פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



23
ועדת החינוך, התרבות והספורט
19/10/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 33
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, י"ד בחשון התשפ"ב (20 באוקטובר 2021), שעה 9:30

חינוך ושימור היסטוריה, תרבות ומורשת של עולים

חברי הוועדה: שרן מרים השכל – היו"ר
עלי סלאלחה

טטאינה מזרסקי
יבגני סובה

שביט בן אריה - מנהל אגף א' שימור תרבות ומורשת, משרד התרבות והספורט

יובל אוליבסטון - מנהל אגף מקצועות המורשת, משרד החינוך

טירה גלינויר - מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

קונסטנטין שוויביש - מנכ"ל

אלקס ריף - מנכ"לית לובי המיליון

דליה טס - מנהלת קהילה- לובי המיליון

דנה סגל - דוברת הארגון לובי המיליון

מוניקה אשכנזי אלטר - מורת דרך בישראל

חומי נובנשטרן - סמנכלית, המועצה לשימור אתרים

נעם תנעמי - נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית

יונתן שפירא - יו"ר- מורשת דרך, מורשת

יהודית גידלי

לאה קיקיון


חינוך ושימור היסטוריה, תרבות ומורשת של עולים

צוהריים טובים לכולם, אני פותחת את ישיבת הוועדה בעניין חינוך ושימור היסטוריה, תרבות ומורשת של עולים. אציין שאנחנו התכוונו לקיים לכבוד יום העלייה דיון מיוחד בנוכחות שרת העלייה והקליטה. כיוון שהיא לא הייתה יכולה להגיע נאצלנו לבטל את הדיון, אבל החלטנו בכל זאת לקיים את הדיון החשוב הזה בעניין שימור תרבות ומורשת שעולה לא פעם אחת.

אני חושבת שחלק מהמאבק שהופך להיות יותר ויותר פוליטי וקולני – נקרא לזה מין מאבק עדתי, בדור שלנו שהוא דור שהוא כולו כבר חצי-חצי, אחרי שכבר הדור הצעיר נטמע ודובר את השפה, ובאמת עבר המון אתגרים, אך אנחנו נמצאים באמת במקום אחר. אבל חלק מהיכולת לשים מאחור ולדחוק הצידה את אלה שכל פעם מנסים להוציא את אותו שד עדתי מהבקבוק, הוא באמת היכולת שכל אחד יוכל לשמר את אותה המורשת וההיסטוריה והתרבות שקרובה לליבו, שממנה הוא מגיע, וליצור נקודות שבהן הוא גאה, והוא כל כך גאה שהוא מוציא את זה החוצה ומפיץ את זה ומלמד את הסביבה שלו. הדבר החשוב הזה מתבטא בעיקר כמובן במשרד החינוך ששם, אני חושבת, יש לנו פער בין מה שלומדים מבחינה היסטורית לפי הספר לקראת הבגרויות, לבין החינוך לא רק לשימור התרבות והמורשת אלא גם היכולת של אותם תלמידים וילדים להיות כל כך גאים בהם – סיפורי הגבורה, סיפורי התרבות, אמנות, יצירה, מוזיקה – דברים כאלה שיכולים לרומם אותם וליצור אצלם תחושת גאווה. אני חושבת שזה חלק חשוב ביכולת שלנו להתפתח כחברה ולשמר את הדברים, את ההיסטוריה, המורשת והתרבות שלנו, להיות גאים בהם.

אני שמחה לפתוח את הדיון היום. קודם אתן זכות דיבור לחברי הכנסת שהגיעו לדיון. לאחר מכן אשמח לשמוע את משרד החינוך לגבי איזה תוכניות נכנסו בשנים האחרונות וכיצד הן מיושמות, בעיקר בעניין של חינוך ושימור תרבות ומורשת של עולים במדינת ישראל.

אני מברכת על הדיון הבאמת חשוב, למרות שזה קצת באיחור, שבוע אחרי המועד שציינו את יום העלייה. זה באמת נס שמערכת החינוך כולה מקדישה שבוע שלם בכל מוסדות החינוך, ובמהלך שבוע שלם מלמדים על העליות ועל תרומתה של העלייה לצמיחה ופיתוח מדינת ישראל. לאחרונה אנחנו לומדים גם על חג הסיגד של העדה האתיופית. אנחנו התחלנו לחגוג נובי גוד – שזה החג המסורתי שכל יוצאי ברית המועצות מאוד אוהבים. זה חג שלא קשור לשום דת ואין לו רקע דתי. זה באמת חג שהיה חילוני-משפחתי-אזרחי, אבל הוא קרוב לליבם של כל יוצאי ברית המועצות. אני שמחה מאוד שפה בישראל הכירו באפשרות לקחת יום בחירה ויום חופש ב-31 בדצמבר – 1 בינואר. אני שמחה שמכבדים גם את המסורת של יוצאי ברית המועצות.

אני רוצה לציין שאני מורה להיסטוריה. לימדתי היסטוריה של עם ישראל, יש לי תואר ראשון ושני בהיסטוריה של עם ישראל. אני מכירה טוב טוב את ספרי הלימוד. כשאנחנו מלמדים על שואה ועל מאורעות של מלחמת העולם השנייה אנחנו לא רואים בספרי הלימוד את תרומתם של החיילים הסובייטים בניצחון על גרמניה הנאצית. בצבא האדום נלחמו אלפי יהודים – חיילים וקצינים שהיו יהודים בלאום ותרמו, היו גיבורים ועשו מעשי גבורה אמיצים, והם לא מוזכרים בספרי הלימוד של מערכת החינוך. אני מבקשת שכן נשים לב ונוסיף לספרי הלימוד של מערכת החינוך בישראל את תרומתם של היהודים ממוצא סובייטי.

יש חוק של ציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית.

אבל עדיין במערכת החינוך לא מציינים את זה מספיק. יש רשויות מסוימות שכן עושות טקס, אבל זה עדיין חסר בספרי הלימוד במערכת החינוך. יש טקס מיוחד במיוחד בערים ורשויות שיש מישהו בשלטון המקומי או סגן ראש העיר מברית המועצות לשעבר, או איפה שיש ריכוז של אוכלוסייה של וטראנים – זה אנשים שהשתתפו באותה מלחמה. כל שנה הם פחות ופחות, הם כבר עוזבים והולכים לעולמם, אבל חשוב לשמור את המורשת.

אני מגיעה מכרמיאל. בתפקידי הקודם כסגנית ממלאת מקום ראש העיר מאוד מאוד שמרנו. עוד לפני הוקם מוזיאון לגבורה יהודית. אספנו כל מיני תעודות על מעשי גבורה עם סיפורים אישיים של יהודים שלא נולדו בארץ, אבל שנלחמו והשתתפו בברית המועצות במלחמת העולם השנייה, ותרומתם לניצחון על הנאצים היא גדולה. חשוב גם להעביר את זה לדור הבא ולשמור על הזיכרון. בכלל, בכרמיאל, למשל – נהוג לעודד התכנסות של העולים לפי ארצות מוצא. יש מועדונים שונים לעולים שעדיין ממשיכים לחגוג את החגים המסורתיים. למשל, היום לרגל יום העלייה חוגגים, עושים מופע ענקית לעדה הקווקזית. ביום שבת, במוצ"ש יש חגיגה קובנית שמתכנסים כל יוצאי אמריקה הלטינית. זה נותן לעולים שגם כך מרגישים שעקרו אותם ממולדתם, הם מגיעים לארץ ישראל והם גאים שהם יהודים וגרים בארץ שהיא שייכות ליהודים, אבל כשיש משהו שקשור לתרבות ומנהגים שהם גדלו עליהם זה מחמם אותם, מחזק אותם ונותן להם יותר ביטחון. אפשר להשתלב בחברה הישראלית, אבל גם במקביל לשמור על מנהגים של ארץ המוצא.

תודה רבה לך, חברת הכנסת. תודה על הדברים החשובים. לא ידעתי שהיית מורה להיסטוריה, אז הדיון הזה הוא בהחלט על אחת כמה וכמה קרוב לליבך. אשמח אם נשמע את משרד החינוך שייתן לנו סקירה על מה שנעשה ואיפה אנחנו נמצאים בשמירה על המורשת והתרבות בכל מה שקשור למערכת החינוך.

צוהריים טובים, אני ראש אגף מורשת במשרד החינוך. אני אשמח להראות מצגת.

(מוצגת מצגת)

אומר כמה מילות הקדמה. בכל שנה מגיעים לבתי הספר בארץ תלמידים רבים מתוך ממוצע של משהו כמו 22 אלף עולים שעולים בכל שנה מ-84 מדינות, פחות או יותר, ומצטרפים לכלל תלמידי ישראל שבסופו של דבר רובם הגדול מגיעים עם משפחות ממקומות שונים ברחבי העולם. מטרת מערכת החינוך או בעיקר תחומי דעת של הומניסטיקה, זהות ושייכות – בכלל הגילאים, מכיתה א' עד כיתה יב' היא בעצם לטפח את הזהות של התלמידים בבתי הספר. אנחנו עושים את זה בשלושה מעגלים נפרדים: ראשית יש מעגל רחב, מעגל גדול של זהות אוניברסלית שעוסק בערכים אוניברסליים גדולים. יש מעגל שעוסק בזהות לאומית – מערכים יהודיים וישראליים, ויש מעגל שעוסק בזהות פרטיקולרית קהילתית. הוא עוסק בערכים גם של קהילת בית הספר וגם של קהילת התלמידים – כל אחד ממקום מוצאו. בעצם כל תוכניות הלימודים במקצועות של זהות ושייכות נותנים מענה לכל המעגלים האלה גם יחד, מתוך רצון לחבר את התלמידים לעולם הגדול, למדינה, לערכים שלה, וגם כמובן לבית שלהם ולזהות הפרטית שלהם.

עד שתעלה המצגת אני אתן למ.מ.מ לתאר את המחקר שהם עשו על שילוב מורשת קהילות ישראל בתפוצות.

אנחנו בדקנו את השילוב של מורשת קהילות ישראל בתפוצות במערכת החינוך באמצעות משרד החינוך ואני חושבת שנכון יותר שהם ירחיבו על הדברים שהם עושים. אני רק אתן את המסגרת הכללית. אגף מורשת שיובל אולינסטון מגיע ממנו הוא הגורם העיקרי במשרד החינוך שאחראי על שילוב מורשת של מגזרים שונים באוכלוסייה בישראל, כולל מורשת קהילות ישראל בתוך הלימודים בתחומי הדעת השונים במערכת החינוך. הנושא הזה משתלב בהרבה מאוד תחומים, כולל היסטוריה, אזרחות, ספרות, תרבות יהודית-ישראלית – שזה מקצוע שנלמד בחינוך היסודי ובחטיבת הביניים – חלקם מקצועות חובה, אחרים – מקצועות העשרה. בשנים האחרונות, בעקבות גם ועד ביטון שהייתה נעשו הרבה מהלכים בהקשר הזה של שילוב יותר ויותר תכנים.

היבט אחר שצריך להתייחס אליו בנושא הזה זה כמו שנאמר פה – ציון ימים מיוחדים במערכת החינוך, שיש ארבעה ימים שנקבעו לפי חוק – חוק יום העלייה, חג הסיגד, יום הניצחון על גרמניה הנאצית, ויום היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן. בכל אחד מהם נקבע שיתקיימו פעילויות במערכת החינוך. כל אחד מהחוקים יש סעיף שקובע שבמערכת החינוך יציינו את הנושא הזה. ראינו שאין מדיניות אחידה בנושא הזה. לפעמים יוצא חוזר מנכ"ל בכל שנה – למשל, בנושא של יום העלייה שמצויין באמת בצורה רחבה, בנושאים אחרים פחות – ובעצם אלה דברים שנתונים יותר ליוזמות של מנהלי תחומי הדעת בבתי הספר- כל אחד עושה מה שמתאים לו ואין משהו אחיד בנושא.

אלה תחומי הדעת שאני רוצה להתייחס אליהם שהם בעצם הזהות והשייכות בהם עוסקם בתחומים הללו. חשוב לי לומר ולדייק את מה שנאמר כאן קודם – בכל אחד מהם יש דברים שהם חובה ויש דברים שהם בחירה. תכניות הלימודים הם בגדול חובה בבתי הספר, יש תכנים שנלמדים באופן חובה – כמו, לדוגמה, בכיתה יא' ו-יב' בהיסטוריה יש שיעורים שעוסקים ממש בנושאים שדיברת עליהם – בנושא ברברוסה, קרבות המפנה בימי מלחמת העולם השנייה, מידווי, אל עלמיין ובסטלינגרד ובשיח הספציפי של הלוחמים בברית המועצות.

אלה לימודי חובה?

חובה בהיסטוריה בחטיבה העליונה.

שנלמדים בעצם בשגרה.

נכון.

באיזו כיתה?

יא' או יב'.

ולא כל הילדים צריכים, לא כולם לומדים היסטוריה בכיתה יא' –יב'.

אני אתקן – כל תלמידי ישראל לומדים היסטוריה בשתי יחידות לימוד. במסגרת שתי יחידות לימוד – זה חומר חובה. אם עושים את זה בכיתה יא' או יב' – זה תלוי בבית הספר, אבל בכל מקרה זה חומר לימוד חובה לבגרות לכל תלמידי המגזר היהודי.

זה בעקבות החוק – יום ציון הניצחון על הנאצים משנת 2017?

זה נכנס לתוכנית הלימודים עוד לפני, לדעתי. זה חומר שהוא חלק מתוכנית הלימודים. הוא לא קשור לציון היום. ציון היום זה נושא אחר.

בחוק יום ציון הניצחון על הנאצים צוין שהנושא הזה צריך לעלות לפחות פעם בשנה – גם במוסדות החינוך וגם במחנות צה"ל. מן הסתם אם תלמיד תיכון יודע מה זה 9 במאי, אז גם כהוא יגיע לשיעור כזה או אחר במחנות צה"ל, בשירות הצבאי, אז הוא יידע מהתיכון. אז אם אתה אומר שזה לפני - אז

מה התכנים? אני רוצה לעבור על זה: מבצע ברברוסה - - -

מבצע ברברוסה, הטבח ביהודי ברית המועצות, קרבות המפנה במלחמת העולם השנייה, מידווי אל עלמיין וסטאלינגרד. חלקם קשורים לעלייה מרוסיה וחלקם – לא.

אפרופו הוויכוח שלנו אתמול על באבי יאר. הוויכוח שלנו. צר לי שזה התגלגל לזה.

אני מדגיש ואומר שכל מה שאני אומר זה חוץ מהציון השנתי. בנוסף לזה – יש יחידה של לימודים לבגרות שהיא חובה לכולם.

אני הבאתי פה הדגמה מתוך תוכנית לימודים אחת בלבד. יש הרבה תוכניות כאלה. ושם כתוב את ההסבר הבא שמסביר בעצם מה המטרה של תוכנית הלימודים. התוכנית בעצם מנסה לענות על צורך ייחודי לתלמידי בתי הספר. הם באים מבתים בעלי מגוון זהויות ומתוך מגוון מורשות וקהילות בארץ ובתפוצות, והתוכנית רואה לנגד עיניה את מגוון הזהויות של תלמידי מערכת החינוך הממלכתית על פני כל הרצף, ומבקשת לתת ביטוי ומענה הולם תוך חידוד להיכרות ודיאלוג מכבד וסבלני בין זהויות ותרבויות שונות. גם להכיר את העולמות של שאר התלמידים וגם להתעמק בעולם התוכן עם העולם שלנו.

עכשיו אני רוצה להתחיל לפרוס. יש לי פה המון חומרים, לא ניכנס לכולם כי התחומים האלה פרוסים על פני 12 שנים במגוון של תחומים ומקצועות, ובכל אחד ואחד מכם הבאתי פה רשימה גם של תכנים שכתובים בתוכניות וגם אתרים וכל מיני פעילויות שאפשר להעביר אותן. אני אתן דוגמה של אחת או שתיים מכל שקף כדי לתת תחושה, אבל בסופו של דבר התכנים האלה כתובים בתוכניות וגם אתרים וכל מיני פעילויות שהפקנו. אני אתן דוגמה של אחת או שתיים כדי לתת תחושה של מה שקורה. אבל בסופו של דבר התכנים האלה פרוסים על כל מגוון המורשות והקהילות, ומותאמים לכל שכבות הגיל – מא' ועד יב', ברשימה של המקצועות שציינתי קודם.

זו דוגמה של תוכנית בשפה עברית ביסודי – זה מקצוע מאוד זהותי, שפת אם, כמובן. אם תוכל לפתוח את הקישור לדוגמה שלמטה – אז הוא כלי למורים ביסודי איך הם מתחברים לתלמידים שמגיעים, עולים חדשים, כלי שבעצם נותן להם - - -

תמיד סקרן אותי לדעת איך אתם בוחרים בתמונות – זה מהסטוקים? מהקשר המשפחתי?

אתה רוצה שננהל שיחה על עיצוב מצגות?

זה מדע בפני עצמו.

השאלון הזה הוא שאלון שבא לתת למורים איך לגשת לתלמידים ששפת האם שלהם אינה עברית, ולהעביר את היכולת של לדבר, ושל השפה, וגם להכיר את עולם המושגים ממנה הם באו ושהם ירגישו חלק מהכיתה. שישתפו מאיפה הם הגיעו, וכו'. זה כלי אחד שאפשר להשתמש בו.

נחזור למצגת. המקצוע הבא – תרבות יהודית ישראלית. כאמור, ביסודי זה עוסק בנושאים כמו חוק השבות, קיבוץ גלויות, המעבר מתפיסת כור היתוך לרב תרבותיות ושיח בנושא הזה, סיפור המאבק לשחרור יהודי ברית המועצות, עמיות יהודית בארץ ובתפוצות והיכרות עם קהילות שונות. אתן דוגמה אחת – זה אתר מאוד מעניין שהקמנו בשנתיים האחרונות יחד עם שותפים נוספים, שעושה היכרות עם כל המועדים או חלק מהמועדים שנמצאים אצל כל אחת ואחת מהעדות. יש רשימה של מועדים – כל מועד יש הסבר מה הוא, מתי הוא חל, איך חוגגים אותו באותה עדה, וכך יש איזה יומן שנוצר לכל מורה שמשתתף, והוא יכול להכיר את החגים שהוא לא מכיר, באופן אישי, וללמד עליהם בכיתה.

כמה מורים משתמשים בזה וממש חוגגים - - -

זו שאלה מצוינת. השקפים עוסקים בתוכנית החובה – משמשים את כולם. זאת אומרת, אנחנו לא בודקים בפיקוח כל כיתה מה לומדים בה, באופן מלא, אבל באופן עקרוני כשאנחנו מפתחים – זה התפקיד שלנו, אז כמובן בבגרויות זה נבדק ובשאר המקומות זה נבדק על ידי הדרכה בבתי הספר. כל המורים מלמדים את תחומי הדעת של החובה. הדברים שהם רשות, שהם בחירה – אנחנו לא בודקים עד כמה משתמשים בזה. אנחנו מפיקים את זה למורים, משווקים את זה, עוברים ומדריכים על זה, אבל לא יודעים בדיוק להגיד מה כמות השימוש בדברים של החובה.

נמשיך הלאה. נושא נוסף הוא מולדת חברה ואזרחות, הוא נלמד ביסודי. גם פה יש המון המון תכנים. סיפורים שמייצגים את תולדות היישוב בארץ ישראל, עליות לאורך הזמן, חג הסיגד, עליית יהודי אתיופיה, ההעפלה, וכו' וכו'.

נעבור לתכנית הבאה של המוזיקה – שיר של יום. זו תוכנית מאוד מאוד מעניינת. שוב, בתי הספר שבוחרים – משתמשים. זה מאגר של 500 שירים שמשתמשים בהם במשך השנה. מדובר על פתיחה של יום בשיר. כל יום נפתח בשיר מיוחד. יש רשימה ארוכה של שירים פה, כל אחד קשור לתרבות אחרת, לעלייה אחרת . יש אתר שמלווה את התוכנית. המורה מלמדת את השיר, שרה אותו עם התלמידים.

אשמח אם תעביר לנו את השירים, זה יהיה נחמד.

בבריטניה זה חובה. כל הטאלנטים שם שנולדים – מגיל צעיר מלמדים אותם לשיר.

אז פה הדגש הוא פחות על לדעת את התווים אלא לדעת את המשמעות של השיר, מאיפה העולים הגיעו, מה עשו אתם. יש רשימה ארוכה של שירים ולומדים את המשמעות שלהם וכו'. השקף הזה – המשמעות של התמונה זה שפה משותפת, כמו שאתם רואים. תוכנית לימודים בתרבות ישראלית. יש לנו כ-15 שיעורים שעוסקים בהיכרות עם תרבויות שונות בעולם, קהילות שונות של יהודים ברחבי העולם – במקרה הספציפי כאן: פסח קהילת רומא, אבל יש כל מיני קהילות שונות - --

מה זאת אומרת 26 יחידות שונות?

כל יחידה היא משהו כמו 4-3 שיעורים.

זה המון.

נכון.
זה נלמד ביסודי כין בכיתה ג' ל-ו', וכל בית ספר – לפי מי התלמידים שנמצאים בכיתה, בוחר מה ללמד וזה בעצם מתחבר לקהילות שונות. יש הסבר על הקהילה ותוכן לימודי שקשור למקצוע.

והמורה בוחר בהתאם למה?

ההנחיה היא בעצם להכיר את תלמידי הכיתה ולבחור לפי זה איזה חומר ללמד.

כלומר – אם יש בכיתה משפחות של עולים ממקום מסוים – המורה יכול לבחור ולתת קצת יותר על ה - - -

נכון.

כלומר, למורה יש חופש פעולה בנושא הזה.

אין לו חובה איזו קהילה לבחור, יש לו חובה ללמד עמיות.

השקף הבא מפרט על עוד תוכניות יחודיות שיש ביסודי. שוב, זה רק יסודי בינתיים. אני לא נכנס לקישורים אבל כאן יש תוכנית מאוד יפה – מגיע פייטן לגן או לבית הספר, מלמד את הילדים או התלמידים איזה פיוט, שר איתם את הפיוט ואז הם לומים את המשמעות של הפיוט, מאיפה הוא הגיע, וכו'. הקשר הרב דורי – פעילות מאוד יפה שעושים יחד עם בית התפוצות שנקרא מוזיאון אנו – זה מאוד נפוץ. בעצם מתלווים למבוגרים בקהילתם, לעתים זה משפחה ולעתים לא משפחה. מנחים אותם בשימוש במחשב ולומדים אתם על הקהילה שממנה באו. מכינים עץ משפחתי יחד אתם, ויש ארכיון מאוד מאוד גדול על התוצרים האלה.

כמה אחוזים מתלמידי ישראל מגיעים לשם?

אני לא יודע לשלוף את הנתון מהשרוול. אוכל לבדוק ולחזור עם הנתון מאוחר יותר.

המוזיאון רק נפתח לא מזמן.

המוזיאון הוא מוזיאון ותיק.

אבל השינוי שהוא עבר הוא חדש.

זה לא קשור, התוכנית היא ותיקה – לפחות 6-5 שנים.

במקצוע ההיסטוריה בחינוך הממלכתי, כמו שאתם רואים יש לא מעט תכנים – גם על אנטישמיות, גם על המהפכה האמריקאית, על גלי עלייה שונים. מדובר על עליות גם מימי הביניים. בתיכון זה שתי יחידות, בחטיבת הביניים זה הכנה לקראת זה, אלה התכנים שלומדים. מעניין של תימן, חצי האי ערב ועד אירופה והעלייה מברית המועצות.

שואת יהודי צפון אפריקה הכנסתם כבר?

זה נכנס כבר. ועדת ביטון שקמה לפני כמה שנים, שהיו לה מסקנות מאוד משמעותיות לגבי החינוך – כבר הופעתי בוועדה ודיברתי על זה וגם הייתה ישיבה חשובה אצל השר לפני שבוע יחד עם ארז ביטון. תוכניות לימודים רבות השתנו בעקבות הוועדה. גם שמות ומשתתפים של חברי ועדת מקצוע השתנו בעקבות זה, וגם תוכניות לימודים ולא מעט תכנים בהיסטוריה, ספרות, אזרחות – השתנו ונוספו בעקבות הממצאים של הוועדה.

כשאתה אומר השתנו זה קצת מפחיד. היסטוריה לא משנים, אתה יודע. מוסיפים. אתה צריך להגיד החליפו תכנים או הוסיפו. תמיד הכי נורא בהיסטוריה זה ניסיון לשכתב. אם יש דברים חשובים, אתה יודע, גם בבית הזה מקדמים דברים. לא סתם חשבתי על שואת יהודי צפון אפריקה – כי זה נושא שבוער בליבם של חלק מהח"כים, ולכן שאלתי. אז לא צריך לשנות משהו, צריך להוסיף משהו שקיים. כמו שואת יהודי ברית המועצות, מה שהיה בשטח ברית המועצות – לא חקרו את זה עד שנת 90, עד שברית המועצות נפלה. אז לא צריך לשנות, צריך להוסיף, ואז אפילו לחשוב להגדיל אפילו את התוכניות האלה, בשעות, ולא לשנות.

אני מאוד מסכים. אני אשמח אם נעבוד ביחד על הגדלת מספר השעות האלה בבית הספר, אבל כל עוד מספר השעות לא גדל - - -

זו הוועדה שמיועדת להגדיל, זו הוועדה שצריכה לתת את הכיוון למערכת החינוך.

חשוב לומר שכל עוד מספר השעות לא גדל, ובשנים האחרונות הוא לא גדל במקצועות האלה, אז כשמכניסים תוכן נוסף הוא בא על חשבון משהו אחר, וזה דיון שתמיד צריך לעשות אותו. כשמגיע מישהו עם איזה רעיון צריך לחשוב על חשבון מה זה מגיע, בקבלת ההחלטות האלה.

ספרות בחינוך הממלכתי – יצירות רבות מביאליק דרך נושא בובת הבבושקה, שורת נשים שקטה, שברירים של דבורה בארון, וכו' וכו'. ספרות בחמ"ד – אפשר לפתוח את הקישור. אנחנו עוסקים בשנה האחרונה בפיתוח יחידות הוראה מאוד מתוחכמות שנועדו לבחירת המורים, שמאפשרות ממש בזמן קצר להכין שיעור מאוד איכותי ברמה מאוד גבוהה, מביאים להם את כל החומרים הכי טוב ביחידת הלימוד, והם צריכים לבחור מה הם מכניסים לתוך השיעור שלהם היחידות האלה קיימות בכל תחומי הדעת של לימודי החובה, בעיקר בחטיבת הביניים – וכאן ספציפית בספרות ובחמ"ד, הכנסנו, תקצבנו כמה וכמה יחידו שנועדו לתמוך בנושא של זהות עולים חדשים – כל מיני פעילויות ומגוון דברים.

כמה שעות הם מקבלים בבית ספר יסודי, בחטיבה ובתיכון?

אז בחטיבת הביניים יש 6 שעות מכיתה ז' עד ט' שלומדים היסטוריה.

זה היסטוריה, זה לא בהכרח לימודי מורשת, תרבות וכו'.

היסטוריה עוסקת בזהות. כמובן שלא רק מתעסקים ב - - -אבל חלק ניכר מהסיפור - - -זה שעתיים בשבוע, בעצם, במשך שנה.

זה כולל הצהרת כורש, וכו' – כל ההיסטוריה שצריך ללמוד?

הצהרת כורש היא באופן ספציפי בתנ"ך, לא בהיסטוריה, אבל באופן עקרונית - - -

מכיתה ז' עד ט', זה שלוש שנים – כל שנה פעם בשבוע יש שעתיים של שיעור היסטוריה שלא קשור לתנ"ך ולארץ ישראל. היסטוריה כללית.

היסטוריה כללית וארץ ישראל.

התכנים שנלמדים שם, אני מניחה - - -

אפשר לפתוח ולראות את תוכנית הלימודים.

זאת אומרת שזה לא שעתיים בשבוע שבהן הם לומדים מורשת ותרבות שקשורה לישראליות ותרבותיות שקשורה למקומות מהם הם הגיעו.

אני רוצה להוסיף ולומר שמעבר להיסטוריה יש ספרות שעתיים בשבוע, תנ"ך שעתיים בשבוע, תרבות ישראלית שעתיים בשבוע. זאת אומרת, סך הכל יש בנק מאוד גדול של שעות - - -

אני מנסה למצוא את הנתון שבו תלמיד ישראלי יושב בשנה – בין אם ביסודי או בחטיבה או בתיכון ולומד על המורשת – לא עכשיו גם אלף שנה אחורה, חמש מאות שנה אחורה – אלא על ההיסטוריה של ה 150-100 שנים האחרונות שקשורה לקהילות שמהן עם ישראל מורכב: צפון אפריקה, ארצות ערב, ברית המועצות, אירופה, דרום אמריקה. אני מניחה שבשיעורי ספרות לא לומדים את אותה ספרות – אתה יודע, יש איזה משורר מאוד מפורסם מטג'יקיסטן שהיה יהודי, והוא משורר לאומי. לא מלמדים את השירה שלו, לא מלמדים את השירה של דרום אמריקאים שיש שם היום ספרות מדהימה, וברית המועצות – שספציפית הם נחשבים סופרים לא רק מעולים אלא גם סוג של אתוס של המורשת והתרבות שממנה הם הגיעו, לא בהכרח פה בישראל אלא עוד כשהיו שם. להכיר את זה יותר מבחינת התרבות – יש לזה משקל אדיר מעבר להיסטוריה עצמה שאותה צריך ללמוד. כמה שעות תלמידי ישראל מקבלים רק על זה?

המקצוע שעוסק בזה זה תרבות יהודית ישראלית מכיתה ג' ועד כיתה ט'.

בחינוך הממלכתי בלבד.

כן.

בחינוך הממלכתי בלבד.

זה מתחיל ב-ג' אז איזה תוכן אתה יכול לתת לילד בן 8 או 9? ילד בגיל 8 או 9 מבין מה זה רומא?

בהחלט כן. כתבנו יחידות יחד עם שפה עברית בנושא. גם בשיעור שפה עוסקים בתכנים האלה. כל כיתה, כמובן, בהתאם לרמתה.

יכול להיות שילד – יותר קל לו להבין מה עברה הסבתא שלו לפני 60-50 שנה ואז, בכיתות מתקדמות יותר להגיע לרומא.

שיעורי מורשת ישראל זה מדובר על 2,000-1,000 שנה אחורה או על ה 150-100 שנים האחרונות?

מורשת ישראל היא ותיקה. אני רוצה להוסיף ולומר – בנוסף להיסטוריה וספרות יש מקצועות שהם - - -כל אחד מהם עוסקים בתכנים שהם גם ותיקים וגם חדשים. אין מקצוע שעוסק רק ב-100 שנה האחרונות. בכל מקצוע עוסקים בכל הפריזמה, ובהחלט יש אחוז ניכר בכל המקצועות האלה שעוסקים בראייה ההיסטורית, בראייה הספרותית והתרבותית של ה-100 שנה האחרונות.

אוקיי. זו תשובה מתחמקת, כזאת.

אני יכול לפרוס את זה, נשמח להראות. זה לא מה שהתבקשתי לעשות.

אז נשמח לקבל ממשרד החינוך מסמכים על שיעורי ספרות, על סופרים שהם איזה סמלי תרבות ומורשת – לא ישראלים, אלא של עולים למדינת ישראל, מתרבות מרוקו, תרבות איראן, תרבות ברית המועצות, תרבות צרפת. אם אנחנו מדברים על ספרות, היסטוריה ומורשת ישראל.

זה ספרות בחטיבה העליונה. פה יש דוגמה של בוריס זיידמן, של גרמאו מנגיסטו, של ריטה קוגן – דוגמאות של יוצרים שלא נולדו בארץ אבל יש להם בפירוש ראייה של המורשת, וזה מהשנים האחרונות, כמובן. זו רשימה חלקית.

אני יכולה לקבל את הרשימה הזאת, בבקשה?

כן. נשמח להעביר.

נמשיך. מחול – לדוגמה, זה דוגמה של מקצוע בחירה. מי שבוחר אותו בוחר להרחיב ל-5 יחידות בחטיבה העליונה, לא כולם חייבים. יש כאלה שבוחרים מוזיקה. מי שבוחרים מחול – מי שבוחר מחול יש לא מעט יצירות מכל מיני תרבויות שונות. בוחרים באיזו קהילה להתעסק – מה ללמוד ומה לרקוד, באיזה קהילה, באיזה מקום – יש המון תכנים וזה נבנה כדי שכל תלמיד יתחבר לקהילה הפרטית שלו.

אנחנו עושים פרויקטים מאוד מעניינים בחלופות הערכה בחטיבה העליונה, בהיסטוריה - לדוגמה – כל תלמיד בחמ"ד הולך לראיין או איש עדות, או בן העדה האתיופית או אסיר עולה – מבני המשפחה או מישהו ששמע, מכיר, למלא שאלון, לתעד את זה, וזה חובה בבגרות בחטיבה העליונה.

האנשים האלה עכשיו מזדקנים. אז אפשר להוסיף הערה – אולי לפנות לדור שני או למצוא מקור ספרותי על סיפורים אישיים. אותם אסירי ציון הם עכשיו בני 90 או כמעט 100.

אני מסכים מאוד. לספר סיפור אישי – הבת שלי בכיתה יב', יש לנו שכן שנקרא דוגו – ניצול שואה מהונגריה, איש מאוד מיוחד. היא ראיינה אותו ותיעדה את הסיפור שלו, ואז היא הלכה לארכיון הספרייה הלאומית ומצאה איזה שהן תכתובות ממש מ-1939 ומ 44-41 שמבינים בהונגריה מה עומד לקרות, וממש כתבה על זה תוכנית שלמה. זה מקור ספרותי שהיא מצאה בעצמה בספרייה הלאומית.

אפשר לתת רעיון קטן? לפני שנה ציינו פה בכנסת 50 שנה למבצע חתונה. מן הסתם אתה יודע, אבל לא כל ילד ישראלי יודע – זה ניסיון לחטוף מטוס כדי לעלות לישראל. יצא סרט בשם זה, שהופק על ידי בת של אחד מהחוטפים. אני שואל שאלה – למה אי אפשר להכניס את זה לתוכנית הלימודית בבית הספר, כי המבצע הזה בעצם פתח את כל המאבק של יהודי ברית המועצות לעולם כולו. אחר כך כל המחאות וההפגנות שנשאו את השלטים Let my people go – זה בעצם בא משם, כי זה היה ב-1970 וזה מסמל את אסירי ציון וכל הניסיון של ישראל לסייע ליהודי ברית המועצות. לשכת הקשר כבר הוקמה לפני זה, אבל זה סיפור קלאסי – אתה לוקח סיפור שסופר בסרט כבר, ומכניס את זה לשיעור אחד, ומגלה שהאנשים שרצו לעלות לארץ ישראל תכננו מבצע לחטוף מטוס קל, לעבור לפינלנד ושם לקבל מקלט מדיני וכך לעבור לישראל, ושכל האנשים האלה נתפסו על ידי הק.ג.ב. שניים אפילו נדונו לעונש מוות אבל בגלל הלחץ הבינלאומי עונשם הוחלף למאסרים ממושכים. זה דוגמה לסיפור אחד שהוא סופר מעניין לילדים, בלי כל הפרטים ההיסטוריים הקשים. אתה מספר על כך שהאנשים האלה פתחו פה שערים. הנה, תרשום לעצמך, תחפש: מבצע חתונה. אפשר למצוא על זה המון מידע היום, כולל הסרט שנקרא בשם זה. אני חושב אם זו התרומה הקטנה שלנו שנוכל לתרום – אז הנה, נתנו לכם רעיון.

תודה. מבדיקה שעשיתי – הסרט מופיע בסל תרבות. בתוכנית הלימודים לא הספקתי לבדוק.

שקף אחד לפני האחרון – רשימה של פעילויות שאנחנו עושים מעבר לתוכנית הלימודים. לדוגמה – רואים את הקולות, זה מיזם חברתי במשותף עם בית התפוצות שהוא גם אפליקציה וגם אתר, שיש בתוכו 600-500 תיעודים חדשים של יוצאי ארצות ערב ואיראן, שמתועדים בצורה מקצועית. זה לטובת תלמיד שיכול לעשות עבודת שורשים על הבית שלו ולתעד בצורה מקצועית את המשפחה, וזה עולה למאגר משותף שקיים ברשת.

כמה כבר העלו?

האמת היא שלא בדקתי. יש מאות רבות, לא בדקתי את המספר המדויק.

כמובן שלגבי חג הסיגד יש מערכי שיעור בין תחומים בנושא יהדות אתיופיה, שיש לנו. עשינו פעילויות שנקראות "אות יקיר הרשות"- תמכנו ברשויות שבוחרות יקיר שהוא עולה חדש ומתעדות את סיפורו, נותנות לו מתנה ומשהו ברשות, ומאגר סרטונים מאוד גדול שהפקנו בזכות זה, ותלמידים יכולים לבחור סרטונים ולהראות אותם בכיתות. יש רשימה גדולה וכל אחד מתעד ומספר את הסיפור שלו. זה ממש קצה היריעה ממה שיש בבתי הספר בנושא המורשת של העולים.

אני רוצה לתת זכות דיבור לאלה שביקשו. נתחיל עם אלקס ריף, מנכ"לית לובי המיליון. בבקשה.

תודה רבה. אני ממש שמחה שגם חבר הכנסת סובה וגם חברת הכנסת מזרסקי כאן. אני גם אשמח שתעלה המצגת.

אני לא אחזור על מה שדובר, אני רוצה להתרכז במורשת יהדות ברית המועצות. אני חושבת שמה שיובל הציג זה שיש נגיעות ראשונות בתחום הזה במשרד החינוך, מתחילים, אבל מעולם לא נעשתה איזושהי בחינה והבנה באמת מה היא מורשת יהדות ברית המועצות, בצורה כוללת ומעמיקה. חלק מהסיפור הזה נבע מהעובדה ש-30 שנה ההורים שלנו קודם כל חיו בברית המועצות, שם הדת הייתה מחוץ לחוק ואף אחד לא ידע מה קורה האחד עם השני, ואחר כך הם עלו לארץ ו-30 שנה עסקו בהישרדות, ולא כל כך עסקו בזהות ובמורשת. והנה, דור הילדים, דור אחד וחצי מתחיל להתעניין בזהות שלו ורוצה את השורשים שלו, ואין לו מאיפה לקחת. פה אנחנו כבר אחרי משרד החינוך, אנחנו כבר עברנו את זה. כשאנחנו היינו במערכת לא למדו את הדברים. אני חושבת שאחד הדברים שוועדת ביטון עשתה מאוד יפה – היא העלתה את זה למודעות – הנה התרבות שלכם, עכשיו בואו נחשוב איך אנחנו חוגגים אותה.

מה שאנחנו מדברים עליו באמת זה ההבנה הזאת שזה נותן המון שייכות לעולים. זה מגדיל את המוביליות החברתית, זה גורם לחברה הישראלית להכיר את מי שאנחנו ואת מה שאנחנו. אנחנו חושבים שזה השלב הבא שצריך לקרות, זאת אומרת – שמדינת ישראל תחליט על הקמה של ועדה שתבחן את הקיים והחסר בתוכנית הלימודים, במשרד התרבות, באקדמיה, ותמליץ על מה צריך להיכנס, לצאת. למשל, עוד חודש אנחנו עושים כנס במוזיאון אנו, כנס ראשון שמבקש לדבר על השילוב הזה, על מה זה בכלל מורשת יהדות ברית המועצות בהיסטוריה, בספרות, בתרבות יהודית. המטרה שלנו, האחריות שלנו, היא להתחיל שיח על הנושא הזה, כדי שהילדים שלנו שנולדו כאן יהיו מחוברים לתרבות שלהם, לזהות שלהם, להיסטוריה שלהם. לא מזמן נפטרה אסירת ציון מאוד חשובה, אבל כמעט ולא ידועה – אידה נודל. הסיפור שלה לא מוכר. מעטים מכירים אותו, ובטח לא מדור הילדים. חשבנו שיפה להנציח אותה ודווקא במעמד הזה לקחת את זה צעד אחד קדימה, להחליט שהמדינה בוחנת את הנושא הזה לעומק, בודקת מה קיים ומה חסר, מה כדאי להוסיף, ובסופו של דבר עובדת עם משרד החינוך, משרד התרבות וכל הגורמים שעובדים בתחומים האלה לאיך לשלב, ולמה נכון לשלב. אבל קודם כל בואו נבין בכלל מה זאת מורשת יהדות ברית המועצות.

תודה לך. יש לנו את המצגת? אז נמתין עד שהיא תגיע.

מה שרציתי להוסיף על הדברים של משרד החינוך – מדובר פה על לימודים שהם חובה לבגרות, על מקצועות שנלמדו כחובה, שנבחנים עליהם בבגרות, ואפשר רק להזכיר שבשנתיים האחרונות, בעקבות הקורונה, ניתנה לתלמידים אפשרות האם לגשת לבגרות חיצונית או הערכה פנימית, ובדיוק במקצועות האלה, כי במקצועות האלה תלמידים בשנים האחרונות לא עושים מבחני בגרות אלא עוברים הערכה פנימית, ופחות יודעים מה הם לומדים בבית הספר.

תודה על זכות הדיבור ותודה על הדיון. משרד התרבות, מנהל התרבות למעשה מקיים את הפעילויות שלו בשני אופנים מרכזיים – האחד הוא התאגידים הסטטוטוריים שהוקמו ופועלים בחסות משרד התרבות. הוסכם גם על ידי משרד החינוך וגם על ידי אלקס שיתוף פעולה עם מוזיאון אנו, בית התפוצות לשעבר, שהוא תאגיד ממשלתי שפועל אצלנו. קיימים גם המרכז למורשת יהדות אתיופיה וגם רשות לשימור תרבות הלדינו ולשימור שפת היידיש.

אז יש לנו לדינו, שימור תרבות אתיופיה ומה עוד?

ובית התפוצות. קיימים תאגידים נוספים במשרד, נדמה לי שתחת הכותרת של מורשת עדות ישראל – אלה התאגידים.

יידיש. אמרת גם יידיש.

יש לך רשימה של כל בתי המורשת שיש לכם?

אלה התאגידים הממשלתיים שהוקמו על פי חוק. מעבר לזה, הפעילות השוטפת של מנהל התרבות נעשית באמצעות מבחני תמיכה. יש מבחן תמיכה שנוצר בשנת 2015 שעוסק בחלוקת תמיכות לעמותות וחברות לתועלת הציבור שעוסקות במורשת ישראל. נכון להיום נתמכים שם כ-30 גופים שמגישים בקשות תמיכה ועומדים בתנאי הסף לתמיכה.

מאיזה מדינות?

ממגוון מאוד רחב. אני מוכרח לומר שבאמת, יהדות ברית המועצות לא מיוצגת שם. פשוט לא הוגשו בקשות תמיכה.

אולי אין חשיפה למידע, אין הנגשת מידע.

אלה גופים שקיימים, שמבקשים תמיכה ממשרד התרבות. אני מניחה שלא קיים גוף - - -

תן דוגמה לגוף כזה.

למשל – יש בית לשימור תרבות מרוקו, פה בירושלים, מקום מהמם שבנו עם המון אומנות, ומגיעים לשם פעם בשבוע. הם מקבלים תמיכה ממשרד התרבות והספורט. יש את המרכז ליהדות אוזבקיסטן, גם כן הקימו. יש הרבה בתים כאלה. אני מניחה שליהודי ברית המועצות אין - - -

אבל נאמרה פה אמירה חשובה, שלא פנו. יכול להיות שפנו ולא קיבלו תמיכה או לא פנו בכלל. אז צריך להבין. משרד העלייה והקליטה כן שם דגש לנושא הזה, בכל מיני עמותות שמתמחות במשרד העלייה והקליטה, ושם, במסגרת העמותות מקיימים פה ושם שיח, לא רק על הבעיות אלא גם על דברים שקשורים למורשת, למלחמת העולם השנייה, לוטראנים, וכו'. השאלה אם אתה יכול להגיד לנו אם פנו ולא קיבלו או שכלל לא פנו. יש פה שאלה עקרונית.

אז אני לא יודע להגיד שנים אחורה. המבחן הזה קיים – בשנה הקרובה זו תהיה השנה השביעית שבה הוא פועל. אין לי את ההיסטוריה אחורה. אני יכול להגיד בוודאות שבשנת 2021 ובבקשות שכבר הוגשו ל-2022 אין כמעט ייצוג של גופים של יהדות ברית המועצות. ביקשת דוגמאות לגופים שנתמכים, אז קונגרס יהודי בוכרה – שזה אולי הכי קרוב ליהדות ברית המועצות, מקבל תמיכה ממנהל התרבות.

זה נתון שהוא ניתן לפרסום. אתה יכול להגיד כמה? זה הולך בהתאם לגודל הקהילה? לגודל הגוף? בהתאם למה? איך זה הולך?

לא, לא. במבחן התמיכה היום, והוא עומד כרגע בפני תיקון שייכנס לתוקף ב-2023 אפשר להגיש את הערות הציבור, האפשרות פתוחה על ה-31 לחודש, מפורסם באתר החקיקה הממשלתית.

תן לנו את סדר הגודל של התמיכות – מה זה, עשרות אלפים? מאות אלפים? מיליון שקל? כמה זה?

ב-2021 קונגרס יהודי בוכרה, אני יכול ללכת לפי הסדר שנמצא לי כאן – ב-2019, מרכז מורשת יהדות בבל, סכום התמיכה עמה של 740 אלף שקלים. המרכז העולמי - - -

האמת היא שיש להם מרכז מדהים עם מוזיאון בפנים. הם מקיימים שם אירועים שבועיים וחודשיים, יש להם עיתון שיוצא לכל הקהילה, גם בעברית וגם בבוכרית, במקרה יצא לי להיות שם. זה באמת מרכז מדהים.

אתה מדבר על הכבוד לאותה קהילה מבוגרת יותר – כשאנחנו מדברים על כבוד לקהילה המבוגרת אז יש להם עלון חודשי שיוצא ובכל עלון הם מפרסמים כמו מאמר אבל על כל מי שנפטר מהקהילה. זה באמת מדהים כמה כבוד וההערכה נותנים למבוגרי אותה קהילה. כל הכבוד ומאוד יפה, וטוב שמבצעים את זה.

אבל זה לא מפתיע שאין הרבה הגשות מברית המועצות – זה באמת הסיפור הזה שאנחנו לא דנים בזה. ההורים שלנו לא שם, הם לא בעולמות האלה. אנחנו צריכים להציף את השיח ולהתחיל לבנות אותו כדי שיהיו בכלל גופים שירצו להקים מרכז מורשת.

אני מניחה שהעלייה שלכם, מברית המועצות, היא מבין העליות המאוחרות יותר, ולכן הדור הראשון שעסק בשרידות לא היה לו עוד את הזמן ולכן הדור הזה בא ומתחיל לייצר את אותו שימור של אותה תרבות ומורשת.

התרבות היא כל כל מגוונת, מכל כך הרבה מקומות.

אני מנהלת אגף תלמידים עולים ותושבים חוזרים במשרד החינוך. דווקא רציתי להגיד לאלקס ריף וגם לוועדה – משרד החינוך, מאז שחוקק חוק העלייה אנחנו מקיימים בכל מערכת החינוך את שבוע העליות. זה התקיים בשבוע שעבר ברחבי הארץ בכל מוסדות החינוך. השנה חגגנו את שבוע העליות בסימן 30 שנה לעלייה הגדולה מברית המועצות ולעלייה במבצע שלמה, וזה גם בא לידי ביטוי שהמפמ"רים פתחו בעבור מוסדות החינוך וגם מנהל חברה ונוער בכל ההיבטים החברתיים של זהות ושייכות. לפני שנתיים כבר המשרד הכניס את הנובי גוד ל - - -המשרדי כדי שניתן את הכבוד לילדים שחוגגים ולא יכולים להיבחן למחרת בבחינה, או אם הם מגיעים מאוחר יותר. אנחנו כמשרד באמת מבינים שהעלייה לא הייתה אירוע חד פעמי בשנות ה-50 אלא אירוע שחי, בועט וקורה כל הזמן. ואנחנו רואים את זה וגם מתכווננים לזה. במערכת החינוך יש שלושה זמנים שיש בהם קבוצות גדולות של תלמידים עולים שנקלטים במהלך השנה, וגם לזה המשרד מאוד מתכונן, עם שותפים אחרים שלנו. אז אנחנו באמת מנסים ועושים הרבה מאוד פעילויות כדי שהתלמידים שהם הבוגרים העתידיים של מדינת ישראל יכירו – גם את ההיסטוריה האישית שלהם. פתאום הם מגלים שהסבא והסבתא שלהם גם היו עולים, ומאיפה הם באו, וכל אחד והמסע שלו. אז אנחנו עכשיו בשבוע מהמם ומקסים, מחבר, ואני שמחה שכן עסקנו בשני האירועים האלה שקרו לפני שלושים שנה, וגם שהכנסנו את הנובי גוד כדבר שצריך להתייחס אליו ולילדים שחוגגים אותו.

המצגת מוכנה?

(מוצגת מצגת)

אז אם אנחנו כבר במבחנים, בואו נעשה לוועדה בוחן פתע – מי מזהה את שתי התמונות?

- - -

זה בדיוק מקרה ההצלחה – בחמש השנים האחרונות הדור הצעיר התחיל לדבר על התרבות שלו. הנובי גוד נכנס לשיח הציבורי, למיינסטרים, יום הניצחון על גרמניה הנאצית הוא כבר הרבה יותר מוכר, מתחילים לדבר – איזה יופי שאנחנו פה.

בואו נסתכל על התמונות היותר מורכבות, כי התרבות שלנו זה לא רק נובי גוד ווטראנים. יש עומק הרבה יותר מורכב. כמה כאן מזהים למשל תמונה אחת? כמה מזהים שתי תמונות? אז בואו נראה את התשובות – וכל אחד יבין עם עצמו. אז יש כאן הפגנה של מסורבי עלייה בברית המועצות, יש כאן רמטכ"ל שלא מניח דיגלון על קבר חייל כי יהדותו מוטלת בספק, בגלל סוגיות דת-מדינה, יש את אידה נודל שזיהיתם יפה, לאוניד קפרובסקי שהוא סופר ישראלי ושומר בבוטקה, איזאק באבל, מהסופרים היהודים החשובים במאה העשרים.

בוא נגיד שבתיאטרון יודעים מי זה איזאק באבל טוב מאוד.

כן. תלוי איפה אתה נמצא. חגיגות שמחת תורה בבית הכנסת במוסקבה – תחשבו על זה, בתוך הקומוניזם, עדיין, והמטוס של מבצע חתונה.

עוד שקף קדימה – כמו שדיברנו על זה, אין עדיין מוזיאון של מורשת יהודי ברית המועצות, לצערי. אגב, יש עמותה שקוראים לה מעלות שמנסה להקים. אני מניחה שהקריטריונים לקבל תמיכה הם עדיין לא פשוטים. צריך להוכיח שיש לך ותק, שיש לך שנים של פעילות, ולא כל עמותה יכולה להוכיח את זה. אז אם אתה עכשיו מתחיל ורוצה לעשות את זה, להרבה עמותות אין יכולת כניסה לתוך המקומות האלה. אז כן צריך להבין איך מכניסים. פריים טיים – אנחנו כמעט לא שומעים מבטא רוסי בפריים טיים. אנחנו היום התקדמנו המון. אנחנו רואים יוצאי אתיופיה, רואים שדרנים מהחברה הערבית, אבל מישהו עם מבטא רוסי? מאז נטשה מוזגוביה שהייתה – אין. לכן קשה עדיין, יש עדיין עשייה. הדלקת משואות – ספרנו כמה דוברי רוסית הדליקו משואות ב-30 שנה. הגענו לשמונה. זה פחות מ-2% ממדליקי המשואות באשר הם. אלה דברים קטנים, אבל בדיוק מדברים על ציבוריות – אנחנו עדיין לא שם. גם דור הילדים, גם הדור הצעיר עדיין לא נמצא בפריים טיים.

למה זה חשוב? דיברנו על זה. זה נותן תחושת שייכות, מוביליות בחברה הישראלית הקולטת. שוב, דיברנו על זה – בברית המועצות מחיקת דת וזהות יהודית הייתה חזקה כל כך שההורים שלנו לא עסקו בזה. לדוגמה, ההורים שלי לא יודעים את הסיפור של אסירי ציון ומסורבי עלייה, כי אלה היו מעטים, ציונים, ובברית המועצות הם היו בוגדים. זאת אומרת, לא לימדו את הסיפורים האלה בברית המועצות, אז אין לנו ממי לקבל את המורשת הזאת. אם הגענו לפה ולא מלמדים את זה פה, אנחנו בעצם לא מקבלים את זה משום כיוון. אותו הדבר כאן – ההורים שלנו היו בהישרדות, ואחר כך כאן, בישראל, ברית המועצות נתפסה כאויב שנים ארוכות. זאת אומרת, זה לא סתם שלמדנו בספרי ההיסטוריה שארצות הברית ניצחה במלחמה, לא ברית המועצות. שנים לימדו כך בהיסטוריה – ארצות הברית ניצחה במלחמה. ודווקא אנחנו מחפשים שורשים. זה חשוב לנו, זה חלק מהזהות שלנו, מההגדרה שלנו.

לכן אנחנו באמת רוצים להתחיל לדבר את השיח הזה. הנה הכנס הזה, והוא מתחיל את השיח הכל כך חשוב הזה לדור הצעיר שלנו, ומאוד מאוד חשוב לנו שאתם, כנבחרי ציבור, תצטרפו למהלך הזה, תגידו – זה חשוב לנו גם, שציבור של 1,2 מיליון ישראלים דורי רוסית יכירו את המורשת שלהם, שהישראלים יכירו את המורשת שלהם, שהיא לא תיעלם עם השנים ולא תיבלע לה.

תודה לך. באמת דברים חשובים. ההיסטוריה והמורשת שלנו כל כך חשובה. וזה מעניין – כלומר, בתיכונים, בחטיבות מלמדים על כל הסיפורים של אסירי ציון? יש שיעורים, מערכים על הנושא?

לדעתי בחמ"ד – קצת, בחינוך הדתי דווקא קצת נוגעים. בממלכתי – לא.

אני חושב שזה די תלוי במנהלים. אני אתן לכם דוגמה. יש לי חבר קרוב, שהוא סגן אלוף במילואים. הוא מנהל תיכון עתידים בחולון. אז הוא בעצמו עלה בגיל 14. הוא חובב היסטוריה, מלחמת העולם השנייה, אז הוא דוחף מעבר לתוכנית דברים שגורמים לאנשים לרצות, להתעניין, ללמוד. תראו, אנחנו גם בעידן הדיגיטלי של יו-טיוב, נטפליקס. אנשים רואים סדרה בנטפליקס ומתחילים להיכנס לוויקיפדיה. אז אלה דברים שהם טובים. יצירה גורמת לאנשים להתעמק.

אבל יש פה חסר מאוד מאוד אדיר.

אבל צריך לתת לו מרווח, לתת למנהלים מרווח.

אני מבינה שאחרי ועדת ביטון, בכל מה שקשור ליהדות המזרח אז היה שינוי משמעותי בגישה, וכמו שנאמר – החליפו את אותן תוכניות לימוד. אבל בהחלט לא מגיע אליך כל הידע והתרבות והמורשת של עולי ברית המועצות. זו שאלה. אני רוצה להעלות את נעם תנעמי, נציג מועצת התלמידים.

תודה על זכות הדיבור. אגע בכמה נקודות שעלו כאן קודם, ואני גם ארחיב על כמה נקודות נוספות. דיברתם כאן על הנושא של החומר הלימודי. ספרי הלימוד הם באמת ישנים ונוגעים בחומר שלא תמיד נוגע לתלמיד. מי שמכיר או מי שלא מכיר – ישנו ספר שנקרא "מדור לדור". הספר אושר בתשנ"ד ועדיין נלמד. ברובו הגדול הוא מדבר על הנצרות, ופחות נוגע לנושאי הלימוד של התלמיד היום – העלייה והשואה. הוא ספר שנלמד בשנים המרכזיות, מכיתה ו', ז' ו-ח'. אלה שנים שבהן אתה קולט את החומר ואתה מספיק בוגר כדי להבין אותו.

דובר כאן על התוכנית בחמ"ד, תוכנית עדות. כמי שלומד בחינוך הממלכתי דתי ועשיתי את העבודה בשנה שעברה הופתעתי לגלות שבעצם החומר שממנו אתה יכול לבחור, רשימת הנושאים שאנחנו מקבלים שמהם אפשר לבחור את מי מראיינים, לא באמת מכיל את כל המגדרים. זאת אומרת, אנחנו קיבלנו רשימה שמתייחסת בראייה כוללת רק ליהדות אשכנז, באיזשהו אופן – אם זה אסירי ציון, השואה, אבל כל עליית יהדות המזרח הושמטה מהרשימה. זה כמובן יצר לי באיזה שהוא אופן התנגדות מסוימת. מה, אני מוותר על הסיפור המשפחתי שלי כדי לעמוד בקריטריונים? הסיפור המשפחתי מאוד מאוד משפיע על חווית הלימוד. כמי שכן מכיר את הסיפור המשפחתי שלו על סבא שעלה ממרוקו ביוזמת ממשלת אנגליה שרצתה להביא לפה אנשים חכמים שילמדו, כשגיליתי את הסיפור הזה במקרה לחלוטין – כי אף אחד לא מדבר אתנו בבית הספר על הסיפור המשפחתי של יהדות המזרח, אלא שוב ושוב חוזרים על חומרי הלימוד על העליות של יהדות אשכנז ועל מה שהם עברו, אבל ליהדות המזרח מתייחסים בשני פרקים בספר ענק של 35 פרקים.

באמת, כמו שגם נאמר כאן ואני חושב שחשוב להדגיש את זה – אנחנו צריכים לתת את היחס לשנים האחרונות, לעלייה של ה 90-80 שנה האחרונות, וגם העליות החדשות שהיו – מצרפת, שזו עלייה שגודלת בשנים האחרונות. חשוב לתת עליהן את הדעת. כשהתלמידים יידעו מה הסיפור של החוויה של האדם נוכל לתת להם יותר את היחס ולחגוג אתו את החגים שלו ולהתחבר כל אחד מאתנו לסיפור המשפחתי שלו, ועדיין להיות מאוחדים בעם אחד.

תודה רבה לך על הדברים.

שלום. אני מנהל רשת גני ילדים, מעונות יום ומרכזי למידה. אני מאוד שמח – השמחה היא כפולה מכיוון שלאחרונה אני עוסק יותר בקמח מאשר בתכנים, ולכן אני שמח שאני יכול להשתתף גם בשיח שקשור לתכנים. אנחנו באנו עם מטען – מזוודה יהודית שנגיד שהיא שונה קצת ממזוודות אחרות של עליות אחרות, אבל היא יהודית. כלומר, בתוכן שלה יש הרבה דברים שקשורים לתרבות ולמקורות. אני תמיד מספר סיפור קצר שסבא שלי כשהוא נהרג בשטייטל קטן באוקראינה ראה סרט סובייטי שבסוף יש שיר ששני בתים שר מיכויילס. אז הסבא שלי ראה את זה 17 פעמים. הוא היה סובל את כל הסיפור הזה רק כדי לראות את מיכויילס, שהיה שחקן יהודי מתיאטרון יהודי, סמל של יהדות ברית המועצות בזמנו. וזה גם חלק מהמזוודה שלנו.

לכן אנחנו ברשת שלנו עוד לפני החוק החלטנו שאנחנו לומדים, חיים את הסיפור של העלייה ומכיוון שאצלנו 80-70% אלה ילדי עולים הכנסנו איזה תכנית של 12-10 מפגשים שבהם יש סיפור משפחתי. לילדים מגיל 3 עד 5 אנחנו לא נספר על רומא, כמו שחבר הכנסת סובה אומר. לילדים אנחנו נספר את הסיפור המשפחתי – שכל פעם מגיע מישהו מהמשפחה, וברוך ה' אצלנו ההורים שלנו, ההורים של ההורים שלנו זה הדור של אלקס – כלומר, אלה שגדלו במרכזים שלנו בזמנו, בתחילת שנות ה-90, והיום הם מביאים את הילדים שלהם וכל אחד מספר את הסיפור המשפחתי שלו ודרך הסיפור הרבה יותר קל להתקרב וגם לקרב ילדים שהם לא ילדי עולים, וזה יכול להיות ניסיון מאוד מעניין שאפשר ללמוד ממנו גם במוסדות החינוך הפורמלי.

ועוד דבר אחד שאולי – אני הסניגור האחרון של הסוכנות היהודית למרות שהייתי שליח חינוך בסוכנות, אבל בשבת האחרונה, בערב שבת הייתה תוכנית של ערב שבת בערוץ 2 ופתאום אמנון אברמוביץ תקף את הסוכנות היהודית וסיפר שהרבה יותר שליחים ירדו מהארץ מאשר הביאו עולים. וזה בעיניי גם מתקפה על העלייה עצמה, כיוון שהעלייה הולכת וגדלה מצד אחד, ומאידך זה עדיין המוסד אשר עוסק בעלייה ובקליטה, גם אם לא מספרים עליו הרבה. אבל אני רואה בזה גם מתקפה על המוסד של העלייה, וזה היה מאוד לא נעים.

אני מאוד שמח וזה מאוד חשוב כל הנושא הזה של העלייה, לימוד על העלייה במסגרות החינוכיות, כי כמו שאלקס ריף אומרת הדורות הולכים ועוברים אותנו ואנחנו לא נדע ממי ללמוד.

תודה רבה לך. אני רוצה לתת את זכות הדיבור ליונתן שפירא, יו"ר מורשת דרך, שנמצא אתנו, ולאחר מכן חומי נובנשטרן, מהמועצה לשימור אתרים.

תודה רבה על הדיון הזה. את חבר הכנסת יבגני סובה אנחנו מכירים היטב כמורי דרך. הוא מלווה אתנו מאז תחילת המשבר, כבר שנה וחצי. אני הייתי רוצה להציג לא רק את נושא התוכן של מורשת במערכת החינוך אלא שלוש נקודות נוספות. יש לנו כ-2,500 מורי דרך דוברי שפות זרות, שרובם עלו, דוברים שפות זרות, אבל אין עבודה. תיירות נכנסת לא תבוא, למרות ההצהרות, גם בחודשים הבאים. ניתן להשתמש בנו – בעלי תארים שניים ושלישיים. אנחנו מספרי סיפורים, אנחנו מתכללי החוויה, אנחנו יוצרים תיווך בין הציבור הישראלי, המורשת, בין האתרים הארכיאולוגיים וההיסטוריים לקהל המבקרים, אבל קהל המבקרים שלנו הוא בדרך כלל תיירים מחו"ל. אבל כאן ההזדמנות לתת גם לאוכלוסייה ישראלית דוברת שפות זרות ששפת האם שלה אינה עברית, ומורשת הקרב באתר כזה או אחר אינה מחוויותיהם האישיות, עולים מכל המגזרים – שיקבלו סיור עומק של מה זה ישראל, על ידי מורי דרך. יש פה win win situation. יש פה עולים שכבר יצאו ממערכת החינוך או הגיעו לאחר שעברו את גיל בית הספר, ואין להם את המסגרות ללמוד ולהטמיע את התרבות הישראלית, את החוויה הישראלית כולל גם באתרי מורשת למיניהם. אז זה נושא אחד שאני חושב שצריך לתת עליו את הדעת. זה win win כי אנחנו מחפשים עבודה ויש את האפשרות לתת להם את הכלי להתערות יותר טוב בחברה הישראלית. לצערי, מכתבים שיצאו לכל הגורמים שמוזמנים לדיון היום לא קיבלו שום תגובה משום מקום. אבל אני מקווה שזה פתח לאיזושהי הידברות.

נושא שני – יש מעל ל-500 ומשהו אתרי מורשת בארץ, ואולי אני מגזים לקולא, אולי יש יותר. לצערי הרב, בביקור שעשיתי לא מזמן בבית חנה סנש בשדות ים – מוזיאון מקסים ונחמד, שיש לי את הקשר האישי שלו כי סבי, אביגדור המאירי, לימד את חנה סנש עברית ותרגם את ספריה הראשונים. אבל לא בגלל זה אני מציין את זה. על השלט בחוץ היו 4 שגיאת כתיב באנגלית. הצענו למשרד התיירות לקחת מורי דרך שגרים באזור שיעזרו לאתר המורשת ברוסית, באנגלית, בעברית, בכל שפה אחרת – לטייב את ההיגדים ואת ההמסרה, את השילוט, לתת להם אתרי אינטרנט ותכנים וברושורים ובזה להעסיק מצד אחד את מורי הדרך - - -

מה מפריע לו לשבת במשרד החינוך? בוא נקשר, נהיה המגשרים.

אז זה המקום לתת תכנים שהם גם מתאימים למערכות החינוך בשפות השונות, לטייב את אתר המורשת. והתשובה הייתה – אין לנו תקציב. במקום לחשוב על עבודה למורי דרך שבזה אתר המורשת יקבל ערך מוסף מסתכלים על כמה כסף צריכים לשים באתרי המורשת. זה נושא שלישי.

משהו לסיכום? אנחנו פשוט קצרים בזמן.

אולי הצעה קונקרטית? משהו לגבי מקומות. מה שאני מציע פה – קודם כל אני יותר אופטימי ממך בעניין כניסת תיירים. אני מאמין שכן תהיה כניסה בקרוב, אבל יכול להיות שאולי תבואו עם הצעה משופרת, קונקרטית לגבי מקומות ספציפיים, ואז גם לעשות סוג של תמחור כזה, שבמשרד החינוך יידעו גם להיערך בהתאם לתקציב הקיים, וכך יהיה, כמו שאמרת win win situation. אז תנסה אולי לתת רשימה של מקומות, של מורי דרך ואיזושהי רשימה קצרה של הפעילויות בטווח קצר של חודשיים-שלושה ואז בעצם יהיה ניתן אולי לקשר אותך עם אנשים ספציפיים. לא משהו גדול וכללי, אתה מבין?

המסר שלי הוא לא רק למערכת החינוך. הוא גם למרכזי הקליטה, לסוכנות היהודית, הוא גם לכל אותם גורמים שמטפלים והיו רוצים לתת איזשהו בסיס תרבותי לעולים שכבר יצאו ממערכת החינוך. אנחנו יכולים לפעול גם במערכת החינוך, לעשות סיורי מורשת בקפסולות לתלמידים. למעשה, אין נושא שהוצג פה על ידי גורמי החינוך שאנחנו כמורי דרך לא נוגעים בו, בצורה כזו או אחרת. ואנחנו יכולים לעזור למערכת החינוך לעבוד בקפסולות, לתת לתלמידים בגילאים הבינוניים והגבוהים יותר איזושהי חוויה כוללת, בשפה וגם בעברית, בנושאים האלה – ולעזור למערכת החינוך.

אני הסמנכ"לית של המועצה לשימור אתרים. שלום לכולם, ותודה גברתי על הדיון ועל זכות הדיבור. לפני שאציג את הנושא שאני רוצה להתייחס אליו, יש לי הערה כללית. שמחתי לראות את התוכניות החינוכיות שמשרד החינוך הציג ואת התפיסה שהעליות האחרונות – של ה 40-30 שנים אחרונות נמצאות על רצף של עליות כבר מהמאה ה-18. אי אפשר לראות את העליות האלה כעלייה בפני עצמה אלא כרצף אחד גדול שהתחיל – ראיתי גם התייחסות לתקופת ימי הביניים, זה רצף אחד גדול של כמיהה לארץ ישראל – היום מדינת ישראל, אבל זה לא הנושא שרציתי להתייחס אליו.

הנושא שאני מתייחסת אליו, והזכירה אותו כבוד יושבת-ראש הוועדה, הוא הנושא של אתרי המורשת. המועצה לשימור אתרים יחד עם גורמים ממשלתיים הקימו כ-200 אתרי מורשת שהמגמה הראשונית שלהם היא להיות כלי עזר למערכת החינוך, דהיינו, שכל מה שנאמר בכיתה אנחנו יכולים להמחיש את התופעה של עלייה, קליטה, תרומה למדינה מכל מיני אספקטים באותם אתרים, כלומר, למידה חוץ בית ספרית, למידה חווייתית. יחד עם זאת, בתוך המארג של ה-200 אתרים, ואם אני אצליח – הוצאנו מין חוברת כזאת – מדריך אתרי המורשת, יש כאן פירוט של כ-200 אתרים, בתוך אותו מארג יש הרבה מאוד אתרים שמספרים את סיפור העלייה והמורשת הייחודית של כל אחת מהקהילות. די אם נזכיר פרויקט שאנחנו מקיימים אותו כרגע עם משרד התרבות ומשרד ירושלים ומורשת – זה הקמת מוזיאוני מייסדים. במעלות, על התושבים הראשונים שהגיעו למקום כעיירת פיתוח, בירוחם במגדל העמק ובעוד מקומות. הזכירה יושבת-ראש הוועדה את המוזיאון ליהדות בבל באור עקיבא. גברתי, האם אנחנו יודעים כמה תלמידים הגיעו למקומות האלה? האחוז של מבקרים ממערכת החינוך באותם מרכזי למידה חווייתיים שיכולים מאוד מאוד לתרום לכל תלמיד, ולאו דווקא לעולה כזה או אחר הוא מאוד מאוד נמוך. וזה פשוט חוסר, במערכת. או אם ניקח את מחנה המעפילים בעתלית, שמספר על ההעפלה בדרכי הים והיבשה. רק עכשיו אנחנו עומדים לפתוח עוד מתחם בתוך מחנה המעפילים שמייחד את ההעפלה היבשתית מארצות האיסלאם. אנחנו מייחדים את הסיפור של הטיסה הראשונה שהביאה מעפילים ב-1947, ושלמה הילל שמוזכר באותו מוזיאון של יהדות בבל - - -

יש לכם גם אתרי מורשת גם מהעליות מה-40 שנים האחרונות? 50 השנים האחרונות?

אז אלה מוזיאוני מייסדים שאנחנו כרגע מפתחים אותם – בירוחם, מעלות, ראש העין, במגדל העמק, ואם שכחתי אחד או שניים – זה מערך של בערך 12 שכרגע עובדים עליהם, עם הקהילות המקומיות, ומי שכבר כרגע פתוח ומקבל קהל בשמחה זה המוזיאון במעלות. הוא היה הראשון שהתחיל.

מתוך ה-12, במורשות של איזה מדינות מדובר?

מדובר על 12 בתי מייסדים של עיירות שמספרים את סיפור ההקמה של אותה עיירה ומתייחסים למורשת של מייסדי אותה רשות.

זאת אומרת – במעלות זה דגש על יהדות מרוקו וקצת רומניה, כי במעלות. כלומר, המארג של אותם אתרים מספר גם את הסיפור המקומי אבל כמובן גם את השורשים – מהיכן הגיעו. זה לא רק הקשיים שהאנשים האלה נתקלו בהם בשנות ה-50 אלא גם המורשת שהם הביאו אתם, אם זה מאכלים, ספרות, וכדומה.

האם ספציפית במעלות – אני מבינה שיש שם גם קהילה רוסית לא קטנה.

מה, ראש העיר שלנו. מעלות תרשיחא.

השאלה שלי האם הם גם מוזכרים באותו בית תרבות.

באותו בית תרבות הם לא מוזכרים. אולי יש פעילויות אחרות שנובעות ומתקיימות באותו מתחם של בית ראשונים.

יש אחד מ-12 אתרי המורשת שמדבר על יהדות ברית המועצות?

תראי, אני יכולה להגיד שבתוך 200 האתרים יש שמדברים על יהדות ברית המועצות, בהתחשב בזה שעולי העלייה הראשונה והשנייה הגיעו - - -

האמת היא שאני מבינה, וזה נכון, וגם את המורשת הזו יש צורך לשמר - - -

מלמדים אותה, מלמדים אותה. אנחנו ראינו את התכניות.

נמצא אתנו כאן ארגון שנקרא "לובי המיליון" והם הציגו נתונים מאוד חסרים – על בין אם זה אתרי מורשת, שימור היסטוריה, תכנית מערכת החינוך בכל מה שקשור לעולי ברית המועצות ב 50-40 שנים האחרונות. ולכן, גם אם מוקמים עכשיו 12 בתי ורשת ואפילו לא אחד מדבר ולו במעט על הקהילה שהגיעה מברית המועצות, באמת אני נוטה להאמין, או ככה לתמוך בדיווחים של אותו ארגון שהאמת, הם נשמעים קצת מדאיגים, לא להחסיר מהעבודה החשובה והמשמעותית שאתם עושים. כמובן שכל התרבויות חשובות ויש לשמר אותן. אני יודעת שהיה חוסר מאוד מאוד גדול בהבדלים גם בין השימור של התרבות והמסורת של יהדות ערב וצפון אפריקה לעומת העלייה הראשונה והשנייה, ואני מבינה שיש סגירת פערים בשנים האחרונות. אבל עם זאת אני חושבת שגם עולי ברית המועצות, גם העלייה מאתיופיה – יש מקום ועדיין לשמר ולראות כיצד ניתן עוד לסייע.

גברתי, והחברים שנמצאים. המנדט של המועצה לשימור אתרים ושימור אתרי מורשת מ-1700 ועד שנות השישים, והמנדט הוא להעביר מורשת שבאמת הולכת ונשכחת. המגמה היא לשמר את המבנים, זאת אומרת, כל אחד מאותם אתרים שדיברנו עליהם יושב בתוך בית היסטורי. נשמח מאוד שיוקם בית מורשת לכל אחת מעדות ישראל – אם זה הצרפתים, הרוסים ואחרים – זה לא כל כך המנדט של המועצה. מוזיאוני מייסדים ואחרים – קיבלנו את המנדט מהמדינה. אם יימצא בית היסטורי באחד מהיישובים אנחנו יכולים לשקם אותו, והתכנים יכולים להיבנות עם מורשת יהדות ברית המועצות או כל יהדות אחרת. זאת אומרת, אנחנו יוצאים מתוך הבית, מתוך המבנה. אם בירושלים או ברחובות או אשדוד או בכל מקום אחר יימצא הבית ההיסטורי שיכול - - -

מה? משנת 91 זה יכול להיות רק בית שיכון באשדוד שנשאר, בתוך שכונה חדשה. מה יכול להיות? מ-91? איזה בתים? יכול להיות שמישהו מהגדולים שפעל שם.

סליחה, אדוני. לא הובנתי נכון. זה יכול להיות גם בית מהמאה ה-19 שייכנס אליו תוכן עדכני. זאת אומרת, התוכן לא חייב להיות דבוק לבית.

אז זה משהו אחר. עכשיו הבנו.

המנדט שלנו הוא לשקם את המבנים ההיסטוריים.

הבנתי את הכוונה. אם אני מבין נכון – את יכולה לקחת בית משנות ה-20, שפעלו שם מהעלייה הראשונה והשנייה ועכשיו – מי אחראי על זה שלבית הזה ייכנסו תכנים של העלייה האחרונה מברית המועצות. אז זו השאלה שצריך להפנות אליך או אל משרד החינוך: מי יכניס לבית הזה מהעלייה הראשונה והשנייה תכנים של עלייה משנת 90. זו השאלה.

אם תהיה יזמות מתאימה, שתבוא המדינה או תבוא רשות מסוימת ותגיד שבבית ההיסטורי של מייסד ראשון לציון ייכנס תוכן כזה או אחר – בשמחה, אין לנו כל התנגדות. ההפך, אנחנו גם ניתן את כל התמיכה המקצועית שיש לנו לנושא הזה. אבל מעבר להכול, ודיברנו כאן על תוכניות חינוכיות – אני חושבת, גברתי יושבת-ראש הוועדה וחברי הכנסת, צריך יותר ליצור את הקשר בין תוכנית הלימודים לאתרי הביקור האלה, כי אלה מקומות, וסליחה שאני אומרת את זה כאן בפומבי – אני יודעת שגברתי תבקר באחד מימות השבוע הבא באחד מאתרי המורשת, ואני חושבת שזו תהיה הדוגמה הטובה ביותר לפוטנציאל שיש למקום כה ליצור את הקשר הישיר בין מערכת החינוך ובין האתרים כמרכזי למידה חווייתיים שאפשר ליצור בהם גם פעילויות יומיות באותו מקום, או כמו שאמר יונתן שפירא – במהלך טיול שנתי אפשר לשלב.

אנחנו חייבים לסיים, אני מתנצלת. תודה רבה על הדברים החשובים מאוד, ואני אתייחס אליהם גם בסיכום הדברים. אני אתן דקת סיכום להערות והצעות לכל אחד מחברי הכנסת שירצו.

תודה על הדיון החשוב. אני שמח שקיימנו אותו בוועדת החינוך. קודם כל אני רוצה להתחיל דווקא ממינוס אחד גדול. אני רואה שמהדברים ששמעתי פה אז אין את הבקשה לתמיכה, אין את הבית המתאים – אז יש מה לשפר ואני כן חושב שתפקידנו לתת הצעות ולשפר. ואני גם נותן לכם שני רעיונות למשרד החינוך: קודם כל, בנושא של לעניין את התלמידים, לעודד אותם ללמוד, וגם אפילו הייתי אומר – לתמרץ אותם. זה יכול להיות, למשל, עבודות מחוץ למסגרת החינוכית. אני זוכר את עצמי בתור ילד, נדמה לי שכולנו היינו עושים בבית עבודות – כשלא היו מדפסות ומחשבים והיינו עושים את זה ומביאים את זה בתור עבודות סמינריוניות כאלה. אז זה יכול להיות מחוץ למסגרת שעתית, עם תמרוץ טוב לכל ילד. זה יכול להיות מעניין. אני יודע שהילדים עושים את הזה על שורשים, על משפחה, מחברים – אז אפשר גם על התרבות. זה דבר שצריך לתמרץ.

לגבי ביקור במקומות מורשת, אני חושב, ואני אתן לכם גם רעיון בחינם – תעשו כרטיס חכם, שכל תלמיד שיש לו את הכרטיס הזה מגיע במהלך השנה למספר אתרי מורשת – אז הוא יקבל תמריץ. אני לא יודע איזה תמריץ, צריך לחשוב על זה. זה יכול להיות כל דבר. אבל אז תהיה לו אפשרות להגיד: ביקרתי לא רק פעם אחת בשנה. זה כמו כניסה לשמורות הטבע. אז גם לכם יהיה מעקב לגבי תלמידים שהשתתפו והיו בפעילויות וגם ביקורים בתוך המקומות שאנחנו רוצים שהם יבקרו בהם. הנה, רעיון – כרטיס חכם לכל תלמיד.

לסיכום ממש בשתי מילים, יש לי הצעה למשרד התרבות – אם אתם מוכנים לתמוך בעמותות ובארגונים ששומרים על המורשת והמנהגים של יהדות התפוצות, תשתפו בבקשה את השלטון המקומי, הרשויות המקומיות, כי כל המועדונים והפעילות בקהילות כאלה מתרכזת ברשויות המקומיות. אם תעשו אפילו קולות קוראים או תמיכה דרך רשות מקומית או עירייה זה יגיע בדיוק לפעילות עם התושבים, לאזרחים.

תודה רבה. אני אסכם את הדיון.

אני לא יודע אם אנחנו יכולים להשליך את זה על המורשת הדרוזית, לדוגמה.

קודם כל אתה צודק, אני אומרת לך – במערכת החינוך אין מספיק לימוד על החברות ועל החיבור שנוצר בקום המדינה בין היהודים לבין הדרוזים. והחינוך של המורשת הזו היא כל כך חשובה. היא ייבת להיות תוכן חובה בתוך מערכת החינוך הישראלית. תקשיבו, לפני שבועיים הייתה קטטה בין יהודים לדרוזים בבסיס חיל הים, יש שם פנימיית נוער לקראת הכנה של צוערים לחיל הים, וכו'. הייתה שם קטטה בין יהודים לדרוזים. הדבר הזה נובע בדיוק מהדבר הזה.

הניכור.

קראו לדרוזים ערבים, אמרו שם: הערבים ככה וככה, היהודים ככה וככה. החיכוך הזה עכשיו - - -

אני שמח לומר שזה חומר חובה לבגרות – הברית עם הדרוזים נכנסת כחומר חובה לבגרות.

אני חושבת שאם בכיתה ג' – ואני אכניס את זה גם לסיכום הדברים. אני מבקשת מהוועדה שמשרד החינוך יבחן הכנסה של תוכן כבר בבית הספר היסודי. כשמגיעים לתיכון כל ההבניה החברתית הזאת כבר גמורה. אתה רק מגיע לצבא, ובצבא פתאום נפתח לך העולם החדש. הבגרות זה כבר ממש שם. אם אנחנו מחנכים לזה כבר בבית הספר היסודי גם בחברה הדרוזית, גם בחברה היהודית, בכיתה ג' – תתחילו ללמד היסטוריה. תעשו שם שלושה שיעורי חובה על הברית היהודית-דרוזית, זו בקשה שלנו, של הוועדה, לבחון את זה. אני מבקשת שתדווחו לנו בדיון הבא על הנושא הזה. נושא חשוב מאין כמוהו.

דרך אגב, אני, כשניהלתי את בית הספר המקיף בית ג'אן עשינו מסע ישראלי משותף בית ג'אן – ורעננה. יצאנו יחד שבעה ימים משעות הבוקר עד שעות הערב, לנו ביחד, היינו יחד. ככה אנשים יכולים להכיר אחד את השני וכל הניכור שאנחנו מדברים עליו נעלם. חשוב מאוד שנקרב דרך בתי הספר, דרך התרבות, דרך השיג ושיח.

בוודאי, ללמד על ההיסטוריה, על החשיבות של הדרוזים בהקמת מדינת ישראל ובשחרורה.

אני רוצה לסכם את הדברים. מלבד נושא העדה הדרוזית – עליו ביקשתי דיווח, ואנחנו גם נעקוב אחרי העניין הזה. אשמח לקבל דיווח. אני יוצאת מפה עם תחושה אופטימית, אבל גם עם דאגות. לכן אני מתלבטת. קודם כל אנחנו דורשים נתונים מספריים על הלימוד במערכת החינוך לזהות ומורשת. אני בכוונה מוציאה החוצה את ההיסטוריה. אני רוצה לדעת על ה-70 שנים האחרונות, תכנים על זהות ומורשת, במספרים. כמה שעות, באיזה שיעורים, כמה טיולים, כמה אתרי מורשת ביקרו בהם, כמה תלמידים נחשפים לתכנים האלה. הבקשה כוללת מספר תקציבי של שימור מורשת שמחולק לפי מספר ולפי איזה עדה או איזה מוצא זה בעצם מגיע, כדי שנוכל לעשות את השוואה הזאת.

הוועדה מבקשת לבחון שיתוף פעולה עם מורי דרך דוברי שפת אם זרה, לפתוח סוג של שיח מולם על טיולים שנתיים ועל איזשהו סוג של לימודי מורשת ותרבות – איזה סוג של תוכן, שמורה דרך דובר שפה יוכל לספר את אותו סיפור, את אותה היסטוריה לא רחוקה של אותה עלייה שממנה הוא הגיע, אנחנו מבקשים לפתוח סוג של איזה שיח מולם על מנת לבחון את הנושא הזה. תראו, אני מבקשת – אני לא יודעת בדיוק איך, אבל אנחנו כן מבקשים לבחון את 200 אתרי המורשת ולראות כיצד ניתן להביא לפחות בית מורשת אחד או שניים שידברו על העלייה מברית המועצות המאוחרת, זאת אומרת מ 40-30 שנים האחרונות. לא יכול שאין אפילו אחד שמדבר על אותה מורשת ותרבות של יהדות ברית המועצות. וזו בקשה של הוועדה.

בנוסף לזה, מה שאנחנו נעשה – אנחנו נפתח ועדת משנה, בעניין החינוך, כי אני רואה את זה כאבן יסוד חשובה ביכולת שלנו להתגבש כעם. אם אנחנו לא נהיה גאים ולא נדע את המורשת וההיסטוריה שלנו אנחנו לא נוכל להיות עם אחד מאוחד שמחבר, שבונה את אותם הגשרים. לדעתי זה נושא קריטי במערכת החינוך. אם אנחנו מדברים פה על תכנים שצריך לשנן, באמת, אין חשוב מזה. אז נקים ועדת משנה שתבחן ביחד עם משרד התרבות והספורט ומשרד החינוך והרשויות הממשלתיות השונות שיצטרכו להגיע לאותה ועדת משנה, אנחנו נבחן בצורה כללית את שימור המורשת של 100 השנים האחרונות, שאני יודעת שיש עליה המון דברים, אבל כן היה אולי עניין של ועדת ביטון – על מנת לבוא ולראות איך אנחנו מיישמים את אותן מסקנות. אבל אני רוצה שהיא גם תבחן יותר לעומק את הנושא של שימור המורשת והתרבות של יהדות ברית המועצות. אני רוצה שהיא תגיש מסקנות למליאת הוועדה על מנת שנוכל לראות איך אנחנו יכולים לחזק את הגאווה של אותה זהות ומורשת ותרבות של כל העולים שהגיעו למדינת ישראל.

אני מודה לכולכם, תודה למי שהגיע, ישיבה זו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:45.