פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



2
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
16/11/2021


מושב שני

פרוטוקול מס' 17
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, י"ב בכסלו התשפ"ב (16 בנובמבר 2021), שעה 10:00

< נושא >> בחינת הצרכים והמענים הקיימים לקהילה הטרנסית

חברי הוועדה: גבי לסקי – מ"מ היו"ר
נעמה לזימי

דפנה גוטליב - עו"ד, משפטנית, משרד המשפטים

גלית גבע - מנהלת השירות למשפחה קהילה ואומנה, אגף בכיר קהילה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

נפתלי יעבץ - מנהל תחום (פרויקטים מטה) תיקון וסיוע לבתי משפט, משרד הרווחה והביטחון החברתי

סוזן דסוקי - מנהלת אגף בכיר טיפול באוכלוסיות קצה - חוץ ביתי, משרד הרווחה והביטחון החברתי

רחלי צימבר - ראש תחום קהילת להט"ב ואוכלוסיית הזרים, המשרד לביטחון פנים

איריס מנדה בן יעקב - ממונה חינוך למיניות ומניעת פגיעה

שרית בן שימול - מנהלת הארגון, ברית הלביאות - ארגון משפחות לילדים/ות טרנסים

אור קשת - מנהל קשרי ממשל, האגודה למען הלהט"ב

אלישע אלכסנדר - מנכ"ל, מעברים - לקהילה הטרנסית

לינור אברג'יל - מנכ"לית, טרנסיות לישראל

הדס גול - מנהלת, מטה תחום קצה, על"ם - עמותה למען נוער במצבי סיכון ומצוקה

טיטי קטן - רכז, על"ם - עמותה למען נוער במצבי סיכון ומצוקה

סאהר מונדר - צעירה, על"ם - עמותה למען נוער במצבי סיכון ומצוקה

מאיה עוראבי - אחות אחראית, מרפאת קשת להתאמה מגדרית בי"ח וולפסון, ופרויקט גילה להעצמה טרנסית

מיכל סטולר - עו"ס, פרויקט גילה להעצמה טרנסית

עמית פל - עו"ס, אחראית על הקשר עם הקהילה הטרנסית, קופ"ח לאומית

אלון שחר - מנכ"ל, הבית הפתוח

רובי מגן - מנהל המרכז הגאה, עיריית ת"א יפו, מרכז השלטון המקומי

גילי בסון - מנהלת תחום מענים קהילתיים, המרכז הגאה בעיריית ת"א יפו, מרכז השלטון המקומי

ד"ר רז גרוס - יו"ר, הוועדה הארצית להתאמה מגדרית, משרד הבריאות

גל ויינשטיין - עו"ס, בית דרור - מרכז חירום לנערים ונערות להט"בים

ענת מימון

דלית אזולאי

סופי רון, חבר תרגומים


בחינת הצרכים והמענים הקיימים לקהילה הטרנסית

בוקר טוב. אני מאוד נרגשת לפתוח את הדיון של וועדה לשוויון מגדרי ומעמד האישה בנושא שלא מספיק מדברים בו ולא מספיק מטופל. אני רוצה להודות ליו"ר הוועדה, חברת הכנסת עאידה תומא סולימאן שקיבלה את הבקשה של חברת הכנסת נעמה לזימי ושלי לקיים את הדיון הזה היום.

חברות וחברים, אני שמחה באמת לפתוח את הדיון, כחלק משבוע המודעות לקהילה הטרנסית כאן בכנסת, וזה המקום הראוי לקיים את הדיון החשוב הזה. החברות והחברים שנמצאים, גם פה וגם בזום, מכירים מקרוב את הקשיים של הקהילה הטרנסית. מכירים מקרוב את האלימות, את האפליה, את הפגיעה המוסדית שלא מאפשרת באופן רציף להגן על הזכויות של חברות וחברי הקהילה. אנחנו גם מודעים ומודעות לנתונים הקשים. אבל אנחנו גם יכולות, ביום הזה, להגיד גם לעצמנו שיש התקדמות מאוד גדולה - גם בקהילה וגם בחברה הישראלית. לא מספיק, ולכן אנחנו עדיין צריכות את היום הזה. אני רוצה שהיום נשמע את החברים והחברות בקהילה, לתת קול ומקום מכובד, לשמוע מה הצרכים של הקהילה. אנחנו גם נשמע את משרדי הממשלה. אני מקווה לשמוע מהמשרדים שיש התפתחות גדולה ברצון וביכולת ללכת צעד קדימה, רציני ואמיתי, כדי לממש את הזכויות של חברות וחברי הקהילה באופן כזה שאנחנו נדאג שלא תהיה אפליה יותר. שהנשים והגברים בקהילה לא יהיו מודרים, שתהיה סובלנות, שלא תהיה אפליה, ושאנחנו נכיר בחברות וחברי הקהילה - במרכזיות שלהם בחברה הישראלית. אין שום סיבה בעולם שהם יהיו מופלים ומודרים, בשום תפקיד ובשום מקום. אני מעזה לומר: גם בתוך הבתים פנימה, שאנחנו לא מחוקקות לתוך הבית, אבל שאנחנו גם נוכל להשפיע על הקבלה של חברות וחברי הקהילה בכל המקומות וגם בתוך המשפחה. אני מאוד שמחה לפתוח ולשמוע את הדברים של לינור אברג'יל, טרנסיות ישראל, שתציג בפנינו גם את הדו"ח ואת הרצונות של הקהילה, שאנחנו נוכל לשמוע ואחר כך גם ליישם.

בוקר טוב לכולם, תודה רבה לכבוד יושבת הראש וחברת הכנסת נעמה.

שמי לינור, אני מייסדת ומנכ"לית עמותת טרנסיות ישראל. טרנסיות ישראל זו התאגדות של מאות ואפילו אלפי נשים טרנסיות, עובדות מין בעבר ובהווה, שהתנגדו לחוק איסור צריכת זנות תשע"ט-2019. למעשה, כהתארגנות קהילתית אנחנו קיימות כבר שנים רבות. בטרנסיות ישראל חברות טרנסיות שמגיעות מקבוצות מודרות ומוחלשות, טרנסיות מזרחיות, טרנסיות אתיופיות, טרנסיות ערביות, טרנסיות ממשפחות דתיות. אנחנו נזרקנו מהבית ומהחברה רק בגלל מי שאנחנו. בגלל אפליה ממוסדת, לא היה לנו מעולם לאן לפנות חוץ מאחת לשנייה. בטרנסיות ישראל אנחנו בעצמנו ממלאות את הוואקום של המדינה. כשמישהי חוטפת מכות ברחוב ולא יכולה לעבוד, אנחנו אוספות כסף ומשלמות לה שכר דירה, קונות לה אוכל ועוזרות עם טיפולים רפואיים. ככה עשינו תמיד. מתחת לרדאר - לא רק של הרשויות, אלא גם של החברה האזרחית והמגזר השלישי, כי גם שם אף אחד לא ראה אותנו. אז הגיע החוק לאיסור צריכת זנות והכריח אותנו לצאת גם לרחוב, לתקשורת, להיות אקטיביסטיות ולהקים עמותה. התרגלנו לחיות בשוליים, כשהמדינה דחפה אותנו לשם. הקמנו בעצמנו את המנגנונים שלנו, של הקהילה לעזור אחת לשנייה, אבל אז באו והחליטו לרסק אותנו לגמרי. דיברו כאן עלינו, על מה טוב לנו ומה אנחנו צריכות, בלי לשאול אותנו. העבירו את החוק הזה בלי לתת אף פיתרון לבעיות האמיתיות של טרנסיות: דיור, זכויות, בריאות וטרנספוביה. כשאחת החברות שלנו שוכבת בבית חצי מתה, אנחנו אוספות כסף לשלם לה שכר דירה, חשבונות ואוכל. הכרחתם אותנו להפוך גם לפעילות פוליטיות, בזמן שאנחנו עסוקות בלשרוד בקושי ולעזור לחברות שלנו להישאר בחיים. הכרחתם אותנו להיכנס לפעילות פוליטית.

הקמנו את טרנסיות ישראל כעמותה רשמית, כדי שתפסיקו לדבר עלינו ולחוקק כל מיני חוקים מעלינו. אנחנו עושות גם את זה בהתנדבות. כתבנו ניירות עמדה, גייסנו תמיכה רחבה של ארגוני החברה האזרחית, הגענו להשתתף בדיונים, שלחנו ניירות עמדה ועדיין - כלום לא השתנה. לא מתייחסים אלינו, משתיקים אותנו בוועדות, מתעלמים וממשיכים לדבר מעלינו. התוצאה היא מדיניות רצחנית. לפני מספר שבועות צעירה טרנסית פלסטינית התאבדה אחרי שהוציאו אותה מהוסטל לצעירות כי היא לא מספיק נשית. מה הפיתרון שהציעו בוועדה הזאת? להרחיב מענים שגם ככה לא רלוונטיים לנו.

כבר יותר משנתיים אנחנו דורשות שימחקו לנו רישומים במשטרה - רישומים שפתחו למי שמנסה לשרוד במדינה שרוצה שהיא תמות. הבקשות שלנו לקדם מתווה למחיקת הרישומים, עד היום נתקלו בהתעלמות מוחלטת. אבל הקריאות להגביר את האכיפה המשטרתית עלינו ולשלוח אלינו עוד משטרה - אלה נשמעות שוב ושוב, גם בוועדה הזאת, וזוכות לתמיכה. אני מרגישה מגוחכת לומר את המובן מאליו, אבל כנראה זה לא ברור: המשטרה לא מגנה ולא עוזרת לטרנסיות - בטח שלא לטרנסיות מזרחיות, אתיופיות או ערביות, ובטח שטרנסיות מזרחיות, אתיופיות וערביות שעובדות במעגל הזנות.

טרנסיות בישראל הן חצי אחוז מהנשים בישראל, ולכן אחוזים כל כך נמוכים מהאוכלוסייה הם השוליים של השוליים של הבטן הרכה של ישראל. אני רוצה לספר לכן על חווית הסרסור הקשה שטרנסיות עוברות למגל הזנות. התהליך של טרנסית מנער, או זכר, להתאמה מגדרית לאישה ונקבה כרוכה בתלאות רבות והרבה אומץ. זה מתחיל ביציאה מהארון הטרנסי והבנה שיש לך זהות מגדרית שאינה תואמת את המין הביולוגי אליו הוסללת. ברוב המקרים התוצאה תהיה זריקה מהבית לחיי רחוב בגיל נורא צעיר. משם, לצורך המאבק להתחיל את התהליך השלם - שינוי נראות שעולה המון כסף: לייזר, הורמונים, שיער, איפור, ייעוץ והכוונה שהם רק תחילת התהליך. משם למגורים בעיר המקלט, תל אביב, עם בעלי דירה שלא רוצים להשכיר לך דירה. הצורך למצוא עבודה שתממן לך גם את המגורים וגם את תחילת התהליך, כשבכלל את בכיתה י"א או י"ב. הוועדה להתאמה מגדרית בתל השומר וזמן המתנה של חמש שנים לניתוח מציל חיים מביאה אותך לחיות עם מחלה שאין לה פיתרון מיידי. ועדיין לא דיברתי על הניתוחים להשלמת המראה הנקבי.

ניכור חברתי, אלימות, לעג וזלזול הם רק מנות הפתיחה בתפריט הזה. כשאין לטרנסית עורף משפחתי ואין לה תמיכה, ויש לה מדינה שמוליכה אותה לעבודות מין, וברוב המקרים יהיה מצב גם שלא תהיה לה שפה, נראות או אזרחות - עבודות המין הן הפיתרון היחידי שמציל חיים. אותו סרסור שאליו דיברתי הוא הסרסור של המדינה. המדינה לא נותנת לטרנסיות לעבור תהליך אמיתי, כי למה שהמדינה, קופת החולים או בתי החולים יתייחסו לחצי אחוז מהאנשים בישראל? אנחנו בטרנסיות ישראל מנסות ללא חת לדבר מול חברי הכנסת, ואפילו בזמן שאני רושמת את המסמך הזה בפעם העשירית אני לא יודעת בכלל אם הייתי זוכה - במקרה הזה זכיתי - להקריא אותו.

כמה קל לשלוח אלינו משטרה, כאילו להציל אותנו. לא רק לעמוד מול אותן נשים וטרנסיות שבאות ואומרות בפה מלא: יש בנות שבוחרות בעבודת המין. אותן נשים שלא ירצו להיות מוסללות להיות יועצות יופי בפארמים או בדוכני מזון. טרנסיות מערי פריפריה, ממשפחות דתיות, מזרחיות, אתיופיות וערביות, שאין להן את האפשרות - למי שיושבות כאן בוועדות - להיות עורכות דין, לוביסטיות, חברות כנסת. זה טבעי עבורכן לשלוח אותנו לעבוד בעבודות שירות בשכר מינימום. אני כאן, בשם טרנסיות ישראל שדורשות קידום, שתסירו את כל החסמים שאתם יצרתם קודם. אם יהיו לנו אותן אפשרויות לבחור, אחר כך יהיה אפשר לדבר על איסור צריכת זנות. כשאנחנו מדברים על להסליל טרנסיות לעבודות כמו מקצועות היופי - זה לא פיתרון לטרנסיות. זה לא 'אז לכו תעבדו בהיי-טק'. בואו תנו לנו לסיים כיתה י"ב. בנות שנשלחות מהבית בגיל נורא מוקדם. אנחנו כבר נושקים ל-2022 ומשרד הרווחה מדבר על עוד מעט, ויש לנו עוד תוכניות במגירה ועוד חתימות ועוד קצת תוכניות, אג"חים חברתיים של SFI שעדיין לא נחתמו. קרנות פילנטרופיות: קרן שוסטרמן שאומרת - בואו, תחתמו כבר על הבית הטרנסי, משרד הרווחה. ועדיין, הבירוקרטיה שפשוט אין לה ערך לחיי אדם. אנחנו יושבים כבר כמה חודשים על הדבר הזה. טרנסיות ועובדות מין מושפלות ועוברות גיהנום מול אכיפה משטרתית והשפלה על ידי תפיסתן בשעת מעשה, עם פנסים ומצלמות גוף, ערומות מול שוטרים. למרות שהבטיחו שתהיה עובדת סוציאלית מלווה בחוק ההפללה, לא עבדה עד עכשיו שום עובדת סוציאלית מלווה מול המשטרה.

לסיכום, אני מבקשת מיו"ר הוועדה והנוכחים והנוכחות: אל תשאלו אותנו בעוד ועדות מה אנחנו צריכות. בשנת 2022 אתם כבר צריכים לבוא עם פתרונות לאוכלוסיית הנשים והטרנסיות בעבודות המין. אנחנו לא צריכות משטרה, ואנחנו לא צריכות שתשבו שעות ותדונו ביניכם איך להציל אותנו. אנחנו כבר עושות את זה שנים. במקום להעביר עוד משאבים לאכיפה, או למענים לא רלוונטיים, או לעמותות לובי שעושות קריירה מלדבר אלינו - בואו תתמכו במנגנונים חברתיים של הקהילה הזאת שכבר קיימת. אני אומרת: תעזרו לארגונים, למגזר השלישי - מעברים, טרנסיות ישראל, פרויקט גילה, ברית הלביאות, המרכז הגאה. אלה ארגונים שעובדים בשטח עם טרנסיות. לא ארגונים אחרים שעוזרים גם וגם וגם. כשאתם רוצים לדבר על הקהילה הטרנסית ועל נשים בזנות, פשוט בואו ותדברו איתנו. טרנסיות ישראל, עם ארגמן - איגוד החשפניות. הם הארגונים היחידים שהקימו עובדות המין בישראל. אני אחדש גם לכולם: אנחנו לא בגיבוי של אף אחד מהסרסורים ולא בעזרת שום עבריינים. אנחנו קמנו כי באמת דחקו אותנו לפינה. תודה רבה.

תודה רבה, לינור. הדיון הזה היום הוא באמת כדי לשמוע, ואני מאוד מקווה שאנחנו נצא היום עם בשורות טובות מהמשרדים בעניינים בדיוק שהעלית.

אני מפנה עכשיו לאלישע אלכסנדר, מנכ"ל עמותת מעברים.

שלום לכולם. תודה רבה על הדיון. אני מאוד רוצה להתחבר לדברים של לינור. כבר באמת לא צריך לשאול אותנו מה אנחנו צריכים, כי אנחנו אמרנו את זה באין ספור ועדות וניירות עמדה, וזה הזמן להתחיל ליישם. אני אדבר ממש בקצרה על רשימה של דברים שפשוט אפשר ליישם אותם: הם נמצאים, נכתבו ונאמרו.

קודם כל אני רוצה לדבר על הנתונים שיש לנו מהשטח. אני מעמותת מעברים - מרכז הידע הטרנסי הגדול בישראל. אנחנו מפעילים את מערך עו"ס טרנס בתמיכת ומימון הרווחה. אנחנו מקבלים בסביבות 150 פניות בחודש וזה רק נהיה יותר ויותר עמוס. לאחרונה אנחנו עדים לעלייה בפניות של אנשי מקצוע - בין היתר כי פשוט חסרים נהלים והכשרות, כולל לאנשים שהם בעצם עובדי מדינה. אנחנו ממש מבקשים: צריך להגביר את הנושא של הכשרות וכתיבת נהלים רלוונטיים, כדי שלא יפנו אלינו שנייעץ להם. אני אתן בתור דוגמה: יש את משרד החינוך, את שפ"י. אנחנו ישבנו ביחד וכתבנו טיוטה מאוד יפה של המלצות, איך לשלב תלמידים טרנסים בבתי ספר, אבל זה עוד לא פורסם. כבר עברו שבע שנים, משהו כזה, והגיע הזמן שזה יפורסם. כלומר, הפנטזיה שלנו זה חוז"ר מנכ"ל, אבל לפחות המלצות. לפחות שיהיה משהו רשמי ולא יבואו אלינו כדי לשאול.

השבוע זה שבוע המודעות, ובסוף השבוע יש לנו את יום הזיכרון. יש הרבה סיבות לאובדנות בקהילה שלנו. אחת מהן, מוכחת על פי מחקרים, זה הנושא של הקושי לשנות את סעיף המין. כלומר: העדר סעיף מין תואם זה משהו שחושף אותנו לאפליה, לאלימות. גם אם אני נוסע לחו"ל עם דרכון שלא תואם זה יכול מאוד לסכן אותי, וזו גם אמירה של המדינה. כלומר, כל עוד המדינה לא מכירה במגדר שלי, למה שמישהו ברחוב יכיר במגדר שלי? כבר הייתה ועדה שהתכנסה, ועדה בין משרדית של משרד המשפטים, משרד הבריאות ומשרד הרווחה. כולם הסכימו שאפשר לסדר את זה ולהעביר את זה למשרד המשפטים. אני לא יודע מה קרה בנידון.

אנחנו נשמע את הנציגים אחר כך.

נהדר ונפלא. בנוסף, משרד הבריאות - היו הרבה הבטחות. אני לא רוצה לחזור עליהן, אבל הנוהל הפנימי של הוועדה, שצריך להיות מפורסם, קיצור תורים וכולי, וגם הנוהל של משרד הרווחה שאני יודע שהוא בעבודה, אבל באמת צריך לקדם את זה.

לבסוף, משהו שלא היה בוועדה הבין המשרדית זה נושא של ביטוח לאומי. בזכות לינור וטרנסיות ישראל נוצר נוהל חדש ומצוין, אבל הוא לא מיושם. זה נהדר שיש נוהל, וזה מבורך, אבל אנחנו מאוד מבקשים להתחיל ליישם אותו בשטח, אחרת זו חתיכת נייר.

אלה הדברים שרציתי להגיד, אבל באמת הגיע הזמן ליישם ולא שרק נעלה את הדברים עוד פעם ועוד פעם. תודה רבה.

תודה, אלישע. מיכל סטולר מפרויקט גילה.

לינור ואלישע כבר הציגו את רוב הדברים, ואני אחזור על זה שיש דו"ח בין משרדי שנכתב. רוב ההמלצות לא יושמו עד עכשיו, ואני רוצה לגעת בחלק קטן מזה שנוגע לבריאות, כי זה תחום שאני מתעסקת בו הרבה. בדיוק בימים אלו סיימתי מחקר שערכתי בנושא במסגרת עבודת התזה שלי. מה שאני גיליתי לא מפתיע את מי שנמצאות בשטח, וזה שרוב מי שרוצות לעשות ניתוחים להתאמה מגדרית מממנות אותם באופן פרטי. מי שכן פונות לוועדה, אלה מי שאין להן ברירה: מהגרות, מי שנסמכות על קצבאות נכות. בעיקר נשים טרנסיות, שהניתוחים שלהן יותר יקרים והן רוצות יותר ניתוחים הרבה פעמים. אלה מי שאין להן תמיכה כלכלית מהמשפחה. אלה מי שפונות למענים הציבוריים, שהם לא מספיק טובים, לא מספיק נגישים. צריכות לחכות גם חמש שנים אחרי שעוברות ועדה שאורכת שנה, להתמודד עם קשיים בהנפקת טופסי 17 שהקופות לא תמיד נותנות, בגלל שהקופות לא מכירות את הוועדה הזאת. גם את המידע על הוועדה, צריך לקבל מחברות, כי האתרים הממשלתיים בכלל לא נותנים מידע, או שהמידע בהם הוא לא רלוונטי. למשל, באתר של שיבא רשום שהוועדה לוקחת שנתיים, למרות שכבר ב-2014 זה השתנה ונדרש מעקב רק של שנה.

שוב, הדברים האלה כבר נאמרו. היינו בפורומים עם משרדי הממשלה ואמרנו את כל זה. הגיע הזמן להתחיל ליישם ולשנות. אנחנו לא צריכים לחכות שבע שנים לפרסום של נוהל. זה לא נתפס. היה רשום בחוזר מנכ"ל מ-2014 שנוהל צריך להתפרסם תוך 45 יום. מה קרה? למה אנחנו צריכות לשמוע מפה לאוזן, במקום שמשרדים ממשלתיים יגידו לנו מה הזכויות שלנו? זה חלק מהאחריות של השירותים הממשלתיים.

תודה. יש נציגים ממשרד הבריאות שאחר כך יתנו מענה ונשמע מה יש להם להגיד. אם יש לנו עוד שאלות אנחנו נוכל לענות. עמית פל, עובדת סוציאלית, אחראית על הקשר עם הקהילה הטרנסית בקופת חולים לאומית.

שלום. קוראים לי עמית, לשון פנייה את. אני עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית. אני עובדת בקופת חולים לאומית, בעיקרון בתחום הבקרה והרצף הטיפולי בתחום בריאות הנפש. מלפני שנה, בעצם ביום שיצאתי מהארון כאישה טרנסית בעבודה, גם אחראית על הקשר לקהילת הקשת הטרנסית בקופה. דיברנו על קופות חולים. בתפקיד הזה אני עושה הרבה מאוד דברים מגוונים. אני בעצם מענה לפניות מכל הגופים וגם פניות פרטיות של אנשים על הקשת, שיכולים לפנות אלי בכל דרך, כדי לפתור בעיות שבדרך אחרת מאוד קשה לפתור אותן: בירוקרטיה, התחייבויות לכל מיני מקומות. קיבלתי פנייה ממש היום בבוקר על רופא שלא קיבל איזשהו טופס נכון, אז הוא לא רשם טיפול הורמונלי למישהי שבטיפול, ואנחנו יודעות מה עלול לקרות אם מפסיקים טיפול. אני משמשת גורם יועץ לכל אנשי ונשות המקצוע לגבי טיפול בקהילה, ואני באמת רואה, וגם רופאים, רופאות ופסיכיאטריות אומרות - אין לנו את הידע. באמת מתקשרות אלי לגבי כל דבר - גם רפואי וגם פסיכיאטרי. אני לפעמים קוראת או מעיינת בתיקי מטופלים ומטופלות כדי לראות שכותבים נכון בתיק שלהם, לפי לשון הפנייה שהם ביקשו. יש לי גם את המעמד והיכולת בעבודה לעשות דברים ולהפנות לוועדות חריגים, פשוט כדי לעזור לקהילה. זה באמת משהו שהוא בנפש שלי. אני גם כותבת מכתבים לטיפול הורמונלי.

אני מספרת את זה, כי אני חושבת שכל גוף שמטפל באנשים צריך שיהיה לו מנטור או מנטורית מהקהילה, כייעוץ. כשאני מייעצת, אני מייעצת קודם כל כי אני אישה טרנסית ורק אחר כך כאשת מקצוע, כי פשוט אין הבנה. ואין הבנה על הדברים שאנחנו עוברות בתהליך. אני לא שונה בהשפעה של ההורמונים או בבירוקרטיה שאני צריכה לעבור בעצמי כדי להשיג דברים. אני חושבת שכנוהל, כל גוף, כל קופת חולים, כל ארגון רווחה ובתי חולים, צריכים גם יועץ או יועצת מהקהילה, כי זה פשוט משפר את הטיפול, מייעל אותו וחוסך זמן, ומאוד קשה לעסוק בבירוקרטיה. זה הדבר הראשון שרציתי להגיד.

אני עושה גם דברים אחרים: אנחנו מנסות להקים עכשיו בית מאזן דרך סוטריה, שיהיה בנוסף לבתים המאזנים האחרים לקהילה הטרנסית, מתוך הבנה שלפעמים מאוד קשה להיות במסגרות אשפוז רגילות. הייתה גם כוונה לעשות מחלקה כזאת באחד מבתי החולים וזה כרגע ירד. שוב, כמענה נוסף ולא כמענה בלעדי, צריך שתהיה גם מסגרת כזו. כך גם מסגרות טיפוליות ייעודיות, ואני יודעת שעובדות על זה. אני הייתי בהשתלמות במרכז לטיפול הקשת הטרנסית בהמבורג - בניין ענק בפקולטה לרפואה, ששם נותנים את כל הטיפול שצריך, וזה פשוט היה מאוד מרגש. ניסיתי להכניס עבודה גם בצבא, של עצמי, נגיד, במילואים. אני יודעת שהצבא מאוד מתקדם והוא מטפל נפלא, ויש אנשי מקצוע טובים, אבל כל מי שמרכזת את התחום זאת מש"קית, שכמה שהיא עושה עבודה מעולה - אני עדיין חושבת שצריך קצת יותר.

אלה הדברים שרציתי להגיד. אני רק רוצה להגיד בנימה אישית: אני סיימתי ועדה להתאמה מגדרית לפני חצי שנה. אני בת 51. הניתוח שלי ביולי 2025, ואני חושבת שזה לא יכול להימשך ככה. תודה.

תודה רבה, עמית. שרית בן שימול, בבקשה.

תודה רבה. בוקר טוב. אני שרית בן שימול ואני מנהלת את ארגון ברית הלביאות - ארגון של הורים לילדים טרנסג'נדרים ומגווני מגדר.

אני אמא לילד טרנס בן 21. בארגון שלי חברות וחברים משפחות עם ילדים מגיל 3 ועד גיל 24, ועוד. אחר כך הם כבר פחות תחת הארגון שלנו. אני חושבת שצריך רגע לשים על המפה את השיח סביב הילדים האלה, שהם קיימים בתוך הקהילה ואי אפשר להמשיך להתעלם מהם. צריך להבין שגיוון מגדרי קיים, ללא כל קשר - לא לגיל ההתבגרות, לא להתפתחות מינית, לא לגובה, לא למשקל, ולא לאיזו משפחה גדלת בה. ילדים מרגישים חוסר התאמה למין הביולוגי שלהם מהרגע שהם מתחילים להבין את עצמם ומתחילים לראות שיכול להיות שמה שהחברה רואה בהם - הם רואים משהו אחר. נכון, יש גם כאלה שמגיעים לתובנה הזאת בגילאים מאוחרים יותר, סביב גיל ההתבגרות או בגילאים הרבה יותר בוגרים; זה לא סותר. אבל צריך לשים את השיח שבסופו של דבר, נכון להיום, המודעות חייבת לעלות לעובדה הזאת, שיש ילדים מגילאי שנתיים, שלוש, חמש, שבע. גני ילדים, בתי ספר, יסודי, חטיבה, תיכון וצבא, והילדים האלה צריכים לקבל מענה.

הקשיים שיש כרגע לילדים האלה, הם בכמה מישורים: הראשון הוא בעצם במשרד החינוך. אין היום, כמו שנאמר, שום נוהל מובנה ומסודר שנותן מענה שהוא לא במשיכה, אלא בדחיפה. שמישהו מוריד הנחיה מה צריך לעשות, אם כרגע מגיעה משפחה ולילד יש צורך שיפנו אליו בלשון פנייה אחרת. זה רק אם אותה גננת תגדיל ראש, או אותה מורה תתחליט להיות צדיקה, או אותה מנהלת תחליט להיות לוחמת. אז היא תפנה, והיא תוכל להזמין את חוש"ן (ארגון החינוך וההסברה של הקהילה הלהט"בית), היא תוכל להזמין ארגונים כדי שיתנו הדרכה, והיא תוכל לפנות גם למשרד החינוך כדי לקבל מענים שגם קיימים בתוך משרד החינוך. אבל אף אחד לא גורם לאותה מורה לבוא ולפנות ולקבל את המענים האלה. כך שהילדים האלה בעצם מסתובבים עם איזושהי תחושה שגם ככה קשה להם להביע את עצמם וקשה להם להביא את עצמם לידי ביטוי, וכשהם כבר מדברים את זה, הם לא מקבלים בעצם שום מענה. לא פעם אנחנו מקבלות תשובות של - חכו, זה לא הזמן עכשיו לצאת, זה לא הטיימינג הנכון.

אנחנו נמצאים לפני מסיבות בת מצווה, זה לא הזמן לדבר על זה עכשיו. יש פה צורך קיומי. הילדים האלה לא עושים את זה כי זה מגניב. הילדים האלה לא באים ומביעים את חוסר ההתאמה המגדרי שלהם כי זה קול, משהו חברתי או נורא נחמד. זה לא לעשות פירסינג באוזן. זה להיות בגוף הלא נכון. זה להבין שהנשמה שלך מתקיימת בגוף הלא נכון. הילדים האלה צריכים לקבל מענים - הן בעולמות החינוך, שזה אומר מעבר חברתי, לפנות אליהם בלשון הפנייה המבוקש, לפנות אליהם בשם שלפעמים הם בוחרים לשנות. לתת להם מענים מבחינת מה שקורה בתוך כל מסגרות החינוך, מהיום הראשון ועד שהם מסיימים את בית הספר והלאה. איך להגיע לשירותים, איך לצאת לטיולים שנתיים, תלבושת בית ספר שהם יוכלו ללבוש מה שהם רוצים, חלוקה מגדרית שיש בתוך בתי הספר - באיזה שיעור ספורט הם חייבים להשתתף; האם הם חייבים להיות בשיעור של בנות או של בנים. ואם אני א-בינארי? ואם אני לא מגדיר את עצמי באופן בינארי - נולדתי כנקבה ואני מזדהה כזכר? אז מה אני אמור לעשות? למה אין לי את אפשרות הבחירה? אני יכולה לדבר יומיים רק על מה שקורה במשרד החינוך.

אני רוצה להעלות עוד שתי נקודות סופר חשובות. בעולם של מערכת הבריאות: מערכת הבריאות, כמו שכבר נאמר פה - להיכנס לוועדה להתאמה מגדרית מתחיל רק מגיל 18. צריך להבין שהילדים האלה הרבה פעמים נמצאים בליווי ובטיפול כבר הרבה מאוד שנים, הם כבר קיבלו את האישור של אנשי הטיפול ושל כל הגורמים שבדקו שאכן מדובר במשהו עקבי ולא משהו חד פעמי. אף אחד לא בא לעשות שום שינוי כי בוקר אחד קמתי והחלטתי שמשהו לא נראה לי. הילדים האלה מלווים על ידי אנשי מקצוע, על ידי עובדות סוציאליות שמתמחות בנושא, פסיכולוגים ופסיכיאטרים, כדי לזהות ולהבין שאכן מדובר בדיספוריה מגדרית. מה שישפר את איכות החיים שלהם, זה שיאפשרו להם לחיות במגדר הנכון. וכן - לפעמים זה גם כולל טיפול רפואי. טיפולים הורמונליים יש אפשרות לעשות היום, במחלקות אנדוקריניות במגוון בתי חולים בארץ. אבל לגבי כל מה שקשור לניתוחי התאמה מגדרית, הם צריכים להמתין לגיל 18. אני רק אתן נקודה אחת פה: ניתוח להתאמה מגדרית לבנים, FTM (נקבה אל זכר) שנולדו כנקבות ורוצים להתאים את החזה הנשי לחזה גברי, מבוצע בארץ באופן פרטי מגיל 14. זאת אומרת שמשפחה שיש לה את האפשרות הכלכלית או ביטוח רפואי מספיק מפואר, יכולה לאפשר לילד שלה לעקור מתוכו את הנגע הזה שהוא לא יכול להסתובב בגללו ברחוב, וללכת ולעשות את אותו ניתוח על ידי מיטב המומחים והמנתחים - לעשות את זה בגיל 14 כבר. אבל אם ידך לא משגת, והמשפחה שלך לא יכולה להרשות לעצמה, אז לך תמתין לגיל 18, תתחיל את התהליך של הוועדה בגיל 18, כדי שאולי בעוד שנתיים, שלוש, ארבע, יאפשרו לך לעשות את הניתוח הזה.

נושא נוסף בעניין הבריאות - אני מציגה את הדברים שרלוונטיים לילדים המאוד צעירים. זה הנושא של שימור פוריות. היום, במגוון תחומים אחרים, במידה וילדים צריכים לעבור איזשהם הליכים רפואיים כאלה או אחרים, מאפשרים להם על ידי המדינה לשמר פוריות, כדי שבמידה ולכשיתבגרו הם יחליטו שהם ירצו ילדים ביולוגיים, תהיה להם אפשרות לממש את היכולת להביא ילדים ביולוגיים. אצלנו, זה משהו שצריך לממן באופן פרטי. המימון הוא הרבה מאוד כסף.

יש לך ידע על עלויות? כמה זה עולה?

בוודאי שיש. עלות של שימור פוריות היא 16 אלף שקל לנקבות שצריך לשאוב מהן ביציות - שלא לדבר על ההליך הכירורגי המורכב שצריך לעבור כדי לעשות את זה.

כ-23 אלף.

לזכרים צריך לקחת בחשבון שאמנם ההליך של שאיבת הזרע הוא פשוט, עד כמה שהוא מתסכל, אבל השמירה שלו - כל שנה צריך לשלם על זה. אז, כשעושים שימור פוריות לנערה בת 15 ששאבו ממנה זרע והיא צריכה לשמור אותו 15 שנה עד שתחליט לממש את זה, זה עוד נושא שהוא מורכב ובעייתי, ואין לו נכון להיום מענה.

הנושא של שינוי סעיף המין בתעודת הזהות. שינוי סעיף המין בתעודת הזהות מתבצע או מגיל 18, או מגיל 16 במידה ומגישים. צריך לגשת לוועדה להתאמה מגדרית כדי לשנות סעיף מין בתעודת הזהות, כשאני לא מצליחה להבין מה הקשר, אבל נגיד. מה עושה אותו ילד בן 8 שנולד כנקבה, מסומן כנקבה בכל המערכות - הן בתוך המערכות של קופות החולים, הן בתוך כל המערכות של בית הספר? הוא חי את חייו בהתאמה חברתית, שכולם מכירים אותו בדיוק במגדר הנכון לו, ובכל רגע נתון הוא חשוף לסכנה לצאת מהארון, כי בכל המקומות ובכל המערכות הוא מופיע בעצם במין הביולוגי שהוא נולד בו. זה נושא שכשניסינו להגיע לאיזושהי עמדה בוועדה שהייתה בשנה שעברה והגיעו למסקנות, אז אמרו - אוקי, אפשר אולי להוריד את זה לגיל 15, כדי שכשהם מקבלים את תעודות הזהות בגיל 16 לא יצטרכו מיד לגשת ולשנות את סעיף המין בתעודת הזהות.

תודה רבה. אני רוצה לשאול שאלה: נמצאת פה עו"ד דפנה גוטליב ממשרד המשפטים. שאלה בעניין הזה: עלו פה כבר כמה שאלות בנוגע למשרד החינוך וילדים יותר קטנים. אני לא חושבת שהוועדה דנה בעניינים האלה, נכון?

יש פה נציגות של משרד החינוך שתוכל להסביר את זה אולי טוב ממני. בצוות המקורי משרד החינוך כן היה, אבל לקראת השלמת העבודה משרד החינוך יצא בעצם מהצוות. אז במסקנות הסופיות אין לנו התייחסות לנושאים של משרד החינוך.

אין התייחסות של משרד החינוך? אז אחר כך נדבר עם משרד החינוך על זה וכנראה שאנחנו נצטרך לעשות גם הבנה ודיון בעניינים הספציפיים האלה, שקשורים לצעירים יותר. תודה. אני עכשיו רוצה לעבור לטיטי קטן מעל"ם.

שלום לכולם. אני טיטי קטן, אני רכז בלב 24/7 בחיפה, של עמותת על"ם. הדבר שאני רציתי להעלות היום זו הפרדה מגדרית בתוך מענים לאוכלוסיות בסיכון בכלל, ובטח לנוער וצעירים על רצף הזנות. אני יכול לדבר מהחוויה האישית, קודם כל. אני בן 36, אני טרנסג'נדר בעצמי, אני גם אחראי על מרחב הטרנס אצלנו בפרויקט. אני חושב שהקושי המרכזי שלנו היום עם הסוגיה של ההפרדה המגדרית קשור בעובדה שהצעירים והצעירות שלנו, עוד לפני שהיה להם רגע להניח את הראש, שמישהו בכלל יפגוש אותם, יגיד להם שלום ויבין מיהם, מהם ומה הם צריכים - הם צריכים קודם כל להחליט אם הם בן או בת. לפי זה הם יכולים לקבל את השירותים שמגיעים להם, וגם זה, כמו שאנחנו מכירים - צעירה יכולה להעיד על עצמה שהיא טרנסית ובכל זאת להיות מנועה מלקבל מענה. אני יכול להגיד שאצלנו בלב חיפה, במהלך כל השנים האחרונות המענה היה מעורב מגדרית. הדבר המרכזי שאנחנו רואים זה שזה מאפשר. אני לפני כמה ימים עשיתי אינטייק לצעיר, שסיפר לי שיש לו שאלות ביחס לזהות המגדרית שלו. שאלתי אותו אם הוא טרנס, טרנסית או מה בדיוק. הוא אמר לי - אני, עוד לא היה לי רגע לנשום. ואני חושב שיש בזה משהו שמתמצת מאוד את החוויה. בסופו של דבר, במקום שתהיה לנו מדיניות של דלת פתוחה אנחנו נאלצים להעביר את אותם צעירים וצעירות את המסכת הזאת, שבתוכה הם צריכים לקבל איזושהי החלטה שהיא לא מחוברת ולא קשורה למקום בחיים שבו הם נמצאים, ועל פי זה לקבל או לא לקבל את השירותים שמגיעים להם.

אני חושב שהדבר המרכזי שאפשר להגיד - בטח במצבי סיכון מתקדמי, שלצערי זו מנת חלקם של לא מעט אנשים על הקשת הטרנסית, בטח בגילאים הצעירים ובטח מהחברות היותר מסורתיות - ההפרדה הזאת, להגיד שיש לנו מענים לנשים, יש לנו מענים לגברים וגם אם לצורך העניין יש תוכניות להקים מענים ייחודיים לאוכלוסייה הטרנסג'נדרית, בסופו של דבר מה שאני רואה שההפרדה הזאת מייצרת כבר היום, הלכה למעשה, זה שאנחנו מכניסים את הצעירים והצעירות האלה למצבי סיכון. אנחנו מגבירים את תחושת הבדידות שלהם, אנחנו מקשים עליהם לדמיין שהם יכולים לקבל מענה, שהחיים שלהם מתישהו יוכלו להיות אחרת. בטח במקום שמיועד לסייע להם ולהיות עם דלת פתוחה, אז גם שם אנחנו מערימים עליהם קשיים ולחצים. אני חושב שבסופו של דבר, צריכה להיות אפשרות הבחירה לכל צעיר או צעירה, לבחור אילו מענים היא מעוניינת לצרוך, ביחס למקום שלה בחיים ולאופן שבו היא או הוא מבינים מה הכי נכון להם באותו רגע, וכמובן גם מה הכי פחות מסכן אותם שזה עוד אספקט שכדאי לדבר עליו. אני חושב שזה חשוב שיהיו גם מענים ייחודיים לקהילה הטרנסית, אבל בסופו של דבר יש גם הרבה מאוד צעירים וצעירות שלא יצרכו מענים כאלה בגלל שזו סכנת חיים. גם זה דבר שאנחנו צריכים להחזיק בראש.

תודה, טיטי. נמשיך עם על"ם. יש פה גם את סאהר מונדאר.

הי לכולם. אני רוצה להסביר לכם כמה דברים שקורים לי פה במדינה שלנו. אני גרה פה כטרנסית. אני לא רואה שיש לי ביטחון. קורים לי הרבה דברים בכביש - בחיפה, בתל אביב, בכל מקום. אני מתקשרת למשטרה, והמשטרה לא עוזרת לי. הם עושים לי בדיקה אם שתיתי אלכוהול, בגלל שאדם ערבי או גזען בא אלי לאוטו והרביץ לי. קרו לי הרבה סיפורים בחיים שלי. אני לא יודעת. אני מתרגשת מזה. אני אוהבת את ישראל אבל אני לא יכולה לחיות במקום שבו אין לי ביטחון. אני באתי מרמת הגולן כדי להסביר את זה, שאני צריכה ביטחון כלפיי. שכשמישהו יגיד לי משהו בכביש, המשטרה תעשה לו משהו. בגלל שאנחנו מבחינה נפשית לא בסדר בכלל. יש הרבה מה להגיד, אבל בשבילי אני מחזיקה את זה.

אנחנו שמחות שאת איתנו פה היום, ותודה על הנסיעה הארוכה שעשית בשביל להגיע לפה היום. תודה רבה. אני מבקשת מאור קשת מהאגודה למען הלהט"ב גם לדבר וגם להציג את הסקר שרצינו להציג.

כן. אני אהיה קצר, כי אני אשמח לשמוע את משרדי הממשלה ואת ההתייחסות שלהם. אני מודה גם לך, חברת הכנסת גבי לסקי ולנעמה לזימי, על היוזמה של הדיון החשוב הזה. אני מודה גם לחברים ולחברות ממשרדי הממשלה, שמול חלקם יש לנו המון עבודה בשוטף. אנחנו יודעים שיש להם הירתמות לנושא הזה.

תראו, ב-30-20 שנה האחרונות זה לא סוד שהמאבק של הקהילה הגאה התקדם מאוד קדימה, דרך סדרה של מאבקים תקשורתיים, משפטיים ופוליטיים. אבל, צריך גם להודות בזה שבתוך אותיות הלהט"ב, האות טי"ת - הקהילה הטרנסית - איפשהו נזנחה ונשארה מאחור. יש לזה כל מיני סיבות שזה לא המקום להיכנס אליהן, אבל אני חושב שהשליחות והמשימה שלנו - גם ארגוני הקהילה הגאה וגם נבחרות ציבור ומשרתי ציבור - זה לשים את הנושא של המאבק בטרנספוביה והמאבק להכרה ולשוויון של הקהילה הטרנסית בחזית המאבק של הקהילה הגאה. זאת השליחות שלנו וזאת המשימה שלנו, והשאלה איך עושים את זה. עכשיו, יש המון זירות שבהן יש אפליה והדרה. יש אין ספור צרכים, וקשה באמת לדעת מאיפה להתחיל את הדיון הזה. אני חושב שעל השולחן יש איזשהו עניין קונקרטי, שאפשר להתחיל בו. זה עניין קונקרטי וצנוע, שנקרא הדו"ח הבין משרדי לקידום הקהילה הטרנסית. זה מהלך פורץ דרך שקרה לפי שנה בממשלה: מינוי של נציגות משלושה משרדי ממשלה חשובים ובכירים, שיש להם זיקה רחבה מאוד לסוגיה הזאת, שעשו עבודה באמת מקצועית והגישו כבר לפני חצי שנה מסקנות לשרים הרלוונטיים. צריך לומר: המסקנות האלה הן לא מסקנות רדיקליות. כלומר, מראש, אני חושב שהצוות לקח לעצמו מנדט לעסוק בנושאים פנים משרדיים, שהם יותר מנהליים. הם לא הלכו לכיוונים של חקיקה וכיוונים תקציביים, אלא הגישו המלצות שבעינינו הן מאוד טריוויאליות ופשוטות. היום, חצי שנה אחרי שהדו"ח הונח בפני השרים, אנחנו עדיין מתקשים להבין מה בדיוק יצא ממנו.

אנחנו פה בדיוק בשביל שאנחנו נשמע גם כן מהמשרדים האלה.

אנחנו יודעים ששרי הרווחה והבריאות בחרו לאמץ את כל ההמלצות שנוגעות למשרדים שלהם, אבל אנחנו כן רואים שיש המון קשיים ביישום שלהן, ויש עיכוב ביישום שלהן. מול משרד המשפטים, אנחנו אפילו לא מבינים איפה הוא עומד ביחס לאישור של ההמלצות. האם הם מאמצים חלק מההמלצות, האם את כל ההמלצות? מה בדיוק קורה? אז שוב - יש כל כך הרבה דברים לעשות, אבל אפשר להתחיל מהעניין הקטן הזה: לקחת את הדו"ח זה ולהתחיל ליישם אותו בשטח.

אוקי. תודה, אור. אנחנו עוד מעט נגיע גם למשרדי הממשלה כדי שנשמע מה קורה עם ההמלצות. מאחר שאנחנו ביום המודעות, באמת חשוב לי לתת לכל הארגונים אפשרות לדבר. רובי מגן, מנהל המרכז הגאה.

כן, תודה רבה. המרכז הגאה, שהוקם לפני 14 שנים, זה בעצם גוף עירוני. אני אספר שנייה בקצרה מה אנחנו עושים. שליש מהתקציב של המרכז הגאה הולך לקהילה הטרנסית ולפרויקטים של טרנסיות בזנות. אני רוצה רגע לשים את הדגש על ארבע זירות של נשים טרנסיות בזנות: באר שבע, תל אביב, חיפה וירושלים. אלה במקרה גם ארבע ערים שיש בהן בתים גאים. חלקם ממש גופים עירוניים שעובדים בתוך העירייה, בתוך הממסד, כדי לשנות את המציאות של אנשים להט"בים. אני רוצה רגע לפנות למשרדי הממשלה ולהזכיר את היכולת הגדולה מאוד שיש לנו, מתוך הממסד ומתוך גוף ממוסד ועירוני, להפעיל את כלל המערכת כדי לתת פיתרון כוללני.

אני אספר רגע שרק בתל אביב, יש את המרכז הגאה, את הרשות לחוסן ושוויון מגדרי וחברתי שעובדת ישירות עם מנכ"ל העירייה. את מנהל שירותים חברתיים, שזו הרווחה שלנו, ואת מנהל חינוך. לכולנו יש גופים וכולנו מפעילים תוכניות לטיפול באוכלוסייה הלהט"בית ובאוכלוסייה הטרנסית. רגע לחשוב קדימה על המשך הצעדים, המשך התקצובים והמשך התוכניות.

יש לי שאלה. במרכזים האלה, בערים המטרופוליניות - האם יש גם דמות בתוך המרכזים שמתמקדת באוכלוסייה הטרנסית? בחיפה אני יודעת שאין. למרות שיש מיקוד ויש אכפתיות.

אז בתל אביב, כמובן שאנחנו נמצאים במקום אחר. אנחנו כבר 14 שנים עובדים על התוכניות האלה, וגם יש לנו קצת יותר גב וכיסים תוך העירייה, וגם אנחנו קצת יותר ותיקים וכבר בתוך המערכת. אבל, בהחלט.

אין תיקנון.

לנו יש מספר תיקנונים לאוכלוסייה הטרנסית. יש גם את גילי שמנהלת את תחום מענים קהילתיים, וגם יש לה מנטורית לנשים טרנסיות, ויש לנו עו"ס להט"ב, ועוד עובד סוציאלי שמתעסק רק בזה. יש לנו עוד קבוצות רבות שאנחנו מפעילים, לנשים טרנסיות מבוגרות, לנשים טרנסיות צעירות, לגברים טרנסים.

והכל מתוקצב ומתוקנן?

הכל מתוקצב מאצלנו. אבל אנחנו בקצה, וגם, אנחנו מאוד היינו רוצים שהמודל שלנו יאפשר לערים נוספות שדרך מה שעושה המשרד לשוויון חברתי כבר בחרו לקחת על עצמן את הטיפול באוכלוסייה הלהט"בית. אנחנו מבקשים לקחת את המודל שלנו, וקודם כל לעזור לנו להתקדם קדימה, כי אנחנו נמצאים באיזשהו קצה. העירייה לא יכולה ללכת עד אין סוף וכל כולה לקחת את האחריות לבד. אז אנחנו מבקשים את העזרה הזאת ממשרדי הממשלה, וגם לעזור לנו להפעיל את התוכניות האלה, במיוחד בערים הגדולות האלה.

מה שאתה אומר מאוד חשוב. כי בסופו של דבר אנחנו מדברים פה לא רק על תקציבים, אלא אנשים שיהיו אחראים לממש אותם.

כרגע אין תקציב צבוע לקהילה הטרנסית ברשויות המקומיות. אין משהו צבוע.

אצלנו יש.

זאת החלטה שלכם, זה לא הכרח.

לא, לא. אצלנו יש, בספר התקציב.

אבל זה לא תקציב צבוע מהמדינה שמכריח אתכם להפנות תקציב.

לא מהמדינה, אבל כן עירוני.

לכן אני רוצה לשאול: האם הרווחה מוכנה פה, לפחות בערים המטרופוליניות שאין אצלן, להגיד שהיא מוכנה להגיד לרשויות - תקן, לפחות של בן אדם. זה אמנם מעט, זה לא מספיק וזה לא כל המודל שהצגת, אבל זו בטח כברת דרך מול האין. שיעסוק במובחן באוכלוסייה הטרנסית בתוך הערים הללו, שהן מטרופוליניות גם במובן שהן מנקזות אליהן ושם נוצרת כל זירת הזנות, הפגיעה, חסרות בית. כל הדברים שהם באמת בעייתיים, שלא נותנים להם מענה מובחן. זה צריך להיות מטופל בצורה ספציפית ולא מפוזרת. בית הקהילות בחיפה עושה עבודת קודש, אבל הוא מדולל בתקנים. ברור לי שזה מצב לא פשוט - אחרי הסיפור של זהבה גם דיברתי עם מי שעובדים ופעילים שם ועם שותפות. ברור לי שהמצב הזה היה טראומטי וקשה, וגם חוסר האונים הזה של העדר התקנון. בואו, משרד הרווחה או המשרד לשוויון חברתי יכול לעמוד בעוד שלושה תקנים. זה לא מה שיגמור אותנו. אבל מה שאתה אומר הוא שיש מודל שאפשר להתחיל לעבוד איתו, ולהתחיל לתקנן אותו כבר, ולהציע לרשויות - קחו.

זה מודל שגם הוכיח הצלחה. אני גם אגיד שזהבה הייתה אצלנו בקבוצות ובליווי.

אם יורשה לי להגיב, כמשרד הרווחה. שמי גלית גבע ואני מנהלת אגף בכיר קהילה במנהל תקון במשרד הרווחה.

ראשית, הבתים הגאים בארבע הרשויות הם באמת פלטפורמה להרבה שירותים שאנחנו מפעילים שם, עם תקנים שהרווחה מממנת כבר. כלומר, אם אלה הקליניקות, אם זה עו"ס להט"ב, כמו שצוין שם. היום אנחנו במגמה להכפיל את מספר העובדים הסוציאליים ללהט"ב, את ההיקף התקציבי שלנו היום להרחבה של המענים במחלקות לשירותים חברתיים - וגם בבתים, כלומר, זה היינו הך - ברשויות המקומיות, של עו"ס להט"ב, שההתמחות שלו באמת תהיה בנתינת מענה מותאם לאוכלוסיית הלהט"ב ברשויות המקומיות. כלומר, אנחנו כן יכולים לעשות איזושהי חשיבה לגבי הנושא של הכשרות, כי אנחנו גם כן עושים היום מערך ייחודי עם לומדה לכל הנושא של הכשרות לעובדים סוציאליים, ולשם יש גם מודולה של נושא הטרנסיות. לכן, אנחנו שם.

אנחנו צריכים להגיע בסוף לתוכן.

נכון, אבל אנחנו תכף נשמע את המשרדים. אני רוצה שנדבר אחר כך בסופו של דבר על הנושא. אנחנו נסיים עם הארגונים.

זה לא מערך השירותים, וגם גל לא סיים. אלה המקומות שבדיוק אנחנו צריכים עכשיו רגע לנבור. כשאת אומרת עו"ס להט"ב.

אבל העו"ס להט"ב מטפל בכלל האוכלוסייה הלהט"בית. ויש לו בתל אביב אפשרות לטפל ב-15 תיקים בלבד במקביל.

כרגע אנחנו מרחיבים את התקינה של העו"ס להט"ב.

אני יודע. אבל אני רק רוצה, כדי שלא נסתובב סביב עו"ס להט"ב - זה לא המענה שאנחנו מדברים בוועדה הזאת לנשים טרנסיות.

לנו יש מודל מדהים, שמתוקצב גם על ידי העירייה וגם על ידי כספים שאנחנו עובדים קשה מאוד להשיג כל שנה, ולא יודעים אם נצליח להשיג אותם בכל שנה. אפשר לשכפל אותו לשאר הערים, וזה מענה מדהים. אנחנו מגיעים בניידת עירונית לזירות זנות פעם בשבוע, עם המנטורית, כפי שציינת, שזה משהו שצריך לקרות ועם עובד סוציאלי נוסף שאנחנו מממנים את התקן שלו בעצמנו. זה צריך לקרות בכל הערים הגדולות שיש בהן את הזירות האלה. זה לא מאוד קשה.

זה נשמע אפשרי. זה משהו שאנחנו יכולים לדון בו ולחשוב איך אנחנו מקדמים את זה.

אני אשמח באמת שהמודל התל אביב יקודם. אני הייתי חברת מועצת העיר בתל אביב גם. באמת אפשר לעשות מפגש איתכם, עם המשרד, כדי ללמוד את המודל, שהוא באמת מאוד מוצלח.

אנחנו נשמח מאוד, וזה נראה לי גם הטיימינג המתאים מבחינת הצומת שאנחנו נמצאים היום עם הגדלת ההיקף התקציבי לטובת הנושא של תקינה ברשויות המקומיות. זה נראה לי מאוד מותאם.

אם אני מבינה גם מלינור, הסיפור של הגשת טפסים הוא עניין מאוד לא פשוט.

אני רק אציין שרוב התקציבים של טיפול בטרנסיות זה בכלל מתקציבים של החלטת הממשלה וחוק איסור צריכת זנות. זה לא תקציבים שהוקצו מתוך הרווחה. אלה תקציבים שהממשלה גם ככה נתנה אותם, את ה-30 מיליון, אז נשים טרנסיות פשוט נכנסות בקטגוריה של שורדות זנות או עובדות מין, אבל רוב התקציבים האלה הם תקציבים של החלטת הממשלה ולא תקציבים מיוחדים שניתנים לרשויות כרגע.

אז גם על זה אנחנו צריכים לחשוב, איך אנחנו יכולים באמת לייצר אולי יחידה תקציבית לעניין הזה.

אני רציתי להגיד משהו אחר כשדיברתי על הטפסים, לא סתם. גם הסיפור של דיור ציבורי שאנחנו עושות עליו עבודה - אלו דברים שעובד סוציאלי מלווה הוא הכרחי. צריך להבין את הצורך לעשות הבחנה. לא מדובר רק בקצה של הקצה, אלא גם במענים שמרימים את האוכלוסייה הזו מעלה.

אני רק רוצה להגיד שכבר בשנה האחרונה יש מענה מצוין שהרווחה מתקצבת. אמנם באמת מהתקציבים של חוק הפללת הלקוח ורצוי שאלה יהיו תקציבים של להט"ב, אבל יש לנו מענה עו"ס טרנס. עו"ס להט"ב - הכפלה שלו זה מבורך, זה מצוין. לצערי, לא כל העו"ס להט"ב יודעים איך לטפל באוכלוסייה הטרנסית.

או לא עומדים בעומס.

לא, וגם לא יודעים. הם גם לא יודעים. עכשיו נפנה לעוד עובדת סוציאלית, לגל ויינשטיין מבית דרור. אולי יש גם כל מיני פתרונות בעניין הזה.

שלום לכולם. קוראים לי גל ויינשטיין ואני עובדת סוציאלית בבית דרור, שזו קורת גג זמנית לנוער להט"ב. בית דרור מופעל על ידי עמותת אותות וממומן ומפוקח על ידי משרד הרווחה, חסות הנוער. אנחנו נותנים מענה למשהו כמו שמונים בני ובנות נוער להט"בים בשנה שזקוקים לקורת גג סביב משבר של יציאה מהבית או עזיבה של מסגרת. מתוכם, משהו כמו 60 אחוז הם טרנסים, טרנסיות וא-בינארים.

אנחנו מסגרת קצרת מועד, שאחרי הסיום של השהות בה חלק מהנערים והנערות חוזרים הביתה וחלק ממשיכים למסגרות חוץ ביתיות ארוכות טווח. לצערי אנחנו נתקלים בבעיה מאוד גדולה של העדר מענים חוץ ביתיים שמתאימים לנערים ונערות מהקשת הטרנסית. בית דרור כיום זו המסגרת היחידה במדינת ישראל שנותנת מענה שמותאם לצרכים הייחודיים של הקהילה, וזו כאמור מסגרת זמנית שמוגבלת לשלושה חודשים. לכן, אנחנו חושבים שיש צורך אקוטי בהקמת מסגרת ארוכת טווח בחסות הנוער בשביל נוער להט"בי, בדגש על נוער טרנסי. ממש חשוב שתהיה מסגרת שתצליח להכיל את כל מי שלא מצליח להשתלב במסגרות הקיימות. אבל לא כל הטרנסג'נדרים בעצם מעוניינים במסגרות ייחודיות לקהילה. יש כאלה שמאוד רוצים דווקא להשתלב במסגרות קיימות. יש כל מיני סוגים של מסגרות. אי אפשר גם שמסגרת אחת תיתן מענה לכולם. בגלל זה עשינו בשנה האחרונה הרבה מאוד עבודה בשביל להפנות בני ובנות נוער טרנסים למסגרות חוץ ביתיות שונות - משרד הרווחה, מסגרות פוסט אשפוזיות, הוסטלים של חסות הנוער ועוד. ניסינו במה שיכולנו, כי אנחנו באמת לא ארגון שמתמקד בהכשרה וייעוץ, לספק במשאבים שיש לנו הכשרה בסיסית לצוותים. ניסינו להוות דלת פתוחה להתייעצות, אבל לצערי אנחנו רואים עכשיו גל של נערים ונערות שנפלטים מהמסגרות הכלליות וחוזרים אלינו לעוד סיבוב בקורת גג. זה מאוד מצער, כי במקום לסיים כמו כל שאר הנערים והנערות ששוהים איתם במסגרות עד גיל 18, ואחרי זה לעבור ישירות למענים שמתאימים לאחרי גיל 18, הם נאלצים דווקא בגילאים הכי קריטיים לעשות סיבובים והם לא מצליחים לקבל מענה הולם ומתאים.

אנחנו בימים אלה מול משרד הרווחה בתהליך כתיבה של נוהל שאמור להסדיר את העבודה עם נוער טרנסי במסגרות חוץ ביתיות. זה נמצא בעבודה כבר תקופה ועוד לא פורסם, אבל גם כשהוא יפורסם, אני מקווה שמאוד בקרוב, יהיה צריך להקצות משאבים ותשומת לב ליישום של זה בשטח. הנוהל למשל אמור להסדיר באיזה חדר יישן נער טרנס: בחדר לבד, בחדר עם עוד נערים ונערות טרנסים, בחדר להט"בי? באיזה תא שירותים נערה טרנסג'נדרית תשתמש במסגרת שהיא לאו דווקא להט"בית? זה גם אמור לעגן את מה שאמור להיות ממש מובן מאליו, כמו איך פונים לנערים ונערות, וזה שצריך לפנות אליהם איך שהם מבקשים, בלשון הפנייה שנוחה להם ובשם שמתאים להם. לכן, נראה לנו שמאוד חשוב לפרסם את הנוהל הזה בהקדם האפשרי. בינתיים, מה שקורה בשטח זה שכל מסגרת פועלת לפי ראות עיניה. הרבה פעמים, מעדר ידע הם בעצם עובדים לפי תפיסות מאוד מיושנות, שלא תואמות את כל הצרכים של האוכלוסייה ופוגעות בנערים ובנערות. כמו שאמרתי, בסוף חלקם נפלטים או שאחרים פשוט משלימים עם המצב. יש כאלה שמוותרים אולי על חלקים בזהות שלהם כדי שתהיה להם מסגרת, גם את זה אנחנו פוגשים. אני חושבת שלנערים ונערות טרנסים וטרנסיות וא-בינארים מגיעות מסגרות שמותאמות להם ורגישות לצרכים שלהם, שמיטיבות איתם, שהם יכולים להרגיש בהן חופשיים ולהיות עצמם. אני מאמינה שהפיתרון לזה הוא אפשרי ובר ביצוע.

יש שלושה דברים עיקריים שאני חושבת שצריך לעשות. אחד זה להקים בהקדם האפשרי מסגרת להט"בית. זה ממש צורך אקוטי שאנחנו מרגישים מהשטח. מסגרת להט"בית בחסות הנוער שמתאימה גם לטרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות. צריך לפרסם נוהל מסודר לשילוב טרנסים במסגרות חוץ ביתיות, וצריך להקצות תקציב להכשרה מעמיקה ומתמשכת לצוותים במסגרות הקיימות - איך לעבוד עם נערים ונערות מהקשת הטרנסית.

האמת שאנחנו שואלות איך אין דברים כאלה עד היום.

אין היום נוהל במסגרות החוץ ביתיות?

לא. ממש כל מסגרת פועלת איך שנראה לה. אם זאת מסגרת שהיא קצת יותר ידידותית אז הם ינסו לעשות שילוב בחדרים, נגיד עם עוד נערים להט"בים. אבל גם, זה לא מספיק. לא משנה כמה מנסים.

ולא קיים נוהל טיפולי? נוהל אחיד?

ממש לא. יש גם הרבה מסגרות שמסרבות לנו, ואומרות שהן לא יכולות לקבל נערה טרנסית.

בעצם הגוף היחיד שפרסם נוהל זה האגף לבריאות הנפש של משרד הבריאות. שום משרד ממשלתי אחר לא פרסם נוהל, לא פורסמו הנחיות, ובגלל זה כל אחד עושה מה שבא לו. כולל אפליה, כולל פנייה בלשון לא נכונה ובשם לא נכון.

עכשיו, גם כדאי לציין שהאגף לבריאות הנפש זה רק אגף בתוך משרד הבריאות. זה לא לכל המשרד.

גם אני אגיד שבבית דרור היה בעבר מענה לזה, היה איזה פלסטר. היו לנו נערים ונערות שנשארו בארוך טווח במסגרת שכל הזמן מתחלפים בה נערים ונערות. זה הופסק, והיום בעצם המסגרות צריכות להתמודד עם הבעיה שאנחנו מציפים. זה רחוק מלהיפתר.

תודה רבה גל. אני אתן עכשיו לאלון שחר מהבית הפתוח לדבר. אז אנחנו מסיימים עם הארגונים ונתחיל לשמוע את המשרדים.

תודה רבה, חברת הכנסת לסקי על הדיון וחברת הכנסת לזימי. אני רוצה לקחת את השיחה מאיפה שאורי מגן מהמרכז הגאה סימן לנו. לשמחתנו, בתל אביב יש עירייה שלוקחת אחריות על הקהילה הגאה באופן כללי ועל הקהילה הטרנסית בפרט, וזה ששליש מהתקציב שם מיועד מראש לקהילה הטרנסית זה נהדר וזה מהמם. במקומות אחרים בארץ אין רשות מקומית ואין עירייה שלוקחת אחריות. הדוגמה הירושלמית היא דוגמת קצה. הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות מפעיל מרכז קהילתי רב תחומי לקהילה הגאה מזה 25 שנים. להגיד שעיריית ירושלים עומדת מאחורינו - זה יהיה קצת מוגזם.

אפילו יותר ממוגזם.

נכון. כן יש בשנים האחרונות שיתופי פעולה נקודתיים, והמנגנון של עו"ס להט"ב דרך משרד הרווחה פועל. הוא חייב להיות גדול יותר. התקן שמספיק היום ל-15 מטופלות ומטופלים הוא לא מספיק, זה אנדרסטייטמנט. הדרך שיש לנו היא עוד ארוכה.

אני כן רוצה לציין שבמסגרת שיתוף פעולה עם המשרד לשוויון חברתי אנחנו מתכננים תוכנית פיילוט שבמסגרתה תהיה תוכנית ייחודית לחיזוק והעצמה של הקהילה הטרנסית הירושלמית. זאת תהיה תוכנית שנעשה במסגרתה טיפול צרכים, וסדנאות, קבוצות חברתיות, תוכנית מנהיגות, תמיכה לבני משפחה של טרנס והיבטים של תעסוקה. את כל הדברים האלה אנחנו מקוות לעשות כתוכנית שאחר כך אפשר יהיה ללמוד ממנה, ובתקווה לשכפל אותה גם לרשויות מקומיות שהן לא באזור המרכז ותל אביב.

אני רוצה גם להתייחס לדברים שאמרת בתחילת הדיון, חברת הכנסת לסקי. התחלת מלהגיד שאנחנו מכירות את הקשיים והאפליה והאלימות שהקהילה הטרנסית חווה. זה נכון מאוד. אני רוצה שנזכור ונזכיר לעצמנו גם שהקהילה הטרנסית, בעצם הקיום שלה ובעצם המאבקים שלה, מביאה איתה בשורה גדולה. בשורה של שחרור, בשורה של אפשרות לשנות את הפרדיגמות שדרכן אנחנו חושבות על המציאות ועל עצמנו בתור בני אדם, על מגדר. אני מקווה שזה משהו שילך איתנו בראש לאורך כל הדרך. תודה רבה.

תודה רבה.

הי, אני רוצה להגיד משהו מאוד חשוב. קוראים לי מאיה עוראבי, אני מפרויקט גילה, אחות אחריות מרפאת קשת להתאמה מגדרית מוולפסון. זו מרפאה שהוקמה מהצורך האמיתי באמת לקצר תורים ולשנות מציאות. לצערי הרב, אנחנו נתקלים במחסומים של משרד הבריאות ובעיות באישור ועדה של תל השומר להתאמה מגדרית. זו ועדה שדיברו עליה מספיק והעלו אותה וכמה היא בעייתית. אנחנו באים כדי להציל חיים ולמנוע גזר דין מוות, על ניתוח שהוא בעוד חמש שנים או עשר שנים, ומבצעים ניתוחים בתוך חודשיים מזמן הביקור. אני ממש רוצה שזה ייגמר. שכל הבירוקרטיה הזאת, שבאמת עוצרת טרנסית מלהגשים את עצמה ולעשות ניתוח עליון, שמבחינתה זה כל כך מציל חיים ועושה לה התאמה ושלום בינה לבין עצמה, לבין הנפש שלה. לאפשר לה. לאפשר לטרנסג'נדר שהוא חי במלחמה יום יומית לשים את הביינדר החונק הזה, ולצאת להסתובב ברחוב ולהרגיש נוח יותר כשהוא משטיח את החזה, באמצעות משהו מאוד מחריד לשים אותו על הגוף. אנחנו נותנים לו את הפיתרון - בוא ותעשה ניתוח. אנחנו באנו באמת מהנקודה הזאת להגשים לך את החלום. אנחנו שוב נתקלים במחסום הזה של משרד הבריאות ושל הכללים המאוד לא מובנים ומיותרים.

אז אני בדיוק עכשיו, אני מבקשת באמת שנדבר עם נציג של משרד הבריאות. אני מבקשת לדבר עכשיו עם ד"ר רז גרוס, שיש לו מה לומר על הדברים האלה. אני מקווה שנשמע דברים טובים.

תודה רבה. תודה על הפגישה החשובה והמאוד מרגשת הזאת. אני יושב ראש הוועדה הארצית להתאמה מגדרית. אני שנה ותשעה חודשים בתפקיד הזה. אני מרגיש שליחות גדולה להיות בו.

אני אגיד מה שאמרתי בכל פורום, בפורומים פתוחים ובשיחות יותר פרטיות: אני מסכים עם האמירה האחרונה. אני חושב שהעיקרון שאנחנו צריכים לחתום אליו הוא של הסכמה מדעת, כמו שמקובל בעולם, ושהסובייקטיביות של הפונות והפונים היא הקובעת, על כל הקשת המגדרית. אין שום התיימרות לפרמטרים אובייקטיביים. כך שאני יושב כאן כיושב ראש הוועדה ואומר שיש סימן שאלה לגבי הצורך בקיומה של הוועדה. אני לוקח על עצמי את הסיכון להגיד את זה. אני חושב שהשמעתי את זה פחות או יותר מהיום הראשון. כל עוד הוועדה קיימת, אנחנו משתדלים - ואני חושב שבסך הכל די בהצלחה - לעשות את התהליך יותר קצר, יותר פשוט, יותר ידידותי. אני אתן כמה דוגמאות: למשל, לקבל חוות דעת חיצוניות, גם של אנשי בריאות הנפש, גם של אנדוקרינולוגיה, ועל ידי כך לצמצם את מספר הפגישות בוועדה. את הפגישות עם המנתחים אני רואה בעצם כפגישות טרום ניתוח. זאת אומרת, לא כחלק מאיזה תהליך רגולציה אלא פגישות טרום ניתוח ורק עם המנתחים הרלוונטיים. לא בהכרח כל אחת וכל אחד צריכים לפגוש את כל הכירורגים. עוד דברים ששינינו ממש מההתחלה, כשנכנסתי לתפקיד - ביטלתי את המעמד של הוועדה, הפאנל, הטריבונל הזה שהיו צריכים להתייצב בפניו אחרי הפגישות עם כל המומחים. גם הוא נראה לי מיותר. ואבחונים פסיכודיאגנוסטיים שהיו עושים לכולם - עוד חמישה-שישה מפגשים, על כל מה שכרוך בזה. זה גם בוטל לחלוטין. אז אני חושב שהתהליך היום נראה אחרת. אני מסכים לגמרי עם מיכל ואלישע ואחרות ואחרים שיושבים כאן, שאנחנו צריכים לתת לזה ביטוי או נראות גם בנוהל עבודה פנימי שיפורסם ברבים, כדי שאנשים יבואו עם תחושה יותר נוחה.

אז מה קורה עם הנוהל הזה באמת?

אז הנוהל הזה בשלבים מתקדמים של כתיבה. אני יודע שזה הובטח כבר קודם. זה דרש גם איזשהו תהליך פנימי בתוך הוועדה, כדי שכולם יהיו באיזשהו קונצנזוס, ואני כתבתי הבוקר שאני בתחילת השבוע הבא אשלח טיוטה לכל הנוגעים והנוגעות בדבר, במשרד ובקהילה. נפרסם אותו בהקדם.

זאת אומרת: אנחנו יכולים לעשות מעקב בעוד חודש מהיום לראות איפה הנוהל הזה עומד? אם זה כבר פורסם?

כן. בהחלט.

כמה נקודות שרציתי להתייחס אליהן כאן: אני מקווה שנוכל להכריז על זה בצורה רשמית, אבל אנחנו בימים אלה מוסיפים ביוזמה של בית החולים אח שהוא מהקהילה שיתכלל את הטיפול באנשים מהקהילה הטרנסג'נדרית. גם בכל מה שקשור בוועדה וגם בכל מה שקשור בענייני בריאות אחרים, ואנחנו עובדים לתת מענה מעבר להגדרת התפקיד של הוועדה. אני יכול להגיד בהקשר למשל של ביטוח לאומי שהוזכר כאן, שאני שמח לתת חוות דעת לביטוח לאומי לפי הנוהל שלינור באמת קידמה. אם אתם ואתן נתקלות בבעיות בקהילה, תפנו אלי כפי שכבר קורה הרבה פעמים. אני מדגיש את הנגישות האישית שלי, לכל מי שלא מכיר או מכירה, לפנות אלי בכל שאלה ובכל סוגיה.

אני חושב שזאת אולי הבעיה העיקרית. המתנה של ארבע-חמש שנים לניתוח תחתון היא שערורייתית. זה ניתוח מציל חיים הרבה פעמים. אני יכול לבשר בהקשר הזה מהלך שנעשה בתוך שיבא, להוספת ניתוח שלישי בחודש. עד כה נעשו שני ניתוחים בחודש, ויש לנו כמאה ממתינות וממתינים לניתוח. בחשבון פשוט מדובר על המתנה של למעלה מארבע שנים לפי 24 ניתוחים בשנה. אנחנו ב-28 באוקטובר, לפני כשבועיים, הוספנו ניתוח שלישי, ובימים אלה, בנובמבר, יש מנתח מחו"ל שעושה את הניתוחים להתאמה מגדרית מנקבה לזכר, ויבוצעו עוד מספר ניתוחים מעבר לשני הניתוחים הקבועים. בביקור של שר הבריאות בוועדה בתחילת אוגוסט האחרון דובר על הוספת ניתוח רביעי בחודש שיקצר את ההמתנה בחצי. כלומר, לכשנתיים - שנתיים וחצי, שעדיין היא המתנה מאוד ארוכה.

אז אני רוצה להבין: זאת אומרת, אנחנו משני ניתוחים בחודש, מתי אנחנו עוברים לארבעה ניתוחים בחודש?

עברנו לשלושה כבר.

עברתם כבר לשלושה ויש כוונה לעשות רביעי?

זו הכוונה. הניתוח השלישי בעצם נוסף לאחר פנייה אישית שלי למנכ"ל שיבא, להוסיף ניתוח בחודש. זה בעצם היה מהלך תוך שיבאי, והחל מאוקטובר הוסף ניתוח שלישי. הוא מקצר בחמישים אחוז את ההמתנה, והשאיפה היא להוסיף ניתוח רביעי כדי לקצר את ההמתנה בחצי. עדיין זאת תהיה המתנה ארוכה.

אז מה אנחנו צריכים כדי שיהיה ניתוח רביעי?

אפשר רק הבהרה אם מדובר בניתוח או ניתוח תיקון?

לא, לא, מדובר בניתוח. מ-8 באוקטובר החלו למעשה שלושה ניתוחי תיקון. החליטו להתחיל בניתוחי תיקון. אבל לא, מדובר חד משמעית על ניתוח שלישי בחודש. לגבי ניתוח רביעי, זאת שאלה שאולי משרד הבריאות יוכלו לענות עליה. אני רוצה להגיד עוד כמה דברים לגבי הניתוחים. אני רוצה להתייחס למה ששרית אמרה, מברית הלביאות. בוועדה הבין משרדית של דינה זילבר אני הייתי בעד הורדת גיל הפנייה לוועדה לניתוח. אני חושב שההגבלה לגיל 18 בעצם מנציחה פערים חברתיים, כי כמו ששרית אמרה, מי שידם של ההורים משגת יכולים לעבור את הניתוח הזה בחלון מוקדם יותר. אני חוזר על מה שהמלצתי בוועדה עם דינה זילבר, להפחית את הגיל לגיל מוקדם יותר.

אני אדבר בשתי מילים על הניתוח לנישוי פנים. ניתוחי נישוי פנים שנעשים בכמה מרכזים - גם אצלנו בשיבא, גם בבתי חולים אחרים, הם ניתוחים שלמרות השם הקצת מטעה, ניתוח משני, הם ניתוחים קרדניליים לדרך שבה אנשים יכולים לעבור מגדרית. אני חושב שהמשרד כרגולטור צריך להבהיר לקופות שהניתוחים האלה נמצאים בסל השירותים שנקבע, ולא צריך להערים שום קשיים בפני אנשים שעברו את הוועדה ולטעמי גם לפני שעברו אותה, כדי לעבור את הניתוח. אנחנו כן שומעים, ואני הרבה פעמים נדרש לכתוב מכתבים, להסביר ולשכנע את הקופות מדוע הניתוח הזה הוא לא ניתוח קוסמטי. זו פרוצדורה רפואית לכל עניין ודבר, וכמו שאמרתי הרבה פעמים היא מצילת חיים. יכולתי לתת דוגמאות.

אני אתייחס לעוד נקודה אחת שכבר הוזכרה כאן: בהמלצות של הוועדה הבין משרדית דובר על הכשרת אנשי מקצוע בכל מקצועות הבריאות. אני חושב שההכשרה הזאת צריכה להיכנס לקוריקולום של כל בתי הספר לרפואה, סיעוד, פיזיותרפיה - כל מקצועות הבריאות. אני חושב שזה גם צריך להיות מוסדר, ואנחנו בשיבא כבר התחלנו להכין לומדה בעזרת נינה הלוי, שאני לא יודע אם היא כאן אבל היא נציגת הציבור בוועדה. גם במכון לסימולציה רפואית אצלנו אנחנו עובדים על סדנת הכשרה שנוכל להציע אותה באופן ארצי, אני מקווה, לכל מקצועות הבריאות. יש הרבה מאוד בורות והרבה מאוד סטיגמה וטרנספוביה אפילו, וחינוך נכון יכול מאוד לעזור לזה.

לגבי הוועדה לשינוי רישום ללא ניתוח: אני אולי אשאיר לשיר ומשרד המשפטים להתייחס לזה. אני רק אגיד, למי שתהה או תהתה כאן: היסטורית, מאחר שצריך תעודה ציבורית כדי לשנות את סעיף המין בתעודת הזהות, אף משרד ממשלתי לא הרים את הכפפה הזאת ומשרד הבריאות לקח את זה על עצמו. זו ועדה מצומצמת, שניים או אולי שלושה מפגשים ואנחנו שמחים מאוד שזה יעבור למודל של הצהרה ושלא יהיה צורך כלל לעבור את הפרוצדורה הזו. אנחנו כן משאירים את האופציה למי שרוצה לעשות שינוי רישום ולהמשיך לוועדה עם ניתוח, לקבל את האישור הזה גם מאיתנו. אבל אין ספק שזה לא צריך לחנות במשרד הבריאות. זו לא שאלה רפואית. במודל שאני מאמין בו של הגדרה עצמית והסכמה מדעת אין באמת צורך להעביר את זה אצלנו, ואני מקווה שהעניין יוסדר במשרד המשפטים בהקדם.

אפשר רק שהוועדה תבקש לו"ז ברור לגבי כל הדברים הנפלאים האלה?

כן. זה בדיוק היה השלב הבא. אז דיברנו כבר על הנוהל, שאנחנו בעוד חודש נדבר על זה. באמת, הנושא של הלומדה: אתה חושב שכבר בשנת הלימודים החדשה זה יהיה מוכן כדי שבכל המקומות זה יהיה כבר מיושם? כמה זמן אתם צריכים עד שהדבר הזה יוכל להתרחש לפי דעתך? טוב, אני רוצה לעבור למשרד המשפטים בינתיים. נחזור לד"ר גרוס.

אז באמת, כפי שנאמר פה קודם על ידי אור מאגודת הלהט"ב, וזה הוזכר על ידי חברים וחברות אחרים, ישבה ועדה במשך תקופה ממושכת - הצוות הבין משרדי לקידום האוכלוסייה הטרנסית בישראל. הם קיבלו מסקנות ביניים ולאחר מכן מסקנות סופיות שטרם פורסמו, ונמצאות על שולחנו של שר המשפטים כרגע, למרות שיש כמה המלצות למשרדים השונים. באמת ד"ר גרוס התייחס להמלצות לגבי משרד הבריאות, אבל אני אשמח אם עו"ד גוטליב, תספרי לנו מה המצב כרגע מבחינת הדו"ח וההמלצות מבחינת משרד המשפטים.

אז קודם כל חשוב לי להגיד שכמו שאמרת גם, אלה המלצות שמוגשות לשרים. זה הוגש לשלושת השרים הרלוונטיים, שזה בריאות, רווחה ומשפטים. במובן הזה, זה לא דו"ח מחייב עד שהשרים מחליטים או לא מחליטים לאמץ, ומה שיהיה מחייב זה רק מה שמחליטים לאמץ. כלומר, היה כאן איזשהו שיח שהשתמע ממנו אולי שכבר הדו"ח הוא משהו מחייב. הוא לא. אלה המלצות של צוות מקצועי.

אז באמת הדו"ח הוגש לשרים. כן חשוב להגיד שאני מבינה את התחושה והתסכול ויש לי שיח על זה עם אור הרבה פעמים, ועדיין הדו"ח הזה בעצם הוגש בתקופת ממשלת מעבר ולכן הוא הוגש לשרים רק בממשלה הנוכחית. אז זה לא שזה באמת מחכה מיולי, אלא זה הוגש בעצם רק כשהיו לנו שרים להגיש להם את זה. אז אני אגיד בקצרה: יש בעצם כמה המלצות רוחב, שהן רלוונטיות לכל המשרדים, ויכול להיות שכל משרד גם יודע להגיד מה קרה עם זה, אבל בגדול ההמלצות האלה הן עדיין בבחינה. תכף אני אגיד מה ההמלצות, אבל אלה המלצות שאמורות להיות איזושהי פנייה של הצוות לכל משרדי הממשלה. המכתב הראשון הוא בעצם פנייה לנציב שירות המדינה, וזה עדיין לא נשלח. הנושאים האלה הם עדיין בבחינה.

בבחינה של מי?

אצלנו כרגע זה עוד בבחינה של שר המשפטים. בסוף אלה כן המלצות שאנחנו מגישים לשר. אני לא יודעת מה הסטטוס מבחינת השרים האחרים, אולי יידעו להרחיב. בגדול, זה אמור להיות מכתב מטעם הצוות לנציב שירות המדינה בנושא של שילוב של אנשים על הקשת הטרנסית בשירות הציבורי. בשלב הראשון ההצעה היא לאיזשהו מודל שהוא יותר וולונטרי, ואחר כך גם בחינה של צורך לערוך אולי תיקוני חקיקה שיבהירו שאיסור הפליה מחמת מין ונטייה מינית כולל גם זהות מגדרית, ואולי בחינה גם של הנחיצות בכלים נוספים כדי להגביר באמת את השלוב של אנשים על הקשת הטרנסית בשירות הציבורי. כאמור, זה מכתב שהוא פנייה לנציב לשקול את הדברים האלה.

הדבר השני זה מכתב למנכ"לי משרדי הממשלה. גם לגבי הנגשת טפסים ממשלתיים בעצם בשפה - בעיקר לגבי טפסים מעתה מהלאה, להפוך אותם להיות ניטרליים מגדרית. דיברנו על זה שגם אפשר יהיה לדרוש שלא תהיה בכלל הזדהות מגדרית מקום שהדבר לא הכרחי, ולהמליץ גם לשקול להוסיף את הקטגוריה אחר. שוב, אלה המלצות של הצוות למנכ"לי משרדי הממשלה שכל אחד רשאי לעשות כהבנתו. עוד נושא במכתב הזה אמור להיות הנושא של הכשרות עובדים. זה רלוונטי בעיקר למשרדים שהם מקבלי קהל, גם לקיים סדנאות להיכרות עם האוכלוסייה הטרנסית ולהכיר את הייחודיות, המורכבות והרגישות שדרושה במפגש של מערכות ממוסדות עם האנשים מהקהילה.

הדבר השלישי זה לשקול אפשרות למינוי רפרנטים ייעודיים במשרדי הממשלה. בעצם, לקבוע איזשהו גורם ממונה בכל משרד, לפי הצורך - לא בכל משרד זה בהכרח רלוונטי - שהוא ישמש איזושהי פונקציה מתכללת. זה לוקח אותי להמלצות של משרד המשפטים. באמת, אחת ההמלצות הייתה להפעיל מנגנון לפניות ציבור בנושאים משפטיים, שזה דבר שבעצם אתמול אפילו יצאה על זה איזושהי הודעה לתקשורת. זה הופעל כבר לפני אבל עכשיו היה ממש פרסום אקטיבי. זו בעצם מין תיבת דואר, שהמטרה שלה היא שיהיו פניות ציבור בנושאים משפטיים שקשורים להפליה, הדרה או יחס לא הולם כלפי אנשים על הקשת הטרנסית, ושאפשר יהיה לפנות אלינו, אל משרד המשפטים.

אז זה כבר קיים? ומה הכתובת?

זה קיים, כן. אני יכולה גם לשלוח את זה, אבל זה TRANS-RIGHT@JUSTICE.GOV.IL. כאמור, אתמול זה גם הופץ בתקשורת, אבל אני יכולה להעביר את זה לוועדה פשוט, את ההודעה גם.

הדבר הנוסף זו התאמת הסיוע המשפטי. בעצם קיום הכשרה ייעודית לצוותי הסיוע המשפטי והגדרת רפרנטים ייעודיים לליווי פניות בנושא הקהילה הטרנסית. השר נכון לקדם את ההמלצה הזאת.

הנושא הנוסף זה קידום פתרונות לחנינה ומחיקת רישום פלילי. אז כאן, בעצם חלק מההמלצה היא תמיכה ביוזמת הנשיא ושר המשפטים ליציאה בקריאה מיוחדת למי שנידונו בעבר בבית המשפט בגין עבירות על הימצאותן במעגל הזנות להגשת בקשות למחיקת רישום פלילי. הקריאה המיוחדת הזאת בעצם כבר יצאה. החלק השני של ההמלצה הוא פנייה למשטרת ישראל ולשר לביטחון פנים, בבקשה לבחון אפשרות להנגשת דרכי הגשת הבקשות לביטול הרישום המשטרתי, לאוכלוסיות במעגל הזנות בכלל ובפרט לקהילה הטרנסית. זה גם מכתב שיש כוונה להוציא אותו. מעבר לזה, למיטב ידיעתנו יש גם פניות בעצם של הארגונים בנושא הזה שאני חושבת שהמשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל מכירים, אבל בכל מקרה יש גם כוונה להוציא מכתב.

אז יש לי שאלת המשך. זאת אומרת, הפנייה כבר נעשתה שחברות וחברי הקהילה יכולים לפנות לחנינה או לביטול רישום?

הקריאה המיוחדת לעניין של מחיקת רישום פלילי וחנינה - זה יצא כבר.

יצא. אבל תהיה המלצה לנשיא לתת חנינה?

לא, זו הייתה קריאה מיוחדת מטעם הנשיא ושר המשפטים.

רק תיקון: זאת הייתה יוזמה של טרנסיות ישראל ואחותי, שפנתה למשרד לחנינות בבית הנשיא ולמשרד המשפטים. הם אישרו את זה, כמובן, בעזרת הנשיא. אבל הבעיה העיקרית היא שזה לא נשאר במשרד המשפטים, כי רוב הטרנסיות עם תיקים במשטרה שלא מגיעים בכלל למשפט.

אז זה החלק השני שדיברתי עליו.

אז זאת הפנייה השנייה שלנו, למשרד לביטחון פנים.

אז אמרתי: אני יודעת שיש גם פנייה של הארגונים. אני אומרת: גם כן יש כוונה של הצוות להוציא מכתב כזה גם מטעמו, אבל שוב, כמו שלינור גם אמרה בצדק - זה לא חונה אצלנו. כלומר, לשר המשפטים אין מה לעשות עם זה.

אז איפה זה חונה? במשרד לביטחון פנים.

כן, במשטרה ובמשרד לביטחון פנים. אני מניחה שהם יתנו.

אנחנו הגשנו מכתב לפני שבועיים כבר.

אז מתי אנחנו נוכל לשמוע גם אם אתן יודעות על זה משהו? מהמשטרה?

זה כרגע נמצא על השולחן בבחינה.

אז אני מתארת לעצמי שאם משרד המשפטים כן הולך להליך של חנינה, אז בטח אלה שיש להן רישום בלבד - אנחנו צריכים אולי להוציא מטעם הוועדה שאנחנו נפנה לשר לקדם את זה במהירות.

רק אני אדייק, שהחנינה ניתנת על ידי הנשיא, לא משרד המשפטים. אז אני אומרת שוב: זה מכתב מטעם הצוות שימליץ דברים, אבל זה לא משהו שהצוות יכול.

אבל אנחנו נפנה, נעמה, גם מטעם הוועדה, בהמשך למכתב של הארגונים.

אנחנו גם נגיש את זה עכשיו למירב בן ארי בוועדה לביטחון פנים.

אמרו לי כאן לחדד, ויכול להיות שגם אחר כך יחדדו את זה במשטרה: זה לא שהיום אי אפשר לפנות בבקשות למחיקה. הרעיון הוא הנגשה של דרך הבקשה.

עוד המלצה של משרד המשפטים הייתה התאמת מענים לאוכלוסיות במעגל הזנות. זו בעצם המלצה שקצת יושבת על צוות היישום שאמון על קידום החלטת הממשלה שנוגעת ביישום חוק איסור צריכת זנות. הצוות כאן, באמת המקום שלו היה פחות משמעותי, אבל הצוות כן הדגיש את הצורך במענים ייחודיים ומותאמים לאוכלוסייה הטרנסית, והחשיבות של קידום שלהם כחלק מהמענים שעומדים על הפרק, ועידוד של שימור הקשר עם ארגוני הקהילה. צוות היישום, ששוב - זה צוות היישום שעוסק בחוק איסור צריכת זנות, והגורמים שנמצאים בו, נמצאים בקשר עם הארגונים הרלוונטיים, לרבות ארגוני הקהילה הטרנסית. אנחנו יודעים שבעבר התקיימו גם ישיבות משותפות עם משרד המשפטים, המשרדים הרלוונטיים והארגונים והקשר להבנתי ממשיך. מבחינת המענים שצוות היישום מקדם, הוא מקדם כל מיני מענים וגם מפתח מענים שהם רלוונטיים לאוכלוסייה הטרנסית, ומשרד הרווחה ירחיב על זה אחר כך.

הדבר האחרון, שאני חושבת שזה מה שביקשו ממני להתייחס אליו, וגם ד"ר גרוס התייחס אליו, זה הנושא של הפעלת מנגנון להנפקת תעודה ציבורית לצורך שינוי המרשם ללא ניתוח, ויצירת מסלול מנהלי נוסף במשרד המשפטים. הנושא הזה עדיין בבחינה של שר המשפטים. זו ההמלצה, ההמלצה הזאת עדיין נבחנת. אני רוצה רק לדייק: הייתה כאן איזושהי הערה של למה בכלל צריך ועדה, אז זה המצב החוקי היום בישראל. חוק מרשם האוכלוסין דורש תעודה ציבורית, והנפקת התעודה הזאת חייבת להיות מעשה שלטוני ולכן חייבים איזשהו גורם מנהלי של הממשלה שינפיק את התעודות האלה. באמת הייתה את ההמלצה הזאת שנבחנת עדיין על ידי השר.

אנחנו יכולים לדעת תוך כמה זמן תהיה החלטה של השר בעניין הזה?

אני לא יודעת להגיד.

אנחנו נפנה לשר, ואם לא יש לנו גם אפשרות לעשות חקיקה בעניין הזה, נעמה. אם זה לא יבוא ישירות מהמשרד, אנחנו נגיש הצעת חוק כדי לשנות את זה. תודה רבה, גם ישבת בדיונים בוועדה אז אנחנו מודות לך גם על העבודה, וגם לעו"ד דינה זילבר. ההמלצות כוללות גם את משרד הרווחה. אני אשמח לשמוע מגלית גבע, מנהלת אגף בכיר קהילה במשרד הרווחה והביטחון החברתי.

כמו שאמרנו, הנושא של ההמלצה הראשונה שהייתה היא הרחבת היקפי הפעילות של עו"ס להט"ב ברשויות. אנחנו היום הכפלנו את ההיקף התקציבי לצורך העסקת עו"ס להט"ב ברשויות המקומיות, ואנחנו הולכים באמת להרחיב את המענה. כרגע זה ב-34 רשויות ואנחנו הולכים, או לתגבר חלק מהרשויות להיקפים גדולים יותר - כמו שנאמר כאן, ירושלים שנותנים מענה רק ל-15 מטופלים וזה לא מספיק. אנחנו הולכים בחלק מהרשויות לתגבר וגם לפתוח ולהרחיב את זה כך שהפריסה תהיה רחבה יותר ברשויות נוספות. אנחנו תקווה שנצליח אפילו גם יותר בהמשך, אבל כרגע מה שהיום על שולחננו זו הכפלה של התקציב הקיים ופריסה רחבה יותר ברחבי הארץ.

אני אשמח אם אפשר לתת לנו זמנים.

זה כבר קורה. אנחנו כרגע ממש בהליך של שינוי התקשרות מסוימת על מנת לעשות הסטה. זה יקרה בחודשים הקרובים.

אבל זה עדיין אצלכם, נכון? זה לא בערים עדיין.

טרם עשינו הקצאה לרשויות. אנחנו כרגע מתארגנים מבחינת התקשרות מסוימת, משחררים את התקציב ועושים את זה. אני מאמינה שבחודשיים שלושה הקרובים זה יוצא לדרך. כמובן שזה גם מצריך מבחינתנו איזושהי בחינה של הרשויות. יש לנו כאן רשימות המתנה ואנחנו רוצים לתעדף את זה במקומות שבהם באמת הצרכים הם הגדולים ביותר ולא לשכוח גם פריפריה. אנחנו צריכים לעשות כאן איזשהו תמהיל מאוד נכון ומדויק, ואנחנו נצא לדרך אחרי שנסיים את התהליך הזה.

אני רוצה לשאול שאלה, ואולי גם יותר נכון להגיד - האם יש בכלל שיתוף פעולה מול משרד השיכון על זה, למענים של דיור וסיוע בדיור לאוכלוסייה טרנסית בוגרת שזקוקה לזה בשלבים מסוימים בחיים? האם משרד הרווחה מעורב בחשיבה בנושא כזה?

כרגע אנחנו נמצאים באיזשהו צומת, דווקא עם שותפות שיש לנו בנושא של הטיפול באוכלוסייה שנמצאת במעגל הזנות, על כל הנושא של דיור תחילה. עומד על הפרק לצאת פרויקט מאוד גדול בנושא הזה, שאני בטוחה שגם אוכלוסיית הטרנס יהיו שם. אנחנו כרגע בתהליך של הבניה. יש לנו כבר משקיעים ואנחנו בשלבים מאוד מתקדמים ובהסכמות, גם מול משרד השיכון, שהוא שותף נאמן שלנו כאן והולך איתנו למהלך מאוד משמעותי, אבל אני עוד לא רוצה לפרט על זה כי זה עוד בחיתולים. אנחנו בתהליך של הבניה. אני מאמינה שעוד כחצי שנה - שנה כבר נוכל לדבר על זה ולשים את זה על השולחן.

מעבר לכך, אנחנו סיימנו הכנה של לומדה להכשרה של עובדים סוציאליים. כלומר, לעובדים הסוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים, לרכישת מיומנויות ייחודיות לטיפול באוכלוסייה, יצירת קשר, ראיון טיפול. זה משהו שיוצא לדרך.

בנוסף לכך נפתחה מכללה תעסוקתית בשותפות של המשרד עם עמותת איגי, לצעירים בסיכון. שם אנחנו גם נותנים אבחון מקצועי, שילוב בקורסים והכשרות ותעודות מקצועיות. בנוסף לזה יש גם שותפות שלנו עם איגי של קבוצות ייעודיות לטרנסים ברשויות המקומיות. אני רוצה לדייק: זה לא מהתקציבים של החלטת הממשלה של הזנות, זה מתקציבים אחרים שייעודיים לנושא הזה.

את אומרת על נוער.

גם נוער וגם צעירים.

צעירים ונוער. את לא מדברת על טרנסיות בזנות. זו בדיוק הנקודה. נוער וצעירים בסדר. שוב, הסללה למקצועות היופי - אני יודעת מה קורה שם. הסללה למקצועות היופי. טרנסים וטרנסיות, בואו תלמדו איפור ושיער.

לא רק. אנחנו עושים שם שינוי.

אנחנו גם לא נוגעים בצוותים אחרים. ברופאים, באחיות. שטרנסית מגיעה למיון וחוששת בכלל להגיע למיון בגלל חוסר יחס, חוסר מודעות, חוסר בהתנהגות הוגנת ומכילה. אז היא לא מגיעה גם עם כאבי בטן שיכולים להיגמר באפנדיציט וסיכון לחייה.

כן, אבל זה לא המנדט שלי. אני אחראית על הרווחה. אני מתחברת ומבינה מאוד את המצוקה הזאת, אבל זה לא המנדט שלי לעשות את ההכשרות לצוותים הרפואיים. זה מאוד חשוב, אין ספק.

אולי כדאי לציין שהלומדה הזאת היא רק לעו"ס משפחות ומדובר ב-45 דקות על הקהילה הטרנסית.

לא, אנחנו רוצים להרחיב את זה. אנחנו כרגע בתהליך של הרחבה של זה. זה גם לא רק לעו"ס משפחות.

אני רוצה להציע את עצמנו שוב בתל אביב, שיש לנו קליניקה שפועלת כבר המון שנים. אנחנו כבר מאוד מתמחים בטיפולים פרטניים לאוכלוסיית הלהט"ב בכלל, ואם צריך שאנחנו נגיע לעשות שיתוף פעולה של הכשרת עובדים סוציאליים או מטפלים, אנחנו גם עושים את זה באופן פרטי.

אנחנו נשמח, אני בכלל אשמח להכיר, כי באמת על הפלטפורמה של המרכזים יושבים גם הקליניקות שלנו למשפחות, גם העו"ס להט"ב, גם העו"ס מחוזי. יש לנו שותפות. אני אשמח לשמוע. כרגע בנושא של ההדרכות אנחנו חברנו לאגודה והם נותנים לנו מענה, אבל אנחנו תמיד פתוחים להצעות נוספות. גם הנושא שאלישע ציין, של השותפות שלנו במסגרת של מעבר לקשת, היא שותפות מאוד משמעותית בכל הנושא של הנגשת מידע לאוכלוסייה, מיצוי זכויות, וטיפול וליווי ראשוני, שזה משהו מאוד משמעותי. כמובן שאנחנו נכנסנו לתהליך. בשנים האחרונות המשרד ממנף מערך ורצף של שירותים לקהילה והיד כאן עוד נטויה, ואנחנו בתהליכים גם ברצון לעשות עוד שותפויות. כרגע אנחנו רוצים גם לפתח עם אחת הקרנות את הנושא של הקמת מרכזים למשפחות ללהט"ב וכמובן לאוכלוסייה הטרנסית. תמיכה, ליווי, ייעוץ, הכוונה, על מנת באמת בסופו של יום לתת את הכוח ולתת את הכלים, ולמנוע מצבי סיכון.

מה בנוגע להמלצה של גיבוש נהלים?

אז זה אני נותנת לחבריי. יש כאן את חברתי סוזן, שהיא אחראית על כל הנושא של המסגרות החוץ ביתיות, ואת נפתלי יעבץ שהוא ראש המטה שלנו ואחראי על הנושא של גיבוש נהלים.

קוראים לי סוזן דסוקי ואני מנהלת האגף החוץ ביתי במשרד הרווחה במנהל תקון. תחת האחריות שלי בעצם כל המסגרות - גם של הקטינים וגם של הבגירים. לכן, אנחנו נותנים מענה לאוכלוסייה הטרנסית, כמו שגל מבית דרור ציינה - גם במסגרות של חסות הנוער, גם בהלנות חירום ובהוסטלים של צעירים, וגם במסגרת המענים לאנשים בזנות.

אני רוצה להגיד שאנחנו מפתחים הרבה מאוד מענים חוץ ביתיים שמותאמים - חלקם ייעודיים לאנשים מהקהילה הטרנסית. בדצמבר ייפתחו שתי מסגרות ייעודיות לאנשים בזנות, כשמסגרת אחת תהיה לטרנסיות ומסגרת אחת תהיה לטרנסים. אבל תוך כדי עבודה ופעולה אנחנו מבינים שיש צרכים בשטח ושיש צורך בהתאמת מסגרות קיימות לקהילה הטרנסית. סביב הלב חיפה, למשל, שבמקור הייתה מסגרת שייעודית לנשים בזנות, עשינו דיון לא מזמן, בעקבות הצורך שקיים כרגע בשטח. אנחנו מנסים לעשות התאמה לאוכלוסייה. אבל במכלול השיקולים, אנחנו כל הזמן צריכים גם לחשוב על האוכלוסייה הנוספת שמקבלת את המענים במסגרות שלנו.

באיזה אופן האוכלוסייה הטרנסית פוגעת באוכלוסיות נוספות שצריכות את המענה הזה?

טיטי, עם כל הכבוד, אני ממש מבקשת. אני יודעת דבר, ואני לא צריכה שמישהו יגיד לי דברים שאני לא אמרתי. אני מאוד מבקשת לתת לי לסיים להציג את הדברים.

אני אגיד שבמסגרות הקטינים, אבל לא רק - לא כל מי שנמצא בתוך המסגרת מבחינת אוכלוסיית היעד יודעים להתמודד עם נוכחות של טרנסים בתוך המסגרת. אני לא מפחדת להגיד את זה. אני אומרת שיש לנו צורך ממשי. זה על שולחן העבודה שלנו.

מה שאנחנו שומעות בשטח אלה הרבה פעמים לא הצוותים המקצועיים, אלא הפיקוח שמתנגד לשילוב.

אחר כך אני מאוד אשמח לשמוע, ככל שיש ביקורת וככל שיש דברים לשפר. אני יותר מאשמח לדעת איך להתייעל.

אוכלוסיית היעד מבחינתנו, שצריכה עכשיו ללמוד ולעבור איזשהו תהליך, זו קודם כל אוכלוסיית נותני השירות, שהם העובדים הסוציאליים, מפתחי התחומים אצלנו במטה וגם הפיקוח בשטח. גם אנשי המקצוע שנמצאים בתוך המסגרות. הלוואי ויכולתי לעמוד פה ולהגיד שכולם יודעים איך להתנהל מול האוכלוסייה הטרנסית, אבל אנחנו עוד לא שם. אנחנו מאוד רוצים להיות שם, וכמה שיותר מהר. זו אוכלוסיית יעד אחת. אוכלוסיית יעד נוספת היא אוכלוסייה שמקבלת את השירות בתוך המסגרת. למשל: אם יש לי במסגרת אחת שהיא ייעודית לקטינות ולצעירות, שרובן ככולן נפגעות תקיפה מינית. אני לא מכלילה, אבל לחלקן יש לפעמים התמודדויות שקשה להן להתמודד עם נוכחות של טרנסית בתוך המסגרת. אנחנו צריכים לעשות עבודה גם עם האוכלוסייה הזאת. אני יכולה להגיד שיש לי במעון נעול מסוים גם קטינות, אני לא צריכה להסביר אבל בתוך חסות הנוער. שם, נכון שהנוהל עוד לא כתוב, אבל הנוהל וההנחיה בעל פה הם להכניס טרנסית אך ורק למסגרת שמיועדת לבנות ולא לבנים, כדי להגן עליה, ולאפשר לה להיות בחדר בנפרד, כדי גם לתת תחושה של מוגנות לקטינות אחרות, שהן כאמור נפגעות תקיפה מינית. הן עדיין לא מרגישות מספיק מוגנות. האחריות שלי לתת תחושה של מוגנות לכולם, ואנחנו בדרך, כדי לשנות תפיסות. כולנו יודעים איך זה כשמשנים תפיסות, זה לא קורה ביום אחד. יש לנו עבודה רבה.

השאלה אם בינתיים יש מי שנופלת בין הכיסאות ונפגעת.

או מתאבדת בגלל זה. בגלל שהפיקוח מוציא אותה מדירה בגלל הנראות שלה, והיא זאת שנמצאת בסיכון. לצאת מנקודת ההנחה של מה שסוזן אומרת - שטרנסית מהווה איום על נפגעות תקיפה מינית, זו בדיוק הטרנספוביה המדינית וההסללה הזאת שציינתי קודם.

להגיד שהיא מהווה איום או סיכון למישהי אחרת, יש פה בעיה. אנחנו מודעות לצערי שיש טרנספוביה, אבל להגדיר את זה כסיכון זה בעייתי.

אבל הטרנספוביה מגיעה מהפיקוח. אבי מוטולה ישב איתנו ואמר בפה מלא: אישה טרנסית לא יושבת בחדר עם נשים, נקודה. שימו אותה בחדר נפרד. לצאת מנקודת הנחה שטרנסית תאנוס או תפגע במישהי שנפגעת.

שהיא מסכנת מישהי אחרת. זה בעייתי.

אלה בדיוק המסגרות החוץ ביתיות שעושות בלגאן שלם, ומרחבי הלב למזלנו באים ואומרים - לא. אנחנו נחזיק את האנשים האלה.

אני חייב גם להגיד בנוסף שמהניסיון שלנו, לנערות ולצעירות הנוספות שצורכות את השירות מעולם זה לא היווה בעיה. דווקא הנערות והצעירות שלנו, ובמקרה של זהבה אנחנו גם ראינו את זה מאוד, הן פותחות את הלב ואת המקום. הן מעוניינות לקיים שיח סביב הנושא. הבעיה היא ממש לא הנערות והצעירות. הבעיה היא המערכת, שרואה בנשים טרנסיות איום, ואנשים שהם פוגעים מינית. זאת הבעיה.

אני רוצה להתייחס. קטינה, צעירה, בגירה - אין מצב שהיא תצטרך את אחד מהשירותים שלנו והיא לא תקבל אותו.

זה לא נכון. זה לא מה שקורה בשטח. לפעמים הן פשוט מתייאשות אחרי שטרקו להן את הדלת בפרצוף שוב ושוב.

זאת המדיניות שלי. אני, כמנהלת אגף בכיר חוץ ביתי בתקון. אני לא אומרת שלא קורות טעויות לפעמים. לא הכל בא לשולחן שלי להתייעצות, אבל המדיניות היא שאין מישהי או מישהו שצריכים מענה והם לא יקבלו אותו. נקודה. יש מסגרות שמתקשות להתמודד עם הדבר הזה, ולכן נעשית עבודה מול כל המסגרות. כמו שאמרתי קודם, חלק מהעבודה נעשית ותיעשה ביתר שאת עם אנשי המקצוע, וחלק מהעבודה נעשית מול הנשים. אני חייבת להגיד לכם שבאחת מהמסגרות הנעולות שלי, הקושי מאוד קשה - ומה לעשות שטיטי שעובד בעל"ם לא מכיר את כל המסגרות שלי ואני כן. במסגרת אחרת שהיא לא תחת ההפעלה של על"ם, הקושי הוא קושי של הבנות עצמן. אנחנו עושים עבודה מאוד אינטנסיבית. אנחנו נעזרים, אגב, באנשי צוות בית דרור, שיש לו יותר ניסיון בעבודה עם קטינים מהאוכלוסייה הטרנסית והלהט"בית באופן כללי, כדי שיתנו כלים לצוות - שהצוות יוכל גם לתווך את זה לקטינות שנמצאות בתוך המסגרת. אז אני אומרת שבפנינו דרך. אני לא באה פה ואומרת שהכל בסדר ואני לא מבינה מה הבעיה. אני מבינה שיש לנו אתגרים. אני רק אומרת שזה על שולחן העבודה שלנו באופן יום יומי ואנחנו מנסים למצוא את הפתרונות ואת הדרך, כדי שהאוכלוסייה הטרנסית תמצא מענה. בין אם היא בוחרת להיות במסגרות ייעודיות ובין אם היא בוחרת להיות במסגרות שאינן מיועדות דווקא לאוכלוסייה הטרנסית.

אני חייבת להגיד שאני קיבלתי את הנוהל, הסתכלתי עליו ולא הייתי בטוחה שזה הדבר הנכון. לכן אני ביקשתי לקיים דיון, והדיון מתקיים אצלי, אם אני לא טועה ב-22 בנובמבר, בצורה של שיתוף ציבור כי אני מאמינה שזאת הדרך. אני לא חושבת שאני יודעת הכל, ואני רוצה לשמוע גם את ההערות. אני עוד צריכה לבחון. יש לנו איזשהו קושי, גם במסגרות. יש לי מסגרות שיש לי יותר גמישות ויש לי מסגרות שיש לי פחות גמישות, אבל אני צריכה לעשות את הדיון הזה בצורה מעמיקה ואחראית, כדי שנוכל לפרסם נוהל שאני גם יכולה לעמוד מאחוריו.

אוקי, אז יחד עם משרד הבריאות נבקש להתעדכן בעוד חודש מה קורה עם הנוהל הזה.

אני רוצה רק להציע, אם אפשר להיות גורם מקצועי. אנחנו עו"ס טרנס בפיקוח שלכם, ואנחנו מאוד נשמח לייעץ לכם בכל המקרים האלה, ואני בטוח שגם ארגונים אחרים. בפעם הבאה שיש לכם דילמות, תפנו אלינו.

אני אשמח להשלים. נפתלי יעבץ, ראש מטה מנהל תקון ממשרד הרווחה והביטחון החברתי. אני אומר קודם כל ובהמשך לדברים של גלית וסוזן: אחד מהתהליכים המשמעותיים שעוברים בתוך המנהל בשנה - שנה וחצי האחרונות, כשכל הדבר הזה נעשה תוך כדי שיח שוטף עם כל הארגונים, זה פיתוח מאוד משמעותי של התחום. אני כן רוצה להפנות לשימת לב שאנחנו מדברים אחרי שרק ממש לפני פחות מעשרה ימים עבר תקציב המדינה, ואנחנו בתוך המשרדים מתנהלים הרבה מאוד זמן ללא תקציב מאושר ואין סוף ועדות חריגים, ועדיין - באגף קהילה נפתחו קליניקות לטיפול במשפחות גאות, בית ספר, תוכנית מעבר לקשת לקהילה הטרנסית. באגף החוץ ביתי פותחים עכשיו הלנת חירום ללא מגבלת גיל עליון, דירות המשך, הוסטלים ועוד מרכזים. כל הדבר הזה נעשה בלי תקציב מדינה מאושר, עם הרבה מאוד ועדות חריגים ותוך כדי שיח שוטף עם הארגונים.

אני כן אוסיף לגבי אחת מההמלצות הרוחביות של הצוות, שהיא המלצה של הנגשת טפסים ממשלתיים, שאצלנו במשרד אנחנו מדברים כבר על קרוב ל-85 אחוז מהטפסים שכבר בוצע בהם השינוי בפועל בשביל להפוך את הטפסים לניטרליים.

מה אתם עושים? ניטרלי או אחר?

ניטרלי, ונגישים יותר. כמובן שזה משתנה משירות לשירות ומאגף לאגף.

דבר אחרון אני אומר לגבי העניין של הנוהל: קודם כל, בתוך משרד הרווחה התקבלה החלטה לשדרג את הנוהל הזה מבחינת רמת ההשפעה שלו על עובדי השטח ולהפוך אותו למה שנקרא תע"ס: תקנות עבודה סוציאלית. זה ברמה שהיא יותר משפיעה על השטח ומחייבת את גורמי הטיפול. טיוטת הנוהל גובשה מלכתחילה ביחד עם כל הארגונים. לינור, הזכרת את אבי מוטולה שהיה בזמנו, אבל כל הארגונים השותפים לקחו חלק. בימים אלה הנוהל נמצא בדיונים בתוך המשרד, גם בגלל שכל אגף רוצה לבצע את הדיוקים שלו, בעיקר ביחס למסגרות חוץ ביתיות. הנושא של חדר קליטה הוא נושא שנמצא בדיון אם כן או לא, באילו מסגרות ובאיזה היקף. נושא שני שעדיין לא סגור זה הנושא של מתן מענים לקטינים ללא יידוע ההורים, שיש לנו שם איזשהו אתגר משפטי שאנחנו מנסים למצוא את הדרך להתגבר עליו. אני מאמין שאנחנו נוכל בתחילת 2022 להגיע עם עדכון חיובי לוועדה בנושא. כמו שסוזן אמרה, ממש בשבוע הבא ובשבוע שאחריו יש לנו דיונים עם הארגונים.

קודם כל, תודה רבה לכל הנוכחים והנוכחות כאן. במיוחד גם למשרדי הממשלה, שאני יודעת שלא פשוט כי יש לנו גם ביקורת מאוד גדולה. אני כן רוצה לומר: אני מבינה שניירות עמדה נכתבים, נשארים, בתהליך והכל. כמעט לא היה פה אחד שלא אמר שיש משהו בתהליך. עם כל הכבוד לזה, אני הייתי רוצה לדעת - אם אנחנו נזמן דיון המשך בעוד ארבעה-חמישה חודשים, האם יהיו תשובות?

בוודאי.

אוקי. אני אומרת ארבעה-חמישה חודשים כי גם נושא השיכון מאוד חשוב. כל אחד מדבר מהמקום שלו. בחיפה, וגם מהשיח שלי עם לינור, אני זוכרת את הסיפור של דיור טרנסים וטרנסיות. כל הזמן גם ברשימות התפוצה של אישה לאישה שהייתה בעיית דיור, ובתוך בתי קהילות ובכלל. אז זו סוגיה שהיא חיה ולי חשוב מאוד להבין את העניין הזה של קורת גג לאוכלוסייה שיכולת להיות פתאום חסרת קורת גג, גם המבוגרת יותר. זה כן חשוב. אבל כן, הנוהל מול משרד ביטחון הפנים, משרדי המשפטים והרווחה. אני חושבת שמשהו כמו חמישה חודשים, ארבעה חודשים, זה זמן טוב כדי להבין איפה ניירות העמדה וגיבוש הנהלים עומדים. זה בהחלט חשוב לנו. גבי, אני תוהה אם כדאי שנעשה גם דיון המשך בוועדה לביטחון פנים על סוגיות ספציפיות, מובחנות. אני גם חברה בוועדה לביטחון פנים, נוכל לארגן את זה גם ביחד מול מירב. היינו רוצות לראות את התהליך הזה מתגבש ולא רק בהכרה והבנה תיאורטית, אלא בסוף - התפקיד של משרדי הממשלה הוא להחיל נהלים, להוריד אותם לשטח. כמו שאמרת בצדק, יש תקציב. עבדנו עליו קשה חודשים, ואנחנו באמת נשמח שהתקציב הזה יהיה גם בשורה בהקשר של עדכון משרדי.

אני לצערי אלך. אני כן רוצה להגיד שלצד מה שאנחנו עובדות עליו ונעשה, הסיפור פה חייב להיות גם עם עניין המשך ואנחנו נבקש דרך הוועדה שיהיה את הדיון הזה. ננסה כבר להזמין אליו בזמן הקרוב, מתוך כוונה שיהיה עדכון והבנה של כל מה שקורה. אני מודה לכל מי שכאן. זה חשוב, לא מובן מאליו, והדרך ארוכהג ם דרך הצעות חוק שזה התפקיד שלנו, המחוקקות, גם דרך משרדי הממשלה שהם עושים את העבודה החשובה הזאת ביום יום כל הזמן, וכמו שאת אומרת - האמת לא אצלנו. אנחנו צריכות תמיד ללמוד, להכיר, להבין. נקודות העיוורון שלנו כל פעם מתחלפות וצריך לראות איך אנחנו משפרות. המקרה של זהבה זה מקרה שלא היה צריך להיות. זה מקרה שגם אם הוא נעשה ללא כוונת זדון, הוא משהו שיכולנו למנוע אותו. זה משהו שצריך להיאמר: מקרה שיכל להימנע.

אני רק אתייחס לזה ממש בקצרה. לא התכוונתי, ובאמת גם לשמור על פרטיותה של זהבה זה משהו שאני חושבת שהוא לא פחות חשוב בדיון הציבורי. אני רק אגיד שבימים אלה אנחנו מקימים צוות בדיקה כדי שיבדוק את כל המקרה וכל ההשתלשלות שלו. זהבה עברה בעצם במסגרות שלי בשלוש מסגרות שונות, ובחלקן קיבלה טיפול טוב יותר ובחלקן אולי חוסר טיפול. זה משהו שאנחנו נבדוק אותו ואנחנו נתייחס אליו גם מבחינת המסקנות והפקת הלקחים. אני רק רוצה להגיד שאמנם במסגרת אחת זהבה לא קיבלה מענה, אבל בו ביום היא קיבלה מענה במסגרת אחרת שלנו, במסגרת הלב חיפה, והיא שהתה שם בארבעת החודשים האחרונים עד לאירוע המאוד מצער. אני ממש מצטערת על המקרה הזה מאוד.

יש פה נציגים של ביטוח לאומי לגבי הנוהל?

אנחנו ממש לקראת סיום. גם ממשרד הבריאות מבקשים לחזור לומר כמה דברים.

הדס מעמותת על"ם. אני רק רוצה להתייחס למה שנאמר פה. חשוב לי להגיד: צר עולמי כעולם הזנות, אני לא מכירה את המקומות הנעולים שאת מדברת עליהם, סוזן, ויכול להיות שהדברים שם הם אחרים לגמרי. אני מדברת על המרחבים שאנחנו מכירים. עשרים שנה בעולמות הזנות מלמדים אותנו שעולמות הזנות הם עולמות אחרים. המאפיינים שלהם אחרים. היכולת של הצעירים והצעירות לקבל את המורכבות הזאת היא שונה ואחרת. לצערי הרב, במרחבי לב רבים ברחבי הארץ לא מכניסים טרנסיות. לא רק במרחבי לב, גם במרחבי סיוע לנשים בגירות. רק אתמול קיבלתי טלפון מבאר שבע על שתי נשים טרנסיות שנמצאות שם ואין להן מענה. הן לא יכולות להיכנס לאף מרחב. יכול מאוד להיות שהנהלים במשרד זה לא מה שמגביל את זה, אבל השטח לא מכיר את זה. יש מנהלות בשטח שחושבות שההנחיה היא לא להכניס טרנסיות למרחבים של נשים.

לא לאתר אפילו טרנסיות.

לא לאתר, לא להכניס, לא לתת שירות. במקרה הכי טוב הן מקבלות שירות מחוץ למרחב. זה בעיניי דבר שחייב להיפתר והוא יכול להיפתר מאוד בקלות עם נוהל מסודר של המשרד שייצא לשטח.

הדס, אני מבקשת ממך לפנות ישירות כדי לעזור עם הנוהל. אני רוצה לחזור שנייה למשרד הבריאות, לד"ר גרוס.

אנחנו גם מאוד נשמח לקבל התייחסות של משרד החינוך.

משרד החינוך, אתם לא נרשמתם לדיבור, אבל יש לכם התייחסות לדברים שעלו פה?

אני מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער בשפ"י - שירות פסיכולוגי ייעוצי במשרד החינוך. אני רוצה להגיד שכרגע, לצערי הרב, אין לנו נוהל כתוב, מסיבות שכמובן לא תלויות ביחידה המקצועית. אני כן יכולה להגיד שאני מנהלת יחידה עם מדריכים ומדריכות שהם יועצים חינוכיים, והם עברו הכשרה על כל הנושא הלהט"בי. זה שבעצם אין נוהל כתוב, זה לא אומר שאין מענה. ברגע שיש מקרה של מעבר מגדרי בבית ספר - הרבה פעמים המקרים מאוד מורכבים. מדובר בקטינים. כשיש תמיכה של הורים זה הרבה יותר קל. כשאין תמיכה של הורים, או שההורים גרושים, או שאחד ההורים לא מוכן למעבר המגדרי ולא מוכן שיפנו לילד שלו בלשון פנייה אחרת, אנחנו כל פעם מנסים לטכס עצה איך בעצם כן לתת מענה לתלמידים בתוך בית הספר. זה מורכב. באמת, כמו ששרית אמרה: מדובר על שיעורי ספורט, על ילדים שרוצים נגיד לצאת לטיולים. תמיד עולה השאלה איפה הם ישנו. רוצים לשנות את השם שלהם, כשבעצם הם קטינים ולא תמיד הם יכולים לשנות כבר את השם בתעודת הזהות. זה לא פשוט. מקרה אחד לא דומה למקרה שני, ולכן, כשיש מקרה של מעבר מגדרי מדריכי היחידה מלווים באופן אישי את בתי הספר כדי לנסות לתפור תוכנית לאותו תלמיד או תלמידה.

אני רוצה להגיד שיש מגזרים גם שזו פשוט סכנת חיים אפילו. הם נמצאים בסיכון מאוד גבוה, ולכן אנחנו צריכים ממש לפעול מאוד בזהירות. הכל נעשה בדיאלוג עם התלמיד או התלמידה הטרנסים, כדי לברר מה מתאים להם, מה הם רוצים. לא תמיד מה שמתאים לטרנס אחד מתאים לשני. צברנו די הרבה ניסיון בסיפור הזה, זה לא פשוט. אנחנו כן מנסים להכשיר את צוותי החינוך. הוצאנו תקנה תקציבית שנקראת חינוך לסובלנות, ודרך התקנה התקציבית בתי הספר יכולים להזמין סדנאות והרצאות בנושא של להט"בים. אנחנו עושים את זה עם כל הארגונים הגאים - חוש"ן, איגי, מעברים, הבית הפתוח וכולם. ההמלצה היא קודם כל באמת להכשיר את צוותי החינוך, ויש לנו גם סדנאות לתלמידים בעל יסודי. שם, מגיע הרבה פעמים נציג מהארגון ומדבר על היותו להט"ב, ודרך זה אנחנו מנסים להכשיר לבבות ולפתח סובלנות גם בקרב התלמידים.

אנחנו גם מכשירים את אנשי המקצוע שלנו, היועצים החינוכיים, שהם בעצם סוכני השינוי בבתי הספר. ברגע שיש מעבר מגדרי, הרבה פעמים היועצות החינוכיות יודעות לאן לפנות. במקרים מסוימים, כשיש איזושהי בעיה שלא מצליחים לפתור, אנחנו גם עובדים עם אנשי מקצוע שלפעמים מלווים את הילדים האלה מחוץ למערכת החינוך. אנחנו יוצרים איתם קשר ומנסים לראות איך אפשר באמת לעשות את המעבר הזה הרבה יותר קל. זה לא פשוט. יש לנו עוד הרבה מה ללמוד.

אני מודה לך על דברייך, אבל אני מפחדת שהדברים הם לא מוסדרים גם בנהלים. גם אם הנוהל אומר - בוא נתאים את הטיפול לילד עצמאית.

אבל זה בדיוק הדבר שדיברתי עליו. זאת אומרת - אני עם איריס עובדת לשמחתי כבר כמה זמן, והיא מדהימה בדברים שהיא עושה. אבל בדיוק פה מגיע המקום שזה במשיכה ולא בדחיפה. זאת אומרת: אם בית ספר יבוא, יגדיל ראש ויפנה ויגיע לאיריס - היא תספק את המענים.

אז מבחינתנו זה באמת לא מספיק. אני גם אמליץ לעשות אולי ישיבה משותפת בדיון פה עם ועדת החינוך או הוועדה לזכויות הילד, כדי שבאמת אנחנו נכניס את התהליך הזה של משרד החינוך לתת מענים מחייבים. היועצת של בית הספר יכולה לא להיות מודעות, יש גם יועצות טרנספוביות. בגלל שאין נוהל, אנחנו תלויים באדם ולא במערכת.

אני מבקש רק, אם באמת מתכנסים, לצרף את יחידת שפ"ח להט"ב שיש בתל אביב.

רק הערה אחת ממש קטנה, למשרד הרווחה: יש לא רק מענים של מסגרות חוץ ביתיות שצריכים להיות לטרנסיות במעגל הזנות. למשל, סל מענים גמיש - הקפיאו אותו. צריך לחדש את הדבר הזה. עוד מענים לטרנסיות בזנות שלא נעזרות בדרך כלל במקרי חירום.

לא הקפיאו, חשוב לציין. סל מענים גמיש לא הוקפא.

אני לא שמעתי שזה הוקפא. הוא לא הוקפא.

כן, אז כרגע הוא הוקפא. זה מה שמודיעים לכל הבנות.

הוא לא הוקפא. הוא ממשיך. ההפך: כלומר, מה שקורה עם סל מענים גמיש - היום אנחנו רוצים לטייב אותו ולבחון אותו על מנת להקל על הרשויות המקומיות לממש אותו. הוא ממש לא הוקפא.

אז זה מה שנשמע אצל הבנות שמבקשות סיוע דרך לוינסקי או מקומות אחרים, שזה הוקפא.

לינור, התקציב של הסל הגמיש לשנת 2021, ובאמת אני חושב שזה גם משהו טוב שאפשר לומר - הוא מומש. זה משהו טוב, אנחנו מדברים על הרבה מאוד בקשות. 2022 עוד שנייה מתחילה והבקשות ייכנסו לתוך הפול של 2022.

כנראה שזה מה שהטענה שהוקפא.

אני חייבת להגיד, לינור, שלא הגיעה אלי אפילו פנייה אחת על הקפאת הסל. אני אחראית על כל המחלקות לשירותים חברתיים בארץ. לא הגיעה אלי אפילו לא פנייה אחת.

אז אלה בשורות טובות ואני שמחה שמדברות כדי לשמוע.

אני רחלי צימבר, אני ראש תחום הקהילה הלהט"בית במשטרת ישראל. אני מדגישה את הגדרת התפקיד שלי. המשטרה עשתה התקדמות מאוד גדולה בתחום הלהט"ב בשנתיים האחרונות. מוניתי לתפקיד לפני מעל שנתיים, ביוני 2019, ולמדנו מהר את החומרים. אני לא אסקור פה את כל מה שאני עושה בתפקידי, אבל אני אגע בחלק מהדברים שכן נעשו ועדיין נעשים ונמצאים בתהליך. צריך לזכור שאין הוקוס פוקוס, תהליכים לוקחים זמן אבל יש רצון ויש מאה אחוז תשומת לב.

אני עובדת בעיקר עם ארגוני הקהילה, עם הבתים הגאים, עם אלישע ממעברים בדגש על הקהילה הטרנסית, עם האגודה למען הלהט"ב. הנושא של המרכז לדיווח שלשם למעשה מגיעות התלונות על להט"בופוביה שיש בהן עניין משטרתי, טיפול משטרתי ולא תמיד מגיעים למשטרה. אנחנו מנסים לבנות איזשהו הליך לחזק את האמון וכן שיוכלו להגיע בלי חשש למשטרה. אני עובדת איתם 24/7, ממש זמינה בכל דבר, כולל מעקב אחרי התלונות, הפניה לתחנה רלוונטית, מעקב סטטוסים. יחד עם האגודה למען הלהט"ב עשינו סקר עמדות. הם בנו את השאלון לקהילה. יש לנו כבר את התוצאות, את הממצאים. זה נמצא ממש בשלב ניתוח ההמלצות. חלק מדבר על שינוי חשיבתי, תפיסתי, הסרת חסמים, שיטור שייתפס כשירות לאזרח ולא כמאיים, מיקוד בעבירות המטרידות את הקהילה, ועוד. הנושא הזה צריך לעבור, צריך לשבת יחד עם האגודה למען הלהט"ב ואחר כך גם עם כלל הארגונים הגאים כדי לראות איך אנחנו בונים איזושהי תוכנית להוביל את זה.

יצרנו פנקס כיס, מעין מניפה צבעונית שיש בה הנחיות לשוטרים. הועברו כ-7,000 יחידות לשוטרי השטח בעיקר למפגש של שוטר-אזרח. הנחיות שהיו מ-2011 ורועננו ב-2016: הפנייה לטרנסג'נדר, איך פונים, חיפוש על גוף של טרנסג'נדר, עוגנו לנוהל משותף בין אגף המבצעים לאגף החקירות. הנוהל הזה נכנס לתוך פקודות המשטרה ונמצא כרגע בסבב התייחסות כדי שנוכל להוציא אותו ממש כפקודה לכל דבר עם התייחסות לחיפוש על טרנסג'נדרים.

אפשר לראות אותו לפני הפרסום?

אני גם אשמח לראות את זה.

אני אשב איתך אחר כך. כל החומרים יוכלו לעבור אליכם דרך הלשכה שלנו.

לגבי מה שאמרה עמית פל, נכון שחשוב ייעוץ דווקא ממישהו טרנסג'נדר, אז כן. אני מעבירה הרצאות והכשרות לשוטרים, ומשלבת את השוטר הטרנסג'נדר שלנו שמביא את הסיפור האישי שלו. לעניין הזה אני רוצה להגיד שגייסנו ארבעה טרנסג'נדרים - שניים חיילי חובה אבל שניים מהם שוטרי קבע לכל דבר. אחד מהם כבר שובץ לתחנת משטרה כסייר ומעביר את ההרצאות בנוסף לתפקידו. טרנסג'נדר נוסף נמצא כרגע במכללה. גם שם עשינו שינוי, המכללה ערוכה לקלוט, אם זה מבחינת שיבוץ, איפה, באיזה חדר. הכל נעשה ביחד עם הטרנסג'נדר, עם ראיון מקדים, עם הכנה של הסגל לפני כן, עם ליווי. יושבת איתי כאן קצינת בריאות הנפש של המכללה. כולל טיפולים הורמונליים, שמאפשרים להם גם לצאת לטיפול חוץ ובנוסף יש עמדה של טרם שנמצאת בתוך המכללה. אנחנו מאפשרים להם לעשות את זה פנימה כדי לשמור להם על הרצף של הקורס ולא לנתק אותם. הטופס בלשכת הגיוס שונה - הוספה רובריקה של אחר למגדר. זה תהליך.

מה לגבי אכיפה? אכיפה וחוק איסור צריכת זנות? הבטיחו שתהיה עובדת סוציאלית ועד עכשיו אין עובדת סוציאלית באכיפה.

אין לי תשובה לזה. אני רק יודעת שכל השוטרים שעובדים בשטח עברו את הלומדה של נושא אכיפה.

הלומדה שהגיש המטה למאבק בסחר בנשים. לא הלומדה שהגיש המגזר השלישי.

אנחנו נקיים דיון בוועדה לביטחון פנים.

האכיפה היא מידתית, מצולמת עם פנס. משאירים את הבחורה עומדת עירומה כדי להודות שהבן אדם שנמצא איתה הוא לקוח.

אני מכירה. אנחנו באמת לא נפתח כרגע את הדיון כי זה חשוב מדי בשביל החמש דקות האחרונות ואנחנו ננסה לקיים את הדיון בוועדה לביטחון פנים. תודה למשטרה. העובדה שיש מישהו במשטרה שמתייחס לדברים האלה ומתייחס לקהילה זה שינוי עצום. זה לא מספיק, יש שם עדיין הרבה עבודה, אבל אנחנו צריכות להיות מודעות שבאמת יש שינוי והוא לטובה, למרות שיש עוד הרבה מה לעשות.

אנחנו נשמע רק לסיכום כמה דברים שרצו ממשרד הבריאות, את ד"ר רז גרוס ואנחנו נסכם את הדיון. אנחנו נשמח אם תסיים מה שהתחלת להגיד ותתייחס ספציפית להמלצות של הוועדה הבין משרדית.

אני חושב שהנקודה האחרונה שהתייחסתי אליה הייתה נקודת ההכשרות. שוב, זו המלצה של הצוות הבין משרדי. אנחנו מתחילים ליישם את זה מקומית בשיבא ונשמח להציע את ההכשרות שלנו גם למקומות אחרים. אני חושב שההכנסה של זה באופן מחייב צריכה להיעשות דרך המל"ג או דרך ועדות דקאנים. אני פחות מכיר את האופן שבו מכניסים הכשרות לקוריקולום חובה, אבל בלי ספק זה מאוד נחוץ.

אני חושב שלכל שאר הנקודות הרלוונטיות התייחסתי. אם יש שאלה ספציפית או נקודה שאתן רוצות שאתייחס אליהן בשמחה.

מבחינת הטפסים של משרד הבריאות, אנחנו יודעים אם יש כבר כוונה לשנות? אם כבר שונו?

לאילו טפסים הכוונה?

בגלל הבעיות עם הזום אני אשמח שנקבל התייחסות בכתב אחר כך לכל ההמלצות. בסך הכל שמענו ממשרד הבריאות את הנושאים של טיוב הפעילות של הוועדה הציבורית לניתוחי התאמה מגדרית. אנחנו שמענו על הוספת יום ניתוחים וכוונה להוסיף יום נוסף. העובדה שבעצם העבירו את הנושא של התעודה הציבורית למשרד המשפטים, כי לא מדובר בשאלה של בריאות, אז אנחנו גם שמחים שהדבר הזה עובר למשרד המשפטים, אבל עדיין צריכים לקבל ממשרד המשפטים תשובה לגבי ההמלצה.

זה לא עובר עדיין. זו המלצה של הצוות שבבחינה אצל שר המשפטים. אני לא יודעת אם זה יעבור.

לא, אני אומרת, אנחנו עדיין צריכים לשמוע מה ההחלטה של משרד המשפטים בעניין הזה.

כרגע זה במשרד הבריאות. אין שום מנגנון כרגע במשרד המשפטים.

אני רוצה להעיר הערה קטנה. בדיונים כאלה, מטבע הדברים אנחנו מאירים את הפינות היותר חשוכות וגם משמיעים המון ביקורת. היושבות והיושבים מקדימה הם מעין השכפ"צ של הגוף האדיר והענק שנקרא הממשלה, אז חשוב רק לא לקחת את הדברים באופן אישי. במקרה גם בדיון הזה, אני מסתכל פה על השורה של האנשים והנשים שיושבות פה, אלה אנשים שבאמת יש להם מחויבות לנושא הזה ושאנחנו עובדים איתם. לא תמיד הכל תלוי בהם, לא תמיד אנחנו מסכימים על הכל, אבל יש פה נציגות של משרדי ממשלה. זה לא תמיד היה, שכן יש בעיניי מחויבות ערכית ומקצועית לנושא הזה וגם את הדבר הזה חשוב לציין.

לחלוטין. אנחנו מצטרפים.

אני רוצה להודות לכל הנציגים ונציגות של הארגונים ולמשרדי הממשלה. אני כן מאמצת את הדברים שלך, אור, וגם שאלון אמר בהתחלה. דיברנו על הקשיים ודיברנו על האפליה, אבל מצד שני אנחנו חייבות לצאת מכאן עם אמירה באמת חיובית כלפי הקהילה. זו קהילה שנלחמת, זו קהילה שמתייצבת להגן על זכויות. זו קהילה שלא מוותרת, זו קהילה שהיא מאוד סולידרית, שנמצאת אחת עבור השנייה ואחד עבור השני באמת בצורה מדהימה, כולל המשפחות, כולל ההורים. בעצם, אתם ואתן הצלחתם לשנות את החברה הישראלית, שהיא חברה שמרנית מטבעה, וזה לא דבר של מה בכך. אנחנו יכולות לצאת מכאן עם האמירה החיובית הזאת.

הוועדה תפנה לשרי המשפטים, הבריאות והרווחה בקריאה לאמץ את המלצות הוועדה הבין משרדית. הוועדה פונה למשרד החינוך ומבקשת לוח זמנים לפרסום נוהל שנכתב בשיתוף עם מעברים להמלצות לשילוב ילדים טרנסים בבתי ספר. אנחנו גם נבקש לקיים דיון קונקרטי בנושאים האלה. הוועדה פונה למערכת הבריאות, מברכת על קיצור התורים אבל אנחנו מבקשות לבדוק אפשרויות לקצר עוד יותר, להביא עוד ניתוחים בחודש. אלה באמת ניתוחים מצילי חיים ואנחנו רוצות לבדוק גם במה אנחנו יכולות לעזור בעניין הזה.

אנחנו גם פונות מכאן לכל הקהילה, להגיש את הבקשות לחנינה ומחיקת רישומים כדי שאפשר יהיה להתחיל בתהליך הזה, ושחברי וחברות הקהילה יוכלו לצאת החוצה ללא רישומים פליליים. אנחנו גם נפנה לשר המשפטים ונבקש ליישם את ההמלצות הכלליות. לפנות לנציבות שירות המדינה כדי להתחיל באופן יזום לקבל טרנסים וטרנסיות לעבודה בשירות הציבורי, עם כל הכרוך בזה, ושינוי כללי של כל הטפסים בכל המשרדים.

הנושא הכאוב ביותר, של הרישום. לא המדינה מגדירה את האדם. האדם מגדיר ומגדירה את עצמו ואת עצמה, ואנחנו צריכים לבדוק את האפשרות שזה לא יהיה כרוך באישורים של אחרים אלא שזו תהיה רק פרוצדורה פורמלית, ללא אישורים, כי אנחנו לא צריכות אישור שיגידו לי מי אני ואיך אני מגדירה את עצמי.

אני באמת מברכת את כולכם. זה שבוע חשוב. אנחנו פה איתכם ואנחנו נמשיך במעקבים על הדברים שביקשנו.

אפשר לבדוק את היישום של הנוהל של ביטוח לאומי גם?

אנחנו גם נשב עם היישום של הנוהל של ביטוח לאומי.

לא תמיד אני יוצאת עם ברכות למשרדי ממשלה, והפעם אני כן בהחלט, כמו שאור אמר, מברכת גם את משרדי הממשלה שהם נרתמו כבר זמן לנושא הזה. יחד איתכם אנחנו נוכל באמת לייצר מציאות של שוויון, של העדר בירוקרטיה וביטחון עבור חברות וחברי הקהילה, בדיוק כמו לכל אזרח ואזרחית אחרת. אני מודה לכם, ושבוע מודעות טוב. אנחנו נמשיך לעקוב יחד איתכם ואיתכן על הנושאים החשובים האלה. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:15.