פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



22
ועדת הפנים והגנת הסביבה
23/11/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 61
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שני, י"ח בכסלו התשפ"ב (22 בנובמבר 2021), שעה 10:00

הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון - חיבור בתים לחשמל), התשפ"ב-2021, של ח"כ ווליד טאהא

חברי הוועדה: ווליד טאהא – היו"ר
סמי אבו שחאדה
זאב בנימין בגין
איתן גינזבורג
יוראי להב הרצנו
שרון רופא אופיר

ינון אזולאי
ג'ידא רינאווי זועבי
אחמד טיבי
אורית מלכה סטרוק
מיכאל מלכיאלי
אוסאמה סעדי

שלומי הייזלר - יו"ר מטה התכנון הלאומי, משרד הפנים

עמית שטאובר - עו"ד, סגן היועץ המשפטי, משרד האוצר

יגאל גוטשל - רפרנט הגנת הסביבה, אגף תקציבים, משרד האוצר

תומר רוזנר
רעות בינג

לאה קריכלי

הדס צנוירט


הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון - חיבור בתים לחשמל), התשפ"ב-2021, פ/2312/24

שלום רב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. על סדר-היום: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון - חיבור בתים לחשמל), התשפ"ב-2021, פ/2312/24. אנחנו מביאים נוסח לקריאה ראשונה על החוק המדובר הזה, שמתעניינים בו מימין, משמאל, מלמעלה, מלמטה, מקדימה, מאחורה, ואני שמח שהחוק שאני מציע מקבל כל כך הרבה התעניינות – כמובן, משיקולים וממניעים שונים וסותרים לעיתים וזה בסדר. היתה לי כוונה אחת. אמרתי את זה הרבה מאוד פעמים – החברה הערבית סבלה מהזנחה מופגנת של תכנון משך עשרות שנים, שאילצה את האזרחים לבנות את הבתים שלהם ללא היתרים בעל כורחם, וכשעשו את זה, הם נמנעו מזכות בסיסית של חיבור לחשמל – דבר שגרם לא אחת לאובדן חיי אדם. מעשית הם מחוברים לחשמל, בצורה מאולתרת – מבית לבית, מגג לגג, מעמוד לעמוד. אמרתי שגבתה חיי אדם. ועל כן אני בא להציע תיקון לחוק התכנון והבנייה שיבטיח שני דברים בו בזמן. הנושא הראשון: חיבור לחשמל בפסק זמן שונה ממה שהיה עד עכשיו. דיברנו על תוכנית כוללנית מאושרת, דיברנו על תוכנית מפורטת בהגשה, ודיברנו על הזכות הבסיסית של כל רשות, לקבל את ההיתרים מאלה שירצו להגיע לשלב ההיתרים, ומצד שני, החוק מתמרץ תכנון כי הוא מתמרץ רשויות להגיש תוכניות מפורטות על אזורים שעד כה לא הגישו לגביהם תוכניות, ומכאן גם להגיע לשלב בו נפטור את האזרח הערבי מהרדיפות הלא מסתיימות בבתי המשפט, בהוצאות כספיות רבות – מיליונים של שקלים, האזרחים הערבים מוציאים כסף על זה. צריך להפסיק את זה אחת ולתמיד באמצעות תכנון, כי כל הצעה אחרת משאירה את המצב הקיים על כנו, ואני לא מתכוון לשתף פעולה עם כל הצעה שלא תפתור את הבעיה הזו מיסודה.

אפשר לומר שבמקרה של האזרחים הערבים במדינת ישראל, חשמל שימש ככלי ענישה. אנחנו לא מבקשים ממך שום דבר, לא רודפים אותך בבית משפט, למעלה מ-100,000 בתים, אבל מצד שני אנו מענישים אותך בזה שלא מחברים אותך לחשמל. אנחנו רוצים לשנות את הגישה הזו. חשמל הוא לא כלי ענישה. הוא זכות יסוד בסיסית שמונעת אובדן חיי אדם. זו היתה המטרה שלי.

לי לא היו מניעים פוליטיים בבואי להציע את ההצעה הזו, אבל אני מבין שיש רבים שלא יכולים להשתחרר מהמניעים הפוליטיים, כל אחד משיקוליו. אין לי בעיה עם זה. לי יש מטרה אחת בלבד – שסוף-סוף האזרח הערבי יתחיל לקבל את הזכות הבסיסית הזאת, ההומניטרית, היסודית של חיבור לרשת החשמל מבלי שמישהו ישתמש בה ככלי ענישה נגדו, ומצד שני גם לעזור לכלל החברה למצוא פתרון לאלפי משפטים וצווים וכל מייני הוצאות כספיות רבות שהוא מוציא בגלל היעדר תכנון. אני רוצה לעזור בזה שהחברה הערבית סוף-סוף תתוכנן, והאזרח יקבל את כל מה שמגיע לו מבלי שיצטרך להוציא כסף עתק לא לעורכי דין ולא לבתי משפט ולא לקנסות ולא לשום גורם אחר.

היו חילוקי דעות בדרך על סעיפים, על פרשנויות – מה כן ייכתב, מה לא ייכתב, מה כן ייכלל, מה לא ייכלל. יש לי עיקרון מנחה יסודי אחד – שמהות החוק לא תיפגע. העיקרון שמנחה את החוק לא ייפגע – והוא לא נפגע - ואנחנו שומרים על היסודות עליהם מתבסס החוק – כוללנית, הגשת מפורטת והתחייבות לתשלום היטלים.

יש לנו נוסח לקריאה ראשונה שעבר שינויים אתמול. יש לנו שלב של קריאה שנייה ושלישית אז יכול להיות שנצטרך לטפל בעוד סוגיות בדרך, וזה בסדר גמור. אני מתעקש, אומרים עליי בערבית: וליד אל-עניד. אני מתעקש.

סליחה, אדוני היושב-ראש, אני מבקשת הצעה לסדר.

אתן לכל חבר כנסת דקתיים זכות דיבור. הנושא הזה קיבל הכי הרבה הזדמנות דיבור לכל חברי הכנסת, ולטעמי מיצינו. אני מבין שיש כאלה שרוצים להביע דעות פוליטיות – זה בסדר – לגבי החוק, אבל אני נותן זכות דיבור של שתי דקות לכל חבר כנסת.

אני רוצה שתי שניות, לא זכות דיבור. רק שאלה. לחוק במתכונתו הקודמת צורף מתווה. האם אנחנו יכולים לראות את המתווה?

שאלה יפה. מן הסתם, כאשר החוק יובא לשנייה ושלישית, צריך לצרף את המתווה הנלווה לחוק. אני תומך בגישה שלך. כאשר באים להצביע על החוק בקריאה שנייה ושלישית מן הסתם על השולחן יונח המתווה. אנחנו מצביעים על נוסח החוק – לא על המתווה. אנשים צריכים גם לדעת מה יש במתווה, צודקת. תתפלאי – אני תומך לחלוטין בבקשה שלך. תומר, היועץ המשפטי של ועדת הפנים והגנת הסביבה, בבקשה אדוני.

אהיה קצר. בעקבות הדיון הקודם, שבו הוקרא נוסח מסוים, התקיימו מגעים בין נציגי הממשלה לנציגי יועץ המשפטי של הוועדה וכן בין יושב-ראש הוועדה לשרים הנוגעים בדבר. בעקבות זאת נתבקשנו להכניס מספר שינויים בנוסח ההצעה. השינויים מונחים בפניכם עם עקוב אחר שינויים. אתם יכולים לעקוב אחר הדברים. אבקש מרעות להציג שינוי-שינוי וגם להסביר כל אחד מהשינויים וגם להקריא את השינויים. הדברים יוצגו ויוסברו בצורה מסודרת עכשיו.

נתחיל בסעיף 1. ברישא של הסעיף נמחקו המילים "אחרי פסקה (1) יבוא, ובפסקה (1) כתוב: במקום פסקה (1) יבוא, והפסקה במקום (1א) והופכת להיות (1). מדובר במסלול שמחליף את המסלול הקיים ולא בא בנוסף לו. בנוסחים הקודמים זה היה מסלול נוסף לקיים. מסיבה זו גם נמחקו המילים "בלי לגרוע מהוראות פסקה (1)", כי זו פסקה (1).

בהמשך יש לנו – ממש תיקון נוסח – במקום נתקיימה כתבנו הסתיימה – דיברנו על זה בדיון הקודם.

יש פה דיוק – ולא נוספה לו תוספת בנייה מאותו מועד – הכוונה היא להדגיש, שכשמדובר על מבנה שבנייתו הסתיימה, הכוונה היא שלא נוספו לו כל תוספת של בנייה אחרי שהסתיימה הבנייה.

אחרי 1 בינואר 2018.

כן.

ואם יש בית שבנייתו הסתיימה ב-2010, והוסיפו חלק שהוא עדיין עונה על תוכנית מתאר כוללנית ומפורטת? רוב הבתים- - -

שמענו את ההערה.

יש תשובה?

אנחנו בהקראה. אחרי זה נכנסים לשאלות ותשובות. נקריא ואז ניכנס. ואתה הכי מבין בסעיף, ידידי אוסאמה. תמשיכי.

אם כתבנו: לאחר שנתקיימו כל אלה – זה רק לחדד את זה שמדובר בתנאי סף, וזה מה שמכניס אותנו למסלול התנאים שכתובים כאן.

סעיף קטן (א) – אקריא אותו ואז אסביר כי יש פה שינויים: הוגשה תכנית מפורטת כאמור בסעיף 83א1 המאפשרת מגורים בשטח האמור (בסעיף קטן זה – תכנית מוצעת); פה מחקנו את כל הסיפא. הסעיף קובע את התנאים להוצאת צו. התנאי הראשון שמופיע בסעיף קטן (א) הוא שהוגשה תוכנית מפורטת. בנוסח הקודם היתה הבהרה של מה שכתוב היום במתווה, שתוכנית שיכולה להתחיל להתניע את התהליך הזה היא גם תוכנית שמותנית בתוכנית נוספת של איחוד וחלוקה. ההוראה הזו כתובה היום במתווה. אנחנו מורידים אותה.

חברי הכנסת לא יודעים למה את מתכוונת.

המתווה יונח על שולחן הוועדה.

המתווה הקיים שהוא נקודת הבסיס לשנויים, הופץ לחברי הכנסת ונמצא על השולחן. כיוון שהצעת החוק מציעה שנויים, שידרשו גם שינוי במתווה, ההיגיון המסדר אומר שלאחר שהכנסת תאשר בקריאה ראשונה את הצעת החוק, יצטרכו לגבש את המתווה בעקבות השינויים שהכנסת מבקשת לעשות בחוק עצמו, כי יש שינויים בחוק שמחייבים שינוי במתווה. לכן המתווה החדש, המעודכן יוצג בפני הוועדה לאחר קריאה ראשונה.

לגבי הנקודה הספציפית הזאת, המתווה מסדיר את היחס בין התוכנית שמדובר בה לבין אם נדרשת חלוקה – זה לא ישתנה, והוא מופיע גם במתווה הקיים ויופיע גם במתווה החדש. לכן אין בו צורך במסגרת נוסח הצעת החוק.

אני מציע לסיים את כל הקריאה, ומי שיש לו הערות ירשום בפניו, ואתן זכות דיבור של שתי דקות.

סעיף קטן (ב) בפסקה (1) - זה רק שינוי טכני של ניסוח, במקום שהוצעה כתוב המוצעת.

פסקה (2), בעקבות הערה בדיון הקודם הוספנו גם את בעל הקרקע כמי שיכול להגיש תוכנית שמתניעה את התהליך, בסיפא של פסקה (2). חוות דעת מתכנן המחוז תינתן בתוך 45 ימים מיום שהתבקש לכך על ידי שר הפנים, מוסד התכנון או הרשות המקומית הנוגעים בדבר או על ידי מגיש התכנית;

בעצם זה מתייחס למועד שבו מתחילה ספירת הימים. כאן חידדנו, שהספירה מתחילה מיום שביקש זאת, מי שרשאי להגיש בקשה להוציא צו, פנה למתכנן המחוז וביקש ממנו את חוות הדעת, או מגיש התוכנית, אחד מהם, ואז מתחילה ספירת הימים.

פסקה (3) – שינוי טכני של ניסוח – במקום שהוצעה – המוצעת.

(1ב) הפך ל-(1א). הוספנו: בקשה כאמור תוגש לשר הפנים עם העתק לוועדה המחוזית הנוגעת בדבר בצירוף חוות דעת מתכנן המחוז לפי פסקה (1)(ב)(2), אם נדרשת; זה מפנה לסעיף שהקראתי קודם, שמתייחס לחוות דעת של מתכנן המחוז, וכאן הבהרנו שחוות הדעת תצורף לבקשה.

אמשיך לתיקון הבא.

כתוב: אם נדרשת. איך יודעים אם נדרשת?

יש שלוש חלופות, מתי מתמלאים תנאי הסף - או התוכנית מוגשת על-ידי גורם ממשלתי או מוגשת בהתאם לתוכנית כוללנית או יוחלט להפקידה. רק במצב השני – חוות דעת שאומרת שהיא כוללנית, אז נדרשת חוות דעת. כלומר אם מדובר, למשל, בתוכנית שהוגשה על-ידי משרד ממשלתי, לא נדרשת חוות דעת, לכן לא צריך לצרף אותה.

התיקון הבא: במקום 30 – 45 ימים. זה המועד שבו הוועדה המחוזית צריכה להעביר את חוות הדעת שלה. זה בעקבות מה שנאמר בדיון הקודם.

לא חוותה הוועדה המחוזית את דעתה עד תום המועד האמור, יהיה רשאי שר הפנים להחליט בבקשה מבלי לקבל חוות דעת כאמור.; זה במקום הנוסח שהוצע בדיון הקודם, בעקבות הדברים שנאמרו כאן. חשבנו שזה נוסח מתאים יותר.

במקום 60 ימים- - -

אבל להבין את הנוסח.

רעות, תמשיכי בבקשה.

במקום 60 ימים, המועד שונה ל-120 ימים. זה המועד שבו שר הפנים צריך להחליט בבקשה. כאן גם דייקנו את המועד שבו מתחילה ספירת הימים. מיום שנמסרה לו חוות דעת הוועדה המחוזית או מתום המועד להעברת חוות דעת כאמור – זה שינוי מהנוסח הקודם, ששם ספירת הימים התחילה מיום הגשת הבקשה.

אנחנו נותנים 120 יום נקי.

כן.

1ג הפך להיות 1ב.

פסקה (2) – שינוי מועדים, בהתאם למה שנאמר בדיון הקודם. במקום שישה חודשים – ארבעה חודשים. במקום שנה – שישה חודשים. שנינו את המועד שבו מתחילים לספור את הימים. במקום מיום אישור התוכנית שהוצעה – מיום הגשת הבקשה להיתר.

פסקה (3) שמתייחסת לערבות – יש פה כמה תיקונים קטנים. תיקון אחד – הוספנו את המילים: שהיה חב בהם לפי התכנית המוצעת לו הוגשה בקשה להיתר למבנה שלגביו מבוקש החיבור, החיובים עוד לא ממש התגבשו אז הנוסח הזה הוא מדויק יותר.

בהמשך, לעניין הערכת שיעור היטל ההשבחה – מדובר על להיטל השבחה. תיקנו, במקום החיובים – היטל ההשבחה כי המועד הזה הוא רלוונטי למועד ההשבחה, המועד של תוכנית שאושרה.

הערבות, במקום ניתנת לחילוט – תחולט, בעקבות הדברים שנאמרו בדיון הקודם. במקום שישה חודשים – ארבעה חודשים. זה מה שסוכם בדיון הקודם. את הסיפא מחקנו. הנושא של השבת ערבות מעוגן בצו. אז משאירים את המצב כפי שהוא.

סעיף קטן (ב) מחקנו, כי הסעיף הזה מעוגן במתווה, אז לא הכרחי שיהיה בחוק עצמו.

בסעיף קטן (ב) החדש הוספנו בסוף – אקריא הכול: ניתן אישור הרשות המאשרת לביצוע החיבור, ובו חיוותה דעתה כי המבנה תואם את התוכנית המוצעת או שהוחלט להפקידה, לפי העניין. זה רק לחדד שאם התוכנית הועברה להפקדה, הבדיקה נעשית ביחס לתוכנית שהוחלט להפקידה. היא כבר התקדמה בתהליך, לכן יותר נכון לבדוק את זה ביחס לשלב מתקדם בתהליך.

בהמשך זה תיקון נוסח – במקום התוכנית שהוצעה - התוכנית שמוצעת, ומחקנו את ההמשך.

פסקה (2) מתייחסת לפסקה (2) בחוק הקיים. כתבנו: בפסקה (2), במקום "הבניין" יבוא "המבנה"; במקום "התכנית שהופקדה" יבוא "התכנית המוצעת" ובמקום "לאותו בניין" יבוא "לאותו מבנה". פסקה (2) מתייחסת למצב שבו במהלך הבנייה היתה סטייה מהוראות התוכנית, ואז אפשר להורות על ניתוק החיבור. השינוי שעשינו פה – של המינוחים, וגם התאמה, שכבר לא מדובר על תוכנית שהופקדה אלא שהוגשה או המוצעת, או שהוגשה או שהופקדה.

התיקון האחרון הוא ההוספה של הוראת המעבר. אקריא אותה. הוראות סעיף 157א(ח) לחוק העיקרי, כנוסחו ערב פרסומו של חוק זה, ימשיכו לחול על צווים שניתנו ערב פרסומו. הכוונה היא שצווים שהוציאה שרת הפנים עומדים בתוקף. למרות שהסעיף השתנה, הדין שחל עליהם זה הוראות החוק הקיימות לפני התיקון.

סעיף ב נמחק כולו – במועד בקשת הבקשה לא קיים צו מינהלי וכו'?

כן.

זה היה במתווה במקור. אני הבאתי אותו לנוסח החוק אחרי הקריאה הטרומית. עכשיו החלטתי להחזיר אותו למתווה. הוא במקור לא היה קיים בחוק, גם בתיקונים שהיו ב-14' וב-18', הוא היה במתווה.

שלומי, תתייחס בהמשך? טוב. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

אוסאמה.

ד"ר אחמד מעדיף לדבר מאוחר אבל לא אתן לאוסאמה עכשיו, כי אוסאמה נכנס מאוחר. אתן לאלה שקדמו לו. חברת הכנסת אורית סטרוק. את צריכה להעלות על נס שאת ואני הסכמנו בפעם הראשונה אולי בהיסטוריה ואישרתי את הבקשה שלך, תומך בה. יש לך שתי דקות לומר מה שאת רוצה.

אני רוצה בעיקר לשאול – קודם כל אומר, שזה מאוד תמוה שהמתווה לא מונח לפנינו. הרבה מאוד תלוי הרי מה יהיה במתווה. אתה בדיון הראשון כן הצגת את המתווה. זה שכרגע אנחנו לא יודעים, למשל, שאלה קצת קריטית – האם לפי המתווה צווים של בית משפט ייזרקו לפח או לא ייזרקו לפח – זו שאלה שצריכה לעניין.

מן הסתם ייכתב נוסח אחר. אני רק מכוון אותה לניסוחים משפטיים.

אני משתדלת מאחורי הניסוחים המשפטיים להראות מה באמת קיים פה.

מה את רוצה להראות?

יש לי שתי דקות לדבר?

את ההערות שלי אני אקזז מזמן הדיבור שלך. מה את רוצה להגיע?

אתה הכנסת בהצעת החוק שלך, שברוך השם, ירדה מסדר-היום, למרות שגם החוק הקיים הוא איום ונורא, הכנסת סעיף שעד כה לא היה בשום חוק ישראלי, ולפיו, צו שיפוטי שמורה על הריסה, אפשר להשליך אותו הצידה ולהלבין. זה מה שהיה כתוב וכולם יכולים לראות.

את אומרת דברים לא מדויקים. אני נאלץ לאכזב אותך.

אתה רוצה שנקרא את זה? זה מה שהכנסת – לראשונה בתולדות החוק הישראלי צו של בית משפט אפשר יהיה לשים אותו בצד, הוא לא שווה כלום, ואנחנו מלבינים את הבית למרות שיש לו צו הריסה של בית משפט.

מחקו את זה. אנחנו רוצים שזה יהיה בחוק.

השאלה היא עכשיו האם זה יהיה כלשונו למתווה או לא, ואני חושבת שזה מעניין את כל מי שיושב פה סביב השולחן ולא סביר שאנחנו לא יודעים את הנתון החשוב הזה.

את תדעי הכול. אני לא אסכים להעביר את החוק בשנייה שלישית מבלי שהמתווה יהיה ברור לי ולך ולכל האזרחים במדינה.

נכון, אבל בדיון הראשון לקריאה הראשונה- - -

עזבי את הדיון הראשון. היה מתווה. את מצביעה על נוסח החוק ולא על המתווה. למה הדיון הזה היום – כדי להצביע על הנוסח המוצע. לא מצביעים על מתווים או על צווים. על כלום. רק על הצעת החוק.

אני פה בשביל להסיר את המסווה ולחשוף מה יש באמת מאחורי המילים.

אני רוצה לשאול שאלה נוספת, בעיקר את הייעוץ המשפטי ואולי גם את הנציג של מינהל התכנון, על שר הפנים, שכתוב מצד אחד, בסעיף 1א: מצד אחד כתוב, ששר הפנים יהיה רשאי להחליט בבקשה מבלי לקבל חוות דעת. מצד שני כתוב שהוא חייב לקבל את ההחלטה תוך 120 יום. אז הוא רשאי או חייב?

רשאי לא להתחשב בחוות הדעת אבל צריך להחליט.

הבנו את התהיות שלך ואת הכאבים שלך. הכול בסדר. הוא ענה. לא צריך להתעמק יותר מדי. הוא לא צריך לחכות לחוות הדעת אם היא לא מגיעה ויכול להחליט בצו, אבל חייב להחליט תוך 120 יום.

אבל אם כן רוצה חוות דעת?

שאלה יפה. תכתבו אותה בפרוטוקול. תודה רבה, חברת הכנסת אורית סטרוק.

מי עונה על השאלה מה קורה?

יהיו לך עוד הזדמנויות לבוא לקריאה שנייה, שלישית, תשאלי, נענה גם על השאלה הזאת.

אדוני היושב-ראש, מקובל שחברי כנסת שואלים בוועדה ומקבלים תשובות. אצלך יש נוהג חדש.

מקובל גם שיו"ר הוועדה הוא זה שמנהל אותה ושקובע את הדיון.

חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה באמת להבין איך זה אמור להתנהל בפועל. החוק הזה, אם הוא יעבור, אדם יכול להגיש תוכנית – לא משנה כרגע אם יש תוכנית מתאר או יש לו בעלות – הגיש בקשה. הוועדה המחוזית תהיה העסוקה מאוד, ודאי בחודשים הראשונים היא תהיה עמוסה במאות, אולי אלפי בקשות. לא יוכלו לענות ואז זה מגיע לשר. איך השר, יש להם בכלל אינדיקציה לאשר או לפסול בקשה בלי שיש להם חוות דעת מקצועית? השאלה שאתה שואל – הם יצטרכו תמיד לחכות? היא שאלה מצוינת. היא שאלה נכונה אגב כלפי כל העוולות של הוועדות המחוזיות בארץ. אני שואל שאלה פשוטה – למה לא, אם אנחנו בונים פה מנגנון, נעתיק אותו, כביש עוקף לכל הוועדות המחוזיות? נאמר שיש שרה בארץ. לא בחו"ל – הגיעה לארץ. בא אליה לשולחן אלפי בקשות, מכל הכפרים, הרשויות.

גם הישובים החרדים. כי אתה מייחס את זה רק לכיוון אחד. זה גם משרת אותך.

נכון. איך גברת שרה, כשנמצאת בארץ, בין ביקור לביקור בחו"ל, יש לה הכלים להתייחס לבקשות? אנחנו יודעים שהגוף הפליטי תמיד נותן מדיניות, כל מיני מילים יפות. אף פעם לא נכנס בפועל לתיקים וטוב שכך. את זה משאירים לגורמי המקצוע שנמצאים בוועדות. איך זה אמור להתנהל בפועל?

תודה, חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. אגב, שאלת שאלה יפה. אענה לך. רשות מקומית או כל גוף מוסמך הגיש בקשה להתחברות. זה לא אדם פרטי הרי. בדרך כלל כשמדובר בתוכנית בהגשה, הרשות תבקש לחבר מתחם. אתה מציע שנחזור למתכונת הקודמת. הם יחליטו אם יש להם זמן לדון בבקשות או לא. אנחנו קבענו שבחוק הזה הם לא יחליטו מה שבא להם. הם צריכים לתת חוות דעת תוך 45 יום. לטעמי יותר מדי זמן. אני רציתי פחות, אבל נאלצתי להוסיף עוד 15 יום. זה יותר מדי זמן למצרך חיים בסיסי, לחשמל. אם יש להם בעיית זמן, אולי הם צריכים לתגבר כוח בוועדות, אולי צריכים לייעל, אבל הם צריכים לתת תשבות, ובפסק זמן סביר. לא לעזוב את זה ככה באוויר.

הקימו את הותמ"ל בגלל בעיות שהוועדות המחוזיות לא נתנו פתרון. היה צריך כביש עוקף. שם ודאי זה נמצא עם חוות דעת מקצועית, אבל פה אתה צודק שהסחבת המחוזית לא הגיונית.

יו"ר הותמ"ל גם כאן - יוכל לענות לך. תיזהר מהסחבת, שלומי.

זה חוק תקציבי?

חברת הכנסת אורית, למה את מרגישה חובה לתת הערה כל שלושים שניות? הסתכלתי בשעון, כל שלושים שניות יש לך הערה. תתאפקי. חבר הכנסת בני בגין, תרצה להעניק ליוראי?

אני מעניק שתי דקות לחברי יוראי הצעיר.

אבל לא ביקשתי לדבר, אדוני.

אז את שתי הדקות אוסיף לבני בגין.

תן לי את שתי הדקות.

אם אפשר מתוך ההקצבה שלי דקה לחברת הכנסת אורית סטרוק.

אבל נתתי לה כבר הרבה. אתה שם לב שאני נותן לה כל הזמן.

אני רוצה את הדקה של בני בגין - אומר רק מה שבני בגין היה אומר.

תתאפקי ותקבלי ממני עוד שתי דקות לקראת הסוף. חברת הכנסת זועבי, ואחת מיוזמות החוק, תפדלי.

אקח חצי דקה ממה שנתן לי בכבוד רב בני בגין. אנחנו הולכים היום לקראת מהלך היסטורי חשוב מאין כמותו לטובת האזרחים במדינה. זה מהלך ששומר על חייהם. זה מהלך שמיטיב עם איכות החיים של הילדים של המשפחות הללו, ואני מבקשת שכולם, כל הכנסת תתגייס למען העברת החוק החשוב וההומניטרי הזה. תודה רבה.

חבר הכנסת בני בגין, בכל זאת רוצה לומר משהו?

אם אתה מילותיי האחרונות בדיון זה - אני מצטרף לדבריה של חברתי ג'ידא. זה חוק חשוב. כך אמרתי בסיום הדיון הקודם. אני מאד שמח על ההסכמות שהושגו. תמיד נכון כך להתקדם, ואני צריך גם לברך אותך, אדוני היושב-ראש, על ההסכמה ועל ההתקדמות. תודה.

תודה. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה.

אני צריך לצנן את כל ההתלהבות ואת ההיסטוריה. הלוואי שנגיע ג'ידא למצב שנדבר על פתרון לסוגיה האנושית של זכות בסיסית להתחבר לחשמל, אבל אני מסכים איתך, אדוני היושב-ראש – אמרתי את זה בישיבה הראשונה שהיתה לנו אחרי שזה עבר בקריאה טרומית, ואנחנו כרשימה משותפת אמרנו: על אף שיש לנו הערות וביקורת, אבל נשים את זה בצד ונקדם ביחד. ואני זוכר שאמרת, אדוני היושב-ראש: אין חוק כזה שנכנס ויוצא אותו דבר. אנחנו נתקן את כל מה שצריך.

נכון. אנחנו מצביעים על משהו שונה.

את הנוסחים שקיבלנו שלשום, לפני כמה ימים, עכשיו יש רגרסיה רבה. אני מבין שהיה לחץ, שרת הפנים לא הסכימה, ועכשיו כל הסעיף הזה שמדבר על צווים שיפוטיים - נמחק. אז אם אנחנו מצביעים על החוק בלי הבשר, בוא נחכה למתווה. לא נצביע על זה בקריאה שנייה ושלישית בלי המתווה, כי אם המתווה אותו דבר- - -

גם אני לא אצביע, על כן אל תחליט מה נמחק ומה לא נמחק. תחכה למתווה.

נמחק מהחוק.

נמחק מהנוסח העכשווי. אגב, הוא לא היה בנוסח בטרומית. אני הבאתי אותו אחרי זה.

ולא במקרה. אנחנו לא רוצים לפחות להטעות את הציבור.

להפך, אני מחדד – הוא לא היה בטרומית. הוא היה במתווה. אני הבאתי אותו.

לא, המתווה הראשוני מ-2014 מדבר: לא תתקבל בקשה ביחס למבנה שלגביו תלויים ועומדים צווים שיפוטיים או מינהליים להריסתו או למניעת שימוש בו.

אז זה לא הסעיף שלנו.

זה המתווה.

הרי מה עניתי לסטרוק – שאנחנו מצביעים על נוסח החוק ולא על המתווה. אני גם רוצה לראות את המתווה על השולחן, אבל הוא יהיה על השולחן לקראת שנייה ושלישית.

לכן אני אומר - אתה וגם אני אם היינו צריכים להצביע על החוק הזה עם המתווה הקיים, אתה היית מצביע נגד כפי שאני הייתי מצביע נגד, כי ניסינו את המתווה הזה, ולא פעל. גם עם התיקונים שהכניס השר כחלון ו-וויתרנו עם ארז קמינץ, המשנה לשעבר, ויתרנו על הדרישות, על ה-50 וכל אלה, ובכל זאת היה מקרה אחד ויחיד ב- - - ולא הצלחנו להרחיב את זה בישובים אחרים.

אם אתם אומרים שתכניסו את זה, ובירכתי שהכנסתם את זה לחוק את הסעיף הזה, אבל בינתיים זה נמחק. לכן אני חוזר למתווה הקיים. בינתיים המתווה הקיים לא עוזר לנו. זה לא סטורי.

השרה משקרת פה.

אני לא מדבר פוליטיקה. אני לא יודע. אנחנו רוצים לתת לאנשים להתחבר לחשמל באופן חוקי.

גם אם בית משפט קבע אחרת.

גם אם בית משפט. אני מזכיר לך – היה צו שחל. חיברו חשמל לבתים שהיה צו, אז מה? בינתיים כל הבתים האלה קיבלו חשמל ותוכניות והיתרים, אז מה?

אתה מסכים מילה במילה עם אורית סטרוק.

אל תטיפי מוסר, ג'ידא. שבי בשקט. אל תטיפי לו.

די. חבר הכנסת אחמד טיבי, אל תפנה אליה כאלה דברים. אני מבקש. אני מבקש שתירגע, חבר הכנסת אחמד טיבי. לא שמתי לב לכל מילה שלה, אבל אני מבקש לא להפנות אליה דברים כאלה.

- - -

(אומר בערבית: תתביישי. תתביישי. תתבייש).

חברת הכנסת אחמד טיבי. ג'ידא, ג'ידא, חברת הכנסת ג'ידא.

(אומר בערבית: בושה. דיברתי איתך).

ג'ידא, חברת הכנסת ג'ידא. חברת הכנסת ג'ידא, שבי בבקשה. שבי בבקשה. אנחנו מתעסקים בנושא שהוא מעל כל הסיפורים האלה.

היא אמרה שהוא מסכים עם אורית סטרוק. שאף אחד לא יפנה אליו דברים כאלה.

ומי שירצה באמת שהאזרח הערבי יקבל את הזכות הבסיסית הזאת, שיחפש לו זירה פוליטית אחרת. זו לא הזירה. אני מבקש - אוסאמה, סיים. נתתי לך יותר מדי זמן. אני הצעתי לך, ואתה מכיר אותי טוב ומכיר את הגישה שלי טוב, חכה למתווה שגם אני- - -

אבל זה בדיוק מה שאני אומר. אני מחזק את הדברים שלך.

אבל התחלתי את הדיון בזה. יש אנשים שמקשיבים לנו. אנחנו לא צריכים להטעות אותם. בוא נחכה. למה היא ביקשה את זה? כי היא יודעת מה היא מדברת. ולמה אני הסכמתי? כי גם אני יודע מה אני מדבר. חכה. יגיע החוק לשנייה שלישית - לידו יונח מתווה. מי שירצה לצעוק, לקפוץ, לרדת, ללכת ימינה, שמאלה – יש זמן. בינתיים אנחנו באווירה חגיגית. אל תשברו לי אותה.

אני אומר יותר חזק – היו בעבר שני צווים, גם בזמן השר שחל וגם בזמן השר בן-אליעזר שחתמו על חוק שחיבר חשמל לבתים שנבנו בלי היתר, והיו צווים.

שלא על-פי עיקרון התכנון והבנייה. אני יודע ומכיר. ידידי אוסאמה אתה עורך דין. אני רוצה להניח לאזרח הערבי פעם אחת ולתמיד ממיליוני השקלים שהוא משלם לערכאות משפטיות, לקנסות, לעורכי דין על לא עוול בכפו. אני רוצה שיתכננו ותוך כדי תכנון, גם יקבל חשמל. זה הדבר הכי נכון שאנחנו עושים לחברה שלנו.

זה אתה אומר וגם אני אומר – זה תלוי בתוצר הסופי.

נכון.

בינתיים הנוסח שהוצע לנו, אם המתווה יישאר אותו דבר- - -

אבל ידידי, אני באמצע, עליי מימין ומשמאל ערבים ויהודים, כמה אני יכול?

אני עונה באופן ברור. המדינה הפקירה את התכנון ואת החברה הערבית עשרות שנים. שלא יבואו אלינו עכשיו, שעליו יש צו שיפוטי. שיבואו בטענות לעצמם.

אדוני היושב-ראש, אני מסכם. אנחנו רואים בימים האחרונים מה קרה עם שרת הפנים. אם ניתן לה את הסמכות ואת שיקול הדעת- - -

מה קרה?

עובדה שחלק גדול מהסעיפים ירד.

אז אתה מתרשם מהתדרוכים.

לא, אני מסתכל על המוצר, על הנוסח הזה שחזרת בו מהנוסח שלך. יש בעיה.

אתה תמים דעים עם אורית.

לא. אתה יודע איזה הבדל תהומי ביני לבינם.

הוא רוצה לחבר 1200% מהבתים. היא לא רוצה לחבר אף בית ערבי.

בעניין התוכנית המפורטת, אני חושב שצריך לחזור לנוסח של רשות מקומית. יש את זה. הכנסת את זה. קראתי. תוכנית מפורטת. אבל חזרנו שאם הרשות המקומית או בעל הקרקע, צריך שמוסד התכנון יקבל החלטה על הפקדת התוכנית.

לא. הכול הגשה.

אתה אומר זה יהיה? אוקיי.

ישנו. לא יהיה.

זה המצב המוצע.

אני מדבר על 3.

מדובר בשלוש חלופות שאינן מצטברות. יש חלופה אחת, שמשרד ממשלתי הגיש את התוכנית. לא קשור לשאלה של הפקדה או לא. חלופה 2, שלא תלויה בחלופה 1, זה שהרשות המקומית או בעל הקרקע או בעל עניין בכך הגיש את התוכנית ואז צריך חוות דעת של מתכנן המחוז ולא הפקדה. חלופה שלישית שלא קשורה ולא תלויה בשתיים הראשונות – אלה שלוש חלופות אלטרנטיביות.

בדיוק. ונקוד שלישית, שדיברנו עליה וגם העלית את זה בישיבה הראשונה, וגם פרופ'- - - שהוא גם מומחה בדברים האלה אמר לעניין הערבות הבנקאית: מלוא הסכום של כל ההיטלים ושל כל האגרות וגם היטל השבחה, אפילו יש רגרסיה מהצו של כחלון ששם דיברו על ערבות בנקאית רק להיטל ההשבחה. אני שואל את עצמך ואותי, אם תושב עכשיו, צריך לזכור שיש לנו 25% שהם מחוץ למשחק הזה שאין להם תוכניות מתאר מאושרות.

תוך זמן קצר יגיעו עד 95% מהישובים. נכון, שלומי? אנחנו מדברים על כוללני.

כן.

בינתיים יש לנו 25% כולל כפרים, מה שנקרא הלא מוכרים, לא רק בנגב. זה נושא אחר. אבל גם שתבוא עכשיו לתושב, שתהיה תוכנית מפורטת – לא יודע כמה זמן ייקח עד שאפשר להוציא מכוחה היתרים. שהוא יפקיד את כל הסכום או בערבות בנקאית או בהפקדה בגזברות. אני חושב שזה חסם מרכזי וגדול. אמרת 50% בישיבה. צריך ללחוץ.

לא אמרתי 50. הייתי דבק בעמדתי העקרונית, שאין שני סוגים של אזרחים. יש סוג אחד. מי שיש לו אפשרות להוציא היתר, הוא משלם היטלים, ומי שמביאים אותו באמצעות התוכנית הזו לשלב ההיתרים, צריך גם הוא לשלם. עד אז רק יחזיק בערובת בנקאית, ויש לו אפשרות, מי שיש לו לשלם במיידי, להביא מחצית ערבות - אוסאמה, אני רוצה לדבוק בסעיף הזה. כל האזרחים שווים.

אין לי בעיה. אזרח צריך לשלם את זה, אבל יש הבדל בין מי שתבוא עכשיו למשל לתאגיד מים או למועצה מקומית ויש תוכנית מפורטת ואפשר להוציא היתר ואז הוא יכול ללכת ולתת צ'קים ותשלומים ולקזז מארנונה- - -

הוא יהיה מבסוט. הוא רוצה להתחבר לחשמל – הכול בסדר.

החוק הזה נוגע לכל אזרחי המדינה בכל הישובים, לא רק לחברה מסוימת. לחוק הזה יש השלכות רוחביות, לכל 257 רשויות מקומיות במדינת ישראל, לא רק אלה שיש בעיות קשות בחברה הערבית אלא גם במקומות מסודרים שבונים בהם ללא היתר בנייה. לכן צריך לדעת לעשות את האיזון הזה.

נכון, אבל זה חוק שנוצר, אדוני היושב-ראש יזם את זה כ יש בעיה ייחודית בחברה הערבית. אין בעיה כללית.

חבר הכנסת אוסאמה, אתה יכול לומר בביטחון: החברה היהודית לא סובלת ממחסור בתכנון, אין לה הבעיה הזו, ומן הסתם האזרח הערבי יצטרך לזה הרבה יותר בשל הסיבה הספציפית הזו. עשר דקות דיברת.

אדוני היושב-ראש, אני מקווה, ואנחנו חושבים שהחוק הזה בנוסח הקיים לא פותר את בעיית החשמל אבל נעבוד ונפעל שיהיו פתרונות שייתנו תשובות לבעיה הקשה מאוד והאנושית של עשרות אלפי בתים שיתחברו לחשמל, אבל איך שהצבענו בקריאה הטרומית, אמרנו – על אף כל הביקורות וההערות, שם נצביע בעד, בתקווה שהוועדה והמתווה ייתנו תשובות ופתרונות לכל הקושיות שגם אדוני היושב-ראש העלה וגם אנחנו מעלים.

החוק הזה לא יפתור את כל הבעיות בנקל, אבל הוא כן יפתור את כל הבעיות עם הזמן, ולא יותר מדי זמן. זה מה שאני רוצה. ברור שבעיה שנמשכת 70 שנה אני לא מצפה מעצמי לפתור אותה בחודשיים ואפילו לא בשנה. חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אתחיל בזה שזה חוק חשוב. הוא לא חוק מושלם והוא לא חוק אפילו טוב. המצב בחברה הערבית הוא נורא ומזעזע. צריך לומר את זה. המדינה נכשלה לאורך שנים בכל הנוגע לתכנון, למתן שירותים בחברה הערבית לא רק ביחס לחשמל וחיבור בתים לחשמל ותכנון ובנייה – גם בנושאים אחרים של תשתיות והשקעה וכו'. זה לא חוק שייתן פתרון לכל סוגית החשמל. הצווים של בן-אליעזר ושחל וכו' נתנו פתרון טוב יותר - גם הם לא פתרו את הבעיות. הם נתנו פתרון בזירה אחרת. פה יש חוק שנותן פתרון מזווית אחרת. לא זה היה מושלם ולא זה, ולא זה. אבל זו התקדמות מסוימת, וטוב לברך על כל התקדמות מסוימת, ככל שתהיה.

היעד שבו המדינה צריכה להגיע אליו וגם הוועדה הזאת וכל חברי הכנסת, ופה אני מפה את דבריי למינהל התכנון, למשרד הפנים, לסיים תוכניות מתאר בכל הרשויות המקומות, לסיים תוכניות מתאר מפורטות בכל הרשויות המקומיות. זו דרך המלך, ולהוציא היתרי בנייה. כך חוקים כאלה ותיקונים כאלה לא יידרשו, אבל המצב שבו סיפרו לנו שהיו 4 בקשות לחיבור בתים.

וכמה התחברו? 4.

100% הצלחה. 4 בקשות, כשאנחנו יודעים מה המצוקה האמיתית, זו תעודת עניות. זו גם אחריות של הממשלה, וחבל שהכנסת לוקחת את המושכות אבל כנראה שזה התפקיד שלה, לומר לממשלה: תתעוררו, צריך לעשות מעשה. זה צעד אחד לקראת המעשה. לא צעד מושלם, הוא צעד חסר, אבל הוא צעד שלא היה קודם. אפשר ללכת לצו של בן-אליעזר – הוא גם לא היה פותר את כל הבעיה, אולי אפילו היה מנציח את זה, כי לא היה תמריץ. פה יש שילוב, שמצד אחד, לתת פתרון לבעיה, ומצד שני, לתת תמריץ לאנשים לסיים תכנון, לשלם את החבות שלהם, לרשות המקומית לדחוף לזה. יש פה שילוב שהוא לא מושלם והוא לא יפתור את כל הבעיה אבל הוא שילוב בכיוון הנכון.

עוד צריך לעבוד על זה ביתר שאת לקראת הקריאה השנייה והשלישית. אני קורא לממשלה לעבוד ביתר שאת. הייתי אפילו מקים במסגרת הותמ"ל ועדות ייחודיות.

אז יש לו מה לעשות בדיוק בעניין הזה.

הרי ייעדנו אותו לפתרון בחברה הערבית - להקים ועדות ייחודיות שיטפלו רק בסוגיה של הרשויות המקומיות הערביות והדרוזיות.

והחרדיות. הם גם אותה בעיה.

זה בעיות אחרות. ולתת שם דגש. יש בעיה. לפתור מהר.

תודה, איתן. שרון, מעוניינת לדבר?

לא, אני מציעה שנתקדם להצבעה.

חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

נושא החשמל מהווה כלי ענישה נגד הציבור הערבי מזה עשורים. הקישור בין תכנון ובניה לבין מתן מצרך חיוני של חיים ומוות לעיתים - לא קיים בשום מדינה מתקדמת בעולם. נדמה לי שהוכנס בתחילת שנות ה-80' כדי לחנך את הערבים. הדברים האלה נאמרו- - -

על-ידי הנשיא קצב.

ולאלץ אותם לעשות מה שצריך לפי הממסד. לא מחנכים ציבור שלם על-ידי מצבים שלפעמים משפחה שלמה נשרפת כמו משפחת כיוף בעוספייה או משפחת אליאן בבית פצאפא והיו מקרים נוספים, כאשר אין חשמל חוקי בגלל היעדר טופס 4, רשות אכלוס - אנשים חייבים חשמל. או מביאים גנרטור או מתחברים באופן פיראטי. לכן היה צו שחל, כי היתה דרישה ציבורית אז בתקופת בחירות, וקיבלו החלטה ממשלתית דרך חוק החשמל, לעקוף את חוק תכנון ובנייה, לשים אותו בצד עם כל התסבוכות כפי שאנו רואים, ולאחר מכן חודש עלי-די חוק בנימין בן-אליעזר, צו בחוק, הוראת שעה. אלפי בתים חוברו. חלק מהבתים שחוברו - יש נגדם צווים שיפוטים אז, כי החוק עקף את תכנון ובנייה ואת ההחלטות השיפוטיות.

אני אישית הצגתי לפני כמה שבועות אותה הצעה, של שחל, של בנימי בן-אליעזר, הוראת שעה, במטרה לא להגיע לניסוחים האלה תכנון ובנייה. אני שם את זה על השולחן, ווליד – לא להיות קשור בשרת הפנים אילת שקד. היא לא מסתירה את עמדתה ואת דעתה, ואנחנו יודעים לאן היא מובילה – כמעט לאותו מקום של אורית סטרוק. יש כאלה כאן בוועדה, שלא רוצים לחבר אף בית ערבי לא מחובר לחשמל. ויש כאלה שרוצים לחבר את כל הבתים, שזה אני ואוסאמה ו-וןליד. גם ג'ידא. רוצים לחבר את כל הבתים, כי זו זכות יסוד. לצערי הרב, החוק הזה מחזיר את הקשר הגורדי בין טופס 4 לתכנון ובנייה, ומחזיר את השליטה לפי הסעיפים בחוק לשרה שהיא רשאית כמעט בכל דבר, בסוף התחנה הסופית היא אילת שקד, שר הפנים, היום. זה מצב מסוכן. השרה רשאית.

אם מחזירים את הכול בסופו של דבר להחלטה ולשיקול דעת של שרת הפנים, אנחנו – (אומר דברים בערבית: נמסור את הצוואר שלנו ללוחמת החופש אילת שקד). זה מסוכן. זה דבר שאני לא רוצה, אתה לא רוצה והציבור שלנו לא רוצה.

לגבי אוסאמה – היה חשוב להקשיב לו, שהוא איש מקצוע אחד הטובים שיש בכנסת בנושא הזה. דיבר באופן מקצועי נקודה אחר נקודה. הוא דיבר בשם כולנו.

תודה רבה.

לא סיימתי.

תתכנס בבקשה. צריך להצביע היום.

לנקודה של האגרות. במתווה של כחלון ב-19' שם האגרות הן היטל השבחה בלבד. פה יש מקבץ אגרות, עשרות-אלךפי שקלים, יכול לעבור את ה-100,000 בתנאים מסוימים. זה כבד מאוד על האזרח הערבי, במיוחד בתנאים הקיימים.

למרות כל מה שאמרתי, למרות הביקורת העניינית שהציג אוסאמה ומה שאני אומר, ולמרות שהחוק שלנו נבלם, החוק של החשמל, שלא בצדק, הצבענו בקריאה הטרומית בעד ההצעה הזאת, וגם כאן למרות החורים ולמרות שאנחנו משאירים את הציבור הערבי תלוי ברצון הטוב או לא טוב של שרת הפנים אילת שקד, ולמרות שהערכת המומחים שמיעוט קטן מאוד מהבתים יחובר בסופו של דבר, ולצערי הרב טוב שהכנסת את סעיף הצו השיפוטי, אבל רע מאוד שהוצאת אותו - עכשיו נצביע על הצעת חוק בנוסח שאין בו החרגה של צווים שיש נגדם צו שיפוטי . למרות כל מה שאמרתי, הרשימה המשותפת ואני באופן אישי מצביע כאן – אני, בעל החוק שנבלם, בעל החוק, שאתה ווליד התנגדת לו. אצביע יחד איתך. (אומר דברים בערבית: אני אצביע איתך נגד איילת שקד, וזו עמדה עקרונית).

תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי. כמובן כשאני בא להציע לחוק, אני לא מסתכל מי שר הפנים ומי שרת האנרגיה כי זה לא פרסונלי. זה לא ווליד טאהא ולא אילת שקד. זה הרבה מעבר. אני מדבר על כלל האזרחים במדינה שאנשים, עם כל הכבוד לתפקידים שלהם, לא אומרים כלום לגבי הסיטואציה הכללית שלהם. כמובן, אני רואה את זה אחרת מד"ר אחמד. החוק הקודם שהוצע שמתיר חיבור עד 1987, הוא מתיישר עם כללי המשחק שקבעו לנו – שאתם תתנהלו ככה – נרדוף אתכם בבתי משפט, נוציא עליכם צווי פינוי וצווי הריסה, ואתם תסכימו, וכשיש צורך להתחבר, נחבר אתכם בצו מאולתר של שר האנרגיה, כאילו הבעיה של היעדר חיבור היא בעיה של היעדר אנרגיה או מחסור באנרגיה. במדינת ישראל אין מחסור באנרגיה. יש מחסור במדיניות של תכנון של החברה הערבית שאני רוצה באמצעות החוק אולי להביא לשינוי כדי להביא לשינוי בכל הנקודות שמביאות לקשיים של האזרח.

אני רוצה לעמוד בהתחייבות, חברת הכנסת אורית סטרוק, ולתת לך שתי דקות נוספות של זכות דיבור. בבקשה.

תודה. בכל הקבוצות של הימין כתוב שאורית סטרוק עשתה הסכם עם ווליד טאהא. זה ישרוף אותי סופית – הסכם דקות.

אפילו זה הם לא רוצים. ואו. הם יודעים שאני ואת נושמים אותו אוויר שיש בחדר? אולי לא בדקו. עכשיו שהם יודעים, יעשו על זה ציוץ. בבקשה.

קודם כל, כל הדיונים האלה נעשים לאור נרטיב כלשהו, שאתם מנסים לקבוע, כאילו שהיעדר התכנון והבנייה הבלתי-חוקית בחברה הערבית היא תוצאתית להזנחת המדינה. זה שקר, זה תוצאתי לדברים שאמר פה מינהל התכנון שלוש פעמים בחודש האחרון – הם אמרו - שזה תוצאתי להיעדר תכנון מפורט של הרשויות המקומיות הערביות ולחוסר רצון של בעלי הקרקעות הערבים לתכנן על הקרקעות שלהם כי הם רצו לשמור את הקרקעות לדורות הבאים – הם אמרו, לא אני. אז להוריד את זה מסדר-היום, זה לא נכון.

ומה עם תכנון ללא הסכמת בעלים? עושים את זה בכל המדינה? רק שם עושים? את לא מכירה את המונח הזה? איזה אמירות.

אענה לך על זה. וחשש של המדינה להפקיע קרקעות מערבים מחשש לתוצאות של זה. אלה הסיבות.

אז שימשיכו לחיות עם נרות.

חברת הכנסת אורית לא מעודכנת שאלה סיסמאות ישנות שהשתדרגו. היא צריכה לשנות את זה אבל היא לא מעודכנת, אז תני לה להגיד את זה.

אני לא דיברתי בססמאות. אני ציטטתי דברים שנאמרו בוועדה הזו שלוש פעמים על-ידי אנשי מינהל התכנון – לא אני.

אף אחד לא יכול להגיד את זה, אף אחד לא יכול לטעון את זה. אנחנו מכירים את המדיניות. מכירים את האמת. הוא יכול לספר מה שבא לו. אז מה?

הבנתי. מה שאומרים אנשי מינהל התכנון זה סיפורים, ומה שהיושב-ראש אומר, זאת האמת.

נכון. התחלת לקלוע לאמת. אנחנו מתחילים להיפגש יותר מדי.

העיקר הנרטיב של היושב-ראש. בסדר. גם לא נכון שש זכות יסוד לקבל חשמל, אם עוברים על החוק. אין לאף אחד במדינה זכות יסוד לקבל חשמל אם עוברים על החוק – לא אם הוא יהודי, לא ערבי ולא אסקימוסי – כך קבע בג"ץ כמה פעמים.

את אומרת שזה לא זכות יסוד וזה לא חשוב ואנשים יכולים למות בגלל זה והכול בסדר, וחולים לא צריכים להתחבר למכשירי אנלציה כי אנשים לא עונים על הקריטריונים של הזכויות.

אני אומרת מה שאמר בג"ץ.

מה את אומרת?

אני כרגע ציטטתי.

אנחנו מביאים וק. חוק זה מערכת ערכים שקבוצת אנשים מסכימים עליהם, כדי לפתור סוגיה כלשהי. למה את טוענת בגנות החוק? כי זה הולך לחבר ילדים חס ושלום ערבים לחשמל? אז יתחברו. מה זה מפריע לך?

אני מבקשת להסיר את כתב האישום הלא צודק מעל מדינת ישראל. מי שאשם שלא היה תכנון זה הרשויות.

הבנתי. בסדר. אז אנחנו צריכים חבר מושבעים כדי שיחליט. מי יחליט? הוועדה לא תהיה הוגנת, ימשכו ימינה, שמאלה, יהודים ערבים, וניפול בין הרגליים. אנחנו צריכים חבר מושבעים. יודעת מה? בצדק את אומרת. הנושא הזה היה צריך להיות מטופל על-ידי גורמים בין-לאומיים. וואלה את אומרת דברים נכונים. תראי כמה הסכמנו היום. כל הכבוד לך. אני מודה לחברת הכנסת אורית סטרוק.

לא סיימתי.

נתתי לך חמש דקות.

חתכת אותי.

אני רוצה לעבור. תסכמי בדקה אחת. בבקשה.

תודה. יש פה שלוש שאלות דרמטיות שלא ניתנה להן תשובה: שאלת צוואר הבקבוק שייווצר במוסדות התכנון, ואיך שרת הפנים תקבל החלטות. שאלת צווי בית המשפט, האם הם יירמסו או לא, ושאלת הניתוק – האם בסוף התהליך, כשיתברר שהמבנה הזה לא יכול לקבל היתר בנייה, האם הוא ינותק מהחשמל? אני מבקשת תשובה לשלוש השאלות האלה.

ונקודה אחרונה, יש פה צרות עין שלא תתואר. איתן, אני אומרת את זה לך. מרחמים מאוד על הילדים הערבים שלא חוברו לחשמל, אבל אפס אכפתיות מילדים יהודים שיש דוח ממשלתי, דוח טליה ששון, שקובע שהם לא חוברו לחשמל בגלל מחדלים של מדינת ישראל בשונה ממה שאמר מינהל התכנון על הבנייה הבלתי-חוקית.

תודה. אני לא הייתי מכניס את הילדים למצב של השוואה, איזה ילד מגיע לו ואיזה לא, אבל זה המוסר שלך. את חופשית להביע דעה. נעבור לנציג משרד האוצר כדי לשאול שאלה ספציפית.

חברת הכנסת סטרוק מצטטת את בג"ץ.

אמרתי לה היום – נפגשנו היום יותר מדי. כנראה קץ חיי העולם.

אתם בונים פה נרטיב שקרי וחוזרים עליו שוב ושוב.

אני רוצה לפנות לנציג משרד האוצר כדי לשאול שאלה ספציפית. האם החוק הזה עולה כסף? עלות תקציבית.

שלום, להצעת החוק הזאת אין עלות תקציבית.

תודה רבה. היא כמובן מחייבת היערכות מסוג אחר, היערכות של חברת החשמל. על זה נדבר לקראת קריאות שנייה ושלישית. הם צריכים להכין תשתיות עילאיות וקרקעיות ומן הסתם גם הם צריכים לשים חדרים של שנאים וכל מיני דברים. אנחנו צריכים להכשיר להם את הקרקע, לעשות את העבודה שלהם.

צריך להוסיף תקנים בוועדות המחוזיות?

לא צריך להוסיף תקנים. הלוואי שיצטרכו להוסיף תקנים ובדרך יעשו גם שוויון הזדמנות עם האזרחים הערבים וגם שם יהיה ייצוג הולם. הכול בסדר. כולנו נהיה מבסוטים מזה.

חבריי שלומי הייזלר ושאר החבר'ה, אני חושב שנצטרך את עזרתכם בהמשך לקראת ההצבעות על השנייה והשלישית. היום אנו מצביעים על נוסח לקראת ההצבעות של שנייה ושלישית, מביאים את המתווה שיהיה מול חברי הכנסת, כל הסעיפים ייראו שם. אם מישהו רוצה להגיד משהו בקטנה – ארשה ל.

משרד האוצר עסוק לא רק בתקציב – גם בנכסי מדינה. בדיון הקודם כבוד היושב-ראש נתן לנו זכות דיבור. עמדנו על מספר הערות שיש להוסיף לנוסח שנוגעות לעניין ההדגשה של המעמד של מקרקעי ישראל ומקרקעי ציבור ומניעת חיבור לחשמל של מבנה שנבנה על מקרקעין כאלה, ככל שנבנה. הערות נשלחו ליועץ המשפטי של הוועדה. אני מבין, כפי שהיושב-ראש ביקש בדיון הקודם, שהדברים האלה יידונו- - -

דנו בהם ולא הוכנסו. יש שם התייחסות לנושאים בדרך אחרת. שלומי, אתה רוצה לומר משהו?

היושב-ראש- - -

שמעתי את ההערות שלך, אלא אם כן אתה מורה לנו, נותן צו. שלומי, יו"ר מטה התכנון, רוצה לומר משהו? צריכים אותו לשלב הבא.

אני חושב שההבהרה של היועץ המשפטי לוועדה היתה ברורה. יש מתווה, הוא הוצג. הדברים במתווה הונחו לפניכם גם קודם וגם בקריאה הטרומית.

איזה מתווה?

שמדברים עליו, הוא קיים.

היה מתווה שהוצג על שולחן הוועדה בקריאה הטרומית. כמובן, יעודכן בהתאם לעדכונים.

אמר גם היועץ המשפטי של הוועדה – יצטרכו להתאים את המתווה לחוק שעכשיו פה, אבל עקרונית המתווה נשאר כמו המתווה, עם העדכונים המתאימים, וזה מה שאמר היו"ר שעשה לקראת הקריאה השנייה והשלישית.

תודה רבה. בבקשה, תומר.

תיקון טכני קטן, בכותרת הצעת החוק – מופיע בכותרת הצעת החוק בסוגריים: חיבורים לחשמל, וזה לא מדויק. נכתוב במקום זה: אי-תחולת סעיף 157א – זה משקף יותר נכון את מטרת החוק, כי החוק לא מדבר רק על חשמל אלא גם מים וטלפון.

בחברה הערבית לא קושרים את זה כמו החשמל. שירותים – לפחות המים – מקומיים.

אני עובר להצבעה.

אפשר שמית?

כן. מנהלת הוועדה תקריא את השמות להצבעה.

אנחנו מצביעים על הצעת החוק עם כל התיקונים שהוקראו על-ידי רעות והתיקון שאמרתי בסוף, כפי שמונח בפניכם.

ווליד טאהא – בעד; איתן גינזבורג – בעד; יוראי להב הרצנו – בעד; אחמד טיבי – בעד; ג'ידא רינאוי זועבי - בעד; זאב בנימין בגין – בעד.

בושה וחרפה.

שרון רופא אופיר – בעד.

ממש בושה, בני. אתה לא הסכמת.

הבושה היא שלך. הבושה היא שלך.

בגלל שאין זכות הצבעה לזאת שקוראת בושה לזכות חבר הכנסת להצביע, גם לא נשאל אותה מה דעתה. בושה שאת משמיעה כאלה ביטויים לגבי חבר כנסת שהשתמש בזכות שלו לחבר ילדים לחשמל. תפסיקי עם הצביעות שלך.

אני קובע שהצעת החוק בקריאה הראשונה עברה בוועדת הפנים, והיא תעבור את ההכנות לקראת הצבעה בקריאה ראשונה במליאת הכנסת.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

אני גם מכריז רביזיה על החוק.


סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:23.