פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



3
ועדת ביטחון הפנים
22/11/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 26
מישיבת ועדת בטחון הפנים
יום שני, י"ח בכסלו התשפ"ב (22 בנובמבר 2021), שעה 13:30

הצעה לסדר היום בנושא: "התנהלות המשטרה בתיקי פגיעה בפעוטות"
של ח"כ אופיר כץ

חברי הוועדה: מירב בן ארי – היו"ר

אופיר כץ
רון כץ
נעמה לזימי

מריה רבינוביץ' - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אורית טייה - יועצת השר לביטחון פנים

מיטל גרף - מדור נפגעי עבירה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

אפרת ליפשיץ - יועמ"ש, המשרד לביטחון פנים

לילת ניצן טייבר - ר' תחום אח"מ, המשרד לביטחון פנים

טל אשכנזי - עו"ד ייעוץ וחקיקה פלילי, משרד המשפטים

בת עמי ברוט - ד"ר, ראש תחום נפגעי עבירה, פרקליטות המדינה

לירון אשל - עו"ד ועו"ס, יועצת משפטית, המועצה לשלום הילד

קרן אוחנה איוס - מנכ"ל חיב"ה, ארגון הגנים הפרטיים הארצי

יניב בר אור - מנכ"ל התאחדות מעונות היום הפרטיים בישראל

ח.נ. - הורה

אלונה דניאל - הורה

סיוון מדרי - הורה

לאה קריכלי

עופרה ארגס – חבר תרגומים

"התנהלות המשטרה בתיקי פגיעה בפעוטות"

ישיבת הוועדה לביטחון פנים. היום ה-22.11.21, י"ח בכסלו תשפ"ב. הנושא הוא הצעה לסדר היום בנושא התנהלות המשטרה בתיקי פגיעה בפעוטות. היוזם הוא כמובן ח"כ אופיר כץ שגם פנה אלי באופן אישי וביקש לקיים את הדיון החשוב הזה. הצעות לסדר בדרך כלל מתנהלות במליאה, אבל אם יש להן עניין לציבור הן ממשיכות לדיון בוועדה. הבנתי שההצעה הזאת עלתה ביוני, יולי, בוועדה, ואז הכנסת יצאה לפגרה וחזרה אחרי החגים, נראה לי אזור אוקטובר, כך שהדיון מתקיים בנובמבר. אז איזו שהיא הערת אגב לכל מי שהפציץ אותי בוואטסאפים, אין צורך. אני אמא לילדה בת 4.5, אני מתעסקת בנושא הזה, הוא נושא חשוב, אין לזה שום טעם. אמרתי לאופיר מרגע שהוא פנה אלי, שיהיה דיון. נכון, היו כאן עיכובים, כי מה לעשות, הוועדה לביטחון פנים היא אחת הוועדות הכי עסוקות במדינה, אבל אין צורך. אז זו איזו שהיא הערת אגב. אני מחויבת לנושא, חבריי הטובים גם אופיר, גם רון כץ שגם הצעתי לו להצטרף, אני לגמרי איתם ואני לרשותך בכל דבר שתצטרך מהוועדה. שתדע. לכן כל הוואטסאפים באמת מיותרים. אנחנו נעשה, ואם צריך גם נלווה את האירוע, עד כמה שאפשר, בוועדה.

הנושא הוא תיקי פגיעה בפעוטות, תופעה מחרידה, תופעה שכולנו נחשפים אליה מדי יום. ההתנהלות בוועדה הזאת תהיה יותר מהצד של המשטרה, פחות מניתוח של התופעה. כי ניתוח של התופעה, אתה מתעסק בזה, התעסקתם בזה, זה יהיה בטח גם בוועדה לזכויות הילד, גם בוועדת החינוך, ועדת הרווחה, יש הרבה ועדות. הזווית של הדיון תהיה בעצם על ההתמודדות של המשטרה בתיקים האלה וכמובן הביקורת שנשמעת.

לפחות ממה שראיתי, ולצערי כמו ברוב הדברים בוועדה, רוב התיקים שנפתחו על ידי המשטרה, 116 תיקים של אלימות של בגירים כלפי ילדים מגיל לידה עד 3, 116 תיקים כאלה מ-2017 עד 2020, רוב התיקים נסגרו, 74%, בקבוצות ילדים בגיל 3-6, 67% מכלל התיקים, ובשתי קבוצות הגיל צריך לזכור שהסיבה לסגירת התיק זה חוסר ראיות. הנה ח"כ רון כץ, הזכרתי אותך גם כיו"ר השדולה שהשקתם היום, ותיכף נדבר על זה.

רק הזכרתי שהכיוון של הוועדה, בגלל שהנושא של פגיעה בפעוטות נמצא בהרבה דיונים, יהיה כאן יותר מהכיוון של המשטרה וההתנהלות שלה בתיקי חקירה, שכמו שהצגתי, לפחות מבחינת נתונים יבשים נראה שיש בעיה ולא סתם העלה את זה ח"כ אופיר כץ. אז בבקשה.

תודה רבה גבירתי היו"ר. קודם כל העניין הטכני, להודות לך כי אנחנו יודעים כמה הוועדה הזאת באמת עמוסה במיוחד בתקופה הזאת, ומהרגע שפניתי אליך, אמרת לי שהנושא חשוב לך גם באופן אישי ושתעשי הכל, והנה אנחנו מתכנסים.

לגבי ההודעות מההורים, אני חושב שאנחנו צריכים גם להבין אותם כי בסוף זה היה הנושא שכמו שאמרת, היה אי שם ביוני יולי, ולא כולם מכירים את הדינמיקה בכנסת, מבחינתם זה נושא שמתעכב כבר כמה חודשים, רובם זה הורים שהילדים שלהם עברו התעללות, אז אני חושב שאנחנו צריכים גם להבין אותך, אבל אני שוב מציין שבאמת, למרות העומס שלך בוועדה את מהרגע הראשון אמרת לי שזה חשוב לך ואת תקיימי, והנה עכשיו הדיון מתקיים.

אני ביקשתי את הדיון הזה, בעצם את ההצעה לסדר, כי זאת הצעה לסדר, במליאה מאחר ואני מקבל פשוט אין-ספור פניות מהורים שיש חשד שהילדים שלהם עברו איזה שהוא סוג של התעללות, והמקום שהם הולכים אליו זה כמובן תחנת המשטרה להתלונן, על מנת שבאמת המשטרה תעשה את עבודתה ותבדוק האם אכן הטענה נכונה, האם אכן נעשתה עבירה, האם אכן פגעו ביקרים לנו מכל, ולצערי אנחנו נתקלים בתופעה שחוזרת על עצמה שבמשטרה מצד אחד לוקחים את זה פחות ברצינות, אם זה מהפן של, אם יש בגן כלשהוא מצלמה ולוקח להם, קודם כל בהתחלה היו הרבה מקרים שצריך ללחוץ בשביל שהם ילכו למצלמות ויבדקו מה היה שם, אחרי זה זה לוקח יותר מדי זמן כשיש מצלמות שהנפח שלהן יכול להכיל כמות מסוימת אם זה חודש או אפילו פחות, ויש משמעות קריטית לזמן שבו ניגשים למצלמות ובודקים. הרי ברגע שיש לך את הצילומים זו הוכחה הכי טובה, זה כבר לא ילד בן שנתיים שאתה לא יכול לבדוק אם באמת היה או קשה לו לבטא את עצמו. אנחנו רואים את זה גם במסמך שביקשתי אותו מהמרכז למחקר ומידע של הכנסת, ששוב, זה המקום לפרגן להם על עבודה באמת מעולה שאתם עושים ומסייעים לנו כחברי כנסת, את הפניות שאנחנו מקבלים מאזרחים בעצם לתרגם את זה למספרים.

ושם את רואה, גבירתי היו"ר, את הכמות הגדולה יותר של תיקים בגילאי 3-6 כי שם הילד יודע לבטא את עצמו הרבה יותר מילד בגיל לידה-3, ולכן אנחנו רואים את הפער הזה במספרים. לכן המשמעות היא פשוט קריטית, לבדוק את המצלמות ברגע שמוגשת תלונה. דבר נוסף למשל שהיה, בתחנה מסוימת נאמר שצריך צו של שופט, שזה לא נכון כי היום במקרה של התעללות בחסר ישע פשוט יכולים ללכת, יש להם את האפשרות ללכת ולבדוק את המצלמות ומסתבר שלא בכל התחנות יודעים שהם יכולים לעשות את זה ברגע שהוגשה תלונה.

כן, גם נשמע את הממ"מ שביקשת.

כן. רק חשוב שנדע גם, אני אביא מספר דוגמאות. ובכל זאת אני אגיד, למרות שזה מובן מאליו, ברגע שהורה יש לו את החשש הזה שהילד שלו עבר התעללות, אני חושב שזה אחד הדברים הנוראיים ביותר שיכולים להיות להורה, זה סיוט של כל הורה והסיוט הזה לצערנו הפך למציאות להורים שגם נמצאים איתנו פה היום והם חיים עם זה, זה שאנחנו רואים את זה וזה מכת מדינה הרי, וזה זוכה לחשיפה, אנחנו רואים סרטון של 2-3 דקות, ההורים האלה שהילדים שלהם עברו התעללות ממשיכים שנים קדימה עם טיפולים והילד לוקח לו המון זמן לחזור לעצמו, אם בכלל, הם רואים את ההתנהגויות בבית, משפיעות על הילד.

אני חושב שזה באמת המינימום הנדרש שמערכת אכיפת החוק תעשה את המוטל עליה ותתייחס ברצינות, כי כרגע לא נראה שזה קורה, לא נראה שמתייחסים לתלונות האלה ברצינות והמגמה שחוזרת על עצמה זה רק כאשר יש לחץ והורים שלא מרפים או פניות שאנחנו מעבירים למשרד לבט"פ, רק אז יש את השינוי, וזה לא אמור להיות כך. ברגע שמוגשת תלונה, המשטרה צריכה לעשות את עבודתה ולבדוק אותה בצורה הכי טובה שיש, ואם יש מצלמות בגן למה לא לבדוק את זה? מה מונע מהמשטרה לעשות את הדבר הבסיסי המינימלי לראות אם הייתה התעללות או לא הייתה התעללות.

אז הוגשה למשל תלונה על אלימות בגן בכפר יונה לפני יותר מארבעה חודשים, המשטרה צפתה באופן מדגמי בסרטונים וראו שם אלימות קשה. מאז, במשך ארבעה חודשים הם טוענים שאין להם זמן וכח אדם לצפות ביתר הסרטונים, לצפות במלואם, וההורים ממתינים. הם שאלו אם אפשר להעביר את זה לטיפול של תחנה אחרת והם נענו בשלילה.

ב-30.6 הוגשה תלונה למשטרה על התעללות בגן בראש העין, התיק נסגר יום למחרת. איך אפשר לסגור תיק יום אחרי, אני באמת לא מצליח להבין, אם לא שאלו אף אחד, לא בדקו אם יש מצלמה או אין מצלמה. זה בעצם מראה את מה שאני מדבר, על חוסר הרצינות שמתייחסים לתיקים האלה, ולסגור תיק אחרי יום, אני לא חושב שזה נכון לשום עבירה. לא נשמע לי הגיוני לסגור תיק אחרי יום. לאחר מכן כן פורסמו סרטונים מתוך אותו גן ושם עלה חשד לאלימות, ופתחו את זה מחדש, ועכשיו החקירה מתנהלת, גם, יותר מארבעה חודשים.

דוגמה נוספת זה משהו מעכשיו מגן מפוקח בראשון לציון. אם ששמה לב שילד מתנהג מוזר, בן שנה ו-3 חודשים, מכה את עצמו וכל מיני התנהגויות באמת מוזרות שילד לא אמור להתנהג כך, וגם שם הוגשה תלונה, היא פנתה למפקחת, ממשרד העבודה אמרו לה לא להביא את הילד לגן, זה גם לא צורה שמשרד העבודה והרווחה אין לו שום נגיעה איך לטפל בהורים האלה שהם בעצם חסרי אונים. היא פנתה למפקחת כדי לקבל איזה שהוא מזור ושום דבר. יש פה באמת מכל, ההורים האלה ניצבים מול המערכות כשהם מרגישים שלא מתייחסים אליהם ברצינות, שלא לוקחים את המקרה הכל כך קשה ברצינות, אין שום מעטפת ויש כאן גם אמא מהפרשה שסיפרתי עליה בראש העין, שהיא תיכף תספר על האירוע.

נמשיך כי אנחנו ב-14:30 חייבים לסיים.

אני מסיים גבירתי היו"ר. חשוב שיבינו גם מעבר לדיבורים בכלליות, גם שיבינו הלכה למעשה מה קורה בתחנות. כולם מבינים שיש פה בעיה. אני בזמנו כשהיה פה השר לבט"פ בוועדת הכספים ביקשתי ממנו שיהיה תקן מיוחד לטפל בזה, מישהו שירכז את זה כי אנחנו רואים שבתחנות זה לא עובד כמו שצריך וגם שהשר פשוט יוציא, אני לא יודע איך זה נקרא אצלם, מברק, לכל התחנות שידעו מה הסמכויות שלהם, שאם יש חשד לאלימות ויש מצלמה, ללכת ולבדוק את המצלמה, כי בדיון עם השר גם הוא בעצמו לא היה כל כך ער לאפשרות הזאת של המשטרה לגשת בעצמה ולקחת.

דבר אחרון, אנחנו מקבלים המון פניות ומעבירים המון פניות למשרד לבט"פ, אני רוצה לציין לטובה את נגה עוזרת השר שאנחנו משגעים אותה והיא באמת משתדלת לעזור עד כמה שאפשר. תודה.

תודה. אתה רוצה להתייחס עכשיו ח"כ רון כץ? בבקשה.

קודם כל תודה ליו"ר הוועדה, זה אחד הנושאים שלדעתי החשובים ביותר שאפשר לדבר עליהם פה בבית הזה. הוא נושא שמדברים עליו במשך הרבה מאוד זמן אבל תכלס אופרטיבית, צריכים לעשות הרבה יותר. אני הייתי ממלא מקום ראש עיר וראש מינהל החינוך בעיר גדולה, מכיר את הבעיות, מכיר את הקשיים גם, עם זאת, אני אומר לכם, אפשר לעשות הרבה יותר.

לא יכול להיות מצב כמו שאנחנו מכירים היום שכל אחד יכול לפתוח מעון, וזו לא בעיה של המשטרה, אבל כל אחד יכול לפתוח מעון, אבל ההורים לא יודעים מה קורה בתוך המעון הזה. מדובר בסופו של דבר על פעוטות שלא יכולים לדבר, שאין להם דרך להסביר מה קורה שם ובעצם הדרך היחידה של ההורים ושל הרשויות דרך אגב, גם בתור רשות, הרשויות לא יודעות איפה המעונות האלה, לא יודעים מי נמצא במעונות האלה ואין שום פיקוח עליהם. הדרך היחידה היא באמצעות אינדיקציה כלשהיא.

אז יש כמה גורמים שאפשר להגיע אליהם, הגורם הראשון והכי קשה זה כשממש רואים את הפגיעה וזה מקרה שאני לא מאחל לאף אחד להיות, אפילו ללוות משפחה כזאת, ויש מקרים שיש איזה שהוא חשד ורוצים לבסס את החשד, ופה יש לנו בעיה. כי כשיש חשד ורוצים לבסס אותו אין באמת כתובת אמיתית. ודיברתי איתך על זה יו"ר הוועדה, אין באמת, לא לרשות, וגם אם אני בתור ראש מינהל החינוך אם הייתי רוצה לשלוח מישהו, אין באמת כתובת במשטרה שאתה אומר להם 'תקשיבו, יש לנו 1, 2, 3 ואני מבקש שתלכו לבדוק את זה', כי עד שמגיעה הבדיקה כבר עובר הרבה מאוד זמן, ושמעתם את חברי פה שמדבר גם על סגירה של תיקים, שזה עוד שלב שאפילו לא עקבתי אחריו.

ומה שקורה היום זה שרשויות לוקחות את האחריות עליהן ומקימים בעצם מעין יחידה שהיא עושה את הפיקוח לעצמה, אבל אין באמת סמכות אמיתית בחוק לפקח על המעונות האלה. יושבת פה מנהלת היחידה של פתח תקוה, צפנת, שהיא היום נכנסת למקומות שההורים חושבים שיש שם התעללות. היא בעצם עושה את העבודה של המשטרה או של רשויות אחרות, וזה מצב מסוכן. פה צריכים להחליט, או שאנחנו אומרים 'אוקיי, הורים יקרים, תהיו אחראים על הילדים שלכם, תכנסו, תבדקו, תעשו מה שאתם רוצים' או שהמשטרה תגדיל משמעותית את כח האדם שלה, את התקציבים שלה ואת הקשב שלה לכל הנושא של לידה-3. ואם אתם שואלים אותי, אני גם מקדם חקיקה כזאת יחד עם משרד המשפטים, כל מעון חייב שתהיה בו מצלמה. מעון פרטי, מעון לא פרטי, כל מעון שיש בו ילדים שהם חסרי ישע וקטנים מדי, צריכים שתהיה להם מצלמה. ואם המעון לא מוכן לשים מצלמה - - -

יש את חוק המצלמות.

אבל הוא נכנס רק ב-2025, התקנות. הוא לא מיושם וגם התקנות נכנסות רק ב-2025. אני אומר היום, המעון לא מוכן - - -

חוק המצלמות נכנס לתוקף ב-2021.

אז עוד פעם אני אומר, מעונות פרטיים לא שמים מצלמות.

שמים מצלמות.

לא שמים מצלמות. את רוצה לבדוק איתי, נלך לכמה מעונות שתרצי.

אני מוכנה לקחת אותך אבל בוא נגיד שברמה המשפטית מי שלא התקין זאת עבירה פלילית.

אז עוד פעם אני אומר, לא מתקינים.

מתקינים.

לא מתקינים.

אתה יכול להגיד לא אוכפים אבל לא להגיד לא מתקינים.

לא אוכפים ולא מתקינים, במעון של הבן שלי אין מצלמות. בואו נתקדם. נו יאללה.

זאת הכללה.

אני אלך הכי רחוק שיש. זו לא הכללה, אני אומר לך המעונות של כל מי שאני מכיר אין בהם מצלמות, וצריך שיהיו בהם מצלמות. והנה, גם של הבן של ח"כ שלידי - - -

אני מניח שכמו שאת אומרת שיש - - -

לא, סליחה, מה זה צריך להיות? סליחה, לרגע לא התייחסתי. מה זה? זה לא קורה אצלי השכונה הזאת. אחד מדבר, כולם בשקט.

לא, הנה, יש פה עכשיו במקרה לדוגמה שלושה שיושבים פה, בשלושתם אין מצלמות.

בסדר, אחרי זה אנחנו נשים מדגם מייצג.

כן. אי אפשר להגיד שאנחנו - - -אבל אני חוזר אחורה. אני חושב שבדיון בוועדה הזו ספציפי, במקומות אחרים אנחנו עושים עבודה אחרת, בוועדה הזו אני חושב שהמסקנה צריכה להיות בסופו של דבר להגדיל משמעותית גם את המשאבים וגם את הקשב לכל הנושא של הגיל הרך, כי לא יכול להיות שיש איזה שהוא חשד של הורים ולוקח הרבה יותר מדי זמן עד שיש טיפול, ומהר מדי גם סוגרים את התיק. תודה.

תודה רבה. מאשה בבקשה מהממ"מ.

צהריים טובים. אני אציג את המסמך שהכנו לבקשת ח"כ אופיר כץ, זה למעשה מסמך שלישי, מסמך מעקב שאתה ביקשת, בנושא תיקים שנתיים שנפתחו בגין אלימות בגירים כלפי ילדים בגיל הרך עד גיל 6 במסגרות חינוך וטיפול. המסגרות זה הכוונה למעון יום, גן ילדים, זה יכול להיות גם קייטנה וגם צהרון ועוד כל מיני מסגרות.

בשקף הזה אתם יכולים לראות, אנחנו הצגנו את מספר התיקים שנפתחו על ידי המשטרה בגין עבירות אלה. העבירות שבדקנו הן עבירות אלימות פיזית, מינית ומילולית. בקו הכחול אפשר לראות את מספר התיקים שנפתחו בגין עבירות אלה משנת 2017-2020, אפשר לראות שיש ירידה ניכרת בין 2019-2020 ואנחנו יכולים להניח שאפשר להסביר את הירידה הזאת על ידי כך שזאת הייתה השנה הראשונה של מגפת הקורונה והיו סגרים ולמעשה מסגרות רבות היו סגורות ימים רבים, ילדים לא ביקרו בהן.

אבל לצד הירידה הזאת אתם יכולים לראות בקו הכתום את מספר הקורבנות בתיקים האלה ולצד הירידה הזאת אפשר לראות שבשנת 2020 יש עליה במספר הקורבנות בתיקים. אני אזכיר, אלה ילדים עד גיל 6, ואנחנו יכולים להניח שאולי מדובר כאן או על המקרה שיש כמה גנים שבהם מספר גדול של ילדים אולי נפגעו ויש בתיק אחד הרבה קורבנות או שיש הסבר נוסף, שיכול להיות שאותם קורבנות חוזרים בתיקים שונים ולשאלה הזאת אולי המשטרה תוכל להתייחס ולהסביר.

בשקף הבא עשינו פילוח של תיקים לפי גיל הקורבן, וכמו שכבר ח"כ כץ אמר מקודם, אנחנו יכולים לראות שבכל השנים חלק הגדול, השיעור היותר ניכר של התיקים נפתחים בגין עבירות בילדים שהם יותר גדולים, מגיל 3-6, ופחות תיקים לילדים יותר קטנים, וזה מאותה סיבה כנראה שאתה ציינת שאולי הם באמת יכולים להתלונן פחות. יכול להיות שפוגעים בהם פחות אבל זה באמת שווה בדיקה, מה הסיבה לכך.

בשקף הבא אנחנו מציגים את העבירה העיקרית שראינו בתיקים של האלימות כלפי קטינים והעבירה היא תקיפה. לאורך כל השנים אנחנו רואים שהעבירה הזאת חוזרת על עצמה עשרות פעמים בעשרות תיקים. עבירות נוספות, עבירות איומים ועבירות מין הן ממש עבירות בודדות בתיקים האלה, מדי שנה, העבירה העיקרית היא תקיפה.

כאן אנחנו בעצם כבר מציגים את הנושא של טיפול המשטרה, פרקליטות ומערכת המשפט בתיקים. כאן אני רוצה להגיד מילה טובה למשטרה שהיא בעצם הגוף היחיד היום ולמעשה מתוך שלושה, שזה גם הפרקליטות והנהלת בתי המשפט, שיכולה לספק לנו נתונים מלאים יחסית על השרשרת שהתיקים האלה עוברים. זאת אומרת מהרגע שהם נפתחים ואז כשהם עוברים חקירה, עוברים לפרקליטות ולמערכת המשפט ומה בעצם התוצאה של הטפול בתיק הזה. הנתונים האלה קיימים במשטרה, אנחנו פנינו גם לפרקליטות וגם להנהלת בתי המשפט והנתונים האלה למעשה לא זמינים שם. מה שאנחנו יכולים לראות בגרף הזה הוא את שיעור התיקים שנסגרו בגין הסיבה העיקרית לסגירת התיקים, שהיא חוסר ראיות. השיעור הזה הוא מתוך התיקים שנסגרו, מה הסיבה העיקרית.

לא רואים כל כך טוב, אבל בירוק ציינו מתחת לכל טור כזה כחול את שיעור התיקים שנסגרים. למעשה רוב התיקים נסגרים. אנחנו יכולים לראות את זה למשל בשנת 2017, 85% מהתיקים שנפתחו בגין עבירות כלפי קטינים במוסדות חינוך וטיפול, נסגרו, 89% בגין חוסר ראיות.

בשקף הזה הצגנו נתונים על כתבי אישום בתיקי אלימות. בטבלה הראשונה אנחנו מציגים את מספר התיקים שנפתחו בין השנים 2017-2020, סך הכל 355 תיקים. בטבלה השניה אתם יכולים לראות מספר כתבי אישום שהוגשו. זה לא מתוך אותם התיקים וחשוב לי מאוד להדגיש, אלא אלה כתבי אישום שהוגשו באותה שנה, אבל באותן עבירות.

מה שאנחנו יכולים לראות הוא שאם לצד ה-355 תיקים שנפתחו הוגשו 44 כתבי אישום בגין אותן עבירות בתיקים דומים. אנחנו יכולים לחשב פה איזה שהוא שיעור בזהירות שזה 12% מסך כל התיקים. כאן אני רוצה להוסיף שבדקתי את המגמות בתיקים הפליליים בשנתון סטטיסטי של המשטרה, וכתבי אישום מגישים אותם בכ-14%-15% מהתיקים, אז כאן יש שיעור יותר נמוך, הוא לכשעצמו נמוך אבל הוא עוד יותר נמוך.

בשקף הבא אנחנו רואים את הנתונים על פסקי דין. שוב, בטבלה הראשונה הצגנו את אותם תיקים שנפתחו שאנחנו בדקנו ובטבלה השניה שמתחת אנחנו יכולים לראות את מספר פסקי הדין שהוגשו באותם תיקים. לקחו את כל התיקים של כל הארבע שנים, בעצם אותם 355 ובדקו כמה פסקי דין או כמה תיקים הוגשו מדי שנה.

אז אפשר לראות שעד היום מאותם תיקים הושגו 19 פסקי דין, כשמתוכם רובם הגיעו אמנם להרשעה, זה 14 מתוך 19, אבל עדיין המספר הוא יחסית נמוך. תודה רבה.

גבירתי היו"ר, אם אפשר, נמצאים איתנו מטה המאבק שהם באמת עושים עבודה יוצא מן הכלל, שהם נהיו כבר כתובת, בהיעדר הכתובת מהמדינה הם נהיו כתובת להורים הללו, שפונים אליהם ומלווים אותם ועוזרים להם ומסייעים להם, והם נמצאים פה וחשוב שנשמע גם אותם.

נשמע אותם. בבקשה.

תודה רבה יו"ר הוועדה על הדיון החשוב הזה, חיכינו לו לא מעט זמן. שמי אלונה דניאל, אני מדברת בשם מטה המאבק נגד התעללות בגיל הרך ובאנו להיאבק ואנחנו בעצם היום התארגנות שברובה היא הורים נפגעי עבירה למען הורים נפגעי עבירה בהתנדבות מלאה והיחידים שמייצגים הורים נפגעי עבירה לאורך כל התהליך, החל מהחשד ועד הדיונים, כולל שיקום הילדים, ממש את כל התכלול.

אני הוצאתי את הדוגמאות שאופיר ציין אבל אני כן רוצה להביא עוד דוגמאות משלנו. ב-18 לפברואר הוגשה תלונה במשטרת בת ים עקב הקלטות מאוד מאוד קשות, נאמר להורים שחבל לחכות עד שיוציאו צו, זה ייקח שבוע-שבועיים, שייגשו לבד לגן ויבקשו את המצלמות. הם ביקשו את המצלמות לבד, כמובן שלא ניתנו להם, כמה ימים אחרי זה כשהגיעה המשטרה לתפוס את ה-DVR, ה-DVR הגיע שבור בחתיכות. עד היום אין שום תשובה בתיק הזה, למרות שהם ביקשו לקבל אותו כאנשים פרטיים, התנדבו לשחזר, זה נאסר עליהם, אנחנו מדברים מפברואר.

מי אסר עליהם?

המשטרה לא נותנת את ה-DVR, הוא שבור, אבל לא נותנים להם לנסות לשחזר את זה אפילו לבד.

באשקלון חזרה פעוטה עם שטף דם ענק על חצי פנים כשהצוות לא יודע איך זה קרה. ב-3.3 נפתחה תלונה, ב-4.3 נסגר התיק, לא נמצאה תשתית ראייתית לקיומה של אשמה פלילית. זה באמת שיא גינס כנראה. 9.11, מעון חינוך מיוחד בפיקוח הרווחה, ילד בן שנתיים ו-10 חודשים על הרצף האוטיסטי, התחיל להדגים איך הסייעת נותנת לו מכות בראש והוא צועק 'איי איי', הוגשה תלונה במשטרה, עד היום כולל הבוקר בדקנו, לא הוצאו המצלמות.

מעון של התמ"ת בכרם מהר"ל ב-15 לאוגוסט, סייעת שנשברת מתקשרת להורים ומשתפת על אלימות מאוד קשה בגן, ניגשת ביחד עם ההורים, מגישים תלונה במשטרה, היא מגישה עדות, הגננת רצה ומגישה תלונה שאחד האבות תקף אותה, אין שום ראייה לכך, עד היום שום תשובה, הגן מתנהל כרגיל, ההורים לא יכולים לקבל תשובה.

מעון נוסף לחינוך מיוחד לילדים על הרצף, ילדה בת שנתיים וחצי, פעם ראשונה שנשארת בגן לשלוש שעות הסתגלות, האמא מגיעה לאסוף אותה, מוצאת אותה עם מנחת התנהגות, אישה זרה לחלוטין לילדה ולאמא, מרתקת אותה באחיזה מרסנת, מי שמכיר את האחיזה הזאת, ילדה בת שנתיים וחצי, על הרצפה בשירותים. למה? אין שום תשובה. הוגשה תלונה במשטרה ב-7 לנובמבר, עד היום לא הוצאו המצלמות, אין שום עדכון להורים.

גן ויצ"ו, מטפלת מגן צמוד העידה שראתה את הסייעת בגן השני גוררת פעוטה מהשיער מהחצר לתוך הגן, הוגשה תלונה ב-3 לאוגוסט. עד היום, שום עדכון להורים, שום תשובה, הסייעת עובדת כרגיל. תינוק חזר הביתה, בן שנה, עם שתי שיניים שבורות, אמא שלו לוקחת אותו לרופאת שיניים, השיניים בתוך החניכיים. נכנסו לגמרי בפנים. הרופאה אמרה לה 'תקשיבי, זה לא יכול להיות סתם איזו שהיא מכה קלה, תיגשי בבקשה, תגישי תלונה, חייבים לראות את המצלמות'. היא ניגשה, התלונה הוגשה ב-14 לספטמבר, בתחנה אמרו לאמא לגשת לבד לבית משפט ולבקש צו להוצאת המצלמות. בנקודה הזאת היא פנתה אלינו. פנינו דרך אופיר כץ גם ללשכת השר בר-לב, ב-30 לספטמבר, שזה שבועיים אחר כך, נלקחו המצלמות. הגננת קיבלה צו הרחקה ל-15 יום, התיק עבר לפרקליטות, עד היום ההורים לא עודכנו בשום ממצאים כי במשטרה אומרים 'אנחנו לא יכולים לעדכן', בפרקליטות בכלל לא עונים להם. הצו נגמר, היא חזרה לעבודה, אף אחד לא יודע מה היה שם.

דובדבן שקיבלנו השבוע, גן חובה בבאר שבע, הילדים התחילו לספר שמרביצים להם. שתי אמהות שמו מכשיר הקלטה, בהקלטה שומעים כל היום צרחות ואיומים 'הנה, אני באה להרביץ לך, הנה אני באה לפוצץ אותך, הנה הסוף שלך מגיע' וכאלה. הגישו תלונה במשטרה, המשטרה זימנה לחקירה ממש מהר, את מי? את שתי האמהות שהקליטו על האזנת סתר, ואמרו להם שמעבירים את התיק הזה לפרקליטות להחלטה.

אז גם אין לנו שום פיקוח ושום עזרה וגם כשההורים כבר הולכים לבדוק מה קורה עם הילדים שלהם, ואגב, זה לא הגן הראשון, יש לנו מלא גנים כאלה שמאיימים על ההורים.

אני רק רוצה לעצור אותך במשפט. כל הורים שאומרים להם שרוצים להעמיד אותם לדין על האזנת סתר, אני מזמין אותך לפנות אלי באופן אישי, אני אייצג את המקרים האלה.

תודה. למרות שאנחנו יודעים גם את החוק וגם את הנחיית פרקליט המדינה - - -

וגם את הפסיקה של בית משפט וגם צריך לתקן את החוק הזה.

וגם את הפסיקה של בית המשפט, אנחנו יודעים הכל. אז למה? למה בכלל? גם לא נותנים להם שם משתמש וסיסמה למנע. שבועות אנחנו שולחים אותם ואומרים להם 'לא, אסור לכם, לא מגיע לכם, לא צריך לדבר איתכם'.

סיימת?

זה לא הדיון הראשון שלנו.

אני רוצה לתת לחברה שלך.

את יודעת מה? אני כל בוקר קמה ואני אומרת 'מה לא עשינו מספיק, מה אני לא עושה מספיק, מה אני לא מסבירה, מה אני לא אומרת לכם שאתם לא מבינים שיש כאן זוועה, גיהנום'. עכשיו שעת ההשכבה בגנים, מאות פעוטות עכשיו מרדימים אותם עם שמיכה על הראש, בועטים להם בראש, מטיחים להם את הפנים לתוך המזרנים, חונקים אותם, צורחים עליהם, מאיימים עליהם, מאות, עכשיו, בזמן שאנחנו יושבים פה בסבבה עם הקפה, ומדברים דיונים, ואנחנו כבר שנתיים רצים וזועקים וצועקים ושולחים לכם ומציקים לכם ומפוצצים אתכם בהודעות, כי אתם צריכים להבין, אם אתם תחוו את מה שאנחנו חווים, אנחנו לא עומדים בעומס של הפניות.

יום-יום שולחים לנו הקלטות מזעזעות, ויש פה איזו תפיסה שזה קשור לתעודה, שזה קשור להכשרה. לא, זה כל כך לא. מי שיחקור באמת ויקרא את המחקרים הויקטומולוגיה של זה, זה לא דומה לאלימות במשפחה, זה לא דומה לאלימות של זה, ואין לזה שום קשר להכשרה. ההקלטות שאנחנו מקבלים מגני עירייה, מגני חינוך מיוחד שזה קודש הקודשים של מערכת החינוך, שמונה ילדים על הרצף עם ארבע אנשי צוות, כולם עם הכשרה, זוועה. פשוט זוועה. זה משהו אחר לגמרי שצריך להבין, אתם יודעים, באמת, השנה שלחנו 200 מקליטים לגנים. אפילו יותר. אחד לא חזר תקין. אחד לא חזר תקין. יש לנו קטע, אנחנו כבר חודשים אומרים 'אמן, יחזור אחד, נעשה ממנה כמו 'יצאת צדיק', נפרסם, ונגיד איזה כיף, תשמעו איך אומרים לילד 'חמוד שלי, מתוקה שלי'', בכולם, בכולם, מניעת אוכל, מניעת צרכים, השפלות, קללות, צרחות, עונשים לפעוטות בני שנתיים וחצי. הכל כאילו בזה 'הנה אני באה, אני אפוצץ אותך', 'אני אחנוק אותך', 'תבכי, למי אכפת, לכי לאמא שלך', 'אתה לא מקבל עוגה' כל הילדים אוכלים עוגה שומעים את הילד בוכה במשך חצי שעה כי לא נותנים לו עוגה כעונש.

אנחנו כבר בטראומה וכאילו לא מצליחים להעיר מספיק. זה צריך להיות משימה לאומית בראש סדר העדיפויות ביחד עם הפשיעה האחרת, גם זו פשיעה. לא יורים על הילדים שלנו בנשק חם, יורים עליהם באלימות, בקללות, במכות ומצלקים אותם. אני מטפלת בילדים האלה, מגיעים אלינו ילדים בני 3, 4 עם תו נכה, 100% נכות, עם פוסט טראומה מורכבת, מאובחנים על הגבול של אוטיזם ולקות שכלית, הם היו בריאים, הם הלכו בריאים לגן והם חזרו נכים כמו הלומי קרב מסג'עיה, אתם צריכים לראות אותם. הם לא מדברים, בני 4, לא מוציאים מילה, לא יכולים לחבר חרוז, בקושי הולכים, מתנדנדים, למה? כי פוצצו אותם במשך שנתיים ושיקרו להורים יום-יום ובגלל שאנחנו לא כאלה אנחנו מאמינים, קשה לנו לדמיין שכשהחייכנית הזאת, החברה שלי החמודה הזאת, זאת שאני סומכת עליה, זאת שאני שמה אצלה ילד שלישי סוגרת את הדלת ואז קושרת את הילד במשך 4 שעות בזמן שהוא בוכה או מונעת מילדה להחליף מכנסיים והיא מסתובבת עם פיפי ועם צרכים וכאלה. לנו זה קשה.

באמת, תכניסו את זה ללב בבקשה. זה לא מקרים נקודתיים. זה לא, זה לא כרמל מעודה. יש כאלה מלא, מלא מלא בכל הגנים מכל הסוגים. מכל הסוגים. בואו איתנו תבלו איתנו יום ותבינו עד כמה אנחנו מצולקים. כי קשה לנו. באמת, אנחנו רוצים להציל את הילדים האלה ואין איך, וגם כשכבר מגיעים למערכות, ואני לא מאשימה, אני יודעת שהמשטרה באפיסת כח אדם, אז תתגברו אותם לעזאזל, מי יכול לעזור לילדים? תודה.

תודה לך. דברים קשים מאוד. אני אתן לעוד אחת שתבחרו, כי אנחנו חייבים להתקדם.

אני אמא של אביגיל ואריאל, אביגיל בת 5 ואריאל בן שנתיים ותשעה חודשים.

תשתי מים, הכל בסדר, את פה בחברה טובה שרוצה לעזור לך. אני יודעת שזה קשה ואני יכולה להבין אותך, אבל תנסי כי הדברים מאוד חשובים.

תודה. אני ובעלי פעילים במטה המאבק אשר מלווה פרשות מאוד קשות כמו שכבר שמעתם. תחילת שנה שעברה הגיעה ואיתה החששות והחרדות. הכנסנו את אריאל לגן חדש, לגן טירת הילדים בראש העין. לא אשקר שפרשת כרמל מעודה צילקה אותנו ועוד הורים רבים. עם כל הפעילות וכל ידיעת הסימנים בסוף זה דפק בדלתנו האחורית. מעולם לא תיארתי לעצמי שזה ידפוק אצלנו בדלת, שלחנו ילד עצמאי, ילד שאוהב ללכת לגן, שנכנס בשמחה, ילד שסומך על הסביבה, על כולם, ובנוסף להכל הוא פשוט ילד שובב, הוא פשוט שובב. אותה שובבות ששובה את הלב היא זו שסימנה אותו כמטרה.

לפני התפוצצות הפרשה התחילו סימנים מאוד מוזרים ולא תקינים על גופו, שגם לאחר שאלות ותחקורים התשובות שקיבלנו היו ממש מוזרות. כמובן, כצפוי, 'הילד שובב', 'לא ראינו', 'הוא בטח קיבל מכה' 'הוא לא בכה' 'אנחנו נסתכל במצלמות ונראה מה קרה ונודיע לכם', כנראה שהן לא היו מודעות לחוק המצלמות, מה שנקרא, הלב יודע והמוח מסרב להאמין.

גם לאחר שהתגבשה המועקה שיש פה התנהלות לא תקינה, והילד מתנהג בצורה לא הגיונית כמו לדוגמה הילד קם בלילה בצרחות אימים, אימים, כל הבית רועד מהצרחות. הילד צובט ומסובב את היד במטרה להכאיב, הילד נהיה אלים כלפי אחותו הגדולה, כלפינו, כלפי הכלב שאימצנו תקופה לא רבה לפני כן. ההתפתחות השפתית של הילד כמעט ולא הייתה. הילד בן שנתיים לא מדבר, לא מוציא מילה מהפה. התנהגות לא ריאלית, פשוט לא ריאלית.

אחרי זה החלטנו שאם אין ספק, מכניסים מקליט. אני אפתיע אתכם, לא עבר יום והפרשה התפוצצה. אמא אחרת מהגן הכניסה מקליט שלושה שבועות לפני כן, היא עשתה הכל לפי הספר, היא הכניסה מקליט, נכנסה לתחנת משטרה, הגישה תלונה וביקשה ללכת בהקדם לקחת את ההקלטות כדי שיראו מה קורה בגן. אני אגלה לכם סוד, כמו שהתיק נפתח כך הוא נסגר. יום למחרת התיק סגור. סגור לא כי אין ראיות, פשוט סגרו את התיק בלי שום סיבה נגלית לעין.

ב- 7.7 הפרשה התפוצצה. באותו היום כל ההורים הלכו והגישו תלונות במשטרה, על כל נשות הגן. שש נשים שעבדו בגן, שש נשות צוות, הוגשו נגדן תלונה במשטרה. מתוך השש רק שלוש נלקחו לחקירה, קיבלו צו מניעה מוגבל, הזמן הזה תם מזמן מזמן. שכרנו את עורך הדין אורי סקוזה שילווה אותנו כנפגעי עבירה, שיהיה גורם שיוביל אותנו בכאוס הזה, שיעזור לנו לקבל תשובות.

לאורך ארבעה חודשים התשובה היחידה שלנו ההורים והן עו"ד סקוזה מקבלים, היא שהתיק בטיפול, שזה לוקח זמן, אין כוח אדם, זה הרבה שעות הקלטה, שכן יש למעלה מחודש הקלטות ו-20 מצלמות בגן. ארבעה חודשים שהתיק לא זז, המתעללות לכאורה לא זומנו לחקירה לאורך כל התקופה, שום אקט מניעה כנגדם לא נעשה. ארבעה חודשים שהם מטיילות, לומדות, עושות שופינג ועובדות באין מפריע.

אריאל שלי לא מוכן לישון יותר לבד, אחרי שאחת המטפלות תלשה אותו מהאוזן בזמן שהוא לא הצליח להירדם, היא הפכה אותו מהגב לשכיבה על הבטן, תלשה אותו מהאוזן, היא טרקה לו את הפרצוף במזרון הקשיח, במקביל היא דפקה לו את הראש בקיר, היא דפקה לילד, הילד חזר עם סימן כחול. אז אנחנו כרגע יושבים איתו למעלה משעה כל ערב כדי שהוא יצליח להירדם.

באותה סיטואציה דרך אגב, בנוסף לכל הסיטואציה היא גם נשענה עליו כדי שחלילה הוא לא יוכל לזוז בזמן שהיא משחקת בטלפון, אני אזכיר לכם שככה יסמין וינטה מצאה את מותה, בדיוק באותה צורה. אריאל כבר לא נכנס יותר בשמחה לגן, זה מלווה בבכי יום-יומי, למרות שהצוות שם מהמם. אריאל יכול לחטוף התקפי זעם והתפרצויות ולדפוק את הראש, לצבוט ולהכאיב לנו, כי זה מה שהוא חווה שם יום-יום, אז אם אלה החיים בערך, לחיות בידיעה שאני הכנסתי את היקר לי לכל הזוועה הזאת, אלה חיים בלי יכולת לסלוח לעצמי, בלי לדעת מה יהיו המשך התופעות, איך הוא יגדל, עד כמה הם צילקו לי אותו. בחוסר הידיעה הזו אני קמה בבוקר ובאותה הדרך אני הולכת לישון.

אבל רגע אחד ממש חשוב, אנחנו נחזור אחורה לעניין שהן עובדות. בגלל שהן לא נחקרו, אפילו פעם אחת הן לא נחקרו. אין עליהן שום מניעה להמשיך ולעסוק באותו המקצוע שהן כל כך לא מתאימות לו, את זה נוכחתי לגלות בעצמי באופן הכי קשוח שאפשר לגלות וזה בזמן מתן עדות במשטרת ראש העין.

לאחר ארבעה חודשים מהגשת התלונה אחת האמהות ראתה במקרה את אחת הסייעות חונה ונכנסת לגן ילדים אחר. אני ועוד שלוש אמהות שלא האמנו, באחד הבקרים הגענו לגן, רשת גנים דרך אגב, תחת פיקוח, כדי לראות בעיניים אם אכן כך הדבר, האם אותה סייעת עם עשרות תלונות במשטרה באמת עובדת שוב עם חסרי ישע, ואם כן, לדבר עם הנהלת המקום ולהבין האם בכלל בדקו את עברה.

לאחר שנמנעה כניסתה לגן, הגברת בדרכה למשטרה להגיש כמובן כנגדנו תלונה, התחילה והמשיכה בנסיעה למרות שאני זו שעומדת בקדמת הרכב, משמע ניסיון דריסה. כשהגעתי לתחנה כ-30-40 דקות בערך יותר מאוחר, כי המתנתי לגננת כדי להבין מה קורה שם, אותה גברת יושבת וטוענת שהותקפה, דבר שלא היה ולא נברא, יש לנו הקלטות, יש צילומים שהיא נוגעת בי ואני אומרת לה 'אני לא נוגעת בך, אל תגעי בי', היא יושבת בנוחות בתחנה במקום שתחשוש, עם כמות התלונות שיש עליה שאולי חלילה אולי ההיפך זה הנכון והיא זאת שתיחקר, לעומת זאת אני נכנסת לחדר כדי להגיש תלונה כנגדה ובמקום שאני אגיש תלונה אני מוצאת את עצמי מוסרת עדות. בתכלס, ההרגשה זהה לחקירה לכל דבר. אני שלא עשיתי דבר נחקרת על לא עוול בכפי, אבל היא, שיש עשרות תלונות עליה, לא נחקרה אפילו פעם אחת.

היותר גרוע מהכל היה כשהחוקר אומר לי בלי להתבלבל לשנייה, מסתכל לי בעיניים ופשוט אומר לי ש'הגברת לא עתידה להיחקר'. איך האישה הזאת לא עתידה להיחקר? איך יכול להיות שאין כנגדה שום תלונה? אין עליה שום דבר במצלמות? תסבירו לי איך זה יכול להיות? אם אני בעיניים שלי ראיתי אותה עושה את הדברים האלה והוא בא ואומר לי שאין כנגדה שום דבר, אנחנו לא הגשנו נגדה תלונות במשטרה? לא יכול להיות. לא יכול להיות.

אותו מסר עבר גם למנהלת הגן אשר עשתה את עבודתה לאחר שהגענו למקום וביררה מול משטרת ראש העין האם האישה יכולה לעבוד והתשובה שהיא קיבלה שהאישה לא קשורה בכלל לתיק והם כמובן המשיכו בהעסקתה. הרי המשטרה אמרה שהיא כשירה. איך ייתכן הדבר אם אני ראיתי בעיניים שהיא פוגעת בחסר הישע, הבן שלי, והמשטרה שיש להן כל המצלמות, חודש, והם לא ראו? אז מה הם עשו ארבעה חודשים? מה זה אומר?

תודה. אנחנו חייבים להתקדם. אני מתנצלת, את אומרת דברים קשים ואנחנו מקשיבים לך אבל אם לא נשמע את המשטרה אז סתם באתם לכאן. אז אני מתנצלת, אתן אומרות דברים קשים, ולי באופן אישי, אבל אני חייבת להתקדם אז תסלחו לי. ח"כ נעמה לזימי בבקשה.

אני אהיה ממש קצרה כדי לא לגזול זמן. לא מפתיע שכל מי שפה הורים צעירים, זה דיון ממש חשוב. אני שומעת אתכן ואני רועדת כי הבן שלי עוד מעט רק בן שנה, אז החרדות האלה מלוות את כולנו נדמה לי כל הזמן.

אני רוצה באמת לשמוע גם את המשטרה על העניין הזה, למה מקרים שתופסים ויראליות ציבורית הופכים להיות מקרי דגל והשגרה היא שגרה מאוד עגומה. זה לא רק כי קשה לנו ביקר לנו מכל, מדובר בחסרי ישע, אנחנו רואות את זה בהרבה, ספקטרום מאוד רחב, מקשישים סיעודיים ועד לתינוקות שזה כמובן הופך לנו את הבטן וברור לנו שאפילו את המינימום של להגיד את זה הם לא יכולים, אז זה באמת מפחיד.

צריך להגיד, יש כאן דברים קשים, אני מקווה גם שכשהמשטרה תדבר היא תדע להכיר בהם ולא רק לטייח אותם. אני כן רוצה להגיד, יש פה גם לא פעם אשמה שמועברת אל הפרט, אל מטפלות שעושות מעשי זוועה וצריכות להיכלא ואין ספק, ולא על המדינה שפשוט מסירה ידה מאחריות רחבה, מקיפה על הגיל הרך בישראל. צריך לומר, ילדים הרי לא נולדים בגיל 3, אנחנו יודעים על רשויות מקומיות שנאלצות לקחת את כל מי שיש לו דופק לגנים.

כל הרשויות.

וגם המעונות המפוקחים, בוודאי, הם אומרים 'אין, לא באות, שכר גרוע'. שכר גרוע, לא באות, אין לי מה להחזיק, תביאו הכשרה, תביאו הכל, מקצוע הכי שוחק שישנו, בטח בחינוך המיוחד שזה באמת לא פשוט, ולוקחים מי שרק ישנו. אפילו מעלימים עין מעבר פלילי. יש לומר, זה נכון, זה נעשה, יש פה ביצה ותרנגולת. יש פה היעדר השקעה, זה צריך להיות בתנאים, בשכר, בכל מה שצריך להיות, ויש פה חוסר רצון להתמודד עם מקרים שאפשר להשחיל במערכת כי אין עליהם מספיק הד ציבורי וזה מתנגש ביחד ויוצר את הכאוס הזה. אני שומעת אותך עדות אחרי עדות ואני אומרת שזה לא אמיתי, מה שקורה.

כתבתי ממש נאום אבל קשה לי לאסוף ולהקריא את כל זה. אני אתן למשטרה לדבר. תודה.

תודה ח"כ לזימי. מהמשטרה מיטל גרף בבקשה.

אני אומרת בפתח הדברים, גם אני אמא ואין ספק שהעדויות ששמענו כאן הן קשות ואנחנו נחושים מאוד בטפול בעבירות המסוימות האלה.

לא, סליחה. אתם לא נחושים.

זה לא ויכוח.

לא, מה ששמענו פה את לא יכולה להגיד ש'אנחנו נחושים', אני נורא ממצטער, את לא יכולה להגיד 'אנחנו נחושים' כי הדבר האחרון שראינו פה זה נחישות.

בכבוד - - -

לא בכבוד, אי אפשר להגיד 'נחישות' אחרי מה ששמענו פה.

אני רוצה להסביר לך משהו - - -

אני חבר כנסת ואני יכול להגיד מה שאני רוצה.

ואתה אומר. אתה כל הזמן אומר. ואני לא אפריע, אבל אנחנו רוצים להתקדם כי לצערי הזמן של הדיון הזה קצר. אז נחישות במקרה הזה היא פחות תכונה בולטת. אבל אפשר, בואי נראה מה אפשר לעשות.

אני לא אדבר בסיסמאות, אני אגיד מה אנחנו עושים, ובשביל זה טרחתם והזמנתם אותי. לא עמדתי כאן על קוצו של יוד גם כשחבר הכנסת דיבר והעלה מקרים שאת חלקם אנחנו מכירים ויודעים מה כן נעשה בהם, לא עמדתי על דיוקם למרות שתיקים שהועברו לפתחינו לפני הדיון הזה, כי אני לא רוצה ליצור כאן ויכוח כי יש כאן שאלה כללית מאוד, אבל גם התיקים שהעברת אלינו לבדיקה, תיק אחד לדוגמה הוא בשימוע לקראת הגשת כתב אישום. הגן שם נסגר. תיק אחר הוא גם כן לקראת כתב אישום, הוא בפרקליטות, זאת אומרת גם בתוך האירועים שאתם מדברים כאן יש חקירות שאנחנו נמצאים בניהולן.

מה כן חשוב לי להגיד לכם?

זאת אומרת שעם מה שבאים ההורים זה כן נכון, רק צריך מישהו שיבדוק את זה. עובדה שתיקים שחשבתם לסגור או שלא בדקתם, ואחרי זה כשעשיתם בדיקה כמו שצריך, הנה, את אומרת, יש כתב אישום. זאת אומרת שאם הייתם מתייחסים ברצינות היינו מביאים לדין הרבה יותר כאלה שמתעללות בילדים.

אני אסביר לכם איך זה עובד בוועדה לביטחון פנים. כנראה אתם קצת מתבלבלים. אתם יכולים להעיר הערה, כל הנאומים האלה זה לא מתאים לי. אני אומרת לכם, אני רוצה לשמוע את המשטרה. אם אתם תדברו והם ידברו אפשר לסגור את הדיון ונלך לישיבת סיעה. יש לי ישיבת סיעה ב-14:30. ברצינות. אף אחד לא מעיר יותר. בבקשה גבירתי.

אני אתחיל במה אנחנו עושים ומה יש לי לחדש לכם כשאני יושבת כאן, כי הרי אני כאן על מנת להגיד דברים שחשבתי שיעניינו אתכם. אז קודם כל משנת 2019 כל הנושא של הטפול בפגיעה בפעוטות קטינים חסרי ישע עבר למדור נפגעי עבירה במשטרה, וזה רק בסוף 2019. נכון להיום יש קצינה אחראית, ראש חוליית חסרי ישע שהתפקיד שלה זה הנחייה, בקרה והכשרה בתחום המיוחד והמסוים הזה.

כמה אנשים יש במדור?

חשוב לי מאוד להגיד גם - - -

רק שאלה. מה הכח אדם, כמה יש שם?

כח האדם הוא ייראה לך לא ריאלי כי אני מדברת על קצינת מטה אחת, אבל אני מזכירה שהיא קצינת מטה שיש לה שלוחות, זאת אומרת היא מפקחת ומבקרת על קציני נפגעי עבירה במחוזות שמפקחים על המחוז - - -

אבל היא בנאדם אחד.

שמפקח על המרחב, שאחראי על כל החוקרים במשטרת ישראל. ככה זה בקצונת המטה במשטרת ישראל. אני ממשיכה ואומרת שהכשרה ראשונה של מחלקי המשפחה הסתיימה לפני כחודשיים. הכשרה מוצלחת מאוד באורך של שלושה שבועות, שבה אנחנו אמורים, כמובן שאנחנו רק מתחילים איזה שהוא תהליך, אבל אנחנו בעיצומו של חוק חדש, לימוד חדש ואנחנו משתדלים מאוד לעשות כמיטב יכולתנו בתשומות שיש לנו.

כן רציתי בדקה וחצי שיש לי בתוך זה להסביר מה בדרך כלל, נכון שהאירועים שהועלו כאן על הנס הם האירועים היותר חמורים מתוך התיקים האלה שהאחוז שלהם כאילו נסגר, אבל מה קורה בדרך כלל בתחנת משטרה, מה היום-יום שלנו מאז החוק המבורך הזה? אז היום-יום שלנו הוא כזה: מגיעה אימא, לרוב, מגיעה אמא שהיא אמא כמוני שהילד שלה חזר עם המטומה מהגן ויכול להיות, כמו באחד המקרים שתיארתם כאן, שדווקא לגננת יש הסבר מאוד מדויק למה שקרה כאן וזה דווקא כן מתכתב עם חומר הראיות, ויכול להיות שלגננת יש הסבר. אבל ההסבר לא מניח את דעתה של האמא, והיא יושבת, וזה רוב התיקים שמובאים לפתחנו כמשטרה, ואז האמא יש בה ספק, ואמא היא אמא היא אמא, וכל תיק הוא חשוב, וכל לילה ללא שינה של אם באשר היא אם זה חשוב ותפקידנו לחקור ואנחנו רוצים לחקור ויש לנו אמביציה גבוהה לחקור ולהגיע לחקר האמת ולפתור את הבעיות האלה ולהעמיד לדין גננת שלא ראויה לתואר גננת, סייעת שלא ראויה לתואר סייעת, אנחנו עושים את זה.

מגיעה האמא הזאת עם ההמטומה, והיא מגיעה והיא לא יודעת לדייק. בדרך כלל היא לא יודעת להגיד לי בדיוק מתי. היא אומרת 'הוא חזר מהגן', היא מגיעה אלי אחרי יומיים-שלושה, שבוע, היא אומרת לי 'אני לא יודעת אבל הוא חזר פצוע מהגן, זה יכול להיות לפני שבוע, זה יכול להיות לפני יומיים' ואז מה אנחנו צריכים כמשטרה לעשות, למה זה לוקח זמן לחקור את התיקים האלה, שאתם כועסים על זה? כי צריך לעבור על כמות גדולה מאוד של צילומים, זה לא זירת עבירה אחת, כמו שאמרנו, הילדים חסרי הישע האלה לא זכו לדבר, אין להם את היכולת הוורבאלית לתאר לי תיאור מפורט ולהגיד לי 'ביום שלישי ב-10:15 חטפתי מכה' אז אני צריכה - - -

אז יש מצלמות שאתם יכולים - - -

נכון. תודה לך. ויש מצלמות, חוקר יושב מול המצלמה והוא לא מסתכל שעה מצלמה, הוא גם לא רואה סרט של שלוש שעות, הוא לפעמים צריך לעבור על ימים ושבועות שלמים, יש כאן פרשיה של חודשים שלמים צריך לעבור על זה חוקר, וכוח האדם שיש לנו, לדוגמה, אחד האירועים שהבאת לפתחנו בתחנת שדרות כשבדרך כלל שני חוקרים במשמרת, הצפייה היא ארוכה, היא ממושכת. ברוב המקרים יש לנו יותר ממצלמה אחת - - -

תעבירו את זה לתחנה אחרת שיש לה יותר כוח אדם שתבדוק את הסרטון.

כן. כי תחנה אחרת עשירה בכוח אדם. יש לנו שתיים-שלוש מצלמות שבדרך כלל צריך לראות את כולן - - -

אני רוצה לשאול אותך שאלה. מצוקת כוח האדם במשטרה ידועה לי, אני מלווה אותה כבר חודשיים, אני בכלל לא שם, אני לא מלינה על זה. אני שואלת איך יש סיטואציה שבה הוגשה תלונה ויום למחרת נסגר התיק. עזבי, אני מבינה אותך שאת צריכה כמה ימים, הם צריכים, החוקרים, אני לא שם. תסבירי לי אבל למה סוגרים תיק.

אני מסכימה שצריך לחקור כל תלונה באשר היא תלונה, גם אם מי שעומד מולי אומר לי 'תשמעי, אני לא יודע להגיד נקודתית מה קרה אבל אני חושד שפגעו בילד שלי'.

אוקיי. אבל למה סוגרים את התיק של ההורה יום למחרת?

זה תקין לסגור תיק אחרי יום?

עובדתית, נפתח התיק הזה מחדש לחקירה.

אחרי שהיה לחץ. לא בגלל יוזמה שלכם.

הבנתי. תקשיבו - - -

אבל זה לא הגיוני לבוא ולהגיד 'הכל בסדר מבחינתנו'.

אבל זה לא יעזור אם אתה תמשיך לצעוק עליה כי הבנתי, היא אפילו לא, היא יודעת במפורש שאין בזה הגיון. היא יודעת. היא מספיק אינטליגנטית להבין.

אבל לא יקרה כלום אם המשטרה תגיד שזה הגיוני והכל בסדר. - - - אולי אנחנו נוכל לעזור להם לטפל בבעיות?

לא, אבל היא לא תפתור לי את הבעיה הזאת עכשיו בדקה.

רק אומר משפט אחד שחשוב לי שכן ייאמר. אלה חקירות מורכבות, תיארתי את נושא הצפייה, אבל יש עוד מורכבויות בחקירות האלה שהן מורכבות מובנית, כמו - - -

לא, לא יהיה מצב שהורה יגיש תלונה ויום למחרת תסגרו. עזבי, אבל יש לי כבר דרכים להרים את האירוע הזה לאן שהוא צריך להגיע. בגלל זה אני לא מאשימה, אני מבינה את מצוקת כח האדם. אני חיה יום-יום את המשטרה. תאמיני לי. כל סיור שלי בכל מקום אני מבינה את המצוקה. יש לי אירוע אחר פה, שהמשטרה פתחה וסגרה, וזה צריך לקבל תשובות מאנשים יותר בכירים עד רמה של מפכ"ל, אם צריך, נדבר איתו.

זה תוקן, התיק הזה נפתח.

לא יהיה יותר. לא יהיה.

לא, זה לא נכון מה שאת אומרת. את לא יכולה להגיד שתוקן - - -

לא יקרה יותר שהורה יתלונן, אני רוצה לראות שיהיה כאן הורה שיתלונן ויום אחד תסגרו לו את התלונה. לא יקרה. לא יקרה כל עוד אני יו"ר הוועדה הזאת. הפרקליטות, יש לכם להוסיף משהו לדיון?

אני לא נציגת הפרקליטות, אני מהמשרד לביטחון פנים.

אני יוצא.

לא, אתה לא עוזב, אתה נשאר פה. אנחנו נאחר ביחד לישיבת הסיעה. אנחנו נלך ביחד כי זה דיון שאתה, צוות הכ"צים פה יזמו, אז אתה תישאר פה איתי בקו האש. בבקשה.

מעבר למה שנציגת המשטרה אמרה ח שוב לי לציין שגם המשרד רואה חשיבות רבה לטיפול מהיר.

החשיבות לא מספיק לי. אני רציתי משהו, רציתי פתרונות פה. לכולנו חשוב לשמור על הילדים. נכון? אולי לחלק לא.

אני רוצה להגיד שכיוון שמדובר בחוק חדש יחסית, חוק התקנת מצלמות - - -

אני מכירה את החוק, הייתי בכנסת. אנחנו חוקקנו אותו.

לכן יש קשיים ב-, חבלי קליטה של - - -

זה לא חבלי. אני הייתי פה בכנסת ה-20, העברנו את זה ב-2019. שנה הגנים היו סגורים.

חשוב לומר בעניין עבודת המשטרה בעניין הזה, רק חשוב לי לציין שכיוון שחשוב לנו שיהיו ממשקים עם הארגונים שאחראים על הגנים, ביום 12 בדצמבר ייערך שולחן עגול שבו יקחו חלק גם סגן השר גם יועצת השר, יחד עם הארגונים שמפעילים את מעונות היום לפעוטות, נעמ"ת, ויצ"ו, אמונה, החברה למתנ"סים, וחשוב לנו מאוד לתאם את הממשקים בין הארגונים הללו שמפעילים את הגנים לבין המשרד שלנו והמשטרה, כדי - - -

אני הייתי מציעה משהו אחר למשרד שלכם אבל אני אעשה את זה כבר מול השר. נציגת הפרקליטות יש לך משהו להוסיף לנו כאן לדיון?

אני לא, אני מהייעוץ המשפטי לממשלה. אבל אם אתם רוצים אנחנו יכולים - - -

לא. אני לא צריכה. איפה הפרקליטות? בבקשה.

שלום נעים מאוד. אני ראש יחידת הסיוע לנפגעי עבירה בפרקליטות המדינה. אני חושבת שנאמרו פה דברים נכוחים. אנחנו צריכים לזכור שמדובר בילדים שהם נפגעי עבירה במקרים האלה ואנחנו כמובן מלווים את התיקים האלה ומטפלים בהם ברגע שהם מגיעים אלינו אחרי חקירה. במקרה שיש עבירות שהן בסמכות הפרקליטות.

עוד דבר שחשוב לנו מאוד להגיד זה שחשוב מאוד לשמור על זכויות הילדים האלה, זכויות נפגעי העבירה בתיקים, ובין השאר לא לשחרר את הסרטונים לתקשורת. ויש להם זכות לילדים האלה וגם להורים שהדברים האלה לא יסתובבו בתקשורת. הילדים הם נפגעי עבירה, זה אסור לפי החוק לפרסם את הסרטונים האלה.

ההורים יודעים את זה, לפעמים - - -

· - - ככה זה יעצור את זה.

לא, אני מתנצלת. אני חייבת לסיים.

אבל אני רוצה רק בקשה אחת אם אפשר, שיהיה לנו איש קשר, לצאת מפה עם משהו.

עזבי, אני אדאג לזה. אוקיי? מה שאתם צריכים זה איש קשר במשטרה שיהיה אפשר לבוא ולדבר איתו, חוץ מחברי הכנסת שעסוקים בעוד הרבה דברים אבל גם הם זמינים לטובתכם. אני הבנתי את האירוע פה. אוקיי?

אני חייבת לסכם. קודם כל הוועדה הזו תהיה דלת פתוחה בשבילכם לכל דבר שתצטרכו. יש כאן חברי כנסת, גם אופיר גם רון, צוות הכ"צים, גם נעמה, שנמצאים כאן בדיון, כל פניה של הורה תגיע ואני אומרת לכם שהיא תטופל מהיום והלאה. לא יהיה מצב שאני אשמע שתיק הגיע למשטרה ויום למחרת נסגר. לא יקרה. לא במשמרת הזאת, לא במשטרה הזאת שיש לי איתה קשרים מאוד טובים וחזקים.

אתם צריכים איש קשר בתוך המשטרה. הוא יהיה האדם איתו תדברו, איתו תבכו אם צריך, הוא ישמע אתכם והוא יהיה איש הקשר מול המשטרה. רשמתי, אני מבטיחה לכם שאני אעביר את זה עד המפכ"ל כי הנושא הזה הוא בנפשנו.

דבר אחרון, אנחנו נעקוב כאן בוועדה. אופיר יודע, כל דבר שנצטרך, אם חלילה, ואני מקווה שלא, אירוע שנצטרך להביא את נציגי המשטרה במחוזות מסוימים שיבואו ויתנו הסברים, אנחנו נעשה את זה. לגבי אותן תלונות שנציגת המשטרה מיטל גרף, ואני מניחה שגם תוכלי לדבר עם אופיר כאן כשנצא אם יש משהו פתוח, לעשות את הסינכרון עכשיו.

אני יודעת שאתן מיואשות ואתן מגיעות המון אבל כשמגיעים אלי לוועדה, בגלל שאני ועדה חדשה, כולם כבר מגיעים בייאוש, כשהם כבר היו ועשו סבב בכל הוועדות.

לא, הן לא מתייאשות.

אני רואה אותן, יש משהו בלבוא ולצעוק וזה וכל פעם לחזור. אנחנו שם. אוקיי? לא בגלל שאנחנו הורים לילדים צעירים, כי זה דבר שצריך לתקן כחלק מתיקון של החברה הזאת. אנחנו שם מלעשות קצת שיעורי בית ביחד עם אופיר ורון, ביחד מול המשטרה, אולי נעשה גם איזו פגישה שלנו עם המפכ"ל אם צריך, אני אבקש ממנו, ונראה מה אנחנו יכולים להביא לכם בשורות טובות יותר. איש קשר, דרך פעולה שתוכלו קצת יותר להרים את הראש.

אני רוצה להגיד לכן בנימה אישית, כל הכבוד לכן. אתן נכנסות בוואקום שלפעמים, כבר לא לפעמים, שהמדינה לא נמצאת. לכן זה ראוי להערכה ואחרי כל מה שעברתם. אז באופן אישי אני מצטערת שלא יכולתי לשמוע, אני מבטיחה לכם שאם נצטרך לבואו שוב, תנו לנו לעשות עבודה בתקופה הקרובה מול המשטרה ואני בטוחה שאופיר יעדכן אתכם. תודה רבה לכולם. סליחה שוב. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:30.