין הקיבוצים, לבין המגזר הערבי, יש שונות, אבל בממוצע החקלאים בישראל הם חקלאים מבוגרים.

כשאנחנו באים ושואלים את עצמנו למה בכלל חקלאות. צריך לזכור, חקלאות היא לא ענף כלכלי רגיל. היא לא עוד ענף כלכלי. יש לה מגוון רחב מאוד של תועלות, למדינת ישראל, גם את התרומות הישירות שלה, של אספקת מזון, של בטחון מזון, כמובן של פרנסה. אבל עוד שורה ארוכה של תרומות חיצוניות. בתחומים של כלכלה, של חברה, של סביבה, של היבטים מדיניים ופוליטיים. כל הדברים האלה הן הסיבות שבכל העולם חקלאות נתמכת ומושקעת על ידי מדינות בצורה אינטנסיבית לאורך שנים.

למה צריך דור חדש בחקלאות. למה זה חשוב. אז קודם כל נגלה סוד – אין חקלאות בלי חקלאים. אם לא יהיו לנו חקלאים, לא תהיה חקלאות במדינת ישראל. זה דבר ראשון, בסיסי, פשוט, אבל לפעמים גם אותו צריך להזכיר.

דבר שני, אם לא יהיה לנו דור חדש של חקלאים שנכנס לתוך החקלאות באופן שגרתי, החקלאות תצטמצם. זה לא יוכל להמשיך לנצח על אדי הדלק של העשורים האחרונים.

כשאנחנו מסתכלים על המשקים המשפחתיים, שהם חלק משמעותי מתוך החקלאות בישראל, אנחנו יודעים שלמשקים המשפחתיים יש יתרונות אדירים לחקלאות. אם זה מבחינת הגידולים המיוחדים שהם מגדלים. אם זה מבחינת המגוון של הגידולים שלהם. אם זה השימוש בטכנולוגיות המתקדמות. באגריטק. הכנסת התחרותיות במובן הזה שיש הרבה מאוד משקים חקלאיים. הדבר הזה הוא קריטי מבחינת האינטרס הציבורי. וכמובן הילדים, הבנים, הבנות הממשיכים, אם הם יהיו קיימים, הדור החדש, זה יהווה תמריץ להורים להמשיך ולהשקיע במשק שלהם.

מהו דור חדש בחקלאות, ואנחנו לא סתם מדברים על דור חדש, ולא רק על דור צעיר. מדברים פה על בנים ובנות ממשיכים, בנים ממשיכים במשקים המשפחתיים. אנחנו מדברים גם על חקלאים חדשים. או שמקימים משקים חדשים, או שממשיכים משקים קיימים. אבל הם לא כאלה שגדלו בתוך משפחה שיש לה משק משפחתי. אנחנו מדברים על החברים, וגם על התושבים בקיבוצים, שעובדים בחקלאות, או מנהלים את הענפים החקלאיים בקיבוץ. ואנחנו מדברים גם על שכירים מקצועיים בחקלאות. כל המרכיבים האלה מבחינתנו הם הדור החדש.

עכשיו, עבודה מאוד מעניינת שעשינו במסגרת המחקר שלנו. בדקנו כמה חקלאים יהיה צריך בישראל בכל אחת מהשנים הבאות. בדקנו את זה במספר דרכים. השווינו את זה קודם כל למקצועות אחרים בישראל, שחשבנו שהם דומים. יש כאן מאפיינים דומים לצורך הציבורי בחקלאים בישראל, השווינו את זה גם לרופאים, גם לאדריכלים, גם למורים. בדקנו מה קצב התחלופה שיש בענפים האלה. הנתונים האלה הביאו אותנו להערכה של מספר החקלאים שיידרש לקלוט חדשים בישראל בכל שנה, הם בין שש מאות לאלף. זו זווית אחת.

הזווית השנייה שאותה בדקנו, הסתכלנו מהו אחוז התחלופה שיהיה צריך בחקלאות כדי לשמור על מספר חקלאים דומה, שיהיה גם השנים הבאות. והוזכר פה, אנחנו צריכים להסתכל על 2030, 2040, 2050. הניתוח הזה הוביל אותנו לכארבע מאות עשרים וחמישה חקלאים חדשים שצריכים להיכנס בכל שנה.

בדקנו את זה בעוד זווית. הזווית השלישית שבדקנו היא לפי בטחון המזון. בדקנו מהם אתגרי בטחון המזון של ישראל בשלושים השנה הבאות. כמה קרקע חקלאית יהיה צריך לעבד. גם בחקלאות הצמחית וגם בחקלאות בעלי החיים, מבחינת המשקים המשפחתיים. כמה חקלאות גם לפי הערכה שלנו תוכל לפרנס משקים משפחתיים. הניתוח הזה הוביל אותנו לנתונים של בין ארבע מאות שמונים וחמישה לחמש מאות שמונים וחמישה חקלאים חדשים שצריכים להיכנס בכל שנה.

וההשוואה האחרונה שעשינו היא מה קורה במדינות האחרות. מהו אחוז החקלאים הצעירים שנמצאים בארצות הברית ובאיחוד האירופי. אנחנו רואים פה שונות גבוהה. כשאנחנו עושים את הממוצע הזה, של השיטות השונות, זה מוביל אותנו, הממוצע צריך להגיד הוא לא מדוייק, זה נותן איזו שהיא הערכה לפי השיטות השונות, כי אין מספר אחד מדוייק. זה מוביל אותנו לכשבע מאות חמישים חקלאים חדשים שצריכים להיכנס בכל שנה. ואם ניקח את המינימום אז אנחנו מדברים על בין ארבע מאות שלושים לשבע מאות חמישים חקלאים חדשים, שאנחנו חושבים, לפי הניתוח שלנו, לפי המחקר שלנו, שצריכים להיכנס בכל שנה.

היום במדינת ישראל, אם אנחנו מסתכלים רק על מה שקורה בלימודים, פחות משלוש מאות איש בישראל מסיימים בכל שנה לימודים אקדמיים בחקלאות. וכמובן רובם, או חלק גדול מהם, לא מגיע לעסוק בחקלאות ממש, אלא הולך למקומות אחרים. שכירים בתאגידים, בתחום החקלאות, או האגריטק. אלו הפערים, ואלה פערים משמעותיים, ובטח כשאנחנו מסתכלים על שנה ועוד שנה ועוד שנה.

אמר מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל אבשלום וילן דבר נכון. יש ביקוש לחקלאות בישראל. ההנחה שבישראל לא רוצים להיות חקלאים, על פי מיטב הנתונים שאנחנו אספנו, היא לא נכונה. אנחנו רואים רשימות המתנה לנחלות חקלאיות ברחבי ישראל, שלא מצליחות לספק את הביקוש. בחמש שנים האחרונות יש עלייה של שלושים אחוז במספר הסטודנטים לחקלאות בפקולטות ברחובות. אנחנו מכירים את המסלול שהוקם גם במכללת תל-חי, שבכל שנה נקלטים שם כארבעים סטודנטים. אנחנו מכירים את זה שיש מאות צעירים שמשתתפים בהכשרות לחקלאות של הארגונים השונים שפעילים בישראל. יש בשנה משהו כמו אלף שש מאות מתנדבים, שמקדישים לפחות מאתיים שעות בשנה לחקלאות, ואנחנו מכירים גם את התמיכה שמשרד החקלאות נותן להתנדבות בחקלאות. כל המגמות האלה מצביעות על זה שאין בעיה של ביקוש להיות חקלאים, אלא יש בעיות אחרות.

דבר נוסף, נעשה סקר, בפברואר 2020 התפרסם בדה-מרקר סקר שבדק מהם המקצועות שהישראלים מעריכים באמת. בדקו עד כמה ישראלים חושבים, לגבי כל אחד מהמקצועות, כמה הוא באמת תורם לחברה, בלי קשר לכמה מתפרנסים בו, או מהו הדימוי הציבורי שלו. החקלאות נמצאת באופן עיקבי, היא זכתה פה במקום החמישי. זאת אומרת הישראלים מעריכים את החקלאים ומבינים את החשיבות בתרומה של החקלאות. וגם כשאנחנו מסתכלים כמה אנשים עם השכלה תיכונית וכמה עם השכלה אקדמית חושבים שהחקלאות היא מקצוע מוערך וחשוב, אנחנו רואים מקום שני ומקום חמישי. כשאנחנו באים ובודקים לפי גברים ונשים – מקום שישי ומקום שלישי. כשאנחנו מסתכלים לפי גילאים אנחנו רואים שבכל הגילאים יש תובנה של הישראלים שחקלאות היא מקצוע חשוב, שתורם לחברה וצריך לטפח אותו.

עמית, אני רגע קוטע אותך. קודם כל מצגת נפלאה. יש הבדל בין הדור הצעיר למבוגרים לגבי איך הם תופסים את התרומה לחברה של החקלאות?

אנחנו רואים פה לפי קבוצות גילאים, זאת אומרת שגילאי 18 עד 29 החקלאות הגיעה למקום שני בשאלה עד כמה המקצוע לדעתם תורם לחברה. גילאים 30 עד 39 – מקום שלישי. גיל 40-55 מקום שישי, גיל 55-65 למקום שביעי. זאת אומרת אנחנו רואים אנחנו רואים שהדור הצעיר מעדיף את החקלאות יותר מאשר הדור המבוגר.

מכאן ברשותכם אני מעביר את רשות הדיבור לד"ר לירון אמדור, שבעצם ערכה את המחקר הזה. לירון בבקשה.

תודה רבה, עמית, יישר כוח. גם צריך להגיד שמעורב במידה זו או אחרת במשא ומתן עם משרד החקלאות.

בעצם כמו שעמית אמר יש ביקוש מאוד גדול, יש הרבה מאוד אנשים שרוצים לעסוק בחקלאות, אבל יש הרבה מאוד חסמים שלא מאפשרים להם לעסוק בחקלאות, ואנחנו זיהינו חמישה חסמים.

כל הנושא של הלימודים, כמו שאמר עמית, יש בסך הכל שני מקומות בארץ שאפשר ללמוד חקלאות מבחינה אקדמית. יש גם כמה קורסים שמשרד החקלאות מעביר. אבל זה מעט מאוד אנשים ביחס למה שצריך.

כל הנושא של ההון שנדרש להקמה ולחידוש המשק. מדובר בלפחות שני מיליון שקל כדי להתחיל משק של מטעים או של לול וכדומה. ומאיפה מקבלים את הכסף הזה.

כל הנושא של גם העברה של המשק בתוך המשפחה, גם אם אנחנו רוצים להגיע למצב שמשק משפחתי עובר לבן או לבת ממשיכים, זה מאוד מאוד מאתגר. לפעמים המשקים לא מצליחים לפרנס גם את הדור הותיק וגם את הדור הצעיר במקביל אחד לשני, ויש את אותה תקופת חפיפה שצריך בשביל ללמוד את המשק. וצריך לעזור שם.

למישהו שהוא לא בן ממשיך מאוד מאוד קשה להשיג קרקע לחקלאות. וכמובן מה שדיברו מתחילת הדרך, על החקלאות כמקור פרנסה בר קיימא. אז אני ממש בקצרה מאוד אדבר על כל אחד מהחסמים.

אז כמו שאמרתי יש מעט מאוד מסגרות לימודים לחקלאות בישראל בכלל. אין שום מסגרת בנגב, ואנחנו יודעים שזה איזור חקלאי מאוד מאוד מרכזי. אין מסגרות להתמחות מעשית, זאת אומרת בנאדם למד את כל התאוריה אבל עכשיו הוא רוצה להתחיל לעבוד, אז הוא נזרק למים להקים משק משל עצמו בלי שהוא התנסה בכלל. צחוק הגורל זה שיש מסגרות התמחות לסטודנטים ממדינות מתפתחות, אבל לישראלים אין. מהרגע שמישהו מחליט להקים משק, אין שום מסגרות של ליווי בהשמה. איך הוא מזהה קרקע שהיא פנוייה, ושאפשר לקחת ולהקים בה משק. זה מאוד מאתגר. גם אין לו שום ליווי בשנים הראשונות, בדילמות היומיומיות שיש לו. יכול להיות שצריך איזו שהיא תכנית ליווי מטעם המדינה, עם איזה שהן מלגות לחקלאים ותיקים שיעזרו לחדשים. וגם אין שום תהליך מתכלל שלוקח אדם צעיר.

משפט לסיום, היו תכניות, ויש תכניות במשרד החקלאות של הלוואות, אבל הן מאוד מאוד קטנות, והתנאים שלהן מאוד קשים ולא מתאימים לחקלאות. בעולם משקיעים המון המון כספים בנוגע לעידוד של הדור הצעיר, גם בהשקעות, גם ברכישת קרקע, וכו'.

זה אגב אחד הנתונים הכי מעניינים, כשמדברים על הרפורמה, בכלל על ההשוואות לעולם, שזה כמעט ולא נעשה בכלל כשהציגו את הרפורמה. גם את זה צריך להגיד.

כל נושא של הנגישות לקרקע, כי אנחנו יודעים שכרגע האופציה כמעט היחידה להשיג קרקע למשק חקלאי זה לקנות נחלה, שהנחלות הכי זולות באיזורים הכי פריפריאליים, לאורך הגבולות, זה שני מיליון שקל, וככל שמתקרבים לאזור המרכז זה גם עשרה ועשרים מיליון שקל. זה פשוט אין אפשרות. מישהו שאין לו אבא שהוא בעל נחלה, לקנות נחלה זה פשוט בלתי אפשרי. וחייבים לחשוב על עוד פתרונות לנושא הזה.

זה בעצם כל מה שאמרנו על המצב של החקלאות באופן כללי. תודה רבה.

תודה רבה לך לירון, ותודה לעמית. זה בהחלט מאיר עיניים. ונראה לי שיש לכם פה נתונים שלא יודע אם ראינו ואם הם קיימים במקומות אחרים, אז יישר כוח.

אנחנו עוברים לאלעד, ממגן חקלאות.

אני רק רציתי להראות לכם שאנחנו בדיוק נמצאים בטקס ההלוויה שמגן חקלאות ביחד עם חקלאי הצפון ומטה המאבק שהקמנו עורכים ליישובים שלהם. בעקבות האמירה של שר החקלאות שהוא הולך לבטל את התכנון ולעשות רפורמה בלי תכנון, ובעצם בהבנה שלהם שאין להם שום יכולת לעמוד בשינויים, אחרי שכבר לפני שלוש שנים הם לקחו הלוואות במליוני שקלים, ועכשיו מבקשים מהם רפורמה חדשה. אז בעצם הם מבינים שהדבר הזה הוא לא פיצול החקלאות, הוא פיצול ההתיישבות, הוא פיצול היישובים. ואנחנו בעצם, זה מה שהם באו להגיד.

אולי תן למישהו להגיד, אני לא הבנתי שזאת הסיטואציה, אבל אם כבר אתה שם, אולי שמישהו יגיד כמה משפטים. הם באו מרחוק, למדינת תל אביב, אז שיגידו רגע משפט לוועדה.

אז אני אנסה פה להציג את יואב, שהוא ראש הוועד של מושב משואה. אוהד, אתה יכול להגיד רגע כמה מלים לוועדה על האירוע הזה? זו ועדה של הכנסת, שמתעסקת בצעירים בחקלאות.

בוקר טוב, תגיד רגע למה באת לשם? מה מדאיג אותך?

אני ראש הוועדה של מושב משואה. זה מושב שנמצא שלוש מאות, ארבע מאות מטר מגבול הלבנון. נמצאים פה הבוקר כדי להשמיע את הצעקה שלנו על זה שרוצים לשנות את התכנון בענף ההטלה. מבחינתנו פירוק התכנון בענף ההטלה משוואה ששווה לפירוק ההתיישבות ביישובים שסמוכים לגבול, לגדר הלבנון. מהסיבה הפשוטה שמי שמכיר את האזור שלנו, הרבה שטחים אין לנו שם, חלק גדול זה שמורות טבע, אנחנו יישובי ההר, והענף הכלכלי העיקרי שלנו זה ענף ההטלה. זה משכנע גם חבר'ה צעירים כמוני לבוא ולבנות בהרחבה של היישוב בית, בידיעה שייצא לי בסיס כלכלי של שמונה, תשע אלף שקל בחודש. ברגע שייקחו לנו את התכנון, ולא יהיה לנו את הבסיס הזה, אז גם ההורים שלי, אבא שלי נפטר אבל אמא שלי בגיל שמונים ושלוש, וזאת הפנסיה שלה למעשה, תצטרך לחיות מקצבה עלובה של ביטוח לאומי. ואנחנו בתור דור ההמשך אין לנו מה לחפש שם כי אין לנו עתיד כלכלי. כי מאוד קשה למצוא פרנסה אצלנו באזור.

תודה רבה. אנחנו שומעים אותך חלש, בגלל איפה שאתם נמצאים, לא הבנתי שאתם ממש בתוך האירוע. קודם כל תודה על ההזדמנות. תגיד משפט לסיום.

אני רוצה רק לבקש מכם, אני פשוט רוצה להסתכל לכם בעיניים ולבקש מכם – בבקשה בבקשה בבקשה אל תתנו יד לחיסול ההתיישבות בגבול הלבנון. בבקשה.

תודה רבה. אנחנו על זה, כמו שאתה רואה.

אני רוצה לשאול שאלה את ראש הוועד של מושב משואה. אני רוצה להפריך את האקסיומה הזאת, ששר החקלאות לא ביקר באזור, ראש הוועד של משואה פגש אותו במועצה האיזורית מעלה יוסף, את שר החקלאות. זו הזדמנות טובה להבהיר את העניין.

זה בסדר גמור, אבל אנחנו לא נחזור לזה, זה פחות העניין. אלעד, אתה רוצה משפט לסיום? יישר כוח על ההתארגנות באופן כללי של מגן חקלאות, שמעלה את הדגל הזה, מעבר להקשר הספציפי של ההפגנה, באופן כללי שזה חשוב לכם. תגיד משפט, ואנחנו ממשיכים.

ברור לכולם שהדיון פה הוא בנושא המצומצם של צעירים בחקלאות, אבל אנחנו מדברים על מצב החקלאות. אף אחד היום לא יילך להתעסק בחקלאות כשהוא יודע שצריך לקחת הלוואות ענק, ולהתמודד עם נזקי טבע, ובעיקר כשההחזר האפשרי של זה הוא מאוד בלי בטחון, של ההשקעות האלה, וכשיש שר חקלאות שמתחייחס ככה אל חקלאים כקרטל, ומדבר עליכם כלולי זבל, ודברים מהסוג הזה. אז זו נקודה אחת, שאני חושב שברור לנו פה שהבעיה היא בחקלאות, ולא בצעירים בחקלאות. אם החקלאות שלנו תהיה יציבה, ותאפשר פרנסה בכבוד, אז יבואו גם הצעירים.

הדבר השני, שעמית בנצור התייחס אליו, אפשר לראות איזה שהוא הבדל בין צעירים בחקלאות בענפים המתוכננים, כלומר החלב והביצים, לבין הצעירים בחקלאות בענפי הצומח בעיקר. ואני חושב שאנחנו נראה שבענפים המתוכננים, איפה שיש יציבות, לפחות שהמדינה כן מתכננת וכן משתמשת בכוח שלה בשביל לאפשר חקלאות, יש יותר צעירים. אז אני חושב שאחד הפתרונות שאנחנו צריכים לשים על השולחן זה את הסיפור הזה של לסייע, קודם כל לשמור על התכנון, בטח בחלב, בטח בענף ההטלה, ולראות כמה באמת יבואו צעירים. וככה אנחנו מביאים צעירים לחקלאות, על ידי זה שהמדינה תתערב ותשפיע על האופן שבו החקלאות שלנו מתנהלת. אנחנו מבינים שהבעיה של הצעירים זו הבעיה של ההתיישבות. אם אין צעירים אז גם אין התיישבות. זו המשמעות של זה.

אני אשמח להעביר את רשות הדיבור ללוטם מקיבוץ נערן שיגיד קצת איך זה נראה, הניסיון הזה להביא צעירים לעסוק בחקלאות, והקשיים שיש בתהליך הזה וביכולת לקלוט אותם.

שלום, ממש בקצרה. קיבוץ נערן מתעסק בעיקר בענף הצומח. אני רואה שיש פה הרבה ארגוני מתנדבים, נעזר הרבה מאוד במתנדבים. אבל בסוף על מתנדבים אי אפשר לבסס חקלאות. אנחנו עשינו פרוייקט עם תנועת הבוגרים, בשביל להביא חמישה אנשים חדשים כדי שיהיו חקלאים, פועלים בחקלאות. לקח לנו בערך חמש שנים לעשות את הפרוייקט הזה. השקענו בו בערך חצי מיליון שקל. זה בערך מה שהיה נדרש. כשאני אומר, בתוך התקופה הזאת, היו תמיכות של המדינה בעבר בחקלאים חדשים כעובדים. הם הופסקו. יצאנו לפרוייקט בהתבסס על תמיכות מדינה. באמצע הפסיקו את התמיכות. אנחנו המשכנו, כי חשוב לנו שישראלים יעבדו בחקלאות, וחשובה לנו הציונות. אבל בסוף היום לאף חקלאי אין אינטרס להעסיק ישראלים בתנאים האלה. כי כי הוא נושא על עצמו עלויות מאוד מאוד גדולות, של הכשרה, של גיוס, של החבר'ה שנשברים, כי מה לעשות, מדובר בעבודה קשה, ולא כולם יודעים את זה מראש. והמציאות היום היא שהחקלאי לבד צריך להתמודד עם כל המכשולים האלה.

תודה רבה. מעריך מאוד את הדברים. בבקשה, אורי ספיר, סמנכ"ל התיישבות ותעסוקה בארגון השומר החדש.

קודם כל אני רוצה להודות מאוד על הדיון הזה. העיסוק בתחום של חקלאות הוא לא מובן מאליו, הוא לא היה הרבה שנים, ואני מברך על זה שזה קורה.

אני רוצה גם להודות, אני חושב שראינו פה מחקר משובח, עם נתונים, ואמירות שמבוססות נתונים. יצא לנו קצת לסייע לד"ר לירון אמדור במחקר הזה, אני חושב שהוא בהחלט יכול להיות בסיס לפעילות ממשלתית ומדינתית נרחבת, כדי להכניס את הסיפור של צעירים בחקלאות למסלול טוב.

החקלאות היא לא רק ענף שבא לשים לנו אוכל בצלחות. יש פה עניינים של בטחון המזון. יש פה עניינים של שמירת אדמות, שמירת קרקעות. המדינה בעצם את השטחים הפתוחים שלה שומרת בעיקר על ידי חקלאות. יש פה האתוס הציוני, שמשם הוא צמח, ואני חושב שאסור לזנוח אותו.

האמירה שהחקלאות היא התלם האחרון, היא בעצם אומרת שהחקלאי הוא הלוחם בקו הראשון. ואת הלוחמים שלנו בקו הראשון צריך לטפח ולפתח, ופה יש לנו בעיה. ראינו פה את הממוצע של הגילאים, ושוב, אם הממוצע של החקלאי הוא גיל ששים, ואגב הוא תמיד הולך ועולה, ולא הולך ויורד, זה אומר שאם נסתכל עשר שנים קדימה תהיה לנו בעיה קשה מאוד בדור צעיר של חקלאים. ולכן יש דברים שצריך לעשות.

אנחנו מכירים מציאות, כפי שתואר במחקר, שהרבה מאוד צעירים רוצים להצטרף לחקלאות. ולכן אני חושב שמכאן צריכה לצאת קריאה שאותם חסמים שהועלו במחקר של מכון יסודות צריך לטפל בכל אחד ואחד מהם בצורה משותפת על מספר משרדי ממשלה. להקים צוותים של כל המשרדים שנוגעים בדבר, רשות מקרקעי ישראל, משרד הכלכלה ומשרד הרווחה בכל מה שקשור לעובדים, לעשות פעילות משותפת ולפתור את החסמים האלה, כדי שצעירים שרוצים, ויש, לשמחתי, האתוס הציוני ממשיך לחיות ואני שמח על כך. צריך לעזור לאותם אנשים שרוצים להיות חקלאים להיות חקלאים.

אנחנו בשביל הדבר הזה הקמנו, ביחד עם הרבה מאוד ארגונים, שחלקם הגדול נמצאים כאן, בזום, איתנו, את מועצת הצעירים לחקלאות. אנחנו נקיים בעוד שבועיים אירוע גדול בכנסת לציין את הדבר הזה. אני רוצה לציין שיש שתי תמיכות, תקפו פה לא מעט את משרד החקלאות, שמשרד החקלאות מקדם אותם. תמיכות של צעירים בחקלאות, תמיכות של מתנדבים בחקלאות. אני חושב שזו הדרך.

אם עכשיו מדברים על מאיפה נביא את הדור הבא, בעצם הדיון פה, אם אנחנו צריכים למקד אותו, הוא על איך נדאג שיהיה את הדור הבא של החקלאים בישראל. אני חושב שהכנסת בישראל, ממשלת ישראל וכל הרשויות צריכים להרים ביחד, זה מה שננסה להרים בכנס בעוד שבועיים, פעילות משותפת, כדי לתמוך ולחוקק ולתקצב את הסיפור הזה של צעירים שיצטרפו לחקלאות.

אני חושב שאנחנו צריכים, אנחנו ביוזמה גדולה מאוד של הקמת מה שנקרא כפרי צעירים. זה בעצם גם מעודד התיישבות בנגב ובגליל, גם נותן פתרון למשבר, לא אמרו את זה כאן, לחקלאים חסרים בעיקר עובדים, היום יש משבר של למעלה מעשרים אלף עובדים שחסרים בחקלאות. הפתרונות שהיום ניתנים זה להביא עוד מכסות לעובדים זרים מתאילנד, או עוד אשרות לפלשתינאים להיכנס ולעבוד בישראל. כשהפתרון בעצם נמצא פה. אם נדע לתת את האמצעים הנכונים אז יבואו צעירים ישראלים לעסוק בחקלאות, במקום אותן אוכלוסיות שהזכרתי. ובהנחה שצריכים במדינת ישראל בכל שנה, כפי שהוצג כאן, בין שש מאות לשמונה מאות חקלאים חדשים, אז אם אנחנו נצליח להביא אלפי צעירים מדי שנה להיות עובדים, עוסקים בחקלאות בעידוד המדינה, חזקה על המציאות שכעשרה אחוז מתוכם בסוף יבחרו בדרך החיים הזו, ומכאן יגיע הדור החדש של החקלאים.

היישוב מודה על הכנס, הוא מודה לכל השותפים שבאו להשתתף בדברים החשובים האלה. ואני מציע כאן שכדי שזה יהיה גם אופרטיבי ולא רק דקלרטיבי, אנחנו מוכנים לקחת על עצמנו לרכז פעילות של כל הארגונים וכל הצעירים שהגיעו לכאן, ולהגיש המלצות בתוך כחודש לוועדה, כדי שהוועדה תוכל לבוא עם צעדים אופרטיביים שאותם היא תציע למחוקק או מתקצב כדי שנוכל לעשות את הדבר הזה.

צריך להגיד באמת בשבחו של שר החקלאות, התקנה של מתנדבים בחקלאות אכן גדלה, בכסף שהשר התאמץ עליו. אני הודיתי לו על זה, גם פומבית, והנה אני אומר את זה גם פה. זה באמת מהלך טוב וחשוב. צריך בסוגריים לשים לב שאנחנו עדיין משמרים את ההתנדבות בחקלאות גם בתרומה לחקלאות, ולא רק בשמירה על שטחים חקלאיים. כי אנחנו לאט לאט עוברים לשם, וצריך כל הזמן לשים לב. אני יודע שאתם כמובן מודעים לזה.

אני רוצה לחזור ולחדד, הדיון הוא כל הזמן סביב שר החקלאות, וזה לא הנושא. אני כמו שאמרתי בדיונים בנושאים אחרים, כשלא מדברים על חקלאות, כמו יוקר המחייה, ועדיין כל פעם החקלאים עולים כאיזה שהוא, הגורם, באמת זה הרבה מעבר לזה. הגישה כלפי החקלאים, להיפך, אני חושבת שהרפורמות ששר החקלאות מוביל הן רפורמות טובות ונכונות ולמען הענף. יש פה איזה עליהום ציבורי תקשורתי על חקלאים, שאותו אנחנו צריכים לעצור.

אני מסכים, זה הרבה יותר רחב.

אני אתמול יצא לי לעבוד בבוקר עם חקלאי שקוטף לימונים בגליל. שאלתי אותו כמה הוא מקבל על קילו לימון. התשובה היא על הסחורה המשובחת שקל שלושים, ועל הפחות טובה תשעים אגורות. זה לימונים שנמכרים בסופר בבבין שישה לתשעה שקלים. רק להבין, בטוח לא החקלאי,

חד משמעי. אנחנו טוענים את זה כל הזמן. הוקמה ועדה עכשיו, כחלק מההתעקשות על רפורמה. אני מקווה שהיא תביא תוצרים משמעותיים, ולא תחשוש.

אני ליאורה ששון, ממושב דלתון. בת לחקלאי מדלתון. אבא שלי גם חלק מהלולים החדשים של הרפורמה. כמו שהילה אמרה, אבא שלי הוא היחיד שעשה לול חדש, כמובן לרווחת העוף. ב-2019 רות פרום ורם כץ היו בהרמת כוסית אצלנו, ואבא שלי אמר שהכל לפי התכנון, והם אמרו הכל בסדר, אתה יכול להמשיך לגדל שם. כי תמיד יש לחץ, בחקלאות. נאמר שהכל בסדר כמו שאומרים. ועכשיו שום דבר הוא לא בטוח.

ואני רוצה לומר עוד משהו בקשר לגילאים. אמרו שהגיל הממוצע זה חמישים-שישים. זה נכון שזה חמישים שישים כי בעל המכסות הוא בן חמישים או בן שישים. אבל באמת מי שעובד במשק, נכון שזה ההורים שלנו, אבל בתכל'ס מי שמגיע ללול, ומי שעוזר ועושה זה אנחנו. אני אמנם לא כתובה על המשק, אבל אני זאת שעובדת בחקלאות, אני והאחים שלי כמובן. יש בן ממשיך אחד, וזה בגיל מאה ועשרים של ההורים שלי, שיזכו לחיות עד מאה ועשרים בבריאות. אנחנו לא לוקחים להם את זה, מה ששלהם שלהם. אבל זה לא נכון לומר שהגיל הוא חמישים ושישים. זה נכון שהמשק כתוב על בנאדם בן חמישים שישים.

תודה רבה, אני רק מדגיש את מה שאת אומרת, אנחנו כל הזמן מדברים על נתונים של חקלאים מבוגרים, כי הצעירים פשוט לא רשומים כעובדים בחקלאות, המשק רשום על האבא או האמא שלהם, וזה פשוט מעוות את הנתונים.

ואם ההורים שלנו לא היו רואים אותנו כאלה שממשיכים, גם ככה השקו עליהם כל הזמן, עם הלול הזה. אז הוא אמר יאללה, אני אצא ללול רפורמה, הילדים שלי עצמאים, אני לא אשקיע חמש וחצי מליון שקל ושזה יילך לפח. הוא היה קונה לנו בית. ובלי התכנון אף אחד לא ירצה להמשיך לעבוד במשק, כי זה לא ישתלם לאף אחד.

תודה רבה ליאורה. אני מתחבר לכל מילה. מירב בן דוד, מרכזת פורום עמלי, שגם עושים דברים חשובים מאוד לחקלאות ולצעירים, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, מקווה שאתם שומעים אותי טוב. אני נמצאת כרגע בגולן, הייתי מאוד שמחה להגיע לכנסת, אבל בגלל ההתרעה הקצרה אז אני מכאן. קודם כל באמת רם להודות מאוד מאוד על הדיון המאוד משמעותי וחשוב הזה, שעוסק בצעירים בחקלאות. אני מרכזת פורום שנקרא עמלי. פורום עמלי זה בעצם ארגון הגג לתכניות חינוכיות חקלאיות לבוגרי צבא וסטודנטים, שמגיעים לעבוד עבודה מועדפת בחקלאות, ולתת מענה לטווח קצר בפריפריה.

יש תכניות, באמת היה חשוב לי, דיברתם הרבה על צעירים, יש צעירים, אין צעירים. יש ביקוש לחקלאות, חשוב לי באמת שתדעו שיש משנת 2011, שהתכניות פועלות, יש בערך אלף צעירים בשנה שמגיעים לעבוד בחקלאות. רובם לעבודה מועדפת, שזה אומר שהם מגיעים לתקופה של טווח ארוך, של בין שישה לשמונה חודשים. הם חיים בפריפריה, הם נחשפים לפריפריה, מתיישבים ביישובים. הזכירו פה באמת את הגליל העליון ורמת הגולן והערבה, עמק המעיינות, בקעת הירדן. כל הקווים. הצעירים מגיעים, עובדים בחקלאות, נותנים בעצם מענה גם לחקלאים של ידיים ישראליות איכותיות בחקלאות. יש כאן ככה במשתתפים, לפחות מי שאני ראיתי בזום, חלק מהחקלאים שהצעירים שלנו באמת נותנים להם מענה.

הצעירים נחשפים לפריפריה. אנחנו לגמרי מנסים להשפיע על זה שחלקם יישארו לגור בפריפריה. רוב הצעירים שמגיעים לתכניות הם לא בהכרח בני משק, או בני קיבוצים, הרבה מהם זה באמת ממגוון החברה הישראלית, שזה המפגש הראשון או אולי השני, אחרי התנדבות בגיל שש עשרה, עם העולם הזה של פריפריה וחקלאות.

רציתי להגיד שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם משרד החקלאות, באמת בתקופה האחרונה, הזכירו את יום ההצדעה לצעירים ומתנדבים בחקלאות, אנחנו מאוד מאוד היינו שמחים, כמו שאורי ספיר הזכיר, לכנס דיון שמתעסק בחסמים, באתגרים של הצעירים. אנחנו חושבים שזה דברים שהם לגמרי פתירים. אפשר לבנות מנגנונים של באמת מהחשיפה של הצעיר, ועד זה שהוא הופך להיות חקלאי העתיד, בכל המובנים. ואני כן מציעה לך רם שנייחד איזה שהוא דיון ספציפי של הוועדה בנושא הזה. ואני כמובן ככה מזמינה את כולכם להגיע ליום ההצדעה, הצדעה לצעירים בחקלאות.

תודה רבה מירב.

אני מתנצלת, אני חייבת ללכת, אני ממש מודה על הדיון, ואני אשמח שיהיה דיון המשך.

הנה, תוך כדי, מירב, אני נותן לך את הקרדיט, שתדעי, ממש עכשיו כתבתי פה לצוות שלי שאנחנו צריכים להגביר את ההתכוננות שלנו ליום הזה בעשרים ואחד. אני אמרתי את זה בדיונים הקודמים, ולא אמרתי את זה פה, הזכרת עבודה מועדפת וכו', אני עשיתי את העבודה המועדפת שלי בעין יהב, בחקלאות. אבל הדבר היותר חשוב זה שפגשתי שם את אשתי, שעשתה את העבודה המועדפת שלה בצופר. אז נראה לי שבהקשר הזה זה שווה איזכור פה בפגישה הזאת.

ד"ר דורית אדלר, נשיאת הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא, אני מאוד מקווה שתצליחי להרחיב לנו קצת את היריעה בנושא קצת אחר, אבל שהוא חלק מהדיון. בבקשה.

אז קודם כל תודה רבה, על הדיון, על העיסוק. יש לי הכבוד לעמוד כנשיאה של הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא. מילה על הפורום, אנחנו למעשה גוף אזרחי, מבוסס אנשי מקצוע, סביב מערכת המזון. רובנו בעלי תארים מתקדמים, מגנטיקה של זרעים, אגרו-אקולוגיה, בריאות וסביבה, גידול מזון, תזונה, משפטים וכו'. אתמול היינו בדיון על מיסוי משקאות ממותקים, מחר אנחנו בפיקוח על הלחם, היום על החקלאים.

ולמעשה אנחנו גוף, להבדיל ממה שראיתם אתמול, ממה שיצא מהוועדה על בעלי אינטרסים שבאים ללחוץ, אנחנו גוף שלא נטלנו כסף מאף גוף, בגלל זה אנחנו שש שבע שנים עובדים בהתנדבות. אבל בכל זאת השפעתנו רבה, ואנחנו רואים את הנבטים נובטים.

אני רוצה באמת להרחיב את היריעה. אנחנו נמצאים בעיצומה של סינדמיה. זה שילוב של סינרגיזם ופנדמיות, מגיפות ההשמנה, סכרת, מגיפות התת-תזונה, ואי בטחון תזונתי, ומשברי האקלים. כולם נובעים מגורמים משותפים, ומאיצים אלה את אלה.

המחשבה שבישראל תמיד יהיה מזון, בעוד חמש ועשר שנים, היא מחשבה שלא עולה בקנה אחד עם המשברים שלפנינו. אנחנו ראינו, אנחנו נמצאים כרגע בעיצומה של מגיפה בריאותית, שיכול להיות שהיא שבר של מערכת המזון גם כן. כל העניין הזה של אכילה של מזון, בטח מהבר, ואנחנו יודעים שכמעט כל המגיפות במאה שנים האחרונות צמחו מתעשיית המזון מהחי. מהשפעת הספרדית, העופות, סארס, מארס וכו'. ואנחנו צפויים לעוד כאלה. אנחנו יודעים שכל הנושא של עמידות לאנטיביוטיקה, חלק גדול ממנו נובע משימוש מאסיבי של אנטיביוטיקה בחקלאות, וכו' וכו'.

אבל הדבר המרכזי הוא שמדינת ישראל חייבת להבין שהחקלאות והחקלאים זה בסיס הבטחון התזונתי שלה. היום, ובעתיד. היו מנכ"לים של משרדי החקלאות, היה מנכ"ל נדמה לי לפני שתי קדנציות שבסיומה הוציא מכתב שבעצם מדינת ישראל היא מדינה מייבאת מזון, ולמעשה לא צריך פה מי יודע מה להשקיע בחקלאות. עכשיו חלק גדול מהדבר הזה נובע מחוסר הבנה מקצועית של מכלול הנושאים שנקראים מערכות מזון.

מדינת ישראל מייבאת כשמונים אחוז מהקלוריות שלה. אבל מייצרת כמעט את כל המזון הטרי. זאת אומרת יש פה דיסוננס מאוד רציני. ומי שלא אנשי מקצוע, קשה להם להבין את הדבר הזה. אנחנו מייבאים בעיקר את כל הסוכר, את השמנים ואת הדגנים, שחמישים אחוז הולך להזנת בעלי חיים, וחמישים אחוז אחרים הולך קצת ללחם, וכל השאר למזון אולטרא-מעובד, שהוא ממילא מיותר, וגורם לנו לחלק מהמחלות האלה, בעיקר לאנשים העניים.

זאת אומרת הנקודה המרכזית, חקלאות וחקלאים הם יסוד לבטחון התזונתי העתידי של מדינת ישראל. הלאומי. עד לאחרונה מדינת ישראל לא עסקה בכלל בבטחון תזונתי לאומי. אנחנו היינו הראשונים ששמנו את זה על המפה. יש גם פרק שכתבנו בשיתוף ה-INSS על בטחון תזונתי, משבר האקלים ובטחון לאומי. אני אשמח להעביר לכם את זה.

אבל אנחנו רק בתחילתה של ההבנה המתכללת של הדבר הזה. למדינת ישראל אין תכנית אב למזון. אנחנו חייבים שתהיה לנו תכנית אב למזון. אני רק אתן לכם דוגמאות קטנות, על חלק מהדברים שאמרתם. והפתרונות הם מורכבים. הם לא מאוד מאוד פשוטים.

חלק מהביצים שלנו כן נושאות סלמונלה. אנחנו יודעים את זה. וזה סכנה לבריאות הציבור. אז צריך לראות איך אנחנו מרווחים את הגידול, ומבטיחים את הדברים האלה.

שימוש באנטיביוטיקה, מיותרת, חייבים לטפל בזה. זאת אומרת חייבים תכנית אב.

החקלאים הם הבסיס. אנחנו חושבים שהם גם לוחמי אקלים, לא רק לוחמי מזון. באופן עקרוני, אני יכולה להגיד לכם מההיבטים שלנו. בזבוז מזון, זה דבר שכולם אומרים בואו נציל את המזון. ויש ארגון שמציל הרבה מזון מהחקלאים. אבל זה ברור שככל שהארגון הזה מציל יותר מזון מהחקלאים, החקלאים פחות מתפרנסים. אנחנו חושבים שמדינת ישראל צריכה להתייחס לכל המזון המגודל פה כמשאב לאומי. זאת אומרת כל מה שנשאר, והחקלאי לא יכול לקטוף אותו, מדינת ישראל צריכה לרכוש אותו. ונניח להעביר אותו, לא בהכרח לעניים, היא צריכה להעביר אותו למשל לבתי חולים, שממילא היא מתקצבת אותם.

מה שאנחנו באים ואומרים, חייבים לבנות תכנית אב. החקלאים חייבים שיהיה להם רשת בטחון כלכלי, כי ברור שככל שמשברי האקלים מתגברים, זה סוג של רולטה רוסית. צריך לחשוב על החקלאי. מחר יהיה שרב באמצע החורף, מחרתיים יהיה ברד. קשה להתנהל בצורה הזאת. אז אנחנו באים ואומרים, צריך להשקיע משאבים ולבנות תכנית אב למזון.

כאשר אני אגיד לכם עוד דבר, למשל מכסות הביצים, נניח מסירים את המכסות, ונניח שייצרו פה מיליוני ביצים מיותרות. זה הופך להיות בזבוז מזון. וזה הולך לפליטת המיתן אחר כך, שמדינת ישראל התחייבה עכשיו להפחית בשיעורי פליטת המיתן. אז כל מה שאנחנו אומרים, חייבים לבנות פה תכנית, מאוד עם הסתכלות, ארוכת טווח, אבל שמתכללת את כל הדברים. גם את גודל האוכלוסיה בישראל. היא צריכה להתבסס על אינסנטיב לחקלאים לגדל בראש ובראשונה את ליבת התזונה הבריאה, המגינה. שרובה היא תזונה מהצומח.

אנחנו נשמח להיות שותפים שלכם לכל מהלך כזה. אני חושבת שההשפעה שלנו בכל פן של מערכת המזון היא משמעותית. ואנחנו שותפים נטולי אינטרסים. תודה רבה.

אתם לא נטולי אינטרסים. להיפך, יש לכם אינטרס חיובי שצריך לקדם. תודה רבה דורית. בבקשה, שמעון גואטה, תמשיך פה את הרצף של החקלאים הצעירים שהגיעו מרחוק, וכנראה קמו די מוקדם כדי להצליח להגיע בזמן.

אני שמעון גואטה ממושב עלמה בגליל העליון. קודם כל תודה רבה על הוועדה. זה חשוב לפי דעתי. אני רוצה להגיד תודה למדריכים, לאנשי השטח של משרד החקלאות, שהם באמת עושים את העבודה שלהם, בניגוד אולי, אולי לא הבנתי נכון, אבל הם כן עשו.

אני רוצה לציין שאין מדינה בעולם שלא משקיעה בחקלאות, ונותנת מעצמה כסף ומשקיעה בחקלאים. אני רוצה גם לצטט את השר שאמר, בזמנו, זה לא ציטוט מדוייק – ענף בלי תכנון, יש פחות צעירים. על דוכן הכנסת הוא אמר את זה.

אני רוצה עכשיו לספר קצת על עצמי. אנחנו במשק לא מגדלים רק מטילות. מגדלים נשירים, מגדלים בקר, בשטח, במרעה. הבקר בעקבות הייבוא לא משתלם. כל הרווח שאיך שהוא עוד נשאר לנו מהמטעים, ומהלול, שזה בעצם ההכנסה היציבה, הבטוחה, שסוף חודש אני יודע לתת על זה את המפרעות הבאות, הולך לשם.

אתה יודע להגיד מה קרה למחיר הבקר מאז הרפורמה?

היה תכנון מסודר של ייבוא, לפי קריטריונים מסויימים. ובמהלך השנים זה נפרץ. יש יותר ייבוא של עגלים, והמחיר בסוף, כשאתה הולך לקנות בסופר, המחיר לא יורד. וזה לא משנה איך תגלגל את זה. הרווח, אני בחודש האחרון מכרתי עגלים בשלוש עשרה וחצי ₪ לקילו כולל מע"מ. זה סוג של הפסד. אני מפצה אותו מענף הלול, שאם ייפרץ התכנון, אז גם זה לא יהיה. זה מה שקרה.

תודה רבה. אורי, אתה יכול לומר מה היה עם ענף הבקר מאז הרפורמה? סתם, נראה לי שווה שיידעו.

זה לא רפורמה חדשה. יש תמיכה של משרד החקלאות במגדלי הבקר, ואני יודע להגיד, זה תחום שמתעסקים בו המון, בלי התמיכה הזאת אי אפשר לגדל בקר במדינת ישראל. מה שקרה זה שמדינת ישראל היא טובה אולי בלתכנן רפורמות, פחות בלהיות רגולטור. ייבוא של בשר טרי לישראל, כדי להגביל את התחרות, הפיקוח על הדבר הזה קורה בצורה מאוד לא טובה, כך שמספר יבואני הבשר, מה שאמור להגדיל את התחרות, קטן משבעה עשר לשמונה. מה שברור זה שכשהתחרות קטנה המחירים עולים. מתוך השמונה האלה יש שלושה שחקנים מרכזיים, שמייבאים כמעט שמונים אחוז מהבשר. בסופו של דבר רפורמה שהיתה צריכה להיטיב עם הצרכן ולהוריד את המחירים, לא זו בלבד שלא הורידה את המחירים לצרכן אלא העלתה אותם, גם בסוף מסכנת את הענף. זה צורה לאיך לא עושים רפורמה. אני לא אומר שלא צריך לעשות רפורמות, אבל הצורה שבה בוצעה הרגולציה גרמה לזה שהיבואנים של הבשר לא עומדים בדרישות מהם, ואז הם כן קיבלו אישור להביא בשר. נוצר מונופול. בשביל לפתוח תחרות יצרו מונופול במקום לבטל את המונופול, ומי שסובל מזה בסוף זה הצרכנים, ומגדלים ישראלים.

אני אתייחס לזה בסיכום שלי. אני לא סתם שאלתי.

אני רוצה להוסיף עוד מילה, ברשותך אדוני היושב ראש, שמעבר לנושא הזה של גידול הבקר כאן בארץ, כל הנושא של המשלוחים דרך הים גורם לנזק ולסבל אדיר לבעלי החיים שמגיעים לכאן, בייסורים קשים מאוד. ואנחנו במשרד החקלאות בודקים עכשיו את העניין הזה, ואני מזמין את אדוני היושב ראש, וגם את הנוכחים להיכנס בחמש עשרה לשתים עשרה בשעה שש לזום עם ארגוני צב"ח, ועם אמב"ל שיישבו ביחד על הנושא הזה כדי לשמוע ולהשמיע, ונשמח לראות אתכם שם.

אני לא יודע אם אני אהיה שם, אני רק יודע שהנושא של המשלוחים הוא בדיון פה, כולנו עסוקים בו בשבועות האחרונים. אני לא אעשה ספויילר, אבל כולנו מבינים שמצד אחד, יש שיח רציני על זה, ודיברתי על זה גם עם השר אתמול.

הערה קטנה, כשמסתכלים קדימה, לא בטוח שכל הענפים יצטרכו להישאר כמו שהם. יכול להיות שצריך לתת אינסנטיב לחלק מהחקלאים, לעבור לגידולים שתומכים באותו סל מזון בריא בסיסי. ובסופו של דבר יעלו בקנה אחד עם בריאות וקיימות.

הפיקוח על הייבוא, שנכנס, זה דבר חשוב. במיוחד בדברים החקלאיים. בבקר אנחנו סבלנו לפני שלוש או ארבע שנים, אני לא זוכר במדוייק, מהפלות. הפלות שלא היו שנים, או שלא היו בכלל במדינת ישראל. שמונים אחוז מהעדר מפילים. שזה הפסד עצום. וזה הגיע בגלל הייבוא. הקרנטינות שנמצאות, פרוסות ברחבי מדינת ישראל, זה תחנות הסגר. צריכות להיות סגורות, לבדוק שאין באמת מחלות. הן נמצאות ליד שטחי מרעה, של כבשים, של בקר. והקירבה היא מסוכנת.

אותו הדבר בענף הפירות, בענף הצומח. יש דברים שמסוכנים לייבוא. ואפשר לייבא אותם בתנאים מסויימים. כמו אננס בלי החלק הירוק, עגבניה בלי הפיטם שלה, ועוד דברים כאלה. אלה דברים שאם מאשרים את הייבוא כייבוא חופשי,

כולם מבינים שהגנת הצומח זה חלק דרמטי באיך שהרפורמה הזאת צריכה לעבור. גם על זה יש ויכוחים, אבל זה חלק משמעותי ממנה.

ודבר אחרון שאמרה לי מדריכה במשרד החקלאות, שחינוך זה הפתרון.

זה תמיד נכון, אבל אני מסכים גם בהקשר הזה.

היא הציעה להקים ועדה שיתופית לחקלאות, כמו שיש הרבה ועדות בכנסת, שתהיה ועדה,

תודה רבה. הילה בבקשה.

עני רק רוצה להגיד, אני לא יודעת אם זה היה ברור, אבל החקלאים ואנחנו גם בתור הצעירים שרוצים להמשיך את ההורים שלנו, אנחנו לא מתנגדים לרפורמות. ההיפך, אנחנו חושבים שרפורמה יכולה להועיל לנו. ההורים של שלושתנו עשו השקעות של מיליונים, בלי לקבל כרגע שום כסף מהמדינה. ורואים בכל העולם שממשלות מממנות את החקלאים. מה זה מממנות, עוזרות, נותנות סיוע, מסבסדות את החקלאים, נותנות סיוע לחקלאים כשהם רוצים לעשות השקעות. וכרגע כל הכסף יוצא מהכיס של ההורים שלנו, או ליתר דיוק מהכיס של הבנק, שגם כן לא מוכן כרגע לתת הלוואות בגלל הסיטואציה הבעייתית.

וגם אני רציתי להדגיש שאולי בגלל כל העניין של ההתחממות הגלובלית אולי שווה לחשוב על זה שייבוא, כל ההובלה הימית זה גם משהו שמאוד מזהם את כדור הארץ. ואם אנחנו יכולים במדינת ישראל לספק את הביצים של עצמנו, כמו שעשינו עד עכשיו, אני לא רואה סיבה למה לייבא את זה מבחוץ.

נמצא אתנו גם אור שפירר. בבקשה, תציג את עצמך לפרוטוקול, היישר מקיבוץ ארז.

אהלן, אני מקווה ששומעים אותי טוב. אני אור שפירר, מרכז משק בקיבוץ ארז. גדלתי בקיבוץ ניצנים, צמחתי בענף ההדרים, ואני הייתי צעיר בחקלאות, לא יודע מה זה צעיר, אני בן שלושים ושבע. אבל אם אני מסתכל על החבר'ה הבאים שאני רוצה לקלוט לענפים, אני לא מוצא חבר'ה בגילאים עשרים ואחד נגיד, חיילים משוחררים, עד שלושים, שמתדפקים על הדלתות שלנו. ודיברו על הרבה מאוד סיבות, איך, למה כן ולמה לא. אני אנסה לקצר.

בגדול, אנחנו חושבים שכדי שיבואו צעירים חייב שיהיה עתיד. ועתיד זה אומר ודאות. כשהמדיניות היא לא עקבית זה מייצר חוסר ודאות, וחוסר יכולת להשקיע בשום ענף בחקלאות. וזה מרחיק את הצעירים.

הדבר השני, אפשר לראות, ודיברו פה נציגי ארגוני מתנדבים, הכמיהה והרצון להתחבר לשטח ולאדמה ולערכים של חקלאות מייצגת הם קיימים. וזה גורם מושך מאוד חזק. הבעיה היא שלצד זה השכר הוא מאוד נמוך. אז להתנדב באמת באים הרבה. אבל בסופו של דבר, בגלל הרווחיות הנמוכה בענפי החקלאות ברובם, אז היכולת לשלם שכר, נגיד לעומת השכר האלטרנטיבי שיכלו אנשים צעירים ואיכותיים להרוויח בענפים אחרים, הוא נמוך.

הרבה חקלאים, וגם אני בתור חקלאי, הסתפקתי בפחות, כי קיבלתי מזה הרבה דברים אחרים. אבל זה לא מחזיק לאורך זמן. הדרך בעצם לאפשר לענפי החקלאות לשלם שכר גבוה יותר היא להפוך אותם לרווחיים יותר. כשאני עשיתי סיור בספרד, בענף ההדרים, ניסיתי להבין איך זה שיש שם הרבה צעירים, ושהם מרוויחים כל כך הרבה יותר טוב מאתנו. ניסית להגיד, תגידו, אתם מקבלים מימון ישיר, לא, לא מקבלים כסף. משלמים פחות משכר מינימום, לא, משלמים שכר מינימום, הכל הם משלמים. הפער הגדול לעומת מה שקורה בישראל הוא בעצם פערי התיווך.

מה שהאיחוד האירופי עשה, הוא השקיע המון המון כסף בצמצום טכנולוגי של העלות בפערי התיווך. כי מרגע שאנחנו החקלאים קוטפים את הפרי, ועד שהוא מגיע למדף, יש שרשרת. ולשרשרת הזאת יש ערך, והוא ערך אמיתי. אבל אם משגיעים בעוד מיכון בדפי אריזה, ושיפור של התשתיות כדי שהתובלה תהיה יותר יעילה, וכל הדברים האלה, צמצום בהשקעה, בפער התיוך, יגדיל משמעותית את הרווחיות של ענף החקלאות. זה משהו שלא עלה פה בדיון, ואני חושב שזו הדרך בסופו של דבר להביא את הצעירים לענף.

תודה רבה. שוב, הזווית של מה קורה בעולם מעסיקה אותי מאוד. אני רוצה לקיים גם על זה דיון, על השוואות למודלים, ואיך מצליחים לקיים חקלאות בת קיימא בעולם, ועושים את זה לצערי יותר טוב מאתנו.

חיים חבלין, חבר קיבוץ הגושרים, מרכז תחום החקלאות בתנועה הקיבוצית. קודם כל באמת רם המון תודה על כל מה שאתה עושה בשבילנו, החקלאים, כל המאבקים שאתה מנהל בשבילנו, ובשונה מכל השנים הקודמות שעשית את זה, היום אתה עושה את זה מעמדה של קואליציה, ואני חושב שיש בזה יתרונות, ואני חושב שגם מקשיבים לנו יותר. והדיון הזה הוא דיון מאוד מאוד חשוב. גם אנחנו בתנועה הקיבוצית עוסקים בדבר הזה של החזרת הצעירים לחקלאות.

אני חושב, כמי שניהל ועדה חקלאית בערבה התיכונה במשך שמונה שנים, אני מכיר היטב את הבעיות של המושבניקים, ומאז ומתמיד אני מכיר את הבעיות של הקיבוצניקים. קודם כל צריך לעשות איזו שהיא הפרדה בין הדברים. אנחנו לא ניכנס לעומק של הדבר הזה, אבל אני חושב שהסכנה היום, אם אני מנתח את המצב של הקיבוצים לעומת המושבים אפשר לומר שבקיבוצים אנחנו מעבדים מאה אחוז מכל הקרקעות של הקיבוצים. נכון, יש זליגות ויש תקלות, אבל אנחנו עדיין שם.

אני חושב שבמושבים הבעיה היא חמורה בהרבה. עניין אי חזרת הבנים, כל משק שבן לא חוזר אז במקרה הטוב המשק, הקרקע, מושכרת לקבלן כזה או קבלן אחר. במקרה הרע הקרקע נזנחת, ומשם הדרך מאוד מאוד קצרה להשתלטות של גורמים זרים. ואנחנו רואים בדיוק מה שקורה בנגב. בנגב המדינה כבר לא שלנו. והדברים האלה יכולים לקרות בכל אזור אחר בארץ, כולל במרכז.

המדינה צריכה לשאול את עצמה מה היא רוצה מהחקלאות. מה היא באמת רוצה מהחקלאים. ואת זה אני חושב לא עשו. לקחו ישר כלי. בנו רפורמה, ואמרו עם הרפורמה הזאת נשנה את הכל. אני יודע שלשר יש כוונות טובות. הוא רוצה להכניס טכנולוגיות גבוהות. הוא רוצה למשוך צעירים. אבל אמר אור שפירר, בצורה מאוד נכונה. הוא אמר, אני חקלאי כי זה נותן לי עוד ערכים מעבר לשכר. אבל לאורך זמן את הצעירים זה לא יחזיק. ואני מאוד מאוד מתחבר לדבר הזה.

ואני חושב שהמדינה צריכה, בעזרתנו כמובן, אבל קודם כל צריכה להחליט שהיא דואגת, שהיא הופכת את החקלאות למשהו שהוא ודאי, לענף שהוא ודאי, ואז לייצר את הכלים. וחלק מהכלים האלה זה להפוך את החקלאות ליותר רווחית. יש המון דרכים לעשות את זה, ובמשרד יודעים היטב לעשות את זה. להפוך אותה ליותר רווחית, ואז יהיה אפשר גם להתחרות עם ענפים אחרים. כי לחקלאות יש ערכים נפלאים שהיא נותנת לצעירים, הרבה מעבר לשכר. ואז גם אם השכר ישתפר, אין לי ספק שתהיה חזרה מאוד טובה של בנים. אבל שוב אני אומר, את הנושא של המושבים צריך פה טיפול שורש עמוק ויסודי. אני חושב שאנחנו שם ממש נמצאים בקו אדום. תודה.

תודה רבה חיים. נמצא אתנו גם עמרי בראל. אנחנו עוברים לעוד זווית אחרת, מעניינת. בבקשה עמרי.

שלום, אני עמרי, אני חי במדינת תל אביב, כמו שמישהי אמרה קודם. אבל אני חושב שדווקא פה הפוטנציאל טמון, ביוזמה שיש לנו להביא. אני אספר בקצרה על עצמי. יש לנו שתי מסעדות בתל אביב, ואנחנו נמצאים באיזה שהוא איזור תעשיה בדרום העיר, ויש לנו איזה שהוא חזון לפתח את הגגות של האיזור הזה, יש פה גגות מאוד גדולים ולא מנוצלים, איזה שהוא מודל חדש בעצם שאני רוצה להביא לדיון הזה. כי אני שומע הרבה על החוסר בקרקעות, ועל סטרטאפ ניישן, ובעצם תוך כדי הדיון אני מבין שמה שאנחנו מביאים זו איזו שהיא בשורה.

הבשורה הזו קיימת בעולם, בקנדה, בארצות הברית, בסינגפור, בצרפת, במקומות שהוכיחו את עצמם, ופה זה משום מה לא מטופל. אנחנו מדברים על גגות ירוקים. על גידול חקלאי, בתוך העיר. למטרות מסחריות, למטרות פרטיות. משהו שהוא מאוד מאוד לא מפותח בישראל, וחבל שכך, כי יש לנו המון גגות, המון שמש, המון שטח שהוא לא מנוצל, לא מטופל, ואנחנו רוצים להעזר בכל, יותר אני שולח אתכם לשיעורי בית בעצם, כי אנחנו נתקלים בחסמים רבים בסיפור הזה.

לא צריך יותר מידיי להסביר על היתרונות של הגג הירוק, על היתרונות הסביבתיים העצומים, אנחנו חותכים את השינוע, חותכים בפלטות, אנחנו מפחיתים באיי חום. ממש יתרונות סביבתיים עצומים לדבר הזה. ואנחנו נתקלים בהרבה חסמים, שבעצם לא מכירים בדבר הזה בתור חקלאות. אם אנחנו מדברים על להכניס אנשים צעירים לתוך התחום הזה, אז בתל אביב רק מהסביבה שלי מהתחום שלי אני שומע על המון מסעדנים שרוצים להיכנס לתחום הזה. אנשים פרטיים, יוזמות פרטיות. גגות באיזור. שכונות, קהילות.

קודם כל תודה רבה, כי בכוונה רצינו שתדבר, כי באמת אתם מדברים על מהלך חדש. אני רוצה אבל להבין, קיים משהו, כלומר ניסיתם כבר לעשות משהו?

היוזמה שלנו היא בחיתוליה, ואנחנו בינתיים מתבססים על כשלונות קודמים. זאת אומרת היה את הגג בדיזנגוף סנטר, היה במעלה אדומים פרוייקט, היו מעט מאוד פרוייקטים בישראל, שהם פשוט נכשלו בגלל חסמים בירוקרטיים. נניח לצורך העניין אני אסביר, החסם הבסיסי הגדול שבעצם הפיל את רוב הדברים זה עניין של ארנונה. ארנונה בתוך העיר, או על גג, היא נחשבת ארנונה מסחרית. עכשיו לארנונה חקלאית יש סיבה שהיא על שטח פתוח. במסעדה אני משלם ארנונה מסחרית, יש לי שטח קטן, אני מנצל אותו, אני משלם, סוג של באהבה, ואני משלם את המחיר ומקבל שירותים. כשאני מדבר על דונם שטח, אני לא יכול לשלם ארנונה מסחרית. זה מייתר את הפרוייקט.

אנחנו רוצים, בסופו של דבר, שיתכללו את הדבר הזה ויבינו שיש פה אפשרות לפרוייקט חדש, ברמה לאומית אפילו. וצריך לתכלל פה מלמעלה. זאת אומרת איך אנחנו משווים את זה לחקלאות על קרקע. מבחינת ארנונה, סובסידיה על מים, היתרי בנייה שלא מכירים בחממות, אלא אם כן הן על אדמה, ומבחינת איכות סביבה. זאת אומרת יש המון גורמים שלא מכירים את הדבר הזה. אנחנו רוצים לבנות איזה שהוא מערך שיכול לתת לנו מענה, ובעצם להכניס המון אנשים לתוך התחום הזה.

תודה רבה. אותי זה מאוד מעניין. אני חושב שזו זווית מרתקת, ואני מתחייב שאנחנו מייצרים איתך המשך של שיח. אביגיל פה מהצוות שלי שומעת את זה, ואתם תיצרו קשר. אולי לנציג שר החקלאות יש התייחסות.

במשרד החקלאות אנחנו על העניין הזה של גגות ירוקים. אנחנו עובדים, בודקים את הייתכנות של העניין הזה, ואנחנו במידה והשר יקבל החלטה בעניין, בשיתוף משרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, אנחנו כנראה נוציא איזה שהוא קול קורא בעניין הזה, ונראה לאן זה יתקדם.

מעולה. אנחנו נעקוב. תודה רבה. גם במדינת תל אביב יש אחלה פרוייקטים.

ורק אני אגיד בתגובה למשרד החקלאות זה שזה בוער לנו, אנחנו רוצים כבר לעשות. אז תעזרו לנו להזיז את זה. אל תעצרו אותנו.

לביא רפאל, בבקשה.

בוקר טוב, נעים מאוד, תודה רבה שהזמנתם אותי לוועדה, ולדיון הכל כך חשוב. שמי לביא רפאל, אני מנכ"ל החברה לחקלאות עירונית. ארגון ללא מטרות רווח שמטרתו לקדם את תחום החקלאות העירונית בישראל. אנחנו עושים זאת באמצעות פיתוח של מערך מזון עירוני, המקרב את גידול המזון לצלחת, תוך שימוש בטכנולוגיות יעילות במשאבים, שהמערך הזה יאפשר בסופו של דבר לכלל הציבור ליהנות מתוצרת חקלאית איכותית, במחיר ששווה לכל כיס. והדברים שנאמרו פה קודם, אני ארחיב עליהם כמובן.

מה זאת התעשייה שעכשיו עמרי דיבר עליה, למשל אחת הדוגמאות. אז כמובן שחלק ממערך המזון שאנחנו מקדמים מורכב מתעשייה ירוקה לייצור תוצרת חקלאית בטכנולוגיות שיעילות במשאבים. כמו למשל גידול בתוך מבנים, גידול לגובה, ובשימוש במעט מאוד משאבים, כמו למשל מעט מאוד שטחים, מים, אנרגיה, חומרים, ביניהם גם החומרים שלא טובים לא לאדם ולא לסביבה. מדינות מסויימות כבר מקדמות תעשייה מהסוג הזה, פרוייקטים שמסוגלים לייצר כמויות גדולות מאוד של תוצרת חקלאית איכותית באיזורים מיושבים, יחד עם החוסן לעמוד בשינויי האקלים ובמשברים נוספים.

הפירות והירקות מופקים ללא שימוש בחומרים רעילים, לא לאדם ולא לסביבה, והם עשירים בערכים תזונתיים. אנחנו מדברים על תוצרת חקלאית מאוד מאוד איכותית. ודרך אגב רוב החקלאים בפרוייקטים מהסוג הזה הם חבר'ה צעירים. הם סיימו ללמוד וישר התחילו לעבוד בתעשייה של החקלאות שעליה אנחנו מדברים. אלה פרוייקטים כמובן מהעולם. אנחנו פועלים לקידום המעבר של מדינות, בעיקר מדינת ישראל, דרך שש מחלקות עיקריות.

אנחנו עובדים על העלאת מודעות הציבור, קידום מדיניות, חינוך, אנחנו נמצאים במוסדות חינוך מהגיל הרך ועד לאקדמיה. פיתוח של קהילות יצרניות, אנחנו עוסקים גם במחקר ופיתוח ומנגישים מוצרים ושירותים לציבור, בשביל להעלות את המודעות שלהם.

למה אני מציין את דרכי הפעולה שלנו לקידום התחום, מפני שרוב העבודה שלנו היא שינוי המודעות של הציבור. אנחנו פועלים בקרב קהילות שונות ומגוונות, וכשאנחנו פונים לראשונה לדור הצעיר, בשאלה למה אתם לא בוחרים לעבוד בחקלאות, אז הם אומרים שהסיבה הראשונה היא אין בזה כסף, אין בזה עתיד. אין בזה ודאות. זה לא הייטק. בנוסף מילא היה בזה כסף, אבל זו עבודה קשה, לקום בבוקר, לפנות בוקר, לעבוד בשמש, בגשם. אין להם הרבה חשק לדבר כל היום תאילנדית, והם פחות רוצים לגור ביישוב שקרוב לגדר הגבול, רחוק מהחברים שלהם בעיר הגדולה.

מהניסיון שלנו, לדור הצעיר אין בעיה לעבוד קשה. הם מוכנים לעבוד קשה מאוד, כשהם יראו שהם מקבלים תמורה מהעבודה שלהם.

(היו"ר ענבר בזק)

אתה יכול בבקשה להתחיל לשאוף לסיום, אנחנו צריכים לסיים את הדיון עוד שלוש דקות. משפט אחרון לסיום.

הם רוצים לראות את החשיבות של התוצרים שלהם לקהילה. וכאן מגיע החלק המעניין. כשאנחנו מציגים להם את האפשרות לעסוק בתעשייה של חקלאות מודרנית, שמתבססת על פתרונות טכנולוגיים, שתורמים גם לאדם וגם לכדור הארץ, הצעירים שמבינים שפה הם יכולים לעבוד גם בהייטק, גם להשתכר בכבוד, גם לגור בעיר הגדולה, ובסופו של דבר לתת ערך לקהילה שלהם, ולקבל את הכבוד שהם מייחלים לו. ולסיכום, בשביל לתמרץ את הדור הצעיר לקחת חלק בתעשייה החקלאית שעליה אנחנו מדברים, צריך לא רק לשווק נכון את התחום, אלא גם להעלות את המודעות שלהם לפוטנציאל הגלום שבחקלאות העירונית. מניסיון, לא צריך להשקיע הרבה בשביל לשכנע אותם לנסות. כמובן שבישראל אנחנו לא נמצאים במקום כזה טוב ביחס למדינות המערב. התעשייה הזו שאנחנו מקדמים עוד רחוקה מלהתקיים, בשל סיבות רבות שקצר הזום מלפרט.

תודה רבה. הדברים ברורים ומרתקים. אני רוצה שרם יסגור את הדיון, אבל להגיד, לאור הדברים שאמרת, זה רק מחבר ומחזק דברים שנאמרו פה בדיון, גם על זה שהחדשנות היא מילת מפתח גם בנושא החקלאות, וכדי להכניס צעירים לחקלאות אנחנו זקוקים באמת לטכנולוגיות חדשניות, ולא להישאר מאחור. אבל גם הנושא של ודאות. ודאות ותכנון. החקלאות העירונית היא מצויינת להעלאת המודעות לחקלאות, אבל בסופו של דבר אנחנו זקוקים גם לחקלאות ליד הגבולות, אנחנו זקוקים לוודאות לאורך זמן, כמו שדיברנו קודם, שהחקלאי צריך לדעת שהוא נוטע היום ומשקיע היום והוא יכול לבנות על הפרנסה שלו לשנים רבות. אני אתן לסגור את הדיון ליו"ר הוועדה.

(היו"ר רם שפע)

תודה רבה לענבר, שהחליפה אותי לרגע, אבל בעיקר גם נמצאת פה הרבה, גם הנושאים חשובים לה. אין מליאה שאנחנו לא עסוקים בה או בחקלאות, או בקרקעות באופן כללי, סוגיות ההתיישבות משותפות לנו מאוד.

קודם כל תודה גדולה לכל מי שהשתתף פה בדיון. אני חושב שגם הצלחנו להביא כמה זוויות חשובות מאוד, שלא תמיד מחברים מייד את הקשר שלהן. דורית, את הצגת, בראיה הרבה יותר הוליסטית, את ההקשר של תזונה, והמשמעות של מה קורה מחר בבוקר אם אנחנו משפיעים על החקלאות בישראל. גם שתי היוזמות האחרונות היו מאוד חשובות, לעוד הזדמנויות להתחדשות, לכיוונים אחרים שהעולם יכול להתפתח אליהם.

אני חושב שיסודות הצליחו להציג פה תמונה מעמיקה, כזו שלא כל יום אנחנו רואים, חלק מהנתונים באמת גם לא הוצגו לפני. אבל בעיקר, למרות שחלק מהנתונים עגומים, אני חושב שהם מייצגים תמונה שיש עתיד, יש לאן להתפתח. אבל באמת אני חושב שהצלחנו באמת לשים זרקור. אז בסדר, זלגנו לעניין הרפורמה בחקלאות, מה לעשות, אותו עתיד של הצעירים והצעירות בחקלאות תלוי גם באיך תנוהל הרפורמה, ולכן זה אך טבעי שהלכנו לשם, וכן גם שמו של שר החקלאות ואמירותיו הוזכרו פה. גם זה דבר טבעי, מה לעשות והוא השר שאחראי על החקלאות בישראל. אני שוב אמרתי, אני יודע שכוונותיו טובות. אנחנו מדברים על זה הרבה. אני מקווה שביחד נצליח, אני מסתכל עכשיו קדימה, ביחד נצליח למצוא את האיזון בין כל מרכיבי הקואליציה, עם ארגוני השטח, לעשות רפורמה שבאמת תיטיב.

אני ממש מודה לכל מי שהגיע לפה, במיוחד לכם, ליאורה והילה ושמעון, שהגעתם מהצפון. נתתם לכולנו לראות שבאמת אתם פה, אתם רוצים לקדם את החקלאות. תודה גם לצוות הוועדה שעומל בשעתיים האחרונות. יש לי המון מה להגיד ברמה המהותית, אני אומר את זה הרבה ולכן לא אעשה את זה עכשיו. אני רק אגיד, גם בנושא של חקלאות צעירה אנחנו ממשיכים לעקוב, וכמובן גם בנושא של הרפורמה בכללותה. אנחנו פה ומחוייבים לחקלאות, במובן הכי עמוק של המילה. תודה גדולה, ויום טוב לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:10.