פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



21
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
22/11/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 19
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שני, י"ח בכסלו התשפ"ב (22 בנובמבר 2021), שעה 10:30

הגשת הדו"ח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, בנושא: תמונת מצב - פני הפגיעה המינית

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר
גבי לסקי

קרן ברק
אחמד טיבי
יוראי להב הרצנו
מיכל רוזין
שרון רופא אופיר

עו"ד נילי פינקלשטיין - יעוץ וחקיקה - משפט פלילי, משרד המשפטים

סנ"צ יפעת חסון - רמ"ד נפגעי עבירה, המשרד לביטחון הפנים

ד"ר עו"ד בת-עמי ברוט - ראש תחום נפגעי עבירה, משרד המשפטים

עו"ד גיא דוד - מנהל אגף בכיר משמעת, נציבות שירות המדינה

עו"ד עו"ס לירון אשל - יועצת משפטית, המועצה הלאומית לשלום הילד

עידו אפגר - מרכז המידע והמחקר של הכנסת

אורית סוליציאנו - מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

נגה ברגר - מנהלת תוכן וידע, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

מרים שלר - מנכ"ל איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

מריאנה סופיאניק - מהנדסת בדיקות, מרכזי סיוע לנפגעי תקיפה מינית

עו"ד יפית איצקוביץ' - סגנית מנהל אגף בכיר משמעת, נציבות שירות המדינה

איתי פלס - ראש תחום

ענת מימון

דלית אזולאי

חבר תרגומים

>> הגשת הדו"ח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, בנושא: תמונת מצב - פני הפגיעה המינית

בוקר טוב לכולם, אני פותחת את הישיבה של הועדה למעמד האישה ולשוויון מגדרי, היום ה-22/11/2021 ואנחנו אמורות לדון ולקבל דוח איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, אבל קודם אני רוצה להתייחס לאירועים של שלושת הימים האחרונים, אני תכננתי היום בישיבה לפתוח את הישיבה בציון באמת שבוע שלם של פעילות שטח וגם פעילות בתוך הכנסת לקראת היום הבינלאומי במאבק באלימות נגד נשים. חשבתי שכדאי מאוד לדבר על כברת הדרך ועל החוקים שחוקקנו בשנתיים האחרונות וכן היו מאמצים אדירים, אבל לצערי הרב וזה הופך למשהו מאוד ציני, כמעט בכל שבוע ולקראת כל יום מאבק בינלאומי למאבק באלימות נגד נשים קורה מקרה של רצח אישה, זה כמעט כל שנה.

היום בבוקר נורתה מנהלת בית ספר בכפר עראבה בכניסה לבית הספר שלה, מול התלמידים שלה, היא נורתה גם ברגלים וגם בבטן תחתונה והיא עכשיו עוברת טיפול וניתוח ואני מאוד מקווה שהיא תבריא ותחלים מהר למרות שהתלמידים שראו והיו עדים לאירוע הזה לא יחלימו מזה מהר מאוד. אתמול בלילה נדקרה למוות עיישה אבו אל היג'א מכפר ג'דיידה מכר, בת 55, נרצחה כנראה על ידי בן זוגה ולפי המידע שקיבלנו היא גם הייתה באיזשהו קשר עם רשויות הרווחה הבן זוג הוא חולה נפש משוחרר מאשפוזים וזה מעלה שוב את כל השאלות הקשות על ביטחונן של הנשים וגם שלשום נורתה אישה בנצרת בת 30 ונצלה מניסיון הרצח הזה. אני הייתי חייבת להזכיר את זה כדי להזכיר לכולנו כמה שיהיו הצהרות וכמה שנתאמץ לצערנו הרב אם לא נתעורר למציאות הקשה שנמצאות בה הנשים והנערות לאלימות המגדרית המכוונת נגד נשים אם זה מתחיל בהטרדה מינית ואם זה מסתיים לצערנו הרבה ברצח ואם הרשויות במדינה לא יבינו שביטחונן האישי של כלל הנשים במדינה הוא בעדיפות ראשונה, אנחנו לא נצליח באמת לשנות את המצב.

אנחנו גם פותחות היום את התערוכה כפי שאתן רואות על קירות החדר של הועדה, את האמת בשבוע שעבר היה לי סיור בבית רות, בית חם מאוד שנבנה עבור נערות שחייבות להיות מחוץ לבית ועזור להן להשתקם, עוזר להן להיות מוגנות, עוזר להן להמשיך את הלימודים וחלק מהדברים שהם עושים ופגשתי את המורה לאמנות בבית רות שעובדת איתם וזה מדהים מה יוצא בעבודת הנערות שם ואני הרגשתי שאנחנו חייבות גם להוקיר את העשייה שלהן, את המאמץ הרב שהן עושות כדי לצאת ממעגל האלימות והמצוקה שהן נמצאות בו וגם להוקיר את הצוות, צוות בית רות, אני מודה לרונית לב ארי שיזמה את הביקור הזה ואת הסיור הזה ואני מודה לצוות שעובד בצורה מאוד יפה עם הנערות.

אני רק רוצה להגיד שהועדה תקבע דיון מיוחד בנושא של חולי נפש, גברים אלימים ואיך המערכת מתמודדת איתם ויש לי המון מה להגיד בנושא אבל לא נגזול יותר מזמנו של איגוד מרכזי הסיוע שנתנו לו כמו כל שנה את האפשרות גם לשמוע על העבודה על הנהדרת שעושים מרכזי הסיוע לאורך כל השנה וגם ללמוד על תמונת המצב. פני הפגיעה המינית, ככה קראתם לדוח הזה ואני חושבת חלק גדול מההבנה שלנו לבעיה של הפגיעות המיניות למדנו מתוך ניתוח המספרים, ניתוח הסטטיסטיקה כשהתחלנו לעבוד בנושא הזה, כשהתחילה התנועה הפמיניסטית וגם תנועת מרכזי הסיוע לעבוד, חלק גדול מהידע הצטבר דרך הלמידה האינטנסיבית של המקרים, אני אתן היום נשמע שני דוחות, אמנם אנחנו בבוקר מסרתם לי את הדוח, אורית והצוות של איגוד מרכזי הסיוע וזאת הזדמנות להודות דרככם לכלל המתנדבות למאות ולאלפי המתנדבות שעובדות יומם ולילה כדי לתמוך בנפגעות תקיפה מינית ואני אתן לך עכשיו לסקור את הדוח ואחר כך נשמע גם כן דוח של מרכז המחקר בכנסת שגם בעיני כולל נתונים מדהימים ופוקחי עיניים, בבקשה אורית פאר סולציאנו, מנכ"לית מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, בבקשה.

תודה רבה יו"ר הוועדה, ובאמת זה מאוד משמעותי ההבנה המעמיקה שלך את הנושא והשותפות ארוכת השנים, אני רוצה לומר שצריך לברך אנחנו רואים זאת היטב השנה גם ששאת פנית לממ"מ והם עשו סקירה של נתונים גם שהפרקליטות פרסמה נתונים ומשרד הרווחה כי המידע הזה הוא דרך מאוד משמעותית לייצר שינוי. מה שחשוב לי להגיד בנתונים שלנו שאנחנו מנסות לא רק לאסוף מספרים אלא אנחנו מנסות כל פעם להבין מתוכם להבין מה קורה וההבנה הזאת מייצרת שינוי וגם אני חייבת להגיד תודה לנגה ברגר שהיא חצי שנה עובדת על הדוח הזה, זאת הרבה מאוד עבודה. אז כמו שאת אמרת אפשר לעבור עם המצגת, אנחנו השנה יש לנו יותר מ-50,000 פניות, אבל מה שמעניין, אנחנו תמיד עושות השוואה, בחמש שנים האחרונות יש גידול של מעל 50 אחוז בפניות למרכזי הסיוע השנה האחרונה היו כמעט 14,000 פניות חדשות ואני מציינת את זה כי כשאנחנו מסתכלים על נתוני הרשויות, אין אותו היקף של גידול, אז מאוד טוב שנשים פונות אלינו ורואות בנו כתובת, אבל אין הקבלה בין הנתונים האלה לנתוני הרשויות. כפי שאנחנו יודעות היטב, שיעור הנפגעים הוא תמיד קרוב ל-60 אחוז, אנחנו כן ראינו השנה בניתוח יותר עמוק שיש גידול של פגיעות מיניות כלפי צעירות, מ-19 עד 25 ואני מציינת את זה, צריך לזכור שמדובר בשנת קורונה ושנה שהנתונים בהחלט מתייחסים גם ומראים את הפגיעות הרבות שאירעו ואיפה הם אירעו. אז כמו שאתם רואים כאן כרגיל לצערי הרב ואנחנו מכירות את זה, רוב מי שפונה למרכזי הסיוע זה פגיעות קשות מאוד ורוב הפגיעות הן בילדות וראו את מקום הפגיעה ש-53 אחוז מהפניות עסקו בפגיעות בתוך הבית והדבר הזה ברור לכל מי שמכירה את הנושא לעומק, הבית שיש פוגע, הוא מקום לא בטוח וגם בבית אף אחד לא רואה. אנחנו במיוחד ציינו את הגידול של פניות עם סם אונס, 77 פניות אני מקשרת את זה למשהו ששמענו אתמול, ביקרנו בחדר האקוטי הלנה ואני רואה נתונים רק של חדר אקוטי אחד שלמרות שהגיעו אליהם בעקבות תלונות על סם אונס לא הצליחו בסופו של דבר להראות שהיה סם אונס, אז יש פער בין מה שהנפגעות או הנפגעים חווים לבין היכולת להוכיח את זה.

אנחנו נצטרך להמשיך לעקוב אחרי כל הנושא של בדיקות.

עלו שם עוד כמה רעיונות, אני לא רוצה לסטות כרגע מהנושא אבל גם שנה היה שיח על עוד דרך לצמצם את משך הזמן מהרגע שיש תלונה עד שבודקים את בדיקת השתן והדם. אנחנו בעיקר הדגשנו את הפגיעות בילדים עד גיל 12 ותראו כאן את הנתונים של 72 אחוז ממי שפנו אלינו נפגעו בבית ילדים עד גיל 12 ו-10 אחוז במערכת החינוך, זה די הגיוני בגיל כזה צעיר שאלו המקומות שהם הכי נמצאים בהם ולפיכך גם הפגיעות.

השאלה אורית, 72 אחוז פגיעות בבית זה תלוי שנת קורונה? או שגם כן נעשה פילוח קודם לפני הקורונה אם הפגיעות היו מחוץ לבית.

תראי הנתונים שעלו, את מכירה הרי לעומק איך זה עובד, חלק מהפניות זה בזמן אמיתי וחלק מהפניות זה על דברים שקרו לפני הרבה זמן, ויחסית הסטטיסטיקה הזאת למיטב זכרוני גבוהה יותר מאשר שנים קודמות.

היה גידול, בשנים קודמות בדרך כלל, אני מדבר על כלל הפניות לא רק בילדים, בדרך כלל 40 אחוז מהפניות הן על פגיעה בבית השנה היה לנו 53.3 אחוז זו עלייה משמעותית מאוד.

זה המרחב שהכי החיל את האנשים, אנחנו היינו תקופה ארוכה סגורות בבתים.

בעצם רוב הפניות גם בילדים וגם מבוגרים ומבוגרות, בנוער זה קצת שונה, זה יותר מ-50 אחוז זה אחת מהמגמות הכי משמעותיות שראינו השנה, שיש יותר פניות על פגיעה בבית.

אני עוברת לשקף הבא שהוא מתכתב הרבה מאוד עם הנתונים הלאה, אוני מדגישה תמיד משהו ספציפי וכאן מאוד חשוב לי להראות את הנתון שכתוב למעלה, שהנתונים שהגיעו למשטרת ישראל בשנה האחרונה הם כ-20 אחוז פחות תלונות הגיעו על פגיעות בילדות וילדים, הניתוח, ההשערה שוב שנת קורונה, פחות נגישות, פחות רואים ילדים שנפגעים ויש לדבר הזה מחיר וחשוב לראות את הדבר הזה, רוב מי שנפגע הם ילדים.

זה גם יכול להיות בגלל הסטטיסטיקה הקודמת שהזכרת, ככל שהפגיעה היא בתוך הבית יש קושי יותר לגשת למשטרה.

ברור ואנחנו תמיד רואים את הפער בינינו לבין המשטרה. במשטרת ישראל שיעור גבוה מהפניות זה פגיעות על ידי זר בעוד שאצלנו שיעור גבוה מהפניות הן פניות דווקא על ידי מישהו מוכר. לגבי נתוני הפרקליטות, אני עוברת לגרף הבא, הפרקליטות השנה שחררה הרבה מאוד נתונים, אז כדי שאני לא אחזור על דברים אולי אני אעבור לשקף שאחרי כן שהוא חשוב לי להדגיש אותו ולהגיד שני דברים מאוד משמעותיים, אחד אנחנו רואים שיפור קל וצריך לברך על המאמץ הזה ש-80 אחוז מהתיקים, שיפור קל אך לא מספק, 80 אחוז מהתיקים נסגרו מכל מיני סיבות, לעומת 84 אחוז בשנה הקודמת זו הסטטיסטיקה שהייתה רוב השנים, אבל כאן יש נתון שמבחינתנו הוא רעידת אדמה ומאוד חשוב לי שתסתכלי עליו, יו"ר הועדה, אם את רואה את שלושת הגרפים, העמודות למטה, בעצם הן מסמלות את הבקשה לקבל אישור יועץ משפטי לממשלה כאשר רוצים לקדם את הטיפול בתיק, אחרי התיישנות, צריך לבקש בשביל זה אישור מיועץ משפטי לממשלה.

בשנה שלפני כן היו 11 בקשות כאלה ואיך להזכיר לכולם כאן שבעצם הוארכה התיישנות בעבירות מין וזו בשורה מאוד גדולה ומאוד משמעותית וגם צריך לברך על כך את הפרקליטות, כי יותר מפי 7 מ-11 ל-80 בקשות ליועץ המשפטי לממשלה לאפשר את המשך הטיפול בתיק וזה אומר שני דברים אלף הפרקליטות נאבקת על זה, אבל דבר שני שכנראה שיש מספיק ראיות ואני מחברת את זה לתפיסה שלנו וכולם יודעות את זה היטב שאנחנו סבורות שצריך לבטל את ההתיישנות בעבירות מין שאם יש ראיות לעשות את זה, אם אין ראיות אי אפשר.

השאלה גם כן ואולי כדאי שנפנה אחר כך לפרקליטות בנושא הזה, אם ה-80 תיקים הם תיקים נפרדים שבהם התוקף הוא אדם שונה, כלומר 80 תוקפים, או בעצם בגלל שזה תלונות על אותו תוקף היה אפשר לפנות ליועץ המשפטי ולבקש.

גם, וגם מעניין לדעת גברתי כשמדברים על הארכת התיישנות באופן יחסי האם זה עמד על הגבול שעוד רגע ההתיישנות פוקעת או שזה זמן ארוך אחרי ההתיישנות, זה גם מעניין.

אנחנו נשמח לפנות לפרקליטות, או נציג הפרקליטות עוד מעט, רק ניתן לסיים את הדיווח ונשאל את השאלות.

זה אחד הדברים הכי משמעותיים מבחינתנו בדוח, אני כן צריכה לציין שאנחנו איגוד מרכזי הסיוע היינו ראש חץ במאבק הזה כבר כמה שנים על סוגיית ביטול ההתיישנות, בסוף 2019 ממש בדצמבר 2019 ויש לברך על זה ויש לברך מאוד על הנתונים על המאמץ שנעשה בפרקליטות, צריך להעמיק את זה. אני עוברת לשקף הבא, אז כאן עדיין זאת בעיה שאנחנו רואות אותה בשנים האחרונות והיא דורשת טיפול לצערנו אני מבינה אנחנו מבינות היטב את הבעייתיות עם זאת, ברגע שיש במדינת ישראל את האפשרות להגיש ערר ועדיין אנחנו נשארים עם הסטטיסטיקה הזאת שהשיעור כל כך נמוך נדמה לי 97 אחוז מהמקרים נדחו העררים ורק בשני מקרים האדומים שמסומנים התיק נשלח להשלמת החקירה ושוב יש את המנגנון הזה אנחנו סבורות שהוא נולד כדי שאפשר יהיה להשתמש בו ולא תהיה סטטיסטיקה כזאת, שזה כבר כמה שנים טובות שאנחנו בודקות את הסוגיה של השימוש בעררים על עבירות מין, על סגירת תיקים.

אני עוברת לנתונים של מח"ש ובעיני הנתונים האלה מחייבים דיון נפרד אז אני אדגיש כמה היילייטס והדבר הכי כואב ואני רואה כאן את חברות הכנסת שותפות שלנו בשנים האחרונות שהיו בתקופה גם שהיה את פרשות הניצבים, יש ירידה של 35 אחוז ביחס לשנת 2015 בהגשת תלונות והדבר הזה מבחינתנו שאנחנו גם לא פעם פונות אלינו שוטרות שנפגעות והן מספרות לנו כל מיני דברים, בעיות שיש להן בתך המערכת, בעינינו זה מעיד על חוסר אמון, חשש או אפקט של פרשת ריקמן שעדיין הפרשה הזאת לא הסתיימה. זה נתון שהוא מאוד קשה. אני רק אגיד עוד דבר שלעומת בשנה האחרונה, 43 אחוז מהתיקים נסגרו ללא פעולות חקירה, לעומת 24 אחוז בממוצע בחמש שנים האחרונות, אז יש כאן ירידה גם כן גדולה מאוד.

גם כאן אנחנו רואים את המגמות בהגשת כתבי אישום, אנחנו רואים, הצבע הכחול הוא מעיש על כך שהתיק נסגר והופנה להליך משמעתי.

ואחר כך שואלים למה יש ירידה בתלונות.

אם אני יכולה רק להעיר, בזמנו אנחנו ממש הראינו איך סביב משפט קצב ומשפטים מפורסמים היו עליות וירידות, אני חושב שהסיפור הזה הוא מעיד אלף על ההמשך עם התלונות האנונימיות ושתיים על ניסו שחם שבשלב הראשון, לא היום תודה לאל.

וגם אנחנו צריכות לזכור שהתלונות, הנשים מסתכלות על התיקים שנסגרים ועל הן שואלות האם כדאי.

ממש אפשר לראות את הגלים של הגשת תלונות לפי באמת קודם כל כמובן כמה הארגון אומר בואו תתלוננו ומאפשר את הסביבה הבטוחה להתלונן, אבל בוודאי גם מה קורה תקשורתית, סביבתית, ציבורית, חברתית.

ובתוך הארגון עצמו. שנייה חבר הכנסת יוראי להב.

אורית תודה רבה, יש לי שאלה אני לא יודע אם עשיתם פילוח כזה, או יש לכם פילוח כזה, על רקע הגעת ה-METOO לקהילה הגאה, אם יש לכם פילוח של התקיפות, או של התלונות שהוגשו והטיפול בהם בקהילה הגאה, אני רואה פה שהנתון שהיחיד שיש ילד או גבר בעניין הומואים למשל, הוא שמדובר ב-11 אחוז, השאלה אם יש לך מושג.

שאלה מצוינת ואנחנו בשלב הבא נוכל לראות את זה.

מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בתל אביב. בחודש האחרון הייתה לנו עלייה של יותר ממאה אחוז בקו הגברים.

ואת בטוחה שזה גברים שנפגעים על ידי גברים?

חד משמעית. זה לא אומר שהם מהקהילה, זה מאוד חשוב להגיד שברגע שהנושא עולה לסדר יום הציבורי יש לגיטימציה לפנות ולדבר על הנושא אבל בהחלט יש גברים שנפגעו שהם לא מהקהילה הגאה ופשוט מצאו שיש דיבור על העניין של גברים נפגעים אז יש לגיטימציה לפנות.

אני רק אגיד שבעמוד 26 אתה יכול למצוא עמודים שהם מבט זרקור על פגיעה מינית בבנים ובגברים, בעמוד 26 בדוח.

כן אבל כמו שנאמר פה זה לא חד חד ערכי שמדובר בנפגעים שהם מהקהילה הגאה.

אני אמשיך, אנחנו לקראת סיום, חשוב לי שתסתכלו בבקשה על ההיסטוגרמות למטה ועל הצבע הכחול בהיר, הצבע הזה אומר נסגר והופנה להליך משמעתי, כלומר גם ככה יש ירידה בתלונות, אבל תראו איזה שיעור גבוה של טיפול בהליך משמעתי ותסתכלו למשל ב-2016 היו 20 מקרים שהם בצבע סגול שהוגשו בהם כתבי אישום וב-2020 רק 6 מקרים, אז הנתון הזה ממשיך אתמה שאמרה חברת הכנסת מיכל רוזין. אני מדלגת על נתוני שב"ס, אני אגיד משפט רק לציון לטובה לנתוני ליחידת הסיוע המשפטי, חשוב לי להראות את המגמה המבורכת של הגידול בפניות לסיוע המשפטי, זה דבר טוב, זה אומר שהאפשרות לקבל סיוע משפטי ללא מבחן הכנסה עובד ונשים פונות.

אני עוברת הלאה, חשוב לי לדבר גם על נתוני בתי הדין לעבודה, אני חושבת שיש לנו בעיה אקוטית במדינת ישראל, לפי סקרים רבים שנעשו, הסדר הכי גדול שעשתה הרשות לקידום מעמד האישה, למעלה מ-50 אחוז מהנשים העובדות עברו הטרדה מינית בעבודה ובסך הכול בשנה הוגשו 122 תיקי הטרדה מינית בבית הדין לעבודה ושימו לב להתפלגות בין מרכז לפריפריה, 60 אחוז מהתיקים שהוגשו בתל אביב, אז יש המון נשים שמוטרדות, לא כולן כמובן רוצות לפנות בית הדיון לעבודה, חלק רוצות הליכים משמעותיים וחלק לא עושות, הרוב כנראה לא עושות, לא מדברות, אבל הסטטיסטיקה הזאת היא לא טובה, היא לא משקפת את המציאות לחלוטין, אני עוברת הלאה וגם לנציבות שירות המדינה. אנחנו מדברות כאן בכנסת שנים על הסוגיה של נציבות שירות המדינה, ראשית המספרים לא משתנים, כל השנים שאנחנו אוספות את הנתונים, זה 200 ומשהו, ותראו יש אפילו ירידה של 7 אחוז בהשוואה לשנה הקודמת וזה עומד בניגוד למודעות הציבורית, ל-METOO ולכל הדברים שאנחנו מכירים.

אבל גם צריך לזכור, זאת הייתה שנת קורונה, הרבה מהנשים עבדו מהבית.

זה גם נכון. אני כן אגיד שנסתכל רק על עוד נתון אחד, אם תסתכלו על התיקים שהגיעו לסיום, 81 אחוז נסגרו ללא הליך משפטי או פלילי, מיעוט פניות ורוב התיקים נסגרים, אז אני אומרת לכם את זה כי מצד שני מגיעות למרכזי הסיוע נשים שעובדות בנציבות שירות המדינה, עובדות בבתי חולים, עובדות בכל מיני מקומות והן מספרו לנו מה קורה, ויש תסכול אדיר ויש שם הרבה בעיות, קצר הזמן מלהגיד את זה, אני כן אגיד שפנתה אלי עיתונאית שעשתה תחקיר על הכנסת ואולי כדאי לציין, היא בקשה בבקשת חופש המידע ממישהי מגוף תקשורת שקוף, יעל, ושם עלה שבכנסת בסך הכול מ-2017 היו סך הכול 8 תלונות. מאז 2017 הגישו באופן ישיר תלונה לממונה על שיווין מגדרי לכנסת, שלוש עובדות כנסת בלבד, מתוך 8 תלונות סך הכול, אולי שאר התלונות היו של אורחים. יש 800 עובדים בכנסת אז חושב לי גם שתקחו את זה לתשומת לבכם.

אני חייבת להגיד שהנתונים האלה גם נשתמש בהם בדיון שאני הולכת לכנס עם נציבות שירות המדינה כדי להכיר מקרוב מה קורה שם, במיוחד לאחר הדיון שהתקיים פה בעניין.

אז ממש עוד שני נתונים אחרונים, נתוני משרד החינוך ודיברתי כאן עוד לפני תחילת הדיון עם איריס בן יעקב שהיא אמרה לי ואני מציינת אותה לשבח, כי זה לא טריוויאלי שהיא בעצם אספה את כל הנתונים, פעם ראשונה שיש לנו נתונים ממשרד החינוך וזה לא טריוויאלי.

זה לאחר מאבק ממושך שלה לאסוף את הנתונים האלה.

אבל מגיע גם שאפו כי זה לא פשוט, אז אני רוצה לפרגן, אני רוצה לומר שני נתונים שלנו הפריעו, אבל אני כן אעבור לשקף הבא.

אני חייבת להגיד שחרגת הרבה מהזמן שדיברנו עליו, אולי כמה באמת כמה משפטי סיכום.

אני כן אגיד שמרכזי הסיוע, רוב מי שנמצאות כאן מכיר שאנחנו עושות הרבה מאוד עבודה בתוך מערכת החינוך וזה גורם לכך שאחר כך גם מגיעות אלינו פניות, יש דבר אחד שכיום בגלל בעיות אין כרגע איסוף, אין כרגע מידע לגבי חינוך חרדי ואנחנו חייבות לדאוג גם לילדים החרדים, לעשות את זה בצורה משותפת עם הקהילה החרדית, אין כרגע את המידע הזה וזה דבר שחייבים לעסוק בו וגם רציתי להגיד עוד דבר שאם אני מסתכלת ממש על השקף, נתוני משרד החינוך, סוג הפגיעה, אז נתון אחד שאני רוצה להדגיש שמתוך כל הנתונים שנאספים במערכת החינוך וכל מיני פילוחים, לי חשוב להדגיש את הנתון הזה שרק 4 אחוז מהדיווחים עוסקים בפגיעות בתוך המשפחה ולמה אני אומרת את זה? בגלל שאנחנו יודעות שהרבה מאוד ילדים נפגעים בתוך הבית, או על ידי קרובי משפחה ומאוד קשה לאתר ואני חושבת שכאן יש את האתגר הגדול איך מערכת החינוך תוכל לאתר ואני אוסיף עוד משפט, אנחנו גם מכירות את זה ממרכזי הסיוע, שכבר מאתרים, אני ממש באופן אישי קיבלתי סיפור כזה, משפחה עוברת עיר ואין דרך היום חוקית לטפל בדבר הזה וזה דבר שאני מסמנת אותו שצריך לעסוק בו, אז אני אסיים עכשיו כדי שאפשר להתייחס ולהעלות שאלות, תודה רבה.

אולי בגלל זה התפקיד הכול כך חשוב של המערכת החינוכית, רואים ירידה בשנתיים האלה של הקורונה, אין מי שידווח.

אנחנו נצטרך לשמוע את הדיווח של מרכז המחקר והמידע ואחר כך נפתח בדיון. בבקשה עידו. אני חושבת גם היו לכם גילויים מעניינים ביותר.

תודה רבה גברתי, עידו אפגר מרכז המידע והמחקר של הכנסת, אני אציג בעיקר נתונים שמתייחסים ליותר מ-10,000 תיקי משטרה על עבירות מין שיש בהם קורבן רשום בתיק שנפתחו בשנתיים, 2019 ו-2020 ופחות או יותר אותו מספר תיקים בכל שנה כפי שציינה אורית בנתונים הרשמיים של המשטרה, כמעט לא רואים שינוי, רואים עלייה של 5 אחוז במספר הפניות של נשים, רואים אגב ירידה גם את אורית ציינה, ירידה גדולה בפניות של ילדים בגילאי 0 – 11, ירידה של 30 אחוז במספר התיקים, בהחלט עשוי להדאיג.

אני מתמד בתיקי משטרה ולכן חשוב להזכיר שמביאים לידי ביטוי רק את המקרים שבהם נפתח תיק בעקבות תלונה על עבירת מין ואנחנו יודעים שבתחום הזה יש חשש מיוחד מפנייה לרשויות ודיווח על פגיעה, אז צריך לקחת את זה בחשבון ואני אציג באמת רק חלק קטן מהנתונים בדוח ואני אנסה לא לחפוף את מה שאורית הציגה. בעצם מה שאנחנו רואים פה זה שבכמעט חמישית מהתיקים רשומים נפגעים גברים וילדים, 18 אחוזים וב-82 אחוזים מהתיקים רשומות נפגעות נשים וילדות ומה שאפשר לראות מימין זה בעצם את התיקים שנפתחו לפי מין הנפגע, שוב גברים בצהוב ונשים בכחול ולפי קבוצת הגיל ובגלל שגודל קבוצות הגיל הוא שונה, הנתונים מוצדקים ביחס לגודל האוכלוסייה הרלבנטית, תיקים ל-1,000 נפש ובעצם אפשר לראות שגם בקרב נשים וגם בקרב גברים, שכיחות התיקים הגדולה ביותר היא בקרב גילאי 12 עד 17 ובקרב גברים הקבוצה הבאה בגודלה היא בגיל לידה עד 11, בעצם רוב הנפגעים הגברים הם קטינים.

ממש מאמת את מה שאנחנו כל השנים אומרות.

67 אחוז מהתיקים הם מנפגעים גברים הם של קטינים. בקרב נשים תיקי הקטינות הם 43 אחוזים, בעצם אפשר לראות שהחל מקבוצת הגיל 12 – 17 מספר התיקים פוחת, עם העלייה בקבוצות הגיל וזה נכון בשני המינים. אפשר לעבור שקף, אנחנו בחרנו, בחנו לא רק את מין הנפגע, אלא גם את מין החשוד ומצאנו שגברים מהווים רוב מוחלט של החשודים, בין אם הקורבנות הן נשים או ילדות, זה מה שרואים מימין ובין אם הקורבנות הם גברים או ילדים, מה שרואים משמאל. רוב החשודים 96 אחוז ו-99 אחוז מהחשודים הם גברים.

אנחנו עכשיו נתמקד בתיקי עבירות מין כלפי נשים וילדות ושוב נביא כמה נתונים נבחרים על קצה המזלג. אנחנו ביקשנו בין השאר לבחון את סוגיית העבריינות החוזרת ומצאנו בעצם שלרוב החשודים בתיקי עבירות מין שנפתחו להם תיקים בעצם, 70 אחוזים מהחשודים שנפתחו להם תיקים ב-2019 יש לפחות תיק אחד נוסף בגין עבירות מין ממועד כלשהו ליותר מחצי מהחשודים היו שלושה תיקים או יותר, ליותר משליש מהחשודים היו ששה תיקים ויותר, המספרים בהחלט גבוהים, ולפעמים זה הרבה יותר, יש כ-50 חשודים עם 50 תיקי עבירות מין ומעלה.

אני חושבת שיש שתי אמירות, מי שפוגע מינית הוא פוגע יותר מפעם אחת, אבל זה גם שוב, כאשר יש תלונה אחת היא מעודדת עוד נשים ועוד נפגעות לבוא ולהתלונן.

מי שהמשטרה כבר מה שנקרא מכירה אותו אז כמה הם כבר אסירים משוחררים שיש עליהם פיקוח ואז יש כאן קצת הטעייה של הנתונים.

נכון, אני מדגיש אנחנו לא יודעים.

זה נתונים רק מה שהמשטרה יודעת.

גם לפי הנתונים של המשטרה זה מדהים.

אני אדגיש שאנחנו לא יודעים ממתי התיק הנוסף, אבל 70 אחוזים יש להם תיק נוסף ממועד כלשהו ל-59 אחוזים יש תיק נוסף מהעשור שקדם ל-2019 אז גם אם מגבילים את הזמן השיעורים הם בהחלט גדולים. אפשר לעבור לשקף הבא, נוסף על המבט הכלל ארצי עשינו גם ניתוח של תיקי עבירות מין כלפי נשים לפי היישוב שבו התבצע העבירה, איזשהו ניתוח גיאוגרפי. הנתונים משמאל שזה בעצם ניתוח הנתונים ביחס למספר התושבים בכל ישוב מעלה שאלה מובילה בשכיחות עבירות מין בה אבל צריך לזכור שאילת היא מוקד תיירות ומספר השוהים בה גדול מהרבה ממספר התושבים.

זה כן יכול להיות קשור גם לתושבים כי השאלה מאיפה התיקים האורגניים שנפתחים בתחנות המשטרה?

זה מקום ביצוע העבירה אבל אפשר לראות שגם מצד ימין שגם במספרים מוחלטים אילת נמצאת מבין עשרת היישובים עם המספר הגדול ביותר של תיקים ולידה אפשר לראות את תל אביב ובאר שבע שבעצם בולטות בשתי שיטות הספירה. טבריה היא עיר קטנה ביחס לגודל האוכלוסייה, היא גם מוקד תיירות.

מבחינת אחוזים היא מספר 2, זה שוב מעלה את הנושא של תיירות.

אני ממרכז הסיוע בירושלים אני רוצה לשאול, יש רשויות חרדיות ברשימה? כי אנחנו מכירים ממרכזי הסיוע הרבה מאוד פניות מרשויות חרדיות ואני לא רואה.

כמובן, כל הרשויות פה מעל 5,000 נפש הם פשוט לא בעשרת הגדולים, במסמך יש פירוט של כ-50 רשויות של נתונים נוספים. בני ברק נכנסת במספרים מוחלטים. אנחנו בדקנו גם קבוצות של יישובים ובין השאר בדקנו את שכיחות התיקים ביישובים ופה זה רק עשרים ומועצות מקומיות, לפי האוכלוסייה שמתגוררת בהם בעצם יישובים, ערבים ומעורבים לפי רוב האוכלוסייה בכל יישוב ומצאנו ששכיחות תיקי עבירות המין ברשויות שרוב האוכלוסייה שלהם היא ערבית נמוכה במידה ניכרת משכיחותם ברשויות יהודיות ומערובות, אני אציין שהעמודה של הרשויות המעורבות היא גדולה יחסית כי היא כוללת את תל אביב-יפו שמוגדרת פורמאלית כעיר מעורבת וראינו קודם שיש בה שכיחות מאוד גדולה של עבירות, היא מושכת את הערים המעורבות כלפי מעלה ואני אציין שתמונה דומה ואפשר לראות את השקף הבא, תמונה דומה עולה גם מתוך כלל התיקים בעצם לפי קבוצות אוכלוסייה, לפי הגדרות של המשטרה שמגדירה קבוצות אוכלוסייה של יהודים ולא יהודים לפי דת, הקבוצה של הלא יהודים כמעט חופפת את האוכלוסייה הערבית וגם פה אפשר לראות פער גדול בין שכיחות התיקים.

תעודת עניות למשטרה, זה אומר שהן לא סומכות על המשטרה בשביל לבוא להגיש תלונה.

זה בהחלט מעלה, אני מציין שוב אנחנו מדברים פה על תיקי משטרה, אנחנו לא מדברים על מימדי התופעה אלא על מימדי הדיווח, אז צודקת בהחלט, זה מעלה שאלות מדיניות לגבי מי מגיע להגיש תלונה, גם בתוך הקבוצות היהודיות אפשר לראות פער בין יהודיות ותיקות לבין עולות שהגיעו לארץ אחרי 1989 ושוב זה מעלה את אותן שאלות וחברת הכנסת אכן צודקת. אם אפשר לעבור שקף, במסגרת הבדיקה הגיאוגרפית הסתכלנו לא רק על פגיעות אלא גם על הפריסה הגיאוגרפית של חוקרות עבירות מין שהן מי שעל פי הנוהל המשטרתי אמורות לחקור תלונה על עבירות מין בעדיפות עליונה בהיעדרן תבצע את החקירה חוקרת אחרת ובהיעדרן חוקר גבר שעבר את ההכשרה, בעצם לפי נתוני המשטרה יש כיום 234 חוקרים וחוקרות רובם 72 אחוזים 169 הן נשים ואם מסתכלים איפה החוקרות האלה מוצבות, אפשר לראות שמבין 82 תחנות משטרה בישראל ב-69 יש לפחות חוקרת עבירות מין אחת, ב-10 יש חוקר אבל אין חוקרת וב-3 תחנות אין כלל חוקרים שעברו את ההכשרה הייעודית וחוקרים וחוקרות נוספים מוצבים ביחידות מחוזיות ומרחביות. זאת המפה שאפשר לראות, קשה לראות את הנקודות, אבל אפשר לראות שיש ריכוז גדול התחנות באזור הצפון שאין בהם חוקר.

אז בעצם הצפון מופקר.

יש חוקר עבירות מין, אין חוקרת, אין אישה יש גבר.

אלה 13 תחנות שאין בהם חוקרת.

אתה יודע איזה תחנות?

אני יכול להעביר אליך את הנתונים, אין לי כרגע. בשליש מהתחנות באזור הצפון אין בהן חוקרת. זה מביא אותי לנקודה האחרונה והיא הכשרות לאנשי מקצוע בתחום עבירות המין זה כמובן קשור לנושא שגם אמנת איסטנבול שתידון פה בוועדה מחר וגם דוח ועדת ברלינר מדגישים את החשיבות שלו וועדת ברלינר המליצה המלצות ספציפיות בנושא, בין השאר לגבי החשיבות של הכשרה לאנשי מקצוע ייעודיים והכשרה בסיסית לכל מי שעשוי לבוא במגע עם נפגעים בהליך הפלילי וב-2017 בעצם המ"מ בדק את נושא ההכשרות והוא מצא לא מעט פערים, אז ביקשנו לבוא ולבדוק מה התקדם מאז בהכשרה של שלושה גורמי מקצוע, שוטרים פרקליטים ושופטים ונראה שיש תחומים שאכן חלה בהם התקדמות הרבה בזכות דוח ברלינר, המשטרה ממשיכה להכשיר חוקרי עבירות מין ולאחרונה גם נערכה הכשרה של חוקי מחלקי משפחה, המלקים החדשים שהוקמו שכללה גם התייחסות לנושא אבל לא נראה שיש איזשהו מערך מסודר של הכשרות עומק ולא ברור באיזה מידה כלל השוטרים כולל אנשי שטח, כולל שוטרי שטח ומוקדני 100 יומנאים עוברים הכשרות בנושא וראינו שלא בכל התחנות בוודאי שלא כל הזמן יש חוקרת עבירות מין זמינה ולכן זה מדגיש במיוחד את החשיבות של הכשרה גם של מי שהוא לא ייעודי לנושא.

אתם זוכרים את הדיון שקיימנו גם כן בוועדה שדיבר על הכשרת יומנאים ושוטרים שבאים במגע.

הנושא על ממש לפני חודש חודשיים בוועדה. לגבי הפרקליטות, אם בעבר לא הייתה הכשרת חובה לפרקליטים פליליים בנושא עבירות מין, השנה החלה בעצם התחלה של הטמעת הכשרה בסיסית לכל הפרקליטים החדשים וצפויה גם להתחיל איזושהי הכשרת עומק לפרקליטים שעוסקים בתיקי עבירות מין חמורות, עדיין המצב הוא שלא כל הפרקליטים הפליליים עברו הכשרה ולא ברור אם וכאשר זה יקרה. לגבי הכשרת שופטים, ממש הנקודה האחרונה, חלו התפתחויות בעקבות המלצות דוח ברלינר, השופטים הפליליים צפויים לעבור הכשרה בסיסית בנושא, מה שקרה גם בשנים עברו, אבל בנוסף לה גם הכשרת עומק איטית אחת לארבע שנים וגם השופטים האזרחיים ושופטי המשפחה צפויים לעבור כולם הכשרה חדשה בנושא נפגע תקיפה מינית בהליך האזרחי, תודה רבה.

תודה רבה עידו, אני חושבת שריכזת לנו מידע שהוא חשוב מאוד ומאיר עיניים במה שקורה בתחום. נמצאת איתנו היום מריאנה, שרוצה לתת לנו עדות.

תודה רבה על ההזדמנות, נעים מאוד, קוראים לי מריאנה סופיאניק. אני כיום בת 34, גרה בתל אביב, עובדת בחברה מדהימה, חברת הייטק בתור מהנדסת תוכנה אני בודקת תוכנה, QA בחברת אינקרדביל, עליתי לארץ בגיל 3 מאוקראינה עברנו למרכז הארץ לחולון ובערך מאזור, בטוח מגיל 7 יכול להיות שמגיל 6 עד גיל 9 נפגעתי על ידי אבא של השכן שלי, שגר קומה מתחתינו, הוא היה אבא של החבר הכי טוב שלי באותה תקופה והוא היה ועד הבניין, ההורים היו שולחים אותי לתת צ'קים לבית שלהם.

הבנאדם הזה היה יוצר סיטואציות, היה כולא אותי בבית שלהם, הייתי באה עם הבן שלו והוא היה אומר לבן שלו לך תתקלח והיה יותר סיטואציות שבהן אני לבד איתו, הפעם הראשונה שהוא תפס אותי, זה דפקתי בדלת מלא פעמים, שאלתי אם הבן שלו בבית, הוא אמר לי כן, כמו הרבה פעמים לפני, רק שבפעם הזאת הבן שלו לא היה שם והוא פשוט שם אותי על הברכיים שלו והתחיל לפגוע בי עם האצבעות שלו תוך כדי שהוא עושה מענג את עצמו, תוך כדי שהיד השנייה שלו עוברת בין הראש שלי לצוואר שלי לגעת בעצמו והמון המון שנים חשבתי שאני שאמה, ודיברתי אבל כנראה לא דיברתי כמו שציפו ממני לדבר ואחרי שסיפרתי ולא האמינו לי בכל מיני הזדמנויות בחרתי לשתוק, גם הוא היה מפחיד אותי, בתור ילדה בכיתה ב' ג' הוא היה עוקב אחרי לבית ספר, זה היה טרור מה שהוא היה עושה לי, האימה שהוא היה מטיל עלי.

עברו המון שנים והייתי צריכה להתמודד עם המון דברים כמו בית ספר ולימודים וצבא ומד"א שהתנדבתי ומתנדבת וקריירה וזוגיות הייתי צריך להתמודד עם כל כך הרבה דברים, מוות של אבא שלי, לגלות אח, היה לי הרבה באמת. יום אחד גיליתי שההגדרה המשפטית למה שהוא עשה לי זה לא התעללות מינית כמו שקראתי לזה, זה אונס וגיליתי שבגלל שהוא שכן אז יש חוק התיישנות והייתי אז בת 27 בערך וזה היה שנתיים אחרי שאבא שלי נפטר, אז בחרתי שאין לי את הכוחות להתמודד עם זה באותו הרגע וזה היה נכון מאוד לאותו הרגע, רק שעניין של שנתיים אחרי זה גיליתי שהייתה לו עוד נפגעת בבניין, ילדה, ושאח שלה שם לב שמשהו לא בסדר איתה ושהם התלוננו, ההורים שלה התלוננו במשטרה, והיה הליך משפטי והוא נמצא אשם בסוף, אבל אז הוא ערער לעליון והוא נמצא, היה ספק, אז הוא יצא מזה, סוף שנות התשעים.

ברגע שהבנתי את זה, הבנתי קודם כל שזה לא רק אני שהוא תפס, לא רק אני הייתי, זה לא הייתה אשמתי ושהייתה עוד ילדה והתחלתי לחשוב כמה עוד ילדים ואז התחלתי להבין מה סדר הגודל של הבנאדם הזה, עד כמה הוא מפלצתי והחלטתי ששתקתי מספיק ושאני לא אשתוק לו ושלא מגיע לו להסתובב בין גנים של ילדים, כי זה מה שהוא עושה, הוא חי בשכונה שיש מלא גנים של ילדים מסביב. אז התלוננתי והיה לי עימות איתו בתחנת המשטרה, בתחנת המשטרה ברגע הכי גאווה שהיה לי בעצמי אני נכנסתי בו באלף קמ"ש, לא שחררתי ממנו ואני מרגישה שהצלחתי להלחיץ אותו, כן הודאה לא הודאה, לחצתי עליו אלף פעם ברצף, בכמה ילדים פגעת? ובאיזשהו שלב הוא פשוט התקרב אלי ואמר לי 100 ילדים, מה תעשי לי? חוק ההתיישנות, מה אני עושה פה בכלל? הוא לא מכבד חוקים, הוא לא מכבד חוקים של מדינה, של בינאישיים, יש לו אפס כבוד לחוקים, אז אני לא מבינה שיש איזשהו חוק שמגן עליו? אני לא מבינה איך יכול להיות שיש ריבוי של תלונות על בנאדם ויש אנשים שאומרים, אבל החוק אומר שהוא חופשי, הוא בסדר, עבר זמן ומה שהוא עשה כביכול לגיטימי, זה לא לגיטימי ואני מבקשת מאוד שתעזרו לי לעשות צדק, תעזרו לי בבקשה להביא אותו למשפט ותעזרו לי להראות לכולם מה הוא עשה ותעזרו לי שהוא לא יפגע באף אחד יותר. זו הבקשה היחידה שלי, אני רוצה בחיים האלה שהוא לא יפגע יותר באף אחד.

תודה רבה מריאנה, תודה רבה על זה ששיתפת אותנו ותודה על זה היה לך ועדיין יש לך את הכוח להמשיך את המאבק הזה. אני חייבת להגיד שבלי מאבקים כמו המאבקים של מריאנה אנחנו לא נלמד אף פעם מה הצעד הבא שאנחנו צריכות לעשות, גם כמחוקקות, אבל גם כן כנשים שמטפלות בנושא ונאבקות נגד התופעה. אני יודעת שמריאנה וגם נשים אחרות משלמות מחיר כבד, אבל אתן הופכות את הכאב לעוצמה ואנחנו מודות לכן על כך. מריאנה אמנם לא הצלחת אולי בזמנו, את לא צריכה להאשים את עצמך.

נראה לי שחוק ההתיישנות עבר טרום הכנסת הזאת, אני צודקת?

הארכת התיישנות שלך ושלי על פגיעה בקטינים שאינם בני משפחה, נגד קטינים עבר קריאה טרומית, עדיין מחכים להמשך שלו, גם הצעה של חברת הכנסת מיכל רוזין וגם ההצעה שלי.

אין חוק של ביטול ההתיישנות לגמרי?

יש הצעת חוק מונחת, כמה חכיות הגישו הצעות חוק כאלה, אני ביניהן אבל בינתיים עוד לא הגשנו. בואו נעבור להמשך הדיון.

נילי פינקלשטיין משרד המשפטים, אני יכולה רק להגיב מבחינת עדכון שלפני מספר שבועות, ההצעת חוק הפרטית שביקשה להסדיר ביטול של התיישנות בעבירות מין בקטינים שבוצעו על ידי אחראי, ההצעה הזאת מבחינת הדיון בוועדת שרים, הנידון בה נדחה במספר חודשים ובתקופה מאז הדיון בוועדת שרים אנחנו עורכים עבודת בחינה של העניין גם כי אנחנו בקשר עם מרכזי הסיוע, כדי לקבל נתונים .

מי הגיש את ההצעה?

אני רוצה להגיד שאנחנו קודם כל המחלקה שלנו של יעוץ וחקיקה פלילי, היינו בסיור במרכזי הסיוע ושמענו את מריאנה והדברים שלה כמובן מזיזים הרבה דברים בראש ובלב של כולנו, אנחנו עושות את העבודה ואיילת מעבירה לנו נתונים ודוגמאות של פניות שמתקבלות במרכזי הסיוע והגשת התלונה וניהול ההליך הפלילי בעניינם נמנע, הדבר הזה דורש בחינת עומק, אני אסביר בכמה משפטים למה ואיזה דברים אנחנו מנסים לבדוק.

כמו שהדגישה אחת מנציגות מרכזי הסיוע, ההצעה שהועלתה קראה לביטול ההתיישנות, אבל רק בנוגע לפגיעות מיניות שבוצעו על ידי אחראי, כמו שעולה מהנתונים בדוח היום, רוב הפגיעות בקטינים מבוצעות על ידי אדם מוכר, גם אם הוא לא נכנס לקטגוריה שהיום מוגדרת בחוק בצורה מאוד מפורטת ומסוימת, אני לא אגיד אם מצומצמת או רחבה מדי, יש דברים שנכנסים ודברים שלא נכנסים וגם המקרים לא מוגדרים כפגיעה על ידי אחראי בוודאי מורכבים ממאפיינים דומים, כמוש הסיפור של מריאנה חולקת איתנו מעלה, גם בעניין הקושי בשיתוף, גם בעניין הזמן שאורך להבשלת והגשת תלונה וקבלת טיפול וכל ההיבטים האלה גם אם הם בעוצמה אחרת בעניין פגיעה על ידי אחראי, הם קיימים בכלל בנוגע לפגיעות בקטינים ולכן הבחינה שאנחנו מבקשים לעשות היא ביחס לשתי הקבוצות האלו והיא לאו דווקא תואמת את הצעת החוק הפרטית שהועלתה לדיון.

אנחנו רוצים לבחון ואני מתייחסת בעניין הזה גם לנתונים שעלו מהנתונים שהפרקליטות הביאה, על הגידול המשמעותי בשנת 2020 על בקשות לקבלת אישור היועץ המשפטי לממשלה להעמדה לדין בחלוף 15 שנה ממועד ביצוע העבירה, זאת אומרת הקבוצה הזאת שמונה 80 תיקים בשנת 2020 היא קבוצה שעל פי החוק הקיים, ניתן להעמיד בהם לדין, אם מתקבל אישור היועץ ולכן אנחנו צריכים לבחון בצורה מפורטת יותר את הקבוצה הזאת של 80 תיקים ולגזור ממנה מסקנות מדויקות יותר לגבי השאלה האם הארכה נוספת של התקופה היא הפתרון המיטבי? או ביטול מוחלט של תקופת ההתיישנות? אנחנו בוחנים את השאלה הזאת, אני כן רוצה להזכיר למרות שהאנשים מושפעים מהשיקולים האלה לא נמצאים בחדר הזה, אבל יש גם שיקולים נוגדים שצריך לשקול אותם לגבי הקושי והפגיעה בניהול הליך פלילי מצד ההגנה בחלוף זמן ניכר, אני לא אומרת איזה משקל השיקול הזה צריך לקבל, אבל השיקול הזה ראוי שידון ויקבל משקל במסקנה הסופית.

עוד שיקול אחרון שאני רוצה להזכיר הוא הקושי הראייתי האינהרנטי בניהול הליך פלילי גם מבחינת איסוף הראיות בשלב החקירה ולכן אני לא הייתי רוצה לבשר על תיקון חקיקה שיכול להצטייר כבשורה אדירה לנפגעות ובסופו של דבר אנחנו נישאר עם נתוני העמדה לדין ומים ומבחינת כמו שאורית מציגה אותם, נתונים מאכזבים, לא הייתי רוצה לצייר את אותו אפקט שמעורר תקווה גדולה ובסופו של דבר הכלים של ההליך הפלילי שהם כלים מאוד מסומים ומאתגרים מבחינת רשויות החקירה והתביעה לא יספקו את הסחורה המבוקשת ולכן אנחנו עושים את הבחינה המעמיקה הזאת.

אני חושבת שכולנו עושות את הבחינה ואנחנו מנסות לבדוק את האפשרויות אבל צריך לזכור, מול העובדה שהפגיעות האלה בדרך כלל הנפגעת לא מצליחה להתמודד באותו רגע עם כל ההחלטות ובמיוחד במקרה של קטינות וקטינים, הם לא מצליחים באותו רגע לקחת אחריות על עצמם בגלל הטראומה ובגלל הגיל ובגלל כל מיני סיבות ובדרך כלל הן מגיעות להחלטה כן לדרוש את הצדק כחלק גם כן מהטיפול בעצמן, כי במקרה הזה התלונה והתהליך הוא חלק מהריפוי הוא חלק מלהחזיר לעצמה את השליטה בחיים שלה וזה בעיני אחד השיקולים. אם לוקח להן כל כך הרבה זמן, אנחנו אלה שצריכות לחפש את הדרך איך לבסס את התלונה שלהן, איך למצוא דרכים אולי, בגלל זה חשבנו באיזשהו שלב על כל הנושא של ערכות הפורנזיות וגם כן עד כמה אפשר לשמור אותן, כלומר אנחנו כחברה צריכים לחשוב על פתרונות שכאשר הן יהיו מוכנות להגיש את התלונה, מתי שיהיו נגיש להן את הסיוע ואת האמצעים לבסס ולהוכיח את שלהן ולא לבנות דווקא את ההחלטות שלנו על העובדה שקשה. אני הייתי הולכת בכיוון אחר, כן למצוא דרכים לעזור לנפגעות כמו בעניין של הראיות הפורנזיות, איך לבסס את התלונות שלהן אפילו באיחור רב מבחינת הלו"ז.

אבל חשוב שהמנגנון יעבוד, כי בעררים פחות משני אחוז מהעררים מתקבלים, המנגנון הזה קיים אבל לא עובד, אף אחד כמעט לא מתקבל.

ואת זה צריך לבדוק, אני חושבת שהדיווח שהוגש אלינו היום, יש בו אפשר לחתוך אותו לכמה דיונים, לא שלא עסקנו בנושאים האלה, אנחנו עסקנו בעבר בנושאים האלה אבל צריך כפי שאמרתי, היו שנתיים שכמעט היה קושי בלתפקד ולעקוב אחרי הדברים, אני אומרת אנחנו הפוליטיקאים היינו בכל מה שקראו לבחירות אחרי בחירות, אנחנו רוצים לקרות את הפקידות, האם בשנתיים האלה הצליחו לפתח דברים? ואנחנו נקיים את הדיונים האלה, אני רוצה לתת ללירון אשל המועצה לשלום הילד, חברות הכנסת מתי שתרצו רק תסמנו לי. אנחנו סיימנו את הדיווחים, מתי שתרצו. לירון ואחריה נלך לפי הסדר הנוכחות. לירון נמצאת? אז בבקשה מי מהחכיות מוכנה?

אני רוצה להגיד כמה דברים, אחד נילי קודם כל אני שמחה, פעם ראשונה אני פוגשת אותך, אבל זאת פעם ראשונה שאני פוגשת מישהו משרד המשפטים שמדבר שפה יותר רגשית. אני מדבר על עדות אישית, אני יושבת פה בכל הועדות וזה פעם ראשונה שאני שומעת כזה שיח ומבחינתי זה שינוי מרענן, זה לא קרה לי עם אף אחד מאצלכם במשרד עד היום ולכן אני מקווה שלא יקלקלו אותך, בואי נגיד את זה ככה. אז אני אומרת שאני מקווה שזה יישאר ככה וזה לא ישתנה ויקלקלו אותך ואת המקום שאת נמצאת. יש לי כמה דברים לומר על הסיפור הזה. אחד, כשאנחנו נמצאים בבתי משפט החקירה של האירועים האלה, אני אומרת את זה ואני אגיד את זה שוב פעם גם בסוף דבריי, המקום הזה שאנחנו נמצאים במדינה דמוקרטית ואנחנו דואגים להגנה כמו שאמרת, אמרת ביושר, איך ההגנה תתמודד? ואנחנו דואגים לנאשם כי אנחנו במדינה דמוקרטית ואנחנו לא רוצים שחפים מפשע יישבו בכלא, אבל, וזה עובר כחוט השני כמעט בכל ועדשה שאני נמצא בה שאנחנו מנסים לשמור על החברה שלנו.

יש גם חברה, החוק נועד להגן על החברה, החוק נועד להרחיק מהחברה אנשים שפוגעים בחברה, פוגעים בעצמם כשהם נהיים בוגרים, זאת אומרת שזה במכפלות, אחד פוגע ב-100, אפילו אם הוא פגע ב-10 וה-10 האלה אחר כך פוגעים בעוד 10 וזה בחזקות ובחברה שבה האירוע הזה הולך וגדל אז מ20 אחוז פוגעים אנחנו תוך כדי דור נהפוך להיות ל-50 אחוז פוגעים, כי לא עצרנו אותם בזמן, הם לא אשמים, הנפגעים לא אשמים שפגעו בהם, אבל הם הופכים להיות פוגעים כי לא עצרנו את הפוגעים שלהם שהמשיכו לפגוע, וזה מעגל שהולך וגדל והתפקיד שלנו כמחוקקים, התפקיד שלכם כמשפטנים במשרד המשפטים הוא להגן על החברה, לפני הכול ואם אנחנו מדברים על מגיפה כזאת הרי ברמה שאמרנו פה זה פדופיליה, זה נקרא פדופיליה.

ואני בכל מקום אומרת ישראל היא גן עדן לפדופילים, כי הפדופילים ברוב המקרים, 51 אחוזים ומעלה זה אנשים שאתה יודע לזהות אותם שאתה לא צריך להביא עוד ראייה מסייעת ועוד ראייה כי אתה ידוע מי הוא, זה או מתוך המשפחה, או מתוך השכונה או מאותו בניין, או מבית הספר, זה מי שאתה יודע לזהות אותו, זה לא בסמטה חשוכה באמצע הלילה עם כובע גרב, זה אנשים שניתן לזהות אותם ואם זה מעל 50 אחוז, אנשים שניתן לזהות אותם, אז אין צורך בכל הראיות המסייעות האלה בבתי המשפט כדי להכביד על התביעה כדי לזהות אותם, כי אתה יודע מי זה ולכן אנחנו רוצים, המטרה שלנו פה כחברה, כוועדה, כנבחרי ציבור, כמשרד, זה להפוך את ישראל לחברה מתוקנת והמקום הזה שבו העברנו את המטוטלת לזה שאנחנו מסייעים ומאוד הגנתיים ומאוד רוצים שנהיה באמת חברה מתוקנת ולעזור לפעול להגנת הנאשמים, הפכנו לחברה מופקרת והפקרנו את החברה בדרך ולכן אני ממש מבקשת שכמה שיותר אנשים שיכנסו למאמץ הזה, התפקיד שלי הוא אחד, להגן על החברה מפני פוגעים, להגן על הילדים הבאים, להגן על הבנות הבאות, על הנשים, על כולם אני רוצתה להגן וזה רק אם נרחיק אותם עם כמה שפחות מקלות בגלגלים כשאתה יודע שאתה לא צריך את המקלות האלה.

תודה, אני רק רוצה להתייחס לדבר אחד בדברים שלך, חברת הכנסת, אמרת שהפכנו לחברה מופקרת, אני חושבת שזה המצב, אנחנו יותר ויותר מסדרים את המציאות ומסבירים אותה, ומכניסים יותר חוקים כשמסדירים את המצב הקיים, כלומר הפוך, אנחנו בדרך הנכונה, אמנם לא בקצב שהייתי אני ואת רוצות להגיע אליו, אבל אנחנו בדרך.

אז אני רוצה להגיד לך עוד מילה, אמרתי שבנאדם אחד פוגע בעשרה או במאה והם הופכים להיות הפוגעים, את אומרת אני מנסה להסדיר, אני אומרת הקצב של ההסדרה צריך להדביק את הקצב של הפגיעה.

זה לא בסדר לדבר ככה, רוב הפוגעים הם גברים ורוב הנפגעות הן נפגעות נשים, זה לא בדיוק ככה.

את צודקת בהערה שלך.

בילדים זה לא נכון, הילדים בנים ובנות זה זהה.

זה אחוז תלונות, תחשבי רק מי יבוא להתלונן בעתיד.

תודה גברתי יושבת הראש, אני רוצה קודם כל להגיד לך תודה רבה מריאנה כי גם אם שמענו עשרות ומאות סיפורים כאלה, לא מתרגלים לזה זה לא משהו שהאוזן יכולה להתרגל אליו ולא הלב שנשבר בכל סיפור וסיפור ולא התדהמה שאוחזת בי כל פעם מחדש בהערכה לנשים כמוך שמסוגלות לבוא ולשתף ולספר את הסיפור שלהן ואני אומרת לך תודה גדולה גם כאימא גם כאישה וגם כנציגת ציבור, כי אור השמש מחטא וככל שישנם יותר סיפורים כאלה בחוץ ואנחנו יותר ויותר מכירים אותם, אני שייכת לדור שלא דיברו על הסיפורים ואני שמחה שהיום בדור של הילדים שלי כבר מדברים על זה ועדיין אם אני מסתכלת על מהפיכת METOO שהוציאה בעצם את הפקק מהבקבוק ואפשרה לסיפורים כאלה לצאת החוצה, ואני מברכת על זה שזה יוצא החוצה.

יש פער גדול אפילו איזשהו סוג של דיסוננס בין התהליך של הריפוי החברתי שאנחנו חווים כחברה בעולם בכלל וגם פה אצלנו בישראל של סיפורים שבאים ויוצאים החוצה ומשתפים ומספרים, היו זה כבר הפך להיות מובן מאליו, אם עד לפני שש שנים זו הייתה אלף מבית הנשיא אז היום היינו קוראים לה אורלי, תחשבו שש שנים, מה חווינו בשש שנים? ומצד שני בשש שנים האלה שאני מסתכלת על הנתונים הכואבים שהצגתם פה בפנינו, גם אתה מרכזי הסיוע, אורית זה המקום להגיד תודה על העבודה המצוינת שאתן עושות ואתם אתם במרכז המחקר של הכנסת שהצגתם בפנינו נתונים, אני מודאגת, כי אנחנו לא מצליחים להדביק את הפער, כי אנחנו מתקדמים אמנם אבל בצעדים מאוד איטיים ואני רוצה להתייחס לשני דברים שמטרידים אותי.

גם מספר תיקי המין, בעירות המין הגבוה בקרב ילדים ובני נוער והדבר הנוסף מספר העבירות החוזרות שמלמד בעצם שני דברים, האחד שאין פה מספיר הרתעה שהענישה שלנו שמסתכלת בעיקר על הפוגע ופחות על הקורבן, היא לא מידתית ואנחנו צריכים לייצר פה איזון או אולי מאזן אימה, בין הרצון שלנו כחברה לקבל אלינו בחזרה אנשים שפגעו וכן לאפשר להם לחיות לבין זה שאנחנו צריכים להגיד להם עד כאן, לא עוד, זה לא מקובל עלינו ואני חושבת שהענישה כחוט השני בכל העבירות כמעט במדינת ישראל, למעט רצח שזה מאסר עולם, היא ענישה שלא משקפת את חומרת העבירה, אני הנחתי על שולחן הכנסת הצעת חוק למאסר עולם על אונס קטינים וחסרי ישע ואני מקווה שכל נציגויות הבית יתמכו בהצעה הזו וההצעה השנייה הקמת מאגר פדופילים, אני אספר בהקשר הזה מסיפור אישי, אנחנו עברנו בית לפני 10 שנים ושבאנו לראות את הבית לדוגמא נכנסנו פנימה עם שני ילדיי שהיו אז קטנים ועלינו למעלה לקומה למעלה כדי לראות איך נראה הבית ובעל הבית אמר אתם יכולים להשאיר את הילדים איתי, אני טוב עם ילדים.

אמרתי אוקי מצוין ועלינו למעלה לראות את החדרים למעלה ואחרי חודש הסתבר לי שהוא פדופיל שעבר לגור בסמוך אלי, לשמחתי תודה לאל הוא לא פגע לי בילדים, אבל אני חושבת שזה חושבת שזו חובתנו בטח כנבחרי ציבור וזו זכותנו כמי שמתגוררים בכל ישוב לדעת אם יש לידינו פדופילים, זה משהו שאנחנו צריכים לדעת וצריכים להזהר ממנו. עוד מילה ברשותך, הדבר השני שמטריד אותי זה מדת העבירות והפגיעה בילדים ובבני נוער וזה מלמד שלצד ההרתעה אנחנו חייבים גם חינוך, חייבים להכניס לתוך תוכניות הלימוד, היום הקימו שדולה למען הילד בגיל הרך, מהגיל הרך ועד י"ב תוכניות חינוך שעוסקות במיניות בריאה, בשיווין מגדרי, רק ככה נוכל למגר את התופעה הזו, תודה רבה.

כבוד היושבת ראש אפשר מילה קצרה? אני ממש אהיה קצרה כי הדברים נאמרו לפניי אבל הנתונים פה הם נתונים מחרידים, נתונים של מעל 10,000 תיקים חדשים בשנה, זה רק מהתיקים שמדווחים.

בשנתיים.

בשנתיים, אבל זה מה שמדווח אבל אנחנו יודעות שזה הרבה יותר, למשל הסיפור שלך לקח לך הרבה שנים להתמודד עם היכולת הנפשית ללכת לשם, אבל אני חייבת לומר ואנחנו חייבים לומר את זה לעצמינו ולומר את האמת, אנחנו לא מצליחות להגן על הילדים שלנו, אנחנו לא מצליחות וזה לא יכול להיות שחלק גדול מהדיונים ומהחקיקה זה מה אנחנו עושות אחר כך כדי לאפשר העמדה לדין של התוקפים, חלק גדול מהעבודה שלנו צריך להיות מה אנחנו עושות כדי למנוע מאותם אנשים לפגוע בילדים מלכתחילה, וזה ההבדל בין רפואה סינית לרפואה מערבית, שברפואה המערבית אחרי שאדם חולה אנחנו מטפלים בו, בסינית אנחנו מנסים לטפל קודם כל שאדם לא יהיה חולה, על העניין הזה אנחנו צריכות לשים את הדגש המרבי.

את רוצה שזה יהיה סיני פה? רפואה סינית? אנחנו מעדיפים רפואה מערבית.

הרעיון שאנחנו צריכות למנוע את הפגיעה לפני שהיא מגיעה הוא הכי רלבנטי ואם אנחנו מסתכלות על הנתונים שוב מהגילאים של מי שנפגע הכי הרבה, זה באמת ילדים בני 12 – 17 והקבוצה השנייה זה ילדים קטנים מזה, זה דברים שלא יכולים לקרות, אני מאוד מעריכה את העבודה של יו"ר הועדה וחברתי מיכל רוזין שבכנסות הקודמות באמת עשיתן צעדים ענקיים כדי לאפשר להתלונן מאוחר יותר כדי להגיע למשפט גם בזמן מאוחר יותר, אני מצטרפת אליכן עם הדרישה של ביטוח ההתיישנות כדי שגם במקרים שלך אפשר יהיה להעמיד לדין אנשים שפגעו בילדים גם כשהם לא קרובי משפחה ואני חושבת שאנחנו צריכות לעשות חושבים איך אנחנו מצליחות לייצר גם חקיקה שהיא לא רק הרתעה מבחינת הענישה ולכן אנשים לא יעשו את זה, אבל שבפועל ימנעו מאותם פוגעים ואותם פדופילים להגיע ולפגוע בילדים, זו אחת המשימות העיקריות, ומילה אחרונה, אני גם רואה את הנתונים של הדיווח, יש הבדל מאוד גדול באוכלוסייה היהודית והערבית, ואנחנו יודעות שלא שאין פגיעות גם בבחרה הערבית, אנחנו צריכות כנראה להנגיש יותר את היכולת של נשים ערביות למערכות גם כן של המשטרה, גם של הסנגוריה כדי לאפשר להן את התמיכה שהן צריכות כדי להגיע להתלונן וכדי להגן על עצמן, כי זה לא מספיק לדאוג שרק חלק מהנשים תרגשנה בטוחות ותוכלנה לגשת למשטרה בעניין הזה, תודה רבה.

אגב עאידה עשתה על זה עבודת קודש, מותר להגיד לך מילה טובה? אז עאידה עשתה על עבודת קודש במשך שנים ארוכות.

תודה ואנחנו נמשיך לעשות, אני חושבת שגם הנתונים שהביא ה-ממ"מ על הפריסה של חוקרות של פגיעה מינית ועצם העובדה שדווקא בצפון איפה שיש ריכוז אוכלוסייה מאוד גבוה, הפריסה היא הרבה יותר נמוכה, יכולה להעיד או לתת סיבה למה גם כן התלונות פחות כאשר האישה יודעת שמי שיחקור אותה זה גבר, זה עוד בנוסף לכך את חוסר האמון הקיים במערכת המשטרה, אני חושבת זה יכול להעיד. אני חייבת גם להגיד שמהניסיון במרכזי הסיוע כמי שהייתה שנים רבות במרכזי הסיוע וייסדתי בעצמי מרכז סיוע, אנחנו יודעות כאשר יש הרגשת חוסר ביטחון כללית בחברה, הנשים בדרך כלל הסוגות אחורה והצרכים שלהן והתלונות שלהן נסוגות אחורה. כאשר בשנתיים האחרונות החברה הערבית מתבוססת בדמה ומקרי האלימות המאוד קשים קורים כמעט יום יום, אני חושבת שהרבה מהנשים חושבות וחוסר האמון במשטרה וביעילות של העבודה של המשטרה הולך ומתעצם אני חושבת שהרבה מהצעירות ומהנשים שואלות את עצמן אם הכתובת שלהן להתלונן על הטרדה מינית היא המשטרה, ואני חושב לי להגיד כל זמן הוא זמן מתאים ואין שום מניעה, גם לדאוג למצב הכללי של החברה, אבל גם לדאוג לביטחוננו האישי כנשים ולעשות את זה במשולב. עורך דין גיא דוד, נציבות שירות המדינה, בבקשה.

בוקר טוב, אני יפית איצקוביץ', סגנית מנהל האגף, אנחנו רק רצינו לתקן מבחינת הנתונים, הייתה טעות שמקורה בטעות בנתונים שאנחנו העברנו, אבל זה כן מופיע בדוח שלנו לגבי טיפול בהטרדות מיניות בשנת 2020 התקבלו באגף המשמעת 230 פניות בנושאים שהטרדות מיניות, לעומת 214 פניות בשנת 2019, כלומר כן הייתה עלייה בין 2020 ל-2019 בכמות הפניות שהגיעה אלינו, עלייה שכ-7.5 אחוזים ולעומת 2018 זאת עלייה של 25 אחוזים, אז רק רצינו לתקן את העניין הזה של הנתונים, שזה היה נראה כאילו הייתה ירידה בכמות הפניות אלינו.

אז אכן הייתה עלייה השאלה מה הפילוח של העלייה הזאת, כלומר מה נעשה בפניות האלה? כי השאלות גם היו נוגעות לטיפול בתיקים ואני חושבת שאנחנו, אם יש לך את הפילוחים האלה, נשמח לשמוע למרות שנקיים דיון על הנושא הזה.

בשנת 2020 הגשנו 20 פניות לבית הדין למשמעת, לעומת 15 תלונות שהוגשו בשנת 2019 ובניינם של כ-50 עובדים המשכנו להמשך טיפול משמעתי פנים משרדי.

לפני מה שאני רואה מולי 81 אחוז מהתיקים נסגרו ללא הליך.

את הנתון הזה אין לי לגבי האחוזים אני לא יודעת על מה הסתמכו לגבי הנתונים או האחוזים, אנחנו לא העברנו על זה.

זה איגוד מרכזי הסיוע, והסתמכו על הנתונים שאתם סיפקתם עד דמה שידוע לי.

אנחנו לא הצלחנו להעביר אליהם נתונים מלאים לגבי שנת 2020 ויש להם נתונים גם מהשנים הקודמות, אנחנו בשנת 2020 הסתיים טיפול ב-127 תיקים וכמו שאמרתי קודם הגשנו לבית הדין למשמעת 20 כתבי אישום, ויש עלייה משמעותית גם בזה ביחס לשנת 2019 ועדיין חלק ניכר מהמקרים הגיעו גם לטיפול פנימי משרדי משמעתי לא שלא טופלו ונסגרו ללא טיפול.

אז אנחנו נשמח בוועדה לקבל לידיים שלנו אם אתם כבר עשיתם, כלומר לא צריך להתעכב הרבה בהעברת המידע, אפשר להעביר אותו היום או מחר, גם תיקון במספר התלונות שהגיעו אליכם וגם את הפילוחים שעשית עכשיו מבחינת הטיפול התיקים, נשמח מאוד לקבל את זה כמה שיותר מהר.

בסדר גמור.

ואנחנו עוד נקיים דיון גם כן בנושאים האחרים הקשורים לנציבות שירות המדינה. מח"ש לא נמצאים איתנו נכון? לא נמצאים ננהל דיון אחר כך, אבל מנציגות המשרד לביטחון פנים, המשטרה, כן גברתי.

אני אבקש להתייחס לעניין של ההכשרות, שנציג המ"מ אמר שההתרשמות היא שאין איזה תהליך סדור, אז אני חייבת להגיד שיש תהליך מאוד סדור של הכשרות אצלנו, מה שכן אנחנו גם משתפרים ומפיקים לקחים כל הזמן. קודם כל לעניין הכשרה של חקירת עבירות מין, יש לנו הכשרה ייעודית של הדבר הזה שנמשכת ששה ימים, אנחנו גם העברנו נתונים לממ"מ לגבי מספר המשתתפים, מספר ההכשרות וכו'.

כן אבל בדיון קודם אם זכרוני אינו מטעה אותי, אתם אמרתם שלאחר שהתקיים ולאחר שנחשפה כל הפרשייה של טיפול היומנאים ואנשי המשטרה, אתם אמרתם שאתם עורכים עכשיו בדיקה ומכינים תוכנית יותר מקיפה, אז סיימתם את התהליך הזה?

ואכן עשינו, אמרנו ועשינו, התקיימה במכללה לשוטרים שלנו, של המשטרה, התקיימה הדרכה והכשרה לנציגים ממחוזות ליומנאים ואחרי זה ההכשרה הזאת עוברת בתוך המחוזות ליומנאים, זאת אומרת כן קיבלו סשן של דגשים בנושא של עבירות מין, ברור שזה לא ברמה של חוקרי עבירות מין, ברור שזה לא ברמה של חוקרי מחלקי משפחה, שזאת הכשרה של שלושה שבועות וחצי.

אף אחד לא דרש.

כן אבל את הדגשים הנדרשים הרגישויות המתבקשות, להבין דקויות ודברים שהם באמת לא במקצוע שלהם אבל מצד שני הם חיוניים, הם קיבלו, אותו דבר דרך אגב גם לסיירים שזה גם דבר שאנחנו למדנו במרוצת הזמן, שהרבה פעמים הגורם הראשון מהמשטרה שנפגש עם נפגעת עבירות מין הוא דווקא הסייר ולא חוקר עבירת המין ולכן אנחנו עוברים בכל קורס של סיירים ונותנים להם הדרכה ודגשים בנושא של בעבירות מין. מעבר לזה, בקורסי חוקרים הכלליים, בקורסי הקצינים, גם בקורסים הכלליים מקבלים סשן של טיפול בעבירות מין, כך שאני חושבת שאפשר להגיד שכן הנושא של ההדרכות אצלנו הוא מוסדר ומובנה ומפיק לקחים.

אני שמחה לשמוע שהפקתם לקחים ואתם התחלתם כבר התהליך של ההכשרות, אבל אני חושבת בלי להבטיח שזה יהיה תהליך שהוא שנתי, כי כל הזמן נכנסים אנשים חדשים לתפקידים האלה וכל הזמן צריך לרענן, גם את אלה שנמצאים בתפקיד מעל לשנה, השאלה האם הועדה שהייתה אמורה או הקבוצה שהייתה אמורה לבנות את התוכנית הזו האם יש המלצות ברורות, אתם עושים את שנתי? איך זה יורד למחוזות? כלומר האם יש הבנייה שלימה של כל התהליך? או שזה תגובה למקרה שהיה ואחר כך נצטרך כל שנה להזכיר בעניין התוכנית?

קודם כל אני מסכימה שמי שנמצא בתפקיד תמיד צריך רענון, זה נכון מאוד ואני אציין שגם חוקרי עבירות מין, השנה התקיימו ימי עיון בשיתוף עם מרכזי הסיוע לחוקרי עבירות המין במחוזות, עכשיו לשאלתך, אני חושבת שיש תוכנית אבל אני לא רוצה להיות לא מדויקת ולכן אני אבדוק את זה ואני אתן תשובה מוסמכת, אני חושבת אבל לא בטוחה.

אז אני אבקש באמת לקבל תושבה מה היו ההחלטות? כי בזמנו כשקיימנו את הדיון אמרתם שאתם בתהליך של לבנות את ההכשרות, אני חושבת שהגיע הזמן לדווח, מה החלטתם בסופו של דבר? מה התוכנית שנבנתה ואיך גם כן ההכשרות האלה נכנסות להכשרות הבסיסיות של השוטרים? כל שוטר שהוא נכנס לתפקיד, כלומר לא צריך לכות עד שיהיו יומנאים. אני ארצה לדעת כמה? מי האנשים שמקבלים את ההכשרה מהאנשים שמועמדים להיות שוטרים? מה הנתח של פגיעות מיניות? וההכשרה של איך להתמודד נפגעות שמגיעות או באות במגע עם המשטרה?

אני רק מבקשת לדייק, זה כן נמצא באופן מובנה וסדור בהכשרות של חוקרים, קורסי קצינים וכו'.

יש שני דברים, אני שואלת על היומנאים והסיירים ומה בניתם להם? וכמה זה בנוי שחוזר על עצמו ויש דבר שני, יש בית ספר להכשרת שוטרים, אני רוצה לדעת, הכשרה בסיסית בתקיפה או הטרדה מינית מקבלים כל מי שעובר את המכללה הזו? או לא? ומה התוכנית? אפשר לדעת? הדברים האלה אשמח לקבל באמת באופן מסודר כך שנוכל לעמוד מקרוב על זה.

סליחה כבוד היושבת ראש, גברתי אם אפשר להוסיף התייחסות כיוון ששאלת לגבי מח"ש והנושא עלה והוזכר גם מנתוני הדוח, זה אמנם לא בתפקידי הנוכחי אבל בתפקידי הקודם כפרקליטה טיפלתי בערעור שהגשנו על הזיכוי של ניסו שחם, ניצב בדימוס, לכן נראה לי רלבנטי כן להדגיש בדיון הזה, את פסק הדין שניתן בשבוע שעבר על ידי בית המשפט העליון שקבע בדעת רוב שמעבר להרשעה שכבר התקבלה בבית המשפט המחוזי בשתי עבירות מין, פסק הדין של העליון אימץ את פסק הדין של בית המשפט המחוזי שגם ההתנהלות של הניצב בדימוס כלפי לא פחות משמונה שוטרות ההתנהלות הזאת עולה כדי עבירה פלילית של מרמה והפרת אמונים, הגם שלא הוגש כתב אישום בעניין עבירות מין ביחס להתנהלותו, ביחס לכל אותן שוטרות הובהר בפסק הדין שההתנהלות הזאת של גורם בכיר כל כך בארגון שאחד מתפקידיו המרכזיים הוא מיגור האלימות המינית היא התנהלות שיש בה פגיעה בציבור.

אני מאוד שמחה רק אני מאוד תוהה האחראים במח"ש שמעו על הפסיקה הזו והנימוקים האלה, כי אני אומרת את זה, אני יודעת שאת לא אחראית אבל את העלית ואת אומרת ואני מגיבה ומאוד חורה לי גם לדעת על הירידה במספר התלונות שזה אני לא רואה שפתאום ארגון המשטרה התנקה בעצמו מהנושא של הטרדות מיניות כי זה לא קורה בשנה אחת, הירידה של 35 אחוז אומרת דרשני וצריכה לפקוח את העיניים של מח"ש ואנחנו נעלה את השאלות האלה ועוד יותר שרק ב-35 אחוז מהתיקים נפתחה חקירה, בעיני זה מזעזע, בעיני זה לא מתקבל על הדעת וזה אומר שכנראה צריך עוד גוף שיחקור את מח"ש בנושא הזה ואנחנו נעשה את זה, אנחנו מוכנות למלא את התפקיד הזה. המלצתי לך לא להגיב, כי את לא אחראית.

אני לא אגיב אני רק אציין שהניהול של הערעורים בעניין הזיכוי מח"ש היו כמובן מעורבים.

אני מודה, אני דיברתי על נושאים אחרים, לא קשורים לערעורים, לא קשורים לתיקים שמספרם מאוד קטן שמגיעים עד כדי מערכת בית המשפט, אני דיברתי על כל התיקים, או שנסגרים, או שלא נחקרים, או שלא מגיעים גם כן ואני חושבת ששם צריך להתמקד, אני מאוד מודה לך. אני רוצה להודות, אלא אם יש עוד בקשות לדיון להשתתפות?

אני אשמח להגיב בשם הפרקליטות. אני אשמח להגיד כמה מילים בשם הפרקליטות, קודם כל אני רוצה מאוד להודות למריאנה על הדברים באמת המטלטלים שמעוררים הרבה מאוד חשיבה איך אפשר להביא דברים כאלה אל בתי המשפט ואני חושבת שנעשית כאן עבודה מאוד משמעותית גם בהקשר של חקיקה וגם בהקשר של הפרקליטות מה שאנחנו יכולים לעשות בהקשר הזה, אני רוצה לציין שהפרקליטות הגישה לפני פחות מחודש פרסמה דוח שנתי שהוא דוח הנתונים במסגרתו התייחסה לנתונים שנוגעים לעבירות מין בצורה ממוקדת ואני חושבת שמהנתונים האלה, אני רוצה לדייק בהקשר של ההתיישנות, אני רוצה להסביר את הנושא הזה כי התבקשנו וגם שמעתי את הדברים שנאמרו בהקשר של ההתיישנות ואני חושבת שחשוב לנו לדייק.

צריך להפריד בין תיקים שכרגע נסגרים בשל התיישנות בשל חלוף תקופת ההתיישנות, שבעצם בהם אין שיקול דעת להעמדה לדין, זאת אומרת לפי הנתונים בשנת 2020 נסגרו 19 תיקים, נגנזו בשל התיישנות, זאת אומרת אלה תיקים שלא ניתן להגיש בהם כתב אישום מתוך כלל התיקים זה אחוז נמוך של עילת סגירה מתוך כלל עילות הסגירה, אבל מדובר ב-19 תיקים, מהצד השני תיקים נוספים של התיישנות הם בעצם תיקים בהם מוגשת בקשה לאישור היועץ המשפטי לממשלה לאשר הגשת כתב אישום, זה בשני מקרים קורה, המקרה הראשון שזה קורה בו, זה מקרה שבו קטין ביצע את העבירה הוא חשוד בביצוע העבירה וחלפה מעל שנה מהמקרה ואז אנחנו צריכים של היועץ המשפטי לממשלה כדי שנוכל להגיש את כתב האישום נגד אותו קטין וזה דרך אגב בכל העבירות אבל כמובן גם בעבירות מין והתיקים האחרים הם תיקים שחלפו בהם למעלה מ-15 שנה ממועד קרות העבירה וגם בהם אנחנו נדרשים לאישור יועץ, יש מקרים שבהם התיקים נדרשים לאישור יועץ כפול מכיוון שמדובר בקטין שהוא הפוגע החשוד וגם בערה יותר משנה וגם עבור יותר מ-5 שנים ואז אנחנו צריכים אישור יועץ כפול ובהקשר הזה אנחנו רואים שב-2019 הוגשו 11 בקשות לאישור יועץ לאישור כתב האישום וכולן התקבלו ובשנת 2020 יש באמת עלייה משמעותית אנחנו לא יודעים מה הסיבה לעלייה המשמעותית, אפשר אולי לשער אבל שוב אני אומרת זו השערה בלבד שייתכן שהארכת תקופת ההתיישנות הביאה להגשת יותר תלונות בהקשר הזה ואנחנו בגלל שבאמת מדובר ב-80 תיקים אז אנחנו לא יודעים מה התוצאות, בכמה תיקים ניתן האישור? אז זה מבחינת התיישנות, אני רוצה לומר שאנחנו כפרקליטות משקיעים תשומות רבות בטיפול של תיקי עבירות המין, אנחנו מקשיבים לדברים שנאמרים, אנחנו נמצאים בקשר רציף עם כל הארגונים, הדברים שהארגונים אומרים לנו חשובים לנו מאוד, כמובן הדברים שנאמרים כאן בכנסת, אנחנו רואים שליחות של ממש בטיפול בתיקים האלה ובחיזוק הקשר עם נפגע העבירה וגם נעשית עבודה ממוקדת לעניין החברה הערבית, הדבר שהוזכר כאן, יש לנו פורום ייחודי לעניין הזה כדי לקדם בעצם גם את, להסיר את החסמים ככל שניתן להגשת תלונות ולטפל בתיקים האלה בצורה מותאמת.

מעניין שהפרקליטות יש לה את הפורום הזה.

יש גם פורום שייעוץ וחקיקה מוביל שהוא פורום בכלל שנוגע לחברה הערבית.

נכון אבל נקודת המפגש הראשונה שצריכה להתקיים, זה במשטרה, קודם כל צריך להגיש תלונות כדי שיגיעו אליכם כדי שתוכלו לקדם אותם, אבל קודם כל צריך להגיש את התלונות עצמם, אבל העדות צריך להתחיל מנקודה הרבה יותר לפני וכל הכבוד, לא שאני אומרת משהו נגד הרעיון הזה לחשוב איך לעודד, אבל הבעיה הפקק העיקרי זה בהגשת התלונות למשטרה, אם משם יתחיל לזוז משהו אז 80 אחוז מתוך התיקים האלה לא יגיעו אליכם לפרקליטות אבל לפחות 20 אחוז יגיע אליכם, כי ב-80 אחוז אתם בדרך כלל לא מוגשים כתבי אישום.

אני יכולה במילה גם להתייחס לנתונים של מח"ש, אני אתייחס לתיקים שלא נפתחה בהם חקירה, מתוך התיקים שבהם לא נפתחה חקירה 70 אחוז מתוכם זה בגלל חוסר שיתוף פעולה של המתלוננות, זה באמת משהו מאוד בעייתי.

שכבר מישהי מגיעה או מישהו מגיע להתלונן, למה שלא ישתף פעולה? צריך לבדוק כי כבר המחסום העיקרי עברו אותו והגישו את התלונה, מעניין מה קורה אחרי הגשת התלונה שחוסם את שיתוף הפעולה וזאת שאלה שצריך להעלות גם בתוך הארגון וגם בתוך מח"ש, תודה רבה. לירון מהמועצה לשלום הילד.

אני אתחיל בהתנצלות אנחנו פשוט רצים בין שני דיונים על השדולה לגיל הרך וזכויות של ילדים יתומים וכולם זה זירות של התמודדות של ילדים, אני אפתח בברכות למרכזי הסיוע, גם על הדוח וגם על העבודה היומיומית , הנחושה, הרגישה האמיצה עם הנפגעות והנפגעות עצמן מדברות את זה יותר טוב מכל נציג שלכם.

אני רק אומר משפט, המועצה לשלום הילד מנהלת כבר 20 שנה מרכז ייחודי לליווי ילדים נפגעי עבירה, ליווינו אלפי ילדים במהלך השנים והשם של הדיון זה פני הפגיעה ואם הייתם ואלים אותי פני הפגיעה מהי אז אני אעשנה בשם של יוסף שהוא בן 8 שליווינו והוא אמר ככה לא נראה צדק ביום שהייתי צריכה להודיע לו שהתיק שלו נסגר, והוא צודק ואני עורכת דיון ועובדת סוציאלית ואם אני דבקה בכובע המשפטי שלי אין לי איך להבטיח לילדים להחסיר את האמון שלהם בעולם, אין לי איך להבטיל להם צדק כי במצב של היום שרוב התיקים נסגרים והאחוז הנמוך של התיקים שכן מוגשים לבית משפט מגיעים להסדרי טיעון וממילא לא משקפים את הפגיעה ברמה האובייקטיבית כמו שהיא קרתה במציאות וגם אלה שלא מגיע להסדרי טיעון הם צריכים לעבור חקירות נגדיות קשות, מורכבות לפעמים שמחזירות אותן שנתיים אחורה בטיפול וגם אחרי זה שאנחנו בסיום התהליך הענישה היא ענישה מקלה ואם נחבר לכל זה גם את הנתונים שפרסמו פה על היות החשודים בעלי עבר פלילי האם זה מפתיע? כנראה שהעבריינות משתלמת וכששואלים ואני אפילו יותר מזה לא מזמן נתקלתי באיזשהו פורום מקצועי, לא ארגונים, לא אנשי שטח, אנשים ששייכים למדינה בכל מיני זירות והם תהו בינם לבין עצמם אם הילד שלהם היה נפגע הן היו מגישות תלונה?

והתשובות לא היו חד משמעיות ובעיני זאת הבעיה הכי גדולה והן מכירות את המערכת ואת הסמטות החשוכות שלה ואת הקשיים ועל מנת שאני אוכל להבטיח לילדים האלה, להסתכל להם בעיניים ולהגיד להם זה הצדק, מאוד מורכב לי היום כמעט אין לנו כלים ברמה המשפטית מה שאנחנו כן מנסים לעשות, זה להסתכל בעיניים של הילד הספציפי לתת ליווי הוליסטי, לשאול אותו מה אתה צריך? ולילד אחד מה שהוא צריך זה כרגע טיפול ברווחה והשני זה תוכנית מוגנות במשרד החינוך, אבל צריך שיהיה מישהו שילווה אותו יד ביד וישאל אותו מה אתה צריך? ובמהלך הכוללני הזה צריכים להיות שותפים כל משרדי הממשלה, כל אחד בזירה שלו, גם להסתכל על הילד בעיניים הסובייקטיביות האלה וגם לדבר אחד עם השני, כי אתה מבין מהשטח אחרי שנים שגם אם כל רשות עושה את המאתיים אחוז שלה בהצטיינות כשאין שיח שוטף בין המשרדים השונים, ילדים חייבים ליפול בין הכיסאות ולכן אם יש קריאה כללית, זה באמת להשקיע משאבים, לא באמירה, לא בהצהרות לא רק בדיונים, בשטח, בחינוך והסברה, באיתור ומניעה, באכיפה, בליווי יד ביד אבל גם שכולנו נדבר יחד, לא כל אחד בזירה שלו, תודה גברתי.

גברתי אם אפשר רק מילה בהמשך לדבריה של חברתי? אני חייבת להזכיר את מרכזי ההגנה שהם בדיוק מה שמדברת עליו לירון מרכזי ההגנה שהם שיתוף פעולה בין כמה משרדים שנותנים מקום קצת יותר נעים וטיפול יותר כולל לילדים וגם את מוקד 105 שנותן טיפול לקטינים.

תודה. איתי פלס איתנו בזום, אמנם פעם ראשונה אני שומעת על הארגון, איתי אני מאוד מבקשת, קצר כי אנחנו רוצים לסיים את הדיון.

יש לי כמה משפטים לומר לכם, אני מקווה שאתם שומעים אותי. אני עברתי על הדוח שהוגש ועברתי על סטטיסטיקות ואני מתפלא שנתון אחד לא צוין פה ושמצוי בדוח, שמי שפוגע פגיעה מינית זה גברים, עכשיו אני רוצה להתייחס לתהליך של הרווחה והמשפט שנקרא ניכור הורי, הליך שבו ילדים מועברים על ידי מערכות הרווחה והמשפט לאבות שמתעללים בהם מינית ונפשית דרך עובדות סוציאליות שמתנות עדויות נאמר שקריות, שופטים שמפחידים לשמוע אותם, רק עכשיו שמענו את ברוך קרא שהביא פרטים מבהילים, אני רוצה לציין שלא ניתן למצוא תיקי חקירת ילדים שמתבצעים על ילדים, המשטרה והפרקליטות מספרות לנו שהתיק רץ מפה לשם, בתיק כזה, במחסן אחר, אני רוצה לומר, נציגת המשטרה שיושבת אצלכם שדיברה כרגע על מרכזי ההגנה, מרכזי ההגנה של המשטרה לא מטפלים במה שקורה במסגרת המשפחה, הם מטפלים אם מישהו ברחוב פוגע פגיעה מינית בילד ילדה בכזה הגנה מטפלים בהם, מה שקורה במסגרת המשפחה, בכזה הגנה לא מטפלים בהם ולמשעה משפחות שלימות מתרוששות בשל התהליך הבלתי חוקי הזה שנקרא ניכור הורי, במדינות העולם הפכו אותו ממש לבלתי חוקי ואתם לא התייחסתם בכלל לנושא הזה שאחוז גבוה של ילדים בהליך המשפטי מועבר לאבות שמתעללים שבהם למרות רצונם של הילדים.

אני מכירה את הבעיה וכבר נפגשתי עם נציגי משפחות שסובלים מהעניין הזה, אבל ואמנם יש חלק מבעיה בנושא והיא תלויה במקרים של תקיפה מינית בתוך המשפחה, אבל אנחנו לא יכולים להכניס את כל הדיון של מה שנקרא ניכור הורי בתוך הדיון הזה, אני חושבת שזה מחייב דיון נפרד ואכן יש שינויים שקורים בשטח ואני מתחילה להכיר לאט לאט את הנושא, אבל אנחנו נקיים דיון אחר, בינתיים אני מאוד מתנצלת, שאלתי מי רוצה לדבר לנעול את הדיון הזה, אני רוצה לסכם אותו, אני חייבת להגיד קודם כל אני חודה לאיגוד וכפי שאמרתי למאות ואלפי מתנדבות ומתנדבים שעובדים 24/7 365 ימים בשנה כדי להיות לצד הנפגעות וגם כן על איסוף המידע הזה שמבחינתנו הוא מידע חשוב שדרכו אנחנו לומדים את התופעה וגם כן לומדים מה הרשויות עושות ואיך מתנהלות מול מגיפה כזו שהחברה כולה סובלת ממנה. מריאנה תודה על הקול הברור ועל הנחישות באמת, לנסות להביא לעצמך גם ריפוי וגם צדק, ואנחנו איתך, אנחנו ננסה כמה שאפשר ללמוד את הדרישה הזו, אני מאלה שכן הייתי, כן הגשתי את הצעת החוק לביטול התיישנות, אמנם אני יודעת שזה מסובך ואני יודעת שזה אולי יביא לעומס על המערכות, אבל את האמת אני עמדתי מול השאלה הזו שזה יקשה על ההגנה בדרכה להגן על הנאשם במקרה הזה ואני חייבת להגיד דבר אחד, פגיעה מינית בילדים היא דבר שסוחבים אותו עד אינסוף וזה עלול להתעורר בכל רגע מהחיים והקול שבלהתגונן מהשלכות של פגיעה מינית בעיני הרבה יותר חשוב מהקול של עורכי דין בלהגן על נאשם, עם כל הכבוד.

אני מבינה את השיקולים המשפטיים, אבל אני רואה איך חיים נהרסים מול העיניים של אנשים שכאילו חיו את החיים שלהם ויש להם הצלחות בבית ספר, בקריירה ופתאום זה פוגש אותם ומרסק אותם ומרסק את החיים שלהם ויש להם את הזכות כן להתלונן ולבקש את הצדק וזה חובה שלנו כחברה, זה חובה עלינו לתת להם את הרשת הביטחונית שמאפשרת להם לדרוש את הצדק הזה ואתם יודעים מה? אפילו הם לא יצליחו להוכיח, ואפילו הם יהיה קושי בראיות, אבל לפחות הם לוקחים לעצמם את האחריות על ואת הכוח לשלוט במה שקורה בחיים שלהם ומנערים את הפוגע ואת החיים השלווים שלו וזה לבד יכול להיות עונש, אפילו אם בית המשפט לא יכול, אבל אי אפשר שהקורבן והסביבה שלו ימשיכו לסבול לכל החיים והחיים שלהם יתרסקו והפוגע ממשיך בחיים שלו הלאה, זה לא יתכן, אנחנו כחברה לא צריכים לקבל את זה ואני גם כן פונה לכל האחראים על העלאת המודעות ועל החוסן הנפשי של הילדים שלנו לבתי הספר למערכת הייעוץ בתוך בתי הספר, לשפ"י, כולכם יודעים כמה אני חושבת שהשקעה שנמצאת במערכת החינוך במדינת ישראל בנושא הזה בעיני היא מתחת לכל הציפיות שלנו ואני יודעת שזה לא באשמתך ואני יודעת שזה לא רצונך.

אני פונה לשרת החינוך ואני אפנה לשרת החינוך ואגיד לה שלא יכול להיות שמתמטיקה עם כל הכבוד לעתיד הדיגיטלי של מדינת ישראל, אני אומרת לה, מהנדס תוכנה ומהנדסת תוכנה שיושבת מולנו עלול להתרסק בכל רגע אם יפגעו בו בגיל צעיר ולא יקבל את התמיכה ולא ילמדו אותו או אותה איך להגן על עצמה, כשהיא ילדה קטנה. היא יכולה להיות אסטרונאוטית אחר כך, יכולה להיות פרופסור ואז זה יכה בה באיזשהו רגע ויהיה טריגר והיא יכולה להתרסק בין רגע.

אז אני חושבת, כמו שחשוב ללמד מתמטיקה ולהכין לחיים של טכנולוגיה מתקדמת, בואו נחזור לבסיס, בואו נחזור לדבר הכי בסיסי, יש חיים פה ולא רק ברשת החברתית ויש אנשים שחיים ויש ילדים שנפגעים וצריך ללמד אותם להגן על עצמם, ואני חושבת שזה התפקיד הראשוני שמערכת החינוך צריכה לעשות. אני מודה לכולכם, יש מתוך כפי שאמרתי אנחנו נפנה למשרדים השונים, נקבל את המידע ונמשיך את הדיונים האלה, תודה לממ"מ ותודה לאיגוד מרכזי הסיוע ואני נועלת את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:30.