פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



3
הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
29/11/2021


מושב שני


פרוטוקול מס' 14
מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
יום שני, כ"ה בכסלו התשפ"ב (29 בנובמבר 2021), שעה 10:00

מי יחליף את העובדות והעובדים הזרים שצפויים לעזוב את ישראל? - היערכות לקראת סיום תקופת ההתארגנות בענף הסיעוד

חברי הוועדה: אבתיסאם מראענה – היו"ר

מיכל וולדיגר

משה נקש - מנהל, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

ענבל משש - מנהלת מינהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

שריי גבאי - עו"ד, לשכה משפטית, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

ליאור זיסר יוגב - יועצת מנכ"לית, המשרד לשיוויון חברתי

אבי סלומה - יו"ר, אנש"ים - ארגון נכי שיתוק מוחין

שלום קוטשר - מנכ"ל, אנש"ים - ארגון נכי שיתוק מוחין

קווין אנטוניס סלוודוראי - מלווה, אנש"ים - ארגון נכי שיתוק מוחין

רענן שנהב - עובד סוציאלי, אופק רגב עובדים זרים בע"מ

עמיקם אבן-חן - מנהל, פורום לשכות פרטיות בסיעוד

טובה אבן-חן - חברה בפורום, פורום לשכות פרטיות בסיעוד

אלכס פרידמן - יו"ר, ארגון "נכה לא חצי בן אדם"

מרט גרצמן - רכז תוכנית, ארגון "נכה לא חצי בן אדם"

רונן טל - ארגון "נכה לא חצי בן אדם"

דורון רז - יו"ר, איגוד נותני שירותי סיעוד בישראל

מאיה בנדס - עו"ד, יועצת משפטית, מטה מאבק הסיעודיים בישראל

רמי סלהוב - פעיל חברתי בהובלת המאבק להלחם בנטישות וקומבינות העובדים הזרים בסיעוד

עינת קולמן - עו"ס, מובילת המאבק להלחם בנטישות וקומבינות העובדים הזרים בסיעוד

דפנה פודור - עו"ד לענייני הגירה וזרים, עורכי דין

רון אובוז - עו"ד, שותף במשרד אובוז, בורלא ושות'

יהודית ראוך - בת לאמא סיעודית, המעסיקים

שמחה בניטה - יו"ר, מזור - נכים לטובת נכים

יעל שולמן - אמא לבת סיעודית

אפרת טייטלבוים - בת של אמא קשישה סיעודית

עירית גזית - מנהלת המחלקה המשפטית, אקי"ם

נועה בן שבת

מיכל דיבנר כרמל

חיה הורביץ-בכר, חבר המתרגמים

מי יחליף את העובדות והעובדים הזרים שצפויים לעזוב את ישראל? - היערכות לקראת סיום תקופת ההתארגנות בענף הסיעוד

חנוכה שמח, מלא אור ומלא מלא הצלחות וימים טובים לכולנו ולכולם, לכל מי שחוגגת וחוגג. הדיון שלנו היום היה בעצם אמור להתמקד בכל הסוגייה של תקופת ההתארגנות שהייתה אמורה להסתיים בסוף השנה הזאת, 2021.

אתמול התבשרנו על החלטה של שרת הפנים, איילת שקד, שבעצם היא נענתה לפנייה שלנו ולזעקת המשפחות שכל פעם בעצם עלו בדיונים בוועדה, והיא החליטה להאריך את תקופת ההתארגנות עד ל-30 ביוני 2022.

לכן, הדיון שהיה אמור להתקיים על מה נעשה בחודשיים האלה ומה יעשו המשפחות והעובדים הזרים, ואיך אנחנו מתארגנות ומתארגנים, לא יתקיים, ואנחנו בעצם עושות 'טוויסט' בעלילה, כמו שאומרות אצלנו בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, ואנחנו נספר היום סיפור אחר, כי מה שחשבנו שיקרה בחודשיים האלה, ומה קורה ומה יהיה, עכשיו יש לנו וריאנט חדש, הקורונה לא עוזבת אותנו לצערי הרב, ולכן, במסגרת ה'טוויסט' בעלילה, אני קודם כל מברכת על החלטת השרה להארכת תקופת ההתארגנות.

אנחנו נפתח את הדיון וניתן את רשות הדיבור לרשות האוכלוסין, ענבל משש, שתציג בעצם את המהות של ההחלטה, מה זה אומר ובמי זה נוגע, וכמובן אנחנו ניתן לארגונים שהגיעו, לנציגות ולנציגים, ולכל החברים והחברות שנמצאים איתנו בזום. ענבל, בוקר טוב, מה שלומך?

בוקר טוב, תודה רבה גברתי, אנחנו באמת שמחים להגיע היום גם עם פתרון ומענה למצוקות שאנחנו שומעים כל העת מהמשפחות של המטופלים הסיעודיים, ובעצם, אתמול בערב החליטה שרת הפנים להאריך את תקופת ההתארגנות ליציאה לאותם עובדים שבעצם שוהים פה מאז ה-30 ליוני 2021.

אני מזכירה לכולם שמאז פרוץ הקורונה בעצם ניתנה על ידי רשות האוכלוסין וההגירה תקופת התארגנות ליציאה, זה חלק מהמענים שמצאנו אד הוק כדי לתת מענה למטופלים בעקבות סגירת השמיים וכניסה איטית יותר, לעיתים בחודשים מסוימים עד כדי אפס עובדים שנכנסו במהלך החודשים.

התקופה הזו הוארכה כל פעם בתקופת מסוימות של שלושה חודשים, עד שבחודש יולי העברנו הוראת שעה שלפיה, כל אותם עובדים שהסתמכו על הודעת הרשות ונתנו מענה למטופלים הסיעודיים, היה ניתן להגיש עבורם בקשה לרשות האוכלוסין וההגירה. אני יכולה להגיד שכ-500 בקשות אושרו ואותם עובדים קיבלו רישיונות, וניתן מענה למטופלים הסיעודיים.

במקביל, הייתה הנחיה על הארכת תקופת השהייה עד ה-31 בדצמבר 2021, והתקופה הזו הוארכה אתמול על ידי שרת הפנים עד ה-30 ביוני 2022. תקופת הזמן הזו, בתנאי אי ודאות, כפי שאמרנו, כשיש לנו זן חדש, הקורונה היא עדיין דבר חמקמק והיא עדיין ברקע, ולמרות ששרת הפנים החליטה בנוסף על צעד נוסף, היא בעצם החריגה כניסה של עובדים זרים.

ההחלטה בעצם הייתה לסגור את השמיים לכניסת זרים למעט חריגים שיאושרו, ובאישור שרת הפנים ניתן אישור חריג להכניס עובדים זרים חדשים שמגיעים לענף הסיעוד, בין אם הם עומדים בתו הירוק ובין אם לא. הם כמובן מחויבים להנחיות הבריאות, בידוד וכל מה שנדרש, והם מחויבים להתחסן במדינת ישראל לאחר שהם מגיעים, וזה בעצם מענה רחב יחסית שניתן לתת בתקופה זו.

אני רק אציין שבעצם גם בשנת 2021 נכנסו למעלה מ-6,800 עובדים זרים חדשים, וזה גידול משנת 2020 שבה נכנסו כ-4,500 עובדים, אז בעצם, אנחנו רואים גם התאוששות וכניסה יותר דומה למה שהיה בשנת 2019 טרום הקורונה, ובמקביל אנחנו מוצאים פתרונות ומענים מתוך המאגר הקיים בארץ, כדי לתת מענה למטופלים הסיעודיים. כמובן, כל זה תוך שמירה על בריאות הציבור ושמירה על בריאות העובדים.

אתמול פרסמנו גם חוזר ראש מינהל שנותן את אותן הנחיות לכניסת זרים, כמובן שלא ממדינה אדומה. לשמחתנו העובדים הזרים בענף הסיעוד לא מגיעים ממדינה אדומה, כך שבמקביל יש מענה למי שניתנה לו תקופת היערכות, ובמקביל ממשיכה כניסת עובדים זרים למדינת ישראל לענף הסיעוד, גם לענפים אחרים אבל אנחנו מדברות על ענף הסיעוד ולכן חשוב להדגיש את הדברים.

וואו, מדהים. טוב, אלה חדשות מעולות, אין ספק שמעטים הם הרגעים שבהם אפשר לחגוג פתרונות, אז אנחנו נותנות לדבר הזה מקום, אז סחתין עליכם, ענבל, ומשה נקש, ושריי, ושרת הפנים, סליחה על הסדר הלא מסודר, אבל זה לא אומר כלום. בהחלט אפשר לחגוג את הדברים הקטנים, אני בטוחה שאתן עושות את המאמץ הכי גדול על מנת באמת לתת את המענה, הוועדה היא בהחלט מקום ובמה אנושית, אישית, טובה, מקצועית, שבעצם מאפשרת לנו לעבוד ביחד, ללחוץ חזק על מה שצריך על מנת לתת פתרונות.

אנחנו יודעות שהפתרון של הארכת תקופת ההתארגנות עד ה-30 ביוני בשנה הבאה, בעוד שמונה חודשים, שזה יהיה בעצם שישה חודשים מהסוף של תקופת ההתארגנות הנוכחית. היא כמובן לא תיתן מענה לכל האוכלוסייה שצריכה מענה, היא לא תפתור את כל המשבר.

את יכולה להתייחס, גם משה או שריי אתם יכולים להתייחס, לתקופת ההתארגנות שאנחנו בעצם מדברות עליה, את מי היא משרתת ואת מי היא בעצם לא משרתת? למי היא לא נותנת מענה?

בעצם תקופת ההתארגנות, כמו שענבל הסבירה ופירטה, נותנת מענה לכל מי שהגיש בקשה לוועדה ההומניטארית, והבקשה שלו לא אושרה כי הוא לא עומד בתנאי הסף, הרוב לא עומדים בתנאי הסף. אז כל אלה מקבלים את תקופת ההתארגנות והם כבר קיבלו בעבר תקופת התארגנות, ועכשיו היא מוארכת להם. אז זה מענה לקבוצה אחת.

כמו שענבל כרגע הסבירה, יש את הקבוצה של מי שרוצה להזמין עכשיו עובד חדש מחו"ל, גם זה מתאפשר כרגע, אוקיי? אנחנו מנסים לעשות את מקסימום המאמצים בשביל לקצר למינימום את הזמנים של הטיפול אצלנו, של הזמנת העובדים, ואפשר להזמין עובדים חדשים גם ללשכות הפרטיות שמזמינות את העובדים. ענבל פרסמה לפני שבוע איזושהי הקלה שמאפשרת להם כבר להזמין על חשבון המכסה של הרבעון הבא, כדי שלא יהיה מצב שיהיה להם מחסור להזמין עובדים. אז זה עוד דבר שפורסם אצלנו לאחרונה.

למעשה, מי שצריך היום עובד זר אז יש את אלה שקיבלו התארגנות, יש אפשרות להזמין עובדים חדשים, ויש את המאגר הדינמי שפועל בישראל כל הזמן. זאת אומרת, יש מטופלים שנפטרים, ומטופלים שמפטרים עובדים, ועובדים שמתפטרים, וגם במאגר הזה יש בסביבות 3,000 עובדים שהם זמינים לעבודה מתוך ישראל.

רגע, כרגע אתה בעצם אומר לי שיש 3,000 עובדות ועובדים שהם נמצאים בשטח מדינת ישראל והם זמינים בעצם להיקלט אצל משפחות אחרות, אבל רוב הבעיה בזמינות היא לא שאין עובדים, אלא שיש לנו את הוועדה ההומניטארית שהם מגיעים אליה, והם לא עומדים בתנאי הסף, נכון? זאת הבעיה.

לא, לא, אלה עובדים אחרים. אלה שלא עומדים בתנאי הסף, הבקשה שלהם נדחית, כי זה מה שהחוק אומר שצריך לעשות, אבל הם מקבלים תקופת התארגנות, בדיוק כמו שדיברנו כרגע. מלבד זאת, יש עובדים שנמצאים בארץ שנה, שנתיים, שלוש, ארבע, שהם עדיין בתקופה החוקית והם מסיימים עבודה, אז הם פנויים לעבודה חדשה. זה דינמי, זה קורה כל הזמן לאורך כל התקופה, אנחנו עוקבים אחרי המספרים האלה ואנחנו רואים שהיום יש בסביבות 3,000 עובדים כאלה.

רגע, אני רוצה שנייה להבהיר את הסוגייה הזאת. אתה אומר לי שיש לנו 3,000 עובדות ועובדים שהם נמצאים כרגע במדינת ישראל, שמחפשים לעצמם בעצם ציוות, אז אנחנו בעצם לא במחסור של עובדים בסיעוד?

תראי, זאת שאלה שעולה כל דיון. בעניין הזה של מחסור אנחנו תמיד אומרים, נוצרה בעיה בעקבות הקורונה כי, כמו שענבל פירטה, פחות עובדים נכנסו לישראל. אבל, מי שהיום מבקש עובד, יש לו אפשרויות, יש לו את האפשרות מתוך המאגר בארץ, יש לו אפשרות מתוך הוועדה ההומניטארית, שזה עובדים שהם בעצם לא חוקיים אבל אפשר להגיש אותם לוועדה ההומניטארית, ויש לו אפשרות להזמין עובד מחו"ל. זאת אומרת, לא יהיה מישהו שיבואו ויגידו לו שאין לו עובד, שאין עבורו פתרון.

אני אשמח לשאול שאלה.

רגע, בואו נפנים את האינפורמציה. כרגע יש לנו 3,000 עובדים, כך שמי שרוצה או רוצה עובד או עובדת זרה, הוא יכול. זאת בעצם האמירה של משה, בואו נברר את זה, רגע, שנייה, הכל בגבולות השיח והדיון המכבד, בסדר?

אז אנחנו נתחיל את השיח שלנו כדי בעצם להבין איפה אנחנו פוגשים את המציאות שעליה משה מדבר. ליאור זיסר יוגב מהשיוויון החברתי נמצאת איתנו? בוקר טוב, מה שלומך?

כן, שלום, תודה רבה. אנחנו כמשרד לשיוויון חברתי שאחראיים על תחום האזרחים הוותיקים בישראל מקבלים פניות רבות, הן למוקד לאזרחים ותיקים שאנחנו מפעילים והן ללשכת השרה אצלנו במשרד, שמגיעים מקשישים ובני משפחותיהם שהם סיעודיים, והם כרגע נמצאים בסיטואציה שנמשכת כבר על פני שנתיים, שאין להם יכולת בגלל התקופה הארוכה שהיה מחסור של עובדים זרים, להשתמש בעובדים קיימים שדוברים את השפה ושיכולים להתחיל מיידית, כשכמובן שכל דחייה של כניסה של עובד זר למטופל סיעודי, זה אומר שהמשפחה כולה צריכה לעצור את החיים ולהתגייס לטובת הטיפול בבן המשפחה הסיעודי.

אנחנו התחלנו מהלכים של שיתופי פעולה, גם מול ענבל והצוות שלה ברשות האוכלוסין וההגירה, של בעצם להקל כמה שיותר על המשפחות ועל הקשישים הסיעודיים, כדי לאפשר להם להשתמש במעגל יותר רחב של עובדים שנמצאים בארץ. אלה היו מהלכים מאוד חיוביים, ואנחנו מבקשים להמשיך ולקדם את המהלכים המשפטיים האלה, אם נדרש שינוי של העבודה של הוועדה ההומניטארית שתאפשר ליותר עובדים זרים שכבר בארץ - - -

רגע, בואי ניתן למוזיקה להסתיים.

אנחנו רוצים להמשיך ולקדם מהלך שגם יקל על הקשישים ובני המשפחות שלהם לפנות לוועדה ההומניטארית. ביחד עשינו מהלך של פנייה יזומה לאותם קשישים ובני המשפחות שלהם, שבשלב הראשון הגישו בקשה לוועדה והם נדחו כי הם לא עמדו בתנאי הסף. ממש עשינו מהלך של העברת מידע מרשות האוכלוסין אלינו למשרד, פנינו למאות משפחות שנדחו בהתחלה ואמרנו להם להגיש מחדש, מכוח הוראת השעה, וכך בעצם הם יכלו להיות זכאים להיבחן שוב בוועדה ההומניטארית.

לצערי, המהלך לא היה מספיק אפקטיבי, מכל מיני סיבות, ואנחנו רוצים לייצר משהו שהוא כולל, שהוא לא רק הוראת השעה, שלאורך זמן יאפשר לאותם קשישים סיעודיים ובני המשפחות שלהם וכל מי שנדרש, לפנות לוועדה ולהיות זכאי שידונו בנושא שלו ולא יידחו על תנאי הסף, כי באמת הרבה פעמים הוועדה מתייחסת יותר לתנאי הסף של העובד הזר וכמה זמן הוא בארץ, ופחות לצרכים של המטופל והמצב הבריאותי שלו. תודה רבה.

מעולה, תודה לך. אנחנו נפנה עכשיו לעוה"ד דפנה פודור, אהלן. דפנה, תציגי את עצמך בשביל הפרוטוקול.

ראשית, אני רוצה להודות ליו"ר על המעקב הבאמת עיקש ועקבי אחרי הנושא הזה, הוא חשוב, ואני באמת מודה לך. אני מייצגת גם משפחות, חלק נמצאות פה, ועובדת גם עם מטה מאבק הסיעודיים, שם יש פחות או יותר 16,000 משפחות ומטופלים סיעודיים.

אני רוצה להתחיל בנושא של הנתונים. מר משה נקש אמר שיש 3,000 עובדים זרים, אני פניתי לאחת מלשכות ההשמה ושאלתי כמה יש, אמרו לי שיש 350 פנויים, אז אני לא יודעת, אלה נתונים שלא מפורסמים אבל צריך לבדוק את זה.

העניין של הנתונים הוא בבסיס החובה המנהלית, צריך לדעת לאסוף נתונים ולגבש מדיניות מינהלית ראויה, על בסיס נתונים. מאז ה-20 ביולי 2021 כשהייתה ועדת חוקה חוק ומשפט, אנחנו כל הזמן סביב הנתונים. אני אגיד שבשבוע שעבר מר נקש נשאל אצל קרן נוייבך לגבי הנתונים, והוא השיב שהרשות מצויה בסקר, הסקר הזה נמשך מאז חודש יולי, ואנחנו עכשיו חצי שנה אחרי אז אני לא מבינה איך אנחנו מתחילים לדבר - - -

מאוגוסט, ספטמבר, אוקטובר ונובמבר.

מאוגוסט, אנחנו שלושה חודשים אחרי, זה מתמטיקה.

ב-20 ביולי הייתה ועדת חוקה חוק ומשפט.

נכון, ואמרנו שנצא לסקר, ויצאנו אכן לסקר, ויש תוצאות לסקר שאנחנו מעבדים אותם, כבר נעשה הסקר, ואנחנו כמובן נציג אותו כי המידע לא שייך רק לנו, הוא שייך לציבור ואנחנו נשמח, כמובן, להציג את הדברים.

מה טיבו של הסקר? מה נשאל שם?

זה סקר שעשינו על ידי חברה חיצונית שנשכרה לטובת העניין, היא פנתה בראיונות טלפוניים למטופלים סיעודיים בעלי היתר שלא מעסיקים עובד כרגע, כלומר, יש היתר אבל אין ציוות של עובד, והיא בדקה למה אין עובד ואיזה מענה ניתן להם, וכל מיני סוגיות שביקשנו לבדוק באמצעות הסקר. יש מגוון של תשובות, אני כרגע לא אפרט, אבל הסקר בוצע והוא מעובד כרגע, קיבלנו טיוטה ראשונית שלי, אני יכולה להגיד את זה, הוא אפילו עוד לא הוצג למנכ"ל הרשות, זה ממש מיום חמישי האחרון. אנחנו כמובן לא מחזיקים שום מידע בידנו, אנחנו נשמח להציג את כל הנתונים.

אוקיי, מעולה.

אני לא מלינה על החזקת מידע, אני מלינה על זה שאנחנו נמצאים שנה וחצי מתחילת המשבר, והרשות מגבשת מדיניות והתנהלות אבל אני לא יודעת על איזה בסיס, כי עד עכשיו אין נתונים.

למה אין נתונים? אילו נתונים חסרים?

כמה עובדים זרים חסרים? כמה עובדים זרים צריך להכניס לישראל, או לאשר בוועדה ההומניטארית על מנת - - -

את יכולה להגדיר לי מה זה 'חסרים'? זאת שאלה מצוינת, בואי תגידי לי כמה חסרים.

אם בחודש יוני נמסר המידע, היום אני לא יודעת לתת אותו כי כל הנתונים אצלכם, לפיו יש פער של 22,000 בין כמות ההיתרים לבין הכמות - - -

שהוא קונסיסטנטי לאורך שנים, הוא לא רק בשנת 2019 ולא בשנת 2020.

זה לא נכון, 22,000 זה לא נתון שהוא קונסיסטנטי.

זה לא המספר הספציפי של 22,000, היה גם 15,000.

צריך להגיד גם שזה לא מעיד בהכרח על חוסר. יש מגוון של סיבות למה אנשים מוציאים היתר ולא מעסיקים עובד, זה גם היה בשנת 2019 ובשנת 2018 לפני הקורונה.

אני מקבלת הכל, יכול להיות שזה לא בגלל חוסר ויכול להיות שכן, אנחנו צריכים לדעת את זה, אתם צריכים לדעת את זה.

טוב רגע, לא, ממש לא, אני קשובה מאוד וחשבתי שזה יהיה קצר אבל זה הפך להיות משהו אחר אז לא, אני מבקשת לסיים את הדברים שלך, תנסי לסכם אותם ואנחנו נמשיך הלאה.

אוקיי, אז הדבר הנוסף שאני רוצה להגיד הוא שאני מאוד שמחה על הפתרון הזמני שניתן פה לחצי שנה, ואני מודה לרשות על ההתחשבות במטופלים הסיעודיים, אבל צריך להבין שמטופלים סיעודיים הם אנשים שצריכים יציבות וזקוקים לעובדים האלה כידיים, רגליים, לפעמים ראש, לפעמים עיניים, ואי אפשר להגיד להם תתחילו העסקה, תכניסו אנשים, אחר כך אנחנו נכניס לארץ מספיק אנשים אחרים, תוציאו אותם, תכניסו אחרים שתסלחו לי, יבואו לנגב לכם, לקלח אתכם, זה לא גרביים, אי אפשר להכניס ולהוציא ותכף יספרו פה על כל מיני מקרים, אי אפשר להסתגל לעובדים אחרים, ואם הרשות נתנה פתרון למטופלים הסיעודיים, קחו עובדים ממה שיש בארץ.

הרשות גם לא נתנה קריטריונים בהודעות על תקופות ההתארגנות, אז צריך לאפשר למטופלים הסיעודיים את היציבות. אתם לא מבינים באיזה מתח הם נמצאים עכשיו חצי שנה, מה יקרה איתם בעוד חצי שנה, מי יטפל בהם?

תודה. השאלה שבעצם נשאלת היא לכמה אנשים מוארכת תקופת ההתארגנות עקב ההחלטה, יש לנו פחות או יותר מידע על כמה אנשים מדובר?

מ-1 באפריל שזה סוף התקופה של הוראת השעה, אז התחלנו את הדחיות, ועד יום חמישי האחרון, 1,041 בקשות נדחו. זאת אומרת, אלה הם 1,041 מקרים שקיבלו תקופת התארגנות מאיתנו, והיא עכשיו הוארכה.

זה הכל?

זה אלה שנדחו מהוראת השעה. לפני זה, כמובן שהם היו אמורים להיכנס להוראת השעה ומי שרצה לאשר את הבקשה ועמד בתנאים ובבדיקות הוא היה יכול לאשר אותה, זה החדשים לצורך העניין.

אני אציין רק שיש הקלה נוספת שלא התייחסנו אליה פה, זה בעצם מדבר על אותם עובדים ששוהים פה בין 51 ל-63 חודשים ולא יכלו להתחיל העסקה חדשה, כי על פי הכללים הם לא אמורים להתחיל העסקה חדשה בתקופת הזמן של 51 חודשים עד 63. אנחנו אפשרנו להם, מאז פרוץ הקורונה ועד היום, להשתבץ באופן קבוע אצל מטופלים סיעודיים, וגם הם נכנסים לתוך אותו מאגר של מטפלים שיכלו לתת מענה.

אז יש פה מגוון, קשת של פתרונות. מצד אחד אפשר להזמין מחו"ל, למרות כל הקשיים זה אפשרי, אפשר לקחת עובד שנדחה בוועדה ההומניטארית ושהוא כרגע ימשיך לתת מענה ושירות עד ל-30 ביוני 2022, ואפשר כמובן כפי שאמרתי, להזמין עובד זר מתוך המאגר של העובדים שנמצאים בארץ. כמו שמשה ציין, זה ענף דינאמי, אנשים מפוטרים, מתפטרים, וגם לצערנו מטופלים סיעודיים הולכים לבית עולמם, ולכן יש מאגר של עובדים מתוך הארץ, וכל זה ביחד אמור לתת פתרון למצב הנוכחי.

מה קורה בעצם עם העובדים והעובדות שהאשרה שלהם מסתיימת בחצי השנה הזאת?

אחרי ה-30 ביוני?

לא, בזמן הזה של תקופת ההתארגנות.

הם לא ברי אכיפה. המשמעות של ההודעה הזאת אומרת שהרשות לא תפעל נגד המעסיק או נגד העובד בכל התקופה הזאת שעליה הודענו.

נגיד עובדת או עובד שבאפריל 2022 נגמרת לו האשרה, הוא מתארגן או מתארגנת ליציאה מהארץ עד סוף תקופת ההתארגנות?

הוא אמור להמשיך לתת מענה למטופל הסיעודי, להיות אצלו בבית ולטפל בו.

עד מתי?

כרגע עד ה-30 ביוני 2022, וכמובן שאנחנו בוחנים מעת לעת את הדברים. אני לא יודעת מה יהיה עד חודש יוני, אבל כרגע זה המצב.

אני רוצה לומר משהו קצר על עניין הוודאות שאמרה פה, מי שמגיש לוועדה ההומניטארית צריך להבין שמלכתחילה, זאת ועדה לכל דבר ועניין, אין שום ודאות לגבי ההחלטה. נכון שהיינו רוצים, במצב האופטימלי, שאותו בן אדם יקבל בוודאות את העובד, אבל המשמעות של ועדה באופן עקרוני זה שאין ודאות.

השאלה היא איזה פתרון חלופי נתתם להם.

זה גם עובד לא חוקי בכלל.

החזקה היא שמדובר גם בעובד לא חוקי, צריך להבין.

אבל לא היו עובדים חוקיים.

שנייה, רק תני לי לסיים. יש פה מאגר של עובדים, אי אפשר להגיד שאין עובדים חוקיים, כרגע ענבל פרטה, ויש. אנחנו מבינים את הצורך בלגשת לאותם עובדים, שזה יהיה כתוב פה, אנחנו מבינים את הצורך הזה עבור אוכלוסייה מסוימת שזה מורכב עבורה למצוא עובדים חוקיים אז אנחנו מבינים את הצורך לגשת עם עובד של הוועדה ההומניטארית. ביחד עם זאת, זהו מאגר מצומצם, לצערנו, של עובדים, משום שהרוב זה מאגר של עובדים חוקיים.

אוקיי, נשאלות פה שאלות טובות ומצוינות, ואני חושבת שיש הרבה מהסוגייה הזאת של הוועדה ההומניטארית והסמכויות שלה. אני חושבת שיש פה עניינים של שינוי חקיקה, זה משהו שאנחנו דיברנו עליו קודם, אנחנו מתקדמות איתו, אני באופן אישי מקדמת את החקיקה הזאת.

לגבי השאלה הזאת של האם העובד חוקי או לא חוקי, אני לא חושבת שרשות האוכלוסין תרצה לעשות משהו שהוא לא חוקי, שהוא תקף גם על הוועדה ההומניטארית. אני אפרט את מה שאני אומרת. כלומר, ברגע שעובד זר ניגש לוועדה ההומניטארית והוא לא עומד בתנאי הסף, אז הדבר הראשון הוא שהוא לא חוקי, על פי חוק הוא לא יכול בעצם לקבל אישור.

אז בואו נפריד כמה דברים, נפריד את הוועדה ההומניטארית, נפריד את העניינים שצריך כנראה לאור כל התקופה הזאת ולאור זאת שאנחנו בעצם במדינה שהאוכלוסייה בה מזדקנת והאוכלוסייה נשענת על עובדות ועובדים זרים שאין להם תחליף אחר, סוגיות נרחבות שאני חושבת שבשנתיים שלוש האחרונים אנחנו יותר רואות את הדבר הזה, אז בואו נתקדם עם הדיון שלנו.

אם גברתי תרשה לי עוד חצי משפט.

לא, אני אתן זכות דיבור למי שרשומה ורשום, ואחר כך אם יישאר זמן אני בהחלט אאשר לך.

עוה"ד רון אובוז, גם עוד עו"ד במשרד לעורכי דין, בוקר טוב, מה שלומך?

בוקר טוב, עו"ד רון אובוז, ממשרד עורכי דין אובוז, בורלא ושות' בתל אביב. קודם כל אני רוצה להצטרף באמת לתודות לגברתי היו"ר על המאמץ. אנחנו עוקבים הרבה שנים אחרי הוועדה ויש פה באמת תחושה שיש פה מקצועיות מאוד גדולה, ואנחנו מאוד מברכים על השינוי הזה.

לגבי ההתייחסות למה שנאמר פה וגם בדיון הקודם בוועדה, אז אמר פה עכשיו מר נקש שמאז חודש אפריל נדחו 1,041 בקשות בוועדה ההומניטארית, הם נדחו על הסף - - -

רובם נדחו על הסף, לא כולם, לא כל ה-1,041 נדחו על הסף.

אבל הם אלה שנדחו בוועדה והם אלה שנמצאים כרגע בתוך תקופת ההתארגנות החדשה. בנייר שהגשתי לא הייתי רחוק, אני חשבתי שיש 900 כאלה, ואני יכול להגיד שעל המספר הזה אפשר להוסיף גם את מי שלמעשה לא נכנס להוראה השעה הקודמת, ואלה האנשים שהם מעל 13 שנה בישראל, והם היו היחידים שלא היו רשאים להגיש את הבקשות לפי הוראת השעה. אני מעריך שיש לא יותר מ-100 אנשים כאלה.

בסך הכל יש בערך 1,200 אנשים שנמצאים בתוך תקופת ההתארגנות הזאת, ועם כל הבשורה שזה מביא, זה נותן תשובה לבערך 15 אחוזים מהעובדים הזרים שנמצאים כרגע בישראל באופן לא חוקי. זאת אומרת, שאם יש מספר של 14,000 לא חוקיים היום בישראל, נכון שלא כולם עובדים בסיעוד, אבל הרבה מאוד כן עובדים בסיעוד.

אני דיברתי בשנה האחרונה באופן אישי עם לפחות 1,000 משפחות שמעסיקות עובדים לא חוקיים ואין להם פתרון לעובדים האלה. מה שקרה עם הוראת השעה, זה שנוצר תמריץ שלילי להגיש בקשות חסרות סיכוי לוועדה ההומניטארית, כדי לקבל יותר תקופת התארגנות. לא ניתן פתרון איכותי לאנשים שהם באמת לא חוקיים ומועסקים בסיעוד, אלא רק לאלה שפנו כנגד כל הסיכויים לוועדה ההומניטארית, הלכו נגד ההיגיון, וזה דווקא פעל הפוך, כי מי שהסתמך על תקופת ההתארגנות בא ואמר שיש תקופת התארגנות, אז קראו לזה 'תקופת אי אכיפה', עכשיו באו ועמדו פה על הרגליים האחוריות ואמרו שלא, זאת לא תקופת אי אכיפה אלא זאת תקופת התארגנות.

ביטוח לאומי משדר משהו אחר, ביטוח לאומי בא ואומר, לא, יש תקופת אי אכיפה אז אנחנו משלמים לכולם. כל מי שמצוות למעסיק, גם אם הוא לא חוקי, הוא מקבל את הגמלה, וזאת הסיבה שבגללה אין פה הפגנות בחוץ, כי הכסף משולם והמשפחות רגועות והקצבאות משולמות והעובדים מועסקים, ודה פקטו אין פה גירוש בישראל, לא מגרשים עובדים ואין פה פקחים שמסתובבים ברחובות ומגרשים עובדים לא חוקיים.

זאת אומרת, מצד אחד משדרים לנו שיש תקופת התארגנות שחלה על העובדים הזרים באופן כללי, אבל בניסוח המשפטי זה חל רק על מי שהגיש בקשה הומניטארית ולא נכנס בהוראת השעה, וזה 15 אחוזים מהעובדים.

אז בעצם אתה שואל מה עם שאר הקבוצה שנשארה עם הרוב?

מה עם הרוב?

הם לא חוקיים, ואנחנו לא יודעים במה כולם עוסקים, יכול להיות שהם לא עובדים בכלל.

אני אגיד לך במה הם עוסקים.

רגע, לא, אבל אני רוצה להדגיש

רגע, שנייה. אדוני, סיימת לשאול את השאלה? היא מדויקת?

אני יכול לעזור למר נקש לדעת מיהם האנשים האלה.

לא, אז בוא ניתן לו לענות ואז תעזור לו, אם הוא צריך.

חשוב להדגיש, תראו, המענה שניתן הוא מענה למטופלים הסיעודיים, זה המענה, המענה הוא לא לעובדים הבלתי חוקיים שנמצאים במדינת ישראל, בסדר? אנחנו רוצים לסייע למטופלים הסיעודיים כרגע, כשהייתה בעיה של היעדר כניסה וסגירת השמיים, וקושי במציאת מטפלים, ולכן המענה שלנו הוא עבור האוכלוסייה הזאת, של אותם מטופלים סיעודיים שזקוקים לעובדים וזקוקים לסיוע.

לכן, אמרנו לעובדים זרים שילכו וישתבצו אצל אותם מטופלים, ואנחנו כרגע לא עושים אכיפה וניתנת להם תקופת היערכות. המענה הוא לא מענה להכשיר פה עובדים זרים או לתת להם איזשהו מענה, מה שביקשנו לתת זה פתרון למצוקה של המטופלים הסיעודיים, ואת זה צריך לזכור.

אני לא מבינה לאיזה עולמות הלכת עם ה-15 אחוזים, בשבילנו כל מטופל סיעודי הוא עולם ומלואו, גם אם עזרנו לאחד, זה הרבה לפחות בשבילי.

יופי, תודה. אז מה בעצם הטענה שלך עו"ד אובוז?

הטענה שלי היא שתקופת ההתארגנות לא עוזרת לרוב, היא עוזרת למיעוט. אפשר באמת להגיד שאלה בשורות טובות שיש לפחות 15 אחוזים מהעובדים הזרים כן קיבלו תקופת התארגנות. אני לא מסכים שזה פתרון כל כך טוב, כי מה שיקרה בעוד חצי שנה זה - - -

אם הם עובדים במשק בית, מה אתה רוצה לתת להם? אני נותנת מענה למטופל סיעודי, לא לעובד זר ששוהה פה באופן לא חוקי.

זה לא נכון, אני אסביר לך למה, כי אם אנחנו נשאל את הביטוח הלאומי כמה אנשים מקבלים את הגמלה, אנחנו נראה שיש בערך פי שש או פי שבע אנשים שמקבלים גמלה, לעומת מספר האנשים שנמצאים בתקופת ההתארגנות. המספר הזה גם גדול יותר, כי יש אנשים שלא זכאים לביטוח לאומי אז הם בכלל לא פונים לביטוח הלאומי.

אז אפשר למצוא את המספר הזה של מי כן מועסק בסיעוד, רק שהוא לא מצוות למטופל, ותקופת ההתארגנות הזאת חלה באמת רק על מספר מצומצם של אנשים, ומה שיקרה בעוד חצי שנה זה ששוב יעשו מהר מאוד הוראת שעה, והוראת השעה הזאת, עוד פעם, לא תחול על מי שנמצא פה מעל 13 שנה.

אז עכשיו בא בן אדם, עובד שכבר נמצא 20 שנה בישראל, אם הוא פונה לוועדה ההומניטארית אין לו שום סיכוי לקבל, הוא נדחה על הסף אפילו מארבעה או חמישה תנאי סף שהוא לא עומד בהם. עכשיו הוא מקבל חצי שנה, שבעה חודשים, לעבוד אצל המטופל שלו, אבל בעוד חצי שנה יגידו לו שהוא מעל 13 שנה בישראל, אז הוא צריך לעזוב את ישראל. גורמים לו לתלות אצל המטופל, הוא נשאר אצל המטופל שמונה חודשים בחסותנו, ואז הוא צריך לעזוב. זאת אומרת, הוראת השעה לא חלה על מי שבאמת הסתמך עליה.

החלופה הייתה להיות מעודכנים עם החוק ולהגיד, אתם יוצאים לפי החוק, זאת הייתה החלופה, האם זה יותר טוב?

אתם מכשירים אנשים מעל 13 שנה לעבוד אצל המעסיקים שלהם.

אנחנו לא מכשירים אף אחד, אנחנו מנסים לסייע במגבלות של החוק. החלופה, עוד פעם אני אומרת, לפי החוק - - -

אז תגידו להם, תגידו למי שמגיש בקשה שעד סוף השנה אין להם תקופת התרגלות.

אנחנו לא צריכים להגיד, יש חוק, החוק הוא ברור, הם נדחו. עצם החלטת הדחייה שלנו זה בדיוק האמירה שאתה אומר. החלטת הדחייה אומרת לעובד שהוא לא יכול להישאר פה משום שזה החוק. יחד עם זאת, משום ששמענו את זעקות המטופלים, עשינו את מה שניתן לעשות במגבלות החוק, ואמרנו שבתקופה הזאת הבעייתית, כי אתם צעקתם ואנחנו הבנו שיש תקופה בעייתית, לא נפריד ביניכם כרגע.

עכשיו, מה אתם אומרים? אתם בסוף תהיו אשמים בהקלה הזאת שנתתם.

נכון, זאת לא הקלה טובה.

אז לבטל אותה? לא הבנתי אותך.

זה לא פתרון טוב, את צודקת.

בסדר, טוב, רגע. אני רוצה לפנות לג'ודי ראוך, היא בעצם הגיעה אלינו כי יש לה אמא שהיא מטופלת סיעודית והיא רוצה לשתף אותנו בסיפור שלה, אז לנשום עמוק כולם, בואו נשמע סיפור רגשי. את צריכה לדבר אל המיקרופון ולהציג את עצמך לפרוטוקול, בבקשה.

שמי יהודית ראוך, אמא שלי בת 86, היא חלתה בשנה שעברה במחלה אוטואימונית, היא הייתה עצמאית לגמרי ונהייתה ברגע סיעודית. חיפשנו מטפלת אבל לא מצאנו אף אחת, רק דרך התאגידים מטפלת חוקית, ולמזלנו חבר של המשפחה פשוט המליץ לנו על מטפל שבדיוק התפנתה והיא התחילה לעבוד אצלנו, לא חוקית כאילו, היא הייתה פה בארץ שמונה שנים ושלושה חודשים.

המדינה נתנה לנו את האפשרות להעסיק אותה פה, בחסות המדינה כל פעם עם תקופת ההארכה להתארגנות, עד סוף יוני. בתחילת השנה רצינו להגיש אותה לוועדה ההומניטארית, וגם התאגיד וגם בעצם משרד הסיעוד שהיא רשומה אליו אמרו לנו לא לעשות את זה בשום פנים ואופן, כי ידחו אותה על הסף. הם אמרו שהם לא יודעים מה הולך לקרות כרגע כי היה בלגאן גדול, היו בחירות חדשות, הם לא ידעו מה יקרה בגלל שהקורונה עדיין נמצאת, והם מעריכים שתהיה עוד איזושהי הארכת התארגנות ושבשום פנים ואופן לא נגיש אותה לוועדה כי ידחו אותה. לא הגשנו אותה לוועדה, ואז הגשנו אותה לוועדה בסוף יוני, בסוף ההארכה של ההתארגנות, ודחו אותה על הסף, כמו שציפינו.

היה חוק תיקון תנאי הוראת השעה, היא עומדת בעצם בכל התנאים, חוץ מזה שלא הגשנו אותה עד סוף מרץ השנה, כי התאגידים אמרו לנו לא להגיש. אנחנו לא יכולנו לדעת שזה היה עצם התנאי של תיקון הוראת השעה שנרשמה בחוק, שהיינו צריכים להגיש אותה בעצם עד סוף מרץ השנה, ואם היינו מגישים אותה עד סוף מרץ השנה, היא הייתה כבר יכולה לקבל ויזה.

עכשיו היא כמעט שנה וחצי אצל אמא שלי, ואני צריכה להגיד שאמא שלי הייתה עצמאית לחלוטין, זה מצב לא רק קשה גופני, אלא זה מצב נפשי, מנטאלי מאוד קשה, שהיא צריכה להתרגל למצב שהיא סיעודית, שהיא תלויה במישהו, שהיא לא יכולה לעשות דברים ושהיא לא יכולה בעצם לתפקד כמו שהיא תפקדה לפני כן, והמטפלת עשתה את זה מצוין. יש מערכת יחסים מעולה ביניהן, היא מדברת עברית והיא מבינה את כל ההוראות הרפואיות, אמא שלי אוהבת אותה והיא אוהבת את אמא שלי.

עכשיו לקחת אותה בסוף יוני, ותודה באמת על ההארכה הזאת, אבל בסוף יוני תתארגנו ותמצאו לכם מישהי אחרת, בואו נחליף אותה, בואו נכניס מישהי חדשה לשם, זה לא עובד ככה. זאת אומרת, זה כאילו לקחת את הילד עכשיו מהגן אצל איזושהי מטפלת או איזושהי גננת טובה, ולהגיד לו ללכת למקום אחר. זה לא עובד ככה, זה פשוט מצב רגשי באמת מאוד מסובך, ומטפלת שנמצאת אצלה כבר שנתיים ועובדת ומטפלת במסירות, ואז להחליף אותה, זה - - -

כן, אני מבינה.

לדעתי, צריכים גם לשנות את התיקון, את התנאי של הוראת השעה ששמו בחוק, כי אנחנו בעצם העסקנו אותה בחסות המדינה עד סוף יוני, ואז אמרו אוקיי, רק אלה שהגישו אותם עד סוף מרץ יכולים להישאר והאחרים צריכים ללכת.

תודה, ג'ודי. אז מה אנחנו אומרות לה בעצם? היא אומרת שהיא פעלה על פי החוק, היא מתייעצת עם הלשכה הפרטית, שהיא בעצם הכתובת היחידה, אם אני לא טועה, שיש לאותן משפחות. הלשכה הפרטית אומרת להם לא לעשות את זה כי לא ברור ויש כאוס. עכשיו, כולנו היינו באמת בתחושה של כאוס, והם אומרים לה לא לעשות עם הדבר הזה. מה האישה הזאת עושה? מה אמא שלה בת ה-86 בעצם אמורה לעשות בסוגייה כזאת? איזה תשובות אנחנו נותנות לה?

קודם כל יש לי שאלה, הגשתם בקשה עכשיו?

בטח, באוגוסט.

בסדר, אז עכשיו אתם בעצם נכנסים תחת תקופת ההתארגנות שנתנו עד ה-30 ביוני 2022, אוקיי. תראי, אי אפשר היה לבוא ולהגיד - - -

לא שנייה, לפני ה'אי אפשר' - - -

הגשנו אותה באוגוסט עוד פעם, וקיבלנו דחייה שנייה על זה שהיא עומדת בכל התנאים חוץ מזה שלא הגשנו אותה עד סוף מרץ.

סליחה, זה דברים שונים, או שאת יודעת מה, נדבר על המקרה הפרטני אחרי הישיבה בסדר? כדי שאני אבין לעומק את כל הדברים, אבל בגדול, שוב, לא יכולנו להגיד שכל מי שנמצא בישראל אנחנו מכניסים אותו להוראת השעה מבלי שהייתה לנו אינדיקציה שנתנו לו תקופת התארגנות להסתמך עליה.

אוקיי, אז אתה בעצם אומר שהמטפלת המסורה של אמא של ג'ודי, היא נשארת בתקופה הזאת ובעצם מתארגנת מבחינת המשפחה ומבחינת המטפלת, ליציאה מהארץ בסוף יוני 2022, נכון? אלא אם כן?

נכון, אלא אם כן יהיה שינוי, ענבל אמרה את זה קודם, כשנתקרב למועד נצטרך לעשות חשיבה על מה היה המצב, מה היה בקורונה, מהי כמות הבקשות שיש לנו בתקופה הזאת, צריך לעשות חשיבה.

אני אגיד את זה בצורה ברורה, ברור שאנחנו צריכים לבחון את זה. יש פה קבוצה של אוכלוסייה שהסתמכה על הודעת הרשות, ועוד פעם, זה מכוון לאותה אוכלוסייה שניסתה להסדיר את ההעסקה באופן חוקי, היא הגישה בקשה, נדחתה, הסתמכה על ההודעה, אנחנו אפשרנו, הקשר העמיק בין המטפל לבין המטופל. כמובן, כמו שעשינו בפעם הקודמת, השרה העבירה הוראת שעה, אנחנו נבחן את הדברים כמובן כשנתקרב לתקופה, נמליץ לשרה, והיא כמובן תקבל את ההחלטות שצריך. זה מוקדם עכשיו לדבר על הנושא אבל בוודאי שזה שיקול, ברור.

לא, אני לא חושבת שזה מוקדם. אני מסכימה שזה שיקול, אבל מוקדם או לא מקודם, הימים והחודשים והחיים של כולנו חולפים בהרף עין, אז אנחנו לא רוצות להישאר עד הדקה התשעים שכל מטופל לא ידע אם הוא נפרד או לא נפרד מהמטפלת וידאגו מה הם יעשו, וכל המשפחה מתארגנת לקראת פרידה, ואנחנו תלויות באם יש או אין קורונה. אני בעד לפתוח את הראש, למצוא דרכים יצירתיות, ולחשוב רחב, כי אני חושבת שהקורונה היא באמת סתם תירוץ, על מנת להבין את גודל המשבר שאנחנו נמצאות בתוכו.

יש עובדים מסורים שנשארים במדינת ישראל ואנחנו צריכות להיפרד מהם, אין מה לעשות, צריך להיפרד מהם, החוויה של הפרידה זה משהו אחד רגשי שאנחנו לוקחות אותו על עצמנו, מצד שני, המענה של אנשים שהם מוכשרים ומדברים את השפה ונמצאים כאן תרבותית חברתית, יש פה בעיה, אבל היא לא אישית כלפי רשות האוכלוסין, שוב, היא מערכתית, יש פה הרבה משרדי ממשלה.

לא, יש פה מדיניות שהיא מאזנת בין צרכים שונים והיא מסתכלת בצורה רחבה.

כפי שאת רואה, גברתי היו"ר, לא חיכינו לרגע האחרון גם בסוף תקופת ההתארגנות עכשיו, אני מניח שגם לפני יוני לא נחכה לרגע האחרון כדי לא להשאיר אנשים באי ודאות כמה שניתן.

נכון, אני פניתי אליכם לפני חודשיים וביקשתי ושאלתי למה לחכות עד סוף השנה, ולמה שלא נעשה את זה עד מרץ, ואני שמחה שזה קרה, אבל החוויה הזאת שאנחנו צריכים להתארגן כל בערך חודשיים שלושה, כל חודשיים הארכה, די, זה מתיש.

בתחילת הדרך חשבנו שהקורונה היא דבר זמני, אט אט הבנו שזה לא דבר זמני, אז אנחנו מתאימים גם את המענים שאנחנו נותנים למצוקות, ולמצב, צריך להגיד את זה בצורה ברורה, כשהתחלנו במרץ אף אחד לא חשב שאנחנו נדבר שנתיים אחרי על קורונה ועל גל חמישי ועל זן חדש.

נכון, אני מסכימה. אני רוצה לפנות ליעל שולמן, אמא לבת עם מוגבלות קשה, בוקר טוב לך, תודה שהגעת, את היית אמורה להיות בזום, זה נפלא, זה נורא כיף ואני מאוד אוהבת שאנשים מגיעים.

היי, בוקר טוב, תודה רבה, זה מאוד חשוב לי באופן אישי ובאופן כללי זה חשוב לכלל האוכלוסיות שנמצאות במצוקה נוראית.

אז אני אמא של נועה, נועה בת 22 והיא סובלת מתסמונת נדירה שכוללת בתוכה פיגור שכלי עמוק ובעיות פיזיות, והיא לחלוטין תלויה בזולת, היא מוגדרת גם על ידי הביטוח הלאומי כנכה בשיעור של 188 אחוזים, והיא סובלת בשנים האחרונות גם מאפילפסיה מאוד קשה עם התקפים מסכני חיים, עם הפסקות נשימה, והיא צריכה השגחה של 24/7, גם לישון היא לא יכולה לבד.

אני רוצה רק לציין שאני כבר כמעט עשור מחפשת מטפלת, מגיעות אליי או שאני מראיינת, והן פשוט לא מעוניינות. בעבר באמת הזמנתי מטפלת מהפיליפינים, כמובן בהמלצת התאגיד, היא הגיעה אלינו והיא הייתה שלושה ימים, ואז נתנו לה לצאת לחופש כדי שתרגיש גם טוב, היא יצאה ולא חזרה יותר. היא רק הגיעה לארץ מספר ימים קודם, וכך אנחנו פשוט מהווים כרטיס כניסה לעובדים זרים, כשאנחנו התחנה הראשונה שלהם, וזה מהווה מקפצה לעבודה הבאה שלהם. זה היה נוראי, אני הייתי בשוק נוראי, היא רק הגיעה לארץ וכבר היא לא אצלנו. ומה קורה עם העובדים האלה? הם ממשיכים לעבוד אצל אנשים אחרים רק שהם מחפשים עבודה קלה יותר.

למעשה זאת נטישה.

נכון.

אז מה קורה עם נועה עכשיו? את אומרת שאת מחפשת עשור, את רוצה להגיד לי שבעשור הזה המטפלות הלכו ובאו?

היו מטפלות אבל לכמה ימים, אחת הייתה לחודש ואז היא אמרה שהיא מתגעגעת לבת שלה והיא רוצה לחזור הביתה, ואני לא יודעת האם היא באמת חזרה או שזה היה סתם איזשהו תירוץ. היו כאלה ואחרות, ואף אחת לא נתנה מענה באמת כמו המטפלת הזאת.

כמה מטפלות את הכנסת אלייך הביתה בעשור הזה? את יכולה בגדול להגיד לי מספר?

משהו כמו עשר.

עשר תקוות, כל פעם את ונועה בונות תקוות והמשפחה מתארגנת סביבה וכל פעם יש אכזבה גדולה?

אז הייתי מתייאשת ואז הייתי אומרת, אוקיי, אני אמשיך לטפל בילדה לבד, זאת הבת שלי.

את עובדת?

אני פרשתי כי לפני שנתיים הבת הצעירה שלי חלתה בסרטן, ואז כבר לא יכולתי לעבוד. גם עם נועה בבית וגם ילדה מאושפזת, אז היינו צריכים להתחלק, גם הגרוש שלי הפסיק לעבוד במשך חצי שנה, כי אחד היה צריך להיות בבית החולים עם נטע ואחד היה צריך להיות בבית עם נועה, אז היינו מתחלפים, עושים משמרות.

אז פרשתי, היום אני גמלאית, וכרגע יש לי מטפלת מקסימה, אנושית, נאמנה, אוהבת את נועה, שרה לה, מדברת אליה, וזה פשוט, את יודעת, זה אוצר, זה לא יסולא בפז, ואני באמת לא יודעת אם בעוד חצי שנה אני צריכה - - - אנחנו הגשנו אותה לוועדה ההומניטארית, כמובן, והיא נדחתה על הסף.

אמרו למה?

למה? כי היא עברה את מכסת השנים המותרת לה בארץ. אבל אני אומרת, אם יש מטפלת כזאת טובה, שאנחנו מאוד רוצים אותה והיא מוכנה לעבוד, כי כל מה שניסיתי באופן חוקי, אף אחת לא הייתה מוכנה לעבוד, האופציה היחידה שנותרה לי היא לחפש מישהי שצריכה ועדה הומניטארית, והגיעה אלינו באמת - - -

יש לה שם?

מרי, כן, בחורה מקסימה באמת, שלא בוחלת בעבודה ולא מתפנקת, ועובדת, ואוהבת את נועה, ומתקשרת עם נועה. חשוב לי לציין שלנועה יש גם התנהגויות אוטיסטיות, אז כל שינוי וכל החלפה של מטפלת גורמים לה לנזק, יש לה התקפי זעם, היא מרביצה לנו לפעמים, ונורא קשה לטפל בה. אני מאוד אשמח שכמו שאפשרו לי להכניס מטפלת לבית שלי, שיאפשרו את המשך ההעסקה שלה.

וואי יעל, תודה, אני מאחלת הרבה הרבה בריאות, לנועה ולנטע, ואנחנו גם כאן תמיד להקשיב.

תודה רבה שאפשרתם לי לדבר.

אנחנו הקשבנו לסיפור שלך, גם של ג'ודי, ואנחנו כמובן נטפל בזה באופן אישי בשמחה. אני רוצה לעבור ולתת רשות דיבור לעובד הסוציאלי רענן, בבקשה, תציג את עצמך בשביל הפרוטוקול.

רענן שנהב, עובד סוציאלי, אני מייצג את עצמי ואני מקווה שגם את האנשים בשוק. אני רוצה קודם כל להודות על ההזדמנות לדבר, וגם להעלות כמה נושאים, במיוחד לגבי מה שהגב' שולמן העלתה פה.

בהמשך לדיון על הוועדה ההומניטארית, אני בשבועות האחרונים חשבתי על פתרון שאני חושב שכדאי לייעל אותו, כדי שהוועדה תיתן מענה לא מבחינת חוק אלא מבחינת צדק, מבחינת אנושיות, מבחינה כזאת שהיום אנשים שהם באמת כמוה יוכלו לגשת לוועדה ובלב שלם לדעת שזה מקרה הומניטארי, שייתר את העומס של הוועדה. כיום אני חושב שגם ההתמשכות של הדיונים, ההחזקה של אנשים בחוסר ודאות לאורך חודשים ולאורך תקופה בציפייה לקבל תשובה, זה גורם נזק נפשי ורגשי, גם למטופל וגם למטפל.

אני חושב שמבחינת רפורמה של חקיקה צריך שכל עובד שרוצה לגשת לוועדה יוגדר מראש בתוך מאגר של עובדים שרשאים לגשת לוועדה. בסיום התקופה של 63 החודשים, יהיה מאגר שיופץ על ידי הלשכות, שכולל את העובדים וגם לאיזה קהל הם מתאימים.

אני מודה לך.

לא סיימתי.

בקצרה.

להכיר גם במטופלים, מטופל שמוציא רישיון יוכל להיות מוכר כמקרה הומניטארי, וברגע שיהיה מאגר של עובדים כאלה שיצוותו למעסיקים כאלה, הם יאושרו מיידית, כי העובד הוכר כזכאי והמעסיק יוכר כזכאי, ומה שיישאר זה כל המקרים החריגים.

תודה.

אני רוצה להגיד עוד כמה דברים.

אבל אין לנו זמן כל כך.

כן, אבל זאת הייתה נקודה קטנה.

אז לקצר.

אני אעשה את זה בקצרה. לגבי הנושא הזה של המדיניות בשוק שתמיד הייתה קיימת, זה שיהיה עובד על כל מטופל. אין כאן אבטלה של עובדים זרים בשוק, זה שאומרים שיש כאן 10,000 או 3,000 אלה מספרים באוויר, הנתונים האלה לא מדויקים בזמן אמת, כי כל הזמן עובדים נרשמים, עובדים כמחליפים, עובדים זמנית, עובדים במשק בית או בכל דבר, ואנחנו באמת לא יודעים בזמן אמת כמה עובדים הם באמת זמינים להשמה.

לגבי תקופת ההתארגנות, אני חושב שהגישה הזאת לתת לאנשים את חוסר הוודאות, כשאומרים להם שיש להם עוד שמונה חודשים ועוד שמונה חודשים, בזמן הזה הם בחוסר ודאות.

תודה, רענן. אז בעצם זאת שאלה שאנחנו עושים אותה בסיכום, אבל אני אשים אותה בפרוטוקול. כל הסוגייה הזאת, המאגר הזה שגם אתה, רענן, מדבר עליו, כמה עובדים באמת יש בשוק, ואף אחד לא יודע איפה הם מצוותים, אני חושבת שזה משהו שאפשר לדון בו, אלא אם כן יש לכם כבר תשובות, אין לי מושג

המאגר הזה מפורסם ללשכות הפרטיות, שהתפקיד שלהם הוא לתווך בין העובד לבין המטופל, הם מקבלים אם אני לא טועה כמעט כל יום מייל עם רשימה של עובדים, עם כל הפרטים, ואותם עובדים שפנויים להשמה לא נשארים ברשימות שמורות אצלנו, והתפקיד שלהם זה פשוט לעשות תיווך, התאמה, בין הצרכים של המטופל לבין המטפל, זה דבר שמתפרסם באופן קבוע.

תודה. דורון רז, יו"ר איגוד חברות הסיעוד, אתה איתנו? בבקשה, שלוש דקות, כי הזמן שלנו דוחק.

רגע, אדוני שנייה, יש לנו ברכה. אני אברך את חברתי, מה שלומך?

בסדר גמור, בוקר טוב, עוד מעט צוהריים.

צוהריים טובות.

אצלי אומרים טובים, אבל בסדר.

חברת הכנסת מיכל וולדיגר היא בצד הכי ימני שלי, אבל אני מתה עליה, אין דברים כאלה, אני שמחה שהצטרפת לדיון שלנו.

קודם כל, אני יושבת משמאלך אז את יודעת. אז אני מניחה שפספסתי לא מעט מהדברים שנאמרו פה ואולי אני אחזור, אז אתכם הסליחה, כי אתם יודעים, יש פה לא מעט ועדות וכולן חשובות והדיונים שם הם חשובים, אבל לא יכולתי לוותר על הדיון פה.

גילוי נאות, יש לי חם וחמה שהם אנשים מבוגרים והם קיבלו אישור להעסיק עובד זר. אני לא רוצה לתאר פה את ה'ויה דולורוזה' שהם היו צריכים לעבור כדי למצוא אחד כזה, זה באמת היה קטסטרופה אמיתית.

אני יודעת ב-20 ביוני 2021 היה דיון בנציבות שיוויון הזכויות לאנשים עם מוגבלות, ושם עלה נתון מזעזע, שנכון ליוני, אני מניחה שהדברים לא השתנו הרבה, יש חוסר של כ-22,000 עובדים זרים בענף הסיעוד, וזה לא ייאמן. למען האמת זה ייאמן, כי אני בעצמי נתקלתי בדבר הזה, ורבים מחבריי שההורים שלהם כבר מבוגרים יותר, נתקלים בזה יום יום.

יש כאן בעיה אקוטית, אני חושבת שאנחנו ממהרים להוציא, אני מבינה את כל הבעיה, כלומר, את המורכבות. אני מבינה את הבעיה של להשאיר עובדים זרים שנמצאים פה מעל שמונה שנים במדינה, אני מבינה את זה, אבל מאידך, מאחר ויש לנו בעיות עוד לפני הקורונה, בוודאי שהקורונה רק האירה עוד יותר על הבעיה הזאת, אפשר לחשוב על תיקון חקיקה, שכן לאפשר לעובדים זרים שנשארים מעל שמונה שנים לקבל הארכה בשנה. לאפשר לאלה שנמצאים פה להמשיך להיות פה, שוב, בהארכה של שנה.

לא לכולם.

לא לכולם, בוודאי שזה צריך עבור וועדה, בוודאי, אבל לא באופן גורף להגיד שמונה שנים ולהעיף אותם החוצה, כי יש כאן צורך, הצורך הוא ברור, הוא זועק מתחת לכל פינה, ואני דיברתי רק על הקשישים אבל כמובן שיש אנשים עם מחלות שצריכים את העובדים הזרים האלה, והם לא יכולים לעשות שום דבר בלי שיהיה לידם עובד זר, ואין עובדים זרים, אז הוועדה היא חשובה, אני מברכת אותך על קיום הדיון הזה. אז קדימה, בואו נפעל כדי שזה לא יהיה רק דיבורים אלא שגם בפועל דברים ישתנו ויהיה אפשר למצוא פה עובדים זרים ביתר קלות.

יופי, נפלא, אנחנו עובדות מאוד מאוד קשה, את מוזמנת תמיד להגיע לוועדות שלנו ולתת בראש. תודה, יקירתי, חה"כ מיכל וולדיגר.

דורון רז, סליחה.

דורון רז, יו"ר איגוד חברות הסיעוד. קודם כל, ברכה על הדיונים הפוריים שאת מקיימת. אני רוצה לומר, שרשות האוכלוסין הולכת בין הטיפות ועושה מאמצים גדולים למצוא פתרונות וללכת לקראת החוסר בעובדים שקיים בישראל. החיצים לא צריכים להיות מופנים לרשות האוכלוסין, הם צריכים להיות מופנים לחקיקה שתשנה את הבסיס של הדברים, הם נוהגים על פי חוק, והחוק כובל אותם לדרך התנהלות מסוימת.

אני רוצה להזכיר כמה דברים. אני הרבה שנים בסיעוד, בעבר, הייתה מגבלה של 51 חודשים שבהם היה אפשר לעבוד בארץ, ואחרי 51 חודשים העובד היה חייב לעבוד את הארץ, לא משנה מה היה. אנחנו יזמנו דיונים פה בכנסת והעלנו את הנושא, ואמרנו שלא יכול להיות שנוצר קשר בין מטופל למטפל, ודווקא במצב שהתדרדר מצבו והוא נהיה יותר קשה ויותר זקוק למטפל, ואלה דברים אינטימיים, וטיפול אישי, ורחצה, וכל מיני דברים שבשבילם חייב להיות את הקשר האנושי בין המטפל או המטפלת לבין המטופל, אבל דווקא אז אמרו לו ללכת הביתה כי נגמרו לו 51 החודשים.

הכנסת הבינה את זה ושינתה את החקיקה, והאריכה את זה למשך כל חייו של המטופל. זאת אומרת שאם יש עובד, הוא יכול לטפל עד יומו האחרון ולא ללכת דווקא כשצריך, הקשר הזה יש לו חשיבות עצומה, בטח עבור אנשים שיש להם דמנציה ודברים אחרים.

לגבי זה, אני חושב שהמעשה שעכשיו נעשה, או הדרך של הפעולה של רשות האוכלוסין שכבולה לחוק, היא יוצרת חוסר ביטחון אצל האנשים, והאמת היא שחלק מהאנשים אולי לא יגיעו ל-30 ביוני, אבל האנשים עדיין רואים את האופק והם מבינים שהם על משהו זמני והם תלויים באוויר. זה לא שהם עכשיו מחליטים לחיות את מה שצריך, את היום-יום עד ה-30 ביוני, הם כבר חיים את ה-30 ביוני כשהם יצטרכו להיפרד מהמטפל וזה משבש את כל מהלך החיים, גם למטפל וגם למטופל. אם המטפל יודע שהעתיד שלו קצר אצל המטופל, אז תהיה התייחסות אחרת, אבל אם הוא יודע שזה המקום הקבוע שלו לתקופה ארוכה.

אנחנו יזמנו בעבר, לא רק אנחנו, שיתוף פעולה עם משרד הפנים. בתקופה שגדעון סער היה שר הפנים, המדינה החזירה למעגל העבודה 8,000 עובדים לא חוקיים שהיו בארץ, ובתקופה של שר הפנים אריה דרעי החזירו עוד 1,500 עובדים לא חוקיים שהיו בארץ, בלי הגבלה של שנים שהם היו.

זה רק לא מדויק, הייתה הגבלה, גם בהלבנה הייתה הלבנה של 13 שנים.

בסדר, 13 שנים זה בסדר, זה מכובד.

היו הגבלות נוספות.

סליחה, אני מקבל את זה, 13 שנים. גם היום, אם היה 13 שנים זה היה בסדר. אני חושב שמה שהיה צריך לעשות עכשיו, כי אנחנו חיים במצוקה, יכול להיות שיהיה גל חמישי - - -

כן, זה ברור לנו.

רק שנייה, אני כבר מסיים. מה שאני מציע, וזה במגרש שלכם, של הכנסת ולא של רשות האוכלוסין וההגירה, זה לעשות עוד פעם מהלך ואולי לפנות לשרת הפנים ולהחזיר למעגל, הרי המדינה לא עושה כמעט כלום בשביל להוציא את העובדים הלא חוקיים. אלה עובדים שיודעים עברית, יש להם אוריינטציה, יש להם ניסיון בטיפול, הם קיבלו הכשרה מאיתנו לאורך הזמן בטיפול. אף אחד לא רוצה להיות לא חוקי במדינה שהוא נמצא בה, גם בתקופה ההיא כשהחזירו למעגל העבודה את 8,000 העובדים אמרו שאף אחד לא ירצה, אבל מסתבר שמהר מאוד 8,000 הסכימו כי הם רצו להפוך להיות חוקיים.

אני חושב שצריך לעשות מהלך, לקבוע 2,000, 3,000, 5,000 עובדים, ולתת אפשרות לאלה שעד 13 שנה, לא להיכנס עד יוני, אלא להיכנס באופן קבוע בחזרה למערך העבודה, עם התחייבות שאחרי שהם סיימו את העבודה אצל אותו מטופל, מכל סיבה שהיא, הם יתחייבו לעזוב את הארץ.

תודה רבה. אני רוצה לפנות לאברהים חבש, ממזור.

הוא לא בא כי הוא חולה.

הוא חולה? שירגיש טוב. אז אם את כבר עונה לי, שמחה בניטה, את רוצה לקבל את זכות הדיבור? בבקשה שתי דקות, כי אנחנו כבר עברנו את הזמן.

קודם כל אני רוצה להודות לך באופן אישי על הניהול שלך של הוועדה ועל היחס, את פשוט מקסימה, את מיוחדת.

איזה כיף לי, למה זה מגיע לי? תודה.

קנית את זה בזכות. אני רוצה להגיד, שאני הולכת בשיחים של רז, שלדעתי צריך לעשות כאן החלטה של הלבנה כוללת. אי אפשר להסתפק בהארכת שהייה של חצי שנה להתארגנות, כי ככל שהזמן עובר, הקשר בין העובד לחולה רק נעשה הדוק יותר, תלוי יותר, ואי אפשר לנתק את זה. מדובר פה באנשים חולים שהעובד לומד לעשות כל פיפס בגוף של החולה.

ולכן, צריכים להשתחרר מהעניין הזה של ההארכה ההתארגנותית, ולהעביר חוק של הלבנה, קודם כל הלבנה גורפת. בסיפור הזה שבתקופת דרעי לא עשו הלבנה של עובדים שנמצאים מעל 13 שנה בישראל, זה לא נכון, אני יכולה להביא הנה נכים, שהעובדים שלהם עבדו 20 שנה, היו למשך שש שנים בלי ויזה, והם קיבלו ויזה, אז אני אומרת, הכל היה הומניטארי, באמת, נטו הומניטארי, ומה שקורה היום - - -

גם 13 שנה יפתור את הבעיה.

את הסיפור הזה שיש 3,000 עובדים, כשאת פונה לחברות אין עובד אחד. אנשים מתקשרים אליי, תאמיני לי, מכל הארץ, ואין עובדים בחברות, אז מאיפה הם ממציאים שיש 3,000 עובדים פנויים, שיביאו לי אותם, אני רוצה לחלק אותם.

אני מסכימה איתך, יקירתי, אז רגע, אני רק מסכמת את הסוגייה הזאת. יש 3,000 עובדים שהם קיימים בארץ ואנחנו לא יודעות איפה הם ואנחנו יוצאות לחפש אותם. אני מבטיחה לך, יש לי פגישה עוד מעט עם רשות האוכלוסין, ואנחנו פשוט ננסה להבין איפה כולם.

ויש לי מקרים, אני אומרת לך, מקרים קשים מאוד, פשוט למות, והם נדחים גם במסגרת שנתנה השרה, היא נתנה הזדמנות להגיש בחזרה לוועדה, גם הם נדחים, אז אני לא יודעת איזו הקלה נתנה השרה, ומה עם אותם מקרים, הקשים.

אני מוכנה לקחת אותך לסיבוב בבתים שבהם אני מטפלת. אני אתמול הייתי בלשכת המנכ"ל עם שני נכים שמסרבים להביא להם עובד מגאנה. אם היית רואה את הנכים, תאמיני לי אנשים בכו שם, נכים שהם לא רוצים לצאת מהבית בגלל המצב שלהם, אבל בלית ברירה כדי שאנשים יראו במה אני מטפלת, אני מביאה אותם ללשכת המנכ"ל. זה לא צריך להיות כך.

אני מסכימה איתך, אני אשמח לצאת איתך גם לסיבוב כזה.

אני מוכנה לקחת אותך לסיור ואת תגידי האם אני צודקת או לא צודקת.

את צודקת.

ובפעם הבאה בדיון הבא אברהים יהיה כי הוא מטפל במגזר הערבי בעמותה, ומה שהולך שם זה קטסטרופה.

טוב, אני מחכה לשמוע מאברהים את הקטסטרופה שיש בחברה הערבית.

אין קטסטרופה, אני עוצר אותך, אין קטסטרופה. עשיתי סקר לפי בקשת שר הרווחה לפני שלושה ימים, בכל המגזר הערבי, בכל החברות שנותנות, יש מחסור בדיוק כמו בחברה הישראלית, לא יותר, זה לא כצעקתה בכלל.

תודה, אנחנו נעיין בסקר, אני אשמח לקבל אותו, דורון. אני אשמח ממש לקבל את הסקר על מלא, להבין איפה, מי האוכלוסייה ומה המספר שלהם, אז תודה.

אני רוצה לפנות לשלום קוטשר, מנכ"ל אנש"ים, ארגון נכי שיתוק מוחין, בבקשה.

שלום, אז אני רוצה פה להעלות בעיה אישית שמשליכה על ציבור לא קטן. אני נכה מלידה, עם 188 אחוזים שר"מ, מלידה. היום אני בן 71, ואני מעסיק עובדים מאז 2004. הכל זרם על מי מנוחות, עד שפרץ השינוי הזה בתקנה 32 בחוק, שעשתה אפליה ביני, שאני נכה מלידה, לבין נכה צעיר. פתאום, בגיל הפרישה, הפכתי לנכה קשיש וירדו לי הזכויות שהיו לי מקודם.

איזה זכויות?

אני אסביר. אנשים לא שמים לב לזה, נכה צעיר יכול לקחת עובד שכבר קיבל בעבר אישור הומניטארי, נכה צעיר עם 188 אחוזי שר"מ, כמוני. נכה צעיר יכול להעסיק עובד שהיה פה עד 13 שנה, אני כקשיש יכול להעסיק עובד שהיה פה עד 8 שנים, זוהי אפליה.

מה שקרה הוא שהיה לי עובד שעבד אצלי, והצלחתי להוציא לו רישיון עבודה דרך בית משפט, הוא עבד אצלי והיה לו קשה אבל הוא לא ידע שהוא תקוות האור שלי. הוא הוציא ויזה מיוחדת ואחרי שהוא שמע שהוא יכול לעבור לנכה צעיר, הוא הגיש לי מכתב התפטרות. אתם לא מעלים את העניין הזה פה מספיק. אותם נכים שהיו בעבר צעירים ועברו קטגוריה, אבל הם נכים מגיל צעיר מאוד.

אתה צודק, אדוני, תאמין לי שאני חושבת עליך גם אם מעולם לא דיברתי איתך.

תיקחו אותה בחשבון.

אני לוקחת אותה, אתה צודק. אני ואתה לא מדברות לא מדברים ביום יום אף פעם, זאת אולי הפגישה הראשונה, אבל תאמין לי שאני חושבת עליך.

נקודה נוספת, יושב מאחוריי המטפל שאני סוף סוף מצאתי אחרי דלת מסתובבת שהייתה לי של עובדים. הוא קיבל דחייה על הסף, ואני לא יודע למה למרות שהוא פה.

איך קוראים לו? אם הוא כבר איתנו.

הנה הוא פה, קווין אנטוניס.

קווין, היי מה נשמע?

אני בסדר.

הוא קיבל דחייה, אני לא יודע משום מה. עכשיו, למה? כי יש לי 188 אחוזים, אבל אם הייתי צעיר אז הוא היה מקבל את הוויזה, בגלל שאני 188 אחוזים מלידה, הם מבקשים מלידה, אבל קשיש, אני לא מבין את האפליה הזו.

אני גם לא מבינה.

אז צריך לתקן את זה.

אתה צודק, אני מסכימה איתך.

אני רק רוצה לומר פה שקיים בג"ץ תלוי ועומד, בג"ץ 4343/19 שנדון בימים אלה, על עניין האפליה. חשוב לדעת שבמסגרת אותו בג"ץ, בית המשפט העליון נתן צו על תנאי, שמתייחס בדיוק לאוכלוסייה שעליה הוא דיבר. הוא שאל את המדינה, למעשה, מדוע אותם אלה שהיו 188 ועברו את גיל הפרישה, לא ימשיכו להיות זכאים במסגרת הוועדה ההומניטארית.

חשוב לומר, שגם בית המשפט העליון לא כלל את כל הקשישים, משום שהצגנו נתונים והוא הבין שזה כבר לא חריגים, אז ההתמקדות הייתה באותה קבוצה.

אנחנו אמרנו לאורך כל הזמן, אנחנו מבינים את הצורך של הקבוצה הזו. נטען שם לא רק על ידינו אלא גם על ידי הייעוץ המשפטי של הכנסת, היו שם לא מעט גורמים שבאו ואמרו שלהכניס את אותה קבוצה עשוי ליצור אפליה בתוך הקשישים. יש פה בעיה שצריך לפתור, אבל המדינה, באופן עקרוני, לא התנגדה לקבוצה המסוימת הזו, אנחנו מבינים את הצורך, וחשוב שזה ייאמר. אנחנו מחכים להכרעה בימים אלה, ויכול להיות שהמצב ישתנה בעקבות החלטת העליון.

אבל הקשישים לא נכים מלידה, אני נכה מלידה.

לא, אנחנו מבינים, זאת בדיוק ההתייחסות.

שלום, אנחנו מבינות, אנחנו משדרות כולנו על אותו הגל שאתה מדבר עליו. אמן אמן, אינשאללה, שבקרוב, בתוך כמה ימים נעשה.

אני רוצה שוב פעם להלל, ראיתי את הדיונים שלך, ולאחל לך הצלחה, ההצלחה שלך היא ההצלחה של כולנו.

אתה איש מקסים, היום אתם ממש מחממות לי ומחממים לי את הלב. איזה כיף, תענוג, היה שווה להתעסק בוועדה הזאת.

תודה לך.

תודה לך. אוקיי, יש לנו עוד שניים שלושה אנשים ונשים שידברו איתנו, וככה אנחנו נסכם את הדיון, ואנחנו נלך לעבוד.

שלום, בוקר טוב. אני חוזרת על בקשה שהעלינו גם בדיונים קודמים, אני מטעם אקי"ם ישראל, אנחנו עמותה שמפעילה מסגרות דיור ותעסוקה לאנשים עם מוגבלות שכלית, ואנחנו מבקשים להעלות לדיון את האפשרות להרחיב את מתן ההיתרים להעסקה של עובדים זרים גם לעמותות וארגונים.

יש לנו אנשים שהם גם עם מוגבלות שכלית, וגם עם צרכים סיעודיים וצרכים טיפוליים מורכבים, ואנחנו פשוט לא מצליחים לגייס כוח אדם. אני יודעת שאנחנו כמובן לא העמותה היחידה, ואנחנו ממש זקוקים לעובדות ולעובדים זרים.

אז עירית, יקירתי, אני כל כך מצטערת שהשיחה בינינו מתקיימת עכשיו בזום, למרות שנפגשנו בדיון הקודם בחוץ במסדרון, אני זוכרת. אני מבקשת ממך ליצור קשר עם מנהלת הוועדה, יש לנו את המנהלת הכי טובה שיש בכל הכנסת שקוראים לה מיכל דיבנר, מה אני אעשה אני חייבת לפרגן. אני מבקשת שתיצרי איתה קשר ותקבעי פגישה אישית, ותגיעו, אם לא לכנסת אז לאמצע הדרך, ואנחנו ניפגש לנו ואני מאוד רוצה להתעמק בסיפור הזה.

תודה רבה.

יופי, נפלא. עכשיו, בעצם יש לי את אפרת, אם היא עולה לזום ואנחנו מסתדרות איתה, אז אני אשמח לשמוע אותה, ואם לא, אז אני מאוד אשמח לתת את רשות הדיבור לחברתי, בבקשה.

עוה"ד מאיה בנדס מחיפה, אני פה על מנת לדבר בשם מטה מאבק הסיעודיים, שבעצם מהווה אוזניים ופה לכ-17,000 סיעודיים ובני משפחותיהם.

הוועדה נפתחה קודם כל בבשורה נהדרת, ואני מודה ליו"ר הוועדה שבאמת מטפלת בנושא כל כך מהותי וחשוב ועקרוני. בהתחלה ישבתי וחשבתי שזה נהדר שיש בשורה, כבוד השרה האריכה את תקופת ההתארגנות אתמול, ובאמת כל האג'נדה שלי השתנתה בעקבותיו, ואז ככל שנציגי רשות האוכלוסין וההגירה דיברו, קצת התכווצתי בכיסא, ואני אגיד למה.

כי הגב' משש ומר נקש אמרו שני דברים שקצת נתנו לי תקווה וקצת הפריעו לי. ראשית, הגב' משש אמרה שכל אדם הוא עולם ומלואו, וככה גם אני רואה את הדברים, אבל כפי שאנחנו רואים, כל עולם ומלואו לא מקבל בעצם מענה כעולם ומלואו, בהכרח.

ומר נקש אמר שכאשר נתקרב למועד, כלומר, ליוני, נתחיל לחשוב. אז למה לא להתחיל לחשוב עכשיו על פתרון?

לא אמרתי שנתחיל לחשוב, אמרתי שנחליט ונעדכן.

אבל למה בהתקרבות למועד?

מי אמר שלא התחלנו לחשוב על זה?

המצב הנוכחי בעצם מביא את הסיעודיים ואת בני המשפחה לחשש ולחרדה, ובמקום לתת להם תקווה ולא ייאוש, אנחנו יושבים פה ואומרים שנתחיל לחשוב לקראת המועד.

את שוב פעם אומרת "נתחיל לחשוב", לא אמרתי שנתחיל לחשוב.

נתחיל לפעול, אוקיי, אבל חוסר הוודאות, באמת.

תאמיני לי, באמת שאנחנו חושבים יום ולילה, התפקיד שלנו זה למצוא פתרונות ואנחנו עובדים בזה כל יום כל הזמן, בלתת מענה למצוקות שנשמעות.

אבל הנה אנחנו בהארכה נוספת, ועוד פלסטר על פלסטר.

אז מה היית רוצה?

אז מה היית רוצה שיהיה?

הייתי רוצה לפעול, לראות שיש כוונה ונכונות לשינוי חקיקה, כדי שלכם באמת יהיו את הפתרונות בידיים לתת, ולא תגידו שאתם כבולים בגלל שהחקיקה לא מאפשרת לכם. הייתי רוצה לראות את שינוי החקיקה, שתבואו ותגידו, הנה נתנו לנו פתח לתת את מה שאנחנו באמת רוצים לתת, ואני יודעת שאתם רוצים.

עוה"ד מאיה, אני רוצה להגיד לך שאת נוגעת בנקודה שאני חושבת שכולנו התחלנו להבין אותה מתחילת הדיון, ואנחנו מתנקזות למקום הזה של שינוי חקיקה.

את מוזמנת, כמו שנפגשנו אז בפגישה פרטית, יש לנו סיעור מוחות, אנחנו עושות ומדברות על הכל, אז בואי נמשיך לדבר. אנחנו מקדמות את הסוגייה הזאת בשיתוף פעולה עם רשות האוכלוסין וההגירה, אז אנחנו בדרך.

תודה רבה.

תודה. האם אפרת עלתה? אפשר להעלות אותה ולדבר איתה או שאין סיכוי? אפרת, את איתנו?

צוהריים נעים, וקודם כל באמת תודה על ההזדמנות שאתם נותנים לי, ותודה על העבודה שלכם. אני אספר את הסיפור של אמא שלי.

אני מדברת בשם אמא שלי, קוראים לה חווה ספיר, היא קשישה סיעודית בת 86 שגרה במושב כפר מיימון, שזה בעוטף עזה. בעצם ממרץ 2020 נקבעה לאמא שלי רמת סיעוד שש, ומאז המצב הפיזי שלה מאוד התדרדר. ברוך השם הראש שלה מצוין, צלול עד כמה שאפשר בגיל הזה אבל בסדר גמור, והתפקוד הפיזי הולך ויורד, הולך ונחלש. היא בעצם לא חולה, היא פשוט אישה שסובלת מכאבים עזים, היא נהיתה עור ועצמות, כל דבר כואב, וצריך למצוא את הפתרון כל שנייה למשהו חדש שקורה.

הדבר הזה כמובן משפיע על כל החיים שלה, על התפקוד, על מצב הרוח, היא איבדה את העצמאות, היא הייתה אישה מאוד אנרגטית ועצמאית ועכשיו היא מרותקת לבית. המטפלת היום היא בעצם הידיים והרגליים שלה והיא עושה הכל, היא נכנסת איתה למקומות הכי אינטימיים, לשירותים, לרחצה, היא מרימה לה כוס לשתות כי מיחסית לאחרונה היא כבר לא יכולה להרים, לא יכולה לגרד בראש אם היא צריכה, לא יכולה להרכיב את המשקפיים.

קשה מאוד לנו לראות את זה, אבל אני חושבת שההתמודדות הקשה ביותר היא באמת לאמא שלי, כי הראש שלה מבין והיא בכל זאת צריכה כל הזמן להיעזר, כל הזמן לבקש, כל הזמן, והגבול הזה הוא גם מאוד עדין, בין מה שאפשר להשאיר אותה עצמאית בו ולפחות לשתף, לבין כל הנושא הפיזי שהוא באמת מאוד כואב ובעייתי.

הטיפול הזה מאוד מורכב, כי היא יודעת בעצם לדבר ולהסביר, אבל היא בעצם לא כל כך יודעת מה. הדברים מאוד משתנים לרעה, ובעצם, זה המצב של אמא שלי פחות או יותר. אנחנו כבני משפחה עושים מאמצים מאוד גדולים, באמת לתת לה באחרית ימיה את החיים הטובים ביותר שאפשר. אני חושבת שזאת בעצם המטרה של כולנו, גם בוועדה, של כל האנשים, אני רואה את זה כבני אדם, לאפשר להורים שלנו, לקשישים, גם לקשיש חבר או משהו כזה, זה לא משנה לי, לאפשר את החיים הכי נוחים והכי נעימים שיכולים להיות.

נראה לי גם, מכיוון שאנחנו עוסקים בעובדים הזרים, שבעצם המטרה של הבאת העובדים הזרים לישראל, אני לא נכנסתי ולא בדקתי, אבל אני חושבת שבסופו של דבר המטרה של כל הנושא הזה הייתה בעצם לאפשר לקשישים חיים כמה שיותר נורמליים וכמה שיותר טובים ונעימים ומכובדים, שזה גם חשוב.

אפרת, רגע יש לי שאלה, סליחה שאני קוטעת אותך. בעצם, לאמא שלך, שתחייה להרבה שנים טובות ובאיכות חיים מצוינת, יש מטפלת, נכון?

כן, אני אספר על המטפלות, בסדר? ככה את תראי על איזו מטפלת אני מדברת ומה עברנו. בעצם מפברואר 2020 הגיעה אלינו המטפלת הראשונה, ומפברואר 2020 ועד פברואר 2021 עזבו אותנו ארבע מטפלות.

פברואר 2020 זה בעצם רגע לפני הקורונה, המטפלת הראשונה הייתה תשעה ימים בניסיון שקצת מרחנו אותו, בדרך כלל זה פחות זמן, והיא בעצם לא התאימה מהסיבה שקצת הזכרתי, כי היא חשבה שהיא מנהלת את הבית, אבל אמא שלי לא דמנטית, אמא שלי עד לפני כמעט שנתיים הייתה במצב הרבה יותר גם מבחינה פיזית, והיא בסך הכל רצתה שהמטפלת תעזור לה במקומות הנכונים ולהישאר בעלת הבית. אנחנו גם תמיד בעד לתת לה את מירב העצמאות בהחלטות ובכל מה שעוד אפשר. הראשונה לא הבינה את זה וזאת הייתה הסיבה בעצם לאי ההתאמה.

אחריה, עדיין בפברואר, הגיעה אלינו בחורה שהייתה רק חודשיים בארץ, היא דיברה רק אנגלית. אנחנו נפלנו ישר לקורונה, די מהר הבנו שהיא לא מתאימה, היא לא ידעה שום דבר מהחיים שלה, זה היה קשה לאמא שלי קושי אימים, גם ההסברים באנגלית זה המון אנרגיה על דברים שלא שייכים לעניין.

וכרגע? את יכולה לספר על המטפלת שנמצאת אצל אמא שלך?

כן, עוד שנייה אחת. אז בכל מקרה זאת הודיעה לנו על התפטרות בנובמבר 2020, ומאז הגיעה מחליפה לחודשיים, כי בגלל הקורונה היה אפשר, והיא עזבה. אחר כך הייתה מישהי שהייתה מיועדת לוועדה ההומניטארית, היא באה פעמיים לריאיון אצל אמא שלי, פעם אחת לבן ופעם אחת עם הבן של המטופלת שנפטרה, היא התלבטה ואז היא החליטה שהיא כן רוצה לבוא. לקחנו אותה ובאותו יום אחרי הצוהריים, אחרי ששחררנו את המטפלת המחליפה שעבדה חודשיים, היא אמרה שהיא לא רוצה להמשיך.

עכשיו, אני רוצה להגיד בסוגריים גדולים, בתקופה של התשעה חודשים של המטפלת שהייתה השנייה בעצם, אני הגעתי לתובנה יחד עם חברות השירות, היינו דרך מט"ב, הייתי בקשר עם מט"ב נתיבות, עם מט"ב באר שבע, יש שם את המנהלת נינה והיא מקסימה. אז ביחד עם התאגיד שעבדנו איתו, בעצם הבנו שהמטפלת שמתאימה לאמא שלי זאת מישהי שמיועדת לוועדה ההומניטארית, זה מה שעמד אז. זאת אומרת, ההסבר של זה הוא שזאת מישהי שהיא מנוסה, יש לה את המיומנות של הטיפול, ויש לה את השפה ואת ההבנה, ההכלה.

עכשיו באמת יש הבדל מאוד גדול, זאת המטפלת החמישית שלנו, כי ההיא אמרה כל יום שהיא הולכת לעזוב ואני אמרתי לה שהיא תחכה עד שנמצא מישהו כי היא התחייבה לבוא, אבל היינו צריכים למצוא מישהי די מהר - - -

אפרת, רגע, אני אשמח להיפגש איתך באופן אישי ולשמוע את כל הסיפור. אנחנו חייבות לסיים, את האחרונה בשיחה הזאת בוועדה, ואני חייבת לסיים, אני תוך שלוש דקות נכנסת לעוד פגישה.

אז אני רוצה להבין, יש לך אתגרים עכשיו עם העובדת הסיעודית שנמצאת?

אז אני אגיד את זה באמת בקיצור, אני אדלג פה על הנושא של המחסור החמור באזור שלנו, זה באמת משהו יותר גרוע מכל מקום, אני חושבת. אי אפשר למצוא אצלנו עובדות שמתאימות לאמא, כמו שאמרתי, שיודעות את השפה ויש להן את המיומנות, אנחנו כל הזמן מתעסקים עם זה.

עכשיו זו שלנו היא מחליפה, שבעצם, אני אגיד ככה, היא התקבלה אצלנו לעבודה והתחילה לעבוד ב-16 בפברואר 2021, היא בעצם נכללת בקריטריונים, אבל לא הגשנו לוועדה ההומניטארית, כי כשאני ביררתי גם עם המוקד של רשות ההגירה וגם עם התאגידים, כולם אמרו לי שאין לי מה להגיש כי זה יידחה על הסף, הם אמרו שאפילו לא יקראו את זה.

תודה, אפרת, רגע, אני חייבת לעצור אותך. קודם כל, אנחנו מכירות את הסיפור הזה, אנחנו נחשפנו לאותו סיפור גם עכשיו בתוך הוועדה. אני מבקשת שתהיי איתנו בקשר, את בטח בקשר עם יעל אורבך, שהיא בעצם היועצת הפרלמנטרית של הוועדה, תמשיכי להיות איתה בקשר, ואנחנו נראה איך אנחנו נוכל, השאלה הזאת נשאלה והיא הופנתה לרשות האוכלוסין, ואנחנו נראה איך אנחנו מתקדמות עם הסוגייה הזאת. תודה.

טוב, אנחנו חייבות לסיים את הישיבה, אני מסכמת אותה. אני רוצה להגיד תודה.

אנחנו לא הצלחנו לדבר.

אני חושבת שאתם פשוט לא רשומים אצלי ברשות הדיבור.

נרשמנו אצלך.

כן? רגע אז אני לא מבינה מי נמצא פה איתי. רמי?

כן.

ואני עינת קולמן, עובדת סוציאלית.

אתם לא רשומים אצלי ברשות הדיבור. אתן רוצות לדבר כאן בוועדה או שתרצו לדבר איתי?

באנו עד פה בשביל לדבר.

בבקשה, אבל אתם לא רשומים, אני רוצה לדייק את הסוגייה הזאת, יש לי פה רשימה, וכשאתן מדברות ומדברים עם הוועדה לקראת הישיבה שלנו, תדגישו שאתם רוצים זכות דיבור וכך אתם נכנסים לרשימה, וכך אני גם נערכת מבחינת הזמנים, אני מסתכלת על הזמנים ואני מסתכלת על האנשים שרשומים לרשות דיבור, ואז אני גם משקללת את הזמן, אז בסדר?

אוקיי, נבדוק את זה אם קרה משהו שלא עשינו.

למדנו.

אה יופי להבא, נפלא. יש משהו דחוף שאת רוצה להגיד לנו, עינת?

אני רוצה גם להגיד.

אבל ממש 30 שניות.

אוקיי, רמי שנייה. השם שלי הוא עינת קולמן, אני עובדת סוציאלית ואני מובילה את המאבק להילחם בכל הנטישות והסחיטות של העובדים הזרים בסיעוד. אני שמעתי את הדברים, אני שומעת הרבה פלסטרים, אני שומעת הרבה הבטחות, אני שומעת הרבה דיבורים, אני לא שומעת מעשים. מבחינתי שיביאו עובדים זרים מחו"ל, מבחינתי שיבדקו את כל המאגר של העובדים הזרים פה בארץ.

יש פתרון, כל דבר אפשר לפתור. די עם הסחבת הזאת, כל היום אנחנו חיים בקשיים וכל היום עושים לנו עוד חוק ועוד חוק, די עם החוקים, אנחנו לא מדברים פה על מס הכנסה, אנחנו לא מדברים פה על מיסים אחרים, אנחנו מדברים פה על האזרחים עצמם, כולם חיים את הקשיים, הגיע הזמן למצוא פתרון, ודי לדבר בעלמא ולהגיד יוני או לא יוני, בספטמבר נפתור את זה, ויזה הומניטארית מתאימה לנכה שהופך לקשיש או לא מתאימה, מספיק עם הדיבורים, שש שנים לקח לייצר את הוויזה ההומניטארית כדי שיהיו חוקיים.

מספיק, מבחינתי קחו חודש מהיום ותטפלו בזה, אנחנו לא רוצים לחכות, אנחנו לא פה אלה שצריכים לחפש את העובדים הזרים. חברי כנסת נכבדים, וכל מי שנמצא פה, זאת העבודה שלכם, אתם משרתי הציבור, תדאגו שתוך חודש יהיה לנו פתרון ושיהיו פה עובדים זרים, וזה לא מעניין אותי איך, אני לא אמורה לפתור לכם את הבעיה, אני פה מעלה את הבעיה ואני מצפה מכם למצוא פתרון, וגמרנו, דיבורים דיבורים עד 120, זה מה שיש לי להגיד.

אני מודה לך, סיכמת את הדיון הכי טוב שאפשר, תודה.

אני רציתי להגיד גם עוד משהו.

אדוני, אני חושבת שאחרי עינת ומה שהיא אמרה.

תפרוש בשיא.

אי אפשר, זה דבר - - -

לא, אני חושבת שאין מה לומר אחרי מה שהיא אמרה, לכו לעבוד, תפסיקו לבלבל את השכל במילים, כל הבירוקרטיה, חוקים לא חוקים, מה נעשה עם האנשים - - -

אבל זה חשוב לי

אדוני, תכבד את הדיון, נתתי עוד רשות ואני מבקשת לסכם את הדיון.

תודה רבה לכל מי שהגיעה והגיע, אני ממש מודה לכל מי שעובד איתנו מאחורי הקלעים, מי ששולחת ושולח חומרים, אנחנו קוראות וקוראים ולומדות דרככם. תודה לחברות ג'ודי ויעל על הסיפורים שלכן, על ששיתפתן, זה מאוד חשוב כל פעם בדיון.

אז אני מסכמת שהוועדה תמשיך לעקוב ולפעול, אני לא אחראית על כל 120 חברות וחברי כנסת שיעבדו, אבל אני אחראית על עצמי, אני מתוודה ומודה שאני עושה את כל המאמצים עם כל השותפות והשותפים שלי, על מנת להביא את המענה הכי טוב למטופלות ולמטופלים הסיעודיים ובכלל. הוועדה מבקשת מרשות האוכלוסין להציג בפנינו את תוצאות הסקר שדיברתם עליו, ואנחנו בשבוע הבא נפגשות לעוד דיון, אז תעקבו אחרינו. שיהיה לנו שבוע טוב, חג שמח ומלא באור, והרבה אושר ובריאות. הוועדה הסתיימה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:32.