פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



33
ועדת הפנים והגנת הסביבה
07/12/2021


מושב שני


פרוטוקול מס' 68
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שלישי, ג' בטבת התשפ"ב (07 בדצמבר 2021), שעה 13:00

השפעות סביבתיות של הסכם קצא"א-Red Med

חברי הוועדה: יוראי להב הרצנו – מ"מ היו"ר
מוסי רז

מאיר יצחק הלוי
גבי לסקי

פרד ארזואן - סגן מנהל היחידה הימית, המשרד להגנת הסביבה

שולי נזר - סמנכ"לית תעשיות ורישוי עסקים, המשרד להגנת הסביבה

מורן שאנן - מנהלת תחום פרויקטים, המשרד להגנת הסביבה

איריס שליט - לשכה משפטית, המשרד להגנת הסביבה

נדב דישון - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

איציק לוי - מנכ"ל קצצ"א

אליאב אנגלמאייר - ראש מטה, קצצ"א

עו"ד צבי ניקסון - יועץ משפטי, קצצ"א

מאיה יעקבס - מנכ"לית עמותת צלול

ד"ר יובל ארבל - רכז ים וקשרי ממשל, עמותת צלול

איריס האן - מנכ"לית החברה להגנת הטבע

מיטל אמיתי - מנכ"לית איגוד ערים לאיכות הסביבה נפת אשקלון

ד"ר אורי שרון - מנכ"ל, האגודה לאקולוגיה ולמדעי הסביבה

טל נחשונוב - פעיל מחאת הנוער למען האקלים, ארגון נוער למען אקלים

ניב מאירסון - מנהל קשרי ממשל, מגמה ירוקה

נועה זלצמן - נציגת ארגון, לובי 99

קים נח - עוזרת לראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוניברסיטת תל-אביב

אמנון פורטוגלי - חוקר, מרכז השל למנהיגות וחשיבה סביבתית

מירב הדרי - חברת ועד, קיבוץ זיקים

סבטלנה אוקסן - תושבת אשקלון

סיגל גבאי – מינהל תכנון, פיתוח והשקעות, משרד התיירות
רועי דביר – מנהל מחלקת המפרץ, משרד החוץ
אלי לנקרי – ראש העיר אילת
דורית בנט – מנכ"לית אילת-אילות
סיגל גבאי – מינהל תכנון, פיתוח והשקעות, משרד התיירות
עו"ד עמית ברכה – מנכ"ל אדם טבע ודין
פרופ' ג'ק גילרון – מומחה להתפלה, אוניברסיטת בן גוריון
חה"כ לשעבר מיקי חיימוביץ –יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה לשעבר
יוני ספיר – יו"ר עמותת שומרי הבית

לאה קריכלי

תמר פוליבוי


השפעות סביבתיות של הסכם קצא"א-Red Med

שלום לכולם, היום ה-7 בדצמבר 2021, ג' בטבת התשפ"ב. ברשות יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, ווליד טאהא, אני מתכבד לפתוח את הדיון בנושא ההשלכות הסביבתיות של הסכם קצא"א-Red Med. אני רוצה לפתוח את רשימת הדוברים. מאחר ויש רשימה מאוד ארוכה, וזה דיון המשך לדיון הקודם שנערך שבוע שעבר, אני מבקש מהדוברים להקפיד על תמצות דבריהם, על מנת שנוכל להספיק ולשמוע את כולם. שלום לחברי חבר הכנסת מוסי רז.

אנחנו רוצים להתחיל עם מאיה יעקבס מצלול. זכות הדיבור שלך גברתי, בבקשה.

תודה רבה לך ותודה לכולם. אנחנו מגיעים פה לדיון שני כדי להעמיק. זה לא מובן מאליו.

קצא"א היא חברה שנהנתה במשך שנות קיומה מחיסיון שהכניסו אותה לאיזושהי שאננות ולתחושת היבריס, שלה מותר הכול, תחושה שאפשר להגיש סקרי סיכונים שהם כל דבר חוץ מסקר סיכונים מעמיק, רציני ומכובד.

אני עדכנתי את המשרד להגנת הסביבה על חתימת ההסכם. שמעתי על זה בתקשורת והרמתי טלפון לבכירים במשרד להגנת הסביבה, ומיד גם כינסנו את חברינו מהתנועה הסביבתית. מה שאנחנו רואים פה עכשיו זה רשימה של המשתתפים בקואליציית המאבק בקצא"א. זו בעצם הקואליציה הסביבתית הגדולה ביותר שהיתה אי פעם בתולדות ישראל במאבק כלשהו, ולא בכדי. אני לא זוכרת שנתקלתי אי פעם בכל כך הרבה סלידה, פחד והסתייגות מחברה מזהמת כלשהי כמו שנתקלנו מקצא"א. בבת אחת כל מי שעבד מולם לאורך השנים, יש פה באמת משהו מאוד מאוד עמוק ומאוד בסיסי, שאנחנו למדים על החברה הספציפית הזו. בשנה האחרונה יצאו אלפי אנשים לרחובות, להפגנות, במחאה סביבתית, שכמוה לא היתה בישראל.

זה שקף שאני מראה אותו בדרך כלל כשאני מדברת על קידוחי הגז והנפט, כדי להסביר מה הפוטנציאל של הנזק, כשאנחנו מדברים על פגיעה מזיהום נפט: הראשון זה מים. אני ארוץ ממש במהרה, יש לנו פה מומחים שידברו וירחיבו על כל אחד מהנושאים, אני מראה את השקף הזה כדי להמחיש את סדר הגודל, את ההיקף של הטירוף לאשר הסכם כמו של קצא"א, שיגרום לנזק כל כך רחב היקף וכל כך רב נפגעים מול הפוטנציאל הרווחי הקטן מאוד שצפוי למדינת ישראל. הנושא של ההתפלה – 75% מהמים שלנו מותפלים, ואי אפשר יהיה להתפיל מים, במידה ויזוהם הים מנפט.

הסחר הימי – 99% מכל מה שנכנס ויוצא ממדינת ישראל מגיע דרך הים. אניות משא אינן יכולות לעבור בים מזוהם בנפט. נמל אשדוד בוודאות ייסגר, במידה ותהיה דליפה משמעותית מקצא"א. המשמעות של זה היא עשרות מיליוני שקלים למשק בכל יום.

תחנות הכוח של חברת חשמל זקוקות לים נקי כדי לייצר חשמל מהטורבינות שלה. תיירות החופים – מדינת ישראל משקיעה מיליארדים בהקמת מלונות – זה מאבק בפני עצמו, מה עושים על החופים ומה לא – אבל בעידוד תיירות, בהבאת תיירים לארץ. כל חופי ישראל נמצאים בסיכון, זה לא רק אילת. גם חופי ישראל בים התיכון, לא רק באזור אשקלון, יש לנו בסך הכול 197 ק"מ של חוף, ולזיהום נפט לוקח מעט מאוד זמן להתקדם בים, בפרט כשאין לנו מוכנות לחירום.

כל תיירות הפנאי, אנחנו מדברים על מיליארדים. התחום של תיירות הפנאי בחופים זה עסק שמגלגל המון כסף ויש בו המון המון השלכות פיננסיות.

החקלאות הימית, גם אם היא לא גדולה ומאוד מפותחת, גם לה יש השלכות סביבתיות פיננסיות רבות. כל הדברים זה מיליארדים-מיליארדים למשק, וזה עוד לפני שדיברנו על שיקום הטבע. זיהום הזפת בחופים בפברואר, שזה היה זפת ולא נפט, והרבה יותר קל לאסוף זפת מאשר נפט עם מכלית שנשפכת ממש על החופים שזה סיפור אחר והרבה יותר גדול. זה עלה לממשלה לתקן עשרות מיליוני שקלים.

אנחנו מוסיפים על זה כמובן את הנושא של הרס אילת. אילת חיה ומתפרנסת מתיירות. אנחנו יכולים להגיד שלום ולסגור את אילת. גם הרס אלמוגי ים סוף, שהם האלמוגים הכי חשובים על פני כדור הארץ, וזה אירוני ועצוב בעיניי שאני כארגון סביבתי, שהקמנו את כל המאבק הזה נגד הזיהום של קצא"א, אנחנו קודם כל שומרי האלמוגים, אבל הצבנו את זה אחרון, כי כל הנושאים האחרים הם הנושאים שאנחנו מדברים עליהם כל הזמן ועדיין הם יותר מעניינים את הציבור ואת המשק.

מאיה, מה שאת מתארת פה הוא חמור מאוד. אבל קצא"א טוענים שמדובר בעסקה, שהיא חלק ממהלך העסקים הרגיל של החברה; שלא מדובר פה בהגדלה משמעותית או בפעילות חריגה ממה שהם בדרך כלל עושים. מה את עונה לזה? או מה ההתרשמות שלך?

אנחנו שוב נכנסים לשורת הטעיות. שנות ה-70 באילת, עוד לפני שאילת היתה תיירות ומפותחת, היו אסונות גדולים מאוד שפגעו בשמורה, וכמובן אסון עברונה. אלה שתי תמונות שמשקפות את קצא"א לאורך השנים.

בדיון הקודם היה באמת מסע של שקרים והטעיות, אין דרך עדינה לומר את זה. נתחיל מזה שקצא"א טוענת שהיא מאגר הנפט של מדינת ישראל, כשהיא לא מאגר הנפט. משרד האנרגיה אמר כאן בפירוש, שהיא לא מאגר הנפט. הם ניסו לטעון שזה יפגע בקשרים הגיאופוליטיים של מדינת ישראל, ושגריר האמירויות בעצמו אמר שזה לא נכון ושזה לא יפגע. ראינו דוגמאות להסכמי שלום שאפשר לקיים אותם כמו שנחתם בין ירדן וישראל עם האמירויות, שאנחנו מקדמים אנרגיה סולרית ומים מותפלים במקום נפט.

אני אתייחס למה שאתה שואל ספציפית. תנועת המכליות לאורך השנים היתה בין אפס לחמש מכליות בשנה. לא נעשתה מוכנות לחירום עד ממש לאחרונה. מה שאנחנו רואים כאן זה מתוך חלופת המכתבים שהיתה בין מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה לבין יושב-ראש קצא"א. הם טוענים שהם השקיעו כסף ושהם מוכנים כביכול לחירום, כשלמעשה מדובר בכספים שהם היו אמורים להשקיע שנים קודם לכן. צריך לשאול אותם, למה הם לא השקיעו את הכספים האלה קודם לכן ולא היתה לנו מוכנות לחירום כל השנים, גם למינימום של עד שני מיליון טון נפט בשנה, שהם לא הגיעו אליו. הם מעולם לא הגיעו לסכומים האלה, לכמויות האלה, כי הם הביאו בין אפס לחמש מכליות בשנה גג. הם ניסו לטעון פה ל-10, 15 מכליות בשנה. זה פשוט לא נכון, אלה היקפים לא אמיתיים של מה שהיה.

הם מזהמים סדרתיים ומנסים להפחית מהמשמעות ברטוריקה שהם משתמשים בה. מנכ"ל קצא"א תיאר את אסון עברונה כאירוע שלא צריך לקרות, ואנחנו לא מתגאים בו וכו' וכו', וזאת היתה תקלה. ככה הם מדברים על הזיהום הגדול ביותר שהיה? ויש פה שורה ארוכה של אסונות זיהום, שהם גרמו גם בים וגם ביבשה לאורך השנים. ההתכחשות שלהם, חוסר לקיחת האחריות הם חלק גדול מהבעיה. נוסף לזה, הם גם מנסים לשמור שהם שומרים על האלמוגים, וגם באלמוגים אנחנו רואים – זה לא רק הנפט שמזהם, לא רק בנמל אילת ולא רק בנמל אשקלון ולא רק בצינור, אלא גם באלמוגים עצמם הם פגעו. קבלן שעבד מטעמם, תמיד זה קבלן שעובד מטעמם, כי הם ארגון שמפעיל קבלנים, אבל הם לא לוקחים את האחריות על הדבר הזה. כשהם נמצאו אשמים בבית המשפט, הם ערערו לבית המשפט בטענה שהם לא ידעו שיש אלמוגים בשונית הצמודה להם. זו רמת האמינות, זו רמת חוסר האכפתיות שלהם להגנת הסביבה, זו הבעיה עם מי יש לנו כאן עסק. קצא"א מטעה גם עכשיו. יש פה רשימה ארוכה לפרוטוקול הדיון של מספר אירועי השפך שהם גרמו להם לאורך השנים.

יש פה גם שורה של דברים שהם "שכחו" להזכיר בסקר הסיכונים שלהם. סקר הסיכונים שלהם קודם כל מדבר על כך שלא יהיה אירוע זיהום, אלא פעם ב-366,000 שנים, שזה מספר מופרך לחלוטין, ועוד יותר מספר חצוף שלא יהיה אירוע זיהום חמור. הם אמרו שלא תהיה פגיעה שהמכלית תישפך לים, זה המספר שהם ציינו בסקר הסיכונים.

מה שמפתיע אותי במספר הזה שהוא נורא נורא מדויק.

הוא מדויק, ועוד יותר מדויק מזה זה המספר 1,111 שנים, הסבירות שתהיה תקלה בין הצינור שלהם לבין המקשר החופי. אנחנו רואים שהם לא עשו הליך של זיהוי סיכונים כנדרש; הם לא צירפו נתונים לגבי תקלות ואירועי זיהום; הם חסרים ניתוח של זרמים; לא הוגשו מודלים של פיזור שמן; אין להם תרחישי קיצון. אין המון המון דברים. שוב, יש שורה ארוכה מאוד של דברים שאפשר ללמוד ממנה על היחס של קצא"א לסביבה.

כשאתה מגיש סקר סיכונים שני, פעם ראשונה נבלמת ניחא, פעם שנייה אתה אומר: אוקי, אני רואה שיש פה באמת לחץ ציבורי גדול מאוד, יש הסתכלות מאוד מעמיקה עלינו, נעשה סקר סיכונים רציני, כי אנחנו מתייחסים לזה ברצינות, וקיבלנו סקר סיכונים שהמשרד להגנת הסביבה שלח בשאט נפש, זרק אותם מכל המדרגות, אין דרך אחרת להגיד את זה.

אנחנו מתריעים פה מפני אסון ודאי, ידוע מראש. קצא"א והמשרד להגנת הסביבה אינם ערוכים להתמודדות עם אסון: ביחידה להגנת הסביבה הימית באשקלון ובאילת יש מחסור חמור של כוח אדם; של ציוד, של עמדות חירום בצפון ודרום המדינה; רשות הספנות לא התאימה את הנהלים למכליות הענק; אין תיאום בין קצא"א והגנת הסביבה ורשות הספנות; אין תיאום בין כל הגופים, יש לנו ארבע מדינות שבקושי מדברות בינן לבין עצמן במפרץ אילת, מצרים, ירדן, ערב הסעודית וישראל. הן צריכות להיות בתיאום מאוד גבוה כשתהיה תנועת מכליות כל כך גבוהה. הדברים האלה גם עולים המון כסף, מי ישלם את הדבר הזה? כשאנחנו רואים איך קצא"א מתמודדת, באמת עולות תהיות.

רציתי להיכנס פה להיסטוריה של אסונות זיהום עם מכליות, אני אוותר על זה, אבל ההיסטוריה מלאה באסונות. אסון אקסון ואלדז מ-1989 הוא הגדול והמוכר, אבל רק בשנה שעברה ראינו מכלית שהתבקעה מול חופי מאוריציוס וגרמה גם היא לאסון גדול מאוד. אסונות קטנים שקרו בקו-סאמט וביוון ובקפריסין. כל הזמן, כל הזמן קורים אסונות דליפה מתעשיית הנפט, ולכן הטיעון המופרך עד כדי חוצפה ממשית של קצא"א שככל שיגדילו את כמות התנועה של מכליות הנפט במפרץ אילת יהיה להם טוב יותר לניסיון – קודם כל, זה מאוד מטריד אם אין להם ניסיון היום, מה זה אומר; ושנית, צריך להפחית סיכונים. נקודת המוצא בכלל, גם לגבי הנפט פה ובטח ובטח בעידן של משבר אקלים, שבו מדינת ישראל מכריזה שהיא רוצה לשנות את המדיניות שלה, אנחנו צריכים קודם כל לבטל את הסכם קצא"א כהכרזה של מדיניות, הכרזה ערכית של מדינת ישראל לכל נושא התמודדות עם זיהומי נפט והסיכונים למדינת ישראל.

אסון הכרמל היה הפתעה גדולה. אם לא היו מתים שם אנשים, אולי מדינת ישראל לא היתה מדברת על זה, כי זו היתה שריפה כמו שריפות אחרות שאנחנו רואים שמתעלמים מהן. השאלה היא לא אם תהיה דליפת נפט, אלא השאלה היא – מתי היא תהיה, באיזו עוצמה היא תהיה, ובאיזו מהירות ואיך אנחנו נדע להתמודד עם זה, ומי ישלם את כל המיליארדים האלה שיעלו למשק, כי קצא"א בטוח לא תשלם.

תודה רבה, מנכ"לית צלול, מאיה יעקבס. את מציינת שהמערכות השונות בישראל לא ערוכות מבחינת כוח האדם והמוכנות. אני בכלל מטיל ספק בשאלה, האם ניתן להיערך לאסונות מהסוג שאת מתארת.

אי אפשר למנוע אותם ב-100%, גם אנשי המקצוע אומרים את זה.

ועל כן, אני חושב שנכון לראות אם בכלל אפשר לתת מענה כלשהו לסיכונים הללו, מאחר שמה שאת מציגה הוא די חמור. אני אומר לאנשי קצא"א, אתם מוזמנים לרשום את ההערות שלכם להצגה של ארגוני החברה האזרחית. אני כמובן אאפשר לכם להגיב ולהתייחס בסוף הדברים.

אני מבקש לשמוע את מנכ"לית החברה להגנת הסביבה, איריס האן. איריס, לרשותך שלוש דקות.

תודה, צהרים טובים, כמה נקודות בקצרה. ראשית, כמו שאמרה מאיה, אנחנו נמצאים כאן בשם קואליציה רחבה של ארגונים ובשם הציבור הרחב. אני אישית עוסקת בנושאים האלה של שמירת טבע והגנת הסביבה הרבה מאוד שנים. אני חושבת שכל החיים עסקתי בזה, ובאמת מעטים המאבקים שצברו כל כך הרבה כוח ציבורי כמו המאבק הזה.

אנחנו בחברה להגנת הטבע חשים את הכוח הציבורי הרב מאחורינו, גם חברי החברה להגנת הטבע, אנשים שיוצאים לרחובות, אנשים שמגיבים ברחבי הרשת; והנה, רק הבוקר הייתי בהרצאה בפני סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים. אני חייבת לומר שמבין המאבקים הסביבתיים, זה אחד המאבקים שהכי קל להסביר אותו. אנשים מן היישוב, האדם הסביר, לא מצליח להבין למה מקדמים את הסכם קצא"א. מהדיון שעבר, הבנו שההסכם לא נדרש לישראל ושלא קיים בו צורך אסטרטגי, נהפוך הוא.

אני רוצה לומר כמה מילים על מי ידע מה ועל ההיקף של העסקה, ובהמשך גם להתייחס לשאלה ששאלת את מאיה לגבי ההיקף. למעשה, מהדיון שעבר, אני התרשמתי מאנשי קצא"א, שהם אוחזים בשתי הקצוות של טיעון מסוים. מצד אחד הם אומרים, כמו ששאלת אדוני היושב-ראש, שזה מהלך הדברים הרגיל; מצד שני, הם אומרים: זה הסכם דרמטי ומאוד משמעותי למדינת ישראל. שני הדברים האלה לא יכולים להיות יחד, זה או זה או זה.

כדי לברר את הדבר הזה ובמה מדובר, אנחנו עשינו את מה שאנחנו רגילים לעשות. פנינו בבקשת חופש מידע, עוד לפני שהגשנו את העתירה. פנינו למשרד האוצר, ביקשנו פרוטוקולים, דיונים, מה שקדם למזכר ההבנות. משרד האוצר, שהוא כזכור המשרד שממונה על החברה הממשלתית קצא"א, ענה לנו שהמידע לא נמצא ברשותו. כשנחשפנו לדבר קיומו של ההסכם, אני אישית פניתי למנכ"ל משרד האנרגיה בממשלה הקודמת, ושאלתי אותו במה מדובר. שמענו שיש הסכם, והוא אמר לי שהוא לא יודע. עלו כאן שאלות וספקות לגבי מי ידע מה ומתי, כך שכל הדיון הזה הקודם והדיון הזה הם קריטיים, כי למעשה עד עכשיו אנחנו נמצאים תחת איזשהו מעטה של חיסיון, לא מוצדק כשלעצמו, שלא מאפשר לנו אפילו לענות על השאלה ששאלת את מאיה. אם זה היה מהלך עניינים רגיל, אולי זה היה נאמר לנו, היו חושפים בפנינו את הדברים. במפגש שהיה לנו עם קצא"א, נאמר לנו שהכול סוד מסחרי, לא יכולים לומר לנו במה מדובר.

אגב, בהקשר הזה, זאת גם מהות הטענה שלנו לבג"ץ, אנחנו עתרנו לבג"ץ בנושא הזה; מהות הטענה שלנו, בשונה ממה שנטען בדיון שעבר, שנטען שההסכם הזה – על ידי קצא"א בעצמם – הוא דרמטי, ולכן כל כך חשוב לטענתם לקיים אותו, הוא כן כובל את ידי הממשלה בהשלכות שהוא יוצר, ולכן הוא נדרש להגיע לממשלה.

אני חושבת שכולנו מבינים היום, שאנחנו נמצאים בעיצומה של התמודדות עם שני משברים שקשורים זה בזה, משבר האקלים ומשבר המערכות האקולוגיות. אנחנו לא יכולים להמשיך במצב של עסקים כרגיל ומצב שמה שהיה הוא שיהיה. גם במצב העניינים הרגיל בהיקף שבו מדובר, אי אפשר להמשיך. המציאות מחייבת אותנו לשנות כיוון, לשנות גישה. ומכל הסיבות האלה, את הסכם קצא"א יש לבטל בהקדם ומיד.

תודה רבה לך על הדברים שלך.

אני רוצה לתת את זכות הדיבור לפרופ' גילרון, שהוא מומחה להתפלה מאוניברסיטת בן-גוריון – הוא בזום ויש בעיה עם הזום. גם פרופ' נדב דוידוביץ בזום – ויש בעיה בזום. אז נחזור לשני הפרופסורים המכובדים לאחר מכן.

איגוד ערים לאיכות הסביבה מנפת אשקלון, מיטל אמיתי, שלום לך, שלוש דקות לרשותך גברתי.

צהרים טובים, הדיון הקודם התמקד בהשפעות הסביבתיות בעיקר באילת, ואני רוצה להסב את תשומת לבכם להשפעות הסביבתיות החמורות של קצא"א על תושבי אשקלון והסביבה. אתנו נמצאים גם תושבי אשקלון והנפה מקיבוץ זיקים מודאגים. אנחנו כאן כדי להשמיע את קולם.

לפני שנצלול לפרטים, אני לא בטוחה שכולם מכירים את האיגוד, אבל אני אגיד כמה מילים בקצרה על האיגוד ועל המעמד הציבורי שלו, שתבינו את מי אנחנו מייצגים. אני רוצה שתבינו איך קצא"א משתלבת בתשתיות הלאומיות שיש לנו בתחום נפת אשקלון, והיכן אנחנו כאיגוד פוגשים את קצא"א בפעילות הפיקוח שלנו.

אני אציג בפניכם בקצרה את אירועי הסביבה החמורים של קצא"א, שאיתם אנחנו מתמודדים. אני רוצה לפרט את הפוטנציאל של הסיכונים הסביבתיים שיש במתחם קצא"א, שלא מכירים, ובסוף אני אפרט מה המשמעות של כל זה בהקשר של הסכם הנפט ותכנית שמקודמת בימים אלה, תת"ל 95, מקודמת במוסדות התכנון ללא בדיקה סביבתית.

באיגוד שלנו חברות 10 רשויות מקומיות, כולן בטווח של 40 ק"מ, ומתגוררים 350,000 תושבים על מיליון וחצי דונם, אבל אני לא אפרט את זה עכשיו, אם יש לי עוד דקה וחצי.

אני אתן לך קצת יותר, אבל בואי נגיע לליבת העניין.

אנחנו האיגוד הסביבתי הגדול ביותר בארץ, ואנחנו מפקחים על כ-1,500 מפעלים, 17 אזורי תעשייה. יש לנו שתי חברות דלקים גדולות ומשמעותיות, קצא"א ותש"ן, אסדת תמר, שש תחנות כוח. אנחנו מייצרים 33% מייצור החשמל במדינת ישראל, כשרק 4% מאוכלוסיית המדינה מתגוררים בנפה.

אתם יכולים לראות בשקף הזה כמה נפת אשקלון רוויה בתשתיות לאומיות וחוות הדלקים של קצא"א היא אחת מהן, ויש פה את תחנת הכוח הפחמית רוטנברג וחוות הדלקים תש"ן וכל אזור התעשייה הדרומי שיש בו את קרלסברג עם מקשרים ימיים, אסדת תמר ועוד ועוד.

כדי שתבינו היכן הפעילות של קצא"א פוגשת את האיגוד, אני רוצה להציג בפניכם מספר נתונים. חברת קצא"א מפעילה באשקלון מתחם, שדרכו משונעים כיום דלק גולמי גפ"מ ותזקיקים. היא ממוקמת במרחק של 570 מטרים בלבד משכונת מגורים באשקלון, שטח של 4,000 דונם, 32 מכלים, כשהם ביקשו עכשיו להוסיף עוד תשעה מכלים, שזה להגדיל למעשה ב-40% את הפעילות שלהם ועוד ועוד.

האיגוד מפעיל מערך כוננות סביבה. הכוננים שלנו נותנים מענה 24/7 לכ-100 אירועי סביבה בשנה, ולצערנו קצא"א בשנים האחרונות אחראית על אירועי סביבה חמורים מאוד, שגרמו למטרדי ריח קשים באשקלון ובסביבה.

מתי היה מהמפגע האחרון?

יש פה פירוט של האירועים החמורים. לפני יומיים היה האירוע האחרון של מטרדי ריח.

שתפי אותנו מה היה.

בריכת תשטיפים עם ריח של גופרית, אבל אני רוצה לספר לכם על האירועים הגדולים שהיו. אנחנו נתקלים כל הזמן באירועים, מספר דוגמאות: בנובמבר 2020 היתה דליפת דלק ממיכל האחסון, אירוע שנמשך שלושה ימים. התקבלו אלפי פניות של תושבים, שהתלוננו על כאבי ראש, בחילות, סחרחורות, וחלקם אפילו פונו לבתי חולים. ביוני 2020 היה אירוע גדול נוסף, שכל העיר היתה אפופה בריח של דלק. צריך להבין שמדובר באירועים בקנה מידה גדול. זה אפילו הגיע למצב שאנחנו, יחד עם המשרד להגנת הסביבה, הנחינו את התושבים להסתגר בבתים. מלבד התלונות של תושבים על מטרדי ריח בתדירות מאוד גבוהה, רק לפני שלושה חודשים, באוגוסט 2021, התרחש אירוע גדול של דליפת דלק מקו של קצא"א ליד מושב משען, שהוא נמצא בשטח של האיגוד. האירוע הזה מדגיש את ההשפעות הסביבתיות של ההרחבה של קצא"א, היות וקווי דלק פרוסים בכל שטחי הנפה.

כמו שאמרתי, כל יישובי האיגוד נמצאים בחזית האש של מטח הרקטות מעזה. בשומר החומות ובסבבי הלחימה האחרונים אזור התעשייה הדרומי באשקלון היה יעד אסטרטגי ומשמעותי. מספר הטילים שנורו אל אזור התעשייה היה הגבוה ביותר, ולצערנו התרחשו מספר פגיעות במכלים, שבאחת מהן נפגע מיכל דלק בחוות הדלקים בתש"ן מפגיעה ישירה של רקטה. המכל הכיל דלק מסוג בנזין, חומר מסרטן, וגרם למטרדי ריח וזיהום אוויר חמורים מאוד במשך מספר ימים. היתה גם סכנה של קריסת המכל וסכנה לתושבי זיקים, שנמצאים במרחק של 500 מטרים מהמקום. התוצאה הזאת ושל עוד מכלים אחרים ממחישות את הסכנה של הימצאות תשתיות בקרבה לבתי התושבים.

מיטל, את יודעת מה המשמעות של יישום ההסכם עליך, על נפת אשקלון?

כן, אני רוצה להדגיש שגם הסכם red med, ומאחר שהסתיים הסכם הזיכיון לקצא"א ב-2018, קצא"א הגישו עכשיו תכנית, תת"ל 95א שעליה אני רוצה לדבר, שמקודמת במוסדות התכנון, ומוסיפה מתקנים חדשים נוספים, שההחלטה היא לא לבדוק אותם בהליך של תסקיר השפעה לסביבה. אני אתן לכם מספר דוגמאות.

יש בתכנית הזאת מסוף כימיקלים. אין פעילות כזאת כיום באתר, ואין שום מסמך סביבתי עדכני לפעילות הזאת נכון להיום. מדובר בתוספת ופעילות שיש לה פוטנציאל גדול לסיכון. מסוף כימיקלים עם חומרים, כמו: סודה קאוסטית, קלציום ברומיד, חומצה גופרתית. הולכים להוסיף מסוף כימיקלים, וזה מעבר לסכנה הביטחונית והבטיחותית הקיימת. מדובר פה בחומרים מסוכנים, שמעבר להיותם בעלי ריח חריף ומשמעותי, הם גם פוגעים במערכת הנשימה, ואני לא צריכה לפרט פה.

דבר נוסף זה הארכה של מקשרים ימיים ותוספת של מקשרים ימיים שרוצים להוסיף. צריך לראות אם יש צורך בנמל כזה.

אסדות, גם היום אין אסדות לקצא"א, וזאת לא פעילות שקשורה לפעילות של קצא"א, ומבקשים להוסיף. אני לא רוצה לספר לכם, כולם מכירים את אסדת לוויתן ותמר. מבקשים גם אחסנה פתוחה ואחסנה במכולות ובממגרות, שמתבצעת כיום רק במכלים סגורים, כלומר: מדובר פה בקליטת נפט על ידי מכליות כביש, ולא בצנרת תת-קרקעית. יש פה פעילות מאוד משמעותית, שהולכים להוסיף בתכנית הזאת, שלא נבדקה בתסקיר השפעה על הסביבה.

אני מתנצל, משפט אחרון.

קודם כל, מבחינתנו ההמלצה לפטור את קצא"א מתסקיר השפעה על הסביבה שמקודמת במוסדות התכנון לא נכונה, לא טובה, לא משקפת את המצב העדכני ואת הפעילות שקיימת כיום ואת הפעילות העתידית. העיר אשקלון גדלה בהסכם הגג, וצריך גם לבדוק ולבחון את התעשייה שגדלה, אם אושרו תכניות בעבר, וגם את העיר שגדלה.

תודה רבה, מיטל אמיתי.

אני רוצה בבקשה לעבור לד"ר אורי שרון, מנכ"ל האגודה לאקולוגיה ולמדעי הסביבה. אורי, שלוש דקות עומדות לרשותך, אני הפעם אקפיד על שלוש דקות.

תודה רבה. קודם כל, אני רוצה להודות לוועדה ולחבר הכנסת יוראי להב הרצנו, שמנהל את הדיונים, על הקדשת הזמן. זה מאוד מאוד חשוב ואני מעריך את זה.

אני רוצה גם לומר, שאם נבהלתם מהסקירה הרצינית של מאיה יעקבס ואיריס האן ושהוסיפה המנכ"לית המכובדת של נפת אשקלון בנוגע לסיכונים שנובעים מההסכם, שבו אחורה ותתכוננו, כי אנחנו באגודה כמי שמייצגים את מדעני הסביבה בישראל, כינסנו 33 מומחים מתחומים שונים, שביחד מביאים ניסיון של מאות שנים בשאלות של אקולוגיה, בריאות הציבור, התפלה, משק המים וביטחון. גם הפרופסורים המכובדים ג'ק גילרון ונדב דוידוביץ ידברו בוועדה הזאת. הבאנו את המדענים האלה ושאלנו אותם: מה הסיכונים מהעסקה הזאת? כל מה שתואר פה זה אפילו לא מתחיל לגרד את היקף הסיכונים הרחב – לבריאות הציבור, למשק, לכלכלה, לביטחון, למעמד הגיאופוליטי שלנו, ולרשימה ארוכה של דברים. הדוח של ועדת המומחים הזאת יפורסם ביום חמישי הקרוב, ואני מזמין את כולם לקרוא ולהבין במה מדובר, ועד כמה העסקה הזאת בעייתית, אבל אני רוצה להגיד משהו באשר לסיכונים האלה.

זה לא סתם שסקר הסיכונים של קצא"א לא מתאר את כל מניפת הסיכונים, אפשר לומר, האפילו מטורפת שעלולה להיגרם מההסכם הזה. ההליך בארץ לסקרי סיכונים לתשתיות דלקים הוא שונה מהליכים במדינות אחרות, שבהן מי שמבצע את סקרי הסיכונים ומגיש אותם זה בדרך כלל גוף בלתי תלוי, ולא היזם, כמו שקרה פה עם קצא"א, ולכן זה לא מפתיע שהיקף הסיכונים שנסקר בסקר של קצא"א הוא מאוד מאוד מצומצם.

אני רוצה להגיד שבמדינת ישראל גם המשפט הסביבתי שלנו, גם החוקים, גם פסיקת בית המשפט מדברים על עיקרון הזהירות המונעת – כאשר יש סכנה מאוד מאוד גדולה ויש אי ודאות בנוגע לתוצאות מפעולה מסוימת והסיכון הגדול שקיים, הנטייה היא להימנע מהסיכון, או לפחות לחקור יותר לעומק ולהבין את היקף הסיכון. הדבר הזה לא נעשה כאן, גם לא סתם. אני אתן אנקדוטה – קצא"א יושבת על השבר הסורי-אפריקאי, מישהו חשב על האפשרות לרעידת אדמה? זה גם משהו שעלה בין החוקרים שלנו.

יש הרבה מאוד סיכונים. אני אגיד עוד משהו, אסון BP ב-201 – ועדת החקירה שבדקה מה הוביל לאסון הגדול במפרץ מקסיקו, מצא שהסטנדרטים בתעשייה של מתקנים שהוקמו בשנות ה-90 וה-2000, לא לוקחים בחשבון מספיק את הסיכונים לפריצה בשפך של נפט וגז. אנחנו מדברים על מתקנים שהוקמו בארצות הברית בשנות ה-90 וה-2000. פה יש לנו מתקנים שהוקמו בשנות ה-70, ומספרים לנו שהם חפים מכל סכנה.

צריך לעצור. כל המדענים שהיו בוועדה שלנו הגיעו למסקנה, שצריך לבטל את ההסכם הזה, גם כי הוא מגדיל בצורה משמעותית מאוד את הסיכונים בכל אותם תחומים שתיארתי, ושנדרשת היערכות טובה יותר במדינה להקמה ולפעילות של תשתיות מהסוג הזה.

תודה רבה, ד"ר שרון.

כל המשתתפים חזרו לזום? אני אשמח לעבור לפרופ' ג'ק גילרון, מומחה להתפלה מאוניברסיטת בן גוריון, על מנת לשמוע אותו. בינתיים יתכונן לדבר ניב מאירסון ממגמה ירוקה.

אני רוצה להודות לחברי הוועדה, שהרשו לי לדבר. האם אפשר להעלות על המסך את המצגת שהכנתי? לפי הסכם העברת הנפט האמירתי, יגיעו בין אחת לשתי מכליות של 250,000 קוב גולמי כל שבוע, וזה יעלה מאוד את הסיכוי לדליפת נפט משמעותית בקרבת מתקני ההתפלה. במידה והסכם הנפט האמירתי יתממש, זה יהווה פגיעה אסטרטגית למשק המים הישראלי, וזאת לא שאלה של האם, אלא מתי.

היום 75% ממי השתייה של המים הביתיים שלנו מגיעים ממתקני ההתפלה שלחוף הים התיכון, שזה סדר גודל של 615 מיליון קוב לשנה. מתוך זה, בתוך ארבעה מתקנים 490 מיליון קוב לשנה הם בקרבה של 40 ק"מ מנקודת הטעינה של המכליות האלה. יכולות להיות דליפות גם בזמן הטעינה וגם בזמן שהם מפליגים, סכנות של פעולות איבה ודברים אחרים, ויכולות להיות דליפות בקרבת מתקני התפלה. זה לוקח רק בין 10 ל-15 דקות מאזורי היניקה עד למתקנים, עד שהמים האלה מגיעים למתקנים. אם ההודעות לא מגיעות בזמן, הנפט הזה נכנס למתקני טיפולי קדם, למתקני הממברנות, ואז המתקן מושבת לשלושה עד שישה חודשים, במקרים מסוימים אפילו עד שנה. בזמן הזה מה נשתה? לא נשתה לא נפט ולא כסף, אנחנו נצטרך להשתמש במים שיש בכנרת ויש באקוויפרים, אבל הם לא מלאים, והם יספיקו רק למקרה אחד, ומה אם יהיה עוד מקרה אחד? ובזמן שמשתמשים במים האלה בגלל השבתה של מתקני ההתפלה, במה נשקה את החקלאות? החקלאות תיפגע בצורה קשה ביותר.

בגלל כל הדברים האלה, אפשר להגיד שההסכם האמירתי הזה הוא איום אסטרטגי על מקורות מי השתייה של מדינת ישראל, וזה חוסר אחריות לאפשר לסיכון כזה לקרות. זה לשחק רולטה רוסית עם מקורות מי השתייה של מדינת ישראל, ואסור לתת לזה לקרות. תודה.

תודה לך, פרופ' ג'ק גילרון. אפילו היית קצר מהזמן שניתן לך.

ניב מאירסון ממגמה ירוקה, ואחריו יעלה בזום פרופ' נדב דוידוביץ מאיגוד רופאי בריאות הציבור. ניב, שלוש דקות עומדות לרשותך.

לילה אחד בחודש אוגוסט, אני ראיתי משהו שכל כך זעזע אותי, שלא יכולתי לישון כל הלילה. זה היה תחקיר שיצא בזמן אמת על הסכם קצא"א. כולנו, כל פעילי הסביבה, כבר הכרנו את ההסכם, ידענו את הנזקים שלו, ידענו את הפגיעה הסביבתית הנוראית שלו שכבר הוצגה כאן. אבל הציבור הרחב, גם אנחנו, גם אני בעצמי, לא הבנו איך ההסכם הזה קרה, איך ההסכם הזה נחתם במחשכים, בלי ליידע את הציבור, בלי ליידע את משרדי הממשלה הרלוונטיים. הוא נעשה בצורה כזאת, שכל כך זעזעה גם אותי, וגם כל אדם שראה את התחקיר הזה, או סתם אדם שדיברתי אתו על זה ושמע על זה, לא האמין שהוא חי במדינת ישראל – במדינה דמוקרטית, ולא באיזה מדינת עולם שלישי מושחתת.

כשקמה הממשלה הזאת, היא נתנה המון תקווה לחלק מהאנשים, של הבטחה לתקן, של מאבק במשבר האקלים, של מאבק בהון-שלטון, למען אוויר נקי, למען מים נקיים, מנהל תקין, ובעיקר הבטחה לפעול למען רוב הציבור, ולא למען אינטרסים כאלה ואחרים. ביטול ההסכם הזה זה הדבר הראשון שהממשלה הזאת יכולה לעשות, כדי להראות את המחויבות שהיא התחייבה אליו; גם המחויבות למאבק במשבר האקלים וההגנה על הסביבה, וגם המחויבות למען מנהל תקין שפועל למען רוב הציבור. יש הרבה שרים שכבר התבטאו בעניין, השרה להגנת הסביבה, שרת האנרגיה, שר התיירות, שר הבריאות, כבר אמרו שחייבים לבטל את ההסכם – אנחנו חייבים גם את ראש הממשלה, את שר האוצר, את שר החוץ – חייבים שהם יגידו באופן ברור, שמבטלים את ההסכם עכשיו, כי הציבור הרחב בא ומוחה, הוא הבין כבר שזה פוגע בו, גם מבחינה סביבתית, גם מבחינה בריאותית. זה האינטרס של כולנו, וזה לא הסכם שבא למען טובת הציבור, זה הסכם שבא למען קומץ של גורמים, וזה הזמן שהממשלה תגיד: אנחנו מבטלים את ההסכם, אנחנו פועלים למען הציבור, וזה צריך לקרות עכשיו. אין לנו זמן לחכות, זה זמן חירום, וכל מי שמעורב בדבר, כל חברי הכנסת, כל השרים, צריכים יום יום להתעסק בזה, כי עכשיו ההחלטות מתקבלות. צריך לבטל את הסכם קצא"א עכשיו, אין זמן לתירוצים. אנחנו רוצים הכרזות עכשיו מכל שרי הממשלה ומראש הממשלה. תודה.

ניב מאירסון ממגמה ירוקה, תודה רבה. חברי הכנסת גבי לסקי, מאיר יצחק הלוי ומוסי רז נמצאים כאן. כשאתם רוצים לדבר, תאותתו לי.

אני מבקש להעלות בזום את פרופ' נדב דוידוביץ. עד שנדב דוידוביץ יאשר את ה-unmute ונוכל לשמוע את דבריו, אני מבקש לשמוע את נציג הנוער למען אקלים, שאותו אני דווקא לא אגביל בזמן, טל נחשונוב, הבמה שלך.

תודה רבה, חבר הכנסת יוראי. אני כמובן הכי צעיר בחדר הזה, אני בסך הכול בן 18 וחצי, ואני באתי להגיד דברים נוקבים. אני נולדתי באילת. כשאני חושב על הבית, אילת עולה לי לראש. אני לא יכול לשבת בחיבוק ידיים ולתת לך מנכ"ל קצא"א איציק לוי לדבר על הרחבת ההסכם, ועוד להעז להגיד שאם נרחיב את ההסכם, זה יהיה לטובת מפרץ אילת. איך בכלל דבר כזה עולה לראש שלך?

ועל צעדים כאלה או אחרים, ראיתי את המכליות מגיעות, ביקרתי באתר קצא"א. הביטול של ההסכם הוא האופציה היחידה שלנו. ההסכם הזה שם את העתיד של העיר אילת בסכנה, של ערי החוף במדינת ישראל ושל אשקלון. למה אתם חושבים שאני לא רוצה לחזור לשם? למה? נראה לכם שאני אצליח לגור בעיר גז ונפט? כואב לי לראות את המקום שבו גדלתי, הופך לגוש שחור ומלוכלך, עם הידיים שחברת קצא"א משחקת בו.

אני לא רק מייצג את מחאת הנוער למען האקלים, אלא גם את הדורות הבאים של העיר אילת ובכלל את הנוער הישראלי. אנחנו דורשים לבטל את ההסכם לאלתר, ואסור לתת לעוד אסון לקרות.

בפברואר האחרון שר החוץ, חבר הכנסת לפיד, יו"ר הסיעה שלך, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, אמר: משבר האקלים כבר כאן. למה זה עדיין קורה? למה אתם נותנים לפרויקטים פוסיליים? זה שאתם יושבים כאן וההסכם עדיין לא מבוטל, מבחינת שווה ערך לנתינת יד לדבר הזה. איפה המילים שלכם? הבטחתם שזה ייפסק, וכלום. אני חייב להגיד שאני לא מופתע. בני נוער, למה שהנוער בעצם ירצה להתגורר בעיר הזאת אילת או אשקלון? זאת עיר שמהווה נקודת מוצא לנפט.

עכשיו זה הזמן. איך זה שההסכם עוד לא בוטל? זה לא הגיוני. איך זה שאני מכיר את הפרצופים שלכם, למה שילד בן 18 יצטרך להכיר ולדעת שמות של חברי כנסת בעל פה, של המנכ"לית לחברה להגנת הטבע, של ניב פה, למה אני צריך לדעת מי אתם? אני כרגע צריך להתעסק בחיים שלי בתור צעיר ולבנות אותם, אני לא צריך להכיר אתכם. עצם זה שאני מכיר אתכם ויודע מי אתם, אומר שמורחים אותנו, אוקי? משהו קורה. אתם מחכים שהדין ייחרץ ושגורל השונית ייקבע.

מי לוחץ על לפיד לא לבטל את ההסכם? הרי הוא כבר אמר שהסכם קצא"א ככל הנראה יבוטל, זאת אומרת שמישהו חייב לעמוד מאחורי זה, אחרת יש פה בזבוז זמן רציני של הממשלה. ואם אמרתם שאתם ממשלה שהולכת לשנות את קודמתה, בבקשה, יש פה בזבוז זמן. ההסכם לא בוטל, למה? אף אחד לא יודע. אני מציע לבדוק את זה לפני הדיון בעתירה. מה לא אומרים לנו? משהו חייב ללכת מאחורה.

מבחינת החוק, אני רוצה לפנות לחברי הכנסת שיושבים כאן בשולחן. אתם חברים בבית המחוקקים הישראלי, בכנסת. יש כאן חברה שעוברת על החוק, לפי דוח מבקר המדינה מאוקטובר 2013. באוקטובר 2013 נטען כי ממצאי הביקורת מעידים על התנהלות לא תקינה ושלא בהתאם לחוק, וזה ביחס לתגובתו של חבר הכנסת עמיחי שקלי בדיון הקודם, שטען כי חברת קצא"א לא עוברת על החוק. אז הנה בבקשה, מ-2013 הם עוברים על החוק.

אני רוצה לענות שיש פה חברה שעוברת על החוק, ואתם אחראים על החקיקה במדינה. לא קשה לכם לראות שחברה שעוברת על החוק, שחבריכם למשכן חוקקו? זה לא קשה לכם? ולא בצורה רגילה, אלא בצורה שמסכנת את העתיד שלי.

עוד נקודה חשובה, חברת הכנסת תמר זנדברג, השרה להגנת הסביבה, הסבירה בדיון הקודם שנפט הוא אנרגיית העבר. שכחתם את הגיל של הצינור. הצינור הוא בן 60 שנה. זאת הוכחה לזה שיש להחליף את התשתית המיושנת הזאת. יש לי שאלה אליכם, למי כאן יש מכונית אספנות? אין פה אנשים כאלה, אבל כולנו יודעים שמכוניות אספנות הן בנות 60 לפחות. הן עולות על הכביש באופן תדיר? באופן יום יומי? לא. אז למה שצינור ישנע נפט באופן יום יומי ובאופן תדיר? למה שאנרגיה כל כך ישנה תשונע כשיש לנו פתרונות נהדרים וחסכוניים? כשאתה עושה עסקה כזאת, אין הבדלה, כך אמר אחד מנציגיכם. הוא אמר: אנחנו עושים הסכמים, אנחנו עושים הרבה הסכמים, אנחנו לא יכולים לבטל הסכם אחד ולקיים הסכם אחר, אנחנו נקיים את כולם, אסור לנו. אם קיימנו הסכם אחד, נקיים גם את הסכם Red L.B-Med.

כשהוא אומר שאין הבדלה כזאת, אני חייב לשאול שאלה: אם החיים של הילדים שלו חלילה היו על הכף, וזאת הנקודה, הוא היה מבדיל או לא? כאן, כשהחיים שלנו עומדים על הכף, הם לא רק של הצעירים, הם גם של חסרי הישע, של היצורים הימיים במפרץ, והם לא יכולים לעצור אותך מנכ"ל קצא"א איציק לוי, אז אני אעצור אותך.

דיברתי לפני כן עם חבר הכנסת יוראי להב הרצנו בדיון הקודם, בדיון א'. שאלתי: מדוע ההסכם כבר לא בוטל? הוא אמר שזה בדרך. אני חייב להגיד שאני חושש שבעתירה ההסכם לא יבוטל. תודה רבה.

תודה לך, שהגעת שוב מאילת כדי להשמיע את דבריך.

אני רוצה לפנות לחברת הכנסת לשעבר, יושבת-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, שנמצאת אתנו בזום, מיקי חיימוביץ. אחריך ידבר חבר הכנסת מוסי רז. מיקי, ברוכה הבאה, שומעים ורואים.

תודה רבה לך קודם כל, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו גם על רשות הדיבור וגם על זה שאתה לא מניח לנושא הכול כך חשוב הזה, שיש לו השלכות דרמטיות על הסביבה, על הטבע, על הבריאות של כולנו.

אני לא אחזור פה על דברים שקודמיי פירטו בצורה כל כך נהירה, על הסיבות מדוע את ההסכם הזה צריך לבטל. מדינת ישראל בשנת 21', תיכף 22', לא צריכה להיות צינור להעברת אנרגיה מזהמת שהעולם צריך להיגמל ממנה. אני חושבת שהסיכון הוא כל כך גדול, שאין שום סיבה בעולם שניקח אותו.

אני רוצה להתעכב על נקודה מאוד חשובה שעלתה בדיון הקודם. אנחנו שמענו את נציגי חברת קצא"א, את המנכ"ל ואת היושב-ראש, גם בדיון הקודם וגם בראיון בטלוויזיה, שבניגוד לכל מה שאנחנו ידענו על ההסכם, לא מדובר רק במעבר דרך ארץ ישראל, דרך המדינה, אלא שגם אנחנו זקוקים לנפט הזה. פתאום גילינו שהנפט הזה אולי גם מיועד לנו.

חצי ממנו.

הם אמרו את זה בדיון בצורה חד-משמעית.

חצי מתעבורת הנפט שמגיעה, לא קצת.

אנחנו צריכים את הנפט, זה גם בשבילנו, ויש לו משמעות לתכניות האנרגטיות שלנו.

שרת הגנת הסביבה שהיתה בדיון הקודם אמרה, כי לידיעתה – והיא אמרה את זה באחריות, אבל אני סומכת עליה שאם היא אמרה על משהו באחריות, היא גם בדקה אותו – הנתון הזה לא נכון. גם נציג משרד האנרגיה שעלה בדיון הקודם, במשפטים ספורים גמז את הטענה הזאת ואמר שזה לא נכון, זה לא נמצא בתכניות האסטרטגיות של מדינת ישראל מבחינה אנרגטית.

רבותי, המשמעות הזאת היא פשוטה, נציגי החברה הממשלתית הזאת עולים פה בוועדה בכנסת, מנסים להוליך את כולנו בכחש. אני מבקשת מהוועדה שתרד לשורש העניין. אני חושבת שזאת התנהגות פסולה, ואני חושבת שאין לה מקום בוועדה בכנסת. היא ראויה לגינוי. ההיסטוריה הבעייתית של קצא"א בעבר, עם כל מה שקשור לזיהומים לדליפות, לעובדה שהכול נעשה במחשכים ולא בשקיפות, והעובדה שכאשר הם יושבים בוועדה בכנסת, הם טוענים דבר שאין לו בסיס, צריכה להטריד את כולנו לא פחות, כי זה קצא"א. תודה רבה.

תודה רבה לך, מיקי חיימוביץ. את התחלת פה נוהג שחצי מישיבות הוועדה יעסקו בהגנת הסביבה. אני מקווה שנוכל לעמוד באתגר השאפתני שהצבת לנו, אז תודה לך.

אני סומכת עליך, יוראי.

אני רוצה להעביר את זכות הדיבור לחברי חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה מוסי. אחריו תדבר חברת הכנסת גבי לסקי.

תודה, אדוני יושב-הראש. דיברתי גם בפעם הקודמת, ושמענו את קצא"א בפעם הקודמת. אני חשבתי שלאחר אי הדיוקים שהם עשו בפעם הקודמת, אני אגיד בעדינות, הם יבואו היום ויבקשו לפתוח את הישיבה בתיקונים – זה לא קרה. חשבתי שלאחר ששאלו אותם שאלות מאוד קשות בפעם הקודמת והם התחמקו מלענות, הם יבקשו לפתוח את הישיבה בתשובות – זה לא קרה. יש פה נציגים של הציבור, יש פה נציגים ממפלגות רבות, יש פה נציגים מאילת בדרום ועד לא יודע איפה בצפון – כמעט כולם מתנגדים להסכם השערורייתי הזה, שהופך אותנו לצינור נפט. דיברו בצורה מקסימה, גם חברת הכנסת לשעבר חיימוביץ, מאיה, איריס, מיטל ונציג הנוער דיבר הכי טוב מכולם, כרגיל.

אבל תראו, יש לנו אילת אחת, אנחנו לא יכולים לבזבז אותה על תקלה שתהיה או לא תהיה. יש לנו אשקלון אחת, אנחנו לא יכולים לבזבז על תקלה שתהיה או לא תהיה. וכל הדבר הזה, שאנחנו הופכים לצינור נפט שאנחנו לא זקוקים לו בכלל, כל המדינה, מאילת לאשקלון זה חצי מדינה. אנחנו המדינה הכי צפופה בעולם. רוצים להעביר צינור נפט? לא דרכנו. לא דרכנו, יש מספיק מקומות פחות מיושבים. אם צריך נפט למישהו אחר, שיעבירו שם, לא דרך עיר שהיא עוד מעט 200,000 איש, לא דרך עיר תיירות שהיא פנינה שלא ניתן לקחת עליה את הסיכון להרס.

דבר אחד לסיום, כן תהיה דליפה, פעם בכמה אמרו? 366,000 שנה? כי לא יהיה הסכם, ואנחנו לא נאפשר את הדבר הזה, ולכן לא נאפשר לקחת את הסיכונים האלה. אם קצא"א גם לא תחשוף את עצמה ותפתח את עצמה לשקיפות, נצטרך לטפל גם בנושא הזה, משום שאנחנו לא בשנות ה-70' יותר. אנחנו לא נוכל לספוג את זה. בשנות ה-70', הכול היה חדש, גם לא היו הרבה תושבים באזור, היינו גם הרבה יותר תלויים בנפט, היינו תלויים ביחסים עם איראן ומדינות אחרות – זה נגמר, וצריך להבהיר לכם שתדעו את זה, זה נגמר, תתכוננו ליום המחר.

חבר הכנסת מוסי רז, תודה רבה.

חברת הכנסת גבי לסקי, ואחריה ידבר חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי. גבי, היית גם בישיבה הקודמת ולא הזדמן לך לדבר, אז בבקשה.

תודה רבה לכבוד היושב-ראש, אתה לא נותן לנושא הזה לדום, ולכל הנציגים והנציגות של החברה האזרחית, שבגלל הקול החשוב שלכם, הדבר הזה לא נשכח, בתקווה שנוכל לקבל את הבשורה שההסכם הזה בוטל.

קודם כל אני רוצה להגיד באופן אישי לטל, תודה רבה על המילים שלך, מאוד ריגשת אותי. מעודד לדעת שיש דור צעיר, דור חכם, אכפתי שעוסק בדברים שחשובים לכולנו עבור הדורות, וכמו שאמרת, לנו יש אחריות ואנחנו אלה שצריכים לבטל את ההסכם, אנחנו צריכים לדאוג לכך שאתם לא תצטרכו לבוא לכנסת, אלא תמשיכו את החיים שלכם. תודה על התזכורת הזאת, אנחנו פה גם בשביל זה.

אני רוצה להתייחס ממש בקצרה לכמה דברים שהם חשובים. העולם מתקדם לאנרגיות נקיות, זאת גם ההצהרה של מדינת ישראל. העובדה שחברה ממשלתית משעבדת את הנכסים הלאומיים כדי להעביר נפט מצד אחד לשני כדי להרוויח כסף, זה משול בדיוק לזה שישראל תאפשר מעבר בטוח לסחר לבני אדם, זה בדיוק אותו דבר. זה דבר שהוא פסול, ישראל לא יכולה להיות מעבר לדברים שאנחנו רוצים להיגמל מהם, שאנחנו יודעים שהם פוגעים בעולם, פוגעים בכדור הארץ.

ויחד עם זה, השעבוד הוא גם שעבוד של הסביבה של כולנו, של הבריאות של כולנו, של הכלכלה של כולנו בענייני תיירות וגם שמענו קודם אפילו במים של כולנו. תוך כל הדברים האלה שנאמרו, אנחנו גם נתקלות ונתקלים בהיעדר מנהל תקין משווע. כבוד היושב-ראש, לא יכול להיות שחברה ממשלתית שומרת במחשכים הסכם שפוגע במדינת ישראל ובתושביה, שהפרטים של ההסכם אינם גלויים, שכמו שחבר הכנסת מוסי רז אמר, לא רק שלא באו עם תשובות, לא באו עם ההסכם. מי שמע על דבר כזה?

אני קוראת מכאן לא רק לשרים שכבר הביעו את עמדתם, אלא לאלה שלא ולראש הממשלה, להודיע שמבטלים את ההסכם הפוגעני הזה כבר היום. אנחנו כבר שמענו מהשגריר של איחוד האמירויות, שאין מדובר בחלק מההסכמים המדיניים בין המדינות, לכן גם אין נזק מדיני. בגלל האפשרות שיהיה עוד מפגע מקצא"א, כי זאת לא הפעם הראשונה, וכל הנזקים שיכולים להיגרם – אבל לא רק בגלל זה, אלא גם בגלל השאלה המוסרית, שישראל איננה יכולה להיות מעבר חופשי לאנרגיית העבר שפוגעת בעולם, אנחנו צריכים לבטל את ההסכם הזה וטוב שעה אחת קודם. תודה רבה.

תודה רבה, חברת הכנסת לסקי.

חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי, ואחריו עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין שיצטרף אלינו לזום.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני שב ומברך את הרגישות שלך בנושא כל כך חשוב. אם אני חוזר קצת על דבריי מהדיון הקודם, אני מתנצל, אבל אני חושב שכמי שכיהן כראש עיריית אילת 18 שנים וביתו באילת, מן הסתם טוב לשמוע את הדברים גם מהזווית זאת.

נתחיל במה שכבר אמרתי קודם, אילת זכתה להיות, אם תרצו, שמורת טבע, עטופה בטבע: בחלק הדרום מערבי רכסי הרים, היתה לי הזכות להפוך אותם לשמורת טבע סטטוטורית כראש עירייה; בצד המזרחי ים עם שמורת האלמוגים הצפונית ביותר בעולם, לטעמי; כשמצפינים, יש לנו דקלי הדום, הדקלים השונים ביותר בעולם עם פארק צפרות שהוא יוצא מן הכלל. בקיצור, זכינו, וזו הסיבה שגדלים בעיר פרחים כמו הפרח הזה שעכשיו פה דיבר כל כך יפה ולעניין.

אני אומר שחובה עלינו להגן על האוצרות הללו, ועשינו הרבה מאוד מהלכים – הרבה מאוד מהלכים: החל מהקמת יחידה סביבתית, ועבור דרך הקמת תנועות נוער שומרי המפרץ וארגוני המפרץ, והרבה מאוד פעולות שהן פעולות סביבתיות, לדעתי ראויות להערכה. אדוני היושב-ראש, העיר אילת היא העיר הראשונה שחוקקה את חוק העזר לא להשתמש בכלים חד-פעמיים, והתכניות הן ארוכות ורבות.

לכן המצב שאנחנו מדברים עליו הוא נפיץ מאוד. מפרץ אילת הוא מפרץ נפיץ מאוד. יש לנו גם את עקבה מצד אחד, בוודאי ובוודאי שאנחנו לא יכולים להוסיף על העומסים הקיימים, ולא מכבר אנחנו התמודדנו עם רצון להעביר דרך העיר אילת, דרך נמל אילת, את האמוניה. היתה מלחמה לא פשוטה. אני מניח שהחברים מהארגונים הירוקים יודעים על מה אני מדבר, ונתנו שם נוקאאוט, כי מה שניצח זו האמת שלנו. אין שום סיבה בעולם, כדי שעוד כמה מיליארדרים ירוויחו עוד ארבעה, חמישה מיליון שקל בשנה, אין סיבה להעמיד את העיר הזו בסכנה.

אני מכיר את קצא"א מהיום שנכנסתי לתפקידי לפני 18 שנים. סיפרתי את זה פה בדיון ואיציק יודע, שאני ביקשתי לדבר עם מי שהיה אז המנהל, והוא לא רצה לדבר אתי. הוא אמר לי: אדוני, אני תחת חוק החיסיון. אני באתי כראש עירייה, לא באתי כמי שרצה לבקר שם ולדעת, לשמוע, לראות. בכל זאת, מדברים על מתקנים, אם תרצו מונומנטים, שקיימים. הוא אמר לי: אני תחת חוק חיסיון, לא מכיר אותך. אילת הולכת לבית משפט וזכינו גם פה. זכינו גם פה, גם אני וגם ראש עיריית אשקלון בעת ההיא, רוני מהצרי. ואני אמרתי לקצא"א: חברים, הדרך הנכונה להתנהל זה לעבוד תחת אור השמש עם זרקורים שמאירים כל פעולה. אי אפשר לפעול תחת חוק חיסיון, תחת כל מיני החלטות שהן החלטות שקטות, זה פשוט לא נכון.

אני חושב שאיציק יכול להיות עדי שאני באתי להנהלת קצא"א ואמרתי – דרך אגב, אני לא ידעתי על ההסכם, עד היום אני לא ראיתי את ההסכם, כדי שנהיה ברורים, אותו הסכם שהיה בסוף שנת 2020, נדמה לי נובמבר או דצמבר, נכון? ולא ראיתי את ההסכם. אני אמרתי: חברים, אתם חייבים להאיר את העניין הזה לדיון ציבורי. לדיון ציבורי, כי זה לא רק עניין של מעות או של כסף, זה עניין שיש בו רגישויות רבות. לצערי, הצעתי לא התקבלה, וזה מוביל לאותה החלטה שלנו כהנהלת עירייה להקים פורום חירום, צוות חירום עם משרד עורכי דין, שמתמחה בנושא הגנת הסביבה, עם הצטרפות של כל אותן עתירות כדי שכמו שכבר נאמר פעם אחת, כשיש ספק, אין ספק. אם יש ספק ולו הקל שבקלים שתהיה פגיעה בעיר אילת, באקולוגיה שלה, בטבע שלה, צריך לעצור את זה, ויפה שעה אחת קודם.

תודה רבה, חבר הכנסת יצחק הלוי.

למען ההגינות אנשי קצא"א אמרו בגילוי לב מרשים, שהם חושבים שנכון לשים את עניין החיסיון לדיון, וזה ייאמר לזכותם.

אני רוצה לעבור לעמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין, בזום. אחריו תדבר בקצרה שולי נזר מהמשרד להגנת הסביבה, מאחר והמשרד להגנת הסביבה וקצא"א דיברו רבות בפעם הקודמת, אבל חשוב היה לך להגיע גם הפעם ואולי לחדד מספר דברים. עמית, שלוש דקות עומדות לרשותך, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה רבה על הדיון האמיץ והחשוב הזה, שהוא מסמל את החוזק של הדמוקרטיה הישראלית, בוודאי אל מול חברה שפועלת באמצעים אנטי דמוקרטיים, אגב בחסות החוק כפי שעלה פה למרבה הצער, במשך שנים רבות. חברת קצא"א אולי אומרת שהיא מוכנה להסרת החיסיון, אבל היא נלחמה בשיניים, אדוני היושב-ראש, לפני כשמונה שנים בעתירת אדם טבע ודין בעקבות אסון עברונה, האסון האקולוגי הקשה ביותר שתקף את ישראל מאז קום המדינה, כנגד הסרת החיסיון. היא פעלה אז כנגד הסרת החיסיון, היא פעלה לאורך כל השנים כנגד הסרת החיסיון, ולכן אנחנו צריכים קודם כל לטעמי כולנו להלין על עצמנו, שעדיין אחרי התיקון לחוק בשנת 2017 יש לה חיסיון, וזה דבר שצריך וחייבים לתקן בחקיקה. את חברת קצא"א במתכונתה הנוכחית חייבים לסגור, כלומר: היא לא תוכל יותר לעמוד בחוק היום, שמאפשר לה לפעול במחשכים תחת חיסיון.

אני חייב לומר, אדוני היושב-ראש, שאנחנו נמצאים, אדם טבע ודין, יחד עם החברה להגנת הטבע וצלול, בבית המשפט העליון היום בדרישה לכך שהתנאי המתלה יחול על חברה ממשלתית כמו קצא"א, כך שהממשלה תהיה חייבת לאשר את ההסכם. אבל גם אם לא כך יהיה, אזי גם כשיש פגיעה באינטרס הציבורי, כפי שבוודאי ובוודאי מתרחש בענייננו, אומר החוק שהמשרד להגנת הסביבה והממשלה יכולים לתת הוראות ליישום ההסכם, אלא מאי, כפי שאמרה השרה זנדברג בפעם הקודמת, אם יש חיסיון ולא קיבלנו את המידע מבעוד מועד, אלא רק בדיעבד מהתקשורת, אנחנו לא יכולים לתת הוראות. ולכן אין ברירה אלא לתקן את החקיקה, כך שחברה שמייצרת תזקיקי נפט, וצריך עדיין תזקיקי נפט במדינת ישראל, לא תוכל יותר לפעול במתכונת הזו; אגב, זו לא חייבת להיות חברת קצא"א, אפשר גם לחשוב כמו שקורה היום עם חוק הזיכיון על ים המלח, גם על חברות אחרות, שהן פחות פוגעניות, שלא הרסו את הטבע ואת הסביבה לאורך שנים, ועוד לא דיברנו כמובן על האיום ועל הסכנה כפי שהתגלו לאחרונה באשקלון לפני כשלושה חודשים בחודש אוגוסט וכהנה וכהנה בעיות קשות לסביבה ולאדם.

אדוני, אנחנו קוראים לוועדה בראשותך להוביל לתיקון חקיקה משמעותי, שיסגור את חברת קצא"א במתכונתה הנוכחית, כאשר אנחנו נפעל בבית המשפט העליון כדי להביא להסרת ההסכם הלא חוקי הזה. תודה רבה.

תודה לך, עמית ברכה.

עכשיו תדבר שולי נזר מהמשרד להגנת הסביבה, ואחריה דורית בנט, מנכ"לית אילת אילות אנרגיה מתחדשת. בבקשה, שולי, שלוש דקות עומדות לרשותך.

אני כמובן לא אחזור על עמדת השרה, שנאמרה פה בנחישות בדיון הקודם, שמדובר פה על הסכם עם פוטנציאל של סיכונים עצומים, ומהצד השני תועלות לא ברורות, אם בכלל קיימות, ובכל מקרה לא משמעותיות לאור הסיכון.

אני כן רוצה להתייחס לשלושה טיעונים, שהועלו פה על ידי נציגי חברת קצא"א, טיעונים שמצדיקים את הצורך בהסכם ובהרחבת היקף הדלקים בצנרת ובפריקה באילת. אני רוצה להתייחס לאי הדיוקים, לפחות לראייתנו באמירות האלה. הטיעון הראשון שנאמר: לא היו אירועים בקצא"א בעשור האחרון. הנתונים מראים דברים אחרים. בעשור האחרון היו לפחות 12 אירועי דליפה מקווי הנפט, מתוכם חמישה אירועים בקווי צנרת ארציים. אירוע בקו צנרת ארצי, יש לו פוטנציאל סיכון מאוד גדול. הדוברים אמרו את הבולטים ביניהם וציינו את חלקם: נחל צין, עברונה, גם בים עצמו במפרץ אילת היו חמש תקריות של זיהום ים בשמן בעשור האחרון בכמות כוללת של כ-29 טון. יש באמת עולם של הסתברויות ועולם שמדבר על פוטנציאל לאירועים; בפועל, אנחנו מדברים על כמות משמעותית של אירועים במתקנים של קצא"א.

הטיעון השני שנאמר, שלכאורה מצדיק את הצורך בהסכם או בכך שאין בו סיכונים סביבתיים, זה האמירות כי אין גידול בספיקה. זה גם איזשהו ניסיון להציג כאילו אין פה שינוי משמעותי בהפעלה, וגם זה לא נכון. מדובר בהגדלה דרמטית בהיקפי הנפט שמשונעים – רק כדי לסבר את האוזן, מ-1.2 מיליון טון ל-20 מיליון טון, תוך ארבע או חמש שנים עלייה בכמות המכליות ממכליות הנפט שיגיעו למפרץ ממוצע של שתיים עד ארבע בשנים האחרונות ועד לכ-70. לדברים האלה יש בהכרח השלכה על שינוי משטר ההזרמה בקו, לרבות כמות הנפט המוזרמת, כיווני ההזרמה, תדירות גבוהה של שינוי הלחץ וזרימות בדלק, וכתוצאה מזה גם שחיקה יותר גדולה של הצנרת, שגם כך היא ישנה, והסתברות יותר גדולה לכשל בקו.

הדבר האחרון בו אסיים, נאמר כי תחזיות משרד האנרגיה מצביעות על גידול בצריכה לתזקיקים ב-20 שנה הקרובות. מי שחושב שאנחנו נמשיך לצרוך נפט, גז, פחם ולנסוע על רכבי דיזל ב-20 שנה הקרובות, יכול לטעון שיש גידול, אבל גם תרחישי ה-IEA, ארגון האנרגיה העולמי, מדברים על ירידה בצריכת הפחם ב-90%, דלק ב-75%, גז מחצבים ב-55% ומרבית הירידה ב-20 שנה הקרובות, וגם מודלים שפותחו על ידינו מראים על ירידה דומה בתזקיקים. תודה רבה.

שולי, שאלה אליך בבקשה. בהתייחס לגידול בהיקף הפעילות של קצא"א בהיקפים שדיברת עליהם, בהתאם לרישיון או לאפשרות שלה לפעול, האם הגידול בהיקפים דורש איזשהו היתר נוסף, או שזה במסגרת ההיתר של הפעילות ההיקפים הנדרשים היום מבחינתכם?

קודם כל השרה התייחסה לזה בצורה מאוד ברורה, כרגע היקף שמותר להם בהיתר הרעלים הוא ההיקף הנוכחי, עד שני מיליון טון. על מנת להגדיל את הפעילות, הם יצטרכו חידוש של היתר הרעלים בהיקפים הרבה יותר גדולים, והשרה הודיעה את עמדתה בצורה ברורה בהקשר הזה.

כלומר? שוב, השאלה שלי היא אינפורמטיבית, לא שאלה של עמדות. האם כדי ליישם את ההסכם נדרש היתר מעבר להיתר שיש להם היום?

כן, בהחלט.

אוקי, תודה שולי נזר.

אני רוצה לאפשר את זכות הדיבור לדורית בנט, מנכ"לית אילת-אילות אנרגיה מתחדשת, ואחריה תדבר קים נח מה-INSS. דורית, הבמה שלך.

שלום לכולם, אני מצטערת שלא הצלחתי לשמוע את כל הדיון בגלל בעיות שהיו בזום. אני הייתי בשבוע שעבר בכנסת, היה לי קשה לעלות היום שוב.

קרה מקרה שאני חושבת שאנשים לא מודעים לו, בוא נלך 30 שנה אחורה. אתם יודעים, כשקמה העיר אילת והקימו את מבני התעסוקה באילת, אילת נסמכה על תעשייה; הערבה על החקלאות, ואילת על תעשייה, ומי שזוכר בכלל את מכרות תמנע, היה אירוע כזה, ניסו גם לשחזר אותו. היתה עיר פועלים, שעיקרה היה נמל וקצא"א ותמנע וחקלאות. ב-84' נסגרו מכרות תמנע, וענף מאוד משמעותי של הכלכלה באילת נסגר. בתקופה הזאת גם ההסכם עם איראן נגנז והיתה מהפכה באיראן. נשארו תשתיות של קצא"א, מה שהם עשו עד היום ועושים עד היום, תמנע נגמר, הנמל ירד לתפוקות נמוכות בהרבה, גם תעלת סואץ נכנסה לעבודה, ואילת חיפשה את דרכה, והיא מצאה את דרכה, היא מצאה עצמה כעיר תיירות. התיירות התפתחה, אפשר להגיד לטוב, לרע, גם על זה יש ויכוחים, אבל היא הפכה להיות עיר תיירות והחופים נעשו אינטנסיביים יותר וכל העיסוק הפך מתעשייתי לתיירותי. כל התשתיות עברו שינוי – עברו שינוי תפיסתי, ככה גם קצא"א היתה רדומה הרבה שנים ושחררה את החוב שלה לטובת התיירות וכדומה.

היום כשדירקטוריון קצא"א בא ומקבל החלטה: בואו נחזיר את כל התשתיות – משהו מקצועי מאוד התפספס שם בעבודה של הדירקטוריון, כי הוא לא ידע לזהות שכל המציאות השתנתה ומבנה החוף השתנה והכלכלה השתנתה והשכונות הלכו והקיפו את המכלים, המכלים פעם היו זרוקים במרחק מי יודע מה מהעיר. היום שכונות מקיפות 100 מטר את המכלים האלה, והכול מתוך הנחה שהפעילות של קצא"א רדומה.

ועכשיו כשקצא"א באה ומחליטה לחדש את כל הפעילות, זה בכלל לא מסתדר עם הסיטואציה הנוכחית, ומישהו בדירקטוריון קצא"א היה צריך להגיד: רגע, האם הפעילות הזאת שיש לנו את התשתיות האלה יכולה להכיל עסקאות חדשות? אבל רגע, לא, כי מה שקורה סביב כל התשתיות האלה, הכול השתנה. היום אנחנו נגיע למצב, שאם קצא"א תפעיל את כל התשתיות האלה ותכניס את כל הכמויות האלה, זה כאוס – זה כאוס תיירותי, זה כאוס אזרחי, זה הורס את הכלכלה המקומית שנבנתה במשך 25 שנה. לטוב או לרע, זו הכלכלה כרגע.

אני רוצה להזכיר לכולם, שב-2004 הוצאו כלובי הדגים מהים, חברת ערדג ודג סוף על ידי ועדת מומחים שהוביל המשרד להגנת הסביבה. הוא סגר את התעשייה הראשונה בארץ, מפני החשש של זיהום ים סוף. למה התעשייה הזאת נסגרה וקצא"א לא נסגרה? כי לתעשייה הזאת לא היה לובי כפי שיש לקצא"א? זאת אומרת, שאם המשרד להגנת הסביבה והמדינה החליטו שים סוף לא נועד לתעשיות מזהמות, נכון הוא גם לקצא"א.

דורית, תודה רבה לך.

קים נח מה-INSS, ואחריה אלי לנקרי ראש עיריית אילת. קים, שלוש דקות לרשותך.

אנחנו קיימנו מספר דיונים אצלנו במכון בנוגע לעסקת קצא"א עם מומחים בתחום הביטחון, יחסי החוץ והסביבה. על בסיס הדיון האחרון, אנחנו פרסמנו נייר המלצות, שנשלח ב-24 בנובמבר לשר הביטחון, לשר החוץ, לשרה להגנת הסביבה, לראש המל"ל ולעוד כל מיני גורמים. התובנה המרכזית שעלתה בנייר שלנו, שזה נושא מורכב עם הרבה שיקולים, כשההסכם גובש בזמנו בלי שנערכה שום עבודת מטה מקיפה לבחינה מעמיקה של כל ההיבטים שהזכרתי – הביטחוניים, יחסי החוץ והסביבתיים – ומבלי שנודעו לציבור הפרטים על ההסכם והשלכותיו, ומבלי שהתקיים עליו דיון ציבורי.

המסקנה המתבקשת שלנו היא שהממשלה החדשה, שלא חתמה על ההסכם ונדרשת ליישם אותו, צריכה לדחות את מימוש העסקה ולבחון את הנושא לעומק, תוך שיתוף כל גורמי הממשלה, מערכת הביטחון, הציבור עם מומחים, כשאנחנו כבר רואים פה שההמלצה של כולם היא לא לקיים את ההסכם.

אני רוצה קצת לדבר על ההשלכות הביטחוניות של ההסכם, שזה משהו שלא דובר עליו יותר מדי בחדר הזה. אני אתרכז בים האדום. הים האדום בשנה האחרונה הפך להיות זירה מאוד נפיצה. אנחנו כבר ראינו מספר תקיפות על כלי שייט. המשטר האיראני מפעיל את הפרוקסיז שלו, שפוגעות בכלי שייט באזור. חיל הים, נכון להיום לפי סדר הכוחות שלו, לא מותאם להבטיח את נתיבי השייט בים האדום. אם מדינת ישראל מאשרת הסכם כזה, היא צריכה לשקול גם את ההיבטים האלה.

הסיכונים הביטחוניים הם בתוך גבולות המדינה. אני לא רוצה לחזור יותר מדי על מה שאמרו פה, אבל דיברנו על מתקני ההתפלה. מתקני ההתפלה האלה, במיוחד המתקן באילת, מספק מים לכל העיר אילת ולכל החקלאות המתקדמת באזור.

סבב הלחימה האחרון במאי עם עזה המחיש לנו שהסכנה היא גם בפנים, זאת אומרת גם בתוך שטחי ישראל. מיכל נפט, אמנם של תש"ן, אחרי פגיעה ישירה של רקטה, גרם לכל תושבי האזור להתלונן על קשיי נשימה וסיבוכים רפואיים בהמשך.

אם נדבר קצת על יחסי החוץ, אני מבינה שהמכון מאוד התעכב מנגיעה בנושא הזה, בעיקר מהפחד שלא להתערב ביחסי החוץ החדשים, שהם מאוד מאוד חשובים. אבל נזכר שהאמירויות הבהירו באופן פומבי, שביטול העסקה לא יגרום שום נזק ליחסים. גם משרד החוץ חזר בעצמו ואמר, שלא יהיה שום נזק ליחסים עם האמירויות.

תיכף נשמע את נציג משרד החוץ. נא להתכנס לסיכום.

אנחנו גם רואים שיש שינוי כיוון הדדי מצד מדינות האזור לשתף פעולה דווקא בנושאים שקשורים לקידום המאבק בשינויי האקלים.

הסיכון של יחסי החוץ דווקא הגיע ממצרים, אולי נשמע על זה גם מנציג משרד החוץ. חשוב לדעת שלמצרים יש צינור משלה, סומד, שכבר קיים למעלה מ-40 שנה. גם אם היא כרגע עוד לא הגיבה לזה באופן פומבי, היא תבין את ההשלכות של זה בהמשך.

אני רוצה לדבר על עוד סיכון ביטחוני אחד, קצר מאוד.

אני ממש מצטער, משפט.

- - - הביטחוני היחיד שיש פה.

משרד החוץ רשאי להתייחס, אבל שוב בבקשה קים, אני אאפשר לך עוד דקה.

סוגיה אחת שגם לא הוזכרה זה חוסר משילות בנגב, ומה ההשלכות של זה. קצא"א יכולים להעיד, הם מכירים את זה, שהיו בעבר מספר פגיעות מצד תושבי הפזורה הבדואית בצינור הנפט שלהם, ואנחנו לא רוצים לראות עברונה 2.

זאת סוגיה של ערכים. מקבלי ההחלטות צריכים לשאול את עצמם: האם נכון שתמורת כסף – שאני אפילו לא יודעת לאן הכסף הזה מגיע, זה לא כל כך ברור לנו – אנחנו נסכן את הביטחון של מדינת ישראל? את מי השתייה של מדינת ישראל? אנחנו נסכן את היחסים שלה עם מדינות כמו מצרים? בסופו של דבר, צריך לדעת האם הישג מסוים, כלכלי, שווה את המחיר שאנחנו עלולים לשלם עבורו, וזאת בעצם השאלה שהמכון שואל.

זאת אכן שאלה נורמטיבית חשובה, שאנחנו כנבחרי ציבור נצטרך לקבל עליה החלטה. תודה רבה לך, קים נח, על הדברים החשובים שלך.

אלי לנקרי, ראש עיריית אילת, בזום. זו ישיבה שנייה שראש עיריית אילת מצטרף אלינו, ואנחנו שמחים מאוד על כך. אלי, הבמה שלך.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, מכובדי חברי הכנסת, אני אכן דיברתי בפעם הקודמת, אמרתי בהרחבה את עמדתי הנחרצת והברורה ושלא משתמעת לשתי פנים. למה בכל זאת ביקשתי לדבר גם עכשיו? הבוקר התעוררו תושבי שכונת שחמון, קרוב ל-30,000 מתושבי אילת, למפגע ריח נוסף של נפט מקצא"א, ולצערי זו הפעם השלישית בחודש האחרון שזה קורה. כשזה קורה, אני מקבל אלי עשרות פניות של תושבים, כמובן שהמוקד שלנו מתפוצץ מפניות.

אני רוצה להגיד דברים מאוד ברורים בעניין הזה. אגב, פניתי למנכ"ל קצא"א, ליושב-ראש קצא"א, למנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, לכולם. עד עכשיו גם לא קיבלתי תשובות. תחשבו על זה, שתושבי אילת נפגעים, וחלקם אפילו מגיעים לחדר מיון, ואני אפילו לא מקבל תשובות והסברים. אז אני מקבל הסברים כלשהם מהמנהל המקומי, לא מקובלים עלי. אני אומר את זה בצורה מאוד ברורה, לא מעניינים אותי ההסברים הללו. אני אומר כאן בצורה נחרצת, אני לא אאפשר את הדבר הזה. מבחינתי, אני פונה לאפיקים משפטיים כדי לעצור את הדברים האלה. לא יתכן שתושבי אילת יהיו בסכנה בריאותית כזאת, זה לא יעלה על הדעת. אם יש קשר לזה למה שעלול לקרות או אין קשר, זה בכלל לא משנה. זה בכלל לא משנה, תחשבו על המשמעויות של הדבר הזה.

מבחינתי, כראש העיר, כמי שגם אחראי לבריאותם של תושבי אילת, לא נאפשר את הדבר הזה, אני אומר את זה בצורה מאוד מאוד ברורה. לחשוב שצעיר אילתי כמו טל, שמענו את הדברים היפים והנרגשים שלו, לא רוצה לחזור לאילת בגלל הסכנות, זה פשוט אותי מקומם. אני אעשה הכול כמובן כדי שצעירים כמו טל יחזרו לאילת, ולא יחששו. אנחנו רוצים לדאוג להם לפרנסה ולתעסוקה, ובוודאי שלא יהיו כאן חששות ואיומים מהסוג הזה.

אני קודם כל פונה למנכ"ל קצא"א שנמצא שם, ואומר בבקשה קודם כל תתייחסו, תסבירו, תעשו את כל מה שצריך. לא אאשר שמקרה כזה ישנה כאן שוב בעיר, לא נעבור על זה לסדר היום. תודה.

אלי לנקרי, תודה רבה לך על הדברים שלך. אני מקווה שהמפגע שקמתם אתו הוסר, לפחות הזמני.

אני רוצה לעבור ליוני ספיר מעמותת שומרי הבית, שנמצא בזום. אחריו תדבר נעה זלצמן מלובי 99. יוני, שלוש דקות לרשותך בבקשה.

תודה לכבוד היושב-ראש. אני רוצה להתמקד בסיכונים הכלכליים מההסכם הזה. מנתוני משרד התיירות ל-2019, עולה שאומדן ההכנסות למשק מתיירות במקרה של אובדן התיירות באילת בלבד הוא כשבעה וחצי מיליארד שקלים, סכנה לכ-13,000 מקומות עבודה. התיירות האילתית, כידוע, מבוססת במידה רבה מאוד על החופים ובריאות הסביבה הימית.

אבל זה לא נגמר כאן. על פי דוח של משרד האנרגיה עצמו, הנזקים משפך של 3,000 טון נפט בלבד הם כ-11 מיליארד שקלים, ובהתייחס לכלל החוף הישראלי, ערך השירות של הים כ-70 מיליארד שקלים. אנחנו מדברים פה על סכומי עתק. הסכנה בשפך היא סכנה לפגיעה בסחר הימי. 99% ממשקל הסחורות שנכנסות ויוצאות היום מישראל, נכנסות ויוצאות דרך הים, למי שלא ער לזה. על פי התאחדות התעשיינים, שקשה לנו להניח שהיא מגזימה במספרים, הנזק הכלכלי צפוי להיות בסדר גודל של כ-100 מיליון שקלים ביום.

אני מזכיר שיש פה פגיעה לא רק בתיירות, אלא גם בתיירות החופים, גם בחקלאות הימית, בספורט הימי. האם הממשלה בחנה מה מכסה הביטוח של קצא"א? אילו ערבויות נותנת קצא"א? קצא"א נותנת ערבויות בהיקפים כאלה של קרוב ל-20 מיליארד שקלים, שהם פוטנציאל לנזק?

אני רוצה בטעימה לתת לכם על המשמעות של דליפות נפט. תוך כדי המאבק לפני מספר שבועות, התבשרנו על צינור נפט שהתבקע בחופי קליפורניה והמיט שם חורבן. זה לא המקרה הראשון, קורים דברים כאלה באופן שגרתי. למעשה, בחופי קליפורניה זה האירוע השלישי. ב-2015 צינור התבקע, כ-2,500 חביות נשפכו אל הים – נזק למאות ציפורים ויונקים ימיים, 257 מיליון דולר. בחופי ונצואלה ב-1979 Atlantic Empress – התנגשות בין מכליות, 1.8 מיליון חביות נשפכו לים, 85 מיליון נזק. האירוע אולי המפורסם מכולם זה האקסון ואלדז. ב-1989 לחופי אלסקה 38,500 טון נשפכו לים, עם 3.5 מיליארד דולר נזק בערכים של אז. אם נתקרב לימים שלנו, ב-2018 אסון הסנאצ'י בים סין, כמיליון חביות, 32 מלחים נהרגו באירוע הזה. אירוע שהיה לפני קצת יותר משנה, "וואקשיו" בחופי מאוריציוס, 1,300 טון של נפט נשפכו. הנזק עדיין לא נאמד, אבל חברת הביטוח כפיצוי לעובדים שילמה 34 מיליון דולר.

אתם רואים את ההיקפים של הנזקים, את המשמעויות הכלכליות. אסור בתכלית האיסור לתת לחברת קצא"א להגדיל את הסיכונים האלה. הסיכונים והאירועים הם בוודאי לא ברמה של אחת לאלפי שנים או עשרות אלפי שנים. תודה רבה.

זה נראה לי ברור לכולנו. יוני ספיר, תודה רבה לך על הדברים.

אם אפשר להעיר, ערבויות של קצא"א זה מכיס לכיס. קצא"א זה אני ואתה. נראה את קצא"א מביאה ביטוח - - - -

אנחנו לא יודעים מי אתה, ולכן אני מבקש לא להתפרץ לדיון.

עוה"ד זלצמן מלובי 99, שלוש דקות עומדות לרשותך בבקשה.

תודה רבה. קצא"א היא חברה ממשלתית, ולמרות זאת מתנהלת במחשכים, כי על כל הפעילות שלה יש חיסיון גורף, מה שמאפשר לה למסגר את כל העסקה הזאת כאירוע עם השלכות מדיניות – למרות שמהדיונים פה בכלל לא ברור שזה מה שקורה.

בדיון הקודם, נציג רשות החברות הממשלתיות אמר שגם החברה מותרה לוותר על החיסיון, והנציגים של קצא"א טענו שחלק מהנפט שיגיע במסגרת העסקה הזאת, ישמש את המשק הישראלי, ולכן גם אני רוצה לפנות אליכם ולשאול אתכם דבר ראשון – באיזה חלק מדובר? דיברתם בדיון הקודם באופן מאוד כללי, האם זה 5%? 50%? לא ברור באיזה חלק אנחנו נוכל להשתמש.

דבר שני – כמה החברה תרוויח מהעסקה הזאת? מדובר בחברה ממשלתית, כמה כסף יגיע למדינה? וכמה כסף יגיע לכיסים של מתווכים פרטיים, שפורסם שמתווכים בעסקה הזאת? כמובן הם יגזרו איזשהו קופון.

האם בתשובה לשאלות האלה, שקצת לא נוחות לקצא"א, שוב תעלה טענת החיסיון? לכן כבר פנינו לוועדת החוץ והביטחון, וביקשנו ממנה לקיים דיון בנושא בוועדה, שהיא מוסמכת להסיר את החיסיון. אנחנו קוראים גם לחברי הכנסת פה לפנות לוועדת החוץ והביטחון בבקשה לקיים דיון כזה, כדי שאפשר יהיה באמת להתבסס על נתונים, ולראות האם העסקה הזאת מצדיקה ונחוצה לאור כל הסיכונים הכלכליים והסביבתיים האדירים.

תודה רבה לך, נועה זלצמן.

בטרם נשמע את עמדות משרד התיירות ומשרד החוץ להסכם, אני אשמח לשמוע את מירב, חברת הוועד המקומי בזיקים שיושבת אתנו כאן. שלוש דקות עומדות לרשותך. אחרי מירב, סבטלנה אוקסן, תושבת אשקלון שהגיעה לפה בפעם שעברה והיום מכבדת אותנו בזום.

שלום לכולם ותודה לכל הארגונים על הליווי והמאבק, בעיקר למיטל מאיגוד ערים נפת אשקלון שמלווה אותנו שנים במאבק נגד חברות האנרגיה במתחם, שצמוד לקיבוץ זיקים. אני לא מבינה איך אתם לא רואים, זה הסכם שהוא כמו סוס טרויאני – נותנים לנו מתנה, שהיא מסוכנת, שהיא מאפשרת לאויבים שלנו לבצע פיגועים. בתור תושבת, אני חברת ועד מקומי בזיקים שבע שנים, ועוסקת בתחום הגנת הסביבה, עם שני תארים בתחום סביבה, סביבה ואנרגיה מפורטר, ואני פשוט לא מבינה איך אנחנו לא רואים את זה קורה. קצא"א מתכננת להפוך את כל מתחם תשתיות האנרגיה לצ'ק פוסט 2. התחושה היא שמול הטילים, יש לנו הגנה, יש לנו את כיפת ברזל; ומול זיהום אוויר, פשוט אין שום הגנה. זה הורג אותנו לאט, אבל בטוח. זו תחושה שמלווה את כל התושבים, גם את תושבי אשקלון, וזה פשוט נורא.

לעניין הדלקים, הדלקים האלה מסרטנים ומסוכנים. צריך להתייחס אליהם כמו אל דלק גרעני. הם צריכים להיות בתוך מאצרה. הם צריכים להיות מכוסים בבטון מזוין ובחול, וזה צריך להיות מנוטר ברמה בין לאומית, זאת אומרת לא בסטנדרטים הישראלים, שהם נכונים לשנות ה-70, זה פשוט לא יתכן הדבר הזה.

את הדיונות שקצא"א מחזיקה, כל הארבעה דונם, צריך להחזיר לטבע, להחזיר לסביבה, לתושבי אשקלון וחוף אשקלון. יש שם שטחים עצומים, שהם פשוט סגורים ברשת, זאת הזיה. יש אזור תעשייה שלם. שיעבירו את המכלים לשם ויטמינו אותם. למה אנחנו צריכים לראות את זה? למה אנחנו צריכים להריח את זה? פשוט לא הגיוני. אני מבינה את העלויות, אבל עם זאת יש פה חיים של אנשים.

דבר אחרון, פנייה למשרד להגנת הסביבה, וחבל ששולי לא פה. אני חושבת שהתקן של מטרדי ריח הוא מעוות. אנחנו במשך שנים מתמודדים עם הנושא הזה. לא יכול להיות שמטרד ריח בעוצמה 5 מקומפוסט הוא שווה ערך למטרד ריח בעוצמה 5 מבנזן. בהתנהלות של קצא"א אני מפנה גם אצבע מאשימה למשרד להגנת הסביבה, לא הנוכחי אבל מה שהיה פה במשך השנים הקודמות. הוא לא עדכן את התקנים, לא עדכן את הדרישות, ועם כל הכבוד לכל מי שעוסק ביום יום שלו בנושא גם מטעם קצא"א וגם מטעם הממשלה, אני חושבת שצריך לעשות חשיבה מחודשת, בוודאי לגבי ההסכם, אבל גם לגבי ההתנהלות השוטפת. תודה רבה לכולם.

מירב, תודה רבה על הדברים החשובים שלך.

אני רוצה לעבור עכשיו לסבטלנה אוקסן, תושבת אשקלון שגם תשמיע את דבריה, ואחריה תדבר סיגל גבאי ממשרד התיירות.

בעיקרון אני תושבת אשקלון כבר שמונה שנים. עברתי לפה בלי לדעת מה יש פה, לצערי הרב. יש לי שני ילדים קטנים. מה שרציתי להדגיש, לא יודעת אם דיברו על זה, שאנחנו סובלים ממטרדי ריח כל שבוע. בהתחלה התלוננו על ריח של נפט, התקשרנו כל פעם לאיגוד ערים, אבל כבר לא מתייחסים לזה כי אין כוח להתלונן. כל שבוע יש ריח. אתמול היה מפגע נורא, הרבה תושבים הגיעו למיון. כבר לפני העסקה אנחנו סובלים. יש לי שני ילדים קטנים, ולכן התחלתי לחקור מול משרד הבריאות, והבנתי שאשקלון מס' 2 בסרטן. איך זה משפיע על הילדים שלי? איך זה משפיע על הבריאות שלי? זה מאוד מאוד מלחיץ אותי. אני כל פעם מרגישה את הריח הזה, כל שבוע. זה אפילו לא העסקה, זאת קצא"א, זה כל מה שיש לי להגיד.

סבטלנה, תודה רבה על הדברים החשובים שלך.

סיגל גבאי ממשרד התיירות, ואחריה ידבר רועי דביר ממשרד החוץ.

למה הם לא הגיעו להידבר גם בממשלה, גם משרד הבריאות וגם משרד התיירות לא הופיעו בכלל בוועדת המנכ"לים.

סיגל, בבקשה.

קודם כל, תודה רבה על הזכות לדבר כאן, תודה רבה לחברי הכנסת, לך כבוד יושב-ראש הוועדה. אני לא אחזור על כל הדברים שנאמרו כאן, כולם דיברו על החשיבות של התיירות לאילת. אני אגיד עוד כמה דברים קטנים. מדינת ישראל, באמצעות משרד התיירות, משקיעה משאבים רבים בפיתוח התיירות בעיר אילת, מתוך ראייה שזו עיר תיירות מרכזית, היא משמשת כשער הדרומי למדינת ישראל באוויר, בים, ביבשה. היא חשובה מאוד לתיירות במדינת ישראל, והתיירות באילת חשובה מאוד לכלכלת העיר אילת. לא מכבר ראינו מה קרה בקורונה, כשהתיירות הופסקה, מה קרה לעיר אילת מבחינה כלכלית. רוב העיר אילת נסמכת על התיירות. כל פגיעה במקרה של אירוע דליפת נפט, ברור שיהיה נזק למשאבים התיירותיים של העיר אילת, ובתוך כך לתיירות ולכלכלת העיר אילת.

אני רוצה לדבר על היבט נוסף. משרד התיירות, מעבר לפיתוח תשתיות תיירות ולעידוד התיירות לעיר אילת, גם עוסק במשיכת משקיעים לעיר אילת. כדי למשוך משקיעים לארץ ולעיר אילת, המשקיעים צריכים ודאות. לא מספיק שתהיה פגיעה, דליפה של אירוע נפט, גם פוטנציאל לאירוע, גורם לנו נזק בוודאות שאנחנו יכולים להציע למשקיעים.

ולפיכך?

לפיכך, שר התיירות כבר השמיע את עמדתו בנושא, וגם משרד התיירות מתנגד להרחבת ההסכם של קצא"א.

תודה רבה, סיגל גבאי.

הרחבת הפעילות או הרחבת ההסכם? זה לא היה ברור, אני מצטער.

להסכם.

מסגרת הדיון היא על הסכם קצא"א-Red Med.

ההסכם הוא הרחבה.

תודה רבה, סיגל גבאי.

אני מבקש לעבור לרועי דביר ממשרד החוץ.

שלום לכולם ותודה, אדוני היושב-ראש. כידוע, היחסים של ישראל עם איחוד האמירויות הם יחסים חשובים ביותר. זו למעשה אחת ממדינות הליבה היום במדיניות החוץ של ישראל, והרכיב הכלכלי הוא רכיב משמעותי ביותר במארג היחסים עם האמירויות.

אנחנו סבורים שביטול אפשרי של ההסכם של קצא"א יגרום לפגיעה מדינית מסוימת, אבל אנו מעריכים שהפגיעה הזאת ניתנת להכלה. עד כאן העמדה הקצרה שלנו. תודה.

תודה רבה לך על הדברים הברורים, רועי דביר ממשרד החוץ.

תודה רבה לכל הדוברים. יש עוד מספר אנשים שרוצים לדבר, אבל מן ההגינות אני כן חושב שנכון לאפשר לאנשי קצא"א שישבו והקשיבו לאורך כל הדיון, ואני רוצה להודות לכם על ההגעה וההקשבה שלכם גם לאורך הדיון הזה. אני חושב שזה ראוי להערכה. אני רוצה לאפשר לכם את זכות ההתייחסות לכל הדברים ששמעתם פה מארגוני החברה האזרחית, נציגי הממשלה והמדענים. בבקשה.

אולי הם יפתיעו אותנו לטובה, ויודיעו שלאור כל הדברים הם מחליטים לחזור בהם.

מאיה, בואי נאפשר למנכ"ל קצא"א להשיב, בבקשה אדוני.

תודה רבה. אני אתן סקירה קצרה, שברובה אני אענה על מרב השאלות שאני חושב שהעלו פה. אני מבקש שייתנו לי לדבר.

אני שומר על זכותך.

קודם כל, במהלך שני הדיונים וגם בתקשורת בחודשים האחרונים עולות הרבה טענות נגד ההסכם ונגד קצא"א באופן פרטני, כשלדעתנו – ואני תיכף אציג נתונים – רוב הטענות האלה אינן מבוססות על עובדות, אלא על חצאי אמיתות, וחלק מהדברים אינם קשורים ואינם תלויים בדברים אמיתיים. אני מבקש להציג בפני חברי הוועדה כמה מסמכים וכמה עובדות, שיבהירו את הנושא הזה.

הנושא הראשון, האם המשרד או גורמים נוספים היו מיודעים להסכם שהולך ונחתם? אני אומר פה חד-משמעית, אני הודעתי אישית לנציג בכיר במשרד להגנת הסביבה על ההתגבשות של ההסכם למעלה מחודשיים לפני חתימתו. כתוצאה מההודעה הזאת, גם בעל-פה, גם במייל וגם טלפונית, הוקם צוות עבודה, צוות עבודה משותף, ממוסמך, בינינו לבין המשרד להגנת הסביבה, שהתחיל לעבוד. בהקמת הצוות אפילו בירך אותנו מי שהקים את הצוות ואיחל לנו בהצלחה. יש לנו מסמכים שתומכים בהודעה הזאת, שכתוב בה שאין הסכם, ההסכם הוא בתהליך התגבשות, ואנחנו ביקשנו להקים צוות עבודה, שיבחן מה צריך לעשות, ביחוד באילת, על מנת לקיים את ההסכם הזה בצורה בטוחה. הצוות הזה התחיל לעבוד כיומיים אחרי החתימה על מזכר ההבנות הבלתי מחייב.

בהמשך, ב-19 בנובמבר, כמעט חודשיים לפני חתימת ההסכם, יש סיכום דיון, סיכום דיון של פגישה שלנו יחד עם המשרד להגנת הסביבה, ואני מצטט ממנו: חברת קצא"א נמצאת בשלב מתקדם לסגירת הסכם חדש לשינוע נפט גולמי, כלומר: ברור שלא היה הסכם וברור שעוד אין הסכם והוא מתגבש, ואנחנו מבקשים ועובדים יחד עם הצוות הזה על מנת לגבש את ההיערכות המיטבית על מנת לעשות אותו בצורה טובה ולהיערך בצורה נכונה.

איציק, משרד האנרגיה היה באותו צוות?

משרד האנרגיה לא היה, אני אתייחס גם לנושא של משרד האנרגיה.

במסמך הזה מה-19 בנובמבר, מצוינות הכמויות שהולכות לגדול, מספר האניות שהולכות לגדול בתהליך לאורך השנים של ההסכם כולו. כלומר, שום דבר לא היה מוסתר, לא במחשכים, הכול היה על השולחן והמשרד שיתף פעולה, הדרג המקצועי שיתף פעולה, נתן הנחיות בכתב, נתן הנחיות בעל פה, בדק אותנו, אמר: תעשה ככה וככה וככה.

אבל לא אישר.

אני מבקש לא להתפרץ לדברים.

לא הפרעתי לכם, אל תפריעו לי.

אתה יכול למסור באיזה דרג מקצועי מדובר?

רני עמיר, מנהל אגף ים וחופים, הוא זה שקיבל ממני טלפון ומייל יומיים אחרי חתימת מזכר ההבנות הבלתי מחייב, ב-22 באוקטובר 2020.

אבל התייחסת בדברים שלך לצוות עבודה שהוקם לפני חתימת מזכר ההבנות.

לא לא, אני לא אמרתי את זה.

לא, זה אחרי. הם קודם חתמו, אחרי ביקשו.

לא קודם חתמו, אני מבקש לסיים לדבר.

מאה אחוז, תשלים את דבריך ואנחנו נרשום הערות.

ב-19 באוקטובר נחתם מזכר הבנות בלתי מחייב – אני חוזר על זה, כי זה חשוב וקל לאנשים להתעלם מזה – מזכר הבנות בלתי מחייב בינינו לבין חברת med red. יומיים אחרי זה, הוקם הצוות הזה ביוזמה שלנו יחד עם המשרד, ממוסמך, שהמטרה של הצוות הזה - - -

הצגתם להם את ההסכם?

חיובי, הצגנו להם.

הטיוטה נשארה אצלם?

יש מסמך מה-19 בנובמבר, שהוא סיכום דיון של הצוות הזה, שם כתוב שההסכם הולך ומתגבש וצפוי להיחתם, טרם נחתם, והמסמך הזה אומר כמה אניות צפויות להיות שם, איזה כמויות הולכות להיות בשנה הראשונה.

אמרת שהיה לך הסכם בלתי מחייב לפני הפגישה איתם. האם ההסכם הבלתי מחייב הזה הוצג ונשאר במשרד?

עיקרי ההסכם הבלתי מחייב הוצגו לוועדה הזאת. ההסכם הזה נתן מסגרת להגדלת הפעילות, וזה מה שמשנה. כל מה שנאמר פה מדבר על כך שהפעילות הולכת וגדלה וצריך לתת לזה מענה. זה מה שהוצג. האם זה מכניס שני שקלים, 10 שקלים או מיליון שקלים, זה לא רלוונטי להתארגנות בנושאי איכות הסביבה.

למה זה לא רלוונטי?

כי זאת התארגנות בנושא איכות סביבה. אני עובד מול המשרד להגנת הסביבה שיתארגן לפעולה הזאת בנושא איכות סביבה, לא בנושא כסף. מי שאחראי על קצא"א קיבל את ההסכם הזה מתחילתו ועד סופו, בחן אותו האם הוא כדאי או לא כדאי.

מי קיבל את ההסכם?

המשרדים שאחראים עלינו, רשות החברות ומשרד האוצר.

תתייחס בבקשה למעורבות של משרד האנרגיה.

עוד דקה אחת אני מבקש.

מאה אחוז, יש לך כמה זמן שאתה רוצה, בבקשה.

אני אומר עוד פעם שהפעולות האלה וכל מה שאני מציג פה הם עובדות ממוסמכות. אם כבוד היושב-ראש רוצה לראות את המסמכים, אני אראה לו אותם בסוף הישיבה, אין לי שום בעיה.

נקודה נוספת שעלתה פעם נוספת גם בישיבה הזאת, בישיבה הקודמת טענה השרה להגנת הסביבה, ואני מצטט: אף חבית של דלק מהעסקה לא תגיע למדינת ישראל ולאזרחיה. ובכן, גם כאן מטעים את הציבור, לצערי. נכון לרגע זה, כבר נמכרו כמויות מסוימות של דלק, ואני לא יכול להגיד את הכמויות, אם תהיה ועדת חוץ וביטחון, אני אגיד שם את הכמויות.

למה זה סוד צבאי?

כבר ברגע זה נמכרו כמויות דלק מסוימות מעסקת med red לבתי הזיקוק בארץ, ולדעתי בינואר, למרות שההסכם עובד בתחילתה של הדרך, בינואר מתוכננת עוד עסקה. לכן חלק מהדלק כן יימכר לבתי הזיקוק. האם זה יהיה לשאלתך 5%, 10% או 50%? לא יודע, לא יודע, אלה עסקאות, זה מסחר.

איציק, יתכן שמשרד האנרגיה לא מודע לעסקאות האלה שאתם מבצעים?

משרד האנרגיה הוא לא הגוף שאחראי עלינו ישירות, אני מדגיש ישירות. הוא לא הגוף שאחראי עלינו ישירות. משרד האנרגיה לא שולט מאיפה בתי הזיקוק קונים את הדלק, הוא לא מתערב בזה.

כלומר, התשובה שלך לשאלה שלי היא שכן, יכול להיות שאתם מוכרים חלק - -

אנחנו לא מוכרים כלום.

- - שחלק מתוצרי ההסכם עוברים לתחנות זיקוק ישראליות, ומשרד האנרגיה לא יודע.

נכון, הוא לא צריך לדעת, כי אלה בתי הזיקוק. גם היום, משרד האנרגיה לא יודע ולא צריך לדעת, מאיפה בית הזיקוק קונה, האם זה מחברה X, Y או Z, האם זה מחברה מרוסיה, האם זה מחברה מארצות הברית או מכל מקום אחר.

אני מבקש לא להתפרץ. אני מבקש שתתייחס למעורבות של משרד האנרגיה בתהליך גיבוש ההסכם.

בגיבוש ההסכם למשרד האנרגיה אין שום מעורבות. משרד האנרגיה עודכן ביום שחזרנו. עודכן מנכ"ל משרד האנרגיה שנחתם הסכם. קיבלנו את ברכתו, למרות כל מה שנאמר פה, הוא אמר: יפה מאוד, תמשיכו ככה.

שטייניץ אומר שלא.

שטייניץ – אחראי על כל מה שהוא אומר.

אני מבקש לא להתפרץ, כי זה לפרוטוקול ואנחנו לא יודעים מי אתם.

משרד האנרגיה טוען שהדלק הזה לא חשוב למדינת ישראל.

נכון.

שני אירועים שהיו רק בשלושה, ארבעה חודשים האחרונים. אני לא אכנס לפירוט של כל אחד ואחד. שני אירועים שגרמו לכך שהיה חוסר באספקת דלק גולמי למדינת ישראל מסיבות כאלה ואחרות, שי אירועים כל אחד מסיבות אחרות. חוסר של כמה ימים באספקה, גרם לכך שבית זיקוק אחד הוריד תפוקה שלו, בית זיקוק שני כמעט הפסיק לעבוד. אם היה חוסר של עוד יום אחד, כנראה שהיה צריך לעשות הגבלת ניפוק בנזין, הגבלת ניפוק סולר והגבלה בניפוק גפ"מ. להגיד שגידול בדלק הגולמי הזמין במדינת ישראל לא משפר את היכולות האנרגטיות של מדינת ישראל, זה פשוט לא נכון.

אני מבין מה שאתה אומר. אתה שמעת כאן לאורך השעה וחצי האחרונות חששות כבדים שהביעו ארגוני החברה האזרחית על הסביבה כתוצאה מיישום ההסכם. מה אתה עונה להם?

אני עונה להם שהמימוש של ההסכם בצורה מיטבית מותנה בהיערכות נכונה של קצא"א, וזאת היתה המטרה העיקרית של הישיבות והקמת הוועדה שלנו יחד עם המשרד להגנת הסביבה, שהיתה צריכה לקבל את הדרישות מקצא"א מה צריך לעשות ואיך צריך להיערך על מנת שלא יהיו אירועי סביבה. את רוב הדברים הראשונים כבר עשינו. אחד הדברים הכי חשובים שעשינו כבר בחצי שנה האחרונה ומומשו בשתי האניות האחרונות שהיו אך לפני שבוע זה שכל אנייה שתיקשר באילת, תוקף בחוסם ימי - -

לזה נדרשתם כבר ב-2015.

אני מבקש לא להתפרץ.

- - חוסם ימי, שהוגדר על ידי המשרד להגנת הסביבה, כי הם המומחים לזה, וזה בסדר גמור. עשינו מספר ניסויים יחד אתו, איזה חוסם נכון לשים באילת הוא החוסם הנכון, כי שם יש ים מסוג אחר. המשרד, בצורה נכונה, הגדיר לנו איזה חוסם, ומשתי האניות האחרונות וקדימה בכל אנייה ואנייה שתיקשר, אנחנו נעטוף את האנייה בחוסם, שאם חס וחלילה תהיה דליפה, גם הכמות הקטנה שתדלוף תישאר בתוך החוסם, תישאב מידית, יש אמצעי שאיבה. יש קבלן ייעודי לנושא הזה שאנחנו מעסיקים, שנמצא בכוננות 24/7, עם כל אמצעי השאיבה, על מנת שאם יש איזושהי דליפה, קודם כל היא תישאר אגומה במקום מאוד מאוד מצומצם, ולא תלך לאלמוגים, שהם יקרים גם לי, גם אני צולל באילת, גם אני מכיר את אילת, אנחנו לא מנותקים מן העולם.

חוץ מהחוסם הזה, יש עוד שני מערכי חוסמים, שיוגדרו על ידי המשרד, וזה בסדר גמור. זה מה שציפינו מהוועדה הזאת, שתגיד: תעשו א', ב', ג' על פי תקנים, לא תקנים, מה שיגדירו. אנחנו עשינו, הגדירו שלבים, עשינו את השלבים, ואני בטוח שאם אנחנו נמשיך את העבודה הזאת כמו שהיא התחילה ועצרו אותה, וחבל, ותיכף אני אתייחס לסקר הסיכונים, תהיה רשימה של דרישות, הנחיות וכו' וכו' שהמשרד ייתן, ואנחנו נעמוד בהן אחת לאחת.

אדוני, אמרת פעם בדיון הקודם שככל שיזרימו יותר נפט, כך יקטן הסיכון לנזק סביבתית. אתה עומד מאחורי האמירה הזאת, או שאתה רוצה לדייק את עצמך? ציטטתי אותך.

לא, ציטטת רק חצי מהמשפט. אם יורשה לי, אני אחזור על זה פעם נוספת.

יש לך הזדמנות לדייק את עצמך, אם אתה רוצה.

לא, אני אמרתי את זה בפעם שעברה, אבל אני אתן אנלוגיה, שאני חושב שהיא תובן יותר מההסבר שנתתי. כשאנחנו רוצים לעבור נגיד ניתוח לב ואנחנו צריכים לבחור מנתח, האם אנחנו הולכים למנתח שעושה ניתוח אחד, שניים, חמישה ניתוחים בשנה, או 50? אני חושב שכולנו הולכים ל-50, למה? אני אסביר, וזה מה שניסיתי להסביר בפעם שעברה, לצערי כנראה לא הצלחתי להסביר. אני אנסה עוד פעם להסביר, ואני מצטער שמצטטים אותי, אבל גם חצי ממנו בכל מיני מקומות, וחבל. אני חושב שזה לא היה נכון, בעדינות.

מה שאמרתי בפעם שעברה הוא שלסיכון יש שני וקטורים, וקטור אחד שמגדיל אותו, ווקטור שני שמקטין אותו. כאשר מחברים את שניהם יחד, הכוונה היא שלפחות לא יהיה גידול, ותיכף אני אדבר על התוצאות של סקרי סיכונים. הכיוון שמגדיל את הסיכון זה גידול במספר האניות, אמרתי את זה פה, זה נכון. ברגע שיש גידול במספר האניות, סטטיסטית זה סיכון יותר גדול, למה? עוד פעם, יש גידול במספר האניות, אבל צריך לזכור שיש אנייה אחת בו-זמנית כל הזמן. אבל מנגד, מה לעשות, ככל שיש יותר אניות, במקום חמש, שש, גם 50, גם המערך שמטפל בזה וגם הציוד שדורשים מאתנו כתוצאה מזה הם גדולים יותר, בהיקפים יותר גדולים, בתנועה יותר גדולה, והם מאזנים את הצד השני. בנוסף, יש הרבה מאוד אמצעים שאפשר להוסיף, אמצעים טכנולוגיים, אמצעי כוח אדם, ציוד נוסף, כל דבר אחר שיכול לרדד חזרה את הסיכון שעולה כתוצאה מהאניות.

כחברה ממשלתית, כמה כסף קצא"א אמורה להכניס מההסכם הזה?

גבי, אני ארשה לך לשאול איזה שאלות שאת רוצה, אני רק רוצה להתעכב על האנלוגיה שציינת. התקף לב זה אירוע דליפה, אנחנו לא רוצים להגיע אליו. אני אצל את האנלוגיה שלך, כדי להסביר לך איפה הלוגיקה שלי נפגשת איתה. אתה אומר שלאכול הרבה מאוד צ'יפס מפחית את הסיכון להתקף לב – אני רוצה להימנע מאירוע של התקף לב, לא רוצה שיגיע התקף לב ואז ללכת לרופא הכי טוב, אלא למנוע את התקף הלב, ולפיכך אני לא מצליח להבין את האנלוגיה של "יותר נפט, שווה פחות סיכון", כמו ש"יותר צ'יפס, שווה פחות התקף לב".

אז אני ארחיב את ההסבר, כי מה שאמרתי הוא חלק מהתהליך ולא כל התהליך. החלק הנוסף של התהליך זה החלק שהתחלנו לעשות יחד עם המשרד להגנת הסביבה, התאמת המערכות שלנו ליכולת לעבוד בהיקפים הרבה יותר גדולים. אחד הדברים שאנחנו כבר עושים, ואנחנו נמצאים בשלבים סופיים, זה להחליף 90% מהצנרת שמגיעה למזח. זה מוריד את הסיכון, זה אחד הדברים שעושים. שמנו באילת מערכת שמטפלת באדים שיוצאים מהאנייה בזמן טעינה. התקנו את זה בינואר השנה והיא תעבוד בכל טעינה. זה מוריד את הסיכון לריחות, כמו שאמר כבוד ראש העיר, ואני מקבל את מה שהוא אומר. הנושא הזה הוא שילוב של הרבה דברים ביחד, שיכול לרדד את הסיכון ולהשאיר אותו ברמה הזאת.

כחברה ממשלתית, כמה כסף אמורה להכניס קצא"א מההסכם הזה?

בנושא הזה, אני מצטער שאני לא יכול לענות לך חברת הכנסת.

אתה לא יכול שלא לענות לי. אין דבר כזה, אתה לא יכול שלא לענות לי בוועדת הכנסת.

אני מצטער, אבל אני לא יכול לעבור על החוק. אני לא יכול לעבור על החוק. יש חוק במדינת ישראל, חוק החיסיון, ואם את רוצה עוה"ד צבי ניקסון יסביר.

אתה לא יכול לא לענות לי על השאלה הזאת.

אני יכול. אני מצטער, אני יכול, את לא יכולה לחייב אותי לעבור על החוק.

אני לא מחייבת אותך לעבור על החוק.

גבי, הוא לא רוצה להשיב לך.

לא שאני לא רוצה, אני רוצה, הלוואי והייתי יכול, אני גאה במה שאנחנו הולכים להרוויח עבור מדינת ישראל.

גבי, בואי ניתן ליועץ המשפטי להתייחס לסוגיה הזאת, כי זה עניין משפטי ככל הנראה.

ההערכה היא כמה עשרות מיליוני שקלים בשנה.

אדוני, אתה ממשיך להתפרץ. אני מבקש לא לגרום לי להוציא אותך מהדיון, חשוב לי שתימצא בחדר.

אני מבקש מעוה"ד צבי ניקסון להתייחס לנושא הזה.

בתשובה לשאלה האחרונה, יש צו העונשין (הכרזה על עניין סודי) (הוראת שעה), 2016. זה צו שחוקק על ידי ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, והוא קובע שכל מידע על עסקאות של קצא"א אסור בפרסום. בהתחלה זה חל על קצא"א המקורית; ב-2017 זה הורחב על קצא"א הנוכחית, ולכן כשהמנכ"ל אומר שהוא לא יכול לענות, אני מצטער, אבל הוא לא יכול לענות.

אני אשמח שתתייחס בסיכום דבריך לסקרי הסיכונים, לשניים שבוצעו ונפסלו על ידי המשרד להגנת הסביבה.

זה הנושא הבא. כפי שנשאל פה לגבי סקר הסיכונים, אנחנו התחלנו בתהליך של סקר סיכונים, קיבלנו הנחיות מהמשרד להגנת הסביבה, הנחיות מאוד מאוד מפורטות איך לערוך את סקר הסיכונים. להבדיל ממה שנאמר פה, לקחנו חברה חיצונית, חברה שזה תחום התמחותה לעשות את סקר הסיכונים עבורנו. ההנחיות הועברו אליהם. העובדה שאנחנו משלמים לא אומרת דבר, זאת חברה שזה תחום התמחותה, והחברה הזאת גם עשתה את סקר הסיכונים למדינת ישראל, לתכנית הלאומית של מדינת ישראל ללחימה בזיהום ים. לכן היא אושרה בכתב על ידי המשרד, שזאת החברה שמוסמכת לעשות לחברת קצא"א את סקר הסיכונים. זאת לא המומחיות שלנו, אנחנו לא יכולים לעשות את זה, וזה גם לא נכון שקצא"א תעשה את זה לעצמה, אלא צריך חברה חיצונית, כפי שנבחרה.

השלב הבא שהיינו צריכים לעשות, אבל הוא נעצר, זה שהחברה הזאת היתה אמורה להביא חוות דעת מחברה בין לאומית חיצונית, שתסקור את מה שהיא עשתה ותיתן אישור. לצערי, התהליך הזה נקטע בהתחלה. לסקר הראשון שהוגש, קיבלנו הערות. תמיד יש הערות ויהיו הערות. אין בזה פסול, ויכול להיות שהסקר לא היה טוב. אני לא יודע, אני לא נכנס לזה, אבל היינו צריכים להמשיך את התהליך ולשפר אותו, ואם המשרד היה מעיר ואומר: תעשו עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, היינו עושים עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם; ואם המשרד לא היה מרוצה מהחברה שהבאנו, היינו מביאים חברה חדשה. אין עם זה בעיה, אבל התהליך נעצר.

נמצא פה פרד, סגן ראש היחידה להגנת הסביבה הימית, שיכול להגיב על זה.

בנקודה הזאת אני רוצה להוסיף משהו שקשור לסקר סיכונים. לפני כמה שנים, ב-2007, 2008, בוצע סקר סיכונים על ידי המשרד להגנת הסביבה כתשתית לתכנית החירום הלאומית של מדינת ישראל. בוצע סקר סיכונים על כל נמלי ישראל, כולל על קצא"א אילת, וסקר הסיכונים על נמל אילת שבוצע על ידי אותה חברת עשה סקר סיכונים על כמות הרבה יותר גדולה של אניות מזו שיש היום, על 30 אניות בשנה. תוצאות סקר הסיכונים של המשרד, לא שלי, דיברו לפני על 336,000 שנה לאירוע טוטלי. בסקר של המשרד המספרים לא שונים בהרבה, 500,000 שנה. הסקר שלנו דיבר על סיכוי לדליפה קטנה יותר אחת ל-1,110 שנה; בסקר של הגנת הסביבה אחת ל-1,205 שנה.

נכון, ניסו פה לגחך, איך זה, ממש צריך להבין את התהליך איך זה נעשה. סקר סיכונים נעשה על ידי הסתברות. הסתברות נלקחת מנתונים מכל העולם, שנכנסים לתהליכים של נוסחאות ויוצא מספר. האם זה אומר שאם נספור מעכשיו 1,100 שנה ויהיה אירוע? לא, זה לא ככה. ככה לא מבוצע הסקר.

הדברים ברורים.

אולי תגיד לנו מה הסיכונים שהם הגדירו בסקר?

הסיכונים שהוגדרו בסקר הם הסיכונים שנעשו בשיתוף עם כל - - -

אמנון פורטוגלי הוא אחד המומחים הגדולים - - -

אני כן רוצה לאפשר התייחסות לסקר הסיכונים לפרד ארזואן, סגן מנהל היחידה הימית שנמצא אתנו.

אני מבקש בסוף להגיד עוד כמה משפטים.

אני אאפשר לך, הבטחתי ואני אאפשר.

התייחסות קצרה של פרד, בבקשה, כי אנחנו צריכים להגיע לסיכום הדיון.

כמה נקודות לגבי דברים שאיציק פה העלה בהקשרים שלנו. אנחנו חוזרים ואומרים, שאנחנו לא ידענו על ההסכם הזה לפני ה-21 באוקטובר, אז גילינו את זה בתקשורת. לא היה שום דיון מקדים, לא היתה שום הכנה, לא צוות ולא שום דבר.

ב-22 אכן קיבלנו פנייה מאיציק, מנהל היחידה הארצית להגנת הסביבה קיבל פנייה, וקבענו פגישה שהתקיימה אחר כך טלפונית, שאותה אני סיכמתי. ישיבה שהתקיימה בינינו לבין קצא"א, שביניהם לא רק שלא אושר הנושא, אלא הדגשנו שיש פה שינוי דרמטי בכמות הדלק שאמורה להגיע למסוף אילת, שדורש היערכות מחדש ומחודשת.

כמו כן, מנהל היחידה הוציא בפברואר 2021 התייחסות, ואמר שלמרות שאנחנו עוסקים בנושא המקצועי רק של הטיפול בזיהום ים ושמן, שזה רק פלח אחד מתוך ההשפעות הסביבתיות שאנחנו מתארים – גם היום תוארו וגם יתוארו בהמשך – אנחנו מדברים רק על תכנית החירום, ורק בנושא הזה אכן היה דיון וניתנו הנחיות, כמו שכל רגולטור אמור לעשות ושעשינו. אבל הדגשנו שזה לא כולל את ההתייחסות של המשרד להגנת הסביבה, שצריכה להיעשות בהיררכיות יותר גבוהות, והדיון הזה אכן התקיים.

לגבי סקר הסיכונים, סקר הסיכונים שקיבלנו פעמיים לא כלל מרכיב דרמטי, שזה המודל שפך שמן, שהוא היה מעבר לסטטיסטיקה שנעשית. זה לא היתר רעלים, אנחנו לא עוסקים רק במספרים של סיכונים, אלא גם בפוטנציאל הזיהום וההשפעה שלו. המודל הזה לא הוצג, לא תיאר את האזורים שיושפעו מאותו הסכם. המספרים עצמם של הסטטיסטיקה כללו נתונים שלא קשורים גם לכמות האניות שחולפות במפרץ אילת, שזה נושא שדרשנו וביקשנו את ההשלמות שלו, וכמובן כל נושא ההידרוגרפיה, הזרמים, שהיה אמור להיכנס לתוך המודל, גם הוא לא הובא כנתונים, למרות שהם זמינים ונגישים.

הדברים ברורים, תודה לך.

דברי סיכום שלך מנכ"ל קצא"א.

קודם כל, מה שידידי פרד מקובל במאה אחוז, כל מה שהוא אמר שם נכון, ואכן היינו אמורים להשלים את כל מה שהם דרשו והיינו משלימים מההתחלה ועד הסוף, ללא כחל ושרק, זה ברור במאה אחוז.

בכל זאת אני מבקש שתי דקות כדי להתייחס לכמה נושאים, שלא קשורים ישירות לאירוע הזה. זה כדי שאנשים יידעו מה קצא"א עשתה ב-50 שנה האחרונות ולא יחשבו שגדלה פה איזה מפלצת.

קצא"א עובדת מאז 1968. היא אחד הגופים בשרשרת האספקה של דלק גולמי למדינת ישראל ולאורך כל 50 השנים אף פעם לא היה מחסור בדלק במדינת ישראל, וזה בזכות קצא"א, רק בזכות קצא"א, בזכות העובדים של קצא"א. במהלך כל השנים האלה ולאורך הרבה מאוד מערכות לחימה ותחת הפגזות, אנחנו גם תושבי אשקלון, ותחת טילים, העובדים שלנו עובדים בלי הפסקה, קולטים על אניות, נמצאים על אניות גז שנמצאות בים על מנת שאפשר יהיה להמשיך לקלוט גז במדינת ישראל, אני חושב שזה הכול בזכות העובדים של קצא"א.

אני מזכיר שבשנת 2012 היה משבר הגז הטבעי. לא היה גז טבעי, שכמעט וגרם לכך שלא היה חשמל במדינת ישראל. זה נחסך ממדינת ישראל רק כתוצאה מזה שקצא"א התארגנה מבעוד מועד, ללא כל הנחיות, אלא על סמך ניתוח נכון של המצב, ואפשרה לפרוק שני מיליון טון של סולר הסקה למדינת ישראל באשקלון, על מנת שאפשר יהיה להמשיך להפעיל את תחנות הכוח.

בפעם הקודמת ציין חבר הכנסת שקלי, שיש לנו גם אירועים, וציינו אותם גם פה. צודק מאה אחוז, אנחנו לא חפים מתקלות. אנחנו עובדים, עובדים בעומס, יש תקלות, אנחנו מטפלים בהן, אבל ההבדל הוא שאנחנו יודעים לעבוד גם כשיש תקלות. לא נמצא פה אודי שהיה ראש מועצת אילות. אני זוכר את דבריו באירוע עברון שהוזכר פה, הוא אמר: היה אירוע, אני שמח שמי שגרם לאירוע זה קצא"א ולא מישהו אחר, כי הם יודעים לטפל.

אדוני, משפט לסיכום.

מספיק.

תם ולא נשלם.

אני רוצה לסכם. תודה רבה לכל משתתפי הדיון: לארגוני החברה האזרחיים, לאזרחים שהשתתפו, לקצא"א, למשרדי הממשלה, למדענים גם אם לא ניתנה להם זכות הדיבור.

החשיבות הגדולה של הדיונים בעיניי היתה לקיים שיח פתוח, ולקיים את המסגרת שבה הציבור יוכל להשמיע את דברו ולשמוע את עמדות משרדי הממשלה השונים.

אני לא השתכנעתי שאספקת יותר נפט לאזור מפרץ אילת דווקא מצמצמת את הסיכון לדליפת נפט, שתחריב את שונית האלמוגים ותפגע אנושות בתיירות ובתושבי העיר, כמו שאנשי קצא"א טוענים. לא השתכנעתי כלל, שזה לא משנה כמה נפח דלק יעבירו בצינור קצא"א בין אילת לבין אשקלון, הוא יוכל לעמוד במשימה ללא סכנת דליפה ויצירת אסון אקולוגי נוסף, עברונה 2 אם תרצו. לא השתכנעתי שמדינת ישראל ערוכה לתרחיש חירום בו עקב דליפה באשקלון, מתקני ההתפלה שלנו, שמספקים 75% ממי השתייה שאנחנו צורכים בבתים שלנו, לא ייפגעו קשות, וזאת בנוסף לזיהום חמור שנובע מטעינת ופריקת הדלקים על תושבי השכונות באילת ובאשקלון.

על רקע ההיסטוריה השלילית של החברה בכל מה שקשור לזיהום סביבתי, ולאור אי דיוקים שאני שמעתי כאן גם הפעם וגם בשבוע שעבר, החשש שלי מיישום ההסכם, במקום לפחות, גובר משמעותית. צר לי שנציגי קצא"א בחרו להימנע מלתת לוועדה מידע או תשובות על סדרה ארוכה של שאלות שנשאלו פה על ידי ועל ידי חברי הכנסת, ואני חש שהאסון הסביבתי הבא הוא לא שאלה של האם, אלא שאלה של מתי.

בהקשר זה, אני רוצה לברך את ממשלת ישראל, את ראש הממשלה ואת ראש הממשלה החליפי, שקיבלו את ההחלטה הנכונה והאחראית, והורו לבחון מחדש את ההסכם שנחתם בתקופת הממשלה הקודמת. הוועדה קוראת לממשלה להשלים בהקדם את עבודת המטה של משרדי הממשלה הרלוונטיים, שחלקם נשמעו כאן בוועדה, למול סקר הסיכונים והיכולת לתת להם מענה. אנחנו כמובן נבקש לקבל עדכון על גמר עבודת המטה, ואולי גם להציג אותה כאן בוועדה.

מאחר שהנושא נמצא בהתדיינות משפטית, אני נמנע מלקבוע מסמרות, אבל אני כן אומר שההסכם הזה הוא הסכם כספי במהותו, וכפי שנציג משרד האנרגיה שאמון על משק האנרגיה בישראל אמר כאן בוועדה, אין לו קשר או השפעה או חשיבות על משק האנרגיה של ישראל. עם זאת, אני חושב שכל חברי הוועדה התרשמו, שלא מדובר במהלך העסקים הרגיל, אלא בהסכם ענק, שנוגע באינטרס הציבורי הישראלי כמעט בכל תחומי החיים, כולל השפעה ישירה ועקיפה על הכלכלה, על הסביבה, על בריאות הציבור, על התיירות ועל היחסים המדיניים של ישראל. שמענו פה בוועדה, שקצא"א חברה ממשלתית, סבורה שהיא עובדת עבור הממשלה, ולכן התיאום שתיארתם – שבעיניי הוא דל מאוד – בוצע והוא מספק בעיניה. אני מבקש לחדד, קצא"א ככל חברה ממשלתית עובדת למען הציבור הישראלי, ולו היא חייבת אמונים.

מן המצופה היה שהסכם כל כך משמעותי, בעל השפעה כל כך רחבה, ייחשף בפני השרים וגורמי המקצוע במשרדי הממשלה, שהם הם אמונים על שמירת האינטרס הציבורי, מה שלא קרה, חרף בקשות מפורשות של השרים בממשלה הקודמת והשרים בממשלה הנוכחית. רק בשלב מאוד מאוד מאוד מאוחר, נחשפו הגורמים לחלקים סלקטיביים מאותו הסכם. אם החיסיון של החברה מהווה מכשול, יכול להיות שצריך לבחון גם את הסוגיה הזו.

ברור בעיניי שצריך לבצע הפקת לקחים, כדי לוודא שהליך קבלת ההחלטות סביב עסקאות בקנה מידה כזה ובעלות השפעה כה ניכרת על האינטרס הציבורי ייבחנו על ידי הגורמים המקצועיים במשרדי הממשלה, בטרם הן נחתמות וכובלות את הממשלה ואת הציבור.

לסיכום, הוועדה קוראת לממשלה לשים בראש סדר העדיפויות את ההיבטים הסביבתיים בבחינת יישום ההסכם. באופן כללי וספציפי, אין מקום להסכם שמאיים באופן חריף על משאבי הטבע שלנו, על החופים שלנו, על הסביבה שלנו, על הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. אנחנו בוועדה נמשיך לעקוב ולבצע דיוני פיקוח, ככל הנדרש, גם בנושא שהעלתה חברת הכנסת לסקי, שנוגע להיבטים הכספיים של יישום ההסכם. במידה ונידרש, נבחן את הנושא של כינוס ועדה חסויה שתדון ברווחים.

תודה רבה לכולם, אני סוגר את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:10.