פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
29/11/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 61
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ"ה בכסלו התשפ"ב (29 בנובמבר 2021), שעה 10:00

תכנית הלימודים לבתיה"ס במזרח ירושלים

חברי הוועדה: שרן מרים השכל – היו"ר
אימאן ח'טיב יאסין
משה טור פז
עופר כסיף
עלי סלאלחה
מאיר פרוש
יוסף שיין

איתמר בן גביר
אורית סטרוק

פלג אור - תלמיד תיכון ליד האוניברסיטה

יונתן אסלן - התיכון שליד האוניברסיטה

דוד בדין - מנכ"ל המרכז לחקר מדיניות מזה"ת

ארנון גרויס - ד"ר, חוקר המרכז לחקר מדיניות מזה"ת

פז כהן - יו"ר לשעבר ארגון הורים למערכת החינוך

ליאון ספרד - ממונה ייעוץ משפטי משרד החינוך

דוד קורן - מנהל תכנית החומש במזרח ירושלים, מחוז ירושלים, משרד החינוך

ציון רגב - מנהל תכניעת החומש בחינוך מזרח ירושלים, עיריית ירושלים

מאיר שמעוני - מנהל מחוז ירושלים, משרד החינוך

ינון שנקר - ד"ר, מומחה בבריאות הציבור




מוזמנים באמצעים מקוונים
יואב זמרן – ראש מינהל החינוך עיריית ירושלים

תמי סלע

יהודית גידלי

מעין מכלוף, חבר תרגומים

תכנית הלימודים לבתיה"ס במזרח ירושלים

אני פותחת את הדיון החשוב הזה, בוועדת החינוך, התרבות והספורט של כנסת ישראל. תראו, הדיון שהולך להיות היום, לעניין תכנית הלימודים לבתי הספר במזרח ירושלים הולך להיות דיון מורכב, כמובן שגם רגיש, לאור הפיגוע המזעזע שהיה בשבוע שעבר, של אליהו קיי, זכרו לברכה, שנרצח באכזריות על ידי מחבל. כאשר העיתונים פרסמו, בתקשורת, שהמחבל עצמו היה מורה בבית ספר, התעוררו המון המון שאלות דחופות, שאנחנו כחברי כנסת חייבים לקבל עליהן מענה. אנחנו מבינים את רגישות העניין, אבל אנחנו מבינים גם חוסר היגיון בהמון דברים שמתרחשים כיום במערכת החינוך הישראלית. ועל כך התבקשתי לקיים דיון דחוף.

ואני אבקש ממשרד החינוך, לפתוח את הדיון הזה, ולהציג בפנינו, בפני חברי הכנסת, בעצם את מערכת החינוך במזרח ירושלים. אנחנו מבינים שיש שם מורכבות ושונות, והזמנו גופים שונים שאחראים. בסופו של דבר השטח הוא שטח ריבוני של מדינת ישראל, ואנחנו צריכים לתת שם את המענה, כפי שקבוע בחוק.

אני מבינה שחלק מבתי הספר במזרח ירושלים מנוהלים על ידי אונר"א, ארגון האו"ם הבינלאומי. ולכן ועדת החינוך ביקשה לזמן גם את ארגון אונר"א לקחת חלק בדיון היום. לצערי הרב אונר"א לא ראתה מקום לבוא ולהשתתף בדיון. אני רואה זאת בחומרה. נכון, אנחנו לא יכולים לחייב אותם להגיע. אבל מן הראוי שמדינה שבה הם שוהים, שמבקשת לבוא ולקבל מידע על מה מתנהל בתוך בתי הספר שנמצאים בשטח הריבוני של מדינת ישראל, מן הראוי לתת כבוד למדינה ולמוסדות שלה, ולהגיע לדיון בכנסת. מבחינתי זה בלתי מתקבל על הדעת שהנציגים אפילו לא טרחו לענות למנהלת הוועדה, ולו במייל, כדי להודיע אם יוכלו או לא יוכלו להגיע. חלק מהדברים שבהם נדון היום, על לא פחות ממחדלים, מתנהלים בתוך כותלי בית הספר שלהם. אני מבקשת לשלוח מכתב לארגון, ולומר את הדברים האלו שאמרתי עכשיו.

אני רוצה לפתוח עם משרד החינוך, אחר כך אתן זמן לכולם להגיב. אני מבקשת ממשרד החינוך לבוא ולהציג בפנינו. אנחנו שלחנו מספר שאלות, החל בתכנית הלימודים בבתי הספר במזרח ירושלים, אנחנו מעוניינים להבין כיצד אותה מערכת עובדת. אנחנו מעוניינים להבין כיצד מערכת החינוך במזרח ירושלים מסובסדת, מאיזה תקציבים למעשה מגיעים אליה, מי מנהל את אותם מוסדות.

אבל הכי חשוב, לאורך המחדל שהיה בשבוע שעבר, שמורה הועסק בתוך בית ספר כמורה לתלמידים, שיצא וביצע פיגוע רצחני, רצח אנשים חפים מפשע. היו עליו התראות שב"כ, היו עליו אזהרות, למיטב ידיעתנו. האם לא ראוי להעביר הליך סינון מורים, לפני שהם מגיעים לחנך ילדים. אני רק מנסה לדמיין איזה ערכים למעשה עברו באותו בית הספר שאותו המורה למעשה לימד שם. ולכן גם לעניין העסקת המורים בבתי הספר אנחנו מעוניינים לקבל סקירה ותשובות.

נמצא איתנו מנהל מחוז ירושלים, מאיר שמעוני. שלום מאיר, אני אשמח שתתחיל ותפתח ותיתן לנו את הסקירה הזו.

בוקר טוב לכולם, מבחינת מערכת החינוך במזרח ירושלים, אני אתן כמה מלים לפני שנתייחס גם לחלק מהשאלות שעלו.

מערכת החינוך במזרח ירושלים היא מערכת מאוד גדולה, מאוד מורכבת, שלמעשה את התשתיות הפדגוגיות, הארגוניות שלה, בנינו רק בשלוש ארבע שנים האחרונות בצורה ממוסדת, ואנחנו עדיין בשלביה הראשונים.

למעשה העוגן המשמעותי של התכנית, התשתית הבסיסית שנתנה לנו את הפלטפורמה לעבודה הזאת, זו החלטת הממשלה 3790, שגם עיגנה את זה בתקציבים לא מבוטלים. אני אדבר על זה גם בהמשך.

קצת נתונים, יש לנו במזרח העיר קרוב למאתיים, מאה תשעים ושבעה בתי ספר, שבע מאות שלושים ושניים גני ילדים, קרוב לששת אלפים עובדי הוראה, כולל מאתיים ועשרה מנהלים, ומאה ושלושה עשר אלף תלמידים, כולל החינוך הפרטי.

מבחינת המעמד המשפטי שלהם, אפשר לראות שהחלוקה היא בערך חמישים אחוז מוסדות מוכר שאינו רשמי, וחמישים ושניים אחוז מוכר רשמי. זה בערך חצי חצי. ישנה עלייה, תיכף נציג אותה, בשנים האחרונות, של מעבר לרשמי מהמוכר שאינו רשמי.

יש פה את הפירוט גם של מספר בתי הספר, לפי תכנית הלימודים. למעשה אפשר לתמצת את זה, מבחינת תכנית הלימודים, תכנית הלימודים כמו שאנחנו יודעים, לפי תכנית הלימודים הפלשתינית, רוב רובה התחילה מזה שנים, ובשנים האחרונות יצרנו אלטרנטיבה, אלטרנטיבה חינוכית לתכנית לימודים ישראלית, על פי החלטת ממשלה 3790, שבה אנחנו ראינו גידול, בשלוש שנים האחרונות, של מחמישה עשר לקרוב לעשרים וחמישה אחוז בתי ספר שלומדים בתכנית הלימודים הישראלית. כל השאר זה לימודים שמלמדים לפי התכנית הפלסטינית. רוב רובם של המוסדות.

אני רוצה רק להבין, בעצם מתוך כל המוכרים והלא מוכרים, בעצם אלו שני סוגי המוסדות שיש שם,

נכון. יש את המוכר ואת המוכר שאינו רשמי, יש תכנית לימודים ישראלית, שהיא על פי החלטת ממשלה לייצר אלטרנטיבה נוספת חינוכית, לפי תכנית לימודים ישראלית,

ובעצם שמונים אחוז לומדים את תכנית הלימודים הפלשתינית,

אני מזכיר שעד לפני ארבע שנים מעל תשעים אחוז למדו תכנית הלימודים הפלשתינית.

זה בעקבות הסכם הביניים של 95', צריך לציין.

עם זאת, למיטב ידיעתי בחוק הישראלי כאשר מלמדים תכנית לימודים שהיא לא תכנית הלימודים הישראלית זה אמור להגיע בכתב, מהממשלה. האם אותו דבר הגיע בכתב מהממשלה? למיטב ידיעתי לא. אז אמנם זה נולד, אבל יכול להיות שנולד בחטא. אנחנו לא קובעים פה, אנחנו באנו כדי לשמוע.

לגבי תכנית החומש, אני רק אעשה את הכל ממש בקצרה, תכנית החומש 3790 החלטת הממשלה מדברת למעשה על ארבעה עוגנים משמעותיים:

אחד – העלאת רמת השליטה בשפה העברית. שתיים – קידום החינוך הבלתי פורמלי. 3 – קידום החינוך הטכנולוגי. 4 – עידוד התכנית הישראלית. ולמעשה כל נושא מניעת הנשירה וטיפול בפרט, שגזרנו אותו כתת-נושא במסגרת החינוך הבלתי פורמלי.

אתה יכול להסביר לנו מה התיגמולים למעשה שמקבלים כתוצאה ממעבר, או איך עובדת התכנית הזאת?

יש קריטריונים להשתתפות, גם בשכירויות, גם בנושא של תכנית לימודים, גם בנושא של הגברת שעות לימודים, גם בנושא של חוגים, פעילות בחינוך הבלתי פורמלי. גם בנושא פיתוח מקצועי של מורים, וכו'. כלומר יש תשתית פדגוגית חינוכית מאוד מאוד גדולה, גם בהיבט הפורמלי, וגם בבלתי פורמלי. ויש תיקצוב מדי שנה, שמגיע בצורה מסודרת, והמימוש של ההחלטה, דרך אגב, מימוש הביצוע, זה קרוב לתשעים אחוז ביצוע, של התכניות. שזה יחסית מאוד גבוה.

מבחינת המוסדות עצמם, גם של המוכרים וגם של הלא מוכרים, מי הבעלים של בתי הספר?

כל המוסדות הרשמיים, יסודי וחטיבה שהם רשמיים, הם בבעלות המדינה. זאת אומרת המורים הם עובדי המדינה. כל השאר, המוכר שאינו רשמי, הווה אומר בעלויות, עמותות כאלה ואחרות, שעוברות תהליך של אישור ורישיון כמו כולם.

כמה עמותות כאלה קיימות?

עשרות. הם מפוקחים. הפיקוח הוא פיקוח אותו דבר. כמה עמותות, המון. אני לא יודע להגיד לך כרגע מספר.

מתוך מאה תשעים ושבעה בתי ספר, כמה שייכים לדוגמא לאונר"א?

מה שהכנסתי פה זה לא אונר"א. מאה תשעים ושבעה בתי ספר זה הרשמי והמוכר שאינו רשמי.

כמה בתי ספר הם בבעלות של אונר"א?

אני לא יודע להגיד לך.

אתם לא מפקחים בכלל על מה שקורה בבתי הספר של אונר"א?

אנחנו לא מפקחים על בתי הספר של אונר"א. יש, כמו שאני מבין, שבעה בתי ספר כאלה.

אבל יש עוד פרטיים. בעצם, כמו בכל הארץ, אבל במזרח ירושלים זה הרבה יותר בוטה, יש שלושה סוגים של חינוך. הרשמי, שהציג מנהל המחוז. המוכר שאינו רשמי, שגם הוצג כאן. יחד זה מאה תשעים ושבעה בתי ספר. אבל יש לנו כידוע בישראל מספר לא ידוע של תלמידים שלומדים בחינוך פרטי. כלומר הוא לא מוכר שאינו רשמי. הוא לא מתוקצב בכלל על ידי המדינה. בפעם האחרונה שהוצג נתון על ידי מנכ"לית משרד החינוך בוועדה הזו זה היה ב-2016, לפני חמש שנים, ואז היא דיברה על שמונים אלף תלמידים. נתון לא סופי.

רק לסבר את האוזן על הנתון של 2016, היו ארבעים וחמישה אלף תלמדים חרדים מתוך אותם שמונים אלף, והיה מספר לא ידוע במזרח ירושלים, אנחנו הערכנו,

יש לכם נתונים עדכניים לעניין, כמה תלמידים לומדים במוסדות הפרטיים?

יש לנו הערכה, אין נתונים.

מה ההערכה כרגע?

ההערכה היא מעל עשרים אלף.

במזרח ירושלים מדובר על כעשרים אלף תלמידים. שזה היה בין חמישה עשרה לעשרים אחוז מהמערכת.

מבחינת הבעלות על המוכר שאינו רשמי, אתה אומר שיש עשרות של עמותות כאלו. באילו עמותות מדובר?

רק ליתר דיוק, חלק זה הרשות המקומית, עיריית ירושלים. וחלק זה עמותות כאלה ואחרות, שהן למעשה הבעלות, כמו כל מוסד מוכר שאינו רשמי בארץ.

אתם מממנים בבעלויות האלה נגיד ארגונים עם רקע בטחוני מאתגר? כלומר יש התייעצות עם ארגונים שפותחים בתי ספר כאלה, עם השב"כ, עם המשטרה?

שלום, אני עו"ד לירון ספרד, היועץ המשפטי של מחוז ירושלים במנח"י, במשרד החינוך. כל בקשה לרישיון נבדקת בהליך מסודר של אגף הרישוי אצלנו במשרד החינוך. וכשיש מידע על גוף עצמו, יש את הגוף ויש את האנשים שבסוף. כשיש מידע על גוף עצמו, מידע מה שנקרא שלילי, אז הוא מועבר בצינורות המקובלים.

היה מקרה אחד, לפני מספר שנים, שהתקבל מידע משירות הבטחון הכללי על בעלות שיש לה קשרים או חשד לקשרים משמעותיים, כלומר אנשים בעובדים באותו גוף, באותו תאגיד, קשורים לארגון טרור. ובמקרה הזה בקשת הרישיון נפסלה. היה ערר לוועדת הערר במשרד החינוך, הוועדה קיבלה את עמדת משרד החינוך, והוגשה אחר כך עתירה גם לבית המשפט המחוזי לעניינים מינהליים, וגם שם הוגש המידע במעמד לבית המשפט, ועמדת משרד החינוך התקבלה, ולא ניתן אישור לאותו מוסד חינוך.

ובבתי הספר הפרטיים, הם נדרשים לסוג של רישיון?

בתי הספר הפרטיים הם בתי ספר שפועלים במה שנקרא באופן עצמאי, ללא פיקוח של המדינה, בתי ספר שחלקם קיימים עוד לפני קום המדינה. ברמה הזאת. והמצב, הסטטוס-קוו המדיני נותר,

אז יש לי שאלה משפטית, נגיד וחמאס תחת איזה שהוא סוג של ארגון לווין מקים בית ספר פרטי במזרח ירושלים. מי מעורב בעניין, מי הגורמים שמתערבים?

מי שצריך להיות מעורב במקרה כזה אלה שירותי הבטחון. ולא משרד החינוך.

אבל איפה החלק שלכם? מה זאת אומרת,

הוא אומר, למשרד החינוך אין חלק. הוא מפקח רק על אלו שמבקשים רישיון ממנו.

אם נפתחים בתי ספר ללא רישיון,

שאלה נוספת, אני מאתגרת, אני רוצה לפתוח מחר בכפר-סבא בית ספר מונטסורי, בלי רישיון, בלי אישור של משרד החינוך.

זה אותו דבר, הגיע מידע על מוסד חינוך שפועל ללא רישיון, בסופו של דבר מוגשת תלונה למשטרה, והמשטרה היא זאת שאחראית,

כלומר על פי חוק אסור להם לפתוח בית ספר?

זו עבירה פלילית. ובחוק פיקוח על בתי ספר, שמסדיר את כל הליך פתיחת בתי ספר ברישיון, מוגדר שפתיחת, מי שפותח בית ספר, פותח ומקים בית ספר ללא רישיון, מי שאחראי לאכוף את העבירות הפליליות במדינת ישראל זו משטרת ישראל.

אז אנחנו יודעים בעצם על עשרים אלף תלמידים שלומדים בצורה, נקרא לזה עבריינית. האם אתם מעבירים את המידע למשטרה?

המשטרה מכירה את המידע.

יש פה נציג של המשרד לבטחון פנים?

ביקשתי, והם טענו שהם לא שייכים,

אני לא מאמינה. לדיון כזה חשוב הם מעזים לא לשלוח נציג?

ביקשתי פעמיים.

הם ישלחו עכשיו נציג לפה. אני מבקשת, תרימו טלפונים, שמישהו יגיע מיידית. אותם אנחנו כן יכולים לזמן. אולי אונר"א התחמקו, אבל המשרד לבטחון פנים כשאנחנו מחייבים אותם להגיע הם חייבים להגיע. זה בלתי מתקבל על הדעת.

כתבתי להם פעמיים, כולל היום.

אנחנו נמתין לנציג של המשרד לבטחון פנים. בבקשה, מאיר, תמשיך.

רק משפט לגבי הנושא של תכנית החומש, גם התבקשנו על בסיס השאילתות. אז יש פה מוצג, מה טרום החומש, ומה בפ"א. אז אם מסתכלים על מספר הלומדים בתכנית הישראלית, טרום החומש בתשע"ח שמונה אחוז בלבד למדו בתכנית הלימודים הישראלית. ובפ"א זה הוכפל, תוך שלוש שנים זה הוכפל לחמישה עשר אחוז ממספר הלומדים בתכנית הישראלית.

היה עוד יעד נוסף, של להגדיל את אחוז הלומדים במערכת הרשמית. היה בע"ח ארבעים וחמישה אחוז, בפ"א מעל חמישים אחוז.

ונושא של מספר הבוגרים באקדמיה הישראלים, מארבע מאות לפני, לשבע מאות ארבעים. וכמובן השנה זה הרבה יותר. זה מבחינת חלק מהשאילתות שעלו.

יעדי החומש, אני אציג רק הישגים עיקריים מבחינת יעדים, בעקבות החלטת הממשלה. אחד היעדים שהוגדרו זה האחוז זכאות לבגרות. בע"ח תשעה עשר אחוז, בפ"א אנחנו בארבעים אחוז זכאות לבגרות, שאין לזה כמעט אח ורע. מבחינת החינוך הבלתי פורמלי, אני פשוט לא עובר על הכל, אלא רק לוקח דוגמיות, החינוך הבלתי פורמלי היו תלמידים שהיו פעילים עד לפני החומש, היו בודדים, ובפ"א כשמונה עשר אלף. מבחינת מקבלי הסמכה לחינוך הטכנולוגי, היו ארבעים אחוז, והיום זה מעל שישים אחוז. מורי עברית, שזה בעיניי אחד מהעוגנים והייעדים של החלטת הממשלה, שהוסמכו היו ועשרים ושלושה אחוז. היום למעשה רוב המורים, קרוב לתשעים אחוז מהמורים שמלמדים עברית במזרח ירושלים הם מורים מוסמכים לעברית. שזה אחד מיעדי הממשלה בהחלטת הממשלה. סטודנטים, אני אמרתי. תיקשוב, ושידרוג תשתיות.

שיעור הזכאים לבגרות הוא ארבעים אחוז כרגע? או שהוא עלה בארבעים אחוז?

זה מעל לארבעים אחוז נכון להיום.

זה כולל המקביל של הבגרות הפלשתינית?

לא. אני אנסה רגע להסביר. ארבעים אחוז מהתלמידים שלומדים בתכנית הישראלית, בתכנית לבגרות ישראלית, הם זכאים לבגרות. הם הוכרו כזכאים לבגרות. בשביל לסבר את האוזן, במדינה יש בערך שבעים אחוז, אז פה זה ארבעים אחוז. ובשביל להבין פרופורציות, התחלנו עם שישה עשר אחוז,לפני שלוש שנים, ואנחנו היום על ארבעים אחוז. זאת אומרת זה שילוש של היעד הזה.

כמה תלמידים יש שם?

מאה ושלושה עשר אלף.

יש בשנתון בערך עשרים אלף תלמידים, עשרים אחוז בערך לומדים, זה בערך אלפיים.

יש לך הערכה למה אחוזי הבגרות כל כך נמוכים? האם זו איכות בתי הספר,

אני מזכיר, יושבת ראש הוועדה, שאנחנו נכנסנו לתכנית החומש רק לפני שלוש שנים. את הנושא של המיקוד בבגרות, כולל בנושאים אחרים, התחלנו לפני שלוש שנים. זאת אומרת שתוך שלוש שנים עשינו קפיצה, ושילשנו את אחוז הזכאות בשלוש שנים. שזה המון.

למה רק נכנסתם לפני שלוש שנים, אם יורשה לי לשאול?

אני ציינתי את זה קודם, עד לפני החלטת הממשלה גם לא היה תשתית של פיקוח, לא היה תשתית של הדרכה. לא היו מפקחים במזרח העיר. היו שניים, שלושה בכל מזרח העיר.

אבל למה? זה אני מבין מה שאתה אומר, אבל למה המערכת, הרי מזרח ירושלים נמצאת תחת השיפוט הריבוני הישראלי,

אני יכול להגיד מה היה בשלוש ארבע השנים האחרונות.

המערכת הריבונית הישראלית החלה בפיקוח רק לפני שלוש שנים. אז אני שאלתי אם הוא יודע למה לא היה לנו פיקוח עשרות שנים.

ברגע שאין לך פיקוח, אין לך מפקחים בשטח, יש מאתיים בתי ספר, והיו לך רק שני מפקחים, בכל המאתיים בתי ספר. אתה לא יכול לעשות עבודה חינוכית, לא זכאות לבגרות, לא מניעת נשירה, לא כלום. בעקבות החלטת ממשלה קיבלנו תוספת של תקציב, כולל איוש של מפקחים ומדריכים. והם אלה שבונים את התשתית הפדגוגית הראוייה, שאמורה להיות ראוייה.

אבל גם היום, הפיקוח הוא פדגוגי, הוא לא פיקוח, אומרים לנו בכנות וביושר, הם אומרים זה המשטרה. כלומר אין פיקוח על מה שקורה מבחינת הסתה, גורמי טרור, מורים טרוריסטים. תלמידים שמשתתפים בעבריינות. אין פעילות בנושא הזה. הכל הפקר.

אני אתן לכל אחד זמן להעיר. אני מבקשת שנסיים את המצגת, ורוב חברי הכנסת רצו להגיב לדברים. בבקשה מאיר.

ציון רגב, מנהל תכנית החומש במנח"י, בעיריית ירושלים. אנחנו אחראים גם על ההיבטים הפיזיים של תכנית החומש. צריך להגיד שבמסגרת תכנית החומש, בשנים האחרונות נפתחו למעלה משלושה עשר בתי ספר חדשים. כולם בתכנית הישראלית. כחלק מהדרך, מהמהלך לעודד מעבר לתכנית הישראלית, פתחנו למעלה משלושה עשר בתי ספר חדשים. מתוכם חמישה בתי ספר חדשים שנבנו בנייה חדשה, וכל השאר זה שכורים, ולמעלה משלושים גנים. צריך להגיד שכל בתי הספר האלה מתמלאים, ויש לנו אפילו רישום יתר, זאת אומרת המעבר לתכנית הישראלית היום הוא מעבר שהוא כמעט קורה, כל בית ספר שאנחנו פותחים הוא מתמלא.

ותכנית הבינוי של בתי הספר במזרח ירושלים היא אמורה להיות במהלך השבע שמונה שנים הבאות ללמעלה מאלף כיתות, בעצם לסגור פערים וחוסרים. זה מבחינת הבינוי. כל בית ספר בתכנית הישראלית, זה חלק מתכנית החומש, בעצם מקבל חבילה, נקרא לזה טיפה מורחבת, של תיקשוב, מעבדות, סביבות למידה. זה חלק מתכנית החומש, וזה חלק מהדרך לעודד יותר ויותר תלמידים לעבור לתכנית הישראלית. וזה קורה.

צריך להגיד שלראשונה יש גם בתי ספר שהם מלמדים בגרות איכותית. יש לנו בית ספר לאומנויות ובית ספר למדעים ובית ספר לשפות. כולם במזרח ירושלים. מה שיאפשר להם להגיע בצורה יותר טובה לאקדמיה הישראלית.

תודה. שאלה, במידה וסוגרים עוד שבוע את כל בתי הספר הלא חוקיים שקיימים כרגע, לעשרים אלף תלמידים. יש לכם איפה לקלוט אותם?

לא.

בירושלים היתה לכם איזו שהיא תכנית, להתכונן, מבחינת החוק אתם מחוייבים לבנות ולדאוג לכל התלמידים.

יש תכנית בינוי שמדברת על למעלה מאלף כיתות בחמש השנים הקרובות, שזה עצום, זה היקפים אדירים.

ומה התלמידים אמורים לעשות בזמן הזה?

בינתיים אנחנו שוכרים מבנים. חלק מהדרך שלנו להתמודד עם זה, אנחנו פשוט שוכרים הרבה מאוד מבנים, והופכים אותם לבתי ספר.

במידה ואתם צריכים לקלוט מחרתיים עשרים אלף תלמידים, בגלל שסוגרים את אותם בתי ספר הלא חוקיים, תיערכו לכך בהתאם?

אם צריך, זה מה שנעשה.

תודה רבה על הדברים. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. לרשותך שתי דקות.

תודה רבה גבירתי. דבר ראשון, ירושלים המזרחית נמצאת תחת משטר כיבוש.

כך גם תל אביב, על פי תפיסתך.

לא, אל תייחסי לי תפיסות. אני מספיק בוגר כדי להחזיק בתפיסות משלי, בלי שמישהו אחר ייצג אותן. אז כך שתודה על העזרה, אבל אני לא זקוק לה.

אז אני אומר עוד פעם, ירושלים המזרחית נמצאת תחת כיבוש, כמו כל הגדה המערבית. ולכן, בין השאר גם, אונר"א לא מחוייבת לוועדה הזאת. אני מזכיר לכולם שאונר"א הוא ארגון שכפוף לנציגות האו"ם. היא לא כפופה לישראל. זה דבר אחד.

מאחר וירושלים המזרחית, הפלסטינית, נמצאת תחת כיבוש, נכון שהיא תשתחרר, אבל כרגע נמצאת תחת כיבוש, לכן גם אני אישית וחבריי לא מכירים בכלל בזכות של ישראל לקבוע תכני חינוך שם. עכשיו ישראל מחוייבת לתלמידים מבחינה למשל תקציבית לפי החוק הבינלאומי,

חבר הכנסת בן גביר, אני מבקשת נאמרים הרבה דברים שלא תואמים את תפיסות עולם פה אחד של השני. אני מבקשת, אני נדרשת לשמור על זכות הדיבור של חבר הכנסת כסיף. גם כאשר זכות הדיבור תינתן לך אני אשמור על זכות הדיבור שלך מפני אותו חבר כנסת.

אני לא מדבר שטויות.

בכל מקרה, אני אומר שוב, אני לא מכיר בזכות של ישראל לקבוע תכנים. אבל, וזה דבר אחרון שאני אומר, שלדעתי הוא גם הדבר המרכזי. נניח שמורה אחד, או אפילו כמה מורים סרחו בצורה כזו או אחרת,

נניח שמורה סרח? אנחנו מדברים על מורה שרצח! שרצח יהודי! נניח שמורה סרח? הבנאדם הזה הוא פשוט אוייב, אני לא מבין.

חבר הכנסת בן גביר, אני לא נוהגת לקרוא פה קריאות, ואני לא נוהגת להוציא מפה חברי כנסת. לרוב מתנהל פה דיון תרבותי. חבר הכנסת בן גביר, הוא לא דיבר לעניין המקרה הספציפי הזה, הוא דיבר לעניין כללי של המורים. ואני מבקשת, אם היה מדבר לעניין המקרה הספציפי הזה תאמין לי שהייתי מעירה לו. אני מבקשת, אני נאלצת לתת לו עכשיו עוד זמן, ואני מבקשת לא להפריע לו. זה לא נהוג לעשות את זה בוועדת החינוך. בבקשה, לזכותך עוד דקה, ואני מבקשת לתת לו את זכות הדיבור.

תודה, וכפי שאמרת אני באמת מדבר באופן כללי. כשמורה אחד, או כמה מורים, סורחים בצורה כזו או אחרת, לא מדבר כרגע לא על המקרה הספציפי שלפנינו, אני מדבר באופן כללי. לא משנה מה המדיניות הכללית, ולא משנה במה מדובר, צריכה להיות מדיניות סבירה באופן כללי במערכת החינוך.

אני מתנגד באופן נחרץ לשינוי מדיניות, ולא משנה כרגע כנגד מי מדובר, אבל קל וחומר כשמדובר על אוכלוסיה תחת כיבוש, אבל לא רק. אני מתנגד לשינוי מדיניות בגלל שמורה, לצורך העניין, או בעל מקצוע אחר, סרח, או אפילו כמה סרחו. לא משנים מדיניות כוללת. אלא אם כן, וגם פה אני מדבר באופן כללי, מדובר בתופעה שהיא שלילית, וצריך להתמודד איתה. עם דגש על המילה תופעה. זה לא המקרה. ולכן אני גם חושב שכל הרעיון, לאו דווקא שעולה בוועדה, גם מה שפורסם במקומות אחרים, בתקשורת.

תודה על הדברים. בדיוק לשם כך התכנסנו כאן היום, על מנת לבדוק האם זו תופעה, ואיזה דברים לא מתנהלים כראוי. ועל כן, כגוף שאמון על פיקוח ובקרה על עבודת הממשלה, תפקידנו כחברי כנסת לקבוע זאת. ולא לומר מאליו שהדברים נעשים.

חבר הכנסת מאיר פרוש, בבקשה.

קודם כל אני מבקש לומר שנושא כזה חשוב, אם תאפשרי לחברי הכנסת יותר משתי דקות, מדברים על נושאים שלא מן העניין.

אני רוצה קודם כל לשבח את עובדי משרד החינוך, הם יודעים לעשות עבודה טובה. אני חושב שאנחנו סוטים מדברים שאנחנו יכולים לעשות, והמשרד יכול לעשות אותם. כשמדברים על שאלה של אונר"א וכדומה, זו סוגיה בפני עצמה, מספיק מכאיבה, וגם פה יש תיקון. הארבעים וחמישה אלף שיש בחרדים, ברובם הגדול הם מפוקחים. זה לא כמו אונר"א.

מה היכולות של המשרד לעשות. אז אני רוצה לומר שחוק הפיקוח אומר, בפתיחת בית ספר בקשה לרשיון תוגש למנהל הכללי, תכלול פרטים על העניינים המפורטים בסעיף 9. מה כתוב בסעיף 9 של חוק הפיקוח: לא יתן המנהל הכללי רישיון, ולפי שישה סעיפים: אחד – תכנית הלימודים, מערכת השיעורים ומשך הלימודים. ההכשרה המקצועית של הסגל, מבנה בית הספר, בטיחות, ציוד. למשרד יש את הכוח. מה קורה כאשר משרד יש לו חשש שיש הסטה בבית הספר נגד המדינה? כתוב – צו סגירה. המנהל הכללי רשאי לצוות בכתב על סגירת בית ספר אם נוכח שמתקיים אחד מאלה. מס' 4 – בבית הספר מתקיימת הסתה נגד המדינה.

אני אומר את זה לא כדי שנסגור מחר את בתי הספר. יש יכולות למשרד לטפל בשאלה שאנחנו מתדיינים עליה כרגע. גם חוזר מנכ"ל מדבר דברים ברורים. ב-2016 יצא חוזר מנכ"ל האחרון, שמדבר על דברים ברורים, שאסור להיות מצב שגורמים להסתה בבית הספר וכדומה. וככה באמת המשרד נוהג.

אני רוצה לומר, לפני חמש שנים היה פה דיון, הוצאתי את הפרוטוקול שהיה ב-2017, ינואר 2017, היה דיון פה, בעקבות כמה הצעות לסדר היום. וידידינו לירון ספרד, שנמצא פה גם היום, מה שאז ספרד אמר, לפני כמה שנים, ואני חושב שעל אנחנו צריכים לדבר, לירון ספרד אמר: אם יש לנו תלונות על משרד ירושלים אז אנחנו יכולים לטפל. אני חושב שמה שאנחנו צריכים להתמקד זה הנושא הזה.

אני אתן לכם דוגמא, אני אומר את זה כי כדאי שאנחנו נדע איך הדברים האלה עובדים, ומשרד החינוך יודע לעבוד. אני אתן לכם דוגמא של דו"ח ביקורת של המשרד, שהולך לבדוק בית ספר שהוא מוכר שאינו רשמי, שמקבל רישיון מהמשרד. הוא צריך לבדוק בטיחות, בריאות וכדומה, כל הדברים האלה. אז יש טופס, מקוון, שמדבר על תחומי הבדיקה, והמפקח שבא לבדוק בודק אפס זה משהו קטסטרופלי, אחד זה דבר שצריך לתקן אותו במהירות, שניים זה בסדר. צריכים לתקן אבל לא מייד. והמפקח בודק. אתה צריך לענות תשובות.

אני חושב שאנחנו נחטא לאמת אם אנחנו לא ניתן פה מדרגים, גם במזרח ירושלים. לא שהולכים לסגור בתי ספר במזרח ירושלים. השאלה מה אנחנו עושים. בדיוק כמו שהמשרד פועל בדברים אחרים, שהוא נותן למפקחים את העבודה, תלכו, תיכנסו, תבדקו תכניות לימוד. אי אפשר לתת רישיון לפני שנדע את תכנית הלימודים. זה בוודאי ייאמר פה שכולנו קראנו, כשאומרים לי שתכנית הלימודים של הפלסטינים, אז אני מבין שכל התכנית הזאת מדברת על הסתה נגד מדינת ישראל.

למה אתה אומר את זה? על סמך מה? מה פתאום?

זה נכון. אני ראיתי את ספרי הלימוד חבר הכנסת כסיף. ואני מבקשת לא להתפרץ לדבריו.

המפקחים צריכים להיכנס. אי אפשר לתת בכלל רישיון לפני שבודקים מהי תכנית הלימודים. לכן אני מציע שיביאו לפה תוך שבועיים את מינהל האכיפה פיקוח ורישוי במשרד שייתן לנו תכנית איך אפשר לעבוד במזרח ירושלים, על ידי הפיקוח. להפעיל אותו בצורה כזו שנדע איך עובדים בכל בית ספר, ולא לתת את הרישיון לפני שיודעים מה תכנית הלימודים.

תודה רבה לך חבר הכנסת פרוש. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.

בוקר טוב גבירתי יושבת הראש, תודה רבה. קודם כל אני אומר, רק שנדע את היקף האתגר, מזרח ירושלים, בין ארבעה לחמישה אחוז מתלמידי ישראל. כלומר יש לנו כיתה מדומיינת של תלמידי ישראל, אם יושבים בה רק עשרים תלמידים, אז אחד מהם הוא מזרח ירושלמי, ובואו נזכור שרובם לא נמדדים במדדים הבינלאומיים, וכמו שראינו רובם גם לא לומדים בגרות ישראלית. בואו נבין את המשמעות של הנתון הזה.

דבר שני, צריך לומר, וכאן להוריד את הכובע בפני משרד החינוך ומינהל החינוך של העיר ירושלים. בשבע שמונה שנים האחרונות קורית דרמה. אני יכול לומר מנתונים שאני אספתי. ב-2012 היו שני בתי ספר במזרח ירושלים, אני גם יכול להגיד את השמות שלהם, שהגישו לבגרות ישראלית. היום אנחנו רואים כאן נתון – כחמישים בתי ספר. שניים לעומת חמישים בשמונה שנים. כלומר עיריית ירושלים ומשרד החינוך לקחו על עצמם להכניס בגרות ישראלית למזרח ירושלים. היו שניים, היום יש חמישים. צמיחה של פי עשרים וחמש זה נתון דרמטי. היום חמישה עשר אחוז, אני בדקתי את הנתונים בזמנו, זה היה אחוז. כלומר פי חמישה עשר תלמידים לומדים היום לבגרות ישראלית. היה לי הכבוד, לצד מאיר שמעוני, להיות חלק מהמהלך הזה. בהחלט מהלך דרמטי.

נקודה שלישית, אמר חבר הכנסת פרוש, ואני חושב שהוא צודק. יש פה מהלך גדול, שבעיניי הוועדה פה היא בסך הכל זרז. וזה כל נושא בתי הספר הפרטיים בישראל. שוחחתי עם סמנכ"ל הפיקוח והבקרה, ומתחילים להניע מהלך. המהלך הזה הוא מהלך דרמטי, כי המספרים בישראל הם דרמטיים. שמונים אלף תלמידים זה נתון שהמנכ"לית מסרה פה, לפני חמש שנים, שמתוכם עשרים אלף הם מזרח ירושלמים. אז בואו נבין מה זה אומר. זה אומר שאין רשות בישראל, כולל עיריית ירושלים החזקה, שיכולה מהיום למחר לקלוט עשרים אלף תלמידים. לסבר את האוזן, ארבעים בתי ספר בממוצע. לא מקימים ארבעים בתי ספר מהיום למחר. אבל צריך להתחיל איפה שהוא. ולכן צודק חבר הכנסת פרוש, צריך להזמין לפה את הפיקוח והבקרה, ולדרוש ממשרד החינוך תכנית, שתעסוק בכל החינוך הפרטי בישראל, לא רק המזרח ירושלמי. יש בישראל חינוך רשמי, ומוכר שאינו רשמי. שניהם מכובדים, לשניהם יש מקום.

נקודה אחרונה, לפני ארבע שנים העברנו, במינהל החינוך של עיריית ירושלים, בראשית 2017 סקר ששאל את תושבי מזרח ירושלים איזה בגרות אתם רוצים. התחלנו מתשעים ותשעה אחוז שלומדים בגרות פלשתינית. שאלנו מי רוצה. קרוב לחמישים אחוז, ארבעים ושבעה אחוז אמרו אנחנו רוצים בגרות ישראלית. אז שוב, היינו באחוז, ארבעים ושבעה אחוז אמרו שהם רוצים, היום הגענו לחמישה עשר אחוז. זה אומר שאם שואלים את התושבים מה הם רוצים יש עדיין מקום לפי שלוש.

ייאמר לזכותם, מדינת ישראל, עיריית ירושלים, משרד החינוך, נרתמו למהלך הזה. זה מהלך בן חמש שנים, במשרד החינוך שלוש שנים. זה מהלך דרמטי. מה ועדת החינוך צריכה חוץ מלהילחם בחינוך הפרטי, היא צריכה לעודד את משרד החינוך לתקצב את המשך תכנית החומש, כדי שהמהלך הזה ימשיך. יש לדבר הזה משמעויות דרמטיות. אומר כאן המוביל בעיריית ירושלים, אנחנו בונים אלף כיתות. אבל מה שצריך במזרח ירושלים לבדה זה יותר מאלף כיתות.

עכשיו יש פה בעיות של קרקעות, עסקתי בזה, יש פה בעיות של שכירות מבנים. כששוכרים מבנה לבית ספר מי שמשלם את זה זה עיריית ירושלים. לשכור מבנה לבית ספר, תתקן אותי ציון אם אני טועה, בין שניים לשלושה מיליון ככה. אז בואו נבין, זה מה שהעירייה לוקחת על עצמה. לכן אני חושב שהמקום של ועדת החינוך פה, מלבד המלחמה בפרטי, שהיא מלחמה כללית, היא לעודד ולחזק ולהגדיל את מהלך הגדלת המשילות במזרח ירושלים. הבגרות הישראלית, רק למי שרוצה, כאמור יש עוד פי שלוש ממה שיש היום. והקצאת המשאבים, למחוז ולעירייה, כדי שהם יוכלו לעמוד במשימה. תודה.

תודה על הדברים. חבר הכנסת שיין, בבקשה.

תודה רבה גבירתי היושבת ראש. כמו כל דיון, אנחנו רואים שיש שני קצוות. אחד אומר – כיבוש אסור בכלל לישראל להיות שם. כל דבר שישראל עושה לא טוב. שניים – חבר הכנסת בן גביר, כל מה שישראל עושה שם זה רק באיצטלא של טרור, וזה כן הלאה. והמציאות לגמרי שונה. מי שעסק במזרח ירושלים, לרבות ממשלות ישראל, ממשלת הליכוד שעסקה במזרח ירושלים, הכניסה מאות מליוני שקלים לתוך מערכות החינוך, מתוך כוונה של אינטגרציה, תוך דיון של אנשים בעיריית ירושלים. היה גם דו"ח דוד קורן, שאתה אמרת דוד, שתי המגמות, ב-2015 נכתב הדו"ח הזה, שאנחנו על שתי מגמות – ישראליזציה או איסלמיזציה. זאת אומרת שהמציאות תמיד תמיד טופחת על פני האידיאולוגים הקיצוניים, שאין להם מושג מה קורה בשטח, אלא רק סיסמאות.

עכשיו מה קורה בשטח, אני גם הייתי מעורב, בתור חבר הות"ת. גם הות"ת נתן מאתיים שלושים מיליון שקל, ואותי שלחו כנציג הות"ת למזרח ירושלים לראות מה קורה. יש צמא גדול בקרב מרבית ערביי מזרח ירושלים להיכנס לתוך המערכות. הם חיים כאן, הם רוצים לעבוד כאן, הילדים והנוער רוצים להשתלב בחברה הישראלית. אני נסעתי בזמנו לכל מיני מקומות לראות מה קורה בלימודים של ראיית חשבון, דרך מערכות קריית אונו וכן הלאה, להבין מה קורה.

ולכן יש פה שאלה של מגמה שדיבר עליה ידידי היקר חבר הכנסת טור פז קינלי. מדינת ישראל טוענת, ואני טוען ובצדק, אנחנו הרי השליטים הריבוניים במזרח ירושלים, וכך צריך להיות לעד. עיר שחוברה לה יחדיו. בתוך המסגרת הזאת יש לנו אחריות לאומית שהמערכת החינוכית תהיה ברמה הכי גבוהה, ושתהיה אינטגרציה ברמה הכי גבוהה. ולא ניתן להפקיר את המערכת הזאת. בתוך הדבר הזה אנחנו רואים מגמות פנימיות של הכרה, שזה הדבר הרצוי. אנחנו נמצאים כבר עשרות רבות של שנים, שבעה עשורים, מאז שהמציאות במזרח ירושלים השתנתה. משרד החינוך לקח את הפיקוד רק בשנים האחרונות, ונברך על כך, למרות ששאלתי שאלה למה לקח כל כך הרבה זמן. אני לא נכנס למה, זה לא משנה, אנחנו בדרך. המגמה שנצפית, גם אחוזי העלייה בבגרות, כל אותם דברים, מראים לנו דווקא על מגמה חיובית. ותמיד יהיו עשבים שוטים, וכל מיני מגמות שציין אותן ד"ר קורן.

לכן אני חושב, המסר של גבירתי יושבת ראש הוועדה הוא מאוד חשוב. ישראל, מזרח ירושלים חלק אינטגרלי, צריך שמערכות החינוך יהיו מפוקחות. צריך שמערכות החינוך יקבלו את התקציבים כפי שהן מקבלות. צריך שלא יהיו לנו בשוליים כל מערכות, למרות שזה קיים גם בתוך המערכת הישראלית היהודית, כמו שיודעים. מוכר אבל לא מפוקח. יש לנו המון דברים כאלה. ולכן הדבר הזה צריך להתהדק. אבל בהחלט צריך לציין את המגמה החיובית, של אינטגרציה, דרישה להכללה, שהיא מהגיל הרך הולכת עד לכיוון של האקדמיה. ששם בהחלטה גם, אם אתם תסתכלו, מה שקורה במכללת הדסה, במכללת עזריאלי, באונ' העברית, אנחנו רואים מגמות מרחיקות לכת בכל התהליכים האלה של השילוב של מזרח ירושלים עם מערבה. אלה הן מגמות מבורכות. תמיד כמובן צריך לשים לב, אפשר לעשות יותר טוב, וצריך לעשות יותר טוב, וצריך לחשוב סטרוקטורלית את כל הדברים האלה. וכל הקלישאות, זה פשוט חלק מתוך שיח שלא נגמר, ואין לו שום ממש. והוא ממש לא נוגע באנשים. הוא נוגע רק בקיצוניים, מדליק אותם, מדליק את הרוח שלהם, אבל לא אומר מאומה על מגמות השטח שמתחוללות בתוך מזרח ירושלים.

תודה רבה לך חבר הכנסת יוסי שיין. חברת הכנסת אימאן חטיב, בבקשה.

בוקר טוב, אני אתחיל בנקודת המוצא, ואני חושבת שכן נקודת המוצא שלי, יש חלוקים לגביה. בשבילי אל קודס היא תמיד תהיה ערבית. וזאת מציאות שיש בה גם הכרה מדינית, ועדיין אין פתרון. ואני מקווה שהפתרון באמת יבוא, ויהיה שלום, ויהיו כאן שתי מדינות. ומזרח ירושלים תהיה שייכת לאן שהיא צריכה להיות.

לאיזו מדינה את תהיי שייכת?

אני רוצה להתעסק בנושא של החינוך, ואני חושבת, קודם כל, בגלל המציאות המדינית, הפוליטית, הנמצאת במזרח ירושלים, יש זכות בסיסית להגדרה עצמית. ואנחנו שומעים כאן שאנשים רוצים להיות בתוך מערכת חינוך ישראלית, ולהגיש בגרויות, ולהשתלב.

יש לי שאלה, אבל שאלה כנה. אם היום היינו הולכים לתושבי מזרח ירושלים ואומרים להם חבר'ה, תוותרו על תעודת הזהות הכחולה, תמורת להיות תושבים פלשתיניים בלבד. את חושבת שהם היו רוצים לוותר על האזרחות הישראלית?

אני לא מוסמכת לענות במקומם, ולא יודעת את התשובה. בגלל זה אני אמרתי שזה זכות הגדרה עצמית, כבוד היו"ר. זו זכות בסיסית של האדם עצמו. הם היו שם גם לפני קום המדינה. אז אני לא רוצה להיכנס עכשיו לסוגיה הזאת. אני רוצה לדבר עכשיו ספציפית על הנושא של החינוך.

אני חושבת שגם אם אנחנו רוצים לדבר על החינוך אנחנו צריכים לדבר במושגים של חינוך, ולא של משילות ולא של פיקוח. בכלל המושג של פיקוח בשבילי, אני תמיד אמרתי, גם בתוך מערכת החינוך, בתוך ישראל, צריך לדבר על הדרכה, צריך לדבר על ערכים, צריך לדבר על שותפות. ולא לדבר במושגים שהם משסעים, מפלגים. ולכן הסוגייה הזאת, אני חושבת שיש מקום ראוי באמת לבחון אותה מהמקום של חינוך נטו. מי שרוצה להיות בתוך מערכת החינוך הישראלית, ברוך הבא. מי שלא רוצה, אז שיישאר במקום שהוא נמצא.

תראי, אימאן, אני רוצה לומר משהו. על, בואי נקרא לזה יכולת בחירה והגדלת פערים. שימי לב, בסופו של דבר כרטיס הכניסה, לחבר'ה צעירים, לילדים, לתוך העולם הבוגר, תלוי המון בחינוך שהם מקבלים. כלומר כרטיס הכניסה לאוניברסיטה, למקצועות נחשקים. איך הם יוכלו לממן את הבית אחר כך. האם הם יהיו מובטלים או האם תהיה להם תעסוקה. האם הם יעבדו כפועל בניין או האם הם יעבדו כהייטקיסט. יש לזה משמעויות אדירות.

כשמכניסים פוליטיקה לתוך מערכת החינוך ככה זה נראה. ארבעים אחוז מתוך אלו שלומדים יש להם בגרות. תשעים אחוז לומדים במערכת החינוך הפלסתינית. ואחר כך מה קורה, יש אבטלה. ברשות הפלשתינית לדעתי ארבעים או חמישים אחוז בקרב הצעירים, כולל אלה עם תארים, מובטלים.

אז כשאת מכניסה את הפוליטיקה, ואת אומרת תבחרו. תבחרו בין זה לבין זה. אנחנו רואים מה קורה. בסופו של דבר הם רוצים. הם מעוניינים בזה. אנחנו רואים שהאיכות היא איכות ירודה ונמוכה. זה מעגל קסמים כזה שאנחנו תוקעים אותם בדיוק בפנים. וזה מגדיל את השנאה, זה מגדיל את האיבה, וזה מגדיל את המלחמה בינינו. חייבים להבין את זה. בגלל זה חייבים לשים את הפוליטיקה פה בצד.

יש מערכת חינוך שהיא מפוקחת. יש מערכת חינוך לתלמידים הערבים במדינת ישראל. בשפה הערבית. מערכת חינוך איכותית. יש מורים במגזר הערבי, שעברו את כל ההכשרות של משרד החינוך. לדעתי שנים עשר או שישה עשר אלף. יש ועדה שדנה בזה. למה שאותם מורים שעברו את ההכשרה, הכשרה איכותית של משרד החינוך, לא ילכו ללמד את התלמידים האלה. למה צריך למצוא כל מיני כאלו עם תעודות כאלה ואחרות מהירדן או מהרשות, שאין להם את ההכשרה. שהם לא מסוגלים לתת לילדים האלה את הכלים האלה. למה, בגלל הפוליטיקה? אני לא מקבלת את זה.

אני שמעתי אותך, תרשי לי להשלים את הדברים שלי. אלף, אנחנו לא באנו והצגנו את הנושא שאנחנו באנו לבחון מה יותר טוב מבחינת חינוך. זו לא הסוגיה.

אבל הנתונים מדברים בעד עצמם.

זו לא היתה הסוגיה. הדבר השני, אנחנו גם לא יכולים להשוות את הסטטוס של התלמידים הערבים האזרחים במדינת ישראל לסטטוס של התלמידים הערבים במזרח ירושלים. זה שני דברים שונים. לא יעזור.

אז בואו נשאיר אותם שם, בתוך המעגל האלים הזה,

אני לא אמרתי ככה. אני אומרת שיש סוגיה מדינית שצריכה לבוא על פתרונה. ואם אנחנו באמת רוצים לחשוב על כך להיטיב עם החינוך הערבי במזרח ירושלים אז זה משהו אחר.

למיטב ידיעתי הסוגייה המדינית לא תיפתר בארבע השנים הקרובות לפחות. ולכן לעצום את העיניים לדעתי יהיה טעות. אבל תודה רבה על הדברים. חברת הכנסת אורית סטרוק בבקשה.

קודם כל עוד לא נעמר כאן, אז אני אומרת, תודה רבה לך גבירתי יושבת הראש על עצם היוזמה של הדיון החשוב הזה. אני חושבת שהדיון הזה צריך להיות רק פתיח לסדרה של דיונים. ואני רוצה בהקשר זה להגיד כמה דברים.

אני חושבת קודם כל, שאנחנו לא יכולים לדבר גבוהה גבוהה על חינוך פרטי לעומת חינוך רשמי, או מוכר שאינו רשמי. לא על זה מדובר. עם כל הכבוד. אנחנו מדברים על חינוך שבמקרה הטוב במרכאות הוא חינוך של הרשות הפלשתינית, שהיא רשות רצחנית, עויינת למדינת ישראל, שמשלמת משכורות למחבלים, לבין חינוך עוד יותר גרוע, של אונר"א, או של הוואקפ. ובהקשר הזה אני רק רוצה להגיד שלפני פחות משנה, בינואר האחרון, הקודם, היה בבית ספר לבנות של הוואקפ בירושלים, היה אירוע חגיגי, היה יום השאהיד. תערוכה לכבוד השאהידים.
אז אנחנו לא יכולים לדבר, חברתי יושבת הראש, רק על השאלה אם יש בגרויות, או אין בגרויות, יש מעגל עוני או אין מעגל עוני. חינוך פרטי או חינוך רשמי. אנחנו מדברים קודם כל על חינוך עויין למדינת ישראל. ואת הדבר הזה בראש ובראשונה צריכים להכרית. להביא את זה לסוף. זה נכון, אני יודעת שעושים מהלך מאוד יפה בשנים האחרונות בעיריית ירושלים, אני חושבת שבהחלט יש לברך על ההתקדמות היפה שהיתה, ואני חושבת, אם אני לא טועה, שמי שיזם וקידם ודחף זה דווקא חברך לסיעה, השר אלקין בזמנו. זו היתה יוזמה שלו. אז למרות שאני משני צידי המתרס הפוליטי על זה אני חושבת שצריך לברך, על היוזמה היפה. וגם עשו עבודה יפה. אבל זה עדיין רחוק מאוד, מאוד, ממה שצריך.

וצריך לבדוק גם את נושא החינוך הבלתי פורמלי. אני מאוד הייתי רוצה לשמוע נתונים על מה שקורה בחינוך הבלתי פורמלי, זאת אומרת בשעות אחר הצהריים התלמידים עם עמותות ששוטפות אותם בשטיפת מוח אנטי ישראלית פלשתינית. וצריך לברר, אגב, לא רק בירושלים, אנחנו שמענו בסיור האחרון שהיינו בנגב בוועדה לבטחון פנים, ברשות חברת הכנסת מירב בן ארי, שמענו על בעיה קשה, שמורים בדואים ישראלים בנגב, גבירתי, בוחרים את ההכשרה המקצועית שלהם באוניברסיטאות, במכללות, בחברון, ובביר זית, וחוזרים עם המטען הזה. ועל פי תכנית הלימודים הישראלית, כביכול, אבל עם המטען הפלסטיני העויין בישראל מחנכים את הילדים הבדואים בנגב. גם בזה צריכים לטפל.

ואני חושבת שאנחנו לא יכולים להעלים עין ולהעמיד פנים כאילו מדובר כאן רק על שאלה של רמת החינוך, והיכולת לעמוד בבגרויות, שזה גם חשוב. אני לא מזלזלת. אבל אנחנו מדברים קודם כל על זה שבמערכת החינוך, שתחת פיקוחנו ואחריותנו, מחנכים לשנאת ישראל. ועל זה אני מבקשת ממך מאוד, ואני אודה מאוד אם תקיימי סדרת דיונים, כדי שאפשר יהיה לטפל בזה טיפול שורש.

תודה רבה על הדברים. חבר הכנסת בן גביר, בבקשה.

תודה רבה גבירתי היושבת ראש על הדיון החשוב הזה. אני מצטרף לדברי חברתי, שזה צריך להיות פתח לדיונים רחבים. חבל שחבר הכנסת שיין הלך, כי הוא בא והכליל את הטענות שלי ואמר בן גביר מדבר על כולם טרוריסטים. אז לא, אני לא חושב שכולם טרוריסטים. אבל אני כן יוצא מהדיון הזה מאוד מוטרד. ואני מדבר בעיקר עליכם.

כי בואו נאמר את האמת, זה כבר לא השבעה בתי ספר של אונר"א, וזה גם לא בתי הספר רק של החינוך הפרטי, שזה גם המון תלמידים, עשרים אלף תלמידים. אפילו לא רק אלה שמשתייכים למוכר שאינו רשמי, כי כשאני שומע אתכם, הדרג המקצועי, שאומר לנו בצורה ישירה וחד משמעית, אנחנו מתעסקים בפדגוגיה, אבל לא מתעסקים בעניין של תמיכה בטרור, של תופעות כמו שאורית הזכירה, של טקסים בתוך בתי הספר של רצח יהודים, אז בסדר. בסוף יצאו לנו תלמידים במזרח ירושלים, חמש יחידות, בסדר, יהיו גאונים, מתמטיקה ואנגלית. אבל חלקם לומדים במקומות של רצח. כי מחנכים אותם לרצוח.

והטריד אותי גם מאוד לשמוע, גבירתי היושבת ראש, את האמירה כאן, שאנחנו מקבלים מידע אז אנחנו בודקים. אבל מה כשלא מקבלים מידע? של מי התפקיד? אז אני לא אומר שזה רק אתם, זה בטח לא רק אתם, זה גם לא רק במשמרת הזאת, אני מסכים לגמרי. אבל אני חושב שחייבים כאן להביא את נציגי המשרד לבטחון פנים, אולי גם אנשי השב"כ, אולי גם אנשים נוספים במערכת הבטחון הישראלית, כדי שבאמת כולם ישבו בשולחן אחד ויתנו לנו הסברים. כי כשאנחנו שומעים את הדברים הללו אנחנו יוצאים מאוד מאוד מוטרדים. ובסופו של דבר מחנכים אותם לרצוח יהודים באשר הם יהודים. המחבל הזה, המורה הזה, חינך אותם להרוג יהודים באשר הם יהודים. לא רק דתיים, לא רק מתנחלים. אלה יהודים. ואנחנו חייבים, חייבים, חייבים לברר מי אחראי, ומה עושים. כי מה שאני שומע מכם, אני יוצא מכאן בתחושה שאף אחד לא אחראי. ואין מי שייתן את התשובות.

זה שהמשטרה באה ונותנת את התשובה, גבירתי יושבת הראש, שמעתי את התשובה של המשטרה, זה לא קשור אליהם, הם לא באים. מה הולך כאן? אז הכל נפל בין הכסאות? אז בסופו של דבר יש טרוריטסים שנכנסים לבתי הספר, מחנכים את התלמידים לרצוח, ואין מי שיפקח? מה קרה לנו? איפה, אנחנו הרי מדינת ישראל, עם כל היכולות, שחבר הכנסת פרוש, שהיה סגן שר חינוך, אומר ומכיר של משרד החינוך. עם כל היכולות של המשטרה. זה להגיע לכאן, ובעצם להבין שאין דין ואין דיין.

תודה רבה על הדברים. קודם כל נקבל תשובות. יש גם כמה שאלות שנוספו תוך כדי.

מאיפה בא המחבל הזה, באיזה בית ספר הוא עבד?

מבית ספר מוכר שאינו רשמי.

מוכר שאינו רשמי. לא פרטי.

אני אסביר, זה חשוב לומר. כל עובד הוראה שמועסק במערכת החינוך עובר תהליך של בדיקות. גם של בדיקות שהוא בעל ההשכלה הנדרשת, הפדגוגית כמובן, וגם בהחלט בדיקות מידע פלילי.

אז אני רוצה שניגע בשתי הבדיקות האלה. דבר ראשון הבדיקות הפליליות. האם הבדיקות שלכם עוברות גם דרך שב"כ?

לא. הבדיקות עוברות לפי הסמכה בחוק. הסמכה בחוק שיש למשרד החינוך לבדוק את המרשם הפלילי. אם לצורך העניין אדם עבר עבירת בטחון, בהחלט הדבר יבוא בחשבון בשאלת מתן אישור העסקה.

האם אותו מורה עבר עבירה פלילית לפני כן? האם היה לו עבר פלילי?

לא.

אבל הוא היה שייך לחמאס. זו תמיכה בארגון טרור.

אבל האם בעצם נרשמה עבירה, זו שאלה.

כל עובד הוראה במערכת החינוך, הן הרשמית והן הלא רשמית, נבדק בדיקה מלאה. ובבדיקה הזאת בודקים את כל המידע הפלילי. אנחנו מדברים על תיקים פתוחים תלויים ועומדים, מה שנקרא ממתין לבירור דין, תיק פתוח, חקירה פלילית, כתב אישום או הרשאה. תיקים סגורים אנחנו לא יכולים לראות. אין לנו הסמכה בחוק. אבל ברגע שיש הרשאה כזאת, אני רק יכול לספר על מקרים שמגיעים, המון,

במידה ואתם רוצים עכשיו לבדוק, להעביר את המורים דרך שב"כ גם כן, האם נדרש תיקון חקיקה או תיקון תקנה?

אני מאמין שכן, הדבר דורש תקינה משפטית, גם של משרד המשפטים. הדבר דורש תקינה. אבל אני יכול להגיד דבר כזה גבירתי, אם יש מידע אודות אדם מסויים, כמובן מידע בטחוני, אז בהסמכה ובהליך תקין מועבר החומר, ובהחלט היו מקרים שבהם נשללו אישורי העסקה לעובדים, במערכת החינוך הלא רשמית, יש אפשרות לפי חוק פיקוח, יש את סעיף 16.ב.3 שמדבר על מי שהוכח שיש בהתנהגותו משום השפעה מזיקה על תלמידים, ובהחלט נשללו אישורי העסקה. ואם מדובר בעובד מדינה חלילה אז גם אז, יש אפשרות לפי חוק שירות המדינה להפסיק את עבודתו של אותו אדם באמצעות פנייה לבית הדין למשמעת, קיום הליכים משפטיים נדרשים. כלומר למשרד החינוך יש את הכלים המינהליים להפסיק עבודה, לפטר אנשים, כשיש מידע פלילי או מידע בטחוני אחר, שמצדיק סיום העסקה שלהם.

בואו נדבר על המבחן השני, שזה המבחן של ההכשרה. מסמך פה שהגיע לידיי מהממ"מ מראה שבעצם עשרים ושתיים אחוז מהמורים במגזר הערבי מקבלים תעודת הסמכה מחו"ל. אני מניחה שחו"ל, תקנו אותי בממ"מ, חו"ל נחשב גם הרשות הפלשתינית. אין לנו חיתוך כמה בעצם ברשות וכמה במדינות אחרות. עשרים ושניים אחוז, כלומר חמשת אלפים חמש מאות מורים, קיבלו הסמכה שלא במכללה רשמית.

שרן, לקרוא לרשות הפלשתינית חו"ל, במקום לקרוא לזה רשות עויינת, קודם כל זה בארץ ישראל, זה לא חו"ל. זו מדינת אוייב מבחינת ההזדהות.

זה מבחינת הנתונים, ככה הממ"מ כתב לנו את זה במסמך.

זו רשות אוייבת עויינת למדינת ישראל, ושם הם מקבלים את ההכשרה ובאים ללמד בבית ספר.

תודה. אני מנסה להבין,

כל מורה עם תעודה זרה עובר הליך, יש אגף שנקרא הערכת תארים ודיפלומות. וכל אדם שבעצם ההשכלה שלו נשענת על השכלה מחוץ למדינת ישראל, בין אם זה אוניברסיטה באוסטרליה ובין אם זו מכללה ברשות הפלשתינית, עובר הליך סדור של בחינת המידע, הם הליכים ונהלים סדורים. ועל בסיס זה בהחלט ניתנת אפשרות ללמד.

מה היא בחינת המידע?

יש נהלים מפורטים בעניין הזה, ואני אשמח להעביר לגבירתי בהמשך.

אני רק אשאל עוד שאלה, המחבל, בצוואה שלו, הוא כותב שהוא דיבר עם התלמידים והתלמידות. מישהו ממשרד החינוך הלך לבדוק מה קורה בבית הספר שם? האם נמשכת שם ההסתה נגד המדינה?

זו גם כן שאלה מאוד מאוד חשובה. משרד החינוך, האם לאחר המקרה, פיגוע הטרור שהיה בשבוע שעבר, האם נשלח מפקח של משרד החינוך לבית הספר על מנת באמת לבוא, לשוחח עם התלמידים, על מנת לראות את האוירה, המורים האחרים, שירות פסיכולוגי אולי שידבר עם התלמידים עצמם, לראות שאותה תפיסת עולם והשקפת עולם בעצם לא עוברת, לא נחגגת בקרב הדור הצעיר שם?

קודם כל התשובה היא חיובית. מפקח היה שם, היה שם שירות פסיכולוגי, בשיתוף עם העירייה.

מה הממצאים שהגיעו?

יש תחקיר בעניין הזה, שמתבצע. שכרגע מן הסתם הוא לא מונח אצלי. אבל בהחלט בכל אירוע, וגם טרום אירוע, מפקחים נמצאים בשטח, בתוך בתי ספר, גם לא רק כשיש איזו שהיא התראה על איזו שהיא הסתה, או אירועים כאלה ואחרים. בטח ובטח כשיש אירוע חמור כמו שהיה בעניין הזה. כך שבהחלט התשובה כן. היו שם, יש בדיקה משותפת עם העירייה. כי המורה היה עובד של העירייה. בבעלות העירייה, בית הספר הוא בבעלות העירייה. ולכן אנחנו נמתין לתוצאות הבירור והתחקיר של האירוע עצמו.

הוועדה מבקשת לתת לחברי הוועדה את הדו"ח על מנת שנוכל לעיין בו.

אנחנו יכולים לבקש שיתנו לנו נתונים גם על החינוך הבלתי פורמלי? אני יודעת על עמותות, למשל עמותות כמו החזון הפלשתיני, בקטע הבלתי פורמלי אחרי שעות הלימודים בבתי הספר.

אני יכול לציין, חברת הכנסת סטרוק, שכל מה שהצגתי מבחינת הפעילות הבלתי פורמלית, שלפני שלוש שנים היו בודדים, היום יש קרוב לעשרים אלף ילדים שנמצאים בפעילות. הם נמצאים בפעילות רשמית משותפת של העירייה ושל משרד החינוך. לצד זה, יש מן הסתם גם פעילויות של גורמים נוספים, שכמו בחינוך הפורמלי, מפוקחים או לא מפוקחים, מה שהוצג כאן קודם. אבל צריך להציג שהכמות, רוב הילדים שמשתתפים הם משתתפים בפעילות הבלתי-פורמלית הרשמית של המשרד, בתאום עם העירייה.

כל הארגונים שנכנסים לתוך בתי הספר עוברים את הסקירה? נראה שבעקרון לבתי הספר בכל מקום ומקום ארגון שרוצה להיכנס לבית ספר ולדבר, למעשה אמור לעבור מספר קריטריונים.

בהחלט. חייב לעבור את המאגר הירוק, יש חוזר מנכ"ל, שמסדיר מה שנקרא כניסה של תכניות שבבתי הספר רוצים להזמין אותם, באמצעות מאגר תכניות שנערך.

אם אתם יכולים לשלוח לנו את המאגר של הנתונים שמותרים לכניסה?

הוא מפורסם באינטרנט.

הממ"מ, תוכלו להעביר לי בבקשה את הרשימה של הארגונים שמפורסמים שמותרים לארוח בבתי הספר במזרח ירושלים בבקשה?

זה מאגר ארצי, זה לא מאגר שמכוון למזרח ירושלים. אין מאגר למזרח ירושלים. מערכת החינוך במזרח ירושלים היא חלק ממערכת החינוך ששייכת למערכת החינוך כולה. ועל כן המאגר הוא מאגר אחד.

האם הם נדרשים לבקש אישור לפני כן, או אם יש ארגון הם פשוט יכולים להגיע אם הוא נמצא במאגר?

אני אסביר, כל בקשה לכניסה לבתי ספר לתכניות חינוכיות בעצם, אמורות לעבור דרך רישום במאגר, תיאור של הדברים, יש שם גם חוות דעת של מנהלים אחרים שהתכנית התארחה אצלם בבית הספר. אם מגיע למשרד החינוך מידע על כניסה של ארגון שאסור לו להיכנס לבית הספר, בהחלט המשרד עושה בירור, בוחן את הדברים, ובמקרה הצורך יכול אפילו בתוך המאגר, יש מה שנקרא תכניות אדומות – גופים שאסור להם להיכנס למוסד חינוך, בגלל שהתכנית היא לא מותאמת, חס וחלילה יש שם תכנים לא חוקיים, וכו'.

יש לנו המון דוברים שהגיעו להציג כמה דברים בפני הוועדה. שאלה חשובה, כמה מפקחים יש למשרד החינוך במזרח ירושלים?

יש היום קרוב לעשרים, ללא המדריכים.

יש תלמידים שלא מגיעים לבית הספר.

אנחנו לא מדברים על מאות, אז אפשר להגיד מספרים מדוייקים.

הם אמרו עשרים מפקחים.

כי כשאת אומרת מפקח, יש מפקח כולל, ויש מפקח מקצועי, ויש מפקחת על הייעוץ, יש כל מיני.

אלה שמפקחים שאותם תלמידים אכן מגיעים לבית הספר, ולא נעדרים,

זה מפקח ביקור סדיר. יש ממונה מפקחת ביקור סדיר, ויש ממונה למניעת נשירה.

קציני הביקור הסדיר הם עובדי עיריית ירושלים.

כמה יש לכם למזרח ירושלים?

יש לנו ארבעה או חמישה קציני ביקור סדיר בירושלים. היה קושי גדול לגייס קב"סים במזרח ירושלים, בעיקר בגלל התנאים והשכר. בשנים האחרונות יש עלייה.

רק רגע, בשביל לנסות לעשות סדר, יש את הקב"סים שהם נמצאים ברשות, שהם נמצאים בשטח, זה מטעם עיריית ירושלים. ויש מפקח ביקור סדיר שממונה על זה. יש אחד כזה בכל מחוז. לזה התכוונתי.

אחת הנקודות, אם אפשר להוסיף בנקודה הזו, אנחנו בשנים האחרונות הכנסנו לבתי הספר במזרח ירושלים, יש לנו היום למעלה משבעים עובדים סוציאליים, בבתי הספר במזרח ירושלים. שזה חלק מהתפקיד שלהם זה לטפל גם בנושא הנשירה, וגם בנושא המצוקה. זה אחד הדברים המשמעותיים שקורים היום.

אני רוצה לתת לדובר הבא, דוד בדין, את רשות הדיבור. אני יודעת שאתה עוסק בתחום, ויש לך המון ידע. אתה חוקר את הנושא כבר שנים. אנחנו נשמח שתציג בפני חברי הוועדה קצת מידע לגבי תכנית הלימודים הפלשתינית, ומה קורה בעצם בבתי הספר. בבקשה.

המשרד שלנו הוא גם גוף חקירה וגם גוף עיתונות. אנחנו בודקים את מערכת החינוך הפלשתינית, גם בירושלים. עברנו אלף ספרי לימוד, הקולגה שלי ד"ר גרוס יציג, שהרשות הפלשתינאית העבירו לאונר"א. ואנחנו, ד"ר גרוס תיכף יתייחס לממצאים שהוא מצא. אם וכאשר, אני שומע כאן שמשרד החינוך מודה ששמונים אחוז של התלמידים בירושלים הם במסגרת הפלשתינית. השאלה אם אתם עברתם על ספרי הלימוד, שאנחנו עברנו במשך כל השנים האלה. ודבר שני לגבי אונר"א, אונר"א העיד בקונגרס האמריקאי בשבועה שהם עוברים על כל המערכת החינוך בירושלים, בתאום עם ממשלת ישראל. אם זה לא נכון, היינו רוצים לדעת את זה. וגם הם אומרים לנו בראיון עיתונאי שהם מתואמים עם עיריית ירושלים. אם זה לא ככה, אז אנחנו רוצים לדעת על זה. ומערכת אכיפת החוק בארצות הברית מאוד תרצה לדעת.

האם תכנית הלימודים הפלשתינית מתואמת יחד עם משרד החינוך?

זו השאלה שלי, אם משרד החינוך אומר ששמונים אחוז של התלמידים במערכת המוכרת בירושלים זה הרשות הפלשתינאית, זה משהו מדאיג. אנחנו הבאנו את הספר המוביל, שהוא הוכנס לספרי הלימוד הפלשתינים בירושלים, שמפאר את דלאל מוגרבי שביצע את הרצח המוני.

חבל שחבר הכנסת כסיף לא נמצא פה.

מה שחשוב להדגיש, שספרי הלימוד האלה אנחנו העברנו את זה, דרך אגב אני משבח את יושבת ראש הוועדה, במשך עשרים ואחת שנים המשרד שלנו מבקש מוועדת החינוך לקיים את הדיון הזה. אומרים שהדואר מאוד איטי בישראל, אז זה בסדר. לפחות מברכים על מה שקורה. והשאלה, שוב, אם מפקחים על זה. כאשר אני שומע חברי כנסת שאוהדים את הפלשתינים, ואני גם משתתף כעובד סוציאלי בדיונים, במשך חמישים שנה, בדו שיח עם הערבים, השאלה אם זה משקף את תהליך השלום. צריך להדגיש שמערכת החינוך הפלשתינית היתה התקווה של תכנית אוסלו. מ-93' עד 2000 ליווינו את המגע עם כל הדיפלומטים. כל הדיפלומטים בעולם רואים את זה, וחייבים לשמוע מה אומרת ממשלת ישראל בנושא הזה.

אני מעביר את המיקרופון לד"ר ארנון גרוס, שהוא מומחה, הוא יציג את עצמו.

בבקשה ד"ר ארנון גרוס. אולי כדאי שנציג את הסרטון לפני כן.

צריך לציין שיש התעניינות במה שקורה בוועדה הזאת בשמונה מדינות שתורמים לאונר"א, ולמערכת החינוך הפלשתינית. רוצים לדעת מה יהיו התוצאות.

אז בואו נעשה את המצגת, ונראה אם יהיה זמן לסרטון.

אני חוקר את הספרי לימוד של הפלשתינים כבר למעלה מעשרים שנה, וגם ספרים במדינות אחרות. תוניסיה, איראן, מצרים, סוריה, סעודיה ומדינות אחרות. המסקנה שלי היא כזאת, ואני מדבר על הספרים שהפלסטינים הוציאו. הספרים האלה. לא הספרים שמצרים וירדן הוציאו בעבר.

שלושה עקרונות יסוד בקשר לסכסוך, לישראל וליהודים.

א – דה-לגיטימציה, לא רק של עצם קיום ישראל. היא לא מופיעה על המפה, במקומה מופיעה פלשתין. וגם בטקסט, היא המדינה הריבונית, ולא ישראל. וגם עצם נוכחותם של היהודים בארץ, הם נחשבים לתושבים זרים. אתם רואים פה תמונה, קודם כל זה שם השיעור, זה שתי תמונות נפרדות, שיעור 2 – פלשתין ערבית ומוסלמית. זה כותרת השיעור. ובתוך השיעור יש מפה, למטה כתוב מפת המולדת הערבית, ושם כל הארץ בצבע אדום, לצידה השם פלשתין, ומעל השם פלשתין מתנוסס הדגל הפלשתיני. אז אין ישראל.

זו טבלה שמציגה את מספרי הפלשתינים בעולם. וכאן אנחנו רואים שאחרי הגדה המערבית ורצועת עזה יש שטח ישראל. אבל לא קוראים לו שטח ישראל, אלא השטחים שנכבשו בשנת 48'. זאת אומרת הכיבוש הוא לא מ-67', הוא מ-48'. כל מדינת ישראל היא שטח כיבוש.

ירושלים נבנתה על ידי ערבים. לפני כמה אלפי שנים. היבוסים, הם ערבים. והיא קדושה למוסלמים ולנוצרים. היהודים לא נכללים בקדושה של ירושלים, אין להם שום קשר לירושלים.

זה תאור קצר של ירושלים, פיסקה אחת, עם פער של אלף שנים. היא נקראה יבוס, ואחר כך איליה. איליה על ידי הרומאים. השם ירושלים לא נמצא פה, שהוא בעצם השם השכיח בכל השפות בעולם. אין. לא מופיע פה. יש יבוס, שהם ערבים בעצם כאילו, ואחר כך איליה וכו'. אחר כך, אל-קודס. זאת אומרת אין ישראל, יש פלשתין.

זאת מפה של פלשתין. עכשיו הערים שמופיעות על המפה הן ערים שלא היו קיימות, זאת אומרת שהיו קיימות עד המאה התשע עשרה. יפו, עזה, באר שבע, נצרת, חיפה, עכו. אין תל אביב פה, אין חדרה, אין נתניה, אין ראשון לציון. ואם יש עיר שהיהודים בנו, נגיד אילת, בתחתית המפה, היא לא נקראת אילת. היא נקראת אום-רשרש, השם של המקום שככה הוא נקרא לפני שנבנתה העיר אילת. אז זה לגבי היהודים. היהודים הם זרים, קולוניאליסטים. לא שייכים לפה.

השפה העברית נמחקת. היא היתה שפה רשמית בזמן המנדט, לצד הערבית והאנגלית. והבריטים הוציאו מטבעות של פלשתינה. אז יש לכם פה קטע מספר לימוד מתמטיקה, ואתם רואים, מדברים על עיגול, ובצד שמאל יש מטבע. רק מה, הכתובת העברית נמחקה. ומצד שמאל תראו את המטבע המקורי, ותראו את הכתובת העברית. זאת אומרת גם השפה של היהודים נמחקת.

הכותל, הכותל הוא מוסלמי. אין קשר ליהודים, זה של המוסלמים לבדם. זו אדמה פלשתינית, וזכות בלעדית של המוסלמים.

היהודים אין להם זכויות. השם ישראל, זה לא מופיע פה, השם ישראל בספרים שיצאו החל מ-2016, אין ישראל. פה ושם, אולי נכנס קצת, השתרבב. במקום זה הכיבוש הציוני. הכיבוש הציוני חתם על הסכמי רודוס עם מצרים, ירדן, סוריה ולבנון. אין זכויות ליהודים. רק שאיפות חמדניות. הכחשת ההיסטוריה, הכל זיוף. זה מ-2020. הכחשת היסטוריה, הכל אגדות וזיוף, אין ליהודים, אין גם ארכיאולוגיה פה, כלום.

דמוניזציה – ישראל היא מקור הרוע. הפלשתינים הם הקורבן האולטימטיבי. יש ארבעים האשמות נגד ישראל. שום דבר חיובי, שום דבר אובייקטיבי על ישראל. כולל שדימונה מפיצה סרטן לחברון, וכולל שהיהודים משלחים חזירי בר לשדות הפלשתינים כדי לחבל בהם. יש להם כוונות השמדה של הפלשתינים. היהודים הם אוייבי, עוזרי השטן. זה פה אנחנו רואים קטע משיר שמדבר על שחרור אלאקצה. הם עוזרי השטן. היהודים אוייבי האיסלם מראשיתו. בגלל שהם היו בערב ביריבות פוליטית עם מוחמד. הם אוייבי הנביאים. בהקשר של ישו. ולכן הם אוייבי האל, כי הם אוייבים של נביאי האל. זאת אומרת אם אתה בא לתלמיד פלשתיני שהוא בחברה המסורתית, ואתה אומר לו היהודים הם אוייבי האל, זה גזר דין מוות בעיני כל תלמיד ותלמיד. ומכאן אנחנו מבינים את הסיפור הזה.

עכשיו לא אדבר על מדריכי המורים, זה סיפור בפני עצמו. העקרון השלישי זה העדר שלום. אין שלום. אין דו קיום עם ישראל. יש מאבק לשחרור. מאבק אלים. והמאבק הזה כולל את הכל. אז הנה אנחנו רואים, יפו, זה תרגיל לשון. מן הראוי הוא שיפו תחזור לחיקנו. המאבק הוא דתי, אלאקסה, ג'יאהד, שהאדה. הרחבת הסכסוך לכל המקצועות, כולל כלכלת בית. הכל יש שם דברים על הסכסוך.

זה שיר שמדבר על השמדת היהודים. אשמיד את שרידיהם המובסים של הזרים. למזלנו, זה ב-2019. ב-2020 מישהו אמר להם להוריד את זה, אז הם הורידו.

ודלאל אל מוגרבי, נתקלתם בזה, היא גיבורה, ארבעה עמודים, פרק שלם עליה. ויש פריט שנמכר לתיירים בבית לחם, מעץ זית, מפת פלשתין, עם צבעי הדגל הפלשתיני, וכתוב על זה באנגלית פלשתין החופשית. זה אומר שבפלשתין החופשית אין מקום למדינת ישראל. תודה רבה.

תודה רבה על הדברים. אני רוצה לתת את הזדמנות הדיבור לפני התגובה של משרד החינוך גם לפז כהן, משום שאני מבינה שאתם ערכתם מחקר, וגם הגשתם בג"צ לעניין תכנית הלימודים הפלשתינית שנלמדת במזרח ירושלים.

הבג"צ שלנו היה על מחסור בכיתות לימוד בירושלים, גם מזרח ירושלים וגם בחברה החרדית. אני ממש אתמצת את המסר. במקום שאין חינוך, חסר מקומות פיזיים, אז יש ואקום, ונכנסים פנימה כל מיני גורמים. ואנחנו נמצאים בחג החנוכה, אנחנו מדברים על החושך, אני רוצה רגע להגיד מילה על האור.

אני עומד בראש ארגון הורים בירושלים, הרבה זמן ניהלנו את השיח עם משרד החינוך ועיריית ירושלים. זה לא שאנשים לא רוצים. כולם אמרו פה שהם רוצים להקים עוד מוסדות ציבוריים, ממלכתיים, רשמיים. יש פה כשל מערכתי, וכולם מכירים בו. הגשנו בג"צ מול המדינה ומול משרד החינוך ומול עיריית ירושלים. עיריית ירושלים גיבתה את הנתונים, היא דיברה על מחסור של ארבעת אלפים כיתות לפני ארבע שנים. הבג"צ הזה בעצם יצר מצב שמשרד האוצר שינה קריטריונים, ונבנו עוד בתי ספר, במזרח ירושלים בעיקר, לא רק. הנתונים שהועברו לבג"צ לפני חודש בערך היו שאלף מאתיים כיתות נבנו בשלוש השנים האחרונות. דיברתם על עוד אלף, דיברו על מחסור של ארבעת אלפים. המספרים גדולים. קורה פה משהו.

אני רוצה להגיד עוד איזה שהוא זרקור, שלי מאוד מציק. יש בתי ספר מוכר שאינו רשמי שמלמדים תכנית לימודים ישראלית. בית ספר רנסנס מזרח ירושלים, בבית חנינא, קיבל מצטיין במגישים לבגרות. מה זה בית ספר מוכר שאינו רשמית שמגיש לבגרות ישראלית, הוא משלם בעצמו על מבנה, שזה בין שבע מאות אלף למיליון שקל לשנה שכירות על מבנה חיצוני, לא המדינה משלמת, לא הרשות משלמת, בן אדם פרטי משלם מכיסו. הוא מקבל שבעים אחוז בערך כיסוי על שכר הלימוד של המורים ולא מאה אחוז. יש בעצם מענה ענק.

במקום רק להילחם בחושך, במקום הזה שבו נכנסים כל מיני גורמים במקום שיש ואקום, אפשר בעצם לתת תמריצים הגונים כלפי אותם מוסדות חינוך מוכר שאינו רשמי שמלמדים תכנית לימודים ישראלית. יש שם פתח עצום. והאפליה הזאת היא לא רק במזרח ירושלים, היא גם בחברה החרדית. וזה היה חשוב לי להגיד פה.

והייתי שמח אם מהוועדה הזאת יכולה לצאת איזו שהיא קריאה, איזה שהוא כיוון, שכן המדינה תייצר איזה שהוא מסלול מיוחד לבתי ספר, שמלמדים על פי עקרונות החינוך, על פי מטרות החינוך הגדולות, גם אם זה לא לגמרי בגרות, למרות שהם גם מלמדים לבגרות, אמרתי, הם מצטיינים לבגרות. ובעצם דרך זה לתת את המענה להורים במזרח ירושלים שמבקשים.

ונקודה אחרונה, אין נציגות למזרח ירושלים, לא בכנסת ולא מסביב. אבל זה דיון מאוד קשה לבוא ולדבר בשם אחרים, אבל אני בטוח מהידיעה שלנו שהרבה מאוד רוצים ללמוד תכנית לימודים ישראלית ולהשתלב.

תודה על הדברים. מאיר, כמה דברים, הדבר הראשון, האם יש תכנית שלמעשה מתגמלת את אלו שמלמדים לבחינות בגרות ישראליות ומגישים. אנחנו שומעים שזה לא בהכרח כך. כלומר יש פה פערים מאוד מאוד גדולים מבחינת התיגמול. האם חשבתם לצמצם את אותם הפערים. יש עוד שמונים אחוז שצריך להעביר. בסופו של דבר הכסף הוא מה שקובע. היכולת לממן את הדבר הזה. איך אתם נערכים לדבר הזה.

גבירתי, לדעתי יש פה מידע שהוא לא מדוייק. כל בתי הספר ומוסדות החינוך שפועלים על פי התכנית הישראלית, כמו שהצגתי, הם מקבלים קודם כל תיקצוב של מאה אחוז, ולא שבעים אחוז.

יש לנו פה דיון, יכול להיות שאתה מדבר, היה לנו פה דיון לעניין המוכשר. כשמשרד החינוך בא ואמר אנחנו מתקצבים מאה אחוז מהמוכשר, גילינו שזה פחות או יותר אולי שליש מהעלות של כל תלמיד ותלמיד, העלות האמיתית שלו. אתה מדבר על התיקצוב המלא, כולל השירותים לבתי הספר, כולל המבנה, או שאתה מדבר על שעות הוראה. יש פה הבדל גדול. בסופו של דבר זה שליש מהמימון שאותו בית הספר צריך כדי לתפעל אותו.

אני מדבר, אם אני לוקח תיקצוב של בית ספר מוכר שאינו רשמי ממוצע, ולוקח בית ספר מוכר שאינו רשמי תכנית ישראלית במזרח ירושלים, זה מאה אחוז תיקצוב, נקודה.

אז על פי הנתונים שהגיעו לוועדה בתי הספר המוכשרים לא באמת מתוקצבים במאה אחוז, הם מתוקצבים בשלושים, שלושים וחמישה אחוז.

המדינה משלמת שבעים וחמישה אחוז, יש פעמים שאולי זה מגיע לאחוזים שהיושבת ראש הציגה.

יש הבדל בין יסודי, חטיבות ביניים ועל יסודי. תיכונים, אין בתי ספר רשמיים בתיכונים. כל התיכונים הם מוכרים שאינם רשמיים. הם מתוקצבים מאה אחוז. השאר מתוקצבים שבעים וחמישה אחוז, בדיוק כמו שמתוקצב בית ספר מוכר שאינו רשמי ברעננה, ובכל מקום אחר.

בנתונים של משרד החינוך זה שבעים וחמישה אחוז. אבל בפועל, כשאנחנו מסתכלים ממש על הנתונים פנימה, זה יוצר שלושים וחמישה אחוז.

משרד החינוך רוצה שיהיו יותר בתי ספר רשמיים, לא בתי ספר לא מוכרים שאינם רשמיים. המטרה היא בסופו של דבר לפתוח בתי ספר רשמיים.

יש לך פתרון אחר כרגע לתיכונים?

תיכונים הם תמיד מוכרים שאינם רשמיים. אז אני מסביר, כשאנחנו מדברים על תיכונים התיקצוב הוא מאה אחוז,

הנה בית ספר מוכר שאינו רשמי, שלא מקבל סיבסוד על המקום.

זה לא מדוייק.

האם הוא מקבל שכירות?

אין שוני בין תיכון חרדי בעמנואל לבין תיכון במזרח ירושלים.

זה ברור לי, וזה עדיין לא אומר שזה בסדר. אני מסבירה שקיימנו פה דיון, וכאשר אתה מסתכל בסופו של דבר על תפעול של בית ספר, זה נחמד מאוד לשים בכותרת שבעים וחמישה אחוז, אבל בסוף, כשאתה מסתכל על העלות הכוללת של בית הספר, ומה בעצם צריך לשלם שם, אתה מגיע לתיקצוב של שלושים וחמישה אחוז.

אני עכשיו מתייחס לגבי התיכונים. לצורך העניין, כשיש מוכר שאינו רשמי שרוצה לפתוח תיכון, יש לו אפשרות לפנות לרשות המקומית ולבקש הקצאה של מבנה ציבור לצורך הקצאה של בית ספר. יש הרבה מוסדות שבעצם הרשות המקומית מקצה להם מבנה ציבורי.

עיריית ירושלים, האם אתם מוכנים להקצות מקום לתיכון רנסנס?

לא. קודם כל בתי הספר המוכר שאינו רשמי, כדוגמת רנסנס, קודם כל אלה בתי ספר שגובים שכר לימוד מאוד גבוה מהתלמידים.

משום שאתה לא יכול לחיות מתקציב של שלושים וחמישה אחוז.

הוא גובה שכר לימוד מאוד גבוה מהתלמידים. מבחינת שכירויות, אם כבר, יש לנו מחסור מטורף של מבנים במזרח ירושלים. אם יש כבר מבנה שמתאים אנחנו ניקח אותו, נפתח בית ספר רשמי. למה לפתוח בית ספר שאינו רשמי?

אבל פה בדיוק ההבדל. קודם כל אתם לא סיפקתם את הסחורה במזרח ירושלים. יש מחסור של עשרים אלף תלמידים. אין כרגע בתי ספר. אתה בעצמך אמרת שאתם שוכרים מקומות עד לבנייה. עכשיו יש תיכון, שהוא כנראה תיכון איכותי, הכל בסדר. אתה חושב שאם העירייה נגיד לא תממן או תסבסד את המיקום תשלומי ההורים ירדו? בסופו של דבר, נאמרו לא מעט דברים לעניין בתי הספר הפרטיים, אני אומר ככה, יש לי המון מה להגיד על זה, אבל אני שומרת גם על זכותם לומר את הדברים שלהם, גם כשאני לא מסכימה על הדברים שנאמרו פה על ידי חבריי. גם כאשר יש בתי ספר פרטיים לדעתי זה בריא למערכת, זה מייצר תחרות, זה טוב, זה משפר את מערכת החינוך הציבורית. ועוד דברים נוספים.

לעניין התיכונים, לירון, תבין, בסופו של דבר למוכר שאינו רשמי לא מספסדים את אותה השכירות. מאיפה הוא ישלם את זה? אז אתה מנרמל את המאה אחוז שכר מורים.

אבל כל המוכר שאינו רשמי בארץ זה ככה.

ברור לי, אבל זה עדיין לא אומר שזה מסבסד את הלימודים שם. כשאתה אומר לי שבעים וחמישה אחוז, או מאה אחוז, אז זה נחמד לומר את זה. במציאות, בשטח, זה לא נכון. זה פשוט לא נכון. אז אני אומרת לך, תשים את זה בצד, לא כדאי לך לפתוח את הדלת הזאת. יש לנו דיוני המשך לעניין הזה, על מנת להשוות. לא יכול להיות שתלמיד רגיל, בבית ספר גם ציבורי, יקבל סל של חמישה עשר אלף שקל בשנה, ואותו תלמיד במוכר שאינו רשמי, כאשר המדינה לא מוצאת לו מסגרת אחרת, לא מסוגלת לאפשר לו מקום לימודים אחר, לא מסוגלת לאפשר לו חמשת אלפים שקל. את אותו תלמיד. אלו הפערים, בין חמשת אלפים לחמש עשרה אלף. זה שליש. זה נחמד להגיד שבשעות ההוראה אתם נותנים מאה אחוז. בפועל, במציאות, אי אפשר להרים בתי ספר כאלה, על פי הקריטריונים האלו.

ברשותך, אם אפשר, קודם כל עניינית הנושא הזה הוא נושא מורכב, הוא לא פשוט. הוא לא קשור רק למזרח ירושלים. כל המוכר שאינו רשמי זה סיפור,

ובנושא הזה אנחנו מטפלים בנפרד בדיונים אחרים. אבל המוכר שאינו רשמי, ספציפית, בגלל התכנית הממשלתית, אי אפשר לתת להם תוספת של תקציבים?

מקבל את כל החבילה, למעט שכר דירה. הם מקבלים מחשבים, ומעבדות, והצללות, וספרי לימוד בחינם. את הכל הם מקבלים.

מדובר על בתי ספר תיכוניים בתכנית הישראלית. זאת אומרת לשאלתך הראשונה יש בהחלט תמריץ לאותם מוסדות שנפתחים בתכנית לימודים ישראלית. הרבה יותר מכל תיכון אחר ממוצע שהוא מוכר שאינו רשמי.

שקלתם גם לתמרץ את זה בשכירות, על מנת לתגמל אותם אפילו יותר? לזרז את התהליך של המעבר למערכת לימודים ישראלית?

נושא השכירויות הוא נושא כב' ומורכב. הוא בהחלט נמצא על סדר היום. אני יכול להגיד לך שבחלק כן מנסים לשחרר כספים, גם לנושא של שכירויות. חלק זה בלתי אפשרי, בגלל מגבלת התקציב.

לגבי הנושא של תכנית הלימודים הישראלית, כמו שזה נאמר, מעטפת, לא רק של שעות וכיתות, המעטפת, או התמריץ, הוא הרבה יותר גדול.

לגבי המוכר שאינו רשמי, אני רוצה שזה יהיה ברור. הפיקוח במוכר שאינו רשמי הוא פיקוח מלא, וזה לא משנה אם זה רשמי, או מוכר שאינו רשמי. הפיקוח זה פיקוח. הוא עושה עבודה של פיקוח, גם פדגוגית, גם חינוכית, וגם אם יש איזה שהוא אירוע הסתה, ששמעו על אירוע הסתה לצורך העניין, אז בודקים, נכנסים, עושים. מה שלא נעשה, כי היום יש מפקחים. בעבר זה לא היה. אני שמעתי פה כל מיני דברים,

על העניין הזה שאמרו שחוגגים את יום השאהיד באותם בתי ספר,

זה בית ספר שהוא לא מפוקח, בית ספר של הוואקפ. יש גם אירועי קצה.

אתה יכול להגיב לנו, איך בעצם מתבצע פיקוח ישראלי, על בית ספר שלומד לפי תכנית לימודים פלשתינית. מה הפרמטרים של הפיקוח. אתם עוברים על הספרים, אתם בודקים את מערכי השיעורים?

יש תכנית לימודים פלשתינית. זאת התכנית. זה חלק מהמורכבות של הסיפור. הסוגיה השנייה זה סוגיית ספרי הלימוד. ספרי הלימוד עוברים צנזורה על ידי סוף חיצוני שמופעל על ידי העירייה. בכל שנה מצונזר, תיכף נציג העירייה יתייחס. אני לא ראיתי את הספרים שדובר עליהם, אבל אני אומר בוודאות, יש לא מעט ספרים שמגיעים, מצונזרים, ובכלל לא נכנסים לבתי הספר.

מי מדפיס את הספרים לבתי הספר?

גוף חיצוני מטעם העירייה. בתיקצוב של המדינה.

אני אתאר את זה רגע. הרשות הפלשתינית מספקת לבתי הספר שלומדים תכנית פלשתינית ספרי לימוד. אנחנו בכל שנה מדפיסים את הספרים האלה מחדש. אנחנו מדפיסים את הספרים האלה מחדש, ואנחנו במקום תכנים מסיתים מכניסים תכנים שהם יותר אוניברסליים. זאת אומרת בית הספר לצורך העניין מקבל שני ספרי לימוד. ספר אחד מהרשות הפלשתינית וספר אחד ממדינת ישראל.

לפני כמה שנים איש משרד החינוך תיאר פה שהוא שם את זה בשער, ולא בודקים ולא יודעים מה שקורה בבתי הספר.

לא נכון. יש גוף שמופקד על הדבר הזה. עוברים, כל שנה אנחנו מדפיסים את השנים מחדש, מוציאים תכנים מסיתים. אני לא מדבר על הנרטיבים, אני מדבר על תכנים מסיתים. מוציאים אותם, ומכניסים במקומם, עושה את זה גוף מקצועי. הספרים האלה מגיעים לבתי הספר, ובעצם אמורים ללמד בספרים שאנחנו מספקים להם.

אם אתה יכול להסביר, שאנחנו נדע אם המפות וכל הדברים שקודם דובר עליהם במצגת, אם אתם כן מוציאים או לא מוציאים.

אני מציע שאנחנו נעביר לכם את הספרים

זה חלק מההחלטות שלי.

בוועדת החינוך בשנת 2017 אומר יואב זמרן, שהוא נציג עיריית ירושלים: במוכר שאינו רשמי אנחנו מחלקים את הספרים המצונזרים לבתי הספר. אין לנו כעיריית ירושלים יכולת אכיפה, אחריות האכיפה במוכר שאינו רשמי נמצאת במשרד החינוך. אנחנו מביאים לפתח בית הספר את הספרים, ובעצם אנחנו לא נכנסים פנימה לאכוף את השימוש בספרים במוכר שאינו רשמי. זו העמדה?

יואב, שאלה חשובה אליך, אם אתה שומע אותנו, בעצם עיריית ירושלים משקיעה הון עתק בדבר אבסורדי, שגם אותו אני לא מבינה, הדפסת חינוך של מערכת החינוך הפלשתינית, שאנחנו רואים שלמעשה הספרים עויינים ומדברים על הנרטיב הפלשתיני, מדפיסים אותם, ומניחים אותם בפתח בית הספר, ומקווים שהם יאספו אותם? לא מחלקים אותם לתלמידים?

ההחלטה שהתכנית הפלשתינית תהיה במערכת החינוך היא החלטת מדינה.

ההחלטה הזו התקבלה על ידי מדינת ישראל? כלומר היא נמצאת בכתב?

ודאי. יש שתי נקודות בהיסטוריה. אחד, שנה אחרי 67' מדינת ישראל, אחרי שהיא ניסתה לכפות את התכנית הישראלית, והיתה שביתה במזרח ירושלים, מדינת ישראל קיבלה את התכנית הירדנית בתור התכנית של תלמידי מזרח ירושלים. הסכמי אוסלו, נספח ב', שבו למעשה הירדנים העבירו לפלשתינים את השליטה ביהודה ושומרון, הם העבירו להם גם את השליטה על מערכת החינוך שלהם. ובתוך נספח ב', שבעצם ניסה לא לקבל החלטות על ירושלים, נאמר שתלמידי מזרח ירושלים ימשיכו ללמוד את התכנית שהם למדו, ובמקביל תינתן להם האפשרות ללמוד גם תכניות אחרות.

לאור העובדה הזאת, לפני משהו כמו ארבע עשרה שנה אנחנו קיבלנו ממדינת ישראל הנחייה, ומדינת ישראל גם מתקצבת את זה, בעצם לבצע צנזורה לספרים של הרשות הפלשתינית. מה שאנחנו עושים, אנחנו לקחנו בעצם, יש את האמנה נגד גזענות ונגד אנטישמיות, של האיחוד האירופי. ובעצם בנינו צוות מקצועי עם האוניברסיטה העברית, שהתפקיד שלו זה לאתר את ההסתה, ולייצר חומרים אלטרנטיביים. אם אתם רוצים, עומרי, שיושב מאחורי ציון, שלחתי לו דוגמאות של הצנזורה שאנחנו עושים. לא רק שאנחנו חותכים חומרים מסיתים אלא אנחנו מכניסים חומרים אלטרנטיביים. שמדברים על מדינת ישראל, שמדברים על דו קיום, וכו', משנים את המפות.

מה שאנחנו עושים, ברגע שאנחנו מדפיסים, בכל בתי הספר הרשמיים שהם בבעלות משרד החינוך ועיריית ירושלים, זה הספר שלומדים בו. אנחנו מחלקים את זה לתלמידים.

אז מחלקים לתלמידים, אתם לא משאירים את זה בשער בית הספר.

ממש לא. ואנחנו גם בודקים שלא ייכנס הספר הפלשתיני, שמחולק בחינם. אני מזמין את הרב פרוש לקרוא את זה שוב. הוא התייחס למוכר שאינו רשמי. אני אומר ברשמי, שבו אנחנו הבעלים של בתצי הספר.

ובמוכר שאינו רשמי?

במוכר שאינו רשמי אנחנו מביאים את הספרים למזכירות בית הספר. המוכר שאינו רשמי הוא לא באחריות עיריית ירושלים. אנחנו מביאים למזכירות בית הספר. אחת הסיבות שאנחנו נלחמים, ועל זה היתה חלק גדול מהשיחה בעקיפין, להגדלת הרשמי, למעבר של תלמידים מהמוכר שאינו רשמי והפרטי לרשמי, זה כי אנחנו מבינים שגם התכנית הישראלית, וגם התכנית הפלשתינית שמפוקחת, היא טובה יותר למדינת ישראל, לירושלים, ולערביי מזרח ירושלים.

אני אגיד עוד דבר אחד שלא דיברנו עליו. אחד המאמצים הגדולים שעושים, ואם תרצו ציון יכול להרחיב עליהם, זה העבודה מול המכללות והאוניברסיטאות. יש לנו פרוייקט ענק של הבאת ילדים למכינות והמכללות והאוניברסיטאות. כי אנחנו מאמינים שבסוף זה השילוב האמיתי במדינת ישראל, ובלי זה תכנית הטאוג'יה פשוט פותחת לחבר'ה אפשרות ללכת רק,

כן, יואב, אני אומר ככה, תכנית מכללות היא נהדרת, אבל את ההשקעה באותן תכניות במכללות אתם יכולים להשקיע בבית הספר היסודי ובתיכון. כלומר במידה ותשקיעו את אותו תקציב במעבר לתכנית הלימודים הישראלית, ולמימוש הבגרויות, ומעבר בגרויות, ואולי תגבורים, ושעות נוספות, הם יגיעו עם בגרות מלאה ויוכלו להיכנס בצורה חלקה, כמו כולם, לתוך האוניברסיטאות.

אנחנו לגמרי שם. כרגע אנחנו בונים בקצב מסחרר כיתות, ועדיין חסרים לנו במזרח ירושלים מעל אלף חמש מאות כיתות.

מתי אתם מעריכים שתסיימו את המחסור הזה?

אנחנו מעריכים שאם משרד החינוך, לפי ההסדר בינינו שבמזרח ירושלים הוא עובד, בניגוד לחלקים אחרים בירושלים, ימשיכו להקציב לבנייה, אנחנו בתוך שש או שבע שנים מגיעים למצב ששבעים אחוז מילדי מזרח העיר, צריך לזכור שגם לא כולם רוצים, לייכנסו למערכת הרשמית. והמשמעות היא שיהיה גידול אדיר, גם בתכנית הישראלית. ובמקביל אנחנו גם נוביל בתכנית הפלשתינית, גם בעברית וגם בהשתלבות באקדמיה, שזה שני כלים מאוד משמעותיים להשתלבות שלהם במדינת ישראל.

תודה רבה על הדברים.

אתה אמרת שכל האירוע הזה יושב על נספח ב' של הסכמי אוסלו. אתה יכול בבקשה להגיד לי את הבסיס החוקי, זאת אומרת באיזה חוק זה נמצא?

יש מלא עורכי דין שם. אני לא.

השאלה מה אומר החוק.

אני לא יודע.

יש לנו את היועץ המשפטי. אתה יכול לענות לחברת הכנסת סטרוק?

לא, ממשלת ישראל חתמה על הסכמים,

אוסאו
אבל אני אגיד לך למה אני שואלת, משום שהסכמי אוסלו בסופו של דבר כן עוגנו בתוך איזו מערכת חוקית. המדינה לא יכולה לפעול לפי הסכמים, היא פועלת לפי חוק. אני חושבת שכדאי שנברר מה הסעיף החוקי. יכול להיות שהוא בר שינוי. כי זה לא נורמלי שאנחנו נאפשר לרשות, שהיום כולנו יודעים שהיא רשות שמתקצבת את הרוצחים. המורה הזה, אם הוא היה נשאר בחיים, הוא היה מקבל גמלה עד סוף ימיו מהרשות הפלשתינית על מעשה הגבורה הנאצל שהוא עשה. ובני משפחתו בוודאי יתוגמלו. זו רשות שהיא פשוט אוייבת שלנו, וזה לא נורמלי, ואם יש פה סעיף חוקי אז צריכים לשנות אותו. אנחנו נותנים לאוייבת שלנו לחנך ילדים, שאם הם היו מקבלים חינוך אחר אז האוריינטציה שלהם היתה אחרת.

תודה. יונתן אסלן, תלמיד יב', שעשה עבודת מחקר בעניין הזה, בבקשה.

תודה רבה. קוראים לי יונתן, עשיתי במסגרת הפרוייקט באזרחות פרוייקט חקר, אני ועוד שני ילדים שכרגע לא פה. חקרנו את ההשלכות של סוג תכנית הלימודים במזרח ירושלים על התעסוקה, רמת החיים והדמוגרפיה. אני לומד בתיכון ליד"ה, בגבעת רם.

אז בעצם עשינו מהלך, גם חקרנו באינטרנט בהתחלה, ואז במחקר המעשי ראיינו את ד"ר דוד קורן, ואת מוחמד עוואדה, שהוא פעיל בשיתוף ציבור בתכנית לפיתוח ועידוד יזמות במזרח ירושלים, ואת גרושתו, נדיה עוואדה, שהיא מנהלת יסודי במזרח ירושלים שמלמד לפי התכנית הפלשתינית.

דבר ראשון, ראינו שבעצם התכנית הפלשתינית לא מאפשרת למי שלומד אותה להגיע למוסדות אקדמיים בצורה הגונה. יש פגיעה בשיוויון בעצם, מטעם המדינה. בעצם זה שהם לומדים, כשהם מסיימים את שתים עשרה שנות הלימוד עם בגרות פלשתינית הם צריכים לעבור שנת מכינה כדי להגיע לאקדמיה הישראלית, אבל אין להם מספיק ידע בשפה, והתכנית לימוד הזו, הבגרות, היא מאוד מיושנת ולא רלוונטית לחיים שלנו היום, והם בעצם לא מצליחים להישאר באקדמיה.

אז אנחנו בעצם רוצים להתעסק בעידוד של התכנית הישראלית, מה שתכנית החומש גם עושה, ומצליחה בזה. והגענו בעצם לכמה רעיונות. עקב זה שהתכנית הפלשתינית לא עובדת. הם בעצם לא נשארים בבית הספר, ויש נשירה מאוד גלוייה, ואפילו יותר לא גלוייה, כלומר הם לא מגיעים לבית הספר, אבל הם עדיין רשומים. מה שגורם לשוטטות ברחוב, לפשיעה, פשיעה שגם מגיעה לבטחון ישראל. אותם נערים שלא מצליחים להגיע להישגים בגלל תכנית הלימוד יכולים להגיע לרעיונות לאומניים נגד המדינה שלא מאפשרת להם.

ובעצם הבגרות הישראלית היא עובדת, יש רצון לעבור אליה, אבל יש כמה בעיות בדרך. דבר ראשון יש איומים. יש התנגדות מצד שכונות יותר אדוקות, מצד החמאס. בעצם אנשים, או משפחות שרוצות שהילד שלהם ילמד בגרות ישראלית מפחדות. אז בראיון עם מוחמד עוואדה ראינו שאם המדינה תשקיע יותר בפיתוח תשתיות פיזיות של בתי הספר, מעבר לפיתוח של עוד כיתות, אפילו מגרשי כדורגל, בריכות שחיה, לפי מה שהוא אומר אין בריכת שחייה אחת במזרח ירושלים, חוגים, מסגרות בלתי-פורמליות, הרבה יותר אנשים, אפילו פעילי חמאס ואפילו אנשים שהם אנטי מדינת ישראל, יסכימו בסופו של דבר, לטובת הילד שלהם, לעבור לתכנית הישראלית. גם בניית מוסדות אקדמיים, וגם תיוג אחר של התכנית. תכנית ישראלית, השם שלה מסית נגד. אולי תכנית טכנולוגית, תכנית מחוננים. אני אשמח לדעת אם למשרד החינוך יש כיוון בנושא.

תודה רבה לך על הדברים. ויש לנו עוד דובר אחד, ינון שנקר, שלום ינון.

תודה על ההזדמנות להפנות זרקור פדגוגי בריאותי לנושא דחוף וחשוב. אני ד"ר ינון שנקר, ירושלמי, מומחה בבריאות הציבור, בעיקר מניעת מגיפות. אני לא מייצג פוליטיקה או ארגון, אלא את האג'נדה המקצועית של מניעת קורונה והעלאת שיעורי ההתחסנות כנגד הנגיף, נושא שהוא רלוונטי במיוחד לתכניות לימוד במזרח ירושלים, עם אתגרי האומיקרון שכולנו שומעים עליו.

כמה הערות ממש בקצרה. אני חושב שהוועדה נדרשת הבוקר לקרוא למשרד החינוך ולמנח"י לפעול מיידית להתאמה של חומרי למידה שפותחו לחינוך הכללי, ולתרגום שלהם לערבית. לקיים שורה של השתלמויות מורים, לפעול אקטיבית ללימוד הנושא של מניעת קורונה והתחסנות בכל בתי הספר במזרח ירושלים. הסברה היא לא חינוך, ומה שאני חסר זה את הפדגוגיה במאבק נגד נגיף הקורונה.

אני חושב שהמאבק בקורונה חוצה גבולות, גם של מגזר ומגדר, גם של שכונה. העובדה ששיעורי ההתחסנות במזרח ירושלים, ודאי בקרב הנוער, הם נמוכים מאוד, מדאיגה, מסכנת את כלל האוכלוסיה, ובתי ספר הם כמובן מקום חשוב ביותר לשינוי.

מנח"י זכתה לשבחים אדירים בעבר בטיפולה במגיפת האיידס, אני חושב שבעבודה שעשו, ציון רגב שנמצא כאן לידי, ורמזי קוד, באופן מאוד סופרדי בהנגשת החשיבות של נושא הקורונה בבתי הספר, היא לא מספקת. ומנח"י יכולה לחזור על ההישגים שלה בהתמודדות עם מגיפת האיידס, באמת בפעולה יותר אקטיבית. ואם מנח"י תידרש, יחד עם משרד החינוך, לבוא ולדווח לוועדה בנושא הזה בהקדם, בתוך מספר חודשים, אני חושב שיהיה לכולנו זכות גדולה לדבר על כך שיש עלייה בהתחסנות של נוער במזרח ירושלים.

דבר אחרון, הצעה שהוועדה תקרא למזכירות הפדגוגית להפעיל את סמכותה אל מול המפמ"רים לביולוגיה, לבריאות ולמדעים, כדי שמה שחשוב שיקרה מייד במזרח ירושלים יקרה גם במגזר החרדי ובמגזר הכללי. תודה על הזכות להפנות תשומת לב לנושא החשוב הזה.

תודה רבה על הדברים. אכן חשוב. באמת משרד החינוך, אנחנו רואים שיעורים נמוכים של התחסנות בקרב האוכלוסיה הערבית, ואכן נדרשת תכנית של הסברה, ואולי באמת חינוך או הכנה של המורים, על מנת להעלות את המודעות. אתמול קיימנו דיון בעניין הקורונה, איפה יש ערים כתומות ואדומות, ואנחנו תמיד פעם אחר פעם רואים באמת שבתוך המגזר יש אחוזים, אחוזי הדבקה יותר גבוהים.

גבירתי היושבת ראש, אני רוצה לתקן, ולא לעשות עוול למזרח ירושלים. אחוז המתחסנים של התלמידים במזרח ירושלים הוא מהגבוהים בארץ. אחוז התלמידים המתחסנים הוא מהגבוהים בארץ. אני במקרה הייתי בישיבה, אחת מישיבות ההנהלה האחרונות, והציגו את הסטטוס של התחסנות של נערים בכל הארץ. ומזרח ירושלים זה קרוב לעשרת אלפים, היית רואה את העקומה, זה פשוט עולה על כולם. אז פה אני אומר לכם, דווקא במזרח ירושלים, בנושא החיסונים של הנוער, אחוז גבוה החודש האחרון. אלה עובדות.

אבל בהחלט הנושא החינוכי, מה שעלה פה, זה דבר שהוא חוצה את כולם, כולל את מזרח ירושלים.

קודם כל, כמו שהצגת, יושבת ראש הוועדה, הנושא של מזרח ירושלים הוא בכלל נושא מאוד רגיש, מאוד מורכב, גם פוליטית, גם ציבורית, גם חינוכית, גם הכל. וצריך להתנהל פה במשנה זהירות ורגישות, בכל דבר, בכל עניין. כי מייד אפשר להצית פה כל דבר. לכן צריך להתנהל מאוד מאוד בזהירות, עם הרבה הרבה רגישות.

לגבי מערכת החינוך, תכנית החומש כמו שהוצגה, אני חושב שאם אני הולך להסתכל מה האסטרטגיה כמו שאני חושב שהמדינה צריכה להמשיך, זה להמשיך לחזק את האלטרנטיבה של התכנית הלימודית הישראלית, להמשיך לתקצב אותה. כי אם בעוד שנה התכנית הזאת, התיקצוב שלה פשוט מסתיים, אני חושב שאנחנו נמצאים בנקודה קריטית, הציג את זה חבר הכנסת טור פז קודם, אנחנו נמצאים בנקודה קריטית משמעותית, שאם המדינה לא תמשיך למנף את ההשקעה בתכנית הלימודים הישראלית, על מנת לייצר אלטרנטיבה, נהיה פה בקשיים מורכבים בעשור ובעשרים שנה הקרובות. ואם היא כן תעשה את זה, אני חושב שתהיה רווחה לאנשים, יהיה פחות אלימות, פחות בעיות וכו'. לכן זה לדעתי קו האסטרטגיה שצריך לעבוד. להמשיך לחזק את תכנית הלימודים הישראלית, להמשיך להשקיע בנושא הזה, וזה ימנע פה לא מעט נושאים שעלו, ואני מניח שגם נושאים אחרים שלא עלו.

לגבי הפיקוח, אני חייב לציין, כמו שאמרתי הפיקוח קיים. לגבי הנושא של מעבר למפקחים, מה שגבירתי העלתה, יש במשרד עוד גוף של מינהל רישוי בקרה ואכיפה שעושה בקרות יזומות בבתי הספר, כולל בספרי לימוד וכולל לבדוק אם יש הסתות כאלה ואחרות. יש גוף כזה, אמור להיות פה נציג שלו, שעושה את זה.

הערה אחרונה שאני רציתי לומר, עם כל מה שנאמר פה, ויש לא מעט עבודה, במזרח ירושלים מערכת החינוך, קורית שם דרמה, בשקט, במקצועיות, עם הרבה מאוד אתגרים, הרבה בעיות, וגם אותם הורים שרוצים ללמוד בתכנית לימודים ישראלית, כדוגמא, מה שהציג פה חבר הכנסת טור פז, אנשים בסוף מתקשים, כי יש עליהם לחצים ואיומים מצד גורמים כאלה ואחרים. אז אם חפצי חיים אנחנו אז בואו נעשה את הכל ברגישות, בזהירות, לא בכוח, לא בכפייה, לאט לאט. הנתונים פה הוכיחו בעד עצמם, ואם נעשה את זה, אני מניח שיהיה במקום אחר בעשור הבא. תודה.

תודה רבה על הדברים. אני רוצה לסכם את הדיון.

קודם כל אני מסכים עם מה שמאיר אמר, זה לא יכול לקרות בפטיש ולא בכוח.
המשרד מוציא מדי שנה צוי סגירה רבים. הייתי אומר עשרות צוי סגירה למוסדות חינוך. הוא לא מוציא את זה כיוון שהוא רוצה אלא כיוון שהוא מוצא באמצעות הפיקוח. אני חושב שאם אנחנו רוצים לטפל בעניין הזה של הסתה נגד המדינה, עם כל מה שאנחנו מבינים, בתכנית הלימודים, צריך שיתנו לנו תכנית עבודה מהמשרד, מינהל הרישוי, מה הוא חושב שאפשר לעשות, ואם צריך לפנות לאוצר, שיביאו עוד מפקחים, זו הדרך היחידה להתחיל קצת לשלוט על העניין הזה.

הדיון הזה בעיניי הוא אפריטיף. הוא ממש התחלה. הוא צריך העמקה. אני מודה לכם על כל מה שעשיתם. עשיתם עבודה נהדרת. אבל זה ממש לא מספיק. הקצב, ההדרגה, היא לא מספקת. אני מסכימה מאוד עם חבר הכנסת פרוש. צריך לתת כיוונים נוספים, תקנים נוספים, אם צריך לשנות בחקיקה לשנות בחקיקה. לא יכול להיות שרשות שהיא אוייבת שלנו תחנך ילדים במדינת ישראל. לא בירושלים, לא בנגב, לא במישרים דרך ספרי הלימוד, לא בעקיפין דרך סטודנטים להוראה שלומדים אצלם. זה לא יכול להיות.

תודה רבה על הדברים ותודה על העמידה בזמנים.

גבירתי יושבת הראש, לפני שמונה שנים הייתי כאן בצד הזה של אנשי המקצוע. והיתה פה בוועדת החינוך תחושה של ייאוש. אמרו פה אנחנו מדברים על הנושא הזה שנים, ולא קורה שום דבר. אז חלפו שמונה שנים ואני רוצה לומר – התקדמנו. צריך לומר שאפו גדול, גם לוועדת החינוך, גם לעיריית ירושלים, גם למנח"י בעיריית ירושלים.

עכשיו יש פה שני דברים קדימה. קודם כל סור מרע. אנחנו לא יכולים, ואני מזכיר כאן לחברתי חברת הכנסת סטרוק, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את ההשתלטות של גורמים עויינים על מערכת החינוך במזרח ירושלים. אנחנו צריכים לוודא שהגורמים שעוסקים באכיפה, בעיקר במשרד החינוך, אבל גם בגורמי הבטחון שיצא לי לעבוד איתם, והם עושים לפעמים, כשמפעילים אותם עבודה נהדרת בלהוציא גורמים עויינים. צריך להרחיב את הנקודה הזאת. אבל זה רק סור מרע.

בעשה טוב, להמשיך את העבודה, לתקצב יותר, לתת גם לרשות וגם למחוז עוד כלים. הם התקדמו, הם הגדילו מספרים פי חמש ופי חמש עשרה. הלוואי ובכל תחום נהיה ככה. עכשיו אנחנו צריכים את הקפיצה הבאה, לחומש הבא.

תודה רבה על הדברים. חשוב לקיים דיונים בסופו של דבר, במטרות משותפות בסוף זה מה שיקבע את עתיד המדינה שלנו ואת עתיד האזרחים שלנו. ויש כל כך הרבה דברים שניתן לשתף איתם פעולה, ממש מקצה לקצה.

אני רוצה לסכם את הדיון. קודם כל אני רוצה לומר תודה רבה. תודה רבה לכם, גם במשרד החינוך וגם בעיריית ירושלים, שבשלושת השנים האחרונות נרתמתם למשימה, באמת כדי לראות איך אנחנו מתקנים מצב עקום. ואיך אנחנו מטפלים בבעייה חמורה, שפשוט מכרסמת. עזבו בחברה, בבטחון המדינה. ממש ככה. אנחנו צריכים להמשיך ולוודא באמת שגורמים עויינים לא משתלטים על מערכת החינוך הישראלית, כפי שנאמר פה.

ולכן אני רוצה לסכם את הדיון, כפי שנאמר פה, כי באמת כמו שחברת הכנסת סטרוק אמרה, זה יכול להיות רק דיון ראשון מני כמה דיונים שאותם אנחנו נאלץ לקיים. הסיכום שלי הוא קצת מבולגן, משום שהדברים עלו תוך כדי, והלכנו וחזרנו. אבל אני אומר כך.

קודם כל בעניין המשרד לבטחון פנים, אני רואה זאת בחומרה שהוועדה דרשה מהם להגיע היום, והם סירבו להגיע. הוועדה דורשת מהמשרד לבטחון פנים לדווח לוועדה כמה מוסדות בלתי חוקיים נסגרו בשנה האחרונה. והאם היא פועלת בעניין. אני רוצה מחר, לפני המליאה, בין תשע לעשר, נזמן את המשרד לבטחון פנים, מבחינתי אנחנו נזמן גם את המפכ"ל לבוא לשוחח איתנו, על מנת להבין איזו אכיפה נעשתה במזרח העיר. אנחנו לא ניתן שיזלזלו ככה בוועדה. בטח כאשר אנחנו קובעים דיון עם גורמי מקצוע, דיון חשוב, אחרי פיגוע שהתבצע בירושלים. אנחנו צריכים לשמוע מה נעשה מבחינת האכיפה בשנים האחרונות. משרד החינוך, אין צורך שתגיעו.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך להעביר למשטרה ולוועדה רשימה של מוסדות פרטיים לא חוקיים שאתם מכירים.
הוועדה דורשת מהמשרד לבטחון פנים להציג בפנינו תכנית לסגירת בתי הספר, בתאום אל מול משרד החינוך. איך אנחנו למעשה פותרים את הבעיה הבלתי חוקית הזו, שבעצם איך סוגרים את הבתי ספר, כמובן לא בלי לתת להם מקום אחר, זה חייב להיות בתאום מול עיריית ירושלים על מנת לוודא שיש מקומות חלופיים. אנחנו לא רוצים את אותם ילדים בעצם ברחובות, ובסוף מגיעים לכל מיני אירועים כמו זריקות אבנים, זריקות בקבוקי תבערה וכו'. ולכן נדרשת פה פעילות מתואמת. אנחנו מבקשים להציג בפנינו, בפני הוועדה, תכנית מסודרת לשנה, שנתיים, שלוש שנים הקרובות, כיצד אנחנו פועלים כדי לסגור את אותם מוסדות בלתי חוקיים ומעבר שלהם למוסדות חוקיים.

הוועדה קובעת – תכנית הלימודים הפלשתינית היא תכנית שמעצימה את השנאה והמלחמה בין יהודים ובין ערבים. שמונים אחוז מהתלמידים לומדים את מערכת החינוך הפלשתינית, תושבים ישראלים. עשרים אחוז לומדים את התכנית הישראלית. כאשר ארבעים אחוז בסך הכל מסיימים עם תעודת בגרות. הדבר הזה מהווה מכשול לקראת החיים הרגילים שלהם. אנחנו למעשה משאירים אותם בתוך סוג של מעגל שממנו הם לא יכולים לצאת. נדרשת בעצם תכנית פדגוגית למעבר בתוך כמה שנים מאותה מערכת חינוך מסיתה למערכת החינוך הישראלית, ולבגרות משמעותית. אנחנו מבקשים שתגיעו אלינו עם תכניעת מסודרת שתציג את הדברים האלה. איך אנחנו עושים את זה.

כמובן כמו שאמרתי המצב הנוכחי רק מעצים את הפערים בתוך האוכלוסיה הערבית. ולכן כמו שאמרתי לפני כן על עיריית ירושלים, ביחד עם המשרד לבטחון פנים, להציג לנו תכנית תלת שנתית למעבר של עשרים אלף התלמידים שלומדים במערכות בלתי חוקיות למערכות מוסדרות על ידי משרד החינוך.

הוועדה קובעת כי על השב"כ להעביר באופן קבוע התראות למערכת החינוך ולמשרד החינוך על מורים שנמצאים בסיכון בטחוני. הדבר הזה, שהפיגוע שהיה בשבוע שעבר, בו נרצח אליהו קיי ז"ל, הוא דבר בלתי מתקבל על הדעת, ובטח שלא מתקבל על הדעת שמחבלים מלמדים באופן רגיל בעצם בבתי הספר, ולמעשה עלולים לחנך את הדור הצעיר ללכת ולבצע פשעים נתעבים בדיוק כמוהם. ולכן הוועדה קובעת שעל השב"כ להעביר התראות, מבחינתנו חודשיות וכו'. אנחנו מבקשים תשובה מהשב"כ גם כן לעניין זה.

דיון המשך ייקבע לעוד שלושה חודשים, אחרי שנקבל את התשובות בעניין. הוועדה מבקשת את הדו"ח של משרד החינוך למה התרחש בתוך בית הספר, גם מבחינה פדגוגית, גם מבחינה פסיכולוגית. אני מבקשים לראות את זה.

הוועדה רואה בתכנית הלימודים הפלשתינית תכנית עויינת, שמקדמת את השנאה והגזענות כלפי היהודים, לפי מה שראינו את התכנים שמגיעים בתוך התכנית הזו, במקום לייצר גשרים בינינו הם למעשה מייצרים פצצות מתקתקות. התכנים האלו הם תכנים אנטי-ישראליים בצורה מובהקת. ולכן קודם כל אנחנו קובעים שעל משרד החינוך לעבור על תכנית הלימודים הפלשתינית, וכמו שאמרתי אני מבקשת להציג לנו תכנית פדגוגית איך אתם עושים את זה.

אנחנו מבקשים לבחון את השכירות בעצם של המוסדות שמקיימים בגרויות ישראליות ותכנית לימודים ישראלית, כתבחין, כגמול לאותם בתי ספר שמלמדים אותם, ולדווח לנו.

הוועדה מבקשת מעיריית ירושלים את הספרים של כיתות א', ו' ח' ויב' במקצועות המתמטיקה, ספרות, ערבית והיסטוריה. אנחנו מבקשים את כלל הספרים בתוך התכנית, ואנחנו נשמח בעצם שגוף חיצוני לא קשור יוכל לעמוד על התכנים ולבחון אותם. אני אשוחח לאחר מכן עם ד"ר ארנון גרוס, אם תוכלו גם כן לסייע לנו במעבר על אותם תכנים, או ארגונים נוספים שעוסקים בתחום, אם יוכלו לעבור ולהגיש לנו סוג של דו"ח לעניין התכנים שנמצאים בתוך ספרי הלימוד במערכת החינוך, שאותה בסוף אנחנו מתקצבים.

הוועדה מבקשת מהממונה על הייעוץ המשפטי לחזור לוועדה עם תשובה מתוקף איזה חוק הם מפעילים את תכנית הלימודים הפלשתינית. זה גם כן לדיון הבא.

אני מודה לכל המוזמנים ולכל מי שהגיע לדיון היום. תודה רבה, ואנחנו נתראה מחר בבוקר. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00.