פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



3
הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
07/12/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 24
מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
יום שלישי, ג' בטבת התשפ"ב (07 בדצמבר 2021), שעה 10:00

"נורות אזהרה" בהעסקת עובדות ועובדים זרים - דיון לרגל ציון יום זכויות האדם הבינלאומי

חברי הוועדה: אבתיסאם מראענה – היו"ר

דינה דומיניץ - עו"ד, מתאמת המאבק סחר בבני אדם, משרד המשפטים

בריאן גרים - ראש המחלקה הפוליטית, שגרירות ארה"ב - מחלקת המדינה האמריקאית, שגרירות ארצות הברית בישראל

צ'ייס עמוס - דיפלומט במחלקה הפוליטית מכסה נושאי סחר, מחלקת המדינה האמריקאית, שגרירות ארצות הברית בישראל

שירי לב-רן - ממונה על זכויות עובדים זרים, משרד הכלכלה

מאיר דוד - מנהל מינהל ההסדרה והאכיפה, משרד הכלכלה

כרמי יהודית - מנהלת תחום, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

שרית פרץ - רפ"ק, ר' חו' סחר בבני אדם אח"מ, המשרד לבטחון פנים

ענבל משש - ראש מינהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

אבשלום וילן - מזכ"ל, התאחדות חקלאי ישראל

אלי כהן מוגרבי - מרכז החקלאות במועצות האזוריות שדות נגב ומרחבים, התאחדות חקלאי ישראל

ד"ר איילת עוז - מנכ"לית המוקד לפליטים ומהגרים

אלעד כהנא - עו"ד, המחלקה המשפטית, קו לעובד

אביב לביא - מגיש התוכניות 'יהיה בסדר', גלי צה"ל

ד"ר שני בר-טוביה - מקדמת מדיניות, א.ס.ף ארגון סיוע לפליטים

נועה בן שבת

מיכל דיבנר כרמל

חיה הורביץ-בכר, חבר תרגומים



"נורות אזהרה" בהעסקת עובדות ועובדים זרים - דיון לרגל ציון יום זכויות האדם הבינלאומי

בוקר טוב לכולן ולכולם, צבאח אלח'יר, good morning, אנחנו מציינות לרגל ציון יום זכויות האדם הבין-לאומי. אנחנו החלטנו בוועדה לקיים דיון על הנושא הכל כך חשוב, שבו בעצם אנחנו ביקשנו סקירה מהמתאמת הממשלתית למאבק בסחר בבני אדם, עוה"ד דינה דומיניץ.

לפני שאנחנו מתחילות את הדיון הכל כך חשוב, אני רוצה לציין שאנחנו בוועדה במשך הרבה זמן, מאז שהוועדה קמה, הוועדה מתעסקת בכל הסוגיות של סחר בבני אדם והחזקתם בתנאי עבדות. תכף אני גם אתן לדינה שתציג את הדו"ח שלה ואת המצגת.

מדינת ישראל נמצאת ברמה שתיים בדו"ח שמדינת ישראל בעצם מדווחת אותו למדינת ארה"ב. המצב של מדינת ישראל הוא לא מצב טוב. אנחנו בוועדה, ואני גם בתור יו"ר הוועדה, רוצים להגיע למצב שבו אנחנו יוצאות מהמקום הזה, ואנחנו לא נהיה מדורגות במספר שתיים וגם לא במספר אחת, אנחנו נהיה במקום הכי טוב, אנושי, כלפי כל מי שנמצא במדינת ישראל, ובשאיפה גם מחוצה לה.

אז הדיון הזה הוא דיון סופר חשוב, נמצאים איתנו גם נציגים, ולא נציגות, של השגרירות האמריקאית, ואני רוצה כמובן לברך אותם על הצטרפותם לדיון הכל כך חשוב הזה, על מנת שכולנו נשמע מה קורה איתנו במדינת ישראל, ובשאיפה מאוד גדולה שאנחנו, בסופו של דבר, נצליח ביחד לשתף פעולה עם כל משרדי הממשלה, ארגונים אזרחיים שעושות ועושים עבודה מצוינת, על מנת שנוכל לטפל בכל הסוגייה של סחר בבני אדם.

נעים להכיר, המתרגמת מרינה, תודה על השירות שאת נותנת לנו, אני אתן ברכה באנגלית, מה נעשה, אנחנו במדינה שמדברת גם ערבית, גם עברית וגם אנגלית. מרינה, את לא צריכה לתרגם את האנגלית שלי, אחר כך מעברית לאנגלית זה יהיה מושלם.

(אומרת דברים בשפה האנגלית להלן התרגום החופשי)

אני מתכבדת לפתוח את הדיון על מניעת סחר בבני אדם. ברמה האישית, אני מודאגת מהדירוג הישראלי בדו"ח על הסחר בבני אדם של מחלקת המדינה האמריקאית. בתור יו"ר הוועדה הזאת, אני משתמשת בכל ישיבה כדי לקדם את המאבק בסחר בבני אדם, ובהחזקת אנשים בתנאי עבדות. אני מודה לנציגי השגרירות האמריקאית שהצטרפו אלינו. הדיון היום יוקדש במלואו לנושא החשוב הזה. בוקר טוב.

נתחיל את הדיון שלנו שהוא כל כך מורכב, הוא טיפה מייאש אבל אנחנו מאוד רוצות להסתכל על הייאוש, על מנת לצאת ממנו לכיוון של התקווה.

גברתי, עוה"ד דינה דומיניץ, המתאמת הממשלתית למאבק בסחר בבני אדם, אני רוצה קודם כל להגיד לך תודה. תודה על העבודה הכל כך טובה, אמיצה, ומהממת שאת עושה, את לא חוסכת במידע, את לא חוסכת בשלקף לנו מציאות כל כך קשה שאנחנו נמצאות בתוכה. אנחנו עובדות בשיתוף פעולה רציף ובדיאלוג רציף ואמיתי ואמיץ, על מנת לראות איך אנחנו ביחד יכולות לשפר את המצב.

אז יקירתי, אני מחזקת את ידייך ואת משרד המשפטים על העשייה שלכן, ואני נותנת לך את זכות הדיבור, בבקשה.

תודה רבה, תודה ליו"ר הוועדה חה"כ אבתיסאם מראענה, בוקר טוב לכולם, לכל השותפים שלנו בממשלה, בארגונים, וגם כמובן לאורחים שלנו ממחלקת המדינה האמריקאית. אני גם רציתי לפתוח בתודה מאוד גדולה לך, היו"ר, על עצם הוועדה, זאת וועדה חדשה.

היא מתחדשת.

היא חדשנית. בוועדות הקודמות לא הייתה ועדה שהייתה בה פלטפורמה כזו שאפשר היה להביא אליה נושאים חשובים כל כך, ואני ממש רואה את הצמא שהיה ואת החסר שהורגש באמת, גם בתוך הממשלה וגם בשטח ובתחום שלנו, ואכן זאת גם המלצה ישירה שעולה מדו"ח מחלקת המדינה האמריקאית, שנתייחס אליה בהמשך. אני כל כך שמחה שזה גם יצא לפועל וגם שאת עומדת בראשונה, ובאמת מביאה דיונים בנושאים מאוד מורכבים, מאוד רגישים, אבל גם כל כך חשובים לנו ולחברה בכלל בישראל.

אני אנסה לתת סקירה קצרה, כמובן בדגש על תחומי העבודה. אנחנו נשוב ונזכיר, שיש גם סחר למטרות שונות, לא רק בתחומי העבודה, גם כמובן למטרות של ניצול מיני, לזנות, אנחנו פחות נעסוק בזה כאן, כי מטבע הדברים אנחנו נעסוק בתחומים היותר מתאימים ורלוונטיים לוועדה, שזה תחומי העבודה.

(באמצעות מצגת)

כבסיס, קודם כל ניישר קו ונגיד מה זה סחר בבני אדם. כשאנחנו אומרים סחר בבני אדם, עבדות מודרנית זה המונח שאנחנו משתמשים בו היום, אנחנו בעצם מתכוונים ליסוד המשותף שהוא החפצה קשה של בני אדם, לצורך רווח כלכלי. אנחנו מדברים על פשיעה חמורה מאורגנת בדרך כלל, שמתייחסת לבני אדם כאל חפצים, שמתייחסת לבני אדם כאל סחורה, שאפשר להפיק רווח כלכלי מהניצול שלהם.

לכן, למרות שאנחנו מדברים לפעמים על תופעות מאוד שונות שאנחנו נזכיר היום, כמו עבודת ילדים בדואים מהדרום, ועובדת זרה מהפיליפינים שעובדת כמטפלת במטופל סיעודי, ועד לאישה שמובאת לישראל כדי לעסוק בזנות. הגרעין המשותף של כל התופעות האלה הוא באמת השלילה של הגרעין הקשה של כבוד האדם וחירותו, וההתייחסות לבני אדם כאל חפצים.

מבחינת התשתית המשפטית והבין-לאומית, אתם רואים שההתחלה של הטיפול בתופעה היא ביטול העבדות, שהייתה רק ב-1948, שנה משמעותית גם לנו. אני כל פעם מופתעת מחדש שרק בשנת 1948 בעצם העולם הכריז על ביטול העבדות.

אבל, כמו שאנחנו יודעים וקראנו לזה כבר קודם, סחר בבני אדם זאת תופעה של עבדות מודרנית, היא בעצם החליפה את העבדות הקלאסית, במובנים מסוימים היא אפילו יותר גרועה ממנה. היא יושבת הרבה על הגלובליזציה ועל המודרניזציה, ההתפתחות, העובדה שמאוד קל לעבור ממדינה למדינה, שיש מדינות שהן מאוד עניות ובמצב סוציו אקונומי מאוד קשה, ויש מדינות יותר מתפתחות, ומאוד קל היום לעבור בין המדינות. הקלות הזאת בעצם הביאה להתפתחות של הדפוס הזה, החדש, שהוא מאוד רווחי, לצערנו, ולכן הוא ממשיך להתקיים, והוא מאתגר את כל מדינות העולם, לא רק את ישראל.

לראשונה, בשנת 2000, יצאה האמנה הראשונה שמתייחסת וממסדת את המונח הזה של סחר בבני אדם, בפרוטוקול פלרמו כפי שאתם רואים על המסך, וזאת האמנה הבסיסית בתחום הזה. ישראל הצטרפה בשנת 2003, אשררה ב-2008, ונדבר עליה מעט בהמשך.

ממש השנה אנחנו הצטרפנו גם לאמנה נוספת, אמנת מועצת אירופה בדבר פעולה נגד סחר בבני אדם, שזאת אמנה יותר מתקדמת, אמנה שנותנת לנו כלים יותר מתקדמים ויותר מתאימים לדפוסים שאנחנו רואים היום, וגם מעניקה לנו כלים בתחום של שיתוף הפעולה הבין-לאומי. אתם רואים כאן את המטרה שלה על המסך, היא מתמקדת, כמובן, בשוויון זכויות בין כל קבוצות המיעוט או הקבוצות הפגיעות שאנחנו מכירים מהאוכלוסייה.

מבחינת התפיסה הבין-לאומית, זו התפיסה שעולה גם מהאמנות, והיא גם תפיסה שמאוד הוכיחה את עצמה בישראל וגם בעולם, היא אומרת שאנחנו צריכים לעשות מאמצים בכל אחד מהמישורים האלה, כי אחרת לא נצליח לצמצם את המאבק בסחר בבני אדם.

אנחנו צריכים גם, כמובן, לפעול בתחום האכיפה, להעמיד לדין את הסוחרים, לתת ענישה הולמת, אבל אנחנו גם חייבים להגן על הקורבנות, לתת להם שיקום, עזרה, הגנה. אנחנו מדברים קורבנות שבאמת עברו דברים קשים ביותר של שלילת חירות, של מחיקת זהות, בין אם זה קרה בתוך ישראל או על ידי אזרחים ישראלים בחו"ל, ואנחנו חייבים לתת להם גם הגנה קודם כל, אבל גם שיקום וסיוע, וישראל באמת נותנת חבילה מאוד יפה ורחבה של זכויות בתחום הזה.

אבל אנחנו גם חייבים לפעול, כמובן, בתחום המניעה. אם אנחנו לא נפעל כדי למנוע את התופעות האלה מלכתחילה אז אנחנו נראה מין דלת מסתובבת כזאת של כל פעם קורבן אחר, של תיק אחר שאנחנו נעמיד לדין בבית משפט, אבל אנחנו לא באמת נצליח לצמצם.

ה-P הרביעית שאתם רואים על המסך זה ה-Partnership, זה ה-P של שותפות, שזה באמת מה שאנחנו עושים היום הכי מגשים את הנושא הזה. אנחנו כל הזמן חותרים בעצם לשיתוף פעולה, גם בתוך הממשלה. באמת יושבים כאן אנשים, אני אחזור ואגיד את זה כנראה עוד כמה פעמים היום, שמחויבים לנושא הזה בתוך הממשלה, שעובדים על הנושא הזה מעבר לתפקידם ובאמת מקדישים לזה המון מאמצים ומחשבה. גם מחוץ לממשלה, יש לנו המון שותפים שאנחנו כל הזמן חותרים להגיע אליהם ולעבוד איתם יחד, כמו גם הגופים הבין-לאומיים, אבל גם השילטון המקומי, למשל, המגזר העסקי, ועוד.

מילה על דו"ח מחלקת המדינה האמריקאית, אתם לא באמת תוכלו לראות את המדינות, אבל כך נראה בעצם העמוד של הדירוגים, זה הדו"ח שיצא ביוני השנה, שבו ישראל, אתם רואים את הגרף של ישראל, למעשה הוא היה צריך להיות יותר ארוך, הוא מתחיל פה משנת 2014 אבל ישראל כבר משנת 2012 בעצם הייתה בדירוג העליון בדו"ח מחלקת המדינה האמריקאית, והשנה אתם רואים, לצערנו, את הירידה בקצה.

ב-2009, לפי הדו"ח של הממ"מ, בעצם ישראל הייתה כבר בדירוג מספר שתיים עם נקודת אזהרה.

נכון, וב-2001, שזו השנה הראשונה שישראל השתתפה בדירוג העולמי, כי הוא בעצם מתבסס על חוק פדרלי משנת 2000, ישראל דורגה בדירוג השלישי, שהוא הדירוג הכי גרוע שבו נמצאות מדינות שהן לא עומדות בסטנדרטים הבין-לאומיים, והן גם לא עושות מאמצים כדי לעמוד בסטנדרטים הבין-לאומיים.

שם היינו בשנת 2001, הייתה לנו תופעה מאוד גדולה של ניצול מיני של נשים, בעיקר ממדינות ברית המועצות לשעבר, שהועברו דרך גבול סיני כי לא הייתה אז גדר, הן הוחזקו בבתי הבושת הקשים, ואכן, בשיא התופעה דובר על 1,000 נשים בחודש, אז את מבינה שבזמן לא ארוך יחסית, מ-2001 עד 2012, אנחנו הגענו מהמקום הכי נמוך למקום הכי גבוה, וזה באמת בזכות שיתוף הפעולה, גם בתוך הממשלה של שילוב הזרועות, והפעילות בכל המישורים האלה שאנחנו דיברנו עליהם.

כאמור, היום אנחנו שוב בעצם רואים ירידה, ואנחנו מאוד מקווים שבשנה הבאה אנחנו את העלייה חזרה, ואנחנו עושים הרבה מאוד מאמצים כדי שזה יקרה, לא בגלל הדו"ח, אלא בגלל שאנחנו באמת רוצים לתקן ואנחנו חושבים שזה המקום שאנחנו צריכים להיות בו, אבל אנחנו גם מבינים שיש פעולות שאנחנו צריכים לעשות כדי להגיע למקום הזה, ולהתמודד בעצם עם הדפוסים החדשים. צריך להבין שהתופעה הזאת היא דינמית.

דינה, את יכולה רק להסביר לכל הקהל שלנו שיושבות ויושבים כאן ולאנשים שבבית, מה זה אומר בעצם ירידה בדירוג? כלומר, למה אנחנו מחויבות לדווח למדינה האמריקאית מה קורה במדינת ישראל, כי בעצם יש לנו ציר שהוא ציר כלכלי, או תמיכה כלכלית של ארצות הברית, זה בעצם הסיפור?

קודם כל, מדובר באמת בחוק פדרלי שמחייב את מדינות העולם וביניהן גם ישראל, וכל מדינות העולם למיטב ידיעתי באמת מגישות דו"ח פעם בשנה. הכלי של הדו"ח הוא באמת כלי אפקטיבי, הוא כלי שבסופו של דבר עוזר לנו, הוא גורם לנו לאסוף את המידע כל שנה מכל משרדי הממשלה, הוא נותן לנו תמונת מצב טובה של היכן אנחנו נמצאים, של איפה נקודות החוזק שלנו ואיפה נקודות החולשה שלנו.

בסופו של דבר, כמו שאמרת, זה גם דו"ח שיש לו שיניים, כי מדינות שמדורגות בדירוג השלישי הנמוך הן גם מדינות שבעצם צפויות לסנקציות כלכליות מצד ממשלת ארצות הברית, וכמובן שזה איום שאנחנו מאוד לא רוצים להימצא שם, ואנחנו גם באמת לא חושבים שאנחנו צריכים להיות שם.

הדירוג השני שבו אנחנו מצויים כרגע, הוא דירוג שמוגדר של מדינות שלא עומדות בסטנדרטים המינימליים הבין-לאומיים למאבק בסחר בבני אדם, אבל עושות מאמצים משמעותיים לעמוד בהם. אנחנו יכולים לדבר על האם זה תיאור שמשקף את ישראל, אני חושבת שלא, אני חושבת שלא נכון לומר שישראל איננה עומדת בסטנדרטים המינימליים הבין-לאומיים, אבל אני בהחלט מקבלת את זה וגם חושבת שזה נכון שכל מדינה נמדדת בפני עצמה, ונמדדת בפני איפה שהיא בעצם צריכה להיות, איפה היא יכולה להיות, ובמובן הזה בהחלט יש לנו לאן לשאוף ויש לנו מה לעשות, עם כל העשייה המאוד רבה שאנחנו עושים.

זה שקף שמראה לכם קצת את השותפים לעשייה, אני לא יודעת אם אתם מצליחים לראות, אבל השורה באמצע בתכלת אלה הם משרדי הממשלה והגופים והרשויות הממשלתיות, העיגולים הלבנים למטה אלה ארגוני החברה האזרחית, כמובן לא כולם אלא מדגם מייצג שהם באמת שותפים חיוניים שלנו, עובדים איתנו בשוטף ואנחנו באמת עובדים מתוך מטרה משותפת בשיתוף פעולה מאוד גדול, ומהווים גשר בין הממשלה לבין ארגוני החברה האזרחית. זאת ההגדרה שלנו בהחלטת ממשלה, זה התפקיד שלנו.

בשורה העליונה אתם רואים את הגופים הבין-לאומיים, ביניהם גם מחלקת המדינה האמריקאית, אבל גם גופים רבים נוספים כמו האו"ם, כמו האיחוד האירופי, מועצת אירופה שכאמור הצטרפנו עכשיו לאמנה שלה, וגופים בין-לאומיים רבים נוספים, מתוך הבנה שזהו תחום שחוצה גבולות, שאנחנו צריכים את שיתוף הפעולה הבין-לאומי בנושא הזה, ושהוא באמת סוגיה שאפילו אם מדובר במדינה מאוד שונה, בסופו של דבר רואים שהתיקים מאוד דומים, אז התופעות מאוד דומות. למשל, גם פה וגם בפיליפינים אפשר לראות אפילו באמת תיקים דומים ומקרים דומים, ויש המון מקום ללמידה ולשיתוף פעולה.

מבחינת החקיקה הישראלית שלנו, כמו שאמרתי, התחלנו בשנות ה-2000 הראשונות עם דפוס מאוד חמור של סחר בנשים. הדפוס הזה מוגר, ובעצם מ-2010 אנחנו לא רואים מקרים כאלה חמורים, אנחנו כן רואים דפוסים חדשים של סחר לזנות, אבל הם אינם במופע החמור הזה שהיה.

כאן המקום לציין, גברתי, שבשנים האלה חה"כ לשעבר זהבה גלאון הובילה מאבק מאוד חריף, והצטרפו אליה גם אחרים, והיא שכנעה את המדינה לדוגמה, שיוזמת כנסת שהייתה בעצם שינתה את כל המצב.

נכון, לחלוטין בעקבות הדירוג הראשוני הזה שלנו במקום הכי גרוע הוקמה ועדת חקירה פרלמנטרית בראשות חה"כ דאז זהבה גלאון, אני הייתי במשרד הפנים בזמנו, בלשכה המשפטית, ואני באמת זוכרת את התקופה הזאת. כל שבוע היינו בכנסת אנחנו, המשטרה, כל משרדי הממשלה, עם הארגונים, ובאמת אין ספק שזה הוביל בסופו של לבניית 'תורת הלחימה' שלנו הממשלתית לחקיקה, ולהתקדמות שלנו בנושא.

ואכן, בשנת 2006 עובר תיקון חקיקה מאוד גדול שבעצם מתייחס גם מעבר לסחר לזנות, הוא מתייחס גם לסוגים אחרים של ניצול והחפצה שיושבים גם תחת מטריית הסחר, כמו עבירה של החזקה בתנאי עבדות ועבודות כפייה, ובעצם, יש הבשלה של ההבנה של המדינה שמדובר בתופעה שיש לה פנים רבות ושהיא דורשת התגייסות רב מערכתית.

כאן אתם רואים את עבירת הסחר, את המטרות השונות של סחר, שביניהם יש גם סחר למטרת עבדות או סחר למטרת הבאה לידי עבודות כפייה שהן העבירות היותר רלוונטיות בהקשרים שלנו, אבל יש כמובן גם סחר באיברים ומטרות נוספות שלא נדבר עליהם היום, ויש את העבירה של החזקה בתנאי עבדות, שהיא בעצם מקבילה לעבירת הסחר באותו פרק, והיא מדברת באמת על התייחסות אל אנשים כאל כלי להפקת תועלת או הטבה, היא לא חייבת להיות כספית אבל היא הרבה פעמים כן כספית, והיא נעשית תוך שליטה ממשית על חייהם או הגבלת החירות שלהם.

אחת האוכלוסיות שאנחנו מזהות אותה כאוכלוסייה פגיעה בתחום הזה היא בהחלט האוכלוסייה של העובדים הזרים בישראל, וזה בשל פערי הכוחות הגדולים שיש בין המעסיקים לעובדים, בשל העובדה שחלקם באמת עובדים בבידוד פיזי או גיאוגרפי, למשל במושבים חקלאיים בדרום או בבתים של מטופלים סיעודיים, וגם בשל אופי העבודה שלפעמים יכול גם להביא לניצול.

חשוב לי להגיד כבר בשלב הזה, שאנחנו מדברים על מקרה הקיצון. אני לא רוצה שתשתמע מפה אמירה שהמעסיקים של עובדים זרים בישראל הם עוברים על עבירות של סחר בבני אדם, אנחנו באמת מדברים על תופעות שנמצאות בשוליים של השוליים, ואנחנו גם רוצים לשמר את זה, אנחנו לא רוצים להגיד שכל הפרה של זכויות בתחום העבודה, למשל, היא עבירה של סחר בבני אדם, זה לא מה שאנחנו אומרים. אבל, בהחלט כן יש מקרים, ועליהם חשבנו להתמקד היום, שאנחנו בהחלט רואים במסגרת העסקה של עובדים זרים, תופעות שאפילו יכולות להגיע לכדי סחר.

דיברנו קודם על החשיבות של מניעה, ואם אנחנו לא נאכוף את העבירות היותר קלות ואת ההפרות היותר קלות, שהן גם חמורות כמובן בפני עצמן, מאוד, בתחומי העבודה ותחומים אחרים, אז אנחנו בעצם יכולים להתדרדר מאוד מהר גם למצבים של עבדות וסחר, ואנחנו בהחלט רואים דברים כאלה.

אם אנחנו מדברים על המישורים, אבל מתמקדים עכשיו בתחומי העבודה בישראל, אז בתחום המניעה יש לנו מנגנון מאוד חשוב ויפה שפותח בממשלה, משרד החוץ ורשות האוכלוסין מובילים את הנושא, יש ועדה להסכמים בילטרליים. אני מדברת על מנגנון ההסכמים הבילטרליים, שבעצם נועד למנוע את תופעת דמי התיווך המאוד גבוהים, שאנחנו יודעים שעובדים זרים נאלצו לשלם בשביל הזכות להגיע לעבוד בישראל כדין, בתחומי החקלאות, סיעוד, ובניין בעיקר, גם תעשייה.

ההסכמים האלה הוכיחו את עצמם כמנגנון מאוד אפקטיבי במניעת דמי תיווך ובשמירה על זכויות העובדים, הוא מבנה לתוכו גם מנגנון של 'קו חם', כשעובד מקבל את הטלפון ואת הגישה עוד לפני שהוא אפילו מגיע לישראל, הוא עובר אוריינטציה על הזכויות שלו, ועל החובות, והוא יכול לפנות לקו החם הזה ויענה לו עובד בשפה שלו, והוא יכול להתלונן באמת על כל דבר. הקו הזה הוא כלי מניעתי מאוד חשוב, הוא ממומן על ידי רשות האוכלוסין וההגירה בעיקרו, ואני חושבת שגם זרוע העבודה משתתפים, אם אני לא טועה.

לא.

עדיין לא, הם ישתתפו, אבל הוא מופעל על ידי ארגון CIMI ארגון לא ממשלתי, והנה גם דוגמה של שיתוף הפעולה שאנחנו זקוקים לו בתחום הזה.

בנוסף, יש לנו את חברתנו, עו"ד שירי לב-רן, שהיא ממונה על זכויות עובדים זרים בעבודה, וזה גם מנגנון מניעתי חשוב ביותר, גם מנגנון של הגנה שעובדים זרים יכולים לפנות אליה, והם פונים אליה, מכל הסוגים, בין אם הם חוקיים ובין אם הם לא חוקיים, ומקבלים טיפול ומענה מהיר, גם מידע וגם טיפול ככל שצריך, בהתאם לסמכויות שלה, והיא גם גורם שיכול להפנות ולאתר מקרים שנדרשת בהם התערבות משפטית.

אני חייבת רק לשים פה פסיק קטן לגבי כל הסוגיות של מניעה, אכיפה, והגנה. אלה סוגיות שאנחנו דנות בהן בוועדה, עולים לנו הרבה סימני שאלה שאין עליהם כל כך תשובות. אנחנו כמובן ניתן למשרדי הממשלה להציג את העמדות שלהן במהלך הדיון, וכל פעם שאנחנו מתדיינות על זה בוועדה, אני מבקשת באופן אישי כן לתת תשומת לב ולפעול, ואכן, אנחנו במעקב אחרי הפעולות שנעשות על מנת לדאוג לטיפול ואכיפה בכל הסוגיות האלה שאנחנו מדברות אליהן.

אז להגיד שה'קו החם' באמת נותן מענה, אני בספק לגבי זה. האם זה עובד במאה אחוז? אני לא בטוחה. יש המון דברים שאנחנו מדברות עליהם שהם לא עובדים כמו שצריך, אנחנו כרגע בשלב שבו באמת יש מענה לדברים, אז אני חייבת להגיד את הסוגייה הזאת. קו CIMI או כל מה שעושים במשרד הכלכלה בזרוע העבודה, אמנם הן עושות עבודה מצוינת עם כוונות טובות, אבל עדיין יש לנו בהחלט הרבה לאן לשאוף, וכמובן נתן לשירי לב-רן אחר כך להגן על המשרד שלה בגאווה.

גם אני מייצגת אותם בגאווה, אני חושבת שבוודאי יש מקום לשיפור, ואנחנו בעד להרחיב את ה'קו החם' גם לעוד סוגים וכל מי שיושב כאן יודע את זה שיש לנו עוד הרבה מה לעשות, אבל גם העשייה שקיימת היום, בעיניי אלה הן הפעולות שצריך לחזק והן פעולות שיש להן חשיבות מאוד גדולה בפני עצמן.

בתחום האכיפה יושבת כאן ראש חוליית סחר, שרית פרץ, שמובילה בגאון את כל האכיפה של המשטרה. כמובן שהתיקים מגיעים בסופו של דבר גם לפרקליטות, נדמה לי שהפרקליטות איתנו בזום. אנחנו באמת מנסים לשים דגש מאוד גדול, קודם כל על הזיהוי של התופעות, ואחר כך ובמקביל גם על החקירה שלהן וההבאה לדין של הסוחרים, מתוך הבנה שזה נדבך חשוב ביותר שאין בלעדיו יכולת להיאבק בתופעה הזאת בצורה נכונה.

אנחנו גם הקמנו לאחרונה פורום, שאנחנו מקווים שהוא ישפר גם את הזיהוי וגם את האכיפה.

איזה פורום?

פורום משותף למשטרה ולפרקליטות ביחד איתנו, שמורכב בעצם מנציגים, מרפרנטים, בכל המחוזות וגם במטה. עד היום רוב הפעילות רוכזה במטה בחוליית הסחר, חוליית הסחר כמובן תמשיך לנהל כמטה את הראייה, אבל עכשיו יש לנו גם רפרנטים בכל מחוז. כלומר, בכל מחוז במשטרה יש לפחות אדם אחד, תתקן אותי שרית אם אני טועה, שזה תפקידו, שהוא אומר ליזום, הוא אמור לחפש תיקים, למפות את המחוז שלו, וכמובן לטפל או להנחות בתיקים שמגיעים לחקירה.

גם בכל מחוז בפרקליטות יש לנו רפרנטיות, שהן בעצם חלק מפורום שעוסק בנושאי העבירות האלה, באכיפה של העבירות האלה של סחר בבני אדם.

הפורום מתכנס? הוא כבר עובד?

הפורום הזה עומד להתכנס לראשונה ממש בשבועות הקרובים, הוא בעצם פועל תחת המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, מר שלמה למברגר, וגם תחת ראש חטיבת החקירות במשטרת ישראל, מר דודו באואני. אז באמת יש לנו כאן גם גיבוי מאוד בכיר של גורמים מעורבים, אבל גם את גורמי השטח, ואנחנו מקווים שזה גם יביא למדיניות אחידה יותר בכל המחוזות, וגם באמת יבשיל ויעזור להבשלה של תיקים ושיפור הממשקים שיש בין גורמי האכיפה השונים.

בנוסף, יש לנו פעילות משולבת, שהיא בעצם מכלילה גם את גורמי האכיפה של המשרדים האזרחיים, כמו זרוע העבודה שיש להם גם סמכויות פליליות, וגם רשות האוכלוסין וההגירה שיש להם גם כמובן סמכויות פיקוח, אבל גם סמכויות מנהליות ופליליות במקרים המתאימים. הראייה שלנו היא שצריך בעצם לשתף את כל גורמי האכיפה האלה יחד, כדי להיאבק בכל הכלים שיש לנו בתחום האכיפה.

אז בעצם את אומרת שהפורום הזה הוא חדש, הוא עוד לא התכנס, הוא יתכנס בעתיד, והוא לא היה קודם. כלומר, הידיעה הזאת שצריך לקיים פורום כזה, ורפרנטיות או רפרנטים שיהיו במחוזות, זה משהו שלא קרה קודם, למה? מה קרה לנו?

אני חושבת שזאת גם שאלה של משאבים.

מה העלות של התקצוב של אותו פורום? של אותן רפרנטיות?

כרגע זה באמת התכנס ללא תקצוב נוסף. השאיפה שלנו, השאיפה של המשטרה ושל המשרד לביטחון פנים הייתה להקים בכל מחוז ממש מחלק שיטפל בנושא הזה, והעלות התקציבית הזאת היא מאוד גבוהה ולכן זה עדיין לא קרה אבל אנחנו מאוד מקווים שזה כן ייכנס כבר לתקציב הבא. לכן, בשלב ביניים, החלטנו לנצל את מה שאנחנו יכולים ללא תוספת תקציבית ולעשות את זה כך, ולקוות שזה לפחות יהווה בסיס לגידול עתידי, כשתהיה לנו תוספת תקציבים.

אוקיי, אז את אומרת שהצורך בלהקים את הפורום הזה, זה אומר שבעצם בשטח, במציאות שלנו, יש הרבה עבודה שצריך לאכוף אותה. בעצם, אנחנו מדברות על סיטואציה שאומרת שהקמת הפורום היא מענה למצב חירום שאנחנו חייבות לטפל בו?

כן, כי גם היה לנו פער, אגב זה לא רק בישראל רואים את זה גם בכל העולם, יש פער בין מספר הקורבנות שהמשטרה מזהה והמדינה מזהה כקורבנות סחר, לבין מספר התיקים, ובוודאי מספר כתבי האישום שבסופו של דבר מוגשים.

אלה תיקים מאוד מורכבים, אנחנו מדברים באמת על קורבנות עבירה קשה, כשהם הרבה פעמים זרים, חסרי מעמד, הם רוצים לחזור למדינות שלהם ולא מעוניינים בהכרח לתת עדות ולהיות חלק מההליך הפלילי, שהוא מאוד קשה כמו שאנחנו יודעים לכל קורבן עבירה ובוודאי לקורבנות עבירה כאלה, ולכן יש לנו אתגרים רבים בתחום האכיפה, וההבנה היא שבאמת צריך מאוד את שילוב הזרועות הזה, וגם את השימוש ביתר הכלים.

חשוב לי להגיד שהשולחנות של אכיפה משולבת בוודאי קיימים כבר, וכבר מתכנסים. האכיפה המשולבת כוללת גם את רשות האוכלוסין, גם את זרוע העבודה, גם את רשות המיסים למשל, את יחידת יהלום, ועוד גופים נוספים שכבר פועלים היום.

רשות המיסים לא כל כך מעורבת בסוגייה הזאת, סליחה אבל היינו פה בדיון, אני לא זוכרת בדיוק את התאריך שלו אבל ישבנו בדיוק באותו אולם והנציג של רשות המיסים בדיוק ישב כאן, ואחד הדברים שנאמרו הוא שאין להם מושג, ואני בטח מדייקת כדי לא לעשות פה 'אאוטינג' לאף אחד. בכל מה שקשור בהיתרים ובסחר בהיתרים, ואני מדברת על הפלסטינים, אין להם שמץ של מושג מה קורה שם בכל הסוגייה הזאת של מיליונים של כספים שעוברים מידי שנה ורשות המיסים לא יודעת, ולכן תפקידנו היה ליידע אותם שהם צריכים לעבוד.

גברתי, את יכולה לעבור הלאה עם המצגת כדי שנוכל להתקדם?

כן, אז אתם רואים כאן רק כמה דוגמאות שגזרתי מהתקשורת מהחודשים האחרונים, אחד מהם מדבר על חמישה עובדים זרים שהוכרו כקורבנות סחר, זה היה במסגרת משק חקלאי. אנחנו ראינו תופעות של עובדים שנדרשים, בגלל שלא הייתה כל כך כניסה של עובדים חדשים בגלל מגבלות הפנדמיה, אז עובדים נדרשו לעבוד שעות מאוד ארוכות, ללא הפסקות, ללא ימי חופש, תופעות כאלה, אז הנה יש ידיעה אחת על זה. יש ידיעה אחת גם על תיק שעדיין, למיטב ידיעתי, תלוי ועומד בחקירה, אדם ישראלי שהחליט להביא לעצמו בעצם סוג של שפחה מניגריה, ושהיא תעבוד אצלו בבית, גם זה מהתקשורת.

מזעזע.

כן, אז אם אנחנו מנסים לאפיין את האינדיקציות שבאמת יכולות לסייע לנו, וזה לא קל להבחין מתי אנחנו עוברים בעצם את הקו שבין הפרה של זכויות עבודה לבין מקרים של עבדות או עבודות כפייה. אז אנחנו בעצם מדברים על פסיפס של ראיות, זה המונח המקובל, וזה לא קל כמו בזנות או בניצול מיני שמאוד ברור לנו על מה אנחנו מדברים, אלא אנחנו באמת צריכים להסתכל כאן על תמונה שלמה שהיא מורכבת, הרבה פעמים מסמכויות שיושבות במשרדים שונים. לכן החשיבות המאוד גדולה הזו של שיתוף הפעולה והאכיפה המשולבת.

למשל, אי מתן שכר או תשלום זעום בלבד, זה בפני עצמו לא יספיק בשביל להכיר באדם בהכרח כקורבן עבדות, אבל אם יש לנו גם שעות עבודה ארוכות, ללא הפסקות, ללא חופשים וכולי, אם יש לנו החזקה של דרכון או מסמך זיהוי, או יש לנו אי מתן של טיפול רפואי. אנחנו רואים את זה הרבה פעמים בתחומי העבודה שעובד מתלונן על איזושהי בעיה רפואית ומבקש לראות רופא ולא לוקחים אותו לרופא או שמעכבים בהרבה זמן את הטיפול הרפואי, או אי מתן אמצעי זהירות, למשל, עובד בתחום הבניין שעובד על מנוף והוא לא קשור ברתימה הנכונה וכולי, ואנחנו רואים בתחום הזה הרבה מאוד קשיים, בכלל, שקשורים לתאונות רבות שקורות בתחום הזה.

אם אנחנו מחברים חלק מהאינדיקציות האלה ביחד אז אנחנו כן יכולים לייצר תמונה שלפעמים עולה לכדי עבדות. בתחום הסיעוד, חשבתי לנכון לפרט ממש אינדיקציות ספציפיות, כי תחום הסיעוד, בעינינו, הוא תחום ייחודי ופגיע במיוחד, בגלל שאנחנו מדברים על עבודה שהיא בתוך בית פרטי. אנחנו יודעים שההסכם הבילטרלי הראשון שנחתם בסיעוד עם הפיליפינים התחיל להיות מיושם, לשמחתנו, השנה, ומתחילות להגיע העובדות החדשות. אבל, נמצאות כבר בארץ משהו כמו 60,000 עובדות בעיקר, זה תחום שהוא באמת ברובו נשי כשמשהו כמו 90 אחוזים לדעתי מהעובדים הם עובדות בתחום הסיעוד, כשהן גם כך פגיעות במיוחד לנושאים נוספים.

כאן אנחנו רואים שאנחנו יודעים שלפני ההסכמים הבילטרליים הם נדרשו לשלם דמי תיווך מאוד גבוהים, הם היו צריכים לעבוד בין שנה לשנתיים רק בשביל להחזיר את ההלוואות שהם נטלו בשביל להגיע לפה, וזה מביא למצב שבו הן ממעטות להתלונן, הן לא ימהרו להתלונן נגד מעסיק שמנצל אותן או שולל את חירותן, בגלל שהן חייבות את הכסף ולהמשיך לעבוד.

זה מוקד, וכמובן גם את קיימת דיונים רבים ואני בטוחה שתקיימי עוד דיונים בוועדה על הנושא הזה, אבל זה באמת אחד הנושאים שאנחנו רואים בו בעיות, והיו לנו מהתחום הזה מספר מקרים שבאמת הוכרו כקורבנות מהתחום הזה.

דיברנו על החשיבות של ההסכמים הבילטרליים, יש גם צורות העסקה שאנחנו מכירים, וגם זה נדון אצלך בדיונים, אלה כמה דוגמאות, אתם רואים על המסך, שבהן צורות ההעסקה הן בעצם לא באמצעות הסכם בילטרלי, ולכן לפעמים יש שם אקלים שהוא יותר נוח לניצול. זאת כמובן לא המטרה שלהן, אני לא רוצה שישתמע שאלה לא צורות העסקה לגיטימיות, וכמובן שאף אחד לא התכוון כשהוא יצא עם המתווים האלה, וגם לא רצה שזה יתפתח ויעלה את ההיקפים של העובדים שמנוצלים.

אבל, אנחנו כן מכירים את זה, למשל מתנדבים שמובאים לישראל להתנדבות, שמביאים מתנדבים ממדינות כמו הודו, למשל, מדינות מאוד עניות, הם כמובן לא באים לפה להתנדב מטעמים ציוניים אלא באים לעבוד, ואז הם קולטים שהם עושים את אותה עבודה למשל בחקלאות, לצד עובד מתאילנד שהגיע דרך הסכם בילטרלי ומרוויח פי חמש ממנו כי הוא עובד והוא מתנדב, אבל הם עושים את אותה העבודה ואותן שעות, רק התנאים שלו יותר גרועים כי הוא מתנדב.

משתלמים בחקלאות, עובדים פלסטינים, חברות ביצוע שאלה חברות שגם עליהן היה דיון ספציפי, כמו חברה טורקית 'יילמזלר' והחברות הסיניות שמביאות עובדים בתחום הבניין, גם שם אנחנו רואים סוגיות שונות בגלל הכבילה של העובדים האלה.

אני אמשיך כי אני רואה שלא נשאר לנו הרבה זמן. אז גם על העובדים הפלסטינים אנחנו דיברנו פה בוועדה אז אני אעבור על זה מאוד במהירות, אבל גם זה נושא שאנחנו עכשיו מנסים לשים הרבה יותר במוקד שלנו, רשות האוכלוסין הציגה את הנתונים ואלה נתונים גם של התאחדות בוני הארץ.

מבחינת הפילוח, יש לנו מספר גדול של עובדים פלסטינים שעובדים בתחום הזה, כ-22 אחוזים בענף, יש רפורמה שסוף סוף מתחילה לצאת לדרך בתחום הבניין ואנחנו מקווים שהיא תתקדם גם לתחומים האחרים, ושם, כפי שהוועדה גם ביקשה, אני מקווה שיקום בקרוב הצוות שדיברנו עליו, שהוא יטייב את כל הנושא של סחר בהיתרים של העובדים הפלסטינים והשמירה על הזכויות שלהם. על זה אנחנו כמובן בשיח מול רשות האוכלוסין וההגירה.

גם בנושא חברות הביצוע, לא ציינתי קודם, יש לנו המלצה, בעצם במסגרת הצוותים שלנו של יישום התוכנית הלאומית, משרד הבינוי והשיכון כבר הסכים לקחת על עצמו ולהוביל צוות שיטייב גם את הנושא הזה של חברות ביצוע, כדי לנסות להבין איך אנחנו מביאים לשמירה יותר טובה בזכויות העובדים בחברות האלה, ואנחנו נביא את ההמלצה הזאת בקרוב לוועדת מנכלים קבועה שיושבת בראשות מנכ"ל משרד המשפטים שיאשר את הקמת הצוות, כל משרד ימנה את חבריו, ואני מקווה שנצא לדרך בעניין הזה.

עוד שני דברים שרק רציתי להזכיר, שתכירו. זה פחות עובדים זרים, אבל זה עדיין בעולמות העבודה, ולכן חשבתי שזה חשוב. אחד, זה הנושא של עבדות ילדים, והשני, זה הנושא של קיבוץ נדבות או עבודות כפייה, שאנחנו מדברים על זה גם ביחס לילדים וגם ביחס לאנשים עם מוגבלות, בעיקר מוגבלות של שמיעה.

מאיפה אותם ילדים שאנחנו מדברות עליהם מגיעים? הם מגיעים משטחי הרשות הפלסטינית?

כן, אז יש לנו בתחום הקבצנות ילדים. אנחנו רואים הרבה ילדים שמובאים משטחי הרשות הפלסטינים לתוך ישראל כדי לעסוק בקבצנות בצמתים הגדולים, בכבישים, יש על זה דיון מקביל עכשיו בוועדה לזכויות הילד אז אני לא אפרט יותר מידי, אבל גם שם יש לנו פעילות מאוד ממוקדת בנושא הזה.

אנחנו הקמנו שולחנות עגולים בכל מחוז, יש מחוזות שיש בהם גם ילדים ישראלים שגם מקבצים נדבות, כמו פה בירושלים, אתם מוזמנים כולכם לאזור המשרד הראשי שלנו בצלאח א-דין, ואתם תראו שם גם ילדים ממזרח ירושלים שמקבצים נדבות, ואפילו גם ילדים מכת מסוימת, ילדים ישראלים יהודיים שמקבצים נדבות בתוך ירושלים.

תופעה של ילדים שבאים מהרשות הפלסטינים לתוך ישראל זאת תופעה מאוד ארוכת שנים שאנחנו מתמודדות אותה, אנחנו רואות אותם, תלוי באילו ימים ובאיזו עונה, ואני תוהה מה בעצם אתן עושות על מנת לעצור את התופעה הזאת?

כן, אז את צודקת שזו תופעה רבת שנים, אבל כן ראינו עלייה משמעותית בעקבות הקורונה, וכנראה החמרת המצב הכלכלי, גם ברשות וגם בישראל. אנחנו רואים בתופעה הזאת אינדיקציות שבעצם מרמזות על תופעה שהיא יכולה להיות תופעה של עבודות כפייה ואפילו סחר למטרות עבודות כפייה.

זה לא רק עבודות, הם מדרדרים - - -

מדובר בקטינים, גם הגיל של הילדים ירד, ראינו אפילו ממש מגיל ארבע כבר ילדים שאפילו לא מגיעים לאדן החלון בשביל לקבץ נדבות. מהמידע שנאסף, בעיקר על ידי המשטרה בפעילות הבין-משרדית שלנו, עולה שהם לא מובאים כל יום הלוך חזור מהבתים שלהם ברשות, אלא הם נזרקים בעצם לישון או להסתדר לבד במשך השבוע בצידי הדרכים, בחורשות, מתחת לגשרים.

התופעה מאוד קשה, ואנחנו באמת מנסים עכשיו למקד שם מאמצים מתוך ראייה של מניעה, כי אנחנו צריכים למנוע את התופעות האלה שהן בעצם תופעות שיכול מאוד להיות שם תופעות של סחר ועבדות.

אנחנו גם מקיימים יום עיון, תודה שגם הסכמת להרצות בו, ואנחנו שמים זרקור מאוד גדול ביום העיון הזה על התחום הזה, ואנחנו נציג שם את הפעילות יותר בהרחבה, וגם כמובן את המורכבויות והאתגרים שיש לנו, כי כשמדובר בילדים מהרשות הפלסטינית, אנחנו לא יכולים שלא להחזיר אותם, או לפחות אם אין לנו הוכחה שההורים עצמם הם אלה שמתעללים בילדים, אנחנו בעצם צריכים להחזיר אותם להורים, שלא יטענו שאנחנו חוטפים ילדים בישראל, וזה מעלה סוגיות מאוד לא פשוטות.

רציתי להציג מקרה אחד של עבודות כפייה שהוא דווקא לא קבצנות, אבל הוא כן בתחומי העבודה, אנחנו קוראים לו 'ילדי המאפייה'. שני ילדים בדואים, ישראלים, בני 12 ו-13 בזמנו, שהועסקו במאפייה של הדודים שלהם באחת הערים הגדולות בדרום. הם היו צריכים לעבוד את משמרת הלילה כל לילה, מ-16:00 אחר הצוהריים עד 11:00 בבוקר למוחרת, הם כמובן לא יכלו ללכת לבית ספר כי הם עבדו את משמרות הלילה, הם רצו ללכת לבית ספר והתחננו ללכת לבית ספר, הם סבלו מאלימות מאוד קשה.

המקרה הזה התגלה כשהאצבעות של אחד הילדים נחתכו במכונת הלחם במאפייה. הם הגיעו לבית החולים, בית החולים זיהה גם סימני אלימות ישנים על גופם, ולכן החשיבות גם של הזיהוי של גורמים נוספים בתוך המערכת שצריכים להיות ערניים. הם קראו מיד למשטרה, החקירה הסתיימה, וכך הגענו לכתב אישום שהוגש על החזקה בתנאי עבדות בנסיבות האלה נגד הדודים.

בסופו של דבר הייתה הרשעה בעבירת עבודת הכפייה, שהיא עבירה חמורה בפרק הסחר, וניתנו מאסרים. זה הגיע לבית המשפט העליון בערעור, ובית המשפט העליון גם אישר את פסק הדין, וזאת, לצערנו, היא דוגמה אחת. אנחנו לא יכולים להגיד שזה היה איזשהו מקרה חריג וזהו, עכשיו טיפלנו בתופעה, כי אנחנו כן מקבלים מידע שזאת תופעה נרחבת במגזר.

בחברה הערבית?

בחברה הבדואית בדרום, הרבה פחות בצפון. אנחנו מנסים לגבש שם תשתית שבאמת תקיף את שאר המישורים שדיברנו עליהם, מניעה, הגנה ואכיפה, והרבה מאוד עבודה גם כן עם הקהילה, עם ארגונים ומובילים מקומיים של הקהילה, כדי באמת גם לעורר את המודעות לחשיבות של החינוך, לחשיבות של השכלה, ולא לייצר את המעגל הזה שפשוט עובר מדור לדור.

זה מה שעלה מאוד מהתיק הזה, שהנאשמים עצמם אמרו שגם הם עבדו ככה כילדים, גם הם לא הלכו לבית הספר וגם הם סבלו מאוד מאלימות מההורים שלהם. הם בעצם ממשיכים דור אחרי דור ולא יוצאים מהמעגל הזה של העוני והמצוקה והניצול, וגם פשיעה בסופו של דבר.

רציתי לסיים עם החרשים אילמים. אני רוצה רק במשפט להגיד שכולנו פוגשים אותם בקניונים, ברכבת, במקומות מסחר.

אני חייבת לציין שאנחנו יותר לא אומרות חרשים ואילמים, אנחנו אומרות מוגבלות שמיעה.

נכון, זה לא המונח הנכון, את צודקת לחלוטין, אנשים עם מוגבלות בתחום השמיעה. הם באמת אנשים עם מוגבלות בתחום השמיעה, 99 אחוזים מהם הם זרים, הם לא ישראלים. העמותות שהם אוספים עבורם עם הפתקים שהם שמים על השולחן ומבקשים כסף, זה לא הולך כמובן לעמותות הישראליות שעוזרות לאנשים עם מוגבלות בתחום השמיעה, אלא לכיסים של סוחרים, שהם בעצמם ישראלים בדרך כלל יוצאי מדינות ברית המועצות, שבעצמם גם עם מוגבלות שמיעה.

זה עולם מאוד סגור, אנשים עם מצוקה מאוד קשה, אנחנו מנסים כבר שנים לטפל בתופעה הזאת ופחות מצליחים כי הם מאוד מאוימים, אבל אנחנו כן נותנים להם הגנה ומכירים בהם כקורבנות.

זהו, אלה התחומים הנוספים כדי להשלים את התמונה. חשוב לי רק השקף האחרון, אנחנו פונים גם אליכם כשליחים שלנו, שנמצאים בתוך הציבור הישראלי הרחב, גם כמובן נציגי הממשלה כבר מודעים לזה, אבל אפשר לפנות אלינו, אפשר לדווח. אנחנו רוצים לקבל את הדיווחים, רוצים לקבל את המידע, אנחנו מפנים לכל הגורמים הרלוונטיים, ונמשיך לעבוד. תודה.

מדהים, אז תפקחו עיניים ותדווחו גם לנו, אנחנו נמצאות כאן בשביל לשמוע. עוה"ד דינה דומיניץ, תודה רבה על השיקוף של המציאות, ועל העבודה המצוינת והאמיצה מאוד שאת משקפת לנו כל פעם מחדש.

אני רוצה לתת את רשות הדיבור לראש המחלקה הפוליטית בשגרירות ארצות הברית, בריאן, בבקשה.

(אומר דברים בשפה האנגלית להלן התרגום החופשי)

תודה רבה גב' היו"ר על הזמנת השגרירות האמריקאית להשתתף בישיבת הוועדה החשובה הזו. שמי בריאן גרים, ואני ראש המחלקה הפוליטית בשגרירות, נמצאים איתי פה עמיתיי צ'ייס עמוס וענת בן נון.

ארצות הברית מחויבת להיאבק בסחר בבני אדם באופן כללי, ובאופן ספציפי בסחר למטרות עבדות, לרבות גיוס, מתן מחסה, העברה, אספקה או החזקת אדם למטרות עבודה או שירותים באמצעות שימוש בכוח, הונאה, כפייה, למטרות של ניצול, עבדות שלא מרצון, עבודות כפייה, שעבוד לחוב, או עבדות.

ב-3 בדצמבר השנה, הנשיא ג'ו ביידן פרסם את תוכנית הפעולה הלאומית העדכנית למאבק בסחר בבני אדם. תוכנית הפעולה הלאומית שלנו מתווה תוכנית מקיפה לשלוש שנים לכל הגישה הממשלתית למאבק בסחר בבני אדם, לרבות פעולות לחיזוק העמדה לדין של סוחרים בבני אדם, כדי להגביר את ההגנה על קורבנות וכדי למנוע פשעים המתרחשים בתוך גבולותינו ובחו"ל.

אנחנו שמחים להיפגש פנים אל פנים היום, אחרי זמן רב, כפי שהזכירה היו"ר, ואנחנו לוקחים בחשבון את ההשפעות מרחיקות הלכת של מגפת הקוביד-19 על מהגרי עבודה, חלקם אף נהיו יותר פגיעים לסחר לאור הבידוד שלהם, במיוחד בתחומי החקלאות והסיעוד.

אני רוצה להתחיל בהבעת ההערכה שלנו על שיתוף הפעולה הקרוב והיעיל שיש לנו בנושאי סחר בבני אדם עם ממשלת ישראל. אנחנו רואים את העבודה שלנו באזור הזה כשותפות, ואנחנו שמחים לראות את הרצינות שבה הרשויות הישראליות שוקלות את ההמלצות המצויות בדו"ח השנתי שלנו אודות סחר בבני אדם.

בדו"ח שלנו משנת 2021 המלצנו על מינוי ועדת כנסת שתתייחס לסחר בבני אדם למטרות עבדות, ואנחנו שמחים להיות יכולים לדבר איתך על הנושא הזה היום.

אחרי תשע שנים בראש הדירוג של המדינות שנאבקות בסחר בבני אדם, ובעקבות אתגרים שלא היו כמותם במהלך הפנדמיה, ישראל, ביחד עם מדינות נוספות, הורדו לדירוג השני.

אנחנו מבינים את האכזבה שמורגשת על ידי כל מי שעובד בממשלה על מנת לסיים את התופעה המחרידה הזאת. אנחנו מקווים שכל אחד מכם ייקח את ההזדמנות הזאת כדי לאשר ולחזק את המסירות שלו לטפל בנושא הזה, ולתמוך בעבודה הקשה של הפקידים וגורמי הממשל במשרד החוץ, משרד המשפטים, ומשטרת ישראל.

ארצות הברית בהחלט מאשררת את המחויבות שלנו לתמיכה במאמצים שלכם למאבק בסחר בבני אדם, ולחזרה שלכם לדירוג הראשון.

כדי להבהיר, מדינה הנמצאת בדירוג הראשון היא מדינה שעומדת בדרישות המינימליות במאמצים למניעת סחר, אבל יש לה את האחריות להתקדם בצורה משמעותית שנה אחר שנה, לסיום התופעה של סחר בבני אדם. אנחנו צריכים לפעול יותר, ביחד, כדי להיאבק בעבדות מודרנית, כי המאבק הזה רחוק מסיומו.

ישנן המלצות המצויות בדו"ח שלנו שמדגישות את התחומים המדאיגים המתמשכים, איפה שאנחנו מרגישים שממשלת ישראל צריכה למקד את תשומת הלב ולבנות על שיטות עבודה קיימות שלמדנו עליהן היום.

הייתי רוצה להדגיש שתיים מההמלצות שנמצאות בדו"ח שלנו. ראשית, לאשר יותר פקידים ממשלתיים, לרבות ברחבי המדינה, לזיהוי קורבנות סחר בבני אדם ולהרשות גישה יותר יעילה לשירותי הגנה. בעוד שאנחנו מעריכים העבודה של יחידת התיאום נגד סחר בבני אדם של המשטרה, שנשארה הרשות היחידה שיכולה להכיר בקורבנות סחר באופן רשמי, היחידה הזאת מורכבת כעת רק משוטר אחד שאחראי על המדינה כולה.

הסידור הזה משפיע לרעה על היעילות ועל תהליכי הזיהוי של קורבנות והפנייתם לשירותי הגנה, ולפגיעה ברווחתם של קורבנות פוטנציאליים. אנחנו מבינים שמנגנון לזיהוי קורבנות נמצא בפיתוח, ואנחנו מברכים כל שינוי, גם כדי לגרום למערכת להיות יותר פעילה בזיהוי קורבנות, ובתיעדוף הרווחה של הקורבנות במהלך החקירה. אנחנו גם מברכים על בנייה של מערכות חזקות עם ארגונים לא ממשלתיים, דבר שיכול לחזק את המנגנון של זיהוי והפניית הקורבנות.

שנית, עלייה משמעותית בחקירות, הגשות כתבי אישום, והרשעות של סוחרים בבני אדם למטרות עבדות, כולל מקרים פוטנציאליים של סחר שמופנים על ידי ארגונים לא ממשלתיים. רוב קורבנות הסחר המוכרים בישראל הם קורבנות של סחר למטרות מין. בעוד ישנם כמה קורבנות סחר למטרות עבדות המוכרים כל שנה, אנחנו עודנו מודאגים מכך שייתכן וישנם קורבנות נוספים, במיוחד בתחומי החקלאות, הסיעוד והבנייה, כשלעיתים קרובות, מקומות העבודה מרוחקים או מבודדים.

כדי להבהיר, זוהי מגמה גלובלית, כולל בארצות הברית. סחר בבני אדם למטרות עבדות נמצא במצב של תת זיהוי ותת הגשה של כתבי אישום בשל מגוון סיבות, לרבות הדרכה לא מספקת, תת מימון של משגיחי עבודה והקושי בהגשת כתבי אישום נגד התיקים האלה כעבדות בכפייה במקום כהפרה מינהלית של תנאי עבודה.

אנחנו ממשיכים להמליץ העלאה במספר משגיחי העבודה, אשר מוודאים את התנאים של עובדים זרים בישראל, כמו גם עובדים סוציאליים ומתרגמים בתחומי החקלאות, הבנייה והסיעוד. אנחנו ממליצים שתסופק לעובדים האלה הדרכה בתהליכי זיהוי קורבנות.

גברתי היו"ר, ברצוני גם להקדיש רגע להכיר בעבודה המשמעותית של החברה האזרחית הישראלית, אשר מיוצגים היום על ידי הארגונים הלא ממשלתיים שהצטרפו אלינו, לשמש תפקיד קריטי בהפניית הקורבנות לרשויות, לספק שירותי מפתח ולאסוף מידע, מה שתורם לדוחות של הממשלה האמריקאית ואחרים בנושא החשוב הזה.

גברתי היו"ר, ברצוני להודות לך שוב על ההזדמנות להציג את הדו"ח שלנו היום, ולמסירות של הוועדה הזאת לטיפול בסחר בבני אדם. תודה רבה.

תודה רבה, אנחנו בהחלט נמשיך, וזאת היא רק הפגישה הראשונה, אדוני, ראש המחלקה הפוליטית בשגרירות ארצות הברית.

אני רוצה לפנות לעוה"ד שירי לבן-רן, הממונה על זכויות העובדות והעובדים הזרים בזרוע העבודה במשרד הכלכלה, בבקשה.

תודה רבה, אני גם מבקשת להצטרף לברכות ולהגיד ישר כוח מאוד גדול לדינה, שעושה עבודה מאוד קשה ומאתגרת, אבל בצורה מקצועית וממלכתית, ומאוד חברית, אז זה הזמן להגיד ישר כוח. אני מבקשת גם להגיד תודה כמובן ליו"ר הוועדה, גם על הצפת הנושאים האלה על סדר היום באופן שוטף, משהו שעד לא מזמן הוא לא היה מובן מאליו בכלל, ואני גם מבקשת להודות ליו"ר הוועדה על כך שהיא מאתגרת אותנו, לא פעם ולא פעמיים, ואנחנו בהחלט מרימות את הכפפות השונות שגברתי זורקת.

למשל, רק אתמול הרמנו את אחת מהכפפות האלה בכל הנוגע למניעת הטרדה מינית.

פירגנו לכם ברשתות החברתיות.

תודה רבה, אנחנו בהחלט שמחות על היחסים, או על המערכת הזו שנוצרה, כי היא מאוד חשובה.

אני מבקשת להתייחס לשלוש נקודות שדינה העלתה, שאני חושבת שהן מאוד עקרוניות בעבודה שלנו. קודם כל, אני גם מבקשת להגיד תודה רבה לכל השותפות והשותפים שלנו, אכן, השותפות היא אחת מה-P החשובים ביותר, ה-partnership, אחד העקרונות החשובים ביותר שקיימים בעבודה שלנו.

בין השאר, אני יכולה להעיד על היחידה שלנו, יחידה יחסית מאוד מצומצמת, ולכן הקשר שיש לנו עם הארגונים של החברה האזרחית, בעיקר עם 'קו לעובד', הם מאוד חשובים לנו וזה גם המקום להגיד תודה רבה להם. אנחנו פוגשות את המקרים ה"אפורים" של סחר, זאת אומרת, אותם המקרים שהם לא סחר במובן המובהק, או במובן הפופוליסטי שאנחנו בדרך כלל מכירים, אבל אנחנו פוגשים כל מיני תופעות שהן על הגבול מבחינת הסחר, ואני יכולה להעיד שזה בא לידי ביטוי בכל הענפים שאנחנו מתעסקים איתם, בין אם בסיעוד ביתי, בין אם בחקלאות וגם בבניין.

אני אציג ממש בקצרה את אחד המקרים שהגיעו לידיעתנו, מקרה של עובד שהגיע לעבוד בישראל דווקא כמומחה, ובאיזשהו שלב דרכונו נלקח ממנו, הוא רצה לחזור למדינת המוצא שלו אבל הוא לא היה יכול כי הדרכון לא היה ברשותו. זה מצב של חוסר אונים עבור אותו אדם שלא דובר אנגלית מאוד טובה, ובטח שהוא לא מכיר את כל היחידות הממשלתיות. הוא הגיע אלינו דרך הפניה של 'קו לעובד', אנחנו פנינו לרשות האוכלוסין וההגירה.

לא עברו 24 שעות ורשות האוכלוסין דאגו לטפל במקרה הזה, אז אולי זה לא היה בתוך התשבץ המאוד רחב שדינה הציגה מקודם, אבל בהחלט מקרה שבו עצם לקיחת הדרכון מהווה ביטוי מאוד לא לגיטימי על גבול של סחר בבני אדם, וכן היה לי חשוב להראות איך המקרים האלה, במובנים מסוימים, יכולים להיות מאוד פתירים בצורה יחסית פשוטה. זה למשל אחד מהמקרים.

מגיעות אלינו לא מעט פניות באמת במסגרת הקורונה, על הבדידות הקשה שחווים וחוות עובדים זרים, בעיקר בתחום הסיעוד הביתי. אנחנו הכנו סרטון קצר שדינה סיפרה לי שהיא הציגה אותו בפלטפורמה בין-לאומית. זהו סרטון קטן שבעצם נותן איזושהי ראייה על העובדות, שומעים אותן בקולן מספרות בצורה מאוד קצרה על כמה שהמצב החדש הזה, הסדר העולמי החדש הזה, איך הוא מקשה עוד יותר על המרחק מהמשפחה ומהבית.

שוב, זאת לא ההגדרה המשפטית של סחר בבני אדם, אבל ברור לנו איך הדבר הזה מאוד משפיע על המצב הנפשי, על הרווחה האישית של אותם אנשים שהם רחוקים אלפי קילומטרים מביתם ומשפתם, והם עושים את זה בסך הכל בשביל הפרנסה והעתיד הטוב יותר שלהם ושל משפחתם.

אנחנו בהחלט עובדים לא מעט, כמובן משתדלים להיות כמה שיותר בצומת הזה של מניעה, כדי בכלל לתפוס את הדבר הזה עוד לפני שהוא קורה, עוד לפני שאנחנו יכולים לבוא אל דינה ולהגיד לה שהנה אנחנו עומדים בקריטריונים של סחר.

אני מסכימה עם גברת היו"ר, יש לנו עוד הרבה עבודה בתחום הזה. כפי שכבוד היו"ר יודעת, גם הקולגה היקר שלי, מאיר - - - יש הרבה מאוד עבודה, ואנחנו מספר מצומצם יחסית של מפקחים.

מה אנחנו עושות עם המספר המצומצם הזה? יש לנו מספר מצומצם של מפקחות ומפקחים, ואנחנו נדון על זה בהמשך, של פקחים ופקחיות שאנחנו מאיישות אותם, אני כבר מגויסת בנפש שלי לאיוש של אותם אנשים שיבואו לעבוד ויעשו את עבודתם בפיקוח.

אבל, למה את מכוונת כשאת מדברת על "צוות מצומצם"? כוח אדם שנמצא בזרוע העבודה?

אני רוצה להזכיר שאנחנו מדברים, רק בתחום הסיעוד למשל, על כמעט 60,000 עובדים שנמצאים כאן עם ויזת עבודה חוקית. ביחידה שלי אנחנו שתי עורכות דין ושני סטודנטים, אנשים מאוד מקצועיים שעובדים מאוד קשה, אבל אני חושבת שהיחס מדבר בעד עצמו. זאת אומרת, אנחנו הרבה פעמים מדברים על כך שאנחנו רוצים לשים יותר דגש על האיכות ולא על הכמות, אבל בסופו של דבר אנחנו מדברים על שדה מאוד רחב, וצריך לתת לו בסופו של יום גם את המענה הכמותי ולא רק האיכותי, ועל כך אני מדברת.

אוקיי, טוב, אנחנו ננסה לעזור בזה שתגדילו את המחלקה שלכם, ושיהיו כמה שיותר אנשים קשובות וקשובים, בשביל לתת לאוכלוסייה כל כך חלשה ומוחלשת את מה שראוי לה. תודה רבה.

אני רוצה לעבור לאביב לביא מגלי צה"ל, שביקש לדבר בדיון ואני מאוד אשמח לשמוע אותך.

תודה רבה, גברתי, תודה על ההזמנה. אני אדבר על הנושא שהוצג פה, בין השאר במצגת של עוה"ד דומיניץ, של ילדים פלסטינים מקבצי נדבות בצמתים בישראל.

תודה על ההזמנה, כי שלוש שנים בערך אנחנו מתדפקים על כל דלת אפשרית ומנסים להציף את הנושא, וההרגשה היא שרוב הגורמים הממשלתיים והציבוריים מכירים אותו, אבל לא מאוד מעוניינים לשמוע ואולי גם לעשות.

עוה"ד דומיניץ סיימה את הסקירה שלה בהזמנה לציבור לדווח, אז לנו הוא מדווח. "יהיה בסדר" בגלי צה"ל היא תוכנית שמבוססת על פניות הציבור. הציבור פונה אלינו ופונה, כשמרגישים שנגרמה עוולה על ידי גורם ממשלתי וציבורי בעיקר.

כדי לסבר את האוזן, אנחנו מקבלים כ-700 פניות בשבוע, כ-35,000 פניות בשנה, בכל הנושאים ולא רק בנושא הזה, כמובן. בנושא הזה בעיקר של ילדים בצמתים, אנחנו מוצפים בפניות בעיקר בשלוש השנים האחרונות. אגב, זה התחיל לפני הקורונה, יכול להיות שהזרם עלה בתקופת הקורונה. עשינו ריכוז של הגיאוגרפיה.

מי מתקשר בעצם? מי פונה אליכם?

הציבור בהמוניו, הציבור הישראלי. אני צריך להגיד שאני רוצה לשבח את הישראלים שאכפת להם. ישראלים וישראליות שנוסעים בצמתים בבוקר, רואים ילדים בני 5, 6, 7, הרבה פעמים בלויי סחבות, בבגדים פרועים, ילדים שנראים במצב פיזי לא טוב. אגב, הרבה פעמים מדווחים לנו שמזהים ברקע את המפעיל, את האיש הזה. יש אנשים שסיפרו לנו שכשהם עוצרים ופותחים את החלון, ובמקום לתת כסף מציעים לילד סנדוויץ' או בקבוק שתייה, והוא מפחד, הוא מסרב, כי הוא יודע מה הוא יחטוף אחרי זה אם הוא ידבר או ישתף פעולה.

זה באמת מהסיפורים הכי מזעזעים ומקוממים ומטלטלים שמגיעים אלינו, ואני מוכרח להגיד גם, כל פעם שאנחנו משדרים ומעלים פוסט בדף הפייסבוק שלנו, כמות התגובות, מדובר על אלפים של ישראלים ש-א', מזועזעים וחייבים לעשות משהו, ו-ב', אומרים שגם הם ראו מקרים כאלה.

מבחינה גיאוגרפית, ובהתאמה מסוימת למה שעוה"ד דומיניץ הציגה, אנחנו מוצאים מקרים בעיקר בגליל. עשינו ריכוז בשפרעם, בלעין, טמרה, ג'דידה מכר, כל וואדי ערה לכל אורכו, כפר קרע, ירכא וכן הלאה, וגם הרבה באזור קו התפר, ניצני עוז, בת חפר, האזורים האלה. פניות יותר מועטות קיבלנו מאזור הנגב, בצמתים שליד באר שבע, אבל משם קיבלנו פניות יחסית בכמות קטנה, וזאת גם שאלה שלא הצלחנו לברר, מיהם הילדים ששם. ברור לנו שהילדים בצפון הם בקו התפר, 99 אחוזים מהם מגיעים מהרשות הפלסטינית, אבל מה קורה בנגב פחות ברור לנו.

אופן הפעולה של התוכנית שלנו הוא שאחרי שאנחנו מקבלים פניות, מתחקרים אותם וגובים את העדות מהפונים, אנחנו פונים לרשויות הרלוונטיות, ומבקשים גם הסבר אודות מה קורה, ובעיקר, מה עושים כדי לפתור את הבעיה. נדמה לי שפנינו לכל רשות אפשרית במדינת ישראל, אולי חוץ ממשרד התרבות והספורט.

לא, משרד התרבות והספורט דווקא עשו, הם עשו סרט בשם 'אגורות' אז לפחות את התפקיד שלהם בקולנוע אנחנו תמיד עשינו ונמשיך לעשות.

אז אולי טעינו שלא פנינו אליהם. פנינו כמובן למשטרה, למשרד לביטחון פנים, למשרד הרווחה, ליוניסף הגענו.

מתי הפנייה האחרונה הייתה ולמי?

להערכתי לפני חודשיים, יושבת פה העורכת שלנו, שירה. לפני מספר שבועות. בעיקרון מצאנו את עצמנו מסתובבים במעגל. זאת אומרת, אני לא רוצה לומר פה מה כל משרד אמר, אבל זאת השתלשלות מאוד ארוכה שנמשכת כבר שלוש שנים.

בעיקרון, כל המשרדים הכירו את התופעה, כולם בעצם אמרו לנו שהאחריות נמצאת אצל גורם אחר, זה הגיע עד המתפ"ש, מתאם הפעולות בשטחים, וזה הגיע חזרה ואז מצאנו את עצמנו מסתובבים במעגלים, כשאין גוף אחד שאומר שהוא ייקח על עצמו להסביר לנו מה אפשר לעשות, ולהגיד מה הם כממשלת ישראל או כזרוע ממשלתית עושים בנושא.

סיפרה פה עוה"ד דומיניץ על שולחנות עגולים. אני באופן אישי כעיתונאי, וגם כאזרח מודאג מאוד אשמח לדעת מי יושב בשולחנות העגולים האלה ומה קורה, ומעבר לדיונים, האם בעצם משהו יורד אל השטח, כי הזכרת נראה לי, זה עבר פה כחוט השני, את עניין האכיפה, את הפער בין הידיעה שיש בעיה, לבין מה קורה במציאות.

במציאות, התחושה שלנו היא שיש בתחום הזה הפקרות מוחלטת, ושום גוף לא באמת לוקח את העניינים לידיים. תודה.

טוב, כן, זה סיפור קשה ועצוב, וכשאני עצובה אני אשמח שהמשרד לביטחון פנים יוציאו אותי מהתחושה, אז תצילי אותנו בבקשה, גברתי שרית פרץ, יאללה.

אני אנסה. בוקר טוב לכולם, אני כן אשמח לענות לדברים שאמרת, אבל אני קודם כל אפתח ואומר שמשטרת ישראל באמת רואה בחומרה את העבירות האלה של סחר בבני אדם, החזקה בתנאי עבדות, עבירות נלוות לזנות. אלה הן תופעות שבכל פעם שיש תיק חקירה או מידע או איזשהו כיוון חקירה אפילו, אנחנו באמת מתכנסים בשביל לנסות ולמצות כמה שיותר מתוך אותו מידע, להגיע לאותם מחוללי פשיעה, ובסוף להביא אותם לדין, ככל שניתן.

זאת מלאכה לא פשוטה, יש עבירות שלכאורה קל לנו, על אף האתגרים קל לנו יותר לטפל בהם, ואלה הן באמת העבירות של זנות או סחר לזנות, ואני בהחלט חושבת שכמדינה, אנחנו הרבה יותר טובים בתחום הזה. בנושא של עבדות, של סחר לעבדות, החזקה בתנאי עבדות, בדגש על עובדים זרים, אנשים שעובדים במשקים החקלאים, נשים ספונות בתוך בתים, יש לנו אתגרים מאוד קשים.

מהם האתגרים?

נתחיל מפערי תרבות, לא תמיד קורבנות סחר מודעים לכך שהם קורבנות סחר, הם לא יגיעו לתחנת משטרה ויגידו "שלום, אני קורבן סחר, נפגעתי", הם בכלל לא מודעים לכך שהם נפגעים הרבה פעמים. לפעמים הם מגיעים ממדינות שכך נהוג שם, ולפעמים, כשהם כן מבינים שהם נפגעים, קשה להם לבוא ולבטוח, בטח במשטרה.

בטח בעברית.

יפה, קשיי שפה זה האתגר הנוסף שיש לנו. קשה להם לבטוח ברשויות הממסדיות, לפעמים אפילו בארגוני סיוע, כלומר, ייקח להם זמן להגיע אפילו לארגוני סיוע.

כשהם כבר מגיעים, יש לנו אתגרים של שפה, שהיום אנחנו באמת רואים עובדים זרים ממדינות שאפילו באותה מדינה יש ניבים שונים, ולנו במשטרה מאוד קשה לאתר מתורגמנים. אני לא אכניס אתכם כרגע לאתגרים בתוך העולם הזה של תרגום, אבל גם יש פערים בהבנה, גם במהימנות של התרגום. כלומר, זה עולם באמת שונה, אנחנו מסתמכים המון, יחד עם ארגוני הסיוע, על 'גוגל טרנסלייט', ואני חושבת שזאת לא השיטה.

אוי ואבוי.

נכון. בשלב של החקירה אנחנו כבר מאתרים מתורגמן עם הארגון שאנחנו עובדים איתו, עם 'איטייפ', אבל אני יכולה לומר שמזלנו ששיתופי הפעולה כל כך מצוינים עם ארגוני הסיוע, שאפילו בשלב הראשוני אנחנו נעזרים בהם.

שוב, אז זה באמת העניין של לבנות את האמון עם אותם קורבנות זה מאוד קשה, כשאנחנו כבר מזהים אותם, לא תמיד הם רוצים להיכנס למקלט לקורבנות סחר, ששם אנחנו בעצם מנסים להגן עליהם, המדינה נותנת להם סל שיקום מאוד משמעותי, שמאפשר להם גם מצד אחד, להיות מוגנים, ומצד שני, במידה והם מעוניינים, לשתף פעולה עם החקירה, ככל שהיא מתנהלת, ובעצם להגיע לאותם מנצלים, להפסיק את מעגל הניצול, תוך כדי החקירה. זה באופן כללי.

אני חושבת שהבסיס לפעילות שלנו במשטרה, זה באמת שיתוף הפעולה, בגלל שאנחנו מדברים על עבירות שמאוד קשה לזהות אותן, שוב, להבדיל מסחר לזנות, שגם שם יש אתגרים אחרים, אבל אם אנחנו מדברים על עובדים זרים אז האתגרים הם הרבה יותר קשים.

יש איגרת שיוצאת לאותם עובדות ועובדים זרים, לגבי הסוגייה הזאת של הגדרה ברורה מאוד איפה עובר הגבול הזה ואיפה בעצם אדם יכול להיות מוחזק בתנאי עבדות, או נתון לסחר בבני אדם? יש איגרת שיוצאת שהעובד או העובדת מבינות או מבינים?

אפילו אם הם באים מתרבות של - - - אני לא יודעת מה זה "תרבות של עבדות", סליחה, אנחנו לא, אנחנו קצת התקדמנו, קצת הבנו, משהו קורה לנו כבני אדם, אז אני לא יודעת מה זה "באו מתרבות ששם זה בסדר אונס, שם זה בסדר עבדות". אולי קצת קשה לי לקבל את מה שאת אומרת, אבל אוקיי, באתם למדינה הזאת, נעים להכיר, יש פה תרבות חדשה, יש פה חוקים, יש קווים אדומים. הקווים האדומים מתבהרים לאותם עובדות ועובדים?

אז אולי אני אומר, סליחה שרית, אני רק אומר לגבי זה, שבהחלט יש זכותונים שגם משרד הכלכלה, זרוע העבודה מפרסמת, וגם כמובן רשות האוכלוסין וההגירה, בשפות שונות, לגבי זכויות של עובדים. זאת אומרת, זה לא תחת הכותרת של מה ייחשב כסחר בבני אדם, אבל אמירות כמו שלמעסיק אסור להחזיק את הדרכון של העובד או דברים כאלה בהחלט נמצאים באותם זכותונים, וזה בוודאי עולה במשאים ומתנים שלנו עם המדינות בהסכמים הבילטרליים, ובמידעון שאנחנו מכינים לאותם עובדים לפני שהם מגיעים לכאן.

אני בהחלט חושבת שזה לא מספיק, במובן הזה שגם כשאני מקבלת איזושהי חוברת מידע, וגם אם אני עוברת על כולה בעיון רב, אז בוודאי שאני לא יכולה להגיד שאני יוצאת מתוך זה מומחית בתחום, אבל אנחנו בהחלט דואגים להבהיר, לפחות את הדברים שלנו נראים מאוד טריוויאליים, כמו העניין של הדרכון, בהחלט דואגים להבהיר אותם גם בשפות השונות.

אני שוב, מרימה גם את הכפפה הזו של גברתי, במחשבה של אולי באמת לעשות מדריך ספציפי כזה.

תודה. שאלה אחרונה, מה אנחנו אומרות בעצם לאזרחי ואזרחיות מדינת ישראל המודאגות והמודאגים מהילדים האלה שמקבצות ומקבצים נדבות ברחובות, שמכירות את התופעה, ואביב לביא מדבר על זה, מה אנחנו אומרות להם?

הרי אם מגיעים שב"חים ונכנסים פנימה למדינת ישראל, מדינת ישראל יודעת יפה מאוד לטפל באנשים האלה, לא מזמן הייתה ביפו כניסה לתוך מסעדה והיה על זה בלגן מטורף. הילדים האלה, רובם לפחות ממה שאני מזהה וממה שאני מכירה באופן אישי, הם לא ילדים אזרחי מדינת ישראל, הם ילדים שנכנסו מתוך שטחי הרשות, רואים אותם, מצלמים אותם, שולחים תמונות, אני באופן אישי שלחתי שאילתות למשרד לביטחון פנים על הסוגייה הזאת. אני לא מבינה, את בתור משטרת ישראל, מה עושות עם סיטואציה כזאת? איך מטפלות בזה?

אז אני אומר. קודם כל, דינה דיברה על עשייה שבעצם כרגע קורית במשטרה, לא רק שולחנות עגולים. המשטרה לא נוהגת לפרסם תוצרים של פיילוטים לפני שאנחנו באמת מבינים מה קרה שם, מה המשמעות של אותה פעילות, אבל מתקיימת כרגע פעילות, בעיקר בצפון במספר תחנות, פיילוט של פעילות נגד המפעילים של אותם מקבצי נדבות, ואיתור של אותם מקבצים, בעצם איזשהו תחקור שלהם כדי להבין מי הביא אותם. יש ממש פעילות משותפת ביחד עם צה"ל, ביחד עם הרשות הפלסטינית, על מנת שאותם קטינים לא יחזרו חזרה לישראל, וגם בשיתוף הרווחה. זה גם בהקשר של השולחנות העגולים.

יש פעילות שנעשית כרגע, כלומר, בהחלט משטרת ישראל הרימה את הכפפה. הוועדה המקבילה שנערכת כרגע ממש מתמקדת בנושא הזה, במה הם כרגע תוצרי הפעילות, לפחות עד כאן. שוב, כמו שאמרתי, אנחנו לא נוטים לפרסם, כי אנחנו חושבים שבשלב הזה אנחנו רוצים עדיין ללמוד, להבין את הפיילוט של ארבעה חודשים. אני חושבת שבעוד חודש או חודשיים הוא מסתיים, ואז אנחנו נדע בעצם איך אנחנו לוקחים את זה הלאה, גם לדרום, גם לתחנות אחרות בצפון, באמת כדי לטייב את הטיפול שלנו בתופעה הזאת. אנחנו בהחלט מבינים את החומרה שלה, ומתייחסים אליה.

רגע, אני רק מסכמת את הפיילוט. את אומרת שבעוד חודשיים אנחנו נקבל ממשטרת ישראל את תוצאות הפיילוט, ואתם תשתפו אותנו כציבור, גם ככנסת, בתוצאות?

בהחלט.

נפלא.

אז רק לדייק, כשדיברתי על אנשים שמגיעים ממדינות זרות, והם רגילים, לכאורה, להתנהגויות כאלה ואחרות, חלילה לא דיברתי על עבירות של אונס, אני מדברת על שעות עבודה. כלומר, הרבה פעמים אנשים, לדוגמה אנשים מתאילנד, רגילים לשעות עבודה רבות במדינת המקור שלהם, הם רגילים שמעלימים להם שכר, הם רגילים לכל מיני התנהגויות שאצלנו במדינה, ברגע שהן מצטברות, מבחינתנו הן הופכות לסחר.

כמובן שברגע שאנחנו, ואני מדברת אגב על כולנו, גם המשטרה, גם הרווחה וגם ארגוני הסיוע, כשמזהים עבירות כאלה אז אנחנו נכנסים לתמונה ובעצם מטפלים. בהקשר הזה, דיברנו על ה'קו החם', דיברנו על גלי צה"ל, אני רוצה לתת דוגמה דווקא מהאמריקאים, זאת דוגמה שאני כל פעם נותנת בדיונים האלה, על משהו שאני חושבת שאנחנו במדינה צריכים לאמץ, וזה את ארגון 'פולריס' (Polaris) שיש בארצות הברית, שבאמת התחיל משני סטודנטים שפשוט יזמו איזשהו רעיון של לאגד פניות ציבור בנושא של קורבנות סחר, והיום זו ממש מעצמה שגם ממומנת על ידי המדינה.

היום, אני חושבת שכל אזרח בארצות הברית יודע מה זה 'פולריס'. אגב, מי שנכנס לארצות הברית חותם על טופס מסוים, ואפשר לראות ששם כתוב שאם אדם נחשף לעבירות של סחר בבני אדם עליו לדווח ל'פולריס', אפשר לראות בכל מקום את הטלפון הזה, על שירותים במסעדות, אנשים מודעים לכך ומקבלים מיליונים של מיליונים של דיווחים. זה ארגון לא ממשלתי, כלומר, זה לא 'הקו החם', ובעצם יש איזושהי אפשרות, או נוחות, לדווח לאותם אנשים, כי המידע הזה בעצם לא מגיע למשטרה ולא צריך לבנות איזשהו אמון. בסופו של דבר זה ארגון שהוא סוג של פרטי.

אני רוצה לומר עוד דבר על העניין הזה של ההתקדמות שלנו, גם כמשטרה וגם בהקשר של שיתופי פעולה שעלתה לאחרונה. אני חושבת שאת זה אנחנו מאמצים ומכאן אנחנו ממשיכים הלאה. בתיק החקירה בהקשר של החזקה בתנאי עבדות שהיה בדרום, בעצם ישבנו וחקרנו בפעם הראשונה ביחד, רשות ההגירה, משרד העבודה, משטרת ישראל, וחקרנו את התיק הזה, את אותם קורבנות עבודה, ביחד. כל אחד שאל את השאלות שקשורות לתחום העבודה שלו, וכך בעצם לא מטרידים את אותו קורבן מספר פעמים.

מבחינה מקצועית זה הרבה יותר נכון, כי אנחנו בעצם בסופו של דבר מגיעים למצב עובדתי מיטבי, שממנו אנחנו יכולים להמשיך הלאה לחקירת החשודים, ואני חושבת שזה איזשהו חידוש חשוב מאוד.

זהו, אנחנו מבחינתנו באמת מתכוונים להמשיך ולהתפתח כמה שאנחנו יכולים, גם בהיבט המקצועי, וכמו שהתחלתי וגם אסיים, בבסיס, ואני חושבת שהמשוואה היא שיתופי פעולה בין כל הארגונים, ואני חושבת שהיום אנחנו נמצאים במקום טוב, בשונה מבעבר. זה הבסיס להצלחה.

יופי, אני מודה לך. אני רוצה לתת את רשות הדיבור לד"ר איילת עוז, מנכ"לית המוקד לפליטים ומהגרים, בבקשה.

קודם כל, אני רוצה מאוד לברך על כך שממקדים את הדיון במהגרי ומהגרות עבודה.

שמי ד"ר איילת עוז, מנכ"לית המוקד לפליטים ולמהגרים. זהו ארגון שפועל כבר למעלה מ-20 שנה בתחום של סחר בבני אדם, וכמו שבאמת עולה מ-20 שנות הניסיון שלנו, ואני בטוחה שהיושבים מסביב לשולחן יסכימו, זה ברור שברמה המספרית הסחר במהגרי ומהגרות עבודה, או החזקה בתנאי עבדות של מהגרי ומהגרות עבודה, הוא הרבה יותר גבוה מאשר אצל גורמי הסחר האחרים, של הסוגים האחרים של סחר בבני אדם, אבל הדיסוננס שנוצר, גם שרית דיברה עליו, הוא שמרבית האכיפה וגם מרבית ההגנה ניתנת לקורבנות מסוגים אחרים.

מבחינת האכיפה, כמעט כל האכיפה והגשות כתבי האישום, הם בהקשר של סחר לזנות או של קורבנות כתות, וגם ההגנה ניתנת במרביתה לקורבנות מחנות העינויים בסיני ולקורבנות כתות, כשאני הראשונה שאומר שאלה מקרים חריפים, חריגים, אנחנו מטפלים במקרים האלה ואלה מקרים שכל אחד מהם קורע את הלב.

אז הרעיון הוא לא לומר שאלה מקרים לא חשובים, אבל העובדה שבסך הכל, מתוך הקורבנות שפנו לסיוע המשפטי, כלומר, מתוך הקורבנות המוכרים, בסך הכל 30 אחוזים ב-20 השנה האחרונות הם מהגרי ומהגרות עבודה, כשמספרית הם היו צריכים להיות 70, 80 או 90 אחוזים, מלמד עד כמה הטיפול בתחום הזה, שנקרא לו 'הרוב השקט' של קורבנות הסחר, הוא תחום שנדחק לשוליים בגלל תופעות אחרות, שהן תופעות שאולי קל לנו יותר לראות אותן כסחר, הן תופעות שנמצאות בשוליים, הן תופעות שהן על גבול הפלילי גם ככה, ואת מי שנמצא במרכז החדר אנחנו לא רואים.

אני אגיד, וכאן אני גם רוצה לברך את המשטרה, שההגנה והליכי ההכרה של קורבנות סחר בבני אדם מאוד השתפרו בשנה האחרונה. רק ממש לפני חודש או חודשיים המשטרה פרסמה נוהל להכרה, שנותן הגנה לקורבנות, שמכיר בפגיעות הרבה שלהם. כלומר, אני חושבת שפה עשינו כמה צעדים חשובים קדימה, ואני רוצה לברך גם את שרית על ההובלה של הדבר הזה.

אבל עדיין, התוצאה היא שברמת הזיהוי הראשוני, האיתור הראשוני של קורבנות סחר, הדבר הזה עדיין נסמך כמעט לגמרי על ארגוני זכויות אדם, בעיקר 'קו לעובד' ובמידה פחותה גם 'המוקד', ועם כל הכבוד לשני הארגונים הללו, 'המוקד' הוא ארגון של 15 איש, יש לנו חמישה אנשי שטח. זה לא יכול להיות שכמות הקורבנות שהוכרו על ידי 'המוקד' תהיה חלק ניכר מתוך הקורבנות שמוכרים.

אני רוצה לצאת מפה עם שתי נקודות. הדבר הראשון הוא הצורך המשמעותי בהוספת משאבים. אני חושבת שלא יכול להיות שאין כמות מפקחים שהולמת את הכמות של מהגרי העבודה. הדבר השני, הוא ההבנה של החובה של המדינה בצמתים שבהם כן נמצאים עובדי מדינה, לאתר ולזהות קורבנות סחר. יש לנו לא מעט קורבנות שעד שהם הגיעו אלינו הם עברו דרך לא מעט גורמים של המדינה, ואף אחד מהם לא זיהה אותם כקורבנות סחר בבני אדם.

למיטב ידיעתי, הקו החם של CIMI, אם אני זוכרת את הנתונים, לא זיהה אף קורבן סחר, או כמעט אף קורבן סחר בכל שנות הפעילות שלו. יש מעט מאוד זיהוי על ידי ממוני ביקורת גבולות של רשות האוכלוסין, שעושים שימועים לאנשים האלה, הרבה פעמים כאשר הם בורחים ומגורשים. אין שום התמקדות בצומת הסופר קריטית הזאת כדי לזהות, כדי להתריע, כדי להפנות - - -

קו CIMI זה בעצם טלפון, ואת אומרת שיכול להיות שמשהו קורה בתוך היכולת לזהות קורבנות דרך שיחת טלפון, כנראה שזה לא בדיוק ממצה את עצמו?

גם זה, וגם להסתמך על זה שהאדם יפנה. כלומר, גם שרית תיארה מאוד יפה, כל החכמים בדרך, אם אנחנו נסתמך רק על אלה שיש להם את היוזמה לבוא אלינו או לפנות החוצה, אנחנו תמיד נראה את קצה הקרחון. יש חובה לקיים אכיפה יזומה.

אז מה אתן עושות ב'מוקד' שאתן כן מצליחות לזהות, ומשרדי הממשלה פחות עושות ועושים?

ראשית, 'המוקד' הוא מקום שכבר 20 שנה הקהילה הזרה יודעת לבוא אליו. היו אצלנו אנשים שמצאנו אותם בבוקר ישנים על פתח הדלת שלנו. יותר ויותר גורמים, לפעמים גם ממשלתיים, פונים אלינו. יש להם מקרה ואני זאת שצריכה לומר להם שזה מקרה של סחר בבני אדם, ובעצם לסייע להם בהליכי ההכרה. אבל עדיין, האנשים שמגיעים אלינו הם קצה קצהו של הקרחון.

חייבים לייצר אכיפה יזומה, חייבים להוציא שוטרים ושוטרות ופקחים, ואת כל הגורמים שיצאו ויאתרו את האנשים האלה. מדובר באנשים במצבי פגיעות סופר קיצוניים, שאם נחכה עד שהם יאזרו את הכוחות ויפנו, אנחנו נשאר עם המצב הנוכחי, והמצב הנוכחי הוא מצב קשה מאוד, בעיקר בהקשר של סחר במהגרי ומהגרות עבודה.

אוקיי, וואו. טוב, אנחנו נתן לעוה"ד אלעד כהנא מ'קו לעובד' שייתן גם את הסקירה שלהם, בבקשה.

תודה רבה. אני רוצה רק להגיד בהתחלה, שאנחנו מאוד מודים על הדיון, זה דיון מאוד חשוב ואנחנו מאוד שמחים שהוא מתקיים.

אני חושב שברמה ההצהרתית כולנו מסכימים ומסכימות שסחר בבני אדם הוא פלילי ולא צריך להתקיים, שדמי תיווך זאת תופעה שיכולה להביא לסחר של כבילה. ברמה ההצהרתית אין מחלוקת, השאלה היא איך זה נראה בפועל, בסופו של דבר זה מה שחשוב.

איך שזה נראה בפועל, זה שהמנגנונים וההסדרים שקיימים היום להגירת עבודה, בחלק גדול מהם עדיין מוצאים דמי תיווך, רק חלק קטן ממהגרי העבודה בישראל הגיעו באמצעות הסכמים בילטרליים, ואלה רמות שונות של כבילה.

כמו שאיילת אמרה, אני חושב שרוב מנגנוני האכיפה נסמכים על ארגוני החברה האזרחית, עם המשאבים הדלים שלנו. אני באמת לא מדבר על מה קורה כשמגיעה התלונה אלינו, מי באמת מטפל וכולי, אלא באמת על אותם מקרים שלא - - -

כשתלונות מגיעות אליכם, אל הארגונים האזרחיים, ואתם בעצם מתחילים לנהל את אותו תיק, את אותה פנייה, דרך משרדי הממשלה, איך ההתנהלות? היא טובה? כשאתם מתחילים לגלגל את הסוגייה מול משרדי הממשלה, איך היחסים ביניכם?

הם טובים, יש כמובן מחלוקות לפעמים, אבל בגדול אני חושב שהיחסים הם טובים, ואנחנו מאוד שמחים על שיתוף הפעולה עם משרדי הממשלה.

אני באמת רוצה יותר להתמקד בהיבטי האכיפה היזומה.

אנחנו גם יודעות לפרגן בוועדה, אפשר גם, זה תמיד נותן דחיפה.

בהחלט. אבל לפני זה, אני רוצה לדבר דווקא על היבטי המניעה. זאת אומרת, האכיפה מגיעה בשלב מאוחר יותר, כשכבר הגיעו אנשים במצבים של ניצול. מדינת ישראל עשתה צעד חשוב, אם אנחנו מדברים על לפרגן, שראוי להערכה, של חתימת הסכמים בילטרליים בחקלאות ובבניין, כשלצערי הם חלק קטן מהעובדים האלה.

אם אנחנו מדברים על 100,000 מהגרי עבודה ועוד 100,000 פלסטינים, ענפי החקלאות והבניין ביחד מונים כ-40,000, וגם בהם לא כולם הגיעו בהסכמים בילטרליים. בשני הענפים האלה נוצרו מסלולים עוקפים להסכמים הבילטרליים, שבהם כל העובדים חשופים לצורות שונות של שעבודי חוב, ורמות שונות של כבילה.

אני מדבר, כמו שדינה ציינה בהתחלה, על מסלול המתנדבים בחקלאות, יש גם את הסדר המומחים ששם הם באמת לא נועדו אולי להגירת עבודה ובפועל הם הפכו להיות מסלול נוח לגבות דמי תיווך מהעובדים.

אבל יש גם מסלולים אחרים שאני חושב ש - - - אני לא אגיד שרצו סחר אבל אולי שיקולים אחרים קיבלו את הבכורה על פני הרצון להיאבק בסחר, וזה כמובן הסדר חברות הביצוע, חברות זרות שקיבלו מה שאף מעסיק ישראלי לא יקבל, היכולת להביא עובד בלי שום פיקוח, עם שעבודי חוב, עם ערבויות עם שטרות שונים, עם דמי תיווך לפעמים, ובכבילה מוחלטת.

הנתונים מראים, ואני לא חושב שיש מחלוקת על זה, שאפס עובדים הצליחו לעבור לחברות אחרות או לצאת מההסדר הזה. זה נכון, אגב, לא רק לבנייה למגורים, זה גם נכון לחברות שמביאים עכשיו לענף התשתיות תחת הסדר המומחים כביכול, מאות עובדים כמומחים, גם בלי שום פיקוח.

בענף החקלאות יש את הסדר המשתלמים שמוצג מאוד יפה כתוכנית לימודים, אבל בפועל אלה אנשים שבאים לעבוד פה במשרה מלאה בענף החקלאות, בעבודות כפיים, על ידי גורמים פרטיים. זה נשמע אולי כמו תוכניות לימוד, אבל אלה גורמים מסחריים שעובדים אולי אחר כך עם תוכניות לימוד, אלה גורמים מסחריים שקשורים למגזר החקלאי, והמשתלמים שמובאים אליהם אלה אנשים מאוד צעירים, בגילאי 18, 19, 20, שמגיעים לפה ל-11 חודשים ותלויים בהם לחלוטין.

לא במקרה, חלק גדול אם לא רוב הקורבנות שאנחנו יודעים עליהם, לפחות מי שהגיעו אלינו, מגיעים מהענפים האלה. אלה ענפים שמאופיינים בכבילה ובשעבודי חוב, ודווקא בהם הייתה, כביכול, בשורה של חתימה על הסכמים בילטרליים.

גם אצל העובדים מתאילנד שמגיעים בהסכם בילטרלי, וחופשיים לעבור, אנחנו רואים עובדים שלא מצליחים לעבור. זהו ענף שמאופיין בהמון הפרות, וגם משם אנחנו רואים הרבה קורבנות סחר. אני לא אכנס לכל המבנה שעליו זה בנוי, אבל המבנה לא באמת מאפשר לעובד שחווה ניצול או פגיעה, לעבור מעסיק. הוא תלוי בלשכות פרטיות שיש להן את הבעיות שלהן, מבחינת זמינות, מבחינת תרגום, קרבה הרבה יותר גדולה למעסיקים מאשר לעובדים, צורך במציאת הקצאות פנויות בשביל להעביר עובד, המון דברים שמביאים לזה שבאופן יחסי למספרים, יש מעט מאוד מעברים, בענף שמאופיין בהרבה הפרות.

גם מחוץ להסדרים האלה, אנחנו מכירים את הסיפור של העובדים הפלסטינים. הרפורמה שהתחילה רק בענף הבניין, ורק בשנה שעברה, למרות שיש החלטת ממשלה מ-2016 לפתוח אותה, ומתנהלת לה בעצלתיים. בפועל, היישום שלה הוא אכן מתקדם אבל באופן מאוד איטי, והיישום שלה, גם אם העובדים הפלסטינים רשאים היום חוקית, בענף הבניין בלבד ולא בחקלאות למשל, לעבור מעסיק, בפועל אין להם את האמצעים לעשות את זה, מה שהעלה את סכום דמי התיווך שאנחנו רואים בענף הזה מאז הרפורמה.

ענף הסיעוד, שעכשיו התחיל באמת יישום ראשון של הסכם בילטרלי עם הפיליפינים, מהלך מאוד מבורך, אבל כל העובדות שהגיעו לפני כן, גם מהפיליפינים, הגיעו עם דמי תיווך, וכל העובדות שימשיכו להגיע שלא מהפיליפינים, ימשיכו להגיע עם דמי תיווך. אין כוונה לסגור את השמיים למדינות אחרות, מבחינת צרכי המטופלים הסיעודיים, כשהיום המענים של המדינה הצטמצמו עבורם ללהביא להם עובדים זרים במקום לתת להם מענים אחרים.

ויותר מזה, בענף הסיעוד אנחנו גם יודעים שיש רמות שונות של כבילה, עד כבילה מוחלטת, של עובדות באשרות הומניטאריות. העובדות האלה לא יתלוננו, אף עובד שכבול למעסיק שלו לא יבוא ויתלונן, כי הוא יודע שאם הוא יפוטר הוא יאבד את העבודה שלו.

בנוסף לזה, בענף הסיעוד גם כמובן יש החרגה משעות עבודה ומנוחה. אם ראינו באינדיקציות שדינה נתנה קודם, של עבודה בשעות מרובות, פה זה מובנה בתוך ההסדר עצמו.

אני רוצה להגיד רק משפט על ענייני אכיפה. כמובן אין לי תלונות לנשים שיושבות פה ועושות את העבודה שלהן בתקינה באמת מאוד נמוכה ובמצב מאוד קשה, הן עושות עבודה טובה, אבל השאלה היא למה התקינה כל כך נמוכה? כמו שנאמר, בחוליית הסחר יש שני תקנים, במשרד של שירי יש שני תקנים, בזרוע העבודה במינהל בטיחות ובמינהל הסדרה, שאגב לא אחראיים רק על עובדים לא ישראלים אלא גם על עובדים ישראלים, חסרים תקנים או שתקנים לא מאוישים.

לרשות האוכלוסין יש כלי מאוד אפקטיבי, אני יודע שבמשפט פלילי באמת יש רף גבוה ולא תמיד אפשר למדוד, אבל רשות האוכלוסין וההגירה יכולה לשלול היתר ממעסיק, זה לא ברף הפלילי. לאף מעסיק אין זכות קנויה להעסיק עובד לא ישראלי, ובפועל, אנחנו לא רואים שיש שלילות היתרים, והמעט שיש זה לא על הפרות זכויות עובדים, זה על הפרות דיני הגירה, זאת אומרת, הלנת עובד בלי ציוד מחוץ לבית, או העסקת עובד חקלאות שלא בעבודות חקלאיות.

אפשר אולי לתהות האם הרשות יודעת או לא יודעת, אבל אם מסתכלים על הנתונים של האכיפה היזומה של הרשות, כמה עשרות תיקים בשנה של אכיפה יזומה הם לענפים של סיעוד, חקלאות, ובניין, שבהם מועסקים מהגרי עבודה, עשרה אחוזים מהליכי האכיפה היזומה. 90 אחוזים מהליכי האכיפה היזומה של הרשות הם בענפים אחרים, הם במסעדות, הם במלונות, הם בתעשייה, כי הרשות, מבחינת הקצאת משאבים, מתעלת את רוב המשאבים שלה לאיתור שוהים שלא כדין, ולא לענפים שבהם יש 100,000 עובדים שהובאו לפה.

תודה רבה. אני רוצה לעבור לחה"כ לשעבר אבו וילן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, בבקשה.

אין ספק שהתחום הוא מורכב ומסובך, אבל צריך לדייק. אחרי זה אני אתן גם לידידי אלי כהן שישלים, שעוסק בנושא של המשתלמים.

צריך לדייק לגבי כל הסיפור של המשתלמים בחקלאות, אנשים מגיעים מעל גיל 21 ולא 18, אני מצפה מעורך דין בוועדת כנסת לדייק, משלוש מועצות אזוריות, שהן לא בדיוק גוף מסחרי, ושתי חברות פרטיות. אבל, עיקר הבקשה הייתה בעצם ממדינות באפריקה ובאסיה. אני אישית טיפלתי ברמה של נשיא מדינה שהגיע לראש הממשלה, בדרישה חד משמעית להגדיל את מספר המשתלמים, משום שזה חלק של התנסות מעשית, שהוא בסופו של דבר, עבור אותן מדינות, כשהאנשים האלה חוזרים והם כולם בוגרי אגרונומיה, זה בהחלט מקדם את החקלאות באותן מדינות.

לכן, יש פה קומבינציה מאוד בעייתית במובן של חברות פרטיות, אבל מי שעומד מאחורי הפרויקט זה משרד החוץ, ואני קצת מתפלא שאתם, כוועדה פרלמנטרית, לא דאגתם היום שיהיה פה איש משרד החוץ שמטפל בזה, אני הייתי במספר דיונים שם.

שיהיה ברור, אני לא אגן על שום מקרה שההתנהגות בה לא בסדר, צריך לטפל בה ולמצות את הדין, אבל זה לא הסיפור. הסיפור של הפרויקט הזה, ואני אומר לכם את זה מתוך ידע אישי, אני הרבה שנים בתוך התחום הזה, הוא ביסודו של דבר בקשה של הרבה מאוד מדינות באסיה ובאפריקה, שזה תהליך הכשרה של חלק גדול מהאגרונומיה העתידית שלהם לאחר שהם למדו. אני מציע לאלי שייתן קצת יותר מספרים.

שלום לכולם, אלי כהן מוגרבי, אני מרכז החקלאות במועצות האזוריות שדות נגב ומרחבים. לי יש את פרויקט המשתלמים שמונה שנים, אני מכיר את הפרויקט, ביקרתי בעולם, הייתי 6-5 פעמים בנפאל, וייטנאם וקמבודיה, אני מכיר את הפרויקט מקרוב. אני רוצה להשלים את אבו וילן.

הפרויקט נמצא בארץ 25 שנה. כיום, מי שמנהל את הפרויקט זה מרכז משרד החוץ. משרד החוץ הוציא מכרז מאוד מפורט, מאוד מדויק, מאוד ארוך ומייגע וחמישה מרכזים זכו במכרז להגיש מועמדות להביא סטודנטים לישראל. נכון להיום, אני אמור לקבל בשבוע הבא 200 סטודנטים מקמבודיה ומנפאל. זה סך כל המרכז שלי, המרכז שלי הוא קטן, הוא מרכז מקצועי, יש לנו מכללה אקדמית "חמדת הדרום". הגברת שירי הייתה אצלנו בשבוע שעבר והיא ראתה את המקום והתרשמה.

בין בוגרי הפרויקט הזה, נשיא הונדורס היום הוא בוגר התוכנית, וראש הפקולטה לחקלאות באחת האוניברסיטאות בנפאל הוא בוגר התוכנית. כ-70,000 סטודנטים עברו דרך מדינת ישראל בפרויקט הזה, ואני חושב שאלה הופכים להיות השגרירים הטובים ביותר של מדינת ישראל.

יכול להיות שפה ושם יש לפעמים דברים לא כל כך ברורים או סגורים, אבל בסך הכל הכללי אני חושב שהפרויקט הזה הוא פרויקט מאוד מוצלח ומאוד מוסיף לחקלאות. תודה.

תודה, אדוני. אנחנו בדיוק בשביל זה נמצאות, בשביל ה'פה' וה'שם', אנחנו לא רוצות לא את ה'פה' ולא את ה'שם', אנחנו רוצות סדר וזכויות אדם.

יקירתי ממשרד החקלאות, כרמי יהודית, אהלן. זאת אולי הפעם הראשונה שאת מוזמנת אלינו לדיונים, אבל אני רוצה להגיד לך שאתמול בדיוק הייתה לי ישיבה עם אבו וילן, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, דנו בקצרה בכל הסוגייה של החקלאות, מכיוון שאנחנו בדרמה מאוד גדולה ומשבר מאוד גדול בענף הסיעוד, בנושא של הטרדות מיניות ופגיעות מיניות, אבל לכן הנושא של החקלאות עלה מאוד חזק.

אנחנו כמובן ניתן לך שתי דקות להגיד את דברייך אם יש לך, אני יודעת שאת חייבת לרוץ, אבל בכל הסוגייה של החקלאות, בלי 'פה' ובלי 'שם'. אנחנו נשמח שנכנס דיונים בקרוב, ואת כמובן תהיי מוזמנת, אבל אם יש לך משהו להגיד לנו עכשיו, את בהחלט מוזמנת, בבקשה.

תודה, כמובן אנחנו מגנים את התופעה, ואולי אפשר אולי גם לחשוב ביחד איך אנחנו מנתבים, אם זה נשים אז איך מנתבים אותן לחקלאים ספציפיים או חקלאיות ספציפיות, או לחשוב על איזושהי תוכנית ומה אפשר לעשות עם זה.

אני אציין, שאנחנו כמובן עובדים גם בשיתוף פעולה עם רשות האוכלוסין וכל המשרדים, עם דינה, ומה שנדרש.

יופי, מעולה. אני רוצה להגיד תודה רבה לכל מי שהגיעה והגיע. ענבל, יקירתי, את רוצה להגיד משהו? סליחה שלא נתתי לך, לא בהתחלה ולא באמצע.

לא נורא, אני אשמח ממש בקצרה, אני מבינה שצריך לסיים, אבל השם של רשות האוכלוסין וההגירה עלה כאן מספר פעמים על ידי מספר דוברים.

אני רק אומר שגם אנחנו, כמובן, שותפים למאבק הזה בתופעת הסחר, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא גם עם דינה, אנחנו שותפים בכל הצוותים שלה, גם עם שרית, אנחנו מסייעים בזיהוי ודיווח ברגע שיש חשד להיות עובד קורבן סחר. אנחנו גם שותפים גם במניעה, גם באכיפה וגם בהגנה.

בהיבטים של מניעה, זה גם בהקשר של בקרה מוגברים בנמלי התעופה או טרם הכניסה לישראל. דיברו פה רבות על ההסכמים הבילטרליים, שהוא מנגנון חשוב ביותר למניעת גביית דמי תיווך, וגם להליך גיוס שהוא שקוף.

כן יש זכותונים שמופצים לעובדים הזרים על ידי רשות האוכלוסין וההגירה, תוך כדי דיון שלחתי אותם למיכל, גם יידוע של העובדים הזרים על הזכויות שלהם עוד טרם ההגעה שלהם. גם הכשרות שאנחנו עושים לעובדי הרשות בקורסים שונים, וגם בהשתתפות פעילה של עובדים שלנו בקורסי סחר שמובילה שרית במשטרת ישראל. אנחנו גם עושים סקר דו שנתי על מצבם של העובדים הזרים בענפים השונים, שמפורסם.

דיברתם על מרכז הפניות לעובדים זרים. אני אומר, המרכז הוא מרכז פניות לעובדים להגיש תלונות ולקבל מידע, הוא לא מרכז שהתפקיד שלו הוא לזהות קורבנות, אבל ודאי וודאי כשעולה חשד למקרה חמור, אז אנחנו גם מסייעים לעובדת עם נציגים, להגיע למשטרת ישראל ולהגיש תלונה.

עוד נושאים ברמת היידוע, אז אנחנו גם מחייבים לפרסם את פרטי הקשר של הממונה על זכויות העובדים הזרים אצל כל המעסיקים. אנחנו כמובן גם עושים ביקורות על מגורים וביקורות שכר על עובדים זרים.

בהקשר של הגנה, כל קורבן סחר מקבל מרשות האוכלוסין וההגירה רישיון עבודה למשך שנת שיקום, אז אנחנו כן רואים את עצמנו, בוודאי ובוודאי שותפים ועובדים בשיתוף פעולה, וכמובן, יש עוד המון מה לעשות. תודה.

תודה רבה, גברתי. אני רוצה לסכם את הדיון הזה, וקודם כל גם להגיד תודה רבה לצוות הוועדה שלי, יש לי צוות מהמם של נשים מדהימות, וגם גברים מהממים. מנהלת הוועדה, מיכל דיבנר כרמל, אני רוצה להגיד תודה ליעל אורבך, היועצת הפרלמנטרית שעובדת איתי בלשכה, ליועצת המשפטית שלנו בוועדה, עוה"ד נועה בן שבת, לדוברים של הוועדה, נועם עינב ואורי שאיתנו מהבית.

אני רוצה להודות לכל מי שהגיעה והגיע, תמיד אתן עושות לנו טוב בזה שאתן שופכות אור, בטח ובטח אחרי שהיה לנו חג חנוכה, שבו אנחנו רוצות לגרש את הרוע ולקבל רק את הטוב. אני אסכם עכשיו את הדיון.

לאחר הדיון הזה מתחדדת תמונה מדאיגה של תופעות ניצול והפרת זכויות, עד כדי תופעות סחר בבני אדם. משרד המשפטים, בהובלת עוה"ד דינה דומיניץ, מתאמת המאבק בסחר בבני אדם, שופכים אור על סוגיות שצריכות להדיר שינה מעינינו.

אני קוראת לרשויות הרלוונטיות לטפל בתופעות הקשות שנחשפו אליהן, ומזמינה את משרדי הממשלה הרלוונטיים להאיץ את הטיפול והמענה, ומציאת הפתרונות המיידיים במטרה למגר עד אפס את התופעות שעלו בדיון. הוועדה תעמוד בקשר ישיר עם הגורמים בנוגע לסוגיות.

אני קוראת למשרדי הממשלה לפעול להרחבת כוח האדם בגופי האכיפה והפיקוח. אני ממש ממש צובעת את זה בצבע אדום, ואנחנו נפעל בשיתוף פעולה על מנת לבקש לאכוף ולפקח על הסוגייה הזאת. זאת סוגייה של מחסור בכוח אדם, שיכולה בהחלט למזער כל כך הרבה נזקים. אנחנו נעמוד על כך, ואני דורשת ממשרד הכלכלה ומשרד החקלאות ומשטרת ישראל, לתגבר את הכוח של עובדות ועובדים, של פקחים ופקחיות, שוטרות ושוטרים, על מנת שיוכלו לזהות ולאכוף במקרים של הפרות קשות ואף לאתר קורבנות סחר.

אני קוראת לרשות האוכלוסין, יחד עם המתפ"ש, משטרת ישראל, רשות המיסים, משרד המשפטים, וזרוע העבודה, לפעול בהקדם להקמת הצוות המשותף שיעסוק באכיפה בנוגע לסחר בהיתרים של הפועלים הפלסטיניים. זאת סוגייה שעלתה בדיון לפני חודשיים, אולי פחות, ואני מחכה שהצוות הזה יתכנס, ואנחנו ממתינות וממתינים לשמוע דיווחים מכינוס הפורום בהקדם האפשרי.

נושא המשתלמות והמשתלמים בחקלאות, על משרד החקלאות ורשות האוכלוסין לקיים בדיקה מעמיקה בהמשך לטענות שעלו בדיון. הוועדה תקבע דיון בנושא בתקופה הקרובה.

נשמח לקבל ממשטרת ישראל את תוצאות הפיילוט בנוגע לילדים וילדות מקבצות ומקבצי הנדבות. אני קוראת למשטרה ולגופים הנוספים המעורבים להמשיך ולעסוק בפעולות האכיפה למיגור התופעה.

רק הערה אחת, גברתי היו"ר, כל נושא המשתלמים הוא פחות של משרד החוץ מבחינה מיניסטריאלית.

מעולה, אז אני מטילה את האחריות על משרד החקלאות וגם משרד החוץ, ואנחנו נמשיך לעקוב. תודה על התיקון.

שיהיה לנו יום יפה, תודה רבה ולהתראות.



הישיבה ננעלה בשעה 11:55.