פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



20
ועמ"ש לענייני עורף
23/11/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 1
מישיבת ועדת המשנה לענייני עורף
של ועדת החוץ והביטחון
יום שלישי, י"ט בכסלו התשפ"ב (23 בנובמבר 2021), שעה 10:45

הערכות המדינה למתן מענה לבעלי מוגבלויות בשעת חירום

חברי הוועדה: נירה שפק – היו"ר
רם בן ברק – יו"ר ועדת החוץ והביטחון
משה טור פז
יוראי להב הרצנו

יוסף שיין

טל זימנבודה - ממונת נגישות ארצית, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

הדס אגמון - ממונה משפטית (חקיקה ומדיניות), נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

ישי יודקביץ - יועמ"ש, משרד הביטחון

אבי מישרים - נציג רח"ל – רשות חירום לאומית, משרד הביטחון

שרית גרשקוביץ - רמ"חית אוכלוסייה, משרד הביטחון

רס"ן קרן אדיב - פיקוד העורף, משרד הביטחון

שרון שטול - מנהל תחום תיאום מבצעי, המשרד לביטחון הפנים

רפ"ק חגית רפפורט - ראש תחום תקשורת בחירום, משטרת ישראל

רפ"ק מרוות מסרי - ראש חוליית נגישות, משטרת ישראל

שי חג'ג' - ראש המועצה האזורית מרחבים

חיים פוקס - מנכ"ל עמותת בית אור אביבה

ענת אריאל זכאי - יועמ״ש עמותת נגישות ישראל

עידן מאראש - מוזמן

עידו בן יצחק

אסף דורון

ירון קוונשטוק


הערכות המדינה למתן מענה לבעלי מוגבלויות בשעת חירום

בוקר טוב לכולם. אני מתנצלת על האיחור פעמיים, פעם אחת כי הדיונים שהיו צריכים להתחיל ב-09:30 בכל הכנסת נדחו ל-10:30 בגלל הצבעות במליאה, ולצערי זה גרם לכמה אנשים להיות איתנו בזום ולא פה, מהאנשים שצריכים לבוא ולהציג. אני מאוד מקפידה שמי שמציג אל הוועדה. דבר שני, חווינו בשידור חי את הנושא הזה, שכשלא נערכים לתת מענה לאנשים עם צרכים מיוחדים ועם מוגבלויות, אז אנחנו נתקעים, כי יש דברים שצריך להכין מבעוד מועד. וזה גם הנושא של הדיון הזה.

אז אני רוצה לפתוח קודם כול בדיון. אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל יש ועדת משנה שנקראת הוועדה למוכנות העורף, אני היושב-ראש שלה. אני אומר כאן: הדיון הזה הוא דיון פתוח – התחלתי בזה ואני אחזור – ובדרך כלל הדיונים בוועדת החוץ והביטחון סגורים. וחשיבות הנושא, ובטח הנושא שאנחנו מדברים עליו היום, הדיון הוא פתוח. ולכן הוא נצפה, הוא משודר, אתם רואים את האור שאומר את זה. הנושא הזה לא יכול להישאר בחדרים סגורים, הוא חייב להיות מוצף בחברה הישראלית, ושכולם יהיו על זה. אז זה קודם כול שתכירו ותדעו.

הדיון הזה הוא דיון ראשון של הוועדה. פעם ראשונה שאני יו"ר של הוועדה הזו. ואני מתכוונת להרים כל אבן ולבחון כל נקודה, ולא רק איפה שהפנס דולק. גם בעבר שלי, שנותן לי את הכלים, אם זה כאלוף משנה במילואים בצבא, ששנים התעסקה בתחום של מוכנות העורף, ופיקדה על גזרות בתחום הזה, על העורף הצבאי והאזרחי של אוגדת עזה; כחיה במרחב וחברת קיבוץ כפר עזה; כיועצת בכירה בלשכת השר להגנת העורף, שהיה בזמנו. עם כל הכלים האלה אני באה לכאן – וכאזרחית שחיה את המתרחש במדינה ובכלל – לבוא ולתת מענה.

והיום בחרנו להתחיל את הדיון הראשון עם הנושא של מוכנות העורף במענה לאנשים עם מוגבלויות. אז אני אפתח, לפני שאני אתן את הנתונים שאני מכירה. הם לא נמצאים כאן כרגע, כי הם באמת ראשי השדולה והם מסתובבים והם יצטרפו אלינו, שירלי פינטו ויוראי להב הרצנו – שני חברי כנסת שמובילים את התחום של הנושא של אנשים עם מוגבלויות, השילוב בחברה, המינוף וכל התחומים האלה. ובמסגרת היום הזה הקדשנו גם את הדיון בוועדה הזאת לכך.

אנחנו נדבר פה היום על הצגת הייחודיות, האתגר שניצב בפני הרשויות השונות – לא רק רשויות מקומיות, רשויות ייעודיות בממשלה – במתן מענה לאוכלוסיות מיוחדות בשעת חירום; אנחנו נדבר על המרחב הפרטי והמרחב הציבורי; על השת"פ הבין-ארגוני ונקודות החיכוך בין הגופים השונים במענה, מנקודת ההסתכלות של אותה אוכלוסייה; ונסקור את הפערים שקיימים. ואני רוצה כאן שיתוף פעולה ברמה של ממש להציף אותם על השולחן, כדי שנוכל לטפל בהם. אסף יעזור לי כאן בכל הנושא של המשתתפים ונתקדם.

אז אני רוצה להתחיל בשני סיפורים חשובים. אחד, נושא שעשה לי טוב. הוא לא קשור לחירום, אבל הוא נותן תקווה ולדעתי הוא משפיע על החירום. אז אני רוצה לספר לכם על פעוטונים במועצה אזורית מרחבים. אני לא יודעת כמה יודעים, במועצה אזורית מרחבים קיים מקום שנקרא עלה נגב-נחלת ערן, שהקים האלוף במילואים דורון אלמוג-אברוצקי, והמקום זה כפר שיקומי. ובכפר השיקומי הזה יש דבר נפלא: הוקמו פעוטונים וגני ילדים שמשלבים את האוכלוסיות. No more לילדים רגילים ולילדים עם צרכים מיוחדים.

אני מצטטת מדבריו של שי חג'ג', ראש המועצה, שבא לבקר בגן הזה, שיש בו צורך, ומגדילים בעוד ועוד גנים, שיושב ילד עם זונדה, ליד ילדה עם כיסא גלגלים, עם ילדי מושבים, ולומדים ביחד ערכי יסוד, ערבות הדדית, עזרה לזולת והתחשבות באחר. הישיבה אחד ליד השני צורבת את התודעה שכולם ביחד ואין כאן שוני, וכולנו בתוך זה.

ועוד אירוע היסטורי באותה מועצה. היא מקדמת תוכנית ליישוב ראשון שנקרא מרחבי דניאל, יישוב במדינת ישראל, דורון טוען שזו פעם ראשונה בעולם, שקם יישוב במדינה שמשלב מתוך כוונה משפחות ואנשים עם מוגבלויות, יחד עם החברה בכללה, מתוך כוונה לתת מענה ספציפי בקרבה לאותו כפר שיקומי. ואני מאמינה שגם שם הערבות ההדדית והחמלה, העשייה החברתית ואיכות החיים – זה לא פוגע באיכות החיים, לדעתי זה רק ישפר – קיים ביחד. אבל אנחנו לא צריכים את האיים האלה – אנחנו צריכים אותם, אבל לא כאי. אנחנו צריכים אותם כתפיסה: תפיסה מדינית, תפיסה חברתית, שתביא את כולם ביחד. ועד אז יש לנו הרבה עבודה. ובוועדה הזאת אנחנו באמת נדון באוכלוסיות.

ואני אכנס רגע למספרים. במדינת ישראל יש 1,566,100 אנשים עם מוגבלויות, מתוך אוכלוסייה שמונה 9,140,500, 17% מהאוכלוסייה, 21 מהאוכלוסייה הבוגרת של מעל גיל 20. 269,900 ילדים עם מוגבלויות מגיל לידה עד 17, שמהווים 17% מהאנשים עם המוגבלויות. 784,500 מבוגרים בגיל עבודה, 18–64, שמהווים 50% מהאנשים עם מוגבלויות. חצי מיליון, 511,700 זקנים וזקנות עם מוגבלויות מעל גיל 65, שמהווים 33% עם מוגבלויות. ל-44% מהאנשים עם מוגבלויות יש קושי רב בהליכה. ל-11 מהם יש קושי רב בזיכרון ובריכוז. ל-11 מהם יש קושי רב בראייה, כולל מי שאינם יכולים לראות בכלל. ל-8% מהם יש קושי רב בשמיעה, כולל מי שלא יכול לשמוע בכלל.

ולמה בחרתי לפרט על הנתונים האלה, שנמצאים במקור מתוך נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות? כי כל מי שנמצא בחדר הזה ואמון על מתן מענה ולא מכיר את הנתונים האלה, יש לו בעיה בלתת את המענה. אין לו מושג לאיזו אוכלוסייה הוא צריך לתת מענה, באיזה פריסה, באיזה גילאים, ומה נקודות החיכוך או מה החולשות או מה הפערים שצריך לתת להם מענה. והנתונים האלה – צריכים לדקלם אותם, את כולם, ולתת להם מענה.

ועכשיו אנחנו נתעסק במענה. ואני רוצה להגיד לכם, זה לא דיון חד-פעמי. אני מתכוונת לכנס את הוועדה הזו כמה שיותר. ואם צריך פעם בשבועיים או פעם בשבוע, אני אכנס אותה, כי מצבי החירום הם מחר בבוקר, הם אתמול. בשומר החומות חברת הכנסת שירלי פינטו פתחה מוקד על דעת עצמה, כדי לתת מענה ולתווך לאוכלוסייה שלמה שלא ידעה למי לפנות. אותו דבר היא עשתה בצוק איתן. אני מצטערת, זה לא התפקיד שלה. כל הכבוד לה, אבל זה לא תפקידה.

אז אנחנו נעבור נושא-נושא, ונתחיל לפי הסדר עם משרד המשפטים. רק תגידו בבקשה שם ותפקיד.

אני ממונת נגישות ארצית במשרד המשפטים בנציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות. יחד איתי נמצאת עו"ד הדס אגמון, שהיא מחקיקה ומדיניות אצלנו.

אני אתן כמה מילים על מה שהנציבות עושה – אנחנו עוסקים במניעת אפליה, אכיפה, אנחנו עוסקים בחקיקה. כל הדברים האלה כמובן בשביל לקדם את כל הנושא של אנשים עם מוגבלות במדינה. ואני רוצה לדבר איתכם על מצב החירום.

(הצגת מצגת)

אז כפי שיושבת-ראש הוועדה ציינה, לאנשים עם מוגבלות יש הרבה חסמים בשעת חירום, והמדינה שלנו מספקת הרבה אתגרים בנושא הזה של חירום, ויש הרבה הרבה מה לעשות כדי לקדם את הנושא הזה. אפשר לראות, יש כמה אתגרים שעומדים בפנינו, כמו למשל העברת מידע בין גופים שונים. כל שיתוף המידע הזה מסייע למדינה לטפל בצרכים של אנשים עם מוגבלות. לא ייתכן שאדם עם מוגבלות בשמיעה לא ישמע את האזעקה, ולא ייתכן שאדם עם מוגבלות בראייה לא יוכל לקבל מידע באינטרנט או באפליקציות, כי הן לא מונגשות. ואני יכולה להמשיך לתת דוגמאות, אבל אני חושבת שהנושא הזה מאוד מאוד ברור.

אנחנו חייבים ליצור פה מאגרי מידע, כדי שהשלטון המקומי או הארגונים שאמונים על פינוי או שירות של אנשים עם מוגבלות, יהיה להם את המידע. וכל שיתוף הפעולה בין הגורמים הוא קריטי, כדי לספק את השירות בשעת חירום.

הדברים האלה צריכים להיעשות עכשיו, הם לא יכולים להיעשות בשעת חירום. אנחנו בנציבות בזמן חירום פעלנו ללא תקנות על מנת לקדם ולטפל בדברים, לדוגמה אנשים עם מוגבלות שמיעה, ישבנו עם פיקוד העורף, ישבנו עם רשות השידור, כדי לספק מענים לאנשים עם מוגבלות. אבל הדברים האלה צריכים להיות מסודרים, לא לג'נגל אותם ולראות איך אנחנו פותרים אותם.

אני אעצור אותך רגע. אני אתן את ה-DNA שלי. מבחינתי שם המשפחה שלי זה לא שפק אלא תכלס. אני אומרת אני אומרת את זה כי בסוף אני רוצה לקחים, אני רוצה לדעת איפה יש פערים. זאת אומרת, כשאת אומרת לי: אנחנו פעלנו ללא תקנות – אני רוצה לדעת ספציפית למה אין תקנות, מה תמונת המצב. אנחנו מדברים על נושא ההנגשה בערוצי התקשורת, אני רוצה לדעת תכלס מה היה. מעבר למלל, אני רוצה מספרים. אם אין מספרים אני נכנסת נורא ללחץ. אני טיפוס כזה שנכנס ללחץ ממלל.

חוק שוויון קבע, שעד 2005 ייכתבו תקנות בתחום החירום, ופינוי של אנשים עם מוגבלות וכל מה שכרוך בכך. ב-2006 מתוך סט של חמש תקנות יש סט אחד שאושר, ועוד ארבעה שהם במצב טיוטה. את התקנות האלה צריך שר הביטחון, באישור של שר האוצר, להתקין. הם נמצאים במצב טיוטה. אנחנו דוחפים, אנחנו דורשים.

זאת אומרת, אנחנו בשש שנים, בארבע תקנות מתוך שש במצב טיוטה.

לא, התקנות היו צריכות להיות מוגשות לכנסת ב-2006. ב-2021, השנה, הותקן הסט הראשון. כל שאר התקנות הן בעבודה.

אני ממש אתעכב על כל מילה, כי כשנאמר לי ארבע במצב טיוטה, אני מבינה שהטיוטה קיימת.

הטיוטה קיימת.

האם הטיוטה היא ברמת מוגמר ומחכה כדי לעבור לתקנה קבועה?

אני חושבת שאת התשובה הזאת צריך להפנות למשרד הביטחון. אנחנו יודעים שהעבודה נעשית, התקנות האלה כבר הונחו בעבר על שולחן ועדת העבודה והרווחה.

ומה התקנות האלה נותנות לכם מבחינת הסמכות? המטרה שלי בדיון הפתוח הזה, שכל אזרח יוכל לדעת, ושלא נדבר בשפת משרדים. אז כל דבר נפרש. וגם כשתסבירו, תחסכו לי את השאלות, אם תסבירו את זה לרמת האדם הסביר, שלא בקיא במלל ובטכניקות ובתקנות: מה מהות התקנה? מה היא אמורה להסמיך? מה היא אמורה לתת?

התקנות האלה בעיקר מטפלות בפינוי של אנשים עם מוגבלות במצב חירום, לא משנה כרגע איזה מצב חירום, אם זה נדרש, וכיצד זה ייעשה. זה כרוך בזיהוי האנשים עם המוגבלות, מה הצרכים שלהם, איזה סוג פינוי נדרש. אנחנו מבינים שאדם שזקוק להנשמה צריך פינוי אחר מאשר אדם שיש לו מוגבלות, כמו שציינת, קשישים או דברים כאלה. אז כל המערכות, כדי שהן יעבדו ביחד, שזה באמת לחבר את כל הנקודות, אם זה ביטוח לאומי במשרד הבריאות והשלטון המקומי והצבא ומשרד הביטחון – כל הגופים האלה חייבים לעבוד ביחד, על מנת שיהיה מענה לאנשים עם מוגבלות בשעת חירום.

אני בכוונה רוצה לסגור את הנושא הזה. בעצם יש לנו תמונת מצב שמחכה למשרד הביטחון שאומרת: ב-2006 התקנות האלה היו צריכות להיות מאושרות. מ-2006 אני מבינה שמדינת ישראל ואזרחי מדינת ישראל זוכרים היטב מה היה לנו, איזה מלחמות, איזה הסלמות עברנו ומה המצבים שעברנו. ובעצם אמרו לאזרחי מדינת ישראל: תמתינו רגע, אנחנו נחכה, יש לנו זמן מ-2006. בינתיים יהיה לכם מבצע – לא קרה כלום; יהיה פינוי – לא קרה כלום; יורים עליכם טילים – לא קרה כלום.

אנחנו, אנשי הפקידות המקצועית – ואני אומרת את זה כי אני מעריכה את הפקידות המקצועית – החליטו שזה לא בסדר העדיפויות שלהם. אוקיי, נשנה את סדר העדיפויות. תכף נקבל התייחסות לנושא הזה. מבחינתי זה כשל.

נכון. אני בהחלט חושבת שזה מקום של הוועדה ללחוץ ולהגיד, כי התקנות האלה באמת מתעכבות, ויש גם החלטה של בג"ץ על לוח הזמנים – כבר הייתה, וגם לוחות הזמנים האלה כבר חלפו. ופה לחץ של הכנסת על המשרדים, שהתקנות האלו כבר יוגשו ויקודמו, ואז תהיה לנו כנציבות סמכות לאכוף את התקנות, וזה יעשה את הסדר הדרוש.

אני אתן רק עוד דוגמה אחת, זה הנושא של מאגר מידע. היום רשות מקומית לא בטוח יודעת שמתגורר בתחומה תושב, שאם יש שריפה וצריך לפנות אנשים מבניין מסוים, לרשות המקומית לא בהכרח יש את המידע שמתגורר בקומה שמונה אדם שמרותק לכיסא גלגלים. בשביל לייצר את מאגר המידע הזה, על בסיס נתונים שקיימים נניח בביטוח לאומי או במשרד הרווחה, בשביל זה צריך תקנות. והתקנות האלה הן תשתית לשאר הדברים.

זו אחת התקנות?

וזו אחת התקנות.

זו התקנה החמישית.

וזה הבסיס של כל הדבר. אז יש מאגר מידע, יש נושא של פינוי - - -

אנחנו נעשה דיון בנושא התקנות כולן. גם פה אני אגיד שני דברים – סליחה שאני מנהלת כך את הדיון, כי הוא חשוב לי – אחד, אני לא מוציאה מאף גוף את האחריות. גם משרד המשפטים, גם הנציבות, הצפת הדברים על סדר-היום היא חלק מהעניין, לא להעביר את זה הלאה. זאת אומרת, אני מצפה שזה יהיה על סדר-היום. שר יודע לדבר עם שר, הנציבות – הרבה אנשים צריכים את המענה. תעביר את זה הלאה – לא בוועדה שלי. אז אני מבקשת גם מכם לקחת את האחריות על עצמכם.

וגם הרשויות המקומיות – כולנו קראנו את דוח מבקר המדינה על הרשויות – אמורות לדעת. בשביל יש מחלקות רווחה, סיעודי בקהילה, מוגבל בקהילה. אנחנו נגיע אחד אחד. אני רק אשמח, כדי לסגור את הפינה הזאת, לשמוע את ההתייחסות של משרד הביטחון.

אני מהייעוץ המשפטי של משרד הביטחון. אני רוצה להמשיך את הדברים שהדס העלתה, אנחנו עובדים יחדיו בנושא הזה של התקנות. המצב של התקנות כרגע הוא שאנחנו מחויבים להסכמת משרד האוצר, ובגלל חילופי הממשלות, שהיו תכופים בשלוש שנים האחרונות, אנחנו התעכבנו.

מה זאת אומרת? תסביר לי. סליחה, שי, אני אקטע אותך. אבל אני מבקשת אצלי בוועדה להוריד משפטים כמו לא הייתה ממשלה, לא היה תקציב. אנחנו יודעים לתת מענים דחופים ואנחנו יודעים להפעיל נהלים דחופים. זה עניין של סדרי עדיפויות.

ממש מעניין אותי לדעת, עד 2006 ומ-2006 כמה ממשלות התחלפו. אני מעדיפה תשובות כמו הנושא הזה היה בפער, הנושא הזה לא טופל, זה הלוחות זמנים שמתבקשים, למען כולנו, ואם יש משהו קונקרטי אז תגידו משהו קונקרטי. אבל כשהתקנה מחייבת ויש בג"ץ בנושא, להגיד לי עכשיו שממשלות התחלפו, אני חושבת שזה קצת מזלזל ביכולת ההבנה של האנשים פה בוועדה.

אני מבקש רגע. הנקודה של ממשלות התחלפו מעכבת את התקנת התקנות, וזה בגלל שאנחנו מחויבים בהסכמת שר האוצר לפני שאנחנו מגיעים לכנסת. סדרת התקנות שפורטו במצגת, מייד כשהוקמה הממשלה ה-36, הממשלה המכהנת, פנינו למשרד האוצר לקבל את הסכמתו להגיש את התקנות פעם נוספת לוועדת העבודה והרווחה. במשך כל השנים, ב-10, 12 שנים אחרונות, פועל מטעם משרד הביטחון פרויקטור, שמתרוצץ בין משרדי הממשלה הנוגעים בדבר לגבי התקנות שפורטו במצגת, ומנסה לגבש תקנות מתוכניות, והעלאת המודעות של משרדי הממשלה שאחראים על השירותים הללו, לגבי אנשים עם מוגבלות. התקנות האלה הוגשו כבר בכנסות קודמות, אבל הדיון בהן לא הושלם.

סליחה שאני שואלת, אני אהיה נורא חדה בשאלות שלי. יש שש תקנות. אתה מספר לי שמעבר לכוח האדם המקצועי שקיים בתקינה מונע פרויקטור נוסף, שפועל בין עשר ל-12 שנים, ובין עשר ל-12 שנים הוא הביא לי תקנה אחת. אז אני גם מטילה ספק בפרודוקטיביות של העשייה הזאת.

כדי שלא להמשיך את הדיון בתחום הזה, הבנתי את הפער, אשמח לשמוע אם יש לך עוד מילה או שתיים לומר. אנחנו לא ניתן לקרות, אני אגדיר לחות זמנים פה. והפרויקטור הזה כנראה יצטרך לעבוד יותר חזק, יחד עם אנשי המשרד, כי אני לא אתן למבצע הבא לעבור, שיכול להיות מחר בבוקר, כשאנשים עם מוגבלויות לא יקבלו מענה. מה זאת אומרת פרויקטור עובד 10–12 שנה, והוא עדיין במרוץ? אולי יש לו בעיה ב-Waze, לא יודעת.

בשונה מתקנות של משרדי ממשלה אחרים, תקנות הנגישות לשירותי החירום, משרד הביטחון תלוי כמעט לחלוטין במשרדי ממשלה נוספים, כי משרדי הממשלה הנוספים הם אלה שנותנים את השירותים השוטפים לאנשים עם מוגבלות, למעט כמובן במשרד הביטחון שזה פיקוד העורף לגבי הנושאים שפיקוד העורף אמון עליהם, למשל בנושא של הרפואה, בנושא של - - -

שי, סליחה שאני עוצרת אותך. אני מכירה את העורף מצוין. אני שואלת שתי שאלות: אחד, האם רח"ל בתוך זה?.

רח"ל מכירים את הפעילות של הפרויקטור, בהחלט.

מה זה מכירים? יש רשות חירום לאומית. מה זה היכרות – שלום שלום, מה העניינים? אני שואלת עוד שאלה: היה תרגיל שבוע חירום לאומי. אני ביקרתי בתרגיל, הוצג לי שהנושא של תרגול והתייחסות לאנשים עם מוגבלויות היה. איך זה לא הוצף שם בלקחים?

אני מקווה שיש פה נציג של רח"ל, שיכול לדבר על הדברים הללו.

כן, אני אשמח לשמוע. אני רוצה לשמוע נציג רח"ל, לא פקע"ר – אני מפרידה בין הגופים.

אני הנציג של רח"ל. רח"ל הייתה מעורבת לאורך כל הדרך, יחד עם אותו פרויקטור, מול משרדי הממשלה השונים. כשהטיפול התחיל להיות ברמה של הרשות המקומית, הנושא הזה הוא באחריות של פקע"ר, לאור החלוקה - - -

אבי, קודם כול אנחנו מכירים. אז התשובה היא לא. התשובה היא לא מה האחר – מה רח"ל? מה התקנות? אני שאלתי שאלה על תקנות, אל תספר לי מה הרשויות.

אז אני אומר שוב: אנחנו בפברואר האחרון עשינו איזשהו כנס, בעקבות אחת התקנות שהותקנה - - - יחד עם משרדי הממשלה השונים.

סליחה, הוא מדבר על התקנות שכבר הותקנו. את שואלת על התקנות העתידיות, והוא עונה לך על התקנות שהותקנו כבר.

אני רוצה לדעת על שש התקנות.

תני לו אולי רק לסיים את המשפט, לא שמענו אותו.

לא, אבל אני רוצה למקד אותו בתשובה הנכונה.

הוא מנסה להגיד משפט, שיגיד.

הייתה תקנה שבה רח"ל הייתה מעורבת, והתחילה פעילות מול משרדי הממשלה, כדי שהם יכתבו נהלים איך הם מטמיעים את התקנות הללו. אנחנו לא רואים בדבר הזה, היות שזה מול האוכלוסייה שברשות המקומית, את האחריות של רח"ל, שהיא צריכה לעסוק בזה, מאז ההסדרה בינינו לבין פקע"ר בעקבות ועדת מזרחי.

אבי, עצור. אני עכשיו אשאל עוד הפעם: האם אתה בקיא מהן שש התקנות, שאמורות היו להיות עד 2006? ואתה הנציג.

לא.

אז התשובה היא שאתה לא בקיא, כי אתה נותן לי תשובה שלא. הבנו שאתה לא בקיא, אז אני אשאל אותך שאלה ספציפית: יש תקנה שעוסקת במאגרי מידע. האם רח"ל עסקה בקידום תקנה, שהיא בסיס התשתית למענה במאגר מידע מול משרדי ממשלה? לדבר בשפתכם – עכשיו אני אדבר מקצועית – מול מכלול רמו"ט.

אני אומר שוב, גם בנושא של כל המידע לציבור בתחום הנגישות, זה לא באמצעות משרדי ממשלה, כל אחד בתחומו, איפה שישנם כאלה. ושאר הדברים זה באמצעות המידע שיש בפיקוד העורף.

אוקיי. אני מצטערת, לא קיבלתי את התשובה הנכונה, כי אתה עונה לא לגופה של שאלה, כנראה בגלל פער המידע ואי הכרת התקנות. יש מישהו אחר שכן בקיא שרוצה לעלות?

סליחה, אם יורשה לי. זה בנושא הזה, פשוט בהקשר לבג"ץ, הייתי בבג"ץ אתמול ויצאה החלטה.

סליחה, אם מישהו רוצה לדבר, יגיש בקשה אלינו בצורה מסודרת, ואני אשמח שלא יתפרצו לדבריי.

סליחה.

לסגור את פקע"ר, רמ"ח אוכלוסייה, שרית תסגור את הסיפור של התקנות של משרד הביטחון.

שלום לכולם, אני ראש מחלקת אוכלוסייה. את רוצה שאתייחס בכללי לפעילות שאנחנו עושים?

לא, אני שאלתי שאלות מאוד ספציפיות. אני דיברתי על התקנות, אני דיברתי על הפערים. ספציפית לנושא התקנות אם יש לך משהו להוסיף, ואם לא אז אחרי זה נמשיך ונדבר. אז בואו נמתין רגע עם שרית עד שתתארגן שם. מכיוון שהעלו את נושא הרשויות, חשוב לי להעלות את שי חג'ג', שאיתנו בזום, שהוא ראש מועצה אזורית מרחבים ויושב-ראש המועצות האזוריות.

בוקר טוב ליושב-ראש ולכל החברים שם.

שי, יושבת-ראש. אנחנו נורא מקפידים.

יושבת-ראש, סליחה. אני שומע את הדיון כראש רשות, ואני באמת מבין את השאלות שלך, היושבת-ראש, ואני המום מהתשובות שאנחנו שומעים ממשרדי הממשלה. בתור אחד שיש לו את הכפר השיקומי עלה נגב אצלו ברשות, מבין את המשמעויות של פינוי בשעת חירום וכו', וכשאין תקנות ואי-אפשר לאכוף אז המצב שלנו חמור מאוד.

אני רוצה להוסיף עוד משפט אחד, מועצה אזורית מרחבית נמצאת שבעה ק"מ ו-100 מ' מעוטף עזה, ועד היום החמ"ל שלה לא מוכן ולא תקין. כיוון שהוועדה הזו גם מטפלת בכל נושא העורף, בפועל אם יש מלחמה, וזה יכול להיות כל יום, כמו שאמרה היושבת-ראש, אני לא יודע לנהל מלחמה ממועצה אזורית מרחבים, חשוב שתדעו את זה, בגלל בעיות תשתית, שתכלס לא סיימו את העבודות. אין לי את כל מה שקשור לחיבור של מחשבים, מולטימדיה, הדברים הכי בסיסיים. חשוב שהוועדה הזו תדע ושזה יירשם בפרוטוקול, שאנחנו עדכנו ודיווחנו, כולל למשרד - - - ואני מקווה שמישהו ירים את הכפפה, וכן יגרום לכך שהחמ"ל שלנו יתחיל לעבוד מחר בבוקר.

מה ששמעתי לגבי פינוי וכו', אני חושב שהדיון הזה מאוד מאוד חשוב בתור ראש רשות. ואני מאחל ומקווה שהתקנות האלה באמת יצאו מהר מאוד. תודה רבה.

שי, יש לי שאלה אליך: האם אתה בקיא בכל רבדי האוכלוסיות המיוחדות אצלך במועצה? האם יש לך נתוני רווחה? מן הסתם מוסדות אתה מכיר אצלך, כי זה משהו ממוסד, אבל מוגבלים בקהילה, אנשים עם צרכים מיוחדים בקהילה, מה רמת השליטה שלך ואיפה הפערים שלך?

בכנות לא. יש פה עניין של חופש המידע, וכל מיני עניינים שצריכים להיפתר בתקנות, זה בדיוק על מה שדיברתם. חוץ מהמוסדות, שאני יודע בוודאות מה יש וכו', כל מי שנמצא בבית או מרותק לכיסא גלגלים או למיטה, אם יש לי ידע זה רק בגלל ידע אישי שאני מכיר את הציבור שלי, אבל באופן עקרוני אין שום לוח שמראה לי, שחלילה בשעת חירום, ביישוב הזה והזה יש מישהו שמרותק למיטה ומחובר לחמצן, וצריך לדאוג לו לגנרטור או לדאוג לו לדברים אחרים כדי לפנות אותו. והנושאים שאתם מדברים עליהם מאוד מאוד חשובים, בטח באזור שאנחנו חיים בו.

ומכך אני מניחה שהתשובה תהיה לא גם לשאלה שלי, מכיוון שכל רשות אמורה לעשות עבודה להתפנות ל-X אחוז מהאוכלוסייה לתוכה, אם בערבות הדדית בין רשויות או בתוך הרשות. לך בעצם אין תוכנית, שגם מאפשרת לך לסמן דירות או מקומות, שאמורים לתת מענה לאוכלוסיות מיוחדות, כמו דירות קרקע, כמו אפשרות להיכנס עם כיסא גלגלים, רוחב מקלחת וכאלה. אני מבינה שגם זה פוגע לך בתוכנית העבודה.

אמת. כל עוד לא יהיה חופש מידע, ותהיה לרשות היכולת לקבל בתקנה את כל המוגבלים שיש לה ברשות, אנחנו לא נוכל לעשות את זה, עם כל הרצון הטוב. אנחנו מתבססים רק על הידע שלנו מתוך הכרת השטח, אבל זה לא מספיק. זה לא צריך לעבוד בצורה הזו, זה צריך להיות מסודר, לקבל רשימה מסודרת של כל המוגבלים שיש לנו ברשות, ולהיות ערוכים לשעת פקודה, כי הם הראשונים שצריך לטפל בהם.

תודה, שי, על השיתוף. אני מתארת לעצמי שמה שאתה אומר הוא נכון לגבי כל המועצות שאתה היושב-ראש לגביהן. אז באמת תודה. והנושא של מרכזי הפעלה שהעלית כאן נרשם. יהיה דיון על היערכות רשויות מקומיות ואזוריות, שלטון מקומי, ערים ומועצות אזוריות. יתקיים דיון נפרד, גם על בסיס דוח מבקר המדינה. תודה.

תודה רבה.

שרית, כן.

יושבת איתי קרן, היא ראש מדור חברה ישראלית בפיקוד העורף. אנחנו מייחסים לתחום החברה חשיבות מאוד גדולה, וקרן עוסקת גם בנושא הזה של בעלי צרכים ייחודיים, אז אני אשמח שהיא תתייחס כאן ותציג את הנושא ששאלת עליו.

שלום לכולם. אני אומנם לא נכחתי מהתחלה, ואני אתייחס בהתאם למה שהבנתי, ותכוונו אותי אם אני טיפה סוטה. בקשר לתקנות, אנחנו עובדים כבר הרבה מאוד זמן עם יהודה מירון, אנחנו שותפים לכל תהליך כתיבת התקנות. למיטב הבנתי, תקנה אחת עברה.

כשאת אומרת שם תגידי גם מה התפקיד, כי לא כל מי שבזום או פה מכיר את השמות.

שרית הציגה, ראש מדור חברה ישראלית - - -

לא, לא אותך, אמרת יהודה מירון.

הוא אותו פרויקטור שהזכרתם מקודם, שמרכז ומתכלל מטעם משרד הביטחון את התאמת תקנות הנגישות לנושא הביטחון. הוא מוביל את העבודה, בתיאום עם השלטון המקומי, השלטון המרכזי, פיקוד העורף וכל השותפים. יש כרגע, למיטב ידיעתי, חמש תקנות, אחת בלבד עברה בחודשים האחרונים, שמדברת על האחריות של משרדי הממשלה מול המסגרות החוץ-ביתיות.

התקנה שכרגע עומדת על הפרק היא תקנת הפינוי המשמעותית, שעליה כרגע אנחנו עמלים, השבוע התקיים דיון. ואנחנו בעצם פועלים בשלב הזה להמשיך ולהטמיע את משמעויות הפינוי של אוכלוסיות של אנשים עם מוגבלות בתוכניות פיקוד העורף. אם היום הנושא הזה בא ביתר שאת לידי ביטוי בתוכנית פינוי היישובים סמוכי גדר, מה שנקרא "מרחק בטוח", יש מן הסתם השלכות נוספות גם בתוך גזרת העורף. והדברים האלה מנותחים, כולל משמעויות - - - לאנשים עם מוגבלות. ויש לזה השלכות שכבר באות לידי ביטוי במשמעות שפיקוד העורף לוקח על עצמו של התאמת המענה והתאמת הנגישות של כל השירותים שאנחנו פועלים לתת ולהנגיש אותם.

קרן, אני מתנצלת מראש, בגלל לחץ הזמנים אני אעצור הרבה את המלל, כי אני רוצה להגיע לתכלס. אז קודם כול, פיקוד העורף, למיטב הבנתי ויש לי כנראה בנושא, יודע לקחת את הנתונים הקיימים, הוא לא מחויב לשלמות, הוא יודע להיות הזרוע המבצעת או המחברת. זאת אומרת, בהינתן שראשי רשויות לא יודעים להגיד מי – את לא יודעת לפנות, את לא קוראת בקפה.

חד משמעית.

אז לכן הפער כאן הוא כפול, כי גם בהיערכות פיקוד העורף, אפילו ברמה של הזמנת הסעות מתואמות – מתי את מזמינה אמבולנס? מתי את מזמינה אוטובוס? מתי את מזמינה טיולית עם מענה לנכים? – את יודעת לעשות על בסיס הקיים, והיום יש לך פער בגלל התקנה של חופש המידע. אחד.

שתיים, נורא חשוב לי שגם האזרחים יבינו, כי שומעים "פיקוד העורף", "פיקוד העורף", ופיקוד העורף הוא לא חזות הכול, הוא הגוף המבצע, ואין לבלבל בין הדברים האלה. מכיוון שבעברי כמפקדת נפה בפיקוד העורף גם פיניתי ותרגלתי, אני יודעת מה זה כשיש נתונים חסרים. ולכם יש פער מאוד רציני בנתונים של בעלי מוגבלויות בקהילה. אתם לא יודעים לשלוט בזה. אתם נמסכים על הרמה הרשותית. אין לכם הצרחה עם משרדי ממשלה.

הדבר השני שאני אשאל, כשאנחנו מדברים על הדברים האלה, ואני לא יודעת אם זו שרית או קרן, עלה נושא מאוד ספציפי – ואם אנחנו פה נדבר עליו – הנושא של כל הכורזיות למיניהן. בסוף פיקוד העורף בא והחליט על שדרוג אמל"ח ועברו לדיגיטל, ואוכלוסייה שלמה של אנשים שצריכים את זה לא מקבלים. זה שרד כל עוד הייתה אפשרות, והיום אין אחזקה. זאת אומרת, בואו ניקח את אוכלוסיות מוגבלי השמיעה והחירשים, שאין להם את היכולת לקבל מענה. מה הפתרון שלכם לנושא הזה, אם קורה מחר בבוקר משהו?

אז אני אסביר. קודם כול הנושא הזה של הזימוניות, שאת מדברת עליו, הפסיק להיות מתוחזק על ידי החברה המספקת. זאת אומרת, אין יותר תחזוקה של אותם ביפרים שחולקו בזמנו ושימשו כהתרעה לאנשים חירשים. כיום אנחנו מעמידים את יישומון פיקוד העורף, ואת צודקת, זה מענה דיגיטלי. מה שכרגע אנחנו עושים, בעקבות ההבנות של שומר החומות והקשיים שעמדנו בפניהם, הגורמים הטכנולוגיים משתפים פעולה עם שיתופים פוטנציאליים להפצת התרעה במגוון דרכים. פיקוד העורף פותח את שעריו - - -

כמו? אם אני עכשיו אימא לילד חירש שהוא בלי טלפון, והוא יוצא לשחק במגרש המשחקים, מה אני עושה? היום יש פער. מה עושים עם הפער הזה? מה המענה עד שהחברה תביא? אני זוכרת, נדמה לי, מ-2011 או מ-2012, כבר דובר על זה שמוציאים את המערך הזה. הנושא של האחזקה שלו הלך וירד. זאת אומרת, יש לנו שמונה שנים להתארגנות. אני שואלת אתכן כי אתן מחזיקות כרגע בידע פה: מה המענה שניתן מהרגע שמדינת ישראל ופיקוד העורף קיבלו את ההודעה שהמערך הזה הולך להיגרט וגם מערך האחזקה שלו ייגרט?

את חד משמעית מציינת פה מקרה קצה מבחינתי, שלאו דווקא יש לו כרגע מענה שאני יכולה להעלות על דעתי במדויק, שיוכל לענות לכל אחד ואחד. כרגע המענה בהחלט מתבסס בעיקר על היישומון של פיקוד העורף, ועל פתרונות טכנולוגיים נוספים, שדרכם נפיץ התראה, שהיא לאו דווקא בבעלות פיקוד העורף.

אני אוסיף ברשותך, שמבחינת היישומון גם פיקוד העורף למד איך הוא צריך להנגיש את האמצעים. בהקשר הזה בשומר החומות הבנו, ביחד עם אותם ארגונים, שהרטט לא מספיק ארוך ולא מאפשר למשל לבן אדם להתעורר, ולכן הארכנו את הרטט. ובנוסף, אנחנו כרגע בפיתוח לקראת הגרסה הבאה, גם של הוספה של הבהוב בתוך היישומון.

אז יש פה גם מענה שפיקוד העורף נתן בהיבטים של היישומון, יש פה גם פתיחה לשותפים פוטנציאליים, וגם צריך להגיד שאנחנו עמלים בימים אלה על פיתוח של יחידה ביתית, שאנחנו מקווים שבעוד כשנה כל אזרח יוכל לרכוש אותה בעלות סבירה ביותר. היא תוכל להיות, לצורך העניין, חליף של אותה מערכת שדיברת עליה מקודם. ניתן יהיה להסתובב איתה. היא תוכל לתת גם התראה בבית, למי שלא שומע מסיבות כאלה ואחרות, או מי שלא מעוניין להוריד את היישומון. וכבר עכשיו, שאנחנו נמצאים בפיתוח של אותו אבטיפוס, שמנו גם את כל ההקשרים של נגישות.

אז אני אומר שאני לא אמשיך את הנושא הזה. אבל אם אני מתרגמת את מה שאמרת לי, אם מחר בבוקר קורה משהו יש לנו פער. אנחנו מסכנים חיים, סליחה שאני כזו בוטה, של אנשים עם מוגבלויות, כבדי שמיעה וחרשים, כי אני בנויה על בסיס הדיגיטל והטלפונים הסלולריים, שאין לכולם. אז למי שיש אנחנו נאריך לו את ההבהוב ואת המשך, אבל לילדים אין מענה. ואם פעם היו כל מיני משחקים כאלה שמחזיקים טמגוצ'י, אז אין לך טמגוצ'י לילד כזה, שהוא יכול לשים את זה על התיק שלו או על המכנס או על החגורה. עדיין אין לנו מענה, וזו סכנת חיים מבחינתי, ואנחנו בבעיה.

ברשותכם, משפט אחד. אני מנכ"ל המרכז לחירש-עיוור בעמותת מכון בית דוד. שמענו פה את הנתונים, גם על החלוקה של בעלי המוגבלויות ליחידות השונות, שמענו על המספר של אנשים לקויי שמיעה, אנשים לקויי ראייה. אנחנו רוצים להוסיף שקיימים בישראל בסביבות 1,500 איש שהם חירשים-עיוורים, יש להם לקות כפולה בשמיעה ובראייה.

ואנחנו מבקשים שכל השירות בזמן חירום, וגם זמן חירום שקורה בשגרה, שייקחו בחשבון גם את האנשים והנשים האלה, שהם פזורים בכל רחבי הארץ. יש לנו דרך תקשורת איתם, יש לנו צוות שפרוס גם ברחבי הארץ, ואנחנו מוכנים לשבת ולראות, איך אנחנו יכולים לתת את השירות הזה בשעת חירום. כמובן צריך לזה את ההכנה, את ההדרכה והכול, אבל אנחנו מבקשים שלא ניפול בין הכיסאות. אדם חירש-עיוור, לקות כפולה בשמיעה וראייה הוא יותר מעיוור בכיסא גלגלים, הוא משהו אחר לגמרי, הוא לא רואה ולא שומע. ואנחנו מבקשים שהוא ייכלל בתוך התקנות, בתוך כל הדברים האלה.

ברור. אוקיי. תודה. קודם כול המסמך שלך מונח בפניי, וגם קראתי אותו. ואני ממליצה לכולם לכתוב אלינו, כי אנחנו ועדה שקוראת. אני מאמינה שכל הוועדות קוראות, אבל אני יודעת לדבר בשם עצמי. אז קודם כול תודה. חיים ונחום בנדיקט, שניכם חתומים על המסמך הזה. אז ראינו, ואתה צודק, גם כך מופיע. ותכף נדבר על מקומם של הארגונים האזרחיים ובכלל ארגוני החירום בהתנדבות במערך הזה. אני מאוד מקווה שיתר משרדי הממשלה מכירים אתכם. רצית להוסיף משהו?

כן, תודה. אני היועצת המשפטית של עמותת נגישות ישראל. הגשנו גם נייר עמדה לוועדה, אבל חשוב לי להוסיף כמה דברים שעלו, והיו מאז בימים האחרונים כמה התפתחויות. קודם כול, חשוב לי להדגיש, שבאמת הבעיה של אנשים עם מוגבלות במצבי חירום כוללת כל כך הרבה ממשקים ונקודות, וכל מוגבלות יש לה את הבעיות שלה. ונכון, חסר מידע, כי אי-אפשר להגיע לאדם שמרותק בבית, אם לא יודעים מי הוא ואיפה הוא. ויש את האנשים עם מוגבלות בראייה או בשמיעה למשל, שיכולים להימצא במרחב הפתוח בזמן אזעקה, אז גם לא יכולים לשמוע; עם מוגבלות ראייה לא יודעים לאן ללכת, איפה יש בניין בכלל להיכנס אליו כדי להגן על עצמם.

אני שמעתי סיפורים. אחרי מבצע שומר החומות קיימנו בעמותה שולחנות עגולים גם עם גורמים חשובים וגם עם אם אנשים עם מוגבלות, ושמענו סיפורים מזעזעים.

שהם גם חשובים.

הם היו הכי חשובים שם, צר לי להגיד, כי פתרונות עדיין אין מהגורמים השונים. אז היה חשוב באמת להבין את הבעיות. ולא מדברים על אדם עם מוגבלות נפשית, שנמצא גם למשל במרחב הפתוח ויש אזעקה, והוא נשכב על הרצפה כמו שאומרים, אבל מי עוזר לו אחר כך כשנגמרת האזעקה וצריך לקום – לקום, כי הוא נמצא במצב של חרדה ולא מסוגל להזיז את עצמו ולהתפנות? הבעיה החמורה בארץ של מקלטים שהם לא נגישים. אנשים עם מוגבלות לא יכולים להגיע למקלט.

אני אגיע למקלטים, אבל את ביקשת זכות דיבור בתור אחת שהייתה בבג"ץ בהקשר של התקנות. את יכולה בבקשה להתייחס לנושא הזה?

כמו שדיברו, החקיקה של התקנות הייתה אמורה להתבצע ב-2006. ב-2008 עמותת נגישות לישראל הגישה בג"ץ נגד משרדי הממשלה השונים. הבג"ץ עזר לקדם המון מהתקנות, וכמו שאנחנו מדברים פה, אני אדבר ספציפית על משרד הביטחון, כי השאר לא רלוונטי, אבל לצערי יש עוד משרדים שלא התקינו תקנות עד היום.

כאמור, הבג"ץ מתנהל מ-2008. כל שנה משרדי הממשלה השונים צריכים לבוא ולעדכן סטטוס בהתקנת התקנות. מ-2008 אנחנו כל שנה מתייצבים בבית משפט ומקבלים את עמדת, לצורך העניין, משרד הביטחון, וכל שנה מ-2008 אנחנו שומעים את אותם דברים שאנחנו שומעים גם היום.

שהם?

ממשלות מתחלפות, וכל פעם צריך לעבור עוד פעם את שר האוצר. מ-2008. מ-2006 אנחנו מדברים על 15 שנה, שכמו שנאמר פה, יש פרויקטור. מה קרה? 15 שנה לא יכול להיות שנשמע את אותן טענות. אתמול היה דיון נוסף בבג"ץ שהשתתפתי בו, ושמענו עוד פעם את אותן טענות.

אוקיי, אז הנקודה הובהרה.

אני רק אעדכן על ההחלטה. יצאה החלטה, שהיא לא הראשונה שנותנת מועדים, אז אנחנו בספק אם זה יעזור גם הפעם, שקבעה שעד מועד מושב החורף הקרוב הנוכחי של 2021 ו-2022, כל התקנות שנותרו למשרד הביטחון צריכות לעבור. עכשיו, ההחלטה הזו נבעה מהדברים שנאמרו על ידי המייצגים של משרד הביטחון, שהם אמרו שזה מה שצפוי. אז יש החלטה של בג"ץ כרגע.

תודה רבה.

מה ההחלטה בדיוק? אני רוצה להבין את ההחלטה של בג"ץ.

אני יכולה להקריא לך.

כן, אולי, מה בדיוק ההחלטה, שנדע.

יוסי, מה שמטריד, שאם אפשר מאתמול להגיע במושב הזה להחלטה, מה קרה עם משרדי ממשלה ופרויקטור שלם במשך 12 שנה?

חברת הכנסת שפק, כמו שאת יודעת, ואת יודעת את זה היטב, ברגע שאחת כמוך מגיעה לזירה, וזה לא רק בשביל להחמיא לך, ומציפה את הדברים ולוחצת, הדברים מתחילים לזוז, כי עד אז האופי האנושי כנראה במערכות – הן לא זזות, בעיקר בנושאים של אנשים עם מוגבלויות, בנושאים שהם לכאורה בפריפריה של החיים או בפריפריה הגאוגרפית או בפריפריה האנושית.

ולכן כל כך חשוב מה שאת עושה כאן, ואנחנו כרגע לא נעסוק בלמה הגלגלים זזים כל כך לאט, אבל אנחנו מתכוונים להזיז אותם, וזה דברים כל כך קריטיים. ולכן אני רוצה לשמוע מה בית המשפט מחליט. ואנחנו לא ניכנס מה היה לא בסדר, אנחנו דוחפים קדימה.

חבר הכנסת יוסי שיין ביקש.

זה מאוד קצר. ההחלטה התבססה דווקא על זה שנציגי משרד הביטחון אמרו שהם יכולים לעשות את הכול במושב החורף הקרוב, ופשוט קבעה שבהתאם לצווים משנת 2010 וכו', אני לא אלאה, התקנות שבאחריות שר הביטחון יונחו על שולחן הכנסת, כתוב פה, עד סוף מושב החורף הנוכחי, 2022-2021. זו החלטה מאתמול בערב.

טוב, קודם כול תודה.

תודה. אני קודם כול רוצה לברך את חבר הכנסת משה קינלי טור פז מיש עתיד שהצטרף אלינו, וכמובן את מי שמוביל את היום הזה, ובעצם כל הדיון הזה שעשינו כאן, וההתמקדות בהתמקדות לחירום במענה לאנשים עם מוגבלויות, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. אז דקה לפני שנמשיך, יוראי וקינלי. כן, יוראי.

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני אדייק אותך במשהו אחד: את הדיון הזה את יזמת. ואני רוצה לפתוח את זה ולהחמיא לך בזה, כי בניגוד ליתר הוועדות שכמובן ניאותו לקיים דיונים בנושאים שונים במשיכה, את דחפת לדיון הזה. את הגעת אליי במליאה, הגעת לחברת כנסת שירלי פינטו שמובילה את היום הזה יחד איתי, ואמרת: אני מובילה את ועדת המשנה למוכנות עורף, ואני מבקשת לקיים דיון על אנשים עם צרכים מיוחדים. בהקשר הזה אני רוצה להודות לך, כי זה מעיד באמת על הרגישות שלך ועל תפיסת העולם שלך, שאומרת שאנשים עם צרכים מיוחדים הם אנשים ככל האנשים, יש להם זכויות ככל אזרחי ישראל, ועל כך אני רוצה להודות לך.

הדיון הזה הוא מאוד חשוב, ובעיניי הוא יהיה דיון ראשון בסדרת דיונים, כי כפי שהוצג פה, ואני מתנצל שלא הגעתי בראשית הדיון, פשוט צילמנו את האירוע המרכזי של היום בכנסת, אני מבין שיש מחסור ביישום של הצווים ושל התקנות בכל מה שקשור להנגשת הצרכים של אנשים עם צרכים מיוחדים בעת חירום.

היכולת של אדם לתפקד במצב חירום מורכבת כשלעצמה, גם אם אין לו לקות או אין לו צרכים מיוחדים, קל וחומר כשאדם סובל מלקויות שמקשות על ההתמודדות וההתמצאות שלו במרחב. ועל כן אני קורא לכל הרשויות לעשות את ההתאמות הנדרשות כמה שיותר מהר, כי באמת אם בהתאמות ונגישות מדובר בזכויות יסוד הכי בסיסיות של אדם – אני מגדיר את זה כזכויות אדם, יש שיגדירו את זה כזכויות אזרח, אבל מדובר בסט זכויות יסוד של אדם, של היכולת שלו לממש את זכויות חייו. כשמדובר בחירום זו היכולת של אדם להגן על חייו, לא רק לממש אותם.

ועל כן יש פה, בהינתן העובדה שאנחנו חיים בישראל, שבה המצב הביטחוני עשוי להתרגש עלינו בכל רגע נתון, הדחיפות של יישום חוק שוויון אנשים עם מוגבלויות, ובתוכו יישום התקנות או הצווים שמגדירים מה צריך להיות עבור אנשים עם צרכים מיוחדים, הדחיפות שביישום שלהם היא גדולה. ואם יש עיכוב ביישום הזה, אז אני קורא לכל הגורמים הנוגעים בדבר ליישם את זה כמה שיותר מהר. אני מקווה שבדיונים הבאים אנחנו נוכל גם לצלול לכל תיקון או תקנה וצו, כדי לראות איפה הדברים עומדים. זה דחוף, זה חשוב, זה מציל חיים. במקרה הזה, אי-אפשר להתפשר על זה.

אז אני מודה לך, גברתי היושבת-ראש, ואני כאן לשירותך בכל הנושא הזה.

קינלי, אתה ממהר? אז אוקיי.

אני חייב לחזור לוועדת הגיור, זו הסיבה שבאתי ואני יוצא. אני רוצה לומר דבר אחד, כמוך אני יושב בחלק מהפורומים שעוסקים בשעת חירום בצבא. ואחד הדברים בעקבות היוזמה של הדיון, שאני מברך עליו גם אותך וגם את חברי יוראי להב הרצנו, זה שבחלק גדול מהמפרטים לשעת חירום, בוא ניקח דוגמה ששנינו עסקנו בה, לא נזכיר כאן את הפקודה הצבאית, אבל פינוי של אוכלוסיות גדר, אין ברובן נספח אוכלוסיות מיוחדות.

עכשיו בואו נסביר לדוגמה, כשאתה צריך לפנות 10,000 או 20,000 אנשים מביתם בגבול הצפון או ברצועת עזה – וזו לא סוגיה תיאורטית, במדינת ישראל זה קורה במקרה הטוב פעם בארבע שנים – אתה חייב להתייחס לכל אנשים עם הצרכים המיוחדים שנמצאים בתוך הגזרה הזאת. ואני אומר שוב, היות שאני יושב על המסמכים האלה לא מעט, הם לא קיימים, חברים, או שהם קיימים חלקית מאוד.

זה אומר שכשאדם, למשל הוזכרה אוכלוסייה אחת של החירשים-עיוורים, אבל יש לנו עוד הרבה מאוד אוכלוסיות כאלה, המערכת לא ערוכה לקלוט אותם. כמנהל מינהל החינוך של ירושלים קלטתי במבצע צוק איתן את אוכלוסיית עוטף עזה שהתפנתה לירושלים. 100 בתי ספר בירושלים מפונים לטובת הדבר הזה, סוגיה בפני עצמה. האם האנשים בעלי הצרכים המיוחדים מקבלים את הקשב שהם צריכים? שכמו שאמרה כאן הדוברת לפניי יפה, הוא לא קטן יותר, הוא גדול יותר. אז אנחנו צריכים להכשיר מוסדות, מקומות, שהם נכונים לאנשים עם צרכים מיוחדים.

זה לא קיים. במקומות שאני יושב בהם, שזה מערכות חינוך ורווחה, זה לא קיים.

בדיוק בזה התקנות עוסקות.

שלשם אנחנו צריכים לחתור.

רק שנייה, אני ארצה לומר לכם, שתכירו, ראשית הצירים של כל הסמכויות וכל מוקד המידע נמצא בשש תקנות, שמ-2005 היו צריכות לצאת וב-2006 כבר להיות. אנחנו ב-2021, שימו לב לתאריכים, ורק תקנה אחת עברה.

סוף.

אחת התקנות המרכזיות לא עברה. יש בג"צים, יש הכול. בעיקר מסבירים למה לא, למה לא. ואף גוף לא יכול להתקדם אם אין לו את הסמכות של התקנות האלה. זה לא רק נוגע לדיון של אנשים עם צרכים ואנשים עם מוגבלויות, זה נוגע לבכלל, וזה משהו שהוא בלתי נתפס.

וגברתי, רק הערה אחת, כי את ואני, שוב, עוסקים בנושא הזה. היום הנושא הזה של פינוי בשעת חירום, ובכלל עיסוק בשעת חירום, לוקה בהרה מאוד משחקי נדמה לי. והיות שזו לא סוגיה תיאורטית, אנחנו חייבים לתקן אותה. כאן עולה נדבך מסוים, אבל בנדבכים אחרים מדינת ישראל בונה תסריטים שהיא לא יודעת ליישם. זה תפקידנו בוועדה הזו, בוועדת המשנה הזו, לוודא שזה יקרה.

הערה אחת להוסיף על הדבר הזה, אנחנו רואים בכלל את המגמות, וגם דנו פה בכל נושא רח"ל, ועדת החוץ והביטחון עוסקת בנושאים האלה. באופן כמעט טבעי נושאים של חירום, שהם רחוקים מאיתנו, מחיי היום-יום, קשה לשמור על אינטנסיביות של עשייה בתוך הדבר הזה. זה לא נתפס כמשהו שהוא עכשווי.

ולכן יש איזו מגמה גם בתוך הארגונים וגם במנטליות לדברים האלה איכשהו להצטמצם במקום להתרחב. ולכן יש פה דילמה איך לתחזק דברים שהם בחירום, בתקווה שהחירום לא יגיע. ופה יש לנו נושאים.

ולכן מה שאני מציע גם, גברתי, בתוך הדיון הזה, לא רק להפריד בין החירום לבין הנורמליות – שתמיד אתה אומר: יש חירום ויש נורמליות, אז אנחנו נתכונן לחירום – אלא לראות איך מגמות שאנחנו מקיימים בנורמליות, כמו הנגשה, אותו תהליך שמתחולל בישראל של הנגשה, שלא היה קיים קודם, אבל הוא הולך ומתרחב לגבי אנשים עם מוגבלויות, יהיו בסמיכות – הוא הולך ומתרחב. אולי לא לשביעות רצונך, חבר הכנסת הרצנו, אבל הוא הולך ומתרחב.

מכיוון ששנינו - - -

בסדר, אבל הוא הולך ומתרחב.

בתודעה, נכון.

אני רק אשלים את המשפט. ואני אומר לכם, גם בדיון שלנו, שאנחנו עושים הפרדה קונספטואלית בין חירום לבין נורמליות, אנחנו מקימים כאילו גופים שרק צריכים להיות רק בחירום, יכול להיות שאנחנו צריכים איכשהו לקרב בין הגופים האלה, שהם יעבדו גם לקראת, הם לא יהיו רק מגויסים בזמן החירום. שיכול להיות, ואנחנו בתקווה שלא יגיע בצורה כל כך מהירה.

אני רק רוצה לעדכן אותך בשני דברים: אחד, המהות של הדיון הזה זה מוכנות לחירום, את זה מן הסתם אתה מכיר, אבל כל הגופים שדיברנו איתם קיימים בשגרה.

ידוע.

היום בכל משרד ממשלתי יש מחלקה למוכנות לחירום, רח"ל זה גוף שקיים מהבוקר עד הלילה, שעיקר תפקידו הוא לטפל בדבר הזה. וכשעולה לי הנציג של רח"ל, שלא מכיר את התקנות ואת ראשית הצירים, אנחנו כאן די בשוק, אתה שמעת את זה יחד איתי.

נכון.

הוא לא בקיא אפילו בכלל בתקנות, הפסדתם את המופע הזה, לצערי. והדבר הנוסף זה בקרה, בקרה, בקרה, בקרה. וכן, אנחנו נשב עליה.

השאלה, גברתי היושבת-ראש, האם את מתרשמת שהמחדל בהקשר הזה או אי תיקנון התקנות נובע מעומס, או פשוט מהעובדה שהמערכת לא ערה לצרכים האלה, מהיעדר תקציב? מה הסיבות שהדבר הזה לא מטופל?

אני אומר שני דברים: אני מאוד מקבלת את האמירה של חברי, חבר הכנסת יוסי שיין, שאומר: בוא לא נעסוק בעבר, בוא לא נחקור למה, בוא נסתכל קדימה. אני אומרת, יש גופים, בטח משרדי ממשלה, אמרתי פקידות ציבורית שאני מאוד מעריכה מקצועית, שהתפקיד שם לתת סדרי עדיפויות. תוכניות העבודה קיימות, יש תג"בים – תאריך גמר ביצוע. לא יכול להיות שזה לא מתבצע כמו שצריך. ואנחנו נדאג שזה יהיה על סדר-היום.

וגם אם נתכנס כאן, ואני רגע אני עוצרת שנייה לנשום, הצטרף אלינו יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת רם בן ברק, שהוועדה שאני היושב-ראש שלה היא תחתיו, והנושא הזה הוא בסדר העדיפות שלו ושלי, ואנחנו לא נוותר בנושא של מוכנות העורף. לא יכול להיות. אנחנו מדינה שחיה על הדבר הזה.

כן, עידן, הוא מחכה בסבלנות, בטח שנרצה לשמוע אותו.

אהלן. תראו, רם מכיר אותי, הייתי פה תקופה לא קצרה לפני הקורונה.

אנחנו גם חברים, תציין את זה.

כן. אני בן 19 , אני נכה על כיסא גלגלים, פעיל חברתי למען זכויות האנשים, ואני רוצה לגעת בשתי נקודות עיקריות. הנושא הראשון הוא מקלטים, רבותיי. אנחנו היום נמצאים במצב שהרבה מאוד אנשים עם מוגבלות אין להם מקלטים שהם יכולים להתפנות. אני אספר לכם שני דברים קצרים. הדבר הראשון הוא אני – המצב שלי עוד טוב, כי יש מי שיוביל אותי למרחב המוגן שנמצא בקומת מגוריי. אבל עדיין גם אצלי היכולת להתפנות למרחב מוגן מותנית בעזרה של אנשים. ואני חושב שאחד הדברים שצריכים להשתנות זה שנכה חייב לקבל את ההזדמנות להתפנות באופן עצמאי, גם אם הוא לא בחסדי מישהו, למרחב מוגן.

עומדת פה סבתי מאחורה, שיש לה גם אחות עם מוגבלות, ואין להם מרחב מוגן בכלל. היא גרה בבית פרטי, אין להם מרחב מוגן. אז אני שואל את השאלה הכי פשוטה בעולם: איך יכול להיות? ואני מברך על הוועדה הזאת, ואם תזמני אני עוד אהיה פה כמה שצריך.

אתה מוזמן.

אני שואל את השאלה: איך יכול להיות שבמדינת ישראל 2021, תכף 2022, יש אנשים שאין להם מרחב מוגן? ותעשו לי טובה, יש תקציבים ויש הכול, אין רצון.

ולכן אני מברך על הוועדה הזו. ואני לא רוצה שנגיע למצב שבו אני מקבל תמונות מהורים של ילדים ואנשים עם מוגבלות ששוכבים במיטה ומפחדים, כי אין להם מענה, ואלוהים יודע מה יכול להיות.

אז אני מבקש, ואני אתכם, עם הוועדה, לאורך כל הדרך, אני מבקש בבקשה שני דברים: א' פתרונות דחופים לנושא המיגוניות ברשויות המקומיות. מיגוניות שיאפשרו לאנשים עם מוגבלויות להיכנס בכל רגע נתון. ודבר שני, לבדוק עם מי שצריך לבדוק, למה אנחנו מגיעים למצב שאני צריך לבוא ולספר לך את הדברים האלה בשנת 2021?

אני רק רוצה מילה אחת, רם, אני יודע שגם אתה רוצה, אני רק אומר: לא בשביל להחמיא לך, יכולת ההתבטאות שלך במה שאתה נוגע זה באמת יוצאת דופן. תרומתך היא נהדרת. היא מרגשת ונהדרת.

אבל אני רוצה לומר לרם וליושבת-ראש: בתקציב הנוכחי שר האוצר ואחרים שמנו 5 מיליארד למיגונים, דבר שלא היה, גם במיגון הצפון ועכשיו מיגון הדרום. אני מבקש מהיושב-ראש, עוד לפני שתאמר, שאנחנו נצבע כסף בתוך הדבר הזה, לבקש משר האוצר, אני בטוח שהוא יסכים. כשהוא ישמע כאן את הדברים האלה הוא יסכים. לצבוע כסף, שיהיה אך ורק לאנשים עם מוגבלויות, בתוך התקציב הענק הזה ששמנו, כי לא טיפלו בנושא המוגנים, זה לא קשור בכלל לאנשים עם מוגבלויות, הרבה זמן, ואנחנו בתקציב הנוכחי - - -

על אחת כמה וכמה, יוסי.

קודם כל אני באמת מודה לך, כי באמת אין לי מילים לתאר את האפקטיביות של המסר שלך ואת החדות שלו.

אני רק רוצה להדגיש, שזה חשוב שאם יש מקום מוגן הוא גם נגיש, קיר הדף יכול לפעמים למנוע נגישות או רוחב הפתח או דברים כאלה.

כן, רם.

צהריים טובים. אני מצטער שלא הייתי כאן מתחילת הדיון, פשוט הייתי במקום אחר, ותודה לך, היושבת-ראש, על קיום הדיון המאוד-מאוד חשוב הזה, ובכלל על התפקיד שלקחת על עצמך להיות יושבת-ראש ועדת מוכנות העורף. אני חושב שעניין של מוכנות העורף יהיה מרכיב מאוד מאוד מרכזי בעיסוק של ועדת החוץ והביטחון בזמן הקרוב, כי כולנו מבינים, ומי שלא מבין כדאי שיפנים, המלחמה הבאה תהיה מלחמת עורף, היא לא תהיה מלחמה אחרת. העורף יספוג חזק, ואנחנו צריכים להתכונן לדבר הזה.

בנושא של מוגבלויות, הדבר עוד יותר כמובן מתעצם, בגלל שיש לא מעט אנשים במדינת ישראל שאין להם את היכולת הפיזית להגיע למקום מוגן, וגם כשהם מגיעים למקום מוגן הם לא יכולים להיכנס בגלל שהוא לא נגיש. חברת הכנסת שפק ואני היינו בסיור בעוטף עזה, אבל משם מסיקים על כל המרחב. צריכים שבתוכנית המיגון הארצית שאושרה באוצר, המקומות שבהם יש קשישים ואנשים עם מוגבלויות יזכו לעדיפות בטיפול לפני מקומות אחרים, מפני שהם לא יכולים ללכת למקלט הציבורי, הם לא יכולים אפילו לעשות את הדבר הפשוט כמו להסתתר, או לרדת לחדר מדרגות לקומה האמצעית, כמו שאנחנו עושים כשאין לנו מיגון, הם מוגבלים בעניין הזה. ולכן יש עבודה על העניין הזה, ובהחלט תקבלו תיקון.

הסיפור הזה של המיגון בכלל, של לבנות ממ"דים במקומות שאין ממ"דים, שזה דבר ענק מבחינה תקציבית, הוצאה תקציבית מאוד מאוד גדולה. וצריך לזכור שבכל הבניינים החדשים יש ממ"דים אחרת אי-אפשר לבנות בלי ממ"ד, מדברים רק על בניינים ישנים. אנחנו מנסים ליזום איזושהי תוכנית, כבר דיברנו על עם האוצר – זה לא כל כך פשוט, זה הרבה יותר מורכב – שבה בעצם יינתנו הלוואות מדינה לאנשים פרטיים שיוסיפו ממ"ד.

התחדשות עירונית זה כמובן הדבר הטוב ביותר. יש בניין בלי ממ"דים, מחדשים אותו, בונים אותו כבר עם ממ"דים, וכולם מרוויחים. אבל לא בכל המקומות זה אפשרי. במקומות שזה לא אפשרי, אנחנו ננסה לייצר מנגנון, שלוקחים הלוואה להרבה מאוד שנים ללא ריבית, שבעצם האדם מוסיף לעצמו חדר ומשלם סכומים קטנים בכל חודש בערבות מדינה. אני חושב שזה יכול, ביחד עם התקציב שיש לנו היום, לעזור מאוד לפתור את הבעיה הזאת. זו בעיה ענקית הזאת מבחינת ההיקפים שלה, אבל במקום שלא מתחילים אף פעם לא מסיימים, ואני שמח שהאוצר החליט להקציב לזה תקציב ואנחנו מתחילים. אז תודה רבה לך, גברתי היושבת-ראש, על הדיון. אם תסלחי, מחכים לי בחדר, אני חייב לצאת.

רם, אני רק אעדכן אותך בדבר אחד שעלה כאן בצורה מאוד גורפת כפער, כולל התייחסות פיקוד העורף, שבעצם לאוכלוסיית החירשים המענה שניתן לא קיים יותר, ומדברים על צפי עוד שנה. זאת אומרת, אם קורה משהו עכשיו יש פער, כשכבר שמונה שנים ידעו שהמכשיר הזה נגרט ולא ניתן לו מענה.

המכשירים הישנים?

אנחנו לא מתעסקים בתחקיר, אבל צריך לראות מה המענה שניתן עכשיו, מחר בבוקר, לאוכלוסייה הזאת. וזה משהו שנצטרך להתייחס עליו בנפרד ולראות איך סוגרים אותו, כי הכתובת על הקיר.

בסדר גמור.

אז אני רק אגיד כמה דברים. אני קודם כול מתנצלת, בגלל כל לוחות הזמנים האלה, וזה דיון ראשון של בחינת המוכנות. אני מקווה שגם הסגנון שלי והדרישות שלי לגבי התשובות והנתונים שצריך להגיע איתם לכאן יהיו ברורים לשאר, אז אולי זה יחסוך לנו גם לוחות זמנים. אני מראש מתנצלת בפני הגופים שעוד לא דיברו, אבל אנחנו נקיים עוד דיון נוסף. יש לי בדיוק חמש דקות, אז אם למישהו יש משהו דחוף להגיד ברמה של דקה, אני אשמח.

שלום, אני מהמשרד לביטחון הפנים. הדיון הזה מתמקד במוכנות לחירום לעורף, אני מזכיר שיש חירום אזרחי. אני אתן דוגמה. שבוע הבא אנחנו עושים קפ"ק לקראת החורף, כשאנחנו יודעים שלתפוס את האזרחים, כולל מוגבלויות, ואנחנו נותנים מקום למשרד הרווחה לעלות, כל משרדי הממשלה מוזמנים, כל הגופים, כדי להתחיל להניע את התהליך. גם בשריפה בירושלים, אחד הדברים שהכי הטרידו אותנו זה נושא המוגבלויות, והיינו בקשר ישירות עם משרד הרווחה, משרד הבריאות, משרד האנרגיה אם אין חשמל. זה עוד נושא, אני חושב, שהוא לא פחות חשוב, כי הוא דרך אגב - - - לנו שנה – חורף-קיץ. וזה משתלב ביחד בכל המוכנות. אם אני צריך להודיע לבן אדם, אני צריך את הביפר הזה, כמו שהיה לנו פעם.

אתה אומר שזה משמש גם לשגרה או למצבי - - -

אנחנו קוראים לזה אירועי חירום אזרחיים, כי אם עכשיו יש שלג או הצפות - - -

בסדר. אז אנחנו נצרף את זה באמת לצורך של המכשיר הזה. תודה, שרון.

אני ממדור חוסן והכוונת אוכלוסייה במחלקת חירום, אגף מבצעים, משטרת ישראל. אנחנו עוסקים גם בבניית תמונת מצב והערכת מצב לפיקוד, וגם, זה אני עושה באופן אישי, בהנגשה של הנחיות לכלל האוכלוסייה וכלל אירועי החירום האזרחיים. כלל אירועי האזרחיים הם על פי התרחישים של המשטרה, שזה גם רעידות אדמה, צונאמי, פגעי מזג אוויר, שריפות, חומרים מסוכנים. יש הרבה מאוד אירועי חירום.

ואוכלוסייה במובנה הרחב. זה גם כמובן מיעוטים וחרדים, אבל אנחנו מקדישים סרטונים ספציפיים לאנשים עם מוגבלות, ובגלל זה נשלחתי לכאן. אנחנו עושים עכשיו, הסרטון צריך להיות עד סוף השנה הזאת, כי זה בתקציב של 2021, סרטון עם הרבה מאוד גופי ממשלה – גם עם פיקוד העורף, גם עם משרד הרווחה, הבריאות, החינוך, כמובן ועדת - - - ורח"ל. סרטון לאנשים עם מוגבלות, שהם עצמאיים וחיים בקהילה. זה פונה אליהם ולא מעל ראשם באיך להתנהל באירוע של רעידת אדמה.

וזה כמובן יהיה מונגש לכלל האוכלוסיות מבחינת מוגבלות שמיעה, מוגבלות ראיה וכו'. וזה לא ירייה בודדת, זו יריית פתיחה. אנחנו בהחלט מתכוונים בשנת 2022 לעשות סרטונים קצרים, ממוקדים, על פי סוג מוגבלות ועל פי אירוע חירום.

אני אגיד כמה דברים לסיום. קודם כול, כל משרדי הממשלה יבואו ויציגו את המוכנות שלהם לחירום. כבר שבוע הבא ב-8 בחודש אנחנו עושים דיון על נושא התפנות אוכלוסייה. וכל הגופים יצטרכו לבוא ולהציג תוכניות, איך עושים את זה. זאת אומרת, אנחנו יורדים לרמת התכלס. אלוהים מצוי בפרטים הקטנים, אנחנו נבדוק את האוכלוסייה החרדית, ניקח את הקורונה, מה קרה. כשנתנו את כל ההנחיות דרך הטלפונים ודרך הטלוויזיה, אני התנדבתי בביתר עילית באותה תקופה, אנשים בבתים בלי טלוויזיה ובלי טלפונים חכמים, אז איך הם מקבלים את ההודעות? הם לא מקבלים אותן. אנחנו למודי מצבי משבר, והגיע הזמן שאנחנו נעביר את זה מאחד לשני, ונתקדם ונהיה מקצועיים בתחום.

אני אגיד שני דברים בשתי דקות שנותרו לי: קודם כול זיהינו כאן שני פערים. פער ראשון במענה שאנחנו נותנים לאנשים עם מוגבלויות להציל את עצמם. בהקשר הזה יש לנו פער, אנחנו לא מאפשרים להם את התנאים כמו לכל אזרח במדינת ישראל, וזו חובתנו לעשות את זה, לתת להם את כל הכלים כדי להציל את עצמם. ופה זיהיתי פער ראשון.

הפער השני, במענה של הגופים התומכים והמשלימים. גם פה זיהינו פערים בכל הרמות. נגענו בנקודות, נגענו בעזרים שאמורים להשוות תנאים להצלה עצמית לכל אזרח. דיברנו על רשויות מקומיות, דיברנו על מבנים ותשתיות. בסוף כשעושים תוכנית התפנות, ואני אתייחס לזה בדיון הבא שלי, נצטרך לדעת כמה רכבים מסוג מסוים צריך המשק להשבית או לקחת אותם ולהכניס אותם לימ"לים או לגייס אותם לחירום.

איך אפשר לדעת? מי יודע כמה רכבים ציבוריים יש להם עם יכולת הכנסה של מיטה? כמה מתוכם עם יכולת הכנסה של איש עם כיסא גלגלים או אישה עם ילד? לכל הדברים האלה צריך לתת את המענה. ואנחנו לא שלמים במענה, ואנחנו כל פעם מגיעים מתחקיר לתחקיר, ולא בא להיות בתחקיר הבא. הקטע במצבי חירום ואי-ודאות, שכשזה קורה יש מלא דברים שלא צפינו. אז לא יכול להיות שנשאיר למצב הזה גם את הדברים שאנחנו יכולים לצפות ולטפל בהם. ופה אנחנו נטפל בדברים שאנחנו יודעים ונטפל.

אנחנו נוציא לוחות זמנים. אני מזמינה את כולם, גם ברשתות וגם מי שצופה בנו וגם מי שפה, אז אני ממש מתנצלת בפני מי שהגיע, אני מקווה שהדיון הזה לפחות תרם לו בחשיפה ובכיוון. תודה. ואסף, המון תודה. נסיים דיון זה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:00.