פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



19
ועדת החינוך, התרבות והספורט
10/10/2021


מושב שני

פרוטוקול מס' 20
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום ראשון, ד' בחשון התשפ"ב (10 באוקטובר 2021), שעה 12:00

פרק י' (שונות), סעיף 29 (יום חינוך ארוך) מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ"א-2021

חברי הוועדה: שרן מרים השכל – היו"ר
מאיר יצחק הלוי
אימאן ח'טיב יאסין
משה טור פז
עופר כסיף
יוראי להב הרצנו
אמילי חיה מואטי
מאיר פרוש
יוסף שיין

טלי ארפי - עו"ד, סגנית בכירה ליועץ המשפטי במשרד האוצר

אלי מורגנשטיין - רכז מים, חקלאות ותעופה באגף התקציבים, משרד האוצר

עדי הרוש - לשכת משנה, משרד הבריאות

אביבית ברקאי אהרונוף - עו"ד, מנהלת תחום חינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות

מיכל מנקס - סמנכ"ל חינוך רווחה וחברה, מרכז השלטון המקומי

מירב בן שימול - ראש תחום חינוך, רווחה וקהילה, מרכז השלטון המקומי

מור דקל - יושבת ראש העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך

לילך ברקאי - ממונה תכנית משלימות למידה, משרד החינוך

אתי וייסבלאי
- מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אינה זלצמן - סמנכ"לית בכירה ויו"ר המנהל הפדגוגי, משרד החינוך

דודי מזרחי - מנהל אגף בכיר תקציבים, משרד החינוך

אורי כץ - עו"ד, לשכה משפטית, משרד האוצר

אורלי ליימן עיני - רפרנטית חינוך באגף התקציבים, משרד האוצר

רויטל לן כהן - עו"ד ומנהלת תחום שילוב בחינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות

עירית גזית - מנהלת מחלקה משפטית, אקי"ם

רות לוי - עו"ד, ראש חטיבת החינוך בהסתדרות המעו"ף

אמציה דויטש - חבר הנהלה, הסתדרות ההורים הארצית

נעם תנעמי - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

מוריה - אמא לילד עם צרכים מיוחדים

מיטל בק - עו"ד ועובדת סוציאלית, ראש תחום חינוך, בריאות ורווחה, המועצה לשלום הילד

תמי סלע

יהודית גידלי

ענת נחום - חבר תרגומים

פרק י' (שונות), סעיף 29 (יום חינוך ארוך) מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ"א-2021, מ/1443

צוהריים טובים לכולם. תודה רבה לכל חברי הכנסת שהגיעו, אני שמחה לפתוח את הדיון בוועדת החינוך בנוגע לדחיית יום חוק חינוך ארוך ולימודי העשרה.

אני לא מרוצה כל כך מהעניין של הבאה לדחייה, אני חייבת לומר בכנות ובגלוי. יחד עם זאת, אני יחד עם חברי הכנסת הנכבדים שיושבים פה איתי סביב השולחן. נראה לי קצת "עקום", במשך 20 שנה להתחייב לבוא ולהוסיף עוד יישובים ועוד ערים ובכל פעם דוחים ודוחים ודוחים ובכל פעם אותו היושב ראש שיושב בראשות הוועדה אומר שזו תהיה הפעם האחרונה שדוחים את זה ושמשרד האוצר או משרד החינוך יצטרכו לתת פתרון והנה מגיעה עוד דחייה לשולחני.

החוק הזה יוצר עיוותים. הוא יוצר עיוותים במה כל תלמיד ותלמיד במדינת ישראל מקבל, לא בהכרח לפי מצבו הכלכלי, לא בהכרח לפי יכולתי הפדגוגית או לפי הסיוע שלו הוא נדרש, לא לפי המוגבלות, אלא בלבד לפי כמה ישובים שהוחלט עליהם לפני 20 שנה, כאשר בדרך השתנו והתחלפו גם המצב, אבל גם הדירוג הסוציו אקונומי וכולי. אנחנו נאמר ונקיים דיון מעמיק בנושא, אבל אני חייבת לומר שאני לא מרוצה ואני לא מסופקת מהעניין הזה.

אני רוצה להתחיל ולפתוח עם ה-ממ"מ.

היום לא מצביעים על החוק?

יכול להיות שאנחנו נצביע על זה היום. אני אתן ליועצת המשפטית לומר כמה מילים על המסגרת וכמובן להצהיר לפרוטוקול את הכל, כדי שתהיו מעודכנים גם בהליך החקיקה ולאחר מכן אני מבקשת להיות מוכנים עם הזום. ה-מ.מ.מ.-ביקשתי ממנו לתת לנו סקירה מורחבת. הם ערכו מחקר נרחב ויתנו לנו את הנתונים להם אנחנו זקוקים.

אנחנו באמת מדברים על סעיף שהוא בתוך חוק ההתייעלות הכלכלית, סעיף 29, שמציע לדחות בכמה שנים נוספות את מועד סיום השלמת ההחלה של חוק חינוך ארוך. מכיוון שכמו שיושבת הראש אמרה, היא רוצה לשמור את האופציה גם להצבעה היום, אז עד השעה 14:00 וגם מנהלת הוועדה שלחה את זה לחברי הוועדה בקבוצה, זה יהיה המועד האחרון להגשת ההסתייגויות, אנחנו שריינו גם מועד נוסף.

כן, יש לנו מועד נוסף לדיון במידה ולא נגיע להצבעות.

לסעיף הזה או לכלל?

לסעיף הזה, הסעיף שנמצא על שולחן הוועדה.

כן. אתם יכולים לרשום הסתייגויות, אני גם רושמת רשימת דוברים כך שכל מי שרוצה לדבר מחברי הכנסת ומהחברים שמצטרפים אלינו בזום ומהנוכחים בוועדה, מוזמנים או להעביר לי פתק, חברי כנסת בהרמת יד ואנחנו נעשה את זה לפי הסדר ותוכלו לקבל את זכות הדיבור.

כמה מילים רק על החוק עצמו, מה הוא קובע ועל הדחייה המבוקשת. החוק הוא חוק שנחקק ב-1997 נאמר פה כבר, לפני יותר מ-20 שנה והוא נולד מהצעת חוק פרטית, אבל הוחל בצווים. נקבע בו שיהיה יום חינוך ארוך בבתי הספר ובגני הילדים. מדובר על יום שהוא בין 37 שעות ל-41 שעות שבועיות, תלוי אם חלה באותו מוסד חינוך תוכנית "אופק חדש", שזה אומר בעצם 4 ימים של 8-7 שעות לכל הפחות ועוד יום של 5 שעות ויום שיש 4 שעות וזה באמת תלוי אם חל "אופק חדש" או לא. נקבע כבר אז שהוא יוחל באופן מדורג בצווים שיקבע שר החינוך, שמגיעים גם לאישור הוועדה. הוא הוחל לראשונה ממש שנה לאחר שהוא נחקק על כ-100 רשויות, בבתי ספר ולאחר מכן הוא תוכן ופעם אחת נוספו חמש רשויות ולאחר מספר שנים הוא הוחל גם ב-92 רשויות בגני ילדים. מדובר על דן חובה מגיל חמש.

לגבי הנתונים על השיעור, כמה בעצם מהילדים זכאים היום לחוק יום חינוך ארוך וכמה לא ולא התוכניות הנוספות שמיועדות למטרות דומות אני אשאיר את זה לממ"מ.

אני רק אגיד, מבחינת המטרה, שהיא קבועה גם בגוף החוק, המטרה שלו אמורה להיות ולאפשר באמת יותר שוויון הזדמנויות וגם לצמצם את הפעם בין שעות העבודה לשעות הלימודים, אבל גם להוסיף שעות חינוך ולימוד לילדים.

מה אמרת קשור דווקא לגני ילדים?

החוק עצמו חל גם על גני ילדים, לפי חוק חינוך חובה, גני ילדים זה מגיל שלוש, בפועל, מבחינת הצווים שנקבעו, זה הוחל מגיל חמש ביישובים מסוימים וב-92 רשויות. אחר כך תשמעו כמה אחוז מהילדים בגני הילדים בפועל זכאים.

כמו שנאמר פה, כבר החוק נדחה בעבר וזו הפעם בתשיעית שמבקשים בעצם לדחות אותו. זה לא לדחות את החוק עצמו, אלא זה לדחות את המועד האחרון להשלמת ההחלה שלו, כי הסעיף שמדבר על החלת החוק אומר שמצד אחד הוא יוחל באופן הדרגתי בצווים של שר החינוך, תוך מתן עדיפות למקומות שהם חלשים יותר מבחינה סוציו אקונומית: אזורי עימות וכל מיני קריטריונים שקבועים שם, מצד שני יש מועד אחרון להשלמת החלתו והמועד הזה-הוא זה שנדחה מעת לעת כשבעצם המצב הקיים, נכון לאותם שלושה צווים שדיברתי עליהם "קפא על שמריו". מדובר שם על רשימה שמית של יישובים. זאת אומרת, לא על קריטריונים לפי אשכולות, אלא על רשימה שמית על פי יישובים.

ישנם ישובים שהם היו בסוציו אקונומי נמוך ואז הם זוכו והפעם הם כבר לא כך?

זה אנחנו נשמע בסקירה, אבל כן זה מטבע הדברים כש-20 שנה חולפות זה יכול לקרות, דברים לא מעודכנים. אחר כך יהיו עוד שאלות יותר ספציפיות לגבי השוואות.

אוקיי, אז אתי בבקשה.

<< אורח>>

שלום לכולם ותודה רבה. כמו שהיועצת המשפטית אמרה, יום חינוך ארוך שחוקק בשנת 1997 חל באמצעות צווים. עד כה היו שני צווים, אחד על 92 גני ילדים והשני על 105 רשויות מקומיות. אתם יכולים להעביר הלאה, שם אפשר לראות שבשנת הלימודים הקודמת, תשפ"א, החוק חל מבחינת התלמידים עליהם חל החוק, אז הוא חל על 283,000 תלמידים בבתי ספר יסודיים ו42,000 תלמידים בגני ילדים, גני חוב. חשוב להגיד שהחוק חל על מוסדות רשמיים ועל מוסדות מוכרים שאינם רשמיים רק ברשתות, מעיין החינוך התורני והחינך העצמאי-עליהם הוא לא חל ב - - - שמחוץ למוסדות או במוסדות הפטור.

המהות של החוק זה תוספת שעות הוראה, אז אנחנו רואים שהחוק מוסיף למערכת החינוך בערך 85,000 שעות הוראה, שזה באמת הרבה. רובם בבתי ספר יסודיים, היתר בגני ילדים.

אם אנחנו מסתכלים על מה קרה מאז שחל החוק, ב-20 השנים האחרונות, אז אפשר לראות שהמספר כל הזמן הולך וגדל וזה בגלל הגידול הטבעי באוכלוסייה. אנחנו רואים פה שבהתחלה החוק חל בעצם בבתי הספר ואחר כך עבר לגני ילדים ורואים פה גם את מספר הילדים לאחר שעדכנו פה את הצו של בתי הספר.

מה הגידול באחוזים בכל שנה?

<< אורח>>

זהו, זה הגרף הבא שלי. אנחנו רואים שבסך הכל, אם מסתכלים על השיעור מתוך כלל מערכת החינוך אז רואים שמאז שהיו השינויים-לפני 14-15 שנים כמעט ולא היו שינויים. השיעור נשאר קבוע, בערך 25% מתוך התלמידים בחינוך היסודי ו-8% מהתלמידים בגנים ובכל שנה - - -.

אבל כשאנחנו משווים את זה מבחינת הגידול באוכלוסייה?

<< אורח>>

זה בערך גדל בגידול הטבעי של האוכלוסייה. כלומר רואים שזה נשאר אותו הדבר פחות או יותר. היו שינויים קצת באמת עם הרחבת החינוך לגיל שלוש ומעלה, שכמובן הורידה את השיעור בגני ילדים ודברים מהסוג הזה, אבל פחות או יותר נשאר אותו הדבר. אבל חשוב להגיד בהקשר הזה שזה השיעור הכללי ובחינוך הבדואי הדרוזי, בחינוך הדרוזי כמעט כל התלמידים בחינוך היסודי זכאיים, בחינוך הבדואי למעלה מקרוב ל-90% מהתלמידים זכאיים, בחינוך הערבי הממלכתי/ממלכתי-דתי הרבה פחות.

לא הבנתי. ה-25% גם, זה מכלל תלמידי היסודי?

מכלל תלמידי היסודי רבע זכאיים ליום חינוך ארוך.

אבל זה להוציא את החינוך הדרוזי.

לא, זה כולל כולם.

<< אורח>>

25% מאלה שהיו יכולים לקבל, לפי החוק כי הוא חל עליהם או שזה מכלל תלמידי היסודי. אנחנו יודעים להגיד כמה זה ביחס לאלה שאמר - - -

תוכלי להגיד מה אחוז התלמידים הערבים, מה שאמרת שפחות?

<< אורח>>

הנתונים מופיעים במסמך. בחינוך הערבי אני חושבת שזה 25% זכאים.

זכאים או שנותנים להם? כי אני חושבת שרובם המוחץ זכאים.

במקרה הזה זה מקביל. בחינוך הערבי כ-10% מתלמידי החינוך הערבי, בבתי הספר היסודיים זכאים ליום חינוך ארוך. בחינוך הדרוזי זה כמעט 100% ובחינוך הבדואי זה -90% מהתלמידים בבתי הספר היסודיים.

אז כשאת אומרת זכאים, על איזה כללים זה נקבע? כי אמרת שאין כללים ואין קריטריונים.

רגע, זו לא היא, היא נותנת לנו רק את הנתונים. זה הוחלט לפני 20 שנה, החוק הזה חוקק לפני 20 שנה וכל היישובים.

אז אפשר לשאול שאלות כדי להבין מה אפשר לעשות?

כן אבל השאלה היא לא אליה. הממ"מ מציג לנו קודם כל את כל הנתונים ואחר כך נקיים דיון מול משרד החינוך וגם מול האוצר כדי לקבל תשובות לשאלות שלנו. בבקשה תמשיכי.

<< אורח>>

רק להסביר, אלה תלמידים ברשויות מקומיות ערביות או ברשויות מקומיות מעורבות שעליהן חל החוק לפי הצו. כלומר יש רשויות מקומיות ערביות, למשל תמרה-שעליהן החוק חל והם זכאים ליום חינוך ארוך לפי חוק. לפי זה הנתונים ואם באמת מסתכלים, אם נמשיך הלאה במצגת אז אנחנו יכולים לראות שאם אנחנו בודקים את הזכאות ליום חינוך ארוך לפי אשכול חברתי-כלכלי של הרשות המקומית של יישוב המגורים, כמו שאנחנו רואים היום אז בערך 60% מהתלמידים שזכאים ליום חינוך ארוך הם מתגוררים באשכולות אחד עד שלוש, כלומר, בישובים החלשים ביותר. אבל יש לא מעט תלמידים גם באשכולות גבוהים יותר שזכאים ליום חינוך ארוך, שזה יכול להיות שכונות ביישובים שהם חזקים יותר שהם זכאים ליום חינוך ארוך, למשל בתל אביב יש שכונות כאלה או ביישובים שהיו חלשים יותר לפני שהחוק יצא אבל עכשיו הם כבר עלו באשכול שלהם ועדיין זכאים.

אם אנחנו מסתכלים בעמודה השנייה על כמה מתוך התלמידים באשכול זכאים ליום חינוך ארוך, אז רואים באמת באשכול אחד שיעור גבוהה מהתלמידים שזכאים ליום חינוך ארוך, שזה בעיקר בחינוך הבדואי שבאותו אשכול. באשכולות הבאים התמונה קצת יותר, בעיקר באשכולות שתיים עד שש. כלומר, יש כאלה שפחות ויש כאלה שיותר, אי אפשר להצביע על קו ברור בעניין הזה. באשכול ארבע למשל, יש יותר זכאים מאשר באשכול שלוש.

אם נעבור לדבר על הנושא של התקציב, שזה השקף הבא, אז על פי הנתונים שקיבלנו ממשרד החינוך בסך הכל בשנת הלימודים הקודמת-תשפ"א, החוק עלה למערכת החינוך כמיליארד ו- 350 מיליון ₪ בגדול. רוב הסכום הגיע לחינוך היסודי וזה בעצם חשוב - - - תוספת שעות הוראה. גם את ההזנה, מכח חוק הארוחה היומית לתלמיד, שתלמידים שזכאיים ליום חינוך ארוך, זכאים גם להזנה מכח חוק ארוחה יומית לתלמיד וגם כל מיני עלויות שקשורות להפעלת מוסדות החינוך בזמן ארוך יותר. על פי משרד החינוך הם יידרשו ל-4.3 מיליארד ₪ נוספים כדי ליישם את החוק בצורה מלאה כרגע. לאורך זמן, כמו שראינו הסכום הזה עולה.

מה שעוד חשוב להגיד, שבעצם בשנים האחרונות משרד החינוך מפעיל תוכניות חשובות וגדולות שפועלות גם להארכת יום הלימודים ולהתאמת שעות העבודה של הורים לזמן השהות של ילדים במסגרת וגם לנושא של תוספת שעות הוראה ובמיוחד לבתי ספר חלשים. יש הרבה דברים מהסוג הזה ושני הדברים העיקריים זה צהרוני ניצנים-שבעצם האוכלוסייה שלהם הם תלמידים בגני ילדים וכיתות א'-ב', לא כל החינוך היסודי וזו תוכנית שיש עלייה השתתפות הורים בסבסוד משרד החינוך, שקשור באשכול הכלכלי-חברתי של היישוב של המגורים. כמה שהאשכול נמוך יותר, ההורים משלמים פחות, אבל עדיין הם משלמים.

התוכנית השנייה זה הנושא של תקצוב דיפרנציאלי בחינוך היסודי, שנותן בעצם תוספת שעות הוראה לתלמידים, עם הטיה לכיוון בתי ספר עם תלמידים על רק כלכלי-חברתי חלש. כלומר, כמה שבתי הספר חלשים יותר, הם מקבלים יותר שעות וזה משהו שפועל בחינוך היסודי ובחטיבות הביניים בלבד, לא בגני ילדים.

אלו הדברים העיקריים בעצם, על צהרוני ניצנים הם מוציאים כמיליארד ו-100 מיליון שקלים בשנה ועל תקצוב דיפרנציאלי גם כן, כמיליארד שקל בשנה. תודה רבה.

זה עובד כתוכנית על תוכנית או אלה שיש להם את יום לימודים ארוך אין להם את זה?

<< אורח>>

לא. חשוב להגיד ששתי התוכניות פועלות גם בבתי הספר שיש להם יום לימודים ארוך. בתי הספר שיש להם גם צהרוני ניצנים - - -.

ההשתתפות הניצנים דורשת תקציב או השתתפות מההורים משעה 14:00 ועד 16:00, כמה כסף?

כן, כן. זה תלוי במעמד הסוציו אקונומי של שלך, זה משתנה זה דיפרנציאלי.

אולי לחדד כמה דברים לגבי ההבדלים בין יום חינוך ארוך לבין, אולי מוקי יסביר אחר כך יותר אבל זה לא אותו הדבר וזה לא נחשב כחלק מחינוך חובה הצהרונים. זה לא נותן חלק מהזכויות שניתנות, למשל לילדי שילוב בחינוך. אז בצהרונים לא מובטח.

זה לא בהכרח מורים, ביום חינוך ארוך זה מורים.

הצוות הוא לא. זאת אומרת, הצוות הוא לא צוות הוראה כמו בחינוך שהוא לפי חוק לימוד חובה. כלומר, זה לא אחד לאחד, זה תוכניות שגם יש להן מטרות דומות, אבל הן שונות במעמד. גם במעמד הפורמלי שלהן וגם במהות בתוכן, זה גם לא תכנים של חינוך ולימוד. זאת אומרת, לא בהכרח אולי שכחוק הפיקוח על צהרונים ייכנס באופן מלא אז התכנים שם גם יהיו יותר חינוכיים ולימודיים. אבל כרגע זה צהרון ולאו דווקא לימוד וחינוך. זה שונה גם בהיבט הזה ויש כל מיני הבדלים.

תודה רבה. תודה רבה על המחקר המקיף ועל הנותנים שהבאתם בפנינו, אני רוצה לתת, יש לי את הרשימה וכולם ידברו לפי הסדר. אבל לפני כן אני רוצה לתת למשרד החינוך ואגף התקציבים את זכות הדיבור. דודי יוכל גם להציג בפנינו קצת את החוק ולהסביר פה גם לחברי הכנסת מדוע אתם מבקשים בעצם דחייה נוספת ומה המשמעות שלה ולמה לא נערכנו בעצם עד היום, מבחינת המסקנות שיושב הראש הקודם, מרגי, הביא בפני הוועדה.

קודם כל שלום לכולם. דודי מזרחי, מנהל אגף התקציבים במשרד החינוך. ראשית, רק תיקון של טעות סופר בניתוח שהציג כאן הממ"מ, 4.3 מיליארד ₪ זו העלות הכוללת ליישום החוק. 1.3 מיליארד - - -

תוספת של שלושה מיליארד שקל כדי להכיל את זה על כלל תלמידי ישראל?

נכון, תוספת של כשלושה מיליארד שקלים. 4.3 מיליארד זו העלות הכוללת הנדרשת - - -

שנייה, העלות הנוכחית זה 1.3 מיליארד?

נכון. זו העלות הנדרשת ליישום החוק. מתוך זה צריך לקזז סכום שמושקע היום, במסגרת תוכנית - - -, צהרונים מסובסדים בכל הארץ, שמושקע בסכום של מיליארד ₪ יחד עם זאת, צריך להגיד שאין חפיפה מלאה בין התוכניות ולכן זהב תלוי באופן היישום.

אז אתה אומר שאחרי הקיזוז של המיליארד ₪ יישאר 2 מיליון ₪? זה מה שאתה אומר?

כן אבל זה לא מדויק, אני אסביר למה. במסגרת הצהרונים יש רמת שירות מסוימת, הצהרון הוא עד השעה 16:00, הוא כולל חוגים, הוא כולל דברים שלא מופיעים בתוכנית יום חינוך ארוך, בהתאם לחוק ולכן השאלה היא אם לוקחים את המשאב הזה, מעבירים אותו כמו שהוא ומיישמים ליום חינוך ארוך ואז כן, העלות היא יותר נמוכה-כ-2 מיליארד ₪. או אם אנחנו משמרים את רמת השירות ולכן השאלה היא מה הספציפיקציה שנדרשת.

עכשיו לגבי שאלתך, יש כאן שני ממדים-ראשית, הממד התקציבי, אין ספק שמדובר בחוק שגם שיש לו תרומה חינוכית משמעותית, מדובר בעובד הוראה בין אם מדובר בגן ילדים ובין אם מדובר בבית ספר, אשר נמצא עם התלמידים לאורך היום ונותן להם את כל מה שהם זקוקים לו בהתאם לקריטריונים ולסטנדרטים של משרד החינוך. אין ספק שזה מענה חשוב וראוי, לצד ארוחה חמה שמקבל התלמיד, מצד שני מדובר בחוק ותוכנית שעלותה היא משמעותית מאוד ולכן ההחלטות שקיבלה הממשלה בחמש השנים האחרונות וקיבל משרד החינוך בבואו לבחון על המדיניות הכוללת, התקבלה החלטה לתעדף רכיבים אחרים, כגון: תכנית ניצנים, ניצנים בחופשות. זו בעצם תוכנית שכללה מסגרות צוהריים, צהרונים מפוקחים על ידי משרד החינוך במחיר מסובסד על ידי משרד החינוך באופן דיפרנציאלי. בכל הארץ מאשכול המס אחד ועד אשכול המס 10, התוכנית כוללת גם ארוחה חמה וכוללת חוגים, במסגרת ניצנים בחופשות גם מענה ניתן בחופשות פסח וחנוכה, שכפי שהוצג כאן בוועדה במסגרת תקציב המדינה שמונח על שולחן הכנסת, יש כאן לראשונה הסדרה בבסיס התקציב-גם של תוכנית ניצנים וגם של תוכנית הפעילות החינוכית בחופשות בפסח ובחנוכה.

לצד זאת, מתוך רצון לתת מענה ממוקד דווקא בפריפריה ובמקומות שבהם התלמידים נדרשים לתגבור לימודי, לא מדבר על הפן שהוא יש לו גם היבט תעסוקתי ורווחתי ופעילויות פנאי לאחר הצהריים, אני מדבר על הפן הלימודי. משרד החינוך השקיע בחמש השנים האחרונות למעלה ממיליארד שקלים בחינוך היסודי וחטיבות הביניים ביישום התוכנית לתקצוב דיפרנציאלי, ששם בעצם מוקצים שעות הוראה ומשאבי הוראה נוספים באופן דיפרנציאלי לבתי הספר החלשים. ההקצאה היא בהתאם לעובדי הטיפוח בבית הספר. זה אומר שאם ניקח לדוגמא את בתי הספר בתל אביב, בתי הספר בדרום העיר מקבלים יותר מצפון העיר, אוקיי? הרזולוציה היא בית ספרית, בעוד שבתוכנית הצהרונים נכון להיום, הרזולוציה היא בהתאם לאשכול הלמ"ס של הרשות.

החלטה נוספת שהתקבלה במסגרת התוכנית הכלכלית השנה, היא להוסיף ממד , החל משנת הלימודים הבאה-תשפ"ג, להוסיף ממד שיבחן את מדד הטיפוח הבית ספרי בהקצאת התקציב לצהרונים, משום שנכון להיום, כולל היום, שנת הלימודים תשפ"ב הקצאת התקציב לצהרונים היא בהתאם לאשכול הלמ"ס של הרשות וזה מייצר אנומליה. נגיד כמו שנתתי קודם דוגמא לתל אביב, אבל זה נכון גם לירושלים וכמובן גם ברשויות נוספות-שבתוך עיר נתונה יש שכונות חלשות יותר ושכונות חזקות יותר והחל מהשנה הבאה אנחנו נביא לידי ביטוי כבר בהקצאה של המשרד את המובן הבית ספרי.

אגב, זה לא שהדבר נעלם מאיתנו עד השנה. תפיסת ההפעלה עד השנה ונכון להשנה, הייתה שהמענים והוויסותים יהיו ברמת הרשות המקומית, אבל בהתאם להחלטה שהתקבלה אנחנו נעשה את ההתאמות הללו.

שאלה, אז השנה כאילו זה יישאר באותו המצב?

סליחה?

כן. אנחנו, האוצר הגיש כרגע בקשה בעצם לדחייה נוספת של החוק. זאת אומרת שהמצב הנוכחי, כפי שהוא נשמר ב-20 שנה האחרונות למעשה ימשיך ללא שינויים, על מנת לדחות את זה כדי לעמוד במסגרת התקציב וכרגע דודי באמת נותן לנו את התשובות ללמה הם מבקשים להמשיך לדחות את זה ובעצם לא - - -.

אני חייבת להגיד משהו - - -.

רגע, רגע, קודם כל אם יש שאלה לדודי זו שאלה. אם יש תגובה או להגיד משהו-אתם רשומים ואני אתן לכל אחד בתורו לדבר.

לא, לא זה בנושא הזה ספציפי.

אם זו שאלה לדודי, אז אני נותנת לכם את האפשרות לשאול שאלות. אבל אם זו תגובה אז יש לכם זמן תגובה. רק בבקשה לחכות לזכות הדיבור שלך ולאחר מכן חברת הכנסת אימאן ח'טיב.

דודי תודה על ההצגה.

אני מבין שההתייחסות ביחס לזכאות בין אם זה לניצנים ובין אם זה לתוכנית המשלימה, כמו שהצגת היא על בסיס ראשותי. איך ילדי השילוב של החינוך המיוחד בתוך מסגרות בתי הספר הכלליים מקבלים מענה אם ההחלטה היא ראשותית ולא פר תלמיד? זאת אומרת, אני הבנתי מנציגי הממ"מ שהשילוב של אותם תלמידי שילוב בתוך התוכניות של ניצנים שמבטיחות יום חינוך ארוך לא מובטחת, בלשון המעטה. אז השאלה היא האם נכון בעיניך אולי להחריג דווקא את אותם תלמידי שילוב במסגרת ההתייחסות החדשה?

השאלה טובה, צריך קודם כל להציג רגע את התמונה המלאה. עד לפני שנה תלמידים משולבים שהשתלבו גם במסגרת ניצנים, תלמידי חינוך מיוחד שהיו משולבים בבתי הספר הרגילים לא קיבלו מענה של סייעת בצהרון, החל משנת הלימודים הקודמת, תשפ"א וזה ממשיך השנה ועיגנו את זה בבסיס התקציב במסגרת דיוני תקציב שמונח על שולחן הכנסת, כל תלמיד שזכאי לסייעת-תלמיד חינוך מיוחד, מקבל זכאות לסייעת במסגרת - - -

לא, לא כל תלמיד דודי.

אם אני לא מדייק אז אני - - -

אני ממש מבקשת לא להתפרץ רויטל.

אני פשוט רוצה לא להטעות את הוועדה, זה לא כל תלמיד זכאי.

כל תלמיד שזכאי לסייעת בבוקר, בהתאם לקריטריונים ולסטנדרטים של החינוך המיוחד ולומד במוסד לימוד שהוא בית ספר יסודי או גן ילדים שנמצא בתוכנית ניצנים, מקבל בהתאם לקריטריונים של אגף חינוך מיוחד, מקבל סייעת במימון מלא של המדינה, אפס השתתפות ראשותית, כדי למנוע מצב של רשויות חלשות וכולי במסגרת תוכנית ניצנים. למה שמתכוונת ואני מניח שכשיגיע הזמן רויטל מהנציבות תתייחס לכך, שילדים שלומדים בצהרון שהוא לא צהרון מטעם משרד החינוך-מסגרת פרטית או מסגרת אחרת, על התלמידים הללו בעצם אין סבסוד מהמדינה על הסייעת ואני חושב שלכך רויטל מתכוונת והיא תוכל להרחיב. זאת חצי הכוס החיקה, חצי הכוס המלאה היא שמשרד החינוך משקיע 100 מיליון ₪ בשנה, החל מהשנה, בכדי לתת מנענה לאותם התלמידים שבעבר ל קיבלו מענה לסייעת וזה חלק מתפיסה רחבה יותר. תמיד אפשר יותר, תמיד אפשר להרחיב את המענה, אני משקף רגע מה - - -

השאלה שלי אבל דודי, נגעה להבטחה שאותם ילדים יוכלו להשתלב באותן המסגרות שלאחר סיום יום לימודיהם בבית הספר הכללי. כל תלמיד משולב יוכל להגיע למסגרת המשכית?

נדייק את זה. כל תלמיד משולב יכול להגיע למסגרת שהיא תחת משרד החינוך, תחת האחריות של משרד החינוך של פרויקט ניצנים. יש מסגרות שהן לא תחת האחריות של משרד החינוך. משרד החינוך, במסגרת התקציב שמונח עכשיו על השולחן הכנסת-יש תקציב של כ-100 מיליון ₪ שמשוריינים לטובת העניין הזה, כדי לוודא שיוכלו לקבל מענה רציף של סייעות. יש ילדים שלומדים במסגרות שהן לא תחת משרד החינוך ולא תחת תכנית ניצנים שבאמת עבורם אין תקצוב נוסף.

עד השעה 16:00, דודי?

אני יודע עד השעה 16:00. עד השעה הזו כן.

באותו העניין, רק לא להשוות רק לניצנים בשנה שעברה, אלא במת להשוות כי אנחנו כל הזמן מול יום חינוך ארוך, שכשזה קיים עד השעה שיש את שעות יום החינוך הארוך, אז יש את כל הזכאויות במסגרת השילוב. כולל טיפולים פרא-רפואיים או כל מה שתלמיד משולב זכאי לקבל ובית הספר ממשיך לפעול שעות יותר ארוכות והוא יכול לקבל, זה שונה מאשר אם הוא עובר עכשיו לצהרון ושם אולי יש לו זכות עכשיו לסייעת או לדברים אחרים.

זה נכון, אבל הצהרון בואי נזכור, הוא עד השעה 16:00 ויום חינוך ארוך הוא עד השעה - - -

וגם אני מניחה שהסייעת מתחלפת. זאת אומרת, זו לא אותה הסייעת כמו נגיד אם הוא ביום חינוך ארוך שבו אותה הסייעת, סביר להניח תלווה אותו.

זה נוגע להסכמי השכר של הסייעות, שבכל מקרה יש שם בעיה-אבל זה עדיף שמרכז השלטון המקומי יתייחס, מבחינת העסקת הסייעות.

השאלה שלי היא בקשר לאותם תלמידים מאוכלוסיות ומאשכולות אחד עד שולש ספציפית, שלא זוכים לא ליום חינוך ארוך וגם נופלים בקטע של הצהרונים. האם המשרד ימשיך כאילו לא לתת להם את המענה?

אני יכולה להביא דוגמא על תלמידים שנמצאים במועצות אזוריות שהמועצה האזורית ברמה תשע והם ברמה אחת והם לא מקבלים לא מכאן ולא מכאן. השאלה, למרות המודעות של המשרד, האם הוא ימשיך באותו הקו גם השנה ולא יתאמץ לתת פתרונות לאותם תלמידים? או בתוך ערים מעורבות? אפילו בתוכנית ניצנים, למשל בלוד ורמלה, במקום 500 הם מבקשים עכשיו 3,000 ₪.

אני מתאר לעצמי שהמשרד בוודאי ער למצוקות ולפניות מדוע לא מפעילים ביישוב הזה וכדומה, השאלה היא אם המשרד לעצמו, כאשר הוא רוצה כן ללכת לקראת, אז לו איזו שהיא עבודת מטה שהוא בחן? יש את יום חינוך ארוך, יש את ניצנים, יש אולי גם אופק חדש או איזה מקום כזה או אחר בשעות ההוראה. איך מאחדים את כל הדברים האלה ואז נותנים יותר מענה ליותר יישובים. כי הרי אנחנו גם מבינים שהיום יש ישובים שאולי בעבר הם היו זכאים, לפי הקריטריונים של אז והם כבר היום לא. השאלה היא אם אתם פתוחים לרעיונות שהצעתם אותם ושיש לכם איזה שהוא רעיון לאוצר, או שאתם מנועים מלעשות כזה דבר או שבכלל לא עשיתם דבר כזה?

תודה. אם תוכל לענות על שתי השאלות בבקשה דודי.

אני רואה שנים ארוכות את חבר הכנסת פורוש כסגן שר החינוך. אני רוצה להגיד ככה, אנחנו בחנו ובוחנים כל הזמן סדרה של חלופות ויש כאן חסרונות ויתרונות מובנים לכל תוכנית. זו החלטת מדיניות שצריך לקבל אותה. היתרון המובהק של תוכנית יום חינוך ארוך, שמדובר בסוף על עובדי הוראה שככה מלווים את התלמידים לאורך היום וזה היתרון המובהק של התוכנית. גם מבחינת העלויות מימון, אז רוב המימון הוא על ידי המדינה, החיסרון שלו הוא באמת העלות המאוד יקרה והעובדה שזה בא על חשבון אולי תוכנית פנאי. יש כאלה שיגידו שתוכנית ניצנים, שכוללת בתוכה היבטים של פנאי, כגון: חוגים וכולי. יש לה יתרונות מובנים. היא גם על פני זמן ארוך יותר ותוכנית יום חינוך ארוך ביסודי, אם להוציא את הרשתות של החינוך העצמאי והמעיין, שעליהן אין את אופק חדש-אז התוכנית מסתיימת בשעה 14:30, בעוד שניצנים מסתיימת בשעה 16:00. זאת אומרת, זה לא אותן תוכניות. יש יתרונות וחסרונות מובנים כלל תוכנית, אנחנו בוחנים את זה במשרד וכרגע מה שמונח על שולחן הכנסת - - -

את מה אתם בוחנים את זה הטוב ביותר שיש או שאולי אם אתם בוחנים, מצאתם שאולי כדאי כן לעשות פריש מיש ולתת הצעה חדשה.

בעת הזו בה אנחנו נמצאים אין לנו הצעה או חלופה טובה יותר. יש כאן יתרונות וחסרונות - - -.

ובנוגע למגזר הסוציו אקונומי הנמוך? - - -

תוכנית ניצנים היום מתוקצבת בהתאם לאשכול הלמ"ס של הרשות המקומית.

מקומם, מקומם לשמוע את זה, ממש.

היא מתוקצבת בהתאם לאשכול הלמ"ס של הרשות המקומית, זה אומר שרוב המגזר הערבי באחוזים ניכרים-בדואי, מיעוטים וחלקים נכבדים במגזרי מיעוטים נמצאים בתוך התוכנית ורוב הפריפריה נמצאת שם. יחד עם זאת, אנחנו יודעים ומודעים לכך - - -

יש 29 ישובים במועצות האזוריות שהן במצב קשה ויש את הערבים בערים המעורבות, שהמצב שלהם על הפנים ודווקא שם צריך להכניס את התוכנית הזו, דווקא שם.

אני אומר, יחד עם זאת אנחנו מודעים לכך שיכול להיות שיש מצבים וזה קורה גם במועצות אזוריות וגם ברשויות מקומיות, אבל לאו דווקא-זו לאו דווקא סוגייה מגזרית, זה נכון גם במגזר היהודי יכולה להיות רשות כמו שנתתי קודם דוגמא את תל אביב וגם את ירושלים ונתתי רשויות נוספות, בהן יש תמהיל בתוך האוכלוסייה.

זה לא מנחם בכלל וכשמדובר בעשרות אלפי תלמידים, אז צריך לתת פתרון לכולם. לא משנה אם זה יהודים או ערבים, אבל רק שעשרה אחוז - - -

אנחנו מאפשרים לרשות המקומית לבצע את אותה דיפרנסציה ולבצע התאמות. יחד עם זאת, הגענו למסקנה - - -.

איך מאפשרים זאת לרשות.

שנייה, תני לו שנייה לסיים כי יש גם עוד - - -

לא, לא. איך? אני רוצה להבין איך מאפשרים? צריך להבין את הדברים, הוא אומר מאפשרים. איך? שהרשות תפעל ככה על חשובה כאילו?

הצהרון מופעל על ידי הרשות המקומית. עכשיו, עוד לפני שקמה תוכנית ניצנים, מדינת ישראל החליטה לפני מספר שנים לתקצב במיליארד שקל את התוכנית הזו והרשויות הפעילו צהרונים לאורכה ולרוחבה של מדינת ישראל והפעילו את זה באופן דיפרנציאלי, תוך מענה של מלגות ומענה לאוכלוסיות החלשות וכיוצא בזה. יחד עם זאת הגענו, הטענה שאת מעלה היא טענה שיש בה, יש בה רציונל והגענו למסקנה שאנחנו לא יכולים לסמוך על הדיפרנסציה הרשותית מכל מיני טענות, גם אין לי טענות לרשויות, הנושא הזה הוא מורכב. יש מקומות שיש קושי לעשות את זה ולכן, בשנת הלימודים הבאה אנחנו לא נוכל לעשות את זה, מהלך מאוד מורכב. נכניס גם את ההיבט הבית ספרי ואת מדד הטיפוח הבית ספרי לתוך שקלול הבחירה.

תודה רבה דודי. אני רוצה להתחיל את הדיון, אנחנו נעבור לרצף דוברים ואנחנו נעשה חבר כנסת, דובר, חבר כנסת, דובר. אני אקבע את הארבעה הראשונים, רק שתהיו מעודכנים לפי הסדר: משה טור פז, אחר כך אופיר סופר, אחריו מאיר פורוש ואחר כך עופר כסיף. זה לפי סדר ההגעה וההצבעה שהצבעתם בהתחלה. אני אקריא גם את השאר כדי שתדעו איפה אתם ממוקמים: אחרי עופר כסיף אימאן ח'טיב, לאחר מכן יוראי להב, הרצנו ולאחר מכן מאיר יצחק הלוי. אני אשלב כל פעם דובר-חבר כנסת, חבר הכנסת משה טור פז בבקשה ולאחריו רויטל לן כהן.

צוהריים טובים. אני חושב שכל ילד צריך עוגן חינוכי ויום חינוך ארוך זה עוגן כזה. שאלתי פעם את שלמה דברת, אם הוא היה צריך לבחור מכל הרפורמה שלו דבר אחד שהיה מיושם-הרוב לא יושם, מה הוא מציע? והוא אמר "..יום לימודים ארוך, זה מה שהייתי מציע..". יום חינוך ארוך זה רעיון מצוין, אבל הדרך לגיהינום חינוכי רצופה רעיונות טובים. אני חושב שהחוק, במתכונו הנוכחית, בעיקר מנציח את הקיים. לאורך השנים, כפי שהציג פה יפה דודי מזרחי ממשרד החינוך, ניבנו תוכניות חדשות במשרד החינוך שהן לא פחות ואולי יותר מוצלחות, כדוגמת הצהרונים.

לצערי ממשלות עבר אף פעם לא היו ממוקדות בנושא השלמת הרעיון של יום לימודים ארוך ולכן נדרשת לטעמי ממשרד החינוך תוכנית עבודה חדשה, שתסתכל על הרעיון הזה אחרת. הנתונים הם שילדי ישראל לומדים יותר שעות ויותר ימי לימודים מרוב הילדים בעולם ועדיין ההישגים שלהם בינוניים. זה אומר שמשהו בתוכנית הנוכחית לא נכון. אז איך הוא צריך להיראות בעיני, קודם כל, בית הספר צריך להיפתח בשעה 8:00 בבוקר ולהמשיך עד 17:00. בשעה הראשונה ובשעתיים האחרונות צריך לשלב את כל שעות החוגים והשעות הלא פורמליות, שרובן כבר נמצאות היום במערכת. שעות צהרונים, שעות קרב-לאגד את כולם במסגרת של יום חינוך ארוך ולתת בין 9:00 ל-15:00 את שעות התקן ואת שעות הליבה שמשרד החינוך כבר מתקצב היום. במצב הזה ובתוכנית הזו לטעמי, התקצוב הנדרש כתוספת יהיה קטן מ-2 מיליארד ₪ שהוזכרו פה ובכל מקרה להסתכל על האירוע הזה כאירוע כלל ישראלי שכולל את כל תלמידי מדינת ישראל. זו תכנית שהיא בעיני ברת קיימא והגיע הזמן שמשרד החינוך, כשאנחנו באים לדחות את הדבר הזה, יבוא ויהיה לו זמן שבו הוא יציג תוכנית עבודה כזאת. כי באמת, זה מה שמדינת ישראל צריכה בכל המגזרים ובכל החתכים, אפשר להתחיל ליישם את זה כבר בשנה הבאה. תודה.

תודה רבה לך. רויטל לן כהן, נציגת שוויון זכויות, יש לך 2 דקות לרשותך.

קודם כל באמת תודה רבה. אני רוצה להתייחס לרגע באמת, למשמעויות ההיקפיות של הדחייה הזאת. אני לא מתייחס כרגע ברמת משרד החינוך, אלא רק באמת בנוגע לתלמידים שהם זכאי שירותי חינוך מיוחדים.

המשרד אמנם מדבר על זה שהוא נותן פתרונות נקודתיים לחלק מהדברים, אבל הוא לא נותן פתרונות להכל ולא לכל דבר ובשורה התחתונה, נשמר אי שוויון ונשמרת אפליה לא רק בין מי שחל עליו יום חינוך ארוך ומי שלא, אלא בעיקר בין מי שההורים שלו נאלצים ואני בהחלט אומרת "נאלצים" לבחור בין מסגרות של חינוך מיוחד על פני השילוב.

כדי שנבין למה הכוונה בנאלצים, אם נסתכל אפילו על הנתונים שהוצגו לוועדה הזאתי ב-30 לאוגוסט השנה, על ידי הגברת רחלי אברהמסון-מנהלת האגף לחינוך מיוחד, מבחינת הבחירה של ההורים, בשנת תשפ"א בחרו במסגרות לחינוך מיוחד 29,129 תלמידים ובשנת תשפ"ב, שזה אחרי היישום של תיקון 11, שהמטרה שלו המוצהרת הייתה שכל הילדים ילכו לשילוב, התוצאה שלו הייתה שבמסגרות לחינוך מיוחד בחרו 44,677. זאת אומרת שהיתה עלייה של מעל ל-50% ילדים שבחרו בחינוך מיוחד או עברו משילוב לחינוך מיוחד.

מהבדיקות שעשינו אנחנו, בצורה לא פורמלית, אנחנו יודעים בצורה שרוב ההורים הכמעט אבסולוטי, אומר בצורה מפורשת "..אני לא יכול לעמוד בזה שאין הארכה של יום הלימודים, שבחגים ובחופשות הילדים בבית.." חלק מהילדים אלו ילדים שזקוקים ליותר טיפולים, חלק לא יכולים להישאר לבד. הם לא יכולים להגיע בשעה 12:00 או 13:00 הביתה, אלו ילדים שצריכים את השירות הזה ואז בלית ברירה, ההורים נאלצים לבחור בחינוך המיוחד.

מאחר ואנחנו מדברים על חוק התייעלות כלכלית וזה חוק של האוצר, אי אפשר שלא להסתכל על החוק הזה בדברים ההיקפיים שלו. מה זה אומר? זה אומר שכל ילד כזה שהולך לחינוך מיוחד, עולה משמעותית הרבה יותר כסף למדינת ישראל. גם מבחינת התוכנית הלימודית שלו , גם מהבחינה הזאת שמשרד החינוך נאלץ לתקצב בינוי. אם אנחנו מסתכלים על ההצעות אפילו של דודי מזרחי, בדיונים האחרונים, ב-2018 התקצוב לבינוי בעקבות הרפורמה בחוק, הצורך לפתוח כיתות לחינוך מיוחד היה של מיליארד ו-200,000 ₪ אם אני לא טועה, בעוד שהתקצוב הנוסף שהיה לתלמידים משלובים היה פחות מרבע מיליארד. זאת אומרת שרק פה אנחנו רואים פערים אדירים, עכשיו זה רק בינוי, בואו נוסיף לזה את ההסעות-מאחר שילד שמגיע למסגרת של חינוך מיוחד מקבל גם הסעות. עכשיו הסעות זה לא רק העניין של עלויות, הסעות זה גם יותר מכוניות על הכבישים. אנחנו יודעים שגם מבחינת משרד התחבורה, מנסים עכשיו להוריד את כמות המכוניות בכבישים. אז אנחנו גם לא מקטינים את כמות המכוניות בכבישים.

אם אנחנו רוצים להסתכל על זה בהיבט הכלכלי, הורה כזה של ילד משולב, שלא יכול לקבל את מה שמקבל ילד בחינוך המיוחד, לא עובד. אני יכולה רגע, לצורך העניין, להעיד על עצמי. הבן שלי סיים שנה שעברה כיתה י"ב ואני רק השנה חזרתי לעבוד, משנת 2007 אני לא עובדת. זאת אומרת שאנחנו מדברים גם על זה.

עכשיו אני רק רוצה באמת במשפט קצר, לתת קצת מההבדלים שיהיו. מה הפערים שלא התכוונו אליהם וההשפעות. אז קודם כל צהרוני ניצנים והתקצוב הדיפרנציאלי-הם לא זכות, הם תוכנית, לא מקבלים בה סיוע ולא טיפולים, לא מקבלים לימוד וחינוך, לא מקבלים הזנה, לא מקבלים הסעה-כי מי שיש לו הארכת יום לא יכול לקבל הסעה, הם ממשיכים רק עד כיתה ב' או ג' בחלק מהמקרים, ילד בחינוך המיוחד זה לא תלוי גיל. זאת אומרת שמכיתה ד', מה יעשו הילדי האלה? ולכן אני חושבת שאנחנו לא יכולים, גם אם הכנסת תחליט להמשיך ולדחות את היישום, אנחנו לא יכולים לא לתת מענה לדברים האלה שמייצרים אפליה מובנית בין ילד משולב לילד בחינוך המיוחד. תודה רבה.

תודה רבה לך על הדברים. הדובר הבא הוא אופיר סופר, חבר הכנסת. בבקשה, יש לך שתי דקות.

שלום. קודם כל אני חושב שהאי נוחות שאת הצגת בפתח דברייך לגבי המתיחה והמשיכה של יום חינוך ארוך, זו באמת תחושה שצריכה, כולנו צריכים לחוש אותה.

אנחנו רואים עוד תוכנית ועוד תוכנית, יש תחושה שכאילו זורקים עוד ועוד ושופכים ואנחנו לא, אין לנו בעצם מדדים-אלא אם כן נשמע אחרי שמישהו יציג, מדדים לאפקטיביות של התוכנית. זאת אומרת, סביר להניח שזה אפקטיבי, אבל אם אנחנו מתלבטים עכשיו בין ללכת להיבטים של תוכניות שיותר נוגעות לשעות הפנאי, כמו ניצנים ואחרות או אם אנחנו הולכים על יום חינוך ארוך ועושים ומכניסים מרכיבים אחרים ביום החינוך הארוך, זה יהיה על סמך מדדים.

אני רוצה להכניס עוד איזה שהוא מושג ללקסיקון, שהוא מתקשר קצת לדו"ח השקיפות וגם לשיח שעולה כאן וזה מדד ההשקעה אל מול מדד האפשרויות. אנחנו לא פעם מדברים על מדד ההשקעה ואני חושב שלא פעם זה מייצר איזה שהוא עוול כלפי תלמידים בפריפריה. כי יכול להיות שאנחנו משקיעים ומשקיעים ואנחנו מפספסים את מה האפשרויות שעומדות בפני תלמיד בפריפריה. עד שבפני תלמיד בפריפריה, בתיכון, לא יהיו אפשרויות של 16 מגמות, כמו שעומדות בפני תלמיד במרכז הארץ, אז כנראה שמשהו פה מתפספס.

זה כן נכון לדבר על מדד ההשקעה ועל כמה אנחנו משקיעים בכל תלמיד, אבל מאוד נכון גם לפתח במקביל ונראה לי שחשוב שזה יקרה פה בוועדה או לדרוש את זה בדיונים הקרובים, זה מה האפשרויות שעומדות בפני כל תלמיד. תודה רבה.

תודה רבה לך חבר הכנסת אופיר סופר. עו"ד תמי סלע, היועצת המשפטית של הוועדה רוצה להעיר כמה הערות, בבקשה תמי.

רק אני רוצה להבהיר, לגבי המשמעות של התיקון. כי היא לא מונעת את האפשרות להמשיך ולהכיל את החוק, למרות שכנראה מהניסיון המצטבר לאורך השנים אנחנו מבינים שזאת המשמעות אבל תרשי לי להבהיר שהמשמעות של התיקון היא לקבוע מועד אחרון, זאת אומרת, 2026-2027, שגם על זה אני חושבת צריך להבין למה דוחים כל כך קדימה את המועד האחרון להחלה. כרגע זה עומד על התשפ"ד, זאת אומרת כרגע זה עומד על 22-23 וכרגע דוחים את זה ל-26-27, אבל החוק נותר במתכונתו במובן הזה שאם שרת החינוך תבחר לעשות את זה יש לה את האפשרות לעשות את זה בצווים. כלומר, עדיין אפשר לבחון.

אני חושבת שיש פה שתי שאלות חשובות שחלקן עלו, אבל אולי אני גם אדגיש. האחת היא למה בעצם, גם אם רוצים לשמור על המתכונת החלקית, כפי שזה קורה היום, למה לא מעדכנים את הקריטריונים ונשארים עם רשימה שמית שהיא משנת 1998 ברובה, של יישובים, שכמו ששמענו פה כבר לא משקפת בהכרח את האשכולות בצורה מספיק טובה ואחידה. זאת שאלה אחת ושאלה שנייה היא, מה המשמעות באמת של ההקפאה בפועל לאורך כל כך הרבה שנים של הרחבת היישום של החוק והאם האמירה היא שהתוכנית הזאת צריכה להישאר רק בישובים של האשכולות הנמוכים ואז אולי ההוראה בחוק, שאומרת שחייבים להשלים את ההחלה שלו היא לא מדויקת או שיש פה אמירה שהתוכנית לא מוצלחת וכן היה אולי עדיף, בחשיבה אידיאלית, לקחת את הסכום הזה ולהשקיע אותו בתוכניות החדשות.

כלומר, מה בעצם האמירה פה של משרד החינוך מאחורי הדחייה ההולכת ונמשכת 20 שנה לגבי האפקטיביות ואנחנו מדברים על תוכנית שכן היו מחקרים ואני חושבת שזה משהו שהיה מצופה שמשרד החינוך יציג, בכל זאת, מה המחקרים היו אומרים על האפקטיביות. יש את זה גם במסמך של הממ"מ, אגב, בתקציר. אבל מה אומרת האפקטיביות של התוכניות הזו לגבי צמצום פערים, לגבי הכנסות של הורים עובדים. יש כל מיני מחקרים שנעשו בעניין הזה.

תודה רבה. ככה, אביבית ברקאי מארגון "בזכות". היא נמצאת איתנו בזום?

היא וויתרה.

אוקי היא וויתרה. אז חבר הכנסת פורוש בבקשה, לרשותך שתי דקות גם.

כן, אני חושב שאני גם אקצר. אני אומר שאחד הדברים שאני מכיר גם מהתקופה שאני הייתי במשרד וזה לא שאני כל כך עסקתי בזה ולא עסקתי מכיוון שזה היה מעין טאבו במשרד. ידעת שכשאתה מבקש על יישוב מסויים תוצאה מסוימת בתוך הישוב ואתה מבקש להתחיל בו פתאום יום חינוך ארוך אז לא יכולת להתקדם עם הדבר הזה וזה הדבר הכי מבאס הייתי אומר. זה דבר כל כך טוב וכל כך מוצדק והמשרד היה לו "..אין לי אפשרות../..אני לא יכול להתקדם.." ואני חושב שהמשרד היה צריך למצוא את הדרך לאיך הוא מתקן את הדבר הזה. אז אני אמרתי קודם שכל תוכנית שיש למשרד, לרגע אני לא חושב שהיא לא טובה ושיש מישהו במשרד שאומר שזה בזבוז של כסף, אבל אם אתה הולך על יום חינוך ארוך, אז קח ותגיע עם כל מה שיש לך סביב הדבר הזה ותלך על זה גם אם הוא לא נותן פתרונות בדברים אחרים, אבל אני הזכרתי את הכמה דברים האלה שאם זה מדובר סביב מה שנקרא הפעלת בית הספר, אז תעגמו כל מיני תקציבים ותלכו על מהלך מסוים. אבל אולי אתם מכריזים, כמו שאמרה היועצת המשפטית, שיום חינוך ארוך הוא דבר שהוא נכשל וחבל להמשיך איתו. אז מאחר ואני הרי לא אקבל תשובה היום, לא אני ואף אחד פה לא נקבל תשובה כי יש קואליציה ואופוזיציה ולא נתקדם, אז אנחנו נגיש גם הסתייגות בדבר הזה. אתה תפתיע אותי אם תגיד לי שיש לך תשובה חיובית.

תודה רבה לך חבר הכנסת פורוש. הדוברת הבאה היא מיטל בק, ראש תחום חינוך מהמועצה לשלום הילד.

אז כמו שאמרת, אני באמת מהמועצה לשלום הילד. אנחנו מדברים על דחייה של - - - של חוק. אולי כבר ל-2026-27, אנחנו מדברים על 30 שנה מהיום שבו החוק נכנס, מהמועד המקורי בעצם של החוק והממשלה שוב ושוב מבקשת לדחות את ההחלה של החוק ונמנעת מלקבל החלטות משמעותיות. אולי היום זה הזמן וזה הדיון לקבל את ההחלטות האלה ולהקצות את התקציבים המתאימים להרחבה של החוק או לחילופין, להחליט מה התוכניות המלאות שיכולות להחליף את החוק כדי שנוכל להגיע באמת למטרה המלאה של המהות ושל המטרות שלו.

אמנם משרד החינוך, שמענו שהוא מקדם מטרות שונות שמיועדות למטרות דומות, אבל אין תחליף לחינוך מלא. צהרונים הם לא יום חינוך ארוך.

ראינו גם בדו"ח של הממ"מ שמחקר שבוצע על ההשפעה של יום לימודים ארוך, מבחינת ההישגים הלימודיים של התלמידים. התוכנית בעצם מביאה לצמצום פערים משמעותי בין תלמידים מרקע חלש לתלמידים מרקע חזק והסוגייה הזאת כולה קשורה גם כמובן למפעל ההזנה. תקופת הקורונה העלתה קשיים בנושא ההזמנה, ראינו אי ביטחון תזונתי בקרב תלמידים שמגיעים מקבוצות אוכלוסייה מוחלשות. לכן, מבחינתנו ההחלה של יום חינוך ארוך באופן מלא, תביא להגדלת האוכלוסייה שזכאית לארוחה חמה במסגרת המפעל הזה ויש פה בעצם גם חשיבות פדגוגית חינוכית, אבל גם חברתית וכזו שיכולה לספק שירות בסיסי לילדים שבבית שלהם לא מקבלים את האוכל החם הזה. לכן יום לימודים ארוך מסייע בצמצום פערים ובמתן שוויון הזדמנויות.

לעמדתנו אסור להמשיך את הדחייה הזאת שוב ושוב וצריך להחיל את החוק באופן מידי וקרוב ככל הניתן. זה כלי חשוב במערכת החינוך ואנחנו מבקשים מהוועדה לא לאפשר את הדחייה ולמצוא פתרונות להקצאה מתאימה בתכולה של החוק או לחלופין, לתוכניות משמעותיות שיאפשרו בעצם לממש את המטרות ואת המהות של החוק באופן מלא.

תודה רבה לך מיטל בק מהמועצה לשלום הילד. הדובר הבא, חבר הכנסת עופר כסיף, לרשותך שתי דקות, בבקשה.

תודה רבה. אני מציע לכולנו שלמרות שקוראים לחוק הזה, אם אפשר לכנות אותו כך "החוק להתייעלות כלכלית", שנסתכל לא דרך החור של הגרוש, אלא בעיניים של הילדים וכשאנחנו עושים את זה אנחנו רואים שהדחייה הזאת היא מעבר לעניין הפרוצדוראלי. זה נזק מתמשך לדור שלם. זה למעשה לדור שלם. כי אנחנו מדברים על דחייה של 24 שנים מאז שחוקק החוק, בשנת 1997 ועכשיו למעשה, אנחנו מדברים על אם בכלל הוא ימומש. מתי היה כתוב? בשנת 2026 או 2027? זה 30 שנה, יופי, נחגוג 30 שנה.

חוק ההסדרים הוא בכלל חוק פסול מכל הבחינות, אנחנו יודעים ולא ניכנס לזה עכשיו. כלום יודעים את זה. כולם יודעים שחוק זה הוא חוק פסול והוא חוק אנטי דמוקרטי והוא חוק שפוגע בעיקר באוכלוסיות המוחלשות ולא יעלה על הדעת שבמשך 30 שנה החוק הזה והסעיף שאנחנו מדברים עליו נמרח ונדחה שוב ושוב ומי שנפגע מזה זה הילדים המוחלשים ביותר. תסתכלו על המספרים, אני מסתכל פה ואני פשוט מזדעזע. אתם יודעים מה האחוז של, יש פה עוד פעם את הפילוח הלא מדויק, עושים פה אבחנה בין ערבי לדרוזי/בדואי-למעשה כולם הם חלק מהחברה הערבית, אבל אני אתייחס לפי הפילוח שנעשה פה. 99% מהערבים הדרוזים זכאים ליום חינוך ארוך, אוקיי? יפה. עכשיו, העניין הוא לא רק כמובן הזכאות, אלא כמובן עד כמה זה ממומש ומי נהנה מזה והוזכר קודם הנושא של ילדים עם מוגבלויות, ילדים שבגלל החוק הזה עוד אלפי ילדים יידחה השילוב שלהם ואני בכוונה לא רוצה להתייחס לנגזרת התקציבית, כי אני רוצה להתייחס רק לעניין של הרווחה של אותם הילדים. הרי זה לא יעלה על הדעת, זאת הפקרה והפקרות שהילדים שזקוקים ביותר ליום חינוך ארוך נזקרים, פשוט נזרקים.

עכשיו אלו הילדים עם מוגבלויות, אבל הוזכר גם קודם שיום חינוך ארוך יש לו עוד כל מיני צדדים חיוביים. הזכירה הדוברת הקודמת, שהתוכנית-וזה מצוין כאן מהמחקר של הממ"מ, שהתוכנית הביאה לצמצום פערים בין תלמידים מרקע חלק לבין תלמידים מרקע חזק ועכשיו כשדוחים את התוכנית הזאת, אז למעשה גם דוחים את צמצום הפערים.

הנושא של ארוחה חמה, יש ילדים רעבים בארץ. יותר מידי ילדים רעבים בארץ ויום חינוך ארוך נותן פתרון חלקי לחלקם והדחייה הזאת היא פשוט מבישה. אני חושב שאנחנו כאן ואני קורא פה לכל חבריי וחברותי, הגיע הזמן אחרי 24 שנים פשוט לא לתת לחוק הזה לעבור, לא לתת לדחייה לעבור. לא לקבל את הבקשה לדחייה וליישם את החוק הזה במלואו מיידית לטובת אותם ילדים ואתם יודעים מה אני אהיה בוטה וזה משפט אחרון, אם אני צריך לחשוב והתחלתי מהחור של הגרוש מול העניינים, להסתכל מהחור של הגרוש או בעיניים של הילדים-אני מעדיף את השני.

תודה רבה לך חבר הכנסת עופר כסיף. הדובר הבאה הוא נעם תנעמי ממועצת התלמידים. צוהריים טובים נעם, בבקשה ברשותך שתי דקות לומר את דברייך בפני הוועדה. יש לך בעיה בסאונד ואנחנו לא שומעים אותך, מה שנעשה-אנחנו נעבור בינתיים לדובר הבא עד שתתקן את התקלה וננסה לחזור אליך לאחר מכן. חברת הכנסת אימאן ח'טיב, בבקשה. לרשותך שתי דקות.

צוהריים טובים לכולם. האמת, מה שקורה עד עכשיו באמת מזעזע. אי אפשר להמשיך באותו העוול ולהגיד "נדחה את זה עוד שנה, עוד שלוש שנים או עוד ארבע שנים". אני חושבת שצריך לחזור ולבדוק שוב פעם ולעשות הערכה ולחשוב במדידה ובהערכה מהי המטרה של התוכניות האלו. זה מה שצריך להנחות אותנו. אם המטרה הזאת היא לקחת את אותם ילדים וילדות שזקוקים לאותן תוכניות ולבדוק בדיוק איזה תוכניות צריך לתת להם, זה מה שצריך להנחות אותנו. לא צווים ולא משהו אחר.

לא יכול להיות שנבוא ונגיד שאלו צווים ולא קריטריונים. לא יכול להיות ש-3,000 ילדים בלוד, בשנה שעברה, שהיו רשומים בתוכנית ניצנים ועכשיו יש לנו כמה? 24 ילדים ולמה? כי בלוד זה אשכול שלוש וארבע ואז הילדים צריכים לשלם, כי זה ראשותי והמחיר עלה מ-500 ₪ ל-3,000 ₪. לא יכול להיות מה שקורה. לא יכול להיות שבבתי ספר של המוכשר, חלק מהרשתות מקבלות את היום חינוך ארוך וחלק לא מקבלות, ככה.

אני חושבת שהגיע הזמת, כבוד יושבת הראש, לשים את הדברים על השולחן ואני כבר מבקשת שתי הסתייגויות: הראשונה זה שכל הרשויות באשכול אחד עד שלוש יוחרגו ממה שמביאים עכשיו ויוכנסו לתוכנית במיידי. הדבר השני, ילדים במועצות אזוריות ובערים מעורבות, שצריך להתייחס אליהם לפי האשכול שבו הם נמצאים ולא לחכות עוד שנה. כי אני פשוט חושבת שאי אפשר לשמוע את זה. כאילו אנחנו יודעים בוודאות שנגרם עוול ואנחנו רואים את התוצרים של הפערים, אנחנו רואים את התוצאות גם של המבחנים ואנחנו אומרים "יאללה לא נורא, עוד שנה". כאילו שמדובר פה במשהו יבש שאפשר לאחסן אותו עוד שנה, להקפיא אותו ואז להוציא ומתי שרוצים אפשר להתחיל. לא! זה בני אדם שחיים כל שנה, כל יום, שכל שעה שווה את החיים שלהם. אי אפשר להתנהל במורה כזאת.

אם ככה משרד החינוך שאמור ואמון על עתיד הילדים שלנו מסתכל על הדברים בצורה כזאת, אני חושבת שזה אומר דרשני.

רק אם אפשר, ההסתייגות השנייה שהזכרת, לא הבנתי בדיוק למה הכוונה? כדי שאחר כך גם נוכל לנסח את זה כמו שצריך.

כן. על התלמידים והתלמידות בערים מעורבות.

מה לפי סל טיפוח בית ספרי הכוונה?

כן. לפי המצב הסוציו אקונומי שרובם.

כי צריך להגיד על מי את רוצה שזה יחול.

אני רוצה להחיל את זה על תלמידים מרקע סוציו אקונומי קשה. אנחנו יודעים איפה התלמידים האלו נמצאים ובאילו בתי ספר וגם באיזה שכונות הם חיים. אי אפשר במועצה אזורית כמו מטה אשר, מדד תשע בסוציו אקונומי ובשיח דנון אחד ובאים אחר כך לתלמידים ואומרים להם תשלמו כמו תשע. גם בקייטנות, גם ביום חינוך ארוך, גם בניצנים, גם וגם וגם וזו דוגמא אחת קטנה והסיפור הזה – רק עשרה 10% כאילו מהערבים ואני מוחאת על החלוקה הזאת דרוזים/בדואים/ערבים, כולנו ערבים. לא יכול להיות, כולנו בין אחד לשלוש. תמצאו לי ישוב ערבי אחד שהוא מעל לשלוש, איפה? אז למה שלא כל תלמידים הערבים יהיו בתוך זה? ושוב פעם, אני חוזרת ומדגישה שצריך לבחון את אותן התוכניות ואת התוכן שלהן ולתקן. אם אנחנו משקיעים, אז שההשקעה הזאת תניב פירות ותוצרים ולא רק לשים את הכסף ונמשיך 30 שנה ולא בודקים מה קורה עם התוכנית הזאת ואם היא פועלת או לא. תודה.

תודה רבה. אנחנו ננסה שוב להעלות את נועם תנעמי ממועצת התלמידים.

שומעים אותי עכשיו? מעולה. אז קודם כל תודה על זכות הדיבור. אני נעם תנעמי, תלמיד כיתה י"א מגבעת שמואל ונציג מועצת התלמידים והנוער הארצית. אני אתייחס פה לכמה נקודות שגם קשורות לחוק עצמו וגם להארכה של החוק. בעצם, הדבר הראשון הוא שאם יש לנו תחושה של חוסר זמן והספק-זה לא בוודאות אומר שחזר זמן. יש לנו צורך לחשוב האם אנחנו מנצלים את הזמן הקיים ואם לא, לראות איך אנחנו מנצלים אותו יותר נכון, זה באופן כללי על אורך השעות של היום הנוכחי במערכת החינוך.

אם השעות שנוספות מתוקף החוק ילכו למתמטיקה ואנגלית, זה לא שווה כלום. אבל אם הם ילכו לחינוך פיננסי, לשעות חינוך ושיעורי חינוך כדי באמת להעמיק את הדמות הבוגרת ולימוד של מיומנויות למידה, זה דבר שיעזור הרבה יותר וימנע בעצם ממערכת החינוך להידרדר עוד הפעם לכיוון של בייביסיטר של עוד שעות ובאמת, יהפוך את זה לשעות שיתרמו ויסייעו באמת לתלמיד בחיים שאחרי.

לגבי אורך של שיעורים וימים, באופן כללי-לא חייבים שיעורים ארוכים, אפשר לצמצם את זה יותר. ראינו בשנה האחרונה, בקורונה, שמורה שלוקח שיעור של 45 דקות ובמקום זה עושה 10 דקות הקנייה ו-15 דקות תרגול, מצליח להעביר את החומר בהרבה יותר טוב.

נקודה שנייה, חינוך בלתי פורמלי-אם אנחנו מאריכים את יום הלימודים בצורה הרבה יותר רחבה, שיהיה עד השעה 17:00, הרבה תלמידים שנמצאים בכמה מסגרות בשעות אחר הצהריים לא יוכלו לעשות את זה. אני היום מדריך בתנועת הנוער "עזרא" ומשתתף בארגון "ליד" וזה דבר שדורש מאיתנו המון המון זמן. יש תלמידים שברגע שנאריך את הלימודים עד לשעות כאלה, אני היום לומד עד השעה 17:30 כל יום בערך, אז זה מאוד מאוד קשה לעשות את זה ויש תלמידים שלא יצליחו וזה דבר שיפגע בעולם הערכי שלהם, שזה דבר שאנחנו בעצם לא מקבלים בבית הספר וכן מקבלים במסגרות האחרות ואם נאריך את זה בצורה לא מבוקרת ולא תוך פיקוח ודאגה לראות שזה כן מאפשר עדיין את השעות האלה, אנחנו נאבד את התחום הזה.

תנאי למידה זו עוד נקודה שחשוב להתייחס אליה. ברגע שאנחנו מאריכים את היום, צריך לדאוג שתהיה לתלמידים הזנה מספקת, שיהיו תנאים של שעות לימודים שמאפשרות שינה מסוימת-גם אם זה נמצא במסגרות וגם אם זה בשיעורי בית ומבחנים.

לגבי ההזנה, אם זה מקומות שאפשר לחמם בהם את האוכל או שיש חמגשיות או כל דבר אחר אבל צריך דבר כזה וגם במהלך היום, לשלב הפסקות שמאפשרות לתלמיד להתרענן ולא להגיע לשעה 15:00 שהוא כבר מותש ודי כבר אין לו כוחות ללמוד.

דבר נוסף, ישנם תלמידים שקשה להם להתרכז וכבר בשעה 13:00 אתה מאבד אותם. צריך לראות איך אנחנו מוצאים גם להם פתרון. אם זה אומר שאנחנו לוקחים את השעות החשובות ואת המקצועות החשובים ואת השיעורים החברתיים יותר למעלה בסדר היום, אז אנחנו מאפשרים להם בעצם כן להשתחרר בשלבים מסוימים או הפסקות יותר ארוכות וכך אנחנו לא מאבדים אותם, אז יש חשיבות לדבר הזה כדי שלא בעצם אותם התלמידים ייאבדו ותלמידים שיכולים להתרכז יצליחו בניגוד לאותם התלמידים.

נקודה אחרונה, לגבי נושא הארכת החוק. מבקשים פה הארכה של ארבע שנים של החוק, אחרי המון המון שנים שהחוק הוארך שוב ושוב. אני קורא מפה למשרדים שקשורים לנושא, אם במידה ותקבלו את ההארכה אז קחו את השנים האלה כדי לבנות תוכנית אמיתית, תוכנית שמאפשרת לתלמידים להתקדם ולא עוד פעם לנצל את זה כדי להימרח עם החוק. אנחנו פה במועצת התלמידים והנוער הארצית בשבילכם לעזור לכם, כדי לבנות תוכנית אמיתית. תודה רבה.

תודה רבה לך נועם ממועצת התלמידים.

הבעיה שלא כל כך ברור אם הם בעד או נגד.

הם התכוננו כראוי, כמו שצריך ממש. יוראי יהיה לך קשה לעקוב אחריו.

זהו, זה בית הגידול שלי. אני הייתי נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית, כבוד גדול.

תודה רבה נעם וכמובן הדובר הבא, יוראי להב.

תודה רבה חברת הכנסת שרן השכל ותודה למנהלת הוועדה, ליהודית, כבוד גדול ואני תמיד שמח להתארח כאן, זה מחדש אנרגיות.

אני מוכרח לומר, מאחר ואנחנו מדברים כחלק מחוק ההסדרים, שהחוק הזה הוא לא כלכלי. המשמעות המיידית של אי החלת החוק לאלתר, היא המשך ההסללה למסגרות נפרדות. מעבר להיבט של העמקת אי השוויון ההזדמנויות, אך בעיקר מדובר ברמה התקציבית-עוד מיליארדים שבמקום ללכת לייצב שוויון ולהשקיע בכלל תלמידי ישראל ילכו על עוד מסגרות נפרדות לחינוך המיוחד, שהרי אין פתרון ליום חינוך ארוך. התיקון, שנחקק בשנת 2018 ובעצם נתן את האפשרות להורים לבחור האם הילד שלהם ילך לחינוך המיוחד או למסגרות השילוב, פשוט מעגן חוסר שוויון ומתמרץ הורים לבחור במסגרות החינוך המיוחד, שהן הרבה יותר יקרות ממסגרות החינוך הכללים.

אם אנחנו מדברים על העובדה שכרגע גם בתוך הסל שמוקנה בתוך החוק יש אפליה כלפי תלמידי החינוך המשולב בשעות של הטיפולים שניתנים, גם ביישום של החוק, יש שעות שניתנות לאותם התלמידים וגם בהיבט של יום חינוך ארוך. כל ההיבטים של יישום מערכת החינוך של אותו תיקון החוק החשוב משנת 2018 מסליל את ההורים לבחור במסגרות החינוך המיוחד, ששוב אני אומר, דורשת תקציבים רבים יותר ממערכת החינוך ואני רוצה לומר, גם הפתרון של "ניצנים" הוא לא פתרון מלא ליום חינוך ארוך. גם כי הוא מיועד לתלמידי גן ועד כיתה ב' וגם כי אין בכל מקום בארץ את התוכנית הזאת, גם כי הוא פתוח רק לתלמידים שהזכאות שלהם היא למינימום של שמונה שעות סייעת, גם כי הוא עולה כסף-בניגוד ליום חינוך ארוך במערכת החינוך המיוחד, שלא עולה כסף, גם כי אין בסופו הסעה חזרה הביתה, מה שיש בחינוך המיוחד ולכן אני שואל את נציג משרד החינוך שמגיע מהרקע הכלכלי, מה שאתם מבקשים מהכנסת לאשר עולה לכם יותר כסף, גם ברמה המיידית וגם בראייה אורכת טווח, כשאני שם בצד את ההיבט הערכי של העמקת הפערים ושל הנצחת אי השוויות, במיוחד כלפי ילדים עם צרכים מיוחדים

לפיכך, א', אני מציע לגנוז את הבקשה להאריך את יום הלימודים הארוך. אבל במידה והיא לא נגנזת, אני מבקש כן לעמוד על מה שצריך לעשות בתוך ההצעה החדשה וזאת כדי לוודא שלפחות בתוך מסגרות ההמשך, כלומר ניצנים, ייענו יותר על ערך השוויון. שזה אומר, א', ברמת הלמ"ס-לעבור מההתייחסות היישובית להתייחסות הפרטנית של כל הורה והורה, שלעתים יש יותר מילד אחד שצורך את אותם שירותים. ב', לאיין את התשלום עבור השתתפות של תלמידי השילוב באותן המסגרות, שהרי הם לא נדרשים בתשלום במסגרת מערכת החינוך המיוחדת ו-ג', לראות איך אנחנו ממשיכים את הטיפולים הפרא רפואיים שניתנים באותן המסגרות מיוחדות, במסגרת הצהרונים-שהרי זה מתקיים במערכת החינוך המיוחדת.

חברים, צריך לוודא שתכלית החקיקה של התיקון שנחקק בשנת 2018 נשמרת ואנחנו מאפשרים אמיתית לאותם הורים את חופש הבחירה החופשית בהבנה שהילדים מקבלים פחות או יותר את אותם שירותים. כי כרגע אתם מנציחים או מתמרצים או מסלילים את אותם ההורים לבחור את מערכת החינוך המיוחדת, באופן שסוטר את כוונת המחוקק. תודה.

תודה רבה לך. הדוברת הבאה היא מוריה, אמא לילד עם צרכים מיוחדים שביקשה לומר כמה מילים. שלום מוריה, לרשותך שתי דקות בבקשה להציג את דברייך בפני הוועדה.

שלום. אני מצטערת שאני ללא ווידאו. אני רוצה לדבר על מספר דברים ואני אציג את עצמי. שמי מוריה, אני אמא לילד משולב, ילד עם צרכים מיוחדים והוא משולב בחינוך הרגיל בכיתה ד'.

אם אנחנו מדברים על צהרוני ניצנים, אז אמרו כבר לפניי-מדובר בעצם על פיתרון לכיתות א' ו-ב'. בלמ"ס אחד עד חמש נכללים גם הגנים ואני חושבת שאולי גם כיתה ג', אבל בלמ"ס שש עד עשר הם לא נכללים. זה אומר שכבר היום, למעשה אין פיתרון לילדים האלה ואנחנו לא מדברים על הבדל של 600-900 ₪ לשלם בשביל צהרון. להורה שצריך להכניס גם ילד לצהרון בגילאים האלה, אז הוא צריך להוסיף גם עוד 2,000 ₪ למשלבת, זה לא מידתי, זה דבר אחד. דבר שני, אנחנו מגיעים לכיתה ד' למעשה אין שום פיתרון. אני יכולה להגיד שאני אישית, אם חד הורית שגרה ביישוב למ"ס תשע ועובדת במשרה מלאה, אין לי פיתרון לילד. אני התלבטתי בתחילת השנה אם להשאיר אותו בשילוב ואני נסמכת על הוריי, שהם בני 80 ומעלה כי אין לי דרך אחרת לדאוג לילד. זאת אומרץ, האופציה היחידה שיש לי ללא ההורים שלי, היא לבחור בין שילוב לעובדה וכאם חד הורית זה לא ממש אופציה שניתן לבחור בה.

מעבר לזה, יש את הנושאים שדוברו לגבי הטיפולים. יש פערים מאוד מאוד גדולים בין החינוך המיוחד לחינוך הרגיל. כל נושא של ללמוד את ההתנהלות היום יומית ודברים כאלה יש הרבה דגש בחינוך המיוחד, אבל בשילוב הוא לא קיים. גם בגלל חוסר של זמן להשקיע בנושא הזה. אם אנחנו נגיע ליום לימודים ארוך יהיה את הזמן ללמד את הילדים גם להתנהל, מה שלא קורה היום בשילוב.

מעבר לזה, הסעות. כשהילד שלי היה בצהרון, למעשה הוא איבד את הזכות לחזור בחזרה הביתה עם הסעה, שבחינוך המיוחד, כשילדים יש להם הארכת יום לימודים, יש להם את הזכאות להסעה ועכשיו אין בכלל צהרון, אז זה לא קיים.

יש גם בעיה עם כל נושא הקיץ וקייטנות ודברים כאלה. לצערי הרבה, השנה לדוגמא, אנחנו קיבלנו מכתב מהקייטנה שהבן שלי היה רשום אליה, שאנחנו מתבקשים לא להגיע לקייטנה כי אין משלבת. אז כשאנחנו מכלילים את הנושאים האלה בתוך יום החינוך הארוך ואני מקווה גם שנה ארוכה, אז הדברים האלה אמורים לפתור את עצמם.

מעבר לזה, שמעתי את דודי מדבר על נושא של קריטריונים, שהם הפעם בית ספרים ולא יישוביים, קריטריונים כלכליים, מדרג כזה. אז אני מבקשת, גם אם הולכים לפתרון כזה, אז גם להכניס איזה שהוא פיתרון של מספר ילדים משולבים בבית הספר או איזה שהוא פיתרון שיתן מענה גם לילדים המשולבים כי הם פשוט נותרים ללא מענה. תודה.

תודה רבה לך ואני מעבירה את זכות הדיבור לחבר הכנסת מאיר יצחק הלוי.

תודה רבה לך כבוד יושבת הראש. אני אביא איזה משהו מהאווירה הנוסטלגית, כשמדברים על יום חינוך ארוך, או יום לימודים ארוך. דודי, אני מלווה את הנושא הזה בוורסיות כאלה ואחרות מסוף שנת 1974, סליחה שאני מסגיר את גילי, אבל אני רוצה להגיד - - - כבר אז בוורסיות כאלה ואחרות, דובר על יום לימודים ארוך ויום חינוך ארוך ואני רוצה להגיד, מבלי להתייחס רגע לדחייה, בסוף תתקבל פה החלטה. אני אגיד שאם יש החלטה לדחייה, בוא ננצל את זה לעשות ריוויזיה אמיתית בכל מה שקשור למה שקראנו יום חינוך ארוך או יול"א, פעם קראנו לזה יול"א, יום לימודים ארוך למי שזוכר.

אני חושב שצריכה להיות מערכת שמלמדת או עד 16:00 או עד 17:00 לכל תלמידי מדינת ישראל. עכשיו, אני אספר לכם שאם נלך אחורה ונבחן כמה תוכניות היו בתוך מערכת החינוך, החל מבתי תלמיד שהיו כבר בשנות ה-70' ועבור דרך פעילות עם המתנ"סים וצהרונים ומשפחתונים ופעוטונים וכל מיני שאתם רק רוצים, אני לא רוצה עכשיו למנות דברים שקשורים ל"מערכות התומכות" נגדיר את זה. אם אנחנו נעגן כוח, יש היום חברה למתנ"סים, יש רשויות מקומיות, יש את משרד החינוך כמובן, יש את הרווחה במסגרות שלה. כך שאם נעגן כוח, גברתי היושבת ראש, האמינו לי שגם נגיע למשאבים.

אנמי חושב שזה מחויב במציאות להכניס לתוך מערכת החינוך יום לימודים שמסתיים איפה שהוא בין השעות 16:00 ל-17:00, אני לא רוצה עכשיו לקבוע. צריך שבתוך השעות הללו תהיה גם פעילות חינוכית חברתית ערכית, מה שמוגדר פה כשעות פנאי. אין שום בעיה לשתף פעולה עם רשת מתנ"סים למשל, אני ניהלתי את רשת המתנ"סים, הקמתי וניהלתי אותה והייתי גם מחזיק תיק - - - וגם מנהל המחלקה לנוער, אז אני יודע להגיד שפשוט צריך לדבר ול- - - אינטרסים והכל יהיה בסדר.

לכן, גברתי יושבת הראש, המסר המרכזי שלי באמירה שלי ולשם כך הגעתי לכאן, הוא להגיד שזו הזדמנות מצוינת אחת ולתמיד לקבל את ההחלטה שלימודים במדינת ישראל יסתיימו בשעה 16:00 ולתוך התוכן הזה יוצקים את המומחיות של כל הגורמים שמשחקים היום ודרך אגב שגם עולים למדינת ישראל כסף, אנחנו יודעים את זה ויודעים את זה מצוין. זה המסר ואחרת אנחנו נמשיך להתברבר מתוכנית לתוכנית, בהתנסויות כאלו ואחרות, נבזבז את כספינו. אם נעשה זאת, נדע לתת מענה לכל תלמיד ותלמיד ויכול להיות שנקבל החלטה שתלמידים מאזורים מסוימים נדרשים להיות שותפים בצורה כזו או אחרת-אני לא פוסל את זה. אבל, כל תלמידי מדינת ישראל צריכים ללמוד עד השעה 16:00.

תודה רבה לך, חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי. הדוברת הבאה היא עירית גזית, מנהלת מחלקה משפטית של אקי"ם.

תודה רבה על ההזדמנות. אני רציתי לעלות ולהפנות בעצם את הזרקור דווקא על ילדים עם מוגבלות שכלית שלומדים בחינוך המיוחד, על השילוב דיברו לפניי ואני רוצה להסביר. הם מסיימים את יום הלימודים בשעה 14:30 ואז עוברים למסגרת של יום שהות ארוך בפיקוח הרווחה ובאופן הזה הילדים בעצם מופלים לרעה, כשילדים אחרים עם מוגבלויות נשארים בחינוך המיוחד עד השעה 16:45 ומקבלים מענים גם חינוכיים וגם פרא רפואיים במסגרת משרד החינוך והילדים עם המוגבלות השכלית בעצם, עוברים לאחריות משרד הרווחה עם תקציבים הרבה יותר מצומצמים. לפעמים באותי בית ספר נשארים ילדים במסדרון אחד, במסגרת יום חינוך ארוך של משרד החינוך ולידם עם מוגבלות שכלית עוברים למסדרון אחר ועוברים לאחריות משרד הרווחה ולתקציבים המצומצמים שמופנים לדבר הזה.

אני רוצה לבקש, שבהזדמנות הזאת נתקן גם את העוול הזה, של האפליה הפנימית בתוך המוגבלויות. אני רוצה לומר שמכיוון שמדובר בשירות של הרווחה אז בעצם ההורים משלמים גם השתתפות עצמית עבור יום השהות הארוך הזה, בניגוד לילדים עם מוגבלויות אחרות ששם בעצם בגלל שזה במשרד החינוך אין השתתפות עצמית של ההורים. ככה שנראה לי שזו הזדמנות טובה גם לתקן ואת העוול הזה. תודה.

תודה רבה לך עירית גזית. הדובר הבא, אמציה דויטש מהנהגת ההורים הארצית.

שלום לכולם. אני אמציה דויטש, אני מהנהגת ההורים הארצית. לצערי, אני משתתף בדיון באותו הנושא כבר משנת 2016. הזכירו פה שאנחנו כבר 30 שנה מושכים את החוק, אני חושב שיש הורים שנולדו כשחקקו את החוק והילדים שלהם כבר מחכים ליישום שלו. יש עוד חוק קודם.

צריך לזכור שההקפאה הזאת, בתוכה היו גם כמה תקנות והתקנות האלה גם קפאו איפה שהוא בשנת 98', כי אחרי התקנה של 98' גם היו כמה שינויים מינוריים סך הכל, עד 2007 שהייתה עוד פעם תקנה אחת וזהו. אבל האוכלוסייה השתנתה, גם אם החוק נדחה יש גידול טבעי שברור לכולנו. יש חצי מיליון עולים לארץ בזמן הזה, בדקתי ב-30 שנים האלה וגם הם מפוזרים איפה שהוא ביישובים שאנחנו לא חשבנו עליהם בכלל. אני גר במודיעין, יש יישובים שלא היו קיימים אפילו כשהחוק נחקק ואנחנו עדיין על אותה המתכונת ועל אותה החלוקה מאז שנת 98', כאילו כלום לא קרה.

אני קורא לוועדה, אני חושב שיש לי הימור די טוב עם התיקון-אם הוא יעבור או לא. אבל אני קורא לוועדה להתעקש מול הממשלה ומול משרד החינוך שיצאו תקנות חדשות בזמן הקרוב בתוך החוק. תתקנו תקנות שנכתבו בשנת תשפ"ב ואז נדון עליהם ונדבר ונראה מה נכון. לפחות במעט שאנחנו נותנים, מה נכון לעשות.

דבר נוסף, זה הפתרונות שיש כרגע. הזכרנו את הצהרונים וגם חלק מהדוברים הזכירו את זה שהפתרון הוא בסוף חלקי והוא לא נותן מענה לכולם, הוא לא נמצא בכל מקום וגיל, כרגע הסבסוד הוא יישובי ולא משפחתי או לא לפי מדד טיפוח ושמחתי לשמוע שהנושא נשקל עכשיו כי אנחנו מדברים עליו המון שנים.

צריך לזכור גם שיום חינוך ארוך גם מדבר על הילדים הגדולים יותר, הילדים הגדולים שעושים בגרות, בגילאים הגבוהים. מי שבסוף משלים להם את השעות הנוספות זה השיעורים הפרטיים ואנחנו יודעים מי משלם את זה. אם הם היו לומדים כמה שעות נוספות, אז היינו גם מוכנים לבגרות יותר טוב ולא ההורים היו משלמים. כי זה מין ארנק אינסופי כזה שבסוף משלם על הכל, גם בצהרונים

ואם יורשה לי, טיפ קטן-אחד התפקידים של הכנסת זה לבקר את פעולות הממשלה, אז אני קצת התסכלתי ואומרים שיום לימודים ארוך עולה בערך 3 מיליארד שקל נוספים על כל מה שמוציאים היום. התקציב העודף שלא השתמשו בו במשרד החינוך, משנת 2015 ואני מצטט ממסמך של הממ"מ, שיצא לפני כמעט שנה, הוא שבערך 3 מיליארד שקלים נשארו בעודף משרד החינוך כל שנה, גם ב-2020 ואפילו קצת יותר. אז אפשר לחשוב אם היה אפשר לקיים את החוק הזה או לא, זו שאלה פתאום מעניינת יותר וגם אם לא היה אפשר לעשות הרבה דברים בכסף הזה גם לטובת דברים אחרים. אז זה חלק אני חושב מהבקרה על פעולות הממשלה ששווה לדון עליו גם כן. תודה רבה.

לפני שאני נותן לחבר הכנסת שיין להתייחס, האם מישהו ממשרד החינוך יכול להתייחס לטענה האחרונה הזאת?

רק ספציפית לגבי הנקודה הזאת, אמציה, הטענה הזאת היא לא נכונה. שלושה מיליארד שקלים זה מה שמוגדר "עודף מחויב", "עודף מחויב" מידי שנה, זה בעצם תקציב שהתחייבנו עליו לגופים, למשל לעיריית מודיעין-עבור הפעלת צהרונים ועדיין לא יצא דו"ח ביצוע שאושר על ידי החשבות והכסף בעצם נמצא במשמורת עד שיש דוחות ביצוע. התקציב של משרד החינוך בביצוע של בערך 99.7% כבר למעלה מעשור והלוואי וזה היה נכון.

כן, ככה זה גם מצוין במסמך "עודף מחויב". ככה זה כתוב.

אוקיי, חבר הכנסת יוסף שיין בבקשה.

אני רוצה להגיד, בקצרה ממש כי לא צריך להוסיף פה הרבה מילים. חבר הכנסת יצחק הלוי דיבר פה מקודם על החשיבות של יום חינוך ארוך. בכלל, כל מערכת החינוך היום היסודית הישראלית הממלכתית בנויה במשך עשרות שנים על ימים די קצרים, יחסית לעולם. ילדים היום מסיימים ללמוד בשעה 12:00-13:00, עוד מאז שהייתי ילד בעצמי. לפעמים בשעה 14:0.

הרעיון של מערכת חינוך יותר ארוכה, היא כמובן רעיון שמתגלגל אצלינו במדינה המון שנים ויש מגזרים ששם מערכת החינוך יותר ארוכה. אנחנו גם יודעים שעם השנים, מערכות החינוך כפי שראינו, היותר ארוכות היו כתוצאה מתקציבים מקומיים או כתוצאה מתקציבי הורים. מה שקראנו לו "חינוך אפור" במערכות האלה. לכן, כל השאלה הזו שהיא גם שאלה תקציבית עצומה כפי שיודעת יושבת הראש שלנו, מקבל פה ביטוי ואני חושב שהוא נכון. כי כקונספט היינו רוצים שהילדים שלנו יהיו כמו בצרפת או כמו בארצות הבית, שעות ארוכות. אבל השאלה היא באמת מה עושים בשעות האלה, האם הן שעות מתות, האם הן שעות של לשמור על הילדים או האם באמת יש פה יצירה חדשה ויש פה התקדמות של הילדים. אני חושב שאלו צריכות להיות השאלות המרכזיות שלנו. הנחת היסוד היא שכשהילדים בבתי הספר, זה מסייע ושמענו גם שבמגזר הערבי בעיקר ומגזרים אחרים וזה דבר שהוא ברור לנו שהוא מסייע וגם אנחנו יודעים, מכל הנושא עכשיו של האלימות בחברה הערבית וכל הדברים האלה. כמעט הגנה על הילדים ברמות מסוימות וכמובן שאני תומך בעיקרון הזה, אני רק אומר שכמו בכל דבר אחר עיקרון כזה ענק רחב ממדים של יום חינוך ארוך, צריך לדעת באמת לצקת בו תכנים. התכנים הם מאוד חשובים, כי בית הספר הוא חממה מצוינת ללימוד ולסגולות חברתיות כאלה ואחרות שמוקנות לילדים, אבל גם שלא נבזבז שם את הזמן ונדע את מה שאנחנו עושים.

אז אני אומר, זה צריך להיות לנגד עינינו בכל הדו"חות האלה שקיבלנו ואני מברך על הרעיון הזה ואני אומר, עם קווליפיקציות כאלה ואחרות שדיברתי עליהן ואני לא רוצה להרחיב יותר.

תודה רבה לך חבר הכנסת יוסף שיין.

אני יכול לתת השלמה? הואיל בטובו גם נציג של הממ"מ, יובל, לומר לי, אם כי זה לא כל כך כבוד לי לומר את המשפט הבא, כי זה יישמע כמו חברת הכנסת יאסין. אבל לא העיר ביתר עילית-שהיא בהנהגה חרדית ולא העיר מודיעין עילית ולא העיר אלעד, שבמקרה הבן שלי הוא ראש העיר שם ולא קריית יערים שהבן של - - - שם ראש עיר ולא עמנואל ולא רכסים, כל ששת הישובים האלה וכנראה שיש עוד כמה, אבל אלה הערים שהם בניהול חרדי והדירוג שלהם הוא נמוך והן לא נהנות מיום לימודים ארוך. אז הפעלת תוכנית שמראש היא גיחוך, זה צחוק לומר. גם הערבים טוענים שהם ממעמד סוציו אקונומי נמוך ושהם לא מרוצים מזה וגם אצלינו בחרדים. אז דודי מזרחי כבר הלך אבל אנא תמסרו לו את זה, שזה גם ל - - -.

אני רוצה להוסיף, מעבר לשאלות שעלו פה על מדדי ההצלחה והאפקטיביות, שלא כל כך שמענו עליהם, בכל זאת-תקציב של מיליארד ו-300 מיליון בשנה, אז אני חושבת שכן צריך להבין אם רואים את זה כתוכנית חיובית. גם אם מאריכים את המועד האחרון להחלה האם יש איזו שהיא תוכנית להרחיב את ההחלה לאור המסקנות לכאן או לכאן. אבל כן היה חשוב לי להבין האם ומדוע אין שינוי של הקריטריונים. כלומר, למה נשארים עם רשימה שמית של יישובים משנת 98', אפילו אם אנחנו נשארים עם אותו התקציב ולא מתכוונים להרחיב את ההחלה, האם לא הגיוני לתקן את הסעיף שמדבר על איך מחילים את זה בצווים ולקבוע שם שצריכים להיות קריטריונים אחידים? זה אחד.

דבר שני, לגבי המועד האחרון להחלה. מדוע כרגע הממשלה מבקשת תיקון עד התשפ"ז שזה 2026-27', גם כרגע בעצם המועד האחרון להחלה הוא תשפ"ג, שזה שנת הלימודים הבאה וגם אם אנחנו מדברים על נומרטור, שזה איזו שהיא תוכנית תקציבית תלת שנתית, גם אז אנחנו לא מגיעים עד התשפ"ז. אז על זה אני אשמח שיהיה גם איזה שהוא הסבר ועל הקריטריונים האחידים שכרגע בעיני כל הסבר שניתן לתוכנית, גם אם היא נשארת חלקית דיפרנציאלית ולא מוחלת בכל הארץ בגלל כל מיני הסברים ותוכניות אחרות, אני לא רואה הגיון בלהשאיר את זה קפוא על שמריו, לפי צווים משנת 1998 ועלו פה יישובים שלא נכללים כרגע בהחלה.

תודה. אני רוצה לתת הזדמנות למשרד האוצר.

אורלי ליימן עיני, אגף תקציבים.

היי אורלי. תראי, עלו פה המון שאלות גם מהיועצת המשפטית ולכל הפחות, אחרי 20 שנה צריך לעבור ולבוא עם איזו שהיא סוג של תכנית מסודרת. מה כן, מה לא? לבוא ולדחות את זה ככה משנה לשנה, זה נראה קצת עקום. זאת אומרת, האם בחנתם אפשרויות אחרות? האם התוכנית עובדת או לא? מדוע הושקע תקציב בניצנים במקום ביום חינוך ארוך ואם ניצנים יותר טוב מיום חינוך ארוך, אז מדוע אנחנו לא מבטלים את יום חינוך ארוך ומעבירים לניצנים? כלומר אלו שאלות מאוד מאוד חשובות שחברי הכנסת מדברים עליהן. קיבלנו פה רשימת יישובים שהוחלט עליהם לפני 20 שנה, בלי לדעת בכלל אם חלקם כבר עברו למצב סוציו אקונומי יותר גבוה, כאילו אין באמת איזו שהיא חלוקה מסודרת. למה לפחות לא הובאו קריטריונים? כלומר, אוקיי אז לבטל את היישובים ולהביא קריטריונים מסוימים שאותם יחילו על יום חינוך ארוך בישובים מסוימים, נגיד מדרגה של מצב סוציו אקונומי אחד, שבמקום 50% מהם, יהיו 100% מהם שנמצאים ברמה אחת ולבטל את האחרים. אני לא יודעת. כלומר, מה הייתה ההכנה לקראת הדחיה הנוספת הזאתי אחרי 20 שנה.

אז אני אתייחס ברשותך קודם כל לשאלה של עורכת הדין תמי סלע, לגבי לוחות הזמנים. קודם כל, תכנית התקציב הרב שנתית שמוגשת עכשיו היא משנת 22' ועד 25', בגלל שזה מוגש כשתי תוכניות תקציב, אחת ל-21' ואחת ל-22'. עכשיו, השנה האחרונה-תשפ"ו, מתחילה בשנת 25' ונגמרת בשנת 26', זאת אומרת היא כבר גולשת למשהו שנוגע בתוכנית הרב שנתית ולכן צריך לחדות אותה בעוד שנה, שהשנת לימודים היחידה שלא נוגעת בתוכנית הרבה שנתית היא תשפ"ז. זאת השנה הראשונה שלא נוגעת בתוכנית הרב שנתית. אם זה לא ברור אני יכולה לחזור.

אז כדי לוודא שלא ייגעו בכלל בכלל כל השנים האלה.

לא, בעצם אם נכיל את זה בתשפ"ו זה עדיין יגע בתוכנית הרב שנתית, כי תשפ"ז זו התוכנית הראשונה שאפשר לדחות אותה שלא נוגעת בתוכנית הרב שנתית ולכן צריך לדחות את זה עד תשפ"ז, בשביל לעמוד בתוכנית הרב שנתית.

טוב, אז זה כבר לא כזה משנה אם זה תשפ"ו או תשפ"ז בתכלס. מבחינת המשמעות של החוק.

אוקי, בנוגע לחוק עצמו.

אני אתייחס לכמה נקודות, גם שעלו פה וגם לנקודות שאת העלית. באופן כללי, באמת מאז שחוקק החוג וגם דודי התייחס לזה בדבריו, נוספו הרבה תוכניות שנותנות מענה שאגב, המענים האלה הולכים ומשתפרים משנה לשנה. למשל תוכנית הצהרונים, שהשנה באמת נכנסה לבסיס בפעם הראשונה וגם לראשונה נעשית באופן הרבה יותר רחב, למשל לחינוך המיוחד נוספו העניין של הסייעות, שנה הבאה זה אמור להיות כבר בצורה יותר מדויקת ואולי בהתייחסות בית ספרית ולא רק בהתייחסות ראשותית, כך שהרבה מהבעיות שעלו פה אמורות להיפתר.

מעבר לזה אופק חדש, התקצוב הדיפרנציאלי שאגב מאפשר תוספת שעות מאוד משמעותית בסוציו הנמוך. חלק מהישובים שהוזכרו פה כדוגמאות שלא מקבלים יום חינוך ארוך, מקבלים במסגרת התקצוב הדיפרנציאלי תוספת שעות מאוד משמעותית שמאפשרת להם למעשה ללמוד עד השעה 16:00 ואולי אפילו מעבר לזה. מספר השעות בתקצוב זה משתנה לפי מדד הטיפוח הבית ספרי של כל בית ספר.

יכול להגיע ל-45-50 ואפילו 53 שעות נוספות בבתי ספר מסוימים. הדוגמא קודם שניתנה כאן על לוד, אז לוד ספציפית כל בתי הספר שם הם ביום חינוך ארוך אבל יש מנעד רחב של שעות הוראה מעבר.

ודבר אחרון, יש פה כמובן שאלות מדיניות. למשל הדגש לשים יותר על החינוך הבלתי פורמלי שהיה בשנים האחרונות, שהוא ניתן יותר במסגרת ניצנים מאשר במסגרת יום חינוך ארוך. היישובים שנכללים בצו זו בכלל שאלת מדיניות שפחות יש לה נגיעה תקציבית ישירה ואם יש שאלות נוספות אז אני אשמח לענות.

אז אם זה יותר מדויק ונכון, למה לא לקחת את התקציב של יום חינוך ארוך ולהשתמש בו בתוכניות היותר טובות, מדויקות ותפורות לפי מדיה - - -

ולתת גם תקציב יותר גדול להורים - - -

אמרתי שהגיעו במשך השנים החלטות מדיניות שכרגע זה המצב שהוכרע. יש תקציב לא מבוטל שהוקדש לצהרונים שהלך והשתפר במהלך השנים ומסגרת התקציב הזאת-גם הוחלט לעבות אותה ואל מול - - -

אבל נגיד ואתם מעבירים עכשיו את המיליארד וחצי ₪ לתוכנית הצהרונים, זאת אומרת שיהיה סבסוד יותר גדול להורים במדינת ישראל, או לפחות השתתפות - - - גם בהזנה, כלומר בתשלום על אוכל זה לא כולל - - -

שמענו גם על הבדלים שיוצרים קושי, אבל מצד שני יוצא שבאמת שתי ילדים באותו האשכול מקבלים תוכניות עם הבדלים ופערים שאין להם כל כך הסבר רציונלי. כאילו אין איזו תוכנית סדורה שאמרת מה מתאים לכל אחד ולכן החלטנו לאשר את התקציב הזה פה ולהפנות את התקציב הזה לשם. זה פשוט לא משכנע כל כך.

אני אציין גם שבאופן כללי יש מהלך של תוכנית הגמישות שמובלת עכשיו במערכת החינוך, משרד החינוך מוביל אותה גם בתמיכה שלנו. שאמורה באמת לאפשר לכל בית ספר להבין מהם המענים המדוייקים ביותר לתלמידיו ולהנגיש אותם. זאת אומרת, אם יש תלמיד או בית ספר ספציפי שחושב שהמענה הכי נכון שלו זה להאריך את יום הלימודים, לתת מענה בלתי פורמלי או משהו כזה, הוא יוכל לעשות את זה במסגרת התקציב הגמיש שיינתן לו-מה שלא היה יכול לעשות עד עכשיו. אז גם במובן הזה, המערכת הולכת לשם.

אוקיי. שאלות נוספות חברי הכנסת?

עד היום לא נעשתה שום - - - בכיוון הזה.

כששואלים ולא עונים אז זה בסדר? או לחזור - - -.

על מה לא קיבלת תשובה?

לא אני שואל אם זה לא מאפיין שחברת הכנסת יאסין מדברת על יישובים ערביים וחבר הכנסת פורוש מדבר על ישובים חרדיים כמו בית", אלעד , מודיעין עילית, רכסים שכל אלה לא נמצאים ביום חינוך ארוך אז מה?

השאלה היא איך נקבעה הרשימה הזאת מלכתחילה, אתה יודע לפני 20 שנה, כנראה היו 120 חברי כנסת וכל חבר כנסת בחר יישוב אחד והרי לך הרשימה בלי איזה שהן דברים. כמו שהכנסת בדרך כלל עושה כשהיא עושה את שיטת השקשוקה. זה משהו מטורף ובגלל זה צריך להגיע עם איזה שהם תנאים אחידים. אי אפשר שכל חבר כנסת זורק עוד יישוב ועוד יישוב ועוד יישוב ולפי זה אנחנו מתנהלים במשך 20 שנה.

לא אני לא מדבר על עוד יישוב, אני מדבר על סקטורים. הסקטור החרדי והיישובים שבהם יש ראשי עיר חרדיים עם מעמד סוציו אקונומי נמוך ולא נמצאים בתוך זה והערבים אותו הדבר, אז מה? בשביל מה נוצרה התוכנית הזאת?

אגב בצו עצמו, ברישה של בצו מדובר על מוסדות חינוך מתוך שכונות שיקום, רווחה חינוכית, יישובי עדיפות לאומית א', קו עימות וישובים שזוהו כבעלי שיעור גבוה של אבטלה ונמצאים באשכול ראשון ושני של מדד חברתי כלכלי. אבל אחר כך יש את הרשימה עצמה, שזה מה שקובע ומחייב. זה מה שהצו אומר, הוא כן נותן את הכותרת שלפיו נקבעה באותה העת הרשימה.

אני הייתי פעם במשרד השיכון וכשנכנסתי למשרד השיכון ידעתי שאני צריך לתת מפת עדיפות לאומית, אני לא מבין למה אי אפשר לבוא עוד פעם ולעשות מפה חדשה של הדבר הזה.

זה היה על פי מפת היישובים הלאומיים באותה התקופה.

לאותה התקופה, לפני 20 שנה.

24 שנים.

24 שנים והיום יש אה רשימות אחרות לחלוטין, זה באמת מאוד תמוהה.

אוקיי, אנחנו יש לנו עד השעה 14:00 ואחר כך - - -

אפשר לנמק?

כן שנייה, רויטל לן כהן בבקשה, הייתה לך שאלה?

אני רוצה ממש התייחסות קטנה ממש על הדברים שנאמרו פה על ידי האוצר. קודם כל, לעניין אופק חדש-אני מתייחסת עדיין לתלמידים שבשילוב יחידני. זה נכון שכביכול, באופן עקרוני הם זכאים כמו כל ילד אחר לשעות אופק חדש. להנות גם הם מול המורים משעות אופק חדש, רק שבפועל בכל בתי הספר התשובה היא תמי "לכם יש לפחות את הסל האישי ולשאר הילדים אין כלום" ואז יוצא שדווקא הילדים בשילוב יחידני שהרבה פעמים צריכים את הקשר מול המורים בבית הספר לא מקבלים אופק חדש ולכן להתייחס לאופק חדש כתוכנית שכביכול כל אחד יכול להנות בה, כשדווקא הילדים המשולבים מוחרגים ממנה בפועל. אמנם לא באופן רשמי, אבל בפועל.

דבר נוסף, לעניין צהרוני ניצנים. מעבר לכך שזה לא נמצא בכל יישוב וזה רק עד כיתה ב', אתם מדברים רק על סייעת. אני מחדדת את הדברים שנאמרו קודם. זאת אומרת שאין הסעות ואין הזנה וההורים משלמים על הצהרונים שהם מאוד יקרים, הרבה פעמים במשפחות שיש בהן ילד עם מוגבלות, יש יותר מילד אחד עם מוגבלות. זאת אומרת שאנחנו מדברים פה על נטל כלכלי עצום וככה, רק בתור אנקדוטה, בשנת 2007, כשהייתה את העתירה על שילוב ילדים בגילאי 2-4, הגיעו ממשרד החינוך והצהירו בבית המשפט העליון שתוך שנתיים מסיימים את ההחלה המדורגת של יום חינוך ארוך.

רויטל, אם יורשה לי. הסיפור כאן הוא לא רק עלויות על ההורים, גם למדינה בסופו של דבר זה לא משתלם. כי ברגע שהילדים האלה יצאו לחיים כמבוגרים, אז העלויות של המדינה יוכפלו על חיי היום יום שלהם ואלו דברים שאפשר לעשות עוד הרבה לפני בשילוב נכון.

תראו, יש פה שאלות מאתגרות ולא פשוטות בקשר לדחייה הנוספת הזו. כבר בדיון האחרון או בדחייה האחרונה, כאשר ישב פה בראשות הוועדה חבר הכנסת מרגי, הוא ביקש שתבואו בפעם הבאה מוכנים עם בין אם זה קריטריונים, בין אפ זה יישובים חדשים, משהו לתקן. אי אפשר כל פעם לדחות כך. מעבר לכך, אנחנו כוועדה ואני אומרת לכם בכנות, אני מתלבטת אם לקצר את ההארחה. אנחנו מבינים שכרגע אנחנו חייבים לעמוד במסגרת התקציב של התקציב הקרוב, אבל התקציב הקרוב הוא לשנתיים ואני מתלבטת האם לדחות את זה לעוד שנתיים, על מנת לתת לכם את ההזדמנות לבוא ולהגיד לנו "חבר'ה התוכנית הזו לא טובה, אנחנו לא מעוניינים לקדם אותה יותר. אנחנו מעוניינים להשקיע את הכסף בתוכנית ניצנים." או לחילופין תגידו "התוכנית האת מצוינת, חסרים לנו עוד שלושה מיליארד שקלים, אנחנו מעדיפים להעביר מתוכנית ניצנים לתוך התוכנית של יום חינוך ארוך, בתוספת של עוד כמות כזו של כסף ואנחנו נהיה מוכנים לתקציב הבא בעוד כשנתיים." אני אומרת לכם בכנות, אני אפילו מתלבטת אם להאריך בשנה, משום שאני בעוד כשנתיים אמורה להתחלף ויהיה יו"ר חדש, והיו"ר החדש יבצע דיון מחודש וגם הוא יתחיל.

במקרה הזה אנחנו נודח, אפשר להאריך בחצי שנה וזהו.

אני אומרת לכם בכנות, אני הייתי רוצה באמת ככה להיות עדיין בתפקיד כדי לא לפחד לקחת החלטות משמעותיות כפי שאתם רואים לנכון שצריך לעשות. רק שבאמת, 24 שנים בלי, פשוט בדחייה כזו מוחלטת. אני לא יודעת אם זה הדבר הנכון.

באמת התקציב מוגש כרגע לשנתיים, לשנת 21' ולשנת 22'. אבל שוב, תוכנית התקציב בעצם מוגשת עם תוכנית התקציב הרבה שנתית. היא כל פעם מוגשת לשלוש שנים, משנת 22' אז זה בעצם עד שנת 25' ולכן אי אפשר להכיל שם שינויים בהיקף של שלושה מיליארד שקלים שחלים גם על שנת 2025. אפשר לדחות את זה רק לתשפ"ז, זה המועד הכי מוקדם שאפשר לעשות.

אבל את יכולה לקחת את אותו התקציב ולהוציא מרכיבים מסוימים מהתוכנית ולהכניס מרכיבים אחרים לתוכנית ולפרוס את זה אחרת ולהשאיר את זה יום חינוך ארוך ולעשות את זה טיפה אחרת. זה לא אומר שעכשיו אנחנו צריכים להיות בקיפאון לחמש שנים.

אם למשל לא הייתם מוציאים מיליארד ו-200 מיליון שקלים, על בינוי בחינוך המיוחד היה אפשר את הכסף הזה להכניס לתוך הזכויות של הילדים המשולבים ואז הם לא היו צריכים ללכת לחינוך המיוחד. כי מה שעשיתם, מבחינת תקצוב הבינוי-המיליארד 200 מיליון ₪ הזה משנת 2018, עכשיו, אחרי מה שראינו שקרה בפועל במעבר בין תשפ"א ל-תשפ"ב, אתם תצטרכו שוב מיליארד ומשהו ואת זה אתם חייבים, כי זה בחוק אחר ואז אנחנו לעולם לא נגיע לשלושה מיליארד ₪ האלה שאתם צריכים כדי לסגור את הפערים.

רויטל זו דמגוגיה.

זו לא דמגוגיה, זה תקציב חד פעמי עכשיו, אבל כמות הילדים שממשיכים לעבור מהחינוך המיוחד - - -.

רויטל ההתפרצויות שמורות לחברי הכנסת בלבד, אני מבקשת כי בכל זאת נתתי לך. הדברים שלך נכונים, יש המון תוכן ואמיתות דברים בתוך מה שאת אומרת. אבל גם, מהבחינה של הבינוי וההנגשה של המבנים, אני לא יודעת אם זה ספציפית על זה אבל עבר חוק שמחייב בעצם את ההנגשה של המבנים.

לא, זו לא הנגשה זה בינוי של חדש, של 1200 כיתות חינוך מיוחד חדשות בתוך בתי הספר הרגילים ובתי ספר לחינוך מיוחד. בכלל לא קשור להנגשה, זה רק בינוי של חדש כתוצאה מזה שילדים בוחרים חינוך מיוחד.

ברגע שמזיזים את זה מפה לשם, צריך באמת סדר עדיפויות מסויים ואני מתפלאת שככה, באמת הדבר הזה נדחק כל פעם הצידה ואני אומרת לכם, אם אתם באים אליי ואומרים לי "תראי שרן, אנחנו מאמינים שאת הכסף הזה צריך להשקיע בתוכנית ניצנים", בואו, תביאו את הנתונים ואנחנו כוועדה אין לנו בעיה לעשות מהלכים אמיצים ואפילו גם כן להגיע לביטולים, במידה ואנחנו רואים שזה הדבר הנכון לילדי ישראל ושאנחנו יכולים להעניק להם תוכנית חינוך מוסדרת, כלל ארצית שבאמת משלבת את הנושאים הפדגוגיים הכלל ארציים ולא רק, אתם יודעים איזה צהרון שמישהו שם בו טלוויזיה וסרט של אלזה במשך שעה וחצי וזה הצהרון. אנחנו כן רוצים צהרון איכותי, שיכול לתת גם תכנים פדגוגיים.

יש תכנים פדגוגיים גברתי בצהרונים.

לא, אני יודעת רק שיש גם מקרי קיצון, אני במקרה האחיינית שלי חזרה מהצהרון וסיפרה שהיא ראתה את הסרט של אלזה, אז יש גם את המקרים האלו. אבל כמובן שאנחנו צריכים גם כן לוודא שהתכנים הפדגוגיים.

ממליצה על בובספוג. תחשבו, זו סדרת הטלוויזיה היחידה שהרע האולטימטיבי מחפש את המתכון להמבורגר. פשוט נפלא, מומלץ בחום.

אני מבקשת לצאת ככה להפסקה של עשר דקות עד השעה 14:00 לתת למשרד החינוך והאוצר אולי גם כן שניה את הזמן לראות בנוגע לדחייה לכמות הזמן והאם אפשר ככה לדחות לזמן קצר יותר מאשר ארבע שנים. אני גם כן אבצע מספר טלפונים כדי לוודא את העניין.


(הישיבה נפסקה בשעה 13:53 ונתחדשה בשעה 14:18.)

אוקיי ואנחנו פותחים מחדש את דיוני הוועדה. ככה, הוגשו הסתייגויות - - -

רק שנייה אחת, את משנה משהו בהחלטות שלך?

אני עוד מעט גם אדבר על זה אבל אני רוצה קודם כל לתת זמן להנמקה לכל ההסתייגויות ולאחר מכן אנחנו נקיים עוד דיון ולאחר מכן אנחנו נביא את הדברים להצבעה.

אז ככה, סיעת הציונות הדתית כולה הגישה חתימות להסתייגויות ומי שינמק אותן יהיה חבר הכנסת אופיר סופר. אבל כל חברי הסיעה מצטרפים לאותן הסתייגויות, תמי, אז רק צריך לרשום את זה. לרשותך 10 דקות לנמק את זה.

אני עושה את זה בדקה וחצי.

חצי דקה, עוד יותר טוב. בואו נקבע את שעת ההצבעה לשעה 14:30 וקרן תעדכני בבקשה את אמילי ואת - - -

טוב, מה שאני ביקשתי בעצם זה דחייה, לא להאריך את בעצם כל מהות הדיון שהיה כאן ואת בעצמך גברתי יושבת הראש עזרת בהנמקה של הדברים. סך הכל אם פני הדברים הם שהחוק הוא חוק טוב, אז נכון וראוי שלא לדחות אותו ולא לגלגל אותו כל מספר שנים קדימה ולקיים אותו.

יחד עם זאת, אני גם חושב שאם צריכות לחול בו תמורות אזי שהחלת החוק המוקדמת מה שנקרא, המאוחרת, אבל המאוחרת פחות, תגרום בעצם לדברים להשתפר ולקרות כמו שצריך לפחות באופן ביצוע של החוק.

ולכן אנחנו מבקשים והצענו פה כמה חלופות, במקום המילה תשפ"ז שתבוא המילה תשפ"ב .

שזו בעצם החלה מיידית, כי זה מהשנה הנוכחית.

כן, כן. אני מאוד שמח, אני לא יודע עוד כמה זמן היא תהיה יו"ר וועדת החינוך והייתי שמח שזה יקרה בתקופה שלה.

שלוש שנים לפחות.

אבל היא רוצה לקצור את הפירות.

זה לא. תראה, פשוט הרבה פעמים זה מאוד נוח להעביר את השרביט ולהעביר את המקל ולא לקבל את ההכרעה. לפעמים הרי אתה יוצא עם איזו שהיא עשייה פוליטית משמעותית שסייעה המון לאזרחי ישראל, מן הצד השני תמיד כשמדובר פה על איזה שהוא סוג של קיצוץ או איזה שהוא משהו שעלול לפגוע. בגדול המטרה היא לראות איך אנחנו לקוחים את הדבר הזה ומייצרים את הדבר הטוב ביותר למען התלמידים. זה מצטייר לפה או לשם ולכן נוח וקל לחברי הכנסת להגיד "טוב אני לא אחליט, אני פשוט אעביר את זה הלאה" כי אלו החלטות מכריעות, הן לא פשוטות.

את צודקת לגמרי. את לא צריכה להסביר את המילים שאמרת. מעניין דרך אגב, אולי זה לא הזמן אבל לא שאלנו או לא התרשמתי לפחות שיש עבודה שיכולה להוות איזה שהוא בסיס לקבלת - - -

זה מה שאני אמרתי, כמוך בדיוק ח"כ סופר. זה מה שביקשתי.

היה באמת יותר נוח לקבל את ההחלטה אם זה היה מגיע אחרי מחקר או וועדה שהיתה - - -

הם יציגו לך בעוד חצי שנה את הנתונים האלה ויעבדו יותר קשה כי הם לא עבדו בשנה האחרונה. אני לא כועס על הפקידים, מישהו אמר לי אם אני כועס הפקידים ואמרתי שהם היחידים שנשארים.

הם אנשי מקצוע.

נכון.

אני יודע שהיום זה פופולרי לכעוס על פקידים אבל, סתם אני צוחק.

במקום המילה התשפ"ז תבוא המילה תשפ"ג-תשפ"ד, זה בהנחה שחברת הכנסת תישאר יושבת הראש של הוועדה ובמקום המילה תשפ"ז תבוא המילה תשפ"ה-תשפ"ו. זהו, אני חושב שאלו עיקרי הדברים. דיברנו על זה למה חשוב לעשות את זה כמה שיותר מהר ואני חושב שככל שנקדים להתעסק בזה בעצם, פעם קראתי ספר "לחץ כמנוף להצלחה", אז זה בהחלט יכול להכניס פה אותנו לחשיבה יעילה ואפקטיבית, שנדע שאנחנו מתכנסים באמת להחלטות כמה שיותר מוקדם, תודה רבה.

יש גם שתי הצעות שהוצגו פה בדיון על ידי חברת הכנסת ח'טיב, אבל היא צריכה להיות פה, היא בעצם הציגה אבל.

אנחנו נקרא לחברת הכנסת אימאן ח'טיב, שגם כן תבוא לנמק את ההסתייגויות שלה וניתן גם לחבר הכנסת פורוש את הזמן להגיע. אנחנו בתקופה לחוצה עם המון דיונים, אז ניקח איזו הפוגה. הנה חבר הכנת פורוש הגיע, בבקשה יש לפנינו את שתי ההסתייגויות שלך, אתה מוזמן לנמק אותן ולרשות חמש דקות לנמק את ההסתייגויות.

אני אומר, אחת אני כבר נימקתי קודם.

שתי הסתייגויות.

הסתייגות אחת היא סעיף 29, במקום התשפ"ז יבוא התשפ"ד, כן? כי אנחנו רוצים לקצר את האפשרות שהדבר הזה לא יחול על כל הרשויות המקומיות. הדברים ניתנו במהלך הישיבה שהיתה פה.

הסתייגות נוספת זה בסעיף 29, אחרי סעיף 4, אני מבקש שיהיה כתוב "על אף האמור בסעיף 4א', החל משנת 2022 או שנת הלימודים תשפ"ב, יום חינוך ארוך יוחל בצו של השר על הרשויות המקומית שייקבעו לפי מדד - - - של הרשות המקומית ואשר נקבע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה". שההסתייגות הזאת בעצם מבטא את מה שאני נתתי כדוגמא, את ששת הערים כמו ביתר, מודיעין עילית, אלעד, רכסים, קריית ערים ועוד אלו שאין בפניי, אני מניתי קודם שש ערים. אני אומר שיהיה אותו הדבר גם לגבי חברת הכנסת יאסין, גם היא מנתה רשויות ערביות אבל לא איכפת לי שזה יהיה כל מי שלא נכלל בקריטריון הזה שיחול עליו היום חינוך ארוך. אני יודע לומר על הערים האלה כמו שחברת הכנסת יאסין ידעה לומר על הערים האחרות. אבל זה לא אמור ללכת לפי ערים כמו שזה אמור להימדד לפי המדד הסוציו אקונומי, שמשום מה, למרות שזה היה הקו המנחה של אותו הרעיון ביול"א או ביום חינוך ארוך, כיום זה לא קורה.

רק אולי מבחינת הנוסח, אם אפשר לדייק. 1. אמרת 2022, אז הכוונה היא שנת הלימודים הבאה תשפ"ג, או מידית מינואר 2022? כי בדרך כלל - - -

מהתשפ"ג. אבל אני רוצה לומר לך שיש דברים במשרד החינוך שהם הולכים לפי ינואר-ינואר, אז הרבעון הראשון של 22 לא יהיה או שהרבעון הראשון של תשפ"ב לא יהיה, אבל הוא יכול להיות בשנת 2022.

שאלה שנייה מבחינת ניסוח, במקום סוציו אקונומי, כמו בצו חברתי כלכלי, בסדר?

אם זה לא פוגע בסיכוי לקבל עוד עיר או עוד יישוב], אז זה לא משנה לי הניסוח.

אוקיי וגם, הצווים לפי הסעיף הזה בחוק הם באישור וועדת חינוך אז גם הצווים האלה אני מניחה - - -

לא ניקח מוועדת החינוך את הסמכות והכח שיש להם עד היום.

אם כבר אני ברשות הדיבור, קיבלנו איזה שהוא מענה מהאוצר והחינוך?

לא. נדרש מחק ועומק, צריך לגעת בזה. תפו"א לוהט שאך אחד לצערי לא רוצה לגעת בו.

כן, חברת הכנסת אימאן ח'טיב.

אני חושבת שאני רוצה להתחיל בזה שהיום נפתחת שנת הלימודים האקדמאית ו-350,000 סטודנטים חוזרים ללימודים ובעיני גם הם, צריך לתת להם את המענה. אבל במעמד זה אני רק רוצה לברך על שנה פורייה אינשאללה ומוצלחת, למרות כל הקשיים וכדי שיום אחד, לא רחוק נגיע למקום הזה שבאמת גם נקודת הזינוק של אותם הסטודנטים תהיה מוצלחת ופורייה ושווה, אנחנו צריכים לדאוג כבר היום לתת תהם, ברגע שהם נכנסים למסגרות החינוכיות מגיל מאוד צעיר, את אותה נקודת זינוק ולכן, לגבי שתי ההסתייגויות שאני העליתי כאן.

התלמידים והתלמידות באשכולות אחד עד שלוש והתלמידים והתלמידות במועצות האזוריות, שיש הפרש גדול בין יישוב ששייך למועצה אזורית מסוימת במדרג הסוציו אקונומי. זאת אומרת שהמדרג הסוציו אקונומי של המועצה האזורית הוא גבוהה, שלא יחייבו את אותם יישובים בתוך אותה מועצה אזורית באותם תנאים ואותם התשלומים ואותם חובות וכאילו לכאורה, אותם הזכויות שאין.

בנוסף לזה, בנושא של הערים המעורבות. בערים המעורבות כמו לוד, רמלה, יפו, עכו.

רמלה כולה אגב, בתוך יום חינוך ארוך. ממה שראיתי וגם עכו.

גם בלוד בתי הספר הם ביום חינוך ארוך וגני הילדים הם בתוכנית ניצנים.

אוקיי. צריך לבדוק. אני מדברת על רמת ההסתייגויות ואני בלוד, אני אמרתי לך-3,000 תלמידים בשנה שעברה נרשמו לתוכנית ניצנים, כמה יש לנו השנה?24 תלמידים! כי העלו את התשלום של ההורים מ-500 ₪ ל-3,000 ₪

מבחינת נתונים, השנה בלוד 3,888 תלמידים, מתוכם 530 תלמידים במגזר הערבי ובגני הילדים. נכון להיום.

ובכמה העלו את תשלומי ההורים?

תשלום ההורים בלוד הוא כ-300 ₪ השתתפות ההורים והמדינה 350 ₪.

אז אני מבקשת שתתנו לנו משהו כתוב כי אני שמעתי משהו אחר לגמרי.

אני אשמח אם תוכלו להעביר את זה בבקשה לחברת הכנסת ח'טיב.

אני חושב שמה שאומרת חברת הכנת ח'טיב, באמת צריך לתת דוקומנטים שיהיה לנו את כל הנתונים. כי מה שאת אומרת, זה חשוב מאוד שנראה את הנתונים.

כן, אני אביא - - -

בסוף אנחנו פועלים על פניות ציבור, פניות שמגיעות אלינו - - -

חברת הכנסת ח'טיב, אני לא אומר שאת טועה או זה. אני פשוט אומר שכאשר נזרקים מספרים לאוויר זה הופך את הדבר הזה ואתה לא יודע ולכן אני אומר, אנחנו שמענו עכשיו שני מספרים שונים לחלוטין, שגורמים ואני מבקש שיהיו לנו נתונים - - -

צודק ב-100%. אני אבקש ואני אגיש ברגע שאני אקבל.

אנחנו כוועדה מבקשים שתעבירו בבקשה את הנתונים לחברת הכנסת ח'טיב ולחברי הוועדה.

ההצעה היא לגבי כל היישובים שמנית, כהצעה אחת שזה יחול בעצם במיידי, או ב-2022?

בינואר 2022.

טוב, תראו. כמו שאתם רואים חברי וועדת החינוך לא מרגישים בנוח בצורה שזה הובא אלינו. לצערי, אני אומרת את זה באמת בצער רב, הממשלה הקודמת ניהלה כלכלת בחירות, פיזרה כספים ובסוך אנחנו, הממשלה הנוכחית צריכים לצמצם ולעצור תוכניות שהיו וזה על חשבון תלמידי ישראל. ברור לנו המציאות הכלכלית שבה אנחנו צריכים למצוא את המסגרת התקציבית ולחזור בגלל הגירעון שבו הממשלה הקודמת השאירה אותנו. אבל עדיין, אני חייבת להגיד שכל חברי הכנסת כאן לא מרגישים בנוח. וועדת החינוך דורשת שתקימו וועדה בין משרדית, האוצר יחד עם משרד החינוך ובמשך שנה תדונו מה נכון לעשות עם יום חינוך ארוך. איך אנחנו מוצאים קריטריונים אחידים, כלל ארציים שבעצם מדברים על אוכלוסייה מסוימת? אני לא יודעת איך קבעו את היישובים האלה, אבל תבואו עם התשובות האלה ואם הדבר הזה נראה כמו איזו שקשוקה, כי אין לזה מילה אחרת, אז תבואו ותציגו רשימת יישובים אחרת שאנחנו נאשר לכם. אבל תבואו ותציגו קריטריונים.

אנחנו רוצים להביא תוכנית לימודים פדגוגית, אחידה, לכלל תלמידי ישראל ובאמת, אני קשה לי להאריך את זה ככה בארבע שנים. אנחנו עושים את זה בגלל שצריך לעמוד במסגרת תקציבית, אבל אנחנו כוועדה דורשים את ההקמה של הוועדה הבין משרדית הזו שתגיש לנו, לוועדת החינוך, מסקנות בתוך שנה מהיום ובעוד שנה, אנחנו נקיים כאן בוועדה דיון ואנחנו רוצים לקבל נתונים של מה לעשות עם יום לימודים ארוך. אנחנו חייבים לקדם את זה. המצב הנוכחי לא יכול להישאר כמו שהוא.

כדאי שזה יהיה יותר מהר אפילו, כדי שנשפיע על שנת הלימודים תשפ"ג.

תראה, בסופו של דבר יש פה מסגרת תקציבית של שלושה מיליארד שקלים. ברור לי שאם בתוך שנה זה וועדה שתצטרך לדון, להביא נתונים, לעשות מחקרים על יום חינוך ארוך ועל ניצנים, מה עדיף ואיפה ואני לא רוצה לקצוב את זה בחצי שנה כי אני באמת לא חושבת שזה מספיק זמן. יותר מזה, אתה לא תצליח לעשות את זה לעכשיו. זאת אומרת, התקציב שאמור להיות מובא בעוד שנתיים, זה יתן לנו את הטווח חקיקה במידה והם לא יביאו לנו מסקנות ובמידה ולא יביאו לנו נתונים,. אנחנו כוועדה נוכל לקחת את החוק הזה ולתקן אותו פה בתוך הוועדה במהלך השנה הזו, על מנת שבתקציב שיגיע בעוד שנתיים נוכל להכניס דברים שרצינו.

הוא בעוד פחות משנתיים מגיע , גברתי היושבת ראש. כי התקציב עכשיו שמתחילים כבר עכשיו לעבוד עליו זה תקציב של שנת 2023, שהוא מגיע באיחור.

נכון, נכון. ובגלל זה הדרישה שלנו שבתוך שנה הם יגישו את המסקנות לוועדה על מנת שנוכל לדון בצורה רצינית ולעומק בנתונים ואיך אנחנו מתקדמים עם החוק הזה. אי אפשר לדחות אותו עוד הפעם, זה פשוט בלתי אפשרי וזה בלתי מתקבל על הדעת ש-24 שנים דוחים אותו.

גברתי אפשר רק לבקש התייעצות? שתהיה התייעצות עם הנציבות.

לא. אנחנו, יתקיימו דיונים פה בתוך הוועדה והנציבות תגיע לוועדה. הדבר לא יתקיים במחטף. אנחנו נקיים פה את הדיונים ואנחנו נראה כיצד צריך לתקן את זה. אלו המסקנות.

אני מדברת על הוועדה הבין המשרדית, כי יש חובת היוועצות עם הנציבות וכדאי פשוט להזכיר את זה.

אז ככל שיש חובה כמובן שהמשרדים ייוועצו בכם.

אני מקווה.

אפשר להוסיף משהו על ההצעה שלך?

בבקשה.

תוך שלושה חודשים יבואו לפה ויגידו לנו איזה הרכב של וועדה הוחלט, מה הקימו. בואי נראה מה הם יעשו.

אוקיי, ההצעה מתקבלת. הצעתך טובה ונכונה, חבר הכנסת פורוש ואנחנו מבקשים שבאמת משרד החינוך יגיע בתוך שלושה חודשים וידווח לנו - - -

אני חושב שיכולים להיות נציגים שלנו בוועדה הזאת.

לא, זו וועדה בין משרדית ממשלתית.

אה בין משרדית? אוקיי.

אנחנו נקיים את הדיונים כאן לאחר שהם יגישו את המסקנות, בתקווה שעם המסקנות גם יביאו כבר חקיקה חדשה, חקיקה שבעצם תתקן את כל הרשימה המבולגנת הזאת.

אז ככה, אנחנו נעלה להצבעה בראשונה את ההסתייגויות, טופס הסתייגויות להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית מטעם חבר הכנסת אופיר סופר, בצלאל סמוטריץ', מיכל וולדינגר, איתמר בן גביר, שמחה רוטמן, אורית מלכה סטרוק ואבי מעוז. ההסתייגות הראשונה.

ההסתייגות הראשונה, במקום המילה התשפ"ז, תבוא המילה התשפ"ה.

מי בעד הסתייגות? מי נגד ההסתייגות? מי נמנע?

הצבעה
ההסתייגות לא עברה.

ההסתייגות השנייה, במקום המילה התשפ"ז תבוא המילה התשפ"ג. זה בעצם לא, זה ימחק את הסעיף כי זה משאיר את המצב כפי שהוא.

מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? מי נמנע?

הצבעה
ההסתייגות לא עברה.

במקום המילה התשפ"ז, תבוא המילה התשפ"ד. בעצם בשנה אחת לדחות את ההארכה.

מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? מי נמנע?

הצבעה
ההסתייגות לא עברה.

ההסתייגות הרביעית, במקום המילה התשפ"ז, תבוא המילה התשפ"ה.

מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? מי נמנע?

הצבעה
ההסתייגות לא עברה.

ההסתייגות החמישית, במקום המילה התשפ"ז, תבוא המילה התשפ"ו.

מי בעדה ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? מי נמנע?

הצבעה
ההסתייגות לא עברה.

אלה ההסתייגויות של סיעת יהדות התורה, על הסתייגות אחת כבר בעצם הצבעתם פה, במקום התשפ"ז יבוא התשפ"ד אז זה צורך לאותה ההצעה.

ההסתייגות השנייה זה לגבי מה שנאמר פה קודם, שהוא יוחל על רשויות מקומיות לפי מדד חברתי כלכלי, כפי שנקבע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? מי נמנע?

הצבעה
ההסתייגות לא עברה.

אני בעד שיצביעו גם על התשפ"ז-תשפ"ד, כי אחרת לא נוכל על זה לקבל - - - גם אם זה הוצבע בציונות הדתית אני מבקש להצביע על זה גם כנדחה.

לא חייבים להצביע, זה עדיין יופיע בשמכם.

בספירה את לא נמצאת, זה העניין גברתי היועצת המשפטית. בספירה את לא נמצאת ויגידו לנו שאת זה אין לנו.

אז תצביעו גם על זה ההסתייגות שהיא מטעמם, אמנם אותו תוכן אבל בשם מציעים אחרים.

אוקיי.

ההסתייגות השנייה של סיעת יהדות התורה לגבי במקום התשפ"ז יבוא התשפ"ד.

מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? מי נמנע?
הצבעה
ההסתייגות לא עברה.

וההסתייגות של חברת הכנסת ח'טיב, לגבי החלה מיידית מינואר 2022 בישובים שהיא מנתה פה, יישובים ומועצות אזוריות במדד אשכול חברתי כלכלי נמוך ובתי ספר בערים מעורבות, בסל פיקוח נמוך ובאשכולות אחד עד שלוש.

מי בעד ההסתייגות? מי נגד ההסתייגות? מי נמנע?

הצבעה
ההסתייגות לא עברה.

עכשיו צריך בעצם להצביע על הסעיף.

להצביע על החוק עצמו, בסדר. את רוצה להקריא לנו את הסעיף?

כן. אז אנחנו בפרק י', שונות בהצעת חוק ההתייעלות הכלכלית לשנים 2020-2021. תיקון חוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה, סעיף 29:

"בחוק יום חינוך ארוך ולימודי העשרה התשנ"ז 1997, בסעיף 4א', במקום התשפ"ג יבוא התשפ"ז"

מי בעד הצעת החוק, נא להרים את היד?

מי נגד הצעת החוק?

הצבעה
הצעת החוק אושרה

ההצעה עברה ברוב קולות. תודה רבה לכם ואני מבקשת באמת דיווח אלינו בתוך שלושה חודשים. אני נועלת את הישיבה ותודה רבה לכל חברי הכנסת ויום טוב.

הישיבה ננעלה בשעה 14:42.