פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



13
ועדת הכנסת
26/10/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 29
מישיבת ועדת הכנסת
יום שלישי, כ' בחשון התשפ"ב (26 באוקטובר 2021), שעה 10:00

ערעורים על החלטת נשיאות הכנסת שלא לאשר דחיפות הצעות לסדר היום בנושאים הבאים:
1. "אירוע טרגי במסגרתו מתמודד עם מחלת נפש הרג את אמו", הצעת חברת הכנסת מיכל וולדיגר.
2. "החלטת גנץ לקבוע שישה ארגונים אזרחיים פלסטינים כארגוני טרור", הצעת חבר הכנסת אוסמה סעדי.
3. "אי מיצוי הדין עם מיידי האבנים וזורקי בקבוקי תבערה", הצעתם של חברי הכנסת אופיר כץ ואבי מעוז.

חברי הוועדה: ניר אורבך – היו"ר
יבגני סובה

מיכל וולדיגר
אופיר כץ
אבי מעוז
אוסאמה סעדי
מאיר פרוש
עאידה תומא סלימאן

ארבל אסטרחן

נועה בירן - דדון

טלי רם



ערעור על החלטת נשיאות הכנסת שלא לאשר דחיפות הצעה לסדר-היום בנושא: "אי מיצוי הדין עם מיידי האבנים וזורקי בקבוקי תבערה", הצעתם של חברי הכנסת אופיר כץ ואבי מעוז

בוקר טוב. בוקר טוב, חבר הכנסת אופיר כץ. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכנסת. היום יום שלישי, כ' בחשוון תשפ"ב, 26 באוקטובר 2021. עשינו קצת שינוי בסדר-היום. את הנושא הראשון אנחנו נפתח באי מיצוי הדין עם מיידי האבנים וזורקי בקבוקי תבערה, הצעתם של חברי הכנסת אופיר כץ ואבי מעוז. חבר הכנסת אבי מעוז, אתה רוצה לנמק? חבר הכנסת אופיר כץ.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני מדבר מתוך היכרות אישית עם השטח. מצב הביטחון הולך ומתערער.

הכוונה ליד שער שכם?

כל מדינת ישראל.

בכלל.

אני מדבר בכלל, אבל אני אומר, מה שקורה אצלנו זה משקף. בדרך כלל, כל האירועים החמורים שקרו במדינה, ככלל, אנחנו בירושלים, סביב הבית שלי, הרגשנו את זה הרבה יותר מוקדם מאשר הרגישו את זה בכל רחבי הארץ.

כבר מזה זמן אנחנו מרגישים חוסר ביטחון, תיכף אני אתן דוגמאות. בשבוע שעבר ענה לי סגן השר לביטחון פנים, יואב סגלוביץ', על שאילתה שהגשתי לו לפני שלושה-ארבעה חודשים לגבי שכונת שמעון הצדיק. מה שהוא אמר, כרגע יש רגיעה.

ואני לצערי נאלץ להגיש עוד פעם הצעה דחופה לסדר-היום. אין רגיעה, זה אשליה שיש רגיעה, זה כיסוי על מה שקורה בשטח. בפועל, בשטח, אני מדבר כרגע קרוב לבית שלי – אני גר בעיר דוד – יש שכונת מעלה הזיתים, אתה מכיר את זה היטב, הדרך משכונת מעלה הזיתים, כשיש רגיעה זה רגוע, אפשר ללכת ברגל משכונת מעלה הזיתים לכותל וחזרה בכל שעות היום והלילה.

לאחרונה רבו המקרים שפשוט התושבים הערבים, הם מציקים, מרביצים מכות, מתנפלים על חבר'ה צעירים שהולכים ברגל, והמשטרה לא עושה כלום. יש עדויות, יש מצלמות אבטחה, יש מצלמות אבטחה שמזהות את הפנים, המשטרה לא עושה כלום. תיכף אני אתן לחברי אופיר כץ להרחיב על אי מיצוי הדין כי כשכבר עוצרים אז לא ממצים את הדין ומשחררים או שלא עושים כלום.

אנחנו מתריעים, ואני חושב שראוי שזה יבוא למליאת הכנסת. אני יודע שיש שבוע לחוץ. סגן השר לביטחון פנים ממילא נמצא בכנסת ביום רביעי. אני חושב שחשוב להעלות את ההצעה הדחופה הזאת לסדר-היום על סדר-יומה של הכנסת. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת אופיר כץ.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, בעקבות ריבוי המקרים שראינו במבצע שומר חומות הזמנתי מחקר מהממ"מ שלנו לראות למה היד קלה על האבן, למה אין שום הרתעה ואנשים זורקים אבנים כאילו זה סוכריות או משהו כזה.

בשבוע שעבר קיבלנו את הממצאים – מי שראה, זה גם פורסם בידיעות אחרונות ביום שישי – והנתונים באמת באמת מרתיחים ומסבירים למה לאנשים אין רתיעה מלזרוק אבן על רכב נוסע, וכבר אנשים נרצחו מהדבר הזה. הנתונים הראו ש-95% מהתיקים, שזה מעל 7,000 תיקים שנפתחו, 95% מהתיקים נסגרים, רק ב-69 תיקים יש מאסר, ו-93% מתוך האחוז הזה, משך המאסר הוא פחות משנה.

אפס עד שש.

כשהחוק אומר עשר שנים אם אתה זורק אבן על מסלול נסיעה ועד 20 שנה אם אתה זורק אבן על רכב נוסע. זאת אומרת, המחוקק ראה את הדבר הזה בחומרה, החוק מעניש ברמה מחמירה ולא צריך לשנות אותו. הבעיה היא כשמגיעים לבתי המשפט, אז או שאין כתבי אישום או שמגיעים וזוכים לעבירות מקלות.

אותו דבר מנתוני משרד הביטחון, קיבלנו את הנתונים גם מהמשטרה וגם ממשרד הביטחון, גם שם ראינו שכל שנה יש בין 1,000 ל-1,500 מקרים אבל כל שנה מספר התיקים שנפתחים, יורד. אם ב-2015 היו לנו 909 תיקים, ב-2020, על אותה כמות של מקרים, רק 218, זאת אומרת יש פה הפקרות, באמת מפקירים את האזרחים שלנו שמנסים לרצוח אותם, לא פחות. זה לא מעשה קונדס, אבן על רכב נוסע זה כמו לירות באקדח על רכב נוסע, אין הרבה הבדל.

זה כלי נשק.

בדיוק. ברגע שבן אדם חוטף את האבן זה כאילו הוא ספג קליע, ואנשים כבר נרצחו מהדבר הזה. אין הרתעה. בתי המשפט מקלים, לא מתייחסים לנושא הזה ברצינות כמו שצריך, ולכן הגשנו יחד עם שורה של חברי כנסת הצעה לדון על זה במליאת הכנסת ואולי גם לאחר מכן להעביר את זה לדיון בוועדה.

זה נושא סופר חשוב, זה חיי אדם שכרגע בתחום הזה הם מופקרים. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש ממך. הגשנו את הערעור הזה, פעם ראשונה שאני מגיש ערעור כי אני חושב שהנושא הזה הוא באמת באמת חשוב – חיי אדם שכרגע לא זוכים להגנה שהם אמורים לזכות, ואני מבקש ממך, אני יודע שגם הנושא קרוב ללבך – אתמול גם התבטאת בנושא הזה – אני מבקש שתקבלו את הערעור ונחזיר את זה לסדר-יומה של הכנסת. תודה רבה.

חבר הכנסת אופיר כץ, תודה רבה. חבר הכנסת פרוש, בבקשה.

כמובן שאני מצטרף לכל מה שנאמר פה. אני יודע שזה מאוד קשה לבוא ולהחליט – כנראה אלה ההתלבטויות שיש לך – לבוא ולהוסיף נושאים, אבל אני חושב שאלה שיושבים פה בחדר, רובם הגדול, מבינים את המצב, מה זאת אומרת שהביטחון מתערער, שיש ניסיונות לפגוע.

אז כל אחד צריך לעשות את מה שהוא יכול לעשות כדי שניתן את הברקס הנכון לדברים האלה. איך? נכון שצריכים להתאמץ. זה נוח, זה קל לתת עוד שעה לסדר-היום ביום רביעי, אבל אנחנו צריכים לעשות משהו. זה כלי הפעולה שלנו שאפשר לעשות כחברי כנסת בעניין הזה, אז מה זה עושה? בא שר המשטרה, הסגן שלו, הוא שומע, צריך לתת תשובות. הם רואים שיש לחץ, זאת אומרת זה לא שזה עובר לסדר-היום. כמו שחבר הכנסת מעוז אומר, זה הרי לא דבר פשוט, ואם מערערים אותך במעלה הזיתים אז אחר כך מגיעים לשמעון הצדיק ומשמעון הצדיק למוסררה, ככה הדבר הזה עובד.

אז אנחנו פה, אלה שעכשיו נמצאים פה, יכולים באמת לגרום לכך, לעשות פעולות שיבינו שאנחנו לא שלמים עם המצב הזה. אחד הדברים זה שמעלים נושא לסדר-היום.

חבר הכנסת פרוש, תודה רבה. את רוצה להתייחס, ארבל?

כן. צריך לומר שזה שנציג הנשיאות לא נמצא זה לא שולל מוועדת הכנסת את הסמכות שלה. זאת אומרת, ברור שמזמינים את נציג הנשיאות להסביר למה הנשיאות העדיפה נושאים אחרים על פני הנושאים שנדונים פה עכשיו, אבל לא הגיע, הוועדה רשאית - - -

ואיך ישכנעו? הרי שיקול הדעת הוא של הנשיאות.

בסדר אבל היא אומרת שאם הם לא פה אז אין להם זכות עכשיו לערער על ההחלטה שתתקבל פה.

אפשר להחליט שממתינים לנשיאות.

חשוב לי להגיד. קודם כול, הנושא הזה, כמו שאמר חבר הכנסת אופיר כץ, מעבר לזה שהוא קרוב לליבי, אנחנו יודעים שמדובר פה בסופו של דבר בחיי אדם. שוחחתי על זה עם חבר הכנסת כץ. יש פה – ואמר את זה גם חבר הכנסת פרוש – צריך לראות גם את הנושא הקואליציוני הרוחבי אבל גם אני רוצה לשמוע מהנשיאות, כן חשוב לי לדעת כמה נושאים עלו אתמול.

כן. רצוי לשמוע איזה נושאים אושרו, והשיקולים שלהם.

אני לא רוצה להצביע על זה עכשיו, אני רוצה לעשות את הבדיקות שלי.

אני חושבת שזה נכון להמתין לנציג הנשיאות.

לא, אני לא יודע אם אפילו להמתין. נגיד את זה ככה, אני רוצה לקיים עכשיו את הדיונים על כלל הנושאים, וככל שנצליח - - -

זה חשוב כי גם בנושא הזה של ערעורים יש הוראה מפורשת שאם המערער לא מגיע, לא ידונו בערעור שלו, אז דווקא זה שנמצאים פה זה נכון לשמוע.

כי זה חד-צדדי.

אני אומר, פה חברי הכנסת השקיעו, אני יודע גם שהיום העבודה בוועדות היא אינטנסיבית ולחוצה, חברי הכנסת פינו לעצמם את הזמן ובאו לפה. אז קודם כול אני מציע שכן, עכשיו אנחנו נעשה דיון על כלל הנושאים ואת הנושא של ההצבעה אני אבחן תיכף.

יש לי דיון מהיר בוועדת הבריאות. אני ביחד עם אבי מעוז.

יש לך פה זכות הצבעה בוועדה?

לא. ארבל אמרה שצריך שאני אהיה פה.

אתה צריך להיות פה ואתה פה, זה בסדר.

בהצבעה הוא לא צריך להיות.

אז יצביעו על הערעור שלך.

הצגתם את הנושא, מבחינתנו זה בסדר.

אם זה ערעור שלך אתה לא יכול הרי להצביע.

לא, אני לא חבר ועדה.

בסדר גמור. אנחנו מבחינתנו מיצינו את הנושא הזה במובן של הדיון והוא יעלה להצבעה. אני אעדכן אתכם. חבר הכנסת אופיר כץ, תודה רבה.

תודה רבה.



ערעור על החלטת נשיאות הכנסת שלא לאשר דחיפות הצעה לסדר-היום בנושא:"אירוע טרגי במסגרתו מתמודד עם מחלת נפש הרג את אמו", הצעת חברת הכנסת מיכל וולדיגר

נעבור לנושא השני: אירוע טרגי במסגרתו מתמודד עם מחלת נפש הרג את אמו, הצעת חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בבקשה.

תודה. אני אתחיל בכך שביום חמישי האחרון, גם אתה היושב-ראש, היית פה איתנו עד השעות המאוחרות של הלילה. היה דיון בוועדת הבריאות על נושא הקאפ. הקאפ, קרי ההתחשבנות בין בתי החולים לבין קופות החולים ביחס של התשלומים אחד לשני, כשהמהות מאחורי ההתחשבנות הזאת זה מחד, להשקיע את הכספים בקהילה ובפתרונות ובטיפול בקהילה, מול להשקיע את הכספים שבעצם נצבעים לבריאות, בבתי החולים, זה בעצם המאבק בין הקופות לבין בתי החולים.

כמעט 16 שעות ישבנו בדיונים, כשהכול חשוב – ואני הייתי מחוברת לכל הדיונים והיה לי מה להגיד בכל תחום, אבל באמת ישבתי על קוצים כדי שזה יגיע לתחום של בריאות הנפש כי בבריאות הנפש ובכל הנושאים – כמו שאמרתי, בכל נושא הבריאות – הנקודה הזאת חשובה, אבל בוודאי ובוודאי בבריאות הנפש, כאשר הריק העצום שיש בקהילה הוא זועק לשמים אבל גם הצפיפות והתנאים הנוראיים שיש בבתי החולים, גם זה זועק לשמים. לכן ההתחשבנות היא חשובה שבעתיים בבריאות הנפש.

וחיכיתי. החוק עצמו של הקאפ לא כזה ארוך, הוא 27 סעיפים, אבל בריאות הנפש נדחקה לסעיף 25 כי כרגיל, גם בוועדת הבריאות, בריאות הנפש נדחקת לקצה. וגם כשכבר הגענו ל-25 אז דילגו על 25 והלכו ל-26 ול-27. אני מציינת את הדברים כדי להסביר כמה התחום של בריאות הנפש נדחק אחורה כל הזמן. אחרי שגמרנו את 26 ו-27 חזרנו ל-25 ודנו בו – תסלחו לי אם אני טועה ולא מדייקת – רבע שעה, כש-16 שעות ישבנו, וגם ברבע שעה הזאת בעצם זה לא היה דיון לעומק. זה היה דיון מאוד מאוד רחב, בלי להיכנס לגוף העניין ואז אולי לתת איזה כמה מיליונים במשהו שהוא כמו פלסטר בגוף שצריך ניתוח לב פתוח.

נסעתי הביתה, זה לא היה קל, בשלוש בבוקר, וביום שישי בבוקר אני פותחת את הרדיו ואני שומעת על רצח, קראו לזה, אבל מבחינתי זה לא רצח, זה מוות, כשמבחינתי כל רגע שאנחנו יושבים פה, המוות הבא נמצא שם, הוא יגיע. ואתם שואלים אותי למה? ראיתי את זה כן בכותרת במעריב אבל זה דעך מהר מאוד כי הנושא הזה לא מעניין אף אחד. רצח שבן בן 27 ביישוב בארץ – זה היה כתוב בעיתון אז אני יכולה להגיד – בבית שמש, אחרי שהשתחרר חמישה חודשים היה בבית חולים פסיכיאטרי, השתחרר לקהילה, אבל שוב, בלי טיפול, בלי מסגרת. החוק מחייב לתת תוכנית טיפול כשהוא משתחרר. ככל הנראה – שוב, אני לא בקיאה בנושא, אבל לצערי הרב זה גנרי – בלי טיפול, אני מכירה את זה היטב, בלי טיפול, בלי שום מעטפת כמו שצריך, לבית ההורים שלו, ככה כמו שהוא, אחרי אשפוז, למשפחתו. האימא לא יכולה לטפל בו, לא האימא הספציפית – אני לא רוצה להגיד את המילה נרצחה כי בעיניי הבחור עצמו הוא קורבן לא פחות מאשר האם שכבר לא איתנו.

באמת, כבר אין לי כוח להשתמש במילה שערורייה, אבל זה כן שערורייה. והנה, אני שולחת את זה פה שנדון. אישה נרצחה, תחשבו על המשפחה שנשארה – ההורים שם גרושים – שוב, אני יודעת את הדברים מהעיתון. בכוונתי ללכת לשבעה השבוע. יש שם עוד ילדים קטנים, יש שם משפחה שהיא קרועה גם ככה ועכשיו היא נקרעת בין לשבת שבעה על האימא שנהרגה, שנרצחה או איך שלא תקראו לזה, לבין לרחם על הילד, שבעצם זה לא הוא, זו המחלה. ולא המחלה, שלא תחשבו שיש פה איזו סטיגמה על חולי נפש אלא זו מחלה שלא טופלה כי אם היא הייתה מטופלת כמו שצריך זה לא היה קורה. הילד הזה שרצח – במירכאות או לא במירכאות – את אימא שלו היה יכול להיות כמו כולנו אם היו מטפלים בו בזמן, אבל אין טיפול בקהילה. אין רצף טיפולי, אין רצף שיקומי.

וחברים, לא מדובר במשהו איזוטרי. מדובר באלפי, ואני לא אגזים אם אני אגיד מאות אלפי אנשים, שזקוקים לרצף הזה, והוא לא קיים.

נרצחה פה אישה, נהרגה פה אישה, אבל זה לא היא, זה כל המשפחה שלה, כל המעגל מסביב, שלא נדבר על הילד עצמו שאני לא רוצה לחשוב מה יקרה לו כשהוא יתעורר מהמציאות המדומה שבה הוא היה נתון ויגלה מה הוא עשה.

בואו נדבר על זה. שיהיה דיון רציני, עמוק, כי כולנו כולנו בני אדם, כולנו גוף ונפש, אי אפשר להשאיר את זה יותר מאחור. פשוט אי אפשר.

ואז אני מקבלת הודעה שזה נדחה כי יש דברים יותר חשובים. אז הייתי שמחה נורא אם היה יושב פה נציג מהנשיאות והיה מסביר לי מה יותר חשוב מחיי אדם, מאישה שנרצחה, מאימא לילדים קטנים שבסך הכול הבן שלה ביקש סיגריות והיא אמרה לו: לא, אתה תמות מהסיגריות, ואז הוא לקח סכין ודקר אותה, והאנשים שטיפלו בגופה מספרים איך המצב היה נראה שם.

ניר, לבך גדול, אני מכירה אותך. מה יותר חשוב מזה? א', ברמה הרוחבית. ב', לאישה הזאת, שכן, אנחנו נדבר פה על המצב הזה, איך זה הגיע ואיך אנחנו אשמים במוות הזה, ואם אנחנו לא רוצים שעוד מוות כזה – כי הוא בדלת, הוא פשוט ייכנס עוד שנייה – שלא נגיד, אתה יודע, אנחנו מכירים את "עגלה ערופה", ידינו לא נגעו במעל. ידינו במעל הזה.

אני באמת אשמח לשמוע מה יותר חשוב מהנושא הזה, ושכן הוועדה תצביע ותבין שהנושא הזה חשוב גם ברמת המודעות ולהראות שלמדינה שלנו חשוב, וגם ברמת התכלס, מה עושים עם זה. אני אשמח שתקבלו את הערעור שלי והנושא הזה יידון. תודה.

חברת הכנסת וולדיגר, תודה רבה.

אין נציגות של הנשיאות?

לא.

למה?

שאלה טובה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

אז בשביל מה אנחנו מקיימים את הדיון הזה?

אז אני אומר לך, את פספסת את תחילת הדיון.

מזלזלים בנו.

לצערי, לא הגיע לפה נציג מנשיאות הכנסת כדי להציג את הנושאים.

למרות שהוזמן.

למרות שהוזמן. זה ודאי לא מוסיף לנו כבוד. אנחנו קיבלנו החלטה לעשות דיון כרגע על שלושת הנושאים שעל סדר-היום. אני אעשה הפסקה, אחרי כן אנחנו ננסה כן – לפחות ברמה של שיחה אפילו שלי איתם – לברר למה הנושאים הללו נדחו, ובהמשך אנחנו גם נקיים הצבעה.

אבל כבוד היושב-ראש, אני לא חושבת. אם הם זלזלו ולא הגיעו, זכותנו לקבל החלטות עכשיו. הם לא הגיעו כדי להשמיע את דעתם בנושא, אני חושבת שיש זכות לוועדה להצביע, לקבל החלטה ולהגיד להם תודה רבה.

בהחלט. אבל אני כיושב-ראש, מאחר ובסופו של דבר לפני שאני מקבל הכרעה אני גם רוצה לדעת למה זה נדחה, אני רוצה לדעת מה הסיבות, ובזה שהם לא באו אני לא רוצה להעניש את כל המשכן וכל המליאה וכל סדר-היום של יום רביעי, אני רוצה לדעת גם את כל התמונה כולה.

אם אנחנו לא היינו מגיעים, זה היה נדחה.

בדיוק ככה.

ככה זה. אם יש איזונים, הם צריכים להיות זהים לכול.

קודם כול, מבחינה תקנונית אנחנו יכולים לשקול אם גם בדבר הזה צריך לעשות איזשהו שינוי בתקנון.

כדאי לשמוע מה היועצת המשפטית אומרת.

מבחינת ההיגיון הבריא שאני מנסה לאמץ, אז ודאי שאני יכול לקבל החלטה רק על סמך הדברים ששמעתי פה. אני לא רוצה לקבל החלטה על סמך הדברים ששמעתי פה בלבד, אני רוצה לשמוע גם מה עמדת הנשיאות, זה הדבר הכי הגיוני, למה הם החליטו כך.

הייתה להם הזדמנות.

כן, אבל ניתנה להם ההזדמנות, והם ויתרו.

אני מבין את זה. כרגע זה שיקול הדעת שלי. אני לא מדבר כרגע על ההתנהלות שלהם, אני מדבר על שיקול הדעת שלי.

אבל אפשר לדעת מה אומר התקנון בנושא הזה?

אני התייחסתי בעניין. מן הראוי לשמוע את הנשיאות כמובן כי לפעמים ההתייחסות היא לא רק לגופו של עניין, לא רק מסבירים למה הנושא הזה נדחה על פני אחרים, לפעמים הנשיאות באה ומסבירה – בעצם היה דיון בעניין הזה לפני שבוע בוועדה או עוד שבוע.

הייתה להם הזדמנות לבוא ולהגיד, כן.

אבל בכל זאת, היות ומדובר בהוספת נושא על סדר-היום של הכנסת, זה עניין מאוד משמעותי. אני חושבת שהדברים שאמר יושב-ראש הוועדה, יש בהם היגיון רב.

בדיוק בגלל שזה עניין מאוד משמעותי, היה מן הראוי שהנשיאות כן תגיע, תשלח איזשהו נציג.

לגמרי.

כנראה, כנראה, אין להם מה להסביר.

יכול להיות שאת צודקת. אני רק רוצה לעשות בירור לפני שאני מקבל הכרעה, זה הכול. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

עד עכשיו, מתחילת הישיבה, לא היה קשר עם הנשיאות לברר, למה לא הגעתם?

מנסים לברר. מישהו שהיה צריך להגיע מהנשיאות – לא יודע, הייתה לו איזו בעיה ולא הגיע, וכרגע גם אין מחליף שיגיע. שוב, אני גם רואה את הדברים האלה בצורה שלא מכבדת את הכנסת, אני גם הבעתי את אי שביעות רצוני מהדבר הזה.

אני - - -

חברת הכנסת עאידה סלימאן, אני רוצה ברשותך לסיים את הדיון כאן כי אנחנו, כנראה כל אחד יתבצר בעמדתו. בסופו של דבר זה שיקול דעת שלי איך יתנהל הדיון. אני רוצה לקבל את התמונה המלאה לפני שאני מקבל הכרעה.


ערעור על החלטת נשיאות הכנסת שלא לאשר דחיפות הצעה לסדר-היום בנושא: "החלטת גנץ לקבוע שישה ארגונים אזרחיים פלסטינים כארגוני טרור", הצעת חה"כ אוסמה סעדי

עכשיו נעבור לנושא גם התקנוני וגם הטכני. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, את מחליפה את חבר הכנסת אוסאמה סעדי בהצגת הנושא?

כן.

אני רוצה להתייחס לזה. התקנון לא רצה מאוד להקל בנושא של ערעורים, לכן הוא באמת דרש שחבר הכנסת המערער יגיע, ואם הוא לא מגיע, רואים כאילו הוא לא ערער, ולגבי חבר הכנסת שרוצה לבקש מחבר כנסת אחר לייצג אותו, יש פה גם כן הוראה מאוד ייחודית רק לעניין הזה.

כתוב: "נעדר חבר כנסת מישיבה של ועדת הכנסת בעת שדנה בערעורו, יראו כמי שלא הגיש ערעור; ואולם, אם קבעה ועדת הכנסת" – זאת אומרת, צריך החלטה – "כי נבצר ממנו להשתתף מסיבה רפואית או מסיבה מוצדקת אחרת, רשאי חבר כנסת אחר שהמערער הסמיכו בכתב, לייצגו בוועדה."

אני מבינה שיש כאן הסמכה, אבל צריכה להיות קביעה על סמך – אני לא יודעת למה הוא ביקש לא להגיע. אולי כדאי להגיד את זה.

מעניין מאוד.

כן. זאת הוראה שקיימת רק כאן.

להתנדב במידע הזה דווקא עכשיו אחרי שערערתי על צורת ניהול הוועדה. נו.

מה זאת אומרת צורת ניהול הוועדה, אני לא מבין.

נו באמת. אני ניגשתי, ביקשתי להחליף, אושר לי, אחרת הייתי דואגת - - -

לא רוצים למנוע ממך.

חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, סליחה, אין פה עניין להתעמת. בואו נעשה את זה מסודר.

אני לא באתי להתעמת.

מאחר ואני צריכה ללכת לוועדת בריאות, אני אשמח לשמוע.

בבקשה. ברשותך, כדי שזה יהיה מסודר, כדי שלא יהיה אחרי כן ערעור על עצם הדיון בזה, אני אצמד לתקנון ואני כרגע אבצע הצבעה לגבי האישור שלך.

תצביעי, מיכל.

אני לא חברת ועדה.

לא, זה בסדר. זה אני מצביע. אני כרגע היחידי שיש לו זכות הצבעה פה. אני אעלה כרגע להצבעה את אישור החלפת חבר הכנסת אוסאמה סעדי, הסמכתך להחליף אותו, ונתקדם. אני מצביע כרגע, מי בעד הסמכת חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן להחליף את חבר הכנסת אוסאמה סעדי, ירים את ידו.

הצבעה

אושר.

אני בעד, למרות שאומרים עליי שאין לי זכות הצבעה. אני בעד.

זה נרשם בפרוטוקול. פה אחד, אושרה הסמכתך. בבקשה. הנושא הוא: החלטת גנץ לקבוע שישה ארגונים אזרחיים פלסטיניים כארגוני טרור, הצעתו של חבר הכנסת אוסאמה סעדי, ומחליפה אותו בסמכות חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה.

תודה, כבוד היושב-ראש, כולנו בשבוע האחרון שומעים עד כמה הנושא תופס כותרות ומחייב באמת דיון רציני בתוך הכנסת על ההחלטה הזאת לקבוע שישה ארגונים אזרחיים פלסטיניים כארגוני טרור.

הארגונים האלה פועלים כבר מעבר ל-30 שנה. הארגונים האלה, ארגונים שפועלים גם בספרה הפלסטינית, גם מול הרשויות בישראל כי אחד מהארגונים האלה, הוא מייצג את האסירים, וגם כן בזירה הבין-לאומית.

אנחנו חושבים שלהחלטה הזו יש השלכות – גם מדיניות, גם פוליטיות וגם על דעת הקהל הישראלי. אפשר להסכים איתה, אפשר להתנגד לה, אבל אי אפשר למנוע דיון עליה. זאת הכוונה שלנו. חבר הכנסת אוסאמה סעדי הגיש את הבקשה כדי שיהיה דיון במליאת הכנסת ותהיה אפשרות גם כן שהשר יבוא ויסביר את עמדתו, יסביר לכולם על סמך מה הוא קיבל את ההחלטה מרחיקת הלכת הזאת.

אנחנו חושבים שלהוריד נושא כל כך חשוב, שהוא נושא שעכשיו קורה – בדיוק עכשיו, כשאנחנו מדברים ביומיים האחרונים שזה התחולל – עכשיו זה הזמן לדבר על הנושא הזה, להעלות אותו במליאה ולתת אפשרות לכלל חברי הכנסת גם כן להיות נוכחים בדיון הזה.

אנחנו מבינים שסדר-היום של הכנסת עמוס בכל מיני נושאים אחרים אבל אנחנו לא חושבים שהנושא הזה הוא פחות חשוב משאר הנושאים, ולהיפך. אני חושבת שבבקשה הזו יש מתן חשיבות רבה גם להשמיע וגם לשמוע – לשמוע את דעת השר ועמדתו, ועל סמך מה קיבל את ההחלטות שהוא קיבל.

אני מבקשת, לפחות אם סדר-היום עכשיו עמוס – ואני מבינה בגלל הדיונים שהחליטה הקואליציה כן להתעקש עליהם – לתת לנו את האפשרות להעלות את זה אפילו בשבוע הבא. זאת האפשרות היחידה שאני יכולה לחשוב עליה ולא להוריד את הנושא מסדר-יומה של הכנסת.

חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, תודה רבה לך. אני חושב שאנחנו נצא כרגע להפסקה.

האם יש סיכוי שמישהו מגיע?

שבוע הבא אמור להיות תקציב כל השבוע.

אנחנו יוצאים לחמש דקות הפסקה, עד 10:35.

- - -

הוועדה יוצאת להפסקה. אנחנו נשוב ונחדש את הדיונים בשעה 11:00. תודה רבה.

(הישיבה נפסקה בשעה 10:30 ונתחדשה בשעה 11:00.)

אנחנו מחדשים את דיון הוועדה, בדקה איחור. אני אומר עוד פעם, לצערי לא הגיע נציג מהנשיאות. אנחנו נברר מה קרה שם, ולכן אנחנו גם לא יכולים להציג פה את עמדת הנשיאות. הם קיבלו אתמול ארבעה נושאים לסדר-היום.

אולי שלחו אותו לעשות טעימות ב"גריי".

לא. במודיעין. במודיעין, במקום כשר שסגור בשבת.

אנחנו כרגע נעבור להצבעה על הערעורים. הנושא הראשון: אי מיצוי הדין עם מיידי האבנים וזורקי בקבוקי תבערה, הצעתם של חברי הכנסת אופיר כץ ואבי מעוז. מי בעד קבלת הערעור, ירים את ידו. מי נגד?

הצבעה

אושר.

1 בעד. הערעור מתקבל.

אירוע טרגי במסגרתו מתמודד עם מחלת נפש הרג את אמו, הצעת חברת הכנסת מיכל וולדיגר. מי בעד, ירים את ידו. מי נגד?

הצבעה

לא אושר.

ההצעה לא עברה.

החלטת גנץ לקבוע שישה ארגונים אזרחיים פלסטיניים כארגוני טרור, הצעת חבר הכנסת אוסאמה סעדי.

זה נושא כל כך על סדר-היום – גם קואליציה, גם אופוזיציה. איך לא דנים בזה במליאה, אני לא מבין.

בסדר. הייתה פה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שהחליפה אותך ונימקה.

היא נימקה?

היא נימקה. אישרנו לה. על פי התקנון הצבענו כדי להסמיך אותה.

היא נימקה, אז אני חוזר בי.

אנחנו עשינו את הדיון על שלושת הנושאים לפני כן, פה אנחנו רק מצביעים. לגבי הנושא השלישי: החלטת גנץ לקבוע שישה ארגונים אזרחיים פלסטיניים כארגוני טרור, הצעת חבר הכנסת אוסאמה סעדי. מי בעד לקבל את הערעור, ירים את ידו. מי נגד?

אתה לא יכול להצביע, אוסאמה. זה הערעור שלך.

הצבעה

לא אושר.

הערעור לא התקבל.

אני נועל כעת את ישיבת ועדת הכנסת. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:05.