פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



34
ועדת העבודה והרווחה
10/11/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 38
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום רביעי, ו' בכסלו התשפ"ב (10 בנובמבר 2021), שעה 9:00

הצגת מודל השכר החדש של איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים- "רפורמת הישג"

חברי הוועדה: אפרת רייטן מרום – היו"ר
מאזן גנאים
מופיד מרעי
אוסאמה סעדי

מיכל וולדיגר
נעמה לזימי

עופר זילברטל - מנהל תחום פרויקטים, מינהל אסטרטגיה, תכנון כלכלי, משרד הרווחה והביטחון החברתי

עידן ליפינר - אגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

טל גוטשטיין - עו"ד, אגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

אוהד אלקבץ - אגף שכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

עמיר קשי - מנהל אגף רווחה, עיריית נס ציונה, מרכז השלטון המקומי

תמי ברששת - יו"ר איגוד מנהלי מחלקת רווחה ברשות המקומית, מרכז השלטון המקומי

אפרת רותם - עו"ס, מנהלת חטיבה ארצית, איגוד העובדים הסוציאליים

עדי קרספי - עו"ס, איגוד העובדים הסוציאליים

רעות כהן - עו"ס, יו"ר מחוז ירושלים, איגוד העובדים הסוציאליים

ענבל חרמוני - עו"ס, יו"ר האיגוד, איגוד העובדים הסוציאליים

בועז גור - עו"ד, מנהל חטיבה ארצית, איגוד העובדים הסוציאליים

אורית ארז

הדר אביב



הצגת מודל השכר החדש של איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים- "רפורמת הישג"

רבותיי, בוקר טוב. אני מבקשת לפתוח את הדיון הבוקר בוועדת העבודה והרווחה. היום 10 בנובמבר 2021, ו' בכסלו התשפ"ב, והשעה היא 9:10. אנחנו מתנצלים על העיכוב הקל שהיה לנו בפתיחת הישיבה הבוקר. ביקשנו לערוך דיון יזום בעקבות מודל השכר החדש של איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, מה שמכונת 'רפורמת הישג'. ביקשנו לקבל כאן בוועדה את הדיווח ואת העדכון, גם מצד הארגון של העובדים הסוציאליים וגם של משרד האוצר. אני רואה שהנציגים איתנו. חברי הכנסת התעניינו, וכמובן הציבור שעקב.

אני, אישית, עקבתי אחרי המאבקים שלכם בשנים האחרונות. מאבקכם המוצדק מאוד בעיניי, ולטעמי, רוב הדרישות שלכם היו כל כך לגיטימיות ומוצדקות, כולל דברים שאני מבינה שעדיין לא נכנסו ואני מקווה שכן ייכנסו בעתיד. אנחנו כאן נעקוב גם אחרי הדרישות הנוספות שלכם. מאבקים שהיו והגיעו לרחובות ובשביתות, ואני חושבת שלא היה ישראלי אחד, במיוחד השנים האחרונות ולאור מגפת הקורונה ו"שומר החומות", וכל כך הרבה אירועים ביטחוניים ובריאותיים, שלא מעט מאזרחי ישראל נתקלו או נזקקו לסיוע ולעזרה של העובדים והעובדות הסוציאליות.

אני רואה בעבודתכן ברכה, וחשוב היה לי לקיים את הדיון וקודם כל, לומר לכם תודה על עבודה מאוד מאוד מסורה של כל העובדות והעובדים הסוציאליים. גם ביקורות שיש, ואנחנו מודעים לתגובות וביקורות שיש, אנחנו מקבלים אותן באהבה ונשמע גם אותן בהמשך. אבל אני חושבת שכעובדים ועובדות סוציאליים יש לכם את הזכות לעזור לכל כך הרבה אזרחים ואזרחיות במדינה, ואני יודעת על הקושי בגלל ריבוי המקרים וריבוי הפניות, וחוסר התקינה שיש או שיש תקינה אבל אין בעצם מילוי של התקינה. אין עובדים ועובדות שמבקשים לעבוד. ולכן יש כאן מורכבות, ואנחנו כאן בכנסת כנציגים של כל כך הרבה ציבורים, אנחנו נעשה הכול כדי לשמוע, כדי לסייע, כדי לתקן ככל שניתן, אם זה בחקיקה, אם זה בהעלאת המודעות פה אצלנו בדיון.

שמחתי לראות את מכתבתן שהגיע אלינו ב-1 בנובמבר, וקראתי גם אני בשמחה ובהתרגשות, כפי שאתן ציינתן ועדכנתן אותנו שהגעתן ואישרתן את ההסכמות ממשרד האוצר והמעסיקים על פרטי מודל השכר החדש, רפורמת הישג.

בדרך כלל אני פותחת עם משרד האוצר, אבל משרד האוצר ירשה לי היום לפתוח עם דיווח של הארגון. ענבל, תציגי את עצמך ותראו לנו את ההסכמים.

תודה. יש גם מצגת.

(הצגת מצגת)

קודם כל, אני רוצה להודות לך יושבת-ראש הוועדה, חברת הכנסת אפרת רייטן. היה חיבור די מהיר מתוך מקום ערכי, והרגשנו אותך מתחברת ערכית לדברים שהבאנו ואנחנו מאוד שמחים שאת יושבת-ראש ועדת הרווחה ומצפים ומצפות גם להמשך שיתוף פעולה ומאוד מאוד מעריכות את היוזמה לדיון הזה.

אני רוצה להודות גם לחברי הכנסת שיושבים פה, לחברת הכנסת מיכל וולדיגר, לחבר הכנסת מופיד מרעי, ולחבר הכנסת אוסאמה סעדי. אני עובדת סוציאלית 20 שנה. מתוך זה כמעט ארבע שנים יושבת-ראש איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים. באיגוד העובדות והעובדים הסוציאליים מאוגדים כ-14,000 עובדים ועובדות. רובנו נשים. רוב העובדות בפרופסיה הזאת הן נשים. יש בערך 17,000 עובדים ועובדות סוציאליות בישראל פעילות ברגע נתון.

היו פה כל מיני כנסות לאורך השנים, והרבה מחברי הכנסת במשכן הזה עמדו לצידנו, לא רק בטפיחה על השכם והעידוד – וגם זה חשוב – אבל גם ברמה מאוד פרקטית. אני לא אתן כרגע את השמות של כולם, באמת רבים ורבות. זה מוערך מאוד. אני אציין אולי את המובן מאליו, מקצוות הקשת הפוליטית. זה משמח מאוד. וחשוב ברמה הכי פרקטית.

מה היחס לעומת העולם? אמרת 17,000, באופן יחסי למיליון או למאה אלף, איפה אנחנו עומדים לעומת העולם, מבחינת OECD?

אנחנו לא בודקים כמה יש ל-100,000, אלא מה התקינה, כמה מטופלים, כמה משפחות יש בטיפול של כל עובדת סוציאלית. בישראל זה מגיע ל-300, 400, 500, וביישובים ערבים וביישובים חרדים זה עובר את ה-500 מטופלים. זה יכול להגיע גם ל-600 ול-700. אנחנו רחוקים מאוד ממדינות OECD כמובן.

מטופלים לעובד או עובדת סוציאלית אחת?

כן. לפעמים גם ב-3/4 משרה או 82% משרה.

זה המון.

בוודאי שזה המון.

אבל מה הממוצע לעובד סוציאלי? כמה תיקים? 300? 200? מה הממוצע?

הנתונים של משרד הרווחה מדברים על ממוצע של 160 תיקים לעובדת. תיק זה משפחה. יכול להיות משק בית שיש בו בן אדם אחד, ויכול להיות משק בית שיש בו שבעה-שמונה אנשים.

אז כ-160 משפחות או כ-160 תיקים, זה הממוצע לעובד סוציאלי?

כן. אבל ממוצע זה אומר שיש מקומות שפחות ויש הרבה מקומות עם יותר. ואני אומרת שוב, זה מגיע למצבים קיצוניים מאוד. וזה לא נתונים שלנו אפילו, אלה נתונים של משרד הרווחה וזה באמת קשה.

ברשותכם, אני רוצה לקחת אותנו שלוש שנים אחורה, לסיטואציה שבה אני בשבוע אחד מקבלת בערך חמישה דיווחים על מקרי אלימות קשים מאוד כלפי עובדות ועובדים סוציאליים בכל הארץ. מקרה אלימות אחד קשה מאוד בפתח תקווה – השומר שהיה אז במחלקה הונף באוויר, הופל על הרצפה, איבד את ההכרה, העובדות היו צריכות להתחבא בחדרים, וזה היה משהו מלחיץ וקשה מאוד.

עוד מקרה של מרכז קשר שם נפגשים הורים עם הילדים שלהם, במקום מוגן, ומקרה אלימות במקום כזה הוא כמובן חמור מאוד גם עבור הילדים והמשפחות שנמצאים שם, וגם עבור העובדות. לא הייתה שם שום שמירה בערב, הם היו שם לבד.

ועוד מקרה שהיה לאותו רגע הקש ששבר את גב הגמל. קיבלתי טלפון מהמחלקה בבית דגן – עובדת סוציאלית ירדה לרכב שלה ובחניה התנפלה עליה פונה שלה, עם פטיש שפספס את גזע המוח ממש בקצת. זה קורה לקראת סוף השבוע, ואני מבינה שאי אפשר להמשיך ככה. זאת אומרת, אני לא מוכנה – ואני אגיד בצורה הכי ברורה – שבמשמרת שלי אני אצטרך ללכת להלוויה של עובדת סוציאלית.

כמה זה היה נפוץ? דיברת עכשיו על צבר אירועים שהיה חריג, אבל האלימות כלפי עובדות ועובדים סוציאליים זה דבר שאתם נתקלים בו בשגרה?

זה לא חריג. אנחנו נתקלים בו כל הזמן, וזאת הסיבה גם שכבר אז, בסוף 2018, יצאנו למאבק מהרגע להרגע, אני אגיד בכנות, גם בלי לפתוח סכסוך עבודה, כי אם העובדות בסכנת חיים, אני לא אחכה שבועיים שיאשרו לי סכסוך עבודה. ובאותו רגע, הפסקנו את עבודת העובדות ויצאנו לרחובות, כי הדברים קשורים אחד לשני. הבנו אז שאלימות היא מופע קיצון של שירותי רווחה מוזנחים. צריך להגיד את הדברים כמו שהם, שמוזנחים במשך עשרות שנים.

מה זה מוזנחים?

מוזנחים זה אומר שתנאי העבודה והשכר מאוד לא טובים, מאוד נמוכים, ולמעשה יש נטישה של מקומות העבודה. זה אומר שכל שנה נרשמים בפנקס העובדים הסוציאליים – כלומר, סיימו ללמוד ונרשמים – 1,700 אנשים. זה המון.

כלומר, הביקוש למקצוע גבוה מאוד.

גדול מאוד. הן מגיעות למקומות העבודה והן עוזבות תוך כמה חודשים או תוך שנה או תוך שנתיים, כי הן גם לא רואות אופק קידום, אבל גם עומסים ואלימות. עכשיו זה כמו מעגל, יש אלימות ועומסים ושכר נמוך שגורמת לעובדים לעזוב, ואז האלימות מתגברת כי עוד יותר חסרים עובדים ופונים עוד יותר במצוקה. אין הצדקה לאלימות, אבל עדיין יש לזה סיבות.

את זוכרת כמה תקנים היום לא מאוישים?

כן, אנחנו מדברים על מאות תקנים בכל העבודה הסוציאלית - - -

מאות תקנים שמשוועים למטפלים שלא מגיעים - - -

כן. לא רק במחלקות לשירותים חברתיים. גם במשרד הרווחה בשירות מבחן, בחקירות ילדים, במחלקות לשירותים חברתיים, בכל התפקידים, בכל הארץ. אנחנו מדברים על מחלקות ואגפים ומינהלים שלמים גם במרכז הארץ, לא רק בפריפריה. זה גרוע כשזה בפריפריה, אבל כשזה במרכז הארץ, אנחנו מבינים שיש פה בעיה רוחבית שהיא לא משהו מקומי.

ובעצם זה מה שגרם לנו לצאת למאבק ברחובות. ואז התפזרה הכנסת, התחילו שלוש מערכות בחירות, אחר כך הייתה גם רביעית, ואז נהייתה קורונה. ובתקופת הקורונה המאבק שלנו כאיגוד מקצועי היה, שימו לב, להחזיר להגדיר את העובדות הסוציאליות כחיוניות. מדינת ישראל חשבה בסגר הראשון שזה הגיוני להוציא 70% מהעובדות לחופשה כפויה. מי אמור לטפל בכל מה שקורה? אני לא יודע.

במצוקות שרק הלכו וגברו באותם חודשים.

אז אנחנו כאיגוד לקחנו על עצמנו להילחם עבור זה, וברגע שהייתה לנו ההזדמנות – הסתיים הסגר הראשון, הייתה ממשלה שהסתברה שהיא לא יציבה, אבל היא הייתה כבר עם סמכויות כי היא לא הייתה ממשלת מעבר. מאחר שהגענו למבוי סתום גם סביב הרפורמה וגם סביב התקצוב של המוגנות, כבר הוחלט לפני כן על הקמת אגף במשרד הרווחה, יצאנו למאבק שהתחלנו אותו בצעדה מתל אביב לירושלים ברגל. אני הלכתי מתל אביב לירושלים ברגל עם הצוות ועם העובדות שהתלוו אלינו כדי לנסות להימנע מהשלב של החרפת המאבק, אבל נאלצנו להגיע גם לשביתה של שבועיים וחצי.

אני מספרת את כל זה כי בסופו של דבר, יצאנו מהמאבק הזה ומהמשא ומתן הזה עם הישגים יפים, עם כל מה ששמנו על השולחן, כמעט עם הכול יצאנו מהמאבק; עם תוכנית מוגנות מתוקצבת, והיום כבר אפשר להגיד, שנה ומשהו אחרי, שעשתה שינוי מהפכני בשטח מבחינת תחושת המוגנות של העובדות.

מה זה כולל?

זה כולל מאבטחים שהם qualified, שמישהו בדק שהם מסוגלים לעשות את העבודה. אני אומרת תמיד, זה גם לא הוגן בשביל מאבטח שהוא לא qualified, לשים אותו במקום כזה, ראי ההוא שהונף באוויר. יש להם סמכויות, יש להם מגנומטר, אלה דברים שנראים לכם מובנים מאליהם. זה לא היה. הם לא יכלו לעכב אף אחד עד שהמשטרה תגיע. לא היה להם את הסמכות הזאת אפילו. הם עוברים הכשרות. העובדים עוברים הכשרות של חוסן, של איך להתמודד עם אלימות, איך להוריד את האש ולא בטעות להעלות אותה.

אבטחה רכובה וליווי לביקורי בית, ודברים מהסוג הזה, שהעובדת צופה שעלול להיות בלגאן, וסיפרה אחת העובדות – יכולתי לשבת בביקור בית ולשוחח עם הנערה שהייתי צריכה לשוחח איתה, היה חשש אמיתי שיגיעו כל מיני קרובי משפחה ועלול להיות בלגאן, ואני הייתי בראש שקט לדבר איתה כי הייתה איתי המאבטחת, וסמכתי עליה במאה אחוז. בסוגריים, יש גם הרבה מאבטחות, ומבחינתנו, זה בכלל יתרון וזה חשוב. אלה דברים מרגשים מאוד, ואנחנו נגיע לרפורמה והיא הישג חשוב מאוד וגדול, ויושבים פה נציגי משרד האוצר שהיו איתנו 24/7 כמעט בשנה ומשהו האחרונות, ובנינו ביחד איתם את המודל - - -

אז בואי נתחיל לעבור על השקפים.

אבל אני רוצה להגיד שמה שחשוב זה דבר ראשון, הסיפור של המוגנות, כי כל הכסף שבעולם לא יכול להחזיר אחר כך לא את הטראומה ולא, חס וחלילה, אם משהו קורה.

אני רוצה עוד לציין שהרבה פעמים – לא אנחנו, לא אני – קל להתנגח בארגוני העובדים ולמצוא אותם כאיזשהו שעיר לעזאזל. אני רוצה שנסתכל ונבין מי זה ארגוני העובדים.

אבל ממש בקצרה כי יש לנו המון אנשים שרוצים לדבר.

אבל את זה אנחנו יודעים. תצאי מנקודת הנחה שאנחנו מכירים את זה.

בסדר, יש עוד אנשים - - - וגם במשכן הזה עולות ביקורות. חשוב לי להדגיש שיש עובדות שצופות בנו עכשיו בזום, ובסופו של דבר, הדברים שהעובדות האלה הצליחו להביא ביחד, כי זה לא אני וזה לא האוצר, זה בסוף העובדות עם הכוח שלהן וההתארגנות שלהן. ובעצם הן עשו למען יותר מדינת רווחה ויותר שירותי רווחה, ולמעשה ממש הקריבו מעצמן כדי שהדבר הזה יהיה.

ענבל, בואי נתחיל לרוץ על הדברים.

כן, אני עוברת לזה.

למה בעצם היינו חייבים רפורמה בשכר? דיברנו על זה. שכר שהוא גם נמוך ברגע נתון, אבל גם אין אופק התקדמות. זאת אומרת, השכר נשאר דומה מאוד ליום ההתחלה. זה המצב היום עדיין.

נטישה של המקצוע – דיברנו על זה. תקנים שעומדים ריקים. עומס עבודה שהוא בלתי אפשרי, גם על זה דיברנו. אלימות, וכתוצאה מזה, הפגיעה היא בעובדות, אבל גם במקבלי השירות.

בסוף הפגיעה היא במי שמקבל את השירות.

אם אנחנו מדברים על העלאת שכר בשתי פעימות, התחולה של הפעימה הראשונה היא מ-1 ביולי 2021, זאת אומרת, שברגע שההסכם ייחתם, וכרגע אנחנו בהסכמות סגורות עם האוצר וצריך לנסח את זה משפטית להסכם קיבוצי, אנחנו מקווים, שואפים וגם מצפים שתעזרו לנו עם זה גם פה בכנסת, וגם כמובן עם שיתוף הפעולה שאני בטוחה שיהיה מצד משרד האוצר שיהיה כמה שיותר מהר, ואז העובדות מקבלות את זה רטרואקטיבית מה-1 ביולי 2021.

תהיה עוד פעימה. זה כבר סוכם אחרי המאבק לפני שנה וחצי בגובה דומה, וזה יקרה עם הפשרת הקפאת השכר, זאת אומרת, עם פתיחת הסכמי המסגרת במשק. שכר הבסיס שעד היום המדינה שמה מעליו עוד השלמה לשכר מינימום כי עובדת בעצם נכנסה עם שכר כאילו לפי טבלת השכר הישנה של 2,230 שקל, של 3,000 שקל בהמשך – המדינה הייתה חייבת לשים השלמה לשכר מינימום, וזה רכיב שבולע רכיבים אחרים שנמצאים בתלוש, תגמול על השכלה, מעבר דרגה וכדומה - - -

אז בוטל?

בוטלה ההשלמה לשכר מינימום. שכר הבסיס יעמוד על 8,000 שקל לכל העובדות.

8,000 שקל שכר בסיס?

כן.

המודל שבנינו הוא מודל פרופסיונלי שמבוסס על העיקרון שזה מקצוע שכל הזמן לומדים בו. גם הניסיון בשטח חשוב מאוד מאוד – צריך לתגמל עליו וצריך לתגמל על הלמידה ועל ההשכלה, ועל זה שזה בא ביחד.

זה לא היה קודם לכן?

לא. מאחר שזה היה כאילו, אבל זה נבלע ל-70% מהעובדות באותה השלמה לשכר מינימום. התגמולים שהיו על גמול השתלמות ועל לימודי תעודה ולימודים מתקדמים - - -

זה יגיע עכשיו מעל ה-8,000?

יגיע מעל וגם בצורה שונה. במקום לוח תפקוד שהגדיר לכל תפקיד, ואם את עוברת למקום אחר, אז את מזדכה על הדרגה שלך ומתחילה הכול מהתחלה גם אם את עוברת תפקיד לפעמים – בנינו מודל, ולשמחתי, זה גם זכה לשיתוף פעולה מהאוצר, שאומר, יש שש רמות מקצועיות, העובדת מטפסת במעלה, הן כולן פתוחות בפניה, לא משנה באיזה תפקיד היא. ובנוסף, יש גם רמות ניהוליות, כי ודאי שגם על ניהול – זה מין מטריצה כזאת, לכל אחת יש גם רמה מקצועית ואם היא מנהלת אז יש לה גם רמה ניהולית. ויש גם תוספת לעובדות שעובדות עם חוק, בצל החוק, שזה עובדות לחוק נוער, סדרי דין, חוק החוסים וכן הלאה.

והוצאת צו הרחבה להחלת - - - השירותים המופרטים – כי עד עכשיו דיברנו על הציבורי.

מבחינתי אנחנו תמיד מדברים על כולם, אבל אנחנו נרחיב גם את ההסכם הזה. יש לנו צו הרחבה כבר מ-2017, כבר מוסכם גם עם האוצר, וכתוב שגם את הרפורמה כמובן מרחיבים.

יש לך את היחס של כמה עובדים מופרטים וכמה הם עובדי ציבור?

מבחינת מה שאנחנו ראינו, זה קרוב לחצי-חצי. זה אולי טיפה יותר במגזר הציבורי, 55% מול 45%, משהו כזה.

וצו ההרחבה על השירותים המופרטים יהיה למעשה זהה מבחינת התנאים עבור העובדים האלה?

כן. זה הרעיון של צו הרחבה. הוא אמור להיות זהה. יכול להיות שיש אולי סעיף או שניים שיהיה קשה להרחיב, לא משהו ספציפי שאני חושבת עליו כרגע. אני רק אומרת, זה עלול להיות. אבל בגדול, כן, זה מורחב, גם הסכמים קודמים הורחבו.

אבל השאלה שלי אלייך לגבי צו ההרחבה היא אם גם משרדי הממשלה מגבים בסוף, כי אני יודעת והגיעו אליי לא מעט תלונות מהיזמים, בצו ההרחבה הקודם שעלה ב-2017, אז אני יודעת על השיקום בבריאות הנפש, ויכול להיות שזה בעוד מקומות, שבעצם היזמים שילמו את ההרחבה, ומשרד הבריאות לא שילם להם. כלומר, עד היום הם נמצאים במאבק, והם אומרים לנו מראש, את זה אנחנו לא נעשה. אנחנו נפר חוק - - -

אז הם אומרים לך מראש שהם עומדים לעבור על החוק.

הם אומרים, נפר חוק כי אנחנו לא מקבלים שום גיבוי מהמדינה. המדינה מפילה עלינו את צו ההרחבה, אבל בפועל מי שמשלם את זה, זה אנחנו מכיסנו ואנחנו לא מקבלים את הגיבוי. לכן אני שואלת לגבי הוצאת צו הרחבה, החלק האחרון שדיברת עליו – האם יש כאן גם הסכמה מצד משרדי הממשלה לגבות את אותם מפעילים יזמים שכבר נמצאים בתוך הסכמים ומקבלים את הכסף לפני צו ההרחבה? בסך הכול גלגלתם את זה על היזמים.

מי גלגל?

לא אתם. אם אנחנו מרחיבים - - -

קודם כל, זה נלקח בתוך ה-200 מיליון. ה-200 מיליון, מבחינתי, זה כסף שהעובדות השיגו בזיעת אפן. אנחנו כאיגוד שלוקח בחשבון את כלל העובדים, גם המופרטים, לא בהכרח טריוויאלי, זה משהו שאנחנו עושים אבל אני עומדת מאחורי זה לחלוטין. זה מתוקצב בתוך ה-200 המיליון. אם הכסף הזה לא יגיע ממשרדי הממשלה הרלוונטיים, כמו משרד בריאות ומשרד הרווחה, לאותם יזמים או עמותות, אז הכסף של העובדים נשדד. זה אחד.

אבל אני אגיד יותר מזה וחשוב לי להגיד פה. צו הרחבה, לפי החוק, חייבים למלא אותו. המעסיק הוא זה שאחראי. אפשר גם להגיד, מדינת ישראל לא יודעת לשפות, אני לא משחק את המשחק, לא ניגש למכרז. ברגע שנכנסתי אני אחראי על השירות שאני נותן כמעסיק. כאיגוד, אני לא נכנסת ליחסים בין המשרדים ליזמים.

אני מסכימה איתך, ועדיין, אנחנו כמחוקקים, חשוב לנו בסוף גם העובדות הסוציאליות וגם היזמים. גם הם חלק מהאוכלוסייה במדינת ישראל. לא יכול להיות שיכפו עליהם משהו שמראש הם לא ידעו עליו ולא יקבלו שיפוי בגינו.

קודם כל, הם יודעים עליו. זה אחד. דבר שני, כל אחד צריך לנהל את המאבקים שלו. כעמדה עקרונית, כעמדת מוצא, בוודאי שהם צריכים לקבל את הכסף הזה. ואני אגיד יותר מזה. בוודאי, מבחינתי, שהשירותים האלה מלכתחילה לא היו צריכים להיות מופרטים. החטא הקדמון הוא בזה.

ברגע שהם מופרטים ואנחנו מצמצמים נזק עם צו ההרחבה, מעסיק שנכנס לקלחת המדינה ובוחר לעשות התקשרות עם המדינה, צריך להבין שיש לו אחריות. לי זה חשוב להבהיר את המסר שהמעסיק הוא זה שאחראי והוא גם זה שחשוף משפטית. בסופו של דבר, ברור שמשרדי הבריאות, הרווחה והחינוך, ואלה המשרדים העיקריים שבתוכם יש הפרטה - - -

אפרת, השאלה הזאת היא לא כלפיה. היא צודקת. השאלה היא למשרד האוצר וכל משרדי הממשלה כי נורא חשוב שיהיה פה שיפוי של המדינה לאותם - - -

מי הנציג? אתה צריך להציג את שמך.

אני אוהד אלקבץ, מאגף שכר והסכמי עבודה. אני לא נציג אגף תקציבים, אבל בהקשר של הרפורמה הזאת אני מכיר ויודע שהרפורמה מתוקצבת, גם בנוגע לעלויות שלה על כל יתר המעסיקים הרלוונטיים שהיא חלה עליהם, ולא רק הממשלה והמגזר הציבורי. ולכן, באותה מידה שיתוקצבו משרדי הממשלה - - -

אז אתה אומר שיהיה שיפוי?

כן.

תודה. ענבל, בואי נתקדם להשפעות הצפויות על אופק השכר.

(הצגת מצגת)

פה אנחנו רואים ויזואלית – למטה זה 40 שנות קריירה של עובדת, והקו הירוק הוא הקו שמראה את אי התפתחות השכר שלה במודל הקיים. שימו לב שלא הרבה משתנה מרגע הכניסה עד רגע היציאה, והעלייה היא מאוד מתונה. בעצם מה שהיה חשוב לנו להשיג ברפורמה זה לא רק מה קורה ביום המעבר, אלא את האופק. אם היה לנו חשוב רק עליית שכר נקודתית, אז היינו הולכים רק על עליית שכר נקודתית. ולא היינו מכניסים לא אותנו ולא את האוצר והמעסיקים לכל הכאב-ראש הזה. אבל הכאב ראש הוא בדיוק בשביל לייצר את האופק, כי כשעובדת יושבת ויושבות מימינה ומשמאלה עובדות ותיקות יותר, אבל היא רואה שהשכר שלה היום הוא לא גבוה אבל הוא גם לא עומד להשתנות, הן יושבות לצידי והן מרחיבות מאוד דומה, אז זה אחד הדברים שגורמים לנטישה ולחוסר התקווה.

בוודאי שזה צעד ראשון, הפעימה הזאת. צריך עוד לשפר את השכר. הוא עדיין יהיה נמוך, או לא מספיק גבוה גם אחרי הרפורמה, אבל השיפור והמגמה פה היא ברורה. הקפיצות שאתם רואים בסגול זה בעצם כשהיא עוברת רמה מקצועית. שימו לב שזאת עו"ס שטח, היא לא עו"ס מנהלת, והיא גם מתקדמת בלימודים בקצב די איטי ורגוע. אפשר לעשות את המסלול הזה, דרך אגב, גם ב-16 שנה. אבל בסדר, לא כל אחת באטרף על הלימודים. זה בסדר. וזה בעצם היופי של המודל, מבחינתנו.

זה גרף של מישהי שמתקדמת להיות ראש צוות, ויש לה גם דרגה ניהולית וגם דרגה מקצועית. ואם אתה עובר לשקף הבא, אז זאת עו"ס כמו חברתה מלפני שני שקפים, עו"ס שטח, אבל אנחנו רואים שהיא לומדת יותר מהר אז היא גם מתקדמת יותר מהר בשכר שלה.

אז הקפיצות האלה הן אחרי 16-15 שנים.

כן, ואחר כך אנחנו רואים שההתקדמות עוד ממשיכה, אבל לא בקפיצות אלא בשיפוע.

זה בעצם משקף את הפעימה הראשונה.

זה משקף את הפעימה הראשונה.

והפעימה השנייה מה אמורה לעשות כאן?

קודם כל, עוד לא התיישבנו עליה, אבל הרעיון יהיה לעבות את הרכיבים הקיימים, כי למשל, ברמות הניהוליות לא הספיק לנו הכסף כדי לרווח ביניהם, והיינו צריכים לאחד כמה רמות ניהול. זה בסדר שזה זמני, אבל כן נרצה לרווח ונרצה להוסיף לרכיבים עוד כסף, שהקפיצות יהיו יותר משמעותיות. יש רכיב או שניים שאולי נרצה להוסיף ושלא הצלחנו להסתדר איתו בפעם הזו.

כדי לתגמל את המומחיות, את המנהלות?

כן. היום כולם נמצאים בהיררכיה הזו, אבל נרצה לייצר עוד קצת פערים במובן החיובי.

במובן החיובי, ולכן אמרתי, לעודד, לתקן.

כן.

יש עוד שקף אחד אחרון. את רוצה להתייחס אליו?

וזאת אחת שלומדת ממש לאט וגם לא ממלאת את כל פוטנציאל הלמידה שלה, ועדיין גם אצלה אנחנו רואים לעומת הקו הירוק את השיפור. זאת אומרת, זאת מישהי שהיא עו"ס שטח והיא מגיעה אחרי 40 שנה לרמת מנוסה, שזאת הרמה השלישית במקצועי. ועדיין אנחנו רואים, אם אנחנו משווים אותה למצב היום, גם מצבה משתפר. זאת אומרת, כל עובדת במקום שלה – אם אנחנו עושים דלתות מסתובבות – לעומת מה שהיה קורה אם היא במודל השכר הישן, מצבה בכל נקודת זמן משתפר. וזו הכוונה בעצם, שיהיה אופק.

מה התוספת?

התוספת מאוד משתנה.

גם מבחינת כסף וגם מבחינת האחוזים.

יש עובדות שיקבלו ביום המעבר 10% תוספת, יש עובדות שתהיה להן 5% תוספת, יש עובדות שתהיה להן 1% תוספת ויש עובדות שיהיה להם 30%. בגלל שזאת רפורמה, היא עושה תיקון וזה תלוי איפה זה פוגש כל אחת ביום המעבר. ומה שחשוב לי להדגיש בפני חברי הכנסת, שגם עובדות שביום המעבר, בייחוד העובדות המתחילות שהן שנה-שנתיים במערכת, ועוד לא הצליחו לצבור, וזה בסדר גמור, לא לימודים ולא ותק, אבל הן רואות לפחות את האופק, שתוך שנה ואז עוד שנה ועוד שנה השכר שלהן הולך ועולה כדוגמת הגרף.

ראיתי שהייתה לכם התייחסות לזה בעבר – האם הצלתם להגיע להסכמה בעניין קידום יותר מהיר או, להבדיל, לעכב?

עיכוב קיצור פז"ם. כן, הגענו להסכמה. יש למעסיק, וזה צריך להיות עם המנהל או המנהלת הישירים של העובדים, את הפוטנציאל, את היכולת, הם לא חייבים לקדם עובדות יותר מהר, capacity של עד 15% בשנה, ולעכב הוא capacity של עד 5% מהעובדים בשנה.

ואני זוכרת שהייתה עוד נקודה. היות והשתנה המודל, והיום אתם מכניסים את ההשכלה, את הלימודים, כגורם מאוד משפיע על השכר, היה דיון לגבי השתלמויות שלא היו מוכרות. האם התייחסתם גם לזה?

כן. יש דברים לא רבים מאוד שעומדים להשתנות מבחינת מה מוכר ומה לא בפעימה הזאת. אחד הדברים שהוחלט עליו הוא הקמה של ועדה עם מגבלת זמן על העבודה שלה, שהיא בעצם ועדה מקצועית, ויהיו בה שטח, אנחנו, משרד הרווחה, מרכז השלטון המקומי, כל הגורמים שצריך והאוצר כמובן, כדי לגבש רשימת כללים חדשים למה מוכר ומה לא כדי להגדיר מה זה אומר - - -

לפתוח את האפשרות שלא הייתה קיימת קודם לכן.

כן, כן. לפתוח עוד אפשרויות שהן כמובן מקצועיות ורלוונטיות.

אנחנו נסתפק בינתיים בדברים האלה. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בבקשה.

מופיד היה לפניי. אני רציתי שאלה, אבל אם את אומרת לי לדבר, אז אני אתן למופיד קודם כי הוא היה לפניי.

אצלנו מכבדים גם נשים. ליידיז פירסט.

אז קודם כל, תודה. הייתי חמש שנים חברת מועצת עיר בגבעת שמואל, החזקתי את תיק הרווחה, אני בת משפחה למתמודד עם קשיים נפשיים, כלומר, יש לי הרבה ממשקים איתכם, זה לא משהו חדש לי. אני פעילה חברתית כבר 15 שנה בתחומים שנושקים ומטפלים, ואין לי ספק שאתם, העובדות והעובדים הסוציאליים, הלב הפועם של להחזיק את החברה שלנו כחברה יצרנית, טובה, ראויה, עם ערבות הדדית, עם סובלנות. עליכם נסמך כל העניין ואין צורך להרחיב על זה. אני חושבת שכל חברי הכנסת וכל מי ששומע ויודע ומכיר, יודע שזה המצב.

לפני שאני איכנס לדבר עצמו – לגבי האלימות שדיברת עליה. כמעט בכל ועדה שאני נמצאת בה אני שומעת אלימות. הייתי בוועדת החינוך, אז זה אלימות נגד המורים ואלימות נגד התלמידים עצמם וחרמות. והייתי בוועדה לזכויות הילד ואני שומעות שם אלימות. בכל ועדה האלימות פושה, היא נמצאת שם בכל מקום. ואני חושבת שהפתרון זה חינוך. אנחנו כולנו פה על לבה. גם תראי מה קורה בכנסת. הכול מאוד רועש וגועש, וכולנו ישראלים עם הדם החם שלנו, והכול מתחיל ונגמר בחינוך.

לא נשים עוד שומר בצד כי גם השומר יחטוף אלימות. אלא להתחיל לחנך. ואני פונה שוב לשרה שהיא dedicated לעניין, היא מחוברת לזה, להתחיל בשעות חינוך. אני לא מזלזלת כהוא זה במקצועות מדעים, מתמטיקה, אנגלית ופיזיקה. אבל את זה אפשר ללמוד אחרי שיש לנו כבר קומה של אישיות ברורה, כשיש לנו יכולת להקשיב לעצמנו, לדעת מה כואב לנו, מה לא כואב לנו, לסובלנות. ושם לדעתי, אנחנו מפספסים בגדול.

מיכל, אני חייבת להצטרף לדברים שלך במובן אחר. שזה לא רק החינוך, זה גם עניין של דוגמה אישית. כשדיברת על הכנסת – את יכולה לראות את הוועדה הזאת, איך מתנהלים פה הדיונים בצורה עניינית ומכובדת אחד לשני, וזה לא משנה אם אתה אופוזיציה או קואליציה, וזה לגמרי שם.

בלי קללות.

אפרת, אני מסכימה איתך.

ובסופו של דבר, גם לנו יש את האחריות שלנו, בכנסת כנבחרי ציבור, וככל שאנחנו נפנים את זה ולא נגיד, צריך לחנך, צריך לחנך, אלא אנחנו ניקח את זה על עצמנו - - -

אפרת, אני מקווה שאת אומרת את זה לי כי את יודעת שאני לא צועקת ולא צווחת.

אני יודעת שאת מסכימה איתי פשוט.

זה גם לא הכנסת הזאת. ראיתי כנסות קודמות. זה לא הפעם. זה היה גם לפני חמש שנים ולפני עשר שנים. אני אומרת חינוך, אני מתכוונת גם לעצמי ולחינוך של הילדים שלי והנכדים שלי. אני חושבת שזה כן מתחיל בחינוך. במובן הזה, המצב נתון היום, כולנו חונכנו להשיג, להשיג עוד תואר ועוד עלייה במשכורת. זו רק אמירה כללית. זה לא המקום. אני חושבת שאלימות זה משהו הרבה יותר שורשי מאשר לשים עוד שומר בפתח של ועדת הרווחה.

אבל כשאין ברירה, אין ברירה.

צריך ללכת בשני מסלולים.

נכון.

מסלול אחד – איך פותרים את הבעיה היום. מסלול שני – להתחיל לחנך דור אחר, שיהיה יותר סובלני ויותר מכיל את האחר והשונה, גם אם אתה לא מסכים.

ולא לקבל דברים כמובן מאליו, ולהעריך, ולהכיר תודה. יש הרבה דברים ששכחנו ושכדאי להיזכר בהם.

ועכשיו אני נכנסת לרפורמת ההישג. א', היא מבורכת. אני חושבת שבהחלט העניין של אופק ולאן להגיע הוא חשוב מאוד. לצערי, אני חושבת שהיא לא מספיקה. ואני איתך, אני חושבת ש-200 מיליון זה לא מספיק, לגמרי לא מספיק, כי מבחינתי כל אלה שעובדים בשירות הציבורי סובלים. אני דיברתי בדרך לפה עם עובדת סוציאלית שעובדת בתוך מחלקה פסיכיאטרית בתל השומר, מעל חמש שנים במקצוע, עם תואר שני, עובדת מצאת החמה עד צאת הנשמה, נותנת את כל כולה, ובעצמי אני רואה כי אני עובדת איתה בעניין הזה, והיא שלחה לי את התלוש.

כמו שאמרת, הבסיס זה 2,900 שקל – מגוחך, עם כל מיני תוספות של מעון יום. הסכום הסופי, רוצים לנחש כמה היא מביאה הביתה? 5,130 שקל.

זה לא יקרה יותר.

זה השכר שלה. היא אומרת, אני יכולה ללכת לשוק הפרטי.

אבל היא לא במשרה מלאה.

היא במשרה של 75%. גם זו בעיה בפני עצמה. היא אומרת, אי אפשר יותר. אני פשוט אצטרך לאשפז את עצמי בבית החולים שבו אני עובדת אם אני אעבוד 100% משרה. מודל העבודה אולי צריך להשתנות, כי לא יכול להיות שאישה שדיברתי איתה ואני בקשר יומיומי איתה, עובדת 70% משרה. זה מגוחך. 70% משרה שלה הוא 150% משרה. זו העבודה. ולכן, בעיניי, גם את זה צריך לתקן. זה לא רק השכר, כי אישה כזאת שעובדת סביב השעון ומקבלת 5,100 שקל, בעיניי, זה נורא ואיום. זה פשוט נורא ואיום.

ומי שבסוף סובל – א', היא, וגם לה אנחנו צריכים לדאוג, אבל גם אלה שהיא צריכה לטפל בהם, שהם לא יכולים לקבל אותה. מה לעשות, היא צריכה לקבל יותר הערכה. ואני מסיימת בנקודה הזאת. א', הנושא של שיפוי היזמים, ואת זה קיבלנו. מודל העבודה שאמרתי. והדבר האחרון, השלמות ותואר שני, וזה חשוב מאוד, גם ההשלמות וגם התואר השני, כי ראיתי כאן את השקף שלך, אבל לפי מה שקראתי והבנתי, ואם אני טועה, אז תתקני אותי, שבעצם התגמול על תואר שני מתחיל מהשנה השישית אחרי שסיימת את התואר השני. ובעיניי, זה פשוט לא נכון.

אם אנחנו רוצים למקצע את העובדים הסוציאליים, ולהגיד להם, תלמדו. אני מסכימה שנורא חשוב הוותק, כמו שאמרת, העבודה הפיזית היומיומית בהחלט, אלה שני דברים מקבילים שלא צריכים לבוא אחד על חשבון השני. כלומר, כן צריך לתת פה תמריץ – סיימת תואר שני, מיד את מקבלת את התמריץ שלך ולא אחרי שש שנים תתחילי לקבל ושזה ייחשב. לכן בעיניי זה משהו שצריך לתקן אותו ובאופן מידי. תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת מופיד מרעי, בבקשה.

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. אני אשתדל לא לחזור על הדברים של חברת הכנסת וולדיגר.

בעיניי, העובדים הסוציאליים הם אנשי ונשות הצללים שעושים את העבודה שלהם למען הפרט ובגלל צנעת הפרט הכול שמור אצלם. אנשים לא יודעים מה הם עושים ומה קורה איתם, והטיפול בהם נשכח הרבה מאוד שנים. וטוב מאוד שהנושא הזה עולה. תבורכי גם על הדיון הזה, ואני חושב שכן צריך לטפל בהם ותיכף אני אתייחס לרפורמה.

חשוב להבין מה עובר על עובד סוציאלי כזה או אחר, ואני מדבר כראש רשות. יושבים פה עוד שני ראשי רשויות, וזה נוגע אליהם וזה מדבר.

אתם מכירים את זה מהשטח. זה החיים.

כן, מכירים את זה מהשטח. סיטואציה שראש הרשות מקבל טלפון בשעה 2:00 או 3:00 לפנות בוקר עם ילד או ילדה שצריך לטפל בהם, ומזעיק את העובדת הסוציאלית ואת מנהלת מחלקת הרווחה מיכל לאירוע, והאירוע הזה נמשך שעות ולפעמים גם ימים, ולא מסתיים, ואף אחד לא יודע על מה מדובר כי זה לא נחשף כי אף אחד לא מדבר על זה.

צריך לשמור גם על צנעת הפרט.

נכון. ובסופו של דבר, אתה מסתכל על המשכורת שלהם ואתה מבין מה קורה. זה דבר הזוי, שלא לדבר על מצבי חירום. סתם לדוגמה, מלחמת לבנון השנייה. חורפיש, מיישובי קו העימות, טילים, אתה צריך לשלוח את העובדים הסוציאליים עם רכב ממוגן שיגיע לכל מקום, לכל ילד ולכל ילדה שנכנסו לחרדה. הפרמטר הזה לא נלקח בחשבון, ובסופו של דבר, צריכים להתמודד. ובגלל שהם מאמינים ומאמינות במה שהם עושים ועושות, הם ממשיכים בדרך שלהם בשקט.

הם שליחים. הם פשוט בשליחות. אבל הם לגמרי צוות הצלה כמו צוות הצלה אחר.

כן. כמו שיש קצינת נפגעים בצבא שמגיעה לכל אירוע שקורה, אז העובד הסוציאלי, זה התחום שלו. ויש גם בביטוח לאומי עובדים סוציאליים שמתחברים כדי למצוא את הטיפול.

חשוב להבין, טיפול לא נכון בזמן הלא-נכון, יכול להביא למצב בלתי הפיך לילד, ולזה אנשים לא כל כך שמים לב. לכן חשובה מאוד גם הגישה המהירה, הזמינות, הטיפול המהיר והנכון, כדי שאנחנו לא נביא למצב שילד או ילדה - - -

אתה נתקלת כשהיית ראש עיר?

כן, ואני לא איכנס לדוגמאות.

אבל נתקלת בחוסר של הזמינות ובחוסר של עובדים סוציאליים?

לא. נכונות יש. חוסר בעובדים קיים. והנושא השני הוא הרפורמה. נכון, בסדר גמור, את מאמינה ברפורמה, גברתי, ואני אומר לך שלדעתי אתם מאמינים במשהו שהוא פחות ממה שמגיע לכם, וצריך לתת לעובדים הסוציאליים הרבה יותר תנאים והטבות מאשר הרפורמה.

תגיד את זה לאוצר.

אני הבאתי שק. אנחנו בעניין, בגדול.

חבר'ה, אני אומר מה שאני חושב. אני חושב שאני גם מייצג אחרים, ולא רק שאני אומר. אנחנו פה בכנסת כדי להילחם שזה יקרה. אם האוצר לא יממש את מה שהוא הבטיח, אז בשביל זה אנחנו פה. אבך זה לא הנושא של הדיון.

אני אתן לכם דוגמה. פנתה אליי מנהלת מחלקת רווחה ואמרה לי, אני רוצה לסיים את התפקיד. אני אומר לה, למה? היא אומרת, תשמע, גם השכר. מזל שלה שבעלה הוא פסיכולוג בצבא. מרבית העובדים והעובדות הסוציאליות, המצב הכלכלי שלהם נשען על המשכורת של בן הזוג, וזה חשוב לציין. לכן ח שוב לעשות הטבות, להפוך את התפקיד ואת המקצוע לאטרקטיבי, וכדי להפוך את התפקיד ואת המקצוע לאטרקטיבי, צריך לתת הטבות. גם הטבות ייעודיות. אם יש איזור שהוא בעדיפות, פריפריה, עוטף עזה, קו העימות – תנו לעובדות תוספת ייעודית.

יש דבר כזה?

אני לא יודע אם יש דבר כזה ברפורמה.

אין התייחסות?

אני לא נתקלתי בזה.

לא. בתוך הרפורמה אין. העדפות לאומיות – זה מדינת ישראל תצטרך להשקיע לא מהכסף שהעובדות השיגו במאבק. ירד להן כסף על המאבק הזה. זאת אומרת, כל הסיפור הזה עלה לעובדות כסף בסוף. כי בשביתה מוצדקת ככל שתהיה, מורידים להן כסף עוד יותר ממה שהן מרוויחות ביום.

תני לי רק לסיים. אני מציע בסגנון של שעות נוספות או שעות כוננות, לתת להן ימי כוננות. בעברי, עשיתי הרבה תפקידים. הייתי גם מנהל אגף ביטחון בביטוח לאומי. גם לקב"טים יש שעות כוננות, יש ימי כוננות, והם בכוננות גם.

אבל היה רכיב כזה של זמינות.

הזמינות זה אחד הדברים שלא הצלחנו להגיע - - -

היה משהו שקצת דומה לכוננות.

נכון. כוננות זה רכיב קיים. לא נגענו בזה. מה שהיה הוא שיהיה. זה לעובדות שעובדות עם החוק. אין מספיק כוננויות. הרבה פעמים הן עושות כוננות בהתנדבות, כי משלמים להן עד שתים-עשרה, אבל מצפים מהן להיות זמינות עד שש או שבע בבוקר. זו בהחלט בעיה.

והדבר השני זה זמינות. לא הצלחנו להגיע יחד עם האוצר לאיזשהו פתרון טוב בנושא הזמינות. זמינות זה שונה מכוננות. זה לא כוננות לוח. אלא זה שאני צריכה להיות זמינה למטופלים הספציפיים שלי. יש תפקידים שזה נדרש. אני מקווה שאת הזמינות כן נוכל להכניס בפעימה הבאה.

אבל חשוב לי להגיד – אם מדינת ישראל רוצה לתעדף איזורים מסוימים, היא צריכה להשקיע את הכסף לא על הגב של העובדות. מבחינתי, העובדות לא היו צריכות לצאת למאבק, לא על ה-200 מיליון ולא על ה-70 מיליון של המוגנות. זה בטח. אני אגיד לכם את האמת. על 70 מיליון של המוגנות יצאנו פעמיים למאבק. על כל מאבק כזה העובדות משלמות מכיסן, כי על כל יום עבודה יורד להן כסף והן היו שבועיים וחצי בשביתה. עזבו את הנזק – לא עזבו – שקיים למטופלים.

בגלל זה אני אומרת, יש דברים שאנחנו צריכים שחברי הכנסת יעזרו לנו להשיג לא ברגליים של העובדות.

מאה אחוז.

אני אסיים את הדברים. אני שמח שהבנת מה שאני מכוון. ואני אומר, בסופו של דבר, לא יכול להיות שאיש מחשבים במשרד מסוים יכול לקבל ימי כוננות, ועובד סוציאלי לא יכול לקבל ימי כוננות. זה דבר שהוא לא נורמלי.

אבל יש ימי כוננות. זאת התשובה שניתנה. יש כוננויות לעובדות סוציאליות לרוב.

לרוב?

לרוב, הכוונה היא הרבה.

יש כוננויות לעובדות סוציאליות מאוד ספציפיות, והן לא מספיקות. לא טיפלנו בזה ברפורמה. אבל הן לא מספיקות. אני רק אומרת.

שנייה. הוויכוח הוא לא ביני לבינך.

לא. אני מתקנת - - -

אני מדבר איתו. בסדר?

התשובה היא תשובה מקצועית. יש כוננויות לעובדים סוציאליים. כל אימת שהם נדרשים לכוננות, הם מקבלים כוננות.

כל עוד אמרת שיש ימי כוננות, שמחתי. כשאמרת לרוב, נבהלתי.

לרוב, הכוונה הייתה הרבה, הרבה ביחס לאחרים.

תמצאו את הנוסחה האמיתית והנכונה כדי שהעובדים האלה יטופלו נכון ויקבלו תגמול, ושזה יהיה אטרקטיבי. לסיכומו של דבר, עבודה קשה, פריפריה, אירועים ביטחוניים שקיימים, שכר נמוך, ביטחון אישי. דיברת על איומים – הביטחון האישי, זה מביא לנטישה מהמקצוע. הנטישה מהמקצוע מביאה לפגיעה בלתי הפיכה בשכבות החלשות. חברים, אנחנו לא שם. בזה צריך להילחם, ואנחנו איתכם, ואנחנו פה כדי לעודד, לתמוך, לסייע, ואם צריך, גם לחוקק לטובת הנושא הזה. תודה רבה.

תודה רבה לך, חבר הכנסת מרעי. חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה.

תודה, גברתי היושבת ראש. חבריי חברי הכנסת, אני ליוויתי את המאבק הזה שלכם ביחד עם עוד רבים מחברי הכנסת מכל הקצוות, והיינו בהפגנות שלכם שעשיתם בכנסת ובתל אביב. ומגיע לכם. וגם מה שנתנו לכם הוא לא מספיק. אם אנחנו מדברים על עובדת סוציאלית שתעבוד ב-6,000 או ב-7,000 שקל עם 500 תיק, זה בושה, במיוחד כשאנחנו מדברים על לשכות רווחה עם מקרים סוציאליים, עם שכבות חלשות ביותר, משפחות קרועות שצריך לתת להו טיפול. ועובד סוציאלי או עובדת סוציאלית שמטפל או מטפלת ב-500 תיקים לא ייתנו את הטיפול הראוי ואת הטיפול הנכון.

ולכן חשוב מאוד לתת תנאי שכר ראויים, וגם שאלתי אותך, והמספרים, 17,000, ואני הייתי בפגישה עם השר מאיר כהן וגם לפני זה עם השר חיים כץ, יש מחסור אדיר בעובדות ועובדים סוציאליים, במיוחד בחברה הערבית. ואנחנו היינו צריכים שנתיים לא ליישם חוק יישוב סכסוכי משפחה בבית הדין השרעי בבאר שבע בגלל שלא מצאנו עובדת סוציאלית או עובד סוציאלי בדרום. ויש בעיה. יש גם בעיה עם סטודנטים שסיימו ובוגרים, והם מחכים, ואפשר בהחלט לקלוט אותם ולשלב אותם במערכת, ואני מקווה שיימצא פתרון לבוגרים האלה שמחכים כבר שנים לקבל את הרישיון שלהם ולהיקלט למערכת.

ובמיוחד כאשר מטפלים ב-500 תיקים ולא נותנים את הטיפול הראוי, אז יש מקרי אלימות. אז כמובן שצריך לגנות אותם ואנחנו מגנים אותם, ואסורים בתכלית האיסור כל מקרי אלימות וכל סימני אלימות. אבל בהחלט אני חושב שצריך להגדיל את המספר, לתת ולשפר את תנאי השכר באופן משמעותי ביותר, ואנחנו איתכם במאבק הזה.

תודה רבה, חבר הכנסת סעדי. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

תודה רבה. אני שמחה לבוא לוועדה הזו. סוף סוף ועדה שיש בה גם בשורה, ולא רק כל יתר הדברים שאנחנו חוות פה יום-יום. אני מגיעה לפה ואני שואבת מכן השראה ממאבק הרואי שהצליח למרות הכול. אנחנו חוגגים השנה עשור למחאה החברתית. עוד לפני שפרצה המחאה החברתית, מחאת העובדות הסוציאליות יחד עם מחאת האחיות ועוד מחאות היו מה שהניע את התלקחות הזו. ולא להאמין שעשור עבר וסוף סוף הגיעה הבשורה. אז זה לא רק השנה האחרונה, אנחנו פה הרבה שנים בתוך המאבק הזה. ואני חושבת שהמאבק שלכן והתפקיד שלכן והמקצוע שלכן הוא התשתית עליו יושבת חברה מוסרית.

בעיניי, אחד ההישגים הגדולים ביותר שנעשו פה הוא ביטול ההשלמה למינימום, שזה בושה. גם כשהיה לנו ויכוח בוועדת הכספים, שהראו את השכר במגזר הציבורי ואמרו, מה פתאום השלמה למינימום, היינו צריכים להסביר להם שזה כל כך חמור גם ברמת ההפרשות הפנסיוניות והתנאים, וכל ההשלכות של זה קדימה, איך בכלל מצב כזה קורה בתוך תפקיד כל כך חשוב, למה עובדות שמסייעות לרווחה הן תלויות רווחה בהרבה מובנים. ואנחנו צריכות לדבר גם על הדבר הזה.

זה משפט ממש מטורף, מה שאמרת.

ממש ככה.

וזאת הצלחה אמיתית של העבודה המאורגנת בישראל. זה הדבר החשוב לומר פה. כשאומרים לנו נגד התאגדות ונגד ועדי עובדים ונגד הכול – שום דבר לא היה קורה לחיוב במדינה הזו ללא עבודה מאורגנת. אתן לגמרי ההוכחה לכך, ואתן איגוד שמצליח לעשות מסע ארוך יחד ולהביא הישגים. אני ואנחנו פה לעזור גם במאבקים של מימוש צו הרחבה לכל המשק. זה חייב לקרות. וכמובן סוגיית התקינה.

בזירות שאני נמצאת בהן יש לי כל כך הרבה חברות וחברים שלמדו עבודה סוציאלית מתוך תחושת שליחות. אתן יודעות, אלה שעוד בתיכון יודעות שהן יהיו עובדות סוציאליות. הן מגיעות למקום ונטשו לאורך הדרך, כי פשוט לא ראו את האופק בשום צורה. זה השכר, אבל זה מכל הסיזיפיות הזו. הגיבורות שנשארות, אני מעריכה אותן על כל הדרך הזו, אבל גם מי שלא נשארות יכלו להיות אחלה עובדות סוציאליות עבור החברה, ופספסנו המון בגלל המצב הזה.

מאבק העובדות הסוציאליות הוא אחד המאבקים המרגשים ומעוררי ההשראה ביותר שראיתי בשנים האחרונות. אני רוצה לומר כאן בוועדה לעובדות הסוציאליות שנאבקו, שהמאבק שלכן לא רק הביא הישג בצורת שיפור התנאים והשכר שלכן, אלא, לדעתי, ממש הציל את תחום הרווחה בישראל.

אחרי שנים שהממשלה מייבשת ומתעללת במקצוע העבודה הסוציאלית, אתן הצלחתן להשיג אופק מקצועי אמיתי, וגרמתן לכך שאפשר יהיה להיות עובד או עובדת סוציאלית בישראל ועדיין לחיות בכבוד. ועל זה כל אזרחי ישראל חייבים לכן תודה.

המאבק שלכן מראה בצורה ברורה כמה חשוב לכל עובדת ועובד בישראל שיש איגוד מקצועי נחוש שעומד מאחוריהן, שנאבק עבורן ושומר עליהן. אתן ההוכחה שעבודה מאורגנת היא אחד הכוחות הפוליטיים הכי חיוביים והכי חשובים שקיימים היום בישראל. תראו בי, בכולנו, שותפות שלכן לאורך הדרך, וברור לי שיש עוד אינספור דברים שצריך להיאבק עליהם בהמשך. אבל היום זה הזמן לומר לכולכן, כל הכבוד על המאבק ועל ההישג. ותודה, זה תענוג לבוא לפה למרות שיש עוד הרבה דברים לעשות בדרך, אבל השראה גדולה.

תודה על הדברים.

תודה רבה, חברת הכנסת לזימי. חבר הכנסת מאזן גנאים, בבקשה.

תודה לך, גברתי היושבת-ראש. העובדים הסוציאליים ללא ספק עושים עבודת קודש. מי כמוני יודע, כראש רשות לשעבר, כי אנשים שיש להם בעיה כספית או בעיה נפשית מגיעים למשרדי הרווחה וחושבים שלאותו פקיד יש כסף במזומן בתוך המגירה, או שהם חושבים שהוא יהיה קרש ההצלה של אותו עובד, לצערי.

שמעתי את כל הדיון ושני דברים לא הוזכרו פה, לצערי. נושא המאצ'ינג שהוא מאוד חשוב, אף אחד לא הזכיר אותו, ורוב הרשויות היום בגירעון אדיר, תוכנית הבראה, חשב מלווה. ולכן גם כשאתה רוצה לשפר, לתת להם בונוס לעובדים, אז לצערי, אותה רשות שמשלמת 25% משכרם של העובדים. מצד שני, אם אתה רוצה לבנות מבנה ראוי לעובדים הסוציאליים, אז אומרים, על הרשות להשתתף בסך של 25%. אז לאן הולך הכסף? ל-15 הגדולות. בגלל זה תמיד הפער הוא גדול בין הפריפריה למרכז או ל-15 הגדולות, כי אם יש להם עודף כסף, אז ביישובים, במיוחד בחברה הערבית, וגם יישובים בצפון כמו בית שאן וקרית שמונה, אבל בעיקר בחברה הערבית המצב הכלכלי של הרשויות מאוד קשה. אם אנחנו מדברים על 50% מתחת לקו העוני, אז תארו לעצמכם את נושא המצוקות, הנערים והנערות במצוקה. מי שהיום עומד בחזית זה העובדים הסוציאליים. אז כל זמן שיש את המאצ'ינג הזה והוא חסם רציני, אז אותו ראש רשות לא יכול לשפר - - -

בטח, הנושא הזה הוא ידוע וכבר מדברים עליו כמה שנים. יש איזשהו שינוי מבחינת התפיסה?

אז אני פונה לאוצר, הגיע הזמן, נושא המאצ'ינג הוא חסם רציני בפני רשויות שנמצאות באשכול 1 עד 3.

כן, כן. זה דבר שהוא בהחלט דורש תיקון. יש איזשהו שינוי מבחינת התפיסה של המאצ'ינג – מי מהאוצר?

שלום לוועדה, שלום גברתי היושבת-ראש. אני לא ממשרד האוצר. שמי עופר זילברטל. אני ממשרד הרווחה, ממינהל אסטרטגיה. סוגיית המאצ'ינג והבעייתיות הגלומה בה, כפי שהציג חבר הכנסת, מוכרת לנו ובהחלט בתוכנית העבודה שלנו לבחון את זה. זו סוגיה מורכבת, היו בג"צים בנושא, אבל ההשפעות המתוארות מוכרות ובתוכנית העבודה שלנו - - -

מה זה אומר שזה בתוכנית העבודה ואתם רוצים לבחון את זה? תן לנו לוחות זמנים וכיוונים, אם יש.

אני לא יכול לציין לוחות זמנים ספציפיים. זה בסיכום התקציבי שלנו. אני מקווה ומאמין, וגם השר שלנו מוביל את הנושא הזה, שהשנה תיעשה עבודה בנושא.

גברתי היושבת-ראש, גם כשהייתי יו"ר הוועדה הארצית לרשויות הערביות אמרנו שאנחנו מוכנים לספוג בין 5% ל-7%, אבל לא 25%.

ברור.

לכן זה חסם רציני בפני הרשויות החלשות. ואם מדברים באמת לעשות שוויון בין הפריפריה למרכז – זה חסם רציני.

אני ממש מבקשת ואנחנו נעשה על המאצינג דיון ספציפי, בגלל שהנושא הזה, כמו שאמרת ביושר, הוא לא נושא חדש. היו בג"צים. זה נושא שהוא כל כך ברור מבחינת הקו שלו והתיקון שלו. נכון שהוא מורכב, אבל כל הנושאים הם מורכבים. אני חושבת שאין ברירה, אלא לשנס מותניים וכן לתת מענה בקרוב. ואנחנו כוועדה נוכל לסייע לכם כאן כדי להציף את כל הקולות בשטח, לחבר כאן את כל הגורמים לשולחן אחד ולקדם ביעילות ובמהירות איזשהו תיקון שיכול לסייע, כי בסוף זה הצלה של חיים. זה לא רווחה, זה ממש הצלה של חיים, זה לתקן.

המשמעות היא שהמדינה תצטרך להכניס יד לכיס, ולא אוהבים לעשות את זה פה בישראל.

בסדר גמור. אנחנו נזמין את האחראים. את יש לך את השקים שלך - - -

לא, לא. אני בשמחה גם עם השק הזה - - -

העוגה היא עוגה.

העוגה צריכה לגדול.

משרד האוצר נמצא פה?

כן, כן. ודאי. תיכף נשמע את האוצר. יש עוד משהו, חבר הכנסת גנאים?

רציתי להגיד שאם נערב גם את השלטון המקומי, זה יבורך.

חד משמעית. נעשה זאת לגמרי.

תודה לך.

תודה רבה. האוצר, שלום לכם.

שלום גברתי היושבת-ראש וחברי הכנסת ומכובדיי מאיגוד העובדים הסוציאליים, וכמו שאמרתם, עבדנו שעות מאומצות יחד.

שמי אוהד אלקבץ, אני נציג אגף שכר והסכמי עבודה. אנחנו עבדנו יחד עם האיגוד על מנת לגבש את הרפורמה הזאת. איתי עוד חברים מהאגף שמיד יציגו את עצמם וגם יציגו לכם כמה דברים מרכזיים בנוגע לרפורמה. אני רוצה להתייחס בכמה מילים לרפורמה הזאת, וברשותכם, אני לא אסתכל אחורה אלא אסתכל יותר קדימה.

הרפורמה הזאת היא רפורמה חשובה. היא רפורמה שאנחנו באגף שכר יחד עם איגוד העובדים הסוציאליים הצלחנו לעשות בה שני דברים. האחד, הוא פעימה משמעותית בעולם השכר של העובדים הסוציאליים, ואני מציע לא להגיד שהיא לא אפקטיבית עד אשר נבחן אותה ונראה כיצד היא באה לידי ביטוי בשטח. סך הכול, הפעימה הנוכחית מעניקה בממוצע סדר גודל של 11% תוספת שכר לעובדים הסוציאליים, כמו שאמרה ענבל. זה יכול לנוע בין אחוזים בודדים ל-30%, אבל בסוף הפעימה היא פעימה משמעותית. וכן סוכמה פעימה נוספת שתקרה בטווח הזמן הנראה לעין. ולכן התוספת עצמה היא תוספת משמעותית.

אבל באופן משמעותי יותר מזה, הרפורמה עצמה היא שינוי מבני של עולם השכר ועולם התגמול של העובדים הסוציאליים, וזה החלק המשמעותי יותר. הצלחנו להגיע יחד עם איגוד שעשה עבודה מקצועית נפלאה, וצריך לשבח אותו על כך.

אני מוכרחה לומר ששמעתי שעברתם עובד-עובדת, עברתם ממש אחד-אחד ובדקתם ממש שמות בגלל שמדובר כאן - - -

לא, לא שמות.

מה?

אסור עם שמות.

לא עם שמות, אבל עברתם עובד-עובדת כדי להבין את השינוי שהולך לקרות עבור כל עובד ועובדת בזכות הרפורמה הזאת, וזאת עבודה מאוד יפה. כל הכבוד.

עשינו עבודה מקצועית טובה מאוד עם שותפים טובים מאוד, ואנחנו נניע פה רפורמה משמעותית מאוד לאוכלוסייה רחבה מאוד.

השירות הציבורי של העובדים הסוציאליים חשוב לנו מאוד, כממשלה. קצת קשה לי לעמוד פה ולשמוע שהממשלה הזניחה והממשלה לא קידמה, ושהכול תוצאה של מאבק.

קשה זה נחמד, האמת היא אמת מאוד ברורה. שירותי הרווחה מיובשים. אני לא צריכה לחשוב על הנימוסים כשאני מדברת מולך, עם כל הכבוד.

אני מסכימה איתך לגמרי.

אני לא מתכוון לנימוסים. אני רק רציתי לומר - - -

לי קשה ששירותי הרווחה במצבם וקשה שאצתם לא יודעים להשקיע בזה מספיק, ורק אחרי מאבק של 10 שנים דברים קורים. קשה לי, קשה לי עם זה מאוד.

אז אנחנו לאורך כל הדרך עובדים על מנת לקדם את השירותים האלו ולעשות את השינויים הנדרשים. אני בא בכובע של אגף שכר, ובאגף שכר אנחנו ראינו לנגד עינינו את הצרכים ואת השינויים הנדרשים. אנחנו מאמינים שהרבה מאוד מהדברים נפתרים ברפורמה הזו, וזה דבר מאוד חיובי. תיכף נציג כמה נקודות מרכזיות כדי להסביר את זה בצורה יותר משמעותית.

ולכן גם לנו היה משמעותי מאוד, במסגרת המאבק של האיגוד, גם להגיד שלא תהיה פה רק תוספת שכר פשוטה, איזשהו מאבק עקבי כזה שקורה ואז נותנים תוספת שרצה על כולם והיא לא יעילה, אלא באמת נעשה פה רפורמה. ואם אני חושב שיש מסר מהתהליך הזה, שאפשר לחשוב שהוא כתוצאה מהמאבק ואפשר לחשוב שהוא כתוצאה מהיבטים אחרים, זה שבסופו של יום, הפרטים והמקצועיות והחשיבות שבלהיכנס לעובי הקורה ולפתור את בעיות השורש, זה מה שבאמת יעשה את השינוי, ולא רק הסכום התוספתי שיגיע בתצורה כזו או אחרת. כמו שאמרתי, לנו זה היה קריטי מאוד במאבק האיגוד של העובדים הסוציאליים.

מצוין שאתה אומר את זה, אבל אני רוצה בדיוק בנקודה הזאת להפריע לך שנייה, וזה בדיוק העניין של הפרופסורה. לפני הרפורמה היה להם מהיום הראשון תוספת שאומנם נבלעה בשכר המינימום, אבל הייתה תוספת של תואר שני. אנחנו רוצים להזיז אותם, ואז אתה נותן לי היום עוד שש שנים. מה זה? זה לא קיים בשום מקום.

ניגע בזה. הרפורמה הזאת היא מעבר של העובדים הסוציאליים למודל פרופסיונלי. עיקר הדבר שהיא מקדמת, עיקר הדבר שהיא מתגמלת עליו זה ההתקדמות הפרופסיונלית של העובד הסוציאלי, בראש ובראשונה. עובד סוציאלי בעל תואר שני לא נפגע. נהפוך הוא, הוא מקבל הרבה יותר היום.

אבל צריך שהתנאים יהיו מצטברים. זה לא מספיק.

בן אדם סיים תואר שני. למה לא מהשנה הראשונה? למה דחיתם אותם בשש שנים?

לא דחינו אותם בשש שנים.

זה מה שכתוב.

זה מודל שכר הוליסטי שמתגמל על התקדמות פרופסיונלית כל הזמן. זאת מטרתו, זאת מהותו.

בזה ספציפית אני מסכימה דווקא עם אוהד.

את מתייחסת לפרט שהוא לא מדויק. זה בדיוק מה שאני מתכוון. היו לנו פה שותפים מעולים ומקצועיים שעשו איתנו עבודה מקצועית והצלחנו לבנות מודל הוליסטי שיודע להגיד מהו שכר הקליטה, איך הציפייה מהעובד להתקדם, גם פרופסיונלית וגם בניסיון שלו, וגם בביצועים שלו.

אוהד, אז בואו ננסה לרוץ על הדברים ואולי הדברים יהיו יורת ברורים עם המצגת. אני רוצה לראות מה הכנתם. בבקשה, בואו נתחיל בשקף הראשון. מי מציג?

אני אציג. שלום לכולם. אני עידן מצוות מקרו באגף השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר. אוהד, שהוא רכז הצוות, כבר הציג את עצמו. ואיתנו גם טל שהיא היועצת המשפטית של הצוות. אני אנסה לא להרחיב ולחזור על דברים שכבר נאמרו, והאיגוד עשה פה עבודה מצוינת והציג את המודל בצורה די טובה. אני אנסה להוסיף - - - מסוימים.

אני חייב להגיד, שאנחנו שמחים, גברתי היושבת-ראש וחברי הוועדה, על הדיון הזה. אנחנו גם מודים שהזמנתם אותנו וגם שמחים על הדיון באופן כללי. אנחנו אחרי מעל שנה של עבודה מאומצת במשא ומתן, וגם שיתוף פעולה עם איגוד העו"סים שנמצאים כאן, ובסיוע של גורמים נוספים, כמו משרד הרווחה שהוא מסייע רציני מאוד ברפורמה הזאת, וגם מעסיקים נוספים. בסופו של דבר, העו"סים פרוסים בכל רחבי המגזר הציבורי. זה לא רק שירותים חברתיים ברשויות המקומיות וברווחה. יש גם במשרד הבריאות ובמקומות נוספים; באגף שיקום ובמשרד הביטחון.

אני חייבת להפסיק עם הדיונים הטובים האלה. הדיונים פה כולם מאוד – איפה האקשן של ועדת הכלכלה? אולי אני אתחיל לעשות פה בלגאן - - -

(הצגת מצגת)

לפני שאני אמשיך במודל, באוגוסט 2020 הממונה על השכר הוציא מכתב שאמר שייבנה מודל שכר חדש לעובדות ולעובדים הסוציאליים, ובעצם עבור זה התכנסנו כאן, שבין היתר, יגדיל ב-200 מיליון ש"ח את סך העלות של שכר העובדים הסוציאליים במגזר הציבורי וגם בשירותים החברתיים, כמו שדובר פה. פחות או יותר, מדובר על 40%, זה מה שיש בשירותים החברתיים. וזו פעימה ראשונה מתוך שתיים. תהיה פעימה נוספת.

מתי?

בהסכם המסגרת הבא. זה בעוד שנתיים, שלוש שנים, תלוי מתי יהיה הסכם המסגרת הבא.

לפני שנתחיל לדבר על מודל השכר החדש, אני אגע בכמה בעיות.

אם כי כבר דיברנו עליהן.

מה שנאמר נאמר, ואני לא ארחיב, אבל הבעיות המרכזיות - - - במודל הקודם הוא היעדר אופק קידום, דיברנו על זה. היעדר התמריץ לרכישת השכלה, דיברנו עליו. רק במילה על תואר שני. נכון שפעם על תואר שני מהיום הראשון קיבלנו תוספת, אבל למרות שנכתב כביכול בהסכמים שזה 7%, זה מהשכר המשולב. בפועל מהשכר בסוף, הברוטו של העובד, דובר על משהו כמו 0.5% עד 1% בשנים הראשונות. עשינו פה שינוי משמעותי שהמודל הוא פרופסיונלי ומתגמל בצורה הרבה יותר נכונה והרבה יותר משמעותית על השכלה. נכון שזה לא מהיום הראשון. באופן כללי, עו"סים זה דבר שבדרך כלל עושים מהיום הראשון. הסתכלנו על התקדמות שאנחנו רואים אותה נכונה יותר בכלל בפרופסיית העו"ס, שמגיעים, צוברים טיפה ניסיון, וממשיכים אחרי זה לתואר שני, צוברים לאט לאט לאורך כל השנים השכלה, ולא עושים את זה בבום אחד של גמול השתלמות או משהו כזה. ואז מקבלים תוספת הרבה יותר משמעותית ממה שיש היום.

לא הבנתי מה שאתה אומר לי. היא כבר גמרה את התואר השני. כלומר, אתה צודק, היא עשתה את זה במשך חמש שנים, היא גמרה את התואר השני, כבר גמרה אותו, למה לתת לה עוד שהות של שש שנים? אני לא מצליחה להבין מה שאתה אומר לי.

זה לא בדיוק שש שנים.

נתת עוד קורסים. מקסים, מדהים, כל הכבוד לאיגוד, כל הכבוד לכם.

ענבל, את רוצה להשיב לזה?

אני פשוט רוצה להבין למה לדחות את התגמול של התואר השני?

אני חושבת שזה להבין את המודל לא עד הסוף. יש פה החלטה ערכית. האוצר לקח את ההחלטות שלו, ואיפה שזה נפגש זה נפגש, איפה שלא, עשינו הורדות ידיים. אבל אנחנו, למשל, כאיגוד, הרי אנחנו לא מנהלים את האיגוד כ-one women show, יש לנו מוסדות והדברים נשקלו הרבה מאוד. וההחלטה העקרונית, המקצועית והערכית שלנו היא כן, הקידום הוא גם וגם, הוא לא או-או. זאת ההחלטה הערכית, ואפשר להתווכח איתה.

בכמה כסף מדובר?

אני חושבת שהמצב של העובדים האלה משתפר לעומת לפני הרפורמה. המצב של עובדות שיש להן השלמות משתפר.

נעשה על זה שיחות, כי ברגע שאני מקבלת עמדה של האיגוד ושל משרד האוצר שהמודל הזה הוא כן מודל נכון ושיש לזה משמעות, שהן לא נפגעות וגם שיש צורך גם לוותק.

לא, מתגמלים יותר על תואר שני, אבל זה לא המקום להיכנס לפרטים. אם ניכנס לפרטים ונסביר לך את המודל בצורה מסודרת - - -

ברור שמתגמלים, אבל יש תפיסה שאומרת שעובדות שסיימו השלמה של עבודה סוציאלית, צריכים להעדיף אותן במודל על עובדות שלא עשו השלמה. וזו תפיסה ערכית שהאיגוד על כל מוסדותיו החליט הפוך ממנה. אז אפשר להתווכח על העניין הערכי, אבל אני רוצה שיהיה ברור שזה לא שפספסנו משהו.

יש לנו הרבה בקשות של אנשים בזום. אני רוצה, בבקשה, להתקדם. בואו נרוץ רגע על הדברים, אם יש פה דברים חדשים שלא דיברנו עליהם.

אני אתקדם. מילה נוספת על השכר, הוא מסורבל ומורכב מאוד. להבין את תלוש השכר של העו"סים, לדעתי, לפני המודל הזה, היה צריך כמה חודשים טובים באגף שכר, והיה קשה מאוד להבין את מודל השכר ואת התפתחות השכר.

ונקודה אחרונה, זיהינו בעיית גיוס ושימור גדולה מאוד בתפקידים ספציפיים שדורשים - - - זה קצינות מבחן, - - - ילדים, עו"ס לסדרי דין, וגם נגענו בזה ברפורמה. אפשר להעביר שקף.

אז שוב, אני לא רוצה להיכנס לדברים שכבר אמרו. עברנו על המודל הפרופסיונלי שמתמרץ באופן הרבה יותר נכון בעינינו - - - השכלה. וחשוב להבין, הוא גם עושה את זה לאורך כל שנות הקריירה של העו"סים, לא בבת אחת, באמת, אלא הוא מתמרץ למידה מתמדת, ובעינינו, למידה מתמדת זה דבר חשוב מאוד בפרופסיית העו"סים. וזה בעצם פתח אופק קידום משמעותי מאוד לעו"סים. גם מי שלא התקדם ניהולית יוכל להתקדם מקצועית על פני פחות או יותר 20 שנה, בניגוד למה שיש היום, - - - עולים דרגות במשהו כמו שלוש או ארבע שנים, ואז נתקעים באותה רמת שכר פחות או יותר, כמו שכבר הציגו. וחשוב מאוד להגיד שהסתכלנו שהלימודים יהיו לימודים מקצועיים בתחום עבודה סוציאלית, ותהיה ועדה שתבחן את זה שזה באמת יהיו לימודים משמעותיים מאוד שמקדמים פרופסיונלית ומקצועית את העו"סים.

אוקיי. בוא נסיים.

מבנה השכר יהיה הרבה יותר פשוט. יהיה שכר יסוד שייקבע לפי הרמה הניהולית והמקצועית של העו"ס, ויחד עם זה תוספת ותק בלבד. יהיה הרבה יותר פשוט להבין את השכר. יהיה קריטריון תפקודי לקידום, דבר שלא היה קיים כיום. מעסיק יוכל - - - את הקריטריונים לקידום, לעו"סים מצטיינים, בעצם לקדם אותם יותר מהר, וגם במקביל לעכב עו"סים שתפקודם יהיה מתחת למצופה, עד 5% בשנה, לאחר בניית תוכנית מעקב לשיפור. באופן כללי, בממונה על השכר, אנחנו מאוד מאמינים בהכנסת קריטריונים תפקודיים לתוך המגזר הציבורי. זה דבר שיכול לשפר את התפקוד של המגזר הציבורי ובסוף להביא לשיפור השירות לאזרח.

הצענו השוואת תנאי שכר בין סקטורים. פעם היה טלאי על טלאי תוספות לרשויות המקומיות, תוספות לבריאות. בסוף השכר היה דומה, אבל בצורה מאוד מורכבת ומסורבלת. אמרנו שעו"ס זה עו"ס, והפרופסיה צריכה בסוף שכר אחיד ותנאים אחידים.

תוספת ייחודית לעו"ס לחוק – אמרנו שזה תפקיד שהייתה פה בעיה, תנוע בין 250 ל-600. ברמות הנמוכות זה יהיה משהו כמו 600 שקל לחודש תוספת משמעותית לתפקידים האלה. - - - לדרג הניהולי הזוטר בתוספת שכר משמעותית שם לראשי צוותים ומנהלי מחלקות קטנות. זה בדיוק מנהלי המחלקות באופקים שהיינו ביחד בסיור עם איגוד העו"סים ואנשים שנמצאים בחזית הניהול.

אנחנו חייבים לסכם.

אני אגיד רק משפט אחרון, - - - השכר, כמו שאוהד כבר אמר, יעלה את שכר העו"סים בממוצע פחות או יותר ב-11%, יש כאלה שהרבה יותר ויש שפחות; יפתח אופק קידום מקצועי שלא היה קיים קודם; הוא - - - ברכישת השכלה והתמקצעות לאורך כל שנות הקריירה; יאפשר קידום מהיר של עובדים מצטיינים; ואנחנו באמת מאמינים - - - הסכם השכר החדש צפוי לחדש את מקצוע העבודה הסוציאלית, למשוך לשירות הציבורי עובדים ועובדות רבים שיאיישו את התקנים הפנויים, וזה בין היתר גם יקל על עומסים. הבעיה במקצוע הזה היום היא שיש הרבה תקנים פנויים, וזה השירות הניתן היום לאזרחים.

תודה רבה. אני יודעת שיש פה עוד מבקשים שרוצים לדבר מטעם האיגוד, אבל נתנו במה מאוד נרחבת לאיגוד. אם יישאר לנו זמן בסוף, אני גם אשמע אתכם, אבל יש פשוט כל כך הרבה פניות בזום מהמרכז לשלטון המקומי ואני מוכרחה לעבור לעמיר קשי, מנהל אגף רווחה בעיריית נס ציונה.

שלום. אני אתן את רשות הדיבור, בגלל שלא נותר כל כך הרבה זמן, לתמי ברששת יושבת-ראש ארגון המנהלים.

בסדר גמור. אני מודה לך מאוד, עמיר. תמי, את יכולה לדבר.

בוקר טוב, היושבת-ראש חברת הכנסת אפרת רייטן וחברי הכנסת הנוספים שנמצאים בוועדה החשובה הזאת. בוקר טוב לענבל ולכל החברים. שמי תמי ברששת, אני מנהלת אגף הרווחה בפרדס חנה כרכור, ויושבת-ראש ארגון מנהלים ארצית, מייצגת את מנהלי שירותי הרווחה בארץ. אנחנו בהחלט שמחים ומברכים על ההשיג של המודל החדש לעובדים סוציאליים. אני חושבת שדובר פה בעיקר על הדבר הזה שאנחנו סוף סוף ללא השלמת שכר מינימום. אבל לצד זה, אנחנו בשירותי הרווחה מלינים, ואפילו כועסים, מתקוממים על כך שהייתה לנו תוספת ייחודית לנו, בעובדי השטח, לנו, ברשויות המקומיות, והתוספת הזו ניתנה לנו בזכות ולא בחסד. ובהסכם הזה התוספת הזו הורדה.

כולם פה, גם חברי הכנסת, גם את בעצמך, נתתם דוגמאות של עבודת העובדים הסוציאליים, וכל הדוגמאות שניתנו ניתנו משירותי רווחה. אנחנו בשירותי רווחה – אני לא צריכה לספר לכם – חוד החנית של השירותים החברתיים במדינת ישראל. אנחנו הוכחנו את עצמנו בקורונה, במלחמות. אנחנו הראשונים לצאת. אנחנו אלה שקיבלנו את תוספת המעמסה ותוספת חקיקה כי עובדים על פי חוק, זמינים 24 שעות ביממה, ואנחנו בהחלט שונים וייחודיים בעצם זה שאנחנו נמצאים בשירותי הרווחה.

התוספת הזאת לא ניתנה לנו הפעם בהסכם. התוספת הזו אחידה לכל העובדים הסוציאליים במדינת ישראל. וכל זאת, לאור הקשיים, אנחנו היום בשירותי רווחה בשעה הכי קשה שידענו אי פעם. דובר על כמה אחוזי עובדים סוציאליים לא מצליחים לגייס. אנחנו בחוסר של קרוב ל-10% במחלקות. לא מצליחים לגייס עובדים סוציאליים ולא רק בגלל השכר, אלא בגלל כל מה שדובר קודם. יחד עם זה, זה היה איזשהו תמריץ בשירותי הרווחה שיכול לעזור לנו ולסייע לנו לגייס עובדים דווקא לשירותי הרווחה. אגב, החוסר הוא בעיקר בשירותי הרווחה.

תודה לך, תמי. בואי נשמע התייחסות של האוצר לנקודה הזאת, בבקשה.

אם האיגוד רוצה גם להשיב, הוא מוזמן. אני אגיד רק ממש במשפט ואני אתן להם להמשיך להגיב.

קודם כל, השירותים החברתיים ברשויות המקומיות הם השדרה המרכזית של תפקידי העו"סים היום. זה פחות או יותר שני שליש מהעו"סים במגזר הציבורי. כלומר, זה לא תפקיד ספציפי שראינו שצריך תוספת ייחודית או משהו כזה. ואנחנו חושבים שהם הראשונים שייהנו מהתוספת המשמעותית שיש בשכר, והם הראשונים שאצלם השורות יתמלאו אחרי תוספת השכר ואחרי זה שתפקיד העו"ס יהיה הרבה יותר אטרקטיבי אחרי עליית השכר.

ורק מילה לגבי התוספת הייחודית – כמו שאמרתי, היו תוספות ייחודיות לכמה סקטורים בצורת טלאי על טלאי, היו תוספות משמעותיות יותר לבריאות בדברים נוספים שגם אותן ביטלנו. השכר, בסופו של דבר, היה מאוד דומה גם בסקטור הבריאות וגם בסקטור הרווחה. פשוט ביטלנו את כל מה שראינו שהוא לא נכון, כשיש תוספות ייחודיות בשמן, אבל בסוף לא מביאות עלייה משמעותית וזה מה שראינו לנכון במודל החדש.

אבל יכול להיות שבמקומות מסוימים, כמו שאמרה עכשיו תמי, התוספת הזאת כן הועילה?

היא לא הועילה.

היא לא הועילה?

היא בהחלט הועילה, כיוון שזה היה תמריץ לגייס עובדים לשירותי הרווחה, רק שהם ידעו מראש שהמעמסה בשירותי הרווחה ואופי העבודה הוא אחר.

אני רוצה להתייחס, לא בשביל להוריד מכם, עידן ואוהד, אבל זה גם משהו שהוא בסופו של דבר החלטה שלנו כאיגוד. אני לא רוצה, לא לברוח מזה, לא להתנער מזה. בישראל יש 17,000 עובדות ועובדים סוציאליים. כל אחד עושה את תפקידו. בוודאי שמחלקות לשירותים חברתיים הן שדרה מרכזית. עם זאת, גם עובדי משרד הרווחה בשירותי המבחן, חקירות ילדים, בפיקוח, גם עובדי משרד הבריאות הסוציאליים והשירותים הסוציאליים בבתי החולים, גם עובדות בפנימיות ובכפרי הנוער - - -

אבל אם אני אחדד את הנקודה הזו, יתכן, ואני שמה סימן שאלה, שבמודל הזה החדש עלולה להיות פגיעה ברשויות?

לא. וזה בדיוק מה שזה. אני ותמי, אנחנו לגמרי באותו צד. פה יש איזושהי התגלעות. קודם כל, להיפך, סוף סוף, העו"ס פרט ומשפחה, עו"ס הנערות, עו"ס השטח במחלקות שבמשך שנים נתקעה על דרגה ט', ואצלנו זו דרגה נמוכה כי זה מתחיל בי"א. והכול נבלע לה בשכר מינימום, וראינו איך השכר שלה לא זז.

ענבל, אבל מבחן התוצאה הוא שעובדים סוציאליים לא באים לעבוד בשירותי רווחה. נקודה. לא סתם. כי עבודה בשירותי הרווחה דורשת הרבה יותר זמינות. היא הרבה יותר קשה מסקטורים אחרים. לא סתם לא באים לעבוד בשירותי הרווחה.

תמי, אני מבינה את זה. ברשותך, כן חשוב לי להמשיך את הדברים שאמרתי. בסופו של דבר, מצב העובדות במחלקות הולך להשתפר, גם של אחרות. אבל אנחנו יצאנו למאבק הזה ביחד כפרופסיה אחת גדולה ומאוחדת בהבנה שיש בעיה בעבודה הסוציאלית בישראל, בהבנה שעובדת שהיום יושבת בכרכור אצל תמי, מחר היא תהיה בשירות מבחן ומחרתיים היא תהיה במשרד הבריאות. ובכל המקומות האלה מגיע לה לקבל שכר הולם. הן לא נפגעות. להיפך. אנחנו הראינו, השקפים שהראיתי מבוססים על עובדות במחלקות הרווחה.

אני מבינה שכל אחד, וזה בסדר, זה מקובל עליי, רואה את חלקת האלוהים שלו. אנחנו כאיגוד, יש לנו עובדים באלפי מעסיקים, 400 מעסיקים רק במדינה, כולל הרשויות.

ענבל, חלקת האלוהים הזו היא שני שליש מהעובדים הסוציאליים במדינת ישראל.

אני לא אומרת שלא, תמי.

ואת יודעת שאני בהחלט מברכת על ההישג. אין לזלזל בו. אנחנו שמחים. באמת, זה יום שמח לפרופסיה של עבודה סוציאלית. אבל אני חושבת שבאמת היה צריך להיות יחד עם השלטון המקומי, ואותם חברי כנסת שהיו פעם ראשי רשויות ויודעים על מה אנחנו מדברים, לייחד את שירותי הרווחה. המצב בשירותי הרווחה הוא בכי רע. אי אפשר לגייס היום - - -

כל עוד תהיה תוספת שהיא מעבר ל-200 מיליון והיא לא מהפעימה השנייה, ב-200 מיליון שהעובדים השיגו ברגליים שלהם, ומבחינתי, זה כסף שלהם - - -

ברגליים, ממש פיזית, מתל אביב לירושלים.

ליטראלי ברגליים ובזיעה של הפגנות בצמתים. 200 המיליון האלה מתחלקים ברפורמה הזאת על כלל העובדים הסוציאליים, לא באופן שוויוני במובן שלכולם יהיה את אותו שכר, אלא במובן שאנחנו לא מעדיפים את התחום של בריאות הנפש על תחום הרווחה ברשויות, וגם לא הפוך. ואנחנו כאיגוד, התפקיד שלנו, כמו שאמרנו קודם, איגוד חזק ומלוכד בסוף גם משיג את ההישגים, וגם לזה יש משמעות מבחינתנו.

וכשאני מובילה את האיגוד הזה בדרך הזו, ואני עומדת מאחורי זה לחלוטין, העובדים במחלקות הם מאוד מאוד חשובים, והרפורמה תעשה להם טוב כמו שהיא תעשה טוב גם לעובדות הסוציאליות בסורוקה, ובמרכז הפסיכיאטרי לבריאות הנפש בבאר שבע ובשיקום האסיר ובביטוח לאומי.

תודה, ענבל. תמי, מילה שלך לפני שאנחנו עוברים לנציג הבא.

א', תודה רבה שנתתם לי להתבטא. אני מאוד אשמח שראשי הרשויות יפעלו והשלטון המקומי ימצא את הדרך. אולי לא במסגרת 200 מיליון בשלב הזה, לתת תוספת ייחודית. אנחנו נמצאים בשעה מאוד קשה ברשויות המקומיות. ועל כל מקרה, ענבל, אני חושבת שבפעימה השנייה צריך לתת על כך את הדעת.

תודה רבה לך, תמי. ושוב, אני חושבת שזה מחזיר אותנו שוב ליחסים בין המדינה, הרשויות המקומיות, אם זה לא המאצ'ינג, אז זה דברים אחרים. אבל זה נושא שאין ספק שצריך פה עוד דיון.

וגם צריך לטפל בעומסים. יש דברים שצריך להגיד. בסוף עו"ס יכולה לקבל כסף, וזה חשוב שהיא תקבל כי היא עושה עבודה קשה ומקצועית. אבל כל הכסף בעולם לא יפתור את זה שהיא רק בן אדם אחד על 500 אנשים.

האוצר, רציתם להגיד משהו?

רק במילה. הוורסטיליות, כמו שאמרה ענבר, היא מאוד חשובה, האפשרות של עובד סוציאלי לעבור, גם המעסיקים וגם השלטון המקומי, לפרופסיות אחרות זה חשוב מאוד. והמודל הזה, ההאחדה של כל התוספות ומתן שכר אחיד לכל עובד סוציאלי, דווקא מקדם את זה. ואני מאמין שזה יעשה מאוד טוב לשירות הסוציאלי. זה יאפשר ורסטיליות ומקצועיות של מגוון פרופסיות.

תודה רבה.

גברתי היושבת-ראש, מילה אחרונה. כרגע העומס במחלקות גם נובע מהחסר במחלקות. עובדים סוציאליים לא מעוניינים לבוא לעבוד בשירותי הרווחה, ולא בכדי.

על כך הדיון. בין היתר על כך הדיון, ונדון על כך עוד בהמשך. כמו שהבנת, יש לכם כאן ועדה שלגמרי מרוממת, תומכת ומבקשת לשפר לא רק את התנאים, אלא את מעמדו של העובד הסוציאלי, את הפרסטיז' ושמעתם את זה כאן מכולם, את ההערכה הרבה שרוכשים חברי הכנסת למקצוע ולעובדים הסוציאליים. תודה רבה, תמי.

יש לי זמן לשמוע עובדת סוציאלית מטעם האיגוד. עדי, בבקשה.

שלום, גברתי יושבת-ראש הוועדה, חברי הכנסת, נציגי האוצר והמשרדים, עובדים שנמצאים בזום והאיגוד, כמובן. שמי עדי קרספי, אני עובדת סוציאלית מזה כעשור. בשבע השנים האחרונות עבדתי ובדיוק עזבתי, אבל עבדתי במינהל רווחה באחת מהרשויות במרכז. ובמהלך השנתיים האחרונות הייתי פעילה מאוד במאבק ואפילו ישבתי פה עם הנציגים כחלק מצוות שנשא ונתן מול האוצר.

כמה מילים דווקא כעובדת, ולא כנציגת האיגוד. על אף שעבדתי רק שבע שנים במינהל, מתוך צוות של כ-20 עובדות, עבדתי בתחום הצעירים. הגיע שלב שהייתי העובדת הוותיקה ביותר בצוות אחרי המנהלת שלי. בשנה האחרונה עזבו קרוב לחצי מהצוות, והרבה מהתקנים נותרו ריקים. פשוט לא הצלחנו לאייש אותם. היה מכרז אחרי מכרז שנסגר כי לא פנו עובדות.

רוב העובדים החדשים שבכל זאת הגיעו היו עובדים חדשים שבדיוק יצאו מהלימודים או שעבדו רק שנה או שנתיים במקום אחר.

את חושבת שהעלאת השכר תביא עכשיו לידי זה שתצליחו למלא את התקנים. את חושבת שזה מה שמנע מאנשים לבוא ולאייש עכשיו חזרה, או שתגידי לי הפוך, אלה שעזבו – את מתארת פה תמונה נוראית.

זו תמונה קשה מאוד. ברשותך, אני אמשיך קצת את התמונה כי היא ממשיכה וצריכה הסבר.

להידרדר.

הכיף ממשיך.

בעצם מה שקורה כרגע זה שלרוב, אחרי תקופת התמקצעות בתחום, הרבה עובדות עוזבות. לא פעם אני שומעת מעובדות: אני מאוד מאוד אוהבת את השירות המקצועי. זה לא אותו דבר כמו לעבוד בקליניקה. אתה יכול לעשות דברים מטורפים. ומול העבודה המשמעותית הזאת והאהבה לעבודה הזאת, הרבה עובדות עוזבות, גם בגלל השכר והתמורה וגם בגלל עומסים שפשוט לא מאפשרים לעשות עבודה מקצועית.

מה, התחושה של התסכול שאי אפשר להגיע ולתת את המענה כמו שהיית רוצה לתת?

זה יותר מתחושה של תסכול. אחד הדברים הכי שוחקים זה לא המקרים המורכבים שמגיעים אליי, אלא זה שאני יודעת שפספסתי אנשים. זה לא תיקים. אלה אנשים שעזבתי ואני יודעת שפספסתי ואני יודעת שאנשים נפלו בין הכיסאות, וזה מבחינתי השחיקה הכי גדולה בתוך המערכת.

זאת אומרת, אנשים עוזבים את המקצוע דווקא בגלל האחריות שבהם, שהם אומרים, אני לא יכול לסבול את התחושה הזאת שבה אני מרגיש שאני מפספס פה חיים של אנשים.

כן, וכמובן, זה גם התמורה שאתה מסתכל הצידה ואומר – חלקנו יכולים לעבוד בקליניקה שהיא הרבה יותר "נקייה" ואחד על אחד ובלי מלא ביורוקרטיות, וכולנו מכירים ביורוקרטיות, ועם העומסים ותמורה הרבה יותר גדולה בחוץ. והרבה אנשים עוזבים את המערכת ולא סתם הייתי ותיקה שם.

זה מצב קריטי. אני רוצה להדגיש אותו כי מדובר פה בדור ביניים שמחזיק את שירותי הרווחה שבלי דור הביניים הזה לא תהיה לנו עתודה מקצועית לניהול ולהדרכה של העובדים, ומקום העבודה שלנו – המערכת כבר ככה נמצאת במצב של הישרדות, ואני לא רוצה לחשוב על מה יקרה בעתיד.

את שומעת עוד מהשטח על עובדות ועובדים סוציאליים כמוך שרוצים עכשיו לעזוב, אותו דור ביניים. כמובן, חצי מהצוות שלי עזב ואני יודעת על עוד עובדים שרוצים לעזוב. לעובדת שלידי יש פסוריאזיס – מה קורה לך? מה קרה? אני לא יכולה, זה מתוך לחץ. אחרי שלושה מכרזים שהצלחנו לאייש אותה, וברור לי שהיא תיכף עוזבת. היא עדיין לא עזבה. זה לא חצי מהאנשים. יש לי עוד עובדת שיצאה לחופשת מחלה, וכולנו חושבים שהיה לה סרטן, וכולנו חושבים שזה קשור לתקופת הקורונה המטורפת שעברה עלינו. וזה חלק מהעניין. אני מזכירה פה גם את הקורונה.

בתקופת הקורונה קיבלתם איזה שהם מענקים מיוחדים? איזשהו יחס?

קיבלנו מענקים שבסופו של דבר השוו את השכר מול זה שיצאנו לשביתה. אז לא ראינו בפועל את ההבדלים. אבל זה לא רק הנושא של המענקים. זה איזושהי שחיקה מאוד גדולה. גם המקרים הם רבים יותר, גם המורכבות היא גבוהה יותר, וגם השחיקה שלנו כעובדים – כולנו בני אדם, כולנו מכירים את זה, וגם פנימה, יש לי ילדים. זה היה לא פשוט להחזיק את כל התקופה הזאת.

אני חייבת להגיד לך שיש לי כמה חברים וחברות שהם עובדים סוציאליים, ועוד כאלה שעשו הסבה ממשפטים ומהייטק, באמצע החיים עשו הסבה. אני מעריצה אתכם. אני שומעת את זה מהבית.

אותי לא קיבלו. אני רציתי.

אני מעריצה אתכם על היכולות, ואת מתארת פה איך אנשים לוקחים את זה ללב ולגוף, ולעור ולמחלות, איך אתם סופגים את הטירוף הזה ואת האנומליה של המערכת הזו, וזה רק עוד יותר מעציב אותי לשמוע את הסיפורים האלה מהשטח. אני פונה יחד איתכם גם למשרד האוצר וגם לכל מקבלי המדיניות, שיש פה עוד הרבה מה לעשות. הצעד הזה, הרפורמה הזאת היא כל כך מבורכת.

היא צעד קטן אחד. היא צעד גדול, אבל אחד.

זה פשוט לא ייאמן. תמשיכי, עדי.

עם כל הכאב שתיארתי כרגע, אני כן רוצה להודות על היכולת לעשות הישג כזה מרשים. אני גם מאוד גאה בעובדות שהצליחו לצאת ובציבור שתמך בנו וגם בכם – תודה רבה לחברי הכנסת שנתתם לנו גב וכוח להמשיך להיאבק עבור משהו שהוא לכלל אזרחי המדינה. וכמובן שלא אשכח, תודה רבה לאוצר שגם כן ישב איתנו ימים ולילות והצלחנו להגיע להישגים מרשימים ולרפורמה שבעיניי היא הישג טוב שמאפשר אופק. ואם אני אסתכל קדימה, אז ללימודים שלי יש ערך, לתואר השני שעשיתי יש ערך. ואני מקווה שהעובדים ירצו להישאר כשהם מתמקצעים.

זאת סנונית ראשונה. זה הרבה, אבל מעט, ואנחנו ממש מחכים ומקווים שתמשיכו להיות איתנו בדרך, שבאמת נצליח לסגור את הרפורמה הזאת, ליישם אותה כמו שצריך ולהמשיך בעתיד לשפר ולהניע יחד את שירותי הרווחה קדימה.

ולא לשכוח את המופרטים, כמובן.

אני הייתי עובדת מופרטת לפני כן. ישבתי פה גם לגבי הדבר הזה, ואנחנו לא שוכחים את המופרטים ומאוד רוצים לקדם אותם, כי זה בעצם חצי מהמקצוע. ברגע שאתה מפריט את שירותי הרווחה, אז גם שם לא יהיו לנו אנשים.

אני פונה אליכם שגם תציפו לנו, עבורנו כאן, חברי הכנסת, את הדברים ואת המצוקות מהשטח, דברים שניתן פה היום בוועדה לקיים עליהם דיונים בלב פתוח ובנפש חפצה לגמרי. כמו שאתם רואים, אומנם נשארנו שתי נציגות, אבל קיבלתן קואליציה ואופוזיציה, אז אתן מסודרות.

תודה רבה.

תודה רבה.

לפני שאת סוגרת את הדיון, אני עדיין מתעקשת על הנושא – אמרה פה ענבל קודם, ואני מסכימה איתה שתפקיד האיגוד הוא לעשות יותר רוחבי וכולם ביחד, ואני חושבת שהעניין של השלמות ותואר שני בכלל הוא כן נושא רוחבי יותר והוא לא פר סקטור כזה או אחר בתוך העבודה הסוציאלית. ולכן אני רוצה מכן שאלות, אם יש לכן עכשיו, מצוין, ואם לא, תביאו לוועדה מענה לשאלות הבאות, וזה בכמה עו"סים מדובר, כשאני מדברת על השלמות, לוכסן תואר שני. כלומר, זה לא חייב להיות רק השלמות. עדי מספרת לנו שהיא כבר בעלת תואר שני, אז בכמה עו"סים מדובר שהם בעלי תואר שני לוכסן השלמות, שבעיניי, הם צריכים לקבל את התוספת כבר מהשנה הראשונה, ובכמה מדובר, כלומר, באיזה סכום מדובר מעבר ל-200 מיליון; מאיזה סכום של תוספת מדובר אם אנחנו מתחילים את זה מהשנה הראשונה אחרי שהם סיימו.

יש לכם תשובה? לפני שסוגרים לנו את השידור.

אנחנו יכולים להביא את המספרים. אבל אני עוד פעם אומר, ואפשר לשבת ולהסביר את הדברים. אנחנו שיפרנו את המצב של העובדים בעלי תואר שני - - -

לא הבנתי. עוד פעם.

שיפרנו את התגמול לעובדים סוציאליים בעלי תואר שני. שיפרנו את המצב - - -

אחרי שש שנים. ראיתי את זה.

לא אחרי שש שנים. אני עוד פעם אומר, אנחנו נשמח להסביר את המודל. זה יותר מורכב מהמספרים שביקשת.

אני מציעה שאולי תיפגשו אחרי הדיון ותנסו ללבן. ואם יש איזשהו צורך לתקן - - -

אני עוד פעם אומר. זה לא להבין את המודל ואנחנו נשמח להסביר אותו. זה פשוט באמת מורכב.

אבל יש לכם תשובות לשאלות שלי?

ממש במשפט. 40% מעו"סים עם תואר שני – זה נתון מאוד משמעותי.

40%?

משהו כזה. זה משתנה ממקום למקום, בערך 40%. הם לא עושים את התואר השני בדרך כלל ישר בהתחלה. הרעיון הוא לבנות פרופסיה שלמה שהקידום בה כל הזמן. ושוב, היום כשאתה מסיים תואר שני, אתה מקבל משהו כמו 0.5%, ומחר אתה צריך שש שנים במקצוע, ותקבל תוספת מאוד משמעותית ברגע שעשית את זה.

הבנתי. אני שואלת שאלה פשוטה.

מיכל, תנסו לסיים את זה אחרי.

השאלה שלי הייתה פשוטה. על אחת ענית לי, שזה 40%. השאלה השנייה היא מה הפער להתחיל את אותן שש שנים בשנה הראשונה. זה הכול. זה מה ששאלתי.

אני מציע שנסביר לך את המודל.

תודה רבה. אני רוצה להודות לכולכם שהגעתם, ולהודות ולברך על שיתוף הפעולה. אומנם זה לקח זמן ומאבקים וצעדות. אבל בסופו של דבר, לראות את הצדדים כולם, משרדי הממשלה ואת הארגון יושב כאן ומחייך סביב השולחן, זה באמת דבר שאי אפשר להתעלם ממנו. אני חושבת שרק זה הוא הישג בפני עצמו. אז כל הכבוד לכם ואנחנו נמשיך להיות איתכם, לעקוב אחריכם וכמובן לתת לכם בית.

הרבה תודה. מעריכים מאוד.

תודה רבה.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:50.