פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



7
ועדת החינוך, התרבות והספורט
16/11/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 54
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ב בכסלו התשפ"ב (16 בנובמבר 2021), שעה 14:30

תקציבי הקונסרבטוריונים

חברי הוועדה: שרן מרים השכל – היו"ר
משה טור פז
עלי סלאלחה
יוסף שיין

מיקי בנאי - מפקחת הוראת האומנות, משרד החינוך

אתי וויסבלאי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

איל גלפז - הורה

תלם חורין - מנהל קונסרבטוריון

נועם יעקובי - מנהל קונסרבטוריון טבריה

לנה נמירובסקי ויקינד - מנהלת קונסרבטוריון

רן נחום - מדריך מרכז ארצי משרד החינוך

בר ערמון - מנהל קוסרבטוריון קרית אונו

אלכס פיאלקו - עורך בקרות בקונסרבטוריונים

אלכס פרידמן - מנהל קונסרבטוריון ונציג המורים

בצלאל קופרוסר - מנהל תחום דעת מוזיקה, מינהל פדגוגי משרד החינוך

יונתן רופס - בוגר קונסרבטוריון הסדנה

אתי דנן

מעין מכלוף, חבר תרגומים



תקציבי הקונסרבטוריונים

אנחנו פותחים את הישיבה. אני שמחה לפתוח את הדיון היום בעניין הקונסרבטוריונים, תקציבי הקונסרבטוריונים. דיון מאוד מאוד חשוב. היה לי חשוב לזמן את כולם כדי לקיים אותו. בסוף אנחנו מבינים שכל התרבות והאומנות או מוזיקה נשענת בסוף על אותם ילדים שמתחילים את הלימוד ואת האהבה לכלים ולמוזיקה בגיל מאוד מאוד צעיר.

אני זכרתי שאצלי, כשאני הייתי קטנה, היו מגיעים לבית הספר ובוחנים את כולם על כל מיני כלים. ולכל תלמיד התאימו כלי. ואחרי שהתאימו לו כלי, כל אחד היה יכול לשלם, לדעתי זה היה מאה חמישים או מאתיים שקל לחודש, והיית נכנס לתזמורת בית הספר, ולומד באמת על כלים קלאסיים.

עכשיו תקשיבו, זה פתח עולמות. אני אישית לא הצטרפתי לתזמורת הבית-ספרית, אבל המשמעות של מה שראיתי, מה שזה עשה לילדים אחרים, היתה מדהימה. זה פותח אופקים, וזה חינוך בפני עצמו. ומאוחר יותר זה אותם תלמידים שבסוף לומדים גם להיות צרכני מוזיקה וצרכני אומנות. אם מדברים על הסיבסוד של הסימפוניות והקונצרטים ואומרים אנשים לא מגיעים. ברגע שמחנכים אותם מגיל צעיר להגיע, לרכוש את זה, לחוות את זה, להנות מזה, לאהוב את זה, שם זה מתחיל. הפיתוח, ברמה הרגשית והאישית, שזה עושה לילדים, זה משהו שלדעתי בסוף צריך להגיע למינעד כל כך רחב.

מאוד הופתעתי לשמוע, אני לא יודעת מתי, ואני מניחה שזה היה תהליך מאוד מאוד ארוך, אבל הורים הגיעו ואמרו שהרישום לקונסרבטוריונים, כדי שהילד שלהם ילמד לנגן על כלי מוזיקה, אלה סכומים מאוד מאוד גבוהים, שהם לא מסוגלים לעמוד בהם. ולכן יש ירידה בכמות הנרשמים והתלמידים שבעצם לומדים נגינה.

אנחנו לא בברית המועצות, ובבית הספר לא מחייבים כל תלמיד חובה ללמוד על איזה שהוא כלי. אבל אנחנו רוצים לעודד, רוצים לסייע ולעזור. אנחנו מבינים שיש פערים אדירים בין רשויות שהן חזקות לרשויות שהן חלשות, במערכת החינוך, בדיונים שאנחנו מקיימים. ואנחנו מבינים שהפערים האלה צומחים עוד יותר כשמדובר על קונסרבטוריונים. משום שחלק מאוד גבוה, שליש הרי מגיע מהרשות, לפי מה שהבנתי, תיכף יציגו את זה בפנינו. שליש מהרשות, שליש ממשרד התרבות או החינוך, ושליש מההורים. משהו כזה. רשויות חלשות לא יכולות לסייע, הורים במצב סוציואקונומי נמוך לא יכולים להרשם.

המטרה היא לבוא ולראות איך אנחנו משפרים את המצב, איך אנחנו מייעלים את התקציבים שיש, איך אנחנו מרכזים לשם בעצם את המשאבים הנדרשים, או שהובטחו. ולשם כך התכנסנו היום.

אנחנו ביקשנו מהממ"מ. להכין לנו מצגת שתסביר לנו החכ"ים, שאולי קצת פחות מבינים את המבנה ואת התקציב, לבוא ולהציג לנו מה המצב הקיים, ואיפה אנחנו עומדים. בבקשה.

תודה רבה. מרכז המחקר והמידע של הכנסת הכין לבקשת ועדת החינוך מסמך בנושא התמיכה של משרד החינוך בקונסרבטוריונים, שבעצם מעדכן שני מסמכים קודמים שכתבנו בנושא הזה, ב-2016 וב-2018.

אני אתחיל מרקע קצר על הנושא של החינוך המוזיקלי בבתי הספר. בעצם בחינוך היסודי המוזיקה כיום נכללת באשכול אחד ביחד עם מה שנקרא חינוך, תרבות ואורח חיים בריא. זה כולל גם את חינוך גופני, זהירות בדרכים, שעת חינוך, כישורי חיים, וגם את מקצועות האומנויות, מחול, קולנוע, תיאטרון, אומנות חזותית ומוזיקה.

בסך הכל בין כיתות א' לו' הוקצו בין חמש לשש שעות שבועיות לכל המקצועות האלה ביחד. כשחלק מהמקצועות כמובן, כמו חינוך גופני, כישורי חיים, זה"ב, הם מקצועות חובה, ומקצועות האומנויות הם לא מקצועות חובה. ככה שלא נשאר להם הקרבה.

בחטיבות הביניים יש אשכול שנקרא בחירה והעשרה, שכולל גם את מקצועות האומנויות, וגם מקצועות נוספים, כמו חינוך פיננסי שדובר פה, רובוטיקה ועוד. לפי ההוראות של משרד החינוך האשכול הזה נועד גם לאפשר תוספת שעות למקצועות האחרים שנלמדים בבית הספר. כך שיכול להיות שבית הספר יוכל להקדיש עוד פחות שעות מזה למקצועות באשכול. כשבסך הכל למשך השלוש שנים של חטיבת הביניים תשע שעות שבועיות שנתיות, כלומר שלוש שעות בשנה, או כל הרכב אחר שבית הספר מעוניין בו.

בחטיבה העליונה לומדים רק תלמידים שמעוניינים להרחיב את המוזיקה, לומדים מוזיקה במגמות מוזיקה, כשבסך הכל יש מאה ארבעים ושישה בתי ספר עם מגמות מוזיקה במשרד החינוך, מתוך, אם נשים לב, אלף שלוש מאות תיכונים. שאם אתם רואים שם, רואים מאוד טוב שבאשכולות הגבוהים יותר יש יותר בתי ספר עם מגמות מוזיקה. ותלמידים שלומדים נגינה יכולים לגשת לבגרות במוזיקה.

בשנים האחרונות יש עלייה קטנה, במיוחד דווקא בשנת הלימודים תשפ"א יש עלייה יותר משמעותית במספר התלמידים שניגשים לבגרות במוזיקה. מה שחשוב עוד להגיד לגבי מגמות מוזיקה זה שתלמידים שלומדים במגמות האלה מחוייבים ללמוד נגינה מחוץ לבית הספר באופן פרטני, על חשבונם.

ואני מבינה בעצם שאלו שיש להם את המגמות זה בעצם יש תוספת תשלום שההורים בעצם משלמים על המגמה? אז הם גם משלמים על המגמה, גם משלמים על השעות מחוץ לבית הספר.

כן, ורק מי שלומד נגינה באופן פרטני מחוץ לבית הספר יכול לגשת לבגרות במוזיקה. כשרוב התלמידים, בערך שישים אחוז, קצת פחות, הם תלמידי הקונסרבטוריונים. כלומר רוב מי שניגש לבגרות במוזיקה הם תלמידי הקונסרבטוריונים. שזה מסביר את הנושא של מה התפקיד של הקונסרבטוריונים במערכת החינוך בלימודי המוזיקה.

אז אם בעצם הקונסרבטוריונים הם בהגדרתם, לפי משרד החינוך, מוסדות לחינוך מקצועי למוזיקה, שנלמדות בהם מיומנויות הביצוע, בנגינה ובשירה.

מה מספר התיכונים במדינת ישראל? אלף ארבע מאות, ומתוכן יש מאה ארבעים ושש מגמות, כעשרה אחוז. כמה יש בחברה הערבית והדרוזית, מגמות מוזיקה?

מגמות מוזיקה אני לא בטוחה.

שלוש מגמות בחברה הערבית, במעלות,

זה לא מגמות. זה מוסדות פרטיים שמלמדים מוזיקה. יש אחת שאני הקמתי בבית ז'אן,

אנחנו עשינו את זה ביחד בבית ז'אן. אז יש את בית ז'אן, שלצערי דווקא היא נסגרה.

לא נסגרה, אבל מדשדשת.

יש שלוש שמתוקצבות במגזר הערבי. אחת במעלות, אחת בשפרעם, ואחת בקלנסואה. יש לנו עוד אחת שמתוקצבת בסחנין. ובתל-שבע אצל הבדואים. ופתחו גם בירקא השנה, הבית ספר למדעים ואומנויות.

בסך הכל לפי ההערכות יש מאה שמונים וחמישה קונסרבטוריונים בישראל, מתוכם שישים ושמונה מוכרים מתוקצבים על ידי משרד החינוך השנה. כשמשרד החינוך מכיר בקונסרבטוריונים באמצעות מבחן תמיכה ייעודי. קול קורא, כמו שהוא מכיר בתנועות נוער, בגופים פרטיים אחרים.

מבחן התמיכה קובע תנאי סף פיזיים, מקצועיים, מינהליים וקריטריונים לתיקצוב שקשורים בגודל של הקונסרבטוריון, וגם אם הוא נמצא ברשות קטנה או גדולה. בסך הכל יש שלושה סוגים של קונסרבטוריונים. שלב א' בסיסי, ב' ביניים, ג' זה מתקדם, ולגבי כל אחד מהם יש כללי תיקצוב שונים. בסך הכל שישים וארבעה אחוזים מתקציב התמיכה מגיע לקונסרבטוריונים בשלב המתקדם. הגדולים יותר.

אם אנחנו מסתכלים בחלוקה של הקונסרבטוריונים, לפי גם אשכול חברתי-כלכלי וגם השלב שלהם, כלומר עד כמה, רמת התיקצוב שלהם, אנחנו רואים שכמחצית מהקונסרבטוריונים המוכרים באשכולות הגבוהים ביותר, וגם שבאשכולות נמוכים יותר יש יותר קונסרבטוריונים ברמה א' וב', שמקבלים תיקצוב יותר נמוך, כי הם קטנים יותר.

מבחינת התלמידים בקונסרבטוריונים, אז יש לנו כמעט עשרים ושלושה אלף תלמידים בשנת הלימודים תשפ"א. כשישים אחוזים מתוכם בגיל גן עד יסודי, והיתר בחינוך העל יסודי, עשרת אלפים תלמידים בסך הכל.

אם אנחנו משווים את זה נגיד עשרים שנה אחורה, יש, מבחינת אחוזים,

קשה לדעת עשרים שנה אחורה. יש לנו נתונים כרגע משנת 2015, ומה שאנחנו רואים בעצם שבשנת 2017 היתה עלייה שקשורה בשינויים במבחני התמיכה, שהביאו להכרה ביותר קונסרבטוריונים קטנים. ומאז יש עלייה מתונה, פחות או יותר יציבות. אבל אפשר גם לראות שמשבר הקורונה, שעבר בשנתיים האחרונות, לא היתה פחות הרשמה, לפי הנתונים של משרד החינוך.

אם אנחנו עוברים לנושא של התיקצוב, אז פה אנחנו רואים את תקציב תקנת הקונסרבטוריונים בתקציב משרד החינוך, כמו שהוא מופיע במאגר הנתונים של משרד האוצר. ופה רואים מאוד יפה איך בשנת 2017, כשנוספו קונסרבטוריונים התקציב הזה עלה. והוא נשמר מאז. מה שאפשר לשים לב שאם מסתכלים בתקציב שאושר ממה עכשיו, בשבועות האחרונים, אז רואים שהוא קצת יותר נמוך, גם ביחס למה שהיה בשנים קודמות. שזה משהו שכדאי לשים לב אליו. במיוחד מכיוון שברוב השנים יש תוספת תקציב במהלך השנה לקונסרבטוריונים, אז זה משהו שקיים.

ולגבי, אם אנחנו מסתכלים על התקציב הכולל של הקונסרבטוריונים, ומה החלק של משרד החינוך בכך, אז בסך הכל כל הקונסרבטוריונים המוכרים התקציב שלהם היה כמאתיים מיליון ₪ בשנת 2020. מתוך זה פחות תשעה אחוזים ממשרד החינוך. ארבעים ושמונה אחוזים מההורים, וארבעים ושניים אחוזים מהרשויות המקומיות. וזה יחס שנשמר, פחות או יותר, לאורך זמן. גם כולל העלייה בתקציב שהיתה בשנת 2017. זה משהו שלא השתנה בשנים האחרונות. כלומר עדיין ההורים נושאים בבערך מחצית הנטל התקציבי.

ואם מדברים באמת על הנושא של שכר הלימוד, אז שכר הלימוד הוא לא משהו שמפוקח על ידי משרד החינוך, הוא לא משהו שיש לו איזה שהן הגדרות או הגבלות. כלומר כל קונסרבטוריון קובע את שכר הלימוד שלו. בסך הכל בין שלושת אלפים שקל לשנה לשמונת אלפים שקל לשנה. בפעם האחרונה שקיבלנו נתונים בנושא הזה הממוצע היה ארבעת אלפים שש מאות שקל בכל שנה. כשמשרד החינוך מממן כחלק מתקציב התקנה מלגות. אבל זה גם תקציב מאוד נמוך למלגות, שמונה מאות אלף ₪ בשנה בשנת 2021. בסך הכל שלוש מאות עשרים ואחד תלמידים קיבלו מלגות, כל אחד אלפיים חמש מאות ₪, שזה בערך אחד נקודה ארבע אחוז מהתלמידים, וזה עוד גבוה ביחס למה שהיה בשנים קודמות. הסיוע של משרד החינוך לתלמידים הוא מאוד מועט.

בהקשר הזה יכול להיות שיש קונסרבטוריונים שמסייעים מהמקורות שלהם, נותנים הנחות מסוגים שונים לתלמידים.

היבט נוסף של הפעילות של הקונסרבטוריונים זה הנושא של מודל מוזיקלי יישובי. זה בעצם מימון שמשרד החינוך מעביר לרשויות מקומיות גם כן באמצעות קול קורא, לצורך הפעלת תכניות ללימודי נגינה בקבוצות, בבתי ספר יסודיים, בחטיבות ביניים, וזה מותנה בכך שיהיה קונסרבטוריון מוכר ברשות. והתיקצוב הוא דיפרנציאלי בהתאם למדד הטיפוח של בית הספר. כשהרשויות המקומיות מחוייבות במצ'ינג. אנחנו רואים פה שבשנים האחרונות היה גידול די משמעותי, גם במספר התלמידים וגם במספר הרשויות המקומיות בתכנית.

אבל בסך הכל אם מסתכלים על התקציב הכולל של זה, החלק של משרד החינוך הוא עדיין נמוך מאוד. פחות מעשרים אחוז מהתקציב הכולל של התכנית מגיע ממשרד החינוך, בערך עשרים וחמישה אחוזים נוספים מההורים, והרוב, בערך שישים אחוזים, מהרשויות המקומיות. שזה אומר בעצם שרק רשויות מקומיות חזקות יכולות להפעיל את התכנית הזאת.

ויש גם תכנית ייעודית לחינוך הערבי בהקשר הזה בתוך תכנית החומש, שגם היא התפתחה בשנים האחרונות, ששם הרשויות מחוייבות במצ'ינג הרבה יותר קטן. ואנחנו רואים שבשנת תשפ"א-2021, היא פעלה בעשרים ושתיים רשויות ערביות, והשתתפו בה כארבעת אלפים תלמידים.

תודה רבה על הדברים. משרד החינוך, הוצגו בפנינו לא מעט נתונים על חוסר היכולת, גם ברשויות חלשות, גם התמיכה שבסוף יורדת אל ההורים. כלומר אני מנסה להבין מה הייתה הדירקטיבה בשנים האחרונות, האם יש שיפור או שינוי לעתיד, איך אנחנו יכולים להוריד מהעומס. כי שמונה מאות אלף שקל למלגות, שמגיע לפחות משני אחוז מהתלמידים שלומדים, כמה זה יוצא לחודש לכל תלמיד היום ללכת וללמוד בקונסרבטוריון?

צהריים טובים, קודם כל אני חייב לפתוח ולהגיד תודה ענקית לך, ולחברי הוועדה ולוועדה בכלל, שמתפנה ודנה בנושא, וכמו שהגדרת את זה בפתיח, אין ספק שכל הנוכחים כאן מבינים את החשיבות.

הנתון ששמענו לגבי שכר הלימוד, לדעתי הוא מתייחס לארבעים וחמש דקות שבועיות. רוב הקונסרבטוריונים, ורוב התלמידים בקונסרבטוריונים, וזאת המסגרת שמשרד החינוך גם מכוון אליה, הם לומדים שישים דקות. זאת המסגרת הנכונה. רוב התלמידים לומדים שישים דקות, ופועל יוצא של זה שהממוצע הוא לא ארבעת אלפים חמש מאות או משהו כזה שקלים לשנה, אלא הרבה יותר גבוה, לפחות בשליש.

אז אם אני אתן דוגמא לקונסרבטוריון, ויש פה נציגה, מנהלת קונסרבטוריון הסדנה מירושלים, אולי היא יכולה לתת מספר מדוייק של שכר לימוד חודשי.

כן, זה מה שאני רוצה לדעת. כמה ההורים בסופו של דבר צריכים לשלם.

השכר לימוד אצלנו הוא שבע מאות עשרים שקל לשעת נגינה, כמובן שבפנים, בתוך השכר לימוד הזה כלול גם נגינה בתזמורת, תיאוריה, הרכבים. אנחנו בית מוזיקלי. הילדים שמגיעים אלינו אנחנו רוצים באמת להעניק להם חינוך מוזיקלי כמה שיותר מקיף. שבע מאות עשרים זה רק לקונסרבטוריון.

אני לא מדברת על קניית כלי הנגינה, החלפת עלים בקלרינט, שעולים המון המון כסף, קופסה קטנה עולה יותר ממאה שקל. יש רק עשרה עלים. החלפת מיתרים, שערות בקשתות. קניית תווים. אני כבר לא מדברת על אותם תלמידים, שמאוד חשוב שילכו לכיתות אומן, שיסעו לפסטיבלים, תחרויות, וכל מה שזה כרוך. הנטל הוא פשוט נטל עצום.

אני הרבה פעמים נתקלת במצב שבאה משפחה, ממעמד הביניים. יכול להיות שילד אחד היא היתה יכולה. קשה, אבל היא היתה יכולה. אבל מה קורה כשיש שלושה ילדים במשפחה, ואז האמא בדמעות אומרת לי, אבל במי אני בוחרת. כי שלושה אני לא יכולה. גם שניים אני לא יכולה. אחד, עם עזרה, סבא וסבתא, אולי איכשהו. וזה פשוט כואב לראות את הסיטואציה הזאת, שבסופו של דבר האמא אומרת, אז לא נלמד. כי היא לא תבחר מבין ילדיה.
אני רוצה, תרשו לי ממש שלוש דקות לספר לכם, שאתמול נכנסתי לכיתה בקונסרבטוריון, לרביעיית כלי קשת, שמתכוננת לקונצרט. אני אספר לכם מי מנגן ברביעיית כלי קשת.

ביתניה, ילדה מהקהילה האתיופית, מנגנת בכינור ראשון. מיכאל, שגר בבית הכרם, משפחה שבהחלט מסוגלת, מנגן בכינור שני. עדי, ויולנית, מגיעה אצלנו מגוש עציון, ילדה מאוד מאוד דתיה. ובצ'לו חאלד, ילד ערבי. והם מנגנים ביחד מוצרט.

נכנסתי פנימה, ואמרתי לעצמי, ואו, למה הם לא באים איתי למחרת לוועדת החינוך של הכנסת. כי אז לא היינו צריכים לדבר בכלל. ואז אתם מסתכלים על ארבעה ילדים, שמגיעים מרקעים כל כך שונים, ובמה הם מתעסקים, באיפה לעשות פיאנו ואיפה לעשות פורטה, ואיך לעשות את זה ביחד. והתקשורת ביניהם, והדיבור, והביחד, ופשוט הכל מיטשטש. זה לא משנה מאיפה מגיעים, מאיזה רקע הם מגיעים. הצמצום פערים הזה הוא פשוט מדהים.

ואני מרגישה שיש לנו את הכלי המופלא ביותר, שהוא מוזיקה. אני לא צריכה להוכיח לאף אחד, נעשו מחקרים עולמיים על החשיבות, שלא רק בנייה מבחינה חינוכית, אלא כחברה, מה זה עושה. זה עולמי. יש על זה קונצנזוס. אנחנו לא צריכים להוכיח פה שום דבר. יש למדינת ישראל את הכלי הזה. יש מורים מופלאים. יש קונסרבטוריונים נפלאים. יש לנו גב אדיר של משרד החינוך. הכל קיים. ואני מרגישה שאנחנו לא משתמשים בכלי המדהים הזה בשביל לצמצם פערים. בשביל ליצור רביעיות כאלו לשל מוצרט, שהם לא יתעסקו בשוני אלא הם יתעסקו ביופי הזה של המוזיקה.

אני מאוד מקווה שיקרה פה משהו שבאמת יאפשר לנו לעשות את העבודה שלנו. אנחנו יודעים לעשות את העבודה שלנו. יש לנו גב של משרד החינוך שמאפשר לנו לעשות את העבודה שלנו. אבל אנחנו לא מצליחים, כי אותה אמא, עם דמעות בעיניים, אומרת לי אני לא יכולה, אני לא מסוגלת.

תודה רבה על הדברים. משרד החינוך, דברים לא פשוטים. תראו, אנחנו לא רוצים לנזוף בשליח, וברור לי שאתם דווקא אלו שכן מנסים לקדם ולעשות זאת במשרד החינוך. אבל אנחנו מקבלים פה מספרים ותוצאות מאוד עצובות. והשאלה היא איך אתם, בתוך משרד החינוך, מנסים לקדם את הנושא, מנסים לקבל את התקציבים, מייעלים אותם. מה התכנית.

אז קודם כל אני רוצה שוב לחזק את מה שנאמר כאן על הפתיח שלך. אני חושבת שברגע שאתה פותח ועדה עם אמפתיה כזאת לנושא זה מחמם לכולנו את הלב. ולנה, אני חושבת שהדוגמא שאת נתת היא הדוגמא הטובה ביותר לדבר על החיבורים, ועל הרצון שלנו, כמשרד, ואנחנו גב מאוד חזק היום לנושא של כל האומנויות.

אין ספק שהתרבות שלנו, כחברה, יכולה להיראות שונה לחלוטין אם אנחנו נחזק את הנושא של האומנויות. אבל גם כאן, זה סיפורים מאוד מורכבים, כי אנחנו שבויים בתוך מערכת, שמגבילה אותנו בחוקים, בסדרים, שאנחנו בין הטיפות האלה מנסים לארגן את המקסימום.

אז בואו תגידו מה חסר לכם. אנחנו פה בוועדה לא כדי לעבוד מולכם אלא כדי לעזור לכם לעזור לאותם ילדים.

צהריים טובים, גם אני מודה לוועדת החינוך של הכנסת, ולך באופן אישי, על כינוס הוועדה, שתטפל בנושא החשוב הזה. אני אגיד כמה דברים שאנחנו עושים ברקע, ככה שאני אביא את הצד שלנו במשרד החינוך.

תראו, אנחנו לא חיכינו במשרד החינוך לוועדה הזאת כדי לטפל. העניין הזה חשוב, ואנחנו דוחפים אותו. צריך להגיד שאנחנו עברנו שלוש וחצי שנים של חוסר יציבות פוליטית בתוך העניין הזה, שהיתה איזה שהוא גורם מעכב בתוך הסיפור. גם בתוך השלוש וחצי שנים היתה גם תקופת קורונה.

על אף זאת אנחנו כינסנו את הגורמים במטה כדי לטפל בעניין הזה, ויצרנו תרחישים. ולשמחתי הרבה, משרד החינוך, הבשורה שהוא מביא איתו היום לוועדת החינוך של הכנסת, ועוד פעם אני אומר, אנחנו עבדנו קצת במקביל, אבל הגענו לאותה נקודה ביחד. ואתמול התבשרנו שאנחנו נוסיף עוד שישה מיליון שקל לבסיס התיקצוב, שזה יילך גם לבתי ספר מנגנים, וגם לקונסרבטוריונים.

איך זה בעצם משפיע?

תראו, אנחנו במשרד החינוך קודם כל פועלים על פי הערך של שיוויון הזדמנויות. זאת אומרת צריך להבין שאנחנו מנסים, כשהקול קורא מסתיים בסוף השנה, אנחנו מנסים בתהליך לתת בעצם, לתקצב כל רשות וכל מי שעומד בקריטריונים האלה.

נכון שיש פה כאלה שיגידו על מה שחסר, אבל כשאנחנו נביא את התקציב לעוד שלושים רשויות זה בכל זאת משהו שכן מהווה איזו שהיא בשורה, וזה ישמח ויקדם אלפי תלמידים ומשפחות שיזכו לטיפוח ולחינוך מוזיקלי.

אני רוצה להגיד, אנחנו נערכים לשינוי מבחני התמיכה, כי אנחנו ערים לשונות ולרב-תרבותיות. אנחנו מאוד קשובים, אנחנו לא נאחזים בקרנות המזבח במבחני התמיכה. ויכול להיות שנצטרך לעשות מאמץ, ולאלה שיושבים מסביב לשולחן אנחנו ננסה בתבחינים לא לפגוע באלה הקיימים, וכמובן לתת את הדגשים בהלימה ליעדי משרד החינוך כמו צמצום פערים.

אני אגיד אבל, וזה אולי קול שצריך להישמע, שמשרד החינוך הוא לא רק קופה רושמת. יש עולמות של תוכן, זה תחום דעת, יש פה פדגוגיה, יש פה הרבה מאוד נושאים נוספים שקידמנו במהלך השנים. אם זה פיתוח חומרי לימוד, ואנתולוגיה אורקולית, ומאגר יצירות באון-ליין, ויש פה רשימה מאוד מאוד ארוכה.

אם אתם מסתכלים, עד 2017 היתה סטגנציה בתיקצוב של משרד החינוך ובכמות הקונסרבטוריונים. ומ-2017 משרד החינוך באופן סדור מעלה את התקציב, מגדיל את כמות הרשויות ובתי הספר המנגנים, נכנס למגזרים השונים, וכמובן השנה הוא יביא עוד בשורה נוספת.

כמובן שיש לנו עוד הרבה מאוד אתגרים, אנחנו עובדים על זה, אבל צריך גם לדעת שבמשרד החינוך לאורך כל התקופה, היו פה קיצוצים שהושתו על ידי משרד האוצר, משרד החינוך שמר על בסיס התקציב, על אף שבספרי התקציב זה הופיע פחות. אבל בסוף הוא איזן אותנו כדי לא לפגוע במוסדות הקיימים.

תודה. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.

קודם כל תודה על הסקירה. אנחנו מדברים על חינוך, אנחנו תמיד אומרים – מורה טוב-מורה לחיים. אז אנחנו שואלים עם מה המורה הזה בעצם מגיע כשהוא מלמד. והרבה פעמים מורים אומרים לי חסרים לי כלים. אני בא, למדתי תעודת הוראה, למדתי תואר ראשון, אבל אני צריך כלים. ואחד הכלים הכי עוצמתיים שיש היום במערכת החינוך, זה אומנויות בכלל, ומוזיקה בפרט.

עכשיו אני יכול לומר מעדות אישית, כמי שניהל את מערכת החינוך בירושלים, שיש לך שבע מאות בתי ספר, ולא לכולם יש מוזיקה, ואת יודעת כמה זה חסר, אבל למי שיש מוזיקה, אז תמיד אפשר לומר שרמת האלימות יותר נמוכה, ההתנהגות ברמה יותר גבוהה. זה משפיע הרבה מעבר למוזיקה עצמה. גם גבירתי יושבת הראש עיר מנגנת, שהוזכר כאן, אחד הפרוייקטים המופלאים, אז יש לנו לימודי מוזיקה, יש לנו עיר מנגנת, ויש לנו שעות מוזיקה, בעיניי זה תמהיל מדהים.

הנתון שהוצג לנו כאן מהמ.מ.מ, שרק תשעה אחוז הוא מתקציב המדינה, בעיניי מעיד על משהו. כלומר יש פה, סליחה שאני משתמש בביטוי כלכלי, שוק של מאתיים וארבעה מיליון שקלים, אבל המדינה בסוף נותנת רק תשעה אחוז מתוכו. שזה אומר שאם היינו מוצאים עוד מימון היינו יכולים להגדיל משמעותית את לימודי המוזיקה, ולתת להרבה יותר תלמידים.

ופה גבירתי יושבת הראש אני חושב שאמרת את העיקר, וזה שהפערים החברתיים פוגשים אותנו דווקא במקומות האלו. אנחנו גם בעוד כמה שבועות נדון פה בתכנית של משרד החינוך לקצץ או למקד את הבגרויות במקצועות מסויימים. צריך להבין שמי שייפגעו ראשונים זה מדעי הרוח בכלל, והאומנויות בפרט. ולכן כשאנחנו עוסקים בתכניות אני חושב שתחום כמו מוזיקה הוא דוגמא לנושא האומנויות בכלל.

אני מפחד מאוד שההתמקדות במדעי הטבע, והורדת קרנם של מדעי החברה ומדעי הרוח תפגע במוזיקה ובמקצועות נוספים, שהם בעצם הנשמה היתרה של מערכת החינוך.

ולכן בעיניי יש פה כמה מסקנות שאני חושב שהיינו רוצים להוציא מכאן מבחינתי. הראשון זה הגדלת תקציב. יש דיונים שהם לא תלויי תקציב. אבל פה, כשאתה רואה, אחרי החזרת קיצוץ, שמונה עשר מיליון, עשרים ושניים מיליון, חסר תקציב בתחום המוזיקה במערכת החינוך. וזה תקציב שאנחנו צריכים לדרוש ממשרד החינוך שידרוש אותו מהאוצר. כי צריך גם לומר בתקציב הנוכחי לא היתה דרישה להגדלת תקנת הקונסרבטוריונים. בדקתי את זה עם האוצר. ואני חושב שאנחנו צריכים לומר למשרד החינוך, בוא תתכנן איך אתה מגדיל את התקציב הזה. פעם אחת.

פעם שנייה, עיר מנגנת, פרוייקט מדהים, זכיתי בירושלים להפעיל דבר כזה, וזה דבר מאוד מאוד חשוב ומהותי.

והדבר השלישי, אמר כאן חברי חבר הכנסת סלאח, ואני מאוד מאמין בזה. בסוף כמו תמיד בישראל מי שמפסיד זה החלשים. אנחנו מצריכים לוודא שהמגזר הערבי והמגזר החרדי מקבלים יותר, והפריפריה הגיאו-חברתית, כדי שהם יצמחו יותר. ובעיניי זה חסר, ואני הייתי רוצה שהדבר הזה יקרה. ואני עדיין מברך אותך חברי על כך שאתה ידעת להביא את המשאב הזה לבית הספר. אבל אנחנו צריכים את זה בכל מקום.

נכון. אני אומר גם יותר מזה, אנחנו צריכים לראות, מעבר לזה שאנחנו צריכים לוודא שהתקציב לא יקוצץ, צריך באמת לראות איך אנחנו, אמנם מגדילים את התקציב, אבל צריך להתחשב בעובדה שברשויות חזקות העירייה יכולה לתמוך הרבה יותר. והיא תומכת. ברשויות חלשות, אני מניחה, הן אפילו לא רשומות פה. כי העירייה לא יכולה אפילו לתקצב את זה. אז אנחנו צריכים לראות איך מהתקציב הזה אנחנו לוקחים ומייעלים, ואולי מזרימים אותו קצת יותר לרשויות שלא מסוגלות לעמוד בזה, או ביקשו וראו שהן לא מסוגלות לעמוד במצ'ינג ובהשלמות האלו. וכן, אפשר להגיד שאפשר להוריד קצת מתל אביב, וקצת מירושלים, רשויות שיש להן הון עתק של תקציבים, והן לא בהכרח זקוקים לתשעה אחוז האלה. אבל התשעה אחוז יכולים להיות עולם ומלואו בעיירות פיתוח. אז גם כשמגדילים את התקציב צריך לראות איפה בעצם, לאן הם מזרימים אותו. והשאלה היא פה באמת למשרד החינוך, האם הם יודעים לעשות את הדבר הזה.

מבחני התמיכה שלנו הם לוקחים בחשבון גם תיקצוב דיפרנציאלי. זאת אומרת כל רשות שמתחת לאשכול חמש, מקבלת תיקצוב נוסף.

מה זה תיקצוב בנוסף?

אשכול חמש זה עשרה אחוז, אשכול ארבע זה עשרים אחוז, ומאשכול שלוש זה עשרים וחמישה אחוז. יש תיקצוב דיפרנציאלי.

תל אביב באיזה אשכול היא נמצאת? וירושלים? אלה רשויות שיש להן כוח , הן לא זקוקות לתקציב הזה.

ירושלים היא שלוש ערים. לא עיר אחת. מערב ירושלים, יש לה קונסרבטוריון חזק. למזרח ירושלים אין, ולחרדים אין בכלל.

בסוף גם העניין של רשות חזקה זה לא בהכרח נקבע על פי הדירוג הסוציו-אקונומי שלה.

כן, אבל צריך להבין שירושלים רק השנה פעם ראשונה נתנה תיקצוב לקונסרבטוריונים. עד השנה אפס שקל לתקציב הקונסרבטוריונים.

זה לא הגיוני הדבר הזה.

אני רק ארשה לעצמי להגיד שגם כרגע זה פחות מעשרה אחוז מתקציב הקונסרבטוריון.

וזה עוד רשות חזקה, שלא זקוקה לזה.

כל הנטל נופל על היכולת של ההורים, ועל היכולת שלי לפעמים לגייס כספים. אבל כמובן אני חייבת להגיד שהגיוס כספים הוא בדרך כלל באמת לקהילות מאוד מאוד חלשות. אני מצליחה לגייס כסף קצת לילדים מהקהילה האתיופית. אני לא מצליחה לגייס כסף לילד שבא ממעמד ביניים, ובכל זאת לא מסוגל ללמוד בקונסרבטוריון, כי ההורים שלו לא יכולים לשלם שבע מאות עשרים שקל כל חודש.

תודה. חבר הכנסת עלי סלאלחה, בבקשה.

קודם כל אני מתנצל ידידי וחברי בצלאל, מהמפמ"ר, שלא זכרתי אותך. אנחנו שיתפנו פעולה ועשינו ביחד ב-2017 נדמה לי, ואני הייתי, מי שלא יודע, מנהל בית ספר מקיף בית ז'אן, וחשבתי שחשוב מאוד להכניס מגמות חדשות לבית הספר, להתחדש ולהיות בקדמת הבמה. ובין היתר אני גם מבין שהמוזיקה, האומנויות, דברים מאוד מאוד חשובים לכל חברה להתפתח. ובעיקר בשינויים שאנחנו חיים בהם, הילדים שלנו, כמו הילדים שלכם. ודאגתי לכך, ואני מודה לך בצלאל על העזרה, וחבל שזה נפסק.

בזמנו, עוד לפני, בדקתי לאחרונה, ואני מתעניין עוד לפני הדיון הזה, לפני שבוע, להקים קונסרבטוריון. היה לי פעם קונסרבטוריון, ארעי, זמני, אני לא יודע איך נקרא לו. בזמנו שר הקליטה ממר"צ, בשנות התשעים, היה לו עודף מורים רוסים, שהגיעו לארץ, ורצה באמת שיהיו ויתנו את מה שיש להם. והתמזל מזלנו שהיה בבית ז'אן, דיברנו, ואז הוא אומר יש לך חמישה עשר מורים ומורות, והקמנו קונסרבטוריון, שהיו בו שלוש מאות ילדים. חלקם עד היום הזה הם מנגנים. ראש המועצה בזמנו הרס אותו, לא חשוב, לא ניכנס לזה. חידשתי את הרעיון, והקמתי מגמת מוזיקה במקיף בית ז'אן.

זה עבד, אבל שיטת התיקצוב בתיכונים היא, ילד מקבל שעה פר תלמיד. לא היה מספיק תלמידים, זה היה בחטיבה, חטיבה עליונה. וגם יש פה תסבוכת של משרד החינוך, לא מתערבים פה, לא מתערבים שם, למרות שזה מיטיב. והסיפור הזה, הצלחתי לגייס לו משרה. כשאני עזבתי ב-2019 הם לא ידעו להסתדר. והכל הלך לטימיון.

עכשיו, חברים, אני רוצה שבאמת יהיה גם בחברה הלא יהודית אחד או שניים שיתנו מענה. לי, אני בדקתי את הנושא, יש מקום, יש בית ספר שהקימו ולא הוציאו אותו לפועל, והוא עדיין בניין, שאפשר להקים, גם עם ראש המועצה אני דיברתי בפקיעין, להקים קונסרבטוריון לכל האיזור.

ואני רוצה באמת את עזרתך, כבוד היו"ר, יחד עם חברי הכנסת ידידיי וחבריי, יחד עם המפמ"ר, יחד עם כל אלה שבאמת יכולים לדחוף, ולהכניס את זה, בשביל להקטין את האלימות, לתת יותר תקווה לאנשים, שיהיו שותפים גם במפעל חשוב ואדיר זה. שקוראים לו מוזיקה ואומנות.

תודה רבה. אני רוצה להתחיל לתת גם לדוברים הזדמנות לביטוי פה. הדובר הראשון אלכס פיאלקו, בבקשה.

אני חושב שכולנו מדברים בזכות, וזה מובן, אבל צריך להסדיר את הנושא הזה. להגיע להסדרה שהקונסרבטוריון הוא בית ספר, הוא בית ספר לכל דבר, והוא לא תלוי, אולי אשתמש במילה בוטה, גחמה של ראש עיר כזה או אחר. היום יש ראש עיר שתומך, אז יש קונסרבטוריון, הוא מפנה את המשאבים שם קצת יותר. יש ראש עיר שלא רואה בזה חשיבות מספקת ולא מפנה, ואז זה נסגר, או יורד, וכך הלאה.

קונסרבטוריון, על פי תבחיני משרד החינוך, הוא צריך להיות בית ספר לכל דבר ועניין. הילד שמתחיל כמעט מגיל הגן, ובוודאי בית ספר יסודי, ועד התיכון, ועושה בגרות, זה בית ספר. יש מורים, זה לא מדריכים. צריך תנאי העסקה כמו לכל המורים. ולא יכול להיות שתקציב התמיכה, אנחנו חיים בקונסרבטוריונים על תקציב תמיכות. זאת אומרת יש כסף, תקבלו. אם יישאר בעודפים אז אולי נצ'פר אתכם. אין כסף, לא תקבלו.

זה צריך להיות בבסיס התקציב, בתקציב הרגיל. לא יכול להיות שבאמצע חודש נובמבר 2021 עד היום יושבים מנהלים, לא יודעים מה תקציבם. זאת אומרת הם מסיימים את שנת הכספים, הם יכול להיות שמסיימים אותה בגרעון. שלא באשמתם. הם עומדים להתחיל שנת 2022, אין להם מושג מה התקציב שלהם, מה התמיכה של משרד החינוך. איך אפשר לעבוד, איך אפשר לתפעל מוסד, איך אפשר לתפעל קיוסק, בלי לדעת מה המספרים אומרים. וצריך להסדיר את זה.

נמצא אתנו פה אחד ההורים, יכול להיות שאפשר לשמוע ממקור ראשון, לא כי אנחנו מדברים, שלא כל ילד במדינת ישראל יכול ללכת ולנגן. זו זכות יסוד, זה לא מותרות. רוצים למנוע אלימות, בואו נמנע אותה. במקום שהם יסתובבו ברחובות בואו נאסוף אותם ונעסיק אותם בקונסרבטוריונים. נלמד אותם נגינה. נלמד אותם תרבות. יצמחו בהכרח לא רק מוסיקאים, אלא יצמחו אזרחים הרבה יותר טובים. פשוט צריך להסדיר, להגיע להסדרה של העניין הזה. אחרת הממ"מ יתבקשו להכין עוד דו"ח בעוד שנה, ובעוד שנתיים, נתכנס פה אחת לכמה זמן, ונבכה ונדבר, ולא יקרה כלום. תודה רבה.

תודה רבה על הדברים. מתי אתם בעצם מקבלים את התקציב ממשרד החינוך?

אף אחד לא יודע. עד סוף השנה אמור להיכנס איזה שהוא כסף, אפילו לא יודעים מה הסכום.

אז איך אתם יכולים לשלם,

עובדים בדפיצית. עובדים בכאילו. ואם מסיימים בגרעון שלא באשמתנו, יכול לקרוא ראש עיר למנהל קונסרבטוריון, תאסוף את התיק שלך ולך הביתה, כי אתה לא יודע לתפקד. בלתי אפשרי לעבוד בצורה כזאת.

תודה רבה על הדברים.

שלום, אני עובד פה בכנסת, וראיתי את הדיון בסדר יום, והתקשרתי ללנה. למדתי אצל לנה עד גיל שמונה עשרה, ניגנתי בגיל חמש ועד גיל שמונה עשרה בכינור וויולה. זה היה ממש המסלול חיים שלי, באמת כשהתגייסתי לצבא עצרתי, וראיתי את הדיון הזה ואמרתי שהכרחי שיהיה פה גם את הצד של מה שזה נותן, לפחות בחווית חיים שלי.

לימודי המוזיקה בקונסרבטוריון זה אחד הדברים שהכי עיצבו את מי שאני היום. זה פתח לי אין ספור דלתות במהלך החיים. אני במקור מהצפון, למדתי פה בירושלים בפנימייה מדהימה שעיצבה אותי בזכות המוזיקה. ואני חושב שכשמסתכלים על המוזיקה, אם אני מקביל את זה לספור, במוזיקה יש גם את הספורט היחידני וגם את הספורט הקבוצתי.

בסוף אני כמוזיקאי הייתי נכנס לחדר, בין שעתיים לשש שעות ביום לבד, להתאמן, וזה מלמד אותך מודעות עצמית, לדעת לשמוע את עצמך, ולראות אם אתה מזייף או לא, אם אתה מנגן יפה, ביקורתיות, הישגיות, מצויינות, התמדה. רוב הזמן אתה נשמע לא טוב, ואתה צריך להמשיך לעבוד עד שתהיה מבסוט. הערך הזה של העבודה הקשה זה מה שמביא אותך לתוצאות. אני חושב שזה דבר שחשוב כאזרח וכבנאדם, ולא כי רציתי להיות נגן בפילהרמונית הישראלית.

וזה גם מלמד אותך על עבודת צוות, והרכבים, ולעבוד עם אנשים אחרים, וכבוד כלפי אחר, ושותפות, ועבודת צוות, ולוותר, וקצת להוריד את האגו שלך לפעמים. ונראה לי שזה איזון שהוא מאוד מאוד חשוב. אני חושב שהוא לא מספיק מקבל, לימודי המוזיקה לא מקבלים על זה מספיק את הקרדיט.

אני אגיד שלי היה את הזכות להיות חונך בפרוייקט שלנה דיברה עליו, של הילדים האתיופים. היה לי תלמיד, כשאני הייתי בכיתה יב', תלמיד אתיופי שהתחיל לנגן. וראיתי את המשמעות של זה, עזבו מוזיקה, על החיים. הייתי מגיע אליו הביתה, ומסביר מה זה להתאמן, ומה זה זמנים, וכשאנחנו קובעים אז הוא מגיע, ויש פה פערים תרבותיים, והמשמעות של זה זה צמצום פערים. תודה רבה.

תודה רבה על הדברים. אני חושבת שיש פה ערך אדיר, לכל אחד שלומד מוזיקה, ובגלל זה היה לנו מאוד חשוב לקיים את הדיונים האלו. וככל שתלמידי ישראל יוכלו להרשות לעצמם את הלימודים האלו, ככה גם הם ילמדו על מודעות עצמית, ועל התמדה, ועל יכולת, ועל יצירתיות, ועוד המון דברים, שאנחנו היינו רוצים שלתלמידי ישראל יהיה.

הדובר הבא הוא חבר הכנסת יוסי שיין. בבקשה.

כל הדיון הזה מעורר בי זכרונות. אני כבר לא ילד. כולכם זוכרים את הסרט "מוזיקת הלב" של מריל סטריפ, שמכניס את המורה לכינור לבית הספר, במקום שלא התפתחו בו. ואני כילד, לפני ששים וחמש שנה זה היה, הייתי ילד, אז בנו את הקונסרבטוריון בגבעתיים. אני זוכר את אבא שלי לוקח את אחותי, שבוגרת ממני, על אופניים, כי אז לא היה לו רכב, היה נוסע על אופניים, לנגן על פסנתר בקונסרבטוריון שהוקם בגבעתיים, וגם אני עסקתי במוזיקה, ואמא שלי היתה מורה למוזיקה.

ואני רוצה לומר, באמת, לא ברמה האישית, אין דבר שמעצב את הנער ואת הנערה ואת הילדים, חינוך למוזיקה, תזמורת, דברים שמנגנים, כדבר שבאמת מעשיר את הנפש. ממש אחת משבע האומנויות שמעשירות את הנפש. וכל דבר שאנחנו נעשה כאן, בעיקר בפריפריה, כמו שאתה אומר, אנחנו עכשיו הולכים לתמוך בהקמת בית הספר רימון בעכו. זה רק מסייע לכל התופעות הכי קשות שאנחנו רואים בחברה, ומגייס את הילדים, אנחנו לא צריכים להסביר על הדבר הזה.

ואחד הדברים גבירתי, מעבר לרומנטיקה של הדברים האלה, הוא באמת להסדיר את הדברים האלה במשרד החינוך. האם אנחנו יכולים להסדיר את זה. כי הקונסרבטוריונים הם בנים חורגים בתוך המערכת. הם באמת לפי נטיית ליבם או הנטיות התקציביות של כל רשות ורשות, שמסוגל ראש העיר או ראש הרשות לתת לדברים האלה. והגיע הזמן שבמשרד החינוך ידעו לקבע את זה כחלק מתוך המסגרת, למסגר את זה בתקציב ברור ומובהק. ואני חושב שעד היום אין את הדבר הזה בכלל.

ולכן אני ממליץ כאן שחלק מהחינוך המוזיקלי, שלא רק מהמורות למוזיקה בבתי הספר, שזה כן קיים, זה חלק מתוך כל המערכת של בתי הספר. אבל הקונסרבטוריונים יהיו חלק אינטגרלי ממשרד החינוך, יקבלו את התקציבים, מעבר לתקציבים שיקבלו מהרשויות המקומיות. כי אנחנו יודעים שיש דיפרנציאציה עצומה, בין רשויות גדולות וחזקות, לבין רשויות חלשות שלא מסוגלות. אני חושב שזו המשימה שלנו, בעיקר לאור הדיון שעשינו כאן בנושא השיוויוניות. המוזיקה תחלחל ותהדהד והצלילים רק יתנו לנו ילדים פורחים יותר.

נכון. בהמשך לדברים שנאמרו על ידי חבר הכנסת שיין, מה המצב מבחינת המורים, כלומר איפה ההכשרות שלהם, ומי מכשיר אותם בעצם?

תלם חורין, אני מנהל את קונסרבטוריון גליל עליון, מרכז כלור לאומנויות הבמה. אז כל מה שדיברו פה עכשיו, בפריפריה הרחוקה זה אפילו עוד יותר גרוע המצב. כי אצלנו אני בא אפילו יותר רחוק מבית ז'אן, אצלנו לומדים ממג'ד אל שמס בצפון מזרח, ועד איזור הכנסת, ובסאסא במערב. ובעצם מה שהמדינה באה ואומרת זה ראש הרשות צריך להחליט מה תהיה רמת הלימודים. ההורים צריכים להחליט אם הילד שלהם ילמד נגינה או לא ילמד נגינה. ואנחנו הקונסרבטוריון היחידי ברדיוס של חמישים קילומטר.

ובעצם מה שהמדינה עושה, היא מפקירה את לימודי הנגינה בצפון. היא יודעת לפקח עלינו בצורה מעולה, מבחינת חומרי הלימוד והרוח שהיא נותנת. אבל ברגע שזה לא מגובה בכסף זה רק מפיל על ההורים עוד ועוד כסף. וגם פרוייקט של עיר מנגנת זה פרוייקט שבסופו של דבר מעמיס על ההורים עוד הוצאה.

אצלנו למצוא מורה נהיה משימה בלתי אפשרית. ואם כשאני הייתי ילד אז אחותי כדי ללמוד צ'לו היתה צריכה לנסוע פעם בשבוע לתל אביב, כי אני גם נולדתי באיילת השחר, איפה שאני גר. ההורים שלי היו צריכים להסיע אותה פעם בשבוע לתל אביב, אז עכשיו זה נהיה יותר גרוע. כי אין מורים,

איפה בעצם מכשירים אותם?

יש כמה מסלולי הכשרה, אבל הם מאוד קטנים. יש בלוינסקי, יש באקדמיה למוזיקה בירושלים ותל אביב, שלא ממש מכשירים רק מורים, אלא הם יותר מכשירים נגנים, ועל הדרך גם מורים. ולא מצטרפים צעירים למקצוע. אצלנו שליש מהמורים הם או בגיל פרישה או לקראת גיל פרישה. ואנחנו נמצאים במרחק מאוד מאוד גדול ממרכז הארץ.

כמה מורים יוצאים בעצם ממכללת לוינסקי בשנה?

יש כתשעים מסיימים בלוינסקי בשנה.

וזה מספיק לכל הארץ?

לא.

למה לא פותחים עוד?

עשינו דרך מאוד גדולה בעניין הזה. קודם כל זה מסלול, המוזיקה קיבלה תיעדוף מהאגף להכשרת מורים, ואנחנו נותנים היום מלגות לכל סטודנט שלומד מוזיקה. זאת אומרת מי שבוחר בהוראת נגינה, או בבתי ספר יסודיים, מקבל מלגה מהמדינה.

יש מכסה לכמה?

לא, זה פתוח. דבר נוסף שאנחנו עשינו זה העלינו את התיקצוב למכללות. את יודעת שהן מתוקצבות לפי 06, 07, 08. אנחנו ביחד עם האגף להכשרת מורים נתנו למכללות את התיקצוב הגבוה ביותר, כדי שהן יוכלו להכשיר ולא להיות גרעוניות בעניין הזה. כי זה מסלול יקר. אז הוא קיבל תיעדוף גם מבחינת התיקצוב.

אבל צריך פה להגיד שמה שקרה במדינת ישראל בשנות השבעים ובשנות התשעים שהיא קיבלה מתנות גדולות בדמות עולים חדשים. היתה עלייה רוסית, והיא בעצם הצליחה לכסות את כל שמיכת הצרכים שלנו. לימים, גלי העלייה האלה, גם לא מגיעים גלי עלייה חדשים, וגם כשהגיעו גלי העלייה האלה נסגרו הרבה מוסדות להכשרת מורים כי היתה פה נקודת רוויה. והיום אנחנו נדרשים בעצם גם לפתוח מחדש, ופתחנו גם בחיפה וגם בבר אילן בשלוש שנים האחרונות.

אבל אני אגיש שמדינת ישראל, בגלל שתלמידים בוגרי יב' הולכים לצבא, והכשירות שלהם בנגינה נפגמת, כי זאת מדינת ישראל, ופה אנחנו חיים, וצריך לקבל את זה. הם מסיימים את הצבא, והרבה מאוד מהם לא חוזרים לכשירות של המוזיקה. ולכן קשה לנו לגייס מורים.

אני גם אגיד שהשכר שמשולם להם בקונסרבטוריונים הוא לא כזה שמאוד מאוד מפתה אותם.

כמה משתכר מורה בקונסרבטוריון?

יש טולרנטיות מאוד גדולה.

אלכס פרידמן, מנהל קונסרבטוריון טירת כרמל, וחבר ועדת היגוי של מורים לנגינה. אני חושב שכל מה שדובר כאן, גם התוספת התקציבית המבורכת, וגם המסלולים של הכשרת מורים, זה למעשה אקמול לחולה כרוני. בגלל שאם לא יהיה פה שינוי והסדרה של כל התחום שלנו, ובאמת, כמו שאמר חבר הכנסת שיין, המדינה, הריבון, לא יחליט מהו קונסרבטוריון, באיזו רשות הוא אמור להיות או לא אמור להיות, מה גובה שכר הלימוד, מה מערכת המלגות, מהי תכנית לימודים, מיהו מורה למוזיקה, מהי שנת לימודים. כי אין הגדרה כזאת. היום ב-2021 יש קונסרבטוריונים שעובדים עשרה חודשים, אחד עשרה, שתים עשרה. ועד שכל הדבר הזה יקרה, הקונסרבטוריונים יקרסו. ואני אתן דוגמא למה.

מורים לנגינה הם עובדי קבלן. הם מועסקים לפי איזה שהוא הסכם, שהוא הסכם בין קונסרבטוריון למורה. הם הרבה פעמים, קביעת שכר לא מתחשבת לא בוותק של מורה, לא בהשכלה של מורה, אין דירוג שכר, אין דירוג דרגה. הרבה פעמים מורים לא מקבלים דמי הבראה, דמי מחלה. יש מורים שמפוטרים בסוף שנת הלימודים וחוזרים לעבוד בספטמבר, ולפעמים אפילו אחרי חגי תשרי. כל התחום הזה הוא לא מוסדר.

שוב, כמו שאמרתי, אין הגדרה של שנת לימודים, אז הכל מאוד מאוד דיפוזי. מורה עם ותק של שלושים שנה, שמגיש לבגרות, לא שהוא רק לא זוכר לגמור הגשה לבגרות, גם השכר שלו לפעמים יכול להיות חמישים שקלים, בלי שום עידכון, כלומר חמישים שקלים שהיו בימים של העלייה הגדולה של שנות התשעים נשארו, שלושים שנה אחר כך, גם חמישים שקלים. שלא לדבר על שום קרן השתלמות, זה בגדר חלום מאוד מאוד רחוק עבור הרבה מאוד מורים.

אני אחמיר את זה ואומר שאם לא יהיה פה שום שינוי, ולא תהיה הסדרה של התחום, אנחנו להערכתי בסביבות שמונה עד עשר שנים נסגור קונסרבטוריונים מסיבה מאוד מאוד פשוטה. כמו שאמר חבר הכנסת המכובד בשנות התשעים היה עודף של מורים שהגיעו מברית המועצות. אני גם חלק מהעלייה הזאת, הייתי אז ילד. והמורים כדי לשמור על המקצוע, ולתת אוכל למשפחות, הסכימו לעבוד בשכר של שלושים וחמישה, ארבעים שקלים. שכר של שמרטף. כעבור שלושים שנה, כלומר היום, המורים האלה יוצאים לגמלאות. והיום במערכת, בכל הקונסרבטוריונים, בששים ושמונה קונסרבטוריונים שבפיקוח משרד החינוך, יש בסביבות אלפיים מאתיים מורים לנגינה, שקרוב לשלושים וחמישה אחוז מהם הם לקראת גיל ששים ומעלה. כלומר תוך שמונה שנים מהיום אנחנו נפרדים בחישוב גס מכשבע-מאות, שמונה מאות מורים. נשארים עם אלף חמש מאות מורים. והצעירים שלנו, הסטודנטים באקדמיות למוזיקה, בכל המסלולים המפוארים והחשובים שנפתחים עכשיו, הם לא כל כך רוצים ללכת ולעבוד בשכר כזה ובתנאים כאלה. תודה.

קודם כל תודה רבה לכולם. זו פעם ראשונה שאני, כאזרח קטן במדינה, אני לא עובד בכל הגופים המפוארים האלה, מרגיש שהמדינה רואה אותי, ואת הכאב שלי, ממש ישירות להוציא את התשלומים האלה.

לפני שאני אדבר על המספרים, שדיברו פה הרבה עליהם, אני רוצה אולי במשפט, אתם יודעים את זה אולי יותר טוב ממני, מה זה קונסרבטוריון או מוזיקה בשבילנו ההורים והמשפחות, ואני בא מבית, אני ואשתי לא מנגנים, שנינו מעולמות אבטחת מידע. אני בכוונה מציין את זה כי אנחנו לא אנשי מוזיקה קלאסיים, ושלושת הילדים שלי מנגנים בבית הזה, שנקרא קונסרבטוריון הסדנה. וזה באמת בית וזה משפחה. אני מכיר ילדים, החברים של הילדים שלי, שההורים חוו גירושין קשים, והסדנה זה הבית שלהם. וכשהילדים שלי חווים יום קשה, וגם אם הם מסיימים בשמונה בערב או בתשע בערב בסדנה הם שמחים לדעת שיש את המקום הזה.

וזה הרבה יותר מסתם מוזיקה. זה כמו שציינו פה, זה ערכים, זה מגשר עולמות. אני לא רואה את הבת הגדולה שלי ביא' כבר הרבה זמן כי היא בכל מיני מקומות. אבל אחד הדברים זה שבשבת הבאה היא הולכת לאהרון, בחור דתי, שהכירה בסדנה, לשמור אצלו שבת. זאת אומרת יש המון המון חיבורים שמעבר, כמו שציינו.

לגבי עלויות. זרקו פה הרבה מספרים. אני אספר לכם מה שאני חווה. כמו שלנה הזכירה, כשבע מאות שקל לילד, כפול שלושה ילדים. זו השנה הכי זולה ששילמתי אי פעם, כי גם הקטנה בתכנית חברותה ביסודי, וגם הגדולים שנה ראשונה שקיבלה הנחה מעיריית ירושלים. אנחנו משלמים מעל אלפיים שקל בחודש רק על הקונסרבטוריון. וכשאני אומר רק על הקונסרבטוריון, זה לא כולל את הכנס של הלאומית, שיש פה נציגות, שהם הולכים, ועוד הכשרה. זה לא אומר לתקן את הכלים, זה לא אומר את כל האופרציה שמחזיקה את הדבר הזה. כדי לעשות סדר, בשביל האנשים פה, מכיתה ד' עד יב' במחירים האלה אנחנו מגיעים לאזור ששים וחמישה אלף שקלים לילד. יש הרבה הורים שיעדיפו, ובואו נדבר על ההורים האחרים, לשמור את זה לקו ראשון או שני.

יש לי חברים שהיו אצלי בארוחת שישי, ששלושת הילדים שלי דיברו על המוזיקה והבת שלהם התחילה לבכות, כי ההורים שלה לא יכולים, סליחה שאני מתרגש, כי כואב לי הלב, ההורים שלה לא יכולים לאפשר את זה. ונהיה שיח מאוד לא נעים סביב שולחן שבת. וסתם הילדים שלי דיברו לא כדי להציק לה. אל תדאגי, נרשום אותך למחול, איזה שהוא חוג אחר. אבל המוזיקה זה לא חוג, זה הרבה מעבר. ואני חושב שחייבים לעזור לדבר הזה להתקיים, גם לאלה שיכולים כביכול, וזה עדיין עלויות מטורפות, וגם כאלה שלא יכולים. וזה הכל, תודה לכם על הדיון הזה, והלוואי והוא יצליח.

תודה רבה. אני חושבת שריגשת פה את כולנו, רק מהמחשב הזו ומהדברים שאמרת. לחשוב שילד צריך לשבת בארוחת שישי ולבכות להורים, וההורה צריך להגיד לו אני לא יכול, על דבר שהוא באמת, לא הייתי אומרת שזה בסיסי, כי זה באמת סוג של מותרות. אבל זה משהו שאנחנו צריכים, כחלק מחינוך. גם חינוך בבית ספר זה סוג של מותרות. יש מדינות שבהן גם את זה אין לתלמידים. ברוך השם במדינת ישראל אנחנו מדינה חזקה.

אני אישית כן רואה את זה כחלק ממערכת החינוך שלנו. כלומר יש פה כל כך הרבה ערכים, חברתיים, אישיים, מעבר לזה שאנחנו מקנים לילדים, שבסוף כשהילד יוצא, גם עם היסטוריה ומתמטיקה בגיל שמונה עשרה החוצה, אבל הוא יוצא עם מוזיקה, יש הרבה יותר סיכוי שבסוף הכלי הזה של המוזיקה ישמש אותו. לא רק מבחינת פרנסה. אלא מבחינת הערכים. בארגז כלים הרבה יותר חשוב בתחום העבודה, ובתחום השירות הצבאי. בין אם זה המשמעת, ולא לוותר, ובאמת זה נותן כל כך הרבה וזה פותח את החשיבה. באמת נשבר הלב לשמוע את הדברים האלו.

אני לצערי חייבת לנעול את הישיבה. אני יודעת שהיו עוד דוברים שרצו לומר כמה דברים, אני מתנצלת, המליאה נפתחת ואסור לנו להמשיך מעבר לזמן הצלצול. אני כן רוצה לסכם את הדיון החשוב הזה.

קודם כל הוועדה אכן מברכת את משרד החינוך על התוספת של שישה מיליון ₪. היא באמת תיתן הזדמנות לעוד אלפי תלמידים ללמוד מוזיקה במדינת ישראל, ואנחנו מברכים על כך. אבל כשמקצצים שישה עשר מיליון שקל, ולאחר מכן מוסיפים שישה מיליון שקל, תקשיבו, זה איפה שהוא קצת עבודה בעיניים. אני לא רוצה להגיד יותר מזה, כי אני יודעת שמי שיושב פה בחדר הנושא הזה חשוב לו וקרוב לליבו. אבל אנחנו מעירים את תשומת לבכם, אנחנו מבקשים שתעבירו את זה לגורמים שאחראים עליכם.

הוועדה מבקשת לערוך דיון במשרד החינוך לעניין התיקצוב הדיפרנציאלי ברשויות חזקות וחלשות, ולחזור לוועדה בתוך חודשיים עם מתווה שישקף את הצורך בתקציב הזה באותן רשויות. כי איך שזה כתוב בלמ"ס ואיך שזה כתוב במשרד הפנים לא משקף באמת את מה שצריכים ואת מה שלא. אנחנו רוצים שכמה שיותר רשויות יהיו בתוך התחום הזה, גם רשויות חלשות. בסך הכל שלושה, עכשיו שתיים, בלי בית ז'אן, שיש בהם מגמות מוזיקה במגזר הערבי. זה למנוע מהם את היכולת להתפתח בכל כך הרבה רמות.

תל אביב, ירושלים, הערים החזקות, לא הן צריכות את התקציב הזה של העשרה אחוז. במקומות אחרים, קרית גת או קרית שמונה, שם זה יהיה עולם ומלואו לילד שיכול גם לקבל קצת יותר.

אז אנחנו מבקשים באמת שתחזרו אלינו בתוך חודשיים עם מתווה שישקף את הצורך בתקציב הזה ברשויות.

הוועדה קובעת שיש לתת את התקציב שנה מראש, או הערכת תקציב שנתית. לא יכול להיות שאתם בסוף שנה מגיעים לקונסרבטוריון, ומה אם פתאום אתם יכולים לתת לו עוד, בחלום שלנו, חצי מיליון שקל, והוא לא נוצל לילדים קטנים. למה. או להכניס את בעל הקונסרבטוריון לחובות בגלל שהוא התחייב לתקציב יותר גדול, ואחר כך אתם לא מסוגלים לעמוד בזה. זה לא הגיוני. שום עסק לא עובד בצורה כזאת. אז זו דרישה של הוועדה. תקציב שנה מראש. גם אם אתם לא נותנים את הכסף, את ההתחייבות לתת את אותו סכום בסוף השנה, שהם ידעו איך להתנהל מול המורים שלהם.

הוועדה מבקשת לבחון את הכנסת לימודי המוזיקה כסיבסוד כחלק מיום לימודים ארוך. אני מבקשת שתעלו את זה במשרד החינוך. גם אם זה בחלק מהמקומות, להכניס את זה כאחד מהשיקולים. אנחנו מבקשים שתערכו על זה דיון וגם תחזרו אלינו לעניין הזה.

הוועדה מבקשת הסדרה של תחום הקונסרבטוריונים, והסדרת התנאים של המורים. אני לא יודעת בדיוק איך זה עובד, אבל ברור שכרגע זה לא עובד. אני לא רוצה שבדיון הבאה אנחנו נתחיל להביא באמת את האוצר, ונתחיל לחשב, כמה יש להוא וכמה יש לפה. אני מבקשת שתגיעו עם איזה שהוא סוג של מתווה להסדרה, הצעת חקיקה. לא יכול להיות ששנים, משנות השבעים או השמונים, שום דבר לא זז.





אז אלה הדברים שאני מבקשת מכם, להגיע מוכנים לדיון הבא. תודה רבה לכל מי שהגיע, מכל הארץ. תודה רבה למשרד החינוך. אני נועלת את הישיבה ואנחנו נתראה בישיבה הבאה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:54.

































2





תקציבי הקונסרבטוריונים



























2





תקציבי הקונסרבטוריונים