פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



8
ועדת הכנסת
19/10/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 24
מישיבת ועדת הכנסת
יום שלישי, י"ג בחשון התשפ"ב (19 באוקטובר 2021), שעה 10:00

ערעורם של חברי הכנסת אורית מלכה סטרוק ומאיר פרוש על החלטת יושב ראש הכנסת והסגנים שלא לאשר דחיפות הצעתם לסדר היום בנושא "פתיחת קונסוליה בירושלים".

חברי הוועדה: ניר אורבך – היו"ר
איתן גינזבורג

יעקב מרגי
אורית מלכה סטרוק
יצחק פינדרוס
מאיר פרוש
שלמה קרעי

ארבל אסטרחן

נועה בירן - דדון

יפעת קדם



ערעורם של חברי הכנסת אורית מלכה סטרוק ומאיר פרוש על החלטת יושב ראש הכנסת והסגנים שלא לאשר דחיפות הצעתם לסדר היום בנושא "פתיחת קונסוליה בירושלים".

היום יום שלישי, י"ג בחשוון התשפ"ב – 19.10.2021. לפני שנפתח את סדר היום, אני רוצה לומר כמה מילים על מה שהיה אתמול. אתמול ציינו את יום הזיכרון לראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל שנרצח בידי בן עוולה. כולנו זוכרים את הימים ההם של שסע ופילוג בעם ישראל. אני, כבן הציונות הדתית וכאיש המחנה הלאומי, הרגשתי רדוף לאחר הרצח. נעשתה הכללה גסה ורעה וסימנו את כולנו כרוצחים. אי אפשר היה לעלות לאוטובוס באותם ימים בלי שיסתכלו עלינו בתיעוב. הייתי בהפגנות. מעולם לא הסתתי ומעולם לא קיללתי. אנשי השמאל מבחינתי היו תמיד אחים. גם אם טועים, אחים. אסור לנו לחזור לאותם ימים רעים שבשיאם נרצח ראש ממשלת ישראל. האחריות הזאת מוטלת על כתפי כולנו.

אני הצטרפתי לממשלה הזו כי האמנתי ואני עדיין מאמין שאפשר לעשות ביחד דברים טובים לעם ישראל. קיוויתי שסוף סוף אחרי 26 שנים יום הזיכרון לרבין יהיה באמת יום אבל לאומי שכלל אזרחי ישראל ירגישו שהוא שלהם. אני לא מצפה ממי שלא בממשלה להתנהג באחריות לאומית. אני כן מצפה מחבריי בקואליציה ובממשלה לפעול באמת לשינוי ולריפוי. אתמול חברתי לסיעה צייצה ציוץ שטוב היה לו לא היה מצויץ וטוב שמחקה. אני מכיר אותה ויודע שליבה הוא לב ענק ובטוח שהיא עצמה מצטערת שצייצה, אבל חשוב לי לא פחות להתעכב על משהו שבעיני הוא חשוב מאוד מאוד. אתמול ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד אמר על במת הכנסת "צאצאיו האידיאולוגיים של יגאל עמיר יושבים היום בכנסת ישראל, מקבלים לגיטימציה, אורחים רצויים בכל האולפנים, אילולא חוללנו את הנס של ממשלת השינוי הם היו עכשיו שרים בממשלה". ראש הממשלה החליפי, שאמר את הדברים האלה אתמול, כתב לפני שנים לא מעטות את הטקסט הבא:

"האיש ההוא – שאני שונא – העומד בהפגנות עם שלט "מוות לערבים", הוא בעצם אותו האיש – שאני אוהב – המגיש מימיה לשבוי, מפני שגם הוא בן אדם.

והאיש ההוא – שאני שונא – שצובע את שמו על פסל בוינה, הוא בעצם אותו האיש – שאני אוהב – שמלווה לי 50 דולר באתונה, רק בגלל שאני ישראלי.

והאיש ההוא – שאני שונא – שבשם ערכים דתיים שאפילו הוא לא מבין, תובע זכות היסטורית על הפרת והחידקל, הוא בעצם אותו האיש – שאני אוהב – שעומד לידי ביום הכיפורים ומראה לי בסבלנות אין קץ את הקטעים הנכונים.

והאיש ההוא – שאני שונא – שחושב ש"שלום עכשיו" הם בוגדים והמערך הוא משוגע, הוא בעצם אותו האיש – שאני אוהב – שנותן לי את הסיגריה האחרונה שלו, בעמדת השמירה בתוך הקור של לילה לבנוני נוסף.

והאיש ההוא – שאני שונא – שדוחף אותי בתור לאוטובוס וזיעתו נדבקת אלי, הוא בעצם אותו האיש – שאני אוהב – שמבזבז יום שלם בשביל להחזיר הביתה את הילד של השכנים שאיבד את דרכו.

והאיש ההוא – שאני שונא – שנכנס למסעדה החביבה עלי והורס לי את הערב בקולניות המעצבנת שלו, הוא בעצם אותו האיש – שאני אוהב – שעבד כל יום במפעל יצוא והתרגל לצעוק כדי שרעש המכונה לא יפריע לו.

והאיש ההוא – שאני שונא – שקורא לי אחי למרות שהוא לא, הוא בעצם אותו האיש – שאני אוהב – שאם ארצה או לא - הוא אחי.

מבחינתי אנחנו שותפים של האיש שכתב את המאמר הזה, לא של מי שאמר אתמול את הדברים מעל בימת הכנסת. אני מצפה ואני אפעל בעזרת השם בכל כוחי שהממשלה הזו תפעל ברוח המאמר הזה ולא ברוח הדברים שנאמרו אתמול מעל בימת הכנסת.

שיתנצלו. אגב, שירלי פינטו החליפה את הציוץ שלה בציוץ מסוג אחר.

על סדר היום: ערעורם של חברי הכנסת אורית מלכה סטרוק ומאיר פרוש על החלטת יושב-ראש הכנסת והסגנים שלא לאשר דחיפות הצעתם לסדר היום בנושא "פתיחת קונסוליה בירושלים". בקשה, אורית.

לא בכל פעם שאני מגישה הצעה דחופה לסדר שנדחית, אני מגישה ערעור. אתה, חברי ניר אורבך, יושב-ראש ועדת הכנסת, יודע שאלה הדברים. לא כל שבוע אני מופיעה אצלך עם ערעור, אבל במקרה שלפנינו אני חושבת שלא יעלה על הדעת שמליאת הכנסת לא תדון בנושא, ואני אסביר מדוע.

קרה אירוע דרמטי. עמד שר החוץ האמריקאי על אותה במה עם שר החוץ שלנו, שזה עתה דיברת עליו ונדמה לי שגינית את דבריו אתמול במליאה, ואמר שבכוונת ארצות הברית לקדם את הקמת הקונסוליה לפלסטינים בירושלים הריבונית, בירת ישראל. עמד לידו יאיר לפיד, שאתמול ידע כל כך מכוער לדבר, ושתק, לא אמר מילה על ההתבטאות הזאת, בזמן שכולנו יודעים שראש הממשלה הודיע לארצות הברית שלא תקום קונסוליה לפלסטינים בירושלים. הוא אמר להם שאירוע כזה יפרק את הממשלה. עומד שר החוץ של כולנו, לצערי, ופשוט שותק, והשתיקה הזאת, אדוני היושב-ראש, היא שתיקה כהסכמה, היא שתיקה לשני דברים נוראיים, לא לדבר אחד. דבר אחד נורא זה אם תקום כאן קונסוליה שתהווה חלוקת ירושלים. חלוקת ירושלים זה דבר שאסור בשום פנים ואופן להסכים לו, הוא בוודאי לא יכול לעבור בלי דיון ציבורי פה בכנסת. הדבר החמור לא פחות זה שלהקים קונסוליה כזאת בשעה שראש ממשלת ישראל מודיע שהוא מתנגד לכך, זה פשוט להפוך את מדינת ישראל לרפובליקת בננות, למדינת חסות של ארצות הברית, למדינה שאין לה בכלל סיי על מה שקורה בעיר הבירה שלה. לא יכול להיות שדבר כזה יקרה במחשכים ולא יתקיים עליו דיון בכנסת ישראל. עוד יותר חמור זה שראש הממשלה גם הוא שותק. עברו כבר לא מעט ימים מאז אותו אירוע טראומתי שבו מזכיר המדינה של ארצות הברית פשוט מודיע לנו שהוא ילך לנו על הראש ויעשה מה בראש שלו בירושלים, עיר הבירה שלנו, בניגוד לעמדה המפורשת של ראש הממשלה. עברו כמה ימים וראש הממשלה לא הוציא הגה מהפה, שום תגובה, כלום, אפס. זה מדאיג עוד יותר, זה מעלה חששות גדולים מאוד. לא יכול להיות, ניר, שעל שני הדברים האלה, ואנחנו מדברים גם על חלוקת ירושלים והדרך להקמת מדינה פלסטינית וגם על רמיסה של הריבונות שלנו כמדינה עצמאית להחליט מה קורה בעיר הבירה שלנו, הכנסת לא תדון.

אני אפילו לא יודעת, חברי חבר הכנסת מרגי, איזה עוד נושאים היו בפניכם, באיזה עוד נושאים דנתם, ואני גם לא יודעת מה הייתה הקצבה שלכם, אם אתם מחליטים רק על שתי הצעות, על שלוש וכו', אבל לא יכול להיות שנושא כזה שהוא כל כך מהותה של המדינה ועצמאותה של המדינה לא יעלה לדיון פה, זה פשוט לא יעלה על הדעת. אדוני יושב-ראש הוועדה, אין פה חברי כנסת שיכולים להצביע, אתה היחיד. אני קוראת לך לנהוג באחריות לאומית ופשוט להצביע בעד הערעור הזה, כי זה נושא שאי אפשר לטאטא אותו מתחת לשטיח. אי אפשר ואסור לטאטא אותו מתחת לשטיח. הדבר הכי מסוכן, ניר, זה שההתקפלויות קורות עם משתיק קול. קודם כל שלא יהיה משתיק קול, קודם כל שנשים זרקור על המציאות ונדון בה. אני מאוד מבקשת לקבל את הערעור שלי. אתה זה שבעצם צריך לקבל, אלא אם כן תתחילו פה לגייס שזו גם אפשרות. אני באמת חושבת שזה ערעור שחייב להתקבל.

תודה. חבר הכנסת פרוש, בקשה.

צריך להכיר במציאות הזאת שמי שהיה הנשיא, לפחות בקדנציה האחרונה של נתניהו, שהיה השותף שלנו בארצות הברית, היה הנשיא טראמפ. ישראל הכינה את הקרקע למציאות הזאת שטראמפ יכול היה לעשות את המהלך הזה, למרות שהערבים תמיד היו מאיימים והיו מכריזים שתפרוץ מלחמת עולם אם יכירו בירושלים כבירת ישראל. ישראל הכינה את הקרקע - יש בזה חלק גדול לנתניהו - ואז בא טראמפ ועשה את המעשה. יש אמירה שתחזור כל הזמן על זה שהקמתם מממשלה שבגלל שאחד לא מסכים עם השני אי אפשר לעבוד. בוודאי שאפשר לעבוד. יביאו החלטות על הקורונה, יביאו את התקציב. יש דברים בסיסיים שזה הנראות שלנו, בוודאי בתחום הזה, ואני ודאי ארצה לומר ולהדגיש שיש נראות בכל מה שקשור לכך שאנחנו יהודים מאמינים שרוצים להנהיג את המדינה לפי תורת ישראל. יש דברים שאנחנו לא יכולים להסכים עליהם. כשטראמפ הכיר בזה, אמרתי שאם הייתי יודע שאני יכול לקבל עוד בנייה ביהודה ושומרון, הייתי מעדיף את זה על הכרזה כזאת. הוא הלך על הדבר הזה של הכרה בירושלים כבירת ישראל. כלפי העולם זו ודאי אמירה ברורה שירושלים לא תחולק. לא יכול להיות מצב שארצות הברית רוצה לעשות פה קונסוליה. זה קורה כשחלקים נכבדים מתוך הממשלה הזאת רוצים את הדבר הזה. יכולת הרי לראות את זה כאשר לפיד סיים לדבר. מי ניגש לחבק אותו? מי ניגש לעודד אותו? זנדברג, מיכל רוזין. מרצ הלכו. הקבוצה הזאת פעילה באג'נדה שלהם, מבחינתם לחלק את ירושלים. האם אנחנו נמצאים במצב שבו גם נשיאות הכנסת לא תכיר בזה שצריך לדון בנושא הזה? חברת הכנסת סטרוק ואני ערערנו פה על העניין של חודש אב בכל הנוגע לכותל. מה באו ואמרו? שבדרך כלל הנשיאות מכירה בארבעה נושאים והנושא שלנו הוא כבר חמישי. ואז אמרנו: איך לא נדבר על הכותל כשזה נופל בדיוק בתשעת הימים? אחר כך זה הסתבך עם אנשים שלא מבינים את סדרי הכנסת והגיע להצבעה בלילה. חשבנו שבתשעת הימים צריכים לדבר על הכותל. עכשיו בנשיאות הכנסת אישרו רק שלושה נושאים, לא ארבעה. אנחנו לנושא הזה צריכים לומר כן, כי זה בכל אופן לא נושא שהוא איזה נושא זניח, הוא נושא שיש עליו ויכוח בין שני חלקים בעם. יש את החלק של לפיד שרוצה לפלג את ירושלים, לפצל את ירושלים, ויש את החלק האחר. הגשנו את זה כדין, כדת, למה לא לדון זה? איזה כאב ראש זה יעשה למישהו? ועדת הכנסת צריכה להחליט - כן, אנחנו דנים בעניין הזה.

נשמע עכשיו את חבר הכנסת מרגי.

אני אמלא את שליחותי נאמנה כסגן ואומר את מה שהיה בנשיאות ואת דעתי שהייתה. היושב-ראש בא בפתיחה ואמר שהוא רוצה שתי הצעות לסדר בלבד.

הוא נימק למה?

כי זה יום עמוס, כי יש הצעות חוק פרטיות. כפי שאתם יודעים, חברים, הרכב הנשיאות הוא חסר, הוא לא בהרכב מלא. אני אמרתי את דעתי. לא היה נימוק למה אלה ולמה אלה לא. אני אמרתי שהיה נהוג שיום רביעי זה יום של חברי הכנסת, חקיקה פרטית והצעות לסדר. איתן היה ושמע את הדברים. כמו כן אמרתי, וגם איתן אמר את זה, שבדרך כלל נהוג לתת העדפה להצעות לסדר שמגישים יותר חברי כנסת. הייתה הצעה אחרת, לא זו, של שישה מציעים שחשבתי להצטרף אליה, טענתי שהיא חייבת לעלות, שזו הסוגיה של הטיפול של הרווחה באוטיסטים מעל גיל 21 בהקשר לשביתת הרעב שיש בחוץ. אמרנו שחשוב שיהיה דיון. היושב-ראש התרצה וגם הוסיף הצעה אחרת של מציע יחיד, של יעקב אשר, שזו השלישית. מלכתחילה היו צריכות להיות שתי הצעות. אני חושב שימי רביעי צריכים להיות קודש קודשים לחברי כנסת, בדיוק כפי שיום שלישי זה לממשלה ויום שני זה להצעות אמון והצעות של הממשלה. אם אנחנו לא חסים על השעות ביום שני, גם ביום רביעי לא צריכים לחוס על השעות. ההחלטה של הנשיאות הייתה על השלושה האלה. נושא הקונסוליה לא עלה בכלל לדיון. אני לא יודע אם זה כתוב באיזה מקום, אבל היה נוהג של לפחות ארבעה, חמישה, לעיתים אפילו יותר. לצמצם לשניים זה דבר קיצוני שאפילו הקפיץ את איתן קצת. אני הרגשתי לא נוח עם ההחלטה של השלישית. אני הבאתי בפניכם את מה שהיה אתמול בנשיאות וגם את דבריי, עכשיו זו החלטה של הוועדה.

חבר הכנסת פינדרוס, בבקשה.

אדוני היושב-ראש ושני הסגנים הנכבדים שנמצאים כאן, צריך לומר את האמת, אני לא יודע כמה הציבור הישראלי וכמה חברי כנסת מבינים מה המשמעות של הקונסוליה במזרח ירושלים, מה הייתה משמעותה כשהיא הייתה במזרח ירושלים. כשאני הייתי ראש עיר בביתר עילית הקונסוליה האמריקנית הייתה אחראית לבוא ולצלם את הבתים, את השטחים, את הכבישים. אני זוכר עד היום שכשבאו אלי לביקור הייתי צריך להסתיר את התצ"א מאחוריי בשביל שלא יראו מה קרה באיזה תאריך. זה לא איזה משהו רק סמלי מה שקורה פה. לקורא הישראלי זה נשמע רק סמלי, אבל זה לא סמלי. יושב מנגנון שלם בירושלים שאחראי על עצירת בנייה בירושלים, על עצירת בנייה ביהודה ושומרון. יושב צוות שלם שזה תפקידו. עצם הדיבור על להחזיר את הקונסוליה מחזיר צבע ללחיים של אותם פקידים שיושבים כרגע בתל אביב או במקום אחר. אתמול פורסם המכתב ששלח מוסי רז, היום חבר כנסת, לרבין. איתן הבר ענה לו. בעבר גם בשמאל הישראלי היו חילוקי דעות בעניין הזה. היום כנראה שאין, כולם מסכימים שצריך להשתיק את הדבר הזה ושזה לא נורא אם יבנו קונסוליה, אם יעשו קונסוליה. אם זאת העמדה של הממשלה, לפחות שיסכימו לנהל דיון על זה. לא לנהל דיון? זה נושא שנמצא על הפרק, אי אפשר להתעלם ממנו. בעבר, למי שיודע, השגרירות בירושלים עברה בעוד חלקיק מבחינה פיזית. זה שאומרים שמה שיהיה באגרון זו תהיה קונסוליה ומה שיהיה בשער שכם לא תהיה קונסוליה, רק ישב קונסול שיהיה יותר נאמן לירדן והרשות הפלסטינית מאשר ירושלים, זה דבר משמעותי. לא לנהל אפילו דיון על זה? הבנתי שיש עמדות אחרות. לא לנהל דיון מהותי, עקרוני על הדבר הזה? זה משהו שנמצא על הפרק, אי אפשר להתעלם ממנו. חובה למי שירושלים יקרה לו לא לתת לסגת אחורנית. אסור לתת לדבר הזה לסגת אחורנית, חייבים לפחות לנהל דיון ציבורי על העניין הזה.

תודה רבה. חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה.

אני תומך בכל מה שאמר חברי מרגי. אתמול בנשיאות דרשנו להוסיף הצעה לסדר. צריך לומר שכל ההצעות לסדר שאושרו הן של האופוזיציה, אין אפילו אחת של הקואליציה. הנושא הספציפי הזה, על אף שהוא נושא מדיני חשוב שנדון בפורומים שונים, נדון במליאת הכנסת לפני חודש בהצעה לסדר של גברתי אבל נדחה על ידי הכנסת.

אני הגשתי הצעה על הקונסוליה?

אולי לא שלך. היה דיון במליאה, והמליאה העבירה את זה לוועדת חוץ וביטחון.

מתי זה היה?

ב-2.9. אני חושב שמהרגע שבו מליאת הכנסת החליטה להעביר את הנושא לדיון בוועדת חוץ וביטחון, ואני לא יודע אם התקיים שם דיון או לא, אי אפשר לבוא לוועדת הכנסת ולערער על החלטה של הנשיאות.

חבל שלא נאמר הנימוק הזה אתמול בנשיאות.

אי אפשר לבוא כשאנחנו נמצאים בתקופה מאוד אינטנסיבית בוועדות וכו', כשאנחנו יודעים שאמורה להתקיים או התקיימה - -

כנראה שלא התקיימה. היא הייתה אמורה להתקיים תוך 10 ימים.

מאה אחוז. אני מזכיר לך שבספטמבר היינו בפגרה, אז עדיין היא צריכה להתקיים. זה לא אומר שזה צריך להתקיים עכשיו בהצעה לסדר במליאה. מבלי לזלזל בנושא, בטח אחרי שמליאת הכנסת דנה בזה והחליטה לדון בזה בוועדת חוץ וביטחון, לא נראה לי - -

גם אם נאשר את זה יהיה אותו תהליך.

בוודאי. מה יקרה? אם נדון בזה ביום רביעי, יקרה אחד משניים: או שידחו את זה, או שזה שוב יעבור לוועדת חוץ וביטחון.

הדיון שאתה מדבר עליו שהיה, אני מאמינה לך שהיה.

אני גם מאמין שאת היית שם.

לא הייתי שם, אתה יכול לבדוק. הגשתי את ההצעה בעקבות אירוע שקרה אחרי הדיון שאתה מדבר עליו. אני מדברת על אירוע שבמסגרתו עמד שר החוץ האמריקאי על אותה במה יחד עם שר החוץ שלנו והודיע לשר החוץ שלנו שהם הולכים להקים קונסוליה בירושלים על הראש שלנו, למרות התנגדותנו, בלי להתחשב בדעתנו. זה משתנה דרמטי, כי הוא פוגע לא רק בחלוקת ירושלים אלא בכלל בעצמאות של מדינת ישראל כמדינה שיכולה לקבוע מה כן יהיה ומה לא יהיה בעיר הבירה שלה. שר החוץ שלנו שתק וראש הממשלה שלנו עדיין שותק. זה משנה את התמונה באופן דרמטי. בהצעה שכתבתי ביקשתי במפורש לדון בזה, ציינתי שזה האירוע שבו מדינת ישראל סותמת את הפה כשארצות הברית מודיעה לה מה היא הולכת לעשות בעיר הבירה שלה. אולי זה אותו השם, אבל זה לא אותו אירוע.

לאור העובדה שאנחנו, הסגנים, ביקשנו להוסיף עוד הצעה לסדר שהוסיפו אותה, ולאור העובדה שהנושא הזה כבר נדון במליאה והמליאה קיבלה את ההחלטה להעביר את זה לוועדת חוץ וביטחון, ולאור העובדה שנהוג לכבד את החלטת הנשיאות ולערער עליה רק במקרים מאוד קיצוניים, וגברתי ערערה כמה פעמים ואישרנו את הערעורים שלה, אני ממליץ לחברי הוועדה לדחות את הערעור ולהסתפק במה שקבעה הנשיאות.

חבר הכנסת קרעי, בבקשה.

אני לא אכביר במילים, אני חושב שאורית ושאר החברים אמרו את הדברים בצורה מאוד ברורה. יש כאן מגמה של היחלשות, של רפיסות מוסדות השלטון ושל אלה שמייצגים את מדינת ישראל בעולם כלפי האמריקאים, כלפי אחרים, ונותנים הטבות לאבו מאזן והתחייבות שלא נפעל בנושא האיראני, שנהיה עם ידיים כבולות. כשקורה אירוע כזה שבו מעליבים את מדינת ישראל, מעליבים את העם היהודי, וזה שעמד שם לא הביע התנגדות, לא אמר מילה, זה אירוע משמעותי שצריך לדון בו, לאו דווקא בעניין של הקונסוליה. הנושא כאן הוא הנושא של הרפיסות, של הפגנת החולשה, של איבוד הריבונות והמשילות של ממשלה. אני לא יודע אם זה לא מעניין את הממשלה או שיש לה מספיק צרות בינה לבין עצמה ושום מכנה משותף אחר בינה לבין עצמה ולכן כולם מעדיפים לטמון את הראש בחול ולתת לאירועים דרמטיים כאלה לעבור בשקט. אדוני היושב-ראש, אני חושב שלא יקרה שום דבר - ויקרה הרבה - אם תאשר את קיום דיון הזה. אם יעבור לוועדת חוץ וביטחון, אז יעבור. לפחות שם יושב ראש הוועדה לא יגיד שזה לא הנושא. הנושא הוא הרפיסות, הנושא הוא החולשה. צריך לקיים דיון בפני עצמו על ועדת חוץ וביטחון, על מה שקורה בתוכה, על תומכי הטרור שמשתחלים כמרגלים לתוך הוועדה הזאת, אבל זה נושא אחר לדיון.

הפרשנות של התקנון של הכנסת שלא מאפשרת לנו זכות הצבעה בוועדה זו פרשנות שהיא לא חוקתית. זה שקבעתם שאין לכל האופוזיציה זכות הצבעה בוועדות בגלל שהאופוזיציה כולה מחרימה, משתמשת בזה ככלי פרלמנטרי בגלל עיוותים ובגלל חוסר ייצוג בוועדות, זאת פרשנות שהיא לא חוקתית. יש את החוקה, יש את החוק ויש את התקנון. לא יכול להיות שבמדינה דמוקרטית חצי מהעם לא מיוצג, שאתם מונעים ממנו זכות הצבעה בוועדות.

לא אנחנו מונעים. חבר ועדה יכול להצביע בכל עת.

יש לכם את היכולת להגיד שהתקנון לא חל על מקרה כזה. גם במקרה שבו שהיה נושא חדש ומחקו סעיף אמרת שזה יכול להיות נושא חדש.

הייתה חלוקה כלשהי שאושרה בוועדת הכנסת?

הוועדות הוקמו. היה הרכב סיעתי גם בתוך האופוזיציה.

יש אמירה ברורה בתקנון?

יש אמירה לגבי סיעה שלא העבירה חברי ועדה. זאת לא סיעה שהתעצלה מלהגיש חברי ועדה, זאת אופוזיציה שמשתמשת בכלי פרלמנטרי. אני מתעקש בכל דיון ובכל ועדה להצביע.

הקול שלך לא יכול להיספר.

כשתקום הוועדה לביקורת המדינה נביא גם את זה לדיון בוועדה לביקורת המדינה.

זה נושא של ועדת הכנסת.

לא יכול להיות שהדמוקרטיה תהיה כבולה לתקנון.

אולי לזה שהסיעות לא נותנות את שמות חברי הוועדות.

התקנון לא מתייחס למקרה של חרם של אופוזיציה, הוא מתייחס למקרה של עצלנות של סיעה.

חבר הכנסת קרעי, אני אשמח לעשות על זה דיון נפרד אם תרצה ותבקש.

קודם כל, בדקנו, ועדת חוץ וביטחון עד לרגע זה לא קיימה דיון ולא קבעה דיון.

כי היושב-ראש הוא מהקבוצה שמחבקת את לפיד.

כי היושב-ראש עסוק במה הסיווג הביטחוני של העוזרת שלו, אבל נעזוב את זה. הבעיה שבגללה הגשנו את ההצעה הדחופה לסדר שלנו היא לא רק השאלה אם כן או לא תקום קונסוליה, אלא השאלה של איך מדינת ישראל מגיבה כשארצות הברית הולכת לה על הראש בעיר הבירה של מדינת ישראל. שאלה כזאת צריכה להידון בפורום שבו צריך להתייצב שר מטעם מדינת ישראל להגיב, בין שזה יהיה שר החוץ, בין שזה יהיה ראש ממשלה או נציגו, בין שזה יהיה השר לענייני ירושלים. מישהו מממשלת ישראל צריך להשיב לנו, חברי הכנסת, ולציבור מה משמעות השתיקה הרועמת הזאת של הממשלה. ימים ספורים לפני ההופעה המזעזעת הזאת של בלינקן שמעתי את השר גדעון סער בנושא הזה. דברים מאוד יפים הוא אמר. הוא אמר שבשבילם זו הבטחת בחירות, בשבילנו זו הבטחת הדורות. אתה זוכר את זה?

כן, והוא עדיין שם.

מאז הדברים של בלינקן לא שמענו את סער, לא שמענו את בנט, לא שמענו את שקד, לא שמענו את לפיד, לא שמענו אף אחד. השתיקה הזאת היא איומה.

הדברים ברורים, הבהרת אותם. אני חושב שאסור שתהיה פתיחת קונסוליה בירושלים. ההבדל ביני לבינכם הוא שאתם לא סומכים על ראש הממשלה ואני סומך עליו. הדברים שראש הממשלה אמר באו"ם הם דברים ברורים. מבחינת ממשלת ישראל לא השתנה מאז שום דבר. התייחסתי גם למכתב ששלחתם לי על כל מיני דברים שאתם חושבים שאולי קורים מול רע"ם שלא קורים. אני מאוד מכבד את מה שאמרת. באידיאולוגיה אני ודאי שם, אבל ברמת ההתנהלות של ועדת הכנסת אני מקבל את מה שאמרו הסגנים. בפעם הקודמת שנעתרתי לערעור הלכו לי על הראש בקמפיין.

הלכו לך על הראש בקמפיין?

זאת הרגשה סובייקטיבית שלי. אני לא רוצה להקריא תדרוכים שנעשו וגם לא רוצה להאשים את מי שעשה את התדרוכים. אני מתנגד כרגע לקבל את הערעור. מי בעד הערעור, שירים את ידו? מי נגד, מי נמנע?

הצבעה
לא אושר.


הישיבה ננעלה בשעה 10:35.