פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



31
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
23/11/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 20
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, י"ט בכסלו התשפ"ב (23 בנובמבר 2021), שעה 10:18

סבסוד מעונות יום לילדי אברכים

חברי הוועדה: מיכל שיר סגמן – היו"ר

משה אבוטבול


ניר אורבך


ינון אזולאי


איתמר בן גביר


משה גפני


מיכל וולדיגר


אמילי חיה מואטי


אורית מיכל סטרוק


אורי מקלב


מיכאל מלכיאלי


עידית סילמן


יצחק פינדרוס


שמחה רוטמן

נועה שוקרון - רפרנטית מו"פ והשכלה גבוהה, אגף התקציבים, משרד האוצר

חגי פורגס - מנהל תחום בכיר תכנון והקמה, משרד האוצר

שלומית גרינפילד גילת - עו"ד, יועצת משפטית, משרד המשפטים

לירון אשל - המועצה לשלום הילד

מאיר הירשמן - מנכ"ל המכון החרדי

אפרת לופו - נציגת פורום "תורתם אומנותן"

נעמה מושקוביץ - נציגת פורום "תורתם אומנותן"

רחלי ואזנה - נציגת פורום "תורתם אומנותן"

אושרית סטבון - יו"ר מועצת ארגוני הנשים

ליאור גבאי - מנכ"ל "נאות מרגלית"

רונית סויסה - מטפלת במשפחתון

שמואל מקלב - עו"ד, מעונות היום

יערה שילה - מומחית בגיל הרך

רונית סויסה - מטפלת במשפחתון

תמי סלע

תמי ברנע

הדס עזר, חבר המתרגמים
















































סבסוד מעונות יום לילדי אברכים

היום 23 בנובמבר 2021 יט' בכסליו התשפ"ב. הנושא היום סבסוד מעונות יום לילדי אברכים. קודם כל אני מבקשת, אני יודעת שזה דיון מאוד אמוציונאלי, אני מבקשת שהוא יתנהל בכבוד הדדי ובשיח שהוא נכון, מכבד וגם מכיל הקשבה, גם אם לא מסכימים. אני רוצה לפתוח עם משרד האוצר לסקירה של החוק, כדי שנבין על מה מדובר ואז חברי הכנסת, ניתן לאורחים המכובדים שבאו להציג את טענותיהם ולסיכום משרדי הממשלה להבעת העמדה.

מעולה, מצוין.

משרד הכלכלה גם?

בוודאי, אבל משרדי הממשלה הם יהיו הסיכום בסוף, כרגע אני רק רוצה הצגה של החוק. כן, בבקשה.

בוקר טוב, נועה שוקרון רכזת תעסוקה באגף תקציבים. אני אסקור מאוד קצרה, כי נדמה לי שכולנו מכירים את הפרטים, אבל אני כן אציין שבעצם לאור הגידול בתעסוקת נשים בשנים האחרונות, הוחלט לשנות את תכלית מבחני התמיכה ולהפוך אותה לכזאת שמעודדת תעסוקה של שני בני הזוג.

מתי זה הוחלט?

בשינוי האחרון שבוצע במבחני התמיכה.

לא, רק את הנתון הזה, מתי זה הוחלט? השנה, לפני עשר שנים, לפני חמש שנים מתי?

אני אגיע לזה.

זו סקירה קצרה, בסיכום יהיה מלא זמן, מלא זמן.

מה זה חשוב? שתדע מתי נפלה ההחלטה הזו, של במקום לעודד תעסוקת נשים מודדים תעסוקה גם של נשים וגם של גברים, מתי זה קרה? מתי?

אני אתייחס לזה עכשיו ואני כן אשמח לסיים את הסקירה במלואה. אז הודעה לתקשורת בעצם על עדכון הקריטריונים שנובעים משינוי התכלית בוצע בשביעי ביולי בשנה האחרונה. שבוע לאחר מכן הוצאה הודעה משותפת של שני המשרדים - משרד הכלכלה זרוע העבודה ומשרד האוצר. בנוסף, הוחלט שהשינויים ייכנסו לתוקפם לאור סד הזמנים, בראשון לנובמבר ולא בראשון בספטמבר כמו שמתחילה השנה. מבחן התמיכה עצמו פורסם בתשעה עשרה באוגוסט, וגם כאן לאור העיכובים שנוצרו בתהליך, הוחלט בהודעה משותפת לדחות את התאריך ל- 1 בינואר 2022 שזו בעצם הנקודה שבה אנחנו נמצאים כיום.

כמו שאמרתי, הפיכת התכלית לקריטריונים בעצם מדברת על כך שישנה חשיבות של שני בני הזוג. במקביל, אנחנו מבינים ורואים את החשיבות של לימודים המהווים איזו שהיא הכנה לתעסוקה שהיא איכותית, ולכן נשארו קריטריונים שכוללים גם שעות לימודים מסוימות. במקומות שבהם ראינו שישנה תשואה להשכלה שהיא מאוד משמעותית, הקריטריונים מבחינתנו היו לימודים שהם בעלי תשואה להשכלה וכאלה שניתן לתחום בזמן.

מה זה בעלי תשואה להשכלה?

אני אתייחס. תשואה להשכלה יש מספר מחקרים של מרבית גופי המחקר בישראל, לרבות בנק ישראל, לרבות הלכלכנית הראשית במשרד האוצר. הם בעצם מסתכלים לאורך זמן על השכר הממוצע של בוגרים של מקצועות מסוימים מרוויחים במשק. במחקרים האלה, באופן חד משמעי, ניתן לראות שגם תשואה ללימודים הכי פחות, נקרא להם, בעלי תשואה בעולמות האקדמיה או ההכשרה המקצועית, גבוהה בעשרות אחוזים מאלה של לימודי הישיבה.

וגם קריטריון הזמן, אני חושבת שנכון להתייחס אליו במובן הזה שברור שהלימודים הם איזו שהיא מקפצה לתעסוקה איכותית, ואינם מהווים מטרה בפני עצמה. ושוב, לאור התכלית שדובר עליה בתחילת דבריי, אני גם כן אגיד שישנם מבחנים וכלים אחרים של המדינה שתומכים בלימודים שלא לשם תעסוקה בפני עצמם. אך נושא הספציפי של המעונות הוגדר מלכתחילה ככלי מעודד תעסוקה, ולכן ראינו לנכון להוסיף את הקריטריונים האלה.

יש איזו שהיא טענה על פגיעה בתעסוקת נשים, לאור הגדרת הקריטריונים האלה. אנחנו כן נציין שבשנים קודמות שבהם בוצעו שינויים דומים לא הייתה ירידה בשיעורי התעסוקה של נשים, אפילו להפך הייתה עלייה קלה. ומהצד השני, מצד תעסוקת הגברים, נציין, שדווקא ראינו שם כן גידול משמעותי לאור השינויים שעשו.

על מה את מדברת? מה זה שנים קודמות?

אני מדברת על השינויים של 2014. אני ממש ממש אשמח לענות על כל שאלה בסיום דבריי. אז אני רק אציין שבשינויים שבוצעו ב-2014 במבחני התמיכה כן ראינו שהקריטריונים או שינוי הקריטריונים שבוצע הוביל לעידוד ההתנהגות הרצויה. כלומר, כניסה של גברים חרדים לשוק התעסוקה ובהמשך גידול של אנשים אחרים להיות בשוק העבודה.

דבר אחרון שאני אציין, היצע המעונות הוא דבר מוגבל, ולכן בעצם אנחנו לא מדברים על מצב שבו אנחנו מוסיפים או מורידים אנשים מהזכאות, אלא על מצב שבו אנחנו נמצאים באיזה שהוא משאב מוגבל שיש לתעדף את האנשים שנכנסים אליו. במצב כזה אנחנו כן רואים לנכון לתעדף שני הורים עובדים. חשוב לציין, שבמצב הישן, נוצר מצב שלאור קריטריונים הקודמים, בעצם היה עדיף ברמה הכלכלית שאחד ההורים בלבד לעבוד ואחד יילמד, כי אז ההכנסה של כלל משק הבית הייתה נמוכה ושיעור הסבסוד היה גבוה יותר. זו איזו שהיא "לאקונה" מאוד משמעותית שראינו שקיימת בקריטריונים הישנים וגם לאור זאת ראינו לנכון לתעדף משפחות שבהן שני ההורים עובדים.

תודה רבה. אני אעבור לחברי הכנסת. חברת הכנסת אורית סטרוק.

תודה רבה. קודם כל, לפני כל דבר אחר, אני רוצה להודות לך מאוד, גברתי וחברתי יו"ר על הצעד האמיץ שעשית שכינסת את הועדה הזו. אני יודעת שזה לא פשוט לכנס דיון כזה בקואליציה שבה את יושבת. אני ממש ממש מוקירה לך תודה על הדבר הזה. ממש, את פשוט חברת כנסת אמיצה. זה דבר ראשון.

עכשיו אני רוצה להתייחס למה שאמרה הגברת שוקרון, נציגת משרד האוצר, שהיא אמרה פה דברים, לטעמי, מאוד מאוד מזעזעים ואני, ברשותך, אנתח אותם. מה היא אמרה? היא אמרה אנחנו החלטנו שאנחנו רוצים מעכשיו שהמעונות, במקום לשמש לעודד נשים לשוק העבודה, הם ישמשו לעודד את שני בני הזוג. אבל, זה רק במקרה שבן הזוג שלומד הוא לומד משהוא שנותן לו שלא נותן לו מספיק תשואה להשכלה.

כלומר, אם כתוצאה מהלימודים האלה הוא בסוף ירוויח משכורת מאוד מאוד גבוהה, אנחנו נעזור לו. ואם הוא בסוף ירוויח משכורת יותר נמוכה והוא יחיה חיי עניות, אז דווקא לו אנחנו לא נעזור. לא יודעת, במושגים שלי קוראים לזה "סדום", בסדר? הבה נעזור לעשירים ולא נעזור לעניים, כי הם יישארו עניים אז בואו לא נעזור להם. זה דבר ראשון.

עכשיו זה אומר, שאם האבא של הילד הזה, כי אנחנו פה בוועדה לזכויות הילד, אם הוא הולך גברת שוקרון, וסליחה שאת פה הפנים של כל מי שמאחוריך באוצר, אם הוא הולך למשל ללמוד פילוסופיה באקדמיה, הוא יילמד פילוסופיה ועוד פילוסופיה ועוד פילוסופיה, אולי הוא יילמד גם ספרות אנגלית וספרות איטלקית, תולדות המוזיקה ואני לא יודעת מה עוד, אז הילד שלו יקבל סבסוד, כי הוא לומד באקדמיה ואולי יום אחד יהיה פרופסור והוא ירוויח הרבה.

אז בזכות זה, כבר עכשיו ניתן לו יותר כי הוא, הרי, בסוף הולך להיות מהעשירים. אבל אם הוא לומד תורה בישיבה אז פה אנחנו נקמוץ את ידינו, כי בסוף מה ייצא ממנו בסך הכל? אולי הוא יהיה רב, אולי הוא יהיה רב של ישוב, אולי הוא יהיה דיין, אולי יהיה רב מחנך באיזו ישיבה גבוהה או תיכונית. הוא בסך הכל מכשיר את עצמו להיות מנהיג רוחני בהיבטים כאלה ואחרים, וזה ייקח לו את אותן שנים שייקח לאדון הנכבד שהלך ללמוד פילוסופיה או ספרות איטלקית או אני לא יודעת מה.

תיכף תתנו לי את כל דברים המעניינים האחרים שלומדים באקדמיה, את יודעת, אפילו אם לומדים, דרך אגב, פסיכולוגיה הם לומדים פסיכולוגים באקדמיה תואר ראשון, אין מה לעשות עם זה. אחר כך אתה צריך לבחור אם אתה הולך לתואר השני ורק אז יש לך מה לעשות. רוב האברכים שלומדים בישיבות אז הם לומדים, בערך, את אותו מספר שנים ואז הם הולכים לעסוק בכל מיני תחומים שהם חלק משוק העבודה, סליחה.

אי אפשר לומר שאדם שמלמד בישיבה הוא לא חלק משוק העבודה, אלא אם כן אתה חושב שלימוד בישיבה זה כלום, זה אפס, זה לא מעניין. בואו נקרא לילד בשמו, זו לא שאלה של שוק העבודה. וסליחה, גברת שוקרון, שאני מסתכלת עלייך, את לא אשמה, את סך הכל מייצגת פה את שולחייך. אבל מי שיושב במשרד האוצר, ושותפיו לקואליציה, החליטו לרוקן את בתי המדרש. זה מה שהחלטתם לרוקן את בתי המדרש, והדרך הכי טובה לעשות את זה, זה על הגב של ילדים, על הגב של תינוקות, ככה נרוקן את בתי המדרש. אין לכם דרכים אחרות לרוקן את בתי המדרש, רק על הגב של תינוקות? וגם על הדרך, אומנם זה לוועדה לזכויות האישה, אבל על הדרך, גם על הגב של אותן נשים נפלאות שעוסקות בכל מיני מקצועות או לומדות בעצמן. תיכף הן יספרו על עצמן, אני מקווה, ונבין על מי אנחנו מדברים.

לכן אנחנו צריכים להשאיר להן זמן לדבר רגע ואנחנו צריכים לקצר.

מיכל, אני באמת מסיימת. זו התנהגות, סליחה, אין לי ביטוי אחר, נבזית. ואני רוצה לומר, לכם שותפי לדרך, שאתם יושבים בקואליציה, מיכל וניר ואחרים, אתם לא יכולים לתת יד להתנהגות נבזית, סדומית ואנטיוכוסית כזו. זהו, אנחנו יושבים פה בחודש כסליו, יש משימה של חלקים בקואליציה לרוקן את בתי המדרש ואתם שותקים. וכל זה נעשה על הגב של תינוקות, מזעזע בעייני. תודה וסליחה.

תודה רבה, חברת הכנסת סטרוק. חבר הכנסת ניר אורבך, לפי גם סדר ההגעה אנחנו נעשה את זה.

תודה רבה. אני גם מצטרף לדבריה של חברת הכנסת אורית סטרוק, ואני באמת מברך אותך, חברת הכנסת מיכל שיר. מיכל, ממש תודה זה דיון מאוד מאוד חשוב ולא מובן מאליו. אנחנו חיים פה במדינת ישראל, שבוע לפני חנוכה אני לא מרגיש שיש פה גזרות אנטיוכוס. יש דברים מורכבים, אנחנו מצליחים בתוך הקואליציה גם להתנהל בשיח.

אני אהיה ממוקד ואני אשתדל לקצר. גם עם דברים אחרים מתוך הקואליציה שחשבו שאולי יפגעו בעולם הישיבות, דרך התקנה, אנחנו ראינו שזה לא קרה, אני מאוד מקווה שגם עכשיו. מבחינתנו, בתוך הקואליציה אני חושב שיש רוב של שרים וחברי כנסת שמבינים את חשיבות את לומדי התורה. מבינים את החשיבות, בסופו של דבר, גם של האברכים שלומדים בישיבות, ומבחינתנו זה בוודאי לפחות כמו תואר אקדמי וכך צריכה להיות ההתייחסות, כולל הנושא של הכניסה למהות התקנות ולמהות החוק והנושא של התכלית הראויה.

בוודאי מי שנמצא במסלולים של רבנות ודיינות, אני חושב שעל זה בכלל אין מחלוקת. גם אם יש שינוי וגם אם רוצים להביא איזה שהוא שינוי, הוא צריך לבוא, בוודאי, בהדרגה ולא באבחת חרב. ולכן גם בג"ץ וגם אנחנו ביקשנו לדחות ולבחון את זה מחדש, לפחות עד תחילת שנה הבאה וזה אכן נעשה. לא כל כך ברור לי, ומיכל אמרת שנמצאים פה נציגי משרד הכלכלה, לא כל כך ברור לי ההזדרזות הזאת להוציא את הקריטריונים כשאנחנו יודעים שזה נדחה לשנה הבאה.

ועם כל הכבוד לחברי מהאופוזיציה, אני בתוך הקואליציה משתדל לעבוד לא פחות מכם בנושא הזה וכרגע אני מול משרד הכלכלה אז תאפשרו לי גם להציג את העניין. לא ברור לי למה הזדרזו להוציא קריטריונים ולא ברור לי למה אנחנו לא מקבלים תשובה, כי ברגע שיהיו קריטריונים אז יקבלו את ההנחה רטרו-אקטיבית. גם על זה לא קיבלנו תשובה ואני מאוד אשמח אם תהיינה תשובות לדבר הזה.

משרד האוצר והכלכלה יענו בסיום.

אני מדבר בעיקר על משרד הכלכלה שהוציאו את הקריטריונים. אנחנו נמצאים בשיח מול שר האוצר, ואני בפעם הקודמת, אמרתי משהו שאולי יצא קצת מוקדם מדי אז אני עכשיו לא אגיד דברים נוספים. אבל אנחנו נמצאים בשיח מולו מתוך מטרה להחזיר את הדברים למסלול, שמבחינתנו הוא המסלול הרצוי. ואני שמח מאוד על הנשים הנפלאות שנמצאות כאן, תמיד טוב מראה עיניים. אנחנו עושים חישוב מספרי, מה זה טוב לכלכלת ישראל אם אנחנו נעשה ככה או נעשה אחרת. יש פה משהו שהוא הרבה מעבר לחישוב מספרי. יש פה משהו שהוא ערכי, עם אנשים שמוסרים את נפשם ממש למען עם ישראל, והנשים נמצאות פה ואתן תציגו את זה וודאי טוב ממני. ושוב אני אומר, מיכל, אני ממש שמח שכינסת את הדיון הזה ושיהיה לנו בהצלחה.

תודה רבה. חברת הכנסת, מיכל וולדיגר בבקשה. אחריה חבר הכנסת ינון אזולאי.

אני אצטרף לשני חברי לפני ואגיד שאת, מבחינתי, מעט מן מהאור מסלק הרבה מן החושך. יסלח לי ניר, אבל כן, אני חושבת שבקואליציה הזו את בדיוק הסממן הזה של מעט מן האור. הנושא הזה הוא כל כך חשוב. לפני שאני אגיע ללמה הוא חשוב והוא קשור לנושא של הועדה שלך, לזכויות הילד, אני חושבת שאנחנו קצת התבלבלנו.

מדינת ישראל היא מדינת היהודים, עוד לפני להסביר כלכלית או לא כלכלית, הלימוד תורה הוא מערכי ומיסודות מדינת ישראל. ולקחת את זה, אפילו בצד הערכי והחשיבתי, ולהראות לעם ישראל שאנחנו שמים את זה בצד וזה אסור וזה נורא, שזה מה שיוצא מנקודת המוצא של החוק המזעזע הזה, בעיניי. זה נורא ואיום.

אז קודם כל, באופן עקרוני, לא משנה כרגע להשוות את זה ללימודי סינית או לימודי תרבות או יהדות באוניברסיטה, עוד לפני זה אני חושבת שזה פשוט נורא ואיום. וצריך לתקן לאלתר את המשגה הזה. אני כן אגיד, בגופו של עניין, שככל שידוע לי, חלק מהרעיון, אחת המטרות העיקריות של סבסוד המעונות נולד כדי לעודד נשים לצאת לעבודה, כדי לאפשר לנשים לצאת לעבודה. שוב, זה לא קשור כל כך לוועדה שלך, אבל זה קשור לנו.

מה שבא, בעצם התיקון הזה, ועושה את ההיפך הגמור. הנשים המדהימות האלה, אבל הן רק ייצוגיות. הן בעצם מוכנות לחיות חיים פחות איכותיים. מי שיקרא להם איכותיים, מבחינתי זה הכי איכותי שיש, אבל ברמה הכלכלית, מוכנות לגור בבית יותר קטן ולקנות פחות שמלות ונעליים, כדי שהבעלים שלהן ילמדו תורה והן יוכלו לצאת לעבודה.

אבל, ברגע שלוקחים מהן את הזכות, את הסבסוד הזה שהיה להן עד כה, הן בעצם עושות את החישוב הכלכלי ולא שווה להן לצאת לעבודה, אז מה הרווחתם? אז בעצם גם הנשים הללו, שכל הרעיון בסבסוד היה להוציא אותן או לפתח אותן מקצועית, אנחנו בעצם מחזירים אותן חזרה לתוך ביתן כדי שהן יטפלו בילדים, כי אין כסף זה לא שווה כלכלית לטפל בהם.

ולסיום, אני כן אגיד, זה בדיוק הנושא של זכויות הילד, כלומר בסופו של דבר, הפעוטות האלה צריכים להיות כדי להתפתח נכון עם בני גילם. להישאר בבית, כי ישאירו אותם בבית, כי כשאין כסף וזה לא שווה כלכלית להוציא אותם, אז ההורים יישארו איתם בבית וילדים יישארו בבית. עם כל הכבוד להורים, אני חושבת שההתפתחות שלהם לא תהיה התפתחות כמו שהיא צריכה להיות. ולא יכול להיות שעם הרצון מאוד גדול של השר ליברמן לכמת את התורה ולהפוך אותה למה שהוא לא נכון והוא לא טוב, הוא ביחד עם זה בעצם שופך גם את התינוקות, כפשוטו. הוא שופך את המים יחד עם התינוק כפשוטו. וזה, את מיכל, צריכה לצעוק שזה לא יכול להיות.

הילד לא יכול להיות המשחק, הפינג-פונג, שישחק בין כל מיני עקרונות כאלה ואחרים, ההורים משחקים יחד עם שר האוצר מה יותר חשוב ומי שנפגע? בסופו של דבר, הם אותם ילדים שלא יכולים לצעוק את צעקתם. אז, בעיניי, צריך לאלתר לשנות את הדבר הזה ולא לאפשר שזה יקרה. תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה ולאחריו חבר הכנסת מקלב, לאחריו חברת הכנסת שמחה רוטמן.

תודה רבה לחברת הכנסת מיכל שיר, יושבת ראש הועדה. תודה על הדיון החשוב. תודה לאורית ולכל מי שיזם את הדיון החשוב הזה. זה דיון שהיה צריך לקרות לפני שזה הגיע בכלל לבית המשפט, אבל אני קודם כל, תמיד אומר, אני אבא לילד במעון, נשוי לאישה שהיא מנהלת מעון, מדריכה חינוכית עשרים שנה, אז אני בא גם מהמקום הכואב וגם אני הייתי אברך. אני טוען שעד היום אני אברך כשיש לי את הזמן אני בורח לבית המדרש, זה מקום חיותי, אז אני מכיר את כל הצדדים. אני מכיר את כל הצדדים גם מהצד שהוא לא אברך, גם מהצד שהוא אברך ואני חייב להגיד, קודם כל, לדבריו של ידידי היקר ניר, באמת ידיד, שאומר שהממשלה לא פוגעת.

אז, בסדר, אז בתקציב הישיבות פגעו, אבל הוא טוען שלא פגעו הרבה. כל שקל מתקציב הישיבות שנפגע זה הרבה. להגיד שלא פוגעים, אז הנה אנחנו רואים שמירב מיכאלי בשבת רוצה בפרהסיה הציבורית, תחבורה, עסקים, כל מה שרק אפשר לעשות בשבת. אז להגיד שלא פוגעים במרקם היהודי, אז פוגעים במרקם היהודי, אז אותם אלה שיסבירו לי, חברי קואליציה, כולם, שיסבירו לי במה מתבטאת המדינה היהודית שלהם.

לא זו בלבד, שעכשיו רוצים לפגוע בלומדי התורה, אז קודם כל, אני אגיד לכם את הכותרת – לא תצליחו לפגוע בלומדי התורה. כי אני הייתי אברך ומקבל בכולל אלף חמש מאות שקל, והייתי מקבל אותם בחצאים, כל חצי חודש, המשכתי להיות בכולל ואשתי הלכה לעבוד בשביל לפרנס אותנו בבית וזה לא מה ששבר אותי לזה שהגעתי לפה. לא באתי לעבוד ולא יצאתי לעבודה בגלל פרנסה, יצאתי בגלל שליחות. זה לא שובר את האברך, כסף לא ישבור לעולם את הרוח שלנו ללמוד תורה. זה לא ישבור את העם היהודי, הוא לא שבר אותו בשום מקום, בשום תקופה בעולם והוא לא ישבור אותו בתקופה של ליברמן ולפיד ועכשיו הצטרפה אליהם שרת הכלכלה וכמובן ברשות בנט. זה לא יהיה, זה לא מה שישבור לנו את הרוח.

אנחנו לפני חג החנוכה שם אנחנו ניצחנו, מעטים נצחו, אנחנו מרגישים פה כמעטים. אנחנו מרגישים פה שרוצים לרמוס אותנו, אנחנו לא ניתן, אנחנו נרים את הראש ו"מי להשם אליי" זה הקריאה שצריכה לצאת ואנחנו נמשיך ללמוד. ואם יצטרכו להקים קרן ולתרום אברכים שימשיכו ואין להם איפה לעשות, אני הראשון שיתרום לקרן הזאת מהכסף שלי, בשביל שאותם אברכים ישבו וילמדו. אז קודם כל, בואו תורידו את זה מהשולחן – לא תצליחו לפגוע בלומדי התורה, לא יעזור לאף אחד כלום. לומדי התורה הם הנשמה שלנו ולא יעזור כלום.

לשאלתו של ניר אורבך למה משרד הכלכלה רץ והוציא? הוא רוצה להפנות את זה לאגף המעונות. אני אומר לכם, ששרת הכלכלה ושר האוצר אנסו את אגף המעונות, להוציא את התקנות האלה, להוציא את התבחינים האלה. הרי, זה אבסורד, התבחינים האלה. מה הסיפור הגדול פה, למה אנחנו זועקים? יאיר לפיד עשה אותו מעשה, לא שהוא צדיק היה. אבל, אני אגיד לכם מה יאיר לפיד עשה ב-2013, יאיר לפיד אמר, תשמע אני הולך לעשות אותו דבר רק מה הוא עשה? הוא הביא החלטת ממשלה ואמר זה לשנה הבאה, זה הדבר הראשון שהוא עשה. הוא נתן לאברכים אפשרות לעבוד, לא קבע להם את השעות, אלא אחרי זמן הכולל שלהם. אם אני מסכים עם זה או לא, לא מסכים עם זה, אבל הוא עשה את זה בצורה של לשנה הבאה.

בא היום ליברמן ואומר תשמע אני רוצה את זה עכשיו, אז לאט-לאט הוא יורד מהעץ, זה רק בשנה הבאה. אין שנה הבאה, שנה הבאה זה תשפ"ג זו שנה הבאה. לא יכול להיות שאחרי שרשמו את הילדים שלהם בפברואר ובמרץ, שכבר כל אחד יודע איפה הבן שלו משובץ, אתה אומר לו תראה, אתה שנה הבאה לא יכול כי אתה אברך. מה ההבדל בין הילד שלו שהוא אברך לבין הילד השני שלומד משהוא אחר? אנחנו צריכים להסתכל על הילד. אם אתה רוצה לפגוע באבא, בוא תפגע בו בצורה אחרת. אל תתעללו בחסרי ישע. אתם פוגעים בילדים האלה. את יושבת ראש הועדה לזכויות הילד, זה להתעלל בחסרי ישע.

אם לא תעצרו את זה, אתם תתנו על זה את הדין. אל תרימו את היד שלכם על הילדים שלנו. הילדים שלנו זה קו אדום. לא ניתן לכם להרים את היד שלכם על הילדים שלנו, לא בתקציבים, לא בחינוך, לא בתורה ולא בשום דבר. אתם צריכים להבין, לשנות כללי משחק תוך כדי משחק זה לא יכול להיות. לא יכול להיות שאחרי ששיבצתי את הילדים ויודעים שהם אברכים, מעון אל"ף מעון בית, מעון גימל, אתם אומרים להם תוציאו את הילדים שלכם מהמעון. לא יהיה.

תודה רבה, חבר הכנסת אזולאי . חבר הכנסת מקלב, בבקשה.

תודה רבה לך, גברתי יושבת הראש. אני גם אודה לך על קיום הישיבה. אני חושב שאת היית חייבת לקיים את הישיבה, אבל אני אגיע לזה בסוף דבריי, שלא יהיו ארוכים אני מקווה. אני גם רוצה להודות על שיתוף הפעולה שיש בין ציבור שלם, לאו דווקא, שחוצה מפלגות חרדיות, אשכנזיות, ספרדיות, דתיות, כולם באמת ביחד פועלים במסירות ואחד למען השני, יחד עם השני, כדי באמת לבטא ולהציף את רוע הגזירה שנגזרה בנושא זירת המעונות. אני לא יכול להגיד שכל חברי המפלגות הדתיות, אני חושב שיש מפלגה, כאן בכנסת, שהיא בקואליציה עכשיו שהיא דתית, שהיא יכלה למנוע את זה בקלות, אבל היא לא עשתה את זה.

אתה מתכוון למנסור עבס?

חברים שלו, מנסור חברים, אבל לא רוצה לפתח את זה לוויכוח פוליטי שיש בינינו, אני רוצה להתמקד באמת בדבריי, לא בכל מה שאני חושב שצריך להגיד. הנושא הזה הוא פגיעה גם כלכלית, לפי כל קנה מדינה, פגיעה כלכלית בכלכלה של מדינת ישראל באופן מוחשי, זה מה שיהיה. היא בוודאי לא חברתית, וודאי לא אנושית. אבל, אין לנו את הזמן עכשיו להרחיב, אני יכול להוכיח שכל מה שהיא אמרה להפריך את כל התזות שכאן הביאו בפניכם.

אבל, אני רוצה להתמקד בדבר האחד, בנושא הערכי. הנושא הערכי הוא הדבר שצריך להיות לנגד ענינו, בוודאי בימים האלה של חנוכה, ערך לימוד התורה שהוא יסוד הקיום שלנו. הוא בסיס, הוא זכות הקיום שלנו. והגזרה הזו, איך שלא תסתכלי על זה, זה להפסיק ללמוד תורה. זה להכריח אנשים בכפיה, כופים על אנשים להפסיק ללמוד. זה המילים, כל המילים מסביב, לא משנה ללמוד אנתרופולוגיה יותר חשוב, אני גם לא נכנס כמה מכניסים כל אלה עובדי התורה, מה המשמעות, כמה הם חוקרים, כמה הם מגיעים, אני מדבר על כך שיש במדינה יהודית ודמוקרטית.

אני לא חושב שבמדינה אחרת, שבאים ואומרים לאנשים אין לכם זאת הזכות ללמוד תורה, בשביל זה אתם תשלמו יקר ולא נכיר בזכות הזו ונכריח אתכם, זה מה שאומרים פה. אנחנו נכריח אתכם ללמוד את התורה, אם לא, אנחנו נעשה ככה וככה. שתי נשים – אחת באותו משרד, באותה חברה, אחת תשלם חמש מאות שקל למעון ואחת תשלם אלפיים חמש מאות שקל, אם לא יותר.

אני רק רוצה להגיד לך דבר אחד, לימוד התורה ומסירות לימוד התורה, במיוחד של נשים האימהות האלה, לא יימדד בהחלטה כזו באחריות של הכנסת. גם היום, חלק גדול מהנשים האלה, עצם היציאה לעבודה, זה כדי שבעליהן יוכלו ללמוד, והן עושות את זה במסירות. יש משפחות שכמעט לא שייך, בוודאי לא בהיקפים כאלה, כמו שהאישה עובדת ושני בני הזוג יעבדו. אימהות במשפחות מרובות ילדים במסירות עושות הכל. ואני רוצה להגיד לך שהן עובדות מצטיינות, עובדות מסורות עם תפוקות עבודה, עם מוסר עבודה. אין מי שבמשק מעסיק את הנשים האלה שלא אומרים לנו תביאו עוד נשים שיעבדו את זה. הן היו נותנים פתרון, הן באמת תורמות. המשמעות של הדבר הזה שלא תהיה ברירה, כל הנתונים שיביאו לכם אלו נתונים שלא נכונים.

יש שתי משמעויות מה יקרה עכשיו עם אותן נשים שם, חלק מהן יפסיק. אני רוצה להיות ברור, הנשים האלה שעובדות אף אחת מהן לא מבקשת שום דבר מהמדינה, הן חיות בצמצום, הן לא נמצאות בעוני. אף אחת מהנשים האלו שהולכות לעבוד, הן לא מבקשות שום דבר מאף רשות, הן משלמות את המס הכנסה או לא משלמות מה שהן צריכות, הן מפרנסות את בתיהן. הן חיות, הן בוחרות לא לצאת לחוץ לארץ, לא בתי מלון, לא לאכול במסעדות, חיים קשים מאוד. היא רק מגיעה הביתה מהעבודה, היא קמה בשש וחצי לעבודה. מי שלא נמצאות עובדות עד מאוחר. הן משכיבות את הילדים, הן עושות מה שהן צריכות לבשל, הכל הן עושות כדי שהם יוכלו להמשיך לעבוד ושבעליהן ילמדו, יכול להיות להן יותר קל.

עכשיו, הן לא בעוני, זה טעות להגיד, הן חיות בצמצום, הן רוצות את זה. אנחנו היום נגרום לכך או שהן יפסיקו לעבוד, וזה ברור חלקן וודאי, וחלקן האחר ימצא אלטרנטיבות אחרות וכאן מגיעה הועדה לזכויות הילד. כאן את נמצאת בוועדה הזו ואת צריכה לדון בזה. תתארי לעצמך מה יקרה עם נשים, שכבר היום, שלא ידעו, ולא היה להן כוח להתמודד, הן שולחות לכל מיני מסגרות אלטרנטיביות שהן לא. חלקן מהנשים האלה נמצאות בדירות, שהמקום היחיד של הילד לזחול וללכת צעדים הראשונים שלו זה רק במעון. במקומות האחרים, בדירה שלהם של השלושים מטר, אין להם את האפשרות הזו.

המקום היחיד שהילד יכול להתפתח, ואז אנחנו נגיע למצב שבעוד שלוש שנים חלק מהילדים כבר יהיו אחרי שאין מעונים. אני חושב שהמעונות היום עשו מהפכה, במסגרת מה שיש היום לתינוקות, יגיעו לפערים גדולים מאוד מילדים אחרים שלא יקבלו את זה. אישה שהפסיקה לעבוד והיא הופכת להיות מטפלת בדירה הקטנה שלה. באיזה חדר היא שמה איזה עשרה, חמשה עשר ילדים וזה מה שקורה שהאימהות בוכות, הן גם לא יכולות לעבוד בשקט.

אני נפגשתי עם אימהות, אין לנו מנוחת הנפש, אנחנו לא יכולות את התפוקות שאנחנו רוצים, אנחנו לא יודעים איך הילד שלנו נמצא במעון, מה אני יכולה לעשות? אין לי אפשרות לשלם, לא יכולתי. המעון אמר לי שתדעו לכם, שאם מאמצע שנה לא תודיעי חודש מראש, את צריכה לשלם. את האלפים חמש מאות אפילו הקנס על חודש אחד מראש, יש מעונות שאמרו להם "אנחנו לא יכולים לחכות, ואם יהיה לכם ואתם לא תקבלו".

זאת אומרת, תכנס לתוקף ההחלטה הזו, אז הצו הזה או החלטה של משרד האוצר או הכלכלה, אנחנו לא יכולים אפילו חודש אחד לספוג את זה. של דבר, אנחנו נהפוך את הדבר הזה לפגיעה בילדים או לפגיעה בנשים. לא יכול להיות שמדינה יהודית דמוקרטית, כופים לעבוד מישהו שהוא רוצה ללמוד תורה, ללמוד תורה, זה מה מאחד אותנו. זה מה שיש בעם ישראל שאין את זה באף מקום אחר בעולם.

תודה רבה, חבר הכנסת מקלב. חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה. לאחריו חבר הכנסת מלכיאלי, לאחריו חבר הכנסת פינדרוס.

אני רק אתחיל ואגיד שמאחר ודיברו מלפני אנשים גם עם הרבה ידע על הנושא ---

אני משתדלת לתת לכם כמה שיותר זמן.

לא, אין שום בעיה. אני לא צריך לחזור על האמירות העקרוניות והערכיות שנאמרו לפניי, אני רק יש לי שאלות עובדתיות, נתונים. האנשים שכתבו את תגובת המדינה לבג"ץ, נמצאים פה בחדר או צופים בנו בזום? אני חייב לדעת.

יש משרד המשפטים.

משרד המשפטים פה? נעים מאוד. מה השם?

שלומית גרינפילד.

שלום. קראתי את תגובת המדינה לבג"ץ בנושא הזה, אני חייב לומר התביישתי. התביישתי בושה עמוקה שעל סמל מדינה ישראל, ולבית המשפט העליון של מדינת ישראל, מוגש מסמך כזה. מסמך רשלני, ששערורייתי ושקרי. ראיתי שלא צורף לו תצהיר וטוב שלא צורף לו תצהיר, לפחות לא היה בן אדם שחתם תצהיר על הדבר הזה. ואני אתחיל, אני אעשה את זה מאוד מאוד בקצרה וממוקד.

קודם כל, הם מדברים על כך שצריך להיות מבוססי נתונים והם אומרים, ברוב חוצפתם, סליחה שאני אומר את זה, שהם באים להשוות את המצב בין האברכים לבין הסטודנטים. היה עיוות, עיוות מאוד גדול. סטודנט שהוא לומד לתואר, לומד פילוסופיה סינית, אפס תגבור לתרומה שלו למשק או להשכלה הכללית או להיי-טק הישראלי. הוא למד פילוסופיה סינית, את יודעת מה? למה פילוסופיה סינית? למד תלמוד באוניברסיטה, למד תורה באוניברסיטה רק תורה שקיבלה חותמת של איזה פרופסור ולא של רב, זה הכל. לומד תורה, אותה תורה, נניח, בהנחה שלומדים אותה תורה באוניברסיטה, זו הנחה שאני לא מקבל. אבל, נניח, שבראש של ליברמן זה אותו דבר, בסדר? לשיטתו, מה שנקרא.

בתפוקה ובאמת זה הרבה פחות.

והם אומרים יש אפליה נוראית, אפליה, בחורי הישיבה מופלים לטובה. איך הם מופלים לטובה? בחור ישיבה הוא לכל החיים מקבל את הסבסוד, זה כתוב בתגובת המדינה, אני לא ממציא את המסמכים. בחור ישיבה זה לכל החיים, סטודנט זה מוגבל, זה שלוש שנים תואר ראשון, שנתיים תואר שני. הם אומרים שצריך להיות מבוססים, שלא תהיה חס ושלום אפליה. הלכתי, נתונים מסבירים טבלאות, באים לפה מספרים לנו, הלכתי ביקשתי מהממ"מ, לא אני. שאלתי אותם כמה זמן אברך ממוצע נמצא בישיבה? שאלה פשוטה מאוד, כמה זמן? אתם מדברים על להשוות מול האברכים הבריונים שמכסחים לנו את כל הכסף של המדינה. החרדים שצריך במריצות להעיף אותם, אז הם יושבים על סיר הבשר והסטודנטים המסכנים זה רק חמש שנים.

הלכתי בדקתי, כמה זמן אברך ממוצע. קיבלתי, כולל אברכים, סמל שש מאות, שש מאות וחמש, מתוך מסמך של הממ"מ שביקשתי מהם, כמה זמן ממוצע חודשי לימוד? כארבע שנים. אברך נמצא במערכת בממוצע ארבע שנים. זה נתון מהממ"מ, לא אני כתבתי אותו.

ולאחר מכן?

אחר כך הוא הולך, משתלב בשוק העבודה, אחר כך הוא הולך לומד תואר. אז נכון יש מספרי אברכים הולכים וגדלים, כי ברוך השם, הציבור גדל. טוב ויפה, כמה שיותר אנשים שיעסקו בתורה כמה שיותר, עיני לא צרה. אבל, ממוצע אברך, אמרתי להם תעקבו לי בבקשה תעודת זהות כמה זמן היא יושבת על סמל במשרד החינוך? נתון, חתומה עליו דינה חלקה, מנהלת ענף תמיכה במוסדות תורניים. אגב, בכיר ממוסדות תורניים, משרד החינוך, הבהרות לתשובה על פניית מרכז המחקר והמידע של הכנסת 26 באוקטובר 2020,2021, שקרנים. סליחה שאני אומר, חבורת שקרנים, אתם מבססים על נתונים? ארבע שנים בממוצע אברך נמצא במערכת ואתם מספרים לי שהוא מופלה לטובה, לעומת סטודנט? וזה חתום על זה שני עורכי דין ממשרד המשפטים חתומים על משפט מזעזע כזה? שאתם מתקנים אפליה, של הציבור הכי עני במדינת ישראל, אתם מתקנים אפליה עכשיו? אתם חתומים על דבר כזה? איך אתם לא מתביישים? איך לא רעדה לכם היד שסיפרתם לבית המשפט העליון שאתם מתקנים אפליה? אני לא מאמין שדבר כזה הוגש לבית משפט.

זה לא הכל. ובזה אני מסיים. תראו, תיקנו בעבר את האירוע וב-2014 בעקבות תיקון מבחן התמיכה, חלה עליה בהשתלבות, הממה? שזה היה תיקון מדורג של שלוש שנים, שבכלל לא התחיל ב-2014 והממשלה נפלה, ברוך השם, הממשלה הרעה שהייתה פה בין 2013, 2015 עם אותם שחקנים שחזרו עכשיו לזירת הפשע, נפלה ותיקון בכלל לא התחיל. אז העלייה שעלתה ב-2014 בכלל לא קשורה לאירוע. אבל מה? גם את זה כתבתם. אין לכם בושה? אין לכם בושה לחתום על דבר כזה, משרד הכלכלה? אין לכם בושה לחתום?

לכן אני אומר, אני מאוד אשמח שתפעלו. אנחנו, במפלגה שלנו, כל הזמן מדברים, צריך לשלב חרדים בתעסוקה ובכלכלה, אף אחד לא מתנגד לזה. בזה אני אסיים, אחיינית שלי היא רואת חשבון חרדית, ההחלטה הזו, אם חס ושלום תעבור, היא תצא משוק העבודה, כי היא לא תוכל להחזיק את המשפחה. הבעל שלה לא יעזוב את הכולל. יתהפך העולם הוא לא יעזוב את הכולל. ההשתלבות החרדית הברוכה של הנשים והגברים, שיש גרף מגמה עולה, להשתלבות חרדית בשוק העבודה, אתם תהרסו אותו בשם שנאת החרדים של ליברמן. מי שרוצה להיות חותמת גומי לדבר הזה שימשיך.

תודה רבה. חבר הכנסת מליכאלי, בבקשה לקצר.

אם את רוצה, עותק של הממ"מ, כמה שאת רוצה.

סליחה, אני נתתי לך לדבר. הדיון הזה נגמר בעוד חמישים דקות, אתם רואים כמה אנשים עוד יש כאן, יש לנו עוד בזום ואני מניחה שגם רוצים לשמוע את משרדי הממשלה בסיום. אני אומרת, כל פעם שחבר כנסת מאריך, זה בא על חשבון. יש פה אנשים שהגיעו עד לירושלים, זה הכל. אנחנו על שעון, לא כי אני לא רוצה. הייתי רוצה לעשות על זה גם יומיים דיון.

תודה גברתי יושבת הראש. אני מקבל את המלצתך ואני אקצר. אפשר לעשות עוד דיון, צריך לעשות עוד דיון, רק אני ברשותך, רק רוצה לומר רק משפט אחד, הדברים שנאמרו כאן הם דברים נכונים, אבל חלק מהדברים, המקום האמיתי לדון בהם, זה אולי בוועדת הכספים או בוועדות אחרות. בסוף, כשאני נכנסתי לכאן הכותרת היא "הועדה לזכויות הילד". אני חושב שאת, שאת מתמצאת בנושא, את יושבת ברשות הועדה, מול עינייך צריך לעמוד כל הזמן זכויות הילד.

זו הסיבה שכינסנו את הדיון היום.

נכון. צריך להבין שאם הדבר הזה, חלילה, יעבור, בסוף יפגעו זכויות הילד. אנחנו רוצים את קולך, דווקא כחברת הקואליציה, כחברה שאחת ממפלגות השלטון, להשמיע את קולך ואת קולה של הועדה מול שר האוצר, כי כנראה זכויות הילד פחות חשובים לו. אבל, את, היות ואת יושבת ברשות הועדה, לך זה ברור שזה כן חשוב. וצריך לומר עוד הפעם ועוד הפעם, ובדיוק ציינו את מקודם ברמז, הרי בסוף האברכים לא יצאו ממקומות הלימודים שלהם.

איפה הילדים יהיו חלקם? במקומות שהם פחות מורשים, פחות מוגנים, פחות בטיחותיים. זה הולך למקום הזה, בואו לא ניתמם. אם אנחנו מול עינינו באמת נמצא זכויות הילד כוועדה, ואת ברשות הועדה, קל להרים קול פעם אחר פעם, לומר לאדון ליברמן חדל, תעצור את הרמיסה שלך מול הילדים, כי זכויות הילד נפגעים. תודה רבה.

תודה רבה, חבר הכנסת מלכיאלי. חבר הכנסת פינדרוס, בבקשה.

תודה רבה, גברתי יושבת הראש, ואני אכן גם אנסה לקצר ולא לחזור על הדברים שנאמרו לפני. בדיון הזה יש כמה רבדים, יש את הרובד, כפי שאמר הרב מקלב ,הנושא של חשיבות של לימודי התורה, יש את הנושא שהעלה שמחה רוטמן על כל מיני טריקים שכאילו יוציאו אנשים לשוק העבודה, ולא יוציאו אנשים שנמצאים כאן יכולים, לא פחות ממני, לדבר על הנושא הזה.

אבל, אני רוצה לדבר משהו על תופעה שהיא הרבה יותר חמורה מהם. לא הרבה יותר חמורה, אני לא רוצה לדרג, אבל היא חמורה מאוד. וזה כבר משהו שהוא אפילו לא קשור להחלטה של שר האוצר. לא יכול להיות, זה כבר בלי הבג"ץ, שבספטמבר, עזבי נובמבר שיגידו שזה בגלל הבג"ץ, אבל בספטמבר ובאוקטובר הורה לא יודע מה הולך להיות עם הילד שלו. הוא צריך להגיש בקשה, וזה דבר שהוא כבר נמשך שנים, והאבסורד שיכולנו לומר שש שנים ואף אחד לא שם לב לזה, זה איזה שהוא פקיד במשרד הכלכלה, במשרד העבודה, שלא שם לב לזה שזה נמשך ובירוקרטיה והוא נמשיך.

משרד המשפטים נמצא בתוך העניין, מחלקת בג"ץ נמצאת בתוך העניין, היועץ המשפטי לממשלה נמצא בתוך העניין, איך הוא יכול להעלות על דעתו ולאפשר דבר כזה במדינה מתוקנת? אנחנו נמצאים כרגע לקראת סוף נובמבר. אנחנו נכנסים לדצמבר, ועדיין נמצאים עשרות אלפי הורים, עשרים אלף הורים או שלושים אלף הורים שאין להם שום מושג מה הדירוג שלהם, הם עוד לא קיבלו דרגה. איך הוא נותן לדבר כזה להתנהל? זה זלזול. אחרי זה שואלים מדינה בתוך מדינה, איך חיים בתוך מדינה בבועה אחרת?

באיזו מדינה מתוקנת אתה נרשם במאי, יולי ועד אוקטובר אף אחד לא מעדכן אותך מה קורה. איך היועץ המשפטי לא הזדהה בכלל עם התופעה הזו, על הדבר הנוראי הזה שקורה שנה אחרי שנה? אנחנו היינו מקבלים, אתם בטח מכיר את זה כבר שנים, אנשים מתקשרים אלייך ב-25 באוגוסט עוד לא קיבלנו, אנחנו עוד לא יודעים, האתר עוד לא נפתח, אנחנו בדרך. נכנסנו לאתר, עוד לא הודיעו לנו. עכשיו, כל זמן שזה היה ברמה של פקיד שכן ידע או לא ידע.

היום, היועץ המשפטי לממשלה יודע בדיוק איך המערכת הזו עובדת, הרי היו דיונים אצלו. איך על הדבר הזה אף אחד לא מזדעזע? ועל הדבר הזה, אני אומר זה באמת המקום של הועדה פה, לא קשור לוועדת כספים, לא קשור למדיניות, קודם כל, הזכות האלמנטרית של איפה הילד הולך להיות בספטמבר ובאילו תנאים. עד לרגע זה, הם לא יודעים. את הדבר הזה צריך לעצור, רוצים לעשות שינוי? נדבר על זה עוד שנתיים, אבל כרגע הדבר הזה צריך לעצור. המחול שדים הזה והמשחק הזה חייב לעצר עכשיו. תודה.

תודה רבה, חבר הכנסת פינדרוס. אני אעבור בבקשה. בבקשה מאוד בקצרה, אני עוברת עכשיו לאורחים המכובדים שהגיעו לכאן, אנחנו גם לאורחים בזום. מאוד בקצרה, מאוד חשוב שנשאיר זמן נכון למשרדי הממשלה להגיב. בבקשה.

קודם כל, תודה רבה לחברת הכנסת מיכל שיר, הלב שלך תמיד מוכיח שהוא במקום הנכון וגם הדיון הזה, תודה רבה. אושרית סטבון, אני יושבת ראש מועצת ארגוני הנשים בישראל. אני אחראית על כשני מיליון נשים בארגוני הנשים בארץ. ואני רוצה לחסוך לדובר של הועדה את כל הדיון, ופשוט להוציא לו כבר את השורה האחרונה שתצא כאן מהדיון, שאפשר לבטל את הפמיניזם.

משרד הכלכלה הודיע היום על מותה של המהפכה הנשית במדינת ישראל. בשנת 1927 הוקם בעצם המעון הראשון על ידי הסתדרות נשים העבריות, שזה בעצם היה התאגדות של כמה ארגונים נשים שבעצם הקימו את המעון. המטרה הייתה לעודד נשים במדינה שמתהווה, במדינה שתקום בדרך ומתוך זה הוקמו חברות הכשרה ובתי ספר לתעסוקת נשים, להכשרה מקצועית של נשים וכל המעונות זה בעצם היה כתולדה של לעודד את הנשים במדינה המתהווה שבדרך להתקדם בתעסוקה.

ואני יושבת היום בוועדת ההיגוי לשוויון תעסוקתי בג'וינט, בעצם כל התואר השני שלי זה בית ספר למדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטת העברית, אני פתחתי את תעסוקת הנשים בישראל, את הערך היחידי בויקיפדיה אני הכנסתי. אם תכנסו לערך, הפערים בתעסוקת נשים בישראל, בעצם נוצרים לא בגלל הפערים. אם פעם אמרו שנשים פחות משכילות, אז בעצם היום חמישים ושמונה אחוזים מהנשים בוגרות תואר ראשון זה נשים, שישים ושלושה אחוזים בוגרי תואר שני זה נשים, חמישים ושלושה אחוזים בוגרי תואר שלישי זה נשים, זאת אומרת אין פערים בהשכלה. לפי הלמ"ס, חמישים ושלושה אחוזים מהנשים לא חוזרות לשוק התעסוקה לאחר לידה והורות. למה? מכיוון שהפערים במעונות היום והמחירים של מעונות היום לא מאפשרים לנשים לחזור לשוק התעסוקה. וארבעים ואחת אחוזים מהנשים ---

בסדר, לא מעטות מהן גם מפוטרות אחרי שהחוק מאפשר לפטר אותן.

שנייה. ארבעים ואחת אחוזים מהנשים בעצם מאריכות את חופשת הלידה בין חצי שנה לחמש שנים, ולכן זה גם יוצר פערים בסופו של דבר גם בפנסיה. גם ככה, אנחנו פורשות חמש שנים פחות ועוד חמש שנים שלוקח לאישה בין חצי שנה לחמש שנים פחות, לפי הלמ"ס, לחזור לשוק התעסוקה, זאת אומרת, שיש לאישה עשר שנים פחות בחיסכון הפנסיוני. ממש גוזרים עלינו עוני, פשוט גוזרים עלינו עוני.

ואם אני מסתכלת בעצם על המבחנים לעידוד תעסוקת נשים בישראל, שכל המטרה שלהם הייתה לעודד נשים בישראל, בא שר האוצר ומשנה את התבחינים וכותב תבחינים לעידוד תעסוקת לשני בני הזוג. ממתי בעצם המטרה הייתה להוציא את שני בני הזוג? המטרה הייתה לקדם נשים. אז אם משרד האוצר רוצה להגיד שהוא בעצם רוצה לפגוע בנשים, שיגיד את זה בצורה הכי ברורה שיש, בלי להתכסות בכל מיני תבחינים ובלי לפגוע באוכלוסייה מסוימת. יש כאן מטרה לפגוע בנשים. מות הפמיניזם במדינת ישראל פשוט נקבע על ידי משרד האוצר והוא פשוט מכבה את זה. וזהו, אני רוצה לסיים בזה. ואני אומרת, אל תיקחו שנים של עמל שירדו לטמיון. הושקעו עשרות מיליוני שקלים להוציא נשים לשוק התעסוקה ובעצם מה שעכשיו עושים בעצם מחזירים את הנשים אחורה למטבח.

תודה רבה. חבר הכנסת, אבוטבול בבקשה. מאוד בקצרה, חברי הכנסת דיברו כמעט שעה שלמה. הדיון הזה נגמר בעוד ארבעים דקות וכל הקהל המכובד פה לא דיבר.

בוא נאמר ככה, מחויב מהמציאות שבאמת אנחנו באים לכאן, אני מגיע לכאן ממש ממספר סיבות, סיבה ראשונה, קודם כל, להודות לכל אותן הנשים היקרות ממטה המאבק. הייתי גם בהפגנה שלכן שם בגן הוורדים יחד עם חברי הכנסת החברים שלי, ודיברנו. ומה שאמרנו, אנחנו עדין שלמים עם הדברים, שלדעתי, נוצרה כאן בעיה שהמדינה עשתה פה טעות מאוד מאוד גדולה. היא פשוט חוזרת אחורה, לדעתי, אני לא רוצה להגיד עשרות שנים, אבל שנים רבות מאותה מגמה שניסו לפתח עם השנים, איך אנחנו מוציאים נשים מהמגזר החרדי או מהמגזר התורני משוק העבודה בצורה מותאמת ומכובדת.

אני גם בהיותי ראש עיר עשר שנים, ידענו למצוא מסילות, אבל בוא נאמר ככה, מותאמות. עשינו כל מיני פרויקטים של "עסק משלה" וכל מיני דברים כאלה, כדי לאפשר לנשים, מצד אחד, את הגידול של הילדים בצורה מבורכת. אצלנו יש משפחות ברוכות ילדים, לא מרובות ילדים ברוכות ילדים. וכל ילד אצלנו זה ברכה ואנחנו גם מבינים, מצד אחד, שהם לא יכולים לעבוד אם אין להם ילדים בתוך מעונות, אבל ברגע שבאו ועשו פה צעד דורסני, לדעתי, הנסיגה היא רחוקה לגמרי.

את ביקשת לקצר, אני עושה את זה הרבה יותר קצר ואני מבטיח לך שאת יכולה לעשות את זה הרבה יותר קצר, אם תעמדי על זכויותיהן ושיבטלו לגמרי את הגזרה. זה יהיה ממש קצר, לא נצטרך להגיע לפה אפילו אף פעם. אבל, אני בטוח, שבעזרת השם, את כאמא, כאישה שבאמת מעניין אותה הנושא הזה של ילדי ישראל ודברים מהסוג הזה, אסור שמגמה כזאת תרד.

אם את שמה לב יש פה גם כן נשים שהן מהמגזר החרדי, גם נשים מהמגזר הדתי לאומי, שהן לא קשורות לשום מאבק כזה. עכשיו, הרשעות הכי גדולה שמנסים, ואני לא אזכיר פה שמות, כי אנחנו תמיד נשאר ממלכתיים, כן? אבל מנסים הנשים לבוא לעשות איזה מין "פירפורציה". לבוא ולהגיד, אתם יודעים מה? לציבור הדתי לאומי אנחנו נמצא איזו נישה איך להכשיר את הנשים שלהן שכן יקבלו את ההטבה, ולנשים החרדיות שהן יעמדו בצד. הן אמורות להיות בעונש, כי הנציגים שלהן לא בקואליציה או דברים מהסוג הזה.

אני חושב שהיושר שלך, מיכל, שאני מכירה אותך שנים, את לא תתני שזה יעשה, כי הילד לא צריך לסבול אם האבא שלו מצביע ש"ס או יהדות התורה או ימינה או כל מפלגה אחרת. אסור לאבד את הדברים האלה, כי ברגע שמתחילים עם הנושא הזה, אנחנו יכולים לראות פה מדינה משותקת. אני מאוד מודה על הדיון הזה, וקורא לכן אימהות יקרות, אנא, תם ולא נשלם, עד שלא תהיו מרוצות שחוזרים לאותם ימים יפים, שאתן שוות בן שוות, אנחנו נמשיך את המאבק ואנחנו נוביל את זה בצורה מיטבית.

תודה רבה, חבר הכנסת אבוטבול.

מיכל, רק, ברשותך, יש פה הרבה ארגונים טובים, אבל מילה אחת טובה, אני לא יכול למנוע את זה, כי באמת גם כן זה בתוך העיר השלי עושים עבודה נהדרת "נאות מרגלית". שזה באמת מעונות על רמה, מקצועיות ועושים את זה. אני מכיר גם את המנכ"ל שנים רבות, אבל זה פשוט כבוד גדול שיש את הארגון כזה, אני מאוד מודה לכם, וגם לשאר הארגונים, אבל אני נתקל בפנים היפות שלו שעושים דברים טובים. תודה רבה.

אני רוצה לעבור לאורחים המכובדים. אני רק אומר משפט והוא אפילו לא קשור לדיון הזה, תתפלא, באופן כללי, הגישה של מדינת ישראל, ואני חוזרת על זה בכל ועדה של הועדה לזכויות הילד, לילדים בישראל אין אמא ואבא, הם מכודררים על ידי משרדים שונים, עכשיו אנחנו רואים את זה כלכלה ואוצר וחינוך ובריאות ורווחה ועוד ועוד ועוד. באופן כללי, הגישה של מדינת ישראל וילדים בכלל שגויה, מעצם העובדה עם כל הצעד, הבאמת מבורך, ששרת החינוך עשתה להעביר את הגיל הרך אל משרד החינוך, אבל מלכתחילה מדינת ישראל לא יודעת לספר כמה ילדים יש בגני הילדים מלידה עד שלוש, למשל. למה? כי בחנו הורים, בוחנים איזה אימהות יוצאות לעבודה ולפי זה יודעים לספר כמה ילדים יש בגני הילדים.

מעונות הם לא כלי לעידוד תעסוקה. מעונות וגנים הם חלק מחינוך, והם חלק ממה שילד צריך וראוי שיקבל כדי לתת לו את העצמה ואת הכלים כדי שיגדל להיות מבוגר. וכל התפיסה, וזה לא משנה אם זה חוק כזה, אם זה חוק אחר, אם זה קשור לתורתם ולאמונתם, לא קשור לתורתם ואמונתם, לא קשור, כל ילדי ישראל באופן גורף. הגישה הזו צריכה להיפסק.

מעונות ומשרד החינוך הם לא בייביסיטר. זו זכותם של כל ילדי ישראל להיות במעונות ובגנים ובמערכת חינוך. נקודה. זה לא כלי לעידוד תעסוקה, זה כלי להעצמת אזרחי ישראל גם כשהם קטינים, ולכן כל הסיפור הזה, בעיניי ובעיני הוועדה, זה נושא שמשתנה ולא משנה לאיזה תגיעו ובאיזה נושא ועל זה הועדה כן תעמוד, על שינוי הגישה של מדינת ישראל כלפי ילדי ישראל. עכשיו חברת הכנסת סילמן את רוצה לדבר? בדיוק אמרתי שהדיון הזה צריך להסתיים בעוד ארבעים וחמש דקות, ועוד לא הגענו לאורחים אפילו לאורחים הנכבדים.

רק לידיעתך, מיכל, על מה שאת אמרת שהפתרונות המיידים וההכי זמינים שנותנים אותם הורים, זה להעביר פשוט את הילדים למעונות בשבע מאות שקל ולקבל את היחס הכי גרוע, במקום לקבל את המלונות שעד היום הם היו אותם ילדים, על זה אנחנו בוכים.

חברת הכנסת סילמן, מאוד בקצרה. עומדים אנשים שעה וממתינים לזכות הדיבור.

ממש בקצרה. אז סליחה, אני נורא מתנצלת אני גם מתנצלת שאני באה ואני צריכה לעזוב, כי אנחנו ביום שלם שמציין את יום האלימות כלפי נשים ועוד יום עם אנשים עם מוגבלויות, בקיצור יש כאן הרבה ציוני יום מיוחדים בכנסת ואנחנו שמחים על זה.

זו גם אלימות כלפי נשים ונגד הילדים.

קודם כל, חבר הכנסת, מקלב, אני שמחה כי גם אותך שאלתי אי אלו שאלות והתייעצתי איתך.

עידית, אני לא אקצין, זו אלימות נגד חרדים.

אבל חבר הכנסת, אני לא מפריעה לך, אני בשמחה. גם הנשים היקרות שיושבות כאן שנמצאות איתי ביחד בתוך קבוצת "ווטסאפ", וכותבות לי ואני בקשר איתן בנושא הזה. הן יודעות שאנחנו מנסים לקדם איזה שהוא מתווה וזה נכון, זה מורכב יותר, אבל אנחנו עובדים על מתווה.

זה המתווה שמחליט, שאומר שהציונות הדתית כן והחרדים לא?

לא, זה בסדר אתה יכול לשאול.

לא, אני עד עכשיו לא דיברתי, אני מזכיר לך, כי אני אמרתי שידברו נשמע אותם. אבל, אני שאלתי אם המתווה הזה זה המתווה על חשבונם של החרדים? כי אני לא רוצה שעל חשבון החרדים אנחנו זה.

אני מבינה.

אבל תשימי את זה, כי כולם חושבים שזה המתווה שלך, להחריג את החרדים מהציונות הדתית לעשות את זה. בגן הוורדים היית נהדרת.

רגע, חבר הכנסת אבוטבול, בגן הוורדים הייתי בסדר?

היית נהדרת שם, אבל כשהם באים החוצה הם לא מוצאים כלום בכיס.

אז אני רק רוצה להגיד לך שגם הנשים היקרות יודעות שמה שהן ראו שם, זה מה שהן רואות כאן.

מה, דברים שרואים משם לא רואים מכאן?

לא. אז אני לא משנה, כהוא זה מערכי. סליחה, ואני יכולה לומר שזה נכון שאנחנו נמצאים באיזה שהוא תהליך מול משרד האוצר, אבל גם אני וגם חבר הכנסת ניר אורבך, ואני מאמינה שהוא ישב כאן לפני כן וציין את הדברים האלה, נמצאים כרגע במשא ומתן וגם בשיח ודברים באמת מול משרד האוצר.

ניר אורבך רק אמר כמה זה כואב לו, הוא לא אמר מה המתווה. אנחנו רוצים לדעת מה המתווה.

אז אני אגיד שזה לא רק כואב לי. קודם כל, אלו המשפחות שלנו, אלה החברים שלנו, אלה השכנים שלנו, של כולנו, של כל עם ישראל, ולכן כל מי שירצה אני אשמח לשתף אותו. אגב, חבר הכנסת אוריאל בוסו היה שותף בתוך זה ועזר לי ועוד הרבה חברי כנסת אחרים פה. ותודה רבה ואני שמחה, וקיבלתי פה הרבה עזרה מהרבה חברי כנסת ורעיונות טובים והבאנו כמה אופציות.

ואנחנו נמצאים על המדוכה, יושבים עליה, גם אני וגם חבר הכנסת ניר אורבך ביחד עם השרה איילת שקד ואני מאוד מאוד מקווה שנצליח ואולי נוכל לקדם איזה שהוא משהוא. אני לא יכולה להבטיח שום דבר, אני יכולה להגיד שאנחנו באמת נעשה את המאמצים הכי כבירים, הכי אפשריים. הממשלה הזו הוכיחה שהיא לא שינתה בכהוא זה בתקציבים שלה למגזר הדתי לאומי, ולמגזר החרדי ולמגזרים האחרים ולקהלים האחרים, כי הממשלה הזו דואגת לכל עם ישראל - - -

זה דיבורים כמו חול ואין מה לאכול. יושבות פה נשים שהן במצוקה, ואת מדברת איתן על מתווים. זה דיבורים כמו חול ואין מה לאכול.

לא נכון, תבחנו אותנו במעשים. אז אני אמרתי שוב שאנחנו עושים את המאמצים שלנו, ואני אשמח לשבת איתך. וחברת הכנסת, אורית סטרוק, אני אשמח גם לשבת איתך ולהראות לך את הדברים.

לא רוצה לשבת איתך. תגידי לוועדה מה המתווה? לא יושבת איתך. תגידי לוועדה מה המתווה.

אנחנו רוצים לדעת מה המתווה, אני לא מבין את זה, זה סודי? גברתי, היושבת ראש, מה המתווה? מה, לבוא ולהגיד יש מתווה ואנחנו לא יודעים מה המתווה? להגיד יש מתווה ולא להגיד מה זה.

אני רוצה לעבור, בבקשה, לרבנית שלומית מלמד מ"תורתן ומאמונתן".

שלומית מלמד לא הגיעה, היא לא מרגישה טוב. את הכל באמת אני עושה, ואני חייבת לומר, בעזרתה הנאמנה של הרבנית שולמית מלמד שנמצאת כיד ימין ואיתה קדמתי, זאת אומרת, איתה ישבנו על הדברים גם חבר הכנסת אורבך וגם אני.

אבל לא יכול להיות שיש ועדה והועדה לא שומעת מה המתווה.

עידית, את יודעת מה? אז אני קם. אם אי אפשר להגיד לה משפט על מה שהיא אמרה.

כי אתה בא על חשבון האורחים. אתה רוצה לבוא על חשבון "תורתן ואמונתן", בסדר.

עידית, אני רוצה לומר לך, עם כל ההסברים, המצב שלנו זיבורית.

אבל צריך גם להבין מה הרקע. יש טענה שבאו והציעו לנשות "הציונית הדתית" ואמרו להם את הדבר הבא – אנחנו נתן לכם והחרדים נזרוק אותם ונשאיר אותם בצד. אני רוצה לדעת מה המתווה, כי אני לא מוכן לקבל לא על חשבון מקלב ולא על חשבון אבוטבול ולא על חשבון פינדרוס וגפני. אני איתם, התורה שלהם היא התורה שלי.

אל תדאג, לא יתנו לאף אחד.

אתה תוכל לפנות לחברת הכנסת סילמן אחרי הדיון.

לא, חברת הכנסת סילמן הייתה צריכה להגיד את זה פה בדיון, בשביל זה ועדה, ולא לעבוד מאחורי הגב של הוועדה על מתווה. זה הכל.

תודה רבה. "תורתן אומנותן" מי הנציגה שלכן בבקשה? שם מלא לפרוטוקול בבקשה.

נעמה מושקוביץ, תושבת לוד, מורה בתיכון. אני אמא לשישה ילדים, בעלי למד רבנות ולומד כרגע דיינות. אני ממובילות הפורום. אני אשמח להציג בפניכן את המצגת שהכנו לדיון הזה. זה באופן כללי הרקע שלנו. אנחנו מדברים על כארבעת אלפים חמש מאות אברכים בציונות הדתית. אנחנו רואות שליחות במשימה שלקחנו על עצמנו ואנחנו עושות את זה בגאון ובשמחה.

אנחנו רוצות להראות הכנסה ממוצעת של משפחת אברכים. מדובר על כתשעת אלפים שקל בחודש. אפשר לראות פה שכרבע, עשרים וחמישה אחוזים מהכנסה, בעצם יוצאים על מעון, כאשר הוא מסובסד. אנחנו לוקחים בחשבון שיש ילד וחצי בממוצע למשפחה, לקחנו ככה הערכה גסה, ילד וחצי ממוצע למשפחה בשנים הראשונות לחייה.

אלה מחירים מסובסדים מה שמופיע כאן?

זה מסובסד, זה כשזה מסובסד. מה קורה בשקופית הבאה כשזה לא מסובסד? כשהמעון הוא מסובסד הם משלמים כאלפיים שקל למשפחה, כשהמעון לא מסובסד המחיר מכפיל את עצמו ויותר לארבעת אלפים שמונה מאות שקלים, פער של אלפיים שבע מאות שקלים למשפחה. חמישים אחוז מההכנסות של המשפחה הולכים על מעון. אנחנו לא יכולים לחיות בצורה הזו, זה בלתי אפשרי מבחינתנו. אנחנו נאלץ לעשות שינוי דרמטי, כלומר אני אצטרך לצאת מהעבודה. לא משתלם לי ללכת לעבוד.

אז קודם כל, אנחנו נאלץ לצאת מהעבודה. הבעל שלי שלומד הכשרה מקצועית, לא כל האברכים דווקא היו רבנים ודיינים, אבל כולם השתמשו בשנות לימודי הישיבה בתעסוקה שלהם בהמשך, אם זה כמורים, אם זה כראשי ישיבות, אם זה מחקר תורני, כולם משתמשים בזה. חשוב להזכיר, גם לא רבנות דיינות, אז הם ייפגעו.

ולעניינו פה, אני רוצה רגע להזכיר, הרבנות והדיינות, ההחרגה, שלכאורה, ניתנה על ידי המדינה היא החרגה שלא עוזרת כמעט לאף אחד. התנאים שם דרקוניים, הם לא משווים לתנאים אחרים של סטודנטים באקדמיה, רק אחרי מבחן ראשון, שבעצם התנאים בכלל להירשם למבחן ראשון הן שלוש שנות לימוד מקדימות. ובואו נציין ששנה וחצי, בערך, ללימודים למבחן כזה. מה קורה בארבע וחצי שנים האלה? איך אנחנו מגיעים בכלל למבחן הראשון? יש חובה לעבור אותו בהצלחה, מה זה הדבר הזה? סטודנט לפילוסופיה באוניברסיטה צריך להוכיח הצלחה במבחנים? השורה התחתונה של זה שאף אחד לא יקבל סבסוד. ההחרגה הזו זו עבודה בעיניים, זה לא נכון.

הפגיעה בילדים היא ברורה, ילדים יהיו במעונות לא מפוקחים. כרמל מעודה, אולי שם אני אשים את הבת שלי הקטנה התינוקת, אולי? או מטפלת אחרת שאין מקום כמו שהזכירו פה קודם? איפה אני אשים את התינוקת שלי? היציבות שלהם, כמובן, אנחנו בעצם מצפות משומרי הסף, שהפרקליטות, שמשרד הכלכלה, שהם אמורים להגן עלינו הנשים ועלינו הילדים לא לתת למהלך כזה להתרחש.

פנינו לפסיכולוג וקיבלנו חוות דעת מפסיכולוג מומחה חינוכי, יש פה פרידה. שמדברים באופן כללי, כמובן, המעונות שאם נלך למעון אחר בשנה הבאה, זה בוודאי מעון ברמה פחותה מהמעון המפוקח שאני אקבל. לי, כאישה עובדת, והשכר שלי לא מאוד גבוה, אני לא אוכל לשלוח את הילד שלי למעון פרטי איכותי, אני אצטרך למצוא אפשרויות הרבה פחות מוצלחות. במיוחד שאנחנו מדברים על העיתוי הבלתי אפשרי של קבלת ההודעה, והדחייה לכאורה לאמצע שנה בהבדל של חודש זה שום דבר מבחינתנו, אין בזה שום משמעות. הילד יצטרך לעזוב את המעון באמצע השנה, להיפרד מדמות אהובה, להיפרד מחברים שכולם ממשיכים שם בלעדיו. חוסר יציבות גם כלכלית וגם רגשית, לזה אין מענה, שום דבר.

באמת בתקופה האחרונה דיברנו והיינו אנחנו בקשר עם חברי הכנסת מימין עם ניר אורבך, עם עידית סילמן, הם מצהירים על הערך הזה של לימוד תורה שהוא חשוב להם, והם טוענים שהם מנסים לעבוד. אני שואלת אתכם, ניר ועידית שכבר לא נמצאים פה, מה הבאתם לי? איזה תוצאות השגתם פה במה שקורה כרגע? כרגע אין שום דבר, אין שום תוצאה, ואנחנו מצפים שהדברים האלה יקרו, זה לא ייתכן.

תודה רבה.

תודה על ההקשבה. תודה גם לשיר שכינסת אותנו. קוראים לי אפרת לופו, אני בת עשרים ושבע, אני אמא לשלוש בנות, שתיים בגילאי המעון. הקטנה שלי עוד לא נכנסת, לאור המצב, היא בת ארבעה חודשים. עשיתי שנתיים שירות לאומי ומייד התחלתי ללמוד. עשיתי שנתיים שירות לאומי, מייד התחלתי ללמוד. כל הזמן למדתי ועבדתי. למדתי תואר ראשון בתקשורת, תואר שני במנהל עסקים, עכשיו אני עושה עוד תואר שני בפסיכולוגיה ואנתרופולוגיה, אני כותבת תזה. עשיתי התמחות בסוציולוגיה ארגונית, אני גם יועצת ארגונית. המטרה שלי היא להתקדם אחר כך במחקר והוראה, להמשיך לדוקטורט כדי לעשות את זה. אני עובדת כמתרגלת במחלקה שלי "בבן גוריון" ואני מחפשת עוד עבודה, שאני אוכל להשתמש בכישורים ובידע שלי. אני יודעת שאני מפרנסת עיקרית, אני בסוף אעבוד יותר ממאה אחוז משרה ואני באמת בדרך לשם.

אני נשואה לינון שהוא אברך, הוא לומד בישיבת הסדר בקרית גת, בגלל זה אנחנו גרים בקרית גת. אנחנו רואים בתורה ערך, זה משהו חשוב, זה משהו מהותי. מבחינתנו, זה המצפן שלנו. זה הסיבה שאנחנו נמצאים כאן בארץ ישראל, זה משהו שמכוון אותנו ואנחנו מוכנים להקריב בשבילו ואנחנו מקריבים. מקריבים בשמחה, אנחנו עושים את זה מתוך בחירה, ביחד מתוך מחשבה משותפת. ינון היה בצבא "בצנחנים" הוא עושה מילואים. בחודש הקרוב יש לו חצי חודש מילואים, בהצלחה לי, ואנחנו עושים את הכל באמת ביחד מתוך מחשבה. ומה שעוזר לי באמת להצליח בכל הדברים שאני עושה, זה שאני יודעת שהבנות שלי במעון ואני רגועה, אני יודעת שהן מקבלות חינוך טוב, שהן גם מתפתחות גם מתקדמות. אם לא הייתי יודעת את זה, אז לא הייתי יכולה באמת להצליח בהכל.

ואני הוצאתי את הבת שלי האמצעית, כאן זאת השלישית, האמצעית, הוצאתי אותה בתחילת שנה. בחודש הראשון, אמרתי להם אני בחופשת לידה, הזהירו אותי קצת שיהיה לי קשה, אבל אמרתי אני אחסוך את הכסף אם אין לי אפשרות. ראיתי שקשה לה חברתית, ראיתי שאני לא מתקדמת גם במחקר, החזרתי אותה למעון. חברים שלה שמחו לראות אותה , המטפלת סיפרה לי שהם חיבקו ונישקו אותה והיא ממש השתלבה שם במהירות וראיתי שטוב לה שם. אם יש לה ימים שהיא לא באה למעון, נגיד שהיה בידוד או משהו, אז היא ממש דפקה על הדלת, היא רוצה לצאת, היא יודעת שטוב לה שם ואני רגועה.

אבל, לצערי, אם ימשיכו הכללים האלה, אני יודעת שאני לא אוכל לעמוד לשלם את זה, לשלם את שכר הלימוד המלא של שתי הבנות, ואני גם לא אוכל להכניס את הבא. ואני יודעת שאאלץ להוציא אותן, אני יודעת שההתקדמות שלי בתזה תפגע. גם ההתקדמות שלי בסוף בתור חוקרת זה מה שהוא שייפגע, אבל כאן, קודם כל, חשובה לי טובת הבנות שלי ואני לא רוצה שזה יקרה, בגלל זה אני כאן. ואף אחד לא יגיד לעצור את הסבסוד של המעונות לילדים של סטודנטים למשפטים בגלל שיש מספיק עורכי דין בארץ. הם לא יעשו דבר כזה, זאת אפליה, זה חוסר צדק, זה לא הוגן, אבל בגלל שהאבות של הילדים שלנו לומדים תורה, הם לומדים את מדעי הרוח של העם היהודי. הם לומדים את זה בבתי המדרש.

כדי להוציא אותם מבתי המדרש משתמשים בילדים כנשק, פשוט כנשק חם כדי להוציא אותם. ומבחינתנו, דבר כזה זה לא הוגן, זה חוסר צדק. הממשלה בעצם היא גורמת לזה לקרות, היא גורמת לפגיעה בילדים שלנו, לפגיעה בנו. ואנחנו מצפות מחברי הממשלה שייקחו אחריות, שייראו את טובת הילדים שלנו ושיחזירו להם את הסבסוד למעונות. תודה.

תודה רבה.

קוראים לי רחלי ואזנה אני נשואה לינון, אותו שם. אני אמא של אפרת בת שלוש, נתנאל בן שנתיים ואיילת בת תשעה חודשים. אני בוגרת שירות לאומי, בוגרת תואר ראשון בהוראת ביולוגיה בהצטיינות. מאז תחילת לימודיי שאפתי להתקדם לתואר שני ולדוקטורט. לפני חמש שנים סיימתי את לימודיי והתחלתי את התמחות בהוראה. כדי לממן את הלימודים נעזרתי בהלוואה מותנית. אני רוצה לשתף אתכם ששנינו באים ממשפחות ברוכות ילדים, המשפחה של בעלי היא תשעה ילדים, אנחנו עשרה ילדים. כלומר, קחו מראש שגם את התואר הראשון ההורים לא מימנו. אז, לקחתי הלוואה מותנית שכיוונתי לעבוד בהוראה שלוש שנים. במהלך הלימודים התחתנתי, וכאמור, בשלוש השנים האחרונות נולדו לי שלושה ילדים.

מסיום התיכון בעלי לומד בישיבה, פרט לזמן השירות הצבאי וזה חשוב ויקר לי ואני רוצה להסביר לכם בכמה מילים למה. לימוד תורה בשבילנו הוא לא תחביב, זה מרכז הקיום שלנו. מבחינתי, מדינת ישראל קמה ועומדת ותמשיך לעמוד רק מכוח לימוד התורה. זה אומר שהוא לא הולך לעזוב את הישיבה, תשכחו מזה. לפני חצי שנה נרשמתי ללימודי תואר שני "באוניברסיטת אריאל", ללימודים שאמורים להתחיל בחודש מרץ. בינתיים התחלתי בלימודי השלמה, שהם בעצם תנאי לקבלה שלי ללימודים. לצורך כך, עברנו מירושלים לאריאל, מעבר דירה. בעלי נכנס לישיבה באריאל, רשמו ילדים למעון תוך ידיעה שזה עולה לנו אלפיים שקל. עכשיו תבינו, אלפיים שקל בשבילי זה לא מעט.

קצת לפני תחילת שנת הלימודים פתאום התחילו שמועות שאברכים לא זכאים להנחה, לא האמנתי בכלל שזה נופל עליי ככה, כאילו השמיים נפלו לי. זה דורש ממני לחשב מסלול מחדש אחרי שכבר שילמתי חמש עשרה אלף על לימודי השלמה. במהלך החצי השנה האחרונה אני ממש מתנדנדת בין ייאוש לתקווה שהמצב ישתנה. אנחנו משלמים כרגע חמשת אלפים שקל על מעון, כי בינתיים אף אחד לא קיבל הנחה ואני לא יודעת מה יקרה בהמשך.

אני רוצה להציג בפניכם את ההוצאות הבסיסיות שלנו כמשפחה. שכר דירה, שלושת אלפים שלוש מאות שקל, מזון ומוצרים בסיסיים אלף חמש מאות, כשמונה מאות ארנונה חשמל מים וגז, משתנה מחודש לחודש וחמש אלפים שקל למעון. תבינו, מבחינתי, מהוצאה בסיסית של שבעת אלפים חמש מאות בחודש, קפצנו לעשרת אלפים וחצי. עכשיו, מה הולך לקרות? במרץ אני הולכת להתחיל לקבל מלגת מחקר של שלושת אלפים חמש מאות בחודש. בעלי מקבל מלגה מהישיבה של אלף שקל. עכשיו בחשבון המקורי היינו צריכים לעשות עוד מאמץ ולסגור עוד שלושת אלפים שקל בחודש.

מה המצב החדש? זאת אומרת, אנחנו נצטרך להגיע לעוד ששת אלפים שקל בחודש, זו כבר משכורת. זו משכורת של מורה מתחילה. תבינו, מחנכת ביסודי זה המשכורת שלה, זה הכל. אתם לא נורמליים. בחישוב לשנה הקרובה מדובר בשלושים ושש אלף שקל שאנחנו נדרשים לגייס. בשנה שאחר כך עדיין יש לנו ילדה במעון, כך שהסכום שמצטרף הוא בעוד עשרים וארבע אלף. האכזרי בכל הסיפור הזה שאנחנו נאלצים לחשב מסלול מחדש אחרי שכבר עברנו כברת דרך, קיבלנו החלטות משמעותיות מאוד שמשפיעות לנו על כל החיים הלאה.

מה אתם רוצים שאני אעשה עכשיו, שאני אוותר על הלימודים, מה? אתם רוצים שאני... טוב, אז אולי אני אדחה אותם, לא יודעת מה אני אעשה. כבר שילמתי עשרות אלפי שקלים למקצוע, חלום לפח. אתם רוצים שאני אחזור אולי להוראה? בסדר, מקסימום שמונת אלפים שקל בחודש למשרה מלאה, כולל הגשה לבגרויות ועדיין ההוצאות הם עשרת אלפים וחצי, שמונת אלפים זה לא מספיק.

מה אתם רוצים שאני אוותר על המעון, שאחזיר את הילדים הביתה? מה, הם פלסטלינה הילדים שלי? ילדה בת תשעה חודשים שהסתגלה עכשיו במשך כמה חודשים למעון ועד שטוב לה ועד שהיא נהנית בו, והיא מתפתחת בצורה מדהימה, פתאום עכשיו כאילו אני אחזיר אותה? וילד בן שנתיים שאין לו בבית ארגז חול ויצירות, ואמא לא פנויה בכלל כי אמא בלימודים ואמא תצטרך עכשיו גם להכניס מעט שהוא כסף שיש לה שני ילדים בבית, מה הם פלסטלינה? איך אתם מתייחסים כאילו... איך אם מסוגלים בכלל לחשוב על זה? ולוותר על לימוד התורה, כבר אמרתי לכם, זה לא יקרה. זה פשוט אבסורד שמדינת ישראל אונסת אותנו לעזוב את לימוד התורה, שבעיניי זה ההצדקה היחידה לקיומה. זהו, אני סיימתי את שלי.

תודה רבה. חבר הכנסת גפני, אתה רוצה לומר בקצרה כמה מילים? ואנחנו ממשיכים לשאר האורחים המכובדים שנמצאים פה.

תודה רבה. אני פשוט בוועדת כספים, אני הולך מהפח אל הפחת. אבל, בסדר, דיונים אחרים. אני לא יכול שלא להתרגש מהדיווחים שאני שמעתי וגם הדיבורים של הגברת האחרונה, את התחינה שלה. אבל, זה מזכיר לי את מה שאנחנו יודעים בהיסטוריה, יש לעם היהודי בכל נקודות חייו, בכל מקום שהוא היה שניסו לגזור גזרות על נגד לימוד תורה, זה בדיוק המצב. שלא יחשבו שאנחנו לא מבינים מה רוצים מאתנו. הנושא הזה של המעונות, המשמעות של העניין זה שמישהו רוצה שאנשים יפסיקו ללמוד תורה, לאבד את זכות הקיום שלנו, כפי שאמרה הגברת לאבד את זכות הקיום כאן בארץ ישראל.

עכשיו, אני לא פונה לאלה שהאג'נדה שלהם של היא להפסיק את לימוד התורה, שמירת המצוות, אני פונה לאלה שנמצאים בקואליציה, שהם קרובים אלינו. הם קרובים לנושאים האלה, את החיים שלהם אני לא בודק, אבל קרובים אלינו. לא לאפשר את הדבר הזה. זה כתם בל יימחק. זה לא ייקח הרבה זמן, יש שינוי פה במערכת הזאת, אבל תראו איך מעזים לעשות דבר כזה לאימהות כאלה או לאבות כאלה. מה, מישהו חושב שמישהו יפסיק ללמוד תורה בגלל שלא יהיה מעון לבת שלו? האמא תבכה והאבא יבכה ואנחנו כולנו נבכה איתם יחד. אבל שום דבר לא ישתנה, לא יפסיקו את לימוד התורה. עכשיו, גברתי היושבת ראש, זה בידיים שלך.

את יושבת ראש הועדה לזכויות הילד, יש ילדים עכשיו שהולכים להיפגע. תאמיני לי, יש לי פה ניסיון בבניין הזה, מותר לך לבוא ולהגיד. את יכולה להגיד גם לגדעון סער, שאני בידידות אתו ואני יודע את עמדותיו, לבוא ולהגיד – אתם לא יכולים להסכים לדבר הזה בשום פנים ואופן, לא משנה השקפת העולם. אתם לא יכולים להסכים לפגוע ככה באימהות כאלה או לפגוע ככה באבות כאלה, או לפגוע ככה במדינת ישראל, זו פשוט פגיעה. לא יהיה לנו פה זכות קיום, חס וחלילה. להפסיק את זה, זה בידיים שלך, תאמיני לי את יודעת שזה בידיים שלך. לבוא ולהגיד - את זה להפסיק. יש לכם מספיק דברים אחרים, היא שם מנהלת דיונים בגיור, בשבת והכל שיקימו שם את הדיונים, אבל למה פוגעים בילדים האלה? מה חטאתם ומה פשעם שאבא לומד תורה?

נאמר פה מקודם דבר נכון, הסטודנט שצריך גם כן, הוא צריך להצליח במבחן, הוא צריך להיות זה שלומד לדבר מסוים, לימוד התורה הוא לא ערך במדינת ישראל בכלל? והאמא עובדת והיא תפסיק לעבוד. שום דבר לא ערך, העיקר לפגוע. אני מבקש ממך, גברתי היושבת ראש, את נמצאת פה אז אני - - -

קודם כל, מגיע לה יישר כוח שביצעת דיון. הם לא רצו שהיא תכנס את הוועדה, והיא הייתה מאוד אמיצה והיא כינסה.

כן. אני באמת אומר לך תודה רבה על העניין הזה.

אני פונה אלייך, אנחנו בידידות ואני פונה אלייך. בידיכם הדבר. אני חושב שאתם יכולים לעצור את זה, במיוחד שרואים גם את החוסר נחת הרוח בנושאים המשפטיים. רואים איך שבג"ץ כל הזמן אומר לדחות ולעשות. אנחנו גם שומעים את המנגינה, אנחנו לא רגילים לדברים כאלו בבתי המשפט, וכאן רואים, זה דבר בלתי הגיוני, זה פשוט סדום ועמורה. אני הולך לוועדת כספים לריב שמה.

תודה רבה, בוועדה הזו אני מזכירה הרבה שאני בוגרת ועדת הכספים שלך, חבר הכנסת גפני. חברת הכנסת מואטי בבקשה בקצרה.

לא אאריך לצערי אני גם אצטרך לצאת לוועדת החוץ וביטחון. כמו שאמרתי, אני לא השתגעתי על הדרך שההחלטה הזו התקבלה. אני חושב שזו החלטה שלא נעשתה ברגישות, שנעשתה מהיום למחר. לא מפסיקים ביום אחד סבסוד. לא מצפים מבני אדם לשנות ביום אחד את אורחות חייהם, בין אם מדובר בלימודי תורה, בין אם מדובר בעבודה כלשהי. גם עבודה לשם שמיים זו עבודה.

אני חושב, כמו הדיון שהתקיים לפני שלושה ימים בוועדת החינוך, שלא הגיוני שבמדינת ישראל הורים, בלי קשר לרמת שמירה ומצוות שלהם, צריכים לשלם סכום של חמישים אלף שקל בשנה על הזכות לצאת לעבוד עד השעה ארבע. ועם זה אנחנו צריכים וצריכות להתמודד, את זה אנחנו נשנה. אנחנו כבר התחלנו להעביר הליכים של חינוך חינם מגיל לידה לכולם באופן שוויוני מלא. אני באמת מאמינה כסוציאליסטית של המדינה, יש אחראיות על הדברים האלה.

המדינה צריכה לתת לאינדיבידואל להתפתח באופן הכי טוב שהוא יכול, בתחום שהוא חזק בו, מבין בו וחפץ בו, לרבות לימודי תורה והכשרה לרבנות. אנחנו פה, חברות וחברים, התחלנו איזה שהוא דיאלוג לפני מספר שבועות. את יודעת, אני תמיד אומרת שעל תלוש המשכורת שלי כתוב "מדינת ישראל", לא כתוב ברכה מרחוב הרצל 80 בתל אביב. על כן, אני גם נציגת ציבור שלכם. אני כאן, דברו איתי ונראה מה אפשר לעשות, חברת הכנסת מיכל שיר, כדי לנסות לראות מה עושים, כי דברים כאלה צריכים להיעשות בצורה יותר רגישה ואכפתית ולא מהיום למחר. תודה רבה.

תודה רבה לך, חברת הכנסת מואטי.

בידכם הדבר, אל תשכחי את זה.

גם בידך.

לא, רק בידכם. לדעתי, הדבר הזה בידכם.

לא יכול להיות שחברת כנסת אחת בקואליציה אומרת, שלא יהיו הצבעות אם היא לא תעמוד בראש ועדת קנאביס, ואין אף חבר כנסת בקואליציה שאומר שלא יהיו הצבעות אם יפסיקו להתעלל בנשים ובילדים האלה. הנשים והילדים האלה - - -

חברת הכנסת סטרוק, אני לא ביקשתי לעמוד ביושבת ראש ועדת קנאביס.

לא אמרתי את זה עלייך. יש חברת כנסת אחרת שעושה אולטימטום על הקנאביס.

אין לי הרבה מה להוסיף אחרי הדברים של הנשים היקרות האלה. שולחים לי. חבריי שותפיי למשרד, עו"ד אוריאל שטרן ומתן פלדמן, שעבדו איתי כל התקופה האחרונה להליך המשפטי בוועדה לזכויות הילד. אחרי הדברים הנפלאים של הנשים האלה, מספיק לפנות לחברי הועדה עם דברי הנביא "הלוא פרוס לרעב לחמך ולעניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכיסיתו ומבשרך לא תתעלם אז ייבקע כשחר אורך". זה פשוט מרגש. כולם חילונים, חרדיים, דתיים לאומיים, תנועות הנשים, המעוצה לשלם הילד, כולם נגד, אז אני שואל אז מי בעד? מי בעד ההחלטה הזו לפגוע ככה בילדים גם? אף אחד מהיושבים כאן לא חושב שההחלטה הזאת תוציא מישהו לעבוד? לא החלטה לבטל קופת חולים לילד תוציא את אבא שלו לעבוד. לא החלטה לבטל לילד סבסוד בתחבורה ציבורית תוציא את אבא שלו לעבוד.

כולנו יודעים שהפגיעה היא בסוף היום בילד, שהילד הזה ילך למקום לא תקני. ישב פה חבר כנסת ואמר דוחים את זה עד לסוף שנת הלימודים, חברים, זו טעות. בעוד חודש וחצי הילדים האלה יצאו החוצה מהמעון יום. כשכבוד השופט גרוסקופף שואל את נציגת המדינה בדיון על הפגיעה בילד, עונה לו נציגת המדינה "זה תיאורטי", איפה אנחנו נמצאים? אתם יודעים על מה מדובר? עשרים אלף ילדים שהולכים בעוד חודש וחצי להיות בחמרות, ביחידות, במקומות לא תקניים. אין לי הרבה הרבה מה להוסיף, אבל אני בקצרה ממש בכמה מילים.

אבל ממש בכמה מילים.

ממש גם כמי שליווה את התהליך המשפטי השנאה מקלקלת את השורה. גם ביום הדיון עצמו עדיין לא פורסמו התבחינים. זרוע העבודה מפרסם את הזכאות עשרה ימים אחרי פתיחת שנת הלימודים ב-19 באוגוסט למישהו כאן אצה הדרך? "ייקוב הדין את ההר", לפגוע בילדים האלה ובנשים האלה כאן ועכשיו. ואני שואל, המדינה עונה עכשיו לבג"ץ "למה לא לדחות את זה לפתיחת שנה?", למה לדחות את זה בינואר? מה החודש וחצי האלו עוזרים מעבר לחודש לפני ולדחייה שלפניה ולדחייה של לפניה? למה אצה לכם הדרך כאן ועכשיו לפגוע בילדים ובנשים האלה?

תודה רבה. מאיר הירשמן מהמכון לחרדים. בבקשה.

שמי מאיר הירשמן אני עמית בכיר במכון החרדי למחקרי מדינות ואני אגיד בחצי מילה מה המכון עושה. המכון לא עוסק במרבית הדברים שעסקו פה באידיאולוגיות, בעקרונות בדברים מהסוג הזה, זה עושים נאמנה הרב מקלב ושאר חברי הכנסת החרדיים. אנחנו עוסקים במחקרים בנתונים ואצלנו יש שילוב ייחודי, ככל הידוע לי, אין בשום מקום אחר של מיטב החוקרים בתחום, עם עמיתים חרדים שעוזרים להם להביא מידע מהשטח. הדבר הזה הוא שילוב מיטבי שהוא מכפיל כוח מעריכי ואנחנו עשינו עבודה קטנה, עוד לא עשינו עבודה מעמיקה בעניין הזה. חלק מהנתונים עלו כבר, אז אני אוכל ממש לקצר או לדלג עליהם.

דבר ראשון, האברכים לא יצאו, בגלל הדבר הזה, לעבוד. גם אם מישהו חושב שמאה או מאתיים ייצאו הפגיעה תהיה באזור החמש עשרה, עשרים אלף אחרים שלא, אז התכלית לא תושג. בעצם רק פחות מרבע מהאברכים נמצאים בכלל בסידור הזה, מרביתם או שהאישה גם לא עובדת ואין מעון או שהיא מרוויחה מספיק או סיבות אחרות. כמו שציינו פה, האימהות ובצדק, הקיצוץ יכול להגיע לחצי מהשכר שהן מרוויחות, התוספת תשלום. יגיע מצב שלא כדאי לצאת לעבוד, ואז או שיישלחו למסגרת פרטית בלי פיקוח או שיישארו בבית. ממש חלופות לא טובות.

יש עוד נקודה שפחות דיברו עליה, יפוטרו עובדות במעונות כי יהיה פחות ביקוש, אנשים לא יוכלו לשלוח אז מה יקרה עם אותן אימהות שנמצאות בעבודה? ואנחנו גם חושבים שיש תכנית אלטרנטיבית שהיא לא יותר יקרה ויותר זמינה, אפשר לתמרץ את אלו שגם בן הזוג השני עובד. אפשר לעשות את זה דרך קידומי הדרגות, יש את הטבלה שכולם מכירים. אפשר להגיד שאם שני בני הזוג עובדים אז מקבלים עדיפות.

יש מחקרים שאומרים שכשבאים בטוב, זה עובד הרבה יותר טוב מאשר גזרה.

בדיוק, לכן לא רק שזה לא רק פחות טוב זה גם יותר טוב, אז זו שיטה אחת. זה גם לא יעלה יקר, כי לא מדובר בהרבה אנשים, כי ככל ההכנסה יותר גדולה ההנחה יותר קטנה בטבלה מראש, אלא אם כן זו משפחה מאוד גדולה. שני העקרונות המרכזיים בחלופה שאנחנו מציעים, דבר ראשון, היא לא משנה את הכדאיות של העבודה של האמא, אז היא לא פוגעת בשום דבר מה שהיה. בנוסף, זה כולל גם תמריץ חיובי במידה ואנחנו מעוניינים לתת את התמריץ הזה, אנחנו מקבלים אותו, הוא תמריץ עדיף על המצב הקיים. לכן, גם אם רוצים להשיג איזו שהיא מטרה, הכל בסדר, צריך לעשות את זה בשכל ובצורה מקצועית. בצרה שתשיג את המטרה.

תודה רבה. ליאור גבאי. שם מלא ותפקיד לפרוטוקול.

קודם כל, אני ליאור גבאי מנכ"ל "נאות מרגלית". תודה, גבירתי היושב ראש באמת על עצם קיום הזה, החשוב שכשלעצמו. אני רוצה לציין כמה נקודות, אני לא אדבר על מה שאחרים כבר דיברו. קודם כל, כמנכ"ל רשת שמחזיקה, גם אני משמש כרגולטור של הפעלת המשפחתונים, גם במגזר החרדי וגם במגזר הכללי. אני חייב להגיד לכם, שהנתונים שאנחנו מקבלים מהשטח, זה אומר ככה, שכל האברכים שנמצאים בתוך המסגרת הזאת יבחרו בשתי חלופות, אחת, זה ישלחו את הילדים למסגרות פרטיות, וזה מה שקורה כרגע – הורים עוזבים את המקום והולכים למסגרות פרטיות עד אחת עם כל מיני ורסיות כאלה ואחרות. והשנייה, אלו המסגרות שבהן אימהות פשוט תפסקנה לעבוד. זה קורה אצלי באלעד, זה קורה אצלי בהר חומה, זה קורה בקרית גת, זה קורה אצלי בכל המקומות, אנחנו רואים את זה בכל העיריות. זו נקודה אחת.

הנקודה השנייה זו זריית החול בעיניים של אנשי האוצר, שגברתי הזכירה מקודם, שאמרה שיש פה איזה סוג של הכוון תעסוקה. איזה הכוון תעסוקה יש שאומרים לאברך שבשנה הראשונה שהוא לומד רבנות, שכבר הסכימו שרבנות זה הכוון תעסוקה, אז אומרים לו "לא, קודם כל אנחנו רוצים שתביא תעודה שכבר עברת בהצטיינות מבחן אחד", זה משהו הזוי. זה לא קיים בשום מקום.

כלומר, אנחנו חרדים אבל לא מטומטמים. עד כדי כך לבוא ולהגיד "תשמעו, אתם תראו. אתה צריך ללמוד ולהוכיח". עכשיו, תשמעי טוב גבירתי, אני רוצה להגיד לך, הרי מה התאריך? אני עכשיו צריך לשלוח את האברכים. יש לי שלושה ילדים אברכים ואני מכיר מקרוב, ואני יכול להגיד לכם אז מה הבן שלי שלומד רבנות, מה הוא צריך לעשות? הוא צריך להירשם ברבנות, אממה, ברבנות נפתחת המסגרת לבחינה הבאה רק בעוד חודשיים, ואז הוא כבר יפספס את השנה הזאת כי הוא יצטרך לחכות שנה הבאה, וגם אז הוא יוכל להבחן רק אחרי שנה וחצי של לימודים. כלומר, כמו שהזכירו מקודם, זה לא קיים בשום מקום. אני גם בוגר רבנות וגם סיימתי תואר במשפטים, מעולם לא אמרו לי שאני צריך להביא אישור שאני שנה שלמה צריך ללמוד או שאני צריך לקבל איזה אישור שעברתי בהצלחה? איזה הגיון זה?

אנשי האוצר אומרים שיש פה הכוון תעסוקה? איזה הכוון תעסוקה? ואני רוצה להגיד, לפרוטוקול, אני ותיק בתחום, אני עשרים ושתיים שנה מנהל את המערכות האלה, אני רוצה להגיד לכם שיש לנו אלפי ילדים ואני מכיר את אנשי המקצוע גם ממשרד הכלכלה וגם ממשרד האוצר, וכולם אומרים בבירור זו גחמה ולא מעבר לכך. אין פה שום יוזמה אמיתית, כי אין פה שום תכנית אמיתית, גם רואים את זה מהעמדה של בית המשפט, כמו שהזכיר עמיתי עורך הדין מקלב. אני באמת אומר לכם, אנשי המקצוע גם במשרד העבודה והרווחה, גם במשרד המשפטים היו בוחרים את החלופות שדיברנו עליהן בעבר, ואנחנו הצענו למשרד חלופות. למשל, באו ואמרו "אברכים תופסים מקום של אותם אנשים, שכביכול, שניהם עובדים והם מתועדפים בנושא של קדימות בוועדות הקבלה. אמרנו אפשר לסדר את זה, אפשר לתמרץ כמו שאמרת מקודם בעניין של בטוב.

שום דבר מהתהליך הזה לא באו לעשות את זה, אלא מתוך רצון באמת, באמת לצערי הרב, מתוך מגמה. ואני אומר פה בצורה ברורה, מתוך תשעת אלפים ילדים יש לי כאלף ילדים במערכת שהם בני אברכים, אף אחד מהם לא בא אליי ואמר לי אני פשוט מפסיק לעבוד, מפסיק ללמוד ואני הולך לעבוד, אין אחד כזה ואני במקצוע.

תודה רבה. יש את יערה שהיא לא ב"זום" שביקשה לדבר, מאוד בקצרה, ואז לירון אשל מהמועצה לשלום הילד ואנחנו עוברים אל משרדי הממשלה. יערה בבקשה, מאוד בקצרה.

אני אדבר ממש בקצרה. אני שני עשורים בכנסת, אף פעם לא יצא לי לבכות ככה בוועדה. מיכל, את אמרת הכל על רגל אחת. אני חושבת שהסיפור הוא חינוך ילדים. לא ייתכן שיעקרו את הילד או שהאמא תהיה בחופשת לידה ותצטרך להוציא אותו, והסיפור הוא, אני מבקשת שתסתכלו רק על הילדים.

זה משהו שלא קורה, אגב באופן גורף. אני יכולה להגיד לך, שדווקא פה זה לא אישי.

בנות עוזבות את העבודה, נפלטות. הן כבר עבדו, הן עוזבות בגלל כל הסיפור הזה. ואני חושב שבאמת הועדה חייבת, ובאמת מיכל תודה גם על האומץ וגם על הועדה, לפחות לדחות את זה לסוף שנה ולא לדבר על זה השנה. רוצים אחר כך רפורמות גדולות בתוך משרד החינוך, נראה.

תודה רבה. רונית סויסה מטפלת במשפחתון מפוקח, בזום, שוב במשפט. ולאחר מכן לירון אשל. בבקשה, רונית.

שלום וברכה. לי קוראים רונית סויסה אני מנהלת משפחתון כבר שש עשרה שנה, משפחתון מפוקח. אני רוצה לבוא מההיבט שלי בתור אחת שמקבלת את הכסף של משרד הרווחה, מעולם לא הייתה העדפה לאברכים על פני שני ההורים העובדים. הפוך, היה שני הורים עובדים אז היה להם קדימות על האברכים. זה דבר ראשון.

דבר שני, המשפחתון שלי מפוקח ברמה גבוהה של בטיחות של הילדים . זה להפוך את המקום למקום בטוח לילדים, שהילדים יוכלו לשהות שם משעה שבע עד ארבע וחצי וההורים יכולים ללכת למקום העבודה שלהם בלי לדאוג לבטיחות של הילדים. אנחנו היינו חייבים לשנות את הבית שלנו, אפילו בודקים אותי אם אני כשירה לעבודה או את בעלי אפילו בודקים את בעלי, הילדים שלי. בודקים את כל ילדי הבית שלי מבחינה בריאותית, מבחינה חוקית.

אם אני יכולה לנהל את המשפחתון בתוך הבית שלי, יש לי הגבלת מספר ילדים, חמישה ילדים לא יותר. גם אם נוסף לי עצמי ילד, אז אני חייבת להוציא אותו, אסור לי להכשיר יותר מחמישה ילדים. כל רגע יכולה לדפוק לי בדלת המפקחת ולראות מה אני עושה, הבית שלי חשוף, ההורים יכולים לראות בדיוק מה אני עושה, מבקרים את האוכל שלי, את האוכל שלי, את המשחקים, את הצעצועים הכלה כל, אני חשופה. ומה שיקרה עכשיו, אני יש לי שני הורים ב-STANDBY, יש לי חלק עובדים, יש לי גם הורים ---

תודה רבה רונית, זמננו תם. הדברים שאת אומרת הם חשובים מאוד, אך פחות קשורים לדיון היום.

אוקיי, אז אני רוצה רק לומר שמה שיקרה עכשיו זה שההורים יצאו וישימו את הילדים במקומות לא מפוקחים, במקומות שהבנות לא עברו שום הכשרה. אני יכולה לקרוא לזה אפילו "מחסני ילדים", היו עשרים ילדים בבית, אין פיקוח על כמות הילדים.

רונית הדברים שאת אומרת הם חשובים, זה בא על חשבון דברים אחרים שהם מאוד רלוונטיים לדיון היום. מאוד נשמח לשמוע אותך, אגב הועדה עוסקת הרבה בנושאים שאת מדברת עליהם כרגע. אנחנו נשמח מאוד שתשתתפי בדיונים הבאים ותאמרי את משנתך. תודה רבה. לירון אשל, המועצה לשלום הילד, בבקשה.

תודה גברתי, קודם כל, על הדיון החשוב. אני אגיד שאנחנו פה בפריזמה היחידה והבלעדית שנוגעת לזכויות ילדים והמקום ש- זאת אומרת, זה שהדיון מתנהל בוועדה זה המקום המדויק פה. והגדירו אותך "אמיצה", אז אני אומרת שיותר מזה את אשת אמת, מהניסיון שלנו יום יום איתך. את רואה ילד כילד כילד, לא משנה מאיפה הוא ואם הוא חובש כיפה או מגיע מהפזורה או לא משנה מה, וזה דיון שבאמת עוסק בזכויות ילדים. אני רק אגיד, שרק אתמול השקנו פה בכנסת את השדולה לגיל הרך, וזה אחד האירועים שהיו, אני אגיד, הועברו באחדות דעים. הם כולם מפה לפה, הוי כמעט עשרים חברי כנסת שישבו שם וכולם הכירו באמת את הזכות להתפתחות תקינה, ולחינוך ולשווין ולהגנה וביטחון.

ובאופן כללי, אני אגיד שלמעלה מעשור לקח לנו, כדי לדחוף את חוק הפיקוח על מעונות הגיל הרך, כדי בעצם להבטיח את אותם תנאים, לא פריווילגיים, בסייסים לילדים. ואחרי שעברנו את העשור הזה אנחנו עכשיו במאבק או במהלך היום יומי של יישום החוק, איך גורמים לזה שבעצם יעשה מיפוי של כל המסגרות? איך ילדים לא נמצאים מתחת לרדאר? איך ילדים זוכים באמת לתנאים סטנדרטים, לפיקוח, למטפלות מוכשרות? עכשיו, מה שקורה כרגע בהחלטה, כפי שהיא התקבלה כרגע "ובטיימניג" שלה, זה למעשה שאנחנו למעשה הולכים צעד אחד קדימה וצעד אחד אחורה. את אומרת, כמו שאמרו פה האימהות והנציגים האחרים.

זאת אומרת, אם למעשה בסופו של דבר ההחלטה הזאת, הילדים יתחילו להירשם למסגרות שהן מתחת לרדר, בעצם לא עשינו שום דבר. והמהלכים חייבים להתכתב אחד עם שני, אי אפשר להסתכל על כל מהלך בצורה נפרדת. ולא משנה מה יושב מאחורי המהלך, אבל חינוך להורים או הסללה של הורים לא יכולה לבוא על חשבון זכויות של ילדים. והחלטה כזאת חייבת להתקבל.

זו הגדרה נפלאה.

והחלטה כזאת חייבת להתקבל עם חשיבה ועם הבנה ועם חלופות ועם אפשרויות, אבל קודם כל להבין מה הנזקים שעלולים להיגרם לאותה החלטה. ואני סומכת על יושבת הראש, כי כמו שאמרתי, יושבת הראש היא קודם כל רואה את הילד והם הלקוחות היחידים והבלעדיים. תודה, גברתי.

תודה רבה. אני רוצה לשמוע, בבקשה, את משרד האוצר לאחר שהקשבתם, משרד הכלכלה מייד לאחר מכן ומשרד המשפטים. אלה פשוט המשרדים הכי רלוונטיים כרגע לדיון.

אני אתייחס לנקודה אחת מרכזית מאוד בעיניי, והיא גם באמת נושא הדיון בהקשרים של שלום הילד. ציינתי בתחילת דבריי שהמעונות הם משאב מוגבל, הם לא ניתנים לכלל ילדי ישראל מנקודת הזמן הזו. לכן, בעצם, אנחנו לא מדברים על מצב שבו שינוי קריטריונים, כזה או אחר, מוביל למצב של ירידה במספר הילדים שנהנים מזכאות, אלא רק בשינוי התמהיל שלהם.

קוראים לזה סלקציה בעברית, את יודעת? זה מה שאת אומרת.

מה את אומרת שילד חרדי פירושו של דבר שהוא מתועדף אחורה? אני לא מבין.

רגע, סליחה. תנו לה לסיים.

פשוט בושה.

היא המתינה והקשיבה לכל הדברים שלכם, אני מבקשת למשרד האוצר לדבר. תודה.

זה מביש אם זו התוצאה של ההקשבה. חיכינו לפתיחה אחרת, קצת משהו הזדהות עם אימהות, ציפינו מלב האבן.

צר לי שזה נופל עלייך באופן אישי, זה לא את.

לא, שפת הגוף משדרת את מה שהיא חושבת, במקרה הזה היא לא רק שליחה. סליחה שאני אומר את זה.

אז בהמשך לדבריי, בהינתן וזה המצב, השאלה חוזרת לשאלת התכליות של מבחן התמיכה ולשאלת הקריטריונים. ופה, כמו שגם ציינתי בתחילת דבריי, אנחנו חושבים שנכון בעת הזו, לאור העלייה בשיעורי התעסוקה של נשים, לעודד גם שיעורי תעסוקה של גברים. אנחנו חושבים שהקריטריונים, לאור התכלית, הם קריטריונים הולמים לכך. אני חושבת שגם הדיונים בבג"ץ לא היה עוררין על כך, ולכן שאלת המדיניות היא שאלת המדיניות, אבל בהינתן והתכלית היא עידוד של שני הורים עובדים, הקריטריונים הם בהחלט אלה שנותנים את המענה לך. תודה.

אין לך שום תגובה או התנצלות על מה שאמרו פה? שום דבר לא? רק לנתונים יבשים שהם לא נכונים. את יודעת כמה גברים רוצים להשתלב בעבודה, עומדים בתור ולא משלבים אותם? אתם לא עושים שום פעולה בעניין הזה? עובדות לא מתאימות, תשאלו את מכון למחקר כמה נתונים יש, שמחכים עושים עבודות שלא מתאימות ולא מכניסות שום דבר. הן לא אפקטיביות בגלל שאין להם שילוב עבודה, לא אלה שעכשיו לומדים, תטפלו באלה שעכשיו מחכים ורוצים לעבוד, מחכים בתור לעבוד, שנים הם לא יכולים לעבוד.

לא מעניין אותם שיעבדו, זה מעניין אותם שהם לא ילמדו תורה.

תודה רבה. משרד הכלכלה בבקשה.

לא, עד השנה הזו פשוט מבחני התמיכה דיברו על תעסוקת נשים בלבד, להזכיר לכולם. פשוט היא מתארת את זה כאילו שעד השנה הזו מבחני התמיכה דיברו על המטרה היא לתעסוקת נשים בלבד. בגלל הסיבה הזו שינו את זה, כביכול. ואז להציג את זה כאילו שזו מטרת העל של המשרד מאז ומעולם, שקר.

סליחה, חבר הכנסת מקלב, הדיון הזה לא נפתח מחדש. תודה רבה, משרד הכלכלה. אנחנו נמסור את הסיכום בסוף, הכל בסדר. בבקשה.

שלום שמי חגי מאגף מעונות יום זרוע העבודה. כמה נקודות קצרות על נושאים שעלו פה שהאגף עזר או רוצה לסייע או פועל בכיוונים האלה. אחד, הוא נושא המקדמות, שאני אתאר במה מדובר. באמת, בגלל עיכובים שהיו, בגלל מבחני התמיכה שפורסמו באיחור וההתאמות של המערכת הממוחשבת שנאלצנו לעשות התהליך המתמשך. אנחנו יודעים שיש הורים שלא מקבלים סבסוד עדיין, והפתרון שאנחנו מצעים, החשב הכללי במשרד האוצר גם נתן לנו פה מסגרת של עבודה במאמצים משותפים אנחנו מחלקים מקדמות למי שמבקש. שזה אומר בעצם, שהורים יכולים לקבל הנחה על חשבון דרגה שתגיע בהמשך.

זו תשובה לשאלה אחרת. זו תשובה לשאלה למה כלל ההורים במדינת ישראל עדיין לא יודעים מה הסבסוד שהם מקבלים בגלל שכולם מתבחבשים על הנושא הזה. אבל זו לא תשובה לשאלה איזה סבסוד יקבלו האימהות האלה והילדים שלהן, שאותם בכל מקרה, משרד האוצר רוצה לדפוק עד העצם.

הנושא השני שאני רוצה להתייחס אליו, והוא עלה כאן נראה לי על ידי חבר הכנסת אורבך, הוא נושא תשלומי הרטרו. כמובן, שהורים שהם זכאים לא יפגעו בגלל העיכוב הזה והם יקבלו מתחילת שנת הלימודים, כולל אברכים עד חודש ינואר. אם יגישו בקשה עכשיו הם יקבלו בספטמבר. יש כל מיני פרטים קונקרטיים, אם רוצים משהו, אפשר פרטני אחר כך, אבל הנושא הזה גם עלה פה וזאת התשובה. דבר נוסף שנאמר פה שהוא עניין של זכויות הילד---

זה הדבר היחיד הרלוונטי פה בוועדה. אז, זהו פה אני קצת יותר ארחיב. באופן אישי, אני שמח לשמוע שמעונות היום, לפחות תופסים אותם, כמקום שהוא שומר על חינוך טיפול של הילדים והתפתחותם התקינה ובטיחות וכו', כי הרבה פעמים שומעים פה ביקורת שזה רק מחסן ילדים, כדי להוציא הורים לעבודה. ואני שמח שרואים פה ערך במעון עצמו שיש לו ערך לחינוך טיפול של הילד.

עצם העובדה שמסתכלים על כמה אימהות יוצאות לעבודה ולפי זה משרד הכלכלה בכלל יודע כמה ילדים, בערך, יש ובאיזה גן או באיזה מעון, לא הייתי נכנסת לשם, בטח שלא בוועדה הזאת עם מספר הדיונים שאנחנו עורכים בנושא הזה.

לא, אנחנו מדברים על מעונות סמל. על מעונות סמל אנחנו מרושתים עד הילד האחרון, ואני אומר פה שמעונות הסמל הם המעונות המסובסדים, לא הפרטיים ולכן, אני אציין גם כן איזו שהיא עובדה, שמשמח אותי לשמוע. כי, נאמרו הרבה ביקורות בעבר שהמעונות המכורים הם רק מחסנים כדי לשים ילדים וזה נראה שדווקא מקבלים שם חינוך, טיפול טוב וזה.

דבר נוסף, יש היום את חוק הפיקוח. חוק הפיקוח הוא חוק, שמי שלא מכיר, כניס תחת הרגולטור את כל המסגרות בארץ מעל שבעה ילדים ומעלה, גם המסגרות הפרטיות הלא מסובסדות. תקופה של שנתיים, לדעתי, פה בוועדה לזכויות הילד הוא עבר תקופה של שנתיים. היה רק סטנדרט, נקרא לו חירומי, של הצלחת חיים, של בדיקת רישום פלילי וכו'.

החל משנת הלימודים הזו חוק הפיקוח, הסטנדרט שלו הוא על תקנות שמדברות על אופן ההפעלה ויש דגש על חינוך טיפול, דגש על הכשרות ודגש על בטיחות ותזונה וכו'. ולכן, אני אומר, לפי החוק כל המסגרות בארץ, גם הלא מסובסדות, אם אומרים שילדים יצאו למסגרות אחרות לא מסובסדות, לפי החוק גם המסגרות הלא מסובסדות צריכות לעמוד בסטנדרט, שלדעתי, הוא ראוי וגבוה. ופה אני אומר, אם מישהו שולח ילד למסגרת מסוכנת, שיש שם צפיפות ותנאים לא טובים, אנחנו כאן כדי לראות את המסגרות האלה ואנחנו מיד שולחים פיקוח ובקרה ואם צריך סנקציות.

אומרים לך שאתה כבר לא תהיה שם בשבילם, זו הטענה של הדיון הזה. הטענה של הדיון, הטענה המרכזית, שאומרים אז תהיה שם בשבילנו, אבל כרגע מושכים את זה ואתה לא תהיה שם בשבילנו. זו בדוק הטענה.

לא, המסגרות הפרטיות שטענו כאן שיש מסגרות מסוכנות שנאלצים להוציא מהמסגרות הטובות עם הסמל, אז אני אומר גם המסגרות הפרטיות, לפי החוק, אסור להן להיות מסוכנות. אם אתם יודעים על מסגרות מסוכנות, אני מאוד מאוד מבקש תביאו אותן אלינו, אנחנו נשלח פיקוח. גם אם יש מסגרת שלא מכירים אותה, לדעתי זה בהחלט מסוכן, תגידו לנו יש לנו ערוצי תקשורת, אנחנו מיד שולחים פיקוח או חיצוני או פיקוח של האגף. ואם צריך אנחנו מוציאים במקום צווי סגירה למסגרות מסוכנות.

חגי, תודה רבה. אני שמחה מאוד שאתה מסנגר על כל העניין של הפיקוח מכל העשרים ושלושה פקחים שיש. זה נושא לדיון אחר, מה שנקרא. לא הייתי מתהדרת בזה, מכל הטיעונים לא הייתי מדגישה את זה, אם אני הייתי עכשיו משרד הכלכלה ועונה, אבל בסדר. משרד המשפטים, בבקשה.

שלום. אני מבקשת להתייחס לא לרמה של המדיניות, אלא לרמה המשפטית. במישור המשפטי אנחנו מדברים על מבחני תמיכה של משרד הכלכלה. מבחני תמיכה, הם בפררוגטיבה של השר, להחליט מה תהיה מטרת התמיכה. מטרת התמיכה השתנתה, שרת הכלכלה החליטה לשנות את מטרת התמיכה מעידוד נשים לעבודה לעידוד בני זוג לעבודה.

זו החלטה של שרת הכלכלה או של שר האוצר? את יכולה בבקשה לדייק? ואם את יכולה גם להתייחס על נתונים שהביא חבר הכנסת רוטמן, שמצביעים על כך שהנתונים שאתם הבאתם בפני בג"ץ הם נתונים שקריים.

אני רוצה להתייחס למישור המשפטי.

במישור המשפטי אתם הצגתם בפני בג"ץ נתונים שיקרים כך מעיד הדוח של הממ"מ, אם את יכולה בבקשה להתייחס לזה.

אז אני אתייחס לזה מקצועית, הנתונים שאנחנו הצגנו לבית המשפט נסמכים על המחקר של הכלכלנית הראשית במשרד האוצר, זה מחקר שגם מפורסם לציבור, מחקר של איתן רגב "ממרכז טאוב". שני המחקרים האלה מדברים על כך שהתשואה להשכלה אקדמית, גם בקרב גברים חרדים, אנחנו מדברים על פער של ארבעים אחוז בשיעור התעסוקה.

סליחה שאני קוטעת אותך. חבר הכנסת רוטמן אמר פה שני נתונים שקריים, ואל תלכי לי לסמטאות אחרות. הוא אמר ככה – שמבחינת ממוצע שנות לימוד של אברך בישיבה הוא יותר קטן משמעותית ממוצע שנות לימוד של סטודנט באוניברסיטה, זה אחד. נתון שני שהוא אמר, וזה נתון שקרי שאתם הגשתם בבית משפט, אתם ואתם יחד. דבר שלישי הוא אמר, מה שאת אמרת בתחילת דברייך, מה שהיא הגישה לבית המשפט שכאילו בוצע קיצוץ כזה בסבסוד בשנת 2014 והייתה לזה תוצאה בפועל ביציאת חרדים לעבודה. זה לא נכון, משום שהסבסוד הזה לא בוצע, קיצוץ בסבסוד הזה לא בוצע בפועל ב-2014, משום שהשר לפיד, שהיה אז שר האוצר, דחה את זה בשנה וזה פשוט לא קרה כי הממשלה, ברוך השם, התפרקה. אז תתייחסי בבקשה לשני הנתונים האלה שאתם הצגתם בפני בתי משפט, שהם נתונים שקריים.

אני אתייחס. לגבי הנקודה הראשונה, לא נמצאים בידיי ולא הגשנו שום נתון לבית המשפט בנוגע לזמן שהייה או שנות שהייה ממוצעות של אברך בכולל. ההתייחסות שם הייתה התייחסות עובדתית, לכך שבניגוד לתואר ראשון, או הכשרה מקצועית מכל סוג שהוא, ההכשרה הזו קצובה בזמן וזו לא.

אני לא קראתי את תשובת המדינה לבג"ץ, אני מודה, אבל אני בטוחה שאם חבר הכנסת שמחה רוטמן, שהוא משפטן מהמדרגה הראשונה, אומר שכך נכתב אז כך נכתב.

אנחנו נבקש את הבהרה בכתב.

לגבי הסוגיה השנייה, ההחלטה ב-2014 אכן הייתה לשנה קדימה. היא עדיין בוצעה בפועל, כלומר הממשלה עדיין הייתה---

זה לא משנה הדוח של הממ"מ, וזה לא גם מה שאני זוכרת. במקרה הייתי בחיים אז, אפילו ישבתי בקואליציה בבושתי.

גם אני הייתי בחיים וכמו שאמרתי - המדיניות הזו בוצעה, היא בוצעה עם התרעת זמן ארוכה יותר מזו שניתנה כעת, אך היא בוצעה. אם בוחנים את נקודת הזמן שבה היא בוצעה, לא את נקודת הזמן שבה הודיעו עליה, בנקודת זמן שהיא בוצעה, כמו שאמרתי, שיעורי התעסוקה הן של גברים והן של נשים חרדיות.

בסדר גמור. משרד המשפטים את רוצה להוסיף?

עדיין לא קיבלתי תשובה של מי הייתה ההחלטה של משרד האוצר או של משרד הכלכלה.

משרד האוצר.

הסמכות היא של משרד הכלכלה.

אני גם אתייחס בהקשר הזה שהייתה הודעת שרים משותפת, בנושא הזה, ומשם קודמה המדיניות בהתאמה, כפי שקורה בכל החלטה ממשלתית.

הייתה לפני שהסמכות הייתה, לפני "שזרוע העבודה" עבר לשרת הכלכלה, אז הייתה הודעת שרים. "זרוע העבודה" לא היה בסמכות אז, רק חשוב מאוד לדעת את זה.

יש החלטת ממשלה של "דוח טרכטנברג" מ-2012 שקובעת שתנאי הסבסוד נקבעים במשותף עם משרד הכלכלה ומשרד האוצר.

לכן שאלתי, ואני חושבת שהתשובה היא שזה לא קרה.

יש לך משהו להוסיף?

אם תרצו אני יכולה להמשיך ולהסביר שבבג"ץ 3871/15 בעצם שדן אז בשינוי של מבחני התמיכה בעצם אמר אותו דבר – ששתי התכליות הן תכליות ראויות, בין אם נחליט שהתכלית היא לעודד נשים, זו תכלית בהחלט ראויה, אם נחליט שהתכלית היא לעודד לשני בני זוג לצאת לתעסוקה - היא גם תכלית ראויה.

הבעיה היא הדרך ללכת לשם. הדיון כאן הוא על הדרך.

התבחינים מתאימים לתכלית. התכלית היא לגמרי בתוך הסמכות של השרים לקבוע את התכלית. אנחנו לא מתערבים בתכלית, התכלית היא תוצאה של מדיניות השרים.

תודה רבה.

רק הערה קטנה, תראי איזה משחק מילים יש כאן. כאשר הקימו את המעונות וכשסבסדו אותם התכלית הייתה לעודד נשים לצאת לעבודה, כלומר המדינה אמרה לכו כדי שתוכלו לצאת. עכשיו התכלית הקדושה היא לעודד גברים לצאת לעבודה, זה לא נכון, זה לעודד גברים לצאת מבתי המדרש. אז, המעשה הוא ניקח לכם, כדי שתהיו חייבים לצאת. הבנת את המשחק מילים שיש כאן?

תודה רבה לכל מי שהשתתף פה בדיון. תודה רבה לכל הנשים הנפלאות שלקחו את הזמן, וכאמא לשני זאטוטים אני יכולה להגיד שזה לא פשוט לעזוב הכל, עבודה, לימודים ובטח שילדים קטנים, ולהעלות לכאן לירושלים ולהביע את קולכן, אז תודה רבה. נגעתן ללב של כולנו, גם כאמא וגם כאישה שעובדת אני מאוד מזדהה עם הכאב שלכן.

אני רוצה לסכם את הדיון, בבקשה. אני אפתח ואומר שאחד הדברים שחסרים פה במדינת ישראל זה עוד "יאנוש קורצ'ק". "יאנוש קורצ'ק" היה פורץ דרך, ובעת מלחמה ומשבר של העם היהודי הוא עדיין עשה את כל המאמצים ועשה מהפכה. הוא שם בפעם הראשונה את הילד במרכז. הוא אמר, רגע, לילד יש זכויות, ובאמת הוא ניהל את כל בית היתומים תחת שיטת חינוך ייחודית שהייתה לא מקובלת בכלל באותה העת. ילדים היו אמורים ללכת לעבודה ועד אז היו פשוט מגלגלים אותם ממקום למקום, והוא שינה את התפיסה הזו. ואני עדיין מחפשת את "היאנוש קורצ'ק" של ימינו אנו, שיבוא ויגיד הילד הוא זה שבמרכז, ולא משנה מי ההורים שלו, ולא משנה מה קורה סביבו, הוא זה שחשוב, ולכן הייתי מבקשת גם מהאוצר וגם ממשרד הכלכלה וגם ממשרד המשפטים, תהיו "קורצ'קים", תהיו קצת יותר "קורצ'קים" למען ילדי ישראל.

באופן כללי, במדינת ישראל לילדים אין אמא ואבא, ואני חוזרת על זה בכל דיון ואני אחזור על זה גם היום. כל מי שרוצה להתווכח איתי על זה, מוזמן לעשות את זה, אני יכולה לקחת את זה לכל זירה שיבחרו. אין אמא ואבא לילדים בישראלים כי לילדים בישראל אין באמת מעמד בכל נושא. אין גורם מתכלל, אין אף אחד שרואה אותם, משרדי ממשלה מכדררים אותם כמעט בכל נושא אפשרי. מאחר והילד הוא מכלול, הרבה מאוד פעמים שופטים אותם גם לפי ההורים שלהם, ולא רק במקרה הזה בעוד הרבה מקרים אחרים ושונים.

הועדה קובעת שמעונות היום הם לא כלי לעידוד עבודה. מעונות, גני הילדים ומערכת החינוך נועדו על מנת להעצים את הילד ולתת לילד את כל האפשרויות שהוא זקוק להם, על מנת להפוך להיות אזרח ואדם במדינת ישראל. הילדים הם לא כלי להעברת מסר, שום מסר אף פעם, ולא משנה תחת אילו נסיבות ולא משנה תחת איזה נושא. כשמנסים להעביר מסר דרך הורים, יש לחצים בבית ויש חרדות בבית ואז זה עניינה של הועדה הזו, כי ילד לא צריך לחוות לא את הלחץ ולא את החרדה של ההורים.

מאחר והבנו שכן מתקיים משא ומתן, שמענו את זה מיושבת ראש הקואליציה עידית סילמן, שמענו את זה מחבר הכנסת אורבך, שכן מתקיימים מגעים וכן יש משא ומתן. הועדה מבקשת שהמשא ומתן שמתרחש במקביל לא יהיה תחת לחץ על הילדים עצמם. ואני שוב חוזרת ללחץ והחרדה בבית.





הועדה דורשת ממשרד האוצר והמשפטים לקבל הבהרה לשאלות שהעלו כאן חברת הכנסת אורית סטרוק וחבר הכנסת שמחה רוטמן, גם משרד המשפטים וגם משרד האוצר. הועדה מבקשת לדעת לאן זה מתקדם, מה קורה עם המשא ומתן ולקבל דיווחים שוטפים על מה קורה, מאחר ומדובר בעניינם של הילדים. תודה רבה, הישיבה הזאת נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:14.