פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



27
הוועדה המיוחדת לענייני התמכרויות, סמים ואתגרי הצעירים בישראל
09/11/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 10
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני התמכרויות, סמים ואתגרי הצעירים בישראל
יום שלישי, ה' בכסלו התשפ"ב (09 בנובמבר 2021), שעה 09:30

דיון מהיר בנושא עלייה דרסטית והתמכרות לסמים בקרב בני נוער של חברי הכנסת יעקב מרגי, אורלי לוי אבקסיס, מיכל וולדיגר

חברי הוועדה: רם שפע – היו"ר
ענבר בזק
סימון דוידסון

מיכל וולדיגר
יעקב מרגי

גדי פרישמן - מדען ראשי, המשרד לביטחון פנים

קרן רוט איטח - ממונה מניעת שימוש בסמים ואלכוהול, משרד החינוך

יפעת רווה - עו"ד, ראש אשכול סד"פ וראיות, משרד המשפטים

טלי יוגב - ראש אגף בכיר טיפול ושיקו - הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, המשרד לביטחון פנים

ורדה רפפורט - ס.מנהלת שירות המבחן לנוער, מינהל תקון, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

עדי נעמת - עו"ד, רכזת תחום השתתפות נוער, המועצה לשלום הילד

ניר יופטרו - יו"ר עמותת מלאכים בירוק

פרופ' יוסי הראל-פיש - ראש תכנית המחקר הבינלאומי על בני נוער, מומחה בינלאומי לחקר התמכרויות

איתן אקשטיין - עו"ס, מנכ"ל רטרנו - מרכז לטיפול בהתמכרויות, קהילות טיפוליות

ליאם קוטק - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

יצחק וקנין - נציג מוגנות, הנהגת הורים ארצית

אפרת רותם - עו"ס ועו"ד, מנהלת חטיבה ארצית, איגוד העובדים הסוציאליים

בת שבע פנחסוב

חיה, חבר תרגומים



דיון מהיר בנושא עלייה דרסטית והתמכרות לסמים בקרב בני נוער של חברי הכנסת יעקב מרגי, אורלי לוי אבקסיס, מיכל וולדיגר, של ח"כ אורלי לוי אבקסיס, יעקב מרגי, מיכל וולדיגר (מס' 55).

בוקר טוב לכולם, גם בפני חברי הכנסת, הנוכחים שהצטרפו, וגם לכם כל מי שאיתנו בזום. אנחנו מתכנסים היום בעקבות בקשה לדיון מהיר של חברי הכנסת יעקב מרגי ומיכל וולדיגר, וחברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס, בנושא עלייה דרסטית והתמכרות לסמים בקרב בני נוער. זאת ההצעה של שלושתכם, אני מניח שהולך להיות לנו מעניין, אני בטוח בזה, וכפי שאני נוהג תמיד, ניתן לכם קודם להסביר את הבקשה, את הנושא, ואחרי זה אנחנו כמובן נתחיל את הדיון, אז מי מכם רוצה את הבכורה?

בבקשה, מיכל וולדיגר.

אמנם חברי מרגי חתום על הבקשה - - -

כיוון שאנחנו מסכימים על הכול, אני תמיד שמח שהיא פה ומציגה את הנושא בהרחבה.

באמת מה שחשוב לנו לבוא ולהגיד הוא קודם כל בוקר טוב ותודה על קבלת הבקשה שלנו לדיון מהיר, זה חשוב ביותר. אגיד בקצרה שהיו כאן במדינת ישראל שתי ועדות בין-משרדיות בשנים האחרונות, הוועדה הראשונה, ועדת פלג מ-2017 שבעקבותיה נחקק חוק ארדן לסוג של אי-הפללה, זה בעצם חוק קבוע בזמן, כלומר, לדעתי הוא מסתיים באפריל 2022, ויש את ועדת מררי של ניסנקורן מ-2020.

אני לא אכנס לעניין של לגליזציה או לא לגליזציה, זה לא הנושא שלנו היום, אבל אני כן אגיד ששתי הוועדות האלה קבעו כי בשימוש בסם קנאביס בקרב הציבור הרחב אבל בוודאי ובוודאי בקרב ילדים מתחת לגיל 25 יש סכנה ממשית, זה עלול להוביל להתמכרויות, אחד מכל עשרה, לפי הוועדות האלה, אצל בוגרים, ואחד מכל שישה אצל צעירים. זה עלול להביא להתפרצויות פסיכיאטריות בלתי הפיכות, סכיזופרניה, מחשבות אובדניות, חרדה, החמרה בדיכאון, וכולי. בוודאי ובוודאי גם פגיעה בהתפתחות האישית של המתבגרים.

כלומר, לפי שני הדוחות האלה, ואלה דוחות רציניים, אין ספק שאצל בני נוער יש בעיה אקוטית עם התמכרויות, עוד לפני הקורונה, בוודאי ובוודאי שבאה הקורונה ועוד העצימה את הבעיה הזאת. בשתי הוועדות גם יחד, הוועדה של ניסנקורן שעוד לא יצאה אל הפועל, כלומר, המסקנות שלה עוד לא יושמו, אבל לועדת פלג שהמסקנות שלה כן יושמו, בעצם היו שם שתי מסקנות.

מסקנה אחת, זה לעשות אי-הפללה לגבי השימוש לצרכים עצמיים, אבל באותה נשימה קבעו שם שכשיעשו גם את אי-ההפללה, במקביל יושקעו כספים ומשאבים בחינוך ובהסברה אצל בני נוער, גם בחינוך הפורמלי וגם ובחינוך הבלתי פורמלי, יש שם השקעה מסיבית של הסברה על כמה מדובר במשהו מסוכן שאין להשתמש בו וכולי.

לצערי הרב, את אי-ההפללה חוקקו ורצו איתה והתקדמו איתה, ואת הנושא של השקעת כספים ומשאבים בחינוך ובהסברה ומניעה, את זה שכחו. אז הדיון שלנו היום הוא בדבר הזה.

אני לא יודעת אם אתה קיבלת, רם, את המכתב מקבוצת אנשים רציניים, שכוללים את חגי טופולנסקי, את צביקה - - - איך אומרים את שם המשפחה שלו? סליחה שאני לא יודעת, אתה לא מכיר אותו? הוא קצין חינוך ונוער ראשי בצבא, נפתלי דרעי, יואל זילברמן, איתן אקשטיין, משה איסרלס, עמיחי גורדין ועוד רבים אחרים, שבעצם שלחו לכל חברי הכנסת מכתב מאוד מפורט על הבעיה האקוטית הזאת של עלייה דרסטית של שימוש בסמים ואלכוהול בידי בני נוער.

בעניין היעדר המשאבים לעניין הזה, הם דרשו, ואני איתם ביחד, לקבל תקציב מיוחד לצורך העניין הזה, כמו שהרשות לבטיחות בדרכים מקבלת כספים להסברה ומקבלת כמו שצריך, כך אנחנו דורשים את זה לתחום שלנו.

מדובר בכ-34,000,000 שקל שצריך להשקיע אותם בחינוך. פעילות בתוך משרד החינוך כ-18,000,000, על פי קנה המידה של הרשות לזהירות בדרכים. ההסברה עצמה כ-13,000,000, ומחקר מלווה, שמאוד חשוב שיהיה מחקר מלווה וכך גם החוק קבע, של 3,000,000 שקל. איך אנחנו מטפלים בנושא הזה?

לפני שאני מסיימת ומעבירה את רשות הדיבור לחברי היקר, אני אגיד שבדרך לפה דיברתי עם אמא לבת שהיא עוד לא בת 18, שהיא בעצם ילדה יחידה בסיכון, ובין יתר הבעיות והאתגרים איתה זה שימוש בסמים. הבחורה הגיעה ל"מסילה", מי שיודע מה זה "מסילה" אז אני לא צריכה להסביר, אבל זה חלק מרשות הנוער שמטפלת בצעירות בסיכון.

עוד לא התחלנו לדבר ובמשך הדיון נדבר על זה, על המצוקה, יש כאן דו"ח גם של המ"מ על כל הנושא של נוער בסיכון וכל הרשות לנוער, אבל הבחורה הזאת ברחה לפני שלושה שבועות מ"מסילה". לא מוצאים אותה, לא יודעים איפה היא, והאימא מספרת לי על הקושי, גם כדי להיכנס ל"מסילה" עד שהיא נכנסה ל"מסילה" ועכשיו היא לא נמצאת, המשטרה לא בעניינים, לא מוסרת מידע.

כלומר, התופעה הזאת של נוער בסיכון שמתדרדר לסמים ולכן נהפך להומלס, שוטטות, אין לו מסגרות, לא מטפלים בו, הוא משהו שאנחנו חייבים לטפל בו במסגרת הוועדה הזאת, ובכלל. תודה.

תודה רבה לך מיכל וולדיגר. בבקשה ידידי חה"כ מרגי, אני שמח שאתה פה איתנו בדיון.

הכבוד הוא לי. אני אומר משהו שלא קשור לנושא אבל קשור לנושא. איך נאמר? דברים שעולים במחקר. הבוקר יצאתי מהמלון ופגשתי את ד"ר שרון אלרועי-פרייס, יחד עם המאבטח. ניגשתי אליה חיזקתי את ידה, זה לא נעים. למה אני מזכיר את זה? כי אנחנו הולכים להתבסס גם על מחקרים שמדברים על התופעות של הקנאביס, ויש מי שמכחיש את זה, ואני מכיר את אלה ואני מכיר את אלה. פונים אליי גם אלה וגם אלה, מה לעשות שאני גם חי בסביבה שאני יכול לראות גם את אלה וגם אלה.

למה אני בכוונה לא אומר דוחות? אני חושב שמיכל שסקרה ואמרה. אני אומר לכם, תקשיבו רבותיי, אני לא דואג לאלה, לעורך דין המלומד במגדל בתל אביב שרוצה לשחרר קצת את האנרגיות שלו. לו אני לא דואג. הוא יעשה שימוש מושכל. ואני לא דואג לזירה הנקייה הקלינית בבתי המרקחת, הלוואי והייתי בטוח והייתי יכול לומר לכם בוודאות שמה שיוצא מבית המרקחת נשאר בבתי המרקחת. אני יודע לאן זה זולג.

למה אני מצאתי לעצמי לנכון? באמת יש גידול, ואת זה אומרים כולם, על זה אף אחד לא יכול להתווכח, שיש גידול בהתמכרויות, גם לסמים וגם לאלכוהול בקרב בני נוער. בתוך עמי אנוכי יושב, אני פעיל בקרב בני הנוער, רבותיי, לא של החברה החרדית, אני מכיר את הנוער של החברה הכללית, אני מכיר את זה טוב, אני מכיר את זה באזור מגוריי, אני מכיר את זה מהחברה המורחבת, ואני אומר לכם, אנחנו דוהרים לכיוון אי-ההפללה, בלחץ של גורמים עסקיים שיש להם אינטרס מובהק כלכלי, בלחץ של גורמים רדיקליים כך אני קורא להם, שרואים רק את טובתם ואת טובת החבר'ה שלהם.

אני לא דואג לסטודנט ולסטודנטית שרוצים להשתחרר, אני דואג לשולי החברה, לאותם נערים שאין להם עורף משפחתי, לאותם נערים נושרים חסרי מסגרת. שם המרחק והגבול בין התמכרות, פשיעה והתדרדרות, כמעט לא קיים הגבול, בהחלקה קלה זה הולך וגולש. ולמה, אני יודע שבסוף, מה לעשות, נער הייתי וגם זקנתי, גם בבית הזה וגם במקומות אחרים, כשמתחיל תהליך שמדברים ומדברים, בסוף זה יקרה. אבל לצערי הרב, כבר כשמדברים על זה, אני אומר לכם שבנורמות החברתיות זה כבר השתחרר, כבר אנשים נותנים לעצמם יותר.

ולמה אני חרד? אני חרד כי עדיין כפי שציינה מיכל חברתי, אנחנו לא נערכנו, אנחנו חזקים בתקינה וחקיקה, חלשים מאוד בפיקוח ובקרה, ביישום של הפיקוח והבקרה. אין לנו תכנית למערך הסברה, וצריך להיות מערך הסברה אגרסיבי. אין לנו תוכניות למערכות החינוך. אנחנו לא ערוכים גם בקטע הזה של האכיפה, לדעת מה התחומים שכן ולא, אנחנו לא ערוכים שם. לכן, אני בדיון הזה אני גם רוצה לנצל את הבמה, גם לאלה שיש להם יכולת להביא חקיקה, אנא, עשו בשכל ותסתכלו גם על המרחב הכללי של החברה הישראלית.

אני אומר לכם רבותיי, אני מוכן להסתובב איתך, אני אראה לך בריש גלי את כל המסלול איך זה עובר, מהשטחים הפתוחים בנגב לאן זה עובר, איך זה עובר. מבתי המרקחת איך זה נמכר ממי שזכאי לנוער שהוא לא זכאי. ולכן, אני אומר שאני מקווה שהדיון הזה הוא התחלה של משהו, התחלה שתוביל, לא משנה מה דעתך, לפחות באיזונים בין הדעה האישית לבין החובה המוסרית שלך כשליח ציבור להתחיל, היום יש לך יכולת בקואליציה להוביל חקיקה בסוגיה הזו, גם של קמפיין ההסברה, גם של הנושא הזה של הרגולציה המהודקת והחשובה.

אין לנו עניין בהפללה, הפוך. אנחנו מדינה מפלילה, אבל יש לנו עניין לשמור ולהציל את אלה שעדיין לא נמצאים שם, שהם על הקצה, או את אלה שיכולים להתגלגל לקצוות והתופעות הן ידועות. כולנו חשבנו שבאלכוהול כשהתופעות התחילו להתפתח, שזה לא יקרה אבל זה קורה.

היום, לצערי הרב, אני אומר ובזה אני מסיים, אני מחיתי בפני הוועד המוניציפלי של היישוב שלי. הוא מזמין למסיבת חנוכה את המבוגרים, והוא מדגיש בכותרת שיש אלכוהול. אמרתי לו איזה מסר אתה מעביר לבן שלי, לבן שלך, איזה מסר? תעשה מסיבה תכניס אלכוהול, אבל למה צריך להרים את זה בריש גלי. תודה.

אני יודעת שכבר ניתנה לי רשות הדיבור, אבל אני רוצה להוסיף משהו לדברי חברי, שאמר שמדובר בחבר'ה מהקצה, מנוער שהוא נוער במירכאות או לא במירכאות שוליים - - -

להם אני דואג - - -

כן, סליחה, להם אתה דואג. אז אני דואגת לכולם, במובן הזה, שהפסע בין להיות במקום שאתה מדבר עליו לבין להיות נוער נורמטיבי הוא כל כך קטן, הוא פשוט קטנטן וזה חוצה מגזרים וחוצה מגדרים וזה פושה בכולנו.

אני רוצה להדגיש את הנושא שאולי לא אמרתי קודם, הנושא של תחלואה כפולה אצל בני נוער. הקשר בין התמכרות לבין בריאות הנפש הוא ממש ישיר, ולא מעט, ורבים, יותר נכון, מבני הנוער שמשתמשים בגיל מסוים בסמים, קנאביס או כל סם אחר, מתדרדרים לבעיות פסיכוטיות ותחלואה כפולה, ואין שום מענים.

א' בוודאי הסברה וחינוך, שזה עוד הרבה לפני שהם עלולים להתדרדר, ולכולם. זה פשוט צריך להיות מונח שם על השולחן כחלק מתוכניות הלימוד, גם בחינוך הפורמלי וגם הבלתי פורמלי. פשוט להיות שם ולדבר על זה, ולא לפחד, אבל בוודאי כן, כשהם כבר התדרדרו למקום הזה של תחלואה כפולה אין שום מענים לנוער.

אני רוצה לקורא משפט אחד מהמחקר של ה-ממ"מ, שאמנם היה לפני שנה אבל ככל שאני יודעת שום דבר לא השתנה. הם מדברים על הנושא של מענים לתחלואה כפולה לבני נוער: "...בין המסגרות של רשות חסות הנוער אין כיום מסגרת לנערים ונערות עם תחלואה כפולה בתחום בריאות הנפש. כתוצאה מכך, נכון להיום, כחמישה נערים...", זה היה אז והיום זה יותר, "...המעורבים בפלילים בעלי קשיים נפשיים שוהים במעצר...". כלומר, ילדים שהיו צריכים להיות במקום ובמסגרת, הם ילדים, הם עוד לא התחילו בכלל את החיים שלהם, נמצאים בתוך בית כלא, כי אין מענים לסיטואציה הזאת של תחלואה כפולה שהתחילו מסמים קלים, קשים, אני בכלל לא אוהבת את ההגדרות האלה. אבל התחילו שם, ובעצם אנחנו ישר שמנו עליהם חותם, הם כבר עבריינים הם כבר ישבו בכלא, שרפנו להם את החיים, להם ולמשפחות שלהם.

אז אנחנו פה בוועדה מאוד מאוד חשובה. רם, אני חושבת שיש בידיך כוח רב, אתה יודע כמה אני סומכת עליך, כמה אני חושבת שצריך להעביר פה חקיקה כי אתה, באמת, למרות שאנחנו חלוקים באי אילו דברים, אתה כן מסתכל על הכול בראייה כוללת, בהבנה, בלי שום סטיגמות או דעות קדומות אתה מוכן גם לחקור את הנושא ולהיכנס לעומק, ואני מאוד מאוד מעריכה, זה לא כל כך מצוי במחוזותינו לצערי, הירידה לפרטים ולהסתכל על הכלל, ואני בטוחה שעבורך, כמו רבים מיושבי הבית הזה ובכלל, הנוער הזה חשוב לנו, זה דור העתיד, אנחנו חייבים להשקיע בו, ומה שאולי בעיניך ובעיניי לא, נכון לגיל יותר מבוגר הוא לא נכון לנוער ואנחנו צריכים לטפל בו.

מבחינתי זאת מלחמה ובמלחמה צריך את כל הכלים, זה גם הסברה, זה גם חינוך, וזה גם אפילו אי-הפללה אבל אי-הפללה, כשנגיע לדיון נדבר על זה, שבעיניי זה בכלל חייב להיות סוג של עבירה מנהלית שאם אתה נתפסת, עזוב קנס, אתה צריך לעבור כמו כשאתה עובר עבירת תנועה אתה בעצם אוגר נקודות ואז מעבירים אותך קורס לנהיגה מונעת, אותו דבר פה יהיה, ברגע שנתפסת X פעמים אתה תהיה חייב ללכת לסוג של גמילה וככה נוכל בעזרת השם לפתור את הבעיה הזאת. תודה.

תודה רבה לשניכם. כמו שאתם רואים, אני נותן לכל הדברים להיאמר, אני כמובן אתייחס אחר כך בהרחבה, אבל אשמח שגם חה"כ סימון דוידסון, שלראשונה מכבד אותנו בנוכחותו החשובה, בבקשה, ההתייחסות שלך.

תודה רבה. אני קודם כל מברך אתכם ושמח להיות פה, כי הנושא הזה הוא סופר חשוב, אבל מה שאני אומר עכשיו זה באמת קופי פייסט למה שאני אומר בכל ועדה שאני נמצא בה, בבריאות, בפשע אצל החברה הערבית, בנושא של חינוך, בביטחון, בכל נושא. אנחנו מדברים כל הזמן על אכיפה ולמנוע, ונתונים, ו-MMA. אני באמת מאמין שבסוף, הנושא של מסגרות לילדים ולנוער, וזה לא משנה אם זה בפריפריה, אם זה בצפון תל אביב, אם זה בדרום תל אביב, אם זה בחברה הערבית, זה הדבר שיציל את הילדים שלנו.

ילדים שהם ללא מעש, ואני אתן לכם נתון שבחברה הערבית, מעל 55 אחוזים מהילדים, אני מדבר על ילדים מגיל עשר עד 16 הם פשוט ללא מעש. ומה הפתרון הכי זול, הכי מהיר, הכי טוב, הכי בריא? ספורט. מסגרות הספורט הן המסגרות הזולות ביותר, המהירות ביותר, והחינוכיות ביותר. ככל שהילדים יהיו יותר במסגרות של ספורט, בעיקר במקומות שבהם לילדים היום אין מה לעשות, הפתרון העתידי הוא הפתרון של העתיד לחברה הישראלית, ואני אומר את זה בעיקר בכל הוועדות שנוגעות לפשע בחברה הערבית, אבל כשאני יושב פה ואני שומע על הנתונים של הסמים והאלכוהול, אדוני, זה הפתרון שיכול להציל את המדינה.

ואני אתן לכם נתון, במדינת ישראל משקיעים בתמיכות באגודות הספורט, בכל מדינת ישראל, 260,000,000 שקל באיגודים ובאגודות. זה המספר. זאת בדיחה שלצערי היא עצובה. זה מה שמשקיעה מדינת ישראל בדבר הכול כך חשוב הזה. ואני אגיד לכם משהו אישי. אני גדלתי כשחיין במסגרת ספורטיבית כל חיי. זכיתי להתאמן גם אצל אבא של יו"ר הוועדה רם שפע.

יש פה אנשים שלא יודעים את זה

אבא של רם הוא אחד המאמנים והשחיינים הגדולים של מדינת ישראל, הוא השתתף בשלוש אולימפיאדות. אחד השחיינים הגדולים, אבל יותר מזה, אחד מאנשי החינוך הבולטים באמת בספורט הישראלי, שאימן עשרות אלפי ילדים במשך חייו. אם הוא יעשה סטטיסטיקה על עשרות אלפי הילדים האלו, לא תמצאו אחד שהיה בסמים, אחד, ואני מבטיח לכם, אחד מתוך עשרות אלפים. אני אומר לכם ואני אגיד את זה בכל מקום שאני נמצא ואני אכוון עליי את כולם, את החרדים, את הדתיים, את השמאלניים, את הימניים, יש קונצנזוס לגבי הדבר הזה. מדינת ישראל צריכה להשקיע בספורט.

משפט אחרון. בשנת 1970 היה פשוט שיטפון אדיר של סמים בארה"ב. הקימו בסוף שנת 1970 פרויקט אדיר שנקרא ‘midnight basketball’, הוא התחיל בקטן והפך להיות בגדול, וב-1994 הנשיא קלינטון חתם כהוצאה רשמית של מדינת ארה"ב, בהיקף של מאות מיליונים על פרויקט של כל המדינה באזורים של השחורים ומוכי הפשע. אתם יודעים איזו ירידה בפשע ובסמים הייתה שם? של מעל 60 אחוזים. היה פרויקט לא יקר מידי, כל הילדים עסקו בכדורסל במיוחד בלילות. באותם אזורים שעסקו בכדורסל בלילות, לא היה פשע ולא היו סמים.

בואו נשנה את הדיסקט שלנו, לא רק אכיפה ולמנוע ו-MMA, בואו נמצא פתרון לעתיד. מה עושים עם הילדים שלנו? וזה הפתרון הזול והטוב ביותר, ואני מקווה שעוד אחד יגיד את זה ועוד אחד, ורם, אני בטוח שאתה שותף שלי לנושא הזה, אתה פשוט מכיר את הנושא הזה. תודה רבה ובהצלחה.

תודה רבה לך. קודם כל באמת הצפת פה נושא שבדרך כלל לא עולה, בכלל בוועדות, באמת כיף שיש מישהו שהספורט כל כך בוער בו פה. אז כן, אני בדרך כלל לא עושה 'אאוטינג' פה לאבא שלי, אבל אכן, גם היום בן 78 שוחה ארבע, חמש פעמים בשבוע, מאמן הרבה קבוצות, גם ילדים וגם מבוגרים, אלו הם חייו. כמו שאתה יודע, אני הרבה פחות מוכשר ממנו.

כל אחד בתחומו.

לא, בסדר, באופן כללי.

תקראו עליו, גרשון שפע, תסתכלו מה הוא עשה בחיים.

אני אוגר עוד מחשבות ואחרי זה אני אגיד את הכול. בבקשה חה"כ בזק, כיף לראות אותך פה, בבקשה.

אני אהיה קצרה, אני קודם כל רוצה לחזק את מה שאמר חברי חה"כ דוידסון, אני בעצמי הייתי ספורטאית כנערה ואני ממש זוכרת את הערבים האלה שכל החבר'ה יושבים ושותים בירה על הדשא בקיבוץ ואני הולכת לישון מוקדם כי יש לי אימון מחר. אז אני רוצה לחזק את הדעה שלך, ואני רוצה להוסיף שלא לכולם ספורט מתאים אבל אני מאוד מתחברת לנושא של מסגרות בלתי פורמליות. אני חושבת שאנחנו צריכים להגדיל את ההשקעה בתנועות נוער. אני חושבת שתנועות נוער זה אחד הגורמים גם כן - - -

צריך להנגיש את תנועות הנוער לכלל החברה הישראלית

נכון, ויש תנועות נוער באמת מגוונות שמתאימות לקהל רחב, הייתי מדריכה, הייתי חניכה, חזרתי אחרי הצבא לשומר הצעיר. אגב, יש לנו עשר דברות של השומר הצעיר, הדיבר העשירי הוא "השומר לא ישתה, לא יעשן, ושומר על הטוהר המיני", ככה למי שלא מכיר ולא היה בשומר הצעיר - - -

לקבל פה את הדברות של השומר הצעיר על הבוקר זה - - -

הנושא של תנועות הנוער זה תחום שמתחילים אותו בגיל יחסית צעיר, היום כבר בכיתות ד'-ה' מתחילים ללכת לתנועת נוער. זה באמת מחזיק את הילדים במסגרת, ואני מאוד רוצה לחזק את מה שאמר חה"כ דוידסון ולהוסיף, שהנושא שמסגרות חינוך בלתי פורמליות, בין אם זה חוגי ספורט, בין אם זה חוגי מדעים, כל תחום שמחזיק את הילד עסוק ומחזיק את הילד עם איזושהי קבוצת ייחוס שהיא קבוצת ייחוס חיובית, נקרא לזה, אני יכולה להגיד שאצלנו נגיד, הנושא של רובוטיקה הוא מאוד מאוד חזק וזו גם קבוצת ייחוס חיובית, נפגשים בשעות אחר הצוהריים, אז בהחלט זה הכיוון לצד האכיפה ולצד ההסברה, לייצר יותר ויותר מסגרות במחירים שמתאימים לכל סוגי האוכלוסייה, זה אחד מהדברים שיפתרו את הבעיה.

תודה רבה, אני מתחבר מאוד. תראו, יש לי הרבה מחשבות והרבה דברים לומר, אבל אני אגיד ממש משפט עכשיו בקצרה ונתן לשאר הנוכחים לדבר, ולקראת המשך הדיון אני אגיד את גם דעותיי בנושא הזה.
אני כן חושב, ואני אומר את זה גם בהמשך למה שאתם דיברתם, על הסיבות שהובילו בכלל לקיום הדיון ועל העלייה שאנחנו רואים שיש בקרב בני נוער. אגב, יש עוד הרבה הקשרים אבל צריך גם לייחס אותה לקורונה, כי אנחנו רואים עלייה בהמון היבטים אחרים של החיים, כשבהיעדר מסגרת חינוכית מתאימה לבני נוער, הם בהתדרדרות כללית להמון דברים שהם לא קורים להם בשגרה.

בטלה מביאה לידי שעמום והשעמום - - -

נכון, בדיוק, הכול ביחד. אחת הסיבות, אגב, שאני וחבריי נלחמנו בשנה שעברה על מסגרות חינוכיות בזמן הקורונה היא בדיוק מתוך ההבנה הזאת, כלומר, מה המחיר הנפשי שבני הנוער בישראל משלמים בעקבות הקורונה. לצערי, לא תמיד היו מספיק שותפים לעניין הזה, אבל אני חושב שעכשיו אנחנו מתחילים, והייתי עדין כשאמרתי שלא היו מספיק שותפים, מתחילים לראות באמת את האיתותים המאוד מאוד ברורים שאגב, חלקם יישארו איתנו פה להרבה שנים, כי מחיר נפשי שילד או ילדה משלמים בגיל 13, 14, 15, נשאר להרבה שנים.

אני חושב שבהקשר הזה של סוגיית ההתמכרויות, ומכיוון שגם אתם התייחסתם הרבה לנושא הקנאביס, בעיניי, השאלה המרכזית היא, מה עושים? זאת כרגע המציאות, זה המצב שאנחנו מבינים שיש הרבה מאוד בני נוער בכלל בחברה הישראלית כמובן, שצורכים קנאביס בכל מיני דרכים. השאלה היא לא, סימון הבעיה ברור כבר לכולנו, אנחנו בשלב הזה, או סימון המציאות. עכשיו, השאלה היא מה עושים, ובעיניי, לכל הפחות, להילחם בזה זה כבר מזמן לא האפשרות היחידה שעומדת על הפרק.

אני לא נכנס עכשיו לכל העמדות שלי בנושא הלגליזציה ואיפה אני רואה את זה כפתרון, אני רק רוצה להגיד שהסיפור של הצפת הבעיה, אנחנו כבר אחריו, עכשיו בואו נחשוב ביחד, יש לי גם הרבה פתרונות פרקטיים, מה הצעדים הבאים, אפרופו מה שגם חה"כ דוידסון העלה, שאנחנו יכולים לעשות כדי לא להגיע שוב לאותו מצב שאני מזדהה אתכם עמוקות, שהממשלה הרבה פעמים מחליטה החלטות מצוינות רק שהיא מיישמת רק את מה שקל יותר ליישם. אגב, זה גם התפקיד שלנו כבית המחוקקים, וגם בזה אנחנו לא עושים תמיד עבודה מספיק טובה בלוודא ולעקוב אחרי המשרדים, וזאת גם נקודה בשבילנו. אז אני רק מניח כמצע לדיון את 'מה עושים?' כי זאת השאלה הכי קשה.

אוקי, אני יכול לראות בבקשה מי איתנו? תראו, ביקשו רשות דיבור כבר יחסית די הרבה אנשים, אולי נתחיל מגב' טלי יוגב מהרשות הלאומית לביטחון?

אז אני רוצה להתייחס לשני דברים שעלו בפנייה של חברי הכנסת, ואני מאוד שמחה על הדיון הזה. אני אתחיל בלדבר באופן כללי, שצריך לקחת בחשבון שכל הסיפור, ואת זה אני לא צריכה לספר לכם אבל אני רק ממסגרת את הדיון, שגיל ההתבגרות זה גיל של בדיקת גבולות, ולצד זה, חברי הכנסת המכובדים דיברו על הקשיים והכול, וצריך לקחת בחשבון שהירידה בתפיסה של רמת הסיכון שיש בשימוש בחומרים בכלל, ובקנאביס בפרט, עם המסרים הציבוריים שיש בעניין הזה, לצד זה שהסיפור של ההשגה של הקנאביס היא מאוד מאוד פשוטה היום.

אני יכולה להגיד לכם שאנחנו סתם כאנשים מקבלים חופשי פניות, בואו תקנו, אפילו באתרים שמפרסמים עכשיו לקראת חנוכה הצגות לילדים, יש בשוליים פרסומים לרכישת קנאביס. אז אני אומרת שזה משהו שצריך לקחת אותו בחשבון, שאנחנו בתוך המסגרת הזו וצריך להביא את זה בחשבון.

יש עוד דבר שאין עליו עוררין, ואני לא מתייחסת לכל מה שעלה פה בצ'אט עד עכשיו, כי אם יש משהו שאין עליו עוררין זה הסיפור של הפגיעה בילדים ובמתבגרים, וההשפעות גם בטווחים הקצרים וגם בטווחים הארוכים של שימוש בקנאביס עליהם. ולכן, אני חושבת שהמקום המרכזי שלנו, זה איך למסגר כל החלטה שתתקבל, כך שתהיה הפגיעה הנמוכה ביותר אם לא בכלל, בקבוצת האוכלוסייה הזו.

עכשיו אני רוצה להתייחס לחלק השני של מה שעלה. הוצג פה הנושא של הוראה השעה שהתחילה בדיונים מ-2017, ובתחילת אפריל 2019 נכנסה הוראת השעה לאי-הפללה לתוקף. אני רק יכולה להגיד, שכמו שכתבו חברי הכנסת, הייתה שם המלצה על הנושא של מערך הסברה, ומערך מניעה, ומחקר מלווה, ופיתוח של שירותי טיפול ושיקום ייחודיים. חייבים לומר שלא התקבלו משאבים, כל דבר שנעשה, נעשה באמצעים מאוד דלים קיימים.

אני רק יכולה להגיד על מה שנעשה מבחינת הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, ברמה של הסברה אבל ברמה יישובית, לא ברמה ארצית, על עבודה עם מורים, על פרסומים, על הרצאות והכשרות, עבודה מאוד אינטנסיבית שלנו שנעשתה במשך למעלה משנה עם צה"ל על פיתוח של אסטרטגיה למניעה וצמצום השימוש בקרב חיילים. על זה שיצרנו תפקידים חדשים בתוך המערכות היישוביות שלנו, גם של איתור מוקדם וגם של ליווי כאלה שמסיימים טיפול, ודווקא על רקע מה שהיה עכשיו כשהתחילו הצעות החוק הפרטיות ושהוקם הצוות הבין-משרדי לנושא של הסדרת השימוש, אז אפילו במקביל לדיונים של הצוות התחלנו אנחנו עם דיון ראשוני עם משרדי בריאות, רווחה, קליטה, חינוך, וגם עם המשטרה, על מה אנחנו צריכים לעשות כדי להיערך מראש ולדעת להסדיר מראש את התוכניות שלנו.

אני יכולה להגיד לכם שבנינו איזשהו מתווה מאוד כללי, אנחנו מדברים פה על הקצאת תקציבים מאוד משמעותי, ועל בניה של מערך של שירותים שמותאם, כי מה שהיה זה לא מה שיהיה. חבר'ה, צריך לקחת בחשבון שאוכלוסיית המשתמשים, בעיקר אם אנחנו מדברים על מתבגרים ועל צעירים, הם לא כאלה שצורכים את השירותים הקיימים, והם לא יצרכו אותם גם אם נרחיב אותם. הם לא רואים את עצמם, אני לא נכנסת עכשיו לעניינים ערכיים אם כן מתאים או לא מתאים, הם לא רואים את עצמם כאוכלוסייה שצריכה טיפול, ואם לא נדע לבנות את השירותים המותאמים אליהם ולהנגיש להם אותם ברמה של מניעת תיוג, הם לא יגיעו לצרוך אותם.

אז אני אומרת, זה הדיון הראשוני. עשינו יום עיון של כל המנהלים היישוביים שלנו שפזורים בכל הרשויות המקומיות בארץ בחודש דצמבר של 2020, שזה מבחינתנו החודש השנתי שלנו לכל הנושא של העלאת המודעות לשימוש, בנינו ערכת הדרכה מאוד מפורטת למנהלים היישוביים שלנו, גם כדי לתכלל את העבודה ביישוב וגם כדי להוביל מהלכים יישוביים. העמקנו את ההכשרות ברמת מחוזות, ברמת עבודה עם היישובים - - -

טלי, רק רגע שאלה, בכמה יישובים יש לכם נציגות כזאת?

בכל היישובים בארץ, היו עד עכשיו 12 יישובים שלא היו חלק מזה, אבל כן בכל החלק של ההכשרות וההדרכות הם היו חלק, מ-2022 הם יכנסו לתוך המערך הכולל שלנו. זאת אומרת, אנחנו פרוסים בכל הארץ. נעשתה עבודה מאוד משמעותית, גם פיתוח תורה וגם הקניית כלים להורים בקהילה.

ואני חייבת להגיד שזאת אולי גולת הכותרת, ויכול להיות שאחריי גד - - - גם ידבר על זה, עברה הצעת החלטה שלנו, החלטה 588 מסוף נובמבר שנה שעברה, על הקמת מרכז ניטור לאומי לתחום של התמכרויות ברשות לביטחון קהילתי, וזה מתוך ידיעה שאם אנחנו לא מתחילים לעשות את הבדיקה, וככל שמתקדמים המהלכים מסוגלים לבצע מחקרים ובדיקות מתמשכות אנחנו אף פעם לא נדע מה קורה ותמיד נהיה ניזונים מצרכים אלה או אחרים, ואני לא רוצה להיכנס לזה.

מבחינתנו המהלך המרכזי הוא הקמת מרכז הניטור, ואני מאוד מקווה שבמחצית ינואר נוכל להציג את המבנה, איך זה צריך להיות והכול. ושוב, אני אומרת את זה, ויודעים גם עמיתיי וגם חברי הכנסת, ללא שום הקצאה חיצונית לטובת העניין אלא מתוך איגום משאבים משרדיים. וצריך לשים את זה על השולחן, כי צריך לקחת בחשבון שכשאתה בא להיערכות ואתה דורש ממשרדים ממשלתיים להיערך ולא נותן להם שום דבר, אתה בעצם אומר להם, תפסיקו דברים קיימים ותעשו אחד על חשבון השני. הסיכוי שזה יקרה כמו מה שהיה ב-2019 הוא לא גדול. תודה.

תודה רבה טלי. אני חושב שבהקשר הזה צריך להגיד, את מצד אחד צודקת ומצביעה על זה שאין מספיק משאבים, או שכמעט לא קיבלתם בכלל, מצד שני צריך לדעת גם להגיד מילה טובה, כי דיברנו פה על זה מקודם שאין כמעט יישום, אז אני חושב שהמרכז ניטור ועצם זה שהמשרד העביר החלטות ממשלה, זה מראה דווקא על התהליך שאנחנו כן רוצים לכוון אליו, בכל מקרה, שבו לצד אותה אי-הפללה שהוחלט עליה, יש גם פעולות נוספות, צריך גם להגיד את זה, וזאת דוגמה מצוינת, גם אנחנו דיברנו על זה.

השאלה היא איך זה יוצא מהכוח אל הפועל, מרמת המטה למעלה עד לרשויות המקומיות?

ואיזה כלים יש ברשות? אתה צודק, זאת השאלה. אז אולי גם נשמע את נציגת משרד החינוך, את קרן רוט-איטח שממונה על השימוש בסמים ואלכוהול במשרד החינוך, אחד מתפקידי המפתח בכל הדיון הזה, ובכלל בדיוני הוועדה.

בוקר טוב לכולם, אני קודם כל מברכת על הדיון הזה. אני חייבת לציין, שבכל המהלכים האלה של האי-הפללה ושל קידום והסדרה, לא יוחד מספיק דיון לבני הנוער, ואני חושבת שהקול של בני הנוער זה קול שצריך להשמיע אותו וצריכה להיות בו הסדרה וצריכה להיות התעסקות מאוד מקיפה ורציפה של כל השותפים, כי זאת איזושהי לקונה שנשארה די פרוצה - - -

והכי חלשה

החולייה הכי חלשה, אני לא יודעת אם היא הכי חלשה, אבל היא לא יכולה לפעול בוואקום

הכי מיועדת לפורענות

היא חייבת להיות נתמכת בפעולות חיצוניות ועם אווירה חברתית, כי מערכת החינוך היא לא בועה, היא בעצם השתקפות של החברה, ותהליכים שקורים בחברה באים לידי ביטוי גם בתוך מערכת החינוך.

לגבי העלייה אצל בני נוער בשימוש בסמים, צריך לזכור שבאמת, גיל ההתבגרות זה גיל של התנסות, של חיפוש, של חיפוש ריגושים, של בניית זהות, של השתייכות חברתית מאוד חזקה, אני לא אתן פה שיעור על גיל ההתבגרות, אבל כן צריך לקחת בחשבון שבסקר האחרון של פרופסור יוסי הראל-פיש של HBSC ראינו מגמת עלייה מתמשכת באחוז בני הנוער שדיווחו על התנסות בשימוש בסמים, מחמש נקודה משהו הגענו כבר לקרוב ל-12-11 אחוזים מבני הנוער שדיווחו על התנסות. זאת אומרת, שראינו מגמה של עלייה בשימוש, שהיא תוצאה של מגמה חברתית. גם האי-הפללה, גם השיח הציבורי על לגליזציה, בוודאי השפיעו על תחושת המסוכנות.

לגבי הקורונה ספציפית, אנחנו יודעים שחלה עלייה ברגשות לא נעימים של בני נוער. התקופה של אי הוודאות בכל תקופת המגיפה בוודאי השפיעה על בני הנוער. הריחוק החברתי, היעדרן של מסגרות חינוכיות ומסגרות פנאי בוודאי השפיעו על הרווחה הנפשית של בני הנוער, וחלק מבני הנוער מצאו את דרכם לשימוש בחומרים כמענה לקשיים שלהם.

אני חייבת לציין, שכשיצאה החקיקה הצרה לאי-הפללה, לא היה שום מערך הסברתי ברמה הלאומית. אנחנו, בסוף השבוע, תסלח לי חה"כ מרגי, בשישי ושבת ישבנו ופתחנו מערכים לצוותי חינוך, מערכים לשיח עם תלמידים, פנייה להורים כדי להסביר להם את השינוי. אנחנו בעשר אצבעות הובלנו את המהלך הזה בתוך מערכת החינוך. אנחנו ממשיכים לעשות את זה - - -

את יכולה אולי קצת להרחיב על מה קיים, ממש לפרוט לנו מה קיים בשטח היום?

מה שקיים היום בשטח, זה תוכניות חינוכיות במסגרת תכנית כישוריי חיים, עם מערכים ספציפיים - - -

סליחה, כיו"ר ועדת חינוך, קראתי לשעה הזאת 'שעת גב הגמל', יש שעת כישוריי חיים, את כל התסכולים שיש בחברה הישראלית זורקים לשם.

אבל אני חייבת לציין - - -

הוא איתך

הוא איתך, כמובן, זה ברור.

אם אומרים לך קחי את זה במסגרת שעת כישורי חיים, זה נגיעה ביעף.

אבל אני חייבת לומר, יחד עם זאת, שבהשוואה לתחומים האחרים, יש לנו בתוך החינוך העל-יסודי תפקיד שנקרא מוביל בית ספרי, מב"ס, שהתפקיד שלו הוא בעצם לתכלל תוכנית כישורי חיים ולוודא שקיימת פעילות בתחומים האלה בתוך בתי הספר.

אבל בית הספר לא חייב?

ברגע שיש מב"ס, הוא מחויב

כן, אבל למב"ס יש סל של הרבה דברים - - -

לא, המב"ס מחויב למניעת סמים ואלכוהול, לא, קודם הוא מחויב לסמים ואלכוהול, זה הסיפור, שזה יקרה בתוך תוכנית כישורי חיים. כי זה שנדבר על השפעות הסמים ולא נחזק את כישורי החברות, או כישורים של השפעה או בחירה, בסופו של דבר הדברים מחוברים. אבל יש לנו פלטפורמה של מנהיגות נוער, שאני אזמין אותך, אני מקווה כי נראה שאנחנו באפס תקציב אז נראה איך אנחנו מתארגנים לדבר הזה.

בשנה שעברה, בשנת קורונה, העשרנו בזום מעל 5,000 בני נוער בנושא של עמיתים ומשפיעים למניעת שימוש לרעה בסמים ואלכוהול. אלה תלמידים שעברו הכשרה בזום ואחר כך היו פעילים בתוך הקהילה, בתוך הכיתות שלהם כדי להעביר תוכניות. עשינו אחר כך כנס ארצי עם תוצרים מרהיבים שהילדים יצרו, סרטונים, משחקים שהם בנו, דברים מדהימים שהילדים בעצמם יצרו כדי להעביר את זה הלאה לחברים שלהם.

יש לכם מחקר מלווה? כלומר, עשיתם תוכניות? אמנם רק ב-2019 התחלתם, מתי התחלתם?

לא, התוכניות האלה קיימות במערכת הרבה מאוד שנים, אנחנו יודעים, תראי - - -

אנחנו רואים שזה לא מספיק. כלומר, הנתונים מראים שיש צמיחה על התוכניות הללו, אז אני לא אומרת שהכול - - -

יחד עם זאת, אנחנו יכולים לראות שבנתונים של האלכוהול ב-2019 אנחנו רואים שיש ירידה בשתייה הבעייתית. כלומר, התוכניות כן עושות איזושהי עבודה. נכון הוא שלא לכל התוכניות יש לנו מחקרי הערכה, לחלק מהתוכניות יש לנו מחקרי הערכה מלווים שתומכים. יש לנו מחקר הערכה לכיתות ו' 'גדולים ולא שותים', יש לנו תוכנית הערכה לתוכנית אופי שהיא תוכנית יותר למניעה ולעבודה עם ילדים שכבר מעורבים בשימוש בחומרים או שעושים איזושהי התנהגות לא רצויה. יש לנו מחקר הערכה שהוא מאוד תומך בתוכנית הזאת. אין ספק שאנחנו עושים הרבה מאוד פעולות - - -

קרן, אני אגיד לך מה, אני בקשר עם המוסדות שמקבלים את הנערים האלו בגמילה, אלכוהול או סמים, והם מדברים איתי על ירידה בגיל. אם פעם הגיעו אליהם ילדים - - - אז אני אומרת שזה לא מספיק, כלומר, אני איתך. אני אומרת שזאת בדיוק הנקודה, זה הדיון, צריך לעשות עוד דברים.

אבל צריך להגיד בסוף, את צודקת, אבל זה הרבה יותר רחב מזה. הירידה בגיל היא כמעט בכל תחומי החיים, גם בהיבטים של מיניות אנחנו רואים ירידה דרסטית בגיל. ולכן אני חושב, אם יורשה לי להגיד משהו קצת רדיקלי, ומכיוון שרוב חיי והגעתי לפה מעיסוק במערכת החינוך, וגם היה לי את הכבוד להחליף את אדוני כיו"ר ועדת החינוך, אני חושב שאם פשוט נהפוך את היוצרות ונהפוך את בית הספר למקום של כישורי חיים וקצת גם נלמד דברים אחרים, אז החוסן הפנימי שיהיה אצל בני הנוער יהיה משמעותי.

אני כל כך מסכימה איתך, כי אני קוראת על רפורמה - - -

סליחה, יש לי משפט על משהו אבל אני לא רוצה לסתות. זאת בדיוק הנקודה, זה מה שמחית עליו בתקופה שהיית יו"ר ועדת החינוך, הפספוס של מערכת החינוך. עכשיו, הקורונה אתגרה אותנו. במקום לקחת את השנה הזו ולהגיד סליחה, את מה שהיה נכון לפני הקורונה אני שם בצד, ואני אומר שמערכת החינוך הייתה צריכה לקחת את השנה הזאת באופן שונה מבעבר. יש לנו תופעות שונות, בואו נתאים את עצמנו. אני לא רוצה את זה בכישורי חיים, זה לא ייתן לך את המענה.

אתה לגמרי צודק, אבל אני חייבת לציין שדווקא השנה משרד החינוך שם את הנושא של למידה רגשית-חברתית והסיפור של ה-self על קדמת הבמה - - -

לא סיימתי, סליחה, זה חייב לבוא על חשבון שעות תקן.

זה שכולם רוצים לדבר מראה כמה אתם טעונים, כולנו.

אני רוצה לומר שהכוונה היא לא על חשבון שעות תקן, אלא הכוונה היא איך כל מורה בשעת הלימוד שלו יודע לייצר שיח רגשי-חברתי ועל זה אנחנו כרגע עובדים, והמורים וגם המזכירות הפדגוגית בכל מקצועות הליבה, בכלל בכול המקצועות, אנחנו רוצים עבודה על איך מורה למתמטיקה לוקח איזושהי עבודת פתרון בעיה ודרך זה מדבר עם הילדים על כישורי חיים, זאת אומרת שהרעיון הוא - - -

אני רוצה רגע, ואחרי זה אני רוצה גם לתת לאנשים אחרים - - -

אני רוצה רק להגיד בעניין הזה, שקראתי לא מזמן ואף יצאה איזו עצומה נגד הרצון לצמצם את המקצועות ההומאניים בתיכון, ולהפוך את החובה רק למקצועות ריאליים, ואני אומרת שבדיוק שם הבעיה. כלומר, אנחנו מדברים על זה שנהפוך את התלמידים שלנו למצוינים במתמטיקה, ואני לא מזלזלת בפיזיקה, וכל המקצועות ההומאניים שבהם אנחנו בעצם נותנים להם לבטא את עצמם, לרכוש קומה נוספת באישיות שלהם, כישורי חיים, מה היה פעם ואיך היום, את זה אנחנו זורקים לקצה ונותנים את זה כבחירה בתוך בתי ספר.

כשמנהלי בתי הספר נמדדים על פי ציוני הבגרות, במקום ללכת בדיוק כמו שחברי מרגי ואתה וכולנו פה חושבים ומדברים על להפוך את בית הספר לכישורי חיים, אנחנו הופכים את זה לבית חרושת לציונים במתמטיקה, פיזיקה ואנגלית, ופחות להכשיר אותם לחיים משמעותיים, מי כמונו יודע. בכל מקרה, הילדים שלי כבר גמרו תיכון, הקטנה שבהם, ואת הבגרויות אפשר להשלים בחודש אחר כך.

מכיוון שיש לך פה יציר של מערכת החינוך, כי אני עשיתי את כל הבגרויות שלי אחרי הצבא, אז הנה, אפשר. אנחנו לא בוועדת חינוך, אבל אני רק אגיד במשפט, שבסוף דיברת על הסיפור של הבגרויות, ומכיוון שגם הייתי חבר במועצה להשכלה גבוהה כמה שנים, זה בעצם מתחיל שם. אנחנו דיברנו על זה הרבה, חה"כ מרגי, זה מתחיל בעצם במערכת של מדינה, מערכת הבגרות, והציונים הם שופטים את מערכת החינוך.

נכנסת שרת חינוך, שאני חושב שאף אחד לא חולק על ההבנה שלה של הצורך הרגשי-מנטלי, שזה הדבר הכי קריטי במערכת, אבל היא בתוך סל של עשרות שנים. אני אומר ואמשיך להגיד, זה שמה שנדרש ממערכת החינוך זאת מהפיכה. הדברים שאנחנו מדברים עליהם פה הם בזעיר אנפין יכולים קצת לשנות, הם לא הדרמה. ייקח לנו זמן ואנחנו נעשה גם את זה.

זה מסע ארוך, אבל אני רק רוצה לומר שבסופו של דבר, גם לסיפור של הלמידה יש ערך בכישורי חיים ובתחושה של ערך - - -

נכון.

אנחנו לא מזלזלים.

הלמידה גם משפיעה על החוסן, זאת לא תהיה המטרה, זה יהיה האמצעי, כלומר, זה ערך הלמידה.

בואו נזכור בסוף, שלא לחסוך באחריות ההורים כי בסוף עם כל הכבוד לבית הספר, מי שבסוף בבית וצריך להיות בפיקוח וצריך לדעת מה הילד שלו עושה זה ההורים, וזה גם בעיה. הורים עובדים שעות נורא ארוכות ופשוט לא יודעים - - -

פתרנו כבר את הבעיה הסמכות ההורית בעידן המודרני?

יפה, אנחנו מתעמקים ומרחיבים את הבעיה או את האתגר שלנו. לפני שאני עובר לזום, יפעת רווה ממשרד המשפטים, את רוצה להתייחס? ואז נעבור לזום.

תודה. אני אתחיל ממשפט, אני אכרות את הענף שאני יושבת עליו כי העבודה שלי היא במשפט הפלילי, אבל עצם זה שהדיון פה הוא במישור החינוכי, ולא מה שהיינו רגילים שנים שזה במקום הפלילי, זה כבר סמן. נכון שזה בא ממקום של התמכרויות - - -

כשנגיע לספקים ולעבריינים נהיה אגרסיביים, כרגע פה אנחנו מדברים על - - -

בוודאי, אני מדברת על הנושא של שימוש, והמישור הזה שהדיון מדבר עליו, שהוא חינוכי, זהו מעבר לכיוון הנכון. לקראת הישיבה הזאת הסתכלתי קצת אחורה על הדוחות משנת 2016 מהסיבוב הקודם, הייתה שם עמדת רוב ועמדת מיעוט, אבל היה קונצנזוס בנושא, שתנאי לכל המעבר צריך להיות, אני אקריא: "... מניעת שימוש על ידי קטינים ואנשים צעירים כאמצעים חלופיים ובלתי פוגעניים, טיפול במכורים ושיקום במקרים המתאימים..." זה היה אמור להיות תנאי לסיבוב הקודם, ולצערי באמת זה לא יושם מספיק, ואני זוכרת את המאבקים של קרן, ללא משאבים, לעשות כל מה שהיא יכולה, ממש בציפורניים.

בסיבוב הזה, בדו"ח הנוכחי שלנו, שעמדת הרוב בו ממליצה על לגליזציה, נושא הקטינים וגם נושא ההתמכרויות נדונו, ופה הודגש הנושא של כל הטיפול המניעתי, הטיפול החינוכי, הטיפול הרווחתי, הם אמורים להיות תנאי לכל שינוי שאנחנו עושים, כי זה נכון מבחינתנו שהכלי הפלילי, לגבי השימוש אני מתכוונת, לא לגבי סחר ודברים אחרים, הוא לא יהיה הכלי, גם כי הוא לא מוכיח את עצמו וגם כי יש לו מחירים מאוד כבדים ולא אכנס לזה עכשיו, אבל בוודאי שכל הנושא החינוכי והמשאבים למערכת החינוך, חייב להיות תנאי לזה.

אני רוצה לומר שבזכות קרן וגם בזכות נציג הרווחה, במהלך העבודה על הדו"ח אנחנו שוחחנו גם עם נציגים של מועצת תלמידים שקרן הביאה, וגם עם נוער בסיכון, וגם עם מכורים, המילה לשעבר לא כל כך מתאימה כי זאת התמודדות.

'מכורים נקיים' הם קוראים לזה.

זה אנשים שמתמודדים תמיד, יהיה הביטוי אשר יהיה, אבל דיברנו עם אנשים מ'כפר איזון' שפתחו בפנינו את ליבם ואמרו לנו מה הדברים שהם היו שמחים אם היו במערכת החינוך. כולנו שמענו שבאמת את השינויים האלה קרן פועלת כדי לעשות אותם, ואת הדברים האלה חייבים לחזק, בין אם ההמלצות יתקבלו, בין אם הם לא יתקבלו, בין אם המצב יישאר כמו שהוא, את המענים החינוכיים הרווחתיים וכל הנושא של התמכרות, אלה דברים שחייבים ליישם אותם בלי קשר לשאלה של השינוי או חוסר השינוי הפלילי, שאני יודעת שהוא במחלוקת. תודה.

בהחלט, תודה רבה. אם אנחנו מצליחים שנציגת החלק הפלילי במשרד המשפטים לדבר פה על חינוך, אז אני חושב שהוועדה כבר עושה את שלה, אבל ברור שהפן הפלילי פה נוכח ואנחנו מדברים עליו גם בשאר הדיונים - - -

גם בלי השיח על הלגליזציה, זה נכון תמיד.

זה הוליסטי - - -

זה ברור. אוקי, נעבור לזום. יש פה הרבה אנשים שביקשו את זכות הדיבור.

אפשר אולי נער או נערה שידברו?

את רוצה אולי את מועצת התלמידים? יאללה בואו נעבור למועצת התלמידים. יש פה הרבה אנשים, מי פה ממועצת התלמידים? אולי התלמידות?

שלום ותודה רבה על זכות הדיבור. שמי ליאם אריאל קוטק, נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית, אני בכיתה י"א מהרצליה. הנושא הזה מאוד חשוב, הוא מאוד חשוב גם לנו התלמידים שרואים את חברים שלהם משתמשים. אנחנו חווים כל הזמן סדנאות ותמיד יש, אבל הסדנאות האלה באות אחת לחודש, אחת לשנה, אחת למחצית, זה לא מספיק. הן גם לא מדברות אלינו, הן לא מדברות אל הנוער. המטרה היא לשנות את הסטיגמה על הסמים.

יש עכשיו סטיגמה על הסמים שזה קול, זה מגניב, זה להיות חלק מהחבר'ה, זה יעשה לך טוב, מבטיחים לך פנטזיה. לכן בני הנוער פונים לזה, במיוחד אחרי הקורונה שהייתה עבורנו תקופה קשה, אנחנו עדיין בקורונה, אנחנו חוזרים לסוג של מדגרה של לחץ בבית הספר.

חשבנו על כמה פתרונות אפשריים, אם זה עירוב החינוך הבלתי פורמלי, לתת לתנועות וארגוני הנוער לעזור בנושא, שגם הם יסבירו, כי הם מתעסקים עם בני נוער. זה מבן נוער לבן נוער, זה לא איזה מישהו מבוגר שבא ומתנשא, זה בן נוער מסביר לבן נוער שהוא כמו אח קטן בשבילו, על מה ההשלכות של זה. לעשות פרסומות ברשתות החברתיות, כמו שהיו אז לתאונות הדרכים שזעזעו את כולם. ממש לעשות פרסומות כאלה על ההשלכות של הסמים ברשתות החברתיות, שהנוער יראה את זה. להתחיל כבר מגיל קטן את הדיבור על ההשלכות הנוראיות של הסמים.

אנחנו נחשפים לסמים בטלוויזיה, ברשתות החברתיות, בתקשורת, והרושם הראשוני הזה, שזה נחמד, זה מגניב, נשאר לנו לעד בראש לא משנה מה. אנחנו נחשפים לסמים עוד בתקשורת לפני מערכת החינוך, אנחנו שומעים על התופעות הכיפיות והפנטזיה שמבטיחים לנו, עוד לפני שמסבירים לנו מה ההשלכות הנוראיות שזה עושה, וזה נשאר לנו בראש לא משנה מה, לא משנה כמה הרצאות נשמע.

אני מסכימה עם ליאם. אני רואה בעיתונות ובטלוויזיה ובכל הרשתות החברתיות פרסומות על ההיפך, על קנאביס, על כמה זה טוב וכמה זה נהדר. אפרופו שוב אי-ההפללה והדברים שאנחנו מתעסקים איתם בזמן האחרון, וזה פשוט נורא לראות את הפרסומות האלה תחת כל עץ רענן. אני לגמרי איתך, ליאם, זה עושה בדיוק את הפעולה ההפוכה על בני הנוער, ממה שאנחנו רוצים שיהיה.

ליאם, אני מוסיף שאלה. זה כמובן לא מחקרי, אבל מהתחושה שלך ומה שאתם מרגישים במועצה, הקורונה אמנם לא מאחורינו, אבל בכל זאת יש קצת ירידה או איזושהי הסתגלות שלנו לתוך המציאות הזאת, את רואה שיש קצת חזרה אחורה, או שהעלייה או ההתדרדרות של חלק מבני הנוער נמשכת, בפרספקטיבה שלך?

ההתדרדרות נמשכת, אנחנו חזרנו בבום ללימודים ומתחילים את זה ממש, מפילים לחץ של לימודים, יש המון לחץ ופחות מענה רגשי, ומחוסר של מענה רגשי אין מספיק תקנים. אז בני הנוער מחפשים את הפתרון הזה, מה שיספק לי את הריגוש הזה, מה יעזור לי להעביר את הלחץ והחרדה, והם פונים אל הסמים בגלל זה. זה לא שנעשתה חזרה אחורה, אתה מגיע לבית הספר ואם אתה רואה שחברים שלך משתמשים אתה תתחיל להשתמש גם.

הסיפור הוא לא רק סמים, הסיפור הקשה, האתגרי, הוא מערכת החינוך והמענים הרגשיים.

זה הסימפטום, בוודאי שזאת לא הבעיה.

בדיוק, ופה אנחנו באתגר כללי בנושא הזה. נמצא איתנו גם גדי פרישמן, מהמשרד לביטחון פנים, בוקר טוב.

אני רוצה רק בקצרה להוסיף שתי נקודות שעלו כאן בדיון על מה שחשוב מהצד של המשרד. כמובן שמה שטלי ייצגה כנציגת הרשות, היא חלק מהמשרד ומובילה את כל התוכניות למעורבות בקהילה, ועמיתתי ממשרד החינוך, קרן, ציינה, שכ-11 אחוזים מבני הנוער השתמשו אי פעם בקנאביס בצורה כזו או אחרת, אני רוצה להוסיף נתון שמתחבר לנושא של האחריות ההורית. מעל ל-54 אחוזים מההורים, אני אומר יותר מזה, תפיסת המסוכנות שלהם היא שאין כל סכנה, ואם הורה נמצא בבית ותפיסת המסוכנות שלו היא שלא קיים סיכון או שקיים סיכון נמוך, זה משליך כמובן על כל שרשרת ההתנהגות, ועל כל הנושא כלפי הילדים.

הנקודה השנייה שרציתי לציין, זאת נקודת המרכז לניטור לאומי שאנחנו בימים אלו עוסקים בהקמתו, ויש לו בהחלט בסיס בהחלטת ממשלה 588, והיא בהחלט משמעותית מאוד, מכיוון שהיא אמורה להביא בפעם הראשונה את הנתונים של כלל משרדי הממשלה למאגר אחד, שניתן יהיה לנהל אותו בשקיפות ולנצל אותו לטובת פיתוח תוכניות, לטובת מעקב אחר תוכניות, ולטובת מחקר. העיקרון של המרכז, כמובן שהוא יביא לתוכו את כלל השותפים העוסקים בנושא, לא רק ממשרדי הממשלה אלא גם מהאקדמיה ומה-NGOs. השפה תהיה שפה בינלאומית כך שניתן יהיה לבצע השוואות ולדבר את השפה - - -

אתה יכול להגיד, כשאתה אומר 'יהיו', הרי בעצם המרכז קם כבר, אז איפה זה עומד? תסביר.

המרכז בהקמה, המרכז כרגע נמצא באפיון. מיהם מקורות המידע, מהו סוג מקורות המידע, כיצד המערכת תתנהל, מהי הפלטפורמה שעליה המערכת תתנהל?

מה התכלית של הניטור? לאיזו מטרה?

קודם כל, לייצר תמונת מצב, בכל זמן נתון תמונת מצב נכונה, של כלל הנתונים שנמצאים בתחום הסמים והאלכוהול.

כלומר, זה איגום? אני גם מתחבר - - -

אין כפילויות עם המחלקות ברשויות המקומיות?

איך קוראים למרכז?

זה מרכז ניטור תחת המרכז לביטחון פנים.

לא, המרכז הוא רק אוסף את המידע.

המידע קיים כמעט - - -

המידע קיים אבל הוא לא נגיש ואנחנו לא מכירים אותו - - -

אגב, הוא גם לא תמיד קיים, אין מספיק מחקרים מלווים שנותנים למערכת להבין מה מצבה, הרשות יודעת, בדרך כלל. אגב, גם זה תלוי כמה היא מצליחה להתאמץ

אז זה ישמש גם כפלטפורמת תכנון, גם יכולת השוואה בין-לאומית, ויתרה מזאת, הוא ישמש כפלטפורמה לתכנון מחקר וביצוע מחקרים בצורה מתודולוגית על כלל התחומים, גם בנושאים של אפידמיולוגיה, גם בנושאים של תופעות, וגם בנושאים של התנהגויות.

אוקי, אם המרכז גם יבצע מחקרים, בעיניי זה סיפור מאוד משמעותי.

אבל ההמלצות, בסוף זה יגובש להמלצות? לתוכנית פעולה?

כרגע אנחנו מביאים את שיתוף הפעולה. כמובן שציינו כבר, שהנושא המשאבי הוא - - -

אני פוחד שזה יישאר במסגרת מסמכים ודוחות, כפי שבשירותי הרווחה מקימים ועדה כזו ואז בסוף בגלל חוסר - - -

התפקיד שלנו הוא לנסות להביא משאבים, אמרת את זה קודם.

אני יכול להוסיף על זה משהו, כבוד היו"ר?

אהלן, בבקשה.

קודם כל, אני חושב שהנושא הזה של מערכת - - -

רק תציג את עצמך לפרוטוקול

פרופ' יוסי הראל-פיש, אוניברסיטת בר-אילן, לשעבר המדען הראשי של הרשות למלחמה בסמים.

אני אומר, הנושא הזה של המרכז לניטור הוא בחשיבות עליונה ונשאלה פה השאלה, בשביל מה צריך את כל האיגום של הנתונים הללו, אז תשימו לב שגם בדיון כרגע אני לא ראיתי נתונים שהוצגו. כלומר, כל הרעיון הוא שיהיה מרכז ניטור שאפשר יהיה לקבל החלטות שהן מבוססות נתונים, מה שנקרא evidence based policy, evidence based strategies, ולכן אנחנו עושים את כל סקרי האוכלוסייה הגדולים, אנחנו מאגמים את הנתונים ממשרדי הממשלה השונים, כדי שיהיו נגישים למי שצריך להיות מונגש, והבעיה היא שצריך להשתמש בנתונים הללו כשבאים לדון במשהו ולקבל עליו החלטות, זה לא מספיק רק להוציא כותרות כאלה שלא כל כך ברור מאיפה הן באו.

לדוגמה, הנתונים שהוצגו מקודם על העלייה בקנאביס בקרב בני נוער, הם נתונים נכונים אבל הם נכונים לשנת 2019, ובסקר האחרון שעשינו כרגע, כרגע הנתונים נמצאים עדיין בלמידה במשרד החינוך והם עדיין לא פורסמו, אבל האינדיקציות מראות שלפחות בקרב האוכלוסייה של התלמידים, אלו שנשארו מחוברים לבית הספר עד סוף שנת הלימודים, בקרב האוכלוסייה הזאת לא רואים אינדיקציה של עלייה בשימוש בקנאביס, גם לא באלכוהול.

מה שקרה בתקופת הקורונה, זה שדפוסי הבילוי של בני הנוער, שבהם הם היו יוצאים למקומות רוויי אלכוהול וסמים, נעצרו לחלוטין, ולכן גם בשתייה בעייתית של אלכוהול ראינו ירידה, כרגע, וגם בקנאביס, המגמה שנראית כרגע, אם הייתה עלייה מחמישה אחוזים לבערך 11 אחוזים עד שנת 2019 עם כל מה שקרה פה במדינה, כרגע, מה שנראה לפחות באוכלוסייה הזאת של התלמידים שעדיין מחוברים לבית הספר, אני מדגיש את זה, שם אנחנו רואים התמתנות.

מה שקורה עם הילדים שפחות מחוברים לבית הספר, זה המקום שאני מאוד מודאג ממנו, כי הילדים הללו, מה שאנחנו רואים מהמחקר עכשיו, זה שיש קשר מאוד חזק בין אי הגעה לבית הספר ותחושה של חוסר שייכות לבית הספר, לבין זה שהילדים הללו הרבה יותר מעורבים באותן התנהגויות סיכון, כולל בנושא של שימוש בחומרים ממכרים, ובעצם זה בא מתוך מצוקות נפשיות.

המצוקות שהילדים חוו בעקבות השנה וחצי האחרונות הללו, הן מאוד משמעותיות, ולכן, אם אני רוצה להתייחס דווקא לשאלה ששאלת, כבוד היו"ר, לגבי מה צריך לעשות, אז אני חוזר על דברים שנאמרו קודם, אבל בצורה יותר חדה. יש אחריות קודם כל בבתי הספר, לא רק לעשות את אותן תוכניות של כישורי חיים ותוכניות עמידים שזה פנטסטי ונהדר ויש לזה השפעה נהדרת.

הדבר החשוב ביותר כרגע, זה להכניס את הילדים לבית הספר, למקום שהם יאהבו אותו, למקום שהם ירגישו שייכים בו, למקום שיהפוך לבית בשבילם, מה שלא היה להם במשך השנה וחצי, ואת זה הילדים לא יכולים לחולל, את זה הצוות החינוכי צריך לחולל, ודי קל לעשות את זה, אז אני רוצה להשאיר את זה בנקודה הזאת.

בקהילה, הנושא הזה של הבניית השעות של הפנאי, הבניית הזמן בקהילה עם חוגים, וזה לא רק ספורט, בוודאי שספורט, זה ספורט ואומנות, ומוזיקה, וזה מועדני נוער וחוגים והתנדבות בקהילה. להוציא את הילדים לפעילות, לעשות דברים, זאת אחריות גם של ההורים וגם של הרשויות המקומיות להבנות להם את הפנאי, כי אבי אבות הטומאה וכל מה שקשור להגעה למקומות של שימוש בחומרים ממכרים זה השעמום, אז זה עוד דבר אחד.

ודבר אחרון שאני רוצה לדבר עליו, שהיא הנקודה הכי חשובה, חבר'ה, לא היו דפוסי בילויים רוויי אלכוהול בשנה וחצי האחרונות, והילדים עכשיו, כמו שאמרה הנציגה של מועצת התלמידים ליאם, הילדים חוזרים עכשיו לאיזושהי שגרה ואני מאוד פוחד מהאפקט של הבומרנג, שחלק מבני הנוער פתאום ירגישו שאפשר עכשיו לחזור לבלות ולעשות כיף, ואם אנחנו לא נעמוד על המשמר ונעבוד עם הנוער להתחיל לפתח דפוסי בילוי אלטרנטיביים, שהם נקיים מאלכוהול, נקיים מסמים, וכוללים את כל אותם הדברים שהם צריכים לעשות כדי לצמוח, אנחנו עלולים לפספס את נקודת הזמן הנוכחית שהיא מאוד רגישה. הילדים באים עם מצוקות נפשיות ואנחנו רוצים להבנות להם את החיים בצורה בונה.

תודה רבה, אין ספק שהידע שלך רלוונטי וחשוב פה לדיון, ואתה גם צודק שאנחנו בתקופה משמעותית בהקשר הזה, אם כי אני מקווה שבסוף גם החזרה לשגרה מחזירה, בתקווה, לנורמות ישנות, בהקשר הזה חיוביות, של פחות שעמום והתחזקות רגשית ובנייה מחודשת של החוסן הפנימי כדי גם לאפשר קצת להתרחק מהתנהגויות סיכוניות, לא רק בהקשר של קנאביס.

נמצאת איתנו נציגת איגוד העובדות הסוציאליות, כתוב פה עובדים סוציאליים, אבל ברשותכם. עוה"ד אפרת רותם.

נכון, תודה רבה, עו"ס ועו"ד אפרת רותם. אני רוצה בבקשה להתייחס לשני נושאים. עלה כאן הרבה ההשפעות של משבר הקורונה. אנחנו כמובן רואים את ההשפעות האלה, גם בדיווחים של עובדות ועובדים סוציאליים בכל הארץ, על כך שמאז משבר הקורונה יש גידול בהרבה מאוד התנהגויות, יש גם גידול בשימוש בסמים.

עשינו סקר בשלהי הסגר השלישי בקרב כ-700 עובדות סוציאליות, כשליש מהן אמרו שאצל בני הנוער שהן פוגשות יש גידול בשימוש בסמים ובהתמכרויות. עלתה שאלה נוספת, האם זה נגמר? הידע המקצועי שלנו, מתחום העבודה הסוציאלית, מחזק את זה שזה חד משמעית לא נגמר וזה גם לא הולך להיגמר. ככל שהיה את המשבר, ככל שהיו את הסגרים, הייתה את ההתכנסות, הרבה אנשים התכנסו באיזושהי הישרדות, המשפחות באיזשהו מקום הצליחו להחזיק. דווקא אחרי שהמשבר נגמר, דווקא אחרי שכאילו חוזרים לשגרה, הרבה מההשלכות הרגשיות, הרבה מההתנהגויות, הרבה מהמצוקות, עולות וחוזרות, וזה משהו שהיום אנחנו רואים, וזה משהו שהיום עובדות ועובדים בכל הארץ רואים.

ומהצד השני, הדבר הנוסף שאנחנו רואים, הוא שמאז משבר הקורונה יש קושי יותר גדול לתת את המענה. באותו סקר שתיארתי, למרות הגידול בשימוש בסמים, 75 אחוזים מהעובדות והעובדים אמרו שיש להם פחות יכולת לתת מענה. 50 אחוזים אמרו שהם לא מצליחים להגיע לעבודת מניעה.

לשם הדוגמה, יש עיר של כ-50,000 איש באזור השרון, ואין שם עו"ס שמטפלת בבני נוער על רצף של שימוש בסמים. ביישוב אחר, גם באזור השרון, יש עובדת אחת בחצי משרה שצריכה לתת מענה לכל העיר. יש רשימות המתנה בחלק מהיישובים, ביישובים אחרים עובדת עזבה ולא איישו וכמה חודשים אין מענה. כל הדברים האלה, בעצם המשמעות שלהם היא שלא נפגוש את הבעיות האלה בהתחלה, לא נצליח לעשות את עבודת המניעה או הטיפול בשלבים הראשונים, אלא הנערים והנערות יקבלו את המענה רק ככל שזה ימשיך להתגבר.

תודה רבה. בכלל נראה לי שהסיפור של עובדות סוציאליות, ובוודאי בכל מה שקשור למערך החינוכי, ובתוך המערכת נדרש חיזוק מאוד משמעותי שלנו פה בממשלה. ניסינו לעשות כמה מהלכים, לא כולם צלחו מספיק, את זה אני אומר בהקשר רחב יותר, כי חלק מהמענים שדברנו עליהם עד עכשיו בסוף מגיעים גם מכם.

ברגע שזה יהיה אטרקטיבי, גם בשכר - - - בריבוי המחלקות, שוב, אקדמיה.

זה נכון. תודה רבה, אנחנו נתראה בדיונים הבאים, פשיעה חקלאית ועוד כמה תחומים שמטרידים אותנו פה בכנסת. אין מה לעשות, יש לנו עוד אתגרים.

אני חייב לזוז, אני חייב לתפוס עוד שני דיונים אחרים, גם שם יזמתי.

בסדר גמור, תודה רבה. אני אשלח לך את הסיכום, שבחלקו אנחנו נסכים ובחלקו אני אתן דגשים אחרים. תודה רבה לשניכם.

נמצא איתנו גם עוה"ד חץ-דוד? אני לא רואה אותו כרגע, היה רשום לי שהוא ביקש את זכות הדיבור. ורדה רפפורט נמצאת פה?

בוקר טוב, עוד מעט צוהריים טובים, אני גם מברכת על הדיון הזה. אני רק רוצה לסבר את אוזניכם, אני משירות המבחן לנוער, אלינו מופנים בני נוער שעברו על החוק. אני רוצה לסבר את אוזניכם, דיברתם פה על נתונים. משנת 2015 עד שנת 2020, שיא הקורונה, החלק של המופנים אצלנו בעבירות הסמים, הוכפל. על מדברת על זה במצב של תת-אכיפה. אני חושבת שאין מספיק אכיפה וכל מה שמדובר על עבירות סמים, זה בדרך כלל עבירות של חשיפה, שהמשטרה צריכה לעשות פעולות מיוחדות כדי לאתר את בני הנוער שמשתמשים בסמים, ואנחנו יודעים כמה שהם היו עסוקים בשנים האחרונות גם בתת-איוש, גם במשטרה, וגם בנושא של הרבה מאוד אירועים וקורונה וכולי.

זאת אומרת, שאנחנו נמצאים במצב של סיכון, אור אדום רציני לכולנו. כל מי שדואג לנוער ולעתיד שלנו במדינת ישראל, אנחנו חייבים לסנן את זה כמשימה, בעיניי, לאומית.

יש משפט מאוד ידוע שכולנו מסכימים עליו, שכדי לגדל ילד אנחנו צריכים כפר שלם. אני חושבת שהפתרונות שמועלים פה הם נהדרים, וחלקם אפילו מצוינים, אבל אנחנו חייבים לעשות חבירה ולהמשיך את הדיון הבינמשרדי הרחב בשותפות של משרד החינוך, הרווחה, עמותות, שולחן עגול גדול. להקצות תקציבים לנושא, זה לא יעזור. אנחנו לא יכולים, את מה שעשינו בשלוש או ארבע השנים האחרונות, להמשיך עוד מאותו דבר.

הלגליזציה, והשיח הציבורי-חברתי שיש היום סביב נושא הסמים מאוד מבלבל, מאוד מבלבל את בני הנוער, מאוד מבלבל את ההורים שלהם שמתקשים לשים גבולות גם בעניין הסמכות החדשה, גם אם זה הורים שיש להם. אי הסמכות, או הסמכות החדשה שצריך לעדכן אותה. אנחנו רואים מבוכה, בלבול, ואנחנו רואים גם את התוצאות של השימוש. לא דומה שימוש בקנאביס של מבוגרים לשימוש של בני נוער, בעיקר בגיל הקריטי הזה.

אנחנו מדברים על נזקים קוגניטיביים, על נזקים רגשיים, אנחנו רואים מה קורה לבני הנוער שהופכים את זה לשימוש קבוע. הם לא מצליחים לעמוד במשימות של גיל ההתבגרות, לא מצליחים להישאר בבתי הספר, מאוד מתכנסים, שלא לדבר גם על התחלואה הכפולה עם גלישות פסיכוטיות, כשאנחנו רואים, והמחקרים מראים, שיש עלייה בגלישות פסיכוטיות לבני נוער שמשתמשים בסמים.

לכן, אני חושבת שאנחנו חייבים לעשות מעשה. ועכשיו, כשבשעה טובה יש לנו תקציב מדינה, אנחנו חייבים כולם לשנס מותניים לפני שאנחנו נמצא את עצמנו, לדעתי, במצב עוד יותר קשה. הנתונים מצביעים על כך שאנחנו כבר נמצאים בבעיה גדולה, וזה אלה שנתפסים, מה עם כל אלה שמשתמשים? ליאם ציינה את החלק של השימוש החברתי בגיל ההתבגרות, הניסיון, ובדיקת הגבולות והחיפוש אחר ריגושים. חברים, חייבים לעשות מעשה ויפה שעה אחת קודם.

נכון, אוקי, אני תכף ממש אתייחס לזה. לא התייחסתי הרבה היום במהלך הדיון אז כשאני אסכם אני גם אתייחס לאיך אני חושב שנכון לייצר את המהלכים קדימה.

אנחנו תכף מסיימים. לפני זה אני אשמח לשמוע - - -

אני אודה גם לדבר.

אני פשוט לא רואה כשמבקשים, אבל רגע אני בכל מקרה בינתיים עובר לעוה"ד עדי נעמת מהמועצה לשלום הילד, מי ביקש לדבר?

כן, זאת בדיוק אני.

אה, עדי, בבקשה.

אני גם ביקשתי לדבר, נציג ההורים, בבקשה.

אוקי אז אחרי עדי נעבור לנציג ההורים. בבקשה, עדי.

תודה. אין יותר מידי זמן אז אני אאסוף את הדברים בקצרה, ואני אתחבר גם לדברים החשובים שאמרה ליאם, נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית. חשוב להגיד שיש פה באמת אתגר אמיתי, וכמובן שהשימוש בסמים הוא בעיקר הביטוי לפחד, לקושי, למצוקה. יש פה נוער שזועק לעזרה, וללא התוכניות טיפול, מניעה והסברה, אז סיוע ממשי לא יקרה.

אני כן אקשר את זה, כי הדברים מבחינתנו קשורים בקשר הדוק לתקופת הקורונה, שהשפיעה עמוקות על חיי השגרה, ועל המצב הנפשי והרגשי של הנוער. היא הביאה למצוקה גדולה גם נוער שלא הוגדר כנוער בסיכון. אני לא נכנסת כרגע לנתונים, כי באמת השאלה העיקרית היא, מה עושים?

מעבר לנתונים, אנחנו במועצה מדברים עם הנוער באופן ישיר דרך הפרויקט של פרלמנט הנוער, ובשנה החולפת בעיצומו של משבר הקורונה, אנחנו קיימנו מספר הליכי היוועצות עם נערים ונערות, והם התייחסו בפירוש למצוקה הגדולה, לחרדות, לקשיים שנגעו בכולם.

אני רוצה גם להעלות דבר שהם ציינו, שאפילו שינוי קל, מה שאנחנו לא היינו חושבים, היה יכול לעורר חוסר יציבות ולהיתרגם לתחושות מצוקה וחרדה עבורם. זה חשוב להכיר בכך, כי הם חיים את ההשלכות האלו, והנוער בעצמו קרא וזעק ליצירת מענים. הם ממש אמרו את זה במספר הליכים שונים, הם לא רוצים להגיע לקצה כדי לקבל את המענים.

כמו שהציפה ליאם, הם קראו להכשרות, אבל לא אחת לחצי שנה או אחת לחודש, אלא בקביעות. הם דיברו גם על התרופפות הקשר עם המורים ועם בית הספר וקראו להכליל מפגשים קבועים עם אנשי טיפול. הם צמאים למפגש פנים אל פנים עם גורם משמעותי ואנחנו כבר שנים יושבים פה בדיונים. לצערנו, לרוב קיימים מענים רק כשהילדים והנוער מגיעים לקצה, וצריך לטפל, לפני שיש נזק בלתי הפיך, מה שכבר במובנים מסוימים קורה.

שתי ועדות מרכזיות עסקו גם בתחום של הסמים, והשנייה שעסקה באתגרים של הנוער בתקופת הקורונה, והם המליצו על תוכניות מניעה וטיפול. טיפול מבלי לפחד מתיוג. צריך לעשות הסברה מאוד רצינית כדי שקטינים יבינו את הנזקים שנגרמים להם, להבטיח קיום של מעטפת מענים טיפוליים כמו חינוך והסברה והרחבת פנאי אלטרנטיבי, כמו שנאמר פה גם לגבי ספורט ואומנות. צריך להשקיע בזה, כי זה לא יקרה מעצמו. דובר כאן על תוכניות שיש במערכת החינוך - - -

נעלמת לנו, מה קרה?

אז אני אומרת שתוך כדי גיבוש המענים האלה, אם רוצים לעשות את זה כמו שצריך, להסברה, לטיפול, למניעה, צריך לעשות את זה יחד עם הנוער בהיוועצות איתם, לדבר איתם ולא עליהם. אני מודה מאוד על הדיון החשוב הזה.

תודה רבה, עדי. אמרתי את זה גם בפעם הקודמת, אני אומר גם היום, אני חושב שהמתודה של לעבוד עם הנוער היא מעולה ומצוינת, והיא מחברת אותנו בדיוק לאופן הנכון שבו דברים צריכים לקרות. תודה רבה.

נציג ההורים ביקש לדבר, בבקשה.

שמי איציק וקנין, אני נציג ההורים הארצי. אני מאוד מתחבר למה שנאמר פה, בעיקר - - - אם שמתם לב לכל מה שדובר כאן, אם זה מסגרות לילדים, יותר ויותר הולכים ומכוונים את זה לכיוון הילדים בסיכון, אבל לא, אני לוקח את זה קדימה, זה כבר לא שם, זה נמצא אצל כולם, זה נמצא בקרבנו. הרבה מאוד מההורים מעדיפים להגיד, הילד שלי לא מכור, זה איזשהו סוג של ריגוש, הרגלים לא טובים, והם לא רוצים לקבל את הנושא של ההתמכרויות.

תציגו את זה דרך פרסומים, דרך דיבור מגיל קטן, שהמורים יפסיקו להיות 'קולים', או שיפסיקו להיות אמא, או שיש את הקצוות, אם זה מורה שמתעסקת רק בציונים, או מורים שמתעסקים בלהיות אחד מהחבר'ה, לשתות איתם, לעשן איתם בפינת העישון. גם השתייה, השתייה הפכה להיות מאוד נגישה לכל אחד, הגיל הולך וקטן.

אני חושב שהנושא הזה, ולהציג את זה כקטן זה בדיוק העניין. להפסיק להציג את זה כדבר 'קול' כמשהו שהוא ריגושי, שזה משהו שהוא באמת מזיק, והתפיסה מתחילה מגיל קטן, גם בבית ספר יסודי כי הגיל הולך וקטן. פה באמת נדרשים תקציבים, הוועדה הזאת צריכה ללכת ולדרוש את התקציבים האלה לצורך שינוי התפיסה החשיבתית, תפיסה של המון שנים של משרד החינוך שמדובר בציונים, איפה אנחנו נמדדים? רק בציונים. לא.

הנזק הנפשי והנזק של השעמום, אני מדבר על הרשתות החברתיות, זה כבר לא רק סמים ואלכוהול, גם מסכים זה התמכרות, גזים מסוימים זה גם התמכרויות ויש ילדים שנכנסים להתמכרויות כפולות, שעמום, תעסוקה. ספורט זה דבר נחמד אבל זה לא רק, ומשם זה מתחיל.

אני ממש רוצה לקצר פה את דבריי כי הרבה נאמר פה, במיוחד חה"כ וולדיגר, היא הציגה את העניין בצורה הטובה ביותר, וכל המספרים היפים שנתנו כאן זה בגדר של להסתכל על זה מקדימה ומספרים ומספרים, לא, רבותיי צריך להיכנס פנימה לתוך בתי הספר, ולראות איפה הילדים באמת. פשוט לחיות את זה יותר ולא רק ככישורי חיים, או משהו שהוא כמו מתמטיקה, כמו פיזיקה, כמו כל מקצוע אחר.

איציק, משפט לסיום כי אנחנו צריכים לסיים עוד כמה דקות.

לא, זה בסדר.

תודה רבה, הצגת פה זווית נכונה, מדויקת. אני חושב שוודאי קרן, כנציגת משרד החינוך, מודעת ומכירה היטב את הצורך שלנו לצלול פנימה, זה היום-יום של מערכת החינוך. אני אתייחס גם לדברים שלך בסוף, ביחד ל'קוליות' אל מול ההתמודדות עם זה.

אנחנו מסיימים עם אחרון הדוברים שיהיה הרב אקשטיין, מנכ"ל רטורנו, מרכז לטיפול בהתמכרויות, בבקשה בקצרה, ואחרי זה אני מסכם.

שלום לכולם, אני רק רוצה לחדד קצת את מה שנאמר פה. אני לא נציג אבל אולי אני מייצג את המכורים, מכיוון שאני מרכז טיפולי תחת משרד הרווחה, חסות הנוער כמובן, ותחת משרד הבריאות. עברו דרכנו מאות אם לא אלפי בני נוער בשנים האחרונות. אני רוצה להגיד כמה נקודות מאוד חשובות ולהגיד לכם מה הבעיה שלנו, עם מה אנחנו מתמודדים, כי בשביל זה התכנסנו.

קודם כל, צריך לדעת שלא כל מי שמשתמש בחומרים כאלה ואחרים, יתמכר, ולכן זאת לא הנקודה עכשיו האם זה גראס או לא גראס, ממכר או לא ממכר, לא כולם יתמכרו, רובם לא יתמכרו. עשרה אחוזים, לפי פרופ' משולם וחוקרים אחרים, כן יתמכרו. אנחנו באנו לדבר לא על ה-90 אחוזים אלא על העשרה אחוזים. אלה שבאמת עלולים באמת לסכן את חייהם, אלה שנמצאים בסיכון גבוה.

דבר שני, רוב המוחלט של הנמצאים אצלנו היום בטיפול, גם באישפוזית וגם בקהילת הטיפול לנוער, הם מכורים לסמים קלים כביכול, לגראס, קנאביס, דברים אחרים, אבל הם הגיעו כמעט עד כדי מוות ואנחנו מאוד דואגים להם.

דבר שלישי, לא כל מי שמגיע לטיפול הוא מי שבעצם זקוק לטיפול. אחוז קטן מאלה שמגיעים אלינו הם אלה שבאמת זקוקים לטיפול, השאר מסתובבים ברחובות.
דיברה על זה הגב' רפפורט, צריכים יותר אכיפה. אנחנו רואים את הקשר בין אכיפה לבין הגעה אלינו דרך דחיפה, כי קשה לבני נוער לבוא מיוזמתם, צריכים לדחוף אותם. כן צריכים לדבר על הסברה, וכן צריכים לדבר על יישום שזה out wish צריך למצוא דרך להגיע אליהם.

אמר פרופ' הראל-פיש, שכשאנחנו מדברים על בתי הספר ועל החוגים והספורט, אנחנו מדברים על 90 אחוזים. אותם 90 אחוזים יסתדרו, העשרה אחוזים, חלקם כבר לא נמצאים בבית הספר, הם לא יגיעו לחוגי ספורט, הם מסתובבים ברחובות וכמו שאמרה ליאם כל כך יפה, הם בני נוער שמצאו פתרון שגוי למצוקה שלהם. אנחנו צריכים לבוא, לאכוף ולהכריח אותם, לבקש אותם, להתחנן, לא יודע איך, אבל לגרום להם להיכנס לטיפול. היום זה לא קורה.

תודה רבה לך, התשוקה שבה אתה מדבר על הנושא מאוד מורגשת. יש פה מישהו עם משפט קריטי שהוא רוצה לומר מבין הנוכחים פה בדיון?

אני אשמח לדבר. תודה על זכות הדיבור. אני די מזועזע מהדברים שנאמרו פה בוועדה. אנשים, תתעוררו, אנחנו ב-2021, לא ב-1933. הקנאביס לא גורם למוות, אין מקרה מוות אחד בעולם מקנאביס. יש אחוז באוכלוסייה שמתמכר למרות - - -

חה"כ שפע, מי שמדבר על 1933 הייתי מוריד אותו עכשיו.

רגע רגע, אני לא יודע מי אמר את זה, תודה על העצה אבל אצלי לכולם יש זכות דיבור, אנחנו בכנסת, וניר בהחלט יכול לדבר. מותר פה להגיד כל מה שרוצים כל עוד לא מסיתים ופוגעים בכל אחד אחר.

איך הוא יכול לדבר על 1933?

סליחה, רגע, אני לא יודע מי מדבר אבל עכשיו זכות הדיבור אצל ניר, ואחרי זה אם מישהו רוצה להגיד משהו קריטי אני אתן לו, אבל אנחנו לא קוטעים אחד את השני.

אנחנו בשנת 2021, אתמול מנכ"ל משרד הכלכלה אמר שה-CBD יהיה חוקי עד סוף השנה במדינת ישראל. זה אומר שהפרסומות רק ילכו ויגברו פה, זה יהיה על כל מדף, בכל מקום, בכל קיוסק, בכל בית מרקחת. המטרה שלנו היא לבוא ולהסביר לנוער למה השימוש מתחת לגיל 21 מסוכן נוירולוגית.

המטרה שלנו בתור עמותת ליגלייז, היא לתת את ההסברה הנכונה לנוער, מה זה קנאביס, איך להשתמש נכון בקנאביס, מה התועלות הנכונות של קנאביס. זה כמו שכולנו יודעים מה זה להרים לחיים כל יום שישי ולשתות שלוק יין, ואף אחד לא אומר לנו ישר לכו תשתו וויסקי או וודקה. צריך פה חינוך והסברה עדכניים של המאה ה-21. אל תתנו פה אמירות מ-1933, אתם נתתם.

אוקי ניר, תודה רבה לך. עופר, אני מכבד את זה שרצית להגיב, אבל מה לעשות, חלק ממערכת חינוכית, גם פה בכנסת, גם כשזה קשה לאוזניים. אני חושב שניר מעיר נקודות חשובות, אני לא מסכים עם כל מה שהוא אמר, אבל בהחלט צריך להסתכל - - -

אל תדברו רק על קנאביס, יש עוד כל כך הרבה כדורים - - -

אנחנו בדיון כבר שעה וחצי, אנחנו מסיימים אותו עכשיו, וכמו שהבטחתי בפעמים הקודמות, ועמדתי בהבטחה הזאת, יהיו לנו עוד המון דיונים, גם כאלה שקשורים להתמכרויות בבני הנוער, במערכת החינוך, וגם ספציפית על קנאביס וגם בהקשרים אחרים של הקנאביס, ובכלל.

אני רוצה להגיד כמה דברים לסיכום. באופן יחסי, אני מרגיש שנוח לי לדבר על הנושא הזה, כי אני חובש שני כובעים שבעיניי הם משיקים. הגעתי למערכת הפוליטית אחרי הרבה שנות הכשרה בחינוך, זאת ההכשרה שלי, בזה עסקתי, גם בתוך הכנסת אני אחד מהמובילים של המאבק שניהלנו פה בחודשיים האחרונים לתקצוב החינוך הבלתי פורמלי, להכניס אותו ביחד עם שאר הסיעות פה לבסיס התקציב, מתוך הבנה שהוא חלק מהמענה המשלים לבני הנוער שלנו בישראל.

מערכת חינוך פורמלית לבד לא יודעת להתמודד עם כל האתגרים, היא צריכה לעשות הרבה מאוד שיפורים, אבל החינוך הבלתי פורמלי הוא נדבך קריטי ביכולת לתת מענים, זאת מערכת אחרת, מסגרת אחרת, יש לה יתרונות מאוד משמעותיים, ולכן, מבחינתי, זה חייב להיות חלק ממה שאנחנו משתמשים בו כסל פתרונות.

לצד זה, אני גם חובש את הכובע כאחד המובילים פה ביחד עם שרן השכל ובועז טופורובסקי, כמי שחושב שצריך לשנות לחלוטין את המדיניות הממשלתית כלפי קנאביס וגם להוביל ללגליזציה. בעיניי, המהלכים האלה הולכים ביחד, הם לא בהתנגשות. אני חושב שהסיפור המרכזי, שפה הדיון הזה לשמחתי האיר עליו, זה שצריך להתייחס, גם מי שבעד לשנות את ההתייחסות לקנאביס ולעשות הסדרה, חייב להבין שבני הנוער בהקשר הזה הם בהתייחסות אחרת, והם מחוץ להסדרה.

אני רוצה להגיד שאני חושב שלפעמים אנחנו קצת נוטים לזלזל בבני נוער, איך אומרים? מתייחסים אליהם כאל מי שפשוט מתדרדר לפעולות. יש להם הבנה מספיק גדולה, לרובם המכריע, של היכולת להכיל את המורכבות, של תפיסת המסוכנות של המדינה, שלי ושל הרבה אנשים, כלפי בגירים, אגב זה מגובה במחקרים, ומה תפיסת המסוכנות כלפי בני נוער, ואולי קצת מעבר לגיל נוער, בחלק מהמחקרים זה 21, 23, יש כל מיני מחקרים, אני לא נכנס לכולם.

אני אגיד בסוגריים, שהכנו מצגת קצרה עם נתונים קצת יותר מדויקים על חלק מהדברים, אבל למרות שהצוות שלי יתבאס עליי אחר כך, אני לא אציג אותה כי אני לא רוצה להתמקד בנתונים אלא רגע להישאר במהות. אני חושב שהמשימה הכי קריטית שלנו היא להבדיל את ההתייחסות שלנו, בכל מה שקשור להסדרת שוק הקנאביס, בין בני הנוער לשאר האוכלוסייה.

אנחנו בתוך מגמה, יש מציאות שבה זה בכל מקום, בכל פינה, זה בצבא, זה בסדיר, זה בקבע, זה בכל שירותי הביטחון שלנו. המלחמה בזה היא בעיניי פשוט חסרת סיכוי, אין טעם להילחם במשהו שאי אפשר לנצח. לכן, הייתי גם חלק ממי שגרם לשינוי של השם של הוועדה הקודמת, מ'מלחמה' ל'התמודדות'. יש התמודדות חשובה, קריטית, ההתמכרויות מדאיגות אותי, חה"כ וולדיגר, מאוד.

חה"כ מרגי דיבר קודם על אוכלוסיות קצה שמתדרדרות הרבה יותר מהר לשימוש בקנאביס, לשימוש בחומרים אחרים, בכלל התנהגויות סיכוניות. בזה אנחנו צריכים להשקיע את כל המשאבים שלנו.

אני מקווה להיות זה שמוביל ביחד איתך, ביחד עם חה"כ מרגי, את זה שקודם כל נעשה מהלכי הסברה ורק אחרי זה נשלים את מהלכי החקיקה, בעיניי זה קריטי. שאף אחד לא יבוא עוד שלוש שנים, אני מקווה שעדיין תהיה אותה ממשלה, ויגיד שהם אז עשו מהלך של הסדרת שוק הקנאביס אבל לא עשו הסברה. אז אני מבטיח לעשות כל מה שאני יכול כדי שאף אחד לא יגיד את זה עלינו.

נעשה את זה ביחד, אני יודע שמשרד החינוך רוצים להיות שותפים לזה, משרד הבריאות, גם משרד המשפטים מבין שההסברה היא חלק מהמניעה המקדימה, גם המשרד לביטחון פנים. יש באמת שותפות אמיתית להבנה שזה המהלך. אני באמת חושב שזה לא מהלכים נפרדים, וככל שנראה את זה כמהלך הוליסטי רחב, ובהרבה מהלכים שמדינה עושה, כשהיא סוף סוף מתמודדת עם משהו, אז היא תשים משאבים ליותר פעולות חינוכיות, ותתקצב את המערכת הבלתי פורמלית שתתן להם את הכלים, ותעזור למשרד לביטחון פנים. דיברנו מקודם על הרשות שעושה הדרכות בכל הרשויות, אז יהיו לה כלים, יהיה כלי לרשות לדבר מורים, לעשות הדרכות.

בעיניי, אנחנו הולכים לשם, כל המהלך הזה צריך להיות מהלך אחד הוליסטי, ואם נתחיל קודם כל בהסברה, אז אולי גם נוכל אחרי זה, כשמהלכי החקיקה יתקדמו, שהם יפלו על אוזניים הרבה יותר קשובות בכלל בציבור.

בסוף, אמר את זה גם חה"כ מרגי, בקואליציה הזאת התפקיד שלנו הוא גם להצליח ליישם ולפקח, אבל הדבר הכי משמעותי כרגע, זה גם להביא לזה משאבים, תקציבים, זאת האחריות שלי לעשות כל מה שאני יכול כדי שזה יקרה. אני גם בשיח על זה עם נציגי משרד האוצר, גם לפני התקציב וגם עכשיו אחרי, אז זאת המשימה המשותפת שלנו, חה"כ וולדיגר, כי תקציבים למהלכי הסברה, אנחנו צריכים לעשות את זה ביחד בעיניי, בשותפות מלאה, אז אני לוקח את ההצעה שלכם מההתחלה ובואו נצא למהלך משותף בעניין.

למי תעשה הסברה אם אתה לא נותן לאף פעיל או אנשים שמבינים בתחום לדבר. למה אתם ביניכם רק על קנאביס כשאנחנו בוועדת התמכרות?

אני רק אגיד נקודה קטנה לגבי מה שאתה העלית קודם, הדיון היום התרכז בבני נוער, ושמענו כל כך יפה את ליאם מהמועצה הארצית של בני הנוער, ואני אומרת, שבעיניי יש כאן איזו סתירה מהותית, שאתה לא תסכים איתי לגביה, אבל מצד אחד אנחנו אומרים, וגם שמענו מקודם גם את ניר שאומר שאנחנו צריכים לעשות לגליזציה ולדבר על זה, ואני רואה כבר היום את הפרסומות שיש על כמה הקנאביס הוא מצוין.

וליאם אמרה, לא אני אמרתי לה את הדברים, אלו המילים שלה, כמה שהנוער מושפע ממה שקורה, ואם אנחנו נאפשר להשתמש בסמים, כי זה בסדר וזה אחלה וזה מביא כיף וזה עושה תענוג אמיתי, במילים שלה, זה מחלחל לנוער והם לומדים את זה מגיל אפס.

אז יש בעיניי סתירה מהותית בין להגיד קנאביס זה נהדר, קנאביס זה טוב, ומצד שני נמנע את זה מהנוער, נגיד להם שזה לא טוב, נגיד להם כמה זה מסוכן. לי בעיניים שלי זה לא יושב ביחד, וזה לא רק בעיניים שלי, זה הנוער עצמו, שאתה דואג לו ואני דואגת לו, אומרים את זה - - -

אבל הנוער עצמו חי היום במדינת ישראל.

אבל אמרת מקודם שאנחנו מזלזלים בנוער. אז ההיפך, אני חושבת שאני נותנת את הדברים של ליאם ואני לא מזלזלת, אני נותנת לה את כובד המשקל ואני אומרת, הנה, שמענו הוכחה ברורה מנוער איכותי ורציני שאומר, הפרסומות, המלל על לגליזציה זה בעצם מחלחל אליהם במובן הזה שאתה לא יכול להגיד להם שזה מסוכן כשזה מותר.

רגע, מה זה פרסומות? אני לא מכיר פרסומות. איזה פרסומת יש, וודאי מטעם המדינה, שאומרת שקנאביס זה מצוין? אני לא מכיר את זה.

לא מטעם המדינה, עצם העובדה שאפשר לעשות פרסומות ואנחנו לא עוקבים אחרי זה.

ההמלצה שלנו היא להגביל פרסומת.

איזה פרסומת יש?

לא, אם יממשו את ההמלצה, זה להגביל פרסומת, חשוב לדעת את זה, זה ממש חשוב.

דרך התקשורת, כשיושבים בתוכנית או בסרטים ורואים דברים שקשורים בקנאביס.

בסדר, לא, אבל צריך להפריד.

אבל דווקא אם זה יוסדר אז זה יוגבל, לפחות אם תמומש ההמלצה.

בדיוק, זה בדיוק הסיפור. כשאתה מסדיר בחקיקה בצורה רצינית, אז יש לך יכולת להגביל.

כמו שאת אמרת יפעת, א' אני נגד בכלל, אבל כמו שאת רואה בוועדת פלג, אז אוקי, אמרו יופי, המדינה מתקדמת הלאה עם לעשות את מה שנוח לה, אבל את הדברים האלה לא, כי אין תקציב אז נשכח ונעבור על זה.

מכיוון שיפעת הייתה חלק מדו"ח מררי, חלק משמעותי, אז אני רק אגיד שישבו שמונה-תשעה משרדי ממשלה, התעמקו מאוד בנושא הזה ואמרו, אנחנו מודעים מאוד לבעיה, חלק מהדרך לפתור אותה היא להפסיק לעצום עיניים ולהסדיר בחקיקה, בצורה הוליסטית, את הסדרת הקנאביס.

אתה באמת רוצה שאני אגיד לך מה אני חושבת על הדו"ח הזה? קראתי אותו מההתחלה ועד הסוף. מה שעולה ממנו זה שירו את החץ ואחר כך ציירו את המטרה, כי לא כולם תמכו והרבה היו נגד, אבל בסדר, אין מה לעשות, זה לא הנושא היום.

אה, בסדר, אבל אם הדו"ח היה הפוך אז - - - בסדר גמור, אנחנו נשמח לא להסכים בצורה הגונה ומכבדת.

הייתי חייבת להגיד את זה כי כל הזמן אמרת שאני מסכימה איתך יותר מידי אז רציתי להראות לך שאני לא - - -

אנחנו מסיימים את הדיון, אני יודע שיש אנשים שרצו לדבר ולא הספיקו, מה לעשות, אנחנו פה כבר כמעט שעה ו-40, וזה חלק מהדינמיקה של הכנסת, ושוב אני מתחייב שזה ממש לא הדיון האחרון. תודה רבה לכולם ויום נעים.

הישיבה ננעלה בשעה 11:05.