פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



18
ועדת הפנים והגנת הסביבה
23/11/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 60
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שלישי, י"ט בכסלו התשפ"ב (23 בנובמבר 2021), שעה 12:30

הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון - גרירת רכבים נטושים), התשפ"א-2021, של ח"כ איתן גינזבורג

חברי הוועדה: ווליד טאהא – היו"ר
איתן גינזבורג – מ"מ היו"ר

קטי מורלי
–
משרד התחבורה


אילת פלדמן – יעוץ וחקיקה - אזרחי, משרד המשפטים
מירה סלומון – ראש מינהל משפט וכנסת, מרכז השלטון המקומי
משה כחלון
–
אזרח

רונה וולק - עוזרת ראשית - לשכה משפטית, משרד הפנים

יאיר אמר - מנהל אגף הפיקוח העירוני, עיריית תל אביב-יפו

לירון אדלר

לאה קריכלי

הדס צנוירט



הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון - גרירת רכבים נטושים), התשפ"א-2021, פ/2000/24

שלום רב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. נתחיל היום דיון שלישי על הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון - גרירת רכבים נטושים), התשפ"א-2021, של חבר הכנסת איתן גינזבורג. ניתן לחבר הכנסת איתן גינזבורג להציג את החוק. איתן בדרך כלל מציע דברים טובים. בבקשה, חבר הכנסת.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, על המילים החמות והפרגון. זה לא מהחוקים החשובים והכבדים שמקבלים כותרות; זה מסוג החוקים שבאים לשנות איכות חיים של אנשים, בקטנה. דברים שאף פעם אנשים לא שמים לב אליהם, אבל גם דברים כאלה צריכים להיות מתוקנים כשאנחנו מגלים עוולות, וזה מסוג החוקים שבאים לתקן עוולה.

יש בישראל אלפים רבים של רכבים נטושים שעומדים במרכזי ערים בזמן שיש מצוקת חניה, לתקופות מאוד ארוכות. אתן דוגמה להיקף התופעה. בשנת 2020 רק בתל-אביב 3,600 קריאות למוקד העירוני דווחו על רכבים נטושים, וניתנו למעלה מ-3,500 דוחות על דרישת הזזה. 3,500 מקומות חניה נוספים בתל-אביב נתפסו על-יד רכבים נטושים. חוק שמירת הניקיון משנת 1984 קובע, שרכב שאין לו רשיון, ושהושאר ברשות הרבים למעלה משישים ימים, נחשב רכב נטוש. במקרה כזה העירייה יכולה להתריע בפני בעל הרכב, והוא צריך להוציא את הרכב תוך זמן סביר. אם הוא לא מפונה, העירייה יכולה לגרור את הרכב למגרש אחסנה, לחייב את בעל הרכב בהוצאות האחסנה כמובן, ואם לא בא לקחת את הרכב, גורטים אותו.

מי זה אותם בעלי רכבים נטושים, לפי כל הבדיקות – מדובר בדרך כלל בגרוטאות של סוחרי חלקי חילוף, שמשתמשים במרחב הציבורי, ברחובות של כולנו, כמגרש חניה פרטי. מאחסנים שם את הרכבים שלהם. אז חוץ מזה שזה תופס מקומות חנעה, שהיום זה דבר שהוא נדרש, המכוניות הנטושות הללו גם יוצרים מפגעים סביבתיים מאוד משמעותיים במרחב הציבורי, הם גם מכערים את הרחובות. לא חולף זמן רב ומתחילים לדלוף דלקים מהרכב, זה הופך לקן של צרעות, חרקים, עכברים, והיום - שתבין את האבסורד – כדי לזהות רכב נטוש בא פקח, מסמן על המדרכה את גלגלי הרכב, ואם אחרי חודשיים הגלגל לא זז מאותו סימון עם ספריי על המדרכה, אפשר להכריז עליו כרכב נטוש. מה עושים אותם בעלי הרכבים – הם מזיזים את הרכב 10 ס"מ קדימה. פתאום הגלגל זז. זה אומר שהוא בשימוש. הוא כבר לא בסימון, לכן מתחילים את הספירה של 60 יום מחדש. כל פעם סופרים 60 יום מחדש. זה כמו חתול ועכבר בין הפקח ובעל הרכב.

התיקון שלי אומר שלא מספיק להזיז אותו כמה סנטימטרים בודדים. המטרה של החוק מאוד פשוטה – אל"ף, לעצור את המפגע הסביבתי הזה, ליצור עוד מקומות חניה במרחב הציבורי, לתת לרשויות המקומיות כלים אפקטיביים ואמיתיים להתמודד עם התופעה הזאת. אז אל"ף הוא מקצר את הימים להגדרת רכב נטוש – במקום שישים ימים, ואני מציע שלושים ימים; והוא מחייב את בעל הרכב להזיז אותו לפחות 12 מטר או רחוב אחר מהמקום שבו הוא נמצא. לא מספיק שאתה מזיז אותו חצי מטר קדימה או אחורה. תזיז אותו למקום רחוק, שהוא צריך לנסוע בו, ואז להראות שזה לא גרוטאה וכו'.

במסגרת העבודה על החוק הזה שוחחתי עם הרבה גורמים ברשויות המקומיות.

בדרך כלל הרכבים האלה תקינים לנסיעה?

הרבה פעמים זה גרוטאה שהוא משתמש בחלקי חילוף כדי לסחור בהם. דיברתי גם עם משרדי ממשלה, גם עם רשויות מקומיות. כולם תומכים בחוק הזה. הם חושבים שבאמת צריך לעשות בו שינוי, הגיע הזמן לשנותו משנת 1984. התמיכה בו רחבה. גם אם יש ניואנסים כאלה ואחרים – זה המקום לדון בהם פה בוועדה, אבל זה מסוג התיקונים שיעשו סדר במרחב הציבורי, ייתנו כלים לרשויות המקומיות לפעול, ויפנו מקומות חניה כל כך נדרשים היום במרכזי ערים. אני שמח ומודה לך על זה שהעלית את הצעת החוק תוך זמן קצר ועל זה שנקיים את הדיון.

תודה רבה לך, חבר הכנסת איתן גינזבורג. תכף תשב במקומי. אני חושב שהשלטון המקומי נוגע להצעת החוק הזו יותר ממשרד התחבורה. מירה סלומון היא כבר אורחת קבועה – ואיתן ימשיך עם השאר, אפילו שאני חוזר – ימשיך עד הסוף.

תודה רבה. אנחנו השלטון המקומי מברכים על הצעת החוק. אנחנו חושבים שהיא יכולה לייעל את הטיפול בסילוק מפגעים ומטרדים במרחב הציבורי. יש לזכור שרכבים, כפי שאמר חבר הכנסת גינזבורג, שהם גרוטאות שמשמשות לחלקי חילוף הרבה פעמים – הן אמורות להיות גרוטאות, אמורות להיות מוסדרות ומסולקות, בדרכים שמשמרים את הערכים של הסביבה. אם הם נשארים כפי שהם, ללא תזוזה, מעבר לזה שהן סותמות, פוקקות את מקומות החניה במרחב הציבורי, הן מהוות מפגע סביבתי. אנחנו מברכים על הצעת החוק, תומכים בה כמובן. תודה.

(היו"ר איתן גינזבורג, 12:48)

תודה. משרדי הממשלה?

אילת פלדמן, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים. אנחנו מודעים לחשיבות בהצעת החוק כפי שתוארה. אכן הממשלה, החלטת ועדת שרים לחקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בכפוף לתנאים מסוימים. אני רוצה להסביר את הרעיונות שלנו לגבי הצעת החוק הזו, שנועדו ליצור הסדר שהוא יותר מאוזן ומידתי בעינינו ביחס למה שהוצע מלכתחילה. כפי שאמרת, כבוד היושב-ראש, יש ניואנסים שאפשר וצריך לדבר עליהם. אני יכולה לפרט את זה עכשיו.

ההיבט המשמעותי הראשון הוא הנושא של הגדרת רשות הרבים ככוללת חניה משותפת בבית משותף שאינה חניה צמודה לדירה כדין. אנחנו סבורים, שיש בכך קושי מול זכויות הקניין של בעלי דירות בבית משותף, שהרכוש המשותף הוא קניינם הפרטי, וכך גם ההצעה לא מתיישבת עם תכלית החקיקה שמטרתה להתמודד כאמור עם כלי רכב נטושים שמהווים מפגע כאשר חונים בשטח ציבורי, ואכן החלטת ועדת השרים לחקיקה קבעה במפורש שאחת ההתניות לתמוך בהצעת החוק היא למחוק את ההגדרה הזו.

הסעיף הזה עלה מדרישות של אזרחים שטוענים שבתוך המרחב המשותף הפרטי יש לא מעט מקרים כאלו. השאלה אם יש לממשלה רעיון אחר לאופן התמודדות עם התופעה הזו שבה אדם, הגם שזה שאח קניין פרטי הוא עדיין משותף, הוא לא צמוד לדירתו. הוא שייך לרשות הרבים. האם יש לממשלה רעיון אחר לאופן שבו אפשר להתמודד עם התופעה הזאת, והיא קיימת?

באופן אישי אני מאוד מזדהה, כי בחניה המשותפת של הבניין שלי יש בדיוק רכב כזה שעומד ותופס לכולם.

כי הקפדנו לומר שזה לא חניה מוצמדת.

אבל משפטית, להגדיר חניה בבניין משותף כרשות הרבים- - -

אני מקבל. לא הגדרתי את זה טוב לדידכם, האם יש לכם פתרון אחר?

יש מסגרות משפטיות אחרות להסדיר את העניין - הסכמות בין בעלי הדירות או במסגרת תקנון הבית המשותף. במקרים מתאימים אפשר לפנות למפקח על רישום מקרקעין.

זה כבר הליכים משפטיים.

נכון. אפשר להמשיך לעשות חשיבה בנקודה הזו בשיתוף הרפרנטים אצלנו שאחראיים על נושא הבתים המשותפים.

האם יש אפשרות למשל, לרשום בתקנון המומלץ, המצוי, האם אפשר להכניס לתקנון המצוי מין אמירה ביחס לחניה משותפת ברשות הרבים? האם אפשר דרך שם לתקן את זה?

אבדוק את זה.

זה מסוג הדברים שאף אחד לא עוסק בהם כי זה לא במסלול הקריטי של החיים אבל זה מציק. צריך לראות, אולי התקנון המצוי ייתן את המזור, ורוב ועדי הבתים נצמדים לתקנון הזה.

אבדוק את זה, אבל הנקודה המרכזית היא צורך בתיאום עם בעלי הרכוש המשותף ומיצוי הליכים של בעלי הדירות מול בעל הרכב שחונה בחניה המשותפת, לפני שפונים לתהליך גרירה, אבל אבדוק את הנקודה הזו מול הגורמים אצלנו.

אולי אפשר לקבוע שבתקנון המצוי – לא יודע, תקופת שהות של רכב בחניה שאינה מוצמדת לדירה לא תעלה על או משהו כזה, בתקנון המצוי. לא בחקיקה הקיימת. התקנון המצוי הוא חלק מחוק או תחת רשם מקרקעין?

תוספת.

אפשר לעשות שינוי או שינוי עקיף לתוספת? צריך לחשוב על זה. אשמח לתשובה. לקראת הקריאה השנייה והשלישית.

אבל אם אפשר במסגרת החשיבה הזו, יש כל מיני מצבים שהחנו בחניון המשותף אנשים שהם לא בעלי נכסים בבית המשותף, הם פולשים ואי-אפשר תמיד לאתר אותם בכלים של תושבים. גם במסגרת החשיבה הזו צריך לחשוב, מה עושים במצבים האלה. במשרד המשפטים אתם מדברים על סכסוכי שכנים שלכל אחד יש זכות ברכוש המשותף, אבל יש מקרים שאין לאף אחד מהרכבים הנטושים זכות ברכוש המשותף בכלל. הם פולשים לרכוש המשותף. מה עושים איתם במסגרת מה שמבוקש לקדם כאן?

אני מניחה שיש לבעלי הרכוש המשותף הכלים המשפטיים לטפל בכך.

על סמך מה את מניחה את זה?

בסוף זה קניינם הפרטי, ואם הם לא מאשרים לאדם אחר להחנות באותה חניה.

יש קושי לפעול מול פולשים שנמצא שפלשו.

יש לך הצעה קונקרטית?

אדוני הניח הצעה קונקרטית. במסגרת החשיבה שנפתחה צריך לדבר לא רק על מצב של תיקון לתקנון המצוי אלא גם משהו שמאפשר לפעול גם כנגד פולשים לרכוש המשותף כי זה מאוד נפוץ.

כמובן זה חייב להיות מותנה בהחלטה או בפנייה אקטיבית של בעלי הדירות כי הרשויות המקומיות לא יכולות להיכנס לרכוש המשותף על דעת עצמן. אני חושבת שנעשה את הבחינה הזאת.

אני מבקש לקראת הקריאה השנייה והשלישית, כי אני מניח שנצביע על זה עוד היום - ולא תהיינה התנגדויות, וזה יעלה לקריאה ראשונה ואז יחזור לוועדה – אני מבקש שעד אז תקיימו על זה בדיקה, כי נתקדם עם החוק הזה מהר. אני רוצה לגמור אותו ממש בקרוב. גם ביחס לפולשים. פולשים זה נראה לי אפילו יותר קל, כי אם הרכב לא שום על שם אף אחד, נניח מבין בעלי הנכסים בבניין, אבל אני לא יודע אם יש לבעלי הנכסים יכולת לבדוק האם רכב רשום או לא רשום על שם מישהו.

בוטי – זה רובוט שעושה המון פעולות, ואחת מהן זה לשלוח מספר רכב ואתה מקבל את כל הפרטים. זה בווטסאפ. הוא גם מאפשר לשלוח הודעת ווטסאפ למספר שאינו באנשי הקשר.

כמובן, את הסיפא של רשות הרבים של החניה המשותפת צריך למחוק לפני הקריאה הראשונה, להסיר מהצעת החוק.

הנושא הבא הוא הסמכות לגרור רכב שהוא ללא רשיון רכב תקף או ללא פוליסת ביטוח חובה. לדעתנו, הדרישה הזאת צריכה להיות מצטברת, כלומר גם ללא רשיון רכב בתוקף וגם ללא פוליסת ביטוח רכב חובה. הצעה בנוסחה הנוכחי מאפשרת לגרור את הרכב בתוך עשרה ימים מההודעה או מהדבקת מדבקה כזאת על הרכב לקראת גרירה אבל בהחלט יכול להיות שלאדם לוקח זמן לטפל בבירוקרטיות. קורה שלא מחדשם את רשיון הרכב בזמן או את הביטוח בזמן, ולכן הפיכה של הדרישות למצטברות מהווה אינדיקציה חזקה יותר לכך שהרכב נטוש ובאמת נועד למכירת חלפים.

זה אמר שאם יש רשיון רכב ואין ביטוח, או הפוך – יש ביטוח ואין רשיון רכב, הוא לא נחשב נטוש.

אחרי חודשיים ייחשב נטוש בכל מקרה, גם אם יש לו רשיון רכב בתוקף וגם אם יש לו ביטוח חובה בתוקף, לפי החוק הנוכחי. בכל מקרה יש הסיפור של החודשיים. הנושא של רשיון רכב או בלי פוליסת ביטוח מקצר את הטווח בצורה מאוד משמעותית ולכן אנו חושבים שצריך ליצור הסדר מאוזן יותר, ולקבוע את הדרישות כדרישות מצטברות.

הנקודה השנייה, שהיא לא בהסכמות מפורשות של ועדת השרים לחקיקה – הזזה של רכב למרחק שהוא פחות מ-12 מטר – אנחנו בהחלט מבינים את הרציונל שעומד מאחוריו אבל יש פה שאלה קונספטואלית האם מדובר ברכב נטוש מבחינה מהותית. בסופו של דבר אדם גר במקום מסוים. הוא יכול לנסוע לעבודה ולחזור והוא יחנה בתוך אותו טווח של 12 מטר.

ברגע שהוא נוסע וחוזר - איך הפרקטיקה מתקיימת? צריך לסמן אותו. את אומרת שאם הוא נוסע וחוזר באותו יום וחונה צמוד.

יהיה קשה לדעת אם הזיזו אותו 10 ס"מ או 12 מטר.

נכון. גם מעשי לא ברור.

תכף נשמע את נציגי השלטון המקומי, את מנהלי אגף הפיקוח, מה דעתם.

הנושא האחרון הוא – לפי ההסדר היום, יש חודשיים עד שהרכב נחשב נטוש, ואחר כך אפשר לגרור אותו, ואחרי חודשיים נוספים הרשות המקומית יכולה למכור את הרכב ולמיטב דעתי גם לגרוט אותו. בעצם יש פה בסוף התהליך פגיעה בזכות הקניינית על המטלטלין על כלי הרכב. קיצור התקופה הראשונה של החודשיים לחודש מגבירה את הפגיעה הזו במטלטלין, אבל מצד שני, התכלית של פינוי המרחב הציבורי בהחלט מובנת וחשובה וראויה, אבל כדי ליצור הסדר מידתי יותר, כדי למנוע את הפגיעה בזכות הקניין אנו מציעים להעביר את החודש שהורדנו מהתקופה הראשונה לתקופה שנייה כך שבסך הכול עדיין יהיו ארבעה חודשים עד הפגיעה. שיהיה אותו זמן עד המכירה הסופית.

60 יום יישאר.

60 יום יקוצר ל-30, אבל ה-60 יום השני, בסעיף 8ב(א) – נגרר רכב לפי האמור בסעיף 8א ובעליו לא בא לקבלו תוך חודשיים מהיום שבו נסמרה לו הודעה כאמור - נעשה תוך שלושה חודשים.

אפשר תוך חודש.

אנחנו חושבים שרצוי לשמור על תקופת הזמן הקיימת היום.

תקופת הזמן הכוללת הקיימת כיום הא ארוכה מדי. רשויות מקומיות – עזבי את הקונספציות. בוא נדבר על הפרקטיקה שלכם. היא ארוכה מדי. הרשויות המקומיות לא מצליחות להתמודד עם זה. זה מגיע למצב שבו יש חוסר טיפול בנושא כי זה חסר טעם, עד ש-, וזה הופך לאות מתה, והמפגע הזה ממשיך להתקיים. לכן השארת התקופה הכוללת בעינה - לא עושה דבר. אנחנו רוצים לשנות את המצב, לא להשאיר אותו כמו שהוא ולשנות את המספרים.

לפי מה שנכתב בדברי ההסבר להצעת החוק, לוקח לאתר רכב נטוש כארבעה חודשים בממוצע, ואחרי העיקול מתחיל ההליך, חודשיים פלוס חודשיים, ונכתוב שהליך הגרירה עלול להימשך חצי שנה ויותר. החוק עצמו מאפשר שהליך הגרירה יהיה תוך תקופה קצרה הרבה יותר.

גם האיתור קשה.

אבל האיתור הוא התקופה שמתמשכת עד השלב שבו מתחיל לדפוק השעון לפי החוק. עכשיו אנחנו מתקנים את החוק ואנו מסתכלים על התקופה הזו. יכול להיות שהפתרון הא במישור המעשה ולא במישור הפתרון החקיקתי כי החקיקה מאפשרת, ברגע שאותר הרכב, תוך חודשיים לגרור אותו, וחודשיים נוספים למכור אותו. בתקופה של החודשיים הנוספים הרכב נמצא בחניון שהרשות המקומית גוררת את הרכב אליו, הוצאות האחסון בחניון הן על בעל הרכב ולא על בעל הרשות המקומית. לכן אם נפחית חודש מהתקופה הראשונה, ברגע שאותר הרכב, אנו מאפשרים לגרור אותו תוך חודש כפי שמוצע כאן אבל נאריך את התקופה שהוא בחניון כי אנו רוצים את ההסדר המידתי יותר. אנו מכירים מצבים שאדם טס לחו"ל לתקופות ארוכות. ארבעה חודשים סך הכול זה הסדר שהמחוקק קבע כבר.

אדם שטס לחו"ל למשל יותר מארבעה חודשים והשאיר את הרכב שלו ברחוב, צריך למצוא לזה הסדר אחר. זה לא רחוב שלו. הוא גם שלו.

השאלה אם ההצעה היא לפתור את הדבר בהיבט של המישור הציבורי, אבל כן להשאיר את הזמן עד שמוכרים לגמרי את הרכב. ברגע שהוצאת אותו מהמרחב הציבורי, להעביר אותו לחניון- - -

האדם הממוצע שנוסע לארבעה חודשים – לא משאיר את הרכב שלו ברחוב.

אנחנו מדברים פה על חודש.

שיישאר במגרש העירייה - שם את רוצה להאריך את התקופה. בבקשה.

רכב לא יכול להישאר ארבעה חודשים בלי שמזיזים אותו. המצבר הולך. כשאדם יוצא לחו"ל לתקופה ממושכת של ארבעה חודשים, זה ידע שיש לאנשים שיוצאים לתקופות ממושכות – הוא מסדר שהרכב ימשיך לפעול ולא יהפוך לגרוטאה. ארבעה חודשים זה משך זמן מאוד ממושך. אין לאף אחד זכות קנויה במרחב הציבורי לחניה, בטח לא לחניה של רכב שיעמוד ארבעה חודשים ויסתום את היכולת של התעבורה בתוך האזור. אני מזכירה שאנחנו הולכים לעולם תכנוני של שילוב, של שימושים, שהרחוב הוא לא רק של מגורים אלא מגורים, תעסוקה, שימושים נוספים. המרחב הציבורי צריך להיות פנוי לכל השימושים בכל השעות שבהם יש שימושים.

הממשלה הביאה לאחרונה הצעת חוק במסגרת ההסדרים שמדברת על כך שאותם כלי רכב צריך לגרום לחניות נושמות, אז אנחנו מנסים לעזור לממשלה בהקשר הזה שתהיה חניה נושמת ולא אדם שמשתלט על המרחב הציבורי.

הוא לא משתלט על המרחב הציבורי לארבעה חודשים. אנחנו מדברים פה על אפשרות לגרור את הרכב אחרי חודש. השאלה היא מה קורה אחר כך. מבחינת המבחן הציבורי, התכלית של הצעת החוק כאן מתגשמת. אנחנו משאירים את זה חודש. מציעים לשמור על התקופה הכוללת.

גם אחר כך למצוא את בעל הרכב, שישלם את הוצאות הגרירה והאחסנה, כי לעירייה אין חניוני רכבים נטושים – או היא שמה את זה במגרש פנוי שלה, או היא שוכרת מקום. הסיכוי שתגבה את הכסף הזה הוא קלוש. זה כבר בעולמות של הוצאות לפועל וגרירת חובות כאלה. לכן אני לא בטוח שאנחנו עוזרים.

לגבי מה שאמרה מירה, בהקשר של רכב שחוסם את התעבורה, אם הוא חונה במקום אסור, כמובן זו עבירה, הוא חוסם את הדרך – אפשר להזמין משטרה. זה לא המקרה שאנחנו מדברים עליו.

לא רמזתי על חניה שאינה כדין. רמזתי על מצב שבו המרחב הציבורי אמור לשמש את הציבור ולא חניה צמודה של בעל נכס פרטי. זה מה שאמרתי.

נשמע את קטי מורלי ממשרד התחבורה.

צהריים טובים. אני מנהלת תחום תיאום, נהלים ורישום, ואחראית על כל תחום הרכב – רישום רכב, רשיון רכב, כל מה שקשור לרכב במשרד התחבורה.

פתחת שכל סוחרי הרכב, ואני אמונה גם על סוחרי הרכב, יבואנים, חברות ליסינג, כל מה שקשור בפח, קשור איתי. אמרת שכל סוחרי הרכב עושים מסחר במכוניות, בשטחים ציבוריים, ומחנים את המכוניות. אני מסתייגת, זה לא נכון.

לא אמרתי שכל סוחרי הרכב. הדברים שאמרתי הם כתובים, אז אומר מה אמרתי: שלרוב – לא כל - מדובר בגרוטאות של סוחרי רכב. זה לא כל אלא של סוחרי רכב. וגם אמרתי סוחרי חלקי חילוף שמשתמשים המרחב הציבורי כמגרש לרכבים פרטיים. אני לא אדם שמדבר בהכללות.

מתנצלת, לוקחת את דבריי בחזרה. לגבי סוחרים, אני מסתייגת, זה גם לא מרביתם כי סוחרי המדרכות רובם כבר נעלמו, והם לא קיימים מאז שאנחנו הסדרנו רפורמה בתחום, ולא אכנס לזה. אני רוצה להיכנס להגדרה, מה זה גרוטאה.

לפי תקנות התעבורה, אדם שלא עושה שימוש ברכב, או שהרכב שלו יצא מכלל שימוש, ולא רוצה להשתמש בו, חייב להודיע לרשות הרישוי על ביטול רכב לפירוק ואז הוא מוכר את החלקים למוסך שמפרק ולוקח מהרכב את החלקים שהוא נדרש להם. הוא חייב להודיע לנו – אחרת הוא יידרש לשלם את אגרות הרישוי עבור הזמן שלא הפקיד את הרשיון או שלא ביטל את הרכב.

שנית, מגיעות אליי המון פניות מטעם רשויות מקומיות על זה שבטעות גרטו רכבים והם נתבעו.

כמה הרבה פניות, גברתי? כמה בשנה האחרונה היו פניות?

מטעם עיריית תל-אביב לפחות, ויש לי כל הרשויות בארץ- - -

אני לא רוצה לעשות שיימינג לעירייה כזו או אחרת. כמה פניות היו של רשויות מקומיות על גריטות בטעות?

לפחות 30 פניות. של טעות. בשנה. קח כל פנייה כזו, אתה יכול לתרגם אותה לתביעה בבית משפט.

כמה כלי רכב יש בישראל?

מעל 3 מיליון.

אז 30 מתוך 3 מיליון לא הייתי קורא לזה המון.

אבל לא כולן גרוטאות. מה ההגדרה שלך לגרוטאה? אתה לוקח מהסך הכול של מכוניות חדשות. מה זה גרוטאה? יש רכבי אספנות שהם מגיל 30 שנה ומעלה שהם חיים ובועטים. עובדים עליהם בשיפוץ לפעמים 10 ו-15 שנה. משפצים אותם. עובדים עליהם. אנשים משקיעים הון תועפות. זה חלק מההיסטוריה של מדינת ישראל ובכלל.

איך זה קשור לחוק?

יש אדם שליד חצר ביתו, ליד הבניין שלו הוא אספן של כלי רכב, ועכשיו הוא עובד על כלי רכב שהוא מעל גיל 30, שנכנס להגדרת רכב אספנות, והוא עובד עליו - הוא מחדש אותו, משייף אותו, צובע אותו, קונה חלפים. הרכב הזה מבחינתו הוא חי ויחיה. איך הרשות המקומית יכולה אחרי חודש – היום זה אחרי חודשיים ועושים טעויות – איך מחר אחרי חודש יתמודדו כל אספני הרכב האלה? אני מדברת על הקבוצה הזו אבל יש גם אנשים שפתאום לא מרגישים טוב, חולים, או עברו אירוע ולא יכולים להזיז את הרכב. עכשיו אתה מקצר להם את התקופה. או חבר'ה שנוסעים לדרום אמריקה, שנוסעים לשלושה וארבעה חודשים. לא שאני אומרת שיהפכו את המרחב הציבורי לחניה גדול אחת, אבל אני חושבת שלקצץ את זה לחודש, לדעתי זה יפגע בכל בעלי הרכבים וגם ברשויות עצמן.

מה הצעתך?

קודם כל להעלות את הקנסות, לתת יותר דרקוניים, לרכבים שמסמנים אותם ומקבלים הודעה או שתיים – לבוא ולבטל את הרכב קודם כל במשרד התחבורה. אתם צריכים שיהיה לכם ממשק מולנו לכל הרשויות המקומיות לגבי סטטוס של כלי רכב.

אני חושב שהרשויות המקומיות בישראל ישמחו מאוד לגישה מהירה וחופשית למאגר כלי הרכב, ולא יצטרכו לשלם עבור כל שאילתא של שורה למי שייך הרכב הזה. הרשויות המקומיות מוציאות המון כסף כדי לקבל את הסטטוס של הרכבים האלה. הם ישמחו לקבל גישה למערכת הרכבים שלכם.

קטונתי. אפשר להגיש הצעת חוק שהמידע יעבור בלי לשלם כסף בין הרשויות. מידע לצרכים מסוימים. אפשר להגדיר מה הצרכים שבעטיים לא יגבו כסף.

את חושבת שכדאי להשאיר את התקופה בעינה.

אני חושבת שזה הרע במיעוטו , התקופה של 60 יום.

מאה אחוז.

אחד הפתרונות לדברים שאומר משרד התחבורה הוא ההצעה שלנו להפוך את זה – אם היום חודשיים פלוס חודשיים –להפוך את זה לחודש פלוס שלושה חודשים. סך הכול זה פותר את העניין.

בבקשה.

שלום, אני משה כחלון, ושמעתי את הפתיח שלך לגבי המטרדים. אחד המטרדים הכי מסוכנים וחמורים זה מלכודת מוות לילדים שמוצאים פרצה להיכנס למכוניות כאלה ונלכדים שם – לא יכולים לצאת. הפועל היוצא של זה - אם זה ריבוי של מכוניות שחונות במרחב הציבורי - חובה לעשות גם טסט וגם ביטוח. זו תהיה הוצאה כספית גדולה למי שמשתמש בחניה כמקום חניה בלבד.

זו ההצעה של משרד המשפטים. תודה רבה. בבקשה.

שלום, אני רונה מהלשכה המשפטית של משרד המשפטים. העמדה שלנו היא תמיכה בהצעת החוק בכפוף למחיקת הסיפא בנוגע לרשות הרבים.

תודה. בבקשה.

אני מזכירה, בהמשך למה שנאמר על-ידי נציגת משרד התחבורה – אנחנו לא מדברים על 30 ימים לאחר שנשלח מידע לבעל הרכב. אנחנו לא מדברים רק על מצבים של רכבי אספנות, שמן הסתם לא עושים את זה במרחב הציבורי ועל המגרשים המשותפים, החניות המשותפות – אמרנו שתהיה התייחסות אולי אחרת, אז נראה מה ההתייחסות האחרת ואז נראה אם צריך להתייחס למניין ימים אחר. אנחנו מדברים כרגע על 30 ימים במרחב הציבורי – לפי הבנתי, ודאי לא עובדים רכבי אספנות ומפרקים את הרכבים שלהם לתיקונים ולחלפים, ואם כן, לא בהכרח ראוי שיהיה, וזה אחרי שכבר נשלחה הודעה לבעלי הרכב. אני מצטערת שנציגת משרד התחבורה לא התייחסה לזה, אבל זה העניין, שאתה פונה לבעל הרכב, אתה אומר: תזיז את הרכב כי אני רוצה להכריז עליו כרכב נטוש, רוצה לראות בו גרוטאה, והוא מתעלם – אולי לא אכפת לו והחשיפה לתביעה כנגד רשות מקומית שטעתה או שנזכר בעל הרכב לאחר שחלפו מניין הימים לפנות אליה ולומר: זה בעצם אני – אנחנו לא בתיאוריות של אילו. אנחנו בעולם המעשה שבו יש מנייני ימים לטפל בזה, במרחב הציבורי, וזהו.

תודה. יאיר אמר, מנהל אגף הפיקוח העירוני בעיריית תל-אביב. בבקשה.

שלום לכולם. בהתייחס למה שנאמר על-ידי משרד התחבורה, בשנתיים-שלוש האחרונות, מאז שהתחלנו לדווח במערכת על גריטה, סך הכול היו לנו בין שתיים לשלוש טעויות בגריטה, ואנחנו מדי שנה פועלים בסדר גודל של אלפי פניות – 4,000, 5,000 פניות שאנחנו מטפלים בהן בהקשר של רכב שהושאר ברשות הרבים לזמן ממושך. אני אפילו לא קורא לזה גרוטאה. אנחנו נתקלים בהמון רכבים שנשארים במרחב הציבורי ללא שימוש, ללא תזוזה למשך זמן רב, וכמובן כל ההפרעות של זה על הסביבה ברורות.

התקופה מאוד ארוכה כיום לטעמנו, ונכון לצמצם אותה לחודש ימים. גם לגבי המהויות, בלב העיר זה במרבית המקרים אנשים פרטיים – אני מסתכל על תל אביב יפו - שהרכב כבר לא בשימוש, ויתרו עליו ומשתמשים במרחב הציבורי כמחסן. יש לנו בשכונות של העיר, לא בלב העיר, גם תופעות של סוחרי רכב וגם אנשים שעם הרבה כלי רכב שנשארים במרחב הציבורי ולא מזיזים אותם. גם משחקים אותנו, של העברה ממקום למקום שזה גם חלק מההצעה.

אנחנו מתמודדים עם התושבים. אנחנו חיים את זה ביום-יום. התושבים לא שבעי רצון. הם מרגישים שיש אזלת יד מצד העירייה. את התושב זה פחות מעניין, איך העירייה מטפלת, למרות שאנחנו מנסים להסביר. כשאנחנו מדברים עם התושבים, עדיין הם רוצים את התוצאה, עדיין המקום תפוס, עדיין מצטבר לכלוך מתחת לרכב. זה חלק מהעניין, וזה לתקופה ארוכה מאוד. לכן אנחנו תומכים בהצעה, חושבים שהיא נכונה ומידתית. אנחנו עושים הכול כדי להגיע לבעל הרכב, מנסים לאתר אותו טלפונית, שולחים מכתבים בדואר רשום. עושים את כל הפעולות הנדרשות, אבל ב-90% מהמקרים – מדובר בכלי רכב שהבעלים התייאשו מהם, שלא מעוניינים בהם.

הסנקציה לא קיימת – אין פה אכיפה או כתב אישום על השראת רכב ברשות הרבים. ברוב המקרים השירות במקרה הטוב, הוא מקבל שירות שעירייה אחרי תקופה מסוימת גוררת את הרכב, יכול להיות גם חצי שנה וגם לא נדרש בהמשך לכלום. זו מערכת מסורבלת של איתורים וכיוצא בזה.

מה דעתך לקבוע, שרכב ברשות הרבים ללא רשיון רכב תקף וללא פוליסת ביטוח, אפשר יהיה להורות על גרירתו? החוק עכשיו מדבר על או רשיון רכב תקף או פוליסת ביטוח, והם מציעים, משרד המשפטים, שזה יהיה גם וגם. מה דעתך? וגם אם תוכל להתייחס לסוגיה של הזזת הרכב בלפחות 12 מטרים או לרחוב אחר.

ואם אפשר להוסיף – כמה מכלי רכב אחרי שנגררו, כמה חזרו?

אז שלוש שאלות – גם ביחס לדרישות של רשיון ופוליסה, המצטבר, שתיים, ביחס להזזת הרכב 12 מטר או לרחוב אחר, מה דעתך, והדבר השלישי – כמה אנשים פנו אליכם אחרי שגררתם להם את הרכב?

לא שמעתי את עמדת משרד המשפטים.

הצעת החוק מציעה לאפשר לגרור את הרכב עשרה ימים אחרי מתן הודעה, כאשר הוא מושאר ברשות הרבים ללא רשיון רכב בתוקף או בלי פוליסת ביטוח חובה בתוקף. אנחנו מציעים לעשות את הדרישות מצטברות כי זו אינדיקציה חזקה יותר לכך שמדובר ברכב נטוש שלבעלים אין עניין בו. לעומת זאת, אם יש רק אלמנט אחד שאינו בתוקף, יכול להיות שבעל הרכב עוד לא הספיק לסדר את הבירוקרטיות ואנחנו מדברים פה על פרק זמן מאוד קצר של עשרה ימים, ובהחלט ייתכן שזה טווח זמן שבעל הרכב מתעתד להחזיר את הפוליסה או את רשיון הרכב. רק כששני הדברים לא בתוקף זו אינדיקציה יותר חזקה לכך שהוא רכב שהוא לא מעוניין בו.

כיום בחקיקה הקיימת, הטסט לא משפיעה וגם פוליסה. בכלל אין לנו יכולת לבדוק את נושא הפוליסה. טסט – במאגרי המידע אנו ניגשים ובודקים. לגבי פוליסת ביטוח – אין לנו אינדיקציה. אולי יש רק לחברות הביטוח.

גילינו בוועדה גילוי מהסרטים – יש באפליקציית ווטסאפ בוטי ששם אפשר לגלות אם יש רשיון רכב, אם יש ביטוח לרכב. למשרד המשפטים יש דרכים משלהם. אחרי הישיבה נעביר הדרכה איך מגלים את זה בווטסאפ.

אני לא חושב שצריך להפוך את הנושא של הטסט או הביטוח לחלק מהחוק. כל הרעיון הוא שבעלי רכבים יידעו שהם לא יכולים להפוך את המרחב הציבורי לשטח אחסנה, ואם ניתן את הפריבילגיה של טסט- - -

לא, הסעיף הזה אומר שאם אחרי שהודעתם לו תוך עשרה ימים, בדקתם ואין לו רשיון רכב, למשל, אפשר לגרור אותו תוך עשרה ימים. זה סעיף חדש שאנחנו מנסים להכניס בחוק. או רשיון רכב או טסט או פוליסת ביטוח. רוצים להכניס אותו לחוק. זה להקל עליכם. משרד המשפטים אומר: תגיד גם וגם. מה עמדתכם?

לפי צו התעבורה, עבירות קנס, חניית רכב בדרך שזה במרחב הציבורי בלי רשיון רכב, זו עבירת קנס ורשויות מקומיות שקבעו כך בחוק העזר שלהן, יכולות לתת קנס.

אנחנו קבענו את זה כעבירת קנס. אנחנו אוכפים את זה, אבל זה לא מהווה הרתעה מספקת, לא יודע מגוע. אולי זה הוריד באחוזים בודדים, אבל לא פתר את התופעה. חשבנו שרישום הדוחות על היעדר טסט יוביל לשינוי דרמטי אבל הבנו שלא.

עשרה ימים זה לא אינדיקציה מספקת. אנחנו מגיעים בדרך כלל לפי קריאות של תושבים למוקד העירוני. מדובר באלפי קריאות בשנה ואז אנחנו מתחילים את הטיפול. אני לא בטוח שעשרה ימים זה אינדיקציה מספקת. בדרך כלל אנשים לא ממהרים להתקשר למוקד העירוני, הם מבינים שאנשים טסים לחו"ל, לאנשים יש סידורים כאלה ואחרים. רק אחרי שהרכב נשאר חודשים ארוכים הם פונים אלינו ורק אז אנחנו מתחילים לטפל. כלומר אנחנו גם לא ממהרים להגדיר באופן יזום רכב שיש לטפל בו. לא תמיד רואים את זה לפי מצב הרכב. אני סבור שעשרה ימים זה זמן קצר מדי, ואני סבור שלתת בדיקות נוספות כמו ביטוח או טסט, זה נושא שרק יסרבל את הפעילות.

מסכים.

לגבי דרישת רכבים, המספרים קטנים מאוד, כי התהליך שלנו ארוך מאוד היום, שדורשים את הרכבים בחזרה.

מתוך כמה אלפים, כמה פניות יש?

בודדים. אולי 10, 20 שנה, לא יותר. אולי אני מגזים אפילו. יש פניות בודדות. בדרך כלל האנשים האלה ויתרו על הרכב. אנחנו לא נתקלים בזה.

אני פה להשמיע את הקול של הציבור בתל-אביב ואני מניח – בכל עיר אחרת. יש פה זעקה לשינוי. התהליך ארוך, מסורבל, וזה נטל על הציבור מכל מיני סיבות והיבטים. אנו מברכים על הצעת החוק.

תודה רבה. מה לגבי הזזת הרכב? אנחנו קובעים בהצעת החוק שאחרי שסומן צריך להזיז אותו לפחות 12 מטר או לרחוב אחר. האם אתה חושב שזו מגבלה קשה מדי?

יאיר אמר שלא שמע את ההערות שלנו אז אחזור – האמירה שלנו שאדם נוסע לעבודה וחוזר בערב, ויחנה ליד הבית – לא כל הרשויות המקומיות הן תל-אביב שקשה למצוא חניה ליד הבית. גם בתל-אביב, אם אדם בר מזל והצליח למצוא חניה בטווח של 12 מטר, זה בעיה יישומית וקונספטואלית.

מה אתה אומר, יאיר? לא שומעים נמשיך. בבקשה.

רציתי להתייחס לא לסוגיה שדיברתם בה בעניין מרחק 12 מטרים – אני מבקשת לזה להעביר התייחסות לאחר שאבדוק את זה מול נציגי התפעול שלנו אלא אתייחס לעניין החזקה, ההצעה של משרד המשפטים, של רכב נטוש. הרי זה מה שיש בהצעת החוק בנוסח שעולה. אומרים: אם אין טסט בתוקף, רשיון בתוקף או אין ביטוח חובה בתוקף, חזקה עליו שהוא רכב נטוש ולכן אפשר לגרור אותו בפחות זמן. זה המשמעות של מה שנאמר בנוסח. הקביעה של החזקה כעומדת בשני התנאים זה אפשרות בהחלט. אנחנו לא נעמוד על זה שזה יהיה או-או. יכול להיות במצטבר.

הסיפור של פוליסת ביטוח – נורא קשה לדעת את זה, כי זה לא מידע שלטוני אלא כמעט פרטי של חברה מסחרית. נורא קשה לדעת, בטח לרשות מקומית, האם יש לרכב פוליסת ביטוח או לא. הייתי מוריד את זה מהחוק. אולי זה בעייתי. או לחילופין להשאיר את זה או-או, כי קשה לרשות מקומית, ואני לא מדבר על עיריית תל-אביב, להגיע למידע הזה, וזה מאיין את כל הסעיף.

אם נשאר רק הנושא של רשיון רכב – יש עבירת קנס בהקשר הזה, ככל שיש חוק עזר. גם אז אני חושבת שעשרה ימים- - -

14 יום?

צריך לחשוב על זה.

הסעיף הוא שצריך להודיע תוך שבועיים מיום הגרירה, וביקשתם להכניס שהתקופה לפינוי תהיה תוך 21 יום מההודעה, וכשאין רשיון רכב, במקום 14 זה 10 ימים.

אנחנו מבינים את זה אחרת – כתוב: לאחר חלוף עשרה ימים מיום הדבקת הודעה על הרכב, כלומר אנחנו הבנו, שזה מקל עלינו גם מהצורך לאתר את בעל הרכב כי אין טסט. זה רכב שאין לו אפילו הרשיון שהוא אמור לעמוד בו פי חוק. אנחנו מתקרבים למצב שבו אנו מדברים על חזקה שמדובר ברכב נטוש. לכן זה מייתר כל מיני שלבים שצריך לעשות ביחס לרכב שכן הוצאו עליו כספים ויותר מקרב אותנו למצבים שיושב-ראש הוועדה הציג בראשית דבריו, של סוחרי רכב שמחזיקים רכב כמלאי של חלקי חילוף, ושתופסים את המרחב הציבורי כי אפילו טסט הם לא עשו עליו.

אבל הזמן של ה-30 יום, לפי הבנתי, חל גם על הסעיף הזה. כן יהיה 30 יום ואז הודעה.

10 ימים.

בעיניי זה מאוד בעייתי. סיפור אישי – היתה לי תאונה לפני כמה חודשים, ונהג הרכב הפוגע היה בלי טסט למשך שלושה שבועות. זו עבירה פלילית לנהוג בלי טסט, אבל אנחנו רואים מצבים – אמנם זו דוגמה אנקדוטלית, אבל אנו רואים מצבים שאנשים נוסעים ללא רשיון רכב בתוקף. כאמור זו עבירה פלילית. יש האמצעים לטפל בזה. לגרור רכב במקרה כזה אחרי עשרה ימים בלי הזמן של החודש, יכול להיות שכמו שלירון מציעה, לעשות את ה-10 ימים נוסף על החודש, במקום 21 ימים שיש לגבי רכב נטוש אחר - אולי זה פתרון שיכול להתאים, לקצר את התקופה שאחרי ההודעה.

כרגע כפי שהחוק בנוי, יש ה-30 יום שהוא עומד, ואז צריך לשלוח לו הודעה שהיא צריכה להיות בין 14 יום ל-21 יום. זה במצב הכללי. לגבי רכב שאין לו רשיון רכב, זה לא מחודד מהנוסח. אם ה-30 יום בכל מקרה חל ואז אפשר לעשות תוך עשרה ימים.

כי זה מיום ההפקה.

אנחנו חשבנו שזה מתגבר על הצורך לשלוח את הדואר הרשום, לנסות לאתר. זה חשוב, כי הרבה פעמים זה אדם שמתחמק מלאסוף דואר רשום ולקבל את ההתרעות, זה גם מצב בעייתי, שאנחנו מנסים לפנות מטרד, מפגע מהמרחב הציבורי. אנחנו חשבנו שאתם אמרתם שאם יש כאן חזקה של רכב שאפילו אין לו רשיון רכב בתוקף, עשרה ימים אחרי ההדבקה - אפשר להתקדם בלי שיהיה צריך את ההמצאה והאיתור ואת כל מה שיש לעשות במסלול הרגיל.

סעיף 8א(ג) אומר: הודעה כאמור בסעיף קטן (ב) – תודבק במקום הנראה לעין ותישלח בדואר רשום לבעל הרשום של הרכב אם ניתן לזהותו לפחות 14 ימים לפני הגרירה – הכוונה שאפשר יהיה רק להדביק על הרכב בלי לשלוח דואר רשום?

זה מה שאנחנו הבנו.

מה שכתוב ב-(ד): רשאית הרשות המוסמכת להורות על גרירתו מהמקום לאחר חלוף עשרה ימים מיום הדבקת הודעה על הרכב. לא כתוב שלא צריך לשלוח דואר רשום.

היחס בין (ד) לשאר הסעיפים לא ברור. מה ההסדר שאדוני חשב?

הרצון הוא לצמצם א התקופה. גם במקרה הזה. אם רואים שלרכב הזה אין רשיון רכב, ואפשר להוסיף ביטוח, זה כבר מקדם את החשד ביחס לרכב הזה בעניין נטישתו, אז אפשר לצמצם את זמן ההמתנה מהתקופה הקבועה לעשרה ימים. במקום ה-14 יום או 21 ימים. לא במקום 31 יום.

אז זה חודש ללא רשיון רכב פלוס 10 ימים. אבדוק את זה מול משרד התחבורה.

אם הוא לא זז. ההדבקה היא רק אחרי תקופה. אי-אפשר להדביק מהיום הראשון. אחרי שלא זז, שמים מדבקה , ואז מתחילים לספור את התקופה השנייה, ואז אומרים: אם אין לך רשיון – מתקצר לעשרה ימים. נעביר את זה ככה בקריאה ראשונה, נחדד בנוסח אם צריך. יש לנו שיעורי בית לקריאה השנייה והשלישית. רשות הרבים – נוריד את זה. נכתוב בדברי ההסבר שאנחנו מוצאים פתרון.

נשתדל.

תשתדלו. ביחס לרשיון רכב וביטוח חובה, ההצטברות – כרגע הייתי משאיר את זה, לא עושה את זה מצטבר. נראה לי גזירה שהרשויות לא יוכלו לעמוד בה.

אז אנחנו לא יכולים להשתמש בעשרה ימים, כי חייבים שגם לא יהיה רשיון רכב וגם לא יהיה ביטוח.

אני העברתי את הסעיף כעשרה ימים נקודה, בלי ה-30 ימים שלפני כן. אני יודעת לקרוא חוק, וזה מה שאני מבינה.

צריך להבהיר בנוסח את היחס בין ב ל-ג, כי ב-ב כתוב: לא תשתמש הרשות המוסמכת בסמכותה כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שדרשה מבעל הרכב לפנותו תוך תקופה- - -

אולי ב-ד צריך לכתוב: על אף הכתוב בסעיף קטן (ג).

כן. גם ב ו-ג בצורה שזה מנוסח, ה-14 ימים שלפני הגרירה נכנסים בתוך ה-21 ימים שזו כן היתה הכוונה. כפי שהחוק מנוסח, הכוונה היא שאפשר יהיה לשלוח הודעה שהוא צריך לפנות תוך 21 יום, וה-14 ימים של (ג) נכנסים ב-21 יום, כלומר שזה צריך להיות 14 ימים עד הגרירה עצמה.

אי-אפשר לגרור לפני פחות משבועיים.

נכון, אלא אם כן (ד). לגבי 12 מטר – הייתי משאיר את זה כרגע. לא מוצא פתרון אחר. בתקופה הראשונה יצטרך להרחיק את זה כדי לאפשר לרשות המקומית – הרי בסוף הרשות המקומית צריכה לבחון אחרי התקופה האם הרכב זז. אם הוא זז – הרשות המקומית לא רודפת אחרי הרכבים האלה. זה בדרך כלל מגיע מקריאה, שתושבים פונים. זה לא סתם שהפקח מסתובב ומחפש. וגם אם כן. מרגע שהרכב זז, רשות לא תחפש אותו, ואם כן, אם הוא רוצה לראות מה עם הרכב הסורר, ותראה שעבר זמן – יש לו מספיק ימים לטפל בזה. התזוזה היא ראשונית. ברגע שהוא זז, בין אם מטר או 12 מטר - מתחילים לספור שוב. נאמר שהוא לא זז 12 ימים, 5 מטרים. הוא נסע וחזר. פותרים את זה. הרשות לא באה לחפש רכבים.

אני מציעה שנראה מה ההתייחסות של מירה.

אני בטוח. כל הסיפור היה שלא יזיזו אותו מטר קדימה ואז יגידו: הוא לא גרוטאה. באמת דוחפים אותו. מטר קדימה, אחורה, הסימון זז – מתחילים לספור מההתחלה.

זה לא להגדיל את ה-12 אלא לצמצם את ה-12.

היום הרכב עומד, מסמנים אותו עם ספריי. הגלגלים זזו – מתחילים את כל הפרוצדורה מחדש, גם אם זה חצי מטר.

אבל חצי מטר זה לא 12 מטר.

גם מטר קדימה. נורא קשה לאכוף את החוק הזה. לכן צריך לראות שכן תהיה תזוזה משמעותית. 12 מטר, רחוב ליד. וזה לא שהוא נענש שכל חייו לא יכול להחנות ליד הבית. זה לא המצב. אולי ננסח את זה אחרת. חוץ מזה אנחנו בסדר, משרד הפנים?

מה לגבי החודש בסוף?

לא מת על זה. נשים את זה בצריך עיון.

אפשר לכתוב שתיבחן האפשרות. התכלית של פינוי המרחב הציבורי מתקיימת גם אם נוסיף.

מה דעת השלטון המקומי?

זו שאלה של היקפי התופעה. שמעתם את נציג עיריית תל-אביב יפו שמדבר על אלפי רכבים בשנה. כל פרק זמן שזה יושב בחניה, זה תופס את האפשרות. ברגע שקיצרת את הזמן של אפשרות להעביר לחניה רכבים, אתה הוספת עוד רכבים בחניה שהיום לא נמצאים, אז החודשיים שהיום תופסים מלאי לא בהכרח יוכלו לתפוס אותו מלאי בהמשך. זה משהו שאני צריכה לבדוק תפעולית. אני מקלידה תוך כדי הדיון ניסיון להשיב תשובות. להבא נטייב את הדברים אולי מבעוד מועד.

יש שנייה-שלישית. כרגע נשאיר את זה כך. אנחנו בעידן שבו הכול יותר מהיר, הכול יותר זמין. אדם שלקחו לו את האוטו והזיזו אותו – לא שיום אחד יגלה את זה בגלל הדואר הרשום וכו'. לכן גם התקופות צריכות להתקצר ולא להשאיר תקופה שנקבעה ב-84' כי ככה קבעו. למה ארבעה חודשים ולא חמישה?

היום אנשים טסים לתקופות יותר ארוכות מאשר אז.

פעם לקחו אוניה.. היום יש להם חיישנים על הרכב, שהוא יודע איפה הוא נמצא אם הזיזו אותו. נקריא.

(1) הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון - גרירת רכבים נטושים), התשפ"א – 2021. 1. תיקון סעיף 8א. בחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד–1984, בסעיף 8א – (1) בסעיף קטן (א), במקום "ששים" יבוא "שלושים". (2) בסעיף קטן (א), בסופו יבוא "לעניין סעיף זה, הרשות המוסמכת תראה את הרכב כאילו הושאר במקום אחד אלא אם פונה מהמקום למרחק שאינו קטן משנים עשר מטר או פונה לרחוב אחר". (3) בסעיף קטן (ב) אחרי תקופה שתיקבע "בדרישה" יבוא "ושלא תעלה על 21 יום".

4. אחרי סעיף קטן (ג) יבוא: "(ד) הושאר רכב ברשות הרבים, ללא רישיון רכב תקף שניתן לפי פקודת התעבורה, או ללא פוליסת ביטוח בתוקף לפי הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל–1970, רשאית הרשות המוסמכת להורות על גרירתו מהמקום לאחר חלוף עשרה ימים מיום הדבקת הודעה על הרכב; המילים – יימחק.

ב-8ב לחוק העיקרי – ובעליו לא בא לקבלו תוך חודשיים מיום שבו נמסרה ההודעה. למה פה כתוב חודשיים ושם כתוב שישים יום? אולי נתקן שיהיה במילים אחידות?

ההבדל יכול להיות הבדל של יום, ואז זו שאלה תפעולית – אם סופרים 60 יום בלוח, כשחודשיים – נניח, גררו את הרכב ב-24 בספטמבר, אז יודעים שחודשיים זה 24 בנובמבר. לעומת זאת, 60 יום לפעמים זה ייצא 24, לפעמים 23.

עדיף מספר ימים קונקרטי. 8ב(א) - לתקן מחודשיים לשישים יום, שיהיה מסודר.

ובדברי ההסבר נכתוב שהנושא של הבתים המשותפים ייבחן לקראת שנייה ושלישית וגם הנושא של 8א, התקופה?

נבחן את זה.

נעשה את תיקוני הנוסח בסעיף ד כדי להבהיר את היחס לגבי סעיף קטן (ג), שעשרת הימים מתחילים אחרי תקופת ה-30 יום.

הערות נוספות?

אם כך נצביע על הצעת החוק כפי שהוקראה עם כל ההערות שהקריאה היועצת המשפטית. מי בעד הצעת החוק? מי נגד? נמנעים?

הצבעה

בעד הצעת החוק – פה אחד
הצעת החוק אושרה.

פה אחד, תרתי משמע. אושרה הצעת החוק והיא תועבר למליאת הכנסת להצבעה לקריאה ראשונה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:55.