פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



24
ועדת החינוך, התרבות והספורט
09/11/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 46
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ה' בכסלו התשפ"ב (09 בנובמבר 2021), שעה 10:30

הטרדות מיניות בחינוך הבלתי פורמלי

חברי הוועדה: שרן מרים השכל – היו"ר
אימאן ח'טיב יאסין
משה טור פז
אלון טל
עופר כסיף
אמילי חיה מואטי
עלי סלאלחה

איתן גינזבורג
מאיר יצחק הלוי
יוראי להב הרצנו

קרן ליפשיץ זיתון - ממונה חברתי קהילתי תלמידים ונוער, משרד החינוך

ערן גלובוס - יועץ למדיניות, הבית הפתוח בירושלים, ארגוני להט"ב

אור קשת - מנהל קשרי ממשל של ארגוני הקהילה הגאה, ארגוני להט"ב

מור נהרי - מנכ"לית ארגון חוש"ן, ארגוני להט"ב

עופר נוימן - מנכ"ל איגי, ארגוני להט"ב

נועה רפאלי - סמנכ"לית איג"י

איילת רזין בית-אוֹר - היועצת המשפטית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית

אריאלה פרטיג - מנהלת תחום חינוך, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית

ארבל גלברט - נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אבנר ברנהיימר - תסריטאי יוצר סדרות

תמי סלע

יהודית גידלי

שרון רפאלי


הטרדות מיניות בחינוך הבלתי פורמלי

בוקר טוב לכולם, אני שמחה לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת בדיון מיוחד בעניין מרחב בטוח בתנועות הבלתי פורמליות – הטרדות מיניות בחינוך הבלתי פורמלי.

בגלל רגישות הנושא ומכיוון שמדובר בקטינים אני נדרשת להקריא פה נוסח כדי שאם ייכנסו קטינים או יעלו בזום או שמם ייחשף יהיה מותר לנו למחוק את השמות או את קטעי הווידיאו גם מהפרוטוקול וגם מקטעי הווידיאו שמשודרים באתר הכנסת.

לכן: "כידוע, ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת, והפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. ככל שיעלו עניינים הנוגעים לקטינים ולקטינות שיש חשש שעברו הטרדה מינית או פגיעה מינית חל איסור על פרטים מזהים שלהם, ולכן הם לא יצולמו או יוקלטו ולא ייכללו פרטים מזהים שלהם בפרוטוקול הדיון. ככל שיעלו עניינים הנוגעים לבגירות ולבגירים, כאמור, פרסום הדברים מותנה בהסכמתם מראש ובכתב. כמו כן בגלל רגישות הנושאים הצפויים לעלות בישיבה זאת אני קובעת כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת, ככל שתהיה בקשה או יעלה צורך יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברות ודוברים ושל קטינים וקטינות או ככל שזה יידרש לבקשת משתתף אחר בישיבה אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום נזק למי שביקש זאת או לזולתו". אז רק שהדבר הזה יהיה ברור בגלל הדיון הרגיש הזה.

אנחנו כינסנו את הדיון החשוב והרגיש הזה לאור פרסומים לעניין הטרדות מיניות בחינוך הבלתי פורמלי גם בתנועת איג"י. אנחנו דנו במקרים נוספים דומים שקרו בתנועת הצופים לפני כמה שנים. ועדת החינוך של הכנסת קיימה דיון נרחב מאוד בנושא, והוגשו מסקנות גם למשרד החינוך וגם לגורמים הרלוונטיים כדי למנוע מקרים נוספים שכוועדה חששנו שיעלו. בדיון הזה נבקש מהגורמים המקצועיים לומר כיצד התקדמו המסקנות מאותה ועדה בחינוך הבלתי פורמלי ובתנועת הצופים.

אני שמחה שארגוני תנועות הנוער וגם קהילת הלהט"ב נמצאים איתנו פה היום בדיון פתוח איך אנחנו יכולים לשמור על המרחב של בני הנוער גם בתנועת הצופים וגם בתנועות הבלתי פורמליות של ארגוני הלהט"ב.

אני יודעת שהדיון הזה מאוד רגיש ונוגע לקטינים, וחשוב לנו לשמור על המקום שלהם. היו כמה בני נוער שהיו אמורים להגיע ואני מבינה שהם ביטלו את הגעתם ברגע האחרון. אנחנו מכבדים את תחושתם, את המקרים שעברו, אנחנו מכבדים את המרחב שלהם. חשוב לנו לדון לעומק בנושאים האלה כדי לראות איך אנחנו יכולים לוודא שיש מרחב בטוח לבני נוער לאור הרגישות הנוספת והמאתגרת של אותם מקרים. בסופו של דבר יש לנו בני נוער מדהימים במדינת ישראל, ובתקופת גיל ההתבגרות הרבה פעמים הם עוברים משבר שבה הם מגלים גם את הזהות המינית שלהם. על אחת כמה וכמה חשיבותם של אותם ארגונים שבכנסת אנחנו פועלים איתם בשיתוף פעולה מלא, שמאפשרים את אותו מרחב גם להתפתחות וגם לגילוי וגם מאפשרים את המקום שבדרך כלל הם לא מקבלים בבית, במשפחה ובחברה הקרובה שלהם כאשר הם מגלים בצעדים הראשונים שלהם את הזהות המינית שלהם. בתמיכת הממשלה והכנסת הוקמו הארגונים המדהימים האלה שמאפשרים את המרחב לבני הנוער לצאת מהארון ומעניקים להם את המקום ואת התמיכה הרגשית הנפשית שהם זקוקים לה בתקופה הרגישה הזאת.

היום נקיים דיון שאנחנו מבינים את הרגישות היתרה ספציפית בנושא הזה לגבי אותם בני נוער שעליהם מדובר, וחשוב לנו לראות איך אנחנו שומרים על אותם מדריכים שאמורים ללוות אותם בתהליך הרגיש הזה ושומרים על המרחב הבטוח.

אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לחברי הכנסת שהיה להם חשוב והגיעו לוועדה. חבר הכנסת יוראי, זכות הדיבור ניתנת לך, בבקשה.

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, קודם כול אני רוצה להודות לך על קיום הדיון החשוב הזה. הגדרת את הדברים בצורה מאוד יפה ומדויקת. אני רוצה להתייחס לכמה נקודות בתור חבר הכנסת האחרון שנפלט ממערכת החינוך והגיע לכנסת. אני יכול להעיד שהנושא של חינוך למיניות בריאה במערכת החינוך טעון שיפור. למדתי בבית ספר טוב מאוד בתל-אביב, התחנכתי בעירוני ד', וגם שם – בבית ספר מאוד טוב – לא היה חינוך מספק למיניות בריאה, ודאי שהייתה חסרה התייחסות לקהילה הגאה בתוך ההתפתחות של המיניות הבריאה; ודווקא בגלל החוסר הזה החשיבות של החינוך הבלתי פורמלי ותנועות הנוער הוא בולט במיוחד. אנחנו רוצים לראות כמה שיותר בני נוער נכנסים לתנועות הנוער, גדלים בהן, מתפתחים בהן, מעצבים את דמותם, את המיניות שלהם, שואלים את השאלות. זאת המסגרת הכי חשובה ברצף החינוכי, ושם היינו רוצים לראות את אותם ילדים.

אם אנחנו מדברים על חשש מהטרדות מיניות, לדעתי, החשש גדול יותר דווקא עבור אותם ילדים ובני נוער שלא נמצאים במסגרות של החינוך הבלתי פורמלי כי להם יש פחות כתובות לפנות אליהם, בוודאי כתובות בלתי פורמליות שנמצאות יותר בטווח הגילים שלהם. אם אנחנו מדברים על מסגרות החינוך הבלתי פורמלי ותנועות הנוער חשוב לוודא – ואני לא יודע עד כמה זה קורה היום – שהמדריכים בתנועות הנוער שלא מעט מהם מתנדבים, והם פחות או יותר באותם גילים של החניכים שלהם יקבלו הכשרה מתאימה ואת הכלים לדעת איך לעזור במקרים של שאלות על מיניות בריאה או, חלילה, על הטרדות מיניות – למי צריך להפנות, מה צריך לומר וכולי.

לדעתי, דווקא בתנועות של הקהילה הגאה – אני הייתי בארון בתקופת התיכון שלי אז כך שלא יצא לי לחוות את איג"י, ואני חושב שאיג"י הייתה ממש בחיתוליה כשהייתי בן נוער, אז לא הייתה לי הכתובת המדהימה הזאת לפנות אליה או להיות חלק ממנה, אבל דווקא בקרב חברי הקהילה הגאה נושא המיניות יעלה ביתר שאת. לכן דווקא באותם מקומות צריך לוודא שההכנה, המוכנות והכלים יהיו שם, ולכן צריך להיות יותר קשובים לנושא הזה. אני יודע שבאיג"י זה קיים. זאת תנועה בלתי רגילה גם באנשים שמרכיבים אותה וגם ברוח שנושבת בה, ועדיין צריך לראות שהדברים האלה נמצאים ביתר קשב כי המיניות בקרב חברי הקהילה הגאה שמתפתחת הרבה פעמים הרחק מהמשפחה שלהם, מהקהילה שלהם ומהחברים שלהם – צריך לראות איך הנושאים האלה מקבלים קשב גדול יותר.

סוגיה שאני לא מכיר את המענה לה, והייתי רוצה לשאול זה אלו מענים יש לנושא של מיניות בקהילה הגאה בתנועות נוער שהן לא מוגדרות כלהט"ביות. למשל, טרנסים שנמצאים בצופים או הומואים או לסביות שהם חניכים בנוער העובד והלומד או בבני עקיבא. האם יש לסגל ההדרכה שם כלים לתת מענה לחניכים מהקהילה הגאה שלא משתייכים לתנועות המובהקות של הקהילה הגאה. אני הייתי "צופיפניק" ואני לא זוכר שהייתה מודעות, אבל שוב, זה היה לפני הרבה מאוד זמן. לכן הייתי רוצה לדעת אם יש מענה בתנועות שהן לא להט"ביות בנושא הזה. תודה רבה.

תודה רבה. חברת הכנסת ח'טיב, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, אין ספק שהנושא חשוב מאוד ורגיש מאוד כי פגיעה מינית היא פגיעה בלתי הפיכה. עד כמה שאפשר לתת טיפול בעניין הזה אנחנו תמיד נמצא את העקבות של אותה פגיעה בחייהם של הנערים או הנערות. אין ספק שדווקא בחברות מסורתיות זה יותר קשה כי גם ההתייחסות, הטיפול וחוסר המודעות שם הוא גדול מאוד.

חינוך למיניות, לדעתי, צריך להיות משהו מובנה. נכון שהיום הדיון הוא על המסגרות הבלתי פורמליות אבל, לדעתי, אי אפשר לעשות את ההפרדה בין הפורמלי לבלתי פורמלי כי בסופו של יום הנערים האלה מגיעים לבתי הספר וגם חוזרים לבתי הספר, וזאת המסגרת הקבועה שלהם. לכן חשוב מאוד שגם בתוך המסגרת הקבועה יהיו אנשים שיש להם הכשרה ויכולת גם לזהות וגם לתת את הטיפול הראשוני ולאפשר לאותם בני נוער להרגיש בטוח לפנות למקום הזה.

לדעתי, יש לשים דגש רב על הכשרה לכתובת ידועה וברורה לכלל התלמידים והתלמידות וכן שיח מחבק ובטוח שמאפשר לנער לא להרגיש מושפל, לא אשם, לא אחראי למה שקרה לו. זה דורש הרבה התארגנות בתוך המוסד עצמו וגם בשיח הציבורי שאנחנו חיים בתוכו.

תודה, חברת הכנסת ח'טיב. חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי, בבקשה.

גברתי היושבת-ראש, ראשית כול, תודה על הדיון החשוב מאוד הזה. אני רוצה להתכנס גם לנושא הספציפי שאנחנו דנים בו. כאיש שבא מהחינוך החוץ-בית-ספרי ועסק כל חייו בחינוך הבלתי פורמלי כמדריך נוער בשכונת מחנה יהודה ועד ראש עיר שטיפל בנושאים האלה, אין ספק שיש כרסום קשה במעמד החינוך החברתי ערכי חוץ-בית ספרי במדינת ישראל. הנושא הזה מטולטל, מוזנח, לא מקבל את מנת ההתייחסות הראויה. אתמול בלילה שוחחתי גם עם שרת החינוך וגם עם ארנון בר-דוד בעניין הזה, ותכף אני אגיד באיזה הקשר.

אז, קודם כול, אני אספר שתפקיד מדריך הנוער שהיה פעם התאדה מן העולם. אין היום פרופסיה כזאת של מדריך נוער. לא יעלה על הדעת שכל מי שסיים 12 שנות לימוד ויש לו בגרות יכול להיות מחר מדריך נוער. מדריך נוער זה עבודה. זה שילוב של מחנך, של עובד סוציאלי, של אנתרופולוג, של קרימינולוג – סט שלם של כישורים כדי לדעת להגיע לנפשו של הילד. היום המכשיר הזה – טלפון נייד – זה מדריך הנוער. כי פה הוא רואה את המדיות, פה הוא רואה את גוגל ואת שאר הדברים. היום אין בעצם גורם שאני מגדיר אותו "מקצועי". אני מכבד את תנועות הנוער ואת מסגרות הנוער, ואני שם ואוהב אותן מאוד. אני יודע מה זה מדריך בתנועה ומה זה רשג"ד ומה זה רכז שבט, והכול טוב ויפה; אבל בסוף ההתייחסות צריכה להיות שיש כאן פרופסיה שצריכה להוביל את המערכות האלה, ובעניין הזה יש כרסום. משיחה שקיימתי אתמול עם השרה אני מתרשם שיש פתיחות לעשות upgrade לעניין הזה ולקדם אותו.

אני גם אספר לך שדיברתי עם ארנון בר-דוד, ואמרתי לו: בוא נחזיר עטרה ליושנה. פעם היה ארגון מקצועי שהיו בו 7,000 מדריכים. כדי להיות מדריך היית צריך לעבור הכשרה אקוויוולנטית ללימודים: או BE.D או תואר או דברים אחרים. צריך להחזיר את הנושא הזה לסדר היום.

דבר נוסף – צריך לראות האם יש אורגן שמחבר בין החינוך החוץ-בית-ספרי לחינוך הבית-ספרי. בזמנו גם פה בישיבה הצעתי שימי שלישי יהיו ימי תנועות נוער ומסגרות הנוער. אני גם רוצה להציע את זה ברמה קצת יותר מסודרת כך שבבתי ספר גדולים של מעל 400-300 תלמידים הסגן של מנהל בית הספר יהיה אמון על כל התחום של החינוך החברתי ערכי שחשוב כל כך לנו.

מפה נגזרים אותם מסרים בעייתיים בכל מה שקשור למיניות של הנוער כי הרבה פעמים הוא תועה ובוהה ואין לו מורה נבוכים, אין מי שיכוון אותו. השנה לפני שפרשתי מתפקידי כראש העיר אילת שתעמוד לידי חברת מועצה לסבית ששימשה כיועצת ראש העיר לנושא הלהט"בים בעיר, וכמובן, חיזוק איג"י בצורה מאוד ברורה. אני רוצה לומר שיש כאן מערכת הוליסטית. אי אפשר לבודד אירוע ולהגיד שמתמודדים בו כירורגית, אלא להסתכל על סך כול החינוך הבלתי פורמלי, ושם למקד מאמץ.

תודה רבה לך. חברת הכנסת אמילי מואטי, בבקשה.

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, תודה לראשי הארגונים שנמצאים כאן, תודה לחברי עופר נוימן, תודה מיוחדת שהאיר לי כמה נקודות עיוורון שהיו גם לי בנושא; ותודה לך שדיברת בין חברת הכנסת אימאן ח'טיב לביני כי השורה התחתונה שלה על פגיעה מינית שהיא בלתי הפיכה היא כמו דקירה בלב. תודה שאפשרת לי זמן לנשום אחרי זה.

תודה לדור ההורים שלנו שאפשרו לנו להגיע למוכנות פיזית ונפשית כדי להגיד: עד כאן. הדברים שאתם בגופכם סבלתם ונשאתם לא יכולים לעבוד יותר. זה חשוב, יש לזה ערך לדורות. אני יודעת את זה מהמאבק הפמיניסטי שדברים שנראו מובנים מאליהם לפני 20-10 שנה, אנחנו מבינות כמה הם לא מובנים מאליהם וכמה אסור לנו לעבור עליהם בשתיקה. אני עוד שייכת לדור שהבוס יכול היה להגיע בבוקר ולהרגיש בשביל הכיף, לתת לך מכה קטנה בישבן או להגיד לך שאת יפה באופן חריג – דברים שהיום, תודה לאל, כבר לא קורים.

הנושאים שהייתי רוצה שיעלו זה נקודות העיוורון שלנו כחברה ושלנו כחברי כנסת כי אנחנו אלה שאמונים על הטיפול בזה בנוגע לקהילה הלהט"בקית, ולצערי הנקודות רבות. אני גם רוצה להשתמש בבמה ולהציע אותנו ככתובת נוספת לפנות אליה גם באופן אנונימי למי שחווה פגיעות מיניות, למי שסובל מזה, למי שאחרים חזקים ממנו מעזים להפר את הטריטוריה שלו ואת האוטונומיה שלו על גופו. אני יכולה להבטיח שאני אנהג בפניות האלה בכבוד וביסודיות מוחלטת.

לא מזמן הגשנו הצעת חוק למיניות בריאה ולימודי מגדר מכיתה א'. אני מקווה מאוד שנצליח לקדם את זה. זה יכול לשנות את האופן שהדור הבא יסתכל על מין ומיניות.

דבר נוסף – צוותי משבר לתנועות נוער, לרבות תנועות נוער להטב"קיות שמטפלים גם בנושאים האלה וגם בנושאים נוספים שנמצאים על הרצף. תודה רבה. אנחנו כאן.

תודה רבה לחברת הכנסת מואטי. חבר הכנסת אלון טל, בבקשה.

זה נושא מאוד חשוב לדיון. אמנם אני גדלתי בתנועת הנוער הציוני בחו"ל, אבל בדיעבד ככל שהזמן עובר אני מבין שדברים שהתקבלו כ"בסדר" הם פסולים לחלוטין, והרבה דברים שלא ידענו מתרחשים. אני מדבר עם אשתי שגדלה בתנועת נוער ואני שמח שהזמנים השתנו.

אז עלינו ארצה ונתקלנו בתרבות של "כשאת אומרת 'לא' למה את מתכוונת", וראינו שבארץ המצב אולי אפילו חמור יותר. אז חייבים לקבוע גבולות.

יחד עם זה אני רוצה להזהיר את כולנו: הבת שלי נסעה לשליחות לעבוד במחנה קיץ של תנועת נוער מסורתי. היא הייתה בת 17 והיא חינכה ילדות בנות 11-10. נאסר עליה לתת להן חיבוק כשהן בוכות שמא היא תעבור איזשהו גבול. כלומר אני פוחד שמתוך הרצון ליצור תרבות בריאה בהקשר הזה אנחנו ניצור חברה של אנשים זרים שלא מסוגלים בכלל לגעת אחד בשני גם בצורה תמימה ומתאימה. לכן תנועות נוער זה המקום שאפשר להגיע לאיזון הראוי. זאת סוגיה מורכבת וטוב שאת מעלה את זה.

תודה רבה לך. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה.

תודה רבה על הדיון החשוב הזה. צריך להבין, וזה התפקיד שלנו פה בוועדה בעיקר להתייחס לנקודה הזאת שפגיעות והטרדות מיניות הן תופעה חברתית וממילא גם פוליטית. זאת לא תופעה אינדיבידואלית של המטריד מול המוטרד או של הפוגע מול הנפגע. זה קשור לשיח חברתי שלם, ואם אתם רוצים – לתרבות שלמה. למעשה, כל סוג של שוביניזם או פוביה הם סוג של פגיעה מינית או הטרדה מינית.
למה אני מתכוון? למשל, אפילו שימוש בזהות מינית או מגדרית כשם גנאי זה כבר סוג של פגיעה מינית, לדעתי. זאת אומרת הביטוי הקיצוני של פגיעה מינית הוא פיזי, אבל זה מתחיל הרבה לפני זה. אם אנחנו רוצים, כפי שצריך, להיאבק ולמגר את התופעה של הטרדות ופגיעות מיניות אנחנו צריכים להתחיל בשינוי השיח כמו למשל הדוגמה שאמרתי – שימוש בזהות מינית כשם גנאי.

אני אגיד לכם על עצמי. אני בטוח שתתפלאו מאוד לשמוע שאני מקבל גידופים ברשתות החברתיות.

לא, באמת?

אני יודע שאני מפתיע אתכם. בגלל זה הכנתי אתכם לזה. אחד הגידופים הרווחים זה לקרוא לי "הומו". גידופים, במירכאות, כמובן. מבחינתי זה לא גידוף. בדרך כלל אני מתעלם, אבל אם יש לי מצב-רוח ואני רוצה להגיב אני אומר: אוקיי, אני הומו, אבל זה לא שם גנאי. מה הבעיה? שיקראו לי ככה. אבך עצם השימוש במילה הזאת או במילים אחרות, כולל, דרך אגב, לקרוא לגבר "איזה נקבה אתה" – גם זה נתפס כשם גנאי, זה הרי הזוי. שם צריך להתחיל את הטיפול. לא לחכות שזה יגיע להטרדה מינית במובן הפיזי, אלא לשנות את השיח כך שזהותו או זהותה המינית והמגדרית של אדם לעולם לא ייחשב כשם גנאי יהא אשר יהא, אלא ייחשב כזהות לגיטימית של האדם. זה, כמובן, מתחבר לאפליה ולהדרה ממסדיות. לא מדובר רק בשימוש בשמות גנאי, שכאמור, אני רואה את זה כסוג של הטרדה מינית – ושיהיה ברור שאני שם את המילה "גנאי" במירכאות כפולות ומכופלות כי לדידי זה לא גנאי. אבל מה שנתפס בשיח הציבורי כשם גנאי ומשתמשים בו זה כבר סוג של הטרדה מינית. זה מתחזק, גם מזין וגם מוזן מאפליה והדרה ממסדיות שבאות לידי ביטוי בחקיקה, שבאות לידי ביטוי בצורת דיבור של נבחרי ציבור. זה מזין אחד את השני.

אני אסיים בכך שב-20 בנובמבר כמו כל שנה זה יום הזיכרון הטרנסג'נדרי שמשמש זיכרון לטרנסג'נדרים שהתאבדו. שיעור ההתאבדות בקהילה הטרנסג'נדרית הוא עצום כתוצאה מטרנספוביה. אני נדהמתי לגלות שהייתי חבר הכנסת היחיד שהשתתף ביום הזיכרון הזה. הייתי בטוח שיהיו הרבה יותר. אני קורא פה לחבריי להשתתף.

מילת סיכום, בבקשה.

זה חלק מהבעיה – אובדנות בקרב הקהילות הלהט"ביות בגלל הטרדות מיניות כפי שאני הגדרתי אותן. זאת תופעה שחייבים להיאבק בה, והיא חלק ממה שצריך לדון עליו כאן.

תודה רבה. חבר הכנסת משה טור-פז.

בוקר טוב. אני רוצה להתוודות שהשבוע שניים מהילדים שלי לא בבית, ואני מתקשה לישון בלילה כי הם כל היום בתנועות הנוער. מי שלא יודע השבת היא שבת השיא של תנועת בני עקיבא ובמסגרת הזאת הילדים נעדרים לילות שלמים, וזה לא מרגיע שגם אני בוגר התנועה הזאת ולכאורה אמור לדעת מה קורה בה.

אנחנו צריכים להודות לארגונים כמו איג"י ואחרים שעושים עבודת קודש גם בהעלאת המודעות, גם בטיפול בילדים, גם ללוות אותם בגיל הזה. כשהייתי מנהל בית ספר נהגתי לומר למורים שלי שהשם הכי לא מדויק שיש במערכת זה "חינוך לא פורמלי". אין דבר כזה "חינוך לא פורמלי" – חינוך הוא חינוך, וברוב המקרים האנשים שנקראים "מחנכים", יש להם הרבה מה ללמוד מאלה שנקראים "מדריכים" או אנשי החינוך הלא פורמלי כי במקרים רבים הלבבות נפתחים, והליווי האמיתי נעשה בתוך ארגוני תנועות הנוער וכל החינוך המכונה "לא פורמלי"; כי חינוך הוא חינוך.

אני רוצה שמהוועדה הזאת תצא אמירה ברורה של חיבור חזק ככל הניתן בין מערכות החינוך השונות. לדעתי, עבודה כמו של ארגון איג"י וארגונים נוספים היא קריטית למערכת החינוך הנקראת "פורמלית" בבתי הספר. ככל שאנשי הארגון האלה ואחרים ייכנסו לבתי הספר ויעשו עבודה עם המחנכים בכיתות כך נצליח יותר. ההפרדה הזאת יוצרת הרבה מאוד חומות. היא תגרום למערכת החינוך להיות הרבה יותר רלוונטית לבני הנוער. תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת עלי סלאלחה, בבקשה.

אני רוצה להמשיך אותך. אני כמנהל בית ספר בבית ג'ן נתקלתי בראשית תפקידי בבעיה של ילד שהיה זכר ורצה להיות נקבה והתנהג כהנה וכהנה, והילדים בבית הספר התחילו להתלוצץ ולהזיק לו ולהפריע לו. יום אחד באה אימא שלו לבית הספר והתחילה לצעוק ולהרביץ - -

להרביץ לילדים?

אפילו למנהל. יש מנהל חטיבה.

ואז אני קורא לה, יושבים במשרד שלי והיא באה עם בן או בת שלה – אני לא יודע איך לקרוא לו, הוא דו כזה - -

בדרך כלל - -

כבודו, זה קל וזה חלק מהסיפור: אם היא רצתה שידברו אליה בנקבה אז זה ראוי, ואם הפוך אז הפוך.

אני בתחילת הסיפור.

בסדר.

- - - עם הבן שלה או הבת שלה – לא חשוב. ואני אומר לה – מחר תבואי אליי יחד איתו-איתה. היא לא ידעה למה. למחרת היא הגיעה. אני נכנסתי אותה לתוך הכיתות. עשיתי שיעורי בית – איך נולד ילד, ואז אני נכנס ורק מתחיל לדבר על הדבר הזה בכיתה, וכולם מתפוצצים וצוחקים. אבל אחרי רגע הילדים נרגעים, אני מסביר את התופעה והילדים מקבלים. יצאנו משם, קראתי לה ואמרתי לה, תלכי לקופת חולים, תבדקי מה את רוצה לעשות עם זה או הוא רוצה לעשות עם הגוף שלו. אז הוא הלך ועשה את השינוי. היום הוא גבר, הוא נהג אוטובוס.

מה אני רוצה להגיד? החשיפה – לדבר בבתי הספר, לדבר בתנועות נוער, לדבר בכל מקום על התופעה - -

עלי, לא פחות חשוב שיהיו מנהלים ומורים שיידעו איך להתמודד עם זה ואיך לדבר עם אותם ילדים.

- - - כל אחד יכול לעשות את זה.

נכון. תיגשו למורה לביולוגיה והוא ילמד אותם תוך שתיים-שלוש דקות. אין בעיה. אבל העניין הוא איך אנחנו מביאים את התופעה הזאת לכלל הציבור בשביל לקבל את האנשים האלה שנולדו כאלה בעולם הזה, ואנחנו חייבים לקבל אותם כפי שהם.

תודה רבה לך. חבר הכנסת איתן גינזבורג, אתה רוצה לומר כמה מילים?

בהחלט. אני באתי מוועדת חוץ וביטחון מדיון חסוי אבל היה לי חשוב להגיע לכאן ולומר כמה מילים ואצטרך לחזור לשם. ראשית, אני אגיד את המובן מאליו שאין מקום לשום התנהגות פוגענית כלפי אף אחד, כלפי אף אחת, והדברים צריכים להיות ברורים מאוד ונכוחים למרות שהם כאילו מובנים מאליהם. אגב, לא בקהילה הגאה ולא בכלל. לפני שבועיים נשאתי נאום במליאת הכנסת בנושא האלימות המילולית בקהילה הגאה, והתחקיר הוא תזכורת לרלוונטיות של הנושא הזה. כמובן, אסור לקבל שום קשר שתיקה של פגיעות מיניות בתוך הקהילה הגאה או בכל מקום אחר, ואני מעודד את כל מי שנפגע או נפגעה לפנות לאחד מקווי הקשר ולהתלונן כי הבושה היא לא שלהם, אלא של הפוגעים.

גם ברור שהחינוך הבלתי פורמלי חייב להיות מרחב בטוח. אין פה בכלל שאלה בנושא הזה. זה כאילו go without saying – אי אפשר לומר דבר אחר. אני רוצה להאמין שהעדויות שנחשפו בתקופה האחרונה מייצגות בעיקר מקרי קצה ובטח לא תרבות בתנועות נוער. לכן הייתי מאוד נזהר להפוך את מקרי הקצה לדברים שמאפילים על הדברים הנהדרים שקורים בתנועות הנוער. צריך מאוד להיזהר בדיונים כאלה לא לשפוך את התינוק עם המים. כי תנועות הנוער הם מקומות נהדרים, נפלאים, חשובים שקורים בהם ניסים ונפלאות, והם מחזיקים נערים ונערות, מעצימים אותם, הם מקומות חשובים ומוגנים עבורם; וגם כשיש מקרים כאלה ואחרים – בכל תנועות הנוער, אגב, לא בהכרח בנושא מיני, אלא גם בנושאים אחרים כמו התאבדויות, לדוגמה, אי אפשר בשל מקרה קצה להשחיר או להאפיל על כל הפעילות הנהדרת שעושות תנועות הנוער, במקרה הזה גם לא תנועות הנוער של הקהילה הגאה.

העדויות שנחשפו בתקופה האחרונה הן הזדמנות, לטעמי, גם לבדק בית בתוך קהילה הגאה, למחשבה האם ואיזו רגולציה נדרשת להעסקת בגירים מול בני נוער, התרבות שבין בני הנוער עצמם בגילים השונים. אגב, צריך לזכור שהחינוך הבלתי פורמלי הוא הפתרון ולא הבעיה.

נכון.

בהקשר הלהט"בי חשוב לומר כאן שמיניות להט"בית היא טאבו במערכת החינוך בישראל. היא גם טאבו בתרבות הישראלית בכלל, אבל במערכת החינוך הישראלית היא טאבו. אנחנו יודעים היום שהמילה "הומו" היא הקללה הכי נפוצה במערכת החינוך והכי נפוצה בקרב בני הנוער. הדרך להתמודד עם הנורמות הבעייתיות שקיימות ועם נורמות בעייתיות בכלל זה חינוך, כמו שאמרו קודם חבריי. לכן חשוב שהאירועים האחרונים ייקחו אותנו למקום של עשייה חינוכית, משמעותית, להגברת המודעות, לשיח על חשיבות הרצון, על החשיבות איך לומר "לא", על המקום של האדם, על הבושה של הנפגע שלא צריך להתבייש בכך.

אני אגיד לכם שאדם מהקהילה הגאה שנפגע מינית נמצא בארון כפול: הוא גם בארון של הזהות המינית שלו עם כל הקושי שמלווה בזה, והוא גם בארון של הפחד להתלונן על מה שהוא חווה כי אולי זה יעיד בעצם עליו משהו. זה דבר מורכב, מייסר וכואב מאוד. מערכת החינוך צריכה להבין את זה ולהכיל את זה.

אני שמח שבכספים הקואליציוניים יכולנו להגדיל את תקנת החינוך לסובלנות של איג"י וחוש"ן במערכת החינוך, כמעט להכפיל אותה השנה. זה לא היה קורה בלי הכספים הקואליציוניים וכל מי שהתעסק באותם כספים קואליציוניים גם השנה וגם בשנה הבאה. הדבר הזה חייב להיות נוכח.

עד היום, גברתי היושבת-ראש, אין חוזר מנכ"ל במשרד החינוך בכל הנוגע לקהילת הלהט"ב – איך להתמודד עם אדם שרוצה לצאת מהארון, איך להתמודד עם אדם שנפגע מינית, איך להתמודד עם נער או נערה שמזהים עצמם כטרנסים. הצוות החינוכי לא יודע להתמודד איתם, המערכת לא יודעת להתמודד איתם, היועצות לא יודעות להתמודד איתם. אני אומר לכם – זה דבר חסר. אני דיברתי עם שרת החינוך בנושא הזה והיא הבטיחה לבדוק את הנושא. אבל הדבר הזה נדון כבר המון שנים, ופעם אחת צריך לעשות מעשה בהקשר הזה. חוזר מנכ"ל הוא לא מספיק. הוא דרך אחת ולבנה אחת בדרך.

לכן אני מבקש מאוד שגם הדיון הזה ודומיו לא ישפכו את התינוק עם המים. בואו נתמודד עם הקשיים, בואו נתמודד עם בעיות אבל לא נהפוך את כל הדבר הזה לעולם שחור. צריך לברך את תנועות הנוער, צריך לחזק את תנועות הנוער, צריך להודות לתנועות הנוער על מה שהן עושות – לא להפוך אותן למקום שהורים יפחדו את הילדים שלהם. להפך – זה מקום מוגן, זה מקום בטוח, זה מקום טוב. צריך לחזק אותם, להעצים אותם ולהמשיך לשלוח את הילדים – כל אחד על-פי בחירתו. תודה רבה.

תודה רבה לך, חבר הכנסת איתן גינזבורג. אני רוצה לתת הזדמנות לדוברים לפי הרשימה שיש לפנינו. לאחר מכן נפנה, כמובן, גם למשרד החינוך כדי לקבל תשובות לחלק מהבעיות שהוצפו בדיונים קודמים בעניין הטרדות מיניות בעולם התרבות והספורט, בתנועת הצופים. היו שני דיונים שהתקיימו בנושא הזה שגם הוועדה ביקשה ממצאים. אז אנחנו מבקשים שגם נציגת משרד החינוך תתכונן ותקשיב קשב רב גם לדברי חברי הכנסת וגם לדוברים האחרים.

אנחנו נפתח עם עופר נוימן, מנכ"ל איג"י, שהגיע אלינו לוועדה. עופר, תודה רבה שהגעתם. אנחנו מבינים שזה לא פשוט אחרי אותם מקרים שפורסמו, אבל חשוב לנו לקיים את הדיון הזה ולראות איך אנחנו יכולים לצמוח מפה ואיך אנחנו מונעים מקרי קיצון כאלה ואחרים שעלולים להתקיים. בבקשה, זכות הדיבור שלך.

בוקר טוב לכל הנוכחות והנוכחים ותודה ליושבת-ראש הוועדה על קיום הדיון. תודה גם לחברי הכנסת יוראי, אמילי, איתן, לשרת החינוך, לקרן ואמיר נציגיה. אנחנו נמצאים במעטפת של נבחרי ציבור ושליחי ציבור שרוצים אותנו, וזה דבר מרגש וחשוב שלא תמיד היה.

אני ונועה, סמנכ"לית הארגון, נמצאים פה בשם פעילות ופעילי איג"י, צוות העובדות והעובדים והאספה הכללית של הארגון. השבוע האחרון היה כואב מאוד כי, לפי פרסומים קשים, דמויות חזקות ומשמעותיות שכולנו נשאנו אליהן עיניים השתמשו בכוחן כדי לפגוע מינית בצעירים שהיו חלשים מהם. זה בלתי נסבל, וחשוב להגיד פה שאנחנו מאמינים למתלוננים ולמתלוננות וכואבים איתם.

אלימות מינית היא נגע קשה ורע בכל חברה אנושית. בכל מקום שיש בני אדם יש אלימות מינית. זאת מכת מדינה שפוגעת בכל חלק של החברה הישראלית, והיא חמורה ומסוכנת גם בתוך הקהילה הגאה. אלמנט קשה נוסף שמתחבר לפגיעה והאלימות המינית הוא הארון. מחקרים מראים לנו שהעובדה שצעירים וילדים להט"ב רבים חיים בהסתרה ובפחד שמא יידעו מיהם באמת מסכנת אותם. בתוך חברה שמביישת את המיניות שלהם והזהות שלהם הם נאלצים להתמודד גם עם תוקפים ופוגעים שמשתמשים בחולשה כדי להשיג את מבוקשם. זאת תופעה חמורה, ואנחנו באיג"י נלחמים בה כבר שנים בכוחות גדולים. אנחנו מובילים מהלכים מעמיקים שהם החלק ממאבק עולמי פמיניסטי ואמיץ למיגור התופעות הקשות של אלימות מינית.

חברות וחברי הכנסת, איג"י הוא המרחב היחיד שבו נערות ונערים צעירים יכולים להיות מי שהם והן באמת בלי פחד גם אם הם עדיין בארון. דווקא בגלל זה הקמנו לפני שנים יחד עם מרכזי הסיוע את הצוות שמוביל את ההתמודדות הזאת, ודווקא בגלל זה כל מקרה של פגיעה מקבל יחס רציני ובלתי מתפשר באיג"י. גם בימים האחרונים ביצענו פעולות שמטרתן התמודדות עם הכאבים שצפו בעקבות הפרסומים. כינסנו את כלל המדריכים לשיחות, בנינו מערך פעולות שעבר כבר בשבוע שעבר בכל הקבוצות ברחבי הארץ, חיזקנו את קווי הפניות ואת המענים החירומיים.

כמו כן חשוב לי להגיד את זה כאן בפעם הראשונה בימים הקרובים יתכנס לראשונה צוות שמייעץ לנו ואותו תוביל השופטת המחוזית בדימוס נאוה בן-אור. אני מודה לה מאוד על כך שהיא הסכימה להצטרף אלינו להקים צוות שיהיה בלתי תלוי ועצמאי לחלוטין שידבר איתנו וישאל אותנו את כל השאלות הקשות, ויעזור לנו להבין איך צועדים את הצעד הזה קדימה. השופטת בן-אור הייתה שופטת מחוזית בירושלים, היא כיהנה כמשנה לפרקליטת המדינה וכמנהלת מחלקת פלילים. היא נעתרה לבקשתנו ואנחנו מאוד סומכים על הצוות הזה שהתגבש.

אין לנו פתרונות קסם. אני אומר את זה כאן בכנות. גם אנחנו מוצאים פינות חשוכות; גם אנחנו עומדים לעיתים בפני רגעים מבעיתים של חוסר אונים מול פגיעה שנחשפת. כן, אני בטוח היום, שבוע אחרי שפורסמו הדברים, שיש דברים שיכולנו לראות אבל לא העזנו; שיש דלתות שלא פתחנו; שהיינו יכולים להיות עוד יותר קשובים, עוד יותר חדים ועוד יותר אמיצים. אנחנו מחויבים להביט על המקומות החשוכים האלה, לנסות להבין מה קורה ואיך ניתן לתקן את מה שמתרחש במרחבים הדיגיטליים; לשנות את הנהלים במרחבים החינוכיים שאנחנו אחראים להם; להעמיד למבחנים קשים ועמוקים יותר כלפי דמויות בעלות כוח, להציף את השיחה על פגיעות, ולא לוותר גם כשזה לא נעים או מפחיד.

הקהילה הגאה חייבת להיות מרחב בטוח. יותר מכל קהילה אחרת אנחנו מתמודדים עם שנאה והסתה כלפי המיניות שלנו, כלפי הזהות שלנו וכלפי המגדרים, הבחירות והנטיות. אל מול השנאה הזאת אנחנו צריכים להעמיד מודל אחר בריא יותר, שפוי יותר ומכבד יותר. זאת המתנה שלנו וזאת האחריות שלנו.

אני אסיים ואגיד שהסיסמה של איג"י היא "אנחנו כאן ובכל מקום", ובגלל זה אנחנו חייבות וחייבים היום יותר מתמיד להיות חזקים ומאוחדים נגד פגיעות מיניות ונגד הפוגעים כדי שבכל מקום שבו נמצאים בנות ובני נוער צעירים גאות וגאים הם ירגישו בטוחים ומוגנים. תודה רבה.

תודה רבה לך, עופר, על הדברים. גם נשמע שעשיתם חשיבה לעומק איך לנסות להוסיף על חסמים ובלמים כדי לוודא שדברים כאלה לא יקרו. אנחנו בוועדה מאוד מעריכים את העבודה שלכם. אנחנו מבינים שבני הנוער מגיעים אליכם ולא סתם הם אומרים שזה הבית שלהם. זה המקום היחיד שהם מקבלים את התמיכה המשפחתית שהם לא מקבלים בבית, והם רואים בכם משפחה, בסיס תמיכה וחיזוק, מקור העצמה ומקור להתפתחות ולגילוי עצמי כדי להרגיש בטוחים במי שהם. דווקא בגלל זה אני שמחה שאתם מסוגלים לעשות חשבון ולהסתכל לעומק ולתקן מה שדורש צורך בכך.

אני רוצה להעלות בזום את ערן גלובוס שביקש רשות דיבור. אגב, מי שמבקש רשות דיבור, בבקשה, להעביר אליי פתק עם השם או הודעה למנהלת הוועדה. ערן גלובוס, בבקשה.

תודה רבה, חברת הכנסת השכל, קיום הדיון הזה הוא באמת חיוני. אני חייב להתייחס לאמירה שמדובר בתופעות קצה נדירות. לא נעים להגיד אבל אני גדלתי בגיל צעיר מאוד משנות בית ספר יסודי במרחבים הבלתי פורמליים של הקהילה הגאה, כולל כחניך באיג"י, ועם כמה שקשה להגיד את זה צריך להודות: המרחבים האלה לא היו מספיק בטוחים, נקודה. צריך להגיד כמו שעופר ציין, שהייתה התקדמות בשנים האחרונות אבל ממה שאני מבין המרחבים האלה עדיין לא בטוחים מספיק. זה מתחבר למשהו שיכול לצאת אופרטיבית מהדיון הזה: הסיפור הזה של העין המקצועית והחיצונית. כי בלי העין הזאת תרבות טשטוש הגבולות, תרבות של קשרי השתיקה – הקיום הוא מועדון סגור. צר לי להגיד ולהיות הורס שמחות אבל גם עכשיו יש מועדון כזה שפועל כדי לשרוד את הסערה, ולשמר את הנורמות.

אני מאוד רוצה לברך את איג"י ולהצטרף לדברים שלך, חברת הכנסת השכל, על התמיכה. כולנו רוצים לתת למהלך הזה. הצעדים הם חשובים. המינוי של ועדה חיצונית בראשות כבוד השופטת בדימוס נאוה בן-אור הוא חיוני. העין החיצונית הזאת תוכל לחשוף דברים. והחשיבות לא רק נותנת תחושה של צדק ושל ריפוי לאנשים שנפגעו. אבל כדי להתקדם קדימה באופן אמיתי צריך לעשות את הדבר הזה. כמובן, זה גם יעזור להשיב את האמון גם באיג"י וגם במרחבים בכלל.


אני מקווה שמהדיון הזה בראשותך תצא קריאה לארגוני החינוך הבלתי פורמלי גם מחוץ לקהילה. לא צריכות להיות פה נורמות שונות לא מחמירות יותר ולא מקלות יותר. זה משהו שנוגע לכל תחום החינוך הבלתי פורמלי. לא להסתפק בלהגיד “we’ll do better” ו"נשתפר בפעם הבאה", אלא באמת למנות אנשי מקצוע: משפטנים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, ועדות מקצועיות שיכולות לבדוק את הבעיות וגם את ההיבטים התרבותיים ולא רק דמות כזאת או אחרת שבהם צריך לטפל כדי לאפשר לעשייה החשובה של הארגונים האלה להמשיך להתנהל באופן בטוח לכולם. ראוי שהקריאה הזאת תצא מפה. פה איג"י יכולים להיות דוגמה.

סליחה, חברים, אני יוצאת למפגש עם חברי סנאט צרפתיים.

יש פה הרבה קולות חשובים. ראינו בעבר כל מיני תהליכי בדיקה פנימיים בכל מיני מקומות וזה ודאי חשוב, אבל כשיש עין מקצועית חיצונית הדברים יכולים להיבדק באופן אחר ולוודא שאף אחד לא מצליח למנוע או לטייח דברים שמכתימים עשייה שצריך להגיד שברובה היא מאוד חשובה וחיונית. כמו שאמרתי, אני גדלתי באיג"י. הרבה מהעשייה הציבורית שלי קשורה לערכים האלה של אחריות ושל אזרחות פעילה שיש באיג"י ולתחושת מוגנות, אבל המרחב לא היה מוגן מספיק חד-משמעית. זה נכון לגבי עוד מרחבים אחרים. אני יודע שזה גם נכון היום, גם אם פחות. אני מקווה שמפה תצא קריאה משמעותית לא להסתפק באמירות כלליות על מה שיהיה בעתיד, אלא למנות גורמים חיצוניים שיוכלו לבדוק, להמליץ ולוודא שהדבר הזה נעשה באופן אחראי. המון תודה על קיום הדיון, חברת הכנסת השכל.

תודה רבה לך, ערן גלובוס, יועץ למדיניות הבית הפתוח בירושלים. אני רוצה לתת את זכות הדיבור למור נהרי, מנכ"לית ארגון חוש"ן. בבקשה, זכות הדיבור שלך.

עלו כאן התייחסות גם לגבי איג"י, תנועת הנוער הגאה, אבל גם לגבי תנועות נוער נוספות. כיום במערכת החינוך הפורמלית ובמערכת החינוך הממלכתית יש תקנת החינוך לסובלנות שהזכיר חבר הכנסת גינזבורג. התקנה הזאת מאפשרת לנו להציע לבתי הספר סדנאות שעוסקות בכל הנושא של גיבוש זהות להט"בית ויצירת מרחבים בטוחים ללהט"בים. התקנה הזאת מאפשרת להגיע להרבה מאוד תלמידות ותלמידים אבל היא לא מתייחסת למסגרות שאינן חלק מהחינוך הממלכתי. מה שנוצר זה שלמסגרות הבלתי פורמליות, למסגרות של משרד הרווחה וכל מה שהוא תחת תכנית היל"ה וכל מה שלא נכלל בתקנה הזאת כי הוא לא ממש בין כותלי בית הספר אין כרגע תקצוב לסדנאות שלנו. נוצר מצב שאנחנו יכולים להגיע לבתי הספר וזה מהמם והתקנה הוגדלה, וזה מרגש אותנו מאוד, ויאפשר לנו להגיע - - - תלמידים ותלמידות. אבל כל המרחבים שהם בלתי פורמליים, שהגבולות בהם יותר מטושטשים, שפערי הגילים בין המדריכים לחניכים קטנים יותר, שיש בהם לינה בטיולים ומאפיינים של מקלחות בטיולים – כיום אנחנו כמעט לא מגיעים למרחבים הבלתי פורמליים; כי אין להם תקציב לרכוש את השירותים שלהם, ולנו אין תקציב להציע אותם חינם. לכן יש כאן סוגיה שנכון שנידרש לה – איך מנגישים את הדבר הזה שמונגש היום להמון תלמידים ותלמידות במערכת החינוך גם במרחבים שאינם בתוך מערכת החינוך הפורמלית.

תודה רבה על הדברים. אריאלי פרטיג, מנהלת חינוך של מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, בבקשה.

נעים מאוד, תודה על הוועדה וגם על רשות הדיבור. נאמרו פה דברים מאוד משמעותיים. במרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית אנחנו נותנים מענה מאוד מקיף לכל המקרים של אלימות מינית בין במסגרות פורמליות ובין במסגרות בלתי פורמליות. חשוב להגיד שעוד לפני התקנות ב-2019 אנחנו עושים תהליכי עומק גם במסגרות בלתי פורמליות וגם בבתי-ספר. ההסתכלות שלנו מכניסה את המניעה ל-DNA של הארגון. אנחנו עוברים בשני צירים: הציר הראשון הוא יצירת מרחב בטוח במניעה, והציר השני הוא בהנגשה של סיוע – איך נותנים סיוע נכון במקרה שמתגלה סיפור של פגיעה מינית.

במחלקת החינוך ציר המניעה כשאנחנו מדברים על מרחב בטוח הכוונה להבין לעומק מה זה אלימות מינית, באיזה מרחבים היא קורית, ואיך היא קורית. אנחנו בעצם מדברים על יחסי כוח שבמרחבים הטרו-סקסואליים ובמרחבים שהחברה - - - זה משהו שיותר ניתן לדיבור. במרחבים להט"בים עדיין יותר קשה לדבר על זה. איג"י מייצרים שיתופי פעולה לאורך הרבה מאוד שנים. המרחב הבטוח הוא מקום שניתן לקחת אחריות. כמו שעופר אמר זאת באמת ההסתכלות שוב האם המרחב שלנו מאפשר להגיד שגם אצלנו הדברים קורים. זה צריך להיות במרחבים של בית הספר וגם במרחבים שהם לא להט"בים כמו בצופים, הנוער העובד - - - צריכים להכיר בעובדה שאלימות מינית קיימת בחברה שלנו. דיברתם על ממונים או אנשי מקצוע שמתעסקים בזה, ובעצם אנחנו אומרים שההבנה שאלימות מינית קיימת צריכה להיות חלק מה-DNA של הארגון. אנחנו לא רק נמנה איזשהו איש מקצוע ספציפי שייתן מענה אלא יהיה מדובר בכל רמ"ח אבריו של הארגון.

אריאלה, אתם נותנים ייעוץ לכל תנועות הנוער? לכל החינוך הבלתי פורמלי?

כן. אנחנו מעבירים הדרכות וסדנאות ומתחילים עם מנהלי הארגונים ואחר כך עם המדריכים והמדריכות של השינשי"נים. רק במקרים מאוד מסוימים נפגוש את הנערים והנערות, והרעיון הוא להנגיש את הנושא למי שאמונים על המרחב - - -

בשנה האחרונה באלו ארגונים עשיתם הדרכות למדריכים?

באיג"י, בצופים, בנוער העובד, בשומר הצעיר, בתנועת בית"ר. אני יכולה להגיד את כל השמות של הארגונים שאנחנו עובדים איתם, אבל יש גם ימים מרוכזים שבהם מביאים נציגים מכל תנועות הנוער בכל הארץ בין בתנועות סיירות וכדומה. אנחנו בקשר רציף עם מנהלי התנועות. אנחנו עושים את זה מתוך הבנה שאלימות מינית היא תופעה שניתנת לשינוי על-ידי העלאת מודעות ובשיח על שוויון מגדרי והבנה של יחסי כוח בתוך סיטואציות לגיטימיות ובמיוחד בגיל ההתבגרות שזה עוד יותר מבלבל וההתנסויות יותר מורכב והלחץ החברתי נכנס לתמונה.

אריאלה, תודה על הסקירה שלך. יש לי שאלה: איזה פערים שקיימים כרגע את מזהה בפעילות שלכם מול תנועות הנוער? מה היית משפרת ולמה את זקוקה כדי לשפר את זה?

הפערים הם בקשר בין הפורמלי לבלתי פורמלי. הקשר חייב להיות. אנחנו חיים בחברה שלצערי מנרמלת ומשתיקה אלימות מינית. יש מסגרות חינוך – בית ספר או תנועות בלתי פורמליות – שיכולות להיות כתובת להביא משהו אחר, לתת איזושהי עמדה אחרת. ארגונים - - - יכולים לתת מגוון לנערים ולנערות לדבר על מיניות, להכיר מיניות שמדוברת יותר ופחות מוסתרת. נושא המודעות והחינוך למיניות מיטיבה זה משהו שחייב להיכנס ל-DNA. אנחנו מגיעות לסדנאות אבל מה שחשוב זה לשנות את התפיסות החברתיות שקיימות בחברה שלנו. עכשיו יש דיבור מאוד משמעותי לחנך למיניות מיטיבה. אי אפשר לדבר על מיניות בלי לדבר על פגיעה מינית. שיהיה שיתוף פעולה.

תודה רבה לך, אריאלה.

אני עורכת הדין איילת רזין בית-אור, היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית. אני רוצה להוסיף לדברים של אריאלה, אנחנו מאותו מקום. רק ברמת הרגולציה, החקיקה והפיקוח אני חייבת להגיד שבחינוך הבלתי פורמלי יש תקנה פורצת דרך של משרד החינוך שהלוואי שהייתה מוטמעת בעוד מבחני תמיכות. המשרד הסדיר את הנושא של ממונה הטרדה מינית והגדיר איזה הכשרות היא צריכה לעבור כתנאי לקבל תמיכה מהמדינה. זאת תקנה יחסית חדשה, והדבר הזה יישר קו בכל ארגוני הנוער ובתנועות הנוער, שיש סטנדרט מאוד מינימלי שעל כך וכך חניכים יהיו ממונים וממונות, ואיזה הכשרות הם צריכים לעבור. שוב, זאת סנונית ראשונה, ואני מקווה שנסדיר את זה ונוכל להכניס את זה בעוד מרחבים. זאת פריצת דרך.

יש שתי הצעות חוק מאוד רלוונטיות לנושא: האחת חינוך חובה למיניות בריאה ומניעת פגיעה מינית של חבר הכנסת יוראי הרצנו להב שמדברת על הסדרה של הנושא הזה והטמעה במערכות החינוך הפורמליות והבלתי פורמליות; הזרוע השנייה היא של הכשרות חובה לאנשי חינוך, בריאות ורווחה לזיהוי פגיעה ומתן מענה מותאם. זאת תנועת מלקחיים שרק היא יכולה לתת מענה מקיף, מיטיב ואפקטיבי למי שנמצא בתווך הזה של פגיעה או הטרדה.

תודה רבה על הדברים. אני רוצה לתת את רשות הדיבור לתמי סלע, היועצת המשפטית של הוועדה, שתיתן לנו סקירה לגבי הוועדות האחרונות שהתקיימו ומסקנותיהן.

לא ממש סקירה אבל אולי להשלים כמה דברים שהתחלת בהם בתחילת הישיבה. אמרת שהוועדה הזאת דנה לפני כמה שנים בעקבות הטרדות מיניות שהיו בתנועת הצופים, והיה מהלך שהיה חשוב גם לשים אותו על השולחן וגם להמשיך אותו ולקחת אותו בחשבון כי לא ממציאים את הגלגל והדברים קורים, זאת תופעה רוחבית עם הדיוקים הנדרשים בכל מקום.

יש איזשהו דוח שבזמנו מונתה ועדה חיצונית בראשות שופטת בדימוס אחיטוב יחד עם מרכזי הסיוע שעשתה תהליך מעמיק יחד עם תנועת הצופים וגיבשו איזשהו מודל והמלצות גם לגבי אופן הטיפול, גם לגבי הכשרות וכל מיני כלים שיכולים לשפר את הטיפול ואת המודעות. יש לנו הדוח הזה שהוגש בזמנו לוועדה, ואחד הדברים שצריך לעשות זה לבדוק מה קרה עם זה, האם זה יושם – זה מול תנועת הצופים, ואולי באופן כללי מול מועצת הנוער כי אנחנו מדברים על משהו שנכון שייושם וייכנס. אולי גם מבחני התמיכה מקדמים את זה, אבל גם בתנועות הנוער האחרות.

עוד דבר שיכול להיות רלוונטי שקרה ב-2021 בהקשר לגופי הספורט שהם שונים אבל הם מתאפיינים במאפיינים דומים של מדריכים-חניכים: קרבה, מגע פיזי, גיל. גם שם היו תופעות שהביאו למהלך שבסופו הותקנו תקנות לפי החוק למניעת הטרדה מינית שמחייבות גופי ספורט גם להעביר הדרכות, הסברה והשתלמויות למדריכים וגם לספורטאים מגיל מסוים עם הסכמת הורים ומינוי ממונה. יש שם הסדרה רוחבית שמחייבת את כל גופי הספורט. יכול להיות שדבר דומה היה מתאים גם בחינוך הבלתי פורמלי שלא יושב בדיוק על התקנות של חוק למניעת הטרדה מינית שמטילות חובות על מעסיקים. כאן אנחנו לא מדברים על מעסיקים ועובדים, אלא על גופים שמערכות היחסים שם יותר מורכבות וזה יכול להיות גם כיוון של דבר חקיקה שמחייב את כל הגורמים שעוסקים בתחום להתנהלות מסוימת.

וגם דיווח לוועדה.

בתקנות שם יש גם דיווח של גופי הספורט. באותו עניין זה לשר המשפטים ולרשות לקידום מעמד האישי או אולי לוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי. אבל פה אנחנו מדברים על חינוך. זה עוד כיוון שאפשר היה לחשוב עליו, וזה מה שרציתי להעיר.

תודה רבה. נמצאת איתנו נציגת משרד החינוך קרן ליפשיץ זיתון. תודה רבה שהגעת. נעשו פה כמה דברים בעקבות מסקנות שנתקבלו בוועדות הקודמות שחלקן היו לעניין תקצוב אותם ארגונים בלתי פורמליים, לפי ההשקעה שלהם בחינוך או בהדרכה למניעת תקיפות מיניות והטרדות מיניות. זה לאחר הדיון שהיה לנו עם הצופים בנושא.

יש פה כמה דברים שעלו בעניין, כולל הנושא של חינוך מגדרי וחינוך מיני בבתי הספר. אנחנו רוצים לשמוע מכם מה נעשה ומה קורה היום, כלומר מה הדרישות שלכם מהארגונים הבלתי פורמליים כדי לשמור על המרחב הבטוח הזה.

תודה רבה על ההזדמנות. אני בתפקידי ממונה על תנועות נוער, ארגוני נוער ושנות שירות במשרד החינוך. אני שייכת למינהל חברה ונוער שיושבים בו עוד גופים בחינוך הבלתי פורמלי. אני אדבר עכשיו בשם החינוך הבלתי פורמלי ובעיקר מה אנחנו דורשים ותקנות התמיכה מ-13 תנועות נוער מוכרות, 22 ארגוני נוער מוכרים ועוד 24 גופים משלחים לשנת שירות מוכרים. במרחב החינוכי הבלתי פורמלי מסתובבות הרבה עמותות לא מפוקחות במשרד החינוך, ואני אדבר על מי שכן מפוקח אצלנו ומי שמוכר אצלנו. זאת הבחנה חשובה.

יש שני צירים רגולטיביים במשרד החינוך מול כל הגופים המפוקחים במשרד החינוך, בחינוך הבלתי פורמלי. גם הוועדה שהייתה סביב ההטרדות בצופים וגם בכלל – ב-2018 וב-2019 תוקנו מבחני התמיכה ויש שם כמה דרישות שהן תנאי סף לקבלת הכרה. עוד לפני שמקבלים תמיכה צריך לעמוד בהן כדי להיות מוכר לתמיכה: מינוי ממונה מניעת הטרדות מיניות בעמותה, בארגון, בתנועה וכדומה. זה לפי גודל הגוף. אם בתקנה הוא עובר 20% לעומת אחרים הוא מחויב בשלושה ממונים כאלה במטה, ובארגוני הנוער מחויבים בממונה מניעה כזה בכל מחוז ומחוז של התנועה. כי הגופים האלה הם גופים ארציים.

שנית, הם חייבים להגיש למשרד נהלים למניעה בשלבי טיפול במקרה שהוגשה תלונה; הם מחויבים בהשתלמות. אותו ממונה מחויב בקורס של 30 שעות הכשרה, וזה שיתוף הפעולה שיש עם מרכזי הסיוע, וכמובן, בעניין של מעסיק. אצלנו גם מתנדב בשכר או לא בשכר שעבר גיל 18 מחויב להציג היעדר עבירות מין. כשהגופים מגיעים אלינו גם לבדיקת תנאי סף וגם להגשות ביצוע בסוף שנה כדי לקבל את התמיכה הם מגישים לנו סרוקים את כל האישורים המשטרתיים של היעדר עבירות מין. זאת הרגולציה. אלה הצדדים המינהליים מאוד שהם נדרשים להם כדי לקבל תמיכה ממשרד החינוך.

את יכולה להרחיב על שיתוף הפעולה עם מרכזי הסיוע?

כן. הגופים שנתמכים על-ידי המדינה הם לא מתוקצבים, הם נתמכים. יש הבדל כי יש למדינה אינטרס לשמור על העצמאות שלהם. אז בעצם בתמיכה של המדינה כשאנחנו דורשים להעמיד ממונה מניעה, דורשים מהם השתלמויות והכשרות, וכמובן, את המצאת אישורי המשטרה של היעדר עבירות מין אז כל תנועה, ארגון או גוף משלח שנת שירות יכול להשתמש בחלק מהתמיכה הזאת לעבודה עם מרכזי סיוע שהם יהיו הגוף המקצועי הנכון שיבוא פנימה לתנועה ויכשיר את המדריכים הבוגרים שלה, את המדריכים הצעירים שלה, את השינ"שינים שלה. הם נדרשים להשתמש בתמיכת המדינה לשיתופי פעולה עם מרכזי ידע ותוכן מוכרים וידועים.

יש לי כמה שאלות.

אני רק אתן את הפן החינוכי שקורה בתנועות ובארגונים כי גם חשוב להגיד את זה. חבר הכנסת איתן גינזבורג דיבר על כך שהמרחב הבלתי פורמלי הוא הפתרון ולא הבעיה, ואמרנו את זה הרבה מאוד בשנתיים האחרונות בתקופת הקורונה. קשה לי קצת עם הכותרת הזאת כי החינוך הבלתי פורמלי הוא מרחב מאוד בטוח ורוב החניכים יקראו לו בית. הכותרת הזאת של הטרדות מיניות במרחב היא כותרת קשה ולא מדויקת. אנחנו לא מכתימים מערכות שלמות.

מה לא מדויק בה?

אי אפשר להתעלם מזה שזה קורה. אף אחד לא מכתים פה.

זה קורה בהרבה מרחבים בחברה הישראלית.

זה קורה בהמון מרחבים. בין הייתה תקיפה מינית או אונס בקרב שרים, ראשי ממשלות, נשיאים, חברי כנסת, כמו דברים שהתגלו בעבר – זה לא הכתים את כלל חברי הכנסת. עברנו תהליך גם בשנים האחרונות עם תנועת Me too כשהבנו עד כמה נכון להציף את הדברים האלה ולהוציא אותם החוצה.

מה שאני מנסה להגיד זה בדיוק זה – שהחינוך הבלתי פורמלי עוסק בזה שנים רבות. עוד לפני שתוקנה התקנה הם עסקו במגדר, במיניות. אני לא מקלה – להפך. לדעתי, בחינוך הבלתי פורמלי אנחנו מתעסקים בזה, דורשים שיתעסקו בזה, זה חלק מהשיח. אני חושבת שזה חשוב. אני לא חושב שהתנועות והארגונים אמיצים; אני חושבת שהם עושים את החובה שלהם שהם מתעסקים בזה. ממש לפני כמה חודשים היה לנו אכ"אתון לתוך הלילה של מועצת תנועות הנוער עם פורום מיכל סלה. בני הנוער הציגו כל מיני יוזמות מדהימות. הדבר הכי מהותי בגופים האלה זה השתתפות באקטיביזם: אתם תראו אותם בהפגנות עם החולצות והמדים. זה חלק מהמהות החינוכית ומהיישום.

כמה מהמדריכים עברו הכשרה בנושא הטרדה מינית בשנה האחרונה?

יש לנו מתוך קצת יותר מחצי מיליון בתנועות ובארגונים בסביבות 41,000 מדריכים צעירים בתנועות הנוער וכ-5,000 בארגוני הנוער. תנאי סף להכשרת מד"צ בכל התנועות ובארגונים זה להתעסק גם בזה. אז אני רוצה להאמין שאנחנו מדברים על כ-45,000 מדריכים צעירים. מדריכים בוגרים בתנועה ובארגונים – כולם עוברים. אין לי עכשיו הנתון כמה מדריכים בוגרים מעל גיל 18 יש - -

זה חלק מההכשרה שלהם?

זה חלק מההכשרה שלהם, חלק מהכניסה לתפקיד. יותר מזה, היום יש 2,280 מתנדבי שנת שירות, וטרם כניסתם לתפקיד ב-1 בספטמבר הם מחויבים, לפי התקנה, ב-14 ימי הכשרה; בימי ההכשרה החבר'ה עוברים לגור בקומונות משותפים, לפעמים גם בנים ובנות, וכולם ככולם, כל 2,200 המתנדבים מחויבים בהכשרה ובהגדרת התנהגות מיני ומגדרית בתוך הקומונה כחובה.

זה לגבי המדריכים. מה קורה כאשר ספק חיצוני, מדריך חיצוני, מרצה מבחוץ מגיע לתנועת הנוער ומעביר הדרכה לאותם בני נוער? כיצד אנחנו שומרים על המוגנות של בני הנוער? האם יש איתם כל הזמן מדריך? האם יש קווים שיודעים שאסור לטשטש? מה ההדרכה בעניין הזה?

הגופים שאנחנו מפקחים עליהם יודעים ומתנהלים כך: לעולם קבוצת חניכים לא תישאר עם גורם או ספק חיצוני בלי שהמדריך המוכר של הקבוצה נמצא בפעילות עצמה. לא תהיה פעילות בלי המדריך הבוגר של התנועה. זה לא יקרה.

שנית – ואני לא יכולה לדבר בשם החינוך הפורמלי, אני מתארת לעצמי שנמצאת כאן גם נציג מהחינוך הפורמלי – אבל כמו שכשמכניסים לבית ספר ספקים חיצוניים, נדרשים אישורי משטרה של היעדר עבירות מין, וכך גם בחינוך הבלתי פורמלי. כל הגופים שמוכרים על-ידי המשרד יודעים שכל ספק שהם מתקשרים איתו מחויב באישור על היעדר עברות מין. הדוגמה הכי בולטת היא שלפני מפעלי קיץ,כשהם מגיעים אלינו לאישור מחנות, ספק מזון שהוא בדרך כלל לא אדם קבוע בתנועה או מאבטחים וחובשים או אנשי מרפאה חייבים להציג לנו אישור על היעדר עברות מין כדי לקבל אישור כניסה למחנה.

מבחינת המשרד כל מי שמגיע במגע קצר טווח או ארוך טווח והוא זכר מעל גיל 18 מחויב כמו החוק להציג היעדר עברות מין.

יש לי שלוש אינפורמטיביות קצרות: ראשית, את דיברת על אישורי העסקה ועל הבדיקה שלהם: האם הדבר הזה מבוצע ברמה איטית? כלומר פעם בחצי שנה, פעם בשנה כדי לוודא שאותו גורם לא יסתבך תוך כדי התהליך?

הוא מוצג פעמיים בשנה: בבדיקת תנאי הסף בינואר ובסוף שנה בסביבות ספטמבר כשהם מגיעים לביצוע סוף שנה.

כלומר פעמיים בשנה.

כן. ובקיץ.

יופי. האם בקומונות שדיברת עליהן יש בכל קומונה כזאת ממונה הטרדת מיניות מתוך החניכים או שהם עוברים הדרכה פעם בתחילת שנה, ואתם סומכים שבקומונה עצמה אין בעיות. ואם יש בעיות – מי הכתובת?

לכל קומונה יש שני מלווים או מלווה בוגר אחד; אחד זה מלווה חברתי ואחד זה מלווה משימתי או במשרה מלאה שהוא גם וגם.

הוא מוגדר ממונה על מניעת הטרדות מיניות?

הוא עבר הכשרה לדבר הזה. הוא נמצא לפחות פעם-פעמיים בשבוע לקומונה לשיחה. אם הדברים האלה קורים במהלך השבוע הם עוברים אליו, ולתנועה יש נוהל התנהלות כשצפה תלונה.

יש פרוטוקול של המשרד בנוגע לטיפול בפגיעות מיניות במסגרות הבלתי פורמליות? כלומר מה הפרוטוקול כשיש תלונה כזאת? מה עושים איתה?

כל גוף מביא לנו את התקנון שלו. כשהם מגיעים אליי כיחידה מקצועית הפרוטוקול אצלי הוא שהם חייבים להגיע אליי ולהגיש לי מה שתקנת התמיכה דורשת מהם. הדברים מאוחסנים אצלי ואם קורה משהו בצופים או במחנות העולים או בארגון הנוער מד"א יש לנו נוהל שלבי טיפול שהארגון הציג לי בתחילת השנה.

למה הנוהל של הצופים ובנות בתיה שונה?

לא שונה.

זה ממש ככה. ובהמשך למה שהוא שאל – מתי אתם מבינים שזה משהו שצריך לעבור למשטרה? זה לא שסוגרים את זה תמיד בתוך המשפחה.

אני חייבת לומר שהפיקוח על עמותות עצמאיות הוא פיקוח מטה. זאת אומרת כל היחידה המקצועית זה אמיר ואני, וכשמגיעים אלינו בדיקות זה נאסף. יש מקרים שלא מגיעים ישר אלינו, אלא ישר למשטרה.

אבל מתי אתם, לפי ההנחיות הפנימיות שלכם - - -

מה הפרוטוקול?

כשמציפים לנו הורה או חניך, ליחידה המקצועית במשרד החינוך איזושהי תלונה אנחנו מיד נעמדים - -

לא הבנתי - -

הממונים לא מציפים לכם את הדברים?

חינוך הנוער לא מכיר אותך, הוא לא מכיר את הפקידה שלך, הוא לא מכיר את הפקידה שלך – הוא מכיר את המדריך שלו. לכן אני שואל: מה הפרוטוקול?

האם המדריכים יודעים לפנות אליכם או שאין לכם פרוטוקול של פנייה אליכם ספציפית?

מה שהחוק דורש, ועל-פי זה התקנה והגופים אמורים לפעול זה שהם צריכים לפרסם בכל סניף, קן, שבט שלט עם פרטי הממונה של התנועה ופרטים של גופי סיוע. זה מה שהחוק דורש מהם.

אבל אם מגיעה לאחד הממונים פנייה של תקיפה מינית ואותו חניך לא פונה לאחד הארגונים, האם יש פרוטוקול להציף את זה אליכם?

גם אלינו וגם למשטרה.

וכל הממונים יודעים זאת?

כן. זה 30 שעות הכשרה שלהם. הם יודעים בדיוק למי הם מחויבים.

אלה הארגונים שנמצאים תחת הפיקוח שלכם.

כן.

מי הם הארגונים המסובסדים ולא מפוקחים?

אצלנו בחינוך הבלתי פורמלי מי שמסובסד ונתמך מפוקח ועומד תחת הנהלים האלה. יש עמותות שעובדות בחינוך בלתי פורמלי והן לא נתמכות במשרד החינוך.

העמותות האלה הן גם ארגונים כמו תנועות נוער?

הן יכולות לקרוא לעצמן תנועות נוער וארגוני נוער כי הן עושות פעולות נוער, אבל משרד החינוך לא מפקח עליהן.

איזה ארגונים נכללים ברשימה הזאת?

לתת לך דוגמאות?

כן.

למשל, כנפיים של קרמבו נתמכים במשרד הרווחה ולכן במשרד החינוך הם לא תנועת נוער או ארגון נוער. אבל הם כן תחת הפיקוח שלנו בשנת שירות. יש ארגון נוער שנקרא "יוניסטרים" שנמצא בתהליך של הכרה במשרד החינוך, הוא עדיין לא מוכר. לכן הוא עדיין לא תחת הפיקוח שלנו.

ובעצם אותן תקנות לא חלות עליהם או שהן חלות עליהן?

כל עוד יוניסטרים לא נתמך על-ידי המדינה והוא לא בפיקוח שלי התקנות האלה לא חלות עליו.

זה לא תקנות כלליות - - -

עשיתי עכשיו בדיקה. זה לא מדגם מייצג אבל כתבתי לבת שלי שהייתה בשנת שירות והייתה נח"לאית מטעם תנועת הנוער ועושה עכשיו שביל ישראל. היא אומרת שהם קיבלו הדרכה בשנת השירות ואף פעם לא בתנועת הנוער. והיא הייתה יושבת-ראש התנועה הארצית. אז השאלה היא איך אתם מבטיחים שאותם נהלים פנימיים מתקיימים? האם אתם בודקים או עושים בדיקת פתע?

אנחנו אומרים את זה כמה וכמה פעמים בשנה. אנחנו לא רק מחכים שהם יגיעו אלינו להגשות, אנחנו גם מייצרים הכשרות משותפות לכלל תנועות הנוער וארגוני הנוער. אנחנו מקפידים מאוד לרענן את זה. בסוף אם בנקודת הקצה שי"נשין לא קיבל את ההכשרה הנדרשת אנחנו נטפל בזה.

האם חשבתם פעם לעשות קו חם לחניכים שלא יודעים איך להתלונן? כי חלק מהבעיה שמשהו קורה, וחניך לא רוצה להיות לא מקובל בחברה שהלחצים החברתיים חזקים מאוד. מה עושה מישהו שרואה משהו לא בסדר או מישהו שנפגע? איך הם יכולים לדעת שיש לאן לפנות? יש מספר טלפון?

אני שוב אומרת: בכל סניף ובכל שבט יש מספרי טלפון של מרכזי הסיוע וגם – זה עוד לא קרה, אבל אם קרה שחניך התקשר אלינו וביקש אנחנו יודעים לאן להפנות אותו ואיך לסייע. יש לנו גם במשרד החינוך שפ"י שלנו. אנחנו יכולים לתת מענים בעיר מסוימת אבל אני לא יכולה להגיד עדיין שזה קרה כדי להגיד לך איך זה יתנהל.

עופר מאיג"י, אני לא בדיוק יודעת איך זה עובד אבל זה גם פעולות שיש בכל תנועת נוער אחרת – כאשר מגיעים אליכם מדריכים מבחוץ כדי להרצות תמיד נמצא אחד המדריכים הקבועים עם אותה הקבוצה?

אני שמח שנועה פה. היא סמנכ"לית כל המערך החינוכי והיא יכולה גם להשיב וגם להיות איתי בדבר הזה.

נהדר. בבקשה, נועה.

המדריכים הקבועים שהחניכים נפגשים איתם אחת לשבוע הם תמיד אותם מדריכים ואין דבר כזה אורחים בפעילות. זה לא דבר שקיים. אם דבר כזה מתקיים זה באישור מיוחד וכמובן, זה בנוכחות מדריך. אין סיטואציה שזה לא קורה. יש הסמינרים הארציים שבהם יש הכשרה מיוחדת, יש עובדים של איג"י במרחב הזה, יש תהליכים שקשורים גם באישור ההורים, הכנות למרחב.

אותם מרצים שמגיעים לסמינרים האלה - -

לא מגיעים מרצים לסמינרים. גם בסמינרים יש מדריכים, הדברים מתקיימים בתוך קבוצות.

הסמינרים הם למתנדבות ולמתנדבים מעל גיל 22-21. בעיקרון אנשים חיצוניים לא נפגשים איתם, בעיקר מהסיבה שכ-80%-75% מהם עדיין בארון, ואנחנו לא מייצרים בכלל את ההזדמנות הזאת. אחת הפרשות שמדובר בהן היא לפני יותר מעשור, ומאז שינינו הרבה מאוד נהלים.

לפחות ממה שפורסם, וצריך מאוד להיזהר בדברים כי אני מניחה שהם תחת חקירה ואסור לנו להיכנס לדברים - -

הפרשה שאת מדברת עליה היא לא במישור הפלילי. לכן היא לא בבדיקה של רשויות אכיפת החוק.

עדיין.

ממה שאני מבינה גם לעניין חוק הטרדות מיניות בנוגע למדריך וחניך, יש פה עניין של יחסי מרות. לכן גם זה אמור להיחקר. אני לא יודעת אם זה נמצא. חלקן נמצאות, חלקן לא.

רק צריך לעשות סדר. הפרשה שפורסמה חשפה מעשים חמורים מאוד לכאורה של איתי פנקס אכן מדברת על מפגש שהיה למעלה מעשור של חניכים וחניכות באיג"י.

לא במסגרת תפקידו כמדריך.

הוא לא היה מעולם מדריך - -

הוא היה כמו מפעיל חיצוני שמגיע להרצות?

הוא היה חבר מועצה, הוא היה שליח ציבור. אני לא אכנס לזה, כפי שאמרת, כי לא צריך עכשיו. אבל מאז דברים כאלה לא קורים בכלל. אין היום סיטואציה כזאת.

שבה חניכים נפגשים עם אותם מפעילים חיצוניים?

כן, ואני אוסיף שהשאלות האלה הן השאלות שאנחנו מבינים שאנחנו רוצים להמשיך להתמודד איתן. הוועדה שהקמנו עכשיו עם השופטת בן-אור תתעסק גם בדקויות. אין הרמטיות אבל היא תנסה לזהות את הנקודות שבהן אולי דברים יכולים לקרות.

כמה מהמדריכים אצלכם עברו אותה הכשרה למניעת תקיפות מיניות?

יש רצף של הכשרות. זה לא דבר שקורה ביום אחד. כל מדריך או מדריכה חדשים באיג"י עוברים סמינר מדריכים חדשים. הם חותמים על קוד אתי שקשורה לגבולות, לנהלים ולהצפה של היחסים המורכבים שיכולים להיות וטשטוש הגבולות שיכול להיות בהתכתבות או בהתקשרות עם נוער מפאת הקרבה בגיל והדמויות הלהט"ביות המשמעותיות שהם עבורם בחיים. כל מדריך שנכנס לאיג"י עובר את הסמינר הזה, ובמהלך השנה הוא עובר הכשרות איך לדבר עם נוער על הנושא הזה. עולם התוכן הראשון שהחניכים עוברים דרכם זה היכרות ומרחב בטוח. אנחנו מגדירים יחד מהו מרחב בטוח, מבררים את הקודים, מייצרים נורמות בתוך המרחב, וחוזרים אליהם במשך השנה דרך עולמות התוכן השונים.

תודה רבה. יוראי, אתה רוצה לומר כמה מילים לסיכום?

כן. אני מכיר את הנפשות הפועלות, ואני סמוך ובטוח מהיכרותי איתם ואת המחויבות והשליחות שהם לקחו על עצמם שהם יעשו כל שלאל ידם כדי לוודא שתנועות הנוער, ודאי של הקהילה הגאה יהוו מרחב בטוח שבו כל ילד וכל ילדה יוכלו לחפש את זהותם המינית, להתפתח, לצמוח וגם לשתף על פגיעה מינית כזאת או אחרת, ולדעת שהתלונות שלהם תילקחנה במלוא הרצינות הראויה. זאת הזדמנות מפה לומר לכל ההורים שחלקם הגדול פנה אליי עם שאלות האם בטוח לשלוח את הילדים לתנועות הנוער, ואני רוצה למסור מכאן היא שכן; כי יש שם אנשי חינוך מהשורה הראשונה שזאת שליחות החיים שלהם. לו הייתי בן נוער הייתי מצטרף בשמחה ובחדווה גדולה לאיג"י וליתר תנועות הנוער כי זאת תנועה מופלאה שעתידה עוד לפניה.

- - -

אם הם יקבלו אותי. אני מוכן להגיע גם כמדריך.

בכל מקרה אני מודה לך על הדיון. הוא חשוב. כמו בכל מקום אחר יש הטרדות מיניות גם בתנועות נוער. אסור לטייח את זה וצריך להמשיך ולשפר את היכולת שלנו להתמודד עם התופעה הבזויה הזאת ולתת לה את המענה הנדרש. תודה רבה.

תודה. ראיתי שעוד שלושה אנשים ביקשו רשות דיבור. אז אני רוצה לתת לארבל גלברט ממועצת התלמידים שנמצאת איתנו בזום. בבקשה, ארבל, לרשותך שתי דקות.

תודה רבה. אני רוצה להגיד לך תודה, יושבת-ראש הוועדה, על קיום הדיון הזה. זה באמת דיון חשוב לכל הנוער ובנוגע להתנהלות של החינוך הבלתי פורמלי. תודה גם על הזכות לדבר.

לפני שאני אציג כמה דברים שחשבנו עליהם במועצה הארצית אני רוצה לתת דגש לכמה דברים שעלו בשיחה: עלה הנושא למי בני הנוער יכולים לפנות במקרה של פגיעה בחינוך הבלתי פורמלי במקרה שהם נפגעו. התגובה הייתה שיש אחראים וכולי. בני הנוער היום הרבה יותר סגורים מבני נוער שהיו בעבר או באופן כללי – בני הנוער נמצאים בגיל שמגלים דברים חדשים ולפתח את עצמך, ולא תמיד אתה מרגיש בטוח לפנות לאדם שאתה לא מכיר מקרוב. בעיני מועצת הנוער הארצית, מוקד הסיוע לבני הנוער שהוא מוקד ראשוני אנונימי שאפשר לפנות אליו 24/7 בצורה אנונימית ולדבר על מה שקרה ואיך אפשר לפעול וכולי, זה אחד הדברים שהנוער הכי צריך. יש מוקד 1202 ו-1203 שזה מוקד פנייה לנפגעי הטרדות מיניות אבל הוא לא מספיק מונגש לנוער. אין מספיק מודעות למוקד בקרב בני הנוער. בני נוער לא מרגישים בנוח לפנות לאדם בוגר מהתנועה או הארגון שלהם וגם הרבה פעמים לא לגוף שאחראי לכך שזה המשטרה מהחשש שאחרי הפגיעה זה יכול להיות טראומה לילד או צלקת נפשית; ופנייה לגוף נוסף יכולה רק להגדיל את הצלקת הנפשית הזאת לפעמים. בגלל זה חשוב מאוד להעלות את המודעות ואת הנגישות של המוקדים האנונימיים לבני הנוער.

תודה רבה. ארבל, אני נאלצת לתת לכל דובר שתי דקות.

אני יכולה להוסיף משהו אחרון?

כן, מילת סיכום.

בכל התחום הזה חייבים להגביר את האכיפה ואת הבקרה על הביצוע שלו בחינוך הבלתי פורמלי כי נכון להיום אין אכיפה מספקת ואין בקרה אמיתית על כך שהדברים קורים ומועברים בצורה נכונה לנוער.

תודה רבה לך על הדברים, ארבל. אני רוצה לתת את רשות הדיבור לאבנר ברנהיימר, תסריטאי ויוצר תכנים להט"ב לבתי ספר תיכון. לרשותך, שתי דקות.

תודה שהזמנתם אותי לפה. אני יוצר ותסריטאי כבר הרבה שנים שנושאים להט"ביים חשובים לו. בין היתר אני תסריטאי של "יוסי וג'אגר", ו"אמא ואבא'ז" וסדרות רבות אחרות.

אנחנו עוסקים בחינוך בלתי פורמלי, ואני רוצה לדבר על חשיבות של פלטפורמה של "כאן חינוכית" שהיא גוף ציבורי, ערוץ שידור נהדר, שכתבתי לו שתי סדרות השנה: "מקיף מילנו", סדרת נוער ו"שקשוקה", סדרת ילדים. אפשר בדרך הזאת להגביר מודעות ולהעביר תכנים שיחזקו בני נוער ויעלו להם את הביטחון העצמי ואת תחושת הערך העצמי כך שהם יהיו פחות חשופים לניצול.

ב"מקיף מילנו" שהיא סדרת נוער מאוד מצליחה אנחנו מטפלים בנושאים של הומופוביה, של יחסים בין הורים לילדים כשהבן הוא גיי והאבא פחות מקבל אותו; אנחנו עוסקים בקבלה על-ידי החברים, אנחנו עוסקים ביציאה מהארון; אנחנו מתעסקים במודלינג. אנחנו משתדלים להראות איך בצורה חיובית אפשר להתייחס לנושאים האלה ולהעצים את הצופים שלנו שרבים מהם לא מגיעים לתנועות הנוער ולתנועה חשובה מאוד כמו איג"י, אלא פשוט רואים את זה יחד עם החברים שלהם בבית ועם ההורים שלהם. הרבה מהסדרות מעוררות שיח בין הורים לילדים. ב"שקשוקה", למשל, יש שני הורים הומואים לשתי בנות. זאת סדרה על ילדים בכיתה ה'.

יש חשיבות עצומה לתכנית כאלה, ויש להם ביקוש והצלחה גדולים. הייתה פה אריאלה פרטיג, מנהלת תחום החינוך במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית, ובדיוק לפני כמה ימים התכתבנו. היא שלחה לנו מכתב בעקבות "מקיף מילנו", וכך היא כותבת: "אני כותבת לך לאחר צפייה בסדרה "מקיף מילנו" שמציגה באופן מדויק מאוד את האופן שבו פגיעה מינית קורית בתוך יחסים בין בגיר לקטינה ויחסים שיש בהם יחסי מרות. התרגלנו לראות על המסך פגיעה מינית מאוד ברורה שנעשית על-ידי הרע באופן אגרסיבי. הקשר מציג את המורכבות בפגיעה מינית, את האופן שבו הפוגע משתמש במניפולציות ורוקם קורים של קרבה וסודיות. הסיפור שסיפרנו ב"מקיף מילנו" הוא על יחסים שנרקמים בין זמר מצליח ומפורסם לבין נערה בתיכון שמעצבת לו את הבגדים. המרכז לנפגעות תקיפה מינית רוצות לעשות מהחומר של "מקיף מילנו" מערך שיעור להדרכה בבתי ספר תיכוניים. אני רציתי לדבר על השילוב הזה שיכול להיות בערוץ חשוב כזה שמעלה תכנים כאלה כמו "כאן חינוכית" לבין מערכת החינוך ולבין ארגונים כמו איג"י. למשל, פרקים שלנו מוקרנים בבתי ספר, מוקרנים בתנועות נוער. יש חשיבות מאוד גדולה לנראות הזאת, וכמובן, לא רק תכנים להט"ביי, אלא כל דבר שבני נוער מתעסקים בו. לי כיוצר וכאבא לשני בנים מאוד חשוב שתכנים כאלה יופיעו על המסך, וצריך לעודד את זה בתקציבים שיתמכו ביצירה כזאת שתעלה על המסך בערוצים חשובים. תודה רבה.

תודה רבה על הדברים. הדובר האחרון – אור קשת, מנהל קשרי ממשל של האגודה למען הלהט"ב, בבקשה.

אני אדבר בקצרה. את הדברים החשובים אמרו פה חבריי, המנכ"לים של איג"י וחושן, עופר ומור. יש לי רק בקשה קטנה אליכם, חברי הכנסת, בהקשר הזה. ברגע שהפרשה הכאובה של ההטרדות המיניות התפוצצה בתקשורת אז ראינו הירתמות מאוד מרשימה של חלקכם בניסיון להביא את הנושא הזה לשיח פה ובכלל. גם את, היושבת-ראש, כינסת את הדיון הזה, וחברת הכנסת מיכל שיר תכנס מחר דיון דומה בוועדה לזכויות הילד. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו הזמין את הארגונים להיפגש איתו בשעה 13:00 להיפגש איתו גם בנושא הזה. ההירתמות הזאת היא חשובה, טובה ומרשימה, אבל אנחנו רוצים לבקש מכם לעבוד יחד.

אני לא צריך לספר לכם שכדי להביא שינוי בעולם צריך שיתוף פעולה וקואליציה, וגם בנושא הזה כשמדברים על אפליה נגד הקהילה הגאה – וצריך לומר גם את זה: יש עדיין אפליה קשה נגד הקהילה הגאה, כולל אפליה ממסדית ואפליה חוקית; וגם כשמדברים על נושאים כאלה, על בעיות ואתגרים בתוך הקהילה הגאה הציפייה שלנו מכם היא לעבוד יחד וליצור פה קואליציה חוצה מפלגות, חוצה קואליציה-אופוזיציה ועובדת יחד. זאת הבקשה שלנו אליכם, חברי הכנסת. למור יש הערה ספציפית חשובה שקשורה למשרד החינוך.

תודה, אור, שמענו התייחסות מעולה ומקיפה בנושא הטרדות מיניות, אבל לא שמעתי התייחסות ליצירת מרחבים בטוחים ללהט"בים. כל תכנית שלא תכיל יצירת מרחבים בטוחים ללהט"בים, חינוך והסברה בנושאים להט"בים והנכחה של הנושא הזה תהיה מרחב פחות בטוח לבני נוער להט"בים. כשאנחנו לא ניתן לזה נראות ולא ניתן לזה ייצוג התופעות האלה יישארו בארון יחד עם בני הנוער, והם יהיו פחות מוגנים ופחות בטוחים.

תודה רבה. אני מתנצלת, יש עוד דוברים אבל אני חייבת לסכם את הדיון החשוב שהתקיים היום:

הוועדה רואה בחומרה את המקרים שפורסמו בתקשורת ומבקשת את חקירת המשטרה ומיצוי הליכים בעניין.

הוועדה קוראת לבני נוער שהותקפו לפנות למשטרה ולמרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית.

הוועדה רואה בארגונים הבלתי פורמליים פתרון ולא בעיה. לכן חשוב שנמצא את הדרך הנכונה להגן על בני הנוער במקרים האלה של תקיפה מינית, ואנחנו מאוד שמחים לשמוע שבעשור האחרון מאז אותו מקרה שפורסם נעשו הליכים משמעותיים לשינוי ולתיקון אותן פרצות שהיו.

הוועדה מבקשת מארגון איג"י דיווח על הצעדים שננקטו בארגון גם בשנים האחרונות כדי לוודא את שמירת המרחב המוגן לבני נוער, ועל ההדרכות להתמודדות עם מצבים רגישים כאלה בקרב אותם מדריכים. אנחנו מבקשים שברגע שהדוח יהיה מוכן המסקנות של צוות בן אור – שזאת יוזמה מבורכת ומצוינת לבחינת המצב הקיים, תבואו להציג אותו בוועדה. אנחנו נשמח שתשתפו אותנו במסקנות כדי שלא תיישמו אותו רק אצלכם, אלא אולי נוכל גם לבצע ממנו צעדים משמעותיים לשאר המסגרות מהחינוך הבלתי פורמלי.

חשוב לי לציין שהחוק למניעת הטרדות מיניות חל גם על מצבים של הטרדה מינית במסגרות הבלתי פורמליות. אנחנו רואים ביחסי מדריך מבוגר-חניך קטין יחסי מרות לכל דבר.

הוועדה תקבע מועד דיון לעניין חינוך למיניות ומגדר שעלה פה כמה פעמים כמענה רוחבי לתופעת האלימות המינית בבתי הספר ובחינוך הבלתי פורמלי.

הוועדה קובעת כי יש לחייב בתקנות את המסגרות לעבור הדרכה והכשרה למניעת תקיפות מיניות. כלומר שזה לא יהיה רק בתקצוב ורשות. אנחנו רוצים שזאת תהיה חובה על כל מדריך, ולכן אנחנו מבקשים נתונים ממשרד החינוך על הכשרת מדריכים: כמה מדריכים הוכשרו וכמה מקרים דווחו למשרד החינוך על תקיפות והטרדות מיניות בתוך המסגרות. תודה רבה לכל הארגונים, ליוצרים, למרכז, למועצת התלמידים ולהרבה אנשים שלקחו חלק וגם צפו בנו. אנחנו נקיים דיון נוסף כשיגיעו אותן מסקנות של צוות בן-אור של מרכז איג"י. תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:30.