פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



27
הוועדה המיוחדת לענייני התמכרויות, סמים ואתגרי הצעירים בישראל
12/12/2021


מושב שני



פרוטוקול מס'17
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני התמכרויות, סמים ואתגרי הצעירים בישראל
יום ראשון, ח' בטבת התשפ"ב (12 בדצמבר 2021), שעה 10:30

סיור בכפר איזון

חברי הוועדה: רם שפע – היו"ר

יעל רון בן משה

רותם אפודי - סמנכ"לית בכירה וראש מינהל תקון, משרד הרווחה והביטחון הקהילתי

נפתלי יעבץ - רמ"ט ומנהל תחום פרויקטים, מינהל תקון, משרד הרווחה והביטחון הקהילתי

סוזן דסוקי - מנהלת אגף בכיר טיפול באוכלוסיית קצה-חוץ ביתי, משרד הרווחה והביטחון הקהילתי

דורון כהן - ממונה מחוזי, משרד הרווחה והביטחון הקהילתי

אופיר מילר - מפקח מחוזי על המסגרת, משרד הרווחה והביטחון הקהילתי

ד"ר מוטי שמושקביץ - מפקח אזורי, משרד הבריאות

עמרי פריש - נשיא ומייסד כפר איזון

אורלי גל - מנכ"לית כפר איזון

חגי מזלי - פסיכולוג שיקומי קליני, כפר איזון

בת שבע פנחסוב

סמדר לביא, חבר תרגומים



סיור בכפר איזון

בוקר טוב. ברשותכם, אני אתחיל. שמי אורלי גל, אני מה-1 בנובמבר מנכ"לית עמותת איזון. כמה מילים על עצמי. שירתי 25 שנה בצבא, פרשתי כאלופת משנה, תפקיד אחרון במשרד רוה"מ, סגנית דובר צה"ל והלאה והלאה. לאחר מכן הייתי מנכ"לית עמותת נט"ל, 14 שנים, שם הכרתי גם את רם, והחלטתי לפני שנה לסיים את תפקידי. מוניתי על ידי שר הביטחון ליו"ר הקרן לחיילים משוחררים, אני עושה את זה עד היום, אני עושה את זה בהתנדבות, קרן מדהימה, נעניתי לבקשה של יו"ר העמותה, ענת דוברת, באמת לקחת את התפקיד.

יש לנו את הכפר ואת הבית המאזן, תיכף עמרי, המייסד שלנו, יספר ויפרט יותר. התכנית שלנו היום, אני אציג אותה מהר, אני יודעת שחלקכם לא היו בכל ההצגה. אנחנו לא נצא כרגע לסיור, אלא יותר מאוחר, אנחנו נתחיל עם עמרי, חגי, אתה תציג את עצמך, חגי הוא פסיכולוג שיקומי והוא ידבר פה תיכף, הוא מנהל בית אצלנו. יש לנו שלושה מטופלים שרצינו שישתפו אתכם בחוויה האישית וכמובן נעשה סיור. אז תודה שבאתם ושיהיה יום טוב.

קודם כל באמת תודה, ברוכים הבאים. כמו תמיד, כשבת שבע שואלת אותי אם אפשר לבוא תנסו להגיד לה לא, אז אני לא עמדתי בסיטואציה להגיד לה לא, אז תודה שבאתם.

אני אנסה לגעת נורא בקצרה, ומטבע הדברים גם נשים סוגיות על השולחן שאני בספק אם נצליח לצלול לעומק של כולן, אבל בכל אופן אנחנו פתחנו לפני כמעט 25 שנה, אנחנו כבר מתקרבים ל-2,000 מטופלים. אני קיבוצניק מהצפון, בא מהרקע של חינוך, בגיל 37 שמעתי בעצתה של אשתי והלכתי ללמוד עבודה סוציאלית ואז התחלתי לעבוד ברשות למלחמה בסמים ובגלל שכבר הייתי עובד סוציאלי וסמים ובמילואים סגן אלוף באיזה יחידה קרבית התחלתי לקבל המון המון פניות של משפחות, בעיקר זה היה הודו ודרום אמריקה, של חבר'ה בוגרי יחידות, שנסעו, התפלקו ולא יודעים מה לעשות ובעצם מלבד לאשפז אותם לא הייתה אופציה.

אני הייתי בן בית במלכישוע כי מלכישוע זה היה חלק מהעסק. הקהילות הטיפוליות שיש לנו, אולי מהטובות ביותר בעולם, למי שמכיר את מערך הטיפולים, תיכף נדבר על האוכלוסייה, ואז פיתחנו איזה מודל אחר שהוא עם גישה אחרת, בגלל שהאוכלוסייה היא אחרת והמשבר הוא אחר, זה לא כי המצאנו איזה מודל וחיפשנו קליינטים. זה הרעיון.

הרשות למלחמה בסמים הייתה הגוף שסייע, אנחנו ברישיון משולב של משרד הבריאות ומשרד הרווחה. אני מראש אומר, כי אני אגיד את זה גם אחר כך, כיוון ששוק הסמים, שוק נפגעי הסמים הכוונה, הולך כמעט כולו ורובו לנושא של תחלואה כפולה, מלבד הפתרונות הטיפוליים, שזה מה שאנחנו יודעים להציע, הוא מחייב שת"פ מורכב בין משרד הבריאות למשרד הרווחה, כי זו המשמעות של תחלואה כפולה, וזה אולי הנושא המרכזי כמעט שעליו לפעמים קמים ונופלים דברים. אנחנו פועלים כבר עשר שנים עם מכרז של משרד הרווחה שמגדיר פה את האוכלוסייה אחרת משאר הקהילות הטיפוליות, אנחנו כבר 18 שנה מוכרים כספק של משרד הביטחון.

בנוסף לכפר איזון, שתיכף נגיד עליו כמה מילים, יש לנו את הבית הישראלי החם בהודו ביחד עם משרד החוץ והרשות למלחמה בסמים, היום הוא סגור בגלל הקורונה, לא חושב שאני ממליץ למישהו לנסוע להודו. אני עצמי הייתי 25 פעם בהודו, הייתי בווייטנאם, בטיול ארוך, המפגש הזה, חלק גדול ממה שתשמעו פה זה מפגשים שלי עם אלפי צעירים, לאו דווקא בכפר איזון. אני עשיתי פה כבר מעל 2,500 אינטייקים, אבל באוניברסיטה ובהודו היו לי מפגשים מרתקים של למידה.

פתחנו לפני כשנה וחצי את הבית המאזן שלנו בקיסריה על מודלים דומים שנמצאים כאן. זה פרויקט חדש של משרד הבריאות עם קופות החולים לצמצם אשפוזים בתוך הקהילה ואני מניח שבקרוב נפתח עוד שניים-שלושה בתים מאזנים.

היינו בשלבים כמעט סופיים של תכנון ושל פתיחה של מרכז ראשון בארץ לנפגעי קנאביס אמבולטורי לאנשים שלא צריכים לעשות פסק זמן ולהיכנס למסגרת, הם צריכים להמשיך ללמוד, לעבוד, אבל הם הגיעו למסקנה שמשהו שם משבש להם, אבל בגלל הקורונה ואחר כך בגלל הסיפור של הלומי קרב, זה כרגע – נראה בדיוק מתי נוציא את זה לפועל ואנחנו עוסקים, על סמך הניסיון שאנחנו צוברים כאן בהמון המון תכניות מניעה בהרבה מגזרים.

תסביר את ההקשר של הלומי הקרב לדחייה.

אנחנו בקשר עם משרד הביטחון שביקשו אותנו ועוד הרבה אחרים לעזור לפתח איזה מודל. יצא מכרז של משרד הביטחון, חדש, על מרכז טיפולי להלומי קרב, כרגע הוא הוקפא וכותבים אותו מחדש ואני מעריך שבשבועות הקרובים הוא ייצא. אגב, שם הסוגיה של הסמים היא הרבה יותר מורכבת משום ששם, בניגוד לכפר איזון ובניגוד לבית המאזן, ובניגוד לבית בהודו אפילו, ששם לא עושים סמים, גם בבית בהודו, בבית של הלומי קרב סוגיית הקנאביס הרפואי היא שונה לגמרי, היא דורשת התייחסות. אני לא אספיק היום להרחיב, זה מכרז שלהערכתי שבועיים-שלושה הוא עולה לאוויר מתוקן ואני מניח שהעמותה שלנו גם תיכנס אליו.

וכן חשוב להגיד שבעקבות הניסיון הרב עם חבר'ה אחרי שירות ועם פוסט טראומה קל אז - - -

אנחנו בדקנו ועשינו בערך ב-21 שנים סדר גודל של 600 חבר'ה שקשורים לפוסט טראומה מהשירות הצבאי ובחמש-שש שנים האחרונות, תופעה שלא נחשפנו אלינו מעולם, וזה בנות עם פוסט טראומה מהשירות הצבאי. לא עם פגיעות מיניות מהצבא, אני מתכוון מהשירות הצבאי הקרבי, עשרות בנות כאלה מגיעות אלינו ואנחנו מתחילים לפתח וללמוד. הנושא עוד בחיתוליו, הנושא של טיפול בפוסט טראומה של בנות, שזה בדרך כלל או מג"ב או קרקל או חמ"ליסטיות או כל איסוף המודיעין הקרבי. זה פחות או יותר המיקוד שלהן.

מי אוכלוסיית היעד שלנו? זו הייתה איזה שהיא פריצת דרך שלקחה זמן, אני אתחיל מלמטה. אנחנו אמרנו שהחתך של האוכלוסייה שלנו זה משתמש נורמטיבי מתפקד. זאת הייתה מהפכה, לא היה קל, אבל אני חייב להגיד לזכותם של משרד הבריאות ומשרד הרווחה שהמכרז האחרון של משרד הרווחה הוא הטיפול בצעירים נפגעי סמים מרקע נורמטיבי מתפקד והנוהל של משרד הבריאות הוא נוהל למשתמש נורמטיבי מתפקד, זאת אומרת חלה הבנה שיש פה אוכלוסייה אחרת לגמרי שמגיעה מרקע נורמטיבי מתפקד ולכן היא צריכה מענים אחרים.

אני תיכף אחדד את זה, כי במערכת היה ידוע רק על תחלואה כפולה, זה אומר שיש לך שתי מחלות ואנחנו באנו ואמרנו שלא, יש דבר חדש שנקרא משבר כפול, אני תיכף אסביר, שזה אומר פגיעה נפשית משולבת עם סמים, לרוב זה יהיה קנאביס ופסיכדליים.

צעירים בגילאי 18 עד 40. זה נכון וטוב שכך, משרד הבריאות והרווחה מחריגים את זה, צריך איזה שהוא משהו בשפה, בנוהל. רובם, כמו שאמרתי, בעלי רקע נורמטיבי מתפקד, רובם סיימו תיכון, סיימו בגרות, עשו שירות צבאי, אקדמיה, רובם בעלי מערכות תמיכה חזקות, שגם זה חייב מהפכה של מעורבות המשפחות. המשפחות הן לא מקור הפתולוגיה כמו שידענו תמיד, להיפך, הן מערכות התמיכה והן חייבות להיות שותפות בתוך התכנית הטיפולית ורובם ללא רקע עברייני, ללא מחלות זיהומיות, לא הרואין, סחר.

המונח רובם הוא מנעד רחב, אולי תגיד בגדול אם יש מאפיינים למה זה רובם סיימו? מה זה מערכות תמיכה חזקות? אז הרוב הם סוציואקונומי מאוד גבוה? הרוב בינוני? הרוב עם משפחה תומכת?

לא, שיש משפחה שתומכת. גם אם ההורים גרושים, שזה דבר היום די מקובל בשוק, עדיין המשפחות הן לא מקור הפתולוגיה של העבריינות והסמים והסחר והזנות וזה וזה, כמו שידענו בפרופילים של פעם, והן חייבות להיות שותפות. חוץ מזה בכלל אני אומר לכם, תחשבו נגיד, אני קיבלתי פה ילד פסיכוטי שהיה על סף אחת הסיירות, הוא התחיל לנאום פה לעם ישראל נאום, נכנסנו לחדר והוא אומר לי: עמרי, תקשיב, בוא בינינו אתה לא יכול לטפל בי, נכון? אני אומר לו: למה? הוא אומר: אני משיח, אתה יכול לטפל בי? אני אשאיר לך פה את שני החבר'ה האלה, מצביע על אבא ואמא, נותן לי, תאמינו לי, ואללה טקסט דיאגנוסטי הכי משופר ששמעתי בחיים שלי, אני אשאיר אותם פה, אבוא בעוד שבוע לקחת אותם, בעניין הכסף אל תדאג, ההוא יגמול לך כגמולך, הכול יהיה בסדר.

למה אני אומר? כי מי שמביא את החבר'ה האלה זה או ההורים או החברים מהצוות, זה מי שמביא אותם. אנשים במצב פסיכוטי דיכאוני נדיר מאוד שהם יתקשרו לבד. המשפחות הן בִּילְד אִין בתוך המערכת שלנו.

דרך אגב, עמרי, להבדיל ממקומות אחרים שמי שמביא זה מערכות הרווחה בדרך כלל והגורמים הטיפוליים.

אני אגיד, טוב שדורון חידד את זה. למי שלא מכיר, דורון, המפקח ממשרד הרווחה. אנחנו לא מטפלים פה בחלופות מעצר ובהוראות אשפוז ובכפייה ובדברים, רוצה בא, לא רוצה לא בא. יש מסכים ורוצה, זה שתי מדרגות, לא ניכנס לזה כרגע, אבל אנחנו לא מטפלים במי שלא מוכן להיות, המקום פה פתוח.

מה ששאלת על רובם, זה רובם. קיבלתי טלפון מאיזה קצינת מבחן, כמו ששמעתם בטח בטלוויזיה על איזה ילד שנשאר לו טולה והוא השאיר אותה בתרמיל, תפסו אותו במעצר, אז במקום לשלוח אותו לזה, העבירו אותו לכאן, אז הוא היה סוג של חלופת מעצר, אבל זה לא הרוב.

להגיד מילה אחת בלי להרחיב יותר מדי, ההיסטוריה של תחלואה כפולה אמרה בזמנו להגיד מה המחלה הראשית ומה המשנית ואז צוות יטפל בראשית ויעביר ויטפל במשנית וזה לא עבד. אמרו למה שלא יעבדו במקביל, הצוות הזה יטפל בזה וזה, לא עבד. היום שולט בעולם המודל האינטגרטיבי, זאת אומרת אותו צוות באותו מקום באותו הזמן מטפל בשתי הבעיות.

אני חייב להגיד לכם מניסיון של אלפי אנשים, שאלת הביצה והתרנגולת היא לא פתירה. מה היה שם קודם ומה היה אחר כך, אנחנו רואים פה את כמות האנשים הנורמטיביים, זה לא אומר שלא היו קשיים, זה לא אומר שלכל אחד מאיתנו אין איזה שהוא קושי, אם נשב איתו על הספה ונדבר על כל מילימטר בילדות או בצבא או אחר כך, אבל זאת שאלה בנושא של הסמים הפסיכדליים והקנאביס שהיא בלתי פתירה באופן ברור.

כשבאנו עם המודל האלטרנטיבי אנחנו הוספנו לו הוליסטי. אנחנו חשבנו שהתפיסה מתייחסת לבן אדם כמכלול מורכב, גם של גוף וגם של נפש וגם של רוח שצריכה לשלב טיפולים קונבנציונליים ואלטרנטיביים של פסיכולוגים ופסיכיאטריים ועובדים סוציאליים, גם שיאצו ורפלקסולוגיה ואמנות ומוזיקה ומיינדפולנס ויוגה וכן הלאה וכן הלאה, לכן התוצאות פה הן יחסית משופרות בצורה דרמטית למקומות אחרים. אבל יש קצת קושי להשוות כי ממילא אמרתי שהאוכלוסייה היא שונה. נגיד הייתי במלכישוע, אמרתי לכם שאני בן בית במלכישוע, זה לא הגון להשוות, גם אחוזי הנשירה יותר נמוכים מתוך העובדה שאנשים בוחרים, שם בדיוק הפוך, שם הנשירה היא בדרך כלל אלה שלא כפו עליהם. אבל שוב פעם, זה כי האוכלוסייה מוגדרת אחרת.

רק להגיד על המודל ההוליסטי בלי שאני ארחיב, מה זה נקרא מודל הוליסטי? אז יש לנו את כל הקונבנציונלי, יש לנו פה ארבעה פסיכיאטרים, את כל המשלים המזרחי, אני לא אפרט את הכול, את התחום היצירתי, את התחום של גוף-נפש והשיקומי תפקודי.

ייחודיות הטיפול בכפר איזון. הדבר הראשון, אני חושב שכולכם הרגשתם, זה הסביבה הטיפולית. אתה בא לפה ואתה רואה את הים, אתה רואה את הטבע, אתה רואה שהכול פתוח. אגב, הוא פתוח בכל עונה שאתם יכולים. כשאני מצאתי את המקום הזה זה היה כפר נופש שננטש על ידי קיבוץ שדות ים. ננטש, נתמלא בזונות ונרקומנים. ככה אני מצאתי אותו והצלחתי לשכנע את הקיבוץ שיזיזו אותם, יסיטו אותם בהדרגה. עוד שנה עבדנו עם הבנות פה ועם החבר'ה עד שנשארנו לבד.

ואז הגיעו חבר'ה מהמילואים, הכול קשור למילואים, לא אלאה אתכם בסיפור המילואים שלנו. הצלחנו לשכנע את הקיבוץ שאת כל הבתים הריקים ייתנו לצעירים האלה, הם שיפצו את הבתים והיום הכפר הוא חצי כפר איזון וחצי משפחות עם ילדים. זאת אומרת אם אתם תבואו לפה אחר הצהריים אתם תראו פה משפחות עם ילדים על הדשא, פה את כפר איזון, פה אין גדר, פה יש ים, זה עוד לא התחלנו לדבר על המודל הטיפולי גישה אחרת.

הטיפול האינטגרטיבי הוליסטי בגובה העיניים, אין פה היררכיה. מי שמכיר את מודל ההיררכיה, אין היררכיה, אין דברים כאלה באוכלוסייה הזאת. מסר של משבר קצר וחזרה למסלול כמה שיותר מהר, זו לא מחלה לכל החיים.

זמנים בדרך כלל של הנוכחות פה?

חמישה חודשים.

בממוצע?

כן. חמישה חודשים. יש לנו ממשרד הרווחה אפשרות להאריך בחודש נוסף, אבל לא יותר, חשוב מאוד שזה יהיה ממוקד. משתדלים, אם זה אפשר, רק את מי שצריך להפנות לביטוח לאומי, לעשות קצבאות, חלק מהם מצופה שיחזור לטיפול ולאו דווקא לקצבאות. אנחנו נורא מתנגדים למודל שאנחנו רואים אותו בלא מעט בתי חולים, אחרי שבוע אשפוז לשים לבן אדם טיקט של נכה נפש, כי אתם יודעים, ביטוח לאומי זה אומר שאתה צריך להגדיר אותו נכה נפש מהשבוע הראשון.

אנחנו המון מתחברים לכוחות של הבן אדם ולא רק למחלה ולקושי. אתם יכולים לראות פה אנשים שהשתחררו מבית חולים או הגיעו למצב פסיכוטי, נגיד יש לנו פה ילד אחד שהגיע רק לא מזמן בארבע וחצי בבוקר לבד, כל המשפחה אחריו מחפשת אותו, פסיכוטי לגמרי, הוא בא לכפר איזון, מקבלים אותו, לא עוזבים אותו, ואז אתה יכול לראות אותו אחר כך, לא משנה כל התהליך, הוא יכול לבוא לפה ולקחת גיטרה כשהוא נכנס ולנגן. הוא יכול, כל הצד גם של הכוחות והיכולות. ואמרתי, טיפול ממוקד, זמן של ארבעה-חמישה חודשים בלי הסטיגמה של אשפוז. זה פחות או יותר המאפיינים של כפר איזון.

זה המוטו שלנו. זו אחת הילדות שסיימה פה טיפול, לקח לי זמן למצוא את המקור: כל אדם זקוק למקום אליו יוכל ללכת ולצאת מדעתו בשלווה. יש פה מישהו שהיה בגואה? את זה צילמתי, זה ישראלית שמנגנת מול השמש כשהיא שוקעת. יש שם שני חופים, יש פרדייז והחוף של כפר איזון, לקח לי זמן להבין למה הם קוראים לזה החוף של כפר איזון, זה עם סירה כזאת שאתה שט ומגיע. שם צילמתי את הילדה.

תפיסת היסוד שלנו, בניגוד לנפגעי הסמים עד לפתיחת כפר איזון, שסמים זאת בחירה. כשאנחנו נדבר, היום לא נספיק להרחיב, על תכניות מניעה ועל הסברה ועל טיפול ועל שיקום אנחנו נצטרך לצאת מנקודת הנחה שאנחנו ננסה להשפיע על הבחירה. זה לא אנשים שנולדו לעולם של סמים ולעולם של פשע ואז אתה יכול להגיד בחירה, אבל זו לא בדיוק בחירה, זאת בחירה וכך צריך להתייחס אליהם ואל המשפחה ולתהליך ולמעורבות שלהם בתהליך. זו תפיסת יסוד שתנחה אותנו פה בכול.

על אף שגם אחת התפיסות שלכם מדברת על סמים כ-self medication.

נכון. חלק מהם זה יהיה self medication, בהחלט, אבל עדיין כשבן אדם גומר את הצבא והוא מחליט, לא משנה למה, שהוא מעשן ג'וינטים, בטח נושא שיעלה היום - - -

זה שאמרת שהוא מסיים את הצבא ומחליט את זה, זה כבר הפער.

תשמע אחר כך מה אני שומע שקורה עוד לפני שהוא משתחרר מהצבא.

זה מה שאמרתי. המצב שלנו היה יותר טוב אם הוא היה עושה את זה אחרי הצבא.

אם כבר חבר הכנסת רם שפע פתח את זה, אז להגיד, מאלפי ריאיונות וחיילים שאני פוגש, כי הרבה צוותים מגיעים אליי לקראת השחרור, אחרי השחרור, הסיפור של שימוש עוד בצבא הוא בדיוק כמו ששמעתם פה, משתמש נורמטיבי מתפקד, הוא גם בצבא. זה כבר לא בפלוגת המפקדה, כמו שחשבו לפני המון המון שנים, ביחידות הכי מובחרות, בשטחי כינוס, בזמן הלחימה, בפעילות מבצעית שהיא לא לחימה. זה סיפור מורכב, לא יודע עד כמה נוכל להיכנס אליו היום.

את זה פגשתי בהודו. כמה שזה מצחיק, הבית בהודו ביקשו שאני אלך עם השגריר והקונסולית למצוא איזה עמותה הודית ופגשתי מישהו שעובד בארץ, אז עבד עם הרב פוירשטיין, ותראו כמה המשפט הזה שלו מתאים למה שאני אמרתי לכם קודם: איני רואה את תפקידי בעולם הזה להביא אושר לאדם, זהו תפקידו של האלוהים, תפקידי הוא להרחיב את אפשרויות הבחירה של האדם כך שיוכל לבחור איזה חיים הוא רוצה לחיות.

זה ממש שונה, אם אתם זוכרים, אפילו מ-12 הצעדים. אתה איבדת את השליטה על חייך, אני המנטור שלך וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה. לא, אתה עשית מה שרובם עושים, יצאת מאיזון, תחזור למסלול, אנחנו נעזור לך להרחיב את אפשרויות הבחירה, אתה תצטרך לבחור. כמו שבחרת לעשות סמים, כמו שבחרת להיכנס לכפר איזון אתה תבחר איך לצאת מזה. זו תהיה בחירה.

זה למרות ש-12 הצעדים בנויים על - - -

כן, אנחנו משתמשים בהם. אני אגיד לכם דברים נורא פשוטים. מי שמכיר את 12 הצעדים, את מד"א, מצבים, מקומות, דברים ואנשים. פעם פעם פעם, כשעוד הייתי במלכישוע, היית אומר למכור נקי: אתה לא פוגש בחיים מכור פעיל. מה אתם רוצים שנגיד פה היום לבוגר כפר איזון? הוא אומר לי: עמרי, אני התקבלתי לאוניברסיטת תל אביב, אני אגיד לו: עצור, 72% עושים, הוא אומר לי: אני הולך לתל חי, 84%. אני צריך להגיד לו: אתה תלך, רוב החברים שלך יעשו, לא יקרה להם שום דבר, להיפך, אולי זה יעשה להם טוב ולך אסור.

אני אומר להם בדיוק כמו במילואים עם הקפה, פתאום יש איזה אחד עם סכרת, כששואלים על הקפה הוא לא מתחיל לשכנע אותנו שסוכר זה לא בריא, לכם מותר לשתות עם סוכר ולי אסור לשתות עם סוכר. זו תפיסה אחרת. זה מסובך, זה דורש מודל טיפולי אחר, הכנה לקראת היציאה אחרת לגמרי.

כן חשוב לי להגיד, כי זה דבר שלקח לנו זמן ללמוד אותו, ישבתי פעם בבית שלנו במנאלי, הם שמעו שמנהל כפר איזון הגיע אז מיד רצו בערב, בהודו זמן זה לא בעיה, יושבים שלוש שעות על מחצלות, מדברים, שותים, מדברים, שותים, אסור לעשן אצלנו בבית שם בהודו, ואחת פתאום קמה לשאול אותי שאלה, היא אומרת לי: אני סיימתי צבא קבע, אני כבר מטיילת חצי שנה, אני חוזרת השבוע לישראל ואני סחי בלאטה, בשונה מסחי, אני סחי בלאטה, אבל החלטתי פעם אחת לפני שאני נוסעת להתנסות בג'אראס או באסיד, מה כבוד המומחה מישראל ממליץ לי? 150 איש ממתינים למנהל כפר איזון שימליץ לה לקחת.

אז למדתי כמה הדבר הזה הוא חשוב, שסם צריך לפגוש בן אדם, אם נגיד לצורך העניין אני ודורון נלך למסיבה וניקח אקסטה, אני בכוונה אומר, כי צירפו אותי לצוות בעקבות הדיון עם הוועדה הקודמת, אני בוועדה הבין ארצית לשינוי המדיניות, בגלל כמה דברים שאמרתי שם בוועדה שהקפיצו את כולם והיום הם נכנסו לפרוטוקולים, ואני שמח, אבל אם דורון ואני נלך למסיבה לצורך העניין וניקח את אותה אקסטה, לא שתי אקסטות שונות, נשבור חצי חצי, הוא ייקח חצי ואני חצי אנחנו לא מגיעים לאותם המחוזות. אפילו אני אגדיל, אם אני אשבור חצי חצי ואתן לדורון עכשיו ואשמור אותה בשקית אטומה ואתן את החצי השני לדורון בעוד חודש הוא גם אז לא יגיע לאותם מחוזות. סם בסוף צריך לפגוש בן אדם, על כל הרקע שלו, על כל ההיסטוריה שלו, על הגנטיקה המשפחתית, אבל גם על מצבו הנוכחי, הרגשי, הנפשי, הבריאותי וכן הלאה וכן הלאה.

לכן הסיפור הזה, כן, קנאביס עושה לי ככה וזה עושה לי ואקסטה עושה לי ככה ואסיד עושה לי, זו סוגיה מורכבת. צריך לזכור, אין לנו נוסחה כזאת שאסיד עושה ככה, אקסטה עושה ככה, קנאביס עושה ככה. זה לא נכון.

מהניסיון שלנו יש שני גורמים מרכזיים שמשפיעים על תרבות צריכת הסמים של צעירים בישראל, ואני שמח על השינוי, לא יודע כמה זמן זה יחזיק, נראה, אני מקווה שתחזיקו מעמד הרבה זמן.

לפחות ארבע שנים, עובדים על זה.

תופעת התרמילאות, שכמובן בשנתיים האחרונות נעצרה, אבל יש לה השפעה דרמטית על תרבות צריכת הסמים בישראל. מגמות עולמיות, אני אגיד בשתי מילים. אני לא אכנס היום ללמה, אבל מזהים את תחילת תופעת התרמילאות בתחילת שנות השמונים. כשאני אומר מזהים זה לא אומר שלא היה לפני, אני גמרתי את מלחמת יום כיפור, לקחתי את אשתי והלכתי לטייל כמה חודשים עם תרמיל ואוהל בלפלנד, בסקנדינביות ובכל המקומות. לא קראו לזה תרמילאות בכלל. זה בעיקר דרום אמריקה, לאט לאט זה עובר להודו, אבל טרקיסטי בעיקרו, ורק באמצע שנות ה-90 מתחילה הקרחנה הגדולה שאז כל המדינה משתגעת, מגואה לגהה וזה, וניקח מטוס ונביא, בלגן שלם.

אגב, אתה יכול לראות, פה פתחנו את כפר איזון, זה אומר שהתחלנו כבר לתכנן אותו שם ופה את הבית החם. כן אני אגיד שפה היה שינוי דרמטי כשהטלפונים הסלולריים דור 3 נכנסו, שינה מהותית את הטיול.

תגיד מילה על ההשפעה של זה בהקשר שלנו.

קודם כל לחיליק מגנוס יותר קל למצוא את החבר'ה כי כולם עם טלפונים, אבל חוץ מזה, אני חבר בכמה קבוצות ווטסאפ ופייסבוק של הודו ודרום אמריקה, אז אתה תשמע עכשיו: למי שיוצא מקאסול יש מחסום משטרה במקום, בודקים, תיזהרו. לא כדאי לכם ללכת לגסטהאוס הזה והזה. אני שומר לך מקום בכפר הזה ואני שומר לך מקום בכפר הזה. והחדשות, כל הזמן קוראים את החדשות.

חצי השקל שלי פה, סתם זה קוריוז, אני הייתי 11 חודשים במזרח עם אשתי היום, ממש בשבועיים לפני שחזרנו, היינו בנפאל, ישבנו במסעדה ואז בן דוד שלי הגיע ונפגשנו ופתאום הוא הראה לי סמרטפון, שלא ראיתי לפני זה, ודיבר עם המשפחה שלו בארץ. אנחנו היינו בלי טלפון. אני זוכר את התפר הזה שאמרתי, בואנה, כל האירוע הזה, לא בהקשר של הסמים, של טיול, הופך להיות מאורע חדש.

אז אם אני אגיד לך, STD, אתה אומר היום לצעירים מה זה STD, אף אחד לא יודע. אבל אני אתן לך דוגמה, את הדבר הטוב. הייתי בפעם האחרונה בהודו, הלכתי לקטגלה שם ופגשתי ילד שהיה עם הבן שלי ביחידה, והוא אמר שהוא רוצה להצטרף אליי ועלינו לטושטה. אתה עולה לאיזה כפר שרכבים לא מגיעים, אתה עולה ברגל, והוא פתאום מראה לי את הווטסאפ, אומר לי: תקשיב, כל החבר'ה שלי, כולל המפק"צ, נמצאים בפרוואטי, אתה מוכן מחר לשבת איתנו? אני אומר לו: כן, אין לי שום תכנית, אני עם תרמיל, סנדלים. אתה יושב שלוש שעות על איזה נחל עם 12 חבר'ה שיצא לי לעבוד איתם בתפקידי מג"ד וסמג"ד לא מעט, לא מדברים על פעילות מבצעית ברמה של ניתוח אירוע אלא ברמה של השירות הצבאי של הקנאביס, שכולם עם הצ'ילומים מעשנים מלבדי, שיחה שאני לא יכול לנהל אותה בארץ, אבל בלי הטלפון לא הייתי מצליח לכנס אותם.

ועכשיו יש לנו את הקורונה. אף אחד מאיתנו לא יודע מה יקרה יום אחרי הקורונה מבחינת התרמילאות. הודו כרגע נפתחה ונעצרה עוד פעם החל מה-15 בחודש, אבל רק ל-30 יום. דרום אמריקה ומרכז אמריקה התחילו להתרומם ולחיות. אנחנו מחכים לראות מה יהיה אחרי הקורונה.

העניין של הטלפון זה לא רק הודו, זה גם נגיד הטלגרם. זה זמינות מטורפת.

זה הכול. יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות. תשאל אותו איך הוא טייל, איך אני טיילתי בהתחלה, היום יש אפליקציות, אינטרנט, לא אכנס לזה, הוא שינה את העולם של הניתוק מהארץ, מהמשפחה, מהחדשות, מאינפורמציה וכן הלאה.

אני יכול להגיד שמשהו כמו 40 שנה, ההערכה היא שיש כ-50,000. אתם מבינים שמספר המתגייסים הוא – אני לא אגיד מספרים מדויקים, זה רוב המתגייסים, סתם, אני לא רוצה להגיד מספר. אני רוצה להגיע למה שהדגשתי כאן, ההערכה הנמוכה היא שכ-90% מהם עושים סמים בזמן הטיול, ההערכה הנמוכה. תקשיבו, 90% מהילדים הכי טובים שלנו בזמן הטיול הגדול של אחרי הצבא עושים סמים וחוזרים אחרי חצי שנה, אחרי 11 חודשים, לא משנה כרגע כאן. אני כמובן לא אשאל אותך אם אתה ב-90 או ב-10, כי זה לא הגון, אבל אם טיילת 11 חודשים 90% נראה לך סביר?

נראה לי סביר ואני ב-90.

אוקיי, אני לא שואל שאלות כאלה.

אני ב-10, אבל דרום אמריקה. אני זקנה.

קצת יותר מבוגרת, לא זקנה.

כשנתתי הרצאה כזאת לרשות למלחמה בסמים מנכ"ל הרשות הקודם, לפני פירוקה, עצר אותי ואמר שהוא לא יודע את הנתונים האלה, אמרתי לו שזה מהרשות, הזמנתי אותו לכאן והצלחתי לשכנע אותו לצאת איתי ועם חיליק להודו. כשחזרנו היה סיכום שנתי עם השר ועם המנכ"ל והוא אמר שהדבר שהכי השפיע עליו זה שני חבר'ה שהלכו להודו. הוא מספר את הסיפור, הוא אומר: לא הבנתי מאיפה עמרי הביא לי את הנתונים האלה, ואני נבהלתי, חשבתי שאיפסנו את הכול, הוא אומר: שמונה ימים חיפשתי את ה-10% שהוא הבטיח לי ולא מצאתי אותם.

אז אני אומר לכם, לא סתם, 90% זה המספר הנמוך והם חוזרים לארץ, מדברים עם אבא ואמא, מדברים עם האחים והאחיות ועם החבר'ה בקבוצה שנשארו ועם הצוות, לא משנה, יש לזה השפעה דרמטית.

ההורים באים להודו עכשיו, נכון? נוסעים איתם.

נכון. אגב, המלצה חמה שלנו. אני כבר טיילתי עם שלושה ילדים שלי, אני רק אומר, תגבילו את זה לשבועיים. אגב, אתם יודעים שאהוד בנאי כתב על זה גם כן, לפני אלפיים שנה, הילד בן 30, יש לו חום גבוה, מובטל מעבודה ואהבה, כן, הוא בן 30, אבל עדיין לא יודע מה יעשה כשיגמור את הצבא. תניחו שהוא לא היה עשר שנים בצבא קבע. קראנו לזה מורטוריום חברתי, התארכות גיל ההתבגרות. אני לא אספיק היום להביא את המודלים היותר סוציולוגיים של זה, אבל הטיול נכנס שם. הוא נכנס לספרות הישראלית, לסדרות הישראליות, לשירים הישראליים.

אתה יכול להשתמש בשיר החדש של אהוד בנאי, שהוא מדבר על הבת שלו.

על הבת שלו שטיילה, נכון.

תיזהרי עם העישונים.

מי שמכיר את 'עשיתי, עשיתי, עשיתי', אני יכול לתת לך רשימה ענקית של שירים, אתה בטח מכיר את זה.

על מגמות בעולם. בכל זאת יש עוד כמה מדינות קטנות בעולם, חסרות משמעות, כמו ארה"ב, קנדה, אורוגוואי, לא משהו רציני. המצב אצלנו לדעתי אפילו יותר גבוה, בסקר האחרון של גאלופ אנחנו מתקרבים כבר ל-70% מהאמריקאים שהם בעד לגליזציה.

אבל פה אני רוצה להגיד על השאלה שנדמה לי שאת שאלת אותי. בארה"ב תמונת המצב האחרונה שהתפרסמה זה יוני, זה לא מזמן, יש כבר 38 מדינות שאישרו קנאביס רפואי, ב-31 אי הפללה ו-18 לגליזציה. זאת אומרת העולם יודע לעשות הפרדה בין שלושת הדברים ולהתקדם בזהירות. נכון שהמגמה היא די ברורה, אבל לגליזציה אמיתית יש היום שתי מדינות בעולם, המודל הקנדי כרגע נראה יותר מתאים לנו, אבל הוא עוד לא מספיק נחקר ונלמד. כשכל צד מתנגד וזה מביא פרופסור שמביא מחקר שאומר שבני הנוער ירדו וההוא מביא פרופסור שבני הנוער עלו, זה נושא מורכב.

אני אומר שהעולם הולך לשם, השטח כבר הכריע, רק צריך לעשות את זה חכם. אני בעד לא להתנגד ללגליזציה כי בסוף זה יגיע, אבל בואו נתחיל לשכלל את הקנאביס, נלמד שניים, שלושה, ארבעה מודלים, מה יותר מתאים לנו, מה צריך לתקן. את זה גם אמרתי בוועדת הלגליזציה, שארבע פעמים ביקשה שנופיע בפניה, כולל בוגרי כפר איזון וכולל פעם אחת להגיע לכאן לשש שעות, אז זו דעתי על קצה המזלג.

כמה דברים על מהפכת הקנאביס, זה צ'ילום בהאמפי, בעלייה למקדש הקופים. זו ציפי שהפעילה את הבית שלנו במנאלי, זה שיחי קנאביס, למי שלא רואה. זה לא בגובה של השיחים בארץ, זה אחלה שיחי קנאביס במרחק 60-50 מטר מהבית שלה. כל הודו נראית ככה, אז אי אפשר לעשב את כל הודו, אין מצב.

אני לא אכנס, אין לנו מחקרים ממש עדכניים. יש אחד אחרון, שעוד יש עליו חילוקי דעות, על הסקר האחרון, אבל הסקר הזה מ-2016, שהשווה את 2009. אתם יכולים לראות פה קנאביס. זה גילאי 18 עד 40 במהלך 12 החודשים האחרונים, היה 8.9, קפץ ל-37.5, לדעתי היום עברנו את זה מזמן. אני אומר לכם את דעתי הפרטית, אני לא אוכל להוכיח אותה במחקרים, אנחנו כבר מזמן עברנו את ה-50% במדינת ישראל, אני טוען שיותר, אבל אני הולך על זהיר, של משתמשי קנאביס. אגב, אתם יכולים לראות את הירידה הדרמטית של סמי הפיצוציות.

זה כולל את כל קבוצות הגיל?

זה 18 עד 40. זו שאלה נהדרת כי רוב המחקרים מדברים על 18 ומעלה, ואז כשדיברתי עם החוקרים, כולל הנוכחיים ברשות, 18 ומעלה זה עד גיל 120, אז אני אומר שאותי לא מעניין 70 ו-80 ו-60, אני רוצה לדעת - - -

18 ומעלה זה 27.

שזה נתון מ-2015.

קחו בחשבון שעל הסדר הזה, כתבתי לכם את זה בצד שמאל, 42% בחרו לא לענות על השאלון, לא משנה למה. באותו סקר אתם יכולים לראות שמצבנו מדליית זהב, אנחנו במקום ראשון, מובילים.

פה אני הולך להגיד משהו שאולי יפתיע אתכם, ואני אומר אותו מול משרד הרווחה ומול משרד הבריאות, בכנסים, אני הולך להגיד אותו גם בכנס הקרוב של - - - לפי הסקר הזה, בדקתי עם החוקרים שם, אנחנו מעריכים שיש סדר גודל של מיליון וחצי צעירים משתמשים. אגב, אני חושב שיש הרבה יותר, אבל אני בכוונה נשאר כל הזמן על המספרים שיותר קל להוכיח אותם ולא להגיד אוה, עמרי פוגש כל הזמן את אלה שעישנו. אני מעריך שזה יותר.

אני רוצה להגיד משהו שאולי יפתיע אתכם, בערך 80% זה יעשה להם טוב, בטווח הקצר, בטווח הבינוני, בטווח הארוך. הנה אני אומר את זה פה, לא בגלל שאתה נמצא כאן ולא בגלל משרד הרווחה, מפני שזה ניסיון החיים שלי מראה. לכן כתבתי מספרים עגולים ולא 80 נקודה, כי אין לי מחקר, אלא פשוט מפגש עם אלפי צעירים. ל-80% מהם זה יעשה טוב, בכל הטווחים, בערך על 10% זה לא ישפיע, פעם, פעמיים, חמש, עשר והם בחוץ, הם בטח לא בעניין של להתארגן, יש משמעות אם אתה מתארגן או לא מתארגן, ופה בערך 10% ייפגעו. יש כאלה שטוענים שזה 15%, יש כאלה שטוענים 18%, אני שוב הולך על המספרים הנמוכים של 10% ייפגעו בדרגות שונות.

עמרי, אולי כדאי להגיד, כמובן כולם פה יודעים מתמטיקה, אבל מה זה 10%.

ה-10% עולים. זה מספר בצמיחה גבוהה.

זה מספר אדיר.

תיכף תראה. הנה, אז מדובר על בערך 150,000 נפגעים בדרגות שונות. על השאלה שלך על הלגליזציה, אני לא חושב שמישהו יכול לעצור את התהליך, לא בארץ ולא בעולם, צריך לתת תשובות, אי אפשר להתעלם. אני לא נכנס לצד הפוליטי, בצד הפוליטי אין לי מה לייעץ לכם, זה לא הצד שלי, אתה שומע בעיקר את אלה שזה עושה להם טוב ואני אומר לכם שיש הרבה כאלה שזה עושה להם טוב, אתה כמעט לא שומע את אלה שנגרם להם נזק. אני מדבר איתכם על משהו כמו 150,000 צעירים, זה לא משהו שאנחנו יכולים לטאטא אותו מתחת לשטיח ולא להגיד איזה תשובות אנחנו נותנים.

אולי כדאי להגיד שהיום, לפחות במגזר הציבורי, יש לנו, אני לא יודע כמה, אנחנו מטפלים, אולי יגידו פה במטה, אבל אנחנו מטפלים, בהגזמה, ב-3,000 איש מתוך ה-150,000, ובמגזר הפרטי מטפלים בעוד - - -

אני חושב שבקנאביס אנחנו בכיוון של שבע.

מה שנפתלי אמר ומה שאתה אמרת, רוב נפגעי הקנאביס הולכים לקליניקות הפרטיות ולכן אנחנו לא יכולים לאתר אותם.

אני רוצה להגיד, במערכים השונים אנחנו מטפלים ב-10,000 איש, ב-15,000, זה עדיין פסיק מה-150,000.

נכון, כי רובם הולכים לקליניקות הפרטיות שאנחנו לא יכולים לנטר או להגיע לשם. אני לא אוכל על זה להרחיב, אבל זה בעצם מה שאתם תפגשו בכפר איזון, אלה שמונה הפגיעות הקונבנציונלית. כשאומרים להיפגע מה זה אומר להיפגע? לא כולם צריכים כפר איזון, בגלל זה גם רצינו לעשות מרכז אמבולטורי בתל אביב. באמת שלא כולם צריכים בית חולים או כפר איזון, או מלכישוע.

פסיכוזה, המון פסיכוזות רק מקנאביס. אני חושב חצי, חגי, כמה בעיקרו מגיע אלינו? לא יודע להגיד במדויק, זה לא אומר שאולי לפני שנה הוא לא לקח גם אסיד ואל. אס. די LSD במסיבה, אבל עכשיו הסיפור שלו זה - - -

משימוש מתמשך או מחד פעמי גם?

אני תיכף הולך לגעת בזה. אין קורלציה בין כמה זמן אתה מעשן, כמה פעמים אתה מעשן לבין אם אתה הולך לחטוף את אחת מהשמונה האלה. אז פסיכוזה, מצבים מאניים. אגב, למה קראתי להם מוחצנות? את אלה הכי קל לאתר. גם בהודו, גם בדרום אמריקה וגם פה בשכונה ובמשפחה. אי אפשר לפספס אותם.

הפרנואידים, זה אני אומר לכם נכון לאתמול ב-11 בלילה שיחה ממשפחה כזאת אליי, הכי מורכבים והכי קשים, כי הם חושדים בהורים, הם חושדים באחים, הם חושדים בתרופה, הם חושדים במים שאתה נותן להם.

היה כאן מישהו, מוכר, בגואה, שלושה חבר'ה מצוות של יחידה מובחרת ניסו, אחד מהם הלך למסיבה, עישן ג'אראס, חטף פרנויה, החליט שדי, זה עוד היה בזמנים החמים של דאעש, עלו עליו על איזה פעילות שהפעילה עשתה מחוץ לגבולות הארץ, איתרו אותו והם יכולים לתפוס אותו, להוריד לו את הראש, לצלם ולהעלות את זה לרשתות החברתיות. אז הוא שבר את החלון, תקע זכוכיות בכריות, שם דוקרנים על יד הדלת שיעכב אותם והוא יוכל לקפוץ מהחלון. כשהחבר'ה מהצוות הבינו שזה יותר מדי בשבילם, הם רצו להיכנס פנימה והוא היה משוכנע שגייסו אותם כנגדו, הוא פשוט לקח זכוכית והתחיל לחתוך את היד. זה לא היה מעשה אובדנות של דיכאון או אובדנות, זה היה מעשה גבורה: אותי דאעש לא יהרגו. אם אני מכיר את הסיפור סימן שהוא הגיע לכאן. באיזה עובי חוטים תפרו אותו בהודו, אני אדלג לכם על הסעיף הזה, בסדר? הפרנואידים מאוד מורכבים, מיעוט שבהם, והוא קיים, תתפרץ אצלו מחלת נפש גם אם אין גנטיקה במשפחה, הם יהיו המיעוט, אבל כן, אצל חלק מהם תתפרץ בעקבות זה מחלת נפש.

המופנמות, שהן הכי קשות לאבחון, זה החרדה והדיכאון והמחשבות האובדניות, הניסיונות האובדניים. תשאלו אחר כך את חגי כמה אנשים פה מגיעים אחרי ניסיונות אובדניים. זה מקום פתוח, אני מזכיר לכם, כמה מעלים תוך כדי השהות כאן מחשבות אובדניות שאנחנו עוזרים להם להתמודד איתן.

ושתי האחרות זה פגיעה בדרייב והאחרונה זה ההתמכרות. יש התמכרות לקנאביס, היא בקצה של הנפגעים, חגי אחר כך ירחיב על זה. נורא קל לי להסביר לכם את זה, אני מניח שכל אחד מכם מכיר עשרות או מאות אנשים ששותים אלכוהול מעת לעת, נכון? כמה אלכוהוליסטים מתוכם אתם מכירים? אלכוהוליסטים שהתמכרו, סביר להניח שאו מעט או אפס. אותו דבר פה. יש התמכרות, אין ויכוח שיש התמכרות, הוא הקצה של הנפגעים, חגי ירחיב על זה.

אני לא אכניס אתכם לזה, אבל אנחנו בנינו שש מדרגות של שימוש שזה קריטי להבין, אנחנו מפתחים עכשיו מודלים טיפוליים איפה אתה נמצא, האם המזדמן, המעשן האקראי, שהוא, אמרתי לכם, לא מתארגן, הסופ"שים ומעשני הערב. הם נחשבים למעשנים מאוד אחראים בקרב המשתמשים, מעשני הערב זה אומר אני, או לבד או אני ואשתי, לא משנה, גמרנו להשכיב את הילדים, גמרנו ללמוד באוניברסיטה, גמרנו לעבוד בהייטק, גמרנו להיות רופא, אחות, עובד סוציאלי, כל המקצועות שאמרתי לכם, אל תפספסו אחת, יושבים על המרפסת, מעשנים ג'וינט, הולכים לישון וקמים בבוקר לעבודה. אין מישהו שיגיד שזה מפריע.

כל המעשנים האלה עד לכאן נחשבים למעשנים מאוד אחראים. מפה כל יום, אחר כך כל יום כל היום. לא רק שאנחנו בודקים איתם, אנחנו גם מנסים לבדוק איתם על ציר הזמן האם יש שינוי כי לא בהכרח יש שינוי. יש פה מישהו שמעשן סיגריות רגילות? סליחה על השאלה. כמה ביום?

20.

כמה זמן אתה מעשן 20?

הרבה.

נכון? זה לא בהכרח הגעת ל-20, אחרי שנה 30, אחר כך 40, עולים, די מהר מגיעים לרף. אנחנו פה בודקים את אותו דבר, את המדרגות האלה. זה נורא חשוב לנו.

ומה אתם מזהים?

שרובם הם פה. אנחנו מקבלים גם מכאן כי הם מגיעים לכפר איזון, אחרת יכול להיות שהם לא היו מגיעים לכפר איזון.

האחוז של אלה בכפר איזון הרבה יותר גבוה מאחוזם בכלל האוכלוסייה, מן הסתם.

כן, אבל אני אומר, כיוון שאני פוגש עשרות ומאות אנשים גם שלא באים לכאן, אמרתי לכם איך, אז אני מנסה לתת – עוד פעם, אין לי מחקר שאוכל עכשיו לתת לכם, למעט נוכחות בשטח של 28 שנים, אם אני סופר גם את הרשות למלחמה בסמים, ופגישה עם אלפי אלפי צעירים.

עמרי, אני מתנצלת, אני פשוט חייבת לצאת. היה לי חשוב להגיע, גם להיות עם רם וגם בעיקר להכיר אתכם, לפחות היכרות ראשונית. החלפנו טלפונים עם אורלי ונמשיך.

אז רק על זה, האחרון, כי שאלו. אין קורלציה בין כמה שנים אתה מעשן וכמה אתה מעשן כל פעם ואם אתה עושה קססה חזקה או חצי חצי, או חלשה, זה לא משנה, אתה יכול להיפגע אחרי שני ג'וינטים, אחרי 20, אחרי 200. אתם צריכים להבין את זה, אין קורלציה בין כמות החומר שאני מעשן לכמה שנים אני מעשן אם אני אפגע או לא אפגע. זה כמו אלרגיה במובן מסוים.

יעל, תודה שהצטרפת. יעל שותפה, גם בזה וגם בכלל.

נמשיך. תודה לכולם.

נמשיך.

אמרתי, בלבול נוראי בקרב הילדים, הנערים, ההורים, גם מקבלי ההחלטות, בין הנושא של הלגליזציה, היעדר הפללה וקנאביס רפואי. היום בוודאי שלא נוכל לעשות סדר בין שלושתם, אני רק אגיד שצריך לבדוק ישראל והעולם, דומה ושונה. אני מתכוון דומה ושונה בעיקר במונחים של השירות הצבאי אצלנו ועוצמת החרדה שבה המדינה שלנו חיה, צבע אדום, פיגועים, וכן הלאה וכן הלאה, אלה מרכיבים שלא קיימים בעולם וצריך לקחת אותם בחשבון, כי הקנאביס יודע לעשות אחלה חרדות.

צריך זמן למחקר ואיסוף נתונים. לדעתי כבר אמרתי. אי אפשר לעצור, זה בפתח, רק לא בטוח שאנחנו צריכים להיות המדינה השלישית, יכול להיות שכדאי לנו ללמוד, לתקן, לשפר, ואז להגיד - - -

להבדיל מהחיסונים של הקורונה עדיף אולי לחכות במקרה הזה.

אתה אומר כל הזמן שלא יהיה לנו זמן לזה, בסדר, אבל בכל זאת שאלה, אני מפה ממשיך לפגוש את שר הבריאות בנושא קנאביס רפואי, פגישה עם כל הגורמים המקצועיים וכו' וכו'. שים רגע לגליזציה בצד, אני כן אשמח לשמוע, אלא אם כן יש זמן אחר כך, תגידו לי אתם , קצת על מה התחושות בכל זאת על הקנאביס הרפואי, בטח ביחס להלומי הקרב, כי יש דילמות מאוד כבדות לגבי איך נכון להתייחס לזה. הרי יש דרכים, מתוחכמות או אפילו יעילות, לא חשוב, כל אחד איך שהוא מסתכל על זה, דרך הרחבת ההיתר לקנאביס הרפואי. לא ללכת ללגליזציה מחר בבוקר, אז דווקא פה אני אשמח לשמוע.

אני אגיד ככה, יש שלוש בעיות שאני חושב שדורשות טיפול. אני לא מדבר על הצד של ההסדרה עם בתי המרקחת, אתם יודעים שיש פה שחקנים עם הרבה כסף שכולם בוחשים מכל מיני כיוונים. במקרה שני מנכ"לים של החברות הגדולות ביותר עבדו פה בהתנדבות בכפר איזון אז הייתה לי דלת פתוחה ללמוד ולראות את זה.

אני יכול להגיד ככה, אני נסעתי לפגוש בחור ובחורה עם הלם קרב שהיו מטופלים פה, הם גם סיפרו את סיפורם גם בתקשורת, לכן לא אכפת לי להגיד, וכשעלתה סוגיית הקנאביס שאלתי אותם איזה קנאביס הם מקבלים, הם אמרו שהם לא יודעים, כל מה שהם רצו זה בית מרקחת ולא סוחרים אז הלכנו וקיבלנו. איך הגדרתם לרופא שלכם את הבעיה? לא הגדרנו כלום. אני אומר, טוב, תגדירו לי, אני שואל אותו: מה הבעיה שלך? הוא אומר: אני לא מצליח להירדם בלילה. אני אומר לו שיביא לי את השקית, אני מסתכל ואני אומר לו: אתה יודע? קיבלת סאטיבה. אתה יודע על מה אני מדבר, בטח יש פה עוד כמה.

כן, כן.

זה מעיר אותך, זה מרים אותך, מה פתאום בלילה אתה לוקח סאטיבה? ואת? אני קמה בבוקר, לא מצליחה להניע, מה נתנו לך? נתנו לה אינדיקה. סתם דוגמה. לכן השורה התחתונה, התאמה נכונה של הזנים. יש היום כבר כמעט 450 זנים במדינת ישראל שמטפלים ב-14 מחלות, נראה אם לאורך זמן זה יחזיק. אני מעריך, אם אתם שואלים אותי, שבסוף זה יצטמצם לשלוש-ארבע מוכחות ושם יתמודדו יותר, אבל בואו נחכה. זה דבר אחד.

הדבר השני זה הכמות. לא אומרים לך שתיקח, כמו שנגיד אתה לוקח אנטיביוטיקה, אומרים לך תיקח אחד בבוקר, אחד בערב, לפני האוכל. לא נותנים לך. ברוב המקרים שולחים לך פרח, אתה מכין את הקססה לבד, יש כאלה, אמרתי, שאוהבים היברידי, חצי חצי, יש כאלה שאוהבים חלש, יש כאלה חזק, כל אחד מכין מה שבא לו. אם נגמר, מתחילים לעשות – אז אין שום אינדיקציה לזה.

והדבר השלישי, ולא פחות חשוב, זה מקהה לזמן קצר וקצוב את הבעיה ואז דוחקים את הללכת לטיפול העמוק בעיה, כי אוקיי, אני עכשיו יכול לישון בלילה, תעזבו אותי באמא שלכם עכשיו, אני אתחיל לדבר עם אנשים? אני ישן בלילה. אחרי חצי שנה, שנה, שנתיים, אתה מגביר ומגביר, אחרי שלוש אתה כבר לא מצליח לישון בלילה, עכשיו בזבזתי שלוש שנים בלטפל בבעיה.

זה שלושת הדברים, אני לא נכנס לענייני הסדרה ופוליטיקה וכסף, לא מעניין אותי. מישהו רוצה להוסיף?

אתה אמרת משהו לגבי המודל הקנדי, מה זה אומר המודל הקנדי?

שהוא מגדיר כמה מותר לגדול. קודם ניסיתי להסביר שאם מישהו אומר תן 50 גרם, 50 גרם לקססה רגילה זה בערך 200 ג'וינטים לחלק ל-30 ימים זה שבעה ג'וינטים ביום. שבעה ג'וינטים ביום זה המון לאנשים שמגיעים לכאן. אז אני חושב ש-50 גרם זה לא הכמות הנכונה. הגיל, גם בקנדה זה מ-18, 19 ו-21, אצלנו בגלל הצבא זה צריך להיות – לא רוצה להיכנס.

אני יכול להגיד במשפט?

כן.

המודל הקנדי, הם עשו לגליזציה, אבל דבר ראשון, הרבה לפני שהם התחילו את השינוי החוקתי הם יצאו למסע די משמעותי בציבוריות, של הסברה ופרסום מאוד משמעותיים, והדבר השני, שבאופן יחסי הם מאוד ממוסגרים, הכול די מוגדר, מלווה במחקר, דברים שפה בהצלחה לנו איתם בכל התחומים, לא רק בתחום הזה. אז יחסית כשמסתכלים, הוועדה, שחלקם ישבו פה, המודל העיקרי שהסתכלו עליו זה על מה שקורה בקנדה.

ותקציבים. הם שריינו מראש תקציבים בצד אחד למניעה והסברה ובצד שני לטיפול ושיקום. לא כמו שהיה כתוב בהיעדר הפללה, מי שקרא היטב בהיעדר הפללה בעמוד האחרון יודע להגיד שכל הכספים יעברו למשרד הרווחה, שקל עד היום לא עבר למשרד הרווחה. למצוא מנגנון שיודע להעביר את הכספים האלה, כמו שחבר הכנסת רם שפע אמר, להסברה, למניעה ולטיפול ולשיקום.

אז מה עושים עכשיו? מי שמכיר את הסרטים של וולט דיסני יודע את השאלה הזאת של ההורים, מה עושים עכשיו? מחשבים מסלול מחדש בכל הרמות, של מקבלי ההחלטות, שלנו המטפלים. אתם יודעים מה זה כאיש טיפול לשבת עם בן אדם ולהגיד לו שינסה לעבור מאינדיקה לסאטיבה? איזה שינוי מטפל צריך לעבור עם עצמו? או איזה שינוי מטפל צריך לעבור: תקשיב, אתה מעשן שבעה ג'וינטים ביום, בוא נרד לשניים ביום. אלה דברים שכולם, מקבלי ההחלטות, לא רק הפוליטיים, הרווחה, הבריאות, זה שינוי דרמטי שכולם צריכים לעשות ולהתאים את המערכות למציאות החדשה.

בסוף בסוף צריך להציג בצורה מאוזנת ומקצועית תועלת מול נזק, ואני אומר בצורה הכי גלויה, ואין לי בעיה שיצטטו אותי, יש תועלת, יש תועלת רבה להרבה אנשים, אבל גם יש נזק ועליו כמעט לא מדברים והתפקיד שלי להביא פה את הנזק גם. לא רק את היפה ואת הקסם ואת ההוא שזה הציל אותו ואת ההוא שזה הציל אותו, אתם תראו פה כמה, יש לנו פה פוסט טראומטי מלבנון השנייה, אחד הניסיונות הכי קשים שראיתי בימי חיי, הייתה לנו התלבטות אם לקבל אותו. קיבלנו אותו, הוא הלך למסיבה והוא לקח אקסטזי ואני שאלתי אותו: אבל אתה יודע, למה לקחת אקסטזי? הוא אומר: קראתי בעיתון ש-MD מטפל בפוסט טראומה. הוא קרא רק את הכותרת, פה נכנסת ההסברה והמניעה והחינוך, בדיוק על הדברים האלה.

נושא הגידור. יש היום 436 סוגים של זנים. אגב, לפני שלושה ימים היה כתוב לי 432, אתמול בערב בדקתי, זה כבר היה 436, יש לנו 28 חברות, כל הסוגים. אתם לא מכירים את האתר הזה, אני מאוד ממליץ עליו, קנביפדיה, הוויקיפדיה של הקנאביס. אתר מדהים, עם המון אינפורמציה ששווה לכל מי שבתחום הזה להכיר אותו היטב. לא משנה, על כל סוג, אתם רואים, זה למתח נפשי, לדיכאון.

אגב, סתם תראו, צונאמי, אחד היותר פופולריים בשנה האחרונה, אם כבר אתם בענייני אפליקציות להזמין, אז אתם רואים שהחברה מצהירה על 20% THC ו-40% CBD. בדיקת המעבדה מראה 24.3 ו-0.1 CBD. למי שלא יודע THC זה החומר הממסטל, CBD החומר המרפא, אני עושה את זה פשוט. למה אני אומר לכם את זה? זה אולי הדבר הכי מהותי שמי שלא מכיר את הנושא צריך להבין. בתחילת שנות ה-70, של המתנדבות בקיבוצים, וודסטוק וביטלס וילדי הפרחים, ממחקרים אנחנו יודעים שאחוז ה-THC היה קצת פחות מאחוז. היום אני אומר לכם, אין זנים שהם פחות מ-25 עד 30, זה הסקלה, ולא 20 כמו שמוכרים. אתם יודעים מה? בין 20 ל-30.

גם תבדקו את היק"ר, מה שהם מפרסמים כל חודש, כמה הם מכרו בקבוצה הזאת, אתם תראו, כולם מתכווננים ל-25-20 THC זאת אומרת זה פגז שלא היה בשנים הקודמות למי שעישן ג'וינטים. לא היה, אנחנו בעולם אחר לגמרי.

למה פעם היה כל כך נמוך? הם לא ידעו להפיק?

לא, לא היה מכון וולקני ומכון זה ומכון זה. אגב, הנה, זה הגרף האחרון שפורסם ממש לפני שבועיים או שלושה, עד אוקטובר, אתם יכולים לראות פה, זה הקו שניסו עם הלגליזציה באופן מעשי, תראו איך זה עלה מכאן במשך ארבע-חמש שנים, אנחנו כבר היום על 105,000 רישיונות של קנאביס רפואי. אתם רואים את הקפיצה הזו הלאה?

אני מסכם עם איפה אני שם את האתגרים שיש לנו בזמן הקרוב והמלצתי ואתם יכולים לקחת את זה לאן שאתם רוצים. הדבר הראשון זה הגידור, שהיום אני לא אוכל להיכנס, אם תרצה אנחנו נשב על זה. הנושא של אוכלוסיות בסיכון, הנושא של ארגוני פשיעה שמתחילים להיכנס. אתם שומעים את החדשות, אתם רואים, מה, חשבתם שהם יעמדו בצד כשהם יראו את השוק הזה מתנהל פה?

הנושא של התקציבים שדיברתי, בני הנוער, הנושא של הצבא, אמנות בין לאומיות, הסוגים והכמויות. זה מה ששאלתם אותי על המודל. נפגעי קנאביס הדור החדש, איך עושים מודלים עדכניים. הסמים הקלים החדשים, אני אגיד על זה מילה, על הקטמין וה-MD והזליגה לשוק הפנאי. אתם צריכים לדעת, אני לא יודע להגיד, אבל אני מעריך ש-80% לפחות משוק הפנאי מעשן קנאביס רפואי. תחשבו, צעירים חכמים, למה שהם ייקחו איזה זבל שהעבירו מהגדר במצרים כמה בדואים כשפה יש חומר שרופאים וכימאים גידלו ושמרו והשתדלו לא לרסס. רוב השוק מעשן קנאביס רפואי, אתם צריכים לדעת. אז שאלו אותי איך הזליגה הזאת מתבצעת, אני לא יודע לענות, זה לא התפקיד שלי, אבל זאת המציאות.

להגיד על זה, כי זה גם במשרד הרווחה. פעם סמים קלים היה קנאביס, בניגוד למה שהרשות למלחמה בסמים ניסתה לשדר. היום בקרב רוב הצעירים קנאביס לא שייך יותר לקבוצה של סמים קלים, כי הוא איננו שייך יותר לקבוצת הסמים. במקומו נכנס הקטמין וה-MD. מבול של קטמין ו-MD. לאחרונה עלייה של הקוקאין. אני לא יודע עדיין להסביר למה, זה משהו אחר לגמרי, לא שייך לקבוצה. זה במסיבות, במרפסות. אתם יודעים שאלה בחלקם סמי אונס, בלי שניכנס עכשיו לקטע, הספיישל K, חומר ההרדמה לסוסים. אז אתם לא תראו אותו ככה בבקבוק עם המזרק כי אצל החבר'ה הצעירים מזרק וסמים זה קונטקסט שאף אחד לא מוכן וכן להיכנס אליו ולכן אתם תראו אותו ככה.

אנחנו מנסים בעזרת כמה אנשים לפתח סולם ריכטר להתמכרויות כדי שנפסיק לדבר על התמכרויות, בגלל שאמרתי שהתמכרויות זה כבר רוב הנפגעים. אז כמו שיש רעידת אדמה 4 בסולם ריכטר ו-9 בסולם ריכטר, שתיהן נקראות רעידת אדמה, אבל זה מוגדר אחרת ומענים אחרים ונזקים אחרים. אנחנו מנסים יחד עם אנשי מקצוע לפתח איזה שהוא, קראתי לזה סולם ריכטר כי אין לי שם בשבילו, של התמכרויות, אנחנו לא יכולים להמשיך ולהשתמש במילה התמכרויות כאילו היא נותנת מענה לכולם.

המודל הזה של אלרגיה והסתייגויות, אי אפשר להגיד יותר לחבר'ה: אל תלכו לגור בדירה בתל אביב עם שותפים, אל תלמדו באוניברסיטה, אל תלכו לפאב, אול אובר, זה לא רק בתל אביב, זה בכל הארץ, כי כמות הקנאביס היא ברמה שצריך להכין אותם אחרת. להתכונן לנפגעי קנאביס הדור החדש. כל מה שאמרתי והסברתי קודם, כלל הסביבה המעשנת הזאת שאמרתי לכם.

שתי המגמות החדשות, זה אני אומר בעיקר למשרד הרווחה, אבל גם לכם, רוב שוק נפגעי הסמים הולך לתחלואה כפולה, כבר לא יישארו לנו כמעט נפגעי סמים מהדור של פעם, ומתוך התחלואה הכפולה צומח כבר הדור החדש של התחלואה הכפולה, זה המשבר הכפול, מה שניסיתי להסביר כאן, שבתחום הסמים זאת לא מחלה לכל החיים, זה שימוש שצריך להיפסק, ובתחום המשבר הנפשי, זה לא סכיזופרניה או מניה דפרסיה, או פסיכו אפקטיב, זה כל הרשימה שנתתי לכם קודם. לכן צריך יהיה לעשות אבחנה כמה שיותר מהיר בתחלואה כפולה ובמשבר כפול.

ואני אסיים עם זה כי זה תפיסת העולם שלנו, אתם גם יכולים לראות אותה. אגב, את השיר כתבה מישהי ילידת קיבוץ שדות ים, זה נודע לי אחר כך: 'אם תפגוש אדם שבור, שב איתו על סף השבר הארור. אל תנסה לתקן, אל תרצה שום דבר. ביראה ובאהבת הזולת שב איתו, שלא יהיה שם לבד'. אתה רואה מישהו כזה, אל תבוא ותגיד לו: אני יודע מה קרה לך, אני יודע איך לתקן, אני יודע את הדרך. קודם כל שב איתו. זה לא רק על פוסט טראומטיים מהשירות הצבאי, זה מאוד נכון.

זהו. תודה רבה, שאלות? השתדלתי לעמוד בזמנים ויהיה אפשר להרחיב על כל נושא שעלה.

רציתי לשאול לגבי החברה הערבית. קודם כל אני לא יודעת אם בגלל שיש פה דגש רק על יוצאי צבא, אז אני לא יודעת אם כן יש.

מגיעים אלינו לא מעט.

אנחנו כן יודעים שיש אחוז לא מבוטל של משתמשי קנאביס בחברה הערבית, אם אפשר מילה על זה גם.

מי שמגיע אלינו זה בעיקר כאלה שמאוד חוששים להגיע למקומות שמזוהים עם טיפול רק במגזר כי הם טוענים שבאותה שנייה כל הכפר, כל המגזר, כולם יודעים, פה עוד איכשהו הם יכולים להיבלע. זה מחייב הבנה תרבותית של המטפלים. זאת לא הכנה פשוטה.

אני יכול לתת לך שתי דוגמאות. נגיד הפסיכיאטר שלנו, שהוא היה מנהל חדר מיון בבית חולים גדול, הוא גם היה לא מזמן בצבא בוועדות והוא אומר: אני חייב לשבת איתך, עשית הרבה מילואים עם דרוזים? אני אומר לו כן, הוא אומר: שחררנו היום ארבעה חבר'ה שסיפרו לנו על גלגול נשמות, קבעו להם פסיכוזה. לקח לי זמן להסביר לו, בשביל שהם יבינו את הסביבה התרבותית, שלמגזר הדרוזי יש דברים אחרים. המטפלים צריכים להבין את זה. אנחנו לא מדברים פה מהבוקר עד הערב רק על הצבא, מגיעים לכאן ערבים נוצרים, ערבים מוסלמים, דרוזים.

יש לי המון שאלות, אבל אני אגיד קודם כל תודה גדולה, הצלחת שני דברים לעשות, להגיד כל הזמן שאתה לא תתעמק, אבל בעצם פרסת את משנתך בהרבה תחומים ומבחינתי העשרת את המחשבות שלי בהמון תחומים. זה הדבר העיקרי שאני רוצה להגיד, וגם באמת מהרבה מאוד זוויות שבדרך כלל לפחות אני לא פוגש.

הדבר העיקרי שאני מרגיש כל הזמן, אני מאוד ממותג עכשיו, אני בעד לגליזציה, אני משתדל כל הזמן להגיד לכולם, גם אם פוגשים אותי קצת בסיורים, יש לי מורכבות על התמונה. דבר ראשון, אני באתי מחינוך, זו הפריזמה העיקרית שלי לפני כל שאר הדברים, דבר שני, אני פשוט מרגיש שאני רואה מה קורה בעולם. אני פוגש את אותם אנשים כל היום, כמו כולנו, אבל אולי קצת זה עניין דורי בכנסת, צריך להגיד גם את זה, אני תמיד מספר כבדיחה, אבל כשישבתי עם שלושת הרמטכ"לים כשהייתי בכחול לבן, ניסיתי להסביר להם את האירוע, חלקם לא הבינו מה אני אומר. מי שיש לו ילדים בגיל הזה הרבה יותר פשוט לו להבין מה ההתרחשות.

אני מרגיש, אני אומר את זה כדבר העיקרי, מקרו על כל הדבר, אסור לרוץ ללגליזציה, אבל אי אפשר להישאר בקונספציה שאומרת: מה זה, זו חבורה של משוגעים ומסטולים. יש מציאות קשה, צריך להתמודד איתה גם בהיבטים טיפוליים, גם בהיבטים של הסדרות, גם בהקשר של הקנאביס הרפואי. אותם המוני צעירים שחוזרים מהטיול, שחלקם גם הלומים, שבסוף הם חוזרים הביתה והם לא צורכים את הרפואי, והם צורכים, אמרת מעבר לגדר במצרים, אבל החדשות שלי בשבילך שהכול קורה בנגב.

אני יודע. תאמין לי, עשיתי מילואים בצאלים, אני יודע.

מה שקורה שם בשנתיים האחרונות זה פשוט משוגע. למה שאלתי מקודם? יכול להיות שאחד הכיוונים האפשריים לשינוי מדיניות מסוים זה להרחיב את ההתוויות של הרפואי לפני שרצים למהלך אחר, זה יכול לתת אינדיקציות די משמעותיות מה מסובך. אני שם את זה, כי הוא על השולחן במידה מסוימת, והוא לא צריך חקיקה, צריך גם את זה להגיד.

כיוון שהדיון הוא 45 דקות אי אפשר לצלול לעומק. על נושא הגידור שדיברתי פה 30 שניות, אני אשמח מתי שהוא אם תרצה שתמצאו את הזמן להרחיב.

אין בעיה.

אני רק אגיד, כשאנחנו דיברנו עם משרד הביטחון על נושא הקנאביס אני הצעתי שתהיה שם יחידת קנאביס רפואי שתתמחה ותתמקצע בהתאמת הזנים הנכונים להלומי קרב ולא כל אחד יילך לו לרופא משפחה שקיבל את ההיתר הזה בקושי כמה שעות. כי המצב הזה שבו מתאימים זנים לא נכונים בכמויות לא נכונות ולא מעודדים את האנשים ללכת לטפל ולא לדחות את הטיפול, אלה שלושת הדברים, הוא דבר קריטי בהצלחה. עוד פעם, תנכה את הכסף, אני לא שם, זה אתם תשברו את הראש. אתם מכירים, אני מניח, איזה שחקנים על המגרש הזה, ראש הממשלה, שר הביטחון, רמטכ"לים, ראשי שב"כ, מוסד, אתם מכירים את השמות, אי אפשר להגיד לילדים בני 20 כולם מטומטמים ולא מבינים, צריך לראות מה קורה בשוק הזה.

(הישיבה נפסקה בשעה 11:55 ונתחדשה בשעה 12:15.)

ברשותכם, לפני עשר, 11 שנים אנחנו הכנו תכנית אסטרטגית חדשה שבה ביקשנו ממשרד הרווחה להיכנס לכאן כדי שנוכל לטפל בכל מי שצריך ולא רק במי שיש לו כסף, במקביל עשינו עם קרן רש"י פרויקט גדול, בנינו כפר, את אותם חמישה בתים שיש פה, אחר כך נעשה סיור, אז היום יש לנו 42 מטופלים שאנחנו שומרים על הצביון של הכפר הקטן הקודם, אבל זה נקרא בתים, כדי לשמור על המשפחתיות. חגי הוא רכז אחד הבתים.

אני חגי מזלי, אני פסיכולוג שיקומי, אני עובד בכפר מזה 12 שנים, התחלתי כמדריך, חמש שנים הייתי פה מדריך, במקביל למדתי ולאחר מכן הנחיתי פה קבוצות וכמה שנים אני כבר מנהל.

מה שאני ארצה היום זה לשים זכוכית מגדלת על התופעה שעמרי שם אותה בקצה, את ההתמכרות לקנאביס. אני לא שם אותה בקצה, אני חושב שהיא פשוט לא מתועדת מספיק, לא מוכרת מספיק ואני חושב שיש כל מיני סוגים ורמות של התמכרות לקנאביס, החומר לא תמיד שלילי. זה מתקשר לעמרי שאומר שהבן אדם פוגש את החומר, אנחנו היום, אני לפחות היום, לא מסתכל כרע או טוב, חומר הוא חומר אובייקטיבי עם מגוון תכונות של החומר האובייקטיבי הזה ובתוך המפגש של החומר הזה עם בן אדם אני רוצה לראות מערכת יחסים.

האם מערכת היחסים מזיקה, מיטיבה, את זה אנחנו צריכים לבחון ובאמת לכל בן אדם הרבה פעמים שונים. אנחנו יודעים שקטמין היום הוא חומר שיכול להיות ממכר וקשה מאוד והוא גם חומר שמשתמשים בו לטיפול בדיכאון. ואני יודעים ש-MDMA הוא חומר שיכול להיות טריגר לאירוע פסיכוטי ואנחנו יודעים שמשתמשים בו לטיפול בטראומה וקנאביס רפואי, אנחנו יודעים שיכול להיות לבן אדם אחד מועיל ולאחר מזיק, ויותר מזה, הוא יכול להיות לאותו בן אדם מועיל ולאחר מכן מזיק. זה משהו שאנחנו רואים פה הרבה מאוד.

אז אני אתחיל בלתת פוקוס על המורכבות של הקנאביס, למה זה כל כך מורכב, למה זה שונה מהמכור להרואין שאנחנו רגילים להסתכל עליו לפני עשר ו-20 שנה. קודם כל התפקוד לא נפגע. אני לא יודע אם שמעתם פעם מישהו מתאר איך התפקוד שלו עולה תחת שימוש בקנאביס, הריכוז יותר טוב, יש יותר יצירתיות, פנימית הוא מרגיש יותר גמיש, יותר מסוגל להכיל, יותר מסוגל להיות לא עצבני, פחות אימפולסיבי. זאת אומרת לא רק שהתפקוד לא נפגע, הוא אפילו משתפר, בדיווח של הרבה מהאנשים שמשתמשים בקנאביס. ואם אנחנו חושבים על מישהו שמשתמש בחומרים אחרים, הרואין, אפילו אלכוהול בכמויות מסוימות, התפקוד נפגע. בקנאביס הרבה פעמים התפקוד לא נפגע והדיווחים הם על תפקוד משופר.

יש לי הערה, ואתה תגיד לי אם אני צודק או לא?

כן, לגמרי.

אני חושב, אם אני יכול רגע לעשות איזה ניתוח מאוד כוללני, התפקוד ברמה השכלתנית לא נפגע, התפקוד הפיזי יותר מורכב. זאת אומרת אתה לא תצא לעשות ספורט אחרי שעישנת ותגיד שזה עזר לך.

מסכים איתך. אבל כשאנשים מדברים על תפקוד, זה על החוויה שלהם ועל המסוגלות שלהם לעשות פעולה מסוימת. בן אדם יגיד לי שהוא מרגיש שהוא הולך לעבוד בעבודה שלו כמשרד פרסום, נגיד, שהוא מעשן קנאביס ומשהו שם יותר זורם, הוא יותר חד.

המורכבות השנייה, סממנים פיזיים. למעט העיניים האדומות הרבה פעמים לא נראה, וגם את זה לא נראה, לא נראה בן אדם תחת שימוש. עוד פעם, בן אדם תחת שימוש בחומרים אחרים אנחנו נרגיש, נראה, נריח, קנאביס כמעט שלא.

הנקודה השלישית, הממסד מעודד צריכה של החומר. אתם יודעים, אפילו המילה 'רפואי' היא מילה עם קונוטציה מסוימת. כשאני שואל אנשים על רפואי זו קונוטציה חיובית, אין פה משהו שלילי ברפואי ואין איזה שהיא ראייה של מורכבות אפשרית. אם זה רפואי זה כנראה טוב. קחו בחור צעיר, בן 19, התחיל לגור לבד בדירה, יש לו שכן ושכנה, השכן אומר לו: אני מעשן קנאביס רפואי, למה? כי פרצתי דיסק, קיבלתי קנאביס רפואי, לא יכולתי ללכת ומאז שאני מעשן קנאביס רפואי השתחרר לי, אני מרגיש הרבה יותר טוב. והשכנה שלו, גם בחורה צעירה, נגיד סבלה מחרדות בעקבות איזה שהיא טראומה שהיא עברה, לא יצאה מהבית חודש, התחילה לעשן קנאביס רפואי, מצבה השתפר, יצאה מהבית והתחילה לתקשר. היא אומרת לו: הנה, הקנאביס הרפואי עזר לי.

והבחור הצעיר הזה מסתכל ימינה על השכן, מסתכל שמאלה על השכנה והוא רואה שהשכנה עם הכאבים הנפשיים שלה קיבלה פתרון בדמות קנאביס רפואי, והשכן עם הכאבים הפיזיים שלו קיבל פתרון בדמות קנאביס רפואי והוא קם בבוקר עם הכאבים שלו. הם יכולים להיות כאבים פיזיים והם יכולים להיות כאבים נפשיים, אבל כמה הוא ישאל את עצמו האם הוא באמת צריך קנאביס רפואי? כשאני הולך לקחת כדור נגד כאב ראש כשכואב לי הראש, אני שואל את עצמי פעמיים, שלוש, ארבע. יש כאלה ששואלים, אבל לא כל אחד שואל והממסד עושה איזה שהיא תנועה של להגיד כן, הפתרון הזה קיים, גש לפתרון הזה, למה בעצם לא? לא נותנים את המורכבות של הדבר.

מאחורי הממסד קיימת תנועה אידיאולוגית שלמה, שאילן גבאי ז"ל קרא לה גרסולוגיה, שמדברת על תרבות אידיאולוגית סביב הקנאביס. לא סתם, יש אידיאולוגיה שלמה, יש פודקסטים סביב הקנאביס, יש תכניות רדיו סביב הקנאביס. הבחור הזה, מישהו מזהה? הוא כבר מבוגר קצת. ניל יאנג. אחד המשפטים שניל יאנג רץ איתו זה שהוא מעולם לא כתב שיר שלא תחת השפעת קנאביס, ויש לו הרבה שירים. אז אותו בחור צעיר שאנחנו זוכרים רוצה להקים להקה נחמדה והוא שומע מישהו כזה מוכשר אומר כזה משפט, הדבר הראשון שהוא יילך זה לעשן קנאביס.

רמזור. מכירים את הסדרה? סדרה חמודה ויש שם דמות שנקראת חפר. יש שם שלושה גברים, אחד מאוד כזה מוזר, אחד נוירוטי ואחד סטלן, והסטלן בכל פרק אומר איזה שהוא משפט כמו: למה לקחת את זה קשה? בכל פרק רואים אותו עם ג'וינט ביד וכשאני שואל חבר'ה צעירים פה בכפר, אני מעביר להם גם הרצאה דומה, מי הייתם רוצים להיות משלושת הגברים? זה הבחור, זה המודל לחיקוי, חפר עם הג'וינט ביד.

התרבות שלנו, וזה כבר דעה שלי, אבל יש משהו בתרבות שלנו שדוחף ללא להיפגש עם קושי, לא להתעכב על קושי, לעקוף קושי. אם אני עומד מחר בתחנת אוטובוס ופתאום תוקפת אותי ריקנות והריקנות והדכדוך הזה קשורים לאיך שאני בוחר לנהל את החיים שלי, למערכות היחסים שיצרתי עם אנשים, לבחירות שעשיתי בחיים. אני יכול להישאר עם הריקנות, להיפגש איתה ולהתחיל לחשוב איך אני פותר את הדברים העמוקים האלה, ואני יכול להרים את הטלפון ולהסתכל בכאילו 300 חברים שלי בפייסבוק. באותו רגע שאני מסתכל בכאילו 300 חברים שלי אני נרגע לרגע כי יש לי כאילו 300 חברים, ואז אני כבר על אוטובוס וממשיך את היום. ולמחרת, אם תתקוף אותי עוד פעם תחושת הדכדוך הזאת אני עוד פעם אוכל להרים את הטלפון ולא להיפגש עם הקושי.

אז יש כאלה שאומרים שברגע שהם בדאון הזה, הוא פותח את הטלפון והוא רואה את ה-300 חברים שלו שהם מצליחים ו - - -

אז זה עוד יותר מפיל אותו.

שהם יוצאים לטיול וזה ונכנס עוד יותר ונופל.

זה גם יכול להיות, אבל בהחלט יש לנו תרבות שקוראת להסחות דעת. אני לא חושב שתמיד נכון להיפגש עם קושי, בהחלט ברגעים מסוימים הקושי גדול מדי וצריך לשכך את הכאב, אבל ברגעים מאוד מסוימים.

אני אתן לכם דוגמה, אני מאוד אוהב לגלוש ולעשות ספורט, לפני שנתיים נפצעתי בשריר האחורי של הירך ולא יכולתי לעשות ספורט והיה לי עם זה מאוד קשה. הלכתי לשני אנשים, הלכתי לרופא ופיזיותרפיסט. הפיזיותרפיסט נתן לי רשימה של עשרה תרגילים לעשות כל ערב במשך 20 דקות, לא פשוט, לעמוד ככה ולעמוד ככה ולהזיז ככה וככה. הרופא, מה נתן לי? כדורים, כדור חזק. לא זוכר איזה כדור זה היה, אבל כדור חזק.

מאחר שאני בעולם ההתמכרויות וקצת זה, אמרתי לעצמי, אני אתחכם, אני אשלב גם וגם, אני אעשה גם הפיזיותרפיסט וגם הרופא. אממה? לקחתי את הכדור כל ערב ואז מה קרה?

נרדמת.

לא נרדמתי, כמעט נרדמתי, אבל לא כאב לי, וכשלא כאב לי לא הייתה לי שום מוטיבציה לעשות את העבודה העמוקה על השריר. לא רק שלא הייתה לי מוטיבציה, וזה אפרופו הדרייב הזה שעמרי דיבר על זה קודם, אני גם התחלתי להסתובב כאילו אני בריא. תחת ההשפעה של אותו משכך התחלתי להסתובב כאילו אני בריא וגרמתי לעצמי בסופו של דבר הרבה יותר נזק.

זה קצת מהעולם הפיזי לעולם הנפשי. יש משהו בריכוך שקורה כל הזמן שלא מאפשר לי להיפגש עם קושי ואם הוא לא מאפשר לי להיפגש עם קושי אני לא מתפתח. אנשים תחת שימוש יום יומי של חומרים משככים, ואני אומר לכם כי אני פוגש אותם בקליניקה, לפעמים בגיל 50, 60 וגם בגילים יותר מבוגרים, האגו, הפונקציות הפנימיות, לכל אחד מכם יש פונקציות פנימיות של נפש, אתם יודעים לווסת חרדה, אתם יודעים להכיל אמביוולנטיות, אתם יודעים לחלום, יש דברים שהנפש שלכם עושה, אם כל פעם כשתהליך חרדה, יעלה קושי, יעלה קונפליקט, אני אשכך את זה עם חומר, ההתפתחות תיעצר, ואתם תפגשו אנשים בגילים מאוחרים עם מערכת נפשית של ילד, משהו מאוד אימפולסיבי, מאוד שחור ולבן, לא מסוגל להכיל, לא רואה את האחר, כי היה שם כל הזמן שיכוך והרדמה של המערכת הנפשית.

הגראס, אגב, הוא בול על הדבר הזה, הגראס הוא משכך. הוא יכול לשכך, לעשות איזה שהוא ניילון, אילן גבאי קרא לזה ניילון, הוא מניילן באופן נעים. אני מדבר על שימוש יום יומי בגראס. היה לי מטופל שקרא לזה קשרים בשיער, והוא אמר, אני שנים משתמש במרכך. הוא דיבר על הגראס, אני רוצה להתחיל להסתרק בלי מרכך, להרגיש את הקשרים שלי בשיער, להיפגש עם הקושי ומתוך הקושי הזה לעשות איזה שהיא תנועה.

מה זה ההתמכרות הזאת? אני אתחיל בזה שאני אצטט בחורה שאני ליוויתי, ככה שנתיים לתוך הטיפול היא מגיעה אליי, אחרי עשר שנים של שימוש יום יומי בקנאביס, משבר מאוד גדול, ואחרי שנתיים היא מתארת לי את מערכת היחסים שהיא בנתה עם החומר. תראו מה היא אומרת על הקנאביס: חייתי בלי פחד, בלי דאגות, ידעתי שהוא תמיד יהיה שם בשבילי, מין גב תומך שאני תמיד יכולה לסמוך עליו, שותף לדרך, יותר משותף, בן זוג, ידעתי שכשהוא יהיה איתי הכול יהיה בסדר, נקודה. לעזאזל, אפילו נרשמתי לתואר בלימודי הצמח בשבילו, בשבילנו, כדי להכיר אותו יותר טוב, להתעסק בו, קשר טוטאלי, בן זוג, אבא, מורה, חבר, הכול הוא היה בשבילי.

וקשר כזה זה קשר פתולוגי, זה קשר התמכרותי, זה קשר בעייתי. פנטזיית ההתמכרות אומרת, מה שהבחורה הזאת אומרת, אני מצאתי את המשמעות שלי בחיים, מצאתי את התרופה שלי לחיים האלה. אם הייתי מציע היום לכל אחד מכם כדור קטן כחול שיאפשר לכם לקום בבוקר ולהרגיש מעולה כל יום עד סוף חייכם, הייתם קונים את זה בלא מעט כסף, אבל הפנטזיה הזאת היא פנטזיה כי בסופו של דבר היא מתנפצת בדרך כלל. עם גראס היא יכולה להחזיק המון זמן, אפילו כמה שנים, או עם חומרים כמו תרופות מרשם, לא חומרים קשים שמיד לוקחים בן אדם לרצפה, היא מתנפצת מול – מתי היא מתרסקת הפנטזיה הזאת? מתי שהוא מול מציאות.

במערכת היחסים, בעבודה, מתי שהוא המציאות נכנסת פנימה. כמו שאמר איזה בחור: החיים הרסו לי את הסמים. החיים נכנסים פנימה ושם הפנטזיה הזאת כבר לא יכולה להחזיק. המערכת שנוצרת היא מערכת משולשת מאוד ברורה, של מחשבות, רגשות והתנהגות. אני קם בבוקר, אני חושב, אני מרגיש לא משהו, אני אעשה ראש. אני לוקח את הבאנג מתחת למיטה ומוריד ראש בבאנג. ככל שבן אדם יותר מכור הדבר הזה יותר אוטומטי, המערכת הזאת יותר מכווצת לרמה שהיא מגיעה ממש למשהו כמו רפלקס. בן אדם מאוד מאוד מכור יודע בדיוק איפה הבאנג, איפה הדילר, כמה הוא קונה, מתי הוא קונה, מתי הוא עושה את הראש שהוא רגיל לעשות והוא קם והוא חושב, הנה הגיע הזמן, הוא עושה את הראש ומעשן את הג'וינט.

המערכת הזאת בנויה על איזה שהוא קונספט שמעדיף רגיעה על התפתחות, מה זה אומר מעדיף רגיעה על התפתחות? תחשבו איך אנחנו מדברים לילדים הקטנים שלנו. הילדה שלי הקטנה עכשיו בת שלוש, נגמלה מחיתולים. למה אני אומר נגמלה על ילדה בת שלוש? זו מילה קצת קשה. אני זוכר שהיא הייתה מכורה למוצץ, היא עדיין מכורה למוצץ. מכורה למוצץ. למה אני מדבר בטרמינולוגיה התמכרותית על ילדים? כי במין האנושי, וזה אצל כולנו, יש נטייה עמוקה להעדיף משהו רגוע ומוכר על פני משהו לא רגוע ולא מוכר, שאולי ייתן לי התפתחות, אבל הוא מפחיד.

הוא מפחיד ואם הוא מפחיד, הרבה פעמים אני לא אלך לשם באינסטינקט. זאת אומרת לצורך העניין אם אני לא הייתי לוקח לה את החיתול או את המוצץ יכול להיות שלבד היא גם לא הייתה מגיעה לשם. הרגיעה הזאת היא רגיעה שהרבה פעמים החומר מייצר. החומר מייצר איזה שהוא מיסוך של רגיעה והאנשים שבאים לטיפול, היום כל הדוגמאות זה מכורים לקנאביס, אנשים שמגיעים לטיפול התמכרות לקנאביס אלה אנשים שעברו איזה טראומה או שתיים בחייהם, עברו איזה קושי, קושי חברתי, קושי תלותי, איזה שהוא קושי, הם לא רוצים להרגיש עוד פעם את רגשות החרדה האלה. אני לוקח להם בעצם את המרגיע, את החומר שהרגיע אותם עד עכשיו.

היה לי בחור שליוויתי, מוזיקאי מאוד מצליח. בתוך התהליך הטיפולי הוא הפסיק לעשן והוא סיפר שכשהוא היה מעשן הוא כל פעם היה מרגיש את הרגיעה הזאת, אבל למחרת בבוקר הוא היה קם עם אותה מועקה בבטן. אחרי שהוא עשה את התהליך של הפסקת עישון אז הרגיעה הייתה מגיעה, לפעמים היה לוקח לה יומיים-שלושה להגיע, אבל כבר לא היה למחרת את המועקה. זאת אומרת היה איזה שהיא תהליך של פתירה, הנפש שלו עשתה איזה שהוא תהליך של התפתחות, זה לא היה כל הזמן מעגלי, עישון, מרגיש רגוע, למחרת עוד פעם סטרס, עישון, מרגיש רגוע, למחרת עוד פעם סטרס.

הלובסטר הזה הוא דוגמה טובה מכיוון שהלובסטר גדל בתוך המעטפת הקשיחה שלו ויש איזה שהוא שלב שהוא נעשה גדול מדי ומתחיל להיות לו לא נוח בפנים והוא עושה מהלך מאוד חשוף ויוצא מהקונכייה הזאת, חושף את עצמו, מוצא קונכייה יותר גדולה וממשיך לצמוח ולהתפתח בה. אם הייתי דוחף לו ככה ג'וינט פנימה אז יכול להיות שהוא היה מעשן ואומר: אני אטפל בזה מחר, עד שהוא היה מתפוצץ בתוך הקונכייה שלו. זה הדבר של כל הזמן להשהות את המהלך ההתפתחותי.

בתוך הניילון הרגשי הזה שהקנאביס יכול לייצר יש ניילון של כל המערכת הנפשית והרבה פעמים גם של חלק מהמערכת המוסרית. בן אדם לא ייהפך מבן אדם טוב לבן אדם רע, אבל כן, דברים יורדמו קצת. אז הרבה יותר קל לשקר, הרבה יותר קל לעשות מניפולציות, הרבה יותר קל לשקר לעצמך. היה לי בחור שליוויתי שסיפר, כשהוא הגיע אליי הוא נזכר ארבע שנים אחורה כשהוא היה מעשן יום יום ולא היה לו כסף, הוא היה גונב כסף מאחותו מהארנק שלה ותוך כדי שהוא לוקח כסף הוא אומר לעצמו: איזו מערכת יחסים נפלאה יש ביני לבין אחותי, מתי שאני רוצה אני יכול לקחת לה כסף מהארנק ומתי שהיא רוצה היא יכולה לגשת לארנק שלי ולקחת כסף ממני, והוא לא קולט שהוא משקר לעצמו. כמה שנים אחר כך בתוך תהליך הוא מסתכל אחורה ואומר וואו.

זה חלק מהתהליך של הניילון הזה, ההרדמה הזאת של המערכת הנפשית. אילן גבאי כותב על זה, 'תמיד המחשבה שנוצרת בעזרת הקנאביס היא מנגנון הגנה מורכב ומשוכלל שמאפשר את היכולת להקטין משמעותית את רגשות האשמה'. הוא ליווה חבר'ה צעירים מכורים לקנאביס, הוא אומר: 'עקב כך הקנאביס הופך לכלי המתיר שימוש קל יותר בשקרים ובמניפולציות כמעט ללא תחושות אשמה ובושה.

אז מה אני עושה כשאני פוגש את החבר'ה האלה, גם בקליניקה וגם בכפר? נתחיל מזה שהייתי ממליץ לכל אחד להצליח לקחת איזה חלק בחיים שלו של התמכרות ולכל אחד יש, אם זה רגשות, אם זה התנהגות, אם זה פלאפון, אם זה אוכל, אם זה לצעוק על הילדים שלי בערב כשאני חוזר הביתה, משהו שחוזר כל הזמן, דפוס שאני לא מצליח לשחרר, אני מזהה שהוא עושה לי רע, ולנסות לעבוד עם זה. אני עושה את זה לאורך שנים ואני חושב שזה מחבר אותנו לאפשרות להבין אנשים שצריכים לשחרר איזה שהוא משהו כזה.

הנקודה השנייה, אני אשים זכוכית מגדלת על הדפוס ההתמכרותי. אני אעלה אותו למודעות, אני אשאל המון שאלות. הרבה פעמים אנשים בהתחלה ייתנו משהו שטחי ויגידו: אני משתמש כי זה עושה לי טוב, כי זה סבבה לי. אז אני אחקור לעומק איפה התחיל השימוש, מתי הוא התחיל, האם הוא התחיל באותה כמות, סביב מה הוא התחיל, מה היו התחושות הראשונות סביב השימוש. הרבה פעמים עולים שם סיפורים מאוד מאוד מעניינים וזה כדי להתחיל להוציא אנשים מהאוטומט של השימוש, כדי טיפה להגמיש את המערכת המשולשת הזאת.

השלב הבא יהיה הכרה בבעיה. בהכרה בבעיה יש צעד אחד, הודינו שאנחנו חסרי אונים מול ההתמכרות, שהחיים שלנו הפכו לבתי ניתנים לניהול. צריך להודות שיש בעיה. הרבה פעמים להודות שיש בעיה זה שלב מאוד חשוב בתהליך הטיפולי. יש מונח שנקרא שער נמוך ורחב בצעדים. כל אחד יכול להיכנס לשער של לעשות שינוי, אבל אתה צריך להוריד את האגו. תוריד את האגו, תגיד אולי יש לי בעיה ובוא נסתכל על זה ביחד.

החלק השלישי יהיה סביב המוטיבציה. המוטיבציה הרבה פעמים תהיה בהתחלה שטחית, זה עולה לי הרבה כסף, ההורים שלי אמרו לי שזה לא טוב לי, זה גורם לי לחוסר ריכוז. הגיע מטופל לאינטייק לפני שנתיים, אחרי שהוא מעשן עשר שנים, לכפר איזון, אני עושה את האינטייק ואני שואל אותו למה הוא רוצה להיגמל, הוא אומר: אני רוצה להיגמל כי אני תלוי בקנאביס. אני אומר לו: אתה תלוי גם באוכל, אתה תלוי במים, שם הוא נתקע. זאת אומרת אין מוטיבציה מעבר לזה. אני ארצה להראות לאנשים את המחיר העמוק שלפעמים יכולים לשלם על התמכרות לקנאביס.

יש איזה בחורה שליוויתי, אישה מתפקדת, אמא לשני ילדים שמכירה אליי לטיפול עשר שנים אחרי שהיא בתוך עישון מסיבי יום יומי והיא אומרת: אני מרגישה שזה דופק אותי באיזה שהיא צורה. אני לא יודעת מה הקנאביס עושה לי, אני כן מתפקדת, עובדת, אמא לילדים, אבל משהו שם לא מסתדר לי, אני רוצה לנסות להפסיק. אנחנו נכנסים להליך טיפולי והיא מפסיקה ואז היא מגיעה באחד המפגשים, לאחר שהיא מפסיקה, והיא מתארת סיטואציה שבה היא ובעלה עומדים במטבח ומתחילים לריב ובעלה פתאום מתחיל לבכות. היא נורא נבהלת כי זה לא אופייני לו והיא שואלת אותו מה קרה, והוא אומר לה: אני בוכה משמחה, כי עשר שנים לא רבנו.

בעצם מה שהיה שם בעשר שנים האלה, היה כל הזמן את הריכוך הזה, כל פעם שהם היו עולים טון היא הייתה יוצאת למרפסת, עושה ג'וינט, נרגעת וחוזרת. לכאורה מצב מושלם, אבל היה חסר, הייתה חסרה נוכחות, היה חסר קונפליקט בשביל התפתחות, היה חסר בקשר משהו בשביל התפתחות. בעלה לא ידע להגיד את המילים של מה שהיה חסר, אבל זה היה חסר שם, הוא הרגיש את הנוכחות שלה חוזרת.

בעצם אפשר להשוות את זה הרבה פעמים, אני אומר לחבר'ה יותר צעירים כשאני נותן את ההרצאה הזאת לפיתוח של שריר. הנפש היא כמו שריר, אפשר לפתח את המערכת הנפשית דרך מאמצים, כמו שאני מפתח שריר בחדר כושר, אני צריך לעבור מאמץ וקושי, ככה השריר מתפתח. כך גם הנפש. אם אני כל הזמן אמסך אותה גם הנפש תישאר במקום שלה.

העבודה פה בכפר איזון היא עבודה מאוד אינטגרטיבית, זאת גם העבודה שאני אעשה בקליניקה. אני אעבוד גם על הסימפטום עצמו, על ההתנהגות ההתמכרותית, ואני אעבוד גם על לעשות את התמונה יותר מורכבת. אנשים הרבה פעמים אומרים לי: אתה מפריע לי לשימוש, אני מעשן עכשיו את הג'וינט ואני חשוב על חגי מדבר איתי על א' ו-ב'. בסדר, זה אומר שנכנסה שם מורכבות מסוימת. אני לא רוצה להרוס ואני לא חושב שלכל אחד זה שימוש רע, אבל נכנסה מורכבות למשהו שהוא מאוד לא מורכב בהתחלה, אני משתמש כי כיף לי, בגלל זה אני משתמש בוקר עד ערב.

אני אעבור גם מפנטזיות לחלומות. אתם יודעים שאחד הסימפטומים הראשונים שאנשים שמפסיקים לעשן גראס מדווחים עליהם? הם חוזרים לחלום. זאת אומרת בתוך עישון יום יומי של גראס אין חלומות וזה מאוד משמח גם את המערכת הנפשית המורדמת.

אני אנסה ליצור מרווחים אפילו רגע לפני שאתה מעשן. יש הרבה אנשים שבאים לטיפול ואומרים שהם לא הולכים להפסיק לעשן מחר, אז אני אומר לו: בסדר, אבל רגע לפני תתקשר, תעשה סיבוב מסביב לבניין, רגע לפני בוא תקרא את זה. ליצור איזה שהוא מרווח שייתן לבן אדם תחושה שיש לו כוח על הדבר הזה, על המערכת המאוד נוקשה הזאת, הוא יכול שם להתחיל להזיז דברים.

ועוגנים. עוגנים זה כל דבר שיכול להיות עוגן. עוגן יכול להיות תובנה, יכול להיות תהליך טיפולי, בן אדם שמלווה אותו, קבוצה זה עוגן מאוד חזק בתוך התמכרויות, הקהילה בכפר איזון היא עוגן סופר חזק. כל הדברים האלה. כשאני אעבוד איתו בכפר אני אעבוד איתו על הממד הדינמי, מה הדינמיקה שיושבת בבסיס ההתמכרות, הטראומות שעברתי, הקשיים שעברתי, על ההתנהגות, אני אעבוד איתו על הקבוצה, על חיבור לעשייה משמעותית, יצירה, ים, כל דבר שיעשה לו טוב. אלה העוגנים. לפעמים אירוע חיים יכול להיות גם עוגן.

הבחור הזה זה אריק קלפטון. אריק קלפטון היה מכור מעל עשר שנים להרואין ואלכוהול ועשה שיפט והצליח להיגמל ביום אחד בגלל אירוע חיים, נולד לו ילד. נולד לו ילד ומשהו בערכים הפנימיים השתנה והוא אמר שהוא יוצא לדרך נקייה. ארבע שנים אחרי שנולד הילד, לא יודע אם אתם מכירים את הסיפור, הוא נפל למותו מקומה חמישית במנהטן, הוא באמת נשבר. זה צומת דרכים כשההרואין אומר לו: אני פה בשבילך והוא בוחר עדיין לחיות חיים נקיים לזכר הילד שלו, והוא גם מקים מרכז גמילה. לפעמים אירוע חיים יכול להיות דבר שיכול לשנות פוקוס של בן אדם ולעזור לו לעשות את התהליך מחוץ למערכת ההתמכרותית.

יונג אמר על זה, לפני הרבה שנים יונג אמר: ספיריטוס קונטרה ספיריטום, איפה שאין רוח תיכנס הספיריט. איפה שאין לבן אדם משמעות של עשייה, משמעות של שייכות, ייכנס החומר, החומר ייכנס לשם.

יש הרצאה ב-TED, 14 דקות של בחור שמדבר על פורטוגל, היו שם הרבה ענייני התמכרות, הרבה הרואין בפורטוגל ועשו שם תהליך מאוד יפה ויש איזה ניסוי עם חולדות. לוקחים שני כלובים, כלוב אחד מאוד מבאס ומסכן, כלוב אחד גן עדן לחולדות, בשני הכלובים מים והרואין. בכלוב הגן עדן כמעט ואף חולדה לא ניגשת להרואין, בכלוב הנוראי 90% מהחולדות ניגשות להרואין. והוא אומר שהבסיס להתמכרות זה חוסר שייכות, the opposite of addiction is connection. מי שיש לו שייכות משמעותית, לסביבה, לעשייה, למקום שהוא נמצא בו, לא ייכנס למערכת יחסים התמכרותית עם החומר.

אלון עידן כותב על זה ב'הארץ', על המונח 'תארגן אותי'. אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל אומרים שכשמישהו מבקש מחבר או מהדילר שלו שיביא לו את הסמים, הוא לא אומר תארגן לי, הוא אומר תארגן אותי. הוא כותב על זה: ההבדל התהומי בין 'תארגן לי' ל'תארגן אותי' הוא שמבקש הסם לא צריך שיארגנו לו משהו, הוא צריך שיארגנו אותו, את עצמו. הוא צריך שייקחו את אוסף המחשבות, הרגשות, הפחדים והחרדות שמסתובבים בנפש שלו ויארגנו אותם לכדי מבנה קוהרנטי, מתפקיד, יציב וחזק, והגראס מתלבש בול על הלארגן הזה, כי באותו רגע הוא נותן תחושה של ארגון.

אני חושב שהבסיס הוא שאנחנו נייצר יותר עוגנים מהעוגנים האלה. אני אתן סיפור אחרון, דקה. ליוויתי אבא ובן, הבן מאוד מכור והאבא בעברו היה מכור להרואין. כשהם מגיעים אליי לטיפול, האבא כבר שנים לא מכור להרואין, אבל כן מדי פעם הוא שותה אלכוהול ומדי פעם מעשן ג'וינט, הבן מכור מאוד מאוד מאוד ונמצא במצב קטסטרופלי. באיזה שהוא שלב אני תופס את האבא ואני שואל אותו: אתה היית לפני 20 שנה עמוק בהרואין ואתה עדיין מדי פעם מעשן ג'וינט ואלכוהול? הוא אומר לי: חגי, אני רוצה להסביר לך משהו. אני היום יש לי עבודה שמכבדת אותי חמש פעמים בשבוע, זו לא עבודת חיי, אבל כן, זאת עבודה, יש לי את אשתי ואת הזוגיות שלנו שאני מאוד אוהב, אני סבא לנכדים שהם מאוד משמעותיים בחיים שלי, יש לי את התחביבים שלי, אני אוהב ללכת על הים פעמיים בשבוע, לפגוש את החברים, לשחק איתם שש בש פעם בשבוע, יש לי ידיעה עמוקה שאני יכול לעבור קשיים בחיים. הייתי בהרואין הרבה שנים ויצאתי מזה, יש לי אמונה בעצמי. הבן שלי, אין לו כלום. כשאני ניגש לשתות את כוסית הוויסקי אני ניגש עם כל העוגנים האלה, כשהבן שלי ניגש לג'וינט שלו יש לו דימוי עצמי מרוסק, מערכת יחסים קשה עם אבא וחברים שהם רק חברים לשימוש והוא נשאב פנימה לעישון ולא מפסיק לעשן מבוקר עד ערב.

אני חושב שהתפקיד שלנו בסופו של דבר זה גם לבחון את מערכת היחסים של הבן אדם עם החומר וגם לייצר לו עוגנים, את העוגנים האלה, של קשרים משמעותיים, של מודעות, גם למחיר ההתפתחותי של הנפש, של עשייה משמעותית, של אמונה בעצמו. ועם זה, גם אם הוא יגיע לשימוש הבא, והוא יגיע הרבה פעמים לעוד פעם שהוא ישתמש באיזה שהוא חומר, הוא יבוא עם משקל שונה ועם עוגנים שונים.

בטח יש לעוד הרבה אנשים משהו להגיד, פשוט נפל לי פה איזה אסימון, שכבר הרבה זמן אני חושב עליו, אבל זיקקת אותו, זה קצת פילוסופי, אבל אני חושב שזה מאוד פוגש את המציאות שלנו, בסוף אנחנו כבר בכמה עשורים בתהליך עולמי של אינדיבידואליזם, עמוק, בכל תחומי החיים שלנו. אני חושב שמה שאתה אומר פה הוא אולי אחת הסיבות הכי גדולות לעלייה הדרמטית בשימוש בקנאביס. מעבר לציבוריות ומעבר להכול, אדם שהוא אינדיבידואל יותר גדול, הקהילה שלו נחלשת, הסביבה התומכת שלו פחות משמעותית לו בחיים, או הוא חושב את זה לפחות, אז הקנאביס הוא דרך מצוינת לייצר חיים, כמו שאמרת.

אני כתבתי פה בשלב מסוים שהתפתחות היא בעצם משמעות, כי אתה כל הזמן אמרת שלא תהיה התפתחות. אבל אם זה לא חשוב, אתה לא יכול לגרום לבן אדם להפסיק להשתמש בקנאביס אם הוא יגיד לך, אני אומר את זה גם, שהתפתחות היא לא חשובה.

לגמרי.

הייתי אומר רק שקנאביס, עם כל האינדיבידואליזם הוא קצת סם חברתי בשימושיות שלו. יש מאמר 'חניכותו של מעשן המריחואנה', של בקר, אם אני לא טועה, שממש מדבר על זה שאיך שבן אדם מתחיל לעשן אז בכלל רק החברה באים ומסבירים לו, אה, זה שאתה מרגיש את הסחרחרה הזאת זה טוב, כאילו ללמד אותו להיות חיובי כלפי תופעות הלוואי.

דרך אגב, אחד מתהליכי ההתמכרות זה באמת ברמה של מעישון חברתי לעישון אינדיבידואלי. אחד הדברים המדאיגים עם מעשנים, אתה מראיין אותם והם - - -

שההתמכרות מתחילה מתי שהוא לבד.

אלכוהול, אם זה לבד, בערב, בבוקר, בשעות העבודה, משתייה שהיא חברתית.

זה גם פונקציה נורא גילאית. כי מה לעשות, מהרגע שאתה מתחיל לעבוד ויש ילדים אז אתה לא נמצא כל היום בחברה, אז או שאתה מפסיק או שאתה עובר ל – בטיול הגדול וקצת אחרי עישנתי בערב בקיבוץ, היום אם אני פוגש אותם פעם בשבועיים בסופ"ש.

השאלה אם אתה ממשיך לעשן כל יום או שזה משתנה, מה מערכת היחסים. ואני אגיד משהו על מה שאמרת, שאליי מגיעים לקליניקה, הם לא קושרים את זה לקנאביס הרבה פעמים בהתחלה, אנחנו בודקים את זה ביחד, בודקים דיכאון או דכדוך, או בדיקות, או ריקנות, או חרדות, ואז משם, כשמסתכלים על התמונה הכללית רואים שאם עישנת 15 שנה כל הזמן אולי יש לזה גם חלק בזה שכיום יותר קשה לך להתמודד עם החיים, לשנות אותם.

והרבה פעמים הם מגיעים כשהקנאביס כבר לא עושה את העבודה, הם מרגישים את החרדה.

אני רוצה לחזק ולהוסיף על מה שחגי אמר, בשנתיים האחרונות אין לנו תרמילאים, אבל יש לנו קורונה. הקורונה הגבירה את הבדידות, את חוסר הוודאות, בעיקר אצל צעירים, ואנחנו רואים פה הרבה פניות על הרקע הזה. עוד הצעה, אם אתה הולך לסל הבריאות, אולי זה כבר מאוחר, אבל אתם יודעים, יש חומר שנקרא הרואין רפואי, אבל אף אחד לא מרשה לעצמו לקרוא לזה הרואין רפואי, אנחנו קוראים לזה מורפיום, כי לא רצינו לקרוא לזה הרואין רפואי כדי לא לשדר איזה שהוא – אני הייתי מאוד שמח אם מישהו היה קורא לזה לא קנאביס רפואי, כמו לא הרואין רפואי, אלא מורפיום כדי שאפשר יהיה יותר בקלות להעביר מסר לצעירים, כן, זה חומר רפואי. המילה קנאביס רפואי נתפסת אצל הצעירים ובני הנוער, בשונה מהרואין ומורפיום. שם צריך לחשוב על איזה שהיא תפנית.

גם התנועה התקשורתית, אני שמעתי איזה רופא אומר שזה החומר היחיד שממציאים לו מחלות, זאת אומרת יש עוד מחלות ועוד מחלות שמותאמות לקנאביס רפואי, זה כאילו נהיה כבר על כל המגרש.

וההתמכרות הקשה ביותר בארה"ב היום היא למשככים.

אגב, מצדדי הלגליזציה טוענים שאנחנו לא הגענו עדיין לארה"ב בכמות הקנאביס. פה לא שמנו, בסוף הוצאנו את השקף הזה על משככי הכאבים, שזה ללא ספק סיפור. אנחנו פחות פוגשים אותו פה, אבל זה סיפור מטורף.

אני חושב שיהיה מעניין לראייה עתידית, אבל אפרופו מה שרם אמר ומה שאתה אמרת, שיהיה מעניין לראות האם תקופת הקורונה, השנתיים האחרונות, הביאה לעלייה משמעותית בשימושים כשאנשים נמצאים יותר בבית ומטיילים פחות.

מהשטח התחושה היא שכן, אבל הייתי מציע לכם לבדוק את זה.

עוד מעט יהיה פה תרמילאים משביל ישראל.

(בסיור)

פה יש לנו 14 צריפי עץ, שזה חדרי הטיפול, אנחנו מאמינים שגם חדרי הטיפול צריכים להיות סביבה מאוד נעימה והמטפלים יכולים להיעזר בצוות החממה ובצוות הנגרייה כדי לרהט את החדר איך שהם רוצים. גם זה מבצע חומה ומגדל מאכזיב, אחרי שהכפר שם נסגר בגלל הקטיושות. יש לנו פה את בית רותם, זה איפה שאנחנו ישבנו, חמישה מבנים, שני מבנים של המזכירות והצוות, חדר האוכל, ובצד הזה בנינו, כל זה היה דיונות.

כמה מטופלים יש בסך הכול?

42.

כמה נשים, כמה גברים?

בסביבות 30% נשים כל הזמן.

יש הפרדה ביניהם?

בוודאי. לא בבתים, בחדרים, בחדרי השינה. הקבוצות הטיפוליות, יש קבוצות נפרדות רק לבנות, כי בנות צריכות קבוצות טיפוליות נפרדות.

פה יש לנו מרחב כושר. אתם יכולים לראות פה מרחב כושר שהוא תרומה, כולל תאורה שיוכלו לעשות פה גם בלילה, כולל שקי אגרוף, שמעתם על התקפי הזעם, על ההתפרצויות של הפוסט טראומה, אתם מבינים את הסיפור המורכב הזה. פה יש לנו נגרייה טיפולית, שכבר 12 שנים מפעיל אותה בהתנדבות טייס לשעבר שמגיע הנה כל שבוע. פה יש חממה טיפולית.

כל מה שאתם רואים, זה היה דיונות וחול, פה לא היה כלום, זה הכול אנחנו בנינו. פה כל הפעילות של יוגה. יש לנו פה אפשרות לעשות את כל הפעילות הגופנית, גם אם יש חמסין בחוץ וגם אם יורד גשם, זה בכלל לא משנה, יש פה מדריכת כושר ויוגה וקונג פו, הרבה מקצועות מהסוג הזה, גם קבוצתי וגם פרטני, הם מוציאים פה הרבה אנרגיה. אתם יודעים שמי שלוקח תרופות, חלק מהתרופות גורמות לעלייה במשקל ויש חשיבות נורא גדולה לעבוד על הגוף. אתה נותן לבת כדור שנורא עוזר לה, אבל היא עולה במשקל אז היא זורקת את הכדור. אני לא אכנס לזה. יש מקומות שלא נכנסנו לעומק שלהם היום במודל הטיפולי, אבל אי אפשר בלי לזוז.

זאת החממה הטיפולית, גם כאן יש להם תאורה. אתם יודעים, בכלל עבודה עם אדמה זה דבר נורא מקרקע, ללכת יחף על שפת הים זה מקרקע, לעבוד עם אדמה זה מקרקע. הם גם כמובן אחראים על הגינון של הכפר. אפרופו איך עובדת קהילה טיפולית, אז הם אחראים גם על הגינון של הכפר, הם גם יכולים לעשות פה לעצמם כל מיני דברים, למרפסת, לבית, לרדת לחוף, להביא צדפים, לעשות עציצים. אנחנו משתמשים פה כל הזמן עם הטבע, זו פינה שהם מאוד אוהבים.

אני מדריך פה, אני עובד פה כבר שש שנים כמדריך וזו עבודה שאני מאוד מאוד אוהב, היא משלבת בין פן כזה שאפשר להגיד עליו שהוא יותר טכני, של להחזיק את הלו"ז, לראות שהם נכנסים בזמן לקבוצות, לעזור להם בתורנויות וניקיונות וכאלה דברים, והפן הטיפולי, שזה בעצם להיות סוג של אח גדול. אנחנו פה איתם כל היום, 24 שעות ביממה, לשבת לשיחות, לתמוך כשצריך.

אגב, אנחנו כל בוקר פותחים פה עם שישה מדריכים על 42 מטופלים. אי אפשר אחרת להחזיק סוג כזה של אתגרים כמו שדיברנו עם מדריך אחד ומתאמים או דברים כאלה. אין ברירה, זה שישה מדריכים שמתחילים פה את משמרת הבוקר, נשארים שניים לישון בלילה. הלב הפועם של המערכת זה המדריכים. תודה.

תודה רבה.

שמאלה זה הדיירים שעליהם דיברתי איתכם. מפה כל הבתים האלה זה הדיירים עם המשפחות שתיארתי בפניכם קודם. תבינו את הנורמליות, מכל מקום בארץ.

אתם מכירים את הפרויקט של בית אקשטיין לילדים? אז יובל אקשטיין גר פה איזה תקופה, חזר מהודו, אמר למדריך שלנו איך לבנות את הפגודה, החברה לפיתוח קיסריה אמרה שזה לא תב"ע רק אם תחבור לכפר איזון, אמרנו מצוין. כל מה שאנחנו רוצים זה שלוש פעמים בשבוע להשתמש בזה, ומאז יש פה את הפגודה. אותו מדריך קונג פו שמתנדב פה כבר 20 שנה, ניחשתם נכון, הוא הגיע לפה כי המאסטר שלו בישראל זה המש"ק שלי במילואים, ככה כל העסק נבנה בהתחלה. עד היום הוא מתנדב פה.

מדהים, איזה יופי של מקום.

באים לפה מכל הארץ לעשות פה ושלוש פעמים בשבוע זה לרשותנו.


הישיבה ננעלה בשעה 13:45.