פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
23/11/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 58
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ט בכסלו התשפ"ב (23 בנובמבר 2021), שעה 12:00

מצוקת שכר המטפלים הפרא-רפואיים בחינוך המיוחד - לציון יום שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות

חברי הוועדה: שרן מרים השכל – היו"ר
משה טור פז
עלי סלאלחה
שירלי פינטו קדוש

יוראי להב הרצנו

רויטל לן כהן - עו"ד, מנהלת תחום חינוך נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

ערן טמיר - נציבות שוויון זכויות, משרד המשפטים

רחל אברמזון - מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

פנינה אל-תר - אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

מיטל בן גיגי - מטפלת באמצעות אומנות, נציגת פורום מקצועות הבריאות ויושבת ראש ועדת התעסוקה, משרד החינוך

שירה גרוס - רפרנטית חינוך באגף שכר, משרד האוצר

רחלי כהן - קלינאית תקשורת, פורום מקצועות הבריאות

אסתר אקנפלד - מרפאה בעיסוק, פורום מקצועות הבריאות

נחמה פבר בן פזי - מנהלת מערך בתי ספר, המרכז לטיפול מחקר באוטיזם העמותה לילדים בסיכון, פסיכולוגית קלינית

יעל אספסברג - יושבת ראש ועד מנהל אלו"ט

מיכאל זץ - עו"ד, מנהל אגף לקידום זכויות וקשרי ממשל, אלו"ט

זיו רובינשטיין - מוזיקאי, מורה למוזיקה בחינוך המיוחד

אביבית ברקאי אהרונוף - עו"ד, ארגון בזכות, המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלות

רון נוטרין - אבא לילד על הרצף האוטיסטי

רויטל אלרון כץ - מנכ"לית אופטיזם, אמא לילד עם אוטיזם

שרונה שליו - יושבת ראש סחלב, למען ילדי הרצף האוטיסטי

יהודית גידלי

דנה פורר, חבר תרגומים

צוהריים טובים לכולם, צוהריים טובים לכל הנוכחים שהגיעו היום. קודם כל, ליום שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות שמתקיים היום בכנסת במגוון הועדות ובכל הועדות היום מתקיימים דיונים ספציפית לעניין אנשים עם מוגבלויות ופה בוועדת חינוך, היה לנו מאוד חשוב לקיים את הדיון בעניין מצוקת המטפלים הפרא רפואיים בחינוך המיוחד. פעם אחר פעם מגיעים פה לוועדה, נציגים של ארגונים של החינוך המיוחד, הורים לילדים בחינוך המיוחד, אגב, גם משרד החינוך אומר את זה בצורה מאוד ברורה, יש מצוקה קשה במטפלים באיוש משרות של מטפלים פרא רפואיים, קודם כל יש מחסור אדיר במקצוע עצמו, המטרה היא קודם כל להבין מדוע יש מחסור כזה חמור, והדבר השני הוא באמת מצוקת השכר, שפה אנחנו מבינים שגם כן זה איזשהו חסם ומכשול בדרך. המשמעות של הדברים האלו, הם בסופו של דבר אותו הילד בקצה השרשרת, שלא מקבל את הטיפול הנדרש במערכת החינוך, בבית הספר.

המשמעות של זה היא שיש רגרסיה אדירה לאותם ילדים מחסור בטיפולים יוצר מצוקה אדירה בקרב אותם ילדים, איזשהו עיכוב בהתפתחות ובאמת, אני אולי רוצה שההורים גם כן מאוחר יותר ככה, יספרו יותר באריכות על עניין המצוקות. אני רוצה קודם כל, ספציפית בגלל היום הזה, אני רוצה לתת את ההזדמנות, לנציגות של המטפלים עצמם שנמצאים פה איתנו, שעושים עבודת קודש ממש, בסיוע, טיפול וקידום אותם ילדים מיוחדים ונמצאת איתנו פה רחלי כהן, שהיא מטפלת, הנה רחלי, אני מבינה שאת גם כן קלינאית תקשורת? ואת רוצה להביא ככה את קולם של המטפלים הפרא רפואיים, אני אשמח ככה שתספרי לנו קצת מנקודת המבט שלכם בחמש דקות בפתיחת הועדה. בבקשה, זכות הדיבור שלך.

תודה רבה, שמי רחלי כהן, אני קלינאית תקשורת בעלת תואר שני, אני עובדת בחינוך המיוחד, אני עוסקת בתחום עשרים שנים מתוכן שמונה עשרה בחינוך המיוחד במרכז חינוכי שיקומי אסיף, לילדים עם שיתוק מוחין, אני בעצם חלק מפורום מקצועות הבריאות במשרד החינוך, זה פורום שמונה תרפיסטיות באומנויות, קלינאיות תקשורת, מרפאות בעיסוק ופיזיותרפיסטיות. אני מדברת בנקבה כי המקצוע ברובו הוא נשי אבל כמובן שיש גם גברים.

אחת הבעיות העיקריות שלנו היא שאין הכרה אמיתית במקצוע שלנו במשרד החינוך. מקצועות הבריאות הם שונים בתכלית ממקצועות ההוראה, המקצוע שלנו הוא טיפולי, תנאי הקבלה והלימודים שלנו הם קשים לאין ערוך, ולכן ראוי שיהיו לנו תנאי העסקה שונים. זה כולל קודם כל הכרה במקצוע, אם אני מדברת כמובן מטעם משרד החינוך, מוכרים שם מקצועות של הוראה של גננות אבל המקצועות הטיפוליים הם לא מוכרים, אין לנו הגדרה ייחודית. למשל אני מוגדרת בתלוש שלי וכן הלאה כמורת שילוב אבל אני לא. לדעתי הכול מתחיל משם.

נקודה חשובה שנייה זה השכר. הוא צריך להיות יותר אטרקטיבי ובהלימה לשוק הפרטי שלנו, צריך טבלאות שכר שונות או לכל הפחות גמול טיפול, משהו שייחד את המקצוע שלנו וייתן איזשהו תגמול ומשיכה של אנשי מקצוע נוספים להצטרף למשרה. למשל, קלינאית תקשורת צעירה, מרוויחה כארבעים שקלים לשעה, בעוד שבשוק הפרטי יכולה להשתכר שלוש מאות שקלים לטיפול. אני מרוויחה, עם עשרים שנות ניסיון, במשרה הציבורית שלי במשרד החינוך כשישים שקלים לשעה ובפרטי לפחות שלוש מאות שבעים לטיפול שזה פחות משעה, שזה פי שש ויותר. הפערים הם עצומים. קלינאיות מנוסות שרוצות להצטרף למשרד החינוך ובאמת רוצים, התרומה שאנחנו רוצים לתת ולקהילה ולעם שאנחנו חיים בו היא קיימת וכן רוצים להצטרף, אבל כשהן פונות ורואות שלא מכירים בניסיון שלהן ולא מכירים בהשתלמויות שהם עשו, הן מוותרות. מבנה שבוע העבודה שלנו הוא כמו של מורה, אבל אנחנו מטפלות, אנחנו זקוקות למבנה של שבוע עבודה שמותאם למקצוע. מטפלות רבות אין להן מקום ראוי לטפל בו, לגננת יש גן, למורה יש כיתה, אבל המטפלות, שוב לא כולן, אבל הרבה מתלוננות.

אני מדברת ככה, מציפה את הקולות מהשטח, שאין להן פינה, את המקום ככה לקחת את הילד או הילדה לטיפול. אנחנו זקוקות לציוד הולם, הרבה מטפלות, אין להן ציוד, אין איפה להדפיס דפים, אין איפה לניילן, הן מסתובבות עם מזוודה, עם טרולי ממסגרת למסגרת, עם כל מיני משחקים וצעצועים שהן קונות על חשבונן מהבית, אז הרבה עוזבות גם בגלל התנאים הפיזיים הירודים. בנוסף, המעסיק שלנו מקשה באישור של השתלמויות מקצועיות לגמול, כל המקצועות הטיפוליים כרוך בהם המון, המון השתלמויות מקצועיות, כי המקצועות האלה כל הזמן מתחדשים, ואנחנו חייבים להיות מעודכנות ולהמשיך וללמוד כל השנים, כל השתלמות כזו מקצועית, קורס מקצועי, זה קורסים שנלמדים באוניברסיטאות, בגופים מוכרים ומקצועיים, בעלויות של אלפי שקלים והרבה פעמים לא מכירים בהם, מקשים, מערימים עלינו קשיים.

מי לא מכיר? משרד החינוך?

משרד החינוך. כן. אנחנו צריכים למלא טפסים על גבי טפסים, לי למשל יש

איפה ההכשרה הראשית שלכם מתבצעת?

באוניברסיטה. מטפלות באומנויות צריכות תואר שני, מרפאות בעיסוק, קלינאיות ופיזיותרפיסטיות צריכות תואר ראשון של שלוש וחצי שנים. אין לנו תעודת הוראה ואנחנו מתבקשות לעבור איזשהו קורס הכשרה שנקרא התאמה להוראה, שגם הרבה פעמים הוא לא מותאם כל כך, הוא לא נגיש לבנות מסוימות - - -

כלומר מי שאין לו תואר שני לא יכול להיות מוכשר כמטפל פרא רפואי?

לא, אין קשר לתואר שני.

אני אשמח שתחדדו ושתסבירו מה הדרישות בעצם.

מיטל בן גיגי

אני אשמח לחדד את הדברים. אני קודם אציג את עצמי, שמי מיטל בן גיגי, אני מטפלת באמצעות אומנות שלוש עשרה שנה וגם בכובע אחר, יו"ר ועדת התעסוקה ביא"ת, שזה הארגון של המטפלים באמצעות אומנויות. אני רוצה לחדד כמה דברים שככה, רחלי אמרה והם מאוד מאוד חשובים. הדבר הראשון זה האופק המקצועי שלא קיים אצלנו במקצועות הפרא רפואיים במשרד החינוך, אנחנו לא יכולות להתקדם וגם אם אנחנו מקבלות תפקיד של הדרכה או ריכוז, אנחנו לא מתוגמלות על כך כספית. דבר השני שרחלי הזכירה, זה ההכשרה האקדמית הייחודית שעברנו, בעצם עברנו הכשרה שמתמקדת בילדים עם צרכים מיוחדים ובדרכים לעזור להם, כל אחת מכיוון המקצוע שלה ועם זאת אפילו במקום הזה אנחנו לא מוכרים לגמול החינוך המיוחד. זאת אומרת גם שיש גמול לחינוך המיוחד זה לא אומר שאנחנו מקבלות באופן אוטומטי. דבר שלישי וחשוב זה ששעות העבודה הרבות שנדרשות מאיתנו, בגלל שאנחנו בעצם נאלצות לעבוד בארבע ולפעמים חמש מסגרות, זה בערך אם ככה לסבר את האוזן עשרים ושש שעות, יכול להגיע לארבעים מטופלים, אנחנו בעצם על כל מקום עבודה כזה, אנחנו צריכות להגיע לישיבות צוות, ולכתוב דוחות ולפגוש את הצוות החינוכי והטיפולי כדי להדריך ולהעביר מידע, אנחנו צריכות לכתוב דוחות סיכום ודוחות אמצע - - -

ואיך אתם בעצם מתוגמלים? קודם כל לא קיבלנו תשובה גם בעניין ההכשרה, אני מנסה להבין מה ההכשרה, אבל גם מבחינת התגמול, איך אתן מתוגמלות?

מיטל בן גיגי

אוקיי אז שני דברים. לגבי התגמול שלנו אנחנו מתוגמלות כמו כל עובד הוראה אחר, יש שמונה עשרה שעות נוספות למחצית ושעות שהייה, שזה לפי אחוז משרה שזה בערך שעה או שעתיים שהייה שבועית למסגרת, אם עובדים משרה מלאה זה שבע שעות שהייה.

אוקיי, שמונה עשרה שעות ושבע שעות שהייה ומה זה מחצית?

מיטל בן גיגי

זה אומר שבכל השנה זה שלושים ושש שעות. זה שעות נוספות לשעות שחרגנו מעבר למשרה שלנו. אני אומר ואדגיש שזה לא ריאלי לעבודה בפועל, כי העבודה שלנו מתפרסת על הרבה יותר מזה. מהשעות האלו. לגבי ההכשרה ששאלת קודם, המטפלות באמצעות אומנויות נדרשות לתואר שני, כרגע המקצוע נלמד רק לתואר שני, כלומר אנחנו עוברות תואר ראשון ותואר שני זה מסתכם בשש או שבע שנים, תלוי אם את - - -

כלומר כל מטפלת פרא רפואית צריכה לעבור שבע שנות הכשרה?

מיטל בן גיגי

זה משתנה ממקצוע למקצוע. קלינאית, מרפאה בעיסוק ופיזיותרפיסטית, תואר ראשון מספיק אפשר להתחיל לעבוד, זה שלוש וחצי שנים. אני אגיד בשורה התחתונה שבעצם השכר שלנו כמטפלות שעברו הכשרה אקדמית ועושות כל הזמן השתלמויות, השכר הוא לא משקף את העבודה שנדרשת מאיתנו ואנחנו עושות את זה מתוך שליחות, אנחנו בעצם באות לעבודה הזאת מתוך רצון לעזור לילדי החינוך המיוחד ואני באמת חושבת שהעבודה במשרד החינוך היא עבודת קודש, הרבה ילדים לא מקבלים את הטיפול הזה בחוץ, הם מתקשים לקבל אותו במקומות אחרים, ואם לא נעשה משהו אז המחסור הוא באמת עצום, אני כיו"ר ועדת תעסוקה מקבלת המון פניות של המון מתיאות שמחפשות מטפלים ואין. יש. אבל לא רוצים לעבוד בתנאים שכאלה.

אז מבחינת ההכשרה, זה בעצם תואר ראשון ולאחר מכן יש סוג של השתלמות מסוימת. אז אתם אומרים שאין איזשהו חסר מבחינת למידת המקצוע? ממה שאני מבינה?

אני יושבת תחת ועדה בין משרדית, בניהול של משרד רוה"מ ובהחלט יש מחסור. זה נבדק ויש מחסור.

רגע, יש מחסור אבל החסם הוא לא בעצם ההכשרה.

יש גם מחסור וגם חסם.

מסלולי ההכשרה הם חסם, מסלולי ההכשרה הם חלק מהקושי שמכשילים בעצם להכניס את המטפלים לשוק.

אז ההכשרה היא כן חסם בדרך?

העובדה שאין מספיק, לא מאפשרים למספיק סטודנטים וסטודנטיות ללמוד את המקצוע. יש כמות מאוד קטנה כל שנה שיכולה להתחיל את הלימודים האלה.

מה הכמות הזאת ומי מגביל אותה?

המל"ג. יש בין שלוש מאות לארבע מאות קלינאיות תקשורת יוצאות לשוק כל שנה. זה כלום. יש מחסור של 2189 קלינאיות תקשורת ו 2570 מרפאות בעיסוק. זה לפי דו"ח של רועי דרור במשרד ראש הממשלה.

אני רוצה להוסיף מספר, במדינת ישראל יש כתשעת אלפים מטפלים באמצעות אומנויות וארבעת אלפים מאה עובדים במשרד החינוך, אלפיים קלינאיות תקשורת, אלפיים מרפאים בעיסוק ושש מאות פיזיותרפיסטים.

אני רוצה להכניס עוד נתון, גבירתי יושבת הראש, שלא כל הקלינאיות תקשורת ולא כל המרפאות בעיסוק עובדות עם חינוך מיוחד. יש גם אוכלוסיית שיקום, יש גם קשישים, זאת אומרת שהשמיכה היא לא רק קצרה מלכתחילה, כל שנה יש גידול במספר התלמידים עם המוגבלויות ובאוטיזם בפרט, והשמיכה הזאת של המטפלים היא מצטמצמת, ואני חייב להכניס פה גם את הרפורמה להתפתחות הילד, למשוואה, כי בעצם באה הרפורמה להתפתחות הילד וזרקה שמונים מיליון שקלים לקופת החולים, שהם יוכלו להכניס לשם מטפלים למסגרות ובאות הקופות ונותנות תמריצים כספיים למטפלים ומושכות את המטפלים, את השמיכה הקצרה הזאת ממערכת החינוך, לתוך קופות החולים. אין למערכת החינוך בכלל סיכוי להילחם מול כוחות השוק האלה.

חברים, רגע אני מבקשת. אני רוצה לתת את ההזדמנות לחבר הכנסת משה טור פז, הוא רוצה להגיב לדברים. בבקשה.

טוב, אני חושב שהדיון הקריטי הזה גבירתי יושבת הראש, שאנו דנים בו היום, הוא באמת דיון מקרו על סיפור של הטיפול במערכת החינוך. ואם אני יכול להמשיל אותו במשהו אני חושב שזה כמו בית שאחר כך מנסים לבנות לו מרפסת, בהתחלה היה רק בית, קראו לו חינוך. מי שפגש את הילדים, זה רק אנשים עם תואר ראשון ותעודת הוראה. מתישהו לפני כמה שנים, באיחור, התעוררה מערכת החינוך והבינה שלא מספיק רק ללמד ילדים ארבעים וחמש דקות מתמטיקה או אנגלית, הם צריכים גם היבטים טיפוליים. ועדיין היום, אחרי עשרות שנים של כניסת המטפלים למערכת החינוך, ואלפי מטפלים שנכנסו פנימה, וזה לא רק סוגייה של חינוך של מה שנקרא חינוך מיוחד, כי גם ילדים בשעות שילוב מקבלים טיפול ועוד סט שלם של התנהגויות עדיין, הטיפול במערכת החינוך הוא בן חורג או מרפסת לא חוקית שבונים אותה.

כל מה שאנחנו שומעים פה, זה תוצאה של ההתנהלות הזו. מה זה אומר? אחד. אין ניהול של ביקושים כלומר, אין בכלל מיפוי מה מערכת החינוך צריכה מבחינת הכוחות הטיפוליים. אנחנו שומעים פה על מחסור, המחסור הזה הוא מחסור ארוך שנים, והעצוב ביותר הוא שדווקא הפריפריה הגיאו חברתית בישראל היא בחיסרון הגדול ביותר, כלומר מחוזות צפון ודרום במערכת החינוך הם הכי חסרים, בכוחות טיפוליים. זה דבר ראשון. דבר שני, זה סוג של וויקד פרובלם, למה, כי באמת התקציב יש פה סוגייה תקציבית ענקית והיא אחת. הוזכר פה פער בין מטפל שעובד במערכת הציבורית לבין אותו מטפל, עם אותה כשירות במערכת הפרטית, הוא בין פי ארבע לפי שש בעלות, ואז ברור שמערכת החינוך מפסידה פעם אחרי פעם כי למה לקלינאית תקשורת או מטפלת באומנויות לעבוד עם ילד בבית ספר בערה או בירושלים כשהיא תקבל בשוק הפרטי פי ארבע או פי שש או אפילו בקופות החולים היא מקבלת יותר. אז יש פה וויקד פרובלם במובן התקציבי. ויש פה בעיה ניהולית.

זה אגב לא מדויק, כי אני דווקא, במסגרת שלי, כל הזמן אנחנו קולטים פליטים של קופות החולים.

אוקיי, שנייה, עכשיו יש פה סוגייה שלישית ובעיניי כאן יש לנו השפעה מהירה וזה סיפור ניהול והתנהלות כי באמת, באמת סוגיית הניהול וההתנהלות פה, ואני מדבר כאן על מערכת החינוך, היא הליבה, ממנה צריך להתחיל, מלזהות את הביקושים, שהם כל הזמן עולים, הרי אנחנו יודעים, הציגו לנו כאן בוועדה את צמיחת החינוך המיוחד בשנים האחרונות שהוא הצרכן הראשון, לא היחיד, אבל הוא צורך הרבה מאוד מהשירותים האלה, על גבי זה יש את העובדה שההכשרה בישראל לא משיגה את קצב הצורך, מה ששוב מושך לאוכלוסיות חזקות ולשוק הפרטי, על חשבון השוק הציבורי. שלוש, העובדה שבסוף התקציבים, כולל אילו שאישרנו כאן, של שבעים ושלושה מיליארד שקלים למערכת החינוך, יש בהם הטיה מובהקת לשעות תקן חינוכיות וחוסר אדיר בהיבט הטיפולי, אתה רואה את זה כל הזמן. ולכן אמרתי זה בית עם מרפסת לא חוקית. כלומר, חלק מהפתרונות פה הם מידיים, אבל חלקם הם מערכתיים. זה פשוט הסתה פנימית של הכוחות של מערכת החינוך משעות הוראה, שבינינו אנחנו יודעים היום, שתלמידי ישראל לא חסרים להם לא ימי לימוד ולא שעות הוראה. אנחנו מהמדינות הראשונות באו אי סי די בכמות השעות שבהן ילדים לומדים אבל עם חוסר בהיבטים הטיפוליים והרגשיים בין של אנשי החינוך ובוודאי של אנשי המקצוע. אז זה ההסתה המהותית שבסוף צריכה להתקיים ויש לה גם ביטוי תקציבי ושינוי תפיסתי.

אבל הרבה מהאנשים לא יכולים לשלם לפרטי.

רגע, בבקשה, אני מבקשת לא להתפרץ. אני מבקשת, אני מנהלת את הדיון, מי שלא בזכות דיבור לא יכול לדבר, אלא אם כן זה סוג של הערה או שאלה שאנחנו שואלים. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו בבקשה.

את יושבת הראש אני רוצה לברך אותך. א' לבשת חג היום לכבוד הדיון, את מאוד פרחונית ומהממת כהרגלך. יהודית מנהלת הועדה וסגניתה ואני רוצה לברך את הימצאותו של מתרגם לשפת הסימנים. אני תמהה למה דווקא ביום לאנשים עם צרכים מיוחדים, פתאום אנשים עם צרכים מיוחדים יכולים להבין מה קורה פה, וזה לא קורה לאורך כל השנה. יכול להיות שיש היום תכנים שהם יותר רלוונטיים אליהם מאשר תכנים אחרים. אני פניתי ליושב ראש הכנסת וביקשתי שזה יהיה הנוהג בכל ועדות הכנסת לאורך כל השנה. כי לאנשים עם לקויות יש צורך להבין מה קורה בבית הזה בכל הדיונים ולאו דווקא בדיונים שעוסקים רק בצרכים שלהם.

תראי, זה דיון סופר חשוב בנושא שאני מתעסק בו כבר הרבה מאוד זמן, יושבות פה סביב השולחן אימהות ואבות לילדים עם צרכים מיוחדים, וצריך להבין, טיפולים פרא רפואיים עבור אותם ילדים זה כמו חמצן לנשימה, זה היכולת של הילד להתפתח, ולצמוח ולגדול. ומדובר במשהו לא רברסיבילי, התקופה הזו, של הגדילה וההתפתחות של הילד אם הוא לא יקבל את הטיפולים הפרא רפואיים באותה נקודה, ציר ההתפתחות של אותו ילד יפגע באופן שרבים טוענים שהוא יהיה אי רברסיבילי, מה שאותו ילד שיכול לקבל מלידה עד שלוש או מלידה עד שש אי אפשר לתקן או להשוות את ההשפעה של אותם טיפולים בשלבים יותר מאוחרים. ועל כן הדיון הזה הוא מאוד חשוב, אבל בעיניי חשוב לראות איך נותנים פתרונות עכשיו, ברור שצריך רפורמה ארוכת טווח שתגדיל את השכר של המטפלים הפרא רפואיים, את התקנים שלהם, ותוודא שיהיו מה שיותר מטפלים פרא רפואיים לצרכים של הילדים אבל צריך לוודא במקביל שיש פתרונות שיש כבר עכשיו, אני יכול לעדכן אותך שאנחנו, אני סביב התקציב התחלתי עבודה בנושא עם משרדי הרווחה, בריאות החינוך, תחת המטריה של משרד ראש הממשלה כדי להביא לפתרון מידי, אנחנו כרגע עמלים על למצוא פתרון שיאפשר הזרמה מיידית של מאות אלפי שעות של מטפלים פרא רפואיים, כי לצד הטיפול במחסור בכוח האדם שהוא מחסור ארוך שנים והוא דורש פתרון מערכתי צריך למצוא פתרון מידי של הזרמת מאות אלפי שעות של מטפלים פרא רפואיים עכשיו, וצריך גם לוודא שאנחנו נותנים פתרון גם לאיזשהם כשלים מערכתיים.

אני לא יודע אם את יודעת, גבירתי יושבת הראש, אבל בגני תקשורת, במידה והילד מקבל ארבע סוגים של טיפולים פרא רפואיים, ואחת מהמטפלות יוצאת ליום חופש, ליום מחלה, יוצאת עם בעלה לטיול בחו"ל בפריז, או נעדרת לתקופה ממושכת ממקום עבודתה, אותו הורה צריך לקבל החלטה אם הוא מוותר על כל הטיפולים הפרא רפואיים שהוא מקבל באותו מוסד חינוכי ומקבל איזשהו תקציב לקבל את אותם השירותים בחוץ, או שהוא מוותר על אותו טיפול פרטני, כי אי אפשר, את לא יכולה לייצר, מערכת מודולרית שבה את אומרת אני לא מקבלת את הטיפול הזה אז אותו אני אקבל בחוץ ואני אמשיך לקבל את יתר הטיפולים בגן, כלומר יש פה כל מיני כשלים מערכתיים כאלה שצריך לטפל בהם, אבל האמירה המרכזית היא שאחד, הטיפולים האלה הם מרכזיים אין בלעדיהם בהתפתחות של אותם ילדים במערכת החינוך, במערכת החינוך המיוחד. והדבר השני, שצריך למצוא פתרון מידי לאותם ילדים, להורים שידם אינם משגת אין אפשרות להשלים את זה בחוץ ולהורים שידם משגת, לא סביר לצפות מהם לקבל את אותם שירותים בחוץ. זה פשוט בלתי סביר, בלתי מתקבל על הדעת ואני לצורך העניין, מחויב, להשלמת הפערים הללו. זה בדמי, זה בליבי, זה העתיד שלנו.

תודה. תודה רבה על הדברים. אני רוצה לתת את ההזדמנות לעורך דין מיכאל זץ, מנהל אגף קידום זכויות באלו"ט, את ההזדמנות, אני אומר ככה, אני עוברת לרשימת דוברים ולאחר מכן כמובן נעבור למשרד החינוך כדי לענות ולהשיב לחלק מהדברים. יש לנו פה את הסטופר של הועדה, לכל אחד יש שתי דקות לומר את הדברים. אני מבקשת לתמצת כי אני כן מעוניינת לשמוע כמה שיותר אנשים. להמון אנשים פה היה חשוב להגיע עד לירושלים על מנת להציג את הדברים, אז בבקשה נא לעמוד בזמנים. בבקשה מיכאל זכות הדיבור אצלך.

תודה רבה גבירתי יושבת הראש, חברי הכנסת נכבדים, מכובדי כולם. קודם כל תודה רבה על הדיון הזה, הדיון הזה בעצם קורה ביום מיוחד של יום הזכויות לאנשים עם מוגבלויות שכאשר שבוע הבא יש דיון שבעיניי הוא משלים בוועדת הבריאות בנושא פתרונות למשבר במקצועות הבריאות. אנחנו היום נמצאים בעיצומו של משבר שאי אפשר להקל בו ראש. המשבר הזה הוא ארצי, אבל הוא בהחלט משתקף במערכת החינוך. הנתונים שהציגו בתחילת השנה פה בוועדה הזאת רואים שיותר הורים בחרו השנה בוועדות דין וזכאות במסגרות של חינוך המיוחד, מאשר במסגרות של שילוב פרטני. זה נובע בין השאר כי אי אפשר בעצם לממש את אותו סל אישי שמציעים לילדים בשילוב פרטני. זה נכון גם כי אין סייעות אבל בסופו של דבר גם כי אין מטפלים. אני מניח שאם אני עכשיו צריך לשלוח את הילד שלי שיקבל מענה, אני מעדיף לשלוח אותו למסגרת שיש בה יחס, כוח אדם יותר גבוה וכיתה יותר קטנה, והורים זה מה שהם עושים וככה בעצם אנחנו מסלילים את הילדים האלה לחינוך המיוחד, המחסור במטפלים בעצם גורם, הוא דן וגם אפשר להגיד הוא דן את הילדים ומונע מהם עתיד הרבה יותר טוב שהם יוכלו לממש בו את עצמם ואת היכולות שלהם, הם נמצאים בחלון הזדמנויות נוירולוגי חד פעמי ובעצם אנחנו במחסור הזה, בחוסר הערכות אליו, אנחנו מונעים מהם את העתיד שלהם.

כמה ילדים אתם מעריכים נמצאים כרגע נמצאים במצב כזה שאין להם מטפלים?

אני יכול להגיד רק על ילדים על הרצף האוטיסטי, אנחנו מדברים על בין עשרת אלפים לחמש עשרה אלף ילדים.

גברתי, רק לפי מה שמיכאל אמר פה בהקשר של השילוב במערכת, הרי אנחנו דיברנו פה בחוק החינוך המיוחד, על היתרון של שילוב תלמידים בחינוך הרגיל, מה שהוא בעצם אומר לנו שהמצב הזה יוצר הטיה, חזרה לחינוך המיוחד לבתי הספר ולמסגרות נפרדות כי המטפלים נמצאים שם ולא איפה שאנחנו רוצים שהם יהיו שזה במערכת הרגילה.

עוד שתי נקודות, נקודה אחת שלפי דוח של משרד ראש הממשלה, נכון לחודש מאי 21 כעשרים אחוז מכלל המשרות במקצועות הריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת במשרד החינוך אינן מאוישות מה שמוביל לכך שתלמידים רבים לא מקבלים את הטיפולים. ונקודה אחרונה שבעיניי היא מאוד מאוד חשובה, דוח מבקר המדינה משנת 2017 מצא שטרם גובשה מדיניות לאומית אסטרטגית להעסקת כוח אדם פרא רפואי במסגרות החינוך. לא נקבעה תקינה לפי מקצועות ולפי אזורים בארץ, ולא הוגדרו הצרכים לשנים הבאות. כל עוד אנחנו לא נגדיר את הצרכים לשנים הבאות, לא נגדיר תקינה, לא נגדיר מדידה, אנחנו נמשיך לדשדש במקום וזה חמור מאוד. תודה רבה.

תודה רבה על הדברים. אני רוצה לתת את ההזדמנות לרויטל לן כהן. בבקשה רויטל לרשותך שתי דקות.

עורכת דין רויטל לן כהן מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים. אני לא אחזור על הדברים המאוד נכונים שאמר פה מיכאל לפני, אני רק רוצה להוסיף שפרט לעובדה שזה פוגע בשילוב מאחר והילדים עוברים מהאפשרות של שילוב לחינוך המיוחד, נוצר מצב שגם בחינוך המיוחד כבר יש פחות מטפלים, אני כן רוצה להדגיש שההטיה שמייצר משרד החינוך באופן שבו הוא מווסת את המטפלים במקצועות הבריאות בין המסגרות של החינוך המיוחד לבין הילדים המשולבים מהווה אפליה ופוגע ביכולת של ההורים לבחור כביכול בשילוב מאחר ובעצם הם בוחרים בסל שהוא טכנית כביכול מלא בשעות אבל הוא פיזית ריק מאנשים שיכנסו לתקן הזה.

אני רוצה לומר שפרט לעובדה שכפי שאמר חבר הכנסת משה טור פז אין באמת ידע על מה הביקוש בגלל שלעיתים בוועדות עצמם כבר אומרים להורים אני בכלל לא רושם שאתה מבקש קלינאית, או מרפאה בעיסוק או טיפול כזה או אחר כי מאחר ואין ואם אני ארשום גם לא תקבל וגם לא יהיה לך משהו אחר ובדרך הזאת אנחנו בעצם לא יודעים בפועל מה הביקוש בשטח וזה כשהמוכשר עדיין לא נכנס לתוך הדברים האלה. זאת אומרת ביום שגם המוכשר יהיה לו מתי"א שדרכה הוא יוכל לקבל את הטיפולים, אנחנו נגלה שהמחסור הוא אפילו עוד יותר גדול ממה שאנחנו חושבים שיש. עכשיו, עוד דבר שלא נמדד זה העובדה שלעתים גם הילדים שמאפשרים להם סוג של טיפול במקצועות הבריאות בגלל המחסור, נותנים להם את הטיפול הזה בקבוצה ולא בפרטני , באופן זה הם גם לא מצליחים לקבל את הצרכים שלהם, וגם זה משפיע על היכולת שלנו להבין מה הביקוש. דבר אחרון שאני רוצה להגיד זה שחשוב גם שהמטפלים יעבדו לא רק עם הילדים עצמם, אם המטפלים לא יעשו הדרכות קבועות לא אחת ל, לכל חדר המורים, למחנכות, למורים המקצועיים, למנהלת ולכולם, בעצם אף אחד במערכת לא ידע לעבוד בצורה מיטבית עם הילדים וזה עוד גורם שמטה את הבחירה של ההורים בסוף שלא לבחור בשילוב אלא ללכת לחינוך המיוחד. תודה רבה.

תודה. אני רוצה לתת את זכות הדיבור לחלק מההורים רון נוטקין, ביקשת גם זכות דיבר. בבקשה לרשותך ממש שתי דקות.

תודה רבה. גבירתי יושבת הראש צוהריים טובים, שמי רון נוטקין, חלק מהאנשים פה מכירים אותי. אני אבא לילד סופר מיוחד על הרצף האוטיסטי. החוק, לא אני אומר את זה אלא החוק אומר את זה, ילדים בגני תקשורת זכאים לארבע עשרה שעות טיפול בשבוע, מתוכם שלוש וחצי שעות לישיבות, כל השאר אמור להגיע כטיפולים פרטניים או קבוצתיים. בשנה שעברה זה היה המצב של הבן שלי בגן, ללא ריפוי בעיסוק למשך חצי שנה בשל היציאה של המטפלת לחופשת לידה. ללא טיפול רגשי למשך חמישה חודשים בשל יציאת המטפלת לחופשת לידה. ללא מנתחת התנהגות למשך ארבעה חודשים בשל יציאת המטפלת לחופשת לידה. לא היו מחליפות. למה לא היו? אתם כולכם יודעים שיש מחסור אדיר של מטפלות בתחום הפרא רפואי, נובע בין היתר מהשכר. בגנים מי שמפעיל את מערך הטיפולים הם העמותות לרוב כמו אלו"ט העמותה לילדים בסיכון. שעת טיפול מתומחרת בשל המחיר המסובסד שאנחנו ההורים משלמים באחד עשר שקלים ושלושים ותשע אגורות לשעת טיפול. שמעתם נכון. כל החודשים שלא היו לבן שלי טיפולים שהוא היה זכאי להם לפי חוק, קיבלנו שמונה מאות שקלים החזר. למי שלא יודע זה בערך עלות של שני טיפולים וחצי בשוק הפרטי. אנחנו משלמים בשנה על טיפולים פרטיים סביב שלושים אלף שקל. יש גם מערך טיפולים שמופעל על כמובן על ידי המתי"א בגנים וגם בבתי הספר.

אם בגנים עוד אפשר בדרך כזו או אחרת להגיד שהמצב עוד פחות או יותר סביר, בבתי הספר זה עוד יותר גרוע. יש מצבים שבהם יש קלינאית תקשורת וכיתת תקשורת בבית ספר שנותנת טיפול אולי, שעתיים בשבוע. כדי שתבינו, ילדים שמקבלים סל טיפולים בגן אינם זכאים לקבל החזר כספי מקופות החולים. שתיארתי לכם את המצב בהתחלה, היו מצבים שמתוך ארבעה טיפולים היו רק שניים במקרה הטוב שהבן שלי קיבל, כדי להיות זכאי לקבל החזר כספי מקופת החולים, ופה יוראי טיפה התבלבל, צריך לוותר על כל הסל, אי אפשר לוותר רק על הטיפול שחסר. חבל מאוד שאין פה נציגות של משרד הבריאות משום שזו בעיה לא פחות של משרד הבריאות כמו שזו בעיה של משרד החינוך. אין גם קורלציה בין משרדי החינוך והבריאות בכלל. בתחום הזה. גם אי אפשר לצפות שאותם אנשים שלומדים במקצועות המאוד מאוד קשים האלה, ודרך אגב אני מכיר יוצאי אקדמיה שכשהם יוצאים החוצה הם מקבלים שלושים שקל לשעה ולא ארבעים, מכיר גם את המצבים האלה. גבירתי יושבת הראש אני נותן לך הצעה. ועדה משותפת לוועדת החינוך ולוועדת הבריאות כדי לפתור את הבעיה הזו אחת ולתמיד. אציין שגם אתמול אחרי מאבק שנמשך יותר מחמישים ימים, סוף סוף נמצא שיבוץ לבן שלי בשילוב, על אף שהוא התחיל אותו כבר בשנה שעברה, הרשויות פשוט שכחו ממנו ולא שיבצו אותו לקראת השנה הנוכחית. אז אני רוצה גם להודות בשלב הזה גם לאנשי משרד החינוך, לשרה, ללשכתה גם לרחלי שנמצאת כאן לידי על הסיוע בדבר הזה והגיע הזמן לפתור את זה אחת ולתמיד כי לילדים המיוחדים מגיעה להם הזדמנות שווה כמו כולם ולבן שלי בטח ובטח מגיע כמו לשאר הילדים.

תודה. תודה רבה על הדברים רון. אני רוצה לתת לנציגות משרד החינוך. מי נמצא איתנו פה?

רחלי אברמזון מנהלת האגף, אני פה. ונמצאת איתי גם פנינה אתר המפקחת הממונה על מקצועות הבריאות באגף.

נהדר, רחלי אנחנו באמת שומעים פה לא מעט על המחסור הקשה על המשמעויות מה זה גורם לילדים בסוף השרשרת, אני יודעת שאתם מודעים למחסור האדיר הזה, השאלה שלנו פה היום היא באמת מה נעשה במשרד החינוך כדי לצמצם את הפער הזה, כדי לוודא שלילדים בשילוב יש בעצם מטפלים פרא רפואיים, שבמוסדות לחינוך מיוחד מטפלים בהם כראוי מדובר פה באמת על עשרות אלפי תלמידים שנמצאים כרגע בלי מטפלים פרא רפואיים, איך אתם מתמודדים עם זה? מה אתם עושים?

טוב, אז קודם כל תודה גברתי יושבת הראש. אני חושבת שאני רוצה גם להודות על השיח הפתוח הזה כי הוא גם הקשבה עבורנו כדי לראות איך אנחנו מקדמים ומתקדמים, אני כן רוצה להגיד שאם נאמר קודם, ורחלי עם הערכה מאוד גדולה, ההכרה קיימת אנחנו יודעים כמה חשוב הטיפול הזה בילדים, אנחנו יודעים עד כמה זה חלק בלתי נפרד מהתהליך של ההתפתחות שלהם בתוך מערכת החינוך. ויחד עם זה, אני רוצה לומר גם שכמשרד, אנחנו מנסים, ואין פה עניין של לטייח, זה שיש חסר במקצועות הבריאות ובטיפול כולנו יודעים, הבעיה היא בעיה ארצית היא לא במשרד החינוך אבל בוודאי שזה לא מרגיע אותנו ולא מנחם שגם אצלינו זה קיים, יחד עם זה אני כן רוצה לספר שאנחנו כן מקדמים שיח משותף עם משרד הבריאות כי אני חושבת שבסופו של יום רון צודק, השיח המשותף והאחריות היא משותפת מפני שאת כל הטיפולים שאנחנו מדברים עליהם ושציין אותם קודם רון שהילדים מקבלים בגני הילדים, וככל שאנחנו נקדים את ההתערבות בגילאים הצעירים אנחנו כך נסייע יותר גם להתפתחות שלהם בעתיד.

את הטיפולים האלה אנחנו בעצם באמת מקבלים באמצעות העמותות, בתוך גני הילדים. זה נקרא טיפולי הטב"ם- טיפול בריאותי מקדם, שבעצם ממומן על ידי סל הבריאות שההורים מביאים איתם בזכאות שלהם אל תוך הגנים. כך שבאמת השיח המשותף עם משרד הבריאות נמצא היום גם על סדר יומנו וגם בעניין הזה של לראות איך אנחנו מקדמים את מעמדם של המטפלים בתוך משרד החינוך במערכת. יושבת כאן לצידי שירה גרוס שהיא הנציגה מטעם האוצר, אז אולי שירה תרצה להוסיף ולדבר על העניין. כן המהלך הזה שאנחנו יצאנו אתו לדרך עם משרד רוה"מ הוא היה עוד שלב אחד בתהליך של לנסות להתמודד עם הבעייתיות שאנחנו זיהינו לאורך כל הדרך.

אני כן רוצה רק לסבר את האוזן וכן לדייק, אני לא יודעת, אני באמת רוצה להגיד עם הרבה כבוד והערכה, אני חושבת שלהגיד שלמשרד החינוך אין מיפוי ואנחנו לא יודעים כמה חסר לנו ואיפה, אז בצניעות אני אגיד, אנחנו יודעים כמה מטפלים יש, אנחנו ערכנו מיפוי כבר לפני שנה, אנחנו התחלנו אותו ויש לנו הבנה וידע כמה מטפלים חסרים לנו בכל מחוז ומחוז, כמה בכל תחום. יש לנו על פי מחוזות זה אני אגיד את זה כך, קודם כל אני אגיד ברמה הכללית, בסדר, מה יש לנו, אז יש לנו כאלפיים קלינאי תקשורת, אלפיים מרפאים בעיסוק, יש לנו כשש מאות באמת, פיזיותרפיסטים כפי שנאמר קודם, ויש לנו 3,500 מטפלים באומנויות, אלה המקצועות הקיימים. החסר שאנחנו מזהים במשרות מלאות, אני מדברת על משרות, אנחנו מזהים ברמה הארצית כשלוש מאות שישים וחמש משרות בקלינאות התקשורת 295 בריפוי בעיסוק. משרה מלאה של קלינאית מדברת על 26 שעות מינימום ולכן אני מדברת על זה שזה לא יכול להיות פר קלינאית אחת, אני מדברת ברמה כללית על משרה מלאה, ולכן אנחנו מדברים על 160 פיזיותרפיסטים ועל 260 משרות של מטפלים באומנויות. זה נכון לרגע זה, מה שאנחנו יודעים, סך הכול אני מדברת על בערך שמונה מאות משרות, משהו כזה 800 או 900 משרות ברמה כללית, יחד עם זה, ואני לא מקלה ראש בעניין הזה, זאת אומרת מבחינתי כל תלמיד שלא מקבל את הטיפול נורא, נורא, נורא קשה, ברמה העקרונית אנחנו מחויבים לתת לתלמידים את הזכאות שלהם, אני לא עושה טובה לאף אחד. זאת הזכאות שלהם וזאת זכותם כפי שאמרו קודם, צריך להנגיש להם את השירות, ולכן אנחנו עושים את כל המאמצים, אנחנו כן מנסים גם ברמה הפדגוגית ומקומות שאנחנו מוצאים חסר מאוד גדול, לנסות לגייס את אנשי המקצוע שקיימים כדי שהם יתנו לפעמים גם הנחיות וליווי בתוך גני הילדים גם לצוותים החינוכיים. נכון, זה לא יכול להחליף באופן מלא את המטפל שמגיע, אבל זה יכול כן לסייע במקום שאנחנו נותנים כלים כדי לדעת להתנהל נכון אל מול הילדים, אז אנחנו נמשיך.

מבחינת הוועדה, מה בעצם נעשה לצמצום הפערים האלו? כלומר, המחסור הזה? מבחינתכם מדובר במחסור של שכר? במחסור של הכשרה?

אני רוצה לחלק את זה לשני תחומים, אחד, קודם כל אנחנו באמת מעמיקים את הפיתוח המקצועי ומאפשרים להם גם בתוך, אגב, אנחנו לפני כשנתיים הקמנו פורום של רפרנטים מחוזיים בכל מחוז הצבנו אדם מקצועי שיכול להיות, ואם אנחנו מדברים על אופק תעסוקתי וקידום אז יש לי כאן דוגמא, כן, של מרפאה בעיסוק שנמצאת וממונה על כל התחום, בכל מקרה יש לנו גם בפריסה ארצית מדריכים ארציים שמלווים ומנחים במחוזות, כך שזה בחלק הפדגוגי, בחלק האחר אני חושבת שאולי שירה אם תרצי לדבר - - -

כן, אנחנו נשמח לשמוע את משרד האוצר ותגובתו. שלום שירלי, ברוכים הבאים לוועדת החינוך, דיון שבאמת ביקשת ויזמת לעניין המקצועות הפרא רפואיים. באמת, דיון חשוב שחברת הכנסת שירלי פינטו יזמה , גם את היום המיוחד הזה בכנסת, אני רוצה לתת למשרד האוצר להשלים את הדברים ולאחר מכן אני אתן לחברת הכנסת שירלי פינטו יוזמת היום את זכות הדיבור. בבקשה משרד האוצר.

שלום לכולם, שירה גרוס ממשרד האוצר, אז תודה רבה על הדיון הזה, אנחנו שומעים את הצרכים וקשובים להם, לומדים אותם, זו אוכלוסייה באמת ייחודית, זו אוכלוסייה של עובדי ההוראה במקצועות הפרא רפואיים שלא קבלה התייחסות ראויה בהסכמים בשנים האחרונות בקרוב צפוי להיפתח משא ומתן של עובדי ההוראה ואנחנו בהחלט מעוניינים לתת פתרונות לאוכלוסיות המגוונות, לתת פתרונות בתוך המשא ומתן. ואכן יש צרכים שונים לכל אוכלוסייה וזה לא קיבל מספיק מענה עד היום ואני מקווה שנוכל לקדם את הדבר הזה.

רגע, עד היום הסכמי השכר שלהם נידונו באופן כללי? עם מי הם נידונו?

לא נידונו.

מתי פעם אחרונה שנידונו הסכמי השכר של המטפלים הפרה רפואיים?

הסתדרות המורים מייצגת את כלל עובדי ההוראה בתוכם העובדים הפרא רפואיים ויש להם ביטוי בתוך ההסכמים של כולם, הם שייכים לחינוך המיוחד ובאמת השכר שלהם הוא דומה לשכר של המורים, זה מה שנעשה.

אני מבינה, ד"ר אסנת סגל יו"ר האגודה לקלינאי תקשורת נמצאת איתנו פה? אסנת סגל? את יכולה בבקשה להעלות אותה שנייה. שלום אסנת, אני מבינה שאת יושבת ראש האגודה לקלינאי תקשורת ואנחנו שומעים פה באמת ממשרד האוצר ששנים שלא נידונו עניין הסכמי השכר בצורה ייחודית למטפלים הפרא רפואיים, האם אתם דנתם אל מול ההסתדרות לעניין השכר? לעניין הייצוג?

אנחנו במשך שנים פונים גם להסתדרות הכללית וגם להסתדרות המורים בבקשות ובתחינות לפתוח את הסכמי השכר שלנו, אני יושב ראש האיגוד המקצועי, לנו אין כוח יציג לעמוד מול משרד האוצר ולייצג עובדים ותנאי עבודה ושכר. אבל ההסתדרויות צריכות לעשות את זה אבל משום מה ההסתדרויות נרדמות. יכול להיות כי מדובר במקצוע נשי, אז לא נורא, אם נשים ירוויחו קצת פחות, יכול להיות כי מדובר בילדים, ילדים לא רואים אותם, הם לא שייכים להיי טק והם לא שייכים לעולם המכונות. אז אם המדינה לא תשכיל להתערב ולפתור את הפלונטר הזה שנוצר במקצועות האלה, ההמשך יהיה גרוע. ואני אגיד גם למה, אני מקשיבה לדיון הזה בעניין רב, ואני מכבדת את כל המשתתפים בו שאמרו הרבה דברים, ביניהם גם דברי טעם.

יש כמה דברים שאני לא מסכימה איתם, הדבר הראשון הוא פתיחה או בתי ספר לא תביא להקלה בשירות הציבורי, כל היושבים כאן צריכים לעשות רי פריימינג, הבעיה היא לא שאין מטפלים, הבעיה היא שאין קלינאיות תקשורת בשירות הציבורי. שוב אני חוזרת, יש קלינאיות, הן לא בשירות הציבורי. אם למשרד החינוך צריך 800 קלינאיות כמו ששמעתי, אין בעיה להשיג אותן, אלא מה? קלינאיות אלה, הפלא ופלא, צריכות לאכול, לגדל את הילדים שלהן, לשלם משכורות לגן, לדאוג לכל צרכי הקיום ואם הן תסתמכנה על המשכורת שנותן משרד החינוך או משרד הבריאות וקופות החולים הן תוכלנה ישר ללכת ללשכת התעסוקה ולביטוח הלאומי. לכן, קלינאיות אלה, אותן נשים חרוצות ואחראיות מנסות להשלים הכנסה בשירות הפרטי, זה לא נוח לאף אחד לעבוד אחר הצהריים שעות ארוכות, זה לא נוח לאף אחד לרוץ בין תיאום מס אחד לשני ולעשות תיאומי מס, אבל מה לעשות? שמשרד החינוך נותן משרות קטנות? חצאי וחלקיקי משרות? וכל חלקיק כזה מחולק למספר גנים ובתי ספר. וקלינאית התקשורת עם התיק שלה רצה ממקום למקום, מנסה לזכור את השמות והפנים של הילדים, ולא רק של הילדים גם של אנשי הצוות. ובסוף היום היא נמצאת עם תלוש שכר, בסוף החודש, שהוא פשוט מצחיק.

כן, אבל השאלה פה היא באמת למה לא הייתה דרישה מטעמכם, מההסתדרות לקיים דיונים נפרדים לעניין השכר אל מול האוצר, ברור שזה צריך להיות בקשה גם של האוצר אבל השאלה היא למה זה לא התקיים עד - - -

את ידעת שהוציאו אותנו מרשימת האיגודים המקצועיים של ההסתדרות הכללית כי העזנו לדרוש שינוי בשכר? את ידעת שכרגע אנחנו לא עמותה מוכרת על ידי נציבות שירות המדינה כי ההסתדרות כעסה עלינו שדיברנו על שכר? גברתי יודעת את זה?

אז רגע שניה, אתם ניסיתם להקים בעצם מה? התאגדות מוכרת משלכם?

לא. אנחנו פנינו להסתדרות, להסתדרות הכללית עכשיו אני מדברת, ואמרנו תעזרו לנו. אנחנו לא משתכרים.

למה בעצם אתם לא מקימים התאגדות מוכרת מטעמכם על מנת לנהל את המשא ומתן, התאגדות יציגה?

אנחנו נשמח, אבל בהיותנו עמותה מקצועית, לפי החוק, אסור לנו. החוק עוצר אותנו. אנחנו עושים כל שביכולתנו לאכוף את החוק אבל אני לא יכולה לשבת עם האוצר, אני לא איגוד עובדים גבירתי. לצערי אני לא איגוד עובדים, מה לעשות? החוק עוצר אותי.

השאלה היא באמת אולי לקלינאי התקשורת מדוע אתם לא פשוט מתאגדים בצורה נפרדת על מנת שהאינטרסים שלכם יהיו מיוצגים אל מול האוצר?

אנחנו מפוזרים גבירתי בפני מעסיקים רבים, מי שאמור לייצג אותנו כרגע זה הסתדרות המורים. יש פה נציג מטעם הסתדרות המורים?

אני רוצה לתת זכות הדיבור בבקשה לחברת הכנסת שירלי פינטו, תודה רבה על הדברים ד"ר אסנת סגל, שירלי את יזמת את היום המיוחד הזה, בבקשה, זכות הדיבור שלך.

תודה רבה יושבת ראש הועדה חברתי חברת הכנסת שרן השכל, שקודם כל היא שותפה נהדרת לכל הדרך להובלת שוויון הזכויות, של אנשים עם מוגבלויות וגם הקידום של הנושא החשוב הזה, אני רואה כמה את רתומה לנושא, של כלל האנשים עם המוגבלויות וגם למטפלים והשכר שלהם ואני מברכת על הדיון הזה ועל עוד דיונים הבאים אחריו. רוצה להגיד משהו, נקודה אחת לגבי המטפלים הפרא רפואיים, כל המטפלים הפרא רפואיים לא רק קלינאיות תקשורת מקבלים שכר זעום. עוד לפני שבאתי לוועדה הזאת עבדתי עם מאות מטפלים פרא רפואיים מהשטח ושאלתי אותם כמה אתם מקבלים לשעה? שכר מעביד הרשום והמדווח הוא 96 שקלים, אבל כמה מקבל המטפל בסוף, הוא עצמו? הם מקבלים, אם זה מטפל בעיסוק אם זה קלינאית תקשור אם זה פיזיותרפיה הם מקבלים בברוטו 30, 40 שקל לשעה. שכר זעום של מטפלים בילדים עם מוגבלויות במעונות יום שיקומיים הם מצפים לשכר שמתאים את ההכשרה שלהם את המקצוע שלהם, אני באופן אישי אני אמא לילד חירש שנמצא בגן ילדים במיכה בתל אביב שם הוא מקבל טיפול מסור פעמיים בשבוע קלינאית תקשורת פעמיים בשבוע ריפוי בעיסוק אני רואה איך המטפלות באות עם כל הלב והנשמה אני רואה איך הילד שלי מתקדם ומתפתח בזכותם, אבל התמורה הכלכלית שהן מקבלות לא מתגמלת וחייבים לקחת את הנושא הזה להעלות אותו בראש סדר העדיפויות ולהילחם את המלחמה הזאת שהם יקבלו תמורה הולמת וצודקת לכישורים שלהם, מדובר פה באנשים שמפתחים ומקדמים ומעצבים את הילדים שלנו, את דור העתיד, בזכות הבסיס הטוב שהם מקנים להם, הילדים האלה יוכלו להגיע רחוק, והנושא הזה של מטפלים פרא רפואיים והשכר שלהם הוא נושא מהותי ואקוטי ואני בטוחה שחברי הועדה הזאת ויושבת ראש הועדה יסכימו שנקיים עוד דיונים שננסה לפתור את הנושא הזה כי יש עוד הרבה מה לעשות ופתרונות אפשריים. תודה רבה.

תודה רבה על הדברים. תראו, אני נאלצת לנעול את הישיבה משום שזמנינו תם. ברור לי ומובן לי מאליו באמת שהדיון הזה לא יכול להסתיים פה ואנחנו חייבים לעקוב אחר הדברים. אני אומר כך, הועדה תצטרך לקיים דיון משותף של ועדת החינוך, יחד עם ועדת הבריאות, לעניין המטפלים הפרא רפואיים נושא שעלה פה מטעם הדוברים והם אכן צודקים לעניין זה, משרד החינוך ידע לעשות תיאום יחד עם משרד הבריאות יש פה חשיבות עליונה ששתי הועדות שאמונות על הפיקוח ידונו יחד, כדי שכל הנציגים יגיעו ונוכל למצוא את הפתרון ההולם. קודם כל, אנחנו כן רואים לעניין ההכשרה חסם לכניסה לתוך המקצועות ולכן הועדה דורשת מהמל"ג להכפיל גם אם זה תקופה של מספר שנים את מספר התקנים במכללות ובאקדמיה ללימודי המקצועות הפרא רפואיים. זו דרישה של הועדה על מנת להכשיר מספר מספק של מטפלים פרא רפואיים כדי שיוכלו להיכנס גם לתוך המערכת הציבורית ולמוסדות החינוך. כיום עשרות אלפי ילדים לא מקבלים את הטיפול הנדרש ומצבם הופך כמו ששמענו להיות בלתי הפיך. אנחנו חייבים לעשות את זה בזריזות כמה שיותר מהר, אנחנו מבינים שההכשרה עורכת לפחות שלוש שנים אם לא שבע שנים, יחד עם הניסיון וההשתלמויות שהם נדרשים ולכן ככל שיקדימו לעשות את זה, ככה נדע שאנחנו מקדימים תרופה למכה למעשה.

הועדה מבקשת מהסתדרות המורים הארצית לקיים דיון נפרד לעניין שכר המטפלים הפרא רפואיים, לא יכול להיות שהעניין לא נדון בנפרד, ברור ומובן מאיליו שאם הם מקבלים תקציב עוד משנות התשעים, על פי התקן של שנות התשעים יש פה עיוות נוראי ונדרש גם עדכון לשכר מבחינת אותם מטפלים, ואנחנו קוראים לכם, המטפלים הפרא רפואיים הועדה קוראת לכם לבוא ולשקול את העניין הקמת איגוד נפרד מטעמכם, שיוכל לייצג אתכם בארגון יציג, אל מול משרד החינוך ואל מול משרד האוצר ואל מול משרד הבריאות על מנת לשפר ולתקן את התקן שלכם ואת השכר ואת התנאים שלכם. אם אתם לא מקבלים את אותו סעד מארגונים שקיימים היום יש שם היום המון יוזמות שונות מאיגודים, אני קוראת לכם לעשות את זה וכמובן הועדה פה תגבה אתכם ותסייע לכם בעניין הזה. אני נועלת את הישיבה, תודה רבה לכל מי שהגיע, תודה רבה לכל הועדה, תודה רבה לכל מי שהגיע, תודה רבה לחברת הכנסת שירלי פינטו על היוזמה המבורכת הזאת, תודה רבה לחברי הכנסת, חבר הכנסת משה טור פז וחבר הכנסת עלי סלאלחה חבר הכנסת יוראי להב הרצנו שהיו שותפים לדיון, ואנחנו נתראה כולנו בדיון המשך עם הועדה המשותפת. תודה רבה הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.