פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



3
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
16/11/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 18
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, י"ב בכסלו התשפ"ב (16 בנובמבר 2021), שעה 10:00

עולמו הפנימי של הילד: הגשמה עצמית ומיצוי כישרונות עפ"י גישתו של יאנוש קורצ'אק

חברי הוועדה: מיכל שיר סגמן – היו"ר
אימאן ח'אטיב יאסין
מופיד מרעי
עלי סלאלחה
איימן עודה
יסמין פרידמן

שרת החינוך, יפעת שאשא ביטון
טובה בן ארי - מפקחת ארצית ליישום חוק זכויות התלמיד, משרד החינוך

חיים בלפר - מנכ"ל, ינוקא

מיכל בן גל - מנכ"ל, ינוקא

בתיה גלעד - יו"ר האגודה ע"ש יאנוש קורצ'אק, ינוקא

אופיר איינהורן - מזכ"לית מועצת נוער, כפר ורדים

פיני לוי - מנכ״ל עמותת גינת גשם

אלון וובר צביק - יושב ראש, גינת גשם

יובל סיני - חבר ועד מנהל "גינת גשם"", עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות

ורד וינדמן - מנכ"לית המועצה הלאומית לשלום הילד

אייל שמואלי - ראש המועצה המקומית, כפר ורדים

אלמוג אמסלם - יו"ר מועצת נוער, כפר ורדים

הראל ליכטמן - מנהל שותפויות, יוניסטרים

מוטי מימון - מדריך, יוניסטרים

טל אלשיך - חניכה, יוניסטרים

נטע-שלום עומר - חניך, יוניסטרים

צמרת אביבי - מנכ"ל, עמותת מורי תל"ן, חוגים והעשרה

מאור מאיר כהן - תלמיד, תיכון מור מטרווסט, רעננה

אורנה שלי - מנהלת שש שנתי, ידלין

וליד עאמר - מורה, תיכון חדש אבן סינא, כפר קאסם

ורד קרבאן - אמא של פלג קרבאן

עומר שחר - יו"ר, מועצת התלמידים והנוער הארצית

רן שי - נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית

דורון שחור - נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

מישל פוקסמן - נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

גבריאל ברקאו - תלמיד מגמת תקשורת, תיכון חדרה

שירה מנשה - תלמידה, מגמת תקשורת, תיכון חדרה

הנה עאמר - תלמידה, תיכון חדש, אבן סינא, כפר קאסם

ביאן עיסא - תלמידה, תיכון חדש, אבן סינא, כפר קאסם

איתן רייך - קפטן נבחרת רובוטיקה

ליזא עאזם - תלמידה, תקשורת, במקיף אל מג'ד בטייבה

מוחמד מנצור - תלמיד, תקשורת, מקיף טייבה

נתנאל צ'רטקוב - תלמיד, אשדוד

פלג קרבאן - תלמיד, כיתה ז'

ליאל סנטיקובסקי - תלמידה, כיתה ז'

בן לנג - תלמיד, כיתה ז'

הלל בלייך - תלמיד, ישיבה תכונית אורט מעלות

רועי מלמד - מנכ"ל, יוניסף, קרן האו"ם למען ילדים

תמי סלע

תמי ברנע

זיוית אפללו, חבר תרגומים

















עולמו הפנימי של הילד: הגשמה עצמית ומיצוי כישרונות עפ"י גישתו של יאנוש קורצ'אק

בוקר טוב. אני מתרגשת לפתוח את הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, ביום המיוחד לזכויות הילד. היום ה-16 בנובמבר 2021, י"ב בכסלו התשפ"ב.

תענוג לראות את כולכם פה. תודה שהסכמתם לבוא. תודה לנוער ולילדים המקסימים, שרוצים לשתף אותנו באוצרות שלהם ובאומנות שלהם ובידע שלהם וביכולות שלהם. אנחנו בוועדה לזכויות הילד מכנסים, באמת, כל שבוע לא מעט דיונים, חלקם נעימים יותר, חלקם נעימים פחות, באמת כדי לוודא שכל ילד וילד במדינת ישראל מקבל, או יקבל את מה שמגיע לו, גם ברמת הזכויות הפרטיות שלו לביטחון אישי. לבריאות. לנגישות וגם בפן החיובי להעצמה ובאמת לתת, שכל ילד יוכל לתת ביטוי, ליכולות הכול כך ייחודיות, לכל ילד וילד.

אנחנו היום עושים את הדיון ברוחו, בתורתו של יאנוש קורצ'אק שעשה מהפכה – היום יש דברים שנשמעים לנו מאוד מובנים מאליהם - וגם עוד יש לנו דרך עד שנצליח באמת לעשות אימפלמנטציה מלאה למה שהוא התכוון, אבל שימת הילד במרכז, זה דבר חדש וזה היה הרעיון של קורצ'אק, כאדם.

עד אז התייחסו לילדים ככוח עבודה, כאיזשהו משהו שנחכה שהם יגדלו, כדי שהם יוכלו לסייע לבית. ההתקדמות שלהם, הבריאות, הבריאות הנפשית, העצמה בכלל לא הייתה בספר, מה שנקרא ובעצם בא אדם חלוץ, עם גישה חלוצית, ששמו יאנוש קורצ'אק ואמר: הילדים הם 30 אחוז מהחברה שלנו, אבל הם 100 אחוז מהעתיד שלנו ואנחנו חייבים לבוא ולהשקיע בהם. אנחנו חייבים לשים את הילד במרכז והוא באמת, לא רק אמר את המשפט היפה הזה – לשים את הילד במרכז – אלא, באמת גם ראינו את זה, גם באופן שבו הוא התייחס אל הילדים במשנתו, בתורתו ובאופן שבו הוא תרם לילדים והעניק להם ובעצם העניק לנו גישה חדשה ובעצם החיבור בין אז להיום, כי לגישתי היום אנחנו נמצאים באותו שלב, שבו אנחנו גם משתנים, המציאות משתנה לנו מול העיניים. אנחנו בעידן של דיגיטציה ואנחנו בעניין שכל העולם משתנה לנו מול העיניים וכך גם הילד.

הרבה מאוד ילדים, אנחנו רואים שעוסקים במשהו היום ולכן גם כל ילד וילד שאני אשאל אותו כאן, השאלה הבאה שלי תהייה – עד כמה הסביבה שלכם - לא רק מערכת החינוך - כל המערכות שסביבכם, באמת מאפשרות לכם להביא ליידי ביטוי את מי שאתם? את היכולות שלכם, עד כמה מה שאנחנו מנסים לעשות עבורכם היום, באמת, אתם מרגישים שדוחף אותכם הלאה ומביא אתכם ליידי ביטוי?

אז אני רוצה להתחיל. יש לנו הרבה מאוד דוברים. אני כבר מבקשת, מאוד, שני דברים, האחד כשאתם מדברים, להציג את השם שלכם, מאיפה אתם מגיעים, מאחר והכול כאן נרשם לפרוטוקול והדבר השני, לקצר בזמנים, אנחנו בכנסת, כולם אוהבים לדבר, גם אני. אנחנו חייבים לקצר, באמת, כדי שכולם יוכלו לדבר.

חה"כ מופיד מרעי. בבקשה.

תודה גב' היו"ר. אז דיברת על, באמת על קורצ'אק, אבל לא הזכרנו מתי זה היה. הוא שם את הילד דווקא במרכז, כמו שנאמר כאן, בתקופה הכי קשה של העם היהודי. כשיש השמדה של העם היהודי והגרמנים רוצים להשמיד אותם, הוא מצא לעצמו בסופו של דבר ללכת ולמרכז את תפיסת העולם שלו דרך הילדים - ואני אומר את זה כמי שהיה מפקד צוות של ילדים על מדים, במשלחת לפולין - שחינכנו את הצוותים שלנו, על תורתו של קורצ'אק, לכן אני חושב שהיום הזה הוא יום ייחודי, גם לאור התקופה שהוא הנחיל את המורשת, זה בסדר שאפשר להנחיל מורשת שאין איומים ולא קורה מסביב כלום, אבל זה מקבל יתר שאת כשזה נמצא בתקופה כל-כך קשה וקריטית לעם היהודי. תודה רבה.

בבקשה. חה"כ סלאלחה.

בוקר טוב לכולם, כבוד היו"ר. אלף כל, כל הדתות דיברו על הילד כאדם שלם, יש לו זכויות וחייבים לכבד אותו. קורצ'אק הגיע בתקופה שהוא היה חייב לעשות את הדברים האלה, בשביל לחדד אותם, לשים אותם על השולחן ולשים את הילד הזה, שאנחנו נדאג לו.

אני כמנהל בי"ס מקיף בית ג'אן, הבאתי את ביה"ס הזה, למקום ראשון במדינת ישראל, בסוציו-אקונומי 2, רק מסיבה אחת, אמרתי – הילד הזה, הוא שלנו – הילד הזה צריך לשים אותו במרכז – הילד הזה צריכים לבטוח בו – לתת בו אמון וברגע שאתה נותן אמון בכל אדם, ילד כמבוגר, הוא יגיב באופן חיובי. יש להכיל אותו. יש לאפשר לו. יש לתת לו את האפשרויות וברגע שאני נתתי את זה לילדים, יחד עם צוות המורים שלי, יחד עם המועצה, יחד עם משרד החינוך – הילדים האלה פרחו והגיעו ל-100 אחוז בגרות, היות ואנחנו הטמענו - אין ילד שלא יכול, כל כן ילד יכול - תלוי מה אנחנו מאפשרים לו, מה אנחנו נותנים לו, האם אנחנו מכבדים אותו, זה המילה הנכונה.

ילד יכול לעשות היום בצעצוע הזה שנמצא אצל כל אחד ואחד מאיתנו, יותר טוב מעלי סלאלחה, מנהל ביה"ס וחה"כ, פי מיליון. למה? אפשרנו לו. נתנו לו, אבל תיקחו ילד שההורים שלו לא נתנו לו את הצעצוע הזה, הוא כמו כל אחד לא יודע ולכן לאפשר, לכבד, לתת, לתת להם את הכבוד, להכיל אותם והילדים שלנו פורחים והכול לטובת מי? החברה. הילד הזה הוא יהיה אני, הוא יהיה חייל, הוא יהיה איש הייטק והוא יהיה חלק מהחברה שלנו.

תודה רבה לכם, בהצלחה לכולנו וצריכים להביא את הדברים האלה לבתי הספר, בכל החברה ולרוץ עם הילדים שלנו ונגיע רחוק.

תודה חה"כ עלי סלאלחה. חה"כ אימאן חטיב יאסין, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. כב' יו"ר. האמת אני שמחה על הנושא, על תוכן הנושא. על היצירתיות בלהביא את הדברים ואני רוצה לדבר על התורה של קורצ'אק. האדם חשוב, אבל בעיניי בשבילי, התורה היא הכי חשובה, כי אני מאמינה שאכן, אלף, לילדים מגיע חינוך מיטבי, איכותי, יצירתי, אשר מטפח אישיות בוגרת, אחראית, יוזמת ועושה למען כלל החברה ואין ספק שאי אפשר לייצר כזה דבר בן לילה, או לבוא ולהגיד, בתיכון או בנעורים, אנחנו נתחיל לעבוד על זה ולכן בשבילי, הילד, אפילו בשבילנו בדת, מאז הוא מס' ימים ברחם, הוא כבר ישות ומתייחסים אליו כשלם, שצריך לשמור עליו. לטפח אותו. לתת לאמא שלו את התנאים המיטיבים, כדי שייוולד גם ילד בריא לא רק גופנית, אלא גם נפשית.

אני חושבת כב' היו"ר שהגיע הזמן, שאכן באמת, נצא מהתקופה הזאת של לדבר את הדברים, לעשות את הדברים בתוך מערכת החינוך. אני חושבת שמערכת החינוך הישראלית, היא מערכת חינוך – נכון שהיא מטפחת הישגיות – אבל היא מדברת רק על ציונים ולא מדברת על בני אדם ואם אנחנו רוצים בני אדם, אנחנו צריכים לאפשר לבני אדם האלו לגדול בסביבה טבעית שיהיו מודעים לתרבות שלהם, לזהות שלהם מגיל מאוד צעיר ולתת להם את הזכות הבסיסית הזאת. שאנחנו כולנו, לא יודעת אם כולנו, אבל חלק גדול מאיתנו, שיושב סביב שולחן זה, יודע שחלק ניכר מהילדים במדינת ישראל של המאה 21, עדיין לא זוכים לדברים הבסיסיים בחינוך. אז זה מה שיש לי להגיד בינתיים ותסלחו לי, אם אני אצטרך לצאת לוועדת כספים אחר-כך.

תודה רבה. תודה רבה. אנחנו נפתח עם טובה בן ארי, המפקחת יישום חוק זכויות התלמיד, במשרד החינוך. טובה בבקשה.

תודה רבה. אני ממש מתרגשת. כל יום זכויות הילד, אני מתרגשת מחדש, להיות פה איתכם. תודה לכב' יו"ר מיכל שיר, לחה"כ, לשרת החינוך היקרה.

שרת החינוך עוד מעט תגיע.

כן, כן. עדיין היא יקרה לליבי, גם שהיא לא פה. תלמידים ואנשי חינוך, עשינו הרבה עבודת הכנה, יחד עם הארגון, ארגון קורצ'אק פה, עם בתיה גלעד, עם בתי הספר, אנחנו חוגגים למעשה, כדי לדייק 30 שנים לאשרור אמנת זכויות הילד, ע"י מדינת ישראל. זה לא אישור בעלמה שאנחנו מקבלים את הדברים, את רוח הדברים, אלא המדינה התחייבה להכניס אותה, את האמנה לרוח החוק, לביה"ס, למשרדי הממשלה השונים ודאג בלהזכיר את הוועדה של כב' השופטת סביונה רוט לוי שהובילה את היישום במשך שמונה שנים עם וועדה מאוד רחבה והחודש גם, לפני כמה ימים, מלאו 21 שנים לחוק זכויות התלמיד, אז ככה שאנחנו חוגגים חג כפול.

אמנת זכויות הילד, תרשו לי אני אקרא כמה דברים: אמנת זכויות הילד מהווה תשתית חינוכית רחבה לכולנו. הזכויות המוענקות לילדים, הם מוענקות להם, לא בחסד, כי אם בזכות, היות כל ילד, אדם, או כל ילדה, אדם. לכל הילדים יש את כל הזכויות וקולם ראוי להישמע ולכל זכות יש את הגבול, את הגבול של הזכות של האחר. זכויות ילדים הם כלי חינוכי, הם מחנכות לעצמאות ולאוטונומיה ובו בעת לשיקול דעת ולכבוד - כמו שאמרתם אתם - כלפי הזולת.

הביטוי המשמעותי להגשמת זכויות ילדים בבית חינוך לפי חזונה של שרת החינוך, המשמעותי לכולנו, מהווה בסיס עליו יוכל, כל ילד וכל ילדה להתפתח. לעצב לו ערכים מוסריים. לבטא את עצמו בדרכים מגוונות, כאלה שיביאו לידי ביטוי את כישרונו ואת כישוריו, לקבל הגנה בעת הצורך – כמו שציינת – לקדם את חייו להיות משמעותיים עבורו ועבור החברה כולה.

כבר מראשית המאה ה-20 קבע קורצ'אק שיש לילדים זכויות נוספות על אלו של מבוגרים והגדרותיו הם היוו את הבסיס מאוחר יותר, עשרות שנים מאוחר יותר, לאמנת זכויות הילד, שנקבעה ונכתבה באו"ם.

80 שנה למותו אנחנו מציינים והגישה החינוכית שלו, עדיין מאוד רלוונטית ומעוררת השראה וחיקוי בזרמים שונים של החינוך בארץ ובעולם. מה שמספק לנו כלים ליצירת בית חינוך בהם יש הזדמנויות שוות לילדים ולנוער, אשר הם ממצים את יכולתם ומקבלים מענים גם למצוקות שהם מעלים בפנינו. האמנה מחזקת את הזכות שלנו המבוגרים להעניק חינוך איכותי לילדים שלנו, עפ"י אבני הדרך של שרת החינוך, בהם חיזוק הפרט והתמיכה החברתית, היא מאוד מהותית. זכות להגנה ולדעתי האישית הזכות להשתתף בקבלת ההחלטות, זה הדבר הכי משמעותי שאנחנו צריכים לתגבר ולהגביר, בכל מינים גופים ומשרדים וארגונים פרטיים וארגונים ציבוריים, כי הילדים שלנו - אנחנו יכולים ללמוד מהם - אנחנו יכולים ללמוד הרבה יותר על הצרכים שלהם ועל התובנות שלהם ובקרוב מאוד הם יהיו חברי הכנסת והמורים והרופאים ומובילי הדור, אז כדאי להתייחס אליהם בכבוד, כמו שאמר חה"כ פה, כדי שהם ילמדו מאתנו לתת כבוד ולכן המורה בכיתה – ומאוד חשוב לי לציין את זה – המורה בכיתה נתפסת כמנהיגה חינוכית. היא בעלת השפעה. היא משמעותית על עיצוב התנהגות הילדים והנוער. המורה מחנכת לזכויות וגבולות, לאחריות ולחובות במסגרת החינוכית, כמו כל אזרח בחברה הדמוקרטית.

זכויות התלמידים הם זכויות מיוחדות במרקם מערכת היחסים המיוחדת הנוצרת בביה"ס בין כל השותפים והן מוענקות מכוח האמנה לזכויות הילד. החוק הוא מדיניות חינוכית, עם זאת חייבים להתקיים בהם בלמים ואיזונים. אנו מכירים במציאות של חברה מרובת זהויות ותרבויות, נקודת המוצא היסודית, היא הילד עצמו, הילד במרכז – כמו שאמרה חה"כ מיכל שיר – כי אדם הוא כאינדיבידואל והכרה בזכויותיו כפרט, מתוך כך נובעת תכולתה הכללית והמקפת של אמנת זכויות הילד על כולנו. תודה.

תודה רבה. תודה רבה. אני אוסיף במן נימה אישית, לפני 40 שנה, לא היום, כשאבא שלי ייסד את עיתון הילדים אצבעוני, זה היה עיתון הילדים הראשון בישראל. אני זוכרת שאמרתי לו – למה אתה לא מביא לי עיתונים? – הוא אמר לי, כי הילדים מקבלים את העיתונים בדואר, את זכאית לקבל את הדואר שלך – ובאמת כל ילד קיבל עם השם שלו והכתובת שלו את הדואר, לא ההורים קיבלו, הילד קיבל – והרגע הזה שבו הוא התחיל לתרגם את החדשות לשפת ילדים - כי לילדים יש זכות בכל גיל וזה היה מיועד לכיתה א', ב', לקרוא חדשות ולהבין מה קורה במדינה, פשוט בשפה שילד יכול להבין, עם הסינון הראוי, אז ככה שזכויות ילד ושימת ילד במרכז, היה משהו מתוך איזושהי הוויה שאז לקחתי אותה כמובנת מאליה, אבל היום אני מבינה גם עד כמה היא מיוחדת ואולי גם אז פרצה סוג של דרך.

במאמר מוסגר, בסוגריים, אני עם רמי בקשר והיה לנו הרבה דיונים והוא הרבה מזכיר את זכויות הילדים הוא עשה כתבות,

כי על זה היה העיתון, על זה העיתון, עדיין.

אבל אני שולחת את זה לנכדים שלי בפראג. אני מנוייה שנים.

תודה. אני מתרגשת. מתרגשת, לבקש, לתת את זכות הדיבור לחיים בלפר, שאבא שלו היה מיתומי קורצ'אק. אנחנו נשמח לשמוע - תודה שבאת לכאן - ולחלוק את הסיפור הכול כך מיוחד והנדיר. בבקשה.

אז שלום רב, לכל הנוכחות והנוכחים ותודה על ההזמנה כמובן, להופיע בפני שרת החינוך, בוועדת זכויות הילד, בכנסת ישראל.

שמי כמו ששמעתם חיים בלפר ולצידי כאן יושבת שותפתי לדרך, מיכל בן גל. לפני כחמש שנים הצטלבו הדרכים בן מיכל בן גל, אבי יצחק בלפר ואנוכי, דבר שהוביל להקמת "ינוקא", שמטרתה הפצת משנתו החינוכית של ד"ר יאנוש קורצ'אק בקרב תלמידים, מורים והורים בארץ. כל זאת באמצעות הרצאה חווייתית, ספרים מקוריים לילדים, עזרי הוראה ותערוכה נודדת.

אבי, האומן יצחק בלפר - היה חניכם של ד"ר יאנוש קורצ'אק וגב' סטפה וילצ'נסקה, שותפתו לדרך - אשר הקדיש את כל חייו וכישרונו האמנותי להנצחת פועלו של קורצ'אק והנצחת שואת העם היהודי. כל יצירות האמנות המופיעות לפניכם כאן, הם כמובן פרי עבודותיו של יצחק, אבי.

אבא התחנך בבית היתומים של קורצ'אק מגיל שבע ועד גיל 15, במשך שמונה שנים, אותם תמיד הקפיד לתאר באוזניי שומעיו כתקופה הנהדרת והמשמעותית בחייו. בבית היתומים יצר קורצ'אק – 'רפובליקת ילדים' – כך כינה זאת אבא - עם מועצת ילדים עצמאית שניהלה את שגרת הבית, עם בית משפט חברים, בו השופטים היו ילדים, שלהם הייתה הסמכות היחידה, להעניש בבית ותקנון הבית שהיה אחיד וחייב את כלל הילדים, כמו גם את המבוגרים בבית, בכללם קורצ'אק עצמו.

שיטתו החינוכית של קורצ'אק שעסקה בין שאר מרכיביה – בהתבוננות ומעקב אחר כל אחד מהילדים בבית – תרמה רבות לחיזוק כישרונם והתפתחותם האישית של כל אחת ואחד מהם. אבי הוא אחת הדוגמאות מיני רבות לכך, כשרונו האמנותי התגלה והתפתח כבר בבית היתומים, כפי שמעיד הקטע הבא, מתוך הספר האוטוביוגרפי – 'בית לבן בעיר אפורה', מאת יצחק בלפר:

"באחד הימים ואני כבן עשר, ניגשה אליי הגב' סטפה, הניפה כף יד חמה על כתפיי ואמרה – יצחקל'ה אני יודעת שאתה אוהב לצייר, אם אתה רוצה אתן לך ניירות, עפרונות, צבעים, מכחולים וכל אשר יידרש. בכל עת שתחפוץ גש למזכירות, קח את המפתח לחדרון החנות, זו תהייה הפינה שלך לשבת בשקט ולצייר. לא היה קץ לאושרי ושמחתי לא ידעה גבולות – חלומי מתגשם, לצייר – בהתרגשות ששרפה אותי, עלה ערכי בעיניי עצמי, אם גב' סטפה יודעת שאני אוהב ומטיב לצייר, גם הד"ר יודע. שערו בנפשכם, כבוגר אני יודע להעריך את חדות העין ושימת הלב שהעניקו הד"ר והגב' סטפה לכל אחד מילדי בית היתומים. היינו 107 ילדים בבית, כל אחד מאיתנו עולם ומלואו של אפיוניי אופי, תכונות וכישורים, למרות מטלות היומיום, הבעיות ופתרונן, הקשיים והמהמורות שנצבו לפתחם, הם הכירו וידעו לזהות ולטפח את הכישרון החבוי ונקודות החוזק בכל אחד ואחת מאיתנו, לכוון ולהדריך.

אין לי ספק שתשומת הלב של השניים וההכוונה לנושא הנביטו את תכלית חיי המקצועיים, האמנות הפלסטית. לא הייתה ולו פעם אחת שד"ר קורצ'אק או גב' סטפה ביקרו בחדרון, כדי לבדוק את מעשיי, האמון שנתנו בי, היה מלא".

וכך גם אני גדלתי והתחנכתי בבית על ברכיו של יאנוש קורצ'אק, מוקף באמנות המתארת את החיים הנפלאים בבית היתומים מחד, אל מול המציאות האיומה שטפחה בפניהם בשואה מאידך. אבא היה לי כחבר, תמיד משתף, מדבר ונותן לי זכות שווה, לאורך כל השנים בקבלת ההחלטות, תוך התחשבות והכוונה מצידו. לא היה מאושר ממנו עת החלטתי להסב מקצוע, ללמוד ולהיות מחנך בישראל. סוג של ניצחון וסגירת מעגל עבורו.

לסיכום, כל הופעתנו בפניכם, מתומצתת לכדי בקשה אחת – חלומו ומשאלתו של אבא – אנא הכירו וחברו יחדיו באופן קבוע, ביום זכויות הילד לבין ד"ר יאנוש קורצ'אק ומשנתו החינוכית. קורצ'אק היה החלוץ, אבי זכויות הילד. הוגה הרעיון ומיישם זכויותיהם של הילדים. זוהי חובתנו ההיסטורית והמוסרית לאיש המיוחד הזה.

הספר מדבר על משנתו של קורצ'אק, הספר מדבר על משנתו הוא מדבר על שמונה שנים שהייתי בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק ושם קיבלנו, חיינו את משנתו, כי הוא ייסד ואירגן לנו את החיים בצורה כזאת יחד עם ילדים. משנתו מושתתת על זכויות של הילד, שבאותם הזמנים לא ידעו עליהם והוא זה שלחם את כל חייו לזכותו של הילד. זכותו של הילד לקוות. זכותו של הילד להיות את מה שהוא וזכותו של הילד, לא פחות מה שמבוגרים, לא בחסד, אלא בזכות. אנחנו השתתפנו בכל דבר, הייתה לנו מועצת ילדים עצמאית. היה לנו בית המשפט החברי. כל זה נמצא במשנתו של קורצ'אק. הלתת את האפשרות לנהל את חייהם של ילדים. קורצ'אק תמיד אומר ומזכיר – שילד הוא אדם וכל שלבי התפתחותו, הוא מזכיר גם שהילדים והנוער זה שליש של האנושות ומגיע לו שליש מאוצרות האנושות, לא בחסד, אלא בזכות - ואיפה הם? אנחנו זקוקים ללמוד את משנתו, את שיטתו החינוכית, כי היא דבר לא רק לילדים, גם בכלל לכולם.

זה היה קטע מתוך הרצאה שאנחנו נותנים לבני נוער, על משנתו החינוכית של יאנוש קורצ'אק. תודה רבה.

תודה רבה. תודה רבה. תודה גם למיכל. בתיה גלעד, אני אשמח ממש בקצרה, אנחנו נעבור לילדים המקסימים שיושבים כאן.

אז בוקר טוב לכולם. ביחוד הצוות שנמצאים כאן, שזאת התרגשות בפני עצמה. אני מייצגת את האגודה הבינ"ל ע"ש יאנוש קורצ'אק ואת מרכז קורצ'אק לחינוך הפועל בישראל וגם היום 80 שנים לאחר לכתם של קורצ'אק וסטפה וילצ'ינסקה וחניכי בית היתומים במשרפות בטרבלינקה, הגישה החינוכית שלהם מספקת כלים חינוכיים מעוררי השראה להשגת מטרות חינוכיות, תוך שמירה על זכויות הילדים כפי שהוגדרו באמנה לזכויות הילד שבאומות המאוחדות ב-1989 ואשרורה ע"י מדינת ישראל בשנת 1991.

העקרונות העומדים בבסיס מורשתם החינוכית נחשבו לחדשני בזמנו ונשארו רלוונטיים עד היום. האמנה מבטאת בסעיפיה את עיקרי משנתו החינוכית הערכית של קורצ'אק. אנו מוצאים באמנה את הגישה שמתייחסת לילד וילדה כאדם צעיר, אשר אינו יכול להיאבק על זכויותיו ועל לכן החברה הבוגרת צריכה לדאוג לו, כדי לאפשר לו לצמוח ולהיות אזרח מועיל, אזרח בוגר, אחראי ורגיש, אזרח שווה זכויות וחובות בחברה הכללית. מכאן זכותו של הילד לביטוי, כפי שהיא באה לידי ביטוי בסעיף 28 של האמנה לזכויות הילד – כי ביטוי משמעותי להגשמת זכויות הצעיר, החינוך הוא הבסיס שעליו הצעיר יוכל הצעיר להתפתח, לבטא את כישרונו, לפתח את כישוריו, להתמקצע ולהפוך את חייו למשמעותיים מבחינתו ומבחינת החברה בה הוא חי.

קורצ'אק וסטפה שאפו להבטיח את הערך של הילדות. – ילדות - הוא כתב - היא תקופה ארוכה וחשובה בחייו של האדם, ילדות היא הרים שבהם נובע הנהר והיכן שנובע שם האור, קורצ'אק בכתביו הדגיש שוב ושוב את משמעותה של ילדות מאושרת בהיווצרות האישיות. לא פחות חשוב הוא להודות בזכותו של הילד להיות מה שהוא. על המבוגרים להודות בזכותו של הילד להשתתף בדיון, בפסיקות, בישיבות, לחוות יחס מתחשב כלפי בעיותיו, לבטא את רעיונותיו, לארגן את חייו באופן עצמאי, להשתמש במעלותיו ולהסתיר את מגרעותיו.

סעיף 12 באמנה מדבר על זכותו של ילד להשמיע את קולו ולהביע את עצמו ולכן אני כל-כך שמחה שהצעירים נמצאים כאן. - אי אפשר לחנך ולהצמיח, אם לא שומעים, לא מאזינים ולא נותנים כלים ואפשרויות ביטוי. כלומר, לנהל דיון משמעותי, פיתוח כלים ומרחבים שבהם הצעירים יוכלו לבטא את עצמם, ואוזן קשובה עם הבסיס ליכולת הביטוי של הצעיר המתווכח במרחב המבוגרים, כל רגע מחי הצעיר הוא רגע חינוכי, בבית, בבה"ס ובחצר, לכל אחד מהסביבות יש השפעה על הילד. על הרגשתו ועל היכולות שלו לחבור לחברה, לספוג ערכים ולצמוח.

יחסם של המבוגרים אל הצעיר אינו רגעי חד-פעמי, אלא הוא נכון לכל רגע מחייו. ועל כך כתב קורצ'אק: "כבוד לשעה החולפת, לעתה, ליום הזה, כי איך נוכל מחר, אם לא ניתן לו היום לחיות חיי הכרה, חיי אחריות. לא לרמוס, לא לעשוק, לא להטיל לתוך עבדות, לא לכבות, לא לחפש, לא לזרז. כבוד לכל רגע עצמו".

העקרונות הפדגוגים של קורצ'אק וסטפה יושמו בארגון התהליך החינוכי בבית היתומים היהודי ובבית היתומים הפולני. במרכז משנתם החינוכית העמידו קורצ'אק וסטפה כמה נקודות יסוד – יש להכיר בילד הכרה מלאה, יש להבין את נפשו ואת עולמו המיוחד, יש להודות במלא זכותו לאהבה. יש לנהוג כבוד בהווייתו של הילד, כבוד לזמן החולף, יש לכבד את אי ידיעתו של הילד, את עמלו למען לדעת, לכבד את כישלונותיו, נכבד את הרכוש הצנוע שאסף, צעצוע וכל שאר הדברים הממלאים את עולמו. יש להקנות ביטחון לילד בתקופת ילדותו זו, תקופה מעצבת בחיי אדם.

יחד עם זאת קורצ'אק היה מאוד ראליסט. הבין את גבולות החינוך ואת גבולות השימוש בחופש. בחופש צריך ללמוד להשתמש. נכון יהיה ללמוד מהם ולהתאים את מורשתם למערכת החינוך שלנו. תודה רבה.

תודה רבה. תודה רבה. אני רוצה לעבור מעולם המבוגרים לעולם הילדים. אני רק חייבת לתת משפט לורד וינדמן, מנכ"לית המועצה לשלום הילד. ורד מופיעה בוועדה לזכויות הילד כל הזמן והעבודה שהם עושים, היא באמת, ילדי ישראל חווים לכם תודה מאוד, מאוד גדולה, על העשייה ולכן במשפט קצר, לפני שאנחנו עוברים לאורחים המרכזיים של היום הזה.

תודה רבה. תודה רבה בעיקר והערכה רבה על היום הזה ועל הבחירה בנושא הזה, שהוא חגיגי, אבל צריכות להיות לו השלכות מעשיות, כפי שעושה הוועדה הכי חשובה בכנסת יומיום. אז לא משפט, אבל ארבעה, זה קצר מאוד.

יש קטע שאני מחבבת באופן מיוחד שכתב יאנוש קורצ'אק בתוך 'איך לאהוב ילד' והוא אומר: "מוטב שתביט בילדים האהובים מרחוק, מתחת לתלבושת האחידה פועמים מאה לבבות שונים, כל אחד מהם עם קושי אחר, עבודה אחרת, דאגה וחרדה אחרות. מאה ילדים, מאה בני אדם שלא היו מתי לא עדיין, לא מחר, כי אם כבר עכשיו".

הקטע הספציפי הזה אהוב עליי במיוחד, כי הוא מבטא באופן ישיר ומאוד פשוט את האמיתה הבסיסית ביותר ביחס לילדים - והיא שילדים וילדות הם בני ובנות אדם שונים זה מזו. בעלי מאוויים, שאיפות, חששות וכל אחד ואחת מהם חולם ופוחד בדרכו - והרעיון הכי בסיסי הזה מגלם את הערך היסודי ביותר מאמנת בדבר זכויות הילד והוא כבוד הילד הערך ששזור באמנה, לא פחות מאשר תשע פעמים.

בנימה אקטואלית, תקופת הקורונה לימדה אותנו הרבה דברים, שרבים מהם עוד מוקדם לסכם, אבל לפחות שתי עובדות ומסקנות, התבהרו ביתר שאת – העובדה שהזכות לחינוך, לשיווין בחינוך, לשגרת חינוך, הם מהזכויות היסודיות ביותר שיש לילדים והעובדה שרק ששואלים ילדים ומקשיבים להם ולוקחים בחשבון את הקולות, הרעיונות והעמדות שלהם, אפשר לגבש מדיניות מספיק טובה עבורם.

אז יאנוש קורצ'אק כפי שנאמר לא אחת, במידה רבה הקדים את זמנו ופרץ דרך בפריזמות חשיבה ופעולה שהיו בזמנו חדשות ויוצאות דופן ולכן אין פורום ועיתוי ראויים מאלה, לקרוא לשני מהלכים חשובים וחוצה דרך בעיניי והאחד גברתי יו"ר מזכירה את זה בהרבה מסיכומי הישיבות שלה – הקמת גוף ממשלתי, המתאם בנושא של זכויות ילדים, שיפעל עם ואל מול כל משרדי הממשלה, שהילד והילדה הם המרכז - והשני שיתוף נוער בקביעת מדיניות, בהסתמך בין היתר על מה שמשרד החינוך עושה, אך גם בהסתמך על מודל פרלמנט הנוער שבנינו במועצה לשלום הילד, יחד עם נוער מב"ש ובמשפט אחרון - שנים של עבודה אישרו כל פעם ביתר שאת, שילדים זכאים לכבוד, לאמון ולרוח טובה.

תודה גברתי ואני שמחה על ההזמנה להשתתף על באירוע כל כך חשוב.

תודה, תודה רבה. תודה על כל העבודה שאתם עושים.

אני ממש מתרגשת. עכשיו זה אתם ואתם זה האירוע, הילדים, הנוער המדהימים שלנו. אני רוצה להתחיל עם פלג קרבאן, מגמת דיפלומטיה, כיתה ז', הקמפוס הבינתחומי ראשל"צ, בי"ס ממלכתי. בבקשה.

זה לא מגמה, זה קמפוס.

בוקר טוב. אני בן, מהקמפוס הבינתחומי, ע"ש ידלין ואני לומד בקמפוס דיפלומטיה. במהלך הלמידה בקמפוס, אנו לומדים על אמנת זכויות הילד והילדה ומתעמקים בחלק מהזכויות בה, תוך כדי הכנת פרזנטציות עליהם. כחלק מהקמפוס אנו מדמיינים פגישות עם וועדת האו"ם לזכויות הילד, למשל, הנושא האחרון שלנו היה – איך משבר האקלים, משפיע על ילדים ונוער ברחביי העולם, לדוגמא, באוסטרליה, היכו שריפות ענק ויותר מ-2400 בתי מגורים נהרסו וברובם גרו גם ילדים וכדיפלומט צעיר אני מקווה להקים תנועה, למען כדור הארץ, שתפעל להפחתת זיהום האוויר למען הבריאות של כולנו.

יפה. אני אקטע אותך ואני אומר לך שאנחנו נקיים דיון על המפעלים המזהמים וההשפעה שלהם על בריאות הילדים בהמשך ואני מאוד אשמח שתבוא כאורח. תודה.

היום אגב זה גם היום בכנסת שבו מזכירים – זה יום איכות הסביבה בכנסת . בבקשה.

בוקר טוב, אני פלג, מהקמפוס הבינתחומי, ע"ש נפתלי ידלין. אני הגעתי לקמפוס דיפלומטיה, בהמשך לתוכנית שהייתה בביה"ס היסודי, שבה התעסקתי בשנה אחת על שבדיה ובשנה שנייה על קניה בנושא של ילדים פליטים.

בחרתי בקמפוס זה מכיוון שחלומי הוא להיות דיפלומט. בקמפוס זה ההזדמנות להשפיע על ילדים והנוער ושאתבגר להשפיע גם על מבוגרים. גם הייתה לי הזכות לפגוש את שגריר שבדיה בישראל, פאנל שמתקיים כל שנה, אל הפאנל מגיעים שגרירים, נציגי משרד החינוך, נציגיי עריית ראשל"צ וכן נציגי ביה"ס. בפאנל אנו מציגים את הנאומים שלנו ולבסוף שולחים את כל החומרים לאו"ם, על מנת להשפיע על מצבם של ילדים בעולם.

חשוב לציין שהשגרירים שנמצאים בארץ, שמחים לשוחח איתנו על מצב הילדים בעולם ובישראל. פעם בשנה אנו משוחחים עם סגן הוועדה לזכויות הילד באו"ם ומקבלים ממנו דיווח על שיקום מצב הילדים במדינות שחקרנו, כמו שבדיה, קניה, גרמניה, איטליה והולנד.

שלום, קוראים לי ליאל ואני לומדת בקמפוס הבינתחומי, ע"ש ידלין. ואני רוצה לשתף אתכם בכך שניתנה לי הזכות לבחור, מאחר וזה קמפוס דיפלומטיה, אבל ברצוני שלכל ילדי ישראל תהייה את האפשרות לבחור, כמו שלי ניתנה הזכות לבחור, צורת למידה, דרך הלימוד תלמידי ביה"ס לומדים לנמק ולאתגר את עצמם ולבסוף אני מקווה שבארץ ובעולם ייתנו לילדים את העצמאות לבחור עבורם.

תודה רבה. תודה רבה.

אני אנצל את הזמן בינתיים ואומר, שהאופן שבו אתם מדברים ומתבטאים, כולל אגב תנועות הידיים, שאי אפשר היה שלא לשים לב אליהם. אני חושבת שהצעתי שתגיעו לוועדות האלה בכנסת, גם לוועדה לזכויות הילד. אתם יכולים להעביר אותנו קורסים, את חברי הכנסת, אנחנו לא למדנו בקמפוס דיפלומטיה ויש לי תחושה שיש הרבה מאוד דברים שאנחנו יכולים ללמוד מכם.

בבקשה. סרטון. רק לשמור בבקשה על שקט שכולם יוכלו לשמוע. גם מי שנכנס.

(הקרנת סרטון).

יפה מאוד ומרשים מאוד. תודה רבה. תודה רבה על ויישר כוח. אני רוצה לעבור בבקשה לעמותת יוניסטרים, הראל ליכטמן מטעם העמותה, נטע-שלום עומר וטל אלשיך, על יזמות עסקית. בבקשה.

שמי הראל, אני מנהל את השותפויות בעמותת יוניסטרים ובאמת כבוד גדול להגיע לפה. מילה על עמותת יוניסטרים ואז ניתן באמת לטל ולעומר את הכבוד. עמותת יוניסטרים זו עמותה שקמה לפני 20 שנה, יזם בשם רוני צארום, עושה אקזיט מאוד גדול ואז הוא אומר לעצמו - שאם הוא גדל ברמלה שזה עיר בלי הרבה הזדמנויות, כל אחד יכול להצליח בחיים. עכשיו נגיד מה זה הצלחה, זה מדד מאוד מאוד גדול, אבל המטרה לתת כלים וידע לבני נוער כבר מגיל מאוד מאוד צעיר להצלחה ואיך אנחנו עושים את זה, אנחנו בעצם לוקחים את עולם היזמות ככלי בעצם לשבירת חסמים, להסרה של תקרות זכוכית.

אנחנו עובדים - פעם היינו אומרים מקריית שמונה ועד אילת – אבל אתמול חתמנו הסכם גן עם מג'דל שאמס, אנחנו עובדים ממג'דל שאמס ועד אילת. בשתי תוכניות עיקריות, תכנית אחת היא של שלוש שנים, מכיתה ט' ועד כיתה יא', שמיטב הנוער נמצאים בה ותוכנית שנייה היא תכנית חד-שנתית בשיתוף עם משרד החינוך והרשות לחדשנות, כשהמטרה בסופו של דבר, זה בני נוער שמקבלים יידע וכלים להקים סטארט אפ. הם עושים את זה החל משלב הראשון עד השלב של הסופי, כשהמטרה אני אומר את זה ככה מראש, זה לא מה הסטארט אפ עצמו – אלא כל העבודה צוות, כל הכלים, כל העמידה בפני קהל, באנגלית – הם עורכים תחרות מאוד גדולה בסוף שנה, ביולי, מציגים בפני וועדת השקעות, אגרות הון סיכון, את המיזמים שלהם, בדיוק כמו הגדולים, במטרה לזכות באיזושהי הערכה וכמובן אולי גם קצת כסף, כדי לפתח את המיזם שלהם.

בוקר טוב. שמי מוטי מיימון, אני מנהל המרכז של יוניסטרים בירושלים. רק אגיד כמה מילים על המרכז, הוא קיים כבר שנתיים. שנתיים חזקות מאוד. נושא פרסים. עכשיו מתחיל את השנה השלישית שלו. מילה אחת על הפעילות עצמה, כמו שהמורשת פה של יאנוש קורצ'אק מלמדת אותנו, רוצים לעזור לבני ובנות נוער, לילדים להיות הם, הכי טוב שהם יכולים להיות, תמיד, אבל מה שנורא תמיד חשוב לזכור זה ללמד אותם גם להעביר את זה הלאה, להסתכל החוצה, ללמד אחרים להיות הם הכי טובים שהם יכולים ולכן שני הפרויקטים שאת תשמעו עליהם עכשיו, הם פרויקטים שהם ממש בהדגש של הסתכלות החוצה.

הראשון עידוד שימוש בנסיעה בתחבורה ציבורית והשני סיוע לתלמידים עם לקויות למידה. כעת הבמה שלכם. נטע.

בבקשה.

שלום. אני נטע עומר. אני תלמיד בכיתה י' בבי"ס רעות ואני חניך יוניסטרים במרכז בויאר, ירושלים ואני הנציג של חב' לונה. החברה שלנו, לונה, מתמקדת במציאת פתרונות יצירתיים לבעיית זיהום האוויר. החברה שלנו כוללת כ-21 בני נוער, מכל רחבי הארץ. אנחנו מאמינים במוצר שלנו ועובדים ביחד, כדי להשיג את המטרות שלנו.

כמו שכולנו יודעים יש בעיה גדולה היום והיא התחממות הגלובלית. לבעיה זו יש מס' סיבות, אחת מהסיבות, היא הזיהום במרחבים פרטיים. המיזם שלנו 'רב סנט', הוא פתרון טכנולוגי, שאנו מאמינים שהוא מהווה פתרון יעיל למצב הנתון, רב סנט, היא אפליקציה, שמעודדת אנשים להשתמש בתחבורה הציבורית באמצעות התערבות. איך היא עושה את זה? למעשה בכל נסיעה בתחבורה הציבורית, משתמשים של האפליקציה, יצברו נקודות שאותם יוכלו להמיר למיטב הטבות במגוון הרשתות המסחריות. המטרה שלנו היא לעודד אנשים, לנסוע בתחבורה הציבורית, ככה להפחית את זיהום האוויר. אנחנו נתחיל בישראל ובתקווה להתרחב לכל העולם. אנחנו מאמינים במיזם שלנו ושהוא יכול לעורר את המדינה ולשפר את התחבורה הציבורית בישראל.

ביוניסטרים אנחנו זוכים לקבל יריעה רחבה, של מגוון כלים, אשר עוזרים לנו לממש את הפוטנציאל המלא שלנו, כגון: עבודה אחד על אחד עם מגוון אנשי עסקים מתחום ההיי טק והסטארט אפ בישראל, חברות דומות ועוד הרבה מאוד.

בשנה האחרונה ביוניסטרים הספקנו להשתתף בתחרויות ואפילו לזכות בפרסים כספיים, אשר נועדו לקדם את החברה שלנו ואת המוצר שלנו.

תודה רבה על ההזדמנות להיות כאן ולהציג את המוצר שלנו, עכשיו אני אזמין את טל מחב' צופיה להציג את המוצר שלהם.

שלום בוקר טוב, קוראים לי טל אלשייך, אני לומדת בבי"ס בויאר בכיתה יא', אני חניכה בעמותת יוניסטרים בשנה השלישית, במרכז בויאר ירושלים. בתחילת שנה א' אני והחברה שלי הקמנו חברה בשם צופיה. שהחברה כוללת ילדים ובני נוער, אז בתור תלמידים, החלטנו להתמקד בלקויות למידה. יש תלמידים רבים הסובלים מלקויות למידה, ביניהם הפרעת קשב. מטרתנו היא לעזור לאותם תלמידים ולחשוב על פתרון, שיכול לעזור להם ללמוד ולהבין את החומר בצורה הטובה ביותר.

הפתרון שחשבנו עליו הוא ה- WE ARE , היא תכנת למידה, המציעה תכנים לימודיים המועברים באמצעות משקפיי וי-אר, בחרנו להעביר את התכנים הלימודיים באמצעות משקפיי וי-אר, כששמים את המשקפי וי-אר, אז בעצם העיניים מרוכזות רק ב-וי-אר. תלמידים הסובלים מהפרעות קשב, מוסחים מהרבה דברים, אם זה קול, או משהו שהם רואים שזז מולם. אנחנו רצינו למצוא להם פתרון וזה הפתרון שחשבנו עליו.

הייחודיות שלנו היא חווית המשתמש. אנחנו רוצים לספק לילדים חווית משתמש, חווית למידה וירטואלית והמחשה הקרובה ביותר לפרונטלית, באמצעות ה-וי-אר. התלמיד רואה את המורה דרך התוכנה. אנחנו רוצים שהלמידה והתכנים שיהיו שם יועברו בצורה יצירתית ואינטראקטיבית. אז בעצם יוניסטרים נותנים לנו את הכלים להקים את החברה ולהשיק מוצר. כחלק מהפעילות ביוניסטרים, ערכנו מחקרים שונים, כגוון סקרי שוק על שימוש המוצר, ניתוח מודלים עסקיים, ניתוח מודלים ראשונים, ניתוח תחרות והצבות יעדים, בעזרתם גם של מלווים עסקיים בעולם היי טק והעסקי.

זה דוגמא לאפליקציה שלנו, כיצד היא תראה, יש את הכניסה ואת השיעורים. כיום הגענו למצב שיש לנו אב טיפוס, כלומר שיעור שהקלטנו במצלמה 360 מעלות, ששמים אותו במשקפי וי-אר בעצם, יכולים להתבונן בכל הכיתה, למעלה, למטה, להקשיב ולשמוע ולראות את השיעור. תודה רבה על הזמן שלכם.

תודה רבה. אני בדיוק שאלתי את בעלי שאנחנו בבית, המשקפי וי-אר האלה, מתי יהיה מישהו – והנה - המישהי – כל הכבוד. כל הכבוד.

אני רוצה בבקשה לעבור למגמת דיפלומטיה, כיתות יא' ו- יב', תיכון חדש, הנה עאמר וביאן עיסא. בבקשה.

שלום ובוקר טוב לכולם. שמי הנה. אני וחברתי ביאן נציגות בית ספרנו, תיכון חדש, כפר קאסם, אני בחרתי את מגמת דיפלומטיה ומפה אני מבקשת להשפיע על זכויות הילדים והתפתחותם בחיים. מפה אני מבקשת להשפיע על זכויות הילדים והתפתחותם בחיים, כמו חינוך והגנה במדינות אחרות. מתוך מושג שלמדנו –האחריות להגנה – חובתה של הקהילה הבינלאומית להתערב בצורה כלשהי, כדי להבטיח את מימוש וקיום זכויותיהם של ילדים שחיים במדינה שאינה יכולה לספק, או לקיים את חובתה החוקתית, המוסרית והאנושית לילדים אלה.

למדנו וחקרנו שאפשר למצוא פתרונות למדינות שלא עוזרות ותומכות לילדים ולנוער, למשל באפריקה ישנה תכנית שקראת – פרויקט המזון העולמי – אשר חלק ממדינות העולם, מספק מנות חמות לילדים בחלק ממדינות אפריקה, כדי להתמקד אך ורק בלימודיהם, אבל השאלה היא – האם שם תתקיים הזכות לחינוך כמו פה? – אולי זה יהיה בעתיד, בעזרתנו. בחלק ממדינות אפריקה, יש מחסור רציני של מים טהורים, לכן נרתמו חלק ממדינות אירופה, לספק כלים לחפירת בארות שיספקו מים טהורים לילדים בפרט ולאוכלוסייה בכלל.

אני יכול להתערב ולהגיד משהו בנושא הזה?

רק תציג את השם.

אני ווליד עמר, תיכון חדש כפר קאסם ואני המורה של שתי הבחורות האלה.

המורה הכי מקסים שיש לנו.

אני הסמקתי ולא יכול לדבר עכשיו. אנחנו מלמדים משהו שלא בקונצנזוס, אנחנו דנים בסוגיות שהעולם בכלל והילד בפרט סובל מהם, אז במיוחד באפריקה. ישנם שם המון ילדים שלצערנו נאלצים לנטוש את ביה"ס בגלל שיש שם עוני משווע שם, חוסר במים. הילדים האלה נאלצים לנטוש את ביה"ס, כדי לעזור להוריהם, כדי לספק את הצרכים הבסיסיים למשפחה. עכשיו מה קורה, כפי שאמרה הנציגה, ישנה תכנית שמספקת מנות חמות לחלק, או למס' גדול של ילדים, כדי שהילד יתמקד אך ורק במה שהוא לומד שם ולא ייאלץ לעזוב את ביה"ס. עכשיו מה הבעיה, שהתרומות שמגיעות ממדינות אירופה, לא מספיקות, לכן גם על המדינה עצמה אפריקה שמקבלת את התרומות, גם המדינה עצמה צריכה לממן חלק מההוצאות האלה. יש מדינות שחלק כן עוזרות ולצערנו חלקם לא עוזרות בנושא הזה.

תודה, תודה רבה.

שמי ביאן. העזרה הזאת לנזקקים במקומות מצוקה ברחבי תבל, צריכה להיות מתוך מניע אנושי טהור, לא נגוע בכל סממן של קולוניאליזם תרבותי. אין מטרת החינוך לחקות צורות התנהגות כלשהם, אלא שהחינוך הוא משימה הדדית. גם ארגון יוניסף, הבינלאומי, המסייעים לילדי המדינות האלו, אבל נדרשות מדיניות אחרת של ממשלות אלו. אמירתו החשובה של קורצ'אק היא – שפדגוגיה אינה תורת הילד, אלא תורת האדם, כי אדם ככול אדם, ראוי גם הילד לקוות, החוקים שעל הילד לעמוד בהם, צריכים להיות פשוטים ומובנים לו ולא גזרה מגבוה. התהליך מתחיל בנו, לבניית הסכמים על התנהגות בכבוד לכל אדם ונמשיך להוביל בעתיד הקרוב, מהלכים לתיוג מצבם של ילדים במקומות נוספים.

אני בטוחה שתצטרפו אלינו, לאהוב את הילד, משמעו לכבד את מי שהוא, או היא.

תודה רבה, תודה רבה. אנחנו נשמח לסיור לראות את הפעילות שלכם. כל הכבוד.

תלמידי תקשורת, עיתונאות, תיכון חדרה, שירה מנשה וגבריאל ברקאו. בבקשה.

היי, אני שירה מנשה, בת 16, תלמידת כיתה יא', בבי"ס תיכון חדרה, לומדת במגמת תקשורת, עיתונאות. מגמת עיתונאות נותנת לי את המקום לבטא את עצמי בדרך הכי טובה שלי, ללא מחסומים והגבלות. מקום שבו אני יודעת שדעותיי החברתיות והפוליטיות יתקבלו בכבוד ויזכו לדיון הוגן - כפי שכתב יאנוש קורצ'אק בזכויות הילד או הילדה: "לילד והילדה יש את הזכות לכבוד ולילד ולילדה יש הזכות להיות עצמם". - מקום אשר אני יודעת שבו אתקבל ברצינות ולדעותיי יהיה משמעות והשפעה על אנשים בעתיד, לפי הזכות להתקבל ברצינות.

ההשפעה של לימודי עיתונאות על החיים של התלמידים ופיתוח חוש הביקורת זה שבעתיד ישמר ונהיה כלב השמירה של הדמוקרטיה. אנחנו נשפיע על החברה בעתיד וכמו שאחת מכן אמרה פה – אנחנו הרופאים והפוליטיקאים של הדור הבא – אז לימודי תקשורת נורא משפיעים לנו על זה.

בשיעורים האחרונים שלנו עבדנו על טור-דעה, בטור דעה שלי אני בחרתי לדבר על הסדרה 'בני אור' ועל איך מציגים את הנוער בתקשורת בעצם ומה שמעודדים אותנו להיות. דבר אשר ריגש אותי, מכיוון שיש לי מקום לכתוב את דבריי ודעותיי ולהבין שהכוח נמצא בידיים של הנוער היום. אנחנו אחראים לשימור זכויות הילד בחברה.

בנוסף להכול אני תלמידה בעלת לקויות למידה ולימודי תקשורת נותנים לי את ההזדמנות להוכיח את עצמי בחברה.

אין לי מילים. באמת.

אוקי, אז אני גבריאל, אני תלמיד יא', במגמת תקשורת בתיכון חדרה. אני אישית חושב שתקשורת היא אמצעי שממש את רעיון לזכויות הילד בכך שלדוגמא בסעיפים 12 ו-13 באמנה, רשום על כך שלכל ילד יהיה את הזכות להיות בעל דעה משלו, ושהוא יוכל להביע אותה ויתרה מכך גם יצטרכו לייחס לזה חשיבות, בצורה ראויה. אז בתקשורת במגמה שלנו זה מתממש בכך שלמשל שבעבודה שעשינו לאחרונה של טור-דעה, אנחנו בוחרים נושא, מציגים אותו, מביעים עליו את הדעה וגם המורה שלנו שי, הוא עוזר לנו וממקסם את היכולות שלנו, שכך הדעה שלנו תעבור בצורה הטובה ביותר.

גם אפשר לראות שיאנוש קורצ'אק למשל, גם ראה בזה כאמצעי מימוש, בכך שהיה לו את העיתון שלו, שבו הילדים כתבו על כך ועפ"י כל הדברים האלו, אני חושב שניתן להבין את הקשר בין רעיון זכויות הילד, לבין מגמת תקשורת.

מהמם. יש לי שאלה אליכם, אני מפנה אליכם, אבל אני מפנה גם לשאר הילדים, שדיברו הנוער והצעירים. עד כמה כשאתם פועלים אתם מרגישים את האחריות על הכתפיים? כי אם אני מסתכלת למשל על תקשורת – 'חיים ומוות ביד הלשון' - מי כמונו הפוליטיקאים מכירים את זה פה בכנסת. העיתונאי כותב איזשהו משהו וצ'יק יכול להפוך רעיון טוב, למשהו שהוא מתמוסס ובאותו הרגע, הוא גם יכול לקחת משהו שאולי לא היה מקבל בולטות ולהניח אותו באמת על סדר היום – וזו המון אחריות – וזאת שאלה אליכם וגם לשאר בני הנוער, אתם שמייצגים אותנו באו"ם ובמקומות אחרים, גם שאתם מתרגלים בביה"ס עצמו, או חושבים על אפליקציה ציבורית שיכולה לבוא ולסייע לציבור, כל דבר אחר שאתם עושים. עד כמה אתם מרגישים כבר בשלבים האלה, את האחריות שמונחת לכם על הכתפיים, כשאתם מחליטים בעצם לפעול ולשנות? עד כמה אתם מרגישים מצד אחד את הכוח לשנות ועם כוח מגיעה גם האחריות.

אז כמו שאמרתי מקודם, בלימודי תקשורת אנחנו באמת לומדים לפתח את חוש הביקורת שלנו ובעתיד אנחנו גם רוצים לשמור ולהיות כלב השמירה של הדמוקרטיה. לשמור על הדמוקרטיה. יש לנו את הכוח, כמו שאמרת – להוציא רעיון טוב, כרעיון רע ולהוציא רעיון רע, כרעיון טוב ואני חושבת שלימודי תקשורת זה מתנה בשבילנו, כי ככה אנחנו יודעים מה באמת קורה בחברה מאחורי הקלעים, מה קורה שאחרים לא רואים.

תודה, יש לכם עוד משהו להגיב על זה?

על מה שאמרת?

כן. מבחינת האחריות.

אנחנו יכולים להגיד שהאחריות כן היא עלינו, כי אנחנו הרופאים של העתיד כמו שנאמר, אם אנחנו מתכננים טוב, אנחנו יכולים לעשות את כל מה שאנחנו מתכננים להפוך למציאות שיתגשם. לגבי הדיפלומטיה, הקשרים בין המדינות ניתן יהיה להשיג, זה לא רק חובתה של הקהילה הבינלאומית, זו גם חובתנו שהילדים ברחבי תבל שיקבלו לפחות זכות מינימלית נאותה, כמו שאנחנו מקבלים.

תודה. עוד מישהו רוצה להגיב על השאלה. אנחנו לא בכיתה עכשיו, בבקשה.

אני חושב שהאחריות הכי גדולה מתחילה בנו, אם אני אתן דוגמא משלנו, שאנחנו מגיעים לכנס עם עבודת חקר טובה, נאום סיכום טוב, אנחנו מעבירים את זה לנציגי האו"ם אז זה עובר לאו"ם ואז זה עובר לכל העולם. הכול מתחיל בקול הקטן שלנו ועובר למשהו גלובלי, עולמי.

אני אשמח להגיד משהו.

כן, בוודאי בטח בטח.

מאור כהן מבי"ס מטרווסט ברעננה, רק שאלה קטנה, שכל אחד צריך לשאול את עצמו לפי לדעתי, האם מה שאנחנו עושים פה עכשיו, זה בעצם תרגול של מה שאנחנו נרצה לעשות בעתיד, דיפלומטים, כתבים, עיתונאים, מה שלא תרצו לעשות בעתיד, או שבעצם זה הזמן לשנות ולפעול באמת ולא במילים גדולות ובמילים יפות ובאמת לשנות עכשיו ולא להגיע לגיל 21 לסיים צבא, לעשות טיול ואז להגיד אוקי, הגעתי למקום שלי ועכשיו אני יכול לעשות שינוי. זאת השאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו, בעיקר בגיל שלנו וגם אתם, אם אנחנו יכולים לשנות בכלל משהו, או שזה מילים גדולות ויפות, אני חייב להודות.

תודה רבה. תודה רבה. הוא צודק אגב, אני כל הזמן אמרתי – אם לא הייתי מאמינה שאני יכולה לשנות, כנוער, בוודאות מוחלטת לא הייתי חברת כנסת, זאת לא שאלה בכלל. מלמדים אותנו במדעי המדינה בשנה ראשונה, שאנשים מתחלקים לשניים - האחד אדם שקם בבוקר ואומר לא משנה מה אני יעשה, אני לא יכול להשפיע, לא משנה מה אני יעשה, אני לא אשפיע, אז בשביל מה לנסות, אני אחייה את החיים שלי ותניחו לי - והצד השני, החלק השני של האנשים אומר – כל מה שאני עושה, אני בוודאות משפיע. ואני חושבת שמי שיושב כאן, גם במשכן הזה ואנשים שהם פורצי דרך ובאמת מכילים שינוי על העולם, כל אחד בדרכו הוא וכל אחד באג'נדה שלו, או בתחום שלו, אלה האנשים שקמים בבוקר ואומרים – כל מה שאני יעשה, אני בוודאות אשנה. והעולם שלנו וההתקדמות שלנו וההתקדמות של החברה שלנו ושל התחומים, גם של אומנות, או כל דבר אחר שמעשירים את החיים שלנו ונותנים להם נפחים כל-כך משמעותיים, לאו דווקא, אפילו ברפואה מצילת חיים, גם, אבל גם בנושאים אחרים כמו באומנות, או בתי קפה, או הצגות, או מסעדות, שזה חלק ממה שהופך את החיים שלנו לצבעוניים כל-כך ולפתח את התרבות שלנו כחברה, זה באמת אנשים שמאמינים, אנשים, ילדים, נוער, שמאמינים שבוודאות הם יכולים לשנות וזאת תכונה שחייבים לחזק אותה ולהעצים אותה, אפרופו למה אנחנו מקיימים את הדיון הזה, של לשים את הילד במרכז, הכוונה היא בסוף – לתת לו תמיד להאמין שהוא יכול לשנות, כי הוא בוודאות ישפיע על הסביבה שלו – ואני חושבת שזה בעצם בסוף בסוף מתמקד בדבר הזה.

אז אפשר להגיד אם מה שאנחנו עושים, אם זה לא משפיע בטווח הקצר, זה ישפיע בטווח הארוך.

את אף פעם לא יכולה לדעת איפה זה פוגש. תמיד. תמיד. תמיד.

אז אנחנו נעבור להלל בלייך, יזמות חברתית, כיתה יא', ישיבה תכונית אורט מעלות. בבקשה.

שלום לכולם. אני הלל בלייך, אני בן 16, מהעיר מעלות. אני לומד בכיתה יא', בביה"ס הישיבה התכונית במעלות. אני התחלתי את מסע ההתנדבות שלי, בכיתה ז', בהקמת פינת החי העירונית בעיר ולאחר מכן הייתי אחראי במשך שנתיים על הספרייה הבית ספרית. בכיתה ט' נבחרתי להיות נציג מועצת התלמידים הבית ספרית ולאחר כמה חודשים נבחרתי להיות נציג במועצה הרשותית, במועצה באותה שנה קידמנו כמה פרויקטים נפלאים ונהדרים, אחד מהם זה ערב ההוקרה לפצועי צה"ל. בערב הזה הוקרנו להם תודה וחילקנו להם שי והוקרנו להם לכל מה שהם עשו למענינו ופרויקט שני שהוצאנו זה פרויקט 'המעלותניק' שזה כרטיס הטבות לנוער, שמעודד קנייה מקומית ומחזק את העסקים בעיר.

בסוף כיתה ט', נבחרתי להיות נציג מועצת במועצה המחוזית במחוז צפון, לאחר כמה חודשים נבחרתי להיות נציג במועצה הארצית. במועצה הארצית לקחתי חלק בוועדה האתית, משפטית וקידמנו הרבה פרויקטים והרבה דברים בנושא הזכויות ובאמצע השנה נבחרתי להיות יו"ר הוועדה האתית- משפטית ברשות והוצאנו פרסומים ופרויקטים בנושא הזכויות. אחד מהפרויקטים שהוצאנו, זה פרויקט רובוט הזכויות, זה רובוט בווטסאפ שמפיץ ומנגיש לבני הנוער בכל רחבי הארץ, את הזכויות שלהם בלימודים, בעבודה, בצוו ראשון.

במהלך שנה שעברה, יצא פרויקט נהדר, בשם 'קחו איתכם את הזבל' , שמקדם אחריות חברתית להגנת על הסביבה וזכיתי לעבור קורס מרצים צעירים והשנה הובלתי ביחד עם יו"ר המועצה המחוזית, שתי הרצאות לתלמידי כיתה ב' וה' בביה"ס גולדה בנהריה. בתחילת השנה נבחרתי להיות סגן יו"ר המועצה המחוזית וקידמנו הרבה דברים.

מה אתה אוהב במה שאתה עושה?

אני אוהב במה שאני עושה, את האפשרות שיש לנו להשפיע ולתרום למען החברים שלנו ולמען הנוער ולהכין את הקרקע לדור ההמשך. בחודשים האחרונים התחלנו במועצה הרשותית פרויקט בנושא: קבלת השונה – שמטרתו להעלות את הנושא לקבלת השונה, על שולחן הדיונים ולנסות למצוא פתרון, ביחד עם בני הנוער, באמצעות מעגלי שיח, פאנלים והפרויקט הזה אמור לצאת בחודשים הקרובים. תודה רבה.

משגע. יש לי תחושה שאנחנו עוד נראה אותך פה. תודה רבה, אני שמחה עכשיו לתת לנתנאל, למאור כהן מתיכון מור, מטרווסט, רעננה, שישירו את השיר 'שווים'.

'שווים'

עכשיו, ברשותכם נעשה חילופי ישיבה. מי שדיבר שיעבור לשורה מאחורה, מי שלא דיבר עדיין, אם היה לנו שולחן מספיק גדול, אז כולם היו יושבים פה.

קודם כל אתם מרגשים. אני מקווה שאתם יודעים, עד כמה אתם מרגשים. עד כמה הפעילות שלכם והרצון שלכם וההתלהבות שלכם מהדברים שאתם עושים ובכלל לראות אותכם ולחוות אותכם זה מרגש. זה מרגש ותודה. אני לא אפסיק לומר לכם תודה שהגעתם לכאן ושאתם חולקים איתנו.

אני רוצה לעבור לעומר שחר, יו"ר מועצת התלמידים הארצית, סוף סוף אנחנו גם נפגשים, תמיד אתה בזום.

נכון, גם תמיד מגיעים נציגים אחרים, סוף סוף אנחנו נפגשים.

בקיצור מה שאתה אומר שאתה רוצה פה קצת כישרונות, קצת מוזיקה, ואז אתה תגיע.

ואז אני מגיע, אז בוקר טוב, אני עומר שחר, יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית, מעפולה, תלמיד כיתה יב'.

משתתף קבוע לוועדה לזכויות הילד.

לגמרי, אני וכל המועצה אנחנו חברים קבועים. אני אגיד שהתחלתי את הדרך שלי במועצות התלמידים והנוער בערך בכיתה ח', בצורה רישמית, הייתי קצת ביסודי, אבל ככל שעברתי בגלגלים, הבנתי כמה שהדרך והמקום שאני נמצא בו, הוא יכול להיות מקום שהוא משפיע ואפשר גם לראות שכאן בדיון נמצאים המון חבר'ה שנמצאים במועצת התלמידים באחד מהגלגלים, בין אם זה בי"ס, רשות, מחוז או ארצית וזה בעצם ככה עוזר לנו להתחבר לגישה של יאנוש קורצ'אק, הוא בעצם היה החלוץ לאיזושהי מנהיגות דמוקרטית אצל נוער ואני חושב שאנחנו פה מגשימים את זה ויוצרים איזשהו משהו שחשוב שימשיכו אותו, לא רק במועצות תלמידים ולא רק ביוזמות פרטיות של נערים, אלא באופן כללי במערכת. אני הייתי שמח לראות פה בשנה הבאה הרבה יותר, ושנה אחרי זה עוד יותר.

אז אני באמת ככה חושב שזו הזדמנות טובה. אני אדבר רגע על עצמי ועל מה שהמועצות נתנו לי ועל איך הגשמתי את עצמי לפחות, כל בוקר אני קם בבוקר בהרגשה שאני מגשים ומגיע לאיזושהי מטרה ויעד בחיים. ההזדמנות הזאת לדבר ולהשמיע את הקול של הנוער וזה לא רק את הקול שלי, אלא באמת לשמוע חברים שלי ולהרגיש שאני אומר את מה שיש להם על הלב, רק במקומות שלא תמיד אומרים.

דיברנו הרבה שיאנוש קורצ'אק עשה את זה בזמן חירום. הוא נתן לנוער ולילדים להנהיג, גם בתקופת השואה, שזה מצב חרום. אני אקח משהו טיפה שונה, שזה הקורונה, שבשנתיים האחרונות קצת הייתה חסרה מהמנהיגים הבוגרים יותר, להגיד לנו לנוער ולשמוע אותנו ולהתייחס ולשים אותנו בסדר העדיפויות ויותר מזה גם – לשמוע – לשמוע מה יש לנו להגיד – אני חושב שזה דבר שחשוב מאוד שידעו וייקחו את זה ככה להבא, כי זה לא רק האם יש סגר והאם נסגרת מערכת החינוך, זה גם ברמת ביה"ס, לקבוע את לוח המבחנים ולקבוע את מערכת השעות, תמיד טוב שיש איזשהו התייעצות עם ביה"ס.

חשוב מאוד בכל זאת לגעת בזכויות הילד. יום זכויות הילד. חשוב שכל תלמיד, נער, נערה במדינת ישראל, ידעו את הזכויות והחובות שיש להם, גם כאזרחים צעירים, אבל גם כתלמידים. זה משהו שאנחנו עובדים עליו בכל מועצות התלמידים וכמובן יחד עם משרד החינוך ועם טובה, ככה שהתלמידים ידעו וגם לשמור על זה. אני חושב שלא תמיד כל התלמידים מרגישים שהזכויות שלהם נשמרות ב-100 אחוז, ויש תלמידים שבכלל לא יודעים את הזכויות שלהם, אז תפקידנו זה לחשוף אותם ולעשות את הכול שזה ייקרה ובאמת, אני חייב להודות, זה אחד הדיונים היותר פרקטיים ויותר כיף, כי שומעים כל-כך הרבה קולות, בדרך כלל בדיון בכנסת, אנחנו שעה וחצי בדיון ועברו שלושה, ארבעה אנשים, פה אנחנו ככה עברנו הרבה מאוד ואני חושב שזה ימשיך ותודה רבה לך ותודה לכל מי שמדבר, אתם מדהימים.

תודה רבה. תודה רבה, עומר. יש לנו עוד נציגים ממועצת התלמידים, רן שי.

היי, אז אני רן שי, אני לומד בכיתה יא' מב"ש. אני גם התחלתי במועצות מהמועצה הבית ספרית ועכשיו אני יו"ר הוועדה האתית משפטית במועצה הארצית. אז הדרך שלי במועצות התחילה עוד בכיתה ה' שנבחרתי ליו"ר מועצת הילדים ביסודי, אני זוכר שממש ככה היו לנו מפלגות וזה והכנו שלטים, ממש כל הפסקה הלכנו - -

כבר בכיתה ה'?

כן, בכיתה ה'. הכנו שלטים והיה לנו כזה ארבע הבטחות בחירות שרצינו לקדם והסתובבנו ושכנענו אנשים ועשינו את כל העניין ובאחת ההפסקות כמה ימים אחרי, הרכזת החברתית באה אלינו, אליי ואל מי שרצה ביחד איתי, אמרה לנו – ניצחתם בקול אחד – זה היה ממש מרגש באותו רגע, אני זוכר שממש התלהבנו וזה באמת הייתה חגיגה בכיתה שלנו ואני חושב שכל העניין הזה של המצוינות ואני ככה בעניין הזה, אני גם רוצה להגיד על העיר שלי, שבאמת, מגיל מאוד מאוד צעיר תמיד השאיפה למצוינות הייתה אחד הערכים הכי חשובים. שאיפה למצוינות ולצד זה המנהיגות שלנו ולכן אני חושב שכבר מכיתה ה', כל הדרך הזאת במועצות, היא בעיקר נותנת את התחושה של הביטחון. ביטחון בעצמי, בדברים שחשובים לי, בשינויים שאני רוצה לראות בחברה ואלה בדיוק הכלים שאנחנו מקבלים.

אני חושב שהמנהיגות של בני הנוער, בכל תחום שהם יבחרו, בין אם זה תקשורת, או דיפלומטיה, או כל מה ששמענו כאן היום, זה משהו מאוד בסיסי ואני חושב שאצל בני נוער רואים את זה במיוחד, כי זה בדיוק הגיל לפתח את המנהיגות שלנו. כל הזמן אומרים שאנחנו המנהיגים של העתיד, אבל דווקא הנוער של היום מוכיח שאנחנו מנהיגים כבר בהווה, אנחנו משנים את המציאות כבר עכשיו וזה מתחבר גם לשאלה שהבחור כאן הציף, אני חושב שהשינויים שאנחנו עושים, הם קוראים עכשיו, הדברים שאנחנו מקדמים, הם משנים את המציאות כאן ועכשיו ולכן אני חושב שבני הנוער הם המנוע הכי גדול של החברה והם אלה שיכולים לשנות אותה בצורה הכי טובה.

מי דחף אותך בכיתה ה', בעצם להגיע לפעילות מהסוג הזה? זאת אומרת מה קרה שם? כל אחד מכם בין אם מדובר על קמפוס, על מגמה, אבל בסוף אתם בחרתם, בחרתם לעשות צעד, בחרתם להקים אפליקציה, בחרתם לעשות איזשהו צעד. מי הראה לכם שזה קיים? זאת אומרת האם באמת המערכת המשפחתית היא זו שדחפה? בית הספר? חברים? דרך אינטרנט? אני לא יודעת, מה גרם לך ולכם באופן כללי להגיד - יש פה משהו שהוא מעבר ללכת לימים, מה שנקרא רגילים בביה"ס, כמו שאנחנו מכירים ובעצם להתנהל בשוטף, אלא באמת לבוא ולדעת שיש משהו שאני נמשך אליו, יש לי פוטנציאל, יש מישהו שזיהה אותי באיזשהו מקום וידע לחבר בין הנקודות ולשים אותי במקום שבו מאפשר לי בעצם למצות את הכישרון שלי, למצות את היכולות המנהיגות שלי, את הכישרונות שלי, את מי שאני בעצם. איך הגעת לזה?

אני זוכר שמגיל צעיר תמיד קבוע בכל יום שישי בערב, אחרי הקידוש, הבית שלנו היה סוער מוויכוחים באמת על כל דבר שקורה במדינה, על כל ידיעה חדשותית, אז כאילו תמיד המעורבות בחיים של המדינה, זה היה משהו קבוע בבית. אז זה ככה משהו שאני הרגשתי מהבית ובביה"ס היו המון דברים שהפריעו לי ואני רציתי לשנות אותם ולא הבנתי למה זה כל-כך ברור שיש בעיה, אז למה אף אחד לא פותר אותה, אז אני הלכתי על זה. אני זוכר שהסגנית מנהלת שעשר שנים אחורה, היא הייתה המחנכת של אחיות שלי, היא מאוד תמכה בי ואמרה לי שהיא יכולה לכוון אותי, ככה למקד את המטרות שלי יותר ובאמת הצלחנו להיבחר ולעשות את השינויים ובעניין הזה אני גם רוצה להגיד, אני זוכר שכשהייתי בכיתה ח', הייתי המזכ"ל של מועצת הנוער העירונית בב"ש ואני זוכר שהייתה נציגה, בזמנו הייתה סגנית יו"ר, היא התקדמה אחר כך להיות גם יו"ר של המועצה הארצית, יובל, אני זוכר שאחד הדברים שהיא אמרה לי זה - תחשוב שאתה תהיה בכיתה יא', או שאתה תהיה בכיתה יב', איך אנשים ירצו לקחת ממך דוגמא, איך אנשים יסתכלו עליך במבט של וואו – אני רוצה לדעת מה הוא עשה בשביל להיות כמוהו – כי בזמנו אני הרגשתי את הדברים האלה כלפי אנשים אחרים -אני חושב שהמעגל הזה של להבין שעכשיו אני מאוד מעריך מישהו ולוקח ממנו דוגמא, גם אני אהיה כזה בעתיד ולכן חשוב לי לשמור על הערכים שלי ועל המטרות שלי.

אני חייבת להודות שהמשפט שאני חוזרת עליו הרבה החלק, אחד מהחלקים הכי כיפים בלחיות במדינת ישראל, זה שהיא מדינה כל כך צעירה ובגלל שאנחנו מדינה כל-כך צעירה, אז היה לנו את דור המייסדים, שהקימו פה וייבשו את הביצות, מה שנקרא, אבל אני אמרתי את זה על, יש ביננו פער גילאים כזה או אחר, אבל אתם באמת דור המעצבים ולעצב מדינה, זה דבר שהוא נפלא, הוא מלא באחריות, כי תלוי בכם איך המדינה שלנו תראה בהמשך, אבל זה נפלא. זה ממש נפלא. זה לא רק לעצב עתיד, כאילו נכנסתם לבית חדש, היה כאן דור, בנה לכם את הקירות, קושש את העשבים, עכשיו אומרים לכם – קדימה, תעצבו, זאת זכות גדולה שלהרבה מאוד מילדי העולם אין אותה. חלקם אין להם מדינה, חלקם יש להם מדינות כל-כך וותיקות עם כל-כך הרבה חוקים ישנים של פעם פעם, חוקים של 500 שנה, אז זאת זכות מאוד מאוד גדולה. אני חושבת להיות ילד במדינה שלנו ולתת לכם את הכוח באמת לשנות וזה לא סתם סיסמא, זאת מציאות.

דורון שחור.

נעים מאוד. אני דורון שחור, יו"ר מועצת התלמידים והנוער של מחוז מרכז. בעצם כל הסיפור שלי במועצות התחיל ממורה, שהייתה לי ביסודי, שבעצם שמה לב שאני קצת יותר מביעה דעה משאר הילדים בכיתה ויש יותר דברים שמפריעים לי ואני ישר הראשונה שמתנדבת לכל דבר והיא סיפרה לי שיש מועצת תלמידים בביה"ס ובאמת משמה הכול היסטוריה.

באמת, אצלי בסיפור שלי, זה בעיקר בזכות המורים, אני חושבת שמורים לא מספיק מבינים את הכוח שלהם ואת המשמעות שלהם מול התלמידים ואיך התלמידים בעצם תופסים אותם כדמות כל-כך משמעותית בחיים שלהם. טוב, בעיקרון זהו. תודה רבה.

תודה רבה. תודה. מישל פוקסמן.

שלום אני מישל פוקסמן, תלמידת כיתה י' בב"ש. אני התחלתי במועצות התלמידים בכיתה ז', כי מאוד חיפשתי מקום שבו אוכל להשפיע, כי היה לי מאוד אכפת ממה שקורה בסביבה שלי, בביה"ס, ככה גדלתי מגיל צעיר ההורים שלי חינכו אותי וכשנכנסתי למועצות דרך הכוונה של המורים ושל היועצת, מאוד מהר הרגשתי בבית, הרגשתי במקום שמושתת על עקרונות כמו – לכל ילדה ולכל נער יש קול – לכל ילד ולכל ילדה יש רצון, צורך – כל אחד הוא מיוחד וכולנו צריכים לקבל את ההתייחסות הזאת, בין אם זה מהמורים, בין אם זה בבית, כולנו צריכים לדעת מי אנחנו, מה אנחנו ומה אנחנו יכולים ושלכל אחד מאיתנו יש זכויות וחובות וגבולות ולא תמיד אנחנו יודעים מהם וזה מאוד משך אותי ונורא רציתי לפעול בתחום הזה והגעתי היום להיות יו"ר וועדת אתיקה משפטית במחוז דרום, ששם אני עובדת בעיקר על העניין של זכויות הילד, כי זה משהו שנורא נורא חשוב ובער בי תמיד ואני באמת חושבת שכל אחד הוא מיוחד וכולנו שונים והגיע הזמן שנתייחס לזה במערכת החינוך.

תודה רבה. מאוד מרשים. יש לי רעיון בראש, אולי שווה להציע ליו"ר הכנסת שיום אחד - אנחנו נהיה ביציע האורחים ושהנוער יתפוס את מקומנו במליאה.

הצענו את זה מיכל, יש בכנסת - יום הולדת לכנסת - בדרך כלל כל שנה מגיעים הרבה חבר'ה מהמועצה, גם חבר'ה שהם לא מהמועצה שמנהלים כל מיני דיונים בוועדות, יש פעמים שגם יו"ר נואם במליאה, אבל אנחנו עוד בתהליכים על זה.

אני בהחלט יסייע.

איזה כיף.

באופן כללי אני אומרת, הוועדה לזכויות הילד פתוחה בפניכם תמיד. מעבר לעובדה אגב, שגם היום הזה הוא מוקלט ומשודר ואפשר לראות אותו בערוץ הכנסת, גם בתוך אתר הוועדה לזכויות הילד. אגב, אתם יכולים לראות את כל הדיון הזה, ולראות גם את מה שעברנו כאן ועוברים ביום הזה, תוכלו להראות גם להורים, אבל כל ישיבה של הוועדה לזכויות הילד, פתוחה בפני כל אחד ואחת מכם ואתם בהחלט מוזמנים להגיע, להביע את דעתכם, בכלל, אגב, נשמח, אני אשמח מאוד לשמוע תובנות, שיש לכם, רעיונות שיש לכם, לשנות ולשפר. אתם יודעים יותר טוב מהרבה מאוד, וודאי ממני, מה טוב לכם ולכן אני מאוד מאוד אשמח לשמוע אותכם ולהביא את זה לידי ביטוי.

אני הייתי רוצה לדבר.

אז מאוד בקצרה בשביל הפרוטוקול שם ותפקיד.

קוראים לי אורנה שלי ואני מנהלת הקמפוס הבינתחומי לילדים שלנו פה ראיתם. זה בי"ס צומח מ-א' עד יב', אנחנו כבר בשלב של כיתה ח'. כאשר בי"ס מושתת על נושא של זכויות ואחריות של הילדים. החל מכיתה א' הילדים לומדים באופן מפורש את הזכויות שלהם, זאת אומרת הזכות היא מאוד בסיסית. ביה"ס מדבר בשפה של זכויות.

אנחנו ביום חמישי כשביקשו מאיתנו לעצור, אז אנחנו לא עצרנו – נגד אלימות – אנחנו ממשיכים לדבר את השפה של הזכויות שלנו, הזכויות לצד המחויבות, כי זאת השפה שמבחינתנו צריכה להיאמר ואין ילד שלא מכיר את הזכות - למוגנות. לשם טוב. לזכות ללמידה. – זה משהו מאוד בסיסי בהוויה כבר לילד בכיתה א' וכבר מכיתה א' הילדים בוחרים חלק גדול מתוכנית הלימודים שלהם. עכשיו ברגע שהם בוחרים הם גם יודעים שהם משפיעים, מכיוון שכל מחצית הם גם נותנים לנו משוב והם יודעים שהמשוב שלהם משפיע על מה שיהיה בהמשך הדרך, זאת אומרת ההשפעה של ילד כבר בכיתה א', מאוד מורגשת בדרך העבודה שלו – אפרופו מדברים שילד הוא חלק מהמנעד שמנהל את ביה"ס וככל שהם הולכים וגדלים הילדים, אז אם כבר בכיתה ז' הגענו, אז הם כבר בוחרים את חלק גדול מסדר היום שלהם. עם מי הם ילמדו. מי תהיה המחנכת שלהם. איזה קמפוס הם יהיו. מה תהיה המגמה שלהם. איפה יהיה הבינתחומי שלהם. איזה שפה הם ילמדו, זאת אומרת הם משפיעים על תכנית הלימודים שלהם, מכיוון – שאפרופו דיברנו – לכבד את הילד מהמקום האישי של הילד, שהילד יודע הכי טוב מה הוא רוצה לעצמו. – אז אני מזמינה אותכם, כי אני רואה ממש את דור העתיד, בדרך החינוך של ביה"ס וכמובן שביה"ס הוא בי"ס מדגים, של יוניסף, בי"ס שעובד מאוד צמוד עם טובה ועם יוסי ו - -

איזה עוד מגמות יש אצלכם?

יש לנו את הרובוטיקה, יש לנו מופת, יש לנו ארטק ובקמפוסים יש לנו ביו-רפואה. אנחנו כבר מדברים על זה בגיל מאוד צעיר.

מאיזה גיל ילד יודע מה זה ביו-רפואה?

בשלב מאוד מוקדם. האוזן מתרגלת, מקבלים סטטוסקופ, הוא יודע בדיוק כי אתה מכבד אותו, אתה אומר לו בדיוק מה אתה תלמד, על מה יהיו דרכי ההבחנות, יש מקום לילד והמקום כבר מכיתה א', אתה מכבד ואתה אומר לו – איך אתה מתקדם ומה יהיה דרך ההתקדמות שלו.

נפלא. נפלא.

היה לי מאוד חשוב ככה אפרופו לשתף, אני ממש מרגישה חלק.

אמרתי, אני גם אשמח להגיע אליכם.

בשמחה. בשמחה.

תודה רבה. אנחנו נעבור לאלמוג אמסלם. תלמיד יזמות חברתית, כיתה יא', ביה"ס אמירים, מכפר ורדים.

שלום לכולם, אני אלמוג אמסלם. יו"ר מועצת נוער - -

רק לציין שראש המועצה שלך הגאה. מאוד גאה. יושב כאן ככה מנופח מגאווה ובצדק.

שלום, שמי אייל שמואלי, ראש המועצה כפר ורדים ואני אישית בכפר ורדים רואה את מועצת הנוער ורואה את היו"ר הוא הקולגה שלי בכפר ורדים. מבחינתי אלמוג הוא ראש העיר לילד והנוער, אבל אני יותר נרגש לראות, עוד ילד, ועוד ילד ועוד, שיש לך אלמוג וואו כמה קולגות, אתם השלטון המקומי, של הילד והנוער וכולנו מלאי תקווה בטח היום ובעתיד הלא ארוך, בשלטון הארצי לילד והנוער, אני מהשעות האחרונות טעון במאה אחוז המון תקווה.

לגמרי. תודה רבה. בבקשה אלמוג.

שלום, אני אלמוג אמסלם, תלמיד כיתה יא', בבית ספר עמיאל בכפר ורדים. יו"ר מועצת נוער רשותית, שלוש שנים כבר ומ"מ במועצה המחוזית.

אני אופיר איינהורן, אני מזכ"לית מועצת הנוער בכפר ורדים וגם פעילה במועצת הילדים והנוער של מחוז צפון. אנחנו שנינו יש לנו עבר במועצות בגלגלים שונים, כך שאנחנו מאוד אוהבים את זה שנינו.

מה גרם לכם לקום בבוקר ולהגיד זה מה שאני רוצה לעשות?

אני אגיע לזה עכשיו. ככה אז שנה שעברה הייתה מלאה באתגרים מיוחדים שלא הכרנו עד כה, במיוחד עבורנו בני הנוער. היא דרשה מאיתנו ריחוק חברתי, היינו בחוסר וודאות, דאגה ולחץ. לפני הקורונה ניהלנו את מועצת הנוער בישיבות סדורות, כולל פעילויות נוער - אם זה מסיבות, אירועי קיץ, תכנון נסיעות, הכנת טיול משותף מול תנועות הנוער ועוד כמו אלה – תקופת הקורונה בתחילתה גרמה לתקיעת רצף כל הפעילויות, כמו בכל ישובים בארץ. נדרש מאיתנו להישאר בבית ובמקביל לכך עוד יותר מזה – גם סיים תפקיד, אצלנו ביישוב, מנהל יחידת הנוער – שככה שאין עוד סיבה שלא נעבוד.

אנחנו במועצה ראינו את המשבר כהזדמנות, הרמנו ומינפנו פעילויות משמעותיות, שהייתה מטרה אחת, גם לנוער, גם לקהילה, לעשות פעילות משותפת. הקמנו אולפן נוער שיעביר פעילויות בשעות אחה"צ שבמסגרתם שידרנו פעילויות אינטראקטיביות אם זה היה – חידוני טריוויה, אירוח שמובילי דעת קהל בנוער, אנשים מהקהילה, הופעות, דאגנו שכל הפעילויות האלה יעברו באופנים כמו – אינסטגרם, טיק טוק, מה שמדבר נוער – שלא יהיה לנו אנשים שלא מחוברים, של מה שהם רוצים.

מלבד זה העברנו גם טקסים בזום, אם זה - יום השואה, יום הזיכרון. ביום העצמאות עשינו אירוע אינטראקטיבי להעצמת התנדבות בקהילה - במהלך תקופת הקורונה - אם זה היה הדלקת משואות של בני נוער, כל אחד סיפר קצת על מה הוא מתנדב, מה הוא עושה, איך הוא מסייע לקהילה, מלבד זה גם סייענו לפיקוד העורף, למח' לשירותים חברתיים במתן מזון למבוגרים, אז זה מפגשים עם מבוגרים אחה"צ ועוד מאלה וכל זה כדי שתהיה פעילות לנוער, גם בתקופת הקורונה.

תודה רבה.

אז באמת כמו שאלמוג אמר, מועצת הנוער בכפר ורדים, היא מאוד פעילה ולכן ברגע שהקורונה התחילה לדעוך ואנחנו יכולנו לצאת מהבתים, אנחנו מיד הרמנו את הראש והתחלנו שוב בפעילויות פרונטליות, כדי שהנוער יבוא וגם הקהילה כמובן. אנחנו עושים הכול בשיתוף עם הקהילה, אז במסגרת הפעילויות הפרונטליות מאז שקצת יצאנו מהקורונה, בחודש יוני האחרון, אנחנו קיימנו יום החלפת שלטון, שזה בעצם אומר שחברי המזכירות של מועצת הנוער, יחד עם נציגים נוספים במועצה, בעצם כולנו, החלפנו את כל בעלי התפקידים במועצה המקומית - אם זה ראש המועצה, אם זה מנהלת אגף חינוך, שיושבת פה, אם זה את הגזבר, את המהנדס, את המזכירות, את כול התפקידים –

איך היה?

היה מקסים. ממש. באמת זה נתן תחושה מאוד, תחושה שסומכים עלינו, שנותנים לנו לשבת בכיסא שלהם, תרתי משמע ולעשות את העבודה שלהם. זה היה תחושה מאוד מאוד טובה לעשות את זה. אותו דבר קרה גם בתנועות הנוער, בצופים, בנועם, בסיירות, בביה"ס היסודיים, התלמידים החליפו את השומרים, את המורים, כל מיני תפקידים שונים, גם בחטיבה ובתיכונים. אז באמת הדבר הזה קרה וזה נתן לכל בני הנוער בכפר תחושה מאוד טובה – שסומכים עליהם, שהם יודעים מה שהם עושים. – התקיימו גם פעילויות שוברות שיגרה בביה"ס, יש לנו שני תיכונים בכפר, אז התקיימו משחקי ספורט, התקיימו מכירות, כמו קיוסק, אבל המוני כזה שהנוער מפעיל. בתנועות הנוער, או בפעילויות של אחה"צ שעסקו באותו נושא ובמסגרת אותו אירוע, אנחנו גם הבאנו את רביב כנר שהופיע בכפר, והיה לנו מאוד חשוב באותו אירוע לנצל את המעמד, שהגיעו באמת מאות אנשים מהקהילה ומהנוער והיה לנו נורא נורא חשוב להודות לבעלי התפקידים במועצה המקומית ולביה"ס וכמובן לנוער, על כל השיתוף הפעולה והדברים היפים שאנחנו עושים ביחד, ככה, להקדיש לזה איזה כמה דקות, חילקנו תעודות הוקרה לאותם אנשים.

כל זה, שוב, בהובלת מועצת הנוער. אנחנו מקבלים תמיכה מאוד מאוד רחבה מהמועצה, מכל מיני אנשים שהם מעלינו. עכשיו מעבר לזה, בחופשת הקיץ האחרונה, אנחנו פתחנו מתחם לנוער שפעל פעם בשבוע, כל שבוע. שהגיעו אליו תלמידים מכיתות ז' עד יב', בתמיכת המרכז הקהילתי בישוב עשינו את זה, הפעלנו בו ערבים, על מדינות שונות, אם זה איטליה, מקסיקו או צרפת, כל מיני כאלה, ממש עם מאכלים, משחקים, עניינים תרבותיים והתחלנו פעילויות פנאי ומפגשים חברתיים, ככה גם נתנו לנוער איזה ערב שהם יכולים כולם להיות ביחד ולשחק באקס בוקס, או לאכול ביחד.

ממש בחודש וחצי האחרון, אנחנו נתנו במה ללהקת נוער בכפר, מכיתה יא', סייענו להם להפיק ערב, שבו הם הופיעו מול קול הקהילה והנוער שרצו להגיע, ממש הפקנו להם ערב יפה וזה היה נורא מרגש לראות איך שהם התרגשו ואיך שאנחנו התרגשנו ובאמת כמו שהסברתי אנחנו הגענו לנצל את תקופת הקורונה בצורה המיטבית והמשכנו לשתף פעולה עם המועצה המקומית, עם תנועות הנוער.

חשוב לי לציין שגם עכשיו, אחרי שעברנו ככה את התקופה הקשה של הקורונה, בתקווה שלא נחזור, אז נציגי מועצת הנוער בכפר, מקבלים הזמנה לכל הוועדות והישיבות שמתקיימות במועצה המקומית. יש לנו דלת פתוחה לכל בעל תפקיד שרק נרצה לפנות אליו. אין דבר כזה שלא יקשיבו לרעיון שעולה לנו בראש, או שנשאיר אותו אצלנו, אין דבר כזה. בעצם זה מתוך מקום שרואים אותנו בתור נוער יוזם ופעיל וסומכים עלינו, שוב, אז סיימתי אני.

אשמח רק להתייחס למשהו שאת אמרת קודם, בעניין ההשפעה שלנו כבני נוער בתחומים שונים שהם לא בהכרח - - אני תלמידה במגמת אומנות, אני לומדת צילום, פיסול, עיוני, ציור, כל תחום אפשרי בערך. ואני רציתי להגיד שבהחלט אני מרגישה שמעבר למילים, יש לנו כבני נוער, את המקום להשפיע ולהבעיר נושאים שככה בוערים בנו, בהרבה מאוד תחומים, נותנים לנו את המקום הזה.

את מרגישה שנותנים את המקום הזה?

כן, מאוד. גם המורים במגמה. גם המחנך שלי. רכזת השכבה, כאילו בכל מקום, יש לנו גם בכפר גלריית אומנים ותצוגות מזדמנות, אז כן נותנים את המקום הזה להשפיע בצורות שהן לא בהכרח - -

תודה רבה. תודה רבה. יש לנו בזום את רועי מלמד.

שלום, סליחה שלא יכולתי להגיע, תודה לכם על ההזדמנות להשתתף. אחרי כל מה שאמרו בני הנוער, לי אין הרבה מה להוסיף – חוץ מזה שאני שמח לראות את רמת השתתפות הילדים שלהם, את המודעות שלהם לזכויות שלהם. אנחנו בעצם מציינים וחוגגים 32 שנה לאמנה הבינלאומית לזכויות הילד, שהיא המסמך המכונן ששם ועושה סדר בדברים, שהיום נתפסים לכולנו כהגיוניים, טבעיים ובעצם חלק מהמשמעות ומהחשיבות שלנו כמבוגרים, לאפשר לבני הנוער ולתת להם את ההזדמנות לממש את הפוטנציאל שלהם בצורה המיטבית.

אנחנו בעצם לקחנו את הרעיון המסדר של גישת יאנוש קורצ'אק ואת התפיסה שבני הנוער, יודעים הכי טוב – כמו שאת אמרת מקודם גב' היו"ר – מה טוב להם, הם יודעים יותר טוב מאיתנו, האינסטינקטים שלהם יותר חדים, יותר בריאים ובוודאי הרבה יותר אותנטיים מכולנו - כדי לדעת, מה טוב להם, מה הם צריכים, מה חשוב להם, איפה לשים את הדגשים.

אנחנו חייבים לעבוד קשה כולנו, כמבוגרים, כמדינה, כמוסדות לאומיים, בינלאומיים – לדאוג לשמור להם את הזכות הזאת, להגן עליה מכל משמר ולתת להם, פשוט, את היכולת ולאפשר להם, לקבל החלטות ולשתף אותנו בצרכים שלהם ובחוכמה שלהם, על מנת שהעולם הזה, יהיה טוב יותר והעתיד שלהם יהיה טוב יותר ומלא במימוש פוטנציאל. שאנחנו רק המאפשרים.

אני מודה לכם על ההזדמנות, אני מאוד מתרגש מבני הנוער ומהצורה שהם מבינים ומדברים – זכויות – ואני חושב שאנחנו פשוט חייבים להם להמשיך בעשייה הזאת ולאפשר להם ולתת להם את הבמה – כמה שאנחנו יכולים, בצורה המיטבית. תודה רבה.

תודה רבה. אני רוצה לעבור לליזא עאזם ומוחמד מנצור, ממגמת תקשורת, כיתה יב', ביה"ס מקיף אל מג'ד מטייבה. בבקשה.

שלום לכולם, אני ליזא עאזם, לומדת במגמת תקשורת, במקיף אל מג'ד בטייבה. אני רוצה לדבר על הזכות להביע את הדעה. זהו חופש של כל אחד לממש אותו קטן כגדול ואנחנו כצעירים יש לנו את הזכות לממש את החופש הזה בביה"ס, או מחוצה. אנו יכולים להביע את דעתנו במגמה בכמה דרכים כגון – דיבור גלוי במהלך השיעורים, יום קיום דיון בעת ביצוע משימה או עבודה, כמו כתיבה שבה נוכל לכתוב על כל נושא שנרצה. חופש הביטוימאפשר לנו גם לקיים דיונים גם בנושאים שונים ומסוימים שמראים עד כמה הם חשובים בחיי היומיום שלנו ואת החשיבות של מציאת פתרונות להם.

אך יש לדעת שיש גבולות לדיונים ולחופש ולכן אין לדיונים אלא להשפיע על זכויותיהם של אנשים אחרים, כמו השמצה של מישהו, מה שמוביל לפגיעה בשמו הטוב ובפרטיות שלו ולכן בכל בי"ס או בכל מוסד, חשוב להיות עיתון דיגיטלי, המאפשר לדיונים חשובים ומעניק אפשרות ביטוי בכתיבה חופשית וחופש של בחירת נושאים לדיון, בגבול הראוי. תודה רבה.

תודה רבה . בבקשה.

שלום. קוראים לי מוחמד מנצור, אני מתמחה במגמת תקשורת, מקיף בטייבה. אני כבחור צעיר בחברה הערבית מרגיש בדאגה ובחרדה גדולה לגבי העתיד שלי בפרט ועתידם של הצעירים בחברה הערבית בכלל. כאשר אני שומע שבחור צעיר בגילי נרצח, מתעוררות אצלי חששות ופחד גדול מהבלתי הצפוי. הסיבות לזינוק מס' ההרוגים בשנים האחרונות, בעיקר ברכישת נשק בלתי חוקי, בנושא הסכסוכים שמגיעים בגלל נקמה, חוסר פיענוח של מקרה הרצח, גם המוסדות הממשלתיים אחראיים בצורה ישירה בלחימה באלימות במגזר הערבי.

מדינת ישראל אמורה לשמור על סדר כללי. מניעת אלימות. אכיפת חוק ושמירה על שלום הציבור ובאמת שירות בטחון אישי וכללי לציבור. אך לצערנו מה שאנחנו רואים הוא ההיפך המוחלט ממה שאמור לקרות. המשטרה לא פועלת על העיקרון של השיוון בין האזרחיים, אכיפת החוק והצדק קורה רק בערים היהודיות והשמירה על שלום הציבור חסרה מאוד בחברה הערבית.

זה טור הדעה שכתבתי במסגרת מגמת העיתונאות, שאני מתמחה בה, שנותנת לי ולכל התלמידים הזדמנות להביע דעות, רגישויות וחששות. כתיבת הטור וקריאתו בכיתה, גרמה לדיון מעניין בכיתה, שלא הזדמן לנו התלמידים בשיעורים אחרים וזו חשיבותה של כתיבה לעורר דיונים משמעותיים בחיים. אם לא היינו כותבים, לא היינו מדברים. תודה רבה.

תודה רבה. נגעת פה בנקודה מאוד מאד כואבת ואתה צודק. אתה צודק, אז מעבר לספר כמובן, איך הכנסת עוסקת בזה, באמת, במלחמה הבלתי פוסקת של שר המשפטים היום, בנושא של האלימות בכלל ובפרט בחברה הערבית. איך אתם כנוער שנמצא היום במגמת התקשורת, איך אתם רואים את מידת ההשפעה שלכם, בלהשתמש במילים, אולי גם אל מול בני נוער נוספים – הפתרונות נובעים מתוך הצפה - הרבה מאוד פעמים גם פה בכנסת, אנחנו משתמשים בכלי – קוראים לו הצורך בסדר יום לצורך העניין, אנחנו מציפים נושאים, שחבויים, שלא נעים לדבר עליהם.

איך אתה רואה את התפקיד שלך ושלכם כנוער במגמת התקשורת, כדי להציף את הנושאים האלה, מתוך נקודת המבט שלכם ולייצר סביבה, שהיא טובה יותר, לייצר בעצם את השינוי שאתם רוצים? אתה מרגיש שיש לך את הכוח לשנות? אתם יכולים לחלוק בתשובה.

כולנו ביחד אנחנו יכולים לשנות. לעשות שינוי.

אתה מרגיש שבכוח של המילים שלך, אתה מסוגל לייצר את השינוי?

כן.

בסדר גמור. תודה רבה. זה מאוד מאוד חשוב מה שאתם עושים. עכשיו אנחנו נעבור, לאיתן, איתן רייך מגמת רובוטיקה, כיתה יב', בי"ס הימרפלב, ירושלים, ממלכתי דתי, בבקשה. הבנתי שיש גם מצגת.

כן. שלום. קוראים לי איתן רייך, אני תלמיד בכיתה יב', בבי"ס הימרפלב, פה בירושלים. אני גם הקפטן של נבחרת הרובוטיקה של ביה"ס, שמשתתפת בשתי תחרויות שונות, של עמותת פרסט הבינלאומית.

זה מהמם בעיניי. יש קפטן לרובוטיקה. מכינים אותי שהילדים שלי יגדלו, שאני יהיה לפחות מעודכנת. כהורה.

עמותת פרסט, זו עמותה בינלאומית. היא פועלת גם בארץ, היא מפעילה ארבעה תחרויות שונות, לגילאים שונים מגן חובה ועד כיתה יב'.

אני עוצרת אותך, איך הגעת לזה?

אז זהו, זה הסיפור. אני רוצה לספר לכם על הדרך שעברנו, כדי להקים את הנבחרת בבי"ס, על מגמת אלקטרוניקה שאני משתתף בה. בתקווה שעוד תלמידים ובני נוער יוכלו לקבל את ההזדמנות הזו ולהשתתף בצורה כזו בדברים שהם אוהבים.

הסיפור של הקבוצה שלנו מתחיל בשנת 2016. שאז נפתחה בביה"ס קבוצת רובוטיקה לתלמידי ז' ו-ח', היא השתתפה בתחרות שנקראת FML שיכול להיות שחלקכם מכירים, בעצם בתחרות התלמידים צריכים לבנות בכמה חודשים, רובוט קטן מלגו, שמסוגל לבצע משימות שונות – המטרה של התחרות, היא לעודד תלמידים ללמוד פיזיקה ומתמטיקה וטכנולוגיה, אבל יותר חשוב מזה לעודד עבודת צוות, על מנהיגות ועל הובלת קבוצה, בעצם.

שנתיים אחר-כך בשנת 2018, חלק מהתלמידים שהשתתפו אצלנו בתחרות הם גדלו ולא יכלו להשתתף בתחרות, אז חיפשנו איזושהי אלטרנטיבה בשבילם וככה גילינו תחרות אחרת שנקראת – FRC שזו תחרות הכי יוקרתית שעמותת פרסט מפעילה, FRC זה בעצם ראשי תיבות של - פרסט רובוטיקה קומפטישיין - היא תחרות שמיועדת לכיתות ט' עד יב' וכדי להבין מה עושים בתחרות, אני רוצה שתדמיינו – שאתם עובדים בחברת היי טק, שמקבלים מהבוס משימה, לפתח רובוט כלשהו, יש לכם תיאור מדויק של מה הרובוט צריך לעשות, איך הוא צריך להראות, יש לכם ידע, כסף, מהנדסים, מה שאתם צריכים בעצם והדד ליין שלכם הוא שנתיים.

עכשיו כדי להבין מה זה ה- FRC - אני רוצה שתחליפו את המהנדסים בתלמידי תיכון, התקציב שואף לאפס ואין לכם תיאור של איך הרובוט אמור להראות והדד ליין שלכם הוא בערך, שישה שבועות - אז זהו ככה בערך נראה קבוצת FRC ממוצעת ואיך זה עובד זה שבכל שנה במוצאי שבת הראשונים של חודש ינואר, מפורסם בכל העולם, אתגר, זה יכול להיות כל דבר, מלקלוע כדורים לסל, לערום קופסאות אחת על השנייה, האתגר מפורסם לאלפי קבוצות בכל רחבי העולם, ארה"ב, אוסטרליה, קנדה, טורקיה, מן הסתם ישראל וככה בעצם מזניקים את עונת הבנייה של הרובוטים, שעורכת בדרך כלל שישה שבועות עד שמונה שבועות, כל קבוצה מתכננת רובוט, שלפי דעתה יוכל לבצע את המשימה בצורה הטובה ביותר. שהדבר היחידי שיש לה זה סרטון אנימציה נחמד, שמסביר בערך איך התחרות אמורה להתנהל. אחרי כן היא משרטטת אותו באמצעות תוכנות שרטוט, שמשתמשים בהם גם לתעשייה, עד לרמת הברגים והאומים ממש. היא מייצרת את החלקים,

מה, מדפסת שמייצרת את החלקים?

גם מדפסת תלת ממד, גם במכונות קצת יותר רציניות, כמו מחרטה, כמו כרסומת,

מאיפה אתה משיג את זה?

היא מייצרת את החלקים, היא מרכיבה עליו מערכות אלקטרוניקה ופנאומטיקה שזה בעצם לחץ אוויר והיא מתכנתת אותו והכול בהובלת התלמידים ובליווי מדריכים בודדים ולמרות האתגר שנראה בלתי אפשרי, אלפי קבוצות ברחבי העולם מגיעות אל התחרות.

עוד משהו שחשוב להבין על התחרות, FRC, זו תחרות ידידותית, אמנם הקבוצה שלך מתחרה נגד קבוצות אחרות, אבל הקבוצות עוזרות אחת לשנייה, גם בזמן התחרות וגם מחוץ לתחרות. עכשיו דוגמא טובה איך זה בא ליידי ביטוי – כנס שהקבוצה שלי ארגנה יחד עם קבוצה מכפר יונה, זו קבוצה ממודיעין, בחופש סוכות האחרון. הכנס הוא בעצם היה מיועד לקפטנים מהארץ, דיברנו בכנס הזה על איך להוביל קבוצה, על איך לנהל צוותים והגיעו אליו קבוצות מאופקים ועד חיפה. בשלב מסוים ממש היינו צריכים, לבקש מאנשים לא להגיע, בגלל הגבלות התו הירוק, לא יכולנו לקבל עוד, וממש בימים אלו אנחנו עובדים על כנס נוסף, שיתקיים בחנוכה.

אני חושב שמעבר להנאה שבתחרות, למשתתפים יש גם ממש זכות, להכיר אנשים שונים מהם לגמרי ובחיים לא היו זוכים להכיר בדרך אחרת, אז זהו עכשיו אני מגיע לאיך משיגים את כל הציוד הזה. אז באמת התחרות הזו, היא ברמה גבוה והיא נורא שונה מכל דבר אחר שמוצע לתלמיד בישראל. בגלל זה היא גם ממש יקרה. קבוצות וותיקות, רק כדי להמשיך לפעול משנה לשנה, הם צריכות להשיג בסביבות ה-40 אלף שקל בכל שנה וקבוצות חדשות בעצם, כמו שאנחנו, צריכות להשיג יותר מ-100 אלף שקל.

כמה?

בשביל לרכוש ציוד ראשוני, מחשבים וכו'. אז איך תלמידי תיכון משיגים כל כך הרבה כסף? בעצם הם מגייסים אותו מחברות ומכל גוף אחר שהם רק יכולים למצוא.

אתם עושים את הגיוס?

כן.

זה מתחבר לחבר'ה של היזמים שהיו כאן. איפה החבר'ה של האפליקציות?

אז בעצם מהקיץ של 2018 ועד לחנוכה של אותה שנה, כל מה שאני וחברים שלי עשינו, זה ליצור קשר עם כל חברה שרק יכולנו, שלחנו מאות אימיילים, התקשרנו למאות אנשים ואחרי שהגענו לכמה חברות, כמה חברות הסכימו לתרום לנו, כמו מובילייט, כמו אלקטרה ודלק. הגענו לאיזשהו מבוי סתום, לא הצלחנו לגייס עוד חברות ולמזלנו, יש בירושלים יזם, בשם אלי וורטמן, יכול להיות שחלקכם מכירים, הוא הקים מותג בשם – 'פיקוקיטס', שהיא עובדת פה בירושלים והחזון שלה לקדם את כל החזון של מדע וטכנולוגיה, בירושלים ובעזרתם בעצם יכולנו להגיע לבוגרי בי"ס שהם הקימו חברות וסטרטאפים והם רצו להחזיר למקום שגידל אותם, דווקא בתחום הזה של מדע וטכנולוגיה והחצי שנה הזו, אני חושב שבפעם הראשונה ממש הרגשתי חלק מהעולם הזה של ההייטק והתעשייה.

למדתי כל כך הרבה בזמן הזה על העולם האמיתי, על הדברים המרגשים בו וגם על הבירוקרטיה הפחות נחמדה ואחרי העונה הראשונה שלנו, רצינו לקחת צעד נוסף קדימה ובעצם להפוך את הקבוצה שבילינו בה המון, ממש כחלק מתוכנית הלימודים, אז חקרנו קצת וגילינו שיש מגמה שקוראים לה - - שבמסגרתם לומדים 5 יח' המבחן במעבדה בלוגיקה, או שרטוט ועוד חמש יחידות על עבודת גמר, שעושים על פרויקט טכנולוגי, במקרה שלנו זה הרובוטים שאנחנו בונים לתחרויות וזו גם הסיבה שכל כך הרבה קבוצות בארץ, הם פותחות במקביל גם מגמות כי זה מסתדר להם עם התחרות.

אני רציתי בדיוק לשאול את טובה, כמה מגמות כאלה יש בארץ? טובה, כמה בית"ס באמת יש להם מגמת רובוטיקה?

לא יודעת. אני יכולה לבדוק ולחזור אלייך.

כן.

אז בעצם עוד חמש יחידות על הפרויקט ההנדסי, אנחנו בעצם ממש מעבירים לדף את כל התהליך שעברנו בבניה של הרובוט, כל השיקולים שקיבלנו. וזהו. בשלושת השנים האחרונות ביה"ס שלנו מתקצב את המגמה, כי לא עבר תקציב מדינה.

העברנו.

עכשיו.

כן, מאחורינו.

וזהו. המגמה הזו באמת נותנת המון חופש לתלמיד, לבחור ללמוד דווקא את מה שהוא רוצה ללמוד, וגם להיבחן עליו בסוף. מעטים מאוד השיעורים שאני זוכר שהיינו יושבים מול לוח ומקשיבים למורה מסביר דברים. זה הכול למידה עצמאית ואתה לומד איך שנוח לך ואיך שאתה אוהב, שזה נהדר גם לתלמידים שיותר מצליחים בלימודים ופתאום יש להם הזדמנות ללמוד דברים חדשים וגם כאלו שפחות מוצאים את עצמם, פתאום לומדים פיזיקה ומתמטיקה בדרכים יותר מעשיות ומעניינות. זהו אז פשוט בשנים האחרונות שבהם אני בקבוצה, נשארתי הרבה פעמים בבי"ס בלילה, כדי לעבוד על רובוט ושלחתי מיילים לחברות, בתקווה שהם יעזרו לנו, במקום לצאת עם חברים, התייאשתי לגמרי, כשחשבתי שלא נספיק כלום עד התחרות, אבל דווקא בזכות כל הקשיים האלה, אני חושב שלמדתי המון, שלא הייתי זוכה ללמוד בדרך אחרת. על עבודת צוות על דבקות במטרה, על מנהיגות ודוגמא אישית ואני מקווה שלעוד תלמידים תהיה את הזכות לעשות את מה שהם אוהבים בדרך כל כך מיוחדת ושונה. תודה על ההקשבה.

תודה רבה, הבנתי שיש לנו גם סרטון.

בעצם נראה חלק קטן מהמקצה של התחרות.

תחרות רובוטיקה.

רגע אתם בניתם את הרובוט? איזה מהם?

לא, אז אנחנו לא משתתפים במקצה הזה, זה מקצה מתחרות שהייתה בערך לפני שבועיים, בקליפורניה, הוזמנה אליה במיוחד קבוצה מבנימינה. זו תחרות שהיא קוראת כל שנה, זה לא תחרות רישמית, זה תחרות שמזמינים אליה את כל הקבוצות הכי נחשבות מכל העולם והקבוצה מבנימינה גם זכתה בה. בתחרות.

מגמת תקשורת בבקשה, צריכים לשמוע על הדברים האלה.

אז זה מקצה מהגמר. שהם בעצם ניצחו בו. האתגר פה בעצם האתגר השנה, זה היה לקלוע כדורים לשתי הסלים, פה ובסוף גם נתלים על המוט הזה שיש באמצע ויש עוד כל מיני חוקים, שאני לא אבלבל לכם את המוח.

גמר תחרות רובוטיקה.

מה אנחנו רואים? תהיה הפרשן.

עכשיו הרובוטים פועלים בצורה אוטומטית לגמרי, עכשיו הנהגים מתחילים לשלוט עליהם.

שהם בנו אותם?

כן. הנהגים והקבוצות בנו את הרובוטים. זה בעצם 3. קבוצות נגד 3 קבוצות, הברית הכחולה, נגד הברית האדומה, יש רובוטים שבולעים כדורים, יש רובוטים שמפריעים לרובוטים אחרים, ממש לפני כל מקצה יושבים וחושבים על אסטרטגיה שמתאימה למקצה הזה. אז הקבוצה אם אתם רואים הקבוצה, הרובוט האדום –

זה אסטרטגיה, יש רובוט שמפריע, ושי רובוט שצריך לקלוע, זה ממש משולב עם אסטרטגיה, כדי לשחק.

גם. הרובוט האדום שעכשיו עובר הכי קרוב אלינו, הוא הרובוט של הקבוצה של בנימינה.

האמת היא שהוא גם הכי טוב.

נכון.

מה הוא אוסף כדורים?

כן. עכשיו מתחיל שלב שאתם תראו קבוצות שמנסות לטפס על מן מוט כזה כמו מתח. אפשר לראות את זה באמצע, באמצע המגרש.

כן. אני רואה. בני כמה התלמידים?

אז התחרות היא מיועדת לכיתות ט' עד יב'.

ילדים מ-ט' עד יב' מתחרים על אותו דבר.

כן. הכול מלשרטט את הרובוט ועד לתכנת אותו ולגרום לו לעבוד. הכול התלמידים עושים.

מדהים. תודה רבה. כמה זמן לוקח להכין ?

כל התהליך שקוראים לו רובוט אמור לקחת בין שישה לשמונה שבועות, זה משתנה.

מקסים. פשוט מדהים. כל הכבוד. אני מקווה שתזכו בתחרות הקרובה.

גם אני.

אני רוצה להתייחס על שאלה ששאלת אותנו. אני כנערה שחיה בחברה הערבית, שבה העיתונות הערבית כותבות רק את מס' הנהרגים ולא רואים שהגיע הזמן לחנך לחופש הביטוי, כי המילים מעוררים מחשבה והמחשבה הזו מובילה לגורם שינוי.

נכון. תודה רבה. תודה. צודקת. אנחנו נעבור עכשיו לנתנאל צ'רטקוב. בבקשה. תקשורת, רדיו, כיתה ט' מאשדוד, מנחה תכנית ברדיו רקע, לשימור השפה הרוסית. כשאמרו לי שאתה מגיע, אז אמרתי – זה ההבדל, כשאבא שלי היה צעיר ועלו לישראל, היו קופצים לו, התפקיד של הנוער אז היה לקפוץ על הכתפיים של המבוגרים שדיברו, ערבית, או אידיש והייתה סיסמא – עברית, דבר עברית – כלומר להחיות את השפה העברית. היום אנחנו בדור שבו צריך לשמר את שפת המקור, אגב בכל התרבויות, כולל בשפה הערבית, שאנחנו רואים את השילוב, בעצם של חברה בחברה. בבקשה.

שלום לכולם. זה כבוד גדול להיות פה היום נוכח באירוע הזה. אז שמי נתנאל צ'רטקוב, תלמיד בכיתה ט', כפי שאמרת, מאשדוד ובאמת אני מנחה תכנית ברדיו, ברדיו כאן רקע, מטעם תאגיד השידור הישראלי, ביחד עם ויקטוריה דונינסקי, שהיא עורכת ומגישה את התוכנית ובאמת לתוכנית קוראים – מדברים פרוסקי – אנחנו בעצם מראיינים ילדים כישרוניים מכל הארץ, מתחומים שונים.

היו אצלנו אחיות שלומדות פסנתר ברמה מקצועית, עד כדי כך שזה שש שעות ביום ובגלל זה, הם גם לומדות בחינוך בייתי, היו ילדים שמתאמנים ומשתתפים בתחרויות של החלקה אומנותית על הקרח ובאמת מכל הסוגים, שרים, אומנויות לחימה. באמת. ילדים כישרוניים מכל הארץ, שההורים שלהם עשו את העלייה מבריה"מ לשעבר ואנחנו בעצם גם מגלים כישרונות חדשים ועל הדרך עושים את כל זה ברוסית, כדי לשמר, באמת, את השפה שמדברים האימהות, האבות והסבים והסבתות שלנו.

כבר ארבע שנים התוכנית הזאת בפועל, זה מאוד מרגש כל פעם מחדש לפגוש פרצופים חדשים, באמת עוד ילדים גם דוברים רוסית ורוצים לשמר את השפה וגם פה משתלבים בארץ, כי לשמוע מהרבה מאוד מהדור הבוגר שעברו את גיל ה-18, אז הרוב אומרים שהם בביה"ס נמנעו מלדבר רוסית, או ללמוד רוסית וצחקו עליהם בגלל זה ואמרו – מה אתה עכשיו רוסי, אז תחזור לרוסיה, מה אתה עושה פה? – ולא אנחנו כאן, בדור של היום כדי להגיד – שוואלה, כן, אני ההורים שלי עלו מבריה"מ לשעבר ואני גאה בזה, אני דובר רוסית, אני רוצה ללמוד רוסית, כי זה שפה מרתקת, שפה יפה ואני רוצה תמיד ללמוד ולדעת איך אני מתקשר עם סבתא וסבתא רבתא שלי שלא דוברות – אמנם הם כבר עלו לארץ – אבל הם לא דוברות כל כך עברית, לא משנה כמה הם ינסו ללמוד את השפה הזאת - אז באמת גם אני ראיתי ושמעתי פה, הרבה מאוד בני תנועות נוער שדיברו ואני מאוד מאוד מאוד ישמח לראיין, הייתי מאוד שמח לראיין את כולם בתוכנית. לצערי אבל בינתיים התוכנית משודרת בשפה הרוסית, אבל מי יודע, אולי,

את לא דוברת רוסית?

לא.

לא נורא, את יכולה גם לבוא כדי שנלמד אותך.

סינית, ספרדית, צרפתית.

אולי באמת נפתח את התוכנית לעוד שפות. באמת. פתוחים לרעיונות.

אני יודעת לקרוא רוסית. אגב, אני לא יודעת אם ידעת את זה, לקרוא רוסית אני יודעת והסיבה שאני יודעת, זה כי אני חובבת ארכיאולוגיה וכתב עברי עתיק, עוד לפני הלטינית, הרבה לפני הלטינית, מבוסס, הוא הבסיס ומי שיודע לקרוא כתב עברי עתיק של פעם מימי התנ"ך, יודע לקרוא רוסית. רוסית ועברית זאת אומרת הבסיס זה אותם האותיות, סתם אנקדוטה.

אוקי, אז כל יום לומדים דברים חדשים, האמת שלא ידעתי. מאוד מעניין. גם אני פה מכיר הרבה מאוד מהחבר'ה במועצה, אני יו"ר וועדת נוער וקהילה במועצת תלמידים והנוער העירונית, של אשדוד ונציג במועצה המחוזית במחוז דרום, בתקווה בתקווה בתקווה, עומר שחר, תראה אותי עוד מעט במועצה הארצית, אני מאוד אשמח.

אני כמעט מפחדת לשאול מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול?

האמת שגם אני, כל פעם ששואלים אותי, אני מתמלא במחשבות, כי מצד אחד גם עניין הפוליטיקה, שאני מאוד מתעניין בעולם המועצות ומאוד אוהב להשפיע ולהביע את דעתי שם וגם מבחינת העניין העיתונאות שמהתוכנית ששולחים אותי גם לכל מיני הקרנות טרום בכורה, לעיתונאים של כל מיני סרטים, כל מיני תערוכות וגם העניין ש - -

מספרים לי גם שאתה זמר ושחקן.

כן, זהו, שיחקתי תפקיד ראשי בסרט, שנקרא 'חוטים' הוא זכה גם בפרס בפסטיבל לקולנוע בחיפה, כסרט הקצר הטוב ביותר. של השנה, אני לא זוכר בדיוק איזה שנה זה היה.

לא זוכר באיזה שנה ואתה רק בכיתה ט'.

ידעתי למה אני אומרת.

אפשר לשאול אותו שאלה? המורה.

כן.

איך מגיעים אליך ילדים מכל הארץ לרדיו?

אז בעצם, אנחנו באמת פתוחים, אנחנו לא מגבילים, יכולים בפייסבוק שלנו, או במייל, באמת אנחנו פתוחים לכל אחד שהוא חושב שהוא עוסק בדבר מעניין, כמו שבעצם גם בני תנועות הנוער והוא דובר השפה הרוסית, או לפחות הוא רוצה ללמוד, כי ההורים שלו עלו מברית המועצות לשעבר והוא רוצה לשמר את השפה הזאת, אז באמת רושמים לנו, אנחנו מזמינים והם באים. מאוד מעניין, מאוד מרתק. אז כן, זאת התוכנית שלנו, 'מדברים פרוסקי',

יש לי עוד תחושה שאנחנו נראה אותך.

אני מאוד מקווה. תענוג להיות פה.

אני יכולה אולי לבקש ממך טובה לשיר? או שזה יותר מידי?

האמת שכן, אפשר, הכנתי,

יש פה פסנתר וגיטרה, אבל רק אם אתה רוצה אני לא רוצה להביך אותך.

לא, זה בסדר גמור, הכנתי קטע קטן, האמת , של השיר, 'משהו חדש מתחיל'.

אנחנו לפני שאתה שר, אנחנו נברך את שרת החינוך, ד"ר יפעת שאשא ביטון.

שלום לכם.

אנחנו עד כה, מעולפים מהנוער והצעירים והילדים שיש פה, הם יכולים להחליף אותנו,

אתם כבר שמעתם את זה כמה פעמים נכון? לגמרי צודקת.

בבקשה.

מופיע עם השיר 'משהו חדש מתחיל'.

תודה רבה. נתנאל. תודה רבה. אני מתלבטת אם נראה אותך בכנסת או בפריים. גם וגם הוא יכול לגמרי.

אלון וובר ויובל סיני, עמותת 'גינת גשם'.

אנחנו.

זה אתם. הקים עמותה לקידום ילדים על הרצף האוטיסטי, כשעוד הייתם בתיכון, בבקשה ואני מבינה שיש לנו גם מצגת לראות.

נכון, יש לנו מצגת, אני רואה שהפונטים לא עובדים, אבל אנחנו נסתדר בלי העיצוב, אז נציג את עצמנו, אני יובל סיני, בן 20, בוגר ארגוני ופתוח מנהיגות ונקודת האור שלי, שאני יכול במשך שעות לחשוב ממש חזק, על שום דבר.

אני אלון וובר צביק, אני בן 18 מכפר יונה, גם בוגר של ארגון לפתוח מנהיגות בישראל ונקודת האור שלי היא שאני כל כך אמיץ, שבגיל 16 עתרתי לבג"ץ, כדי שיתנו לי לרוץ לכנסת.

פיני לוי, מנכ"ל העמותה, בן 38, נקודת האור שלי, שאני עובד עם הבני נוער האלה 20 שעות ביום.

בנושא מהי עמותת גינת גשם:

אנחנו גינת גשם, הארגון להגשמת ילדים על הספקטרום האוטיסטי.

אז בואו נתחיל מהמצב הקיים היום. בעצם היום ילד שמגיע לעולם עם צרכים מיוחדים, לא מקבל את אותה ההזדמנות ואותה הזכות שיש לנו, לגדול ולהתפתח, בעצם יותר מזה, מרגע שילד על הספקטרום מאובחן, הוא מתויג באיזשהו אופן – וגם אנחנו רוכשים סטיגמות לאורך החיים, זה לא משהו אישי נגדנו – זה משהו חברתי – אבל אנחנו רוכשים סטיגמות ומתמקדים המון פעמים באותו התיוג ובאותם הקשיים - במקום לראות את האור האדיר ואת הפוטנציאל האדיר שגלום בכל ילד.

יאנוש קורצ'אק אומר – שהרבה דמעות אפשר היה לחסוך, אילו הכירו המבוגרים את הילד, אז אנחנו בשביל לנסות ולהכיר באמת, את הלב של הילד, מקימים את 'גינת גשם'. אז הרבה פעמים אומרים שבשביל לעשות איזשהו שינוי בחיים צריך לקפוץ למים – גינת גשם', היא המקפצה, מקפצה לחיים שמתמקדים במסוגלות, באפשר, במקום באי אפשר, פוטנציאל, שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה שנמצאים על הרצף האוטיסטי, בכל רמת תפקוד שהיא.

אפשר לעבור עוד שקף – תהליך שלנו ב'גינת גשם', למעשה מתחיל באיתור של נקודת אור – אני אגיד שהתהליך הזה שאנחנו פיתחנו, מגובה באנשי מקצוע, זהו תהליך שהוא ראשון מסוגו בישראל, אין עוד ארגון בארץ שעושה את זה – את האיתור של נקודת אור, עושים אנשי מקצוע ביחד עם בני נוער, אחרי שאנחנו מאתרים אצל כל ילד איזשהו טאלנט, כישרון, תכונה מיוחדת שיש לו, איזשהו תחביב שאפשר להגדיל ולהעצים, אנחנו מצרפים אותו לאיזושהי חממה, למעטפת שמלווה אותו לאורך השנה – אני תיכף יגיע למה זה החממה הזו, ממה היא מורכבת – אחרי שאנחנו מכירים ויוצרים איזשהו קשר מבוסס אמון, זה מאוד חשוב אצל ילדים שנמצאים על הרצף האוטיסטי, האמון והקביעות ואנחנו דואגים ליצור את זה. אנחנו לאורך שנה שלמה מפתחים את הכישרון הזה ודרך הפיתוח של אותה עוצמה – מחברים אותם לחברה – מה זאת אומרת – שאנחנו יוצרים את הקשרים ואת השילוב, ממקום של חוזקה ולא ממקום של טיפול וקושי – שזה להבדיל ממה שנעשה, הרבה מאוד פעמים היום בישראל ובעולם בכלל.

אפשר לעבור עוד שקופית בבקשה. אז המעטפת האישית לכל ילד וילדה מורכבת משלושה גורמים: הראשון שבמרכזו זה הילד והילדה, יש לנו נער או נערה, מתנדבים בגיל תיכון שעוברים אצלנו הכשרות, שתיכף נגיע אליהם, יש לנו סטודנטים מתחום מדעי החברה, זאת אומרת, חינוך, ניתוח התנהגות, פסיכולוגיה, קלינאות תקשורת. יש לנו מגוון שיתופי פעולה עם האוניברסיטאות בארץ, שחלקן כבר מהשנה וחלק כבר מהשנה הבאה, הולכים לשלוח סטודנטים ללמוד אצלנו, את הסטאז' ועבודת סיכום שלהם, דרך המודל הייחודי הזה ולצאת עם ניסיון לשוק העבודה, שאין כמוהו.

בנוסף כל ילד מצוות לאיזשהו מומחה או מומחית, בתחום נקודת האור, שתיכף יובל ייתן דוגמא וכמובן שההורים של הילדים, שתיכף נסביר, איך הם חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהארגון שלנו.

אז עוד מילה, בעצם המרכיבים של המעטפת, כמו שאלון אמר, המלווים אלו בני נוער, תיכוניסטים, חבר'ה שבאים לפתוח את הלב שלהם ומקבלים עולם ומלואו ובעצם עוברים תהליך חברתי וריגשי מטורף, ביחד עם הילדים. הסטודנטים ממדעי החברה, מדעי ההתנהגות, תקשורת, בעצם כל ילד הופך למעין איזשהו מושא מחקר בעבור הסטודנט, הוא מלווה את כל התהליך הזה ומומחה או מומחית 'נקודת אור', בעצם איש מקצוע, שמומחה לנקודת האור של הילד, מה זה אומר? למשל, אם אנחנו מזהים אצל יפעת כילדה בגיל צעיר, שהיא מגיבה טוב לקצב או תנועה, אז מומחה או מומחית של נקודת האור שלה, יהיו רקדנים וכך מכל עולמות האומנות, ספורט, פיזיקה וחלל ושחמט וזה יכול להיות כל דבר, כי באמת, זה קיטצ'י, אבל לכולנו יש כל-כך הרבה אורות וחבל לא לראות אותם ולפתח אותם.

אפשר לעבור עוד שקופית, ההורים ב'גינת גשם', כמו שאמרתי, הם חלק אינטגרלי ובלתי נפרד, הם שותפים מלאים לתהליך מהתחלה ועד הסוף, אנחנו גם משקפים להם, את כל מה שהילדים עוברים, לטוב ולרע, שום תהליך הוא לא לינארי, אני חושב שכולם פה יסכימו מהמסעות המדהימים שכולם עוברים. סיפרנו פה חוויות שהם מדהימות ומרגשות, אבל כולם פה עוברים גם הורדות לפעמים וזה חשוב לשקף גם את זה, כי זה הכי אמיתי ואותנטי ומזה באמת לומדים.

ההורים עוברים אצלנו תהליך נלווה, של הדרכות הורים שמתמקדים במסוגלות שבחיים שלהם, באור שבילדים שלהם, לחבר אותם רגע לזה – שלמרות שהילדים עוברים, אין ספור טיפולים, משמונה ועד חמש ואז טיפולים פרטיים וזה קשה ואינטנסיבי וזה לא נגמר ומייאש. יש כל כך הרבה טוב, שרק צריך רגע לעצור, לראות ולפתח ולהגדיל – וחשוב להדגיש שההורים לא משלמים אצלנו על הפעילות, אנחנו רוצים שכל הורה, לא משנה מאיפה הוא מגיע ומאיזה מעמד סוציו-אקונומי הוא, יוכל להיכנס אלינו וזה חשוב ולכל ילד יש טוב, לא משנה כמה כסף יש לו. חוץ מתשלום רצינות של 100 שקל, רק כי אנחנו רוצים שהתחייבו אלינו ויתמסרו לתהליך וזה מאה שקל לשנה.

אני חושב שאת כל מה שאלון אמר, אפשר לסכם בהודעה שקיבלנו ממש היום בבוקר מקרן, אמא של יותם. זה באישור, אני אקריא את מה שהיא כתבה: כהורים לילדים עם צרכים מיוחדים, כל הזמן מסתכלים ומחפשים את הדברים הפחות מוארים, מתוך מקום מפחד, לפתור את הבעיה, לעזור, מפחדים מהמפלצת שבארון. אך העתיד, העתיד מלא פחדים ודאגות וילד שהוא ילד ב'גינת גשם' נותנים עששית פלא, מוצאים נקודה אחת, מיני רבות, שיש בילד ומעצימים. מגדילים. מפתחים. משנים את החשיבה. יש הורים שמתרחקים מהילד שלהם, בגלל הלקות שלו, בגינת גשם נותנים אפשרות להתקרב. לאהוב. להכיר לעומק.

כל הדבר הזה, כדי שיעשה על הצד המקצועי, הנכון והמדויק ביותר, בעצם כל תיכוניסט וסטודנט שמגיע אלינו, עובר הכשרות ע"י מיטב המומחים מעולמות הטיפול הריגשי, פסיכולוגיה, ליווי, עולמות הצרכים המיוחדים וככה ממש תהליך רחב וכיף של הכשרות, כדי לעבור את המסע המטורף הזה, בצורה הכי מדויקת.

אני אגיד רגע, לפני שאנחנו עוברים שקופית, ש'בגינת' גשם היום, יש בערך שמונה מנתחות התנהגות שעובדות איתנו בהתנדבות, ועוד שתי פסיכולוגיות, כל הדבר הזה גדל והולך, אנשי מקצוע באים – שבדרך כלל לוקחים הרבה מאוד כסף – ונותנים מזמנם, לא מעט שעות, בהתנדבות, מתוך אמונה מלאה, שיש פה משהו שהוא פרייסלס ונוצר פה אוצר והזדמנות לילדים האלה והם רוצים להיות חלק מזה.

איפה צומחת 'גינת הגשם' הזו? איפה אתם פועלים? כי אתם מתארים פה פעילות ענפה ויש קשר עם הורים וילדים ומנתחי התנהגות, איפה אתם פועלים בעצם?

שנה שעברה, אני הובלתי פיילוט בכפר יונה, שהייתי בליד. השנה כבר יש לנו ביקוש מ- 200 הורים שנרשמו על בסיס מפה לאוזן בלבד, אנחנו לא ארגון, שהוא כזה מוכר ומפורסם.

תהיה ממש השנה השנייה, בעולם של 'גינת גשם', אנחנו מאמינים שזה משהו שיכול וצריך להגיע לכל ילד בארץ וההתחלה שלנו תהיה השנה בהתרחבות.

ולכמה ילדים?

זה פועל, אנחנו פועלים בבלתי פורמלי, זאת אומרת אחה"צ עם הילדים. אני אסביר לך למה, פשוט כי בשנה שעברה במקור, רציתי להכניס את זה לפורמלי ונתקלתי באין ספור חומות, אני חצי שנה הייתי במלחמה, רק כדי להכניס את זה לעיר אחת בפורמלי, אז אמרתי לעצמי, שאני צריך שזה יהיה בבלתי פורמלי, כדי שאני יוכל להגיע לעשייה עם הילדים ולא להיות תקוע על המלחמה.

אני מוכרחה לומר לך, שהבלתי פורמלי, הוא לא פחות חשוב, לפעמים אפילו יותר חשוב במיוחד שמדובר על דברים שהם במהות שלהם הם מסוג הדברים שאתם מביאים וגם לשמר את הרצף, כי בפורמלי הם מקבלים את המענים מי יותר, מי פחות ואחר כך בבלתי פורמלי, אתם בעצם, ממשיכים להם את זה אחר כך באופן הייחודי שלכם והילד רואים אותו במשך כל היום. אז אני חושבת שזה יכול להיות דווקא יתרון, שאתם נמצאים בתוך מסגרת כזו ואני חושבת גם שגם מכאן יכול להיות נובע הרצון של ההורים להיות חלק.

אז אנחנו רוצים ושמחים לגדול בתחום הזה, אנחנו כרגע בשאיפה לפתוח שמונה סניפים השנה, ממש בקרוב. אני אספר שאני לפני חודשיים וחצי, הייתי בסיפור הזה לבד. נעבור עוד שקופית. זה כל האנשים בהנהלה של העמותה היום, אני אגיד שכמו שאתם רואים, יש פה, רוב אני חושב של בני נוער, שהם תותחים, לא פחות ממני, מתוך אמונה שלמה, שאנחנו עושים את זה, לא פחות טוב מהמבוגרים ויש פה גם אנשים שהם בוגרים שלי, שגרירים שלי ואנשים שהקימו כבר תנועות נוער כמו, יובל, והקימו חברות וארגונים מאוד גדולים וכל הסיפור הזה נתמך מכל מקום והדבר הזה גדל מיום ליום. השקופית הזו מתייחסת איך זה גדל מיום ליום, לשמחתי הרבה מאוד וזה נורא מרגש. כמובן שנשמח שרק יצטרפו וזה יגדל יותר.

וזה עדיין רק בכפר יונה?

לא, זה גדל כבר, האנשים האלה מכל הארץ. אנחנו בשאיפה לפתוח שמונה סניפים בערים שונות.

בערים שונות.

כמה ילדים יש היום?

היום יש 200 נרשמים, אנחנו עוד לא פתחנו את השנה, מהסיבות הבירוקרטיה שלוקחת את הזמן.

אז תיכף ניגע בזה. אולי תוכלו לעזור.

אפשר לעבור עוד שקופית בבקשה. אז הנה זה בדיוק זה. מגיעה הזדמנות שווה לכולם, כי באמת לכולם פה יש אור, ואני חושב שראינו פה כמות של אור בחדר הזה רק, שצריך משקפי שמש, כדי לראות וגם בילדים האלה יש ולא חסר וממה שאני ראיתי ועדיין לא ראיתי, כזאת כמות ענקית של ילדים, יש כל כך הרבה, רק צריך שנייה להסתכל וליצור את המעטפת הנכונה, שאת זה אנחנו עושים, וכל מה שאנחנו צריכים, זה את האנשים הטובים שבדרך ואנשים שיכולים לעזור לנו לפתוח את הדלתות, כי אנחנו הרבה מאוד אנשים, אבל אנחנו גם – אני אגיד, מלחמה, כי זה לנו מרגיש קצת כזה – מה שאנחנו עוברים, מה שאני עובר בשנה וחצי האחרונות, מה שפיני ויובל וכל שאר האנשים שמסביבי, עוברים בחודשים האחרונים. זה לא פשוט ואנחנו רוצים כבר להגיע לעשייה, עם הילדים ולהתחיל ולצאת לדרך.

העניין הוא שזה חשוב גם לשים את זה פה, שאנחנו מגיעים לרשות אחר רשות, שאומרים ואומרים לנו – אנחנו רוצים את הדבר הזה, זה יכול לעשות לנו כל כך טוב – ויש הורים שרוצים להיות חלק מהדבר הזה וילדים שרוצים להיות ובני נוער שרוצים להיות, אבל בירוקרטיה ואין לנו כסף לתת לכם ואני חושב שבסוף, כאילו, יש באמת את הפוטנציאל והאפשרות לעשות משהו גדול, לתקן באיזשהו מקום, המון מהתפיסה החינוכית, של החינוך המיוחד היום וההתמקדות אדירה באור ובטוב ואני חושב שכל מי שיכול באיזשהו מקום לעזור לנו, לפתוח דלת, אז אנחנו מבקשים את העזרה הזאת, גם מהממשלה וגם מכל מי שיכול, כי זה אפשר ונכון וצריך, רק צריך קצת, עוד טיפה את העוד פוש האחרון.

רגע זה הסיום, סרטון שיעלה לנו חיוך על הבוקר, חוץ ממה שאנחנו עושים עם הילדים עצמם בשטח, חשוב לנו לעלות את המודעות, אבל ממקום של הנקודות אור של הילדים, של הטוב שיש בהם, אז אחת מהילדות שהולכות להיות השנה, יהב, ילדה מתוקה ומקסימה. יש סרטון איתה.

מהחיים הסודיים של בני הארבע, אם אתם מכירים.

רגע, יש אפשרות להציג אותה?

יש לנו מניעה בלהראות סרטונים.

יש אישור מההורים זה כבר הופץ, זה נמצא ביוטיוב, באינסטגרם, בכל מקום

אם זה ביוטיוב זה בסדר.

יהב הילדה.

תודה רבה.

אפשר לשאול שאלה, איך אפשר להגיע אליכם?

אלף כאן ככה, היי, דרך האתר שלנו, אפשר לכתוב 'גינת גשם' בגוגל זה התוצאה הראשונה, גם באינסטגרם, בפייסבוק, ביוטיוב, פשוט גינת גשם, זו התוצאה הראשונה שיוצאת.

ודיברנו על עשייה ויזמות אמיתית, אז כאילו כל מי שפה עושה דברים כאלה נפלאים, בואו ניקח ונעיף את הדבר הזה באוויר, גם נוער ובכל מקום, כל מי שיכול אנשי מקצוע ויזמים ומומחים וסטודנטים כל בנאדם יכול לעזור לנו לעשות את הדבר הזה.

תודה. תודה רבה. אני מתכבדת להזמין את שרת החינוך, ד"ר יפעת שאשא ביטון, ביום המיוחד הזה. לא רק שרת החינוך, גם יושבת יו"ר הוועדה לזכויות הילד, לשעבר.

לשעבר. ובימים כאלה אני ממש מתרגשת בשבילך, אני זוכרת את הימים שאני ישבתי כאן. עם כל הדבר המופלא הזה.

אנחנו שעתיים מתרגשים פה.

כן, אני בטוחה שפספסתי המון, גם קצת קשה לדבר אחריכם, אז זה לא פייר, כי אני גם מי שמכיר וכבר פגשנו, אני תמיד אומרת שהאופן שבו הילדים מביעים את עצמם ומביעים את הסיפוק, אי אפשר להתחרות בהם.

אז אני רק אומר קודם כל, שהיום הזה, כל כולו שלכם, אבל אנחנו צריכים לדאוג שכל השנה, אתם תהיו במקום שרואים אותכם, שמאפשרים לכם להיות אתם עצמכם, שמאפשרים לכם להתפתח. אתם דיברתם על 'גינת גשם', אני מוכרחה לומר, קודם כל, שזה מרגש, מה שאתם עושים, לא פלא שזה צומח דווקא מכם. יש לנו דוגמאות כמו אלטשולר ו'כנפיים של קרמבו' ודברים שהתחילו מיוזמות מאוד קטנות ותראו לאן זה הגיע, זה יכול באמת להעצים וזה מתחיל מהנבט הקטן שלכם, שאתם ראיתם את האור ואתם החלטתם שאתם באים ומפיצים אותו לכולם ואתה אמרת, יובל אמרת, נתת דוגמאות, על שרואים תגובה לקצב, ואז אנחנו עוברים לרקדנית.

עלייך כילדה.

אגב, לא טעית הרבה, אני מוכרחה לומר לך שאלוהים נמצא בדברים הקטנים ואם אנחנו נדע לזהות את הדברים הקטנים ואת החוזקות בכל אחד מהילדים ולאפשר להם להביא את זה לידי מיצוי ומימוש, עכשיו זה יכול להיות שבילד יהיה יותר מדבר אחד והוא יבחר להתפתח בסופו של דבר בערוץ כזה ולא בערוץ אחר, אבל אנחנו חייבים לתת לו את האפשרות להתפתח ואני חושבת שזו אחת המשימות הכי גדולות שלנו במערכת החינוך.

אתם מדברים על המיצוי של כל ילד וילדה, על הזדמנות השווה לכל ילדה וילד ואני אומרת – זה צריך להיות, לא רק במקומות של הצרכים הנוספים, זה נכון כל ילד יש לו צרכים נוספים – זה צריך להיות בכל המערכת ואני חושבת שלשם אנחנו מנסים לכוון.

אנחנו מציינים את יום זכויות הילד השנה בסימן 80 שנה ליאנוש קורצ'אק, שבאמת היה מחנך שהתורה שלו המשנה שלו, אני חושבת, עדיין מלווה אותנו. הצורך האמיתי לראות כל ילד וילדה, לכבד אותם, לאהוב אותם, לתת להם את המעטפת ששומרת ומגנה עליהם ואנחנו בימים שאנחנו נמצאים בהם היום, אני חושבת שאנחנו רואים את זה שבעתיים.

עצרנו שבוע שעבר את המערכת ואמרנו אנחנו מקדישים את היום, רגע, לנושא של האלימות, שאנחנו מתחילים לפגוש בכל מקום. אמרו לי הילדים בעצמם – זה לא יכול להיות יום אחד, זה חייב להיות תהליך – והם כל כך צודקים, אנחנו במשרד בונים תכנית, שתלווה אותנו לאורך כל התקופה הקרובה וגם אחר כך ואני אמרתי בכיתות שנכנסתי – לא אנחנו המפתח, נכון אנחנו המבוגרים, אולי ואני שרת חינוך ומיכל חברת כנסת ויש לנו פה ראש מועצה, אבל בסוף המפתח לנצח את זה ולאפשר מוגנות אמיתית לילדים, היא בידיים שלכם. מספיקים ילדה, או ילד אחד, כדי לעצור חרם. כדי לעצור סיטואציה שבה ילד מקבל מכות ואף אחד - חוטף מכות, יותר נכון - ואף אחד לא מגיב. בידיים שלכם לעצור את הפגיעה בילדים – אנחנו נהיה כאן, כדי לחזק אותכם, כדי לתמוך בכם, כדי לתת לכם את הכלים, כדי שזה תמיד יישאר במודעות ושתמיד תזכרו שאתם השותפים האמיתיים שלנו, כדי לייצר לכם סביבה מוגנת, אז יישר כוח יו"ר, באמת, גם על הנוכחות המרשימה כאן של הילדים, גם על היוזמה.

התחלפו כאן כסאות.

כן, אני מתארת לעצמי - ועל העבודה הטובה שאת עושה בוועדה לזכויות הילד וכל הזמן אומרים, זו אומנם לא וועדה סטטוטורית, זו וועדה מיוחדת והיא באמת וועדה מיוחדת – בעיניי הוועדה הכי מיוחדת בכנסת. אז ישר כוח.

תודה רבה. תודה רבה. לצוות הוועדה לזכויות הילד שעובד באמת ימים כלילות. תודה רבה, תודה רבה, אנחנו נשמע עכשיו את שוב, עוד שיר נוסף של נתנאל ומאור כהן, מתיכון מור מטרווסט ברעננה. בבקשה.

השיר: 'לעוף': נתנאל ומאור.

איזה סיומת לדיון הזה. איזה סיומת. תודה רבה אתם פשוט מרגשים. כישרון יוצא מן הכלל.

מהמם, אז תחלמו - לא מותר לכם – תחלמו. זה שלכם. באמת.

תודה רבה, לכל מי שהשתתף ולכל הכישרונות ולרובוטיקה, ולתקשורת ועיתונאות, הנציגים באו"ם ובכלל בקמפוס דיפלומטיה, קמפוס דיפלומטיה – מטורף – ולאפליקציות, נראה לי לחברי הכנסת שלנו לעתיד – אני יכולה בזהירות לומר – ולכל הכישרונות ובאמת תודה רבה לכולכם, שחלקתם איתנו, את הכישרונות שלכם ואת החלומות שלכם.

אני שוב אומרת, אנחנו נזמין אותכם לוועדה לזכויות הילד, אבל אתם גם מוזמנים מבלי שאנחנו נזמין והרעיונות שלכם והתובנות שלכם, הדעות שלכם – הם חשובות לנו, כדי שאנחנו, פה בכנסת, נוכל להמשיך ולהעצים אתכם, לא רק במקומות החלשים, אלא גם במקומות החיוביים ומי כמוכם מכיר ויודע, יכול ללמד אותנו, גם דבר או שניים.

אז תודה רבה, שהגעתם לכאן, ביום המיוחד הזה, שוב, תודה רבה לחיים בלפר, בנו של יצחק בלפר, מאחרון יתומי יאנוש קורצ'אק, ריגשת אותנו ואנחנו נדאג, גם שרת החינוך, בוודאי, שהמשך תורתו ואמונתו של יאנוש קורצ'אק תמשיך לבוא לידי ביטוי – גם היום וגם בעתיד – תודה רבה. הישיבה הזו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:51.