פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



22
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
23/11/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 21
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, י"ט בכסלו התשפ"ב (23 בנובמבר 2021), שעה 12:00

מיזמים ופרוייקטים חדשניים במאבק באלימות נגד נשים

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר
גבי לסקי
יסמין פרידמן

עלי סלאלחה
נירה שפק

אביטל בגין
–
ממונה ארצית במדיניות ציבורית סיוע משפטי, משרד המשפטים

זהר סהר - מנהלת המחלקה לטיפול באלימות במשפחה ותקיפה מינית, משרד הבריאות

מיטל גרייבר שוורץ - מת"ל, ועדת המדע

בדיעה חניפס - יועצת לקידום מעמד האישה, הרשות לקידום מעמד האישה

אורלי אלמגור לוטן
-
מ.מ.מ, כנסת

ג'רי אלמו קפיטל
-
מ.מ.מ, כנסת

שירן מלמדובסקי סומך - יוזמת הקמפיין, מרכז השלטון המקומי

היבה סלאלחה - יועצת לקידום מעמד האישה, איגוד היועצות למעמד האשה ברשויות המקומיות

לירון דורון לוי - סמנכ"לית אסטרטגיה וקשרי ממשל ורמ"ט יו"ר, מרכז השלטון המקומי

פאטמה אבו בסל - משתתפת, עמותת סדרה לקידום האשה והמשפחה בחברה הערבית הבדואית בנגב

מראם סלימאן - פרויקט מגן למשפחה, עמותת סדרה

רבקה נוימן - מנהלת האגף לקידום מעמד האישה, ויצ"ו

גילי ורון - מנהלת המערך המשפטי, ויצ"ו

נאילה עואד - מנכ"לית, עמותת נשים נגד אלימות

ו'רד גראיסה - גרפיקאי, עמותת נשים נגד אלימות

יהודית סידיקמן - נשיאה, אל הלב

נועה אלפנט - מנהלת בכירה למדיניות ציבורית וקשרי ממשל, גוגל

שרית מרציאנו - מנהלת משאבי אנוש, גוגל

שלומית קמינקא - מנכ"לית, גוגל

שילה כוהנים - מנהלת פרוייקטים טכנולוגיים, פורום מיכל סלה

שלי דביר - סמנכ"לית אסטרטגיה שולחן עגול

דלית אזולאי

שרון רפאלי
מיזמים ופרוייקטים חדשניים במאבק באלימות נגד נשים

צהריים טובים לכולם. אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, 23 בנובמבר 2021. הכנסת היום מציינת יום מיוחד למאבק באלימות נגד נשים. אני יזמתי את היום הזה וקיבלתי את אישורה של נשיאות הכנסת כמו כל שנה לפני היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים. אמנם אנחנו עוסקות בנושא יום-יום. ואני לא מגזימה כאשר אני אומרת "עוסקות בנושא יום-יום" כי בסופו של דבר גם כאשר אנחנו מדברות על אי שוויון באיזשהו תחום בחיים בין גברים לנשים אנחנו מדברות על השורש של האלימות המתחוללת נגד נשים. הרי אלימות נגד נשים זאת לא הבעיה, אלא אחת מתופעות הלוואי לבעיה האמיתית: חוסר השוויון ומבנה הכוחות הלא שוויוני בתוך החברה. בכל חברה אנושית שאני מכירה עד עכשיו בימים שלנו קיימת הבעיה שלנו. מה שאנחנו מנסות לעשות זה הטיפול שאני הכי מכירה שעושה את ההבדל בין חברה לחברה.

אם האלימות המגדרית קיימת בכל החברות האנושיות יש הבדל אחד בין מקום למקום או בין חברה לחברה: דבר ראשון זה איך החברה עצמה מתייחסת לנושא של אלימות – האם יש קבלה לאלימות? האם יש גינוי לאלימות? האם אנחנו מחנכים נגד אלימות נגד נשים ולמען שוויון מגדרי או לא? הדבר השני שעושה את ההבדל זה אחריות המדינה על הגנה וסיוע לנשים נפגעות אלימות אבל גם כן ענישה וטיפול בגברים אלימים.

היום בבוקר דיברנו על אחד הצדדים של אחריות המדינה בנושא, והתבשרנו ובישרנו לכלל הנשים אזרחיות מדינת ישראל שהממשלה החליטה לגשת ולבקש להצטרף לאמנת איסטנבול. זה צעד היסטורי שמחייב את המדינה ואת הממשלה לעמוד בסטנדרטים שקבעה אמנת איסטנבול. אבל הישיבה השנייה מדברת על ההבדל השני: איך החברה מקדמת מיזמים ופרויקטים ושוקדת על הפעילות של מיגור תופעת האלימות נגד נשים.

אני חייבת להגיד שכשחשבנו על הרעיון הזה רצינו לדבר על הדברים שפעם היה קשה לבצע – פעם להקים מקלט או מרכז סיוע זה היה מיזם מיוחד, זה היה פרויקט חדשני. הייתי שם בימים ההם. היום ביססנו את המקלטים, ביססנו את ההוסטלים ואת הסיוע דרך מרכזי הסיוע. אנחנו מחפשות גם דרכים אחרות, מיזמים חדשים חדשניים שיש בהם גם כדי למגר את תופעת האלימות ולהיאבק בה, אבל יש בהם גם השינוי החברתי והתודעתי שאנחנו רוצים להחדיר לחברות שלנו. זה הניסיון שלנו להביא בפניכם כוחות חדשים שהצטרפו למאבק שלנו, לא ה- usual suspects; לא תמיד רק ארגוני נשים וארגונים פמיניסטיים שעוסקים בדבר, אלא גם שותפים חדשים שמצטרפים. אנחנו ננסה לחשוף אותם ולתת להם במה בדיון הזה.

אבל, קודם כול, אי אפשר לברוח מהמציאות. קודם כול צריך לדעת איפה אנחנו עומדות במצב האלימות נגד נשים. מרכז המחקר והמידע שעזר לנו תמיד בנושא הזה הגיש אתמול את הדוח בנושא של המצב הנוכחי בעבירות מין, וגילינו שם תמונה מאוד עגומה. אנחנו נבקש מכם היום להגיש לנו את ריכוז הנתונים של אלימות במשפחה.

ג'רי אלמו, בבקשה.

רק מילה אחת: יש פה נציגות של הממשלה, ובעבר בשנים קודמות הלנו, בין היתר, על כך שלא הצלחנו לקבל חלק מהנתונים או לא קיבלנו אותן בזמן, אז רק בשביל הפרוטוקול חשוב להגיד תודה גם למשטרה וגם לרווחה שהכול הועבר מבעוד מועד ובצורה ברורה, וזה מאוד סייע לנו לעשות את העבודה. אז, תודה על זה.

תודה, אורלי ותודה על שיתוף הפעולה. בעבר זה היה מקשה עלינו רבות כשלא היינו מקבלות.

אני מברכת על הצטרפות שתי חברות כנסת בינתיים: חברת הכנסת יסמין פרידמן וחברת הכנסת גבי לסקי. בבקשה, ג'רי.

תודה רבה. אני ג'רי אלמו קפיטל ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. הנתונים שיוצגו מתייחסים לשנת 2020 לעומת שנת 2019. כמו שכולנו יודעים שנת 2020 הייתה שנת קורונה, וכבר בתחילת המשבר הן במסמכים שאנחנו כתבנו ובאלה שגופים אחרים כתבו, הייתה עלייה באירועי אלימות בין בני זוג. במסמך שכתבנו עכשיו באשר לנתונים שקיבלנו ממשרד הרווחה וממשטרת ישראל אפשר לראות שאכן הייתה עלייה בשנת 2020 באירועי אלימות בין בני זוג.

בין השנים 2020-2016 מוצגים בתרשים כלל תיקי עבירות האלימות בין בני זוג, ומתוכם עבירות אלימות גופנית ואיומים בין בני זוג. ניתן לראות שבין השנים 2019-2016 יש עלייה מתונה הן בכלל העבירות בין בני זוג והן בעבירות אלימות גופנית ואיומים; ובין השנים 2020-2019 יש עלייה ניכרת יותר של כ-12% בכלל תיקי העבירות, וכ-11% בתיקי עבירות אלימות גופנית ואיומים.

אנחנו נתמקד בשנת 2020. בשנת 2020 נפתחו בסך הכול כ-20,000 תיקים בגין אלימות בין בני זוג, וב-80% מהתיקים האלה נרשמה אישה קורבן. כשאנחנו מפלחים את נתוני קורבנות הנשים לפי קבוצת אוכלוסייה אז אפשר לראות שב-78% מהתיקים הללו הקורבן הייתה אישה יהודייה ובכ-22% מהתיקים האישה הייתה לא יהודייה, לפי הגדרת המשטרה. חשוב לציין ששיעורן של הלא יהודיות הוא גבוה ביחס לשיעורן בכלל האוכלוסייה בגילים הרלוונטיים שב-2020 עמד על 19%; ובקרב היהודיות כ-25% מהקורבנות היו עולות חדשות. לפי הגדרת המשטרה, עולות הן מי שעלו לארץ החל משנת 1989.

בשנת 2020 נרצחו בסך הכול 147 בני אדם, מתוכם 119 גברים ו-26 נשים. אנחנו נתמקד היום בנשים. רק חשוב להבהיר לפני כן שהנתונים הופקו על-ידי שני מדורים שונים במשטרת ישראל, כך שבחלק מהמקרים הם לא מסתכמים. אנחנו נציג בהתחלה את הנתונים של שנת 2020 שכן הם נתונים מלאים, ולאחר מכן נציג את הנתונים עד 8 בנובמבר שנת 2021 שהם נתונים חלקיים, ולצערנו, היו עוד אירועי רצח שלא נכללו במסמך ובמצגת.

גם חשוב לציין שאחרי שפרסמנו את המסמך קיבלנו כל מיני שאלות האם יש לנו רשימה שמית של הקורבנות. אז חשוב להדגיש שהנתונים במסמך מסתמכים על נתונים סטטיסטיים בלבד שקיבלנו ממשטרת ישראל כך שאין בידינו נתונים או רשימה שמית של הקורבנות. בהתייחס לשנת 2020 נרצחו בסך הכול, כמו שאמרתי קודם, 26 נשים, רובן, 15 נשים, הן ערביות ו-11 נשים יהודיות. בקרב היהודיות הרוב היו עולות – שמונה עולות מתוך 11 נשים. כשאנחנו בוחנים את נתוני המשטרה על רצח נשים אפשר לראות שני "עולמות" נפרדים ביחס לרצח נשים ערביות ונשים יהודיות, וזה התחדד עוד יותר בשקופית הבאה כשנראה את הזיקה בין החשוד ברצח לבין הקורבן.

בשנת 2020 רוב הנרצחות היהודיות נרצחו בידי חשוד שהיה בן הזוג שלהן בהווה או לשעבר; בקרב הערביות – שבע מתוך 15 נרצחות נרצחו בידי חשוד שזהותו לא ידועה למשטרה. זאת אומרת מדובר בתיקים שטרם פוענחו. שליש מהנרצחות הערביות החשוד ברצח היה בן הזוג שלהן.

בשנת 2021 אנחנו רואים מגמה די דומה. נכון ל-8 בנובמבר 2021 נרצחו בסך-הכול 23 נשים, רובן, 11 נשים היו ערביות, תשע נשים יהודיות, ונוספה קבוצה של שלוש קורבנות רצח מקבוצת אוכלוסייה אחרת.

לצערנו, נוספה עוד קורבן רצח אחרי שכתבתם את הדוח.

נכון.

רוב הנרצחות הערביות בשנת 2021 – 10 מתוך 11 נרצחות נרצחו על-ידי חשוד שזהותו אינה ידועה למשטרה; בקרב היהודיות אנחנו רואים שארבע מהן נרצחו בתוך המשפחה ועוד ארבע על-ידי בן הזוג.

אני חייבת להגיד שזאת הגדרה חדשה שלא השתמשנו בה בעבר.

איזו הגדרה, של "לא ידוע"?

לא. בעבר היינו אומרים שהרצח לא פוענח, היום אומרים: נרצחו על-ידי אדם שזהותו לא מוכרת.

האמת שבעבר היו שמים את שתי הקטגוריות הימניות יחד: זר וחשוד לא ידוע יחד, והמשטרה עשתה את ההפרדה של שניהם. אצלנו הטרמינולוגיה הייתה - - - בשנים קודמות.

מה הכוונה לזר?

מישהו שהוא לא אחת הקטגוריות האחרות.

שהוא לא מתוך המשפחה, לא בן זוג.

הוא כן ידוע. - - - לא יודעים במי מדובר, אבל הוא לא בן זוג ולא קרוב משפחה.

אני אציין שמבין קורבנות הרצח ב-2021-2020 18% מהנשים הללו הגישו במשטרה תלונות בגין אלימות טרם הרצח.

רק 18%? זאת ירידה ממה שהיה בעבר.

אז אולי זה טוב. אם הגישו תלונות והצליחו לעשות משהו אז המספר ירד. זה לא בהכרח שלא הגישו תלונות.

זה נתון לכמה פרשנויות: גם אפשר שהאחרות שהגישו תלונות עצרו את התוקף והצליחו להגן עליהן או שנשים שנמצאות בסכנה גדולה הפסיקו להתלונן כי הרימו ידיים.

יש לך נתון כזה כדי להגיד לנו לאיזה כיוון זה הולך? אם הגישו תלונות והגנו על האישה ועצרו את הפוגע או - -

אי אפשר. אף פעם לא תדעי מי הייתה מועמדת להיות הנרצחת.

אבל, נניח, נתונים לגבי נשים שהגישו תלונות שטופלו ואלה שלא טופלו?

הם לא יגידו לך אף פעם שהתלונות לא טופלו. נכון?

לנו אין.

נעבור לנתוני פרקליטות המדינה: בניגוד למשטרת ישראל בנתוני פרקליטות המדינה לא עושים הבחנה בין התיקים שנפתחו לפי רמת הקרבה בין החשוד לקורבן, לכן נתוני התיקים שהועברו אלינו מתייחסים לסעיפי עבירות ספציפיים בחוק העונשין שבהם הייתה זיקה של בני זוג. לדוגמה: תקיפה וגרימת חבלה של ממש של בן הזוג. בין 2020-2019 נפתחו בסך הכול כ-1,300 תיקים בגין סעיפי העבירות המובחנים הללו. כשבחנו אלו עבירות נכללות בסך כול התיקים הללו לא מצאנו אף תיק שנפתח בנסיבות בסעיף העבירה של רצח בנסיבות מחמירות. אורלי תסביר למה.

בלי להיכנס לנושא של רפורמה של עבירות המתה קבעו כאן כמה סעיפים בחוק העונשין שבהם יש רצח בנסיבות מחמירות, שאחת מהן על-ידי בן זוג בהווה או בעבר בנסיבות של התעללות מתמשכת שיטתית נפשית או פיזית, אם אני זוכרת נכון. זה נכנס לתוקף ביולי 2019, אם אני לא טועה, ובנתונים שהועברו אלינו מהפרקליטות לא היה אף תיק רצח שנפתח בנסיבות האלה. אם זוכרים מכמה שקפים לפני כן רק בשנת 2020 היו 13 נשים שנרצחו על-ידי בני הזוג שלהן. אנחנו לא יודעים להגיד – יכול להיות שיש מקרים של רצח בנסיבות מחמירות שהפרקליטות בוחרת להגיש כתב אישום על סעיף עבירה אחר בחוק העונשין שגם קובע מאסר עולם חובה כי יותר קל להוכיח את זה, אבל זאת הנקודה שחשבנו שנכון להאיר אותה, ואולי אחר כך נקבל את התייחסות הפרקליטות.

מעניין מאוד. אם אנחנו גם קושרים את זה לעובדה שעשרה מקרים, לפחות, עדיין לא פוענחו, כלומר לא יודעים מי הרוצח - -

זה כן אבל אני רוצה לקשור את זה למה שאמרה קודם ג'רי שזה לפרקליטות אין אפשרות לפלח את התיקים על בסיס של זיקה לבן זוג, ולמשטרה יש, זה משהו שמקשה מאוד לעשות מעקב. אני חוזרת לדיון הקודם על אמנת איסטנבול ולהבין מה תמונת המצב. כי מה שיש כאן זה לא כל התיקים של אלימות בני זוג, אלא רק המקרים האלה. אז אולי זה משהו שצריך לחשוב על המערכות הממוחשבות שיאפשרו להפיק נתונים בצורה טובה יותר.

בדיוק. אולי אנחנו צריכות לדרוש שגם בפרקליטות תהיה הגדרה כזאת נוספת כדי שכשעושים את הריכוז השנתי אפשר יהיה להבין אם מדובר בבני זוג.

כמו שהם עושים בעבירות מין ופרסמו מאוד יפה בדוח - - -

בדיוק. אפשר לעשות את זה. זה לא אמור להיות בעיה.

אחת הסיבות המרכזיות שפנינו לפרקליטות המדינה היא כדי לדעת כמה מהתיקים נסגרים מחוסר אשמה בגלל שהתיקים האלה מוחרגים מהסטטיסטיקה של המשטרה. לפי נתוני הפרקליטות, בין השנים 2020-2019 נסגרו בסך הכול 476 תיקים. 8% מהתיקים הללו נסגרו בעילת חוסר אשמה. לצורך השוואה בין כלל העבירות שהפרקליטות מטפלת בהן כ-16% מהתיקים נסגרים בעילת חוסר אשמה.

סליחה, גברתי היושבת-ראש, יש נתון נוסף – יש תיקים שבסופו של דבר נסגרים בהסדר. כך פועלת הפרקליטות. יכול להיות שבהסדרים משנים את העבירה לעבירה שלא נכללת בתוך הרשימה שלכם. אז היה מעניין לדעת כמה מלכתחילה נחקרו או כמה תיקים נפתחו עם כתב אישום שכן מתייחס לעבירות שאמרתן בהתחלה ובסופו של דבר בהסדר טיעון זה השתנה ועבר לעבירה אחרת.

במחקר שעשיתי לפני כמה שנים על מקרי רצח של נשים ערביות הבעיה העיקרית שצצה זה השינוי בכתבי האישום וההקלות שנעשו בדרך לאורך ההליך המשפטי. כלומר התחילו בכתבי אישום מאוד מחמירים, ושינו את זה או דרך עסקת טיעון או דרך שינוי כתב האישום עצמו. כדאי לדעת את זה.

אני רק רוצה לשאול מה ההבדל בין שהתיק נסגר מחוסר ראיות או שלא הייתה הגדרה של נסיבות העניין. בשקף הקודם יש נתון: "נסיבות העניין אינן מתאימות להעמדה לדין" ו"חוסר ראיות".

זה דברים שונים לגמרי.

אני יודעת. הבנתי שזה שונה אם יש שתי קטגוריות. יש פה מישהו מהפרקליטות בדיון? לא. אז אני אצטרך ללמוד את החומר. או גבי כעורכת דין תסביר לי אחר כך.

יש מגמה לא לשנות את ההגדרות של סגירת תיק.

ברור. אנחנו עבדנו מאוד קשה כדי להוריד את ההגדרה "מחוסר עניין לציבור". כי היו סוגרים את התיקים מחוסר עניין לציבור.

בקיצור צריך לדבר על זה.

נעבור לנתונים של משרד הרווחה בקצרה ונתחיל עם פניות למוקד המצוקה הארצי 118. בשנת 2020 הייתה עלייה מאוד ניכרת כמעט פי 3.5 במספר הכולל של הפניות למוקד על רקע אלימות בין בני זוג. יש גם עלייה במספר הפניות של נשים ובמספר הפניות של גברים. חשוב להדגיש שהמערכות של משרד הרווחה לא עושות הבחנה בין הפונים. זאת אומרת אי אפשר לדעת אם הפונה הוא התוקף, הקורבן או בכלל צד שלישי שנחשף לאירוע אלימות ומתכוון לדווח עליו.

אחד השירותים שמשרד הרווחה נותן למשפחות ולנשים נפגעות אלימות זה טיפולים במרכזים לטיפול באלימות במשפחה. בשנת 2020 הייתה עלייה של כ-12% במספר הכולל של הפניות למרכזים ועלייה של כ-6% במספר המשפחות שטופלו במרכזים הללו. זה מקרב כלל האוכלוסייה.

צריך להזכיר לכולם שזאת הייתה שנת קורונה, ובכל הכיוונים ראינו עלייה באלימות נגד נשים.

כשאנחנו מסתכלים על המשפחות הערביות שמטופלות במרכזים הללו אנחנו רואים תמונה קצת שונה ביחס לשתי נקודות מרכזיות: בשנת 2020 כ-16% מכלל המשפחות שטופלו במרכזים הללו היו משפחות ערביות; ואם נחזור לנתונים של המשטרה באותה שנה כ-22% מהתיקים שנפתחו בגין אלימות בין בני זוג הקורבנות היו לא יהודים, כהגדרת המשטרה; נקודה נוספת – בשנת 2020 הייתה ירידה של 13% בסך כול המשפחות הערביות שטופלו במרכזים הללו.

ירידה.

כן, ירידה. אפשר לעבור לשקופית הבאה ולדבר ממש בקצרה על מקלטים לנשים נפגעות אלימות: בשנת 2020 הייתה עלייה של 8% בסך כול הפניות למקלטים לנשים נפגעות אלימות וגם עלייה של 19% במספר הנשים שהתקבלו והגיעו למקלטים. חשוב להדגיש שבשנת 2020 הייתה הרחבה של מקלטים ושל מרכזי הטיפול באלימות במשפחה. נפתחו עוד מרכזים חדשים ועוד שני מקלטים חדשים.

ב-2021 נפתחו עוד שני מקלטים, לא ב-2020.

זה לפי הנתונים שלהם.

ב-2020 היה מקלט החירום שנפתח בגלל הקורונה, והמקלט השני נפתח בתחילת שנת 2021. את יודעת את זה יותר טוב מכולנו, נאילה. נאילה היא מנכ"לית הארגון שמפעיל את המקלט השני.

כשאנחנו בוחנים את אוכלוסיית הנשים ששוהות במקלטים לפי מוצא אנחנו רואים ש-54% מהנשים ששהו במקלטים בשנת 2020 היו לא יהודיות, רובן היו מוסלמיות. זה מחזיר אחורה שבמרכזים לטיפול באלימות אנחנו רואים פחות משפחות ערביות שמקבלות טיפול במרכזים הללו, ודווקא במקלטים שזה החלק האקוטי יותר, זאת אומרת שהאישה צריכה הגנה לאחר האקט האלים יש שיעור גבוה של נשים לא יהודיות, ברובן מוסלמיות.

אבל סביר להניח שאם פחות מגיעים לטיפול, ובמיוחד הגברים, אז סביר להניח שרמת האלימות והמסוכנות גוברת, והנשים צריכות לחפש לעצמן מקלט. מעניין לנסות להבין למה יש ירידה בטיפול במרכזים לטיפול באלימות במשפחה בחברה הערבית דווקא בשנה הזאת. זה גם לפתחם של המרכזים וגם של משרד הרווחה לנסות להבין מה קורה. תודה, ג'רי.

לצערנו הרב, ידעתי שהנתונים האלה מכניסים אותנו תמיד לסוג של – לא יודעת אם דיכאון, אבל תמונה קשה. לכן זה הזמן לראות את העבודה הנפלאה של הארגונים. בנושא הזה אני משוחדת ולא אובייקטיבית. אני התחלתי את דרכי בארגונים שנאבקו בשטח, ואני עדיין מעריכה מאוד את העבודה של החברה האזרחית, ארגוני הנשים הפמיניסטיים שתמיד מאתגרים את השיח הכללי הקיים ומושכים אותו כלפי מעלה.

נפתח עכשיו בהתייחסות לפרויקטים ולמיזמים חדשים. אבל הייתי רוצה לפני כן לשאול את חברות הכנסת אם הן היו רוצות להתייחס למשהו לפני שעוברים להצגות של הפרויקטים והמיזמים.

אני, בעיקר, באתי לשמוע על המיזמים החדשים. ברכות חמות. כמה היום הזה חשוב. תודה לך, יושבת-ראש הוועדה. אבל אני באתי בעיקר ללמוד.

תודה רבה, חברת הכנסת יסמין פרידמן. את מחברות הכנסת המתמידות בוועדה, ואני מודה לך על זה כי זה לא מובן מאליו במצב ועדות הכנסת בימים האלה. גבי, רצית להגיד משהו?

תודה רבה. זה היה מאוד מדכדך. ביחס לדיון הקודם אולי היה צריך לעשות את זה הפוך: קודם הנתונים הקשים ואחר כך הנתון על אמנת איסטנבול שאולי יעשה גם שינוי ניכר בנושא הזה.

עכשיו כשנראה את העבודה הנהדרת שעושים ארגוני החברה האזרחיים נחזור להרגיש שאנחנו משנות את העולם.

היום יש לנו כמה פרויקטים מעניינים. נתחיל בעמותת סדרה, עמותת אעלאם ועמותת אד'אר – פרויקט מגן למשפחה. יציגו אותו יחד גברת מראם סלימאן ופטמה בסאל, בבקשה. אני חייבת להגיד משהו אישי עכשיו. גילוי נאות: מראם היא הבת שלי, ואני מרגישה כבוד והערכה שהיא ממשיכה את הדרך הקשה הזאת במאבק באלימות נגד נשים.

גאווה.

הרבה גאווה. חיפשתי את המילה. תודה.

כמו שחברת הכנסת הסבירה מדובר בפרויקט של משפחה מוגנת שהוא שיתוף פעולה בין שלושה ארגונים שונים: ארגון אד'אר שעוסק יותר עם אנשי מקצוע – עובדים סוציאלים, פסיכולוגים ומורים, כדי למנוע אלימות במשפחה.

אולי תעמדו על הדוכן וכך יהיה לכן השקף מול העיניים. סליחה שלא שמתי לב מההתחלה.

ארגון סדרה עובד עם נשים בדואיות בנגב להעצמת הנשים ולקידום המעמד שלהם למקומות של מקבלי החלטות; וארגון אעלאם שעובד על קידום התקשורת הערבית בתוך התקשורת הישראלית הכללית. שלושת הארגונים משתפים פעולה בפרויקט הזה כשכל ארגון עובד בתחום ההתמקצעות שלו.

לפני שאני אסביר על הפרויקט קצת נתונים על הנשים הערביות בנגב: יש כ-270,000 אזרחים ערביים בנגב; כמעט 51% מהם הן נשים; 70% מכלל האזרחים הערבים שמתגוררים בנגב מתגוררים ביישובים מוכרים לעומת 30% שמתגוררים ביישובים לא מוכרים; וכ-67% מתושבי הנגב שנמצאים מתחת לקו העוני הם ערבים.

42% ממקבלי דמי האבטלה בנגב הם נשים; כמעט 60% מנתמכי ביטוח לאומי בנגב מתגוררים ביישובים לא מוכרים, ושיעור הנשים הערביות בעלות תואר ראשון נמוך ב-80% מהממוצע הארצי.

כמו שאמרתי, מאחר שיש לנו שלושה ארגונים שונים עם שלוש התמקצעויות שונות כל ארגון עובד על הנישה שלו: ארגון סדרה עובד על העצמת נשים והכשרה שלהן בתחומים שונים שנדבר עליהם, אנשי מקצוע: עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, מורים, אנשי חינוך למיניהם והעלאת מודעות בקרב הבדואית בנגב.

עיקר הפעילות שלנו מתמקד בפעילויות שונות: אנחנו עובדים באופן ישיר עם רשויות מקומיות כדי להכשיר אותם להגשת מכרזים ולמימון מהממשלה עבור קידום פרויקטים של שוויון מגדרי. אנחנו עובדים גם עם אנשי מקצוע: מורים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, איך לטפל באלימות מגדרית בחברה הבדואית בצורה בטוחה יותר ויעילה יותר. עם הנשים עצמן אנחנו עובדים על פיתוח מנהיגות קהילתית, לובינג, סדנאות העצמה נוספות. כבר הושק מדריך שבו מפורטות כל הזכויות של הנשים ושל האזרחים בכלל, ואיך אנחנו יכולים למצות את הזכויות האלה במקרים של תקיפה מגדרית אלימה או בכל מצב. יש רשימה של כל המקומות והמוסדות שאפשר לפנות אליהם לתמיכה.

לבסוף, החלק שאני אוהבת הוא הכשרת הדור הבא. אנחנו עובדים עם נוער בבתי ספר להעלאת מודעות איך למנוע אלימות מגדרית, ואיך אנחנו יכולים לזהות מקרים של אלימות מגדרית. כמובן, זה בנוסף לקמפיינים במהלך הקמפיין להעלאת המודעות של החברה בכלל.

הפרויקט אמור להימשך כשלוש שנים. כרגע אנחנו נמצאים בסוף השנה הראשונה ליישום הפרויקט. מה שמייחד את הפרויקט הזה זה שילוב שלושת הכיוונים האלה: נשים, אנשי מקצוע והדור הבא שעומד להיכנס לחברה ולהיות חלק פעיל ממנה כסטודנטים תלמידי תיכון. איתם אנחנו עובדים ספציפית איך להפיק סרטים, איך לזהות מקרי אלימות או תופעות שיכולות להופיע עקב אלימות במשפחה או אלימות מגדרית, ואיך להימנע מזה בתוך בית הספר. הם בסופו של דבר יפיקו את הסרטונים להעלאת המודעות שנוציא במהלך הפרויקט.

אני רוצה להזמין את פטמה שתמשיך את דבריי. היא רכזת הפרויקט שלנו והיא נמצאת בשטח. היא תמשיך להסביר קצת על יישום הפרויקט בשטח.

שלום. אני שמחה לראות אתכם. בכל הנושא של אלימות בנגב בחרנו להתחיל עם אוכלוסיית הנשים בנגב. מדובר בחברת נשים שהיא קצת שונה מכל קבוצות הנשים בחברה הערבית. אישה בדואית עוברת הרבה משברים בנגב. התחלנו עם קבוצה אחת שאיתה אנחנו עובדים על העלאת מודעות בקרב נשים בדואיות. הדילמה הייתה איך לגייס נשים. כי אישה בדואית בנגב מוגבלת בגלל מסורת ומוגבלות. אסור לה לצאת מהבית – לחלק גדול, לא כולן. לכן הבעיה הראשונה הייתה איך לגייס. התחלנו בקבוצה אחת, והיום אנחנו נמצאים עם 11 קבוצות בתהליכים שונים, רובן בכפרים לא מוכרים וחלק גדול גם בכפרים מוכרים דרך מחלקות הרווחה בנגב, דרך המועצות האזוריות והמקומיות.

בהתחלה הייתה לנו בעיה של נתונים. אנחנו צריכים נתונים, אבל במחלקות הרווחה בנגב, לצערי הרב, אין נתונים שאפשר להסתמך עליהן; כי חלק גדול מהנשים פוחדות לפנות למחלקות הרווחה ולהגיד שהן סובלות מאלימות, מאיומים וכיוצא בזה. כמו כן המשטרה מבחינתן זה לא פתרון וגם המקלט הוא לא פתרון בשבילן. אז אנחנו בעמותה לקחנו על אחריותנו לטפל ולהגיע לכל אוכלוסיית הנשים בנגב בכפרים הלא מוכרים, והיום אנחנו בתהליך מתקדם. כפי שאתם רואים בתמונות מדובר כאן בקבוצות ברהט, בשגב שלום, ח'שם זנה, ואנחנו מתרחבים.

עשינו גם פרויקט בקרב בני נוער בשיתוף פעולה של צוות גברי. מגייסים גברים - -

שזה לא מובן מאליו.

נכון. גברים בדואים תמיד נגד העמותות הפמיניסטיות בנגב, אבל היום הם בעד, ויחד עם העמותה שלנו הם קוראים נגד אלימות נשים בחברה הבדואית בנגב; הם גם מסייעים לנו בבתי הספר לגייס קבוצות נוער ולטפל באלימות נגד נשים בנגב. תודה.

אפשר שאלה?

כן.

אתם מתוקצבים על-ידי משרד הרווחה?

לא. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם האיחוד האירופי ומול עמותת אד'אר ואעלאם.

זאת עמותה.

הם שלוש עמותות שחברו יחד, גייסו כספים ועושים את העבודה.

המנהיגות המקומית מקבלת את זה בזרועות פתוחות?

היה קשה לשכנע אותם כי היה מדובר על אוכלוסייה שמרנית. אבל היום בשיתוף פעולה של גברים, אנשי דת ואנשי מקצוע אחרים אנחנו נכנסנו לחברה ועבדנו על זה. אנחנו גם התחלנו בקמפיין אצלנו בעמותת סדרה בלקייה בקמפיין. חברת הכנסת עאידה תומא הייתה אחד המוזמנים. היא הייתה האישה היחידה - -

שאר המשתתפים היו גברים.

הגענו גם לרהט ועכשיו הולכים לעשות קמפיינים בכל הכפרים המוכרים והלא מוכרים בנגב.

אני רוצה להוסיף עוד משהו קטן: אנחנו כבר עובדים עם חמש רשויות מקומיות ואזוריות בנגב. יש לנו בית ספר אחד עם 700 תלמידים שכבר נכנסנו אליו. היה שם קמפיין העלאת מודעות, ועד סוף השנה הזאת מתוכננים עוד שני בתי ספר באזור הנגב.

(מחיאות כפיים)

אני חייבת להגיד שזה מעורר הרבה תקווה לראות שלושה ארגונים שמובלים על-ידי נשים מאוד חזקות – ואני מכירה את שלושת הארגונים. גם צפון, גם מרכז וגם דרום חברו יחד כדי לעזור לנשים ערביות בדואיות בנגב. תוך כדי המאבק באלימות בונים גם יכולות של צעירים שמלמדים אותם לבנות קמפיינים ולצלם סרטונים. זאת פעולה מאוד חשובה, ואני אומרת את זה עכשיו באובייקטיביות מלאה.

כל הכבוד לשלושת הארגונים שמובילים את העשייה המבורכת.

עמותת "אל הלב". אני מזמינה את גברת יהודית סידיקמן, נשיאה ומייסדת של "אל הלב", בבקשה, גברתי. אני לא אגיד כלום על הפרויקט, אני משאירה את זה לך.

אני מאוד מתרגשת להיות פה לכבוד יושבת-ראש הוועדה וחברי הכנסת היקרים ועמיתים יקרים בשטח שעובדים בשיתוף פעולה כבר שנים רבות. אני באה עם רקע, והסיפור שלי לא מוכר. אני מספרת אותו. אני נתקפתי על-ידי חזן בית הכנסת בגיל 12. לא קראתי לזה "אונס", זאת הייתה "אהבה" שש שנים, הוא גנב לי את הילדות. הדרך שלי לדת ולנישואין גם הביא אותי לאלימות במשפחה. זאת לא אלימות שתמיד מגיעה לכותרות כי יש הבדל בין רצח על-ידי סכין לבין דקירות קטנות – אלף דקירות קטנות יום-יום בביטחון העצמי ובמי אני. האלימות הזאת לא פחות חשובה. הרבה פעמים – מאיפה זה מתחיל? זה מתפתח לאלימות הרבה יותר חמורה וחריגה.

ב-2003 ייסדנו את עמותת "אל הלב" כדי להעביר לנשים ולנערות כלים להתמודד עם אלימות בשעה שזה קורה, בדקה שזה קורה, בשנייה שאני מזהה שלא טוב לי, שאני מזהה שאני רוצה להציב גבול, ומה לעשות שאני מציבה את הגבול והצד השני לא מקשיב; ומה יש בידיים שלי.

אנחנו מעל 100,000 נשים ונערות במדינת ישראל שעברו את הסדנאות של "אל הלב". סדנת הדגל של "אל הלב" נקראת "החופש לבחור" מה טוב לי ומה לא טוב לי, מה אני רוצה ומה אני לא מוכנה. אנחנו מתעסקות בחמישה עקרונות לחשוב: טוב לי או לא טוב לי. מה אני יכולה לעשות? מי יכול לעזור לי? לחשוב לצעוק, להשתמש במילים. ולצעוק אצלנו זה גם: "לך מפה" וגם: "סליחה, אל תדבר איתי ככה". שניהם כלים. לברוח – אם אפשרי. לא תמיד אפשר לברוח, ולא תמיד קל לברוח. להילחם, להגן, להשתמש בכלי היחיד שיש לי איתי כל הזמן. אני קוראת לזה בדיקת המקלחת. אם לא היית לוקחת את זה איתך למקלחת אז איך הוא יכול להגן עלייך? אז לא הטלפון ולא גז מדמיע ולא המשטרה, אלא אם כן אתם רוצים להזמין אותם לתוך המקלחת. לחשוב, לצעוק, לברוח, להילחם ולספר. לספר זה לא פחות חשוב.

החופש לבחור. "אל הלב" הוא בית ספר להכשרת מדריכות ומדריכים. יש לנו כמה מדריכים מקסימים, גברים שמאמינים בדרך הזאת. אנחנו יצאנו לאלבניה לפני שנה ביום המאבק נגד אלימות. אני נתתי הרצאות זום להכשרה באלבניה עם צוות של "אל הלב" שטסו לשם. היום יש באלבניה אוטובוס שמסתובב ב-12 ערים באלבניה מתחת - - - ושרת החינוך והשרה לילד ולנוער כדי ללמד הגנה עצמית בתוך בתי הספר. הכשירו 30 מחנכים ומחנכות להכניס את זה למערכת החינוך.

אז מה אנחנו עושות? אני רואה את עצמי כמעבדת אינסטלציה של וויסקי טוב – אולי אפשר לחשוב על זה ככה. לקחנו 50 שנה של ניסיון בשטח, לימוד, מחקר – מה עובד? מה הכי עושה את השינוי של life changing; ומה הדרך הכי טובה להביא את זה. מצאנו 12 שעות של החופש לבחור – מקסים. אפילו שיש לנו הצלחות בשעה וחצי; ו-16 שעות של אימפקט שהוא קורס אחר, ואני לא ארחיב עליו. אבל קורונה הביאה אותנו למצב – זה הפתיע מישהו פה שתוך שישה חודשים ידענו שיש עלייה באלימות בבית? לא הפתיע אותנו. העמיתים שלי לא היו מופתעים. ידענו שזה יקרה. אבל איך אנחנו מגיעים לאותן נשים שתקועות בבית שגם לפני הקורונה היו תקועות בבית? לקחנו את כל הידע של 50 שנה ל-28 שעות לימוד, וצמצמנו את זה לאפליקציה של 21 פעימות של שבע דקות.

האפליקציה מאוד אינטראקטיבית, זה כמו שיעור בפועל אבל ביד. אני יכולה לתרגל את זה מתי שאני רוצה ואיך שאני רוצה. אלה חלקים שונים שמלמדים מה לעשות אלא איך לזהות מה אני רוצה לעשות ומה יש לי ואיך לטפל במה שקורה.

מאוד קל לראות סרטונים באינטרנט על טכניקות פיזיות של הגנה. זה לא זה. זה איך אני יודעת על מה אני רוצה להגן, ואיך אני מגיעה למצב שאני יודעת שזה המצב שראוי להגן בו עליי. כי אני הדבר היחיד שאיתי באותו רגע. אז אנחנו משתמשות במטאפורה של רמזור: מה זה מצב אדום, מה זה מצב צהוב, מה זה מצב ירוק, ואיך אני מרגישה. האפליקציה מלמדת את האישה שמשתמשת בה לזהות מה קורה איתי כשאני רואה דבר. אני חושבת על סיטואציות כאלה והאפליקציה גם שואלת שאלות: האם זה קורה לך? מה אנחנו יכולות לתת כדי לתמוך?

יש טכניקות פיזיות כי מדי פעם צריך להשתמש במשהו פיזי כדי להגן על עצמך. אבל איך אני עושה את זה? בשיעור אני יכולה כמדריכה לתקן ולהגיד: קצת יותר חזק, קצת ככה. אבל כשאני לא איתה אין לי את זה. אז פיתחנו שיטה שהיא יכולה לצלם את עצמה ולראות את עצמה מול המדריכה ולבחון, האם עשיתי את זה כמו המדריכה. אז אלה שיעורי בית שאפשר לעשות בבית.

הנושא הזה מעלה חרדה. גם מי שמרגישה מחוזקת ויודעת ומסוגלת – איך אנחנו מקרקעים? איך אנחנו מרגישות שעובר עלינו משהו? קשה לי, אוקיי.

מה ש"אל הלב" עושה – בונה קהילה בטוחה. קהילה תומכת אפשר לבנות גם בתוך האפליקציה – קהילה של משתמשות שיש בה גם אשת מקצוע ועמיתה לספסל הלימודים שכבר עברה לשלב אחר וכבר יכולה להיות בדיונים. ואז היא יכולה להגיד שבשיעור שלישי, לדוגמה, היא ראתה סיטואציה מסוימת שקורית לה מידי פעם אבל לא מספיק כדי להפריע לה. אוקיי, בואו נדבר על זה – נתכתב ונראה מה אפשר לעשות.

גם היכולת להיכנס לקבוצות לפי רצוני. מה אני רוצה? מה חשוב לי? איך אני מציבה גבולות עם הילדים שלי? איך אני מציבה גבולות לנכדים שלי? גם זה קורה מדי פעם כשצריך.

ברור לנו שצריך להיות מערך בטיחות. ברגע שמישהי מורידה את האפליקציה היא צריכה לענות על שאלות על מצבה בבית ובחיים, והאם היא חייבת להסתיר את השימוש באפליקציה הזאת או לא; האם היא רוצה שמישהו ייתן לה תמיכה או לא? החופש לבחור.

להסתיר גם יש לנו טכנולוגיה. אם אני משתמשת באפליקציה ומישהו נכנס לחדר ואני מפחדת שהוא יידע שאני משתמשת בזה זה הופך להיות ספר בישול. הוא שואל: מה את עושה? ואני אומרת לו, אני מחפשת מתכון.

מה יותר סטריאוטיפי מזה?

מה זה משנה? זה בסדר. אני לא רוצה להעלות אנטגוניזם. יש לנו שפית שתורמת את הידע שלה לספר הבישול הזה. אז את גם מקבלת ספר בישול. למי שבאמת מפחדת החומר החדש שיוצא כל שבוע יעבור אליה כי היא בחרה מתכון חדש. אז אין סיכון שמישהו יגלה מה קורה.

העתיד – כרגע האפליקציה היא לנשים מן השורה מעל גיל 18, אבל יש לה יכולת ההתאמה לאוכלוסיות שונות. כל הסיטואציות יכולות להשתנות לפי הצורך של הקהילה שמבקשת אותה. אני גאה היום לעמוד פה גם כנשיאת "אל הלב" – שזה אומר שכבר אין לי שום אחריות – וכמנכ"לית החברה החדשה שקוראים לה: My Power. אנחנו משיקות בסיום 16 ימי האקטיביזם את הנתונים, ומי שרוצה להיות חלק ממבחן הדאטה באנגלית תדברו איתנו בסוף הוועדה. תודה.

תודה לך. אם היה לי זמן הייתי מתנסה לפני הדיון הזה להיכנס לאפליקציה ולזכות בסופו של יום גם בספר בישול. הטכנולוגיה נכנסת לחיים שלנו יותר, וזה, כנראה, לא במקרה שחלק מהפרויקטים קשורים לזה.

אני חייבת להגיד שכבר משמח אותי לשמוע עד כמה גברים מעורבים בפרויקטים שאנחנו מציגות היום. מצטרף אלינו חבר הכנסת עלי סלאלחה. ברוך הבא. באותה נשימה – גבר שמצטרף לדיון הזה. אנחנו מציגות מיזמים מיוחדים בנושא אלימות נגד נשים. אני לא יודעת אם תרצה לשמוע על עוד פרויקט ולהתייחס, אם יש לך משהו להגיד.

שלום לכולם, אני מאוד שמח להיות כאן. זה כנס מאוד חשוב נגד אלימות בכלל ונגד אלימות נגד נשים. זה לא יכול להימשך בשום פנים ואופן. היות שהנשים הן 51% מהאוכלוסייה אני לא יודע למה הגברים לוקחים לעצמם את הזכות הזאת לעשות את הדברים הלא נעימים, לא יפים ולא טובים לכל אחת ואחת. אבל אני צריך לציין שהבת שלי נמצאת פה איתנו היום - -

כן, זה יום של "תביא את הבת שלך לעבודה".

- - היבה סלאלחה וגם חברתה בדיעה חניפס.

מה שהוא לא אומר זה שהיבה סלאלחה היא יועצת לקידום מעמד האישה בכפר שלהם, וגם החברות שנמצאות איתה הן יועצות שאנחנו עובדות בשיתוף פעולה.

הן מאוד פעילות. התופעה הזאת לא הייתה בחברה שלנו, והיום היא תופסת תאוצה. חשוב שהנשים ייקחו את המושכות לידיים שלהן, ולהתחיל לפעול להשמיע את הקול שלהן, ולא להסכים בשום פנים ואופן לכל אירוע, אפילו הקטן ביותר. ברגע שהנשים יגידו את שלהן הדברים יישמעו וייראו אחרת.

אני חבר כנסת עלי סלאלחה, כמנהל בית הספר המקיף בית ג'ן עשיתי הכול כדי שהילדות והילדים ירגישו טוב ושווי זכויות בתוך בית הספר. כיום יותר מ-70% מהבנות שלנו הן אקדמאיות שלומדות ומרוויחות טוב יותר מהגברים. אז אין שום סיבה לא להמשיך את הדרך, חברתי חברת הכנסת עאידה תומא ולתת את כל מה שאנחנו יכולים כחברי כנסת ואנשי ציבור כדי לקדם את מעמד האישה, ולא לאפשר אלימות בכל צורה: מילולית, פיזית וכדומה. אנחנו בני אדם וצריכים לכבד כל אחד כי הוא בן אדם. תודה רבה לכן. בהצלחה לכולן.

תודה רבה, חבר הכנסת עלי סלאלחה.

אני מזמינה את נציגי עמותת הנשים נגד אלימות: ו'רד ג'ראיסי ונאילה עואד, כדי להציג את הפרויקט שלכן "ביקאפי" – מספיק.

קודם כול אני מתחילה בתודות לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן על ההזדמנות להציג את המיזם החדשני שלנו, לו'רד ג'ראיסי, המעצב הגרפי, על היוזמה שלו, לחברות הצוות בעמותת נשים נגד אלימות: רנין חאזן, אילהאן תומא ולמתנדבת פאטמה שאהין; ולא אשכח את עבודתה של יארא פארח שהייתה עד לפני שבוע רכזת התקשורת בעמותה וכיום חזרה להיות יועצת פרלמנטרית של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

גילוי נאות: קודם היא הייתה יועצת שלי, גנבתם לי אותה – אני מחזירה אותה.

"ביקאפי" – מספיק, די. לצערנו, כל פעם שיש רצח אישה מתחילים לשאול גם הפמיניסטיות בינינו, גם התקשורת, וגם נשות ואנשי ציבור: איזה מספר היא? כמה נרצחו השנה? ב"נשים נגד אלימות" הפעילה זה 30 שנה הצלחנו לתעד את שמותיהן של הנשים משנת 1986 במטרה להנציח את זכרן, ולשים את הזרקור על הסיפורים האישיים שלהן ולא להתייחס אליהן כמספרים וסטטיסטיקות. מאחורי כל אישה שנרצחה יש חיים שרצתה לחיות אותם בכבוד, יש פושע או פושעים שגזלו את חייה, ולצערנו, הם עדיין משוחררים. אין הגשת כתבי אישום, ואין הכרעות דין. לפני כשנה וחצי התחלנו לחקור את טיפול המשטרה בעניין של מקרי רצח נשים פלסטיניות במדינת ישראל משנת 2008 עד 2018. עשינו מחקר השוואתי עם נשים יהודיות באותה תקופה. כשחיפשנו בגוגל את השמות שרשומים אצלנו לא מצאנו שום תיעוד, אפילו לא הצגה של כתבי אישום, לא הכרעות דין – אם היו הכרעות דין ויש גזרי דין. פנינו ליחידה לחופש המידע, והתשובה הייתה ידועה: לא רוצים לתייג את החברה הערבית כחברה שיש בה פושעים כי כל עניין סדר היום ייפגע. גם הגשנו שאילתות דרך חברת הכנסת עאידה, ולא נתנו לנו את הנתונים. הגענו לבית משפט. מחר אנחנו מציגות את זה בלוד. כולכם מוזמנים לכנס התקשורתי שבו נציג מה מצאנו.

את תוצאות המחקר, את מתכוונת.

כן, את תוצאות המחקר.

פנינו לתקשורת בעניין וחיפשנו בגוגל את המקרים של נשים יהודיות ומצאנו את מלוא הנתונים וגם את גזרי הדין. באותו זמן שמעתי, ידעתי וקראתי על ו'רד שהגיש את עבודת הגמר שלו בעיצוב גרפי בעניין של "ביקאפי". הוא עיצב אותו וזה מאוד תפס אותנו בעמותה. זה העניין – איך לתעד. אנחנו צריכות להקים אתר שיוכל לתעד את השמות של הנשים, את הסיפורים שלהן. אז אני כאן מציינת שהאתר הזה זה גם עניין של תיעוד וזה גם להביא את הזרקור האנושי של כל אישה שנרצחה וגם אם יש כתבי אישום או אין.

חשוב לי לציין, וזאת הערה שלנו – שיכול להיות שיש אינפורמציה לא מדויקת. פשוט היום אנחנו משיקות את זה כי היה חשוב לנו להשיק את זה גם היום אבל יש עוד חומר שאנחנו צריכות להוסיף ולתקן. לא הכול מדויק. אנחנו מוכנות לכל הערה שאתם יכולים לתת לנו. אני נותנת את הבמה עכשיו לו'רד להסביר לנו על האתר. האתה הזה ישמש גם לנפגעות כמאגר מידע, אינפורמציה וחוקים לנפגעות וגם אפשרות לצ'אט שדרכו היא יכולה להתקשר לעמותת "נשים נגד אלימות".

שלום. אני ו'רד ג'ראיסי מנצרת. באנו היום לספר לכם על פרויקט "ביקאפי" – "די" בעברית. הפרויקט הוא אתר אינטרנט מותאם למחשב ולטלפון. זהו פרויקט הגמר שלי שהגשתי לפני כשנה במכללת ויצ"ו בחיפה. האתר הוא בשפה הערבית. בכניסה לאתר תראו את השמות של 120 נשים ערביות שנרצחו שיחד יוצרות את המילה "ביקאפי".

אני ו'רד ג'ראיסי, בן החברה הערבית הפלסטינית. נולדתי למשפחה עם רוב נשי: אמא שלי מייסון, אחותי מרח, אחותי לינה ואחותי הקטנה סמר. נולדתי לתוך מציאות שבה הנשים שוות. על הרקע הזה גדלתי אבל מהר מאוד הבנתי שזאת לא המציאות בחוץ, והחלטתי שאני חייב לעשות משהו, לנסות להשפיע על המציאות הקשה. מכאן נולד הרעיון של האתר הזה. בלחיצה על כל שם משמות הנשים תקבלו פירוט מדויק ומלא של הסיפור האמיתי של אותה אישה. זה בנוסף למאות שמות שמסודרים לפי שנת המקרה.

בין האפשרויות הקיימות באתר האתר מכיל מידע, סטטיסטיקות, מספרים וסיפורים של נשים שנרצחו כל שנה. הוא מתעדכן, לצערנו, כל הזמן. האתר מספק גם שירות צ'אט מגוון של מרכז הסיוע של העמותה "נשים נגד אלימות". לאחר שהצגתי את הפרויקט במכללה החלטתי להמשיך לפתח את הפרויקט. מיד עמותת "נשים נגד אלימות" נתנה תמיכה מלאה להמשך הפרויקט בצורה מקצועית יותר. על כך אני מודה מאוד לעמותה.

בסיום אני רוצה לדבר על "ביקאפי" – די. די לאלימות נגד נשים. תודה רבה.

תודה רבה.

רק לציין שאנחנו הצלחנו להציג אינפורמציה על נשים שנרצחו משנת 1929. זאת הייתה עבודה של סטודנט לדוקטורט מכפר אעבלין שמלמד בארצות-הברית מוהיב - - -

אני מודה לכם, נאילה וו'רד. בעיניי, כמי שהייתה שם, הרבה פעמים הפעילים והפעילות לא מודעים לחשיבות המעשה למרות כל האמונה במה שהם עושים. הם לא מודעים למלוא החשיבות של הדברים שהם עושים. אני חייבת להגיד לך, ו'רד, כמי שעסקה בנושא של רצח נשים מ-1992 שאחת הבעיות שעמדה בפנינו זה להראות את גודל הבעיה, ואתם מביאים את גודל הבעיה בצורה מאוד ברורה דרך השמות והמספרים של הנשים. אבל אחת הבעיות העיקריות שאני רואה היא שבחברה הישראלית באופן כללי מפנימים ומאדירים את הנשים שנרצחות על-ידי בני זוגן או על-ידי גברים, אבל עדיין יש בחברה הערבית מי שמאשים את האישה הנרצחת ומכפיש את הנשים. אתר כזה בא להגיד: אלה נשים שצריך לכבד אותן, צריך לזכור אותן וצריך לדעת שהיה סיפור שלם מאחורי האישה. אני מאוד מעריכה את העבודה שעשיתם. חוץ מזה שעשיתם את זה גם בעיצוב יפה. תודה.

שלי דביר, סמנכ"לית אסטרטגיה, גוגל ישראל ונועה אלפנט, מנהלת קשרי ממשל בגוגל ישראל. ד"ר שלומית נמצאת. ברוכות הבאות. נועה, בבקשה.

אין לנו מצגת.

איך שאת מחליטה להציג.

אני אגיד כמה מילים ואעביר לשותפות שלי. אני נועה אלפנט לפלר, ואני מנהלת בגוגל ישראל את תחום המדיניות הציבורית וקשרי הממשל. אני כאן עם שותפות שלי לתוכנית שאנחנו עושים.

אני אגיד כמה מילים על העשייה של גוגל ואעביר הלאה. אני כאן מאוד בענווה כשאני שומעת את העשייה של עשרות שנים בנושא הזה, ואני מודה שאתם בכלל נותנים לי את הבמה. אנחנו נכנסנו לנושא הזה במהלך הקורונה כשהצרכים עלו מכל עבר, והיינו צריכים בגוגל להחליט במה אנחנו מתמקדים – בעשייה שיש לה יותר מאפיינים חברתיים, והחלטנו די מהר להתמקד בשלושה נושאים: עסקים קטנים ולמידה מרחוק שהם נושאים טריוויאליים אולי, אבל הנושא השלישי היה מאבק באלימות נגד נשים. עשינו את זה כי ראינו את הנתונים. האו"ם מגדיר את התופעה הזאת כמגפת צל. האמנו שיש לנו יכולת בתור גוגל לתת ערך מוסף שונה ומתאים למאפיינים של גוגל בעולמות הטכנולוגיה, כלים דיגיטליים, הכשרות דיגיטליות וכדומה, ומשם יצאנו לדרך. בגוגל הייתה היענות מאוד מרשימה, ועשרות עובדים של גוגל חברו ליוזמות שונות, אחת מהן מצלמת אותי עכשיו – מנהלת כוח האדם של גוגל בישראל, שרית מרציאנו, שחברה לתכנית שאותה נציג פה היום. חברנו גם לעוד ארגונים רבים, מנכ"לים שמובילים חברות בישראל במסגרת Business Round Table, ויצאנו לדרך עם התכנית הזאת. שלי, תציגי את התכנית ואת הסרטון.

אני עורכת דין שלי דביר, סמנכ"לית אסטרטגיה של ה- Business Round Table. Business Round Table זאת התארגנות של 100 מנכ"ליות ומנכ"לים של החברות הכי גדולות במשק מכלל התעשיות המגוונות. בחברות ההייטק זה גוגל, מייקרוסופט, אינטל, סיסקו, Dell, כל הבנקים, כל חברות הביטוח, תנובה, שטראוס מתעשיות שונות. אנחנו מגיעים מהפורום הכלכלי חברתי שמייצג 500 חברות, ומי שייסד אותנו זה נשיאות המגזר העסקי שמייצגת מעסיקים של 1.8 מיליון עובדים.

אנחנו הבנו במהלך הקורונה שיש עלייה גדולה באלימות נגד נשים, והמנכ"לים אמרו: אנחנו רוצים לעשות מעשה. מאוד לא טריוויאלי שמגזר עסקי נכנס לעניין, והייתה לנו התחבטות רבה סביב זה והרבה מאוד דיונים ברמת מנכ"לים ומנכ"ליות. זה לא טריוויאלי שמגזר עסקי ייכנס לתוך הטיפול בתופעה של אלימות במשפחה כי יגידו – מה לנו ולזה? מה למגזר עסקי ולאלימות במשפחה? אבל הבנו שנשים עובדות במקומות מסוימים ולכן הן נמצאות לפחות 5, 6, 8, 12 שעות ביממה במקום מסוים שיכול להיות עוד גורם בדרך שהוא לא גורם טיפולי, אבל יכול להיות גורם מזהה ומאפשר טיפול ושולח לטיפול. דבר שעשינו שאנחנו חייבות לעשות זה לכתוב מדריך נושם ומתעדכן למגזר העסקי לאותם בוסים, מנכ"לים, מעסיקים ומעסיקות. המדריך הזה חובר יחד על-ידי למעלה מ-25 חברות של סמנכ"ליות משאבי אנוש. ד"ר שלומית קמינקא תפרט עליו יותר.

אני רק רוצה לציין שאנחנו לא המצאנו את הגלגל. נציבות שירות המדינה הכינה מדריך נגד אלימות. הוא אמור להיות מדריך שמשרדי ממשלה ואנשים שקרובים לנציבות צריכים להיעזר בו. אנחנו במגזר העסקי הרגשנו שאנחנו צריכים לפתח משהו אחר כי אנחנו צריכים לתת כלים לזיהוי קולגה במקום עבודה. זה משהו אחר, זאת התמחות אחרת. אז אם אני נמצאת במקום עבודה בין כקולגה ששווה לי או איזה נורות אזהרה יש לי כמעסיק שהן נורות אזהרה של מקום העבודה. המדריך שלנו הוא אתר שכולכם יכולים להיכנס אליו, הוא הושק השבוע. הוא נקרא: noviolence.co.il – במילה אחת. הוא מחולק לפרקים של נתונים והעלאת מודעות – איזה פעולות אנחנו כחברה עסקית יכולים לעשות להעלאת מודעות כל הזמן ולא רק ביום המיוחד לציון מאבק נגד אלימות במשפחה. יש שם רשימה שלמה של 25 פעולות מומלצות למגזר העסקי לאורך כל הזמן, כמו למשל, שלטים בשירותים. הפרק הכי חשוב הוא הפרק של כלים יישומיים. זה גם פרק של נורות אזהרה לזיהוי קולגה בעבודה. זה דברים אחרים: אם מישהי לא הולכת הביתה, אם מישהי לבושה לא בהתאם לעונה, אם למישהי יש טלפונים אובססיביים מבן הזוג, מתנות לא פרופורציונליות – כל מיני דברים שאת יכולה להבחין ולראות אצל הקולגה שלך עם רשימה מאוד גדולה של סימני והפניה לגורמי טיפול ובעיקר פרק של כלים יישומיים לאנשי משאבי אנוש.

אני רוצה להודות בראש ובראשונה לכל השותפים והשותפות שלי כי לא היינו יכולים לעשות את זה לבד. אז מהמגזר החברתי ליוו כל הזמן: ד"ר שלומית קמינקא שתדבר מיד אחריי ותראה איך ניקח את המדריך הזה צעד אחד לפרקטיקה, כי לא סיימנו רק עם המדריך, אלא אנחנו מלוות אותו גם ביישום פרקטי; ולרבקה ולגילי מויצ"ו ישראל שסייעו מאוד במתן הידע המקצועי לכל עמותות הנשים שעזרו לנו. ובמילה אחת – לבונים העסקיים שנרתמו ברמת מנכ"לית: מנכ"ל גוגל ישראל, מנכ"ל אינטל ישראל, מנכ"לית מייקרוסופט מחקר ופיתוח, מנכ"ל חברת חשמל, מנכ"ל סודה סטרים, הבעלים ויושב-ראש משותף של ד"ר פישר ומנכ"ל ונשיא קבוצת שטראוס. אני אשמח להראות את הסרטון, ולהעביר אחר כך לד"ר שלומית קמינקא שתספר איך אנחנו מטמיעות את המדריך הזה.

אפשר להציג את הסרטון? אני רואה שיש בעיה בסאונד. בינתיים נזמין את שלומית שתדבר עד שיסדרו את הסאונד. זה סרטון שעולה בקשת שהיא אחת החברות שנמצאות ב- Business Round Table, והיא נתנה לנו את הסרטון בתוך זמן קהילה.

עוד מעט תראו את הסרטון. בינתיים אני ממשיכה. אני שלומית קמינקא ואני מנכ"לית של "משאבי אנוש ישראל" שהוא הגוף שמוביל את מימון משאבי אנוש בארץ שהמטרות שלו הן לקדם את המקצוע ואת העוסקים בו. אנחנו עוסקים במקום עבודה. היום אפשר להגיד סמנכ"ליות משאבי אנוש כי זה הרוב – הן מקדמות את כל הנושאים של משאבי אנוש בארץ. אנחנו גם חברים באיגוד האירופי ויש לנו הרבה פעילות.

שרית מרציאנו, מנהלת משאבי אנוש של גוגל, כבר הוזכרה – והמון תודה לה – אמרה לי שבפורום החברתי כלכלי יש עכשיו צוות שדן בנושא – בואי. אני אמרתי לעצמי: מה לי ולזה? מבחינה אישית כאישה אני בתוך זה, אבל מה למשאבי אנוש ולמקום עבודה בנושא החשוב הזה? באתי, נפגעתי והיכו בי שלוש עובדות עיקריות: א', אין מידע במקומות עבודה מה עושים. במקומות עבודה יש המון נשים, ואין מידע; הדבר השני שאולי הוא הראשון שבעצם מקום העבודה הוא המקום הקריטי שיכול להרים את הדגל שהכתובת על הקיר היא כאן. אני מדברת על עשייה של ממש מכיוון שעברתי גם על קורות חיים של לא מעט נרצחות, ורוב הנפגעות עובדות במקומות עבודה 8 שעות ביום, יום-יום לאורך זמן, ורואים אותן. רואים שינוי בהתנהגות, רואים את ההתנהגלות, יש חברים לעבודה, יש ממונה.

יש מחקר בינלאומי שנעשה לא מזמן שמראה איך נשים שעוברות אלימות פונות: 60% פונות באמצעות חבר לעבודה, 20% באמצעות הממונה, 10% פונים ישירות לגופים שנמצאים בקהילה. רק 10% פונים ישירות למשאבי אנוש. אנחנו במקומות העבודה, אנחנו סמנכ"ליות משאבי אנוש – ברור לי שאנחנו צריכות לקחת את התפקיד הזה על עצמנו.

אין מדיניות, אין הצהרה, אין איזושהי אמירה – והייתי שמחה שזאת תהיה גם אמירה לאומית – שזה התפקיד של משאבי אנוש. כמו שהתפקיד שלנו הוא שיש ממונה על הטרדה מינית צריכה להיות גם ממונה על הנושא הזה. אפילו לא צריך תקן נוסף – צריך אותה פונקציה תעסוק גם בנושא הזה, אבל היא צריכה לדעת מה לעשות.

ואז החלטנו לעשות מעשה והרמנו את הדגל יחד עם הפורום החברתי כלכלי של החברות: גוגל, ויצ"ו שנציגיה נמצאות פה – רבקה ואחרים – והחלטנו להקים תכנית הדרכה מעשית לנשות משאבי אנוש כדי לבנות תפקיד כזה בתוך הארגון. הצהרות וקמפיינים זה מאוד חשוב – אבל מה עושים עם זה? אני מדברת על כך שמחר יש לנו תכנית הדרכה ראשונה בחברת שטראוס; בשבוע אחרי כן אנחנו יוצאים לקהל הרחב עם תכנית הדרכה. תכנית הדרכה מביאה, למעשה, את תפקיד הממונה בארגון – איך לזהות, כללי "עשה ואל תעשה", מה זאת אלימות בכל הגדרותיה, מה אתה צריך לעשות, למי צריך להפנות, מה צריך ללוות, איזה מעקב אתה צריך לעשות, איך אתה צריך לתמוך, מה אנחנו צריכים לעשות אחרי שהנפגעת חוזרת למקום העבודה – איזה סיוע כלכלי צריך לתת לה, אם צריך. זה התפקיד של משאבי אנוש והוא לא היה ברור כמו שלי לא היה ברורה למה אני נכנסת, וזה היכה בי, כך היום עשרות סמנכ"ליות משאבי אנוש שאנחנו מדברים איתם – מאות – מבינות את התפקיד הזה אבל יש עוד דרך. השיווק הוא קשה מאוד.

לכן אני אשמח שזה יגיע גם לרמה הלאומית שתעזור לנו לפתח מדיניות ולהעביר את המסר ואת התפקיד הזה בתוך משאבי אנוש. תודה רבה.

תודה לך. אני מציעה שנראה את הסרטון ואז נמשיך.


(הקרנת סרטון)

תודה רבה. עוד תוספת מעניינת. כל הזמן דיברנו כמה עולה אלימות נגד נשים לכלכלת כל מדינה, ודיברו על השירותים ומימונם לנשים. אבל בתנועה הפמיניסטית אנחנו גם דיברנו על עלויות של ימי ההיעדרות מהעבודה, של תפקוד לקוי בגלל המצב הנפשי של האישה, וכמה זה גורם לעסקים. לכן הירתמות העסקים, אפילו מהזווית הזאת היא מאוד מעניינת, ואפילו מעבר לזה.

אנחנו רואים שגם בפרויקטים המובן של חברה אזרחית מתרחב. עד עכשיו מי שנרתם מהחברה האזרחית היו בעיקר הארגונים, והיום מיתוספים לזה גם העסקים. זאת תוספת מבורכת. כל הכבוד.

פורום מיכל סלה – אני מזמינה את גברת שילה כוהנים, בבקשה, גברתי.

כשהיא הייתה בערך בת גילי מיכל סלה נרצחה בידי מי שהיה בן הזוג שלה ואבי התינוקת שלה שעדיין ינקה, והיא הייתה העדה היחידה לרצח האכזר הזה.

אני מתרגשת.

כולנו.

בנימה אישית אני אומר שלפני שנה התרגשתי לדבר בהפגנה של בני נוער, והתרגשתי שהם יוצאים ומדברים בעוד שכשאני הייתי בגילם וחוויתי אלימות לא היה שיח. אז שנה שעברה התרגשתי מההפגנה, ועכשיו אני כאן. אז אני מאוד מתרגשת.

לילי בן עמי, אחותה של מיכל סלה, הקימה את פורום מיכל סלה ששם לעצמו מטרה אפס נרצחות בשנה. את זה אנחנו רוצות לעשות על-ידי חדשנות וטכנולוגיה. אני רוצה לספר לכם על אחד הפרויקטים שלנו שמהווה בעצמו פלטפורמה לפיתוח מיזמים טכנולוגיים חדשניים שיצילו חיים. אנחנו לא עושות את זה לבד. השותפים שלנו הם גוגל ונועה אלפנט לפלר שנמצאת כאן איתנו שגם יזמה מהלך שבו אנחנו נוכל לקחת את הפרויקט שלנו צעד קדימה ולהתרחב בעולם. למעשה, הגענו לכמה יבשות נוספות אבל קודם אני אספר לכם על הפרויקט. לבד מגוגל שצועדים איתנו יד ביד ב"האקתון" השנה שותפים לנו גם משרד הרווחה והוועדה הבין-משרדית, פייסבוק ואמדוקס שהיו איתנו.

הפרויקט נקרא "האקתון מיכל סלה – safe at home". האקתון הוא תהליך יזמות שבמהלכו מצטוותות קבוצות של אנשים שמגיעים מתחומים שונים. כל קבוצה היא חיבור של תחומים דיסציפלינריים, ובכל קבוצה יש בה יזמות, יזמים, מתכנתים ומתכנתות שמתאגדים יחד כדי לפתור אתגר. במהלך ההאקתון כל קבוצה מקבלת תמיכה ממנטורים ומומחים באלימות במשפחה. שיא הפרויקט הוא אירוע של 72 שעות שהוא תחרות בין הקבוצות של היזמים והיזמות, ובסופו של דבר נולדים מיזמים חדשים שלכולם מטרה אחת: למנוע אלימות במשפחה.

אחת ממטרות ההאקתון היא ליצור כאן אקו-סיסטם חדש. אני נוהגת לומר שכמו שיש "פינטק" ו"אדטק" ועוד הרבה "טקים" נוספים שאנחנו שומעים עליהם אנחנו רוצות ליצור כאן "טק" חדש: לאגד יזמים ויזמות שיפתחו קהילה גדולה שתתחיל בארץ באומת הסטרט-אפ. כי כמו שאנחנו יודעים, בעזרת טכנולוגיה ישראל יודעת להגן על עצמה מפני טרור בחוץ אז למה שלא נגן על עצמנו גם מטרור בתוך הבית על-ידי חדשנות וטכנולוגיה?

בינתיים הרחקנו לכת מעבר להגנה, אבל בסדר.

מעבר ליצירה של אקו-סיסטם אנחנו רוצות ליצור כאן מאגר של רעיונות למיזמים חדשים פורצי דרך ולשלב בין מי שרוצה לספק פתרונות לאלימות במשפחה, אלימות כלפי נשים בביתן, ולשלב אותן וכן הגברת המודעות הציבורית.

שילה, אם אפשר לנסות להתקדם כי אנחנו נצטרך לפנות את האולם, ויש עוד שתיים. אני מאוד מתנצלת.

אין בעיה, בסדר גמור.

האתגר שההאקתון רצה לפתור עזרו לנו לנסח איריס פלורנטין והוועדה הבין-משרדית ורבים נוספים. מבין האתגרים יש לנו האתגרים מצד הקורבן, מצד התוקף והסביבה הקרובה; כמו שלפניי נתנו פתרונות לסביבה שמזהה סימנים.

מה שהכי חדשני בתוך ההאקתון שעשינו השנה וחשוב לי מאוד לספר לכם עליו הוא מסלול שנקרא Nothing about us without us. כי פורום מיכל סלה אומר איך אנחנו יכולים למצוא פתרונות בלי לשלב את נפגעות האלימות בעצמן. אנחנו חושבות שהן כקהל המשתמש יכולות להביא רעיונות שמפתחים טכנולוגיים לא יכולים לחשוב עליהם. אז באדיבותם של חברת "Eray"הרצנו חמש סדנאות ל-70 שיצאו ממעגל האלימות והגיעו לסדנאות ideation שבהן למדו איך לחשוב על רעיון טכנולוגי ולפתח אותו. מתוך 70 הנשים שהשתתפו בסדנאות 63 נשים הגישו רעיונות טכנולוגיים להאקתון שלנו.

אחרי השלב שבו גייסנו בשיתוף גוגל את 70 הנשים והיה לנו קמפיין ציבורי שבו קראנו לציבור הרחב לכל מי שרוצה להשתתף בהאקתון ולפתח פתרון טכנולוגי, היה שלב לפני האירוע שבמשך חמישה ימים עשינו וובינר שכלל עשרות הרצאות שהיו נגישות לכולם וחינם. אפשר לראות קצת ממה שלקחתי מהאתר שלנו שסיפקו נתונים, דיברו על אלימות במשפחה, על כלים יזמיים כדי להכין את המשתתפים לקראת האירוע התחרותי.

ל"האקתון מיכל סלה – safe at home", נרשמו מעל 1,000 מתכנתים, יזמים, מומחי אלימות במשפחה, ובסך הכול יצאו למעלה מ-100 רעיונות חדשים. חשוב לי לציין שהשתתפו מתכנתים מ-8200 שציוותנו אותם לאותן נשים שורדות אלימות שהשתתפו בסדנאות "Nothing about us without us". בעצם כל אישה שורדת אלימות עמדה בראש מיזם כשציוותנו לה צוות של מתכנתים ואנשים מהציבור הרחב שרצו להצטוות לאותו רעיון של שורדת.

ככה נראתה הפלטפורמה של חצי הגמר שלנו. ההאקתון הוא תחרות אז חצי הגמר נערך במרחב דיגיטלי לציבור הרחב, כולם יכלו להיכנס. כמובן, אנחנו מדברים על תקופת הקורונה. אפשר לראות את השולחנות העגולים. כל הצוותים יכלו לשבת בשולחנות עם מנטורים לפי תחומי המקצוע שהם היו צריכים: ייעוץ עסקי, מדיה ושיווק וכדומה. כל צוות יכול היה לפתוח דוכן, והשופטים והקהל יכולים להסתובב בין הדוכנים, ואפשר ממש לראות דוכן דיגיטלי של כל מיזם שבו שיתפו והסבירו על המיזם החדשני שלהם להצלת חיים.

אירוע הגמר שלנו נערך בבית הנשיא במעמד בכירים ובכירות במשק. שלושת המיזמים שזכו במקומות הראשונים קיבלו פרסים וסכומים כספיים כדי שיוכלו להתחיל להשקיע בפיתוח המיזמים שלהם.

אני גם גאה להגיד שאנחנו ממשיכים ללוות את שבעת המיזמים המובילים ביותר בתכנית שנקראת Michal Sela Start-up Academy בשיתוף גוגל. כולנו מלמדים אותם איך להמשיך ולפתח את המיזמים שלהם עד שיגיעו לפיתוח של מוצרים מעשיים ואפליקציות.

אני אשמח להדגים לכם בחצי דקה אפליקציה אחת. אם אפשר ללחוץ על התמונה עצמה - -

אני ממש - -

אנחנו צריכים ללכת.

בסדר גמור. מי שרוצה ומתעניינת, אני אשמח שתיגשו אליי אחר כך ואני אספר לכם על המיזמים הטכנולוגיים שלנו כי כל אחד מהם הוא סיפור בפני עצמו. תודה רבה.

תודה לכן. אני יודעת עד כמה חשובה העבודה שנעשתה בהאקתון ובגלל זה ביקשתי לזרז את ההצגה. אנחנו נתנו זמן מוגבל כי נצטרך לעזוב את האולם ב-14:00.

חברת הכנסת שפק, בבקשה, ברוכה המצטרפת.

בין ועדות לוועדות.

אני בטוחה.

בחרתי לבוא ולהביע כאן אמירה. אנחנו לא פעם יושבות בוועדות אבל עד שלא נהפוך את הנושא לשגרה אנחנו נמשיך להיפגש בצמתים. אם אנחנו מקשיבים לשיח שמעל פני השטח – כולם בעד, כולם אומרים שזה לא בסדר. ובעצם אין בעיה. אבל כשחופרים – וצריך לחפור – ונוברים בפנים מוצאים אמירות בכל הרבדים.

אלימות לא מתחילה מיום אחד. זה מתחיל בהצעת חוק אצלנו בכנסת לא מזמן שנשים לא יעשו צבא; מעלה אותה גבר, והוא חושב שיש לו היכולת להחליט מי תעשה צבא ומי לא תעשה צבא. זה לא משנה אם ההצעה נופלת או לא נופלת – עצם העובדה שהיא עולה לשיח היא לא רלוונטית ומאיימת, ממש נורה אדומה מהבהבת. או כשעושים תחקיר בתקשורת עם המטרידן של מעין אדם. אני לא יודעת כמה ראו – אני מתארת לעצמי שלא מעט ממי שיושבת פה; וכשאחרי זה אני מחפשת במדיה הכתובה את השם של הבן אדם אני רואה שקוראים לו "מטרידן". אין הוקעה של השם. מי שייכנס ויצפה בתכנית יראה אותו, והוא מתגאה, והולך, ופעם הוא עם ציציות ופעם בלי ציציות. אל תיקחו אותי שאמרתי את המילה "ציציות" – אני מתארת תופעה שלא נמצאת במגזר אחד, ממש לא. אבל עצם העובדה שמפחדים – לא משנה באיזה אתר תקשורת תקראו – קוראים לו "מטרידן", כאילו יש פחד של "אל תתקרב אליי".

אז כל הדברים האלה אם לא נעלה אותם לשיח הם לא יהיו, אם לא נחזק את הבנייה מלמטה. מה זה אומר? תקציב מגדרי. עאידה, עשית אצלך דיון אצלך על התקציב המגדרי. אני רוצה להגיד לך תודה על הדיון הזה לא שלא ידעתי שיש תקציב מגדרי אבל צריך מדי פעם. אני באה עכשיו מוועדת כספים. אפילו בוועדת הבחירות – אני מבקשת לראות את החלוקה, ואני רואה ש-67% מהבכירים בוועדת הבחירות הם נשים. מה זה התלהבתי. ואז חיפשתי את השכר, וזה 41%. מה שנקרא, משוואה בשני נעלמים לא מתכנסת.

אז אם לא נגיד שאנחנו נשים על השולחן, ותזוזו מהשולחן, אז זה לא יקרה. הדיונים האלה חשובים אבל על כולנו מוטלת האחריות לא רק לעשות האקתונים וציוני דרך, אלא לחיות את זה יום-יום, ואני שותפה.

תודה רבה. היום אנחנו באמת מנסות לחזק את הגישה הזאת כי נתתי את הבמה של הוועדה דווקא לנשים, לגברים ולארגונים שעושים את העבודה יום-יום להיאבק באלימות נגד נשים. אני רוצה לתת את הבמה לעובדת הסוציאלית הדס דגם בלום, מנהלת תכנית ארצית "צומחות יחד" מויצ"ו. בבקשה, גברתי. סליחה שאני קצת מלחיצה אתכם אבל אם אפשר לקצר.

תודה. נראה לי שנרד קצת לשטח חזרה עם היום-יום שאיתו אנחנו מתמודדים. לפני כארבע שנים הקמתי בחסות ויצ"ו את התכנית "צומחות יחד בראש מורם". כמנהלת מקלט בעבר הכרנו מקרוב את התהום שאליה נשים נופלות עם צאתן מהמקלט. השהות במקלט, לצערי, מחויבת להרבה נשים שנמצאות בסיכון גבוה, אך זאת תקופה יחסית קצרה לעומת השנים שהן התמודדו עם ביסוס חיים עצמאיים ובטוחים בצל ההשלכות של האלימות שהן וילדיהן חוו. 85% מהנשים שיוצאות מהמקלט חיות בנפרד מבן הזוג האלים ומתחילות ללמוד ללכת מחדש – כפי ששמעתי אותן לא אחת – לבד ובתחושת בדידות.

ממחקרים ומסקר אחרון שערכנו בקרב הנשים המשתתפות אצלנו בתכנית אפרוס בקצרה את תמונת המצב ואת האתגרים שאיתן הן מתמודדות – אני מזכירה שוב – אחרי פרידה מזוגיות אלימה. הנושא הכלכלי שהוא מהותי לחיים שלהן נובע מקטיעה של רצף החיים עם כניסתן למקלט. הן מתחילות חיים בעיר אחרת אחרי יציאתן מהמקלט, והן צריכות ללמוד ללכת מחדש. בדרך כלל הן סוחבות איתן חובות מן העבר, אין להן חשבון בנק פעיל, אשראי או צ'קים, הן מוגבלות בסוג העבודה שיוכלו להתחייב לה. נשים ששוהות במקלט מעל 60 יום זכאיות למענק יציאה. אך מה עם אלפי הנשים שלא היו במקלט בכלל או שהו פחות מ-60 יום במקלט? בהתחשב בנקודת פתיחה זאת ובעובדה שהן המטפלות העיקריות בילדים המצב הוא שהנשים והילדים חיים בעוני. נושא ההורות הוא אתגר מורכב וקשה. תחת אלימות נרמסת הסמכות ההורית. נשים צריכות לבנות את עצמן מחדש בפני הילדים כדמויות שניתן לסמוך עליהן. הן צריכות להתמודד עם קשיים רגשיים שלהן מול האבות, הן צריכות לתת מקום למצב הרגשי של הילדים, הן אמורות לספק לילדים את כל צרכיהן הכלכליים.

ל-75% מהאימהות יש משמורת מלאה על הילדים, אבל קשר שמתחיל עם האב בדרך כלל במרכז קשר עובר לאחר זמן מה לקשר שההורים צריכים לנהל בעצמם, וזוהי קרקע פורייה להמשך היחסים הפוגעניים שהכירו בני הזוג טרם הפרידה. הילדים שהיו עדים וחשופים לאלימות באותם בתים נושאים איתם את הפגיעה הרגשית המורכבת, ובדרך כלל הדברים באים לידי ביטוי בהתנהגות, בחוסר פניות ללימודים, ביחס אלים כלפי האם ועוד כאלה וכאלה, ובכל זה היא לבד.

האימהות לא יכולות להתחייב לשום מסגרת עבודה מוסדר כיוון שהן נדרשות להיות זמינות לכל התנהגות חריגה שבגינה ייקראו לבית הספר או לגן. הנושא הכואב ביותר שעליו הסקר שערכנו בקרב הנשים הוא חוסר האונים שאיתו מתמודדות הנשים בגלל אי היכולת להעניק לילדים טיפול רגשי נדרש עקב אי הרשאה של האב לטיפול. 76% מהנשים שסקרנו הביעו תסכול וכעס לנוכח העובדה שהילדים שלהן לא זוכים לטיפול שהם כה זקוקים לו. זה עניין להמשך חקיקה.

נתון חשוב שעלה בסקר שלנו ורק מחזק את האתגרים העצומים שאיתם מתמודדות הנשים, ש-36% מהנשים מתמודדות עם ילדים עם צרכים מיוחדים מאובחנים. במשפחות שלנו יש ילד אחד ועד שלושה ילדים מאובחנים במשפחה.

נושא של טראומות מהעבר ופחדים – כמובן, ביציאה מהמקלט הן גורם עצמאי, הן מרגישות שוב חשופות ולא מוגנות, וזה מעורר מחדש פחדים וטראומות עבר. 58% מהמשתתפות בתכנית שלנו אינן מטופלות, ורק מיעוטן מטופלות בטיפול פרטני במרכזים למניעת אלימות.

האלימות אחרי פרידה מזוגיות אלימה יכולה להימשך עוד שמונה עד עשר שנים, לפי המחקר ולפי מה שאנחנו פוגשות בשטח. הליכים משפטיים מתחילים בדרך כלל בתקופת המקלט או לפניה ונמשכים עוד תקופה ארוכה אחרי צאתה של אישה ממקלט. הדבר דורש משאבים רגשיים רבים ומשאבי זמן. הדבר מקשה התמסרות למקום עבודה. אנחנו פוגשות נשים מותשות שכבר שנים מתמודדות עם ההתעללות דרך הילדים. הן כבר לא מגישות תלונות על כל אי הפרה של הסדרי ראייה, וגם לא תלונות לעו"סים מתוך תחושה שאין מה לעשות ולכולם נמאס.

מיצוי זכויות והתנהלות מול הממסד – בדרך כלל הן לא מכירות וקשה להן להתנהל מול גורמים ממסדיים. יש נשים שלא יודעות לקרוא דואר שמגיע או לא יודעות להשתמש באמצעים המקוונים שנדרשים היום. קשה להן לצאת מהעמדה הקורבנית ולפעול למיצוי זכויות. הן זקוקות לליווי ולתמיכה אינטנסיביים. נשים רבות סובלות ממצבי בריאות שנמשכים מתוך פחד שאם יגלו חולשה ייקחו להן את הילדים, והן לא מטפלות בעצמן. לכל זה מלווה תחושת הבדידות הקשה כי אלימות מייצרת בדידות בכל הזירות.

מתוך היכרות עם מה שיצוין כאן הקמנו את התכנית "צומחות יחד בראש מורם". בתכנית זו אנו מבקשות לתת מענה חברתי ולהיות המשפחה המורחבת לאותן נשים חסרות עורף משפחתי. הפעילות בשטח מושתתת על עשרות המתנדבות הפעילות בסניפי ויצ"ו השונים. פעם בשבוע אחר הצהריים הנשים וילדיהן נפגשים בסניף של ויצ"ו. צוות מתנדבות אחראיות על פעילות הילדים, ואחרות על פעילות - - - במפגשים אלה זוכות הנשים לשעה וחצי של שיחה הנותנת מקום לחוויותיהן, לשיתוף בנושאים המעסיקים אותן במעגל תומך ומכיל להעשרת ידע בתחומי חיים רלוונטיים וסתם פינוק וחיבוק. הילדים זוכים לאותו מענה.

בסקר שערכנו בקרב הנשים - -

לא, סליחה, אני מאוד מתנצלת, המטרה היא להתמקד בפרויקטים יותר מאשר בסקרים.

הסיוע הכי חשוב לנשים, לדבריהן, הוא התמיכה הרגשית חברתית שבגלל זה הקמנו את הפרויקט. אנחנו פועלות היום בשש קהילות בארץ בשש ערים. אצלנו בתכנית משתתפות כ-100 נשים וכ-100 ילדים. כמו שאמרתי, התכנית מבוססת על מתנדבות. מעבר למפגש השבועי שמתקיים בכל עיר כזאת אנחנו פנויות לכל עזרה וסיוע של חיי היום-יום במהלך ימי השבוע. התכנית לא מוגבלת בזמן בדיוק מתוך ההיכרות עם השטח שמדברים על כך שתהליך של התייצבות בחיים עצמאיים ובטוחים לוקח לפחות חמש שנים.

אז כמו שאמרתי, אנחנו פועלות במרחב החברתי כדי לתת תמיכה חברתית ורגשית לנשים בפרידה מזוגיות אלימה שממשיכות להתמודד עם אלימות עוד שנים אחרי הפרידה מבן הזוג. תודה לכם.

תודה. אני רוצה להזמין לדבר בזום את לירון לוי, סמנכ"לית קשרי ממשל במרכז השלטון המקומי. תוך כדי שאני יושבת בדיון הזה קיבלתי לידיי את מה שאת הולכת להציג עכשיו ממישהי ששואלת איזה רעיון טוב, ולמה אנחנו לא נמצאות בזה.

תודה רבה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, יושבת-ראש הוועדה. תודה לכל חברי הכנסת שנמצאים כאן ותודה לכל הארגונים הנפלאים שבסופו של דבר עובדים איתנו בקהילה, ברשויות המקומיות ובשלטון המקומי. לפני שפונים לארגונים האלה אנחנו רוצים יחד עם קמפיין מאוד חזק, מטלטל ומזעזע אבל המצב מזעזע אז אנחנו רוצים לזעזע - -

אולי כדאי שתעצרי בצד?

אני מתנצלת. אנחנו פשוט שעתיים בזום. אני לא לבד באוטו, אני אבקש לעצור. אנחנו בכביש מהיר. אני אעשה מה שאפשר ושירן תמשיך אחריי.

לא, אנחנו מצומצמים בזמן.

אוקיי. שירן, תציגי את הקמפיין שהשלטון המקומי העלה היום ב-257 רשויות בישראל בשעה 12:00 בצהריים. שירן, בבקשה.

תודה.

תודה רבה, לירון ותודה ליושבת-ראש הוועדה. אני אשמח לשתף איתכם את הסרטון. המטרה של הסרטון היא להציל חיים. הסרטון מבוסס טכנולוגיה. במסגרת הקמפיין אנחנו מחזירים לחיים – במירכאות – נשים שאיבדו את חייהן.

(הקרנת סרטון)

חשוב לי לומר שהסרטון נעשה יחד עם המשפחות שהיו חלק מהתהליך לאורך כל הדרך וחיזקו אותנו בצדקת הדרך ובחשיבות של הקמפיין. בנוסף נרתמו השלטון המקומי, הרשויות, חברות ההייטק מתוך אמירה שבשילוב טכנולוגיה ועשייה חברתית נוכל לייצר את האימפקט המשמעותי. המטרה שלנו בקמפיין הזה להוציא את הנשים מאזור הנוחות שלהן, להוציא אותן מהאדישות ולחשוף אותן לנושא של זוגיות מסוכנת ופרידה בטוחה. תודה רבה לוועדה על ההזדמנות להציג את הסרטון. חוץ מזה שהוא חזק ומעורר הוא הפך להיות מאוד ויראלי. הוא הוצג אתמול על-ידי לילי בן עמי, מייסדת פורום מיכל סלה, שהיא שותפה שלנו בקמפיין על בימת האו"ם. היום הוא מקבל חשיפה מאוד גדולה ברשתות על-ידי רשויות וגופים שמשתפים אותו. אז אני מאוד מקווה שהוא ייצר עוד שלב חשוב בדרך לשינוי שאנחנו מדברים עליו היום.

תודה רבה. הסרט אכן מטלטל ומזעזע אבל הוא תורם לחיזוק הנשים שעדיין סובלות מהמצב וקורא להן לנסות לצאת מהמעגל ומחזק את הרצון הזה.

אני חייבת להגיד שכשחשבנו על הבמה הפתוחה הזאת כדי להציג את הפרויקטים השונים והייחודיים שהתפתחו בתקופה האחרונה לא תיארתי לעצמי שאני אגזור מזה הרבה הבנות על מה שקורה ולאן הגענו בדרך שהתחילו רבות מאתנו וגם חלק מהאימהות המייסדות של תנועת המאבק באלימות נגד נשים. חסר לי שהשנה רות רזניק לא משתתפת בישיבות האלה. אנחנו שולחות לה הרבה אהבה מפה. גם הרבה נשים שהן חלק מהמאבק הזה. כמובן, אנחנו מציינות את היום הזה בשנה שנפרדנו מחברת הכנסת לשעבר מרשה פרידמן שהייתה הקול הראשון בכנסת שדיבר על אלימות נגד נשים.

אבל היום אני בטוחה שכולן היו מסתכלות ושמחות. דבר ראשון, מהבוקר רתמנו את הממשלה ואת המדינה לחתום על אמנה שמחייבת אותה לסטנדרטים גבוהים בצעדים במאבק באלימות נגד נשים. גם עכשיו אנחנו רואות, אני מאוד מקווה, שפתחתי פתח לסוג של נטוורקינג ועבודה משותפת בין הארגונים שהציגו פה ולמידה יחד של הפרויקטים השונים. היום אנחנו רואות עד כמה הגברים מעורבים אבל אני מזהירה: אל תיתנו להם להשתלט, הם נוטים לעשות את זה. אנחנו רוצים אותם שותפים, ויחד להיאבק באלימות נגד נשים.

היום החברה האזרחית מתברכת בכך שיש גם עסקים שיש בהם נשים מובילות שנרתמים למאבק הזה. היום נתנו דוגמה שהטכנולוגיה היא לא כולה במות רעות שמזיקות לנו, אלא יש אמצעים טכנולוגיים שאפשר להשתמש בהם במאבק באלימות. סוף סוף אנחנו גם משנות את התדמית הסטריאוטיפית הקיימת של נשים שנאבקות באלימות שכולן מוחלשות וכאילו לא יכולות לתרום ומחכות למישהו שיציל אותן. יש הרבה דוגמאות שניתנו פה לנשים שמובילות את השינוי.

אני מברכת על כל העשייה של החברה האזרחית והתנועה הפמיניסטית בתחום המאבק באלימות. בלעדיי הניצנים של הפעילויות, השינויים והאתגרים החדשים שאתן מביאות אלינו לפתח הבית הזה, לכנסת, אתן מאתגרות אותנו גם להוביל חקיקה וגם להוביל עשייה בנושא הזה. תודה לכולכן. אני שמחתי לשמוע על הפעילות שלכן. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:11.