כנסת פתוחה

פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



2
ישיבת ועדה משותפת של ועדת ביטחון פנים וועדת החוץ והביטחון
29/11/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 50
מישיבת ועדת החוץ והביטחון
ופרוטוקול מס' 29
מישיבת ועדת ביטחון פנים
יום שני, כ"ה בכסלו התשפ"ב (29 בנובמבר 2021), שעה 11:30

התמודדות משותפת של המשטרה וכוחות הביטחון עם הפרצות בקו התפר וכניסת שב"חים לאור עליית המדרגה באלימות ובפשיעה
הצעה לדיון מהיר בנושא: "שוד ופעילות חבלנית עוינת: הפקרת ביטחונם של משתמשי כביש 55"

חברי הוועדה: מירב בן ארי – יו"ר ועדת ביטחון פנים
רם בן ברק – יו"ר ועדת החוץ והביטחון

ענבר בזק
מיכל וולדיגר
מיקי מכלוף זוהר
משה טור פז
אורי מקלב
איימן עודה
עמיחי שיקלי

איתן מנשה - ממ"ר מנשה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון הפנים

ארז אמויאל - מפקד תחנת אריאל, המשרד לביטחון הפנים

מיכל ידיד - ק' אח"מ מג"ב, המשרד לביטחון הפנים

בוסנה מהרט דסה - ע' יועמ"ש, המשרד לביטחון הפנים

אבי מסיקה - רמ"ד ממשל, משרד הביטחון

אלירן דהאן - קמב"ץ, פקמ"ז, משרד הביטחון

ישראל אפריאט - קמ"ט תחבורה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

מיקי פורן - מנהל מחלקה בפרקליטות מחוז מרכז, משרד המשפטים

שי חג'ג' - ראש המועצה האזורית מרחבים ויו"ר מרכז המועצות האזוריות בישראל

איציק אשכנזי - מנכ"ל, מרכז השלטון האזורי

אלון ביטון - ראש תחום ביטחון, מרכז השלטון האזורי

רפול אנגל - סגן ומ"מ ראש מועצת בנימין

יוחאי דמרי - ראש המועצה האזורית הר חברון

אושרת גני גונן - ראש המועצה האזורית דרום השרון

שי רוזנצוויג - ראש מועצת אלפי מנשה

חננאל דורני - ראש מועצת קדומים

יגאל להב - ראש מועצת קרני שומרון

יהונתן קוזניץ - ראש פורום 55 וסגן ראש מועצת קרני שומרון

גלית שאול - ראש מועצת עמק חפר

ניב ויזל - ראש מועצת מטה יהודה

שלומית גולדין הלוי - דוברת מעלה שומרון

יגאל דילמוני - מנכ"ל מועצת יש"ע

הדר שושני - יו"ר ועד מקומי ביישוב מתן

רון בר - מראשי פורום 55

רני גבריאל - תושב ראש העין

רפאל לוי - תושב ראש העין

ד"ר שמריהו בן פזי - ראש ועד התושבים, מטה עדולם

שרון אברהימי - חבר בפורום 55 ותושב קרני שומרון

איתמר אדלשטיין

ליאת סעדון – רכזת תחום, ועדה לביטחון פנים
אסף דורון – ראש תחום ביטחון, ועדת החוץ הביטחון

אלון דמלה



התמודדות משותפת של המשטרה וכוחות הביטחון עם הפרצות בקו התפר וכניסת שב"חים לאור עליית המדרגה באלימות ובפשיעה

בוקר טוב לכולם. אנחנו פותחים דיון של ועדה משותפת בפעם, ראשונה שלנו ביחד. אני יכולה להבטיחכם זו לא פעם האחרונה. אבל הוועדה הזו משותפת לביטחון פנים והחוץ והביטחון. הנושאים שעליהם אנחנו מדברים, תכף אני אתייחס אליהם.

אני רק רוצה להגיד משהו לצבא. זו ועדה משותפת ויהיו עוד ועדות כאלה. אנחנו מבקשים שתגיעו לכאן פיזית, בטח אם אתם נמצאים בפיקוד מרכז, שזה רבע שעה נסיעה מפה. אין סיבה להיות בזום בנושא כל כך חשוב ומורכב לאזרחי ישראל שהוא רלוונטי לצבא ולמשטרה. ואת המשטרה כבר פגשתי, ואני מודה להם שהם הגיעו והם יתייחסו.

אני רוצה להגיד בקצרה על קו התפר ועל כביש 55. הנושא של קו התפר והשב"חים יהיה כאן בוועדה – גם סיכמנו את זה, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון ואני – בכמה דיונים כולל סיור, כולל סיורים. יש לנו כבר את הסיור המשותף שלנו ביחד במועצה האזורית מטה יהודה. אני הייתי ביחד עם מפקד מרחב מנשה, שגם נמצא פה וגם ידבר, וגם במחוז שי, וראיתי ממש על קצה המזלג, יש לי עוד הרבה מה לראות, אני גם אמשיך להסתובב עם הוועדה שלי ובלי. אבל ממה שראיתי זה היה נראה רע מאוד. דווקא מדינת ישראל, ששומרת מצוין על הגבולות שלה בדרום, בצפון, על כל מסתנן שפתאום ברח מלבנון, מהמצב הכלכלי, רחפנים, חווה אדומה – אני לא יודעת, תסלחו לי אם אני לא זוכרת בדיוק; השירות האחרון שלי היה בחטיבה 300 – כל העולם ואחותו רץ על אותו מסתנן שחיפש כנראה אופציה לברוח בלבנון.

נכון.

אבל מה, כמה קילומטרים משם עוברים להם באין מפריע אלפי פלסטינים, עוברים. עכשיו, האירוע הכי סוריאליסטי, בעיניי, זה מעבר מיתר, בטח יש עוד הרבה, שבמעבר מיתר עוברות מכוניות ומשאיות בצורה מסודרת, ומטרים משם עוברים להם אנשים בלי שום בעיה, באו לטיול בפארק. עכשיו, צריך לזכור שרובם באמת באים לחפש עבודה, באמת מחפשים להתפרנס. באמת. אבל בתוכם יש גם. עובדה שהיו כאן אירועים מלובי של בניין בראש העין, שנכנס שב"ח ודקר, עד כמובן לרצח של החייל רון קוקיא בערד, שגם הוא נעשה על ידי שב"ח.

אז בעניין של השב"חים, הוועדה המשותפת תתעסק הרבה, אני כבר אומרת לכם, כדי לפקח על ממשלת ישראל באמת – סגירת קו התפר. בסיור האחרון שלי במנשה, אני אספר לך שהיה בדיוק, התמזל מזלם של השוטרים והיה תרגיל של המדינה. אז כל המרחב היה מפוצץ בהאמרים צבאיים. אז מפקד המרחב – שהינה, הוא מהנהן – אמר לי: מירב, היה לי שבוע שקט, כי כל הצבא היה על הגבול שלי. כמובן שבאותם ימים זה היה, מה שנקרא, אירוע חד-פעמי. אגב, שתדע שהצבא התלבט אם לעשות את התרגיל. יתייחס לזה גם, תתייחס לזה בדברים. אבל במזל הם הבינו שזו מדינת ישראל, אז הם השאירו את התרגיל. אז זה לעניין השב"חים.

ומילה אחת על כביש 55. קודם כול, אנחנו רוצים לדעת עדכון, כי הבנתי שבאוגוסט הייתה החלטה על הכביש הזה כן להעביר את התקציב, גם שרת התחבורה מיכאלי באירוע וגם השרה לשעבר, וכן תוקצב כבר. אז אנחנו נרצה לדעת. אני מקווה שיש פה נציג של משרד התחבורה שייתן לנו follow up על הכביש. הכביש הזה הוא סכנת חיים יום-יומית, לא רק תחבורתית – פקקים, תאונות דרכים, שביל צר, חשוך. זה האירוע, שמוביל, אגב, אני מזכירה לכם, מאות אלפי אנשים. אלפי מנשה זה לא יישוב קטן, שלא לדבר על כל היישובים מסביב. ויחד עם זאת, יש התחייבות ותקצוב של הממשלה. אז אנחנו נרצה לדעת.

והדבר האחרון, יש שם סכנה ביטחונית יום-יומית לתושבים. ולכן הסכנה התחבורתית ביחד עם הביטחונית הביאו אותנו לעשות את האירוע הזה ואת הדיון הזה שמתעסק גם בשב"חים, כי לצערי, זה הכול באותו מרחב וכניסה, ובאמת האירוע עם קו התפר, וכמובן הדיון הדחוף שהגישו חברי הכנסת על כביש 55.

רק נגיד ,לפני שאני מסיימת, שחברי הכנסת שהגישו את הבקשה לדיון מהיר הם חברי הכנסת מיקי מכלוף זוהר – איפה השמות? את מיקי אני זוכרת. איפה השמות של מגישי הדיון המהיר? אפשר? מיקי, אני זוכרת. ומי עוד היה איתך? מיכל שיר, לדעתי.

- - -

בסדר. אנחנו נתזכר את השמות שלהם בשביל הפרוטוקול. אוקיי. הינה, מיקי מכלוף זוהר, מיכל שיר סגמן, יום טוב כלפון, אופיר סופר, יואב בן צור, אורי מקלב. כמו שאתם רואים, גם קואליציה וגם אופוזיציה, דתיים חילונים, כולם מתעסקים בנושא של "שוד ופעילות חבלנית עוינת: הפקרת ביטחונם של משתמשי כביש 55". שני הנושאים האלה הם הדיון בוועדה. אני אגיד לכם, זה לא יהיה הדיון האחרון. יהיו כאן עוד הרבה דיונים. זהו. אלה הדברים שלי.

בבקשה, אדוני היושב-ראש.

תודה רבה, חברת הכנסת מירב.

תראו, קו התפר בגדר ההפרדה ובכלל הגבולות שלנו הם גבולות שצריכים לקבל התייחסות. הם קיבלו התייחסות מצוינת. בעניין הזה מגיעה מילה טובה לראש הממשלה הקודם, בכל מה שקשור לגבול עם מצרים, ומנענו על ידי הגדר שם גם פעילות חבלנית שיכלה להיכנס וגם אלפי פליטים שיכלו להיכנס למדינת ישראל.

אנחנו תקצבנו רק לאחרונה בתקציב האחרון תקציבים מאוד גדולים והמשכיים לגבול לבנון בשביל לסדר שם את המצב, גם כמובן נגד אקטים מלחמתיים של חיזבאללה, אבל לא רק, גם מסתננים וגם הברחות נשק כמו שרק ראינו לאחרונה שעובר לחלק מהאוכלוסייה בישראל, לערביי ישראל, וגם דברים אחרים.

לגבי קו התפר, כל מי שהיה שם וכל מי שגר שם מבין שיש לנו שם בעיה מאוד מאוד רצינית. הגדר הזאת היא – אין גדר, היא פרוצה. אני לא מבין למה משקיעים במעברי גבול מסודרים - -

נכון.

- - שכל אחד יכול לעקוף אותם בלי שום קושי. ולכן מדינת ישראל צריכה, ואני כבר אמרתי את זה גם באישורי התקציב, צריכה לקבל החלטה אסטרטגית, שזה גם תואם את האיום הייחוס של משבר האקלים, שיכולים בעקבותיו לבוא גלים של מהגרים למדינת ישראל, שגם את זה צריך למנוע. מדינת ישראל צריכה להיות מוגנת מפני כל כניסה ללא אישור לגבולותיה. וכל אדם בעולם צריך להבין שאי-אפשר להיכנס למדינת ישראל, אלא במעבר מורשה ובאישור. זה צריך להיות היעד.

אגב, אתה יודע שבקורונה, נגיד, אנחנו סגרנו את הכול, ואיכוני שב"כ וכל הזה, אבל בקו התפר עסקים כרגיל.

כן. ולכן הנושא הזה הוא באמת נושא מאוד מהותי שהרבה מאוד זמן לא התעסקו איתו. גם יושבת-ראש הוועדה לביטחון פנים וגם אני החלטנו לקחת את הנושא הזה ולראות איך אנחנו מתקציבים אותו, עד שהוא יושלם איך דואגים שיהיו שם יותר כוחות בשביל למנוע הסתננות, כי בסוף – זה לא בסוף – זה כבר נגמר ברצח, זה נגמר בהרבה מאוד מעשי שוד.

נכון.

זה נגמר בפגיעה של רכוש של עשרות אזרחים שגרים לאורך קו התפר. וכנ"ל לגבי כביש 55. אני מודה שאני לא הכרתי את הבעיה הזאת עד שחבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר לא להסב את תשומת ליבי לעניין. אבל בהחלט יש שם בעיה שדורשת פתרון. גם נעלה את זה לדיון וגם נעקוב אחר הביצוע.

אז אני מודה, קודם כול, לחברתי מירב ולכל מי שהגיע, על הדיון החשוב הזה. תודה.

תודה. נתחיל עם חברי הכנסת המציעים. חבר הכנסת מיקי מכלוף זוהר, בבקשה, אדוני.

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש; תודה רבה גם ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, על כינוס הדיון החשוב הזה.

הדיון הזה נולד מפנייה שאני קיבלתי מתושבים שגרים במקום, שאמרו לי: אתה חייב לבוא, מה שנקרא, לראות בעיניים. הסיפורים שאנחנו שומעים והתיאורים שאנחנו שומעים לא יכולים לעולם לשקף את המציאות. ואז באמת החלטתי להגיע פיזית לגדר, והלכתי ובדקתי באמת את הנושא מקרוב. פשוט חשכו עיניי. הגענו, אגב, במקרה בדיוק בשעה שאנשים מסיימים לעבוד - -

יום עבודה.

- - והם חוזרים הביתה. זאת אומרת, הגענו למצב שבעצם העובדים הפלסטינים שמגיעים לעבוד בישראל פשוט מוותרים מראש מלעבור בגבול. הם פשוט באופן אוטומטי עוברים דרך הגדר הפרוצה. ודוגמה, למשל, מיני רבות שאני קיבלתי מתושבים במקום, היא שגם הפלסטינים בעצם אומרים בצורה ברורה: אנחנו מבינים שיש לנו את כל הלגיטימציה גם מישראל, מעצם העובדה שהם לא סוגרים את הגדר, לעבור באופן חופשי.

כן.

אנחנו לא מרגישים שאנחנו עושים איזושהי עבירה או איזשהו חטא מסוים. מעבר לכך, אנחנו יודעים שהדבר הזה גם מתדרדר לעוד מקומות, מלבד האירוע הפח"עי המסוכן שיש בו, כי יכול להיות מאוד שיעבור משם גם אדם קיצוני שירצה לפגע בישראל, הדבר לא מופרך בכלל, וזה גם קרה, לצערי הרב. יש גם סכנה נוספת, למשל, כמו שציינתם קודם, בעבירות רכוש. יש גם את הנושא של הטרדות מיניות, שלצערי הרב, קורה לפעמים גם בסיטואציות הללו כלפי נשים פה בישראל. ויש כמובן את התחושה המאוד מאוד ברורה של חוסר הביטחון של כל מי שעובר בכביש הזה וכל מי שגר בסמוך לאזור הזה.

עכשיו, תראו, אני יודע שהנושא של הגדר הוא נושא שמלווה אותנו שנים, ואני יודע שאף אחד לא באמת, בצה"ל, מיהר לשים את הכסף, כנראה משמעותי, כדי לא רק לאטום את הגדר, אלא גם לאכוף את הגדר. כי הרי ברגע שאתה גם יוצר את הגדר, אתה עדיין צריך לוודא ולאכוף שאנשים לא פורצים אותה או לא עוברים בכל מיני דרכים מתוחכמות. אבל הדבר הזה הוא פשוט מצרך נדיר בישראל היום. אני אסביר גם למה. כי, כמו שאתם אמרתם, זה לא רק קורה בכביש 55, זה קורה בעוד מקומות, בעוד קווי תפר ברחבי ישראל. הדבר הזה, בסופו של יום, יוביל למצב, אנשים צריכים להבין, שגם יהיה פה אירוע פח"עי. אני אומר את זה בצורה הכי ברורה. אני לא מאחל לזה, חלילה, ואני מקווה שזה לא יקרה. אבל זה בלתי נמנע. כי בסוף יש מספיק אנשים, בכל מקום, שהם מספיק קיצוניים כדי להחליט שהם קמים ורוצים לעשות מעשה. אם אנחנו לא נצר את הצעדים שלהם באמצעות גדר שתשמור על ביטחון הנדרש, כולל פיקוח על הגדר שהיא לא נפרצת ולא עוברים אותה בכל דרכים מתוחכמות, הדבר הזה בסוף יעלה במחיר שיכול להיות מאוד שיהיה גם בחיי אדם.

ולכן יזמתי את הדיון הזה מתוך תקווה שיופעל הלחץ הדרוש גם על מערכת הביטחון והגורמים הרלוונטיים, שפשוט יפתרו את הבעיה הזו.

תודה.

יסדרו את הגדר, ימנעו חדירה נוספת. וכל מי שרוצה להיכנס לישראל במסגרת החוק, יעשה את זה באמצעות המעברים - -

נכון.

- - באמצעות הדרך המסודרת והמקובלת. תודה.

תודה. אני אתן לחבר הכנסת אורי מקלב, כי גם הוא בין המציעים. בבקשה, אדוני.

תודה רבה לגברתי יושבת-ראש וליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון לא רק על זה שכינסתם את הוועדה, אלא גם על הדברים שלכם, על דברי הקדמה והרקע לדיון הזה, ולחבריי יוזמי הדיון.

כמובן שהחשיפה שלי לעניין, מעבר לקריאה בעיתון ולקרוא על אירועים שהיו שם, ואירועים חמורים מאוד, אז כשאתה מדבר עם דיירים, עם התושבים של המקום, אתה שומע מהם – פנו אליי תושבי עמנואל וראש העיר עמנואל, שהם גם נמצאים על התוואי הזה – ואז את חשה את המסוכנות ואת הקושי הגדול שהם צריכים להתמודד, את ההשלכות החמורות. אני אומר, על כל השקעה ועל כל פעילות שאנחנו מבקשים, דורשים אותה, אנחנו צריכים להסתכל במשוואה על התמורה שיש לנו והחשיבות והשלכות, החשיבות וההשלכות לתוצאות שיש בעקבות כך שאנחנו מבקשים התערבות של מערכות המקצועיות, הביטחוניות המקרה הזה, או הממשלתיות, להשקיע.

מה שקורה כיום, ההשלכות הן, גם מההיבט שהוא, הדבר הראשון, הביטחון האישי, שהוא נפגע מאוד, שהוא באמת נמצא בסכנה אמיתית, הביטחון האישי של כל מי שנוסע שם, כל התושבים, בוודאי ובוודאי של נשים וילדים ויותר, בביטחון, שזה עם השלכות. מה שקרה, המקרים שקרו שם, אלה דברים אלימים מאוד, וזה יותר רק מאבן, שהיא דומם, אלא הדברים שניסו, שבאו וניסו לשדוד את הרכב מנהגות. זה דבר, זו כבר החרפה וההסלמה בכל ההתנהגות של מה שאנחנו רגילים גם לבעיות ביטחוניות כאלה ואחרות. אז יש לנו גם בעיות בטיחותיות בכביש עם תאונת דרכים, בעיות ביטחוניות, ובוודאי בעיות רכוש והבעיה הכלכלית.

והאמת היא שההשקעה היא לא רבה מול המחויבות. והתושבים שואלים, בצדק: למה אנחנו צריכים לעמוד במחסום אליהו כל כך הרבה זמן כשהכול פתוח? אז בואו, לכל הפחות, תנו לנו לעבור מהר, אם המחסום אין לו אפקטיביות, הפרצות ידועות לכל. משתמשים בהן לעיני כל ישראל. אז למה אנחנו צריכים בכלל – להראות כמה, רק להמחיש לכם כמה חוסר האפקטיביות.

שיש שם איזו משתלה שנמצאת, משתלות או כמה, שהשתלטו על איזה שטח. ואלה כבר דברים יותר מעשים. זה לא אנשים ששוכבים מארבים. רואים אותם בשטח. זה אחד המקורות של הבעיה הביטחונית, הבטיחותית שנמצא. כולם, כולם ידעו. ומשם יוצא הכול, ואנחנו לא רואים שנעשים דברים, שהרבה יותר קל לטפל בהם, בכל אופן, בוודאי בעינינו.

ולכן השאלה היא והתמיהה היא הרבה יותר גדולה בעניין הזה, כי זה הכול כל כך פרוץ, והכול כל כך גלוי, והדברים, ומה שצריך לעשות גם כל כך ברור. והנזקים, כשלא עושים אותם, כל כך גדולים. אז כאן נשאלת השאלה: מדוע ולמה? מה צריך עוד לקרות? מה מעכב אתכם מלעשות? תגידו לנו למה זה לא נעשה עד עכשיו, הדברים האלה הכל כך פשוטים וכל כך טריוויאליים. תודה.

תודה. תודה רבה. אנחנו סיימנו עם המציעים.

ואם שמת ליב שאמרתי – גברתי היושבת-ראש, אני אמרתי - -

כן.

- - שהדברים, מכיוון שהיית עסוקה דקה, יש גם מקומות שהכול גלוי וידוע. אני הבאתי דוגמה של משתלות שהשתלטו על שטח בכניסה שם, שהן המקורות - - -

איפה? בכניסה לאן?

בכניסה לכביש.

אה, לכביש. אוקיי.

וזה אזור, שם אנחנו יודעים את הדברים, ואלה לא הדברים שצריך להפעיל - -

כן, כן. אל דאג. בדיוק על זה דיברנו.

- - את השב"כ ודברים, ולא איכונים. אתה רואה את זה בחוץ. תודה.

אוקיי. אני בדיוק על זה. אנחנו נעשה קצת פינג-פונג בין חברי הכנסת לראשי המועצות. אני רוצה לשמוע את ראש מועצת אלפי מנשה שי רוזנצוויג. בבקשה, אדוני.

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. תודה רבה, אדוני יושב-ראש המשותף.

אני, ברשותכם, אקריא מייל קצר שכתבתי לשר הביטחון לפני זמן מה. "בני ידידי, והמשך לכתבי מתאריך ה-4 באוגוסט - - -

אתה יכול להתקרב למיקרופון?

תתקרב למיקרופון. גם ככה, יש בעיות שמיעה פה.

ככה זה טוב?

כן.

אני מקריא מייל:

"בהמשך למכתבי מתאריך ה-4 באוגוסט 2021 בו התרעתי על האסון המתקרב בכביש המשתלות, 55, עקב גדרות פרוצות והיעדר כוחות צבאיים מספקים, אני כותב לך שוב מדם ליבי. אמש, יום רביעי 17 בנובמבר, נפל דבר. לראשונה מזה כ-20 שנה נזרקו שני בקבוקי תבערה בכביש המשתלות לעבר רכבים ישראלים. למרבה המזל, לא היו נפגעים והמחבל, שנכנס באין מפריע דרך פרצה בגדר קלקיליה, שב על עקבותיו.

"בני, כולנו זוכרים את המקרה המזעזע שקרה בשנת 1987 של אייבי מוזס אשר נאלץ לצפות באשתו עופרה ובנו טל, זיכרונם לברכה, נשרפים חיים לנגד עיניו כתוצאה מבקבוק תבערה באותו האזור בדיוק. היישוב שלי ושאר היישובים באזור מצולקים ממקרה זה. הטראומה והחשש שמקרה זה יחזור מלווים אותנו בכל יום ביומו. אז מקרה מוזס קרו עוד שני מקרים באותו אזור. בשנת 1989, תושב אלפי מנשה בעל שם אלברט ג'רסי, זכרונו לברכה, נרצח מבקבוק תבערה שנשלך לרכבו בכביש הגישה ליישוב. בשנת 2001, באותו המקום בדיוק שממנו נזרקו בקבוקי התבערה אמש, נרצחה רות שועאי, זיכרונה לברכה.

"מאז 2001, הוקמה גדר וכוחות צבאים הגנו על הציר המרכזי שמשרת את באי השומרון למרכז, וההפך, גם את הפלסטינים. ובמשך שנים רבות, השקט והביטחון נשמרו. בשנתיים האחרונות, בעקבות פרצות רבות בגדר באזור קלקיליה וחבלה, והיעדר כוח צבאי מספק, אנו חווים מעבר פלסטינים, ביניהם שב"חים, בכביש המשתלות, בדרכם למרכז הארץ".

אני עוצר פה. אני מאוד פרגמטי.

כן.

שיעבדו, שיצאו לעבוד. אין לי שום בעיה עם זה. שילכו לים. הדרך שבה זה קורה היא מסוכנת גם להם.

אני ממשיך. "בתקופה זו עלו מספר האירועים באזור, התגרויות, תאונת דרכים, השלכות אבנים, שרפות צמיגים, פשיעה", מוציאים אנשים מתוך הרכב שלהם. אתמול זה קרה. אתמול זה קרה. שלשום. היו השבוע שני מקרים, שהוציאו, שלפו נהג או שנכנסו לרכב כשהנהג שנייה יצא וגנבו את הרכב שלו. "השיא מבחינתי היה השלכת שני בקבוקי תבערה בשעת שיא, כאשר אזור פקוק והומה רכבים מתושבים אשר חוזרים לבתיהם". אגב, הוא פקוק כי אותו מעבר מאט את התנועה. הוא לא אמור להיות פקוק. המעבר הזה, הבלתי מבוקר, מאט את התנועה ונוצר שם פקק אדיר. לשם נזרק בקבוק תבערה. בנס לא היו הרוגים.

"בני, שמע את זעקתי. תייצרו תוכנית טובה ומיידית למקטע הבעייתי. אנחנו מדברים על תיקון גדר בתור התחלה, השמשת מנגנוני - - -, הצבת כוחות מספקים". הכוח שיש עכשיו ביחס למה שהיה לפני שנתיים, פלוגה וחצי, לא יודע לעשות את מה שעשו שני גדודים. וזה היה. "תכניסו תוכנית הקמת חומת בטון שתחזיק מעמד שנים ותמנע מקרים שכאלה, ותחזיר לנו את הביטחון. כיום" – ואני מסיים – "תושבים מפחדים לנסוע בכביש זה, מפחדים להשתמש בתחבורה הציבורית שהומה בפלסטינים, אגב, לא משלמים. הנהגים מפחדים מהם, שיעברו דרך פרצות בגדר, ומתגרים ומטרידים גם מינית את הנוער. מורים מפחדים להגיע לאזור ללמד. ושגרת החיים שלנו טולטלה ברמה שאני כראש רשות די אובד עצות".

אני בחור מאוד מתודי. עבדתי לפי הספר. התחלתי עם המח"ט, אחרי זה עם מפקד האוגדה, אלוף הפיקוד, סגן השר, מי לא? מנכ"ל משרד הביטחון, את כולם הבאתי. ואני אומר גם היום: אנא, עשו מה שנדרש. זו המשמרת של כולנו. זה בידיים שלנו.

אני רוצה באופן אישי לומר, הבת שלי – עכשיו, לא כראש רשות, כאבא. הבת שלי, יובל, מפחדת לנסוע בכביש הזה.

תודה.

היה פה ראש רשות לשעבר, זכרונו לברכה, חסדאי אליעזר, שהבת שלו מתה בכביש הזה בתאונת דרכים. בבקשה, תעזרו לי לשמור על היקירים שלי ועל היקירים של כולנו. תודה.

חברי הכנסת, אין לי כאן את סדר הכניסה. אז קינלי, ראיתי. קינלי.

טוב. שלום. אני אשתדל לקצר.

אבל, חברים, אני מבקש, שתי דקות לח"כ. אחרת, זה לא יגמר לעולם.

שתי דקות, כן. שנשמע את הרשימות.

אז אני אקצר. אני גם כן קיבלתי תלונות רבות מיישובי קו התפר. אני גר, למי שלא יודע, בגוש עציון, ודווקא הפניות היו מכיוון עדולם, יישוב אדרת, נחושה. אמרו לי התושבים: תקשיב, עדיף לנו כבר לגור ביהודה ושומרון; יותר בטוח אצלכם מאשר אצלנו; תראה מה זה, אצלנו כל יום חדירות. ואנשים מתארים תחושות מאוד דומות למה שנשמע כאן.

הגדר לא שלמה. יש חוסר משילות והרבה מאוד פגיעות. אני רוצה לומר כאן, לפחות אצלנו ההחלטה לא להשלים את הגדר היא החלטה מורכבת, בגלל שהרבה מאוד תושבים מתנגדים לגדר ההפרדה מסיבות אקולוגיות של פגיעה במערכות כאלה ואחרות. אני חושב שהגיע הזמן, אחרי שהקמנו את הגדר בעזה וחלק מהגדר בצפון, להתייחס למה שאמר כאן חבר הכנסת זוהר, להסתכל על המכלול פה. ואיפה שאין גדר, ובמיוחד כשלא שמים גדר, אז שמים מרכיבים נוספים שמונעים. אפשר למנוע חדירה גם במקומות שמחליטים לא לבנות, להשלים את הגדר. בעיניי, יש מקום להשלים אותה בכל מקום. והגיע הזמן שנממש את המשילות הזאת. תודה.

תודה. ואני רוצה לשמוע את ניב ויזל, ראש המועצה האזורית מטה יהודה. ניב, אתה מתורגל. אז קצר, בסדר? שתים-שלוש דקות. אנחנו גם באים אליך, רם ואני. אתה יודע.

כן. קודם כול, תודה על הזימון המהיר של הוועדה. זה בהחלט, מאז ששי חג'ג' הוציא את המכתב בשם ראשי הרשויות, אז באמת היה מהיר, ותודה. זה לא ברור מאליו.

אני רוצה להגיד שאצלנו, כמו שאמר חבר כנסת, זה מאזור בית גוברין, נחושה, עד צור הדסה, כל היישובים במטה יהודה, אנחנו 15–16 יישובים בקו התפר, אין חיים. אין גדר. הייתה גדר עד לפני שנתיים-שלוש. המדינה השקיעה מיליונים בשביל הגדר הזאת. ובשנתיים-שלוש שנים האחרונות אין כלום, אין כלום. 20 פריצות בחודש לבתים.

הבנתי שהם גם באים באמצע היום.

זה כל הזמן. זה אמצע היום, זה בוקר, זה ערב. החיים בלתי נסבלים. אנשים שם הם אנשים שמשרתים בכל מה שצריך במדינת ישראל. ואני כראש רשות מפחד שפשוט מתישהו ניקח את החוק לידיים. אי-אפשר לחיות ככה יותר, פחד אלוהים. והגדר, אין גדר. אי-אפשר להגיד כבר גדר פרוצה. הייתה גדר. אין גדר. וכשאתם תבואו, אני אראה לכם. אין גדר בכלל.

העיר בית שמש, העיר הכי מתפתחת במדינת ישראל, בונים שם, זה הופך להיות, מ-140,000 הולך להיות 300,000. כמות, זה פשוט נחילים של אנשים שעוברים כל הזמן. ומצד שני, אתם סוגרים את נתב"ג עכשיו. זה פשוט בדיחה. עוברים שם כל היום אלפי-אלפי שב"חים. אז בסדר, רוצים לעבוד, אני בעד. אני ממש לא נגד. אבל צריך בזה לעשות סדר.

עכשיו, אין שם מעברי גבול. אין. בשבילם, בשביל שהם יצטרכו לעבור, הם צריכים ללכת שעה בנסיעה וגם לעמוד בתור, ואז הם לא הולכים לעבוד כמו שצריך. עכשיו, אם חושבים שהמדינה לא יודעת, היו שם כולם. כמו שאמר קודמי, כולם היו שם. כולם מכירים את זה. ומדינת ישראל רוצה להשאיר את המצב ככה, וזה מה שעצוב לנו. עצוב כי כולם היו שם. אין מישהו שלא יודע את מה שאני אומר עכשיו. כולם יודעים. אבל התושבים לא צריכים לסבול.

עכשיו מה נשאר לנו? לקחת את החוק בידיים? יודעים מי הם, יודעים מאיפה הם באים, יודעים מאיזה כפרים, יודעים מאילו משפחות. אני נולדתי שם ויכול להגיד לכם גם את השמות וגם מאיפה. אז מה? אז מה? אז איפה המשטרה? ואיפה הצבא? אז כבר אין. עכשיו כשהצבא עובר הם רואים אותם. אז מה אני צריך להגיד להם? יודעים. זה ברור. זה כאילו מותר בקריצת עין. אז הפכנו לבדיחה. ואין פה משילות. ואני צריך לתת תשובות לתושבים שלי.

לתושבים.

עכשיו אני מייצג פה את כלל קו התפר, כי זה מתחיל מבני שמעון ונגמר בעמק המעיינות. זה לא רק במטה יהודה. אצלי עכשיו המצב בלתי נסבל.

עכשיו גם אין לנו מספיק תקנים למיגון של היישובים האלה. אם המדינה תחליט למגן את עצמה לדעת, אז בואו נמגן את עצמנו. בואו נהפוך להיות כולנו עם חומות.

עכשיו אותי לא מעניין איך המדינה רוצה לפתור את זה. אותי מעניין רק דבר אחד, שיהיה אפשר לחיות בשקט. לא ביקשנו יותר מזה שום דבר. הצבא יודע. המשטרה יודעת. השרים יודעים, סגני השרים. כולם היו.

תודה.

ואני שמח שאתם באים אליי, ותודה על הישיבה הזו.

תודה, ניב. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בבקשה.

תודה. הרבה אין לי מה לחזור. אני ממש מסכימה עם כל מילה. התקשרה אליי בשבת קרובת משפחה רחוקה, שהיו אמורים לעשות שבת משפחתית, כל הגיסים, כל הגיסות, באיזשהו מקום, והתקשרה ביום שישי לבטל, כי היא אמרה: אצלנו פורצים כל היום, שבתות, חגים, בוקר, ערב, צוהריים. רוצים לבוא לשבת משפחתית, תבוא אלינו, כי אנחנו את הבית לא עוזבים.

אז התחושה היא שאנחנו בעצם חיים בללכת עם ולהרגיש בלי או ללכת בלי ולהרגיש עם. אבל בעצם אין לנו שום ביטחון, אין כלום. והחומה, ככל שהיא קיימת והשקיעו בה מיליונים, בעצם לא שווה כלום. אם אפשר להיכנס בחור כזה או אחר, אז לא עשינו שום דבר.

והגיע הזמן שנחליט ונקבל החלטה מה עושים ואיך עושים, כי אפשר להתגבר על הדבר הזה. זה באמת עצימת עיניים ולהגיד: אוקיי, זה לא חשוב; יש לנו דברים יותר בוערים לטפל בהם, ומתעלמים מהדבר הזה. וזה מגיע אלינו בהפוכה ובענק.

אז צריך לטפל בזה. לקחת, לשים את זה בראש סדר העדיפויות ולהחליט לטפל בדבר הזה. משילות, לגמרי משילות. אנחנו חוזרים על המילה הזאת כאילו כמו מנטרה, ולא עושים שום דבר חוץ מלהגיד אותה. אז הגיע הזמן גם לטפל בה. תודה.

תודה. אושרת גני גונן, ראש המועצה האזורית דרום השרון.

כן. תודה. שלום לכולם. מועצות אזוריות על קו התפר יש 15 מצפון לדרום, ואמר את זה קודם ניב. אנחנו במועצה האזורית דרום השרון, מרכז הארץ. למעלה משליש מהיישובים שלנו נמצאים על קו התפר. וכשאני אומרת יישובים שנמצאים על קו התפר, הם ממש ממש סמוכים ליישובים שמהם הם סובלים כקו ראשון לחדירות שקשורות גם לטרור חקלאי, לגניבה של - - - וגם לפריצות והתפרצויות לבתים. בעצם זה עד היום היה הפלילי, אבל הקו הוא מאוד מאוד דק בין התפרצויות לבתים לבין מה שיכול להפוך בן-רגע לפעילות חבלנית עוינת.

וזה היה ממש ממש קרוב אצלנו. לפני שנה וחצי – אולי אנחנו נראה עוד מעט את הסרטון כאן – חדרו לאחת המשפחות ביישוב, כפתו זוג מבוגרים, עם סכינים איימו עליהם, פרצו להם פעם שנייה לבית, אותם פורצים פעם שנייה, חדרו בלי שום בעיה דרך פרצות בגדר המערכת, כי הכול, הכול פרוץ. עכשיו תראו, אפשר להגיד - - -

רק, אושרת, איזה יישוב זה היה?

חגור.

חגור, ליד כפר סבא.

כן. כן. כן.

כן, כן, כן. זה מרכז הארץ.

ונמצא איתנו יושב-ראש ועד מתן, שנמצא כאן, הדר שושני. כל לילה יש שם פריצות. הגדר פרוצה לגמרי. הם סוגרים אותה, והיא נפתחת. סוגרים, נפתחת. היינו לפני שבועיים, ראינו, משאית עברה שם. עברה שם משאית.

כן.

אז שתבינו, זה יכול להיות בקיבוץ אייל, ממש צמוד למעבר. המעבר מסודר, כולם אומרים שם מסודר. אבל 100 מטר ליד, בקלקיליה, חודרים בכל שעות היום. אין שום בעיה עם זה. וכשאנחנו מתלוננים והולכים למשטרה, אז איך הדר אמר לי קודם: חשוב לציין שהחוק יוצר מצב שהנפרץ חשוף יותר מהפורץ, והמגן חשוף יותר מהמתקיף. כי אם, חס וחלילה, מישהו ישתמש בנשק להגן על עצמו, אז הוא חשוף. אז הוא לא יעשה את זה. ואם הוא ילך משטרה, אתם יודעים מה יקרה? אני אגיד לכם מה קרה. סיפור לי חקלאים אצלנו שכל הזמן גונבים מהם אבוקדו. הם הולכים למשטרה. הם מסיעים איתם, אחרי שהם תפסו כבר את מי שפרץ, את הפורצים, הם לא לוקחים איתם את הפורצים למשטרה. הם מסיימים להגיש את – הם לא מסיימים להגיש את הדוח, והפורצים כבר שוחררו. גם מבקשים מהם טרמפ לפורצים חזרה. אז אם יש אכיפה וענישה כזאת, אז למה שאנשים אחר כך יתלוננו? אז אנשים לא מתלוננים. אז לא מתלוננים, אז אומרים בדוחות של המשטרה: יש ירידה או אין עליה.

עכשיו, זה נפל בין התפר. תראו, פנינו לכולם. פנינו למשרד הביטחון, ופנינו למשרד לביטחון הפנים. אז משרד הביטחון אומר: מזרחית לגדר זה אנחנו, זה הצבא. אבל אתם לא מזרחית לגדר; אתם מערבית לגדר. אז מערבית לגדר זה המשטרה. אז משרד לביטחון הפנים יש לו משימות אחרות, כנראה, דחופות יותר מאשר להיות - - -

אושרת, בואי, בגלל קוצר הזמן.

רגע, אני רוצה להגיע לנקודה.

גם המשטרה, הצבא יענו בנפרד. לא צריך לענות בשמם. הם ידברו תכף. את תתייחסי לאירועים שלכם.

לא. אני רק אגיד שקו התפר באמת נופל בין התפר של רשויות שונות, בסדר?

משפט מצוין.

ואני אגיד שבעיניי יש כאן פתרונות, וזה לא גזרה משמיים, ויש כאן פתרונות. צריך לסגור את כל הפרצות בגדר. צריך להוריד כוחות. צריך לשים מצלמות. צריך לדאוג שאנחנו באזור הכפרי, שאנחנו קו ראשון, נתוגבר, מה שנקרא, עם המשטרה, משמר הגבול, משטרה כפרית. יש פיילוטים כאלה. יש נדמה לי שני פיילוטים או שלושה.

עוד לא התחילו.

תכניסו לכל המועצות שנמצאות על קו התפר, שיהיו כוחות, שכיתות הכוננות יקבלו את כל הכלים שהן צריכות שיהיו להן שם. אבל יש פתרונות לזה. פשוט צריך, כמו שאתם עושים כאן עכשיו, ואני מברכת על זה, להכניס את כל הגורמים הרלוונטיים ולהכין תוכנית אחת סדורה.

תודה. יש חג'ג', בבקשה.

טוב. אנחנו כראשי הרשויות יכולים - - -

רגע, שי. תציג את עצמך.

שמי שי חג'ג', ראש המועצה האזורית מרחבים ויושב-ראש מרכז השלטון האזורי.

אנחנו כראשי רשויות יכולים להשקיע בחינוך, יכולים להשקיע בכיכרות. אבל בסוף, אם אין ביטחון אישי, אז כל מה שאנחנו עושים יורד לטמיון. אם ילד יורד מהאוטובוס הצהוב ומפחד להיכנס הביתה ונשאר בתחנה עד שההורים חוזרים מהעבודה, כי אתמול בלילה פרצו לו לבית, אז אנחנו בבעיה כמדינה.

עכשיו, התחושה היא, ואמרו את זה פה, שכולם מכירים את העניין הזה. כולם מכירים. אבל לא עושים עם זה שום דבר. אם למדינה יש אינטרס שייכנסו שב"חים לעבודה פה, זה בסדר. שיגידו את זה. מצד שני, שייתנו לנו אפשרות להגן על היישובים שלנו.

התקבלה החלטה על ידי שר הפנים והשר לביטחון הפנים הקודמים לפני שנתיים להקים פיילוט של שש מועצות אזוריות של שיטור מועצתי. עד היום שוטר אחד לא קיבלנו. אני לא יודע איך מנהלים את העניין הזה, מי צריך לקבל את ההחלטה. לא יכול להיות שהתושבים שלנו ירגישו לא בטוחים בבית שלהם. זה בשום מדינה נורמלית לא יכול לקרות. ואותי זה לא מעניין אם זה משרד הביטחון או המשטרה. ממשלת ישראל צריכה לדאוג לזה. מי שאמון על הביטחון היא ממשלת ישראל, ואנחנו מוכנים לתת יד ולהיכנס מתחת לאלונקה וכל מה שצריך לעשות כמועצות אנחנו נעשה. אבל צריך לעשות, כי אני לא רוצה לחזור על הדברים שנאמרו, כי הכול כבר ברור. תודה רבה.

תודה רבה, שי. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה, אדוני.

שלום לכולכם. אני אגיד דברים. יכול להיות שחלק מכם ירגיש שאני מדבר מפלנטה אחרת. אבל חשוב לי לומר אותם. אנחנו רוצים ביטחון אישי לכל האזרחים, ללא יוצא מן הכלל. כל פגיעה בכל אזרח היא פגיעה בכל אחד מאיתנו. אבל אני חושב שכל מה שנאמר פה, נאמר עוד לפני 10 שנים, ו-20 שנה, ו-30 שנה. ויש לו שורשים גם מלפני 70 שנה, ו-80 שנה, ו-90 שנה. אני לא רואה שהסוגיה היא פלילית. מבחינתי, היא אפילו לא ביטחונית, אלא בעיקר פוליטית.

חברים, כל מה שנאמר פה, זה הולך סחור-סחור. עוד גדר. עוד אטימה. עוד סגירה. עוד הם שם ואנחנו פה. ועוד, ועוד. חברים, עם כל הכבוד, זה לא יפתור את הבעיה אסטרטגית. יכול להיות קונקרטית לשלושה חודשים, לחצי שנה, לשנה, אבל לא יפתור לעומק. צריך החלטה אמיצה שמכבדת את הזכויות של שני העמים. תודה רבה.

תודה, חבר הכנסת איימן עודה. אני רוצה לשמוע את המשטרה, בבקשה.

קודם כול, תודה רבה שהגעתם לדיון. בכלל, גם הסיור שלי היה סיור מרתק. הרבה מזה, ממה שהדיון היום, זה היה בעצם הסיור שלי במרחב מנשה. אז, בבקשה.

אז, טוב, אני גם אהיה קצר. תודה רבה.

כן.

לי קוראים איתן. ואני למעשה משרת במחוז חוף. אני מפקד מרחב מנשה. אני מדבר דווקא על הגזרה שבה - - -

תגיד את שם המשפחה שלך.

מנשה. ושבו בנים לגבולם.

נכון. איתן מנשה, מפקד מרחב מנשה.

יצא ככה.

הייתי אני חייבת.

כן. אז אני אחראי למעשה על שתי תחנות משטרה, 800 שוטרים, וואדי עארה היא הגזרה שאני אחראי עליה. יש לנו למעשה שלוש תחנות משטרה: אום אל-פחם, עירון ובאקה. ובגזרת המרחב יש לנו קו תפר של 30 קילומטר.
אני אתאר לכם את המציאות שקורית אצלנו, בגזרה שלי. הדבר הראשון שאני רוצה לדבר עליו הוא תופעת האמל"ח, הנשק הבלתי חוקי. כבר עכשיו, במוצאי שבת, שוטר סיור נתקל בשוהה בלתי חוקי שזרק אבנים עליו. במרדף קצר, למרות שהשוטר נפצע, תפס עליו אקדח FN, ובמזל לא נגמר במציאות אחרת. יש מציאות של מעבר של רכבים גנובים, של רמפות, ממש רמפות, שעשו שם מעל החומה. יש מציאות של הימלטות עבריינים בעבירות שוד, רצח, שאנחנו מכירים. באירועי סדר ציבורי ב"שומר חומות" לא מעט נעצרו שם, שהיו מעורבים בהפרות סדר דווקא מהשוהים הבלתי חוקיים. ובתחום הפח"ע, ההימלטות האחרונה מכלא גלבוע, נמלטו משם שני החשודים שעברו דרך גזרתי, כולל הנושא של מפגעים שמגיעים.

אני לא רוצה להוסיף על הקורונה, שבכלל לא היה לנו שום פיקוח ובקרה על הנושא הזה. יש תופעה נוספת חדשה שקורית בגזרה שלי, זה הנושא של הקבצנים.

קבצנים. גם על זה, חברי הכנסת, גם נגשו אלינו.

קבצנים. זו תופעה משמעותית. אנחנו עושים עבודה מדהימה עם הצבא ועם המת"ק, כך מעבירים אותם חזרה לרשות הפלסטינית.

פלסטינים.

נכון. אנחנו עושים עבודה טובה.

ילדים פלסטינים.

ילדים פלסטינים. שולחים אותם, האנשים שם. מסכנים את עצמם בצורה מאוד מאוד מסוכנת. ואנחנו עובדים על זה.

אני רוצה גם לדבר על בתי משפט. היום, כדי להגיש כתב אישום על עבירת השב"ח, אני צריך להוכיח חמש עבירות, כאשר כל עבירה כזאת זה פעם חמישית אחרי שאני תופס את אותו שב"ח, אני אז מביא אותו לכתב אישום. וזה בעצמו הוא אירוע מרכזי.

מה זאת אומרת? הוא חמש פעמים צריך להיכנס בשביל שיגישו נגדו כתב אישום?

כן. כן.

כי פעם אחת שהוא זורק אבנים אי-אפשר?

לא, לא. לאו דווקא בזריקת אבנים. כניסה. אני מוצא עכשיו בתוך זיכרון, זו גם גזרה שלי, או בחדרה - - -

מוצא שב"ח, אתה אומר לו: תודה שבאת.

מוצא שב"ח. אני מחזיר אותו חזרה. חוקר אותו, מעביר אותו. רק בפעם החמישית ניתן להגיש כתב אישום.

זה לא ייאמן.

זה לא ייאמן. זאת המציאות.

צריך כרטיסייה כזאת? איך זה עובר?

כן. זאת המציאות שלנו. אני חי ונושם את המציאות.

מדהים. אבל בית המשפט.

הפרקליטות.

הפרקליטות. הם פה?

אני רוצה לומר שאנחנו עובדים בצמוד יחד עם הצבא. יש לנו עבודה מדהימה עם הצבא, יחד עם צה"ל, עם שב"כ, עם מג"ב, עם מחוז שי שנמצא כאן. בסך הכול, עם היכולות שיש, אנחנו עושים את העבודה, כולל מסיעים, רכבים שאנחנו תופסים.

אני רוצה עוד לומר משהו אחד שקשור לנושא הזה. אפילו ראשי רשויות בוואדי עארה מלינים על הסוגיה הזאת. אני הייתי בהרבה ביקורים. הם טוענים שהמעבר של השוהים הבלתי חוקיים, לצערם, הם עוברים דרך בתי ספר שם בסמוך, עושים צרכים.

ראשי רשויות ערביות, תדייק את זה.

ראשי רשויות הערביות. הם מתלוננים על כך. הם באים. ובשיחות שלי איתם, הסוגיה הזאת של כניסה של שוהים בלתי חוקיים, עם נושא של צרכים ועוד דברים שאני לא רוצה לפרט, מפריעים להם, ובצדק. מעבר בעייתי מאוד.

על מי אתה מגלגל את זה? אתה מאשים בעצם.

מה שאני רוצה לומר, לסיכום. אני לא מאשים. מה שאני רוצה לומר לסיכום - - -

לא. בסדר. אתה לא מאשים, אבל אתה חושף תמונה.

תן לו. תן לו רגע לסיים.

בעצם אתה אומר שהמשטרה - - -

מה שאני רוצה לומר הוא שבסוף המציאות הזאת ללא גדר - - -

רגע, אבל אי-אפשר לשמוע את שניכם. כן.

מה שאני רוצה לומר הוא שהמציאות הזאת ללא גדר, ללא חומה, ללא מצב שבו יש לנו פיקוח על הנכנסים, יוצרת לנו מציאות אחרת, לא טובה. זה מה שאני אומר.

תודה. חבר הכנסת עמיחי שיקלי, אתה רוצה להתייחס עכשיו?

אני הייתי שמח אחרי האורחים. יש לנו אורחים חשובים, גם רני גם שמריהו.

אוקיי. בסדר גמור. אז יוחאי דברי מהר חברון, בבקשה, אדוני. איפה אתה?

אני בזום.

בזום.

שלום. שלום לכם, שלום לכולם. ראשית, יש לי סרטון שאם תרצו לראות, שלוש דקות.

לא, לא. אין לנו זמן. אתה מדבר שתי דקות. ואנחנו ממשיכים כי אנחנו רוצים לשמוע את משרדי הממשלה, שגם הדיון יהיה אפקטיבי.

אין זמן. אז אני אומר מאוד בקצרה. חברים, הסוגיה היא מאוד פשוטה. אנחנו כבר 20 שנה נמצאים באותה סיטואציה. את מעברי הפועלים בנו לפני 20–25 שנה. אם אני לוקח כדוגמה את מעבר מיתר שנבנה להעברה של 3,000 פועלים ו-500 כלי רכב, היום 12,000 פועלים ו-7,000 כלי רכב ו-1,200 משאיות. צריך להבין דבר אחד, אי-אפשר לשים משהו ולחכות שהוא יסתדר מעצמו.

הפרויקט עצמו, חייבים פה להשקיע מיליארדים. לא מדובר פה על מיליון, גם לא על 20 מיליון וגם לא על 30 מיליון. צריך פה החלטה אסטרטגית משמעותית. אי-אפשר לייצר מצב שבו פועלים מצד אחד להגדיל את היתרי העבודה בישראל. אנחנו מדברים היום על למעלה מ-100,000 פועלים שמגיעים לעבוד בתחומי ישראל הקטנה והגדולה, גם בתחום ההתיישבות וגם מחוץ להתיישבות. ויש החלטה עקרונית להגדיל את זה ב-10% כל שנה, ושום דבר במקום של התשתיות לא קורה. אז כשיש כזה סיר לחץ, אל תצפו שמשהו טוב יכול לצאת מזה. ולכן יהיו עוד פרצות ועוד פרצות. וגם אם נקים את החומה, את החומה הזאת יפרצו או דברים אחרים יקרו, כי בסוף אנשים רוצים לעבוד, ובצדק. אבל בואו נאפשר להם את זה לחיות כמו בני אדם, כמו בני אנוש.

תודה.

הסרטון שאני רציתי להראות לכם הוא בדיוק מדבר על המקום של הפלסטינים שהם חיים שם. כדי לצאת מחניה – שעתיים. ואז ממילא הכול שם מתפוצץ עלינו, עלינו, על התושבים שלי שצריכים לצאת, על האנשים שלי שצריכים בבוקר ואחר הצוהריים להיכנס. זה פשוט כאוס אחד גדול.

עכשיו אני אומר עוד פעם, ובזה אני מסיים - -

כן.

- - ההחלטה חייבת לתת החלטה אסטרטגית ברמה כזו שמקבלים החלטה, שמשקיעים את המיליארדים הנדרשים גם לשינוי של המעברים, ולא רק של גדר ההפרדה. כשעושים את שני הדברים האלה ביחד, אפשר להגיע לתוצאה אחרת ממה שאנחנו מכירים ב-20 שנה האחרונות.

תודה. בואו נשמע את הצבא. מי מדבר מהצבא?

טוב. צוהריים טובים. שמי אבי מסיקה. אני מחטיבת המצבעים. איתי גם בזום אלירן דהאן, קצין המבצעים של פיקוד המרכז. אז אני באמת לא אחזור על תיאור המצב הקיים בגדר. אני חושב שסקרו את זה די בצורה רחבה, מכמה סיבות, אם זה בג"צים, אם זה איכות הסביבה, ואם זה באמת בעיות של מרקם חיים.

בפועל, צה"ל באמת בשנתיים האחרונות פועל בשיתוף פעולה בין-ארגוני, גם עם השב"כ וגם עם משטרת ישראל, להתמודד עם הפלסטינים חוצי הגדר. אני עוד מעט אגע בהמלצות ואיך אנחנו כן יכולים רגע להיעזר באמת בכם לתת מענה לתופעה. ריכוז המאמץ שלנו מתבסס בעיקרו על אמצעים מודיעיניים, תקנים, הקמת שתי פלוגות מג"ב, שהשקענו בזה מיליונים, שאמורים להיכנס בחודשים הקרובים לעבודה בגזרה במאמצי תודעה וההשפעה שאני לא יכול לפרט אותם בקו הזה.

מה זה שתי פלוגות מג"ב? כמה לוחמים? באיזו גזרה? תגיד. כל ראשי המועצות יושבים כאן. על שתי פלוגות מג"ב אני שומעת כבר לפחות ארבעה חודשים. תגיד לי איפה הן יהיו. הן יהיו, מה, תחת מפקד מג"ב צפון, מפקד מג"ב דרום. מה יהיה עם אזור השרון? מישהו בכלל מתייחס אליהם. אני רוצה שכל דבר שאתה אומר כאן, תן לנו, תן לראשי המועצות משהו, כי שתי פלוגות מג"ב, נראה לי, כל המדינה בונה עליהן.

אילו אותן שתי פלוגות.

כן. הן אלה גם שנוסעות לרהט.

אני לא יודע לפרט את זה כרגע איפה בדיוק הן יהיו. אני לא יודע אם באמת עדיין יודעים לומר איפה בדיוק ומה הכפיפות שלהן תהיה. אני צריך לבדוק את זה ולחזור אליכם.

אז תבדוק את זה.

צריך לזכור שבסוף המתח הוא באמת בין שמירה על מכשול ההגנה למשימת האבטחה ביישובים. בסוף זה אותם כוחות, אותם אנשים ואותן משימות. בשנה האחרונה, מעבר באמת לפלוגות שאנחנו הולכים להקים ומאמצי ההגנה, עשינו באמת מבצעים מאוד ממוקדים פר התרעות מודיעיניות, פר אירועים ופר מופעים מיוחדים, לדוגמה, בריחת האסירים, אירוע הקורונה, רמדאן, "שומר חומות", כל תופעת השב"חים בקיץ שבאים. עשינו ממש מבצעים וראינו באמת גרף מאוד יפה.

בוא, אני אחסוך לך. בוא, אני אחסוך לך.

אוקיי.

בוא, אני אקצר לך את התהליכים. ב"שומר חומות", הדבר הכי חשוב שהיה צריך לעשות, כשיש מהומות בעכו, הוא להביא כוחות משרגא. זה מה שהיה הצבא צריך לעשות. אבל נתנו לאיאד, מפקד תחנה עכו, להתמודד, עם עשרה שוטרים שלו, בעיר שכל הטרור שם היה תכל'ס לאומני. יודעים את זה. אבל על זה אנחנו כבר נדבר בוועדה שלי כשנגיע ל"שומר חומות", אני עושה לך ספוילר מעכשיו.

מה שעשיתם בכלא גלבוע זה היה אירוע נדיר. אני יודעת, כי הוא היה אצלי בדיון, שמעון לביא. אני יודעת על כל הכוחות, כל הלוחמים שהתפזרו על כל שדות העמק, ולוחמי העילית של מדינת ישראל בדקו אחד-אחד כדי להביא אותם, ובאמת מצאתם. אבל זה היה אירוע נדיר.

איפה הצבא? תגיד. אני שירתי בקו הגבול. כל הצבא היה בלבנון. עכשיו הצבא על הגבול. אז למה? למה לא יכולים להשכיב מארבים במטה יהודה ולתת לילד לחזור הביתה בשקט? אני באמת שואלת, איפה אתם? אל תגיד לי "שומר חומות" כי זה עוד יותר מעצבן אותי, בעיקר שהתורג'מן הזה – סליחה, הבנתי שהוא כבר חזר בו – עוד אומר לי ב"שומר חומות": הצבא לא ירד לאום אל-פחם. עם מי התמודד מפקד המרחב? לא עם ערבים ישראלים – בוודאי גם. אבל גם עם שב"חים שזרקו אבנים.

אני אומרת לך, אתה מורח אותנו. אגב, אני אבקש מהצבא, בדיונים על השב"חים בקו התפר, שיגיע לפה. ואתה צריך לתת לנו איפה צה"ל. איפה הוא? למה הצבא לא נמצא על גבולות מדינת ישראל? למה כל הכוחות בלבנון ובעזה, שאני מבינה את ההתמודדות, אבל וואלה, לא נעים לי להגיד, אולי עדיף לגור בגוש עציון, כי שם כל הצבא. אבל במושב חגור פעמיים נכנסים לאותו בית. אני מרגישה - - -

אבל צריך - - -

סליחה, רם, שאני ככה. אבל זה מתסכל אותי. יש לנו צבא הכי חזק בעולם. אני לא יודעת איפה אתם. איפה אתם? מה הבעיה להשכיב כמה מארבים באמת של חיילים? עשיתם את זה בבריחה מגלבוע. אני יודעת. ישבתי עם המפקד. ראיתי כמה כוחות היו בבריחה, ובאמת הצלחה מסחררת. אבל למה ביום-יום אתם לא נמצאים? הייתי שם במטה יהודה. עבר הג'יפ אחד של מג"ב, אני חושבת, ביום שלם. ואז הוא נכנס לה. נכנס לה לתוך הבית באמצע יום, פותח לה את המקרר, יושב לה בסלון.

אני אומרת לך, זה ייאוש לגור במקומות האלה. איפה? הוא אומר לי איפה, אתה יודע, איפה הכי בטוח? ביישובים כשכל היישובים מגודרים ומצולמים. כאילו הלכו לגור ביישוב כדי לגור בכלא אלקטרז.

כן. אבל צריך גם לראות התמונה קצת ברמה יותר רחבה. אחד הלקחים של מלחמת לבנון השנייה היה שרוב הצבא היה ביהודה ושומרון, ולא היה מוכן למלחמה. זאת אומרת, צריך להסתכל על התמונה הכוללת. אני לא חושב שצה"ל צריך לשים יותר כוחות ממה שיש היום ביהודה ושומרון, כי זה יבוא על חשבון משהו אחר.

ברור לי. ברור. אני אמרתי, אולי מהצפון קצת נלך לראות מה קורה ביישובים ליד.

כן. אבל, טוב, בואו נמשיך את הדיון.

בבקשה. תמשיך, תגיד לנו מה הצבא נותן, סיוע כאן, כי הבנתי, מפקד המרחב אמר לי, שעד קו התפר זה אתם. מקו התפר זה הם.

אלירן, אתה רוצה לפרט?

פיקוד מרכז? אני מקווה שהוא לא נבהל ממני, כן. אני כבר רק בייאוש, תאמין לי. כן, אלירן, אנחנו מבקשים.

צוהריים טובים. קודם כול, אני חושב שזו באמת ועדה חשובה מאוד, ואנחנו קיבלנו את מה שנאמר בפתיח.

שתי הוועדות הכי חשובות בכנסת, מותר לי להודיע.

נכון.

ואנחנו נשמח לקחת חלק גם באופן פיזי.

פיזי. ברור.

זה בפתיח. שמי אלירן, קצין המבצעים של פיקוד המרכז, כמו שנאמר על ידי אבי. תראי, היושבת-ראש, הסוגיה הזאת היא כמובן לפתחנו ויש דיוני אלוף הפיקוד אחת לתקופה על הסוגיות הללו, ומפקדי המרחבים והמח"טים עובדים יום-יום על מנת לצמצם עד כמה שניתן עם סד"כ הקיים, צריך לומר.

ואני רוצה רגע להגיד פה משהו נוסף ולאו דווקא בהקשר הסוגיה הזאת. כשאנחנו מסתכלים על מרכיב הביטחון, אנחנו לא מסתכלים רק על המרכיב הזה שנקרא גדר המערכת וציר 55. אנחנו מסתכלים גם על הסוגיה של פעולת הסיכול. פעולת הסיכול שואבת לא מעט סד"כ מהסד"כ הקיים. וצריך לומר שהסד"כ הזה הוא אותו סד"כ שיוצא בלילה למארב על גדר המערכת וגם עושה פעילות סיכול באחד מהכפרים על מנת שחס וחלילה מפגע כזה או אחר לא יעשה את מה שהוא מתכוון לעשות.

אנחנו שמנו הצעה מסודרת של פיקוד המרכז על גדר המערכת איך המכשול צריך להיראות. אנחנו יותר מנשמח לקיים דיונים, בטח לא בדיון הזה, שנוכל לקדם את הדבר הזה. וזהו. אני שוב אומר, המתח הוא – לצערי הרב, לא תקבלי פה תשובות קונקרטיות, בטח מה שאבי ניסה להגיד. אין פה תשובה רגע איפה בדיוק היום בלילה, בליל אמש היה מארב כזה או אחר. אנחנו עם אותו סד"כ עושים מספר פעולות על מנת לתת את ההגנה הטובה ביותר לתושבים.

לגבי מג"ב, שתי הפלוגות ששוחחתם עליהן מקודם, פלוגה אחת, אנחנו כבר יודעים להגיד, גם אנחנו ממש בפעולה מואצת לסיום התשתיות שלה, תהיה בתפר מנשה, כל הסוגיה של מרחב השרון. זה פלוגה אחת. הפלוגה השנייה, אנחנו עוד מתלבטים עליה. אבל פלוגה אחת אני יודע להגיד נכון לעכשיו שהיא תהיה בתפר מנשה.

לגבי סוגיה של 55, יש פה באמת עבודה בין-ארגונית, אני באמת חושב שיוצאת דופן, בין המשטרה לבין שב"כ, לבין צבא, על מנת לצמצם גם את הסוגיות של השודים האלימים שקורים בציר 55 וגם את מה שנאמר פה בפתיח על ידי אחד מראשי המועצה לגבי הבקת"בים שקורים. לצערי הרב, הם לא קורים רק שם. הם קורים בעוד מקומות. ובאמת יש צמצום משמעותי בדבר הזה על ידי כוחות צה"ל שבאמת עושים כל שביכולתם על מנת לצמצם את התופעה הזאת. ואנחנו כואבים על כל בקת"ב כזה או אחר, לא משנה איפה הוא נזרק, ומנסים לצמצם את זה עד כמה שאנחנו יכולים.

טוב, בואו אני אגיד לכם, גם לצבא. אני מבקשת, אנחנו נמשיך לעשות כאן דיונים, אתם תבואו קודם כול פיזית לפה. דבר שני, עם כל הכבוד לרב-סרן וסגן אלוף, יגיע לפה מפקד בדיוק כמו שהגיע לפה מפקד המרחב. מצידי שאלוף הפיקוד יבוא. אני לא מוכנה יותר שימרחו אותנו. לא מוכנה יותר. אני באמת לא יודעת איפה הצבא. זה קו גבול. קו התפר הוא קו גבול.

- - -

חסר לך פה הגורם הכי חשוב בצבא. זה נקרא מנהלת קו התפר. הוא בכלל לא נמצא בזירה.

בסדר.

הוא היה צריך להיות.

זה לא מספיק לנו. אתם לא נתתם לי שום פתרון, מאמצים. חושבים שאנחנו עוד אחד מאלה ששמעו את זה, אבל רם ואני אנשים מאוד רציניים. אנחנו לוקחים את הסוגיה הזאת ברצינות עמוקה. ואני חושבת שהצבא לא מבין את גודל האירוע המורכב שאיתו מתמודדים תושבי ישראל בכל הארץ, בכל הארץ. אין יישוב שיש לו חיים נורמליים.

חבר הכנסת עמיחי שיקלי, בבקשה, אדוני.

קודם כול, הבאנו אנשים שחלקם גם נפצעו פה בפיגועים וחלקם סובלים. וזה מאוד חשוב לי שידברו.

לא, לא. אנחנו צריכים - - -

כן, אבל אתה יודע שהזמן קצר ואנחנו רוצים לשמוע גם את משרד התחבורה על הכביש.

לא, אנשים שבסופו של דבר באו במיוחד כדי לספר את הסיפור שלהם.

כל מי שבא לפה, ראשי מועצות, תאמין לי, שיקלי, הם חווים את זה.

שהגיעו פיזית. לתת להם דקה לדבר, בעיניי, זה הכי חשוב.

אין בעיה. ניתן לנציג. אין בעיה.

אוקיי. אז אם אפשר דקה, היישוב אדרת. ודקה ראש העין, שמריהו. ואם צריך שזה יהיה במקומי, שיהיה במקומי.

אני ראש הוועד של התושבים ממטה עדולם. אני רוצה לסיפור של הצבא.

עדולם?

כן.

אוקיי.

הצבא החליט לא לטפל באופן מהותי. המח"טים אומרים לנו: אנחנו לא מטפלים בפלילים; אנחנו נמצאים בסיפור הביטחוני. מרגע שירד הסיפור של הגדר, בגלל העניין של השב"חים, הצבא לא משכיב מארבים, הוא הוריד את התצפיתניות. אין גזרת תצפיתניות בכל הגזרה שלנו. והמשטרה, מפקד המשטרה מתאר לי שהוא במרדף חם אחר גנבי מכוניות, הוא מגיע לגדר שלא קיימת.

לא קיימת.

אין גדר. הוא מפסיק את המרדף. הליקופטר משטרתי נכנס עוד 500 מטר ועוצר. זאת אומרת, יש גדר וירטואלית בראש של המשטרה, בראש של הצבא. שני הצדדים לא לוקחים אחריות על הצד הפלילי. ומה שקורה, וראש המועצה תיאר את זה יפה, אנשים, לילה-לילה גניבות. עכשיו, הערבים מסתובבים בתוך היישובים. היה לנו, הרב"ש שלנו תפס גנב. תפס באופן חם גנב. הוא לא שיתף פעולה. הוא לא הגיש ידיים לאזיקים. הוא הרביץ לו. הוא הגנב הגיש תלונה על אלימות. הרב"ש שלנו היה שנה בחקירות. הבחור שוחרר באותו ערב. שנה אחרי זה, הוא בפעם נוספת במארב. שוב, הוא רואה שני זה, רודף אחריהם, אחד מסתובב עם מברג 37 ס"מ, מנסה לתקוף אותו. הוא יורה בו. הוא מגלה שזה אותו בחור ששוחרר לפני שנה. ולפני חודשיים, אנחנו שוב מוציאים אותו עם התמונות בחצר של חבר שלי, משפחת מורנו הידועה.

אנחנו נמצאים עכשיו – כולם יודעים מאיפה הגנבים. אני אומר בגזרה שלנו. זה בבית אולא, יודעים מי המשפחות, מבקרים אצלם בבית, ודלת מסתובבת ומגיעים. זאת אומרת, יש פה חידלון. הצבא לא מטפל בזה. הוא החליט לא לטפל בזה. זה לא איזה סיפור. והמשטרה, עם הכוחות שלה והיכולות שלה, מנסה להגן על התושבים, וזה עלוב מאוד.

תודה רבה. תודה. אני רוצה את לשמוע את משרד התחבורה רק דקה, בסדר? משרד התחבורה.

אני פה.

איפה אתה? יופי. תסביר לנו מה קורה עם כביש 55.

טוב. שמי ישראל אפריאט. אני קמ"ט תחבורה. אני יכול להתייחס תחבורתית. אבל גם בהיבט התחבורתי, לדעתי, דיון כזה מכובד, ולמה שהכינו אותי לפחות, תגובה צריכה להיות אכיפה, פתרון ביטחוני, כי אלה סוגיות וטענות לא תחבורתיות, אוקיי? את עכשיו רוצה לדעת גם בפן התחבורתי שזה לא משמעותי?

לא, לא. אני רוצה לדעת על כביש 55. ראיתי שבאוגוסט האחרון הייתה החלטה – הדיון כאן הוא על שני דברים, גם על שב"חים גם על 55, כי מן הסתם אותו שב"ח שזורק בקבוק תבערה בכביש, זה אירוע ביטחוני. אבל יש לנו גם בעיית בטיחות שם. אתה מכיר את כביש 55?

מן הסתם.

לא. אתה יודע מה, האם אתם הולכים, תספר לנו, אתם הולכים להגדיל אותו?

אני לא מכיר מישהו שמכיר יותר טוב ממני.

כי הבנתי שלשם שינוי, כסף זה לא הבעיה.

כביש 55 טופל ומטופל בצורה יסודית. מדובר על לקחת את כל הכביש כפרויקט מ-444 עד 60, להסדיר אותו סטטוטורית כפרויקט בשלושה שלבים. שלב ראשון, זה לעשות לו סטטוטוריקה עד כביש 60, פרויקט שרץ, הוא בעיצומו. נתיבי ישראל מקדמים את התכנון הסטטוטורי. שלב שני, זה השלמת תב"עית וביצוע של קטע המשתלות לכיוון 444 מקודם. לפני שבועיים קיבלנו שתי עתירות, מה שקצת יעכב אותנו.

עתירות של תושבים?

עתירות של המשתלות שבוא נאמר, ניסינו לתת להם יחס כמו כל ישראלי אחר. והרעיון הוא ולהסדיר להם גם את התנועה, כך שייפגעו במינימום בהיבט המסחרי. וכשאתה רוצה לחסוך, אתה מסדר פניה ימנית, והאופציה להגיע לאותו מקום היא לנסוע עד אלפי מנשה ולחזור. ואז אתה פוגע בכלכלה הפלסטינית, ואין כוונה כזאת כמו שאין כוונה לפגוע באף משתלה בישראל. אז גם לזה נתנו פתרון. ועל כך קיבלנו, לצערי, - -

עתירות.

- - עתירות.

בואו נתקדם אבל. מה אתה אומר על התושבים, על הכביש?

החלק השלישי, כבר רואים את הביצוע.

את מה?

את הביצוע.

ביצוע?

מי שהיה בכביש 55, קטע צופים-אלפי מנשה, אתה רואה בצופים היום כבר עבודות, מסיטים תשתיות ומבצעים את זה. יחד עם זה, אני שמח כשאת אומרת לי שבוועדה התקיים דיון והוחלט לתקצב את כל הפרויקטים. אז אני מאוד מאוד שמח.

כן.

הסטטוס שאני יודע הוא שהוגשה בקשה להשלמה תקציבית, ואנחנו נשמח לסייע. יחד עם זה, גם יש בעַזּוּן ויש במעלה שומרון – מי שגם לא יודע ומי שהיה שם, או טוען שהיה שם, ג'ינסאפוט כבר בביצוע במוקדי סיכון. 5066 עם כביש 60 כעת בביצוע. הסדרת הצומת באמצעות רמזור בביצוע, כולל הצומת הקרובה של ג'ינסאפוט גם אותם מסדירים.

יש עדיין שלושה נוספים במוקדי סיכון שבוצע לגביהם תכנון, אושר. אני מדבר פה על שילוב של משרד התחבורה, נתיבי ישראל, והמינהל האזרחי, חשוב להדגיש, כי גם המינהל האזרחי פועל לקדם את הדבר הזה, וזה אחד היעדים שהגדיר ראש המינהל האזרחי לקדם. וגם בשלושת הצמתים האלה אנחנו מוכנים עם תכנון וממתינים לביצוע.

ממתינים כמה זמן?

תראי, כל העולם מבין שאין תקציב המדינה, ממנו אפשר - - -

תקציב המדינה עבר. תאמין לי, העברנו אותו.

תראי, כבוד היושבת-ראש, מירב, אני יודע לומר אמת.

אתה אומר אמת, אני רק שואלת זמנים.

מה שאני יודע הוא שממתינים לתקציב המשכי. אני אשמח, זאת אומרת, הוגשה בקשה לתקציב המשכי. אני בודק כל יום - -

עדכונים.

- - שאומנם תקציב הגיע לנתיבי ישראל, כי מבחינתי, ברגע שהגיע לנתיבי ישראל, זה סגירת מעגל.

אוקיי. טוב. אז אנחנו נבקש גם ממשרד התחבורה ש- - - בסיכום מתי עובר הכסף, כביש 55.

אני מעריך שזה, בואו נאמר, אומרים, בימים הקרובים. אז זה יכול להיות זה מחר.

אוקיי.

אז אותה בעיה.

כן.

טוב. שלום לכולם. קודם כול, תודה רבה ליושבת-ראש הוועדה, שאני כבר הייתי אצלה בפגישה והיא מעורה בפרטים. כמו ששמעתם גם בקול שלה את המצוקה, היא שמעה מה הצבא אומר. והיא יודעת בדיוק על מה היא מדברת. המצב ממש ממש לא טוב בשטח.

רגע, רק תגיד מאיפה אתה?

שמי רני גבריאל. אני מראש העין. באתי להביא את זעקתם של תושבי ראש העין. הקמתי לפני כשנתיים בקירוב ארגון שנקרא "משמר השכונות". אני ממליץ לכל ראש מועצה לעשות בדיוק כמוני. ויתרה מכך, תעשו כוננות. לפני "שומר חומות 2", תקימו כיתות כוננות. אל תחכו לאף אחד, מג"ב לא יגיע, הצבא לא יגיע. תדאגו לעצמכם.

אני יכול לומר לכם מה קורה בראש העין. ראש העין היא נקודה אסטרטגית ממעלה ראשונה. כל מחבל דוקר, יורה, שמגיע למרכז או לכל מקום אחר, עובר דרך ראש העין. ראש העין הפכה להיות נקודה לאיסוף מידע של הרשות הפלסטינית על תושבי ראש העין ועל כל מיני קודקודים שגרים בראש העין, ואתם יודעים בדיוק מי הם.

יש לנו בחור שקוראים לו רפי לוי. 500 מטר מהפרצה בגדר הוא נדקר. בלובי של הדירה שלו הוא נדקר 28 פעם. עכשיו, אחריו נכנס עוד מחבל עם אקדח טעון, הוא כבר הגיע למתחם B. הוריד אותו קצין משטרה לרצפה שנייה לפני שהוא יורה באימא ובילד.

שמעתי פה חלק מהנאומים. ואני יכול לומר שלצערי כל מה שאתם אמרתם זה כמו תמונה, אחד לאחד מה שקורה אצלנו, בין הטרדות מיניות. זה הגיע לרמה כזאת שיודעים שהאישה בבית לבד - -

ראש העין.

מה?

ראש העין.

- - והפורץ בכוונה מנסה לפרוץ כשהיא נמצאת בבית. הוא לא דופק חשבון. מה שאתם לא מבינים, את השינוי התודעתי של הצד השני, הוא שהחוצפה והתעוזה הגיעו לרמות שאתם לא מכירים. מה שאנחנו עשינו – היו לנו 6,000 כניסות ביום של מסתננים. אני לא קורא לזה בשם המעושה שב"חים. אני יודע בדיוק על מה מדובר. מדובר במסתננים, רובם למטרות טרור ופלילי, וצריך לעצור את זה. הורדנו את זה בכמעט 90%. כרגע אנחנו ממשיכים להתמודד עם אותה בעיה כאשר כבר שולחים לנו היום ילדים בני עשר ו-12 - -

הקבצנים.

- - או פורצים בגיל 14, כי בית המשפט משחרר כי הם קטינים. עכשיו הבדיחה הזאת צריכה להיעצר ודחוף.

מה שאני באתי לבקש הוא ככה. קודם כול, חייבים לתת רישוי נשק ל"פסגות אפק" במקום קבוצת, במקום שכונת הקצינים בראש העין. דבר שני, אנחנו מבקשים כיתת כוננות בראש העין. אנחנו לא מחכים לאף אחד, לא לצבא, לא למשטרה. זה לא מעניין אותנו. משטרה עם 30,000 איש, ראינו מה קרה ב"שומר חומות". כביש 5 נעצר. שלוש פעמים חסמו לנו כביש 5, שרפו שם ג'יפים של מג"ב. כולנו ראינו את המראות. כולנו יודעים מה קורה שם. שוטרים מקבלים מכות באופן קבוע בכפר קאסם. יש אנשים בכפר קאסם שמוציאים סרטונים ומסבירים איך להרביץ לשוטרים. הבדיחה הזאת או שהיא תיעצר או שאנחנו הולכים לקראת מלחמת אזרחים.

תודה.

רק דבר אחרון. אני מבקש מכם לא להחזיר את ראש העין ל-1950. זה לא תקופת הפדאיון. ומה מה שקורה לנו כרגע, וזה דבר האחרון, אנחנו מבקשים ששוטרים פלסטינים חמושים לא ילכו על הגדר של ראש העין ושהרשות הפלסטינית תפסיק להשתלט על שטחים ממזרח לראש העין ולהפעיל שם משרפות פסולת. אם זה לא ייפסק, אני נותן פה הבטחה, אנחנו נכנסים, האזרחים, לצד השני.

לא, לא. לא. האזרחים לא נכנסים.

תביאו צבא, תביאו משטרה, אבל זה מה שהולך לקרות. תודה.

האזרחים לא נכנסים.

תירגע, תירגע.

והכנסת לא תהיה מקום לעידוד מיליציות אזרחיות. בשביל זה יש כאן חברי כנסת. בשביל זה יש משרדי ממשלה. זה לא שם. ברור לנו שהמצב קשה. אבל מפה ועד להקים מיליציות אזרחיות, לא יקרה. לא במדינת ישראל, בטח לא בממשלה הזאת.

רק פרקליטות, בבקשה. מי נציג או נציגה של הפרקליטות?

זום, זום.

זום? בבקשה. מי מדבר?

שלום. שומעים אותי?

כן.

אז אני אפעיל גם את המצלמה. נדמה לי שאנחנו פחות רלוונטיים בתוך הדיון.

שם ותפקיד רק.

שמי מיקי פורן. אני מנהל מחלקה בפרקליטות מחוז מרכז. כביש 55 נמצא בשטח של המחוז שלנו. וקראתי גם הפנייה של חבר הכנסת - -

מיקי זוהר.

מיקי זוהר.

- - מיקי זוהר. כן. מיקי זוהר. בנוגע לאירועים שקרו. אנחנו לא מכירים את האירועים האלה. יכול להיות שפשוט לא הגיעו לכדי מיצוי בחקירת המשטרה. אנחנו מטפלים כמובן בדברים האלה בצורה לא אקטיבית, אלא כאשר התיקים מגיעים אלינו.

אז איך אתה מסביר את זה בתור נציג הפרקליטות שכשאתה תופס גנב, כמו ששמענו כאן, ואתה צריך להיאבק איתו, בסופו של דבר, אתה מוצא את עצמך שנה בחקירות בפרקליטות, כשזה שתפסת אותו, הגנב, מסתובב חופשי וחוזר אחרי זה ודוקר מישהו אחר אחרי חודש?

אני חושש שפה – אני אפנה אתכם למשהו אחר. פשוט התיקים האלה לא מגיעים לפרקליטות. למעלה מ-90% מהתיקים הפליליים במדינת ישראל מנוהלים על ידי חטיבת התביעות. האירוע הזה הוא אירוע של תביעות. כאילו, זה גניבות, גניבות חקלאיות מטופלות על ידי יחידת תביעות. אלה דברים שאנחנו לא מטפלים בהם, אלא אם כן הם מבשילים - - -

זאת אומרת, אתה לא רלוונטי. אז תודה ולהתראות. ביי.

לא. לא רלוונטי לתפקיד שלנו. לא.

אוקיי. בסדר. הבנתי.

אוקיי. רגע, ומיחידת התביעות של המשטרה אין כאן מישהו, נכון?

אני לא יודע. התבקשתי להצטרף לדיון, והצטרפתי. אבל אני ממש לא יודע.

לא. בסדר.

הכול בסדר.

לא רלוונטי, לא רלוונטי.

אוקיי. עזוב, אנחנו נטפל בזה בנפרד. כן.

שלום. צוהריים טובים. קודם כול, תודה שהזמנתם אותי. אני רפאל לוי.

תושב? מאיפה?

תושב ראש העין.

ראש העין.

לפני שנה וארבעה חודשים אני נפצעתי בפיגוע, מה שרני אמר לפני רגע. אני חטפתי 28 דקירות. נפצעתי, נפצעתי אנוש. אני הגעתי לפה בנס. היום נמצא פה בנס. נלחמו עליי בצורה כל כך קשה בבית חולים שכמעט ולא נותנו לי סיכוי לחיות.

מתי זה היה, רפאל?

לפני שנה וארבעה חודשים, ב-15 באוגוסט 2020. ואני באתי לפה להשמיע באמת את הזעקה של התושבים בעיר שלי. אחרי כל מה שאמרו פה, זה פשוט לא נורמלי, באמת. זה פשוט לא נורמלי, מה שאנחנו חווים שם ומה שאנחנו עוברים שם. זהו. כבר אמרו פה הכול מבחינת פרצות בגדר, ואמרו את כל הדברים האלה, אני לא רוצה לחזור עליהם. אבל באתי לפה להיות באמת הדוגמה שמה שזה יכול לקרות.

זה היה בלובי של הבניין שלך.

זה היה בקומה שלי.

לא ייאמן. בראש העין?

בראש העין.

בראש העין.

וואי. היו לי הרבה דיונים. כזה מייאש הרבה זמן לא היה לי.

כן.

המאבק שהיה לי עם המחבל הזה זה משהו שאני לא יכול להסביר לכם אותו במילים.

זה בתוך המדינה. אתה מבין?

כן. זה בתוך המדינה שלנו, בעיר שלנו, במקום שאמור להיות בטוח.

בבית שלו. מה זאת אומרת?

כן. היום אני חי בבית הזה. הבית שלי נראה כמו מבצר, ואני לא צוחק.

מה זאת אומרת?

מבצר. נעילות מכל הכיוונים. ויש לי כלבת הגנה בבית. יש לי כל מיני דברים ששמתי, שאני לא אפרט אותם פה, גם להגנה. אני גר בבית הזה, דרך אגב. אני עדיין בשיקום, עדיין בשיקום. וצפוי להיות שיקום ארוך מאוד. זהו. אני לא יכול להראות לכם את הפציעות.

לא. אנחנו מאמינים לך.

אבל אם אתם תראו את הפציעות, אתם תבינו לאיזו רמה אני הגעתי שם.

כמה זמן ארך המאבק?

המאבק איתו היה באזור הרבע שעה. אני ידעתי שמהקומה הזאת אני לא אצא. ידעתי בוודאות שמהקומה הזאת אני לא אצא, חי לפחות. ובסוף איכשהו, אני לא יודע, דרך נס, הצלחתי להישאר בחיים ולשרוד האירוע הזה.

כמה זמן הייתה תגובה אחרי שנפצעת?

הגיעו אחרי שלוש וחצי שעות, למצוא אותי.

טוב. רפאל, תודה. אנחנו מאחלים לך, רפאל, רם ואני ובשם כל הוועדות שלנו, החלמה מהירה.

תודה. תודה רבה.

שתצא מזה.

אני רוצה להשלים.

חברת הכנסת ענבר בזק, בבקשה, גברתי.

מירב.

ענבר?

כן.

את רוצה להתייחס?

לא.

אוקיי. בבקשה.

להשלים משפט.

שיקלי, דקה. ואנחנו מתקדמים.

מי עכשיו? שיקלי.

שיקלי, כן.

ראשית, אני מאוד שמח על הדיון הזה, במיוחד על החיבור של ועדת החוץ והביטחון והוועדה לביטחון פנים. אני חושב שאירועי "שומר חומות" הוכיחו בצורה מובהקת שקו התפר בין ביטחון לבין ביטחון פנים זה לא משהו שהוא כזה ברור, וזה מאוד לא מעניין את אזרחי ישראל אם מקור האיום ברקטה מעזה או ממפגע שחודר בקו התפר, או אתמול בערב עם מטען צינור שמושלך על בית בלוד - -

בלוד?

- - על ידי האנשים שם, ובעצם מחבלים, מחבלים תושבי לוד.

חזרה לתופעת השב"חים, אני רוצה לעשות סיכום קצרצר, כדי להבין את התופעה. קודם כול, מי שחי בצפון, ולא רק בצפון, מכיר את התופעה של ילדים, ילדים קטנים - -

קבצנים.

- - שהם בעצם מקבצי נדבות ומוכרים. טוב, קודם כול, תופעת ניצול מזוויעה, וגם מבחינת בטיחות בדרכים. עכשיו, כשאתה בא למשטרה ואומר להם: מה יהיה עם הדבר הזה, עם הילדים בצומת? אומרים לך: אלה שב"חים. אז זה דבר אחד.

דבר שני, כל מי שנוסע על כביש 6 צפון, דרום, רואה תופעה של מאות אנשים שחוצים ארבעה נתיבים ברגל מדי בוקר, טרנזיטים שאוספים אותם בשולי הדרך, בלי תחנה, בלי מפרץ. אני מדבר על הדברים הקטנים. שלוש, זה כמובן מה שאמרת קודם, נושא קורונה. אחר כך, זה כל הפעילות הפלילית – פריצות לבתים, גניבות רכב. ובקצה, גם אלימות, טרור, פח"ע וכל מה שמשתמע מזה, בעיקר בעיתות חירום.

אופרטיבית, אני חושב ששווה כמה דברים לעשות מיידית. קודם כול, הגשנו איזו שאילתה בשבוע שעבר. קיבלנו תשובה רעה מאוד מסגן שר הביטחון, מר שוסטר, שבא ואמר: אין כסף. וזו הייתה התשובה לשאילתה על כל האירוע הזה. אני חושב שקודם כול, צריך לעשות חסימת צירים רכובים. לא יכול להיות, מילא שיש פרצות להולכי רגל. אבל זה שבאזור אדרת באים עם מכוניות ובשבתות עושים על גדר המערכת רייסים, זה ציר של תחרויות מרוץ. זה מטורף, הדבר הזה. הדבר הזה חייב להיפסק. דבר שני, תגבור נוכחות בצירים. מחר בבוקר אפשר לעשות את זה. זה לא מצריך שום דבר. תגבור נוכחות של הצבא, שיעצור את האנשים ויחזיר אותם אחורה. הם לא עוברים פה את כביש 6, מתחילים לטייל פה על הכביש.

והדבר השלישי, זה כן השלמת המכשול. המכשול הזה הוא מכשול חשוב. זה הכול. תודה רבה.

תודה. אני נותן לך ואתה אחרון הדוברים.

שמי יגאל להב. ואני ראש המועצה של קרני שומרון. קודם כול, כנתון, האוכלוסייה ביו"ש גדולה פי שישה מאוכלוסיית הנגב. אני חושב שזה אחד הנתונים שאנשים פשוט שוכחים אותו, וזה על פחות משליש מהשטח. אין תשתיות כבישים היום ביו"ש. לא קיים.

סליחה?

אין תשתיות כבישים היום ביו"ש. האוכלוסייה ביו"ש, אמרתי מקודם, היא פי שישה היום מהאוכלוסייה בנגב.

זה ומחדל שצריך לראות - - -

זה מחדל שהוא בלתי ברור. הכביש היחידי שהוא ארבעה נתיבים בכל יו"ש, חברת כנסת מירב, זה רק כביש 5. פשוט כביש 5 נולד לפני שהיה כביש 6. אין ירידה מכביש 6 מזרחה. הבעיה היא כל כך שורשית שאני חושב שהדיון הזה לא יכול להכיל בכלל את הדיון על התחבורה. וישבנו עם השרה מיכאלי רק לפני ארבעה ימים. המנכ"לית אמורה להגיע גם לסיום כדי להבין את הגודל של הברוך בכל נושא התחבורה, כי התחושה הייתה – האמירה שלה בדיון שהיה פה רק לפני כמה ימים הייתה שהכסף הושקע בכבישים לא נכונים. קשה להבין שאין כסף, ולא הושקע על שום כביש. אין כבישים. הכביש שלנו הוא 55, כביש שמשרת 290,000 תושבים. זה אומר יותר מרעננה, כפר סבא והרצליה ביחד. ואני מזכיר שגם שם הכביש הפנימי של רעננה יש לו ארבעה נתיבים. אצלנו זה נתיב אחד.

לגבי 55, וישראל התחיל לפרט, אנחנו מאוד מקווים שבחודש הבא יוצא המכרז ממעבר אליהו ועד צומת אלפי מנשה.

אנחנו נעקוב.

וה-150 מיליון, דיברתי גם עם שר האוצר, אני מאוד מקווה שהמעבר של הכסף יהיה ויגמרו גם מצומת אלפי מנשה ועד 444. אבל שכחו דבר אחד. שכחו לחבר את 444 עם 55. זאת אומרת, גומרים עכשיו בכביש שהשקיעו בו במיליארדים עם פרט קטן ושולי ששכחו שיש כביש שמתחבר אליו, שמניע יותר תושבים ממה שיש על 444. זאת אומרת, חוסר התכנון והעבודה הוא פשוט מטורף. ישראל ואני מגלים ביום שישי בבוקר כיכר שנולדת באמצע 55, שנולדה באיזה לילה אחד בלי שאף אחד בכלל ידע עליה.

לגבי השב"חים, התמונה הרבה יותר קשה. היא מתחילה מפירוק הגדר נגד אבנים לאורך 55. פירקו שם במשך שלוש שנים את כל גדר האבנים הביטחוני. ואף אחד לא דיבר. היום כשהמח"ט מגיע לפגישה אומר לי: אין לי מי שישמור על הגדר. אם היה לי מישהו שישמור על גדר, אז לא היו זריקות אבנים.

ברגע שאין משילות כבר על הגדר של האבנים וגונבים אותה למוסדות חינוך, לרפתות, לעשות איתה ברזל, לא משנה מה, אבל גונבים אותה, מי שיבוא ל-55 יראה רק את העמודים עומדים, יבין שהשלב הבא זה היה לקיחת כל הגדר של עוקף קלקיליה. עכשיו למה 55 עולה? קלקיליה זו העיר הריבונית הפלסטינית הכי גדולה על השרון. ממנה המעבר שמרכז אליו את כל 55 משכם מערבה, ומחבלה כמובן גם כן, מגיע לכל ערי השרון שאושרת מקודם ציינה. המעבר הוא פשוט מטורף. אני ביקשתי מגנץ, חתמנו פה: תבטל את המעברים. יכול להיות שהשלום פרץ, שכחו להודיע לנו. לא צריך מעברים. המעברים האלה עולים עשרות מיליונים בשנה. גם ככה הם לא מצליחים לגייס כוח אדם גם במעברים, כל פעם זה מצטמצם. שחררו אותנו. לא יכול להיות שהשב"חים עוברים בלי בקרה, ואנחנו התושבים עוברים עם בקרה. - - - שאני יודע להסביר אותו.

עכשיו, הפורום פה הוא פורום חשוב, הוא פורום של התנעה. אתם יכולים, באמת, אתם תבואו, תבינו עד כמה האבסורד הוא מטורף. האבסורד הוא מטורף. נתנו עכשיו 10,000 רישיונות עבודה לפלסטינים. דבר אחד שכחו – להעמיד להם תחבורה ציבורית. עכשיו, 10,000 תחלקו ל-50, זה בערך 400 אוטובוסים, 250 אוטובוסים. איפה הם יעלו? אז הם עולים על האוטובוסים הממוגנים שאמורים להגיע ליישובים. האוטובוסים נוסעים מלאים כי הם עולים בתחנה הראשונה של צומת רעננה, מגיע למעבר אליהו, כולם פורקים למטה, ממשיכים. ואנשים עומדים בתחנות. עכשיו "אפיקים" בפשיטת רגל, כי הם גם גומרים בסוף דצמבר את החוזה שלהם. החברה החדשה "תנופה" עוד לא יודעים בכלל אם יש להם אוטובוס. לא מתגברים את התחבורה הפלסטינית. כולנו רוצים לראות את הכי טוב.
אבל העיוות הוא כל כך מורכב שהדיון הזה הוא חסר כל כך הרבה מרכיבים כמו מינהלת את קו התפר שלא יושבת פה; כמו נציגי משרד התחבורה של פנים הארץ שלא יושבים פה; כמו הנושא הזה שנקרא כבישים של משרד התחבורה, יושב פה הגורם האחראי שיבין סוף סוף שאין כבישים ביו"ש. אין כבישים ביו"ש. לא יכול להיות, היום לנסוע מקרני שומרון לקדומים שבע דקות נסיעה אחרי צוהריים - - -

40 דקות.

איפה חננאל? – שעה?

שעה.

שעה. שבע דקות, שעה נסיעה.

שמונה קילומטרים, שעה.

עכשיו הם התרגלו שתושבי יו"ש הם חזקים. ואת צודקת, בתוך היישובים שלנו יותר בטוח מאשר בחגור. אני מודה בזה. מודה. כי אנחנו משקיעים. אצלי אגרת שמירה ביישוב 176 שקל לחודש. אצל אושרת זה 30. כי זה מה שהמדינה קבעה. תנו להם 176 שקל אגרה, יהיה להם ביטחון כמו צריך. אנחנו מעסיקים רחפנים פרטיים שלנו. אנחנו מתגברים סיורים. אני רוצה אישית עם הקב"ט לתפוס עבריינים על 55, עם צ'קלקה כדי לעזור למשטרה ולצה"ל. אין נוכחות.

אני משקיע יותר, וזה לא מדויק.

והדבר הנוסף – רק רגע, אני מסיים. רגע, רגע. לא הפרעתי. הדבר הנוסף הוא כללי המשחק של התחבורה הפלסטינית. נהג צעיר פלסטיני, כללי התחבורה שלו שונים מנהג צעיר ישראלי. נהג חדש ישראלי אסור לו לנסוע בלילה, עם מלווה ומוגבל במקומות. נהג חדש פלסטיני עולה באיזו שעה שהוא רוצה, עם מי שהוא רוצה ובאיזו שעה שהוא רוצה. ואיך נראית תאונה פלסטינית, דרך אגב? והנציגים של המשטרה פה. רק עכשיו, השנה הזאת, ובגלל שהממ"ז התערב ושר המשטרה הקודם, תאונה שיש בה נפגעים פלסטינים לא נספרת בכלל במדדים.

כן. אני יודעת.

וכשאת מסתכלת כמה הרוגים יש על 55, תראה אולי שניים. יש בפועל 60.

תודה. טוב, אחרון הדוברים – יהונתן קוזניץ.

יש את הבחורה ממשמר הגבול שם.

מי זאת? לא, קודם כול, יהונתן.

כן. אז קודם כול, תודה רבה על כינוס הוועדה הזאת. אני מדבר בשם פורום 55. זה פורום שהוקם בחצי שנה האחרונה בשיתוף פעולה של תושבים מקדומים, קרני שומרון, עמנואל ואלפי מנשה.

תראו, בתור תושב, אני יוצא מפה הרבה יותר מודאג. זאת אומרת, אני שומע פה את כל הגורמים, ויש פה הרבה מספרים ונתונים שרצים. והאמת, גם בתור תושב, אנחנו מכירים רק את החוויה שלנו מכביש 55 ומה שקורה שם, במיוחד בחצי השנה האחרונה, שזה הולך וגובר, כל חוסר המשילות הזאת.

ואני רק אתאר איזושהי נקודה אחת בכביש שאולי מתארת את כל הסיפור גם במלואו. בסוף, כתושבים, בכביש 55 יש צומת שנקרא צומת המשתלות, בכניסה לכפר חבלה. הצומת הזה הוא פשוט מקור לכניסת שב"חים, אלפי שב"חים, אין לי מושג מה הנתונים. זה בטוח כמה אלפים. 2,000, 3,000, זה באמת לא משנה. הם פשוט, השב"חים האלה, ובכלל כל שיתוף הפעולה עם ההסעות במתחם הזה של הסעות פיראטיות לא-חוקיות, שבוודאי שהמשטרה והצבא יודעים שזה קיים. אם כל תושב יודע, אז בוודאי שהצבא יודע. וזה פשוט מתנהל כל יום, מדי יום ביומו, ואלה דברים כבשגרה.

אז אנחנו בתור תושבים שמגיעים לשם צריכים, ראשית, לעמוד שם עם הרכבים, כי הם פשוט עוצרים את התנועה באופן רציף. גם המעבר בקו רציף שם, גם הסעות של שב"חים קבועות, גם משתמשים קבועים, 100 מטר משם יש את הפרצה הכי גדולה בגדר באזור קלקיליה, שזה מקטע בסוף של שני קילומטר. אנחנו בתור תושבים כבר לא מדברים על איזה 30 קילומטר שקשה לסגור. זה פשוט עשרות פרצות במקטע של קילומטר וחצי, שזה אומר בערך כל 20–30 מטר פרצה. זה פשוט לא הגיוני.

תודה.

ואני רק רוצה להגיד שאני בתור תושב, אנחנו מבינים שגם ראשי המועצות עושים הרבה, ואנחנו גם קולטים מהם את השדר שהם קצת חסרי אונים. ואנחנו מבינים עכשיו למה.

תודה.

אנחנו מבקשים בתור תושבים שידאגו לנו.

מירב, אני רוצה רק - - -

כן. אני רוצה גם לחזור, אז אני אתן למנכ"ל מועצת יש"ע, יגאל.

אני אגיד בקצרה.

בבקשה, יגאל.

שלום. קודם כול, יישר כוח על הוועדה. מאז שהתחלנו את הדיון עד עכשיו, שלושה אירועי זריקות אבנים ביהודה ושומרון, באזור רמאללה, באזור כביש 60 ליד בית לחם. ועכשיו ממש בחצי השעה האחרונה, בכביש 446, שלושה רכבים עם שמשה שבורה. אירועי זריקות אבנים הם לא רק על כביש 55; הם על כל המרחב. יש התגברות של האירועים האלה. אני לא אתן פה את כל הנתונים. יש דלדול של הכוחות, של הסד"כ של צה"ל באזור. תגבור של כוחות של צה"ל באזור יצמצם את זריקות האבנים גם על כביש 55 וגם יתגבר את הפרצות בקו התפר.

אני רוצה להגיד סיפור שקרה לי אישית בכביש 57, צפונית לכביש 55. אני גר ביישוב אבני חפץ. הפלסטינים חוצים שם באלפים את הגדר, רצים לכביש מהיר, באים טרנזיטים, עוצרים להם באמצע כביש מהיר, וקורות שם תאונות דרכים. התושבים שלנו נפצעים בתאונת דרכים, וגם הערבים נפגעים שם בתאונת דרכים. וזה דבר שצריך לעצור אותו ולמנוע אותו. אנחנו במועצת יש"ע בעבר אמרנו שלא צריך גדר, אבל לא יכול להיות מצב שיש גדר והיא פרוצה. זה מה שפוגע בעוצמה של צה"ל, וזה מה שגורם לערבים להבין שהכול מותר. הכול. איך אמר פה רוני מראש העין? יש להם תעוזה. התעוזה מגיעה מזה שהוא רואה גדר פרוצה, והוא עובר והוא עושה מה שהוא רוצה. תודה.

תודה, יגאל. טוב, רק דקה, מיכל, קצין אח"מ מג"ב. מיכל, את ממש אחרונה. אני מתנצלת. אנחנו חייבים לסיים. גם לא לחזור על מה שנאמר. אני נותנת לך.

אז מירב, אני יכולה רק רבע משפט? רבעון. אני הבוקר פשוט עברתי בכביש 55.

כן.

ועומדת ניידת משטרה - - -

רגע, תגידי את שמך.

שמי שלומית גולדין הלוי, מעלה שומרון. אין לנו דרך אחרת לצאת מהיישוב למעט כביש 55. ועומדת ניידת משטרה. אנחנו עומדים בפקק, פשוט אנחנו צופים בשב"חים שעוברים באופן סוריאליסטי ליד ניידת המשטרה. מצד ימין קלקיליה, מצד שמאל חבלה, ופשוט רואים את הנחילים שלהם עוברים, והשוטרים יושבים בניידת, לא יוצאים, לא מתשאלים, לא שום דבר. אני לא יודעת, אגב, אפילו אם הם שב"חים או פועלים שפשוט לא רוצים לעמוד במעברים. יש מעבר אייל בצד הצפוני של קלקיליה.

כן.

הם באים מהצד הדרומי, כי הם כולם נוסעים דרומה. זה בלתי אפשרי. אני רוצה לך שיש גם בג"ץ מ-2017 על בתים שנבנו על כביש 55. לא נעשה עם זה כלום. את חוסר המשילות הזה הם מכירים, גם את הרחפן שהחליף את הרבש"ץ שלנו ביישוב הם מכירים. הפועלים אצלנו סיפרו לנו שהחליפו לרחפן, אוקיי?

יפה שהם עדכנו אתכם.

בדיוק, הם מעדכנים אותנו בסד"כ. פשוט לא ייאמן.

תודה. תודה. מיכל.

מירב, אפשר משפט מעמק חפר? אם אפשר, משפט אחד?

רגע. מיכל, קצינת אח"מ מג"ב. כן, מיכל.

אני אעבור רגע ליד מיקרופון.

את יודעת איפה פלוגות מג"ב החדשות יהיו?

אז זהו שכן.

אה, יופי. ידעתי שיש לך מידע בשבילי.

נכון? אז ככה. קודם כול, אני כל כך שמחה בוועדה הזאת.

איפה המחליף שלך?

הוא בקורס.

אה, אוקיי.

אני לא טוב?

לא, לא. את בסדר גמור. את זה שאתם בחפיפה, אני יודעת.

נכון. חשבתי שהוועדה האחרונה תהיה אחרונה. מסתבר שלא.

טוב.

אבל אני שמחה שבאתי לפה, כי באמת אני חושבת שאם תצא ישועה מאיפשהו זה מוועדה כזו. אז ככה. שתי פלוגות מג"ב, באמת אחת יוצאת בימים האלה - -

יפה.

- - בסדר? לאזור גזרת מנשה.

מנשה?

כן.

אוקיי.

זה סדר גודל של 80 לוחמים שכרגע סיימו קורס ועכשיו הם עושים איזושהי הכנה ויורדים לגזרה. ובתחילת 2022 תבוא עוד פלוגה לאזור קלקיליה, אפרים.

אוקיי. אז איתן יודע על 80 לוחמים שהוא מקבל ובאילו תחנות הם יהיו?

רגע. זה לא בדיוק בא לתחנות.

אוקיי.

ומה שרציתי להגיד, ואת רוצה באמת שנדבר בקצרה, ואני מבינה את זה, אבל השינוי שנעשה במג"ב הוא שכרגע כל הכוחות והמג"בים חזרו חזרה למג"ב. הם כבר לא בתוך התחנה, שמי שמפעיל אותם הם מפקדי המרחבים המג"ביים שהם בשיתוף פעולה מלא עם מפקדי המרחבים הכחולים, כשהרעיון הוא באמת להרים מסה של אנשים, ולא שניים-שלושה, באמת שתהיה יכולת התרעה.

ואם חשבת שהמצב קשה בקו התפר, אז אני אספר לך משהו שאולי עוד לא ידעת, שיש טיולים מאורגנים של שב"חים לארץ.

ליפו.

טיולים מאורגנים שמגיעים לאזור יפו או לקטיף בצפון, לפארק הירקון.

לים.

לאילת.

קיאקים.

ואנחנו כמג"ב באמת יחד עם הצבא מנסים לתפוס, למגר.

מאיפה הם יוצאים?

ההסעות גם - - - הם הולכים לים כל הקיץ.

מאיפה הם יוצאים? מאיפה הם יוצאים?

הם יוצאים מכל האזור.

סליחה, סליחה. אנחנו כבר על הזמן של ההארכה. אז רק מיכל מדברת.

רק רוצה לומר לך שמתחילת המבצע, שאנחנו התוודענו לנושא הזה והתחלנו לעבוד, כבר תפסנו למעלה מ-100 אוטובוסים ומיניבוסים עם שב"חים. ואמרה ראש המועצה בשרון על כך שמשחררים גנבים, את צודקת. אין לי מה להגיד לך, מכיוון שכמו שאמרו כאן לפני כן, על מנת שהחוק יתיר לנו להכניס בן אדם למעצר ולא לשחרר אותו, הוא צריך לפחות חמש פעמים להיתפס. לא לעבור. לעבור ולהיתפס. ואז אפשר יהיה לעצור אותו, כי עבירת גניבה היא לא עבירה שהחוק מתיר לנו להשאיר אותו אצלנו. ולכן, הבעיה היא לא רק בקו התפר. הבעיה היא גם מעבר, גם בנושא החקיקתי והכול ביחד.

תודה.

זהו.

תודה. אתה רוצה לתת רגע לגלית שאול מעמק חפר?

אני רוצה רגע מילת סיכום. מירב, משפט. מירב, משפט.

כן.

לא. רגע, רגע. חבר'ה, המליאה נפתחת ב-13:00.

חבר'ה, זה נגמר. זה נגמר. זהו. נגמר.

אבל גלית שאול מעמק חפר, יש לך דקה. גלית. ואת מיומנת בוועדות. אז דקה.

תודה רבה. תודה רבה. אני אעשה את זה הכי זריז שאפשר. יש סיבה שבגינה לא הגעתי. זה עניין של חינוך. ואני רוצה להגיד משפט אחד על מה שקרה לנו פה ערב יום הזיכרון האחרון. ילדה חזרה מבית ספר, ירדה מהסעה, ונאנסה בשדות של המושב שלה על ידי שב"ח. צריך להבין, אנחנו מרכז הארץ.

איזה מושב? תזכירי.

מושב במזרח עמק חפר.

כן.

ממש ממזרח עמק חפר, מרכז המדינה. אנחנו מדברים על המותניים הצרים של מדינת ישראל בין נתניה לחדרה. ילדה בת 16 שעד היום, לצערי הרב, לא השתקמה, עוברת תהליכים מאוד מאוד קשים. ואנחנו, כשאנחנו חושבים על מדיניות של מדינה שמאפשרת להיכנס או לצאת, חושבים על פרנסה, חושבים על דברים כאלו, אנחנו לא חושבים על רצח באמת העתיד של ילדים וילדות קטנים. כשבקיבוץ בחן בקיץ האחרון לא יכלו לצאת הורים להופעות כי הילדים שלהם פחדו להישאר בבית, מכיוון שכל הלילה נכנסו שב"חים והסתובבו ביישוב, והתרעות, וכל מה שצריך, במרכז מדינת ישראל, אני חושבת יש לנו בעיה קשה. וחבר הכנסת רם בן ברק היה בסיור וראה את זה במו עיניו.

המדיניות עד כה של משרד הביטחון, של מדינת ישראל, חייבת שינוי. אנחנו חייבים להבין שקו התפר לא יכול להישאר פרוץ. הוא לא יכול להישאר פרוץ, כי התושבות והתושבים שלנו לא יכולים לישון בלילה. ואם אתם לא תעזרו לנו, אני באמת לא יודעת מי. אנחנו, ראשי המועצות, עושים כל מה שאפשר, רצים לכל העולם, שמים כספים על סיירות חקלאיות, על שומרים בכל פינה. מתנדבים אצלנו, התושבים מתנדבים אצלנו, שומרים. יש רב"שים, יש הכול. אבל צריך להגן על המעבר הזה. לא יכול להיות שזה יישאר הפרוץ ככה.

אני באמת שמה סימן קריאה לבקשה שלי ופונה אליכם. מאוד היה לי חשוב להיות בדיון הזה. אני מודה לכם על זה שהוא מתקיים.

אל תדאגי. יהיו עוד דיונים, גלית.

זה לא ייפתר כל כך מהר, את אומרת, מירב.

כן, כן.

לצערי הרב.

לצערנו גם.

רם, יכול לספר מהחוויות שלך.

כן. בדיוק אנחנו מתכנסים לסיכום. תודה, גלית.

תודה.

טוב. קודם כול, תודה רבה לכל מי שהגיע. תשמעו, יש כאן מגה אירוע. לא מדובר כאן באיזושהי בעיה מקומית שאנחנו יכולים עכשיו לפתור אותה בשניים וחצי דיונים וקצת רצון טוב. יש כאן מגה אירוע. יש כאן הזנחה של שנים גם של כמובן בניית הגדר והצורה שבנו אותה והצורה ששמרו עליה. יש כאן חוסר כוח אדם במשטרה בצורה בולטת ובמשמר הגבול. יש כאן צה"ל שאולי לא מבין מספיק את תפקודו או תפקידו בתוך האירוע הזה. יש כאן מגה אירוע ביטחוני ומחדל עצום.

אנחנו לוקחים את הפרויקט הזה ואנחנו לא מתכוונים להניח לו. הדיון הבא, אני מציע, מירב, הדיון הבא יהיה דיון רק של אנשי מקצוע, של כל הגורמים: צבא, משטרה, משמר הגבול, משרד הביטחון. אנחנו צריכים לראות איך הפרויקט הזה נכנס לעבודה ובמהלך של עשר שנים מסתיימת בניית הגדר על כל קו התפר, מתחילתו ועד סופו, בלי השיקולים הפוליטיים שנלווים לזה ובלי שום עניינים. אי-אפשר להשאיר את המצב ככה. שרשרת חזקה ככל שתהיה, אם יש בה חוליה חלשה, היא לא שווה שום דבר. ובשרשרת הזאת שנקראת גדר ההפרדה יש הרבה מאוד חוליות חלשות וחייבים לסתום אותן. אם השקיעו בגדר הזאת 10 מיליארד שקלים, 10 מיליארד שקלים השקיעו, אם היו משקיעים אותם נכון, היו יכולים לבנות כל הגדר.

אנחנו צריכים לראות איך עכשיו צריך למצוא את התקציב הנדרש ולבנות את הגדר. אני לא מאמין שאפשר יהיה להשתלט על הדבר הזה בלי גדר. כשאני אומר גדר, זה לא משהו שאפשר לחתוך. גדר זה כמו בגבול מצרים. גדר זה חומה. גדר זה משהו שאי-אפשר לעבור אותו. ואז לפתח – מישהו אמר כאן על המעברים; הוא צודק – לפתח במקביל את המעברים. יש לנו אינטרס גדול מאוד שהפלסטינים יבואו לעבוד כאן. אבל שיבואו לעבוד מתוך השערים המסודרים, יקבלו רישיון, יחזרו בערב הביתה, ישפרו את הכלכלה שלהם. אנחנו נשמור על חשבון הביטחון שלנו. זה מצב בלתי נסבל, ואנחנו לא נרפה מזה.

לא. אני אגיד רק ממש בדקה. קודם כול, רם, תודה רבה. שיתוף הפעולה הזה הוא שיתוף פעולה ראשון בכנסת. אני יודעת שיש כבר הרבה ייאוש כאן. אבל אני אומרת תמיד, יש כאן באמת שיתוף פעולה פעם ראשונה. הייתי חברה ארבע שנים בוועדת החוץ והביטחון בכנסת הקודמת. אני אגיד לך את האמת, אני לא זוכרת שממש ככה ירדנו ממש נקודתית לנושאים.

אנחנו גם נבקר. וגם באופן אישי, רם, אני מציעה סיור משותף אפילו של הוועדה בקו התפר, שגם חברי הכנסת יבינו את גודל האירוע.

אני גם אגיד בקצרה תודה רבה לכל מי שהגיע לפה. תודה, רפאל, שהגעת לפה ושיתפת אותנו באופן אישי בסיפור שלך. תודה לחברי הכנסת.

יש לנו משימה, ובעיניי, היא להציל את המדינה. אני חושבת שאנשים באמת באו לגור, פשוט רצו לגור בבית משלהם, ובדבר הכי משמעותי בפירמידת הצרכים של מאסלו, הביטחון שלהם פשוט פקע. אין לזה היגיון. אין, בעיניי, היגיון שבחורה תשב בבית, ואני יושבת איתה ומדברת איתה, ובאמצע היום נכנס מישהו לתוך הבית שלה. אין הרתעה. לא מפחדים. אין משילות. הוא בסוף בא לוקח, לוקח בסוף את אותו שב"ח ואומר לו: בבקשה, תחזור. וזה אירוע שהוא חמור בעיניי.

רם סיכם יפה, אני לא אוסיף. נעשה ישיבה מקצועית. אני גם רוצה, ברשותך, להוסיף לסיכום שאנחנו רוצים את תגובת משרד הכלכלה על הסטטוס של כביש 55.

משרד האוצר. הבקשה הוגשה לאוצר.

תחבורה.

מה אמרתי?

כלכלה. אז תחבורה.

סליחה. אז תחבורה על הסטטוס של 55. אנחנו נעקוב. ואנחנו כוועדה נמשיך לעקוב אחרי האירועים מול קו התפר, ובאמת נעשה ככל האפשר.

אבל רק מילה אחת – לא יהיו מיליציות חמושות במדינת ישראל. יש צבא, ויש משטרה, ויש ביטחון, ויש רב"שים, ויש כוחות שעובדים יחד עם המשטרה. ולכן שהנקודה הזאת תהיה מאוד מאוד ברורה כאן בוועדה הזו. זה נושא שהושמע. אנחנו צריכים לפעול, כל מי שיושב כאן בשולחן הזה, כדי להחזיר לתושבי ישראל את הביטחון שמגיע להם. תודה רבה.

תודה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:07.