פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



43
ועדת הפנים והגנת הסביבה
18/10/2021


מושב שני




פרוטוקול מס' 39
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שני, י"ב בחשון התשפ"ב (18 באוקטובר 2021), שעה 9:50

פרק י"ד (עבודות פיתוח בתוכנית למגורים) מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ"א-2021

חברי הוועדה: ווליד טאהא – היו"ר
איתן גינזבורג
רון כץ
מוסי רז
שרון רופא אופיר

דוד אמסלם
דוד ביטן
קרן ברק
מופיד מרעי
קטי קטרין שטרית

יורי גמרמן
-
ראש מטה הדיור, משרד הבינוי והשיכון

עמית שטאובר
-
עו"ד, סגן היועץ המשפטי, משרד האוצר

מתן יגל
-
רכז מקרקעין והגנת הסביבה באגף תקציבים, משרד האוצר

תום חביב
-
עו"ד, בלשכה המשפטית, משרד האוצר

רותם ברמלי
-
רפרנט תכנון ובינוי אג"ת, משרד האוצר

אריאל צבי
-
עו"ד, יעוץ וחקיקה - אזרחי, משרד המשפטים

מירה סלומון
-
ראש מינהל משפט וכנסת, מרכז השלטון המקומי

זיו דשא
-
ראש מועצת זכרון יעקב, מרכז השלטון המקומי

מאיר וענונו
-
סגן ומ"מ ראש מועצת זכרון יעקב

יעלה מקליס
-
ראש עיריית יהוד מונוסון, מרכז השלטון המקומי

עידן גרינבאום
-
ראש מועצה אזורית עמק הירדן

מילכה כרמל
-
ראש תחום תכנון וקרקעות, מרכז השלטון האזורי בישראל

בני פרץ
-
פנתר חברתי

שלום בן משה
-
תת אלוף במיל', ראש עיריית ראש העין

שמעון מזוז
-
ראש מועצת מיתר כרמית

קובי פלקסר
-
עו"ד, יועץ משפטי, התאחדות הקבלנים

חיים ביבס
-
ראש עיריית מודיעין מכבים רעות ויו"ר מש"מ

גלעד קרן
מתן מילס

לאה קריכלי

מיטל פורמוזה, חבר תרגומים



פרק י"ד (עבודות פיתוח בתוכנית למגורים) מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ"א-2021, מ/1443

חברי הכנסת, צוות הוועדה, בוקר טוב לכולכם. אנחנו מתחילים נושא חדש: עבודות פיתוח בתכנית למגורים. פרק י"ד (עבודות פיתוח בתכנית למגורים) מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ"א-2021, מ/1443. הכנה לקריאה שנייה ושלישית.

אני רוצה להתחיל עם האוצר. יציג מטעם האוצר, רותם ברמלי, רפרנט תכנון ובינוי. אז בבקשה. יש לנו כמובן אורחים, דוברים שנמצאים בזום. נושא שמעניין הרבה מאוד גורמים, אז נמצה את כולם, נשמע את כולם. בבקשה.

אפשר אולי לשים סוף לזום הזה, אדוני יושב ראש הוועדה. אולי כדאי לנו לשקול, עם כל הכבוד לאנשים המכובדים בזום, להפסיק עם הזום. חזרנו לחיים.

אנחנו העברנו חוקים בדיוק על הסוגיה הזאת. אישרנו את זה בכנסת. וזה לא רק קשור אלינו, קשור להרבה תחומי חיים.

לא, אבל חבר הכנסת טאהא, אדוני יושב הראש, תשמע, גם לוועדת חוקה הוא אמר אנחנו לא נעלה יותר, חוץ ממי שאנחנו מזמינים אותו. יושבים אנשים בבית, נהנים להם, ואנחנו פה יושבים 10 שעות צריכים להקשיב.

צריך לשקול את זה.

אנשים רוצים לדבר, מוזמנים לוועדה.

כן, זו סוגיה ראויה שצריך לעלות אותה.

אם מופיע ראש הממשלה, אני מבין. אם מופיעה השרה, אני מבין. אבל לא כל אחד יושב בבית ורוצה להופיע בזום.

דווקא השרים מגיעים לוועדות, לא מופיעים מהזום.

לא, אני אומרת, קיבלנו את ההחלטה בתקופה של סגרים והכבדה. היום החיים מתנהלים לצד הקורונה.

גם ההחלטה ממשיכה להחלטה שהתקבלה שנה שעברה, עם תחילת הקורונה.

צריך לשוב ולהעלות את זה. תודה.

אבל נושא ראוי לדיון, במקום אחר אבל, לא בוועדת הפנים. כן, בבקשה.

אז אני אציג את ההצעה בקצרה.
(מוקרנת מצגת)

בחודשים האחרונים אנחנו עדים לעליית מחירים מאוד משמעותית של הדיור בישראל. המצב הזה בעצם מבקש מהמדינה או דורש מהמדינה להציע כלים שונים ומגוונים להתמודדות עם משבר הדיור שמתחולל ולהגדיל את ההיצע. בשנים האחרונות תוכננו מאות אלפי יחידות דיור. אפשר לראות פה את התרומה של ה-ותמ"ל להגדלת ההיצע.

אז בשנים האחרונות המלאי התכנוני בישראל מאוד גדל. התרומה העיקרית של ה-ותמ"ל להגדלת ההיצע, אפשר לראות אותה בעמודה הבהירה יותר. יש לנו מאות אלפי יחידות מתוכננות, עכשיו נדרש בעצם לממש אותם. לפתח את התשתיות שנדרשות, לשווק את הקרקע ולבנות ולאכלס. אז איך שאנחנו בעצם עושים את זה, איך שהמדינה עושה את זה, היא עושה את זה או באמצעות הסכם גג מול רשות מקומית או בהסכמי פיתוח. ברוב המקרים, ברובם יש שיח מאוד טוב עם השלטון המקומי, מאוד פורה. מתנהלים משאים ומתנים ארוכים וזו בעצם הדרך שלנו להגדיל את ההיצע. קיימים מקרים בכל זאת שיש עיכובים מאוד גדולים בשיח עם השלטון המקומי, שבעצם מונע מאתנו לשווק את הקרקע ולהגדיל את ההיצע. יש לנו היום אלפי יחידות מתוכננות שזמינות לשיווק. שלא ניתן לשווק אותן בגלל התארכות הדיונים מול השלטון המקומי.

אתה יכול להגיד לנו באחוזים על מה מדובר?

אז אנחנו נרחיב בהמשך. יש פה נציגים ממשרד השיכון ומרמ"י שהם יוכלו גם להרחיב.

התפקיד של פיתוח תשתיות, ואין חולק על כך, הוא מוטל על השלטון המקומי בפקודת העיריות. זה התפקיד שלהם. יש להם סמכות גם לגבות בעצם אגרות והיטלי פיתוח בשביל לממן את עבודות הפיתוח. זה התפקיד שלהם. דרך המלך מבחינת המדינה היא שהרשות תעשה את זה בשיח, בהסכם פיתוח בעצם או בביצוע עצמי של הרשות המקומית לגבייה של אגרות והיטלים. אפשרות לראות פה את המספרים. נחתמו עד היום עשרות הסכמי גג, עם הרבה מאוד רשויות.

אם תוכל אחרי זה, אתה או נציג משרד השיכון, להגיד מול איזה רשויות. יש 257 ואני רואה רק 37.

אין בעיה, אנחנו נרחיב בהמשך. אבל יש לנו עשרות הסכמי פיתוח והסכמי גג. ושוב, דרך המלך מבחינתו זה שיח עם השלטון המקומי, הגעה להסכמות.

אני יודע על הסכם אחד בחברה הערבית, בלבד.

סנונית ראשונה. אנחנו מקווים שיהיה יותר בהמשך. אפשר לעבור שקף.

אז מה המנגנון שאנחנו מציעים בעצם בהצעת החוק? אנחנו מדברים על תכנית מאושרת שזמינה לשיווק שעיקרה הוא למגורים. אחרי בעצם שהתב"ע מאושרת והיא זמינה לשיווק, רמ"י או משרד השיכון, לפי העניין, מודיעות לרשות המקומית שהן רוצות בעצם לשווק את הקרקע, להוציא מכרז לשיווק הקרקע. הרשות צריכה להשיב ל-רמ"י או לשיכון בתוך 60 ימים איך היא מעוניינת שזה יתבצע. או בהסכם פיתוח או בביצוע עצמי על ידה וגבייה של אגרות והיטלים. אם היא לא משיבה, אז בעצם המדינה יכולה לבצע במקומה את עבודות הפיתוח, ברמת הפיתוח המקובלת באזור. ובעצם עושים קיזוז אוטומטי של אגרות והיטלים, בשביל שלא יהיה כפל גבייה מול היזמים שרכשו את הקרקע.

מדובר על אדמת מנהל.

זו קרקע מדינה. מקרקעי ישראל, כן.

לא, חשוב לציין את זה.

מקרקעי ישראל, זה מצוין בהצעת החוק.

מה התועלות של ההצעה הזאת מבחינת המדינה ומבחינת המשק? אז בעצם אנחנו מדברים על שיווק של אלפי יחידות דיור בטווח הקצר. הגדלת היצע שנדרשת, במיוחד בתקופה הזאת. אנחנו חושבים שההצעה הזאת היא דווקא תעשה את המצב ההפוך - היא תוביל להתכנסות הדיונים ולהגעה להסכמות. וזה מבחינתנו הדרך וזה האמצעי.

בעצם הנחת העבודה שלכם שהרשויות מעכבות את העבודה?

קיימות רשויות שמעכבות בעצם את הדיונים, משיקולים שונים, שיורי יוכל לפרט עליהם בהמשך.

זו אמירה כללית לפי דעתי.

רגע, שנייה. בואו נסיים את ההצעה. יורי יגיב ותתייחסו.

אני אתייחס לאמירות שנאמרות פה.

אנחנו מדברים בעצם על מצב שהמדינה מפתחת, לרוב היא מפתחת בעלות גבוהה יותר מעלות של אגרות והיטלים. אנחנו יודעים היום שבמרבית הרשויות התעריף של אגרות והיטלים לא מספיק בשביל לפתח את הקרקע בצורה נאותה. ו-רמ"י ושיכון משקיעים יותר כספים בפיתוח וסטנדרט הפיתוח שלהם הוא יותר גבוה שמתאפשר לרשויות המקומיות במסגרת החוק. אנחנו מדברים על מימון נוסף ש-רמ"י ושיכון מעניקים לשדרוג התשתיות ביישוב הישן ולהקמה של מוסדות ציבור. כך שדווקא כשהמדינה מפתחת, הסטנדרט והפיתוח הוא יותר טוב מהמצב שבו הרשות מפתחת באגרות והיטלים שהיא גובה.
תודה רבה, זאת הייתה ההצגה בקצרה.

רותם, זה פשוט לא נכון.

לא, לא, אבל בואו נגיב כולנו אחרי כן.

רבותיי. חבר הכנסת מופיד. אתמול התנהל פה דיון ארוך מאוד, שבו ניתנה הזדמנות לכל הנוכחים להגיד את הדברים שלהם. למרות זאת, ראיתי בתקשורת שלא נתתי את זכות הדיבור לאנשים שהגיעו וזה מה שיצא לתקשורת. אז אני מבקש, כל אחד יקבל את הזכות לדיבור. אבל אנחנו גם נכבד את הדובר ולא ניכנס לו לדברים בכל רגע. בצורה זו אנחנו ננהל דיון מכובד. אני מבין שהנושא אין עליו הסכמה במיוחד. ובסדר, זה מותר לא להסכים. אני רוצה לשאול אם יש נציגים של משרד השיכון.

פה אני ברשותך ארחיב טיפה. יורי גמרמן, ראש מטה הדיור. ברשותך, אני ארחיב טיפה על פעילות הממשלה בתחום הפיתוח.

לא סוד שפיתוח תשתיות הוא למעשה מפתח למימוש הקרקעות. לפני כן, המדינה, כמו שהוצג פה, משקיעה משאבים עצומים בתכנון. ולמעשה המטרה לממש את התכניות, כך שלא ישארו על הנייר. לרוב, עוד לפני מספר שנים זיהינו שיש מספר בעיות שלמעשה מונעות מהרשויות לפתח את התשתיות. אחת מהבעיות זה למעשה חוקי עזר חסרים, נקרא לזה כך. לא כל הרשויות מעדכנות את חוקי העזר, כי נדרש מהם כל חמש שנים. ולמעשה זה מהווה בעיה אקוטית בפיתוח.

דבר נוסף, גם לפעמים העדר התמקצעות בתחום. באה מדינה, הציעה מגוון פתרונות. המדינה הכוונה היא רשות מקרקעי ישראל ומשרד השיכון. היום אני עובד במשרד השיכון, אבל עד לפני שנה הייתי ראש אגף פיתוח ברשות מקרקעי ישראל. ולמעשה אני הובלתי 22 הסכמי גג. עשרות הסכמי פיתוח. וגם היום למעשה במשרד השיכון זו פעילות די דומה. כלומר, המדינה חתמה על 33 הסכמי גג עם רשויות מקומיות מרכזיות במדינה. כל הערים הגדולות, כמעט כל הערים הגדולות חתומות על ההסכמים.

מה למעשה מהות ההסכמים? הסכמי גג והסכמי פיתוח. זה למעשה הסוגיה החשובה. המדינה מאפשרת לרשות מקומית לממן את כל צרכיה בכל תחום הפיתוח. כלומר, גם את התשתיות צמודות, שלמעשה זה הפרויקט עצמו. להביא אותו מההתחלה ועד הסוף, לסיום. וגם תשתיות על בהסכמים הגדולים, הסכמי גג, שלמעשה תומכות בפרויקט. כלומר, בגדול, רשות מקומית שרוצה לקדם את הדיור היא לא אמורה לצאת עם חוסר כיס. ההיפך הוא הנכון, היא מקבלת הרבה מעבר לאגרות והיטלים שהיא יכולה לגבות על פי חוק שהיא בעצמה חקקה. והיום אני רואה בזום פה פשוט, יושב ליד המזכירה, נכון? את כל חבריי כמעט מהשלטון המקומי, שכנראה אני מניח באו לתמוך בחוק. רובם חתומים על הסכמים. כלומר, החוק הוא בכלל לא מתייחס אליהם.

כלומר, אלה שכתבו את המכתב חתומים על ההסכמים?

רובם חתומים על ההסכמים. עם רובם המדינה עובדת בצורה שוטפת, יש להם מענה מלא. חד משמעית.

טוב, אז אולי הם מגנים על הרשויות שלא חתומות.

למעשה אנחנו כיוונו את ההצעה הזאת לרשיות שפשוט בהגדרה הייתי אומר לא רוצות לקדם דיור בתחומם.

אתה יכול לנמק למה? אתה יכול להסביר למה?

יש לזה סיבות רבות. לפעמים זה המועצה, היו לי מקרים כאלו. ראש העיר רוצה, המועצה לא מאפשרת לו לקדם את זה. ואז הוא מנוע מלקדם. לפעמים הוא בעצמו החליט שהוא לא רוצה.

מה, למה החליט? התעורר בלילה, עשה ככה והחליט?

תשמעי, זה בסוף את יודעת, אנשים, יש לנו 200 ומשהו רשויות, אז כל אחד עם השיקולים שלו.

אני חושב שכדאי להתמקד בתכנית. ראשי הרשויות, כל אחד ידבר בעד עצמו, יסביר את העמדה שלו. אבל למה טוב שיתמכו בתכנית. אני חושב שזה צריך להיות הדיון.

אני אסביר. אני חושב, עוד פעם, אנחנו לא מכוונים ל-90% ומשהו מהרשויות שחתומות, יש להם מענה. כלומר, אנחנו רוצים בסופו של דבר לקדם דיור לטובת התושבים, שהם נטולי פוליטיקה עירונית. רוצים למעשה לקנות דירה באותה עיר שהם גרים בה או לעבור לעיר. וזה בכלל, השיקולים הזרים האלו, שלפעמים השלטון המקומי מפעיל, הם מונעים את זה. זה מצד אחד. כלומר, אנחנו אומרים אתה רוצה? תקבל את כל המשאבים שהמדינה מעמידה לטובת העניין. אם אתה לא רוצה, אז המדינה היא למעשה כשלטון מרכזי תוכל לקחת את הפיתוח הזה בידיים ולקדם. כלומר, בסופו של דבר היא גם לא מתחייבת לזרוק את הרשות, מה שנקרא, לכלבים, סליחה על הביטוי הקשה. אלא היה תבצע ---

תבטלו את העיריות בכלל, לא צריך.

אבל מי יתכנן?

זה מה שאתם אומרים. לא צריך, לא צריך בכלל.

רגע, חברת הכנסת. שאלתי יורי, מי יתכנן? רגע חברים.

השלב הראשון, אם קראתם את ההצעה, אני מניח שקראתם. שפונים לרשות מקומית, אומרים בבקשה, תחליטי אחד מן השניים: את רוצה אגרות והיטלים לפי חוקי עזר? בבקשה, את יכולה לפתח לפי זה. האופציה השנייה, אנחנו מוכנים לחתום איתך על הסכם פיתוח. נממן לך את כל התשתיות.

כולל היטלים ואגרות?

תכנון ופיתוח.

לרוב יותר מאגרות והיטלים.

הרבה מעבר.

בסוף התושב לא צריך לשלם את זה?

אני אסביר את המתודולוגיה. היום, במצב שאין חוק, בסדר, מדינה יכולה להיכנס לבצע אבל יווצר פה כפל גבייה. רשות מקומית יכולה על פי דין ללכת ולגבות.

אתה יודע מה הם גובים והמשרד השיכון במקרה כזה הוא כן מפתח ומשלם. ואז יש כפל תשלום.

הוא משלם על הפיתוח דרך היזם. אבל משלם ל-רמ"י או למשרד השיכון. אותו פיתוח. וזה יוצר למעשה קופת הפרויקט ומהקופה הזאת המדינה מממנת את העבודות.
עכשיו, לגבי המספרים. חבריי מהשלטון המקומי.

רשויות שלא רוצות, מה מצב הסוציו?

לא, אני אעבור לרשויות עוד מעט.

שאלה חשובה. רשויות שלא רוצות, מה המצב הסוציו-אקונומי שלהן? יכול להיות שבכלל הן לא יכולות. האם התכנית או החוק הזה יכול להיות חוק לכל הרשויות?

אין קשר בין הסוציו למצב הרשות.

יפה. אני רוצה לחדד. רגע, רגע, תרשה לנו.

אין קשר בין הסוציו-אקונומי ליכולת הכלכלית של הרשות. סוציו-אקונומי זה התושבים.

אם תרשה לנו, תאמין לי. זה לא עובד ככה.

כן, חברים.

אני רוצה להשלים.

חברת הכנסת שרון, אני מבין שחברי הכנסת רוצים כמובן לדבר ולהביע דעה והם ידברו.

לא ווליד, אנחנו נתקענו שעתיים בכבישים, אתה יודע למה? כי המדינה לא משנה, משפרת. היא מתעסקת עכשיו בעיריות. אתה מבין? כל כך טוב היום בכל מה שקשור, שעכשיו רק העיריות נשאר לטפל בהם ולהיכנס גם לתוכם.

לפני ארבעה חודשים לא היו פקקים. זה הממשלה החדשה יצרה את הפקקים.

לא, היא לא מדברת על הממשלה החדשה, מוסי. היא מדברת בכלל על הממשלות.

בוא, אבל הם באו עם שינוי, לשנות. ראינו מה, שינוי לרעה. פעם היינו נתקעים שעה.

אני אגיד לך למה. פשוט בממשלה הקודמת לא הגיעו לוועדות, הפעם כולנו עולים לכנסת, כולנו באים לעבוד.

אוקיי. חברי הכנסת.

פעם נתקענו שעה, עכשיו שעתיים.

חברת הכנסת קטי שטרית. אני רוצה לתת לחבר הכנסת דוד אמסלם להפנות שאלה ליורי.

אני רק רוצה להשלים.

רגע, שנייה שרון. יורי יענה ואחרי זה אני עובר לזום לחיים ביבס. אז בבקשה דוד אמסלם.

מה השם שלך?

נעים מאוד, שרון רופא אופיר.

מאיזה מפלגה את?

ישראל ביתנו. מה שלומך?

בהצלחה, תודה. יורי, אני רוצה שאלה כזאת.

רגע, מה יהיה עם אלי אבידן?

זה מטריד אותך? העיקר שהתקציב יעבור. מה יהיה אתכם אני שואלת.

אוי, חבר'ה, ממשלות לא נפלו מתקציב, תירגעו.

דווקא ממשלות נופלות מתקציב, קטי.

מעניין, את צודקת.

דווקא מתקציב הן נופלות. לא נופלות ממשהו אחר, אבל מתקציב כן.

ווליד, אתה יכול לא להפריע לי?

איזה היסטריה על התקציב הזה.

כן, אני לא אפריע לך. בבקשה, חבר הכנסת דוד אמסלם. אורח, בבקשה.

יורי, אני רוצה להבין. הרי גם היום המדינה, כשהיא בעצם באה ומשווקת מתחם גדול מאוד, היא לרוב עושה את הפיתוח. אני אתן דוגמה. מי בנה את הר חומה לפני 30 שנה? משרד השיכון. עכשיו, לרוב איפה שהעיריות גובות היטלים, אגרות והיטלים, זה דווקא במתחמים יותר פרטיים. שאין אופציה. בא בעל המתחם, העירייה אז מחליטה אם הוא יפתח וייתן לה את המפתח או שייתן לה אגרות והיטלים. לכן גם היום משרד השיכון באופן מעשי גם מפתח שכונות שלמות בהיקפים של ערים אפילו. מי מפתח בבית שמש? משרד השיכון. עכשיו, אין דבר כזה תשלום כפול. מדוע? הדייר הרי בסוף משלם את הפיתוח, האק או האק. או שהוא משלם אותו לעירייה או שהוא משלם אותו כדמי פיתוח למשרד השיכון הקבלן והדייר זה מגולם במחיר הדירה. אז לא הצלחתי להבין מה החוק? מה הבקשה?

אני אסביר. כל הדוגמאות שהבאת, ויש לך ניסיון רב, אנחנו מכירים שנים עוד מהתקופות הקודמות שלך ושלי.

התקופות הטובות בוא נקרא לזה.

דובר על ההסכמות שהושגו בין הרשויות לבין המשרד או רמ"י. כלומר, החליטה עיריית ירושלים שהיא למעשה מאצילה את הסמכויות, נקרא לזה ככה, למשרד השיכון. הוא מבצע את העבודות. היא מראש ויתרה על יכולת הגבייה שלה של אגרות והיטלים, כי היא ידעה שהמשרד משקיע את הכסף בפיתוח והנושא הוסדר. עכשיו, למה מתייחסת הצעת החוק? כאשר רשות מקומית היא מסרבת למעשה או לבצע פיתוח באמצעותה או באמצעות אחד המשרדים, משרד השיכון או רמ"י, אוקיי? היא פשוט סרבנית, אנחנו מדברים על המקרים האלו. אנחנו רוצים כן לבצע את העבודות, אבל שלא ייווצר, משפט אחרון.

לא, אני רוצה להבין מה שאתה אומר. רק שנייה. שהקרקע היא של המדינה?

כמובן, כן, כן.

זאת אומרת, המדינה שיווקה קרקעות. אני קבלן, אני מתחיל לבנות. אני רק שואל את הרשות 'תגידו, איפה עובר פה קו הניקוז והביוב?' הם לא עושים? שואל.

מי שעושה, אני עונה.

או את הכביש. כלום?

לא, אתה לא בא סתם.

מי עושה פריצת דרכים?

זו שאלה מצוינת. אז הפיתוח הוא היום נהיה מפתח לשיווק. אנחנו לא משווקים קרקעות, לא יכולים לשווק קרקעות כשהפיתוח לא הוסדר.

אבל מי מסדיר את הפיתוח?

לא רוצים לשלוח את הדיירים לשדות פתוחים.

זה הרשות, נכון?

מי שאמור לפתח זה רשות מקומית. באה רשות מקומית ולמעשה אומרת, גוררת רגליים, לא מוכנה לפתח.

אז מה אתם אומרים?

בא משרד השיכון או רמ"י, לא משנה, לפי העניין. אומרים בסדר, הבנו. לא רוצה? לא צריך. אנחנו נעשה במקומך את הפיתוח. אבל תדעי לך, את לא יכולה לגבות אחר כך אגרות והיטלים. כי על פי דין היא כאילו בסופו של דבר לא מכירה בפיתוח של המדינה. אם היא לא הגיע להסכמה עם אחד המשרדים, לא נתנה מראש הסכמתה לא לגבות את האגרות והיטלים. אגב, זה לקונה בחוק. אנחנו גובים למעשה, המדינה גובה הוצאות פיתוח מיזם. כי הוא משלם, עלול לשלם פעמיים במקרה של אי הסכמה.

הבנתי. תן לי דוגמה לעיר אחת שזה קרה. יורי, שאלה אחרונה מבחינתי.

אני רוצה להצטרף למה שדודי אומר. תן דוגמה.

תן לי דוגמה לעיר אחת שזה המצב שאתה מתאר.

לא, לא רק עיר אחת. אם אפשר להצטרף לשאלה שלו. לרשויות בכלל שזה קרה.

אני יכול לפנות אליך לא בשם המשפחה, בשם הפרטי שלך, דודו? אני בכוונה לא רוצה לנקוט בשמות של הרשויות, תרשו לי לא לעשות את זה.

אוקיי יורי.

אני, אגב, אגיד לך למה. כי כולנו תקווה שבסוף כמה שפחות להשתמש בחוק הזה. אנחנו רוצים להגיע להבנות עם רשויות, זו המטרה שלנו. כל רשות, ויושבים פה רבים מהרשויות. ותשאל אותם.

נשמע אותם עכשיו יורי. תודה רבה לך ראש מטה הדיור במשרד השיכון. לפני שאני עובר לזום לחיים ביבס, אני רוצה לשמוע את גלעד קרן מצוות היעוץ המשפטי של ועדת הפנים והגנת הסביבה. בוקר טוב חבר הכנסת ביטן.

אתה רוצה להוציא אותי עוד פעם או מה?

נו, אתה רק נכנסת והתחלת כבר לעשות מסיבה אישית.

לא, לא, אדוני יושב הראש, זו אשמתי הפעם.

רק שתדע, אם אתה מוציא אותו, אני הולך איתו.

קשה לי להוציא אותו עכשיו, קשה לי.

לא, לא, זה אני. הפעם זאת אני.

גם הפעם ההיא כאב לי מאוד שזה קרה. אבל רצית לצאת כנראה להתאוורר.

כאב כאב אבל הוצאת.

בבקשה גלעד.

כל הוועדה יצאה החוצה אחריו. אתה יודע איך זה עובד.

בבקשה גלעד, כן.

בוקר טוב. אני רק רוצה במשפט אחד להזכיר לחברי הוועדה ולהסב את תשומת ליבם של חברי כנסת שלא היו פה בשנים קודמות, שהצעת חוק זהה לחלוטין, באותן מילים בדיוק, מילה במילה, הוגשה בחוק ההסדרים של שנת 2018.

אבל זה לא עבר.

הגיע לוועדת הפנים. ועדת הפנים בשנת 2018 סברה שההצעה לא בשלה. שמשרד האוצר לא הצליח להראות מדוע ההצעה הזאת מתחייבת. וההצעה הזאת פוסלה מחוק ההסדרים ולמעשה לא המשיכו לדון בה עד היום. כרגע היא מוגשת שוב.

אם אפשר אדוני יושב הראש, עוד לפני שאתה עובר לחיים ביבס, ברשותך. כדי שנלמד את התמונה בכללותה כן חסר פה עוד כמה תשובות מהאדון ממשרד הבינוי והשיכון.

יורי.

באיזה רשויות מדובר? מה המניעים שלהם? אתה אומר שישנן 33 רשויות מתוך 257 רשויות, שזה הרבה, זה לא מידתי, שכן חתמו אתכם על הסכמי גג. אני יכולה לשער שמדובר, אתה יודע, יותר במרכז הארץ ושוב, פריפריה, דרום צפון, אוכלים אותה?

כל חלקי הארץ .

ועוד משהו להגיד על רשויות מקומיות. שאל פה חברי באיזה מדרג הם. היום המדד של רשויות מקומיות הוא מדד מאוד מאוד עקום. יכולה להיות רשות מקומית שהמדרג שלה הוא 8 ו-9, אבל היא בעצם רשות שאין לה אזורי תעסוקה. התושב בתוך התקציב הוא פקטור שלילי, הוא לא פקטור חיובי. הוא לא משהו שנותן כסף כדי שיהיה אוויר. ובעצם אתם באים ואתם אומרים התפיסה שלנו היא שיהיה דיור, דיור, דיור. אתם אומרים לא, אנחנו אומרים כן. תגידו לא, נעשה את זה מעל הראש שלכם. אז בוא תסביר לי רגע את התמונה מול ראשי הרשויות. מה הנימוקים להתנגדות?

יש גם שיקולי דעת שנותנים גם לראשי הערים. הרי הם נבחרו, הם לא צנחו מהשמיים. הם לא התמנו על ידי אדם כזה ואחר. וכשיש להם את שיקולי הדעת שלהם, אפשר גם לסמוך עליהם ששיקולי הדעת שלהם ויש להם כוונת. וכוונות טובות.

בסדר. אז אתה רושם לך את ההערות. אתה תענה לחברת הכנסת שרון אחרי שנשמע את חיים ביבס בזום. יו"ר המרכז השלטון המקומי. אתה איתנו חיים?

אני אתכם. בוקר טוב אדוני יושב הראש, חברי הכנסת, ראשי הרשויות.

אני חושב שהדיון הזה הוא חשוב ולכן אנחנו גם רואים חברי כנסת שצמחו בשלטון המקומי. אמר בצדק חבר הכנסת דוד אמסלם, לפני 30 שנה משרד הבינוי והשיכון ואחרים בנו שכונות מלאות. כולל גני ילדים, בתי ספר, אולמות ספורט, פארקים, מסחרי, בנו את הכל. בשנים האחרונות עיקר ההתעסקות שלהם הייתה בבניית יחידות דיור, בלי כבישים, בלי מדרכות. בלי הרבה מאוד דברים שבסוף נפלו על הרשויות. ולכן הגיעו הסכמי הגג.

אתה מתכוון להתעסקות של משרד השיכון.

כן, כן, הסכם הגג. עכשיו, בוא נעשה קצת סדר. קוראים לזה חוק הפיתוח, אני קורא לזה חוק עיריית הרצליה. על זה זה נולד. משום שאמר בצדק חבר הכנסת אמסלם, על הוויכוח על צינור הביוב והניקוז המרכזי של אותן שכונות. שאותו מנהל מקרקעי ישראל לא רוצה לבצע. על הדבר הזה רצו החליטו לעשות חוק שהתכלית שלו לחזור לימים האפלים של הפיתוח הגרוע שלהם.

עכשיו אני אקח אותך לדוגמה אצלי. אני לפני 7 שנים זרקתי אותם מפה, אחרי שנכשלו בהשלמת שכונות, בלי מדרכות, בלי כבישים, בלי גני ילדים, בלי שום דבר. והתחלנו לעשות את זה עם החברה הכלכלית שלנו.

לכן הם טוענים שהם רוצים לקחת את הביטוח, כדי שזה לא יקרה.

אבל הם בעצמם לא הצליחו.

סליחה, רבותיי, תנו לי לסיים.

בוא תראה מה קרה בבית שמש. זוועה.

כן, אבל נמשיך לשמוע את חיים, כן.

הם לא מנהלים אפילו את העסק.

חברים, תנו לי דקה אחת.

חברי הכנסת לא מתאפקים, חיים, אז אין מה לעשות.

קודם כל, חברי כנסת שצמחו מהשלטון המקומי מבינים את העוול הגדול שפקידים ממשלתיים רוצים לקחת חזרה את מה שהם אחזו קודם לכן.

אבל אני רק רוצה להשלים. לפני שש שנים, קצת יותר משש שנים, נכנסתי פנימה להסכם גג בפיתוח של החברה הכלכלית שלי. באותה נקודת זמן. שני פרויקטים השארתי למשרד הבינוי והשיכון לסיים אותם. באותו פרק זמן בניתי שלוש שכונות. סיימתי כבר שתיים והשלישית אני כבר מתחיל לאכלס אותה. כאשר עד לרגע זה שאני מדבר, שני הפרויקטים האלה עומדים. משרד הבינוי והשיכון לא מקדם אותם, לא עושה שום דבר. ולזה אני מתכוון. הרצון שלהם להיכנס, הרי הם לא רוצים להיכנס, אדוני יושב הראש, ל-220 רשויות שלא נמצאות תחת ההסכם. הם רוצים להיכנס רק לרשויות שבסופו של דבר עושות את זה כמו שצריך. והם רוצים לכפות עליהם, כמו בהרצליה, עבודות מבלי להשלים.

ואני אקח אותך לעוד דוגמה שאתה מכיר אותה מצוין אדוני יושב הראש, בסדר? התחייבות שלהם להשלמת כיתות לימוד. חסרות 5,000 כיתות לימוד, עד לרגע זה. אני מדבר איתך לא בגידול הטבעי, עכשיו, עכשיו חסר 5,000 כיתות, כולל בצפון, בדרום, במרכז, בפריפריה ובמגזר והם לא משלימים אותם. הם לא מטפלים בדברים המהותיים.

כן, כיתות לימוד שיש לגביהם הכרה בצורך. נכון.

נכון. לא רק שאין הכרה בצורך, אלא שהם גרמו נזק בכך שהפרידו את זה ויצרו שכונות שאין להם כיתות לימוד ואין להם מבני ציבור ואין להם שום דבר. והיום, אנחנו כדי להשלים אותם עושים מעל ומעבר. מביאים לא מעט כסף מהבית. לכן עצרתי לדוגמה את הסכם הגג, שאני ממתין לכך שהם יבואו.

אז לא רק שהם עושים חטא על פשע, זה הרצחת וגם ירשת. לא רק ש-רמ"י ומשרד הבינוי והשיכון נכשלו כישלון חרוץ, אלא הם גם מסבירים לנו עכשיו בואו ניקח את הכישלון ונהפוך אותו לחלק שאנחנו עושים. בואו נשלב את היחידות. ברגע שבן אדם מקבל את יחידת הדיור, מאותו רגע יש לו רק כתובת אחת: ראש העיר והעירייה. הם לא הכתובת, אף אחד מהם. הם מעולם לא היו כתובת. הם גם לא עונים לתושבים שפונים אליה. ואז בעצם ההתחייבות בהסכמי הגג הלכו לאיבוד. קוראים לזה חוק הרצליה ואני חושב שצריך להסיר אותו מיד. זה חוק שלא רק שלא יביא לצמחיה, הוא יביא לעצירה. כי אנחנו נעצור את הכל ואנחנו נסלק אותם, אחרי שהצלחנו בשש שנים האחרונות להביא לפיתוח מדהים. ודרך אגב, אין משמעות לסוציו-אקונומי. כי בנתיבות ראש עיר בסוציו 3 עושה עבודה מדהימה, בדיוק כמו בסוציו 8, 9 ואחרים. ועכשיו ראינו שנכנסים גם המגזר פנימה. כאשר המדינה תבוא ותיקח את המושכות חזרה אליה, הכל יתקע. מכיוון שהם בעצמם תוקעים את הדברים. מבצעים פיתוח של שכונות, לפעמים שלוש וארבע פעמים. אין להם בקרת תקציבים, יש להם בזבוז כספי ציבור. ואנחנו עושים את זה מתוך הבנה ברורה. בונים שכונה, בונים את כל התשתיות ומסירים את העוולה של החוק הזה, שכל תכליתו בעצם להביא את הכישלון שלהם ולהאדיר אותו בכך שהם יטפלו בהרצליה, כי זה הדבר היחיד שמעניין אותם.

תודה רבה לך חיים ביבס, יו"ר מרכז השלטון המקומי. עמדה נחרצת, ברורה. אתה למעשה אומר שכל החוק הזה מיותר, לא צריך אותו. אבל כיוון שהרצליה הוזכרה לא אחת, אני הייתי רוצה מהצוות לדאוג שהרצליה תעלה איתנו, לא יודע.

ראש עיריית הרצליה לצערי רשום לדיון אחר בוועדת החינוך עכשיו.

אוקיי. אני אומר מה אני חושב.

אבל אני אדאג שיעבור.

חשוב מאוד שהוא יעלה.

טוב שנשמע אותם, כי נטען שזה חוק שלהם. אז אני רוצה לשמוע אותם. חבר'ה, אני רוצה, שנייה חבר הכנסת מופיד. אני רוצה לתת גם כמובן לחברי הכנסת לדבר. אבל גם בין לבין לתת לראשי רשויות, נציגים של הממשלה שיענו. אז בואו, אנחנו רוצים לעזור אחד לשני לעשות את זה מסודר. כיוון שחבר הכנסת דוד אמסלם חיכה לי פה מ-9:30 ואני אשם שהגעתי באיחור, אני נותן לך לדבר ראשון. חבר הכנסת דוד אמסלם, בבקשה.

תודה ווליד. אני אזכור לך את זה, בעתיד, כשתהיה באופוזיציה.

יכול להיות שלא נהיה באופוזיציה בעתיד. יכול להיות שנהיה בקואליציה אחת.

ווליד, לך תדע, הכל פה מאוד אקלקטי.

גם אם הוא יהיה באופוזיציה, זה לא אומר שאתה תהיה בקואליציה.

לא, צריך להגיד לשרון שאין, אין עריקים, לא יהיו עריקים.

כן? חכי, חכי. אין בחיים "אין".

החלום הזה, החזון הזה לא יקרה.

בבקשה חבר הכנסת דוד אמסלם. לגופו של עניין, על החוק.

אצלכם כן, נכון, אצלכם זה רק ליברמן.

גם אצלכם.

לא, ממש לא. לנו יש פריימריז.

צבא ההגנה לחיילי ביבי נתניהו.

אני מכיר את הנושא הזה הרבה שנים, עסקתי בזה המון שנים. אני רק אשאל את יורי שאלה. ודרך אגב, אני מתחבר לכל מה שאמר ביבס. בסופו של דבר אני לא רואה בזה, אין פה איזה שהיא בשורה. עיר שרוצה וזה רוב הערים רוצות, אהלן וסהלן. משרד השיכון, אני רוצה לשאול שאלה אחת שהיא פשוטה. תראה, בזמנו מה עשתה המדינה? היא גבתה דמי הפיתוח, עשו קופה אחת והוציאו אותה בכל מיני מקומות. ואז היו שכונות שפתאום נגמר הכסף. הרי לא הבאתם כסף מהבית. תן לי עד הסוף. בזמנו שינינו את החוק ואמרנו שכל פרויקט הוא פרויקט סגור. הרי אתה יודע לבד, בין התקצוב לבין הסיום יש פערים גדולים מאוד והרבה פעמים (הפרעות בהקלטה). ואז משרד השיכון אומר שמע, נגמר הכסף. אם האוצר היה בא ואומר חבר'ה, אני לא מדבר במונחים של כסף. יש גני ילדים, אני בונה אותם, לא משנה כמה עולה. 20,000,000, 30,000,000, 50,000,000. מה שקורה בפועל, שמשרד השיכון, כשהוא מתחיל את הפיתוח, לקראת הסוף נגמר הכסף, נעצר הפיתוח. ואז אומרים רק שנייה, בואו נוריד את הסטנדרט, בואו לא נעשה את התאורה פה. פה נחליף שם. אתה זוכר בהר חומה. נגמר, אין מה לעשות. ואז אני מצאתי את עצמי רב עם מנכ"ל משרד השיכון אז להביא עוד כסף, לפתח את מה שהובטח לאנשים, במינימום.

אז לכן השאלה היא, תראה, זה עלייה וקוץ בה. אם המדינה לוקחת, היא לוקחת אחריות על הנושא, מההתחלה ועד הסוף. ותזכור תמיד, וזה המשפט האחרון. בסוף ראש העיר נשאר בעניין. דייר לא יודע מי זה יורי. הוא לא יודע מי זה משרד השיכון. הוא לא מתקשר לאלקין, דופק לו בדלת אומר לו תקשיב, קניתי דירה. הוא ישר מה שהוא עושה לוקח את האוטובוס, נוסע לעירייה, שובר לו את הדלת. אומר לו תגיד, אתה לא מתבייש? למה אין לי כביש? זו הסיטואציה. אז עם האחריות יש סמכות והפוך, אז הבנת את העניין.

כן, כן, ברור.

אני אענה?

לא, שנייה יורי. אתה תכתוב את כל ההערות, תענה בהמשך. אני אתן לחבר הכנסת מופיד מרעי, הוא צריך לעזוב, אז בבקשה.

תודה אדוני יושב הראש. חשוב מאוד לשמוע גם ראשי רשויות מהפריפריה ומהיישובים המוחלשים. יכול להיות שהחוק הזה הוא טוב באמת לגבי ערים. אני לא אומר שמשרד השיכון לא עושה עבודה טובה בישובים. ועושים. פרויקטים של משרד השיכון הם מצליחים בדרך כלל והם מצליחים באמת לעשות עבודה מצוינת. וגם רמ"י. אני פחות מכיר את העבודות של רמ"י, אבל יותר מכיר את העבודות של משרד השיכון, מהשלטון המקומי שממנו אני הגעתי.

לא בטוח שהחוק הזה יכול לתת מענה לכולם. מרבית הישובים שיש בהם אדמה פרטית, החוק הזה לא עוזר להם, כי צריך למצוא שם פתרון. מדברים על איחוד וחלוקה. מדברים על תכנון עד להגעה לתב"ע באדמה פרטית, שזה מאוד מורכב, זה לוקח המון זמן. גם לזה צריך לעשות חוק. אני בדיון אחר או בנושא אחר.

אבל פה הדיון על אדמות מנהל.

נכון. אני אומר, אם מחוקקים משהו, שיהיה באמת מענה בסוף לכולם. גם לכל מי שבאמת סובל.
וחשוב מאוד, אני לא יודע אם תיתן לנו תשובה לגבי החלוקה של מי עשה הסכמי גג אתכם בנושא הזה או מי שכן מוכן לקבל. אבל לדעתי, הדרום והצפון מקופח במקרה הזה. ואני מבקש שתהיה חלוקה גם לפריפריה, גם לצפון וגם לדרום. תודה, סליחה.

תודה.

דרך אגב, אתה העלית עכשיו בשאלה שלך, שאלה חשובה מאוד. הפילבוקס פה, יש גם שטחים פרטיים בתוך השטחים של המנהל. מה קורה בתשתית הזאת?

כן. תודה רבה לך חבר הכנסת מופיד מרעי. ניתן לראש עיריית ראש העין, שלום בן משה, בבקשה.

בוקר טוב לכם. תודה רבה אדוני יושב הראש.

אני חתום על הסכם הגג, מספר 2. הסכם הגג השני. ועד עכשיו כבר אכלסתי 10,000 משפחות ויש עוד כ-5,000 משפחות שצריכות להתאכלס ולפתח. אני רוצה לומר באופן ברור לגמרי, בהסכם הגג הזה שנחתם בזמנו בין הרשות לבין משרד השיכון לבין האוצר, כל המשרדים האחרים לא היו בסוד העניין. לא חינוך, לא תחבורה, לא רווחה, שום דבר. ואז בעצם משרד השיכון יש לו אינטרס, אגב, לגיטימי לחלוטין, כי הוא מופקד על זה לייצר שיכונים לתושבים. הוא מקדם את הנושא של הבנייה של השיכונים. כל היתר אין לו שליטה בכלל על זה. אין לו say ולרשות גם אין say, שחתמה על ההסכם.

אני מקדים ואומר, אדוני יושב הראש, אני מבקש ממך כיושב ראש ועדת הפנים של הכנסת, שתזמן אצלך דיון שעניינו ניתוח הכלכלי והאחר שעשינו בשלטון המקומי. לקחנו את כל הסכמי הגג, 33. יש שונות בין הסכם גג בין אחד לשני. דבר שני, להגיד עכשיו שחזות הכל זה שהיוקר של הדיור זה בגלל הפיתוח, לחלוטין לא נכון. יש כמה דברים מרכזיים שראשי רשויות לא מוכנים להיכנס לזה, כי מי שנכנס לזה יכול ליפול בדרך. אין לו כרגע רשת ביטחון. הוא צריך לחכות שנים רבות מאוד עד שיהיה לו, אני מתאר רק בהיילייט. הוא צריך לחכות שנים רבות עד שיהיה לו ארנונה מהשטחים, מהנכסים האחרים שלה. ואין לו. ובנתיים הוא מאכלס ומאכלס. אני מאכלס ומאכלס ויש דברים שהמדינה חתמה בהסכם וביטלה אותם באופן חד צדדי. יש לי דוגמאות למכביר. זה דבר אחד.
ולכן, להגיד עכשיו שאם יהיה חוק והחוק הזה יאפשר למדינה להיכנס בנעליים של רשות שלא עושה דבר, זה יפתור את העניין? לחלוטין לא נכון. זו הצגה מאוד מאוד שטחית וחלקית לחלוטין. זה במישור הענייני.

במישור המהותי, במישור העקרוני, אנחנו חשבנו שאנחנו עכשיו בעידן אחר. אנחנו שנתיים ומשהו השלטון המקומי בכל המלחמה של הקורונה ובכלל, מקדם את העניין. אמר חבר הכנסת אמסלם יש סמכות ואחריות. אם אני אחראי, תנו לי סמכויות. אני אחראי כלפי התושבים. מה שאתה אמרת עכשיו חבר הכנסת אמסלם, באוטובוסים? אין אוטובוסים בכלל. אין אוטובוסים עכשיו. עוד דבר אחד, יש ועדה מחוזית שקובעת התניות תחבורתיות. ברגע שהיא קבעה את זה, אתה לא יכול לתת יותר היתרים. אתה תקוע עם התושבים, אתה תקוע עם הקבלנים ואתה תקוע בהסכם הגג. כי אתה מחויב. לכן אני מבקש ממך, חשבתי שאנחנו נבוא לכאן לעידן אחר שבו ראו את ראשי הרשויות. תמיד יש ראשי רשויות כאלה ואחרים. אבל הכלל, הכלל הוא ראשי הרשויות לוקחים אחריות על העניין. יש להם אחריות מול התושבים. רואים אותם בעיניים. אין להם כיתות לימוד, אין גני ילדים, אין הרשאה של משרד החינוך. משרד החינוך לא נתן לי כבר שנה שלמה הרשאה. אני צריך לבנות 30 גנים, אין לי הרשאה. אבל אין לי היתר לקחת מכספי, להקדים. אם תקדים, לא תקבל כסף.

אני מבקש ממך, לסיכום, אני א' מקווה שאנחנו כבר לא חוזרים אחורה. התקדמנו, תנו לנו לעבוד. תעזרו לנו ואל תשימו לנו חוקים שיכפו עלינו. ודבר שני, אני מבקש שתקיים אצלך, אנחנו נביא לך מסמך שעשינו ניתוח כלכלי ובכלל, של כל הסכמי הגג. אם כל מה שיש שם יבוצע על ידי הממשלה ועל ידי האוצר ועל ידי כל המשרדים, אנחנו במקום אחר. אבל אנחנו לא נמצאים במצב הזה בכלל. דורשים לעשות שיכונים, אין זה, אין זה, אין זה. ומשרד השיכון, עם כל הערכתי אליו, יושב ראש לפני ---

אתה אומר מתקדמים לעבר עוד הסכמי גג ואולם לא מבצעים את אלה שכבר קיימים?

בוודאי. גם לא יכולים לעשות את זה. כי משרד השיכון עם כל הרצון הטוב שיש לו, ובכלל זה יושב ראש ועדה שנמצא כאן. קודמו אמר רבותיי סליחה, כשאמרו תשמע אין זה ואין זה, אמר חברים, אותי לא מעניין. קחו שק שינה, הוא חברי הטוב משכבר הימים, עכשיו יושב ראש מפעל הפיס. אמר אותי לא מעניין, תבנו שיכונים, שיהיו דירות. אם אין זה ואין זה, תיקחו שק שינה, תישנו. הוא אמר את זה ככה בספק בהלצה. לכן אני מבקש ממך פעם אחרונה, תקיים אצלך דיון. נביא בפניך את הניתוח שעשינו. נביא את משרדי הממשלה, נציג להם. גם להם זה יהיה עניין. האוצר חשוב מאוד. הם לא נותנים כסף מאצלם. מה אמר אמסלם? הכסף לפיתוח הוא נגבה מהקבלנים שמשלמים על זה. אם חסר, משרד השיכון לא נותן כסף.

אבל מי משלם אותו בסוף? הדייר, האזרח, לא?

נכון.

אז הוא לא נגבה מאף אחד, זה הכסף של האנשים, של האזרחים. תסכם שלום.

לסיכום, אני חושב שהחוק הזה, שמביאים אותו במסגרת חוק ההסדרים, שיש לו טבע רע. כי הוא עושה צ'יק צ'ק, מהר מהר מהר, קובעים חוק. החוק הזה הוא חוק לא נכון. ואסור לקבל אותו.

תודה רבה לך שלום בן משה, ראש עיריית ראש העין. אני אתן לחברת הכנסת קטי שטרית, בבקשה.

תודה רבה אדוני יושב הראש. תראה, אמר את זה, נגע בזה ראש עיריית ראש העין. ואני אגיד לך, הנושא הזה של אחריות מול סמכות זה נושא שלדעתי בחוק הזה הוא מאוד מאוד קריטי. מהסיבה שהם, שהם נבחרים על ידי הציבור שאמור לגור בדירות הללו. תאר לעצמך, כבר הדירה מוכנה, אבל אין כביש, אין גישה, אין כלום. והחברות המפתחות, שהרבה מהן באחריותו של משרד השיכון, לא מתפקדות. אין להם שום מנוף. הם יכולים לבוא, לעשות משהו. אני יכולה לתת לך דוגמה מבית שמש. בית שמש, יש כביש שמחבר בין בית שמש החדשה לבית שמש הישנה. כביש מספר 10. באחריות משרד השיכון. אז סללו אותו. אתם יודעים מה? אבל לא היה בו ניקוז. הקבלן שביצע את זה לא ניקז ואף אחד אפילו לא בדק. אם יש ניקוז או לא ניקוז. תקשיב, זה בדיחה, אבל זה סיפור אמיתי. הוציאו את כל הכביש, עשו עוד פעם מחדש. אבל בנתיים אף אחד לא חשב על הדיירים שאמורים לעבור מצד אחד לצד שני. ומצא את האנשים שלא נכנסו לדירות ועזבו את הדירות. עזבו את הדירות לדירות אחרות, לערים אחרות. ובית שמש הייתה צריכה להיות בתוך כל הבוץ הזה, של החברה המפתחת שלא ביצעה את הדברים כמו שצריך.

עכשיו, למה אני אומרת שאחריותו של ראש העיר היא הרבה יותר? מפני שיש לו עניין, שהוא צריך גם להיבחר על ידי הציבור. והוא צריך להיבחר על ידי הציבור כשהוא מבצע את כל העבודה שלו כמו שצריך. אז באים ואומרים לו ככה 'תקשיב, אתה תיתקע עם הדיירים. הם יהיו חסרי שביעות רצון ואנחנו נחליט מתי, בזמן שלנו'.

נעמוד באקסלים. אנחנו נעמוד באקסלים שהכתיבו לנו.

בזמן שלנו. עכשיו תקשיב, מה יקרה במצב כזה?

אתה יודע, בוועדות שמדברים, יש חובת פרוטוקול. אז הפרוטוקול לא יודע.

זיו דשא, ראש המועצה של זכרון יעקב.

אז עכשיו הפרוטוקול ידע מי נותן הערות מידי פעם.

אז המנוף הזה שיש לראשי הערים הוא המנוף החשוב. משרד שיכון, עם כל הכבוד, במקסימום שהחוק הזה, שהרי היה צריך להיות ב-2018 ולא ירד בכדי. הוא ירד מפני שמצאו שהוא לא טוב והוא רע. ולכן, אתה יודע מה יקרה, אז יוסיפו עוד פקידים במשרד השיכון ויוסיפו עוד פקידים במשרד השיכון. וראשי הערים יישארו באותו מצב, אפילו יותר גרוע. הרבה יותר גרוע ממה שהם נמצאים היום, עכשיו. אם יש חוסר שביעות רצון מההיקף של העשייה, אז אתה עכשיו תמצא מצב שבו גם אין מענה. עם כל הכבוד, משרד השיכון הוא לכל הארץ. אבל אותו ראש עיר הוא צריך להיות אחראי על העיר שלו. אז יש לך מקרה הר חומה והרצליה ובית שמש ויש עוד מקרים. אז אם המקרים הם בודדים, בא החוק הזה ואומר עכשיו בכל הארץ נעשה בלגן. וזה דבר שהוא חמור בעיניי.

אוקיי. תודה רבה לך חברת הכנסת קטי שטרית. אני הייתי מציע למשרד השיכון, לממשלה, באמת להציג נתונים לגבי כל המכלול של הסוגיה הזאת. נגיד באיזה אחוזים יש מקרים של בעיות עם עיריות. כמה דירות מעוכבות בגלל התנגדות של רשות מקומית. הייתי שמח גם אם מזכירות הוועדה לשמוע גם את דעתם של ראשי רשויות מהחברה הערבית. כי אני לא יודע מי בזום. על כן אני מבקש גם לדעת, כי רוצים לשמוע אותם. כן, ראש עיריית זכרון יעקב.

אנחנו לא עירייה, אנחנו מושבה, נתחיל מזה.

אז מה אומרים? ראש מושבת זכרון יעקב?

ראש מועצת זכרון יעקב. מועצה מקומית. אוקיי, תציג את השם ותתחיל.

רק לפני כן אני אשאל אותו. ההיא רצתה להרוס את המושבה שלך?

ההיא, מספר 7, מפלגת עבודה.

ההיא, מספר 7 מפלגת העבודה, רצתה להרוס את המושבה שלך?

לזה אני לא נכנס עכשיו. אני מדבר על בינוי ושיכון.

תגיד את השם שלך בבקשה. יש לך שלוש דקות.

זיו דשא, ראש המועצה המקומית זכרון יעקב. אדוני יושב הראש, חברי כנסת נכבדים, חברות כנסת, חבריי ראשי וראשות היישובים. כמובן נציגי האוצר ומשרד השיכון.

אני לא אחזור על דברים שאמרו פה, אני אתמצת אותם. אבל בבסיסו החוק הזה, או התיקון לחוק, בעיניי זה עיוות הדמוקרטיה. מכיוון שכמו שאמרה חברתנו קטי שטרית, ומר דוד אמסלם ואחרים, אנחנו אחראים, אנחנו נושאים בעול. ובסוף אנחנו אלה שלא נותנים את המענים. אני רוצה להגיד כמה דוגמאות קטנות. רשות שלנו, אנחנו עשינו תמ"א 38 לבד, אנחנו מקדמים פינוי בינוי והיום מתחילים לבנות ואנחנו נעשה את זה עוד, לבד. ואנחנו בפארק היין הפכנו מדירות יוקרה למחיר למשתכן והוספנו עוד יחידות דיור. כך שאנחנו לא מתנגדים. אבל כשבאים להנחית עלינו, לדוגמה במקרה שלנו, 1,500 יחידות דיור, על מושבה שיש בה כ-7,000 יחידות דיור ורוצים דוחות התייעלות עכשיו ולא עושים כלכלה אורבנית. ועוד אין לנו אזורי תעסוקה ואנחנו צריכים להחזיק את כל זה. והמקרה הזה מעל הראש שלנו, זה פשוט לא יעבוד. כי אנחנו בסוף צריכים לתת מענה ואין לנו אותו. לא כי אנחנו לא רוצים, אנחנו חלק מהמאמץ הלאומי. אמר את זה חברי ראש עיריית ראש העין. אנחנו בקורונה ראינו בדיוק מי התנהל ומי ניהל את כל האירועים. וזו דוגמה אחת למה שאנחנו עושים.

עכשיו אני אגיד עוד דבר. אין פה בחינה של כלכלה אורבנית. אי אפשר רק יחידות דיור. צריך שתהיה ארנונה להחזיק את הישובים האלה. וזה לא יקרה. אין שלביות. אין שלביות בתב"עות, בתכניות. אבל רצים קדימה.

אני אומר עוד דבר. אני לא רואה פה לא את משרד החינוך, לא את הכלכלה, לא את משרד התחבורה, לא את הבריאות, שנותנים מענה הוליסטי לכל האירוע הזה. אז יבנו יחידות דיור. אני אומר לך, בדוגמה שאני אתן עכשיו, באותה שכונת זכרונה, אומרים המתכננים שיש בעיה תחבורתית, צריך להרחיב את הכבישים. אבל זה לא מעניין. זה סיפור של הוא, של השרה. אבל אין מענה לזה. אז יבנו יחידות דיור ואין לנו הרשאות עדיין או מימון לכיתות לימוד שצריך אותם. הדברים האלה יקריסו את הרשויות ובסוף הם יצרו מצב שאין פתרונות. אנחנו רוצים לבנות, אנחנו רוצים להיות שותפים. לא מעל הראש שלנו. אני חושב, אני יכול לתת עשרות דוגמאות מהיישוב שלי, שהשכונה שהתחילו לבנות אותה לפני 30 שנה, עד היום לא גמרו את כל התשתיות, גבעת עדן. עכשיו עוד גומרים חלק מהרחובות. חלק מהפיתוח, שעשה את זה מבנה תעשייה מול משרד השיכון וכו'. הדברים האלה יגרמו לקריסת רשויות. לא משנה אם זה סוציו 8 או סוציו 2, זה בכלל לא משנה. זה לא משנה, זה חוצה מגזרים. אנחנו והשלטון המקומי עובדים כמגזר אחד שלם. יהודים וערבים ומהצפון ומהדרום. אנחנו עובדים כמקשה אחת והבעיה היא של כולנו, היא לא רק של רשות כזאת או אחרת.

אבל לא כולכם תמימי דעים. כי יש כאלה שמייחסים את החוק אליהם, אז הם בעד.

אבל מה שיחול עליו יחול גם עלינו ויחול על כולם. ולכן אני חושב שהחוק הזה הוא לא טוב לכל השלטון המקומי ולא רק לרשות אחת. תודה.

תודה רבה לך זיו, ראש מועצת זכרון יעקב. ביטן, רוצה לדבר עכשיו?

למה לא? כן.

בבקשה, חבר הכנסת דוד ביטן.

הקדמת אותי, יפה.

אני לא רוצה לחזור על דברים שאמרו. אבל ברור שהנושא הזה של פיתוח שכונות על ידי הממשל, מנהל וזה, זה נכשל כישלון חרוץ בעבר. ואין שום טעם לחזור, מכל הסיבות, אין שום טעם לחזור לזה היום. מה שאתם רוצים, האוצר, זה להתחמק מהסכמי הגג. הרי מה זה הסכמי הגג? הסכמי הגג זה לא רק פיתוח של שכונה. העיריות הסכימו להגדלת המגורים בישובים שלהם, הסכמה על התכנון ועל הביצוע מצד אחד. מצד שני, הממשלה בהסכמי הגג התחייבה לכל מיני דברים, בעיקר תשתיות על. למה מתנגדים ראשי רשויות גדולות, שעשו הסכמי גג על עשרות אלפי יחידות דיור? אתם לא מקיימים את הסכמי הגג. אתם לא דואגים לפיתוח תשתיות על. אתם לא דואגים לפיתוח התחבורה ההיקפית. אתם לא עושים שום דבר ואתם רוצים שהדירות ייבנו ואתם רוצים שאנשים ייכנסו לדירות ואתם תשלימו את הפיתוח. זה לא הולך ככה. זה ניסיון של האוצר להתחמק מיישום הסכמים שעלותם מיליארדים. בכל עיר. למשל בראשון לציון, הסכמי הגג העלות היא מספר מיליארדים של כל מיני דברים. אתם לא עושים לא תכנון, לא הולכים לביצוע. ועכשיו אתם רוצים לקחת את הנשק היחיד שיש לרשויות לקיום הסכמי הגג.

ולכן אני אומר, לא צריך ללכת על זה. גם מכוח זה שאתם לא מסוגלים לבצע את המשימה. פשוט לא מסוגלים. ויש לזה הרבה דוגמאות בעבר. הרי איפה התחיל העניין שהעיריות נטלו את הפיתוח של השכונות? בראשון לציון. כי אתם אז, בזמנו, כשפיתחו את החולות, לא עמדתם בשום דבר. צריך להבין, גם משפטית המכרזים יוצאים על ידי המנהל. לעיריות אין יכולת לאכוף את המכרזים האלה. אם החברה לא מבצעת את העבודה או שיש לה מחלוקת עם המנהל או עם משרד השיכון. הייתה חברה כזאת, אתם זוכרים? חברת ערים. שבראשון העפנו אותה והשלמנו במקומה את העבודות על חשבוננו. כי הם לא ביצעו את העבודה בשכונות. לא נחזור על טעויות העבר. מצד אחד. מצד שני, אתם רוצים שהעיריות יפתחו מהר ויסכימו? תיישמו את הסכמי הגג. מה שאתם התחייבתם, תקיימו. הרי בסדר, בראש העין עשו 10,000 יחידות. איך יצאו מהעיר? איך יצאו מהעיר? הרי הסכם הגג מתייחס לעניין הזה. איך יוצאים מהעיר? איך עושים פארקים כלליים לכלל התושבים? זה לא רק לעשות פיתוח בתוך השכונה עצמה. יש פארקים סביבתיים שצריך לעשות, יש יציאות מהעיר, כניסות לעיר. אתם לא מיישמים. אז האוצר רוצה לחסוך מיליארדים, כרגע, בתקציב. ועושה את זה בדרך הזאת.

אבל השאלה מדוע לא עושים את זה בתיאום עם הרשויות המקומיות כדי באמת לסגור את כל הפינות בתי ספר, גנים ועוד מוסדות אחרים?

אבל זה כחוק. שיעשו את העבודה שלהם.

רגע, רגע. אני בא ואומר דבר פשוט. הרי מה זה מחייב? זה מחייב את האוצר ואת כל משרדי הממשלה. במקרה שראש עיר מתנגד לפתח, לעשות את הפיתוח על מנת שהתושבים יגורו, לשבת איתם.

מי אמר שלא?

רגע, לשבת איתם. לשבת ולראות איך פותרים.

אוקיי, יורי.

השיטה זה לא להנחית חוק חדש כדי שאתם תגידו לא צריך לשבת. אנחנו נעשה את זה לבד ומה שיהיה יהיה. זה לא הולך בצורה הזאת. והאוצר כל הזמן, שים לב, ב-2018 הביא את זה. ועכשיו ב-2021 הוא מביא את זה.

כל הזמן לנסות.

הם לא מתחמקים מכלום. הם רוצים משהו, הם יביאו כל הזמן שיש ממשלה חדשה, שיש כנסת חדשה, שהם לא ערים לבעיות שהיו בעבר.

אתה צריך לעשות מה שעשו ב-2018. להגיד תשבו, תקיימו את הסכמי הגג, תשבו עם ראשי הרשויות. אני לא מקדם את החוק הזה, למרות הכל.

נרצה לקבל נתונים על התמונה.

ובעצם עטרה על הממשלה לא לקיים את הסכמי הגג מול הרשויות. אז על מה ישבו איתם? על מה חתמו הסכמים? אני לא מבין את זה. בשביל אחר כך לחוקק חוק על הראש שלהם? זה לא הולך בצורה הזאת.

ובנתיים המגדלים עולים ועולים ואין כלום ביניהם. לא כבישים, לא מוסדות. עם כל ההבטחות.

הבעיה היא לא בתוך השכונות.

גם, גם, הכל.

בתשתיות על, היקפיות.

הכל, גם.

למה הם לא מקיימים? מה זה שכונה? אז שתהיה עוד שכונה.

זאת סוגיה שלדעתי כדאי שאתה תכנס אצלך, לא בפורום הזה. תראה, בלי השלטון המקומי כלום לא זז.

כן, שלום דיבר על זה ואנחנו נעשה את זה.

תכנס אותם, תכנס את האוצר ותן להם להגיע להסכמה. בסוף הם יגיעו להסכמה מסוימת.

כן, תודה רבה חבר הכנסת דוד ביטן. אנחנו נעבור לזום, למשה פדלון, ראש עיריית הרצליה.

בוקר טוב נכבדי, בוקר טוב מכובדיי כולם.

אני חתמתי הסכם עם רמ"י, זאת לאחר שנתיים של משא ומתן. ראשית, הסכם עם המדינה זו המלצה בלבד והם לא חייבים לממש את ההסכם. אני בניתי בהרצליה, אנחנו בנינו 1,850 יחידות דיור במחיר למשתכן. הבטיחו לי בהסכם גשר, בתי ספר, גני ילדים, ביוב, ניקוז. חברים, נאדה. לקחו את היטלי ההשבחה וברחו, כולם ברחו. רמ"י ברח ועכשיו הוא שולח אותי למשרד החינוך ולמשרד האוצר. ככה עובדים. ולמי יש חשק להמשיך לעשות? אני רוצה לציין בפני הוועדה המכובדת, שנכון לעכשיו אין תשתיות לאומיות. אין מים, אין ביוב. יש לי ביוב בעיר ל-300 משפחות. אני חתמתי על הסכם שב-1 בינואר יהיה לי פה ביוב. 1 בינואר 2021. שום דבר. בגליל ים יש היום 4,000 משפחות. בונים לי עיר, אבל האוטובוס לגליל ים ייכנס רק ב-2025. אוטובוס חברים. אבסורד. ולכן אני אומר, במסגרת התכניות שלנו בנינו בתמ"א 38 1,500 יחידות דיור. אין הכרה לא בבתי ספר ולא בגני ילדים. חברים, אנחנו בקריסה. אין דיסוננס בין הממשלה לרשיות והמרחק הוא אדיר. לדעתי אנחנו בקטסטרופה אחת גדולה. וכולם מתחמקים מאחריות. כולם מתחמקים מאחריות וככה לא בונים חומה. אין יעדים ברורים למדינה. הכל נעשה בהחזקת שבר ולא במנע. וחבל, חבל, חבל. אני עכשיו עוד צריך ללכת ולקחת מאות מיליונים הלוואות. יום חמישי אני הולך להתחנן בפני ועדת החינוך שתכיר לי בבתי הספר בגליל ים. חברים, 4,000 משפחות. מה קרה לנו?

אני אומר שוב, אנחנו בפשיטת רגל. המדינה בפשיטת רגל. עכשיו מדברים ב-רמ"י יש 15,000 יחידות דיור, 20,000. אין ליטר מים. אין תקציבים לצינור שיבוא מצפון לדרום. אין תחנות משנה. אני פנה לחברת חשמל, אומרים לי מה זה צפון הרצליה? מה זה קריית שחקים? אנחנו לא מכירים. אין תכלול, ברמה הלאומית. אין תכלול והברדק חוגג, חוגג. ו-רמ"י כאמור, עושה איתו את הקופה ואותו לא מעניין. הוא צריך את הכסף לצורך השקעה בנסד"ק. אותו לא מעניין. הוא לקח היטלי השבחה במאות מיליונים. לא השאיר לנו אגורה אחת. והמצב בכי רגע, לא רק אצלי, בעשרות רשויות מקומיות. אני קיבלתי החלטה שאני לא משתף פעולה עם אף גורם ממשלתי. אצלי לא יבנו לבנה, עד שלא יעמדו בכל ההתחייבויות שחתומים בהסכמים. תודה.

תודה גם לך. אבל כך חושבים רוב ראשי הרשויות. למה אמרו שזה חוק של הרצליה אבל?

זה לא חוק של הרצליה. כולנו, חברים, חסרים נכון לעכשיו 7,000 כיתות ברשויות מקומיות. מה מצפים? שהם ילמדו בתוך איסכורית קטנה? איפה המדינה? מה קרה לנו? צריכים לבוא, שיהיו יעדים ברורים ולתחזק את המדינה ואת הרשות מאחזקת שבר.

תודה, תודה רבה משה פדלון, ראש עיריית הרצליה. תודה שדיברת איתנו. אנחנו רוצים לעבור למוראד עמאש, ראש המועצה המקומית ג'סר א-זרקא. אתה איתנו מוראד?

מה שנקרא במעבר חד, מהרצליה לג'סר א-זרקא.

נכון. ולא בכדי.

אני יודע.

הוא לא איתנו? נאמר לי שהוא איתנו. אוקיי. אז בנתיים חוזרים. מוראד, אתה איתנו?

אין לו סיבים אופטיים.

לא, לא רק סיבים אופטיים. אין לו כלום ממה שמדברים עליו כאן. זה לא שייך. אתה שומע מוראד?

נראה לי אין לו כביש לצאת מהבית, אני אומר לך. הוא בבית.

אז זה צריך לקומם אותך. אתה היית בשלטון מאז 77, אמסלם. מי אשם בזה? אתה היית צריך לתקן את העוול שהיה לפני 77 ולא עשית. והעוול על ג'סר א-זרקא המשיך עד היום. היום אנחנו מנסים לעשות משהו ליישוב שנראה כמו מחנה פליטים. על הים במדינת ישראל.

כמו הסכמי הגג.

אני רוצה לעבור יעלה מקליס. יושבת איתנו כאן ראש עיריית יהוד מונוסון.

ווליד, משפט ואני הולך.

איפה הולך?

לא, אני חייב ללכת. יש לנו, חבר שלנו נפטר, אז אנחנו צריכים ללכת להלוויה ב-11:30.

משתתפים בצערו.

אני אגיד לך משהו, אני עסקתי בתשתיות למעלה מ-25 שנה. שום כפר ערבי לא שילם אגרת פיתוח, כלום, הכל חינם. אתה רואה את כל מזרח ירושלים? כל מטר אספלט אנחנו עשינו, חינם אין כסף.

למה לא עשית בג'סר?

בגלל שישלמו אגרות פיתוח, היטלים ופיתוח, נעשה להם הכל.

אה, אוקיי, בסדר. זאת אומרת אתה מתאים עם יורי. אז למה אתה מתנגד לחוק?

לעירייה. הם לא משלמים לאף אחד.

אבל אתה מסכים עם יורי. עכשיו אתה חוזר בך?

אני מסכים עם יורי בדבר מאוד פשוט. איפה שהעירייה רוצה פיתוח.

איפה שיש ערבים אתה מסכים עם יורי.

דרך אגב, אני אמרתי, איפה שהעירייה רוצה להשתמש בהם כזרוע, היא משתמשת. עיריית ירושלים משתמשת בהם הרבה. אבל זה לא קשור לאגרות פיתוח. אתם לא שילמתם שקל. שקל. ומה אתם רוצים? כבישים, מדרכות.

לא צריך, מי אמר? אפשר לחיות בלי כבישים, בלי מדרכות, בלי בתי ספר, בלי כלום.

עכשיו אתם מינימום ---

למה צריך לעשות את זה? וואלה, אתה צודק.

שימו לנו כבישים, מדרכות.

יעלה.

דרך אגב, כמו כל יהודי. תשלמו כמו כל יהודי.

נכון. אנחנו משלמים יותר מכל יהודי.

אני מודיע לך שאתם לא משלמים כלום.

בבקשה, יעלה מקליס, ראש עיריית יהוד מונוסון.

בחיים לא שילמתם שקל. לא בתמרה ולא בכלום.

תודה רבה חבר הכנסת דוד אמסלם. נאמת ונעמת, תודה רבה. בבקשה.

אדוני יושב הראש, גבירותיי, רבותיי, מכובדיי כולם. בתור ראש עיריית יהוד מונוסון התגייסתי למאמץ הלאומי להגדיל את היצע יחידות הדיור ביהוד מונוסון שנמצאת במרכז המרכז של מדינת ישראל. במשך שנתיים ניהלתי משא ומתן קשוח עם יורי, שהיום קיבל קידום ליושב ראש קבינט הדיור, בהיותו אישר רמ"י. ואנחנו חתמנו בראש השנה 2019 על הסכם גג.

מתי חתמתם?

לפני שנתיים. ערב ראש השנה 2019. אנחנו מאז במשא ומתן לגבי כמה נושאים. אבל אני יכולה להגיד לך אדוני יושב הראש וחבריי היקרים, ראשי הרשויות וחברי הכנסת, כל המשא ומתן הזה נועד מתוך אחריות מלאה לפיתוח העיר ולטובת התושבים. מי שלא יודע, בכלכלה האורבנית, משפחה שגרה בעיר מגדילה את ההוצאה עליה בתקציב העירוני מעבר לארנונה שהיא משלמת. לפיכך, כל משפחה שמתווספת לעיר יהוד מונוסון ולכל רשות מקומית במדינת ישראל, מוסיפה הוצאות על ההכנסות. לפיכך, אנחנו ראשי הרשויות, ואני יכולה להגיד, אני מכירה חלק גדול מאוד מראשי הרשויות ובטח אלה שנמצאים איתנו בזום ויושבים פה איתנו.

הם אנשים אחראים, שרואים רגע לפני, לא רק רגע האכלוס, אלא גם רגע אחרי. הכוונה לא מסתכלים רגע על הגידול בכמות יחידות הדיור וכמות התושבים, אלא מה יהיה גם אחר כך. אנחנו מתוך אחריות ציבורית דואגים לעתיד של הרשויות שלנו. כלומר, אם אנחנו מוסיפים יחידות דיור ומגורים, אנחנו רוצים לוודא שאנחנו יכולים להציב להם תשתיות. כלומר, שייכנסו ילדים לגור בבתים החדשים שלהם, יהיה להם איפה ללכת לגן ולבתי הספר. ובציניות אני אומר, שאנחנו מגלים שבאמת אלו שמגיעים לגור אצלנו צריכים את השירות המינימלי הזה. ואז אנחנו מנהלים משא ומתן עם מדינת ישראל לגבי הדברים האלו. ואנחנו מגלים שאנחנו, ראשי הרשויות, שהוכחנו את עצמנו בקורונה מעל ומעבר, ביכולת שלנו לנהל את העיר באחריות, בשום שכל, דואגים לדברים שלא בשליטתנו.

אם היום אנחנו שומעים שכל ראשי הרשויות, החל מחיים ביבס וכל הדוברים פה צריכים לרוץ אחרי משרד החינוך לגבי בתי ספר וגני ילדים, טוב יעשה יושב ראש הוועדה והוועדה כולה, שיתמקדו בשיפור ההתנהלויות של התשתיות הארציות הכרוכות בפיתוח הערים שלנו. לא להתערב לנו בדברים שלנו, שאנחנו יודעים לעשות יותר טוב מכולם, וזה הדוברים אמרו. החל מאמסלם, ביטן וכל מי שדיבר פה. זה אנחנו יודעים לעשות הכי טוב. אבל כל מה שקשור בתשתיות ארציות, גני ילדים, בתי ספר, תקצוב - אפילו תנו לנו את ההרשאה הזאת להתחיל את העבודה ולקבל את התקצוב אחר כך. כמו שאגב, שנה וחצי הייתה כזאת שיטה. שחשב משרד החינוך וחשב משרד האוצר היו חותמים. ואני ניצלתי את זה בשביל לבנות בית ספר של 24 כיתות במקום 18 וקיבלתי את התקצוב באיחור של שלוש שנים. אבל ידעתי שהתקצוב יגיע. שהמדינה תתמקד בלעשות את מה שהיא לא עושה. שלא תתערב לנו במה שאנחנו עושים הכי טוב. אמרנו: חינוך, תשתיות ארציות, תחבורה, חינוך. להביא לנו את המים, להביא לנו את הביוב, להביא לנו את הניקוז, לפתח של הבית שלנו, לשטח השיפוט שלנו. את השאר אנחנו יודעים לעשות הכי טוב.

ואני אגיד עוד משהו. אני ניהלתי משא ומתן שנתיים. אתם מדברים איתי על 60 יום? מה זה 60 יום בתשתיות? עד שהמתכנן מזיז את העט שלו עברו 90 יום. זה הרי בדיחה. זה הרי לא ריאלי. ויורי יודע את זה יותר טוב מכולנו. זה דבר שלוקח זמן.

אני חתמתי על הסכם גג. עיר במדינת ישראל. אני היום רשות איתנה, לא צריכה עזרה מאף אחד, אני אשכול 8. אבל חתמתי על הסכם גג כדי לסייע לעיר הוותיקה שלי. בקרקע משלימה לדוגמה. קרקע משלימה זו קרקע שמאפשרת היתכנות של פרויקטים בתוך התחדשות עירונית, שגם הם מוסיפים להיצע יחידות הדיור במדינת ישראל. עכשיו, אני עיכבתי את השיווקים בשטחים החדשים, כי המדינה סירבה להתחייב לעמוד מאחורי ההחלטות שלה לתת לי קרקע משלימה. ובנינו אדוני יושב הראש, אני מדברת על תושבים היום. והיום אנחנו גם יודעים שבתים נופלים. ואני מדברת על זה כבר שנה, שנה וחצי. ויורי יכול להעיד על זה. אני חתמתי על הסכם גג כדי שהמדינה תעמוד מאחורי ההתחייבות שלה לתת לי קרקע משלימה בשטחים החדשים. ותאפשר למתחמים של ההתחדשות העירונית לצאת לפועל. זה לא פחות חשוב מעוד יחידות דיור. ואגב, מבחינת המספר, בתוך ההיצע של יחידות הדיור, קרקע משלימה מאפשרת לנו התחדשות עירונית באלפי יחידות דיור. ואם אני הולכת עכשיו ומתגייסת למאמץ ומצופפת את העיר שלי, הקיימת, אני מצפה שהמדינה תעמוד מאחורי ההתחייבויות שלה.

לסיכום אני אומר, במקום להתערב בעבודה שלנו, תשים המדינה מראה מול הפנים שלה, מול משרדי הממשלה. ושכל אחד מהמשרדים שצריך לתת לנו את הגיבוי, שייתן לנו את הגיבוי. ואדוני יושב הראש, פה אני מבקשת את עזרתך. אנא, אנחנו כולנו מדברים מדם ליבנו. שהמדינה, משרדי הממשלה, יתגייסו באותה דרך שבה אנחנו ראשי הרשויות התגייסנו למאמץ של הגדלת היצע יחידות הדיור במדינת ישראל.

תודה רבה יעלה מקליס, ראש עיריית יהוד מונוסון.

אני רוצה לעבור בזום לקובי פלקסר.

אני רוצה לדבר.

אני אדוני, כבודו אני לא נורווגי, אני מרוקאי. ואני חבר הכנסת המוכר פה, ה-121 ללא שכר, משנות ה-80. אני פעיל פה בוועדות.

אז תגיד לי מי אתה, אני לא מכיר.

בני פרץ, פנתרים חברתיים, פעיל חברתי משנת 1980 בכנסת. ואני רוצה להגיד לכבודו, אני מעביר אותך ועדה ברשותו של חבר הכנסת קיש, שהייתה פה. היה פה גם דיונים בנושא הזה. וגם את הנושא הזה שאתם אומרים משרד השיכון וכל ראשי ערים, דיברנו על הנושא הזה.

אנחנו במדינה שקודם כל בונים את הבית ומחפשים את הכביש ואת התשתית ואת בית הספר ואת הגג ואין לזה שום תכנית. אחד זורק על התכנית. בפרט מקרקעי ישראל, שאני יכול להראות לך ואתן לך דוגמה אחת. להראות, אסור לתת בידם. כי גם את חוקי הכנסת וכל החלטות שמתבצעות בוועדות, אינם מקיימים אותם. אתה פשוט האזרח נטחן מים. ומדברים לך על הפיתוח ואני יכול להגיד לך את זה.

אני אתן לך דוגמה: שטח לצרכי ציבור ליזמות. יש לזה חוק, גם את ההטבה ליזם. ואני יכול להגיד לך, מקרקעי ישראל, אני מ-1982, אני אתן לך רק דוגמה שכונתית. שצמצמו את הבניינים, בין גוש לגוש לקחו אותו להרחיב, כדי שהכסף יובא לפרויקטים וליזם. מיזם ליזם עד שהגיע לידיו של יזם שקוראים לו רמי לוי. שקל עוף בשקל. אני לא מבין, החוק אומר חמש שנים, לא ביצעת את הפרויקט, לקחת לו אותם. אני עד מבקר המדינה, בתוך הוועדה המקומית. ניסו להעביר לו, להקים שם סופר, קניון, כל מיני דברים. הגעתי עד מבקר המדינה. כל חמש שנים הם ממשיכים והוא מעלעל את תושבי השכונה והם עוד לא לקחו לו אותם.

שר השיכון לשעבר, האחרון, גם קיבל ממני. ואני הולך להגיע גם אליך עם כל המסמכים. תראה מה התנהלות בתושבים. ואתה רוצה לתת להם למקרקעי ישראל ביד שלהם שהם יחליטו לראשי הערים? לא זה ולא זה? כולם מביאים את החורבן. צריך להיות פה חוקים לתשתיות, קודם כל.

אתה נגד החוק.

אני לא אומר נגד. אני אומר, לפני שאתה מעביר אותו תחשוב מה הסמכויות שאתה לוקח, שאתה יכול לחייב אותם מה לעשות. קודם כל, להתחיל במה הם הכבישים, מה הם כמות התושבים ומה לצרכי ציבור. מבית ספר, מגן, מקופת חולים, כל הדברים. קודם אלה, אחר כך לבנות את הבית. ולא בונים את הבית. כי היום, אני יכול להגיד לך, קבלנים גם על המקום של המדרכה, על העץ, הם היו מוצאים לבנות בית, בניין, לשינה בעמידה, היו עושים את זה. מה מעניין אותם הקרקע, לא מעניין אותם בכלל האזרח ולא רווחתו ולא כלום. וזה מה שאתה צריך לדאוג. לדעת שיש לך סמכויות. להגיד לאותו מקרקעי ישראל למה אתה לא מוציא אחרי 15 שנה מהידיים של רמי לוי את השטח לצרכי ציבור בארמון הנציב? ואינכם עונים לנו.

אוקיי. תודה רבה לך. השמעת את דעתך. שמעון מזוז, ראש המועצה המקומית חצור הגלילית, בבקשה.

לא, עוד לא. מיתר כרמית, אני בדרום. זה שמעון אחר שיש לך.

הוא בדרום. ההוא שאמרת בצפון, בחצור הגלילית.

אוקיי. זה מה שנכתב לי פה ואני לא מכיר אישית, אז זה עבד עליי. בכל זאת, תציג את עצמך ובבקשה, תתחיל לדבר.

שלום אדוני יושב הראש, חברי כנסת, יורי ידידי הטוב. לא משנה, אנחנו רבים הרבה, אבל מסתדרים בסוף.

שמעון מזוז, ראש מועצת כרמית מיתר בדרום ליד לקיה.

אה, אוקיי. השם נכון וההגדרה של הרשות לא נכונה.

הרשות לא נכונה.

לפני שהייתי ראש רשות הייתי גזבר בדימונה, 18 שנה. חתמתי על הסכם גג, אחד הגדולים. אני רוצה להגיד ששם זה עובד טוב, לפחות מה שאני שומע מבני ביטון. ואני רואה את הכבישים וכל מה שמתפתח שם. לכן, כמו שאמרת, יש צפון, יש דרום, יש מרכז, יש קרקעות. אי אפשר לעשות חבילה אחת. לכל ישוב צריך לתפור את החליפה שמתאימה לו, כי יש שונות מאוד גדולה בין הרצליה לבין יהוד אני מניח ולבין ראש העין. לא דומה אחד לשני. יש קרקעות פרטיות ששם היטל ההשבחה מעשירים את העירייה ויש מקומות, כמו בדרום, שכל הקרקעות שייכות ל-רמ"י.

אני גם רוצה שיעשו את ההבדל בין רמ"י לבין משרד השיכון. אדוני יושב הראש, יש הבדל גדול בין לעבוד מול רמ"י. רמ"י הוא בעל עניין. כי קודם אמרת שהתושבים משלמים על הפיתוח. זה לא נכון, התושבים לא משלמים על הפיתוח. בסוף השמאי קובע שקרקע, ואצלי בכרמית, סתם, עולה 1,000,000 שקלים. ואז אם אני מצליח יחד עם משרד השיכון להגיע ל-600,000 שקלים פיתוח, רמ"י מקבל רק 400,000. לכן צריך לשים לב לניואנסים האלה. ומאוד חשוב, אם רמ"י יעשה את זה לבד, ואני אומר לכם שעם רמ"י הרבה יותר קשה לעבוד עם משרד השיכון. רמ"י ירצה, ב-DNA שלו רמ"י רוצה למקסם רווחים. החל ממנכ"ל רמ"י, כלה באחרון הפקידים, מה שהם רואים לנגד עיניהם זה מיקסום מחיר הקרקע, כמה שפחות לפיתוח. אצלי במיתר עשו לי פיתוח. רמ"י עובד במיתר ומשרד השיכון בכרמית. קבעו שצריכה להיות עוד יציאה לכביש 60 ותקצבו את זה ב-3.5 מיליון. התברר שהיציאה עולה 30,000,000. הם לא רוצים לעשות את היציאה. אומרים לי לא. למרות שבישובים הרבה יותר קטנים, בעומר, שהוא יותר קטן ממני, עם שלוש יציאות. לקיה עם שתיים שלוש יציאות, חורה עם שתי יציאות. אני צריך להישאר עם יציאה אחת, כי לא תמחרו את זה נכון. לכן אני חושב ש-רמ"י צריך לעסוק בקרקעות. למכור אך ורק את הקרקע ומשרד השיכון בפיתוח. כי יש תחרות ביניהם. אני רוצה להפסיק פה, הכל נאמר.

כן, תודה רבה לך.

אדוני יושב הראש, אפשר עוד הערה, בהמשך לדברים של שמעון?

בקצרה מאוד.

רק בשביל לסבר את האוזן. סליחה שאני מדברת על דברים כאלו. אבל למשל לגבי הוצאות הפיתוח. יש לנו ויכוח עם רמ"י. אנחנו ביקשנו דבר מאוד איום, מקובל בשכונה חדשה, פינוי אשפה פנאומטי. עכשיו, מחירי הקרקע שלנו הם מאוד גבוהים. אם אני הייתי מפתחת את השכונה, בוודאי שהיה לי מספיק כסף לממן את הפנאומטיקה הזאת. אבל רמ"י, כדי למקסם את מחיר הקרקע בשבילו, הוא לא רוצה להכניס את היד לכיס בעניין הזה.

ואדוני יושב הראש, אני אגיד עוד משהו. ל-רמ"י אצלנו יש מספיק כסף גם לממן מתוך התמורות את הנושא של מוסדות חינוך ותשתיות ארציות. ואחר כך שיתחשבן עם המשרדים של הממשלה.

הם הולכים לעלות את חלף היטל הפיתוח, נכון יורי? במקום 12 ל-15% או 16%. חלף היטל הפיתוח, אתם הולכים לעלות?

היטל השבחה אתה מתכוון.

היטל השבחה, סליחה. יש דיבור על להעלות את זה כמעט ב-30%.

אוקיי. עוד מעט ניתן לך יורי להגיב. לומר מה שאתה רוצה. אבל לפני זה אנחנו נעבור לעידן גרינבאום, ראש מועצה אזורית עמק הירדן.

שלום. תודה אדוני יושב הראש. אני פה לא רק בשמי, אלא בשם שי חג'ג', יושב ראש מרכז השלטון האזורי והמגזר הכפרי אולי כולו. ובעצם עד עכשיו התייחסתם בהרבה קשב לעיריות ולאתגרים שהם מתמודדות בהם בהסכמי הגג. אבל אנחנו רואים בחוק הזה איום מאוד מאוד גדול על המגזר הכפרי כולו, שפחות התייחסתם אליו וצריך להציף את הבעיה הזאת על השולחן.

כי אצלנו, במגזר הכפרי, המשמעות של ההצעה הזאת זה כשרשות מקרקעי ישראל רוצה לקדם פיתוח ביישובים במגזר הכפרי, והיא תוכל לעשות את זה בלי תיאום עם הרשות, בלי תיאום עם המועצה האזורית, המשמעות היא עלולה להיות הרסנית וקטלנית ליישוב. אני אתן לכם דוגמה קטנה: אצלי למשל, במועצה האזורית, יש יישוב שנקרא פוריה כפר עבודה. יש בו 80 משפחות של תימנים שגרות 70 שנה. עכשיו מוסיפים ליישוב הזה 270 יחידות דיור. תחשבו, זה כאילו תעשו את המכפלות, זה בעצם פי ארבע בערך ממה שיש היום ביישוב. ומובילים את הפיתוח מהר מהר. כמו שנאמר, בלי מוסדות ציבור, בלי גני ילדים, בלי ליווי קהילתי. איך ישוב כל כך קטן יכול לקלוט כל כך הרבה משפחות.

הדבר הזה עלול להיות קיים בכל המגזר הכפרי ברחבי הארץ. כי אנחנו רואים מבחינתנו את רשות מקרקעי ישראל כגוף שכל מה שמעניין אותו זה לשווק יחידות דיור. הוא לא נותן את הדעת לא לאתגרים המיוחדים שיש במועצות אזוריות שמורכבים בעיקר מישובים קהילתיים קטנים. הוא לא רואה את האתגר, כמו שנאמר פה, בפיתוח של כל המעטפת של הגדלת ישוב בהיקף כזה, ולנו אין הסכמי גג. ואף אחד לא מבטיח לנו שום דבר. ובסוף המועצה האזורית צריכה לממן את הכל מכיסה. ואם אתם קראתם לזה חוק הרצליה, אז אני באופן אישי קורא לזה חוק האון. אני לא יודע אם שמעתם על הישוב הזה שנקרא האון. שיש לנו מחלוקת אמיתית עם רשות מקרקעי ישראל. שרוצה לשווק מעל הראש של המועצה האזורית את היישוב הזה לכל המרבה במחיר, כי היא חושבת שהיא תעשה שם עשרות מיליונים, אם לא מאות מיליוני שקלים מהשיווק. והמשמעות על קבלת הצעת החוק הזה, זה בעצם שתבוא רשות מקרקעי ישראל, תפתח מעל הראש שלי את היחידות. תעשה מה שהיא רוצה, תשווק את זה למי שהיא רוצה. אז בשביל מה? אולי לא צריך בכלל את ראשי המועצות האזוריות בשטח. תנו לרשות מקרקעי ישראל לנהל את כל המגזר הכפרי, תנו לה לשווק מה שהיא רוצה, תנו לה לעשות מה שהיא רוצה ותשאירו אותנו בכלל, אולי אנחנו מיותרים.

אוקיי. תודה רבה לך. דברים נוקבים וברורים. ודרך אגב, נשמעים גם בהרבה מקומות אחרים, אותו טון, אותן טענות. אז אני לא מבין למה אי אפשר לתקן דבר שנשמע לכולם שהוא לא סביר. אני אתן לך עכשיו, יורי, להגיב ולהציג. לי נראה שנציגי הממשלה מסכימים עם כל הטענות. אף אחד לא קפץ מהכיסא.

אנחנו מנומסים, אז נתנו לדוברים לדבר.

כן, בבקשה יורי.

מתי אני? אחריו?

אחריו, כן.

קודם כל, אני חושב שחלק מהדוברים, חלק מכך זה היו ראשי רשויות. כנראה יש אי הבנה מסוימת להוראות החוק.

בפעם השנייה? אחרי שבפעם הראשונה התנגדו לו וגם עכשיו?

אני ברשותך לא אתייחס למה שהיה.

זה עוזר לי להבין.

אנחנו, השלטון המרכזי, בעד שהרשויות יפעלו לפי הסמכויות שלהם. מה הסמכויות למעשה על פי פקודת העיריות או החוקים הרלוונטיים? למעשה הם אמורים לבצע את התשתיות בתוך הערים. אנחנו בעד. נותנים להם את המענה המלא. כל מי שרוצה היום לבצע את התשתיות, אנחנו רק מברכים על זה. זו הייתה יוזמה שלנו לקדם את ההסכמים ולתת את המענה. והמענה היום הוא לא מושלם. אין שום דבר מושלם. ובמיוחד ששנתיים המדינה הייתה עדיין משותקת בכל התחום התקציבי וכך הלאה. אבל דווקא בכל הקשור בפיתוח ומענה לרשויות התחום הזה עבד. אני לא אגיד שהוא עבד הכי טוב, שיש לאן לשאוף, אבל הוא עבד. כל מי שחתם עם משרד השיכון או רמ"י על ההסכמים, לפחות בחלק שההתחייבויות שנלקחו על ידי רמ"י או משרד השיכון, שני המשרדים האלו מילאו אותם במלואם. אוקיי?
החוק הזה הוא לא נועד לרשויות כאלו שבאות ואומרות אנחנו רוצים להגיע להבנות ולהסדר. וההסדרים האלו בסופו של דבר גם הכוונה להתייחס, לתת מענה לצרכים של הרשויות. זה השלב הראשון. זה ה-default למעשה. למרות שבוא נגיד ככה, על פי חוק הם צריכים לפתח על פי אגרות והיטלים. זה החוק, החוק מחייב אותם. אנחנו באנו, הממשלה, ואמרה בבקשה, יש לכם אפשרות לחתום על הסכם פיתוח, המדינה תעמיד תקציבים. אתם לא יכולים או לא רוצים לקחת אחריות, המדינה תעשה את זה במקומכם, בהסכמה. אנחנו מדברים פה על רשויות שבהגדרה לא רוצים לקדם את הפרויקטים. עכשיו, על מה אנחנו מדברים? בואו נחשוב חברים. יש לנו מצוקת דיור עצומה, אנחנו במשבר. תבינו את זה.

אנחנו במשבר. תראו מה קורה עם המדדים. עד לפני שנה אותה דירה שעלתה 2,000,000 שקלים עולה היום 2,300,000.

אתם לא חיים לבד בעולם הזה.

ברשותך, כל אחד, זה בדיוק מה שקורה. כל רשות באה ואומרת, יש תסמונת אוטובוס. אתה יודע מה היא? אני עליתי על האוטובוס,

ממש לא. חבל שאתה אומר את זה. יורי, חבל שאתה אומר את זה. אתה משמיץ ראשי רשויות ואתה עושה עוול. זה לא נכון.

זיו, ברשותך.

כי אתה רואה שכל מי שיושב פה שותף למאבק הזה, כולל אנשים שלי. ואתה מדבר על פתרון יחידני של משרד השיכון, בלי תחבורה, בלי חינוך, בלי בריאות.

זיו, זיו.

זיו, אני לא רוצה להתייחס לרשות שלך או רשות אחרת. אוקיי?

לא צריך אישור שלי. אנחנו נבחרים על ידי הציבור, לא מי שיושב כאן. ואל תבטל את זה.

תשקיעו את הזמן בתשתיות ארציות.

סליחה שנייה. רבותיי ראשי הרשויות.

יכול להיות- - -

סליחה זיו, זיו. בוועדה נותנים לבן אדם להשלים את הדברים שלו. בדיוק כפי שאתה השלמת את הדברים שלך. הוא לא נכנס לך לדברים. גם לא לדברים שלך. מה לעשות? בוועדה נותנים לאנשים לדבר. פתחתי את הדיון בטענה שאתמול גם אלה שקיבלו הרבה פעמים את הזכות לדבר, טענו שלא נתתי להם את הזכות לדבר. אז דיברתם, השמעתם את הקול שלכם. דרך אגב, הוא נראה ברור מאוד, חזק מאוד. לא מהוסס. אז הבנו. עכשיו נותנים גם למציעים, לאלה שמציעים את החוק להשלים משפטים. ותתאפקי, תני לו להשלים משפטים. בבקשה אדון יורי.

אוקיי. אנחנו גם, נטענו פה טענות על משא ומתן עם רשויות לוקח זמן רב. אנחנו נקטנו דווקא באיפוק רב וסבלנות. וכמו שנאמר פה, לפעמים זה לוקח שנה, שנתיים. קידמנו את המשא ומתן.

יורי, אני אשאל אותך שאלה. מה שוות יחידות דיור ללא תשתיות אחרות? ללא גנים, ללא בתי ספר, ללא מרפאות, ללא מגרשים? מה זה שווה? מי ילך לגור שם?

לא, גם אם ילכו.

לא, שנייה חברת הכנסת קרן. אתה יכול? כי הטענה הזאת עלתה חזק מאוד. אתה יכול לתת עליה מענה, להגיב עליה?

אני אתייחס. קודם כל, בואו ניקח את המנגנון שאנחנו היום עובדים לפיו. בסדר? נניח יש הסכמה עם הרשות, הכל בסדר. ודרך אגב, זו השאיפה שלנו, לא לריב עם אף רשות. רוצים הסכמות. זה ה-default בכלל.

מעבר לגבייה של אותו פיתוח עבור פיתוח צמוד, אותו פרויקט. כדי למעשה אותו מ-א' עד ת'. אגב, בהצעת החוק כתוב ברחל בתך הקטנה, שאנחנו לא דיברנו על הכסף, דיברנו על הסטנדרט. שעשתה אותו סטנדרט למעשה יישמר. אבל עוד פעם, גם כשרשות בעצמה עושה את הפיתוח מממנים את הסטנדרט של הרשות. אוקיי? כדי שהיא תוכל להשלים מ-א' עד ת' את הפרויקט, את כל השטחים הציבוריים.

מעבר לזה, רשות מקרקעי ישראל או משרד השיכון גובים כספים נוספים והם מעמידים את הכספים האלה לטובת הרשות. א', לטובת פיתוח מרקם ותיק. כלומר, השכונות החדשות משלמות, אנחנו משלמים לרשויות כספים כדי לשדרג שכונות ותיקות. שלמעשה, כדי להביא גם לסטנדרט יותר גבוה בשכונות הוותיקות. בנוסף, גובים כספים עבור פיתוח מוסדות בגין בניית מוסדות ציבור רשות. חוץ מגני ילדים ובתי ספר, כל שאר המוסדות. גובים את הכספים, מעמידים לטובת הרשויות. רשויות למעשה יכולות לבנות היום מהכספים האלה את המוסדות. אפשר להגיד שזה לא מושלם. יכול להיות שחסר פה, חסר שם. אבל את הדברים הבסיסיים אפילו מעבר לזה, הרשויות מקבלות. כל מי שרוצה למעשה לפתח ולקדם.

דיברו על התשתיות. א', נתחיל מזה שגם המדינה, אם יש בעיה בתשתיות, שבסוף אנחנו צריכים לחבר, בואו, לתשתיות את השכונות האלה. לביוב, למים, ניקוז וכך הלאה. ככל שיש בעיה כזאת או אחרת בפרויקט ספציפי, גם אנחנו לא נשווק ולא נגרום לפרויקט להיכשל, כי בסוף אי אפשר לחבר אותו לפתרון הקצה. אבל עוד פעם, קח את הסכמי הגג. כל רשת מקומית שחתמה על הסכם גג, לפחות 30,000-35,000 שקלים גובים עבור פיתוח תשתיות על. מקבלים את המענה. יכול להיות שיש, לא נסתיר, יש פתרונות הוליסטיים לפעמים סביב הערים. בית ספר של ערים הוא שונה. ולא תמיד זה עומד בקצב הגידול וכך הלאה. אבל בואו נחזור בכל אופן לשאלה בסיסית. לתושבי מדינת ישראל, אזרחי מדינת ישראל, מגיע לקבל קורת גג. אני לא אומר שידברו על חשבון.

לא. הם לא חולקים איתך על זה. הם חולקים איתך על נושאים אחרים. שהדירה שנבנית מבלי שיש את כל התנאים שמסביב לדבר הזה, אז היא לא שווה. על זה הם מדברים. הם לא חולקים איתך על הצורך שכל אדם צריך קורת גג. תודה רבה בנתיים. אנחנו נחזור אליך.

אני רוצה להגיד שני דברים: א', שוב, במהלך משא ומתן עולים הצרכים של הרשויות. ולמעשה הם מקבלים ביטוי או בהסכם פיתוח או בהסכם גג, לא משנה. הדברים האלו למעשה מקבלים מענה. אנחנו לא מדברים על אלו שמנהלים איתנו משא ומתן. אפילו שהוא קשה. ממש לא. אני עם ראש העיר יהוד מונוסון, באמת שנתיים אנחנו ישבנו סביב משא ומתן ועד שלמעשה לא הסכמנו לא התקדמנו. אוקיי? אגב, פה דובר כבר על משבר כזה, אבל עוד לא שיווקנו שם יחידת דיור. אחת לא נבנתה. אבל אנחנו מדברים על הרשויות שבהגדרה מסרבים לקדם את הדיור. וזה למעשה הבעיה.

למה שיסרבו אבל? זה מה שאני לא מבינה.

ביקשנו נתונים בעניין הזה. אני מקווה שנקבל, כוועדה. אני נתתי הערה שאני מבקש את הנתונים האלה. באמת רוצים לדעת איך זה מתנהל. בנתיים תודה רבה לך יורי, יו"ר מטה הדיור במשרד השיכון. חברת הכנסת קרן ברק, בבקשה.

קודם כל, אני לא מכירה ראש רשות שרוצה לעצור את גידול העיר שלו. אני לא מכירה. יש לי תחושה שאני מכירה את רוב ראשי הערים.

יש כאלה רוצים לשמור על צביון שלו. דיבר לפני כמה דקות.

עדיין הם רוצים להגדיל. אבל עדיין הם רוצים להגדיל. יש להם בנים ממשיכים ויש להם ילדים. אני לא מכירה ראש עיר, ואני מכירה את רוב ראשי הערים, שרוצה שלא תהיה בנייה בעיר שלו ולא רוצה למשוך אליו אוכלוסיות חזקות ולא רוצה לתת מענה של דיור לילדים ולדורות הבאים. לא מכירה. זאת אומרת, בסיס המחשבה הזה הוא לא סביר בעיניי, כי כל מה שאני מכירה זה איך ראשי ערים מבקשים לפתח ולהגדיל ולהגדיל את הבנייה אצלם. בנייה למגורים. ולכן זה סותר לחלוטין את מה שאני מכירה ואת ההיגיון הבריא.

דבר נוסף, אני חייבת להגיד שכשמשה כחלון היה שר אוצר, זה היה הדגל שלו. אני זוכרת ישיבות על הנושאים האלה. שכל הזמן מי שהיה ראש מטה הדיור, זה היה אביגדור יצחקי. שכל הזמן הוא טען, אני זוכרת שהיו לי ויכוחים על זה. הוא טען, כמו שאתה טוען עכשיו, שהדבר הכי חשוב קודם כל זה קורת גג. ואמרנו לו אתה תראה שזה יתהפך עליך. וזה התהפך עליך, כבוד יושב הראש, זה התהפך עליהם. וזה התהפך עליהם מהר מאוד. כי תפיסת העולם הזאת התגלתה כשגויה גם עבור התושבים. הם חשבו, וחבל שלא לומדים מניסיון, שרק קורת הגג היא המענה. והבינו מהר מאוד שהתושבים עצמם שהם מגיעים ואין להם כביש והם עומדים בפקקים ואין להם גני משחקים ואין להם קופות חולים ואין להם כלום, התושבים, היו איזה עשרות כתבות. יושב הראש, אני מבקשת שתקשיב לי, זה ממש חשוב לי. היו עשרות כתבות על זה, כתבות טלוויזיוניות, שהראו איך תושבים יושבים ומקטרים. ודרך אגב, זה גם הוכרע אחרי זה בקלפי. במקום להגיד תודה, כמו שאתה אומר, תודה רבה, נתתם לנו דירות. הם אמרו לא תודה. וכעסו מאוד שאין את שאר התשתיות מסביב. זאת אומרת, מה שאתה חושב שזה הדבר הכי חשוב, התושבים שקיבלו את קורת הגג חשבו ההיפך, ובאו בטענות גם לעיר וגם לשלטון המרכזי. זאת אומרת, לא ידעו להגיד תודה, אלא רק אמרו כמה זה רע. אז כבר היינו שם. זאת אומרת, זה לא משהו שאתה צריך ללמוד. פשוט תוציאו כתבות. היו אז עשרות כתבות של אזרחים שכועסים. קיבלו דירה ועדיין כועסים, גם על העיר וגם על המדינה. אז למה לחזור על אותה טעות שוב פעם? אז סדרי העדיפויות אחרים כנראה בשביל התושבים.
ודבר נוסף אני רוצה לומר לך בכלל על מה שקורה. היינו אתמול פה ברישוי עסקים. והיינו גם במס גודש, בכספים. יש איזה קטע שבו השלטון המרכזי מנסה לקחת גם סמכויות מהשלטון המקומי והוא לא לטובת התושבים. זאת אומרת, במקום לפזר את הסמכויות הוא מנסה לקחת.

את חושבת שרפורמת הרישוי היא לא לטובת האזרחים?

לא, היה שם, אני יודעת שהגעתי אחרי זה. אבל רפורמת הרישוי לטובת. אבל הסיפור הזה שבו אנחנו צריכים גם לתת מפרט רשותי. שגם יהיה מפרט רשותי, כי מה לעשות? העיר עצמה יודעת להגיד באיזה רחוב היא רוצה שיהיה יותר רעש ובאיזה רחוב היא רוצה שיהיה יותר עצים וגינון ובאיזה היא רוצה צל. הרשות יודעת יותר טוב בתוך העיר איך היא מחלקת את הרובעים. אותו דבר, צריך להיות מפרט כללי, אבל תת סעיפים של מפרט רשותי. וגם שם רבנו אתמול עם השלטון המרכזי ומשרדי הבריאות ואיכות הסביבה וזה. אז אותו דבר כאן. בסוף ראש העיר הוא זה שנותן דין וחשבון לתושבים שלו. בסוף התושבים שלו צריכים לחיות בעיר, שהוא רוצה שהם יישארו שם ולא יעברו לעיר הסמוכה. והוא יודע לתת להם את השירותים הכי טוב, כמו שהוא יודע, כדי שהם יגידו לו אחרי זה תודה כל ארבע שנים וגם יהנו לגור בעיר הזה. ולכן כמה שיותר לתת, מה אתם עושים ככה?

חמש שנים.

חמש שנים.

בניגוד אלינו, הם חמש שנים.

סליחה. כמה שיותר לתת לרשויות המקומיות כמה שיותר סמכויות, אנחנו יכולים להיות רגועים יותר שהציבור בסוף, זה מגיע הכי טוב לצרכן הסופי שזה הציבור של העיר הזאת. ולכן זו תפיסת עולמי. כמה שיותר לרשויות וכמה שפחות לשלטון המרכזי. ולכן בסיפור הזה, זה מאוד בולט. גם ברישוי עסקים זה היה בולט. גם במס גודש, דרך אגב, זה היה בולט.

תודה רבה.

וכל דבר אני באה ונלחמת לרשות המקומית.

תודה רבה חברת הכנסת קרן ברק. חבל שחברי הכנסת של הקואליציה לא נשארו כדי לשמוע את דעתם. אז רק אחד עכשיו שמעתי, בעיקר את דעתם של חברי הכנסת של האופוזיציה. וכנראה שחברי הכנסת של הקואליציה לא מעוניינים להביע דעה.

סומכים עלינו.

אוקיי. אני רוצה לעבור לזום. אם אפשר לדבר הפעם עם קובי פלקסר. קובי? הוא איתנו?

כבוד יושב הראש, שומעים או שזה עדיין לא ברור?

כן, קובי פלקסר. יועץ משפטי, התאחדות הקבלנים. אני מקווה שהפעם נשמע אותך, בבקשה.

על הכיפאק. בקצרה אני אגיד. אנחנו כהתאחדות הקבלנים, אחד, אנחנו מברכים על התיקון לחוק. אנחנו חושבים שבסוף מהמאבק הזה בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי, גם התושבים וגם הקבלנים שצריכים לבנות את הדירות האלה נפגעים. ואנחנו חושבים שדווקא התיקון לחוק יהווה איזה שהוא איזון במאזן הכוחות הזה בין הרשות המקומית לשלטון המרכזי. והפרויקטים יפרצו קדימה. יש לנו גם כמובן הערות ספציפיות לנוסח החוק, אבל בשלב יותר מאוחר. בשלב הזה אני חושב שההקדמה הזאת מספיקה.

זאת אומרת, אתה בעד החוק עם תיקונים?

בחוק עצמו אפשר לתקן גם את האפשרות של השלטון המרכזי. כי בסוף יש שם עניין של תכנון. ובעניין של התכנון כמובן שהיה צריך לתת סמכויות נוספות כדי להזיז את הדברים קדימה. כי אם לא, זה יהווה פשוט חסם נוסף.

טוב, הקול היחיד שתומך מבקש גם הוא שזה יעשה בצורה אחרת. תודה רבה לך קובי פלקסר, יועץ משפטי, התאחדות הקבלנים. אני רוצה לבדוק אם נמצא איתנו על הזום מוניר חמודי. מועצה מקומית נוג'ידאת. מוניר? בועיינה-נוג'ידאת. טוב, הוא כנראה, מוניר לא שומע אותנו. אוקיי, הוא לא שומע אותנו. אז אנחנו הגענו לשעה 11:30. אנחנו נסתפק בדברים.

משפט אם אפשר.

כן, בבקשה.

אני חושב שעלה פה מראשי הרשויות טענה לגבי הסיפור של כלכליות של תושבים והסיפור באמת של תשתיות על, כיתות לימוד. אני חושב ש-א' אנחנו כמשרד האוצר וכממשלה ערים לדבר הזה. ואנחנו חושבים דרך אגב, שבאמת אחד מהפתרונות הכי טובים באמת לפתור את הדבר הזה, בטווח הבינוני והארוך, זה הסיפור של הארנונה למגורים. כי בסוף אנחנו שומעים לא מעט מראשי הרשויות, וכנראה שבצדק, בסוף אתם חיים את זה. שאותו תושב שעולה לעיר, הוא עולה להם יותר מאשר יש הכנסות מארנונה למגורים. ואז בעצם נוצר מצב שלרשויות המקומיות לא פעם ולא פעמיים קשה לקבל תושבים, כי באמת העלות של זה לעיר יותר גבוהה.


לגבי הסיפור של התשתיות האלה, אני חושב שככלל המדינה מספקת את זה בצורה טובה. גם מחלפים, כבישים, שכונות. בסוף גם אנחנו כממשלה לא חושבים שיש מקום לבנות בניין שמסביבו לא יהיה כביש גישה או לא תהיה דרך להגיע. זה לא סביר.

עולה טענה, שבעיניי באמת יש לה מקום, של הסיפור של כיתות לימוד. שצריך להגיד, אנחנו נמצאים כרגע כמעט שנתיים של תקציב המשכי. וגם בסוף חומש של כיתות לימוד שנגמר לפני התקציב ההמשכי. ובאמת, הידיים שלנו כממשלה, בגלל התקציב ההמשכי, היו כבולות. ויכול להיות שיהיה לנו לתת מתן פתרונות לכיתות לימוד, שאני יודע שזה משהו שמאוד מטריד את הרשויות המקומיות.

כיתות לימוד, שזה לא רק.

נכון. אני חושב שבמסגרת באמת גם חומש חדש וגם תקציב, שאנחנו מקווים שיעבור בקרוב, אז הנושא הזה יקבל מענה מאוד משמעותי ביחס למצב הקיים. ובאמת היו שנתיים שהיו קשות בסיפור הזה.

בסוף, המדינה חושבת שמי שצריך לבצע את התשתיות ואת הפיתוח זה הרשות המקומית. אין מחלוקת על הדבר הזה, אין עוררין. הרעיון פה בעיניי זה באמת ליצור מצב של מה קורה עם רשות שהיא מסרבת מטעמים לא ענייניים. אני חושב שגם צריך לחשוב, דרך אגב, גם עלה בדיונים ב-2018, לבוא ובדיוק לחשוב מה צריכה להיות ההגדרה. מי קובע עד כמה סבירה או לא סבירה ההתנגדות של אותה רשות. כי אני חושב שלפעמים, דרך אגב, יש רשויות שמסרבות ובצדק. יש מקומות שהמדינה לא עושה את כל מה שהיא צריכה. י שלפעמים עוד תנאים לא סבירים. אבל יש גם מקומות לא סבירים. ואני חושב שבעצם מה שצריך פה לזקק ובעצם לפתור את הבעיה זה לחשוב על מנגנון שמצד אחד הוא מאפשר לרשויות לעשות את העבודה. מצד שני, מקומות קיצוניים גם לדעת לתת לאיזונים האלה להגיע לעמק השווה.

טוב. מתן, תודה רבה. תשמע, אני חושב שהסוגיה האחרונה שהעלית, קשורה לדיון אחר. צריך לבדוק את קשרי הגומלין בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי בכל מיני נושאים, ללא קשר בחוק. תשמע, ההתנגדות עליו היא טוטאלית. הרי אנחנו מידי פעם פוגשים את המחלוקות בין המדינה, הצעות חוק, לבין השלטון המקומי, נושאים נותנים ומגיעים לנוסחאות. בעניין הזה אין אחד שמוכן לדבר לטובת הדבר הזה. זה אומר דרשני. זה אומר שמשהו פה לא בסדר.

אני הייתי חייב לומר את זה. אז תודה מתן. כמובן, אני לא מתכוון אליך. טוב, חבר הכנסת מוסי, אתה רוצה בכל זאת להגיד משפט לגבי הדיון שהיה? חיפשתי לי חבר כנסת מהקואליציה שיגיד את דעתו על החוק. לא מצאתי.

יצאתי להצבעות וחזרתי. ויש לנו עכשיו דיון אחר.

אני חושב שנשמעו הסתייגויות שהן במקומן. אבל גם החוק, אני חושב שהוא במקום. צריך להגביל אותו, צריך לראות איפה צריך לתקן, אבל אני כן תומך בו. אני חושב שצריך לגלות מעורבות יותר פעילה בנושא הזה, כממשלה. תתפלא לשמוע את עמדתי.

אוקיי. לא סתם החזקנו אותך לסוף. אתה רואה? לשם שינוי. חבר הכנסת איתן גינזבורג.

לא רוצה לקלקל למוסי, אבל הפעם אני לא מסכים עם מוסי. אני מאוד מתחבר לדברים שאמרת, אדוני יושב הראש. לא סתם החוק הזה בפעם הקודמת יצא מחוק ההסדרים. לא בכדי. בכלל, כל חוק ההסדרים הנוכחי, על 42 החוקים שבו, יש בו נגיסה כל הזמן של ---

היה לנו מתוכם שמונה חוקים.

אתה מבין? לא סתם יש כל פעם נגיסה של השלטון המרכזי בשלטון המקומי. אפשר לחשוב שהשלטון המרכזי הוא יעיל, הוא פעיל, אין בו צרות, הוא עושה הכל כמו שצריך. הוכח בקורונה, וגם לא רק בקורונה, שהדברים הם לא בדיוק כך. אני לא ראיתי כמעט בשום חוק שבו הממשלה אומרת אני מתקנת את עצמי, אני מוסיפה עוד כוח אדם לתכנון ברשויות הערביות. עוד כוח אדם לתגבר ועדות מחוזיות. לצמצם את הבירוקרטיה המטורפת בוועדת הערר. הדברים האלה לא באו. מה באו רק? לקחת סמכויות ממי שיש לו ועושה את העבודה ושהוא גם נושא באחריות.

אני חושב שהדברים שנשמעו פה על ידי האנשים, אני שמעתי את זה ככה בין הוועדות.

שלחת מודיעין.

גם שלחתי מודיעין, ואנחנו גם מתחברים דרך האפליקציה של הוועדה. יש הרבה דרכים. החוק הזה הוא מאוד בעייתי. מאוד מאוד בעייתי. לא סתם הוא ירד פעם שעברה. אני חושב שגם הפעם כשהעלו אותו, האוצר לא האמין, כמו עוד כמה חוקי הסדרים, שהוא יעבור בחוק ההסדרים הנוכחי. אבל זה הצליח. כל מה שהאוצר רצה הצליח לו והעביר את הכל, מתוך איזה מאזן אימה בתוך הקואליציה.

אתה בטוח אבל שהאוצר רוצה את זה?

האוצר? מאוד רוצה את זה.

יושב הראש, תרשום לפניך שאני הייתי היום הכי נאמן לקואליציה.

רגע. עוד לא שמענו את חברת הכנת שרון רופא, אז אולי היא יותר?

רק לסכם, אני חושב שהסיפור הזה שתבוא המדינה ותתערב לרשות המקומית ואם היא לא השיבה לה, היא תיקח את ההיטלים, תיקח את האגרות. תתחיל להיכנס לביצוע תשתיות, בלי להבין את המורכבות של היישוב, את הצרכים המתרבים של היישוב. לא רק על השכונה הקטנה הזאת. זה מאוד מאוד דורסני, מאוד דורסני. והייתי שם את זה שנייה ב-"צריך עיון".

כי במקרה הזה אותם טיעונים הם טיעונים לרוחב לגמרי. אתה כמעט שומע אותו דבר מכל מקום. לא שיש נושאים ייחודיים ליישוב שלא נעסוק. אז יש דברים בסיסיים שלא נעשים בשום ישוב. זו הבעיה.

כי כשהם באים, נכנסים לכל מקום, הם לא מתחשבים באיך היישוב היה בנוי וכו'. אתה לא מבצע אדוני ראש העיר? הבנתי, אני נכנס. לא מעניין אותי מה אתה חושב, לא מעניין אותי מה הצרכים שלך. עכשיו, כל ראש רשות יודע מה הצרכים שלו, הייחודיים לכל רשות. ותבוא המדינה, תיכנס ברגל גסה. אני חושב שאנחנו מגזימים קצת. הבאנו פה סדרת הסדרים מאוד משמעותיים. אנחנו עושים פה בוועדה הזאת עבודה מטורפת בכל התחום הזה. בואו נירגע קצת.

תודה רבה לך חבר הכנסת איתן גינזבורג. חברת הכנסת שרון רופא אופיר, בבקשה. היית בחלק ניכר מהדיון.

אני מניחה אדוני שזה גם לא הדיון הראשון.

אבל לא אפשרנו לך לדבר. על כן, טוב שחזרת. או שהיא עדיף לא לדבר?

אני לא יודעת אם עדיף לא לדבר.

אני חושבת שמדובר בנושא סבוך ומורכב, שאני עוד לא, למען הגילוי הנאות, עוד לא מספיק גיבשתי בו דעה כדי לבוא ולחוות בו את דעתי. אבל אני כן אגיד משהו, כסגנית ראש מועצה לשעבר וכמי שהשלטון המקומי מאוד קרוב לליבה. אני חושבת שלאורך שנים יש במדינת ישראל חוסר מידתיות עד חוסר איזון דורסני לא פעם, כלפי רשויות מקומיות. וכלפי היכולת של רשויות מקומיות להיות סוברניות.

מצד השלטון המרכזי.

כן. לנהל תהליכים במקום היישוב שלהם. ואז אתם יודעים, הגיעה הקורונה ולימדה אותנו כמה שיעורים. ואחד השיעורים המרכזיים שהקורונה לימדה אותנו היא החשיבות של השלטון המקומי בחיי התושב. בסוף התושב פוגש ביום יום את חברי המועצה שלו, את ראש העיר שלו. את מי שמפנה לו את האשפה, את מי שמחנך את ילדיו, את מי שדואג לו. ואני הזכרתי קודם, כשהפניתי את השאלה למשרד הבינוי והשיכון, אמרתי שהמדרג שקיים, אולי זה בכלל יהיה שווה דיון אחרי שנסיים לדון בחוק ההסדרים והתקציב. המדרג שקיים היום בכל הנוגע לרשויות מקומיות, סוציו 8 וסוציו 9 וסוציו 2 וסוציו 3, שנקבע על סמך מבחן ההכנסה של התושבים שמתגוררים באותה רשות, הוא מבחן לא מספק עד חוטא לאמת. ואז בעצם מגיע חוק כזה, ששוב אני אומרת, אני מסייגת. אני רוצה יותר ללמוד אותו לעומק, כדי להתייחס ולהבין. ואני מתארת לעצמי, אני רוצה לפחות להאמין שהממשלה לא באה ולקחה חוק שלא עבר לפני ארבע שנים ועשתה העתק הדבק ומניחה אותו עכשיו על השולחן שלנו. אני מתייחסת לכל שרי הממשלה של קואליציית השינוי ביותר כבוד והערכה, ואני בטוחה שהם כן קראו ולמדו. ויחד עם זאת, הם גם מפספסים לא פעם ולכן יש פה דיונים בוועדה הזאת, שבאים ומעמידים אותם הרבה מאוד פעמים על טעותם וגם מצליחים להשיג השגים ולשנות. ולכן אני לא אתעסק רגע ממש לגופו של עניין אלא באופן כולל.
אני חושבת לשלטון מקומי יש אחריות, כמו שאמרתי, על חיי התושב וגם על פיתוח של שכונות וגם על ההחלטה כמה שכונות יהיו ביישוב. עכשיו, אם אנחנו ניקח את כל זה ונבחן ברמה הארצית, חסר דיור במדינת ישראל. ומצד שני, כשאנחנו באים ומעמיסים דיור על רשות מקומית, כשאין לה שום מקור תקציבי אחר. אין לה אזור תעסוקה ואין לה אזורי פיתוח ואין לה מאיפה להכניס תקציב, אמרתי כבר קודם, תושב הוא פקטור שלילי בתוך תקציב של רשות מקומית. וזה כרגע נעדר מפה. זה לא רק נעדר מפה. זה נעדר מכל הרפורמות שמובאות לשולחן הזה. כן חסרה לי מאוד רפורמה שמתייחסת למאזן בין שלטון מרכזי לשלטון מקומי והמענה ששלטון מקומי יכול לתת לתושב. זה בשלב זה. תודה אדוני יושב הראש.

תודה רבה לך חברת הכנסת שרון. אמרת דברים מאוד חשובים.

סליחה, מענקי האיזון של משרד הפנים היו אמורים בדיוק לכסות על מה שאת אומרת. אבל ..3 מיליארד שקלי כבר נמצאים 5-6 שנים אחורה. מענקי איזון מקוצצים, גם למי שמגיע ב-30%-40% כי אין מספיק כסף בקופה, אז מחלקים את העוגה בין כולם. ואז באמת, זה יוצר התנגדות. כי אין פתרון, לא ממשרד הפנים ולא- - -

אוקיי. מענקי האיזון והמענקים המותנים זו סוגיה בפני עצמה.

לא, זה קשור. אדוני יושב הראש, זה קשור.

כן, כן, לא נפתח דיון.

לא, זה קשור. מי שהיה בונה ואין לו מספיק כסף לאותו תושב, יש נורמה כמה צריך להוציא לכל תושב, אז אותה רשות תקבל מענק איזון.

אגב, יושב הראש, בשנת 2003 ביקשו הלוואה. האוצר ביקש הלוואה מהרשויות המקומיות. עד היום הוא לא החזיר את ההלוואה. מיליונים.

טוב חברים, אני אתן לרון לדבר. רון, אבל תעשה את זה בדקה. אני אגיד לך למה. אנחנו רבע שעה אחרי הזמן שהיינו צריכים לנעול את הישיבה ולא במקרה, כי רציתי לכסות את הזמן שפספסנו בפתיח.

אני מאוד קצר. אני חושב שאני מצטרף פה לדעת גדולים. וגם נציגי הממשלה צריכים להבין את זה. בייחוד אחרי משבר הקורונה, ראינו איך מתנהלת רשות מקומית מול איך שמתנהלת המדינה. וזה לא דבר שקשה להבין. ברור שרשות מקומית שמטפלת באזורים שלה, מכירה את התושבים שלה, מכירה את נקודות החוזק והחולשה שלה, תעשה עבודה הרבה יותר מהירה וטובה באזור הספציפי שלה. כמו שכל אחד מאתנו, בתחום שלו שהוא בקיא בו מבין, והוא יעשה את זה בצורה טובה יותר. ואני כן חושב שצריך למצוא את האיזון הנכון יותר. כי אין מה לעשות. הניסיון מלמד אותנו שההסתמכות רק על גורמי הממשל, רק על משרד הפנים וגם על עוד משרדים נוספים, שיש להם באמת ממשק ישיר עם הרשויות, לא הוכיח את עצמו. ולכן אנחנו פה צריכים למצוא את האיזון הנכון יותר לאפשר דווקא לחזק את הרשויות. כי אם אנחנו נאפשר את המצב כמו שהוא מובא אלינו, אנחנו בסופו של דבר נצטרך לתקן את זה. וזה מה שחשוב להגיד. חשוב להגיד שפה במצב הזה כולם צריכים ללכת ולעשות שיעורי בית איך אנחנו מחזקים את הרשויות המקומיות. ובמקום לקחת מהם סמכויות ולהחליט להם איך הם אמורים לנהל את העיר שלהם, אנחנו צריכים לעשות הפוך. אנחנו צריכים לייעץ להם אולי, אנחנו צריכים אולי לעזור להם. אבל בסופו של דבר, מי שאמורה להיות המילה האחרונה בעיר זה ראש העיר. וזו העמדה שלי.

אני מציע שנשמע לעצתו של חבר הכנסת רון כץ. נלך, נעשה שיעורי בית. זה היה דיון ראשון, יהיה לו כמובן המשך.

אני רוצה להודות לכל אלה שהגיעו, השתתפו. הן באולם ובאמצעות הזום, תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:46.