פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



2
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
29/11/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 22
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שני, כ"ה בכסלו התשפ"ב (29 בנובמבר 2021), שעה 10:30

קריטריונים לזכאות לדיור ציבורי בעין מגדרית

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר
גבי לסקי
יסמין פרידמן

קרן ברק
גבי לסקי
לימור מגן תלם

רות מנע - מנהלת אגף פרט וחריגים, משרד הבינוי והשיכון

עשהאל צור - רפרנט שיכון ודתות באג"ת, משרד האוצר

אוהד אמר - עו"ד, הקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה, האונ' העברית

לירז בן-אלטבה - הקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה, האונ' העברית

אליה בן הרוש פרטוש - הקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה

מאירה בסוק - עו"ד, לשכה משפטית נעמ"ת

ענבל חרמוני - עו"ס, יו"ר איגוד העובדות הסוציאליים

דוד קשני - עמותת קול בשכונות ת"א

דני גיגי - מקדם מדיניות, פורום הדיור הציבורי

טספה וורקו - פעילה, פורום הדיור הציבורי

נטליה פתחוב - פעילה, פורום הדיור הציבורי

רבקה כהן בנלולו - פעילה, פורום הדיור הציבורי

מיטל כהן - פעילה, פורום הדיור הציבורי

פאלינה מוגילניצקי - פעילה, פורום הדיור הציבורי

איילת הלברשטט עטיאס - מרכזת תחום דיור ציבורי וסיוע משפטי, משרד המשפטים

רביד ראכלין - ראש תחום, פורום הדיון הציבורי

פרידה נג'אר - פעילה

ענת מימון

דלית אזולאי

זיוית אפללו, חבר תרגומים

קריטריונים לזכאות לדיור ציבורי בעין מגדרית

בוקר טוב לכולן, בוקר טוב לכולם. אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום ה - 29 לנובמבר, 2021. ואנחנו היום בקריטריונים לזכאות לדיור ציבורי בעין מגדרית, אני תיכף יתייחס לזה, אבל קודם אני חייבת להתייחס למשהו שקרה בסופ"ש הזה, לקראת סוף השבוע. כולם יודעים שהיינו בכל האירועים של היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים וכולם יודעים כמה היה מטלטל גם היום הזה, כאשר באותו יום גם נרצחה אישה, בעיר מרר, לפני יומיים, לפני היום הבינלאומי, נרצחה עוד אישה בכפר ג'דיידה מכר ואנחנו פרסמנו את הנתונים, כפי שאנחנו עושות כל שנה, ע"י איסוף הנתונים שנעשה, ע"י מרכז המידע והמחקר בכנסת ואלה היו מספרים מטלטלים, אבל כנראה יש אנשים, שרוצים להוביל מסע השמצה, מסע הסתה – בעייני – נגד כל הנשים שעושות את המלאכה ורוצים להפוך את היוצרות.

אנחנו אף פעם לא אמרנו, שאין ויכול להיות שיש אלימות נגד גברים ואנחנו מכירים מיקרים כאלה, אבל בין לדבר על תופעה ובעיה חברתית, רחבת היקף, שבה נשים נרצחות, לבין להפוך את זה ולהתחיל לדבר, כאילו הנשים הן האלימות, לצערי הרב, נפלה טעות מאוד מצערת, שהמשטרה לוקחת אחריות עליה, נשאלו על מס' התיקים שנפתחו בשנה על תקיפה חמורה, בין גברים נגד נשים ונשים נגד גברים.

המשטרה עשתה את הטעות והפכה את המספרים והתקשורת, כנראה, חלק מהתקשורת שהיא מגויסת למאבק הזה, שנלחמים בנשים ונלחמים באלימות נגד נשים, לא נלחמים באלימות, אלא מנסים למזער את התופעה ולדבר כאילו היא לא קיימת ושדווקא הנשים הן אלה, שתוקפות את הגברים. קפצו על הרעיון ולצערי הרב, יצאו גם בכלי התקשורת, מכובדים, כביכול ודיברו על זה שאנחנו פה בוועדה ובכלל התנועות הפמיניסטיות, מנסות להסתיר את האמת והן אלה שחושפים ודיברו על סטטיסטיקה לא נכונה, גם כאשר קיבלנו, ביררנו את זה עם המשטרה והמשטרה תיקנה את הסטטיסטיקה ואמרה, שהיא הפכה את זה לא במכוון ואמרה שהמספרים האמיתיים הם ואני שוב מקריאה אותם, כדי שכל מי שחושב את עצמו איש תקשורת ותוקף את הנושא הזה, שישמע את זה טוב מאוד.

בשנה הזו נפתחו 2,068 תיקים של תקיפה חמורה נגד נשים, ע"י בני זוגם, במקביל 177 תיקים שנפתחו ע"י גברים, על תקיפה חמורה, ע"י נשים ואני חייבת לציין שגם המשטרה מציינת, שחלק מהתיקים שנפתחים ע"י גברים, הם לפעמים כצורת נקמנות, על זה שהיא הגישה תלונה נגדו. שיתעלמו מהתיקון שעשינו, שיפרסמו את זה בצורה שהיא לא מובנת וגם שמר אברי גלעד, יתעלם מזה שביקשנו שייתקן, אנחנו מבקשים שייתקן למציאות, שיתקן עיוות שנעשה, כדי שהציבור יידע. הוא מתעלם מזה וגם כן מפרסם אחר-כך, מאמר, דיי גדול, על שאי אפשר להתעלם והגיע זמן לדבר על אלימות של נשים.

אני חושבת, שהייתי צריכה להתייחס לזה, בלתי מתקבל על הדעת, שימשיכו להוביל את הציבור שולל ולהשתתף במסע ההסתה הזה ושיכירו, כן, אלימות נגד נשים קיימת והיא רצחנית והגיע הזמן וכל מי שרואה את עצמו גבר, במובן של גבר שרווח במחוזותינו, שינקוט עמדה ויתחיל להיאבק נגד האלימות נגד נשים.

אנחנו מקיימות את הדיון הזה היום, גם לאחר שאנחנו רואים שהנושא של הדיור הציבורי עולה ומדברים עליו, יותר ויותר, אבל כנראה גם כן, לא נזכרים להסתכל בעיין מגדרית, בניתוח אמיתי, של מי נהנה מהדיור הציבורי ומי מונעים ממנו להגיע לדיור ציבורי. מי היא אוכלוסיית היעד, שצריך לטפל בה וצריך לחזק אותה וכמה, לא רק שיש מחסור אדיר בדירות, אלא בתוך מה שקיים, כנראה הקריטריונים, הפסיקו כבר לעבוד.

אני לא רוצה עכשיו לרדת על קריטריונים, למרות שאנחנו כבר שנים מדברים על זה. יכול להיות שבזמנו, כאשר קבעו את הקריטריונים האלה, היו קריטריונים שענו על צרכים מסוימים, אבל בלתי מתקבל על הדעת, שעברו שנים על גבי שנים והבעיה צפה ואנחנו מעלים אותה שוב ושוב ושוב וכל פעם אנחנו מקבלים הבטחה, שיטפלו בנושא ויבדקו את הקריטריונים ואף אחד לא עושה את זה והעוול נמשך.

אני רק רוצה להזכיר לכולם, שקיימנו כבר בוועדה הזו, בכנסת ה-20, כמה דיונים שנוגעים בדיור הציבורי וב-2017 קיבלנו הבטחה מסגן השר, בזמנו, שהם הולכים להקים וועדה, שתבדוק את הקריטריונים שוב.

2017, עובדים מהר.

כן, עובדים מהר, הלא אומרים, שטחנות הצדק עובדים מהר, אז זה בדיוק הפתגם. ב-2017 ואנחנו פנינו וביקשנו, שגם יהיה בתוך הוועדה הזו, להשמיע את הקול, גם של הנשים שסובלות באופן מיוחד ומודרות ומונעים מהן לקבל את הזכות הזו והתמיכה הזו, של דיור ציבורי. לצערי הרב, כנראה, שום דבר לא נעשה, תיכף נשמע מה קורה ואנחנו שוב שומעים עכשיו, שכאשר אנחנו רואים את המחאה, הולכת וגוברת בשטח ואני חייבת להגיד, שאני מורידה כובע ומכבדת, את הנשים האלה היוצאות להילחם, על הדבר הבסיסי ביותר, שהוא קורת גג, קורת גג שתגן עליהן, על ילדיהן ואני כולי התפעלות, גם ממה שהובילו בימים האחרונים, אבל גם כן מהמאבק הנחוש, של נשות יפו, שהוצאו, בואו נתחיל מזה, שהוצאו מהבתים שלן והיום הן נאבקות, על למצוא קורת גג ומקום בטוח להן ולילדים שלן. היום גם נשמע את קולותיהן וניתן להן במה להשמיע, מה יש להן להגיד.

אני רוצה לפתוח במתן זכות דיבור לשותף שכבר מלווה אותנו, גם בדיונים האלה, דני. דני גיגי, מפורום הדיור הציבורי. אני שמחה לראות את הח"כיות איתנו, רק תסמנו לי, מתי אתן רוצות זכות דיבור.

קודם כל אני רוצה להודות לך עאידה, על המעקב הצמוד, על הנחישות שלך, זה באמת לא מובן מאליו. כבר שנים שאת עושה את זה איתנו ושנים אנחנו באים עם אותם דרישות ועם אותם דברים שהם בעיתיים וחשוב לי קודם כל להגיד, שאנחנו פה בסביבה שהיא סביבה אוהדת וזה חשוב לזכור את זה שאנחנו פה.

לגופו של עניין, תראו, יש פה בעיה מאוד, מאוד קשה, זה לא בעיה של בנאדם אחד, או של עוד בנאדם שאתם תשמעו פה היום את הסיפורים האישיים גם כן, זה בעיה כללית. הבעיה היא שהקריטריונים לדיור ציבורי היום, לא רק שהם לא מסייעים, הם פוגעניים, הם פוגעים בנשים. ואיך זה קורה? זה קורה בגלל שהקריטריונים האלה מוציאים אותן מהזכאות, עוד לפני שהם נבחנים. זאת אומרת אישה שאין לה שלושה ילדים, אוטומטית לא מקבלת זכאות לדיור ציבורי, רק בגלל שחסר לה ילד, או שניים, זה משהו שהוא לא נתפס בכלל.

לכי תעשי עוד ילד.

כן, לכי תעשי עוד ילד. אישה שרוצה לעבוד, יש פה מקרים כאלה, כאן איתנו, של נשים שרוצות לעבוד, הן רוצות להתפרנס, אבל הקריטריונים אומרים להם לא, ברגע שתצאו להתפרנס, אתן לא תהיו זכאיות, אם אתן תרוויחו עוד כמה גרושים, אתן מאבדות את הזכאות שלכן ואתן תישארו מחוץ למעגל הדיור הציבורי. נשים שסובלות מאלימות, שיוצאות ממקלטים, לא מקבלות זכאות לדיור ציבורי, זה בלתי נתפס. מדובר על נשים שהדרך היחידה שלהן לצאת מהמקום, שבו הן נמצאות, זה דרך זה, זה בלתי נתפס, שאין למדינה מנגנון של דיור ציבורי, בשביל נשים שסובלות מאלימות. זה אחד מהקריטריונים הראשונים שצריכים להיות וזה לא קיים. הן נופלות, כי אין להן הבטחת הכנסה, כי חס וחלילה, הן מקבלות מזונות, כי אין להן שלושה ילדים ואז הן לא מקבלות זכאות, הן פשוט נאלצות לחזור לתופת כל פעם מחדש.

עכשיו, הסיפור פה, כולנו יודעים אותו וזה מה שאנחנו לא נדבר פה עליו מספיק היום, זה המלאי, אין במדינת ישראל מלאי של דיור ציבורי ולכן כל מה שעושה משרד השיכון, זה לוקח את המלאי שיש לו וממנו גוזר את הקריטריונים ההזויים האלה.

מעלה את החתך, כדי שכולם יפלו מתחתיו.

בדיוק, בדיוק, יצאו על זה מחקרים, יצאו על זה מיליון דברים כבר, היו ועדות, כולם ישבו, כולם הבינו שחסר פה, לפחות, 50 אלף דירות ציבוריות, לפחות, ברף התחתון, 50 אלף יח' דיור ציבורי, אבל לא נעשה כלום, כדי להשלים את הפער הזה ולכן ממשיכים בקריטריונים, שגורמים לאנשים פשוט לאבד את השפיות. המדינה פה, הממשלה פה, מתנהגת באלימות, כלפי אותן נשים, אני אומר את זה חד-משמעית, כי זאת אלימות, לקחת מהן את הדבר היחידי, שיכול להגן עליהן, זאת אלימות ואחרי זה עוד הופכים אותן לפולשים, הופכים אותם לעבריינים, הופכים אותן לגנבים, מגרשים אותן, אפילו כשהן יוצאות לאוהל, מגרשים אותן.

מהדשא למדרכה, לא תהיו על הדשא לא יהיה לכן - -

כן, זה לא יאמן הסיפור הזה וזה סיפור שעובר במדינת ישראל, פשוט שנים בלי שאף אחד עושה משהו, כדי לטפל בזה ולכן אנחנו פה ונמשיך להיות פה, בשביל הנשים ואני פה מסיים, אני רוצה באמת להעביר את הזכות דיבור, למי שבעיקר סובלים מהבעיה ומרגישים אותה יום יום, תודה.

תודה דני, את האמת, אם יש משהו שמתסכל, אולי, חבר כנסת, או חברת כנסת, זה לראות ששנים אחרי שנים, חוזרים על אותם בעיות, מדברים על אותן בעיות, מנסים לקבוע סדר יום חדש וחוזרים לאותה נקודה ואני מבינה - ברגע שאומרים המדינה המדינה, צריך להזכיר – מי שמקבל את ההחלטות במדינה, זה ממשלות וזה שרים והכוונה היא, לא לפקידים, אנחנו מדברים פה על אחריות פוליטית, לעתיד האזרחים.

אני רוצה לתת את זכות הדיבור, לפרידה נג'אר בזום. פרידה אחת הנשים הנאבקות ביפו, בעצם היא הראשונה שיצאה למאבק הזה ואנחנו תיכף נשמע את הסיפור שלה. פרידה, אהלן.

אהלן, את המאהל הראשון שלי, הגעתי פה ב-2018, אותו דבר פה, ב- - ובגן השניים ביפו, הייתי עם ארבעת ילדיי והייתי גם עם בעל ונשואה ולמה? כי הוציאו אותי חלמיש מהדירה שלי על סכסוך משפחתי ולכי תוכיחי ותוכיחי וכל העיר באה איתי להוכיח, שזה הבית שלי, כלום לא עזר עם חלמיש, באתי לרחוב, אמרו לי בואי תצאי, ניתן לך סיוע מוגדל, נשים אותך ברשימת המתנה ותוך שנתיים, נמצא לך פתרון וניתן לך בית. בשנתיים האלה, שזה מ-2018 עד היום, שעכשיו אנחנו מתחילים ארבע שנים, אני גם התגרשתי, כי לחץ נפשי אדיר היה לי, אני לא יכולתי להמשיך אתו את החיים, הוא גם נפל לסמים מכל הלחצים הכלכליים והנפשיים וכל זה. אני צברתי שני ילדים נכים, שזה בן ובת, הם נכים נפשית, מטופלים בבריאות הנפש, פסיכיאטריה.

הבת שלי שהיא בת 13, חודש הבא, היא ממש עם כל הטלטולים שהיו לנו ועד דם, הם אומרים שנותנים לי סיוע בשכר דירה, אבל ביפו כולם יודעים מזה העלות פה, אז אני צברתי גם הרבה חובות, אז אני באתי עוד פעם למאהל, זו הייתה הברירה היחידה שהייתה לי, לא הייתה לי ברירה.

פרידה, אני רוצה לשאול, מ-2018 עד היום, עד היום את גרת בשכירות?

כן, גרתי בשכירות.

קיבלת סיוע בשכר דירה?

בשכר דירה ואני גם ברשימת הממתינים, שהם לא מכניסים כל אחד, אני גם ברשימת הממתינים מס' 7 וגם יש לנו פה דירות ביפו, נתתי להם שלוש כתובות, שאין בהם אנשים, הם לא מאכלסים. כבודה פשוט מאוד, הם לא מאכלסים.

למה?

אני לא יודעת מה, אולי זה הבירוקרטיה, שאני לא יודעת מה עובר עליהם שם, או שהם לא רוצים לאכלס, יעני, זורקים את כולנו ממש מחוץ ליפו ואני לא רוצה לצאת מיפו, אני פה נולדתי, אני פה גדלתי וגם הילדים שלי נולדו פה ואני לא מוותרת, אז אני מרגישה, שהינה עכשיו עוד ילד, שאני צריכה להגיש לו נכות וזה ממש מקשה עליי, בתוך הימים האלה, למרות שאני עומדת, כבודה, בקריטריונים, מה הם מחכים? הבן שלי בן 16, בגיל 18 זהו, הוא יוצא, אז אני יהיה לא עומדת בקריטריונים שלהם, מה הם מחכים לזה בדיוק? מה אני עוד צריכה לספוג, חוץ מגירושין וגם ילדים נכים וגם הצטרפו אליי למאהל, גם עוד משפחות, בערך עוד 11 משפחות, שרובן הן אימהות, שעברו כמוני, גם אלימות, מאוד קשה, גם עדיין יעני, אם אפשר להגיד את זה וגם אני רוצה להגיד לך, שיש גם גרושות ויש חד-הוריות שנפרדו, כי אין מה לעשות, הנוצרים לא מתגרשים, אז הן פרודות וגם אם מי שיש לו רק שני ילדים, מה הוא יעשה, אז גם הוא לא עומד בקריטריונים, אז כאילו מה, אנחנו ממולכדות.

פרידה, סליחה שאני קוטעת אותך, אבל רציתי לשאול, עריית תל-אביב, יפו, מעורבת בסיפור שלכם? הרי אתם 11 משפחות, שנמצאים בגן ציבורי, כבר כמה זמן? שבועות, לא?

אני מה- 9 לנובמבר.

שבועיים, שלושה.

כן וכבודה, במה התערבה העירייה? היא התערבה רק כי היא רוצה לפנות אותנו ולסגור לנו את המקלט, כי בגשם ישנו במקלט, 11 משפחות וגם בערך 28 ילדים, ישנו במקלט, זה ממש מצב מלחמה.

ראיתי שהוציאו אותכם וזרקו לכם את הדברים בחוץ.

כן, כבודה, אנחנו ישנו במקלט, כל המשפחות, גם את זה הם לא רצו לעשות, הם לא רוצים שפניה של יפו הירוקות, שלא יראו את פניה האמיתיות ואחר כך מה זה עזרו לנו, ברווחה שעות, שיעשו את העבודה שלהם, שהם עושות רבע מהעבודה, אז פתאום עכשיו נתנו החייאה לעו"סיות שלנו, זה מה שאנחנו קיבלנו, כבודה ואני ממתינה, עדיין, אני יכולה גם להיות שנים במס' 7.

תודה, פרידה, אבל אני חייבת להגיד, אני יודעת שזה כואב וזה קשה, להיות עם המשפחה בחוץ ובמיוחד עכשיו שהחורף מגיע והגשם מגיע.

במיוחד שהם נכים ואין להם קורת גג, תיראי עם מה אני מתמודדת, כבודה.

אני רואה כמה קשה, אבל אני גם רואה אישה מאוד חזקה, מובילה מאבק צודק,.

תודה כבודה, תודה.

אני רואה אישה שהצליחה לרתום עוד 11 משפחות, לצאת למאבק הזה ואנחנו נמשיך את הדיון ותיכף נפנה גם לנציגי העירייה וננסה למצוא איזשהו פתרון. תחזיקו מעמד שם ותישארו אני יבוא לבקר בקרוב.

תודה כבודה.

היום, מחר. תודה לך. נטליה פתחוב. בבקשה, גברתי. ננסה בשלוש דקות.

אוקי, שלום לכולם. אני מאוד מאוד נרגשת להיות כאן ולדבר בשם אימהות רבות, זה גם יכול להיות אבות, כן, זה לאו דווקא נשים. אני מבקשת מהדיור הציבורי, בעצם דירה, קיבלתי סיוע בשכר דירה, ברגע שיצאתי ממקלט לנשים מוכות בפעם הראשונה, הייתי שם שלושה שבועות ובפעם השנייה שנכנסתי למקלט לנשים מוכות, זה כי הרווחה איימה עליי שייקחו לי את הילדים, אם אני לא ייצא איתם למקלט לנשים מוכות, למרכז חירום, בגלל שיש את אבא שלהם ברקע, שעד היום אנחנו נמצאים במצב סיכון, כרגע הוא בכלא, ארבע וחצי שנים של תהליך מאוד, מאוד קשה, אז בנוסף להכול, אני צריכה גם לדעת, אם אני מצליחה לשלם את השכירות, אם אני לא מצליחה, אם יעיפו אותי מהדירה.

היום הגעתי למצב מחוסר ברירה, שבגלל שלא קיבלו את הבקשה שלי לדיור ציבורי, אני אמא לשלושה ילדים, אני עומדת בקריטריונים, אבל לא בקריטריונים של משרד הבינוי והשיכון, אוקי.

אז באיזה קריטריונים? למה את מתכוונת?

הקריטריון שלו, זה שאני לא נמצאת בהבטחת הכנסה במשך 12 חודשים, זה דבר כל כך הזוי, אוקי, זה קריטריונים כל כך הזויים, אפילו לא הזמינו אותי לוועדה, לנסות, למצוא פתרון. אני נאלצתי עכשיו לעבור לגור אצל אמא שלי בבית וזה גם מחר בבוקר, היא יכולה להגיד לי - - -

את עובדת?

אני סוג של עובדת, לא עובדת. זאת אומרת שלפני נניח שלוש שנים בערך, כשהתחלתי לעבוד במספרה, של ידיד שלי, שמאוד רצה לעזור לי, אז הוא קיבל איומים על חייו ולכן אני נאלצתי, הוא אמר לי, אני מצטער אני לא רוצה להיכנס לזה וככה עוד מקומות עבודה, זה טלפונים – אני יודע איפה את עובדת, אני יבוא, אני יפוצץ לך הכול – זה איומים אין סופיים, זה לא רק האיומים על החיים שלי, זה גם איומים שלא יהיה לי קורת גג.

אני לא חושבת שנשים צריכות להגיע החוצה, הן לא צריכות להיות בחרדות ובהישרדות יומיומית, הן צריכות לקבל בית. אם זה לא בית, זה סיוע בשכר דירה, גם אם אין לכם דירה, אין בעיה, תביאו לי סבסוד, מגיע לי 95 אחוז משווי הנכס. זאת אומרת נניח 3,500 ₪, משהו ולא 1000 ₪ , משהו שייתן לי לשרוד.

את גם לא זכאית לסיוע בשכר דירה?

אני זכאית לסיוע. עכשיו אני לא זכאית, כי עברתי לגור אצל אמא שלי, לפני שלושה חודשים, כי בעל הדירה רצה לפנות אותי, מצא כל מיני תירוצים, כי היה לי סיטואציות שלא יכולתי לעמוד בתשלום, אז הבאתי לו באיחורים. כל פעם לוויתי ממשפחה, מחברים, אני לא צריכה להיות במצב הזה. יש לי מדינה שכרגע אני נמצאת במקום לא נעים וכאן המדינה צריכה להיכנס לתמונה ולעזור לי להשתקם, כי אני יכולה להגיע למקומות מאוד גבוהים, היכולות הם מאוד גבוהות. תנו לי לימודים, תנו לי סיוע, כמה שנים, שלוש- ארבע-חמש שנים זהו אני לא צריכה אותכם יותר, באמת, רק תעלו אותי למעלה. אני לא מחפשת לקבל דירה לאורך כל השנים. אני אישה חזקה ואני מתמודדת עם המון, אבל תנו לי קצת את הפוש, זה מה שאני מבקשת ולעוד הרבה נשים, שצריכות קצת יותר את הפוש, מעבר 1,000 ₪ של סיוע בשכר דירה.

תודה, תודה נטליה. אני יודעת שזה לוקח מהן הרבה אנרגיות, גם להגיע וגם לדבר ולחשוף ואני באמת מודה שאת משתפת אותנו. דני אמר בהתחלה, שזה לא בעיות אישיות של מהבעיות האישיות אנחנו מרכיבות את הפאזל ורואות את התמונה המלאה וככה אנחנו מבינות, איפה הבעיות קיימות. תודה שאת משתפת. כן, חה"כ יסמין, בבקשה.

ראשית, אני המון שנים עוסקת בדיור הציבורי, זה לא נושא שהוא חדש לי. את העלית פה איזושהי נקודה, שפתאום ככה הדלקת לי משהו ורציתי לשאול, גם את דני, שהוא בסיטואציה – היא אמרה, אם היו נותנים לנו, אפילו סיוע לכמה שנים מוגדל, זה היה נותן לנו פוש – והשאלה, אם זו גם אופציה, אוקי, כי זה אף פעם לא עלה, אז זה משהו שחשוב לי לדבר איתכם עליו אחר כך.

זה אופציה - סליחה רגע – זה אופציה, ביחוד שהילדים שלי קטנים ושל אימהות אחרות, קטנים, ברגע שהילדים מגיעים כבר למצב, שהם יכולים להיות בבית, מגיל עשר, זה קצת יותר אפשרי.

אבל אין ספק שראשית, יש פה כמה בעיות, אחד זה מלאי הדירות, זאת אומרת שבעבר הקריטריונים התאימו למלאי הדירות, היום הקריטריונים הוקשחו ומלאי הדירות צומצם, אז זה כמובן בעיה אחת שצריך לטפל בה ולפחות התחילו, גם משהו. הדיור הציבורי, כמו שכולם יודעים ב-20 שנה האחרונות, נמכר, חולק, פוזר, ניתן במתנה, וואט אוור ונשארנו עם רבע מכמות הדירות שהיו בעבר.

כל הנושא של מזונות, שאין שום סיבה בעולם, שיחשיבו אותו כהכנסה וכקריטריון ואז אם אתם יוצאים לעבוד, אז בואו נקזז את 60 אגורות מכל שקל ואז ככה ואז ככה ואז ככה, אי אפשר לצאת מהדבר הזה. אני כן אומר שישבתי עם שר הרווחה ועם מנכ"ל ביטוח לאומי. הנושא הזה על הפרק, אני יודעת שגם אני דוחפת מאוד שידברו עליו ושימצאו פתרון, כי בעיניי מזונות, זה של הילדים וזה לא חלק מההכנסה של האימהות, אין שום קשר וצריך להפריד את זה. בטח ובטח בכל מה שקשור לקריטריון של הדיור הציבורי.

לגבי נשים יוצאות מקלט ושיקום נשים בזנות. אנחנו כבר קיימנו איזשהו דיון אחד על הנושא, במשרד הרווחה ואנחנו מתכוונים להקים, ממש, איזשהו פורום קטן, כדי שנוכל לבדוק מה אפשר לעשות, כי אלו מקרים יוצאי דופן וצריך להתייחס אליהם, כמקרים יוצאי דופן ולמצוא לזה קריטריונים אחרים לחלוטין בעייני, אוקי ולזה אני דוחפת.

סליחה, שוב, אני רוצה להבין, זה דיון שהתקיים ברווחה?

כן. זאת אומרת דיון שאני ביקשתי.

כן. ש-

התקיים דיון, את מדברת על היוצאות מקלט ונשים שורדות זנות, התקיים דיון מכיוון שדרושה פה חשיבה אחרת לחלוטין וביקשנו לעשות, עוד דיון המשך, שבו נבקש מנשים שאחד, חוו את זה, שתיים, עמותות שעוסקות בזה, כדי שנחשוב ואולי נצא מהקופסא ונחשוב על קריטריונים אחרים, כי אי אפשר, זה לא אותם דברים.

קריטריונים לסל תמיכה, או קריטריונים בעניין הדיור הציבורי?

גם וגם, כי הדיור הציבורי הוא חלק מזה.

כן, אבל דיור הציבורי זה במשרד הבינוי והשיכון, לא ברווחה.

נכון, אבל אנחנו רוצים לחשוב, איך אפשר ביחד, לשלב, כדי שגם לדיור הציבורי, יהיו קריטריונים נפרדים, לנשים שיוצאות מקלט ושורדות. וכן אני יודעת שיש מגמה עכשיו, ממש לבחון את הקריטריונים במשרד השיכון מחדש.

כן, אנחנו שומעים על המגמה הזו, כבר הרבה שנים. אנחנו תיכף גם נתייחס לזה. תודה. חה"כ. רצית להגיד משהו? בקצרה, בבקשה.

כן, ממש בקצרה. קודם כל אני רוצה לברך על הדיון החשוב הזה. נושא אחד שחייבים ללכת עליו בכל הכוח ולהילחם עליו, זה הקריטריון שפוגע בנשים, שהן יוצאות ממעון לנשים מוכות והן לא זכאיות, באופן אוטומטי, לדיור ציבורי ומתחילים לבחון להן את הקריטריונים, הבטחת הכנסה, לא הבטחת הכנסה, חייבים להילחם על הנושא הזה כולנו, שכל מי שיצאה ממקלט לנשים מוכות, תהייה זכאית באופן אוטומטי לדיור ציבורי, אם לא כן, היא חוזרת עוד פעם למעון לנשים מוכות ויש איזה מן גלגל כזה, שחוזר על עצמו ואנחנו לא מצליחים לצאת מהסיפור הזה, אז זה נושא שחשוב לי מאוד לחדד ואני מקווה שכולנו, ככה, נרתם לנושא הזה, בכל הכוח. אוטומטי הדגש על אוטומטי.

יש נשים שלא יצטרכו את זה, אבל כמובן שאם אישה במצב הזה שיוצאת ממקלט והיא מחוסרת דירה, שיהיה לה בטוח שזאת דרישה מאוד.

יש לי שאלה, כמובן שכולנו כאן מאוחדות סביב זה שנשים צריכות לקבל את העזרה שלהן, בוודאי שאם יש להם ילדים, בוודאי שאנחנו צריכים לשים להם קורת גג מעל הראש וכל הנתונים הארכאיים האלה חייבים להשתנות, כאן ועכשיו בוועדה הזאתי, השאלה שלי היא לגבי, פספסתי את ההתחלה, לגבי הכמות של הדירות שקיימות, כאילו עם מה אנחנו משחקים פה? ואיך אנחנו מתעדפים, ברור שצריך לשנות את הקריטריונים של התיעדוף, אין פה שאלה, צריך את הדברים הארכאיים שתקועים שמה, שעוצרים את הקבלה של נשים שזכאיות, לפי מה שאנחנו חושבים ופשוט לפי משהו ארכאי מאוד, הן לא זכאיות, את זה חייבים לשנות, אבל בואו נראה באיזה עולם אנחנו חיים מבחינת הכמויות.

חה"כ קרן, אני חושבת שאחד מהדברים שאנחנו גם כן נצטרך, לא רק לראות עם מה אנחנו משחקים, להגיד למדינה ולהגיד לממשלה, שאתם חייבים להגדיל את המלאי, כאילו, אם נישאר עם המלאי הקיים היום, ברור שנישאר תקועות במצב הקיים.

לא, גם את זה צריך לתקן. את הקריטריונים, את המדדים.

צריך לתקן. אבל גם כן, אני חושבת שצריך לדבר.

חשוב להגיד עאידה, שגם שאין מלאי,

אתה נתת רשימה פה, שנסיים אותה מחר בבוקר. רשימת אנשים שרוצים לדבר.

אבל רק מילה אחת, גם אם אין מלאי, עצם זה שמכניסים את הנשים האלה לזכאות, שני דברים זה עושה, אחד זה נותן להן שכר דירה מוגדל, במקום לקבל 1000 ₪ , או 700 ₪ , הן יקבלו שכר דירה מוגדל ולכן זה חשוב להכניס לזכאות בכל מקרה. הדבר השני, זה שאת צודקת בהחלט, אבל היו על זה מיליון וועדות, מיליון החלטות להגדיל את המלאי וזה לא קורה בפועל.

אני חושבת שהנקודה של המלאי, כן מונחת על השולחן ואחנו מדברים עליה, אבל בואו נתקדם עוד קצת בדיון ואז גם כן נוסיף לזה, אנחנו נתייחס לזה, כי נרצה לשמוע את משרד השיכון, באיזשהו שלב, אם תרצו תשובות, אוקי, אבל אפשר גם כן להמשיך, להתייעץ בתוכנו.

אני רוצה לתת לעו"ד אוהד אמר מהקליניקה לייצוג אוכלוסיות בפריפריה, בבקשה אדוני, אני מבינה שייצגת חלק מה -

אני עוה"ד בקליניקות המשפטיות וגם נתתי את הסיוע ואת הייעוץ המשפטי לנשות המאהל ביפו, בשבועיים האחרונים, ביחד עם תנועת "שוברות קירות". אני יחלק את הדברים שלי בקצרה, גם לעבודה בקליניקה וגם מה שקורה במאהל בימים האלה.

אני התייחסתי בעניין העמדה שלי לנוהל נשים מוכות, השם והטעות הוא במקור, זה השם שלו – נוהל נשים מוכות – על אף הבקשות שלנו, כבר הערה מקדמית, מציע לשנות את השם וזו הצעה שכבר הגיעה למשרד הבינוי והשיכון. הנוהל הזה ובכלל, ההתייחסות של משרד השיכון לנשים נפגעות אלימות, בעייתי וזה בלשון המעטה. דיברתן פה על הפתרונות ועל המלאי, אני מציע שנסתכל רגע, על סכומי הסיוע בשכר דירה שניתנים לנשים נפגעות אלימות, ניתן להן במשך שלוש שנים, במדרגות של 1100 ₪, 950 ₪ ו- 770 ₪. הסכומים האלה לא השתנו משנת 2001, ששוק הנדל"ן בישראל, קרה לו דבר מה, נראה לי, מ-2001 ועד עכשיו, אפשר להסתכל יש בכנסת את המחקר האחרון, לגבי שוק השכירות בישראל, כמה הוא קפץ וכמה סכומי הסיוע בשכר דירה לא קפצו ולא השתנו בכלל, ב-20 שנה האחרונות.

פרק הזמן שניתן לקבל את האישור הזה, זאת אומרת ברגע שאישה נפגעת אלימות, יוצאת מהמקלט, היא צריכה להגיש בקשה. באתר של משרד הבינוי כתוב, הבקשה כרוכה בזמן, פרק זמן שלא ניתן לנו להאריך – כתוב באתר משרד הבינוי, בנוהל נשים נפגעות אלימות - אתן מוזמנות להיכנס, אנא תמתינו בסבלנות. ייתרה מזאת, צריכה להמציא חוזה שכירות, צריכה להמציא חוזה שכירות שהיא בכלל יוצאת ממקלט, אין לה שום יכולת להשכיר דירה בשוק הפרטי, בעלי בית לא ששים להשכיר דירה, למישהי שמגיעה עם תלושים, של משרד הבינוי ולכל זה, כאמור, עם 1160 ₪ בחודש, בשנה הראשונה.

ייתרה מזאת, רוצה והצליחה ויש לה את הרשת והיא מסוגלת ורוצה להגיש את הבקשה, תיכנס לאתר משרד הבינוי, תבקש להגיש את הבקשה באתר משרד הבינוי, יגידו לה, תכנסי לאתר של החברות המשכנות, תיכנס לאתר של החברות המשכנות, להפתעתנו אין שם שום בקשה מסודרת כזאת, שאפשר להגיש, תגיעי למשרד שלנו. יותר מזה, רק חברה אחת פרסמה את המייל שלה, כל השאר אומרות, אין לנו טלפון, אין לנו מייל, מוזמנות לבוא לפה. אגב, כל המערך של הטלפונים של החברות המשכנות, זה ניכור חוץ שלא יודע לתת מענה לאנשים שפונים אליהם, ככה שאי אפשר להגיש בקשה, דרך האינטרנט, לאישה נפגעת אלימות, לקבלת הסיוע.

והדבר אחרון בנוגע לתוכנית הזו, מעבר בין תוכניות, אם מישהי מקבלת סיוע בשכר דירה, 1160 ₪, כשיש לה שלושה ילדים והיא זכאית לדיור ציבורי והיא צריכה להגיש בקשה לעבור מהתוכנית לסיוע בשכר דירה, לתוכנית לדיור ציבורי. תיקים שהגיעו אליי לקליניקה, זה כרוך באישור של משרד הבינוי, זה כרוך באישור של רפרנט, זה כרוך בבקשות, התערבות של עו"ד, היא לא יכלה לעשות את זה לבד, רק כדי שהיא תקבל את הזכות שמגיעה לה מלכתחילה ולא את הסיוע הנמוך יותר. מה שאני רוצה להגיד זה שאין שום מיצוי זכויות פרואקטיביים מצד משרד הבינוי וזה גם כמו שהראיתי בנייר עמדה, מצוין בדוח מבקר המדינה.

מילה אחת אחרונה, על נשות המאהל האמיצות של יפו. הן מתמודדות שם, בעצם, זה בעצם גם מאבק מאוד נשי, אין ספק, קורת גג של נשים חד הוריות שהגיעו למאהל. באו אלינו מעיריית ת"א ואמרו לנו, זה סיפורים פרטיים – כמו שדני אומר, זה סיפורים אישיים – אין פה סיפור אחד, אבל יש פה סיפור אחד, זה סיפור של תת מיצוי זכויות, ברמה הכי גבוהה שראיתי. אף אחת לא מקבלת את הקצבאות שמגיעות לה, אף אחת לא מקבלת את הסיוע שמגיע לה, אין עו"סיות, אין מוקדי מיצוי זכויות, אין שום דבר שבאמת, נותן להן את הזכויות, לא שהזכויות האלה יספיקו להן להתקיים בכבוד, אבל את המינימום לתת להן ואחר-כך שאנחנו מתערבים וחלמיש שולחים נציגים, לתוך הפארק עצמו, לתוך הגינה, לתת את הסיוע לנשים, מוסרים להן מידע שגוי ואומרים להן - אם אתן מקבלות קצבת מזונות, אתן לא תהיו זכאיות לדיור ציבורי – על אף שכבר שנה וחצי, אחרי פסיקה ואחרי שינויים במשרד הבינוי, אפשר לקבל קצבת מזונות ולהיות זכאיות לדיור ציבורי - פשוט אני כעו"ד שמגיש את הבקשות האלה, עוד לא הצלחתי להבקיע, עוד לא הצלחתי לקבל פנייה, שיש מישהי שמקבלת קצבת מזונות ואני מגיש את זה לוועדה, במשרד הבינוי ואני אשכרה מקבל עבורה דיור ציבורי.

תודה רבה. אני בדיוק מולי יש את בדיקת זכאות לקבלת דיור ציבורי, גם להורה עצמאי המקבל דמי מזונות, שזאת הייתה פסיקה של בית המשפט. השאלה, אם זה עדיין פועל?

אז משרד הבינוי התחייב להקים וועדה, אנחנו לא הצלחנו להגיע אליה עדיין.

אוקי, אז הנה יש לנו את משרד השיכון נמצא, מיוצג, בבקשה, גב' רות מנע.

שלום, שמי רות מנע, אני מנהלת האגף לטיפול פרט וחריגים במשרד הבינוי והשיכון, אנחנו מכירות מדיונים קודמים.

אנחנו מכירות מדיונים קודמים.

א', אני באמת מברכת על הדיון, השיח הזה חשוב, זה חשוב שיהיה בסדר היום. אני יתחיל במה שעו"ד אוהד אמר הרגע, לגבי פסק הדין, אז רק לדייק את הדברים. בית המשפט העליון, לא קיבל את הפסיקה שמשפחות חד-הוריות עם מזונות, יקבלו דיור ציבורי – זה ממש לא – בית המשפט העליון קבע, ש"דרך המלך" להכרה בדיור הציבורי, היא קבלת הבטחת הכנסה ולא מזונות וכל מה שניסינו להסביר - כתוב שמה בפרוטרוט - בכל הדיונים ובכל השלבים של ההליכים, יש הבדל בין מזונות, להבטחת הכנסה וזה באמת דיון נפרד, אפשר לבוא ולתת לכם דיון שלם רק לכבוד העניין הזה, אבל אני עצרתי פה, רק כדי לדייק את הדברים, זה לא נכון. מה שכן עשינו - -

נשים עם מזונות יכולות לקבל דיור ציבורי ?

"דרך המלך", כך קבע בית המשפט. "דרך המלך" לקביעת, תיכף אני ייגע גם בקריטריונים, הם אולי ישנים, ארכאיים, צריך לתקן אותם, אבל קודם נדבר על העובדות ואחר כך נתפרס לנושאים אחרים. "דרך המלך" לקבלת דיור ציבורי, היא עם הבטחת הכנסה ולא מזונות. צריך לשנות את זה, צריך לתקן את זה, צריך לחשוב על זה, צריך לדבר על זה, הכול בסדר, אבל לא זה פסק הדין.

מה שכן עשינו – ואנחנו הצענו את זה לבית המשפט העליון – אנחנו אמרנו, שאנחנו מבינים את הקושי, מבינים שיש אישה שמקבלת קצבת מזונות ולא הבטחת הכנסה ואולי, אם היא תלך לקבל הבטחת הכנסה, היא עלולה להיפגע ואנחנו כאן, בשביל לבדוק את המקרים האלה. הקמנו וועדה פנימית אצלנו, בשיתוף נציגה של ביטוח לאומי ואנחנו בודקים מקרה, מקרה. אנחנו רואים באותו מקרה, שאנחנו מזהים פגיעה במעבר, ממזונות להבטחת הכנסה, אנחנו מעבירים אותה למסלול של דיור הציבורי - - -

מה זה אומר?

רגע, תנו לי לסיים, זה דברים חשובים,

אני בדיוק רציתי לשאול, מה זה אומר פגיעה ממעבר ממזונות? השאלה שלי, ידוע שכדי לעבור להבטחת הכנסה, היא צריכה לוותר על מזונות.

נכון.

למרות שזה לא שלה. הבטחת הכנסה היא שלה. מזונות, זה של הילדים. לא שלה. כלומר, היא צריכה לבחור, בין הזכות שהילדים שלה יקבלו את מה שמגיע להם, לבין מה שהיא תקבל מה שמגיע לה.

זהו, שביטוח לאומי נותן, את אותה קצבה, את אותה גמלה באותו שיעור שקל לשקל. אין הבדל, אם אישה באה ואומרת - אני לא רוצה להשתמש בביטוח לאומי כמנגנון לגביית המזונות, מעדיפה ללכת למסלול של הבטחת הכנסה - היא תוכל ללכת להבטחת הכנסה והיא תקבל שקל לשקל, למה שהייתה יכולה לקבל בקצבת מזונות. אין הבדל.

אבל היא תתייצב פעם בשבוע בשרות התעסוקה.

המקום היחיד שהיא עלולה להיפגע ואת זה זיהינו בתהליך של הלמידה של המקרים, זה אותה מקרים שנמצאים בפירוד, בהליכי גירושים, יש להם פסק דין למזונות, אם הן הולכות לקצבת הבטחת הכנסה, מה שבטוח לאומי עושה, הוא לוקח את פסק הדין, מקזז להם את מה שכתוב בפסק הדין, בין אם היא מקבלת ובין אם היא לא מקבלת. אנחנו רואים בזה פגיעה ואומרים, אישה כזאתי, אם היא תעבור להבטחת הכנסה, במקום לקבל את הסכום של הבטחת הכנסה, שווה ערך למזונות, היא תקבל הרבה פחות ושם באמת זיהינו את הפגיעה ואמרנו זאת פגיעה.

תתקני אותי אם אני לא טועה, שהמזונות שהבטוח הלאומי מעביר, הוא צריך לגבות אותם.

נכון.

כלומר, הוא לא נותן מהכסף שלו. הוא סוג של מלווה.

הוא סוג של גובה.

אז למה היא צריכה לוותר על המזונות האלה, כדי לקבל את ההבטחת הכנסה? אני לא מבינה.

היא לא צריכה לוותר.

היא כן. זה מה שאומרים לה.

נותנים לה לעבור מסלולים.

המזונות הם של הילדים. למה מכריחים את הילדים, שנייה,

לפי פסק בית משפט, וכשנשים עוברות להבטחת הכנסה, אז הן כל הזמן תלויות במרתון הזה בללכת לחתום בלשכת התעסוקה.

אוקי, אני מבינה, אני אפילו מדברת לא על זה, שהיא צריכה לחתום, שהיא תלך ותחתום ותקבל את ההבטחת הכנסה, אבל למה היא צריכה לוותר על המזונות? זה לא הזכות שלה. זה לא עניין שהוא צריך להיות בידיים שלה, זה הזכות של הילדים, שההורה שלהם ימשיך לפרנס אותם.

אני אגיד לך.

שנייה, אל תתווכחו איתי, אל תתווכחו איתי. זה משהו מאוד בסיסי, בהבנת הזכויות, אני לא מתווכחות, מי שצריך לקבל הבטחת הכנסה, שתלך ויחתום, אין לי בעיה, אבל זאת זכות שלה כאזרחית בוגרת, שנקלעה למצב כלכלי, שהמדינה צריכה לתמוך בה וזאת זכות של הילדים. למה צריך או-או. זה בלתי מתקבל על הדעת. שוב אני יודעת, כבר התעצבנתי על זה ב-2016, התעצבנתי על זה ב-2017, 18, 19 ואני ממשיכה להתעצבן, עד שיתוקן המצב. ואני יודעת שזה לא בידיים שלך.

לא, זה גם בכלל לא אצלנו, זה חונה בביטוח לאומי , זה החוק של בטוח לאומי.

אני יודעת.

אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו כאן, אוהד אנחנו קיימנו שיחת זום ולגבי האירוע הזה, שאישה היא מקבלת סיוע במסגרת תופעות אלימות, מבקשת דיור ציבורי, זה אירוע נקודתי, טיפלנו בו, זה לא קורה כך והיום כל מי שרוצה לעבור ממסלול של נפגעות אלימות, למסלול של בחינת זכאות לדיור הציבורי, היא עוברת את המסלול בלי שום בעיה.

למה לא אוטומטי? למה לא אוטומטי?

שנייה, שנייה, לא, לא, לא, אוהד, דקה. המעבר הזה, איך שהבנתי, שהיא פונה אליכם ואז מה קורה? אתם שולחים אותן לחברות?

הן צריכות להגיש את הבקשה בחברות.

אוקי, שנייה, בחברות את יודעת אם קיים אפשרות למלא טופס ולשלוח אותו באינטרנט?

הם עושים רישום מרחוק, באמצעות אפילו ווסטאפ חתימה מרחוק, בתקופת הקורונה, אנחנו אפשרנו לנשים להירשם מרחוק ואימצנו את התהליך הזה גם לימים אחרים.

להירשם לתור לפגישה? או להירשם למלא טופס?

למלא טופס, למלא את השאלון לסיוע בדיור, זה קורה להרשמה מקוונת מרחוק, הם עושים חתימות בווטסאפ, או באיזושהי דרך אחרת.

אני מבקשת ככה, עוה"ד אומר שלחברות, אין טופס כזה, אינטרנטי ושהנשים מתבקשות להגיע לשכות שלהם, אפילו מספרי טלפון אין. יש טענה כזו?

אין הרשמה מקוונת, אבל אפשר להירשם טלפונית ולזהות את האיש דרך הווטסאפ, יש דרך טכנולוגית ש - -

מה זאת אומרת להירשם טלפונית? להרים טלפון ופקיד יושב מולה בטלפון וממלא את הטופס במקומה?

ממלא את הטופס, שואל שאלות, יש טכניקה, אני פחות מכירה את התחום, אני יכולה לבדוק.

זה נשמע לי מוזר.

לא, עשינו את זה בתקופת הקורונה.

זה לא עבד, אני בצד השני זה לא עבד.

אני מבטיחה שאני אברר את הטכניקה של התהליך ואני - - -

אני מבקשת ככה, אנחנו עוד יושבים פה, אם אפשר לברר את זה, עם כמה מהחברות המובילות, האם יש להם טופס מקוון? ואם לא, איך הם עובדים בתקופה הזאת?

טופס מקוון אין, אבל - -

אני יחכה לתשובה.

מילה אחת על הפסק דין, כי נאמרו פה דברים מטעים.

רק מילה אני אדייק, טופס מקוון אנחנו עובדים עליו, אבל יש אפשרות להרשמה מרחוק, זה כן.

למה? מה זאת אומרת?

אני יכולה לכוון אותכם לבנאדם שמטפל, תראו, זה לא הנושא שעלה לדיון היום.

לא, לא, שנייה, אין דבר כזה, זה לא הנושא שעלה לדיון, זה חלק מהדיון ואני מחליטה, כן, לשמוע את הטענה הזו, או לא ואני מבקשת תשובה על זה ואני לא מבינה, למה אין טופס מקוון, אחרי שנתיים של קורונה, שאנשים לא היו אמורים להגיע למשרדי ממשלה, או משרדים שנותנים שירותים וכולנו יודעים מה זה מענה טלפוני במקומות האלה, כבר היינו בקטע הזה. אז אני לא מבינה, שנתיים לא מצליחים להרים, להעביר טופס מקוון?

יש תהליך, יש תהליך, אני רק לא יודעת לשקף אותו. אני יכולה - -

אין גם טלפון, הנה עוברים עכשיו על האתרים ואין טלפון.

גם אין פקסים, גם אין כתובות מייל, אין דרך ליצור קשר, פשוט צריך להגיע.

אוקי, אז זה ממש לא מקובל עליי ואני לא מבינה, למה משרד הבינוי והשיכון, צריך להרשות ולתת יד להתנהלות כזו, מטעם החברות המשכנות ואני אפנה למשרד ואני רוצה תשובה. כמה שיותר מהר. מתי התהליך הזה מסתיים.

מילה אחת על פסק הדין, כי זה לא נכון, בית המשפט העליון לא דחה את הטענה, בית המשפט לא דחה את התיק.

לא דחה. יש לי פה, הנוהל שהוציאו את זה, זה היה נוהל הוראה שעה, שהוציאו המשרד, שזה בעניין זכאות לקבלת דיור ציבורי, גם להורה עצמאי המקבל - - -

בית המשפט העליון אומר, מאחר וקיים נוהל, ניתן למשרד הבינוי הזדמנות לעשות אותו ואנחנו מהשטח אומרים, הוא לא מקוים.

אוקי, הוא לא מקוים.

אנחנו במשרד, תיכף יעלו גם וידברו גם מהסיוע המשפטי, אני מציע לשמוע את הסיוע המשפטי שמטפלים.

אני יכולה לסיים עם עוד כמה מילים?

כן.

רק להגיד שיש לנו תוכנית סיוע לנפגעות אלימות, אנחנו מתפעלים כבר שנים, הן מקבלות חבילת סיוע של, לא מספיק, נכון 1470, ו-1170 ואחר כך זה יורד ל 900 ומשהו, זה לא מספיק, אבל זאת תוכנית שנותנת מענה מידי, כדי לנסות לחלץ אותן מהסכנה, לגבי הקריטריונים, אתם סיימתם לדבר?

לא, זה לא העניין של סיימנו, אנחנו יודיעם שיש חבילה כזו והייתה ביקורת על החבילה והייתה דרישה לשנות את שם החבילה הזו, מה קורה אצלכם?

שינינו באתר ושינינו, קיבלנו את ההערה ושינינו, נשים מוכות ונפגעות אלימות עשינו את זה.

עשיתם? שינתם את ה-?

כן.

יופי.

שאלה, לכמה זמן ניתן הסיוע הזה, כי יש נשים נפגעות אלימות, שממשיכות להיות נפגעות אלימות, גם אם זה לא פיזית זה כלכלית, נפשית,

בסדר, אבל החבילה ידוע, היא מוגשת בשנה הראשונה, נאמר, זה לשלוש שנים?

כן.

זה לשלוש שנים. אחרי היציאה מהמקלט. אוקי, אנחנו תיכף גם נשמע את דעתם של איגוד העובדים הסוציאליים, שהגישו גם נייר עמדה. תודה. אם יהיה צורך בין לבין, אנחנו גם נפנה. עו"ד איילת הלברשטט עטיאס, מרכזת תחום דיור ציבורי וסיוע משפטי ואם טעיתי תתקני אותי.

הגדרת את זה מצוין, אני מרכזת את תחום הדיור הציבורי והסיוע המשפטי בת"א. הסיוע המשפטי למעשה, מטפל במרבית הבקשות והדחיות של משרד השיכון, אנחנו אלה שבעצם מגישים את העתירות, לבית המשפט המחוזי ואנחנו אלה שייצגנו, גם בתיק המדובר של דבורה אלבז וגם בפסק דין שניתן, לא מזמן, של סיגלית לוי, שבאמת מדבר על כל הקריטריונים.

מה שגב' רות מנע אמרה, זה לא נכון בעליל. בית המשפט העליון פסק, שכרגע אין מקום דון בזה, בגלל שהפרקליטות הודיעה לפני שקם הנוהל ולצערי, אנחנו כמו שאוהד אמר, בשטח ואנחנו מקבלים את מרבית ההחלטות של הדחייה. אנחנו לא רואים אפילו החלטה אחת, שהנוהל הזה מקיים, גם באוטומטית דוחים אותם, על זה שהם לא מקבלים הבטחת הכנסה. לצערנו, עוד אחרי שדוחים, הם היו אמורים להעביר את זה לוועדה אוטומטית, אבל לא, הם מבקשים מאותן נשים, שגם ככה קשה להן, להגיש מחדש בקשה לוועדה המיוחדת - בלי לעדכן אותן, זה רק בגלל שאנחנו נכנסנו לתמונה – להמתין את כל התקופה עד להחלטה של הוועדה, אחרי זה הם דוחים אותן, הן נאלצות כן, לעבור להבטחת הכנסה שאין סיבה שהדבר הזה ייקרה מלכתחילה, כי זה מדובר באותו סכום והמזונות זה לילדים ולא לאישה ואחרי שכבר הן עוברות להבטחת הכנסה ומגיעות למשרד השיכון ואומרות, הינה עשיתי מה שאמרתם, עברתי להבטחת הכנסה, אומרים להן – לא, עכשיו אתן צריכות להמתין לתקופת ההכשרה - אחרי שהן חיכו את כל התקופה הזאתי, שהן היו צריכות בשביל להמתין לוועדות ולפרוצדורה של משרד השיכון.

גם פסק הדין האחרון שהתקבל, מבית המשפט המחוזי – שעליו דרך אגב, לא הוגש ערעור והוא עדיין – קבעו שמשרד השיכון תבחינים חדשים ופסק הדין קבע, שצריך לבדוק אחוזים של כל תבחין ותבחין והדבר לא נעשה. הדבר היה יכול להקל על המון המון נשים, גם על נשים שמקבלות מזונות, גם נשים שמגיעות ממקלטים ומשרד השיכון לא ממלא אחרי ההוראה של פסק הדין, לבדוק את התבחינים האלה מחדש וחבל שמה שמשרד השיכון אומר פה, שהאוטומטית זה הבטחת הכנסה, אז זה לא נכון, כאשר יש נוהל חדש ואתם לא ממלאים אחר אותו נוהל.

תודה. מה קורה? יש לכם מה להגיב על הטענות האלה? זה טענות של הסיוע המשפטי, זה לא אנשי השטח מתלוננים.

הסיוע המשפטי מכיר את התהליכים, עובד מולנו, אם אנחנו לא מקבלים את פסק הדין, הדרך סלולה לגשת לבית משפט ולהגיד את זה, אבל אנחנו מקבלים את פסק הדין כלשונו. אני חוזרת ואומרת, בית המשפט העליון קיבל את העניין הזה ש"דרך המלך", היא הבטחת הכנסה, אנחנו יצרנו מנגנון שכל שבוע יושבת וועדה כזאת - - -

לא, לא, לא, אבל פסק הדין גם אמר שאתם תבדקו את תבחינים, שאתם תעשו שינויים, מה קורה? נעשה משהו בעניין הזה? בשבילי לקבל פסק דין, זה אומר לפעול לפיו. לפי הוראותיו, לא רק להגיד - אני מקבלת.

יש שני נושאים שעלו פה וקצת ערבבו, סוגייה אחת, זה פסק דין אלבז, שעסק בנושא של המזונות, והסוגייה השנייה של סיגלית לוי עם עוד פסיקות נוספות, שהשופטת מיכל גנון, במחוזי בת"א, קבעה שעלינו לקבוע תבחינים. זה באמת קיבלנו את פסק הדין, אנחנו על זה עובדים בימים אלה, סיימנו לעשות- - -

מה זאת אומרת בימים אלה? איפה אתם באיזה שלב?

אנחנו בשלב של גיבשנו את כל התבחינים והמשקלות של וועדות החריגים, הנושא הוצג למנכ"ל, המנכ"ל ביקש להציג את זה לשר ואנחנו השבוע, כבר נקבעה פגישה להציג לשר, את הנושא של התבחינים ומרגע שהוא נותן לנו אוקי, אנחנו יוצאים לדרך.

הייתי רוצה לשאול, עד כמה האנשים שמעורבים, גם בפסיקות וגם ממשרדים אחרים, שמטפלים במקרים, כמו משרדי הרווחה, היו מעורבים בקביעת התבחינים האלה, או שזה רק עבודה פנימית, של המשרד שלכם?

זה עבודה פנימית של המשרד. יש לנו ממשקים מול ביטוח לאומי ומול משרד הרווחה במקומות שאנחנו, יש לנו ממשקים מול משרד הרווחה וביטוח לאומי, יש לנו ממשקים שמאפשרים לנו לקיים את הדיונים וללמוד את הנושאים מול ביטוח לאומי ומול משרד הרווחה, אבל אנחנו לא עשינו דיון רחב עם ארגונים, או עם גורמים אחרים.

התבחינים האלה הוגשו למנכ"ל, לפי הבנתי.

הצגנו בפניו, כן.

הצגתם אותם והם מקובלים על המנכ"ל? כלומר הוא –

על המנכ"ל כן.

ועכשיו זה לפתחו של השר?

כן.

אני רק רוצה להגיד שנתקלתי במכתב ששלחתי בזמנו ב-2017 ונאמר לי שם, שהונח על שולחנו של השר העניין של הקריטריונים ואנחנו מחכים להחלטת השר.

מי זה היה אז, אורי אריאל?

לא, היה גלנט בזמנו ושום דבר לא השתנה, אז אנחנו נפנה ונדע ונרצה לדעת לו"ז מאוד ברור וגם נרצה לדעת, מה התבחינים המוצעים, לפני שזה כבר נופל ומתקבלים ואחר כך מתחילים לטפל בתוצאות שלהם. אני חושבת שהגיע הזמן להשתמש בקצת שקיפות, לפרסם מה הולך להיות ולקבל תגובות מהציבור, שעובר את כל המסלול הזה, כדי שההחלטות יתקבלו לאחר ששומעים את כל מגוון הדעות.

אני רוצה לשאול, לבקש – אני יודעת שעוד נשים שביקשו לדבר – אבל אני רוצה לבקש מענבל חרמוני, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים. בבקשה.

היי, טוב, אני יעשה את זה בקצרה, כי נראה לי שהקולות של הנשים, הן דווקא - לא דווקא – אבל הן –

את יודעת אני תמיד בסוף.

לא, ברור, אני אומרת ממני, זה לא קשור אלייך. אז ככה, אני חושבת שהדבר המרכזי ביותר שעלה, באמת בשיח שלנו עם עובדות, ספציפית לקראת הוועדה הזאת וזה משהו שהוא באמת חותך ואני דווקא אגיד את זה מהצד השני, שזה באופן מאוד מאוד ברור כשיש את הסיוע, את הדיור הציבורי, כשאישה כן מצליחה לקבל את זה, מייד רואים שיפור בחיים שלה בכל שאר הדברים, זאת אומרת העניין הזה של קורת גג – עובדות אומרות, אני כשהפונה שלי מצליחה כן לקבל את הדיור הציבורי, אחרי "ויה דולורוזה", מטורפת ועם שנים הן מלוות אותן בדברים האלה – כמעט מיידית ואחר כך זה בתהליך עוד ועוד, היא עומדת על הרגליים. עד לפעמים באמת למצב, שהיא לא צריכה כבר את שירותי הרווחה.

זאת אומרת גם אם אני מסתכלת על זה בוודאי בצורה המוסרית והחברתית והערכית, אבל גם אם אני מסתכלת על זה כללית, בסופו של דבר, כל הסיפור הזה של קורת גג, כמנוף בעצם – כמו שאמרה נטליה – שמנוף בעצם לזה, שאותה אישה פחות ופחות עם הזמן תצטרך גם להמשיך להיתמך במדינה בדברים אחרים ואני חושבת שבסוף – כמו שהרבה דברים שקשורים לרווחה – אם אנחנו יודעים להשקיע בהם היום, אז עוד כמה שנים, אנחנו כחברה נראה גם את החיסכון והרווח הכלכלי מזה.

והחברתי.

זה בוודאי, זה נקודת המוצא, אבל דווקא בגלל שהרבה פעמים השיח הכלכלי, הוא לא מובן מאליו, בטח לא לי, בסדר, אז אני כן חשוב לי להדגיש את זה, כי זה היה נורא ברור מהעובדות. מצד אחד שמלוות פונות, שזה פשוט לעבור "ויה דולורוזה", מצד שני, איך הדבר הזה משתנה ובאמת אנחנו יודעים, שדיור, שקורת גג בטוחה ויציבה, זה אצל הרבה אוכלוסיות, זה אצל כולנו בעצם, זה המקום, בעצם לרווחה ולחיים עצמאיים ולמיצוי הפוטנציאל והיכולות, של כל המשפחה, אז זה נורא חשוב לי מהכיוון הזה.

אני לא אחזור, רק אציין, שבטח ובטח שהקריטריון של ילד שלישי, הן עובדות מדווחות על זה, שלפעמים הנשים בחברות האלה, אני לא מאשימה אותן, כן, אבל הם אומרים לאותה אישה, את צריכה לעשות עוד ילד, זאת אומרת זה המסר, בין אם מובלע ובין אם על השולחן. אוקי, אז וואלה – אפרופו דברים אנכרוניסטיים - זה לא יאומן שזה קריטריון, מה אנחנו באים לעודד אותה, אין לי מילים להגיד על זה וזה ברור לי שזה – עכשיו בעניין, הסיפור הוא עניין מגדרי, אז אני יגיד גם, שזה ברור שבכל זאת היום רוב מי שנושאות באחריות על התא המשפחתי, זה הנשים ורוב מי שחד-הורי היום, זה חד-הוריות ולכן בעצם, הן אלה שסובלות יותר מכל הקריטריונים האלה.

ברגע שמדובר בנשים נפגעות אלימות, צריך לקחת בחשבון, שיש את הקריטריון שאומר, שהיא צריכה לחיות, לפחות שנתיים, בנפרד מבן הזוג, גם כאילו, בהנחה שהם עוד לא פרודים, זאת אומרת שעוד לא גרושים, שעוד אין גט, אבל היא צריכה באותו רגע לצאת מהבית, לא לחכות שנתיים, אז היא במשך שנתיים, כבולה ואז גם כשהיא מבקשת - נגיד הוא יצא מהבית של הדיור הציבורי, והיא אומרת – אני לא רוצה לגור אתו באותו רחוב – לא מאפשרים לה לעבור, לשנות את הכתובת, כי אומרים, רגע, הוא צריך גם לאשר את זה, הדירה היא גם על שמו. זאת אומרת הקריטריון הוא שנתיים שצריכות לעבור שהם חיים בנפרד, מה זה שנתיים? עד שהיא עשתה את הצעד והיא זזה ממנו והיא נפרדה ממנו כבר, זאת אומרת ברור שהיא תחזור, אני הייתי חוזרת, כאילו.

בשביל לעבור את השנתיים בפרידה ממנו, היא כבר לא תצטרך אותם, היא כבר עמדה על הרגליים והיא יכולה על הרוב,

כן, זה לא הגיוני, דווקא ברגע שהיא הכי צריכה, זה הרג של הפרידה ושוב פעם אפילו לשנות, להגיד אני צריכה דירה אחרת, בכתובת אחרת , שהיא לא באותו רחוב אתו, או באותו רחוב עם אמא שלו, גם זה לא מתאפשר, בגלל הקריטריון הזה. משהו שהיום עם כל ההבנה, שיש סביב הנושא של נשים נפגעות אלימות, אני לא מבינה איך זה עדיין קיים והדבר האחרון שאני אגיד, יש את הסיוע באמת לנשים נפגעות אלימות, מה שלי לא ברור, ניסיתי עכשיו לקבל אינפורמציה, אבל היא עוד לא הספיקה להגיע, אם זה רק עבור נשים יוצאות מקלט, או לא? זה ממש חשוב.

לא, לא, לא לכולם. זה גם לא רק לאזרחיות הוא גם לתושבות לכולם.

זה מעולה והדבר האחרון שאני אגיד, שבסוף משרד השיכון, אני לא אומרת זה חשוב ומשרד הרווחה והעובדות בשטח, בטח, בסוף אבל כמו שאנחנו יודעים, הדברים מתנקזים למשרד אחד. פה, לצערנו הרב.

אני רציתי לבקש את תגובת המשרד הזה.

ונעשה תוכניות והם יעשו שם והם יגמרו את העבודה שלהם והכול בסדר ובאוצר יגידו, אבל אין כסף, יש כסף, זה לא מועיל, זה כן מועיל, זה זוועה.

אוקי, ענבל. אנחנו בדיוק נפנה אליהם ונשאל. רות.

אני רק רוצה לחזור למה ששאלתם מקודם לגבי הכוונה מקוונת, קיבלתי את כל הפרטים, אני אקריא לכם: יש שתי אפשריות להירשם באמצאות מוקד טלפוני העובדים עם הלקוח על הצהרות ומבצעים ביחד אתו, את ההרשמה. בנוסף כל חברה פיתחה אפליקציה ייעודית שבה נשלח קישור לחידוש זכאות ללקוח, הוא ממלא את הטופס וזה נשלח לחברה לקליטה. כיום יש מעל 20 אחוז שמחדשים את ההרשמה שלהם בדיגיטל. באתר המשרד אנחנו מציינים, שאפשר לבצע הרשמה דיגיטלית ולהימנע מהגעה לסניפים, ביתר שאת - - -

אני עברתי את הדבר הזה.

אני יישלח לך את הקישור.

תעשי לי טובה, תשלחי לי את הקישור.

אני אשלח לך, מה שרשום לי אני ישלח, אין בעיה ורק אני רוצה ל- -

אני גם רציתי לשאול עוד שאלה,

רק לדייק את הדיון, כי נראה לי שקצת הלכו לאיבוד. יש את פסק הדין שאמר, תבחנו תבחינים ומשקולות לוועדת חריגים ויש את האירוע של בחינת קריטריונים לדיור ציבורי, זה שני דברים שונים.

נכון. אנחנו יודעים, לא הלכנו לאיבוד.

לא, אז לי הייתה תחושה כזאת, אז אני רוצה שנראה שזהו, אז תבחינים ומשקולות של וועדת חריגים - - -

אל תלכי לנו לאיבוד רק.

אני אני הלכתי לאיבוד.

אני יודעת שיש שני אירועים כאלה, יש גם את הבחנת הקריטריונים ויש גם את התבחינים ואני רוצה לדעת ולבקש לקבל תשובה מאוד ברורה מהמשרד, איפה עומדים שני האירועים האלה. אנחנו לא נוותר.

לגבי ה - -

אבל אני רוצה לשאול על וועדת החריגים, אולי קראת לזה, בעניין מזונות והבטחת הכנסה. עד עכשיו, כאילו, מתי נוסדה הוועדה בדיוק? אם אפשר לדעת ובכמה בקשות כאלה דנתם בהם? ומה היו ההחלטות בסוף?

פסק הדין היה באפריל 2019 ומייד חודש אחר כך לדעתי כבר הקמנו את המנגנון הזה, אם אני זוכרת נכון, טיפלנו בלמעלה מ-400 פניות, של חד-הוריות במצב של מזונות, שלוש מתוכם הכרנו בהם כמי שעלולות להיפגע מה - -

שלוש מתוך ה-400?

כן.

שלוש מתוך ה-400, כלומר, מ-2019, בוא נגיד שידעו על זה והתחילו לפנות, כלומר בשנתיים האחרונות קיבלתם 400 בקשות כאלה ורק לשלוש נתתם את האפשרות ?

רק לשלוש הייתה הכרה, שיש פגיעה במעבר ממזונות להבטחת הכנסה.

והשאר, אין שום פגיעה כאלו?

לא.

בכלל?

הכול מתועד.

אוקי, השאלה שלי היא, מה גורם לכם להכריע שאין פגיעה?

אנחנו בודקים, אם היא הייתה עוברת במצב הזה להבטחת הכנסה ולא הייתה לה פגיעה בקצבה, בגובה הקצבה, אז לפי הבדיקות שאנחנו בודקים בכל תיק, היא יכולה לקבל שקל לשקל, מה שהיא קיבלה במזונות, בהבטחת הכנסה.

אוקי, אני אשמח לקבל פירוט, חודשי, כמה פניות כאלה היו? ומה פסיקה, אומנם אני לא אוכל לעבור על התיקים האלה ולבדוק, אבל אני אשמח גם כן ואני פונה פה לכל מי שעוסק במלאכה והגיש בקשה כזו לוועדה, אם הוגשה בקשה ולא נתקבלה תשובה, אני אשמח לדעת, אם לא הצלחתם להגיש בקשה, אשמח לדעת ואם קיבלתם תשובה, כאילו ואתם מרגישים שהתשובה היא לא עונה, זה אכן פוגע ובכל זאת, לא קיבלתם, אני אשמח, גם כן להתעדכן, אולי אתם תוכלו לעשות, איזושהי בדיקה כזאת וככה נוכל להצליב את המידע ונראה איפה אנחנו עומדים. בסדר?

אפשר אולי רק להעלות את הנושא, של בני שארים?

טוב, מי רוצה להציג את זה?

בני שארים, אני יכולה לדבר על זה.

אז את השם בבקשה. ואני רוצה אחר כך לשמוע ממשרד האוצר.

שמי פאלינה, אני אתחיל מזה שאני דיירת, אני רואה את עצמי כדיירת ממשיכה, בדירה של אבא שלי ואמא שלי, שקיבלו ב-1998. אני אמא לארבעה ילדים, גרה כבר 17 שנה בדירה של ההורים שלי, שקיבלו אותה ב-1998. הוריי, שניהם כבר נפטרו ממחלות קשות. כל התקופה שחייתי בדירה, עם הילדים שלי, הילדים שלי נולדו והם גדלו בדירה. אני גם טיפלתי בהורים שלי. ב-2017 אבי נפטר ממחלת סרטן דרגה 4 ומאז אני מנהלת את המלחמה – מלחמת ייאוש אני קוראת לזה – מול משרד הבינוי.

מה שקורה שאחד הקריטריונים שאני נפגעתי בו, שדרשו ממני השלמת הכנסה, התברר שבגלל שאבא של הילדים הגדולים נפטר, כשהם היו קטנים, כל השנים האלה, אני הייתי מקבלת דמי שארים עבור הילדים ובביטוח לאומי עשו טעות, כשפניתי אליהם לקבלת השלמת הכנסה, הם חישבו את הדמי שארים, כדמי שארים של אלמנה, למרות שלא הייתי ואחרי שבזכות ה"קליניקת מעברה", אני פניתי שוב פעם לביטוח לאומי, התברר שכן הייתי זכאית, כל השנים, אז כשהגשנו את הערעור למשרד הבינוי, משרד הבינוי סירב לי הפעם בגלל הגובה, גובה הכנסות שנהרס בגלל הבטחת הכנסה שהתחלתי לקבל, המתנו שכאילו עכשיו אני חורגת מתקרת ההכנסות ואני לא יכולה לקבל זכאות לדיור ציבורי. עכשיו השאלה שלי גם - - -

מה זה משחק חתול ועכבר? כאילו מה? מה?

היא עברה בכמה מאות שקלים בגלל הקצבת שארים, בגלל קצבת שארים של הבת שלה.

חמור מכך הגדירו אותה כפולשת, תפרו לה חוב של 150 אלף ₪, והם שמים לה אותם כחרב על הגרון ואומרים לה, אם את לא תפני את הדירה שאת נמצאת בה, אז את גם תצטרכי לשלם את החוב הזה של 150 אלף ₪, יש פה מדיניות פוגענית. וצריך לטפל בה.

ועם הכמה מאות שקלים קצבת שארים שהיא עברה, זה לא חריגים שמצדיק התערבות של וועדת חריגים, אז מה?

את היית אצלי בוועדה מקודם, נכון?

כשהתחלת את המסלול, כן, לפני קורונה.

ואת עדיין, כאילו, עוברת עוד בעיות ועוד בעיות.

כן, עדיין.

או צוברים לך?

כן, החוב נצבר כל הזמן, החוב לא –

הסיפור מוכר?

כן, הסיפור מוכר גם הגיע לבית משפט, הגישה עתירה מנהלית ונדחתה אני אומרת שהסיפור מוכר, אנחנו בסוגייה שדייר ממשיך, פועלים לפי חוק, אין לנו אפשרות לחרוג מהחוק, זה חוקק בכנסת הזאת וברגע שבנאדם לא פועל להוראות החוק, הוא לא זכאי.

זה לא הסיפור.

זה לא הסוגייה.

תנו לי לנהל את זה דני. זה לא הסיפור.

סיפור של פאלינה זה דייר ממשיך, היא הגישה בקשה לדייר ממשיך.

כן, אבל אני עומדת בכל הקריטריונים.

היא הגישה בקשה לעתירה מנהלית וגם העתירה המנהלית נדחתה.

היא לא נדחתה, זה הסתיים בגישור.

סליחה.

היא לא נדחתה, הם בגישור, זה חזר לוועדה והיא לא הגישה עתירה על דייר ממשיך, היא הגישה עתירה על זכאות לדיור ציבורי, בגלל הקצבת שארים.

לא, זה היה דייר ממשיך.

טוב, אני.

הוא מטפל בתיק הזה.

אוהד מטפל בתיק ודרך אגב השופטת פסקה שאני רשאית להגיש ערעור למשרד הבינוי ועוד לפני שקיבלתי תשובה מהוועדה, כי אני קיבלתי כתב תביעה, אני והבן שלי, עם דרישת פינוי ודרישת חוב של 130 אלף ₪.

איך זה יכול להיות?

ואז אומרים לה גם, תפני את הדירה נמחק לך את החוב. מאפייה.

אני רק יתייחס לעניין של הקריטריונים? היום הקריטריונים - - -

לא, לא, לא, אני רוצה התייחסות לזה שאישה נמצאת בשלב של ערעור ואתם מדיינים איתה כאילו, על הערעור שלה, באותו זמן שולחים לה פינוי, צו פינוי ושולחים לה עתירה על 150 אלף ₪, מה בדיוק קורה?

לא מכירה את כל הפרטים של המקרה, אני יבדוק אותו, אבל - -

אוקי, אני רוצה התייחסות בכתב, של משרד הבינוי והשיכון, תוך שלושה ימים, למקרה הספציפי הזה, לא יכול להיות שאנחנו יושבים אחרי ארבע שנים ועדיין הסיפור צובר עוד ועוד ועוד בעיות, או שאתם אומרים מלכתחילה החוק אומר אין לך זכות, אבל אם היא נמצאת בערעור ואתם מקיימים את הערעור הזה, לא יכול להיות שמוציאים אותה ומוציאים נגדה צו פינוי, לא יכול להיות. אני רוצה לשמוע ממשרד הבינוי, אני ארצה באמת תשובה ובכתב ותוך שלושה ימים, לא יותר ומאיפה בא החוב הזה ואיך יכול להיות ששולחים אותה לקבל הבטחת הכנסה, אחר כך אומרים לה – עברת את ההכנסה, מה זה צריך להיות?

לא, אתם יודעים מה, אני יודעת שיכול להיות שמערכות כל כך גדולות, כמו ביטוח לאומי, כמו משרד ממשלתי, עושים טעויות, אבל כאשר הטעויות הופכות לגוזרות גורל, זה לא משהו שעוברים עליו בשקט. בלתי מתקבל על הדעת. עשיתם טעות נתתם לאישה קצבת שארים של הילדים, על שמה, כאילו שזה שלה, תתקנו את הטעות ואל תתנו לה לשלם מחיר על זה. זה בלתי מתקבל על הדעת. אתם עושים את הטעות והיא משלמת את המחיר.

זה לא קצבת שארים זה בטוח לאומי.

לא, זה מה שנאמר, היא קיבלה קצבת שארים, שהם של הילדים שלה. רשמו אותה כאילו קצבת שארים של אלמנה, זה הקפיץ את ההכנסה שלה, מה מה מה הבלגן הזה? אני רוצה לשמוע ממשרד האוצר. שמעו לפני שאתה מתחיל. דיברנו על כל הנושא של המלאי ושל הדירות ואני יודעת שמדברים על זה רבות ואני רוצה לשמוע מה יש לכם להציע בכיוון הזה.

הדבר השני הוא, כולם יודעים, למה אני מתייחסת לנושא הזה במיוחד, כי כולנו יודעים, ברגע שקובעים את הרף, בונים את הקריטריונים, כך שהאחוז שיעבור יתאים לתקציב המוקצה לעניין הזה. האם יש שינוי בגישה לנושא של הדיור הציבורי? האם אתם מקציבים איזשהו תקציבים? האם תתנגדו, גם כן, לשינויים בקריטריונים ובתבחינים?

צוהריים טובים לכולם. כבוד היו"ר. אני ייגע בכמה נקודות שיתייחסו עליהם כאן. שמי עשהאל צור, אני מאגף תקציבים באוצר. באופן כללי אני רוצה להתחיל באמירה כללית. הקריטריונים נמצאים אצל משרד הבינוי והשיכון, כמו שכולם יודעים. משרד הבינוי והשיכון, הוא אחראי על הקריטריונים, כמובן שנקבעו כבר לפני הרבה שנים, אז גם רות עצמה לא יכולה אולי בהכרח לחתום על הכול. הם נקבעו לפני הרבה שנים וגם וועדת החריגים, זה בניהול שלהם, אנחנו לא מתערבים בוועדת החריגים, יש מקום למקרים מיוחדים. לא הכרתי את המספרים המדויקים שאמרו פה. זה נקודה אחת.

שנייה, אני מכירה את הסיפור הזה, שהגבר המפרנס בבית נותן סכום מסוים לאשתו, כדי שתאכיל את כל המשפחה, לאורך כל החודש, אחר כך הוא מתלונן על זה, שהאוכל הוא לא בדיוק לסיפוקו והיא צריכה ללהטט בתוך התקציב שניתן לה ולבנות אותו שיספיק לכל החודש, עכשיו, - אפרופו, יש להם תקציב, לדיור הציבורי ויש להם מלאי דירות ותשחקו עם זה, כמה שאפשר והקריטריונים מצריכים להתאים לתוך זה – אז בוא נדבר ישר, אוקי, זה נכון שהקריטריונים הם באחריות שלהם ואתה ראית, אני לא כל-כך מרחמת על משרד הבינוי, אבל את האמת צריך להגיד. נותנים להם תקציב מסוים, הם צריכים לדחוס את עצמם לתוך התקציב הזה.

אז כבוד היו"ר, קודם כל, גם אני וגם אשתי מבשלים, אז הדוגמא אני לוקח אותה בערבון מוגבל, אבל אני צוחק.

אז יופי, זה לא המצב ברוב הבתים במדינת ישראל.

קודם כל, בסיכום התקציבי האחרון מול משרד השיכון, כולכם מכירים את זה, ניתן תקציב לרכישת 1700 דירות בדיור הציבורי, אנחנו לא חושבים ש-1700 דירות בדיור הציבורי, יפתרו את כל בעיות הדיור הציבורי, אבל זה בהחלט תוספת משמעותית, שלא ניתנה בשנים האחרונות ואנחנו חושבים שזה תוספת משמעותית.

מה קורה עם זה באמת?

זה מתקדם. יש צוות שבוחן את זה, שברשות החשב הכללי ויחד עם משרד הבינוי והשיכון וזה - -

מה ביטלתם, כדי לקבל את זה? כדי לתת את זה? מה ביקשתם ממשרד השיכון לוותר, כדי לקבל את ה-1700 דירות האלה? וויתרו על שבעה אחוז דיור ציבורי מכל תכנית חדשה, שהיה אמור להיות חלק מתוכנית של מקרקעי ישראל, על זה הם הכריחו את משרד השיכון, כפו, קיפלו להם את היד, כדי לקבל את ה-1700 דירות, שהם 1700 דירות, רק לתקופה של שנה, לא לתקופה של המשך, לא משהו קבוע, לא תכנית ארוכת תווך, כפי שהייתה תכנית של גלנט, שקבעה 7200 יח' דיור, עכשיו תגיד לנו, כמה עולה לנו להכניס אלפיים ומשהו נשים, שמקבלים מזונות, לתוך מעגל הזכאות? אולי את זה תענה, כמה עולה להכניס 2000 ומשהו נשים, שהיו נכנסות לזכאות, אם אתם הייתם מאשרים את זה? כי אתם מאשרים למשרד השיכון, אם הנשים האלה יכנסו או לא?

אין לי נתון לשאלה, אני רק רוצה לגעת בעוד נקודה.

אז אני יבקש שתעשה את החישוב הזה.

שוב, אני אגיד משהו, משרד הבינוי והשיכון, מעביר לנו בקשות, אם משרד הבינוי והשיכון, חושב שיש קבוצת אוכלוסייה, שצריכה להיכלל, הוא מוזמן להעביר אותה אלינו ואנחנו ננהל שיח מקצועי בנושא. אני רוצה לגעת בנקודה אחרונה - - -

אתה אמיתי? כאילו, אתה אומר את זה אמיתי? אני צריכה להבין משרד השיכון, לא מעלה אליכם דרישות כלשהם?

בוודאי, משרד השיכון מעלה דרישות,

כי אתה אומר, אם היו מביאים לנו אוכלוסיות ואומרים שאם צריכים היינו דנים בזה.

אני אומר, אחת הדרישות שמשרד הבינוי והשיכון העלו, הייתה הגדלת של מלאי הדיור הציבורי וניתנה הגדלה של 1700 דירות, אני רק רוצה לגעת בעוד נקודה אחת כבוד יו"ר, בנוגע, נטליה העלתה נקודה, שבעיננו היא מאוד חשובה, ישנו צוות במשרדי היום שבוחן פיילוט לאפשרות של דיור ציבורי למס' שנים מוגבל, למקרים בהם - - -

חיסול הדיור הציבורי.

בלי קשר לדירות דיור ציבורי, מקודם פיילוט של שכירות בטוחה, שייתן מענה למקרים כאלה, כמו שעלו פה, זה בבחינה וכשהפיילוט ייצא לדרך, אנחנו נעדכן את הוועדה.

לא, אני לא הבנתי, מה הפיילוט הזה? כלומר, דווקא לבוא ולהגביל את שנות הסיוע?

אז אני אדייק, שוב, הפיילוט לא מדבר על לתת מס' שנים מוגבל, בדירת דיור ציבורי, אלא לתת מס' שנים, שוב אני לא רוצה להיכנס לפרטי הפיילוט, כי הוא עוד בהבשלה, אבל הרעיון הוא, לא בתוך הדירות דירות ציבורי, דירות בשוק החופשי.

שבעלי הדירות של השוק החופשי ירוויחו ובעצם בסופו של דבר, אנשים יאבדו את הזכאות שלהם, כי הילדים שלהם יגדלו ואז יגידו להם אין.

שנייה, אני רוצה להבין יותר את הפיילוט, יכול להיות שאתם כבר מיודעים עליו.

מיודעים. זה עולה כל כמה שנים.

אני יודעת כמה זה מתסכל לדון בדברים, שכבר שנים אתם דנים בהם, אבל אתם רוצים שאני יצטרף לדרישות, תתנו לי להבין. הפיילוט מדבר על זה, שזכאים לסיוע, או זכאיות לסיוע בשכר דירה, זה מה שאני מבינה, יקבלו סיוע מוגבר בשוק החופשי, כאילו, ייצאו ישכרו דירות ויקבלו סיוע, מה בדיוק? תסביר לי.

שוב, אז לכן אני הקדמתי ואמרתי שהפיילוט עדיין בבנייה, מי בדיוק יהיו אלה שיקבלו אותו, זה נושא שהוא עדיין בבחינה, אבל כן נקודה שאני יכול להגיד, למי שאולי הבין אותי לא נכון, לא מדובר על לתת לאנשים תקופה מוגבלת, בדירות דיור ציבורי.

הבנו, הבנו.

אוקי, זה מה שרציתי להבהיר.

זה יצא כבר בדה מרקר לפני שלושה חודשים.

ואחרי כמה שנים שיעברו להם הילדים, אז תגידי להם, טוב, זהו נגמר לכם הסיוע, קחו 700 ₪ ולכו תתמודדו עם בעלי בתים שינצלו אותם בשוק החופשי ואני רוצה להתייחס רגע, גם לסוגייה שלא עלתה פה, אם אפשר, לנושא של גם, שזה מאוד חשוב, כי זה קשור לנשים שהן נפגעות אלימות, גם הנושא של המזונות, בחזקת הגיל הרך, שהיום יש הפחתה וירידה במשמורת ויש חלוקה.

שנייה, את התפרצת.

אני מבינה, אבל - -

התחלת לדבר, את לא נתת את השם לפרוטוקול.

אוקי, ריקי כהן בן לולו.

ריקי, את וותיקה מספיק, כדי לדעת איך מתדיינים פה.

נכון.

נכון, אז יאללה.

תודה, אז גם הדברים שאנחנו רואים עכשיו, בעצם בגלל שבעצם, יש הרבה מקרים שגברים נלחמים עם הנשים, על הסוגייה של המזונות, בסופו של דבר, כשיש נגיד, אם היא זכאית לדיור ציבורי ועכשיו כבר אין את הבית העיקרי, בסדר, אז הסיוע בשכר דירה הוא מתחלק לשני הבתים, לכאורה, כי אין את הבית, היא מאבדת את הזכאות לדיור ציבורי. הילדים בעצם נפגעים מזה, כי אין להם את קורת הגג היציבה ובעצם, זה דבר שהוא קורה וגם, עצם העניין הזה, כן - -

איך זה קורה? יש משמורת משותפת, בואי נגיד.

יפה.

ואז, היא מגישה בקשה ל-

ואז, אין לה שלושה ילדים, כל הזמן בבית.

לא יאומן.

אני רוצה להתייחס רגע לעניין של המזונות, כי אם מבקשים מהנשים לוותר על המזונות, שהמזונות שלהם הם בטוחים עד גיל 18, או עד שינוי בפסק הדין, אבל אם לאותה אישה, לצורך העניין, יש חובות והיא תגיע לרשמת של הוצאה לפועל, הוצאה לפועל יגיד לה, למה את לא תובעת את הגבר למזונות ובעצם המדינה עצמה, שמה אותה בין הפטיש לסדן, לכי תתבעי מזונות, או אל תתבעי מזונות, או כן תיקחי מזונות, או הבטחת הכנסה, כשהבטחת הכנסה, אנחנו יודעים, הכי קל לשלול אותה, הכי קל, מספיק שאיחרת ברבע שעה למעגלי תעסוקה וכבר חודשיים אין לך הבטחת הכנסה, מספיק שעברת עוד איזה שקל וכבר נוצרים לך מנגנונים. המציאות הזאתי שמדינת ישראל, היום, שולחת שוטרים לפנות נשים נפגעות אלימות, מהאוהל למדרכה, או מתוך דירות של דיור ציבורי לרחוב ובמקביל, יושבת ועושה כנסים, לכאורה, לנשים שהוצאו מהבית, קוראת להן תצאו, אבל לאן הן יצאו?

טוב, אני חייבת להגיד שאנחנו יכולות לשבת פה עוד שעות ולשמוע כל פעם, עוד פיסת מידע שמטלטלת אותי מחדש ומזעזעת אותי, אבל מה שברור, שאנחנו כבר שנים מדברות על זה, פשוט אני מאוד קשה לי להגיד את זה, אבל כנראה משרד הבינוי והשיכון וגם האוצר חיים בעולם אחר. למה אתם רק מעדכנים את הנהלים לרעה? כבר שנים מדברים, על שמשנים את הנהלים, כדי לפתור בעיות, בינתיים אני רואה שמהר מאוד, כל עניין המזונות וחלוקת המשמורת נכנס ישר. לוקחים אותו בחשבון, כבר מחלקים את הסיוע, אבל בנושאים אחרים, שיכולים לעבוד לטובת הנשים שנאבקות יום יום, איך להבטיח את מקומם של הילדים ואת פרנסתם. זה מתעכב.

עכשיו אני מבינה שקבוצות הנשים, כנראה, לא יודעות לעשות לובינג באוצר ואצל מקבלי ההחלטות, כמו שקבוצות הגברים, שפתחתי את הדיון בזה מקושרים ויודעים לעשות את הלובינג ולשנות ישר מאוד את הנהלים. אני חושבת שהאטימות הזו, שבה מתייחסים לכל הנושא, לראות את הפקחים זורקים את הדברים של הילדים מהמקלט, בימים שאנחנו יודעים שיש גשם בחוץ. זה לא מתקבל על הדעת. אני ממש לא מצליחה להבין, איך יכול להיות שבדיקת קריטריונים ובדיקת תבחינים, יכולה להיתקע כל כך הרבה שנים ועוד להוסיף, תיקנו 1700 , במקום שבעה אחוז דיור ציבורי. את מי זה משרת? אני רוצה להבין, את משרד האוצר, את מי זה משרת?

את מי שרוצה לחסל את הדיור הציבורי.

שנייה, במקום דיור ציבורי, שהוא בבעלות המדינה, אתם מעבירים את זה לקבלנים, שיהיה להם חופשי, יבנו ולא ישלמו עבור הקרקעות כמו שצריך ולא יתרמו לפתרון הבעיה בתוך המדינה, אם זה לא שלטון בשרות ההון, אני לא מבינה כלום. בינתיים יש אזרחים ואזרחיות שנזרקים לרחובות ומדברים על 1700 שעדיין מתדיינים, אמרת לי. שמתדיינים, איך לעשות את זה ואיך לקנות את ה-1700 דירות ואיפה לקנות אותם ובאיזה מחיר לקנות אותם ואני בטוחה, שזה סוג הדיון שמתקיים עכשיו, אבל בינתיים, הבטחנו שפתרנו את הקבלנים משבעה אחוז דיור ציבורי, את זה כבר עשינו, עכשיו נחכה.

וב- 2019 שר האוצר כחלון התחייב לעדכן את הסכומים, ב-2019 שר האוצר כחלון התחייב לעדכן את סכומי הסיוע בשכר דירה, בגלל הבחירות זה לא קרה ועד היום זה לא קורה ואז הן צריכות להסתדר עם 1100 ₪ בשוק של נדל"ן שמשתגע.

עאידה, יש פה מישהי שבאה, בשם תקווה, שממש חשוב לי, היא עשתה מאמץ, היא הגיעה לפה, היא אישה שאני רוצה שתדבר, זה חשוב לשמוע את הסיפור שלה. אני מצטער שאני אומר את זה, אבל אני הבאתי אותה לפה ואני רוצה שישמעו אותה, בסדר? זה ממש חשוב לי.

כולם יודעים איפה נקודת החולשה שלי. שאומרים לי קולה של אישה, אז יודעים שקונים אותי.
בבקשה תקווה.

שלום. שמי וורקו טספה, אני בת 25, אם חד-הורית לשלושה ילדים. אני עברתי אלימות במשפחה, אם זה מצד אבא של האחים שלי הקטנים, אם זה מצד אחי האלכוהוליסט, ואם זה מצד האבות של הילדים שלי והגעתי למקלט נשים מוכות, שזה כבר הגיע לרמה של ממש, אני לא יכולתי כבר לנשום ואני חייה עם חובות ושהייתי כמה חודשים טובים במקלט לנשים מוכות וביקשתי דיור ציבורי, דיור לילדים שלי, מקום בו שיוכלו לישון ובלי דאגות, בלי כלום. לפני שהבאתי את הילדים שלי, כבר הייתי בנערות בסיכון, כי לא ידעתי מה זה פנימייה, באמת, כדי ללמוד ולהתקדם בחיים שלי, גם שהיום הבן שלי, נתתי את הבן שלי לאבא שלו וכל ה- אני הייתי תמיד במצב כזה של, אני רוצה רק את הילדים שלי, לא רוצה כלום, תכוונו אותי, תעזרו לי, תעודדו אותי, קבלתי עד כדי כך את המצב הזה, שכאילו, בא לי למות, בא לי למות, לא בא לי את החיים האלה.

שלוש פעמים סירוב קיבלתי מזה, לפני שהבאתי את הילדים שלי, גם כמעט נאנסתי עם אלימות, לאף אחד לא פניתי, כי פחדתי מהמשפחה שלי ומהאחים שלי, אנשים קנו אותי באלכוהול, אנשים קנו אותי בדברים אחרים, לא אכלתי כלום, אני בחיים שלי לא סיפרתי כלום, לאף אחד לא שיתפתי את זה. אף פעם אף אחד מהגורמים לא עזר לי, מלבד להכניס אותי לבוץ, לקבור אותי חייה ואני דרשתי וביקשתי מהם את – אני רוצה רק להצליח ללמוד – לא, אף אחד, שהיום אני רואה את הילדים שלי גדלים, אני אומרת מה אני אמורה לתת לילדים שלי, בעוד כמה חודשים, לא יהיה לי כבר את הבטחת הכנסה, אני מפחדת לתבוע את המזונות, אני מפחדת כי המכה האחרונה שלי שהייתי במקלט נשים מוכות, זה בגלל האבא של הבן שלי, הוא שבר עלי בקבוק בירה ואף אחד לא התייחס לזה ועדיין אני עם צלקת בגבה, שעדיין אני רואה אותה, יום, בוקר, צוהריים, לילה, ערב.

אין לי למי לפנות, אין לי דרך ללכת, הייתי ישנה בחוץ, שמתי את הילדים שלי, הבאתי את הבן שלי לאבא שלו, כי לא היה לי מקום. שמתי את הבת שלי אצל סבתא שלה למשך כמה חודשים, התחלתי לעבוד, אנשים בחוץ הייתי חייבת להם כסף, הם פשוט גררו אותי מפה לשם עד שאני יביא להם את הכסף, הם לא נתנו לי לנוח, הייתי בורחת ממקום למקום, הדבר היחידי שהיה לי, זה רק באמת, כאילו, להוציא את עצמי מהמצבים האלה, של דיור, הדיור הזה, יש לי שלושה ילדים, אני מוסרת את הילדים לאבות שלהם, כי אין לי, זה אבות שגרמו לי לנזק, אנשים שלא פחות הזיקו לי גם בחוץ והיום שאני באה לפה, בזכות דני, כדי להראות, שלוש פעמים סירוב, קיבלתי ממשרד השיכון וועדת החריגים כבר שלוש פעמים פסלו אותי מזה. למה? למה? אני רוצה את הילדים שלי בחזרה לחיים הטובים, שיהיה להם קורת גג, שיהיה להם מקום אחד קבוע, לא מבקשת יותר מזה, מצידי חדר ואני יישן בסלון, מצידי אני יישן בשירותים, אותי זה לא מעניין, הילדים שלי חשובים לי בחיים האלה, שום דבר לא ביקשתי, גם אחרי שהבאתי את הבן שלי, בגיל 14 וחצי, כדי לצאת מהמקום הזה, כדי לצמוח בחיים שלי, אבל לא, אף אחד לא נתן לי ועזר לי וליטף אותי ואמר לי תקווה אנחנו פה בשבילך, אף אחד. אף אחד לא בא ועזר לי. נשבר לי.

סטפה, שאת אומרת ששלוש פעמים סרבו לך, מה היו אומרים למה היו מסרבים?

גודל המשפחה.

גודל המשפחה?

בגלל שהילד אצל האבא.

אה בגלל שאחד הילדים נמצא אצל האבא.

כי אין לה איפה לגור, אז הילדים אצל האבא.

נשאר לי כמה חודשים ספציפיים שהבן שלי בן שנה וחצי עוד חצי שנה, אני גם יצטרך למסור את הילדים שלי לאבא שלהם, שבכלל הם נמצאים במקום לא לא - -

לא טוב.

אני לא יודעת, אני לא יודעת איפה אני יהיה עוד חצי שנה, אני מקבלת ביטוח לאומי, אני בהריון בסיכון, כל הריון שלי היה בסיכון, משבוע 13 להריון של הבן שלי, אני מקבלת את הביטוח לאומי, אני לא עומדת עדיין בקריטריונים של לקבל דיור ציבורי, זה עניין של חודש שישי, חודש שישי נגמר לי החוזה, זה התשלום האחרון גם שיהיה לי, לשלם את השכר דירה ולשלם את החובות שלי וזה על סך רק 4,200 ₪ שאני חייה איתם, עם סיוע בשכר דירה. קשה לי. קשה לי, באמת, אני פונה אליכם בכל לשון של בקשה, אני רוצה להחזיר את הבן שלי, גם אם זה אומר, על החיים שלי, אני רוצה את הבן שלי,

שנייה, שנייה

הבן שלי שילדתי רצו לקחת בגלל שאחי היה אלכוהוליסט והם אמרו לי את לא יכולה, כי את קטינה, נכון שאני קטינה, איפה הייתם כל השנים שרציתי להתקדם?

טוב, אני, אין לי מה להגיד. זה קשה לי לראות אישה צעירה כל-כך שכבר עברה את כל זה. בגיל 25.

אין להם איך לעזור לה, זאת הבעיה, אם היה לי איך לעזור לה, הייתי עוזר לה, אין.

יש איך לעזור, אם מישהו יבוא וייקח את המושכות לידיים היום, לא עוד שנה, לא עוד שנתיים, היום.

בסדר, בסדר, תשמעו, אנחנו מכירים איך זה עובד, זה פשוט אטימות שאני לא מצליחה להבין אותה. אין לי, הייתי רוצה שישבו מולכן, את השרים, לא את הפקידים, את השרים, שכן יכולים לבוא ברגע אחד ולהגיד, עכשיו, עכשיו, אני מכנסת את הוועדה ואני משנה קריטריונים, גם שר האוצר, גם שר הבינוי והשיכון, אבל זה לא יכול להימשך, עד שלא יראו אתכן - שבעיניי, כנראה, למקבלי ההחלטות, אתן שקופות. אף אחד לא רואה אתכן - זה לא יכול להיות שאחרי ארבע שנים, אנחנו עדיין באותה נקודה ודנים באותם נקודות ודנים באותם קריטריונים ועכשיו אני יקבל מכתב שיגיד לי שמתכוונים לשנות את הקריטריונים ותקום וועדה ו- ו- ו- זה מה שקיבלתי ב-2017, שתדעו לכם.

אני רוצה להבין, כאשר דנים במקרה אחד, כמו תקווה, יש מישהו מהרווחה בתוך הדיון הזה, מישהו שבא עם ראייה שאומרת, איך מצילים את הילדים האלה, כי זה לא רק להציל אותה, זה להציל שלושה ילדים שיעלו לרווחה עוד מה שנים.

הם פנו, עוד הגדילו ראש, לוועדת חריגים וביקשו לשמוע מאיתנו קצת, אני יודעת שהם פנו לאיגוד, כי הם ככה, אומרים לעצמם, גם נראה לי, כי אין להם מספיק הכוונה.

דקה לכל תיק, יש דקה לכל תיק. דקה

שנייה, שנייה, אני לא יכולה לראות, איך גוזרים עתיד של משפחה ושל ילדים בלי התערבות של אנשי מקצוע. לא אנשי מקצוע בקריטריונים של משרד הבינוי והשיכון, אלא אנשי מקצוע שמהרווחה, שבאים ואומרים, תשמעו, ברגע שאתם מחליטים החלטה כזו, זה מה שייקרה, זה ההשלכות של ההחלטות. זה לא מתקבל על הדעת.

אני לא חושבת שזה מעניין אותם. אבל זה לא מעניין אותם - -

שנייה, שנייה, לא, לא, לא, שמעו, אנחנו כבר יודעים את כל מה שתגידו, בואו נהיה דוגרי, אתם רואים שאני מבינה את הכאב הזה, אז בואו, אנחנו באיזשהו שלב חייבים לסיים את הדיון. לא יכולים למשוך עוד ועוד ועוד. אני רוצה לקחת את הדיון למקום אחר.

אז אני רוצה לתת לחה"כ גבי לסקי, שיושבת בשקט, למרות שהיא היחידה בעולם הזה, שיש לה את הזכות להתפרץ לדיון, לתת לה לדבר. בבקשה.

האמת היא שכל מה שאני רוצה להגיד, אני איתך במאה אחוז, אני פשוט חושבת כבוד היו"ר, שנראה לי שאנחנו צריכות, אם זה לא מתקדם, להניח על שולחן הכנסת, גם חוק על חובת תסקיר רווחה לוועדות חריגים, זאת אומרת להכניס אותכם בכוח אל תוך וועדות החריגים.

יש דוחות שפוטנציאלים, אבל - -

אז שיהיה שם עו"סית מלווה בתוך כל התיקים האלה. אז זה דבר אחד ויכול להיות שאנחנו באמת לא יכולות לחכות לקריטריונים ועד באמת שישנו ויש כמה דברים שאנחנו צריכות להעלות בחקיקה, שאי אפשר לפגוע בנשים סופגות אלימות, בגלל חקיקה אחרת, א' הנושא הזה של ילדים, שאין לה מאיפה לקחת, אז הנושא של ילדים לא צריך להיות רלוונטי ובוודאי שזה לא יהיה עילה, שאין להם קורת גג, לא להביא את הילדים איתה ואז בגלל שהיא מעבירה אותם, כי אין לה איפה להשאיר אותם, אז שזה יהיה לרועץ וגם בנושא של מזונות והנושא של הבטחת הכנסה, נראה לי שבסופגות אלימות, אנחנו צריכות לתקן, להגיש הצעת חוק, אנחנו נתחיל להכין ביחד, אז אם זה לא בא מהמשרדים, אז זה יבוא מהכנסת.

אני גם לא מצליחה להבין את הנושא הזה, של תקופת ההמתנה, של 12 חודשים, תקופת הכשרה של הביטוח הלאומי, אחרי שהן עוברו, ממזונות להבטחת הכנסה, כאילו, מה ההיגיון בנושא הזה, אני לא מבינה, אחרי שהמדינה, אישרה לה לעבור, ממזונות להבטחת הכנסה, היא צריכה לחכות 12 חודשים, כי יכול להיות, מה? שמצבה ישתנה? כי יכול להיות שהיא פתאום תהיה לא זכאית? אני לא מבינה את זה. קטונתי בלהבין את זה, להגיד לכם את האמת, אם זה לא רק עניין של דחיית תשלומים, של שיקולים כלכליים של האוצר ולא של אף אחד אחר, אני גם כן אפנה לביטוח הלאומי בנושא הזה וכנראה גם נצטרך לשנות את החוק וזה גם כן.

בהגדלת הסיוע בזמן שמחכים להגדלת הדירות, 1,000 ₪ בחודש.

זה כן. תשמעו, כן גברתי ויש לך שתי דקות.

אפילו דקה, זה נאמר מקודם לגבי - - -

שם לפרוטוקול.

שמי רביד ראכלין, אני אם חד-הורית לשבעה ילדים, אני לא זכאית לדיור ציבורי, כי אני מקבלת מזונות. בעבר ניסיתי לעבור להבטחת הכנסה, בהבטחת הכנסה הסכימו לתת לי, בתנאי שאני ילך לבית משפט ויבוא עם הגרוש ויחתום שאני מוותרת על מזונות, להבין שיש לי אפס מזונות, זה הבטחת הכנסה, זה לא קשור למשרד הבינוי. הבטחת הכנסה זה מה שרצו, שאני ייוותר על המזונות שלי לכל החיים, להבטחת הכנסה, אני עם שבעה ילדים, כן, אני לא יכולה להסתמך על הבטחת הכנסה. זה הדבר הראשון.

הדבר השני, כשאמרתי את זה, לא שלוש פעמים, אני שבע פעמים, כל שנה דוחים אותי וכל שנה אני בוועדת חריגים, כל שנה, הפעם אני נמצאת באיזה וועדה פנימית, שאני מטופלת במילגם, לא מודעים לוועדה הזו, בטלפון שאני מתקשרת למשרד הבינוי, לא מודעים, שלחה לי נציגה ממשרד הבינוי שאני נמצאת בוועדה פנימית, בוחנים אם שווה לי לעבור להבטחת הכנסה. אז אני חייבת לומר משהו, אם אתם בוחנים אותי, אז תקראו לי ובואו נישב ונראה, אם זה בכלל מתאים לי, זה לא מה שמתאים לכם, כי אני בפשיטת רגל, אני בפשיטת רגל ואם אני מוותרת על מזונות, אין לי פשיטת רגל.

את אחת מ-397 נשים שמסורבות בוועדה.

כן, שבע שנים. שבע שנים. וכל פעם באמתלה אחרת,

אין לי מילים.

ואני מסבירה שאני לא יכולה לעבור להבטחת הכנסה, מביאה להם אישורים שאני בפשיטת רגל ולא עוזר.

שמעו, את האמת, לא היה לי דיון שהתקשיתי לסכם אותו, כמו הדיון הזה, אני לא יודעת במה להתחיל ובמה לסיים, בלתי מתקבל על הדעת, המצב האבסורדי שאנחנו נמצאות בפניו, אם זה אימהות יחידניות, או אם זה נשים שורדות אלימות ואם זה בכלל, דיירי דיור ציבורי, זה הקבוצות הכי מוחלשות בתוך החברה שלנו ולכן מתייחסים אליכם ככה. לכן, לצערי הרב, כנראה, במדינה רק מי שיש לו כוח יכול להשיג את הדברים שהוא רוצה וכל הדיבורים על ערכים ועל ניסיון ותקציב הכי חברתי, ככה אמר, שר האוצר, שהוא מקדם את התקציב החברתי ביותר שהיה למדינה, הוא פספס, פספס אותכם ועוד כמה איזה עשרות דברים אחרים.

אני חושבת שבלתי מתקבל על הדעת, את ההזנחה הפושעת, או האפליה הפושעת הזאת, בטיפול במקרים האלה של הדיור הציבורי. לא מתקבל על הדעת, שפותרים את הקבלנים מהאחריות שלהם, בזה שהם משתמשים באדמות, כביכול, מדינה ובמקביל, נותנים 1700 דירות שעדיין מתדיינים איפה ייקנו אותם ואיך יקנו אותם ואם ייקנו אותם, לדיור הציבורי.

אני חושבת שהרבה מהפעולות צריכות להיעשות, כדי לשנות מהקריטריונים ואנחנו לא נחכה, כי סמכנו את ידינו ב-2017, על הוועדה שרוצה לשנות את הקריטריונים, בינתיים לא השתנו הקריטריונים ולא בוחנים את התבחינים ולא משנים כלום. אנחנו נפעל לשינויים גם בחקיקה. אני ייפנה לשר הבינוי והשיכון ויבקש שיגיע לדיון בוועדה, בנושא הזה.

אני רוצה להאמין שאחרי שישמע את הסיפורים האלה, ישתנה אצלו משהו ויצא למאבק איתנו, אני רוצה להאמין, כי אחרת אני מאבדת תקווה בכל, אם לא ישמעו את הסיפורים האלה ולא יבינו, עד כמה הם פוגעים, לא רק בנשים הספציפיות האלה, אלא גם בילדים, אלא גם במרקם החברתי העתידי וגם באחריות של המדינה, הרי הנשים האלה ימשיכו להיות במעגל העוני והילדים שלהם יגדלו במצוקה וכמו שתקווה בת 25 וכבר יש לה שלושה ילדים והיא לא יודעת מה לעשות איתם, אם לא יעזרו לתקווה היום, יהיו להם עוד שלושה בעתיד שיצטרכו לתמוך בהם. אתם לא מבינים את זה, כאילו, אפילו משיקולים כלכליים גרידה של האוצר, תבינו את זה, מה שאתם משקיעים בו היום, חוסך מכם בעתיד.

אני אפנה בפירוט לכל משרד, גם לביטוח הלאומי בעניין תקופת ההכשרה. גם למשרד הבינוי והשיכון, בעניין הקריטריונים. אני מבקשת שתעבירו לי את המידע שביקשתי. ולא שבוע ולא שבועיים, אלא תוך השבוע הזה, אני רוצה לקבל את המידע הזה. איפה עובר? איפה עובדים? איפה נמצאים בכל הנושא של בחינת התבחינים, גם הסטטיסטיקה של וועדת החריגים וגם מהאוצר, איפה עומדים בדיונים בעניין ה-1700 ואני יפנה גם כן לשר בבקשה שיגיע לדיון.

את המקרה, אני רוצה שתעבירו ואם יש לכם מידה, על עוד מקרה בתוך ה-397 מקרים, או מקרים שלא ידעו את דרכם לתוך הוועדה, תאספו את החומר הזה ותשלחו לנו. אנחנו רוצים לעקוב אחרי זה ואני רוצה גם כן לקבל תשובות, בעניינה של פאלינה. זה לא יכול להיות שהיא תגיע כל שנתיים לוועדה ותמצא את עצמה בעוד ועוד בעיות מצטברות.

בבור יותר עמוק.

כן. אני מודה לכולכן. לכולכם. גם אלה שבאו, כדי לשתף ואני מאוד מקווה שנצליח לספק תשובות, אני יודעת כבר שמגיעים לדיונים כאלה וחושבים לפעמים, שיש לנו תקווה שתצאי מפה ויש בידיים שלך תשובות, לצערי, זה לא מה שקורה במקרים האלה, אבל הקול שלך נשמע היום ואני מאוד מקווה שתהיי בטוחה שאנחנו נעקוב אחרי זה וננסה לבדוק מה קורה, גם במקרה שלך.

תודה.



הישיבה ננעלה בשעה 12:30.