פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



7
ועדת החינוך, התרבות והספורט
16/11/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 52
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ב בכסלו התשפ"ב (16 בנובמבר 2021), שעה 10:30

חינוך אקלימי וחינוך לקיימות - לציון יום הגנת הסביבה

חברי הוועדה: שרן מרים השכל – היו"ר
סימון דוידסון
עופר כסיף
עלי סלאלחה
יסמין פרידמן
יוסף שיין

מאיר יצחק-הלוי
יוראי להב הרצנו

דרור מורג - ראש מטה השרה להגנת הסביבה, המשרד להגנת הסביבה

זיוית לינדר - מנהלת אגף חינוך וקהילה, המשרד להגנת הסביבה

גילמור קשת מאור - מנהלת אגף מדעים במשרד החינוך

פרופ' איתי הלוי - המחלקה למדעי כדור הארץ, מכון וייצמן למדע, ויו"ר ועדת המומחים המלווה את משרד החינוך

שרית אסרף לוי - חברת מועצת העיר ר"ג, מחזיקת תיק איכות הסביבה

הילה נקש - מנהלת תוכן חינוכי, החברה להגנת הטבע

עומרי אקוניס - החברה להגנת הטבע

שיר ברנס - רכז ארגונים ירוקים

טופז האס - פעילה בהתאחדות הסטודנטים למען האקלים

נפתלי אופנהיימר - בר-קיימא - התנועה לקיימות עברית

שירה ארוב - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

ספיר מוספי - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

יובל אילון - רכז הדרכה תנועתית, נציג מועצת תנועות הנוער

אורי אנג'ל - בר-קיימא - התנועה לקיימות עברית

הילה זפרני - סטודנטית לקיימות - אונ' רייכמן

תומר גרטל - מחאת הנוער למען האקלים

מאיה שדה - איגוד רופאי בריאות הציבור ואונ' תל אביב

נעמה כהן - אימפקט ל.א.ב

סיגל ספרוקט - אחראית תכניות חינוכיות לנוער

עומר עובדיה - הרשת הירוקה, צוות אקלים

אבי פנקס - הורים למען האקלים ועמותה למען חיות משק

הילה קרן - מנהלת פעילות ציבורית, אנימלס

שי רילוב - עמותת רובין הוד, מנכ"ל

יהודית גידלי

מעין מכלוף, חבר תרגומים



חינוך אקלימי וחינוך לקיימות - לציון יום הגנת הסביבה

בוקר טוב לכולם, לכל מי שהגיע היום ליום הכל כך מיוחד, יום האקלים והסביבה בכנסת. תודה רבה לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו, שיזם את היום, ועמל קשות כדי לארגן אותו. לחברת הכנסת יסמין פרידמן, שעוסקת בנושא רבות.

אנחנו היום פותחים את ועדת הכנסת בעניין חינוך אקלימי וחינוך לקיימות, לציון יום הגנת הסביבה. מטרת הדיון היא לבוא ולראות איפה נמצאת מערכת החינוך בכל מה שקשור להגנת הסביבה, ומשבר האקלים. כל הנושא שסובב את זה.

אנחנו מבינים שאנחנו נמצאים במשבר, בסופו של דבר אני כן מאמינה שהאחריות מוטלת על כך אחד ואחד מאיתנו. כשכל אחד ואחד יעשה צעד קטן כדי לשמור על הסביבה סביבו, לראות שהוא מוריד את טביעת הרגל הסביבתית או מצמצם אותה ככל שניתן, ככה כולנו כחברה נוכל לוודא שכדור הארץ שלנו נשמר בצורה טובה יותר, ולתקופה ארוכה יותר.

אני רוצה לתת את זכות הדיבור לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו, שיזם את היום. בבקשה.

תודה רבה לך גבירתי יושבת הראש. וגם למנהלת הוועדה, ליהודית גידלי. אני מוכרח להודות לך באופן אישי, כי התאום של הדיון הזה בוועדה הזו היה פשוט ביותר. באתי אליך, ביקשתי, ואמרת ברור, מה שתגיד. ואני חושב שהמחויבות שלך לנושא הזה היא חלק מההבנה של הדור שלנו, שלך ושלי, שזה העתיד. בזה צריך להתעסק. זה העתיד. ואין דבר חשוב מזה.

ואני מוכרח לומר לך שיש היום אחד עשר דיונים באחת עשרה ועדות של הכנסת. זה בעיניי הדיון החשוב ביותר מכל הוועדות. אני עובר ועדה ועדה, אני לא אספיק לאחת עשרה, כי אני רק בנאדם אחד. אבל אני רואה המון המון שותפים ושותפות מציפים ושוטפים את הכנסת, בעיקר צעירים וצעירות. ואני רוצה חברות וחברים לברך אתכם, מחמם את הלב שאתם כאן, נלחמים ומשמיעים את הקול שלכם. זה לא מובן מאליו.

זה הדיון הכי חשוב בעיניי, גבירתי יושבת הראש, ואני אתחיל אולי בגילוי נאות. יש לי הצעת חוק שעוסקת בחובת חינוך אקלימי וסביבתי בכל בתי הספר בישראל. כי בעיניי הכל מתחיל בחינוך. ודאי במודעות ובצורך לקחת אחריות אישית, ברמה של האינדיבידואל, כדי לשנות את הסביבה שלו. במארג של טיפול בפסולת אומרים קודם כל – להפחית, להשתמש מחדש, ואז למחזר. אם אנחנו נפנים שאנחנו יכולים, בכוח של כל אחת ואחד מאתנו, לשנות את הרגלי הצריכה שלנו ולהבין שינוי גדול יותר, רחב יותר, זה השלב הראשון שבו אנחנו יכולים להתחיל את השינוי.

כמובן שחלק מאותו צורך לחנך למודעות סביבתית זה גם לדרוש מנבחרות ונבחרי הציבור שלנו לעשות יותר על מנת להגן על הסביבה. ואני חושב שמאחר והחינוך הוא הפתרון לרוב בעיות העולם, ובמיוחד לזו, שם זה צריך להתחיל. צריך שכל הילדים ידעו איך לשמור על הסביבה ועל חשיבות הטבע בחיים שלהם.

אני, אמא שלי עלתה מבלגיה, בגיל שבע עשרה, כדי להתנדב לצה"ל. ושם לא לימדו אותה שאסוף לקטוף פרחים מוגנים. אני זוכר שכילד אמרתי אני חינכתי את אמא שלי שלא נכון לקטוף את הפרח הזה והזה, כי לימדו אותי בגן, גם בגן טרום חובה וגם בגן חובה, על המשמעות והחשיבות של השמירה על הטבע והערכים של הקיימות. ואני חושב שבהקשר הזה השינוי יכול וצריך לחלחל בצורה הפוכה, מהילדים לדור ההורים, וליצור עוד אדוות של חינוך ושינוי הרגלים.

בהקשר הזה, הצעת החוק שלי היא קצת רדיקלית, כי היא לא מדברת רק על מערכת החינוך הממלכתית, אלא על כל מוסדות החינוך בישראל, המוכרים והלא מוכרים, המפוקחים והלא מפוקחים. כי אני חושב שההבנה והכלים של שמירה על הסביבה ועל ערכי הטבע צריכים להיות נחלת כל תלמידי ישראל. ואני רוצה לקוות שיחד איתך גבירתי היושבת ראש, ויחד עם השרה שאשא ביטון, שכבר שוחחתי איתה, אנחנו נצליח לעשות שינוי ולהכניס את התכנים הללו ואת הכלים הללו ואת ההעשרות הללו כתכני חובה בכל מערכת החינוך. מבחינתי זה ממש אבן יסוד, צריכה להיות אבן יסוד במערכת החינוך הישראלית.

אגב את הצעת החוק הזו יזמו מחאת נוער אקלים. זה הגיע מהנוער. הם עזרו לי לכתוב אותה, הם נתנו דגשים לפני שהיא הונחה, הם ילוו את תהליך החקיקה, ואני ממש ממש מצפה להתחיל את התהליך הזה. אז תודה רבה.

תודה רבה לך. חברת הכנסת יסמין פרידמן.

ראשית כמובן שאני מברכת על היום הזה, מברכת את חברי היקר חבר הכנסת יוראי להב הרצנו ואת יו"ר הוועדה, שבאמת כל הנושאים הללו קרובים ללבך, וזה באמת לא מובן מאליו שכל דבר שאנחנו מעלים בפניך את מקבלת בזרועות פתוחות.

לא הכל, אלא ספציפית בנושאים האלה.

כל נושא איכות הסביבה, אני חושבת שאני איזו שהיא השלמה ליוראי, כי אני עוסקת בזה יותר מההיבט של בעלי החיים. והמחיר שבעלי החיים משלמים על הצריכה מן החי. ואיזה כיף לשבת בחדר שכנראה רוב בני הנוער יודעים כמה עולה לגדל קילו בשר. כמה מים הם צורכים וכמה מים חיטה לעומת זאת צורכת. אבל לא כולם יודעים. וזה חשוב שידעו. מה המחיר. אז אני כמובן לצדכם בכל מה שצריך. ובעד כל חקיקה שתגרום לבני נוער ולילדים ולפעוטות מגיל מאוד מאוד קטן להבין מה המשמעות, כי זה העתיד שלהם. זה פשוט העתיד שלהם, מה שאנחנו משאירים להם.

נכון. אני אולי אחזק את דברייך. אני חושבת קודם כל שהמודעות לצריכה של מזון מן החי עלתה פלאים בעשרים שנה האחרונות. זה משהו לא ייאמן. אני זוכרת שכשאני הייתי נערה בחטיבה, היה בחור, אגב שהיום מאוד מאוד פעיל, יוני בן דור, שיצא, ושם מלא מלא פלקטים בחטיבה, מן צורה פיראטית, לא פיראטית כזו, על המשמעות של צריכת בשר.

ואני זוכרת שכשאנחנו הפכנו, לפני עשרים וחמש שנה, לצמחונים הראשונים, היה על זה כזה גיחוך. כלומר ההבנה שזו אחת התעשיות הכי מזהמות, הכי מזהמות. כלומר אם מישהו רוצה להשפיע בצורה דרמטית, הצעד הראשון שהוא צריך לקחת על עצמו זה להפסיק לצרוך מזון מן החי. הרי לדעתי זה במקום שני או מקום שלישי מבחינת הזיהום. אם כל בני האדם היו מפסיקים לצרוך מזון מן החי היה שינוי דרמטי. זה זיהום בים, וזיהום אוויר. באמת הגידול של זה.

אני אומרת לכם, אנחנו היינו מסתובבים, גם בהפגנות שהיו אז, של אנונימוס, ואנשים היו צוחקים ומגחכים. אני זוכרת שהייתי עם המשפחה בארוחות שישי, והיו ממש צוחקים עלינו, כן כן, הם חושבים שפלוצים של פרות זה מזהם. והיו מגחכים על זה.

והיום אני רואה את הנוער, זה כל כך מרגש אותי לראות אותו מקדם את הערכים הללו. מבין את זה לעומק, מבין את המחקרים, חוקר את זה. זה באמת, אותי זה מרגש לראות את התהליך שנעשה בעשרים וחמש שנים האחרונות. הארגונים, שרובם נמצאים פה, זה שלכם. זה באמת שלכם. היכולת לחנך את הציבור, ולהביא למודעות, ובמסעדות פתאום יש מזון טבעוני, והתפריטים, פעם היה רק צ'יפס או פסטה, או סלט. זה פשוט מדהים התהליך והשינוי הזה. ואני אומרת, זה הכל אודות לארגונים המדהימים שיושבים פה לצידנו, והנוער שבאמת מבין את זה לעומק, ומקדם את זה, ומחנך את המבוגרים ואת ההורים, כפי שיוראי אמר לפני כן.

אז בנימה מרגשת זו, אנחנו נעבור לדברים של משרד החינוך. אנחנו רוצים לפתוח אתכם. אנחנו נשמח לשמוע פה בוועדה על מה נעשה עד היום על כל מה שקשור לתכניות סביבתיות, הגנת הסביבה, אקלים. החובה, הרשות, גילאים, ומה מתוכנן והצפי כמובן לעתיד.

שמי ד"ר גילמור קשת מאור, אני מנהלת אגף מדעים במזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, ואני ראשת המטה להיערכות חינוכית למשבר האקלים.

בעצם בשנים האחרונות חל מיקוד בתוך החינוך הסביבתית, מלדבר על סביבה באופן כללי, לחינוך לקיימות. ובשנים האחרונות ממש להתמקד בהיבטים של משבר האקלים. וזה במטרה באמת להבין את המשבר, ולפתח אצל תלמידים מיומנויות וחוסן להתמודד איתו ולעצור אותו.

כיום, הנושא משולב בתוך תכניות הלימודים. בעיקר במקצועות החובה, מגן עד כיתה ט', מקצועות מדע וטכנולוגיה, וגיאוגרפיה, ובמקצועות הבחירה בחטיבה העליונה, במקצועות רבים.

זה בבחירה ביסודי?

זה במקצועות חובה מגן עד כיתה ט', במקצועות גיאוגרפיה ומדע וטכנולוגיה, שהם מקצועות חובה. ובחטיבה העליונה הנושא נמצא במקצועות בחירה, אותם לומדים בסביבות שלושים ושבעה אחוז מהתלמידים: בגיאוגרפיה, מדעי הסביבה, ביולוגיה, חקלאות, כימיה, מדעי כדור הארץ. וברמה קצת יותר קטנה בתחומים אחרים. שפה, לשון שזה מקצוע חובה. אבל בהיקפים קטנים יותר.

ובשנים האחרונות, בצל הקורונה, וברקע התקציבי שהיה, אנחנו עשינו היערכות מאוד מקיפה, והעמדנו תשתיות שעכשיו מאוד עוזרות לנו בעצם ליישם את הנושאים.

הקמנו תחום חדש בכיתה י', שהוא בעצם מלמד את משבר האקלים. יש מקצוע חובה בכיתה י', שנקרא מבוא למדעים. ובמסגרת המקצוע הזה יש בחירה מה ללמוד. אבל עד עכשיו מדעי הסביבה לא היה חלק מזה. אנחנו הכנסנו את מדעי הסביבה, מיקדנו את התכנית שם במשבר האקלים.

מתי הכנסתם את זה?

לפני שנתיים-שלוש.

וכמה תלמידים לומדים במגמה?

אני מדברת עכשיו על תשתיות, ומייד אני אסביר איך אנחנו ממלאים אותן בתוכן. חמשת אלפים תלמידים בשנה מסיימים כל שנה את המגמה, ובמבוא למדעי הסביבה זה פתוח להרבה יותר תלמידים.

ההיערכות הזאת אפשרה לנו גם לפתח לנושא הזה חומרים. חומרי למידה וגם חומרי הוראה. וגם זה קרה, זו עוד תשתית שבעצם ביססנו בשנים האחרונות. אנחנו פיתחנו יחידות הוראה דיגיטליות חדשות, במדעי הסביבה ובגיאוגרפיה מדע וסביבה, לחטיבת הביניים ולחטיבה עליונה.

אנחנו הקמנו מרכז מורים ארצי בנושא חינוך סביבתי וקיימות. אנחנו בעצם הרחבנו מרכז קיים, שיועד למורי מדעי הסביבה, הרחבנו אותו לקהלים הרבה יותר רחבים של מורים. כי אנחנו כולנו יודעים שהמשבר הוא רחב הרבה יותר מרק לדבר על מדע. כלומר המשבר הזה קשור לא רק למדעים, הוא קשור לתחומים רבים אחרים. אנחנו מדברים על ההיסטוריה שלו, אנחנו מדברים על ביטויים אומנותיים וספרותיים שלו. כמובן שבלב נמצא מדע וגיאוגרפיה, אבל זה משבר שיש בו גם חלקים של חברה, כלכלה ועוד. ולכן עלה הצורך בעצם להרחיב את קהלי המורים שאנחנו פונים אליהם, כדי ללמד את הנושא, ולבסס תשתיות, שהם חומרי הוראה והשתלמויות, כדי לעבוד עם המורים האלה. מרכז המורים הזה הוקם השנה, והוא נמצא בטכניון. והוא כבר הפיק חומרים ששלחתי לוועדה, כדי שתראו מה כבר מספטמבר נעשה.

בנוסף הקמנו אתר אינטרנט, בהמשך תוכלו לראות אותו. ובשנים האחרונות אנחנו מקיימים השתלמויות וכנסים רבים מאוד, שממוקדים במשבר האקלים. באומנויות, בגיאוגרפיה, במדעים, כנסי מורים והשתלמויות. וכמובן פעילות של החינוך הלא פורמלי שמתבצעת במסגרת התכנית של המעורבות החברתית, במסגרת של"ח, ועוד.

עם מועצות התלמידים אנחנו מתחילים עכשיו פעילות משותפת. אנחנו נפגשנו כבר עם הנוער למען האקלים. אנחנו רואים את התלמידים כגורם מפתח במהלך הזה. גם יש שם כוחות נהדרים, עם חשיבה מאוד מוכשרת וטובה, על מה כדאי לעשות. ולכן אנחנו התחלנו איתם שיח, כדי לגבש ביחד את המדיניות, לשמוע מה הם חושבים לעשות, וחשוב לנו שהשיח הזה יהיה מתמשך, שתהיה היוועצות ושתהיה שותפות אמיתית. הנוער הם אלו שיסבלו מהנושא הזה הכי הרבה, חשוב שתהיה להם אמירה ושהם יוכלו להשפיע.

אני מתרשם שאנחנו תמימי דעים לגבי החשיבות של הנושא הזה. אני תוהה רק אם את שבעת רצון מהנוכחות של המקצוע הזה, או של החומר הזה במערכת החינוך.

אז בואו באמת נדבר על איך אנחנו מטפלים בצרכים בעצם שהם גם קיימים בצורה מאוד חזקה, וגם מאוד מאוד דחופים לביצוע.

הקמנו מטה אקלים, המטה שהזכרתי, המטה להיערכות חינוכית למשבר האקלים והשלכותיו במשרד. זה מטה רוחבי ששותפים בו כל גורמי המטה. המטרה שלו היא לגבש מדיניות ולגבש תכנית עבודה, ליישם את התכנית, לאחר שתאושר על ידי המנכ"ל והשרה. ולאור המדיניות שהשרה תתווה. ולעשות את כל זה בשיתוף החברה האזרחית. מייד אני אכנס יותר לעומק לנושא הזה.

בנוסף הוקמה ועדה מדעית שתמליץ על תכנים חדשים שצריך להכניס, ותסייע בעריכה ועידכון של התכנים הקיימים. ובהמשך חשוב שתתנו לפרופ' איתי הלוי, יושב ראש הוועדה שנמצא אתנו כאן, לתאר את העבודה שלה.

אז אני הייתי רוצה לדבר קצת על התפיסה החינוכית, כדי שתראו בעצם על איזה עמודי תווך תהיה בנויה התכנית שאנחנו נציע.

אני רוצה לשאול, אני תוהה אם אי פעם עלה לדיון פשוט להכניס את זה כמקצוע חובה לבגרות?

בוודאי, יש דיבור על זה. יש קובעי מדיניות. במשרד החינוך. אנחנו נמצאים בעצם במצב של היערכות, ואנחנו נגיש הצעה של תכנית לשרה ולמנכ"ל. והם יגבשו החלטה, ובטוח יודיעו לכם.

מתי התכנית אמורה להיות מוגשת לשרה ולמנכ"ל?

בתחילת דצמבר. הייתי רוצה אם אפשר כן לפרט בפניכם את התפיסה החינוכית.

הייתי רוצה לשאול האם התייחסתם בתכנית היפה והטובה והמצוינת שלכם, לחברה הערבית, ולחברה הדרוזית.

כמובן שהתכנית צריכה להיות, באמת תהיה תפיסה בסיסית, אבל היא חייבת להיות מותאמת לכל מגזרי החברה. ובחברה הערבית אנחנו נוכל להיעזר, אנחנו מתכוונים להיעזר בתכנית החומש, ובחברה הדרוזית אנחנו גם עובדים עם ראש החינוך הדרוזי בצורה מאוד משותפת.

האם יש אנשים מקצועיים ששותפים להכנת התכנית,

שאלה מאוד חשובה. קודם כל בצוות הפדגוגי שהכנסנו, שציינתי, חברים כל נציגי המגזרים. כולל המפקחים המקצועיים מהתחומים הרלוונטיים. אז בעצם גם החינוך הדרוזי, ומכל שלבי החינוך.

כמה שאני יודע, בחברה הדרוזית אין מקצוע כזה שמלמדים בבית הספר. אני לא יודע אם יש אנשים, יכול להיות שקיימים, שיש להם את הידע הזה בנושא הקיימות, בנושא איכות הסביבה וכל הדברים. ולכן אם רוצים לעשות תכנית, קודם כל צריכים לקחת אנשי מקצוע. הם אלה שמבינים בעניין. קודם כל אנשי המקצוע, בשביל להגיע לילד הזה, שאנחנו נחנך אותו בצורה הטובה ביותר לשמור על הסביבה, ולהיות נאמן סביבה.

אני רוצה אולי לחדד גם עוד שאלה. ידוע לנו כמה מאותם תלמידים מגיעים מהמגזר הערבי, מהמגזר הבדואי, מהמגזר הדרוזי, מהחמשת אלפים תלמידים שלומדים במגמה?

רוב תלמידי המגמה מגיעים מהמגזרים דוברי הערבית. רק מאוד חשוב לי באמת לספר לך שיש יוזמה, מיזם חדש שהציע מפקח מדע וטכנולוגיה ותקשוב, אכרם איברהים, מהחינוך הדרוזי. וזה מיזם שממוקד במשבר האקלים.

אבל אפילו באופן כללי, חשוב שתדעו שבעצם זה גם הזדמנות לתאר שכל מה שאני מספרת לכם הוא נעשה בשיתוף פעולה מלא עם המשרד להגנת הסביבה. כולל כמובן היוועצות, התגייסות של בכירי המשרד למען המורים, ותקציבים גדולים. וכשלושים אחוז מהתקציב שמגיע להשתלמויות מורים במשרד החינוך מהמשרד להגנת הסביבה, כלומר הפעולות וההשתלמויות שאנחנו עושים, מגיע למגזרים דוברי ערבית.

אני הייתי מנהל בית ספר, אני מכיר את כולם. אבל הבחור הזה, מעמיסים עליו כל התפקידים וכל הדברים שאין להם מפקח. כמה הבחור הזה יכול לעשות, כלום בסוף. ולכן אני חושב שיש מקום לקחת מישהו, שהוא ייתן את כל כוחו ואת כל מרצו, אבל מקצוען. שכן יודע להתעסק עם הדברים האלה.

אתה מציע שיהיה תקן לניהול הנושא הזה.

בהחלט.

אני רוצה לצטט משיר ברנס, שהוא כתב עבודה באונ' חיפה, ועכשיו באונ' העברית, בנושאים של המדיניות של משרד החינוך בנושא האקלים. והוא אומר שלמרות שקיימת פעילות סביבתית ענפה במערכת החינוך, הבעיות העיקריות הן שאין תכנית סביבתית חובה לכל התלמידים, והתכנים שהם כן חובה נספחים לתכנים אחרים כנספחי שוליים, וניכרת הנטייה של המשרד לעשות מיקור חוץ לחינוך הסביבתי. והוא מדבר על הרמה הפדגוגית, שבעצם איננה מאפשרת, זה נראה שזה מאוד אקלקטי במסקנות שלו, שאין למעשה בעבודה שהוא עשה, אתה מסתכל ואתה אומר יש פה ויש שם, אבל מכיוון שאנחנו שמים את זה בראש סולם העדיפויות כרגע, וזה נושא ענק, ראש ממשלתנו חזר מגלזגו, ומי לא היה שם, עדיין אנחנו כאילו מדשדשים בעסק הזה.

ולכן, השאלה האם באמת יש איזו חשיבה. יש המון מוחות גדולים, ויושבים פה אנשים, ואני בטוח שכל אחד מהם בא עם רצונות טובים. אבל האם יש איזה שהוא תכלול, משהו שמבינים, איך אומרים פה החברים, שהגיע הזמן לעשות משהו.

כן. בכל החוזק שאפשר להגיד את המילה הזאת. ואנחנו גם זיהינו את הנושא הזה שאתה מדבר עליו, שהזכרת. ולכן אנחנו, אחת מהמטרות שלנו זה לקחת, כמו שתיארתי לכם קודם, שהנושא עכשיו משולב במקצועות. שילוב במקצועות הוא חשוב, אבל הוא לא יכול להיות לבד. וכדי להבין את הסוגיה הזאת לעומקה חייבים להסתכל עליה כסוגייה שלמה, שהיא לא רק מדעית, ושהיא סוגיה מאוד מאוד רחבה ונוגעת בתחומים רבים. ולא לעשות את זה בצורה אקלקטית, באמת בדיוק כמו שאמרת, אלא בצורה מאוד מחוברת ובין תחומית.

מתחת לרעיונות גדולים ומתפתחים, מהו משבר האקלים, מה הגורמים לו, איך זה קרה. מה ההשלכות שלו, איך אפשר להתמודד אתו. גם כל תהליך חינוכי הוא חייב להיות לא רק עיוני, ואפילו לא רק מעשי.

אני אספר לך למה, אני גידלתי את ילדיי במדינה בורמונט. לא יודע אם את שמעת על המדינה הזאת, מדינה ירוקה קראו לה בזמנו בארצות הברית. היה לנו בבית מגיל אפס חמישה קונטיינרים, פלסטיקים גדולים בבית. הילדים היו קמים בבוקר, הם היו יודעים איפה הם שמים כל דבר. וזה כבר היה לפני עשרים שנה ויותר. עשרים וחמש שנה. אני כבר, כמו שאת יכולה לתאר לעצמך, כבר לא ילד. ואני אומר, זה חלק מתוך חינוך, אלף בית.

עכשיו אין שום סיבה שלא, זה נותן לך גם את כל הנושא הזה של גיוס הצעירים לניקיון. כל הדברים האלה זה אחד הדברים המחברים ביותר היום לגיוס קולקטיבי של הנוער ושל הילדים בעולם. אז אני אומר, ואנחנו יודעים שילדים בעולם הובילו גם את הדבר הזה.

אני מסכים עם כל מילה של פרופ' שיין. אני רוצה להמשיך לשאלה ממש אינפורמטיבית. אני שמח שהתשובה שלך היא כן. השאלה אם יש לוחות זמנים, של להפוך את האקלקטיקה הפריפריאלית, מבחינת הפדגוגיה, למיין-סטרים בכל מערכת החינוך, החל מגן חובה.

לוחות זמנים הם צריכים להיות חלק מתכנית העבודה, תקציבים, משאבים וכו'. אז אנחנו לקראת החלטה על תכנית כזאת. אני לא יכולה להתבטא בנושא הזה כרגע.

מה שיש לנו, שיכולנו להפנות בדרך של תיעדוף עם מה שקורה עכשיו הפנינו.

את אומרת שאת מניחה את תכנית העבודה עצמה בפני השרה והמנכ"ל.

בדצמבר. אנחנו גם נבקש שהם יגיעו לפה כדי להציג את זה, ואנחנו גם נבקש את סד הזמנים.

אז בעצם דיברתי על ההיבט הבין-תחומי. דיברנו על הנושא שחייבת להיות התייחסות מגן עד תיכון. היא חייבת להיות מותאמת לגיל. הנושא הזה רגיש בצורה בלתי רגילה מבחינה רגשית. ואנחנו מדברים בעצם על החוסן של החברה הישראלית בהתמודדות עם המציאות שאני לא אגיד, מציאות שכבר נמצאת פה.

ולכן גם נושא החוסן הרגשי, אישי, חברתי, חייב לקבל התייחסות. הוא חייב גם לקבל התייחסות עם כלל המערכת. לא רק יועצות, אלא מורים מקצועיים. כל מי שיידרש לנושא הזה. כל תהליך לימודי חייב בעינינו לכלול גם שלבים עיוניים וגם שלבים התנסותיים ושלבים שמביאים לפעולה. אנחנו גם רואים את ההזדמנות הזאת, של מלמטה למעלה, של אל תקטוף, ואפשרות להשפיע באופן כללי על הקהילה.

הפיתוח המקצועי, ההשתלמויות, צריכים לעבור אותם אב הבית, אם הבית, המורים, המנהלים, המפקחים. זה ממש נושא מאוד מערכתי שחייב להתרחש.

וההיבט של שיתוף רב מגזרי, שיתוף החברה האזרחית הוא קריטי. יש כוחות מאוד חזקים, מוכשרים, טובים, בחברה האזרחית. הם יכולים מאוד לתרום. אנחנו מתייעצים עם החברה האזרחית, אנחנו לא מתחייבים לקבל כל עצה, אבל המקום שלהם מאוד עוזר וחשוב.

ובעיקר, כמו שאמרתי, הנוער והצעירים צריכים לקבל פה מקום מאוד משמעותי בכל תהליך קביעת המדיניות. ובאמת יש, בשבוע הבא נפגשים נציגי תנועת נוער למען אקלים עם שרת החינוך. אנחנו כבר התחלנו עם התנועה שיח, וזו התחלה של תהליך מתמשך. יש, אתם בוודאי תשמעו תיכף, פורום חינוך בתוך קואליציית האקלים. וזו קואליציה מאוד רחבה, של ארגוני סביבה, ומחאה, וחינוך לא פורמלי, ואקדמיה. וגם תנועות של נוער למען אקלים, הורים למען אקלים, שגם נמצאים איתנו היום. התחלנו עם כולם בשיח.

ואנחנו מתכוונים לשתף את הנוער בכל דרך שנראה. אחת ההזדמנויות היא המעורבות החברתית שיש, כבר יש פרויקטים לא מעטים שהם יוזמות של נוער, למעורבות חברתית בהיבטים של משבר האקלים, שזה סביבה וקיימות.

ביוזמות האלו, אתם מסבסדים, תומכים? איך אתם עוזרים להם?

אנחנו כרגע קודם כל מקשיבים, ועוזרים ככל האפשר, והיוזמות שמדובר בהן במעורבות החברתית הן מתרחשות כחלק מהתהליך הלימודי.

ובאמת, פה אתם רואים דוגמא, של האתר שהקמנו. החומרים החדשים שנשלחו לכלל המערכת. זה ידיעון, עם מידע ומאמרים בנושא הזה.

הוא נשלח לתלמידים או למורים?

זה נשלח בעיקר למורים, אבל גם למנהלים וגם לתלמידים. האתר מיועד גם למורים וגם לתלמידים.

מהמם. תודה רבה על הדברים. אני רוצה לתת את זכות הדיבור למשרד להגנת הסביבה, שישלים את הדברים.

בוקר טוב, שמי דרור מורג, אני ראש מטה השרה להגנת הסביבה. אני רוצה להודות לח"כ להב הרציאנו על היום הזה. בגלל כל הוועדות אני מתנצל בשם השרה, שמתרוצצת בכנסת בין כל הוועדות. אבל אנחנו כאן, זיוית שהיא ראש אגף חינוך תיכנס לפרטים ותציג את העשייה.

אני כן רוצה לומר בשמה של השרה כמה דברים עקרוניים. הנושא של החינוך הוא נושא ליבה ששמנו אותו כדגל מאז שנכנסנו למשרד בחודשים האחרונים. אנחנו סך הכל, זה נראה לנו הרבה זמן, אבל חמישה חודשים, מאז שהתחילה השרה בקדנציה, וכבר עשינו כמה מהלכים משמעותיים.

אני אתחיל רגע בלדבר דווקא על החינוך הפורמלי, שבו באמת המשרד היה לו פרויקט, בשנים האחרונות. חלק ממה שהוצג פה זה מתקציבים של המשרד להגנת הסביבה, השתלמויות, מדריכים וכו'. אנחנו נפגשנו עם שרת החינוך, גם בשביל להרחיב את הפרויקט הזה, וגם בשביל לראות איך אנחנו הופכים למשבצת קבועה במערכת החינוך בנושא אקלים.

נפגשנו איתה גם בנושא יירוק בתי ספר. ככה אנחנו בונים בתי ספר ירוקים, כולל תקציב שהמשרד מעמיד, של שבעים וחמישה מיליון שקלים מתקציב האקלים אצלנו במשרד, והפיכת בתי ספר לבתי ספר ירוקים. זה לא מספיק, לפי מה ששמענו החינוך תכנית החומש שלהם היא גדולה בהרבה מהיכולות.

כמה בתי ספר הפכתם לירוקים בשנה האחרונה?

מדובר בבנייה ירוקה. זה מתקציבי הבנייה. ולצערנו התקציב שלנו יספיק אולי לרבע מבתי הספר המתוכננים לבנייה בחומש הקרוב של משרד החינוך, שמתכנן לבנות הרבה בתי ספר. אז פה יש לנו גם איזו שהיא מצוקה תקציבית, שאנחנו לא יודעים לגשר עליה. אבל בכל זאת זה תקציב משמעותי שכן אנחנו שמים בנושא הזה.

כשאתם מדברים על בנייה ירוקה, החומרים לבניין הם בעצם ירוקים, או שאתם מתקינים פאנלים סולריים לחשמל, אגירת מים?

אני לא מומחה לנושא, אבל זה גם וגם וגם. זה גם מבחינת הצללה, ומבחינת חומרים, וגם מבחינה סולרית. יש לזה הרבה השלכות.

דבר נוסף שאנחנו גם העלינו בפגישה מולה שאנחנו רוצים לקדם, זה הנושא של קמפוסים ירוקים בהשכלה גבוהה. קמפוס ירוק זה נושא מאוד משמעותי.

אני אגיד רגע בתחום של החינוך הבלתי פורמלי, שזה בעינינו תחום לכל הפחות שווה ברמתו בחשיבות שלו לחינוך הפורמלי, אולי אפילו יותר במובנים מסוימים. אנחנו ביצענו מהלך מאוד משמעותי אחד גדול והוא בעצם, אני חושב שאנחנו משרד שהולך על תכנית הכי גדולה עם תנועות הנוער מכל המשרדים הקיימים. זה פרויקט של חמישה עשר מיליון שקלים בשנת 2022, עם מועצת תנועות הנוער וארגוני הנוער. יש פה אנשים מתנועות וארגונים שיוכלו לספר על הפרויקט הזה, שכבר אושר ויצא לדרך בחודשיים שלושה האחרונים, וזה דבר מאוד משמעותי.

אני אגיד בהקשר הזה שמהלך דומה אנחנו בונים עם הארגונים הירוקים, ארגוני החברה האזרחית. שגם אותם תקצבנו בעבר. אבל אנחנו הגדלנו את התקציב לשנת 2022 ועובדים על הגדלתו בסכום נוסף משמעותי כבר לשנת 2022 לאתר את המקורות הללו. כיוון שאנחנו חושבים שהחלק החינוכי שמתבצע על ידי הארגונים הירוקים הוא משמעותי ביותר.

אז אנחנו ככה מגיעים לעניין הזה גם מהארגונים הירוקים וגם מתנועות הנוער וארגוני הנוער. ואנחנו לאט לאט רואים גם קבוצות שונות, כמו למשל מהמכינות הקדם צבאיות שפונות אלינו, וגם רוצות תכנית ייעודית, ובהחלט לזה חיובי ומרענן וחשוב ומשמעותי שהרבה גופים שונים וקבוצות שונות, בדגש כמובן על מנהיגות צעירה, פונים אלינו ורוצים ליזום תכניות בנושא, ומכירים בחשיבות שלו.

אני אגיד עוד מילה על החברה הערבית. המשרד יוצא לדרך בימים אלו עם תכנית של חמש מאות חמישים מיליון שקלים לחברה הערבית. שהוא לא רק לחינוך, הוא בכלל דגש על כמה אלמנטים שונים. חלק מזה זה מ-923, וחלק מזה זה מתקציב המשרד, מקרן הניקיון שלנו. ובתוך כל הסיפור הזה יש דגש,

מקרן הניקיון כל הסכום שהוצא, כמה הלך לסביבה ואקלים?

כל התקציבים של החינוך שהמשרד להגנת הסביבה הקצה בשתים עשרה השנים האחרונות באו מקרן הניקיון. בשנים האחרונות אנחנו מדברים על משהו כמו שלושים ארבעים מיליון בשנה.

וכמובן שמה שאני תיארתי מגדיל אותו בצורה משמעותית בשנת 2022. התכנית הזו של החברה הערבית, תכנית החומש, מחצית ממנה מגיע מ-923 ומחצית מזה מהקרן שלנו, יש בה דגש כן משמעותי על היבט של חינוך ומנהיגות מקומית. זה חייב בעינינו לבוא ביחד גם עם הקמת תשתיות חדשות ושידרוג כל נושא הפסולת, גם חייב להגיע עם נושא חינוכי בתחום האקלים ופסולת וכו', שכמובן הדברים מתכתבים, חלק משמעותי מהאקלים ומהפלטות הוא גם מהפסולת.

עד כאן בפתיחה שלי במקרו במהלכים שהשרה מקדמת. ואני אגיד בהחלט שלא מעט מהדברים שהוצגו פה הם במימון של המשרד שלנו והפעלתו.

אנחנו רוצים להציג פה את תכנית היישום שלנו להיערכות מערכות החינוך וההשכלה למשבר האקלים. כשהמטרה היא חינוך והנגשת יידע ומידע בנושא משבר האקלים בכלל, ואיזה צעדים צריכים להיעשות.

בכל אופן תכנית הפעולה באמת מדברת על גיבוש והטמעה של מערך חינוך בנושא משבר האקלים, במערכת החינוך הפורמלית, הבלתי פורמלית ובקרב הציבור הרחב. והיא תתבצע בוודאי בחלקים שקשורים במערכת החינוך הפורמלית, עם משרד החינוך, וגם הבלתי פורמלית.

כאמור תחומי הפעולה שאנחנו מדברים עליהם, והצפי שלנו, אנחנו הולכים לעבוד במערכת החינוך הפורמלית, יש פעולות שכבר החלו היום, אבל יהיו בעצימות ב-2022-2023. מערכת החינוך הבלתי פורמלית כאמור גם הכינו כבר, ותהיה בעצימות יותר ב-2022-2023. תנועות וארגוני הנוער, כמו שדרור אמר, תכנית מאוד גדולה, של חמישה עשר מיליון, שאני אדבר עליה. ומערכת ההשכלה הגבוהה, ששם כאמור נדרש לנו יותר שיתוף פעולה של המל"ג. אבל גם שם בכוונתנו לפעול.

במערכת החינוך הפורמלית אנחנו באמת מדברים על דבר ראשון שיתוף משרד החינוך, גיבוש של קורסים רב תחומיים בנושא משבר האקלים ושילוב של הנושא בתכניות הלימודים במערכת, ובמעורבות החברתית, כל החלק האקטיביסטי שאנחנו רוצים שיהיה שם.

אנחנו מדברים על ביצוע הכשרות בתחום האקלים במסגרת מנגנוני ההתפתחות המקצועית של עובדי ההוראה. זה נושא שהמשרד מתקצב אותו בעשור האחרון בכעשרה מיליון בשנה, והוא קיבל בשנתיים האחרונות מיקוד בנושא האקלים. זה השתלמויות למורים שנמצאים כבר במערכת, למורים ולגננות.

וגם אנחנו עושים עבודה במכללות להכשרת מורים. עשינו יותר בעבר, והשנה אנחנו אמורים לחזור לזה, בעצם לתקצב ביצוע של מיזמים וקורסים במכללות.

כמה מורים עברו את ההכשרה הזו?

משהו כמו אלף ארבע מאות בעשור הזה.

זה נהדר שההורים יש להם כלים והשכלה כללית על נושא האקלים, ואיך הם צריכים להיערך אליו. אבל כשאין תכנים ייעודיים שצבועים לטובת הקניית אותם כלים וידע לתלמידים - - -

אני בוודאי אסכים איתך.

אז כשהמצגת שלך מדברת על היערכות מערכת החינוך, אם אין משבצות צבועות אז מה טוב שאנחנו מכשירים את המחנכים.

זה נושא שהעלינו עם שרת החינוך ממש לפני כחודש. שאנחנו מבקשים שזה מה שיקרה. והיא הבינה את העניין אני חושב גם בפגישה ההיא.

כאמור אנחנו עוסקים בהכשרה של מורים, ובהפעלה של תכניות להסמכת גני ילדים, בתי ספר וקמפוסים ירוקים, שזה בשונה מבתי הספר הירוקים שהם בבנייה ירוקה, זה בעצם בתי ספר שעושים עשייה בנושא הקיימות, גם בנושא של לימודים, גם בנושא של אורח חיים מקיים בתוך בית הספר, גם בנושא של נראות, של יציאה לקהילה. זו תכנית מאוד רחבה שלנו, גם היא פועלת כבר הרבה מאוד שנים. בתי ספר ירוקים פועל משנת 2004. מטרתה היתה באמת לעשות איזה שהוא מערך כוללני בתוך בתי הספר, והיא כמובן מתבצעת בשיתוף עם משרד החינוך.

במערכת החינוך הבלתי פורמלית המשרד להגנת הסביבה הרבה מאוד שנים השקיע תקציבים גדולים, ואני מייד אגיע לתקציבים. בנושא של תמיכה ברשויות המקומיות, גם בעבודה במערכות החינוך, בגנים, בבתי ספר, בשכבות שונות של מערכת החינוך, וגם בעידוד ותמיכה בכך שקבוצות פעילים יעשו פעולה להפחתת טביעת הרגל האקולוגית והפחמנית שלהם. מתפרסם קול קורא שהרשות המקומית מפרסמת, והקבוצות האלה יכולות לקבל תקציבים.

והנושא של מנהיגות סביבתית אקלימית, זו התנהגות שאנחנו רוצים לדבר עליה בכלל, מורים, תלמידים וכלל הציבור הרחב, שזה משהו שנמצא כרגע בבניה שלנו עם השותפים שלנו.

כאמור, כמו שדרור ציין, יצאה תכנית - - -

סליחה, יש לי שאלה, מה הכוונה בשינוי התנהגות? איך מטמיעים שינויי התנהגות?

דיברנו על זה קודם, קודם כל אנשים צריכים להבין מה גרם למשבר שאנחנו נמצאים בו. זה הדבר הראשון. אנחנו נותנים כלים איך אפשר לשנות התנהגות, גם ברמה האישית, וגם ברמה המוסדית, אם אני מדברת על בית ספר, או על קמפוס להשכלה גבוהה, איך אתה יכול, באיזה אמצעים אתה יכול לנקוט בפעולות שיצמצמו את פליטות גזי החממה, את השימוש באנרגיה וכו'. אנחנו עושים את זה,
בעצם בכל התכניות שלנו יש גם את החלק הזה בשיח שלנו ובמסרים שאנחנו מעבירים.

אז השאלה, אני אחדד אותה, אמרת עכשיו משהו שהוא חשוב, דיברת על מסרים. השאלה שלי האם זה מוטמע גם באופן אקטיבי. בעיקר כשאנחנו מדברים על בתי הספר. מדוע, משום שכולנו יודעים, אני מניח, שעם כל הכבוד, ויש כבוד באמת, לחינוך ברמה התיאורטית, הדבר שמוטמע הכי טוב, בעיקר בגילאים הנמוכים יותר, זה למעשה ההתנהגות, בגלל זה השתמשתם וגם אני משתמש במושג התנהגות, הדרך הטובה ביותר היא חינוך אקטיבי. פעילות מסויימת, לא רק העברת מסרים.

אז כמו שאמרתי, גם משרד החינוך הציג, אבל גם בכל התכניות שלנו, שזה הסמכות של בתי ספר ירוקים, התכנית שלנו עם תנועות הנוער, מעורב אמיתי של צמצום טביעת הרגל האקולוגית. זה משהו שבתי הספר צריכים להראות לנו, הקמפוסים צריכים להראות לנו, וארגוני ותנועות הנוער צריכים להראות לנו. בפירוש עשייה שמובילה לזה שבואו נראה איך אנחנו משנים את ההתנהגות שלנו, גם ברמה האישית וגם ברמה המוסדית.

אז כאמור במסגרת התכנית עם תנועות וארגוני הנוער אנחנו מדברים קודם כל על ביצוע הכשרות בדרג של הנהלות, של מדריכים, של חניכים, כל דרגי התנועה. על המיפוי של צריכת המשאבים שנעשית בהנהלות ובסניפים, וגם במפעלים של תנועות הנוער וארגוני הנוער, ופעולות להפחתה שלהם. ומנהיגות מתמשכת למען האקלים, גם פעולות הסברה, גם הקמת קבוצות מנהיגות בכל הסניפים של תנועות הנוער, שיפעלו בנושא הזה, גם של השפעה על קהילה, השפעה על מקבלי החלטות, השתתפות במצעד האקלים, והרבה מאוד פעולות נוספות, שעניינן להוביל מנהיגות נוער בנושא האקלים.

אנחנו רוצים, ופה אנחנו זקוקים לשיתוף הפעולה של המל"ג, שקורסים בנושא משבר האקלים יהיו חלק מההשכלה הבסיסית של כל סטודנט במערכת ההשכלה הגבוהה. זה משהו שאנחנו, המדענית הראשית של המשרד נמצאת, היא חברה בוועדת החומש לקיימות שהמל"ג הקים ממש לאחרונה, ואנחנו בהחלט מקוים שבנושא הזה יחול שינוי.

גם הנושא של מעבר לקמפוסים דלי פחמן דורש שיתוף פעולה עם המועצה להשכלה גבוהה, ובוודאי תקציבים, שהמשרד, אם יהיה שיתוף פעולה, ימצא את הדרך להקצות.

ניסיתי קצת לתת את התמונה של התקציבים שהמשרד שם לכל דבר. כמו שציינתי, אנחנו מתחילים במערכת החינוך הפורמלית, לתהליכי הסמכה ולפיתוח יחידות תוכן דיגיטליות, אנחנו עושים את זה כמובן שבשיתוף עם משרד החינוך, מוקצים שלושה מיליון שקלים בשנה, להכשרות. ובמסגרת מנגנוני ההתפתחות המקצועית של מנגנוני ההוראה מורים וגננות אנחנו מקצים עשרה מיליון ₪ בשנה. כל הנושא של גיבוש קורסים רב-תחומיים כמו שציינה גילמור, אחרי שיקבל אישור בתוך מערכות של משרד החינוך אנחנו נבדוק ונראה מה ההיקפים המקצועיים שמשרד החינוך שם ושאנחנו נשים, כי לאורך כל השנים התקציבים באו רק מהמשרד שלנו.

בתחום של מערכת השכלה גבוהה כרגע יש על השולחן סכום קטן שמיועד למכללות להכשרת מורים, ויתחיל איזה שהוא תהליך שאנחנו מקווים שבהמשך יימשך. והנושא של מעבר לקמפוסים דלי פחמן, כמו שאמרתי, הוא כרגע בתהליך.

הנושא של מערכות החינוך הבלתי פורמליות, המשרד תומך כל שנה ברשויות מקומיות להפעלת תכניות, שבעה עשר מיליון ₪ הולכים לתכניות שהן בתוך מערכת החינוך, ושבעה עשר מיליון ₪ נוספים לתכניות שעובדות מול קבוצות של פעילים. כמו שאמרנו, תכנית עם תנועות וארגוני הנוער מקיפה ביחד חמישה עשר מיליון שקלים. ואנחנו בהחלט מאמינים שהאוסף הזה של התקציבים האלה לא מספיקים. הם התחלה. הם צריכים לתת סטרטר לכל המערכות לעשות הרבה יותר, כולל אני מקווה גם הגדלה של תקציבים, לא רק ממקורות המשרד להגנת הסביבה.

תודה רבה. קודם כל תודה רבה לשרה על הפעילות הנרחבת ועל הגדלת התקציבים. תודה למשרד כמובן על הפעילות הזאת. גם משרד החינוך, אנחנו מאוד מאוד שמחים לשמוע שיש תכנית בפעולה שאמורה להגיע לפתחה בדצמבר. אנחנו גם כן נעקוב ונשמע פה.

אני רוצה לתת את זכות הדיבור עכשיו לחברה להגנת הטבע. הילה נקש, הנציגה של החברה להגנת הטבע, בבקשה.

תודה רבה. בוקר טוב, אני מדברת הן בשם החברה להגנת הטבע, ואני מייצגת גם את פורום ארגוני החינוך וקואליציית האקלים.

הצגתם פה את הדברים מאוד יפה, ואנחנו מדברים על מערכים, ומהלכים שהם איטיים. אבל אנחנו כמבוגרים האחרים חייבים לתת לבני הנוער, ולילדים, את הכלים. את היכולת להתמודד עם ההווה ועם העתיד.

אני אגיד את מה שגילמור לא יכלה להגיד. היא עושה המון. היא מניעה כרגע מהלך מרשים מאוד. אבל היא עושה את כל שביכולתה. והיא לא יכולה לקדם מבנים, היא לא יכולה לקדם מצבי חירום, התמודדות במצבי חירום. יש המון המון חלקים בתוך ההסתכלות הזו, של מה אנחנו רוצים שהילדים האלה ובני הנוער האלה יקבלו כדי שהם יוכלו להתמודד עם הסיטואציה שדופקת כרגע בדלת.

סוף השבוע היו שריפות. הן לא הגיעו משום מקום. הן הגיעו מזה שאנחנו בנובמבר, ועוד לא ירדו גשמים. אנחנו חייבים להסתכל להם ולעצמנו בעיניים. לא בפחד, לא בחרדה מהמשבר. אלא באמונה הברורה שאם אנחנו כאנשים לוקחים את הכוחות שלנו, אנחנו יכולים לייצר שינוי. אנחנו יכולים להוביל שינוי דרמטי, וזו האמונה שאנחנו חייבים להחדיר בילדים ובנוער, כי הם אלה שבסופו של דבר יצטרכו להמציא, יצטרכו להיות בעלי יכולת להתמודדות, הנפשית, הקהילתית, הרגשית.

והידע. הידע הוא נדבך אחד בתוך כל הסיפור הרחב הזה. הם צריכים לדעת מה זה משבר האקלים. מה גרם לו. מה התהליכים. אבל הם גם חייבים לקבל גם עוד סל כלים אדיר, כדי שהם יבינו איך הם ואנחנו פועלים כדי לשנות את המצב הזה.

זה לא למידה כמו שהכרנו אותה עד היום. התהליך הוא לא רגיל. השינוי הוא לא רגיל. אבל כן אנחנו מחויבים להגיד לוקחים על זה אחריות. אנחנו אנשי החינוך. אנחנו אלה שחייבים להסתכל לעתיד של הילדים האלה בעיניים, ולהגיד זה מה שהם זקוקים לו.

איך החברה להגנת הטבע פועלת בעניין הזה?

שמירה על טבע היא כלי קריטי בסיפור הזה של משבר האקלים. אנחנו מדברים הרבה בארץ על הפחתות פליטה. דיברתם על מזון. יש המון כלים שמדברים על הפחתת הפליטות. אבל לטבע יש יכולת, אלף לספוח, בין אם על ידי העצים, והאצות, אבל גם על ידי קרקע ושטחים פתוחים ושמירה עליהם. ובזה ישראל נמצאת במקום שהוא בעל השפעה עולמית. בייחוד שלה.

ויש לנו אחריות עולמית. ויש לנו אחריות עולמית שהיא מופיעה פעמיים: גם ביכולת שלנו לפתח ולהמציא ולחשוב יצירתי, ולא לקבל את המוסכמות כפי שהן. אבל גם בלדעת שאנחנו חייבים לשמור על המרחבים האלה, ושמירה על המרחבים, שמירה על הטבע, והסתכלות עליהם כעל פתרון, היא פתרון משלים להתמודדות עם משבר האקלים.

ואני חושבת רגע, אני אגיד מילה אחרונה, אנחנו הרבה פעמים תוהים, רגע, איך עושים את זה מגן ועד יב', איך מסתכלים על הסיפור הזה. האם אני מסתכלת בגן על משבר האקלים, אני מלמדת אות להיות מחובר לסביבה שלו. לטבע שלו. לראות בזה שותף ולא משאב.

תודה רבה על הדברים. אני אחר כך אתן לכם זכות דיבור. יש לי רשימה של המון אנשים שנרשמו וזמננו מאוד מאוד קצר. אז קודם כל אני מודה לחבר הכנסת עופר כסיף שהצטרף אלינו, ולחברת הכנסת לשעבר מיקי חיימוביץ שהצטרפה אלינו כאן היום לדיון, שהיא גם מאוד פעילה בתחום האקלים והסביבה, ופעלה פה בכנסת בשיתוף פעולה.

יש לנו המון דוברים, אנחנו לא נספיק את כולם. אתן שתי דקות לכל דובר. יש לנו טיימר לוועדות שבהן יש המון מוזמנים. ברגע שהטיימר יצלצל הזמן תם, אז ממש מילת סיכום, כדי שנוכל להספיק כמה שיותר דוברים.

נפתלי אופנהיימר, מארגון בר-קיימא, לרשותך שתי דקות, בבקשה.

תודה רבה. הוצאנו השבוע מכתב, שחתמו עליו החל מיום ראשון כבר שלוש מאות מנהיגים ואנשי חינוך בקהילות יהודיות ברחבי הארץ מכל המגזרים, והוא דוגמא למה שאני הולך להגיד, שאפשר ונכון וראוי לדבר על הנושא מתוך מורשת ישראל, ואני חושב שזה משהו שלא עלה פה בשיח.

יש בעיה, וגם הרצל הבין שיש בעיה, והוא לא היה הראשון שהבין שיש בעיה. היתה בעיית יהודים, והוא לצערנו צדק, ולצערנו גם אנחנו צודקים. וזה לא מה שהצליח. מה שהצליח זה היכולת לתאר עולם טוב יותר. עולם בריא יותר. כי מה ששומעים מחינוך אקלים בדרך כלל זה שהולך להיות פחות טוב. ואנחנו מנסים להגיד, לא, הפוך, יהיה יותר טוב.

ולכן אני מציע לשאול שתי שאלות מרכזיות. אחד, איך החינוך לאקלים הופך לחינוך לקיימות, שהוא חינוך הוליסטי, ושואל איך מבצרים את היתרון האסטרטגי של מדינת ישראל לדורות הבאים דרך החינוך הזה. כי זו תפקידה של מערכת החינוך.

והשאלה השנייה היא איך דרך החינוך לאקלים, שהוא הסיפור של הדור הבא, זה האתגר שלהם, זה האתגר שלי, זה האתגר שלנו, איך מתבטאת מורשת ישראל ורוח ישראל, או חזון חברת המופת החיובית המשגשגת בתוך הדבר הזה. זה דבר שנעדר מהשיח. זה דבר שיש לו פוטנציאל עצום לחבר את כל החברה הישראלית סביבו. במיוחד את הציבורים שלא נמצאים פה עכשיו. בפורום הנוכחי הזה, סליחה על הסטיגמטיות, נמצאים ציבורים שיכולים ומדברים על אהבת הארץ, ועל צניעות, ועושים המון. ויש גם ביקורות עליהם, והביקורות הן מצודקות. אבל אנחנו חייבים למצוא שפה יהודית ישראלית, כלל ישראלית, שהממשלה הזו מובילה אותה, ונכון שהיא תוביל אותה גם בתחום הזה. זו ההצעה. יש פה את המכתב, אני אשמח אם מי שרוצה להסתכל.

תודה רבה.

אני מייצגת פה את כל הפורום של שישה עשר ארגונים שעוסקים בחינוך אקלימי וחינוך לקיימות. אני רוצה להגיש שאנחנו נמצאים בנקודת זמן שבה דיבורים לא מספיקים, ובה צריך לקבל ולעשות מעשים. אני רוצה להגיד שאנחנו במצב חירום. שאנחנו דורשים ממקבלי ההחלטות, אתם, האנשים שלנו פה, בכנסת, לעשות החלטות אמיצות.

וגם משרת החינוך, לעשות החלטה אמיצה, ופעם ראשונה להגיד במערכת החינוך כל תלמיד במדינת ישראל לומד מגיל הגן ועד גיל תיכון, כחובה, כחלק מהדברים שהוא צריך, וזה מתחיל בגילאים הצעירים יותר ברמת הקיימות. לא יכול להיות שיש לנו תלמידים שמסיימים היום את מערכת החינוך בכיתה יב' ולא עברו תהליך למידה על המצב האקלימי. הם יוצאים לעולם ללא שום כישורים ויכולת.

הנוער שלנו, ואני מקווה שתיכף נשמע אותם, ויהיה להם מספיק זמן, ולא שתי דקות, הנוער שלנו בעיניי דורש, מבולבל, שומע. אין מבוגרים אחראים שיודעים לתת לו. יש לנו פה אנשים אמיצים ונשים אמיצות, במשרד להגנת הסביבה, שפועלים הרבה שנים, שמנסים לעשות מהלך. אם לא יהיה גב של שרת חינוך שאומרת ששמים את זה כחלק ממה שהוא חובה לכל תלמיד במדינת ישראל, זה לא יקרה, וכל הדברים האלה יהיו קטנים, לא משמעותיים. נדרשת החלטה אמיצה של שרת חינוך, ואני מבקשת את תמיכתכם כוועדה להביא את שרת החינוך למקום הזה. תודה.

תודה רבה על הדברים. נציג ארגון אנימלס, בבקשה.

אני עומר גינצבורג, רכז תכנית מתחילים את השינוי בצלחת של ארגון חיים וסביבה, ארגון הגג של ארגוני הסביבה, בשיתוף אנימלס. יש מעט זמן, אז אני אגש ישר לעניין. בהמשך לדברים החשובים שאמרו קודמיי וקודמותיי פה, ובהמשך לדברים גם שאת אמרת בתחילת הישיבה, יושב ראש הוועדה וגם חברת הכנסת יסמין פרידמן, אנחנו יודעים היום שאי אפשר לפתור את משבר האקלים בלי להתייחס לנושא המזון.

אנחנו יודעים היום שעשרים וחמישה אחוז מפליטות גזי החממה בעולם מגיעות מתעשיות המזון, רובן מתעשיות החי, ייצור של בשר, ביצים וחלב. לכן היום גם ישראל הגדירה, בתוך היעדים שהגישה לאו"ם לקראת פסגת המזון בספטמבר, שצריך לצמצם בצריכת המזון מן החי, בערך בחמישים אחוז, גם לפי המלצות משרד הבריאות.

את הדברים האלה צריך לעשות גם דרך מערכת החינוך. כשעוסקים באקלים, וזה חשוב לעשות את זה גם כמה שיותר את נושא האקלים באופן כללי, חייבים לעסוק גם במזון. חייבים להכניס את זה גם בתוך תכניות הלימודים במדעים. בספרי הלימוד והלומדות לא מזכירים את הקשר שבין תעשיית המזון למשבר האקלים. מעבר לזה אנחנו רואים גם,

שהוא אחד הגורמים העיקריים,

בהחלט, אחד הגורמים העיקריים, לפחות ארבעה עשר וחצי אחוז מהפליטות. התכנית שלנו מעבירה את זה לתלמידים, כמה עשרות אלפי תלמידים בשנה, בתכנית שאנחנו מעבירים. אבל זה צריך להגיע לכל התלמידים בארץ, הנושא הזה. לא רק דרך הסילבוס של מדעים, שכבר עודכן, אלא גם דרך ספרי הלימוד, הלומדות, השתלמויות למורים. וגם דרך מקצועות אחרים, בין אם זה אזרחות, בין אם זה גיאוגרפיה, בין אם זה שעות חינוך.

זה לא מספיק רק להעביר את הידע, אלא גם, כמו שאמרו פה אנשים אחרים לפניי, להעביר גם את אורח החיים הזה. לעזור בשינוי הרגלים, כמו שאמר ח"כ כסיף. ובשביל זה צריך לעשות פעילות כמו הכנה של מאכלים מהצומח, הסברה להורים, חלוקה של מתכונים, כל הדברים שיעודדו את זה בפועל. נשמח לשתף פעולה עם כל אדם פה שרוצה לקדם את זה ביחד. תודה רבה.

תודה רבה על הדברים. אולי גם שאלה למשרד החינוך, עד כמה בתוך התכנית הדגש הוא בעצם על צריכת מזון מן החי?

תזונה מקיימת היא חלק מתכנית הלימודים במדע וטכנולוגיה, כמו שאמרנו קודם אנחנו מדברים בעצם, הרצון שלנו לפתח תכנית שלמה, שגם היא צריכה ממש להכניס בתוכה היבטים שקשורים לבריאות ולחקלאות.

אבל לא חקלאות ובריאות, ספציפית צריכת מזון מן החי.

אתה מכיר את הצלחת המקיימת של משרד הבריאות, אנחנו עובדים ביחד עם משרד הבריאות כדי לפתח את הנושאים האלה, ואני מסכימה איתך שצריך להכניס את זה יותר.

תודה על הדברים.

אני הילה זפרני, סטודנטית לקיימות שנה ב'. אני הגעתי לתחום הזה של קיימות בלי שמישהו ילמד אותי, בלי שמישהו יפתח אותי לעולם הזה בכלל, לא היו לי כלים ולא היה לי שום ידע, במהלך הילדות שלי, במהלך החינוך בבית הספר, להגיע לעולם הזה.

ובעצם אני חושבת ששינוי ההרגלים שדיברתם עליהם מתחיל בגילאים האלה בדיוק. כשאנחנו בבתי ספר יסודיים, כמו ללמוד שפה לצורך העניין. מתי מלמדים שפות. מתי הכי קל לקלוט. זה בדיוק ככה, לשנות הרגל זה מתחיל מחינוך מגיל קטן. וזה משהו שבעיניי, כשהתחלתי ללמוד, פיתחתי הסתכלות מרחבית.
למשל אני יושבת כאן בחדר ואני מסתכלת על השולחן הזה. השולחן הזה מיוצר מעץ. העץ הזה הגיע, במקרה הטוב מהארץ, לרוב מייבוא. הכריתה של העץ, כל התהליך הזה. כשאנחנו מפתחים ראייה מרחבית כזאת כבר מגיל קטן, גם תרבות הצריכה מתחילה להשתנות. גם ההרגלים שאנחנו מפתחים מתחילים להשתנות. ובעקבותיהם גם שינוי ממשי שנצליח לראות.

מרגיש שמדינת ישראל היא מובילה וראשונה בכל התחומים האפשריים, סטסטאפים, טכנולוגיות, חקלאות גם. אבל דווקא בתחום הזה מרגיש שאנחנו עדיין מאחור. עדיין אין את הפוש הזה ואת ההתעוררות הזאת לגמרי. צריך שהמדינה תתעורר, ותבין שאנחנו נמצאים באמת במשבר, שכרגע זו נקודת אל-חזור.

נכון לעכשיו, שנת 2030 נקודת האל חזור שלנו, אין עוד הרבה זמן עד אז. עד אז יש לנו עוד זמן לשנות, יש לנו עוד זמן לתקן. אולי לא להחזיר את הגלגל לאחור, אבל זמן להפוך את המצב הנתון לטוב יותר, בשביל הדורות הבאים. בשביל דור העתיד. בשביל הנוער. תודה רבה.

תודה רבה על הדברים.

אני מורה, אני שמחה מאוד לשמוע ממשרד החינוך שהתחילה הקשבה, כי כשאני הייתי במשרד החינוך לפני שנתיים ושלוש, כמורה מודאגת, אז קיבלתי מיילים שאמרו שכנראה שאני מכירה רק את מה שקורה בבית הספר שלי.

לשמחתי, חבר טוב הקים את תנועת מורים למען האקלים, כדי לתמוך במחאת הנוער. אנחנו רואים במחאת הנוער מאות בני נוער מבתי ספר שונים, שבאים ואומרים שהם לא יודעים ולא לומדים על משבר האקלים.

בסקר שנעשה בוועידת חינוך בנושא האקלים בתחילת יולי יחד עם מורים למען האקלים, הורים למען האקלים, מחאת הנוער, הרשת הירוקה, החברה להגנת הטבע, נמצא שמורים לא לומדים על משבר האקלים. כל ההשתלמויות שיש הן עוסקות בעיקר בחינוך סביבתי. כשמשבר האקלים הוא תת נושא בתוך הנושא הזה.

אני מברכת את יוראי שהציע הצעת חוק שכוללת את כל צורות החינוך. כי במכללות להכשרת מורים לא לומדים על משבר האקלים. זאת אומרת שיש לנו מורים שלא יודעים איך ללמד, ומגיעים מורים חדשים שלא ידעו איך ללמד. צריך לשנות את זה, וצריך לשנות את זה מהר.

בכנס שאנחנו עשינו אני התקשרתי לכמה וכמה אנשים מאגף שפ"י של משרד החינוך. אמרתי להם תבואו, יש לנו פאנל מיוחד שרק מדבר על הנושא של חרדה אקלימית. אף אחד לא הגיע. צריך לנער את אגף שפ"י של משרד החינוך.

בנוסף, ביום שישי האחרון דיברתי עם פרופ' דני רבינוביץ. הוא אמר לי שבאונ' תל אביב מקימים, הקימו, מתכננים איזה שהוא מסלול של הוראת משבר האקלים לסטודנטים ממגוון דיסציפלינות. המל"ג עוצר אותם. הוא אומר להם זה לא בתוך תכנית החומש.

חייבים, ואני מסכימה עם חגית, לפנות למי שלא נמצאת כאן. אני יודעת שהיא בתפקיד רק כמעט חצי שנה. ועדיין, מתוך פורום ארגוני החינוך היא לא נפגשה עדיין עם אף ארגון חינוך אזרחי. הורים למען האקלים פנו אליה, וקיבלו איזה מכתב מבזה עם כמה לינקים. הנוער למען האקלים פנה אליה, דיבר עם שני אנשים שהציעו להם יום שיא פעם בחצי שנה. ארגוני הסביבה פנו אליה, ואנחנו נמצאים בדיונים עם גילמור. ואני מברכת את גילמור. אבל גילמור, בנוסף לזה שהיא רכזת של כל החינוך המדעי, קיבלה גם את התיק של משבר האקלים. וזה התיק הכי בוער. המשרד חייב להתנער. המשרד חייב להפנות תקציבים לנושא הזה.

היום בדרך לכאן שמעתי את התכנית שנקראת הצילו. ומי שנמצא שם בתכנית אמר הצילו, לא כבקשה לעזרה, אלא כקריאה לפעולה. וזה מה שאנחנו צריכים לעשות. אני קוראת לכל החברים פה בוועדה להיות עם היד על הדופק בנושא הזה. כי ברגע שיסתיים הדיון הזה אתם תעברו לדיון אחר. וזה הנושא של הנוער שיושב כאן, ואני מאוד אשמח אם אחריי ידבר תומר ממחאת הנוער.

תודה רבה על הדברים. אני רוצה לתת את זכות הדיבור ליו"ר הוועדה להגנת הסביבה ומרכז השלטון המקומי וראש המועצה המקומית זכרון יעקב, מר זיו דשא.

בוקר טוב לכולם. אני רוצה לדבר בשם השלטון המקומי. אנחנו למעשה נכונים לכל משימה, חינוכית, בנושא איכות הסביבה. גם במשרד החינוך וגם משרד איכות הסביבה יש מודעות ונכונות וכוונות אמיתיות. אני שומע כאן קולות בכל התחומים שאנשים אמרו, בחינוך לאקלים, בחינוך לתזונה, בהרבה מאוד היבטים של קיימות. ואנחנו בעצם אני קורא לזה קבלני הביצוע, ביחד עם מערכות החינוך שלנו, לבצע את הדברים.

דבר נוסף שאני אומר, ואולי גם הוועדה בזה יכולה לעזור, אולי זה תפקידה, להפוך את תפקיד מנהלי היחידות הסביבתיות לתפקיד סטטוטורי ברשויות. לתת לזה את המשקל האמיתי.

וגם כחבר בקרן הניקיון, שממנה חלק מהתקציבים מגיעים, אנחנו מבינים את החשיבות ואת המודעות, מודעים לצורך להביא תקציבים המופנים לכלל החברה הישראלית בנושאים האלה.

אני מברך על היום הזה, ורק מה שאני מקווה שלא נישאר בעולם הדיבורים וההצהרות, אלא באמת שנעבור מבחינתנו לתקצוב, לאמצעים, אנחנו נעשה כל מה שנדרש מבחינתנו, מבחינת מערכות החינוך והחינוך הבלתי פורמלי. כי בהחלט, כמו שאמרו פה מיטב הנוער, זה צו השעה, כי אנחנו באמת במצב חירום אקלימי, ובכלל סביבתי. גם בעולם וגם בארץ. תודה.

תודה רבה לך ראש המועצה זיו דשא. ואנחנו נעבור טופז הס, מהתאחדות הסטודנטים.

שלום לכולם, אני טופז האס, מהתאחדות הסטודנטים למען האקלים. זה בעצם גוף שפועל ביחד עם התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית.

אני רוצה לדבר אתכם על חינוך, של שלוש מאות חמישים אלף סטודנטים וסטודנטיות, שכמעט ולא דיברנו עליהם היום. הסטודנטים האלה נמצאים בשנים הכי קריטיות לעיצוב החיים שלהם כבוגרים מעורבים ומשפיעים. אנחנו גם שלוש מאות חמישים אלף מהמנהלים והמנהלות העתידיים והעתידיות. בתעשייה, בהיי-טק, בהנדסה, בחינוך, בפיננסים, בשירות הציבורי, ועוד.

על מערכת ההשכלה הגבוהה מוטלת אחריות עצומה, לתת לנו את ההכשרה המתאימה לנו ביותר, כדי להיות המייצרים והמייצאים של הפתרונות למשבר האקלימי האקולוגי, בהתאם לתחומי ההתמקצעות שלנו.

לכן אנו קוראות להקמת פורום בין מוסדי, בו הפקולטות השונות ידונו בדרך הנכונה להטמעת ערכים סביבתיים ולמימוש שלהם בכל אחד מהמקצועות הנלמדים.

כמו כן, האחריות שלנו מחייבת אותנו להנגיש את הידע האקדמי השופע, בנושא סביבה, לקהילה העוטפת את הקמפוסים. את זה ניתן לעשות בדרכים שונות, כמו שילוב של סטודנטים וסטודנטיות להוראה בהעברת שיעורי חינוך אקולוגי ואקלימי בבתי הספר, בשיטות חדשניות ואינטראקטיביות. הקמת מכוני קיימות שיהיו פתוחים לעשייה ולמידה לקהל הרחב וגם לצרכים אקדמיים. כינוס פורומים אזוריים להתמודדות עם בעיות סביבתיות מקומיות, ועוד.

האקדמיה צריכה להוות מודל ודוגמא למצוינות סביבתית. כך שבמהלך שנותינו במערכת נוכל לפתח הרגלים ואורחות חיים מקיימים, שילוו אותנו בהמשך חיינו. זו ההזדמנות בשבילנו להתרגל להשתמש בפתרונות תחבורה חסכוניים, לבחור בחירות תזונתיות טבעוניות וטבעיות. לבחור לאמץ הרגלי צריכה סביבתיים יותר, ולשאוב השראה ממערכת הפועלת בניהול משאבים אופטימלי.

תארו לכם מה נוכל לעשות עם שלוש מאות חמישים אלף בוגרי ובוגרות מערכת ההשכלה הגבוהה, שמחר בבוקר ישתלבו במשק, ויוכלו להשפיע מבפנים על עיצוב העתיד שלנו. אנחנו קוראות לכם, משרד החינוך, המועצה להשכלה גבוהה, המשרד להגנת הסביבה, לכנס דיון המשך שיעסוק בתפקיד האקדמיה במשבר האקלימי האקולוגי הזה. תודה רבה.

תודה רבה על הדברים. אני אשלב פה גם כן מחברי הכנסת, חבר הכנסת עופר כסיף, ביקשת גם כן לומר כמה דברים, בבקשה. לרשותך שתי דקות.

תודה רבה. אני אחזור על מה שאמרתי קודם בוועדת הכספים, זאת הסיבה שגם הגעתי באיחור. גם שם כמובן היה דיון בנושא של היום שבו אנחנו מציינים את הסביבה, את המאבק למען הסביבה. ובמאבק נגד משבר האקלים, הפתרון שלו. ואני רוצה להגיד שני דברים, שגם קשורים לדברים שנאמרו קודם, וכל הדברים חשובים.

דבר ראשון, דובר פה, דיברה הסטודנטית, ובצדק, על תרבות הצריכה. אני רוצה ללכת למשהו שלדעתי הוא הרבה יותר משמעותי, וזה תרבות הייצור, או יותר נכון שיטת הייצור. שיטת הייצור הקפיטליסטית, ואתם לא תתפלאו לשמוע שאני בא מהמפלגה הקומוניסטית, מאחר ויש פה אנשים שגם באים מהאקדמיה אז אתם גם יודעים שיש היום זרם שנקרא אקו-מרקסיזם, יש גם אקו-פמיניזם. שמשלבים בין מאבק לשחרור האישה לבין נושאים אקלימיים וסביבתיים, ואקו-מרקסיזם משלב בין נושאים מעמדיים לנושאים סביבתיים. אבל אין לי כמובן את הזמן וגם את הרצון להיכנס לזה לעומק.

רק במסגרת הזמן שיש לי, והוא קצר, אני אומר שהבעיה העיקרית היא דפוסי הייצור. רק לאחרונה התפרסם מחקר של אוקספן, שמראה שהגורם העיקרי לפגיעה בסביבה ובאקלים זה האלפיון העליון. וזה הפליטות שמגיעות כתוצאה מאורח החיים של האלפיון העליון. לא, עם כל הכבוד, לא מכלים חד פעמיים או מהצריכה של הכלים החד פעמיים. בלי לזלזל בזה דרך אגב. אבל העיקר הוא לא הצריכה של הכלים החד פעמיים, אלא הייצור, והסיבה מאחורי הייצור, שזה רווח.

ויותר מזה, באותו מחקר של אוקספן, וכשאני קראתי את זה פעם ראשונה זה גם הפתיע אותי, אז אני מניח שגם כאן יורמו אולי כמה גבות, שחלק עיקרי מהפליטה שהולכת להיות יותר גדולה עד 2030, המאיון העליון יהיה אחראי לשישה עשר אחוז מהפליטות בכל העולם. הרבה יותר מאשר המעמדות הנמוכים.

ורק שתי דוגמאות, ובזה אני אסיים. הפליטות העיקריות באות מיאכטות, ומהתחביב החדש של חלק מהאלפיון העליון, שזה טיסות לחלל. שם צריך לשים את האצבע.

חבר הכנסת כסיף, אני רק אומר ואזכיר שאחת המדינות המזהמות, סין, היא מדינה קומוניסטית. אני לא חושבת שהקומוניזם, הקומוניזם הוא בהחלט לא הפתרון, אלא יזמות אישית, חופש וחירות האדם, היא שתיצור את השינוי הזה.

קודם כל אני מצר על כך שנושאים את שם הקומוניזם לשווא.

אין מדינה אחת שבה היה משטר קומוניסטי, שהוא לא היה משטר רצחני, שרוצח את האזרחים שלו. בטח ובטח שלא יאפשר להם חירות לבוא ולפיתוח אישי, ולארגונים. אבל בוא נשים את הויכוח הפוליטי הזה בצד. תודה רבה. אנחנו נסיים את הדיון הפוליטי כאן.

אני רק אומר שזה שבסין יש מפלגה שמכנה את עצמה קומוניסטית זה לא אומר שהיא אכן כזאת.

אה, ובוונצואלה ממש נהדר שם. ולדובר הבא, תומר גרטל, פעיל קשרי ממשל ומחאת נוער האקלים.

תודה. אגב, כל הדיון דובר עלינו, ומעלינו, ויש לכם מספיק זמן להתווכח פה. תסלחו לי, ועצם זה שהדיון מתקיים ביום הסביבה, ויש פה שלושה נציגים מהנוער, יש פה את ספיר ושירה ממועצת תלמידים ארצית ואותי, ואני מבקש שיתנו לנו לסיים עד הסוף את הדברים שלנו. כי אנחנו אלה שמשנים פה בעצם.

אז שלום לכולם, אני תומר גרטל, אני פעיל במחאת הנוער למען האקלים. זו השלוחה הישראלית של מחאת הנוער למען האקלים העולמית, שבאמת מובילה את המאבק האקלימי בעולם ומונה באמת מיליונים. לפני שאתייחס ממש לעומק של הדיון אני רק ארצה לומר משהו קצר. עצם העובדה שהדיון הזה על חינוך אקלימי מתקיים רק ביום הסביבה זו תעודת עניות שאין כמותה לכנסת ישראל. זה מוכיח שחברי הכנסת עדיין לא הפנימו את המשמעות הקטסטרופלית של משבר האקלים ואת החשיבות של החינוך פה. ואני מפציר בכם לקיים את הדיון הזה בימים רגילים של ועדות.

ולא רק זה, יש כל כך הרבה נושאים שדחופים לדבר עליהם. ואם מושגים למשל כמו נקודת העל-חזור, המשמעות של עלייה של מעלה וחצי, שלוש מאות חמישים PPM לא אומרים לכם דברים, זה כשלון שלכם, והכשלון שלכם זה המוות שלנו.

וחינוך אקלימי זה צורך מהותי לילדים ונוער, כפי שכבר דובר פה. ויוראי גם התייחס לזה בהתחלה. יש עכשיו הצעת חוק שהונחה על שולחן הכנסת, ואני מפציר בכם לדון בה בהקדם. לא יכול להיות שהיא תשב ככה על שולחן הכנסת, ותתגלגל מכנסת לכנסת, כי אנחנו במצב חירום, ומצב חירום זה לא התקדמות, זה פעולה עכשיו. ואין דבר כזה התקדמות. אם מצב חירום, אני יכול להגיד משבר הקורונה, אנחנו לא התקדמנו. אנחנו פעלנו ועצרנו, בגלל זה אנחנו גם פה פיזית.

החינוך האקלימי חייב לעבור ממש אצל כל התלמידים ברחבי הארץ. ואנחנו עבדנו, מחאת הנוער למען האקלים, וגם מועצת התלמידים, אני אשמח אם תתני להם לדבר אחר כך, על מסמך.

הדבר הראשון החשוב ביותר הוא הרגש והפן הרגשי של התכנית. אני יכול לומר שאני למדתי, ובאמת נשבר לי הלב לקרוא את כל הדוחות האלה, ואני קראתי אותם לבד. הייתי צריך לשבת מול מחשב רק כדי לנסות לפענח מה כל הגרפים האלה אומרים. ובאמת שובר לי את הלב לדעת איך החיים שלי ייראו בעתיד. והצורך שלנו התלמידים הוא כל כך גדול, שחייבים לאפשר ולתת לתלמידים והתלמידות מענה רגשי, שיתנו אותו המורים המקצועיים, היועצים והיועצות בבתי הספר. זה קריטי וחשוב. הבריאות הנפשית שלנו אסור שהיא תהיה הפקר. ובאמת אסור להפקיר אותה.

הדבר השני הוא שהמורים והמורות חייבים לעשות הכשרה מקיפה. אני דיברתי, גם אני לומד בחינוך ההתיישבותי וגם דיברתי עם מורים שמעבירים גם בהרחבת אקולוגיה. המורים לא מודעים מספיק בכלל לחשיבות של הנושא, אז הם גם לא יודעים איך להעביר אותו. וככה נוצר מצב שילדים בכלל לא יודעים מה מאיים עליהם.

אז חייבים הכשרות מורים, זה דבר שהוא קריטי לכל ההבנה של המשבר הזה. הכשרות מורים שחייבות להתעדכן על בסיס כמה שיחליטו, כי המדע הוא כל הזמן מתעדכן. והכשרות מורים שחייבות להיות בשיתוף עם גורמי מקצוע.

כי אנחנו גם גילינו, עיתון שקוף חשף את זה, שהיתה ממש מעורבות אגרסיבית של חברות בתוך מערכת החינוך. לקחו סיורים של קצ"א, וסיורים לתחנות כוח פחמיות, שזה הזוי שזה בכלל עבר. ואני מבקש הכשרות מורים חייבות להיות חלק מחינוך אקלימי.

אני מבקש להעביר את רשות הדיבור לנציגות הנוער האחרות, שהן ממועצת התלמידים והנוער הארצית.

אנחנו נאלץ כמובן לקבוע דיון המשך, ואנחנו מקבלים את הדברים לעניין הדיונים בנושא האקלים, שלא צריך להיות רק ביום הסביבה. אנחנו נקיים גם לדיון הזה דיון המשך. בבקשה, ספיר.

שלום לכולם. אני ספיר מוצפי, אני יושבת ראש ועדת נוער ומועצת התלמידים והנוער הארצית. לצערי חברים שלי ואני לא מספיק מודעים למשבר האקלים. אנחנו לא מודעים לסכנות שמאיימות על ההווה ובעצם על העתיד שלנו. אנחנו לא מודעים להשפעות ארוכות הטווח, שבסופו של דבר הדור שלי יצטרך לשאת בתוצאות שלהן. המטרה שלנו היא לדאוג שכולם ילמדו על משבר האקלים. ועל הקיימות. ולא רק מי שבוחר להרחיב את הנושא במגמות המדעיות.

לדעתי ועדת החינוך תפקידה להחליט איזה דמות בוגר בעצם ייצא ממערכת החינוך. אני יודעת איזו דמות צריכה לצאת ממערכת החינוך. דמות שאכפת לה מעצמה, וכך גם אכפת לה מהסביבה שלה. דמות שרואה חשיבות במחשבה על העתיד, ועל איזה עולם אשאיר אחריי.

לכן זו לא עוד החלטה. ההחלטה על איך ייראו החיים של בני ובנות הנוער בעוד חמש או עשר שנים. כי משבר האקלים כבר כאן, והוא כבר משפיע.

ועכשיו אני רוצה לתת לשירה ארוב לספר על הרעיונות שלנו בנושא.

אני שירה ארוב, תלמידת כיתה יב', נציגה במועצת התלמידים והנוער הארצית. מועצת התלמידים והנוער הארצית היא הגוף המייצג והנבחר של כל התלמידים והתלמידות במדינת ישראל, והנוער כמובן. אנחנו רואים שותפות עם משרד החינוך בכל תחום שקשור באקלים, ובכל התהליך בנושא. ואנחנו מאמינים שיש המון המון פתרונות לרעיונות, ומפאת קוצר הזמן אני לא אפרט אותם כרגע.

אבל חשוב לי להגיד, לנוער יש כל כך הרבה כוח וכל כך הרבה יכולות, אבל אין לו לא את הכלים ולא את הידע. המשבר הוא לא העתיד שלנו, הוא ההווה שלנו, ואנחנו צריכים לפעול עכשיו. תודה.

תודה רבה על הדברים. אני אתן למאיר יצחק הלוי, שדיבר גם את רשות הדיבור. בבקשה.

אני ממש מברך על היום המרגש הזה, יש לומר. אני מבטיח לבני הנוער, כעובד נוער ותיק מאוד, שנעשה את כל אשר ביכולתנו, ביחד עם היושבת ראש, ביחד עם גורמים נוספים, יש כאן קבוצת חברי כנסת מדהימים, שרגישים מאוד לנושא הסביבה. אני מבטיח שאנחנו לא מפסיק להציף את הנושא הזה. וכמובן כמובן להביא את זה לרמה של ביצוע של החלטות אופרטיביות.

שמעתי את מה שדיבר כאן ראש מועצת זכרון, אני אומר לך יקירי, הרעיון מצוין. להפוך את המשרה של האיש המופקד על נושא סביבה ברשות המקומית למשרה סטטוטורית. זו פעולה שהיא פעולה ברת ביצוע. אני מציע שנקדם בעניין הזה אמירה, ואני חושב שהיא ישימה.

הדבר השני, אני מאמין גדול בחינוך, זו הסיבה שאתמול הודענו שאנחנו יוצאים להקמת ארגון נוער, שקראנו לו משמר החופים, כדי שנכשיר עוד פלטפורמה משמעותית של בני נוער. שאלו אותי למה צריך עוד, למה לא לאגם. אני בעד לאגם בכל מקום. אבל ככל ונאפשר יותר ויותר התמחויות בנושאים הללו, אני חושב כן ייטב. הקצינו לעניין הזה בשנה הזו מיליוני שקלים, פנינו לעשרים ואחד ראשי רשויות חוף, ניקח את המודל האילתי של שומרי המפרץ, מי שמכיר אותו, ונעשה עוד פעולה שהיא פעולה חינוכית משמעותית לטובת הנושא.

תודה רבה על הדברים. אני רוצה לסכם את הדיון. קודם כל אני רוצה להודות לכל בני הנוער המדהימים, שמובילים כל פעם בדור שלהם את השינוי הכל כך חשוב הזה, ומחנכים את הדור המבוגר.

אני רוצה להודות לכל הארגונים הנהדרים שנמצאים פה בחדר, שעושים ממש לילות כימים במאבק כדי לקדם, להעלות את המודעות ולבצע דברים אופרטיביים בשטח, כדי לשנות את המציאות של כולנו, ולשמור על כדור הארץ.

אני רוצה להודות לחברי הכנסת, וחברי הכנסת לשעבר, שעובדים עבודה מאוד מאוד קשה ומאומצת בעניין, כדי לא להוריד אותו מסדר היום ולהשאיר אותו במקום מרכזי.

לסיכום הדברים, הוועדה קודם כל מחזקת את שרת החינוך על הקמת מחלקת אקלים, וקידום תכנית האקלים למערכת החינוך. הוועדה קובעת כי משרד החינוך יגיע בינואר כדי להציג את התכנית החדשה, כולל לוח זמנים ליישום אותה תכנית. ופה אנחנו נעקוב מקרוב. אנחנו מבקשים שתביאו את התכנית עצמה, כדי שנראה את התכנים. אנחנו מבקשים לשים דגש על נושא הקיימות, על נושא צריכה של מזון מן החי, על דברים אופרטיביים.

הוועדה מחזקת את השרה להגנת הסביבה על הגדלת התקציב לחינוך סביבתי ועל תכנית פעולה להטמעת החינוך הסביבתי.

הוועדה קובעת כי במערכת החינוך יש להכניס כשיעורי חובה, מגן, אבל עד תיכון, זה לא מספיק עד כיתה ט', עד תיכון, את החינוך הסביבתי, או האקלימי, כשיעורי חובה.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לקיים דיון במשרד החינוך על תחום ההזנה בבתי הספר והגנים, בנושא מעבר לתזונה מקיימת ללא מוצרים מן החי. זה דיון שכבר היה צריך להתקיים מזמן, ואנחנו מבקשים דיווח לוועדה עד ינואר, כאשר נקיים את דיון ההמשך, במסקנות הוועדה במשרד החינוך.

הוועדה מבקשת להכניס לסטודנטים להוראה קורס על קיימות חובה. אין שום סיבה שאלו שאמורים להיות המורים בעתיד לא יעברו קורס רציני, עם דברים אופרטיביים לחינוך אקלימי ולחינוך לסביבה מקיימת.

ואנחנו קוראים לשלטון המקומי לקבוע את התפקיד של מרכז השמירה על הסביבה לתפקיד סטטוטורי. אנחנו גם כן פה בדיון המשך נעקוב לאחר מכן, ואנחנו מקווים לקבל דיווח על הדיון שהתקיים במרכז השלטון המקומי.

אני רוצה להודות לכולם, אני רוצה להתנצל בפני מי שלא הספיק לדבר, ואנחנו נדאג שבדיון ההמשך כמובן יהיה לכם מקום וזמן לומר את הדברים גם כן. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:04.